כנסת פתוחה

ב' - התנדבות כמשאב לרשויות המקומיות – במסגרת יום הג'וינט

5
ועדת הפנים ואיכות הסביבה
9.11.04
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס' 310
מישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה
יום שלישי כ"ה חשוון התשס"ה (9.11.04), שעה: 11:30



סדר היום התנדבות כמשאב לרשויות המקומיות – במסגרת יום הג'וינט

חברי הוועדה: יורי שטרן – היו"ר

נסים דהן

שלומית עמיחי מנכ"ל, הג'וינט
עמיר סטרנס הג'וינט
תקווה עברון הג'וינט
דניאל ישראל הג'וינט
רינה בר-טל הג'וינט
חני כהן הג'וינט

דוד כנפו מנהל האגף לתפקידים מיוחדים,
משרד הרווחה

מירה שנהר עוזרת למנהל מינהל חברה ונוער,
משרד החינוך

נורית אבנר סגנית ראש העירייה, רמת השרון
דליה רצון עיריית רמת השרון

גלית לוי-רז עיריית דימונה

חדד יואל מנהל מינהל נוער, עיריית טבריה
שנית וקנין רכזת נוער, עיריית טבריה

אושרת גני-גונן מנהלת מדור מנהיגות נוער,
עיריית כפר סבא
גיא בן גל חבר מועצת עיריית כפר סבא

אכראם חסון ראש עיריית דליית אל כרמל
סאפי מקלדה רכז עיר מתנדבת נוער, דליית אל כרמל





ד"ר נעמי הדס-לידור אוניברסיטת ת"א, יועצת השדולה בכנסת

יואב קריים הנהלת מטה מאבק הנכים
ברוך נסאמי הנהלת מטה מאבק הנכים

יפה שפירא

דרורה רשף




התנדבות כמשאב לרשויות המקומיות – במסגרת יום הג'וינט

כמעט צהרים טובים.

אני שמח מאד שחזרנו לפרוייקט הזה של יום הג'וינט בכנסת, הוא פעם תוכנן ולא יצא לפועל. לי אישית יש ניסיון רב מאד של פעילות משותפת עם הג'וינט במשך שנים רבות, או השתתפות בכל מיני פרוייקטים של הג'וינט. אני הייתי גם מרצה באחד הקורסים של אלכ"א וגם בתוכנית שאתם מעבירים ליהודים מחו"ל. השתתפתי בכמה אירועים שלכם ואני באמת מעריך מאד את מה שהג'וינט עושה במדינת ישראל, מכניס בתחומים שונים ומשונים סטנדרטים חדשים טובים מאד, מקדם התפתחות חברתית נכונה, יוצר באמת מוסדות לדוגמה, אם זה בתחום של טיפול במבוגרים, אם זה בכיתות מנהיגות – שוב, התחומים הם שנים. היו דברים שעשיתם בעבר ולצערי, מסיבות תקציביות יותר מאחרות, אני מניח – למרות שלכל דבר היה גם הסבר אידיאולוגי כביכול – נסוגותם, בעצם עזבתם, את התחום של העסקים הקטנים שבו אני בזמנו הייתי שדכן בין הג'וינט לבין איגוד לשכות המסחר בתל אביב, והודות לשידוך הזה הוקם מרכז לטיפוח יזמות הראשון. יש ויכוח בין ירושלים לתל אביב איפה היה הראשון, אבל לפחות אחד משני הראשונים. ואת זה אתם עזבתם, וגם בתחום קליטת העלייה פעילותכם הצטמצמה כמעט אך ורק לפרוייקטים עם העלייה האתיופית ועוד כמה עליות – קווקזית. כלומר, אותה פעולה רחבה שהייתה הצטמצמה, ואני מניח שכמו שאמרתי, הסיבות הן קודם כל תקציביות.

גם העבודה בחו"ל, שג'וינט ישראל אחראי עליה, במרחב של חבר העמים – חוץ מהמדינות הבלטיות, שעליהן מופקד המשרד האירופאי – היא פעולה מאד מגוונת, מאד מאד יעילה. כרגיל, היהודים לא מסתדרים ביניהם. לכן, אם היו פה נציגי הסוכנות והיו שומעים את מה שאני אומר לא היו חותמים על זה, אני מניח, או לא כולם. אבל אני חושב שהפיתוח הקהילתי שג'וינט יוזם, שינה את פני הקהילות היהודיות במרחב, אולי יותר מכל גורמי ההתערבות האחרים. יש התפתחות מקומית, אותנטית, אבל מאלה שבאו מבחוץ, אני חושב שהפעולה של הג'וינט הייתה אולי מרכזית והודות לה, במידה רבה מאד, התחדשה המסורת הפילנטרופית היהודית במקומות האלה. התחדשה כי בזמנו, כמו כל קהילה יהודית גם הקהילות האלה – באוקריינה, ברוסיה, בבלה-רוס – היו מתקיימות הודות לנדבנים, לתרומות שונות, איסוף צדקה וכולי, וזה נפסק כמובן בתקופה הסובייטית. זה התחדש, והיום המרכזים שהג'וינט הקים, מרכזי החסד – כל אחד בשם אחר – ממש מהווים דוגמה, אור לגויים, כי בהרבה מאד מקומות מהניסיון של החסד לומדים העובדים הסוציאליים המקומיים, מוסדות הרווחה המקומיים וזה פשוט מחמם את הלב לראות איך הפעולה הזאת מתבצעת.

אני גם קיבלתי לא מזמן, מהיורשים של הק.ג.ב. – הסוכנות הפדרלית לביטחון – את התיק של סבי. סבא היה אחד מראשי המחתרת הציונית במוסקבה בתחילת שנות השלושים. הוא נישא ב-1934, אחר כך הוצא להורג. בתיק שלו, בין שאר סעיפי האישום, מופיע גם קשר עם נציג הג'וינט, רוזן אחד שהגיע למוסקבה והם נפגשו אתו בבית מלון. והפגישות האלו מתוארות – היה גם מי שעקב אחרי זה. לכן יש אפילו קשר משפחתי מוזר כזה.

אני חושב שזה טוב מאד שהכנסת מתפנה למתן הוקרה – חבר הכנסת דהן, למה אתה יושב שם? כבוד שר הבריאות לשעבר, אתה מוכן להצטרף לשורותינו? – אני חושב שזה טוב מאד כשלעצמו שהכנסת, שחיה בלוח זמנים מטורף לחלוטין, מקבלת החלטות מדי פעם להקדיש יום שלם וישיבות של חלק גדול מהוועדות להיכרות עם הפעילות של אחד הארגונים ומתן הוקרה לארגונים או לענף מסוים בפעילות הציבורית. לדעתי, לא רק הארגונים והפעילים מרוויחים מזה, אלא הכנסת גם עושה משהו להשכלתם של האחרים בה, וגם של עובדי המנגנון, כי כל אחד רץ במסלול שלו ואנשים אפילו לא מודעים למה שאנשים אחרים עושים. ולכן עצירה כזאת – וזאת עצירה, בהחלט, בלוח הזמנים הרגיל של הדיונים שלנו – היא מאד טובה לנו.

בזה המבוא שלי הסתיים. אנחנו, כוועדה, קיבלנו את המלצתכם להתרכז ביום הזה בדיון בנושא התנדבות ברשויות המקומיות, והיות ואנחנו מודעים היטב למצוקת התקציבים, למצוקת כח האדם והמשאבים על כל סוגיהם ברשויות המקומיות, מצוקה שמגבילה את יכולתן לתפקד ולשרת את הציבור שלהם, ולסייע לאזרחים בפתרון בעיותיהם כפי שעיריות יכולות לסייע, המשב הזה של ההתנדבות שהג'וינט יודעת לקדם אותו וגם לצייד בכלים, במיומנויות, זה משב שלא מנוצל מספיק והיום, חשיבותו גדלה, מטבע הדברים. סליחה רק רגע, אני חייב לרגע לענות לטלפון.

אני מבין שהג'וינט רוצה להציג שני פרוייקטים ראשיים. עמ"ן ומתו"ב. אז בבקשה, גברת שלומית עמיחי, מנכ"לית. אנחנו מכירים אותך מתפקידך במשרד החינוך. ואני לא ידעתי שאת מנכ"לית של ג'וינט ישראל אלכ"א. מה זה?

זה אלכ"א. שלא ישכחו שאלכ"א היא חלק מהג'וינט.

שם ארוך. מי שמסוגל לבטא אותו כבר כשיר למנהיגות.

כן, בבקשה.

אני מודה לך, אני מודה גם לחבר הכנסת דהן, שר הבריאות לשעבר, הזכור לטוב - - -

תודה.

תודה לכולכם. הבקיאות שלך בג'וינט היא כזאת - - -

בעצם אני צריך התנצלות, כי מי שבא עם הנושא הזה היה חבר הכנסת דהן. תודה.

הבקיאות שלך בג'וינט בעצם מייתרת את הצורך לומר מילות הקדמה לגבי הג'וינט, אבל בכל זאת כמה מילים גם לטובת האורחים. אני די עולה חדשה בג'וינט, כי שם רק מעשר שנים ומעלה מתחילים להרגיש בתוך הארגון. ובכל זאת, למדתי כמה דברים. ראשית, מוצג פה המברק שהיה תחילת הדרך של הג'וינט בניו-יורק, לא ג'וינט ישראל. וזה המברק המפורסם שנשלח באוגוסט 1914 משגריר ארצות הברית שישב אז בקושטא והיה אחראי על ישראל – לא על מדינת ישראל – והוא נשלח לפילנטרופ יהודי בשם שיף, ובמברק הזה הוא אומר: רבותי, הצילו. היהודים שם במצב קשה, תתארגנו לעזור להם. ובאוגוסט 1914 בעצם התחיל הג'וינט את פעילותו.

זה חודש פרוץ מלחמת העולם הראשונה.

בדיוק. זה הקשר.

נכון. זה ההקשר. ואמנם, מ-1914 עד 1947, עד הקמת המדינה, הג'וינט עסק בהקמת תשתיות כלכליות ורפואיות, וסיוע לפרטים, בנושא ההעפלה, הבריחה – זה היה עיקר מקומו. משנת 1948 התחיל הג'וינט לבקשת ממשלת ישראל, להיות פעיל בנושא מלב"ן. אני כילדה עוד זוכרת את השלטים של מלב"ן. אגב, ראשי התיבות, אם יש מישהו שיפענח – אומרים לי שאלה מוסדות למען עולים נחשלים. אבל אני לא בדיוק רואה. אז אם יש מישהו שיש לו רמז חינם – אני קונה. על כל פנים, כך היה הנושא של מלב"ן.

ה"בי"ת" פה לא נכנסת. ואם זה היה השם, אז באמת היה פה חוסר רגישות בלתי רגיל.

טוב. אז אני באמת עוד צריכה לפתור את הבעיה הזאת. משנת 1969 ממשלת ישראל הודיעה: אנחנו קיימים, אנחנו לוקחים על עצמנו את הטיפול בזקנים, ואמנם הג'וינט עבר לנושא של פיתוח שירותים ופחות טיפול בפרטים. הוקם אז אש"ל, הוקם ברוקדייל, הוקם ג'וינט ישראל והמרכז למדיניות חברתית, שאנחנו מכירים, בראשותו של יעקב קופ – אשלים ואלכ"א. אלכ"א – ארגון לפיתוח כוח אדם. אלו הן ראשי התיבות.

הג'וינט בישראל נושא כמה הדגשים. קודם כל, השותפות עם יהדות ארצות הברית – ואותך אני שמעתי מופיע בפני ה-board בארצות הברית. יהדות ארצות הברית והעם בישראל.

שותפות עם הממשלה. הג'וינט בישראל עובד בשותפויות. הוא לא עושה מאומה ללא הסכמה, ללא שותפות. אז זה הממשלה, זה הרשויות המקומיות שנציגיהן יושבים כאן, ועמותות. עמותות – המגזר השלישי, מה שאנחנו קוראים. הג'וינט מכריז – ואני מעידה שבשלוש שנותי זה מתקיים – אה-פוליטי. לא משנה איזו ממשלה, העניין הוא החשוב. ולא נכנס למאבקים הפוליטיים. הג'וינט עוסק בזיהוי הקשיים ופיתוח השירותים לאוכלוסיות, שיקולים כלכליים בפיתוח פרוייקטים – ואולי הדוגמה שהיושב ראש הביא, הדוגמה של מט"י, שקמו באמת מתוך תפיסה כלכלית שיוכלו לעזור וגם לעמוד על רגליהם, והראייה, שהם עדיין מתווכחים מי הקים, סימן שהם ממשיכים לעמוד על רגליהם.

הג'וינט לוקח על עצמו את הדגל של חדשנות – מנסה – ולעסוק בנושאים שהם לא נקודתיים, שיכולים להשפיע על מערכת כולה ולא רק בפתרון בעיה נקודתית. והעיקר, אחר כך, להטמיע ולהעביר הלאה, כדי שאפשר יהיה לצאת עם פרוייקטים חדשים. עם תוכניות חדשות, עם פיתוח חדש.

התחומים, אני חושבת, מוכרים. זה ילדים ונוער בסיכון, זה הסכמים, זה עולים מחבר העמים, קווקזים, בוכרים, אתיופים, נכים, ויש נושאי רוחב שזה תעסוקה, התנדבות, פילנטרופיה, מנהיגות.

