כנסת פתוחה

תקנות הגנת הפרטיות (תנאי החזקת מידע ושמירתו וסדרי העברת מידע בין גופים ציבוריים)

2
ועדת החוקה, חוק ומשפט
15.11.04
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי




פרוטוקול מס' 324
מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט
יום שני, ב' בכסלו התשס"ה (15 בנובמבר 2004), שעה 11:00

תקנות הגנת הפרטיות (תנאי החזקת מידע ושמירתו וסדרי העברת מידע בין גופים ציבוריים) (תיקון), התשס"ה-2004

חברי הוועדה: מיכאל איתן – היו"ר
איתן כבל
יצחק לוי
אופיר פינס-פז

רבקי דב"ש - משרד המשפטים
זהבה לייב - המשרד לביטחון פנים
ליהי שטרן פליפסון - לשכה משפטית, משרד הרווחה
רונית עברי - משרד הרווחה
רוני קציר - פרקליטות צבאית, צה"ל
אהרון פנחס - פרקליטות צבאית, צה"ל
נעה בן אריה - יועמ"ש המרכז לשלטון מקומי
אבנר פינצ'וק - האגודה לזכויות האזרח

אפרת רוזן

דורית ואג

רויטל יפרח


תקנות הגנת הפרטיות (תנאי החזקת מידע ושמירתו וסדרי העברת מידע בין גופים ציבוריים)(תיקון), התשס"ה-2004

אני מתכבד לפתוח את הישיבה.

היום מובאות לוועדה תקנות הגנת הפרטיות. זה תקנות שמבקשות להסדיר את סדרי העברת המידע בין גופים ציבוריים ואני אתן לנציגת משרד המשפטים להסביר ביתר פירוט את התקנות ואנחנו גם נעבור עליהן אחת אחת. אני רק רוצה לתת איזה שהוא הסבר לגבי המצב שקיים היום. היום המצב של העברת מידע בין גופים ציבוריים הוא יחסית לא מבוקר במובן הזה, שיש העברת מידע בין גופים ציבוריים על פי החוק אבל הבקרה לגבי היקף המידע שמועבר בין הגופים ולגבי איזה עובד ציבור בגוף הציבורי יכול לראות את המידע ולעיין בו, זה יחסית לא מבוקר. היה בג"ץ בעניין שהגישה האגודה לזכויות האזרח, שניתן בו פסק דין במאי. יש לנו פה את הנציג, שיוכל להסביר על זה ביתר פירוט.

למה אתמול לא הגיע נציג של האגודה לזכויות האזרח? למה? כי אתמול זה היה דיון בזכויות של מתנחלים?

למה? אנחנו בהחלט מתעסקים עם החוק - -

הזמנו אתכם ואף אחד לא בא.

אני יכול כרגע לייצג את עצמי.

אני מבין שתקנות הפרטיות הן הרבה יותר חשובות מזכויות המתנחלים. אבל אולי גם לזה יש חשיבות. אם היה פה זכויות של לא יהודים, הייתם באים הנה בהרכב של 10 אנשים.

לא.

אל תגיד לי לא.

אדוני היושב ראש, יש מסמך של האגודה לזכויות האזרח לגבי - -

עזוב אותי עכשיו ממסכמים. למה לא באו? אין ישיבה שהם לא באים.

כרגע הם פה והם ייצגו את העמדה שלהם לפסק הדין.

זה מעצבן אותי. זה ממש לא בסדר.

בכל מקרה, בפסק הדין הזה הוחלטו שני דברים: הוחלט שחייבים לצמצם את היקף המידע שמועבר בין הגופים הציבוריים והוחלט, שחייבים לצמצם את מספר העובדים בגוף הציבורי שיכולים לקבל את המידע.

באיזה פסק דין?

בפסק דין שניתן, שהאגודה לזכויות האזרח הגישה והוא ניתן במאי. פסק הדין הוא בנושא של הגישה בין מרשם האוכלוסין לגופים ציבוריים אחרים ונתקלנו בזה גם בהוצאה לפועל, זה מרשם אוכלוסין לנציבות מס הכנסה, ביטוח לאומי. מה שקרה, שגילו שיש העברת מידע בין הגופים האלה והיא לא מבוקרת מבחינת איזה פקיד יכול לראות את המידע ולעיין במידע ומבחינת היקף המידע שעובר.

אנחנו נעבור תקנה תקנה.

כמו שאפרת אמרה, התקנות הגיעו בעקבות הבג"ץ. הבג"ץ גם דן בהעברת מידע לגופים פרטיים אבל זה תיקון ספציפי בחוק מרשם אוכלוסין - -

למה זו היתה פניה? העתירה היתה לבג"ץ נגד מי?

העתירה לבג"ץ היתה נגד משרד הפנים, על כך שהוא מעביר ממרשם האוכלוסין פרטים או היקף המידע שהוא מעביר לגופים ציבוריים וגם לגופים פרטיים עולה על מה שמותר לו בחוק.

על איזה סעיף בחוק?

על כל הנושא של תקנות. העברת מידע בין גופים ציבוריים על פי סעיף 23 רבתי לחוק הגנת הפרטיות.

תראי לי אותו בבקשה.

הכלל הוא כמובן, שמידע המצוי אצל רשות, אסור לה להעביר את זה הלאה אבל יש סייג לאותו כלל והוא ב-23(ג), שמסירת המידע מותרת על אף האמור בסעיף 23(ב), אם לא נאסרה בחיקוק או בעקרונות של אתיקה מקצועית בין גופים ציבוריים אם מתקיים אחד מאלה: א. מסירת המידע היא במסגרת הסמכויות - -

רגע, אני לא מספיק לעקוב.

פרק ד' לחוק הגנת הפרטיות דן בנושא של מסירת מידע או ידיעות מאת גופים ציבוריים. הכלל קובע, שאסור להעביר מידע מגוף ציבורי. אגב, מידע הוא יותר רחב בנוגע לגופים ציבוריים אבל יש סייג לאיסור, כי הרעיון היה שלא רצו לשתק את המערכת ושהמערכת הציבורית תוכל להמשיך לעבוד בו - -

אבל יש את חוק חופש המידע.

זה לא קשור. חופש המידע זה הזכות של אזרח לפנות ולקבל מידע מגוף ציבורי. פה מדובר על גופים ציבוריים בינם לבין עצמם, הצורך שלהם, לדוגמה של ביטוח לאומי, להתבסס על מרשם האוכלוסין לצורך הבדיקה שלו.

זה לא יפגע בחוק חופש המידע, שהוא על הפנים?

