כנסת פתוחה

מפגע - ריכוז סוחרי סמים ומשתמשים בתל-אביב

5
הוועדה למאבק בנגע הסמים
14.12.2004
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי
פרוטוקול מס' 106
הוועדה למאבק בנגע בסמים
יום רביעי, ב' בטבת תשס"ה (14 בדצמבר 2004), שעה 09:30

מפגע - ריכוז סוחרי סמים ומשתמשים בתל-אביב.

חברי הוועדה: יחיאל חזן – היו"ר
זהבה גלאון
ניסים זאב
איוב קרא

נצ"מ מוטי כהן - ממ"ר יפתח, המשרד לבטחון פנים
רפ"ק ירון קלדס - קצין אמ"ן יפתח, המשרד לבטחון פנים
ד"ר אנטולי מרגוליס - ראש המחלקה לטיפול בהתמכרויות,
משרד הבריאות
אריאלה ישראלית - מפקחת מחוזית בנושא סמים – מחוז ת"א
אורי אסטליין - ראש תחום אכיפה, הרשות למלחמה בסמים
ד"ר בני אברהמי - מנהל הרשות העירונית להתמכרויות, דרי רחוב
ושיקום האסיר, עיריית ת"א
שלמה מסלאווי - חבר מועצת העיר, עיריית ת"א
מאיר שרעבי - חבר ועדת סמים עירונית, עיריית ת"א
פיני קבלו - מנהל הקשר כנסת שלטון מקומי, מרכז
השלטון המקומי
יואב מאירי - בעל עסק – משרד אדריכלות
רם קרינסקי - בעל עסק
רחל פריאל - דיירת מרחוב לוינסקי
יואב כרמל - דייר
שולה קשת - דיירת מרחוב לוינסקי
מאיר לנדס - בעל עסק
שלום שלומי - בעל עסק
מירי כרמל ורסנו - דיירת מרחוב לוינסקי
אביחי גולן - מדריך בגובה העיניים – נוער ראשוני אומר
לא לסמים
בר בז'רנו - "בגובה העיניים", נוער ראשוני אומר לא לסמים
ירדן ביביש - " "
הילה בין
שרית שלום
קרין פרץ
דור איפרגן
נועם קציר
נוי בן נון
שני ללום
נופר כהן ארזי
ליטל חיו
אורלי קציר
יעל ביביש
נטלי בנימין
דיאנה לטנר
ג'ני דדכה

דפנה ברנאי

בת שבע פנחסוב
רשמה: אתי בן שמחון


מפגע – ריכוז סוחרי סמים ומשתמשים בתל-אביב

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את הדיון בוועדה. חברת הכנסת זהבה גלאון ביקשה אותי להעלות את הנושא לדיון - ריכוז סוחרי הסמים או המשתמשים, בלשון העם הנרקומנים, באזור התחנה המרכזית בתל-אביב. יש מפגע תברואתי קשה ביותר לסביבה, לבעלי עסקים, ולכל מי שגר שם. הנושא הוא מאוד עקרוני, כיצד אנחנו כחברה יכולים להתמודד עם בעיה של ריכוז נרקומנים, או משתמשים בסמים באזורים אחרים בארץ, הן בתל אביב, הן במקומות אחרים. נודע לנו שיש מקומות נוספים. מדינת ישראל לא עושה את הכל כדי למגר את נגע הסמים, לצערי הרב. אני רוצה לתת את רשות הדיבור לזהבה, כיוון שהיא ביקשה להעלות את הנושא. בבקשה.

אדוני היושב ראש, אני מודה לך מאוד. קיבלתי העתק מכתב שנשלח לראש עיריית תל-אביב, רון חולדאי. העתק מכתב של דיירים באזור לוינסקי, במכתב הזה הם מתריעים על כך – נדמה לי שהמכתב הזה מונח לפני כולם. התושבים במקום מתריעים על מאות משתמשי הסמים שמתגודדים בבניין נטוש שם באזור. חשבתי שהנושא חשוב וראוי להעלות לדיון אצלך בוועדה, ואני מודה לך שהעלית את זה.

בינתיים אני מבינה, אלא אם כן אני טועה, ממה שקראתי בעיתון באותו עניין, אני מניחה שהיתה פשיטה של המשטרה על המקום הזה, אלא אם כן הם חזרו. אין לי יותר מה להוסיף, אני חושבת שאולי צריך לתת לאנשים שגרים במקום לספר.

יש לנו אורחים בני נוער שהגיעו מראשון לציון. אני מקדם אותכם בברכה, נוער שאומר לא לסמים, זאת תופעה ברוכה. אני חושב שהמאבק העיקרי והאמיתי מתחיל פה, אצל בני הנוער מלמטה, שבעצם לפי דעתי כך צריך לעשות. יושב פה לצידי גם חבר הכנסת איוב קרא, שהיה יושב ראש הוועדה לפניי, שהוא גם טיפל בנושא.

בוקר טוב לכולם, בוקר טוב לתלמידים שבאו להשתתף בדיון. אני רוצה לומר לכם שהיתה לי הזכות, במרכאות, להיות נוכח במספר פעמים בצורה גלוייה ובצורה סמויה באזורים הללו, עת כיהנתי כיושב ראש הוועדה.

אנחנו מדברים על הג'ונגל האמיתי של הסמים, ואולי המפגע הקשה ביותר, והסביבה הגבוהה ביותר מבחינת הסמים. אינני יודע מה נעשה בתקופה האחרונה. אבל אין לי ספק, בתקופה שלפני שנה, שנה וחצי, לאור יום היו המראות ללוד וחזרה מלוד. המראות כמו מטוסים, היו ממלאים נרקומנים בטרנזיטים, משלמים כסף, ושוב המראה ללוד וחזרה, וזאת לעיניהם הבוחנות של משטרת ישראל, ושל הגורמים העירוניים. אני חושב שהדבר הזה לא יכול לקרות בלב ליבה של מדינת ישראל.

אדוני היושב ראש, גברתי, חברת הכנסת גלאון. אני חושב שכל המאבק צריך להיות עכשיו בגיבוי הסוגייה שהצהיר עליה ראש הממשלה, שנושא הסמים הוא מפגע לאומי חברתי. צריך לכסות את ההצהרות הללו בגושפנקא כספית, כך הייתי קורא לזה. עכשיו אנחנו לפני תקציב, אנחנו צריכים למצוא דרך למשאבים יחד עם יושב ראש הוועדה. מקצצים ברשות למלחמה בסמים כל יום, מקצצים ברשות למלחמה בסמים הלאומית. אנחנו לא יכולים לעבור לסדר היום כך באוויר, לבוא למלחמה בלי אמצעים. ולכן הקטע של תל אביב מצריך הרבה מאוד אמצעים, ואין להם, כל הזמן יש קיצוצים. אם הסמים הם איום אסטרטגי על החברה בישראל, כהצהרת ראש הממשלה, צריכים גושפנקא לזה.

לכן אני חושב שהקריאה צריכה להיות לכל הגורמים, כל אחד בתחומו הוא. גם משטרת ישראל שעושה עבודה גדולה, אבל לדעתי גם היא סובלת מאותו מצב שאין לה מספיק אמצעים להתמודד יום יום שעה שעה בעניין הזה. היא צריכה יותר כוח אדם, אבל צריך אמצעים כדי להפעיל את כוח האדם הזה. לכן אני חושב שצריך להתרכז בלגבות את הרשות למלחמה בסמים בתל-אביב, לתת לה את כל המשאבים ואת כל הכוח. כמו שבלוד נעשה טיפול נקודתי, לדעתי צריך לעשות במקום הזה טיפול נקודתי. לרבות, להעביר את כל המשאבים לטובת העניין הזה, אולי כך נמזער את התופעה הזאת שנמצאת בכל זווית באזור הזה של דרום תל אביב.

תודה רבה לחבר הכנסת איוב קרא.

התופעה הזאת של השימוש בסמים, זה משהו שהוא שונה מהסחר. מי שבעצם משתמש בסמים, הם אנשים שנפלו. זה מין מעגל שהוא נורא ואיום. בעיניי הם אנשים חולים, החברה בישראל צריכה לסייע בידם, הממשלה צריכה לעשות את הכל במישור של החינוך בקרב בני הנוער, ששם מתחיל כל העניין. כאשר בן נוער בכיתה, או בבית ספר, או במסגרת הבלתי פורמלית במערכת החינוך, חושב ששימוש בסמים זה עניין של מה בכך, זה עניין של כלום. מי שמשתמש זה אין, זה שמעשן גראס זה כלום, הדבר הזה הוא מסוכן למדינת ישראל. אין לי שום ספק שהרשויות היום צריכות לתת יותר מאשר בעבר.

מייד נשמע את השכנים שיספרו לנו בדיוק מה קרה שם. אבל צריך להבין, לפני שהגיעו לשם אותם נרקומנים, היה מישהו שכיוון אותם. זאת אומרת באזור שם היו סוחרי סמים, כתוצאה מכך שהיו שם סוחרי סמים באזור - אני רוצה להיכנס לעניין של כיצד פעלה שם המשטרה, או כיצד אכפו את החוק. כתוצאה מכך שהיו שם סוחרים, היה להם קל יותר להגיע למקום. האזור שם הפך להיות מין חממה לכל המשתמשים, ולאט לאט הגיעו לשם לפי מה שכתוב בעיתון מאות אנשים. במדינת ישראל של היום, יש מאות אנשים שיושבים באזור מסויים - ראינו אתמול תכנית שפשוט אספו אותם משם וזרקו אותם, פשוט פיזרו אותם בכל מיני מקומות, כך לא פתרו את הבעייה, היא עדיין מונחת על השולחן. פשוט לקחו אותם מאזור התחנה המרכזית, והעבירו אותה לכל מיני צמתים, ולכל מיני אזורים אחרים במדינת ישראל.

