כנסת פתוחה

תרופות ביולוגיות מצילות חיים – הדור הבא של הטיפול הרפואי

5
ועדת המדע והטכנולוגיה-
30.11.2004

הכנסת השש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי




פרוטוקול מס' 109
מישיבת ועדת המדע והטכנולוגיה
יום שלישי, י"ז כסלו, התשס"ה (30 בנובמבר 2004), שעה 12:00

תרופות ביולוגיות מצילות חיים – הדור הבא של הטיפול הרפואי

חברי הוועדה: לאה נס – היו"ר
ג'מאל זחאלקה
איתן כבל
אליעזר כהן
מיכאל נודלמן

טל ארנה – מנהלת האגף למדיניות טכנולוגיות רפואיות, משרד הבריאות
פרופסור רפאל קטן – מנהל המכון האונקולוגי, ביה"ח שיבא
פרופסור אריה אינגבר – מנהל מחלקת עור ומין – ביה"ח הדסה עין כרם
ד"ר יוסף קליינמן
ד"ר אילה הוברט – אונקולוגית בכירה, אחראית דרכי עיכול, הדסה עין כרם
פרופסור אלי שמיר – עוצמה
פרופסור משה ענבר – מנהל המערך האונקולוגי, המרכז הרפואי איכילוב
תומר פפר – מנכ"ל פארמה
נחמה מיזנר –קלצ'קין
זאב זליב – מנכ"ל ג'נזיים בע"מ
פרופסור הנרי סילבר – סגן מנהל המרכז הרפואי שער מנשה
עופרה תומרקין
סוניה ריבק
בלה פפר – אגודת הפסוריאזיס
שי – נציבות הדורות הבאים
מירה לאמעי – נציבות הדורות הבאים

ענת לוי

חבר המתרגמים בע"מ



תרופות ביולוגיות מצילות חיים – הדור הבא של הטיפול הרפואי

צהרים טובים לכולם. מטרת הישיבה היום זה גם לבחון את ההתפתחויות החדשות בתחום הזה, ובעיקר כדי לקדם את התרופות הביולוגיות החדשות לסל התרופות. ההתפתחות של המדע והגנטיקה הובילו לפיתוח של התרופות המתקדמות והחדישות האלו, התרופות הביולוגיות. התרופות האלה תוקפות את המחלה בצורה נקודתית, ומקדמות ריפוי תאים ספציפיים, ולא משפיעות על כלל תאי הגוף, כמו שקורה בתרופות כימיות שרובנו מכירים.

אנחנו נשמע פה מדענים שעוסקים בפיתוח של התרופות הביולוגיות, וגם נשמע על הייחוד של התרופות על פני התרופות הכימיות המוכרות. יוצגו פה כמה דוגמאות לתרופות ביולוגיות, שבאמת מהוות פריצת דרך בריפוי של מחלות, כגון סרטן הריאה וסרטן המעי. וגם את מחלת הפסוריאזיס, שיש לציין שהשבוע מצוין שבוע המודעות למחלה.

במהלך הישיבה אנחנו נשמע גם איך ניתן לשפר את הסיכויים של ההחלמה מהמחלות הללו, באמצעות התרופות הביולוגיות. יש לציין שהתרופות הללו רובן אושרו על ידי משרד הבריאות, ולכן פה המקום, אנחנו נשמע פה את משרד הבריאות. למרות הפיתוח הארוך והיקר של התרופות, תרופות שיכולות להציל חיים, לשפר את איכות החיים של החולים, בעצם התרופות היום לא נגישות לציבור בגלל מחירן. וזה באמת המטרה גם לעודד את הפיתוחים הנוספים שלא ירפו את ידיהם באמת העוסקים במלאכה הברוכה, אבל בסופו של דבר, כמו שאומרים, שתהיה תמורה בעד האגרה . באמת התרופות האלה יגיעו לפציינטים, או לאנשים שזקוקים להם. וסל התרופות הוא אחת הדרכים שיכולות באמת להקל על החולים. אני מקווה שבסיום הדיון נוכל לקדם ולברך, ולקבל פה את ברכתו של משרד הבריאות להכליל תרופות כאלה ואחרות בסל הבריאות.

את הדיון תפתח ד"ר הוברט אילה מבית החולים הדסה עין כרם, שהיא אחראית על תחום דרכי העיכול. היא גם תיתן הקדמה קצרה על התרופות הביולוגיות, וגם תציג תרופה, וגם יש פה חולים שירצו גם להתבטא.

אני חוזרת על מה שכבר אמרת . שבניגוד לכימותרפיה קונבנציונלית שנמצאת בשימוש מזה שנים רבות, אנחנו האונקולוגים יודעים שכימותרפיה אי אפשר להגדיר אותה כטיפול חכם. הטיפולים הביולוגיים, בגדול, מהווים פריצת דרך מפאת יכולתם לזהות מטרה ספציפית, אשר נמצאת או על גבי הגידול הממאיר או פקטורי גדילה של הגידול, או משהו בסביבתו של הגידול כמו כלי הדם של הגידול. כלומר, הם מהווים טיפול ספציפי, סלקטיבי, וכאן מצד אחד היעילות שלהם, ומצד שני מאוד חשובה הרעילות היחסית נמוכה בגלל היכולת שלהם לזהות ספציפית את הגידול. היות והרעילות נמוכה, הם יכולים להינתן בקלות בשילוב עם כימותרפיה. ברובם הגדול הם מעצימים את האפקט של הכימותרפיה ועושים אותו אפקטיבי יותר.

הטיפולים הביולוגיים למעשה, מבחינתנו האונקולוגים, מהווים את העתיד.ומבחינתנו העתיד הוא כבר פה. אי אפשר להתעלם מהתרופות האלה. זה לא יפתור את הבעיה. אני אדבר ספציפית על האווסטין. מדובר בתרופה ביולוגית שיודעת לזהות כלי דם צעירים בגוף, וכלי דם צעירים בגופנו נמצאים בדרך כלל בגידול, שמצמיח כלי דם לצורך הזנתו. התרופה יודעת לגרום לכלי הדם האלה להצטמק, להיהרס ולמעשה על ידי כך להרעיב את הגידול, ולהפוך את הטיפול הכימותרפי ליותר אפקטיבי.

יתחיל למעשה ד"ר רוזן, שהוא אורח שלנו מארצות הברית, ויש לו ניסיון רב בשימוש בתרופה.

סליחה. אבל אני צריך לדבר באנגלית. העברית שלי זה....

עד פה זה נשמע מצוין.

זה הכל שאני יכול לדבר.

Thank you for the opportunity to speak about an exciting new class of cancer treatments that is now available certainly here in Israel, and used very widely in the United States. Talking about how we can improve on the way that we are treating cancers, given the toxicity of traditional chemotherapy and our ability to be more specific about the kinds of treatment directly against the cancer.

Colorectal cancer has been very much the step child in cancer therapy, trying to advance the slide very quickly you see that really until 1996 the only available therapy had survival times of about six months. And often patients died very quickly of their disease, and were suffering very much from the side effects of the disease as well as the chemotherapy.

You now have available worldwide other traditional chemotherapy agents. We are now longing talking about prolonging survival upwords from 6 months now to almost two years, with the advances in a new biologic therapy you can extend not only the response times and survival times, but people’s ability to live normal life, be productive, visit with their families and even work, making colon cancer into a chronic disease.

Going backward, AVASTIN, being an angio genesis inhibitor, a class of drug that is trying to work on stopping the blood vessel grow, you see that this is a complete different way of treating cancers, and a way of being able to show that targeting the differences of the cancer therapy, very effective, very easy to administer, and very very well tolerated.

Now what I understand available in Israel and to be reimbursed as I guess the discussion of how to take lots of different therapies in a world to limited resources, and allocate them appropriately. But we are finding with the newer drugs people can be more productive, and live full lives for longer periods of time.

אם לסכם, אווסטין הוכחה כמשפרת את ההישרדות של המטופלים, חולים עם סרטן מעי גס לטיפול בקו הראשון, משפרת את אחוז החולים המגיבים, מאריכה את משך הזמן שהמחלה בשליטה, ובגדול – משפרת את איכות החיים שלהם בצורה משמעותית, עם כמעט כל שילוב כימותרפי שהיא ניתנת. מתוך תובנה

אבל זה רק בשילוב.

היא לא ניתנת. לא.

אפשר לראות גם אם תופעות הלוואי הן פחות.

כרגע הרישום ב-FDA ובארץ הוא בשילוב עם כימותרפיה ולא כתרופה עצמאית. עדיין לא. היא נבדקת כתרופה עצמאית, ואין עדיין תוצאות מספקות.

בסופו של דבר הרי הכוונה של החוקר היתה באמת למצוא אותה כטיפול בלעדי, אני מניחה.

היו שני כיווני מחקר שהתחילו במקביל: בשילוב עם כימותרפיה ולבד. והכיוון שהיה הרבה יותר מרשים היה הכיוון של השילוב עם הכימותרפיה. היא עושה את עבודתה, אבל בעיקר היכולת שלה באה לידי ביטוי כשהכימותרפיה באה מיד אחריה, והכימותרפיה אפקטיבית יותר אחרי האווסטין.

אז אם כך, לא היתה פה השפעה או ירידה בתופעות הלוואי. משהו שהיה אמור להקל יותר מעבר להארכת החיים שהיא חשובה בהחלט.

אז כך: יש הרבה תרופות יעילות. הבעיה שאנחנו האונקולוגים מגבילים את עצמנו כי יש גבול כמה רעילות אנחנו יכולים להגיע. החידוש פה שתוספת של תרופה מאוד יעילה, לא תרם כמעט במאומה לרעילות. אבל הרעילות של הכימותרפיה נשארת ועומדת בעינה. היא לא משתנה.

רק רציתי להגיד שמתוך הבנה לצרכים של הסל חשבנו לאפיין תת קבוצה של חולים שתיהנה מהתרופה, למרות שהמחקר הוכיח שהיא יעילה לכל החולים. היום סרטן מעי גס אפשר להתרפא ממנו במידה ויש גרורות. בעבר, סרטן מעי גס גרורתי היתה מחלה בלתי ניתנת לריפוי. היום אנחנו יודעים שאפשר לנתח, לכרות גרורות, וכשליש מהחולים שורדים לחמש שנים, וחלקם אפילו מגיעים לריפוי מלא.

יש חולים שהיכולת שלהם להיות מנותחים היא גבולית. אני צריכה להקטין את הגידול במכסימום היכולת, כדי להפוך אותם לנתיחים. אנחנו חושבים שקבוצת החולים הזאת, שמוגדרת עם מחלה גרורתית בכבד או בריאות, והכירורג אומר לי, שזה יהפוך להיות נתיח ואולי להגיע לריפוי, זו קבוצת חולים שיכולה להתאים לשילוב עם אווסטין, כי פה היעילות של האווסטין תביא אותי גם לריפוי, אני מקווה.

תודה רבה. אני מבינה שרציתם גם שנשמע חולה שמטופלת.

שמי נחמה מייזנר-קלצ'קין. אני חולה כבר ארבע שנים בסרטן המעי הגס.

קודם כל שתהיי בריאה, רפואה שלמה ומלאה.

נשארה לי לפי הפרוגנוזה עוד שנה. לפני שנה הסרטן חזר בשלישית. היו לי גרורות לפני שנתיים. טופלתי בכימותרפיה, אחרי הניתוח טופלתי בכימותרפיה, אחרי שנתיים חזר, טופלתי בכימותרפיה, לפני שנה שוב חזר הסרטן. שוב התחלתי לקבל כימותרפיה. וכששאלתי את הרופא אם זה לא עובד, מה המצב – הוא אמר לי קטסטרופלי. באותו זמן האווסטין בדיוק נרשמה ב-FDA והוא אמר לי, אם אני אצליח להשיג, והוא ככה זרק את זה לאוויר – לא הייתי מוכר את הבית בשביל זה – אם תצליחי להשיג אווסטין, זה כנראה יעלה את הסיכויים שלך.

