שינויים בתקציב, צו הבלו על הדלק, צו תעריף המכס, הצ"ח מס הכנסה, תקנות מיסוי מקרקעין, תקנות מס שבח מקרקעין

5
ועדת הכספים
8.11.2004
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי



פרוטוקול מס'

מישיבת ועדת הכספים
יום שני, כ"ד בחשוון התשס"ד (8 בנובמבר 2004), שעה 10:00

1. שינויים בתקציב לשנת 2004.
2. צו הבלו על דלק (הטלת בלו)(תיקון מס' 3 והוראת שעה), התשס"ד-2004.
3.צו תעריף המכס והפטורים ומס קניה על טובין (תיקון מס' 26 והוראת שעה), התשס"ד-2004.
4. הצעת חוק מס הכנסה (תיקוני חקיקה), התשס"ד-2004.
5.תקנות מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה)(פטור ממס מכירה)(תיקון והוראת שעה), התשס"ד-2004.
6. תקנות מס שבח מקרקעין (מס רכישה)(תיקון), התשס"ד-‏2004.

חברי הוועדה: אברהם הירשזון - היו"ר
רוחמה אברהם
חיים אורון
בנימין אלון
דני בנלולו - מ"מ היו"ר
רוני בריזון
מוחמד ברכה
מיכאל גורולובסקי
נסים דהן
יצחק הרצוג
חיים כץ
יעקב ליצמן
אורית נוקד
ניסן סלומינסקי
איוב קרא
אהוד רצאבי – מ"מ היו"ר
אברהם שוחט

נעמי בלומנטל
אבשלום וילן
יחיאל חזן

משרד האוצר:
הראל בלינדה - סגן הממונה על התקציבים
איתן רוב - מנהל רשות המסים
בועז סופר - סגן בכיר למנהל אגף המסים המאוחד
עידית לב-זרחיה - דוברת אגף המסים המאוחד
טלי דולן - לשכה משפטית
יעל ייטב - לשכה משפטית

עמרם אזולאי - מינהל הדלק
עומר סלע - מינהל הדלק
דניאל מרום - מינהל הדלק

דנה עין-דור - משרד התחבורה
בני מעוז - מנהל אגף אספקה, "סונול"
יעל דניאלי - אחראית רגולציה, "פז"
חיים אופיר - מנהל יחידת מחירים, "פז"
יהודה נצח - "דלק"
אבי גולן - יו"ר הארגון הארצי של מורי הנהיגה
יהדה בר-אור - יו"ר איגוד נהגי המוניות
גבי בן-הרוש - יו"ר מועצת המובילים והמסיעים
ניר קנטור - התאחדות התעשיינים
חזקי ישראל - התאחדות התעשיינים
אבינועם טלבי - מנכ"ל עמותת אוטובוסים זעירים
דניאל אברהם - איגוד מגדלי הפרחים
שוש שחם - לשכת עורכי הדין

סמדר אלחנני

שגית אפיק

טמיר כהן

חנה כהן


שינויים בתקציב לשנת ‏2004

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה. חבר הכנסת דהן מבקש להציע הצעה לסדר.

אדוני היושב-ראש, אני מודה לך על ההזדמנות שאתה נותן לי. אני רוצה להתריע מפני תופעה שנקלענו אליה, דבר אשר ישבש את עבודת הוועדה. כולנו שמענו את ההבטחה של אדוני שלדיוני התקציב יוקצה מספיק זמן. בינתיים התקציב טרם עבר בקריאה ראשונה וממילא גם לא ירד לוועדה. אינני יודע מתי יעבור התקציב בקריאה ראשונה, אבל התאריך הסופי לא ישתנה. כלומר, אם פעם חשבנו שיהיו לנו 60 ימים לדיון, כפי שדורש החוק, בפועל יהיה לנו פחות מחודש.

מתי התאריך הסופי?

31 במרץ.

בהחלט לא. היעד של הממשלה הוא 31 בדצמבר וכנראה שהיא גם תעמוד על זה. אני מציע ליושב-ראש להבהיר כבר היום שהעיכוב בקריאה הראשונה לא יהיה על חשבון דיוני הוועדה. כלומר, אם יעבירו את התקציב בקריאה ראשונה ב-28 בדצמבר לא יישארו לנו רק שלושה ימים לדיון.

כנראה שכיוונתי דעתי לדעת גדולים ולכן ללא שום קשר לאישור התקציב בקריאה ראשונה, יש באפשרותי להתחיל את הדיונים בוועדה. אם התקציב יעבור לאחר מכן, כל הדיונים ייחשבו כאילו התקציב עבר. לפיכך החל מהשבוע הבא הצעת התקציב תידון בוועדה, נעבור משרד אחר משרד. אני מעריך שהזמן יספיק. אם לא יספיק הזמן, נראה מה לעשות אז. בכל מקרה, אני לא מתכוון לחכות עד הרגע שהתקציב יעבור בקריאה ראשונה.

צריך להבהיר לממשלה שוועדת הכספים אינה חותמת גומי של הממשלה והיא רוצה לקיים דיונים מעמיקים בנושא התקציב. אם התקציב לא ירד עד היום לוועדה, אנחנו נצטרך 60 יום מהרגע שהוא ירד. אותנו לא צריך לעניין התאריך 31 בדצמבר.

אדוני היושב-ראש, בעקבות ישיבה של ועדת המשנה לנושא "ביקור חולים", כתבת ב-2 בנובמבר מכתב לשר האוצר. במכתב נאמר שאם המשא ומתן על "ביקור חולים" לא יסתיים עד סוף אותו שבוע, כלומר סוף שבוע שעבר, האוצר יביא היום לאישורנו העברה תקציבית של 1.5 מיליון שקלים לתשלום הפנסיה של הפנסיונרים של "ביקור חולים", שמזה חודשיים לא קיבלו שום דבר. אתמול התפוצץ המשא ומתן ולמיטב ידיעתי לא התקבלה בוועדה שום בקשה להעברה תקציבית. במשך חודשים עסקנו כולנו בבעיה של עובדי מועצות דתיות ורשויות מקומיות שהפכו בני ערובה למשא ומתן אחר. אם היום לא תגיע לכאן בקשה להעברה תקציבית, אני מבקש שנממש את מה שכתבת לשר האוצר, כי יש מחזות קורעי לב עם הפנסיונרים האלה.


ברור שיצטרכו להעביר כסף והסכום הזה מהווה רק מקדמה. אני מבקש שירדו מהגב של הפנסיונרים האלה.

אני מבקש ממנהל הוועדה לדבר כבר עתה על הנושא הזה עם קובי הבר ולוודא שאכן תגיע לכאן הבקשה להעברה תקציבית.

חבר הכנסת אורון לא דיווח שוועדת המשנה קיימה בשבוע שעבר ישיבה וכולם הגיעו למסקנה שיש להעביר את הכסף. קיבלנו הבטחה לא פורמלית שזה מה שיהיה. אם ההבטחה לא תמומש, אני מבקש לקיים דיון בנושא.

הנושא יטופל כבר היום.

מתי תתקיים ההצבעה על ההעברה התקציבית להתנתקות?

אני אוהב לקיים דיונים רציניים. ברור שההעברה התקציבית הזאת אינה העברה רגילה ולכן ברור שלכל חברי הוועדה יהיה מה לומר בעניין. מאחר שאני רוצה לאפשר להם להתבטא, על פי קצב הדיונים אני אודיע על מועד ההצבעה. בכל מקרה, בסוף הדיון תתקיים הצבעה ואני אודיע על כך מספיק זמן מראש.

הנושא הראשון על סדר היום הוא שינויים בתקציב לשנת 2004 – פנייה לוועדה מס' 603-604 וכן פנייה מס' 517-518. יהיה דיון משולב בשתי הפניות וההצבעות תהיינה בנפרד. סגן הממונה על התקציבים, הראל בלינדה, בבקשה.

הפנייה הראשונה שלפניכם היא בקשה להעביר 5.1 מיליון שקלים למשרד המשפטים לצורך מימון העלויות שהיו לו לצורך הפעלת הוועדה הבין-משרדית, מה שנקרא "ועדת הפינוי והפיצוי". ועדה זו, בראשות מנכ"ל משרד המשפטים, המליצה לממשלה על עקרונות הפינוי והפיצוי והכינה את החוק שהוגש לכנסת לפני מספר שבועות. העלויות הללו היו בעיקר עלויות של ייעוץ, עזרה של רואי חשבון, כלכלנים, עורכי דין וכו'.

כנראה שהם קיבלו משכורות טובות.

בפנייה זו אנחנו מבקשים להחזיר למשרד המשפטים את העלויות שהיו לו.

הפנייה השנייה שלפניכם היא בקשה להעברת 30 מיליון לתקציב משרד ראש הממשלה לצורך התחלת תשלום מקדמות לפיצויים עבור עסקים ויחידים שמבקשים להתפנות במסגרת תוכנית ההתנתקות. זה בהתאם להחלטת הקבינט המדיני-ביטחוני מה-14 בספטמבר. הקבינט החליט על עקרונות לתשלום פיצויים ואנחנו מבקשים לאשר את התקציב הנדרש לכך.

