א' - חוק זכויות התלמיד (תיקון- כבוד עובד הוראה)

2
ועדת החינוך, התרבות והספורט
30.11.2004
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי




פרוטוקול מס' 339
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, י"ז בכסלו התשס"ה (30.11.2004), בשעה 09:00

חוק זכויות התלמיד (תיקון- כבוד עובד הוראה), התשס"ד-2004

חברי הוועדה: גילה פינקלשטיין -היו"ר
יוסי שריד
מרינה סולודקין
גילה גמליאל

ד"ר בלהה נוי -מנהלת שפ"י, משרד החינוך, התרבות
והספורט
טובה בן ארי -הממונה על זכויות התלמידים, משרד
החינוך, התרבות והספורט
עו"ד יבינה זכאי בראונר -לשכה משפטית, משרד החינוך, התרבות
והספורט
אילנה דינור -סגנית מנהל בכיר לכ"א, משרד החינוך,
עו"ד דורית מורג -משרד החינוך, התרבות והספורט
התרבות והספורט
עפרה דונסקי -משנה למזכ"ל, הסתדרות המורים
מיכאל אזוב -ארגון ההורים הארצי
ברכה ארגועני -ארגון ההורים הארצי
אלכס סורוקין -מועצת התלמידים הארצית
עו"ד אביבית ברקאי-אהרונוף -הועצה לשלום הילד
איריס צור -נציבות דורות הבאים

מירב ישראלי

יהודית גידלי

מיטל בר-שלום






חוק זכויות התלמיד (תיקון- כבוד עובד הוראה), התשס"ד-2004

שלום, אני פותחת את ישיבת הוועדה. לפניכם מוצעת הצעת חוק, תיקון חוק זכויות הילד. את החוק הזה קיבלנו לפני 3 שנים. זהו חוק של השר סילבן שלום. כל תלמיד ברחבי הארץ קיבל את החוק הזה. אני תליתי אותו בבית הספר כאשר הייתי מנהלת בית ספר. אני שמחתי כאשר החוק הזה התקבל, כי אני חושבת שאנחנו צריכים חוק זה. אני חושבת, שאם יקבלו את אחת המלצות ועדת דברת, המדברת על כך שמורה ייבחן גם באופיו וייבדק האם הוא מתאים להיות מורה, אנחנו נצטרך פחות להישען על חוק זכויות התלמיד.

אני מצאתי לנכון שיש לאזן את החוק. בחוק נאמר כי יש לכבד את החבר ואת מנהל המחוז, אבל לא מוזכרים עובדי ההוראה. אני מציע להוסיף את המילים, עובד הוראה. אני מאמינה שהכבוד צריך להיות הדדי, וככל שהמורה דואג לשלום וכבודו של התלמיד, התלמיד צריך לדאוג לשלומו וכבודו של המורה.

המורה הפך היום לשק החבטות. זה נכון שזה שהדברים יהיו כתובים בחוק, לא יוביל למצב בו כל התלמידים מיד יכבדו את המורים ויפסיקו עם מעשי האלימות. עם זאת, כאשר המורה והמנהל יקריאו בתחילת השנה את מגילת זכויות התלמיד, יהיה שיג ושיח בנושא הזה. כדי שיהיה אקלים מיטבי בבית הספר, צריך להזכיר בחוק גם את מתן הכבוד למורה.

החוק עבר בקריאה טרומית בתמיכתם של למעלה מ-30 חברי כנסת, וכך גם בקריאה הראשונה. עכשיו אנחנו צריכים להכין אותו לקריאה שנייה ושלישית. אני מאמינה ששמירת מעמדו של המורה הוא תנאי הכרחי, לא רק לקיומה של החברה בישראל, אלא בכלל לקידומה של מערכת החינוך בישראל בקרב מדינות העולם. חשוב שבתחילת כל שנה יקריאו את התיקון הזה. זה יהי בנוסף לפעילות הגדולה של משרד החינוך שמשקיע בכיוון הזה.

אנחנו רואים התקדמות גדולה בנושא של אלימות תלמידים בשנים האחרונות, בעיקר בחטיבה העליונה. יש לנו בעיות עם התלמידים היותר צעירים בחטיבות הביניים, אבל הממצאים מראים כי יש שיפור ניכר בחטיבה העליונה. כל זה בעקבות הפעילות הרבה של משרד החינוך ושל שפ"י. אני רוצה שנעלה את הנושא הזה לדיון, כל שנמצא את הדרך לאזן בין זכויות התלמיד לזכויות המורה. ללא ספק, חובות התלמיד צריכות להופיע לצד זכויותיו. אביבית וד"ר קדמן היו שותפים לעבודה על הצעת החוק הזו, וקיימנו דיון בנושא בחדרי.

אני מזכירה שהתנגדנו. בסעיף 1 נאמר: "תוך שמירת כבוד הוראה..", ובסוף הסעיף: "לעודד יצירת אקלים של כבוד הדדי בקהילת הממסד החינוכי". אני חושבת, שזה יוצר איזושהי כפילות, כי הרי ממילא כבוד עובד הוראה זה כבוד הדדי בקהילת מוסד החינוך. בנוסף, יש צורך להגדיר קהילת מוסד חינוכי. הגדרת עובד הוראה כמנהל, מורה, גננת או מדריך במוסד חינוך. זה יוצא מצב שבו את המורה ואת המדריך צריך לכבד במיוחד, ולא את אב הבית או גורמים אחרים במערכת החינוך. בנוגע אליהם, נאמר כי יש לשמור על אקלים הדדי בקהילת המוסד החינוך. יש פה אפליה. כבוד אחר למורה מאשר לאב הבית.

