כנסת פתוחה

א' - עידוד יוזמות במפעלים להעסקת אנשים עם מוגבלות

2
ועדת הכלכלה
16.11.2004
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי


פרוטוקול מס' 297
מישיבת ועדת הכלכלה
מיום שלישי ג' בכסלו התשס"ה ( 16 בנובמבר 2004), שעה: 09:00

עידוד יוזמות במפעלים להעסקת אנשים עם מוגבלות

חברי הוועדה: שלום שמחון – היו"ר
דוד טל
אליעזר כהן
מלי פולישוק בלוך
אברהם רביץ

בני פפרמן – מנהל מינהל תכנון מחקר וכלכלה – משרד התמ"ת
גילה שנער – סגן מנהלת תעשיות עתירות ידע, משרד התמ"ת
שמואל ויינגלס – סגן מנהל קרן לפיתוח שירותים לנכים, המוסד לביטוח לאומי
זיוה שגיא – רכזת בכירה, קרן לפיתוח שירותים לנכים, המוסד לביטוח לאומי
רבקה פריאור – מינהל המחקר, המוסד לביטוח לאומי
שמואל פינצ'י – מנהל אגף השיקום, המוסד לביטוח לאומי
מקס לכמן – מנהל תחום הכשרה, הדרכה והטמעת מודלים, משרד הבריאות
דנה ויסברם פדן – מרפאה בעיסוק, מתאמת טיפול בקהילה, משרד הבריאות
אפרים חוג'ה – סגן מנהל אגף השיקום, משרד הרווחה
חזקי ישראל – התאחדות התעשיינים
ישראלה קמחי – סגן מנהלת סיעוד, מועצה לאומית לשיקום, מרכז רפואי "רעות"
אמין ספייה – מנכ"ל סראב להוסטלים ומפעלי שיקום
עזרא חיים – מנהל כספים, אקי"ם ישראל
מלכה קנדל – מנהלת מרכז שיקום, מרכז אבחון והכשרה מקצועית, חדרה
דורון בריזלי – מנהל תפעול, מפעלי "אור נוי", נתניה
מאיר יפה – מתנדב מרכז זכויות עמותת "קהילה", בית שמש
דן דורי – רכז אינטרנט ויו"ר עמותת "קולות"
אורלי אורון – מנהלת מקצועית, עמותת "בית חם"
רונן בכור – מנכ"ל שיקום תעסוקתי אחר
אילן שלמה – בריאות הנפש, עמותת "טל"
דריה בראל – עמותת "טל" שירותי שיקום ורווחה בקהילה
צביקה וייס – יו"ר גוד וויל תעסוקה בישראל
אילנה דרוקר – "מבט שני", הערוץ הראשון
זיו רביב – "מבט שני", הערוץ הראשון
סיגל וקס – מרפאה בעיסוק ארצית, עמותת "אנוש", שיקום נפגעי נפש
אבי אורן – רכז פרויקטים, עמותת "קולות"
דפנה דורי – רכזת מקצועית, עמותת "קולות"
יהודית קינג- חוקרת בכירה מכון "ברוקדייל"
גל זוהר – מנהל תוכניות תעסוקה, ג'וינט ישראל
יצחק אברון – מנכ"ל קראון פלאז'ה
מוטי בוחבוט – שף ראשי מלון הולידיי אין
ברוך לויטין – מנהל המרכז האיזורי לשיקום
מרדכי בוקמן – אקדמיה למוסיקה ומחול

לאה ורון

אושרה עצידה



עידוד יוזמות במפעלים להעסקת אנשים עם מוגבלות

בוקר טוב לכולם. אנחנו רוצים לפתוח את הישיבה שהיא חלק מיוזמתו הברוכה של סגן יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת נסים דהן שמוביל את הטיפול בכל הבעיות של אנשים עם מוגבלויות. הסיכום יחד איתו הוא שאנחנו נקיים פה דיון בנושא עידוד יוזמות במפעלים להעסקת אנשים עם מוגבלות. זה נכון שהדיון הוא יזום ומשותף, אבל הכוונה של הדיון הזה כמו הדיון שהיה בשנה החולפת היא שאנחנו נוכל להניע בסופו של דבר איזשהי פעילות של הכנסת לרווחת האוכלוסייה הזאת.

יש לי עניין שאנחנו ננהל כאן שיחה חופשית שבמסגרתה יירשם פרוטוקול שלפיו יונחו חברי הוועדה בהמשך פעילותם בשנה הבאה. אני אמרתי את הדברים בשנה החולפת ואני אומר אותם גם עכשיו. ועדת הכלכלה של הכנסת עוסקת בהיבטים רחבים מאוד בטיפול באזרחים במדינת ישראל מההיבט הצרכני מול כל משרדי הממשלה. היא מעמידה את שירותיה ואת לוח הזמנים שלה לטובת נושאים שקשורים בטיפול בבעיות של אנשים עם מוגבלויות עם המשרדים השונים. אנחנו היינו רוצים להוביל פתרונות אפשריים כדי לסייע להם. הדיון כאן הוא פתוח, וכל מה שייאמר פה הוא חשוב גם מבחינתכם לגבי ההמשך. לנו יש עניין לסייע ככל האפשר.

אני נמצא פה בשני כובעים. הכובע האחד הוא כנציג התאחדות התעשיינים, והכובע השני הוא כיושב ראש הקרן למפעלי שיקום שהוא הקדש מיסוד משרד העבודה והרווחה. יש לנו 16 מרכזי שיקום ברחבי הארץ, ועוד כ-45 מפעלים תעסוקתיים, כולל אבחונים של אנשים. מדובר ברשת שלימה של כל התחנות שמסייעות לאדם להשתלב בשוק העבודה.

כנציג התאחדות התעשיינים אני רוצה לומר שאנחנו רואים חשיבות רבה בנושא הזה. הבעיה היא שישנו פער בין החשיבות שרואים בנושא יוזמות להעסקת עובדים במפעלים בשוק הפתוח, לבין הביצוע בפועל. הרבה תלוי ביכולות או ברצון הטוב של מנהלי ובעלי המפעלים לקלוט אנשים עם מוגבלות. התפיסה שלנו היא שזה צריך להיות על בסיס תועלת הדדית. לכן, אנחנו נברך על כל פעולה שהכנסת יכולה לעשות כדי לקדם תעסוקה בשוק הפתוח בצורות השונות.

נמצאת פה הגברת מלכה קנדל שהיא מנהלת מרכז לשיקום באזור חדרה והצפון ויושב פה גם אחד מהמעסיקים שמעסיק עובדים בתחום הזה, ואני מציע שנאפשר להם להציג את הפעילות היומיומית שלהם בשטח, ומה ניתן לעשות כדי לקיים יוזמות לשילוב.

כהתאחדות התעשיינים וכקרן למפעלי שיקום אנחנו עובדים בשיתוף עבודה מלא עם המוסד לביטוח לאומי, משרד העבודה והרווחה. אני מקווה שיהיה שיתוף פעולה גם עם משרד התמ"ת שאמור להיכנס, כרגע יש איתם קצת בעיות בגלל התארגנות, ועם שאר המשרדים הנוגעים בדבר.

מר חזקי ישראל, אתה משמש כיושב ראש הקרן למפעלי שיקום כבר מספר שנים. אני מציע שתאמר לנו כמה מילים על מה אתה עושה בקרן.