מכוני מחקר סביב הג'וינט זה מכון ברוקדייל שלאחרונה נקרא מאיירס-ברוקדייל, מכון לחקר מדיניות חברתית, שלאחרונה נקרא מכון טאוב, מה שמלמד שהצלחנו למצוא ספונסרים כספיים, וזה מבטיח אריכות ימים למכונים האלה, ועכשיו יש גם צעדים ראשונים בייצוא ידע בנושא של קליטת עלייה.

בגדול, הג'וינט משקיע – או מפעיל – כ-100 מיליון דולר, כשמתוכם 42 מיליון דולר בשנה זו תרומת יהדות ארצות הברית - - -

זה התקציב של ההשקעות בארץ ,ה-100 מיליון. זה לא התקציב של הג'וינט כולו.

לא, לא. בארץ.

שיהיה ברור. זה התקציב רק בארץ.

נכון, נכון. ג'וינט ישראל. בהחלט.

השאר זה כספי ממשלה בעיקר, כספי רשויות מקומיות, קצת ארגונים, קצת התרמות. זאת זירת הפעילות, פחות או יותר.

אני רוצה עכשיו בכמה מילים לומר משהו עלינו, ההתנדבות ואלכ"א, בעזרת השקפים.

הג'וינט עוסק באוכלוסיות חלשות: קשישים, ילדים בסיכון, עולים, אנשים עם מוגבלויות. והאוכלוסיות האלה נתמכות על ידי הרשויות השונות, הציבוריות – זה הממשלה, כמובן, הרשויות והחברה האזרחית – עמותות, מתנדבים, עסקים למען קהילה. האגפים השונים של הג'וינט – גם אש"ל, גם אשלים, גם שילוב עולים, גם נכויות – הם האגפים שעובדים ישירות בפיתוח שירותים לאוכלוסיות הללו. אנחנו, אלכ"א והאגף להתנדבות, שלא כמו אגפים אחרים, אנחנו עובדים עם המערכות התומכות. וזה החלק הייחודי של האגף שאני עומדת בראשו. אנחנו עוזרים, פועלים, עם הממשלה, עם הרשויות, עם העמותות, עם מגוון מתנדבים, כדי לסייע לאוכלוסיות האלה. לא ישירות.

זה הייעוץ של האגף שלך.

זה הייעוץ של האגף שלי. אני, מההקדמה, הגעתי כבר לנושא שבו אנחנו מתמקדים. ובאמת, הזירה שאתה אנחנו עובדים היא הממשלה, הרשויות המקומיות. הממשלה – אתה, היושב ראש, ציינת את הקורסים של אלכ"א – אתמול אני פתחתי בשמחה של סגל ב', הקורס ה-19 נדמה לי, או 16. כלומר: כבר הרבה תוכניות של סגל ב', כל תוכנית זה הרבה שעות והשקעה רבה. אני עצמי בוגרת של סגל ב', כך שמי שרוצה לראות קריירה של - - -

מה זה סגל ב'?

סגל ב' זה סמנכ"לים של משרדי ממשלה, מנהלי אגפים בכירים, זו הצמרת של משרדי הממשלה. ואתמול מנו שם בסטטיסטיקה, שהבוגרים של התוכנית האחרונה – 60% מהם, כלומר למעלה מ-16 או 17 – כבר קודמו בתפקידים.

השאלה היא אם הם נשלחו לקורס כי הם היו מועמדים לקידום. מה הקשר הנסיבתי.

נכון. אז אל"ף, הקורס לא הפריע. כבר בשורה טובה.

יותר מכך. תנאי לקידום זה הקורס.

זה עוד לא.

אצלנו זה היה כך.

במשרד הבריאות זה היה תנאי. נכון.

אבל בהחלט נשלחו מי שהם מוכשרים, והתוכנית בהחלט עזרה להם.

אנחנו פועלים עם רשויות מקומיות בתיאום עם משרד הפנים, ואני מקווה שנחדש תיאום עם מרכז השלטון המקומי. מחר נדמה לי יש לי פגישה עם דב קהת, עם המנכ"ל החדש, ואני מקווה שגם שם יהיה המשך.

למה לחדש? הייתה הפסקה?

היה איזשהו מזעור של הקשרים. לשלטון המקומי יש את מוסדות ההדרכה שלו, ולא נוצר קשר בשנתיים האחרונות.

הייתה לנו את התוכנית – אני לא יודעת אם היית בה – של ראשי ערים חדשים, בפתיחת השנה, ועוד תוכניות. ואנחנו פועלים עם המגזר השלישי, בנושא של הנהלות ציבוריות, בנושא של מנכ"לים של עמותות, ובנושאים רבים אחרים. ועכשיו אני מגיעה לנושא שבו נעסוק היום, ההתנדבות.

תמונת המצב שאני יכולה להציג היא נזילה. המחקרים פה הם לא קשוחים. מדברים במדינת ישראל על משהו כמו 10% של אוכלוסייה מתנדבת באופן יותר סדיר. אם מדברים על התנדבות של פעם בחיים, מגיעים גם לשליש מהאוכלוסייה. אבל באופן קצת יותר סדיר זה 10%. מה זה סדיר- יש על זה הרבה שאלות.

איך זה בהשוואה לאירופה, לאמריקה?

בארצות הברית מדברים על למעלה מ-25%, באירופה יש מדינות כמו גרמניה – למעלה מ-30% של אוכלוסייה מתנדבת באופן סדיר. כך שאנחנו במקום טוב, אבל לא מספיק טוב. זה בדיוק הרצון שלנו להצטרף לאחרים ולעודד, ואני מקווה שגם הוועדה הזאת תתרום את תרומתה בעצם האירוח שלנו.

במדינות האלה, שההתנדבות היא במספרים גבוהים, זה חלק מתוכנית הלימודים בבתי הספר. זה מתחיל עוד בשלב של בית הספר התיכון, שזה חלק חובה מתוכנית הלימודים – שעות התנדבות שבועיות.

זה מן התנדבות בחובה.

מקבלים את הציון בהתנדבות האישית.

גם אצלנו יש מחויבות אישית, יושבת פה מירה ממשרד החינוך, היא תגיד לך אחר כך כמה מילים.

התחושה של כולם היא שיש רצון ואנחנו חושבים שאנחנו יכולים לעזור למצות את הפוטנציאל של הרצון הזה. ובעצם בזה אנחנו רואים אחד מהיעדים שלנו. לא כל כך להגיד כשצריך, אלא לדעת לעזור לאלה שרוצים להתנדב. אנחנו מתמקדים בשיפור היכולת של המערכת לתפקד עם המתנדבים. זו עיקר המשימה ששמנו לעצמנו.

איך אנחנו עושים את זה? אנחנו עושים את זה דרך פיתוח מודלים לגיוס מתנדבים. אני שוב אומרת – אני יושבת פה בראש השולחן הזה, אז אני דוברת, אבל יכלו לשבת פה אחרים ולומר, כי אנחנו כל דבר תופסים בשותפות. אנחנו עובדים בשותפות עם ארגונים שעוסקים בגיוס כוח אדם, ברוח טובה, שרי אריסון תומכת בפעולה הזאת, אחרים תומכים בה, בנק הזמן, מודל אחר – יחד עם עיריית ירושלים – קרן ויינברג תורמת – כלומר: אנחנו בכל דבר כזה תמיד עם שותפים. אנחנו גם בנושא הכשרות של ניהול מתנדבים עם משרד החינוך בצורה מאד מסיבית, עם המועצה להתנדבות, עם המועצה להתנדבות נוער. ואנחנו מדברים על שדרוג התשתיות ברמה המקומית של ההתנדבות, ואת זה אנחנו עושים בשיתוף מלא עם משרד הרווחה – דוד כנפו, מנהל האגף, יושב כאן – ועם משרד החינוך בנושא הנוער, שמירה שנהר עוסקת בו. זו, בגדול, דרך עבודתנו.

אני, ברשותך, אבקש מתקווה, שעוסקת במתו"ב – מערכת תיאום וסיוע בהתנדבות – לדבר. היא עצמה היא תושבת קריית גת ופעילה בישוב בהתנדבות, ואחר כך עמיר, שידבר על התנדבות נוער, ואחר כך אני אחזיר לך את הבמה.

נו, מה טוב.

קודם כל, כמו שאמרה שלומית, אנחנו עובדים בשותפות, גם ברמה הרשותית וגם ברמה הארצית.

את הרכזת שלהם?

אני המנחה הארצית של פרוייקט מתו"ב. אמרתי, יש לנו 12 יישובים ברחבי הארץ, שאנחנו גם נמנה אותם במהלך הסקירה.

השותפים, כמו שאמרנו, אלה הרשויות המקומיות, ולמעשה כל יחידה ברשות המקומית שעוסקת בהתנדבות ובמיוחד יחידת ההתנדבות שלמעשה לה נתון המנדט היישובי לעסוק בתחום ההתנדבות, בפיקוח של משרד הרווחה. משרד הרווחה, כמובן, שותף מאד מרכזי בפעילות שלנו, גם ברמה הארצית, גם ברמה המקומית, רמת הרשות.

מוסדות וארגונים ברמת הרשות – אני לא אמנה אותם פה, כי פשוט אין לזה סוף זו כמות אדירה. אני חושבת שאנחנו בעצמנו הופתענו ממספר הארגונים הוולונטריים שפועלים ביישוב. יש המון ארגונים, מכל מיני סוגים – גם ברמה המקומית, גם ברמה הארצית עם סניפים בתוך היישובים, קטנים יותר, גדולים יותר, מאד מאד רחב. ואתם אנחנו גם עובדים בשטח.

עמותת רוח טובה זו עמותה שאנחנו משתפים אתה פעולה בהקמה של מערך ממוחשב לניהול תחום ההתנדבות ולגיוס מתנדבים. זאת אומרת, כל הנושא הזה של התנדבות, עד עכשיו עסקו בו באמצעות ניירת, והרבה פעמים יש הרבה פספוסים סביב הניהול - - -

רוח ממוחשבת טובה.

כן. רוח ממוחשבת טובה. וציונות 2000 שהיא, כמובן, מהתחום העסקי. מי שמפעיל את הפרוייקט עבור הג'וינט ברמה הארצית זו עמותת גוונים, שיושבת בשדרות.

מי בדרך כלל יוזם? מי מתחיל את היוזמה הראשונית של הקשר?

אנחנו. יחד עם משרד הרווחה. הג'וינט עם משרד הרווחה.

מישהו צריך להיות היוזם הראשון. מישהו לוקח רעיון והופך אותו למשהו שבא מהשטח. זה בא מהשטח או בא מהג'וינט?

הרבה פעמים, בשלב הראשון בפיילוט, אנחנו יזמנו. עכשיו כבר יש מצב הפוך, שבו היישובים הרבה פעמים פונים אלינו ומבקשים להיכנס. זאת אומרת, זה תהליך שעם הזמן התפתח.

תתארי לנו את הפעולה שלכם. מה אתם עושים.

מה אנחנו בעצם עושים. אנחנו במתו"ב מתייחסים - יש לנו מספר מסלולי עבודה. החלק הראשון הוא עבודה מול הרשות המקומית. מה שקורה הרבה פעמים ברשות המקומית הוא, שכמו שאתם יודעים הירידה במשאבים הביאה למחסור, גם במשאבי כוח אדם וגם של פעולות בישוב, והם לא תמיד יודעים להתמודד עם זה, או אין להם מספיק משאבים להתמודד עם זה. הרבה פעמים – מה שקורה היום, לאור המצב הנוכחי, הרבה ארגונים וולונטריים, עמותות, יחידים, בודדים, רוצים להתנדב ולפעול למען מה שקורה ברשות, ולא תמיד הרשות גם מוכנה ובשלה למה שקורה, לקראת ההתרחשויות האלה במגזר השלישי.

אנחנו עובדים עם הרשות בעיקר כדי לעזור להם להבין מה זה בכלל המגזר השלישי, מי זה בכלל, איך אנחנו עובדים מולו. האם הוא מתחרה שלנו, האם הוא ספק שלנו, האם הוא שותף שלנו. איך אנחנו יכולים להפוך את המגזר השלישי לגוף, לזרוע, שבעצם יכולה לעזור לנו במטרות וביעדים המרכזיים שלנו.

איך אתם עושים את זה? בשיחות שכנוע אישיות כאלה, או שזה מעין יום עיון?

אנחנו עושים את זה גם בתהליך של למידה – יום עיון – וגם בסדנאות שהם בעצם שיחות והרבה עבודה אתם, לגבש לעצמם קודם כל איזשהו אידיאל כלפי המגזר הזה. כי הרבה פעמים הם בעצמם לא מגובשים – מה זה בכלל, מה קורה לנו אתם ומה מערכות היחסים בינינו לבינם. אז קודם כל מגבשים "מדיניות יישובית" סביב הנושא הזה של התנדבות, ואחר כך אנחנו ניגשים אתם לעבודה.

