בקשת היועץ המשפטי לממשלה לנטילת החסינות מחבר הכנסת יאיר פרץ

4
ועדת הכנסת
1.12.04
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן - 2
מושב שלישי




פרוטוקול מס' 181
מישיבת ועדת הכנסת
יום רביעי, י"ז בכסלו התשס"ה (1 בדצמבר 2004), שעה 9:00

בקשת היועץ המשפטי לממשלה לנטילת החסינות מחבר הכנסת יאיר פרץ

חברי הוועדה: רוני בר-און – היו"ר
יולי-יואל אדלשטיין
דליה איציק
מיכאל איתן
דניאל בנלולו
רוני בריזון
ענבל גבריאלי
מיכאל גורלובסקי
זהבה גלאון
נסים זאב
רשף חן
אחמד טיבי
אהוד יתום
דני יתום
אליעזר כהן
יצחק כהן
גדעון סער
מאיר פרוש
עמיר פרץ
שלום שמחון

חבר הכנסת יאיר פרץ
מני מזוז - היועץ המשפטי לממשלה
רז נזרי - עוזר היועץ המשפטי לממשלה
איריס רמתי - משרד המשפטים
יהודה ויינשטיין - עורך דין, מייצג את חבר הכנסת פרץ
דבורה אטיה - משרד עורכי-דין של יהודה ויינשטיין

אנה שניידר
ארבל אסטרחן

אתי בן יוסף

מחלקת הפרוטוקולים

בקשת היועץ המשפטי לממשלה לנטילת החסינות מחבר הכנסת יאיר פרץ

בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח ישיבת ועדת הכנסת, ישיבה מספר 181. על סדר היום בקשת היועץ המשפטי לממשלה לנטילת החסינות מח"כ יאיר פרץ. מהחומר שמונח לפניכם, הגיש היועץ המשפטי לממשלה ביום 4 בנובמבר 2004 בקשה בדבר נטילת חסינות מח"כ יאיר פרץ, כאשר לבקשה מצורפת טיוטה מתוקנת של כתב אישום. זהו המשך של תהליך שפתח בו היועץ המשפטי לממשלה הקודם, היום השופט אליקים רובינשטיין ביום 25 בדצמבר 2003, שאז, הוגשה במצורף לבקשה טיוטת כתב אישום אחרת. פתחנו אז את הדיון באופן פורמלי וכתוצאה מהעובדה שהיועץ הקודם, אליקים רובינשטיין, סיים את תפקידו ב-31 בדצמבר 2003, לא הסתייע בידינו להמשיך בדיון גם מכיוון שלא ניתן היה לקבוע תאריכים עם ממלאת המקום דאז - השופטת דהיום - עדנה ארבל. אח"כ עלו על סדר יומה של הכנסת בקשות והצעות חוק שונות, שנועדו להוציא את עניין החסינות מן הכנסת. נפתח בהן הדיון. סברתי אז, שלא נכון להמשיך בדיון בעניינו של פרץ שעה שנושא זה מונח על סדר היום של הכנסת והעניין התעכב עקב כך משך כחודשיים, עד שהדיון באותן הצעות חוק הסתיים - -

ולא הובא למליאה עד היום.

- - הודעתי אז ליועץ המשפטי לממשלה על כך שהדיון בעניין זה הסתיים בוועדת הכנסת, אבל אז ביקש עורך דין ויינשטיין מהיועץ המשפטי לממשלה לבחון מחדש את עניינו של חבר הכנסת פרץ על דרך של בקשת שימוע או שימוע נוסף, או כל אותם דברים אחרים. העניין התעכב מטעמים שונים, כפי שמפורט במכתבו של היועץ המשפטי לממשלה אליי עם העתק שהונח אליכם. כעת, מבקש היועץ המשפטי לממשלה לחדש את הדיון, כאשר טיוטת כתב האישום הוחלפה, שונתה. היועץ המשפטי לממשלה יפרט זאת.

נמצאים עמנו היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, עוזרו רז נזרי, פרקליטות מפרקליטות מחוז תל אביב, עורך דין ויינשטיין, עורכת דין אטיה וכמובן חבר הכנסת יאיר פרץ. אני רוצה להזכיר לצורך הדיון את העובדה, שאנחנו דנים בפעם הראשונה בהסרת חסינות תחת התיקון בתקנון שמחייב השתתפות בישיבות הוועדה כשהיא דנה בבקשה לנטילת חסינות כתנאי מוקדם לאפשרות להצביע בחריגים המצוינים בתקנות ואתם בוודאי מכירים אותם. אני רוצה להודיע כי רשימת החברים שמשתתפים בדיון הזה הם חברי ועדת הכנסת, למעט חבר הכנסת עמרי שרון שמוחלף כאן על-ידי מ"מ קבוע בוועדת הכנסת מטעם הליכוד – חבר הכנסת אהוד יתום, חבר הכנסת נסים זאב שכמובן, מטבע הדברים, מחליף את חבר הכנסת יאיר פרץ שחבר בוועדת הכנסת ואינו יכול לדון בעניין הנוגע לו עצמו, וחבר הכנסת צ'יטה כהן, שמחליף את החבר הקבוע מטעם האיחוד הלאומי, חבר הכנסת צבי הנדל. נוכח רשימה זאת, אין יותר החלפות. אנחנו, כפי שאמרתי לכם ואני חוזר ואומר, מנהלים מעקב רישומי אחרי ההתייצבות לישיבות ואחרי היציאה של חברי הכנסת מן הישיבות, כדי שאחר כך לא יישמעו טענות כנגד נוכחות בישיבה או כנגד הצבעה שלא על פי השתתפות, על פי היחשפות לחומר הראיות. כמובן, שחברי כנסת שנעדרים לחלקים מסוימים מזמני הישיבות, גם על פי הסכמה והרשאה של ועדת הכנסת עצמה, מחויבים לגבי הקטעים שהם נעדרים לעיין בפרוטוקולים ו/או בחומרי החקירה וחומרי הראיות שהונחו על שולחן הוועדה. הפרוטוקולים יהיו זמינים, אני מקווה, לא יותר משעה לאחר הישיבה. אנחנו נלחץ את מחלקת הפרוטוקולים, גם אם את מסמנת לי בשפת הפנים או בשפת הגוף שאת לא תעמדי בזה, אתם תעמדו בזה, כי גם עורכי הדין שמופיעים כאן יצטרכו את החומרים, למקרה שנצטרך לקיים ישיבה חוזרת. אמרתי שהודיעה לי חברת הכנסת דליה איציק וחבר הכנסת יצחק כהן שהם ייעדרו, כל אחד מסיבותיו הוא. אני מקווה שההיעדרות לא תהיה ארוכה באופן שתפגע ביכולת שלהם להשתתף.

תחילה, ידבר היועץ המשפטי לממשלה. כשהוא יסיים, ידבר עורך דין ויינשטיין. אחר כך, נפתח סבב ראשון של שאלות של חברי כנסת שירצו לשאול, מי את היועץ המשפטי לממשלה ומי את עורך דין ויינשטיין. כמובן, שעורך דין ויינשטיין ועורך דין מזוז יוכלו לשאול האחד את השני לגבי התיזות שהם הציגו פה. כשזה יסתיים, אנחנו נודה ליועץ המשפטי לממשלה ולעורך דין ויינשטיין. אם ירצו לשבת עמנו, כמובן שיוכלו לעשות זאת. אנחנו לא נצטרך אותם כאן יותר ונקיים את הדיון הפנימי בינינו ואז, נגיע להצבעות.

אני הודעתי לכם על התאריכים. היום, אנחנו נשתדל לסיים לפני תחילת המליאה, אם נבין שפרק מסוים דורש עוד רבע שעה, חצי שעה על חשבון המליאה, על חשבון השאילתות ולא על חשבון ההצבעות, נקבל את האישור של היושב ראש.

אבל אדוני היושב ראש, החברים לא יכולים. הם מתפנים מכל העיסוקים - -

החברים יתפנו. מי שלא יוכל לא ישתתף בהצבעה.

בסדר, זה לא עונש כזה גדול. גם אתה צריך להקל עם החברים.

תודה רבה. אני מנהל את הדיון ואנחנו נקיים את הדיון כפי שהודעתי. פורמלית, עוד לא התחילה הישיבה. מי שזמנו אינו בידו יכול להתחלף עכשיו. אני ארשה לחליף שלו להגיע הנה בתוך חצי שעה.

קבענו את הישיבה הבאה ב-20 לדצמבר בשעה 10:00, אבל היה תאריך נוח אחד נוסף, שלא היה אפשרי מבחינתי, ה-8 לחודש. הוא עדין נוח מבחינתכם? האם אפשר ב-8 לחודש בין 9:00 ל-11:00 מבחינת חברי הכנסת? בדיוק בשבוע הבא, יום רביעי הבא. חברים, אני לא שומע התנגדות. הישיבה הבאה, ככל שתידרש ולהערכתי הישיבה השניה בוודאי תידרש, היא ב-8 בדצמבר מ-9:00 עד 11:00 עד פתיחת המליאה, בכפוף לזליגה של מספר דקות ולא יותר מזה. אני מעביר את רשות הדיבור ליועץ המשפטי לממשלה. בבקשה, אדוני היועץ.

בוקר טוב, אני אסקור בקצרה את שני כתבי האישום מול חבר הכנסת פרץ, את הליכי השימוע שנעשו במקרה הזה, ואני אתייחס בקצרה גם לטענה שהועלתה לגבי הנושא של אפליה.

האישום הראשון מתייחס לניסיון לקבל תעודת תואר כוזבת מאוניברסיטת "בר אילן". מדובר בתקופה ספטמבר-דצמבר 1997, כאשר חבר הכנסת פרץ, באמצעות אדם בשם קלינגר, ניסה להשיג תעודה פיקטיבית על תואר מאוניברסיטת "בר-אילן" תמורת תשלום של כ-10,000 שקלים. בסופו של דבר, הסתבר שאדון קלינגר לא יכול היה להשיג את התעודה. הוא קיבל את מקצת הכסף, אבל לא יכול להשיג את התעודה, אבל מבחינתו של חבר הכנסת יאיר פרץ הניסיון נעשה. האישום השני – אני עובר עליו בקצרה – מדובר על השגה של תואר ואישור של משרד החינוך על התואר במרמה. כתב האישום מתייחס למצב שבו חבר הכנסת פרץ קיבל את התואר ללא - -

אני מבקש שקט, זה מפריע. אני מבקש לשבת. אי אפשר לעמוד. חברים, אני מבקש שקט. זה מאוד מפריע לטעון כשיש כל הזמן רחש מהסוג הזה. רשמתם שבנלולו יצא?