הקרן היא הקדש מיסודו של משרד העבודה והרווחה בשנות החמישים, והיא עוסקת בשיקום אנשים. אנחנו היום פזורים בכל הארץ מהצפון ועד הדרום במרכזי שיקום שתפקידם לסייע לאנשים להשתלב בשוק העבודה. זה מתחיל באיבחון, יש לנו מכוני איבחון במקומות שונים בארץ כי אנחנו הגענו למסקנה שנושא האיבחון הוא אחד הדברים החשובים באיתור היכולות של האדם כדי שנדע לאן להפנות אותו בהמשך. מכוני האיבחון הם לא בהכרח בתוך המרכזים, הם פחות או יותר צמודים. האיבחונים נעשים בשפות שונות מתוך מגמה לשלבם אחר כך בהתאם לאיבחון.

אחר כך יש מספר תחנות בהן יכול האיש לעבור. אחרי האיבחון ישנה תחנה בה מציעים לאיש ללמוד מקצוע מסוים שמבוקש בשוק או להשתלב במקצוע מסוים בהתאם לכישוריו. לאחר מכן האיש מגיע למרכז שיקום והוא עובר הכשרה יחידנית בקבוצות קטנות. קורס כזה במקצוע כלשהו יכול להשתרע על שבעה-שמונה חודשים ויותר. ההפניה נעשית על-ידי המוסדר לביטוח לאומי אגף השיקום. אנחנו עובדים עם משרד הביטחון ועם גופים פרטיים כאלו ואחרים שמפנים אלינו אנשים. המקצועות הן החל מאלקטרוניקה וכלה בקורסים כמו מדריכים, מורי דרך, קורסים שבהם האנשים יכולים להשתלב בשוק הפתוח. אחר כך אנחנו מנסים ליישם אותם בעזרתם של 50 עובדי השמה שיש לנו. עובדי ההשמה האלו פזורים בכל רחבי הארץ והם נמצאים בקשר עם המעסיקים, כל אחד באזורו. ההכשרה היא לפי צורכי השוק. כלומר, אנחנו לא עוסקים קורסים או תחומי הכשרה שאין להם ביקוש, אלא האוריינטציה היא ללמד את האיש מקצוע שאיתו הוא יוכל להשתלב אחר כך בעבודה. יש רמות שונות של סוגי עבודות ושיטות שונות שבו משימים אנשים בעבודה. אפשרות אחת היא שמשימים אותו בשוק הפתוח, במפעל, או בבית מסח או בבית מלון. יש לנו דוגמאות לשיתופי פעולה עם מעסיקים בבתי מלון, בתחום המסחר, בתחום התעשייה והמלאכה.

אפשרות שנייה היא שלעיתים אנחנו לוקחים קטע מסוים מקו יצור במפעל או אצל מעסיק מסוים, ולוקחים את האחריות עליו. אנחנו מביאים את האנשים שעוברים אצלנו את ההכשרה, ואנחנו למעשה מפעילים קווי יצור באתרים או במפעלים. כרגע נכנס לחדר הוועדה מנהל מרכז שיקום ירושלים ונמצא איתו נציג בית מלון "הולידיי אין", שאיתו אנחנו עובדים בשיתוף פעולה וגם הוא יוכל לספר על שיתוף פעולה בבתי המלון.

בוקר טוב לכולם. אני מנהלת המרכז האזורי לאיבחון והכשרה ושיקום מקצועי באזור חדרי. המרכז עצמו משרת אזור גיאוגרפי מאוד רחב, צפונה מאזור חוף הכרמל ועד דרומה נתניה, בכל היישובים בסביבה בואכה בני ציון. אנחנו כמובן עובדים בכל אזור המשולש הצפוני, אזור ואדי ערה. המרכז עצמו משרת אוכלוסייה ערבית ויהודית. זוהי דוגמה מצוינת לדו-קיום אמיתי היום במדינת ישראל.

מר חזקי ישראל מנה פחות או יותר את סל השירותים שנותנים מרכזי השיקום, ואני יכולה לומר שמה שמאפשר לנו לעסוק בעבודה היומיומית שהיא לא פשוטה ולסייע לנכים להשתלב בעולם העבודה, היא הלגיטימציה והחסות שנותנים לנו השונים כמו: המוסד לביטוח לאומי, משרד הביטחון, שירות התעסוקה, הרשויות המקומיות, הג'וינט, משרד הבריאות. מרכז השיקום בחדרה כמו כל מרכזי השיקום האחרים מתקיים בסופו של דבר על בסיס של יחסים הדדיים עם כל הארגונים, כאשר הוא רואה את האדם בעל הנכות במרכז, כלקוח מרכזי שצריך להתאים לו את כל התוכניות. הדגש במרכזי השיקום הוא על בניית תוכנית שיקום אינדיבידואלית לכול אדם ואדם בהתאם לכישוריו, נטיותיו, ויכולתו. האדם נמצא במרכז. אנחנו לא פטרון על אף אדם, האדם שותף בתהליך לאורך כל הדרך, כולל גם תחום העניין ותחום העיסוק. הצוות שמלווה את מרכזי השיקום הוא צוות בעל רקע מקצועי מאוד רחב. ישנם בעלי מקצוע טובים מאוד, בין הטובים ביותר בארץ.

הטרמינולוגיה של העבודה שלכם היא מאוד מעניינת, ואנחנו שמחים שהיא כזאת. אבל, אם אתם היום תציגו בכנסת עד כמה העבודה היא בסדר אז לא נוכל לדעת מהן הבעיות. אני צריך לדעת בסופו של יום מה אני עושה בשנה הבאה. באתם להטיל עליי עבודה.

אנחנו בדרך כלל מחפשים מה יש, לא רק מה אין. אני חייבת בכל זאת לומר שיש הרבה אנשים שמוכנים לעזור ולסייע לנכים. הדבר המרכזי שעומד מבחינתנו על הפרק הוא כמובן יותר משאבים לפיתוח הכשרות מקצועיות, יותר הכשרות מקצועיות והתאמתן לאנשים בעלי מוגבלות. כמובן גם הדבר שלשמו התכנסנו היום והוא עידוד מעסיקים לקלוט יותר ויותר נכים. העידוד הוא לא מתחיל ונגמר במילה טובה. יש הרבה מאוד מעסיקים שעושים את זה בשביל ציונות, אבל זה לא מספיק. לדעתנו, יש מקום לדבר במונחים כלכליים כלפי המעסיקים כדי לעודד אותם. יושב איתי כאן מעסיק ששליש מהעובדים שלו הם נכים. אני מדברת על עשרה עובדים מתוך עשרים וארבעה עובדים. יש לכך משמעות משום שזה הרבה וזה יפה מאוד. כולם מקבלים מעל לשכר המינימום. אלו לא אנשים שנמצאים במסגרת של תעסוקה נתמכת. אנחנו רוצים לעודד מעסיקים כאלו ואחרים. מדובר במגוון של נכויות. יש לנו אנשים עם בעיות נפש, ויש אנשים עם בעיות פיזיות. הנכויות הן עד 58%.

כמובן שיש להקל על מעסיקים בנושא ארנונה, השבחת ההון האנושי שלהם, ובהקלות במס במידת הצורך.