לכן אני קורא מפה, קודם כל לרשות למלחמה בסמים, שאמנם אין לה תקציב, לחשוב כיצד לפעול. ארצה לשמוע מכם אחרי שאשמע את השכנים. לא פעם אמר פה המנכ"ל, כל נרקומן שרוצה גמילה, ירים אלי טלפון בכל שעה, אני אגמול אותו. אני לא חושב שיש צורך שנרקומן ירים טלפון לגמילה. השאלה היא, האם אתם פעלתם שם, האם הנציגים שלכם היו שם. האם אתם יודעים מיהם הנרקומנים שהסתובבו שם. האם יש לכם רישום. אלה דברים שבעצם צריכים יוזמה, לא צריך איזשהו פתרון שנראה אותו כפי שראינו אותו שלשום.

ברשות הנוכחים, אני רוצה קודם כל לשמוע את השכנים. אחר כך נמקד את הדיון כיצד אנחנו צריכים לפתור את הבעיה.

אני מוועד התושבים, נפגעי התחנה המרכזית החדשה. אני באופן אישי, ועוד תושבים בשכונה, עדים לכך שבעצם כל המפגעים קמו בעקבות התחנה המרכזית החדשה, לפני למעלה מעשור. היום המצב התדרדר בצורה מאוד קריטית, בעקבות זאת שכבר כמה שנים נפתחו בתי זונות. זה כמו כדור שלג, הגיעו סוחרי סמים, והיום כבר במשך שנה יש מיצבור גדול מאוד של נרקומנים, שהביא למצב שמעולם לא היה, פשוט פחד אימים להסתובב בשכונה, פשוט מפחיד.

שכנים, תושבים, וסתם אנשים שמסתובבים ברחוב, מותקפים באמצע היום. אמא שלי באה באמצע היום, נכנסה לחדר המדרגות, אשה מבוגרת בת 80, התנפל עליה גבר, תלש לה את שרשרת הזהב, היא נפלה על הקיר. אני נותנת דוגמה אחת מיני רבות, מסתובבים שם נרקומנים שצריכים סם. ולכן את התופעות האלה של תקיפות של סחיבת תכשיטים וכו', כמעט אין יום שאין פריצה בכל בניין. בבניין שלי היכן שאני גרה, פשוט יום יום יש פריצות. הפסקנו להודיע למשטרה. כשהיתה לנו פגישה בתחנת המשטרה, אמרתי שלתושבים אין כבר שום אמון במשטרה שתבוא להושיע, מכיוון שאנחנו לא רואים ניידת. אנחנו מרגישים מופקרים, מתקשרים למשטרה, והיא לא מגיעה.

עוד נקודה שאני רוצה להעלות. יש תחנת משטרה בשכונה, בתוך המתחם, בתוך הקומפלקס של התחנה המרכזית החדשה, שלא משרתת את השכונה. אני יכולה לתת דוגמה של נשים קשישות שבאו לאותה תחנה. היא משרתת את המבנה עצמו, את הקומפלקס של התחנה. נשים קשישות שבאו ודיברו על נרקומנים שהתמקמו אצלן בחצרות, וגם משתמשים בחצר כשירותים ציבוריים, זה פשוט בלתי אפשרי, שלחו אותן למרחב יפתח. זאת אומרת, אשה קשישה בשכונה, במקום שהיא תוכל להשתמש בתחנת משטרה שנמצאת בשכונה, היא צריכה ללכת למרחב יפתח.

הייתי רוצה שתמקדי את הדברים שלך לגבי איכות החיים שלכם מול הנרקומנים. הרי בסך הכל את מדברת כעת על המשטרה שלא נותנת שירותים, זאת סוגייה אחרת לגמרי. הייתי רוצה לדעת כיצד ילדים שגרים בסביבה, ויש שם משפחות, לא רק בעלי עסקים. כיצד החיים שלכם ביום יום התנהלו מול התופעה הגדולה הזאת של הנרקומנים שהסתובבו שם. תיארת למשל את אמא שלך שבאה לחדר המדרגות, איך בעצם מתחיל היום שם, אם בכלל יש יום, ואם בכלל יש לילה. זה מה שמעניין אותנו.

אין שום איכות חיים. המצב הזה חמור מאוד, מכיוון שאנשים מפחדים על ביטחון החיים שלהם. אין לך ביטחון גם להיות בבית. זאת אומרת, אתה נמצא בבית, ואתה לא יודע מתי יפרצו לך. התופעה של הפריצות היא יום יומית. פריצות בתוך הבתים, בכל בניין כל הזמן.

דמיינו לעצמכם לחיות בבית, בתוך שכונה, כשאתה יודע שהסביבה מאוד אלימה, ואני כן מסכימה איתך, כבוד היושב ראש, שאכן אותם נרקומנים הם אנשים אומללים, ומאוד עצוב לראות את מה שעובר עליהם. אבל כל המצב הזה גורם לאי ביטחון של התושבים, מכיוון שהם צריכים כסף בשביל לרכוש סמים, ולכן אין לנו את הביטחון בבית, ואין לנו את הביטחון ברחוב. המצב מפחיד. אני לא מדברת על אמצע הלילה, מסוכן ללכת גם באמצע היום.

אני גרה ברחוב לוינסקי, בדיוק צמוד לאותו בניין נטוש ששם התמקמו הנרקומנים. יש לי ארבעה ילדים, שלושה ילדים בוגרים ותינוק חדש. אני אתאר לך מה אתה רואה מול העיניים כאשר אתה נכנס אלינו לבניין. אתה עולה במדרגות, יושבים לך שני נרקומנים משני הצדדים, יש לנו גרם מדרגות כפול. יש לך מעבר מאוד צר לעבור, ליד נרקומנית שיושבת עם מזרק בידיים, עם הנעל שלה חלוצה, עם הגרב שלה מופשלת, והיא הולכת להזריק בין האצבעות ברגליים. אני עוברת עם ילדים, ילדה בת עשר שאני צריכה להסביר לה מה הנרקומנית עושה, ושהיא צריכה לא להתקרב שמא היא תדקור אותה, והיא תוכל להידבק בכל מיני מחלות למיניהן ששורצות שם. יש שם איידס, יש שם צהבת, שחפת. אתה מסתכל על אנשים, זה תתי אדם שמסתובבים שם. אנשים שהם גל עצמות, מסתובבים ברחובות, ליד הילדים שלי. פשוט אי אפשר להסתובב ברחובות. אני לא יורדת עם הילדים למטה, כי אי אפשר להסתובב למטה. הם עושים את הצואה שלהם בחדרי מדרגות, משתינים בחדרי המדרגות. אתה נכנס, חדר מדרגות מלוכלך, מסריח מגעיל, עם דם מושפרץ על הקירות. זה תיאור מזעזע אבל זה מה שאנחנו רואים יום יום. וכשאני עולה במדרגות, אני צריכה לבקש מהם לזוז כדי שאני אוכל לעבור, ואני לא מוכנה לעבור לידם. אני מפחדת לעלות שמא הם יתקפו אותי, פשוט פחד אימים להסתובב שם. המצב רק החמיר בחצי השנה האחרונה, פשוט מצב כזה שאתה חושב פעמיים אם לרדת לקנות חלב, כי אתה לא יודע אם תוכל לעלות חזרה במדרגות, מי מחכה לך שם, או מה מחכה לך שם. זה מה שאנחנו עוברים יום יום.

יש לכם דלת בכניסה?

יש דלת בכניסה, תיקנו אותה עשרות פעמים. עכשיו אנחנו ממגנים את כל הבניין מסביב, מרימים גדרות בגובה של שלושה מטרים, כדי שלא יוכלו לעבור. היו גדרות תיל שהם פשוט פרצו ועברו. הם מטפסים מעל הגדרות. אנחנו מקימים שער ברזל.

בקיצור, החיים שלכם הפכו להיות גיהנום. ילדים שהם גדלים בסביבה - - -

ממש כך. אין על מה לדבר.

שראש הממשלה ישקיע בגדר הפרדה שם.

אני רוצה להעלות נקודה אחת שמאוד מפריעה לי. אני יודעת שמבחינת החוק אי אפשר לעצור בן אדם שמשתמש בשימוש פרטי. זה משהו שמפריע לי. כי סוחר סמים הם יכולים לעצור, אבל הנרקומנים, הפושרים הקטנים שבאים לכספומטים, הם אלה שנמצאים אצלי בחדר המדרגות, את אלה אי אפשר לעצור. הם אלה שמפריעים לי. מבחינת החוק, אני יודעת שגם אי אפשר לעשות שום דבר לגביהם. אי אפשר לעצור מישהו שיש לו סם בכמות כזאת שזה לשימוש עצמי. והם אלה שמפריעים לנו לחיות. נגד זה צריך לעשות משהו.

תודה לך.

שמעתי את הנשים הנכבדות, הן באמת גרות שם, הן גרות מולי. יש לי עסק בלוינסקי 86, מול המוקטעה.

דרך אגב, אני גרה ברחוב מתלון, זה אזור שלם. לא לטעות.

מה ראינו ב"עובדה"? ראינו ש-80%-90% באמת הם מסכנים. אבל זה לא מעניין אותי בכלל שהם מסכנים. כי אני גם מסכן, כשלי כואב, אני לא יכול לראות את הכאב של האחרים. השקעתי בנדל"ן, ובעסק, וכולי קורס, ואין לי אוויר בשביל להמשיך עוד חודש לשרוד שם. כל הממון שלי מושקע שם, אם בן אדם שיושב בתוך מסעדה, ויבוא אליו ההוא המצורע עם הפצעים ויגיד לו תן לי שקל, אז מי מסתכל על זה שהוא עכשיו מסכן, כי הוא מסכן באמת, אבל גם אני מסכן. אני מסכן שאפשר להבריא אותו. אני רק צריך את הנורמלי, אני לא מחפש תנאים מועדפים, לא מחפש פרוטקציות, אני אסתדר לבד. רק תנו לי את הדברים הנורמליים שלי. תנו לי פחי זבל מסודרים, תנו לי משטרה, כשאני קורא לה היא תבוא. את הנורמלי שלי אני צריך. אולי אני מייצג בעלי עסקים באזור שנפגעו גם כך, מזה שלקחו את העובדים הזרים, והיום אין מי שקונה. מעבר לכך, היום אם אני רוצה למכור משהו, אם יש לי חנות כלשהי, הרי הם שורצים בתוך החנויות שלנו. הם נכנסים, הם מציקים.