- - מדובר בלימודי תואר בשלוחת "ברלינגטון". כתב האישום מייחס לחבר הכנסת פרץ – ראשית, שהלימודים האלה התבצעו ללא תשלום, קבלת טובת הנאה של 25 אלף שקל מגוף פרטי על-ידי הימנעות מתשלום עבור הלימודים והתואר. כתב האישום מייחס לחבר הכנסת פרץ את קבלת התואר במרמה על-ידי כך שכל העבודות שהגיש אלה עבודות שלא הוא הכין, עבודות שהועתקו מעבודות שהכינה תלמידה אחרת, עד כדי כך שאפילו נשארו העבודות בלשון נקבה. כל שהוחלף זה דף הכותרת של העבודות. על סמך התואר שקיבל שלא כדין מהאוניברסיטה הוא הגיש בקשה לקבלת אישור זכאות ממשרד החינוך להכיר בתואר. משרד החינוך אישר את הבקשה. בהתחלה הבקשה נדחתה, חבר הכנסת פרץ לא הרפה, הגיש ערעור, הבקשה אושרה. הבקשה לאישור התקבלה 3 חודשים בלבד אחרי שהוא נרשם ללימודים, תוך הצגת מצג כוזב כאילו התחיל ללמוד שנתיים קודם. כתב האישום גם התייחס לכך שחבר הכנסת פרץ סייע לאבן חן, שהיה המנהל מטעם השלוחה, באיסוף פעילי המפלגה במשרדו. באותה תקופה הוא שימש יועץ בכיר לשר העבודה והרווחה, והוא עשה שימוש במשרדו לאסוף את פעילי המפלגה כדי לגייס אותם גם כן ללימודים.

חבר הכנסת פרץ הואשם בגין ההתנהגות הזאת בשני סעיפי אישום. האחד זה הפרת אמונים על התנהגותו כעובד ציבור והשני, קבלת דבר במרמה כשהמרמה כאן, כפי שציינתי קודם היא כפולה: הן כלפי אוניברסיטת "ברלינגטון" שנתנה לו את התעודה על סמך עבודות שלא כתב והן ובעיקר, כלפי משרד החינוך על סמך תואר שלא זכאי היה לקבל אותו. בעניין הזה נערכו לחבר הכנסת פרץ מספר שימועים. נערך לו שימוע ראשון ועיקרי בעל פה בפני היועץ המשפטי לממשלה הקודם ופרקליטת המדינה והצוות שטיפל בתיק. זה היה עוד באוקטובר 03. לאחר מכן, נערכו לו שני שימועים משלימים בכתב בפני היועץ המשפטי לממשלה הקודם, באוקטובר ובנובמבר 03. במרץ, היתה פנייה אלי לבחון עניינו מחדש. אני הבעתי נכונות לבחון הנושא מחדש. נעשתה בדיקה יסודית מחדש של כל החומר, כולל בדיקה עם חומר הראיות והפרקליטים/פרקליטות שטיפלו בתיק. בעקבות הבדיקה מחדש אני החלטתי למחוק את סעיף השוחד מהאישום השני ולהותיר את שאר כתב האישום על כנו.

אני רוצה להתייחס בקצרה לשתי טענות שהועלו בקשר לסעיפי האישום. לגבי סעיף האישום הראשון היתה התכתבות בנושא הזה לגבי הנוסח שלו, בסופו של דבר סעיף האישום עוסק בניסיון לקשירת קשר להשגת מטרה אסורה לפי סעיף 500(7) לחוק העונשין. הועלתה טענה שזה סעיף זנוח שלא נוהגים לעשות בו שימוש. אני רוצה לומר שהטענה הזאת לא נכונה, זה סעיף שנעשה בו שימוש. אפשר להזכיר - חבר הכנסת פנחסי הורשע על הסעיף הזה, ויש עוד שורה של פסקי דין בבית המשפט העליון, בבית המשפט המחוזי, בבית משפט שלום. אני לא אלאה אתכם, אך בחיפוש קל בכל תוכנת מאגר מידע אפשר למצוא שורה לא קצרה של הרשעות בגין סעיף 500(7).

יש פוליטיקאים שהואשמו?

לא להפריע עכשיו בשאלות. יש אחר כך זמן לשאלות.

פנחסי היתה עסקת טיעון.

עסקת טיעון זאת הרשעה.

לגבי האישום השני הועלתה טענה של אפליה. ראשית נטען שלא הוגשו כתבי אישום נגד אנשים אחרים שקיבלו תארים פסולים מכל השלוחות מחו"ל הידועות – לטביה ברלינגטון ושות'. באופן יותר קונקרטי הועלתה טענה בקשר לעניינו של ניצב בדימוס אליק רון. אני רוצה לומר שוב שגם הטענה הזאת לא נכונה, הוגשו לא מעט גם כתבי אישום פליליים וגם כתבי אישום משמעתיים. לפי בדיקה שנעשתה לפני מספר ימים, הוגשו 12 כתבי אישום בעבירות של שלוחות לטביה ושות' פלוס 9 כתבי אישום במערכת הצבאית, כלומר ביחד כ-21, ואילו הליכים משמעתיים הוגשו כ-76 כתבי אישום משמעתיים, והנושא הזה עדיין לא הסתיים. כפי שאתם יודעים, כל הטיפול בתארים המזויפים והפסולים של האוניברסיטאות לטביה ושות' עדיין מטופלים.

נקודה נוספת, כפי שהזכיר קודם חבר הכנסת פרץ לא מואשם רק על עצם התואר הכוזב של אוניברסיטת ברלינגטון. הוא מואשם בשני סעיפי אישום שונים, כאשר יש סעיף האישום הראשון שעוסק בניסיון לקבל תואר פיקטיבי מאוניברסיטת בר-אילן שלא שייך לכל פרשת התארים של השלוחות מחו"ל. וגם האישום השני כולל רכיבים שלא קיימים במקרים אחרים.

לגבי ניצב אליק רון אני אשיב בתמצית. אליק רון לא קיבל את התואר מאוניברסיטת לטביה, לאחר שלטענתו, השתכנע שהלימודים לא רציניים, וזנח אותם בשלב שלפני קבלת התואר. אליק רון הציג ראיות שהוא במקביל לזניחת הלימודים באותה שלוחה הוא נרשם ללימודים באוניברסיטת חיפה ובמכללת עמק יזרעאל, כלומר זאת לא רק הצהרה בעלמא, והוא גם פנה לאלוף עמי דרור, בזמנו מפקד המכללות, ללימודים במב"ל. לא רק שהוא לא קיבל התואר, הוא גם לא פנה למשרד החינוך לקבל אישור על התואר. זה להבדיל מחבר הכנסת פרץ, שגם קיבל התואר וגם פנה וקיבל אישור ממשרד החינוך.

חבר הכנסת פרץ מודה, ומכל מקום יש ראיות ברורות וחד-משמעיות שכל העבודות שלו הועתקו מעבודות של תלמידה קודמת. לגבי ניצב רון, מדובר היה בעבודה אחת שלגביה הוא הציג גרסה שלא ניתן היה להפריך אותה בחומר הראיות. הדבר השלישי שהזכרתי קודם, שחבר הכנסת פרץ מואשם לא רק בעצם קבלת תואר שלא היה מגיע לו מהשלוחה אלא בעבירות נוספות. בעניינו של ניצב רון, בתחילה הוחלט להעמידו לדין על אותו ניסיון לקבל התואר מאותה שלוחה, ובעקבות שימוע שנערך לו בפני פרקליטת המדינה דאז הוחלט לסגור התיק.

שימוע שני.

שימוע ראשון בפני פרקליטת המדינה, לאחר שהיה לו שימוע בפני פרקליטת המחוז, למיטב ידיעתי.

דחתה - -

פרקליטת המדינה החליטה בסופו של דבר לסגור את התיק מחוסר ראיות מספיקות. אלה עיקרי הדברים. אני, כמובן, אשמח להשיב לשאלות.

תודה רבה, אדוני היועץ המשפטי לממשלה, הסנגור יהודה ויינשטיין, בבקשה.

רבותיי, אל"ף, אני מבקש להודות ליועץ המשפטי לממשלה, אני סבור שהוא במקרה דנן עשה עבודתו קלה מדי, ולמרבה הצער אני נאלץ לחלוק כמעט על כל עובדה שנאמרה פה על ידו, ושאני עושה את זה, אני אצביע בפניכם על חומר הראיות האומר דברים שונים לחלוטין ממה שהשמיע באוזניכם עכשיו היועץ המשפטי לממשלה. אין בדברים שאמרתי עכשיו כדי למעט כהוא זה מהכבוד הגדול שאני רוחש לו ואפילו חיבה עמוקה.

קודם לכן עד שאני בא לדבר בחומר הראיות שעליו דיבר בקליפת אגוז היועץ המשפטי לממשלה, אני רוצה לומר דברים שמבחינתי, הם דברים מקדימים שאולי ידועים, אבל נדמה לי שראוי להדגיש אותם. אין ספק שתפקיד הוועדה הנכבדה הזאת היא לא לשפוט את חבר הכנסת יאיר פרץ, היא לא בודקת את דיות הראיות, היא לא בודקת את חפותו או אשמתו. אולי יש להצטער על כך, אבל זה הדין הנוהג. תפקידה של הוועדה מצטמצם לדבר אחד בלבד, והוא לבדוק האם שיקוליו של היועץ המשפטי לממשלה שעה שהוא מניח בפניכם בקשה להסיר חסינותו של חבר כנסת - האם הוא פועל ממניעים ישרים או שמא פסולים. האם הצטרפה לדברים שלו איזושהי כוונה בלתי ראויה.

בנושא הזה גם לא אגלה לכם סוד שיש מספר גישות. ישנה גישה אחת החושבת שבאמת מניין השיקולים שעל הוועדה הזאת לשקול באשר לתפקידו של היועץ המשפטי לממשלה בשעה שהוא בא לפניכם הוא צר מאוד – מצטמצם לדברים שאמרתי עכשיו, לאמור האם היועץ המשפטי לממשלה פעל כשורה או לא כשורה, או הפעיל נימוקים פסולים או לא הפעיל נימוקים פסולים; הגישה הזאת היתה גישתו של הנשיא דאז לנדאו בפסק הדין בפרשת אבוחצירא. ישנה גישה אחרת והיא גישה מרחיבה הרבה יותר שסבורה ששיקול דעתה של הוועדה הנכבדה הזו אינו צריך להצטמצם ולא לחרוג מאותם שיקולים צרים, אלא שמתפקידה לבדוק גם את חומר הראיות על מנת לראות אם כתב האישום סומך עליו או שמא הוא סוטה מחומר הראיות. יש היגיון בגישה הזאת שאומר שבסופו של דבר אימתי אנו נוכל לדעת שיועץ משפטי לממשלה פועל שלא בתום לב. אין מידה רבה של סבירות שיופיע יועץ משפטי בפני ועדה, כל ועדה, ויצהיר בשער בת רבים שבא להתגולל חינם על חבר הכנסת. דבר כזה לא נשמע אף פעם מיועץ משפטי לממשלה, לא מהיועץ הזה, לא מהיועצים שקדמו לו ואני בטוח שלא מיועצים שיבואו אחריו. אבל כשאנו בודקים את חומר הראיות ורואים שאין בינו לכתב האישום ולמעשה הוא לא מוצא תמיכה בחומר הראיות שבא בתיק החקירה, נוכל לומר שהיועץ המשפטי לממשלה פועל שלא כשורה, כי אחרת מה לו להגיש כתב אישום בלי ידיים ורגליים שסיכויי ההרשעה בו נראים רחוקים מלהיות טובים ומבטיחים.

