כנסת פתוחה

ב' - יום המלחמה באיידס

2
ועדת החינוך, התרבות והספורט
30.11.2004
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי




פרוטוקול מס' 340
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, י"ז בכסלו התשס"ה (30.11.2004), בשעה 10:30

יום המלחמה באיידס

חברי הוועדה: מלי פולישוק-בלוך -היו"ר
יוסי שריד
מרינה סולודקין

חה"כ אילן לייבוביץ
ד"ר בלהה נוי -מנהלת שפ"י, משרד החינוך, התרבות והספורט
נטע ידיד -מדריכה ארצית לחינוך מיני וחיי משפחה, משרד
החינוך, התרבות הספורט
רות ויינשטיין -מנהלת מחלקה לינוך ובריאות, משרד הבריאות
משה רחמים -משרד הבריאות
ד"ר דניאל שם-טוב -משרד הבריאות
ד"ר גדעון הירש -הוועד למלחמה באיידס
טלי יסאן -הוועד למלחמה באיידס
ליאור שמואלי -הוועד למלחמה באיידס
אבינוף פרומר -הוועד למלחמה באיידס
אבישי וילצינסקי -הוועד למלחמה באיידס
סימה סבג -הוועד למלחמה באיידס
גלית דיין -הוועד למלחמה באיידס
צפי רחמני
רחמים משה
מוגס למלם
טל ארביב
דן שטיינברג
שמט אלון
ד"ר מרגלית לאובר -רופאה ברמב"ם
ורד בן חירות
ענבל גור-אריה -איידס ירושלים

יהודית גידלי

מיטל בר-שלום







יום המלחמה באיידס

שלום, אני פותחת את ישיבת הוועדה. אני מברכת את הבאים בצל קרותה של ועדת החינוך ביום המלחמה באיידס. כיודע לכם, האיידס מכה בנו יום-יום ולא רק ביום המלחמה. כאשר אני עברתי על החומר שהוכן לי לקראת הישיבה הזו, ראיתי חומר מהשנה שעברה. אני מאוד מקווה שהדברים השתנו מהדו"ח הקודם, אך משום מה יש לי חשש שלא כך הם הדברים. גם אם השתנו הדברים, זה לא לכיוון החיובי. אני משוכנעת שיש יותר אידדס ויש פחות תקציבים.

לפני כמה ימים קראתי בעיתון שמספר החולים בעולם מגיע ל-39.000.000 איש. זו כבר מגיפה. אני מודעת לעובדה שיש דרך להתגונן ולעכב את התפרצות המחלה, אך עדיין המרחק גדול מלהיות טוב. לכן, כאשר ידידי, חבר הכנסת אילן ליבוביץ, שמוביל את יום המלחמה באיידס בכנסת, ביקש לערוך ישיבה בוועדת החינוך, אני חשבתי שאין מקום טוב יותר לכך. כמו כל דבר, הכל מתחיל בחינוך בגיל הרך. אם אנחנו יודעים לחנך ולמנוע את הדברים בגיל המתאים, אחר כך יש לנו הרבה פחות עבודה. בתחום הזה צריך להשקיע את מרב המאמצים, אבל לפי הדו"ח שאני קראתי אנחנו עושים בדיוק הפוך, וזה לא מפתיע.

בשנה שעברה אנחנו ערכנו דיון בנושא בדיוק באותו יום, ואני אמרתי שאני הייתי שמח אם הדיון בנושא הזה היה מתקיים לאורך כל השנה ולא רק ביום המוקדש לנושא הזה. הבעיה הגדולה ביותר של המלחמה באיידס זה הנושא של ההסברה והמודעות. חלק גדול מהמאבק לעצור את המחלה, הוא המאבק להביא לידיעת הציבור את מאפייני המחלה, הדרכים לךהימנע מההידבקות, ובעיקר היחס לחולים ולנשאים. אני חושב שלמערכת החינוך יש תפקיד גדול ומרכזי. אני יודע שלוועד למלחמה באיידס יש סדנאות וקורסים בנושא שהוא מוכן להעביר, אבל משרד החינוך ממעט לרכוש את שירותי הוועד. אם זה נעשה, זה נעשה בצורה ספורדית על ידי מנהלי בתי הספר, ולא כהנחיה ממשרד החינוך ולא בצצורה מתוקצבת על ידי משרד החינוך.

הנושא עצמו מטופל במסגרת הנושא של החינוך המיני. בשנה שעברה עוד לא היה ממונה על החינוך המיני ואני מקווה שמאז התמנה אדם ממונה.

אני הבנתי שהגברת יצאה לגמלאות.

בינתיים יש ממלאת מקום.

משרד החינוך צריך לבוא ולשלב ידיים עם הוועד למלחמה באיידס. בוועד ישנם אנשים מקצוע שיכולים להסביר על מערכי השיעור והסדנאות שהם מעבירים. בשנת 2003 הם הצליחו להגיע ל-30,000 איש, אבל זה עולה כסף. צריך לראות איך משרד החינוך מוצא את המשאבים להשקיע בזה, במקום להשקיע בעוד מערך שיעור שיעבירו היועצות או אחיות בתי הספר, שאין להן את ההכשרה המקצועית המלאה לעשות את זה. צריכים לראות איך מעבירים כספים לוועד במלחמה באיידס, כך שכל תלמידי חטיבות הביניים יעברו פעם בשנה סדנה של הוועד.

אני רוצה לשאול את נציגות משרד החינוך, מה התחדש מהשנה שעברה.

ההבטחה הראשונה שלנו היתה, שאנחנו נוציא איגרת לתלמידים, שמידעת אותם על 8 מרכזים שאפשר להיבדק בהם, ונותנת מעט מידע על האיידס. האיגרת כבר מוכנה.

למה היא עוד לא הופצה?

אנחנו קיבלנו בקשה ממשרד הבריאות שלא להפיץ אותה עדיין, כיוון שמשנים משהו בנהלים.

אפשר להבין, מדוע זה לוקח שנה?

היום עושים שינויים בחוק מבחינת הזכאות ומבחינת הבדיקות, היכן אפשר להיבדק והאם זה בחינם או לא. לאחר שהדיונים במשרד הבריאות יסתיימו, ניתןם יהיה להפיץ את האיגרת.

האם לא נראה לכם שההפסד של השנה הוא קצת מזיק? אפשר להוציא את האגרת ולעדכן במייל את השינויים.

בבתי הספר מופצים עלונים הכוללים מידע על האיידס ועל המקומות בהם אפשר להיבדק. אנחנו כבר שנים מפיצים את העלונים האלה ב-4 שפות.

אבל זה לא מגיע לבתי הספר.

בלהה, האם אתם מכירים את העלונים האלה?

אנחנו מכירים את העלונים האלה. ההם מופצים הבבתי ספר שהם ביוזמתם פונים אל מרכזי הבריאות בעיר או לתחנות האגודה לתכנון המשפחה, ומבקשים מהם שיעבירו אליהם את החומר לקראת הפעילות בבית הספר בנושא.

כלומר, צריכה להיות יוזמה של בית הספר על מנת שהם יעבירו את החומר הזה.

או יוזמה מקומית של מערכת החינוך.

כלומר, אין הנחיה של משרד החינוך לעשות זאת.

