כנסת פתוחה

תעסוקת עולים מאתיופיה - הצגת נתונים והשלכותיהם

2

ועדת העליה, הקליטה והתפוצות
14.12.2004

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי


פרוטוקול מס' 175
ועדת העליה, הקליטה והתפוצות
יום שלישי, ב' בטבת התשס"ה (14.12.2004), שעה 09:00

תעסוקת עולים מאתיופיה - הצגת נתונים והשלכותיהם
על-ידי גב' יהודית קינג ממכון ברוקדייל

קולט אביטל - היו"ר
מרינה סולודקין

דב אוחיון - מנהל מח' העולים מאתיופיה - המשרד לקליטה עליה
תמר אברמוביץ - דוברת המשרד לקליטת העלייה
דוד יאסו - מנהל מחלקת קליטת עולי אתיופיה
רון בן יוסף - ראש אגף שילוב עולים בתעסוקה ויזמות
משרד התעשיה, המסחר והתעסוקה
אדמסו אללי - משרד התמ"ת - שירות התעסוקה
רימון לביא - מנהל האגף לפיתוח הון אנושי ותעסוקה
דפני מושיוב - פיקוח ארצי - קליטת עליה - משרד העבודה והרווחה
יהודית קינג הג'וינט - מכון ברוקדייל
אברהם וולדה צדיק - הג'וינט - מכון ברוקדייל
דני פינס - הג'וינט - מכון ברוקדייל
נגיסט מנגשה - מנכ"ל הפרוייקט הלאומי האתיופי
מיכל אגזה -הפרוייקט הלאומי האתיופי
ורוניק מטלוב - אחראית תעסוקת עולים - הסוכנות היהודית
שמעון סולומון - רכז תעסוקה ארצי לאקדמאים -
הסוכנות היהודית ומשרד הקליטה
צגה מלקו - רכזת השידורים בשפה האמהרית בירושלים
רשות השידור
רחמים גאשה - נציג הארגונים הארציים מעמותת הצבי
נורית טזזו - רכזת מדיה - אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה
טליה הלקין - ג'רוזלם פוסט
אחאסו מולה - רכז אקדמי מאגודת הסטודנטים
ליאת כהן - עמותת "בעצמי"

דנה גורדון

חבר המתרגמים בע"מ





תעסוקת עולים מאתיופיה - הצגת נתונים והשלכותיהם
על-ידי גב' יהודית קינג ממכון ברוקדייל

אני מתכבדת לפתוח את הישיבה. אנחנו רוצים לדיון היום בשני נושאים של עולי אתיופיה. הנושא הראשון הוא כמובן תעסוקה, השתלבותם בשוק התעסוקה בארץ, מה נעשה עד כה, איזה נתונים יש. ואנחנו נשמע סקירה של מכון ברוקדייל.
הנושא השני נוגע כמובן ומשלים אותו, זה הפרוייקט הלאומי האתיופי, נושא שהוא עדיין בחיתוליו, אבל הוא בכל זאת מלא תקווה.

למאזינים בבית, אני רוצה להזכיר שמאז שני המבצעים הגדולים, הדרמטיים שהביאו על כנפי נשרים את עולי אתיופיה לארץ, עלו עד עכשיו 95,000 איש ואישה וילדים. חלק מהעלייה הזאת עברה מסלול מאוד מאוד קשה בצורה ממשית, אמיתית, לעבור דרך המדבר. חלקם מתו במדבר בדרכם לארץ.

אנחנו היום נפגשים אחרי שכל-כך הרבה גלים וממשיכים להגיע. עליות עולי אתיופיה הביאה לנו הרבה ברכות. וחלק גדול מהעלייה הזאת היום משתלב יפה בתוך החברה הישראלית. אבל אנחנו סבורים שיש שני נושאים שעומדים על סדר היום שחשובים במיוחד לכולנו, לעלייה הזאת במיוחד. אחד מהם זה נושא התעסוקה. ואנחנו צריכים לבחון כיצד הם השתלבו בנושא התעסוקה.

אנחנו יודעים שכאשר הם מגיעים ארצה ואנחנו מדברים על הגלים האחרונים, אנחנו מדברים על הפלשמורה, הם מגיעים לארץ למרכזי קליטה. במרכזי הקליטה הם נשארים בממוצע בין שנה וחצי לשנתיים. מה שהם מקבלים במרכזי הקליטה, כיוון שמדובר בפלשמורה וכיוון שמדובר בסידורי גיור מחמירים, הם קורסים לעברית ויהדות וכאשר הקורסים האלה עוברים בהצלחה, הם יוצאים לחיים האזרחיים, המלאים.

זאת אומרת, הם מקבלים מענק משכנתא ממשרד הקליטה וממשרד השיכון. ועוברים לערים שבהן הם אמורים להשתלב בקהילה ובשוק העבודה. מכאן ואילך מדובר בתהליך שהוא קשה; מדובר בחלק מהאנשים שלא קיבלו הכשרה מקצועית בהיותם במרכזי הקליטה.

ולכן אנחנו רוצים לבחון איך הדבר הזה פועל ופעל על-פני כמה דורות. דור, נקרא לזה המייסדים או האבות המייסדים, אלה שהגיעו ראשונים לארץ. אני מוכרחה פה לציין שחלקם לא ידעו קרוא וכתוב וזה דבר שהכביד והקשה על השתלבותם בשוק העבודה. הדור הבא, דור הילדים, אלה שגדלו והתחנכו בארץ. שם יש לנו הצלחות מאוד מרשימות וגם על כך נשמע היום. כך שהנטייה הטרנד ברורים לכולנו.

אבל בין זה לבין זה אנחנו גם רוצים לבחון מה עושים השלטונות כדי להקנות לאנשים האלה הכשרה מקצועית ואפשרות להשתלב בשוק העבודה, לא רק במקצועות הרגילים, דהיינו לא להפוך אותם לחוטבי עצים ושואבי מים, אלא לאפשר להם חיים מקצועיים שמביאים גם להתקדמות.

אני מבקשת להציג בפניכם את האנשים שנמצאים אתנו כאן. חברת הכנסת מרינה סולודקין ויש לנו נציגים של הפרוייקט הלאומי האתיופי, יש לנו נציגים של ארגוני עולים, יש אתנו אנשי משרד הקליטה. אני מקווה שאנשי משרד התמ"ת יגיעו. ולפני שנעביר את רשות הדיבור לנציגת מכון ברוקדייל, אני אשאל את חברתי, חברת-הכנסת סולודקין אם היא רוצה להוסיף כמה מלים.

בשלב זה לא. אני רוצה לשמוע את הסקר, להבין מה קורה.

או-קיי. גב' יהודית קינג שעשתה את הסקר ותציג אותו לפנינו.

בוקר טוב. אני אציג רק מעט נתונים וזה לא סקר שאנחנו עשינו, זה סקר כח-אדם. הבסיס העיקרי הוא סקר כח-אדם שמתבצע בצורה שגרתית על-ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ואנחנו עיבדנו נתונים מתוכו, במיוחד על עולי אתיופיה לצורך הפגישה הזאת. אבל כל עיבוד הנתונים האלה נעשה במסגרת עבודה שאנחנו עושים יחד עם משרד הקליטה בנושא של תעסוקת עולים בכלל.

אני מתנצלת לגבי אלה שיודעים, אני פושט רוצה להבהיר כמה מוצגים שיש לפעמים אנשים שקצת לא מדברים בדיוק את אותה שפה שפשוט נסכים על אותו דבר שאנחנו מדברים ואני מתנצלת בפני אלה שהמושגים מהירים להם. כשאנחנו מדברים על שיעור מועסקים, לפחות בנתונים האלה, בהצגת הנתונים אנחנו מדברים על מספר העובדים חלקי סך הכל האוכלוסייה. אם זה כל האוכלוסייה, אוכלוסייה בגילאים מסוימים.

כשאנחנו מדברים על שיעור המובטלים, זה לא אלה שלא עובדים, זה טעות שכיחה הרווחת בציבור, זה אלה שלא עובדים אבל מחפשים עבודה, חלקי אלה שעובדים פלוס אלה שמחפשים. אלה שעובדים פלוס אלה שמחפשים, מוגדרים ככוח-העבודה. עקרת בית שיושבת בבית ואיננה עובדת בשכר ואיננה מחפשת עבודה - היא איננה שייכת לכוח-עבודה. היא מוצאת מהחישובים האלה.

עכשיו לא בכוח-עבודה, זה אלה שלא עובדים ולא מחפשים חלקי סך-הכל האוכלוסייה. וכל האינדיקטורים האלה, לכל אחד יש חשיבות בפני עצמו. אז רק שנדע. מה שמאוד מאוד חשוב שאנחנו מדברים על עולי אתיופיה כיום, הגל הראשון הגיע כזכור בשנת 1984-1984, מבצע משה. גם לפני כן כבר הגיעו, אבל לא בגלים, במספרים יותר קטנים.

זאת אומרת, אנחנו מדברים על חלק מהאנשים שנמצאים בארץ לפחות 20 שנה ואפילו יותר. כיום מה שמעניין לציין שיש הטרוגניות מאוד רבה בקרב יוצאי אתיופיה. יש שונות מאוד גדולה, זה לא מקשה אחת. וכל התכניות שאומרות שרוצות לקדם את תעסוקת עולי אתיופיה, צריכות לקחת את זה בחשבון. אנחנו לא מדברים על תכנית, רצפט אחד מצוין לכולם.

ובמה זה מתבטא? תסתכלו רק בכמה דוגמאות בעניין הזה, אני מדברת על נתונים לגבי ותק והשכלה שזה שני משתנים חשובים שעוזרים לנו להסביר את קליטת בתעסוקה. אם תסתכלו ב1995- או 1996, דרך אגב אנחנו לקחנו שנתיים, 1995 ו-1996 ו-2002 ו-2003 ביחד, שזה פרקטיקה לגיטימית, כיוון שאין מספיק תצפיות בסקר כוח-אדם משנה אחת כדי להגיע למספרים ממש מבוססים.

