כנסת פתוחה

ג' - ביטול משרות של מטפלים באנשים עם פיגור שכלי במעונות ממשלתיים

5
ועדת העבודה והרווחה
22.8.2004
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס' 246
מישיבת ועדת העבודה והרווחה
יום ראשון, ה' באלול תשס"ד (22 באוגוסט 2004), שעה 14:00

ביטול משרות של מטפלים באנשים עם פיגור שכלי במעונות ממשלתיים.

חברי הוועדה: שאול יהלום - היו"ר

רונית אילתי-ממן - דוברת אקי"ם
גיורא בר טוב - יו"ר ועד הורים במעון נעורים, אקי"ם
לאה ברקמן - מנהלת מחלקת ועדי הורים, אקי"ם
שירלי גלאור - יועמ"ש, אקי"ם
יוסי מלכה - מנכ"ל אקי"ם
ראובן סמואל - יו"ר אקי"ם ישראל
אסתר פירוז - אם ממעון רוחמה לבצלר, אקי"ם
רקפת כץ - אקי"ם
אטקה קליינמן - מנהלת מח' אקי"ם אפוטרופוס
משה בר סימן טוב - רפרנט עבודה ורווחה, משרד האוצר
שמעון גרינצייג - מנהל מעון עתידית-עכו, משרד הרווחה
מנחם וגשל - מ"מ מנהל אגף לטיפול באדם המפגר, משרד הרווחה
אבנר זקן - סגן מנהל לטיפול באדם המפגר, משרד הרווחה
ברוך יפה נוף - ממונה תקציבים, משרד הרווחה
יאלו מורסטין - מנהל מעון חברת נעורים, משרד הרווחה
אוריה שבח - מנהלת אגף משאבי אנוש בשירות למפגר,
משרד הרווחה
משה שיאון - סמנכ"ל למנהל, משרד הרווחה
גדעון שלום - ממונה תחום מעונות, משרד הרווחה
מוטי אהרוני - ממונה על יח' משרדי הממשלה
וסגן נציב שירות המדינה
שולה להב ראובינוף - נציבות שירות המדינה
ברוך לוין - מ.מ.מ

וילמה מאור

תמר פוליבוי


ביטול משרות של מטפלים באנשים עם פיגור שכלי במעונות ממשלתיים

אני מתכבד לפתוח את הישיבה. אני מודה לכולם שהגיעו לכאן בזמן פגרת הכנסת. נושא הדיון הוא ביטול משרות של מטפלים באנשים עם פיגור שכלי במעונות הממשלתיים, בניגוד להחלטת בג"ץ. שמענו כאן את הטענה שהיתה החלטת בג"ץ שחייבה להוסיף כך וכך מטפלים, ומייד נרד לפרטים. אכן נוספו המטפלים, ובמקביל קוצצו המשרות בגלל החלטה אחרת, כך שהחלטת בג"צ בפועל אינה מתקיימת.

מי שהסב את תשומת לבנו לנושא זה אקי"ם. מר יוסי מלכה, בבקשה.

ראשית, אני מבקש להודות לך, אדוני היושב ראש, על קיום הישיבה בנושא הזה בפגרת הכנסת בקיץ. אני יודע שזה לא דבר מובן מאליו, ובכל זאת נעתרת לבקשתנו.

ברשותך, אני אתן איזושהי הקדמה קצרה, ואחר כך אבקש מחבריי להשלים את דבריי. אנחנו מדברים על נושא שמתנהל כמה וכמה שנים. הבג"צ היה שיאו, אבל ההתנהלות מול משרד הרווחה היא התנהלות שהתחילה עוד הרבה קודם. ביולי 2001, אחרי שהניסיונות להגיע להסכמות עלו בתוהו, הגישה אקי"ם עתירה לבג"צ שהתבססה על שני דברים:

1. על אפליה אל מול התקנים של המעונות הפרטיים והציבוריים ביחס למעונות הממשלתיים, שעל פי דעתנו הופלו לרעה.

