כנסת פתוחה

תרומתם של העובדים הזרים - לאנשים עם מוגבלות

5

ועדה מיוחדת לבחינת בעיית העובדים הזרים
16.11.2004

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי


פרוטוקול מס' 41
הוועדה המיוחדת לבחינת בעיית העובדים הזרים
יום שלישי, ג' בכסלו התשס"ה, (16.11.2004), שעה 12:00

תרומתם של העובדים הזרים - לאנשים עם מוגבלות

יעקב מרגי - היו"ר

מלכה טל - עובדת סוציאלית - משרד הבריאות
סנ"צ אורנה נחמני - יועצת משפטית מנהלת ההגירה -
המשרד לביטחון פנים
עו"ד נטע ברנר-נאור - הלשכה המשפטית -
משרד התעשייה המסחר והתעסוקה
זהבה וייזר - אחות ארצית שירות לזקן - משרד הרווחה
אסתר רייס - מנהלת אגף סיעוד - המוסד לביטוח לאומי
אריאלה בן צור - אחיעוז - חברות כח-אדם לסיעוד
בלה צור - עובדת סוציאלית
עליזה סוויסה - עמותת נכים עכשיו
פנינה פירסטון - עמותת נכים עכשיו
ברוך מסאמי - מטה מאבק הנכים
רוני שרייבר - מטה מאבק הנכים
מיכל גל - עוצמה
יום טוב כהן - ארגון נכי ישראל
חני לוי - רכזת עמותת צמי"ד - עיריית ירושלים

עדנה טורס

חבר המתרגמים בע"מ














תרומתם של העובדים הזרים - לאנשים עם מוגבלות

צהרים טובים. אנחנו היום מקיימים ישיבה מיוחדת של הוועדה לבחינת עובדים זרים, שעל סדר היום תרומתם של העובדים הזרים לאנשים עם מוגבלויות. כפי שידוע לכם היום זה היום הבינלאומי ובכנסת מציינים את זה במרתון של ועדות מהבוקר, שזה יסתיים בשעות אחר-הצהרים בכנסת ולאחר מכן גם במליאה.

אני שמח שיש את היום הזה, זה לא מספיק, אבל זה לפחות מעלה שוב ושוב למודעות. כל פעם אחרי יום כזה לוקחים כמה נקודות מהסיכומים של כל הוועדות. ונקווה שבעזרת השם נוכל להיטיב עם מי שצריך ומי שזקוק לעזרה הזו, אחרי כל יום כזה.

בעקרון אני ציינתי פה לפני שפתחנו את הישיבה, שישנה השדולה שפעילה כמעט כל השנה ואכפת לה ואתה רואה את חברי השדולה, יושב-ראש השדולה, שאכפת לו במשך כל השנה, אם זה בהצעות חוק ונושאים של סדר היום. וקשה מאוד לדחוף נושאים כאלה, כי זה כסף פרופר והממשלה הזו לא חשודה בכך. שהיא רוצה להיטיב עם מי שזקוק ועם מי שחסר לו ומי שצריך לעזור לו.

לכן יום כזה יכול רק להיטיב. יהיה מי שיאמר, שזה לא מספיק, אין ספק. זו הוועדה השלישית היום שמתעסקת עם אנשים עם מוגבלויות וצרכים מיוחדים. בשתי הוועדות הקודמות, צוין שאנחנו עדיין בחוסר אדיר בכל מה שקשור.

יושב-ראש השדולה, הרב נסים דהן, שר הבריאות לשעבר ייכנס במהלך הדיון. הוא נע מוועדה לוועדה. והמטרה היא, כמו שאמרנו על סדר היום הצרכים ותרומתם של העובדים הזרים לאנשים עם מוגבלות. בוועדה הזו כבר דנו כמה פעמים בסוגיות האלה.

אני אתחיל דווקא בצד של הצרכים, אני אעשה את זה משמאל לימין ללא סדר חשיבות, לא תארים, אבל ממש בקצרה לקלוע על הנקודות. הרי את הנושאים כולנו מכירים, נוכל להרחיב ונחטיא את המטרה. הזמן הוא מוגבל, אנחנו פה נהיה עד סביבות השעה 13:15, צריך לעשות סיכומים ולהוציא משהו, כמו שאמרתי בפתיח, מהוועדה היום.

אני חברת מועצת העיר רעננה, עובדת סוציאלית במקצועי, לא בעיריית רעננה. אני יושבת בוועדה כבר הרבה מאוד שנים. מה שאני רציתי להעלות היום זה לגבי יחידת הסמך לקבל היתרים לצמיתות. ביקשתי היתר לצמיתות מאחר ואני נכה לצמיתות, ביטוח לאומי הבין את זה כבר מזמן. בעלי נכה צה"ל, גם כן רתוק לכסא-גלגלים, גם הוא נכה לצמיתות.

וחשבתי שבמקום שתהיה כזאת סחבת או עוד פעם בירוקרטיה כל שלוש שנים, נפסיק עם זה. ואני גם כתבתי במכתבי שאני מצהירה שברגע שמצבנו ישתנה, אני מחזירה את ההיתר, מצהירה. ולקח שלושה חודשים לקבל תשובה והתשובה היתה מאוד לא עניינית, עם כל הכבוד, "שהם לא יכולים לתת לצמיתות, כיוון שהם צריכים לעקוב אחרי ההיתרים". עכשיו מה זה נקרא "לעקוב אחרי ההיתרים", אני אשמח לקבל תשובה.

יחידת הסמך, לאיזה משרד?

במשרד התמ"ת, לפרנקו אני שלחתי את המכתב. ואני אומרת, למה עוד פעם, גם שלוש שנים זה בירוקרטיה וזה פרוצדורה. עכשיו ישב פה בוועדה אפרים כהן ואמר, "או-קיי, אנחנו נעשה את זה לאט לאט, נתחיל בשנה ואחר-כך לשלוש שנים ואחר-כך אולי לחמש שנים".

למה? למה צריך בכלל את הבירוקרטיה הזאת ואיזה מעקב יש כל שלוש שנים ואיזה מעקב יש בכלל? הרי אדם אם הוא רוצה לשקר - הוא משקר. אדם שהוא לא משקר - אז הוא לא משקר. ואני לא משטרה וגם לא יחידת הסמך לעניין הזה. אז זה הייתי מאוד רוצה שיטפלו.

וקיבלת תשובה?

קיבלתי תשובה שלא. כל שלוש שנים זה ההטבה.

ללא אפשרות להאריך את זה?

לא, יאריכו את זה, אבל כל שלוש שנים אני צריכה לבקש היתר חדש. למה? נכים לצמיתות - בשביל מה.

במה כרוכה בקשת היתר החדשה?

מילוי טפסים, מילוי רופא, מילוי ריפוי בעיסוק אם צריך. בשביל מה?

וכל זה טרטור?

מאוד. ותשלום 250 ש"ח כל פעם. לשם מה? שלא לדבר שיש להם המון עומס, הם טוענים שיש עומס.

