כנסת פתוחה

מדע וטכנולוגיה בשירות אוכלוסיות מיוחדות

4
ועדת המדע והטכנולוגיה
9.11.2004
הכנסת השש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי


פרוטוקול מס' 105
מישיבת ועדת המדע והטכנולוגיה
יום שלישי, כ"ה בחשוון התשס"ה (9.11.2004), שעה 9:30

מדע וטכנולוגיה בשירות אוכלוסיות מיוחדות

מחשב ברשת לאוכלוסייה האתיופית.
מחשב לכל גיל – מחשב לאוכלוסיית הקשישים.
ב. פיתוח אביזרי עזר לקשישים ומוגבלים.
ג. "פרויקט קמ"פ דווידסון" (קבוצת מדע פעיל) – לנוער בסיכון.
ד. "עולים למצוינות".

חברי הוועדה: לאה נס – היו"ר
יעקב מרגי
מיכאל נודלמן

מר אילן שמש - קידום נוער, משרד החינוך
מר צבי מודן - מרכז אוריינות מדעית, משרד המדע והטכנולוגיה
גב' אורית בן דרור - תקציבנית האגף לטיפול באדם המפגר, מ' הרווחה
מר חזקי אריאלי - מנכ"ל עמותה למצוינות בחינוך
דר' עובד קדם - מכון דוידסון לחינוך מדעי – מכון ויצמן למדע
מר חיים סקטור - מנכ"ל ג'וינט ישראל
גב' איטה שחר - ראש תחום נוער "אשלים" ג'וינט ישראל
מר איציק זהבי - ג'וינט ישראל
גב' רחל לדאני - אגף חינוך ונוער "עולים למצוינות" ג'וינט ישראל
מר דוד יאסו - ממונה על קליטת עולי אתיופיה במשרד הקליטה
מר דרור רותם - מנהל תכנון ומחקר, אשל ג'וינט ישראל
מר שמואל ולמה - מנהל תחום צעירים, ג'וינט ישראל
מר אלתסב סראוו - עולים למצוינות 2000 רחובות
מר יעקב דוד - אשל – מחשב לכל גיל
מר ג'וזף דביט - משתתף בתוכנית במכון דוידסון
גב' גליה אריאלי - מנהלת תוכניות נוער אשלים - ג'וינט
גב' רונית סיטקוב - מנחת היל"ה – מחוז מרכז
גב' ישראלה ליברוס - מנהלת היחידה לקידום נוער רמלה
מר מטר ברידיצ'ר - עמותה למצוינות בחינוך
גב' עידית אינטקרט - יד שרה
גב' נעמי כרמון - ראש המרכז לחקר העיר והאזור, הטכניון
מר אלי גוז - יו"ר פרויקט להב"ה
גב' שרון כרמי - עוזרת לראש פרויקט להב"ה
מר יעקב אנגדאו - רכז תוכנית משפחה ברשת
מר סלומון אברהם - בוגר משפחה ברשת
מר סלומון דביר - בוגר משפחה ברשת
מר פלוטניצקי נחמן - מנכ"ל מילב"ת תל השומר
עו"ד יוסי משולם - עו"ד ומהנדס, ועדת מדע וטכנולוגיה, לשכת עוה"ד
גב' ז'ניה פוקצ'ינסקי - מדריכה בקידום נוער רמלה

ענת לוי

חבר המתרגמים בע"מ
מדע וטכנולוגיה בשירות אוכלוסיות מיוחדות

מחשב ברשת לאוכלוסייה האתיופית.
מחשב לכל גיל – מחשב לאוכלוסיית הקשישים.

ב. פיתוח אביזרי עזר לקשישים ומוגבלים.

ג. "פרויקט קמ"פ דווידסון" (קבוצת מדע פעיל) – לנוער בסיכון.

ד. "עולים למצוינות".

בוקר טוב, אנחנו בישיבה מיוחדת של ועדת המדע והטכנולוגיה, לציון תשעים שנה לעשייה החברתית של הג'וינט בישראל .

הדיון היום יתמקד בנושא המדע והטכנולוגיה בשירות האוכלוסיות המיוחדות. הג'וינט הוקם לפני תשעים שנה בניו יורק כדי לסייע ליהודים בעולם ובישראל. כיום פועל הארגון בשמונים וחמש מדינות ברחבי העולם ומסייע ליהודים בתחומים רבים ומגוונים. אם זה על ידי סיוע ישיר של אספקת מזון ותרופות, אם על ידי שימור אופי החיים היהודי בקהילות העולם.

אנו יודעים עד כמה חשובות משימות אלה, המשלבות סיוע לאנשים במצוקה עם שמירה על ערכי היהדות והציונות. ג'וינט ישראל הוא אחד הביטויים המוחשיים ביותר לשותפות ולמחויבות של יהודי ארצות הברית לבנייתה של חברה איתנה בישראל.

ג'וינט ישראל מקדם רעיונות ליצירת שירותים חדשים בתחומי הרווחה והחברה. בישיבה הזו יוצגו מספר פרויקטים של ג'וינט ישראל, אשר רותמים את תחומי המדע והטכנולוגיה לשירות אוכלוסיות מיוחדות, כגון מחשוב לאוכלוסיות שונות, פרויקט לנוער בסיכון בתחום המדע, פרויקט עולים למצוינות, ופיתוח אביזרי עזר לקשישים ומוגבלים.

את הדיון יפתח סמנכ"ל ג'וינט ישראל, מר חיים פקטור.

תודה רבה כבוד יושבת הראש, אני ברשותך רוצה למקד מספר מילים בנושא של תפקידה של ג'וינט ישראל בארץ ואחר כך נפנה ישירות לאנשים שיציגו את הפרויקטים השונים.

ג'וינט ישראל והג'וינט בכלל הוקם כפי שאמרת ב1914, לפני תשעים שנה, בעקבות פנייה של שגריר ארצות הברית באיסטנבול לתורמים בארצות הברית, שביקש באופן דחוף לשלוח איזה שהיא תרומה של חמישים אלף דולר בזמנו, כדי להציל את האוכלוסייה של היישוב הישן שישב פה וסבל מבעיות כלכליות חמורות.

אחרי התקופה של הקמת הג'וינט, הג'וינט פעל בארץ בעיקר לסיוע לאוכלוסיות חלשות ומתן סיוע חומרי, יצירת מקומות עבודה ביישוב הישן ובתקופות אחרי מלחמת העולם השנייה, פעל רבות בנושא של הבריחה בשיתוף עם המוסד לעלייה ב', ההעפלה והמפעל הציוני באותה תקופה.

עם הקמת המדינה ממשלת ישראל ביקשה מהג'וינט לא לעזוב את הארץ, והג'וינט לקח על עצמו באותה תקופה את הטיפול בקשישים העולם שהגיעו באותה תקופה, גם מארצות אירופה, גם מארצות אסיה ואפריקה. באותה תקופה הוקם ארגון שכולם מכירים אותו בשם מלב"ן, שפתח ונתן את היסודות לטיפול הגריאטרי בארץ. בנוסף לכך באותה תקופה הג'וינט עזר בהקמת שירותים בסיסיים כגון שירותים של בריאות הנפש והקמה של כל מערך ההוראה של עבודה סוציאלית, כולל האוניברסיטאות פה בירושלים.

בסוף שנות השישים הג'וינט הכיר במגבלות של התורמים, של ארגון תורמים וטיפול פילנטרופי מחוץ לארץ להקים שירות בישראל והחליט להעביר את כל הנכסים וכל הפעולה שהייתה כאן שהסתכמה ב3000 מיטות לממשלת ישראל, העביר את כל הנכסים האלה והתמקד בפיתוח שירותים לאוכלוסיות, במקום לעשות טיפול ישיר, לעשות את המאמץ בפיתוח שירותים בשותפות עם ממשלת ישראל.

הרעיון שהיה בזמנו הוא לעזור בפיתוח אותם השירותים שיכולים לתרום לפתרון של בעיות בתחומים שונים בתחום הרווחה, תוך מתן מענים שהם אפקטיביים וכלכליים, כדי לפתור את הבעיה.

הרעיון הוא שהג'וינט יחד עם הממשלה מנסים אלטרנטיבות שונות של שירותים, מנסים אותם בשטח, מנסים לראות האם יש יכולת של השירות לקלוט אותם ואחר כך יחד עם הממשלה, עוזבים את השטח והמימון הופך להיות של הממשלה ושל הגופים הוולונטריים האחרים. בצורה כזאת הג'וינט מאפשר להיכנס לשטחים חדשים ולהתחדש כל הזמן בשירות.

האוכלוסיות שבהם הג'וינט מתמקד בימים אלה הם ילדים ונוער בסיכון, קשישים, עולים מחבר המדינות מאזור הקווקז, בוכרה ואתיופים, ושירותים לנכים. ברוב התחומים האלה הג'וינט הקים שותפות עם הממשלה בצורה פריטטית, שבהם אנחנו מפתחים את השירותים בשיתוף עם הממשלה.

בנוסף לאוכלוסיות האלה הג'וינט עוסק בכמה תחומי רוחב, בנושא של קידום הנושא של התנדבות, בקידום הפילנטרופיה בארץ. לג'וינט בארץ יש נוכחות גם בתחום של מחקר, יש שני מכוני מחקר בתחום החברתי, אחד במכון מאיירס ברוקדייל שמטפל במחקר יישומי, השני זה מכון טאוב לחקר המדיניות החברתית שמטפל בצורת המקרו של המערכת.

