כנסת פתוחה

א' - תקנות בריאות העם (דיווח על לידת תינוקות עם מומים) (תיקון)

5
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
16.11.2004
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי




פרוטוקול מס' 278
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שלישי, ג' בכסלו התשס"ה (16.11.2004), בשעה 10:00

תקנות בריאות העם (דיווח על לידת תינוקות עם מומים) (תיקון), התשס"ד-‏2004

חברי הוועדה: שאול יהלום -היו"ר
חה"כ אריה אלדד

פרופ' יונה אמיתי -מנהל המחלקה לאם, לילד ולמתבגר, משרד
הבריאות
פרופ' יואל זלוטוגורה -מנהל מחלקה גנטית קהילתית, משרד הבריאות עו"ד אילנה מישר -יועצת משפטית, משרד הבריאות
ד"ר רפאל אלקיים -קופת חולים לאומית
ד"ר איילה בלאו -רכזת ארצית לבריאות הציבור, מכב"י שירותי
בריאות

ג'ודי וסרמן

וילמה מאור

מיטל בר-שלום











תקנות בריאות העם (דיווח על לידת תינוקות עם מומים) (תיקון), התשס"ד-‏2004

מדובר ברישום של מומים מולדים. בישראל נולדים מדי שנה קרוב ל-150,000 תינוקות, כאשר 3%-4% מהתינוקות נולדים עם מום מולד כזה או אחר. למומים המולדים האלה יש משמעות רבה מאוד. חלקם זניחים, אבל חלקם יכולים לגרום לנכויות או לפגיעות התפתחותיות. הצורך ברישום מומים מולדים נועד לשתי מטרות, המטרה הראשונה היא המעקב הפרטני אחרי אותם ילדים שיש להם מום שעלול להוביל למחלה במידה והוא יוזנח. באמצעות מערך טיפות חלב בישראל, אנחנו מקבלים את הדיווחים האלה ומיידעים את טיפות החלב לגבי תינוקות עם רשימת מומים מסויימת שיש צורך לעקוב אחריהם. זה נעשה לצורך מתן טיפול מונע או לצורך טיפול שיקומי.

איך אתם מפרידים בין קופות החולים? האם יש לכם רשימה של קופות החולים בכל עיר?

התהליך הזה נכון לכל ספקי השירות, כאשר מרביתם ממשרד הבריאות, חלקם עיריות וחלקם קופות החולים. באמצעות לשכות הבריאות המחוזיות שמקבלות את הדיווח, הדיווח מועבר לטיפות החלב ולספקי השירות השונים, כולל קופות החולים.

האם בלשכות הבריאות המחוזיות יש רישום לאיזו קופת חולים כל אזרח שייך?

לא, אבל מעבירים את זה לספקי השירות. אם בירושלים העירייה מפעילה את טיפות החלב, מעבירים את כל הנתונים אליה.

אני רוצה להבין איך זה נעשה כאשר יש 4 קופות חולים ביישוב מסוים.

התהליך אכן יותר מורכב. הפיזור לטיפות חלב שאינן של משרד הבריאות הוא באמת יותר מורכב.

אני רוצה לדעת, איך אתם יודעים לחלק את האוכלוסייה ל-4 קופות חולים. הרי בלשכת הבריאות אין את הרשימה. הרשימה נמצאת אולי בביטוח הלאומי.

זה נכון.

אז מה אתם עושים?

אני לא יכול לענות על השאלה ברזולוציה מדויקת.

אני מבקש על זה תשובה בכתב. תואיל לתת לנו את זה תוך שבוע ימים.

האם אתם מעריכים שרוב האבחונים נעשים כבר בבתי החולים ומדווחים משם?

אנחנו מקבלים דיווחים על כ-90% מכלל הלידות. רמת ההענות היא לא ב-100% אלה ב-90% בערך. זה נכון שהיום משחררים תינוקות בגיל יומיים ממחלקות הילדים, וכי יש מומים שאינם מאובחנים עד גיל יומיים, ועליהם המעקב שלנו הוא פחות טוב. הוא נעשה באמצעות בדיקות לתינוקות בגיל חודשיים בטיפות החלב, אבל הוא פחות שיטתי. כבר לא מדובר על 100% מהילדים. המידע שמצטבר על המומים הגדולים, מאובחן לעיתים גם לפני הלידה באמצעות בדיקות אולטרסאונד או אחרות. חלקם הגדול מאובחנים על ידי הרופאים ביומיים הראשונים האלה, אבל לא מדובר בכולם.

התקנות האלה מתייחסות רק לדיווח של בתי חולים על היילודים כאשר התינוקות האלה נמצאים שם יומיים עד חמישה ימים. אם חשוב למשרד הבריאות לקבל את המידע הזה, מדוע אין חובת דיווח על טיפות החלב, רופאי ילדים או בתי חולים המקבלים תינוק בין שבועיים או חודשיים ומגלים אחת מהמחלות האלה.