לכן מקובל לעשות את הדבר הזה, לוקחים ממוצע של השנתיים, אז היכולת שלנו מהמדגם של סקר כוח-אדם לאוכלוסייה היא יותר חזקה. עכשיו אם תסתכלו ב-1995 - 55 אחוז היו עד שש שנים בארץ. לעומת זאת ב-2002-2003 רק 14 אחוז הם כאלה ממש חדשים-חדשים. זאת אומרת, זה הרכב הקהילה. ולעומת זאת אם נסתכל ב-1995, רק שלושה אחוז היו מעל 15 שנה בארץ. והיום למעלה משליש, 39 אחוז הם כבר יותר מ-15 שנה בארץ, הם כבר ממש ותיקים.

תחשבו על זה. אני לא מציגה כאן נתונים, אבל יש לזה השלכות על כל מיני דברים. על ידיעה בעברית, על התרגלות לחיים בארץ, על בכלל להסתדר. עוד משתנה שהוא גם מאוד מרכזי, זה העניין הזה של השכלה. אם תסתכלו ב-1995, 55 אחוז היו בעלי אפס שנות לימוד בכלל, לא בארץ, אפס שנות לימוד, זה אוכלוסייה שלא יודעת קרוא וכתוב. משקלן באוכלוסייה של כלל עולי אתיופיה ב-2002-2003 ירד ל-40 אחוז.

ולעומת זאת, תסתכלו על אלה של 12 לימוד - השיעור גדל מ-11 אחוז ל- 19אחוז. ועל 13 - יותר מאשר הכפיל את עצמו. 13 פלוס שנות לימודים. עכשיו יש לזה המון השלכות, כי 12 שנות לימוד ומעלה פותח בפנינו כבר כל מיני ערוצים של הכשרה מקצועית למקצועות יותר טובים, ובכלל.

עכשיו אני רוצה להציג שיעורי תעסוקה ואבטלה בקרב כל גילאי אתיופיה. בכוונה לקחנו 22 עד 64. אין טעם לקחת גיל 18, כי גיל 18 זה הרבה עוד בצבא, 22, הם גם חלקם לומדים. אבל 22 עד 64. נעשה השוואה, גברים לחוד ונשים לחוד. אז תראו ששיעור התעסוקה של יוצאי אתיופיה בהשוואה לכלל האוכלוסייה היהודית הוא יותר נמוך. אצל הגברים ההשוואה היא בין 53 אחוז ל-72 אחוז. זאת אומרת, הבדל של כמעט 20 אחוז. אצל הנשים ההבדל הוא עוד יותר גדול, זה מ-32 אחוז ל-67 אחוז. זה בפירוש הבדל מאוד גדול.

עכשיו גם שיעורי האבטלה. שיעורי האבטלה בקרב יוצאי אתיופיה בגילאי העבודה זה 20 אחוז לעומת 9 אחוז בלבד בקרב היהודים. זאת אומרת, שיעורי אבטלה יותר גבוהים. אבל גם מה שמעניין, האחוז הגדול שהוא מחוץ לכוח עבודה. זאת אומרת, אנשים שאינם עובדים ואינם מחפשים עבודה בגילאי העבודה.

עכשיו מה שרואים אצל נשים כפי שאמרתי שיעורי תעסוקה הרבה יותר נמוכים, זה 32 אחוז לעומת 66 אחוז. הרבה מאוד מהנשים יוצאת אתיופיה הן לא בכוח עבודה, 57 אחוז. זאת אומרת, אם אתה רוצה לעשות שינוי, צריך קודם שבכלל יתחילו לחפש עבודה כדי לנסות לשים אותן בעבודה. שיעור האבטלה בקרב נשים יוצאת אתיופיה, מעניין, הוא דווקא עלה. עכשיו למה עלה שיעור האבטלה? כי יותר נשים שקודם ישבו בבית, עכשיו רוצות לעבוד. אז יש שלב של חיפוש עבודה. ואז אופן זמני לפחות זה מגדיל את שיעור האבטלה.

מה שרציתי להראות את ההשפעה של הותק ולהראות קצת את הדפוסים השונים של נשים וגברים מבחינת ההשתלבות בתעסוקה. תראו מה קורה מבחינת ותק, את העלייה אצל הגברים. הגברים מתחילים גם די גבוה. כי ברור שתפקידו של גבר זה לפרנס את המשפחה. זאת אומרת, גברים מכל העולים נכנסים לכוח-עבודה ומשתתפים בתעסוקה יותר מהר מאשר נשים. במספרים, בשיעור יותר גדול מאשר נשים.

ואם תסתכלו על הותיקים, אלה שנמצאים בארץ 16 פלוס שנים, 83 אחוז. בעוד שהאחרון 80 אחוז זה כלל היהודים. זאת אומרת, עולי אתיופיה הותיקים בארץ מועסקים הגברים, מועסקים בשיעור לא יותר קטן, טיפה יותר גדול מאשר כלל היהודים. זאת אומרת, שמה אנחנו רואים עם העלייה בותק בפירוש יש שיפור.

גם אצל נשים יש שיפור עם הותק. הנשים הותיקות ביותר 16 פלוס שנים, הן 53 אחוז, עדיין יש פער מאוד גדול לעומת הכלל הנשים היהודיות. אבל מה שמעניין הוא הדפוס. תראו את הגברים מתחילים די גבוה, ואחר-כך יש שיפור. אצל הנשים השיפור הוא בעצם, הקפיצה היא אחרי 10 שנים.

יש לזה השלכות מבחינת העיתוי של תכניות התערבות. זאת אומרת, אנחנו נורא נוטים לעשות תכניות התערבות לעזור לעולים, להשתלב בתעסוקה ובכל מיני דברים אחרים, די בשלבים הראשונים להיותם בארץ. ולגבי נשים, וזה נמצא לגבי נשים עולות מברית-המועצות גם. נשים לוקח להן יותר זמן. כנראה נשים קודם דואגות לסדר את המשפחה ולסדר את הילדים בבית-הספר. הם אינן פנויות גם מבחינה נפשית כנראה ומבחינה משפטית, לעשות את המאמצים כדי להשתלב.

אבל אחרי 10 שנים שזה כבר יותר מסודר, הן פתוחות. ואז יכול להיות, לא שלא צריך לעשות מאמצים קודם, אבל לא צריך להפסיק אותם אחרי 10 שנים, אלא צריך להמשיך אותם כשהנשים יותר בשלות או יודעות יותר טובות, או יותר מעורות בארץ ואז לעשות תכניות של הכשרה מקצועית מסוגים שנים, שנדבר על זה בהמשך.

בכל זאת יש איזה סתירה, נדמה לי לפחות כך נראה לי בין השקף הקודם לבין השקף של האבטלה. כי בשקף של האבטלה את אמרת, ששיעורי האבטלה יותר גדולים בקרב יוצאי אתיופיה אשר מכלל האוכלוסייה. ופה את באה ואומרת ששיעור התעסוקה של הגברים יותר גבוה מאשר של כלל האוכלוסייה. אז איך זה מתקשר.

אל"ף, לקחתי בכוונה להראות השפעת הותק על גילאי העבודה העיקריים. הדפוס של יוצאי אתיופיה הוא כזה שמגיל 45 בעצם יש ירידה מאוד גדולה. זאת אומרת, אם אני מתמקדת בגילאים צעירים, רציתי להראות את השפעת הותק בקבוצות עיקריות, בגילאים העיקריים של שוק העבודה.

יושבת-ראש הוועדה ביקשה ואין לי את זה כאן לצערי, התפלגות מקצועית של כלל העולים ואין שום בעיה, אני חוזרת למכון ואנחנו מעבירים את זה באי-מייל. יש לנו את הנתונים, אני פשוט רציתי לקצר אז אולי פספסתי משהו אחד שכן היה חשוב. אז כל הבקשות האלה ברצון רב, אנחנו נעשה את זה עוד היום.

מה שחשבתי זה להראות את האנשים, אני לא יודעת אם לקרוא לזה "דור שני". החבר'ה הצעירים שהם במידה רבה עברו את הסוציליזציה במדינת ישראל, חלקם הגדול עברו, חלק גדול מהלימודים שלהם ושירות בצבא במסגרת ישראל. ולראות את השינוי בהשכלה שלהם, ולראות את ההתקדמות. כיוון שהשכלה זה בעצם הבסיס. השכלה זה הדבר הכי חשוב שאחר-כך עוזר לאנשים מבחינת תעסוקה והשכלה כיום ובכל העולם המערבי, המפותח, זה 12 שנות לימודים ומעלה.

זאת אומרת, היום ההבדל הוא בין כאלה שיש להם 12 לימודים. בארצות-הברית ההבדל מבחינת שכר הוא בעצם בין כאלה שיש להם לפחות השכלה של קולג' חלקית לעומת כל השאר. בשכר ואינדיקציה לעבודות טובות. זה אחד הקריטריונים שמשתמשים בהם לעבודות טובות.

תראו שכיום בקרב הצעירים כבר אין לנו גילאי 22-25 ותראו את ההבדל, בכוונה לקחתי 22-25 ולעומתם אלה שטיפה יותר מבוגרים בהם 26-30 ותראו כבר את ההבדל. אפס שנות לימוד בקרב גילאי 22-25, אין אנשים שיש להם אפס שנות לימוד. בקרב אלה שטיפה יותר מבוגרים, יש בכל זאת 7 אחוז. תראו את ההבדל בכמה שנים כל מה שזה עושה.

לעומת זאת, 43 אחוז שזה כמו בכלל האוכלוסייה היהודית, יש להם 12 שנות לימוד שזה פותח. זאת אומרת, 73 אחוז יש להם השכלה שהיא הבסיס לקבל אותם לתעסוקה טובה. ותואר אקדמי, כי עדיין הם אנשים צעירים, אז לא כולם גמרו. כאלה שיש להם כבר תואר אקדמי שסיימו - 5 אחוז יש להם תואר אקדמי ותעודת בגרות 41 אחוז.