אין הנחיה רשמית להעביר אלינו נייר בנושא, אבל יש הנחיה להעביר את נושא האיידס בבתי הספר, כחלק מהפעילות של החינוך המיני.

אני הבנתי מהפרוטוקול של הישיבה שנערכה בשנה שעברה, כי למשרד החינוך אין כסף להכשיר מורות בנושא. אחד מחברי הכנסת גם אמר, שאי אפשר להעמיס יותר מדי על המורות, וכי הן לא יכולול להיכנס לנושא האיידס לעומק יותר מדי, חוץ מלהגיד, תיזהרו, ולכן צריכים אנשי מקצוע לשם כך. מצד שני, חבר הכנסת לייבוביץ אומר לנו, שמרד החינוך לא מוצא את הכסף כדי לממן את אותן הכשרות על ידי בעלי מקצוע.

את מצטטת טת הדיאלוג שהיה ביני לבין יוסי שריד. היה בינינו ויכוח אידיאולוגי, מי צריך להעביר את השיעורים האלה. אנחנו טוענים שיותר מדי אנשים נכנסים לבית הספר, נותנים משהו חד פעמי ויוצאים ללא כל אחריות, ובית הספר הוא זה שצריך לקחת אחריות.

לרבנים של חב"ד הם נותנים להיכנס מתי שהם רוצים.

אנחנו חושבים שהמורה הוא זה שעומד בפני התלמידי, והוא זה שצריך לעשות את זה. הוא גם זה שיטפל אחר כך בחששות של הילדים שיפנו אליו. הוא צריך להיות הכתובת. זה לא סותר את זה שבתי הספר יזמינו סדנאות בנושא. כרגע אנחנו מדברים על הנושא הזה, אבל אני מדברת על תפיסה אידיאולוגית בכלל הנוגעת לנושאי בריאות. אנחנו מוכנים שתהיה סדנה, אבל היא תהיה בנוכחות יועץ בית הספר ובהסכמת מנהל בית הספר.

בכמה בתי ספר זה קורה?

זה קורה ברוב בתי הספר ובגני הילדים. ישנן 3 רמות גיל, כאשר בכל אחת מהן אנחנו עושקים במשהו אחר. בגן הילדים אנחנו מדברים על חינוך לזהירות והגיינה אישית. בחטיבות הביניים אנחנו מוסיפים את הנושא של הגישות והעמדות כלפי איידס או כלפי ילד נשא. דרך אגב, אנחנו לא יודעים מיהם הילדים הנשאים או המורים הנשאים, כי על פי החוק לא חייבים לספר לנו על כך. בתיכון אנחנו מדברים על זוגיות ועל הקשר לאיידס. אנחנו שמחים על כל שיתוף פעולה, אבל בסופו של דבר האחריות היא על בית הספר.

אף אחד לא לוקח את האחריות מבית הספר, להפך. אני רוצה שתהיה להם עוד יותר אחריות. אני רוצה לדעת, האם משהו השתנה. לפי הדיווח שנתתם בשנה שעברה, אן לכם כסף בשביל להעביר את כל המורות את ההכשרה המתאימה.

זה לא בדיוק מה שנאמר. היה ויכוח בין יוסי שריד לביני, כאשר יוסי שריד אמר, "תעזבו את המורות בצד. הן לא יכולות לקחת על עצמן גם את המטלה הזו". אנחנו חושבים שאיש חינוך צריך להיות בקיא בעניין, כי הוא זה שנמצא בקשר עם הילדים. אנחנו לא מכשירים רק מורים, אלא גם ילדים, כדי שיוכלו להסביר לילדים אחרים.

אולי נשמע מנטע, איך הדברים עובדים בפועל.

הפעילויות בבתי הספר יכולות להיות פעילויות אקראיות או חלק מתוכנית אורך של בית הספר. בדרך כלל, בכל תוכנית כזו משולב גוף כלשהו. זה יכול להיות הוועד למען המלחמה באיידס, משרד הבריאות, או התגייסות מקומית של אחות מאחת מהאגודות לתכנון המשפחה. אנחנו נוטים לכיוון שנקרא, "ייעוץ לעמיתים". אני בהחלט מקבלת את זה שהמורה לא יכול להיות בקיא בכל התחומים. הוא כן צריך להיות בעל ידע, אבל הוא לא תמיד יכול להתגייס ולהעביר את הכל. אנחנו רוצים גם להעביר חלק מהאחריות לתלמידים, כי אנחנו חושבים שזה מאוד נכון. בני נוער מדברים עם בני נוער. אחד מהדברים שאנחנו עושים היום, זה לנסות ולהכניס ילדים עמיתית שידריכו את הנושא הזה.

האם יש נכונות מצדם לעניין?

מאוד. אני יועצת בתיכון. אני ערכתי תוכנית כזו בשכבת י"א בבית הספר בו אני עובדת, והיתה היענות מדהימה. הילדים נגשו אלי בסוף היום ואמרו לי, שהם מומחים והם רוצים להכינס לכיתות י' ולכיתות י"ב. הם קיבלו הנחיה והדרכה שוטפת, הכוללת את כל החומר האפשרי בנושא.

ממי הם קיבלו אותו?

ממני כיועצת.

באיזה יישוב זה נעשה?

ברמלה. אנחנו מאוד מחכים לפרסום האיגרת, כי איגרת כזו בדרך כלל מזמנת עבורינו הרבה מאוד ימי עיון של יועצות. בימי עיון כאלה, אנחנו מכשירים את היועצות לקראת העברת הנושא בבתי הספר.

אנחנו עוסקים בהתנהגות מינית של בני נוער שנמצאים בגיל בו ההורמונים גועשים והם בתחילת הפעילות המינית שלהם. חלק מהם המוסקסואלים, וחלק מהם יתביישו לשאול את המורה לתנ"ך או להיסטוריה, האם מן אוראלי הוא מסוכן או לא, או האם מן אנאלי מסכן. אני לא חושב שנער או נערה בכיתה י' או י"א ירצה לשאול את המורה בבית הספר את השאלות האלה. אני הייתי רוצה שהוועדה הזו תקרא למשרד החינוך, לכלול במסגרת תוכנית לימודי החובה את סדנת ההסברה למניעה של הוועד ללחימה באיידס, וזאת מכמה טעמים. הטעם הראשון הוא, שהאנשים שאותם אנחנו מכשיריםף, אלה אנשים שהם בשנות העשרים שלהם בעיקר. אלה אנשים יכולים לדבר אל בני נוער בגובה העיניים, ולהשתמש במילים בהם בני הנוער משתמשים, ולא לומר ואגינה או איבר מין זכרי. הם יכולים לדבר על נסיונם שלהם בתור אנשים צעירים שפעילים מינית ונמצאים במועודונים.

זה עתה טלי סיימה הכשרה ל-8 מנחי סדנאות בת 4 ימים. זה לא דבר שניתן לעשות בשעה במסגרת הכשרת מורים. אנחנו השקענו הרבה כסף בהכשרה הזו, כי אנחנו מאמינים שהקונספט של ההכשרה הוא קונספט נכון. הקונספט של הוועד הוא לא להנגיד, זהירות, זה מסוכן, תשתמשו בקונדום, אלא להסביר איך נדבקים ואיך לא נדבקים. אנחנו רוצים גם שיתייחסו בכבוד לנשאים בבית הספר ולא נידו אותם.