ישנה גישת ביניים שאומרת שיש לבדוק - אל"ף, את אותם שיקולים שקראנו אותם בהתחלה בגישה המצמצמת, לאמור חוקיות שיקול דעתו של היועץ המשפטי לממשלה, היינו האם פעל משיקולים פסולים או לא משיקולים פסולים. הדבר השני שהוועדה צריכה לשקול, האם העברה שבה אנו מואשמים היא מספיק רצינית כדי לגרום בעטיה להפרעה בעבודת הכנסת. בסופו של דבר כולנו יודעים שהחסינות הפרלמנטרית היא לא חסינותו של חבר הכנסת פר סה, אלא דאגתה העיקרית היא עבודתו התקינה של הבית הזה. לכן ישנה שאלה שאומרת, יכול להיות שהיועץ למשפטי לממשלה צודק, אבל השאלה היא אם בגין עבירה כזאת יש טעם להפריע לעבודת הבית. אלה שלוש הגישות המתחרות ביניהן, ואני לא אגלה לכם סוד שנדמה לי שדווקא הגישה הראשונה שמצמצמת שיקול דעתכם היא זו השולטת בכיפה. נדמה לי שזאת ההלכה הרווחת, למרות שמדי פעם אנו שומעים גם סטיות לכאן או לכאן. אך לצורך הדיון דכאן, אני מוכן להניח שזאת הגישה שצריכה להיות נר לרגלי הוועדה הנכבדה הזאת, היינו לבדוק האם שיקולי היועץ המשפטי לממשלה נכונים או שמא הם פסולים.

אני הקדמתי את הדברים האלה גם מן הטעם שאליבא שלושת הגישות גם יחד, אין ספק שנושא אפליה פסולה הוא נושא שאליבא דכל שיטה הוא נושא שעל הוועדה לבדוק, ולבדוק היטב. מפני שאם היועץ המשפטי לממשלה הפעיל את החוק בצורה בלתי שוויונית, הרי שהחלטתו פסולה ואסור לה לעמוד. אני אבקש מכם לקבוע בסוף היום שהיועץ המשפטי לממשלה הפעיל את החוק בצורה בלתי שוויונית שעה שהגיש את כתב האישום הזה כנגד יאיר פרץ. אני חושב שאם תגיעו לכלל מסקנה כזאת שאמנם אני צודק בטיעון שלי, והפעלת החוק במקרה דנן היתה בלתי שוויונית, עליכם להימנע מלהמליץ בפני הכנסת להסיר את חסינותו של חבר הכנסת פרץ. אני סבור, לאחר שבדקתי את החומר, ובדקתי אותו היטב, שהיועץ המשפטי לממשלה במקרה דנן פעל בצורה בלתי שוויונית, שעה שהוא הגיע לכלל דעה שיש מקום להגיש כתב אישום כנגד יאיר פרץ לבית המשפט, בעוד שלגבי מאות אחרים לא קרה כדבר הזה. חלקם - כך שמענו עכשיו - הובא אחר כבוד לבתי דין משמעתיים, חלקם לא קרה איתם כלום. אני גם אדבר על זה עוד רגע קט – לגבי 12 מקרים שהובאו לבית המשפט הפלילי, אבל בסופו של יום תחת המסה האדירה של אותם אנשים שזכו - זכו או לא זכו - באותם תארים כוזבים במרמה באותן מכללות שהוא דיבר בהן, נדמה לי שבסופו של דבר נוצרה פה אפליה. האפליה הזאת יש בה כדי לקומם ואסור לה שתעמוד.

אזכיר לכם עוד רגע קטן את מקרהו של אליק רון, מפני שזה מקרה שאני חפרתי לעומק. אקדים ואומר - לא שעיני צרה בהחלטה לגביו לסגור את התיק, אני מאוד-מאוד שמח שהתיק הזה נסגר, אני רק מצר שאותה החלטה לא היתה מנת חלקו של חבר הכנסת פרץ, וזאת היתה צריכה להיות ההחלטה במדויק. אין הבדל בין השניים, ולהיפך. עד כמה שידיעתי מגעת, והדבר נתמך בחומר הראיות שבא בתיק החקירה, מצבו של יאיר פרץ, ככל שחומר הראיות מתייחס אליו, קל ונוח יותר מאשר מצבו של אליק רון. והנה, חרף הדברים הללו, התיק נגד אליק רון נסגר, והתיק נגד חבר הכנסת יאיר פרץ מוגש בפניכם, מתוך מחשבה של היועץ המשפטי לממשלה שתסירו את החסינות, ואז התיק הזה יוכל להיות מונח אחר כבוד בפני בית המשפט.

זהו שטר שאני רוצה להניח בפני הוועדה הזאת, ואני מתכוון לפרוע אותו לא עוד עת רבה במהלך הדיון היום. אם לא נספיק היום, אני מבין שיש לנו דיון נוסף. מכל מקום, אני לא מתכוון להרחיב את פירעון העניין הזה מעבר לאותה ישיבה. ואני מתכוון לעמוד בהתחייבות שלי, כפי שסניגור אחראי ורציני - ואני מקווה שאני כזה - צריך לעשות.

הטיוטה הזאת שנמצאת היום בפניכם, וקיבלתם אותה מהיועץ המשפטי לממשלה, היא רביעית במספר. עצם ריבוי הטיוטות בשל אותן עובדות פשוטות, אותה מערכת שנראית לי פשוטה המתייחסת לאותו אדם, אומרת דרשני. הטיוטה שבפניכם היא הרביעית. תחילת הסיפור בטיוטה הראשונה, ובטיוטה הראשונה הזאת הואשם יאיר פרץ בכך שהוא ניסה לקבל תואר במרמה מאוניברסיטת בר-אולן וניסה לקשור קשר להשיג את אותה מטרה, קבלת דבר מרמה. כלומר, אנחנו הואשמנו בשתי הוראות חיקוק - ניסיון לקשור קשר לקבל דבר במרמה, אישום אחד. האישום השני, ניסיון לקבל דבר במרמה. או אז הופענו אצל היועץ המשפטי לממשלה הקודם, שופט בית המשפט העליון דהיום, זה השימוע שקרא אותו חברי היועץ המשפטי לממשלה השימוע העיקרי. אז אנחנו טענו כנגד העבירות האלה ואמרנו שאלה לא מתקיימות. אלה לא מתקיימות - אל"ף, מן הטעם שאם ההנחה היא שיאיר פרץ ביקש לקבל תואר אמיתי באוניברסיטת בר-אילן - כשאני אומר תואר אמיתי, אני מתכוון לא תואר מזויף - שאם היה רוצה תואר מזויף, הוא לא צריך לשים את פעמיו לאוניברסיטת בר-אילן. די ללכת לבית הדפוס, הכין שמגיעים דיפלומות מזויפות. אבל הוא ביקש תעודה מבר-אילן.

בהנחה שהכתוב מדבר בתואר אמיתי, אמרתי ליועץ המשפטי לממשלה שישב שם - כמו שהזכיר היועץ המשפטי המלומד, ישבו שם היועץ המשפטי, פרקליטת המדינה, פרקליטי המחוז, העוזרים, ערב רב של אנשים - אמרתי להם: כולכם חכמים יותר, בקיאים יותר, יודעים את התורה יותר מאשר יאיר פרץ, תאמרו לי בטובכם, כיצד מגישים בקשה במרמה לאוניברסיטת בר-אילן ומקבלים תעודה. איך אפשר לעשות את זה? באים לדיקן ואומרים לו, שיאיר פרץ למד במקום הזה כבר 20 שנה, הוא עזב, שכח לקחת תעודה וצריך עכשיו להשלים את מה שהיה צריך לקבל מה שהיה צריך קודם? או אומרים, יאיר פרץ, שהוא מרצה מבוקש בקמברידג', מן הראוי שתתנו לו סוף-סוף תואר בבר אילן? איך עושים את זה? הרי זה אבסורד.

הטענה השנייה היתה שהיה ניסיון - חברי, היועץ המשפטי לממשלה המלומד הזכיר את זה, מאחר שישנו אחד בשם קליגר, שידו רב לו בנושאים, ואותו קליגר לא הואשם בכלל. למה הוא לא הואשם? רק מן הסיבה הפשוטה שהוא לא עשה כלום. איך יכול להיות שאם הוא לא עשה כלום, אני, שקלינגר היה ידי ארוכה, יכול להיות מואשם בעבירת ניסיון? הרי זה אבסורד על פניו. סופו של דבר, ישבו היועץ המשפטי לממשלה, פרקליטת המדינה, והגיעו לכלל דעה, שאומנם יש טעם בטענות האלה, והנה הופיעה טיוטה שנייה. הטיוטה השנייה אמרה, שבמקום עבירה של ניסיון לקבל דבר במרמה ובמקום עבירה של ניסיון לקשור קשר לקבל דבר במרמה, אלה יורדו, במקומן תבוא עבירה שנקראת ניסיון לקשור קשר לעשות עוון (מטרה אסורה). זאת היתה הטיוטה השנייה.

אנחנו אמרנו ליועץ המשפטי לממשלה, שעבירה כזאת אינה בנמצא בספר החוקים שלנו. תדפדפו מימין, משמאל, אין דבר כזה. לאחר שישבו שוב על המדוכה הגיעו לכלל דעה ומסקנה, שהעבירה הזאת גם תרד, במקומה תבוא עבירה אחרת - ניסיון לקשור קשר להשיג מטרה אסורה, עבירה לפי סעיף 500(7) לחוק העונשין. מצאנו את עצמנו שלא בטובתנו הופכים להיות יועצים ליועץ ועוזרים לו בניסוח כתבי אישום, אבל בעצה משותפת ובעזרת כל הצדדים, הצליחו לנסח סעיף והגיעו אנשי משרד המשפטים לכלל דעה שהוראת החיקוק בעניין אוניברסיטת בר-אילן זה ניסיון לקשור קשר להשיג מטרה אסורה.

אמרתי בפתיח, כתבתי ליועץ המשפטי לממשלה - אני לא רואה טעם לחזור מן הדברים גם עכשיו - שעבירה כזאת היא עבירת סל שכמעט אינה בנמצא. אז טרח היועץ המשפטי לממשלה ואמר שאני שוגה. אני משתדל מאוד לא לשגות, כמובן שאני לא אוהב שאומרים לי שאני שוגה, הוא אמר: הנה ישנם מקרים והביא לדוגמא את פרשת פנחסי, פנחסי עצמו הואשם בעבירה של ניסיון לקשור קשר להשיג מטרה אסורה. ובכן, פנחסי לא הואשם בעבירה זאת, הוא הואשם בהרבה עבירות שונות לחלוטין, בשעה שהכנסת הסירה את החסינות, היא הסירה את אותה על עבירות שונות לחלוטין מזו העבירה. בסופו של דבר, הוא עשה עסקת טיעון והסכים להודות בעבירה - שאדון פנחסי חשב שאין בה כלום, שזאת עבירה טכנית, עבירה שמן הראוי שימחקו אותה מספר החוקים.

בוועדה הנכבדה הזאת יושבים משפטנים, את חלקם אני מכיר. שיבוא מישהו ויאמר לי, שהוא ראה את העבירה הזאת מככבת בכתבי אישום. זאת עבירה שכמעט לא נעשה בה שימוש, היא עבירת סל שנמתחה עליה ביקורת - תחכף אראה לכם היכן - מכל מקום, מהי כל עבירת הקשר? עבירת הקשר היא עבירה שבהבל פה, שאין מאחריה דיבורים ולא כלום.

דיבורים יש. מעשים - אין.

