כנסת פתוחה

ציון 90 שנה לג'וינט – פיתוח סל שירותים קהילתיים עבור נוער בסיכון

ועדת העבודה, הרווחה והבריאות 11
9/11/2004
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי


פרוטוקול מס' 276
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
‏יום שלישי, כ"ה בחשון התשס"ה (‏9 בנובמבר, 2004), שעה 12:00

1. ציון 90 שנה לג'וינט – פיתוח סל שירותים קהילתיים עבור נוער בסיכון

חברי הוועדה: יאיר פרץ – מ"מ היו"ר

חיים להב - מנהל תחום קידום נוער, משרד החינוך, התרבות והספורט
שרה רויטר - מנהלת האגף לחינוך יסודי, משרד החינוך, התרבות והספורט
משה בר סימן-טוב - רפרנט עבודה ורווחה, אגף התקציבים, משרד האוצר
מוטי וינטר - מנהל השירות לילד ולנוער, האגף לשירותים חברתיים ואישיים, משרד הרווחה
עמירם קראוס - סגן מנהלת השירות לנוער וצעירים, משרד הרווחה
צביקה הויזלר - מפקח ארצי פנימיות, השירות לילד ולנוער, האגף לשירותים חברתיים ואישיים, משרד הרווחה
רוני שכטר - יועץ לענייני נכים באגף השיקום, משרד הרווחה
פרופ' יוסי תמיר - מנכ"ל אשלים, ג'וינט ישראל
שחר שומן - אשלים, ג'וינט ישראל
חיים כהן - מרכז פרויקט פנימיות קהילתיות ומנהל מרכז הידע, אשלים, ג'וינט ישראל
אלי שטרית - מנהל פנימיית תלפיות חדרה, אשלים, ג'וינט ישראל
אביטל קלר - עובדת סוציאלית, פנימיית תלפיות חדרה, אשלים, ג'וינט ישראל
חנה פקטורסקי - פנימיית תלפיות חדרה, אשלים, ג'וינט ישראל
שוש גרינוולד - אשלים, ג'וינט ישראל
שרית מוסרי - אשלים, ג'וינט ישראל
חנה פרימק - אשלים, ג'וינט ישראל
יואב בוקאי - דרור בתי-חינוך
דליה בן-רבי - חוקרת, מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל
תמר צמח-מרון - חוקרת, מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל
אברהם בראשי - מנכ"ל המפעל להכשרת ילדי ישראל
אפרת קצור - דוברת, המפעל להכשרת ילדי ישראל
רמי ישראפילוב - כפר הילדים עפולה עילית, המפעל להכשרת ילדי ישראל
פגי מאיר - כפר הילדים עפולה עילית, המפעל להכשרת ילדי ישראל
יורם דומן - כפר הילדים עפולה עילית, המפעל להכשרת ילדי ישראל
לאה רייכר - בת שרות מתלווה, כפר הילדים עפולה עילית, המפעל להכשרת ילדי ישראל
מלבינה ישאייב - בית הילדים גבעת עדה, המפעל להכשרת ילדי ישראל
אסתר שמאילוב - בית הילדים גבעת עדה, המפעל להכשרת ילדי ישראל
שרה ברי - בת שרות מתלווה, בית הילדים גבעת עדה, המפעל להכשרת ילדי ישראל
אליסיה קריצבסקי - בית הילדים נווה גלים באשדוד, המפעל להכשרת ילדי ישראל
תאיר קליין - בת שרות מתלווה, בית הילדים נווה גלים באשדוד, המפעל להכשרת ילדי ישראל
אביגיל יצחקוב - בית הילדים נווה הרואה באשקלון, המפעל להכשרת ילדי ישראל
מאיה כהן - בת שרות מתלווה, בית הילדים נווה הרואה באשקלון, המפעל להכשרת ילדי ישראל
יוחאי יאנה - המפעל להכשרת ילדי ישראל
רונית לב-ארי - מנכ"לית המועצה לילד החוסה
פנינה פקר - עובדת סוציאלית מומחית בתחום המשפחה, אוניברסיטת תל-אביב, המועצה לילד החוסה
ואדים בלומין - מנכ"ל התאחדות נוער וצעירים עולים 1+1, וקואליציית ארגונים למען נוער עולה בסיכון
ראובן אברג'יל - יו"ר מזכירות הקשת הדמוקרטית הישראלית
ברוך מסאמי - מטה מאבק הנכים
מוקי אזוב - ארגון לזכויות הדרום
יונת מרטון - נציבות הדורות הבאים

וילמה מאור

רשמה: אירית שלהבת



ציון 90 שנה לג'וינט – פיתוח סל שירותים קהילתיים עבור נוער בסיכון

אני מתכבד לפתוח את הישיבה ולציין בשם כנסת ישראל, וכממלא מקומו של יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, 90 שנים להקמתו של הג'וינט בישראל ולפעילות המבורכת שלו במגוון רחב של תחומים. הג'וינט פעל ופועל למען הנזקקים והחלשים בחברה הישראלית ומסייע להם להשתלב בחברה.

כמי שעסק בנושאים החברתיים, היתה לי הזכות לעבוד עם שני האנשים היושבים מימיני ומשמאלי, מר יוסי תמיר מנכ"ל "אשלים" ומר מוטי וינטר היועץ הבכיר לשר העבודה והרווחה לענייני רווחה, ויצא לי להכיר מקרוב את הפעילות המבורכת של הג'וינט ואת העשייה שלו.

מפעלים רבים הקים הג'וינט במדינת ישראל למען ילדים בסיכון, למען רווחה, חינוך, טיפול, שיקום וליווי, לקחת את אותם ילדים בסיכון ולהפוך אותם מנטל על המדינה למי שתורמים למדינה. זה אחד המפעלים המבורכים. מדינת ישראל וממשלת ישראל וכנסת ישראל צריכות לברך ולעשות הכול כדי שהמפעלים האלה יתחזקו וייתנו באמת את כל המענים.

מבין כל המפעלים שהג'וינט פועל בתוכם אני רוצה לציין את אחד המפעלים היפים ביותר, מפעל שהיתה לי הזכות להכיר מקרוב גם בתפקידי בעבר במשרד העבודה והרווחה, זה המפעל להכשרת ילדי ישראל. אנחנו רואים כאן רק חלק מהיצירות, שהן פרי עבודתם של אותם ילדים. אילולא אותו מפעל של הכשרת ילדי ישראל היה קם ובא לעולם, לאן אותם ילדים היו מגיעים? היום אנחנו עדים לתערוכה מרשימה של אותם ילדים שהתחנכו וקיבלו תמיכה במסגרת המפעל להכשרת ילדי ישראל. זה אחד המפעלים הרווחיים במדינה, שמכניס הרבה למדינת ישראל, גם במשאב האנושי וגם במשאב הכספי. המפעל הזה מאפשר לאותם ילדים גם חינוך, גם טיפול, גם חום וגם אהבה. אלה מילים – וכל מילה שאני אגיד כדי לברך תהיה מיותרת.

אסיים באותו פסוק שאנחנו אומרים מדי שבת: "כל מי שעוסק בצורכי ציבור באמונה רק הקדוש ברוך הוא יכול לשלם שכרו". לכן, יהיה שכרכם באמת בעמלכם ויישר כוחכם על המפעל האדיר והעצום הזה.

אני מתכבד להזמין את פרופ' יוסי תמיר, מנכ"ל "אשלים", לשאת את דברו.

תודה רבה אדוני היושב-ראש. נתבקשתי בכמה דקות, לכבוד האירוע הזה לציון 90 שנה לג'וינט, לתת לכם סקירה תמציתית מאוד, בקליפת אגוז, מה הוא הג'וינט, מאיפה הוא התחיל ולאן אנחנו מוליכים אותו. יש כאן מצגת של כמה שקפים שתבהיר את הדברים טוב יותר.

הג'וינט אכן התחיל לפעול בישראל ב-1914 ואנחנו היום חוגגים 90 שנה לקיומו בישראל. תחילתו של הג'וינט היא במברק שאתם רואים לפניכם בשקף, ששלח בזמנו השגריר בטורקיה לארצות-הברית, שבו הוא מודיע על כך שיש מצוקה בקרב האוכלוסייה היהודית בפלסטין והוא מבקש שיגייסו 50,000 דולר לטובת אותם יהודים. באותה תקופה 50,000 דולר היה הרבה מאוד כסף. זאת בעצם תחילת הפעילות של הג'וינט בישראל.

לפני קום המדינה הג'וינט עסק בסיוע בהרבה מאוד תחומים, של הקמת תשתית כלכלית, של סיוע לאנשים מבחינת רווחה ובריאות, אבל הוא עסק גם במה שאנחנו קוראים לו rescue, גם בהצלה של יהודים שנמצאים ברחבי העולם ובהבאתם למדינת ישראל.

עם קום המדינה ב-1948 הג'וינט ייצר את מלב"ן שעסקה בעיקר בשירותים למען קשישים. הוא עשה את זה כמובן לבקשת הממשלה, וגם אז הוא המשיך לסייע בהעלאת יהודי תימן ובהעלאת יהודי עירק. הפעולות האלה נעשו בהחלט בזמן, החל מ-1948, על-ידי הג'וינט.