לפני שנעבור לדיון, אני רוצה לברך בשמי ובשם כל חברי הוועדה את חבר הכנסת ליצמן, שהכניס אתמול את נכדו בבריתו של אברהם אבינו. מזל טוב. אנחנו מאחלים לו הצלחה רבה ושיזכה להרבה נכדים, הרבה אושר ונחת.

זה הקיצוץ היחיד שאנחנו מסכימים לו.

בשם כל חברי הוועדה אני מבקש לשלוח לחבר הכנסת אפללו ברכת רפואה שלמה ושיחזור להיות אתנו במהרה. חבר הכנסת אפללו שוכב בבית חולים לאחר ניתוח נוסף שעבר אתמול. אנחנו מאחלים לו החלמה מהירה.

אני מבקש לדעת מה ההבדל בין הפנייה המונחת לפנינו לבין הסכום שכבר אישרנו למינהלת. האם מדובר בתוספת לתקציב המינהלת?

הבקשה שמונחת כרגע לפניכם אינה מיועדת למינהלת שבראשה עומד יונתן בשיא. הבקשה הזאת היא למימון הוצאות הוועדה שהכינה את הצעת החוק ואת העקרונות לפיצוי.

למה ה-5 מיליון הם לא מהתקציב השוטף?

הדיון הזה הוא דיון מקדמי לדיון הרבה יותר ארוך ומפורט, שאני מניח שיהיה כאן, כאשר יובא לפה החוק שעבר בקריאה ראשונה לפיצוי המתנחלים ברצועת עזה וצפון השומרון. אני חושב שבחוק הזה יהיו הרבה מאוד שאלות ונצטרך לבדוק את האיזון הנכון בין רצון לתת פיצוי הוגן והולם לאנשים שהשקיעו את מיטב שנותיהם, ולפעמים גם את מיטב כספם, לבין מה שהכרנו ממקרה קודם אשר חרג הרבה מעבר לפרמטרים הללו.

אני מודה שאני לא מרגיש לגמרי נוח עם העובדה שאנחנו מחליטים היום על מקדמה, כי הייתי מעדיף להיות במצב שהחוק גמור והפרמטרים ידועים ולא נותנים מקדמה. אני לא רוצה להסתתר אחרי שאלות פורמליות של נהלים בוועדת הכספים. אני מאוד מאוד בעד ההתנתקות ואני מאוד בעד להקל את המהלך הזה על אותם תושבים ברצועת עזה וצפון השומרון.

תשאיר אותם במקומם, זה הדבר הטוב ביותר.

בתקופה בה הייתי שר הייתי מעורב בתהליך שלא צלח עם מתיישבים ברמת הגולן. מי שטובת המתיישבים נגד עיניו צריך לתת ליונתן בשיא ולמינהלת לעבוד מוקדם ככל האפשר, כמובן שעם מי שרוצה בכך. יש אנשים מאוד מרכזיים בישובים הללו שהבינו שיש להם אחריות כפולה – הם הבינו שהם צריכים לנהל את כל המאבק שזה לא יקרה, אבל יש להם גם אחריות עליונה לגורלם של אנשים, בהנחה שבסופו של דבר יש גורם אחד שמחליט, וזה הכנסת, שאם זה יקרה הפגיעה בהם תהיה קטנה ככל האפשר. בכל מקרה תהיה פגיעה – תהיה פגיעה מוראלית, פגיעה נפשית וכו'. כולנו מכירים את הסיפורים על מה שקרה לאחר הפינוי מסיני.

מי שמתנגד היום לתהליך של המקדמות בעצם ממשיך לעשות את מה שבעיני הוא הדבר הכי חמור. הוא משתמש בתושבים כקלף מיקוח. אמרתי מעל דוכן הכנסת שיש בי מעט כעס על המתנחלים, יש בי כעס עצום על מי ששלח אותם וידע שאחת מהשתיים: או שהוא משקר אותם או שהוא הופך אותם לקלפי מיקוח. אם הוא התכוון לנהל משא ומתן, הוא לא יכול היה לשלוח אותם. אם הוא משתמש בהם כקלפי מיקוח, הרי קלף מיקוח יהיה רק מי שרוצה להיות קלף מיקוח. אם מישהו רוצה להיות קלף מיקוח, שיהיה קלף מיקוח. אבל אם אני לא רוצה להיות קלף מיקוח ואני דואג לי ולילדיי ולנכדיי, תן לי אפשרות לנהוג כמו שאני רוצה. מי שהיום נלחם בנושא הזה, נלחם בזה, הרי לא יכריחו אף אדם להיפגש. אני יודע עם כמה אנשים יונתן בשיא נפגש. לא יכריחו אף אחד לעשות דבר שהוא לא רוצה. מי שמכריח היום הם דווקא אלה שמונעים מהם ועושים להם הפגנות וכו'.

אז צריך לתת להם פיתויים כספיים?

אדם רוצה להחליט באופן הכי משוחרר ומבוגר מה הוא עושה עם עצמו.

שימכור את הבית ויעבור. הוא כמו אזרח בתל-אביב.

אין לבית הזה ערך ואין למי למכור אותו. חבר הכנסת סלומינסקי, שיא הצביעות הוא שאתם מדברים אתי היום על פיתויים כספיים. עד היום ניצב מול הבית שלי שלט: בית במחיר דירה. זה למקומות שהם 500 מטר מעבר לקו הירוק ואילו אצלי אי אפשר לקנות בית במחיר בית. זה לא פיתוי כספי? מדוע חלק גדול מהאנשים הלכו לשם? כי נתנו להם בונוס כספי. התנגדתי לו, נלחמתי פה שנים נגד זה, אז אתם מדברים עכשיו על פיתויים כספיים?

אתה מעניש אותם?

להיפך, אני אומר להם: חברים יקרים, קחו כסף ותתפנו.

ארבעה דורות נמצאים שם.

אתם באים ואומרים למה נותנים להם כסף להתפנות ושקונים אותם בכסף, הרי אתם שיחדתם דורות שלמים שהבטחתם להם בית יפה חמש דקות מכפר סבא, איכות חיים וכו', וכל זה היה על הגב של כולנו.

מי זה "אתם"?

כל הממשלות.

אלה ממשלות ישראל לדורותיהם.

אני חושב שלפני 77' היו הרבה התיישבויות שאתה היית חלק מהן.

אל תאמרו לנו שקונים את המתנחלים בכסף, כי בדיוק זה מה שעשו לאורך כל השנים, כולל עכשיו. לא קונים בכסף, אלא מי שרוצה מגיע למינהלת. יש רבים – אני לא יודע כמה – שהבינו שההחלטה שקיבלנו פה בשבוע שעבר אכן תצא לפועל.

הוויכוח כאן הוא ויכוח פוליטי, לגיטימי, שמתנהל בבית הזה כבר הרבה שנים ויתנהל פה גם בשבועות הקרובים. אני לא מסתתר אחרי טענות פורמליות ולא אחרי דברים אחרים. הסכום שמונח פה לאישורנו הוא מקדמה על חשבון תהליך שאני חושב שהוא נכון מאין כמותו, שצריך לתת לו את כל האפשרויות להתקדם. מי שדואג לגורלם של המתנחלים ברצועת עזה ובצפון השומרון צריך לתת למנהלת את כל הכלים כדי להידבר איתם ולאפשר למי שרוצה לצאת מוקדם ככל האפשר משטחים שכבר מזמן לא היינו צריכים להיות שם.

אני חושב שמי ששלח את המתיישבים הללו כבר לפני 77' היו ממשלות ישראל לדורותיהם. אותם קברניטים שמנסים לדחוף את האנשים הללו חזרה היו חלק בהתיישבות הזאת. רק אתמול-שלשום שמענו על יוזמת ז'נבה שלפיה רק בהסכם אפשר לצאת ואפשר להגיע להסכם, ואילו היום הם תומכים בהתנתקות חד-צדדית.

לדעתי זה לא הגיוני, לא חוקי ולא מוסרי ללכת למהלך כזה. זה לא הגיוני לקחת כסף למשהו שאפילו אותו חוק שאמור להסדיר את הפיצויים טרם עבר בכנסת ולא הגיע לוועדה הזאת. זה לא הגיוני, לא מוסרי וגם לא חוקי. מילא להעביר כסף למשרד המשפטים, אבל אין לאשר כמקשה אחת שתי העברות כספיות.

אמרתי שההצבעה תהיה נפרדת.

יש כל הזמן פרסומים על כך שמנהלים משא ומתן על פיצויים. על סמך מה כל זה קורה? הרי החוק עדיין לא התקבל בכנסת. מתוקף איזה חוק בעצם פועלים כבר?

אני חושב שצריך לשמור על מסגרת החוק וכל עוד אין חוק לעניין זה, אסור לפעול. לא מכובד ללכת למהלכים אקטיביים, הולכים לטפל בעסקים קטנים בחבל עזה - כאשר עסקים קטנים בתוך המדינה קורסים. אנחנו הולכים לתת כסף לאזורים הללו כאשר אנחנו מנותקים מהמועצות הדתיות ומהרשויות המקומיות בהן המצב קורס. יש מובטלים בכל מקום. אם יש לנו בעיות בתוך המדינה, מדוע להיחפז? מקצצים בקצבאות ילדים ומובטלים ובכל דבר אחר, אבל להתנתקות יש כסף.


