כנסת פתוחה

העצמת נשים כאמצעי למוביליות חברתית – הצגת תוכניות המופעלות על ידי הג'וינט

5
הוועדה לקידום מעמד האישה
9.11.2004

הכנסת השש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי


פרוטוקול מס' 133
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה
יום שלישי כ"ה בחשוון התשס"ה, (9.11.2004) שעה 11:30


ס ד ר ה י ו ם

העצמת נשים כאמצעי למוביליות חברתית – הצגת תוכניות המופעלות על ידי הג'וינט

חברי הוועדה: אתי לבני – היו"ר
זהבה גלאון

רותי ירון – ג'וינט ישראל
רותי דוד-אמיר – ג'וינט ישראל
חיה גרף – מנהלת תוכניות בכירה, ג'וינט, אגף שילוב עולים
צבי פיין – משנה למנכ"ל ג'וינט ישראל ויושב ראש ועד מנהל אשל
ריבה אברמוב-פסחוב – מנהלת, עמותת "לאה", ג'וינט ישראל
זהבה שמעון – ראש תחום עולי קווקז שילוב עולים
דליה בורגנה – מנהל תוכניות, תחום עולי קווקז, עמותת "גוונים", ג'וינט ישראל
אידה בן-שטרית – מנהלת אגף מידע ופרסום, אחראית על מעמד האישה, משרד העליה והקליטה
שמעון דוד – מפקח לפרוייקטים ולקידום אוכלוסיות מיוחדות, משרד התמ"ת
חיה דסקל – מנהלת המחלקה לוועדות ערר וסיוע לבודדים, משרד הרווחה
ד"ר דליה פיסמן – ממונה על פרוייקטים ותוכניות לאוכלוסיות יעד, הסוכנות היהודית
תא"ל דבורה חסיד – יוהל"ן, משרד הביטחון
עו"ד נורית אמיתי – הועדה לקידום עורכות הדין ומעמד האישה, לשכת עו"ד ישראל
עו"ד שלומית דויטשר – יושבת ראש הועדה לקידום עורכת הדין בלשכת עורכי הדין
נעמי שפירא – ממונה על מעמד האישה, משרד לביטחון פנים
רבקה שקד – נציבות שירות המדינה
מיכל וולך – מנהלת הדרכה, מט"י ירושלים
נדיר אסעד- רכז פרוייקטים, מט"י כפר ירכא
רינת אשר
אני ברכה ארג'ואני, יושבת ראש הארגון לזכויות הדיור
נטלי מנשווילי – מנהיגת נשים יוצאות גרוזיה
חוה פרנק – בעלת עסק לשמלות כלה והפקת אירועים
אביגיל רחמנוב – פעילה בקהילה, מתנ"ס עכו
אנה אבשלום – רכזת ת' צבא, מתנ"ס עכו

דלית אזולאי

חבר מתרגמים בע"מ






העצמת נשים כאמצעי למוביליות חברתית – הצגת תוכניות המופעלות על ידי הג'וינט

שלום לכולם. אני רק רוצה לספר שמהניסיון שלי אני הייתי בכנס שדרות בשבוע האחרון והלכתי לפגוש נשים חד הוריות, עולות חדשות, ויש שם פרוייקט של הג'וינט שלוקח אותן להכשרה מקצועית לשנה ומלמד אותן מקצועות שכבר יש ביקוש באזור הזה. והנשים, מיד כשתסיימנה את הקורס הזה, מיד יש להן עבודה, ואמהות חד הוריות.

אני התרשמתי עמוקות מהמאמץ, מהרצינות, מהמחוייבות, מהנחישות ומהנחרצות של אותן עשרים נשים שאני פגשתי. יש הרבה בעיות אחרות שצריך לעזור להן בנושאים אלה, אבל הפעילות של הג'וינט באמת מרשימה ביותר, לפחות ממה שאני ראיתי, ובטח נשמע דברים נוספים. בבקשה.

שמי ד"ר צבי פיין, ותודה רבה לך היושבת ראש אתי לבני, חברות וחברים. אנחנו נדון כרגע בפעילות של הג'וינט העוסקת בהשמת נשים כאמצעי למוביליות חברתית, אבל תחילה נשמע כמה דקות, אני אשמיע כמה דקות, על הרקע של הג'וינט כהכנה לנושא. אפשר? אני משנה למנכ"ל הג'וינט בישראל, ותכף נכיר לכם את חברותיי, אז אני אתחיל בלי המצגת. נלך בקצב, כי הרבה יותר מעניין מה שנשמע על התוכניות מאשר על הרקע של הג'וינט, אבל גם זה חשוב.

זה המס שאנחנו משלמים.

נהפוך את המס לקטן כמה שאפשר. לפניכם המברק שלמעשה מבשר על יסוד הג'וינט. הג'וינט התחיל כאן בארץ ישראל לפני תשעים שנה. המברק הזה חתום על ידי הנרי מורגנטאו האב שהיה שגריר יהודי-אמריקני בתורכיה לפני תשעים שנה בדיוק. היהודים בארץ ישראל היו בלי אמצעי מחיה, נותקו במלחמת העולם הראשונה מהחלוקה, ואחר כך הוא פנה לידידיו בניו יורק להעביר חמישים אלף דולר לועדה ברשותות של רופין, כאן בארץ ישראל, בכדי לתמוך ביהודים. אם כן, זו תחילת הדרך. ארגון אמריקאי התחיל כאן למעשה בישראל וממשיך עד היום. בקיצור אם כן, הג'וינט משנת 1914 עד 1942 עסק בסיוע כאן בישראל, עסק בהקמת תשתיות, תוכניות לילדים, בתי אבות, סיוע להקמת עסקים, עזרה רפואית. הג'וינט היה בין מקימי האוניברסיטה העברית בירושלים ותשתיות רבות אחרות. עסק גם בהדרכה ובהפעלה. הג'וינט היה הגורם המממן המרכזי של הבריחה וההפעלה. בשנת 1948 פנתה ממשלת ישראל, יחד עם הסוכנות היהודית לג'וינט, להקים את ג'וינט מלבן בשביל לעזור לאוכלוסיות מיוחדות.

ובכן, הם עסקו בקליטת המאסות הקריטיות, אבל הזקנים, הילדים במצוקה, הנכים, העוורים, חולי הנפש וכולי וכולי, בתחילה הג'וינט טיפל בהם – הקים מוסדות מלבן שהם קיימים עד היום הזה. הג'וינט גם לפי פניית ממשלת ישראל עסק בהבאת יהודים מתימן, מעיראק, מ"מרבד הקסמים", וממבצע "עזרא ונחמיה". אחר כך עסק בהקמת מוסדות מלבן, כולל גם בשנים לאחר מכן, את המכון הגדול במדינת ישראל, בשותפות של ממשלת ישראל והג'וינט – מכון מחקר של מאיירס רוטל, וגם את המרכז לחקר מדיניות חברתית שבהחלט בשביל חברת הכנסת – את בטח מכירה את הנושא הזה, כמעט כולו במימון של הג'וינט. הקים את אלכא ואשלים, ונספר על זה תכף.

אם כן, הג'וינט הוא שותפות של יהדות ארצות הברית והעם בישראל, במיוחד הממשלה, יחד עם הרשויות המקומיות, עמותות מקומיות. הוא ארגון א-פוליטי לחלוטין. הוא מזהה קשיים ומענים ברמה הלאומית בתחומים מוגדרים. לא בכל התחומים. אין אפשרות, אין כסף. מפתח שירותים לאוכלוסיות הללו. יש שיקולים כלכליים רבים לפיתוח הפרויקטים, כלומר – לא להיות רובץ ולא להיות רועץ למדינת ישראל. עוסקים בחדשנות. בראייה מערכתית הג'וינט לא עוסק בפרויקטים, אבל משתדלים להגיע להשפעה מערכתית. עוסקים בהטמעת הפרוייקטים הללו, בהעברתם ובפיתוח פרוייקטים חדשים. אם כן – מה האוכלוסיות שעוסקים בהם? – ילדים ונוער בסיכון באמצעות אשל"ים שהיא בשותפות של חמישה משרדי ממשלה והג'וינט. אש"ל – אגודה של תכנון ופיתוח שירותים בעד הזקן בישראל. שותפות של ארבעה משרדי ממשלה והג'וינט – עולים – זה מה שנשמע כרגע וזה יהיה הדגש העיקרי שלנו – קווקזים, בוכרים, אתיופים – על זה נשמע תכף, גם נכים – ברוחב – עוסקים בתעסוקה בהתנדבות, פילנטרופיה והתנדבות.

אם כן, עוסקים גם במחקר ופיתוח כפי שציינתי – מכון מאיירס רוטל ברוקדייל, מכון טל, ועוסקים גם ביישום יידע למדינות אחרות ולקהילות יהודיות אחרות. התקציב של הג'וינט השנתי בישראל הוא כמאה מיליון דולר, מתוכם יהודי ארצות הברית והפדרציות באמצעות המגבית, מעבירים את הסכום הזה יחד עם קרנות אחרות של תרומות וכולי, ארבעים ושתיים מיליון דולר, יש "מאצי'ין" של חמישים ושמונה, של הממשלה, של הרשויות, של עמותות אחרות. אם כן זה הג'וינט, והג'וינט, לגבי הנושא שלנו, הג'וינט עוסק בין היתר גם בקידום תעסוקה ויזמות לנשים עבור אוכלוסיות מיוחדות. עוסקים בתוכניות מינוף של נשים יהודיות חרדיות, ערביות, דרוזיות ובדואיות – ונשמע על זה עכשיו, תכף, והפעילויות האלה כוללות העצמה, תעסוקה ויזמות. והכוונה היא לאפשר לנשים במיוחד לצאת לעבודה, להרוויח, גם ליהנות מכך, ועכשיו ברשות יושבת הראש, אני אתן אולי את רשימת הדוברות, ואנחנו נשמע אם כן על השיטות והגישות, החסמים וההזדמנויות שישנן בתחום הזה. אז בבקשה.

גברת זהבה שמעון – ראש תחום קווקז, אגף שילוב עולים, תעסוקה ויזמות – בבקשה.

צהרים טובים. אנחנו נדבר על נשים ועל העצמת נשים, והעצמת נשים לא כפריבילגיה או כמשהו שניתן להן ליהנות, מתעסוקה וגם העצמנה, אלא – העצמת נשים כציר מרכזי בהובלת משפחה למוביליות חברתית, ולחוסן משפחתי. אנחנו בתוך הצוות יושבות איתנו חברות נוספות, אנחנו תכף נדבר על יוצאי קווקז ובוכרה, נדבר על יוצאי אתיופיה ונדבר גם על פיילוט ועבודה שאנחנו עושים עם החרדים ועושים עם אוכלוסיות של העולם הערבי, עם דרוזיות ועם בדואיות. כל זה אני מקווה, אם נקצר בדברים, אם נצליח לפרוס איזה שהיא תמונה של מודלים שאנחנו מנסים בשותפות עם משרדי ממשלה ובעיקר עם הקהילות איתם אנחנו עובדים, להציג דרך אחרת בראיית הנושא, לראיית נשים, לראיית נושא התעסוקה במוביליות החברתית.