אנחנו לא יודעים אם יש נשא בבית הספר.

במקומות בהם יש בני עדות שעלו מארצות אחרות, יש מקרים כאלה. היו מקרים בהם הורים לילדים נודו, בגלל היותם נשאים או הורים לנשאים. אני מקווה שהוועדה תקרא למנשרד החינוך לתקצב את הפעילות הזו. אנחנו פנינו לא פעם ולא פעם למשרד החינוך על מנת לקבל תמיכה בפעילות שלנו, אבל אנחנו לא מצליחים לעמוד בקריטריונים של המשרד, כי הם גם סבוכים וגם קשים. אני חושב, שאם הדבר הזה יחרוג מגדר המלצת המנכ"ל לפעילות כזו ויתוקצב, זה יהיה בסדר. בסך הכל עלות הפעילות הזו היא לא בשמים.

על איזה סדר גודל מדובר?

אם אנחנו מדברים על פעילות שכבתית, אנחנו מדברים על הקצבה של 10 שקלים ל-4 שנים לתלמיד.

זה לא לפי ההצעות שאנחנו קיבלנו.

דבריו של גדעון מהדהדים. הטיפול בנושא הזה הוא לא כמו טיפול בנושאים אחרים. חוסר הפתיחות של התלמיד כלפי המורה שלו, זה להיות או לחדול. השאלה היא, האם את מרגישה שתלמידים שלך יפנו אלייך או למורות אחרות באותו חופש כמו שהם יפנו למישהו זר?

בפעילות שאנחנו ערוכים, אנחנו דואגים ליידע אותם ולתת להם פרוספקטים לגבי כל המרכזים הקיימים.

את מדברת על הצד הפורמלי של הקניית הידע, אבל אנחנו עוסקים כאן במשהו הרבה יותר רגיש. את דברי על אבר מין זכרי, והא ידבר על זין.

התלמידים העמיתים מדברים בדיוק בגובה העיניים.

אבל התלמידים העמיתים לא עברו את ההכשרה שלנו. הנושא של איפה להיבדק, זה לא מה שחשוב בגיל 15. אנחנו לא רוצים שהם יידעו איפה להיבדק, אלא שהם יתנהגו באופן שהם לא יידבקו.

דיברנו על חומרי ההסברה שמשרד החינוך מפיק. בחומרי ההסברה אכן מופיעות דרכי ההדבקה באיידס, אך נאמר שם, כי אם מקיימים יחסי מין לא מוגנים, אז ניתן להידבק באיידס. נער או נערה שזה עתה מתנסים מינית לראשונה, מבחינתם קיום יחסי מין יכול להתפרש לאלף ואחד דברים. אם הם לא נמצאים במסגרת של קיום יחסי מין שבהכרח כוללים חדירה, אז האם זה אומר שהם עושים מעשה כזה או אחר, יש סיכון להדבקה?

מעוררים בהם חשדות במקום שאין.

המטרה שלנו בסופו של דבר היא לגרום לירידה באחוזי ההדבקה. אנחנו נותנים אנפורמציה שהיא אנפורמציה יישימה, ואנחנו מגיעים למצב שבו אנחנו עומדים עם קונדום בכיתה ואנחנו מראים איך מלבישים אותו נכון. שום איגרת שבעולם לא יכולה לעשות את העבודה הזו.

נראה לי שגם מורה לא יכולה לעשות את זה.

מורים עושים את זה. ישנה יועצת בבית הספר, שבשיעורים שבהם המחנכת מרגישה שהיא לא מסוגלת להיכנס לכיתה, היועצת נכנסת במקומה.

את אמרת שזה תפקידן של המורות לדאוג לכל העניין, ופתאום את אומרת שהמורות לא מסוגלות לעשות זאת.

לצערנו, הפעילויות בבתי הספר מתבצעות בצורה ארעית לחלוטין, והיא תלויה בשיתוף פעולה ובמודעות של מנהל בית הספר וברצון הטוב של רכזת החינוך החברתי. יועצת יכולה להיות מאוד פתוחה, אבל תלמיד לא יבוא ויתוודה בפניה על מגע מיני כזה או אחר, כי זהו עדיין יועצת בית הספר. לעומת זאת, אנחנו הגענו למצבים שבהם בנות באו והתוודו בפני מנחה בסדנאות על תקיפה מינית, ובנים באו ויצאו מהארון בפניה, שלא לדבר על שאלות אנטימיות בנוגע לקיום יחסי מין.

כמה זמן אורכת הסדנה שלכם?

אנחנו מדברים על סדנה של שעה וחצי.

האם את חושבתש בבשעה וחצי אפשר לעשות מהפיכה כזו?

אני אומרת לך את זה מניסיון.

זו נראית לי הגזמה.

אני יכולה לומר לך עוד דבר. יש גופים נוספים שעורכים הסברה בנושא איידס, אבל אף גוף לא מצליח להגיע להיקפים של פעילויות שהוועד למלחמה באיידס עושה. אנחנו מדברים על פעילויות שנעשות בבתי ספר עירוניים, מקצועיים, פנימיות וכו'. משרד החינוך מבצע פעילויות, אבל הן מבוצעות רק בפנימיות. משרד הבריאות גם כן מבצע פעילויות הסבר לאיידס בתוך תוכנית רבת היקפים, אבל זה מיועד לאוכלוסייה האתיופית.

האם הוא מיועד רק לאוכלוסייה האתיופית?

לא.

הוועדה למלחמה באיידס הוא כיום הגוף שמבצע פעילויות הסברה לכלל הציבור, ופה אין בחירה של גוף בהתאם לקריטריון כזה או אחר.

יש לי תחושה לא נוחה. אתם בעצם צריכים להיות באותו צד של השולחן. מדוע הם לא יכולים הכין את השטח, להעביר את האגרות ולהכין את התיאוריה, ואתם תשלימו את החסר ותפתחו את התלמידים לגורמים האחרים. אני חושבת, שאתם צריכים להשלים אחד את השני.

זה נכון, אבל אנחנו נתקלים במציאות, שבה מתוך 400 בתי ספר תיכוניים שקיימים, אנחנו מקיימים פעילויות בפחות מ-120 בתי ספר. משרד הבריאות ערך סקר כדי לראות כיצד בתי הספר מתעסקים עם הנושא של חינוך מיני. נוכחנו לדעת שהעיסוק בנושא האיידס בתוך המסגרת של החינוך המיני, מסתכם בפסקה. העיסוק בנושא האיידס במסגרת החינוך המיני, אינו מעביר לתלמידים אינפורמציה פרקטית שיכולה לגרום לאותם בני נוער לא לפחד מהמחלה. את ואני יודעות שברגע שאנחנו מפחדים ממשהו נוצרות חומות הגנה, והן לא הופכות אותי להיות מודעת לנושא. במצב כז, התלמידים עומדים מאחורי הטענה של, "לי זה לא יקרה".

אני מזמין את הוועדה ואת אנשי משרד החינוך לראות סדנה שלנו.