אם זה היה אישור ל7- שנים או ל10- שנים, זה היה קצת סביר?

הרבה יותר טוב, אבל לא לצמיתות, מה קרה, למה?

אולי מומחה התמ"ת או המוסד לביטוח לאומי, מבחינתם המצב שלך הוא הפיך, הוא יכול להיות עוד שלוש שנים מצב אחר?

הלוואי. דבר נוסף, לגבי הביטוח הלאומי - נתקלתי במקרה, יחידת הסמך עובדים יחד עם ביטוח לאומי ורואים מי שמקבל שר"מ, אני מדברת על צעירים כרגע. עכשיו יש אנשים שמרוויחים מספיק כסף, לא רוצים להגיע לביטוח לאומי לקבל את השר"מ, אבל הם זקוקים לעזרה. למה הם לא יכולים לקבל את העזרה, בגלל שהם לא מחוברים לביטוח לאומי? איזה מין דבר זה.

מה ההגיון לא מחוברים לביטוח לאומי?

היא מרוויחה כסף הבחורה שאני מדברת עליה, היא עובדת במשרה, היא אומרת, "אני לא רוצה לקחת מהמדינה כסף, לא רוצה, יש לי. אז בגלל שלא פניתי לקבל קצבת שירותים מיוחדים, אני לא יכולה לקבל". בסוף אישרו לה, אחרי דין ודברים ומכתבים ועניינים, בסוף אישרו לה. אבל אני חושבת שזה לא צריך להיות כך, צריך להקל.

ואני רוצה להגיד משהו חיובי שיפה שאין צורך שעובדים זרים יצאו מהארץ כל שנתיים, זה דבר נפלא, זה דבר טוב, זה מקל. ונשארה הבעיה של ימי החופשה שלהם שאין מי שיחליף. אם אני אעסיק עובד אחר באותו יום פנוי, אני בעצם מעסיקה ללא רשיון.

מה את מציעה?

אני לא מציעה - אני אומרת, צריך פתרון.

רבותיי, לא לחזור על דברים, תמיד להוסיף.

קודם כל, אני רוצה להוסיף שאת עניין התשלום וקבלת אישור, שזה סתם התעמרות. יש לי כמה נקודות. אל"ף, בנושא הזה של ממלא מקום וחופשות. אני חושבת שמטה המאבק צריך לקבל 20 אישורים לעובדים שישמשו ל-אס.או.אס. אנחנו זקוקים לעובדים, כי אני למשל לא יכולה להישאר שעה לבד. ואם עובדת שלי חולה או עובדת ברחה או משהו.

אבל את מבינה שהמדינה לא יכולה לתת איזה 20 אשרות ככה באוויר ללא כתובת.

זה לא באוויר, שהכל יהיה רשום. אני אתן לך דוגמה. יש לי עובדת שפיטרתי אותה, לה יש בדרכון אשרה לשנה על-שמי. היא מסתובבת ברחבי ישראל, היא חוקית, היא רשומה על-שמי. אני הודעתי שסילקתי אותה, אבל אני יכולה לקבל עובדת רק מהמאגר המקומי. העובדים שבמאגר המקומי הם בדרך-כלל עובדים שעבדו עם זקנים והם לא רוצים לעבוד עם נכים. כי עם זקנים הם יותר עצמאיים, עם נכים העבודה היא יותר קשה. אני לא מסוגלת למצוא עובדת מהמאגר המקומי. מה אני עושה?

דבר נוסף הוא שיש צורך בהארכת התקופה שעובד עוזב מעביד אחד ומעביד אחר. צריך לתת תקופה, כי נגיד אני לוקחת עובדת ואני צריכה אותה לתקופת ניסיון, אם יש לה רק חודש בין לבין - אי אפשר לעשות את זה. היא יכולה להיות טובה מאוד ולי היא לא מתאימה. אנחנו צריכים קודם חפיפה ולעבוד תקופת מעבר בין לבין, לפחות שלושה חודשים.

עכשיו אני רוצה לדבר מהצד של העובדים. יש עובדים שהוכיחו נאמנות, הם עבדו כאן יפה, לא הלכו למעביד אחר. המעביד מת אחרי X שנים ומשרד הפנים לא מוכן לתת להם אישור שיעבדו במקום אחר, שייהנו מהם גם אנשים אחרים. אנחנו צריכים לדאוג לאנשים האלה, הם לא באו הנה מפני שטוב להם, הם באו הנה כי חייהם מאוד קשים.

אני מתחברת למלים האחרונות שנאמרו, שחייהם שם קשים ולא צריך לעשות את החיים פה קשים. את העבודה והסיוע שהם מגישים, היא עבודה חשובה מאוד ובהחלט לא קלה. אני רוצה לתת רק דוגמה קטנה מהשבועות האחרונים, שלושה עובדים חוקיים, שנשאו עליהם דרכונים, נעצרו על-ידי מנהלת ההגירה.

ולא שוחררו?

הם שוחררו אחרי שש שעות. אבל באותן שש שעות, אל"ף, אני חושבת שלעצור אדם ללא סיבה, זה כבר דבר חמור מאוד. ואני גם מציגה פה את העניין של אותם נכים שנשארו ללא סיוע. אדם שזקוק לסיוע צמוד בוודאי שזה אכזרי להשאיר אותו ללא אדם שמסייע לו.

האם את יודעת, הם נעצרו כשהם היו עם נכים או שהיו ביום החופשי שלהם.

זה לא משנה, הם נשאו דרכון. ובדרכונים יש את ההיתר גם שהם חוקיים ולא היתה להם סיבה לעצור. יש לי עוד נקודה, אלו שעובדים בנאמנות, לאפשר להם להישאר פה לשנים נוספות.

אני חייב לשם ההגינות והאיזון, אין ספק שהאמפתיה והרצון הוא עז לעזור להם אם הוא גילה נאמנות והוא עובד מסור. נושא ההגירה במדינה הוא בעייתי. השאלה אם הוא באמת נאמן, הוא לא בא בגלל שטוב לו פה, אלא בגלל שרע לו שם. אבל יש תופעות שבאים לפה, וילדים פה ואנחנו מתמודדים עם בעיות של הגירה לא קלות. התפקיד שלנו למרות האמפתיה, למצוא את האיזון ולתת את הפתרון לנכה עם הצרכים שלו.

אני מציעה להוסיף את הצלע השלישי במשולש, מדינה - הנכים שזקוקים לעזרה והצלע הנוספת שמדובר בעובדים זרים ואם הם באים לפה לתקופה ארוכה, המצב שבו שיש לעובד זר בן-זוג נשוי או אפילו חבר, זה הופך אותו לבר גירוש, אם יש לו ילדים מגרשים. הנוהל החדש הוא שאישה שנכנסה להריון, היא צריכה לבחור משהו אכזרי מאוד. או לשלוח את התינוק או לעזוב את הארץ, שזה מקור פרנסתה, היא לא באה לפה להשתקם, היא באה מפני שהיא מאוד מאוד זקוקה לכסף.