ב-1969 היתה תפנית מסוימת בג'וינט ישראל. ג'וינט ישראל הפך אז בעצם מארגון שנותן שירותים ישירים לאותם קשישים וחלשים באוכלוסיה לגוף כפי שהוא מוכר היום, שעוזר לממשלת ישראל בפיתוח שירותים חדשניים, עוזר לקדם את המדיניות החברתית בישראל ובעצם חרת על דגלו עזרה לשכבות החלשות על כל סוגיהן באמצעות פיתוח השירותים הללו.

באותה שנה הג'וינט העביר את כל מוסדות מלב"ן, על כל הנכסים שלהם, לממשלת ישראל והקים את "אשל", זה אותו גוף שמפתח שירותים לקשישים בישראל. כמה שנים לאחר מכן הקים את מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל כפי שהוא נקרא היום, שעוסק במחקר וכולכם מכירים אותו בתחום הזה, ולאחר מכן גם את המרכז לחקר מדיניות חברתית, את אלכ"א שעוסקת בפיתוח של כוח האדם בממשלה, ואת "אשלים" שעוסקת בפיתוח שירותים לילדים ולנוער בסיכון בישראל.

אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, שאם לא היינו מעבירים בזמנו את כל הנכסים ואת כל המוסדות של מלב"ן למדינת ישראל היינו היום עם הרבה מאוד כסף כדי לפתח את כל השירותים האלה אבל אני חושב שזה היה המנדט שחרתנו על דגלנו. אנחנו עובדים במשותף עם הממשלה. ואכן אני חושב שכל מה שאנחנו עושים ביחד עם הממשלה מסייע לאוכלוסיות החלשות.

הג'וינט הוא כמובן שותפות בין יהדות ארצות-הברית והעם בישראל. כל מה שאנחנו עושים, אנחנו עושים על מנת לקדם את מדיניות הממשלה. לכן כל הפעילות שלנו היא פעילות של שותפות עם הממשלה.

הג'וינט נחשב, ובהחלט בצדק, כגוף שמשמש מעין מתווך הוגן שיכול להביא את כל משרדי הממשלה לשבת מסביב לאותו שולחן. הג'וינט הוא כמובן גוף א-פוליטי ובתור גוף א-פוליטי אני חושב שבהחלט יש לו את היכולת לעבוד בראייה בין-תחומית עם כל משרדי הממשלה, להביא את כולם מסביב לשולחן ולעשות את אותם פרויקטים שהם נכונים.

אבל הג'וינט גם עושה את השיקולים הכלכליים בפיתוח של הפרויקטים. המחקרים שאנחנו עושים על הפרויקטים השונים שלנו מראים מה מצליח יותר ומה מצליח פחות וכתוצאה מכך מתווים את הדרך בפני הממשלה על מנת לעשות את אותם פרויקטים חדשניים שהם נכונים וטובים יותר. מהבחינה הזאת הג'וינט לא רק עוזר לאותם אנשים שבהם הוא מטפל אלא הוא מפתח השפעה מערכתית והפרויקטים שלו נפוצים בכל רחבי הארץ.

כפי שאמרתי קודם, הג'וינט עוסק בפיתוח של שירותים לילדים ונוער בסיכון באמצעות עמותת "אשלים". אני מייד אגיד על זה כמה מילים כי זה שייך לדיון שלנו היום. אני לא חושב שצריך להציג בפורום הזה את "אשל" שעוסק כבר מזה 35 שנים בפיתוח שירותים לאוכלוסייה הקשישה במדינת ישראל ופיתח את כל אותם שירותים יפים שאנחנו מכירים, כמו מרכזי יום לקשיש, בתי אבות וכן הלאה. הג'וינט עסק רבות בתחום של עולים מברית-המועצות לשעבר, ובעיקר באוכלוסיות החלשות יותר כמו הקווקזים והאתיופים. הג'וינט עסק בעבר ועוסק גם היום בפיתוח שירותים לנכים ולג'וינט יש גם הרבה מאוד נושאים שלא קשורים דווקא לאוכלוסיה ספציפית אלא הם עוסקים בדברים שהם חשובים מבחינת ההתנדבות במדינת ישראל, גם בתחום של תעסוקה, גם בפילנתרופיה וגם בפיתוח מנהיגות. וכפי שאמרנו קודם, הג'וינט עוסק גם במחקר ופיתוח וייצוא ידע כי בעצם בלי המחקר והפיתוח אין אפשרות לעשות את אותם דברים נכונים ולהמשיך אותם הלאה.

הג'וינט מוציא בשנה במדינת ישראל כ-100 מיליון דולר, כשמתוכם כ-40 מיליון דולר באים במימון מחוץ-לארץ.

השאר ממומן על-ידי ממשלת ישראל?

היתרה באה ברובה מממשלת ישראל אבל גם מארגונים וולונטריים שקיימים בשטח ויש גם מימון שמגיע מהסקטור העסקי במדינת ישראל.

אני רוצה לומר מילה אחת על "אשלים", ברשותכם, משום שהנושא בו אנחנו עוסקים היום, "עם הפנים לקהילה", והנושא כיצד יש לבנות סל שירותים נכון יותר בקהילה גם עבור אותם אלה שהמשרד במדיניות נכונה מבקש להחזיר אותם מהפנימיות לטיפול נכון יותר, שני אלה נופלים בתחום של "אשלים". זאת שותפות שקמה בין ממשלת ישראל לג'וינט בישראל והפדרציה היהודית של ניו-יורק, שותפות שהיה לי הכבוד ויש לי הכבוד לעמוד בראשה כמעט מתחילת דרכה.

השותפות הזאת פיתחה עד היום כ-160 פרויקטים ברחבי מדינת ישראל בכ-600 מקומות. זאת שותפות שהוציאה במהלך 5 השנים האחרונות כ-120 מיליון דולר על פיתוח שירותים לילדים בסיכון. אני רוצה לומר כאן שללא השותפות ההדוקה עם משרד הרווחה, עם משרד החינוך, עם משרד הבריאות ועם הסיוע החזק של הביטוח הלאומי ושל משרד האוצר אני חושב שלא היינו יכולים להגיע למה שהגענו עד היום. אני חושב שהדוגמה הטובה ביותר היא הישיבה של היום, עם התשתיות שביחד עם הממשלה "אשלים" עזרה וסייעה לפתח כדי להגיע למצב שבו אפשר לקיים את המדיניות הנכונה.

עד כאן. תודה רבה.

כשאתה מדבר על המרכזים לילדים בסיכון האם אדוני מתכוון לתוכנית של הממשלה שיצאה לדרך לפני 4 שנים כאשר היינו במשרד?

נכון, היתה תוכנית לאומית לילדים בסיכון ש"אשלים" הצטרף אליה וביחד עם הממשלה, ביחד עם משרד הרווחה שהיה מוביל בתוכנית הזאת, אנחנו בנינו את כל אותם פרויקטים שבעצם נבעו מתוכה.

ויש המשכיות לאותה תוכנית?

אתה מאפשר לי כאן לומר, ואני חושב שזה נכון, אני רוצה לומר שבנקודה הזאת, לפחות של פיתוח השירותים החדשניים, אנחנו יכולים לברך את ממשלת ישראל כי למרות המצוקה הכלכלית ולמרות העובדה שאנחנו רואים קיצוץ בתקציבים לאורך כל הדרך, לפחות באותם פרויקטים חדשים שהפעלנו ממשלת ישראל עמדה עד היום בהתחייבויות שלה. אני יכול לספור על כף יד אחת פרויקטים שלא נמשכו על-ידי ממשלת ישראל לאחר שהג'וינט יצא מן התמונה. יחד עם זאת, אנחנו עדיין חושבים שהצרכים הם מרובים וצריך לעשות הפצה של אותם פרויקטים חדשים וזה כמובן, בגלל המגבלות הכלכליות, לא דבר שניתן לעשותו במהירות שאנחנו רוצים כדי לענות על כל הצרכים, אבל זה דבר שאנחנו ממשיכים לעבוד בו עם הממשלה מדי יום.

תודה רבה. אני מתכבד להזמין את מר שחר שומן לומר את דבריו.

מר יוסי תמיר פתח בסקירה על פעילות הג'וינט מאז הקמתו וציין את נקודת המפגש עם עמותת "אשלים", שהוקמה בשנת 1998 ופועלת מזה כ-6 שנים.

עמותת "אשלים" מפעילה כ-5 תחומי פעולה: תחום פעולה שעוסק בגיל הרך; תחום פעולה שעוסק בילדים שנמצאים בקהילה ומחוץ לבית, שזה התחום שהיום הדיון ייוחד לו; תחום שעוסק בנושא הנוער; תחום שעוסק באוכלוסיות עם צרכים מיוחד, בדגש על ההיבט הסיכוני שבהם; ותחום שעוסק בהכשרה ופיתוח כוח אדם של עובדים סוציאליים, של אנשי חינוך וכל האנשים שעוסקים במאטריה של עבודה עם ילדים ומשפחות הנתונים במצבי סיכון.

התחום שלנו עוסק בילדים בטווח גילאי היסוד, גילאי 6-14, ופועל ב-3 מוקדים מרכזיים.