משרד החינוך בעצמו ערך סקר בבתי הספר התיכוניים, במהלכו העירו האנשים הממונים על העברת התכנים באלה, כי קשה להם להעביר תכנים שקשורים לאיידס ולחינוך מיני, כי הם מרגישים שהם לא מקצועיים מספיק. יותר מ-40% מבתי הספר משתמשים בגורם חיצוני כדי לבצע את הפעילויות האלה.

וזה לא אתם.

גם אנחנו וגם גופים אחרים.

מה עם חטיבות ביניים?

זהו גיל שאנחנו פחות מתמקדים בו משני טעמים. את הפעילויות שלנו אנחנו מבצעים בכיתות י'-יב', כיוון שאז מתחילים להיות יותר פעילים מינית, וכי הם הרבה יותר בוגרים כדי להתמודד עם תכנים שקשורים למין ולשינוי בנורמה ההתנהגותית.

שיתוף פעולה יכול להיות דבר שהוא מאוד פורה ומפרה. אנחנו מאמינים שעל מנת ליצור שינוי בנורמה ההתנהגותית, על מנת להוריד את הסטטיסטיקה וליצור פה חברה שיכולה לחיות בשלום, בבטחה ובאהבה עם האנשים שחיים עם איידס, צריך לעשות הסברה. כדי שאנחנו נוכל לעשות את זה, אנחנו צריכים את שיתוף הפעולה של משרד הבריאות.

זה נראה לי הדבר הכי ברור.

אנחנו זקוקים לשיתוף פעולה גם בהכנסת התכנים כתכני חובה ולא כאופציה.

משרד הבריאות עובד עם הוועד למלחמה באיידס כבר הרבה שנים. יש עוד עמותות ואגודות שעוסקים בנושאים דומים. שיתוף הפעולה קיים גם עם משרד החינוך. כמשרדי ממשלה אנחנו מחויבים לעבוד על פי מכרזים. כדי לקנות שירותים חיצוניים אנחנו חייבים לפרסם מכרז, ויש כמה גופים שניגשים למכרז, ולא רק הוועד למלחמה באיידס.

איזה עוד גופים עוסקים בזה?

ישנה את האגודה לתכנון משפחה וישנו את ארגון Jerusalem Aids Project.

אני רוצה לדעת, כמה כסף משקיע משרד הבריאות במלחמה באיידס.

אנחנו מקיימים פרוייקט למניעת איידס בעדה האתיופית, ובזה אנחנו משקיעים 4,000,000 שקלים בשנה, כאשר הרוב מושקע בטיפול בנשאים, וחלק קטן מושקע בפעילות מניעה בעדה האתיופית, בבתי ספר, בחינוך הבלתי פורמלי ובפנימיות. שינם עוד 700,000 שקלים המושקעים בהסברה. אנחנו עורכים עכשיו גם קמפיין של הסברה שעלה לאוויר בשבוע שעבר. בנוסף, אני מדברת על ההסברה ברדיו, בטלוויזיה ותמיכה בסדנאות בעבודה משותפת עם משרד החינוך. עכשיו אנחנו עורכים סקר שמתחיל בשבועות האלה, ויכלול 5,000 תלמידים בחינוך הממלכתי ובמגזר הערבי. עדיין לא קיבלנו אישור לערוך את הסקר הזה בבתי הספר הממלכתי-דתי, ואנחנו מקווים שנוכל לקבל את האישורים לבצע זאת.

למה הם לא נותנים אישור לזה?

אין לי מושג.

מה קורה עם המגזר החרדי?

שם אפילו לא ניסינו. אנחנו מבצעים את הסקר הזה כדי להיות יותר מושכלים בנושא.

דברת יכול להרגיש טוב. הם לא רוצים את המלצות דברת, והם לא רוצים את תוכנית הטיפול באיידס.

בבתי הספר עושים הרבה בנושא ההסברה. אף פעם אין מספיק, אבל משקיעים הרבה בנושא של קשר ומיניות, ולא מדובר רק על פעילות של שעה וחצי בנושא איידס. היום ישנה עלייה דרסטית במחלות מין אחרות, וזה יכול גם לקרות עם מחלת האיידס. אנחנו יודעים איזה אוכלוסיות נמצאות בקבוצות סיכון.

אני פתחתי את הדיון ואמרתי, שהניירות שיש בידי הם משנה שעברה. בניירות האלה מדובר על איזה ספר שיש במשרד החינוך.

אנחנו עדיין עובדים עליו.

אני רוצה לשמוע מהם הנתונים לגבי התפשטות המגיפה בארץ.

היום יש 4,300 איש שחיים עם הנגיף.

ידועים.

זה לא רק ידועים. דניאל שם טוב שהוא מנהל המחלקה לשחפת ואיידס יכול להביא בפניכם את הנתונים.

הנתונים שאני אציג כרגע, אלה נתונים שמשרד הבריאות מקבל מכל מרכזי האיידס וממעבדת עמית בתל השומר. היום יש לנו 4,300 נשאים בארץ. 327 חולי איידס חיים עם הנגיף, 2,860 נשאים ידועים שחלקם הגדול נמצא בטיפול, ואנחנו מעריכים, על פי אומדן שבנינו יחד עם ארגון בריאות עולמי, כי יש עוד כ- 1,100 אנשים שלא יודעים שהם נשאים, כי הם לא נבדקו.

האם זו אקסטרפולציה סטטיסטית?

כן.

לדעתנו, היא מאוד מינימליסטית.

היא נעשתה בשיתוף עם ארגון בריאות עולמי, על פי כללים מקצועיים.

מותר גם להיות אופטימיים.

אנחנו חושבים שאנחנו מאוד ריאליים. במדינת ישראל ישנו שיעור קרוב לחזה של רוב מדינות מערב אירופה. כיוון שאנחנו ארץ קולטת עלייה, מעבר ל-50% מהנשאים בארץ, נדבקו בחו"ל. זה מצב מאוד מיוחד, ואנחנו נצטרך להתמודד עם זה בצורה מאוד מיוחדת.

בשנו ה-90 היה מהפך שלם מבחינת התחלואה. אם לפני שנות ה-90 היון 30-40 מקרים חדשים כל שנה שהיו מרוכזים בקבוצות סיכון יתר, כמו משתמשי סם תוך ורידי וגברים הומוסקסואליים, בשנות ה-90, עם הגעתם של עולים חדשים, המספר של הנשאים עלה פי 7, 300 נשאים חדשים כל שנה. היום כשליש מהנשאים הם נשים. במדינות המתפתחות, אין קבוצות סיכון יתר, גברים ונשים פה אחד נמצאים באותה רמת סיכון.

אז למה רק שליש מהנשאים הם נשים?

מבין ה-50% זה חצי חצי, והם מהוות שליש מכלל החולים והנשאים. בשנת 2004 יש לנו קצת פחות נשאים חדשים, זה בעיקר לנוכח העובדה שיש לנו פחות נשים שבאים מאותו אזור. עם זאת, יש לנו עלייה של נשאים הומוסקסואליים. לכן, משרד הבריאות עובד במספר כיוונים במקביל, לפעמים לבד ולפעמים אם משרד החינוך ומשרדים אחרים.