אני רואה כותרת בעיתון שלפיה משרד התמ"ת בוחן איך לשכנע מעסיקים לשלם לנכים יותר מ-11 שקלים לשעה, וזה אומר שאנחנו בבעיה. אני גם מבין שישנם עיכובים בהקמת המטה במשרד התמ"ת לקידום ושילובם בעבודה של אנשים עם מוגבלויות וגם זה מצביע על בעיה. כל אחת מוועדות הכנסת דנה היום בפאן אחר של אנשים עם מוגבלויות, ואני רוצה להתמקד בשתי נקודות שהן מאוד משמעותיות. אנחנו רוצים לשמוע מהן הצרות של כולם ואיך אנחנו מתמודדים איתם, ואיך אנחנו יוצרים מצב שיותר ויותר אנשים עם מוגבלויות יצטרפו לשוק העבודה.

אני נציג של בית מסחר קטן שמתעסק בחומרי חשמל בסיטונאות. לפני כשנה בערך לקחתי את היוזמה הזאת לידיים. מדובר באנשים שרוצים לעשות את הדברים כפי שאנשים רגילים עושים איתם. יצרתי קשר עם מלכה קנדל וקיבלתי מספר מסוים של עובדים שעובדים אצלנו עד היום אם זה במחסן ואם זה במכונת אריזה. הם עושים עבודה באמת יסודית ומכל הלב. אני קלטתי אנשים גם בהנהלת חשבונות. לאחרונה קלטתי קלדנית ועוזרת מנהלת חשבונות.

האם אפשר לומר שישנן עבודות שבהן אין הבדל בין אדם שיש לו מוגבלות לבין אדם רגיל?

זה תלוי בסוג העבודה.

זה תלוי גם בסוג המוגבלות.

אני מעסיק שתי נשים נכות בהנהלת חשבונות. אחת מהן הולכת עם קביים, ולשנייה יש צליעה. הן עושות עבודות כמעט כל אדם רגיל. בשטח אני רואה שכוח הרצון שיש להם הוא ממש כביר. אני רואה בהעסקה של אותם אנשים שליחות.

לגבי חלק מהעובדים יהיה נכון לומר שאתה בעצם לא צריך לראות בזה שליחות. לדוגמא, מנהלת חשבונות שהולכת על קביים. זה לא הבעיה שלך בכלל. נכון שלקחת כביכול סיכון כשהכנסת אותה לעבודה, אבל היא עובדת.

אין לי בעיה עם זה. הם מקבלים משכורת רגילה.

הרב רביץ מנסה לומר לך שאתה לא עושה טובה לאנשים האלה, כי הם טובים כמו כל אחד אחר.

הוא לא עושה טובה, אבל צריכים לתת בונוס מיוחד למעסיקים כאלה שמוכנים להעסיק אנשים עם מוגבלות. צריך לפתוח בפנינו את כל סוגי העיסוקים.

קודם כל, אי אפשר לשים את כל האנשים עם מוגבלויות באותו סל משום שזה פשוט עוול לכול האנשים. שנית, אני מאוד מעריכה את מה שאתה עושה ואת הנכונות שלך. אבל הנכונות שלך מעידה על כך שיש חוסר מודעות רצינית בציבור הישראלי. אנשים עם מוגבלויות יכולים לעבוד כמו כל אחד אחר, ולא צריך להיות מצב שבו מעסיקים שמעסיקים אנשים נכים ירגישו שהם עושים מי יודע מה איזה דבר, אלא להיפך יראו את זה כדבר טבעי. נכון שהרגליים של הבחורה לא מתפקדות כמו שאתה רץ, אבל הראש שלה וכל שאר האיברים בגוף עובדים נפלא והיא יכולה להגיע אפילו להישגים יותר גדולים.

נדמה לי שברוב המקרים אנחנו צריכים לכוון את העידוד לקבלת הנכים לעבודה, אבל לא כשבאים לדבר על ארנונה ועל דבר מתמשך. צריך לתת עידוד לקבלת הנכה לעבודה וליצור אווירה שזה גם מצווה וגם תועלת בסוף.

אני חושב שאנחנו מדברים פה על נושא שהוא הופך להיות מאוד קריטי מכיוון שהשירותים אצלנו ובמשרדים אחרים עשו מעבר מתפיסה שהיא מוגנת לתפיסה נתמכת. אנשים עם מוגבלויות רוצים לעבוד והם יכולים לעבוד. אין שום דבר בחקיקה שהוא מעודד מעסיקים לשלב אנשים עם מוגבלויות בעבודה בעסקים שלהם. אני חושב שחייבת להיות היום התמקדות, ואנחנו חייבים לחשוב על איזשהי חקיקה ואפילו זמנית כדי לשנות עמדות. יש הרבה מעסיקים שיש להם היום נכונות לשלב אנשים עם מוגבלויות, מדובר באנשים מאוד טובים. אבל, זה לא מספיק.

איזה חקיקה אתה מציע?

באנגליה ישנו מצב שמעסיקים המעסיקים 30% אנשים עם מוגבלויות מקבלים איזשהי אסמכתה שנותנת להם איזשהו הקלה בכל מיני דברים. למשל, עדיפות בהתמודדות במכרזים.

זה לא ילך פה.

אם אנחנו חושבים שהנושא נמצא בעדיפות לאומית אז חייבים לתת לזה ביטוי לפחות באופן זמני, כדי לעודד את העסקים לקלוט אנשים עם מוגבלויות.

אם זה דבר נכון, אז למה שזה יהיה באופן זמני?

אני חושב שחל איזשהו שינוי שאנחנו צריכים לעזור לו כדי לשנות את העמדות של המעסיקים מבחינה קליטה של אנשים עם מוגבלויות. אנחנו מדברים פה על משהו שהוא מובן מאליו, אבל זה לא דבר שהוא מובן מאליו. יש הרבה מאוד סטיגמות ומחסומים בחברה כולה ובכלל זה גם בסקטור העסקי בקליטה של אנשים עם מוגבלויות.

צריך להכין את החברה באמצעות קמפיין פרסומי תקשורתי שמוגבלות היא לא דבר שצריך להפריע בעבודה. אני רואה לנגד עיניי פנייה של ועדת הכלכלה לכול הערוצים לעשות תוכניות של אנשים עם מוגבלויות. זה הרי לא מפריע לעבודה. צריך גם לראות איך מסייעים לאותם מעסיקים שהמוגבלות משפיעה על התפוקה על הסביבה בעבודה. למשל, יש צורך בהרחבת הכניסה למפעל, ביותר נגישות, בסביבת עבודה אחרת.

אני בדעה שאם לא תהיה איזשהי תקופה זמנית שבה יהיו איזשהם תמריצים אז אנחנו נישאר במקום שבו אנחנו נמצאים בו אנחנו תלויים בכוונות הטובות של חלק מהמעסיקים. אנחנו צריכים לבנות איזשהי מגמה שבה יש הרבה יותר עוצמה. שיעורם של האנשים עם מוגבלויות שלא עובדים הוא הרי גדול מאוד.

אתה הרי איש משרד ואתה יודע איפה אנחנו נמצאים. חוץ מישור שטח ולהנגיש את השטח והגדלת חדרי שירותים למשל, אין אחר כך למעסיק סבל מזה. להיפך, יש לו תועלת מהעניין. מי יאשר לך במצב הנוכחים תמריצים לכול?