אם תסתכלו על אלה שטיפה יותר מבוגרים, אז ל-14 אחוז יש תעודת בגרות. תראו איזה הבדל של כמה שנים, זה כבר עושה את זה. אבל זה אומר, אני חושב שאנחנו בכיוון הנכון. וכך אני חושבת שהשותפים זה שני גורמים עיקריים. זה מצד אחד בני העדה עצמם, עם מוטיבציה מאוד חזקה, עם רצון להתקבל, ועם רצון להשיג ועם השקעה שלהם. והמערכת הממשלתית והחוץ-ממשלתית שמסייעת. אם זה במלגות ואם בתנאים אחרים וכו' וחונכו בעזרה ובלימודים.

שאלתי, אני לא יודעת אם זה קשור, אבל נדמה שקשור לתעסוקת הנשים. שיעור הילודה.

יש לנו את הנתונים, אין לי אותם כאן עלי. שיעורי ילודה הצטמצם. זאת אומרת, רואים כאלה שהן יותר ותיקות או כיום אם אנחנו משווים נתונים של 2002-2003 לעומת 1995 - יש פחות.

על פני כמה המדגם הזה נעשה כמדגם?

מה שכאן זה אחוזים כמובן. אבל זה מתוך סקר כוח-אדם שזאת האינפורמציה לדעתי, הכי מדויקת במדינת ישראל, הכי אמינה. וזה נתונים של 2002-2003. בסקר כוח-אדם, בגלל זה אני מוגבלת מבחינת הנתונים שאני יכולה להציג, כי אין שם המון נתונים.

אבל הנתונים שמה הם נתונים טובים, אמיתיים, מדויקים. והקובץ האחרון שיש להם, זה לא נתונים שפורסמו. לנו יש את הקובץ ואנחנו עושים את העיבודים מתוך הקובץ. ולכן אנחנו יכלנו לעבד מה שאנחנו רוצים, ואנחנו יכולים לקבל הזמנות נוספות ובקשות נוספות - אנחנו ברצון, במידת האפשר ונתונים שנמצאים בקובץ, אנחנו יכולים לעשות את זה.

וגם לגבי נשים את אותו דבר. אז אצל נשים בכל זאת רואים, אתם זוכרים אצל הגברים לא היה אף אחד עם אפס שנות לימוד. אצל הנשים עדיין 12 אחוז בכל זאת נשים. מבחינת רמת ההשכלה שלהן, גם הנשים הצעירות, הן קצת אחרי הגברים. מצבן פחות טוב. למרות שגם שם רואים קידום. אם אנחנו מסתכלים על אלה שיש להן 12 לימוד ומעלה, אז בכל זאת 58 אחוז, ה-27 ועוד 31, 58 אחוז יש להן 12 לימוד ומעלה. זאת אומרת, יש בכלל על מה לדבר ובהחלט אפשר לקדם אותן.

נקודה שהיא חשובה וזה נתון שמעולם לא פורסם. לגבי במה הם מועסקים. בדקנו את זה לגבי החבר'ה הצעירים. זאת אומרת, אותם אנשים שעשו את המאמץ, שהמערכת עשתה את המאמץ עבורם, האם הם אלה שיש להם תואר אקדמי או תואר על-תיכוני אחר. תואר על-תיכוני אחר זה יכול להיות הוראה, (נגיד שאין B.A) הוראה, הנדסאים, אחיות. זאת אומרת, תואר-על תיכוני ואלה שעובדים במה הם עובדים.

אל"ף, תשוו 69 אחוז מיוצאי אתיופיה בכל הגילאים, אבל זה בעיקר יהיו הצעירים, שיש להם תואר אקדמי או תואר על-תיכוני, 69 אחוז מהם עובדים. בכלל היהודים - 70 אחוז. זה ממש אותו דבר. זאת אומרת, שיעור התעסוקה שלהם, אלה שעובדים, הוא ממש אותו דבר.

מבחינת התפלגות מקצועות. השאלה המעניינת אותנו זה לא רק שיגיעו להשכלה - אלא שהם אכן יעבדו במקצועות שהולמים את רמת ההשכלה שלהם. זה המטרה שלנו הסופית. ואז מה שאנחנו רואים, כאן יש לנו עוד מה לשאוף. 54 אחוז מתוך אלה שמועסקים, עובדים במקצועות אקדמיים, חופשיים וטכניים. למה הכוונה -במקצועות האלה - זה עורכי-דין ו זה כלכלנים וזה עובדים סוציאליים, עובדים קהילתיים, מורים, הנדסאים.

זאת אומרת, למעלה מחצי כן עובדים במקצועות שהולמים את רמת השכלתם. יחד עם זאת, זה פחות מאשר בכלל האוכלוסייה היהודית.

דרך אגב, זה נתון שהטלוויזיה הישראלית למשל לא בדיוק תשדר. כי אם אנחנו ניקח את הדגם של מה שהבנו בשבוע שעבר.

אבל אנחנו יכולים לפרסם.

יש לי שאלה. אם זה 54 אחוז הם עובדים במקצועות שהם למדו?

יש את הפירוט של איזה מקצועות בדיוק, אבל זה נורא נורא קטן. אני אסביר לכם בקטגוריות. הבעיה של להגדיר מה זה מקצוע. זאת אומרת, מישהו שיש לו B.A. בגיאוגרפיה, מה המקצוע שלו. האם הוא גיאוגרף, אתה מבין יש בעיה כאן בדברים האלה להגדיר מה זה במקצוע.

זה אומר שמישהו שרכש השכלה, שוק העבודה פתוח בפניו גם בתחומים אחרים.

יש כאלה שיש להם תואר שני ותואר ראשון, רואים אותם שהם עובדים כשומרים.

אברהם, זה קורה גם לכלל האוכלוסייה. זה קרה גם לעולים חדשים שבאו מרוסיה שהיו רופאים ועבדו בעבודות ניקיון. בשוק שאין בו מקומות עבודה. אנחנו מדברים, אנחנו לא בבועה, אנחנו שוכחים שאנחנו עומדים במציאות שבה יש אבטלה, אין מקומות עבודה. ולכן גם אנשים בעלי מקצועות אקדמיים לפעמים עובדים בעבודות שלא תואמות את הציפיות שלהם ושלנו.

זאת אומרת, יש עוד מה לשאוף. אפשר להסתכל מצד אחד על חצי הכוס המלאה ולהגיד, חצי מהם עובדים במקצועות שהולמים את השכלתם. יחד עם זאת, יש חצי שלא עובד במקצועות שהולמים את השכלתם. וכאן אני חושבת שלאור החשיבות, זה מעבר לזה שאנחנו רוצים שגם הילדים שלנו יעבדו במקצועות ההולמים את השכלתם. אני חושבת שהאנשים הצעירים, בני העדה האתיופית, יש להם תפקיד. זאת אומרת, הם מודל תפקידי לעדה שלהם.

ולכן אני חושבת כחברה ישראלית צריכים לעשות יותר מה שעושים בשביל הילדים הפרטיים שלי, כדי שהם יעבדו במקצוע שהולם את השכלתם כדי באמת לתמרץ את העדה ולהראות ששווה להשקיע בהשכלה ושווה לעשות את כל המאמצים.

לסיום, אני רוצה להציע מספר כיוונים לשיפור הקליטה. זה לא מבוסס על סקר כוח אדם. זה מבוסס על כל מיני מחקרים שאנחנו עשינו במכון ברוקדייל ועל הרבה מאוד שיחות שלי עם אנשי שטח, שחלקם יושבים כאן, כדי לבחון כל מיני דברים שאני חשבתי האם זה ריאלי.

אל"ף, זה מתחבר למה שאמרתי בהתחלה, להטרוגניות של האוכלוסייה. זאת אומרת, צריכים מסלולים דיפרנציאליים להשתלבות בתעסוקה, בהתחשב ברקע של העובדים. מה שאני יכולה להגיד שיש הרבה מאוד מודלים כיום בשטח שפותחו למען עולי אתיופיה. במידה רבה על-ידי גופים חוץ ממשלתיים, בחלקו הממשלה שותפה בחלקים מסוימים.

למשל, יושבת כאן ליאת כהן מ"בעצמי", שזה עמותה שאפשר לבקש ממנה לספר. דני פינס מהג'וינט יושב כאן. ישנו מודל של רשת שפותח על-ידי הג'וינט ובשיתוף ובתמיכה של שירות התעסוקה ומשרד הקליטה. והמודלים האלה הם מודלים במידה רבה ברמה מקומית. וזה מודלים קטנים יותר.

זאת אומרת, הם מאוד גמישים, הם משתפרים משנה לשנה. הם יכולים לתת את תשומת הלב האישית לעולים ובכל זאת, מה שברוב המודלים כיום, ואני חושבת שזה מאוד נכון, הדגש הוא לא רק על הכשרה איזה שהיא, אלא השמה. היום לא מדברים על הכשרה בלי השמה, במידת האפשר. זאת אומרת, לפחות 50 אחוז או 70 אחוז שיושמו. זה הקריטריון בעצם להצלחה של המודל.

גם כמובן גם משרד קליטה. זאת אומרת, מה שמשרד הקליטה עשה את רשת המוקדים בשכונות, מוקדים לעולי אתיופיה בשכונות או ביישובים שבהם יש ריכוזים גדולים של עולי אתיופיה. שבכל מוקד כזה יש רכז תעסוקה שהוא בקשר ישיר עם בני העדה, עם המעסיקים, עם שוק העבודה המקומי. אבל הדגש הוא באמת על מסלולים שונים, על תכניות שונות.

שתיים, טיפול כוללני אישי והמשכי החל משלב ההכנה. ודרך אגב, ההכנה לעבודה זה אפילו לא הכשרה מקצועית. זה עוד לפני כן שלב קודם של הקניית הרגלי עבודה, של הגדרת לעזור לאנשים להגדיר מה הציפיות שלך, מה אתה היית רוצה לעבוד, בציפיות ריאליות. איך מחפשים עבודה.