דבר אחרון בקשר למעורבות שלנו והיקף המעורבות. הג'וינט מפעיל תוכניות בכמה מיליון דולר לשנה, שמתוכם 42 מיליון דולר הם כספי יהדות ארצות הברית בעיקר, היתר זה כספי מצ'ינג של ממשלת ישראל והרשויות שעוזרים לכל המערך של הפרויקטים האלה.

עד כאן סקירה קצרה בנקודה הזאת, אני מציע שנתמקד באותם פרויקטים שאותם ציינו.

הפרויקט הראשון שתציינו הוא פרויקט מחשב ברשת לאוכלוסייה האתיופית.

בוקר טוב, אני שמואל אילמה, אני שמח על ההזדמנות הזו להציג את תוכנית משפחה ברשת, תוכנית חינוכית מיחשובית, שהמטרה המרכזית שלה זה לחזק את הקשר בין הורים וילדים באמצעות המחשב ומורשת המשפחה.

אפשר בהחלט את כל המהות של התוכנית לראות בתמונה שלפנינו, אנחנו רואים כאן זוג הורים עם הילדה, יושבים מול מחשב ומתבוננים בדגל אתיופיה שאותו מצאו באינטרנט, כמבטא אולי באופן סמלי את עניין המורשת ומעורר אצלם את הזיכרונות והתרגשות.

אני רוצה לומר שהתוכנית עצמה פועלת בשיתוף המשרד לקליטת עלייה, נמצא איתנו מר דוד יאסו כנציג המשרד.

התוכנית מנסה להתמודד או מנסה להשיג שתי מטרות מרכזיות, מטרה אחת היא לצמצם את הפער הדורי, על רקע זה שאנחנו יודעים שהמשפחות בדרכם ארצה עברו הרבה מאוד תלאות, מי דרך סודן, אלה שעברו דרך אדיס אבבה. כתוצאה מהתלאות האלה וכתוצאה מהמעבר החד מהתרבות שאליה המשפחות האלו היו רגילות באתיופיה, לתרבות הישראלית, בעצם יצר התפוררות של התא המשפחתי.

אם נוסיף לזה, כמו בכל מקום הילדים ממהרים ומקדימים להפנים את הערכים ואת הנורמות ואת השפה של התרבות החדשה, כל זה יצר פער בין ההורים והילדים. אם לא די בכך, בעצם המשפחות האלה הגיעו למציאות של תרבות דיגיטלית, שבין היתר המחשב הוא בחיים הבסיסיים שלנו, ויש שם פער בין מי שיש לו את היכולת ואת הנגישות לגשת למחשב, שני הדברים האלה ביחד בהחלט יוצרים פער מאוד משמעותי. לכן התוכנית מנסה באופן מאוד צנוע להתמודד עם שתי המטרות האלה.

היעדים שהתוכנית מבקשת להציג היא בעצם להרחיב את הקשר ואת האינטראקציה בין הילדים להורים ונמצאים איתנו כאן מר אברהם סלומון ובנו דביר, שבהמשך יגידו כמה מילים, הם בוגרי התוכנית מפתח תקווה.

הילדים מאחר והתרחקו מאוד מהנושא של המורשת, באמצעות התוכנית הם מגלים מחדש את המורשת, לומדים מההורים שלהם מהי המורשת המשפחתית. בנוסף לזה יש כאן הזדמנות להכרה הדדית ולהערכה הדדית בין הילדים להורים, שוב , כתוצאה מאותו פער שנוצר, נוצר מצב שהילדים פחות החשיבו את ההורים שלהם, החשיבו אותם כדור המדבר ועל כן פה כשבאים למפגש הזה, מגלים אותם מחדש, מאחר ובמפגש עצמו ההורים מביאים איתם את הידע בנושא של המורשת, הילדים את הידע שלהם בתחום של המחשבים וזה מפגש באמת של עוצמות. על כן יש פה איזה שהיא הערכה הדדית.

בנוסף לזה כמובן יש פה חשיפה לעולם של המחשב בעיקר למבוגרים, ולילדים יש הזדמנות לחזק את המיומנויות שלהם בתחום הזה. בסופו של דבר הסיפור המשפחתי מוצג על ידי מצגת מולטי מדיה, שאותה בעצם אחר כך מספרים לבני ה משפחה ויש גם הזדמנויות להציג את זה בבתי ספר וכן הלאה.

שוב, הכול בקיצור נמרץ, המהות הייתי אומר בשלושה הרכיבים המרכזיים, אחד הוא בעבודת המחשב, לאו דווקא לפי סדר, השני הוא עבודת השורשים והשלישי הוא הקשר המשפחתי. אם תרצו הייחודיות של התוכנית היא בעצם בנקודת המפגש של שלושתם, כי יש תוכניות שונות שמתמודדות עם כל אחד מהנושאים בנפרד, וכאן הייחודיות היא במפגש שלהם.

כאן אנחנו יכולים לראות לאורך השנים שהתוכנית פועלת את הפרישה הארצית, אנחנו הגענו לקרוב לחמשת אלפים הורים וילדים, רובם משפחות מקרב יוצאי אתיופיה. עם הזמן התוכנית התרחבה למשפחות של יוצאי קווקז והמגזר הערבי, לפניכם הפרישה של כל הישובים.

כאן יש לנו לדוגמא בעצם תוצר סופי של העבודה המשפחתית ופה אני רוצה להציג את המשתתפים שלנו, כמו שאמרתי, ואולי ירצו להגיד כמה מילים על מה התוכנית בעצם נתנה להם ותרמה להם, איך הם רואים בראייה לאחור את הדברים. בבקשה אברהם,

שלום לכם, אני גאה שאני עומד פה, קודם כל למי שיזם על משפחה ברשת, זה מאוד חשוב לנו, אנחנו עשינו בגאווה עם הבן שלי, וכמה משפחות ביחד. זה מאוד חשוב, מדוע, למה, נתן לי תזכורת איך שהייתי בכיתה, הילדים שלי שאלו אותי איך היה באתיופיה, מה היית עושה, מה למדת, איך חיים באתיופיה כללית, איך באת לארץ ישראל, באיזה דרך באת. כל זה אני סיפרתי להם. עשינו עם הבן שלי משפחה ברשת, בצד אמא, בצד אבא שלי, ואשתי גם כן בצד אמא, אני מתרגש קצת, בצד אמא שלה, בצד אבא שלה גם, כל המשפחות כמו שנתנו לנו הרכבנו וכתבנו.

התוכנית מאוד מעניינת, אנחנו נפגשנו ושמח אותנו, הילדים שלנו גם שואלים כמה שאלות, לא רק צריך להיות בעברית, אנחנו יכולים גם להסביר להם באמהרית, שפה כמו של כולם. משלבים במיוחד בין ההורים והילדים. מאוד חשוב לדעת, ההורים חוזרים מבית ספר, משפחה ברשת עכשיו יש לנו, בוא אבא נלך, בוא אמא נלך לבית ספר, ביחד, אמא הולכת או אבא הולכים עם הילדים שלהם יושבים מול מחשב. גם נותן להם במחשב איך ללמוד, איך ללמד, וגם שורש המשפחה, עץ המשפחה. צד אמא, צד אבא, כל מיני דברים טובים וחשובים, למען הילדים שלנו להעביר את המסורת, להקדיש את כל מה שאנחנו יודעים לילדים שלנו.

אני רוצה להוסיף שהעבודה של המשפחה באופן מקרי, התמקדה בחג אסיף אותו אנחנו חוגגים בעוד יומיים ביום חמישי, זה חג שהיה חג הכמיהה לעלות לירושלים, ואותו היום הפכנו לחג של הודייה, והעבודה התמקדה בזה.

מילה אחרונה, כפי שחיים פתח, כמיטב מסורת הג'וינט, התוכנית אחרי מספר שנים שעבדה במסגרת הג'וינט, היום היא נקלטה בפרויקט להב"ה ונמצא איתנו מנכ"ל להב"ה אלי גוז, שבעצם קלטו את התוכנית למרכזים של להב"ה והחל מהשנה הזו התוכנית מופעלת מהמרכזים שם, תודה רבה.

תודה רבה, אני מבינה שמנסים לקדם את זה ולהעביר את זה לתוכנית במסגרת פורמאלית, כבר מספר פה האבא שהוא בא לבית הספר ויושב מול המחשב. אני מקווה שתהיה תמיכה, כל דבר שמתחיל בתרומה אבל משתף, נותן את האחריות לממסד, הוא מעצים את זה ורק כך באמת אפשר לפתח. יישר כוח על הטריגר.

אנחנו נעבור לפרויקט הבא.

הפרויקט הבא זה מחשב לכל גיל, שמשלב את הנושא של שימוש בכלים טכנולוגיים של מחשב, בשילוב אוכלוסייה של הגיל השלישי.

שמי דרור רותם, אני מאשל. שתי מילים על אשל, אשל היא עמותה שהוקמה על ידי הג'וינט וממשלת ישראל בשנת 69, היא מפתחת שירותים לזקנים, כשמטרת העל שלה זה לשפר את איכות החיים והרווחה של הזקנים בישראל, בתחומים שונים, אני אתמקד עכשיו בתחום הטכנולוגי, שזה המטרה שלנו היום, ואני אציג היום שני פרויקטים, אחד זה מחשב לכל גיל ואחר כך פרויקט על פיתוח מוצרים.

