90 שנה לג'וינט ישראל, שיקולים כלכליים כמניעים פרוייקטים חברתיים

5

ועדת הכספים – 9.11.04
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי
פרוטוקול מס' 202
מישיבת ועדת הכספים
יום שלישי, כ"ה בחשוון התשס"ה (9.11.2004), שעה 11:00

90 שנה לג'וינט ישראל, שיקולים כלכליים כמניעים פרוייקטים חברתיים.

חברי הועדה: אברהם הירשזון – היו"ר
חיים אורון
יצחק הרצוג
אבשלום וילן
אורית נוקד
איוב קרא
אברהם-בייגה שוחט

יצחק בוכובזה – ראש עיריית אור יהודה
מוטי מלכה – ראש עיריית קרית מלאכי
ארנון מנטבר- הג'וינט
יצחק בריק – אש"ל
יגאל בן שלום – מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי
ציונה קרן
איילה לביא
ציפי אפרתי
רונית נסנבוים
רשל מזרחי
קלרה לביא
זהבה בר
קורן אפרים
גליה אריאלי
ערבה עמר
דפנה אדיר
איילה שפירא
שרון חרוש
גוטמן פנינה
גולדברג אביבה
גאולה אביטל
רונית גולדברג
שרלוט פרידמן
דניאלה אלפרון
תמר שרף
שלום ט'יין
אסתי שטרן
תמר ברנע

טמיר כהן

חבר המתרגמים בע"מ

90 שנה לג'וינט ישראל, שיקולים כלכליים כמניעים פרוייקטים חברתיים

רבותיי אני פותח את הישיבה, המוקדשת ליום ההולדת ה-90 של הג'וינט.

כפי שאני מכיר אותם אני אגב יודע שהם מטפלים גם בהרבה מאוד נושאים רפואיים, בגלל זה בגיל 90 הם נראים כל כך צעירים ורעננים, וכך אני מאחל לכם הרבה שנים.

אני שמח לארח אתכם בכנסת ישראל. אני חושב שזה יום חשוב לכם, יום חשוב לא פחות לכנסת ישראל שמארחת אתכם. ב-90 שנות העבודה שלכם, שהם שנים של עבודה פורייה במסגרות רבות שונות ומגוונות ששייכות לעם היהודי. אם זה בקרב ניצולי השואה, אם זה במקומות אחרים, בכל מקום שהיינו זקוקים לכם אתם הייתם שם ונתתם את השירות שלכם.

אני חייב להגיד, התוודעתי אליכם מקרוב בכל מה שקשור לטיפול, בכל הנושא של פוסקי העם היהודי והשליחות המבורכת שעשיתם למה שנקרא "אנשים מאחורי מסך הברזל" ולאחר מכן למדינות שהיו ברית המועצות. ראיתי את עבודתכם מקרוב, אני מכיר אותה, ואני חושב שאני אומר את זה בשם כל חבריי כאן, וכולנו שמחים לארח אתכם, לשמוע את פועלכם.

אני מבין שהיום תתנו לנו גם הרצאה בנושא מיוחד שאתם עושים של שילוב פרוייקטים כלכליים וחברתיים וזה דבר מעניין בפני עצמו. שבכל השילוב בכלכלה וחברה, אם היינו מבקשים מאברהם בייגה שוחט הוא היה נותן לנו וודאי עצה בנושא הזה. נחמד כבוד השר א' לארח אותך, ולתת לך לפתוח, אני גם שמח לראות גם פה ולארח לפי בקשתי את מנכ"ל הביטוח הלאומי, את ראש העיר אור יהודה, ואני מקווה שגם מוטי מלכה מקרית מלאכי, יגיע. אדוני, בבקשה.

יושב ראש ועדת הכספים חבר הכנסת אברהם הירשזון, חברי כנסת, שותפים, חברים לעבודה מהג'וינט. אנחנו באמת מאוד שמחים פעם ב-90 שנה, להופיע כאן. אנחנו לא עושים את זה כל פעם, זו באמת פעם ראשונה שאנחנו מציינים 90 שנה לג'וינט, כשאנחנו מקיפים הרבה מאוד ועדות בבית במגוון ושלל נושאים שאנחנו עושים. אנחנו באמת מודים ליושב ראש הועדה, על כך שאיפשר לנו גם את ההופעה כאן ואת החסות שאתה נותן לנו. אתה באמת חבר כנסת שמכיר את התפוצות, ומקיים קשר עם התפוצות. אני מכיר אותך מהמפעל הייחודי שהתחלת בו של מצעד החיים, שגם הייתה לי הזכות להשתתף בו, וגם לארגון שלי שכמו שאתם יודעים פרוס על 62 ארצות ופועל לטובת העם היהודי.

בהצגה שלי יש בעצם שני קטעים, ואנחנו נעשה את זה קצר. קטע אחד שקצת מדבר על עקרונות הפעולה שלנו וקצת על ההיסטוריה שלנו, ובקטע השני, לקחנו נושא שהוא נושא מאוד מרכזי בפעולה שלנו, נושא מאוד קונקרטי, שבו אנחנו שותפים עם הממשלה באמצעות אש"ל ואנחנו מוציאים אש"ל בעדיפות שלנו בנושא זיקנה. אנחנו חושבים שזה מדגים חלק מהחשיבה הג'וינטית ועקרונות הפעולה הג'וינטיים, ואני רוצה להדגיש את הנושא של שיקולים כלכליים. זאת אומרת, הרי כולם עושים פרוייקטים חברתיים, אבל איך דואגים לכך שהפרוייקט הזה יכסה אוכלוסייה גדולה ? ואיך דואגים לכך שהוא התקיים לאורך זמן?

אני בא מהמערכת החברתית, שירתתי בממשלה כ- 20 שנה, בסוכנות היהודית ובג'וינט, אחת הבעיות המרכזיות שלנו באמת זה להגיע להיקפים בהתקיימות של הפרוייקט. ואני חושב שיש לנו פה נושא שחייבים תמיד לדון בו וגם לראות מה נעשה, ולראות איך מיישמים את זה בתחומים אחרים. עכשיו ברשותכם אנחנו הכנו פה כמה שקפים שאנחנו מראים בכל ועדות הכנסת ואנחנו נעבור עליהם די במהירות אבל אני חושב שחשוב שתכירו קצת את השורשים שלנו.

רק הערה אחת לפני כן. אני הייתי רוצה לקיים בכל אחת מועדות הכנסת דיון בנושא הג'וינט, ובכל מקום הדיון יהיה בנושא אחר. כך שכל הכנסת שומעת - - -,

אבל שני נושאים ממוקדים ומעשיים זו לא תיאוריה. למעט מאוד ארגונים בעולם יש אולי את המברק שכונן אותם, לנו יש את המברק שנשלח על ידי השגריר האמריקני יהודי מורגנטאו מטורקיה, לחבר הקהילה היהודית בניו יורק, שהיו לו יכולות לגייס את הכספים, והוא אמר חמישים אלף יהודים בפלסטינה הטורקית נמצאים במצב קשה מאוד ממלחמת העולם הראשונה, ואני מבקש שתאספו חמישים אלף דולר, שאז זה היה הרבה מאוד כסף, כדי לעזור להם.

מאז לא הפסקנו להיות כאן, תמיד היינו כאן, עזרנו בהקמת האוניברסיטה העברית, הדסה, וסיוע ליישוב היהודי במצוקה בצורות שונות במשך כל השנים. אבל אני חושב שלא זוכרים כל כך את התקופה הזאת, אני חושב שחשוב לציין אותה, אף פעם לא הפסקנו, בתי יתומים וכו'. אבל הג'וינט פעל בצורה מאוד אינטנסיבית בזמן מלחמת העולם השנייה. נכון שההצלה סך הכל היתה קשה ביותר והג'וינט טוען שכחצי מיליון יהודים נעזרו על ידו כדי להוציא אותם מהמטרות של החיה הנאצית, אבל מיד אחרי המלחמה הג'וינט מימן ופעל בנושאים של הבריחה וההעפלה ואלה נושאים שלא כל כך ידועים, בעצם סיים את השירות למעפילים שהיו בקפריסין.

בשנת 1948, התבקשנו על ידי שר האוצר דאז, תמיד מבחינה זאת היינו מחוברים לאוצר, להישאר בארץ ולטפל בכל הזקנים. היינו גם קשורים למקצוע, אבל כדי לטפל בכל הזקנים שהיו כאן הקמנו את מלבן. אני חושב שמעט אנשים כאן, אבל וודאי אלה היותר מבוגרים זוכרים את מוסדות מלבן שהיו פרוסים בכל הארץ ובעצם היו המוסדות שקיימו את הזקנים בישראל שלא היתה להם קהילה ולא היתה להם יכולת להתקיים בעצמם.

בשנת 1970 הגענו למסקנה שקהילה פילנטרובית מולונטנית כמו יהדות ארצות הברית, לא יכולה לקיים שירות למדינה עצמאית, ואנחנו העברנו את המוסדות למדינת ישראל. צבענו אותם, סידרנו אותם, העברנו אותם למדינת ישראל והתבקשנו להישאר בצורה שהיתה מאוד ייחודית לפתח שירותים לזקנים. הקמנו אז שני מוסדות שקיימים עד היום, את מכון ברוקדייל ואת אש"ל, שהיא שותפות בין הביטוח הלאומי ושלושה משרדי ממשלה שהם: משרד הרווחה, משרד הבריאות ומשרד האוצר והג'וינט שמפתחת שירותים לזקנים במכון ברוקדייל המלווה את זה במחקר. זאת ההיסטוריה.