דוגמה אחת היא תקציבי הכשרה מקצועית. מאז שהמשרדים הופרדו ממשרד הרווחה למשרד התמ"ת אנחנו נתקלים בבעיה מול משרד התמ"ת, ונכון לעכשיו אין לנו תקציב להכשרה מקצועית עבור 2004 כאשר אנחנו עושים כבר הכשרה מקצועית.

מזה למעלה מחצי יובל אני מנהל את נושא שירותי שיקום, השמה לנכים באזור ירושלים רבתי וזה כולל את בית שמש, חבל עדולם, מעלה אפרים, מעלה אדומים, בסדר גודל שהוא קרוב ל-850,000 תושבים. לאורך השנים אני רואה שינוי מהותי בגישה של מעסיקים וזה במקביל לפיתוח השירותים. לפני עשרים שנה רוב הנכים הועסקו בעבודות מונוטוניות כמו אריזה, פירוק והרכבת חלקים, וכבר למעלה מעשר שנים שחלק גדול מהנכים נכנסים למערכות של הכשרה מקצועית שהוזכרו על-ידי חזקי ישראל. יש לנו אנשים עם מוגבלויות שונות. למשל, בעיות ברגליים, בעיות ראייה, סי פי, שיתוק מוחין קל, והאנשים האלה משתלבים בעבודה בעזרתן של המערכת שלי ומערכות רבות אחרות שהתפתחו במדינת ישראל.

לפני כעשור הייתי בגרמניה ושם יש אפילו חוק שקובע מספר מסוים של אחוזים לכול מפעל. הסבירו לי שמהר מאוד אותו מפעל או מקום עבודה משלם מס. הוא יודע שהוא צריך להעסיק 2% נכים, והוא יודע כמה עולה לו המס. הוא משלם את המס ובזה הוא פתר את הבעיה.

קודם כל, יכול להיות שהמס נמוך מידיי. הכספים האלה של תשלומי המסים שלו מיועדים לתעסוקה של נכים ולפיתוח שירותי תעסוקה לנכים.

ראשית, נושא השירותים שאני נותן במסגרת הקרן שהיא רשת של מרכזי שיקום. אנחנו כל הזמן מפתים שירותים אבל יש לנו מגבלות. לדוגמא, אני לא יודע מה אני עושה בחודש בינואר. אין לי עם מי לדבר באגף להכשרה מקצועית. כשאני הולך למקום עבודה אני אומר שיש לי מגבלה כזאת ואחרת. הבעיה יכולה להיות גם מגורים במרחק גדול ממקום העבודה. אנחנו משתדלים שאנשים ילכו בכוחות עצמם ושהם לא יובלו על-ידי עובדי השמה. אנחנו מדברים על זה שהם יועסקו על-פי הכישורים שלהם.

הבעיות הן בכמה מישורים. ראשית, תקופת הכשרה. יש צורך לתת לכול אדם תקופת הכשרה, ואחת כמה וכמה לאנשים נכים ומוגבלים. בתקופת ההכשרה יש להם שקט מבחינה כלכלית באמצעות קיצבאות כאלו ואחרות. שנית, ישנם נכים שמקבלים קיצבת נכות והמעסיקים שלהם מוכנים לשלם להם יותר, ויעיד על זה מנכ"ל מלון "הולידיי אין". אבל, הם חוששים ממצב שבו לא יהיו הרבה תיירים למשל, ומחר יפטרו אותם. במצב הזה הם יפסידו גם את מקום העבודה וגם את הקיצבה.

האם החוק לא עובד כך שהקיצבה חוזרת אליהם אוטומטית?

לא. אני מציג בעיה אמיתית.

חוק הנכות ותקנותיו אינם מתמרצים בפועל יציאה לעבודה, בגלל המגבלה של הגג. אם אתה מוסיף לו סכום מסוים במשכורת הוא מפסיד את הקיצבה ואז הוא מתחיל להתחבט האם יש לו את התעסוקה עד קץ הימים. אם לא אז מחר הקיצבה שלו תופסק. יש פה בעיה, ולכן צריך למצוא מנגנון מורכב. אבל, צריך להתמודד עם זה. החוק והתקנות צריכים לתמרץ ולסייע לאנשים שרוצים להשתלב בעבודה כך שהוא לא יפסידו מייד את קצבת הנכות בגלל שני שקלים.

מר בני פפרמן, אתה מצביע בכתבה הזאת על הקשר המעוות בין יכולתו של נכה להתפרנס לבין תלותו בקצבת נכות. על-פי החוק, לנכה שמשתכר מעל 1,800 שקל שהוא סכום קצבת הנכות, מורידים כסף מהקיצבה ברגע שהוא מגיע לשכר של 2,600. אתה אומר שאנשים פוחדים, ועל פי ההערכות רק כ-20,000 נכים לעומת כ-160,000 שמקבלים קצבה.

זו הערכה נדיבה מאוד, אדוני.

לפני כשש-שבע שנים ביקשנו מהתאחדות בתי המלונות "לתרום" בהעסקה. מתבצעת אצלם הכשרה של חודשיים-שלושה, והאנשים נקלטים שם בעבודה.

האם העבודה היא פרודוקטיבית, אמיתית?

אנחנו מעסיקים במלון כעשרה נכים שמשתלבים במטבח, באחזקה, במכבסה. לפני כחצי שנה העברנו אפילו שני אנשים עם מוגבלויות לעבודה בלובי.

מעבר לכול הסופרלטיבים שזה טוב ושזה בריא לביטחון, צריך להתמקד בעיקר בשני דברים. ראשית, צריך להגדיל את ההכשרה המקצועית. זה נכון שנכה או מוגבל לא יכול בגלל השכלתו לעבור את הקורס ב"תדמור" של טבחים ושפים. אבל, בהחלט אפשר למצוא איזשהי מסגרת של הכשרה לעבוד בתור עוזר טבח או טבח. הוא יעשה איזשהי הכשרה שבסופה הוא יקבל תעודה שהוא עבר מבחן או הכשרה והוא מוסמך להיות עוזר טבח או טבח.

העבודה במטבח היא קשה מאוד. מה עם עבודה במשרד או במחשבים?

יש גם כאלה.

יש אצלנו גם טבחים, יש הכול. אני רוצה לברך את האיש הזה.

כאורח בית המלון אני לא יודע מי הכין את האוכל שנמצא אצלי בצלחת.

הטבחים נמצאים מאחור, אין להם גישה ישירה לאורחים. שף המלון הוא זה שפוגש אותם. אני מנהל את כל מה שקשור למטבח, ומבשל קצת. אני יכול לומר שישנם שישה אנשים, שמתוכם שלושה אנשים עובדים כבר בתוך המערכת כחלק מהמניין. אני לא כל כך האמנתי שהאנשים האלה יוכלו להשתלב בעבודה במטבח. אבל, יש להם המון רצון, ובזמן שאני נמצא כאן עכשיו הם מבשלים שם ואני ממש ממש רגוע.

האם בכל המלונות בירושלים מועסקים אנשים כאלו?

יש בחלק מבתי המלון. ישנם גם אנשים אילמים שנמצאים מאחור ולי כלל לא מפריע שהם לא מדברים. אני יכול לכתוב להם ולהסביר להם בשפת הסימנים, והם מבינים בדיוק מה אני רוצה. אני צריך להראות להם מה אני דורש מהם. ישנו גם בחור שמשולב בעבודה במחסן המזון, והוא עובד כבר כמעט ארבע שנים בבית המלון. האנשים האלה שהם בני 20-25 מקבלים אהבה יתירה, אנחנו מתחברים אליהם ואיכפת לנו מה קורה איתם גם מעבר לשעות העבודה.