בתחום הטכנולוגי אשל התחילה לפתח דברים וחשיבה בעניין מאז עשר שנים, אנחנו בתחום הזה לא עובדים לבד, כמו הג'וינט בכלל אנחנו עובדים תמיד בשותפויות ותמיד מחפשים את הגורמים, או הממלכתיים או הוולונטריים, שיעבדו יחד איתנו. מימיני יושב נחמן פלוטניצ'קי שהוא מנכ"ל מילבת, ומילבת זה ארגון מוביל בתחום הטכנולוגיה בארץ, בעיקר ייעוץ ומידע. אתם בוודאי מכירים, אני לא אציג את הארגון. יותר רחוק יושבת גב' יהודית אינטראקט, שהיא מנכ"לית של יד שרה ועל יד שרה אני לא צריך בטח להגיד שום דבר. שני הארגונים האלה הם מבחינתנו ארגונים מובילים ואנחנו עובדים בשותפות מלאה.

עכשיו על הפרויקט עצמו, מה בעצם העניין של הטכנולוגיה והזקנה, יש פה איזה שהוא פרדוקס, הפרדוקס אומר שבגלל תוחלת החיים יש לזקנים יותר ויותר זמן ויותר פנאי ויותר הזדמנויות לעשות דברים. מצד שני אותה טכנולוגיה שיכולה לאפשר להם לעשות הרבה דברים, היא מתרחקת מהם, נעשית יותר מתוחכמת, יותר מסובכת ואני לא ממציא את זה, אנחנו מדברים על הפער הטכנולוגי, ובענייני מחשב מדברים על הפער הדיגיטאלי. המטרה של הפרויקט הזה היא לגשר על הפער הדיגיטאלי, זה למעשה היה הרעיון של הפרויקט.

השאלה היא באמת איך מצליחים לגשר על פער כזה. הפרויקט שלנו של מחשב לכל גיל שהתחיל בערך לפני שש שנים, הוא כמו שאתם רואים המטרה שלו היא להביא להנגשה או להגיד את זה בצורה יותר פשוטה, לידד את המחשב עם הזקנים, לאפשר לאנשים בגילאים מבוגרים להשתמש במחשב ממש כמו הצעירים, כמו כולנו. זאת הייתה המטרה.

אנחנו פיתחנו איזה שהוא מודל והמודל אומר שכדי להציע צריך להתאים את סביבת המחשב לצרכים ולמאפיינים של הזקנים. זאת אומרת להתאים את הסביבה ואת המחשב לזקנים ולא את הזקנים למחשב. אני חושב אגב שזה עיקרון חינוכי בכלל, אבל לגבי אנשים מבוגרים זה עיקרון מוביל.

לכן התוכנית שלנו אין בה לא קוריקולום נוקשה, לא נכנסים לכיתה ומתחילים ללמוד לפי איזה שהוא סדר מהכרת המחשב ועד איזה שהן תוכנות מורכבות, לא בקבוצת לומדים גדולה, לא באווירה תחרותית, לא עם מורה צעיר וידען מול חבורה של בוגרים, של אנשים כאילו שהם בורים, כל המצב הזה הוא מצב לא טוב, ולכן אנחנו יצרנו מודל שהוא מ ודל שונה לגמרי ועליו אני רוצה לספר לכם.

אתם יכולים לראות מהן המטרות של התוכנית. הכן הוא זה באמת דגש על התאמה לצרכים ורמת תפקוד כדי לחזק את הביטחון של הלומד בעצמו וביכולת שלו להצליח, זה הדבר החשוב. שאדם ייכנס ויאמין ביכולת שלו להצליח.

משהו על עקרונות הפעולה שלנו. אם תיכנסו למוקד כזה, מוקד שאנחנו הקמנו, תכף אני אספר לכם על המוקדים, אם תיכנסו למוקד כזה שבו אנחנו פועלים, קודם כל תראו שאין שם כיתת מחשבים של עשרים וחמישה מחשבים, במקרה הטוב יש שלושה, ארבעה מחשבים, על יד כל מחשב יושב הלומד ועל ידו יושב חונך. אנחנו גם משתדלים לבודד עד כמה שזה ניתן אחד מהשני. גם החונך הוא בגיל מבוגר, וזה אחד העקרונות שלנו, שאנשים מבוגרים ילמדו אנשים מבוגרים, זה מאוד חשוב. אם תעקבו אחרי מה שקורה בחדר ואחרי תוכנית הלימודים, אתם תראו שהתוכנית מתנהלת לא לפי איזה שהוא סדר מוכתב מראש, אלא לפי רצונות וצרכים של האדם שלומד. אם הוא אומר אותי מעניין אינטרנט, נתחיל באינטרנט, אם הוא יגיד אני מעוניין לכתוב את קורות החיים שלי, נתחיל ללמוד אותו לכתוב, אם הוא רוצה לשחק, הוא ילמד משחקים, זאת הדרך הנכונה לדעתנו.

אני חושב שאם הייתי שואל אתכם מי אתם חושבים מגיעים לתוכנית כזאת, אז הניחוש הראשון היה אנשים עצמאיים שגרים בקהילה, בדרך כלל ממעמד בינוני, בעלי השכלה גבוהה, כאלה שממילא יש להם נגישות וכעיקרון זה גם נכון. זאת אומרת זה אולי חלק גדול מהתלמידים אלה האנשים שנהנים מהעניין, אבל האתגר שלנו הוא להגיע גם לאנשים שלא יכולים, ולכן אנחנו מגיעים לבתי חולים שיקומיים, וגם משתמשים במחשב כאמצעי שיקום. אנחנו מגיעים עם הפרויקט הזה למחלקות פסיכו גריאטריות למשל בכפר שאול. אנשים שהוגדרו חולי נפש, נמצאים שם משתמשים במחשב. אנחנו מגיעים למחלקות סיעודיות לאנשים אחרי סטרוק, אנשים שיכולים לעבוד במחשב עם יד אחת. אנחנו מגיעים למרכזי יום למוגבלים, לבתי אבות, לדיור מוגן וזה בעצם האתגר הגדול.

קצת על ההתפתחות של הפרויקט, אנחנו בתוך שש שנים של הפרויקט –

יש חונך לכל תלמיד?

חונך מתנדב מבוגר.

מיד נרחיב בעניין הזה, היום הגענו למצב, אחרי שש שנים, התחלנו עם ארבעה מקומות בפיילוט, אחרי שש שנים אנחנו נמצאים עם 155 מוקדים בכל הארץ, בכל הארץ אני מתכוון מקריית שמונה, לפני שבועיים פתחנו מוקד באילת בכל הארץ וגם בעיירות פיתוח, גם בשכונות מצוקה. יש לנו היום 640 מתנדבים מנחים, יש לנו 590 מחשבים שרובם גויסו בתרומות ויש לנו למעלה מ- 11,000 מוקדים.

את הפרויקט הזה מוביל יעקב דוד שיושב כאן מולי והוא גם אחראי על כל הטכנולוגי. משמאלי יושבים שלושה אנשים יקרים, אליקים כוכבי, שהוא אחד המנחים הארציים, הארי ודוד שניהם חונכים מרחובות. שורה אחרונה, תמיד אתם שואלים ופה זה חדר של ועדת כספים, שואלים כמה עולה העניין הזה, אני אומר לכם שזה כמעט לא עולה, מפני שמלבד העובדה של השקעה בכוח אדם של שני מנחים אזוריים, ואדם שמרכז ויעקב שמרכז את הכול, הכול נעשה בהתנדבות, התרומות, המחשבים הם בתרומות, זאת אומרת שאפשר להגיע להישגים ולהרבה מאוד אנשים במעט מאוד השקעה, עם הרבה לב ורצון טוב.

איך באמת הגידול, האם כל שנה אתם מצליחים להרחיב את זה?

אנחנו כל הזמן מרחיבים.

מה הקצב?

קצב ההרחבה זה בערך שלושים בשנה.

מוקדים או בני אדם,

מוקדים, מדובר על משהו כמו 2000, 2500 לומדים בשנה, חדשים. כך שזה למעשה מאז התחלת התוכנית עברנו כבר את ה- 11,500 – 12,000 לומדים.

וכמה חונכים יש?

יש כ- 640 מנחים מתנדבים, רובם גמלאים, בעיקרון אנחנו משתדלים לקחת אנשים מבוגרים שקרובים לגיל, שמבינים את העניין. אנחנו מנחים אותם, התנאי לקבלה, המודל מי יכול להתקבל כמנחה בתוכנית הזאת, זה משתמש מחשב, בעיני כל מי שמשתמש מחשב הוא רלבנטי לעניין הזה, אנחנו לא דורשים בקיאות בתוכנות כאלה ואחרות, ואנחנו עם הצוות, עם אליקים, ועוד חבר אחד שאחראי על אזור הצפון, אוספים את המנחים הפוטנציאליים, מכשירים אותם בעיקר במיומנויות של עבודה עם אנשים מבוגרים, מה הצרכים שלהם, איך להתייחס אליהם וכו' וכו'. אחרי שלושה מפגשים כאלה שנמשכים בערך ארבע שעות כל מפגש אינטנסיבי, הם יוצאים לדרך. המנחים ממשיכים ללוות אותנו בצורה מסודרת.