מוקד אחד זה הילדים שנמצאים בקהילה, ואחר-כך אנחנו נשמע גם מגברת דליה בן-רבי את הנתונים על האוכלוסייה במדינת ישראל הזקוקה לשירותים. המוקד הזה עוסק בעיקר בפיתוח של שירותים שאמורים לתת מענה לאותם ילדים שבגלל מצבי הסיכון שלהם עשויים לצאת לפנימיות ולשירותי אומנה. אנחנו משקיעים הרבה מאמצים כדי למנוע את ההוצאה שלהם אל מחוץ לבית וכדי לתת להם תמיכה, שיוכלו להישאר בחיק משפחתם. אני חושב שהעובדה שאנחנו נמצאים כאן היום עם שותפינו מהמפעל להכשרת ילדי ישראל מעידה באמת – אפילו שרק במקרה היום שני הדברים נכנסו לאותה הקטגוריה – שהשותפות היא בבסיסו של העניין, לפתח שירותים שיחברו את הילדים ואת המשפחות ברמה של הקהילה. במפעל קיימות היום למשל 4 פנימיות קהילתיות שאנחנו פיתחנו בצוותא עם המפעל להכשרת ילדי ישראל.

המוקד השני של הפעילות הוא בנושא פנימיות ושירותי אומנה. במדינת ישראל יש כ-10,000 ילדים שנתונים במצבי סיכון שגורמים לכך שהם ישהו מחוץ לביתם. אנחנו בעמותת "אשלים" ראינו בילדים הללו ובמשפחות האלה אוכלוסייה שראוי לחזק אותה ולתמוך בה, בשני היבטים מרכזיים.

אחד זה כפי שציינתי קודם לכן, חיזוק הקשר של הילדים הללו עם משפחתם הביולוגית. אנחנו עושים הרבה מאמצים במספר כיוונים לחזק את הקשר עם המשפחות הביולוגיות ולגרום לכך שבסופו של דבר ילדים יחזרו הביתה אחרי שנות התחנכות בפנימייה ולא ינותקו ממשפחותיהם.

אלה ילדים שהורחקו מהבית עם צווים או בלי צווים?

לא כולם הורחקו עם צווים. חלקם עם צווים, חלקם ללא צווים. אלה ילדים שאנחנו חושבים שאם אנחנו נעשה את המאמץ ונשקיע בהורה, נשקיע בחינוך של העובדים באותן מסגרות ונשקיע בילדים אנחנו נצליח לחבר את המשפחה בחזרה. גם התוכנית שאנחנו רוצים לדבר עליה היום עוסקת בעיקרה, חלק גדול מהרציונל שלה הוא הרציונל הזה, שנדחף גם על-ידי "אשלים" ועל-ידי הג'וינט במשך הרבה מאוד שנים.

אולי תוכל לפרט את המספרים.

תיכף מר מוטי וינטר יפרט על התוכנית וכיצד היא פועלת.

אנחנו מחזירים לא מעט ילדים הביתה מהתוכניות השונות. בתוכנית שעליה אנחנו רוצים לדבר היום, כבר בשנה הראשונה שלה 471 הוֹעדות של ילדים שיועדו לשירותים הפנימייתיים חזרו לביתם. היום הקהילות יכולות להשתמש במשאבים האלה כדי לתת מענה לאותם ילדים בתוך הקהילה. תיכף מר מוטי וינטר יפרט על זה יותר.

ההוֹעדה הולכת להיות לפנימיית יום?

גם לפנימיית יום. לפנימיית יום היא יכלה ללכת גם קודם. כעת מדובר על הקהילה ממש.

אלה דברים חדשניים שאנחנו לא מכירים.

אנחנו פועלים ברוח שלך.

גרעין נוסף של פעילות הוא סביב ילדים שנפגעים מפגיעה מינית או מהתעללות פיזית. אלה הן תוכניות שאנחנו מפתחים על מנת לקדם את הטיפול באותם ילדים שנפגעו במישורים האלה, הם ומשפחתם, גם על-ידי פיתוח שירותים כמו מרכזי החירום, גם על-ידי תוכניות שעוסקות בטיפול בפגיעה מינית, הקמה של מרכז הגנה בירושלים ובתל-השומר ועוד כהנה וכהנה תוכניות.

אני רוצה להדגיש שוב את השותפות. אתמול למשל הייתי בישיבה עם משרד החינוך, משרד הבריאות ומשרד הרווחה, שעסקה בנושא הטבת הטיפול בפגיעה מינית בקהילות. שיתופי הפעולה שנוצרים כתוצאה מהחיבור בין "אשלים" והג'וינט לבין משרדי הממשלה יוצרים הטבה משמעותית מאוד של דפוסי העבודה סביב אוכלוסיית הילדים בסיכון וזה חלק מרכזי מאוד בעבודה שלנו.

הייתי מציע שבשלב הזה ניתן למר מוטי וינטר להציג את התוכנית ולהתייחס גם ללבטים ולמחשבות.

ברשותך, לסדר הדיון, אנחנו ניתן למספר דוברים להציג את הנושא ואחר-כך יתנהל דיון פתוח.

אני מנכ"ל המפעל להכשרת ילדי ישראל. ראשית, אני רוצה להודות לך על דבריך היפים אודות המפעל. אנחנו אכן קיימים בשטח, במערכת החינוך הפנימייתי ובמערכת שירותי הרווחה, קרוב ל-61 שנים.

איחוליי הרבים וברכותיי לג'וינט על מלאות 90 שנה לפעילותו ברחבי ישראל. אני חושב שהג'וינט הוא אחד האבות של הגופים הגדולים שטיפלו באזורי מצוקה, בעיקר בתחום הילדים ובעיקר בשנים האחרונות. 90 שנים זה זמן רב.

לפני 61 שנה הוקמו עוד שני גופים גדולים מאוד שתרמו הרבה למדינת ישראל: עליית הנוער והמפעל להכשרת ילדי ישראל. המפעל קיים בשטח 61 שנים ועושה פעילות רבה מאוד בתחום החינוך הפנימייתי, הטיפול ושירותי הרווחה למען ילדים במדינת ישראל.

אנחנו שמחים להיות כאן היום ולהציג בפניכם את התערוכה הזאת, שהיא פרי עמלם של הילדים, שחלקם הגדול הגיעו לכאן להיות שותפים, על-פי הזמנתו של חבר הכנסת שאול יהלום יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. אנחנו רוצים לקוות שחברי הכנסת יבינו את הערך המוסף של הצורך בטיפול בילדים בסיכון באותה מדיניות שנקבעת בכל הגופים האלה.

יש לנו ברוך ה' בארץ הרבה ארגונים, כל גוף תורם את חלקו, אם זה משרד החינוך ואם זה "אשלים" ואם זה משרד הבריאות, הג'וינט, משרד העבודה והרווחה וכדומה. אני חושב שהגיע הזמן שכל הגופים האלה ישתפו פעולה ויקדמו את מרכז המשאבים לטובת הילדים. מה שיותר מהר, כן ייטב. במיוחד בימים טרופים כאלה, כאשר אנחנו מודאגים מאוד ממצבם הקשה של הילדים.

אז אני מאחל לך, אדוני היושב-ראש, הצלחה ומאחל למשרד העבודה הרווחה, למר יוסי תמיר, למר שחר שומן ולכל חברי הוועדה הצלחה בעבודה.

אנחנו מודים לכם. ברשותכם, אני אצא עם הילדים.

תודה רבה. דבריך נגעו ללבי. אני יושב-ראש הלובי החברתי של כנסת ישראל. אני גם יושב-ראש השדולה של נוצרים אוהבי ישראל למען ישראל. נוצר איזה קשר והגעתי לקבוצה איכותית מאוד שמוכנה להירתם לטובת פרויקטים חברתיים במדינת ישראל. מחר אני אקיים דיון ואציג חלק מן הקבוצה בפני חברי הכנסת. אותה קרן שהוקמה עושה עכשיו פעילות נפלאה של חלוקת 5,000 סלי מזון, חלוקת 20,000 ילקוטים לתלמידי כיתה א', עכשיו הולכים לחלק 25,000 שמיכות לקשישים במדינת ישראל באזורים הקרים, הכול בתיאום עם השירות לזקן במשרד הרווחה. הולכים להקים גם פיילוט של 10 מרפאות שיניים לילדים נזקקים. אני אשמח מאוד אם הקרן הזאת תוכל לפעול ביחד עם המפעל להכשרת ילדי ישראל, למען אותם 950 ילדים. מה שנוכל לתת מאותה קרן, נעשה הכול.

תודה. אתה תעשה את ההיכרות בינינו. על כל פנים, אנחנו נשמח.

בוקר טוב כבוד היושב-ראש וכל הנוכחים.

ברשותך, כבוד היושב-ראש, ומנכ"ל "אשלים", מכיוון שזאת הזדמנות חגיגית, אני רוצה לפתוח במשהו שאני עצמי אמרתי באירוע לכבוד נשיא הג'וינט העולמי לפני כמה שנים. אני חושב שזה יכול לבטא, לפחות את היחס שלי כלפי הג'וינט.