גם אם יהיה תהליך כזה מסודר, הביצוע יהיה קשה. אני מסכים שזה יכול להשלים את התמונה, אבל הביצוע יהיה קשה. 99,5% מהילדים נולדים בבתי חולים היום. יש אולי 800 לידות המתבצעות מחוץ לבתי החולים. מחלקות התינוקות בישראל מסוגלות ומבצעות את הדיווחים בשיטה מאוד סבירה, והן מאגר מאוד חשוב.

נאמר ובית החולים יודע שילש מסויים הוא בעל תסמונת דאון ומדווח לרופא טיפת החלב, בהנחה שהוא יידע לטפל טוב יותר בהמשך. האם זו המטרה היחידה?

לא. המטרה השנייה היא, איתור צבר של מומים מולדים שעלול להצביע על גורם סביבתי שעלול לגרום למומים מולדים. אני מדבר על כל מיני אירועים שהיו מתוקשרים לאחרונה, כמו האנטנות בצורן, רמת חובב ומפגעים תעשייתיים אחרים, אשר עלולים לתת את ביטויים גם במומים מולדים. במידה ואנו מזהים אזור שבו יש יותר מומים מולדים בנקודת זמן אחת, אנחנו עושים מחקר ממוקד על מנת לגלות את הגורם. יש לזה חשיבות כפולה, גם לתינוקות עצמם וגם כסמן של גורם סביבתי, והיום יש יותר ויותר גורמים כאלה.

אם כך, גברת וסרמן צודקת. לעיתים ייתכן שאי לידה בבית חולים או לידה בבית חולים שמשחרר מוקדם מדי, גורמים לכך שלא ידווחו מומים באזור מסוים. נניח שיש אוכלוסייה שדוגלת בלידה בבית, זו אוכלוסייה שנמצאת בדרך כלל באותו מקום מגורים. כך גם כאשר מדובר על בית חולים שמשחרר, או כאשר יש רופא שלא ממלא את ההוראות. מדובר על בעיה אזורית. לכן, חשוב מאוד שיקבעו שבחצי השנה הראשונה יהיה דיווח גם מטיפות החלב ומהמרפאות. כך תושלם התמונה. מדוע אין הוראות כאלה?

הזכרת מעקב טרום לידתי. אם מגלים באןולטרסאונד בחודש השלישי מום, זה מגיע הרבה פעמים לידי הפלה. איפה זה מדווח?

זה מדווח במסלול אחר ומגיע למחלקתנו כחלק מהמכלול. ישנה חובה של הודעה על לידת עובר מת אחרי שבוע 20 להריון במשקל 500 גרם, כאשר מתבצעת הפלה ספונטנית או הפסקת הריון יזומה. זה נעשה בבתי חולים, ויש הודעה מסודרת על העניין הזה. משם הדיווחים מגיעים אלינו.

אדוני אומר שי מומים חשובים שאינם מתגלים ביום הראשון. מדוע לא לקבוע תקופה הגיונית שבה יוזרמו הנתונים מהשטח? אמנם תהיינה כפילויות, אבל היום המחשבים יודעים לטפל בזה.

אנחנו נשמח לעשות את זה במסגרת תיקון להצעה הזו, מאחר וההסדרים הפרקטיים וההגדרה של המנגנון החוקי, הם יותר מורכבים. מי ידווח? באיזה גיל? באיזו שיטה?

כמה זמן דרוש לך על מנת לנסח את התוספת?

כשלושה חודשים.

אני מבקש לרשום, שמשרד הבריאות מתחייב להביא לנו בעוד שלושה חודשים השלמה לתקנות האלה, שבה תהיה קביעה של דיווח מהשטח למשרד לגבי התקופה הראשונה בחייו של התינוק.

אני מבקשת להפנות את תשומת הלב של עו"ד מישר, שבסעיף 29 א1, יש סמכות לשר הבריאות לחייב מנהל בית חולים לדווח. אפשר להרחיב במסגרת הסעיף הזה את החובה לדווח מתוך בית החולים, גם בתקופה יותר מאוחרת של אחרי הלידה. צריך מצוא מקור סמכות אחר לקבל דיווחים מהשטח, קופות חולים או רופאים פרטיים.

זו בעיה משפטית שאנחנו נצטרך לפתור לפני שאנחנו נעשה את התיקון המוצע.

מהי מהות התקנות? מה מחדשות לנו התקנות האלה?

התקנות אמורות לתת את הגיבוי החוקי המסודר לתהליך שכבר נעשה.

מה היה רע עד היום?

התקנות הקיימות הותקנו בשנת 1980. היתה חובת דיווח בשלושה מצבים. תסמונת דאון, מום בעמוד השדרה וחסר גפיים. בשנת 1990 יצא חוזר של שירותי האשפוז של משרד הבריאות שהחליף בין פרטי הדיווח והספח, מבלי שאף אחד שם לב לזה שהיו צריכים להתקין את התקנות. הדיווח במתכונת של שנת 1990 נמשך תקופהה ארוכה. לפני מספר שנים יצא עוד חוזר שתיקן את רשימת המומים שעליהם יש לדווח.

והיום אנחנו נותנים לזה את הגושפנקה החוקית.

כן.