המנחים עומדים לרשותכם אם אתם רוצים.

איך המנחים מגיעים לאותו מאגר אנושי נפלא של המתנדבים? איך אתם מגיעים או שמגיעים אליכם?

אני ער לשטח, למהפכה שמתחוללת בקשר לפרויקט, אני פה רוצה להביא בקצרה מספר דוגמאות. שאותו אבא מחשב שקוראים לו אבא אלברט, חקלאי בחבל לכיש, שבא מהרי האטלס, שלא יודע קרוא וכתוב, אבל תוך זמן קצר השתלט על עניין של לשחק במחשב, והיום הוא מדריך. הקצה השני הוא אותה גברת יוצאת ברית המועצות שגרה במצפה רמון, היא איבדה את הקשר עם בתה שגרה בברית המועצות מכיוון שאין לה קשר טלפוני, היד רועדת והיא לא מסוגלת לכתוב, איש לא יכול לקרוא. היא נכנסה לפרויקט, למדה מהר מאוד לכתוב ברוסית והיום היא מתכתבת, הבת קמה לתחייה, יש קשר.

או אותה גברת שפעם ראשונה מתיישבת ליד מחשב, ובעזרת חברה כותבת פעם ראשונה בחייה ברכה ליום ההולדת של הנכד. הגברת הזאת הלכה הביתה עם הדף המודפס, היא לא הלכה, היא ריחפה באוויר. אני יכול לספר עוד עשרות ועשרות סיפורים כאלה.

יושב על ידי חברי הטוב, הרי, שהגיע אלינו, לא יודע מחשב, והיום הוא אחד המנחים המוצלחים שלנו, עוזר לי לנהל את הפרויקט ברחובות. או דוד, שעזב הייטק, והיום אחד המנחים, כולל אינטרנט. אלה ההצלחות שלנו, עצם התודה שלנו, מכיוון שאני מתנדב עדיין ברחובות, שאותו קשיש, אותו מבוגר, שבא אלינו ללא ידיעה, יוצא עם ידיעה, יודע להדפיס, יודע להתקשר באינטרנט וזו התודה שלנו, שהצלחנו לתת לו, להגיש לו עוד משהו לאיכות חיים.

אני הייתי מוסיף נקודה אחת שנראית לי מאוד רלבנטית. בשנה שנתיים האחרונות התחלנו לעבוד עם חולים במחלקות שיקומיות בבתי חולים גריאטריים, למשל בבית החולים הגריאטרי בבית רבקה, בכל המחלקות, שש או שבע מחלקות, אחת מהן זו מחלקת יום והשאר מחלקות שיקום, נכנס מחשב לכל גיל, כחלק מתוכנית השיקום של הזקנים המאושפזים שם, הם מקבלים את זה על ידי עובדות שיקום, יחד עם מתנדבים, כלומר יש פה מערך מאוד מורכב איך לטפל בנושא הזה, כולל בבתים חמים. עכשיו אנחנו עושים מאמץ מאוד מיוחד להגיע גם למועדונים לעיוורים, קצת מתקשה בשלב הזה, אבל אם ירצה השם אנחנו נעשה גם את זה.

מה הקשיים בעצם להגיע? כי בסך הכול מי יכול לסרב לרצון טוב של תרומה או שיש בעיה טכנית בעניין?

הקשיים הם קבלת הסכמות מהגופים, הפרוצדורה היא שאנשים שמגיעים למועדון מקבלים איקס שעות להדרכה. אנחנו באים ואומרים אנחנו לא נחליף את המנחים המקצועיים שלכם, אנחנו נהיה כוח עזר על ידם, יש פה איזה חששות כאילו יבואו מתנדבים, יחליפו את אנשי המקצוע ואנשי המקצוע יפוטרו בסופו של דבר. יש פה איזה גשר צר שאנחנו נשמח אם נקבל עזרה גם כדי לעבור אותו. אני חושב שזו אוכלוסיה שמאוד זקוקה, בגלל המוגבלות הזאת שלה, לתקשורת אינטרנט, לעמוד בקשר. אני לא מדבר על הציוד המיוחד, כי במועדונים קיים ציוד מיוחד, קיים הטקסט טו ספיץ, וקיימים מסכים של 17, של 21, הטכנולוגיות קיימות, לא בבתים, אבל היכולת שלנו להתחבר למועדונים האלה עם מתנדבים, בינתיים קצת מגמגמת, אני מקווה שאנחנו נעשה גם את זה.

אם נוכל בתור וועדה באמת לפנות לאותם גופים שעומדים.

אנחנו נעמוד אתכם בקשר ונשמח מאוד לקבל עזרה.

בהחלט,

אני אספר לכם על גרונטק, גרונטק זה יוזמה משותפת של אשל ושל ארגון אמריקאי בשם מטרופוליטן ג'ואיש הלף סיסטם, זה ארגון אמריקאי שיושב בניו יורק ומגיש שירותים לזקנים בכל המרחב המרופוליטני של ניו יורק, אתם יכולים לתאר לעצמכם שהוא די גדול, אני חושב שמשהו כמו חצי מיליארד דולר בהיקף הכספי שלו. הם התעניינו בקשר עם הארץ סביב הנושא הטכנולוגי ואנחנו לפני שש שנים הקמנו עמותה שהמטרה שלה היא לסייע ליוזמות בפיתוח מוצרים לאנשים מוגבלים ולזקנים מוגבלים, בעיקר זה התחום שלנו.

סיפור לא פשוט והשאלה היא כמובן מה עושה גוף ציבורי בתוך פיתוח מוצרים שזה לכאורה שוק עסקי, שוק מסחרי, והתשובה היא יחסית פשוטה. שוק אביזרי העזר הוא לא בדיוק שוק אטרקטיבי משום שהוא לא גדול מספיק בשביל למשוך אליו כוחות של יזמים ושל משקיעים ושל הון. מצד שני יש הרבה מאוד צרכים, יש ביקוש אבל אין היצע, זאת אומרת משהו לא מתחבר בשוק. אז הכלכלנים קוראים לזה כשל שוק. כשיש כשל שוק אז גופים ציבוריים לפעמים, גם ממשלות עושות את זה, נכנסים פנימה כדי לנסות לגשר על העניין הזה, זאת מטרה אם כי אני לא רואה את עצמנו מגשרים על שוק כזה גדול, אבל בתחום הצנוע שלנו.

אני אדגים לכם מספר מוצרים שאנחנו מעורבים בהם, זה מוצר ראשון, בא אלינו בחור צעיר, פיזיוטרפיסט, שגם למד משהו מהתחום הטכנולוגי ומינהל עסקים והוא אמר יש בעיה עם אנשים שמטפלים בזקנים וצריכים להעביר אותם ממקום למקום, סובלים מאוד מכאבי גב. צריך למצוא דרך להקל עליהם והוא בנה את הרתמה הזאת, הרעיון הוא שאתה קושר את הנתמך מצד אחד למטפל מצד שני לאדם שאותו אתה רוצה להעביר מכסא הגלגלים למיטה, להקים אותו. הרתמה הזאת עוזרת לחלק את המעמס על כל הגוף בצורה כזאת שעמוד השדרה לא נפגע. זה מוצר אחד שפותח ממש אצלנו והוא נמצא בשלב של הסכם על מכירות בשוק האמריקאי ובשוק הישראלי.

המוצר השני נראה משהו מאוד תמים אבל זה לא כל כך תמים, זה הרבה יותר מתוחכם ממה שזה נראה. הדבר הזה שנראה כמו מדרס, אנחנו קוראים לו מדרס חכם, השמות הם שמות בדרך כלל באנגלית, לצאת לשוק ולהצליח צריך גם לראות את השוק העלמי. זה נקרא SMART STEP הרעיון הוא כזה, אנשים שנפגעו בגפים ורוב האנשים שנפגעים בגפיים או חלק מהם אנשים קשישים אחרי סטרוק, אחרי נפילה, אחרי השתלת ברך, זקוקים לשיקום הליכה. מה שקורה בשיקום הליכה זה שאם אנחנו דורכים מדי על הרגל אנחנו גורמים נזק ואם חלש מדי, אנחנו לא מביאים לאופטימיזציה של השיקום. המדרס הזה הוא מדרס חכם, יש לו חיישנים שמעבירים מידע אל המכשיר שנראה קצת יותר למעלה, האדם שדורך עליו יודע בדיוק איזה משקל הוא מפעיל על הרגל והוא יכול בצורה כזאת לווסת את המשקל שהוא מפעיל ולהגיע לאופטימיזציה של השיקום שלו. זה דבר שנמצא ממש בשלבים של כניסה לשוק ואנחנו מקווים שזה יהיה מוצלח כמו שאנחנו חושבים שזה.

מה הצפי שלכם לכמות הנזקקים?

מדובר על מאות אלפי אנשים, מדובר על שוק עולמי, לא מדובר על שוק ישראלי, בסופו של דבר זה צריך לשרת אותנו, כדי שמוצר כזה יצליח הוא חייב, מדובר על מאות אלפי אנשים בשנה. כאשר הסוכנים –

יש לכם הערכה גם על ישראל? בכל אופן זה מתחיל מפה.

אני חושב שיש לנו הערכות, אני לא יודע את המספרים.

כמו שאומרים עניי עירך קודמים.