זאת אומרת, עוד לפני שאנחנו הולכים לעניין הזה של לימוד מקצוע ממש, כי לפעמים אנחנו לא כל-כך הולכים לעניין של לימוד המקצוע ממש. ואולי לא צריך את זה אפילו, אבל אנחנו כן צריכים לעזור לאנשים להגדיר לעצמם. המון פעמים זה נשים, אנחנו צריכים להתייחס וזה דבר שלפעמים נוטים ל שכוח וזה מסוכן לשכוח, אם אישה יוצאת לעבודה, מה זה עושה למאזן הכוחות בתוך המשפחה.

זאת אומרת, חלק גדול מההעצמה הזאת שהיא רעיון מאוד טוב ומבורך. צריך לקחת בחשבון את המערכת המשפחתית ולכן כאן הטיפול הכוללני. מה שאנחנו יודעים גם על טיפול כוללני שזה אחד הדברים הנחוצים במיוחד, זה כל העניין של סידורים לילדים. כי אם נשים בכל העולם זקוקות לסידור ילדים.

אתה לא יכול להמריץ אישה ולטפל בה ולטפח אותה וללמד אותה מקצוע, כאשר אין לה סידורים לילדים ושיתאימו. דרך אגב, הדבר הזה הוא נאמר לגבי כלל האוכלוסיות החלשות. אין פה שום דבר ייחודי. בנקודה הזאת אין שום דבר ייחודי לעולי-אתיופיה. זה אוכלוסיות שקשה להן, שמתמודדות עם קשיים בשוק העבודה.

זה נושא שאנחנו גילינו אותו כבר בשנות ה20- וכך הוקם ארגון אמהות עובדות.

דבר נוסף שכאן אני רוצה להוסיף וזה דבר שכיום כל הגופים שעוסקים בהשמה או בטיפול בנושא של תעסוקה מודעים לו, זה החשיבות של הליווי במקום העבודה. אם שמת את הבן-אדם בעבודה, אתה לא הולך הביתה ועבודתך נגמרה, אתה חייב ללוות אוכלוסיות, ושוב, אוכלוסיות חלשות בכל העולם כיום ללוות להמשיך לתמוך.

כיוון שאחת הבעיות של אוכלוסיות חלשות, מה שנקרא attention ההתמדה במקום העבודה. אנשים כאלה שיותר קשה ואולי מתעצבים, מתאכזבים ואז הם נושרים ואז הם שוב חוזרים עם ניסיון של תסכול, התנסות מתסכלת שעלולה להעיב על מאמצים בעתיד.

דגש על השתלבות בתעסוקה מתחילת תהליך הקליטה - אנחנו חושבים שזה מאוד חשוב. אני לא אומרת מהיום שהם הגיעו לארץ אולי, יש שלבים מסוימים. אבל לא לתת את המורטוריום לדחות את הכניסה, כי זה עושה לא טוב. וזה העולים אמרו לנו בעצמם: "אנחנו באתיופיה עבדנו, אתיופיה היא לא מדינת רווחה, אף אחד לא טיפל בנו, אנחנו יודעים שאנחנו חייבים לעבוד".

אבל בישראל התרגלו לזה שיש מורטוריום ויש גמלאות ואז לא עבדו וזה חבל. ואני אומרת על העניין הזה של אפילו בעבודה בלתי מקצועית ויש לי נתונים שבדקתי במחקר עונג שעשינו על נושא של תעסוקה, זה לא מדגם ארצי מייצג, זה בחיפה היה. ובדקנו שביעות רצון של אנשים שעובדים עבודה בלתי מקצועית לעומת עבודה מקצועית. היתה אותה רמה של שביעות רצון.

זאת אומרת, הם היו מרוצים. ממה הם היו מרוצים? הם היו מרוצים מזה שיש להם עבודה, מזה שיש להם לצאת מהבית; מזה שהם מפרנסים את המשפחה; מזה שמתייחסים אליה יפה במקום העבודה. זאת אומרת, יש כל מיני בונוסים, יש מקומות שהיתה ארוחת צהרים במקום העבודה, אז היה חסכון כספי גם. זאת אומרת, יש יתרונות לזה.

כל העניין של עברית - אנחנו יודעים שהעולים יושבים במרכזי קליטה וישבו באתרי קרוואנים ושנה ולמדנו עברית, ולא ידעו עברית. באו לחיים האזרחיים אחר-כך ולא ידעו עברית. ואנחנו במחקרים שלנו מצאנו שכאשר העולים כבר נמצאים ביישובי הקבע, הם מתחילים לעבוד, הילדים שלהם נמצאים בבתי-ספר. אז הם מאוד רוצים ללמוד עברית. כי העברית היא מאוד רלוונטית.

ובכל המחקרים שעשינו הם אמרו לנו: "אנחנו מוכנים ללמוד עברית, בשעות אחרי-הצהרים ובערב". ומהצד השני, ששאלנו מעסיקים באותו מחקר בחיפה, ראיינו מעסיקים גם. גם מעסיקים אמרו לנו. בחלק מהעבודות לא צריך לדעת עברית, אנחנו מראים להם מה לעשות, לא צריך לדעת עברית, אבל צריך לדעת עברית מינימלית, אבל לא צריך לדעת נורא טוב.

בנושא של הכשרה מקצועית. הכשרה מקצועית היא בכל זאת חשובה מאוד. העולים במידה רבה לא עוברים את הסף של קריטריונים של קורסים של האגף להכשרה מקצועית במשרד העבודה. אז התאמה מסוימת נעשתה על-ידי משרד העבודה, בכך שיש מכינות טכנולוגיות. אבל לחלק זה לא מספיק. לדעתי ולדעת הרבה אנשי שטח, הכשרה תוך כדי עבודה היא הפתרון. גם אם הם לא יקבלו את התעודה. תנו להם קודם להיכנס לעבודה, הם ירכשו את הניסיון, הם ילמדו מיומנויות עבודה, כישורי עבודה, הם ילמדו עברית. אחר-כך הם יעשו גם את התעודה.

והדבר כמעט אחרון זה העניין של שדרוג מועסקים. מי שנשאר בעבודה ובעבודה לא מקצועית, לא להשאיר אותו בעבודה לא מקצועית. כן לקדם אותו. כן לקדם אותו בקורסי ערב. אנחנו בדקנו, אנשים שמועסקים בעבודה לא מקצועית אמרו לנו: "אנחנו מוכנים ללמוד בקורסים". אני לא אצטט אחוזים, שאלנו אותם, רצינו לראות כמה הם רציניים. "אתם מוכנים לשלם בשביל זה?". חלק גדול אמרו: "כן, אנחנו מוכנים להשתתף במימון". זאת א ומרת, ישנה חשיבות רבה לשדרוג של אנשים שמועסקים כדי לקדם אותם בעבודה.

והדבר האחרון, מעסיקים אמרו לנו את זה, אנחנו גם חושבים, וגם מעסיקים אמרו: "חשוב להדריך מעסיקים איך לעבוד עם עולי אתיופיה".

אני מאוד מודה לך. אני חושבת שהנתונים מאלפים ולכן מה שהייתי רוצים זה לבקש אולי ממר שמואל אדלר, ממשרד הקליטה. אל"ף, להשלים אם יש לו. אבל בי"ת, חשוב לנו הרבה יותר לדבר אולי על המסקנות של המחקר הזה מבחינת מה עושה משרד הקליטה, מה עושה משרד התמ"ת. כדי באמת להביא לידי יישום של המחקר הזה.

עד עכשיו בשנים האחרונות נזרקו נתונים לאוויר, הן מבחינת התרשמויות אישיות ומתוך מחקרים חלקיים. עכשיו שזו הפעם הראשונה שאנחנו מוציאים נתונים שנותנת תמונה אמיתית, נאמנה על מצב התעסוקה של עולי אתיופיה. כמובן בשנים 2002-2003. בגלל הסיבות שיהודית קינג הסבירה. הם נתונים מבוססים על סקרי כוח-אדם כשהם מוכרים כנתונים מהימנים ואמיתיים ביותר במדינה. ומוכרים גם על-ידי כל העולם, שהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שלנו בין הטובים ביותר בעולם מבחינת הצגת נתונים.

כפי שיהודית אמרה, הנתונים מצביעים שבאמת אנחנו בדרך הנכונה מבחינת הפעלת כל התכניות שקיימות היום. הן על-ידי משרד הקליטה ושיתוף משרדי הממשלה האחרים, עם הג'וינט ועם גופים מתנדבים אחרים. הדרך ארוכה, אנחנו צריכים להמשיך לקדם את התכניות הקיימות שהוכחו כמצליחות. וכמובן נפתח תכניות נוספות.

בקשר לאחת השאלות שנשאלו פה בקשר לעבודה של אלה שמקבלים השכלה גבוהה. אני רוצה לבשר שאנחנו השלמנו איסוף נתונים בקשר לבוגרים עולי אתיופיה של מינהל הסטודנטים, בשלוש השנים האחרונות, ואנחנו בודקים לעומק באיזה מידה הם באמת עובדים במקצוע. איסוף הנתונים הושלם רק לפני שבוע. אנחנו מתחילים לדון בזה, ברגע שנעבד אותם ונכין את הדוח, אז כמובן נשמח מאוד גם להציג לוועדה וכמובן כל הציבור.

אני רוצה לומר שיש לי שביעות רצון לראות את הנתונים האלה. כי התמונה לפי הנתונים יותר טובה ממה שאנחנו מרגישים בשטח. בגלל שאני קצת מכירה בעיות של הנוער העולה, בגלל שיש לי לובי למען הנוער העולה ויש שם נציגים של יוצאי אתיופיה.