"כאשר אני עומד כאן ונושא דברים לכבודו של יוג'ין ריביקוב עולה בראשי תמונתו של הילד היהודי בגטו עם הטלאי הצהוב, תמונה שמוצבת בקביעות באולם הג'וינט הגדול, אשר לדידי מסמלת יותר מכול את המפעל ההומניטרי הגדול של הג'וינט למען ילדים שהחל לפני 90 שנה ואשר בא לביטויו הגדול בהצלת ילדים יהודים ניצולי המחנות ובשיקומם. דומני שיש איזה חוט שני המחבר בין אותו ילד יהודי בגטו לבין אותם ילדים נפגעי התעללות במרכזי החירום, ילדי עולים בפנימיות, ילדים במעונות יום ובמרכזי יום, שבכולם מתקיימת שותפות בין הג'וינט ומדינת ישראל. זוהי שותפות הגורל היהודי וכאן מתבטאת תחושת היחס והמושג הכל-כך יהודי 'כל ישראל ערבים זה לזה'."

הבוקר במקרה כשיצאתי מביתי נפגשתי ברחוב עם חבר שלי שעושה שליחויות לג'וינט ברוסיה. שאלתי אותו מה העניינים והתחלתי לצחוק על כך שהוא נוסע לאוקראינה ולפה ולשם. אז הוא אמר לי משפט נורא משמעותי, שהזכיר לי את השלט בג'וינט בניו-יורק. הוא אמר לי: אתה יודע מה, מוטי, אפילו אם יש איזה זקן יהודי אחד בגבעה חשופה באוקראינה, הג'וינט מגיע אליו".

מר יוסי תמיר, אתה בטח זוכר את השלט שכתוב בג'וינט בניו-יורק, שדואגים לכל יהודי באשר הוא. זה התפקיד של הג'וינט. אני חושב שמה שג'וינט ישראל עשה בשנים האחרונות בתחום של ילדים בסיכון הוא דבר ייחודי מאין כמוהו. בעשור האחרון, שמאופיין בכל-כך הרבה מהפכים ובעיות פוליטיות שכמעט לא אפשרו למערכת הרווחה הישראלית להתקדם בצורה משמעותית, הרי קיומם של "אשלים" והג'וינט איפשר לשותפות הזאת להתקיים ולעשות כל-כך הרבה דברים בכל משרדי הממשלה, בכל התחומים של ילדים בסיכון.

הדבר אולי הכי נדיר והכי יוצא דופן שמתקיים בשותפות הזאת, שאין בה כמעט קונפליקטים והיא נעשית בשותפות, מתוך ראייה עתידית, כאשר הג'וינט מניח תשתיות ויסודות והממשלה הולכת בעקבותיו.

לפני זמן מה עשינו הערכת מצב. אני מדבר על הקטע שלי, ומשרד החינוך בוודאי יכול להגיד גם הוא את דבריו. בהשקעה לא גדולה יחסית אנחנו הגדלנו ופיתחנו את השירותים פי 10 ופי 12 בעקבות ההשקעה של הג'וינט. אלמלא היתה ההשקעה הזאת של "אשלים" אני לא מאמין שהיינו יכולים לעשות את זה.

עכשיו אנחנו נציג בקצרה קטעים מסוימים ממה שעשינו ומה שאנחנו עושים בשותפות עם "אשלים" ומכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל. גברת דליה בן-רבי ממכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל תציג נתונים ואחר-כך אני אתייחס.

אני אציג כמה נתונים, מי הילדים בסיכון בישראל, מה המצב ואיך מערכת השירותים מגיבה לצרכים של הילדים האלה. זה יהיה פתח לדיון בהמשך.

כשאנחנו מדברים על ילדים בסיכון, ההגדרה המקובלת כיום היא ילדים שסובלים מהזנחה או מהתעללות, אבל לא רק. ילדים שחיים במשפחות בהן להורים יש קשיי תפקוד חמורים, ילדים שחיים במשפחות בהן יש אלימות בין ההורים וילדים שסובלים מקשיים רגשיים, חברתיים ולימודיים רציניים – כולם נכנסים תחת ההגדרה הזאת. לפי סקרים שונים שנעשו בארץ האומדן הוא שכיום כ-15% מהילדים בישראל חיים במצבי סיכון שונים. זה למעלה מ-300,000 ילדים.

מתוך מגוון קשת הילדים שדיברנו עליהם קודם, כ-10,000 ילדים נמצאים בפנימיות במימון משרד הרווחה. זה חלק קטן מהילדים בסיכון. הרבה יותר ילדים נמצאים במצבי סיכון אחרים.

הילדים שנמצאים בפנימיות מהווים כ-5% מכלל הילדים שאנחנו נותנים להם שירות.

אני רוצה להציג לכם נתונים מסקר שנערך ב-10 מחלקות, שפחות או יותר מייצגים את הנתונים על הילדים במבט ארצי. הילדים בסיכון מיוצגים יותר בקרב משפחות גדולות ומשפחות חד-הוריות. הרבה מהילדים האלה חיים במשפחות שאין בהן מפרנס. חלק מהילדים חיים במשפחות עולים, אחוז לא גבוה כמו שתמיד חושבים. יתכן שזה נובע גם מכך שהם פחות מגיעים לידיעת השירותים. רבים מהם מגיעים ממשפחות שחסרות מקורות תמיכה, משפחות שנמצאות במצב שאין משפחה תומכת, אין שכנים תומכים וכולי. אלה המאפיינים הדמוגרפיים.

כמחצית מן הילדים בסיכון חיים במשפחות בהן להורים יש קשיים חמורים בתפקוד שלהם כמבוגרים – מחלות, מוגבלויות, התמכרויות, אלימות. 18% מהילדים בסיכון חיים בבתים בהם אין אף הורה אחד שמתפקד באופן תקין, כלומר אין שם הורה שיכול לדאוג לניהול התקין של הבית ולטיפול בילדים.

למעלה מחצי מהילדים סובלים מבעיות בטיפול ההורי בהם. רובם הם דווקא לא מה שאנחנו חושבים כשאנחנו חושבים על ילדים בסיכון. ילדים שמתעללים בהם באופן קשה או ילדים שסובלים מטיפול פיזי לא הולם, שלא מקבלים ארוחות וכולי זה קצה הרצף. יש ילדים כאלה אבל הם לא רוב הילדים. אצל רוב הילדים – ההורים שלהם מתמודדים עם הרבה מאוד קשיים בגידול שלהם, בקשר הרגשי, קשיים ביכולת לתת להם העשרה מספיקה, לעזור בלימודים וכולי, אלה סוג הבעיות שהם מתמודדים איתן.

קרוב למחצית מן הילדים סובלים מבעיות בתפקוד שלהם עצמם, גם בתחום הלימודי וגם בתחום החברתי.

כך שיש כאן מגוון של בעיות. לא כל הילדים סובלים מכל הבעיות אבל כל הילדים סובלים מחלק מן הבעיות.

הבעיות האלה מחריפות עם הגיל. ככל שעולים בגיל יש יותר בעיות לילדים. למעלה מ-1/3 מהילדים סובלים מבעיות בכל התחומים, גם בעיות שלהם עצמם וגם בעיות של ההורים שלהם וגם קשיים של ההורים לטפל בהם. אצל שאר הילדים, בעיקר הקטנים יותר, בדרך כלל הבעיות ממוקדות יותר בהורים ופחות בילדים עצמם.

מה מקבלים הילדים האלה שמטופלים במחלקות הרווחה? כ-1/3 מהם מקבלים איזה טיפול אינטנסיבי, מגיעים למחלקות לשירותים חברתיים באינטנסיביות גבוהה ונמצאים בקשר עם עובד סוציאלי. מעטים מאוד, כ-4% מהילדים, מקבלים תוכניות טיפוליות שממוקדות בהורוּת. שאר הטיפול ממוקד כנראה הרבה יותר בעניינים סידוריים, בתמיכה, בעזרה כלכלית אבל פחות בטיפול שממוקד בהורוּת.

בגיל הרך יש כיסוי לא רע של מעונות. רבים מהילדים בסיכון נמצאים במעונות. עם החקיקה של חוק פעוטות בסיכון הזכות שלהם מובטחת הרבה יותר טוב לקבל טיפול במעון.

זה לא בטוח, אגב.

הזכות מובטחת. זה לא אומר שהרבה יותר ילדים יקבלו.

אנחנו מאוד צידדנו בחוק פעוטות בסיכון אבל מתברר כרגע שיש קשיים לא מעטים ביישום שלו.

עקב מגבלות תקציביות?

לא, בכלל לא. עקב התקנות שלו. הקריטריונים שלו מחמירים מאוד ובחלק גדול מן המקומות בהם זה מיושם כעת הקריטריונים נוקשים יותר מהמצב שהיה קודם לכן. חלק מהלקוחות שהיו מקבלים מאתנו שירות היום לא יוכלו לקבל.

למה אדוני לא מחזיר את העניין לשולחן הכנסת?

אני אומר את זה לידיעתך.

מה שהחוק עשה, הוא בעצם הכיר בזכאות אבל של חלק קטן מאוד מהילדים.

הוא יצר סטנדרטיזציה.

כל מי שעומד בקריטריונים יכול לקבל אבל הקריטריונים נוקשים מאוד.

