כנסת פתוחה

_כנס חברות כנסת לדורותיהן.

5
הוועדה לקידום מעמד האשה
3.8.2004
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס' 122
מכנס הוועדה לקידום מעמד האשה
שהתקיימה ביום שלישי, ט"ז באב התשס"ד - 3 באוגוסט 2004 - בשעה 13:00

כנס חברות כנסת לדורותיהן.

ראובן ריבלין - יושב-ראש הכנסת
ציפי לבני - השרה לקליטת העלייה ושרת הבינוי והשיכון
לימור לבנת - שרת החינוך, התרבות והספורט
ח"כ גילה גמליאל - יושבת ראש הוועדה לקידום מעמד האשה
ח"כ קולט אביטל
ח"כ ענבל גבריאלי
ח"כ זהבה גלאון
ח"כ נעמי בלומנטל
ח"כ אתי לבני
ח"כ אורית נוקד
ח"כ לאה נס
ח"כ מרינה סולודקין
ח"כ מלי פולישוק-בלוך
ח"כ גילה פינקלשטיין
ח"כ יולי תמיר
נוזהת קצב - חברת כנסת לשעבר
תמר אשל - חברת כנסת לשעבר
גאולה כהן - חברת כנסת בין השנים 74'-92'
אסתר סלמוביץ - חברת כנסת לשעבר
תמר גוז'נסקי - חברת כנסת בין השנים 90'-2003
ענת מאור - חברת כנסת בין השנים 92'-2003
יהודית פלוטקין - מנהלת הרשות לקידום מעמד האשה במשרד ראש הממשלה
גברת מירהל'ה גל - מנכ"לית המשרד לקליטת עלייה
מיכל מודעי - יושבת-ראש מועצת ארגוני הנשים
תת אלוף דבורה חסיד - יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים
הרבנית מזל עמר - רעיית הרב הראשי
עמיה ליבליך
עטיה שמחה
שביט בן-אריה - הוגה רעיון הכנס
טל מימון
איידה סעיד
יעל דן - מנחת הכנס

דלית אזולאי

הדס דויטש


כנס חברות כנסת לדורותיהן

כבוד יושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת ראובן ריבלין, השרה לקליטת העלייה ושרת הבינוי והשיכון, חברת הכנסת ציפי לבני, שרת החינוך, התרבות והספורט, לימור לבנת, יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האשה, חברת הכנסת גילה גמליאל, מנהלת הרשות לקידום מעמד האשה במשרד ראש הממשלה, גברת יהודית פלוטקין, חברות כנסת בהווה ובעבר, הממונות על מעמד האשה במשרדי הממשלה ובשלטון המקומי, חברות מועצות ערים, ראשי וחברות ארגוני נשים, אורחים נכבדים, שלום לכם וברוכים הבאים לכנס חברות הכנסת לדורותיהן. הכנס הזה נערך ביוזמת הרשות לקידום מעמד האשה במשרד ראש הממשלה בשיתוף הוועדה לקידום מעמד האשה בכנסת.

69 חברות כנסת שירתו במשכן הזה עד היום, כעשירית בסך הכל ממספר הגברים, אבל חשוב הוא שמספרן מכנסת לכנסת עולה בהתמדה כמו טור גיאומטרי, ולכן יש סיכוי שאם היום הן מהוות בערך 15% מכלל חברי הכנסת, לא רחוק היום שהן יקבלו את ה-50% שמגיעים להן. וכשמסתכלים על העשייה של חברות הכנסת בממדי החקיקה, בעיקר זו שנוגעת לנשים, צריך לקוות שזה יקרה מהר.

אישית, אני מתכוונת כשמסתכלים על העשייה המאוד מבורכת ומוצלחת שלהן, יש לקוות שזה יקרה יותר ויותר, כי אישית, כאשת תקשורת שיודעת כמה הן, חברות הכנסת הנשים, מרואיינות נפלאות יותר מעמיתיהן, ויסלחו לי עמיתיהן, רהוטות יותר, יסלח לי יושב-ראש הכנסת, דעתניות יותר, מעניינות מהר, אני מאוד מקווה שזה יקרה מאוד מהר.

אנו מייד נשמע כאן שורת ברכות, הרצאה קצרה ורב שיח, אך לפני כן אני רוצה לגלות לכם שמי שהגה את הרעיון לכנס כאן את כולכם יחד, תתפלאו - דווקא בחור, אפילו נער היה כשהוא יזם, היום הוא כבר חייל, גבר צעיר שמשום מה מתעניין מאוד במעמד האשה, באשה בכנסת בפרט, בהמשך תפגשו גם אותו.

אני מבקשת להזמין לפתיחה את הצמד צלילי חליל ונבל קסומים, נגינת הברבור של סאן-סאנס. בחליל חפצי זר אביב, בנבל מרינה רוז'ניטובסקי.

(קטע נגינה)

תודה רבה לצמד צלילי חליל ונבל קסומים, אכן קסומים.

ומכאן לברכות, אני מזמינה את יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האשה, חברת הכנסת גילה גמליאל.

צהרים טובים לכולן, אני שמחה להיות כאן היום - מצד אחד שמחה, מצד שני לומר שאולם המכיל רק כ-400 מקומות לא יכול להכיל את כמות הנשים שהיו עד היום חברות כנסת במדינת ישראל, אז זו שמחה מצד אחד לארח אתכן, מצד שני לזעוק את הזעקה שאומרת שעד היום היו בסך הכל 69 נשים, ואם נשווה את זה לכמות הגברים, מה שלא נאמר כאן - 669 גברים עד היום, שזה מראה שכ-10% בלבד בממוצע, שזה נתון זועק לשמיים שמצריך מאתנו לעשות מחשבה שנייה ולראות איך אנו כאן פועלות בכל הכוח על מנת לשנות את התמונה העגומה ואת חוסר הייצוג ההולם לנשים.

אני רוצה לברך בראש ובראשונה את יהודית פלוטקין, מנהלת הרשות לקידום מעמד האשה. היא נכנסה לתפקידה רק לא מזמן, אך את כל הפעילות המבורכת שלך כמנהלת הרשות - זה הזמן לברך אותך על כך ועל עצם שיתוף הפעולה היוצא מן הכלל. מחר אני מסיימת את תפקידי כיושבת ראש הוועדה לקידום מעמד האשה, לפחות בשליש הזה, אני מאוד מקווה ששיתוף הפעולה יימשך, כי באמת רק על ידי שיתוף הפעולה הזה ניתן לשלב זרועות לעשייה משותפת לכולן.

אני רוצה לברך את יושב-ראש הכנסת, רובי ריבלין. בהתחלה אנו זוכרים את החריקות בדבר עניין הוועדה לקידום מעמד האשה וחשיבותה, אבל אני רוצה לברך את רובי שעם היושר והכנות האישית שלו גם בחן את בדברים בחינה מחודשת, ובכנס היועצות לקידום מעמד האשה אף אמר שזאת הוועדה שבכנסת הראשונה כבר היה צריך, מבחינתו, שהיא תהיה חלק מהרכב של 12 הוועדות המכהנות בכנסת, ועל כך אני רוצה לברך אותו. מאז כל דבר ועניין שרק צריך לוועדה - מקבלות ממנו את כל הסיוע והתמיכה, ותודה רבה על כך.

אני רוצה לברך את השרה ציפי לבני שמשתפת אתנו פעולה בכל דבר ועניין, רק אתמול עוד היינו בכינוס אחר לגבי כל המצוקה של הנשים בבתי הדין הרבניים, ואני רוצה להודות לך על שיתוף הפעולה, וגם את השרה לימור לבנת, שרת החינוך ויושבת ראש ועדת השרים לענייני קידום מעמד האשה, שבעניין הזה יש עוד הרבה מה לעשות כדי לתרגם את העשייה הלכה למעשה בתוך העניין של שורות הממשלה.

זה שיש לנו רק שלוש שרות, וגם השרה יהודית נאות, שלצערנו, מבעיות בריאות נבצר ממנה להגיע לכאן, אך היא שלחה מכתב שהמנחה יעל דן תקריא אותו בהמשך. זה שיש ייצוג כל כך זעום של שלוש נשים, שמבחינה סטטיסטית לגבי אחוזים, זה משתנה ביחס לשרים המפוטרים, אם האחוז עולה או יורד, זה רק מראה באמת את כל הדברים שעוד צריך לקדם ולשנות, וסגניות שר, נכון לרגעים אלה עדיין אין.

אני רוצה לומר לכל חברות הכנסת בעבר, בהווה ובעתיד - יש פה פוטנציאל גדול גם בהיבט הזה - בכל מה שקשור לייצוג נשים אני שמחה שבתקופה הזאת הצלחנו לשלב זרועות וליצור קואליצית נשים על מנת לקדם את כל ההליך החקיקתי בוועדה, גם אופוזיציה, גם קואליציה, זה ממש לא משנה, ממש במהירות כדי לקדם את כל מה שקשור לייצוג של הנשים.

אני רוצה לא לשכוח גם את העתיד, שבו נראה לא רק נשים בכנסים כאלה, אלא גם גברים ויש לנו כאן את שביט בן-ארי כמי שיזם את המפגש הזה וגם הוא מכין ספר על נשים, חברות הכנסת, על ידי חינוך לשוויון בין המינים, חינוך על הזכויות המגיעות לנו, שאנו צריכות לדאוג לקחת אותן ולא לחכות שיעניקו לנו אותן בדרך כזאת או אחרת, כי אחרת לא נקבל את זה.

אני רוצה לברך את כולן, לומר לכן שבשמי ובשם כל הוועדה לקידום מעמד האשה אני רוצה להצדיע לחברות הכנסת, כי מי שבוחן את מספר חברות הכנסת לעומת ההליך החקיקתי ואת התרומה הענפה של חברות הכנסת, אני מאחלת לכולנו שנתברך בכמה שיותר ייצוג של נשים. השמיים הם הגבול בעניין הזה. אני מאחלת לנו שתקום ועדה לקידום מעמד הגבר באיזה שלב. תודה רבה ויום מהנה.

תודה רבה. אני מתכבדת להזמין לומר כאן כמה ברכות את יושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת ראובן ריבלין.

אני מודה באשמה, נולדתי גבר...

גברתי השרה לקליטת עלייה ושרת הבינוי והשיכון, חברת הכנסת ציפי לבני, גברתי שרת החינוך, התרבות והספורט, ומנהיגה, חברת הכנסת לימור לבנת, יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האשה, מנהיגה צעירה, חברת הכנסת גילה גמליאל, חברות וחברי הכנסת - אני מייצג פה את חברי הכנסת, חברות הכנסת נמצאות פה ברמה, בהווה ובעבר, מנהלת הרשות לקידום מעמד האשה במשרד ראש הממשלה, גברת יהודית פלוטקין, יושבת-ראש מועצת ארגוני הנשים, גברת מיכל מודעי, מנכ"לית המשרד לקליטת עלייה, גברת מירהל'ה גל, יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים, תת אלוף דבורה חסיד, רעיית הרב הראשי, הרבנית מזל עמר, אורחים ואורחות נכבדים, 69 היה והווה מספר חברות הכנסת על כל דורות הכנסת. היום 15 חברות כנסת, 3 שרות, 27 חכ"ליות, 24 חכ"ליות שהלכו לעולמן, סך הכל - 69. לא מספיק, אבל אלה המספרים.