2. נושא של חוק הפיקוח על המעונות, שמגדיר את רמת התקנים שצריכה להיות במוסד מהסוג הזה.

לאחר התנהלות מאוד ארוכה, גם של בג"צ, בדצמבר 2003 פסק בג"צ שאכן יש אמת בטענה של אקי"ם, והוא קבע שהמדינה צריכה להשלים במעונות הממשלתיים כ-79 משרות בסך הכל.

מאז אנחנו מתנהלים מול משרד הרווחה ברמות שונות, החל מול הקולגות באגף לטיפול באדם המפגר, דרך מנכ"ל המשרד, פרופסור דב גולדברגר, כאשר ההתנהלות הזאת הגיעה בסופו של דבר לפגישה שהתקיימה בין נציגי אקי"ם ישראל לבין המנכ"ל במאי השנה. במאי השנה הובטח לנו שמייד העניין מגיע לפתרון ולסיום, בגלל איזשהו משא ומתן שמנהל משרד הרווחה מול האוצר ומול נציבות שירות המדינה.

אדוני היושב ראש, אני יודע שיזרקו פה הרבה מאוד מספרים כאלה ואחרים. לכן אני רוצה שנזכיר לכולם או למי שאולי שכח במה מדובר. אנחנו לא מדברים לא על קרם, לא על קצפת ולא על דובדבן. אנחנו מדברים על תקנים שמגיעים בחוק למעונות הממשלתיים, כדי שהטיפול באנשים עם פיגור שכלי יהיה טוב יותר ויהיה איכותי יותר. לעובדה שיש פחות תקנים, יש משמעות מעשית לגבי ההתנהלות היום יומית והחיים היום יומיים של הדיירים במעונות האלה. לא מדובר על מותרות. לא מדובר עכשיו באיזשהו תקן חריג. מדובר בתקן סביר - להערכתנו הרבה פחות טוב ממה שצריך, אבל זה צריך להיות מטופל בזמן ובמקום אחרים - שלו יש משמעות מעשית לגבי איכות החיים של האנשים שגרים במעונות.

מאחר שיש הסכמה – כי הרי המשרד בסופו של דבר מתקצב מעונות פרטיים וממשלתיים בתקן הרבה יותר טוב, שגם יותר קרוב למציאות וגם יותר קרוב לחוק שעליו מדובר - אין שום סיבה שאנשים שגרים במעונות ממשלתיים יופלו לרעה. אין שום סיבה שבעולם לדבר כזה.

ההתנהלות של משרד הרווחה מול משרד הרווחה ונציבות שירות המדינה היא התנהלות פנימית. מבחינתי, כמי שמייצג את האדם עם הפיגור השכלי שגר במעון, היא ממש לא מעניינת. יש בעיות כאלה ויש בעיות אחרות ויש קיצוצים.

יש פה שני דברים שצריך לשים אליהם לב: אחד - באופן ענייני, אין סיבה להפלות אנשים שגרים במעונות הממשלתיים; השני - אני יודע שהיום זה "באופנה" לקבל פסיקת בג"ץ ולנהוג הפוך ממנה. הרי אנחנו מכירים את העתירה של הגורמים השונים לגבי שילוב אנשים עם צרכים מיוחדים במערכת החינוך. גם שם היתה פסיקת בג"ץ והתנהלו כאילו אין פסיקת בג"ץ. ריבונו של עולם, אנחנו מדינת חוק. לא שבג"ץ זה האורים והתומים, אבל היתה פה התנהלות לאורך זמן, שבג"ץ הוא מרכיב נוסף בה, ובסופו של דבר מגיע היום, אוגוסט 2004. יד אחת נתנה תקנים ויד שנייה הקפיאה תקנים אחרים. הלכה למעשה חסרים יותר אנשים מאשר תחילת הדרך.

פניתי לכבוד היושב ראש, כי אני מקווה שבדיון היום נגיע סוף סוף לאמירות החלטיות וברורות, למה שברור לכולם שצריך היה לקרות ולא קרה עד היום.