לא, אין שום קשר. הסייג לאיסור קובע שמותר לגופים ציבוריים בתנאים מסוימים להעביר מידע בינם לבין עצמם. האגודה לזכויות האזרח עתרה שאנחנו עושים שימוש רחב מדי ואין באמת אכיפה או איזו שהיא אפשרות בקרה ופיקוח על העברת המידע הן מבחינת היקף המידע שמועבר, כלומר, לדוגמה, לטענת האגודה לזכויות האזרח צריך שם וכתובת, אז מעבירים את כל המרשם או מעבירים מידע עודף נוסף והן לגבי הפקידים, שבאמת צריכים לחשוף את המידע, הטענה היתה שיש חשיפה הרבה יותר רחבה ממה שאמורה להיות.

השופטת דורנר, בפסק דינה, קיבלה את טענת האגודה לזכויות האזרח והורתה לנו תוך חצי שנה להסדיר את הנושא. לגבי גופים ציבוריים, שוב, אני לא נוגעת בנושא של גופים פרטיים, נצטרך לקבוע את הנושא בנהלים ובתקנות. אני רוצה להגיד לוועדה, שבמקביל, אנחנו מקימים צוות של אנשי אקדמיה ונציגי אגודה לזכויות האזרח, בראשות יהושע שופמן, שהולכים לבדוק את כל נושא מאגרי המידע. במקביל, יהיה צוות שעוד מספר שבועות יתכנס גם בראשות דלית דרור, שתבחן את הנושא ספציפית, בנושא של העברת מידע בין גופים ציבוריים.

בכל מקרה, אנחנו מחויבים לבג"ץ תוך חצי שנה להסדיר את הנושא. ביקשנו הארכה בהסכמה. בית המשפט נתן לנו - -

אולי תוכלי להסביר לנו למה השר טומי לפיד לא כיבד את חבר הכנסת טומי לפיד, שהגיש הצעת חוק להגנת הפרטיות שדנה בדיוק בנושאים האלה וועדת השרים דחתה אותה.

ועדת השרים דחתה אותה, החלטת הרוב היתה לדחות אותה.

מי זה הרוב שדחה?

אני מודה שלא הייתי שם ולכן, אני לא יודעת מי ישב שם.

זה מאוד מקובל במשרד המשפטים לדחות הצעות טובות רק בגלל שהממשלה רוצה להציע הצעות משלה.

לא, זה לא קשור.

השבוע פסלו לי הצעת חוק הגנה על עדים, שאין ספק שהממשלה רוצה לחוקק אותו. אני החלטתי שהיחידה הזאת תהיה בתוך המשטרה והם חושבים שהיא צריכה להיות מחוץ למשטרה. בסדר, לגיטימי. אבל על זה הם דוחים את הצעת החוק.

היו טעמים שונים. חלקם, שהדברים מוסדרים כבר היום בחוק. לדוגמה: סעיף 11, ההצעה שלך לדוגמה ביקשה שבקשות מידע לפי דין תציין מהו הדין לפיו מתבקש המידע. החלק העיקרי היה להקים ועדה ששר המשפטים ימנה ממונה שיהיה אחראי לבדוק את כל הנושא של דרישת מידע בין גופים ציבוריים.

ומה רע בדרישת מידע בין גוף ציבורי? למה התנגדתם לזה?

ההתנגדות היתה מכיוון שדרישה כוללת לא רק העברה ובקשה ממאגרי מידע. כל דרישה זה שוטר שירצה לקיים חקירה, יצטרך לפנות לאותו ממונה במשרד המשפטים ולבקש את האישור לדרוש את המידע ורק אז הוא יוכל לעשות זאת.

לפי נוסח הצעת החוק הממונה יהיה ממונה שמבקר על העברת מידע בין הגופים הציבורים. זה לא שהוא צריך לאשר כל דבר.

לא, זה גם מה שחבר הכנסת איתן אמר, שזה גם דרישת מידע החוצה.

מה פתאום?

הכלל הזה קיים כבר היום. לעניין הסעיף הראשון שמוצע בהצעתך - -

אני לא מבין, מה קשור שהממונה יבדוק דרישות של גוף ציבורי מאדם למסירת מידע? הרי הוא יבדוק בדיעבד, מה זה מפריע? מה עניין השוטר. האם מנימוקים כאלה אתם פוסלים הצעת חוק? אין לזה ידיים ורגליים. אתם ממציאים המצאות חסרות שחר.

אני אתחיל מהנימוק הראשון, שלעובד ציבור אסור - -

מה אתם מספרים לי על שוטר? איזה שוטר? כך אתם מספרים בוועדת השרים? איפה כתוב כאן שוטר? שצריך למסור מידע לשוטרים?

גם שוטרים.

איפה?

גוף ציבורי כולל גם - -

כתוב: לא ידרוש מאדם מידע אלא לצורך מילוי תפקידו. לצורך מילוי תפקידו מותר לו לדרוש. אז מה את מספרת לי על שוטר שמבקש פרטים? אני רוצה להבין. אתם באים לוועדת שרים ומספרים שם מעשיות לשרים ואחר כך, אתם פוסלים את החוקים. הרי לשרים אין זמן, הם לא יודעים בכלל מה כתוב פה ואין להם זמן לקרוא את זה. מביאים שם טונות של דברים, צ'יק, צ'ק אחד אחרי השני.

אני אענה לך - -

את יודעת מה אני צריך לעשות? לשלוח אותך עכשיו הביתה ולהגיד לכם: לכו עם התקנות שלכם. עד שלא תאשרו את הצעת החוק הזאת, לא יהיו לכם גם תקנות. חוצפה כזאת. לקחתי הצעת חוק של טומי לפיד, שהיא הצעת חוק ראויה והבאתי אותה. כתבתי שזאת הצעת חוק שלו, לא לקחתי לעצמי קרדיט. זאת היתה הצעת חוק שעברה כבר קריאה ראשונה בכנסת הקודמת. זאת הצעת חוק ראויה וחשבתי שצריך לקדם אותה. לעסוק בכל המכלול ביחד. תקנות והצעת חוק וכולי. היא אומרת שזה פרוץ, שיש דברים שצריכים הסבר, כל העניין של העברת המידע בין גופים ציבוריים וכל העניין של בקשת מידע. הם פוסלים. אני לא יודע מה הם עושים שם.

אם יותר לי, כל גוף ציבורי, לצורך מילוי התפקיד היומיומי שלו נדרש לבקש מידע.

טומי לפיד הצביע נגד הצעת החוק הזאת, שהוא עצמו הציע? מה זה? תגידי לי, טומי לפיד הצביע נגד הצעת החוק?

