הצעת חוק הקולנוע (הוראת שעה)

2
ועדת החינוך, התרבות והספורט
15.11.2004
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי




פרוטוקול מס' 329
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
שהתקיימה ביום שני, ב' בכסלו התשס”ה – 15 בנובמבר 2004 – בשעה 08:30

הצעת חוק הקולנוע (הוראת שעה), התשס”ה-2004

חברי הוועדה: מלי פולישוק-בלוך – היו”ר
ראובן ריבלין – יושב ראש הכנסת
אורי יהודה אריאל
מרינה סולודקין
איוב קרא
יולי תמיר

צח גרניט - יועץ שרת החינוך והתרבות
עו”ד שנית פנחסי - לשכה משפטית, משרד החינוך, התרבות
והספורט
מיה אלון-גורן - אגף תקציבים, משרד האוצר
פוני בזיזנסקי - המועצה לקולנוע
כתריאל שחורי - מנכ”ל קרן הקולנוע הישראלי
אייל מלובן - מנכ”ל איגוד העובדים בקולנוע ובטלוויזיה
אסף אמיר - איגוד מפיקי סרטים וטלוויזיה בישראל
יוסי אורן - איגוד מפיקי סרטים וטלוויזיה בישראל
עו”ד מיטל דמארי - עוזרת ליועץ המשפטי, הרשות השנייה לטלוויזיה
ולרדיו

מרב ישראלי

יהודית גידלי

הדס דויטש


הצעת חוק הקולנוע (הוראת שעה), התשס”ה-2004

בוקר טוב, אני מתכבדת לפתוח את הישיבה.

לפני שניגע בענייני קולנוע אני רוצה להתייחס ברשותכם לחדשות אחרות ששמענו אתמול. אני לא הולכת לפתוח על זה את הדיון, אני רק רוצה להעיר בתחילת הישיבה על החדשות המסעירות ששמענו אתמול, ששוב הולכים לפגוע בקהל הסטודנטים בישראל ובהשכלה הגדולה. אין שבוע שהוועדה הזאת, כמו כל עם ישראל, לא שומעים על גזרה חדשה שמוטלת על ציבור הסטודנטים. רק בשבוע שעבר שמענו הצהרות מרגשות מפי שרים בממשלה, אנשים מאוד מכובדים כאן בבית הזה ובבית הנשיא על חשיבות ההשכלה הגבוהה, חשיבות קהל הסטודנטים, חשיבות ההון האנושי של מדינת ישראל, וכל שבוע אנו שומעים בשורה מצערת אחרת. אתמול זה היה מחשבות לכיוון ביטול מסקנות דוח וינוגרד. אני מקווה שבשבוע הבא נקיים על זה דיון, ונראה איך גם את הגזרה הזאת משנים. אני לא אומרת שלא צריכים לעשות רענון במחשבות, וכל הזמן אנו צריכים לבדוק את עצמנו, האם ההחלטות נכונות, אך דבר אחד ברור – מדינת ישראל צריכה לשאוף להפחתה ניכרת של שכר לימוד במדינת ישראל בהשכלה גבוהה. זאת השאיפה, ואם יש דרכים שונות לעשות את זה, אין בעיה, אך זאת צריכה להיות המגמה.

אני רוצה לחזור לענייננו, חוק הקולנוע. מונחת לפנינו הצעת חוק שתאפשר לפי שעה סכום קבוע, שיעמוד על 58 מיליון שקלים בשנה, משום שהמנגנונים האחרים שנקבעו בחוק הקולנוע – לא אגיד כשלו, אבל הם לא מעיקים את אותה מטרייה מינימלית שהקולנוע הישראלי צריך.

אדבר בקצרה על ההצעה; הרקע להצעה זה סעיף 11 לחוק הקולנוע. הוא קובע שני מקורות לתקציב הקולנוע, אחד זה תמלוגים מכוח חוק הרשות השנייה והמקור השני זה תמלוגים שמחברות הכבלים והלווין. בשנים האחרונות הסתבר שהסכומים פחתו בצורה מאוד משמעותית, מה שגרם לפגיעה בתקציב הקולנוע ולפגיעה ביכולת של הגופים לעשות קולנוע. בעקבות זה באנו בדברים עם משרד האוצר, הגענו להסכמה לפיה בשנים 2004, זה חל החל ב-1 בינואר 2004, למשך חמש שנים אנו מקפיאים, ובמקום זה יש הסכמה על סכום קבוע, שזה, כמובן, כפוף לאישורים של תקציב שנתי ואישורים של הכנסת והממשלה באופן שנתי, אבל ההסכמה היא על 58 מיליון ₪ לשנה למשך אותן חמש שנים. הסעיף מוקפא לחמש השנים האלה, הוא לא מבוטל, כמו שהוצע באחת הפאזות הקודמות. זאת ההצעה שעומדת על הפרק.