אני חושבת שהמדינה צריכה בעניין הזה לחשוב איך אפשר לתת פתרון מועיל לאנשים שעובדים פה שנים ארוכות ולא לשלול מהם את הזכות הבסיסית ביותר של אדם לחיות חיי משפחה ולהביא ילדים לעולם. לאורך שנים ארוכות זה פשוט אכזרי לשלול את זה מבני-אדם.

למזלנו התנאים של העובדים הזרים בסיעודי הם טובים.

והנה דוגמה, עובדת סיעודית רק השבוע, היא ובעלה הביאו אותם לכאן באופן חוקי, עבדו שניהם כעובדים סיעודיים, נישאו, הכירו והביאו ילדים לעולם. מה שהופך אותם כמובן שעכשיו הם לא זכאים להאריך את האשרה, כי עכשיו הם בני-זוג. הבעל, העובד הסיעודי שהיה צריך בתוך מספר ימים להאריך את האשרה במשרד הפנים, נעצר ויגורש, אמרו לי, "כבר בימים הקרובים".

אני חושבת שאם זאת התגובה וזאת התשובה שנותנים לאנשים שעובדים בנאמנות ומסייעים. יש בזה משהו מאוד מאוד לא הוגן.

אני רוצה לדבר לגבי העובדים. כשהם יורדים מהמטוס, הם מקבלים מראש שנה. וברגע שהיא באה למשפחה העובדת, ולא מוצא חן בעיניה, היא הולכת, הנכה נשאר בלי טיפול. אני אתן לך דוגמה, היתה לי עובדת שנתיים וחצי היא עבדה אצלי. בראשון לחודש עזבה אותי. היא החליטה שהיא לא רוצה, כשהיא באה לעבוד היא באה לעבוד אצלי. אבל בגלל שקשה לעבוד עם משפחה, היא לא יכולה לעבוד. יש לה את קו לעובד שמרחם עליה ודואג לה. ואני, אין לי למי לפנות. להם יש אבא ואימא, לנו אין אבא ואימא.

בוא ניקח את המקרה הספציפי שלך וננסה לפתור אותו. אתה אומר, מהראשון לחודש אתה בלי עובדת?

הבאתי 11 עובדים. למה אני לא יכול להביא מחו"ל? העובדת שלי לא מצאה מקום אחר, והיא מחפשת לעבוד עם זקנה. אתי כבר אין לה כוח לטפל בי, היא כבר עייפה. אז הבאתי מהארץ, בארץ יש לה כבר ניסיון, יש לכל אחד שני פלאפונים, היא כל היום מדברת בפלאפון. החברה ההיא אומרת לה, "תעשי ככה" וזאת אומרת לה "תעשי ככה". בקיצור, אחרי חמש דקות, הולכת לא מוצא חן בעיניה, היא באה כמו מפקחת, כאילו עובדת-סוציאלית. ואותי היא משאירה בלי טיפול. עזבה אותי במיטה, 11 עובדים - עד היום לא מצאתי עובד.

מה זה 11 עובדים? מהמאגר הקיים?

מהמאגר הקיים. למה יש להם ניסיון, הם משופשפים פה, הם לא רוצים לעבוד עם משפחה. למה - אשתי נכה, אני נכה. אבל אם אני מביא אחת חדשה, כמו שהיא אמרה, "לזקנה", עוד אין לה פלאפון ביד - אז היא אצלי. אף אחד לא מדריך אותה מה לעשות. ברגע שהיא כבר יצאה החוצה לתחנה מרכזית, כבר יש לה את הקו לעובד.

אתה יודע, האויב של הטוב זה הטוב ביותר. במקרה ספציפי כמו שלך, אתה אומר, "לו ברחה העובדת" מהמאגר הקיים, אתה אומר, אלה עובדות משופשפות, מכירות את העסק, מכירות את המנטרה פה. רק עובדת חדשה שתנחת מהמטוס עכשיו, תחזיק אצלי מעמד עוד שנה, שנה וחצי.

נכון. לנו אין למי לפנות. אין לנו אבא ואימא, אין לנו שום דבר. משטרת ההגירה לא מקבלת ממני שום תלונה. אני לא יכול לבוא לפנות אליה. משרד הפנים גם לא יכול לפנות אליה.

למה ממשלת ההגירה לא מקבלת ממך תלונה?

היא לא מקבלת ממני שום תלונה, משטרת ההגירה.

לא תלונה, מידע אתה יכול למסור לה?

אבל הם לא עושים עם זה כלום.

זו שאלה אחרת.

אז אני חושב שאנחנו חסרי אונים, יותר גרועים ממה שהקו לעובד חושב שהם כל-כך מסכנים. כי הם לא מסכנים, הם מקבלים מאתנו מעל ומעבר, עוד מעבר למה שאנחנו מקבלים. ואני חושב שצריך שיהיה גוף ממשלתי שאנחנו נוכל לפנות אליו, שאם יש לנו בעיות עם עובד זר שלא רוצה לעבוד או ברח מאתנו - שנוכל לפנות אליו. שגם לנו יהיה אבא ואימא. לנו היום אין אבא ואימא.

אני יושב-ראש ארגון נכי ישראל. אני בדיון הזה באתי לשמוע ואני חייב להגיד משהו ודווקא לקו לעובד. האנשים האלה, המטפלים, הייתי מגדיר אותם כמלאכים. העבודה שהם עושים, קשה זה מילה קלה. האנשים האלה, באו ממצב קשה, לא באו ממצב קשה - בעבודה להיות צמוד לבן-אדם מוגבל, מרותק לכסא גלגלים, לטפל בו - אלה מלאכים. בכל הזדמנות שיש לי אני אומר לעובדים הסיעודיים האלה תודה למה שהם עושים.

חשוב שאם יש אנשים כאלה שעבדו שנה, שנתיים, שלוש, ארבע, חמש, בטיפול מסור לנכה/נכה וכל הסימנים מראים שהאדם הזה באמת נותן מנשמתו, כי העבודה הזאת עם הרבה נשמה. צריך לכבד אנשים כאלה. אין לנו הרבה אנשים טובים במדינה. ואנחנו בירידה בנושא טוב. והאנשים האלה, אם הם באים עם המסירות הזאת, צריך לחבק אותם ולהגדיל את המאגר הזה.

אני אומר, אני לא יודע איך לבדוק את זה, אבל אני אומר, אחרי מספר שנים שהאנשים האלה עובדים ויש עליהם את כל האישורים שהם אנשים טובים ונפלאים שעושים עבודת קודש - מדינת ישראל צריכה לחבק אותם, לסייע להם. ואני מתחבר לקו לעובד ממש מכל הלב, אני אומר עוד הפעם, תודה לעובדים הסיעודיים.