את התשובה תוכל לקבל מוועדת שרים לענייני חקיקה.

אין ועדת שרים, אתם מביאים את הכל. הפקידים באים - -

את צריכה להגיד מה היתה עמדת משרד המשפטים לוועדה?

ההמלצה שלנו היתה להתנגד.

כלומר, שטומי לפיד קיבל את זה. הוא שר המשפטים. למה להסתיר את זה?

לגופו של עניין: לעניין גוף ציבורי – גוף ציבורי נדרש לצורך מילוי תפקידו באופן קבוע לבקש מידע. הסמכות שלו לקבל את המידע היא לא בחוק הגנת הפרטיות אלא בכל חוק שמסמיך אותו. כל גוף ציבורי יש לו את הסמכויות שלו, מה מותר לו לדרוש ומה אסור לו לדרוש. עיקרון החוקיות קובע שלגוף ציבורי אסור לדרוש יותר ממה שמותר לו על פי החוק. אם יש גוף ציבורי שפועל שלא על פי סמכותו ויש תלונה לגבי אותו גוף ציבורי, צריך לאכוף את זה. שינוי החקיקה לא מסדיר את הנושא בצורה יותר טובה, כי כבר היום לגוף ציבורי אסור לבקש מידע שאסור היה לו לבקש. אז אתם אומרים שיש בעיה באכיפה - -

לא, אנחנו אומרים שהחוק, זה דבר מאוד כללי. הוא גם עניין חינוכי וגם עניין הסברתי והטמעה של נורמות. אם יש פרק שמדבר במסירת מידע ואנחנו רוצים שיהיה כתוב שם נורמה כללית, לא לא כתובה, איפה כתוב מה שאת אומרת? את עונה על נורמה כללית?

פרק ד' לא דן בכלל באיסוף המידע של הגוף הציבורי.

אז איפה כן כתוב?

אני אומרת שזה בכל חוק ספציפי - -

זה בדיוק מה שאני לא רוצה. מה זה מפריע לכם? את אומרת שבמקרה הכי טוב החוק הזה חוזר על משהו שקיים. אני אומר, בפרק על המידע, אם המשפט הזה יאמר, זה לא בא ברמה כללית מכל חוק וחוק אלא תהיה נורמה כללית, לדעתי אפילו ברמה חוקתית. אבל לפחות בחוק אחד, שדן במידע, שיהיה מסר ברור שאומר את העניין הזה, שגוף ציבורי לא רשאי לקבל מידע. אבל מאחר ואתם מייצגים את הגופים ואני את הציבור, יש בינינו ויכוח אם לעשות את זה, כן או לא. אתם לא מעונינים שיהיה כתוב, אתם לא מעונינים שהציבור ידע את זכויותיו. אתם לא מעונינים שעובדי המדינה ידעו שהם מוגבלים. אז זה בערפל. ברור, כל אחד יודע שאסור. מאיפה הוא יודע? תראי לי איפה זה כתוב? באיזה חוק זה כתוב?

עקרון החוקיות - -

עקרון החוקיות. אני אגיד לך עכשיו אלף פעמים עקרון החוקיות. אני אבוא אליך ואגיד לך עקרון החוקיות. זו נורמה שצריכה להיות כתובה וברורה, שלגוף ציבורי אסור לבקש מידע אלא למה שמותר לו ולצורך תפקידו. זה עומד בראש.

נראה לי, שאותו פקיד ולא ניקח את המשטרה אלא נלך למרשם האוכלוסין: אותו פקיד במרשם האוכלוסין מכיר את הוראות החוק שלו הרבה יותר טוב מאשר הוא מכיר את חוק הגנת הפרטיות. הוא יודע מה הסמכות שעל פיה הוא פועל ולא על פי חוק הגנת הפרטיות. לכן, נראה לנו שזה נכון שזה נמצא בחקיקה ספציפית והחקיקה הכללית, שנוגעת להגנת הפרטיות דנה להעברת המידע בין הגופים הציבוריים. ולא הסמכות של כל גוף וגוף לבקש מידע, מה גם שהיא שונה. הסמכויות של מס הכנסה שונות מאשר של רשם החברות ושונות משל הצבא והמשטרה. לכל גוף וגוף יש את החקיקה המתאימה ואת הסמכויות שלו. בוודאי שלכל גוף אסור לבקש מעבר לסמכות שהוקנתה לו בחוק.

יש סעיף שאומר שכלפי גופים ציבוריים אפשר להעביר מידע אם המידע דרוש לביצוע התפקיד ונקבעו בתקנות פרוצדורות שיפקחו על זה. בפועל, מה שקרה הוא וזו לא הטענה שלנו אלא אני לא מדבר כרגע על גופים פרטיים, ששם זה בכלל היה פריצת גדר. מה שקרה בפועל, טענו שמעבירים מידע גם כשהוא לא דרוש וצריכים לכבד את זה. יש פה גם איזה אינטרס של פרטיות ולכן, זה לא סתם שזה יותר נוח, אז ישר ניקח עוד מידע וכל הפקידים באיזו שהיא רשות, למשל: רשות השידור, מקבל כשמישהו עובר את גיל 25 או כשהוא מתחתן, אז הם מקבלים את המידע הזה כדי לשלוח לו הודעה: אולי במקרה יש לך טלוויזיה? זה מקום שזה לא דרוש וזה לא מוסכם וזה לא העניין של חוק רשות השידור, זה העניין של חוק הגנת הפרטיות. והדבר השני, התקנות האלה לא קוימו. לא מס הכנסה ולא אף אחד. כולם קיבלו את המידע בלי לענות על הפרוצדורה של תקנות. זאת אומרת, שהחוכמה היום והניסיון היום הוא ליצור איזה שהם ארגוני בקרה ופיקוח, שיגידו: לא, את המידע הזה אתם לא תקבלו. אתם מבקשים לקבל אותו? הוא לא דרוש לביצוע התפקיד שלכם במובן שראוי לפרש את המילה "דרוש", שאנחנו מסתכלים עליו בזכות לפרטיות. זה היה המצב לפני הבג"ץ. זה המצב שאנחנו עכשיו אמורים לנסות לתקן.

בגלל זה הביאו לנו תקנות, שמשרד המשפטים חושב שזה עונה איך שהוא על הבעיה הזאת וכדאי אולי ללכת ולבחון ולראות, האם התקנות האלה באמת מספקות אותנו מבחינת לענות על הבעיה.