התחלתי טיפול כימותרפי רגיל. לא ראינו הבדל גדול, אבל עשינו מאמצים על אנושיים והצלחנו להביא את האווסטין לארץ, ובאמת זה היה מבצע גדול. מיד עם הטיפול הראשון היה שינוי בצבע. אפשר היה לראות את הגידול ולמשש אותו. חל שינוי בצבע. ראינו שיש הבדל. אחרי שבעה טיפולים הוא ירד משלושה ס"מ לשישה מ"מ, כאשר המרקרים ירדו. נאלצתי להפסיק, המלחמה, מזה חודש בחודשו להשיג את הכסף לאסוף מאנשים זו מלחמה איומה, זה גם נפשית קשה. זה המון עבודה. זה גם לא נותן להחלים. לא נותן להתמקד בהחלמה. צריך להשקיע את האנרגיות בדברים אחרים, והדאגה.

אני הייתי צריכה להפסיק לטפל בכליות, הייתי צריכה להפסיק למספר חודשים, כי אי אפשר לעשות טיפולים פולשניים יחד עם אווסטין. והגידול גדל בחזרה לשני ס"מ בחודשיים שלא טופלתי. ואז הוצאנו אותו. ואז חיכיתי עד שאני אחלים מהטיפול בכליות. וחיכיתי להחלמה. והתחלתי לקבל אותו לפני חודש וחצי שוב. ובאמת גידול שמיששנו על העור שהוא ס"מ, היום אני לא מרגישה, לא יודעת איפה למצוא אותו כבר, וזה רק שלושה טיפולים.

עכשיו, המלחמה שלי לחיות. ואני לא יכולה לחכות לסל הבא. מפני שאם אני לא אצליח לאסוף כל חודש מספיק כסף עבור האווסטין, אני תוך כמה חודשים זה גדל, מתפשט וזהו. ואני לא היחידה במצב הזה. יש עוד אנשים במצב שלי. אמנם אני לא בקו הראשון. אמנם אני בקו השני, וזה לא מותווה לי בכלל, אבל אני הוכחה שהתרופה הזו עובדת, וישנם עוד אנשים שטופלו והם הוכחה שהתרופה הזו עובדת גם בקו השני.

עכשיו, אם לא נקבל את זה עכשיו מתי? אני רוצה גם להגיד שהבריאות שלי טובה. אני צועדת כל יום חמישה ק"מ. אני מבשלת. אני מטיילת בארץ. אני לא יכולה לנסוע לחו"ל גם כי נגמר לי התקציב . אני פעם הייתי אישה אמידה. היום אני כבר לא יכולה להגיד את זה. אני אישה ישובה. המאבק הוא אמיתי על חיים. על אורך חיים ועל איכות חיים. כי לפני שנתיים היית רואה אותי, יש לנו סבתא בת תשעים ושבע, היינו מתבדחות שאני יותר תשעים ושבע ממנה. לא יכולתי ללכת, לא יכולתי לתפקד. היום אני מתפקדת נפלא. גם אומרים לי שאני נראית יפה. בטח. מתאים לי סרטן. נהייתי יפה מאז. אבל כן, יש לי חוש הומור קצת שחור. עוזר לי לעבור את הדרך השחורה. אני מאוד אופטימית. שאנשים ישמעו אותי, ושיבינו שאני גם מייצגת אנשים אחרים שיכולים להחלים או לפחות להאריך את החיים במידה כזו, שאם הבן שלי היום בן שלוש עשרה, ולא חגגנו לו בר מצווה כי לא יכולנו, אני עוד אולי אלווה אותו לצבא.

תודה רבה. אני באמת מאוד מודה לך. באמת צריך הרבה כוחות וגדלות נפש לבוא. רצון טוב גם של הרופאים שלך שכל כך רוצים שהתרופה הזאת תהיה בסל הבריאות, כדי שחולים כמוך ואחרים יוכלו ליהנות ולהבריא, ובאמת להצליח לקבל איכות חיים בהחלט גם מהבחינה הכספית, כמו שאת אומרת שכל המשאבים באמת נגמרים. וכשישנה תרופה שיכולה להציל חיים ובן אדם לא יכול להשיג אותה, אין דבר קורע לב יותר מזה.

אני מבינה גם את המצוקה של משרד הבריאות, אבל אני חושבת שכנגד המצוקה הזו יהיה קשה מאוד לעמוד. וסך הכל המטרה של הישיבה הזו, ואמרתי בתחילת הישיבה, לקדם את ההכללה של תרופות ביולוגיות ואחרות שיכולות להציל חיים ולהיטיב גם עם אורח החיים. גם למחלות לא סופניות, מחלות כרוניות, שאנשים אומרים שהם מתים חיים, יכולים באמת לקבל איכות חיים גבוהה.

אז תודה רבה, ובאמת רפואה שלמה והחלמה מלאה. שכל השאיפות והחלומות שלך יתגשמו, גם להגיע לבן שלך לצבא, אולי לא יצטרך בכלל ללכת לצבא עד שיהיה בגיל שמונה עשרה. אז בואו נדבר על החתונה שלו. שתרקדי בחתונה שלו.

אנחנו נעביר לפרופסור אריה אינברג שגם ירצה להציג לנו. חבר הכנסת פרופסור נודלמן.

בוקר טוב לכולם. אחרי מה ששמענו על התרופה הקודמת, אני חושב שבמעבר חד, אבל אני חושב שמעבר נכון, אני רוצה להציג מחלה אחרת. שאמנם כפי שהגדרת אותה היא מחלה לא סופנית, אבל גם לא חיים אתה. זאת אומרת, לא מתים ממנה, אבל לחלוטין לא חיים אתה. אני מדבר על מחלת הפסוריאזיס. אני אגיד אולי כמה מילים למי שלא מכיר את המחלה.

זו מחלה תורשתית, שמופיעה בערך בשני אחוז מהאוכלוסייה הכללית. ההערכה היא שבארץ יש כמאה אלף חולי פסוריאזיס. וחלק מהחולים, ההערכה היא שעשרים אחוז מהחולים, יש להם צורה קשה. רוב החולים דווקא יש להם צורה קלה יותר, ולא עליהם אנחנו מדברים היום. אנחנו מדברים על העשרים אחוז מהחולים שיש להם את הצורה קשה של המחלה. המחלה מתבטאת בהופעה של רבדים שמופיעים על פני העור, עם קשקשת, החולים האלה הקשים הם בדרך כלל מכוסים מכף רגל ועד ראש, ויש להם סדר גודל של שבעים, שמונים או תשעים אחוז משטח הגוף שהוא נגוע. המחלה פוגעת גם בציפורניים בנוסף וגם הן פגועה. ויש גם פגיעה בעור הקרקפת.

המחלה כרוכה בסבל נורא, קודם כל מפני שתארו לכם מחלה שמכסה את כל הגוף עם הקשקשת, עם הגרד שבדרך כלל מתלווה לזה. בעשרה אחוז מהחולים יש גם דלקת פרקים שקשורה למחלה. ודלקת פרקים הורסנית היא הרבה יותר קשה לאורך זמן מאשר דלקות פרקים מסיבות אחרות. מאוד גורמת לפגיעה בפרקים. הסבל שלהם נורא גם מבחינה חברתית. חוץ מכמובן הגרד שתארתי. הם דחויים מבחינה חברתית. הם לא יכולים לפעמים יש להם כפות ידיים ורגליים, המחלה גם פוגעת בהרבה מהמקרים, הם לא יכולים לתת יד למישהו. המחלה מלווה למשל בסדקים קשים שפשוט אי אפשר להזיז את הידיים. אדם כזה הוא נכה במאה אחוז. הוא לא יכול למשל לכפתר חולצה. לא יכול להתלבש לבד.

חוץ מהעניין החברתי, הם דחויים גם מבחינת יחסים בין אישיים. לא מזמן העמותה של חולי פסוריאזיס עשתה סטטיסטיקה בין החולים, והתברר שאחוז הגירושים הוא הרבה יותר גדול מאשר באוכלוסייה הכללית לבין זוג אחד חולה פסוריאזיס, שזה מעורר גועל, והחולה הזה דוחה. והסיבה העיקרית לגירושים בחולים היא פשוט המחלה. כפי שאמרתי, הסיבה העיקרית לגירושים, למעלה מחמישים אחוז ממקרי הגירושים בקרב החולים האלה, הסיבה היא המחלה עצמה שפשוט זה מעורר דחייה וגועל מבן הזוג השני.

התרופה שאנחנו מדברים עליה זו תרופה ביולוגית חדשה, שהיא היחידה הרשומה בארץ במשרד הבריאות לטיפול בפסוריאזיס. זו תרופה שאני לא אכנס לפרטים, אבל היא מטפלת באירוע הראשון של המחלה. האירוע הראשון של המחלה הוא תהליך דלקתי, שמתחיל בדרמיס, בחלק המרכזי של העור, והתרופה הזאת מעכבת קשר בין תא בין לימפוציט לבין תא אחר של מערכת החיסונית ועוצרת את התהליך הדלקתי, ועוצרת את האירוע הראשון של ההתפתחות של המחלה. כפי שאמרתי, זו התרופה היחידה מהקבוצה הזאת שרשומה בארץ.

עכשיו, אנחנו מדברים על קבוצה מאוד מוגדרת של חולים. קודם כל, מדובר על חולים קשים. כפי שאמרתי. מדובר על חולים שכבר קיבלו שני טיפולים סיסטמיים אחרים. ברור שהחולים האלה אי אפשר לטפל בהם במשחה. הם מקבלים כדורים. יש טיפולים סיסטמיים שונים שלא אפרט אותם כאן. הם קיבלו שני טיפולים אחרים, ושני טיפולים אחרים נכשלו.

אני מבינה גם שהתרופה פועלת על גורם המחלה ולא רק על הסימפטום.

נכון. נכון. זאת מחלה. אני אומר שוב, על האירוע הראשון שבו יש תא שהיא T לימפוציט, שנחשב לתא לנדהנס, הוא מתחיל את המחלה, שם הוא בולם אותו. באותו מקור קוראת הבלימה, ואז כל המחלה, כל התהליך של ההיווצרות של המחלה, נעצר.

אז כפי שאמרתי, מדובר על חולים שכבר ניסו שתי תרופות סיסטמיות, למשל כמו מטוטרקסט, או טיפול למשל שנקרא רטינואידים שנקרא ניאופגזול, או ציקלוספוריל, או כל תרופה אחרת שאנחנו נותנים לחולים האלה, ונכשלו. התרופה לא עוזרת להם . ולחולים האלה מדובר לתת את האמיויד , התרופה נקראת אמיויד או הלפצט. ומדובר לתת אותה לקור של שנים עשר שבועות בשנה. קורס אחד של שנים עשר שבועות. על פי הספרות, היעילות של התרופה היא בערך בשלושים אחוז מהמקרים מגיעים ממש לריפוי מלא, ובעוד כחמישים אחוז מהחולים יש ריפוי חלקי.

לתרופה יש יתרונות מעניינים שאי בתרופות אחרות סיסטמיות לטיפול בפסוריאזיס קשה כזו. יעילות אחת היא שהרמיסיה, אורך התפוגה לאחר הטיפול, הוא יותר ארוך.

זה מה שרציתי לשאול. שמי שיש לו ריפוי מלא הוא כבר באמת לא צריך?

אין ריפוי מלא. לפסוריאזיס אין ריפוי מלא.

אמרת שזה יכול להגיע לריפוי מלא. דווקא מפני שזה פועל על הגורם מחולל המחלה. אפשר היה להניח שאפשר היה להגיע גם לריפוי.