את אותו תהליך אנחנו עושים גם עם העמותות, ואנחנו גם בדרך לעשות את זה עם עסקים מקומיים בקהילה. כרגע זה עוד לא מספיק התפתח. אבל גם עם העמותות אנחנו עוברים תהליך של למידה, של הכשרות, של מפגשים, כדי גם ליצור את התיאום הזה בין העמותות. כמו שאתם יודעים, יש הרבה מאד עמותות שהן כמעט זהות בשטח, הרבה פעמים אחת לא יודעת על השניה, הן כפילויות, יש הרבה פעמים וואקומים, והעמותות האלה הרבה פעמים לא מספיק מתואמות ביניהן סביב הפעולות של היישוב. כלומר, גם בינן לבין עצמן וגם מול הרשות ומול היעדים שהרשות מציבה לעצמה. ואנחנו עושים גם עבודה מול העמותות, כדי לנסות לנתב את הפעולות שלהם למקומות שבהם הצרכים נדרשים שם יותר, כשלמעשה כל התהליך הזה מוביל אותנו לבניית תוכנית אסטרטגית יישובית להתנדבות, שהיא בעצם תוכנית מתואמת בין הרשות המקומית לבין עצמה, בין הארגונים בינם לבין עצמם וביניהם – הארגונים הוולונטריים, הקהילה העסקית והרשות המקומית. וזה למעשה היעד שלנו במתו"ב.

כדי לבנות תוכנית כזאת, אנחנו מן הסתם גם צריכים לחלק את תחומי העבודה שלנו, כי זה מתחלק להרבה מאד תחומי עבודה בשטח. אחד התחומים המרכזיים הוא חינוך ונוער. כשיש יישובים שיש לנו את אמ"ן – תכף עמיר יספר עליו – אז אנחנו עובדים בשותפות מלאה אתם. תחום הרווחה - שהוא גם תחום שמתפתחות בו המון עמותות, בעיקר סביב חלוקת מזון, ציוד, סיוע חומרי כזה ואחר, נושא של נכויות – ילדים, מבוגרים, צרכים מיוחדים, וכל הנושא של חירום, שהיישובים הראשונים שנבחרו היו כאלה שמצב החירום בהם מצריך התערבות של תיאום ועבודה. אני חייבת לומר שבנושא של חירום אנחנו ככה נכנסים ליישובים – אנחנו בדרך להיכנס לשדרות עם תוכנית של תיאום מאד יפה ומאד נדרשת שם, סביב נושא החירום.

מה שאתם עושים זה בעצם אתם מנסים לארגן את הפעילות ההתנדבותית ביישוב, לתאם בין הגורמים שכבר עוסקים בזה, ליצור קשר קבוע כזה בין הרשות לבין המתנדבים.

גם לסייע להם. לסייע בהדרכה, למשל.

אתם עושים תכנון במקום לפי הצרכים.

כן. אנחנו עובדים ממש פר יישוב. כל יישוב מקבל תוכנית שממש מותאמת לצרכים שלו ולאפשרויות ההתפתחות שלו.

לזה קודם איזשהו מחקר שאתם עושים?

אנחנו עושים מיפוי ראשוני. כן, בוודאי. זה דבר ראשון שאנחנו עושים. זה בעצם מה שמוביל אותנו לבנות תוכנית עבודה יישובית, עם אותו יישוב.

ומהם היישובים?

כבר. אנחנו כבר מגיעים. יש, כמובן, מספר שלבים בהתפתחות של המתו"ב. אנחנו מחלקים את המתו"ב למהלך של שלוש שנים. השנה הראשונה היא קודם כל גיוס הרשות המקומית למהלך. אנחנו מאמינים שאנחנו צריכים קודם כל לגייס את הרשות המקומית למהלך הזה, ואם הרשות המקומית מבינה ומשתתפת אתנו במהלך הזה, ושותפה למהלך הזה, אנחנו יכולים להתקדם הרבה יותר מהר. אז השלב הראשון זה גיוס הרשות המקומית, מיפוי של הצרכים ביישוב, כפי שאמרתי קודם, כדי לבנות איזשהם כיווני עבודה, הקמת צוות היגוי יישובי לתחום הזה ואנחנו מתחילים תהליכים של הנחייה והדרכה, כדי להכניס אותם – זה מן ככה סטרטר להתחיל את כל הפעילות עצמה.

בשנה השניה אנחנו כבר בונים תוכנית עבודה יישובית – כמו שאמרתי קודם – משותפת, ואנחנו מתחילים ביוזמות משותפות של הארגונים הוולונטריים יחד עם הרשות. לדוגמה, בקריית גת החליטו לאמץ שכונה מסוימת ודרכה לעשות את הפיילוט של השותפות הזאת, שכונה מאד חלשה. הארגונים הוולונטריים יחד עם הרשות בונים תוכנית עבודה סביב השכונה ומקדמים את הנושאים שם.

הנושא של הקמת בית מתנדב. יש לנו כבר מספר בתי מתנדב ברחבי הארץ, כשהרעיון הוא לשים את תחום ההתנדבות על המפה וכשיש גם בית מתנדב שהוא גם מקום פיסי, והוא גם מקום מאד מכובד, זה נראה אחרת. היישוב מתחיל להתייחס לתחום ההתנדבות כאחד מתחומי הפעולה שלו.

כשתקווה אומרת "יש לנו", היא מתכוונת שיש לרשויות.

נכון.

בבית המתנדב, הארגונים הוולונטריים – העמותות – יכולים גם לקבל סיוע, שירותי משרד?

כן. הם מקבלים גם שירותים טכניים. מחשב, פקס, טלפון, סיוע וגם הדרכות, הכשרות, ייעוץ אישי, סיוע בגיוס מתנדבים. בכל מה שנוגע לגיוס שותפים מקומיים, הכוונה שלנו לצאת באיזשהו שלב, כשאנחנו מותירים שם אחרינו מספיק נפח פעילות כדי שתחום ההתנדבות לא ילך וידעך. זאת אומרת – אחת הבעיות הן שכשיוצאים גופים כאלה, ההתנדבות עלולה לדעוך.

יש איזשהו יישוב שכבר יצאתם ממנו?

יש יישובים שאנחנו בתהליכי יציאה מהם. לקראת יציאה. ממגדל העמק אנחנו נצא כבר לקראת סוף השנה, כשיש שם כבר בית מתנדב וכבר תהליכים של גיבוי יישובי, ואנחנו יוצאים כשאנחנו מעריכים שהיישוב כבר מוכן ובשל להמשיך את הפעילות בלעדינו.

אתם, כשאתם פותחים בית מתנדב, אתם גם מממנים אותו?

לא. הרשות. הרשות המקומית מתחזקת אותו, משפצת אותו, זה בעצם שלה. זה לא שלנו. אנחנו עוזרים לה בהתחלה לתפעל אותו, אבל זה הופך להיות שלה יחד עם השותפים שהיא מגייסת ביישוב. כשאנחנו נכנסים ליישוב, למעשה כל התהליך הזה עובר בצורה מדורגת אחר כך לאחריות של הרשות, בעיקר ליחידת ההתנדבות שמשרד הרווחה מוביל. זאת אומרת: יש המשך. אנחנו לא רואים את עצמנו שם כמובילים. אנחנו לאט לאט הופכים להיות ברקע.

אבל איך משרד הרווחה, שהעובדים שלו במקומות האלה הם לא תמיד, נגיד, הכי הכי – איך הוא מסוגל להפעיל יחידה כזאת של מתנדבים? לדעתי זאת רמת פיקוד לא כל כך מתאימה.

אני מבקש לענות. סליחה שזה באמצע הצגת הדברים, אבל אולי הדברים לא לגמרי ברורים. יש לנו ב-106 רשויות מקומיות יחידות התנדבות, בתוך המחלקות לשירותים חברתיים. במסגרת המאה ושש רשויות האלה, יש לנו כ- 130 עובדים במשרות כאלה ואחרות, שאחראים על הפעלת המתנדבים בעיקר לצרכי הרווחה.

זה עיסוקם היחידי?

זה עיסוקם היחידי, אבל לא תמיד זה במשרה מלאה. לפעמים זה חצי משרה, תלוי בגודל היישוב. הם עובדים במסגרת מחלקת הרווחה, בתיאום עם ראש הרשות.

מי בוחר אותם?

בוחרים אותם עובדי הרשות המקומית, בדרך כלל מנהל המחלקה לשירותים חברתיים בתיאום, בשיתוף פעולה עם הממונים שלנו במחוזות בתחום ההתנדבות. אנחנו מפעילים עשרות אלפי מתנדבים במסגרות הללו, ודואגים לביטוח, להכשרה, לתגמול שלהם, לכל מה שקשור לעבודה השוטפת, לתוכניות עבודה וליוזמות, ואני מוכרח לומר שיש לנו בית מתנדב כבר בהרבה מקומות, עוד לפני שהג'וינט נכנס לתמונה.

אני – בתקווה לתשובה כנה – רוצה לשאול: אתם באמת רואים את זה כמערך עובד?

אני חייבת לציין שזה לא אחיד בכל הרשויות. יש רשויות שאנחנו נכנסים ואנחנו מוצאים שם באמת מרכז התנדבות עם יכולות ועושה עבודה נפלאה ונהדרת, ואנחנו מתאימים את עצמנו. פשוט באים, נותנים הנחייה קטנה וממש אפשר לתת לו לעבוד. ויש יישובים שצריך יותר מעורבות שלנו ויותר התערבות. יש יישובים שעשינו גם שינוי בפונקציה עצמה, יחד עם ראש הרשות ויחד עם משרד הרווחה, שגם משרד הרווחה בא ואמר: לא מצא חן בעיני מה שקורה, אנחנו נעשה ביחד את השינוי ואנחנו מובילים ביחד שינוי ברשות. זאת אומרת, יש בינינו שותפות מלאה בשטח, כך שהרבה פעמים אנחנו מסכימים על זה שרכז ההתנדבות לא מסוגל להוביל מהלך כזה, ויחד עם ראש הרשות אנחנו משכנעים אותם שכדאי לעשות שינוי במהלך.

זו פונקציה מרכזית מאד, במיוחד אחרי שאתם עוזבים. שלב העזיבה הוא הכי כואב ואני חושב שהקונספציה הזאת של הג'וינט, של זרז כזה של תהליכים שאחר כך יוצא מהתמונה ומשאיר את הדברים להתגלגל לבד היא נכונה, אבל אני ראיתי יותר מדי מקרים שזה פשוט לא עובד ואותו שלב של עזיבה הוא אחר כך נמרח, או שמושכים אותו, ואם מתקיים – הכל מתפרק לאחריו.

סליחה על ההתפרצות – אני חושבת שאנחנו גורמים לשינוי מחשבתי בתוך המערכת. אני מרכזת את הפרוייקט הזה ב נתניה, והתחלתי אותו שם מהתחלה. זו הייתה עיר שלא הייתה בה רכזת מתנדבים באותה תקופה, ובזכות כניסת הג'וינט לעניין, נבחרה גם רכזת מתנדבים. כך שאנחנו שם מתחילת הדרך. וההשוואה הגדולה – ואני מאד מכבדת את ההסתכלות המאד נכונה שלך לעניין הזה – אנחנו משפיעים על התהליך ועל השינוי של האדם שנמצא שם, וזה יכול לעבוד בצורה מצוינת. זאת אומרת, זה לא משהו שהוא רק טכני. זו איזושהי קונספציה מחשבתית שמדברת על תחום ההתנדבות במישור אחר, בצורה אחרת. ואנחנו יכולים היום להוכיח, ביישובים שבהם אנחנו נמצאים, שזה פשוט עובד. זה פשוט נכון. זה לא פרוייקט. זה לא איזשהו פרוייקט שבאנו, הנחלנו והלכנו. זה יותר שינוי יותר עמוק, מחשבתי, עם האנשים בשיטת העבודה.

אל"ף, בגלל שהתפקיד הוא כל כך קריטי, ואני גם מכיר קצת את הרשויות איך לפעמים הם בוחרים באנשים לתפקיד זה או אחר, לא חשוב איזה תפקיד – הייתי בונה איזושהי מסננת או איזשהו מערך מבחנים ארצי. יש משהו כזה?

זה נכנס לתוך כל הקטגוריה של בחירת עובדים ברשות המקומית. נכון שיש גם ברשויות המקומיות – לא צריך להגיד – הפרשים גדולים מאד ברמות השכר וההעסקה, יש לנו הבדלים גם בהגדרות התפקיד עצמו. יש רשויות, למשל, שלוקחות עובד סוציאלי בכיר לעניין, ויש רשויות שלוקחות עובד מח"ר ואולי אפילו לא מח"ר.

זה ממומן על ידיכם, נכון?

לא. זה ממומן על ידי הרשויות המקומיות. אנחנו, כשירותי רווחה, משתתפים באחזקת העובדים האלה ובמימון תקציב פעולה בשבילם. התקנים הם על חשבון הרשויות המקומיות.

אני חושב שאם כבר, זה צריך להיות, איכשהו, יותר מבוקר, או עם דרישות נוקשות לגבי רמת ההשכלה של האנשים. השתלמות חובה, לא יודע.

אנחנו עושים את זה. אנחנו עושים גם השתלמויות וגם דרישות לתקן. אמרתי, היות וההגדרה של ההתנדבות היא לא מקצועית מספיק עדיין – אין היום פרופסיה של ההתנדבות – אז נכנסים לזה גם עובדים סוציאליים שבדרך כלל גם ממומנים על ידינו, וגם עובדים אחרים שהם לא עובדים סוציאליים, ואין להם הגדרה מסוימת, אבל לכולם אנחנו עושים קורסים מאד בסיסיים ומתקדמים להכשרה לתפקיד. אני לא אומר שזה ברמה שהיושב אמר לגבי הצרכים של הובלת נושא התנדבות ברמה אסטרטגית של היישוב. אני בהחלט מסכים שעם זה צריך לעשות אולי – לא יודע מי נציגי הרשויות המקומיות פה, אבל – כל שינוי קטן שאנחנו מנסים לעשות בדרגה של עובדי הרשות, נתקל בהתנגדות מוחלטת בימים האחרונים בשלטון המקומי, וזה חלק מהבעיה.