למה קבעו את הסכום הזה?

רק שנייה. עוד נקודה שחשוב להדגיש – ההסכם הזה זכה להסכמה עם גופי הקולנוע. יש מסמך חתום על ידי 22 הגופים המתמחים, שבו הם מביעים את הסכמתם.

למה לא הגיע לשולחננו ההסכם הזה?

אני יכולה להציג אותה, אין שום בעיה.

אני אשמח לקבל עותק.

זה ההסכם, ומאחוריו יש המסמך שחתום על ידי גופי הקולנוע. זה נעשה בידיעתם, על דעתם, בהסכמתם, שום דבר לא נעשה בחדרי חדרים.

לפעמים אדם מסכים כשלוחצים עליו חזק בכל מיני מקומות, אז אין לו בררה. אני בטוחה שגם אלה שחתמו רצו סכום אחר.

כולנו היו רוצים סכום אחר, אבל זה היה- -

כמה הערות, חלק גם יהיו הסתייגויות, אלא אם נקבל תשובות טובות; ראשית, זה לא נכון שאין כסף. חוזרים על התקליט השחוק, השאלה מה עושים אתו. יש כסף במדינת ישראל, היא משקיעה אותו, לפי הבנתי, אני מדבר על מיליונים במקומות הלא נכונים.

מה שאמרת עד עכשיו זה ביטוי שאנחנו בדרך כלל אומרים, אבל אתה יודע מה יהיה ההמשך.

כל אחד יעשה את ההמשך שלו. אני תמיד אומר, ואין מי שיסתור את זה; גדר הביטחון, שאני לא מתייחס אם לעשות אותה או לא, עושים. להגיד שהיא צריכה לעלות 15 מיליון ₪ לק”מ ולא גרוש פחות – הבל, רעות רוח, רעה חולה, כל מה שאתם רוצים. אם היו מקצצים 10%, קרי מיליון, מיליון וקצת, על 700 ק”מ, היה 700 מיליון ₪. אני לא אומר דבר סתם כדי להתווכח עם מישהו על משהו. אבל אתם לא רוצים לבדוק את זה, והביטחון, כרגיל, מאפיל על הכל, אי אפשר להתמודד עם זה. אז יש כסף, והחוק הזה בא לעשות חיים קלים. אני לא מבין את אנשי הקולנוע, אבל יכול להיות שגם הם נשברו. כי טוחנים, טוחנים, לא קורה כלום, בסוף אומרים – יש את זה, בואו נחתום, שהממשלה לא תיסוג גם מזה, כי תכף מסתבר שיש רק חצי מזה. אני מכיר את התופעות האלה. חתומים – אמרה הגברת. כן, הם חתומים. הם לא יכחישו את זה. האם היה אקדח לרקתם? לא בטוח, אבל משהו דומה, כנראה. לכן זה לא ממש מרנין אותי, לפחות, שהם חתומים.

אני לא מבין למה דבר שכהוראת שעה, אין פה שינוי חקיקה. לא אומרים, נבטל את החוק ההוא, נעשה חוק אחר. יש פעמים שיש שינוי נסיבות, אומרים: דוחים את החוק בשנה כי אי אפשר כרגע, דוחים את החוק בשנתיים. זה סביר, כי עוברת שנה מהר, זה 2004, היא נגמרת, אז גם 2005. היו אומרים שנתיים. אבל מדוע חמש שנים? כי האוצר מעריך שיהיה חמש שנים קטסטרופה ולא יהיו הכנסות? אין לזה שום הצדקה. אם זה יהיה יותר משנתיים, אני מבקש הסתייגות, שזה יהיה לשנתיים, קרי ייגמר בסוף 2005, כי 2004 זה שנה ראשונה ו-2005 שנה שנייה. נראה בעוד שנה מה יהיה. חמש שנים לא בא בחשבון בכלל.

הדבר האחרון שאני רוצה לשאול, כי אני לא יודע; מדוע, למשל, בי”ס כמו במעלה לא נהנה מהתקציב הזה. אני יודע שהוא מקבל תקציבים אחרים. מה אמות המידה, מי מקבל, מי לא מקבל, איך?

סליחה, לא הבנתי. מי מקבל יותר?

יש בי”ס לקולנוע בשם במעלה, דתי. הוא יושב בירושלים, עושה סרטים טובים, כך אומרים מבינים, אני לא מבין בתחום הזה. בכלל, הייתי מציע, גברתי, שיהיה הצגות, שנראה כמה סרטים. דנים על משהו שלא מבינים בו. למה אין סרטים? אי אפשר היה להכין פה משהו?