אני רוצה להציג כאן איזו שהיא דוגמה בעניין הזה: לאחרונה, אנחנו קיבלנו דרישה חוזרת מהממונה על השכר באוצר, שהוא מבקש כניסה למאגרי המידע שלנו, ברשות, על מנת לראות מידע על נתוני שכר של עובדי הרשות המקומיות. אלא, שלאותה דרישה למתן כתב הרשאה לכניסה למאגרי המחשב, הצטרפו טבלאות של נתונים שאותם הוא מבקש לראות. מהטבלאות האלה עולה בבירור שהנתונים שמבוקשים הם לא נוגעים בכלל לשכר העובד. זאת אומרת, די לו ברובריקה אחת או שתים מתוך מסד הנתונים לגבי עובד, בשביל לקבל את הנתונים שהוא צריך. לעומת זאת, הוא מבקש לדעת מה הסטטוס של בן הזוג, מקום מגורים, נתונים שלחלוטין לא קשורים לשכר. יותר מזה, הדרישה לקבלת המידע היא און-ליין. זאת אומרת, להיות עם מערכת מקוונת למאגרי המידע של הרשות, לקבל את המידע הזה און-ליין, שיהיה לו זמין כל הזמן, כאשר הוא מבסס את הדרישה לפי סעיף 33 לחוק יסודות התקציב, שבכל הכבוד, קראתי אותו לפחות פעם או פעמיים, לא מצאתי שם שום אסמכתה שמאפשרת לקבל מידע מקוון און-ליין אלא מידע אחת לתקופה וגם לא ראיתי שום הרשאה לכניסה למאגרי המחשב.

עכשיו, אני מציבה את זה כאן כשאלה ואנחנו סירבנו להעביר את המידע, תוך נטילת הסיכון שיקפיאו לנו תקציבים, יפעילו עלינו את "חוק השריף" שעושה מה שהוא רוצה, ואנחנו לא ניתן לכם ולא נעשה לכם, כי לא הסכמתם להעביר לממונה על השכר את הנתונים בדרך שבה הוא ביקש, אם כי, הסכמנו להעביר אותם בהארד-קופי ולא את כל הנתונים.

אני רוצה לדעת האם התקנות האלה ובהיעדר חוק, התקנות לכשעצמן, בהיעדר החוק שהיושב ראש רצה להעביר - -

זה טומי לפיד, זה לא אני.

אנחנו יכולים לתת פתרון הולם לסיטואציה שבה גוף בעל סמכות שלטונית, שיכול באותה מידה להטיל עלי סנקציות מאוד קשות, שאלה אם בסמכות או לא בסמכות, אבל יכול, כמו לעכב לי מענקים, כמו לעכב לי תקציבים, יכול להפעיל עלי שוט שאומר: אני אכנס למאגרי המידע שלך ואני אראה מה הסטטוס של בן הזוג שלך, כי זה המידע שאני רוצה לראות.

יש לך תשובה לפי החוק.

אני מבקשת שהתקנות האלה יסגרו בסוגר ובריח את הסמכות, כי הסמכות הזאת נתונה מכוח חוקים אחרים. אנחנו צריכים להיות מספיק זהירים, שהשימוש דרך חוק אחר, דרך חוק מסמיך, יעשה תמיד בכפוף לתקנות האלה ולא יעמיד אותנו במצב שבו אנחנו נהיה חשופים בצריח ומאוימים על ידי גורם שלטוני להעביר מידע בגלל הכוח גרידא שיש לו, להפעיל עלינו.

אני אתחיל ואומר שאנחנו דנים כאן בנושא של תיקון תקנות ולא של חקיקה ראשית. בהליך היום, גם אם רוצים להכניס סעיף כזה הוא חייב להיות בחקיקה ראשית. זה לא ההליך שבו אנחנו עובדים. כרגע, אנחנו מאשרים או לא מאשרים את התקנות של שר המשפטים. אני לא רוצה לגעת בנושא הספציפי בגלל שאני לא מכירה אותו אבל אם יש תלונות ויש הערות וגופים ציבוריים וגם אנחנו הסכמנו עם האגודה לזכויות האזרח שהיתה בעיה, אחרת גם הבג"ץ לא היה קובע את מה שהיה קובע. אנחנו לא טוענים שאין בעיה וכמו שאמרתי, זה צעד ראשון בניסיון להסדיר את זה בצורה כוללת. אגב, יש בכלל שאלה של כל הנושא של מאגרי המידע. האם היחידה של רשמת מאגרי המידע באמת יכול היום, באיך שמוגדר מאגר מידע באמת לפקח. אז אנחנו כן עושים צעדים, ישנה יחידת פיקוח וניתנו לרשמת סמכויות של קנסות מנהליים. אנחנו בתחילת הדרך, אין ספק.

חבל רק שזה לא יוצא מהקופה שלה, שיהיה לה תקציב גם. למה מסרסים אותה?

כל הנושא של מאגרי מידע והעברת מידע בין גופים ציבוריים, אין ספק שיש אספקטים רבים שלא נספיק לגעת בכולם היום. אנחנו חושבים, שבכל זאת תקנות להגנת הפרטיות, כפי שהציעו, מציעות פתרון לא רע, אם מותר לי להגיד. לפתור את כל הבעיות, אנחנו לא נפתור. יש לנו כוונה לעשות את הדבר הזה וכמובן שזה לא יעשה במסגרת המצומצמת הזאת. אנחנו עדין מנסים להדק את השלטר. לגבי בחינה של מה יהיה להבא ואיך אנחנו נתקן את החקיקה הראשית, אם צריך, אנחנו נבחן את העניין. זה לא נסגר בזה. מבחינתנו, זה לא שענינו לבג"ץ וזהו. בפירוש לא. אנחנו היינו חייבים לפעול בתוך חצי שנה, כי אחרת היו מנתקים את כל הרשויות הציבוריות, כולל את השלטון המקומי ממרשם האוכלוסין ואת לא היית מקבלת מאתנו - -

בסופו של דבר אנחנו עובדים על פי לוחות זמנים ועל פי חקיקה ראשית שתבדוק את הכל לא תעשה בפרק הזמן הזה. אנחנו מקווים שתוך שנה שנתיים, בהחלט כן.

השאלה יותר רחבה מזה: אנחנו מתקינים כאן משהו שהוא בגדר חקיקת משנה, כאשר יש לנו שורה של חוקים בהירארכיה חקיקתית של חקיקה ראשית, שנותנת את ההסמכה הכללית, את אותה הסמכה כללית לתת מידע. השאלה היא כיצד אותה חקיקת משנה תוכל ליצור את אותם כלים מקבילים לחוק ראשי? זו שאלה.