מר מלכה, במסמך שהגשתם אתם אומרים שחסרים כ-29 מטפלים: למעון נווה מנשה חסרים 11 מטפלים, למעון כפר נחמן חסרים שני מטפלים, למעון חברת נעורים חסרים שלושה מטפלים, למעון שקמה חסרים חמישה מטפלים, למעון רוחמה חסרים חמישה מטפלים ולמעון נופים חסרים שלושה מטפלים, וזה לפי החלטת בג"ץ.

עד סוף 2005 אמורות להתווסף משרות נוספות למעונות הממשלתיים, בהנחה שמספר הדיירים לא השתנה, ואם השתנה, השתנה בשוליים.

בהתאמה.

בהחלט.

מר וגשל, אני מבין שאהובה לוי היתה צריכה להיות פה, ואדוני ממלא את מקומה.

היא פרשה לגמלאות.

אני מברך אותך על מילוי המקום. האם יצא מכרז לזה?

עדיין לא.

קודם כל, למה היה בכלל צריך להגיש בג"ץ? היה צריך לתת למעונות את מה שמגיע להם, כדי שהטיפול יהיה טיפול טוב. אם כבר בג"ץ הגיע למסקנה הזאת, אתם בוודאי ידעתם את זה.

אם כבר הוגש בג"צ וכבר יש החלטה, היא היתה צריכה להתבצע מיידית. עד היום היא לא בוצעה. אנחנו מדברים כאן על פסיקה שהיא מדצמבר 2003, כך שמדובר כמעט בשנה.

שאלת למה בכלל היה צריך להגיש בג"ץ. צריך לקחת בחשבון שיש כאן שתי סוגיות עליהן עמד יוסי מלכה. האחת - התאמה לחוק הפיקוח על המעונות. אם היינו צריכים לעשות רק התאמה לחוק הפיקוח על המעונות, יכול להיות שלא היינו צריכים להוסיף דבר, אבל עלתה כאן סוגייה נוספת, והיא ההתאמה למוסדות הציבוריים והפרטיים. על הנושא הזה התקיים הדיון.

יש כאן שאלה, האם בממוצע בסך הכל אנחנו מחזיקים בתקן או לא. אני חושב שמיותר כרגע להיכנס לזה, כי בג"ץ אמר את דברו, ומרגע שבג"צ אמר את דברו, אנחנו מצווים לפעול לפי החלטת בג"ץ. קודם כל יש לומר בהגינות שאותם 26 תקנים – או 20 תקנים - שהיו צריכים להתווסף נוספו.

בגין הבג"ץ.

בגין הבג"צ. המשרד קיבל את התקנים. לטובת העניין יש כאן מילוי של התאמת התקן במנה הראשונה, במנה של שנת 2004, כי צריך לקחת בחשבון שיש לנו מנה נוספת של שנת 2005 שצריך להשלים אותה.

אתם צריכים להשלים שתי מנות ב-2004.

נכון. אני רוצה להבהיר שההחלטה היתה להתאים את מצבם של המטופלים במוסדות הממשלתיים למצבם של המטופלים במוסדות הציבוריים והפרטיים. יוסי מלכה בהגינותו נגע בעניין. מידה שמספר המטופלים במוסדות הממשלתיים יורד, הרי שהתקן צריך להיות מותאם לאותו מספר שנמצא במוסדות הממשלתיים. לאף אחד אין כוונה להעביר מטופלים ממוסדות ממשלתיים למוסדות פרטיים וציבוריים רק כדי לעשות את ההתאמה, אבל יש מוות טבעי של אנשים, יש לעתים העברה על בסיס מקצועי, וכתוצאה מזה, אחרי שבדקנו את זה שנים אחורה, התברר שאם אתה לא מוסיף מטופלים במוסדות הממשלתיים, יש ירידה טבעית במוסדות הממשלתיים, שאמורה בסופו של דבר ליצור את ההתאמה. השאלה היא שאלה רצינית מאוד לתקופת הביניים.

