כנסת פתוחה

תיקון תקנות הביטוח הלאומי (בנות שירות לאומי בהתנדבות) – התשס"ב - 2002

5
ועדת העבודה והרווחה
22.8.2004

הכנסת הששה עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני


פרוטוקול מס' 247
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום ראשון, ה' באלול התשס"ד, 22.8.2004, שעה 16:35


ס ד ר ה י ו ם

תיקון תקנות הביטוח הלאומי (בנות שירות לאומי בהתנדבות) – התשס"ב - 2002

חברי הוועדה: שאול יהלום – היו"ר

ידעיה לוין – מנכ"ל בת עמי
ירון לוץ – סמנכ"ל האגודה להתנדבות
יצחק לנגר – מנכ"ל האגודה להתנדבות
משה בר סימן טוב – רפרנט עבודה ורווחה, משרד האוצר
שי סומך – עו"ד, לשכה משפטית, משרד המשפטים
בתיה ארטמן – יועצת משפטית, משרד הרווחה
דוד כנפו – מנהל אגף לתפקידים מיוחדים
רחל הרניק – מנהלת היחידה לשירות לאומי, עיריית ירושלים
חיים עמר – סגן מנהל אגף רווחה, עיריית ירושלים
דוד זיו – יו"ר עמותת ש"ל
חנה נוירברגר – מחלקת הרווחה
רועי קרת – המוסד לביטוח לאומי

וילמה מאור

ג'ודי וסרמן

חבר מתרגמים בע"מ
















תיקון תקנות הביטוח הלאומי (בנות שירות לאומי בהתנדבות) – התשס"ב - 2002

אני מתכבד לפתוח את הישיבה של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. זו כבר ישיבה שניה בנושא תיקון תקנות הביטוח הלאומי(בנות שירות לאומי בהתנדבות) – התשס"ב – 2002. אני קיבלתי בקשה נוספת משר הרווחה שהישיבה תתכנס ושוב – הוא מבקש לאשר את התקנות. התקנות כפי ששוב פעם – מונחות לפנינו, זו שמבקשת את התקנות של שנתיים להאריך לשלוש, ויש כאן גם שלושה סעיפים שממזמן תיקנו. אולי רק בתקנה לתקנות העיקריות בסופה שיביא בפניה בהתייעצות עם השר – מה זה בדיוק?

שהועדה המייעצת תוכל לדון רק בנושאים שהשר יזם וביקש שתדון בהם והועדה לא יכולה לקדם את זה.

הויכוח העיקרי היה לגבי סעיף אחד. אז בואו קודם כל נאשר את סעיף שתיים, משום שאלה תקנות טכניות: "בתקופה שעד יום כ"ו באב התשס"ה (31 באוגוסט 2005) יראו על אף האמור בתקנות העיקריות, כאילו –
(1) בתקנה 1 לתקנות העיקריות, בהגדרת "שירות לאומי", בפסקה (2), אחרי "בישראל", נאמר "או באזור" ;
(2) בתקנה 2(א)(5) לתקנות העיקריות, במקום "באישור" נאמר "בהתייעצות עם" ;
(3) בתקנה 8 לתקנות העיקריות, במקום "חדלו להתקיים", נאמר "לא מתקיימים";"

זה עם הפיסקה למעלה – בתוקף סמכותי וכולי – הועדה מאשרת. אני חוזר – הועדה מאשרת את סעיף 2 הוראת שעה תחת הכותרת "הוראת שעה" עם שלושת הסעיפים. אישרנו. זה נרשם בפרוטוקול.

סעיף (4) לא אושר – גם לפרוטוקול. נשאר לנו –אנחנו לא אישרנו מדוע אנחנו צריכים לאשר משנתיים לשלוש שנים ואני אז אמרתי שלדעתנו הועדה אינה צריכה לעשות זאת, ומה השתנה? מישהו רוצה להסביר לי מדוע אנחנו פה מחדש צריכים לאשר? אני מבין שלפני שנתיים לכל העמותות להתיישר, מי שלא עמותה ותיקה או כן עמותה ותיקה – כל העמותות שקיבלו אישור, קיבלו במשך שנתיים אפשרות "להתיישר", ולמלא אחר ההוראות של התקנות שיש לנו בעניין הזה שהן נמצאות כאן לפניי, חתומות על ידי השר שלמה בניזרי שר העבודה והרווחה מכ"ט בסיון תשס"ב ה-9.6.2002, והתקנות האלה הן היו במשך שנתיים והסתיימו, ועכשיו כל עמותה שעומדת בתקנות האלה, שעשתה את כל הדרוש והיא תאושר על ידי השר מכאן ואילך לפי התקנות, ועמותה של עמדה לא תאושר – מה זה כל כך מסובך? צריך להאריך בשנה נוספת.