משחר ימיה של הכנסת נשות הבית, כך ידעו כולם, כמו זו היתה אכסיומה, עבדו הרבה יותר קשה. הן היו פעילות יותר בדיוני המליאה, הן השתתפו בדבקות בישיבות ועדות הכנסת, הן חוקקו, מחוקקות יותר, נשארו ונשארות עד השעות הקטנות של הלילה, ולא ויתרו לעולם לנציגי הממשלה עד שלא נעשו שרות. בכל נושא שעסקו בו הן חשו כמי שצריכות להשתדל יותר.

בדרכן אל הכנסת והכנסת ניצבו בפניהן מהמורות רבות יותר, קשיים גדולים יותר מבדרכם של עמיתיהן הפוליטיקאים הגברים. יש אומרים שהיום המציאות קצת השתנתה. אני לא בטוח. יש מי שמייחס את השינוי, אם הוא קיים, לשריון המקומות לנשים, תופעה רווחת במפלגות רבות. לכשלעצמי, הייתי מעדיף להאמין כי זו דווקא היכולת להתמודד כשוות מול שווים בחברה שלמרות הכל היא אולי נאורה יותר ובה קצת פחות דעות קדומות, שהרי התברכנו בחברות כנסת חרוצות ופעילות, ואני חש שהיום ההצטיינות אינה עוד מגדרית, אלא אישית בכל מובן המלה.

אבל לצערי, המציאות מלמדת כי ללא השריון לנשים, ללא השימוש בהעדפה מתקנת, היה הייצוג הנשי עלוב ביותר. אמת, בכנסת הנוכחית מכהנות 18 חברות, ובממשלה 3 שרות, ואלו הם שיאים ישראליים של כל הזמנים. אולי יש בכך משום צעד בכיוון הנורמה הראויה בייצוג נשי ראוי בפרלמנט ובממשלה, אך עוד רחוקה הדרך עד שייצוג נשים במשכן יתקרב למה שראוי על-פי חלקן באוכלוסייה, שכידוע לכולנו, הוא למעלה מ-52%.

אני לא מרגיש עדיין שמתקרב היום שבו נקים את הוועדה שתהווה זרקור לזכויות הגבר, לכן אני מודה ומתוודה שכאשר אמרתי שיש נושאים שיש בהם כפילות טיפול, שכן אשה היא אדם, שיש גם אומרים שהגבר הוא אדם, וועדות הכנסת כולן מטפלות בבני אדם כמות שהם, חשבתי לתומי שהגיעה השעה שאין עוד צורך בכלל בשימת הלב למצב שבו אנו באופן טבעי בעולם שהוא כולו של נשים, בעניינים הפוליטיים הגברים גוברים.

לכן, לאחר שגם באה אליי שרת החינוך והתרבות, ונדמה לי, אחת הראשונות שהיתה יושבת-ראש הוועדה, ואמרה לי: הרף ידך מאותה ועדה, שהיא כל כך חשובה לחברה בישראל, באתי, שקלתי, איני יודע אם ירוחם, אך עזבתי במובן זה שהחזקתי החזקת יתר. אני חושב שוועדה זו, עד אשר לא תתכונן ועדה לשוויון זכויות הגבר, חייבת להמשיך להתקיים.

בהתכנסות המיוחדת הזאת יש לחבר בין דורות של פרלמנטריות. בראשית היה המאבק העיקש בן שנים רבות על כרטיס הכניסה לעולם העשייה הציבורית. אחר כך היה על הנשים להיאבק כדי לחרוג מעבר לפינה שהוקצתה להן בחיים הציבוריים בארגוני נשים ובייצוג המגדרי המובהק. גולדה מאיר, ה"פירסט ליידי" של הפוליטיקה הישראלית, מנהיגה שעשתה היסטוריה, פרצה אומנם את גבולות המגדר לחלוטין, אך העובדה שגם היום יש צורך בהעדפה מתקנת - ויש צורך - ויש צורך כזה בייצוג הפוליטי הנשי כמו גם במגזרי עשייה אחרים מוכיחה, למרבה הצער, כי השגה האישי של גולדה לא סלל את הדרך לבאות אחריה.

אני יכול לא לרחוץ בנקיון כפי, רק לומר שכאשר זכיתי להתמנות כשר, מועצת המנהלים של בזק, היום יש בה יתרון של הנשים על הגברים. נדמה לי ש-90% מהמינויים שמיניתי בבזק היו של נשים, קודם כי הוועדה הכריחה אותי, ולאחר מכן התברר לי שהן הכי טובות, פשוט כך.

עדיין גם היום מתחלקות חברות הכנסת לשתי קבוצות נפרדות; בקבוצה האחת חברות כנסת שהגיעו למקומן בזכות מינן, תוך שריונים כאלה ואחרים, ויש לקחת את זה לתשומת הלב, בקבוצה השנייה מנהיגות שכבשו את מקומן.

- -

אם לא נבחין בהבחנות שהן המציאות הקיימת, לא נתעלם מהבעיה. את יכולה למחות, ואני רושם את מחאתך, אך לא באתי כאן רק לסבר את האוזן. יש כאלה שנכנסות בגלל מינן ולאחר מכן הופכות להיות שרות בגלל יכולתן ומיומנותן וסגולותיהן ובגלל שהוכיחו את יכולתן. אני נמצא במפלגה לא כל כך גדולה כמו ההוויה הפוליטית שאת נמצאת בה, ואני אומר לך שמה שאני אומר מדויק. אני לא אומר שזה טוב, אלה העובדות. גם כשהעובדות לא תמיד מחמיאות לחברה בישראל, לא לחברות הכנסת, אלה העובדות.

כמובן, בלי לפגוע, עלינו לראות את אותן מנהיגות שכבשו את מקומן למרות מינן, בלי שריונים, בלי טובות ובלי פטרוניזם גברי. מבלי לפגוע באף אחת מהחברות, רבות מהן עשו חיל, אך שתיים עלו בדורות הכנסת על כלנה. שתיהן היו מאושיות המשכן, שתיהן כלות פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה - שולמית אלוני וגאולה כהן. שתיהן יכולות להיות מופת לכן הנשים, וגם לנו הגברים כולם - מופת לחריצות, לאיכות אישית יוצאת מגדר הרגיל, לנאמנות אידיאולוגית מעוררת התפעלות.

אני מצפה שבעידן של התפכחות ציבורית נראה מנהיגות נשית חזקה יותר, ויש לנו היום נשים חזקות בפוליטיקה, ועוד איך חזקות. אני יודע ומרגיש, כשזהבה צועקת, אני רועד. יש לנו מנהיגות שהן שרות, יש לנו מנהיגות שאיני רוצה להרחיב את הדיבור עליהן מחשש שמא אפגע באחרות. יש לנו מנהיגות שהן גם נשים צעירות שבאו ממנהיגות, קנו את מקומן בפוליטיקה בגלל מנהיגות, ואני מקווה שעוד יתרמו רבות לחברה בישראל וגם לפוליטיקה.

אני לא מזכיר, כמובן, את אותן חברות כנסת מכהנות ואת אותן חברות כנסת שכיהנו ויכהנו עוד מעט פעם נוספת, ואותן חברות כנסת שהן מועמדות לכהן בכל רגע אפשרי. אני רק רוצה לומר כפי שנאמר על ידי אבותינו בפרקי אבות: דור דור ודורשיו, דור דור ומנהיגותיו, באמת - שיהיה לכם אחר צהרים מוצלח ביותר, ושיהיה כנס זה סימן וזרקור לציבור כולו לאמור: הטובות ביותר נמצאות איפה שהן צריכות להיות. יש טובות ביותר שעדיין לא הגיעו, וזה רק דבר שהוא שעורה בעינה של החברה בישראל. תודה רבה.

תודה. זהבה, זה טוב מאוד שאת צועקת עליהם לפעמים.

אני מבקשת להזמין להגיד כמה דברים את השרה לקליטת עלייה ואת השרה לבינוי והשיכון, חברת הכנסת ציפי לבני.

שלום לכולם, צהרים טובים, אדוני יושב-ראש הכנסת, זה בסדר - מודה ועוזב ירוחם, ובענק, השרה חברת הכנסת לימור לבנת, יושבת-ראש הוועדה למעמד האשה נכון להיום ועד סוף היום גילה גמליאל, יהודית פלוטקין, יושבת-ראש הרשות לקידום מעמד האשה, שאתה אני נמצאת בעבודה שוטפת, ולפני הכול, אולי, אתן - חברות הכנסת בעבר, כי העובדה שאני נמצאת כאן עכשיו ונואמת - אני אעשה את זה קצר - היא די מקרית, כי במקרה הכנס מתקיים כשאני נמצאת בנקודת ההשפעה הרלוונטית כשרה בממשלה יחד עם חברותיי חברת הכנסת לימור לבנת וחברת הכנסת יהודית נאות, אך זה אינו מייצג את עומק גודל התרומה, כי נמצאות כאן באולם נשים שבמהלך כהונתן, בין בכנסת, בין בממשלה, תרמו תרומה משמעותית לקידום מעמד האשה.

עברנו כולנו, ובין היתר אני כאן כי אני מודעת לזה שהיכולת שלי אולי להיות היום בתפקיד נובעת גם ממה שנעשה קודם לכן, מההתקדמות של כל אחת, מהנושאים שקידמה כל אחת, ועברנו הרבה שלבים. עברנו משלב של פסיביות לשלב של אקטיביות, משלב המתנה וציפייה לשלב של בקשה ואחר כך גם דרישה, עברנו את השלב שבו אנו מוכרות ומודעות, מכירות בערך עצמנו מספיק כדי לומר גם מלה שאני מודה שלקח לי המון שנים לומר - קרייריסטית. זה בסדר, ואני מניחה שכל אחת באולם עוברת את השאלות או עברה בזמנה את השאלות: ואיך בעלך מקבל את זה? איך הילדים סופגים? זה בסדר, תודה, הם גדלים מצוין, ולא נגרם להן נזק נפשי מזה שאמא שלהן פועלת פעילויות שהיא מאמינה בהן ומקווה שהיא גם תורמת בהן. אולי זה ייתן להם זווית נכונה יותר על מקום הנשים במשפחה ובחברה בעתיד.

אני מודה באשמה, וגם אני מקווה שזה יהיה במסגרת מודה ועוזב ירוחם, שביקשתי להיבחר לכנסת לא כדי לייצג נשים, וזה לא היה חלק ממה שחשבתי שהוא הנושא המרכזי בהוויה שלי. רציתי להשפיע בשורה שלמה של נושאים, ואני מודה שזה לא היה המרכזי בהם. לפני שהגעתי הנה גיליתי שבעצם הנושא הזה, אם אנו לא נפעל יחד, יישאר בשולי החברה, וזה שאני יכולתי עוד לא אומר שיש להתעלם מהמקום שבו נמצאות השאר - לא בגלל שזה נושא שמעניין את הנשים, אלא כי זה עניין חברתי מהמעלה ומהמדרגה הראשונה, וכאן מצאתי נשים שכיהנו בכנסת, שהרכיבו קואליציה, שעבדו יחד למרות חילוקי דעות תהומיים. פעם אמרתי באחד הכנסים האלה שהצטרפתי כחייל, ונזפו בי על השימוש המיליטנטי בהקשר הזה, אך בכל זאת הצטרפתי כחיילת להנהגה שכבר היתה קיימת בכנסת בנושאים האלה.