הנושא של משטרת ההגירה, כפי שאתה אמרת קודם, אני מסרתי לכם מידע ספציפי של אנשים שסוחרים ברשיונות שלהם. אבל הם לא עשו בזה כלום, שום דבר. למה? בגלל אותם סוחרים - האחרים שמגיע להם, באמת לא מקבלים את האישורים. והאחרים מקבלים כסף, הם סוחרים במאות אלפי דולרים. ומשטרת ההגירה לא עושה בזה כלום. אבל לעצור את העובדים הזרים עם הדרכונים, הם כן עושים, הם רצים לזה ישר.

קודם כל, אני רוצה לחזק את האמירה שנאמרה על-ידי יעקב כהן, שהעובדים הזרים שעובדים כעובדים סיעודיים, למיטב ידיעתי, ברובם המכריע הם באמת מלאכים. הם עושים עבודה של תסולא בפז. לצערנו אנחנו לא מוצאים עובדים ישראליים שמגיעים לקרסוליים שלהם. ולכן אנחנו צריכים לחבק אותם. וכמו שנאמר, "לנשק להם הרגליים" לפעמים. לא עד כדי כך שלא יהיו יותר מדי.

יחד עם זאת, אני רוצה להציג פן שאני לא יודע אם נאמר כבר או לא. מהלך מתן היתרי העבודה והויזות, הוא מהלך שמסרבל את הנכים ואת הנזקקים. אני חושב שיש מקום, אחרי מבחן של שנה, אולי אחרי מבחן של שנתיים, לתת היתר לא לשנה או שנתיים-שלוש, היתר עבודה לחמש שנים, לעשר שנים.

אתה פונה לשני דברים. קודם כל לפשט את התהליך.

לפשט את התהליך ולתת יותר עבודה לתקופה ארוכה ככל שאפשר. וכאשר העובד מוכיח את עצמו, שנה, שנתיים - לתת לו ויזה, גם אם היא לא רק לשנה אחת, אלא מיד לתת לו ויזה ככל שהחוק יאפשר - שלוש שנים, חמש שנים. עד הגבול שיכולה להיות בעיה, כדי שלא יצבור זכויות לאזרחות למשל.

אבל צריך למצוא איזשהו פתרון לפשט את התהליכים. כי מי שמבצע את התהליכים בסופו של דבר, זה הנכים, הנזקקים או המשפחות שלהם. אנחנו צריכים להקל עליהם ככל שאפשר.

אני מעמותת נכים עכשיו ומטה מאבק הנכים. אנו חברים ב"ידידים", התנועה לזכויות הנשים עם מוגבלויות, מוחים בתוקף נגד המדיניות הפוגעת והלא צודקת שבה נוקטת משטרת ההגירה נגד העובדים הזרים הסיעודיים, החוקיים. עובדים המטפלים באנשים נכים ובקשישים.

מדיניות זו של הטרדה ומאסרים - לא רק פוגעת בנו - אלא גם משפיעה על חיינו בצורה קשה ביותר. בכך שנמנע מאתנו הטיפול המאפשר לנו לחיות בצורה עצמאית, חופשית ובכבוד. כאשר משטרת ההגירה אוסרת את המטפלים הזרים החוקיים שלנו ממש מול עינינו - זה פוגע בנו.

כשאנו חיים עם חוסר הידיעה, האם העובד הזר שלנו יוטרד, יוכה, או ייאסר - זה פוגע בנו. כשהרשות ההגירה מגרשת אלפי עובדים זרים, ומשום כך אין לנו מאגר של עובדים מחליפים בזמני חופשות או מקרי חירום, של המטפלים שלנו - זה פוגע בנו. כאשר מטפלת זרה שניצולת שואה בת 84 נאלצת בראש-השנה והיא נשארת בודדה ומפוחדת - זה פוגע בנו.

כאשר אדם עם מוגבלות חמורה נשאר בוכה במיטה בחיתול ספוג בשתן במשך חמש שעות, משום שהמטפלת החוקית שלו נאסרה - זה פוגע בנו. כאשר החוק אוסר על מטפלת לעבוד ביום חופשתה אצל אדם נכה אחר ואין לנו אפשרות להשיג מטפלת - זה פוגע בנו. כשהעובדים החוקיים שלנו אינם יכולים להיות במצב של פחד תמידי ומחליטים מחוסר ברירה לחזור לארצותיהם - זה פוגע בנו.

מדיניות זו פוגעת לא רק בנו, הנכים והקשישים, אלא גם בכל מהלך חייהם של בני משפחותיהם. אנו מאמינים שמדיניות רגישה יותר ומתחשבת, לא רק שתשתיק את פחדם של המטפלים שלנו ותקל על חיינו, אלא גם תועיל בכלל למדינה. מדיניות הגירוש לא הגבירה את התעסוקה של הישראלים, משום שמעטים מאוד רוצים לעסוק בעבודה קשה כזאת ובשכר שהזרים מקבלים עבורו.

אם גירוש המטפלים הזרים היה באמת יותר תעסוקה לישראלים, מדוע עדיין ממשיכים מאות מטפלים זרים להגיע מדי חודש לארץ. אל לנו לחזור לימים כאשר אנשים נכים וקשישים רבים יצטרכו לחיות בתנאים מחפירים ובמוסדות. הבה נתקדם ונעבור למדיניות הומנית יותר המתאימה למדיניות ישראלית. אנו קוראים לכם לעצור מיד את ההטרדות והיחס הבוטה והגירוש. אנו קוראים לכם לפעול מיד ועכשיו. חיינו תלויים בכך.

אני מייצגת פה את ההורים וילדים נכים ואת משפחות לילדים נכים כמוני. אני לא כל-כך יודעת ממה להתחיל. אני מצדיקה ולא מצדיקה פה כמעט את כל מה ששמענו. אני לא יודעת בלמצוא פתרונות, אני פה בשביל להציג הבעיות.

אני אציע לך משהו יותר תכליתי, תציגי בעיה אקוטית שאת מעונינת להתמודד אתה ואת רוצה הכי הרבה שיפתרו, הרי לפתור את כל הכל לא נצליח.

אני אימא לשתי ילדות נכות, נכות קשות מאוד. והעובדים הזרים שלי ברחו לפני שנתיים וחצי ועד היום לא הצלחתי למצוא שום עובד זר וגם לא ישראלי שמוכן לבוא ולעבוד.

מהמאגר?

מהמאגר הקיים, לא בגלל שהם לא רצו לבוא, אילו הייתי משלמת את מה שביקשו, יכול להיות שהם היו רוצים לבוא. אבל אני לא מסוגלת לשלם לכל מטפל 1,100 דולר ולטפל בילדה שלי, למה? שהם נמצאים בארץ, אני ביקשתי מישהו שמדבר ומבין עברית כי אני לא יכולה להתחיל להתמודד עם בן-אדם שלא יודע עברית או אנגלית וגם שהילדות לא יבינו ולא יידעו איך לתקשר אתם.