פסוריאזיס זו מחלה חשוכת מרפא. אין לפסוריאזיס ריפוי. כל הטיפולים שאנחנו מדברים עליהם, מדובר להשיג הפוגה כמה שיותר ארוכה, ושזה לא יהיה קל בעיניכם. אני תמיד מצטט חולה שלא מזמן אמר לי, חולה בן ארבעים ושתיים, שלושה ילדים, תן לי שנה אחת בלי פסוריאזיס, שנה אחת, ואני מוכן למות. לא רוצה לחיות יותר. שנה אחת בלי פסוריאזיס. זו מחלה שמי שסובל, זה סבל איום. גם יש התאבדויות ביניהם, עד כדי כך, בגלל חומרת המחלה.

כפי שאמרתי, יש הפוגה ארוכה. מדברים על הפוגה של בסביבות עשרה חודשים. החולים האלה, הקשים, שום תרופה אחרת לא מצליחים להגיע להפוגות. הפוגה ממוצעת היא ארבעה, חמישה חודשים. פה הזמן כפול. יש דבר נוסף, שאין התרגלות לתרופה. זאת אומרת, היעילות שלה, כשנותנים יותר פולסים בשנים אחרות, היעילות היא עדיין טובה. זאת אומרת, אין איזו שהיא התפתחות של סבילות לתרופה.

ודבר שלישי שתופעות הלוואי שלה הן מעטות מאוד. יש קצת לפעמים עליית חום. זה בזריקה תוך שרירית פעם בשבוע. חמישה עשר מיליגרם, ולחולים יש לפעמים קצת כאבי שרירים אבל לא למעלה מזה.

אז באתי להביע את זעקתם של החולים האלה, שכפי שאמרתי בתחילת דברי, הם לא מתים מזה אבל גם לא חיים אתה. ושוב אני אומר, מדובר על יחסית קבוצה קטנה ומוגדרת מאוד של חולים שלהם אנחנו רוצים לתת, להכניס לסל את התרופה הזאת.

תודה רבה. זעקתך נשמעה. אני רוצה לציין שנמצאים פה חבר הכנסת איתן כבל, פרופסור נודלמן וחבר הכנסת זחאלקה. אני הגשתי, הנחתי היום הצעת חוק שגם מבקשת להכליל תחת אחוז מסוים מהתרופות החדשות שמכניסים לסל הבריאות, שגם יהיו תרופות למחלות כרוניות. בגלל המצב היום מכניסים רק תרופות מצילות חיים, יותר למחלות סופניות. כמו שאמרת, החיים הם חיים מתים, ולכן צריך גם לפחות אחוז מסוים, כמובן שהיינו רוצים להכליל את כל התרופות, מה שאפשר להקל ולעזור לרפא חולים, אבל גם אם נהיה צנועים, ולפחות עשרים אחוז מהתרופות החדשות גם יהיו למחלות כרוניות, אנחנו נברך על כך. חלק מחברי הכנסת גם חתמו על הצעת החוק הזאת. ובמסגרת הטיפול הכללי שלנו בסל התרופות, שכולנו רוצים להכפיל אותו, גם בסכום וגם להכליל את התרופות הביולוגיות וגם למחלות הכרוניות.

יש פה גם חולה שרוצה לזעוק את זעקתה. גברת בלה פפר.

בוקר טוב. שמי בלה. בת ארבעים ותשע. אמא לשני ילדים. המחלה פרצתה אצלי לפני שתים עשרה שנה, בעקבות פטירתה של בתי היחידה מלאוקמיה. ישר קיבלתי את המחלה. ולא ידעתי לאן אני נכנסת. הכרתי את הפסוריאזיס דרך חברים, אבל לא ידעתי מה המשמעות . לצערי, אני מכירה אותה טוב מאוד היום. מחלה קשה. מחלה מאוד מאוד קשה, כמעט בלתי ניתנת לתיאור. שתים עשרה שנה אני לא יודעת מה זה לישון בלילה. הגירודים. העור הפגוע, העור המודלק, הכאבים, הפרקים שמתלווים לזה, המפרקים שמתלווים לזה. בעצם כל חיי היום סובבים סביב המחלה. אני לא יכולה לצאת למסגרת של עבודה מסודרת, כי אני כל הזמן כרוכה אחרי המחלה. היא בעצם אתי ביחד.

אני מייצגת מטעם האגודה לפסוריאזיס, אני מובילה את הקמפיין למען העלאת המודעות למחלת הפסוריאזיס, ואני מקבלת המון טלפונים מחברים, אנשים שמאיימים בהתאבדות. שלא מצליחים ליצור קשרים חברתיים, שלא מצליחים לצאת למעגל עבודה. גירושים. אני יוצאת לים המלח פעמיים בשנה, ואני שומעת סיפורים איומים. ואני בעצם שואלת, למה לא שומעים על זה, ולמה לא יודעים על זה, ולמה אף אחד לא עושה שום דבר.

הנה, השנה בכנסת מציינים את יום המודעות למחלה.

על זה אנחנו מודים. אני רוצה לבקש שאם תוכלו, ואם יש מישהו שיכול לעזור להכניס את אותה תרופה שפרופסור אינגבר דיבר עליה, שהיא בעצם המוצא האחרון. אני ניסיתי את כל הטיפולים האפשריים, כולל משחות, כולל הכדורים, וכל פעם שהפסקתי המחלה חזרה אלי בצורה מאוד מאוד קשה, הרבה יותר קשה ממה שהיא היתה. ואם היא התחילה בצורה מינורית, היא במשך הזמן גם מפתחת עמידות לכל התרופות האלה, שכרוכות גם בסבל גופני, כי תופעות הלוואי שלהן איומות. התרופות בעצם הושאלו ממקומות אחרים.

כל התרופות האלה לא מיועדות לפסוריאזיס, כי שום דבר לא נכנס לפסוריאזיס בעשר שנים אחרונות. המשחות עוזרות מעט מאוד, לא לכולם. במקרים הקשים בודאי שלא. כששטח הגוף מכוסה בשמונים אחוז ומעלה, כמו שאצלי למשל, או כמו אצל רבים אחרים שאני מכירה, אז המשחה בכלל לא מזיזה שום דבר. הכדורים גורמים לנזק. אני לקחתי תרופה שהתחילה לעשות לי בלגן בכבד, ואז נאלצתי להפסיק אותה. ואנחנו פשוט מסתכנים בחיים פה. מעבר לזה שזה לא עוזר, וזה עושה תגובות קשות ונוראות, התרופה לא עוזרת ,ופוגעת גם בדברים אחרים.

אני רוצה באמת לצאת בקריאה נואשת למען כל אותם חברים שסובלים כמוני, שתעזרו לנו להכניס את התרופה הזו לסל, מפני שאין לנו שום דבר אחר. וכמו שאמר פרופסור אינגבר, אנחנו מוכנים לקבל כמה שנים של שקט ולקצר את החיים שלנו, אבל שיהיה לנו הפוגה במחלה. כי היא פשוט בלתי נסבלת ואי אפשר לחיות אתה. בעצם אנחנו חיים מתים. זה לא חיים. אי אפשר להתלבש, אי אפשר למדוד בגדים, אי אפשר לצאת לרחוב. נכנסים לבריכה הייתי בים המלח, אז שאלו את המלון אם אנחנו מדבקים. אנשים נרתעים מאתנו. ועל אנשים צעירים, על ילדים שזה פוגע בהם, גם ילדים, על חבר'ה צעירים שלא מצליחים ליצור קשרים חברתיים, ילדים בבתי ספר נידחים.

פשוט יש מקרה של אמא שסיפרה שהילדה שלה הורחקה בכיתה מחברה לידה כי יש לה פסוריאזיס. ובעצם אני רוצה לשמש פה לאותם אנשים שיידעו שיש מישהו שכן אכפת לו מהם וכן מוכן לעזור. כי החיים הם באמת נעצרו באיזה שהוא מקום כשהמחלה פרצה. והמון סבל. ויש גם תמונות ואפשר להראות. זה פשוט קשה לצפייה. אבל החיים הם הרבה יותר קשים.

כמה זמן את מטופלת בתרופה, אני מבינה שאת משיגה אותה בכוחות עצמך.

בכוחות עצמי קשה לי להשיג אותה. היא עולה שתים עשרה אלף דולר. אני השתתפתי בניסוי לתרופה הזו. ורק במסגרת של ניסוי. אי אפשר להשיג אותה. היא עולה שתים עשרה אלף דולר. כל קורס כזה של שתים עשרה זריקות.

לכמה זמן?

לפעם אחת. חד פעמי. שנים עשר שבועות. זריקה אחת עולה אלף דולר. אני לא מכירה הרבה אנשים שיכולים להגיע לקחת את התרופה הזאת ולהשיג אותה. היה לנו ביום ראשון כנס של אגודת הפסוריאזיס. הפוגה להתחיל להיות בין שמונה חודשים לכמעט שנתיים. תלוי איך מגיבים.

לגבי תופעות לוואי, אני קיבלתי את הזריקות האלה, לא היתה לי שום תופעת לוואי. שום דבר. למעט מתרופות אחרות שקיבלתי, גם הייתי בגרמניה להביא כדורים שלקחתי - שום דבר. לא היתה שום דבר כמו אמוויו שלא עשתה לי שום תופעות לוואי, שזה חלק מאוד מאוד חשוב בקבלת התרופה.

תודה רבה. היא אומרת שהיא השתתפה בניסוי. יש כבר חולים שבכל אופן משיגים, משלמים את ההון תועפות הזה . האמת היא שאפשר להסביר בכל אופן כמה שהתרופות, המחקר הוא יקר, שהתרופות כל כך יקרות, אם אפשר לתת התייחסות לעניין של הסכומים האדירים. אלף דולר לזריקה אחת.

המחירים נקבעים על ידי החברה המייצרת, שיש לה את הפטנט. ואני מניח שיש לה את ההשקעות שלה, בפיתוח תרופה כזאת אני מניח שההשקעה היא עצומה. וכמובן שברגע שהתרופה מוכנה, אז החברה קודם כל צריכה להחזיר את ההוצאות שלה על הפיתוח של התרופה, ואחר כך היא צריכה להרוויח עליה.

ד"ר ארנה טל, משרד הבריאות.

כפי שהוסבר פה כרגע מדובר כרגע בתרופה שעדיין בשלב הפטנט. כלומר, כרגע היא פיתוח של החברה. החברה שייצרה אותה קובעת את המחיר לשוק. והמחיר הזה נועד לכסות בעצם שתים עשרה שנות מחקר ופיתוח. תוקף הפטנט הוא מספר שנים. עשר ומעלה.

שמונה עשרה מיום הרישום.

לאחר סדר גודל של בין עשר לעשרים שנה פג תוקף הפטנט, ואז בעצם הופך להיות מנגנון של שוק תחרותי, ואז בעצם המחירים מוזלים בהרבה. אלא אם תהיה חלופה ביולוגית או אחרת נוספת.

בכל זאת דווקא בתקופה הזאת שזה באמת פריצת דרך, וחולים שיודעים הנה, יש לנו תרופה שיכולה לעזור ולהציל אותנו, ודווקא בתקופה היקרה. אני חושבת שזה הזמן שמשרד הבריאות יהיה חייב לקחת על עצמו ולעזור לאותם אנשים. אחר כך, כמו שאת אומרת, עוד עשר שנים זה יהיה הרבה יותר קל שהמחירים ירדו. אבל דווקא היום זה הכי מתסכל והכי גורם לאנשים את התסכול הגדול הזה שישנה תרופה שיכולה להציל אותם וידם אינה משגת.

הייצור אינו מקומי. החברה אמריקאית.

יושב ראש צב"י – צרכני בריאות ישראל. אני גם יושב ראש הוועדה לזכויות החולה במועצת הבריאות. ואנחנו כבר לפני שנה וחצי קיבלנו החלטה במועצת הבריאות, אמנם החלטה הצהרתית בלבד, שלא יכול להיות שחולה במדינת ישראל ימות כאשר יש תרופה שיכולה להציל אותו, והוא לא יכול לקבל אותה בגלל שהיא לא בסל, בגלל בעיות תקציביות.