המעסיק הופך להיות הגורם התומך. הוא מוריד את אותם אנשים משירותי רווחה, מעובדים סוציאליים, וכל מה שקשור לזה.

אני נמצא פה מתוקף היותי יועץ לענייני נכים במשרד הרווחה. אני רוצה להסב את תשומת ליבם של חברי הוועדה שכל מה ששמענו עד עכשיו הוא היוצא מהכלל שלא בא ללמד על הכלל. לדעתי המספרים שמדברים על תעסוקה של נכים בארץ הם מאוד נדיבים, והמצב הוא הרבה יותר חמור. מדברים אצלנו על 70% אבטלה בקרב אוכלוסיית הנכים.

כאן מדובר על כ- 80% אבטלה. הוא מדבר על 20,000 נכים שעובדים לעומת 160,000 שלא.

אני חושב שהמספר הזה הוא יותר נכון. אנחנו מדברים על נכים בכלל. ההערכה הזאת שמדברת על 20,000 נכים שהם מבין מקבלי קצבאות הנכות, אבל לא כל הנכים מקבלי קצבאות נכים. חלק מהנכים לא מקבלים. חירשים לא מוגדרים כנכים. קצבת הנכות ניתנת על-פי הערכה של אובדן כושר השתכרות וקומבינציה של אחוז נכות רפואית שעושה הרבה פעמים עוול לאיש.

אתם צריכים להבין שאם מדובר פה על תמריץ שלילי של קיצבת הנכות בהשתלבות בעבודה, אז זהו אחד החסמים העיקריים ביותר. אני מכיר אישה נכה החולה בניוון שרירים שהיא מורה למחשבים. יש לה שני ילדים, והיא עדיין יכולה לעבוד. אבל, היא קיבלה את ההכרה של הביטוח לאומי כמי שזכאית לקיצבת נכות. ברור לה שתהיה הידרדרות במצבה. ברור לה שאם היא הגיעה לתוך מערכת של קיצבת הנכות והיא תיפלט ממנה, ייקח לה לפחות שנה עד שנה וחצי לחזור לתוך המערכת. מתוך אחריות שיש לה כלפי הילדים שלה, היא לא תלך לעבוד היום. היא תישאר בתוך מערכת הקיצבה. כלומר, אחת הבעיות היא הבעיה של קיצבת הנכות.

אנחנו היום שמענו ממעסיקים עד כמה המצב הוא טוב. אבל, המצב הוא גרוע ביותר, ויש פה אנשי מקצוע שיגידו לכם שאי אפשר היום לשים נכים בשוק העבודה. המעסיקים אטומים, הם לא מבינים. גם הממשלה לא מבינה את הפוטנציאל או את הרצון שיש לאנשים עם נכות לעבוד. אני הייתי רוצה לראות מצב כמו שאנחנו רואים בקנדה ובניו זילנד, ואני בכוונה לא אומר נורבגיה ששם 70%-80% מהאנשים הנכים עובדים ולא נמצאים במערכת של קיצבאות.

נעשה סקר במכון "ברוקדייל" לגבי על"ה שנמצא באוניברסיטה העברית בשיתוף עם המוסד לביטוח לאומי. נעשתה שם עבודה אמיתית של הכשרת עיוורים לקליטה בתוך שוק העבודה. אנחנו הגענו שם למצב ש-70% מהבוגרים העיוורים שלמדו באוניברסיטה עובדים. אם אינני טועה, למעלה מ-30% מרוויחים מעבר לשכר הממוצע. זאת אומרת, בטיפול נכון ובגישה נכונה ניתן לעזור לאנשים וגם למדינה.

כל מה שאתה אומר הוא נכון, וכל בעל היגיון מבין את זה. למה משרד הרווחה לא משנה את המדיניות, למה הוא לא מוביל את המהפכה שנדרשת במדיניות הרווחה של מדינת ישראל?

יש היום מהלכים אמיתיים בתוך משרד הרווחה לשינוי תפיסה.

זה קודם כל משרד האוצר. הכול מתחיל ונגמר שם.

אני מקרן "סראב" לשיקום נכי נפש והלם קרבי. חזקי ישראל דיבר על נכויות שונות לגמרי מהנכויות שעליהן אני אדבר עליהן עכשיו. המצב הוא מאוד רע בכל מה שקשור לתעסוקה וכסף. השתכרות של 11 שקלים לשעה היא השתכרות טובה. יש לי ארבעה מפעלים מסוגים שונים ועובדים שם אנשים ברמות שונות. המשכורת הטובה ביותר היא משכורת של 11 שקלים לשעה. לפני כמה חודשים נבנה מפעל חדש בעזרת קרן "שיבא", והוא מעסיק אנשים המקבלים היום משכורת בגובה קיצבת הנכות שלהם. מדובר במפעלים שמקבלים עבודות. מר חזקי ישראל מתחרה במפעלים שלי בהפעלת אנשים. אני הולך לחברות גדולות במטרה לקחת מהן עבודות בקבלנות משנה. התחרות בשוק תעסוקת הנכים היא מאוד גדולה. חזקי ישראל לוקח מהם 3 שקלים, אבל אני בא ואומר להם שאני לא יכול לעבוד בסכום של 3 שקלים. אדם אחר מציע גם 2.90 שקלים. המשתקמים הם אלה שסובלים.

האם העבודה שלהם לא שווה יותר מ-3 שקלים?

היא שווה יותר.

אני מציע לחברי הכנסת לבוא ולראות נכים עובדים כי טוב מראה עיניים ממשמע אוזניים. אני יושב פה ושומע את הדברים ודמעות זולגות לי בנשמה. אתם לא מבינים באיזה מצב נמצאים הנכים האומללים. אבל, אם הייתם עולים לאוטובוס ורואים מה נכים מסוגלים לעשות והיכן הם עושים, הדיון הזה היה מתייתר. חייבים לשנות את תעסוקת הנכים באופן דחוף ביותר.

אני מזמין אתכם לראות את המפעלים שלנו.

אתה גם אומר שהתחרות עליכם גורמת לזה שהמחיר ירד הרבה יותר.

זה בתעסוקה מוגנת. יש לי מפעל להרכבת דברי חשמל באור עקיבא, ומפעל להרכבת חשמל בכרמיאל. יש לי מפעל היי-טק שאני הולך למכור עכשיו למשרד הביטחון ולמשרד הבריאות. משרד הביטחון נתן לי כבר היום עדיפות בגלל שאני מעסיק את האנשים שלו במפעל החדש הזה, כולל קרן "שיבא". משרד הבריאות ומשרדים ממשלתיים אחרים יכולים לקנות את הסחורה שאני ומפעלים אחרים מייצרים, כמו למשל, נייר טואלט, קלסרים, ומעטפות. אבל, המדינה לא קונה מאיתנו את הדברים האלה. היא קונה מאנשים אחרים שיש להם המון כסף היכולים להשפיע. הלוביסטים שלהם נמצאים בכנסת והם יכולים להשפיע, אבל אנחנו לא יכולים להשפיע. יש לנו בסך הכול 400-500 משתקמים.