בגלל שעלה להם לאף. אני מצטערת להגיד זה בגלל שעלה להם האף. אז הם מבקשים 1,100 דולר פלוס 100 דולר כי הם מקבלים 120 ש"ח כל שבוע שהם יוצאים לחופש, פלוס ביטוח לאומי וביטוח רפואי. אבל אצלי זה יוצא 240 כי אני צריכה שניים, כי אחד לא מספיק.

כשבאים, זאת אומרת, בטלפון הם אומרים, "800 או 900 דולר", אבל כשהם לראות במה מדובר, אז הם כבר מעלים את זה ל-1,100 דולר. אבל לא הם מוכנים לעשות זה וזה וזה וזה. אז אני אומרת, "בשביל מה אני צריכה אותם". כשאני מחפשת ישראלי, אז אני חייבת להגיד שזה לא המקום להגיד, אבל אני מזמן החלטתי שאין אבטלה פה במדינה הזאת, כי שום ישראלית לא מוכנה לבוא ולעבוד אחר-הצהרים לעזור לי, אני לא אומרת לטפל, זה נכון כשהם באים ומטפלים בהם והם בסדר, הם המושיעים שלנו. אבל שום ישראלי לא מוכן לבוא ולעזור לי לטפל בילדים.

אני אתאר לך קצת בציניות. הרי היום מי שהולך לחתום דמי-אבטלה ומוציאים לו כתב סירוב, הוא לא מקבל דמי-אבטלה. חומר למחשבה בהמשך.

אבל אני לא מציעה משרה .

זה חומר מחשבה להמשיך להחזיק את המאגר הקיים.

אין לנו ברירה. צריך למצוא איזשהו פתרון או שיהיה איזשהו תעריף הגיוני שאנחנו יכולים לשלם להם. אני מבינה את קו לעובד, עם כל הגישה החיובית שלו לעובדים, אני נכוויתי מקו לעובד שעובדת שלי נכנסה להריון ולא רצו להאריך לה את הויזה בגלל שלא היה לי ביטוח בריאות שהיה מוכן להקיף אותה. והיא ברחה, ואני אמרתי, "מי יגן עלי". אני נשארת היום עם שתי ילדות נכות, אמרו לי, "תחכי עד שהיא תלד ותשלמי לה גם עוד שלושה חודשים חופשת לידה". ואמרתי, "איך אני יכולה עם שתי ילדות ואני צריכה גם עוד מישהו שיעזור לי".

אז זה נכון שאין מי שיעזור לנו, לנזקקים, והם משחקים בנו. צריך למצוא את שביל הביניים שהם יבקשו מאתנו איזשהו מחיר הגיוני שנוכל לשלם להם. כי לא כולנו מיליונרים, אנחנו צריכים להעסיק אותם באיזשהו תעריף הגיוני וגם להתחשב בעובדה. וקו לעובד בוודאי לא יסכים אתי בעניין הזה, אבל העובדים האלה באים ממקומות שכשהם מקבלים מאתנו את ה-600 ואת ה-700 הדולר הם הופכים להיות במקומות שלהם תוך שנה מיליונרים.

אני חושבת שצריך שגם העובדים הזרים ידעו שכשהם באים לדרוש מאתנו איזשהו סכום, אז יש תעריף שמעבר לזה הם לא יכולים לבקש.

אנחנו היום בסוף הישיבה, נאמר מה המדינה לא רוצה לשמוע, נשמיע לה את מי שהיא לא רוצה לשמוע.

לי יש עובדת זרה כבר חמש שנים. אני מתחיל את השנה את השישית. אני פניתי ליחידת הסמך עם כל האישורים המצורפים. דיברתי עם הפקידה, היא אמרה, "לפי החוק מותר לה לשים את זה בצד 45 יום". והיא עובדת לבד ויש עליה מאות מאות של בקשות.

אמרתי לה, "אבל זה נגמר בסוף החודש הזה". היא אמרה לי, "אז היית צריך לתת 60 יום לפני זה". אמרתי לה, "וחודש לפני זה לא מספיק?", אמרה, "לא".

אתה ידעת שצריך לשים 60 יום לפני כן?

לא, אמרו לי חודש ימים לפני. שלחתי את זה בדואר בצורה מסודרת. ואני נכה שיודע ומבין, אני שומע. אבל הראייה הכללית, יחידת הסמך, שמים פקידה אחת על מאות ואלפי בקשות? מה זה? זה שלב אחד.

השלב השני הוא משרד הפנים ששמה אני צריך ללכת ולרדת על הברכיים ולבקש שיאריכו לה את הויזה. היא עברה חמש שנים, כבר שנה שישית. המלחמה שלי שברגע שעובר יום אחד, משטרת ההגירה כבר.

אני אגיד לכם את האמת, כשאני התחלתי את הדיון היה נושא להקים מאגר מידע ממלכתי שישרת אנשים עם מוגבלות. בהתחלה, אני, הרמתי גבה בתוך תוכי, לא אמרתי כלום. אמרתי, יש כל-כך הרבה אתרי אינטרנט של כל משרדי הממשלה, כל אחד נותן את המידע, מה צריך גם מאגר.

זה רק מחזק את הצורך בהקמת מאגר מידע ממלכתי. שבאמת, אנשים כמוך, כמו מולה כמו אחרים, שירצו לדעת לפני שהם מתחככים עם הפקיד הראשון, הוא צריך לדעת בדיוק מה יש לו, מה אין לו, מתי הוא צריך להגיש ומה מגיע לו ומה לא מגיע לו.

בסופי שבוע אני צריך מחליף או מחליפה ואין. יש רק בלי ויזה.

בלי ויזה, זה לעבור על החוק?

לעבור על החוק. כן, אני עובר על החוק. אני בחור מונשם בלילה, אני צריך פיקוח. ואתה יודע מה, אני עובר על החוק, אני מצהיר את זה. אני צריך מישהו שיפקח בלילה איך אני נושם ושיראה את הפרמטרים במכונה וכל הדברים האלה. ואין לי ברירה. אם יש לי מזל אז אני מוצא מישהו עם ויזה, ואם אין לי - אז אני לוקח בלי ויזה.

אני רוצה להתייחס לכל מה שנאמר כאן. מה שלנו נראה שחסר מהשטח, זה מה שנקרא "חוק עובדים זרים". נכון שקיים מין חוק כזה. אבל בעצם לקחו את חוק העובדים הישראלים וגילמו אותו והכניסו ואיכשהו התאימו אותו לעובדים זרים. יש לעשות איזה שהיא תקנה שכל מה שקשור לעובדים זרים. זה החל מחובותיהם וכלה בזכויותיהם. חובותיהם הכוונה.

תאמיני לי, מהסבב ששמענו זה הדברים השוליים בבעיות. אין ספק, יכול להיות שכן.