בכמה אנשים מדובר?

מדובר בערך ב-400 איש בפריפריה של מתחם לוינסקי, בלי הנוספים. מה שקורה, באים פרצופים מכל הארץ, מעכו, ממזרח ירושלים, מכל מדינה הם מגיעים לשם. כי יש קבוצה מאוד גדולה של סוחרים שהם יודעים שלשם מגיעים כולם, זה מין מוקד כזה. ברחוב פרץ, יש באמת מבנה חדש, שזה בדיוק בגב של המוקטעה שהיה. המבנה הזה שהוא בערך 120-150 מ"ר, כרגע ישנם שם 70-100 איש. סביבם יש מין רחוב, אז כולם שם עומדים, זה גם קניון. היינו עם ערוץ 3, התקשרנו למשטרת ישראל, אמרו נשלח ניידת. עברה חצי שעה, התקשרנו שוב. אומרת לי המוקדנית, אנחנו כבר קיבלנו המון התראות על האזור הזה, ונשלחו לשם ניידות. ואני אומר לה, מתריע שחצי שעה אף אחד לא מגיע. חוטפים לעיני כל את התיקים מאנשים שם. הם מציקים, הם ימכרו את הנעל שלך בשביל המנה.

אנחנו שומעים פה תיאורי זוועה. פשוט איכות חיים של אזרחים במדינת ישראל, שבסך הכל דורשים לחיות, דורשים סביבה נורמלית. הכמות של הנרקומנים שמדובר עליה היא כ-400. אני רוצה לשאול את נציג משטרת ישראל, מה עשיתם, מה אתם מתכוונים לעשות, מדוע אתם לא פועלים שם. אני שומע פה אזרחים שטוענים שהם פונים למשטרה, לא מתייחסים אליהם בכלל. האם בסך הכל אתם הפכתם להיות כתובת לאזרח לקבל מידע, או לפעול באופן נחוש ביותר כדי שהדבר הזה ייעלם מהאזור.

שלום לכולם, לפני שאפרט מה אנחנו בדיוק עושים שם, קצת לדבר על המתחם שנקרא לוינסקי. קודם כל אני רוצה לדבר על המתחם של לוינסקי. המתחם הוא נכס פרטי של אדם, שפלשו ונכנסו אליו אנשים בסביבות ה-100-150 מדי יום, ומעבר להסגת הגבול גרמו גם לפגיעה באיכות החיים, ואכן כך. מעבר לכך ביצעו עבירות רחוב, והחיים של התושבים לפי ההסברים, ולפי השטח, הם חיים בלתי נסבלים. אני רוצה לציין שאנחנו כמשטרה פועלים שם מדי יום, 24 שעות ביממה, ומבצעים שם את המיטב במסגרת הכוחות העומדים לרשותנו. אני רוצה לציין, שאנחנו כמשטרה, שתפקידנו לאכוף את המקום, ולאכוף את העבירות הפליליות, מבצעים עם היחידות האיכותיות ביותר בתחום המתחם, וברחובות הסמוכים באזור לוינסקי.

אני רוצה לציין שביום חמישי, בהתאם לוועדה שהתכנסה, המתחם שהוא נכס פרטי, אדם שהוא בעל הנכס, לאחר שהגיש במשטרת ישראל תלונה, הנרקומנים וההומלסים יצאו מהמקום בשיתוף עם משרד הבריאות, בשיתוף עם הרשות המקומית, והתושבים שאינם תושבי תל אביב הופנו גם למרכזי טיפול.

אני רוצה לציין, בניגוד למה שצויין פה בוועדה, אף אחד לא נזרק למקום אחר. כל האנשים, כלל האנשים הובאו לחקירה, נחקרו, כל אחד בהתאם לכתובתו, תעודת הזהות נמצאת ברשותו. ולמי שלא היתה תעודת זהות לפי הפרטים, נבדקו פרטי מגוריו, והוסעו באוטובוסים למקום מגוריהם תוך מכתב הפנייה למרכזי טיפול בעיר מגוריהם.

צויין פה על המקום החדש. ברחוב י.ל. פרץ המבנה הנוכחי הוא מבנה פרטי של אדם פרטי. אתמול אותר האדם, והיום בבוקר המקום הזה נסגר. כמשטרה, אנחנו נתמוך ונסייע בכל נושא של טיפול. אנחנו כמשטרה לא אמורים לבצע את אלמנט השיקום ואלמנט הטיפול. נושא אכיפת איכות חיים, זה מתפקידנו. אני רוצה לציין דבר נוסף, שמיום חמישי יש ירידה דרסטית בנושא של עבירות הרחוב, אני מדבר על מקרי שוד, מדבר על תקיפות, חטיפות תיקים, אני יודע שזה קרוב ל-80%.

מוטי, ברשותך אני רוצה לשאול מספר שאלות. אתה הצגת פה נתונים שהמשטרה לא יכולה לפעול כי זה רכוש פרטי, או בית פרטי, או מבנה פרטי. כתוצאה מזה שזה מתחם פרטי, יש הסגת גבול, אבל בפועל אנחנו יודעים שהנרקומנים נמצאים שם. שמענו את התיאורים של האנשים שגרים בסביבה. האם המשטרה פעלה בדרך אחרת? כאשר אומרים שהמבנה פרטי, אנחנו לא יכולים לפעול. פנו לעירייה למשל לסגור את הבניין, לאטום אותו, כפי שאנחנו רואים כאשר בניין עומד לקרוס. האם אתה יכול למסור לנו נתונים, כמה סוחרי סמים שהיו שם באזור, כבר לא נמצאים. האם המסחר בסמים שם נמשך. הרי למה הנרקומנים נמצאים שם? הנרקומנים נמצאים שם רק בגלל שיש להם אפשרות לקנות מנה, לקבל את הסם, הסביבה שם משרתת את האינטרסים שלהם. האנשים האלה הם אנשים חולים. אנחנו יודעים שהם נמצאים במצב מאוד קשה, אבל אמר פה איש עסקים, ואמרה גם כן דיירת, שהחיילים שלהם הפכו לבלתי נסבלים. כאשר אתה בא ואומר, אנחנו חקרנו את האנשים, אנחנו הפנינו כל אחד לפי הכתובת. הרי אתה יודע טוב מאוד, שאמנם הפניתם את האנשים לכתובת המגורים, הפניתם למי שמטפל בעירייה או במשרד הרווחה בעיר מגורים של אותו נרקומן. אבל אותו נרקומן יחזור בחזרה לאותו מקום. וכבר יש פה תיאור שכבר יש מאה אנשים שחזרו בחזרה.

זה מאה אנשים שחזרו בחזרה. הם אלו שנשארו שם בשטח. בסדר, אני אתייחס לזה.

השאלה היא עקרונית. האם יש למשטרה אפשרות לפתור את הבעיה? זה מה שאני רוצה לדעת. אני לא רוצה לדעת מה נעשה. הרי מה נעשה אנחנו יודעים. האם יש פה פתרון שורשי כדי לפתור את הנגע הזה. אם אין לכם, אני רוצה לדעת. זה בעצם מה שאני רוצה לדעת.

כפי שיודע אדוני היושב ראש, הטיפול הוא טיפול מערכתי. הטיפול הוא לא של משטרת ישראל בלבד.

תוציא אותם מהמקום, זה טיפול משטרתי.

אני מוציא אותם לרחוב, ואז הם נמצאים אצלה בדירה.

איך הם יצאו מלוד?

הטיפול הוא טיפול מערכתי. הוא טיפול משולב גם של משטרת ישראל, גם של גופים נוספים. אנחנו כמשטרה נרתמנו וריכזנו את כלל הגופים. אני רוצה לציין את הסיוע גם של עיריית תל אביב, וגם של משרד הבריאות. אנחנו כמשטרה מתמודדים מול עבירות הרחוב. אנחנו כמשטרה איננו מסוגלים לטפל במסגרת השיקומית.

אני רוצה לשמוע את נציג העירייה. אני רוצה לדעת מה עשתה עיריית תל-אביב כדי להתניע תהליך שלא יהיו שם רבים, אולי אזרחים, ושלא יהיו שם נרקומנים.

מנהל רשות ההתמכרויות בעיריית תל-אביב. אני אחראי על הנושא של המכורים לסמים, דרי רחוב, ואסירים משוחררים מטעם העירייה.

אני רוצה להצטרף לדבריו של ניצב משנה כהן. כמי שעובד מקרוב במשטרת ישראל, חזקה עלי שמשטרת ישראל עושה כל מה שהיא יכולה, וכל מה שהיא צריכה לעשות, ואגב, בצורה הומנית ביותר, כדי לטפל באנשים האלה. אמר פה בצדק, משטרת ישראל לא אמורה לתת את הטיפול לאנשים האלה. היא רק צריכה לאכוף את החוק. מדינת ישראל היא זו שצריכה לטפל במכורים לסמים. כעת, זו הנקודה המרכזית, רוב האנשים שמגיעים לתל אביב יפו אינם תושבי תל אביב. אבל מטבע הדברים, האחריות לטפל בהם, הטענות כלפי העירייה מצד התושבים, והתושבים צודקים לחלוטין, הם עוברים סבל לא יתואר יום יום, ואני מסכים לגמרי עם דברי התושבים. הם באים לעיריית תל אביב ואומרים, טפלו באנשים האלה, שרובם אינם תושבי תל אביב, לא גרו מעולם בתל אביב, כמובן אינם משלמים ארנונה בתל אביב, כיוון שאותם מכורים לסמים, שהם תושבי תל אביב ורוצים ומסוגלים לעבור גמילה, חשוב לציין את זה, ואני תיכף אדגיש, לא כולם יכולים לעבור גמילה - מועברים על ידינו למרכזי גמילה.

נמצא כאן מאיר שרעבי, איש השטח שלנו שעושה עבודת קודש. הוא אישית לוקח את הנרקומנים תושבי תל אביב לגמילה.

אותו אנחנו רואים יום יום, אתכם אנחנו לא רואים.

אם שמתם לב למה שאמרתי, איש השטח שלנו.