אני חושבת שכל אחת שמגיעה ומתקדמת ומקדמת את העניינים שחשובים בעיניה, בעצם זה שהיא מקדמת ומשפיעה, מאפשרת התקדמות גם לאלה שבאות אחריה. אנו נבחנות גם בעשייה ברמה היום-יומית כמעט, ואם אנו שרות, אנו ממנות מנכ"ליות, ומשרד הקליטה, אגב, מקבל עכשיו גם את פרס הנשיא בנושא קידום מעמד האשה במשרד עצמו. כל אחת מאתנו יכולה בדרכה ובמקום שבו היא נמצאת לעשות גם את זה. זה לא פוגע בנושאים אחרים, זה יכול להיות גם וגם, וזה מחייב שנעשה את זה גם וגם, כי למרבה הזוועה, אם אנו לא עושות את זה, כנראה, אין מי שכן נכנס לעניין הזה. אולי אם התגמול הציבורי היה גם על הנושאים האלה, היינו מוצאים יותר גברים בתחום.

אני מקווה, ואני מודה שתקרות הזכוכית שאנו נתקלות בהן שונה מאחת לאחת - גם סוג התקרות, גם העובי שלהן, אך אני מאמינה גדולה שכל אחת מאתנו שנתקלת בתקרת הזכוכית ושוברת אותה בעצם הופכת את התקרה לחלון הזדמנויות לאלה שבאות אחריה, אז שיהיה בהצלחה לאלה שבאות אחרינו. תודה רבה.

תודה רבה. אני מתכבדת להזמין עכשיו את שרת החינוך, התרבות והספורט, חברת הכנסת לימור לבנת.

שלום, אדוני יושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת רובי ריבלין, זה לא נורא שנולדת גבר, אך אני רוצה לחלוק עליך בעניין אחד - בואו לא נעשה הבחנה בין חברות כנסת שנבחרו באמצעות שריון, בהעדפה מתקנת, וחברות כנסת שנבחרו ללא העדפה מתקנת, כמו שאנו לא עושים הבחנה בין חבר כנסת שנבחר כי יש לו המון כסף והוא הצליח להתמודד וחבר כנסת שאין לו. כל מי שנבחרה נבחרה, ומכהנת כנציגת ציבור. אני רוצה לברך את חברות הכנסת בהווה ואת השרה ציפי לבני ואת חברות הכנסת לשעבר ואת יושבות ראש הוועדה למעמד האשה, חברת הכנסת גילה גמליאל, שמתחלפת מחר עם חברת הכנסת אתי לבני.

עכשיו אחזור למה שאמרתי בהתחלה; יושב-ראש הכנסת, כשאמרתי שאלה שנזקקות להעדפה מתקנת, נזקקות לה כי נשים צריכות להיבחר יותר טובות, ואנו יותר טובות, ונשים צריכות להיות יותר חכמות, ואנו יותר חכמות, ונשים צריכות להיות יותר מוכשרות, ואנו יותר מוכשרות, ונשים צריכות להיות יותר נחושות, ואין לנו ברירה - אנו יותר נחושות, ולהיות יותר מתאמצות, ואנו יותר מתאמצות, וצריכות להיות יותר מוותרות ויותר מסוגלות להתמודד - ציפי אמרה את זה - עם בית, ילדים, עם הסביבה וגם עם הקניות בסופר, ואנו יותר מתמודדות ויותר מוותרות, ונשים צריכות לעבוד יותר שעות כדי להגיע, ואנו עובדות יותר שעות. אפילו מצפים מאתנו לפעמים שנהיה יותר גבריות, אבל למרות זה אנו מצליחות וגם יפות - בגלל זה גידלתי שערות, אגב - ואנחנו, הנשים, שרוצות להשפיע ולהגיע לעמדות הכרעה, ואני לא רוצה לחזור על המספרים שנאמרו וכולנו מכירות אותם, ואנו יודעים שאין מספיק נשים בכנסת ונשים בממשלה, הכל נכון, אבל כל זה מתחיל ונגמר בעצם בחינוך, בחינוך של הדור הצעיר, ומזה זה יגיע, כמובן, גם לדורות הבאים. זה תהליך אטי מאוד, ויש להשלים עם זה ולדעת את זה. לכן צריך גם לא לצפות למהלכים דרמטיים, אלא ללכת בתהליך הזה צעד אחרי צעד, ולדעת שזה ייקח זמן, אך בסוף נצליח.

לכן אנחנו בתוך מערכת החינוך, בתוך משרד החינוך, הקפדנו על כך שיש לנו פרויקטים עם שדולת הנשים, פרויקט שנקרא "נערות מובילות שינוי" לכיתות י"א של העצמת נערות וצעירות, כדי שיידעו אחר כך, כשיגיעו כבר לתפקידים בחברה או יגדלו, יתבגרו, יוכלו להוביל ולהנהיג. יש לנו פרויקט תוכנית לימודים שנקראת "מגדר, ממשל ופוליטיקה" עם עמותת כן. אנחנו עושים היום מאמצים מיוחדים, בשלוש השנים האחרונות, לא לאשר ספרי לימוד שיש בהם סטריאוטיפים מגדריים. אנו עושים גם את השינוי הזה. ערכנו השתלמויות לאלפי גננות ומורות בנושא שוויון בין המינים, כדי שגם הן יוכלו להעביר את זה הלאה, כי בהיעדר זה, לא יספיק לנו כל היתר. כמובן, אנו עוסקים בכל התחומים, ולא אלאה אתכם, כי יכולתי לתת רשימה ארוכה, אך זה הדבר החשוב מאוד שאני רואה אותו בצד דברים חשובים אחרים, וצדקה חברתי השרה ציפי לבני - זה לא במקום, זה לא רק זה, זה יחד עם כל כך הרבה נושאים חשובים אחרים.

ואם פעם חשבו שמי שעוסקת במעמד האשה עוסקת רק בזה, אני חושבת שהיום מבינים יותר ויותר שזה לא נכון, וכדי להצליח ולהגיע לעמדת הכרעה ולהמשיך להשפיע, צריך להיות טובות גם וגם ולעשות את הדברים בצורה הטובה ביותר גם וגם. ואנחנו עושות אותם הכי טוב שאפשר. אנו דייקניות יותר ויורדות לפרטים יותר ויודעות יותר את החומר ואת הנושאים, ובעצם יצרנו גם כאן, ודאי מאז שנכנסתי לכנסת - הזכיר את זה יושב-ראש הכנסת קודם - ב-92' נכנסנו שורה שלמה של חברות כנסת צעירות אז, אולי לא בגיל, אך חדשות, ויצרנו יחד עם חברת הכנסת יעל דיין בשעתו וחברות כנסת אחרות, נעמי חזן ואחרות, יצרנו את הנטוורק שיש לגברים מהצבא, ממקומות המפגש הגבריים, יצרנו אותו כאן לנשים. אנחנו התחלנו אותו בשדולת הנשים שעשתה אז עבודה בלתי רגילה, המשכנו הלאה, ואני מאוד שמחה למצוא שגם לאחר מכן, כשחלקנו כבר מחוץ לפוליטיקה, חלק מחברות הכנסת לשעבר וחלקנו כבר שרות וכו', שהמחויבות הזאת, הבין-מפלגתית, נשארת. אני זוכרת שבשעתו שאלו אותי: איך את יכולה עם יעל דיין, החבר'ה אצלנו, בליכוד, והיום שואלים אותי על זהבה גלאון, ותמיד ישאלו - גם אותה ישאלו. אפשר, כי יש לנו אג'נדה משותפת. נריב איפה שצריך, זה בסדר. נחלוק איפה שיש לחלוק זו על זו, אך איפה שאפשר לשתף פעולה, נעשה זאת, ודאי בנושא כל כך חשוב.

למעשה, אני רואה את עצמי - לא רק קרייריזם זו לא מלה גסה בעייני, אלא גם פמיניזם זה לא מלה גסה. אדרבה, בעיניי זה הכרחי, וההכרה הזאת, שבהתחלה אולי היה קצת מביך ולא נעים - זה נעים. אני פמיניסטית. אני מאוד גאה בזה. וכאשר אני מדברת על שוויון, למעשה אנו מדברים על כך שאנו שוות. שוות יותר, הרבה יותר. תודה.

תודה רבה. את ברכתה של השרה השלישית, השרה לאיכות הסביבה, הפרופ' יהודית נאות, שמטעמים מובנים לא נמצאת אתנו, אקרא לכם בעצמי תוך שליחת ברכות חמות להחלמתה המהירה והטובה של השרה יהודית נאות: "צר לי על כי נבצר ממני בשל טיפולים רפואיים לקחת חלק באירוע חשוב ומבורך זה, אך שמחתי על ההזדמנות להעלות על הכתב מספר מלים.

"כחברת כנסת מאז שנת 1999 וכשרה לאיכות הסביבה אני יכולה לומר לכם כי לא פעם נתקלתי במהלך חיי במכשולים רבים, מעין תקרת זכוכית מטאפורית שמצרה את צעדינו ומאטה את קצב התקדמותנו בדרך להשגת המטרה האישית של כל אחת ואחת מאתנו. בית המחוקקים במדינת ישראל אמור להוות דוגמה ומופת להקניית ערכים חברתיים, וככזה אני רואה חשיבות רבה הן בקידום נשים במשרות בכירות בממשלה והן בקידום חקיקה בנושא.

"התפקיד שבו אני משמשת כיום כשרה לאיכות הסביבה הוא תפקיד משמעותי עבורי. זהו תפקיד עליו חלמתי, ואליו שאפתי. עבורי זהו צעד משמעותי בדרך להגשמה האישית שלי. אני בטוחה שכמוני כל אחת מכן הגיעה לתפקיד אותו היא ממלאה תוך מאמץ כביר, ולעתים אף תוך מאבקים לא קלים, ולצערי, אולי עוד תיתקלנה. אתן ההוכחה שהכל תלוי בנו, ואין דבר שיכול לעמוד בדרכנו בשל היותנו נשים, ואם רק נרצה בכך.

"אני קוראת לכן להעיז ולגבור על המכשולים הלא מעטים שוודאי עומדים בדרככן, עלינו להמשיך ולהאמין בכוחנו ובכישורינו, לדרוש את הזכויות המגיעות לנו בזכות ולא בחסד, להמשיך ולהילחם למען השגת כל מטרותינו והגשת כל שאיפותינו, ולהמשיך ולפעול למען שוויון בין המינים בכל הדרכים העומדות לרשותנו.

"בברכה, יהודית נאות, השרה לאיכות הסביבה".

מכאן אל ברכתה של יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האשה במשרד ראש הממשלה, הגברת יהודית פלוטקין, בבקשה.

צהרים טובים, מנהלת הרשות לקידום מעמד האשה במשרד ראש הממשלה, ואני חושבת שזה שיש רשות - מגיע מחיאות כפיים לחברות הכנסת מכל המפלגות, כפי שהזכירה השרה לימור לבנת, שחברו יחד כדי להעביר את החוק הזה, שבזכותו עבר הנושא ממעמד של יועצת למעמד של רשות. אנו מאוד שמחים ומברכים על כך.