אני, כראש עיר, יכול להעיד – אני ראש העיר המאוחדת החדשה דליית אל-כרמל ועוספייה עיר הכרמל. אני, מתוך היכרות מקרוב – הייתי גם רכז נוער, גם מנהל אגף נוער וגם מנהל מתנ"ס לפני שנבחרתי לתפקיד של ראש העיר – אני יכול להגיד לך שהשאלה שלך היא לא רק מהותית, היא גורלית. הנושא הזה של להעביר את זה לרווחה או לעובד סוציאלי, זה כישלון באופן אוטומטי. אני מעיד על המצב שמצאתי בעוספייה ובדליית אל-כרמל, שהפרוייקט הזה כמעט נכשל, לא בוצע שום דבר, כי נתנו את זה לעובדת סוציאלית שהתפקיד הזה לא מתאים לזה, הדברים האלה לא הולכים ביחד, הבעיות הן שונות, ולכן אנחנו, בדקה התשעים, הצלנו את הפרוייקט הזה. ואני חושב שהיום, אחרי שהתברכנו בפרוייקט הזה מטעם הג'וינט, יש לנו רכז שהוא רק מתרכז בדבר הזה, ואנחנו הפכנו את הקערה על פיה. מאפס מתנדבים גדלנו ביותר ממאתיים אחוז. כל העיר היום מתנדבת והנוער הביא רוח חיה ליישוב.

אל תעשו את הטעות שעשו אותה אצלנו. ומה שאמרת זה חשוב מאד.

אל"ף, תודה. בי"ת, אתם יכולים בהחלט להתייחס לזה בצורה הרבה יותר מקצועית ממני, אבל אני לא בטוח שהשכלתם של העובדים הסוציאליים באמת מכינה אותם לעבודה מסוג זה, כי יש בעבודה סוציאלית אלמנט פטרנליסטי מובנה, וזה לא מתאים לפיתוח מערך התנדבותי.

כל הכבוד. כל הכבוד. כל כך נכון. כל כך נכון.

יואב מבסוט. הוא מציע שיהיו רק מרפאים בעיסוק.

גם את זה לא אמרתי.

אני אומר.

אני לא עובד סוציאלי, אבל אני חושב ש – יש עובדים סוציאליים קהילתיים, יש עובדים סוציאליים שקיבלו הכשרה מתאימה, ויש אפילו אוניברסיטאות שמכשירות בעבודה סוציאלית גם בתחום ההתנדבות.

יכול להיות. אבל זאת התמחות קצת שונה מהמסלול הרגיל של הכשרת העובד הסוציאלי. לא רק הכשרה, אלא גם אדם שעבד בזה כמה שנים הוא לדעתי – מאד קשה לו לעשות את הסוויץ' הזה ולהתייחס לאנשים לא כמטפל.

זה תלוי בהכשרה שלו. לא כולם עובדים סוציאליים פרטניים. יש עובדים סוציאליים קהילתיים, שההכשרה שלהם - - -

אבל איך אתה יודע שדווקא פה שמו אותם?

חלק גדול מהם הם עובדים סוציאליים קהילתיים שקיבלו הכשרה מיוחדת. אני מציע, אדוני היושב ראש, לקיים ישיבה מיוחדת בנושא. לא נראה לי - - - שוב אני אומר, אני לא עובד סוציאלי.

אבל יש לי שאלה נוספת: הרי התנדבות היא לא רק בתחום הרווחה. האם המקום הזה של שירותי הרווחה לא מנוגד, לא פוגע – ללא כוונה, כמובן, אבל בפועל, עצם המיקום לא פוגע במרחב, במגוון ובפעילויות ההתנדבותיות שבעצם הרכז הזה אמור לרכז?

ברשותך, אני אומר מילה. התשובה היא כן. זה כן פוגע. השאלה היא מה עושים? לנו ברור, בתפיסה שלנו כג'וינט, שאין בכוחנו לסייע לרשויות מקומיות היום להקים משהו חדש עם תקנים חדשים וכולי וכולי. ואשר על כן, חשבנו שאת עיקר האנרגיה נשקיע, בהסכמה עם המשרדים השונים, בשדרוג מה שקיים. ואחת ההסכמות שלנו עם משרד הרווחה היא, שבנושא ההתנדבות הם מתבקשים לצאת מדל"ת אמותיהם ויעסקו גם בנושאים אחרים, לא רק רווחה. אני צריכה לומר שברשויות מסוימות קיבלו החלטות מסוג אחר. הם קיבלו החלטות שמקימים ליד ראש העיר איזושהי פונקציה שעוסקת בנושא הרחב יותר – יש כל מיני ורסיות של איך לטפל בעניין. אני אגיד: במקומות שאנחנו היום פועלים בהם, והם צנועים והם מעט, אנחנו מצליחים לעבוד עם הרווחה, אבל לרתום גם את החינוך, גם את הנוער בוודאי – תכף נאמר על זה כמה מילים - ובכל זאת להתגבר על החיסרון הזה, שהוא בהחלט חיסרון.

קודם כל, כל הכבוד למשרד הרווחה שהתנדב לממן ולסייע לריכוז המתנדבים והפעילות ההתנדבותית. אבל למה זה חייב להיות חלק משירותי הרוחחה בעיר? אם אתה נותן את החבילה הזאת של סיוע, אחר כך המיקום במערכת יכול להיות אחר.

זה לא חייב להיות, אבל יכול להיות שיש לנו זכות היסטורית שכל הנושא של ההתנדבות התחיל בתחום של משרד הרווחה. אני מקווה שגם נ ושאים אחרים יעברו לאחריות של משרד הרווחה, אבל מכל מקום, כבר שלושים שנה או יותר שיש יחידות התנדבות בתחום הרווחה – ואני אומר את זה עכשיו כמי שלוקל-פטריוט מבחינה זאת: אני צריך מתנדבים מתחום הרווחה. זה שהרשות המקומית צריכה גם מתנדבים מתחומים אחרים והיא צריכה גם לתאם וגם לעשות מועצת ארגוני מתנדבים, לעשות כל מיני דברים, זה חשוב מאד, ואנחנו ברוב המקומות עושים את זה בעצמנו, עם רכזי ההתנדבות שלנו. אבל כמי שדואג לצרכים של המשרד שלו, אנחנו פיתחנו את היחידות האלה על מנ ת להגביר, להוסיף ולאמן את המתנדבים במקום הזה.

חבר הכנסת דהן.

מתנצל. יש לי ועדת אתיקה.

אולי אתה יכול להגיד כמה מילים לפני שאתה יוצא?

אני סומך עליך.

טוב. כל הוועדה הזאת היא עכשיו פה אחד.

לכן אנחנו – אם השלטון המקומי היה מקים יחידות התנדבות עירוניות, יכול להיות שהיינו יכולים להיות חלק מזה ולא לעשות את זה.

אבל אני רוצה לומר עוד משהו. עצם העובדה שברשויות רבות ההתנדבות מובלת על ידי הרווחה, היא משפרת ומעלה את הדימוי העצמי של אנשי הרווחה. גם של העובדים וגם של הקליינטורה. ועצם העובדה שראש עיריית תל אביב מזמין אותי לטקס שבו מחלקת הרווחה – מינהל הרווחה, יותר נכון – מנהל את הטקס ומזמין את כל המתנדבים של הרשות ומחלק להם תעודות, זה נותן הרבה יותר לכל המערכת שעוסקת בתחום החברתי, כאשר זה יכול ללכת גם לכיוונים אחרים.

רק שהדוגמה שנתת, תל אביב, שונה בעניין הזה מרוב הערים בארץ.

אני לא בטוח שהיא שונה. מכל מקום - - -

אני גם לא בטוח שתל אביב נמצאת ברשימת היישובים שאתם מטפלים בהם.

לא של מתו"ב, שלנו. היא לא צריכה את מתו"ב. בעיריית תל אביב יש יחידת התנדבות מעולה, עם הרבה עובדים, וראש המינהל שם נותן לזה מקום מאד מרכזי, וההתנדבות היא חלק גדול מהפעילות, ולא רק בתחום הרווחה. גם כאשר יש פיגועים, גם כאשר יש דברים אחרים – ההתנדבות פועלת בצורה מאד נמרצת, בתיאום עם ראש העיר וכל מה שקשור בזה. לכן לא צריך את מתו"ב. שם יש כבר מועצת ארגוני מתנדבים מובילה בעצמה הרבה מאד פרוייקטים בעירייה.

אני רוצה להתייחס לרגע לזה ואחר כך אנחנו נמשיך. אני חושבת שבמהלך שאנחנו נכנסים למתו"ב, אנחנו למעשה יוצרים שינוי בהגדרות התפקיד של רכז ההתנדבות. וכמו שאמרת קודם, זה הרבה מאד מי האדם שיושב שם. אם אותו אדם ממשיך להתייחס להתנדבות כמשהו מאד רווחתי – זאת אומרת, הוא בעצם אמור לספק מתנדבים, לא עובדים סוציאליים, שזקוקים לסייע למשפחות – אנחנו לא יכולים לפתח את המערך העירוני . זאת אומרת – אם הוא מאד סגור ונעול על החלק הזה, זה באמת יותר קשה. אבל יש הרבה מאד רכזים, שכשאנחנו באים ומציגים בפניהם ופורשים בפניהם את האפשרויות של ההתפתחות של תחום ההתנדבות, הם דווקא כן מצליחים גם לתת שירותים לאגף הרווחה – כי כמו שאומר מר כנפו, אגף הרווחה זקוק למתנדבים וזקוק לשירות הזה – ואז לראות את הפרט, אבל גם לראות ראייה מערכתית ולעבוד מול מנהל אגף לשיפור פני העיר, והנדסה וחינוך, וקליטה וכל היחידות האחרות שלמעשה זקוקות למהלך שאנחנו מובילים. אז זה מאד שונה מיישוב ליישוב. יש ערים שבאמת אותו רכז מספיק מתאים – ומסוגל – לעשות את השינוי הזה בהגדרת התפקיד שלו, ויש כאלה שפחות, ושם אנחנו מנסים למצוא פתרונות מקומיים. זה לעניין הזה.

אוקי. השם הוא חשוב פה. חוץ מהשכלה ובכל זאת עיסוק של האגף, של המחלקה, לא יודע – אולי כדאי, אם כבר, להגדיר את זה כמחלקת רווחה והתנדבות חברתית או משהו כזה.

אנחנו חושבים גם על זה.

שהכותרת לא תהיה צרה כל כך, כי זה חלק מהדימוי.

אנחנו חושבים לעשות שתי הגדרות תפקיד שונות. אחת – שיהיה ממונה על תחום המגזר השלישי וההתנדבות, והשני רכז מתנדבים בפועל. אבל שוב, שינוי כזה דורש הסכמה. גם של השלטון המקומי, גם של האוצר.

כמה אתם משקיעים בפרוייקט הזה, הג'וינט?

לצערנו אין לנו מספיק תקציבים.

זה ברור.

אנחנו מדברים על 110,000$ לשנה לכל היישובים שלנו.

לכל שלושת היישובים.

לא שלושה. יש לנו 12 יישובים. כולל הנחייה, כולל ליווי.

זה פחות מ-10,000$ ליישוב.

כן, אבל זה לא מחולק שווה. יש יישובים שמקבלים יותר ויש יישובים שהם יותר בקונספט, וזקוקים לפחות.

וכמה אנשים מכירים את זה? כמה רכזים יש כמוך?

יש לנו שלושה רכזים אזוריים, רכז צפון, מרכז ודרום, ויש לנו בשטח מספר יישובים שהם פיילוט, שעדיין יש בהם רכז שלנו. שבוורסיה קודמת היה לנו שם רכז – נכון להיום כבר אין לנו יותר רכזים יישוביים – והרכזים שלנו הם למעשה רכזי ההתנדבות השוטפים. אז רוב התקציב למעשה הולך או על ההנחיה המקצועית, או על הפעולות בשטח. זה מתחלק לשניים.

מה קורה נכון להיום? יישובים שהיו בפיילוט, שכפי שאמרתי קודם, יש לנו שם רכז יישובי במקום – מגדל העמק, עפולה, חדרה, נתניה, קריית גת ושדרות, כשיש שם כבר צוותי היגוי שפועלים, ויש גם תוכנית עבודה.

מי נמצא פה מהרשויות האלה?

נתניה נמצאים פה. מגדל העמק היו אמורים לשלוח אנשים, אבל יש להם איזה ביקור חשוב.

ולמעשה יש שם איזו תוכנית עבודה יישובית מתואמת, ביישובים האלה. יש עשר יוזמות חדשות באזורים האלה, יש אימוץ שכונות במצוקה, לדוגמה, כמו שקורה בקריית גת, הנושא של חלוקת מזון בחגים – התארגנויות של כל הארגונים שמחלקים מזון בחגים – מבצעים שונים, הרבה מאד סוגים של מבצעים של גיוס משאבים, גיוס מתנדבים, אם זה באמצעות הפנינג, תקשורת, וכל מיני סוגים של פעילויות. ונושא החירום, כמובן, שאנחנו נכנסים אליו ביישובים שזקוקים לסיוע שלנו. יש לנו בסך הכל היום ארבעה בתי מתנדבים פעילים – כמו ששלומית אמרה, זה של הרשויות, זה לא שלנו, שאנחנו גאים להציג אותם.