אני מבקש, מר וינטר, חשוב להביא בפני הוועדה הזאת בקשה לשנות את הקריטריונים. נעשה את זה כאן במסגרת דיוני ועדת העבודה, הרווחה והבריאות ובאופן מיידי. מנהלת הוועדה תרשום את זה לפניה. חבל. פשוט הוקצה לזה תקציב וחבל שזה לא ממומש ברמת השטח וחבל שהרבה ילדים נופלים. הנושא הזה חשוב מאוד.

סוג אחר של מסגרות זה מסגרות שפועלות אחר-הצהרים: מועדוניות, צהרונים למיניהם. כאן הנתונים מדברים בעיקר על ילדים שמקבלים מסגרות שממומנות על-ידי משרד הרווחה. יש עוד ילדים שנמצאות במסגרות אחר-הצהרים שממומנות על-ידי משרד החינוך או שממומנות על-ידי גורמים אחרים. בין 3%-8% מקבלים את השירות הזה.

בפנימייה או באומנה, בטיפול חוץ-ביתי, נמצאים כ-5% מן הילדים בגילאים 6-12, ועוד כ-6% מבני הנוער. הילדים בפנימיות – אנחנו מדברים על כ-5%-6% מן הילדים, בעיקר הילדים המבוגרים יותר. כל שאר 95% מן הילדים בסיכון בעצם נמצאים בקהילה.

הילדים האלה כמובן מקבלים עוד שירותים, בעיקר ממערכת החינוך וממערכות אחרות.

בסך הכול משירותי הרווחה מקבלים שירות כלשהו כ-20% מהילדים. אפשר להסתכל על חצי הכוס הריקה או על חצי הכוס המלאה, אבל בוודאי לא כל הילדים שזקוקים לעזרה מקבלים אותה.

אנחנו רואים את המפנה שחל בתחום הילדים בסיכון בארץ בחקיקת חוק חסרי ישע. אני טוען שתקופת תור הזהב של הילדים היתה בשנות החמישים. כשהמדינה קמה ונושא הילד היה במרכז ההוויה שלנו אז נחקקו החוקים הכי מתקדמים בארץ, גם בהשוואה לעולם, אבל לאחר מכן היתה תקופה של כמה עשרות שנים שניתנה תשומת לב לאוכלוסיות יעד אחרות. בעצם המפנה חל בשנת 1989, נוכח טרגדיה שאירעה עם הילדה מורן, מקרה שהובא לוועדה הזאת ובעצם כאן בזכות הוועדה הזאת התחולל המפנה ונחקק חוק חסרי ישע, שהביא לשינוי דרמטי בהתייחסות לילדים בסיכון. אנחנו רואים את התאריך הזה כקו פרשת המים, שממנו התחילו להתייחס בצורה הרבה יותר רצינית ומשמעותית לכל הנושא של ילדים בסיכון. החוק הזה הביא לעלייה דרמטית בדיווחים, לאומדנים חדשים על מספר הילדים. המספר 330,000 ילדים בסיכון נולד בתקופה הזאת.

בעצם כמעט באותה תקופה, או קצת מאוחר יותר, הוקמה "אשלים". חבר הכנסת יאיר פרץ, אתה הזכרת קודם את הפרויקט הלאומי. אנחנו במשרד הרווחה ראינו ב"אשלים" כאחת הזרועות של התוכנית הלאומית לילדים בסיכון. ובאמת התוכנית הזאת ו"אשלים" הביאו להתפתחות של גישות חדשות והתערבויות חדשות. שמנו את הילד והמשפחה במרכז ההוויה.

לצערנו, למרות כל הדברים האלה, למרות הדקלרציה ואין-סוף הדיונים בוועדה הזאת ובחדר הזה, עדיין יש פערים בין הדקלרציה, כולל של כבוד היושב-ראש, לבין האופרציה שלנו בשטח. אנחנו בעצם לא יכולנו להוציא לפועל את כל הדברים הטובים שהסכמנו עליהם בחדר הזה ובמקומות אחרים.

מה שאנחנו לומדים מהנתונים שגברת דליה בן-רבי הציגה קודם, שיש פערים עצומים בין היקף הצרכים להיקף השירותים. הפערים הם אדירים. אם אנחנו מדברים על 330,000 ילדים בסיכון – ויש כאלה שמדברים על 350,000 ילדים בסיכון – אז המשרד שלנו נותן מענה לכ-100,000 ילדים, שמתוכם אם תוריד את מעונות היום, שזה בהחלט מענה חשוב אבל מענה חלקי, אז הנתונים שואפים יותר לסביבות 60,000-70,000 ילדים, שחלקם מקבלים מענה תמיכתי. המענים הטיפוליים הרציניים והאינטנסיביים בעיקרו של דבר ניתנים לצערנו במסגרת החוץ-ביתית, בפנימיות ובמשפחות אומנה, שזה 5% מהיקף האוכלוסייה שבה מטפלות היום הלשכות לשירותים חברתיים, שמסתכם ב-250,000 ילדים. המענה הכי טוב והכי מעמיק ניתן דווקא מחוץ לבית. כלומר אין התאמה בין השירותים ובין תפיסות הטיפול החדשניות שאנחנו פיתחנו יחד עם "אשלים" ויחד עם המשרד.

מה עולה בגורל אותם ילדים שאין להם זכות להשתלב באחת המסגרות?

הם מסתובבים. יש פערים. תיכף ניגע בדברים.

אני רוצה לדבר על החסמים שלנו בעבודה. הקצאת המשאבים היתה עד עכשיו ריכוזית, לא גמישה ולא מאוזנת. 76% מהמשאבים הוקצו לטיפול חוץ-ביתי ומשאבים אלה כפי שאמרתי משרתים רק 5% מן האוכלוסייה. כך היה המצב בעבר. היה קושי רב לפתח את השירותים.

במהלך 5-6 השנים האחרונות פיתחנו פרויקטים שונים ביחד עם "אשלים". אנחנו העברנו מעין רפורמה בתחום השירותים הקהילתיים לילדים אבל הפער היה גדול מאוד. לכן יזמנו לפני 3 שנים תוכנית שנועדה לחולל מהפך. לתוכנית קוראים "קהילה 2000" והיא שימשה בסיס ופיילוט לתוכנית הגדולה "עם הפנים לקהילה". תוכנית "קהילה 2000", נוצרה עם משרד האוצר כאשר שר הרווחה היה מר שלמה בניזרי. הוא היה הפרטנר הראשון והוא נתן לנו את הברכה והתמיכה להתחיל בתוכנית הזאת, שאיפשרה לרשות המקומית להשתמש בגמישות בתקציבי השירות לילד ולנוער בהתאם לצרכים, על-פי תכנון מבוסס על צרכים, התאמת מענים לצרכים מקומיים, יצירת רצף שירותים בקהילה, תכנון פרטני לילדים ושיתוף הורים וילדים בקביעת תוכנית הטיפול.

התוכנית הזאת היא בהחלט פריצת דרך, גם בקנה מידה בין-לאומי. אנחנו לא מכירים תוכניות בסדר גודל כזה שנעשו בעולם. היום יש התעניינות גדולה מאוד בתוכנית זאת, גם של גורמים בארצות-הברית ובמקומות אחרים.

התוכנית הזאת, שאנחנו מקיימים אותה מזה 3 שנים, בעצם שימשה מסד למהפיכה הגדולה שאנחנו חוללנו בשנה הזאת במסגרת התוכנית "עם הפנים לקהילה". התוכנית "עם הפנים לקהילה", שהובילו אותו השר זבולון אורלב ופרופ' דב גולדברגר, הכריזה לראשונה בחוזר מנכ"ל על כך שילדים יוכלו לשהות מחוץ לבית אך ורק 4 שנים ולאחר 4 שנים הם חייבים לחזור הביתה. כל ילד שיוחזר הביתה, הקהילה תהיה רשאית לעשות שימוש בכסף, במכסה של 44,000 שקל לצורך פיתוח מענה מיידי.

בעקבות התוכנית הזאת, שחוללה סערה גדולה כי חששו ממנה רבות, שהתחילה לפעול ב-1 בספטמבר 2004, 471 ילדים חזרו הביתה מתוך 10,000 ילדים. זה כמעט 5%. זאת בהחלט הפתעה. אנחנו לא צפינו שתהיה היענות כל-כך גדולה לתוכנית הזאת.

התוכנית הזאת מתבססת על ההיבט העקרוני והאידיאולוגי של תוכנית "קהילה 2000" שהתחלנו בה 3 שנים קודם לכן.

לאן התקציב הזה של 44,000 שקלים פר ילד עובר? למחלקות לשירותים חברתיים?

לא נגענו בגרוש. הכסף עובר למחלקות הרווחה של הרשויות המקומיות.

ומחלקות הרווחה של הרשויות המקומיות עושות בזה שימוש לטובת אותו ילד?

כן.

לא רק לטובת אותו ילד.