כבוד יושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת רובי ריבלין, שהוא פרטנר נהדר, אני מוכרחה לומר, לכל הנושא של מעמד האשה. עוד קודם לתפקידי כמנהלת הרשות פניתי אליך הרבה פעמים בנושא של שוויון הזדמנויות, ותמיד היתה אוזן קשבת. אני שמחה שהיום כיושב ראש הכנסת כיבדת אותנו בנוכחותך ואומרת את דבריך. למרות שדבריי יהיו מאוד קצרים, אני גם אומר משפט אחד לנושא הזה של השריון. שרת החינוך, התרבות והספורט, חברת הכנסת לימור לבנת, שנושא החינוך הוא באמת הנושא המרכזי שבו מתחיל השוויון בין המינים, שרת הקליטה, הבינוי והשיכון, חברת הכנסת ציפי לבני, שהאוזן הקשבת והפתיחות והמעשיות בפרויקטים משותפים עם הרשות למעמד האשה - זאת הזדמנות לומר פה מלה טובה, יושבת ראש הוועדה למעמד האשה, חברת הכנסת גילה גמליאל, אני לא חושבת שהיה איזה נושא שהעלינו וגילה לא מייד רצה וקידמה אותו והביאה לוועדה. כשגילה סוגרת מעגל, ואני מקווה שהוא קטן וזמני בדרך לקידום שלך של יושבת ראש הוועדה למעמד האשה, שהנושאים שהעלית, ההיבטים החברתיים של נושא מעמד האשה על כל הגוונים, אני חושבת שתרמת תרומה מאוד גדולה לנושא הזה, ומגיע לך ישר כוח מכולנו.

מלה לאלה שנמצאים כאן ועל אלה שנמצאים מאחורה; נמצאות פה נשים מאוד חשובות. נמצאות פה נציגות של ארגוני הנשים הגדולים - ויצו, נעמ"ת, אמונה, השדולה, הדסה וכו', וסלחו לי אם דילגתי. נמצאים פה חברות וחברי הוועדה המייעצת של הרשות למעמד האשה, שעושים עבודה חשובה מאוד בהתנדבות, נמצאות פה ממונות למעמד האשה במשרדי ממשלה ויועצות למעמד האשה ברשויות מקומיות שצריכות בנוסף למשרתן המלאה בכל הנושאים לטפל גם בנושא מעמד האשה, וכל הכבוד להן. נמצאות פה סגניות ראשי ערים וחברות מועצות ערים, מנהלות במשק, נציגות לשכת עורכי הדין ואחרון חביב - שביט בן ארי, שהוא היום חייל, וכל הרעיון לאירוע התחיל ממכתב קטן ששביט שלח בתפוצת נאט"ו, אני חושבת שלכל מי שמחובר לנושא מעמד האשה בארץ, והציע את הכינוס. גם מחקרים הראו שבכל המדדים חברות הכנסת שנכנסו טובות יותר מהגברים, וגם נשים בעמדות ניהול בכל התחומים.

באופן אישי ובשם הארגון שאני מייצגת אני פונה לכל אחת באופן אישי, בשם הארגונים שהיא מייצגת, ואני מניחה שאני לא צריכה לעשות את הפנייה הזאת, שכל אחת מאתנו תרגיש את האחריות האישית והארגונית לעזור לנשים האחרות להיכנס, כי בלי זה, זה לא ילך. זה המינימום של רשת התמיכה שאנו יכולות לתת. אני מקווה שמה שנלמד מהכנס הזה יעזור לנו גם כן, פלוס עבודה של כולנו יחד - אלה שנמצאות פה ואלה שלא נמצאות פה - להגיע ליעד שכולנו שמנו על עצמנו: 50-50, 20-20: בשנת 2020, 50% נשים, 50% גברים. תודה רבה.

תודה רבה. אני רוצה להודות ליושב-ראש הכנסת רובי ריבלין שצריך לעזוב אותנו. הוא עסוק, יש לו הרבה עניינים אחרים. תודה גם לשרות.

פרופ' עמיה ליבליך מהאוניברסיטה העברית בירושלים ערכה מחקר מקיף על האשה בישראל והמשפחה החדשה, שגם מובא בספרה "סדר נשים". אני מזמינה את פרופ' ליבליך להרצאה קצרה מהמיטב של מחקרה.

צהרים טובים. נחסכה ממני הדאגה שמא אשכח לברך מישהו מהאנשים החשובים , אז אני מברכת את חברות הכנסת לדורותיהן שנמצאות אתנו וכל יתר המוזמנות.

אם אנו מדברים כיום על קידום מעמד האשה, יש, כמובן, ההיבטים החוקיים והפוליטיים שאתן, רובכן שנמצאות כאן, עוסקות בהם, אך כדי לקדם יש לדעת, ללמוד, וכאן אולי נכנסות חברותיי מהאקדמיה, שבצניעות רבה אני מייצגת אותן כאן היום. במשך 30 השנה האחרונות, גם בישראל וגם בעולם, הן לומדות באוניברסיטאות ובמכללות נושאים שהם בהחלט רלוונטיים לשאלות שהוזכרו כאן כגון אפליה מתקנת, ייצוג הולם וכו'. אנו לא רק מלמדות על מעמד האשה והגבר בחרה הישראלית ובחברות אחרות ולאורך ההיסטוריה, אלא אנו גם מרגישות שאנו מחנכות את הצעירים שבאים לאוניברסיטאות להקשיב לנו בתקופה שהם עושים החלטות מאוד חשובות בחיים, והדברים אולי קובעים בשבילם כך או אחרת.

כמי שמלמדת באוניברסיטה הרבה שנים תמיד מפריע לי שרוב החומר שאנו מלמדות בא מארצות הברית. לפעמים הוא מתורגם לעברית, לפעמים לא, וזאת הנחה די תמימה, שהעולם הוא אחיד מעבר למרחקים הללו, שהסיפור על ילד שחור שגדל באיזה גטו בניו יורק הוא דומה לילד שגדל בשכונת קרוואנים אצלנו. יש הבדלים כל כך גדולים בתרבות, והחברה הישראלית מאוד מיוחדת.

לכן במהלך השנים שאני עובדת, ואני מאוד מודה לוועדה המארגנת שהזמינה אותי לדבר על כך, התעסקתי בעיקר במה שמיוחד לנו כחברה ישראלית. אם עסקתי הרבה שנים בשירות הצבאי ואיך זה קובע את הנושא של מה זה להיות בוגר, אדם מבוגר-צעיר בארץ, כשהשירות הצבאי יושב עם שלוש או ארבע שנים באמצע, בשנים האחרונות, כמו שיעל הזכירה, עברתי לחקור את הנושא של משפחה חדשה בישראל, ובמיוחד מנקודת המבט של הנשים. על זה אספר לכם קצת עכשיו. אם זה לא 100% רלוונטי למה שאתן שומעות כאן בעניינים הפוליטיים, אולי יש לראות את זה קצת כמו הנגינה היפה ששמענו קודם.

אתחיל מהשאלה מהי משפחה. בספרי הילדים שילדינו ונכדינו לומדים בבית הספר מראים משפחה שיש בה אבא ואמא שקשורים באמצעות החוק המקובל באותה חברה - אצלנו ברבנות - וילדים שנולדו להם על דרך הטבע, כלומר בעזרת חסידה, אך מי שרוצה לראות דברים אחרים יכול לעיין בחנות ספרים בספר של יהודה אטלס ויעל משאלי, שנקרא: לכל אחד יש את המשפחה שלו. והנה אנו רואים שיש המון סוגים של משפחות. גם בתוך משפחה מסוימת חלים שינויים גדולים מאוד במהלך החיים.

בימים האלה, שאתמול היה ט"ו באב, דיברו גם אצלנו הרבה בתקשורת על משפחות שונות, על ברית הנישואים, על זוגות הומוסקסואליים שהיו רוצים הכרה וזכויות. כל אלה נושאים שהמחוקקות והמחוקקים שבינינו יכולים להתעסק בהם. אגב, מה ששמעתי בדרכי ברדיו הבוקר - התרשמתי שהתפילות לנישואים של ט"ו באב כל כך חשובות, ומה שזה אומר זה שלהיות רווקה זו עדיין קללה איומה בחברה הישראלית.

לעומת ההגדרה שממנה התחלתי, יש כאלה שמגדירים משפחה כקבוצת אנשים שגרים יחד ואוהבים זה את זה, ולא משנה גילם, מינם וההסכמים החוקיים ביניהם. כשהתחלתי לחקור את הנושא נעזרתי בעורכת הדין אירית רוזנבלום, שהקימה ארגון משפחה חדשה בישראל, שמקדמת זכויותיהן של משפחות כאלה, ובעזרתה הגדרתי את המשפחות שעניינו אותי על דרך השלילה כמשפחות שהן לא קונבנציונליות, שזה לא אבא ואמא שהתחתנו ברבנות ונולדו להם הילדים שלהם בדרך הטבע. הלכתי לחקור את הנשים בכל הצורות האחרות שהן לא המשפחה הזאת.

אין לי שום דבר נגד המשפחה השלמה והמסורתית. היא יכולה להיות נפלאה. גם לי היתה משפחה כזאת עד שהתאלמנתי לפני כעשרים שנה, אך אנו צריכים לפקוח עיניים ולראות שכמעט 50% מהאוכלוסייה הבוגרת גרה במשקי בית שאינם משפחות כאלה.

במשך שנתיים ראיינתי בערך 40 נשים, שבסופו של דבר התקבצו לקבוצות מעניינות, שכתבתי עליהן בספר הזה שנקרא "סדר נשים", ועכשיו יש גם הצגה שקוראים לה "ילד משלי", שמבוססת על הספר. בזמן הקצר שיש בפניי אגיד לכם כמה מלים ממה שמצאתי; בעצם בתור מאפיין כללי של הנשים שהן כאלה ייחודיות ושונות, יש הרבה מאוד אלמנט של בחירה בחייהן. מה שקורה בחייהן זה הרבה פעמים תוצאה של נסיבות, מזל, גורל, אך כשהן מספרות לי על החיים הרגשתי המון נקודות, צמתים, שבו הן בחרו או לפחות הן מעדיפות להציג את זה כאילו הן בחרו מתוך אומץ, יצירתיות לחיות כך, ולאו דווקא כמו שאמא ואבא שלהן ציפו מהן.

יחד עם זה הן בהחלט מדברות על קשיים נפשיים, חברתיים, ומצבים לא פשוטים - ודאי גם הקושי הכלכלי. הנקודה הבאה שמאוד אופיינית לחברה הישראלית, אולי אתן לא יודעות כמה, זה שהגעגוע לילד זה פשוט דבר עצום לאשה ישראלית, וזה לא כך בשביל האשה בצרפת, אנגליה או סקנדינביה. השאלה מדוע היא שאלה מעניינת שאפשר להרחיב עליה את הדיבור פעם אחרת.