איפה?

יש לנו בקריית גת, בשדרות, במגדל העמק ובנתניה.

ואיך זה שעיר הכרמל לא נמצאת בפנים?

זה עמ"ן.

זה פרוייקט עמ"ן, התנדבות נוער. אני מקווה שנגיע גם קצת לזה.

אוקי. בתוכנית ל-2005 כניסה למספר יישובים שגם מתואמים מול משרד הרווחה – יקנעם, שכבר התחלנו בה תהליך כניסה ראשוני, אור עקיבא, אלעד, טירה, ערד ודימונה, שבכל היישובים האלה למעשה עשינו למעשה את תהליך המיפוי ואנחנו ממש נמצאים בשלבי כניסה ראשונים לקראת המשך התהליך.

ארגונים שאין להם שלוחה או סניף בעיר או ביישוב – נניח, אנחנו פה עובדים עם הארגונים הנוצריים, שעוסקים הרבה היום בנושא הרווחה. איך הם יכולים להיכנס לתוך המסגרת הזאת?

תראה, מה שקורה היום הוא דווקא תהליך הפוך. ניקח דוגמה את שדרות. מה שקרה זה שבתהליך המיפוי גילינו שאין הרבה ארגונים ארציים שפועלים בשדרות. ארגונים כמו יד שרה פשוט לא נמצאים שם. ומה שעשו ביישוב, חלק מתהליך הכנת תוכנית העבודה, הם למעשה עכשיו יוזמים פנייה מטעם הרשות והארגונים לכל הארגונים הארציים, לבוא ולהקים סניף בשדרות, עם הסיוע שלהם. זאת אומרת, זה חלק מתוכנית העבודה. סניף שייתן את הסיוע הנדרש. אנחנו רואים את זה בדרך כלל בקצוות, שחסרים ארגונים כאלה שפורסים והרבה פעמים הארגונים אומרים – היינו למשל לא מזמן ב"כח לתת". והמנכ"ל אמר לי: אני מאד רוצה להקים בשדרות, אבל אין לי מתנדב שינהל את הסניף הזה בשדרות. ומה שעשו שם, זה פשוט התארגנו, חיפשו מישהו, בחרו מנהל והיישוב הקצה משאבים, ועכשיו הולכים להקים שם את היחידה. זאת אומרת זה תהליך כזה שלמעשה השטח יוזם את הפניות.

תודה.

אני רוצה לומר, שוב- הקשר עם משרד הרווחה, הנוער הוא קשר עם משרד החינוך. זה גם עם הרווחה, אבל ברמה של היישוב, הגורם שמולו אנחנו עובדים זה משרד החינוך, משרד החינוך הוא אשר פעיל בנושא של התנדבות נוער. לכן, גם במודל אנחנו נזקקים לשני מודלים בעצם. לא בדיוק אותו דבר.

כשבחרתם את היישובים, זו בחירה לגמרי שלכם או שישבתם עם משרד הפנים או משרד הרווחה?

משרד הרווחה.

אבל לא עם המרכז לשלטון המקומי.

כשאנחנו ממליצים על יישוב אנחנו יושבים עם ראש הרשות ומציגים בפניו את התוכנית. ואז הוא צריך גם להסכים וגם לעמוד במספר מחויבויות שאנחנו דורשים ממנו. יש ראש רשות אחת שאמר לנו שזה לא מעניין אותו, ולא נכנסנו לשם. אבל יש לנו דרישות מהרשות, והרשות צריכה להסכים להיכנס לתהליך הזה. זה חלק מהבדיקה שלנו מול הרשות.

ואם רשות אחרת, שלא נמצאת היום ברשימה, תרצה?

הרצליה. דוגמה.

ככה. יש לנו יכולת לסייע ברמה של הדרכה, ברמה של קונספט. כספית אין לנו יכולת גמישה. אנחנו תוכנית שנתית, לא גמישים בתקציב. גם לא כל רשות זקוקה לכסף. הסתבר לנו שלא מעט – גם סביב השולחן הזה יושבים, אני חושבת, בנושא של נוער, רמת השרון, כפר סבא - נכנסו לתוכנית לא בגלל הגליק הגדול של 10,000$ מהג'וינט. מאד רצו את השותפות, את הסיוע בבניה ואת ההתחדשות.

אני לא יודע מה הקיבולת שלכם, אבל לי נראה שזה כל כך מבורך, מה שאתם עושים, וכל כך חשוב, ובמצב של היום יכול לסייע רבות בהתארגנות טובה יותר של העיר, של העירייה – אני כבר לא מדבר על ההיבט החברתי כשלעצמו, אלא פשוט מתוך מצוקות הרשויות. אתם נותנים להם מענה מסוים – חלקי אמנם – לכל המשימות שהם צריכים לבצע.

הייתי כן ממליץ על מפגש עם מרכז השלטון המקומי, כי הוא בכל זאת גוף שמאגד את כל הרשויות. מציג את הפרוייקט, ממשיך עם איזשהו חוזר מנכ"ל או יושב ראש רשויות, מחפש עוד גופים עירוניים או יישובים שירצו לקחת בפרוייקט הזה חלק, ליהנות מהפעולות שלכם, ולנסות לבנות את זה אחרת אצלם בעיר. כי זה נראה לי באמת דבר מאד נחוץ.

אני מודה לך. ההצעה טובה. מחר אני נפגשת עם דב קהת ואני כבר איעזר בהצעתך זאת, בהחלט.

אוקי. אני מצטער שאין פה את הנציגים של מרכז השלטון המקומי, אבל נראה לי מאד מתאים.

כן, בבקשה.

אני המנחה הארצי של תוכנית עמ"ן – עיר מתנדבת נוער. התשתיות הרעיוניות שהתוכנית יושבת עליהן מאד דומות למתו"ב. אנחנו לא נחזור עליהן, אנחנו רק נשים את הדגשים וההבדלים בין התוכניות.

התוכנית היא משותפת ומובלת כראש חץ על ידי משרד החינוך, מינהל חברה ונוער – יושבת פה מירה שנהר שאחר כך תתייחס – וג'וינט ישראל-אלכ"א, וכמובן שהשותפים הנוספים שלנו הן הרשויות המקומיות, מוסדות וארגונים שעובדים עם נוער מתנדב, ועמותת "רוח טובה" שתקווה הסבירה את המשמעות שלה. העמותה שמפעילה עבורנו את הפרוייקט ברמה אדמיניסטרטיבית, ארגונית וגם לא מעט תוכנית, זו עמותת "גוונים" משדרות.

זו אותה עמותה.

אותה עמותה, נכון.

למה בחרתם בה?

הג'וינט באופן אידיאולוגי - - -

למה זה צריך להיות רכז אחד בכל הארץ?

אלה שתי שאלות שאני נשאלת. אחת – אנחנו התחלנו את הנושא של ההתנדבות בשדרות. באופן טבעי עמותת גוונים הייתה העמותה המתאימה להפעלה. גוונים מאד אהבו את הנושא, והתחילו להשקיע ולפתח אותו גם ביזמתם. מצאנו בהם גם פרטנרים רעיוניים לכל העניין. ולכן הם היו הפרטנרים הראשונים. היום אין לנו ספק שהם לא יהיו הבלעדיים. אנחנו כבר בקשר מאד חזק עם המרכז להתנדבות נוער, יכול להיות שעם גופים נוספים ואנחנו נבזר את זה, ולא רק עמותה אחת תעסוק בזה, בלי לפגוע בגוונים. הם עושים עבודה יפה.

למה רכז אחד ארצי? בכל יישוב יש את הרכז שלו, אבל אנחנו צריכים אדם אחד שיהיה איש הקשר עם משרד החינוך, שיהיה איש הקשר עם הארגונים הארציים, עם הגופים השונים וגם אתנו, עם הג'וינט. ולקחנו בחור קל תנועה והוא עושה את המלאכה.

אז אתה בעצם עובד גוונים.

אני בעצם מקבל את השכר שלי מעמותת גוונים, ממומן על ידי הג'וינט ועובד במשרד החינוך. אם ניכנס לזה לא נגמור היום. אני המנחה הארצי של הפרוייקט ומנהל אותו ומאחורי הקלעים זה לא פשוט.

אבל למה שלא יהיה רכז ארצי שהוא עובד שלכם, ועמותות שונות תרכזנה את זה באזורים שונים, ואז תיווצר גם – אם לא תחרות, אז לפחות יש מקום לגישות שונות.

קודם כל, זה בא בחשבון - - -

זה לא בשביל לבטל אחד משלושת התפקידים שלך.

לא, להפך. אתה מקדם אותי לעבוד בג'וינט.

בג'וינט נמצאת מישהי שלא נמצאת פה ולכן אנחנו לא מזכירים אותה – יעל בורג, שעוסקת בנושאי התנדבות שונים, ביניהם גם בנושא של התנדבות נוער.

התפיסה של הג'וינט בכלל היא לנסות לעבוד עם עמותות ולראות אותן אחר כך גורם פעיל בשטח, גם כשהג'וינט כבר לא ממשיך. ומתוך התפיסה הזאת גם בא הרעיון של ההעסקה. אבל נכון הוא שזה התפתח בכיוון קצת שונה. זה דורש חשיבה. אין לזה איזו אידיאולוגיה.

אני יכול להגיד רק לשאלה שלך, שהפרוייקט הוא מאד מורכב מבחינת הניהול התקציבי. יש לו הרבה מאד עובדים, הרבה מאד ספקים - תכף אני אציג את הפרוייקט קצת יותר לעומק – ולעבוד מול הרבה עמותות, שלכל עמותה יש את השיטה הארגונית שלה זה מאד קשה. לעמותת גוונים יש שיטת ניהול אחידה וזה מקל עלינו לפחות בשלבים של הפיילוט. כמובן שזה ישתנה.

ממתי זה?

באפריל 2003 הוכרז על פתיחה, אני התחלתי ולקח עוד שלושה חודשים עד שיצאנו לשטח ממש. למעשה אנחנו פעילים כבר שנתיים, פחות או יותר. פחות משנתיים.

למה נוער מתנדב? אנחנו רואים ממחקרים ומעשייה שהשקעה בנוער מתנדב היא השקעה שחוזרת אחר כך בצורה מאד משמעותית. אני אזכיר פה את פרופסור ציפורה גן מאוניברסיטת תל אביב –שאני אזכיר אותה עוד כמה פעמים בהצגה הקצרה שלי – היא חקרה וראתה שאנשים מבוגרים שמתנדבים, הם אנשים שהתנדבו בתור נוער, שהיו להם חוויות התנדבותיות, ואנשים שלא היו להם חוויות התנדבותיות בתור נערים, לא מתנדבים בתור מבוגרים בצורה מאד מאד ברורה.

מי שמתחיל תהליך התנדבותי ועובר חוויות חיוביות מהתהליך הזה – וכדי שהוא יעבור חוויות חיוביות הוא צריך להגיע ממקום שיודע להפעיל אותו בתור מתנדב, ולא מנצל אותו או מפעיל אותו בצורה לא יעילה – החוויה הזאת הולכת אתו אחר כך לכל החיים והוא ימשיך להתנדב.

אנחנו רואים שיש שיפור משמעותי באיכות החיים של הנערים שמתנדבים. יש צמצום בצורה משמעותית בתופעות אלימות, יש צמצום בצורה משמעותית בתופעת השעמום שיוצרת ונדליזם ויוצרת אלימות ויוצרת סמים. אנחנו רואים שהנערים שמתנדבים ופעילים בחברה הציונים שלהם עולים, היכולת החברתית שלהם, התחושות שלהם כלפי עצמם, הצורה שהם משקפים את האושר שלהם, את החוויה שלהם מהמעורבות, היא דבר שנותן תוצאות מאד מהירות ומאד חזקות.

תסביר עכשיו את שיטת העבודה. הבנתי איך פועל מתו"ב. עכשיו שלב של עמ"ן.

אוקי. מטרת העל של הפרוייקט היא להרחיב את עשיית התנדבות הנוער. אנחנו פועלים כרגע בתשעה יישובים בארץ – תכף אני אציג את היישובים – שיטת העבודה מאד דומה לשיטת העבודה של מתו"ב, עם הסתכלות על נוער. אנחנו יוצרים צוות היגוי יישובי שמכין את כל הגורמים הפורמליים והלא פורמליים – מגזר שלישי, מגזר עסקי, בתי ספר, מחלקות עירוניות וכמובן נערים – שמתעסקים בהתנדבות, ומנסה לאחד ולדון על נושא של התנדבות נוער, כשאנחנו רואים שהתוצרים הישירים של זה אלה שיתופי פעולה שנוצרים עם זה, צמצום של משאבים, הכשרות משותפות, ייזום של פרוייקטים חדשים, הגדלה מאד משמעותית בפרוייקטים קיימים בעזרת סיוע מאד קטן. תכף אנחנו נציג את האחוזים של הגדילה בנוער המתנדב, אבל אנחנו רואים שהרבה מאד פעמים היכולת להגדיל את הכמויות של הארגון לקלוט את ההתנדבות זה דברים מאד מאד קטנים. זה לפעמים יכול להיות חולצה, או איזשהו חדר שעוזרים לצבוע אותו, או איזשהו חיבור עם עמותה אחרת שנותנת הכשרה, ובצורה יחסית קטנה עם השקעות מאד מאד קטנות, אנחנו מצליחים להגדיל בצורה מאד משמעותית את היקפי הפעילות, כשהנוער בא אל ארגונים קיימים.