דבר שני אני רוצה לומר, אני גם מכירה את הבעיות של האנשים עם השכלה שאין שביעות רצון מעבודתם. אני קיבלתי כמה מכתבים ואני מבינה את זה שיש השכלה, אבל אין עבודה במקצוע.

דבר שלישי מה שאני לא מרוצה זה שיעור האבטלה בתוך הנשים בעיקר, שזה גבוה מאוד. ואני חושבת שבתכניות הלאומיות מתייחסים לזה. מה שאנחנו צריכים לדרוש זה גם שיעור אחוז מסוים של עובדי המדינה, כי אני יודעת לפי מה שאני רואה בקרב יוצאי ברית-המועצות יש מחסום, יש קיר.

את מדברת על השירות הציבורי?

בשירות הציבורי.

יש החלטת ממשלה עוד מ-1996.

זה שיש החלטת ממשלה אנחנו ממש יודעים ואנחנו גם זוכרים מי העביר אותה ב-1996. הבעיה היא של מיישמים אותה. רק להזכיר לכם איזה ממשלה היתה ב-1996, במחצית הראשונה של 1996. פשוט חבל שיש המון החלטות ממשלה שלא מיושמות.

מה המסקנות? הנתונים מאוד תואמים את הסיכום של הפעילות שלנו במוקדי קליטה, כאשר בתשעת המוקדים הקיימים אנחנו ניתחנו את הנתונים כמובן יחד עם מכון ברוקדייל. והנושא של ההשמה ורכזי תעסוקה במוקדים, זה היה לפני שנתיים וחצי.

יש לכם סטטיסטיקות של אחוזי השמה? כמה אנשים נקלטו למקצועות?

אני הוצאתי סיכום לפני שבועיים. התקיים דיון במשרד הקליטה בעקבות הסיכום, הוחלט להכפיל את הפרוייקט הזה. כלומר, אנחנו נכנסים לעוד 10 יישובים עם רכזי תעסוקה.

במקביל יש גם תקציבים נוספים להכשרה מקצועית?

כן.

זה הדבר הכי חשוב.

יהיו עוד 9 או 10 מוקדים נוספים, כאשר בכל מוקד יהיה רכז תעסוקה, בנוסף לפעילות האחרת. ואני מעריך שאנחנו פה נכסה חלק גדול מאוד באוכלוסייה. אז קודם כל הנושא הזה שיש פריסה ארצית של הרבה מאוד רכזי תעסוקה. ובי"ת, מוקדי קליטה שישבו בשכונות. אז זה אחת מהמסקנות כלומר אחד מהנושאים שהחלטנו לשים את הדגש של השמת העבודה.

אנחנו היום מיישמים את זה. בכל התחומים האחרים כמובן שיש תקציבים נוספים של אגף התעסוקה שבהתאם לצרכים, בהתאם לדברים שמתעוררים בשטח, מתחברים למוקד. אנחנו עובדים בשיטה שאומרת, הרכז תופר תפירה פרטנית ובהתאם לזה קובע גם איזה הכשרות מקצועיות יהיו.

עכשיו אנחנו לא לבד בשטח, אני חייב פה לציין, דני נמצא פה מהג'וינט, אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא מתוך תכנית "אשת חיל" שהיא למעשה גם חלקית במימון של משרד הקליטה, אבל עיקר החשיבות היא פה שיתוף הפעולה. ואני מאוד מקווה שנגביר את הפעילות ואת שיתוף הפעולה גם עם המשרדים האחרים, משרד התמ"ת, משרד העבודה.

אתם זקוקים לאיזה תיווך קטן?

אני אגיד לך את האמת, אני פעם סיפרתי לך שכשנכנסנו לאיזה שכונה, מצאנו קרוב ל-40 גופים שעובדים בו זמנית. אז שום תיווך לא מזיק. זה התכליתי לגבי לפחות החלק הזה.

דב, עוד שאלה כי היא חשובה לי לגבי המסקנות. כשאתם מדברים על אנשים שלכם בשטח, על רכזי מוקדים כאלה וכולם בעצם דואגים לתעסוקה. האם הם גם דואגים לכל אותם הדברים שעליהם דובר כאן. למשל, הכנתם במקום העבודה, המשך הכשרה מקצועית. ויש לכם גם סטטיסטיקות חוץ מהתעסוקה. שוב פעם, אני מצטערת שאני חוזרת לזה, כמה מאותם אנשים המועסקים ניתנת להם הזדמנות ואפשרות תוך כדי עבודה, גם להמשיך לקבל הכשרות.

יש לנו את כל הנתונים, אני אעביר לך את זה. כל מה שאת מבקשת נמצא בדוח שלנו. כמה יצאו לקורסים וכמה גמרו וכמה השתלבו בנושא הזה. וכמה הכשרות פנים מפעליות יש וכמה כיתות לימוד.

אולי משפט אחד. הנתונים הם נתונים מאוד מאוד מעודדים. וכפי שהציגה אותם יהודית, אנחנו מכירים כבר תקופה שתקופה די ארוכה באמת מביאים ונוגעים בנקודה האמיתית של מה שמתרחש כרגע.

אולי משפט אחד שדב אוחיון לא אמר, כל אלה שמסיימים, הסטודנטים, מה קורה אתם.

לא הסטודנטים. אני מדברת גם על אנשים שמתחילים בעבודות שוטף ותוך כדי עבודה ניתנת להם ההזדמנות לקבל הכשרה מקצועית. לא אקדמאים - אקדמאים זה סיפור נפרד.

התוכנית שיש לנו לגבי האנשים, בתכנית "אשת חיל" שהיום יש בה מעל ל500- נשים שמשתתפות ואנחנו רואים באמת שמגיעות עם הילדים שלהן, שאף פעם לא יצאו לשוק העבודה. מגיעות עם הילדים, שמים להן שמרטף, לומדות ואחר-כך אלה שיוצאות לשוק העבודה.

דוד, כולנו יכולים לשבת פה מול הטלוויזיות ורק להתברך בהצלחות ושוב פעם לטפוח על השכם. אותי מעניין, מ כיוון שיש פה מסקנות, כיוון שיש כיוונים שבאיזשהו מקום נותנים את התשובות גם לגבי היתר. אותי מעניין אנשים של מועסקים, אותי מעניין אלה שעדיין לא יצאו לשוק העבודה. אני פשוט מנסה להבין מה ההיערכות שלהם, מ ה המסקנות ממה שנאמר כאן. אל תגיד לי כמה שנפלא היה, פה תגיד לי עכשיו מה אנחנו הולכים לעשות.

אז המסקנה שלנו מתוך המגזר הזה, כפי שהוא ציין, אל"ף, פתיחת המוקדים הנוספים.

שמעתי. שאלתי על קורסים, שאלתי על הכשרות מקצועיות? כמה קורסים יש עכשיו או שאתם מכינים?

יש.

כמה יש. דובר פה על שני פרוייקטים שהם פרוייקטים נהדרים של גופים פרטיים או נקרא לזה, לא ממשלתיים, שהם מצומצמים. אני מניחה שמדובר בצמצום בגלל שאין כספים. הם מקומיים, עד כמה משרד הקליטה למשל מוכן לאמץ תכניות מהסוג הזה ולתת להם הקרבה יותר גדולה למקומות יותר רבים. זאת השאלה.

ב-2004 מתוך הזיכרון סליחה, קרוב ל-1,100 עולים או יוצאי אתיופיה, אנחנו לא מבדילים, משתתפים בקורסים מקצועיים. שנית, אני אומר לך שאני לא חושב שיש בעיה בתחום של ההכשרות המקצועיות. ההפך, אני חושב שהיום יש מגמה הולכת וגדלה של העולים או יוצאי אתיופיה להגיד: "נמאס לי מהקורסים אני רוצה לצאת לעבודה, אני רוצה להביא פרנסה, אני רוצה להביא משכורת". אל תשכחי שהממשלה הזאת גם עוד תרמה לעניין הזה על-ידי קיצוץ של מה שנקרא "תקציב העברה".

אתה מדבר "תרמה" בצורה לא בדיוק חיובית?

אני פשוט מציין עובדה.

קיצוצים זה לא תרומה.

מה שאני מנסה בעצם להגיד שיש היום, אנחנו מרגישים את זה במוקדים, יש היום יותר רצון לצאת לעבודה מאשר לצאת לקורסים. וכשבן-אדם נמצא בעבודה, הוא מחפש את השדרוג המקצועי ופה צריכה להיות ההתערבות שלנו.

והם הולכים לזה?

ואז אנחנו הולכים על זה. ואנחנו בוחנים קודם כל באיזה תחומים.

יש מספיק תקציבים לזה במשרד התמ"ת?

יש תקציבים לכך במשרד התמ"ת.

יש פה מישהו ממשרד התמ"ת?

אני חושב בתחומים של ההכשרות המקצועיות באמת, אני עד היום לא נתקלתי, אם מישהו רצה לצאת לאיזשהו קורס ולא מצאנו את הדרך. אני יכול לתת פה שתיים-שלוש דוגמאות בתחום של הכשרה מקצועית לנושא של נהיגת אוטובוסים.

אין היום כמעט מי שרוצה לעשות את הקורס הזה ומה שנקרא לא יוצא, וגם מוצא עבודה. בבדיקה שעשיתי עם חברת דן לפני שבועיים, הסתבר לי שקרוב ל80- נהגים מהמחזורים הקודמים נמצאים בעבודה, הם פשוט עובדים. בתחום של נשים יש לנו יותר. בתחום של מה שנקרא טיפול וסיוע לגיל הרך.

שאלה אחרונה. האם יש לכם תכניות או האם אתם יושבים על המדוכה ומנסים לחשוב על תכניות של עידוד נשים לצאת לשוק העבודה. מה אתם עושים כדי לעודד נשים לצאת לשוק העבודה. במישרין, באמצעות התקשורת, מה נעשה?

יש לנו תכניות שאנחנו עושים את זה יחד עם גופים נוספים.