הנקודה המרכזית שאותה צריך להדגיש, בתל אביב ישנם מאות מכורים לסמים, שחלק גדול מאוד מהם צריך לקבל תחליף סם, מתדון. בתל אביב ישנם שלושה מרכזי מתדון, תור ההמתנה למרפאות המתדון שמופעלות על ידי משרד הבריאות, נע כיום בין שנה לשנה וחצי. כדי להתקבל למרפאת מתדון, צריך נרקומן לחכות שנה וחצי, עד שיואילו לקבל אותו לטיפול. זה הדבר הראשון שחשוב להזכיר. ולכן כאשר מדברים על שיקום או על גמילה, קודם כל צריכים לאפשר לאותו מכור להתקבל למוסד שיכול לקבל אותו. זה הדבר הראשון.

הדבר השני, ישנם גם מכורים לסמים, וצריכים לומר את זה כאן, שבנקודת זמן לא ניתן לטפל בהם. הם אינם רוצים טיפול, אינם מסוגלים לקבל טיפול.

תסלח לי, אתה מציג פה את העמדה של הטיפול בנרקומן, ומה צריך לעשות איתו. אני רוצה לשמוע נציג של עיריית תל אביב, אם זה לא אתה, אז אולי שרעבי. כיצד אתם משרתים אזרחים תמימים שבסך הכל הם גרים בסביבה מסויימת, אני מכיר את האזור שם. יש שם בית ספר.

היה. הרסו אותו.

הרסו אותו. אני רוצה להבין, מעבר לזה שצריכים לבוא ולקחת נרקומן לטיפול, או לשלוח את אדון שרעבי להעביר ביקורת, או לבדוק כיצד לסייע לאנשים, מה עושה עיריית תל אביב, האם היא אטמה את הבניין? מה עושה העירייה?

מה היא עושה בדרום תל אביב?

בצפון תל אביב זה לא היה קורה.

אני מעוניין לדעת איזה כלים יש לכם כדי להקל על האזרחים בסביבה.

ראשית, יש לנו בתל אביב חמישה מרכזי גמילה עירוניים של עיריית תל אביב. ארבעה מתוכם נמצאים בדרום תל אביב וביפו, אחד נמצא בצפון תל אביב. זאת משום שרוב המכורים נמצאים כמובן באזור הדרום. במרכזים האלה מטופלים מדי שנה כ-450 איש מתאימים לגמילה, והם אכן מטופלים. מעבר לזה, הפיקוח העירוני יחד עם משטרת ישראל, עושה סיורים קבועים באזורים שנמצאים בהם המכורים לסמים. אבל שיהיה ברור לחלוטין, לא ניתן, אני אומר את זה בצורה הכי ברורה, לא ניתן למגר את התופעה הזאת. צריכים להגיד את האמת. מפני שאם באמת רוצים לקחת את אותם 400 איש כפי שציין כאן נציג התושבים, לעקור אותם ממקומם, ולנקות את השטח, צריך היה להקים או כפר או אזור, שאפשר יהיה לקחת את המכורים לסמים, פשוט לומר להם, חברים אתם נמצאים כאן החל מהרגע הזה ואילך. כי אם אנחנו לא מציעים להם טיפול, ולא יכולים לתת להם מתדון, הרי מישהו צריך לטפל בהם. שמדינת ישראל תבנה את אותו כפר, את אותו מתחם מבודד שבו אפשר לשים את אותם מכורים, שם הם יקבלו את הטיפול. ואותם אזורים שבהם נמצאים תושבים שסובלים, בתוך פרק זמן לדעתי של שבועיים-שלושה, אפשר יהיה לנקות אותם. אי אפשר בכוח לגרש מכורים לסמים. הם לא יעזבו את השטח.

מה זאת אומרת אי אפשר בכוח?

אדוני היושב ראש, הנושא של נרקומנים זה כמו כוורת של דבורים. הם עוברים מאזור לאזור, את הבעיה אפילו לא מצמצמים. בעיית הנרקומנים, סוחרי הסמים, בשנים האחרונות, אין בכלל וזה לא בשליטה לא של משטרת ישראל, לא של השיקום. ראש הממשלה יכול להצהיר שזה נושא לאומי וחשוב, אבל בין הצהרות לבין מעשים יש מרחק כל כך רב, מכיוון שבצדק, יש בעיית תקציב, אני לא מאשים פה אף אחד.

לא בצדק, יש בעיית תקציב.

אמרתי שיש בעיית תקציב. העבריינים מכירים את סוחרי הסמים, ושאף אחד לא יגיד לי שהמשתמשים הם כל כך מסכנים, כי כולם נהפכים להיות סוחרים קטנים, ואחר כך אם זה משתלם זה סוחרים גדולים. אי אפשר להשתמש כל יום בלי להיות סוחר. מאיפה הוא יממן את זה. לא כל יום אפשר לשדוד. אז פעם יש קשישה אחת במדרגות שלקחו לה את השרשרת, אבל מה קורה למחרת. בפרק זמן מסויים הם נהפכים להיות סוחרים קטנים, שנהפכים להיות עבריינים גדולים. אני חושב שנושא ההרתעה בסחר בסמים אינו מספק, נושא של השימוש המוגזם בסמים, אנחנו באמת מתייחסים אליהם כמו אל מסכנים. בסופו של דבר הם הופכים את חיי השכונה לגיהנום. אי אפשר לחיות שם. אנשים מפסידים פה את רכושם, חד משמעית. אי אפשר אפילו להשכיר את הדירה הזאת, לא למכור אותה. אף אחד לא מוכן להיכנס שם גם בחינם, זה המצב.

אני רוצה להבין מה המשמעות שמדובר פה בנכס פרטי. אם היה מחבל חמוש נכנס לדירה פרטית, היינו אומרים זה נושא פרטי? נכנסים לרשות הפרט. אלה כמו מחבלים בעיניי. נרקומנים, סוחרים הם כמו מחבלים שהולכים ממקום למקום, והורסים כל חלקה טובה. והאנשים האלה מבינים רק כוחניות. כוח מול כוח.

זאת היתה המגמה של העירייה להעביר אותם לנכס פרטי.

וכשהם רואים ריפיון מצד המשטרה, הם מנצלים את החולשה הזאת, והם בוחנים את המשטרה. עובדה, איך פתאום יכול להיות שבבניין אחד מתאספים 400 נרקומנים? מה, זה בא ביום אחד? הם בחנו וראו שאפשר מעשרה להיות עשרים, ומעשרים שלושים, ואחר כך נהפכו למאה. שרי מאות, ואחר כך שרי אלפים. לא יאוחר הזמן, בקצב הזה תהיה שכונה שלמה של נרקומנים, שתיהפך להיות עיר הנרקומנים. ואם רוצים באמת לטפל, ישנם שני מישורים. המישור של המשטרה הוא מוגבל ביותר. אני לא מצפה מהמשטרה שהיא תשקם את הנרקומנים האלה. כל נושא השיקום, זה נושא של הרשויות המתאימות, והרשות לסמים, ששם גם הממשלה לא מתקצבת מספיק. תבן אין איתה לעבדיך, ולבנים אומרים לנו אסור. והנה עבדיך מוכים, וחטאת עמך. אי אפשר לבוא ולקבוע ולדרוש מהרשויות כשהם לא מתוקצבים.

לכן אדוני היושב ראש, התשובה הזאת חשובה לי כשלעצמה. כדי להקים את הזעקה הזאת, שהעבריינים יידעו שמפה יוצאים בהחלטה שהיום בערב הם לא יהיו שם. שהיום בערב הולכים לנקות אותם מהשטח. ואין דבר כזה – צריכים להתקשר למשטרה. המשטרה לא יוצאת משם. אם צריך להעביר לשם גדוד של צבא, נעביר שם. צריך לחסל את התופעה מהמקום הזה. אני מבין את הזעקה שלהם. אישה שצריכה להיניק תינוק, צריכה לבוא ולהסביר מה הבעיה של המשפחה הזאת?

אני מאמין שהיושב ראש הוא חם לנושא הזה, הרבה יותר מכל אחד אחר. הוא לא זקוק אפילו למלים שלי. הוא יעשה את הכל כמיטב יכולתו בוועדה הזאת.

אתה מתכוון להביא גדודים של צבא לשם?

צריך נוכחות של משטרה שלא נמצאת בשטח.

צריך נוכחות של משטרה. כשהמשטרה לא יכולה לטפל, היא משתמשת במשמר הגבול. זה לא חידוש בעיניך, אפילו אם רוצים לפזר הפגנה מביאים את המג"בים. המשטרה או הצבא משתמשים גם בחיילים. אני אומר שאם אין לה את היכולת, כוח אדם, אז באופן זמני אפשר להשתמש גם בכוחות אחרים.

תודה רבה לחבר הכנסת נסים זאב.

אני מבקש לשמוע את חבר המועצה.

אני חבר מועצת עיריית תל אביב יפו, כמו כן, אני יושב ראש ועד שכונת התקווה.

אני לא מאמין בלקחת את האנשים ממקום מסויים, ולהעביר אותם למקום אחר. אז יקחו אותם משם, אז הם יעברו לשכונת התקווה, לשכונת עזרא. זה כמו שלקחו אותם מלוד, הזכירו את ההמראות בלוד, היום הם נוחתים בשכונות הדרומיות. כאן לא פותרים את הבעיה.

מדובר בפתרון נקודתי, וזו לא הדרך. דיברו גם נציגי המשטרה והעירייה, לדעתי כל הגופים לא עושים מספיק. הזכיר ניצב מוטי כהן שלקחו אותם, נתנו להם הפנייה. אני המום מהדברים האלה. לתת להם הפנייה, זה כאילו בן אדם רגיל, שנתנו לו הפנייה לרופא. זה לא חולה רגיל, זה מדהים. ראיתי גם בטלוויזיה, לקחו אותם באוטובוסים, הורידו אותם בצמתים, וחזרו שוב. אז לתת להם הפנייה לרווחה או למרכזי גמילה, כנראה שצריך ללמוד עוד קצת את הנושא הזה.

לגבי הרשות שלנו, שלדעתי לא עושה מספיק.

לא עושה כלום.