מבין כל העמותות היתה אפשרות במשך שנתיים להסב את עצמן, לתקן את עצמן, לעשות שנתיים ששתי שנות עבודות בתשס"ג, תשס"ד, ואני מקווה שמי שעמד יקבל את האישור של השר, ומי שלא עמד לא יקבל את האישור של השר ואנחנו מסודרים. מה הבעיה? האם יש מישהו שרוצה להגיד משהו בעניין הזה?

אני רק יכול לחזור על מה שאמרתי פה בישיבה הקודמת בקשר לעיריית ירושלים, וקיימנו על זה סדרה ארוכה של דיונים לפי בקשתה של עיריית ירושלים, ויחד עם היועצת המשפטית ועם השר, שעיריית ירושלים מאחר ומצבה הייחודי הוא כזה שבתקנות, בנוסח החדש שלהם, הן לא יוכלו לקבל הכרה מכמה סיבות שיש בתקנות, ביקשה העירייה שייעשה עמה, שתקבל הכרה מאחר שבכל השנים הללו העירייה פעלה בסדר עם מכסת בנות של למעלה ממאתיים וחמישים עם כל ההשלכות, וגם מה שמיוחד, שגם כשיצרנו את התקנות של הבנות עוסקות בגוף המפעיל ועיקר עיסוקו לא כל כך שייך לעירייה. עניין של העירייה, עיקר עיסוקו, בוודאי שלא כל עיסוקו להפעיל שרות לאומי. אבל אנחנו מניחים שזה גוף ציבורי ואין לנו את החשש שבגלל שזה לא עיקר עיסוקה, אז היא תעשה דברים אחרים בעיקר. היא תעסוק בנושאים של חינוך והתיישבות, והיא לא תעסוק בנושאים של השירות הלאומי. עירייה לא חשודה בזה, היא עוסקת בכל הדברים. הדבר ההגיוני שהיא מפעילה בתוך עצמה גם אותה סיבה. זה לא אותו דבר כמו העמותה שהיא גוף ציבורי ואם היא תעסיק את כל הבנות בשירות עצמה, מן הסתם היא תעשה את זה למטרות לא מתאימות לצרכים של שירות לאומי. אבל עירייה – היא עושה את זה לצרכי עצמה, לצרכי העירייה, לצרכי הציבור. אלה הסיבות שאנחנו באנו ואמרנו שאנחנו רוצים להאריך את זה. אין הרבה שינויים לגבי העניין שאמרנו שאנחנו מבקשים מהועדה להאריך את זה בשנה שלישית, אמרנו שהעירייה לא תסכים .

מה זה יעזור, הלא העירייה האולטימטום שלה היה במשך שנתיים, תוסיף להם שנה והם יהיו באותו מצב. שוב יגידו שזה מהעירייה.

זה מה שאמרנו, שבמהלך השנה הזו - - -

אבל כבר שנתיים.

חשבנו להאריך את התקנות בשנה נוספת, ובשנה זו נקבל אוטונומיה מהחוק של הביטוח הלאומי על החוק של השירות הלאומי, שאז נוכל לשנות את התקנה ולשנות איזה סעיף לגבי עיריות.

תכניס, מה זה יעזור.

נכניס למשל שעיריות יהיו חריגות לעניין הזה.

כל העיריות במדינה?

אולי. בעיריות הגדולות אולי מעל חמש מאות אלף תושבים. אני לא יודע מה. שנוכל להכיל.