אין אחרי הדיבורים ולא כלום. אמרתי, שעבירת קשירת הקשר – ישנם כאן אנשים שהם יודעי חוק ויודעים זאת היטב – מעצם טבעה וטיבה היא עבירה שבהבל פה. אין מאחריה ולא כלום, כי אם עושים אחריה משהו, נבלעת עבירת הקשר ואיננה מתקיימת עוד, זאת עבירה של דיבורים. קל וחומר שהכתוב מדבר במקרה שלנו בניסיון לקשור קשר. כלומר, לא הגענו אפילו לדיבורים, זה לפני. קל וחומר, בן בנו של קל וחומר, שהכתוב מדבר בניסיון לקשור קשר לבצע עבירה של מטרה אסורה, שאף אחד לא יכול לדעת מהי. מעשה אסור יכול להיות משהו בחוק הפלילי, עוולה אזרחית, בתחום המוסר, בתחום האתיקה המקצועית ואף אחד לא יודע. מהסיבה הזאת העבירה הזאת כמעט לא משמשת בכתבי אישום שמגישים היועץ המשפטי לממשלה ועוזריו, ובהזדמנות הראשונה, עד כמה שידיעתי מגעת, שהעבירה הזאת הגיעה בפני בית המשפט העליון והזדמן לו לומר עליה כמה דברים. זאת היתה הפעם הראשונה שעבירה כזאת באה בפני בית המשפט העליון, בפרשת ויטפילד, ואומר בית המשפט את הדברים הבאים. "אין בחוק - קובע בית המשפט העליון - הגדרה של מעשה בלתי חוקי וסעיף זה הועבר אלינו מהמשפט האנגלי המקובל. על עבירה זאת נמתחה ביקורת באגליה על-ידי אותה ועדה שדנה ב- - של החוק הפלילי. הוועדה באנגליה הציעה לבטל את העבירה של קשירת קשר לביצוע מעשה בלתי חוקי, דבר שנעשה כבר בסקוטלנד ובדרום אפריקה, בלי להזכיר את השיטה הקונטיננטלית בה כלל לא קיימת עבירה של קשירת קשר. גם ב-American - - עבירה זאת איננה בנמצא".

אז אומרת הוועדה את הדברים הבאים: "אפילו נניח לשם ויכוח כי כולנו תמימי דעים לגבי השאלה, איזה התנהגות צריכה להיות בת עונשין, אין אנו סבורים שהתפקיד היאה לעבירת הקשר הוא לספק אמצעי להרשעת אותם אנשים שאחרת לא היה מקום להענישם".

זאת העבירה, נתקלנו בה עוד פעם אחת בבית המשפט העליון, בעוד פסק דין, וגם שם המבוכה היתה גדולה. מכל מקום, אני יכול לומר, שנער יספור את אותם מקרים שבהם החליטה התביעה הכללית להגיש כתב אישום על העבירה הזאת, היא לבדה. לעיתים, בסופו של יום, לאחר שהמשפט מתחיל בעבירה מסוימת אחרת, חמורה ממנה, הוא נגמר בצורה כזאת. אבל להתחיל אפריורי בהוראת חיקוק כזאת, אני חושב שהדבר הזה נכנס מבחינתי לגדר זוטי דברים, אני חושב שגם הגנת זוטי דברים מן הראוי שתתפרש על עבירה כזאת. מכל מקום, זאת עבירת סל מינורית שלא נעשה בה שימוש ואני לא יודע מהיכן מצא היועץ המשפטי לממשלה להביא עכשיו דווקא את העבירה הזאת, וכמו שאמרתי קודם, לאחר שהתחיל בקול תרועה גדולה, התחיל בניסיון לקבל דבר במרמה ושאר עבירות, וסיים בעניין הזה.

בגדר האישום השני, אנחנו הואשמנו - זאת פרשת ברלינגטון - בעבירת שוחד וקבלת דבר במרמה. אנחנו טענו בפני היועץ המשפטי לממשלה באותו שימוע שהיה בפני היועץ המשפטי הקודם, אליקים רובינשטיין, שעבירת השוחד לא מתקיימת בעניינו של חבר הכנסת יאיר פרץ וכל כך מן הטעם הפשוט שהמתת – כשאני מדבר על מתת אני מתכוון לאי תשלום למכללת ברלינגטון – התשלום היה בסדר גודל של 25 אלף שקל, הוא לא שולם. על כך אני לא חולק על היועץ המשפטי לממשלה, הוא לא שולם, ובזה ראתה התביעה הכללית משום מתת, היינו מתת שקיבל חבר הכנסת במילוי תפקידו. הסברנו ליועץ המשפטי לממשלה דאז שלמעשה המתת לא נתקבל בעד פעולה הקשורה בתפקידו של חבר הכנסת אלא ניתן לו – אז הוא גם לא היה חבר כנסת אלא עוזר שר העבודה והרווחה, אבל המתת לא ניתן לו בשל אותו תפקיד ציבורי אלא בשל היותו חבר מפלגת שס. הכוונה היתה שהוא יביא פעילי ש"ס או חברי ש"ס ללמוד באוניברסיטה. לא היתה כוונה לתת לו את המתת הזה בשל היותו במשרה הציבורית. בסופו של דבר היועץ המשפטי לממשלה הנוכחי הגיע לכלל דיעה שאולי יש טעם בדברים, ועבירת השוחד נמחקה ואינה קיימת עוד.

יחד עם זאת, הואשמנו גם בגדרו של האישום השני, שהגשנו עבודה לא לנו וקיבלנו תואר במרמה. שמענו את הדברים שהשמיע עכשיו באוזניכם היועץ המשפטי לממשלה. ראשית, אני רוצה להקדים ולומר כבר עכשיו מפני שאני אזדקק לדברים האלה שעה שאני אבוא לדבר בעניינו של אליק רון, שלגביו אמר היועץ המשפטי לממשלה שיש הבדל ניכר בינינו לבינו, ולכן התוצאה של סגירת התיק באשר לו היא נכונה וטובה, ואילו הבאתו של חבר הכנסת פרץ אליכם גם היא טובה וראויה. אני, כמובן, לא מסכים לכך ואני אסביר לכם מדוע, אבל עד שאני בא להסביר לכם אני רוצה לומר שמבחינת יאיר פרץ העובדות היו כדלקמן: הוא הגיש עבודות לא לו. היועץ המשפטי תיאר את זה בציוריות ואמר: לקח עבודה, עשה שימוש בעבודה שהגישה גברת אחת, החליף את הכריכה והגיש את העבודה. הדברים האלה עולים מחומר הראיות ואני לא באתי היום להעלים מכם את חומר הראיות כפי שהוא. זה חומר הראיות וכך הוא מצביע, אבל עדיין חייבים לומר שיאיר פרץ לא קיבל תואר מרשות מכללת ברלינגטון אלא קיבל אישור זכאות בלבד.

סליחה, נגעת בשאלת הראיות של האישום השני. לגבי האישום הראשון אין לך טענה בעניין הראיות? אתה אומר שהאפליה היא בזה שלא משתמשים בסעיף הזה. לגבי הראיות לאישום הראשון יש לך טענות?

כן, יש לי הרבה הרבה טענות.

אם כך, תתעלם מההערה שלי.

לא ראיתי לנכון להלאות אתכם בנושא הזה מתוך הפתיח שאמרתי, כי בדרך כלל הוועדה הזאת לא דנה - -

לא נבדוק אותן, אבל אם יש לך טענה שאין ראיות, זה סוג של אפליה. אם מגישים נגד אדם כתב אישום בלי ראיות, זה סוג של התאנות.

פשוט חשבתי מתוך כך שהוועדה לא תיכנס עכשיו לקבוע את חפותו או את אשמתו של חבר הכנסת פרץ, אבל יש לנו טענות כבדות משקל כנגד חומר הראיות כפי שלפחות צייר אותו בפניכם היועץ המשפטי לממשלה. בפתיח אמרתי לכם שאני חולק על היועץ המשפטי לממשלה, למרבה הצער, לאורך כל הדרך ואני לא רואה לסטות מהדברים האלה גם עכשיו. אין ראיות בנושא הזה ויש לנו ויכוח לגבי עצם העבירה ואני העליתי את נושא העבירה מפני שבעיניי הוא נראה מאוד צורם ויש לנו מחלוקת קשה מאוד לגבי העובדות. רמזתי עליה בפתיח בשעה שאמרתי: כיצד אפשר לקבל דבר במרמה מאוניברסיטת בר-אילן? הרי זה אבסורד על פני הדברים. התשלום, אגב, לא ניתן עבור זה, הוא ניתן על דברים שונים לחלוטין. שונים לחלוטין.

אני מצטער שהפרעתי את הסדר שאני בעצמי קבעתי. תחזור לאישום השני.

בגדרו של אותו אישום שני, דיברנו בשוחד שירד. ישנה קבלת דבר במרמה שסומכת על כך: אל"ף, שהגשנו עבודה לא לנו. אמרתי לכם שבנושא הזה אני לא חולק על דברים שהושמעו מפי היועץ המשפטי לממשלה והוא אמר אותם, הדברים האלה מוצאים תמיכה בחומר הראיות. דבר שני, הוא לא קיבל תואר מברלינגטון, הוא קיבל לא תואר אלא אישור זכאות. זאת יש לדעת שאישור הזכאות לא עומד על רגליו באופן עצמאי אלא הוא צריך להיתמך בתעודות קודמות. מכיוון שהלימודים של יאיר פרץ במכללה הזאת היו לימודי השלמה, להבדיל מהלימודים של אליק רון שהיו לימודים מקיר לקיר, לימודים לתואר ראשון, הלימודים של יאיר פרץ היו לימודי השלמה, הוא היה צריך להשלים תארים שהיו לו בעבר בעבודה סוציאלית ולכן היה תואר משלים שבהצטרפו לתעודות קודמות, יכול לזכות את הבוגר בתואר.

סופו של יום, אישור הזכאות הזה הלך אחר כבוד למשרד החינוך על מנת שיבדקו אם הוא ראוי או לא. משרד החינוך אמר שהוא ראוי בתנאי שיצורפו לו תעודות קודמות. תעודות קודמות שהוצגו בפני משרד החינוך אושרו על ידיו ונאמר שאמנם הן תקינות וטובות ויש בכוחן כדי לקבל את התואר, בהצטרפן לאותו אישור זכאות. דא עקא שלמרות הדברים היפים האלה יאיר פרץ לא הגיש את התעודות המקוריות בסופו של דבר ולכן אישור הזכאות נמחק מן המחשב והוא לא זכה בשום תואר. הוא לא הגיש מיוזמתו את התעודות, לכן אותו אישור זכאות נשאר שם כאבן שאין לה הופכין, הוא נמחק מן המחשב ולא קיים עוד. התוצאה היא שתואר לא קיבלנו, התוצאה היא שמובן מאליו לא עשינו שימוש בתואר הזה, לא לגבי שכר, שלא היינו יכולים לעשות מלכתחילה, ולא לגבי שום דבר אחר. זה באשר לתואר.