דוד, אני מבקשת ממך להיות יותר ספציפי. אני מבקשת תשובות להכללות. יש לכם תכניות מיוחדות בתחום הוצאת נשים לשוק העבודה, כן או לא?

אחת מהבעיות שצוינו בדוח הזה זה הבעיה של הילדים. כלומר, כל הצורך לבנות מערכת שאומרת, "אני שומר על הילדים בזמן שהנשים…". אני יודע שמתארגנת קבוצה שיוצאת, ויש בעיה של הילדים הקטנים, המוקד מציג תכנית שאומרת בתקופת שהנשים נמצאות בקורס, אנחנו שומרים על הילדים ואנחנו מאפשרים את זה. ואני אומר לך, זה מאוד חריג אבל אנחנו מאשרים את זה.

ואתה אומר לי שזה לפי דעתכם גורם עיקרי שהוא תמריץ לנשים לצאת לעבודה?

בפירוש. הבעיה היא אמיתית, כלומר היא לאו לעולי-אתיופיה. מי שרוצה לצאת ללמוד או כל דבר, לא יכול לעשות קודם אלא במסגרת שמירה על הילדים.

אני מבינה שיש פה נציגים של העמותות, הייתי מבקשת לשמוע.

אני מנכ"ל עמותת "בעצמי". עמותת "בעצמי" זאת עמותה שמפעילה תכניות תעסוקה חדשניות ואפקטיביות לאוכלוסיות חלשות. רובם עולים מאתיופיה, בוכרה, קווקז וגם דרום אמריקה.

איפה את ממוקמים?

המשרדים שלנו בתל-אביב ואנחנו עובדים גם בכל הארץ.

את אומרת שיש לכם נציגים ואתם פרוסים על-פני כל הארץ?

יש לנו מנחים פרי-לנסרים בכל הארץ. אנחנו עובדים עם גופים עסקיים בכל הארץ, עם גופים חברתיים, הרבה עם משרד הקליטה, כל מוקדי הקליטה, אנחנו בקשר טוב אתם מקומית בכל מקום, שירות התעסוקה.

מרבית הקורסים של התמ"ת להכשרה מקצועית לא מיועדים לעולי אתיופיה, מינימום 8 שנות לימוד, 10 שנות לימוד. ההכשרות המקצועיות היחידות שהם מקבלים זה לטפל בקשישים והכשרות כאלה. שאני לא אומרת שאולי הן לא מכובדות, אבל הן לא מקדמות. כל הניסיונות שלנו לבדוק שינוי של הדברים האלה, שינוי של התקנות, נתקלות באטימות. תכניות התעסוקה שלנו הן ארוכות יותר. אהבתי את מה שיהודית הציגה, אנחנו עובדים אתם על הכנה לשוק העבודה, על שינוי עמדות. על לגרום לאנשים להגיד: "זה מה שאנחנו רוצים לעשות, פה היכולות שלנו, פה הכישורים שלנו. וההתאמה לצרכים כמובן בשטח, בואו תעזרו לנו".

אתם פניתם למשרד הקליטה או למשרד התמ"ת עם הצעות קונקרטיות לסוג הכשרות ולא קיבלתם?

עם משרד הקליטה יותר קל לנו, עם משרד התמ"ת פשוט לא מדברים אתנו. אנחנו מתקשרים, אנחנו שקופים לגמרי. אחד הדברים שאנחנו מנסים לעשות, התכניות שלנו הן ארוכות יותר, הן של 90 שעות. בעיקר לעולים חדשים במרכזי הקליטה.

מי מייצג את משרד התעסוקה, את משרד התמ"ת?

אני מייצג את שירות התעסוקה.

התכניות שלנו הן ארוכות יותר, אנחנו עובדים הרבה עם מרכזי קליטה. כשאחד הדברים שאנחנו אומרים, זה שתקופת המורטוריום ארוכה של שנה וחצי, הם מקבלים הבטחת הכנסה ואבטלה והיא ארוכה ולא נכונה.

איך מגיעים אנשים אליכם?

המון דרך הסוכנות היהודית, המון דרך הג'וינט, רשויות מקומיות, רווחה.

מה מקורות המימון שלכם?

בעיקר ממקורות חיצוניים, של כספי פדרציות, תרומות. אמרנו למשרד התמ"ת, "אנחנו לא רוצים כסף". אני מציינת גם את הדברים הטובים, כי עם משרד הקליטה ומשרד הרווחה, אנחנו במערכות יחסים טובות, אז עליהם אני לא מדברת.

ביקשנו עכשיו מהתמ"ת, יש לנו כסף לתכניות, אנחנו באים עם הכסף לתכניות שלנו. כל מה שאנחנו צריכים את המעטפת, את הוצאות נסיעה, מעונות, הבטחת הכנסה. מה הם אומרים: "התכניות שלכם ארוכות מדי, לא יכול להיות שנממן הבטחת הכנסה שלושה חודשים ולא נשלח אותם לעבודה. זה לא עומד בקריטריונים".

60 ו-70 אחוז מהמשתתפים בתכניות שלנו עובדים בסוף התכנית. ולומדים אחר-כך תוך כדי עבודה ומתקדמים. ההשקעה הזאת של השלושה חודשים.

מה בקשתך?

שיתנו לתכניות שלנו את ההכרה של התמ"ת כדי שהם יוכלו לקבל את אותה מעטפת של מעונות, נסיעות והבטחת הכנסה. זה הכל, אני לא רוצה תקציבים מהם. יש היום תכנית, הכסף מחכה. יש שם 50 מובטלים שנמצאים באולפן עברית. מנהל שירות התעסוקה אמר לנו, אבנר, "אנחנו נשמח לעבוד אתכם, לכו לתמ"ת, שיתנו הכרה כדי שנוכל להמשיך להם".

אנחנו מתקשרים לתמ"ת, כי זה קונקרטי, יש לי אתה כסף, רק תנו לי את האישור, כלום. עכשיו הם מנסים לקיים איזה דיון בתכניות שלנו באשקלון, שרימון וניקול העלו. אבל הדיון הוא ארוך, הכסף מחכה, האולפן עברית שלהם ייגמר ואז הם יגידו: "טוב, בשביל שלוש שעות בשבוע, לא משלמים הבטחת הכנסה".

אני דווקא רוצה להתחיל עם האתגר שאת זרקת לאוויר. שאני חושב שיש, למרות שיהודית קינג ציירה תמונה מאוד יפה, אני מעדיף לראות בזה את החצי כוס המלאה, היא גם חצי כוס ריקה. אני חושב שיש התחלות של ליווי, זה לא קיים. זה לא בכל התכניות, מעט מאוד תכניות יש ליווי. ואני מאוד דוגל בזה, אני אפילו יזמתי תכנית שעושה את זה כבר שנתיים, מלווים אנשים במקומות עבודה. זה לא קיים ברוב המקומות. יש מגמה כזאת, זה מאוד חשוב.

החלק השני עוד יותר חשוב, ואין כל-כך פתרון, זה קורסים לאנשים עובדים. כלומר, אישה שמשתתפת בתכנית של "בעצמי" או "באשת חיל" או פרוייקט אחר. פעם ראשונה יוצאת מהבית עם מעט השכלה, עם לא יתאפשר לה במהלך השנים להשלים השכלה - אז זה מבוי סתום.

ובסופו של דבר סביר להניח תוך מספר שנים היא תמצא את עצמה בלי עבודה.

אם אין תכנית מכוונת הדבר הזה לא ילך.

נכון. אני חושב שצריכים להעניק ולהרחיב את האפשרויות של השלמת השכלה לאנשים עובדים. אני כן חושב שחשוב קודם לקחת את הצעד הראשון ולצאת מהבית ולהתחיל לעבוד. אבל אני גם חושב שחייבים להיות יותר מסלולים של לימודי ערב, השלמת השכלה והכשרה מקצועית.

וזה צריך להיות מי? תמ"ת?

זה שירות התעסוקה, זה תמ"ת, זה אגף להכשרה מקצועית, זה הרווחה. יש פה שיניים של הרבה מאוד משרדים. אני חושב שזה מאוד חיוני כי הרעיון הוא באמת לאפשר איזשהו מדיניות חברתית בסופו של דבר. וזה שבן-אדם יוצא מהבית, זה צעד ראשון צעד מאוד חשוב. אבל אני חושב שצריכים לחזק את הצעד הזה, גם באפשרות של השלמת ההשכלה וגם באפשרויות של הכשרה, שחלקם יכולים להתנהל במקום העבודה.

אבל צריכה להיות פתיחות לזה. אני חייב להגיד שיש התחלות של פתיחות, גם בתמ"ת וגם במקומות האחרים. אבל אנחנו ממש בתחילת הדרך ולדעתי על זה חייבים לשים דגש.

תודה רבה. מר רימון לביא משירות התעסוקה.

אני מצטרף בהחלט למה שדני פינס אמר כאן מהג'וינט. אל"ף, אני לא מייצג את משרד התמ"ת, אלא את שירות התעסוקה. אנחנו שייכים לשר אהוד אולמרט אבל לא למשרד התמ"ת.

אבל אתם עובדים באותה מסגרת, לא?

אמרתי, תחת שר המסחר והתעשייה.

ואין קשר ביניכם?

יש קשר, אבל אני לא מייצג אותם. אלא אני רוצה להגיד לפחות דבר אחד. למרות כל הויכוחים על חיזוק הכשרה מקצועית, התקציב של הכשרה מקצועית קוצץ ביותר מחצי. זה הדבר שקודם כל שצריכים לקחת בחשבון. והשנה עוד היו קשיים מיוחדים מבחינת הזרמת כספים וכל זה שהקפיאו למעשה את חלק גדול מהפעילות.

הדבר שנפגע במיוחד זה באמת כל התחום של השלמת השכלה. ובמסגרת הזאת עוד ניתן דגש מאוד חזק על ארבעה ענפים מחליפי עובדי זרים. זאת היתה מדיניות המוצהרת של הממשלה. ודווקא בתחומים האלה ניסינו לעשות גם קורסים מיוחדים. סיעוד, מתכת, חשמל ובנין.