את דיברת על כבוד התלמיד, אבל זה לא נאמר מפורשות בחוק זכויות התלמיד. לא חשבו שזה צמריך להיאמר מפורשות, כי נאמר שזה ברוח כבוד האדם ועקרונות האמנה.לא נאמר מפורשות שצריך לתת כבוד גם לתלמיד.אם מדברים על כבוד הדדי, גם זה צריך להיאמר באופן מפורש.

בסעיף 3 נאמר, "ובכלל זה כללי המשמעת, לרבות כללים בדבר כיבוד עובדי ההוראה במוסדות החינוך.." אני חושבת שיאה שיירשם כאן, כללים בדבר כיבוד עובדי ההוראה וכללים בדבר יצירת אקלים של כבוד הדדי בקהילת מוסד החינוך. אני אומרת שוב, שצריך להגדיר מהי קהילת מוסד החינוך.

אנחנו עלינו על הבעיה הזו של פיחות בכבודו של המורה כבר לפני מספר שנים. אנחנו מטפלים בזה ברמה של מתן סעד, תמיכה ועזר למורים שנפגעים ממקרי אלימות. אני הייתי גם חבר בוועדת וילנאי, שניסתה למצוא פתרונות לבעיה הזו. כבר אז אנחנו חשבנו שצריך להקים ועדה שכזו. היום אנחנו עומדים מול שבר גדול מאוד בכל הנוגע לכבוד האדם, ואני מברכת את גילה על הצעת החוק הזהו. עם איבוד הסמכות של הבוגר בעיני הילד בתוך החברה הישראלית, ישנה בעיה גדולה, וכנראה שהדברים צריכים להיאמר והם אינם מובנים מאליהם.

גילה קוראת לחוק הזה, תיקון כבוד עובד ההוראה. הדברים האלה נאמרים ברחל בתך הקטנה. זה לא מונע להגיד שצריך לכבד את המבוגר באוטובוס או בסופרמרקט. גילה היתה עמיתה שלי בהסתדרות המורים, לפני שהיא היתה חברת כנסת, ואנחנו יחד כאבנו את הנושא של נסיגה במעמד ובסמכות של המבוגר בכלל, ושל עובד ההוראה בפרט.

אני חושבת שההצעה של גילה היא ברורה. אני א יודעת למה היא החליטה להכניס את זה דווקא למסגרת הזו. יכול להיות שראוי להקדיש לזה חוק חדש ולהעמיד אותו כחוק משמעותי. אנחנו יודעים שלא יעלה על הדעת לפגוע בשוטר בעת מילוי תפקידו או בכל עובד ציבור בעת מילוי תפקידו, אבל לגבי המורה זה לא ברור.

למה זה לא ברור? האם הוא לא במסגרת עובד ציבור?

כנראה שלא.

מה זאת אומרת כנראה? מה אומר החוק?

פגיעה במורה היא כבר לא מובן מאליו.

גם פגיעה בשופט זה לא מובן מאליו. האם החוק שקיים היום אינו חל לגבי מורים?

כנראה שזה לא ברור לגמרי שהוא חל גם לגבי מורים.

אני חושבת שהיא מדברת מבחינה ציבורית.

מבחינה ציבורית כולנו הפקר, גם חברי כנסת.

מבחינה משפטית חוק העונשים מגדיר עובד ציבור גם כעובד מדינה ועובד רשות חינוך מקומי. לגבי מורים שהם לא עובדי מדינה או עובדי רשות חינוך מקומי, ישנה התייחסות לגבי מילוי תפקיד על פי דין שאינו ברור.

אבל 99% מהמורים הם או עובדי מדינה או עובדי רשות חינוך מקומית. האם החוק הזה עומד לחול על אחוז אחד?

מי חושב שנביא תקנה באמצעות חוקים?

אני חושבת שלא נביא תקנה רק באמצעות חוקים. אני מחזיקה ביד יצירת מופת של משרד החינוך, שנשלחה לכל אחד מתלמידי בתי הספר וכוללת את הזכויות שלהם, כאשר מולן אין שוב חובה. מול הזכות עומדת אחריות ולא חובה. יש לי על כך ויכוח עם טובה בן ארי, כי אני חושבת שבמדינה דמוקרטית יש לאדם גם זכויות וגם חובות.

צריך להוציא עוד יצירת מופת שבה יופיע חוק העונשין. אני חושב שמרוב חוקים לא רואים את החוק המקורי. מה הבצע בהכנסת תבן לעופריים?

אם חברת הכנסת מצאה את הצורך להוציא את התיקון הזה לחוק, אני רוצה להתייחס לכך. זה לא עניין חוקי אלא עניין ציבורי.