אם נרקומנים אמורים לחכות חצי שנה ויותר בשביל להתקבל לטיפול בכלל, אז זה לא נקרא לעשות משהו. אני לא מאשים את בני אברהמי, הוא ומאיר מנסים לעשות. אבל אם אין תקציבים אי אפשר לעשות. כל הזמן מקצצים ומקצצים, אין עובדים סוציאליים. מי בדיוק יטפל באנשים האלה? אם מדברים על תקופה שאני זוכר, היא היתה יותר טובה. אני חושב שצריך לשנות את השם, הרשות למלחמה בסמים. אפילו זה לא מאבק, אני לא רואה את המלחמה. עם תקציב כזה עלוב של 13 מיליון שקלים אפשר לעשות מלחמה?

11 מיליון.

עם רבע מטוס שקונים, אפשר לפתור חלק גדול מהבעייה הזאת.

היתה תקופה שאני זוכר שהיו שם 45 מיליון שקלים. אני גם מבין את המשטרה. שוטר לא שש להתעסק עם נרקומנים, אפשר להבין את העניין הזה. להידבק ולהתחכך איתם, זה לא מהדברים הפשוטים. כל בן אדם לא היה רוצה את זה. גם בשכונת התקווה, ברחוב האצ"ל תמצאו גם שנמצאים שם עשרות נרקומנים. אז אם מדברים על מאיפה לקנות, גם אפשר לקנות שם. אני חוזר ואומר, אני חושב שלא כך צריך לטפל בבעיה. צריך לאגד את כל הגופים שאמורים לטפל בנושא הזה. בכלל, אולי עכשיו כאשר מחלקים תיקים, צריך לקחת שר שיהיה ממונה על כל הנושא הזה. אולי מכאן תבוא הישועה.

אני רוצה להזכיר שבזמנו בני אברהמי, וגם עיריית תל אביב יצאה במסע של לנקות את כל ההומלסים שעומדים בצמתים. בגאווה ובהתלהבות ניקו את כל העומדים בצמתים. יום לאחר מכן, כולם חזרו. אותו דבר גם פה, אני יודע מה התושבים האלה עוברים. אבל אני לא רואה את הפתרון.

אני מזדהה עם התושבים וגם עם הכאב של המכורים. לא הייתי יכול לחיות במקום הזה. אני מכור לשעבר. מה שקורה הוא שהאנשים האלה חולים, יש כמה דרגות לחולי שלהם. אני אקרא לזה כך, פצועים קל שיכולים ללכת לבד לעמדות. פצועים בינוני, ופצועים קשה. צריכים לגשת אליהם ולהציל אותם משם, וצריך להיות שילוב. הייתי בתידרוך ביום חמישי, המשטרה עשתה עבודה נקייה, עדינה. כמו ששלמה אמר, אני גם מסכים עם זה, שקשה להם להתמודד עם המכורים.

מה עשתה המשטרה לפני יום חמישי? אתה הרי איש שטח. תייצג את המשטרה, תגיד מה עשתה המשטרה.

אני לא יודע, התושבים דיברו. היה מוסכם כאילו בהרשאה, כי לא יכול להיות דבר כזה שמאות ועשרות של נרקומנים השתלטו בלב תל-אביב, בלב המדינה. אני אמרתי זאת כמה פעמים, שבתל אביב כדאי להיות חתול או כלב. אם תשים חתולה קטנה בצומת, שלושה רכבים יבואו ויקחו אותה לפנסיון. תשים בן אדם, אף אחד לא יגע בו. ידרכו עליו ויעברו עליו כאילו האנשים שקופים. לאנשים האלה יש משפחות, יש ילדים,יש אחים, יש הורים. מה שהם מבקשים בסך הכל הוא טיפול. טיפול עולה יותר בזול מאשר להכניס אותם לכלא על הפריצות שהם עושים. הם מגיעים בסוף לכלא, פותחים להם תיקים. או על הנזק שהם עושים ביום, נזק של שימוש ביום, לקום בבוקר לשבור מנה. הזקנות מאוד מסכנות, וגם הפיליפיניות. הם מתנפלים על העובדים הזרים, כי הם לא מדווחים למשטרה. הם מותקפים שם, זה הפך להיות הפקרות. הפקירו את התושבים בלב המדינה להיות בני ערובה של הנרקומנים.

זה שילוב של שני דברים. גם המשטרה צריכה להיות בשטח. הנרקומן יפחד שיקחו לו את המנה. הוא עבד שעות בשביל להשיג את המנה. גנב, פרץ, שדד. ואם תהיה המשטרה ותיקח לו את המנה, ולא להשאיר לו את המנה, אין דבר כזה. יש פה טעות. יש תיק על שימוש בסמים. שימוש בסמים, זה שימוש בסמים. ברגע שהם יידעו שהמשטרה תציק להם, ויסכנו להם את המנה שהשיגו בקושי, הם לא יהיו שם. מצד שני, צריך לפתוח מרכזי גמילה, צריך לחלק מתדון שזה התחליף הכי זול בעולם לטיפול. צריך אכיפה וטיפול.

בבקשה, נציג השלטון המקומי.

אנחנו שומעים שפעם אחת זה לוד, עכשיו זה תל-אביב. ואנחנו נשמע על ערים נוספות ושכונות נוספות, כי אנחנו מנסים לדחוק את זה. ולדחוק את זה - בזה שתיכנס המשטרה, אז המשטרה תשב שבוע באותה שכונה, ואני עם התושבים. הם יעברו לאלנבי, ובשבוע שלאחר מכן, לא נפתור את הבעיה.

אני מכיר את התופעה מקרוב. ניסיתי להתמודד איתה כראש עיר, הבעיה היא קשה, וצריך לתת לה את הכלים על מנת להתמודד איתה. אי אפשר להשליך את הכל על המשטרה, אי אפשר להשליך תמיד את הכל על העיריות. מדינת ישראל צריכה לקחת את זה בסדר עדיפות, וכרגע אין בזה סדר עדיפות. בכל יישוב אתה בקושי מוצא חצי משרה של עובדת סוציאלית, או בקושי משרה בעיר יותר גדולה, שצריך להתמודד עם כל הבעיה הקשה של הנרקומנים.

הבעיה היא שבעיריות לא מתמודדים רק עם הנרקומן עצמו, מתמודדים גם עם המשפחה שלו שיש לו ילדים, שהם בקשיים הרבה יותר קשים ממה שקורה איתו. ולכן ההתמודדות צריכה להיות בסדר עדיפות של מדינת ישראל. אנחנו ניווכח שהערים יילכו ויוצפו, ואני מכיר את זה בפריפריות. כי מהפריפריות הם פשוט גדלים, ועוברים אחר כך למרכזים גדולים יותר. ולכן הערים הגדולות יילכו ויסבלו יותר בשנים הקרובות. אני לא רואה דרך כיצד מדינת ישראל מתמודדת עם העניין הזה.

בתחומי הרווחה העיריות מקוצצות. ביישוב שלי הקמתי יחידה שפשוט היו צריכים לחכות שבעה ושמונה חודשים, בשביל לקבל אצל אותה עובדת טיפול מקומי, כי רוב האנשים לא מוכנים להיכנס למרכזי גמילה. הם מעדיפים לקבל את הטיפול במקום. אתה גם לא יכול לחייב אותו לקבל טיפול, רק אם יש לו רצון. ואם אין לו רצון, לא יעזור שום דבר. ולכן צריך להתמודד עם הבעיה בסדר גודל ממשלתי, בתקציב מיוחד שיינתן לעניין עם התגייסות, כמו שעכשיו מנסים להתגייס בנושא של תאונות דרכים. על זה צריך ללכת ולהתמודד עם העניין הזה, כי חיי התושבים במדינת ישראל יהיו יותר קשים, עם זה שמקצצים כל הזמן בשירותי הרווחה, ומקצצים בשירותי החינוך. יש קושי רב, גם לאותן עמותות שקמות ומנסות לתרום. אם הן לא מקבלות זרוע נוספת ממשלתית לסיוע שהן מתמודדות איתן, הן פשוט עוזבות. אני מכיר את זה.

ולכן צריך להקים מרכזים גדולים, עם מערכת הסברה גדולה, וקודם כל להתחיל לעצור את אלה שמצטרפים. אז יהיה לנו את הזמן להתחיל לטפל עם אלה שכבר נמצאים בפנים. אבל כל יום נוספים ונוספים, אנחנו נלך ונוצף בארץ הזאת, וצריך למצוא את הדרך. תודה.

אתם רואים את הילדים האלה מבית הספר מראשון לציון? הם נחשפים היום לסמים גלויים שנמצאים אצלנו ברחוב. זה יגיע לילדים של כולכם בבוא הזמן. זו לא רק הבעיה שלנו.

אני מציע לבדוק אם יש איזשהו מודל תקדים בעולם, עדיף להשתמש ברעיון טוב קיים, מלהתחיל להמציא כל מיני דברים. נניח שהיתה תופעה כזאת בהולנד או בארצות הברית, אני מניח שאנחנו לא הראשונים בעולם, אפשר להשתמש אם זה היה דבר טוב. יש לנו בעייה במערכת הענישה. אנחנו עוצרים אנשים, ויש הרבה סוחרי סמים שנעצרים, המון סוחרי סמים, והעונשים הם מגוחכים, כאשר העונש הקבוע בחוק הוא עשרים שנות מאסר. בן אדם שמכר סמים פעמיים או שלוש לסוכן סמוי נשפט לפחות משנה, תשעה חודשים, מייד בשלב הכרעת הדין הוא משוחרר, כי הוא ריצה את העונש בשלב המעצר עד תום ההליכים, וזו אחת הבעיות שלנו.

ברשותך, כקצין מודיעין אני רוצה לשאול אותך. כאשר יש באזור מסויים סוחרים של סמים, הרי אתם פועלים קודם כל מתחת לפני השטח, התופעה הזאת של הסוחרים של הסמים חוזרת על עצמה בכל מקום כל פעם מחדש. אתה אומר שהדבר העיקרי שמאפשר להם להמשיך לפעול זה שאין עונשי מינימום למשל?

אין עונשי מינימום סמים.

אתה חושב שאם נעשה שינוי בחקיקה, ונדאג שיהיו עונשי מינימום, זה יתן פתרון מרתיע למי שסוחר בסמים?