כשמדובר על תקופת הביניים, אנחנו מדברים כרגע על המצב כדלהלן – ואני רוצה קודם לדבר על המצב היום ואחר כך נדבר על חצי השנה האחרונה - זה נכון שהוספו 20 תקנים, ויש כרגע 29 תקנים שאינם מאוישים. 29 התקנים שאינם מאוישים הם תוצאה של הקפאה, שאני מייד אדבר עליה. לגבי תשעה תקנים מתוך ה-29 תקנים שאינם מאוישים, נציבות אישרה לאייש אותם. אמרתי את זה היום ליוסי מלכה. הנציבות אישרה את איושם של תשעה תקנים אלה. לגבי 20 התקנים שעליהם אנחנו מדברים, יש כרגע הסכמה בין מנכ"ל משרד הרווחה למשרד האוצר. לפי מה שאמר לי המנכ"ל, אנחנו מקווים מאוד שתוך יום, יומיים המכתב ייחתם, ובעצם נפתרה הבעיה. אנחנו נאייש את ה-20 תקנים. יש לנו אישור מיידי לאיוש של התשעה תקנים. לכאורה, נפתרה הבעיה שעלתה כאן לשנת 2004. לגבי המנה הבאה מייד נדבר.

כדי למקד את הדיון, נשאר לדון בבעיה מה קרה בחצי השנה האחרונה ומה יהיה בשנת 2005. לגבי שנת 2005, נקיים בדיקה מסודרת של מספר המטופלים במוסדות הממשלתיים. אנחנו נתאים את התקן בדיוק לפי החלטת בג"ץ. אם תהיה הפחתה של מספר המטופלים, ואנחנו נצטרך את המספר הזה להתאים לתקן כמו במוסדות הציבוריים והפרטיים, אנחנו נעשה את ההתאמה והחלטת בג"ץ תחייב, ועל פי החלטת בג"ץ אנחנו נשלים את התקן.


לגבי השאלה מה קרה בשנת 2004, אני אמרתי שזה לא עניין של שלטון חוק או הפרתו. לא אקי"ם ולא המוסדות לטיפול באדם המפגר מנותקים מהקונסטלציה הכללית שמתנהלת בה מדינת ישראל. כל הנושא של תקן ואיושו ולהביא לסטנדרטים מתואמים דורש לעתים זמן. מר יוסי מלכה, אתה אמרת שמנכ"ל משרד הרווחה אמר לך בחודש מאי שמייד העניין הזה יסתדר. עכשיו השאלה היא האם "מייד" זה שלושה חודשים או חודש וחצי.

או עוד שנה.

לא. אני מדבר על התקופה מאז שאתה דיברת עם מנכ"ל משרד הרווחה ועד היום. זה עניין של השלושה חודשים האחרונים. אני יכול להבטיח נאמנה, גם ליושב ראש הוועדה וגם לכם, שאף אחד לא נח ולא שקט בתקופה הזאת, ושכולם רצו למלא את החלטת הבג"ץ כדי שכל התקנים יהיו מאוישים.

ואם אקי"ם לא היו מגישים בג"צ? אז היה מחסור של 50 מטפלים.

אני מדבר כרגע על שנת 2004, לפי מה שבג"ץ קבע.

הייתם מקפיאים את ה-29 תקנים ולא מוסיפים את ה-20 תקנים.

לא היינו מקפיאים. צריך להסביר שאקי"ם לטובת העניין שלנו היום אינה העמותה המפעילה, אלא עמותת הסנגור, ולכן יותר נוח לי לקיים את הדיון. אם היא היתה עמותה מפעילה לטובת העניין, זה היה נראה כאילו יש לה אינטרס לקבל את הכסף. זה לא כסף שהיא צריכה לקבל אותו. היא כרגע באה לדבר על המוסדות הממשלתיים, כך שמבחינה זו זה בסדר גמור.