לכן אני מציע לדחות את ההצבעה על ההעברה התקציבית עד לאחר העברת החוק בכנסת. זה נכון גם מבחינה מוסרית, גם מבחינה הגיונית וגם מבחינה חוקית. כך נשדר נורמה נכונה.

הדיון הזה הוא דיון פוליטי, לא דיון כספי. כל אחד מבין שהוויכוח אינו על ה-35 מיליון הללו, אלא על עצם העברת הכסף למטרה הזאת, שבעיניי היא מטרה יותר מאשר ראויה. זה אולי הדבר הראשון שצריך לעשותו בסדר העדיפות של ממשלת ישראל וכמה שייעשה יותר מהר, יותר טוב.

ב-1995, כאשר היו דיבורים בזמן ממשלת רבין על פינוי הגולן והיו שיחות עם הסורים והאמריקנים על העניין הזה, קראנו את הדוח על פינוי ימית. הדוח הזה תיאר קטסטרופה גם אנושית, גם כספית וגם פוליטית. לא נעשתה שום עבודת הכנה, לא הציעו לאנשים שום דבר, הכל התנהל תחת לחץ וכל המרבה במחיר, הרי זה משובח. נתנו כסף שלא היו צריכים לתת וכמה שנתנו יותר כסף בסיכומו של דבר האנשים שקיבלו אותו הגיעו אל עברי פי פחת. הם לא ידעו מה לעשות עם הכסף, כי לא היו להם אלטרנטיבות אמיתיות. למדנו את הלקח הזה ולכן הכנו ספר שלם. זה הוכן באופן הכי דיסקרטי. זה היה סודי וזה אפילו החזיק מעמד כמה שנים. הספר הזה כלל את כל ההיבטים ואף התייחס ליותר תושבים ממה שאנחנו מדברים היום. הספר התייחס ל-13,000 נפש וכלל את המסלולים של הפתרון, את כל האופציות, מיפוי של הנכסים שישנם וכן אלטרנטיבות להתיישבות חלופית – התיישבות בגליל, יישוב חקלאי או קהילתי, התיישבות בעיר, מקדמות וכו'.

כאשר סיימתי את תפקידי הועבר הספר הזה לדן מרידור ואני יודע שמשם זה התגלגל הלאה. הוא היה תקוע באיזושהי כספת ועתה הועבר לוועדה שעכשיו עוסקת בעניין. אני חושב שהוועדה עשתה נכון בקביעת המסלולים לפתרון.

אני אומר לחבריי, אלה שמתנגדים לחוק - נאמני הממשלה הזאת שהצביעו בשביל ראש הממשלה הזה והלכו אחריו בבחירות, שייכים לסיעה שלו ולממשלה שלו – הממשלה קיבלה החלטה והכנסת אישרה אותה. אני יכול להבין את חבר הכנסת בני אלון, כי ברגע שהוחלט על העניין הוא אמר שהוא בחוץ ונלחם בזה לאורך כל הדרך. אבל אני לא מבין אותך, חברי הכנסת קרא.

אתה לא מבין אותי?

אני מבין כמובן את הצד הרגשי בעניין.

מה אתה לא מבין? כשאני אאמץ את המצע שלך אתה תבין אותי?

אני אריק שרון, אני החלטתי את ההחלטות? הוא החליט.

במקום להכיר בזה שהתקבלה החלטה, שיש דין בישראל, שיש כנסת בישראל, ממשיכים להתנגד להחלטה. ככל שהתהליך יהיה יותר עם אופציות ואפשרויות, מה גם שיש בתוך האוכלוסייה הזאת אנשים שמוכנים לצאת, כך יהיה יותר קל. אף אחד מכם לא שאל אף פעם באיזה תנאים עזבו אותם 70,000 איש שעזבו את קרית שמונה, אנשים שהממשלה שלחה אותם לשם, הרי בשנות ה-50 שלחו אותם לשם במשאיות. כשהם עזבו את קרית שמונה אף אחד לא נתן להם שום דבר. אני יודע שכאן זה בהחלטה להוציא את המתיישבים, אבל שם זה היה בגלל כל מיני תנאים שלא אפשרו להם להתקיים. אני לא מתעלם מהקושי ואכן צריך לטפל בו בדרך אנושית, במידה, לא להשתולל עם הכסף, ומצד שני גם לכבד ולתת אפשרויות לאנשים לצאת בכבוד.

אני מציע לכם לא להיתפס לעניין הזה ולא לנסות ולטרפד בכל דרך אפשרית דבר שהממשלה שלכם החליטה עליו. לדעתי זה הדבר החשוב ביותר שקורה, למרות שלדעתכם זה האסון הכי גדול שיכול לקרות למדינת ישראל. בכל מקרה, ברגע שיש החלטה, אני רוצה שאלה שרוצים לצאת יוכלו להתארגן בשקט ולצאת, ולא שהכל יהיה תחת לחץ, תחת מהומות ותחת 50,000 מתנחלים שיועברו מיישוב ליישוב. יש כאלה שלא רוצים להתפנות, אף אחד לא מכריח אותם. מי שלא רוצה, שיישב ויחכה למשיח, אבל מי שרוצה – צריך לאפשר לו דרך לעשות את זה עכשיו.

בלי הכסף הזה אי אפשר להתחיל לעשות את זה עכשיו. אבל אתם, בשביל האידיאולוגיה שלכם, למען הקביעה שמיעוט יקבע לכולם אומרים לאנשים: אתם לא תזוזו, תשבו ותחכו. אלה שרוצים לצאת, צריך לתת להם לצאת. נכון, זה כרוך בכסף, זה יהיה כרוך בכסף לגבי כולם, אבל צריך כבר עכשיו לאפשר להם את זה.

אני חושב שהוועדה צריכה להתעלות מעל הוויכוח העקרוני ולהבין שמדובר בבני אדם. כל אחד מאתנו חי חיי יום-יום, רוצה לדעת מה צופן לו העתיד, רוצה להתארגן בצורה נאותה לבית, לבית-ספר, לחינוך ולתעסוקה. אין ספק שכל משפחה נורמלית יושבת בבית שלה וחושבת איך היא מתארגנת. גם אם היא תכחיש את זה, בסתר לבם וגם לא בסתר לבם, גם הם בודקים, גם הם מבינים שיכולה להיות האופציה הזאת. לכן אני חושב שאסור לנו להתאכזר להם, אנחנו חייבים לתת להם את הצ'אנס להחליט איפה הם חיים, מה מציעים להם ולבנות תוכניות לעתיד. חבר הכנסת דהן, גם אתה מבין את זה, אתה אדם עם לב רחום וחנון, שמשפחה ממוצעת, נורמלית, צריכה לדעת איך להתארגן למחר. לכן אני חושב שהחלטה נגד היא התאכזרות לשמה.

אל לה לוועדה להתאכזר ולהיות אטומה ועליה להבין שמדובר באלפי משפחות. צריך לנתק את זה מהוויכוח העקרוני ותתחילו לתת להם להתארגן בחייהם החדשים.

אני רוצה לתמוך בדבריו של חבר הכנסת שוחט, אבל מהכיוון ההפוך. חבר הכנסת שוחט אמר שזהו דיון פוליטי. אני מסכים אתו. היתה ההצבעה על ההתנתקות ומפלגת העבודה הצביעה בעד, משום שהיא רוצה את ההתנתקות. אני יכול להבין את התמיכה שלה, כי היא בעד התנתקות. היום זה דיון פוליטי ואם זה פוליטי הם צריכים להצביע נגד. הם בעצם ב"קופוזיציה". אם הקואליציה רוצה דבר, האופוזיציה צריכה להיות נגד. כשאני רואה שהקואליציה בעד, אני נגד. זה המדריך הראשי שלי בהצבעות.

אני מבין שאנחנו בעצם צריכים לאשר תקציב כדי להוציא אנשים מבתיהם, אנשים שכל הממשלות שלחו אותם לשם. הממשלה לא שומרת על שדרות, למרות שהמצב שם קשה מאוד. אני חושב שגם בשדרות יש אנשים שרוצים לעזוב את בתיהם. כל הממשלות שלחו אותם לשם, כי רצו לאכלס את הנגב, אבל כשיש מצב ביטחוני קשה, גם להם צריך לתת פיצוי כדי שיוכלו לעזוב את המקום. אם רוצים לתת פיצוי, צריך לתת גם לאנשים משדרות שרוצים להתפנות משם.

גם אני שמעתי את דבריו של חבר הכנסת שוחט. יש לי שתי מסקנות מדבריו: 1. בפני ועדת אברמוביץ, זו שעכשיו רוצה 5 מיליון שקלים, היה ספר מוכן על הגולן, עם כל הפרטים ועם כל השיטות והעקרונות. מותר לשאול גם את מי שנורא נורא רוצה לראות כבר את היהודים נעקרים מארץ ישראל למה זה עולה 5 מיליון שקלים, אם זה כדי שכמה אנשים יישבו בוועדה ויכינו איזשהם רעיונות שזה לא מי יודע מה חדש.