האם אתה רוצה לומר לנו שהמדינה מעדיפה לקנות מכאלה שיש להם עסקנים ו"פושרים"?

כן. אחרי שהחשב הראשי של משרד הבריאות היה אצלי בביקור עם שני סגנים של מר זליכה, והם בדקו, החליט "שראל" לקנות את הסחורה שלי או של מפעלים אחרים. עד עכשיו הם קנו בשוק החופשי. האם הכנסת לא משתמשת בנייר טואלט, בקלסרים או במעטפות? למה אתם לא קונים את המוצרים האלה מהמפעלים שלנו? אני מתחייב עכשיו להורדת מחירים של 15% ממחירי השוק כדי שתקנו ממני.

בעקבות הפיצול בין המשרדים והצד של התעסוקה עבר למשרד התעשייה והמסחר, הוחלט להקים מטה לטיפול בשילוב של אנשים עם מוגבלויות בשוק החופשי. זה יהיה המנדט שלנו, ואני אנהל את הנושא הזה בשנתיים-שלוש השנים הקרובות. אני אנסה להריץ את הקמת המטה ולנסות לפעול בתחום הזה.

כשהתחלתי לטפל בנושא שאלתי שאלות מאוד בסיסיות לגבי נתונים, ולצערי הרב כמעט ולא מצאתי נתונים בתחום הזה שעל פיהם ניתן באמת לקבל החלטות מושכלות או לבנות תוכנית אסטרטגית. זה אילץ אותנו להיכנס לכול מיני בדיקות וסקרים שאנחנו מבצעים עכשיו כדי לקבל תמונה. אחד המחקרים שצוטט כאן היה בדיקה מאוד יסודית לגבי אנשים שמקבלים פחות משכר המינימום, והם אמורים להיות אחד מהקליינטים של המשרד במסגרת החוק שמאפשר להפחית שכר מינימום.

מתי המטה הזה קם?

המטה נמצא עכשיו בשלבי הקמה. אם לא יהיה שינוי אז בתחילת חודש דצמבר אנחנו נציג בפעם הראשונה בוועדת העבודה והרווחה את התפיסה האסטרטגית שיוליך המשרד וגם את הצד הביצועי.

האם זה רק של המשרד שלכם או שזה בין משרדי?

זה תפקידנו. ברור שזה יהיה במשולב עם שאר המשרדים.

אנחנו מברכים על היוזמה.

אין ספק שנושא תיקון מידרוג קיצבת הנכות הוא דבר מאוד מרכזי. אבל כדאי גם לומר שוועדת השופט לרום עשתה עבודה טובה מאוד בשנה האחרונה. אני מקווה שהדבר יעבור אחת ולתמיד. הוועדה טיפלה בנושא של איך להפחית את השכר לאיש מוגבל שמשתכר מעבר לקיצבת הנכות. נכון להיום, עבור כל שקל מעבר ל-1,800 שקלים נופלת או מתקזזת כל קיצבת הנכות, ואז זה מרתיע מאוד את הנכה לצאת לעבוד.

הוועדה הזאת קמה בעקבות שביתת הנכים בשנת 2002. היא המליצה להעלות את תיקרת ההשתכרות ל-5,000 שקלים, ורק מעבר לסכום הזה תופסק קיצבת הנכות. וכן לאפשר לנכה לשוב ולקבל קיצבת נכות כעבור שנתיים אם לא הצליח לשרוד בשוק העבודה החופשי. האם זה אומר שצריך לעשות עוד שביתה?

יכול להיות.

כנראה שכן כי אנחנו תמיד חוזרים לאוצר. הוועדה ישבה כבר שנתיים וחצי, והיא עדיין לא סיימה את עבודתה. יש מסקנות, אבל האוצר מתנגד למסקנות וזה תקוע. אנחנו יודעים לאיזו מגירה יגיע דוח הוועדה אם האוצר מתנגד. אנחנו מראש לא תלינו מי יודע מה תקוות בוועדה. אנחנו עשינו את זה במשך שנתיים וחצי מכיוון שהממשלה ביקשה וכולם ביקשו, וגם אנחנו חשבנו שנוכל לבחון את הצרכים בצורה יותר עמוקה עם אנשי מקצוע. חבר הוועדה באוצר אודי בן דרור אומר שהוא מתנגד לכול הסעיפים, אבל הוא בא עם הנחיה מהבוסים שלו. זו הבעיה העיקרית. יש שם המלצות פנטסטיות, מאוד מקצועיות, ובדוקות על-ידי אנשי מקצוע. אבל, ישנו מחסום באוצר ומשם לא ניתן להמשיך. השופט לרום משתדל בכל כוחו להוציא את הדוח בהסכמת האוצר. כרגע המצב הוא שהאוצר מתנגד. שנתיים מתוך השנתיים וחצי עבדנו רק על הנושא של תעסוקה מול קיצבה. אחד הדגלים שלנו הוא שהנכים יצאו לשוק התעסוקה ויוכלו לצאת מבלי לחשוש לקיצבת הנכות. ישנו דירוג בין הקיצבה ובין מה שהוא משתכר. ככל שהוא ירוויח יותר ככה הקיצבה שלו תופחת. עשינו דירוג מקצועי ומסודר מאוד. כפי שאמרתי, העניין תקוע.

אני מברך את הוועדה על הטיפול בנושא הכול כך רגיש והחשוב. הבעיה היא בעיה של חוסר ביקוש בהעסקה, וגם כאשר ישנה העסקה אזי היא בתשלום משכורת נמוכה. אני כולל באוכלוסיית המוגבלים גם את נפגעי הלם קרב וגם אסירים לשעבר שגם אותם לא רוצים לקבל לעבודה. הם סובלים מאותן תופעות. ישנה קבוצת אזרחים שהמדינה חייבת להעסיק אותה, אלא שיש בעיה של מוגבלות. צריך להתאים את המקצועות למוגבלויות. אנשים עם מוגבלויות יעסקו במקצועות שמתאימים להם. לפעמים, הם אפילו יותר טובים מאנשים אחרים שבוער להם לרוץ לכול מיני מקומות ולעשות דברים אחרים.

תסלח לי, אבל למה אתה שם אותנו בשורה אחת עם אסירים? אני מוחה על הדברים. הטיפול בצרכים של הנכה ושל אסירים הם שני דברים שונים לגמרי. מה הקשר בכלל? אומנם יש לך איזשהו צורך להעלות את הנושא של אסירים פה בוועדה, אבל לא במסגרת הזאת.

אני לא מצמיד אותך חברתית, אני לא נתתי לך סטיגמה חברתית. אני מצמיד את הבעיה הפונקציונלית של ההעסקה. אני מקבל את ההערה שלך ואתה צודק מבחינה חברתית. אני לא באתי לכאן להתווכח, אלא באתי לחזק את ידיכם. הפתרון הוא פתרון ממלכתי. לא נותנים להם עבודה כי אולי לא סומכים עליהם, ואחר כך רואים שאפשר לסמוך עליהם. זו בעיה של הכשרה מקצועית. תפקידם של המשרדים הממשלתיים לקבוע איך עושים את זה. אני שומע שמוקם מטה, צריך להקים אותו מהר, ותבורכו על כך. לטובת המדינה צריך לעשות את החלוקה המקצועית של העסקת האנשים האלה, משום שאז הם יפסיקו להיות בעיה. המדינה חייבת להם את זה. הנושא יקבל פתרון רק אם יהיה שיתוף פעולה בין משרד התמ"ת, משרד הרווחה והעבודה לפתרון פונקציונלי של צורת העסקה.