אני רוצה שיהיה ברור שאין שום קשר בין העובדה שהדיון מתקיים כאן היום לבין העובדה שהצלחנו בימים האלה להגיע להסכמות, גם על תשעה תקנים עם נציבות שירות המדינה, וגם על ה-20 תקנים עם האוצר. הכל נעשה בתהליכים שהיו צריכים להיעשות. יש כאן עסקה שלמה שעומדת להיחתם.

מר וגשל, אתה אומר שאין שום קשר. אנשים הגישו בג"ץ. צריך להבין שבג"ץ אינו קוסם. אם בג"ץ הגיע למסקנה הזאת, גם אתה הגעת למסקנה הזאת. הבג"ץ לא עובד יום ולילה. משרד הרווחה ידע מה הבעיה, והבין אותה כמו שבג"ץ הבין. לפעמים צריך את הבג"ץ בגלל משרד האוצר, אבל לא בגלל משרד הרווחה. משרד הרווחה צריך לדעת מה קורה. לכן ההנחה אומרת שאתם ידעתם על העניין. הבג"ץ היה בדצמבר 2003. אתה רוצה להגיד לי שמדינת ישראל מתנהלת בצורה כזאת, שרק בספטמבר 2004, 10-11 חודשים אחרי החלטת בג"ץ, ממלאים את ההחלטה?

ברגע שאתה נותן למעונות את האפשרות לקלוט, גם לוקח להם זמן. זה לא נכון שמינואר עד היום כל הסיפור הוא רק סיפור של הקפאות. גם מרגע שהמעונות מקבלים אישור, צריכים לראיין עובדים ולקבלם. כידוע לך, אני גם קצת מבין ויודע איך זה מתנהל.

המעונות עוד לא קיבלו את האישור. לגבי ה-20 תקנים, זה עוד בדיונים. לגבי התשעה תקנים, האם המעונות קיבלו אישור לכך?

משהו לא הובן בדבריי. כיוון שאני לא רוצה שהדברים ייראו כהתחכמות, קשרתי הכל יחד. ה-20 תקנים שהבג"ץ קבע שהם צריכים להתקבל התקבלו, וחלקם גם מאוישים.

26.

נכון, זה לא 26 כרגע, כי לפי מספר המטופלים במוסדות ולפי הבדיקה שלנו נדרשים כרגע 20 תקנים, אבל אחר כך נתווכח על זה. ה-20 תקנים האלה נתקבלו ואוישו. במקביל, יש במדינת ישראל תהליך. אם תקן מתפנה, לעתים לוקח זמן עד שאנחנו מקיימים את כל הדיונים כדי לאפשר את איושו. אלה לא בהכרח אותם תקנים, אבל לא רציתי להיכנס לזה, כדי שזה לא יישמע כאילו אני מתחכם פה ואומר שקיבלנו 20 תקנים אבל הקפאנו 29.

אבל זה מה שקרה. זאת בדיוק המשמעות של זה.

אתה לא צריך להגיד את זה, אבל זה מה שקורה.

יד אחת נותנת ויד שנייה שלוקחת.

אני לא אומר שום דבר מלבד העובדות עצמן. העובדות הן שה-20 תקנים שהיו צריכים להתקבל התקבלו. בואו נניח באופן טכני שה-20 תקנים היו מתקבלים וכולם היו מאוישים באחד בינואר, ואז במהלך השנה 29 תקנים היו מתפנים והיו מקפיאים כאן. הדיון כאן לא היה מתנהל על הבג"ץ ולא על החלטת הבג"ץ.

ממש לא.

בואו נניח לרגע שבינואר כל 20 התקנים היו מאוישים, ומינואר עד היום היו מתפנים באגף 29 תקנים, ו-29 תקנים אלה לא היו מאוישים. הדיון כאן היום לא היה בכלל על הבג"ץ, כי החלטתו התקיימה והכל בסדר, אבל כן היה מתקיים דיון על השאלה איך יכול להיות שבמוסדות למפגרים מקפיאים תקנים של עובדים שיוצאים, כשמטפלות הן הבסיס שעליהן מבוסס המוסד. זה הרי בדיוק אותו דיון כמו על קציני מבחן.