אנחנו צריכים לזכור שבשנתיים האחרונות לא התקבל שום תקציב, עשרים מיליון שקל מסכנים, התקבלו בשנת 2004. והיום, כשהאוצר הקציב מאה עשרים מיליון שקל, הוא מתבסם בסכום הגדול, שלמעשה זה אפילו לא חצי ממה שהוא הסכים לתת כשהוא נתן. אני חושב שהמאבק זה גם תביעה מהוועדה הזאת, כמו מכל הוועדות, צריכה לצאת להגדלת או הכפלת תקציב הסל, תקציב התרופות והרפואה. אני מדבר על הטכנולוגיות החדשות.

ועוד דבר, שהוא לא פחות חשוב, זה קביעת מנגנון אוטומטי. להכניס את תקציב הטכנולוגיות לבסיס התקציב. כי אז לא צריך לחכות לטוב לבו של האוצר, כל שנה, אם הוא ייתן, כמה הוא ייתן, וראינו בשנתיים האחרונות שהוא לא נתן כלום.

תודה. לפני שנפתח את זה לדיון שאי אפשר להתאפק ולהגיד אחרי כל תרופה וכל תיאור של מחלה, קשה להתאפק ולא להתייחס לזה. אבל בכל זאת, אנחנו רוצים עוד לשמוע על כמה דוגמאות של תרופות למחלות. אנחנו נשמע עכשיו את פרופסור רפאל קטן.

אני רוצה רק להתרכז בשני דברים. התרופות הביולוגיות החדשות הן יעילות יותר וגורמות פחות לתופעות לוואי, כי הן מתמקדות בתהליכים ביולוגיים, שאופייניים לתאי סרטן או גם למחלות אחרות.

אני חושב שבכנסת ישראל אי אפשר להתעלם מזה שהתרומה של החוקרים הישראלים להבנת התהליכים הביולוגיים,שבעזרתם מצאו את התרופות האלה, היא עצומה. למשל, יש פרופסור יוסי ירדן ממכון וייצמן, תיאר את גורמי הגדילה שיושבים בדופן התא ומזרזים את הצמיחה של התאים, ובעזרת התגליות שלו נתגלתה התרופה הרצפטין. שאמנם היא כבר מאושרת, ואנחנו לא דנים עליה היום, אבל דנו עליה בעבר. ופרופסור אלכס לויצקי, מהאוניברסיטה העברית בירושלים, גילה שניתן לעכב אנזים בשם תרוזין קינז שפעילותו, כשהוא פעיל באופן עודף הוא גורם לסרטן, ועיכוב של האנזים הזה יכול לרפא סרטן. וזה הבסיס לתרופות שהן אירסטה וגליבק – שתיהן תרופות שמצילות חיים.

אירסטה במיוחד, בניגוד לאווסטין, יכולה לבוא במקום כימותרפיה. להפך, היא לא מועילה כשמישהו כבר מקבל כימותרפיה. אבל היא באה במקום כימותרפיה. לוקחים כדור אחד ליום, כמעט ללא תופעות לוואי, ויש לי כבר חולים עם סרטן הריאה שכבר למעלה משנה חיים, וללא הטיפול הם לא היו אתנו. לכמה זמן זה עוזר, ואם זה מרפא לגמרי עדיין לא יודעים, אבל זה דוגמה לתרופה שכיום מישהו שיש לו סרטן הריאה שמתגלה עכשיו לא יכול להשיג אותה בגלל המחיר האסטרונומי.

התרופה ניתנה במשך מספר שנים על ידי היבואן והיצרן בחינם לחולים שלנו, אז דווקא בשנתיים שלוש האחרונות היתה לנו עדנה. יכולנו להציע את זה לחולים, ובאמת היצרן והיבואן ממשיכים לתת אותו למי שהתחיל.

זה היה בתוך מסגרת ניסוי?

זה היה במסגרת COMPASSIONATE – לא יודע להסביר את זה כחמלה. אבל המטרה שלהם היתה כדי שהרופאים יכירו את התרופה, והחולים יכירו את התרופה, וכנראה הם מצפים שבמשך הזמן ההכנסות שלהם כתוצאה ממכירת התרופה תכסה גם את השנים הללו.

המחיר – כל כדור עולה שבעים דולר. וצריך לקחת כדור אחד ליום או שני כדורים ליום. כמובן שזה מחיר אסטרונומי. והיום חולה חדש שיבוא אלי, אני חייב להגיד לו שזה קיים, אבל יהיה לי מאוד קשה, וזה גם מגביר את הפער כמובן בין העשירים והעניים באוכלוסייה. זו טרגדיה גדולה.

אולי רק במסגרת המחקר כדאי להזכיר שגם חתני פרס נובל שלנו, הרשקו וצ'חנובר, גילו את המנגנון של פירוק החלבונים בתא, וכעת כשאנחנו יודעים את המנגנון, כבר יש תרופות חדשות שבעזרת ניצול המנגנון הזה יכולים לטפל בסרטן. אז זו טפיחה על הכתף, שמבחינת הביולוגיה של התרופות אנחנו מאוד מתקדמים.

מה שצריך לעשות כדי להכניס את התרופות, אנחנו מבקשים מכם, אני רק כנציג הרופאים יכול להגיד שקשה לנו לעמוד מול החולים שזקוקים לתרופה, ואנחנו חייבים להגיד להם לפי החוק, ולצערי התרופות במחיר עצום.

עוד דבר אחרון, שכל הארצות בעולם מתלבטות בעניין הזה של המשאבים המוגבלים, של המחירים האסטרונומיים של התרופות החדשות, והן מגבילות במידה מסוימת את התרופות. ולכן כנראה שצריכה להיות ועדה שתקציב ותקבע למי כן צריך להקצות את המשאבים ולמי לא.

שמי עופרה טמקין. אני מזה שנתיים וחודשיים מאובחנת כסרטן ריאה. האבחון נעשה כבר כשאי אפשר היה לנתח. והציעו לי כימותרפיה. קיבלתי תשעה חודשים כימותרפיה. השיער נשר לי. הרגשתי רע, בחילות, התופעות הידועות. פחות אני יכולה לדבר על הקטע המדעי של העניין, על זה דיבר הפרופסור, אלא יותר התחושה של חולה שמקבל תרופה כימותרפית שפועלת על כל הגוף והורסת תאים נוספים בגוף. מה עושה לי כאדם חולה ומאובחן, ומה זה עושה לילדים שלי. יש לי שני ילדים בגיל ההתבגרות. אמא פתאום חוזרת הביתה מטיפולים קשים. השיער כבר נושר, ילד בבחינות בגרות, ילדה בגיל שלוש עשרה בחטיבה. הכימותרפיה אכן עזר לי, אבל אני כבר הייתי סמרטוט.

אחרי שמונה תשעה חודשים כבר אי אפשר היה לתת לי יותר את הכימותרפיה. בעצם הסמנים התחילו לעלות וזה הפסיק לעבוד. ואז הציעו לי לקבל את האירסה. לפני שנה וחודשיים. למזלי הטוב זה היה במסגרת הניסוי או היכרות התרופה. קראו לי לחלון הזדמנויות. יותר גרוע זה לא יכול להיות. קיבלתי את האירסה ותוך חודש גם הסמנים וגם הסיטי הראו תוצאות מופלאות. הכל הצטמצם. אפילו נעלם. והיום ההגדרה של הסיטי האחרון מספטמבר, שזה היה לפני חודשיים, שאין שום ממצא פתולוגי של מחלה פעילה.

אני בריאה. הבן שלי ... כאילו מה אני עושה לו? הוא התגייס ובבית יש לו אמא חולה. והוא כבר שנה בצבא. ושאלתי אותו לפני כמה חודשים בשיחה עם מש"קית הת"ש סיפרת עלי? ואז הוא אמר לי: אמא, מה יש לספר עלייך? את בריאה. זאת אומרת, אני מתפקדת, חיה עושה הכל. אני בן אדם בריא. ככה הילדים שלי מדברים.

אחרי שהתוצאות הנהדרות שהיא מספרת על זה מבחינת התקופה שהיא היתה זקוקה לתרופה, היא היתה מוגבלת או שיש כל הזמן - - -

אלה שהשתתפו בניסוי הזה כשהחברה נתנה את זה בחינם, החברה התחייבה שמי שזה עוזר לו, שזה בערך שלושים ארבעים אחוז מהחולים, יוכלו להמשיך לקבל כל זמן שיצטרכו.

שלוש שנים או עד שתיכנס לסל.

אם זה לפני.

אי אפשר להפסיק. חוק ההסדרים האחרון. זה הדבר הטוב האחרון שנעשה בו.

לראות פה תרופה שמביאה להחלמה מלאה זה בהחלט מעודד. אנחנו נשמע את ד"ר יוסי קליינמן, שיציג לנו גם תרופה לחולי סכרת. לפני שבוע גם פה היה בכנסת יום סכרת נעורים. אין ספר שמציינים את זה בכנסת.

רוב המחלות שהן מחלות יוצאות דופן, הרי סוכרת כולנו מכירים. אנחנו יודעים שאחוז חולי הסוכרת באוכלוסייה היום בסדר גודל של שישה אחוז. אנחנו צופים שבמהלך עשר השנים הקרובות מספר חולי הסוכרת עלול להיות מוכפל. אנחנו מדברים היום על סדר גודל של ארבע מאות אלף חולי סוכרת בארץ, שחלקם מאובחנים וחלקם לא מאובחנים. ועם השיפור ביכולת האבחון ויכולת הטיפול, אנחנו נצפה להרבה יותר חולים.

מחלת הסוכרת יש לה פגיעה בגוף שלנו. היא מחלה כללית של הגוף. מעבר לנושא של הסוכר, בעיקר היא פוגעת במערכת של כלי הדם שלנו. היא פוגעת בעיניים. סיבת העיוורון הכי שכיחה בארץ היא כתוצאה מסוכרת. היא פוגעת בכליות, הסיבה השכיחה לדיאליזה בארץ ובעולם זה כתוצאה מסוכרת, היא פוגעת בעצבים- מחלה מאוד קשה, מאוד מציקה לחולים, פוגעת בעבודה, פוגעת בחיים האישיים, עושה אימפוטנציה בשכיחות גבוהה מאוד של המחלה.

מעבר לפגיעות הקלות האלה, שאני קורא להן קלות לכאורה, יש פגיעות נוספות, שהן פגיעות בכלי הדם הגדולים יותר, שזה אירועים מוחיים, אירועים לבביים, פגיעות בגפיים. אני אישית מתעסק בנושא של טיפולים בגפיים בחולים כאלה. והמחלה היא נוראה. לוקחים אנשים בגיל ארבעים וחמישים שעוברים קטיעות גפיים בגלל המחלה הזאת.

אנחנו יודעים היום ממחקרים שנעשו בסוף שנות האלפיים, במאה הקודמת, שהשיטה הטובה ביותר על מנת למנוע את הפגיעות האלה היא לאזן את הסוכרת טוב, עד כמה שזה ניתן. וכדי לאזן את הסוכרת בעיקרון יש לנו שתי שיטות, או שתי רמות. יש לנו את הרמה של איזון חולי הסוכרת בצום, כשהם לא אוכלים. אנחנו צריכים לאזן את משק הסוכר. ומה שמאזן בגוף שלנו את משק הסוכר זהו ההתאמה שישנה בין רמת הסוכר בדם לבין רמת האינסולין בדם. האינסולין שהוא מופרש מהלבלב, כשהוא נמצא בתוך זרם הדם, ומותאם בדיוק לרמת הסוכר בדם, זה נחשב איזון טוב.