אנחנו מדברים על כך, ויש לכם לפניכם מצגת, היא תנחה אתכם ואני אלך איתה – שנות התשעים- עלו גלים גדולים של עולים מברית המועצות לשעבר ומאתיופיה, עולים חדשים. נושא הדיור והתעסוקה היה בראש מעיינה של מדינת ישראל לאספקה מיידית על מנת לשלב את העולים. בג'וינט שילבנו ידיים והיינו שותפים בנושאים של קליטת עלייה בנושאים רבים מאוד. בנושא של תעסוקה ראינו את הנשים כמובילות ציר מאוד משמעותי בהובלת המשפחה. כולנו כאן, הנשים יודעות, שמשפחה עוברת משביר הגירה. במשבר הגירה פוקדים את המשפחה שינויים רבים מאוד מעברים גדולים מאוד. האישה שמגעיה במעבר את הארץ יכולה לכאורה ועל פי התפיסה שמקובלת ורווחת, שהאישה היא חלשה, שהאישה לא מוצאת את מקומה, שהאישה היא במשבר. בעיקר כשמדברים על אישה מסורתית, רואים שהתפקיד של האישה בחברה המסורתית כתוצאה מהעלייה ארצה, איפשר לה אפשרויות לצמיחה. איפשר לה נקודות להתחזקות.

הוא איפשר לה להוביל ולהניע את המשפחה לכיוון חיובי. בג'וינט החלטנו שאנחנו מתמקדים בנשים כמובילות את הציר הזה, ומאפשרים להן את ההזדמנות של מימוש הפוטנציאל המנהיגותי, שהוא בעצם מנהיג משפחה, מנהיג קהילה. ונותנים להן כלים של צמיחה והובלה של מערך עבודה שהוא בעצם מערך עבודה גם ברשות המקומית, בניהול וועדות, בניהול קהילה, ובניהול עצמן בראש ובראשונה. אנחנו מסתכלים על הנתונים הדמוגרפים ואנחנו רואים ששמונים אלף עולים מקווקז, מאה אלף עולים מבוכארה, שמונים אלף עולים מאתיופיה. כשמסתכלים על אחוז הנשים באוכלוסיית העולים, אנחנו מדברים על כחמישים אחוז מאוכלוסיית העולים, כמו בממוצע מקובל – הן נשים.

מקובל לחשוב, וכך גם נתקלנו בתפיסה של השירותים החברתיים של החברה הרווחת וגם בתוך הקהילות עצמן, שאכן מה שמאוד מאפיין את העולים מהחברות המסורתיות, היא החברה המסורתית הפטריאכלית. אני לא ארחיב על כל פרט ועל כל משפט, אני חושבת שכולם יודעים על מה מדובר. המשפחה היא מורחבת והיא רב דורית. הכבוד כערך מוביל בהתנהגות החברתית ולכבוד יש משמעות גדולה מאוד גם בקידום, גם בחיזוק וגם בהחלט בהטבות ובהפרעות. טיפוח חברתי הדוק של החברה, כל פעולה שהיא בעצם שונה, חריגה, יוצאת דופן – נתקלת בפיקוח ובסנקציה חברתית שמגדילה את השינוי.

נישואים בגיל צעיר – מקובל לייעד את הבנות בגיל צעיר מאוד, והחלטת ההורים להשיא אותן, והתפיסה היא שלא רק ההורים מניעים את גיל הנישואים, אלא גם הבנות בתפיסה שלהן את עצמן, רואות את עצמן כמממשות פוטנציאל נשי בכך שהן נישאות. הן לא חולמות על השכלה, הן לא חולמות על תעסוקה. זה לא שהן חולמות ומישהו מפריע להן. הן לא חולמות. אם הן רוצות את הדבר הטוב ביותר שיקרה להן – הן רוצות להתחתן ושיהיו להן ילדים. חלק מזה זו תפיסה של מימוש הנשיות שמקורה בתרבות, וחלק אחר, זה אולי המחשבה שככה הן תעזובנה את הפיקוח ההדוק הפטריאכלי שמאוד מאוד חזק בתא הגרעיני הראשוני. יש תפקיד מאוד משמעותי למבוגרים במשפחה. נשים וילדים אין להם תפקיד בהבעת דיעה או בדיון כלשהו או בקבלת החלטות במשפחה. מי שמקבל את ההחלטות זה הגברים ובדרך כלל הדודים, או החמות.

עיסוק בתחומי מסחר, כלכלה וחקלאות – אם כבר התפרנסו ולמשפחה היה מקור תעסוקה מהמקום שבו היא באה, הם עסקו בכלכלה, מסחר וחקלאות. אלה מקצועות שבעלייה לארץ הפכו כמעט ללא רלוונטים. חקלאות – כולם יודעים מה המצב. כלכלה זעירה – כולנו יודעים, אנחנו עוברים לתעשייה וכמובן גם מסחר. אם אנחנו מדברים על מסחר, מסחר כמובן שאנחנו מדברים עליו הוא מסחר זעיר מאורגן ומנוהל נכון על ידי רואי חשבון, וניהול קבלות וספרים, ודבר שהוא לא היה מקובל בקרב האוכלוסיות האלה, כי סוג המסחר יותר אישי – כפרי, מעבר מכפר לכפר, הצעת המרכולת. זה מה שהם ידעו לעשות. ההגעה לפה לארץ משאירה אותם עם הכישורים האלה, אבל בלי שוק. יש אחוז גבוה מאוד של משפחות חד הוריות.

באופן יחסי - וזה נשמע פרדוקסלי ביחס לזה שהן משפחות מסורתיות – אנחנו מוצאים – חלק מהנשים עלו בגפן ארצה, חלק מהנשים נעזבו פה בארץ וחלק מהנשים החליטו פה שהן מתגרשות, כתוצאה מאיזה שהוא שינוי פנימי-חברתי שהן עברו כאן בארץ, הן החליטו לשנות את חייהן. כך שבאופן יחסי למספר הנשים החד הוריות בקרב האוכלוסיות האלה – מספרם רב יותר. יש להם שפה ייחודית. אם אני מדברת על עולות קווקז או על עולות בוכארה, אז אנחנו כולנו חשבנו, ואולי יושבים איתנו כאן בתוך החדר נשות מקצוע מחבר העמים שיודעות שהשפה הרוסית הייתה השפה הרשמית באזור של מזרח קווקז או מזרח רוסיה, ובעצם אין שליטה בשפה הרוסית, אין שליטה בשפה העברית. הן דוברות "ג'ואורית" הנשים או בוכרית, שאלו שפות יהודיות כמו אידיש וכמו לדינו, ומתקשות מאוד בעצם לתקשר גם ברוסית. ובקשרים שלנו בעבודה ביום-יום, גם במפגשים שלנו עם נשות מקצוע נאורות, אנחנו נתקלנו בסטיגמה חזקה מאוד גם אל הנשים המשכילות. יש בקרבן נשים משכילות.

על פי מחקר שעשינו במכון ברוקדיל – ארבעים ושישה אחוז מהנשים שהגיעו ארצה ב-1997 המחקר התקיים, הן היו נשים בעלות השכלה על תיכונית וטכנולוגית גבוהה. יושבות איתנו כאן נשים שיכולות לספר, יש כאן את רינת שיכולה לספר – נשים שהגיעו ממשפחות משכילות ולא עונות על הדפוס הסטריאוטיפי שמוצע כאן, אבל להן לא היה ביטוי. לא חיפשנו אותן, לא ביקשנו אותן, ולא חשבנו שהן בכלל כתובת לעבודה הג'וינטית משום שהן "בוודאי מסתדרות איך שהוא עם השפה הרוסית". ולא כך היה. לא הנשים המשכילות ולא הנשים הפחות משכילות, וכמובן אנחנו מדברים על כך שהמעבר יוצר משברים בתוך המשפחה. על זה לא צריך להרחיב. המשברים האלה מוצאים את האישה בחברה המסורתית. אנחנו מדברים על נשים כנשים, ואני כבר אמרתי – שהן מובילות ציר של שינוי.

לקחנו את הנשים. הסתכלנו וראינו שנשים ומשפחות עולים שנמצאות באזורים גיאוגרפים בפריפריה, ריכוז בשכונות עתירת עולים, קשיים ברכישת השפה, הסתדרות וניכור, אבטלה גואה, שילוב בעבודות מזדמנות ובלתי מקצועיות למרות ההשכלה הגבוהה שלהן. מצאנו מנקות בבתי חולים במקרה הטוב או עובדות במפעלים – עם תיסכול גדול מאוד שהן בוגרות אוניברסיטה בתארים שניים, מורות למוזיקה חלקן, יש כאלה שהן חסרות השכלה, אבל יש גם וגם. ומשברים בתוך המשפחה. עכשיו נעבור – הלכנו על תוכניות, והלכנו לא על תוכנית אחת, אלא על סט של תוכניות. מי שמייצג את התוכניות בקהל, ובמיוחד אם יהיה לנו זמן לדבר איתן ואם יהיה לנו זמן ולשמוע מפיהן עדות אישית – כי זה יותר מעניין. יש את הציר של נשים שמובילות שינוי. נשים פשוטות שלקחו על עצמן, לאו דווקא משכילות – באקדמיה, בסמינר הקיבוצי ובאוניברסיטת תל אביב, לקחו על עצמן קורס של הובלת שינוי. וראינו בנשים האלה את הכאריזמה שצריך לתת לה את המקום, למרות שאין להן נתונים השכלתיים גבוהים, יש להן בהחלט מקום, ויש כאן את אביגיל רחמנוב שהיא תוכל לספר לנו.

הכשרת נשים כמנחות קבוצות הורים ומשפחות – מצאנו שהכשרה שלהן וקשר שלהן עם המשפחות כמגשרות ומנחות – לא כמתווכות, מנחות מקצועיות בעלות תעודה כמו שצריך, ויש כאן היום שבעים נשים שעושות את העבודה – נכנסות למשפחות. החמות שהיו האלה שגורמות לסנקציה ושומרות על דפוס המשפחה הפטריאכלית-מטריאכלית, הן היו עבורנו אוכלוסיית יעד, ואנחנו עובדות איתן בהנחה שאם החמות תראה את הגמישות, ואת הפתיחות ואת היכולת של השינוי, היא בהחלט תעודד במשפחה את השינוי, והן באמת שנים מנהיגות. צריך לתת להן את המקום של המנהיגות. אי אפשר להשאיר מנהיג גדול במקום שבו הוא היה, להביא אותו למשפחה ולגרום לו לתיסכול גדול מאוד פה בארץ. הן איבדו את מעמדן הרם, וברגע שהמנהיג בתוך המשפחה – זאת החמות – מאבדת את מעמדה, כל המשפחה חיה בכאוס.

השכלה גבוהה – לצורך העניין הזה יושבת כאן רינת שיכולה לדבר על סטודנטים שהיום לא רק רוכשים השכלה לעצמן, בעיקר נשים בקבוצות, הרבה מאוד סטודנטיות שלקחו על עצמן את עידוד ההשכלה הגבוהה בקרב האחים שלהן, הסביבה שלהן, המשפחה, הקהילה. ובהרבה מאוד מקומות בארץ זה הפך להיות מרכז הסטודנטים העירוני, לא של העולים, אלא הם נותנים שירותים לסטודנטים כמו במכללת ספיר ובמכללות אחרות. עבדנו עם הצבא. יושבת כאן יוהל"ן – תת אלוף דבורה חסיד. עם יוהל"ן עבדנו על מנת לעודד את הבנות לשירות בצה"ל, משום שכשבנות יוצאות לשירות בצה"ל, הן רואות את הדברים באופן אחר. מרכזי נשים שקמו בתוך היישובים והקימו מוקד קהילתי על פי הצרכים שהם זיהו והם עשו, ונשים ונערות בשיח התרבותי, זה דבר שהוא מרתק. מה שראינו בקצרה – אלה היו התוכניות, זוהי התפיסה.