2. הספר עסק בגולן – איפה היום אנשי הגולן? בגולן. נכון, כבר הרבה פעמים היתה הרגשה שהם או-טו-טו בחוץ. תארו לכם שהיו כבר אז מתחילים לשלם. יש הבדל בין דברי הטעם שאמרו חבר הכנסת אורון ושוחט שלא לעשות את זה ברגע האחרון, שצריך להכין, שצריך להתכונן, שתהיה להם כל האינפורמציה, לבין ללכת ולהתחיל לפתות אנשים ולשלם להם עוד לפני שהחוק עבר, מה גם שנותנים את זה ממקדמות של 2004 כשהחוק בסעיף 194 אומר מפורשות שהמקור התקציבי הוא גירעון של 0.4% מתקציב 2005. אז עכשיו באים ועוקפים את הכל כדי ליצור אווירה של פירוד ביישובים, כדי שיונתן בשיא יסתובב ותתחיל אווירה של התפוררות. למה? אם היום אנחנו שמחים שהגולן נשאר – אני מניח שאלה שרצו אז לעקור אותו עצובים – האם הם מתחרטים על זה שלא לקחו מקדמות משנת תקציב אחרת והתחילו בפועל לשלם לאנשים? מה ההיגיון הכלכלי ומה ההיגיון הלאומי?

אינני בז למתנגדים – להיפך, יש לי אפילו יותר כבוד להשקפות של חיים אורון, שהיה עקבי לאורך כל הדרך ודיבר על גבולות 67'. יש לי יותר כבוד אליו, כי הוא לא גילה ביום בהיר אחד את הבעיה הדמוגרפית. הוא היה נגד גלילי, המפא"יניק, שיחד עם מיכאל חזני, המפד"לניק המתון, יישבו את גוש קטיף, שראו בו חבל התיישבות של הפועל המזרחי. זה היה חלק מתוכנית אלון. הם ביקשו ליישב את כל רצועת עזה, כי היתה להם תפיסה של חמש אצבעות, כדי שלא תיווצר מדינה עם רצף טריטוריאלי של כל מחנות הפליטים. זו היתה הגישה המרכזית של ה-mainstream הביטחוני.

עד 77' היו שם שלוש היאחזויות נח"ל בלבד.

עברו מאז 30 שנה, אפילו מחשבים לא היו אז.

אם אינני טועה, מדובר בנקודות היאחזות הנח"ל נצרים, מורג וכפר דרום, שהן שלוש הנקודות שמחוץ לגוש. לגבי הגוש עצמו היתה פעילות של גלילי ואחרים שהיא לא היתה בכלל במחלוקת. נצרים, מורג וכפר דרום היו שלוש הנקודות הפרובלמטיות שהיו נקודות נח"ל ואשר בשלב מסוים הקיבוץ הארצי רב עם הקיבוץ הדתי מי יתפוס אותן.

היה ויכוח מי ייפטר מהן. משכתבים את ההיסטוריה כל פעם מחדש.

בכל אופן, אלה הן הפרובלמטיות שבנקודות היישוב ולא הגוש עצמו, שהוא גוש שכאשר אתה מסתובב בו, אתה מרגיש שאתה בתוך גוש כדוגמת הגושים שברק רצה, כדוגמת הגושים ששרון מדבר עליהם.

לכן אני אומר - רבותי, עמיתיי, בעלי ההשקפה האומרת שגם את הגושים האלה לא רוצים, אני מכבד את זה, שתמיד אמרו שאנחנו רוצים לחזור לגבולות 67'. אני חולק על זה מכל וכל, אבל מכבד את זה – שיכול להיות, ותהיו ישרים, שבמציאות הפוליטית הישראלית של היום, כאשר כולם מחכים ליום שלישי ולא יודעים מה יקרה ואם יהיו בחירות לפני ההתנתקות או אחריה, או יהיה בכל זאת משאל עם, צריך לומר שהיושר מחייב להמתין שסעיף 194 שאושר בקריאה ראשונה, שאומר שהמקור התקציבי הוא מהגירעון של 2005, יאושר בקריאה שנייה ושלישית, ולא להתחיל לכרסם בתקציב 2004. אומנם מדובר פה רק ב-30 מיליון שקל, אבל מה יהיה אם יבואו בקשות לעוד מקדמות? האם אנחנו אמורים עכשיו להתחיל להפלות ומתקציב 2004 כבר להתחיל לשלם על דבר שאולי פוליטית יידחה.

אבל עושים את זה כל יום בוועדה. כאן מעבירים 30 מיליון מהרזרבה, אז מה קרה?

כמו לטיילת בחברון.

דרך אגב, הטיילת בחברון עוד לא קמה, לא הועבר לה גרוש אחד.

אחיי ורעיי, אנחנו חלוקים פוליטית, אבל מותר בשעה כזאת, שישנה סבירות שהמציאות לא תאשר את ההתנתקות הזאת ושהחוק לא יגיע לקריאה שנייה ושלישית – וייתכן שזה יעבור בהקדם – לא למהר. אם החוק יעבור, מייד יהיה תקציב. מצד אחר, יכול להיות שהחוק לא יעבור וזה יידחה לאחר הבחירות. הדחייה הזאת יכולה לקחת שנה ואולי רק אז זה יאושר, האם על שנה שלמה ניתן כל כך הרבה? איך נוכל להפלות אחר כך בין אלה שקיבלו 30 מיליון לבין כל השאר שייכנסו לסחף ויגידו שהם רוצים לעזוב?

ממשלות ישראל לדורותיהן דחפו אנשים לשטחים, לרבות חבל עזה. בדיוק באותה מידה, ממשלת ישראל הנוכחית היא זו שהחליטה על תהליך ההתנתקות. זו זכותה הלגיטימית והכנסת אכן אישרה את זה בקריאה הראשונה. צריך לזכור שלא כל המתיישבים הגיעו לחבל עזה ממניעים אידיאליסטיים. חלקם הגיע לשם גם בגלל מניעים חומריים. לכן לא הגיוני ולא מוסרי לפנות את האנשים האלה ללא תמורה כספית ולאפשר להם דף חדש במקום חדש, בתוך גבולות ישראל.

לכן חובה עלינו לאשר את אותם 30 מיליון וגם את ה-5 מיליון שקלים, כדי לאפשר לתהליך הזה, המוסרי, להתחיל ברגל ימין.

אני חושב שלגבי כל תהליך ההתנתקות צריך להודיע על תאריך שבו כוחות צה"ל מפנים את האזור הזה. מי שרוצה יכול לפנות קודם לכן ולקבל פיצוי כספי ומי שרוצה, יכול להישאר, ערפאת כבר לא שם. אולי יהיה שם דחלאן או מישהו אחר ואולי הם ירצו להישאר תחת שלטון פלסטיני. אין ספק שצריך לקדם את התהליך הזה כבר היום.

אחרי הנאום חוצב הלהבות של חבר הכנסת אורון, אני אתייחס לגופו של עניין. על הנושא הפוליטי, אם צריך לפנות או לא צריך לפנות, יש התנתקות או אין התנתקות, אני בטוח שנתווכח כשהחוק יגיע לכאן ונכין אותו לקריאה שנייה וקריאה שלישית.

אני רוצה לדבר על הצורה שבה הממשלה מוליכה שולל את ועדת הכספים ואת כל עם ישראל. אני לא מבין איך חברי כנסת מכובדים, כמו חבר הכנסת בייגה שוחט, לשעבר שר האוצר, מוותרים בקלות על הכבוד המינימלי שיש להם בוועדה הזאת, שלא ירמו אותם. מי זוכר באיזה חוק אחר במדינת ישראל משרדי ממשלה שונים הגישו חשבון על הכנת חוק? לא היה דבר כזה בהיסטוריה. בגלל שהקימו מינהלת עם תקציב מנופח כל משרד ממשלתי יגיש לנו עכשיו חשבון הוצאות. בהתחלה היינו צריכים לאשר 5 מיליון שקלים למינהלת במשרד ראש הממשלה, עכשיו אנחנו נדרשים לאשר 5 מיליון שקלים לכאורה למינהלת, אבל זה בעצם למשרד המשפטים עבור הוצאות שהיו להם. מחר משרד התחבורה ידרוש 3-4 מיליון, בוודאי גם משרד הפנים עשה משהו למען החוק הזה וגם הוא ידרוש משהו. כך נגיע להוצאה של 60-70 מיליון שקל עבור הכנת החוק בידי משרד הממשלה. היו צריכים לומר לוועדת הכספים בשפה פשוטה, הכבוד לוועדה מחייב את זה, שזה תקציב למינהלת. זה לא משנה אם זה במשרד המשפטים או במשרד ראש הממשלה. לחבר הכנסת שוחט לא אכפת שירמו אותו, אבל אני לא מסכים שתרמו אותי. הפרוצדורה הזאת אינה מקובלת וצריך לצאת נגדה. העברה של 5 מיליון שקל למשרד המשפטים היא עבודה בעיניים על ועדת כספים ועל כל עם ישראל. חבר הכנסת אורון מסכים שיעבדו עליו, העיקר שיגרשו את המתיישבים ולא משנה באיזו דרך. המטרה מקדשת את האמצעים.