עד היום לא היתה בידנו מאז המצאת האינסולין בשנות העשרים, לא היתה בידנו תרופה טובה שנותנת איזון מירבי של רמת הסוכר בדם. וכתוצאה מזה, למרות ההתרגשות שהיתה בזמן גילוי האינסולין וכדומה, והתפתחויות העצומות שחלו בתרופה הזאת במהלך השנים, במשך עשרים השנים האחרונות, החל משנות השמונים, כשכל העולם בהדרגה עבר לשימוש באינסולין הומני מהונדס, לא היתה התקדמות בתרופה הזאת. הדבר הזה גרם לכך שבמשך השנים אנחנו רואים התקדמות עצומה מבחינת האירעויות של אירועים מוחיים, פגיעות לבביות וכדומה.

אני חושב שבתחילת שנות האלפיים למעשה, הדיאבטולוגים, האנשים שמתעסקים בסוכרת, ראו פריצת דרך כשלשוק נכנסה תרופה בשם לנטוס. זוהי תרופה שמסוגלת לאזן את רמת הסוכר כשאדם לא אוכל בצורה מלאה. יש לי היום חולים שיש להם סוכרת שתלויה באינסולין, מכל מיני סוגים, שיכולים לצום. ואין להם שום בעיה. והסוכר שלהם יהיה מאוזן מאה אחוז. ורק התרופה הזאת הצליחה לבצע את הדבר הזה.

אני אישית משתמש בתרופה הזאת לחולים שלי למעלה משלוש שנים. והשיפור באיכות החיים שלהם הוא ממש קשה לתאר אותו. הרבה מהחולים סובלים מעליות וירידות ברמות הסוכר. יש לי חולים שאומרים, אנחנו לא יכולים לנהוג. אנחנו מפחדים. אנחנו ננהג, פתאום רמת הסוכר בדם שלנו תרד, מה יקרה לנו? חרדה שלהם. המוגבלות שלהם ביכולת התפקוד. ברגע שהם עברו לטיפול בלנטוס אינסולין, החיים שלהם השתנו ללא היכר. הפכו להיות הרבה יותר שקטים, הרבה יותר בטוחים בעצמם ביכולת התפקוד שלהם. והיום כבר אנחנו רואים מחקרים ראשוניים המראים בצורה שהולכת ונעשית יותר ויותר ברורה שהסיכון לפתח הפרעות וסקולריות, הפרעות ופגיעות בכלי הדם, הולך ופוחת.

רק להגיד לנו, אמנם אנחנו לא אוהבים לשמוע את זה תמיד. אבל האמריקאים, מאז התרופה הזאת נכנסה לשוק בארצות הברית, למעלה משמונים אחוז מחולי הסוכרת עברו ללנטוס. זה לא התרופה היחידה שהם צריכים להשתמש בה. אבל במקום התרופות האחרות שהיו קיימות לשוק, היו רבות כאלה, מה שאנחנו קוראים בשם האינסולינים בטווח הבינוני, אין היום אנשים שמשתמשים בהם. כולם בארצות הברית עברו ללנטוס. אני חושב שזה דבר שהוא פשוט חיוני ביותר.

ואני כאן בנקודה זאת מייצג את כל החולים הסוכרתיים, שהם רבים ביותר, שהטיפול בלנטוס עשוי לא רק לשפר את איכות החיים שלהם המיידית, אלא יש לו השפעה עצומה ואימפקט על המחלה הווסקולרית, ובעצם על התל"ג הלאומי שלנו. אנחנו בצורה כזאת נקטין בצורה משמעותית את הפגיעות בכלי הדם של בעיות אחרות. אנחנו נקצר את העבודה של הרופאים הוסקולריים האחרים שקיימים. אבל זה דבר שהוא הכרח המציאות.

אני רק רציתי לומר שאני תומך. אני משתדל עד כמה שאני יכול, בעזרת חברי כנסת נוספים, לקדם את הטיפול בנושא האירסה. אבל אני אומר את זה במשפט אחד, כי בסך הכל גם אנחנו חברי הכנסת גם היכולות שלנו מוגבלות, והתחושה היא כשפונים אליך גם עם מחלות אחרות, ואתה מרגיש לעתים כמו חצי אלוהים, אם אתה אומר למישהו, אני מצטער, אני לא יכול לקדם ולעסוק בעניין, אני חושב שהמשימה היא לעשות הכל להגדיל את הסל. יש ועדה, ואמר הפרופסור נכון, שהיא צריכה לקבוע על פי פרמטרים הכי אובייקטיביים את הכללים ואת סדרי העדיפויות. אבל המשימה שלנו כחברי כנסת, לעשות כבר עכשיו. להכפיל לפחות. זה כמו שאמר מידד, זה עדיין רחוק ממה שנדרש. אבל זאת חובה של כולנו. תודה ואני מתנצל שאני צריך לצאת.

נצטרף לקריאה הזאת, וזה יהיה סיכום הישיבה שזה ברור שהדבר הראשון זה להגדיל את הסל. אבל כשמגדילים את הסל צריך להכניס בו גם את התרופות הביולוגיות, הטכנולוגיות החדשות, גם להתייחס למחלות הסופניות והכרוניות, לתת משקל לכל חלק מהמחלות הללו. אני רוצה בהזדמנות הזאת שנשמע את ד"ר אסנת לוקסמבורג ממשרד הבריאות. היא לא נמצאת. אבל בהחלט היא מרכזת את הוועדה של סל התרופות, ולכן רצינו את ההתייחסות הספציפית. אבל אם תדברי פה בשמה, אנחנו נשמח.

אני מרכזת את עבודת החומר המדעי לוועדה הציבורית. אני מקווה שזה מהווה איזה שהוא חלק בעבודת הוועדה גם כן.

בסדר. אבל אנחנו בהחלט רצינו מי ש... איך אומרים, בתכל'ס, בסופו של דבר התכ'לס זה מי ... על סל התרופות. אבל אנחנו נשמח לשמוע את דברייך.

ההתמודדות שלנו עם ריבוי הטכנולוגיות המוצעות לסל כוללת גם את העבודה על החומרים הביולוגיים. בין החומרים האלה יש גם אנזימים, גם נוגדנים וחומרים נוספים. רק נציין את החשיבות שאנחנו מייחסים לתרופות האלה. מכיוון שהרבה פעמים הן עובדות על המנגנון של היווצרות המחלה, כפי שכבר הוזכר פה, ולכן בעצם כאשר יש איזו שהיא מניעה ראשונית של המחלה, אנחנו מכניסים את זה לחישוב של היעילות של התרופה בהמשך, וזה חשוב לנו מאוד, כי חלק ניכר מהתרופות בעצם מהוות טיפול בשלב הסופי של המחלה, כאשר החולה הזה בינתיים צריך הרבה מאוד שירותי בריאות, וגם כמובן בריאותו נפגעה.

בין ההתייחסויות שלנו בעבודת הוועדה יש התייחסות גם למדדים של היקף התחלואה. וגם למדדים של עומס המחלה, עומס הבעיה הזאת על מערכת הבריאות ועל המדינה בכלל, גם בהיבט החברתי וגם בהיבט הכלכלי. הנושא הכלכלי הוא כאוב מאוד.

כפי שהזכיר כאן מר גיסין, יש לנו הרבה מאוד הצעות לטכנולוגיות. השנה הוגשו ארבע מאות שלושים ושתיים טכנולוגיות לסל, והסכום שהקצה האוצר הוא מאה עשרים מיליון ₪. מעט מידי. זה יותר ממה שהיה בשנה שעברה, ויותר מאשר שנה שלפניה שהסכום בה היה אפס, אבל אנחנו מתקשים להתמודד עם הדירוג של מה ייכנס כאשר יש בפנינו הרבה מאוד חלופות.

אני חושבת שהדברים שהועלו כאן על הצורך לפנות ולהגדיל את התקציב, זו דרך מצוינת לאפשר לנו פעילות .

אני בטוחה, גם כאשר יוגדל והתקציב יוגדל, גם אז יהיה צורך בחשיבה נכונה איך לחלק אותה, למי, כל סכום שיהיה הבעיה תהיה אותו הדבר. כי הטכנולוגיה מתפתחת ויהיו תרופות חדשות, מבטיחות ויותר חדשניות, שגם אז תמיד תצטרך להיות תמיד עבודת הוועדה ולקחת בחשבון את כל הגורמים. כך שדבר ראשון אנחנו רוצים לברך ולייחל להכפלת התקציב. אבל שוב, השאלות על החלוקה עדיין יישארו. ולכן, להקציב למחלות כרוניות, להקציב למחלות עם תרופות ביולוגיות – השיקולים הללו שוב יעלו.

אני רוצה רק להעיר לגבי השיקולים או הקריטריונים שעומדים בפני חברי הוועדה בדיוניהם. חלק מהשיקולים הוא ההתייחסות לתרופות מצילות חיים, מאריכות חיים ומשפרות איכות חיים. עד עתה יוחס איזה שהוא משקל גבוה יותר לתרופות מצילות חיים. ואני חושבת שהקריאה שלך - -

מה זה בדיוק ההגדרה של "מציל חיים". כמו שלמשל יש אנשים ש"חיים מתים" אז עבורם זה להציל חיים.

הקריאה שהזכרת קודם לגבי מתן טיפולים, או הקצאת משאבים למחלות כרוניות, אולי תסב את תשומת הלב לנושא הזה של החולים הקשים עם פגיעה קשה באיכות חייהם, שזה לא בהכרח הצלת חיים מיידית, או טיפול נמרץ. אבל יש לזה חשיבות לייחס לזה איזה חלק מההקצאה מתוך תקציב נתון.

אני שמחה שגם את רואה את זה כך. קודם כל, אני אתן לכולם להגיד. אבל יש פה נציגים נכבדים מנציבות הדורות הבאים.

(נציבות הדורות הבאים)

הדגש שלנו, וזה באמת קשה לומר בדיונים מסוג זה שמדברים על הבעיה הקיימת, חיה ובועטת היום, על להסתכל ככה במבט קדימה על האינטרסים של מי שאולי טרם נולדו. ואני חושבת שהמילה שנאמרה כאן, מניעה ראשונית, זה לפחות מה שמנחה אותנו בפעילות שלנו בתחום הבריאות. אנחנו מעדיפים לומר בריאות יותר מאשר תרופות, כי הדגש על המניעה. וכאן באמת הפנייה למשרד הבריאות. חצי מהדברים שנידונו כאן, נושא הסרטן, אנחנו מקבלים היום מחקרים לפיהם הגורמים לסרטן הם סביבתיים. שי ירחיב על כך.

אנחנו לקחנו על עצמנו קידום הנושא של השמנת יתר, למשל. עד כמה אותו סל מתחשב במניעה. אני כבר לא מדברת על קרינה בלתי מייננת וההשפעות שלה, שזה גם נושא שיושבת ראש הוועדה עוסקת בו, שהוא באמת ככה לא נחקר עד הסוף, אלא דברים שכבר מוכחים כמשפיעים. ועד כמה נעשה בכיוון הזה, להכניס למשל טכנולוגיות חדשות, למעל קמפיינים למניעת השמנת ילד בקרב ילדים, מה שיצמיח לנו דור חדש של חולים במחלות שיכולות גם להביא לסרטן. אז זה הכיוון שאנחנו מדברים בו.

קצת קשה, שוב, מול מה שמועלה כאן היום, לומר את הדברים. יש לכבות שריפות ויש להסתכל קצת קדימה, וצריך גם מי שיגיד את זה. אני אבקש משי אולי להרחיב.