חבר הכנסת פרץ כתב מכתב בשעתו ליועץ המשפטי לממשלה. חבר הכנסת פרץ התרעם על אפליה פסולה. הנה הוא רואה שרבים שניגשו לאותן מכללות – ברלינגטון, לטביה וכיוצא באלה מכללות – קיבלו תעודות, עשו בהן שימוש לצורך תוספת שכר ובסופו של יום מוצאים את עצמם או ללא כתבי אישום או שהם מובלים למסלול המשמעתי ומעולם לא מכבידים איתם עד כדי כך שמושיבים על ספסל הנאשמים. היתה לו טרוניה, תרעומת, והוא כתב מכתב ליועץ המשפטי לממשלה והביע את רחשי ליבו. כתוצאה מן הדברים הללו ענה לו העוזר ליועץ המשפטי לממשלה לאמור: על מה אתה מדבר? בסך הכל אתה, בניגוד לאחרים, גם מואשם בעבירות שוחד מה שאחרים לא מואשמים בעבירת שוחד. זאת היתה תשובה שהיתה תשובה בעיתה, תשובה שאפשר להתייחס אליה. דא עקא שכיום הזה התשובה הזאת איננה יכולה לעמוד, עבירת השוחד נמחקה ועדיין עולם כמנהגו נוהג ועדיין אותה אפליה פסולה קיימת ועומדת.

אבל קחו אחד, ניצב בדימוס אליק רון, זה נושא שבדקתי, הרי יש מאות אולי יותר ממאות שוטרים שהובאו לכאן והובאו לשם, אינני יודע בדיוק מה טיבם ורק בדקתי את זה סטטיסטית וראיתי שהרוב המכריע, אולי 95% או 99% מהם לא הוגשו לבתי משפט פליליים. אחד אני יודע שהוגשה לבית המשפט הפלילי, שוטרת, והיא טענה להגנה מן הצדק נוכח אפליה שנגרמה לטעמה בשעה שהגישו אותה ולא את האחרים בפני בית המשפט. שמעתי את זה אבל אני בדקתי את אליק רון מפני שלגביו הוחלט להגיש כתב אישום על ידי פרקליטת מחוז תל-אביב. לימים הוא נשמע על-ידי פרקליטת המדינה דאז, הוא זכה אצלה לאוזן קשבת והנה נעלמו החשדות ואינם קיימים עוד.

בואו נראה בנושא הזה מה קרה את האיש הזה. הקדמתי ואמרתי ואני חוזר ואומר שעיני לא צרה בהחלטה הזאת, אני חושב שאולי ההחלטה היא טובה וראויה ואין מקום להגיש כתב אישום כנגד אליק רון – הוא בחור שאני מכיר באופן אישי, הוא בחור מצוין אולי, אינני יודע – אבל כל מה שאני אומר הוא מדוע לא שפר גורלי כגורלו ומדוע דמו שלו סמוק יותר.

אליק רון נרשם לאוניברסיטת לטביה, הוא רצה ללמוד מינהל עסקים. לא שילם אגורה שחוקה. שכר הלימוד היה במכללה הזאת או אוניברסיטה הזאת 30 אלף שקל. לאחר שהוא סיים את לימודיו הוצאה דיפלומה על שמו. להבדיל מאישור זכאות שהיה צריך להיות נתמך בתעודות קודמות, יש דיפלומה מסודרת ויפה של אליק רון: "מכללת לטביה, אלכסנדר רון, מינהל עסקים, עבר בהצלחה. הדברים האלה ישנם". הוא למד, לא שילם וקיבל דיפלומה. את הדיפלומה לא נטל פיזית, ואדבר בסיבות לכך, מכל מקום בין השלב הראשון לבין השלב הסופי – בין הרישום לבין הדיפלומה יש כל מיני מטלות שצריך לעשות, בין השאר 36 בחינות שצריך לעבור כדי לקבל הדיפלומה. צריך להגיש עבודת גמר, צריך גם להגן על עבודת הגמר שמא אנשים יחשבו, חלילה, שלא אתה הכנת העבודה. אתה צריך להופיע בפני הבוחנים, להציג את העבודה, לענות על שאלות ולהגן על התזה.

ובכן, אליק רון טוען שהוא לא שילם את הסכום של 30,000 אלף ש"ח, מסיבה פשוטה: הוא לא למד. הוא לא ניגש לבחינות בכלל, זולת בחינה אחת באנגלית. כמובן, הוא לא הכין עבודת גמר, ולכן מה טעם היה להגן עליה? לכן הוא לא הגן עליה. הוא לא קיבל דיפלומה, כאמור, ולכן הוא לא שילם.

אבל מה לעשות, המסמכים בתיק הזה מראים בדיוק את ההיפך. אמרתי לכם, יש 36 בחינות שצריך לעבור, בשיטה האמריקנית, צריך לסמן עיגולים. שואלים את אליק רון אם עבר את הבחינות, אם בכלל חתם. אליק רון משיב: לא, כתב ידי לא יימצא שם, בכל הרישומים, אלא בניירות הרישום. לא תצליחו למצוא את כתב ידי אלא בתעודת הרישום – כשבאתי לרישום רשמתי את שמי. מעבר לכך לא תמצאו את שמי רשום על שום דבר, נוכח העובדה שלא מילאתי שום טופס ולא רשמתי את כתב ידי להתפאר בשום מקום. כך אומר אליק רון.

אבל אני רוצה לומר לכם, ואראה לכם את זה בדברים שהוא אמר, שהדברים שונים לחלוטין. בשלב זה אני מדבר על דברים שאומר אליק רון עצמו. מלכתחילה הוא אומר, כפי שאמרתי, שחוץ מהרשמה אין להם שום נייר כתוב שלו בכתב ידו, כולל הבחינה באנגלית, שהיתה בעל פה. לאחר שחוקרים אותו ומראים לו טפסים של שאלונים שהשם שלו שמופיע עליהם – ואביא לכם החומר שתוכלו לראות זאת בצורה ויזואלית – הוא אומר: רשמתי את שמי על הדפים ואני אפילו לא זוכר מה היה כתוב. שמו כבר מופיע על הדפים.

"אני מראה לך חמישה דפי תשובות למבחנים כפי שמילאת כעת מתוך ... שרשומות על שמך. אבקש שתאשר לי כעת ששם משפחתך באנגלית ובעברית ותעודת הזהות שלך נרשמו על ידך". "אני מעיין בדפי התשובות. כל התשובות בחמשת הדפים נרשמו על ידי". אחר כך: "הדפים נרשמו על ידי רק לגבי הפריטים שהם תעודת הזהות, שם המשפחה, שם פרטי בעברית ובאנגלית. אני לא רשמתי אף תשובה באף דף, גם לא בדפים שראיתי וגם לא בדפים אחרים".

"כאשר מילאת את הפרטים" – שואל השוטר – "על עשרות דפי תשובות ריקים, למה חשבת שאתה ממלא זאת?" זאת הייתה השאלה שנתבקשה בנסיבות העניין. יש תשובות, כתוב "תשובות", הוא ממלא את הטפסים שלו, ולא יודע על מה. שואלים: מה חשבת כשמילאת כל כך הרבה טפסים? "אני לא זוכר מה חשבתי" – משיב אליק רון – "אז אני התבקשתי למלא את הטפסים, ואכן כך עשיתי". שאלה: "האם יעלה על הדעת שאתה ממלא טפסים על יותר מ-30 דפי תשובות באוניברסיטת לטביה ולא ידעת שזה כדי שהתשובות יירשמו בהם, כדי שיצא שעברת בחינות?". תשובה: "אני התבקשתי שם לקפוץ אליהם ולחתום על טפסים. לשאלתי מה זה, אמרו לי: זה בסדר, אתה צריך רק למלא את הטפסים".

ובכן, אלה הדברים שאומרים אליק רון בקשר לתשובות על מבחנים שהוגשו לאוניברסיטת לטביה בדרך לתואר, כיוון שאף אחד לא יכול להגיש עבודת גמר אלא אם כן עמד בתנאי ראשוני קודם – לעמוד בהצלחה באותן בחינות. הבחינות לא מולאו על ידו. העיגולים שם לא סומנו על ידו. אבל הוא טען מלכתחילה שגם לא רשם את שמו על גבי הטפסים. הוכח במז"פ, ולאחר מכן מפי הסוס עצמו, שלמרות מה שאמר קודם הוא חתם על טפסים, אבל הוא לא יודע למה הדבר הזה נעשה. באו, ביקשו, הוא ראה טופס תשובות – כתוב "טופס תשובות" עם סימונים – הוא חתם את שמו. הוא לא מבין למה. הוא לא יודע למה. ביקשו, הוא אדם מנומס, אדם נחמד, אדם שלא נעים לו להלבין פני מבקשים, ולכן הוא השיב בחיוב.

אבל כמו כל סטודנט טוב, הוא גם צריך להגיש עבודה. והסטודנט הטוב הזה הגיש עבודה בנושא כדאיות ההשקעה במניותיה של "אריבה טלקום".

כל סטודנט טוב, לרבות אליק רון, מגיש עבודת גמר. כמו שאמרתי לכם, אליק רון מתעקש לטעון שלא למד, לא נבחן, לא הגיש עבודה לא לו. אבל תראו את שער העבודה. בשער העבודה כתוב: "עבודת גמר", כתוב "אלכסנדר רון" – השם והכול. מראים לו את השער ושואלים אותו: אם אתה לא הגשת העבודה, למה שמך מתנוסס על השער? האם ראית את השער הזה בכלל? על כך הוא משיב את התשובה הבאה. שואלים אותו: "האם קיבלת את החומר עם דף השער ששמך רשום עליו?" זו שאלה שמתבקשת בנסיבות האלה, של אדם שטוען שהוא לא יודע כלום. תשובה: "לא זוכר, רק אני זוכר שבמבחן עצמו חתמתי את שמי על כל החומר באנגלית".

זו תשובה שלא הצלחתי להבין. מה זה "לא זוכר"? אם ראית השער, ועל השער הזה שמך מתנוסס באותיות קידוש לבנה, ואתה לא הכנת שום עבודה ולא הגשת שום עבודה ולא התכוננת לעשות עבודה, מדוע אתה לא צורח ככרוכייה ושואל: מה זה, מה העבודה הזאת לי? מה עשיתי? שום דבר, הוא לא זוכר. יכול להיות שכן, יכול להיות שלא – הוא לא זוכר.

התשובה הזאת, "לא זוכר", התקבלה על דעתה של פרקליטת המדינה. עלי היא לא מתקבלת לחלוטין. כי יש עבודה, ובה יש כריכה, ועל הכריכה מופיע שם מגיש העבודה, הלא הוא אלכסנדר רון, והוא רואה את השער ואומר: "אני לא זוכר אם ראיתי". מה זאת אומרת אתה לא זוכר אם ראית? אם ראית, היית צריך לקפוץ עד השמיים ולצרוח צרחות: מה אתם מגישים לי עבודה שלא הכנתי? אבל הוא לא זוכר, והדברים ממשיכים הלאה.

אבל נוסף על כל הדברים האלה, כל סטודנט טוב שמגיש עבודה, צריך גם להגן על העבודה.

זכין לאדם שלא בפניו.

כנראה. צריך להגן על העבודה שמא, חלילה, הוא הכין עבודה לא לו; העתיק אותה, רחמנא ליצלן, עשה מעשים נוראים. אז באים בוחנים שישבו על העבודה, ישאלו שאלות ויבדקו האומנם האדם שמתיימר להכין אותה אכן הכין אותה, מבין את מה כתוב שם. והנה אליק רון מופיע בפני ועדת בוחנים. יושבים שם בוחנים מלטביה, ואליק רון משמיע לנו: אני חשבתי שאני מגן על התואר? לא ידעתי דבר כזה, אני התבקשתי לבוא לבחינה באנגלית. איזו בחינה באנגלית הייתה שם? העבודה עצמה תורגמה לאנגלית על מנת שתועבר לבוחנים מלטביה, שיבינו במה הכתוב מדבר. לכן היה תקציר של העבודה באנגלית. בכל אופן, הוא חושב שהוא מגיע להיבחן על העבודה באנגלית. הוא מופיע, מגן על התזה, וכך הוא אומר – ואני חושב שאת הדברים האלה צריך לקרוא כדי להאמין.