השאלה השנייה היא מדוע ההחלטה הזאת באה בסוף 2004. הרי אתם מציעים שהחוק יחול רטרואקטיבית, אם אני מבין אתכם נכון. אנחנו היום באמצע נובמבר. לא ממש סביר, בעיניי, שבאים בפברואר, אומרים שלא הספקנו משהו. זה לא תקין ולא בסדר.

אני מתנצל, אני צריך לצאת בדקה ל-09:00 בגלל דיון בוועדת חוץ וביטחון.

אני רוצה לשמוע התייחסות, למה צריכים כל כך הרבה גופים בקולנוע הקטן של מדינת ישראל, כל כך הרבה קרנות, לא נראה לכם שיש בזבוז משווע של משאבים?

ומה יהיה על התעסוקה?

שיעשו יותר סרטים.

מה עם הפלורליזם?

אי אפשר דרך קרן אחת או חמש קרנות לעשות כל מיני סרטים?

יש חמש.

זה פלורליזם בעינייך? להפך.

כן, אני אסביר לך גם למה.

תכף תדברי.

החוק הזה צריך להיכנס לתוקפו כמה שיותר מהר, כי זה נותן בשורה טובה ליוצרים ולאנשי הקולנוע, ואני לא מבין שוב את השיקול מאחורי החמש שנים, שאולי האוצר יסביר לנו למה זה לא שנה, שנתיים, למה לא שלוש. למה זה חמש שנים?

כל הקרנות האלה, אנו רוצים לדעת למה זה לא יכול להיות תחת קרן אחת או שתיים, שילך כל הכסף ליצירה, לא לתעסוקה, להעסקת אנשים וכו', כי מטרת הכסף זה יצירתיות ולא לסדר תפקידים לאנשים מסוימים. סביב הנושא הזה אם תוכלי, גברתי היושבת ראש, לבקש תשובות.

עד היום תעשיית הקולנוע היתה קשורה עם תעשיית הטלוויזיה. היתה פה תלות ביו שתי התעשיות. על פי חוק הקולנוע, 50% מהתמלוגים שהמדינה גבתה מהטלוויזיה הרב ערוצית לטלוויזיה המסחרית הועברו למערכת הקולנוע. התלות הזאת הוכחה כלא טובה, כי מועצת הקולנוע היתה בעצם תלויה במיתון, ברמת ההכנסות של התעשייה ובירידת מחירי פרסום, וכל שינוי כזה השפיע ישירות על התקציב. מטרת ההסכם הזה, וכרגע היא לתקופה מסוימת, כדי שנראה איך זה הולך, פשוט לנתק את שתי התעשיות.

ברקע הדברים חשוב לזכור שמשרד האוצר שואף בשלב זה או אחר להקטין את שוק התמלוגים על תעשיית הטלוויזיה הרב ערוצית, כמו שהוא מוריד את שאר מרכיבי המיסוי שיש על התעשייה. ברגע שנוריד את שיעור התמלוגים מהטלוויזיה זה יפגע בהם ישירות. אנחנו יכולים לדבר פחות או יותר על כל אחוז תמלוגים, זה כ-15 מיליון ₪. ירידה אחת של אחוז תמלוגים, יש שם פחות 15 מיליון ₪ לתעשייה. מה שאנחנו עושים פה זה מפרידים את שתי התעשיות. אנחנו מקבעים פחות או יותר את הסכום שאנו מאמינים שהיה יכול להיות השנה. אגב, למה אנחנו מתחילים השנה? כי השנה, על פי החישובים שלנו, היה מגיע להם כ-50-52 מיליון ₪, ואנו רוצים שהם ייהנו מההפרש הזה כבר השנה, ופשוט מקבעים אותם על מנת לתת להם מקסימום ודאות ובלי תלות בתעשיית הטלוויזיה המאוד דינמית ומשתנה, ובלי תלות בהחלטות שלנו, של האוצר.

בנייר שיש לי מלפני כמה חודשים, הרי ועדת החינוך עסקה בזה מספר פעמים, האוצר אז הציע 61 מיליון ₪. מה קרה שירדתם ל-58?

רמת ההכנסות של הטלוויזיה ירדה.

את לא יכולה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.

רמת ההכנסות היא מושפעת מהרבה מאוד פרמטרים.

לא דיברתי על הכנסות. אמרת שהתלות לא טובה לקולנוע, אתם לא רוצים אותה. כנראה, את צודקת, לפי הנתונים של הירידה, אך עמדת משרד האוצר בדיון שהיה כאן ב-3 בדצמבר, בדיוק לפני שנה, היתה שיועברו לקולנוע 61 מיליון למשך חמש שנים. מה קרה ל-3 מיליון?