ארבעת התחומים האלה ניתנו קורסים?

בארבעת התחומים האלה, היו עיקר הקורסים שנפתחו השנה. בכל ארבעת התחומים האלה עשינו ניסיונות לפתוח קורסים מיוחדים, עם מכינות מיוחדות ועם תכניות מיוחדות ליוצאי אתיופיה, עם הצלחה, הייתי אומר חלקית. בעיקר בגלל מה שדני פינס הזכיר כאן. מה שאנחנו למדנו במשך השנתיים האחרונות לפחות, שללמוד בלבד אפקטיבי פחות.

לדוגמה, גם כמשרד הקליטה מזרים כספים לכיתות של לימוד עברית, אנחנו בשירות התעסוקה אמרנו: "אנחנו לא מוכנים לפתוח ליוצאי אתיופיה רק כיתות לימוד, אנחנו רוצים שזה כיתות משולבות או עם עבודה, אם מוצאים מעסיקים שמוכנים לקבל אותם שבוע-שבוע, שלושה ימים ושלושה ימים, כדי בדיוק להכניס המקדימה, מעשים שיאפשרו להם גם ללמוד יותר טוב את העברית. בעצמי, או עם עמותות אחרות או עם תכניות אחרות, שאנחנו דורשים שילוב עם סדנאות להקניית הרגלי עבודה, עם ליווי תעסוקתי.

זה אגב לא יכול להיעשות אם זה שילוב בהרגלי עבודה, זה לא יכול להיעשות כמו שעושים גם במשרדי ממשלה כמה קורסים על-חשבון שעות העבודה, או בזמן שעות העבודה? במשרדי הממשלה נעשים בתוך שעות העבודה. אני אומרת לך את זה כי אני יודעת את זה.

התקציבים של התמ"ת, של אגף להכשרה מקצועית למובטלים מיועדים למובטלים זה שעות בוקר. זה בדיוק מה שדני אמר, כל התחום הזה של לימודים למועסקים חסר מאוד. אנחנו ביקשנו את זה בין היתר עם השימוש של תנאי הזכאות לתשלומי העברה.

מה אתם תעידו לגבי התקציב של השנה הבאה, יש לך איזה שהיא ידיעה עם הסעיף הזה כלול בתקציב שלכם?

עד כמה שאני יודע, לא. לא ישירות כסעיף נפרד, אבל אנחנו דרשנו מתוך התקציב הרגיל, אנחנו דרשנו לקצר את הקורסים למקסימום שלושה-ארבעה חודשים ולהבטיח למי עובר את השלב הראשון, את המודולה הראשונה, שאם הוא יוצא לעבודה, הוא יוכל להתקבל בעצם לקורס אחר-כך במסגרת ערב.

יש קשיים רבים של תיאום זמנים וכן הלאה, אבל זאת המגמה ואנחנו גם שותפים לנקודה השניה שדני הזכיר, וזה עם כל הגורמים שעוסקים בליווי אחר-כך תוך כדי הכנסה לעבודה, אז אנחנו משתפים פעולה. כי לנו בעצמנו אין כח אדם שאנחנו יכולים להקציב לזה. אבל אנחנו קלטנו בין היתר כמה יוצאי אתיופיה במסגרת של קידום העסקה של משרד הקליטה, הם נקלטו יפה מאוד.

גם אלה שעוברים את ההכשרות?

לא, אני לא מדבר על הכשרה, אני מדבר על שירות התעסוקה. דווקא על הטיפול התעסוקתי, ואנחנו נעזרים גם במגשרים מטעם הגופים השונים, משרד הקליטה וכן הלאה.

אני בהחלט מתנצל, לא שמעתי את ההצגה של הג'וינט מה שהם הציגו. וראשית כל אני באמת רוצה להודות על הדיון שזה מתקיים, זה באמת לקדם את המטרה.

אנחנו רוצים לקוות אחרי שנצא מכאן, זה יקדם. זה גם תלוי בכם, בתמ"ת.

בהחלט. גם בכל הרצון הטוב של כל הגורמים שהם שותפים כאן, אז אני רוצה להתחבר מרימון לביא שהוא אמר. השנה בהחלט יש את הקיצוצים במשרד שלנו. זה בהחלט בכל המגזרים השונים, זה כמו כל המגזרים זה חלק מהמצב הכלכלי במדינה.

יחד עם זאת, משרד התמ"ת כל שנה אנחנו מכשירים בין 1,000 עד 1,500 עולי אתיופיה.

אנחנו נוכל לקבל ממך, אם אתה מדבר על הכשרות וביקשנו את זה ללא ממך אמנם, אבל ביקשנו בעבר לקבל פירוט, אם אפשר, זה היה בדיון אחר, אם אפשר לקבל פירוט לא רק מספרים, אלא פירוט באיזה מקצועות אתם מכשירים אנשים. זה חשוב לנו לדעת.

אני רושם לי ואני אגיש לממונים עלי. אם הממונים רואים לנכון להעביר את זה, בהחלט.

אין כזה דבר, הממונים אם רוצים ורואים לנכון. שהכנסת דורשת, הממונים צריכים לתת. זה אפילו לא עניין בבחירה. הכנסת דורשת נתונים, היא צריכה לקבל אותם.

בהחלט. כמובן שאני הרי לא קובע, בהחלט אני אעביר את המסר למשרד.

ואנחנו ניתן לך שבועיים לחזור אלינו בתשובה.

או-קיי. מה שאני רוצה להגיד בעצם כמו שכולם יודעים שרמת ההשכלה של עולי אתיופיה היא מאוד נמוכה, באחוזים הגדולים. ולכן בדרך-כלל העולים מאתיופיה שהם לומדים קורסים פשוטים שהם קצרים, ושהם גם צריכים הרבה משאבים, לא כמו אוכלוסייה רגילה שיכולה לעשות במסגרת הקיימת.

ולכן באמת כל הגופים שנמצאים כאן, ג'וינט, הסוכנות ועוד עמותות שונות.

אדמסו, אל"ף, זה נכון שחלק מהאוכלוסייה זקוקה לקורסים פשוטים. אבל חבל שלא שמעת את ההצגה כי היית נהנה ממנה. כי בסך-הכל מדובר גם באנשים שנקלטו לשוק העבודה. מדובר בהתקדמות מאוד משמעותית בקרב הקהילה. ומה שחיוני מאוד גם לאנשים האלה שהתקבלו זה טיפול מתמיד תוך כדי זה שהם עובדים להמשיך בהכשרות.

ולכן מה שאני מציעה לכם, אתה תקבל מאתנו, זה לא סוד, תקבל גם מהג'וינט וגם מאתנו את הסטנוגרמה של מה שהוצג כאן היום. ואני רוצה שאתם אל"ף, תחזרו אלינו עם רשימת הקורסים שאתם מעבירים. אבל בי"ת, אנחנו רוצים לקבל גם אם מדובר במגבלות תקציביות, לראות מכם איזה שהיא תכנית עבודה לשנה הבאה, שכוללת את שני המימדים. את המימד של הקורסים הפשוטים יותר לאלה שאתם רוצים לשלב אותם, חסרי ההשכלה, בשוק העבודה.

אבל אנחנו רוצים לקבל מכם גם תכנית עבודה לגבי אותו הליווי שדרוש לאנשים שהצליחו לפרוץ את תקרת הזכוכית ולהתחיל ולהתקדם וגם הם זקוקים תוך כדי זה שהם עובדים, להכשרה מתמשכת כדי שיוכלו להתקדם. אלה שני הדברים שנראים לנו כאן חיוניים. וחיוני לנו שאנשים שנקלטו כבר לשוק העבודה, שרואים שמתחילים להצליח, מאוד מאוד חשוב לתת להם את התחושה הזאת.

אז נכון שאולי חלק ממוקדי העבודה, התעסוקה של משרד הקליטה דואגים לדבר הזה, אבל פה צריך להיות קשר הדוק בין אותם האנשים, אותם המוקדים, אותן העמותות, ואתם שצריכים לתת את המענה גם המקצועי וגם התקציבי להמשך ההכשרות האלה. זה בדיוק הקשר שחסר פה בין המערכות.

אז אין לי טענות אליך אישית אבל אני רוצה פשוט שהנקודה הזאת תובהר כדי שנצא מכאן עם איזה שהיא אפשרות להתקדם עם תכנית עבודה מעשית. מקובל עליך?

כן.

משפט אחד אולי להציע, אולי בחזרה לרעיון שלך בחד-הוריות, ועדה בין משרדית.

מה קשור הוועדה הבין משרדית לחד-הוריות?

אבל פה יושבים רוב האנשים ואולי בכל זאת, משרד הקליטה, הג'וינט, באמת יכנסו, יש היום מיזם חדש ולהציע באמת איזה שהיא תת-ועדה.

את צודקת. כיוון שאני חושבת שהעניין הזה, אל"ף, יש בו אלמנטים מעודדים. בי"ת, יש כבר הצלחות. גימ"ל, יש פה אנשים סביב השולחן הזה שהנושא נראה להם פחות מסובך ומורכב, כי לא צריך להמציא, יש מאין. אז באמת אני מקבלת בשתי ידיים את הרעיון שלך ואני באמת מציעה, אני לא הרשות המבצעת, אני רק הרשות המחוקקת, שתוקם ועדה בין-משרדית בניהולו, או בתיאומו של משרד הקליטה, אם הדבר נראה לכם.

דוד זה בסדר? דב זה בסדר? שתקימו ועדה בין-משרדית שנותנת איזה שהיא תכנית עבודה לקבל אותם האלמנטים שעלו כאן היום יחד עם התמ"ת, יחד עם שירות התעסוקה ויחד עם העמותות והג'וינט. זה אפשרי?