לגבי ההעברה של 30 מיליון שקל – יש חוק שעבר בקריאה ראשונה וצריך להגיע לוועדה. יש ויכוח על עצם החוק אם הוא בכלל נכון, אם הפיצויים הם אמיתיים. אין לנו כאן בוועדה את כל הפרטים לגבי הפיצויים שהמתיישבים יקבלו. אני שלא מסכים שיפנו אותם בכלל, אני רוצה לתקוע עוד מקל בגלגלים האלה, אבל חבר הכנסת אורון, שכל כך בוכה על המתיישבים המסכנים ורוצה לעשות להם טוב, הוא הראשון שקובר אותם. מדוע? כי לפי השיטה הזאת משדרים להם כבר מהיום שאין מה לעשות, שהנכסים שלהם לא שווים כלום ומה שיתנו להם היום שיגידו תודה. אם באמת דואגים להם, תגידו שהנכסים שלהם שווים משהו.

הם באים אלי כל שבוע ומבקשים שאדאג להם. הם לא סומכים עליכם, הם סומכים עלינו.

חבר הכנסת אורון וחבריו משדרים לכל המתיישבים – שפתאום הם כל כך דואגים להם – שיש למהר. פתאום כולם דואגים להם – אתם מכירים את המשל של השועל והדגים כאשר השועל התחיל לדאוג לדגים ואמר להם: תעלו ליבשה ונגור ביחד. כך חבר הכנסת אורון, עכשיו החלטת לדאוג למתיישבים. כשהם רצו להתפתח ולבנות שם חיים תקינים, תקעתם להם מקלות בגלגלים, אבל עכשיו החלטתם לדאוג להם בזה שאתם אומרים להם שזו סוף הדרך, לא מגיע להם כלום, שיגידו תודה רבה על מה שהם מקבלים, לא מגיע להם פיצוי, שהם נטל על העם הזה.

אני אגיד לך מה אמרת פה על ההתנחלויות?

אני יכול לחזור על זה, אבל זה לא קשור. אם אתה רוצה לדאוג עכשיו לתושבים האלה, אתה צריך לתת להם גב חזק ולומר להם שכל זמן שלא יפצו אותם באמת – זה לפי שיטתך, כי לדעתי אסור להוציא אותם משם ומי שרוצה לעזוב שימכור את הבית שלו וילך, אבל אתה אמרת להם שהבית שלהם לא שווה כלום ולכן הם לא יכולים למכור – הם לא יפונו. אם היית אומר להם שמי שרוצה למכור בשוק החופשי, שימכור – אין בעיה. אבל אתה לא נותן להם אפשרות למכור כי מהרגע הראשון אמרת שאין יוצא ואין בא ושהנכסים האלה לא שווים כלום. היחיד שיכול לקנות את הנכסים האלה היא הממשלה ולכן תביא חוק שהממשלה יכולה לקנות את הנכסים. מה המקדמות האלה? על חשבון מה? איך?

לכן צריך להצביע נגד ומי שבאמת דואג לתושבים צריך להתנגד ולדרוש שהחוק יגיע לוועדה ויהיה תקציב אמיתי – פיצוי אמיתי – כי כמו שכתוב היום בחוק הם לא מקבלים 10% ממה שהנכסים שלהם שווים. את מחיר הבלוקים הם לא מקבלים ואתה, חבר הכנסת אורון, הולך להצביע בעד.

חבר הכנסת דהן דיבר בתחילת הישיבה על כך שלא יהיה לנו זמן לדון בתקציב. אנחנו נמצאים עתה ערב המועד שצריך לאשר את התקציב ויש גזירות מגזירות שונות. אחרי שנדון בסעיפים הללו נצטרך לדון בהעלאת הבלו על הסולר. גם זו גזירה, אבל אנחנו באים לפה ונהיים לארג'ים. אנחנו מתבקשים לאשר העברה של 5 מיליון שקל לוועדה. אני מבקש לדעת כמה אנשים עבדו בוועדה, מה השכר הממוצע שהם קיבלו, אם זה שכר מינימום. הייתי רוצה לדעת אם המתחסדים שדואגים לאלה שרוצים להתפנות ומבקשים פיצוי גם יודעים מה יקרה עם אלה שלא יתפנו מרצון? האם הם לא יקבלו בכלל פיצוי. אלה שבורחים – יקבלו פיצוי. מי שיישאר – לא יקבל פיצוי. אז למה לתת לאלה לפני? צריך לסכם דבר אחיד ולא פעם ככה ופעם ככה. או שמקבלים או שלא מקבלים ולא רק אלה שיברחו עכשיו יקבלו מקדמות ואילו אלה שלא יתפנו – לאחר שיכניסו אותם לבית סוהר וייקחו להם את המטלטלים גם לא יקבלו פיצוי.

בואו נעצור רגע ונאמר שמשחקים פוליטיקה, אבל נהיה מוסריים – נשים את הדעות האישיות שלנו לגבי ההתנתקות בצד ונאמר שעד שלא מעגנים את כל הפרטים בחקיקה, לא נמהר. חבר הכנסת דהן אמר שהחיפזון מהשטן, וזה אכן כך.

37 שנים, איזה חיפזון?

במשך 37 שנים כל ממשלות ישראל שלחו אותם לשם.

אני רוצה לקוות, בניגוד למסורת של משרדי הממשלה, שאכן נקבל דיווח מדויק על מקבלי השכר בוועדה ואיך זה הגיע ל-5 מיליון. אני מבקש לקבל מידע גם על שעות העבודה שלהם וכמה שעות הם טרחו כדי לקבל 5 מיליון.

אני מקווה שהמוסר של אלה שרוצים התנתקות ושל אלה שלא רוצים התנתקות יגבר ונדחה את ההצבעה בנושא הזה. אני בטוח שלא יקרה כלום אם ידחו את זה בשבוע או עשרה ימים, השמים לא נופלים. אולי אז האווירה וההתייחסות יהיו אחרים ומתאימים יותר.

חבר הכנסת שוחט אמר קודם שהדיון פה הוא דיון פוליטי, כדי לסייע למתיישבים שרוצים לפנות מרצון את בתיהם. לבי על כל אלה שפתאום רוצים לדאוג למתיישבים. במשך שנים הייתי בצד השני ותמיד ראיתי שהם רק ניסו לתקוע מקלות בגלגלים - - -

אני מציע שתשאל את ראש העיר שלך.

במשך שנים עשיתם דה-לגיטימציה למתיישבים ופתאום עכשיו אתם דואגים למתיישבים.

בתולדות עם ישראל היינו עדים לכך שהגויים עשו הפרד ומשול. לצערי הרב היום, כאשר מונח על השולחן חוק פיצוי-פינוי למתיישבים בחבל עזה, אני רואה דבר פשוט: נעשית הפרדה בין יהודי ליהודי וזה אסון לאחדותו של עם ישראל. כאשר מתיישב רוצה לצאת מרצון מביתו, מה בעצם נותנים לו פה? נותנים לו כ-200,000 דולר פיצוי על הבית, אבל לא נותנים לו טיפול פסיכולוגי לילדים, לא נותנים תרופות או עזרה לאלה שבעצם נעקרים מנוף ילדותם. אומרים להם: צאו כל עוד נפשכם בכם, כי יכול להיות שתישאר תקוע פה אם החוק לא יעבור.

אני חושב שאסור לעשות עוול למתיישבים. אם הממשלה רוצה לפנות אותם? בבקשה, שתעביר את החוק, כדי שכולם יידעו מה באמת מגיע להם ושלא יפתו אותם בנזיד עדשים ואחרי כן ייאלצו אותם לגור בחבל לכיש או בנגב. כשהם הגיעו להתיישבויות האלה אף אחד לא אילץ אותם להגיע לשם, הם הגיעו לשם מרצונם, אבל בדרך הזאת בעצם מאלצים את המתיישבים לגור במקומות שהם לא רוצים. אולי הם רוצים לעבור לגור בתל-אביב? אם כבר, אולי כדאי להם לגור בשיח' מונס, ליד האוניברסיטה. הרי לפי תפיסת הפלסטינים גם המקום הזה אינו שייך למדינת ישראל. אולי הם רוצים לגור בשיח' מונס, שלפני 48' לא היתה שייכת לנו.

הם יכולים לגור גם בשיח' באדר.

אם אתם רוצים לעשות צדק עם המתיישבים צריך להעביר קודם כל את החוק, לחשוב אם באמת זה הפיצוי שמגיע להם. הפיצוי הזה הוא לעג לרש. לא יכול להיות שעל-פי הקריטריונים שנקבעו הקרקע שווה רק 50,000 שקל. נכון שערך הקרקע והפיתוח שם הוא 50,000 שקל, אבל מה יעשה אותו מתיישב עם סכום כזה. מה התשובה שלך, חבר הכנסת שוחט, אתה שרוצה כל כך לדאוג לאלה שרוצים להתפנות?

לא שמעת את דעתי בוועדה. אנחנו מדברים היום על מקדמה.