כן.

חברת הכנסת זהבה גלאון, בבקשה.

אדוני היושב ראש, אני רוצה להעיר שתי הערות בעקבות הדיון שמתקיים כאן, בשני מישורים. האחד זה במישור של התושבים ובעלי עסקים במקום. פשוט בלתי נסבל לשמוע את זה. אתה לא מאמין שזה אמיתי, שאנשים גרים במקום מסויים, וזו שיגרת החיים שלהם. מה זה אומר על חיי היום-יום שלהם, הכל נאמר כאן.

אני רוצה להגיד משהו קצת יותר בוטה. כל האזור של התחנה המרכזית, כל דרום העיר הפך להיות החצר האחורית של תל אביב. אני אומרת את זה בצורה מאוד מאוד ברורה. אני רוצה לראות שדבר כזה היה קורה בצפון העיר. איזה לובי ואיזה לחץ שהיה, זה לא היה קורה.

חבל שראש העיר לא נמצא כאן.

דיברתי איתו אישית.

אני רוצה להגיד שזה בחצר האחורית, יש שם מכוני ליווי, ויש שם בתי זונות, תסלחו לי, והכל מתקבץ ביחד. זה ברובד של האנשים. הדבר המיידי שאנשים מבקשים זה סעד. את מי הם רואים בתור מי שנותן סעד? כמובן שהפנייה היא למשטרה, כי מצפים מהמשטרה שתבוא, תיקח אותם, ותוציא אותם. אמר חבר הכנסת נסים זאב, ואני מודה שזה מאוד לא לרוחי האופן שבו הוא דיבר. למה זה לא לרוחי? מוכרחים לקחת בחשבון את האנשים שאנחנו מדברים עליהם, כפי שנאמר פה קודם על ידי מר שרעבי. מה זה - נבוא, ניקח אותם, נביא גדודים, נשלח אותם? מדובר באנשים, הם זקוקים לטיפול, הם זקוקים לעזרה.

יש כאן קונפליקט. אני חושבת שלוועדה יש רצון לסייע לאנשים, שזה בלתי נסבל. ומצד שני, איך מתמודדים עם האנשים האלה? אפשר להעלות אותם על משאיות ולהוציא אותם, אז מה, זה פתרון? אני אומרת את זה בכוונה באופן מוקצן. נאמר כאן נכון, ראש הממשלה יכול להגיד מהיום עד מחר שזה יעד אסטרטגי. לדעתי, אתה כיושב ראש הוועדה, אם אני יכולה לייעץ, אני אומרת את זה בכובע אחר. אני משמשת כיושבת ראש ועדת החקירה הפרלמנטרית לסחר בנשים. מה שאנחנו עשינו כדי לתזז את המערכת כדי שיתחילו להתייחס לזה, הן ברובד של הענישה, אני חושבת שאתה צודק בהצעה שלך. הענישה היא לגבי הסוחרים. צריכה להיות מערכת הרבה יותר מחמירה ברף הענישה בכל. אנחנו עכשיו לא מדברים על הסוחרים, נגדם צריך להתמודד, והמשטרה שמה אותם בסדר עדיפויות שלה כנגד הסוחרים. מה עושים עם אותם אנשים מסכנים? מדובר באנשים מסכנים. צריך להיות נקודתי לגבי תל אביב, אבל זה צריך להיות מודל לגבי שאר המקומות בארץ.

אני חושבת שאתה כיושב ראש הוועדה צריך עכשיו לזמן ישיבת חירום כאן אצלך בוועדה, החל משר הבריאות שיתן מענה. לא יכול להיות שאנשים יחכו שנה כדי שיירשמו לקבלת מתדון. מה עושה ראש העיר, איך המשטרה לוקחת צוותים מוגברים? זה לא זבנג וגמרנו. הבעיה הרי לא תיפתר. קודם צריך לתת מענה מיידי לאנשים, לתושבים. הייתי מזמנת לכאן את ראש העיר, ואת שר הבריאות, ואת השר לביטחון פנים, וכל הנוגעים בדבר.

את שר הקליטה, כי יש שם הרבה עולים. את שר הרווחה.

צריכה להיות כאן התייחסות מערכתית כוללת.

דיברתי באופן אישי עם ראש העיר שיגיע לכאן, כדי לשמוע לא מאנשי המקצוע של עיריית תל אביב מה נעשה, לא שאני מזלזל במה שהם אומרים, אלא שראש העיר יהיה פה – הוא לא הגיע לכאן, יש לו סדרי עדיפויות אחרים. כולי תקווה שבפעם הבאה כאשר נזמין אותו הוא יגיע. אני רוצה לשמוע את נציג משרד הבריאות, ואחר כך את נציג הרשות למלחמה בסמים.

ד"ר אברהמי אמר, שנרקומן שרוצה לקבל מתדון, צריך לחכות בין שנה לשנה וחצי כדי לקבל את התרופה הזאת. מה מונע, תסביר אם אפשר לחברי הכנסת, מה מונע מנרקומן לקבל מתדון בתקופה קצרה יותר?

אני נציג משרד הבריאות, מנהל מחלקה לטיפול בהתמכרויות. אנחנו נותנים כמה סוגי טיפולים. נותנים את טיפול הגמילה, טיפול בתחליף סם.

עכשיו אני אדבר ספציפית על אזור תל אביב. באזור תל אביב פועלים אצלנו בשלושה מרכזים לטיפול בתחליף סם. ישנם בסביבות 600-700 אנשים כאלה. רצינו בעבר להרחיב את המקומות האלה בטיפול, ונתקלנו בבעיה מאוד קשה, שאנחנו לא יכולים למצוא מבנה למרכזים שלנו. ביקשנו ולא קיבלנו שום עזרה - - -

אני לא מאמין למה שאתה אומר לי. אני בהלם ממה שאתה אומר לי. מדינת ישראל לא מסוגלת למצוא מקום באזור תל-אביב, בשוק חופשי לשכור מקום כזה? זאת התשובה האמיתית שאתה אומר עכשיו?

מצאנו כמה מרכזים, וכמה מבנים, וקיבלנו סירוב מוועדת החריגים של עיריית תל-אביב, לעשות שם מרכזים לטיפול בתחליפי סם. כרגע מצאנו מבנה, רצינו לפתוח את המרכז לטיפול בתחליף סם באזור לוינסקי - - -

אוי ואבוי. גרים שם אנשים, תבינו. אולי בגלל זה העירייה לא מאשרת.

אתם יוצאים מנקודת הנחה שגרים עובדים זרים. לא גרים שם עובדים זרים. גרים אנשים, כמוני וכמוך.

לא ענית לי. מדוע היום נרקומן שהוא כבר חולה, לא יכול לקבל מתדון כדי לטפל בו, תקופה קצרה מאשר שנה וחצי כמו שאמר פה ד"ר אברהמי.

אמרתי, שבכל הארץ אין לנו בעיה עם קבלת אנשים לטיפול מתדון, כי יש לנו הרבה מרכזים ברחבי הארץ.

אתה לא יכול להפנות אותם למקומות אחרים? המבנה זה הבעיה העיקרית?

אני מכיר את זה מקרוב. לוקח זמן עד שאתם נותנים. אגב, כשהם מקבלים את המתדון, הם סוחרים בו, ומוכרים אותו אחד לשני. זה לא פותר את הבעיה.

ד"ר מרגוליס, אני אזמן לפה את שר הבריאות. אם אני לא אקבל ממך תשובה ברורה עכשיו, אם אתה עכשיו אומר לי שהעניין של לתת מתדון, הוא עניין של אין לך מקום, זאת הבעיה, אני רוצה לדעת האם מעבר למקום, יש בעיה ביורוקרטית אחרת, לתת לנרקומן מתדון כדי שהוא יטפל בעצמו?

אתה פשוט לא שמעת. יש כמה בעיות. הבעיה הגדולה היתה בעבר, ועכשיו עומדת בעיית המקום שאנחנו לא יכולים להרחיב. יש עוד בעיה שכל הזמן מקצצים את התקציבים שלנו - - -

זאת אומרת זו בעיה של תקציבים. מה התקציב שעומד היום במשרד הבריאות, כדי לסייע לנרקומן לקבל טיפול?

כתבנו לך שכרגע כל התקציב לטיפול בנפגעי סמים במשרד הבריאות, הוא בסביבות 21 מיליון שקל, וזה קוצץ.

זה מה שביקשתי בפעם הקודמת. עדיין לא קיבלתי את זה.

כן, שלחנו.

אפשר לתת בתל אביב מקומות שהם נמצאים, אבל אין להם תקנים להוסיף.

הבנתי, זו בעיה תקציבית, הוא אמר את זה.

אני רוצה לשמוע את הנציג של הרשות למלחמה בסמים. בפתח דבריי אמרתי מדוע הרשות, יכול להיות שאני טועה, מדוע הרשות לא פועלת ביוזמה במקומות כמו אזור לוינסקי עוד מבעוד מועד. האם יש לכם נציג שטח שם? האם אתם פועלים במקום? מה עשיתם במידה וכן? האם יש לכם תקציב שעומד לרשותכם בעניין הזה? לא פעם אמר המנכ"ל כאן, שכל נרקומן שרוצה גמילה, ירים אלי טלפון בכל שעה.