אם אתה בא ואומר לי – תראה, אין שום טעם אחרי שנתיים, מי שלא עמד בשנתיים לא יעמוד בשלוש, ומי שנרדם שנתיים, לא יתעורר בשנה השלישית. אנחנו יודעים את זה מניסיון. אם משרד הרווחה בא ואומר שעיריית ירושלים בגלל שהיא העירייה היחידה במדינה שעוסקת בעניין, עוסקת לא מהיום אלא עשרים שנה, עשר שנים, אחד עשרה שנה, והוא רוצה לבוא ולומר – יש גם חוק ירושלים. השאלה היא יותר מאשר עירייה. ירושלים – יש שר לענייני ירושלים. זה כולנו תחת ירושלים. אם בא משרד הרווחה ואומר – אני לגבי עיריית ירושלים מאחר והיא הייתה פעילה, אם עכשיו אתה בא ואומר שהיתה פעילה אחד עשרה שנה ואתה לא רוצה לפגוע בה, תגיד מה – נקבל את התקנה הזאת, נאשר אותה, נבקש הסכמת השר לעניין ונאשר. למה אני צריך בגלל עיריית ירושלים לעשות הארכה של שלוש שנים לכולם? אולי חלק עמד, חלק לא עמד. אתם מעוניינים, אתם רוצים להוציא את עיריית ירושלים ולתת לה איזה שהיא, בבקשה.

בחקיקה יש מספר דוגמאות לכך שלא רוצים לפגוע בגופים מסויימים שעסקו בתחום, למרות שלמעשה יש להם בעיה מיוחדת כמו שהסביר דוד. הרשות הציבורית הזאת היא רשות שלא דומה לשאר הרשויות. זה לא גוף קטן שפועל ויפסיק לפעול. זו רשות שיש לה גם מעמד מיוחד כי זו באמת עיריית ירושלים. זו רשות שיש מאחוריה רקורד תקופה מאוד ארוכה שהיא פעלה בנידון, ולכן יש לפעמים שעושים הוראה חוקית שאומרת שלא רוצים לפגוע בגוף שהוא במקרה הזה אפשר להגיד – רשות ציבורית שפעלה בתחום לפחות תקופה של עשר שנים לפני חקיקת התקנות, ולמעשה על ידי כך אנחנו משמרים את המצב וההיגיון שעומד מאחורי זה זה באמת ההיגיון שאמרו פה, שזה לא מן גוף כזה שיפעל ואנחנו לא בטוחים שהוא יפעל למטרות של הביטוח הלאומי, שזה באמת גוף רציני ומיוחד שמפעיל מספר גדול של בנות שירות לאומי, שזה גוף שהוכיח את עצמו בשטח, ובגלל שזו רשות ציבורית שעלה, ובשביל שהיא לא תיפגע אפשר להמשיך ולתת לה את האפשרות לקבל הכרה כגוף מוכר, למרות שהיא לא עומדת בתנאים של התקנות הקיימות.

אני רוצה להגיב. תחזרי איתי לסעיף 3(א). את אומרת ככה, שסעיף 3(א) נוסיף 3(ב), אחר כך כולנו נזיז אחד. אבל נוסיף 3(ב) ונכתוב :"שרשות ציבורית שפעלה עד לקבלת התקנות במשך עשר שנים, יראו אותה כאילו מילאה את סעיפים ..."

לא יהיה אוטומטית, אלא השר יהיה רשאי להכיר בה כגוף מוכר, למרות שהיא לא עומדת בתקנות. בדרישות התקנות היא לא עומדת.

אפשר להגיד, שלמרות שהיא לא כלולה בהגדרת הגוף המוכר.

אפשר להגיד, היא גם גוף מוכר והיא גם גוף מפעיל והיא לא עמותה.

כמה בנות יש בעירייה?

שלוש מאות.

נו, אז למה לא נותנים את התנאי הזה?

זה אולי אפשר להשאיר.

אז יראו אותה כאילו מילאה סעיפים 3, (א)1,2,4.

אתה רוצה לעשות שיקול דעת, ולא כאילו הכרה אוטומטית.

לא, הוא בודק את זה. השר בודק, אבל יראו אותה כאילו ממלאה ...

השר יהיה רשאי להכיר גם אם היא לא ממלאת. זה אומר שאם בשנה הבאה יש פחות ממאתיים חמישים, אז אי אפשר.

אז היא לא מילאה את 3(א) או חלקם.

בסדר. אם היא לא ממלאה את כל התנאים ב-3(א). אם בשנה הבאה אין להם למשל מאתיים חמישים, אפשר לשלול להם את ההכרה.

עוד הערות? כן ירון.