אני רוצה לתת דוגמה מתחום אחר שאני מכיר אותו. כשמוקפאים תקנים של קציני מבחן ואנשים שוכבים במעצרים ולא יכולים לצאת מהמעצרים, כי לא מגישים לגביהם את התזכיר, אתה חושב שזה מלא הגיון? לא, אז גם על זה הגענו להסכמה אחרי דיונים ממושכים. אני לא אומר שזה צודק, אני לא אומר שזה נכון, ואני לא אומר שזה מוסיף. לא, את זה בטח לא תשמע ממני. אבל בואו נעשה הבחנה בין האמירה המאוד כוללת הזאת לגבי שלטון החוק והבג"ץ. אין קשר בין הדברים. הבג"ץ הוא בג"ץ, ובבג"ץ התקבלו 20 תקנים והם מאוישים. 27 תקנים שהם מוקפאים - - -

אבל הדיון בבג"צ היה על סמך מספרים ועובדות ועל סמך המצב במעונות הממשלתיים, ואתה מתעלם מזה לחלוטין.

מר וגשל, אני חושש שבלי כוונה אתה מטעה את הציבור. בג"צ לא אמר בנקודת זמן X אתה צריך לאייש את כמות האנשים. בג"צ אמר שלאורך כל הזמן אתה חייב להיות מאויש באופן מלא, וזה לא משנה לנו מאיפה אתה לוקח את האנשים ומאיפה אתה מביא את האנשים. לאורך כל השנה ב-2003, 2004 ו-2005 היית אמור להעמיד את התקנים במצב מסוים. אתה לוקח מצב היפותטי, ורוצה לצאת מזה באופן נקי. הוא אומר "בינואר אני משלים את הכול, ובפברואר פתאום הקפיאו לי תקנים, אז אני מרוקן". זה לא מקובל עלינו. על-פי העובדות, חסרים נכון להיום 29 איש.

אם הבג"ץ היה מוגש בפברואר, בפסק דין היו אומרים שחסרים 50 אנשים. הרי במעונות הפרטיים אין הקפאה. לכן אם אחד יצא לפנסיה, יש איוש מיידי. לכן הפרופורציה שעל פיה קבע הבג"ץ מול המעונות הפרטיים היא פרופורציה קבועה ולא משתנה. אם הוא היה מסתכל על המצב בפברואר, הוא היה אומר שחסרים 49 תקנים. הרי הבג"צ קבע מדד. הוא אמר שאתה חייב באוכלוסייה הזאת להביא למצב של כמות כזאת מטפלים, והפער הוא של 49 מטפלים. לכן כל פעם שהקפאתם תקן אחד, הייתם צריכים להוסיף תקן אחד להחלטה של הבג"ץ.

קודם כל, הפער הוא לא של 49, מפני שבנקודת הזמן שהיו חסרים ה-26 תקנים - - -

79 משרות. הוא אפשר לך לפרוס את זה עד סוף 2005, אבל המחסור הוא של 79 משרות. צילום המצב הוא מחסור של כמעט 80 משרות. הבג"ץ פסק שאתה יכול לפרוס את זה עד סוף 2005, אבל המחסור הוא מחסור.

כולם מבינים את הנתונים.

החלטת הבג"ץ, כולל ביטול ההקפאה, מסתיימת תוך יומיים?

התשובה היא חיובית.

כאן יש תשובה של משרד הרווחה. היום אנחנו ב-22 לחודש. עד האחד בספטמבר הכל יסתיים, גם ההקפאה וגם הבג"ץ, אמת?

חיובי, זה מה שאמרתי בתחילת דבריי.

אם לא, מייד תבואו לכאן ונקיים ישיבה באחד בספטמבר עם השר, עם שר המשפטים ועם היועץ המשפטי לממשלה.