עכשיו אני רוצה לדבר רגע על דרכי הפעולה שלנו. אנחנו קודם כל מדגישים את מושג השותפות. לשותפות בין יהדות ארצות הברית לישראל זה שותפות עם משרדי הממשלה, עם הרשויות המקומיות עם העמותות, שהרי בלי שותפות לא יהיה שום דבר, וזה מושג מאוד מרכזי שלנו. הדבר השני, אנחנו רוצים לזהות בעיות בתחום החברתי ברמה הלאומית. אנחנו לא עוסקים בעשיית טוב לשלושים איש, יש עמותות שעושות את זה, זה מאוד חשוב ואני לא מקל ראש בזה. אנחנו רוצים לזהות בעיה לאומית, ויחד עם הממשלה והרשויות לנסות להתמודד איתה. כך שהנושא השני זה זיהוי קשיים ומתן מענה ברמה הלאומית פיתוח שירותים לאוכלוסיות נזקקות, אם בחדשנות, יש פתרונות שקיימים בשטח וצריך להביא אותם לאפקט מערכתי, להשפיע על כל המערכת.

הנקודה השלישית שנרחיב בה אחר כך, זה השיקולים הכלכליים לפיתוח פרוייקטים. אם בשלב הפיתוח אתה משקיע מקורות, שאחר כך לא תראה איך הם ימשיכו להתקיים ומי יממן אותם בעתיד, לא עשית שום דבר. אתה יכול לעשות יופי של צעצוע בשלב הפיתוח אם לא חשבת כבר בשלב הפיתוח על איך הוא התקיים אחר כך, ולכן השותפות עם הממשלה כל כך חשובה לרשויות כי בסופו של דבר העומס נופל עליהם, ואם אתה לא לוקח את זה בחשבון מהתחלה והפקידות הבכירה לא שותפה לפתרונות האלה הסיכוי להרים את זה הוא מאוד קטן.

הדבר האחרון, אנחנו מהתחלה מתכננים גם את היציאה. אין לנו כוונה להישאר שם לתמיד. יש לא מעט מוסדות בארץ כמו המתנס"ים, או המרכזים להתפתחות הילד שהג'וינט הקים אותם, רק שלא יודעים את זה. יש הרבה מאוד מקומות שהיינו יכולים, אתם מכירים את הסמל הזה של אינטל אינסייד, היינו יכולים לכתוב ג'וינט אינסייד כי אנחנו היינו שם בהתחלה, אבל אנחנו כבר לא נמצאים שם ואנחנו מאוד שמחים שאנחנו לא נמצאים, אנחנו עושים איתם שותפויות, אנחנו ממשיכים לחשוב איתם יחד אבל לכן הנושא של היציאה הוא נושא מאוד מרכזי ואני לא רוצה להיכנס למושגים האחרים שהם מאוד חשובים.

הנושאים כפי שאולי אמרתי שאנחנו עוסקים בהם, זה ילדים ונוער בסיכון באמצעות השותפות עם הממשלה שנקראת אשל"ים, שישים אש"ל, עולים אנחנו בעיקר בקבוצות החלשות, אתיופים, בוכרים, קווקזים ועולים חדשים מחבר המדינות, ואנחנו עוסקים גם בנכים. אלה ארבעת האוכלוסיות שלנו, שהן הכי חלשות. אנחנו עכשיו, ביחד עם השותפים שלנו: הביטוח הלאומי, משרד המסחר והתעשייה ומשרד האוצר, ואנחנו מקווים שמשרדים נוספים, מדברים על נושא התעסוקה, איך לשלב בתעסוקה את הכי חלשים. אנחנו הולכים לכאלה שלא נמצאים בשוק התעסוקה, למשל תעסוקה לחרדים, אנחנו כבר נמצאים שם, אנחנו כבר עושים את זה. אומנם בהיקפים קטנים, אבל זה בהחלט נושא שמעסיק אותנו.

וכמו שאתם יודעים אנחנו גם עוסקים בפיתוח המינהל הציבורי באמצעות אלטק פיתוח ההתנדבות ופיתוח ..... הדבר האחרון שבלעדיו אי אפשר זה הנושאים של מחקר שמלמדים אותנו כל הזמן שהדברים צריכים להיות בנויים על עובדות.

מאז שהתחלנו כאן, ואנחנו יודעים שמישהו כתב על זה עבודה, השקענו כ-2 מיליון דולר. אני רוצה לומר בהזדמנות הזאת שהסתכלתי קצת במספרים, יהדות התפוצות משנת 2000 השקיעה במדינת ישראל כ- 5.250 מיליארד משנת 2000 ועד מרץ 04, שזאת השקעה מאוד משמעותית. החלוקה לפי שנה אחת שבדקנו לפי מקורות של בנק ישראל, 55% לשירותים חברתיים ציבוריים, 27% לאוניברסיטאות, ו- 18% לשירותי בריאות. זה בהחלט לא גדול מול תקציב הממשלה אבל מול תקציב החברה והרווחה לתקציב גמיש זה מאוד משמעותי. בוודאי אם אתה משתמש בזה נכון לחדשנות ולפיתוח אני חושב שיש לזה משקל לא מבוטל וגם בבדיקה שעשינו בסקר של דוקטור מינה צמח לאחרונה, מסתבר שהציבור הישראלי חושב באחוזים מאוד גבוהים ב-97 אחוז שהסיוע של יהדות ארצות הברית בנושאים האלה הוא מאוד חשוב, אני הייתי מוסיף לא רק את הכספי, השותפות הזאת אני חושב היא מאוד חשובה. הג'וינט מפעיל כ-100 מיליון דולר בשנה, מתוכו כ-42 מיליון דולר ובשנים האחרונות יותר קיבלנו גם כספי חירום במסגרת מגבית החירום שעברו את הג'וינט. כ-42 מיליון דולר שבאים מבחוץ כך שגם התרומה הכספית שלנו לפיתוח שירותים היא מאוד משמעותית.

אני לא רוצה להלאות אתכם פה, ביותר מידי דוגמאות אבל זאת דוגמא לפעולה שלנו בתחום של ילדים ונוער, והחברים שלי דוקטור יצחק בריק ותמי ברנע ייתנו דוגמאות קונקרטיות בתחום של זקנה ובתחום של נכויות, אבל מה שהשותפות שלנו בנושא ילדים ונוער בסיכון עשתה בשבע השנים שהיא קיימת השקיעה כ-140 מיליון דולר בפיתוח שירותים לילדים ונוער בסיכון ממקורות שונים.

בעצם אני יכול כבר לתת לכם דוגמאות, ואני אראה לכם את השקף השני, כשאנחנו השקענו את הכספים הראשוניים לקחנו את הסיכון של הפיתוח והיום בחלק מהמקומות כיסינו את הארץ את כל הצורך. למשל, 11 מרכזי חירום שכיסו את כל המדינה, לאותם ילדים שבתי משפט מחליטים להוציא אותם ממשפחתם, פעם לא היה איפה לשים אותם. מרכזי החירום בעצם כיסו את הצורך הזה בכל הארץ. מרכזי הורים ילדים עם הפנים לקהילה החזרת ילדים לפנימיות ואומנה, בקיצור יש פה דוגמא שאנחנו התחלנו אותה היום הממשלה שהיתה שותפה מהתחלה לוקחת אותם לכל הארץ, או בשלבים שונים של הפצתם בכל הארץ נותנים מענה ותשובה לצרכים מאוד קונקרטיים שללא ההתערבות הזאת, לולא היינו עושים את ההתערבות הזאת, לא היינו מכסים אותה.

הדוגמא היותר ממוקדת, דיברתי על מרכזי החירום הנה יש השקעה, כמה השקענו בהתחלה וכמה הממשלה משקיעה עכשיו. 24 מרכזי הורים ילדים, אנחנו השקענו יחד עם בנייה 12 מיליון שקל, והממשלה כבר היום הוסיפה עוד 12 מיליון שקל, 38 מעונות רב תכליתיים, שבלעדיהם קשה להוציא אנשים לעבודה, אנחנו השקענו מיליון נקודה אחד, היום הממשלה משקיעה כבר 11.4, מתקציבים קיימים שיש הפחתה עליהם לשירותים חדשים. זאת אומרת, יש פה גם יכולת לנצל באופן יותר אפקטיבי את התקציב.

אנחנו בהחלט נתמקד פה, ויש עוד דוגמאות שאני לא רוצה להיכנס לפירוט שלהם, אנחנו נתמקד כאן ברשותכם בדוגמא של שכונה תומכת, ואני בהזדמנות הזאת הייתי מבקש מדוקטור יצחק בריק להמשיך.

תודה רבה. כבוד חברי הכנסת, אני אתייחס באמת לתוכנית ספציפית אש"ל כפי שכבר נאמר הוקמה בשנת 1969 ומאז עוסקת בפיתוח שירותים לזקנים במגוון רחב מאוד של מערך שירותים, והקמת בתי אבות, ושיקום מצב בתי אבות קיימים, פיתוח מרכזי יום, הכשרת כוח אדם קידום בריאות, תוכניות רחבות מאוד, ובתוכם גם התוכנית הזאת של שכונה תומכת שהיא פותחה בשנים האחרונות.

היא פותחה על בסיס של מדיניות שהיא לא רק מקובלת במדינת ישראל ובעולם כולו שצריך לאפשר לזקן להמשיך ולחיות בביתו עד כמה שזה אפשר. זה טוב לזקן מבחינה נפשית, מבחינה פסיכולוגית וחברתית ומשפחתית וטוב גם מבחינה כלכלית. ולכן אנחנו פיתחנו מגוון תוכניות בתחום הזה והתוכנית הזאת הרעיון העיקרי שלה הוא, באמת לאפשר לזקן להמשיך לחיות בבית ובקהילה כאשר בשעת הצורך הוא מקבל את השירותים לביתו, לא שהוא צריך לצאת ולחפש את מערך השירותים אלא השירותים מובאים אליו הביתה. זה סל שירותים בסיסי שהוא עומד על כמה דברים, א' יש בתוך התוכנית הזאת שהיא ייחודית ומעניינת יש תוכנית שנקראת אב או אם השכונה זה אדם שהוא נמצא בקשר ישיר עם החברים בתוכנית במשך כל ימות השבוע כל ימות השנה 24 שעות הוא on call. אדם שיכול לבוא לעזרה לזקן שצריך אותו בבית בין אם זה לתקן משהו או בין אם זה ללוות אותו לרופא או להביא לו מה שהוא צריך.