כפי שהוזכר על ידי חלק מכם, הרוב במדינה לא יודע, טיפול הגמילה הוא מרצון. כלומר, אומר הנרקומן רוצה אני, יוכל לקבל טיפול. אומר שהוא לא רוצה, אין היום אפשרות לכפות עליו. זה במאמר מוסגר. הרשות למלחמה בסמים אכן פועלת בתחום הזה. אני אזכיר את הנושא הקודם שבו טיפלנו, והוא הנושא של "אי ירוק בים" בלוד, שגם פה הוזכר, דווקא בצד השלילי של פליטי לוד, שמתוך אותם נרקומנים שנתפסו אז על ידי המשטרה, והביעו את רצונם להיגמל, הרשות למלחמה בסמים שילבה אותם במכון הגמילה אור אביבה, מלכישוע, ולמוסלמים שביניהם שלחנו אותם לתמרה למוסד גמילה, וכשראינו שהדברים הולכים, לקחנו מבעוד מועד את מפקד מחוז תל אביב הנכנס דוד צור, דרך אגב כבר ישבנו איתו. הוא היה יחד עם מפקד מחוז מרכז בתמרה, וזה מצא חן בעיניו, הוא התרשם. היינו איתו בישיבה לפני הפעילות שנעשתה על ידי מרחב יפתח, וקבענו שב-21 בחודש בשבוע הבא, אנחנו יושבים – נציגי העירייה, נציגי משרד הבריאות, נציגי משרד הרווחה, והולכים לראות איך אנחנו מקדמים את הצמצום של התופעה. עוד לפני שהנושא התפתח, הצענו שאנחנו מוכנים לקלוט את אותם נרקומנים שם שיביעו את רצונם להיגמל. אנחנו נממן אותם באותם מקומות שהזכרתי קודם. אבל כפרוייקט, ופה ההצעה, וזה הוזכר קודם בצורה כזאת או אחרת, אנחנו חייבים לצאת בקריאה שאנחנו מדברים, על פרוייקט ארוך טווח שהוא ייחודי וראשוני במדינת ישראל. לפרוייקט כזה צריך את התבן.

רבותי, קצצו אותנו. אני אומר קצצו אותנו, אבל באופן אישי אני יכול להגיד שזה לא מדאיג אותי, כי המשכורת שלי כבר שנים הולכת לגזבר של הקיבוץ. אבל רשות לאומית למלחמה בסמים שנחתכת כמו סנדוויץ' מדי שנה, גם אם תציע את ההצעות הטובות ביותר, היא לא תוכל לממש את הדברים האלה. ולכן כולנו יודעים, ולא צריך שראש הממשלה יגיד את זה, שזה איום אסטרטגי על כל מדינת ישראל. אין ביטחון למאיר שרעבי שמחר זה לא יהיה בפתח ביתו. אין ביטחון לגברת פנחסוב שזה לא יהיה אצלה בבית. ואם לא ישלבו את הדברים אחד בתוך השני, זה לא עסק פרטי של המשטרה, לא עסק פרטי של משרד החינוך, ולא עסק פרטי של משרד העבודה.

לכן, אם לא יקצו לנושא הזה את המשאבים הראויים, נמצא את עצמנו תלויים זה לצד זה, ונגיד אמרנו לכם. אחרי ה-21 בחודש נתחיל לטפל באלה שיביעו את רצונם להיגמל. אין לנו בעיה עם זה, זה תפקידנו. אבל אם מדברים על פרוייקט ומתחם, זה תקציב ייחודי.

שאלתי אותך, וענית באופן כללי. האם היה נציג של הרשות למלחמה בסמים--

כן, היה גם היה.

--ועבר נרקומן נרקומן, ושאל אותו אם אתה רוצה גמילה, ולקח אותו לידיים. זה מה שאני שואל.

זה לא תפקידה של הרשות.

היה נציג של עיריית תל אביב.

אני מפקחת למניעת סמים במשרד החינוך, במחוז תל אביב. כבוד היושב ראש, התחלת בנושא של בני נוער שיושבים כאן בפעילות המניעה. אנחנו במשרד החינוך, המנכ"לית והשרה כן שמו את זה כיעד מרכזי למערכת החינוך, וכן תיקצבו את זה למרות הקשיים הכלכליים של המשרד, תיקצבו את זה בנתיב חדש שיהיה בכל בית ספר, בכל בתי הספר העל יסודיים במדינת ישראל, שנקרא מב"ס – מוביל בית ספרי בנושא של מניעת וצמצום סמים, אלכוהול, חומרים נדיפים ועוד יצירות של בני הנוער. כי מיום ליום הדיון של בני הנוער הולך ומתרחב בשימוש בחומרים האלה, בחלקם חומרים שאינם אסורים על פי חוק, שנמכרים במרכולים ובכל מקום אחר.

המטרה היא להרחיב את המידע של צוות המורים, וכמובן לנסות לשנות את העמדות של בני הנוער וההתנהגויות שלהם בנושא הזה. אני שמחה לראות פה בני נוער.

אני חייבת לומר שטיפול המניעה שאנחנו מתחילים אותו היום כבר מכיתה ה', אפילו הורדנו אותו לרמות יותר נמוכות, לילדים קטנים יותר, לא יכול לבוא במקום אכיפה חזקה מאוד של החוק של משטרת ישראל, ושל כל הגורמים שיושבים כאן, כי אנחנו הרבה פעמים נמצאים חסרי אונים. כמו שאמרה השכנה הזאת, הילדים נחשפים ביום יום שלהם לנרקומנים, לאנשים שמשתמשים בסמים. אנחנו באים לבית הספר, ועושים פעילויות נהדרות, ומביאים אנשים ומדברים עם הילדים ומנסים. וכאשר מגיעים הביתה, זה מה שהם רואים בעצם בביתם. וזה עוד טוב, כי פה הם רואים את המראות הקשים. יש לנו דווקא את המסיבות של צפון תל אביב, ואת האזורים היותר יוקרתיים, ששם גם החברה הגבוהה משתמשת בסמים אפילו בימי שישי, והילדים חיים את היום יום בעניין הזה.

מנהלת השרות להתמכרויות במשרד הרווחה. אני אחראית על ההיבט הטיפולי בנושא המכורים. אני רוצה להתייחס למתחם לוינסקי. הנושא של מתחם לוינסקי אלו מכורים שנמצאו בלוד, ועכשיו לוינסקי, ומחר יעבורו למקום אחר. בוא לא נהיה תמימים שאנחנו נטפל נקודתית וזה ייפסק. אנחנו מטפלים נקודתית, בהתערבות רב מערכתית אנחנו יכולים לפתור את הבעייה הנקודתית, זה לא ייפתר כך. אני רוצה להתייחס לפחות לרמה הטיפולית, מה צריך לעשות ולא נעשה מספיק.

אנחנו כן נותנים מענה לאוכלוסיית מכורים שרוצים טיפול, וזה נאמר לא פעם. אבל מדובר פה באוכלוסייה שרובה לא מעוניינת בטיפול. כדי להגיע לאוכלוסייה שלא מעוניינת בטיפול, אנחנו צריכים לעשות שני דברים. קודם כל להשקיע הרבה מאוד משאבים בללכת אליהם ולשכנע אותם להגיע לטיפול, שזה דבר שלא נעשה היום, אנחנו לא ערוכים לזה. אני רוצה לקחת דוגמה של מודל בשבדיה שעובד יפה מאוד. זה מודל חקיקה סוציאלית. לקחת את המכורים ולחייב אותם בחוק סוציאלי, כמו חוק הנוער, טיפול והשגחה אבל למבוגרים. להגיד להם, או בית סוהר או טיפול. אז בשבדיה אפשר לחייב אותם להגיע לטיפול בחצי שנה. כך אפשר לקחת אנשים שאין להם מוטיבציה להגיע לטיפול. היום מאוד קשה לעשות את זה, וגם אם עושים את זה צריך להגיע אליהם באופן שוטף, המערכת לא ערוכה. יש אמצעים לעשות את זה גם באמצעות טיפול, ואני חושבת שזה נכון להגיד.

בדיון פה עלה מספר פעמים הנושא התקציבי גם של הרשות וגם בכלל.

ראשית בישיבה הקודמת ביקשתי מכל משרדי הממשלה שנוגעים בעניין של הסמים, להגיש לי כמה בפועל התקציב של כל משרד ומשרד, בתחום אכיפה, או בתחום טיפול. או כמה עולה המסגרת התקציבית של תחום הסמים. כולי תקווה שבישיבה הבאה אוכל לקבל את זה. אם יש פה נציגים שביקשתי מהם בפעם הקודמת, אני מבקש לקדם את העניין.

בנוסף לכך, אני יכול לבשר לכם, שאני בסיכום עם ראש הממשלה, ועם מנכ"ל משרד ראש הממשלה, זה גם כן נסגר בוועדת הכספים, שהתקציב לשנה של 2005 יהיה כ-20 מיליון שקל של הרשות, כך שאני מקווה שבסופו של דבר זה יתן איזשהו מענה מינימלי כדי לקדם את המאבק בנגע הסמים.

אני גרה בלוינסקי 85. אני לא מבינה בסמים, בחיים לא השתמשתי. יש סחר חופשי. אנחנו עומדים ומסתכלים. זה אומר אה, החומר לא משהו היום. אנחנו מכירים אותם. יש סחר גלוי, שלא ישקרו לנו. המפחיד אותי זה המשטרה, שהיא כן נוכחת שם, ובכל זאת זה קורה.

אני רוצה לספר לכם איך אני עולה הביתה, אני פחות אמיצה. אני עומדת למטה כשאני יודעת שיש חבורה. קודם כל הגברים אצלנו הולכים עם נבוט כי אסור לגעת בהם. זה מזעזע. בהתחלה הזדעזעתי כי הם בני אדם. הלב נאטם, הם הולכים עם נבוט, כי מפחדים מצהבת ומשחפת, וכך הם פשוט בורחים. כשאני צריכה לעלות הביתה, ואני רואה אותם מרחוק. עומדת עם הנייד, מצלצלת למשטרה. בפעם החמישית מגיעה ניידת והם מלווים אותי עד לדלת, כך אני עולה הביתה. יש כאן מישהו שמסכים כך לעלות הביתה? קיבלתי הנחה מהמשטרה, יש לי טלפון של יניב, השוטר הקהילתי. הוא אמר לי אם הניידת לא מביאה אותך במוקד, אני אעזור לך. כך אני עולה הביתה. אנחנו בהארלם? זה סדום? הסיפור בכלל לא נגמר. הגעתי הביתה, בדיוק במרפסת שלי העתיקו את הבניין אלינו. מוטי, כולם חזרו. אני ראיתי אותם, כולם חזרו. זרקתם אותם, הם חטפו תיק, עשו מכה של כסף, ובאו חזרה. כי יש שם סחר בסמים גלוי, כי הכל פתוח. מדינה חופשית לנרקומנים. הם נורא מסכנים, ואנחנו מצלצלים כל הזמן למשטרה. מגיעים שוטרים, קוראים להם ברמקול, אנשים רוצים לישון, תנו להם לישון. אז הם הולכים, הלכה המשטרה הם חוזרים.