מר וגשל הזכיר את 2005, ואמר שלקראת 2005 נקיים דיון בהתאמה. מאחר שלמדנו מ-2004 שבאוגוסט עדיין אין לנו את מה שבג"ץ קבע, אני לא רוצה להגיע ל-2005 באוגוסט ולשבת פה שוב ושוב לדבר למה עד אוגוסט זה לא מומש. לכן אבקש מכם לקבל את התוכנית שלכם לפני סוף 2004 עם תאריכים של איוש, כדי שאנחנו נדע איך זה עומד להתקיים בשנת 2005.

מאחר שאני קורא על הפרטה, אני מבקש לקחת בחשבון שגם אם תהיה הפרטה, אנחנו נדרוש מכם להיות אחראים לזה שגם בהפרטה התקנים יישמרו כפי שהוחלט בבג"ץ.

אבל הרי אין לכם טענה לגבי המוסדות המופרטים, יש לכם טענה לגבי המוסדות הממשלתיים.

אבל כדי שלא תהיה טענה בשנת 2005 שיגידו "כך קיבלנו, עכשיו תן לנו זמן להתארגן".

מר סמואל ראובן, אנחנו פה.

כל הוויכוחים פה הם על מספרים. שמי גיורא בר-טוב, ואני יושב-ראש ועד ההורים של מעון שנקרא חברת נעורים. אני אבא של דיירת במעון, בשם יפעת בר-טוב בת 36. אני מניח שאם הייתי רוצה להביא אותה הנה, היה לי קושי, משום שמנהל המעון שיושב פה לימיני היה אומר שאין לו כוח-אדם. אבל את הבת שלי ואת הילדים האחרים במעון, מר וגשל, הוויכוחים האלה מעניינים כקליפת השום.

מר וגשל, אין לי שום ספק בכוונותיך, אבל לא יכול להיות שאדם יישב בביתן, ואי אפשר יהיה להוציא אותו, ושאני אבוא למנהל המעון והוא יאמר לי שאין לו כוח אדם. אתה יכול להסביר לי 10 פעמים על הנציבות ועל המדינה. אני במדינה הזאת חי כבר 69 שנים וחצי. אני לא זוכר מצב כזה במדינה. אל תביא לי דוגמה מקציני מבחן. מדובר על ילדים שאני מייצג פה אותם, כי הם לא יכולים לפתוח את הפה.

מר וגשל, אתה אומר לי "בממוצע", אבל בממוצע אי אפשר להאכיל דיירים. בממוצע אי אפשר להלביש ולהאכיל אותם. אתה יודע שגם המספרים שמדברים עליהם הם רחוקים ממה שהיינו רוצים. את זה אני אומר, כי אני בכל זאת חי במדינה הזאת. אבל אי אפשר להתייחס לאנשים בממוצעים.

זה ברור, אפילו חודש או חודשיים זה כמו מכת מוות לאנשים שאין להם כוח-אדם שיטפל בהם. מה זה יעזור אם יגיע כוח-האדם בעוד שלושה חודשים, אם בינתיים אין מי שיטפל במי שזקוק לעזרה?

אני רוצה בפתח דבריי לתת תמונת מצב של מדיניות הממשלה לגבי קליטת כוח-אדם בכלל ולתת התייחסות פרטנית לגבי הנושא של מטפלים באנשים עם פיגור שכלי במעונות. ראשית, אין שום צל של ספק שמדובר באוכלוסייה החלשה ביותר במדינה, ולכן גם היה צריך לטפל בה ברגישות המתאימה. אני אומר מה סוכם בוועדות החריגים לעניין קליטת כוח אדם. ככלל, בשירות המדינה ובכלל על-פי החלטת הממשלה, במסגרת המדיניות של צמצום כוח אדם, כיום אין אפשרות לקלוט עובד לשירות המדינה, אלא אם כן ועדת החריגים אישרה קליטתו. יותר מזה, לגבי כל קליטת עובד חדש במקום עובד שפרש לגמלה, צריך דרך ועדת חריגים לבטל משרה בתמורה במסגרת הרצון לצמצם.