אנחנו מדברים על שכונה שהיא בסדר גודל שיש בה 200 בתי אב שהם החברים בשכונה האנשים הם חברים בתוכנית. אז אב השכונה הזה הוא בקשר הוא הזה של התוכנית. נוסף לזה יש לכל אדם מערכת קריאה למצוקה, הוא יכול ללחוץ על הכפתור זה מגיע לאיזה מוקד שואלים אותו מה הצרכים שלו ונותנים תשובה.

הדבר השלישי זה שירותי בריאות שמבטיחים לו אמבולנס 24 שעות אם הוא זקוק לזה וביקור רופא שמגיע לביתו תוך שעה. והמרכיב הרביעי זה העניין של פעילות חברתית. זהו סל השירותים שאתה מקבל תמורת זה כל אדם משלם תשלום מוציא בסדר גודל של כמאה שקל, אלה שאינם יכולים לשלם גם מאה שקל לחודש זה מי שחי על קצבת זקנה עם השלמת הכנסה קשה לו לשלם מאה שקל הוא מסובסד על ידי משרד הרווחה בחלק מהתשלום הזה.

הערך של התוכנית הזאת התועלת שלה היא קודם כל זה שאדם ממשיך לגור בבית זה דוחה מיסוד ומיסוד זה דבר יקר, זה תוכנית שהעלות שלה היא מאוד נמוכה והיא תורמת באופן משמעותי לאיכות החיים של הזקנים.

עד היום פיתחנו והקמנו ברחבי הארץ 138 תוכניות כאלה שהם משבצות כ-20 אלף זקנים, ואולי תרצו לדעת שבתוך האוכלוסייה הזאת שמקבלת את השירות הזה כ-15 אחוז הם זכאים חוק ביטוח סיעוד, זאת אומרת שאלה הם אנשים שהם במצבי טיפול קשים ביותר.

הדבר השני הנתון השני המעניין הוא שלמעלה מ-18 מהם הם ניצולי שואה. כלומר יש לנו פה אוכלוסייה שהיא מאופיינת גם על ידי זה שיש בינה ניצולי שואה יש ביניהם זכאי חוק סיעוד יש ביניהם 14 אחוז שהם עולים חדשים וכפי שגם רמזתי כ-40 אחוז מהם הם זקוקים לסבסוד דהיינו זה משנה את אוכלוסייה ענייה במצב קשה.

אנחנו בדקנו את הערך של התוכנית ואת התועלת שלה במחקר שנעשה על ידי מכון ברוקדייל ובנתונים שאנחנו מצאנו על שביעות הרצון של האנשים מצאנו שהאנשים מביעים שביעות רצון גדולה מאוד מהתוכנית הם מרגישים שזה אכן עוזר להם ותורם. וכשאנחנו מחפשים מה זה בעצם תורם להם אז אנחנו רואים שהאנשים האלה מרגישים שזה מגביר את הביטחון העצמי שלהם. הם יודעים שאם יש בעיה יש להם אל מי לפנות, והם יודעים שהתשובה לבעיה שלהם היא נפתרת באופן מיידי, והעזרה הזאת נותנת לאנשים ביטחון עצמי, חוץ מזה כשאתה נכנס לבית של האנשים האלה ושואל אותם גם מה זה נותן לך, אין לך ילדים שעוזרים לך, הוא אומר אתה יודע מה, אני לא כל כך רוצה להטריד את הילדים או אני לא כל כך רוצה להטריד את הילדים, התוכנית הזאת מאפשרת לי להקל קצת על הילדים שלי שאני לא אהיה כל כך תלוי בהם. וכמובן שזה עוזר לאנשים מבחינה חברתית, נותן להם אפשרות להיפגש עם אחרים בשכונה, ומקל עליהם בהרבה מאוד דברים שקשורים בפעולות היום יום.

עכשיו תוכנית כזאת אמרתי שהיא לא יקרה. אם אתם תסתכלו על הנתונים או על התקציבים שכתובים לי פה על הלוח אתם רואים שבסך הכל זאת תוכנית לא יקרה וגדולתה היא בכך שאם באמת אנשים משלמים מאה שקל לחודש אז התוכנית הזאת יכולה לעמוד על רגליה בלי סיוע. חוץ מאותם זקנים שהם באמת חיים על השלמת הכנסה אתם יודעים שזה 1,863 שקלים לבן אדם בודד, אלה שמתקשים הם זקוקים באמת לסבסוד, אבל מי שלא מתקשה משלם מאה שקל וכך אפשר בעצם לייצר את התוכנית ולהעמיד אותה בכוחות עצמה.

מה אנחנו עושים בעצם, אנחנו במסגרת המדיניות הג'וינטית הידועה אנחנו מניחים את התשתיות, מלווים את זה לאיזו תקופה מוגבלת עד שלוש שנים ויוצאים וזה ממשיך, מתוך אותם 138 שכונות שאנחנו הקמנו עד היום 60 אחוז מהם כבר עומדות על הרגליים באופן עצמאי אנחנו יצאנו מהם.

אנחנו גם הצגנו את התוכנית הזאת לפני שר האוצר והראנו לו דבר מעניין. הראנו לו, עשינו לו את ההסוואה הקטנה הזאת שאומרת כמה בעצם עולה לטפל בזקן אחד כשהוא נמצא במוסד סיעודי, או כל מוסד אחר, מה העלות בדיור מוגן, כמה עולה מרכז יום גם מבחינת ההשקעה בתשתיות וגם מבחינת העלות השוטפת החודשית. ואם תסתכלו בשורה התחתונה אל מול השורה העליונה, כן, העלות של שכונה תומכת היא נמוכה ביותר. ואם היא באמת מונעת או דוחה מיסוד לגבי אנשים לא רק יש לזה ערך ותועלת רבה שגם איכות החיים וההרגשה של הבן אדם הזקן והחיים שלו בבית או בקהילה אלא יש לזה גם חסכון כלכלי ויש לזה הצלחה כלכלית מבחינה לאומית, לכן גם הבאנו את התוכנית הזאת פה היום לדיון הזה בועדת הכספים על טיפולים כלכליים משולבים בטיפולים חברתיים.

חברי כנסת נכבדים, אורחים, חברים שותפים לעבודה. הג'וינט עוסק בדאגה לאנשים עם צרכים מיוחדים או נכים. מזה 90 שנה הותיקים שבכם ודאי זוכרים את מוסדות מלבן ואכן הצעד הראשון היה פיתוח שירותים מוסדיים בהדרגה עברנו להקמת מסגרות הכשרה וחינוך כמו בתי ספר לעבודה סוציאלית, אם זה תרפיה, ריפוי בעיסוק. לאחר מכן הג'וינט התמקד בסיוע להורים להקים עמותות למען אנשים עם נכויות, אלי"ן איל"ן אקי"ם, אלו"ט, ניצן האגודות האלה. ובשנים האחרונות ברוח ההתאמה לשינויים המתרחשים במציאות אנחנו בודקים את עצמנו יותר ויותר נוטלים חלק במהפכה שקטה שמתרחשת כאן בעולם הנכים בארץ, והוא סיוע לנכים להקים שירותים כפי שהם מבינים.

אנחנו בעצם מאבחנים התפתחות של דור חדש של נכים שעבורם יש לפתח דור חדש של שירותים. הנכים פעילים עובדים מתנדבים מגדלים ילדים, תורמים לקהילה , גם הנכים הקשים ביותר. הנכים רוצים לחיות באופן עצמאי וצריך כנראה לעזור לפתח להם שירותים שיאפשרו להם לחיות חיים עצמאיים. ההבדל בין לחיות בקהילה לבין לחיות חיים עצמאיים הוא שאתה חי בקהילה, אתה קם בבוקר, אוכל מתלבש, אולי צופה את הטלוויזיה וזהו. לחיות חיים עצמאיים זה להיות מסוגל לבחור מה אתה רוצה לעשות, איך אתה רוצה לעשות? האם אתה רוצה לפנות בפעם ה-20 לבן המשפחה למרות שאתה יודע שיש חשש שתשרוף אותו מפניות יתר, או שאתה רוצה ללחוץ על מוקד מצוקה או לצלצל לאב השכונה שהוא יבוא ויעזור לך ואת המשפחה ואת החברים תשמור למצבים אחרים.

הפתרון שאנחנו זיהינו, הוא מערך של שירותים תומכים חיי עצמאיים בקהילה שעמוד התווך שלו הוא קהילות תומכות לנכים. אנחנו נעזרנו רבות במודל של אש"ל שהיום ללא ספק הוא הוכח כמודל מוצלח, ובנינו שותפות עם משרד הרווחה עם המוסד לביטוח לאומי ועם רשויות מקומיות כדי להבטיח שבפיתוח מודל תהיה ראייה לאומית כוללת וכדי שהוא לא יחליף שירותים קיימים אלא ישלים שירותים קיימים ויבטיח איזה שהוא מערך אפקטיבי וחסכוני.

שכונה תומכת לנכים או קהילה תומכת לנכים היא בעצם סל שירותים דומה לזה של הנכים אישור של 30 עד 40 אלף איש אנחנו מאמינים שניתן להקים בו קהילה תומכת לבערך 100 נכים עם נכויות שונות, נכויות פיזיות, עיוורים חרשים, אנשים עם מוגבלות נפשית, וכמו שאתם יודעים כ-30 אחוז ממקבלי הקצבאות הם אנשים עם צורך בסיוע נפשי, ואנשים היום חיים בקהילה יותר מאשר במוסדות, ואנחנו אומרים פה זה פוטנציאל גדול לעזור להם לשלב אותם בשירות הזה.