אני אסביר הכול. בעיקרון כל ילד חוזר לקהילה שלו עם 44,000 שקל. הקהילה המקומית צריכה לתכנן מענה ופתרון לילד שחוזר לקהילה. הקהילה רשאית לקחת את כל 44,000 השקל ולפתח תוכנית אינדיבידואלית עבור הילד אם הוא זקוק לכך, או היא יכולה לקחת את ה-44,000 שקל, או 4 מכסות של 44,000 שקל, ולאגם את זה. ביקרנו אתמול למשל בישוב בדרום השרון שהיו לו 4 מכסות שהצטברו ל-176,000 שקל אבל הם אגמו משאבים ל-345,000 שקל ממקורות שונים ונותנים שירותים ל-100 ילדים. כלומר התביעה שלנו מהלשכה לשירותים חברתיים היא להוכיח לנו שיש תוכנית מפורטת, תוכנית מענה לכל ילד וילד. האפשרויות הן מהטיפול האינדיבידואלי, דרך טיפול קבוצתי, הטיפול המסגרתי וכיוצא בזה.

התוכנית הזאת מאפשרת לראשונה בארץ ללשכות לשירותים חברתיים להחליט לגופו של עניין על גורלם של ילדים במסגרת ועדות תכנון טיפול – לשעבר ועדות החלטה – וכבר הצגנו במספר דיונים בוועדה את הרפורמה של ועדות ההחלטה שיזמנו בעקבות ועדת גילת. גם זה היה בתקופתו של השר שלמה בניזרי.

סליחה שאני מקשה עליך. אני שואל כמי שמכיר את הדברים ברמת השטח. כפי שהסברת, הכסף עובר לרשויות המקומיות. מי מבטיח שאותה רשות מקומית אכן תשתמש בכסף לתכליות להן יועד? למשל בקריית מלאכי שסובלת ממצוקה תקציבים ולא משלמת משכורות, מי מבטיח לי שהכסף הזה, 44,000 השקלים לא עוברים לתשלום משכורות העובדים או לדברים אחרים?

התקציב הזה הוא צבוע, אי אפשר לעשות בו שימוש לדברים אחרים.

יש עיוורי צבעים.

לא, אי אפשר לעשות בו שימוש לדברים אחרים.

האם יש איזה מעקב?

כבוד היושב-ראש, אני מכיר את הביקורות מפה ועד הודעה חדשה ואת אלה שחיכו לנו בפינה. אבל לשמחתי הרבה הדברים האלה לא קרו. להיפך, לא רק שלא אירעה בריחה תקציבית אלא שנעשה איגום תקציבי.

אני מברך על כך.

כשאנחנו באים היום ללשכות לשירותים חברתיים – אני לא צריך להגיד כלום, הם רק מברכים אותנו. הם אומרים שבפעם הראשונה הם מרגישים שהם יושבים בוועדות החלטה ויכולים לקבל החלטות לגופו של עניין, לגופו של מקרה. היינו אתמול בדרום השרון והיה מדהים לראות איך הלשכות נלחמות על הזכות שלהן לתת מענה בקהילה.

אין זמן כרגע להציג את כל התוכנית. אם יהיה פעם זמן אני אשמח להרחיב. התוכנית הזאת מחוללת שינויים בכל המערכת שלנו. בעצם מה שזה עשה, שכל המערכת צריכה להסביר למה ואיך וכיצד מסדרים ילד מחוץ לבית, צריך להסביר את זה להורים, צריך להסביר את זה לציבור בוועדות החלטה. הדברים נראים היום אחרת לגמרי. אם בעבר הלשכות ברשויות המקומיות רצו אחרי פנימיות כדי שיקלטו ילדים שלהם, היום המצב הפוך והפנימיות נדרשות להסביר ולהבהיר מה הן עשו במשך שנה, מה הן עשו במשך שנתיים, מה היו התפוקות, מה היו התוצאות. את כל הדברים האלה עשינו יחד עם "אשלים".

אני רוצה לדבר על עוד שני דברים משמעותיים מאוד, שעשינו במקביל ואף לפני התוכנית שהצגתי. אחד מהם הוא פנימיית יום והשני הוא פנימייה קהילתית. אלה שתי תוכניות חשובות מאוד שהתפתחו בשנים האחרונות וזוכות להצלחה רבה.

בפנימיית יום הילד שוהה עד שעה 19:00 במסגרת הפנימייה אבל הוא חוזר לביתו ויש קשר הדוק עם ההורים. אני מניח שחברינו מנהלי הפנימיות יציגו חלק מהדברים. זאת אחת התוכניות שיש לה ביקושים רבים בשטח.

התוכנית השנייה היא פנימייה קהילתית, שהיא פנימייה טוטלית. הילד נמצא בקהילה אבל בקרבה משמעותית מאוד להוריו.

היו תוכניות רבות נוספות שאנחנו עשינו עם "אשלים" ואני לא אמנה אותן כרגע. אני רוצה לומר שאני חושב שלא היינו יכולים לחולל את כל השינויים האלה ללא "אשלים" וללא מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל.

לקדם את התוכנית "עם הפנים לקהילה" בכל מדינת ישראל, זאת היתה העזה גדולה מאוד מבחינתנו. אני חושב שאם היתה לנו העזה, זה היה במידה רבה תוצאה של השותפות. ידענו שיש לנו את השותפות ואת התמיכה של "אשלים" ומכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל. הם בהחלט בהחלט מסייעים לנו ביום-יום. זה לא דוגמה רגילה של שותפות בין מחקר ושדה, זה הרבה מעבר לכך. המודל הייחודי הזה קרה אחרי 90 שנה של פעילות הג'וינט בישראל. אנחנו עזרנו להם וזה קרה ואנחנו מודים להם.

תודה רבה למר מוטי וינטר, מנהל השירות לילד ולנוער במשרד הרווחה ולגברת דליה בן-רבי ממכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל. מה שנותר לי הוא רק לברך, שהפעילות הזאת תמשיך ותתקיים. כל המציל נפש אחת בישראל כאילו הציל עולם ומלואו, כל ילד. זה דבר חשוב.

אני מתכבד להזמין את מר אלי שטרית מנהל פנימיית "תלפיות" לומר את דבריו, בבקשה.

אני רוצה לומר שהשינוי שהתחולל אצלנו הוא בזכות ההדרכה וההכוונה של "אשלים" והג'וינט, כמובן בשיתוף משרד הרווחה, עיריית חדרה וגורמים אחרים.

בעבר כפר הילדים "תלפיות" היה פנימייה רגילה שקלטה ילדים מכל הארץ. היום, לאחר 4 שנים, אנחנו מהווים מודל ייחודי מאוד, שכולל רצף של שירותים, שבנוי מפנימיית יום, פנימייה קהילתית, פנימייה חינוכית, פנימייה טיפולית ומועדוניות, וכל זה תחת קורת-גג אחת.

מה שעשינו ביחד עם כל הגורמים שמנינו, אנחנו מאפשרים לקהילה של חדרה והסביבה ליהנות ממגוון התוכניות הרחב שפותחו בשנים האחרונות.

השינוי הגדול והמהותי הוא בתפיסה. בעבר פנימיית "תלפיות" בחדרה היתה קולטת גם ילדים מבאר-שבע, זאת אומרת אנחנו התמקדנו בילד ולמעשה המשפחה והקהילה היתה רחוקה מאוד. היום אנחנו לא קולטים רק ילד אלא אנחנו קולטים את המשפחה. היום, כיוון ש-80% מהילדים שאנחנו מטפלים בהם הם מחדרה והסביבה, יש לנו אפשרות לטפל במשפחה. זאת אומרת, המשפחה נגישה.

איך זה בא לידי ביטוי?

קודם כול, הכפר שלנו פתוח מאוד. ההורים והמשפחות יכולים לבקר מתי שהם רוצים, אין לנו שום מגבלה. לא רק זה אלא התפיסה שלנו היא שאם אנחנו הולכים להחזיר את הילדים הביתה לאחר 3-4 שנים, וזאת המגמה שלנו, אז אנחנו חייבים לעבוד עם המשפחות. המשפחות מתחייבות להגיע ל"תלפיות" אחת לשבוע או אחת לשבועיים. זה חלק מהחוזה שאנחנו חותמים איתן. העבודה האינטנסיבית נעשית עם הילדים ועם המשפחות, כאשר כולנו יודעים שבסוף התקופה הילד חוזר הביתה.

אנחנו עובדים עם המשפחות ב-4 מודלים שונים: טיפול פרטני, כאשר המשפחה באה או האמא באה ויש לנו עובד סוציאלי שמטפל בהם; יש לנו 6 קבוצות הורים שמגיעות מהסביבה ל"תלפיות"; יש לנו עובדים סוציאליים שהתמחו בטיפול משפחתי; ויש לנו היום גם משפחות שלא יכולות להגיע ל"תלפיות" ואנחנו מגיעים אליהן, עובד סוציאלי של לשכת הרווחה מגיע לבית המשפחה ומטפלים בהם, בילדים, ובזה נכנסים גם השכנים וגם הסבתא וכולי.

כל פעם אני מביא את הדוגמה של משפחה שבה הסבתא היא הדומיננטית והיא הקובעת בבית ועל-פיה יישק דבר. בפנימייה אתה בכלל לא רואה אותה, אתה לא שומע ממנה שום דבר. כאשר אתה מגיע לבית אתה רואה שבאמת הסבתא היא הדומיננטית ואז אתה נכנס לטיפול בכל המערכת ומבין מה החשיבות של הטיפול המשפחתי והמערכתי.