נניח שאני חוקר ואני רוצה לבדוק שכיחות מומי לב מולדים בקרב משפחות בדואיות, איך אני מגיע למאגר הזה?

מאחר ומדובר במאגר מזוהה, אנחנו לא מעבירים שמות למטרות מחקר. אנחנו מספקים תשובות לגבי שכיחויות.

אני רוצה לדעת אם יש הגנה על מאגרי מידע. יכול להיות שאני ארצה לבדוק, האם כדאי לבתי שלי להתחתן עם בן של משפחה פלונית, האם יש במשפחה הזו הרבה מומים מולדים או לא. איך אנחנו חוסמים את הדבר הזה ומוודאים שהמאגר משמש אך ורק לצרכים האלה ולא לצרכים אחרים?

באמצעות חוק הגנת הפרטיות.

אבל המאגר פה מזוהה.

ולכן למשרד הבריאות אסור להעביר את הפרטים, אלא בהתקיים נסיבות מסוימות שמפורטת בחוק הגנת הפרטיות.

אני אתן דוגמא. בימים אלה קיבלתי פנייה משירותי בריאות כללית, לקבל נתונים על מומים מולדים אצל תינוקות שאמותיהם הרו באמצעות הפריות מבחנה. אין לנו כוונה להעביר מידע כזה אליהם. אם אנחנו נקבל מהן את רשימת האמהות, נוכל לומר היכן היו מומים מולדים. זה תהליך עדין מאוד אבל חשוב מאוד. השאלה שעולה היא, האם בהפריות מבחנה יש יותר מומים מולדים ואיזה. צריך למצוא מנגנון שאפשר יהיה לעשות מחקר מסוג זה, אבל תוך כיבוד הפרטיות, כך שבאופן דיסקרטי אנחנו מקבלים את השמות ואז מספקים את המידע.

נניח ותמצא שבקרב הבדואים יש אחוז גבוה של התקפי לב מאשר בשאר אוכלוסייה, תוכל להגיד לבת שלך להתרחק מהבדואים כי יש אצלם יותר התקפות לב. אף פעם אי אפשר להימנע מהמגמה הכללית. הבעיה היא לא לזהות משפחה או שם.

זה מידע שאסור להם לתת.

יש היום חובת דיווח על כלל הרופאים בארץ על מחלות זיהומיות. יש ברשימה שלכם לפחות 6-7 מצבים בהם האבחנה יכולה להיות אחרי שנים רבות, שנה, שנתיים או שלוש שנים. למה לא לחייב את רופאי הילדים בדיווח?

אנחנו אומרים שתוך שלושה חודשים יוגשו תקנות והם יחשבו, האם זה יהיה בחצי השנה הראשונה לחייו של התינוק והאם זה יחול על רופא הילדים בשלוש השנים הראשונות.

אני רציתי לומר, שבגלל העניין של הסודיות, במיוחד במחלות גנטיות, אנחנו לא מעוניינים לדעת על כל המחלות שיכולות להתפתח כמחלות גנטיות במשך הזמן. החשיבות של הלידה והשנה הראשונה היא בגלל העניין של גורמים מסוג של גורמים סביבתיים, תרופות וכו', שעלולים לגרום לכך שיוולדו ילדים עם מומים. לגבי המחלות התורשתיות, אנחנו לא מעוניינים שיהיה מאגר במשרד הבריאות, כיוון שבסופו של דבר, עם כל ההגנות שישנן, המידע יוכל לעבור. כאשר מדובר במחלה שמופיעה בגיל מאוחר יותר, בדרך כלל זו מחלה מורשת ולא מוטציה חדשה, ואז אנחנו מסמנים את המשפחה. לכן, אנחנו מעדיפים שלא יהיה מאגר כזה.

אנחנו מבחינים פה בין מנפורמציות לבין מחלות תורשתיות על רקע אינזימטי.

אנו מדברים על מחלות מולדות שבהן עלול להיות מצב בו משהו סביבתי, תרופתי גרם להיווצרותן. זו המטרה העיקרית. הרעיון הזה נולד מהסיפור שהיה מהדלידומין וחוסר הגפיים. התחילו לטפל בנשים בהריון עם תרופה שהתברר כי היא גורמת לחוסר גפיים. בעבר לא היו מאגרים כאלה, ולכן לקח זמן עד שגילו שיש קשר בין הדברים. המטרה של התקנות היא לראות שיש צבר של מומים ולנסות למצוא את הסיבה.

אבל ההנחה שלכם שאם זה מתגלה בגיל מאוחר זו מוטציה תורשתית, זו לא הנחת ברזל.

דאון סינדרום לא נמצא פה.

הוא נמצא ברשימה.

זה היה עוד לפני התקנות.

במסגרת התוכנית למניעת מומים, מדינת ישראל הכניסה את העניין של בדיקות טרום לידתיות למניעת מומים מולדים. המטרה של המאגר של תסמונת דאון ושל המומים הפתוחים במערכת העצבים היתה לעקוב אחרי התוכניתולראות מי משתמש בתוכנית וכמה ילדים נולדים.

אנחנו מאשרים את התקנות. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:30