הסל כולל סיוע בתיקוני עזרים, בהסעות בתיווך לרשויות בתיווך לבעלי מקצוע אמינים, מוקד מצוקה שאפשר לפנות אליו 24 שעות ביממה, אב שכונה שזמין להגיע. אולי אני אקרא לכם ציטטה מאחד מהחברים בשכונה תומכת בירושלים שאומר:
.."הייתי במטבח הכוס נפלה לי מהיד ונשברה לא היה אף אחד בבית ולא יכולתי להגיע לטלפון או לצאת החוצה כי פחדתי שיהיה לי פנצ'ר בגלגל של העגלה, של כסא הנכים. לחצתי על כפתור המצוקה והם הודיעו למשה אב הקהילה שהגיע מיד". או דוגמא אחרת, "היה לי קצר בבית וכאשר יש קצר המחשב נופל ואני מתנתק מהעולם, לפי הסל אני זכאי לתיקון לא דחוף בתוך 24 שעות, אבל בשבילי קצר כזה הוא כמו מצב חירום, משה הבין את זה ועכשיו אני יודע שהוא יבוא אליו מיד".

אדם שכל מה שיש לו זה להניע את האצבע ולהתחבר לעולם, השירות הזה מבטיח שהוא לא יינתק.

המודל הולך ומתגבש היום בשמונה קהילות בעלות איפיונים שונים, כי בפיתוח חשוב מאוד לזהות מודל שיהיה בו גם את השלט של השירותים וגם גמישות להגיב לאיפיוני אוכלוסייה שונים מערך שונה של התירגול של השירותים. יש שתי כבר שתי שכונות עם למעלה ממאה חברים נכים בירושלים, בצפון ירושלים ובדרום ירושלים, זה עובד שנתיים וזה הולך וגדל יש התחלה בחדרה ובתל אביב ובשיתוף עם הביטוח הלאומי אנחנו עומדים להקים ארבע שכונות נוספות בחיפה באר שבע סכנין ובית שאן, שכל אחת יש לה איפיונים משלה.

כבר עכשיו ברור לנו בעזרת מחקר העריכה שמלווה את שתי השכונות הראשונות שנכים שפעילים בשכונה פונים פחות לשירותי בריאות ורווחה, זה מה שאנחנו שומעים מהצוותים של השכונות, מהעובדים הסוציאלים, פחות פונים אליהם בבעיות שהם לא היו אמורים לעסוק בהם. אב השכונה מקטין את רמת החרדה בדומה למה ששמענו לגבי הקשישים וזה משפיע על התפקוד של הנכים בצורה באמת מדהימה.

הטיפול בבעיות שלהם מתנהל בצורה יעילה וחסכונית יותר. אני אתן דוגמא אחת. בגילה היו שש משפחות של נכים שבכל אחת היו לה בעיות עם פרזות והם לא הצליחו להביא את פרזות לשיפוץ מסודר של הדירות ושל המדרכות, התארגנות של שש המשפחות בעזרת אב הקהילה ייעלה את כל זה, את כל הנושא הזה, המהנדס של פרזות ידע שהוא לא עובד מול שש משפחות הוא עומד מול אב שכונה העסק התייעל שיפצו את הבתים שיפצו את המדרכות דבר שאנשים חיכו לו זמן רב מאוד.

אנחנו מרגישים עוד דבר מעניין שקורה שלא תמיד אפשר לקמט אותו בכסף אבל אני מאמינה שיש לו ערך כלכלי מאוד חשוב מעבר לערך החברתי והמוסרי. אנחנו התחלנו לדבר על שכונה תומכת לנכים ובהדרגה עברנו לדבר על קהילה תומכת לשכנים. שכונה זה הגדרה גיאוגרפית, קהילה זה הגדרה חברתית ואנחנו רואים איך החברים הצרכנים של שכונה תומכת, הופכים להיות בעצם חברים בקהילה שלוקחים אחריות על גורלם והם כבר מניעים את ההליכים. הם גורמים לנכים אחרים לצאת מן הבית. לצאת להתנדב. מסבירים להם שכדאי לאט לעבוד. שחשוב לפגוש חברים. אז הקהילה הופכת להיות מנוף לשינויים מאוד חשובים.

לא ברור איך יראה הסל הסופי משום שבשונה מהקשישים שיש ניסיון גדול מאוד אנחנו כעת זרקנו הרבה כדורים, שכונות שהמוקד שלהם עיוורים, ושכונות שיש בהם יותר אנשים עם פיגור, ויותר אנשים נכים פיזיים, וכל אחד יש לו הצרכים שלו ושכונות רב מאיכותיות ואיזור כפרי שונה מאיזור עירוני, אנחנו מנסים לראות מה החלק של הבסיס מה השלד והבסיס של המודל ואיפה יש מרחב גמישות לשכונות השונות ברחבי הארץ. כי כמו שהמנכ"ל אמר אנחנו לא מעוניינים לפתח שכונות נקודתיות, אלא לבנות מערך שבמידה והוא יוכח כאפקטיבי, ואנחנו חושבים שהוא הולך להיות כזה יש לו פוטנציאל ארצי. כן, 200 שכונות לנכים, בדומה לקשישים.

אנחנו לא יודעים למשל עד כמה הזדקקו לסיוע בתיקוני הדברים לעומת הגיבוי למטפלים אישיים שלא מגיעים. עד כמה יזדקקו להסעות לעומת התיווך הקשר עם הרשויות. עד כמה ירצו שירותים בתשלום כמו שירותי הובלת כביסה או הובלת תרופות או סיוע בקניית אוכל מול פעילות חברתית. ולכן גם המודל הפיננסי שלנו עדיין לא סגור עד הסוף.

יש עוד סיבה שאנחנו לא יכולים כרגע להכריז מה המודל הפיננסי ולומר שהשכונות יציבות מבחינה כספית הוא שאנחנו בהחלט מתרכזים בנכים הקשים. אם בשכונה תומכת לקשישים יודעים היום שיש חזקים ויש חלשים והחזקים הכלכלית יכולים "לסבסד" את הזקנים החלשים מבחינה כלכלית בשכונה תומכת לנכים אנחנו עדיין בשלב שאנשים הם במצב קשה. הם במצב כלכלי קשה וזקוקים לסבסוד, וחשוב להבטיח להם את הסיבסוד הממלכתי בדומה לזה שניתן לזקנים.

שכונה תומכת עולה 110 שקל לאדם לחודש, בדומה לקשישים, זאת אומרת ההשתתפות של האדם העלות לאדם 110 קל לחודש כאשר מה שאנחנו רואים היום שמחצית החברים לא יכולים לעמוד בזה והם משלמים את דרגת הנכים הנמוכה ביותר שהיא ארבעים שקל לאדם. זאת אומרת חמישים אחוז, מחצית הנכים, עלות של שכונה תומכת לנכים בשלב הפיתוח לשלוש שנים היא כ-165 אלף דולר. עלות הפיתוח לשכונה תומכת למאה עד מאה חמישים נכים לשלוש שנים היא כ-165 אלף דולר.

צריך להבחין בין שלב הפיתוח לשלב ההפצה אנחנו יודעים שבשלב הפיתוח,

מאה עד מאה חמישים לא ברור עדיין מה בסוף. עדיין לא ברור. הכסף שחסר בשלב הפיתוח בשלוש השנים הראשונות מגיע מהג'וינט מתורמים מהביטוח הלאומי ומהשתתפות של הרשות המקומית. הדבר האחרון שרציתי לומר הוא שדבר אחד ברור בהקשר של החישובים הכלכליים שהרי פיקציה של המודל על סמך הניסיון של אש"ל היא דבר מאוד מאוד כלכלי וזה היופי בפרוייקטים בג'וינט, שאתה יכול לעשות העברת ידע מפרוייקט אחד לפרוייקט אחד, יש עם מי להתייעץ השטח מבין במה מדובר השטח גם מבקש את זה. תודה.

רק משפט מסכם אחד לגישה של שכונות תומכות. התחלנו בזיקנה יש לנו כ-140. אנחנו עכשיו בשלב הניסוי בנכים אנחנו ב-8 נגדל קצת וננסה את זה עד שנגיע לאופטימיזציה כי זה לוקח זמן. אנחנו בשלב ראשוני של חשיבה של שכונות תומכות ילדים ונוער בסיכון ששמה האלמנטים הם אחרים. עכשיו אם תחשבו רגע אם אתם באותו קו שטח שמים את שלושת השכונות התומכות אנחנו עושים שינוי מאוד מעניין שלזה מצטרפת גם התמחות.

ראשית אדוני מנכ"ל הג'וינט, חברי כנסת, חברי הג'וינט הנוספים, אני כמובן מברך אתכם על 90 שנה לג'וינט.

כמי ששותף גם בתפקידים הקודמים שלי כמנכ"ל משרד העבודה והרווחה וגם להיות מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי שותף להרבה פרוייקטים של הג'וינט כולל באיזון. הייתי מחלק את התקופה של ה-90 שנה לשלוש תקופות קצת שונה מהשקפים שראינו. 1914 עד 1948. 1948 עד 2002. ו-2002 ואילך.

עד 1948 לא היתה מדינת ישראל. לא היתה ממשלה. ולא היתה איזה שהיא מחוייבות של מדיניות כזאת או אחרת לאזרחים כפי שראינו אותה, קשישים, נכים, ילדים, ואנשים בגיל העבודה. ולכן, אם היה צריך לעלות בשנת 1942 יהודים מתימן, לא היתה אל על, וכשהג'וינט התגייס עם מטוסים מארצות הברית להביא יהודים זה באמת מפעל אזרחי למופת, והרבה מפעלים כאלה עד קום המדינה.

לאחר קום המדינה אנחנו נמצאים במצב שבעצם המדינה אמורה היתה ליטול על עצמה אחריות כלפי האזרחים ולתת להם את השירותים על פי מיטב המסורת היהודית, הישראלית ומיטב המסורת של מדינת הרווחה.