בין הנשים האלה, הלא קונבנציונליות, בסופו של דבר הבחנתי בשבע קבוצות ושונות, ואגיד שני משפטים על כל אחת - זה מה שאפשר יהיה להספיק היום. הקבוצה הראשונה זה הרווקות. שמענה לי, אנו לא יודעים מספיק על חיי רווקות, ואני לא מתכוונת לרווקות בנות 25 או 28 שכבר נורא דואגות. אני מדברת על בנות 50, 60, 70, שחיו חיי רווקות. האם באמת הן כל כך אומללות? איך הן הגיעו למצב הזה? האם הן תופסות את החיים שלהן ככישלון וממה ממלא אותן? יש לי פרק אחד על רווקות.

אחר כך יש גרושות ואלמנות שתמיד היו בחברה. זה לא כל כך נשמע כמו משפחה חדשה. אבל בכל זאת כשמשוחחים עם נשים בקטגוריה הזאת מוצאים שאיזה רוח חדשה מאפיינת את הסיפורים שלהן, שיש יותר גאווה, יותר הרגשה של התמודדות לבד, והרבה פעמים אפילו הרגשה של בחירה. הגרושות לא תמיד מציגות את הסיפור שלהן כקורבנות של בני זוגן. יש כאלה שבהחלט אינן מרוצות ממה שקרה להן בפרידה, אך יש גם גרושות מרצון, שמרגישות שחייהן השתחררו מאיזו מועקה. יש בספר בחורה שהתגרשה כדי לחיות כאשה לסבית. יש אשה חרדית שהתגרשה, עם שלושה ילדים, מרצונה, ומצליחה לחיות חיים מספקים בתוך הקהילה החרדית עם כל מה שהדברים האלה מסבכים אותה השכם וערב.

הקבוצה של האלמנות - כמובן שהן לא בחרו את המצב שלהן, אך החידוש בצורה שנשים רואות את זה, כמובן, לא בזמן סמוך לאסון, שאשה שהיא בשירות הדיפלומטי של החברה הישראלית יכולה לומר 30 שנה לאחר התאלמנותה, אחרי ששלושת ילדיה גדלו, שהיא מרגישה שזו היתה לה זכות גדולה לגדל את ילדיה לבד. אולי אנו מרגישים צמרמורת מהציטוט הזה, אך תחשבו מה הדברים האלה אומרים, ואם אפשר היה לומר את הדברים האלה לפני 50 שנה.

על רקע הקבוצות המוכרות האלה יש קבוצות באמת מהפכניות, מה שאנו קוראים בחברה הישראלית אמהות חד הוריות, וזה מושג שמופיע בהרבה מאוד משמעויות. הקבוצה שהיא הכי דרמטית, כמובן, היא נשים שמגדלות ילדים שאביהן לא ידוע. זו משפחה של אמא וילדים, זהו. זה קורה או על ידי תרומת זרע, שזה בקו עלייה, וכל מי שרוצה לחקור את המוסד הזה של בנק הזרע בארץ והשירותים הרפואיים שקשורים בזה, זה ממש מחקר מרתק. אך זה קורה גם באימוץ בחו"ל, שאשה בודדה מאמצת ילד, ויש כאלה סיפורים בספר שלי, ולא יודעת בכלל מי האם ומי האב. זו שאלה פסיכולוגית נורא מעניינת שעוד מוקדם לתת עליה את הדעת, איך ילדים גדלים במשפחות כאלה, מה זה עושה לזהות שלהם, במיוחד של הבנים, מאיפה הם מפנימים דמות גבר בתוך החיים שלהם, איך הם רואים את עצמם, מה האמהות שלהם מספרות להם. יש הרבה בדיחות על זה - אבא הוא זרע, אבא בבנק. אני לא חושבת שזה מצחיק.

אחת התופעות שמעניינות לראות אצל האמהות החד הוריות האלה לחלוטין זה מידת ההשקעה הגדולה שלהן בהורות. לרוב הן הגיעו למצב הזה מתוך השקעה ממושכת שנים, המון מוטיבציה ותוצאה של זה, לפחות היא שהן אמהות שחושבות על כל צעד ושעל במה שהן עושות. יחד עם זה הבעיה הכלכלית היא בעיה ענקית. אם יש כאן אנשים שיש להם השפעה בחוק, בביטוח לאומי, בזכויות פנסיה - כל הדברים האלה מדברים בעד עצמם.

חד הוריות קצת אחרת היא כשיש איזו דמות של אב בתמונה, למשל ידיד שהיה קשר אתו, אך הוא לא התפתח לזוגיות, אך יודעים מיהו האב, ואז הנשים הרבה פעמים אומרות: יש זהות לילד, כאילו לילד שאביו אינו ידוע יש איזה פגם בזהות. ראיינתי כמה נשים כאלה. חלק השלימו עם המצב הזה, ואפילו בחרו בו, ואחרות מנהלות מאבק על הורות, על אבהות, על תמיכה כלכלית עם אותו איש שהוא האב הביולוגי, אך מסרב להיות אב חברתי. גם זאת בעיה מעניינת לחקור.

הקבוצה הבאה היא קבוצה של משפחות לסביות, של נשים שמגדלות ילדים בקשר עם נשים אחרות. מוצאים אצלן השקעה עצומה - גם בקשר הזוגי וגם בהורות, ועבודה מאוד רצינית על מה לומר, איך לומר, מה לעשות. אני חושבת שאנו יכולים להחמיא לכולנו באמירה שרוב הנשים הלסביות שאני מכירה ומגדלות ילדים בארץ טוענות שהחברה הישראלית מאוד תומכת, מפרגנת, לא עושה להן "נו, נו, נו" על זה שהן לסביות בתנאי שהן נהיו אמהות.

הקבוצה האחרונה, שהיא אולי מבשרת משהו שקוראים לו משפחה פוסט-מודרנית, קראתי לה בעברית ניסועין, בסמ"ך ועי"ן, זה בני זוג שבעצם מקיימים קשר רצוף, ממושך, אבל לא גרים ביחד. הם נוסעים מבית לבית. ויש לי בספר גם זוג שהילדים שלהם נוסעים מבית לבית, אך זה תופעה שאולי מצריכה גם משאבים כלכליים מיוחדים. בארצות הברית היא מאוד מפותחת על רקע קריירות של אנשים במקומות מרוחקים.

אז אנו פורסים פה מניפה עצומה של צורות חיים, שלכולן קוראים משפחה. אני לא אומרת אם הן טובות או גרועות, אך אנו צריכים לזכור כשאנו מקדמים את הנשים, כשאנו חושבים על חוקים לטובת המשפחה, שיש שינויים גדולים במערכת הזאת, ויש להתאים את עצמנו אליה. אם תרמתי משהו מהאקדמיה לעניין אתכם בצהרים החשובים האלה, תודה רב על ההאזנה.

תודה רבה. אני רוצה להזמין שוב את הצמד צלילי חליל ונבל קסומים, נגינת פנטזיה צוענית של לופלר, בבקשה.

(קטע נגינה)

תודה רבה. הוזכר כאן כבר כמה וכמה פעמים אותו בחור צעיר מהרצליה, שהוא זה שחשב שהגיע הזמן לכנס יחד את כל חברות הכנסת לדורותיהן, אולי בזכותו אנו כאן. אני רוצה להזמין אותו לומר כמה דברים. אומרים לי כאן שנמצאת עורכת דין עטיה שמחה, שהיתה יועצת ראש הממשלה למעמד האשה ועשתה עבודה חשובה מאוד, אנו רוצים להזכיר גם את נוכחותה.

חברות כנסת בעבר ובהווה, מנהלת הרשות לקידום מעמד האשה, גברת יהודית פלוטקין, אורחים יקרים, אני נרגש לעמוד כאן היום, בסיומה של כברת דרך ארוכה בתכנון הכנס. לפני כשש שנים התחלתי להתעניין בחלוצי היישוב, אלו שאפשרו את קיומה של מדינת ישראל וטרחו למען בניינה. למדתי להכיר את נושאי התפקידים למיניהם - חותמי מגילת העצמאות, חברי ממשלת ישראל, שופטי בית המשפט העליון ואחרים. כעבור זמן צמצמתי את התעניינותי לקבוצה ייחודית - נשים חברות הכנסת.

מספרן של הנשים לאורך 56 שנות קיומה של מדינת ישראל אינו משתווה לעמיתיהן הגברים בכל תחום בו נבחר להתעמק. לאורך השנים כיהנו 10 שרות בממשלת ישראל לצדם של 180 שרים. 69 נשים נשבעו אמונים עד כה לכנסת ישראל, לעומת 669 גברים. 9 שופטות כיהנו בבית המשפט העליון במעמד קבע, לעומת 46 שופטים. ניתן למנות הבדלים דומים בתחומי האקדמיה, שירות המדינה והשוק החופשי. נתונים אלו נמוכים בכל קנה מידה.

את הרעיון לכינוס חברות הכנסת לדורותיהן העליתי בפני חברות כנסת בעבר ובהווה. הצעות רבות הועלו לגבי תוכן ותכנון האירוע, וההצעה שנתגבשה הובאה בפני הרשות לקידום מעמד האשה. אנו כאן להוקיר את פעלן של חברות הכנסת לדורותיהן, ויחד עם זאת למחות כנגד מספר הנשים הזעום שנבחר עד כה לכנסת ישראל. בהוקרה על פעילותן של חברות הכנסת ולציון מאבק הנשים בארץ ישראל אני כותב בימים אלה ספר ביוגרפיות של חברות הכנסת. נבחרות ציבור ובהן ראש ממשלת ניו זילנד, הלן קלארק, ומזכירת המדינה לשעבר בארצות הברית, מדלן אולברייט, תרמו מנסיונן בכתיבת הקדמה לספר.

ג'ודי וויליאמס, כלת פרס נובל לשלום לשנת 1997, שותפה לכתיבת ההקדמות לספר. נשאלתי על ידה מדוע בחרתי להתמקד בקידום מעמד האשה על פני נושאים כה רבים אחרים. תשובתי אליה היתה, כי מוטלת עלינו האחריות לבצע שינויים בנושאים עמם אנו באים במגע מדי יום, בטרם נפנה לנושאים גלובליים וסבוכים יותר. למעמד האשה משמעויות חברתיות רחבות המהוות חלק מתפיסת עולם שוויונית ודמוקרטית. בחברה דמוקרטית אנו מצווים לבער כל צורה של אפליה. המעורבות לקידום מצב הנשים בחברה גברה, אך נותרו עיוותים שנוצרו בהיעדר מודעות אישית וחברתית מתאימה. עם זאת מודעות ליכולתן של נשים איננה מספקת. על נשים לשחק תפקיד מרכזי יותר בהרחבת תחומי הפעילות שלהן. ייצוג הולם לנשים במערכת הפוליטית הוא בעל חשיבות להשתלבות נשים בתפקידי מפתח בחברה הישראלית.

אני רוצה להודות לרשות לקידום מעמד האשה ולעומדת בראשה, הגברת יהודית פלוטקין, על התמיכה לאורך השנה האחרונה בארגון הכנס, לחברת הכנסת גילה גמליאל, יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האשה, על האירוח שלנו כאן היום. תודה לכם שהגעתם.