זה לא שולי, אני אסביר גם למה זה לא שולי. כי אם אנחנו מדברים על שכר ואם אנחנו מדברים על כך שאנשים עוזבים ואם אנחנו מדברים על כך שאנשים בורחים. חלק נחוץ בעניין הזה שהם לא נמצאים בשום תאגיד או באיזשהו מקום שבעצם מאגד את כל מה שמגיע להם ומותר להם מחד. ומה שאסור להם מאידך.

ולכן העניין הזה מבחינתי, מבחינת השטח, בולט מאוד בחסרון שלו. כי ככל שהדבר הזה פרוץ - כך באמת קשה להם למצוא מישהי שתהיה בשכר מסוים.

והיום זה לא קיים, נוהל מסודר, מה מגיע להם ומה לא מגיע להם?

ממש לא. יש מה שבזמנו השופטת ברק החליטה לגבי השכר. כיוון שזה משרת אמון, אז השכר הוא שכר המינימום פלוס 30 אחוז, מינוס 25 אחוז עבור הוצאות כלכלה ולינה. זה משהו לא מוגדר, הוא בשוליים. צריך להיות משהו הרבה יותר מסודר. ולגבי חוק העובדים הזרים או כל תקנה שתהיה לגבי העניין הזה.

אני כן רוצה להתייחס פעם נוספת לגבי מה שקורה בימי ראשון או בימים החופשיים של העובדים האלה. הם נתפסים, הם שעות מושעים. למרות שהם עם ויזה ולמרות שהם עם דרכונים, הם מושעים. מתקשרים אלינו.

מה הם כל-כך רשעים ואטומים, למה?

השמועה אומרת שהם מקבלים פרמיות. אני לא נכנסת לתוך זה, אני רק אומרת, זאת השמועה.

אם היא שמועה לא אומרים אותה. אם יש לך ידיעה.

אמרתי שמועה ואני מחדדת שמועה. שאלת שאלה, עניתי למה זה קורה.

תגידי תחושה, לא שמועה.

מעבר לזה, העובדים האלה בימי ראשון בפרט, מנהלת ההגירה במקום מסוים היא עשתה המון סדר ועל-כך תודה. היא עשתה המון סדר באמת, הכניסה המון דברים לתוך הסדר, הניידות של העובדים פסקה. מי שרוצה לעזוב - יש דין ויש דיין. באים, פונים, שואלים ומנסים לעבוד בצורה מסודרת ומאורגנת. שזה מצוין.

מאידך, הקטע הזה של הרדיפה אחריהם, משגעת את הקשישים, משגעת את הנכים. החרדות האלה מה יילד יום כי אם יתפסו. כי היום לדוגמה, על מנת לקבל ויזה - אתה צריך להמתין חודש וחצי. לצורך העניין במשרד הפנים בנתניה, 17 לדצמבר אפשר לבוא לקחת ויזה. היום קיבלתי רשיון, יש לי עובדת אני צריכה להאריך את הויזה שלה, 17 בדצמבר. הווה אומר 45 יום או 40 יום, העובדת שלי מסתובבת ללא ויזה. עם מקור לחרדות שלה שמשרה עלי שמשרה על התהליך.

צריך למצוא איזה שהיא דרך גם איך עם מנהלת ההגירה, איך גם עם משרד הפנים, לחבור ביניהם על מנת לסגור את הפערים.

אני נציגה של עוצמה. עוצמה זה ארגון משפחות לאנשים עם פגיעה נפשית. רוב הנכים יושבים על כסאות גלגלים ואין מושג שיש הרבה מאוד נכי נפש שגם זקוקים לסיעוד אפילו. שלא לדבר שבמבוכי הבירוקרטיה אין להם שום יכולת להתנהל.

מה שפה אנשים ביטאו זה הבנה מאוד מורכבת של בירוקרטיה קשה.

נכויות נפשיות קשות לא מזכות בעובד סיעודי?

מזכות אבל מישהו צריך לדבר בשבילם. מישהו יודע שיש גם נכי נפש שזקוקים לעובד זר? אז לכן אנחנו פה כמשפחות. אין להם קול, יש הרבה מאוד נכי נפש שלא מסוגלים לדבר. והם החלשים ביותר. שהנגישות שלהם קשה והם זקוקים גם לעובדים זרים.

אבל עכשיו יש לי עוד הערה שמתחברת אל הנושא של חברות כח-אדם. מהניסיון האישי שלי ובהקשר אחר, לא קיבלנו הדרכה בכלל. זאת אומרת, העובד הזר שילם בחו"ל, אנחנו שילמנו. אבל הדרכה ואיזה שהן הנחיות, גם מתי לפנות עם הויזה, איך לעשות את הביטוח הרפואי.

אני במקצועי יודעת ובכל זאת היה לי קשה להתנהל. והסיוע של החברה היה מינימלי. זאת אומרת, יש פה תיווך, פה דיברו על כל מיני אולי אנשים שסוחרים שזה לא קשור, אבל זה גם סוג של תיווך. הכח-אדם מקבל אולי משני הצדדים, מה הוא נותן? ולכן אני מתחברת לנושא של חוק. באמת הדברים יהיו הרבה יותר ברורים. כי הקושי הוא עצום. והמתנה שהעובדים הזרים נותנים בתחום הסיעוד היא מתנה באמת רצינית ויפה.

יחידת הסמך וכן משטרת ההגירה ואולי גם הביטוח הלאומי, ישבו ושמעו בסבלנות ובסובלנות. אני לא אסבול התפרצות.

לגבי הארכות, מה שקורה שהגיע אלינו התפקיד, התחלנו לעשות פיקוח ובקרה. עכשיו הרשיון ניתן לשלוש שנים. וכמו שאמרת, משנה לשלוש שנים. יכול מאוד להיות שנצטרך לעשות את זה לחמש שנים. אנחנו כנראה לא ניתן לעשר שנים.

וכמה כן נראה לך?

אני לא אגיד ויגידו לי, "כן תתני לא תתני". יש שיקולים.

יש מגמה כן להאריך?

אבל אני אגיד את השיקולים.

אני שואל, את פה כדי לענות לי.

אבל אני פה כדי להסביר את העמדה של המשרד שלי.

השאלה אם ישנה מגמה אכן לבחון את הסוגייה הזו שחוזרת על עצמה כמעט בכל ישיבה להארכה.

יש מגמה כרגע, אבל אני חוזרת ואומרת, אני לא אגיד כי אני ייצוגית, ללא שאני אעמוד מאחרי הדברים שאני אומרת. לגבי הכנסות גבוהות - את יודעת, כי את באמת מאוד מעורה, שזה לא כך הדברים. הדברים הם שהזכאים לשר"מ פונים למחלקת שר"מ בביטוח לאומי, בניגוד לסיעוד, סיעוד פונים לאגודה. פונים לביטוח לאומי במסגרת חידוש סיעוד. האחיות של ביטוח לאומי עושות את הבדיקה כאילו הם היו זכאים לשר"מ. נותנים לזה זכאות עקרונית לשנה. יש נוהל להכנסות גבוהות ונכים יודעים את זה.