ואומנם מדינת ישראל הקימה בשנת 54 את המוסד לביטוח לאומי ולאחר מכן הקימה שירותים, שירותי רווחה, שירותים של חינוך של בריאות. הייתי אומר עד שנת 2000 2002 היה איזה איזון עדין בין המדינה כמדינה שמספקת את צורכי אזרחיה, לבין החברה האזרחים בדמות הג'וינט שאני חושב שזה גורם מרכזי במדינה באיזון שירותים ובפיתוח שירותים, לבין האזרחים. האיזון העדין הזה התבטא גם בחסד ובתקציבים, כלומר אם אנחנו מדברים, אם מנכ"ל הג'וינט אומר שהג'וינט מפעיל מערכות בכמאה מיליון דולר היום, מתוך 40 מיליון דולר שבאים מכסף העולם היהודי, הרי שזה כסף שיחסית למה שהמדינה משקיעה או השקיעה עד 2002 זה הכסף שהיה די מאוזן לעומת ההשקעות של המדינה.

אני רוצה להעמיד בפני חברי הכנסת את השאלה המרכזית. קיבלנו פה הרושם כאילו או.קיי. הנה נפתרו הבעיות של הקשישים של הנכים, או.קיי. יש שכונה תומכת יש קהילה, אני רוצה לשבח את הפעילות הזאת אבל לציין שזאת פעילות שהיא בהחלט נכונה ומשלימה שאנחנו מתקרבים למצב שבעצם אין את מה להשלים, ועל זה אני רוצה לדבר.

אם מדינת ישראל מחליטה שבמסגרת המדיניות שלה היא מקצצת בהיקף של 6 מילארד שקל מקשישים לנכים לילדים, בערך 6 מיליארד שקל, והיא עושה את זה באופן כזה שבעצם היום אנחנו כבר יודעים, זה פוגע, אנחנו עומדים לפרסם את דוח העוני בעוד שבועיים שלושה, זה פוגע באותה אוכלוסייה ומגדיל את הפערים, אז הפרופורציה בין החברה האזרחית כמו הג'וינט ועמותות האחרות שנכנסים אולי קצת במקום היא לא יכולה להשלים את החוסר בכך שהאזרחים של המדינה היום לא מקבלים בצורה מלאה את מה שלפי עניות דעתי מגיע להם. ולכן כאשר נאמרת השאלה עד איפה המדינה יכולה לסגת מהשירותים שהיא נותנת. ועד איפה יכולות עמותות בחברה אזרחית וכסף אמריקאי בפעילות הג'וינט להיכנס כהשלמה. ואני רוצה להזהיר איפה הגבול. והגבול נמצא איפה שהוא ביכולת של אזרח בישראל, אם זה קשיש ואם זה ילד ואם זה נכה מקבל פה שירותים.

לפי הכנסת עומדות להיות מובאות הצעות חוק בימים הקרובים במסגרת חוק ההסדרים לפגיעות נוספות, למשל בנכים, נכים עומדים להיפגע על ידי זה שיבטלו להם את המענקים לכל הנכים שיש להם נכות עד 15 אחוז לא יקבלו מענקים, אז מה, אז המדינה יוצאת מזה מה יקרה? ביטוח לאומי יפסיק לתת מענקים, אז איגוד אחר ייכנס במקום זה. זה אומר שבעצם אם אדם נפגע בעבודה וביטח את עצמו, ב- 1954 חוק ביטוח ביטח את נפגעי העבודה, לא יבוא איזה גוף כמו הג'וינט יגיד או.קיי. אנחנו ניתן מענק לאותו נפגע עבודה. זה לא שירות משלים, אבל המשימה יוצאת לאט.

או למשל הנושא של הקרנות של המוסד לביטוח לאומי. 270 מיליון שקל, ואז ביחד עם גופים כמו הג'וינט עשו את הפעילות הזאת. היום קיצצו את זה לפחות ממאה וחמישים מיליון שקל אז אין אפשרות לממן פעולות כמו פעולות אלה של הג'וינט.

לפני שהוגש לכנסת תקציב 2005 הציע שר הרווחה במאבק מול שר האוצר וראש הממשלה, להוריד חלק מהגזרות ואת החלק האחר הוא הבטיח להוריד כאשר הוא יתמודד עם ועדת הכספים כשר הרווחה, אני מניח שזה לא יקרה. כמנכ"ל המוסד לביטוח לאומי, אני מצפה ששר הרווחה, ינסה לבטל את הגזרות הללו בועדת הכספים. אני רוצה לומר שקיצוץ של שישה מיליארד שקל במסגרת שאולי היא תוספת להשלמת הכנסה מינואר 2005 זה יהיה הישג אם נצליח בזה, תוספת למקבלי השלמת הכנסה, אנחנו צריכים למצוא את האיזון הנכון. מה הממשלה שנותנת לבין מה הג'וינט ועמותות אחרות משלימות גם מבחינה אזרחית אני מאוד בעד להחזיר אגב את השותפות ואת האחריות הקהילתית. פעם אצלנו בשכונה בנתניה כולם עזרו לכולם, היום אני גר בבית משותף ואף אחד לא מכיר את אף אחד. זאת אומרת להחזיר את האלמנט של אחריות בקהילה זה בסדר גמור, אבל לדעת את הגבולות. זה לא בא במקום אחריות הממשלה לאזרחים.

אני מבין שעל פי סדר הדברים אם יש חברי כנסת שרוצים להגיד מילה אנחנו נשארנו יחד יש לנו ייצוג.

התזה העיקרית שלי היתה מה שאתה לקחת לי עכשיו. אבל אני יחזור על זה גם במליאה. והתזה העיקרית שלי היתה מתוך הערכה רבה למה שקורה היום במגזר השלישי, או החברה האזרחית או הדברים הללו, ואין באמירה הזאת שום דבר כדי לפגוע בכל הערכה לפעילות של הג'וינט כמעט כמי שמוביל את הערכים האלה בתום החברתי. אני אומר משהו יותר חריף ממה שאני אגיד במליאה. אם הייתי צעיר אולי הייתי אומר שאולי זה לא טוב שזה קיים. כי נוצרת איזה שהיא הרגשה שהדברים מסתדרים זאת אומרת שיש מישהו שממלא, והמדינה בתור שכזאת אני לא מתכוון לזה כמובן ברצינות, קודם כל אני חושב שאפילו 40 מיליון דולר שהם משמעותיים, כל הקרנות של הביטוח הלאומי הם פחות מזה. כי פה מדברים בדולרים ופה מדברים בשקלים. ה-40 מיליון דולר הם יותר מכל הקרנות המיוחדות של הביטוח הלאומי מאז שהביטוח הלאומי ביקש השנה 200 מיליון שקל זה פחות או יותר 40 מיליון שקל. זה הביטוח הלאומי. אני מדבר על הקרנות ללא הוצאה, כי זה לא 44 מיליארד, אני שם את זה במקום שזה נמצא בו. וזה נמצא שם כי מה הם הקרנות האלה שאתה דיברת עליהם. הקרנות הם סוג של דברים מהסוג הזה.

עצם התפיסה הבסיסית שזכותו של הנכה או של הקשיש או של המפגר או של הילד, היא לאיזה שהוא סיפוק צרכים בסיסי, זאת בעצם תפיסת היסוד של מדינת הרווחה. מתברר פתאום ששני הגופים הכי ביקורתיים היום בתחום החברתי שאני מכיר מאוד ביקורתי וגם מכון ברוקדייל, וגם המכון שנקרא היום מכון טאוב המכון לחקר מדיניות חברתית, שבשניהם אתם שותפים ומגיע לכם על זה הרבה מאוד.

הם ביקורתיים במובן, לא שיש להם ביקורת, יש להם גם ביקורת אבל הם ביקורתיים במובן שהם מסתכלים על המציאות ואני מודה שאני לפחות משתמש המון בנתונים הללו בהרבה מאוד ויכוחים שמתנהלים פה ועל כך מגיעה תודה בפני עצמה.

אבל אני חוזר לנקודה הקודמת של האיזון בין הצרכים שמסופקים על ידי הכלל מי שרוצה להתחיל מהרקע היהודי שלו ומי שרוצה להתחיל מהרקע ההומני שלו ומי שרוצה להתחיל מהרקע הסוציאליסטי שלו, מה שחשוב מאיפה כל אחד מגיע לפה. אנחנו נמצאים היום בחברה ישראלית שמפסיקה לספק את הצרכים היסודיים ביותר גם אם יגדירו אותם במונחי מינימום, לא במונחי אופטימום, גם בטח לא במונחי מקסימום. גם במונחי מינימום בעיקר בתחומים שאתם עוסקים, ועל כך מגיעה לכם ברכה מאוד גדולה. אוי ואבוי אם תיווצר פה איזה אשלייה, שיש בכוחו של איזה שהוא גורם חלוצי ככל שיהיה ויש פה הרבה מאוד פעילויות חלוציות, להחליף את מה שהמדינה בורחת ממנו וצריך לרדוף אחריה בכל הכוח, ולא לתת לה לברוח מהמקום הזה כי זה תפקידה ואין מישהו אחר שיעשה אותו.

הערה נוספת שהיא בעיניי מאוד חשובה, ואני חושב שבעניין הזה יש לכם תרומה חשובה וצריך לטווח אותה, ופה יש לכם יתרון גדול מאוד על פני המדינה, זה הפעולה שיש לה מאפיינים קהילתיים זאת אומרת המעורבות הבלתי אמצעי, גם בדברים שתיארתם פה גם בדברים שאני מכיר ממקומות אחרים, זה לא איזה שירות שניתן כי מגיע לי מלמעלה באופן חיצוני על ידי מישהו, אתם אפילו ציינתם את זה כבר יש אין סוף עובדות וגם מחקרים שמראים שככל שהאלמנט הזה הוא חזק יותר גם כנראה העזרה היא בעצם משליכה את עצמה מעבר לתכולה הכספית שלה או הנושא הספציפי שבה מדובר. וזה למשל מאפיין של חברה אזרחית שמאוד מאוד היה ראוי שתתפתח יותר ויותר בחברה הישראלית כחלק מזה מארז הרבה יותר מורכב של קשישים או של נכים או של אזרחים סתם בעלי נטייה א' או נטייה ב' או נטייה ג', וזה כשלעצמו גם חשוב מאוד.