בגלל שאנחנו רוצים שהוועדה שתבדוק את נושא העברת המידע תהיה בראשות מנכ"ל, אנחנו מניחים שבכל זאת מנכ"לים או הסגנים שלהם ולכן לא העברנו את זה לדרג בכיר אחר, יהיה להם בכל זאת יותר אחריות והם יבחנו את הדברים. כלומר, בכל זאת - -

בכל הכבוד, זה לא פתרון חקיקתי.

והיה ויש מקרה ספציפי, שאתם חושבים שחרגו מסמכות, יש את האמצעים לפנות. אפשר לפנות ליועץ המשפטי לממשלה, אם אתם לא סומכים על היועץ המשפטי לממשלה אפשר לפנות לבג"ץ.

ודאי שאנחנו סומכים על היועץ המשפטי לממשלה וודאי שאנחנו סומכים על בג"ץ. העניין הוא שככל שהתופעות והאיומים מתרבים בנושאים מורכבים יותר, למשל, במקרה שלנו, אנחנו נמצאים בעידן טכנולוגי והאיומים על הפרטיות מתפתחים ונעשים מאוד מורכבים ולא מספיק להגיד שאסור לפגוע בפרטיות. לכאורה, לפי ההגיון הזה אמרה החברה שכתוב. אז גם בחוק היסוד כתוב שאסור לפגוע בצנעת הפרט והיינו מסתפקים בזה וזהו. התקנות אמורות ליצור גם את המנגנונים שיענו בדיוק על המורכבות שנוצרת במציאות הטכנולוגית ושמאיימת על מה שלא היה אתמול. לכן, הכיוון הוא כיוון ראשוני אבל יש את הצעת החוק שמדובר עליה, שאולי אפשר לשלב את הרעיון בתקנות ואולי לתפור סטנדרט גם. לא שכל אחד יקבע לו את הסטנדרט שלו מתי מותר להעביר את המידע ולאיזה היקף. אולי צריך לקבוע איזה שהוא סטנדרט בתקנות? אולי צריך לקבוע בתקנות סטנדרט של אבטחה, כמו למשל שנקבעו בתקנות של איסור הלבנת הון ונקבעו סטנדרטים בתקנות. שוב אני אומר: נכון, שבהרבה דברים פעם בתקנות לא נדרשנו לכזה פירוט, אבל מאחר והטכנולוגיה מתפתחת, האתגרים והפרטיות שלנו וזכויות היסוד שלנו גדלים, התקנות, אין מה לעשות, נעשות יותר ויותר ספציפיות בענין הזה.

גם לפי פסק הדין, תקנות מספיקות. גם השופטת דורנר אמרה שלעניין הזה תקנות או אפילו הנחיות מנהליות... בא נודה על האמת שאנחנו החמרנו עם עצמנו. כדי לצאת חובת פסק הדין, יכולנו להוציא הנחיות מנהליות ולגמור את הענין ולא להגיע לוועדת הכנסת והיינו לענין הבג"ץ - -

רעיון טוב, כי כאן יהיה לכם עכשיו קשה, עם התקנות.

במשפט אחד, אני אנסה להקשות אל הסיטואציה: נניח, שאני נמצאת עכשיו מול דרישה חדשה של הממונה, שבא ואומר לי: תשמעי, לי יש סמכות בחוק לדרוש. יש לי את סעיף 33, יש לי את חוק יסודות התקציב, אני דורש שאת תעבירי לי. האם אני יכולה להגיד לו: רגע, יש תקנות, אני אעביר לך כפוף למה שיש בתקנות?

את טוענת, שאין לממונה על השכר סמכות. הסמכות לא קשורה לתקנות. יותר מזה, בסמכות שחלה בחוק אסור לך לדרוש.

נניח, שהממונה על השכר עושה שימוש בסמכותו לפי סעיף 33 ודורש מידע ושם ההגדרה היא הגדרה כללית: העברת מידע על נתוני שכר. לדידו, נתוני שכר זה גם הסטטוס של בן הזוג שלי. לדידו, זה נתון שכר. לכן, הוא פעל לכאורה בסמכות. האם אני יכולה לענות לממונה: אני אעביר לך מידע, אבל הוא יהיה כפוף למה שמוסדר כאן, בתקנות האלה. ולדעתי, התשובה לכך היא: לא.

נועה, את מבלבלת בין שני תחומים: בין הסמכות שלו לדרוש או לא לדרוש לבין הפרוצדורה שבה הוא יכול לבקש.

אני מדברת רק על הפרוצדורה.

לא, את אומרת: הממונה לטעמי, אין לו סמכות. את חולקת על הסמכות שלו לדרוש, על הפרשנות של סעיף 33 - -

אני חולקת על הסמכות שלו לראות את המידע הזה און-ליין - -

משפט אחד לגבי הפיקוח לכאורה: אני לא בטוח שיש ויכוח במשרד המשפטים מהטעם שמידע עודף הוא אסור. הנורמה המשפטית קבועה בסעיף 23ג(1): "מסירת המידע היא במסגרת הסמכויות או התפקידים של מוסר המידע והיא דרושה למטרת ביצוע חיקוק או למטרה במסגרת הסמכויות או התפקידים..." יש גם איסור פלילי. מי שמבקש מידע שלא במסגרת התפקיד צפוי למאסר. לפי כך, אותו חלק מהצעת החוק של אדוני, שרלוונטי לגבי העשייה של מידע עודף נמצא בחוק. לגבי יכולת הפיקוח, האם צריך להגביר אותה, באיזה מידה ומי המפקח? כמובן שזו סוגיה נוספת, אבל לגבי מה מותר ומה אסור, החוק כבר היום מגדיר. אני מקווה שלא עושים בזה שימוש לרעה. לצורך ביצוע תפקיד זה בסדר ולא לצורך לדעת פרטים על השכנה של אותו נתון של המידע.

אני אגיד לך: יש כאן דיון הרבה יותר רחב, כי בסופו של דבר יש לנו גם צורך להגביל את העברת המידע בין גופים ציבוריים האחד לשני. אנחנו כאן דנים בינתיים בבקשת מידע של גוף ציבורי מאדם. אבל גוף ציבורי יכול לדרוש גם מגוף ציבורי.

אבל העיקרון הזה, בסעיף 23, שמדבר על העברת מידע בין גופים ציבוריים לא נדון בבג"ץ ואף אחד לא יצא חוצץ נגדו - -

אני יצאתי חוצץ נגדו.

כשיש את הגופים הציבוריים מול הציבור, אני אומרת: זה לא הגופים הציבוריים מול הציבור. מי זה הגופים הציבוריים? אם הם לא יעבירו מידע ביניהם מי יפגע? הגוף הציבורי או הציבור?