איך יבוא למשל לידי ביטוי בעיריית תל אביב, היא מפעילה בנות שירות דרך כל העמותות, ויש להם יותר ממאתיים חמישים בנות, איך יהיה באמת ההבדל?

היא פעלה. לא פוגעים בזכויות באופן גורף למישהו שהוא פעל.

מה שואל מר ירון, הוא אומר – אם את באה ואמרת, אני מוציאה מכאן את עיריית ירושלים, ואם את כותבת – עיריית ירושלים, את יכולה גם לרשום "רשות שנמצאת בנ"צ (נקודת ציון) כזה וכזה, אבל נניח שאת לא כותבת "ירושלים", הוא מפעיל בנות בתחום עיריית תל אביב, שאין להם שום זכות כמו עיריית ירושלים. הן עובדות במסגרת האגודה.

הוא אומר מה שתעשי, מחר יבואו עוד חמש עיריות, כמו עיריית תל אביב, והן יתחילו להפעיל, ואנחנו נהיה, במקום כמו היום שיש לנו חמש או שש עמותות, יהיה לנו מאה עמותות, כי כל אחת תרצה. לכן לא רציתי להוריד את המאתיים חמישים. אצלי מאתיים חמישים זה תנאי יסודי, וזה היה פותר לו גם את המכה.

מה שבתיה אומרת, שהטריגר בכל הסעיף החדש הזה שמדובר בגוף מפנה שקיים איקס שנים לפני התקנות הקיימות. אני רוצה לשאול את זה מהצד השני – מחר תבוא עיריית תל אביב שלא הייתה גוף מפנה, והסעיף הה לא יחול לגביה כי היא לא הייתה גוף מפנה. ואני שואלת, אני רוצה לשאול למה יישנה הדין לגבי עיריית ירושלים לעומת עיריית תל אביב? זו רשות שפועלת על פי דין, וזו רשות שפועלת על פי דין. זו רשות רצינית שפועלת רק למטרות רווחה וכולי וכולי, וגם הרשות הזו. ואני לא רואה מעבר לזה שהיא פעלה בעבר, עיריית ירושלים ועיריות אחרות שכן פעלו, אם יש בזה שוני יסודי שמצדיק שוני כל כך מושרש לאורך זמן, שהוא לא חייב להיות עמותה, שהוא לא חייב להיות שהבנות גם באופן עצמאי וגם כגוף מפעיל. אם אנחנו מדברים בהוראת שעה כדי לאפשר להתארגן, או אם רוצים לקבוע כלל שאומר לגבי כל העיריות, אולי לגבי עיריות דתיות, אולי לגבי גופים אחרים, אבל למה דווקא לעיריית ירושלים?

היועצת המשפטית, אני אתן לך דוגמא – באה המדינה והיא עשתה חוק בריאות ממלכתית. עכשיו, אם רוצים למעשה לומר שיש חוק בריאות ממלכתית, האמת היה צריך להיות שהכל יינתן על ידי המדינה, כמו טיפות חלב. באה המדינה ואמרה – ביום שאני עשיתי חוק בריאות ממלכתי, מצאתי בשטח ארבע קופות חולים. עכשיו, אז אני אומרת שבחוק בריאות ממלכתי, אישרתי את ארבעת קופות החולים. למה? כי הן קיימות. את רואה היום, שכשרוצים חמישית, אז צריך כבר החלטות מיוחדות. אבל אומרים – האידיאל בקופות חולים. למה? כי הן פעלו. לכן אומרת הגברת ארטמן עשר שנים. היא אומרת –מי שפעל עשר שנים אז היום אני יותר חכם ממנו? אז אני בא ואומר – אם יש וותק של עשר שנים, והוא מגיע לסדר גודל של מאתיים וחמישים בנות, אני כן חושב שאת התנאי הזה אני כן מכניס, כי זה מראה על מאסה. כל עירייה תכניס עשר בנות מחר והיא תבוא מחר לשר ותגיד לו – אתה יכול לפטור אותי מכל הזה.

לכן אני חושב שבייחוד שבנידון אין לנו בעיה – שיפעיל שלוש מאות וחמישים בנות, זה כמעט עמותה. אז אין לנו בעיה. אז בעניין הזה אני חושב שאנחנו צריכים לומר שהשר יכול להכיר בעמותה או רשות ציבורית בעלת וותק של זה, ולפטור אותה מחלקה, ובתנאי שסעיף של מאתיים וחמישים מתקיים. מה רע בזה?