אני אומר את זה כי אם היה נשמע מדבריי קודם כי אני לא שמתי דגש על תפקיד המדינה שכאילו אני חושב שיש לחברה האזרחית או למגזר השלישי או לעמותות בכל השמות שמשתמשים בזה תפקיד פחות מכפי שהם לוקחים על עצמם, אני בשום פנים ואופן לא חושב כך, המציאות שיגאל פתח בה ואני המשכתי ברצון רב אני מודה, היא בעיניי נראית השאלה הכי קשה שלנו.

אני אמשיך את הכיוון. טיפלתם פרוייקטים, הצגות, קראתי את החומרים. הג'וינט קם ב-1914 לפני שתי מלחמות עולם כאשר איש לא ידע בעולם מה זה מדינת רווחה, וגם באמריקה הגדולה עוד לא היה סיפור הפנסיה והדאגה החברתית לא פחות, זה היה בחיתולים. עכשיו השלמנו מחזור של 90 שנה, כל התפיסה של העמותות החברתיות כל הנושא של המגזר השלישי, כל הסיפור של הפילנתרופיה במובן החברתי התפתח מאוד בעולם בעיקר ארצות הברית, אבל אנחנו בשלב של נפילה לאחור די משמעותית ותראו מה קורה פה.

ישראל קמה כסוציאל דמוקרטי, במודל אירופאי. לא במודל אמריקאי. אבל החיבור של תפיסה סוציאלית דמוקרטית אירופאית, עם כסף אמריקאי שזרם פה מ-48 בצורה מאסיבית הציע לפתוח תשתית חברתית מאוד מסודרת, ולג'וינט היה בזה תפקיד מאוד מרכזי פלוס תרומות יהדות ארצות הברית פלוס התרומות של ממשלת ארצות הברית בעצם מ-73' בתחום האזרחי שבשנים האחרונות ירדה.

עכשיו מה שקורה לפי דעתי בשנתיים האחרונות זאת מהפכה אמיתית ובעיקר שהמדינה אומרת בגדול אני מורידה את האחריות שלה לתפיסת מדינת הרווחה, ובעצם שולחת את האזרחים להסתדר. אני אקח מיקרים קשים באמת, מה שלא מוגדר החברה תטפל. זה תהליך כלל עולמי בחלק מהמדינות לא בכולם. אבל לצערי יושבים פה גם חברי כנסת ממפלגת השלטון אני אינני יודע אם אתם מתי שניהלתם דיון אידיאולוגי על המטרות, כי תנועת החירות היתה במפורש מה שאני אומר, יש גם דברים אחרים, לא מחירות.

לפי דעתי אתם היום מובילים מדיניות שהג'וינט יצטרך, ואני אומר את זה פה בנתונים הקיימים, יותר ויותר להיות מעורב בפרוייקטים האלה כי לא יהיה כסף ציבורי שיזרום שלפני עשר שנים לא הכרנו. לא הכרנו עוד הרבה מאוד דברים אחרים, תופעות אחרות שהיום עולות ולצערי אין להם תשובות. הממלכה מסירה את אחריותה. ולכן, הידוע וקיים 90 שנה. אין לי ספק שבעשור הקרוב המעורבות שלכם בנושאים שאתם עוסקים אולי גם אחרים תצטרך להיות, להתגבר משום שאני לא רואה בנתונים הקיימים, בהלכי הרוח הקיימים היום בחברה הישראלית, שינוי כיוון כזה שיאפשר באמת, נניח סקנדינביה, האחריות החברתית שקיימת בסקנדינביה שהייתה בישראל שכרגע הלכנו למקומות לגמרי אחרים. אם נצטרך אנחנו נעשה את התחום האידיאולוגי אתם בתחום הזה, ועוד הרבה אנשים טובים יבינו שאנחנו צריכים, רוצים לבנות פה חברה אחרת אולי יש תקווה.

אני לא ארחיב אני רוצה להגיד שניים שלושה משפטים קצת מניסיון קצת בחוק שלי כראש רשות עם הפעולה עם הג'וינט בתחומים שלהם היא עסקה בעיקר בנושא של אש"ל ומעון גם לקשישים והדברים האלה וקצת ממגע אחר שיש לי ואני רואה פעולות כאלה ואחרות שעשה הג'וינט.

אני רוצה בהמשך למה שכאן אמרו, אבל אני רוצה בכל אופן להכניס את זה לאיזה שהיא מסגרת. ב-15 20 שנים האחרונות אם מישהו מנתח את תקציב המדינה והוא מסתכל על שני המספרים הגדולים ביותר כשאני שם בצד את הנושא של פירעון מלוות ודברים כאלה הוא בכל אופן רואה שהחלק של התקציבים החברתיים לסוגיהם, אני מכניס פה גם חינוך וגם בריאות לא רק את הנושא רווחה וטיפול בקשישים, וטיפול בנכים, הייתה הסתה תקציבית חלוקת העוגה הלאומית בהיקף של 8 אחוזי תוצר או משהו כזה בין הביטחון לתקציבים האלה.

המספריים האלה הם מאוד מפורסמות, בדרך כלל משתמשים בהם אנשי משרד הביטחון כדי להראות איך הם נשחקו ובעצם זה עלה לך כסף בהנחה שפחות או יותר תקציב המדינה הוא נשאר בגודל יחסי דומה, ואם התוצר גדל אז גם התקציב גדל במספרים מוחלטים. זה נכון. אי אפשר להגיד שההקצאה לחינוך ולבריאות לא היתה אותו הדבר לפני עשרים שנה הקצוות גם במונחים של התוצר הם הרבה יותר גבוהות. וקרה הדברים האלה התרחשו.

התהליך הזה לא יכול להימשך יותר, אלא אם כן אנחנו ניכנס לאיזה מין מצב שבו יהיה לנו שלום סקנדינבי והכל יהיה בסדר אז אפשר להוריד איזה ארבעה אחוזי תוצר, אבל במציאות הקיימת אנחנו נמצאים פחות או יותר גם בהנחה של חיכוך אלים, אנחנו נמצאים איפה שהוא פחות או יותר אז אפשר להוריד עוד מיליארד שקל שזה רבע אחוז תוצר ועוד חצי, עוד שני מיליארד, אבל אנחנו לא יכולים לדבר יותר במגמה שאיפיינה את העניין. מה משמעות הדבר הזה, משמעות הדבר הזה שכל ההעמקה ופיתוח של שירותים חברתיים צריכים להיות א' בסדר העדיפויות בהנחה שאנחנו צריכים לנהל את הדבר בצורה אחראית ותוך התייעלות, ותוך ניצול המשאבים באופן נכון. גם החינוך לא רק בנושא הרווחה.

הבעיה העיקרית שאני מרגיש, ואותה קבעתי בשנתיים האחרונות כקו אלמנטים, אנחנו היינו אומרים את זה הם היו אומרים שאנחנו אומרים אמירה פוליטית. אבל אתה מסתכל על זה בעיניים המקצועיות, אבל רק שחלק מהדברים לא נעשה רק בגלל המצוקה הכספית אלא הוא נוצר גם מטעמים אידיאולוגיים, זאת הבעיה המרכזית. כי אם יש מצוקה כספית של שנה שנתיים וצריך לחתוך, או.קיי. עושים את הדברים. אבל מעבר לדברים שהם מתרחשים שהם כרוכים בהתייעלות ובניקוי עשבים פשוטים, וגם את זה אני צריך לעשות, יש אידיאולוגיה וזה הדבר שצריך להדאיג כל מישהו במדינת ישראל שהוא חי את הנושא של הרווחה במדינת ישראל, או נקרא לזה במילה אחרת, אחריות הממשלה לאזרחיה ומה מידת האחריות שהממשלה לוקחת?

והדבר הכי מאפיין והיותר מדאיג, השש מיליון מדאיגים אבל נגיד שבתוכם היו שני מילארד שהיה צריך לעשות, יש דברים כאלה ואחרים אבל אני חושב שהשאר נובע מאידיאולוגיה ומאיזה שהיא תפיסה שלפי דעתי אנחנו נראה, התוצאה נראה לי תהיה איך שהוא כבר הפירות של התקופה הזאת אבל זה ילך ויעמיק כי על אחד מבין שאם בשני המנופים העיקריים שהקטינו את רמת העוני והקטינו את רמת השוויון ולא בהצלחה אבל בכל אופן הם היו על זה בלונים, נושא המיסוי מצד אחד ונושא הקצבאות מצד שני, ושניהם שוחררו בכיוון ההפוך משמעות העניין היא ברורה ואנחנו נראה את זה לא בהפתעה בעוד שבועיים או שלושה כאשר יפרסמו את הדוח.

אני חושב שיש חשיבות רבה לאירגונים כמו הג'וינט דווקא כי הם פועלים מחוץ למסגרת הממשלתית, דווקא כי הם הרבה יותר מקצועיים. דווקא כי אין שם נגיעה פוליטית. אבל אנחנו יודעים שגם תמיד בכסף הגדול של הממשלה, בתקציבים השונים לא מעט פעמים מתרחשים עיוותים מתרחשות החלטות שהם לא בדיוק מקצועיות, יש להם שיקול של מה שמבטא השר ששולט במשרד, והסקטוריאליות בתחומים שונים כאלה ואחרים ונדמה לי שבתקציב לא גדול, יחסית לפי דעתי זה לא היה תקציב גדול וצדק ארנון שהוא אמר שאם לוקחים את הכסף החופשי האמיתי אז זה גם כסף לא קטן. המקצועיות של הג'וינט היכולת לעשות יוזמות, היכולת לרתום גופים אחרים, היכולת לבנות סטנדרטים אחרים, היכולת להיכנס לפינות שהממשלה לפי הערכתי לא היתה מסוגלת להיכנס אליהם, זה אני חושב הדבר החשוב שמבטא הג'וינט, רק יש לי דבר אחד לעניין ואני מקווה שזה ימשיך להיות ככה מצד אחד. מצידכם. ואני מקווה שהדברים שנאמרו פה על מדיניות הממשלה גם הם נמצאו באיזה שהיא דרך מסלול לליבם ומחשבתם של שרים וחברי כנסת אשר נותנים יד למדיניות שהיא התבטאה על ידי מנכ"ל הביטוח הלאומי.