אנחנו מלכתחילה מקצרים את משך שהותו של הילד בפנימייה. יש מה שנקרא "ילדי מוסדות", ילד שמגיע לפנימייה בכיתה א' וגומר בגיל 18 כאשר הוא מתגייס לצבא. כך הוא מתנתק מהמשפחה שלו, מהמורשת שלו, מהשכונה וכולי. במודל הזה אנחנו מאפשרים את ההישארות של הילד בסביבה הטבעית. הילד נשאר בבית-הספר שלו, הוא מכיר את המורים שלו, הוא נהנה משני העולמות, גם של המשפחה והשכונה ובית-הספר וגם נהנה מהיתרונות של הפנימייה.

השנה במשפחתון הקהילתי הראשון שלנו הצלחנו להחזיר 9 ילדים מתוך 10 ילדים הביתה.

וזה עוד לפני התוכנית. חשוב לציין שהתוכנית של פנימיית "תלפיות" היא חלק מתוך פרויקט שנקרא "פרויקט הפנימייה הקהילתית" שפועל היום ב-18 רשויות מקומיות במדינת ישראל, כחלק מהמגמה לעשות את החבירה הזאת עוד טרום הכניסה של התוכנית שמר מוטי וינטר דיבר עליה.

המחזור הראשון כבר סיים בשנה שעברה ו-9 ילדים מתוך 10 חזרו הביתה, לאחר עבודה אינטנסיבית מאוד שלנו.

ואז מר מוטי וינטר מעביר לעיריית חדרה 44,000 שקל ואחר-כך את הטיפול בקהילה עושים דרך הפנימייה שלך.

לא בתוך הפנימייה. אנחנו יכולים אולי להיות סוכן-מפעיל אבל בעיקרון מה שקורה, וכך קורה אכן בפועל, יש לנו שנת מעבר, שאנחנו והקהילה מלווים את המשפחות אבל בסוף השנה הזאת אנחנו מעבירים את האחריות לקהילה.

אני העובדת הסוציאלית שליוותה את המשפחתון הקהילתי הראשון בפנימיית "תלפיות". בחודש יולי הסתיים המחזור הראשון לאחר 3 שנים. החזרנו 9 ילדים מתוך 10 הביתה. הבסיס היה זה שקלטנו את הילד ואת המשפחה מהיום הראשון. מהיום הראשון שהילד הגיע לפנימייה נפתחה קבוצת הורים שליוותה את הילד לאורך כל התהליך. השותפות של ההורים היתה מלאה לאורך כל הדרך והם השתתפו בכל הפעילויות. כמו כן גם הרווחה היתה שותפה אתנו לאורך כל הדרך.

אני גרושה + 4 ילדים + 3 נכדים. כשבאו אלי הביתה וביקשו את רשותי להכניס את הילד לפנימיית יום בשום אופן לא הסכמתי. לפני זה עברתי טראומה גדולה מאוד, כשלקחו ממני את הילדה למשפחה מאמצת, ולכן היה לי קשה מאוד לקבל את זה. כמה פעמים ניסו לשכנע אותי עד שהגיעה המנהלת של לשכת הרווחה, גברת אסתר גמליאל, והיא דיברה אתי ושכנעה אותי. היא אמרה לי שיהיו לו כל מיני חוגים ויהיה לו בית חם, הוא יעשה שיעורי-בית בזמן. באיזה מקום הגעתי למסקנה שאולי זה עדיף. הוא הגיע למשפחתון יום אבל היה לו קשה מאוד שם. הוא לא רצה להיות שם והיה בורח, הוא לא היה מוכן בשום פנים ואופן.

כמה פעמים הוא בא הביתה ואמרתי לו: זה לא פתרון, אתה חייב לקבל את זה, לאט-לאט יהיה לך טוב. ובאמת הוא הגיע למקום ממש טוב. אחר-כך בשלב כלשהו הוא הגיע לפנימייה קהילתית שזה משפחתון יום, מהבוקר עד הערב. הוא היה נשאר לישון שם וכל שישי-שבת הוא היה חוזר הביתה.

אני יודעת שהילדים קיבלו שם המון חום ואהבה ויחס – אם זה בעזרה בהכנת שיעורי-בית, אם זה יחס טוב מהמדריכים. הוא היה ילד לא ממושמע. בהתחלה היה לו מאוד קשה אבל הוא התאקלם ועשה את שיעורי-הבית וקיבל מהם כל מה שהוא רצה, חוגים וטיולים נהדרים. היו לנו גם פגישות עם עובדות סוציאליות, למדתי המון כיצד לחנך אותו, איך לתת לו חום ואהבה.

היום הוא חזר הביתה. אני גאה מאוד שהוא חזר הביתה. אני מנסה להוביל אותו בדרך עם הכלים שקיבלתי מפנימיית "תלפיות".

אני מנכ"ל התאחדות נוער וצעירים עולים 1+1, וכאן אני מייצג קואליציה של ארגונים למען נוער עולה בסיכון.

קודם כול, ברכות ליום ההולדת וברכות גם על התפיסה של הליכה לקהילה. אני חושב שאני לא צריך לפרט אבל ברורים היתרונות של הליכה לכיוון הזה. נדמה לי שאפשר לפתח את זה אבל זאת התחלה.

אני מוכרח לתקן את התמונה, הלקויה לדעתי, שהוצגה כאן. אני אשמח לתרום למכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל את המחקרים העדכניים שיצאו. אני לא יודע אם זה באמת עניין של זמן או של מתודולוגיה. אנחנו בקואליציה עשינו מהלך של למעלה משנה, מקיף מאוד, גם עם משרד הרווחה, עם אגף תקו"ן, עם מנהלי כל השירותים שם, ועם המחלקה לשירותי רווחה בתוך המשרד לקליטת העלייה. העולים דוברי הרוסית – וזה כולל את הקווקזים והבוכרים – בשום אופן לא מהווים 13% מתוך הנוער בסיכון במדינת ישראל. מי שנמצא בשטח ומי שעומד בקשר עם שירותי הרווחה, גם במשרד הרווחה וגם במשרד לקליטת העלייה, יודע שהמצב אחר. לדוגמה, 50% מהמטופלים באגף להתמכרויות הם דוברי רוסית. אני מקבל את ההסתייגות של גברת דליה בן-רבי, שחלק מהם אפילו לא מגיע כי בנושא הילדים החוסים והילדים שמסתובבים ברחובות המשרד בעצמו מודה שלא תמיד יש לו את הכלים. המחקרים האחרונים מראים שהנוער הרוסי מהווה כ-18% מסך אוכלוסיית הנוער בישראל אך התופעות האנטי החברתיות בקרבם הן פי 4 ולפעמים יותר מהאוכלוסייה המקומית. אני מדבר על תופעות של נשירה סמויה וגלויה מבתי-ספר, הפקרות מינית, פשיעה, אלכוהול וסמים.

זה לא סותר את הנתון שלהם. פשוט אלה לא מגיעים. זאת קבוצה שלא מגיעה לטיפול.

זאת גם קבוצת גיל אחרת. אנחנו דיברנו על קבוצת הגיל 0-18 שנים ואתה מדבר על בני נוער. יש נתונים קצת אחרים על נוער.

אני מדבר על גילאי 13-17 שנים, כלומר אני לא מדבר על סטודנטים.

הערה נוספת שעולה לא פעם – התופעה הזאת היא תוצרת "כחול-לבן". זה לא עלייה המונית של פושעים ונרקומנים אלא זה חבר'ה ואפילו ממשפחות טובות שמידרדרים כאן כתוצאה משני דברים, הן ממשבר ההגירה והן בשל כישלון של מערכות התמיכה שלהם ואולי כישלון של המדינה להיערך לצורך העניין.

עד היום אין – ואולי זה המהלך האמיץ שמשרד הרווחה והמשרד לקליטת העלייה צריכים לעשות, לפתח מחדש מדיניות ותפיסה ועבודה רגישת-תרבות. אני מסכים עם מה שנאמר, שהפערים בין הצרכים לבין המענים הם גדולים אבל גם בהצגת הצרכים כאן לא נאמר שיש צורך אמיתי לפתח תוכניות וכלים ומתודות רגישות-תרבות. אנחנו לא יכולים לעבוד עם אותם כלים עם החבר'ה שאני מייצג אותם כאן, עם החבר'ה דוברי הרוסית, כמו עם הצברים. לא יתכן שבשירות מבחן לנוער בחולון ובבת-ים, שם כמעט 60% מהמטופלים הם דוברי רוסית, אין אף עובד דובר רוסית. איך אפשר לעבוד עם הילדים האלה אם אי אפשר לדבר בשפתם, שלא לדבר על להגיע למשפחותיהם? ואני מאוד מסכים גם עם ההליכה אל המשפחות ואל הקהילה כי שם יש המון משאבים.

אז יש מה לעשות. יש התחלה של דרך אבל חשוב לשים את זה על השולחן. עלי לציין שהדבר רלוונטי גם לאתיופים וגם לעלייה מצרפת שאולי תבוא ואולי היא לא תידרדר כמו העליות הקודמות משום שניערך לכך.

נדמה לי שההתחלה של הליכה אל הקהילה היא ברוכה אבל חשוב לזכור שגם בקהילת העולים – ולצורך העניין אני מייצג את הקהילה שלי, של דוברי הרוסית, אבל גם בקהילות אחרות – יש ארגונים, יש התמקצעות בשטח וחשוב מאוד להביא את זה בחשבון ואולי להיערך בהתאם.