"זימנו אותי למבחן באנגלית על איזושהי עבודה שהייתי צריך לתרגם אותה ולהרצות אותה, מחומר שנדרשתי לשבת עם מילון. בעצם כדי ללמוד אותו הצלחתי לתרגם אותו בלי שאני יותר מדי מבין". שואלים אותו: "האם קיבלת מאבן חן עבודה, ואמר לך שתקרא אותה ותגן עליה?" תשובה: "זה היה מבחן באנגלית, לא קיבלתי ממנו כל עבודה". שאלה: "מי שאל אותך את השאלות?", כך שואלים אותו. "היה שם צוות של בוחנים שאני לא מכיר, היו שלושה או ארבעה בוחנים". שאלה: "למעשה אתה מתאר לי הגנה על עבודת גמר. אומר אבן חן שנתן לך עבודה, אמר לך ללמוד ולהרצאות על מה שאתה קורא מול הבוחנים, כך שכלל לא מדובר בבחינה באנגלית. מה אתה אומר?" תשובה: "את החומר הזה היה לי קודם, קיבלתי מאבן חן, בעברית. התבקשתי לתרגם לאנגלית ולהרצות על זה".

הלאה: "אני מראה לך שני דפים, בעברית ובאנגלית" – בדף הכותרת של הדפים כתוב 'פרוייקט גמר', 'final project', גם בעברית, ולמי שיש קושי בשפה הזאת, שכותבים מימין לשמאל, יש גם שפה אחרת, אנגלית, משמאל לימין. הנושא: כדאיות ההשקעה במניותיה של "אריבה טלקום". המגיש: אלכסנדר רון. תשובה: "זאת עבודה שקיבלתי מאבן חן שהובאה ללשכתי על ידי מישהו מטעם האוניברסיטה שהציג את עצמו כשליח. נתבקשתי לתרגם לאנגלית ולהיות מוכן להשיב לשאלות ולהרצות". שאלה: "מה חשבת שזה, אם לא פרויקט גמר, כפי שכתוב?" – זה כתוב. תשובה: "לי זה הוצג כמבחן באנגלית".

הלאה: "מה הכיל החומר?", שואלים. "היה שם סקר של חברה בנושא שלא מוכר לי ואין לי מושג, נדמה לי שהיה חומר גם בעברית וגם באנגלית ואני נדרשתי ללמוד, לתרגם את החומר לאנגלית, להיות מוכן לענות על שאלות ולהסביר את החומר ולענות על שאלות". שואלים אותו: "האם הגשת לוועדה חומר כלשהו?" הוא אומר: "כן, את החומר באנגלית אחרי שחתמתי עליו, חוץ מזה לא מסרתי כלום". "אני מציג בפניך תקציר באנגלית שהוצג בתיק העבודות שלך. מדובר בשבעה דפים באנגלית. האם זה החומר שקיבלת והתכוננת אליו?". תשובה: "כן".

"ספר לי את התהליך שהיה מהרגע שקראו לך ונבחנת" – בוא נראה, מה היה שם? "מהמקום שבו ישבתי, מהכיסא, נשאלתי אם יש לי שקפים" – בחינה באנגלית, הוא צריך שקפים. אמרתי שלא, שבאתי להיבחן. ואז אמרו: או קיי, אתה יכול להרצות על החומר. הרציתי על החומר כמיטב יכולתי, נשאלתי די הרבה שאלות, ולא חשתי שאני בקיא. האם ניגשת לשולחן הוועדה ומסרת להם חומר על-מנת שיהיה בפניהם תקציר של החומר שלך? תשובה: כן. מה הגשת? הגשתי העתק של החומר שקודם הראית לי, שבעה הדפים, שהיו מתורגמים לאנגלית. כן, אבל לא הקראתי מהדף, הרציתי ממה שהתכוננתי. כל פעם שנתקעתי, אז הם שאלו מה שלא היה ברור, הם שאלו שאלות הבהרה, כל מיני שאלות – מה הכוונה פה? מה הכוונה שם? אם אני יכול לפרט, ולא ידעתי לפרט. היו לא מעט שאלות שלא יכולתי לפרט, כי לא ידעתי, אז הם עברו הלאה. שאלה: איזה שאלות לדוגמה? תשובה: לדוגמה, אם אני יכול לפרט יותר על החברה. לא יכולתי מעבר למה שהיה בחומר. האם שאלו אותך איך הגעת למסקנות שלך? תשובה: כן. שאלה: מה ענית? תשובה: אמרתי שמהשוואת נתונים הגעתי למסקנות".

מפי הסוס אנחנו שומעים שהוא הגן על התואר. שואלים אותו איך הוא הגיע למסקנות, והוא אומר: "אמרתי שמהשוואת הנתונים הגעתי למסקנות". זאת בחינה באנגלית. הוא יושב שם, הגיש עבודה לא לו. השם שלו מופיע על העבודה, הוא מופיע בפני ועדת בוחנים. הוא טוען ומגן על התזה, הוא נשאל שאלות ומשיב תשובות, מסביר איך הוא הגיע למסקנות, ומתעקש להסביר למשטרה שלמעשה הוא בא לבחינה באנגלית והוא לא יודע מה רוצים ממנו. למרבה הפליאה, פרקליטת המדינה מוכנה לאמץ את הגרסה הזאת כגרסת אמת.

הרי ישבו שם גם בוחנים, ושאלו גם אותם מה הבחור הזה עשה אצלם, האם הוא נבחן באנגלית? והם השיבו: "הלטבים באו מוכנים ושאלו שאלות גם על סמך ההערות שהיו להם בתקציר באנגלית, גם על סמך הצגה אישית של הסטודנט. הלטבים שאלו את אליק שאלות ענייניות, וראיתי שהם מבינים את החומר".

הבוחן הלטבי, פרופסור דנוביץ, אומר שהוא הציג לאליק רון את ההנחיות להגנה בטרם החל, כלומר לפני שהוא התחיל הוא הסביר לו את ההנחיות ואמר שהוא הסביר לו על הנהלים בהגנה. לאחר מכן הבוחן הלטבי, הפרופסור דנוביץ אומר: "לגבי הטענה שאליק רון טוען, שהוא חשב שהוא במבחן באנגלית ולא בהגנה, אני אומר לך שאדם נורמלי לא יכול היה שלא להבין איפה הוא נמצא אחרי ההסבר שלי. דיברתי אתו אנגלית והסברתי לו שהוא נשאל שאלות על העבודה ולא בחינה באנגלית, ואני לא רואה מצב שאליק רון לא ידע איפה הוא נמצא".

האם גם יאיר פרץ ניתן היה להישמע בגרסה אשר כזאת? תארו לכם שיאיר פרץ היה מגיע למשטרה והיה מוסר גרסה ברוח הדברים שאני השמעתי באוזניכם עכשיו. האם לטעמכם מישהו היה מוכן להאמין לו? האם לא היו אומרים לו שהגרסה הזאת שהוא בא אתה היא עלבון לאינטליגנציה? חבל לה שהושמעה, טוב לה שלא הושמעה מאשר שהושמעה.

בשעתו דיברתי עם חבר כנסת שהוא חבר הוועדה, אחד מהחברים הוותיקים בה, והוא סיפר לי דוגמה שהיא די מאלפת. הוא אמר שיש סיפור בדיוני שנשמע כאמת לאמיתה בשעה שהוא נשמע מפי אחד, ונשמע סיפור לפתיים בשעה שהוא נשמע מפי אחר. הוא הביא לי דוגמה על שודד עם אקדח שמגיע לבנק. אני מציע לחברי הכנסת הנכבדים להחליף את הדוגמה הזאת, דוגמה היפותטית, בדוגמה ממשית בתיק הזה. שיבוא אדם ויאמר: אני לא ניגשתי לבחינה, לא הכנתי עבודת גמר, לא הגנתי על התזה - ויישמע בסיפורים האלה. הוא בא לבחינה ולא ידע מה היה בה.

עו"ד ויינשטיין, הנקודה הזאת ברורה. אני מציע שתעבור לחלק הבא.

כל הצעה שאתה תגיד לי, אני אקבל.

אומר העוזר ליועץ המשפטי לממשלה במכתב שהוא כתב לי בתשובה לעניין השימוע, ואני מבין שגם הועבר לחבר הכנסת רוני בר-און. הוא אומר: "לאליק רון היתה גרסה באשר לעבודה שהוגשה, אף שלא הוכנה על ידו. גרסה אשר גם אם לא נקבלה כפי שהיא, קיים קושי להפריכה בראיות.

עם כל הכבוד, איזה קושי יש להפריך את הגרסה הזאת בראיות? הגרסה הזאת הפריכה את עצמה מתוך עצמה. צריך רק לקרוא מה שהוא אומר. הקושי הזה לא היה מנת חלקו בשעה שהוא הגיש את כתב האישום נגד חבר הכנסת פרץ. למה, מפני שדמו של חבר הכנסת הוא פחות סמוק, או יותר סמוק?

לא, בגלל שהוא מש"ס.

אבל למה אנחנו צריכים לשמוע את הדברים האלה מפי אליק רון, מפי הבוחנים בלטביה, מפי אנשים אחרים? נראה מה שאומר היועץ המשפטי לממשלה, מפי עוזריו הבכירים, בשעה שהוא הגיש את כתב האישום נגד אבן-חן, שהיה שותף לכל התעלולים האלה.

מסירים את חסינותו של אליק רון?

אפשר לגזור את דינו לפי משפט השדה הזה.

בסוג הדיונים הזה אני לא אמנע מסנגור להגיד את כל מה שהוא חושב שהוא צריך לומר כדי לשכנע את הוועדה שלא ליטול את החסינות. אחר-כך היועץ המשפטי לממשלה יקבל את זכות התשובה, וחזקה על החברים שהם גם ישקלו את השיקולים הנכונים ויגיעו לתוצאה הנכונה.

היועץ המשפטי לממשלה, בכתב האישום נגד אבן-חן, אומר את הדברים הבאים: "בתאריך לא ידוע ובסמוך לכך הגיע הנאשם ללשכתו של רון, לאחר שהאחרון הביע את רצונו להירשם ללימודי תואר ראשון במנהל עסקים. הוא נתן לו טפסי הרשמה. בתקופה הנ"ל עלות שכר הלימוד לתואר ראשון בשלוחת לטביה – 30,000 שקל. הנאשם לא דרש מרון, ורון לא שילם את שכר הלימוד. הנאשם עשה כן בידיעת העובדה שרון הולך לשלוחת לטביה לעודד רבים אחרים, מהם גם מי שכפופים לו, להירשם ללימודים בשלוחה. במעשיו המתוארים לעיל עדיין לא ניתן לראות שוחד בפעולה הקשורה בתפקידו".

לאחר מכן סעיפי כתב האישום מדברים על הסיפור של ההגנה, שלא היה ולא נברא, על הסיפור של העבודה וכל הדברים האלה. כל הדברים האלה באים עכשיו לא מפי אותם בוחנים, אלא מפי היועץ המשפטי לממשלה ועוזריו, שעה שהניחו את כתב האישום הזה והם מנסים מבחינתם להוכיח אותו בבית-משפט השלום בתל-אביב כעובדות המשקפות אמת צרופה.