אוכלוסיית המתווכים זו אוכלוסיית הפיזיוטרפיסטים והמכונים למיניהם, שהם בעצם הקליינטים הישירים של המוצר הזה. יכול להיות שאפשר יהיה גם למכור אותו לשיווק ביתי, אבל יכול להיות שבתחילה הוא יוצא על ידי אלה שמטפלים.

מוצר נוסף שהוא אחר לגמרי, זה משהו אילוסטרטיבי, זה וירטואלי, זה תוכנה שמטרתה לסייע בשיפור היכולות הקוגניטיביות, למשל זיכרון. החברה הזאת שעושה אותה היא הוקמה על ידי פרופ' שלמה ברזניץ, מאוניברסיטת חיפה, שהחזון שלו אומר דבר כזה, הוא אומר – אנחנו רגילים שיש חדרי כושר כדי לחזק את השרירים, במידה מסוימת המוח הוא כמו שריר, אם אתה מאמן את המוח, אתה יכול לשפר גם את התפקוד המוחי. החזון שלו זה שעל יד כל חדר כושר, אם נלך לאוניברסיטה לחדר כושר, יהיה גם חדר קטן שבו נכנס ויהיה חדר כושר למוח, שם נעשה כמה אימונים שיעזרו לנו לשפר יכולות קוגניטיביות. זה דבר אולי עתידני.

הדבר האחרון שאיתו אני רוצה לסכם, זה פרויקט אירופאי של האיחוד האירופאי, מה שאתם רואים שם, אדם יש לו שרוול על היד ומטרת השרוול זה למנוע רעידות של אנשים שיש להם בעיות פרקינסון או רעידות, זה בעיה מאוד רווחת יחסית ויכולה להיות מהפכה גדולה.

הדבר האחרון שאני רוצה להגיד על גירונטק, אנחנו עוסקים גם בפעילות חינוכית, זה משהו מתוך פרויקט גדול עם בצלאל, כיתה שלמה עסקה בפיתוח חשיבה על מוצרים, לטובת אנשים עם מוגבלות. אתם רואים מחבת שקל יותר להחזיק אותה לאנשים עם מוגבלות, ומכשיר פשוט מאוד שאפשר לפצח בו ביצה עם יד אחת, יש עוד הרבה מאוד דוגמאות. זה הכיוון.

נעמי כרמון מהפקולטה לארכיטקטורה בטכניון. אני רציתי לתת לך אולי רעיון, אתה אומר שיש צורך לחבר בין הביקוש לבין הייצור, ישנם באקדמיה מחלקות לעיצוב המוצר, אצלנו למשל יש מחלקה לתואר שני בעיצוב המוצר, רון נבארו, נעמי ביטרמן, עוד יותר מזה אם אתה מחפש שמות, ולהפוך דברים מעין אלה כפרויקטים לסטודנטים, יכול לגשר על חלק מהפערים, חלק מהדברים שלפעמים הסטודנטים מפתחים מגיעים אכן לייצור, כשמה שחשוב, אם הזכרת את רון נבארו והוא פיתח דברים לקשישים, אבל מה שהוא פיתח יקר מאוד, הנושא הוא לנסות לפתח דברים שהם גם מועילים אבל גם לא יקרים מאוד עבור האוכלוסייה.

יש לנו קשר גם עם בצלאל וגם עם מכללת הדסה, עם רון נבארו ועם מחלקת הייצור והאפשרויות הן עוד לפנינו.

אני גם בטוחה שהטווח הזה של לעשות דברים יקרים או לא יקרים, הוא תלוי בעניין, אולי מכשיר כזה הוא באמת יחסית זול, או דברים אחרים, כמו שהוא הראה תותבת, אי אפשר להשוות בין הדברים.

בוודאי, אבל גם כשמדובר על אביזרי עזר למקלחת, שזה דבר מאוד חשוב לתפקוד עצמאי של קשישים, יש זולים יותר ויקרים הרבה יותר, זה הבדלים מאוד, מאוד גדולים.

אני רוצה להוסיף מילה אחת, להשלים שאשל היא שותפות של ג'וינט ישראל עם משרדי הרווחה, משרד הבריאות, המוסד לביטוח לאומי ומשרד האוצר, זה מתקיים שלושים וחמש שנה כפי שנאמר.

התוכנית הבאה שרוצים להציג, נוגעת לאוכלוסיית יעד אחרת של הג'וינט שזה ילדים ונוער בסיכון, שמופעל בג'וינט על ידי אשלים, אשלים היא שותפות של ממשלת ישראל עם הג'וינט כאשר המשרדים המשתתפים בארגון הם משרד הבריאות, משרד הרווחה, משרד החינוך, הביטוח הלאומי והאוצר.

הפרויקט הבא נקרא קמפ דייוידסון, הוא בא לתת מענה לנושא של טיפול ומיצוי פוטנציאל של נוער בסיכון. זה שותפות של אשלים, ג'וינט , מכון ויצמן ומשרד החינוך והתרבות.

לפני שתציג את זה, אני צריכה לצאת ואני שמחה שנמצאים פה חברי הכנסת - וחבר הכנסת יעקב מרגי שהוא ימלא את מקומי בניהול הישיבה.

אני דר' עובד קדם, אני מנהל פרויקטים חינוכיים במכון דוידסון לחינוך מדעי שליד מכון ויצמן. יושב הראש של מכון דוידסון הוא פרופ' הררי, שהיה שתים עשרה שנה נשיא מכון ויצמן ויש לו מחויבות מאוד גדולה לחינוך המדעי.

הפרויקט הזה הוא פרויקט בהחלט מיוחד, אנחנו קוראים לו קמפ, קבוצות מדע פעיל, ואז יוצא קמפ דיווידסון, זה נשמע טוב. אנחנו עוסקים בחינוך מדעי לנוער מנותק ונוער בסיכון.

השותפים הם מכון ויצמן ומכון דוידסון לחינוך מדעי הג'וינט ואשלים, משרד החינוך חברה ונוער, תחום קידום נוער וקהילה, והרשויות המקומיות שמשתתפות בעניין שזה בשלב זה רחובות, רמלה, נס ציון וראשון לציון.

מה הנושא, כל שנה אלפי תלמידים חמש עשרה, שבע עשרה, מתנתקים מבית הספר, לפעמים הם מתנתקים לפעמים מנתקים אותם. סיכוייהם להשתלב בחברה נורמטיבית נמוכים בהרבה מבוגרי תיכון ולחלק מהתלמידים האלה יש יכולת קוגניטיבית גבוהה וסקרנות טבעית, נשירתם נובעת בעיקר מחסרים בסביבה, חסרים סביבתיים או משפחתיים.

אנחנו רואים במדע כלי לפיתוח לטיפוח האישיות ולא מטרה בפני עצמה. פה אנחנו רואים שני נערים שמשפרים קולות באמצעות אלומת אור. קבוצת מדע פעיל מספקת מסגרת פעילות רלוונטית קוהרנטית ומתאימה. התוכניות כוללות התנסות חקר ולמידה מאתגרת, מסקרנת, אך לא מרתיעה, המותאמות לתכונות היכולות והצרכים האישיים של כל נער. אנחנו ממש יורדים לרמה של הפרט, לגבי קצב ההתקדמות, לגבי כיווני העיסוק והלמידה.

נושאי הפעילות הם מודולריים ורב תחומיים, מדע ומוסיקה, מדע וצעצועים, אומנות הלמידה, מדע וצילום, מדע וספורט וכן הלאה. הרעיון הוא לעסוק בתחומים שמשלבים את כל התחומים גם ויחד וקשורים בעיקר ובחייו של הילד בפני עצמו.

זה ילד שהצליח לשדר באמצעות קרן לייזר קולות ממקום למקום, אתם יכולים לראות את התגובה.

היקף הפעילות, ב2004 משתתפים כארבעים ילדים מרחובות, רמלה , נס ציונה וראשון, בתוכנית חלוץ והחל משנת 2005 המשתתפים עומדים לגדול.

זה בכוונה התחיל בישובים האלה? יש לכם כוונה לצאת לפריפרייה צפון דרום?

אני לא הזמנתי את השאלה אבל בדיוק אני הולך לענות עליה. זה בדיוק הנושא של הכפלת הפעילות. זאת אומרת אני אגיד משהו שישמע אולי יומרני ולא נחמד, לא היינו עוסקים, עם כל החשיבות שאנחנו רואים בטיפול בארבעים נער, לא היינו נכנסים לנושא כזה לולא ידענו או האמנו שיש אפשרות של הכפלה והרחבה. זאת אומרת אנחנו רואים את עצמנו כמקום שבונים את התורה והדבר הזה יופעל ויוכפל במקומות אחרים בהנחייתנו.

הכוונה שלנו ב-2005 להפעיל את זה במוסדות השכלה גבוהה נוספים. יש פה לעצם הנושא של מוסד השכלה גבוהה, שלוקח תחת כנפיו מפעל כזה, כשלעצמו, כשילד מגיע למוסד כזה ואומר אני מגיע למכון ויצמן, או לאוניברסיטה העברית, יש לזה חשיבות משל עצמה. המוסדות הוכרו, יש לנו היום קשרים בצפון, באוניברסיטה העברית בירושלים, בית ברל במרכז, הכול מוכן, צריך רק תקציב להפעלה ואני מקווה שבסופו של דבר גם אותו נצליח להשיג.