לגבי האגרה - האגרה כמו שאת יודעת, האגרה שנקובה בחוק עובדים זרים, הפחיתו אותה מ-500 ש"ח ל-250 ש"ח. אנחנו מופעלים על-פי חוק. לגבי הטענה של האדון הנכבד, אני אקח את הפרטים, אני אקח את שם הפקידה.

האם זה נכון שבאמת ביחידת הסמך יש עובדת אחת סך-הכל שעונה.

ממש לא. יש המון פקידים, יש מחוזות. בכל מחוז יש מספר עובדים. יש מחוז תל-אביב ומחוז ירושלים וכל הארץ. 45 יום היא ענתה לך תשובה מינהלית.

אתם נגישים טלפון לציבור?

יש שעות טלפוניות, פעמיים בשבוע של ראשון ושלישי.

הנה נקודה שהחטאתם. אני יושב-ראש הוועדה, אני לא הצלחתי לשמוע אותך. תני לי לקלוט, אם זה לא סביר, אם זה לא מספיק יומיים. יכול להיות שזאת נקודה שנצטרך לפתור אותה במסגרת היום. הרי נציגי האוצר אני לא רואה פה. נציגי משרד המשפטים גם לא רואה פה. מה שבידיים שלנו זה התמ"ת. ותחזרי על הדברים.

אני חוזרת. יש ימי קבלה, אני אבדוק את זה אם באמת לא עונים.

פעמיים בשבוע?

יש פעמיים בשבוע שעונים לטלפון במשך מספר שעות. יום ראשון ושלישי מ-08:00 עד 12:00 משהו כזה. אגב, כאשר לא עונים, יש פרוצדורות אחרות. אבל אני אבדוק את הנושא ואנחנו נתקן את זה.

יש לכם אפשרות להשאיר הודעות ואתם חוזרים?

יש הודעות מוקלטות עם כל האינפורמציה שצריך. המענה הקולי זה מענה לגבי הסטטוס של הבקשות.

אני רוצה לשאול שאלה. נאמר לא עלינו, אני נכה מוגבל, היום נולדתי לעולם, אני עכשיו ברגע זה נקלעתי לבעיה ורוצה לקבל את האישור ואת העובד הזר. מישהו יכול לומר מה ההליך, כמה תחנות אני הולך וכמה זמן זה לוקח לי.

פונים בבקשה ליחידת הסמך לעובדים זרים, יש טפסי בקשה. בטפסי הבקשה יש דף הסבר למי מגיע ולמי לא.

קודם כל צריך לבקש את טפסי הבקשה.

היא לא מוסרת את כל האינפורמציה.

אבל היא עוד לא מסרה, איך את יודעת שהיא לא תמסור את כל האינפורמציה.

איך מגיעים לטפסים? יש טפסים במחוזות. אפשר להתקשר ושישלחו לכם טפסים הביתה. ולמיטב ידיעתי, גם אפשר להוריד טפסים מהאינטרנט, אבל זה אני לא בטוחה. מבקשים את ההיתר, אנחנו בודקים אם המבקש עומד בקריטריונים או לא.

האם שולחים מי שיבדוק אותו?

הקריטריון אומר שמבקש שזכאי לקצבת שר"מ מביטוח לאומי, זכאי להיתר. אנחנו בודקים את זה מול ביטוח לאומי.

ההליך שלך אחרי השר"מ, כמה זמן?

מספר ימים אמור להיות, אם יש זכאות לשר"מ מביטוח לאומי.

כמה זמן הליך מרגע שאדם פנה אלייך עד שהוא מקבל האישור?

תלוי בנסיבות.

הוא זכאי, יש לו את כל האישורים.

זה אמור לקחת זמן קצר ביותר. אני לא יכולה לנקוב בזמן.

הערכה, הפרקטיקה מה אומרת?

אני משערת שלא יותר משבועיים.

אני אחות ארצית משירות לזקן ואני יושבת בוועדת ההיתרים להעסקת עובדים זרים חריגים. אני רוצה להתחבר כאן לדברים שלה, אבל לחדד את זה יותר. יש קושי, יש קושי מתוך מה שאני רואה ומתוך הפניות שאנחנו מקבלים. קושי בקבלת הטפסים שיהיו נגישים יותר. כי משיגים אותם דרך משרדי התמ"ת. קושי בתשלום של האגרה, כי גם זה שובר.

אנחנו מדברים על אנשים עם מוגבלויות ויש להם קושי בהגעה לשלם את השובר הזה. ופה צריך לחדד את הדברים.

והאמירה של יצחק מולה, "שתחכה חודש חודשיים" זה לא היה קיים?

זה יכול להיות שזה היה מקרה ויבדקו אותו לגופו. בתוך הטפסים שהם מקבלים ישנן הנחיות מה צריך לעשות האדם. וההנחיות יש לו בעיה, כי פתאום רק אז מודע שהוא צריך את הרופא ואת הביטוח הלאומי ואת כל השאר.

אני מנהלת אגף סיעוד. מה30- אלף אנשים שהם מקבלים עובדים סיעודיים, אז אני חושבת ש95- אחוז הם אנשים שמעל לגיל 60, 65. ואנחנו בנינו הליך מול התמ"ת שהוא אוטומטי, אלקטרוני שהוא מאוד מקל.

אדם יצא עכשיו מבית לוינשטיין, חרב עליו עולמו, פונה אלייך, כמה זמן הוא לתמ"ת ממך?

אני אענה על זה. רוב האנשים בנקודת זמן שהם פונים אליהם לבקש עובד זר, הם כבר מזמן מוכרים אצלנו ויש להם מערכה.

נוהל חדש, אני מדבר.

חדש, לוקח אצלנו היום בממוצע 6 ימים שיהיה מוקלד במחשב להערכה. ויש להם גישה אוטומטית אלקטרונית למידע אצלנו. האדם לא צריך להביא שום דבר.

קודם כל, כבר שמענו פה את ה"בעד" ו"נגד". אז אפשר לשאול את עצמנו וכל יום אנחנו את עצמנו, אכיפה - לאכוף או לא לאכוף. אז יש פה אנשים שאמרו, שאנחנו לא אוכפים מספיק, יש אנשים שאמרו שאנחנו אוכפים יותר מדי. אף פעם לא נרצה את כולם.

לגבי עובדים שנעצרים ברחוב, יש להם דרכונים או אין להם דרכונים. הנושא הרי נבדק, אנשים לא מסתובבים ברחוב שכתוב עליהם, "אנחנו סעודיים ביום חופשי". הנושא הזה נבדק לפעמים זה לוקח כמה שעות. ומאידך אני יכולה להביא דוגמאות למקרים.

אתם עוצרים עכשיו עובד סיעודי דוחף נכה בעגלת נכה?