האם עניין ציבורי נפתר על ידי חוקים? מדובר פה בזילות החוק. במקום להתמודד באמצעים חינוכיים-ציבוריים עם הבעיה, אנחנו מרמים את עצמנו וחושבים שבאמצעות ריבוי חוקים אנחנו נביא לסדר. לדעתי, זהו מעשה אנטי חינוכי.

כאשר אמרתי יצירת מופת, זה נאמר במרכאות. אנחנו לא יושבים כאן היום כדי לדון בכל מה שנעשה. אנחנו ישבנו אתמול לטקס עצה בפאן החינוכי של הנושא הזה, ובפאן הטיפולי של הנושא של אלימות כלפי עובדי הוראה. אנחנו התכנסנו כאן היום כדי להתייחס להצעת החוק של חברת הכנסת פינקלשטיין, שבאה לאזן את חוק זכויות התלמיד. אני חושבת שיש צורך לאזן את הסמכות בכל האמצעים שקיימים בשטח, בחקיקה, בחינוך ובהחזרת סמכות לכל המבוגרים באשר הם, החל מההורים שמביאים את הילדים לבית הספר ואומרים, "אדוני המורה, תטפל בילד שלי כי אני לא מסוגל", ועד למורה שהפך לשק חבטות של החברה הישראלית.

ישנה בעיה, אבל היא לא יכולה להיפתר באמצעות חקיקה או באמצעים מלאכותיים, כפי שהוצעו בעבר, כמו לעמוד בפני המורה . הדברים האלה לא מועילים, ואנחנו עושים אותם כדי לנקות לנו את המצפון. הדברים הם בתחום החינוך ולא התחום החקיקה או הגינונים. אני למדתי בכמה בתי ספר, וראיתי שבאותם בתי ספר שבהם לא עמדנו בפני המורה, היה יותר יחס של כבוד למורה, מאשר באותם בתי ספר שבהם כן עמדנו בפני המורה.

חלק מהחינוך קשור גם לטקסיות. אני למדתי בתיכון של זרם העובדים, שבו קראו למורה, החבר.

לאבא שלי קראו, יעקב, והא היה מנהל זרם העובדים ומנהל בית ספר של זרם העובדים.

זה נכון שהפתרון לא יבוא מחקיקה בלבד. הוא יבוא מחינוך וחיקה ועוד הרבה דברים אחרים. מדובר בהוליסטיקה שלמה, אבל עכשיו אנחנו מתייחסים רק לפאן של החקיקה.

אם יש כללים ברורים, תוציאו את זה בחוזר מנכ"ל.

בחוזר מנכ"ל בכל יום מקבלים עוד תיקון ועוד תיקון.

חה"כ שריד, בחוק זכויות התלמיד כתוב, כבד את התלמיד, אבל לא נאמר לכבד את עובד ההוראה. אנחנו לא קוסמים, וודאי שזה לא מה שישנה את האווירה כך שתהיה אוירה מיטבית בבית הספר, אבל כאשר קוראים בתחילת השנה את חוק זכויות התלמיד ולא מופיע השם עובד והוראה, זה לא בסדר.

אז שיוציאו את החוק הקיים שחל לגבי מורים.

החוק הזה הוא תיקון לחוק הקיים. אנחנו רוצים שיוסיפו את השם של עובד ההוראה, כדי שיהיה שיג ושיח בעניין. חושב שהתלמיד יידע שלצד הזכויות שלו יש גם חובה. התיקון הזה עבר כבר קריאה טרומית בתמיכה של למעלה מ-30 חברי כנסת, וקריאה ראשונה בתמיכה של רוב גדול.

אני היום באה לא תחת הכובע הרגיל שלי כנציגת ארגון זכויות הדיות הדיור והקואליציה של משפחות חד הוריות, אלא כאמא. לא מקובל עלי שתהיה אלימות כלשהי, לא כלפי תלמיד ולא כלפי מורה. אני שואלת את עצמי, מדוע קיימת התופעה הזו של אלימות כלפי מורים? מה עושים כנגד מורה ש"יורד" בלי סוף על אותו תלמיד, שבסוף מתפרץ בצורה ברוטלית וגסה. אם התלמיד עצמו לא מתפרץ, אז החברים שלו עושים זאת כנקמה במורה ש"יורד" בלי סוף על תלמידים. אני חושבת שצריכים לעשות איזושהי סדנת רגישות גם למורים. אני לא אומרת שכל התלמידים בסדר, אבל כנראה שגם חלק מהמורים הלא כל כך בסדר. אני כל הזמן שואלת את עצמי, למה הגענו למצב כזה בו ילד רוצה להתנקם באותו מורה ספציפי. כנראה שמשהו בהתנהגות של המורה מביא את התלמיד להתנהג בצורה כזו. זה נכון שאנחנו לא רוצים שהמורה יהיה שק חבטות, אבל אנחנו גם לא רוצים לשמוע שמורה "יורד" על הילדה שלי או על החברים שלה בבית הספר. אנחנו צריכים למצוא איזון, כך שגם המורה יכבד את הילד. אם המורה לא מסוגל להתמודד עם התלמיד ולחנך אותו, אז אולי הוא לא צריך להיות מורה.

את צודקת שלפעמים הבעיה היא במורה ולפעמים הבעיה היא עם התלמיד, אבל הבעיה ברובה, היא בהורה. בניגוד לעבר, אנחנו היום חושבים שהילדים שלנו הם מושלמים.