בן גוריון בדרום עדיין לא,

עדיין לא, אבל בהחלט הוא בתוכנית, אנחנו בקשר עם קרן רש"י, ועם הדרום, ואנחנו לא רוצים לעשות התפשטות יותר מדי גדולה, רוצים שהדברים ילכו לאט אבל בטוח. הדגם שלנו הוא הדגם של פרח, שנולד אצלנו והתיישב אצלנו מטה הארצי, הדבר הזה יתחיל משלושים נער ויגיע לשלושים אלף.

תחום חדשים שאנחנו רוצים לעסוק בהם היא הפצת התוכנית באותה רוח, אך מותאמת לצרכים בקרב פנימיות לנוער ברחבי הארץ. זאת אוכלוסיה שיש לה מאפיינים דומים ושתוכנית מהסוג הזה יכולה לתרום רבות, כך אנחנו מאמינים.

בתום כל נושא, הנערים מציגים את עבודתם בכנס בהשתתפות, עמיתים, מדריכים, בני משפחה, חברים בסגל מכון דוידסון, האמת שאותם כנסים שעשינו מאוד מרגשים, לא רק את התלמידים, גם אותנו. פה אני מניח שג'וזף שהוא אחד מהחניכים בתוכנית יוכל לספר. הנערים מציגים את הפרויקטים, מקבלים תעודות, ואתם יכולים לראות. זה אקורד הסיום של הפעילות. המשך יבוא, כך אנחנו מאמינים, כך אנחנו מקווים, אני חושב שיש פה פוטנציאל מאוד גדול.

אחד הדברים המעניינים, בכל פעם שאנחנו מציגים את זה, בעיקר בפני אנשים שאמורים להיכנס לתוך התוכנית ולהפעיל אותה במקומות אחרים, אנחנו תמיד שואלים את השאלה למה אותי לא לימדו מדע, ולמה ילדים נורמטיביים בבתי ספר לא יכולים ללמוד מדע בדרך הזאת, והמשך יבוא.

הייתי באמת רוצה לשמוע מה זה נותן.

שמי ג'וזף מרמלה, אני לומד ביחידה לקידום נוער בתוכנית הילה. למדתי לתעודה של תשע שנות לימוד ואני לומד לקראת עשר שנות לימוד, בהמשך אעבור למסלול בגרות. עובדת קידום נוער הציעה לי פרויקט בתחום המדע במכון דוידסון, אני לומד בפרויקט זה השנה השנייה. הפרויקט מעניין, לומדים דברים שלא הכרתי קודם. שנה שעברה חקרנו תחומי מוסיקה ומדע וצעצועים ומדע. מבין הדברים החדשים שלמדתי, בניתי רמקולים, איך אפשר לשמוע מוסיקה דרך השיניים, איך עובדת מכונית על שלט רחוק. פרקנו צעצועים וראינו איך הם בנויים מבפנים. מזה אנחנו עוסקים בחידות, יש חידות רבות מעניינות ומסובכות ואני אוהב לפתור אותם. המקום שאני מגיע אליו הוא מקום מאוד יפה ולא ראיתי כזה אף פעם. דר' עובד קדם ממכון דוידסון, המדריך שלנו, איש נפלא. מלמד בצורה רגועה, לא מתעצבן. הכרתי חברים בקבוצה, אפשר להכיר חברים חדשים וזה עושה טוב, הלמידה שונה מאשר הייתה בבית הספר, כמעט הכול שונה במכון דוידסון. איך עושים דברים מדעיים על למידה מעשית. אני מתנסה בלעשות דברים, המורה מסביר, באותו זמן אני עושה. אני חוקר איך פועלים הדברים, ידע זה כוח, זה יכול לעזור בעתיד, כמו להבין טוב יותר איך הדברים סביבנו פועלים. אפשר לעשות חלק מהדברים בבית ולהראות לחברים. הרווחתי בהשתתפותי בפרויקט, תודה לצוות שקשור לפרויקט, אני ממליץ.

שמי גליה אריאלי, אני מאשלים, אני הנציגה של אשלים בתוכנית הזו. הייתי באחד הסיכומים של אחד הקורסים והיה שם נער ועובד סיפר לי על הנער הזה שכמו שג'וזף וכל מיני נערים מתגלים עם יכולות מאוד גבוהות, שלפעמים הם עצמם לא היו מודעים להם, הנער הזה עובד אמר לו, לך הביתה תחשוב כמה זמן, אם תרצה אני מסדר לך פרח, שעד סוף הצבא תוכל ללכת לאוניברסיטה, למה שאתה רוצה, אפילו מהנדס. אז הוא אומר לעובד, ארכיטקט, אני גם אוכל להיות, אז הוא אומר לו גם ארכיטקט, תחשוב כמה ימים. הוא אומר, אני לא צריך לחשוב, אני אומר לך עכשיו שאני רוצה. הוא אומר אחר כך, אני לא יודע איך פספסתי את מערכת החינוך. גם פה בקורס הוא אומר אני אפילו עדיין לא מיציתי את זה. אבל איך פספסתי ואני חושבת שזה החיבור בין האמונה של כולנו שיש המון נוער והמון פוטנציאל שמתפספס ומסתובב, ואנחנו צריכים לעזור להם גם לראות אותם ושגם הם עצמם יכירו את היכולות שלהם, שאף אחד לא הכיר בזה.

אני רונית, מנחת תוכנית הילה במכון במרכז, מלווה את כל הרשויות שבהם יחידות לקידום נוער. אני רוצה להצטרף לדברים של עובד וגם של גליה ובעיקר לדברים של ג'וזף. מעבר לחממה, למקום המיוחד שניתנת לילדים הזדמנות, יש בפרויקט הזה בעצם דילוג על פערים, צמצום שלהם בצורה מאוד, מאוד משמעותי. כי כפי שהציג ג'וזף, זה חלק מהילדים מנותקים תקופה ארוכה, לומדים בהשכלה הפורמאלית לתשע שנות לימוד, מעולם לא ניתנה להם ההזדמנות הזאת ובאה המעבדה, הם מגיעים לדברים שהם פשוט לא התנסו בהם מעולם. בצורה כזאת מקרבים אותם בפעולה חווייתית להיות כמה שיותר דומים ולפעמים אפילו יותר. אני מברכת על הפרויקט ואני מאחלת לכל ילד בישראל, מהנוער המנותק והנוער הנורמטיבי, שיזכה לפעולה כל כך משמעותית.

אני חושב שכולנו מסכימים סביב השולחן ששלושים זה גם פיילוט.

גם עם השלושים יש קשיים.

כמו כל דבר טוב, נתקדם הלאה.

אפשר להעיר לעניין הזה? רציתי להציע לכם להתקשר עם עמותת בשער, אתם מכירים אותה, עם פרופ' זאב טלמור, תכניסו גם את הטכניון, ובאופן כללי עם בשער שזו עמותה של המורים והמרצים במוסדות להשכלה גבוהה, שעוסקת בדברים שקרובים לנושא הזה.

התוכנית האחרונה שרוצים להציג בפני הוועדה, נוגעת גם אוכלוסיית יעד של הג'וינט , זה לנושא של קידום של נוער עולה, יציג אותה מר איציק זהבי, ראש תחום למידה בג'וינט .

שלום לכם, שמי איציק זהבי כמו שחיים הציג ואני יודע שלוח הזמנים שלנו קצר, אני אנסה להיות תמציתי וישר להתחבר לדברים של גליה, שתיארה את הצורך לפתח ולטפח את הפוטנציאל אצל בני נוער. אני מהמקום שבו אני מטפל, אני מבקש להחזיר את המוקד לנושא של ילדים ונוער יוצאי אתיופיה, קווקז, בוכרה. תלמידים עולים, עולי שנות התשעים בעיקר, שעלו לישראל ונמצאים בתוך תהליך הקליטה וההגירה שלהם לתוך החברה הישראלית, להשתלבות בתוך החברה הישראלית ואותם אנחנו רוצים לקדם, זה חלק מהפעולה של הג'וינט הרחבה בנושא של אוכלוסיית העולים.

לטובת העניין הזה אנחנו מקיימים הרבה מאוד פעולות ותומכים בהרבה מאוד תוכניות שקשורות לתחום החינוך באופן כללי, עוזרים הרבה מאוד לחלשים. במקרה שלנו בועדה הזו ביקשנו להציג תוכנית שבאה דווקא לתת את המענה ולתת איזה שהיא דחיפה מיוחדת לנושא של תלמידים עולים מצטיינים, שאנחנו רוצים לאתר את הפוטנציאל שלהם, ובתוך תהליך הלמידה שלהם, בתוך בתי הספר לאפשר להם בזמן יחסית קצר לעבור ממסלולים של למידה רגילה וחטיבות הביניים, למסלולים שהם ברמה הרבה יותר גבוהה, לחמש יחידות בתחומים של מדעים, בתוך החטיבות העליונות.