תודה רבה. אני מבקשת להזמין עכשיו לדיון לא ארוך שנקיים כאן על תרומתן של חברות הכנסת ותפקידן בנוגע לחקיקה למען נשים. כולכן כל כך הרבה נשים שיש להן מה לומר בנוגע לדברים שייאמרו כאן, לכן ארשה לכן קריאות ביניים והערות. אני מבקשת להזמין את גאולה כהן, חברת כנסת בין השנים 74'-92', הגברת תמר גוז'נסקי, חברת כנסת בין השנים 90'-2003, הגברת ענת מאור, חברת כנסת בין השנים 92'-2003, חברת הכנסת הנוכחית, מרינה סולודקין, חברת כנסת מאז שנת 96' וחברת הכנסת, גם כן בכנסת הנוכחית, גילה פינקלשטיין, שנה וחצי חברת כנסת.

נדמה לי שכשמסתכלים על מצב החקיקה במדינת ישראל, במה שנוגע לנשים בעיקר, יש במה להתפאר. צריך להודות, בהשוואה למדינות אחרות בהחלט יש במה להתפאר, למרות שהמצב בשטח בכל מה שנוגע ליישום, לאכיפה, המצב די אומלל. אבל את חצי הכוס הריקה נניח לרגע. אני רוצה לשאול אתכם לגבי חצי הכוס המלאה שאנו כן רואים, ההערכה שלכן - מה חלקן של הנשים במה שהגענו עד היום? תמר גוז'נסקי, בבקשה.

צהרים טובים. אני רוצה לברך את היוזם, היוזמות, המארגנים והמארגנות של האירוע הזה. בקשר לשאלה של חקיקה לטובת נשים; כבר בתחילת שנות ה-50' התחילה החקיקה בנושא שוויון זכויות האשה, אך ההבדל בין החקיקה באותן שנים לבין החקיקה, נניח, בשנות ה-90', היתה שהחקיקה הראשונה היתה מאוד כוללנית בהרבה תחומים, בזמן שהחקיקה אחר כך נכנסה להרבה מאוד פרטים. הכוונה היא לנסות להתמודד עם, למשל, אפליה במקום העבודה, עם קידום נשים, עם הנושא, נניח, של פיטורי נשים בשל הריון ועוד נושאים רבים אחרים.

אחד הדברים שהשגנו, למשל, זה שבחוק יש השוואה של עד איזה גיל נשים מקבלות דמי אבטלה. לא ייאמן, אך היה מצב שבו גברים יכלו לקבל חמש שנים יותר דמי אבטלה מאשר נשים. לכן אני חושבת שהתרומה היא בזה שהצלחנו להיכנס לנושאים שהם גם בוויכוח כמו הנושא של הטרדה מינית, הצלחנו לחוקק. הבעיה המרכזית היא שיש מעט מאוד כלים להקפיד על הביצוע.

ענת מאור, גם את מעריכה שחלק גדול מהחקיקה למען נשים נעשתה בידי נשים?

אני רוצה לברך את כל הנוכחות שאנו מכירים מהפעילות המאוד מבורכת ואת המארגנים. העובדות מעידות על כך שלנשים יש תרומה אדירה קודם כל בקידום חוקים של נשים, אך לא רק. אתן דוגמה, שחוק שכר מינימום, במיוחד התיקונים שיזמנו, הוא לא קשור לנשים, אך מאחר ש-80% ממקבלי שכר מינימום זה נשים, אז הוא חוק מאוד חשוב.

אני חושבת שנשים, התמקדנו בחקיקה כי הבנו שחשובה פעילות ציבורית, אך מה שלא מעוגן בחוק לא משנה במציאות את החיים של מיליוני הנשים שבמדינה. ועוד דבר; אנו לא הוגים את הרעיונות בחדר האטום. החוק נולד מהשטח, מהמציאות. יש פניות ציבור, יש ארגוני נשים, מביאים את המצוקות האמיתיות, את האפליות, את המקום שהמוח הגברי ממציא איך להפלות למרות חקיקה שיש בה חורים, וכך בעצם מקודמים החוקים, ואני רואה בהם הרבה מאוד ברכה.

באיזו מידה אתן סבורות שזה תפקידן של חברות הכנסת לקדם דווקא חקיקה בנוגע לנשים? גאולה כהן, כשאת היית חברת כנסת האג'נדה שלך היתה אחרת, לאו דווקא עם אוריינטציה נשית. אני שואלת אותך היום אם את רואה את תפקידן של חברות כנסת לקדם את החוקים, את העניין הנשי, את האינטרס הנשי, חקיקה בענייני נשים, מה שבתקופתך אולי לא נעשה?

בתקופתי נעשה, אבל לא כל כך על ידי. אני בהחלט מחשיבה את זה, אני חושבת שזה מאוד חשוב, אך אני חושבת שאני הייתי מרחיבה את המסגרת של מה שנקרא "למען האשה". אני חושבת שלא נעשה מספיק בחקיקה, בהשלכות בנושאי חינוך. היא צריכה לראות את עצמה גם כאם, היא צריכה לראות את כל ההשלכות בחברה על חינוך הילדים שלה. אני הייתי מצפה שיהיו חוקים שקשורים לענייני האלימות והמין ובטלוויזיה - ההגבלות בנושאים האלה. אני חושבת שזה בהחלט תפקידה של אשה, שהיא הרגישה ביותר והנגישה ביותר לנושא של חינוך של הילדים שלה. לצערי, לא כל כך עסקתי בזה, אבל זה, לדעתי, דבר שצריך להיכנס, צריך לעניין את חברות הכנסת מאוד. לדעתי, גברים פחות רגישים לנושאים האלה. כמובן, גם הנושא של אשה מוכה ואונס בתוך המשפחה, ולא רק על מעמד, זכויות, משכורות ודרגות, שזה מאוד חשוב. אני חושבת שיש הרבה יותר להרחיב את המעגל.

אני רוצה לשאול את שתי חברות הכנסת המכהנות, חברות הכנסת סולודקין ופינקלשטיין, באיזו מידה אתן, שבאות כמייצגות של ציבורים, לאו דווקא כמייצגות ציבור נשים, ממש לא, באיזו מידה אתן רואות לעצמכן מחויבות ומגויסות לעניין החקיקה לטובת נשים?

אני מייצגת בכנסת ציבור של עולים חדשים, אך כל ענייני הנשים - יש לנו גם שתי ועדות: של גילה גמליאל ושל זהבה גלאון, שיצאה נגד סחר בנשים. אנו משתתפים בישיבות, עושים חוקים פרטיים, ומחויבות טוטאלית לכל ענייני הנשים.

אני רוצה להדגיש; בשבילי, גאולה כהן וגם תמר גוז'נסקי, אני למדתי מהן איך להיות חברת כנסת במדינת ישראל. למדתי מהן נאמנות לנושא אידיאולוגי, לכל אחת מהן יש נושא אידיאולוגי, וגם רגישות חברתית עצומה.

חברת הכנסת פינקלשטיין, באיזו מידה את רואה מחויבות אישית כחברת כנסת אשה לעניין הנשי?

אני מקדמת חוקים בנושא חד הוריות, זכות ללמוד. אני נאבקת עד הסוף נגד משרד האוצר בנושא פנסיה של נשים, וגם כל החוקים של ענישה לאלה שמתעסקים בסחר בנשים - שנתיים אנו בוועדת חקירה של זהבה גלאון, ועשינו דבר מאוד חשוב, במדינה שלא רצו להכיר שסחר בנשים זה פשע מאורגן.

למעלה מעשרים שנה שלא שמעו את קולה של האשה הדתית-לאומית במפד"ל בכנסת ישראל. היו שתי חברות כנסת לפניי - טובה סנהדראי ז"ל ושרה שטרן-קטן ז"ל, והיה חסר והיה קשה להיכנס. כשנכנסתי פנימה אחרי שריון בתחילה של המקום השמיני, ואחרי שלוש שנים, לפני שנה וחצי כשהיו הבחירות באופן פתאומי - שריון של מקום חמישי, שנעשה במאבק רציני, כדי להשיג את המקום החמישי היינו צריכות לנסוע לשוק הכרמל, לקנות צפצפות במשקל ולהגיע צעירות, זקנות, מבוגרות עם משרוקיות ולשרוק ולנתק את המיקרופון לגברים עד שהם יעלו לבמה ויגידו: שריון המקום בדתית-לאומית במפד"ל הוא מקום חמש, כי ראיתי שנה קודם, כשנבחרתי למקום שמונה, שעבדתי ועבדתי, ובסוף, כשהודיעו את התוצאות, חמישה מנדטים, הבנתי שהכנסתי חמישה גברים לכנסת, ואני, מקום שמונה, נשארתי בחוץ. אז הפעם עמדנו על זה שהשריון יהיה למקום חמש. נכנסתי לכנסת, הבנתי שאני מחויבת לנשים שעזרו לי במאבק.

הנושא הראשון שפעלתי בו, שהרגשתי מצוקה גדולה מאוד, זה זעקת הנשים המסורבות גט, שהזעקה שלהן אינה פרטית שלהן, אלא זעקה של כולנו, והטרגדיה שלהן היא של כולנו, של כל עם ישראל. אז החלטתי שזה יהיה הנושא הראשון שבו אעסוק. ואכן יזמתי חקיקה להעניש את סרבן הגט, שייאלץ להיות בצינוק 14 יום - 7 ימים, אחר כך לצאת, לפי החוק, לשבעה ימים נקיים, ועוד 7 ימים, ונקווה שאחרי זה הוא ודאי יחליט שהוא נותן את הגט, ועוד נושאים שיעזרו לאותן נשים שאסור להחריש לסבלן ואסור להתעלם מסבלן.

הרשו לי לומר שהאירוע הזה הוא מיוחד במינו, חשוב מאוד, ולכן גם לגברת גמליאל וגם לגברת פלוטקין וגם לבחור שהגה - כל הכבוד.

אני הייתי יועצת ראש הממשלה כמעט שבע שנים, ועבדתי מול גלריה נפלאה של חברות כנסת. מה ראיתי המיוחד בהן - כל חברת כנסת ייצגה רעיון מסוים, מפלגה מסוימת, אבל הגדולה שלהן היתה שהן ידעו להתעלות על הכל ולהתמקד בנושא מעמד האשה כאשר היתה חשיבות בזה. לכן אני מאוד הערכתי את עבודתן, ומגיע להן תשואות על כך.

אזכיר לכן רק חוק אחד שאולי נשכח מלב, אך זו היתה אחת הפעמים שחברות הכנסת מקצה אחד לקצה השני של הרובד של המפלגות התאחדו והשיגו הישג מרשים: 1965, החוק שנוגע לירושה, שנשים שהיו לפני כן מקופחות ולאחר מכן השיגו הישגים שהיום האשה מקבלת מחצית מהונו של בעלה.

תודה. אני רוצה להעביר את השאלה ליושבות כאן בפאנל; באיזו מידה המחויבות לעניין הנשי צריכה לעתים לגבור, ויש לפעמים שיש ניגוד אינטרסים בין האינטרס הנשי לבין העניין המפלגתי, הפוליטי הצר. האם בנושאי החקיקה צריכות חברות כנסת להעדיף את האינטרס של חקיקה למען נשים, גם אם הוא עומד בקונפליקט לפעמים?