אתה רוצה לחלק כסף לאותם תמימים, כדי שיתפתו וייקחו את הפרוטות האלה ואחר כך יגידו לאחרים– בדיוק כמו בחוק הדיור הציבורי: לא לקחת בזמן, תאכל אותה. אדוני, עליך, כאיש ציבור וכמי שהיה שר האוצר, מוטלת האחריות להרים את האצבע נגד התוכנית הזאת כל עוד הכללים לא יהיו ברורים. בדרך הזאת אתם קורעים את עם ישראל ולא מאחדים אותו.

הלוואי שברוב דיוני ועדת הכספים הייתי רואה את כל חברי הוועדה מגיעים לדיונים, נחושים, עם עמדה נחרצת בכל נושא ונושא, בין אם זה נושא כלכלי ובין אם זה נושא חברתי. אבל ראו, כשמגיע נושא, שאין ספק שהוא שנוי במחלוקת ולכולם הוא כואב מאוד, כולם כאן. כל אחד מוכן, בגישתו הוא, לפתור את הנושא. לכן כשיש תקשורת והמולה מסביב לנושא, חדר הוועדה מלא. אני שמחה על כך, אבל אני רוצה שחבריי ייקחו את זה לתשומת לבם.

בישיבות האחרונות של ועדת הכספים האגף של הקואליציה היה ריק.

תאמין לי שלי כואב לא פחות מאשר לך או לכל אחד אחר. הגעתי להחלטה שלי ואני שלמה איתה, אבל כואב לי לא פחות.

אין ספק שבשבועיים האחרונים ממשלת ישראל, יחד עם הכנסת, הביאה למצב שתוכנית ההינתקות יצאה לדרך. השאלה היא אם חברי ועדת הכספים רוצים לתקוע מקלות בגלגלים של המהלך הזה. זה יכול להיות לגיטימי, אבל אני רוצה לדבר אליכם עם הכובע של יושבת-ראש ועדת המשנה לעסקים קטנים, מתוך גרונם של אלה שרוצים לקבל פיצוי עבור העסקים שהם רוצים לפנות משם. אתם לא יכולים להכריע גורלות של אלה שרוצים לצאת משם. שמעתי את הסיסמה "פינוי-פיתוי" – יש פה איזשהו בעל משפחה שמישהו מסוגל לפתות אותו? כל בעל משפחה, כל בעל עסק, שרוצה להתפנות, מגיע להחלטה הזאת מרצון.

אז קודם כל תעבירו את החוק.

אחד הדברים שגרמו לי להצביע בעד תוכנית ההתנתקות – ואני אמשיך להצביע בעדה – הוא שראיתי שבאלי-סיני למשל למעלה מ-50% רוצים להתפנות. לא אני היא זו שתשים בפניהם מכשול. אני האחרונה שאשים בפניהם מכשול. אם יש בעלי עסקים שרוצים להתפנות ורוצים לקבל את הפיצוי שלהם, אני אעשה הכל על מנת שהם יקבלו את זה.

כחוק.

אם צריך לעשות את זה גם תוך כדי המהלך לאישור החוק, נעשה את זה תוך כדי. נכון שאנחנו עושים דברים תוך כדי תנועה, אבל גם אם אנחנו עושים את הכל תוך כדי תנועה אנחנו צריכים להסיר את כל המכשולים ולהיות כלי עזר לאותם אנשים שרוצים להתפנות. מי שלא רוצה – שלא ייצא, שיבוא בדין ודברים אחר כך, אף אחד לא מכריח אותו.

אבל את מחוקקת חוק שאומר שאלה שלא רוצים להתפנות לא יקבלו פיצוי.

אם זו היתה ההעברה הראשונה בוועדת הכספים שאנחנו מאשרים בצורה כזאת, הייתי מבינה את ההתנגדות. תפקידי הוא לעזור לאותם אנשים ואני אעשה את זה. אני אעשה הכל, גם אם הדברים לא פופוליסטיים. אני מבקשת מחבריי לשים את כל הדברים האלה בצד. תפסיקו את כל הדברים הפופוליסטיים שאתם עושים מסביב.

מי שלא חושב כמוך זה פופוליסטי?

אני לא מדברת עליך. אני מאמינה שאתה מדבר מגרונך וגם שמעתי את הכאב בדבריך. לא כל חברי הוועדה כמוך.

אני מבקשת לאפשר לאותם בעלי עסקים שרוצים להתפנות משם לצאת בכבוד. זה תפקידנו.

אדוני היושב-ראש, אני מבקש ממך לדחות את ההצבעה הזאת עד כמה שניתן, משתי סיבות: א. כדאי להמתין ולראות אם תקציב 2005 יעבור בכלל בקריאה ראשונה. ב. סיבה זו הרבה יותר רצינית – כרגע אנחנו מתכוונים לקבל החלטה כאשר הראיס שוכב על ערש דווי ואין לנו אפילו סבלנות להמתין עד תום ימי האבל של הראיס. מה החיפזון הזה? חשבתי שבעקבות מה שקרה הבוקר נלמד קצת לקח. אבו-עלא ואבו-מאזן רצו לנסוע לפריז ולהכריז שערפאת הלך לעולמו. ראו מה קרה – סוהא, אשתו של ערפאת, לקחה מנהיגות והחליטה שלא, שערפאת יקום, יחיה, יהיה עוד מנהיג. ראו את התוצאות בפועל. אבו-מאזן ואבו-עלא נסעו בסוף? לא. זאת אומרת שהיא הכריזה שאין התנתקות, שאי אפשר לנתק את ערפאת מהמכשירים, ולכן הוא עדיין חי, ואנחנו לא נוכל להפיק מוסר מזה. עכשיו לא אשתו של ערפאת זועקת, אלא אשתו של ראש הממשלה – זו הקואליציה זועקת, אנשי הליכוד.

אדוני, אתה נסחף עם הדימויים. תבחר משלים יותר טובים.

כשהקואליציה עצמה זועקת ואומרת שהיא לא רוצה את ההתנתקות הזאת, אני חושב שכדאי לשמוע אותה ולהמתין. אנחנו בעצם רצים לעשות מהלך שבסופו של דבר הוא מוטעה, שנותן לגיטימציה לדרך שהממשלה הזאת עדיין לא התוותה אותו.

הוויכוח עתה אינו על תקציב ולא על סכום כזה או אחר. אני סומך על שר המשפטים שהוא לא ייקח למשרדו פרוטה אחת נוספת ללא צורך, בוודאי יעשה שימוש ראוי בתקציב. השאלה היא שאלת העיתוי ולכן אני מציע לסיים את הדיון הזה ואת ההצבעה לדחות לפחות בשבוע.

ואם תהיה התנתקות בפריז?

אני מציע לקבל החלטה שקולה ויותר עניינית. אני יודע שוועדת הכספים היא ועדה עניינית, לא פוליטית ולכן אני מופתע מסגנון הדיון כאן. אני מקווה שזה רק בנושא ההתנתקות.

אני לא רוצה לדבר על הנושא של ההתנתקות, זה לא הדיון כרגע. אני רוצה לפנות לאנשי המוסר שבינינו, שמדברים על היושר להוריד יישובים. אני פונה דווקא למצפונם וליושרם האישי של חברי הכנסת אורון ושוחט. ממשלת ישראל החליטה החלטה שאושרה בכנסת. ההחלטה הזאת אומרת שיש להעביר את חוק הפינוי. אחרי כן הממשלה צריכה להתכנס שוב ולהחליט אם היא רוצה להשתמש בחוק הזה ולהכריז על פינוי או לא. בהחלטה עצמה היא גם תחליט את מה מפנים ואת מה לא, כאשר היא תעשה פסק זמן בין דבר לדבר, כדי להחליט לאור התוצאות.

זו לא ההחלטה של הכנסת.

החלטת הכנסת שאושרה אומרת שמפנים את רצועת עזה.

יש פרוצדורה ויש פסק זמן בין שלב לשלב. אם הממשלה תחליט בכל זאת לפנות, זה יהיה לפי שלבים ובין שלב לשלב יעצרו כדי לחשוב. אני יודע שבממשלה יש קולות שאומרים שלאור מה שקורה אולי כדאי לעכב את זה, כי יכול להיות שאם תוך כדי זה יתברר שיש פרטנר ויתחיל משא ומתן ויתברר שאפשר להיכנס למסגרת של מפת הדרכים, יכול להיות שיהיו שינויים בעסק הזה.

היושר והמוסר צריכים לומר לנו שלפני שנכנסים ליישובים צריך לחשוב. אתם הרי אנשי התיישבות ואתם יודעים איזו מהומה אדירה תתחיל ברגע שיתחילו לשלם מקדמות. יש מחלוקות בתוך היישובים, אפילו בתוך המשפחות עצמן – בין בעל לאישה, בין הורים לילדים – אם להיכנס לתהליך הזה או לא. זה הרס אדיר. היושר היה צריך לומר שמסיימים את התהליך של חקיקת החוק, הממשלה תחליט בסופו של דבר אם היא רוצה לממש את זה ואם היא תחליט על הפינוי אז יש מקום לומר שהיא מקצה זמן – נניח חודשיים – לשלם פיצויים למי שרוצה. זה רק לאחר שיודעים כמה פיצויים, יש כבר חוק, הממשלה כבר החליטה והכל מסודר. במצב כזה הממשלה יכולה לומר שהיא נותנת חודשיים או כל תקופה אחרת למי שרוצה להתפנות ואז אפשר להתחיל לפעול כפי שאתם מבקשים היום לעשות ולהתחיל בפינוי. אבל היום, עוד לפני שיודעים אם החוק יעבור, איזה פיצויים יינתנו ואיך, ללכת להיכנס לתהליך נורא שיהרוס משפחות? אפשר לראות כבר עתה יישובים שבהם התושבים חלוקים ביניהם בצורה נוראה.