את הפעולה הזו אנחנו עושים ביחד עם העמותה למצוינות בחינוך, יושב פה חזקי אריאלי מנכ"ל העמותה, ומויש ברדיצ'ב מנהל תוכנית מצוינות 2000. התוכנית שלנו היא תוכנית שהיום מטפלת בכשלוש מאות תלמידים בחטיבות הביניים, כולם ילדים עולים במרכזים שונים בכל רחבי הארץ מעפולה בצפון ועד קריית גת בדרום. התוכנית מופעלת בשיתוף עם הרשויות המקומיות ועם משרד החינוך ואנחנו מתכוונים בשנים הקרובות, בסיוע של גיוס משאבים מחו"ל על ידי העמותה ועל ידי הג'וינט וגם בסיוע של משרד החינוך, להרחיב את הפעולה באופן ניכר אצל כל אחד ואחד מהישובים שבהם יש תלמידים עולים שמחפשים למצות את הפוטנציאל שלהם.

אני אומר אולי בעניין הזה רק עוד משפט אחד, הרעיון שבו הילד העולה בתוך הבית, בתוך הקהילה, בתוך הקבוצה החברתית שלו, התלמיד האתיופי שיוכל לקום ולהפוך מלהיות מובל, להיות מוביל, זה הרעיון שבעצם מנחה אותנו ואנחנו רואים את התלמידים שהיום נמצאים איתנו, ונמצא פה איתנו אתסב שהוא מרחובות שתכף יספר וידגים מה הם עושים, הוא דוגמא נהדרת לכך שהוא יכול להיות במהרה מוביל בתוך הקבוצה החברתית שלו, מוביל בתוך בית הספר, ואנחנו מקווים שזה יהיה פוטנציאל להצטרפות של הרבה מאוד עולים לתוך העולם האקדמי בנושא של מדע וטכנולוגיה. חזקי בבקשה.

קודם כל אני רוצה לפתוח ברשותכם בברכה לג'וינט ישראל ביום חגו, אני מוכרח להגיד שכארגון שעובד עם הג'וינט מאוד מאוד צמוד, אנחנו נהנים מכל רגע ואני לא אומר את זה רק לכבודם, אלא זה לכבודנו.

המקצועיות שלהם, הנחישות שלהם, אבל בעיקר הלב שלהם, זה דבר שאני חושב שאם היה עוד יותר רחב, מדינת ישראל החברה בישראל הייתה נראית עוד יותר טוב. אני באמת מוריד בפניהם את הכובע ואני מקווה שהפעולה שלנו רק תורחב למען החברה בישראל.

העמותה למצוינות בחינוך זה גוף שקם כדי לטפח את המצוינים והמצוינות במערכת החינוך. הפעולה שלנו נעשית היום בכל הארץ, בעיקר בישובי הפריפריה אבל לא רק, גם במרכז, אין לנו עניין לתת סטיגמה לישובי הפריפריה, להיפך. אנחנו מפעילים את התיכון למדעים ואומנויות בירושלים ותוכנית מצוינות 2000 שפועלת היום בקרוב למאה חמישים בתי ספר ברחבי הארץ, בעוד כמה עשרות בתי ספר גם בארצות הברית, זה סיפור בפני עצמו.

יש היום כ- 7000 תלמידים מצוינים במערכת החינוך שאנחנו מטפלים בהם, במיוחד בתחומי המדעים ופיתוח החשיבה המתמטיקה. המטרה היא לתת להם כלים, מיומנויות חקר וחשיבה ודרכם למשוך את כל הקבוצה, ליצור תרבות של מצוינות ברמת בית הספר.

לצערנו ישנה אוכלוסייה שלמה שברובה לא משתלבת בקבוצה הזאת, וזאת האוכלוסייה שאיציק הזכיר מקודם של יוצאי מדינות קווקז, בוכרה ואתיופיה. לא בהכרח מסיבה של יכולת שלהם, יש שם תלמידים נהדרים, מצוינים ועם מוטיבציה גבוהה, אבל משיקולים אחרים שאתם בוודאי מכירים אותם, חלקם גם מכירים אותם.

לפעמים גם מנטאליות של צניעות.

נכון, ואנחנו ביחד עם הג'וינט החלטנו לא לוותר להם, פשוט מאוד לא לוותר להם. אנחנו נכניס אותם לתוכניות, אם הם לא באים בדלת הזאת הם יכנסו בדלת הזאת. כך בעצם חברנו יחד ליצור את התוכנית, קודם כל הראשונה ברחובות כפיילוט ועם ההצלחה שלה המאוד, מאוד גבוהה, ותכף תראו דוגמא קטנה, החלטנו להרחיב את הפעילות ולהקים מרכזים בכל רחבי הארץ, כרגע אנחנו בתהליך של הקמה של עשרה מרכזים כאלה ברחבי הארץ, לעולים מהמדינות האלה, בתקווה מהר מאוד להגיע לכל ראש החץ של הקבוצה הזאת, אשר תמשוך אחריה באמת את האוכלוסייה כולה מהמדינות האלה, מהאוכלוסיות העולים האלה. הרעיון הוא ליצור אצלם בפירוש גאוות יחידה, אווירה של סיירת, אולי שהם לא כל כך רגילים לה, חלקם לפחות, שהם רגילים שהם מאחורה, הם לא מאחורה, הם יגיעו למכון ויצמן והם יגיעו לטכניון והם יגיעו לכל המקומות האלה זה המסר שאנחנו מעבירים להם כל הזמן. הם לא פחות טובים מאף אחד אחר, יש להם יכולת ויש להם פוטנציאל, הם צריכים לעבוד קשה כמו כל אחד אחר, אבל בתוכנית מיוחדת שנועדה לטפח את זה. התוכנית שלנו בפירוש מתמקדת בפיתוח היכולות והמיומנויות של התלמידים, לא רק הזיכרון שלהם, כדי שהם יוכלו דרך המדעים והמתמטיקה להתמודד גם עם שאר המטלות והמקצועות של בית הספר, כתלמידים מובילים ומצטיינים.

אני רוצה לעצור כאן ובאמת לתת לכם את הזכות לשמוע מכלי ראשון את אלתסב, שייתן הדגמה של מה שהוא עובר בתוכנית.

שמי אלתסב סראוו ואני מרחובות, אני משתתף בפרויקט עולים למצוינים 2000. בפרויקט הזה יש עשרים ילדים מכמה בתי ספר, החטיבה מז/ עד ט' ושם עוזרים לנו להבין דברים חדשים, לגלות מה שלא ידעו, במקום להישאר בבית או לשחק כדורגל, אנחנו מגלים שם דברים חדשים ומרחיבים את הדעת שלנו, מפתחים את החשיבה שלנו, לא על ידי פתרון בעיות רגילות, עוזרים לנו בדגמים.

יש לנו פה דוגמא על מה שאנחנו עושים, יש פה תמונה של שנים עשר איש שמעבירים דברים, נוסף אדם חדש ויש לנו שלושה עשר איש, איך זה יכול להיות שיש שלושה עשר איש ונוסף בן אדם חדש. זה אותו ציור, לא הוספנו כלום. יש לנו פה רמז איך לענות, פה יש שנים עשר איש, אם נעביר את הציור ככה, יהיו לנו שלושה עשר אנשים. בתחילת הציור כל אחד מעביר משהו, וכך נוצר בן אדם חדש, כך אנחנו לומדים דברים, אנחנו לומדים תוך משחק ודברים כאלה.

פה העיקרון של זה, זה חוק שימור השטח, כל אחד מעביר שטח קטן וכך נוצר בן אדם חדש.

זה פתיח וטריגר לפעולה שקשורה בסדרות, חוק שימור השטח, דוגמא קטנה. יישר כוח,

כמה זמן אתם נמצאים - -

לומדים פעמיים בשבוע, יום אחד אנחנו לומדים מתמטיקה ומדעים וביום – אנחנו לומדים או זה או זה, אנחנו לומדים מדעים , במדעים אנחנו לומדים על נושאים כלליים, לפתח את החשיבה שלנו כמו שאמרתי קודם וגם אותו דבר כמו מתמטיקה.

מה התחושה שלך לעומת מה שקורה בבית הספר, איזה יתרון זה נותן לך?

בבית ספר זה נותן לי ידע כללי, מסביר לנו על נושא אחד, אני מבין את העיקרון של זה, את הבסיס של זה נותנים לנו להבין, אנחנו לא מתמקדים כמו בבית ספר על דבר אחד ושוכחים דברים אחרים, שם אנחנו עושים כללי ומבינים את הרעיון הכללי של כל דבר.

מה אתה רוצה לעשות כשתהיה גדול?

אני רוצה להתעסק בתחום המדע, משהו כזה.

מה אמרת בראיון, כששאלו אותך את השאלה הזאת, מה אתה רוצה לעשות כשתהיה גדול?

שם אמרתי שיש לי עוד זמן.

אני אתן רשות דיבור לחבר הכנסת מיכאל נודלמן, שהוא עצמו מן המדעים.

היסטוריה נפלאה, חשבתי כי אני ביקרתי ברוסיה, באוקראינה וראיתי מה עושה הג'וינט שם, עם אנשים שהם זקוקים לעזרה. פה אני רואה שיש כיוונים שהם שונים ממה שעושים שם, זה כיוונים טובים עזרה לקשישים, מה יותר חשוב שאתם עסוקים בפיתוח ילדים, נוער, כי אנחנו פה כל הזמן בועדות, אני חבר ועדת קליטה, חבר ועדת חינוך, הייתי חבר ועדת כספים, כל הזמן יש בעיות עם נוער, כי העלייה גדולה ולהיות עולה חדש זה לא כל כך קל, אני עברתי גם את התהליך. אני חשבתי שקשה לאנשים אחרי גיל ארבעים וחמש, חמישים, לעשות קליטה. אני הבנתי שלא פחות קשה זה לעשות עלייה לצעירים, כי הם איבדו משם חברים, נכנסו למצב חברה ותנאים חדשים, אני לא מדבר על שפה, על מנטאליות, על כל הדברים. כל הכבוד, שמה שאני שמעתי, שמעתי שאתם עסוקים עם נוער, עם צעירים. כי אני חושב שהם צריכים עזרה יותר מאנשים מבוגרים.