מה שאתה אומר, בקליפת אגוז, שכל מה שהם אמרו לך שהם לא מסוגלים להפריך את גרסתו של אליק רון, בכתב אישום אחר הם כתבו את זה כגרסתם הם.

לא הייתי מנסח את זה יותר טוב.

היועץ המשפטי לממשלה אמר לכם, שלמעשה יאיר פרץ קיבל תואר. גם העוזר ליועץ המשפטי, במכתב שהוא כתב לי, אמר שבניגוד לפרץ, רון כלל לא קיבל את התואר, וממילא לא עשה בו שימוש.

באשר לפרץ, כבר אמרתי לכם שהוא לא קיבל תואר ולא עשה בו שימוש. הוא קיבל אישור לזכאות, וצריך היה לצרף תעודות שהיו בידיו. תעודות כאלה הוא לא צירף, ולכן האישור הזה נמחק מהמחשב.

אני מתקשה להבין מה ההבדל בין דיפלומה לבין השלמה, בעיניך.

זמן השאלות יהיה בסוף הצגת הדברים.

גם לאילנה דיין יש לי הרבה שאלות.

חבר הכנסת יצחק כהן, אני קורא אותך לסדר.

ככל שהדברים מתייחסים לחבר הכנסת פרץ, הוא לא קיבל תעודה, הוא קיבל אישור לזכאות שהיתה יכולה להצטרף לתעודה אם הוא היה מצרף אליה תעודות קודמות. תעודות קודמות היו בידו, ויש לנו אישור בחומר הראיות שהדבר הזה נבדק על-ידי פרופסורית מהאוניברסיטה העברית ואמרו שהתעודות האלה תקינות. היינו, צירופן של התעודות האלה עם אישור הזכאות היה יכול להוליד דיפלומה, תעודה. דא עקא, שהוא לא הגיש את התעודות האלה שהיו בידיו, לכן אישור הזכאות נמחק ולא קיים עוד ולא נעשה בו שימוש.

לגבי אליק רון, הוא קיבל דיפלומה של ממש, מפני שהתואר שלו היה תואר BA רגיל, הוא הלך ללמוד מנהל עסקים בתואר רגיל. הוא קיבל את התואר לאחר שעמד במבחנים שלא עשה, לאחר שהגיש עבודה שלא הכין, לאחר שהגן על עבודה בפני בוחנים שהוא לא הגן. לאחר שלא עשה את כל אלה, הוא קיבל תואר. התואר הזה הגיע לישראל ב-31 באוגוסט 2001. הוא לא קיבל אותו לידיו מהסיבות שאבן-חן אומר. שואלים את אבן-חן: מדוע אליק רון לא קיבל את התעודה עד היום, כאשר היא הוצאה ב-31 באוגוסט 2001? תשובה: "זה אכן התאריך שמופיע בתעודה לכולם. אגב, בפועל התעודות הגיעו לאחרונה בטרם נפגשתי אתו כדי למסור את התעודה. אני הוצאתי את הדיפלומה כדי להעביר אותה לאליק רון, דיברתי אתו שהדיפלומה אצלו והוא יוכל לקבל אותה. הוא אמר בסדר, שיבוא. ניסיתי פעם אחרת להזמין אותו כשהייתי בגליל והדיפלומה היתה אצלי, וזה לא יצא כי הוא היה במקום אחר, ואז התחיל הסיפור של המעצרים".

בחודש ספטמבר משרד החינוך הקפיא את כל האישורים והדיפלומות וכבר התחיל רחש בנושא הזה, ואליק רון, שקיבל רגליים קרות, החליט לא לקבל את הדיפלומה. הדיפלומה הזאת נשארה מוטלת כאבן שאין לה הופכין אצל אותו אבן-חן. אבל הדיפלומה הזאת הוצאה, היו טלפונים לקבל אותה, ובסופו של דבר הוא לא קיבל אותה מהטעמים שאמרתי עכשיו.

שמעתי מהיועץ המשפטי לממשלה שאמר לכם שאליק רון רצה גם ללמוד במכללת עמק יזרעאל ובחיפה, אות הוא וגם סימן שהוא לא חפץ בתואר ממכללת לטביה. הראיה, הנה הוא הולך כבר ונרשם למקומות אחרים.

אליק רון שלח למשטרה מכתב שהתקבל מהמכללה בעמק יזרעאל וממנו עולה שבמאי 2001 הוא היה שם כדי לקבל ייעוץ לצורך ההרשמה. ב-15 באוגוסט 2001 הוא רכש ערכת הרשמה. אם הוא באמת חשב ללמוד באותו מקום, מה גרם לו לגשת ולהתייצב להגנה על התואר יום לאחר מכן, ב-16 באוגוסט, במכללת לטביה? לגרסתו הוא ניגש לבחינה באנגלית.

אנחנו עושים את כל המאמצים כדי לסיים את הפרק של הטיעון של עו"ד וינשטיין לפני השעה 11:00, שאז יהיה מועד הגיוני לסיים את ישיבת היום. אחר-כך נקבל החלטות לגבי ההמשך.

אינני מבין כיצד הדברים האלה ממחישים מחשבה כזאת או אחרת. אבל כשרוצים להיתפס במשהו, אפשר להיתפס בכל סיפור. אני אומר שוב שאני תמה האם סיפורים כגון הסיפורים הללו היו מושמעים בעניינו של חבר הכנסת יאיר פרץ היו זוכים לאותה הקשבה בנפש פתוחה כמו שנשמעו הסבריו של אליק רון.

בינתיים מה שברור הוא, שיצאה דיפלומה על שמו ב-31 באוגוסט, והוא לא קיבל אותה מהטעמים שאני כבר אמרתי. בינתיים התחילה בחישה ומשרד החינוך נכנס לתמונה, התחילה חקירה משטרתית ואליק רון לא לקח את הדיפלומה.

היועץ המשפטי מחק לפרץ את עבירת השוחד מהטעם הפשוט, שפרץ לא לקח שוחד. טענו בשימוע שהמתת לא ניתן בעד פעולה הקשורה בתפקידו – הוא היה עוזר שר העבודה והרווחה – אלא כפעיל ש"ס, וכגון דא לא מאשימים בשוחד. ממילא טענו בפני היועץ המשפטי לממשלה, שחבר הכנסת פרץ לא גיבש מחשבה פלילית הצריכה לגיבושה של עבירה כזאת. הפנינו את היועץ המשפטי הממשלה לתמליל, ששם אומר פרץ לחוקר שחוקר אותו דברים פחות או יותר בנוסח זה.

אני לא מבין למה אנחנו צריכים את זה. הרי אם עבירת השוחד הוסרה, אתה לא בא פה בטענה שעשו לכם מחווה שלכאורה הם טוענים שנעשתה מחווה שהייתם ראויים לה ממילא. זה לא חלק ממערכת השיקולים שלנו.

הוא הסביר שעוזר היועץ המשפטי כתב לו מכתב, שהם לא מוותרים לו על העבירה בגלל שגם יש לו עבירת שוחד.

אבל היום הסיטואציה היא שלמכתב ההוא אין כל ערך, משום שעבירת השוחד איננה קיימת עוד, וממילא הם לא מוותרים.

יש לה ערך בשל העובדה שהם לא ביטלו את כתב האישום בגלל השוחד.

אמרתי שלא גובשה גם הכוונה הפלילית הצריכה לעבירת השוחד. יש קטע בתמליל שבו משוחחים יאיר פרץ והחוקר אותו, והוא אומר לו: "לא הייתי צריך לשלם, כי לא קיבלתי תואר ולא עשיתי שימוש בתואר. אם הייתי מקבל תואר, הייתי משלם. חוץ מזה, למה לא תבעו אותי, אם יש להם בעיה, בתביעה אזרחית?" אומר לו החוקר: "אדון פרץ, אתה לא מבין, איזה תביעה אזרחית פה? פה מדובר בשוחד". אומר לו פרץ: "שוחד על מה?" ומשיב החוקר: "אני אסביר לך".

דו-שיח כזה לא תמצאו אצל אליק רון. מפני שאליק רון קיבל את המתת בעד פעולה הקשורה בגרעין הקשה של תפקידו – כקצין, כניצב במשטרה, לא כפעיל בתנועה כלשהי.

התחושה שלי הייתה, אולי, שמחקו לי את כתב האישום בנושא השוחד, אלא אולי כדי לא להעלות טענה נוספת לאפליה בוטה לא פחות בנושא אליק רון. ככה אני לפחות עושה את זה. אני אולי שוגה, אבל אני פה ושם גם מסוגל לעשות את זה.

דבר נוסף – כל סטודנט טוב, לרבות אליק רון, נותן הצהרה בתחילת ההגנה שהוא הכין את העבודה בעצמו, הוא ולא אחר, הוא ולא שליח, הוא בעצמו ובאופן עצמאי – זה חשוב לעשות, כי - הביאו טופס הצהרה לאליק רון. הביאו לו טופס הצהרה ושאלו אותו האם אתה חתמת על טופס כזה. וכך הוא אומר: מראים את הטופס הזה ששמה כותב האדם: אני הכנתי את העבודה באופן עצמאי, מבלי עזרה, אני, לבד. אני ולא מלאך, אני ולא שרף, אני בעצמי. ואז אליק רון השיב: יכול להיות שחתמתי על הטופס הזה, אבל אני לא זוכר. אני זוכר שחתמתי על טופס אחרי המבחן, אינני מזהה את הטופס שאתה מציג לי, יתכן שזה היה זה.

האם אני צריך יותר מכך כדי לבוא ולומר שאליק רון, עד עכשיו, סיפר למשטרה סיפורים שרחוקים מן האמת כרחוק מזרח ממערב? אין ספק שהוא בא להגן על עבודה שהוא לא עשה.

ההצהרה הזו אבדה. היא לא קיימת. אבד הארגז שהיא נסעה בו ללטביה, אבל אליק רון לא ידע את זה. אם הוא היה יודע את זה, אני מניח שהיינו שומעים זמירות אחרות. אבל מפני שהוא לא ידע, הוא חשב שהדבר הזה קיים, הוא אמר: אני חתמתי, יכול להיות שעל טופס כזה. אבל הדברים האלה אומרים דרשני, ואני לא צריך להביא יותר ראיות מאשר זה כדי לבוא ולומר שלגבי אליק רון נעשה פה מעשה – מעשה מצוין – אני רק מבכה מדוע הוא לא נעשה באשר לי.

עכשיו, לעניין השוויון. אני אמרתי לכם, בנושא השוויון - - -

סליחה, לגבי כתבי האישום הנוספים - - -

סליחה, אני מבקש ממך, נסים זאב, לא להפריע.

אני לא מפריע, אדוני.

אני יודע. לא להפריע, בכל אופן.

אני, בכל אופן, אמרתי, שהפעלה בלתי שוויונית של החוק – ונדמה לי שזה מה שקרה כאן. פה הופעל החוק בצורה בלתי שוויונית, בשעה שהופעל בצורה שהופעל כנגד ניצב במשטרה והרבה הרבה שוטרים. לגבי ניצב אני ניתחתי את האירועים, ובאשר לחבר הכנסת יאיר פרץ – נדמה לי ששניהם לא זכו לאותה מידה של שוויוניות, ולגבי הנושא הזה של השוויון כלפי החוק, אני מבקש ברשותכם, להפנות אתכם למספר פסקי דין, שאני חושב שיש להם בנושא הזה חשיבות גדולה.