לא, אנחנו לא עוצרים. לא רק זה בנוסף לזה, אנשים שאפילו היו בלי היתר להעסיק עובד זר והעובד זר היה אצלם, אנחנו לא אכפנו כי אנחנו ידענו שהנושא הזה רגיש. מצד שני, צריך לזכור את זה שזה נכון שמה שנאמר כאן, יש סחר בהיתרים גם בתחום הזה. ויש גם ניצול של אותם עובדים זרים שעובדים כביכול בסיעוד והם עובדים בעבודות אחרות.

אל תאמרי לי שיש גם מהנכים שהם שסוחרים.

אני לא רוצה להגיד פה שום דבר שהוא לא בדוק. אנחנו בודקים את הכל ואני לא מוציאה את זה מכלל אפשרות. אנחנו בודקים את הכל ואנחנו נעשה, גם מה שאמר אדון יעקב כהן, הוא טוען שהוא העביר מיד, כל ה"מידעים" האלה ייבדקו, יכול להיות שלא בזמן שאתה רוצה שזה יתבצע - אבל בהחלט אנחנו נעשה ונמשיך לעשות.

ולסיומו של דבר, כל אדם שהוא לא חוקי, שהוא ללא היתר, שלא הסדיר את המעמד שלו, אז אני מבינה את הפחד שלו אבל זה המצב.

שאלה לתמ"ת ואני ניגש לסיכום. מדיניות השמים הסגורים, אני שואל יכול להיות מבורות או רוצה שתזרקי את זה באוויר. מדיניות השמים הסגורים לעובדים הזרים לגבי הסיעוד חל או לא חל?

לא חל.

תיקון טעות בהמשך לדברים שלי, משפחות עם ילדים נכים לא מקבלות סיוע כספי בשביל להעסיק עובדים זרים. בהבדל מנכים על כסא גלגלים.

רק משפט אחד שהוא מאוד חשוב. חשוב מאוד שתהיה הבחנה ברישוי לנכים ולזקנים.

שמענו את הבעיות. מן הסתם יכול להיות שיש עוד בעיות שלא הועלו ושאם היו יושבים פה אחרים, היו עולות בעיות אחרות. כל אחד בדרך-כלל הוא מציף את הבעיות. אני אקרא כמה הוראות סיכום שאנחנו גם ננסה אחר-כך לעקוב אחרי הדברים ולבדוק מה אכן נעשה.

קודם כל הוועדה מצרה על כך שנציג משרד האוצר, משרד המשפטים ושאר המשרדים שלא מצאנו לנכון להיות נוכחים בישיבה הזו. הוועדה קוראת לפשט את תהליך יחידת הסמך ומהמוסד לביטוח הלאומי, לפשט את תהליך קבלת האישורים והויזות. וכן לנכים שמוכרים לצמיתות לבדוק את האפשרות לאשר אישורים לתקופות ארוכות יותר.

הוועדה קוראת למשטרת ההגירה, למרות שאתם נמנעים מכך, אין מזרזים אלא למזורזים. להימנע מלבצע הליך של מעצר עובד זר סיעודי ליד הנכה. אני אומר, אלא אם כן הוא לא חוקי, אני שמח על ההצהרה שלך שאפילו אם הוא לא חוקי אתם לא עושים את זה.

מדוע משרד הפנים, לאור הבעיות שהועלו פה שעובדים זרים מטפלים בנכים, יש להם שחיקה, שאחרי שנה, שנה וחצי, יש מקרים שאפילו עוד לפני כן, בורחים ומעדיפים לעבוד עם קשישים. מדוע שהניידות של אותם מהעובדים מהמאגר תיעשה רק לקשישים? זאת אומרת, עובדים חדשים לא יוקצו לקשישים אלא מתוך המאגר כדי למצות את המקסימום העובדים החדשים לטובת הנכים.

הוועדה קוראת למצוא פתרון לבעיית היום החופשי של הנכים הקשים. אני בכוונה לא מציע את הפתרון, כי צריך לעשות מחשבה בקטע הזה, אבל אני קורא פה לכל הגורמים שמתעסקים בכך, לנסות למצוא פתרון ליום חופשי. הקו לעובד וזכויות העובד, כולנו בעד. הרי נכה שזקוק לעובד כמו שהגדירו אותו "מלאך" והוא החמצן שלו, אפילו אחר הרחיק לכת, "לנשק את כל הרגליים". ביום החופשי המצוקות לא בורחות גם לתל-אביב, לכנסייה. המצוקות של הנכה נשארות.

הוועדה שואלת למה במקרה של עובדות או עובדים שמסרבים לעבוד אצל משפחה, או מתפנקים או לא נוח להם, לא מפסיקים להם את הויזה לאלתר ומחזירים אותם לארץ מוצאם. וגם בקטע הזה אני אגיש שאילתא. זה משרד הפנים.

אני קורא ליחידת הסמך שתוציא מסמך המאגד את כל החובות והזכויות של העובדים הזרים וכן כל ההנחיות לחידוש וההארכות של האישורים והויזות. ולתת לזה מעמד, אם אפשר, אפילו של תקנה. אני לא הייתי הולך לחקיקה ראשית כמו שהצעת, אבל תקנה יש לה תוקף לא פחות שאפשר לאכוף אותה. שיהיה מסמך מחייב אפילו בתקנה של השר, עם סנקציות, אפילו למשרדים, סנקציות לא רק כלפי העובדים, גם כלפי המשרדים שלא פועלים כמו שצריך.

מאחר והוועדה הזאת לא התיימרה לפתור את כל התחלואים של העובדים, אנחנו מנסים, אני חבר-כנסת צעיר, הכי צעיר בותק לא בגיל, ואני מתחילת הקדנציה, לא היתה ישיבה שלא דנים יחד. ואני חושבת שמשטרת ההגירה עשתה עבודה טובה. אתם שומעים גם את הקמפיין בתקשורת שזה לא כדאי. אין ספק שכל הבעיה הזו של המסחר, של התשלום הגבוה בארץ המוצא והספסרות פה במדינה - היא בעיה קשה, היא בעיה פלילית, בעיה חברתית, בעיה כלכלית. ונטפל בה במסגרת דיונים אחרים.

והתנהגות העובדים הזרים שמרימים את האף היא גם תוצאה של חברות כח-האדם והחברה.

לכן שיהיה מסמך מחייב ושתהיה סנקציה כלפי העובד שהוא לא יכול להרים את האף. ואני מקווה שביום הבא שנעשה בכנסת, ניחשף, או יונחו פה על שולחן הוועדה, שיפורים שאכן נעשו ונצליח להסתכל על תחתית הכוס שהיא כבר מכוסה. אנחנו כבר לא יכולים להסתכל על הכוס המלאה כי היא לא מלאה בקטע של הנכים. הקטע של הנכים במדינה עדיין מפגרת בהרבה.

לצערנו הרב, הממשלה הנוכחית בקדנציה האחרונה, אם היה קשה לנכים, עשתה את המצב עוד יותר קשה ובלתי נסבל.

תודה רבה, אני מקווה שלפחות בזה נצליח להועיל.

תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:15