חלק מהדברים שאנחנו רואים – ורואים את זה ממחקרים – זה ש-80% מבני הנוער מצהירים – ואפשר להתווכח מה זה הצהרה – שרוצים להתנדב. אם אני יוצא מנקודת הנחה שחלק מצהירים ולא רוצים, או שברגע שיציעו להם הם לא ילכו להתנדב, אז מדובר על 50% שמוכנים להתנדב, לעומת 10%-15% של נוער מתנדב בפועל. הפער הזה נובע הרבה מאד מחוסר יכולת לקלוט אותם ומפעילות אטרקטיבית.

איך אתה מודד התנדבות? מי שחבר בתנועת נוער כלשהי, ולתנועות הנוער יש הרבה פעולות משלהן, הוא אוטומטית נחשב למתנדב או לא?

לא. אין הגדרה אחידה לשאלה מה זה מתנדב. יש הגדרות שונות. בנוער המצב יותר קל כי משרד החינוך – ותכף מירה אולי תוכל לומר משהו על זה – כן עושה איזושהי בדיקה מספרית שמית וכן עושה מעקב אחרי רשימות. גם תנועות הנוער, גם פעולות של מחויבות אישית, גם מתנדבים במד"א וארגונים גדולים מרוכזים על ידי מינהל חברה ונוער ולכן יש נתונים מדויקים לגבי העניין הזה. ההתנדבות היא בין שעתיים קבועות לארבע שעות בשבוע.

זה רק אלה שבמסגרת מערכת החינוך.

לא רק.

מה שאוסף משרד החינוך.

לא. משרד החינוך אוסף נתונים גם לגבי מפקד תנועות הנוער שקורה פעם בארבע שנים, אוסף נתונים גם לגבי נוער מתנדב מארגונים גדולים כמו מד"א, כיבויי אש וכדומה, כגוף שמבטח אותם, כגוף שמרכז אותם, כגוף שלוקח למעשה אחריות על כל החינוך הבלתי פורמלי בארץ. הנתונים הם לא מלאים.אין שליטה מלאה ואין יכולות לדגום באמת וגם חלק מהנתונים נאספים על ידי מדגמים ולא על ידי ספירה מלאה, ולכן זו הערכה.

רק תיקון אחד: יש הגדרה מדויקת מה זה מתנדב.

שמקובלת על חלק מהאנשים.

לא מקובלת, מה זה מקובלת. בחוק. חוק ביטוח מתנדבים, במסגרת חוק הביטוח הלאומי, מגדיר מה זה מתנדב.

בסדר. אנחנו לא מדברים עכשיו על הצד המשפטי.

לא, רק שידע שיש הגדרה.

יש פה רשימה של מספר דוגמאות לפרוייקטים חדשים שנוצרו. אני יכול להגיד שהיום בתשעת היישובים שאנחנו פועלים בהם, יש כמעט 250 פרוייקטים שעמ"ן נוגע בהם.

מה זה "זרעים של שינוי"?

זרעים של שינוי זה פרוייקט חדש מאד מעניין שקורה בכפר סבא. זה פרוייקט שעמ"ן שותף רציני בו, ממומן באופן ישיר על ידי פדרציית ניו-יורק. הרעיון הוא לאסוף קבוצות של מבוגרים מתנדבים שעברו הכשרה מאד מאד אינטנסיבית בנושא הפעלת עבודה עם נוער, וכל מבוגר כזה יקים ויגייס קבוצה של נערים מתנדבים. למעשה אתה מייצר פה אלמנט של גלגל תנופה, שאתה משקיע בקבוצה של עשרים מבוגרים שאחר כך מפעילים מאתיים בני נוער מתנדבים כתפיסה שמתפתחת היום ונכתב אליה הרבה מאד היום בנושא הפסיכולוגיה, שעבודה קבוצתית נכונה היא לא הקבוצה שאנחנו גדלנו עליה של 15 או 20 נערים, אלא עבודה נכונה, אמיתית וטבעית, היא בקבוצות של חמישה אנשים. אף רשות ואף גוף לא יכול לממן מדריך לכל חמישה ילדים. זה דבר שהוא מאד יקר, ולכן התפתחה התפיסה הזאת, שהיא מודל שאנחנו בודקים אותו עכשיו, והזרעים הראשונים שלו מאד מצליחים, של להכשיר מבוגרים שיפעילו נוער מתנדב.

עמיר, תרשה לי רק להוסיף. מדובר - - -

אושרת היא עובדת מחלקת הנוער בעיריית כפר סבא וגיא הוא חבר מועצת עיריית כפר סבא.

מה שרציתי להוסיף, זה שמדובר באוכלוסיות נוער מוחלשות. נוער במצוקה, נוער בסיכון. קבוצות לא שגרתיות של נוער מתנדב.

שדווקא אותם אתם הופכים למתנדבים.

כן. במטרה לעודד ולחזק דווקא קבוצות כאלה.

זה חלק מתהליך השיקום שלהם.

כן.

כן. יש פה עוד דוגמאות, אבל הגיעו לכאן קבוצה מאד מכובדת של אנשים.

אני באמת רוצה לשמוע מדליית אל-כרמל, מנתניה.

מרמת השרון.

אם אני אוכל להגיד רק מילה על הפריסה הארצית ועל האחוזים, שזה באמת השקף האחרון. רשימת היישובים שאנחנו עובדים אתה: נצרת הערבית, עיר הכרמל – ראש העיר יושב פה. טבריה – יושב כאן מנהל מחלקת הנוער, כפר סבא שהוצגו, נתניה, רמת השרון, מודיעין, חולון ודימונה. היום אנחנו כבר בתהליכי כניסה לעוד שלושה יישובים ואנחנו מצפים שעד סוף השנה ניכנס לשישה. אנחנו יכולים לראות שבתשעת היישובים שאנחנו עובדים בהם, מהבדיקה האחרונה שעשינו – תהליך מחקרי הוא תהליך יקר. לכן אנחנו מעריכים את הפרוייקט פעם בחצי שנה בערך, כדי לא לבזבז את הכספים על הערכה אלא לבזבז אותם על העשייה האמיתית. אז הנתונים האחרונים שנאספו במאי 2004 הם - - -

יש לך משהו מקביל לנתוני הפשיעה, למשל, או נשירה מבתי הספר?

אנחנו מנסים בכפר סבא לעשות את זה.

כי אמרת שזה מקטין את ההתנהגות האנטי חברתית.

יש לנו דוגמאות. למשל, בדימונה אנחנו רואים שאחוזי האלימות יורדים מאד בעזרת פרוייקטים שיוצאים לשכונות, בעזרת ניידות ובעזרת העבודות שעושים בתוך השטח ולא מנקזים אותן במקום מרכזי. אין לנו תמונה כוללת ברמה ארצית, שוב בגלל שמחקר זה דבר מאד יקר ואנחנו מעדיפים לעשות יותר.

למשטרה ודאי יש את הנתונים הקיימים.

יש לנו נתונים חלקיים.

הפרוייקט פועל מעט מדי זמן מכדי שנוכל לעשות פילוחים מדויקים, אבל בכפר סבא כבר יש ניסיון לעבוד ישירות מול המשטרה, ומול למי שממונה על נושא פשיעת נוער, ולנסות לראות את הסטטיסטיקות מאז שהפרוייקט בכפר סבא התחיל, באפריל 2003. אבל היקפי ההשתתפות – בעצם אני לא רוצה לקטוע לך את הרצף.

משפט אחרון ואני מסיים. אפשר לראות שבתשעה יישובים שפעלנו בהם במאי 2004, יש 54.000 בני נוער, שמתוכם במיפוי הראשוני 11% התנדבו בפרוייקטים שונים, שמתוכם בערך 7%-8% זו מחויבות אישית.

שברובם מה? תיכוניסטים?

גילאי 14 עד 18, שבערך 7%-8% זו מחויבות אישית. זו לא איזושהי התנדבות אחרת, כללית. זה אחוזים אפסיים. זה משהו שמבייש להגיד אותו, זה 3%-4%. אנחנו רואים, אחרי עבודה של שנה וחצי או שנתיים בפרויקט, שהצלחנו להגדיל ל – 22%, בגדילה של 100% זה 11,000 בני נוער. אנחנו רואים היום כבר גדילה הרבה יותר גדולה. אנחנו מעיזים היום כבר מניסיון של שנתיים על אפשרות להגיע ל-45% בני נוער, ואפילו בלילה, בשעות הקשות, ל-50% בני נוער מתנדב. הקפיצה המאד גדולה הזאת בעבודה כל כך קצרה, באמת, זה לא כי אנחנו קוסמים או שאנחנו יודעים לעשות משהו מאד מיוחד, אלא רק בכך שכיוונו את הזרקור למקום הזה. רק לבקש את החסות של ראש העיר, שהוא ינחה את חברי המחלקות לשתף פעולה עם התהליך הזה, לתת תשומת לב, להכשיר את המתנדבים בהשקעות יחסית לא גדולות, והקפיצות הן אדירות.

אתם מקצים גם מקומות פיסיים?

כמו במתו"ב אנחנו מנסים ליצור ביישובים מרכז פיסי. יש לנו בחולון מרכז מאד יפה שהעירייה הקצתה לנו. חני תוכל לדבר עליו.

אני כבר אומר שלא כולם יוכלו לדבר.

ד"ר אכראם, ראש עיריית הכרמל, בישר לי היום שהוא מצא לנו מבנה להתנדבות נוער ומאד שמחנו על העניין הזה. וקורים תהליכים כאלה ביישובים שונים.

אכראם, כשהמרכז המסחרי יקום, אתה צריך שם- - -

בשמחה. אבל זה תלוי בך קצת.

תודה לך.

אני הייתי רוצה, ברשותך, דקה, כדי לתת אולי אלמנט ייחודי שקיים בכפר סבא. קודם כל, הסיבה שאני פה ולא ראש העיר היא שיש לו אירוע אישי והוא דוגמה אישית לסיטואציה שכשיש ראש רשות שמכוון באופן אישי לנושא וצמח, באמת, מתחום ההתנדבות, הקורפרציה ושיתוף הפעולה מצד אותה רשות נראים אחרת לגמרי. ובמובן הזה אני באמת מרכז, כמי שממונה על תיק הנוער בכפר סבא את אותו צוות היגוי שעמיר דיבר עליו שבאמת מהווה אסופה של כל הגורמים הרלוונטיים - - -

מי בוחר לשם את נציגי הנוער עצמו?

מועצת הנוער העירונית שולחים את הנציגים שלהם.

אבל לא בכל עיר יש.

לא, אבל בכפר סבא יש תשתית מאד מאד ענפה.

זאת אומרת, הם שולחים בעצמם. לא אתם בוחרים.

נכון. אין פה תכתיבים, במובן הזה. ההיקפים בכפר סבא אפילו טובים יותר ממה שעמיר תיאר ברמה הארצית, שוב כי התשתית ההתחלתית הייתה מאד טובה. מבחינת שיתוף הפעולה בין הג'וינט לכפר סבא, אני יכול בפירוש להצביע על זה שהעובדה שנמצא רכז שהוא מכוון מבחינה פרופסיונלית לנושא של הכשרת התנדבות בקרב בני נוער, למרות העובדות והעובדים המאד מיומנים של המחלקה, אין ספק שהערך התוספתי שלו נותן תרומה מאד משמעותית לאפקט המצטבר של התוצרים והפעולות. פרוייקט כמו "זרעים של שינוי" שדיברו עליו פה, היה קשה לרקום אותו מבחינת האפקט החיובי שהוא יוצר, בלי השהיה הרציפה של אותו רכז מטעם הג'וינט.

איפה אנחנו כן יחודיים? בגלל שעם האוכל בא התיאבון בכפר סבא, יש לנו בפירוש מחשבות קונקרטיות, למתג את כפר סבא כעיר מתנדבת נוער. וכמו שחולון נתפסת כעיר ילדים, ראש העיר בעצמו – ממש בימים אלה – מגבש תוכנית שהוא רוצה ללכת אתה בעניין הזה, ואנחנו הולכים עם הג'וינט יד ביד בעניין הזה. אנחנו מנסים גם לרתום לעניין הזה את המרכז הארצי להתנדבות ובמובן הזה אני חושב שאם אנחנו נגיע למצב שבזכות הקטליזטור שהג'וינט יצר, שכפר סבא כבר הופכת לעיר ממותגת נוער, מאד יכול להיות שתהליך הפרידה הכואב שהוזכר בהקשר של הרווחה, יהיה הרבה פחות פרובלמטי, אולי, אצלנו.

יש גם מישהו שחושב על ההיבטים היחצניים של זה? לא מבחינת פרסום לג'וינט, אלא באמת איך להקנות יוקרה לעצם המעמד של המתנדב.

בנתניה ראש העיר הכריזה, במסגרת מועצת העיר, שנתניה היא עיר מתנדבת נוער. שזה למעשה - - -

יש תחרות חיובית כבר.

גם רמת השרון בתחרות. ואני נמצאת כאן – שמי נורית אבנר ואני סגנית ראש עיריית רמת השרון.

כבר התחלתם להתחרות, כאן.