אנחנו מדברים על הקף המידע.

אז המחוקק, בחוק הגנת הפרטיות ולא בתקנות האלה, קבע הסדר בסעיף 23 ג. הוא אמר מתי העברת מידע בין גופים ציבוריים מותרת. על זה לא שמעתי, שמישהו אמר פה שמשהו לא מקובל עליו.

אני אמרתי, לא עכשיו. אני לא זוכר כרגע את הפרטים אבל העברת המידע בין גופים ציבוריים אינה מוסדרת.

בבקשה, היא מוסדרת בצורה מאוד ברורה.

תקריאי את הסעיף.

העברת המידע תתקיים ככה: א. יש שלושה תנאים שהם מאוד טובים: מסירת המידע במסגרת הסמכויות או התפקידים של מוסר המידע והיא דרושה למטרת ביצוע חיקוק או למטרה במסגרת הסמכויות או התפקידים של מוסר המידע ומקבלו. ב. מסירת המידע היא לגוף ציבורי הרשאי לדרוש אותו מידע לפי דין מכל מקור אחר. ג. מגוף ציבורי למשרד ממשלתי או למוסד מדינה אחר או בין משרדים או מוסדות כאמור, אי מסירת המידע הדרושה למטרת ביצוע חיקוק או למטרה במסגרת הסמכויות - -

גברתי, את יודע מה זה אומר לכל דבר? בלי גבול. אני לא זכרתי, אבל תודה שאת מזכירה לי. זה בדיוק העניין. זה רחב מדי.

ככה רשות השידור לוקחת את המידע על כל קשקוש.

כשהמשטרה רוצה מידע ממישהו, כשמשרד ממשלתי מבקש מהם, הם נותנים ללא הגבלות. אין בקרה על זה. זו הבעיה המרכזית.

אם העברת מידע לא תתבצע בין גופים, מי שיפגע - - הבעיה היא בעיה של פיקוח.

גברתי, אנחנו רוצים שתהיה בקרה.

בסדר, אז הוקמה ועדה שבראשה עומד מנכ"ל הגוף. בתקנות הם הלכו ואמרו: יש לנו בעצם בעיה של אכיפה. הרי ברור שגופים ציבוריים חייבים להעביר מידע - -

לא, יש לנו קודם בעיה בהגדרת החוק, כי החוק פרוץ מדי. לפי החוק היום, משרד ממשלתי יכול לבקש ממשרד ממשלתי אחר כל מידע כמעט.

בפירוש לא.

תקראי את החוק, מה שקראת עכשיו.

אם למשרד הפנים יש סמכויות מסוימות - -

אם יותר לי לתת דוגמא לצורך העניין: היום, המאגר של משרד התחבורה הפך להיות מאוד פופולרי, היות ויש שם תמונות על מחשב. הרבה פעמים באים ומבקשים ממשרד התחבורה את התמונות. יש לנו כמה וכמה תשובות ואני חייבת לציין כאן את הייעוץ המשפטי של משרד התחבורה לטובה, שבודק מאוד מאוד בזהירות את הבקשות. כמה פעמים הוא השיב בשלילה לגופים מאוד גדולים ואנחנו אמצנו את חוות הדעת שלהם, בגלל שלא ראינו שיש לו סמכויות. לדוגמה: לצורך רישום כלי הירייה ומתן רשיונות רצו לבקש את מאגר התמונות, להוסיף אותן ברשיון. התשובה היתה בלי לחלוק לגופו של עניין האם צריך תמונה ברשיון או לא, אמרנו: אין לכם שום סמכות חוקית לקבל את התמונות הללו מהמאגר של משרד התחבורה.

לפי איזה הנחיות רשם האוכלוסין עובד?

אני יכולה להגיד לך שמשרד התחבורה אמר: לא, גם למשטרה והמשטרה קיבלה את זה. אתם אומרים שאין לחלוטין פיקוח, המידע מועבר בין משרד למשרד. יש את היועצת המשפטית של משרד התחבורה - -

ואם לא היתה היועצת המשפטית של משרד התחבורה? אתה לא יכול לבנות על האיש שעומד מאחורי - -

אני מסכימה, ולכן, אנחנו רוצים ועדה. הרי במשרד התחבורה יכולים להיות כמה יועצים ויכולים להתחלף. גם מנכ"לים כמובן.

גברתי, השאלה היא האם אנחנו מוכנים, האם זה בסדר מבחינת החקיקה, שאפשר יהיה להעביר מידע מגוף ציבורי לגוף ממשלתי או למוסד מדינה אחר. מה זה מוסד מדינה אחר?

המוסד לביטוח לאומי לדוגמה.

רשות השידור.

הכנסת.

מה זה גוף ציבורי?

יש הגדרה בסעיף 23(1): "משרדי הממשלה ומוסדות מדינה אחרים, רשות מקומית וגוף אחר הממלא תפקידים ציבוריים על פי דין;"

או גוף שקבענו בצו.

קופת חולים זה גוף ציבורי?

לעניין הצו ובצו אסור להם לקבל מידע אחד. הצו הוא מאוד ספציפי.

אבל בית חולים ממשלתי, זה גוף ציבורי?

כן, נכון.

אז בואו נקרא עכשיו מה כתוב פה: לכל משרד ממשלתי מותר לקבל מכל בית חולים ממשלתי כל מידע במסגרת סמכויות תפקידים של אותו גוף, של אותו משרד ממשלתי. כלומר, ניקח עכשיו לדוגמה, שצריך נגיד... מוסד להשכלה גבוהה הוא גוף ציבורי? הוא מוסד מדינה? למחקר, הוא מוסד מדינה? אז נניח לרגע אחד, שהם יושבים שם ואומרים: מה נלך להשקיע באיזה סטודנט כסף, יכול להיות שהוא לא נורמלי. בואו נפנה ל"גהה" ונבקש מידע.

רגע: "מסירת המידע מותרת,על אף האמור בסעיף 23ב, אם לא נאסרה בחיקוק או בעקרונות של אתיקה מקצועית..."

זה חוק ספציפי.

אי אפשר להעביר מידע רפואי לגבי אדם, גם אם יש הסמכה בחוק הגנת הפרטיות בלי ספציפיות לחוק זכויות החולה. הזכות הספציפית, לדוגמה: פקודת התעבורה, לדרוש מידע לגבי רשיון נהיגה - -

עבר פלילי?

גם חוק המרשם הפלילי הוא ספציפי לסוגו. זה בדיוק העניין.

מס הכנסה?