צריכה להיות משכורת מינימום. אי אפשר לתת להם משכורת עבדות, זה אסור לפי חוקי המדינה. מי שיעסיק אדם במשכורת כזאת נמוכה פשוט יעבור על החוק.

אז הוא לא יעסיק.

אני חושב שזו צריכה להיות גישת הוועדה.

אנחנו צריכים לדרוש מהממשלה מדיניות של יציאה לעבודה ולא קבלת קיצבה. זה הדבר הבסיסי, זה הדגש שצריך להיות. אנחנו כוועדה צריכים לדרוש מהאוצר לאמץ את מסקנות ועדת לרום לפי התוואי שנאמר פה, הכיוון הוא נכון. יש לתת למטה שמוקם כלים וסמכויות להעסקת עובדים, ובמיוחד הכשרת עובדים. יש לשלב טכנולוגיה משום שטכנולוגיה מצמצת פערים תפקודיים. יש לנו היום טכנולוגיה שבה עיוורים יכולים לראות, וחירשים יכולים לשמוע. בוועדת המדע והטכנולוגיה קיימנו בשנה הקודמת ישיבה בנושא וראינו שישנם אמצעים מדהימים שמצמצמים פערים תפקודיים והם מאפשרים לאנשים עם מוגבלויות להיות כאחד האדם. המדינה לא משקיעה בזה כספים, וגם את הנקודה הזאת אנחנו צריכים לדרוש.

אני חושב שהכנסת אמרה את שלה בנושא הנכים. היא קיבלה את חוק השוויון, ואת פרק התעסוקה.

אבל, כנראה שמישהו נרדם בשמירה. זה מה שעולה מהדיון עכשיו.

אנחנו תקועים שם במספר נקודות. אני מסכים שזה עניין של יצירת אווירה ציבורית לקבלת הנכים. יכול שזה עולה כסף, אבל זה עולה פחות ממה שחושבים. שנית, יש בהחלט לתת את תקופת ההכשרה. החלק התמריצי שניתן למעסיקים לא צריך להיות בשיטה כפי שעשו בנכי צה"ל משום שזה לא עובד. בגרמניה זה לא עבד ואנשים שילמו קנסות למרות שהאנשים שם נחשבים לממושמעים. אחד הקשיים בהעסקת עיוורים הוא שלא נותנים תקופת הכשרה, ובחודשים הראשונים העיוור לא מפיק משהו רנטבילי למעסיק, ולכן יש בעיה עם זה. שלישית, יש לתגבר את ההכשרה המקצועית. חד משמעית, נמצאה קורלציה גבוהה בין ההשכלה וההכשרה המקצועית לבין היכולת או הסיכוי למצוא מקום עבודה בשוק הפתוח. הדבר הרביעי הוא להעלות את הדיס-ריגרד. למעשה, לתת תמריץ לנכה עצמו כדי שהוא יהיה מוכן ללכת לעבוד. אני הייתי בוועדה הזאת שבה התווכחנו על גובה דיס-ריגרד. זוהי שאלה כלכלית. מאיזה סכום האסימון ייפול לנכה והוא לא יקבל, ואז הנכה יעשה את השיקול שלו, למה לא לצאת לעבודה אם הוא יקבל כך וכך. כמו כן, מה יקרה אם המפעל ייסגר חלילה, מהן דרכי המילוט שלו אז? ישנן אוכלוסיות שמבחינת היכולות שלהן הן לא יכולות להיות בשוק הפתוח.

ד"ר ספייה אומר שאפשר למנף את החולשה של האנשים עם מוגבלויות ולהפוך אותה לכוח כלכלי גדול אם לוקחים אותה בחשיבה הזאת. אם לוקחים אותם כחולשה אז אנחנו נמצאים בבעיה שאתה לא מתרומם.

אם אתה נותן לכוחות השוק לעבוד אז הם תמיד יחפשו לך את תמיד המקום הזול ביותר ושם הם יקנו. שירות בתי הסוהר מוכן לעשות עבודות בחינם, אז למה צריך להתאמץ ולתת 3 שקלים למפעל מוגן? כלומר, התחרות היא תחרות לא הוגנת. כוחות השוק עובדים הפוך. אבל אם הממשלה תיתן העדפה למפעלים כאלה ותקנה מוצרים מקרן מפעלי שיקום וממפעלים של בריאות הנפש היא תנטרל את כוחות השוק. כוחות השוק עובדים היום לפי מקסימום רווח. סוחר מוכן לשלם לחזקי ישראל 2 שקלים והוא לא ישלם למישהו אחר 3 שקלים. יש פה קרטליזציה כלכלית של כוחות השוק. הם עובדים היכן שהם רוצים ובמקום בו הם מרוויחים יותר.

לנו יש 1,000 איש שמחכים היום לתעסוקה מוגנת או לתעסוקה נתמכת שהיא הזרם המרכזי היום. אין להם אפשרות להיקלט, הם מחכים בבית.

מיהו הגוף שאמור להניע אותם?

הבניין הראשון מהשלושה. אני מוכרח לומר שישנה תזוזה אפילו אצל ראש הממשלה. הוא רוצה לנסות ולעזור בעניין הזה. אנחנו הכנו תוכנית ואני מקווה שזה יעזור. התעסוקה המוגנת או הנתמכת בהחלט תוכל לשפר את הסיכוי לקליטה של יותר ויותר נכים גם בשוק הפתוח בתנאים חצי מוגנים, עבודה נתמכת. זה גם קשור להפעלת חוק שכר מינימום מופחת שמזמן כבר סיימנו את התקנות שלו. הוא עכשיו עבר למשרד התמ"ת. צריך ליישם אותו כי אז ניתן יהיה להעסיק אנשים אפילו בשכר מינימום מופחת וזה לא ייחשב כעבירה.

אני עוסק בתעסוקה נתמכת, ואני עובד עם אוכלוסייה גם של משרד הבריאות וגם של משרד הביטחון. אני מייצג את בריאות הנפש, את החבר'ה של משרד הביטחון נפגעי הראש, נפש, והלומי קרב. בשנים האחרונות אירעו כמה תהליכים רדיקליים. אם הדיון היה מתקיים לפני חמש שנים אז היינו עושים השמה תוך כדי הליכה. המשק בישראל היה מוכן לקלוט את החבר'ה שלנו. אנשים עברו כנראה תהליך לא טוב מול המימסד ומול המשבר הכלכלי, וקשה לנו לשלב אנשים בשוק העבודה החופשי.

ההתחלה מול המעסיק היא כל כך קשה משום שהם לא פרודוקטיביים. אני בא אל המעסיק ואני מנסה למכור לו ציונות, אבל זה עובד רק פעם אחת. בפעם השנייה שאני בא אל המעסיק אני כבר נחשב בעיניו כנודניק. הוא שואל אותי: "מה יוצא לי מזה?". פעם הוא היה אומר: אני אקח מישהו בשכר מינימום, ואני אקלוט איתי עוד אדם. אני אספוג את הסכום של 1,860 שקלים". אבל היום זה לא כך. הוא חושב על 1,860 השקלים האלה. פעם אחת אני מטיף לו ציונות, אבל בפעם השנייה אני "מתחמן" אותו. אין לנו יכולת לתת לו את ההגנה לשכר מינימום מופחת. יש מקרים והמקרים הם קשים. זה רק עניין של זמן עד שזה יתפוצץ. יש מעסיק נחמד מאוד בראשון לציון שאומר לי שהוא סגר על 16 שקל לאדם ובכך הוא עשה לו מעשה טוב. אבל, עכשיו תובעים אותו לשכר מינימום לעוד שעתיים. הוא אמר לי שהוא מרגיש כמו אישה שנאנסה. זה לא איש של מכולת, הוא מסוגל לפוצץ את כל הסיפור הזה. יהיה לנו רע ומר מזה משום שכול האנשים ייפלטו החוצה. צריך להגיב מהר.