אני רוצה להגיד ארבע הערות קצרצרות.

קודם כל, אני רוצה להעיר את תשומת לב החברים פה, שבעבר כשאנחנו תפסנו את היוזמה הזאת לפני אחד עשרה שנה, באותה סיטואציה אני זוכר, גם רשויות אחרות יכלו ולא עשו כן, ואחת עשרה שנים האחרונות אלפי בנות עברו תחת השירות הזה.

דבר שני, אני רוצה לומר דבר שאולי לא כולם יודעים מסביב לשולחן הזה. עיריית ירושלים משקיעה תשומות כספיות עצומות בגלל השירות הזה. זה לא רק איזה שירות שהבנות באות ונהנים ממנו. מערך של כוח אדם ועוד הוצאות לוגיסטיות רבות שהעיריות עושות למען הדבר השירות הזה.

דבר שלישי, השירות הזה אל משרת רק את עיריית ירושלים כרשות מוניציפלית. השירות הזה משרת עמותות רבות שעושות דברים רבים למען העיר והמדינה, ועיריית ירושלים מסייעת לשרות הלאומי וללמעלה ממאה עמותות שעוסקות בנושאים רבים, אם זה בחולי סרטן ואם זה בכל תחום שאפשר לדמיין.

הדבר הנוסף, אתה אמרת אותו ואני חושב שזה נכון, לא צריך לפחד לומר אותו – אכן זה שירות שבמישרין ובעקיפין מסייע לעיריית ירושלים – בסטטוס המיוחד שלה ובמעמד המיוחד שלה. וזה עוזר בכל שלוש מאות הבנות שפרוסות בתחומי הרווחה נטו ולא בתחומי החינוך. יש להדגיש – חברה, רווחה ובריאות בעיר ירושלים.

נקודה אחרונה – אני לא משפטן, אבל אני חושב שזה באמת תקדים לקחת גוף שעובד כבר אחת עשרה שנה בצורה מאוד איכותית ובאופן מוצלח, ובגלל איזה שהיא חקיקה שנעשתה, באמת אני חושב שצודק היושב ראש שצריך להתחשב. אני לא משפטן, אבל זה באמת תקדים שמבטלים משהו שהוא אולי עומד בסטנדרטים.

הוא לא עומד בסטנדרטים.

הוא עומד במטרה שלו – במתן סיוע שירות חשוב לנזקקים רבים בעיר ובמדינה. מהבחינה הזאת, אני חושב שצודק היושב ראש שמנסה להוביל איזו שהיא הבנה אם זה מבחינת המעמד של העיר ירושלים או מבחינת הגוף הזה כיישות שעובדת כבר אחת עשרה שנה בשטח.

אתה מציב אלטרנטיבות – זה או להכיר בהוראה מיוחדת בעיריית ירושלים או לפרק אותה, ויש אפשרות אחרת – שזה לעמוד בתקנות שנקבעו לפני שנתיים.

זה בלתי אפשרי בהגדרה. אנחנו לא יכולים גם אם היינו רוצים. מה שרצינו לתקן זה מבחינת רשויות מקומיות. יכול להיות שצריך לתקן מבחינת רשויות ציבוריות אפילו לשנה, מתוך הנחה שלא יקומו רשויות ציבוריות.

אני חושבת שצריך לעשות מחשבה לגבי רשויות ציבוריות. כרגע אנחנו מדברים רק על גוף שכבר קיים.

שהוא רשות ציבורית.

אני רוצה להצטרף לדברים שאמרה ג'ודי. אני לא אומר את זה באופן נחרץ או משהו כזה. אני אומר שיש אפשרות שבאמת עירייה בסדר גודל של עיריית ירושלים תעתור או משהו כזה, ואני אומר שעתירה כזו יכולה להתקבל. לכן אני מבין שהועדה לא רוצה שבאמת תהיה הרחבה של ההוראה שמאפשרת לעיריות אחרות לשמש כגופים מוכרים, ולכן אני חושב שצריכים לחשוב על פתרונות אחרים. פתרונות שיתאימו את עיריית ירושלים לתקנות או משהו כזה. זאת אומרת – יכול להיות שצריך לחשוב על פתרון לטווח קצר יחסית לשנה או שנתיים או משהו כזה ולחשוב על איזה שהוא פתרון לטווח הארוך שיתאים את עיריית ירושלים לתקנות. אני מבין שזה קשה, אבל בכל זאת צריך לעשות ניסיון כזה, כי יש כאן את החשיפה של עתירה שתוגש, ויש את האפשרות שהיא גם תתקבל.