כשאנחנו מסתכלים על החוזקים של קבוצה חלשה, מסתכלים עליהן כדי להעצים אותן באופן ישיר ואת הקהילה ואת הסביבה, אנחנו היום אחרי חמש שנים רואים, וחלקם גם מבוססים במחקרים, שאכן יש עלייה במספר הנשים שמעורבות במנהיגות נשים מקומית. עלייה במספר הנשים המעורבות ופעילות בתהליכי קבלת החלטות בוועדות היגוי ישוביות, ויושבת כאן תמר יסימוב מקריית ים. שילוב נשים בוועדות מקצועיות וקהילתיות – הדומיננטיות של נשים במערך ההתנדבות בעיר – זו לכאורה קבוצה מאוד חלשה שצריכה לשאוב התנדבות – הם הופכים להיות קבוצת מתנדבים. זה דבר שמעצים אותן ומחזק. ונשים שמובילות פרוייקטים לשינוי חברתי – כמו שראיתם למשל בשדרות, מסתמנת מגמה של גיוס בנות לצה"ל ולשירות לאומי. התחיל הסדק והוא הולך ומתרחב. יש לנו שותפים – זה השקף האחרון, ובוודאי תראו את זה כמו כולם, זה המשרד לקליטת עלייה, משרד החינוך, משרד הרווחה, החברה למתנס"ים, רשויות מקומיות, עמותות שונות וכמובן צה"ל.

תודה רבה. הדוברת הבאה – הגברת רותי ירון, מנהלת תוכניות בחיר"ה – תחום שילוב בקהילה של עולי אתיופיה.

שלום לכולם. אני רוצה להציג היום תוכנית שנקראת "אשת חיל", שזה מודל של עבודה שפיתחנו בג'וינט כמו שמצויין בשותפות עם משרד הקליטה, יושבת כאן אניטה פרידמן ממשרד הקליטה ומשרד הרווחה – דפי מוסיוב, מפקחת ארצית. התוכנית פותחה עבוד נשים עולות מאתיופיה שהן לא מכירות את עולם העבודה כמו שהוא נהוג בעולם המערבי. אנחנו עברנו כבר והתחלנו לעבוד עם נשים עולות מקווקז כפי שתיארה זהבה פחות או יותר את המאפיינים, והיום אחרי שהמודל כבר אפשר לומר שהוכיח את הצלחתו, אנחנו גם פועלים בקרב נשים מובטלות שרחוקות ממעגל העבודה תקופה ארוכה. כי ראינו שיש פה מודל שמסייע לנשים להשתלב בעולם העבודה, והוא יכול לסייע גם לנשים שמסיבות אלה ואחרות לא משולבות בעולם העבודה משך תקופה ארוכה. יש מספר עקרונות שמנחים אותנו בעבודה- קודם כל אנחנו משתמשים בנושא של שילוב בעבודה כנושא של העצמה כלכלית. חלק גדול מהאוכלוסיה שבה אנחנו עובדים נמצאים בקשיים כלכליים שהאבטלה רק מוסיפה להן, ולכן זה עיקרון חשוב מאוד מבחינתינו – ההשמה ופתיחת אפשרויות כלכליות עבור הקהילות שאנחנו עובדים איתם. הנושא השני – הפחתת התלות במערכות הרווחה. התלות באה לידי ביטוי הן בתלות בקצבאות – מה שככה נושא מאוד מדובר היום, משפחות שלמות תלויות בקצבאות של הרווחה, והתלות במערכת הרווחה ממש כדפוס חיים שכל ראיית הכוח והאור רק במערכת הרווחה. ועל ידי שילוב במערכת העבודה אנחנו מצפים ורואים באמת בסוף, הפחתה של תלות במערכות הרווחה. עיקרון נוסף – כשאנחנו מדברים על שילוב נשים עולות אנחנו גם מדברים על נושא של נשים עם כל הקשיים האוניברסליים שאנחנו מכירים, אם זה קושי של אישה בעולם העבודה, חייה של אישה בחיי עולם העבודה, ואם הנושא של נשים עולות – אנחנו מכירים את המחקרים שמדברים על המחיר הכפול שנשים משלמות.

נשים עולות בעולם העבודה, פעם כנשים ופעם כעולות. ואת כל הכלים שפיתחנו אנחנו רוצים לתת את המענה מתוך העקרונות האלה, ולכן העבודה שאנחנו רואים לנכון, היא עבודת תהליכית ורב שלבית, וחשוב לי להדגיש את העניין הזה, כי היום באמת מדברים הרבה – להוריד את הקיצבאות ושאנשים ייצאו לעבודה, וכלפי אוכלוסיות מסויימות זה לא דבר שיכול לקרות מהיום למחר. יש פה תהליך שצריך לסייע לאנשים. אנחנו באמת רוצים שאנשים יישארו בעבודה יותר מיומיים וחצי. ולכן צריך להיות פה תהליך מובנה ומלווה, ואותו אני רוצה להציג בקצרה.

אנחנו מדברים על חמישה שלבים שאת כולם עוברת קבוצה או עובר יישוב, שהם כוללים מרכיבים גם פרטניים – ליווי אישי של הנשים, גם מרכיבים קבוצתיים שהם כוללים למידה ובודה עצמאית, וגם מרכיבים קהילתיים שעובדים עם מערכות קהילתיות ועם נושא של פיתוח מנהיגות. את כל התהליך ואת כל השלבים מובילה בכל יישוב רכזת, ונמצאות איתי היום שתיים – רותי דוד-אמיר – היא היתה עד לפני שבועיים רכזת בלוד ולאחרונה היא הפכה לרכזת הארצית של הפרוייקט בכל הארץ, ואני אשמח אם תינתן לה גם ההזדמנות להציג את העבודה שלה. ונמצאת גם ליאורה רטה מקרית-גת, שהיא בוגרת של חלק מהשלבים של התוכנית.

אז הנושא הראשון זה הכנה לעבודה, הכרות מה אומר עולם העבודה בארץ, מה הדרישות, הכנה מבחינת כלים, זה תהליך שנעשה בקבוצה. שילוב בתעסוקה נעשה על ידי הרכזת שממש מלווה את הכניסה, את הצעדים הראשונים בתוך העבודה אחרי יצירת קשר עם מעסיקים וכולי. המועדון זו בעצם מסגרת קבוצתית שמלווה ותומכת ונותנת כלים נוספים לנשים לאחר השתלבות בעבודה. כמו שאמרתי – אנחנו לא רואים את היעד רק להיכנס לעבודה אלא גם להחזיק מעמד, וזה נעשה גם במסגרת הקבוצתית של המועדון וגם במסגרת הפרטנית, ושוב עדיין אנחנו לא רואים את הקצה, אלא עבודות ראשונות הרבה פעמים הם עבודות אולי פחות איכותיות, ואחרי הכניסה ואחרי היכרות עם עולם העבודה אולי יש מקום לקידום, לשידרוג מקצועי, אם זה בתוך העבודה, אם על ידי הכשרה מקצועית, אם על ידי השלמת השכלה, אם על ידי למידה, וכל התהליך – קיימת מוטיבציה מאוד גבוהה אצל הנשים אחרי ההשתלבות הראשונית בעבודה, ולכן אנחנו רוצים להיות שם ולתת את המענה לזה, והשלב האחרון זה פיתוח של מנהיגות תעסוקתית, של קבוצות של נשים שעברו את התהליך או חלק מהתהליך ומסייעות לנו בהעברת המסרים, בתמיכה, בעידוד, עבור הנשים שבקבוצות. קצת על התוצאות של התוכנית – אז הנשים משתלבות – אם אני מתייחסת על הנשים העולות מאתיופיה, השתלבו בתעשייה ובסיעוד בערך עשרים אחוז מהתחומים. תחומים אחרים שאתם רואים – מסעדנות, חינוך ובעיקר עבודה עם הגיל הרך ועבודה כמטפחות ומגשרות בתוכניות שונות לעולי אתיופיה. מוכרנות על כל מרכיביה, ופלח אחר שזה אחזקה, שירותים וחקלאות, יש הרבה נשים שמשתלבות דווקא בחקלאות העדינה יותר.

התוכנית שלנו עובדת כשמונה שנים, למעלה מאלפיים נשים עברו את התהליכים באופן כזה או אחר. אנחנו מדברים על שישי אחוז של השמה בעבודה בכל שנה, אני מסתכלת קצת על השנים האחרונות – בכל שנה מצטרפות נשים, זאת אומרת שהתוכנית יכולה לתת מענה למעגלים רחבים יותר.

למה הירידה הזאת בין שנת 2003 לשנת 2004?

בשנת 2004 יש לנו את הנתונים רק עד יולי, וכשנהיה פה בינואר נוכל לתת את הכל.

עכשיו, השילוב בעבודה נובע מכך שאין היצע של עבודה או מה? מה החסמים של שילוב יותר גדול בעבודה?

החסמים – אנחנו בעצם מנסים להתמודד עם חסמים קודם כל שנמצאים אצל האישה. אם זה חוסר היכרות עם עולם העבודה. אם אין לה מיומנויות לבוא ולחפש עבודה, להציג את עצמה. ראיון עבודה – אנחנו ממש עובדים על הדברים הכי בסיסיים.

כן, אבל אחרי שעבדתם – למה רק אלף ושלוש מאות מתוכן משתלבות בעבודה?

שישים אחוז של השמה זה נחשב יחסית לאחוז גבוה, וזה אחרי שנה ראשונה ובתהליכים אנחנו ממשיכים אחר כך לעזור לנשים להשתלב. מי שלא משתלבת – זה או מקשיים אישיים שלה או מסביבה. הנושא הזה של "אין מקומות עבודה", אנחנו מנסים לא לקבל את זה. העבודה היא של חיטוט רגלים ולעזור להם כן למצוא את העבודות מתחת לאדמה.

תודה רבה. עכשיו הגברת רותי דוד-אמיר.

אני אנסה לתאר את העבודה שלי כרכזת מול אותן נשים שרותי ירון ציינה. אז אני בעבודה שלי ניגשת למשפחות שמתאימות לתוכנית. אני ניגשת למשפחה כי אני לא פוגשת בשלב הראשון רק את האישה. אני פוגשת את כל המשפחה, אם זה את הילדים, אם זה את הבעל, מציגה להם את התוכנית, את היתרונות של היציאה לעבודה. מה הם יכולים להרוויח מזה שהאישה יוצאת לעבודה. לפעמים זה קצת לוקח זמן, מכיוון שלא תמיד הבעל תומך ביציאתה של האישה לעבודה. אז באמת העבודה היא מאוד תהליכית, מאוד איטית עם המון סבלנות, עם הרבה רגישות והבנה לכל הנושא הזה, ותוך כדי אני צריכה לצרף אותה קודם כל לסדנאות ההכנה לעבודה שרותי ירון דיברה עליה, ותוך כדי גם לשלב את הילדים שלהן במעונות, וכאן יש לנו את העזרה ממשרד העבודה והרווחה אנחנו מקושרים בעצם לכל הגורמים שנמצאים ביישוב.