העמדה שלנו היא שצריך לקיים הסברה גם לכלל האוכלוסייה וגם לקבוצות שנמצאות בסיכון יתר. בגלל משאבים מועטים, אנחנו יכולים לקיים הסברה לכלל האוכלוסייה רק פעם בשנה. היום יתחיל קמפיין של 3 שבועות, שמתבסס על מחקר שעשינו, לפיו רוב האנשים יודעים איך עובר האיידס, אבל לא יודעים מספיק טוב איך הוא לא עובר. מה שברור לנו, שלא משתמשים מספיק בקונדום. אחת הסיבות העיקריות לזה, הוא רצון לבנות זוגיות רצינית.

לא להכניס מישהו בינינו.

מטרת הקמפיין של משרד הבריאות, הוא להתמקד ולתת לגיטימציה לאישה לומר, בלי קונדום אתה לא נכנס. הקמפיין יכלול 4 טיפוסים סטריאוטיפיים של נשים שכל אחת בעלת אופי שונה, אבל כולן מסכימות על דבר אחד, שבלי קונדום אין קיום יחסי מין.

האם זה לא אינטרס גם של הגבר?

בוודאי, אבל אנחנו רואים שהאישה לא יכולה לעמוד בפני אותם גברים.

דווקא בגל זה שהגבר הוא דומיננטי, כדאי להגיד לו, שלו זה כדאי.

זה על פי סקר שערכנו.

האם הסיכון לאישה הוא יותר גדול?

פי 17. היא נמצאת הרבה פעמים במצב בו היא לא יכולה לסרב, ואנחנו רוצים לשנות את התפיסה הזו.

אני חשבתי שאם אתם תעבדו על הגבר, תהיה לכם תוצאה יותר טובה.

ניסינו את זה לפני שנתיים-שלוש, אבל אנחנו רואים שזה לא מספיק. הגבר לא מספיק עונה ההיגיון הזה שאכן צריך להשתמש בקונדום. ישנן מספר אוכלוסיות שמאופיינות בהתנהגות של סיכון, כי ברגע שמשתמשים בקונדום האוכלוסייה לא נמצאת בסיכון. אנחנו פועלים בכמה כיוונים. הכיוון האחד הוא של העדה האתיופית. רותי וינשטיין מנהלת את התוכנית הארצית בנושא. הכיוון השני הוא של האוכלוסייה ההומוסקסואלית. כפי שאמרתי קודם, יש עלייה במספר הנדבקים בקרב האוכלוסייה הזו. אנחנו רוצים להבין יותר את התופעה, ולכן אנחנו עורכים סקר באינטרנט, כי התגלה שהאוכלוסייה ההומוסקסואלית משתפת פעולה בכלי הזה, על מנת לדעת מה בדיוק ההתנהגות המינית של אותו גבר הומוסקסואל.

האם שם המודעות היא לא הרבה יותר גדולה?

זה נכון, אבל זה לא מספיק. אני משוכנע שהם יודעים איך נדבקים, אבל אנחנו רוצים דעת האם הם משתמשים בקונדום. אם נגלה שהם לא מספיק משתמשים בקונדום, אנחנו נמצא דרך איך לשכנע שכן ישתמשו בקונדום.

אני רוצה עכשיו שתתייחס למצב בבתי הספר. מכיוון שאתה מכיר את הנושא ואת הצד של הנדבקים, אני רוצה לדעת, האם אתה חושב שהטיפול של משרד החינוך מספק או שצריכים לבצע פעולות נוספות.

אני לא יכול להתערב במדיניות של משרד החינוך.

אם אמרו פו קודם שהפעילו מתבצעת רק ב-120 בתי ספר מתוך 400 בתי ספר, אז זה לא בסדר.

אבל מדובר רק בפעילות של הוועד למלחמה באיידס.

אני יכול רק לומר, כי במשרד הבריאות ישנה דלת פתוחה למשרד החינוך, ואנחנו משתפים פעולה כמה שאפשר. אנחנו משקיעים משאבים על מנת לקיים סקרים, אך מעבר לזה, זו אחריות של משרד החינוך. אנחנו נשמח לעזור לאחר ממצאי הסקרים, אבל מעבר לזה אני לא יכול להתחייב.

האם שיתוף הפעולה בין משרד הבריאות למשרד החינוך בעניין הזה, הוא משביע רצון מבחינתך?

יש כאן שתי רמות שונות לחלוטין. ישנה את הרמה של שיתוף הפעולה המקצועי, ועל זה אני שמח. ישנה רמה של משאבים, ואני חושב שישנם משאבים מעטים למשרד החינוך והייתי מאוד שמח אם היו יותר משאבים.

אני רוצה להגיד הרבה תודה לד"ר שם-טוב, כי אנחנו עובדים ביחד בצורה טובה, והוא עוזר לנו בכל סיטואציה. הלוואי שהקשר רק ילך ויהיה יותר טוב. לגבי משרד החינוך, קצת מביש שיושבים פה נציגים של משרד החינוך, כאשר אנחנו מנסים לדבר על משהו סיסטמתי בראייה מדינתית, ונותנים דוגמא של בית ספר ברמלה. גם אם הפעילות שם היא הכי טובה שאפשר, עדיין מדובר בבית ספר תיכון אחד ברמלה.

הם נתנו דוגמא אחת, אבל זה לא אומר שבכל מקום זה ככה.

120 בתי הספר שבהם אנחנו קיימנו פעילות, זה בעקבות יוזמה שלנו. אנחנו ביקשנו מהם להיכנס לבתי הספר וניסינו להשיג מקרנות כספים מיוחדים עבור סדנאות לאוכלוסיות בסיכון. שום דבר לא הגיע ממשרד החינוך. ד"ר שם טוב ודאי יודע הרבה יותר טוב ממני מהי העלות החודשית של קוקטיל תרופות לנשא. מדובר באלפי דולרים, בעוד שאנחנו מדברים על עלות של בסך הכל 100 דולר לכיתה. זה אומר 3 דולר לילד. זה מכעיס ומקומם שאין שום פתרון סיסטמתי של המדינה.

סליחה, אבל אתה לא היחיד שמביא גאולה לעולם.

אני בטוח. בואו נעבוד ביחד. אם אתם מחכים לאיגרת שכבר כמה שנים רק מתעדכנת והחינוך המיני לא עובד, אז משהו לא בסדר.

אני חושבת שזו חוצפה מה שאתה אומר. אתה אומר שצריכים לתת לכם כסף כדי שאתם תתערבו. אם אתם רוצים תשלום, תפנו לוועדת תמיכות של המשרד. אתם שמעתם ממשרד הבריאות, כי ישנו שיתוף מקצועי ואנשים עושים את העבודה. אתם לא היחידים שעושים את העבודה.

אבל אתם לא נתתם שום פתרון שהוא סיסטמתי.

מי אמר שלא ציינו שום פתרון?

בזה התחלנו את הישיבה.

במשרד החינוך אמרו לנו כי אנחנו אל עומדים בקריטריונים, אבל כאשר אני מסתכלת על הקריטריונים שלהם לכל תמיכה שהיא, אני מוצאת המון ארגונים שכן מקבלים כספים על אותו דבר. הוועדה למלחמה באיידס באופן סיסטמתי לא נכלל באף אחד מהקטגוריות של הקריטריונים שלכם לתמיכות. בשנת 2004 בכלל לא הגשנו בקשה לתמיכה, כי לא עמדנו בקריטריונים.