מה רע בזה?

אם הוא לא מושלם? ההתייצבות האוטומטית של ההורים לימין הילדים שלהם, שאיננה נובעת מאכפתיות כי חלק גדול מהורים לא רוצים להתמודד עם הילדים שלהם, משבשת את המערכת.

זה לא רע שההורה ייתן גב לילד שלו והרגשה שהוא לא לבד. אם אתה אומר שגם ההורים אשמים, אולי יש מקום בחקיקה לומר, כי אם הורה לא מטפל בילד שלו כדי למגר את האלימות, צריך להעמידו למשפט.

נעשה חוק לפיו נקבע כי ההורים צריכים לתפקד כהלכה. אני מציע את חוק ההורה. זה אבסורד. לא נפתור את הבעיות שלנו באמצעות חוקים. זו השליה.

זה נכון, אבל כיוון שקיים חוק זכויות התלמיד, אנחנו צריכים להכניס לתוכו איזון, כך שהמורה יוזכר.

צריכים למצוא פתרון כדי שאותו מורה לא ירד על התלמידים שלו.

צריך להוציא אותם מהמערכת.

אני יכולה לומר לכם, שלא מוציאים הורה כזה מתוך המערכת, והוא ממשיך לתפקד. כך הילד תמיד לא יוצא בסדר ואז ההורים יוצאים להגנתו, ואז ההורה לא בסדר כי הוא מגבה את הילד שלו. צריכים לתת את הדין גם לאותם מורים.

לפי דו"ח ועדת דברת, מורה שירצה להיכנס למערכת, יעבור מבחן שיבדוק, האם הוא בכלל מתאים להיות מורה.

אבל מה עם מורים שכבר נמצאים במערכת?

מורה שלא מתפקד כראוי, לא צריך להיות במערכת.

הבעיה היא לא מיישמים את זה.

אנחנו דנים בחוק הזה כבר ישיבה שנייה, ואני חושבת שהחוק מוכן. אני עומדת אחרי כל המילים של החוק. אני מאוד אוהבת את המילים, כבוד עובד ההוראה. במערכת החינוך הישראלית יש לנו כמה בעיות. בעיה אחת זה חוסר כבוד למורה. בעיה אחרת אלה הסטנדרטים של המורים. אני בעד העלאת הסטנדרטים המקצועיים של מורים. אני הגשתי הצעת חוק בנושא הזה, שאומר שבבית ספר יסודי המורים יהיו עם תואר ראשון, ובבית ספר תיכון המורים יהיו עם תואר שני.

האם את באמת חושבת שעל ידי שאת תחוקקי חוקים, את תקבלי את המורים הרצויים? יש חוקים של היצע וביקוש, וכל זמן שהמורה הוא בתחתית סולם השכר, החוקים לא יעזרו. כל זמן שמקצוע ההוראה הוא לא בר תחרות למקצועות אחרים, כל החוקים שבעולם לא יועילו.

אני הגעתי משפחה שבה 3 דורות עסקו בהוראה. במדינת ישראל ראיתי סטנדרטים מקצועיים נמוכים. אם יעלו את הסטנדרטים, זה ישתנה.

אבל אנשים לא רוצים לפנות להוראה. הם רוצים לפנות למקצועות שבהם משלמים יותר.

אתה אומר שהסטטוס קוו הוא נורמלי, ואני אומרת שהוא לא נורמלי. צריכים לשלם למורים עבור השכלה. בברית המועצות שילמו אפילו עבור שפות נוספות, 20% יותר. אני חושבת שחברת הכנסת גילה פינקלשטיין הולכת בכיוון הנכון. קודם כל צריך שיהיה כבוד למורה ולמנהל. זה בטוח שישנה בעיה גדולה יותר. במנטליות הישראלית כל אחד פותח את הפה שלו, גם עלפי ראש הממשלה.

אני לא אוהב שפותחים את הפה על ראש הממשלה, אבל בין זה לבין המשטר הבולשביקי של 90 שנה, שכל החינוך בברית המועצות לא הועיל כדי לקעקע אותו, אני מעדיף שיפתחו פה.

לי היה מאוד כואב לראות את הממצאים, לפיהם רוסיה ולטביה ברמה גבוהה יותר מזו של מדינת ישראל. אני יודעת כמה מעט כסף הם משקיעים בחינוך וכמה כסף אנחנו משקיעים בחינוך. אני חושבת שחברת הכנסת פינקלשטיין באה לתקן כמה דברים.

אני באתי לכאן על מנת לתמוך בהצעת החוק של חברת הכנסת גילה פינקלשטיין. לנוכח גל האלימות הגואה בחברה הישראלית בכלל, ובבתי הספר בעיקר, יש חשיבות גדולה לחוק הזה. אני חושבת שלחברת הכנסת פינקלשטיין יש ערך מוסף מעצם היותה מנהלת בבית הספר, והיא משליכת את זה על התפיסה שצריך להנחיל בקרב התלמידים, כאשר המשמעת היא חלק מזה.

בהקשר לדבריה של עפרה דונסקי, אני לא חושבת שפנקס זכויות התלמיד, שמיועד לכיתות א'-ג', הוא זה שגרע מסמכות המורה. הזכויות היו צריכות להתפרסם עוד קודם. עדיין רוב התלמידים לא מודעים לזכויותיהם. אני חושבת שזה צורך חיוני.