אני מדברת על אישה עם קשיים של שפה, עם קשיים של תרבות שבאמת זה עולם אחר, ושם צריך ליצור את המודעות של האישה עצמה והביטחון של הבעל וכל המשפחה מהכסף שמגיע מהביטוח הלאומי הוא מאוד חשוב. יש חשש ופחד מאוד גדול של הבעל שאם נשלח את האישה לעבודה אז לא תגיע קיצבה. הרבה פעמים גם הבעל מובטל בטענה שאם הוא ייצא עבודה ובעבודה הזאת הוא יחזיק רק שבוע או שבועיים ואז יפטרו אותו, אז מפסיקים לו את הביטוח הלאומי, ועד שמחדשים לו את הקיצבה מהביטוח הלאומי, זה לוקח לפעמים בין חודשיים ושלושה חודשים, ואז בעצם בזמן הזה למשפחה אין שום מקום הכנסה אחר. וזאת אישה שגם בתוך הסדנה, אנחנו מביאים אילו גורם מתוך הביטוח הלאומי שיסביר על הביטוח הלאומי. אני מסבירה לה – אני או גורם מקצועי אחר על המשמעות של העבודה כאן בישראל – מה הדרישות, החל מענייני הזמן וקצב העבודה – הרבה הרבה דברים שקשורים לעולם העבודה כאן בישראל שהיו מאוד שונים למה שהיה באתיופיה. במקביל בסדנה – מהנשים שאני רואה שיש להן את המוכנות של היציאה לעבודה ואת המוטיבציה הגבוהה, אני הולכת ומחפשת מעסיקים – לפעמים זה עם האישה ביחד, גם ללמד אותה בדרך איך מחפשים מקומות תעסוקה, או שאני יוצרת עם מעסיק, מנסה לאתר מעסיק ונפגשת איתו ומנסה להסביר לו על התוכנית ומנסה לשכנע אותו ולהסביר לו למה כדאי לו לקחת אתיופית שהיא עולה חדשה עם קשיים של שפה.

גם אצל המעסיקים – אני כרכזת יש לי עבודה מאוד קשה. לא לכל המעסיקים יש מוכנות ונכונות לקבל עולים מאתיופיה, ואם כן הם בטח מעדיפים עובדים שאיתם התקשורת תהיה יותר קלה, אבל כאן גם מבחינת המעסיק, המעסיק – אני תמיד לרשותו עם כל הקשיים התקשורתיים שיש לו מול העבודה, אני זמינה עשרים וארבע שעות, כל פעם שיש לו בעיה עם אחת העובדות הוא יכול ליצור קשר איתי, ואני מולה עם כל בעיה ובעיה, במידה ואני מכניסה אותה למקומות תעסוקה. הרבה פעמים גם לאישה מאוד קשה לה. לא תמיד הן יכולות – גם בגלל השפה וגם בגלל התרבות החדשה שאליה הן נקלעו- לא תמיד מבינים את המעסיק ונוצרות כל מיני בעיות או קונפליקטים עם המעסיק, ואני הולכת לבקר אותה במקומות התעסוקה שלה ובמקומות העבודה שלה. ואני שואלת את המעסיק ואני שואלת אותה איך העבודה, מהן הבעיות, מה היא צריכה לשפר, במה הוא יכול לבוא לקראתה. כל הדברים האלה קורים תוך כדי.

אני רוצה לציין שאחרי הסדנה ואחרי זמן קצר או ארוך שהאישה עובדת, אז אני מנסה לאתר את הנשים היותר חזקות, אלה שהן גם עם המוטיבציה, גם עם יכולת התארגנות של הבית. במידה והבעל מסכים אז גם שולחים אותם לקורסים של אולפן עברית מטם משרד הקליטה שאז גם הוא שותף מלא של הנושא הזה, כי גילינו בתוכנית שהפתיחות שלהם ללמידה, זה דווקא כשהן יוצאות לעבודה. קודם כל הן פטורות מכל מיני בעיות בראש וגם הן רואות בזה חשיבות הרבה יותר גדולה של הלמידה של העברית. אז הרבה פעמים אנחנו עושים את זה במקביל את הסדנה, אבל גם אם לא – משרד הקליטה מאפשר לנו לשלב אותן באולפנים שהם אחרי צהרים או בשעות הבוקר, תלוי במה שאותה עבודה שהן עובדות, והרבה פעמים זה שעתיים או ארבע שעות עבודה הבנות מבקשות, כי יש להן את הקשיים של הילדים.

תודה רבה. אגב – בהמשך לביקור שעשיתי, התלונות שקיבלתי שמעונות יום מתחילים רק בשמונה, הרבה מאוד משרות מתחילות בשבע, וכמובן מעונות מסתיימים מוקדם ואין פתרונות לדברים האלה. דבר שני – רציתי לשאול – לגבי עסקים קטנים את מציינת – אתם נעזרים ... אה, את תציגי את זה. סוף-סוף, גברת חיה גרף, מנהלת תוכניות בחירה, תחום תעסוקה ויזמות, אגף שילוב עולים תעסוקה ויזמות, הג'וינט ישראל. בבקשה.

תודה רבה. שלום לכולם. בעצם מה שנאי אציג זה עוד משהו ברצף. זהבה הציגה יותר את הקטע של ההעצמה ורותי את הקטע של תעסוקה, אז אני אציג יותר את הקטע של היזמות. וגם כשאני אומרת תעסוקה – יזמות זה איזה חלק של תעסוקה, אבל אנחנו בעיקר עוסקים ביזמות, כשהסלוגן שלנו – זה: "עסקים קטנים, הזדמנויות גדולות". עכשיו, כשאנחנו מדברים על אוכלוסיות ייחודיות בנושא התעסוקה, זה אוכלוסיות שמתאפיינות בקשיים במציאת תעסוקה הולמת ובהסתגלות לעולם העבודה . כל האוכלוסיות שאנחנו עוסקים בהן ואני תכף אציג אותן, הן בעלות ערכים וצרכים שונים שדורשים פיתוח של מענים שמותאמים להן. ולכל אוכלוסיה יש לנו את התוכניות שלהן במטרה לשלב אותן בעולם העבודה. האוכלוסיות – אנחנו מדברים על אוכלוסיות של עולים חדשים וותיקים. בעולים חדשים אנחנו עוסקים בנשים ויזמות – מאתיופיה, מברית המועצות לשעבר, בעיקר אמהות חד-הוריות – בוכרה, קווקז, אירן, ארגנטינה, ובוותיקים זה המגזר החרדי, המגזר הערבי, דרוזי ובדואי. היום אני אתמקד רק על המגזר של הוותיקים. אנחנו נדבר רק עליהם – לא נדבר על העולים.

מה שמאפיין את האוכלוסיות האלה זה שמירה על דפוסי מסורת, מוסכמות חברתיות ודת, ניידות מוגבלת למרכזי תעסוקה כתוצאה משמירה על דפוסי מסורת. יש נשים שלא יכולות לצאת גם מהבית ובטח לא מהיישוב או מהכפר ולכן יש גם חוסר של זמינות עבודה בסביבה הקרובה. זאת אומרת – כאן כל הדברים הם מאוד סובייקטיבים אבל זה המצב. אי הכרת התרבות העיסקית, היעדר מיומנויות אישיות בתיפקוד וניהול וקונפליקט בית ועבודה. ואני בפירוש אומרת בית ועבודה ולא בית – קריירה. אלו אוכלוסיות שאנחנו מדברים במושגים קצת אחרים. אם כל המאפיינים האלה הם מאפיינים קצת סובייקטיבים, אז המאפיינים הבאים – אני יותר מתייחסת אליהם כמאפיינים אובייקטיבים או אפילו חסמים. היעדר התמחות לנשים, העידר הכשרה מקצועית והכשרה עיסקית כלכלית, חוסר מיומנויות בשיווק ומכירות, היעדר תמיכה מוסדית לנשים יזמות ובעלות עסקים. אישה שרוצה לפתוח עסק יש לה הרבה מאוד קשיים וחסמים מהגברים לגבי הלוואות. אין כמעט הלוואות לנשים ובטח לא במגזר הערבי, הבדואי והדרוזי, שם ממש אין אפילו קרן אחת, אולי קרן אחת שנותנת את ערבות המדינה.

אז כדאי לבדוק את הנושא הזה.

הנה, יושבים פה נציגים מהדרוזים - - -

בואו לא נדבר על מקרים פרטיים. הקרן הזו זה תפקידה. אם יש בעייתיות תפנו אליי ונראה – אנחנו עושים גם ישיבה בנושא של עסקים קטנים.

עדיין יש – קריטריונים של נשים לקבל הלוואה הם מאוד מאוד מחמירים, אז גם זו אחת הבעיות.

נתייחס לזה.

אז באמת – כל המאפיינים שדיברתי עליהם, מצביעים על תחום היזמות העיסקית. Self imploiment, כאחד התחומים העיקריים ליצירת מקורות פרנסה והרחבת טווח אפשרויות התעסוקה והעלאת רמת ההכנסה. ואנחנו מדברים על Self imploiment – תעסוקה עצמית. אנחנו לא מדברים על יזמות במימדים כמו שאנחנו רואים – פנינה רוזנבלום וגליה אלבין. אנחנו מדברים ממש על Self imploiment, ופיתוח מקורות תעסוקה עצמאיים מהווה מענה הולם ובעל סיכוי להגדלת אפשרויות התעסוקה של האוכלוסיות האלה. הן יכולות לעשות את זה בבית, בקרבת הבית, בשעות גמישות, ממש כל המאפיינים – היזמות העיסקית עונה על הצרכים של האוכלוסיות האלה. עכשיו, כשאנחנו מדברים על יזמות, אנחנו מדברים על יזמות של אין ברירה, כשהמניע העיקרי להקמת העסק זה השגת פרנסה, והוא בא לענות על הצורך של קיום ולא על צרכים פסיכולוגיים של סיפוק עצמי, הגשמה.

לכן בקרב האוכלוסיות האלה אנחנו לא שומעים "קריירה". אישה לא הולכת לעשות קריירה. אישה הולכת לפרנס ולהתפרנס ולעזור בפרנסת המשפחה. האתגר שלנו באמת זה לבנות תוכניות שמותאמות לצרכי הנשים בכל קבוצה במטרה לפרוץ את המחסום שמיוחד לה.לכל אוכלוסיה יש את המחסום שלה. עכשיו – בתעסוקה עצמאית היא מהווה מנוף לשיפור המצב הכלכלי של הנשים, של כל המשפחה, אבל אנחנו בהחלט רואים בה משהו שמביא לאינטגרציה, להשתלבות. יש לנו היום מועדונים של יהודים-ערבים. יש שילוב בחברה הכללית, וכמובן גם להפחית את התלות במערכות הרווחה במדינה. נעבור לתוצאות. תשימו לב – לכל שקף דקה – אני מקווה שנעמוד בזה: נשים חרדיות – יש לנו כאן נציגים של מט”י ירושלים, מט”י בני-ברק, יש אשת עסקים – זה מאוד מעניין לשמוע – היא פתחה עסק מדהים – עסק קטן והיא הפכה לעסק גדול. כל עסק כזה מעסיק הרבה מאוד נשים,כשתינתן לך הזדמנות אז גם תגידי את זה. אז הנה התוצאות:
שיעור הגדול ביותר של היזמיות בקרב החרדיות – מתוך סך הנשים העובדות בישראל – ארבעה וחצי אחוז (4.5%) הן עצמאיות, ואילו בקרב החרדיות השיעור הוא שש נקודה שבע (6.7%). ההשערה היא שגם יותר – כי לא הרבה מצהירות ולא על כולם יודעים וכולי. אני הבאתי את הנתונים רק מ-2003, למרות שהג'וינט התחיל לעסוק בנשים חרדיות ב-1996. ב-2003 השתתפו בפעילות לקידום יזמות שש מאות נשים חרדיות, מתוכן מאתיים וחמישים בעלות עסקים קטנים. רוב הפעילות היתה בבני ברק ובירושלים. ב-2004 גדלה הפעילות והרחבנו אותה גם לקרית-ספר, לצפת, אשדוד – שיש שם קהילה גדולה. תחומי העסקים – זה בעיקר מסחר ושירותים, ויש את הפירוט – ביגוד, שירותי פיאנות, קוסמטיקה, גרפיקה, פרסום. בסך הכל אנחנו רואים שהעסקים בכל התחומים עם התמחויות יותר בתשמישי קדושה, פיאנות, הכל קצת יותר מותאם.