אז תעמדו בקריטריונים.

אז צריך לשנות את הקריטריונים.

לא. יש קריטריונים לא בשביל שישנו אותם.

הקריטריונים הם לא קריטריונים של אפיון העמותה, כי העמותה כן מוכרת לרשם העמותות. הקריטריונים הם קריטריונים של מהות, של התוכן שבו הם רוצים להשקיע במהלך השנה.

מה מפריע למשרד החינוך להכניס אתכם?

בעיה אחת היא של מספרי התלמידים בכיתות.

מה הבעיה?

יש כמה בעיות ולא תמיד אנחנו עומדים בקריטריונים האלה. בעיה נוספת, היא בעיה עם ההכשרות המקצועיות של המנחים.

זה נשמע לי קצת הזוי. כאשר שמאלתי האם יש עוד גורמים שעוסקים בהסברה, אמרו לי יש עוד הרבה, אבל בעצם אין כל כך הקרבה גורמים שעוסקים בהסברה בנושא איידס. האם יש פה עוד גומרים שעוסקים בפעילות הזו?

משרד הבריאות והאגודה לתכנון המשפחה.

זה משהו אחר.

לא. הם מדברים על מיניות, ובתוך זה גם על האיידס.

אבל המיוחדות שלהם זה לא הטיפול באיידס, אלא תכנון משפחה.

אני שייכת לפרוייקט שנקרא, פרוייקט איידס ירושלים, ואנחנו גם עוסקים בהסברה ובחינוך בבתי ספר, בצה"ל ובמג"ב, לא רק בירושלים.

מה ההבדל ביניכם לבין הוועד למלחמה באיידס?

הוועד למלחמה באיידס מטפל גם בנשאים ובחולים. אנחנו עוסקים אך ורק בהסברה.

מה גודל הגוף שלכם?

אנחנו לא מופיעים במספר גדול של בית הספר, כפי שעושה בוועדה למלחמה באיידס.

כמה מדריכים יש לכם?

אני לא יודעת את המספרים המדויקים. אני מניחה שפחות מ-100 מדריכים.

אם כך, אתם לא יכולים לתת מענה ארצי. כמה מדריכים יש לוועד למלחמה באיידס?

זה לא קשור למספר המדריכים. לנו יש 24 מדריכים, אבל אנחנו עושים קרוב ל-600 פעילויות בשנה.

כלומר השיתוף של שני הארגונים יכול לתת מענה מסוים.

מי זו העמותה לתכנון המשפחה?

המנכ"לית שלהם היא ד"ר אילנה טינגלר. הם נכנסים לבתי ספר ועורכים הסברה.

מה זה שייך למשפחה.

זה שייך לאיידס, כי יחסי מין הולכים עם איידס.

כלומר, ישנם 3 גורמים שעוסקים בהסברה בבתי הספר.

הם עוסקים באיידס כדרך אגב.

לא משנה, עדיין מדובר במעט גורמים.

אני רופאה ברמב"ם ואני לא עוסקת בחינוך באופן פורמלי, אלא בהתנדבות. אני עוסקת בנושא של איידס הרבה מאוד שנים, ולפני כשנה עשיתי מיפוי, איזה גופים עוסקים בהסברה במדינת ישראל.

איזה רופאה את?

אני רופאה לאיידס. אני עוסקת הרבה שנים בחינוך. לאחר שגילינו שבחיפה אין שום פעילות בנושא, לקחנו יוזמה והקמנו תוכנית מאוד יפה, ואנחנו נציג אותה בשבוע הבא במשרד החינוך.

תדאגו לעמוד בקריטריונים.

הם שותפים נמרצים לתוכנית. אנחנו יזמנו מפגש של כל אותם 8-9 גופים שעוסקים בהסברה במדינת ישראל, והגענו למסקנה שצריך לעבוד ביחד. לאור זה, נוצר פורום שמובל היום על ידי משרד החינוך, כי בקונספט המשותף של כל הגופים האלה, עלה שאין שום ספק שהמקום הנכון ביותר לתת את ההסברה, הוא בבתי הספר. מי יעביר את ההסברה הזו, זה כבר עניין של אידיאולוגיה ושל כסף.

אני מבינה שהפורום הזה הוא בהתהוות כרגע.

בשבוע הבא כבר יש מפגש בתל אביב, שבו יוצגו כל הגופים השותפים.

למה לא אמרתם את זה בהתחלה? אנחנו התחלנו את הדיון עם אנשי משרד החינוך.

לא הספקנו לומר את כל הדברים.

אני מובילה את הפורום הזה כמעט שנה, על מנת לאסוף ידע ומידע לגבי כל הגופים הפועלים, וכדי למצוא איזה מידע קיים בארץ לגבי התנהגויות מיניות וסיכוניות של בני נוער. בשיתוף פעולה של צוות שכולל את משרד הבריאות ואת המחלקה ההתיישבותית של משרד החינוך, ד"ר אילון שינקר וגורמים נוספים אחרים, אנחנו מארגנים את הכנס שיתקיים בשבוע הבא.

אני מבינה שבכנס הזה ישתתפו משרד החינוך ומשרד הבריאות.

לא. זה כנסת שבו ישתתפו כל אותם 10 גופים שעוסקים בהסברה, הוועדה למלחמה באיידס, איידס ירושלים, רמב"ם וכו'.

אנחנו הזמנו גם את אגודת חושן, שהיא אגודה של הומוסקסואליים.

אז אני מבינה שאתם הקמתם פורום שעובד בשיתוף פעולה. האם הוועד יודע מזה?

כן.

חבל שאתם לא אומרים גם דברים חיובים ורק תוקפים כל הזמן.

הוועד גם שותף לכתיבת האיגרת, וכך גם משרד הבריאות. אנחנו החלטנו להרים את הכפפה ולא לעשות שום דבר לבד, אלא עם כל הגופים שרלוונטיים לנושא.

יותר מזה, הכנס הזה ישמש תשתית. אנחנו התבקשנו בשנה שעברה לעדכן את הספר שהוא בן 5 שנים.

11 שנים.

לא הספקת לבדוק את שיעורי הבית בעניין הזה. הכנס הזה מיועד לאסוף את כל הידע העדכני והחדש.

לאור הערתך, אני רוצה לומר שלפני כל ישיבה אנחנו שולחים למשרד החינוך את תוכן הישיבות שלנו, מתוך בקשה שיעבירו לנו חומר עדכני על הנושא. משום מה, אני בסוף זו שמקבלת את הנזיפה, שאני זאת שלא עשתה את שיעורי הבית. משרד החינוך לא שולח חומר, וגם כשר אני אומרת לכם לדבר אתם אומרים את הדברים רק בסוף הישיבה.

אני יודעת שדיברו עם גברת שוש צימרמן, וגם ביקשו ממני להתקשר לכנסת ולהעביר נתונים. אני התקשרתי והשארתי את מספר הטלפון שלי, אבל לא חזרו אלי.