מכל מקום מצטרף לברכות לג'וינט על הגיל המופלג שכבר הגיע אליו. וגם בעיר כמו שלי למרות שאין עקבות, הייתם שם ככל שאני זוכר, במוסדות, מתנ"סים, מוסדות של קשישים, הייתי רוצה לקחת את הדברים שלי להיבט אחד שאמרת, והוא היחס בין הקמה של דבר לבין המשך קיומו. כי אין טעם להמשיך דבר, איזה מפעל שאין לו אחר כך איזה שהוא קיום מכוחות עצמו שתינתן לו איזה שהיא אנרגיה משל עצמו הוא יוכל ליצור לו דרך ולהתגלגל.

מדברים פה כמובן באווירה ששמעתי את חברי הכנסת שדיברו על הנושא רמזו על הקיצוצים ועל החיתוכים ואנחנו חייבים להיות אמיתיים עם עצמנו ולומר שבכל עניין חברתי ביטחוני אזרחי מדיני, השיקול הכלכלי חייב להיות בחשבון. זה הנושא גם שמוגדר כרגע ביסוד הנושאים שאתם מטפלים בהם. וזה מוזכר ראשון וכבר אמרו חכמינו זיכרונם לברכה אם אין קמח אין תורה, אם אין שיקול כלכלי אין אפשרות להקים דברים שנזקקים בסופו של דבר למשאבים כספיים ואם אין רווחים אין רווחה. גם איש חברתי כמוני, שבא ממקום חברתי שצריך לדאוג לחברה חלשה הסכמתי לפני שנתיים בעל כורחי לקיצוצים, ולא הסכמתי ברעיון במחשבה בדעה לקיצוצים, ותמיד אפשר לחלוק, קיצצו קצת יותר מידי קצת פחות מידי אבל בעיקרון זה כנראה נדרש והאנשים שמנהלים את הדברים האלה לא יכולים להימנע מזה.

אבל, יחד עם זאת כשמדינה צריכה להשקיע ברווחה ובקידום של האזרחים שלה החלשים יותר, צריך לפעול בדבר אחד לדעתי, לא צריך לשאול אותם יותר על הנושא של הטיפול בפרט בשני פרוייקטים בדוגמא שהובאו כאן, צריכים ליצור את התמליל הנכון בין חיזוק הפרט בקצבאות שלו לבין חיזוק הקהילה שבה חי הפרט החלש. וזה לא סוד שהחלשים חיים בקהילות החלשות ושוב על פי הערכות מדגם ישן איפה שגר העני הולך העני וההיפך, וזה לא משתנה ויש גם להנציח את הקשר הזה וזה כמובן לפעמים מקומות חזקים רוצים להיות בתוך עצמם והם זורקים עצם לחלש רק תן להם מנוחה.

לכן כשמדברים על השקעות בחלשים צריכים להשקיע בחברה החלשה למצוא את התרגיל הנכון, נכון צריך לתת גם לעני ובטוב את הצרכים שלו כדי להתקיים באיזה שהיא צורה אבל אם נותיר אחרי אווירה ותרבות בקהילה חדשה שיוצרת גירוי, יוצרת עידוד, יוצרת תמריץ לחלש להתקדם לאיזה שהיא תקווה, פשוט לא תהיה לו תקווה, איכות סביבה, איכות חיים, בעיקר חינוך.

זה טוב לדבר על נכים זה טוב לדבר על זקנים צריך לדבר אבל על החינוך וקידום החינוך. וכשאני מנסה להשוות פרוייקטים, הרי מדובר בדרך כלל על פרוייקטים קטנים לאדם הקטן. כשאני מנסה לעשות פרוייקט, אני לוקח פרוייקט שיקום שכונות, פרוייקט שיקום שכונות הוא פרוייקט לדוגמא שנתנו כלים גדולים פעם אחת והרימו שכונות, אתם צריכים להבין שבשכונות שזה הושקע בצורה נכונה ובדרך כלל זה הושקע בצורה נכונה, הערך של הסביבה של הבתים של החיים הכל התקדם בבת אחת. וכאשר נותנים פרוייקטים קטנים פירושו לתת לחם עוני לעניים, וצריכים להסתכל אני פשוט לוקח את הדיון קצת לזווית אחרת, ושוב אני רוצה לקחת את החינוך היום כדוגמא. נותנים את הדיסינסטרציה אפילו שמשוני בדוח האחרון שלו שניסה לחזק את הדיסינסטרציה לתת חוזק לחלשים המרכיב הדיפרנציאלי הוא מרכיב לא גדול והמרכיב הסוציו-אקונומי בתוך המרכיב הדיפרנציאלי הזה הוא עוד יותר קטן, כך שהם צריכים לעשות את זה יותר, אני לא רוצה להגיד אחיזת עיניים אבל זה נקרא יותר לתת ידי חובה.

אני רוצה לסיים את הדברים שלי בשתי דוגמאות שלפעמים לא צריך כסף כדי לתת לחלשים. אנחנו דברים על נושא של ארנונה של עסקים. ארנונה של עסקים היא ארנונה שניתנת בדרך כלל במקומות חזקים ואז אותה ארנונה בעצם המדינה משלמת אותה. כי מי שמשלם ארנונה בעסקים הוא משלם את זה על חשבון מס הכנסה אבל כאשר נדרש שינוי בנושא הזה מיד כולם מחזיקים ולא נותנים לזה לקרות אלא אם כן קורה משהו כזה, רעידת אדמה בדימונה ובערד, אבל איך מקבלת מועצה איזורית קטנה משאב של ארנונה גדול ואז כדי להפסיק את העניין הזה נותנים איזה משהו לדימונה והדבר הזה מושתק וועדה מיוחדת שקמה גם כן נקברה ככה בגפה בלי שנדע שקרה שם משהו.

נושא נוסף של שינויי גבולות. לא רוצה לומר ישובים מסויימים קרית מלאכי, באר טוביה, אור יהודה קרית אונו, תל השומר. שמישהו לא שם לב השינוי גבולות והתוכניות האיזוריות מזרימות את האדמות מיד נגד החזקה. צריך להיות ערני מאוד וגם לא מספיק, צריך גם להיאבק קשה מאוד כדי להגיד חבר'ה תתנו לי פיסת קרקע אל תתנו אותה לצד השני גם אני צריך להתקדם. אז אלה דברים שהם בעצם החלוקה ולא צריך כסף. גם החלש יודע לעשות במשאבים את האוכל שלו ולא פחות טוב מהחזק, בדרך כלל לחלש יש תושייה הרבה יותר גדולה כל הזמן.

וכמובן חוק לימוד חובה הדבר האחרון שאני אגע בו. יש סעיף שקיים בדיני המדינה כדי לתת משאבים של חינוך יותר גדולים ליישובים יותר קטנים והסעיף הזה הוא סעיף מפורש בחוק והוא לא התקיים.

מה שאני רוצה לומר בסיכום הדברים שאנחנו חשוב לנו להתנתק גם, זה חשוב מאוד לראות את הג'וינט גם בחגיגות המאה שלו וגם המאה שמונים. אבל חשוב לנו לספק את המשאבים של עצמנו באמצעים של עצמנו ולתת ברוח הדברים שהג'וינט רוצה לתת לנו, לתת את המשאב שיקיים את הדברים כדי שהם יתקדמו מעצמם ולא יזדקקו לבריות ולקופה הציבורית, אלא לקופה של עצמם. תודה רבה.

יושב איתנו ראש עיריית קרית מלאכי מוטי מלכה שזאת הקדנציה הראשונה שלו שכבר באופן נמרץ הוא מטפל בהרבה מאוד בעיות בעיר. אז בבקשה אדוני.

קודם כל שלום לכולם ואני גם מצטרף לברכות לג'וינט, אני רוצה לומר זה לא תביעות פילוסוף ואני לא רוצה להיכנס לניתוחי העומק, אני רוצה לדבר בגדול מה אני לפחות מקבל ומוביל יחד עם הג'וינט בעיר שלנו. אני רוצה רק לומר שקרית מלאכי היא עיר שקלטה בעשר השנים האחרונות כמעט 50 אחוז עלייה, ו-55 אחוז מהתושבים שלנו נסמכים על שולחן הרווחה כשהבעיות בתקופה של קיצוצים בתקציבי המדינה בכל הכיוונים, ובעיקר בקליטה ובחינוך ועוד. מקומו של המגזר השלישי, מקומם של הגופים האחרים שנכנסים במקום שממשלת ישראל יוצאת מהם הוא חשוב, אני רוצה לומר גם כמה פרוייקטים שאנחנו עובדים ומובילים אותם יחד עם הג'וינט ואני אפרט אותם בכמה מילים ברשותכם כי אני חושב שהם ראויים לכל הערכה ולתודה וכל תושבי קרית מלאכי מברכים ומהללים את הג'וינט על השירות שהוא עושה בקרית מלאכי.