נשים ערביות – הג'וינט התחיל לעסוק בשנים ערביות, ובשנת 2001 – יש לנו פה נציגה ממט”י משולש, מט”י נצרת לא יכלו להגיע. בשנת 1999 הג'וינט התחיל לעבוד עם נשים בפיתוח עסקים. ב-2001 היתה עלייה מאוד משמעותית בפתיחת עסקים לנשים ערביות. ההשערה שלנו שזה מהיחלשות תנועת המסחר בין הרשות הפלסטינית ליישובים הישראלים. לא היתה להם ברירה והם היו צריכים לספק את הצרכים שלהם ביישוב שלהם. מה שעוד מצאנו – גורם מאיץ של כניסה לעסקים זו הכשרה מקצועית. ברגע שיש לאישה מקצוע – ספרות, קוסמטיקה, כל מקצוע ממש אחרי הכשרה, מאיץ את הכניסה לעסקים.

בשנת 2003 הופעלו עשרים וחמש תוכניות לחמש מאות שבעים וחמש נשים, מתוכן מאה בעלות עסקים. בשנת 2004 עלתה הדרישה. בסך הכל מופעלות השנה עשרים ושמונה תוכניות, כשהביקוש גדול מאוד, אני מקווה שבשנת 2005 זה יגדל. מהעסקים – מסחר ושירותים זה בעצם כל התחומים, כשבקרב נשים ערביות מרביתן זה מסחר. אני חושבת ששבעים וארבע אחוז (74%) מנשות העסקים עוסקות בעיקר במסחר מאשר בשירותים, וזה אולי אצל נשים חרדיות זה ההיפך, יש יותר שירותים.

נשים דרוזיות – אנחנו התחלנו עם נשים דרוזיות בשנת 2003. יושב פה מנהל מט”י ירכא. לגבי קבוצת הנשים הדרוזיות – אנחנו עושים גם את ההכשרה המקצועית בפיתוח מיומנויות אישיות – מה שקוראים לזה העצמה. הכשרה מקצועית כבסיס לפתיחת עסק, והכשרה להקמת עסק. גורם מאיץ – כמו במגזר הקודם זה הכשרה מקצועית. ב-2003 הפעלנו שש תוכניות, מתוכן ארבע משולבות בהכשרה מקצועית – ספרות, שיניים, צילום, מזון – השתתפו מאה עשרים ושלוש נשים. מרבית בוגרות קורסי הספרות עובדות היום ממש במקצוע הזה. בשנת 2004 אנחנו מפעילים שמונה תוכניות שגם משלבות את ההכשרה המקצועית ואת היזמות.

נשים בדואיות – בשנת 2002 התחלנו לעבוד על קורס אחד של צילום לעשרים ושמונה נשים בדואיות בנגב. עשרים ושתיים מתוכן כבר עובדות. השנה נערך קורס בי.ג'יי לנשים בדואיות – מתוכן – עשר נשים כבר עובדות. בשלבי הפעלה – כשאני אומרת "הפעלה" – זה מיון מועמדות ויש תוכניות ויש תקציב, אנחנו פותחים קורסים במכללה לצמחי מרפא בדואיים ולהפקת אירועים. השותפים – אנחנו שותפים עם משרד התמ"ת, הרשות לעסקים קטנים, המט”ים כמובן, רשויות מקומיות ולצעירנו הכנסנו גם שיקום שכונות.

תודה רבה. מאוד מרשים וגם מחשבה יצירתית הבחירה של הנושאים.

תודה רבה. שלום לכם. אני אמא לשלושה ילדים, חד-הורית, מתגוררת בקרית גת. כמו שאמרו – אני בוגרת מועדון "אשת חיל" זו שנה שלישית שלי שאני מתנדבת, ולמדתי קורס מנהיגות תעסוקתית על ידי תמי אבנט שהיתה המנחה. היא נתנה לנו את הכלים, אני ועדו חמש עשרה נשים מהקהילה למדו איתי שלב ראשון, שלב בי"ת של מנהיגות תעסוקתית, והיא נתנה לנו כלים חשובים שאנחנו יכולים להתמודד יום יום עם הקשיים שלנו. דרך זה, דרך המנהיגות שלמדנו, ואני מציגה עוד כמה נשים מהקהילה כמוני, שאנחנו פעילות במועדון "אשת חיל". אנחנו נפגשות אחת לשלושה שבועות בשעות אחרי הצהריים, ושם אנחנו נפגשות ולומדות, ויש לנו רכזת בשם רחל בניה, היא גם מציעה לנו מקומות עבודה. כמו שנאמר פה – כמו שאתם רואים אני גם מתרגשת, ויש קשיים בשפה, אבל עם כל זה אנחנו מתמודדות יום-יום. כמו שאני אמרתי אני אישה חד הורית ועכשיו אני התחלתי לעבוד דרך המנחה שלי קיבלתי עבודה במעבדת פתולוגיה ב"זרעים" גדרה, שאני עובדת כבר שנה. ויש הרבה כמוני שמשתתפות במועדון ונעזרות ויוצאות לעבודה. וזהו – זה מה שנאי יכולה להגיד, כי אני מאוד מתרגשת. אני מאוד מודה לכם.

יופי, כל הכבוד, אם תרצי להוסיף משהו. טוב, אלה פחות או יותר הדוברות? אני הייתי רוצה יותר לשמוע את נשות השטח והניסיון, ובואו ככה ספרו לנו קצת – תתחילי.

אני רוצה לומר את האמת. היחידים כמו שאנחנו רואים שאנחנו מקבלים תמיכה מהם, משרדי הממשלה – אנחנו נשות עסקים, כי חברת הכנסת באמת אמרה שישנה הקרן שהוקמה. אני רואה אישה שהצליחה לפתוח את העסק ולא התחילה עוד, היא רק מגששת אם לפתוח או לא לפתוח, אז זה כבר פוסל ממנה ללכת לבנק, כי אין לה תוכנית לבנק. היא לא עובדת. לזה התכוונתי כשאמרתי שקשה לה. את האמת – העבודה שלנו עכשיו התחילה כמו שחיה סיפרה –צמחה. בשנתיים האחרונות, קודם כל התחלנו בדנים ובמעונות. זה מאוד נתן לנשים משתי אוכלוסיות שעברו פה, אחת פה שהיא רכזת שהיא פותחת את המשפחתון, וזו שקיבלה את הילד שלה ויש לה עוד מקום עודה וזה נתן לה אפשרות לעבוד. זה חשוב לנשים לעבוד. ואני יודעת – תשעים אחוז מהנשים אצלנו לא עובדות. ועשרה אחוז אצלנו זה די קטן בשביל לספק את המשפחה ולכוון את ההוצאות וההכנסות של החיים בבית עם כסף ומשכורת אחת, או שמביטוח לאומי המון חיות. זה – מזה לומדים איך לפתוח את העסק.

אם מדובר על קייטרינג מהבית, בחרוזים, תכשיטנות, בתפיחת המשפחתון, זה ייתן לה מן דחיפה כזו להכנסה לבית. אני מספרת עכשיו דוגמא חיה מהבית שלי. הבת שלי התחילה ללמד – מורה, זה פעם ראשונה, זה כסף, זה חשוב להכניס לבית כסף. היא קיבלה – את יודעת – עשר שעות לחודש אז היא אומרת לי – אמא, את יודעת כמה זה כיף שאני מקבלת משכורת? היא אישה נשואה. היא קיבלה אלף חמש מאות. אני אומרת לכם – תתארו לכם מה זה אלף חמש מאות שקל. והיא אומרת לי – "אמא, תראי איזה כיף זה להיות אישה עובדת". אני אומרת לה – ומה תעשי כשתהיי כמוני? אני סבתא. טיילתי איתם, גם כן לירושלים, ועשינו קניות. כשמתחילים לקבל הכנסה זו עצמאות. היא לאת לויה. אני מקווה שתהיה לנו עוד תמיכה חיה, מקידום מעמד האישה.

אני מכפרי המשולש, כפר קאסם.

אני ממט"י הדרוזי מכפר ירכא. מרכז פרוייקטים במט"י ירכא. קודם כל אני מתנצל בשם הרכזת שלי, היא התחתנה בשבוע שעבר, ה היה במפתיע. היא כל הזמן אמרה – "אני השנה לא מתחתנת". אני בא לתת פרשנות מהשטח שלי. מה זאת אומרת? אני חי בחברה מאוד מסורתית, אבל שמעתם מה קורה אצל הקווקזים ואצל הבוכרים ואצל כל הדברים האלה, אחת לאחת – אני אומר לכם, אני מרגיש שאני חי בשוודיה. אצלנו, זאת אומרת הקשר שלנו עם הג'וינט התחיל לפני שנה בפרוייקט שיקום שכונות. התחלנו להכשיר נשים בכל מיני נשים. זאת אומרת – המקצועות שהיו פעם והיום אינם – ספרות, קוסמטיקה, כל הדברים האלה הם תחומים חדשים יחסית אצלינו בתוך המגזר שלנו. אנחנו כמעט נתנו מענה לאוכלוסיה שלנו בתחום הזה.

אני יכול להגיד בוודאות ששלושים אחוז מהנשים שהוכשרו אצלנו התחילו לעסוק כבר במקצוע מהבית ויש כאלה שהקימו עסקים עצמאיים משלהם. אבל כמו שהזכרנו מקודם, מבחינת משרדי ממשלה וכאלה, משרדי ממשלה שתומכים, אני יכול להגיד מקרה שהוא מאוד מצער, שנכון שמשרד ממשלה תומך, אבל משרדי הממשלה תמיד מעבירים את הכספים דרך הרשויות. הרשויות המקומיות הן במצב כספי מאוד עגום לצערי והכספים האלה אף פעם לא מגיעים ליעד שלהם. זאת אומרת – אני יכול היום ללכת לבצע הכשרה מסויימת, הג'וינט משתתף, משרד ממשלתי משתתף, בשבילי הוא לא משתתף כי הכסף עובר לרשות והוא נתקע שם. אנחנו לא מקבלים את הכספים שלנו בזמן.

אנחנו משתדלים לעבוד עם הרשויות. הבעיה היא לא הכסף של הג'וינט, הבעיה היא הכסף של הרשויות.

הבעיה היא משרדי הממשלה. כשאנחנו פונים למשרדי הממשלה, הם המגזר השלישי שנותנים באמת את המענה לאוכלוסיות החלשות במדינה הזאת, ואנחנו אוכלוסיות חלשות. מישהו יכול היום לבוא ולהגיד שהוא לא מטפל באוכלוסיות החלשות מסיבות שיש לו, שיקום נגד, שיגיד שהוא מטפל בעשירים. אז זאת אומרת, הבקשה שלהו מיושבת ראש הועדה למעמד האישה שלפחות משרדי הממשלה ייענו לבקשות שלנו, שכספים לא יועברו דרך רשויות, כי כספים אף פעם לא מגיעים לייעוד שלהם.

אתם לא היחידים שמבקשים את זה. כל מי שצריך לקבל איזה שהוא סכום מהרשויות כולל משכורות כמו שראיתם – זה הולך לטימיון. אני אנסה לבדוק את הנושא הזה דרך משרד הפנים. משרד הפנים – אני לא יודעת מי מעביר את זה – אם משרדי הממשלה ישירות לרשויות או דרך משרד הפנים, אם יש דרך לעשות את זה דרך גוף אחר.