צריך לזכור שהיו קיצוצים רוחביים, וברקע אנו רואים ירידה בהכנסות מתמלוגים.

כן?

הסכום התקבע על הסכום הזה.

כלומר מצד אחד אתם כל הזמן מסתכלים על התלות, כן מתייחסים לתלות, ומצד שני אומרים: ניתן סכום קבוע.

אנחנו הצענו לפני שנה, סכום שרצינו להציע, היה 61. זה התעכב בשנה מסיבות שונות- -

אז, זה עונש?

זה סנקציות?

אני ניהלתי את המשא ומתן מטעם המשרד שלנו עם האוצר. הסכום של 61 מיליון ₪ היה לפי ההסכם הקודם סכום שכפוף לכל ההפחתות הרוחביות בתקציב המדינה, הוא היה צריך להיות בשנה שעברה 61 מיליון ₪ וצריך לציין שהאוצר, למרות שההסכם עדיין לא נכנס לתוקף בשנה שעברה, הוא העביר את הסכום במלואו.

כאן כתוב שהוא העביר רק 55 מיליון.

בשנה שעברה הוא העביר את כל הסכום – 61 מיליון ₪. ב-2003 הוא העביר את כל הסכום, 61 מיליון ₪. לו היו נכנסים הקיצוצים הרוחביים לתוקפם, אני רוצה להזכיר שהממשלה והכנסת החליטו על קיצוץ של 15%. תורידו את זה מתוך 61, וברור שהתקציב היה יורד השנה, לפי אותו הסכם קודם, ל-53 מיליון ₪. הסכום הזה של 58 מיליון ₪ הוא שיפור- -

מאיפה לקחת את ה-15%?

זו היתה החלטה של הקיצוץ הרוחבי שהתקבלה בכנסת ובממשלה בשנה שעברה.

- -

היינו בכל דיוני התקציב. אני לא זוכרת חיתוך של 15%.

היו קיצוצים רוחביים שהיו מורכבים מכמה סעיפים. היה שכר עבודה, זה דברים שונים.

אנחנו לא הבנו בדיון הקודם, לפני שנה, אנחנו הבנו שזה סכום קשיח.

בהסכם לפני שנה היה מצוין מפורשות שהסכום הזה כפוף לקיצוצים רוחביים, והשוני הגדול בין ההסכם ההוא להסכם הזה הוא שה-58 מיליון ₪ הוא סכום שמובטח כל שנה, לא כפוף לשום קיצוץ, לשום הפחתה, לשום דבר. זה סכום שתעשיית הקולנוע הישראלי יכולה להמשיך ולייצר את אותו היקף של סרטים כמו שהיא מייצרת השנה. החשיבות של החמש שנים ולא תקופה קצרה מכך היא שבקולנוע, זה תעשייה שעובדת לטווח ארוך. כאשר ניגשים לעשות סרט, חושבים שנתיים ושלוש קדימה, כי זה הזמן שלוקח לעשות סרט. חמש שנים מאפשרות יציבות ארוכת טווח, שהיוצרים יוכלו לעסוק עכשיו מתוך ידיעה של תכנון, מתי הם עושים כל סרט, ובעצם להתחיל להשקיע בסרטים לעוד שנתיים, שלוש וארבע בלי לחשוב מה יהיה התקציב באותו זמן.

באופן היסטורי בשיטה הקודמת, שהיינו צריכים לקבל 50%, וחברי הכנסת שהיו בישיבות הקודמות יודעים, מעולם לא ידענו איזה סכום קיבלנו, מדוע קיבלנו, כל המחקרים וכל הבקשות בוועדה הזאת לקבל הסברים לסכומים, בסיכומו של דבר לא היו בהירים ונקיים, וקיבלנו סכומים שהועברו אלינו. לכן הסכמנו לנושא המשולב.

כמה קיבלתם ב-2002?

אצלי כתוב 48.5 מיליון.

כלומר בדרך כל בשר- -

אמרת שאתה ממהר, גם אנחנו- -

לכן בפשרה גם בין ה-61 ל-58, העדפנו להסכים למשהו שכולל כמה דברים; אחד, סכום שהוא פחות או יותר קרוב ל-60 מיליון, שניים, העובדה שההסכם הוא לחמש שנים, והוא מאפשר לנו לתכנן את הענף ואת היצירות שלו לטווח יותר גדול, כלומר לשנה-שנתיים, ועוד שנתיים להתחיל את המאבק הזה מההתחלה, ושלוש, אני רוצה להדגיש את מה שנאמר פה, זה סעיף 3 בהסכם שהיה בינינו, והוא שהסכום הזה לא ישונה במשך כל השנים, וקיצוצי הרוחב לא יחולו עליו. בעינינו, זה היה סעיף מאוד חשוב, ולכן קיבלנו את זה.