כאשר אנחנו חברי הכנסת צריכים להוביל דיון כדי להגיע להחלטות ואין לנו נתונים עליהם ניתן להתבסס, זה לא בסדר. אנחנו לא יודעים שיש כנס, שמעדכנים את הספר ועוד כל כך הרבה דברים.

אנחנו החלטנו שבמקום שנעדכן את הספר, נכתוב אותו לגמרי מחדש, עם תפיסה מחדש.

מתי זה יהיה מוכן?

אני מקווה שלישיבה הבאה זה יהיה מוכן. זה לא קל לכתוב ספר.

התפיסה שלנו היא לא לכלול בו רק את נושא האיידס, אלא בכלל התנהגויות סיכוניות מיניות של בני נוער, כי אנחנו רואים את הקונדום כדרך למנוע מחלות מין והפלה של בני נוער. לכן, הראייה היא הרבה יותר רחבה היום.

האם אתם חושבים שכתוצאה משיתוף הפעולה הזה והכוחות שעומדים לרשותכם, תוכלו בשנה הבאה להגיע ל-400 בתי הספר או 300 בתי הספר?

אני רוצה להסביר ולומר, כי הוועד למלחמה באיידס הגיע ל-120 בתי ספר, אבל אנחנו מגיעים להרבה יותר בתי ספר. יש חוזר מנכ"ל שמחייב את כל בתי הספר לבצע את פעילות ההסברה.

בלהה, את מכירה את יחסי המיוחד אלייך שלא מאפיין את יחסי למשרד החינוך. אני רוצה לשאול, האם אתם יכולים לומר לנו בביטחון כמה בתי ספר תקיף הפעילות המשותפת של כל הגורמים על פי חלוקת עבודה מסוימת? אני רוצה גם לדעת, על איזו איכות של מעורבות אנחנו מדברים.

אנחנו מקוויים להוציא בקרוב את האיגרת לתלמיד. האיגרת פחות חשובה מהחשיבות שלה כגרום שיכשיר מחדש את היועצים.

אבל האיגרת זו לא המעורבות עליה אנחנו מדברים.

האיגרת היא דרך עבורנו לכנס את כל היועצים מחדש ולערוך ימים מרוכזים, אליהם נזמין גם את הוועד למלחמה באיידס. אז נערוך ימים שלמים של 6 שעות ולא של שעה. ברגע שאנחנו עורכים יום כזה, אנחנו מעבירים מסר ליועצים, כי הם עכשיו יוצאים לדרך ומפעילים את התוכנית בבתי הספר. בנוסף, אנחנו רוצים לחייב את מנהל בית הספר לפרסם את האיגרת לכל ילד, כך שהוא יעבור סדנה בנושא. הוא לא יכול לתת לו ביד את האיגרת. לכן אני רואה את האיגרת כגורם מזמן, שיקרב את נושא האיידס לכלל התלמידים ויחייב את המנהלים את הנושא הזה בבתי הספר.

מה בנוגע לשאלה שנשאלה? האם התוכנית הזו תכלול כחובה את כל בתי הספר התיכוניים במדינת ישראל?

על פי חוק, יש חובה כזו.

אבל בפועל זה לא מתבצע. אני שואלת שוב, האם את חושבת שאת תוכלי לבוא ולומר לנו שזה חל על כולם כחובה ומתקיים כחובה?

זה דורש בדיקה רצינית.

האם זה לא מתפקידך?

זה מה שאנחנו צריכים לדעת.

אני יכולה לומר, שאנחנו נכפיל את מספר בתי הספר שיקבלו את ההסברה הזו. אני חושבת שכבר היום אנחנו עושים את זה, ולכן אני מתחייבת על זה. זה מחייב אותנו לעשות סקר בסוף השנה, על מנת לראות האם אכן בתי הספר קיבלו את ההסברה הזו.

אם תהיה קפצת מדרגה של פי 2, זה בסדר.

אני רוצה להזמין את הוועדה לראות את סדנת ההסברה שלנו, שלא מורכבת רק משעתיים של הסברה, אלא גם מסיפור אישי של נשא.

יש לי רעיון יותר טוב. לקראת שנה הבאה, אני אציע שנביא לכאן כיתה שבפניה אתם תערכו את הסדנה. אני רציתי להציע שחברי הכנסת יעברו את הסדנה, אבל אני לא יכולה לסמוך על זה שהם יבואו. הכי נכון הוא להזמין כיתה לכאן ואת חברי הכנסת, ואתם תעבירו את הסדנה. אני חושבת זה יכול להיות יותר טוב אשר לדבר עוד פעם על אותם הדברים.

השאלה היא באמת, מה השתנה משנה שעברה.

הרגע אמרו לך.

אני חושבת שישנה התפתחות מעניינת.

אני גם עורך סדנאות בבתי הספר. יש לי גישה שיכולה לחבר בין שני צדי השולחן. אני הייתי שנתיים מורה בבית ספר באר שבע, וכמורה לשעבר אני יכול לומר כי אכן יש בעיה לערוך הסברה לתלמידים בנושאים הלאה. אני הייתי אז בין 27 ולא היתה לי בעיה לדבר אליהם בגובה העיניים, וכאשר סיפרתי לצוות המחנכים שאיתם עבדתי על הפעילות שאני עשיתי, החליף צבעים והיה במבוכה.

אני מרכז את הקו הפתוח, שזה קו המידע של הוועד למלחמה באיידס שפועל בשיתוף משרד הבריאות, שעתים בערב חמישה ימים בשבוע. אנחנו מקבלים 2,600 שיחות בשנה, קרוב ל-10 שיחות בממוצע בשעתיים, מתוכם 3.6% אלה שיחות מבני נוער. לדעתי, זהו נתון מאוד מדאיג. אם כל כך מעט בני נוער מצלצלים לשאול שאלות על נושא שבו הם מתחילים לעסוק, זו מנורה אדומה.

ישנם הרבה מאוד גופים אחרים שנותנים מענה.

אני לא טוען שאנחנו הגוף היחיד.

אנחנו עברנו את החיים שלנו גם בלי להשתמש בקו הפתוח.

זה לחלוטין לא מייצג, אבל זה איזשהו אינדיקטור.

אני חושבת שאתה צודק.

אני רוצה לבקש ממשרד החינוך לתת הסברה גם בבתי הספר של המערכת הממלכתית-דתית. אני בתור אחת שבאה מהאוכלוסייה שנקראת אוכלוסייה בסיכון, אני יכולה לומר, כי רוב התלמידים יוצאי אתיופיה לומדים בבתי הספר של המערכת הזו, והם לא מקבלים את ההסברה הזו. חייבים לדאוג לאישור, כך שייכנסו לבתי הספר האלה ויתנו את ההסברה.

כל הנושא של חינוך מיני והנושא של חיי משפחה, שנושא האיידס נכלל בתוכם, נמצא בחינוך הדתי בסקציה נפרדת. הם לא תחת אחריותנו. יש להם ממונה משלהם.

אבל אתם מדברים לפעמים.

אנחנו מדברים. בסקר שרצינו לעשות, שינינו כמה וכמה פעמים את השאלות ועידנו את הסגנון, אבל ראשי החינוך הדתי החליטו שהם לא יכולים להסתדר עם זה.

זה חמור, כי יש המון ילדים מהעדה שלא יודעים איך להתמודד עם הורים שהם נשאים.