אני רוצה להוסיף ולהציע. הרי יש בכל הגופים של העמותות יש תקציב. אז כל גוף שהוא באמת יש לנו את האינטרס לקדם את הקהילה, זה ברור.

אבל אתה רואה שהתקציב הקיים, הרצון קיים והמענה שלכם לא קיים.

האמת, אני לא יודע אם מה שהיא מדווחת אם זה נכון או לא נכון.

אין לה שום אינטרס לבוא לספר סיפורים. תאמין לי, היא באה מרחוק.

אני מבקש לסיים את מה שאני רוצה להגיד. ספציפית בנקודה שהיא ציינה לגבי יקנעם, יהיה דיון. אנחנו צריכים לשבת בשבוע הבא, יהיה דיון, אנחנו הולכים לפתור ולקדם. כל גוף, זה לא נכון. אני אישית שעובד בשטח, זה לא במשרד אלא בשטח, אנחנו פונים כל גוף.

אדמסו, אנחנו נרצה לשמוע את תוצאות הדיון בעוד שבוע. ואנחנו גם נבקש מעמותת "בעצמי" לדווח לנו שהנושא בא על פתרונו.

מה שאני מבקש אם אפשר באמת כל הפרוייקט שלנו שהרבה בתמ"ת, במשרד ממשלתי שזה נופל, הרבה פעמים שחסרים דברים קטנטנים כמו החזר נסיעות, כמו מלווה לאנשים באותם קורסים.

אני מבקשת ממך, אני לא רוצה להיכנס לפרטים. בשביל זה אני מציעה ואני שוב פעם רוצה להודות לדפני, אם תקום ועדה בין-משרדית ביניכם איזה צוות תיאום, אתם תגידו להם מה חסר לכם. ואני מניחה שיחד תמצאו מאגר משותף למצוא את הפתרונות. מאז שאני נכנסתי לתפקיד הזה, אני משתמשת יותר ויותר בנושא שנקרא "איגום משאבים".

אני בא מלוד ואני גר בלוד ואני מכיר את המוקד, לא מכיר טוב, אבל אני מכיר, אני יודע שהמוקד קיים. המוקד פועל בתוך המתנ"ס.

אני לא יכולה עכשיו להיכנס לדיון פרטני. אם יש בעיות ספציפיות אני מבקשת שתודיעו לנו ואנחנו נבדוק מול משרד הקליטה.

הם אמרו שנפתחו עוד מוקדים. מה קורה עם המוקדים שכבר קיימים?

תודה שהסבת את תשומת לבנו. לי אין תשובות על זה. אנחנו נבקש את התשובות בצורה מסודרת.

אני רוצה לשאול שאלה לגבי הנתונים שניתנו, נתונים באמת יפים ומרשימים. אני רוצה לשאול לגבי האקדמאים שמועסקים בתכניות. אם ניקח בחשבון העובדה שהם מועסקים בתכניות שעוסקות בקהילה ועובדות עם הקהילה. ואני שואלת את זה כי בעיקר אני מביאה את הקול של בני-הנוער. את דיברת על זה שזה מהווה מודל ואני שמחה על כך. ואני גם חושבת שזה נכון שזה יהיה כך.

ויש לזה את היתרונות שלו, אבל יש גם את החסרונות של זה. ובני-נוער בעיקר רואים את החסרונות. "אני רוצה ללמוד כך וכך ומה אני אעשה בסופו של דבר, אני אעבוד עם בני הקהילה בלבד". אז אני רוצה לדעת אם הנתונים האלה נלקחו בחשבון, אם העובדה שהאקדמאים מועסקים בתכניות שעוסקות עם הקהילה בלבד.

המחקר שאני תיארתי מקודם, על בוגרי מינהל הסטודנטים, אחת השאלות שאנחנו שאלנו איזה סוג עבודה הוא עושה, אם הוא עובד למען הקהילה או עבור הציבור הכללי. ותהיה לנו תשובה לפחות חלקית, על מה שקשור לכל אלה שגמרו את הלימודים במסגרת מינהל הסטודנטים של משרד הקליטה.

הערה. אחד הדברים שמיכל אמרה הוא על מעגל הציבור של התעסוקה של יוצאי אתיופיה, אך ורק בפרויקטים בלבד שהם זמניים שהם מצטיינים, אנשים מפטורים ממקומות עבודה, אין להם המשך של עתיד בתעסוקה.

הדבר הנוסף אני רוצה להתייעץ על תקציב של הכשרה מקצועית לעולי-אתיופיה. הפרוייקט הלאומי כרגע מכין פרוייקט. גילינו היום שיש כ9- מיליון ש"ח תקציב להכשרה מקצועית. ישבתי במשרד התמ"ת עם האחראית בנושא של ההכשרה המקצועית, ואפילו קיבלנו את הרשימה של קורסים והכסף. הכסף הזה הוא כסף רב. הרבה מאוד גופים וולונטריים כולל ג'וינט.

כשאת מדברת על 9 מיליון, זה התקציב של התמ"ת או שזה הכל כל המשאבים?

הוא במימון משרד התמ"ת.

את אומרת שזה כסף ממשלתי?

זה כסף ממשלתי, זה כסף רב. לכן אני רציתי להציע הכשרה מקצועית צריכה להיות הכשרה. אל"ף, שהיא באמת בהתאם לדרישות השוק, מה היום השוק צריך. ואיזה אנשים מתאימים לשוק הזה. לא לשלוח את כולם להכשרה מקצועית, לבזבז כסף, אלא תבדקו בקרב יוצאי-אתיופיה. בכל בית יש שלוש-ארבע תעודות שבמגירה. אז גם המדינה משקיעה, הכסף בחינם, לכן צריך לחשוב פעמיים-שלוש עם ועדה בין-משרדית שדפני הצעת אותה. אני מאוד מבקשת שהיא תשקול את זה גם כן לבדוק איזה סוג עבודה, איזה הכשרה מקצועית איכותית מלווה. וגם אם אנשים מחזיקים מעמד.

ההיבט הנוסף שכולנו מדברים על תעסוקה של עולים במקומות העבודה. כמו שאתם יודעים חייבים לתת ליווי למעסיקים. יש פער עצום, גם פער בתפיסת הזמן, גם פער תרבותי. לכן גם הגופים הוולונטריים, שכמו שאתם עושים היום, גם גופים ממשרדי הממשלה, כדאי גם כן ללווות את המעסיקים שהעובדים יהיו עובדים לטווח ארוך ולא לטווח קצר יותר.

תודה רבה. זה מאפשר לי לסיים את הנושא הראשון ולעבור לנושא השני.

אני עוברת לנושא הבא שהוא מתקשר, שהוא כמעט המשך טבעי. אך אני קודם כל רוצה להודות למכון ברוקדייל, ליהודית קינג על כך שהיא הציגה לנו את הנתונים שיש בהם בהחלט בשורה טובה ולכל מי שהשתתף, אבל כמובן שכאן אנחנו לא יכולים רק להגיד "מברוק" ולהיות מאושרים מכל אותן ההצלחות, למרות שהן לא תמיד נראות לעין, אנחנו רוצים לעסוק במה שנקרא החצי הכוס הריקה.

אנחנו קיבלנו כאן היום כיוונים מאוד ברורים לגבי מה סוג ההשקעות שדרושות כדי שבני הקהילה האתיופית יוכלו להשתלב יותר טוב, גם בשוק העבודה והתעסוקה וגם בחברה הישראלית ותחום התעסוקה לפחות לי, באופן אישי, נראה כקריטי, הוא תמיד נראה לי כך. ולכן אני חושבת שההחלטה הראשונה היא באמת על הקמת אותו הצוות.

ואני הייתי מבקשת שאותו הצוות ישים על השולחן. אל"ף, את הבעיות הקיימות. בי"ת, באמת לבדוק איזה קורסים ניתנו, עד כמה היתה בהם תועלת, עד כמה האנשים באמת עברו את הקורסים. וכמו שאמרה נגיסט שמו אותם במגירה וזה לא עזר. ועד כמה צריך אולי להתאים את המשך ההכשרה המקצועית לצרכים שהולכים ומתפתחים בצורה אחרת.

אני רוצה להוסיף ולהמליץ בכל לשון של המלצה שתינתן שימת לב מיוחדת חוץ מעניין הגנים או הפתרון לילדים, לראות איזה סוג עידוד אפשר לתת לנשים לצאת להכשרות מקצועיות כדי להוציא אותן לשוק העבודה. ואני רוצה לקבל מהתמ"ת, אנחנו שמענו כאן ואני מודה לנגיסט, אנחנו שמענו לפחות בידיה נתונים. עכשיו אנחנו יודעים מה התקציב שעומד לרשותו של התמ"ת.

אבל אנחנו נרצה לשמוע ולקבל כאן תוך חודשיים מהיום, כיוון שאנחנו רוצים לתת לצוות לשבת יחד, אנחנו רוצים תוך חודשיים מהיום לקבל איזה שהיא תכנית עבודה ספציפית שכוללת את כל אותם הממדים עליהם אנחנו דיברנו. הכשרה שיש בה קצת המשכיות, שיש בה שלביות, שיש בה ליווי, שיש בה גם מענה לנושא של המעסיקים. אז אני מאוד אבקש וכמובן שבאותו השולחן אפשר לדון גם על אותם הדברים שלתמ"ת נראה שהם חסרים כדי שהם יוכלו לבצע את זה.

וכמובן הייתי מציעה שבצוות הזה אפשר יהיה לשתף גם את הג'וינט ואם אפשר גם את נציגי העמותות והביטוח הלאומי. הביטוח הלאומי, לא רק צריך לעודד אות כולנו, האינטרס של כולנו והאינטרס של הביטוח הלאומי זה לא לשלם קצבאות. כדי לא לשלם קצבאות, צריך לתת לאנשים את האפשרות לעבוד. כדי לתת להם את האפשרות לעבוד, צריך לתת את ההכשרות. וזה נראה לנו כדבר שכולם צריך להיות אינטרס.

תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 10:00.