ועוד בעיה אחת שאנחנו נתקלים בה – מתן ערבות מדינה למתן הלוואות לעסקים. אנחנו מדברים פה על הלוואות של עשרים ושלושים אלף שקל של סכומים שהם באמת זניחים מהקרן לאנשים שהם באמת רוצים לפתוח עסקים. היום ללכת ולהתחיל לטפל באישה בשביל שהיא תקבל הלוואה, זה להצמיד לה יועץ, תוכנית עיסקית, זה בדיקת כדאיות. זה מה שמבקשים מאיתנו בקרן, זאת אומרת – שלושים אלף שקל שהאישה מבקשת אותם וצריך לשלם בדרך חמשת אלפים שקל ליועץ שיכין את התוכנית, אז אנחנו היינו מאוד רוצים שמסלול מיוחד ומקוצר להלוואות של עשרים ושלושים אלף שקל להקמת עסק לאישה, אפילו אם זה עסק מהבית. זאת אומרת שהבקשה היחידה שהיום יש לנו זה רק מהקרן. ואנחנו מנסים לקדם את זה, אבל לצערי היום לקדם דברים זו בעיה מאוד גדולה. זה הקריטריונים, ואשיה לא תקבל הלוואה אם היא לא תעמוד בקריטריונים האלה. אני עוד בא מהשטח ואני אומר דבר אחד. אפילו בעלי העסקים אצלנו שהם הגברים שמאוד קשה להם לקבל כספים מהקרן שהם הלוואות מדינה. אז איך זאת אומרת אישה יכולה לקבל?

עדיין הרבה מאוד עסקים קטנים נפתחו בשנה-שנתיים אחרונות בעזרת כספים של הקרן. אולי צריך לפשט את זה?

לפשט את זה זה בטוח. אבל אני אומר דבר אחד. אנחנו לא מדברים על מענק. אנחנו מדברים על תהליך פשוט של מתן הלוואות של שלושים אלף שקל לנשים האלה שבאמת הן אף פעם לא קיבלו שכר והן לא יודעות מה זה בנק. אם לא ייתנו להן את ההקלות האלה שהן באמת יילמדו להקים את העסקים שלהן, זו תהיה בעיה.

אני רק אשלים אותו. צריך לומר שמתוך העסק הזה בתוך הקרן, עשרים אחוז נגיד לנשים או עשרה אחוז לנשים שהן לא עובדות עד עשרת אלפים-עשרים אלף. זה ייתן לאישה לזוז.

עדיין צריך להבטיח כמובן את החזרת הכסף, אחרת לא יהיו לשנה הבאה. טוב, כן. תת אלוף דבורה חסיד.

אני רוצה לומר מילה על היוזמה שבאה מצידה של זהבה שמעון אל מול הצבא בתחום שילוב או צירוף נערות או חיילות שעד הפעילות המשותפת הזאת – הנערות הקווקזיות כמעט ולא התגייסו לצה"ל. בעקבות היוזמה, מסתבר קודם כל מבדיקה שעשינו בעלות נתוני איכות גבוהים ביותר. זאת אומרת שאם היתה איזו שהיא תפיסה שלא מגייסים בגלל נתונים, מסתבר שהן בעלות נתונים גבוהים מאוד. אנחנו נמצאים עכשיו בפעילות שמכשירה את הצוותים של הצבא כדי לאפשר להן להיכנס למשפחות תחת אותם מאפיינים, כדי שנדע למי לגשת ומה לומר, וצריך את קבוצת הנשים. אני אומרת את זה תחת הכותרת – אנחנו גוף מוסדי, שפתח בשיתוף פעולה עם הג'וינט מתוך כך שאנחנו מבינים שאנחנו גוף שיש לו אחריות לקידום הזהות של החברה הישראלית. פשוט צריכה לצאת קריאה לגופים מוסדיים נוספים, שזו לא תשאר פעילות שהיא רק בתחום הקהילה, יוזמה כזו או אחרת, אבל הגופים הנוספים שיצטרפו ליוזמה הזאת של הג'וינט, לרוח המאוד טובה שיש שם, לאפשר שילוב רחב של נשים בכל הרשת שצפויה כאן. צה"ל לקח על עצמו, ואנחנו עושים את זה בגאווה רבה ובאחריות.

אני רינת אשר, עולה משנת 1995. אני ילידת קווקז. חלק מהחיים שלי חייתי במונספה. בשנות השישים, אבא שלי מתוך קרירה רפואית שלו עבר לעיר הבירה לברית המועצות, וככה פשוט אני נוגעת בחלק הזה גם. משפחה שלי ואני אשתייך ככה לאותה קבוצה חזקה שזהבה ציינה – אותם כוחות חזקים של הקהילה. לכל משפחה יש איזה שהיא סיסמא, וככה במשפחה שאני גדלתי בה – חינוך והשכלה – גם כשאתם נמצאים במעמד הכלכלי הכי מצויין אתם חייבים ללמוד, וגם כשמאוד קשה לכם – הדרך הבטוחה להצלחה זו ההשכלה. אז פשוט במעבר הזה מברית המועצות לישראל, גם הבנתי, אני עכשיו מבינה את השוני של הצורך השכלה של ברית המועצות ואת הצורך של ההשכלה פה, ובמיוחד מקרה העולות מקווקז.

אני מדברת בשם הקהילה שממנה אני באה. אם ההשכלה היה התפקיד שלה לצורך הבנות היה הנדוניה, וזה ברוב המקרים זה ייסתיים – כדי שהיא תהיה אותה אמא שעליה היא חולמת להיות, אמא מצויינת, אמא חמה יותר שיושבת בשיעורים עם הילדים שעליהם היא חולמת, לזה ברוב המקרים התפקיד של ההשכלה. זה היה בעצם כדי להעלות את רמת האיי. קיו. של אותה בחורה. וגם שוב פעם – דאגה לנשים. הן למדו מתוך זה שזה חלק של החיים, אבל לא מתוך צורך ושהרגשנו אותו ושהבנו שזאת הדרך של השילוב החברתי, וזה באמת נשמע הרבה יותר מעניין ומזמין, ומזמן לשילוב חברתי בארץ ישראל, דרך של רכישת השכלה גבוהה – זאת הדרך. זאת הדרך של למידת שפה, שבאולפן אל"ף, ובי"ת, וגימ"ל ולא יודעת מה – לא לומדים ולא נהיים באותה רמה כמו שכשאתה נכנס לעולם האקדמי אתה נמצא גם בסביבת האנשים, שפה אתה מרגיש שאתה כן בסביבה שמתאימה לך, ואתה לא נמצא במפעלים כאלה לדוגמא – עם כל הכבוד – כל עבודה היא מכובדת, אבל בכל מקרה כשאנחנו פוגשים את אותן בנות שלמדו איתנו גם שם באותן אוניברסיטאות והן עובדות במפעלים כמו "עוף-קור" לדוגמא זה באמת עצוב לראות את זה. אז קשה באמת להתפנות לאותן בנות בפרט אלה שבגיל צעיר מתחילות להיות בעלות משפחה וילדים ועם מחוייבות מאוד רבה למשפחה. פשוט קשה להן להתפנות לאותה השכלה שיהיה לה ערך פה בארץ, כי לפעמים לאותה השכלה שהיתה להן שם, אין לה פה ערך. או היא צריכה לעבור גם את המבחנים, וגם לזה צריך לדעת פה להתפנות.

אז אני לא הצגתי את התוכנית שלי, שאני רכזת תוכנית ארבע, שזו בעצם תוכנית להעצמת סטודנטים, שבה סטודנטים באים כדי לדעת יותר על הזכויות שלהם מול ההתחייבויות שבחלק מהדברים צריך להיות מאה אחוז, צריך לדעת מאה אחוז. וגם כשסטודנטים באים ולוקחים אחריות על גורלם. באים אלינו עם מעורבות משמעותית בחברה, דרך התנדבות או דרך מפגש הולכים ומתחילים להיות בעלי תפקידים בכירים ביישוב ובמסגרות עירוניות. היום אם היו באים לתוכנית, כי באים לצרוך על השירותים – אם מלגה כן או מלגה לא, אז אם איזה שהוא תהליכים הולכים להיות גם סוכני שינוי, וגם בעלי החלטות ביישוב שבהם הם גרים והילדים שלהם גדלים, והחברה מתחילה להיות שונה, כן נגישת תרבות. וכל פלח של האוכלוסיה בא לידי ביטוי גם ביישוב, ועם כל הכבוד לכולם.

אני יושבת ראש הארגון לזכויות הדיור בקואליציה הארצית למשפחות חד הוריות בישראל, ואני דווקא הולכת להתמקד על השאלה, איפה פה הג'וינט בתמונה לגבי נשים חד הוריות שהן לא מהאוכלוסיה של העולות או העולות הוותיקות, אלא הן רק כאן הישראליות הוותיקות ילידות הארץ. איפה כאן תוכניות הפיתוח, המנהיגות? רובן של המשפחות החד הוריות כאן במדינת ישראל דווקא הן בעלות בעיה מאוד קריטית שהממשלה לא שמה לב פה לעניין הזה, ויש להן בעיות של דיור מאוד מאוד קשה. זאת אומרת – אנחנו פה לא מסתכלים על הנושא של הדיור לא רק ארבע קירות, אלא משולש ניצחי כזה של חינוך-תעסוקה-דיור שמשתלבים אחד בתוך השני ושום צלע לא יכולה להסתדר בלי הצלע החסרה.

חיה פשוט תיתן תשובה יותר טובה.

נראה לי פשוט שאתה מתחמק.

המדיניות של הג'וינט היא באמת להיכנס לאוכלוסיות ולתחומים שאין להם מענה בממשלה, במשרדי הממשלה. למשל – לאוכלוסיות שלנו אין מענה במשרדי הממשלה אפילו למשרד התמ"ת, כי אפילו קורסים של הכשרה מקצועית מקבל רק מי שיש לו השכלה של עשר שנות לימוד, או שתים עשרה. אנחנו עוסקים באוכלוסיות שיש להם לפעמים ארבע שנות לימוד, חמש שנות לימוד. אלו אוכלוסיות שאין להן מענה במשרדי הממשלה. עכשיו – לגבי חד-הוריות, זה די דומה. לפני שנה הייתה הצהרה שמשרד התמ"ת מקציב ארבעה מיליוני שקלים לחד-הוריות. או.קי. אז אנחנו אמרנו שאנחנו לא ניכנס למקומות או לנישות שבאמת הממשלה מטפלת בהם. אנחנו מנסים לפרוץ את הדרך לאוכלוסיות שעל ידי הקריטריונים של הממשלה אין מענה – ולשלב אותם. לכן לחד-הוריות לא נכנסנו. קראו לנו באמת לוועדות והכל, אבל אחרי שיש את ההחלטות האלה אמרנו – לנו אין מה לעשות בזה. מצויין – יש ארבעה מיליון שקל, יעבור לתמ"ת, יעשו קורסי הכשרה, אין לנו מה להתערב בזה. זה מה שיש לי לענות על זה.

ומה עם דיור?

דיור - הג'וינט לא מתעסק בזה.

או.קי., זו בדיוק הנקודה שאני חושבת שאולי אתה כמשנה למנכ"ל צריך להעביר את זה הלאה לחברי ההנהלה או לדירקטוריונים שיושבים בג'וינט. הנושא הזה שאת אומרת שאולי הממשלה לא נותנת מענה – עובדה שיש בעיה מאוד קשה גם עם החד הוריות וגם עם הנושא של דיור לחד הוריות.

ואני חושבת שכן הג'וינט עם כל פיתוח התקציבים והרצון הטוב, צריך לתת גם לארגונים שמתעסקים עם זה, לתת איזה "push”, ולטפל בזה. תודה רבה.