אתחיל ואומר שאנחנו מובילים כבר כמעט שבעה חודשים בצד של הכנה של תוכנית שנקראת "מוטב יחדיו" והיא שאולה מתוך תוכניות שרצות בארצות הברית. התוכנית הזאת מדברת על לקחת שכונה אחת שלמה בעיר ובעצם לעשות מיגור משאבים של כל הפרוייקטים ושל כל התקציבים שנכנסים לפעילות של נוער וצעירים של זקנים, קשישים של נכים של כל מי שנמצא בתוך השכונה הזו, ולנסות להוביל אותו ולכוון אותו על ידי פעילות מאסיבית ותוך כדי משאבים יחד עם העיר תחת קורת גג אחת כולל משרד הביטחון הכנסנו בפנים, גרעין של נח"ל הכנסנו את מכללת אחווה, את משרד השיכון, את שיקום שכונות, הג'וינט עם כל מה שהוא יודע לעשות בתוך העסק הזה ואנחנו כבר ב-15 לנובמבר מתחילים להכניס את הגרעין הראשון לעיר. אני רק רוצה לומר שאם זה מצליח כי אנחנו עושים את העבודה הזאת בצורה מאוד הדוקה עם הג'וינט ועם כל מיני גורמים אחרים. אם זה יצליח אני חושב שאנחנו מביאים בשורה למדינת ישראל. אם זה יצליח אפשר לשפר ולתקן כמעט את כל העסק הזה של שכונות המצוקה או החלשות במדינת ישראל.

בנוסף לזה הג'וינט יחד איתנו מוביל פרוייקט שנקרא פאק שזה טיפול בעולים מגיל אפס עד גיל תשע, השנה עלינו לגיל תשע, שנה שעברה זה היה עד גיל שמונה, שזה בעצם מלווה את האמא את ההורים ואת הילדים ונותן פעילות טובה מאוד, אני רק רוצה לבשר לכולם שנעשו בחינות מיצב של קריאה של ילדי כיתה ב', ויש לי כמות, אמרתי לכם יש לי בתי ספר שכמעט 90 אחוז מהם אתיופים, 90 אחוז מהם אתיופים ומצד שני משרד החינוך אומר לי אסור יותר מ-40 אחוז, אוי ואבוי אם תעבור את ה-40 אחוז אבל מה אני יכול לעשות? זה מה יש. ואני אומר לכם שבבחינות המיצב לכיתות ב' היתה רמה מאוד טובה בנושא של קריאה ונמצא גם שאין מכאן ולמצב הסוציו-אקונומי של הילד לבין התוצאות שהוא השיג בבחינות האלה. ואני זוקף את זה לזכות פאק שהג'וינט מוביל בקרית מלאכי, אני חושב שללא זה המצב שלנו היה קשה ואפילו קשה מאוד.

דבר נוסף, מדינת ישראל קיבלה החלטה השנה והיא יצאה בפרסומת גדולה ורצינית גם בתקשורת הזנה לכל ילד, שם יפה, מפוצץ אבל אומרים .... אם הגרעונות שיש לי אם זה שיש לי חשב מלווה שלא חותם לי על שום דבר תקציבי שלא רשום בתקציב שהעירייה תשלם 25 אחוז השתתפות ובזה מדובר משהו כמו 2 מיליון שקלים בערך, וההורים בעוד 24 אחוז והממשלה ב-51 אחוז יחד עם .... ואני מוצא את עצמי שאני לא יכול להוביל את הפרוייקט הזה כי המשמעות הילד החזק יאכל והאתיופי המסכן הזה שאין לו להשיג הוא בעצם שבשבילו אנחנו עושים את ההזנה הוא לא יאכל. ואז אני פונה לארנון וארנון מכיר את הסיפור הזה מצויין בקרית מלאכי והוא נותן ועוזר ומסייע על מנת לפחות לשלם את החלק של ההורים כי אני רוצה שכולם יאכלו בקרית מלאכי. או שכולם אוכלים או שאף אחד לא אוכל. לא כזה וכזה. ואת זה אני יכול לעשות רק בזכות הג'וינט אני חושב שהפעילות של הג'וינט מבורכת. חייבת לקבל העצמה וחיזוק ואני מאחל להם לא עד מאה תישארו עד 200 ואם אתה תהיה שם תזמין אותי.

מוטי מלכה תודה רבה לך ואנחנו מאחלים לך הצלחה בפרוייקטים כי הצלחתכם במעשה טוב זה הצלחה של מדינת ישראל. חברת הכנסת אורית נוקד.

קודם כל אני רוצה באמת לברך אותך אדוני היושב ראש חבר הכנסת אברהם הירשזון על שבעצם זימן אותנו לישיבה הזאת וליום הזה. וקודם כל אני רוצה באמת גם לכם לאחל עוד הרבה שנים זה באמת לא כמו שאומרים לבן אדם עד 120 אלא הרבה מאוד שנים של עשייה ברוכה בתחומים שהם כל כך חשובים לנו.

אני חושבת שאנחנו כחברי כנסת באמת הולכים לעשות הכל על מנת שנוכל באמת לקבל מכם את אותה שלמה חסרה וככה אני מתחברת באמת לדברים שנאמרו על ידי מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי.

אני הייתי רוצה להציע עוד מספר תחומים שהם קשורים באמת רובם לנושא החינוך שאתה הזכרת הנושא של ילדים מחוננים, יכול להיות כאן אולי אפשר היה לקבל את ההשלמה מכם, כי בנושא כשיש מצוקה תמיד רוצים להסתיר כי אומרים הילדים האלה לא ייפגעו, ואני חושבת שדווקא אותם צריך ...

נושא נוסף הוא נושא שקשור באמת באוניברסיטאות גם כאן עם הניסיונות והכוונות, משרד האוצר אגב אני יודעת ששר האוצר קיבל אצלכם את התואר יקיר העיר אז לא כל כך מתיישב עם כל הדברים שנאמרו פה קודם על ידי המוסד לביטוח לאומי. אז נראה לי שהיה באמת מקום לשקול גם כניסה לתחום הזה, ונושא נוסף שאנחנו שומעים עליו רבות, הן בתקשורת והן בכלל, קשור לנושא אלימות. שפרוצה בקרב בני הנוער וכאן אני חושבת שגם כאן היה צריך למצוא את הדרך גם על ידי משאבים אבל אולי על ידי התחברות לתנועות הנוער, אני מאמינה מאוד ברעיון של נוער מחנך נוער אני חושבת שהם באמת סובלים למצוקה תקציבית, אנחנו ננסה להגיש את התקציב שלהם עכשיו לחברי ועדת כספים אבל אם לא אני חושבת שאפשר לראות כאן פעילות. יישר כוח.

אני הייתי רוצה לקבוע שאנחנו נקבע בועדת כספים שני חברים שהם יוכלו להיות הקשר עם הג'וינט כדי לנסות להשפיע ולעזור בכל הצוותים שהג'וינט רוצה אותם. אז אם אתם אכן תהיו מוכנים בסופו של דבר דיונים פוריים יכולים להסתיים בדיונים פוריים, ודיונים פוריים יכולים גם להסתיים במעשים פוריים. מאחר והג'וינט מדבר פה על 90 שנות של פעילות ולא 90 שנות של דיבורים, אז אני הייתי מציע שגם את הישיבה הזאת נסכם במשהו קונקרטי. ולכן אני מציע באמת שני שלושה חברים שהם יהיו הקשר בין הג'וינט לבין ועדת הכספים ואז אני חושב שזאת תהיה ברכה גם לועדת כספים גם למדינת ישראל וגם לג'וינט.

קודם כל אני מודה לך שוב כבוד יושב ראש הועדה על היוזמה הזאת ועל מתן החסות ליום בכנסת. אני קודם כל מרים את הכפפה ואני שמח על ההצעה הזאת אני חושב שיש בה הגיון רב והיא באמת ברוח הדברים המעשיים, אנחנו נשמח לקיים קשר שוטף עם ועדת הכספים כפי שאתה מציע.

נאמרו פה הרבה מאוד דברים חשובים, גם ברמה הקונצפטואלית וגם ברמה הפרקטית. אני קודם כל רוצה לומר דבר לגבי הג'וינט, נכון שאנחנו חלק מהמגזר השלישי אבל יש איזה שהיא ייחודיות במציאות הזאת שיש תפוצה שהיא מעין נקודה ארכימדית כזאת חיצונית למערכת שאין בה אינטרס ספציפי של תורם אחד של קבוצת תורמים, יהדות אמריקה, והיא רוצה שיהיה פה יותר טוב, לכן יש איזה שהיא ייחודיות בג'וינט, במיקום שלו במערכת וביכולת שלו להבין דברים בגישה אפוליטית מקצועית חיצונית למערכת שאין לה אינטרס ספציפי וכך צריך לראות את זה למרות שבהחלט חלק מהמגזר השלישי, מחברת הרווחה, ואנחנו רוצים לראות את עצמנו כחלק הזה, צריך לראות את הייחודיות שלנו.

אין לי ספק כמי שיושב בצוות הזה הרבה מאוד שנים, של צומתי החברה של מדינת ישראל. שיש איזה שהוא עירעור רציני בהבנה החברתית שמתרחש פה, והדברים צויינו פה ואני לא רוצה לחזור. ויש מקום לחשיבה של דיבור ואני רואה בזה התחלה של איזה שהיא אמנה חברתית כדי שהנסיבות והכניסות לא יהיו מיקריות אלא שהדברים יעשו באיזה שהיא אחריות כדי שהרשת במרכז לא תקרע, כי אין ספק שהיא נקרעה ואמר את זה מנכ"ל הביטוח הלאומי ואמרו את זה גם ראשי הרשויות וגם חברי כנסת. אם אפשר היה אבל באופן באמת יותר מעשי וללכת מלמטה למעלה לרקום מחדש את האמנה החברתית הזאת שהיתה פה והיא השתנתה גם כתוצאה מהמציאות וגם כתוצאה מאידיאולוגיה אם אפשר היה ואנחנו יכולים להיות לעזר בעניין הזה אני חושב שזה יכול להיות איזושהי אמנה חברתית חדשה מעשית שתתן תשובות למצוקות שאנחנו נתקלים בהם מידי יום.

תודה רבה לכם.


הישיבה ננעלה בשעה 12:30