הראשון הוא בג"ץ 946/89 – אורי גנור. אני אקריא לכם קטע אחד קצר. "עיקרו של דבר, מן הראוי לבחון, אם אנשים, שעשו מעשי עבירה דומים או זהים, זוכים ליחס דומה או זהה מצד הרשויות המופקדות על אכיפת החוק". ואז ממשיך הנשיא שמגר ואומר: "נזק לאינטרס הציבורי אין ביטויו דווקא בכך שעבריין פלוני, שלא יעמוד לדין, יעבור עבירה נוספת. פירושו גם פגיעה באמונו של הציבור, כי אכן נעשה צדק, וכי השלטונות אינם נוקטים אמת מידה של איפה ואיפה. הכלל לפיו צדק צריך לא רק להיעשות אלא גם להיראות כי נעשה, הוא מורה דרך שמקומו לא רק בעגה המקצועית של המשפטנים, אלא הוא גם קנה מידה מעשי וחיוני לשליחי ציבור העוסקים בהשלטת משפט. השלטת המשפט נעשית לא רק למען הענשת עבריינים, אלא גם לשם מניעת עבירות נוספות, ואין מניעת עבירות, כאשר מאבד הציבור אמונו בדרכי פעולתן של הרשויות המשליטות את המשפט".

אני אפנה את תשומת לבכם לבג"ץ נוסף בשם זקין, ושם אומר בית המשפט העליון כהאי לישנה: "אפשר לומר לצורך עתירה זאת, כי אכיפה בררנית היא אכיפה הפוגעת בשוויון במובן זה שהיא מבדילה לצורך אכיפה בין בני-אדם דומים או בין מצבים דומים - - -דוגמה מובהקת לאכיפה בררנית היא בדרך כלל החלטה לאכוף חוק נגד פלוני, ולא לאכוף את החוק נגד פלמוני - - - די בכך ששיקול כזה, גם אם אינו שיקול יחיד, הוא השיקול המכריע בקבלת החלטה לאכוף את החוק. אכיפה כזאת נוגדת באופן חריג את העיקרון של שוויון בפני החוק במובן הבסיסי של עיקרון זה. היא הרסנית לשלטון החוק, היא מקוממת מבחינת הצדק. היא מסכנת את מערכת המשפט. הסמכות להגיש אישום פלילי היא סמכות חשובה וקשה. היא יכולה לחרוץ גורל של אדם".

בעניין תורג'מן אומר בית המשפט העליון: "עיקרון שלטון החוק משמיע את עיקרון החוקיות, ומוסיף הוא ומשמיע צורך בהפעלת החוק באורח שוויוני וללא הפליה, בהתאם לכללים ידועים וקבועים מראש, ללא שרירות וללא מקריות. הפעלת החוק באופן מקרי - שלא על דרך מדיניות קבועה, ברורה ומבוקרת מראש - משמיעה שרירות, ושרירות הנה אויבת שלטון החוק".

אני שמעתי פה עכשיו איזושהי תרעומת מצד היועץ המשפטי לממשלה שסבר אולי שלא היה ראוי לפרוט פה לפרוטות, אולי, את מעשהו של אליק רון. - - - הוא לא הסתיר אותה ממני, אמר אותה, בצורה ברורה, הוא יחזור ויאמר אותה, אני רואה שהוא מתכוון לחזור ולומר אותה גם לכם, בהמשך.

זה לעשות לאליק רון אאוטינג.

ואני אמרתי לכם בפתיח: אני, יש לי כבוד גדול ליועץ המשפטי לממשלה, הנוכחי, יש לי אפילו פינה חמה בלב ליועץ המשפטי הזה - - -

גם לאליק רון.

גם לאליק רון, כן.

אבל אני פניתי ליועץ המשפטי לממשלה, וביקשתי ממנו שימוע – אמרתי לו: תן לי, במקום שאני אבוא לוועדה הנכבדה הזאת ואבזבז את זמנה על דברים כאלה שהיועץ המשפטי לממשלה חושב אחר כך שהם בלתי ראויים, וככה הוא משמיע באוזני, וככה הוא מצהיר הצהרת כוונות שהוא מתכוון להשמיע באוזניכם עוד רגע קט. אני הבינותי שגם אני פניתי, גם חבר הכנסת מיכאל איתן ביקש שיאפשרו לי, אני גם ראיתי שצירפו לבקשה הזאת חתימות של 91 חברי כנסת, שגם הם חשבו שזה ראוי שהיועץ המשפטי לממשלה יאפשר לנו שימוע.

אני הבינותי שגם בוועדה הזאת, שישבה בישיבתה ביום 10 במרץ, הבנתי שהייתה איזושהי נימה של טרוניה מטעמו של יושב ראש הוועדה, על שלא נזדרזה דרכי ולא פניתי במהירות הראויה ליועץ המשפטי לממשלה. דא עקא, ששבוע לאחר הישיבה אני הגשתי את הבקשה ליועץ המשפטי לממשלה ואמרתי לו: תן לי אפשרות לבוא בפניך ולומר לך את הדברים. שימוע היועץ המשפטי לממשלה לא נתן לי, אבל הוא פירט את העיכוב בתשובתו - והתשובה ניתנה לי ב-4 בנובמבר, אני פניתי ב-17 במרץ – בכל מיני סיבות, בין השאר גם בעובדת היותו מועמד למשרת פרקליט המדינה. אני חייב לומר לכם שהרבה רעות אני תולה במועמדות הזאת, אבל לא את הרעה הזאת. הרבה רעות אני חושב שכן, אבל לא את הרעה הזאת, בנושא הזה - - -

סליחה, אתה יכול לפרט?

וזה ממש לא ענייננו, באמת. זה באמת לא ענייננו, עו"ד ויינשטיין.

בסדר. מכל מקום - - -

האשמה בקשר לזה שזה נע מינואר עד היום, היא רק עלי, נטו עלי, כולי אשם, מודה באשמה. עזוב את העניין הזה כרגע. הפסדתם מזה שזה התעכב במהלך השנה, אני מתנצל בפני חבר הכנסת פרץ שזה התעכב שנה.

לא, לא לא התכוונתי. לא. סליחה. אתה הבנתי אותי לא – לא הייתה לי נימה אחת של טרוניה לגבי הדברים האלה. לא כלפי מישהו בוועדה הזאת ולא כלפי היועץ המשפטי לממשלה – היועץ המשפטי לממשלה היה צריך לבצע חקירה, הוא ביצע חקירה נוספת, הוא אמר שהוא מבצע חקירה נוספת והדברים התעכבו מסיבות לגמרי אובייקטיביות. לא הייתה מחשבה כזאת לבקר, אין לי מחשבה כזאת ואינני מבקר, ואני אומר את הדברים - - -

לבקר זה דבר לגיטימי? אני לא מבין.

באמת ובתמים. כל מה שביקשתי את היועץ המשפטי לממשלה – אמרתי לו: תן לי אפשרות לבוא בפניך, לשמוע את כל אותו סיפור אליק רון, אותם סיפורים - - - אני רוצה להביא בפניך. אני פניתי, הוועדה הנכבדה הזאת חשבה שיהיה זה ראוי אם היועץ המשפטי לממשלה יאפשר לי לעשות כדבר הזה, חבר הכנסת מיקי איתן פנה, 91 חברי כנסת צירפו מכתב לבקשה, והיועץ המשפטי לממשלה סירב לתת את זה. הוא ישב – כפי שהוא כתב במכתבו אלי, שהובא גם ליושב ראש הוועדה – הוא ישב עם עוזריו, דן בעניין והחליט. כלומר: אני, שאני טוען לאפליה - - -

דרך אגב, אני מוכרח בקריאת ביניים: היועץ המשפטי השיב לפניה שלי, ואני קיבלתי את התגובה.

טוב, תודה רבה.

תודה. מכל מקום, אני ביקשתי את זה, היועץ המשפטי לא שמע אותי, אני, שטוען לאפליה, אותי לא שמעו, טענו כנראה יועצים אחרים מטעמו של היועץ המשפטי לממשלה הטוענים לחוסר אפליה, הראיה שהם סגרו את התיק, וככה יצאה החלטה תחת ידו של היועץ המשפטי לממשלה והיא הגיעה אלי תחילת נובמבר שנה זו.

סוף דבר?

סוף דבר, אני חושב שלנוכח עינינו ישנה פה אפליה פסולה. אני חושב שהיועץ המשפטי לממשלה הפעיל את החוק בצורה בלתי שוויונית, פעם באמות מידה מחמירות ככל שהכתוב מדבר ביאיר פרץ, הוא נקט גישה אחרת עם שוטרים וניצב. הפעלה בלתי שוויונית זו מקוממת, הפעלה בלתי שוויונית זו היא מאויבי שלטון החוק. אני, בנסיבות האלה, מבקש מכם להימנע מהמלצה, שאם לא במקרה הזה, אינני רואה מקרה ראוי ממנו. מדובר, בסופו של דבר, גם בזוטי דברים. אנחנו הסכמנו, כמו שאמרתי לכם בפתיח, שהאדון פרץ הגיש עבודות לא לו. אני חושב שהדבר הזה הוא בלתי ראוי בעליל, הוא לא נחמד, הוא לא משמח, אבל עדיין בדרך כלל, ידעתי שתלמידים שעושים כדבר הזה מקבלים הערה ביומן, ולא שמתי לב שתלמידים מן הסוג הזה מובלים אחר כבוד לספסל הנאשמים במשפט פלילי. מכל מקום, החוק פה הופעל בצורה בלתי שוויונית, ואני חושב שהדבר הזה יש בו כדי לקומם, ואני מבקש מכם להימנע מהצבעה.

אנחנו לא נוכל לקבל את בקשתך, כיוון שאנחנו צריכים להחליט. אנחנו לא יכולים להימנע מהמלצה, אנחנו נצטרך לקבל החלטה אם אנחנו נעתרים לבקשת היועץ או דוחים אותה - - -

להימנע מלהמליץ בפני הכנסת, התכוונתי, להסיר את החסינות.

אנחנו, או נקבל את בקשת היועץ המשפטי לממשלה ואז זה יובא לאישור המליאה, או נדחה אותה, ואז זה לא יובא לאישור המליאה. אלה האפשרויות שלנו.

אז אני מציע לדחות אותה.

כך או כך, תודה לעורך דין יהודה ויינשטיין. תשובת היועץ המשפטי לטיעונו של עורך דין יהודה ויינשטיין תהיה בישיבה הבאה, קרי: ביום רביעי הבא, בשעה 09:00 בדיוק. הישיבה אז תימשך הלכה למעשה – כפי שהיא נמשכה היום – עד תחילת המליאה אלא אם כן נצטרך עוד חמש-עשר דקות כדי לסיים איזה פרק, הישיבה שאחריה היא ב-20 בדצמבר בשעה 10:00, ובישיבה הבאה אני מניח שנגיע לפרק - אחרי שהיועץ המשפטי ישיב לסניגור, יישאלו שאלות על ידי חברי הכנסת, הן את היועץ המשפטי לממשלה והן את הסניגור, ויכול שנגיע גם לדיון הפנימי שלנו, ויכול שנגיע גם להצבעה. תודה רבה לכל המשתתפים, הישיבה נעולה.

11:00.