יותר מזה, אם הממשלה תיכנס לתהליך של משא ומתן, יהיה לה פרטנר והיא תרצה להגיע להסדרים, הרי היא תרצה לשלם משהו לצד השני ולכן היא תרצה שהתושבים יהיו שם ובאמצעות הפינוי שלהם לשלם את המחיר של המשא ומתן.

מכל הסיבות האלה, היושר, המוסר וההגינות אומרים שניתן להליכים שהממשלה והכנסת קבעו להתבצע ואז יהיה את הזמן לעשות את הפינוי מרצון. אני מבין את החשיבה של הממשלה שלא רוצה להגיע לעימות רק בסוף, אבל שתחליט קודם כל על הפינוי ואז יהיה לה מספיק זמן להחליט על פיצויים מרצון למי שרוצה. זה יהיה במצב שהכל כבר ידוע, הפיצויים מסודרים, יודעים בדיוק על מה מדובר וכו'. אחרי התהליך הזה, אם יהיו כאלה שלא ירצו להתפנות מרצון, יחלו בתהליך הפינוי. אני לא מסכים כמובן לדרך הזאת, אבל זה הגיוני וישר. לעשות מה שרוצים לעשות עכשיו, כשעדיין לא ידוע כלום, זה אומר להרוס את ההתיישבות ואת כל המשפחות שבה. מדוע? כדי שמישהו יוכל לומר: סידרתי אותם. מה אתם מרוויחים מזה? את הזמן הזה לפנות אנשים בלי עימות ניתן לכם אחרי כן. קחו חודש-חודשיים אחרי ההחלטה ותעשו את מה שאתם רוצים לעשות עכשיו. למה צריך להתחיל בזה היום, שנה לפני כן, כששום דבר עוד לא ברור ועוד לא ידוע, ולהרוס את הכל?

חבר הכנסת סלומינסקי, המסמך שמונח בפנינו הוגש על-ידי שר האוצר. כתוב: שר האוצר מבקש. זה אותו שר אוצר שאומר שהעסק צריך להיות מותנה במשאל עם. זה אותו שר אוצר שככל הנראה לא הולך לתהליך הזה בלב שלם. אז אם הוא, כשר אוצר, מביא פנייה לוועדה וחושב שזה העיתוי הנכון לעשות את זה, כל הארגומנטים שלך לא קיימים מבחינתי. אם שר האוצר היה חושב עשירית ממה שאתה אומר, הוא לא היה שולח לוועדה את הפנייה הזאת.

ראש הממשלה הגיש את הפנייה. רק פורמלית כתוב ששר האוצר מבקש.

חבר הכנסת שוחט, אני אתן לך תשובה בשני מישורים: קודם כל, אף פעם לא חשבתי שהמוסר שלך כלפי ההתיישבות הוא כמו של שר האוצר. כרגע דיברתי אליך, אל כל חברי הוועדה, ולא אל שר האוצר. דבר שני, אני יכול להעיד שאם זה היה תלוי בשר האוצר, הדיון היום לא היה מתקיים. אני מודיע לך באחריות שאם זה היה תלוי בשר האוצר, הדיון היום לא היה מתקיים. זה עניין של ראש הממשלה ולא של שר האוצר.

אני לא מתווכח כרגע על התוכנית עצמה. אני טוען רק שאפשר לעשות את התהליך הזה, אבל אחרי שנגמר כל ההליך החוקי ויש החלטה. רק אז תבואו ותאמרו שיש לתת תקופת זמן מסוימת למי שרוצה לקבל פיצויים מרצון, כדי שיתפנו ולא יהיה עימות, ואחר כך, מי שלא רוצה – יתעמתו איתו. זה לא צריך להיות כבר היום, שנה שלמה לפני שאתם יודעים מה יהיה, איך יהיה ואם בכלל יהיה. יכול להיות שיצטרכו ללכת על הליך שונה לגמרי, יכול להיות שירצו אפילו לשמור את המתיישבים הללו כבני ערובה להסכם. כבר היום להתחיל להרוס משפחות ויישובים וכו', זה על מצפונכם. אני מבקש, מתחנן, בואו נפסיק עם זה עכשיו ונחכה עד אחרי קבלת החוק.

נאמרו כאן הרבה דברים וגם תקפו את ממשלות ישראל לדורותיהן. אני חושבת שאנחנו צריכים להתקדם קדימה ולהפסיק לעסוק בעבר. זו אכן ישיבה פוליטית של ועדת הכספים והיא דנה בנושא ההתנתקות, שהוא נושא שנוי במחלוקת, שאומנם קורע את העם. בעיניי הוא המהלך המדיני החשוב ביותר. אין מה לעשות והרכבת הזאת יצאה לדרך ולכן חוק יישום ההתנתקות המעודכנת, כפי שהוא נקרא, עבר בכנסת, דרך אגב הוא עבר ברוב מוחלט.

הוא עבר רק בקריאה ראשונה.

זה תואם את העמדה הפוליטית שלי ולכן אני חושבת שאנחנו חייבים לעשות הכל כדי לאשר את הבקשות שמונחות לפנינו.

לעניין ה-5 מיליון – אני יודעת שהעבודה לה הם מיועדים היא עבודה רצינית שהפיקה לקחים מפינוי ימית. אני לא רואה שום בעיה לאשר את הבקשה הזאת.

איך את יודעת שנעשתה עבודה רצינית ואני לא יודע?

אני מכירה באופן אישי את מי שמרכז את העבודה הזאת.

לגבי הבקשה השנייה – אכן מדובר במקדמות לתשלום פיצויים ומתן פתרון לעסקים. אני חושבת שהאנשים שיושבים שם הם בגירים והם מקבלים את ההחלטות שלהם בעצמם. כאן אנחנו מאפשרים רק למי שרוצה להיערך. נראה לי שאנחנו צריכים לאפשר את המהלך הזה ולכן אני אצביע בעד אישור שתי הפניות.

חבר הכנסת שוחט אמר שהדיון פוליטי ולכן חשוב שתזכרו שמדובר באנשים. יש ויכוח בין ראשי ההתיישבות אם ההתיישבות היא ערך בפני עצמו, מטרה, או שהיא כלי לשירות הרעיון. רוב ההתיישבות באמת קמה ככלי בשירות רעיון. גם אז דיברנו אם לאורך שנים זה יכול להיות כלי משחק במגרש הפוליטי. לי יש עמדה בנושא הזה והיו לנו הרבה חילוקי דעות. אני חושב שמאז מלחמת השחרור השימוש בהתיישבות ככלי פוליטי להרחבת גבולות הוא שימוש לא נכון, אחרת היו מתיישבים לאורך הגבולות. ברור שהנושא הזה הוא בוויכוח בינינו, אבל מה שאף פעם לא היה בוויכוח הוא שאם אנשים, כתוצאה מהחלטות פוליטיות – כפי שאמרתם בצדק שממשלות ישראל שלחו אותם – צריכים להתפנות, אני חושב שזו פעם ראשונה בהיסטוריה של ההתיישבות שאתם משתמשים באנשים, בזכות הלגיטימית והראויה שלהם לקבלת פיצויים, ככלי משחק בכיוון ההפוך.

זה פיצוי? פיצויים על מה?

אם יציעו להם מיליון דולר, זה יהיה פיצוי?

כל השנים אמרנו שכאשר יישוב עולה להתיישבות המדינה נותנת לו אמצעים, העם היהודי עומד מאחורי זה וכו' וכו'. הכנסת אישרה את תוכנית ההתנתקות. נכון שחוק פינוי-פיצוי עבר רק בקריאה ראשונה, אבל הכנסת אישרה את החלטת הממשלה לגבי ההתנתקות.


אני חושב שהניסיון הזה כרגע להודיע שכל המתיישבים לא יהיו ראויים לקחת מקדמות עד שהמאבק הפוליטי לא יסתיים, הוא ניסיון להשתמש באנשים בכיוון ההפוך כחיילים על לוח שחמט. זה בפירוש לא מוסרי ולכן צריך לתמוך באישור הבקשות שמונחות לפנינו.

אותי כבר אי אפשר להפתיע. אחרי התרגיל המסריח של המיצובישי שבזכותו הועברה תוכנית אוסלו, אי אפשר להפתיע אותי בכלום. לא מדובר על סתם דיון פוליטי, אלא על סחיטה פוליטית ממדרגה ראשונה. מנסים לפעול עוד לפני שעברה ההחלטה הסופית, החלטה נוראית על גירוש יהודים, טרנספר יהודים. טרנספר ערבים זה מושג שהפך לקללה במדינה, אבל טרנספר יהודים זה בסדר וכולם שותקים. מנסים להעביר עכשיו בגניבה, בסחיטה פוליטית מגעילה, החלטה להוציא אנשים מבתיהם. הסחיטה הפוליטית הזאת תומכת בטרנספר יהודים. חברים, לא משנה מאיזה מפלגה אתם, הרי כולכם לא אוהבים את המילה "טרנספר" ולכן צריך להצביע נגד החוק הזה.