שי: (נציבות הדורות הבאים)

אני רוצה אולי להרחיב. אני אמשיך את דבריו של ד"ר קליינמן, שדיבר על האחוזים הגבוהים הסוכרת, מחלות הלב והסרטן שעולות. דיברו פעם על אחת מתוך חמש עשרה, קו ארגון אחת מתוך תשע נשים שסובלות, והיום מדברים על שמונה ושבע. גם המחקר המדעי מראה חד משמעית שטעינו בכיוון. טעינו בכיוון. שהכיוון צריך להיות קודם כל כיוון מניעתי לכל הסל המחלות הגדולות שהן ילכו ויעלו. אנחנו נגיע למצב של פשיטת רגל של מדינה בהוצאות על תרופות ואשפוזים.

ואני מדבר מתוך זה שבסביבתי הקרובה, ואני מפאת צנעת הפרט לא משתף אתכם כמו ששיתפו פה חולים בבעייתם, אבל בסביבתי הקרובה יש מכל המגוון שנאמר כאן. ולמרות זאת, אני בא ואומר: רבותיי, במקום הראשון אנחנו חייבים להשקיע, כי היכולת בהשקעה קטנה, ויסכימו אתי פה שני המומחים הגדולים גם בסרטן וגם בסוכרת, המוטה שאנחנו יכולים להשפיע בהשקעה כלכלית נמוכה על ידי הורדת תחלואה, אנחנו נעשה הרבה יותר.

עם כל הכאב בלראות את החולים הפרטניים ולראות את בני משפחתי החולים, עם כל הכאב, אני חושב שאנחנו חיים כאן גם לצאת באותה קריאה: שסל התרופות והטכנולוגיה יכיל אחוז קבוע, מהיום והלאה, אחוז קבוע של תקציב לנושא של טכנולוגיות מניעתיות. ישראל נמצאת באחד המקומות הנמוכים במבט של ארגון הבריאות העולמי במקום הזה של ההתייחסות למניעה. ואנחנו הולכים ומתדרדרים בתהליך הזה עד חיסול טיפות החלב, כשהבנק העולמי כבר מודיע שזה אחד הדברים הכי חשובים שצריכים לעשות ברמה הממלכתית.

זאת אומרת, אנחנו עדיין חיים במדינת הישרדות, ובחשיבה שאנחנו נישרד וההישרדות פשוט פוגעת בנו בשוטף. אם נניח שהגיע רק עכשיו מהאגודה הלאומית לסרטן שהציגו מה הסיבות העיקריות – העישון הוא במקום שני השמנה למחלות הסרטן. איפה אנחנו? איפה אנחנו כאן? ואני מבין במיידי הם חייבים כאן, ואני חושב שזה תפקידה של הוועדה וזה תפקידו של הבית הזה, באמת לעשות למען העם כדי שיהיה עם בציון שיוכל להתקיים בבריאותו. כי זו הסכנה באמת האמיתית לעמנו בציון.

תודה רבה. חבר הכנסת זחאלקה. בקשה.

שלום לכולם. אני רוצה להודיע לכם, אולי אתם יודעים, אתמול עבר בכנסת בקריאה טרומית לעדכון אוטומטי של סל התרופות של חבר הכנסת סנה.

אבל זה תהליך. אנחנו בדרך הנכונה מבחינה זאת אם אכן יתקבל החוק הזה. יש בעיה עם סדר העדיפויות בקשר לסל התרופות, וכל אחד יכול לראות שהיחס של הממשלה לסל התרופות ובשנה הזאת הוא פשוט, איך אומרים, רוצים שאנחנו נתרגל לכך שסל התרופות למעשה לא מתעדכן, בשנה שעברה לא עדכנו, השנה נתנו מאה עשרים, בשנה הבאה יתנו שישים, שנה אחרי יתנו מאה שמונים ונחשוב שבאה גאולה לעולם.

אני חושב שבעניין הזה צריך, זה דבר שהוא מעבר למשרד הבריאות ומעבר אפילו לשר האוצר. אני רוצה להבהיר. יש נטייה בפוליטיקה הישראלית שכל אחד יש לו את המשרד שלו, ומתקצב מה שאכפת לו מהמשרד שלו. מה שיוצא ממשרד הבריאות, עובר למשרד הרווחה מהטיפולים, אדם קטוע רגליים בגלל סוכרת, משרד הבריאות לא מטפל בו. מי שמטפל בו זה משרד הרווחה. ולכן, אם אתה בא למשרד הבריאות אני חוסך כסף בזה שאני משתמש בלנטוס, והלנטוס הזה יקטין באופן משמעותי את האנשים קטועי הרגליים ויחסוך כסף ברווחה, ויאפשר לאדם הזה לעבוד ולתרום, אז זה מעניין אותו, אבל הוא בסופו של דבר עושה לעצמו את החשבון, זה לא הנימוק, אתה יודע, שמשכנע אותו לגמרי. הוא אומר, בסדר, זה לא ירד לי מהתקציב שלי העניין הזה שאתה מספר לי. זה לא יפגע בתקציב שלי אם הוא יקבל ממשרד הרווחה כסף.

בהרבה דברים זה ככה. ומה שאני רוצה שייעשה, מציע – שייעשה מחקר מה עובר ממשרד הבריאות למשרד הרווחה. ומה במשרד הבריאות דברים שפוגעים במשרד המסחר והתעשייה, בגלל שאנשים מפסיקים לעבוד, או במשרדים אחרים. וככה צריך לעשות. אפילו אני רוצה עכשיו לעשות את החישוב הכלכלי. חישוב כלכלי צריך להיות כללי, ולא חישוב פרטני של חנות קטנה. אני מדבר עכשיו על העניין התקציבי רק.

אני הייתי הולכת יותר רחוק ממך. אם נשקיע במניעת המפגעים הסביבתיים נמנע תחלואה...

עכשיו אנחנו מדברים על סל התרופות.

בדיוק. כמה עולה להשקיע לרפאות את החולים שנפגעו בעצם בגלל... היום כל המחלות הן רובן מחלות סביבתיות, שנוגעות, כמו שהוא אמר. זה בעצם להקדים תרופה למכה. אפשר ללכת רחוק יותר, לא רק עד הרווחה, אלא אפשר להתחיל מאיכות הסביבה.

אבל את ההחלטות האלה מקבלת ממשלת ישראל.

זה מה שאני אומר.

זה לא החלטה שלנו. זה החלטה של ממשלת ישראל. היא צריכה לראות את כל התמונה.

נכון. זה מה שאני מציע. זה מה שאני מדבר. ולכן, אני חושב שצריך לראות את כל השיקולים שיש כאן, ותרופות מצילות חיים את אמרת שהן בעדיפות ראשונה, זה מטבע הדברים. אבל יש גם תרופות, אם קוראים לזה איכות חיים. אני לא יודע למה זה איכות חיים. איזה איכות חיים יש לחולה פסוריאזיס? איזו מין איכות חיים זאת?

איזה איכות חיים יש לאדם קטוע רגליים בגלל שלא טופל בתרופה נכונה? טוב, זו שאלה בריאותית ואתית וכלכלית. בסופו של דבר אלה השאלות.

תפקידנו כמובן כחברי כנסת זה לעשות שני דברים: אחד, זה להגדיל באופן כללי את תקציב סל הבריאות. זה מצד אחד. מצד שני, אנחנו צריכים להשתמש במימד האתי של הפוליטיקה, יש דבר כזה, ולראות עיוותים שיש לנו. אני חושב שהמקרה למשל, למען ההגינות אני רוצה להגיד שאני גם עצמי חולה סוכרת שלא מטופל בלנטוס, וסובל מאותן בעיות שאתה הזכרת, של עליה וירידה ברמות הסוכר, ושל צום, ושל כל ההפרעות שישנן. ולפעמים במליאה בכנסת אני יוצא לנאום, והנאום שלי יוצא גרוע בגלל שרמת הסוכר נמוכה. ואף אחד לא יודע.

אני לא רוצה שזה יהיה בגלל רמת הסוכר, אבל לפעמים -- -

לפעמים זה קורה. לא כל יום זה קורה. לא כל יום.

לפעמים זה משפיע עליך טוב. אני לא רוצה שזה יהיה בגלל הסוכר, אבל אם זה גורם לנאום שלך להיות פחות, כמו שאנחנו מכירים - - -

פחות רהוט. אבל אני חושב שיש כאן עניין. ואני אומר את זה לא בגלל הקרבה, לא בגלל שאני רוצה, חס וחלילה, להתייחס בצורה אחרת לתרופות האחרות. אני מכיר את הנושא הזה מקרוב. ואני יודע שטיפול נכון בתרופה שהוצעה כאן, בלנטוס, ו... אינסולין על חברות שונות שמייצרות אותו, יכול לשנות את הדברים. ובסופו של דבר הכסף הנוסף כאילו, שזה קצת יותר יקר, ייחסך פי שתיים, פי שלוש, פי ארבע ופי עשר.

השאלה איזה כתובת יש לנו. אני לא יודע. אני חושב שגם לוועדה לעדכון סל התרופות אני מציע ככה, שתהיה נציגות של הכנסת. לא של הממשלה. תהיה שם. וגם בשביל לקדם עניינים בשביל היעילות. אחד מוועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, ועדיף שיהיה אדם מקצועי. יש לנו שני רופאים בכנסת ורוקח אחד.

מה עם המדענים שיש בכנסת? יש פה כמה מדענים כאן.

זה המקצוע שלי. אני בעל תואר דוקטור ברוקחות, בפרמקולוגיה. זה בכימיה מדיצינלית. אבל אני חושב שזה חשוב מאוד לא להשאיר את הבריאות לאנשי מקצוע. כל קבוצת אנשי מקצוע שיושבת, צריך שיהיה מישהו שהוא לא מהמקצוע. אדם הגון כמובן. קצת עם אינטליגנציה, לא טיפש. יכול לא להבין מה קורה שם. אבל שהוא צריך להכניס – אני בטוח שיש להם את השיקולים האתיים בנוסף לשיקולים המקצועיים – אבל אני חושב שזה רק יכול לתרום לנושא הזה, ואנחנו צריכים למצוא דרך לגשת לעניין הזה בצורה כוללנית ולא רק פרטנית. תודה .

תודה רבה. חבר הכנסת נודלמן.

אני חושב שיש כמה מכירים. שאנחנו מדברים. דבר ראשון ברור לי שלמנוע מחלה זה יותר זול מאשר לטפל אחר כך. פה צריך גם להיות איזו עדיפות. אתם מדברים על איכות הסביבה. בסדר, אני מסכים, אבל אחד לא יודע את ה-COST. אף אחד לא רוצה אפילו לשמוע שזה לא רק פגיעה באיכות הסביבה. זה פגיעה בבריאות, ויש EXTERNAL COST. אנחנו לא יודעים.

דבר שני, אני חושב שאולי כולם מבינים שיש הרבה מחלות, יש הרבה חולים, ויש הרבה תרופות שיכולות לעזור. בכסף. אני בעד שאנחנו צריכים להגדיל, ואני אתמוך בזה, שצריך להגדיל את סל התרופות, אבל פה יש דילמה. אני, כמו פרופסור במתמטיקה, מבין ככה: שזה בעיה של אופטימום. יש כסף מוגבל, יש הרבה צורך, ואתה צריך להגיע לאופטימום. בגלל זה אתה צריך לבנות איזה קריטריונים, מי ראשון, מי שני, איזה תור, איך. רק ככה אפשר להגיע לאיזה אופטימום. בלי זה אפשר רק לדבר. הוא צריך, אני צריך. ורופאים גם עושים את זה. במקצוע שלהם הם תומכים בתרופות שעוזרות לחולים שלהם. בלי קריטריונים איך לחלק את סל התרופות, כסף, קשה יהיה להגיע לאיזה מטרות ברורות. אבל בכל זאת אני בעד - -

תודה רבה חבר הכנסת נודלמן. גם הקריאה שלנו בוועדה לא תהיה ספציפית לתרופה כזאת או אחרת. זה לא התפקיד שלנו. אבל בהחלט אנחנו רוצים להעלות על סדר היום את התרופות הביולוגיות, התרופות היקרות שנכנסות עכשיו לשוק. לא בשנה הזאת, אלא בשנים האחרונות, ובהחלט לשנות מדיניות, כולל לגבי שינוי כלפי מחלות כרוניות. באמת, ההתייחסות תהיה כללית.