הדבר השני שאני רוצה לציין זה שהגופים שחתומים הם לא קרנות.

לא התכוונתי לאלה שחתומים, התכוונתי כללית. יש הרבה קרנות, לדעתי, באופן יחסי לקולנוע הישראלי.

הרעיון מאחורי הקרנות זה שבכל תחום שעושים קולנוע – תיעודי, דרמה או עלילה, יהיו לפחות שתי קרנות שיוכלו לטפל בנושא הזה, כי אחרת מה שקורה הוא שסוג מסוים של הנהלה קובעת את מה שקורה. כשיש שני סוגי קרנות קורות שתי תופעות - יש ריבוי וגוונים גם תרבותיים- -

אני די המומה ממה שאתה אומר פה עכשיו. לפי הדברים האלה, היה צריך להיות פה מכל דבר שהוא איזה מאה, רק משרד החינוך – אתה יודע כמה זרמים- -

אם ניקח את המקבילה בתיאטרון, בתיאטרון יש גופים, ויכולים יוצרי תיאטרון ישראליים לגשת לתיאטרון אחד, ואם התאטרון הזה לא רוצה, הם הולכים לתאטרון אחר. במאי קולנוע שניגש לקרן מסוימת ולא מקבל כי זאת מדיניות הקרן של ההנהלה הנוכחית, שהיא לתקופה של חמש שנים, נאמר, יכול להיות שאולי יצליח לפרוץ פנימה, ואז היכולת של קרן אחרת גם ליצור תחרות וגם ליצור רב גוניות כבר הוכיחה את עצמה. תראו מה קרה בשנתיים האחרונות בתחום של סרטי עלילה, שתי קרנות שעוסקות בתחומי סרטי עלילה הוציאו סרטים בגוונים שונים לחלוטין, שחלקם זכו להערכה בין לאומית וחלקם זכו להערכה בקופות, שזה לא אותה קרן. זה מה שנתן את הכובד והעוצמה של העניין

אני רוצה להבין למה הסכום וההתחייבות שזה לא נתון לשינוי לא כתוב בחוק, אלא בהסבר. למה לא שינו את סעיף 2, כך שייאמר בו שבין השנים 2004-2009 יקבל ענף הקולנוע 58 מיליון ₪ ללא שום קשר. למה זה בדברי ההסבר ולא בלשון החוק? התוקף של דברי ההסבר והתוקף של החוק הם לא אותו דבר. אם אתם כותבים את זה בדברי ההסבר, ובטח לא כתוב כאן ש-58 מיליון, לא יופחת מהם כל קיצוץ רוחבי, מחר בבוקר יעשו פרשנות על דברי ההסבר.

כי אנו לא נוהגים לכתוב סכום בחוק. יש הסכם- -

אני מכירה לא מעט חוקים- -

חברי הכנסת וגברתי יושבת הראש, הלבה של חוק הקולנוע זה סעיף 11 (ב). הרעיון הטמון בסעיף 11 (ב) הוא בכך שכאשר אנו בחוקים לא יכולים לקבוע סכום קבוע, אנו רוצים למצוא מקור עצמאי, שלא יהיה תלוי בממשלה. אנו קבענו בזמנו, בהתאם להתפתחות ותנאי השוק באותה עת, שהתמלוגים שמקבלים הזכיינים של הרשות והשנייה, שהמדינה מקבלת מהרשות השנייה כמו גם תגמולים שמקבלת מהכבלים ומהלווין – מהלווין זה לא היה – הם יהיו המקור הבלתי תלוי של ענף הקולנוע. זה חוק הקולנוע. חוק הקולנוע אמר: לא עוד קומיסרים, לא עוד אנשים שהם בעלי מאה ויהיו גם אולי, חלילה, בעלי דעה, אנחנו רוצים לבוא ולקרוא דרור לענף הקולנוע בכך שנייחד לו סכום שהוא לא תלוי באוצר, אלא תלוי בהכנסות המדינה, הכנסות שהיו לנו ברורות באותה עת בצורה כמעט ודאית.