אני מסכימה לחוק זכויות התלמיד, אבלך אני רוצה שהוא יהיה מאוזן. לאדם במדינה דמוקרטית יש זכויות וחובות.

חוזרי מנכ"ל שיוצאים היום מפרטים היטב את כללי המשמעת של התלמידים. עובד הוראה אכן לא מופיע בחוק, אבל בסעיף 4 לחוק נאמר, כי הוראות המנהל הכללי למנהלי מוסדות החינוך, וכן כל הוראות הניתנות על ידי מוסדות החינוך בדבר זכויות וחובות התלמידים, לרבות כללי המשמעת, יפורסמו ויובאו לידיעת התלמידים.

אבל את חייבת לאזן בחקיקה בין זכויות התלמיד לבין האחריות שמוטלת עליו. המילים, עובד ההוראה, צריכות להופיע כאן.

אמרת קודם כי בחוק נאמר, כבד את התלמיד. זה לא נכון. בחוק לא קיימת החובה לכבד את התלמיד, ואני חושבת שצריך לציין שצריך להיות גם כבוד לתלמיד. כנראה שזה לא מספיק שכתוב, ברוח חוק היסוד וחירותו.

זה חלק מתפקידו של המורה.

האם זה לא ברור גם שתלמיד צריך לכבד את המורה? אני חושבת שזה ברור. אני מגיעה מחינוך שזה ברור שתלמיד צריך לכבד את המורה. אם יש מישהו שחושב שזה לא הרו ושצריך להכניס את זה לחו, שזה יוכנס, אבל שיכניסו גם את הנושא של כבוד לתלמיד.

אני חושבת, שבזמן כזה בו האלימות גואה, יש חשיבות גדולה לכך שידברו על זה בבית הספר ויזכירו שתיקנו את החוק, כך שצריך לכבד גם את המורה. אני חושבת שזה יעורר שיג ושיח ומודעות. זה ודאי לא יהפוך את כל הילדים למלאכים.

אני חושבת שצריך לאזן את הדברים. אלינו הגיעו המון פניות כנגד מורים. לצערי, הפתרון של מערכת החינוך, הוא לא להוציא את המורים הללו מן המערכת, למרות שיש כאן הסכמה כי זה צריך להיות הפתרון. אנחנו מצאנו כי אל המורים האלה מעבירים מבית ספר אחד לשני. אלי הגיעה תלונה כנגד מורה שהועברה מבית ספר אחד לשני ואחר כך גם לשלישי, ומי יודע בכמה ילדים היא עוד תפגע, עד שיוציאו אותה מהמערכת.

פנקס זכויות התלמיד מכיל בתוכו 13 היגדים של ערכים שהם בסיס לכל חברה מתוקנת בכל מקום, על אחת כמה וכמה בישראל?

למה על אחת כמה וכמה בישראל?

כי אנחנו גדלים על תרבות יהודית, שמייחדת את הנושא של זכויות וחובות.

כל תרבות בכל העולם מייצגת בדיוק את אותו דבר.

אנחנו לא יכולים לכפות את רוח בית הספר, ולכן הפנקס נשאר ברמה של ערכים. חובות התלמיד צריכות להיגזר מתוך הפנקס, לפי רוח בית הספר. אני לא יכולה לכתוב על פנקס, שחובה על התלמיד לבוא בשעה 08:00 לבית הספר, אם מתחילים ללמוד שם בשעה 08:30 או בשעה 07:00. לכן, בפנקס מופיעות זכויות וחובות ברמת ערכים חברתיים, וכל בית ספר צריך לגזור את החובות, את הנהלים שבהם התלמידים מחויבים לעמוד, כאשר אחד העקרונות הוא כבוד המורה וזכויותיו, הן על פי חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, והן על פי אותם חוקים של בית ספר ונהלים של חוזר מנכ"ל. הפנקס פורסם בשנת הלימודים הקודמת בכיתות א'-ג', והוא יפורסם השנה לכיתות ד'-ו'.

אנחנו מצדדים ביחס של כבוד לעובד הוראה, אבל אני חושבת שצריך לדבר על סגל בית הספר, שמכיל בתוכו גם את המזכירה, גם את העובדים הפרה-רפואיים וגם את השרת, שגם להם מגיע כבוד. המינוח צריך להיות סגל בית הספר, או סגל המוסד החינוכי. זהו מושג רחב יותר שאינו מקפח אף אחד מן המבוגרים שנמצאים בתוך בית הספר.

התרבות שעומדת מאחורי הפנקס היא לא תרבות של "מגיע לי", אלא תרבות של זכויות. בשפה של הזכויות, גבול הזכות שלי זו הזכות שלך. זה יוצר גבולות מאוד ברורים גם לזכויות המורים וגם לזכויות התלמידים.

אבל אני רואה שלצד הזכות יש גם את האחריות.

אבל אין את החובה.

ברגע שאני אומרת שזאת האחריות שלי, זו גם החובה שלי.