לא, אני פשוט רואה שהזמן אוזל, ואני באמת הטרחתי את עצמי כי הנושא הזה הוא מאד חשוב והוא בדמנו ובנפשנו. ונמצאת אתי כאן הרכזת של תוכנית עמ"ן, שמה דליה רצון, שעושה עבודה נפלאה ביישוב שלנו בתחום הזה, והיה לנו גם הכבוד לארח בעיר שלנו את אחד התורמים הגדולים שבא מפדרציית קליבלנד, מר קורמן, שהתארח אצלנו ביישוב ולמד והכיר את כל הפעילות שלנו ביישוב, שהיא פעילות מאד מאד ענפה. אני רוצה - - -

קליבלנד זו עיר מתנדבת יהודים. כן, פדרציה מאורגנת.

עכשיו, מה שאני רציתי לספר זה פרוייקט מאד ייחודי שלנו ברמת השרון, שאנחנו – אני נמצאת כאן ומייצגת, כמובן, את ראש העיר שלי – נושא הנוער הוא גם נושא מאד מאד חשוב ונמצא אצלנו בעדיפות עליונה באג'נדה של העיר, ואנחנו השנה בפעם הראשונה ייחדנו שעה בחטיבה לנושא של התנדבות. זה פרוייקט מאד מאד ייחודי ברמת השרון – אם ברשותך לתת לדליה שתי דקות רק כדי לספר על הדבר הזה - - -

אבל - - -

בבקשה, ממש, זה פרוייקט - - -

אבל לפניה בתור היו כפר סבא ונתניה. לא?

אין דבר.

לא, לא, לא. בכל זאת.

במילה אחת – שיתוף הפעולה בין עיריית כפר סבא והג'וינט מוגדר כהצלחה משמעותית. התחלנו ב-2003 כשמתוך כ-6500 בני נוער בעיר הגענו לאלף מתנדבים, שזה כבר 5%, שזה יותר מהממוצע הארצי שדיברו עליו. היום אנחנו עומדים באופן מעשי על 1500 והצפי ל-2005 כבר מדבר על 2000 מתנדבים, שזה כבר 30% ממצבת הנוער הכוללת בעיר. אלה היקפים מאד משמעותיים.

מה הפרוייקטים שהם עושים?

יש שורה של פרוייקטים, אם אתה מעוניין.

לא, לא. בקצרה, מה הריכוז?

ספינת הדגל כרגע היא "זרעים של שינוי".

לא, זה מערך של הדרכה לנערים, אבל איך הם מופעלים אחר כך הנערים האלה? מאד בקצרה, מה התחומים?

אחד הדברים ששמנו לנו למטרה זה למקצע את נושא ההתנדבות בקרב מתנדבים מבוגרים למען נוער, אז אנחנו עושים קורסי הכשרות למתנדבים.

זו עדיין הכשרה. אני שואל מה המשימות שאתם נותנים לנערים עצמם.

אה. אוקי. המשימות מאד מאד מגוונות. למשל, יש לנו קבוצה של חונכים בתחום המתמטיקה, שחונכים ילדים בקבוצות לימוד, יש לנו קבוצה שפועלת בקרב העדה האתיופית, קבוצה שעוסקת בנושאים של רווחה, בבתי ספר אנחנו מערבים מורות בפעילויות שונות. יש לנו 61 ארגוני מתנדבים בכפר סבא, הם מפוזרים בארגוני המתנדבים האלה – 61 פעילים, לא על הנייר. יש יותר על הנייר. זהו, בכל תחום למעשה. למעשה מהתנדבות בקרב ילדים ותינוקות ועד התנדבות באוכלוסיית הגיל השלישי.

יש משהו שהנערים עושים מול הנוער המנותק?

כן. קודם כל, ציינו שמבחינתנו הפרוייקט המוביל בעניין הזה זה "זרעים של שינוי". זה פרוייקט שבו, למשל, יש קבוצה של נערות שהן מאוכלוסיות נחלשות, שעוברות סדנאות בתחום של מגדר ומנהיגות, ואותן נערות אחר כך מעבירות פרוייקטים בתחום של מגדר. זו דוגמה אחת.

מה שאני מבקש, יש פה עכשיו את נתניה, רמת השרון, עיר הכרמל - --

וטבריה.

וחולון.

טוב. אנחנו לא נספיק את כולם. אותי מאד עניין העניין הזה של סיירת החופים.

שוב, זה חוזר לנושא של אלימות וונדליזם. גילו שלאורך החופים של נתניה, בערבים – בנו שם טיילת מאד יפה, יש שם חוף מאד יפה, השקיעו הרבה מאד כסף – גילו שבערבים קורים שם דברים מאד לא יפים, לא פשוטים, בעייתיים. החליטו, על מנת למנוע את המשטרה מלבוא ולעשות מעשה, לקחת את בני הנוער האלה ולשים אותם כסיירת חופים. הם עצמם נמצאים בשטח, התפקיד שלהם – הם, כמובן, קיבלו את ההכשרה – הם לובשים בגדים מיוחדים שמזהים אותם, יש להם הופעה - - -

הם שמים לב גם לניקיון של החופים?

כן. זהו. זה מתחיל בקטע של הניקיון – זה לא פשוט, נוער מול נוער. מי שעושה את הדברים הפחות טובים זה גם נוער. לכן, זה מתחיל בניקיון, אבל זה בעצם ממשיך לשמור על הספסלים, לשמור על הציוד, לשמור על היופי, על הדשא וכולי.

נושא נוסף שלא מופיע כאן והוא גם מאד יפה, זה ליצנים בתוך בתי החולים.

אבל לפני שאת עוברת, אני רוצה לומר משהו על סיירת החופים, וכך להראות את הערך המוסף של עמ"ן שהקמנו. סיירת החופים פעלה גם לפני שהוקם עמ"ן. זו הייתה איזושהי יוזמה של המשמר האזרחי, השיטור הקהילתי. עכשיו, בזכות העובדה שהקמנו את עמ"ן, והקמנו מרכז שמרכז את כל הארגונים השונים שעוסקים בהתנדבות נוער, נוצר דיאלוג ביניהם ואז סיירת החופים קיבלה נפח נוסף. למשל: אם אנחנו כבר בין כה וכה מסיירים בחופים מטעם המשטרה, למה שלא ננצל את זה ונקדם אלמנט חינוכי וילדים יסבירו ויתריעו מפני קרינת השמש, השיזוף והמלחמה בסרטן. ואז אגודה נוספת התחברה אליהם ונתנה להם איזושהי השתלמות בנושא הזה, והילדים - - -

ועל כל זה את אחראית?

לא. ביישוב יש רכזת עמ"ן. בתוך מחלקת הנוער.

והרעיונות האלה אלה רעיונות שלך?

זה השולחן העגול. לא שלי.

זו המועצה?

כן. זה השולחן העגול, צוות ההיגוי.

ואיך אתם, כמשרד החינוך – מה אתם עושים בשביל לעודד את זה?

קודם כל אני מוכרחה להגיד בשולחן הזה ובסיטואציה החגיגית, שזה פרוייקט משגע, נכון ומתאים לסיטואציה שעכשיו הנוער - - -

הנערים אומרים "מגניב", לא משגע.

מגניב. מדליק.

כי מה שקרה לפני שהקמנו את עמ"ן – היו הרבה מאד פרוייקטים שמשרד החינוך עודד להתנדבות. אם זה ברמת כיתה – מחנכת שיוזמת משהו – או מנהל שיוזם פרוייקט כזה, חלוקת אזני המן, חלוקה כזאת או אחרת. פרוייקט אחד גדול של נושא התנדבות לאורך כל השנים היה מחויבות אישית, שמישהו הזכיר אותו פה. אבל, מה קורה למשל אם נערה בת 14 אוהבת מחול, והיא רוקדת בשכונה, וכמה בנות קטנות מתווספות אליה ורוצות שתלמד אותן מחול. היא מגיעה לבית הספר ואומרת למחנכת: אני רוצה מקום ללמד את הילדות מחול. מה יכולה לעשות המורה? המורה ידיה קצרות מלעזור לה. והיוזמות האלה שבאות מהשטח, היוזמות שבאות מהנוער עצמו, הייתה חסרה להן כתובת.

ועכשיו, כשהיא פונה?

עכשיו יש לה כתובת. שאלת על שיווק. אנשים יספרו לך. נעשים פה ירידים. אם זה בקניונים, או אם זה בכל המרכזים שהנוער מסתובב, ואומרים: יש לכם כתובת. מי שרוצה להתנדב או מי שיש לו רעיון להתנדב, או מי שרוצה להצטרף לקבוצה שמתנדבת – יש כתובת, בואו אלינו, אנחנו נעזור לכם. לכן, בכל מקום כזה אותו רכז הוא הכתובת, והוא שומע מצד אחד בני נוער שרוצים משהו, מצד שני שומע על צרכים שהעיר צריכה, ועושה את החיבור הזה ועוזר להם להקים את הקבוצות האלה.

אז איך – את, למשל, מנחה את מוסדות החינוך ברוח זאת של קבלת הרעיון של ההתנדבות?

בוודאי. קודם כל, שאלת קודם שאלה איך בוחרים את האדם הרלוונטי. אנשים שלנו בשטח, שמכירים ביישוב את האנשים שעובדים עם נוער – אנחנו עוזרים בבחירת האדם הזה. קודם כל, אחד הקריטריונים – הוא צריך להיות אדם שעובד עם נוער, מדבר בשפה של הנוער, יודע את הצרכים של הנוער, אז חלק מהעזרה שלנו זה גם בבחירה שלהם. דבר שני – ההנחיה של אנשים בשטח.

בחירה או המלצה?

שותפים בבחירה. יושבים ביחד.

ואז, כמו שזה כפוף שם למנחה, לבחורה שהייתה קודם, פה זה כפוף למחלקת החינוך?

נוער. נוער.

זה משתנה מיישוב ליישוב.

זה תלוי. אל"ף, אנחנו לוקחים על עצמנו לבדוק את הקריטריונים, לראות מיהו אותו אדם. הוא צריך – כמו שאמרת – מרכז הערכה, שהוא עבר השתלמויות לעבודה עם נוער, שהוא אדם שאנחנו יכולים להפקיד בידיו נוער. אלה הדברים שאנחנו בודקים. אנחנו גם בודקים אם המחלקה היא באמת מחלקה שיכולה לקדם את הנושא הזה. כי לפעמים אתה מגיע למקום שבעירייה נושא הנוער לא חשוב. אז לא ניכנס לשם, עם כל הרצון הטוב ולעתים יש לנו תורם שבא ואומר: אני רוצה לתרום דווקא בעיר הזאת. אבל בעיר הזאת מסתבר שהתשתית שיכולה לקלוט אותו היא לא מספיק טובה, אז לא ניכנס לשם.

זה צריך להיות אתגר בשבילכם. זה ללכת על הקל אם אתם מוכנים רק למקום שיש תשתית טובה.

לא ניכנס מיד. רק אחרי משא ומתן, זה מה שהיא אומרת.

בסך הכל, כמו שראית, הנתונים מאפשרים להרבה מאד יוזמות של בני נוער להתחבר ולפעול. ועם זה אנחנו הולכים.

יופי. תודה. רמת השרון.

אני רוצה להתייחס לעוד ערך מוסף אחד מאד מאד חשוב, וזה בעצם ועדת ההיגוי. נוצרים שם שיתופי פעולה מדהימים. יש שם נציגים של המתנ"סים, נציגים של בתי ספר - - -

אני חשבתי, למשל, על הארגונים הסביבתיים, כמה שהם יכולים ליהנות מתוספת מתנדבים.

אז כולם פשוט נהנים. כולם שומעים שרמת השרון היא עיר מתנדבת נוער, וכל בני הנוער מכיתה ז' ועד י"ב שותפים לתהליך. כמו שאמר כאן חבר הכנסת דהן, שעם החינוך לערכים צריך להתחיל כמה שיותר מוקדם, אז ברמת השרון ממש הקצו שעה במערכת. יש לנו תלמידי כיתה י' עם נושא מחויבות אישית, אבל יש לנו בכיתה י"א למשל, שכבה שלמה שעושה חקר סיפורי שואה. וזה דבר שלא היה. אנחנו הכשרנו את הקרקע לפעילות התנדבותית ענפה. ואני חושבת שזה הערך המוסף המאד מאד גדול שבתוכנית.

תודה. עיר הכרמל.

סליחה, אפשר עוד מילה אחת בבקשה, להגיד? שמאז השותפות שלנו עם הג'וינט ברמת השרון, כשנתיים, כמות המתנדבים של הנוער יותר מהכפילה את עצמה. אם ניקח את האוכלוסייה של תלמידי כתה ז' עד י"ב שמונה בערך 4000 תלמידים – 1500 בני נוער בפעילות התנדבותית.

עברתם את כפר סבא.

זה יחסי לאוכלוסייה.

והשאיפה שלנו היא, כמובן, להכפיל את זה בשנה הבאה.

יש גם עניין של איכות, לא כמות.

בבקשה.

אנחנו בוודאי עשינו מגוון רחב של התנדבות בתוך הקהילה כי מצאנו שהנושא הזה פרוץ ויש לנו התרופפות בערכים עקב כל השינויים שחודרים לחברה הדרוזית. אז קודם כל התחלנו במשפחות שיש להן ילדים עם ליקויי למידה. יש לנו מתנדב פעם בשבוע מהמתנדבים האלה אצל כל משפחה – מנסה לעזור ולסייע.