שמעתי על הרבה אנשים מקידום מעמד האישה שכולם מתעסקות, ואני מנהיגת נשים יוצאות גרוזיה. שמעתי באמת ומאוד שמחתי לשמוע על כל העדות, אז שתדעו, אני יצאתי ויזמתי גם ארגון נשים יוצאות גרוזיה שאני עומדת בראש של הארגון הזה ולארגון הזה קוראים "תמר", ואנחנו יסדנו את הארגון הזה לפני שנתיים. אנחנו הולכים עכשיו להקים עמותה, בוגרת קורס מחזור ראשון של מנהיגות מטעם "ויצו" והסוכנות היהודית, גברת דליה נמצאת פה, והנושא באוכלוסיה שלנו ובקהילה שלנו מאוד היה רדום, היה טאבו, כי היה הקהילה שלנו מאוד מאוד שמרני, והיה מאוד קשה להיכנס לאוכלוסיה שלנו. אבל אני הרמתי את הדגל, רציתי להגיע לנשים יוצאות גרוזיה, לשמוע אותן, מה הצרכים שלהם, איך הן מתקדמות בארץ, איך הן השתלבו בארץ, ועשינו את זה ואפילו יש לנו מועדון נשים יוצאות גרוזיה, ויש לנו הרצאות, קורסים, סדנאות.

איפה המועדון?

אני מבאר שבע. אני היום נמצאת מטעם מרכז רפואי סורוקה שאני עובדת במרכז הרפואי סורוקה ואני עובדת כיועצת קידום מעמד האישה, ואחרי שסיימתי את הקורס של מנהיגות נשים, זה נתן לי את הביטחון באמת לעשות ולקדם את הנשים.


אני באמת שמחתי על כל הפרוייקטים שלכם, אתם עושים עבודה יוצאת מן הכלל, ויש לי כתובת לפנות אליה.

שלום, שמי חווי, מבני-ברק, אמא לשמונה ילדים, סבתא לשמונה – עוד מעט. לי באמת הייתה בעיה בתור אישה חרדית שרציתי באמת לשבת וללמוד ולפתוח עסק משלי, ולא מצאתי את המקום שיכולתי להימצא בו, בגלל הבעיה שלי להיות בחברה מעורבת, שאנחנו בוחנים את עצמינו בזה, ואז נודע לי דרך פירסום חיצוני ברחובות שעיריית בני ברק ביחד עם הג'וינט ופרוייקט שיקום שכונות וכל מיני ארגונים נפלאים שנותנים לנו את התשובה לדבר הזה. אני השתתפתי בקורס, ובעקבות הקורס נתתי כמה תוכניות עבודה על כל מיני רעיונות שהיו לי בראש הרבה שנים. בסופו של דבר פתחתי עסק לשמלות כלה. הוא היה עסק באמת קטן.

בבית?

בבית. כן, עד היום הוא בבית. וזה טוב – כי זה אומר לנו על כל מיני תשובות שלנו, זאת אומרת – גם לגבי הילדים – שאנחנו יכולות להיות עם הילדים בבית, זאת אומרת – אנחנו, אני ושותפה, אנחנו יכולות לגדל את הילדים ובד בבד גם לעבוד, והם נותנים כתף כמו שאצלנו מקובל.

קיבלתן הלוואות מהקרן להלוואות לעסקים קטנים?

אני אישית לא קיבלתי, זה לא הלך לי, אבל מה שרציתי באמת, היה אצלכם במגזר הדרוזי, ובכל מגזר בעצם שהוא מגזר סגור כמו המגזר החרדי, אצלנו יש דבר כזה שנקרא גמ"חים – אם שמעתם על זה, זה ללא כסף. אנחנו מקבלות הלוואות בלי ריבית. בלי ריבית ממש. זאת אומרת שאני צריכה ערבים, אבל אני מקבלת את הכסף ונותנת את הכסף חזרה, בדיוק כמו שקיבלתי. זה דבר שיוצא מן הכלל, ואני חושבת שבאוכלוסיות סגורות אפשר פשוט להקים את הקרן הזאת.

זה כספים פרטיים?

כן, זה כספים פרטיים. לי יש אח באשדוד שעשה את זה – פנה לכל מיני אנשים וארגונים. הם נותנים את החלק שלהם. כל אחד נותן איזה שהוא סכום, ויש על זה ביקורת, ונותנים גם כספים. זה פשוט נותן נשימה – אנחנו יכולות גם לקנות ויכולות לפתוח ולנהל עסק יותר גדול. היום העסק שלנו ממש פורח, ובתור פטריוטית אני מנסה להעסיק כמה שיותר מהארץ, אף על פי שאנחנו עובדות גם עם חוץ לארץ. הרבה מתפרות כאן בארץ, ואני מרגישה שאני נותנת את החלק שלי לפיתוח הזה במה שקשור לישראל.

כל הכבוד.

שמי אביגיל רחמנוב, אני מעכו. אולי גם חלקית אני אוכל לענות לך על חצי השאלה ששאלת. אני הקמתי את ג'וינט עם העמותה מעכו, אני הגעתי, אני בארץ כבר שלושים שנה, עליתי מקווקז, ואני התמודדתי עם לגדל שלושה ילדים לבד. ויש לי ילד שצריך להתגייס החודש הזה, יש לי ילדים שלומדים קציני ים. וכשהכרתי את דליה ואת זהבה, אני הייתי ממש כלי שבור, שממש ריחמתי על עצמי מאיזה מקום אני באה, ולמה מגיע לי כל מה שקיבלתי, וכל מיני מהסביבה והקהילה וכל זה שאני צריכה להתמודד לבד, לקחת אחריות. וכל זה לא היה לי, כי התחתנתי בגיל מאוד מאוד צעיר והגעתי ארצה בגיל עשר.

לא היו לי כלים נכונים, ופתאום גיליתי שהמחשבה שלי והראיה שלי הייתה בכלל לא נכונה. אחרי שאני הכרתי אותן, אני ועוד בנות, אני זוכרת את האוטובוס שהיה מגיע פעם אחת בשבוע – הם היו אוספים עשרים וחמש בנות שהיו בחלקן חד-הוריות, והיו לוקחים אותנו לסמינר הקיבוצים ששם היה לנו גם אוכל, גם שתיה חמה. אין תירוצים. אין זמן, יש זמן – יש הכל. והנשים האלו היו באות – אין להן השכלה, אין להן שנות לימוד, גם לי אין. אין להן כלום. הם היו מקבלים אותן כמו שהן מבלי לשפוט אותן. להיכנס אליהם ולשאול אותן מה אתן מרגישות. לא איך אני מתמודד וזה. לכולן יש קשיים, אבל לאותה אישה היה חשוב מה היא מרגישה. מה היא עוברת עם עצמה. כמה קשה לה לתת לכולם שהיא תהיה בסדר עם המשפחה וכולם, ועם הילדים. ואחד הפרוייקטים הגדולים של מה שנעשה, מה שאני רואה לגביי, שאני יוצאת מהכלי השבור הזה, אני אוספת את עצמי, אני שמה את הכל בצד ואני מוכנה להתמודד מול המשפחה, מול הקהילה, ולהיות דוגמא אישית שאפשר גם אחרת. אז כל הקורסים האלו - - -

ספרי לנו מה את עושה?

אני קיבלתי ארבעה-חמישה קורסים דרכם, שאני לא האמנתי שבגיל ארבעים-חמישים אני אוכל ללמוד. זה פרס גדול. ואם לא הייתה לי את האפשרות – אני רכזת גיל הזהב – שישים וחמש פלוס בעכו, ואני נותנת. אני קיבלתי הדרכה שהיתה איתי במשך שנה שלמה מישהי שהדריכה אותי, אני לא כל כך יודעת, ואני גמרתי בקושי שתים עשרה שנות לימוד, וככה, צעד אחרי צעד אני יוצאת לעולם הגדול, כמו ילדה בכיתה אל"ף.

אני מעמותת "לאה", יושבת ראש עמותה לקידום מעמד האישה הקווקזית. איך התחלתי את זה, איך הקמתי את העמותה, אני אספר לכם.

אני עבדתי במשביר לצרכן, מנהלת מחלקת נשים. יום אחד פנו אליי לבוא להשתתף באיזה קורס – "מנהיגות יישובית". לא רציתי. איך שהוא הגעתי לשם, ושם הייתה מנחה. אחרי שבועיים שלושה שאלו אותי, מה את רוצה לעשות? מה את עושה? מה היית רוצה לעשות למען הקהילה שלך? השאלה הזאת עוררה אצלי כמו אש את מה שסחבתי כל השנים. למרות שעבדתי גם כמנהלת מחלקה, עדיין היה לי דימוי עצמי נמוך. לא למדתי ברוסיה, בקווקז. רק עשר שנות לימוד. השכלה איך שלמדתי עם עצמי, דחפתי את עצמי, רציתי לעשות משהו. הגעתי להיות מנהלת מחלקה. בסדר – זה לא הספיק לי. שמה השאלה של המנחה באמת, אז אמרתי- אני רוצה להקים מועדון לקידום האישה הקווקזית. אז היא אמרה לי – למה מועדון? תקימי עמותה. באמצעות עמותה תוכלי לעשות יותר.אז ככה הקמתי את העמותה עם עוד כמה מהקהילה, ואנחנו כמו המעמד שלי- חסרות השכלה גבוהה, ואני גאה להגיד את זה שבנות שלי, לא משכילות, יודעות לעשות עבודה יוצאת מן הכלל. פשוט יוצאת מן הכלל.

מה שאנחנו גילינו, איפה שאני הייתי, בת קהילה, חוסר אונים, תיסכול. העמותה קמה מאותם רגשות של תיסכול וחוסר אונים שלי כבת קהילה. אז אני רציתי לתת לקהילה, לבנות הקהילה כמוני, עזרה למצוא את הכוחות שלהן. איך שהשאלה שלה מנחה עוררה אצלי את האש בפנים, לכל אחד יש את הכוח הזה, לנסות למצוא ביחד, לעזור להן למצוא את הכוח הפנימי שלהן. כי יש לפעמים שמוצאים את הכוח, ומפחדים מזה. פוחדים מהשילוב. פוחדים להוציא את זה לפועל. אז צריך פשוט לנסות ולעזור. לפתוח את המעגל הזה של מעמד האישה לקהילה הקווקזית. עכשיו אנחנו הקמנו שם מוקד של סמינר הקיבוצים. מעורבות של המשפחה במעבר התרבותי. אני רכזת של המוקד ואני גם עובדת בהתפתחות הגיל הרך דרך משרד העבודה והרווחה, וזה בעצם מה שאנחנו עושים, לנסות לעזור לנשים למצוא את הכוח.

אני אתחבר דווקא לדברים שחיה אמרה בהתחלה לגבי החד הוריות. אני הצגתי פה לפני בערך שנה את פתיחת הלימודים של החד הוריות. פתחנו את זה בארבע מכללות. התחילו מאה שלושים, כולן במסלול טכנאיות, וממש החודש הן עתידות לסיים, בערך מאה הגיעו לקו הסיום. רובם גם הגיעו בהישגים יפים גם במבחנים הפנימיים וגם במבחנים החיצוניים ובפרוייקטים, אבל מה שחשוב לי לספר, שאנחנו בעוד כחודש נערכים לפתיחת תשע כיתות חדשות. ואנחנו נערכים – אנחנו, אני שייך למכון הממשלתי להכשרה טכנולוגית, מע"ר, שהוא חלק מהתמ"ת, כאשר אני מאוד מקווה, אני נמצא כבר בפגישות ובקשרים פה עם זהבה שמעון ועם אנשים שונים פה מהג'וינט, כמו עם רותי. יש פה תקציב כמו שציינתי, תקציב לנושא הזה של החד הוריות, והתקציב הזה בעצם מכסה גם את הלימודים וגם אפילו את הנסיעות וגם את הבטחת ההכנסה, אבל הלימודים האלה של מסלול טכנאיות, הוא מסלול מאוד מאוד אינטנסיבי.