אני מסכימה עם טובה שהמורה הוא לא המבוגר היחידי בבית הספר, ולכן צריך למצוא מינוח שיכלול את כל המבוגרים. אני הייתי רוצה ניסוח שידבר על תרבות של כיבוד זכויות. יש משהו בלשים את התלמיד אל מול המורה, כאילו שזכויות התלמיד הן חובות המורה. אם אנחנו מדברים על תרבות של כיבוד הדדי ותרבות של כיבוד זכויות של האחר, זה כולל גם את התלמידים וגם את המורים.

אני הייתי חברה בוועדת סביונה רוט-לוי, ואנחנו ישבנו על הצעת החקיקה יותר מ-3 שנים. זה החוק היחידי שמדבר על התלמיד. יש המון זכויות למבוגרים וכאשר פעם אחת הציגו את זכויות התלמידים, אז מנסים לכרסם בהן. יש לי גם בעיה עם דברי ההסבר. לדעתי, הם פוגעים בכבוד המורים, מחלישים את המורים ולא מחזקים אותם. זה לא נכון שהאלימות גדלה. המחקרים של בנבנישתי ושל יוסי הראל, מראים שיש שיפור בתי הספר העל יסודיים בעיקר, אבל גם בבתי הספר היסודיים.

בשלב הזה כבר לא ניתן לתקן את דברי ההסבר.

מאז שיצא חוק זכויות התלמיד, רבים מפרשים זאת כמתן כוח ללא גבול לתלמיד, והחלשת סמכות המורה. מטרת התיקון היא להדגיש, שכאשר מדובר על זכויות התלמיד, אין מדובר רק על התלמיד כפרט, אלא על תרבות של שמירת זכויות, שבה נשמרת ומכובדת הזכות של כל פרט בבית הספר. אין לי התנגדות להכניס את התיקון הזה, אבל הייתי שמה את זה על רקע של שמירת כבוד כל באי בית הספר.

אני מציע לא להשתמש במילה, מבוגרים, כי לאף אחד אין יותר זכויות בגלל היותו מבוגר.

אנחנו לא נכניס את המילה, מבוגרים.

אנחנו חושבים שבמקום המילים, "עובד הוראה", מן הראוי שיאמר, סגל המוסד החינוכי", כי החשש הוא שאם אנחנו נתחיל לפרט ולהגדיר מיהו עובד הוראה, כי אז יישמע כאילו אנו גורעים מכבודו של מי שלא הוגדר. ההגדרה של סגל המוסד החינוכי, היא יותר רחבה ופחות ממוקדת. כך לא נגרע מכבודו של איש ועדיין שמרנו על כבוד עובדי ההוראה.

בנוסף, אין צורך בתיקון סעיף 4ב, משום שגם בפירוט יתר יש משום הגריעה. בסעיף נאמר, "ובכלל זה כללי המשמעת, לרבות כללים בדבר כיבוד עובדי הוראה במוסד החינוך, מניעת אלימות גופנית ומילולית והדיבור בה". אנחנו חושבים שאין צורך לפרט בחוק ולומר, "לרבות כללים בדבר כיבוד עובדי הוראה", כי זה מחייב את משרד החינוך לומר, תכבדו את עובדי ההוראה לפי כלל א', ב' או ג'. למעשה, זה מפחית בכבודם של עבדי ההוראה ולא מחזק אותם. האמירה הכללית שקובעת שיש לכבד את חוזרי המנהל הכללי ואת כללי המשמעת, נראית לנו מספיקה. בסך הכל, אנחנו תומכים בתיקון הכללי.

כיוון שהובנתי לא נכון, אני רוצה לומר, שאני מאוד מברכת ומאוד מכבדת את הנושא של זכויות התלמיד. אנחנו המורים עובדים על העניין של אחריות. זה ברור שאחריות היא אחריות שאדם לוקח לעצמו. יש תקופה בחיים שבה אדם צריך לדעת שיש לו זכויות וחובות. אני מברכת על כל עשייה שנעשית בכיוון הזה.

אני חושבת אם הכל היה טוב, לא היינו מגיעים למצב שבו אנחנו נמצאים היום. יש מחקרים המצביעים על כרך שרמת האלימות ירדה, אך יחד עם זאת, אנחנו גם נתקלים בסוגי אלימות של ידענו בעבר. פעם חשבנו שאלימות כפי שהופיעה בסרט, "התפוז המכני", היא רק באמריקה ובסרטים.

היום אנו רואים באינטרנט שמות של מורים, שנקראים הקורבן הבא.

אני חושבת שצריך למצוא דרך להשתלט על הכלי הנפלא הזה שנקרא, אינטרנט. אולי ישנו שיפור ואלי ישנה יותר נכונות להתלונן. אנו מפעילים קו פתוח לתמיכה בעובדי הוראה שנתקלים במקרי אלימות, ואנו מקבלים שיחות ממורים שמודיעים שהם במצוקה, אבל לא מוסרים את הפרטים שלהם. אנחנו לא יכולים לעזור להם, חוץ מלהקשיב להם ולתמוך בהם. הסטטיסטיקה היא לא תמיד נכונה. לפי הסטטיסטיקה גם נאמר, כי בישראל יש בממוצע 28.5 תלמידי בכיתה. אנחנו יודעים שישנם 40 ילדים בכיתה. עם כל הרצון שלנו להיות מדינה נאורה ומתקדמת ולשלב את הילדים של החינוך המיוחד ולחנך לקבלה ולסובלנות של השונה, אנחנו מגיעים למצב שבו דברים לא מובנים מאליהם. לכן, הדברים צריכים להופיע גם בחוק. גילה, את קראת לחוק הזה, תיקון כבוד הוראה, ולכן צריך כן להשאיר את המושג, עובד הוראה.