אני אחראי על הפרויקט של פנימייה קהילתית ב"אשלים". אני רוצה להתייחס לעניין הרגישות התרבותית ולעולים החדשים. ב-3 פנימיות קהילתיות, בעפולה אשדוד ונס-ציונה, נקלטו לפני שנתיים ילדים של עולים מחבר העמים וכחלק מהעבודה המשותפת בפרויקט של תהיל"ה עם הפנימייה אנחנו איתרנו עובד דובר רוסית, שבא אל תוך הפנימייה ועושה עבודה ביחד עם עובד הפנימייה עם קבוצת העולים מחבר העמים, ובהצלחה רבה. המענים האלה ניתנו כחלק מהרגישות בעבודה המשותפת, כאשר בהדרגה העולים מחבר העמים לומדים עברית ויכולים להשתלב בקבוצת הורים משולבת לוותיקים ולעולים חדשים. זה חלק מהייחוד של פנימייה קהילתית, שהקהילה והפנימייה עובדים יחד.

אני ממשרד החינוך, התרבות והספורט. אני קודם כול רוצה להצטרף לברכות לציון 90 שנה לג'וינט ולמר יוסי תמיר שמייצג כאן את הג'וינט ואת "אשלים". מר יוסי תמיר עשה איתנו כברת-דרך רצינית מאוד בהקמת "אשלים" והוא לקראת סיום תפקיד אז זאת הזדמנות גם לברך אותו, בתקווה שלא יזניח אותנו מאחור בתפקידו החדש.

אין ספק שהמעורבות הזאת של "אשלים" יש לה השפעה ישירה ועקיפה על מערך השירותים החברתיים בישראל ועל מערכת השירותים החינוכיים בישראל.

כפי שצוין לפני כן, משרד החינוך מעורב בדברים האלה בהרבה מאוד פעילויות. אני חושב שאחד החידושים של החבירה הזאת למיזם המשותף ולפעילות המשותפת הוא היכולת לייצר שירותים משותפים של רווחה וחינוך. לאור הדברים שהוצגו כאן, אני חושב שבלי ראייה רחבה יותר של הצרכים ומענה משלים אחד של השני היינו מפספסים. גם מבחינת הצגת הנתונים, שהם חלקיים, אל מי מגיעים ולכמה מגיעים, כאשר אין תמונה משלימה של אותם ילדים או ילדים נוספים שמערכת החינוך מגיעה אליהם, ולדעתי גם יש הרבה מאוד בזבוז משאבים כאשר אין השלמה של הנתונים אחד של השני.

אתה הצגת כמה שאלות. אחת השאלות המעניינות היא באמת הנגשת שירותי רווחה וחינוך לילדים שנמצאים בשתי המסגרות. זאת שאלה שאנחנו שואלים את עצמנו היום, איך עושים את זה טוב יותר, שלא נצטרך להוציא ילד מהמערכת החינוכית שהוא נמצא בה במילא כדי לקבל שירותי רווחה אלא להיפך, ששירותי הרווחה – בלי צורך להקים מסגרות, בלי צורך להקים מרכזים – ינגישו את עצמם אל תוך השירותים הקיימים בתוך מערכת החינוך. וגם להיפך, כמובן – ילדים שנמצאים היום בפנימייה או במוסדות של משרד הרווחה מקבלים שירותים מהחינוך וזה נעשה כבר היום. מעונות החסות לדוגמה מקבלים את שירותי החינוך וההשכלה ממשרד החינוך בתוכם ולא צריכים להקים מערכת נפרדת כי הם יכולים לקבל את זה כשירות משלים כשהילד נמצא בתוך מערכת הרווחה באותה נקודת זמן. ואותו דבר צריך להיות גם להיפך, בזמן שהילד נמצא ב-main stream צריך להנגיש אליו עד כמה שאפשר את השירותים המשלימים של הרווחה. נדמה לי שזה יחסוך הרבה שאלות, על איך מנגישים את השירותים ואיך לעשות את זה נכון יותר וטוב יותר.

אני חושב שחלק מן הדברים עולים היום בשולחן המשותף של "אשלים" במסגרת העבודה המשותפת שנעשית. אני מקווה שבאמת נוכל לקדם ביחד את המגמה הזאת, שהיא בהחלט חלק מהפתרון.

אני רוצה לברך את היושב-ראש וכמובן את הג'וינט, על העבודה החברתית המדהימה שנעשית כאן, ואת מר יוסי תמיר ואת כל הצוות, שהוא באמת צוות מקצועי לעילא ולעילא. זה כמובן נעשה בשותפות עם מר מוטי וינטר, שאת שמו אני שומעת כבר 20 שנים וסוף-סוף היום פעם ראשונה ראיתי אותו.

אני מנכ"לית המועצה לילד החוסה מזה חודשיים. מהמועצה לילד החוסה נמצאת כאן גם גברת פנינה פקר שהיא חברה בוועד המנהל, שפועלת כ-17 שנים בתחום של ילדים חוסים. אני שמחה על השותפות של המועצה לילד החוסה עם "אשלים" ועם משרד הרווחה.

אני מברכת מאוד על המהלך של המפעלים בקהילה. אני מאמינה מאוד בחיבור עם הקהילה.

אני רק רוצה לקוות ולהאמין, ואני אומרת את זה כאן על השולחן, שהזרוע המפקחת של השירות שמה עין ושומרת על הילדים. אני לא רוצה חלילה לחשוד בכשרים אבל הרשויות המקומיות נמצאות במצוקות אדירות, אנחנו יודעים את זה, וקשה להם לתת מענים, ולא מתוך כוונה לא טובה. אני רוצה להאמין שהזרוע המקצועית של השירות שמה עין ובודקת. כי אם נסתכל על המחקר המעניין שגברת דליה בן-רבי הציגה כאן אז היא מדברת לדוגמה על כך שרק 4% מההורים עוברים איזה טיפול. אני רוצה להגיד מתוך ניסיוני המקצועי, שיש הורים שלצערנו כל הטיפול שבעולם לא יוכל לעשות שם שינוי וצריך לקחת את זה בחשבון.

עוד ממצא שגברת דליה בן-רבי הביאה במחקר, שככל שהגיל עולה המצב של בני נוער הופך להיות קשה יותר. זאת אומרת, מבחינת הסידור בקהילה, פנימיות היום והפנימיות הקהילתיות זה חלופה לאותו סידור של פנימיות רחוקות מהקהילה. אני חושבת שמעט מאוד ילדים זקוקים לריחוק מההורים בכלל כי ברגע שילד יוצא מהבית ויש לו חלופה הלחץ יורד, כל המתחים יורדים והילד יכול ליהנות מהטוב של ההורים, וכל ילד מחפש את ההורים, גם ילד שאוּמָץ בגיל 18 ברוב המקרים הולך לחפש את התיק ולוודא מי ההורים שלו.

אבל בכל זאת, כש-100 ילדים מקבלים שירות במקום פחות ילדים, אני רוצה להגיד שאני בטוחה שהזרוע הארוכה של השירות, הזרוע המקצועית הארוכה שומרת על הילדים שבכל זאת צריכים להיות מחוץ לבית ובתוך הקהילה ולא באיזה וריאציה של טיפול שאולי לא מתאימה.

אני רק מאחלת המשך הצלחה.

בתגובה למה שנאמר, אני חלילה לא רציתי לומר שאין פתרונות בכלל. ישנם פתרונות אד-הוק מתוך רגישות והבנה של אנשים בשטח אבל לא יתכן שזה יהיה נתון לכאן או לכאן בידי אנשים. חייבת להיות מדיניות וראייה מערכתית שלוקחת בחשבון אוכלוסייה כל-כך גדולה שהולכת ומידרדרת.

תודה רבה לכל הנוכחים ולכל המשתתפים.

אני רוצה, ברשותכם, לקרוא את הודעת הסיכום.

אני חוזר ומברך את הג'וינט ואת כל העומדים בראש כל המערכות, את מר יוסי תמיר ואת ידידי מר מוטי וינטר, את גברת דליה בן-רבי ואת כל מי שעוסקים במלאכה חשובה מאוד של קידום ושל הצלת ילדי ישראל ופועלים באמת בנחישות להביא את אותם ילדים שלא שפר עליהם גורלם, לפלס להם איזו דרך לקראת חיים בריאים ושלווים ולקראת הקמת משפחות. זה באמת אחד הדברים שמחשלים את החברה בישראל.

ועדת העבודה, הרווחה והבריאות קוראת לממשלת ישראל, ובעיקר למשרד הרווחה, להקצות משאבים אשר יתנו מענה מותאם לצורכי הילדים אותם מחזירים מהפנימייה לביתם. שמענו על התוכנית "עם פנים אל הקהילה" וזה חשוב מאוד.

הוועדה קוראת לממשלת ישראל, לעגן את הזכאות ולהפנות את התקציבים על מנת לפתח סל שירותים שיבטיח רצף מענה לצרכים המשתנים של ילדים בסיכון ומשפחותיהם. כדאי גם להגדיל את התקציב ולתת קצת יותר מ-44,000 שקל.

תודה רבה. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:25