אין זה סוד שכדי לקדם משהו אתה צריך לתמרץ. בגרמניה אם אתה מעסיק מספר מסוים של נכים, אתה יכול לקבל סמל מהמדינה שמקנה זכויות. יש סמל לאיכות הסביבה, אבל למה לנו אין לנו סמל ירוק. יש צורך בהעדפה מתקנת, אנחנו לא רוצים טובות מאף אחד.

אני נציג של אגודת "קולות". אני מתמודד עם בעיה הגדרה נפשית. אני עובד כרכז חונכות. יש חברה שנותנת שירותים למשרד הבריאות. אני מעסיק כ-25 אנשים, כש-18 אנשים מתוכם מתמודדים עם הגדרה נפשית. הם עושים עבודה מצוינת.

אני רוצה לחזק את דבריו החזקים של ד"ר ספייה לגבי המפעלים המוגנים, ולזלוג מזה לתעסוקה נתמכת. התעסוקה הנתמכת אמורה להיות התעסוקה בה המשתקם משתלב בתוך השוק החופשי, והוא אמור לצבור ביטחון ולהיות כאחד האדם. גם שם מקבלים לא יותר מ-8 שקלים לשעה. אני מכיר אנשים שעובדים שנתיים בסופרמרקט ועושים עבודה ככל אדם אחר, והם מרוויחים 8 שקלים לשעה.

עמותת "קולות" מנסה להפוך את הצרכנים לאקטיביים. אנחנו עושים עכשיו קורס של הכשרה של צרכנים המתמודדים עם הפרעות נפשיות, לעבודה בתוך מסגרות השיקום השונות. לנו כצרכנים אין כבר כל כך אמון במסגרות השיקום השונות שנגועות הרבה באינטרסים כלכליים. הגיע הזמן לתת קצת יותר אמון בצרכנים עצמם, ולהעביר את השיקום למשתקמים. תאמין לי שאנחנו נדאג לעצמנו.

אני מעמותת "בית חם" העוסקת בתעסוקה נתמכת לאנשים בעלי מוגבלות נפשית. אחד הדברים הכי חשובים לאנשים עם נכות נפשית במטרה להשתלב בעבודה הוא ליווי. אני יודעת שיש דיון בחוק השוויון בנושא התאמות ונגישות. נגישות מאוד משמעותית לאנשים בעלי נכות נפשית היא ליווי ותמיכה תוך כדי עבודה. אני חושבת שהיא צריכה להיכנס כאחת ההתאמות. המעסיקים יקבלו איש שהוא יהיה המלווה של האנשים. למעשה, התמיכה הנפשית מוטלת על המעסיק. אם זה לא יעבור למעסיק וזה יעבור לאיש קשר, אנחנו נקבל תוצאות נהדרות.

אני מהערוץ הראשון ורציתי לשאול מדוע משרדי הממשלה לא מתקנים תקנות לקלוט בתוכם כ-5% עובדים שהם נכים? מדוע משרד הביטחון שיש לו כן תקנה כזאת לא מיישם אותה?

האם רשות השידור מיישמת את זה?

אני מדברת כעובדת.

אני חושב שכלל המשק צריך לקחת את זה בחשבון. זה לא יהיה נכון לחשוב שאם משרדי הממשלה יקלטו 5% מהעובדים האלה אז הבעיה תיפתר.

חברים, ברשותכם אני רוצה לסכם את הישיבה. אני חושב שהדיון הזה תרם המון לחברי הכנסת. אני רוצה להציע שני מסלולים ואני בכוונה לא רוצה להיכנס לפרטים. ראשית, ועדת הכלכלה תקיים בעוד כשלושה חודשים ישיבה עם ראש המטה לקידום ושילובם בעבודה של אנשים עם מוגבלויות במשרד התמ"ת. האם פרק זמן של שלושה חודשים הוא פרק זמן סביר?

אם הוא יוקם עד אז?

הוא יוקם, יש ויכוח גדול עכשיו עם האוצר על התקציב.

לכן אמרנו שלושה חודשים. אנחנו נבקש שבישיבה הזאת ישתתפו גם נציגי משרד האוצר ונציגי משרד ראש הממשלה. אנחנו מאוד נשמח אם השר יוכל לבוא לכאן כדי להכריז על זה. אנחנו נשמח גם לשמוע על תוכנית העבודה של המטה לשנת 2005. כמובן שלתוך הדבר הזה ודאי ייכנסו כל הדברים שנאמרו פה על-ידי הדוברים השונים. אני לא אחזור עליהם, אבל הם יהיו בהודעה שלנו לתקשורת.

שנית, ועדת הכלכלה תפנה לערוץ הראשון, לערוץ 2, ולערוץ 10, ולכל שאר הערוצים, ונציע להם לעשות קמפיין ציבורי שיראה שלא תמיד המוגבלות של העובד מפריעה לעבודה. אפשר להביא בתקשורת דוגמאות מאנשים בעלי מוגבלויות שמאוד מצליחים בעבודה. זה יקל על מעסיקים לקלוט אנשים כאלה לעבודה. אני בטוח שהגופים התקשורתיים האלו יודעים לעשות את העבודה יותר טוב מאיתנו.

הדבר השלישי הוא מבחינתי הכותרת של הישיבה הזאת. ועדת הכלכלה תציע למשרד ראש הממשלה לקבוע את השנה הבאה כשנה של שילובם של אנשים עם מוגבלויות בעבודה. זו תהיה שנה שבה כל המשק הישראלי עושה מאמץ גדול לשילוב אנשים עם מוגבלויות בעבודה. זה יוכנס לבתי הספר ולמקומות התעסוקה.

אפשר להוסיף לזה העדפת קניית שירותים ומוצרים ממפעלים שמעסיקים אנשים עם מוגבלויות.

אני חושב שאם ביום העצמאות הבא כל מדליקי המשואות יהיו קשורים לאנשים עם מוגבלויות זה בהחלט יתרום לשינוי בשילובם של אנשים עם מוגבלויות בעבודה.

אני הייתי רוצה שוועדת הכלכלה תקרא לראש הממשלה ולשרת החינוך, לקובעי הכותרת של השנה, להכריז על זה שהשנה תהיה שנה של שילובם של אנשים עם מוגבלויות בתעסוקה במשק הישראלי. נדמה לי שזה הדבר החשוב ביותר שאפשר להפיק מהישיבה הזאת. אני מציע לכם להציע את מה שהצעתי פה גם בדיונים הבאים שבהם תשתתפו, ולמקד אותם בכיוון הזה.

חברים, נהניתי להיות איתכם. אני מניח שגם האחרים. תודה.



הישיבה ננעלה בשעה 10:40.