הבנתי את המסר, תודה רבה.

אני רוצה רק להתחנן אליכם, בשמי ובשם האזרחים באזור. מתחנן כי זה לא משהו נורמלי. זריקה אחת מהמשטרה, תנו טיפה יותר כוח בתקופה הזאת, כי אנחנו לא יכולים לנשום.

החברים היקרים שלי שדיברו, הם יחסית חדשים באזור הזה. אני הרבה שנים באזור, ואני זוכר את האזור הזה, שהאזור הזה היה אזור מסחרי. אזור מפותח, היתה פה אוכלוסייה יותר חזקה, הוא היה תוסס, והדברים האלו לא היו קיימים. מה קרה? האוכלוסייה שהתנקזה לכל האזור הזה, היא אוכלוסייה חלשה. למה היא אוכלוסייה חלשה, תשאל את נציג העירייה, העירייה לא מפתחת את האזור הזה, היא רק יודעת לקחת מסים מהאזור הזה.

לעצם העניין, אנשים מחפשים איפה שהם יכולים להשתלט. איפה שהם יכולים לתקוע יתד. ראיתי במשך השנים, שהדברים האלה מתפתחים בכיוון הזה. אי אפשר לבוא בטענות למשטרה, אי אפשר לבוא בטענות לאף אחד. צריך פשוט לשקם את כל האזור הזה.

תודה רבה.

אני רוצה לחזור בבקשה לנציג המשטרה.

מוטי, אנחנו שומעים פה דברים מאוד מאוד קשים, על התיפקוד של המשטרה. עומדת פה גברת ומציגה עמדה של סוחר סמים, שאומר הסם הזה לא משהו היום. יכול מאוד להיות, שבגלל שכל האזור שם הפך להיות מאורה של משתמשי סמים, יש אוזלת יד של המשטרה בטיפול היום יומי?

משטרת ישראל עושה את המיטב ותעשה את המיטב. יש כוחות גם גלויים וגם סמויים באזור מתחם לוינסקי. דרך אגב, כך גם התושבים דיברו. אנחנו כמשטרה מטפלים הן בנרקומנים, ואין ספק שהדגש הוא בנושא הסחר. משתדלים לטפל תוך כדי תיעדוף שלנו בסוחרים. והסוחרים מגיעים לבית משפט. ציין נכון קצין אמ"ן, צריך גם לשלב את המערכת הכוללת בראייה מערכתית, גם את נושא הענישה. במידה והענישה תהיה טובה יותר, אין לי ספק שכמות הסוחרים שיהיו ברחובות, תהיה קטנה יותר.

זימנתי לכאן בני נוער מהעיר ראשון לציון, שבאו היום לבקר בכנסת. ביקשו להופיע בוועדה. יש פה את הנציג. זאת פעילות ברוכה שנעשית בראשון על ידי בני נוער, שהם בעצם מגלים את הצד השני. אולי מישהו מבני הנוער ירצה לומר משהו.

אני מדריך את קבוצת "בגובה העיניים" נוער אומר לא לסמים, יחד עם דיאנה שהיא רכזת מניעה בבתי ספר. אני מבקש מתלמידה שתקום ותספר על מה שהקבוצה עושה.

אנחנו קבוצת נוער הנקראים "בגובה העיניים", אנו מבצעים עבודה קבוצתית שמטרותיה לרכוש ידע בתחום הסמים. הפעילויות שבוצעו עד כה: פעילות חברתית לגיבוש הקבוצה. מפגש עם מכור נקי, הרצאה בתחום הסמים. מכאן אנו פונים לפעילות בנושא מניעת סמים בקהילה. הקבוצה מתחייבת לפעול למען הסברה בבתי ספר ורחבי העיר.

כמו כן משתתפת בפרוייקטים של הרשות למלחמה בסמים, לגייס בני נוער למען המטרה, ליזום פרוייקטים לפקיד הקהילה, ולהכריז לא לסמים בכל מקום ובכל פעם. אנו מאמינים כי לנו היכולת לפנות לבני נוער, להדריך אותם, ולהכריז לא לסמים בדרך הכי קרובה לליבם, בשפה הכי ברורה ובדיוק "בגובה העיניים".

רציתי להוסיף ולומר שזו בעצם החולייה האחרונה, ההסברה שבעצם הפתרון הוא רב מערכתי כמו שראינו פה משטרה, משרד הבריאות וכו'.

אני שמח לארח את הבנות כאן. אני חושב שזו פעילות ברוכה, טובה. שמענו את הנציגה של מערכת החינוך, וגם בישיבות קודמות, עושים הכל כדי לפעול בקרב בני הנוער בתחום ההסברה והחינוך. אין סמים קלים, כל סם הוא סם, הוא אפילו סם קשה.

מוטי, אם אפשר ברשותך שתתן נתונים שיש למשטרה. במידה ויש לך כאן, ואם לא, אבקש להעביר לוועדה דרך הנציגים שלכם. נתונים שיש למשטרה כמו, כמה באמת משתמשי סמים יש באזור תל אביב? כמה מרכזי גמילה יש שם? כמה נרקומנים פועלים?

זה לא נתון משטרתי. כל הנתונים האלה שאתה מבקש, הם לא נתונים משטרתיים.

אני לא רוצה עכשיו. אני פשוט אוסף חומר כדי להבין פה בישיבה על העניין של הטיפול המערכתי. אני מנסה לאסוף חומר כדי לקשור את הקצוות. מה שקורה היום, כל גוף פועל באופן עצמאי, פועל בנפרד. כאשר הרשות למלחמה בסמים צריכה לפקח עליו מלמעלה, הדבר הזה לא קורה. וכדי לנסות לבנות פה מן מערכת שתדבר אחת עם השנייה, אני מנסה לדלות נתונים, ואז להביא את זה לישיבה מסכמת שתהיה פה אולי לקראת סוף המושב.

אולי לא אמרתי נכון, נתונים מתוך המשטרה לגבי מספר הנרקומנים שפועלים, הפעילות שלכם.

לגבי נתוני משטרה, מה שיש זה נתוני תיקים. כמה תיקים המשטרה פותחת אלו הנתונים. אין לנו סקרי משתמשים, אנחנו לא מטפלים בנושא הגמילה.

איפה יש ריכוזים אחרים בארץ למשל? פעם שמענו על לוד, היום בלוינסקי. היתה כתבה לפני שבועיים על יפו. האם יש ריכוזים אחרים בארץ במדינת ישראל? באזור הצפון למשל, האם יש, האם אין, היכן יש? באזור הנגב, האם יש, האם אין. היכן יש ריכוזים אלה. אני רוצה לקבל לידיים שלי נתונים, אם תוכלי להגיד עכשיו אני אשמח מאוד.

ריכוזים כאלה אנחנו צריכים לבדוק.

זה לא רק ברחוב לוינסקי, זה כל האזור של השכונה החדשה.

איזה ריכוזים יש חוץ מרחוב לוינסקי?

תגדירי ריכוזים. 20 איש, 50 איש.

אם את מדברת על המבנה של י.ל. פרץ, כמו שציינתי המבנה הוא גם נכס פרטי. דרך אגב משטרת ישראל עובדת על פי חוק. משטרת ישראל אינה עובדת כפי שציין כבוד חבר הכנסת, רק על פי חוק. ברגע שאותר בעל הנכס והוגשה תלונה, גם המבנה של י.ל. פרץ היום בבוקר נסגר.

השאלה איפה יש עוד ריכוזים. כי הרי הם נודדים ממקום למקום.

אני לא יכול למסור עכשיו.

אני לא בא לפתור כאן בעיות. אנחנו באים לומר מה מפריע לנו. הם פינו היום את מתחם לוינסקי, העבירו אותם לפרץ. אנחנו רוצים תשובות עכשיו.

מעבר לכל הם גם בחצרות שלנו.

סליחה את מתפרצת. אני מבין שיש לך מצוקה, אני מבין שאתם נמצאים בבעיה. זימנתי את הדיון עוד לפני שהמשטרה פעלה בלוינסקי, בעקבות הפנייה של חברת הכנסת גלאון. אני מתכוון להמשיך לפעול בעניין הזה. אני רוצה לסכם את הדיון, לסגור את הישיבה, ואני אמשיך לפעול בעניין.

ראשית, אני מאוד מצטער על כך שהמשטרה אומרת שהפעילות – אני יכול לצטט מתוך כותרת: "גירוש בכפפות של גומי או בכפפות של משי". גם אמרתם שבפינוי של הנרקומנים, כל אחד קיבל מכתב, או היתה פנייה. העניין הזה צריך להיות בצורה יותר נחרצת, יותר חזקה. בלי לעשות חשבון, לטפל בזה במלוא העוצמה ובמלוא הכוח. אני מבין שהמשטרה פועלת על פי חוק. המשטרה גם יודעת כיצד לפעול כאשר היא רוצה לשנות משהו. יחד עם זאת, אני מבין ויודע שהטיפול צריך להיות טיפול מערכתי. הטיפול בגמילה הוא טיפול מתמשך על ידי כל הרשויות. אני אפעל ואעשה את הכל. אני אזמן לכאן את שר הבריאות כדי שיתן לי תשובות ברורות, מדוע נרקומן צריך להמתין כשנה או שנה וחצי כדי לטפל במתדון. אני לא מבין, אולי יכולה להיות גם כן ניידת שתתן לנרקומן טיפול במתדון. זה לא חייב להיות מקום קבוע. אם רוצים לתת מענה, יש מספיק פתרונות יצירתיים כדי לתת מענה.

אני כיושב ראש הוועדה, אמשיך לפעול עד אשר הנגע הזה שמטריד את התושבים לא רק בלוינסקי, גם ביפו, גם ברחוב פרץ, וגם במקומות אחרים בארץ ייעלם מן העולם. כמובן שגם בתחום החקיקה, אני אעשה את הכל, ואעשה גם כן שינוי. תודה רבה לכולם.




(הישיבה ננעלה בשעה 11:00)