את מדברת על מחלות כרוניות. מחלות סרטן.

גם מחלות כרוניות. דיברנו על חלקים מסוימים שצריך גם - - -

פה צריכים להיות קריטריונים.

תודה רבה. רק תציג את עצמך.

אני מנכ"ל חברת ג'נזיים. ג'נזיים היא חברה שלישית בגודלה בעולם בתחום הביוטכנולוגיה. קודם כל, אני מברך על הדיון הזה. אני חושב שכל התרופות שנידונו הן תרופות ראויות וראוי שיהיו בסל הבריאות. אני רק מבקש להזכיר, שבסל הבריאות השנה הוגשו עוד תרופות ביולוגיות ועוד תרופות ביוטכנולוגיות, ואני מבקש את הוועדה לדון בנושא הזה במכלול של התרופות הביולוגיות.

שוב, כמו שאמרתי, אנחנו נתנו פה דוגמאות של תרופות. הן באות לייצג. זה לא מיועד בדיוק לדבר על התרופות האלה. הוועדה לא תציין לא את שמות התרופות ולא את המחלות. אלא זו היתה במה להעלות את הנושא. אי אפשר היה להביא פה את שבעה עשר התרופות שהיום מועמדות לסל הבריאות.

אני מצטרף לברכות שוב, ואני מקווה שיהיה דיון שני בנושא הזה, ובו יידונו באמת תרופות ביוטכנולוגיות, תרופות יתום שהן נושאים נוספים שנידונים בעולם, ואנחנו נשמח לתרום את חלקנו בנושא.

תודה רבה.

שמי ריבק סוניה. אני בת שלושים ושמונה ואמא לשני ילדים קטנים בני עשר וחצי ושמונה וחצי. אני מייצגת פה את עצמי בתור חולה ששותה אריסה כבר חצי שנה. לפני שנה וחצי גילו לי סרטן ריאה. עשיתי כימותרפיה. חצי שנה היה שקט. בפברואר הופיעו גרורות. הייתי במצב מאוד קשה. הרופאה המליצה לי על התריפה אריסה. חוץ מאשר אריסה גם נתנה לנסות וכן השפיע. וקיבלתי כמה תרומות מאנשים שתרמו תרופות. מאנשים שלקחו כמה פעמים ולא עזר. קיבלתי את התרומות. ובזכות מר מידן הייתי באיזה שהוא כנס של סל התרופות שהיה בתל השומר, שם מנהל של בית החולים איפה שאני עובדת, בתל השומר. מאז הוא מממן את התרופות, ואני שותה את הכדור עד עכשיו. לפני חודש חזרתי לעבודה. גרורות לא נמצאים כבר במקום. הן נעלמו. אני מתפקדת. ואני פה בעצם נמצאת בשביל לצאת לכל החולים. והחודש הכרתי הרבה מאוד חולים, רק החודש, שזקוקים לכדור הזה. משפחות לוקחות משכנתא בשביל לממן את הכדורים.

תודה רבה. שתהיה לך החלמה מלאה. ואין ספק שהזעקה הזו של כל אחד ואחד מכם בהחלט הגיעה, משפיעה, ואני מקווה שגם יהיו תוצאות. אני מדברת על הסל של 2005.

שמי פרופסור משה ענבר, מנהל המערך האונקולוגי באיכילוב, ואני מחליף את פרופסור רובינזון, שביקש אתמול שאני אבוא במקומו בשל התחייבויות אחרות שלו. בנוסף, אני יושב ראש קבוצת השד של האיגוד האונקולוגי.

אני מוכרח לעשות אנלוגיה קצת לשד. אף אונקולוג לא מתאר טיפול לעצמו טיפול בסרטן שד גרורתי בלי הרצפטין, שזו תרופה ביולוגית שאושרה לפני מספר שנים. אותה מידה, אונקולוג שלא מתעסק כל יום בסרטן של הקולון לא יכול לראות את עצמו היום מטפל נכון בסרטן של המעי הגס בלי אווסטין או אוידוקס. זה לא הולך. אני שמעתי... בניו יורק לפני שבוע ימים, בכנס של גרינשפן, ואני נוסע לשם עשרים שנה, זה כנס של ארבעה ימים רק על דברים חדשים באונקולוגיה. אז החוברת הופכת מכימיה לביולוגיה. מה שאנחנו עתידים בשנים הקרובות זה להפוך מחלת סרטן למחלה כרונית, כמו לחץ דם וסוכרת. שמחתי לראות את יוסי קליינמן שלא ראיתי הרבה שנים. להפוך אותה למחלה כרונית, כמו לחץ דם, כמו סוכרת. חולה יקבל כדור והמחלה אולי לא תיעלם, אבל הוא יחיה אתה ויתפקד אתה.

מה שנעשה בסל הבריאות, ואני מוכרח להגיד, זה DISGRACE. אני לא ידעתי את הנתונים עד ששמעתי אותם ממנכ"ל משרד הבריאות יחד אתך במועצה הלאומית לאונקולוגיה. בשלוש השנים האחרונות נחסכו מסל הבריאות, נגנבו, נגזלו, לא חשוב איך קוראים לזה, ארבע מאות עשרים מיליון שקל. ארבע מאות עשרים מיליון שקל, אני לא יודע מה עשו. אני לא יודע. אני לא מתמצא בפוליטיקה, אני לא מתמצא בצבא, אבל אני יודע שהם נגזלו מסל הבריאות.ומה שנעשה היום זה אומר שאנחנו עוצרים קידמה. פשוט עוצרים קידמה.

בסרטן של הריאה ארבעים שנה טיפול כימי הרוויח, רפי יתקן אותי, אני אטען שלושה חודשים, אולי חודשיים, אבל שנינו יודעים שהוא הרוויח מעט מאוד. באה אירסה, יש חולים שאתה לא מאמין למראה עיניך. ואני מהאנשים המאוד פסימיים. אתה לא מאמין למראה עיניך. אנשים קמים על הרגליים.

אז על אירסה מדברים כבר ארבע שנים לפחות. חמש שנים. ויש תת קבוצות שאחוז התגובה, ורפי יתקן אותי, הוא יודע יותר טוב ממני, הוא הרבה יותר גדול מאשר כלל החולים. נשים שלא חטאו ולא עישנו, וגם אם עישנו לא מגיע להם עונש. אווסטין בסרטן של הרקטום, בסרטן של הקולון, שאפשר להפוך חולה בלתי נתיח לנתיח.

מוטב שנתעשת ונכין את הכסף, כי אנחנו הולכים להפציץ אתכם, אני אומר "אנחנו", הפרמצבטיקה הולכת להפציץ בתרופות חדשות. הכסף שהם גובים – תראו, הם משקיעים מיליארד דולר בתרופה שמגיעה מהפטנט שלה לטובת החולים. הם חייבים דבר אחד לבעלי המניות שלהם, ואין מה לעשות. ואם אנחנו רוצים שהחולה הישראלי ימשיך להיות אדיוקייטד ושזה יהיה כדאי לו להיות אדיוקייטד, כי החולה הישראלי היהודי הוא EDUCATED PATIENT. הוא לא חולה שבדי ולא חולה אנגלי, שאין לו SECOND OPINION ואין לו בן דוד בברוקלין, ובן דוד בלוס אנג'לס וחבר רופא. אומרים לו לעשות ככה – עושים ככה. אנחנו נחשפים בפני חולים EDUCATED, וטוב שהם ככה. והמילה היא כסף. מה לעשות. זאת לא מילה גסה. ואנחנו חייבים את זה לחולים שלנו. תודה. ותודה על השיעור המאלף בסוכרת. ופסוריאזיס פשוט היה - - -

מכל דבר אפשר ללמוד.

שמי פרופסור אלי שמיר. יושב ראש עוצמה, פורום ארצי של משפחות נכי נפש. הפרופסורה שלי כמו אצל חבר הכנסת נודלמן היא במתמטיקה, גילוי נאות. אומרים כי ברפואה ובביולוגיה המאה העשרים ואחת היא המאה של המוח, הבנת תפקודיו והבנת הפרעות התפקוד הקשות, שזה מחלות הנפש ומחלות נוירולוגיות. על אף ההתקדמות הרבה, עדיין הסתום עולה על הידוע והגלוי. ובפורום זה אני אצטט מספרים בדוקים, שבמאה העשרים, בארצות הברית על כל חולה סרטן שהשקיעו מאה דולר, השקיעו רק שבעה דולר במחקר של מחלות נפש.

ולכן, אנחנו באים לפני ועדה זו, ואנחנו לא יכולים להצביע על תרופה ביולוגית. אז בגלל זה לא תתנו לי להמשיך לדבר? אני מקווה שלא. אנחנו לא יכולים, מפני שמחלות הנפש הוזנחו במשך שנים בכל העולם ובמדינת ישראל פי כמה. ובכן, מחלות הנפש לבדן, בלי המחלות הנוירולוגיות, הן כיום המעמיסות ביותר על החברה במדינות המתקדמות. זה ארגון הבריאות העולמי, במדינות אירופה שמקצות לכך היום פי שלוש מישראל. יותר מסרטן ויותר מתחלואת הלב.

אני יכול לדבר. אשתי הראשונה נפטרה בגיל שלושים ושבע מסרטן השד, ואשתי הנוכחית עברה את הניתוח לפני כמה שנים, ואני מקווה שהחלימה לגמרי, וזה מראה על התקדמות מסוימת במשך השנים. אבל מודעות הציבור וקובעי ההחלטות, במיוחד בישראל, לגבי מחלות הנפש, היא מאוד נמוכה. יש סטיגמה חברתית מאוד כבדה שכבר הוזכרה כאן גם לגבי מחלות אחרות, ובמיוחד לפסיכוזות, שפורצות באופן טיפוסי ובשיעור גבוה במיוחד אצל צעירים. זה מחלות שפורצות אצל אנשים צעירים. זאת סיבת התמותה ביותר ממחלות אצל אנשים צעירים. בדרך כלל התאבדויות. וידוע בעולם ובארץ שלתשעים אחוז מההתאבדויות יש תמיד רקע נפשי. והדבר הזה בולט בכל העולם.

מחלות הנפש הן גם גורם מכריע בקיצור תוחלת החיים בכל גיל. חולי הנפש, וגם החברה סביבן, מזניחים את בריאותם הגופנית בצורה מאוד בולטת. התמותה היא במקרים רבים סמויה מן העין, מפני שהיא נזקפת על חשבון הגורם הסומטי. כמו שסיפרו בסוכרת. שמחלת הסוכרת מביאה לכל מיני מחלות אחרות כמו מחלות לב וכן הלאה. אותו הדבר, אולי יותר חמור, במחלות הנפש. אתה יכול לבדוק את זה רק כשאתה בודק את הקיצור של תוחלת חיים. ואת הדבר הזה עשו במחקרים מאוד משכנעים.

ולא פחות חמור ההרס המתמשך של חיים צעירים ושל משפחותיהם. אנחנו אומרים שהצעירים הם בבת עינינו. אבל רבותיי, זה דיבור מן השפה אל החוץ. במדינת ישראל, וגם במדינות אחרות, ההשקעות במחלות של אנשים מבוגרים היא הרבה יותר גדולה מאשר במחלות של אנשים צעירים. וכאן אני רוצה לומר שמחלות הנפש הן באמת הגורם מספר אחד של צעירים. ואת הדבר הזה ועדת התרופות והטכנולוגיות חייבת להביא בחשבון.