אני מברך אתכם ביום כל כך חשוב, תשעים שנה להקמת הג'וינט ואני מאחל פעולות טובות והמשך תוכניות כאלה שאני שמעתי פה, כל הכבוד לכם.

אני רק רוצה לפני שנסכם והמלצות הוועדה, מה ששמענו פה, מה שאני הספקתי לשמוע בחלק שהצטרפתי, הייתי באמת רוצה לתת לאנשי הג'וינט לתת, בכל פרויקט מסתכלים על מה שהיה בעבר, העשייה בהווה ומה החזון לעתיד.

אולי נעשה סיבוב ההפוך ממה שהתחלנו, אולי איציק אחרון שדיברתם, אולי תגידו מה התוכניות ואיך אתה רואה את הקידום בנושאים האלה וגם בנושאים נוספים.

אני אומר בקצרה אולי בהמשך לדברים של חבר הכנסת נודלמן, שהנושא של קליטת התלמידים העולים בתוך מערכת החינוך הוא קריטי. אנחנו יודעים שהנושא של הקליטה של השפה העברית הוא קריטי. אנחנו ביחד עם משרד החינוך, ביחד עם משרד הקליטה, עושים הרבה מאוד פעולות לטובת העניין הזה.

לגבי הפעולה של המצוינות, אנחנו מקווים ורוצים להגיע, כמו שחזקי תיאר קודם, למצב שבו למעלה מאלף תלמידים יהיו בתוך שנים בפעולה הזו. אני חושב שזה יהיה חוד חנית וחץ שאפשר יהיה לשלוח אותו קדימה. אני חושב שיותר ויותר תלמידים שיוכלו ללמוד בחטיבה העליונה חמש יחידות מתמטיקה, חמש יחידות פיזיקה, מהתלמידים העולים יוצאי אתיופיה, יוצאי קווקז, יוצאי בוכרה, וכמובן תלמידים נוספים אחרים שיצטרפו וישנו מעט את המגמה, יאפשרו כמו שחבר הכנסת נודלמן תאר, לאפשר את הקליטה שלהם בצורה הטובה ביותר בארץ.

אני אבקש מהגברת איטה שחר לדבר בנושא של נוער באשלים.

יש לנו הרבה פרויקטים לנוער בסיכון בג'וינט אשלים, זאת הייתה דוגמא לאחד הפרויקטים, אבל אני חושב שהדוגמא הזאת מביאה איזה שהוא עיקרון מאוד חשוב, שאנחנו משתדלים להתבסס עליו ולהשתמש בו בהרבה מאוד פרויקטים שלנו. העיקרון הוא שלאוכלוסייה הזאת, האוכלוסייה של נוער בסיכון, אנחנו צריכים לתת את הטוב ביותר. זה עובד, זה הוכח בכל הפרויקטים שלנו, אם אנחנו נותנים להם את סביבת העבודה הטובה ביותר, עם אנשי המקצוע הטובים ביותר, עם האביזרים ואפילו הבניין, לא משנה מה, הכי טוב שיש בסביבה, זה עובד, במקום הזה מרגישים שהם שווים, שהם דומים לאחרים ואפילו יותר טובים מהאחרים. שם אנחנו מוצאים את ההפתעות, כמו שגליה תיארה, נערים שלא ידענו שיש לנו פוטנציאל כזה, פתאום זה מתגלה. הדבר הזה עובד, בכל הפרויקטים שלנו לנוער בסיכון, ודר' אילן שמש מהיחידה לקידום נוער יכול בטח להרחיב על זה.

התוכנית הוקמה בדוגמא לנוער מנותק לאן הוא מגע. רק שתדע, לא רק אלף אלא עשרות אלפים, עשרים וארבע אלף כל שנה, לצערי הרב נושאים ממערכת החינוך. לנו חשוב שכל אחד מהם תהיה לו הזדמנות להצליח. הוא נכשל כבר, הוא נפלט, הוא נכשל הרבה. לנו חשוב להביא את הנער, כמו שאמרנו להצליח ולהצליח בגדול.

רוב הפרויקטים , יש לנו פרויקטים נוספים יפהפיים שאנחנו מובילים את הילדים האלה להצלחה. הצלחה אחת יוצרת חשק להמשיך ולהצליח ואתה רואה את זה.

מילה אחת לשמואל אילמה,

מכל מה שאני התרגשתי, יחד עם האבא שעמד כאן וסיפר, כי המהות של תוכנית משפחה ברשת היא בעצם להחזיר את הכבוד, הייתי אומר האבוד להורים, שהועבר כתוצאה מהעליייה כאן. יש כאן הזדמנות להשתמש בכלים הטכנולוגיים, דווקא בכלים המתקדמים, כדי להחזיר את הכבוד הזה. אנחנו היינו רוצים לראות שהתוכנית משתלבת, פעם ראשון בחינוך הבלתי פורמאלי, ואנחנו בתחושה טובה שזה נמצא בידיים הנאמנות של מרכזי להב"ה. פעם שנייה היינו מאוד רוצים שהתוכנית תקלט בתוך מערכת החינוך הפורמאלית, כחלק אינטגרלי של עבודת שורשים שנעשית בכיתה ז'. אנחנו חושבים שיש לה מקום והיא תתרום לא רק להורים אלא גם לבית הספר, כדי להביא את ההורים לתוך בית הספר וגם לעשות משהו מאוד משמעותי.

תחילה, לפני שנגיע לשלב התודות, הברכות והחגיגות, קצת מהפן שלנו. אנחנו פה חברי הכנסת, מלווים פה בועדות, אני כחבר בועדת זכויות הילד גם, אין שבוע כמעט שלא צפה נושף שהמדינה פשוט לא מסוגלת להרים אותו. נערים במצוקה, נערות במצוקה, היום עלה לכותרות שוב נושא של ילדים שמוצאים בצו של בית משפט, ואין מעונות חסונות שיקלטו אותם.

כשאנחנו מדברים על ילדים שנפלטים ועוד לא הגיעו לזה, שתבינו מה הערך המוסף של כל היושבים פה, מה הם מצליחים לעשות ועוד היד נטויה. איך אמרתי, היו אלפים שהיו שמחים לקבל את השירות הזה. לצערנו הרב אחרי חמישים וחמש שנות קיומה של המדינה, היינו צריכים להגיע לשלב שנאמר לכל הנדיבים, כל הארגונים היפים, אנחנו עושים את עצמנו, חיים עושה את עצמו, לכו לעזור לכל העולם, עדיין מדינת ישראל לא הגיעה לזה, אנחנו עדיין מחכים ולדומיהם, ולכל הארגונים פה שהוזכרו – אשלים, ועוד, כל הפרויקטים היפים שאנחנו שומעים עליהם, ואתם יכולים לבוא לראות אותנו פה בועדות, ולראות שכמעט, בלי הגזמה, שחמישים אחוז מהנטל של הסו הסוגיות שאנחנו התעסקנו בהם היום, נושאים ארגונים וולונטריים. לכן זה רק באתי להעצים את התודות שאנחנו אומרים לכם, תחזקו את ידיכם ותמשיכו.

אין ספק שכל האוכלוסיות החלשות, הנתמכות או הנזקקות שנהנות מהשירותים שלכם, לא יכולים לבוא ולומר לכם תודה, אני חושב שהיום הזה שנחגג בכנסת, תשעים שנה לג'וינט , זה מלווה בכל הועדות, אני מפה הולך לועדת זכויות הילד.

גם שם תשמעו, שם תחושו את המניעה, את הפירות של המניעה של המעשים שלכם.

יש פה מספר המלצות שהועדה תמליץ, בסך הכול אני לא אקרא את כולם, זה ילאה אתכם, אבל בגדול, הוועדה תקרא לתת לכל הפרויקטים האלה, חשיפה, הן לגופי תקשורת, הן לגופי מדע שהוזכרו פה וכאלה שלא הוזכרו. תנסה לקדם את הפרויקטים האלה עם גופים וולנטריים, כדי משלושים יהיו שלושים אלף כמו שאתם רוצים, ונקווה שבסוף גם לא יצטרכו אתכם.

התודה והברכה באמת, לפעמים היא רק מצמקת את התחושה של הלב, שבאמת רוצה להגיד, התודה והברכה זה שתי מלים מאוד מצומקת לעומת ההערכה וההרגשה. באמת הכרת הטוב למה שאתם עושים, שלא בהכרח נשמעים ביום יום, בצוק העתים כשאתם מתמודדים ברמת פרויקטים כאלה. לפעמים לצערי הרב אתם בוודאי נתקלים, בחוסר רצון אולי אפילו אטימות מהגורמים המוניציפאליים, שכביכול צריכים לחטוף אתכם ולעזור לכם למנף את זה. אנחנו מכירים את הבעיות.

אני שוב באמת רוצה לומר רק את המלים שאני יכול לומר אותן, התודה והברכה.
הישיבה ננעלה בשעה 11:00
4