ההצעה של משרד החינוך ושל המועצה שלום הילד, היתה לא לייחד את עובד ההוראה, אלא למצוא הגדרה כללית של סגל המוסד החינוכי, ולהתייחס לסגל המוסד החינוכי גם במטרת החוק. אני מבינה שאתם רוצים להוריד לגמרי את התיקון לכללי המשמעת. אתם צריכים להכריע האם התיקון יכלול את המושג, סגל מוסד החינוך בלבד, או יכלול גם את המושג, עובדי הוראה.

אנחנו רוצים ששני המושגים יכללו בתיקון.

אם את רוצה שנלך בכיוון הזה, אז זה באמת מוזר שבחוק זכויות התלמיד נזכיר את כבוד המורה ולא נזכיר את כבוד התלמיד.

אנחנו נזכיר את כבוד התלמיד, את כבוד סגל המוסד החינוכי ואת עובדי ההוראה. המטרה היא לאזן את החוק.

עובדי ההוראה כלולים בסגל.

אני חושב שהחוק הוא מיותר. אני לא אצביע בעדו, אבל אני גם לא אארגן קמפיין נגדו. הביטוי "עובדי הוראה", הוא כמו "יחידות דיור". זהו ביטוי סנטתי. אף אחד לא יודע מה זה עובדי הוראה. אני חושב שצריך לומר במפורש, מורים.

ומה עם הגננות?

אז תכתבו, מורים וגננות. צריך לקרוא לדברים בשמם.

אם אתם רוצים ששני המושגים ייכנסו לנוסח, אז צריך להכניס גם את המילים, כבוד התלמיד וקהילת מוסד החינוך, שכוללת את הצוות החינוכי, סגל המוסד כולו, את ההורים ואת התלמידים.

אם כך, בואו נקרא לזה "חוק הכבוד".

מוצע פה שבסעיף המפורש ייכתב, כבוד עובד ההוראה והתלמיד, ולהוסיף את המילים, "לעודד יצירת אקלים של כבוד הדדי בקהילת מוסד החינוך". צריך גם להוסיף הגדרה של קהילת מוסד החינוך, שמופיעה גם בהצעה של ועדת רוט-לוי. הכוונה היא לתלמידים, הצוות החינוכי והמנהלי וההורים. הצוות החינוכי מוגדר כך, "לרבות כל אחד מחבריו". הצוות החינוכי כולל גם את היועץ החינוכי ואת הפסיכולוג, אנשים שלא נכללו בהגדרות שלנו.

כך אנחנו ניצור כפילות והפרדה דיכוטומית שהיא לא טובה לעניין. אנחנו כאילו מדברים על שתי דרגות, הגדרה בכירה שמתייחסת לעובד הוראה, ודרגה כללית של קהילת המוסד החינוכי. קהילה זו הגדרה רחבה מדי. אנחנו היינו רוצים שייאמר במקום "עובד הוראה", "סגל המוסד החינוכי". סגל זה לא סתם קהילה, אלא כל מי שעובד במוסד ועוסק בחינוך.

זה לא כל מי שעוסק בחינוך. האם סגל המוסד החינוכי הוא הצוות החינוכי, או שזה הסגל של המוסד?

גם וגם. סגל זה מי שעובד. הקהילה היא רחבה יותר, וכוללת את כל באי בית הספר. הסגל כולל את מי שעובד במוסד.

את אמרת שחוק זכויות התלמיד לא כולל את המילים, כבוד התלמיד. לכן, ניתן לקרוא לחוק, הצעת חוק זכויות התלמיד וכבודו, תיקון-כבוד עובד הוראה.

בשלב הזה לא ניתן לתקן את שם החוק. אולי אפשר להגיד, צוות המוסד החינוכי.

זה בסדר.

כך אנחנו מפספסים את מטרת החוק.

אין חוק זכויות המורה, ולכן המשפט הזה מראה למורה שמזכירים גם אותו. כך יהיה שיג ושיח על הנושא בתחילת השנה, כאשר מקריאת את חוק זכויות התלמיד. שיג ושיח ומודעות, זה גם דבר חשוב.

אם כך, כיוון שיש משקל לתלמיד ולצוות המוסד החינוכי, אנחנו נציין במפורש את כבוד התלמיד וכבוד צוות המוסד החינוכי, כאשר נוסיף את המילים, לעודד יצירת אקלים של כבוד הדדי בקהילת מוסד החינוך.

זה בסדר.

אבל המורים לא מוזכרים.

הם נכנסים בהגדרה של צוות המוסד החינוכי.

צריך להזכיר בפרוש את המילים, עובדי הוראה. זו מטרת התיקון.

בסעיף המטרה נכניס את התיקונים שהזכרתי, ובסעיף נכניס הגדרה של צוות המוסד החינוכי והגדרה של קהילת מוסד החינוך, שמוסיפה את ההורים.