מדובר על בערך אלף שבע מאות שעות בשנה אחת קלנדרית. יש צורך באיזה שהיא הכנה לגבי חלק מהן כדי שהן יצליחו להגיע לקו הסיום וכדי שהן לא ייכשלו. וכאן יש מה שנקרא – מכינה של איזה חודש או משהו דומה. או סיוע נוסף. לדבר הזה לצערי, לנו כמשרדי ממשלה, אין לנו את המנדט, או העצמה. לדברים האלה חשוב באמת שיחד עם הג'וינט נוכל לראות איך עושים את זה ואיך עושים את זה נכון, כי מאוד חשוב לנו שבאמת יותר ויותר נשים יגיעו לקו הסיום. אני רק רוצה עוד משפט אחד, גם מבחינת המגמות, אנחנו הולכים כרגע על מגמות שהן מגמות שהמשק מאוד מאוד צריך אותן. שש כיתות הלכו לתחום של ייצור במחשב, הן שייכות לתחום של מכונות. יהיו עוד שתי כיתות של הפקת דפוס. אחת מהן תהיה פה בהדסה ירושלים, ועוד כיתה אחת שתהיה בשדרות הפעם, זה יהיה בצילום דיגיטלי. אז אני גם בהמשך אני מקווה שאני אזמין את הועדה לסיור ונוכל לראות את הדברים מקרוב בשטח.

מי יכול להשתתף בזה, כל החד הוריות?

כל החד הוריות מכל המגזרים, חרדים ומיעוטים. יש קריטריונים. מתחת לגיל שלושים צריך תעודת בגרות. מעל גיל שלושים, די בתעודה של שתים עשרה שנות לימוד. לגבי מסלול הטכנאיות. אבל בוודאי שיש מבחנים ויש מיונים.

שלום, אני ד"ר דליה פיסמן מהסוכנות היהודית, מחלקה לישראל. אני בעצם עולה מברית המועצות לשעבר משנת 1990, וכבר ארבע עשרה שנה אני עובדת בסוכנות היהודית, ובעצם בכל התקופה הזאת אני מעורבת בייזום וביצוע כל מיני פרוייקטים לאוכלוסיות מיוחדות. אני מתכוונת לעולים חדשים, לא רק מברית המועצות לשעבר. הרבה תוכניות לפרוייקטים יש לי אישית עם האוכלוסיה האתיופית, שאנחנו עובדים לא רק עם נשים, גם עם נשים אבל גם עם ילדים, ולזה אני רוצה להתייחס. אני רוצה להגיד שאני מאוד התרשמתי ממש ששמעתי פה. אני מכירה את הג'וינט הרבה מאוד שנים, ויחד עם חיה גרף עשינו כמה תוכניות לנשים ביזמות עיסקית, בהקמת פעוטונים, משפחתונים, וגם אנחנו התחלנו עם פרוייקט בטכניון לקידום מדעי וטכנולוגי לתלמידים יוצאי אתיופיה. אז למרות כל הדברים האלה אני התרשמתי לשמוע על תוכניות נהדרות. גם לנו יש די הרבה תוכניות להעצמת נשים, ואני חושבת שמאוד חשוב לנו, ברגע שאנחנו מדברים על קידום מעמד האישה במשפחה ובחברה, גם לא לשכוח על ילדים שלנו. אני בתור אישה, בתור אמא, אני יודעת כמה זה חשוב אם ילדים שלנו גם תומכים בנו. לי אישית אין דבר יותר חשוב לשמוע מהבן שלי: "אמא, אני גאה בך". זה מה שאנחנו זקוקים. ולכן נאי חושבת שבכל תוכנית שיש לנו למען נשים, אנחנו צריכים גם לתת איזה שהוא מרכיב למען הילדים. אני אישית יודעת שבתחום יזמות עיסקית, רוב הנשים שיש להן עסקים קטנים, במיוחד עסקים בבית, במיוחד אם מדובר על נשים חד הוריות, אז ילדים עוזרים לאמא. עוזרים לה לעשות כל מיני דברים. לכן – אם אנחנו עושים קורס ליזמות עיסקית לנשים, למה לא לתת איזה שהוא קטע לילדים, שהם בתחום מחשבים למשל יותר חכמים מדור מבוגר יותר, וכל מיני דברים אלה. עכשיו, לנו, במחלקה היהודית של הסוכנות ישראל, יש חטיבה חדשה. חטיבה להעצמת דור העתיד. אנחנו חושבים שקודם כל נשים זה דור העתיד, וגם אנחנו חושבים שאנחנו חייבים גם בתוך כל תוכניות לנשים חייבים לתת איזה שהוא קטע לילדים. אנחנו מוכנים להיות פרטנרים לג'וינט וגם לכל מיני גופים אחרים בתחום זה. תודה רבה.

שלום רב. כל מה שאני עכשיו אגיד יתחבר למה שנאמר. אני אנה ואני בת הקהילה הקווקזית. נכון להיום אני קצינה במילואים והשנה אני מסיימת תואר שני ועובדת בתחום הצבא עם נוער, בני נוער וחיילים עולי קווקז במתנ"ס עכו. ואני רוצה להתחיל במשהו אחר בעצם. כשאנחנו מדברים על מעמד האישה, קודם כל אנחנו מדבר על עולה-יורד כמהגר. זה תפקיד מאוד קשה שבעצם מאוד משנה את המעמד של הורה בכלל ושל אישה במיוחד. בבית – הבית הוא שונה. אין הורים שהם בעלי סמכות, היום הילדים הם בעלי סמכות, כי הם יודעים את השפה, הם יודעים יותר ומתמצאים בסביבה, ואז באיזה שהיא עמדה ההורים הם רק מפרנסים כשהם מסוגלים לעשות את זה, וכל השאר נשען על הילדים. אני מביאה דוגמא – אמא שלי עם השכלה גבוהה, היא מהנדסת בכירה באלקטרוניקה. נכון להיום היא עובדת בניקיון, וזה לא מעיד על חולשה של הקהילה. כשאנחנו מדברים על הקהילה אנחנו לא מדברים על חולשה, אלא להיפך, זה מעיד על החוזק, אבל משהו שבעצם כל התהליך הזה של ההגירה, עם ההבדלים התת-תרבותיים, זה מה שהשפיע.

אני רוצה להתייחס לבנות. בנות שמגיעות לגיל שבע-עשרה ושמונה-עשרה, שהן מגיעות לגיל הזה וצריכות להחליט על איזה שהיא פריצת דרך שהן עומדות מול דילמה אם להתגייס או להישאר בבית, כי מצד אחד יש את הרצון להתקדם. יש כאן זהות כפולה. הן ישראליות לכל דבר, ומצד שני יש את הלחץ של הבית. האמא שהיא חד הורית שפוחדת מכל הקטע הזה של הסביבה מה יגידו עליה, ומצד שני היא גם צריכה לעזור ולפרנס. אותה בת לעומת בת – אני אומרת את זה לעומת בת ישראלית וותיקה שפחות או יותר יודעת מה קורה ובונה לעצמה טיול וצבא. היא עומדת מול דילמה והיא פשוט חסרת אונים. היא יודעת שיש כתובת. ואני רוצה להגיד שבנות פונות אליי לרוב גם לא בגלל בעיה טכנית שהן מגיעות לצבא. לבוא ולדבר. להגיד שאין להן תמיכה בבית, להגיד שהן כועסות על אמא כי היא לא תומכת. ומצד שני אנחנו מרגישים שאנחנו נותנים להן אולי איזה שהוא מענה נפשי. ואני רוצה להגיד שדווקא שיתוף פעולה עם הצבא, והיום הצבא נענה בחיוב ומאוד מסייע לנו, ואנחנו מאוד נשמח אם גורמים אחרים יבואו לקהילה. אני חושבת שאתם צריכים לבוא לקהילה, כי הקהילה לא יכולה לבוא. אנחנו צריכים להגיע לקהילה ולפוגג את הסטריאוטיפים וגם העויינות שקיימת כלפי הממסד בקרב הקהילה.

תודה רבה. אני רוצה בכמה מילים לסכם את הישיבה. ראשית כל אני יוצאת מחוייכת. הדברים ששמעתי הם באמת דברים אופטימים ומלאי כוח ומלאי יוזמה, ונשים לוקחות את הגורל בידיים ומוכנות ללכת וללמוד ולפתוח עסקים בקהילה החרדית ואצל העולות החדשות. זה ממש מחמם לי את הלב. אני רוצה לברך את הג'וינט. אני לא הייתי מודעת לתפקידים שאתם עושים. אתם בני תשעים, אבל אתם צעירים, והדברים שאני שמעתי היום, הם באמת מראים על רעננות ובחיבור עם האוכלוסיה הישראלית ובמענה לצרכים שלהם. אני מאוד אשמח לשמש איזה כתובת פה בכנסת.

הכוח שלנו פה הוא בגם קיום ישיבות כאלה והעלאת המודעות וחינוך הציבור לדברים האלה, וגם בחקיקה. אני רק רוצה להתייחס לנושא אחד, שאני הבאתי חקיקה לכנסת והיא עכשיו בתהליכים, שנשים חד הוריות שהולכות ללמוד, שהבטחת ההכנסה שלהן לא מופסקת, אלא תימשך. האוצר מתנגד. אנחנו דיברנו גם על השכלה גבוהה שזה יהיה שנתיים, כדי לאפשר באמת לרכוש מקצוע, ושלא יהיה פחד לאבד את יכולת הקיום הזאת. חקיקה אחרת שלפני שבועיים דווקא כן עברה, שאמהות חד הוריות בעיקר, הקריטריון לקבל הבטחת הכנסה הוא מותנה בזה שאם יש להן רכב, ואם יש להן רכב, אז הן לא היו מקבלות הבטחת הכנסה. אז הכנסנו קריטריון – הרי, מה זה רכב לאמא חד הורית, זה פשוט כלי, זה רגליים. אז כמובן שלא מרצדס שנת 2004, אבל איזה שהוא רכב קטן שהוא כלי עבודה, לא יהיה גורם לאי קבלת הבטחת הכנסה.

אני רק רוצה להגיד לכם, זה סוג הדברים שאנחנו עוסקים בהם בכנסת, ואני גם אשמח לשמוע מכם. לגבי הקרן לעסקים קטנים, ההלוואות, הקרן הממשלתית, אז בשבועות הקרובים תהיה לנו כאן ישיבה עם ועדת הכספים, עם האחראית על הקרן הזאת, ואני אשמח לשמוע מכם מה הצרכים האמיתיים, איפה הכשלים של הקרן הזאת, איך אפשר באמת להרחיב אותה ולפתוח עוד ועוד עסקים קטנים, שזה בהחלט הרבה מאוד אנשים בכלכלה סבורים שזה כיוון מאוד חשוב – עסקים קטנים, ועסקים קטנים על ידי נשים. אני גאה לשמוע שהצבא באמת גורם חשוב וזה משמעותי בהעצמה ובקידום נשים ובאוכלוסיות חלשות, ואני מברכת אותך, ואני מקווה שתמשיכו לעשות. ואם אנחנו יכולים לעזור באי אלו מהדברים, נשמח לעשות את זה. אז תבורכו כולכם ותצליחו, ואני אשמח לפגוש אתכם בשנה הבאה, מתי שיהיה.




הישיבה ננעלה בשעה 13:25