דבר שני, אנחנו נלחמים בתופעת הסמים שחודרת לקרבנו, ולכן המתנדבים מגיעים לבתי הספר, במיוחד היסודיים, מתחילים להסביר להם מה התהליך הזה עושה לנו, איך הוא יכול לקלקל את כל החברה, וזה חשוב מאד.

פרוייקט שלישי שנכנסנו אליו – אנחנו מצאנו גם שיש לנו, לצערי הרב, הרבה נכים ויש לנו גם מועדון לנכים. אז הילדים האלה הולכים ומתנדבים שם, מנסים לסייע להם.

נכים – לא רק נכים צבאיים?

לא. כלליים. וזה גם נותן תמיכה.

יש לנו חלק מהקשישים שאין להם ילדים שיסייעו להם, אז המתנדבים האלה נ כנסים אליהם לבתים ומנסים לפעמים לסייע גם בעבודות שיפוצים בתוך הבתים.

ממה אנחנו סובלים? הרי גם הפרוייקט הזה חיובי ומצוין, אבל גם יש לנו בעיות אחרות, כתוצאה מזה שהפרוייקט קיים. אין לנו רכז מתנדבים שיש לו נחיצות משרה בתוך תקן העירייה. וזה מקשה עלינו, כי משרד הפנים לא מאפשר לנו לקחת תקן חדש. דבר שני – קשה לנו לתחזק את המקומות שאנחנו מעבירים שם את הפעילות הזאת. בתי נוער שהמתנדבים באים אליהם כל יום, מקיימים כל מיני פעילויות חברתיות, פעילויות קהילתיות. צריכים מישהו שינקה את המקום ויתחזק אותו, יפתח אותו - - -

זה לא יכול להיות חלק מהמשימה ההתנדבותית שלהם?

ברגע שאתה מטיל עליהם הרבה מטלות, קשה מאד לבוא ולדרוש מהם גם לתחזק את הדבר הזה בצורה רצינית.

גם נושא הריהוט והציוד שדרוש לשם, ברגע שאתה עיר חדשה, איחוד של שני יישובים בפשיטת רגל, שאין לך שום תקציב פיתוח, אתה נתקבל בבעיות מיותרות.

למרות הכל, יש כבר שני בתי מתנדבים בעיר הכרמל. אנחנו, עוד כמה ימים, ניתן להם עוד מקום ונריץ את הדבר הזה בצורה עניינית.

זה המקום והזמן להגיד תודה לג'וינט, כי בזכות הג'וינט אנחנו על המפה בנושא הזה, ולשמחתי הרבה זה פיילוט מצוין. חבל שמשרדי הממשלה השונים ומשרד הפנים לא לוקח אותנו כפיילוט בדברים האחרים שאנחנו מדברים עליהם.

טוב. תודה רבה.

שכחת את טבריה. אני אנסה בקצרה.

כשדיברו פה על הרווחה, יש לנו פונקציה כזאת ברווחה, יש לנו גם פונקציה כזאת שיושבת – כמו ששלומית אמרה – בלשכת ראש העיר. הוא מתנדב, אבל מאז שנכנס אצלנו עמ"ן, היא הפכה – שנית יושבת פה, הרכזת העירונית – היא הפכה לדבר המרכזי. עם כל הכבוד, כולם פונים אליה. אפילו מבוגרים. אז זה שינוי משמעותי. אני מוכרח לומר שהחיבור שעשה עמיר עם הקהילות התורמות שלנו – למשל, ב"שותפות 2000", הקמתי את מרכז המידע והייעוץ לנוער שלי, שנמצא בלב העיר. אתם מוזמנים לראותו אותו. שם יושב גם עמ"ן. שם מוצב איזשהו משרד, זה דבר יוצא מהכלל.

ודבר נוסף שנמצא בתוך המשרדים האלה – נוער מדבר לנוער.

כמבקר בטבריה הייתי מגייס מתנדבים לשיפוץ העתיקות שם. המצב מוזנח ביותר.

אתה צודק ואני רוצה להגיד לך - - -

אתגר. הם גם יאהבו ללמוד על ארכיאולוגיה וגם לעשות את זה.

נכון.

גם שיקום המוזיאון שפעם היה שם במסגד.

אגב, במסגרת ועדת השרים שהוקמה לנושא הזה, אני חושב שניתנה התייחסות גם לנושא הזה.

יש כרגע טיפול בעניין הארכיאולוגי.

לא רק ארכיאולוגיה. אני מדבר על בתי קברות שם, על עתיקות.

זה לא מיועד לנוער. זה באגף של מתנדבים מבוגרים. יש רכז מתנדבים עירוני - - -

אבל לחפירות ארכיאולוגיות שעושה פרופסור הירשפלד, כמה חודשים בשנה, אנחנו כן מגייסים נוער.

יפה.

טוב, קודם כל אני מאד מודה לכם, כי באמת אלה דברים מאד משמחים מה שסיפרתם. צריכים רק לחשוב איך בעצם לקדם את זה. התחושה שלי היא שיש לנו יותר מ-10% מתנדבים. יכול להיות שפשוט יש הרבה מאד אנשים בהתנדבות שלא מופיעים בשום סטטיסטיקה, אבל אני חושב שרמת ההתנדבות בארץ עלתה מאד בשנים האחרונות. לג'וינט היה תפקיד חשוב בזה. אתם בהרבה מאד תחומים הכנסתם איזושהי שיטה וסטנדרטים אמריקאיים – ופה דווקא במובן הטוב של אמריקה, כולל מעורבות חברתית פעילה מאד של האזרחים, וההתנדבות היא חלק מזה.

מה שאנחנו יכולים לעשות פה – אני קיבלתי הצעות לסיכום – אנחנו ודאי נקרא לרשויות לעשות הכל כדי לקדם פרוייקטים התנדבותיים כדי להעמיד את נושא ההתנדבות במקום מרכזי יותר בחוויה העירונית. לראות בזה משב שניתן לנצל אותו גם בשביל להרחיב את היכולת של העירייה במצב של המצוקה הכספית ומצוקת התקנים הנוכחית שתימשך עוד הרבה זמן. ואנחנו גם נזמין אתכם ואת הרשויות לפתח דגמים נוספים שמתאימים לסוגים שונים של היישובים בארץ. זה מובן מאליו.

מה שחשבתי בנוסף לכך – אל"ף, אנחנו יכולים כוועדה ליזום את זה, אבל שיהיה מפגש שלכם עם מרכז לשלטון מקומי, אולי עם ההנהלה, עם הצגת הפרוייקטים, סיכום של מה שנעשה כבר – פה צריך להיות מחקרון, איזשהו סיכום ביניים של מה שכבר עשיתם ואיך זה עזר לעיריות . ואז ראשי אותם ערים שכבר נהנים מהפעולה שלכם או משיתוף הפעולה אתכם יכולים להציג את זה לאחרים וזה יהיה יותר אותנטי מאשר שיווק עצמי שלכם, למרות שהוא מאד מוצלח, להערכתי.

אני חושב שמאד מאד חשוב שהמשטרה ומשרד החינוך יעשו כמה שיותר מעקב בצד השלילי של התמונה ויראו באיזו מידה התפתחות ההתנדבות מקטינה את התופעות השליליות – והמצב בנוער במיוחד, מידרדר. גם לטווח הקצר וגם, איפה שהפרוייקטים ההתנדבותיים עובדים. גם ברווחה, אני מניח, יש לא מעט היבטים שנוגעים לנוער ולפשיעה כללית, ולכן לדעתי זה דבר מרכזי ואם אנחנו נדע ונוודא שזה באמת עובד, ועובד בטווחים קצרים יחסית, מוריד בסך הכל עלויות למערכת – כי הפשיעה יש לה עלויות – אז זה בוודאי יסייע לקידום היוזמות שלכם.

אני הרגשתי חוסר בכל מה שנוגע לעלייה. לנוער העולה, להתנדבות של העולים. זה לא הופיע באף אחד מהסיפורים שלכם. אני לא מזמין אתכם לעשות את זה באופן מלאכותי, אבל אני חושב שכנראה שהחיבור פה לא עובד ואני חושב שזה פגם - - -

- - - את הפוקוס.

אין לנו עולים חדשים.

זה קורה. זה באמת לא בא לידי ביטוי, אבל זה קורה.

זה קורה, כי יש הרבה מאד ארגוני עולים בשטח, אז מן הסתם זה מטופל.

אז זה לא מצא ביטוי פה, ואם אנחנו מדברים על בעיות הנוער, אז המצוקה הכי גדולה זה בנוער העולה, של יוצאי אתיופיה במיוחד, אבל גם אצל יוצאי חבר העמים. זו פשוט קטסטרופה משפחתית מה שקורה, בממדים שלא יתוארו. כי באות משפחות משכילות עם אנשים שהיו מכובדים בחברה, והילדים שלהם גדלים כעבריינים. זה נורא. למשפחה יהודית זה פשוט דבר שלא דמיינו לעצמם.

לכן, אני הייתי באמת מבקש לדעת מה אתם עושים ואם יש פה, שוב, איזושהי בעיה בתקשורת, בחיבור, בהכרת הארגונים, אז אני מציע את עזרתי בקטע הזה, רק תגידו אם אכן יש צורך. אפשר לחשוב גם על משהו ארצי, על איזושהי שיתוף פעולה, וגם בוודאי על החיבורים המקומיים.

אני אנסה גם, במגעים שלי עם ראשי הרשויות שאני מכיר ושאני יודע שהם יראו בזה באמת פתרון ואפיק פעולה מאד חשוב, להפנות אותם אליכם ואולי אתם באמת, על ידי זה, תרחיבו את המעגל שלכם כאשר הדבר יהיה יזום על ידי הרשויות עצמן.

יש סוגיה כללית שאני בעצם ביקשתי מספר פעמים מהמגזר השלישי – מאותה התארגנות שהוקמה בג'וינט ועכשיו האכסניה שלה היא אוניברסיטת בן גוריון – להציע הצעות לשינוי החוקים. יש הרבה מאד בחקיקה אצלנו, במיוחד בתחום המיסוי, שפשוט מפריע לפעילות ההתנדבותית או לא מאפשר לה ליצור תנאים למתנדבים לפחות להחזיר הוצאות. יש פה מרחב שלא טופל, ואני מציע גם לכם – חלק מזה זאת חקיקה ראשית, אבל יש פה ושם גם דברים שבחוקי העזר העירוניים אפשר לקדם, ואז אם ברשויות שלכם תהיינה יוזמות כאלה בתחום החקיקה המקומית, בחקיקת המשנה, ואתם תביאו את זה גם אלינו, אז אני חושב שנוכל גם לגבות את זה, כמאמץ, וגם להמליץ לרשויות נוספות לאמץ את זה. אני בטוח שדברים קטנים – ואולי לא כל כך קטנים – אפשר בחקיקה מקומית לתקן, כי אנחנו צריכים את המתנדב גם לצייד בכלים – כל העזרה הארגונית הזאת בשירותי משרד, בטלפונים, באלף ואחד דברים, שבלי זה ההתנדבות לא ממצה את עצמה, וכמובן לתגמל, או לפחות לא להפוך את המתנדבים לפראיירים של ממש, כשהם מכספיהם מממנים בעצם את הכל. אז פה אני מזמין אתכם לאיזושהי פעולה משותפת.

דבר אחרון – הצעה. דיברת על סיפורי שואה. השנה הבאה היא שנה מיוחדת לכל מי שיש לו זיכרון היסטורי מינימלי. זאת שנת ה-60 לניצחון על הנאצים. ניצחון על הנאצים זו לא רק שואה. זה קודם כל ניצחון, זה קודם כל לחימה. ויש לזה מעט מודעות בארץ. בארץ, מלחמת העולם השניה קשורה קודם כל לשואה, לטראומה, לסבל, ושוכחים שבסופו של דבר עמנו, בשיתוף עם עוד כמה מדינות לא מבוטלות, ניצחנו. גם השואה נגמרה וגם הגיע ניצחון.

העולם כולו יחגוג את השנה הזאת. במדינת ישראל זה אף פעם לא קיבל, באמת, שום גושפנקא ממלכתית אמיתית – אני מנסה עכשיו דרך ועדת השרים לטקסים וסמלים לקדם איזושהי תוכנית ממלכתית, אבל כל עיר יכולה לעשות את זה. יש הרבה מאד אנשים שהיו לוחמים במלחמה הזאת. בהשוואה לניצולי שואה, זה תחום מוזנח. אף אחד לא בא אליהם – כמעט אף אחד. יש פה ושם בתי ספר שעושים את זה, אבל מעט מאד – לא מבקשים מהם לספר על מה שהיה. יש פה גם בעיית שפה, אבל יש פה גם הזדמנות, למשל, לגייס את הנוער העולה לעשיית התחקירים האלה. אני פשוט מציע לכם לאמץ, אולי, כיוזמה ארצית בפרוייקטים שלכם את הנושא הזה, ואם כן אפשר להתקשר לארגון ותיקי מלחמת העולם השניה, ארגון הנכים והפרטיזנים, והם יספרו לכם מה הם רואים כפעולה נדרשת, וזו התנדבות מאד יפה שגם עוזרת לזקנים – זקנים מאד, בעצם – שבשבילם זה איכשהו מעלה את הכבוד העצמי שלהם, וזה גם יכול לגייס הרבה מאד נוער ולתרום להשכלתו. זאת הצעתי.

תודה רבה לכם ובהצלחה.

תודה רבה.

13:40.