אנחנו חשבנו שלא צריך להזכיר את המלים, עובדי הוראה.

אנחנו רוצים להזכיר את עובדי ההוראה בהגדרה לצוות מוסד החינוך, כי זו היתה מטרת התיקון.

אפשר להגיד עובדי הוראה ועובדי שירות.

מירב, אפשר להגיד עובדי הוראה וכלל הסגל? ניתן לומר, מנהל, מורה, גננת ומדריך.

ישנם גם עובדים פרה-רפואיים, פסיכולוגים וכו'. למה לא להשאיר מונח כולל, כמו סגל?

אולי נאמר, עובדי הוראה וכלל סגל המוסד החינוכי.

ושזה לא יכלול הגדרה של מיהו עובד הוראה.

בסדר.

אם כך, השאלה היא אם אנחנו צריכים את הסיפא שמדברת על יצירת אקלים של כבוד הדדי.

חוק זכויות התלמיד אינו מציג זכויות יתר או פריבילגיות, אלא זכויות בסיסיות שהמטרה שלהן היא להגן על התלמיד. למורה שי את ארגון המורים ואת הסתדרות המורים שעומדים מאחוריו ומגבים אותו, ולתלמיד אין דבר כזה.

יש לו את מועצת התלמידים וארגון ההורים הארצי והמקומי.

כמו שזכויות האדם ניתנות לאדם ניתנות לאדם כיוון שהוא אדם, זכויות התלמיד ניתנות לתלמיד מתוך זה שהוא תלמיד. אני חושבת שתיקון החוק הזה פוגע בכבוד המורה, כי אנחנו בעצם אומרים לתלמידים שהם חייבים לכבד את המורה לא משום שהוא מורה, אלא משום שזה החוק. זה הכל עניין של חינוך, וזה לא צריך להופיע בתור חוק. הילד צריך לדעת, שזו לא חובה לכבד את המורה, אלא אני צריך לכבד אותו כי הוא מבוגר וכי הוא מלמד אותי.

בסעיף 4ב, אנחנו נוסיף את המילים, יצירת אקלים של כבוד הדדי.

אלכס אמרה דבר אחר לגמרי. היא אמרה שהכבוד לא בא מתוקף החוק, ולא חשוב איך מנסחים אותו.

גם זכויות התלמיד לא בא מתוקף החוק.

אני אגיד לך מה ההבדל בין זכויות התלמיד, לבין מעשה הכלאיים הזה שאתם מנסים עכשיו להרכיב אותו. ההבדל הוא שלא היה מובן מאליו שגם לתלמידים יש זכויות משלהם. כיוון שהם הווסלים במערכת הזו, ועמדות העוצמה, הכוח הסמכות והמרות הן לא שלם התלמידים אלא של המורים, היה נכון למלא את החלל הריק הזה בחוק זכויות התלמיד. לא כך לגבי המורים. מורה שזקוק לחוק כדי שישמרו על כבוד, אוי למורה הזה ואבוי להוראתו. אני מתפלא שאנשים שיש להם ימרה להיות אנשי חינוך, לא מבינים את ההבדל בין הצורך לשמור על מעמדו של התלמיד שאיננו מובטח באופן מובן מאליו, בוודאי לא במגזרי חינוך מסוימים, לבין מעמדו של המורה. זה הבדל של שמים וארץ. במפעלים מגינים על זכויות העובדים ולא על זכויותיהם של בעל המפעל.

אנחנו נקבל את הערתה של אביבית ונאמר, יצירת אקלים של כבוד הדדי ומניעת אלימות.

אני תומכת בהצעה של משרד החינוך, לבטל את התיקון לסעיף 4ב, מאחר וזה ממילא מופיע כבר היום בחוק.

אנחנו מביאים את התיקון הזה לחוק, בעקבות דרישות רבות של מורים לחוק זכויות המורה. כאשר יש קטטה בבית הספר, אף מורה לא רוצה לגשת, כי התלמיד אומר, אל תתערב, יש לי זכויות, אבא שלי יתבע אותך. אנו רוצים להראות כי גם למורה יש איזושהי זכות.

אנחנו נאמר, בהם כללי המשמעת, לרבות כללים בדבר יצירת אקלים של כבוד הדדי בקהילת מוסד החינוך, ומניעת אלימות גופנית ומילולית והטיפול בה. אנחנו נגדיר את המונח, קהילת מוסד החינוך. עובד הוראה יופיע בתוך ההגדרה הזו.

אני חושבת שזה מיותר לציין את המילים, גופנית ומילולית.

בסדר. אנחנו נכתוב, מניעת אלימות. בסעיף המטרה נאמר, "תוך שמירה על כבוד עובד ההוראה וצוות מוסד החינוך והתלמיד". בסוף נאמר, "לעודד יצירת אקלים של כבוד הדדי בקהילת מוסד החינוך". תהיה הגדרה של "קהילת המוסד החינוך" כמו שהתקבלה בוועדת רוט-לוי. בסעיף 4 נאמר, בהם גם כללי המשמעת, לרבות כללים בדבר יצירת אקלים של כבוד הדדי בקהילת מוסד החינוך, ומניעת אלימות.

אנחנו ניגש להצבעה.

ה צ ב ע ה
בעד – 3
נגד – 1
נמנע – אין

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:30