דרך אגב, התרופות הקיימות כיום אינן יקרות בשיעורים שסיפרו פה. אבל המספרים הם גדולים. אבל פר נפש זו אולי ההשקעה הטובה ביותר. כבר כיום יש מגוון רחב של דור חדש של תרופות וטיפולים. וכדי שתועלתם תהיה מכסימלית יש לכלול מגוון רחב בסל התרופות, עם התוויות גמישות, כדי שלמטפלים תהיה אפשרות להגיע לאיזון. פה דיברו על איזון של חולה סוכרת, איזון של חולה נפש זה הדבר העיקרי שעושים בבתי חולים לחולי נפש. לא עושים שום דבר אחר. רק לאזן אותו מבחינה תרופתית. כל הטיפולים האחרים רק משני. ואותו דבר כשהם חיים בקהילה, הבעיה העיקרית היא איזון תרופתי.

יש פה שונות מאוד גבוהה. דרך אגב, הדיאגנוזה נקבעת רק על פי התנהגות ולא על פי מבחנים פיזיולוגיים. זה ישתנה במאה העשרים ואחד. אני בטוח. אבל הדיאגנוזה היא לא בטוחה. והתגובה של כל חולה היא אינדיבידואלית. יכול להיות גם לדיכוי הפסיכוזות, גם לתופעות הלוואי הקשות. כל חולה יש לו תגובה אחרת. לכן הכרחי לתת בידי הרופא מגוון - אני אומר לנציגת משרד הבריאות – מגוון רחב מאוד של תרופות. וזו היתה גם ההחלטה של המועצה הלאומית לבריאות הנפש, ואני חבר בה.

לעתיד הכרחי להשקיע במחקר ביולוגי רפואי, בפיתוח תרופות וטיפולים בהתאם לעומס של התחלואה הזאת. אולי דבר מאוד סימפטומטי. קשה יהיה מאוד להביא חולה נפש לוועדה הזאת כמו חולים אחרים. אחד הסימפטומים האחרים, או חולה נפש קשה, חוסר יכולתם, התפקוד היומיומי נפגע בצורה קשה. לכן חייהם נהרסים וחיי משפחותיהם נהרסים. הם לא יכולים לבוא ולהציג את הקייס שלהם בפני ועדה כזאת. אנחנו המשפחות צריכים להיות להם לפה. והנושא הזה, ההזנחה של חולי הנפש, היא כזאת גבוהה. גם בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, גם שזה לא נמצא בקופות חולים, גם בתי חולים נפרדים. אנחנו מבקשים לפחות מסל התרופות והטכנולוגיות שבנושא הזה יביאו בחשבון את המצוקה הקשה ביותר של החולים.

אני גם רוצה לומר, שעם כל האהדה שיש לנו לחוק שמונח עכשיו לקריאה ראשונה, לתת אחוז קבוע מהסל, תוספת כל שנה לתרופות - -

לא עבר. זה רק הוגש לכנסת.

הצעה טרומית. בעבר אנחנו תמיד ראינו שהדבר הזה חוסם את התוספת של השירותים שהם לא בבחינת תרופות למחלות קשות, וחולי נפש לא יכולים לקבל אותם. הם לא יכולים בכלל להגיע לרופא, כי המרפאות חסומות. אין בכלל, היות וזה לא בקופות חולים, מה שהממשלה נותנת זה קורטוב ממה שצריך. והרוב הגדול הולך לטיפולים פרטיים. ולכן, אם האוצר יידע שיש חוק שנותן אחוז קבוע לטכנולוגיות חדשות בלבד, אז הוא יגיד, אף פעם אין לי את הכסף בשביל להעביר את הפסיכיאטרייה לקופות החולים. שיישארו כמו שהם כיום. אנחנו מאוד אוהדים את החוק הזה, אבל צריך לתקנו באופן שלא יחסום את השירותים החיוניים מצילי החיים שחסרים לקבוצות כמו חולי נפש.

תודה רבה. משרד הבריאות, אם את רוצה להגיב.

אני אגיב ממש בקצרה. לגבי תרופות פסיכיאטריות , חומרים פרמקולוגיים, הם מוגשים כהצעות לסל באותה מידה כמו כל תרופה אחרת ובשוויון הזדמנויות מלא. לגבי המשאבים המוקדשים לבריאות הנפש – כיום הם מצויים בתוספת השלישית, שהיא באחריות המדינה ולא באחריות קופות החולים. אבל משרד הבריאות מנהל כבר מזה ארבע שנים כדי להעביר את טיפולי הנפש לקהילה, לקופות החולים, והמהלך הזה מתקדם. אנחנו מקווים שהוא ינחל הצלחה.

הוא מתקדם. אבל זה לא יפתור בעיה. במסגרת גלגול האחריות. יהיה פחות כסף בסופו של דבר.

הכספים האלה חסרים בכל המגזרים. במגזר החרדי, בערים הגדולות, בשדרות, באופקים ובנצרת.

אני פסיכיאטר, אני סגן המנהל של שער מנשה. יש לי רק נקודה אחת כאן להגיד. כמו שחבר הכנסת נודלמן אמר, העניין כאן זה לשקול זה מול. להוסיף למה שנאמר יש לי רק דבר אחד. שהמשקל הראוי לבעיות כמו סכיזופרניה ומה שנקרא BURDEN OF ILLNESS, ה-BURDEN של הכלכלה וה-BURDEN על החולה ייחשב בצורה נכונה. לא מעבר.

אני חושב שמה שקורה, ורואים את זה לא רק בעניין של אישור של סל התרופות, בשימוש בתרופות, אלא בקושי העומד בפני חולה המקבל מעט כסף, אבל צריך כל עשרה ימים לעשות שלושה סיבובים לקבל אישור לאותה תרופה. זה בעצם מכשול אדמיניסטרטיבי, שהמטרה שלו ברורה. אבל סך הכל יש לו משקל. ואנחנו בהחלט מבחינה כספית מדברים על סכומים הרבה פחות מאשר מה שמדובר פה. אז אני חושב, לשיקולים של הוועדה והלאה, כי זה באמת עניין של הממשלה, שפשוט יהיה משקל המתאים לגודל הבעיה. זה הכל.

אני מנכ"ל פארמה ישראל. הקבוצה שלי מייצגת חברות תרופות שעוסקות במחקר ופיתוח, ומרבית התרופות ששמעתם עליהן פה זה תכנון של חברות שלנו. אני רוצה להוסיף שני דברים. הראשון הוא, דיבר חבר הכנסת זחאלקה זה שלמרות שיש הסכמה לזה שצריך להוסיף משאבים די התרגלנו. כי מאה עשרים או מאה חמישים או מאה תשעים מליון שקל שכל הגורמים, כולל מבקר המדינה, נקבו בשיעור של שני אחוז, שזה ארבע מאות ארבעים מיליון שקל, עדכון ראוי ומתאים של סל הבריאות מדי שנה. לא כל שכן, אחרי שנים כל כך שחונות. ואם אנחנו מדברים על ארבע מאות שלושים ושניים מוצרים וטיפולים שמול הסל, העלות שלהם היא למעלה ממיליארד שקל. זאת אומרת שמאה עשרים מיליון שקל זה בערך עשרה אחוז. צריך לזכור כל הזמן שלא מדברים על יותר תקציב, מדברים על שני אחוז מדי שנה. כדאי שנדבר במושגים האלה, כי אלה הם המושגים המקצועיים.

ברגע שיש כבר תקציב, כזה או אחר, ומגיעות לוועדת הסל כל התכשירים הטיפוליים לדירוג, אז צריך להזכיר שבמדינת ישראל אין מעמד של תרופות יתום. תרופת יתום היא מעמד שמקובל גם באירופה, בכל מדינות אירופה וגם בארצות הברית, זה בהחלט תרופות שניתנות למספר מצומצם יחסית של חולים. בארצות הברית זה פחות ממאתיים אלף, באירופה זה פחות ממאה תשעים אלף. וזה אומר שלאותם חולים יש פחות כוח ציבורי להשפיע על ועדת הסל ולדחוף את העניין שלהם מבחינה ציבורית. ולכן המחוקק בא ואמר, זה יכול להיות גם תרופות מצילות חיים, זה יכול להיות תרופות ביולוגיות וזה יכול להיות תרופות כימיות, אבל זה תרופות של קבוצה יחסית מצומצמת של אנשים, לרוב במחלות קשות, שצריך להגדיר נתח בסל שהוא יוקדש למחלות האלה. כי היום הן צריכות להתמודד עם תרופות "חזקות" יותר, עם ציבור יותר רחב.

דבר נוסף שיש לי לומר, ואחרון, לגבי המחיר. צריך לדעת שבסופו של תהליך תהיינה תרופות שלא תיכנסנה לסל. זה בסדר וזה טבעי. וצריך להבין שהיום החולה משלם עבור התרופות האלה כשהוא רוכש אותן לא רק את המחיר שהוא לרוב יחסית גבוה, אלא הוא משלם עליהן מע"מ. ויכול להיות מאוד שצריך לחשוב על אפשרות שכבר חולה במצב כזה, שלא מקבל את התרופה דרך הקופה וקונה אותה בכספו, ולפעמים בכסף גדול, לא אמור לשלם שבע עשרה אחוז מע"מ. לא סביר. לא רק שהמדינה לא נותנת לו את התרופות.

זה עלה כבר גם במשרד הבריאות ואנחנו דנים.

שום דבר ממה שאני אומר פה לא חדש.

והמשפחה צריכה גם לקבל ניכוי ממס הכנסה. בארצות הברית ובריטניה, למשפחות שיש להן הוצאות רפואיות גבוהות הן זכאיות לנכות את הסכומים האלה מהדו"ח החודשי של מס הכנסה. וזה כמובן מאוד מאוד עוזר וגם מאוד מאוד הגיוני.

תודה רבה באמת. כל ההערות פה באמת היו לעניין, ואפשר באמת היה להרחיב את הנושא, ובאמת גם סך הכל הוא התרחב מעבר לדיון שרצינו, המדעי. באמת המטרה של ועדת המדע והטכנולוגיה היא גם לקדם את הפיתוחים הטכנולוגיים לתרופות ולתהליכים רפואיים, אבל בהחלט אנחנו לא רוצים שהפיתוחים האלה יישארו על המדפים, אלא שהם יהיו נגישים לחולים, וזו היתה מטרת הוועדה.

הועדה תצא בקריאה כמובן לשר הבריאות, אבל גם בהחלט צריך לעשות את זה לראש הממשלה. מדובר פה על מדיניות ממשלתית. ואני בהיכרות אישית עם שר הבריאות של עכשיו, הוא בהחלט נלחם כל הזמן להגדיל את התקציבים של המשרד, להגדיל את שר הבריאות. לא כל כך נכון שחברי הכנסת מגישים את הצעות החוק, אבל שר הבריאות לא בדיוק זקוק להצעת חוק זו או אחרת בגלל הרצון שלו לקדם, אבל שוב, זה לא מספיק. ולכן הוועדות האלה, ועדות הכנסת שאמורות לבקר את הרשות המבצעת זה המקום, זה הכוח שלנו, וכמובן לחוקק חוקים. וזה מה שאנחנו עושים.

תצא מפה הקריאה לשר הבריאות. מדובר פה כבר על תקציב 2005. אף אחד לא יכול לחכות. כולם רוצים שהתרופות מיטיבה עם חייהם או מצילה את חייהם רוצים אותה כאן ועכשיו. וכמה שאפשר להקל, גם כמו שאמרו עם מע"מ והקלות אחרות, כמובן, חלק מההמלצות שכבר נאמרו אני לא אחזור עליו במהלך הישיבה לגבי הפיתוחים גם של התרופות הביולוגיות, גם השיקולים של הוועדה לתת את הנתח הנכון ושיקול כללי שיהיה, אני לא יודעת אם לקרוא לזה "מגזרים", אבל בהחלט המקרים הספציפיים שיש לכל מחלה ולכל מגזר.

אני מודה מאוד לכולם. תודה רבה, וניפגש רק בשמחות.

הישיבה ננעלה בשעה 13:40