נכון, המצב בשוק השתנה בכל מה שקשור לענף הכבלים והרשות השנייה שבא לידי ביטוי במכירת פרסומות. הכל השתבש בגלל שאנחנו פתחנו את הענף לתחרות חופשית, שהיא בפני עצמה חשובה, והיא באה ומוציאה את המעשיות מהאמור בסעיף 11 (ב). לכן אני מציע שהוועדה תדגיש זאת בצורה חד משמעית, שקודם כל סעיף 11 (ב) הוא בהשהיה ולא בביטול. סעיף (ב) יבוטל בין השמשות, כלומר החל מתאריך זה עד זה כתוב כך. קבעו פה איזה עיקרון, אני יודע את אומנות הניסוח. אנו קוראים אותו עם סעיף (ב), אך שהוא מושהה לצורך זה ולתקופה זו.

אז אתה מציע שנשתמש בביטוי “מושהה”?

נכון.

ניסינו את זה. משרד המשפטים תיקן את זה, וזה הנוסח שהם ביקשו. אנחנו בנוסח המקורי ביקשנו “מוקפא” או “מושהה”, ופשוט זה הנוסח- -

אני רוצה לומר לכם בצורה מפורשת ביותר; החוק הזה הוא חוק שהממשלה לא אהבה אותו, בכל תקופותיה ועל כל מרכיביה. ממשלה לא אוהבת חוק כזה משום שזה חוק שצובע כסף, ובדרך כלל זכותה של הממשלה לקבוע את סדרי העדיפויות, את חוק התקציב, והתערבות מצד גורם כלשהו בעשייתה השלטונית של הממשלה הוא לצנינים בעיניה. חוק זה הוא שעורה בעין הממשלה, אין על זה ויכוח. אבל אנחנו יחד באותו יום ב-99' כאשר חוקקנו את החוק הזה ביודעין וברצון קיבלנו את החריג האחד והמיוחד לעיקרון של היכולת של הממשלה לשלוט, אם היה מדובר בממשלת עבודה, בממשלת ליכוד, שני ראשי הממשלה, גם ראש הממשלה ביבי נתניהו וגם אהוד ברק קיבלו את החוק הזה כאילו הטילו עליהם מורא של הציבור, אבל הם קיבלו זאת בסופו של דבר, אם לא בהבנה וברצון, אז מתוך הבנה שגם הרצון שלהם לא יכול לעמוד בפני חוק הקולנוע.

לכן אני מציע לבקש מהמשפטנים במשרד המשפטים שגם הם לא רגילים לחוק כזה, לקבוע בצורה חד משמעית שסעיף (ב) לא ייקרא אלא יושהה.

אנחנו נבקש בדיקה נוספת, כי אומרת לי היועצת המשפטית של הוועדה שזה הנוסח המקובל כיום להשהיה. נבקש להכניס את המלה- -

זה הנוסח המקובל בחוק מקובל. החוק הזה הוא חוק לא מקובל. מאותו יום שהוא חוקק עושה משרד האוצר על כל שרי האוצר שבו לדורותיהם כל מאמץ לבטל את החוק, אפילו במחיר של נזידי עדשים כאלה או אחרים. הם מנסים להוליך גם את אנשי המקצוע להתפלגויותיהם לפיתוי כזה או אחר, שהם יוותרו על סעיף 11 (ב). אני מציע למחוקק, ההזדמנות הזאת שנקרתה בדרכנו באותו לילה, ש-78 איש הצביעו בכנסת ללא התנגדות, כולל ראש הממשלה דאז- -

אני מאוד מודאגת שהסכום כתוב בדברי ההסבר, כי יש לי ניסיון רע עם דברי הסבר.

ודאי. דברי הסבר בחוק הסדרים הבא עלינו לטובה, כלומר לא זה, יכול כהרף עין להתבטל ולהשתנות. לכן אני מציע בעניין זה להיות זהירים ביותר. המהות והלבה של החוק חשובים, למרות שהכסף, שהוא התוצאה, הוא לרגע חשוב יותר. לעיקרון אין כמו סעיף (ב), אבל גם כסף גדול, אסור לו לבטל את (ב) בשום פנים ואופן, שאם כן, חזרנו לאותם ימים שבהם התרבות תחזר על פתחה של הממשלה, ולא חשוב איזה ממשלה.

השאלה היא אם זה דוחה את יישום החוק.

בכלל לא.

נעביר את זה היום. אדוני היושב ראש, בחוק הזה, כפי שהצעת החוק, הוראת שעה, אין שום התייחסות לא להסכם, לא לסכום, לא לכלום. אומרים: זה לא קיים. מחר יבוא, בהשאלה, דור שלא ידע את יוסף, ויקרא את זה “אז איט איז”, וגמרנו.

יש הפניה להסכם?

אין שום הפניה, זה בדיוק העניין. בהוראת השעה אין הפניה.