אני חושבת שהנושא של הסולידריות בין חברות הכנסת הוא באמת מרכזי ביותר והוא חשוב, וגם בגלל זה הצלחנו לקדם הרבה מאוד מהחוקים. גם בדברים שלא הצלחנו נאבקנו במשותף, כמו הבטחת ייצוג נשים בפוליטיקה - העלינו את זה מכל הזרמים ולא הצלחנו לקדם.

אך אני בכל זאת רוצה לשתף אתכם בדילמה; האינטרס המפלגתי אינו צר. יש דברים ערכיים שאם הם מתרחשים, אי אפשר לומר שזה לא פוגע בנשים. דוגמה מאוד קונקרטית זה תקציב מדינה. נשים, שהן הראשונות להיפגע בדרוויניזם חברתי ובהרס מדינת רווחה, לא יכולות רק לדבר על סולידריות נשית, כשחלק מהמפלגות תומכות במדיניות שפוגעת בגמלאיות ובחד הוריות ובנשים שמשתכרות נמוך. לכן אני חושבת שהסולידריות ושיתוף הפעולה הוא הכרחי, אך אנו לא יכולים לא לשים לב לדברים במדיניות - זה לא באינטרס מפלגתי - שפגיעתם בנשים היא מעבר לחקיקה, כמו דרוויניזם חברתי, כמו כוחנות, כמו תרבות של פגיעה בחוק.

אבל מאותו רגע שיש תקציב שפוגע באותם אינטרסים של נשים או מיעוטים וחלשים, האם את מצפה מאותה חברת כנסת שתהיה נאמנה להסכם הקואליציוני ולאינטרסים של מפלגתה, או לעניין הנשי?

אני לא רוצה לשפוט נשים בקואליציה, כי יש בעיה של משמעת קואליציונית, וכולנו נאלצנו להצביע בניגוד לדעתנו. אבל אני רוצה לומר שאי אפשר ביד אחת לומר שאנו בעד קידום נשים וביד שנייה לא להתנגד למדיניות שהיא אנטי נשים והיא פוגעת מעבר לחוקים ומורידה אנשים מתחת לקו העוני ומתחת לכבוד האדם.

יעל, אני חושבת שהשאלה שלך מאוד טובה. הצבעתי כמה פעמים נגד הקואליציה. ב-98' זה היה הנושא של חצי נקודת זיכוי. בגלל שאני ועוד כמה חברים בקואליציה שהצביעו נגד, יש לנו עדיין חצי נקודת זיכוי.

אל תשכחו שתקרת הזכוכית בפוליטיקה הישראלית טרם נפרצה, ואנו רוצות לעשות את זה, וכמו שאמרנו קודם, בבחירות הבאות שיהיו 50% נשים, 50% גברים, אמן כן יהי רצון.

רציתי לדבר על החוקים שאינם ספציפיים לנשים, אבל יש להם השפעה אדירה על נשים. למשל, חוק יום חינוך ארוך. בחוק ההסדרים מדי שנה דוחים מזה 14 שנה, למשל, את חוק יום חינוך ארוך. מדובר בפגיעה בציבור האמהות העובדות שלא יכולות לצאת ליום עבודה מלא או נאלצות לעבוד חצי משרה, או לעתים לא לצאת בכלל לעבוד. הנתונים מדברים בעד עצמם. 50% מהנשים לא עובדות, למעלה מ-40% נאלצות לעבוד במשרה חלקית. מדובר פה בפגיעה בחופש העיסוק. זה לא חוק שמדבר ספציפית על נשים, אך יישומו של החוק יסייע לנשים לצאת ולעבוד. אני מצפה מחברות הכנסת שיקדמו את יישומו של החוק.

שיוותר נשים ידאגו לכך שהצעות החוק יקודמו ויתקבלו, ותקציבים יועברו להתמודד עם הבעיות. המספר של הנשים הוא חשוב, לא רק האיכות. וכאן אני פונה לכל מי שנמצאות כאן - אנו שנתיים לפני בחירות. אנו צריכות לדאוג שלפעם הבאה יהיו לפחות 25-30 חברות כנסת, וזה תלוי בכם.

לשאלה העקרונית על תפקידה של חברת הכנסת, האם היא צריכה להעדיף את החקיקה או הסנגוריה על ענייני נשים, על עניינים אחרים - פה אני קצת מסתייגת. אני חושבת שחברת כנסת שנבחרת צריכה להיות פעילה במגוון הנושאים, להשפיע במדיניות ובכלכלה ובחברה.

אנחנו קודם כל צריכות למלא את חובתנו לאותו "אני מאמין" אידיאולוגי, פוליטי, ערכי ולא אישי ולא נשי ששלח אותנו לכנסת. כמובן, בתוך זה אנו צריכים לעשות, לראות את הדברים, כי אני חושבת שחקיקה בנושא של אם ובנושא של חינוך, יום לימודים ארוך - הם בפירוש שייכות לעם ישראל כולו.

תמר גוז'נסקי, אני רוצה לשאול אותך; האם את מנסיונך למדת שיש לובי נשי בכנסת, כאשר חברת כנסת רוצה להעביר חוק כלשהו, יש אחוות נשים? יש תמיכה? יש פרגון? יש לובי נשי שתומך בך?

באופן כללי אפשר לומר שיש שיתוף פעולה מאוד מועיל וחשוב, אך הוא לא מוחלט ולא תמיד ולא בכל מקרה. לכן חברות כנסת לא תמיד התגייסו לסיוע או לעזרה או לתמיכה בחברת כנסת שיזמה חוק, כי בסופו של דבר יש ויכוחים אמיתיים.

כמובן, לא כל חברות הכנסת מגדירות את עצמן פמיניסטיות, אך גם אלה שמגדירות עצמן פמיניסטיות, השאלה היא גם איזה מין פמיניזם. יש כל מיני סוגי פמיניזם, ויש תפיסה פמיניסטית שהיא חברתית ורואה את האשה כחלק מהחברה בנושא הזה, ויש גם ראייה אחרת.

אני מאוד מעריכה את העובדה שהפעם נבחרו לכנסת 18 חברות כנסת - שיא בכל הזמנים. לא היה דבר כזה בתולדות הכנסת. אך עדיין רחוק מאוד המצב שהיינו רוצות להיות, שתהיה אשה שרת הביטחון, אשה שרת האוצר, שיהיו נשים במקומות שבאמת מקבלים את ההחלטות. לצערי הרב, עדיין נתפס שנשים, גם כשהן נבחרות לתפקידים, צריכות קודם כל למלא את הנושאים המוגדרים, נושאים נשיים. נשים זה חינוך, נשים זה רווחה.

האם באמת יש קונפליקט, האם במאבק הזה שאנו מעודדים אותו וכל כך רוצים בו של חברות כנסת לאינטרס הנשי, האם הוא עומד בסתירה לאיזו מחויבות עם הפעילות בתחום המדיני-פוליטי? היום חברות כנסת מנסות להעביר חוק שתהיה נציגות של 25% לנשים בכל משא ומתן מדיני-פוליטי. האם אין פה בעיה, קונפליקט בין האינטרס שהן משדרות לבין העניין המפלגתי-מדיני-פוליטי?

הקונפליקט הוא במפורש לא אצל נשים. לנו ברור שאנו מנהיגות לאומיות, מנהיגות חברתיות וביטחוניות. אשה בת מלך פנימה וכל אשה פסולה לעדות הוא לא רק בדת. הגברים לא יפנו לנו בהתנדבות אף תחום, ובטח לא במנהיגות. אך אין חברת כנסת, להערכתי, שלא הלכה בשני תחומים, אף פעם לא הסתגרה בגטו הנשי, אך פעלה בו בנחישות, ובמקביל כל תחום חברתי, מדיני, ולכן יש נשים בוועדת חוץ וביטחון ויש נשים בוועדת הכספים.

אך אני מאוד מסכימה עם תמר; אין לי ספק שזה חלק גדול מהמאבק. יחד עם זה אני לא רוצה לעשות פיחות ערך מתחומים חברתיים ומתחומי חינוך, זה תחומים שאני בהם מאוד התמקדתי, ומאוד חשובים גם. אני מרגישה שאנו כנשים צריכות לשדר בתחום הביטחוני והמדיני ותביעה כן להיות בקרב ה-25% של מקבלי ההחלטות, כי אחרת החברה בעצם לא נתרמת מהפוטנציאל של נשים. הגברים נכשלו בניהול מדינת ישראל. המדינה היא כוחנית, היא לא חברתית, היא לא סולידרית. לכן אנו צריכים להיאבק על הקול הנשי, כי הוא ייתן איכויות ודפוסים אחרים. מבחינה זו אני מרגישה שהמאבק הוא למען פוטנציאל חברתי אחר של המדינה, כמו גם לקדם את הנשים עצמן.

גילה פינקלשטיין, אני רוצה לחזור אתך לשאלת הלובי הנשי, אחוות הנשים בכנסת. נדמה לי שבהזדמנות נדירה שמענו לאחרונה על התארגנות של כל חברות הכנסת יחד לדרישה שיהיו ייצוג של רבע בכל משא ומתן מדיני-פוליטי. האם את באופן אישי מרגישה את אותה אחווה, סולידריות, פרגון בין חברות הכנסת? בכנות.

מאוד חשוב שאשה תשתתף במשא ומתן, היא מתאימה מאוד, ומתאימה יותר מגבר, כי יש לה תכונות שמתאימות יותר למשא ומתן. זה נושא חשוב, וצריך לראות שבכל משא ומתן תהיה נציגות של נשים.

באופן כללי בכנסת הנוכחית אני מרגישה שבאמת חברות הכנסת אתי ותומכות בי, אך דווקא לאחרונה, בשבוע שעבר, אירע מקרה מאוד משונה ומוזר, ואני עדיין לא הצלחתי לתת לזה הסבר. אני העליתי להצבעה בקריאה טרומית את כבוד המורה. כפי שידוע לכם, מעמד המורה בהידרדרות, ואנו חייבים להעלות את מעמד עובדי ההוראה, בעיקר לאור ההידרדרות הרבה. המורים הם שק החבטות, כל דבר שקורה בבית הספר - המורה אשם, אין יחס של כבוד, אין סמכות מורית.

כפי שידוע לכם, יש חוק זכויות התלמיד, שיישמו אותו לפני שלוש שנים. ראיתי באותו חוק שחסר סעיף מאוד חשוב - סעיף של זכות התלמיד, שזה לתת כבוד למורה, שזו זכות, ולא נאמר שם שום דבר. איפה הכבוד למורה? ועכשיו מתחילה שנת הלימודים. היום הכנו את החוק הזה לקריאה ראשונה, זה עבר בשבוע שעבר בקריאה טרומית עם תמיכה של 34 חברי כנסת, ואז אני רואה מתנגד אחד. אני בודקת מיהו, בטח חבר כנסת מהאופוזיציה שיש לו משהו נגד חינוך, כי איך אפשר להסביר, להתנגד לכבוד המורה וכבוד עובדי ההוראה? אני ניגשת ובודקת במחשב, והמתנגד הוא אשה - חברת כנסת. תשאלו למה לא קראתי לה לשיחה - אני חושבת שדבר כזה הוא חוצה מפלגות, חוצה קואליציה-אופוזיציה, ועם סיום המושב הזה, כשנתפנה, אני מתכוונת לדבר עם חברת הכנסת, שתסביר למה היא התנגדה, כי לא הגיוני להתנגד לכבוד המורה. זה החינוך שאנו נותנים לנוער שלנו? צריך להתחיל מכבוד המורה.