יש להם הוראה ספציפית. יש סודיות שאסור להם למסור מודע ויש להם סמכויות ספציפיות מה מותר להם. אני לא יכולה לחתום על כל בקשה שנעשתה בלי אישור. יכול להיות שמחר אני אתן למישהו - -

אז למה לא להסמיך ועדה?

נכות? אני לא מבין. מה, אתם רוצים להגיד לי שכשמשרד ממשלתי אחד מבקש ממשרד ממשלתי שני היום את רשימת כל הנכים, הוא לא ייתן לו?

בפירוש לא.

זכאי קצבאות נכות, יתנו או לא יתנו?

אם ביטוח לאומי צריך את ממשרד הביטחון לצרכים מסוימים, אז כן. אבל שוב, זה ספציפי. אם אני אבקש ממשרד המשפטים - -

זה בסדר - -

תאר לעצמך, ששר הפנים צריך לפעול נגד אנשים שנתפסו בארץ והוא לא יקבל מידע - -

אני לא נגד. אני שואל: מה יכולה אותה אוניברסיטה, שאנחנו מדברים עליה כרגע, לקבל או לצורך ביצוע סמכויותיה ועבודותיה, אם יתנו איזו פרשנות רחבה, מה הם יכולים לקבל?

היא לא יכולה לתת פרשנות רחבה מפני שהמוסד להשכלה גבוהה מוגדר בצו. אני לא מכיר ספציפית את הנושא של השכלה גבוהה, אבל אני זוכר שמדובר במחקר ובפרטים מאוד ספציפיים. השאלה באמת אם אפשר לקבוע תפקידים כאלה ואחרים, אבל זה לא כל סמכויותיה וכל תפקידיה.

הצו חל רק על גופים מסוימים. לפי סעיף 1א יש את כל משרדי הממשלה וגופי המדינה האחרים, שלגביהם לא מוגדר איזה מידע בדיוק יכול לעבור אליהם. לכאורה, הפיקוח היותר גדול חל רק על גופים שמואשמים בצו על ידי ועדת חוקה.

בדיוק.

עם כל הכבוד, אני ממש לא מסכימה בגלל שאני חושבת שכמעט לכל הגופים, ומנינו כאן רשימה, יש חוקים ספציפיים. שוב, כשאני בודקת את הפיקוח על כלי ירייה, הם פועלים מתוקף סמכותם בחוק. הם לא פועלים מפני שמתאים לכם - -

אני חושבת שיש כאן שתי שאלות: יכול להיות, שאנחנו חולקים לגבי סמכויות של גופים כאלה ואחרים, בין אם הם ספציפיים ובין אם לא, לקבל מידע מסוים. אני, לטעמי, חושבת ואני לא יכולה לחתום על כל החקיקה, אני חושבת שבסך הכל החקיקה מגדירה את הסמכויות ואני בטוחה, שיש חריגות ואני בטוחה שגופים ציבוריים מנסים למתוח את החבל. לכן, אנחנו מנסים עכשיו לעגן את האכיפה. אנחנו לא שוללים את העובדה, שאנחנו מאשרים לגופים ציבוריים לקבל מידע ואני חושבת שכולם מסכימים לזה. אנחנו רוצים לראות, איך אנחנו יכולים לפקח עליהם יותר, שהבקשה הזאת אכן בקשה שהם צריכים לצורך מילוי עבודתם. ושמי שנושא באחריות הוא לא איזה פקיד זוטר אלא פקיד בכיר. אגב, אנחנו מוכנים לקבל כל הערה או כל הצעה שיש לגבי אם יש גוף ספציפי, שחרג מסמכותו או שחושבים שהסמכויות מוגדרות בצורה רחבה מדי, אז צריך לפנות. אבל זה לא בחוק הגנת הפרטיות. חוק הגנת הפרטיות הוא חוק שמסביר את נושא הפרט והעברת המידע בין גופים ציבוריים. הוא לא מסביר את הנושא של כל סמכות וסמכות של גוף לקבל מידע שהוא על פי החוק המסמיך שלהם. אנחנו רוצים לפתוח את תיבת הפנדורה ולבדוק את כל החיקוקים, זה משהו. זה לא לוועדה הזאת. אנחנו מדברים על האופן שבו המידע מועבר.

אבל תחשבו על העמדה של משרד המשפטים. חשבתי שיהיו פה קולות אחרים. תחשבו איזו ועדת רמת דרג, בכל גוף ציבורי. מפכ"ל משטרת ישראל צריך לשבת בראש ועדה כזאת. הם העלו את הדרג של הבדיקה אולי לרף גבוה מדי. תחשבו, המפכ"ל ישב בראש הועדה?

הנטייה שלי כרגע היא להקפיא את כל הדיון ולקבוע מועד לישיבה שאנחנו נקדיש לה חצי יום. נכין אותה היטב ונראה איפה אנחנו עומדים עם כל העניינים האלה בצורה מערכתית כוללת. אני מרגיש קצת לחוץ, כי נראה לי שכאן, בסופו של דבר, חוץ מהאגודה לזכויות האזרח, כל השאר מייצגים את הצורך שהממשלה תעבוד כהלכה, וזה גם צורך ציבורי שאני לא מתעלם ממנו. אבל השאלה איפה קו האיזון הנכון. יש לי תחושה, שאנחנו לא פוגעים, אנחנו בערפל. כך אני מרגיש. אני לא יודע איפה אנחנו עומדים. האם המצב בישראל סביר? האם המצב של העברת המידע לא מוסדר כהלכה? באופן יחסי למה שמדינות אחרות בעולם עושות, על רקע מה שקורה היום שהטכנולוגיות החדשות פותחות סכנות חדשות, שצריך לדעת על זה. אנחנו לא רוצים להרוס את הטכנולוגיה, אבל בגלל האפשרות לרכז מידע ולהעביר מידע ב"און ליין", להעביר מידע מהרבה גופים ולהזיז אותם למקום אחד. אני רוצה, שלפחות אני אהיה שקט שנתנו את הדעת לזכויות האזרח ולעובדה, שיש גם מגבלות ושננקטים אמצעי זהירות.

לכן, מה שהייתי רוצה זה לבקש להכין דיון ולא אכפת לי שזה יהיה אפילו יום עיון, שבו נכין את כל הסוגיות שקשורות בנושאים האלה. נזמין בעלי מקצוע ונפנה גם לציבור ונבקש תלונות או הפרות שאנשים כותבים שהמידע נגזל מהם או שנעשה שלא כדין במידע, ונתכנס עוד פעם.

אולי אז תבוא גם רכזת מאגרי מידע.