יש ניסוח מאוד זהיר. נאמר: “הסכמה בין משרדי הממשלה ותמיכת”- -

זה בדברי ההסבר.

הסכמים בין משרדי ממשלה הם לא דבר שעובר מן העולם, ומתחלף אדם אחד והוא לא קיים יותר.

להראות לך כמה דוגמאות?

במקרה הזה יש הסכם שהוא מאוד פשוט וקל ליישום.

לא חשוב. הוא לא כתוב בהוראת השעה, ואני חושבת שזה גרוע. יהיה כתוב פה שהאוצר יעביר- -

משרד המשפטים לא יאשר את זה. כשאנו קובעים סכום- -

לא אמרתי לקבוע סכום. בתקופה הזאת יושהה הסעיף הזה והזה, ועל פי ההסכם, ייקבע סכום, ולא נכתוב את הסכום עצמו, אבל לכתוב שיש סכום קבוע שהאוצר מתחייב להעבירו.

סעיף 11 (א) קובע שתקציב שנתי לקולנוע ייקבע בחוק תקציב שנתי. זה נשאר. השאלה היא מה הסכום. מחויבים להקציב סכום מסוים.

ואת הסכום אנו לא יכולים לקבוע בחקיקה ראשית.

אני רק רציתי להסביר למה חמש שנים, כי שמנו לב שיש ירידה בתמלוגים כל השנים, ורצינו לא להיות בני ערובה של ועדה אחרת.

לא נראה לכם יותר מדי, חמש שנים?

זה זמן שאפשר לתכנן קדימה סרטים, אבל אולי גם ייתן לנו זמן להתארגן ולראות לאן הדברים הולכים, אם התמלוגים עדיין קיימים, כשהסעיף הזה יבוטל, האם נחזור- -

זה תלוי במחוקק, בנו.

האם אדוני היושב ראש, הרי חוק הקולנוע, שתי ועדות מתעסקות בו – ועדת הכלכלה והוועדה הזאת. אם אנו נוגעים היום בחוק הקולנוע, בחשיבה, איך אנו מוצאים את הדבר הזה, שלא יד ימין מקצצת ביד שמאל? זה שאלה שתכף אדוני יענה.

דבר שני, אנו רוצים להגיע לעיקר הדברים – חמש שנים בעתיד הקולנוע, כשאת מדברת על יצירה, שהדבר עושה סרט דוקומנטרי, למשל, על תקופת הריון הפילה – הריון הפילה זה שנתיים. אתה כבר מסתכל בטווח של שנתיים. אז אתה גם רוצה לערוך את הסרט, זה לוקח עוד חצי שנה.

קיבלנו את ההסברים.

חוק הקולנוע מממן את כל הדברים הטובים שאנו רואים בטלוויזיה.

אני חושב שצריך להמשיך ולדון למה יש ריבוי קרנות, זה דיון נפרד ויש להתעסק עם זה, כי גם בצרפת ובמדינות יותר גדולות אין כזה ריבוי קרנות.

גם אני חושבת כך. על תעשיית הקולנוע נעשה דיון נפרד, על איך שהיא מתנהלת.

אני פונה לחברי הכנסת; חוק הקולנוע נדון בוועדת החינוך של הכנסת משום שחברי הכנסת ראו בנושא הקולנוע לא תעשייה, אלא ערך, משום שלדבר על תעשייה, שזה חזון אחרית הימים, כאשר בעולם יהיו 600-700 מיליון אנשים דוברי עברית, אין שום בעיה לראות את הקולנוע הישראלי, שהוא מעולה, גם בתור מפעל תעשייתי. גם התפתחות הקולנוע היום, כאשר בדיבוב, ויש שווקים בכל העולם לסרטים ישראליים גם לא בשפה העברית, הם דברים שהם עדיין בבחינת חזון אחרית הימים. לכן בראיית הכנסת את נושא התרבות כעניין ערכי ואת נושא הקולנוע לא כתעשייתי, היא בחרה לחוקק את החוק ובצדק בוועדת החינוך.

ועדת הכלכלה נכנסה לנושא ובעיקר ועדת התקשורת, שהיתה הרכבה לצורך הכנסת ה-15 להעברת חוק התקשורת, דנה בחוק הקולנוע רק בהיבט המעשי שלה, שכן המקור הכספי שנקבע למימון הקולנוע הערכי או התרבות באה מתוך התעשייה, שהיא תעשייה של טלוויזיה ושל כבלים, ושם רק באה לידי ביטוי היכולת של הועדת הכלכלה להשפיע בצורה דרמטית על חוק הקולנוע, אם, למשל, היא מבטלת את התמלוגים, או מפחיתה אותם מ-8% ל-4%, מ-4% ל-2%, והופכת את הסכומים שהוקצבו לקולנוע, והופכת אותם לפלסתר. זה נותן את הסמכות לוועדה זאת ולכנסת לקבוע את סעיף 11 (ב) או מקורות לסעיף 11 (ב) אחרים מהמקורות שקבענו באותה עת. לכן צריך תמיד לזכור; הוועדה הממונה היא ועדת החינוך, משום שכך רואים את העניין, וזאת ערבות העיקרית של חוק הקולנוע.