אם ירצה השר לתקן תקנות מלכתחילה, לא נמנע ממנו. טוב, עוד הערות בבקשה.

אולי הועדה תפנה עכשיו למשרד, אני מבינה שהם חושבים עכשיו להוביל חקיקה של חוק שירות לאומי שיהיה עצמאי ולא יהיה כפוף למוסד לביטוח לאומי, אולי יבחנו את העניין של רשויות מקומיות, ולקבוע לגביהם כלל אחר, כי אם נכון לקבוע את זה לגבי עירייה מסויימת, ואני לא חלילה מנסה להטיל דופי , כי עבודה מצויינת נעשתה פה, אולי זה נכון לגבי העתיד במקום אחר.

אנחנו נבחן את כל הנושא של פעולות של עמותות.

אני רוצה לבוא ולומר לך. אני הרי מלווה את הנושא של השירות הלאומי, לא רק בועדה הזאת. יושבים כאן אנשי האגודה להתנדבות בע"מ, שאני הייתי המזכיר הראשון של האגודה להתנדבות בע"מ במשך עשר שנים. ומה שכאן קרה זה לא מעניין אף אחד. זאת אומרת שזה לא שאנשים טוב, אבל העירייה היחידה שזה עניין אותה זו עיריית ירושלים. שאר העיריות היו באים, מתחננים, עיריית תל אביב- מר דורפמן שהתחיל את כל העניין. אבל כל הדברים האלה, היית באה לעירייה, היו מוציאים לך את הנשמה. עיריית ירושלים לקחה על עצמה באופן יזום, באמת, היא באה ומשקיעה ושמה בן אדם שיטפל בעניין, ואומרת – אני דואגת לעניין הזה. אני לא אומר שיכול להיות מחר שראש עיריית רעננה ייפול על השכל. בסדר. אז יבוא לשר הרווחה ויבקש את העניין הזה.

אבל הוא לא יפעל לפי הכלל הזה.

למה? אז הוא יעשה תקנות חדשות – עיריית ירושלים עבדה אחת עשרה שנה על השירות הלאומי, זה קצת יותר קשה.

תתקשרי לשר, תשאלי אותו אם הוא מסכים, כי אחרת אני לא יכול לעשות.

ובכן – אנחנו מציעים שכך ייאמר:

"תקנות הביטוח הלאומי (בנות שירות לאומי בהתנדבות) – התשס"ב – 2002. בתוקף סמכותי לפי סעיפים 238 ו-400 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה 1995-(להלן החוק), לאחר התייעצות עם מועצת המוסד לביטוח לאומי לפי סעיף 12 לחוק ובאישור ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה:

1 – תהיה הוראת השעה שכבר דיברנו עליה ואישרנו, אני לא אומר שום דבר, זה מה שמופיע.

2- השר, לאחר התייעצות עם הועדה המייעצת, רשאי להכיר ברשות ציבורית העוסקת בהפניית בנות לשירות לאומי עשר שנים לפחות, גם אם לא מתקיימים בו הוראות-תקנות 3(א) או חלקן, ובתנאי שעומד בתנאי של 3(א)3 שזה המאתיים חמישים בנות. תקנה אחת לא אישרנו – התקנה – אנחנו לא מאריכים שום דבר.


לאחר שהגברת בתיה ארטמן מסרה לנו את הסכמת המשרד אנחנו מאשרים את התקנות בנוסח שאישרנו.

הנוסח יתוקן קצת, אבל לפי עקרונות שהועדה אישרה.

אבל לא יתוקן מעבר לעניין העקרוני, מה שתיקנו תיקנו.

ברור.

אנחנו מאריכים את התקנות ורק מתקנים את הרשות ואת התיקונים הקטנים. תודה רבה רבותיי, אני מאוד מודה לכם, הישיבה נעולה.






הישיבה ננעלה בשעה 17:00