גם לגבי אמצעי אכיפה, אני רוצה שתעשו איזה צוות משותף בישיבה אחת שבו יהיו נציג זכויות האזרח, נציגת משרד המשפטים ונציגת הכנסת ותכינו לי הצעה ליום עיון. איזה נושאים אנחנו צריכים לתקוף?

שאלה: איפה אתה מגדיר את הסוגיה? העברת מידע בין גופים ציבוריים? אחזקת מידע על ידי גופים ציבוריים? כלומר, זה מעגל שהולך ומתרחב. איפה אתה רוצה למקם את הסוגיה? בהעברת מידע בין גופים ציבוריים?

לא רק בהעברת מידע בין גופים ציבוריים אלא גם בפיקוח על מאגרי המידע הפרטיים, גם העובדה שחברות מסחריות מקבלות בדרכים לא דרכים - -

בתחום מאגרי המידע בכלל...

אני מקבל הרבה תלונות. למשל, של אנשים שבאים לבית חולים, פתאום הם מקבלים מפירמה פרטית פניות.

מה, נולד לך ילד, אתה מגיע הביתה ואז אתה מוצף בחומר שקשור לתינוק, קשור לאישה...

אני רוצה לעשות משהו מקיף וגדול ולנסות להסב גם את תשומת הלב של הציבור. אני רוצה שתבדקו אם לעשות שתי ישיבות במקביל. אפשר לעשות דיון ראשי ובאותו יום בחדר אחד ידונו בזה ובחדר שני ידונו בזה. שני דיונים במקביל. הנושא הוא אותו נושא, אבל העברת מידע ופיקוח על מאגרי מידע – זה יכול להיות דיון אחד והעברת מידע בין גופים ציבוריים, זה יכול להתקיים בחדר השני במקביל.

אני חייבת לציין שהבג"ץ תלוי ועומד כחרב עלינו ועוד חצי שנה, זה אומר שמרשם האוכלוסין, נצטרך לנתק אותו מגופים אחרים. מאוד חשוב שיבינו את החשיבות של זה - -

לא, אני מתכוון לעשות את זה בתוך חודש מהיום. אני לא אחכה כל כך הרבה זמן. אתם תשבו בימים הקרובים ותעשו סריקה של כל הנושאים. תכינו הצעה של יום עיון כזה ואנחנו נעשה את זה ותכינו לי תוך שבוע גג, הצעה ליום עיון כזה. תחשבו מי הגופים שיכולים להיות מעונינים ונראה. אם אתם חושבים שאפשר לעשות את זה ברצף, נעשה את זה ברצף. יש הרבה ימי עיון שעובדים במקביל ובסוף, מתכנסים לאיזה שהוא סיכום. אז אם אתם חושבים שאפשר במקביל לדבר על מאגרי מידע מצד אחד והעברת מידע בין גופים ציבוריים, שזה שתי סוגיות שונות אבל מבחינת האזרח הן עדין תחת אותו גג. האזרח רוצה לשמור על המידע שלו.

אני ביקשתי לפני חצי שנה שנעשה יום עיון על הנושא של מאגרי מידע והפיקוח על מאגרי מידע ועל האכיפה של החוק בנושא מאגרי המידע.

אתם תקיימו ישיבה פנימית ביניכם. אם מישהו לא יכול – תגידו לי. אני בונה על זה שאני צריך להזדרז גם על התקנות, כי בעוד חצי שנה יש בג"ץ.

אני מבקש, שאתם תכינו לי הצעה תוך שבוע, ליום עיון שיכול להימשך מ-10:00 בבוקר ועד 16:00 אחרי הצהרים, ביום חמישי או ביום ראשון. אנחנו נזמין הנה את מיטב הכוחות שישנם בארץ בתחומים האלה. המטרה היא לעשות דיונים שנוגעים להעברת מידע בעידן האינטרנט והגנת האדם על פרטיותו. אפשר גם העברת מידע בעידן טכנולוגית המידע. לא חשוב, תסגננו את השם איך שאתם רוצים. הרעיון המרכזי הוא שאני רוצה להסתכל על האדם בעידן המידע, על הצרכים של המדינה בהעברת מידע, בצורך להיות יעילה. מול האדם עומדות חברות פרטיות, יש ממשלה, יש כל מיני גופים שרוצים לעשות במידע שלו ולהעביר אותו ממקום למקום. מה הן זכויותיו, איפה קו האיזון הנכון בין האדם והמידע שלו לבין הצרכים של המדינה וצרכי המסחר וצרכי החברה.

הייתי רוצה גם לשמוע אם יש מישהו שיכול לתאר מה המצב במדינות אירופה וארצות הברית.

הנושא מאוד רחב - -

אתם תכינו רשימת נושאים שיכולים להיכנס תחת הכותרת הזאת, הנושאים היותר רלוונטיים. אחר כך, אנחנו נראה. יכול להיות שביום העיון הזה נזמין 50,60 איש מכל הארץ ומכל מיני גופים ונחלק אותם פה לקבוצות. אני עשיתי פעם דבר כזה. באותו יום עיון, יהיה לנו פרק שילך לחברות המסחריות, יהיה לנו פרק שיעסוק במסלול מול הממשלה ואנחנו נתפצל. נפתח בהרצאות פתיחה ואחר כך, יהיו מסלולים. אתם תחליטו כמה מסלולים צריך. אני מאמין, שאם אנחנו נעניין את כל הגורמים יהיו עשרות אנשים שיגיעו. נפנה לאוניברסיטאות, לארגוני צרכנים, לנציגי ממשלה.

אני מצפה לדעת באילו נקודות אנחנו צריכים לחזק את המאבק להגנה על זכויות האזרח לשמור על פרטיותו ואם צריך שינויים בחקיקה, אם צריך שינויים בתקנות, אם צריך הגבלת אמצעי אכיפה. אני שאלתי מה קורה? יש חוק מאגרי מידע, אבל מי אוכף את החוק הזה. שמעתי מרשמת מאגרי המידע, שהיא עושה כל מיני פעולות אבל אין לה הרבה כוחות. לא נותנים לה כוח. אני רוצה לדעת מה קורה במקומות אחרים בעולם. יש לנו איך להסתכל על התופעה ולראות כיצד אנחנו מגיבים לתופעה של התפתחות עולם המידע, היכולות הטכניות, הטכנולוגיות לאסוף מידע ולהעביר אותו ומצד שני, איך האזרח יכול ליהנות מהטכנולוגיות, איך הן יכולות לעזור לו בהרבה מאוד דברים וכן, איך הוא שומר על הפרטיות.

אני מודה לכולם. הישיבה נעולה.


(הישיבה ננעלה בשעה 12:15)