רוב הילדים בני העדה האתיופית, שלא בטובתם, נקלעו לחינוך הממלכתי-דתי, בעיקר באשמת אלה שהוליכו אותם לשם, אבל גם באשמת אנשי העדה עצמם. הם נמצאים בין ציבורי היעד הראשונים במעלה, ודווקא הם לא מקבלים את ההסברה הזו. זו הערה מאוד מאירת עיניים.

אני רוצה לתת את זווית הראייה שלי. אלי מגיעים אנשים לאחר שקיבלו תשובה חיובית. ככל שעובר הזמן גיל הממוצע יורד והרבה מאוד צעירים מגיעים אלי. אחד הטיעונים השים ביותר שאני שומעת, הוא לגבי ההסברה בבתי הספר. יש הרבה כעסים, כאשר אחד מהם מופנה למערכת החינוך, על זה שלא אמרה להם כלום. הסברה זה לא רק שיחה בת שעה. כדי שתהיה הפנמה והבנה עמוקה של החומר הזה, שהוא חומר קשה שכולל שני נושאים שהם טאבו, מוות ומין, צריך להעביר סדנה שלמה. אני נותנת לכם את הזווית של מיש כבר נדבק. כאשר אותו אדם הגיע לשלב שבו הוא צריך לקחת את הקונדום ולהשתמש בו, הוא לא עשה זאת. הוא לא זכר למה חשוב וכמה חשוב להשתמש בקונדום.

אולי הוא כן זכר ואמר לך את זה כדי להצדיק את עצמו.

אני לא הייתי מתייחסת לזה אם זה לא היה עולה מכל כך הרבה אנשים צעירים עם H.I.V,
שהגיעו אלי.

כאשר אני עושה דבר רע, יש לי נטייה לא לזכור את זה.

לסיום, כדי שתהיה הסברה יעילה, צריכה להיות סדנת ארוכת טווח לא של פעם בשנה. מדובר במחלה קשה שעולה למדינת ישראל מאות אלפי דולרים. צריך להשקיע בסדנאות ארוכות טווח לא פעם אחת במהלך לימודי התיכון, כי תהליך של הפנמה הוא תהליך מאוד ארוך.

אני נותן את הסיפור האישי במסגרת הסדנאות של הוועד למלחמה באיידס. אני רציתי להדגיש את החשיבות של הסיפור האישי במהלך הסדנה. אני רואה את הצעירים לפני הסדנה ואחרי הסדנה, והשינוי שהם עוברים מבחינת ההפנמה, הוא משמעותי ביותר. אחרי הסדנאות מגיעים אלי הצעירים ונפתחים בפני. פתאום כל הפחדים שלהם יוצאים, והם מרגישים קרבה מאוד גדולה והבנה של חשיבות קיום יחסי מין מוגנים עם קונדום.

כמה בעלי סיפור אישי מעורבים בפעילויות האלה?

6 אנשים, שמתוכם רק 3 נחשפו בתקשורת, והיתר עשו זאת רק בבתי הספר.

בסוכנות הידיעות שמוקדשת לאיידס, סופר שרשויות סין הכניסו את נושא האיידס בתור פריט חובה בבתי הספר התיכוניים, כאשר לפני שנתיים עדיין הכחישו שם כי יש בעיה כזו בסין. תוך שנתיים הם עברו מהכחשת הבעיה להכנסת הנושא לכל בתי הספר התיכוניים.

אני מתנצל בפני נציגי משרד החינוך אם נשמענו כאן יותר מדי בעלי ארגומנטים. אנחנו מעונינים בשיתוף פעולה עם משרד החינוך. אנחנו חושבים שיש לנו מה להציע למשרד החינוך, שהוא דבר שהוא ייחודי לוועד למלחמה באיידס. אנחנו זקוקים לכסף כדי להעביר את הסדנאות האלה. אנחנו לא מרוויחים מזה יותר מדי כסף. אנחנו משלמים למי שמספר את הסיפור האישי, למנהלים ולמי שמרכז אותם. אנחנו חושבים שזה הפתרון הטוב ביותר בשביל להפנים את הנושא הזה של מניעת איידס. אני אשמח אם הוועדה תקרא למשרד החינוך לכלול את הנושא הזה בתור פריט חובה.

אני לא חושבת שאני אקבל את ההמלצה האחרונה שלך, משום שאין לזה סוף. אי אפשר לכפות כל דבר. אני רואה בברכה את ההבנה והנכונות של משרד החינוך ללכת בכיוון רוח הדברים שלך ולגרום

אפשר לקרוא למשרד החינוך להסתייע יותר בגורמים המעורבים.

ברוח הדברים החיוביים של דבריך, גדעון, אני רוצה לסכם את הישיבה. הוועדה מברכת על תחילתו של שיתוף פעולה פורה בין משרד החינוך לבין כל הגורמים הממשלתיים והציבוריים הפועלים כיום בנושא המלחמה באיידס, כאשר הכנס המקצועי בנושא הוא פתיח ציבורי לכך. אני בהחלט רואה בכך תחילתה של דרך נכונה.

הוועדה דורשת ממשרד החינוך להכין תוכנית פעולה להסברה שתכלול את כל בתי הספר, ותדווח לוועדת החינוך בתוך חצי שנה על ביצוע התוכנית. אז נשמח לראות את ההתקדמות של הדברים.

הוועדה רואה בחומרה רבה את העובדה, שאין הסברה של נושא המלחמה באיידס בקרב התלמידים הדתיים במדינת ישראל, במיוחד חמורה הבעיה שתלמידים בני העדה האתיופית שנשלחו לחינוך הדתי אינם מקבלים כל הסברה בנושא הזה, כדברי הנציגים עצמם.

אני מציע שנרשום, כי הוועדה רושמת לעצמה את הודעת משרד החינוך, כי בשנה הבאה יוכפל ההיקף של בתי הספר שיקבלו הדרכה בנושא האיידס.

אני ביקשתי דבר יותר מרחיק לכת. אני ביקשתי תוכנית פעולה להסברה שתכלול את כל בתי הספר. בתוך חצי שנה אנחנו נקבל דיווח על תוכנית הפעולה הזו.

כיוון שנמסרה כאן הודעה, אני מציע שתהיה לנו תזכורת, שהמשרד מסר הודעה שהוא מעריך שיוכפל מספר בתי הספר.

בסדר. אני חושבת שאתם צריכים במשרד החינוך מישהו שיתפקד במשרה קבועה ויידע שזה תפקידו.

התפקיד עומד בפני מכרז.

בתוך חצי שנה אנחנו נקבל דיווח על התוכנית וביצועה. בנוסף, אנחנו נבקש ממשרד החינוך שיביא לכאן תלמידים שיעברו סדנת הסברה על ידי הוועד למלחמה באיידס.

אולי נעשה גם הסברה של עמיתים.

אתם תבנו ביחד את התוכנית.

האם צריך לחכות ליום הבינלאומי או שאפשר לעשות את זה קודם?

אפשר לעשות את זה קודם. תבנו יחד את התוכנית וכאשר תהיו מוכנים, אנחנו ניתן לכם את הבמה ואת החשיפה. תודה רבה, הישיבה נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 12:10