חברת הכנסת פינקלשטיין אומרת: יש רגעים שבהם אני מצפה לאותה אחוות נשים, לאותו לובי נשי שיסייע לי.

הלובי הזה תמיד מגיע, ומשום מה, לא הגיע.

אני לא הייתי חברת הכנסת שהתנגדה להצעת החוק הזאת, אך בעניין הזה ייתכן מאוד שההתנגדות היתה מהותית. בסך הכול, מתן כבוד למורה זה משהו שתלוי קודם כל במורה. אני אישית לא חושבת שאנו יכולים לדאוג לזה בחקיקה.

ועדת היגוי שישבה על זה חודשים אמרה: ליידע, מודעות ציבורית, ליידע את התלמיד: תן כבוד למורה, דרך ארץ.

באופן כללי יותר ובמנותק מהחוק אני רוצה לומר מספר דברים; קודם כל לגבי המחויבות של חברות הכנסת לפעילות, אם בחקיקה אם בדרך אחרת, פעילות למען נשים; אני חושבת שחייבת להיות מחויבות טוטאלית לנושא הנשים. נראה לי שיש לכך שתי סיבות; אני חושבת שרוב חברות הכנסת, לפחות אלה שמכהנות היום, אם לא כולנו, אני לפחות הגעתי לכנסת, התמודדתי על משבצת ששוריינה לנשים, זו הבטחת ייצוג של נשים. נשאלת השאלה האם אנו משריינים מקומות לנשים רק כדי שיגידו שיש אשה, או אנו אומרים: צריך לנשים כי צריך לקדם נשים, לא כדי שיהיו חברות כנסת, אלא כדי שתפעלנה למען נשים. אני חושבת שיש איזה טעם נפגם להיבחר לכנסת על ידי הבטחת ייצוג כאשה ולזנוח את זה לחלוטין. אני לא קובעת עכשיו את סדרי העדיפויות, מה קודם ומה אחר כך.

הסיבה השנייה, וזה משהו שראיתי בכנסת הנוכחית, יימצאו הרבה גברים, הרבה חברי כנסת שתמיד או מדי פעם יתמכו. אני לא בטוחה שיש מספיק, אם בכלל, חברי כנסת שייזמו. זה תפקיד הנשים.

אני רוצה להעלות נקודה חשובה; איך זה שהייצוג של נשים בכנסת הוא כל כך נמוך?

שם המשחק - לעשות שלום, שלא תהיה כוחנות, שנחזור להיות מדינה נורמלית, ושנית - להיאבק על חוק להבטחת ייצוג בכנסת. המחשבה שאפשר גם להיות חברה כוחנית וגם שנשים יפרחו בה זו אשליה, ואמרתי - חוק להבטחת ייצוג בכנסת. שלישית - כל אחת מאתנו במפלגתה היא, להעביר הבטחת ייצוג כמו שעשינו במרץ. לכן אנו ארבע נשים בכנסת, ובנוסף - כל אשה עם חברותיה ועם אחרות. אם נהיה יותר נשים, בטוח נשיג יותר.

אני מעריכה שהייצוג של הנשים מושפע מכך שנשים לא מחוברות, מחוברות פחות, למסלולים המקובלים של כניסה לפוליטיקה הישראלית, אם זה המסלול של הצבא - אתם יודעים שגברים שסיימו צבא, כמעט בלי שום תקופת צינון הוקפצו מייד לשרות, לא רק לחברי כנסת, או המסלול השני, שזה המסלול של הכסף, של העסקים וכו'. אלה מסלולים שבדרך כלל נשים לא נמצאות בהם. לכן ככל שהמסלולים האלה ייחלשו ותפיסות אחרות יעלו, יש יותר סיכוי לנשים.

אני גם בעד זה שפעילים בתוך מפלגות יראו את הנושא הזה כנושא מרכזי. יש מפלגות שאצלן זה אידיאולוגיה - שלא יהיה ייצוג נשים. זאת בעיה שאנו לא יכולים, לדעתי, להתערב בה, אך עדיין יש מספיק מפלגות שבהן אין האידיאולוגיה הזאת, לכן העניין הזה של הבטחת ייצוג הוא דבר מרכזי.

ההערות האחרונות די מייאשות אותי, כי לפי מה שאתן אומרות, צריך לחכות המון זמן.

אני חושבת שאשה היא יצור פוליטי ממדרגה ראשונה.

בהנחה שמחיר הלחם זה פוליטיקה.

הכל זה פוליטיקה. אמרו כאן שנשים יותר שוות מגברים ויותר חכמות מגברים - אני לא יודעת על ה"יותר" הזה. אי אפשר להשוות. אני נגד שוויון בכלל במובן הזה, אני יותר בעד צדק. שוויון זכויות כן, אך לא שוויון בתכונות.

אני חושבת שאשה היא יצור דיפלומטי ממדרגה ראשונה, יש לה אומץ לב, אני ראיתי את זה מ-20 שנות חיי בכנסת- -

למה היא לא מגיעה לשם?

על השאלה הזאת דנו כל כך הרבה, יש כל כך הרבה היסטוריה, איך האשה הגיעה למצב כזה שבו היא מיעוט.

אני רוצה קודם כל לומר לאשה שיש לה כוח אדיר, היא באמת יכולה לשנות את החברה. אני לא חושבת שהחברה שלנו כוחנית, ואני גם חושבת שהאשה היא לא כוחנית. האשה היא אכזרית יותר מהגבר כשצריך, היא רחמנית יותר מהגבר כשצריך, ואי אפשר לומר שפתאום יהיו נשים והמדינה הזאת תהיה רכה ועדינה. זה לא כך. ראינו את כל המלכות בהיסטוריה, אליזבט פה ואליזבט שם, איזה נשים אכזריות ואיזה מלכות אכזריות הן היו.

אם יש לי מסר אחד, לומר לצעירות פה ולאלה שרוצות להיכנס לפוליטיקה; יש לנו, לדעתי, כל הכישורים האלה של אומץ לב, של מעשיות, של דיפלומטיה, גם של אכזריות ורחמנות כשצריך - כל הדברים האלה שחשובים מאוד בעשייה הפוליטית, ולהגיע לאו דווקא לנושא של חברתי וחינוכי, להגיע לכל המשרות הכי גבוהות בפוליטיקה כדי שהן יוכלו להשפיע בתחומים האחרים.

קידום הנשים בפוליטיקה זה בעצם חלק מהשינוי בחברה. צריך לזה סבלנות, יש הרבה מכשולים לאשה, אך לכן, לדעתי, הנשים במפד"ל שילבו ידיים, פעלו יחד, המשיכו במאבק, ונקווה שנמשיך במאבק. בהחלט אני יכולה להראות את הציונות הדתית כדוגמה במאבקה האחרון.

אני לא מסכימה שאנו חברה כוחנית בגלל שאנו חברה הנלחמת על קיומה, ולכן יש לזה חוקים. שנית, אני נולדתי וחונכתי במדינה אחרת לגמרי, והאשה הקוסמונאוטית הראשונה היתה מברית המועצות בשנות ה-60'. אני אומרת: יותר ביטחון עצמי, יותר להופיע בתקשורת. אני כוכב של תקשורת בשפה הרוסית, ואני ממליצה לכולם להיות כוכבים בשפה העברית.

זאת מלחמה. אני עשיתי פה כנס כשהייתי יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האשה - נשים באוניברסיטאות, כמה נשים הן פרופסוריות מן המניין, וזה כאילו מגרש נשי, כך שכמו בכל חברה, בכל מקצוע זה מאבק. בכנסת מכהנת אנו 120, מתחלף בכנסת הבאה בסף הכל שליש. אם בשלם אנו עכשיו 15%, זה כבר השיא, אז גם בשני שלישים אנו 15%. בשליש שמתחלף אין שום סיכוי בעולם שפתאום 40, אלה שייכנסו חדשים, פתאום יהיו כולם נשים. כך שיש להבין שזה מאבק. המאבק שלנו היה בתוך המפלגות, ועשינו על כך תחרות בין המפלגות, זה הבטחת ייצוג לנשים. לכן אתן רואות היום יותר נשים בכנסת, בשל הבטחת הייצוג, שבמקרה גם היתה אצלנו במפלגה.

דבר נוסף; אני מבקשת מכן, בואו לא ניכנס למתחם הזה, שאומרים: נשים לא מפרגנות לנשים. דעו לכם, זה לא נכון. כמו שאומרים: נשים לא מפרגנות לנשים, אפשר לומר: גברים לא מפרגנים לגברים. אם יש מקום אחד שזה ראש רשות או מקום אחד שזה חבר כנסת, אז עשרה, עשרים מתמודדים על זה, אז גם עשרים נשים מתמודדות. נשים מפרגנות לנשים, ואנו צריכות לא להיכנס לאותה מהמורה שרוצים להכניס אותנו לתוכה ולומר: אתן אשמות, אתן לא מפרגנות אחת לשנייה. אז שיהיה לכולנו הרבה בהצלחה.

תודה רבה. אני רוצה לאפשר לדור הצעיר, שאנו תולים בו כל כך הרבה תקוות, לומר משהו.

זה חייב להתחיל במערכת החינוך, אך לא רק כפי שהשרה לבנת אמרה, לקדם את הנשים ואת הבנות הצעירות ולתת להן את הכלים, אלא גם לחנך את הגברים, את הבנים, כי הם לא מקבלים את החינוך. יש לי תחושה שאם הייתי תלמיד שעובר את ההדרכות האלה, הייתי מרגישה מאוימת. צריך לחנך את הבנים גם לקבל את האשה ולראות את כל הכוחות שיש לה להציע, ואז אולי בשלב מאוחר יותר יהיו 50% נשים בכנסת, ולא 3 שרות.

אני מכפר מול כרמיאל. אני רוצה לדבר על חוק היועצות, שזה מינוי ליועצת בכל רשות. ראש הרשות ממנה יועצת ברשות שלו, והיא הראשונה שיוצאת בתוכנית ההבראה. אם ראש הרשות לא ממנה, שר הפנים רשאי למנות במקומו. אף פעם שר הפנים לא מינה יועצות.

בנוסף, היועצת מקבלת את המינוי, שזה נוסף לתפקיד שהיא עושה במועצה. זה לא מינוי עם תקציב. אין לה תקן, והיא הראשונה שיוצאת מהמועצה. אז בשביל מה ממנים? איך נעשה שינוי? איך היועצת תעשה שינוי? אתם רוצים 50% בכנסת? איך יהיה, אם אנו לא עושים שינוי בפריפריה, בכפרים?

אין ספק שהשינוי צריך להתחיל הרבה יותר מלמטה.

אני רוצה להודות לחברות הפאנל, אני רוצה להודות לכולכם, בעיקר לחברות הכנסת מהעבר שטרחו ובאו לכאן. תודה רבה, ולחברות הכנסת המכהנות - שיהיה מושב הבא מוצלח מאוד. תודה רבה.




הכנס הסתיים בשעה 15:00.