מאחר שהוצגה לנו התמונה על ידי משרד הרווחה ובחנו את הנושא של אוכלוסייה רגישה, נציבות שירות המדינה תמכה בחום לב - וגם אגף תקציבים הצטרף לזה - שמטפלים בכל הנושא של המעונות יהיו פטורים מביטול משרות. במילים אחרות, לגבי כל משרה שתהיה מאושרת – ואם ירצה להוסיף כאן אגף התקציבים לגבי ההמשך של תוספת המשרות - אנחנו נביא זאת לוועדת חריגים.

ממתי ההחלטה הזאת?

ההחלטה הזאת היא מספטמבר 2003.

אז מה קרה?

בשביל לקלוט עובד צריכה להיות משרה, והיא צריכה להיות גם מתוקצבת. אי אפשר לקלוט עובד ולהכניסו ללא תקצוב. על פי ידיעתי, הנושא התקצובי מטופל על ידי אגף תקציבים. אני יודע שהוא בחן את הנושא הזה, אבל אני לא אהיה לו לפה. החברים שלני נמצאים כאן. אני חושב שהם מבינים את הנושא ואת הרגישות שלו.

פסיקת בג"ץ בלי שום ספק היא מחייבת, אבל ללא קשר לפסיקת בג"צ, מאחר שמדובר באוכלוסייה בעייתית ומאוד רגישה, קיבלנו את העניין הזה. התקבל חריג נוסף של קציני המבחן.

הנציבות היא בסדר, המשרד הוא בסדר, העובדים הם בסדר, המוסדות הם בסדר, והכל בסדר, אבל יש רק פער של 30 מטפלים. זאת אומרת שמשהו כאן לא בסדר, או שלא מודיעים לאמרכלות או למוסד. הרי חלק כן מוקפא, הנהלת החשבונות כן מוקפאת. יכול להיות שלא מוקפא עניין הטיפול, אבל אם יוצא מנהל חשבונות לגמלאות, כן מקפיאים את המשרה. יכול להיות שלא הבינו בדיוק את ההבדל. אולי הוא חושב שהכל מוקפא, וככה בינתיים עברה חצי שנה. אם הכל כל כך בסדר, לא היה צריך לבזבז את הזמן של כולנו.

יכול להיות שחלק זה עניין של תקשורת ושצריך ליידע את כל מנהלי המוסדות. אולי צריך להוציא חוזר ומכתב, שיראו כמה טובה נציבות שירות המדינה, ולומר שכאשר מדובר במטפלים אין הקפאה. אם אתה לא יכול להוציא לבד חוזר כזה, תחבור עם האמרכלות של משרד הרווחה, והם יהיו שמחים להוציא כזה חוזר. כנראה שחוזר לא יוצא, ועד שהמנהל קם על רגליו וחושב מה יהיה, כבר עוברים חודשיים.

אני מאוד מזדהה עם מה שאמר מר בר-טוב. כאן מדובר באנשים שצריכים טיפול ועזרה יותר מאשר אדם ממוצע. אדם ממוצע היה בא גם בלי מטפלת לאותה פגישה. לכן אנחנו צריכים להיות מאוד רגישים. הוועדה הזאת עומדת לרשותכם יום ולילה.

אני מבקש לגלות מסירות נפש בעניינים האלה, כדי שהמקרים האלה לא יחזרו על עצמם. אני מוקיר את פעילות אקי"ם גם בגלל עצם היוזמה שנקט בה וגם בגלל שהגיש בג"ץ. כמו שאמרת, אק"ים כאן חצוי, ובכל זאת הוא עושה את הדברים האלה. באחד בספטמבר נעשה חשבון נפש, ואם יהיה צורך, נכנס שוב את הישיבה.

תודה רבה, אני נועל את הישיבה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:55