שנית, אני מסכים עם הממשלה, שאי אפשר לקבוע בחוק סכום. אבל צריך להבין שכל חוק, גם החוק הזה, אם ייקבע בו 58 מיליון, אם, למשל, החוק יהיה חוק הסכם האוצר, אוצר משפטים הקולנוע, גם אותו אפשר לשנות. אפשר לשנות אותו בשלוש קריאות. צריך להזכיר שאנחנו באנו לכאן על מנת למצוא פתרון למקורות המנויים בסעיף 11 (ב) לחמש שנים על מנת לראות כיצד מתפתח השוק ולומר זאת לדברי הכנסת, להסביר זאת מעל הבמה. גברתי תבוא מעל הבמה ותסביר את העניין הזה חד משמעית: סעיף 11 (ב) לא השתנה, אלא השתנו התנאים. סעיף 11 (ב) לגבי המקורות שבו צריכים היום להיות, וצריך עיון, שכן הקולנוע לא יכול למצוא היום את הפתרונות שהחוק התכוון לתת לו. צריך לומר את זה. לכן אני מסכים עם כך שלא ייכתב הסכום אלא בדברי ההסבר שלך, שהם מחייבים לחלוטין, יובהר עניין זה בצורה ברורה ביותר.

לגבי חמש שנים, חמש שנים זה מינימום בקולנוע כדי שתוכל לתכנן. כאשר אתה יוצר איזה תסריט, אפילו עוד לא נכנסת לתהליך של גיבושו לדבר מאושר, חמש שנים זה דבר מינימלי, לכן הוא דבר הגיוני לחלוטין. אני מודה לכם.

לגבי הקרנות, מה עמדתך?

תקיימו דיון שונה.

אתן נתון שמסביר את עניין אורך הזמן בתחום שלנו; בשנה שלפני הכנת חוק הקולנוע בפרמטר של מספר צופים בקולנוע סך כל הכרטיסים שנמכרו בבתי הקולנוע לסרטים ישראליים עמד על פחות מ-120,000 מתוך קרוב ל-11 מיליון כרטיסים. זה היה ב-2000. זה היה מצב די קשה. אנחנו השנה, לפי הנתונים שבידינו, נחצה את קו המיליון מתוך כ-10 מיליון. התהליכים בתחום שלנו הם כאלה שאי אפשר למדוד אותם בסדרי גודל של שנה או שנתיים. לקח לנו ארבע שנים של חוק הקולנוע לבצע את תהליך ההבראה הזה. המטרה שלנו עכשיו היא לייצב את זה. כדי לייצב את זה אנו צריכים שקט תעשייתי.

נראה לי שהדעות כאן הן די מאוחדות. אם אתם מרוצים מההסכם, מהתקופה, ברור שהייתם רוצים פי שניים, אך כולנו מבינים את האילוצים, ואתם יכולים לחיות עם זה, מבחינתי, זה בסדר גמור. אני חושבת שיש פה דעה רווחת של כל חברי הכנסת. היועצת המשפטית של הוועדה תבדוק את זה, להוסיף את המלה “השהיה” באופן ספציפי. אני גם אומר את הדברים מעל הבמה, וזה גם יחייב.

השינוי הקטן הזה בדברי ההסבר לא יעכב את המהלך?

לא. ברגע שהיושבת ראש תודיע שהחוק בשל, החוק הזה יעלה על שולחן הכנסת, זה יוצבע מיד.

אבל לפחות שבדברי ההסבר יהיה כתוב שהסכום הזה הוא קשיח ולא נתון לקיצוצים, מה שלא כתוב עכשיו.

השינוי הזה לא חוזר למשרד המשפטים?

הכנסת מחוקקת.

זה מדד הקניות הממשלתי.

יש הסתייגויות?

אני מסתייג לחמש שנים. אני רוצה להציע שלוש שנים, למרות שכולם אומרים שטוב להם חמש.

בסדר. מי בעד? מי נגד? שלושה מול אחד. נעשה דיון על הקולנוע בכלל.

תודה רבה, הישיבה נעולה.



הישיבה ננעלה בשעה 09:30.