בעיניי החוק הזה הוא בלתי מוסרי ממדרגה ראשונה, הוא בושה וכלימה למדינת ישראל. מעולם לא נתקלתי בחוק כזה שכנסת ישראל חוקקה. אני רוצה לראות את חבר הכנסת וילן כשיודיעו לו שמכריחים תושב נגבה לעזוב את ביתו ושנותנים לו פיצויים על כך. בעצם אומרים לאנשים קחו פיצויים, אתם מגורשים. הרי לא נותנים כאן שום בחירה – אומרים חד משמעית: אתם מגורשים.

אני מוקיעה את ממשלת ישראל על החוק הזה ואני מקווה שהכנסת תתעשת ושיהיה רוב לא להעביר חוק שכך מבזה את מדינת ישראל.

רבותי, הדיון בנושא הזה תם.

ביקשתי תשובות לשאלות לגבי עבודה הוועדה – מספר העובדים, מספר השעות, מאיפה הכסף, מה הסכומים שכל אחד קיבל וכו'. אם יש לזה הצדקה, אולי אצביע בעד.

אם הוועדה מבקשת את פירוט ההוצאות, אנחנו נעביר לה.

הדיון בנושא הזה תם. על מועד ההצבעה אני אודיע בהמשך.

ממשלה שאין לה רוב בוועדה זו בושה וכלימה.

למה אתה מעכב את ההצבעה?

זה שחבר כנסת איוב קרא ואחרים לא משתתפים באופן קבוע בישיבות הוועדה זה לא אומר שהם לא צריכים להבין את מה שקורה בוועדה. הייתי שמח מאוד אם הייתם משתתפים יותר בישיבות והייתם רואים מה קורה, אבל אתם נעלמים ובאים רק כשיש דיון בנושאים מסוימים. בכל הצבעה בוועדה הזאת אני לא עושה מחטפים. לכן הודעתי שהדיון הסתיים ויהיה מספיק זמן כדי שכל אחד יוכל לבוא ולממש את זכותו להצביע. לא עשיתי מחטפים, אני לא עושה מחטפים ואני לא אעשה מחטפים, גם אם זה עוזר לי וגם אם זה לא עוזר לי.

לא חסר אף אחד מחברי הוועדה, אז למה לא להצביע עכשיו?

לא אמרתי שחסר. הדיון בנושא הזה תם ואמרתי שאני אודיע מתי תהיה הצבעה. בתור יושב-ראש הוועדה הזכות הזאת שמורה לי ולא לך.

אדוני היושב-ראש, אני מודה לך שאימצת את הצעתי לעכב את ההצבעה.




צו הבלו על דלק (הטלת בלו)(תיקון מס' 3 והוראת שעה), התשס"ד-2004

צו תעריף המכס והפטורים ומס קניה על טובין (תיקון מס' 26 והוראת שעה), התשס"ד-2004

אנחנו עוברים לדיון על צו הבלו על דלק (הטלת בלו)(תיקון מס' 3 והוראת שעה), וכן צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 26 והוראת שעה). אני מבקש ממר איתן רוב להציג את הדברים.

דנו בנושא הזה מספר פעמים כאן בוועדה. אני רוצה להזכיר לכם שהבאנו צו להעלות את הבלו על סולר ב-30 אגורות. ועדת הכספים לא אישרה לנו את זה ולבקשת יושב-ראש ועדת הכספים הבאנו צו עדכני לפיו בתקופת ביניים יש הקלה והעלינו את הבלו ב-20 אגורות בלבד. זה כבר מה-18 ביולי. לפני הוועדה מונח צו להעלות ב-30 אגורות את שיעור הבלו. זה ייעשה בהדרגה ולכן זה מחולק לשתי תקופות – עד חודש דצמבר זה יועלה ב-20 אגורות ועשר אגורות נוספות החל מחודש ינואר.

ניהלנו כאן בוועדה שורה של דיונים ואחד הנושאים המהותיים שעלה בהם היה שאנחנו מבקשים להעלות את הבלו על הסולר, זה כדי לתקן עיוות מתמשך וכדי לצמצם את הפער בין שיעור הבלו על סולר לבין הבנזין. זה בניגוד למה שקורה במקומות שונים בעולם. המשתמשים העלו שורה של טיעונים, שקשה שלא להתרשם מהם, לפיהם מצד אחד זה מייקר את העלות שלהם, ומצד אחר, כתוצאה מתחרות מצד גורמים שאינם מורשים ואין עליהם את אותן עלויות וחבויות שיש על המשתמשים המאוגדים, הדבר גורם לשחיקה בכושר התחרות. הועלו סכומים באמת מפחידים. לצערנו ולצערם הטענה היא שגורמי האכיפה השונים במדינה לא מצליחים לאכוף על המשתמשים הלא מאוגדים, שפועלים בצורה קצת שונה מאלה שמאוגדים, את כל החבויות. כך נפגע כושר התחרות שלהם בצורה מאוד מהותית. לטענתם הפער בעלויות בין המשתמשים המאוגדים לאחרים הוא פער של כ-20%.

התלבטנו איך אנחנו יכולים לפתור את הבעיה הזאת. חשוב לי לציין בפניכם שמדובר בבעיה פיסקלית בסדר גודל של 1.2 מיליארד שקל במונחים שנתיים. חשוב לי שתדעו את הנתון הזה. אנחנו רוצים להציע לעשות כאן מהלך שהוא מאוד אמיץ, די מהפכני ואשר ישנה באופן קיצוני את הגישה במשק האנרגיה. אנחנו מדברים על השוואת הבלו על בנזין וסולר במהלך חמש-שנתי, כאשר נייחד ונייתר שורה של מגזרים, דוגמת המשתמשים שיושבים כאן או התעשייה, ולהם ניתן מחירים מועדפים. זה יתבצע באמצעות מנגנון במערכת המס והמע"מ, על-פי הדיווחים החודשיים או הדו-חודשיים של הנישום. הדבר הזה יאפשר לנו להכניס התנהגות רציונלית בכל מה שקשור במשק האנרגיה. ההדרגתיות הזאת תאפשר הסבה הדרגתית של מכשירים – גנרטורים או מערכות חימום – לטובת הנושא הזה.

אנחנו מדברים על הסדר שיכלול שיפוי מס לכמה קבוצות של עוסקים, כמו רכב עבודה, מפעלים תעשייתיים למיניהם, מוניות וכו'. לפי הסדר זה העוסקים השונים ידווחו על צריכת הדלק שלהם באופן ממוחשב. אנחנו יודעים לקבוע את המפתחות של הצריכה השנתית והם לא יצטרכו לחכות שנה, אלא העוסקים יוכלו לקבל את ההחזר מידי חודש או לפי הדוחות למע"מ.

בסוף ההסדר שיעור הבלו על הסולר לתעשייה יעמוד על 68 אגורות והמשתמשים האחרים, כמו רכבי עבודה, ישלמו 50% משיעור הבלו. כפי שאמרתי, זה יתבצע במקביל לדוחות התקופתיים למע"מ. תנאי חשוב לזה הוא שהדיווח על צריכת הדלקים ייעשה באופן ממוחשב. יוצא שהסדר אחד זה מוציא את כל האוכלוסייה שלא מאוגדת, כל תעשיית החאפרים למיניהם, מההסדר והם לא יוכלו ליהנות ממנו, שכן הם לא יקבלו החזר ממע"מ. כך תיווצר הדיפרנציאציה והשימוש המוזל יותר יהיה למי שמאוגד ופועל על-פי ההסדרים של הרשויות השונות.


ההסדר הזה, ככל שיהיה מוקדם יותר, יהיה טוב למשתמשים – לתעשיינים, המובילים למיניהם וכו'. ההסדר יפתור בעיה מאוד מאוד מהותית לאלה שבישיבת הוועדה הזאת טענו שהשיעור הגבוה של הבלו שוחק את כושר התחרות שלהם עד כדי 20%. יחד עם הבעיה הפיסקלית שהמדינה מתמודדת איתה, שהיא רוצה לתקן את העיוות של פערים מאוד מאוד גדולים, כמעט פי שישה בשיעור הבלו בין הארץ לבין אירופה, ההסדר הזה נותן את הפתרונות לכל הדברים האלה.

אני מניח שיש לנציגי הארגונים כאן הערות והשגות לנושא. אני מציע לחבריי לקצר את הדיון הזה. מאחר שאני יודע שעוד אפשר לגשר על פערים ולא אצה לי הדרך בנושא הזה, הייתי מציע לפצל את צו הבלו וצו התעריפים, להשאיר רק את סעיפי 4 ולשלוח את הצדדים למשא ומתן נוסף. סעיפי 4 אומרים שהתוספת של 20 אגורות תהיה עד סוף השנה ולא תהיה העלאה נוספת ל-30 אגורות. אני מבקש שהצדדים יידברו ביניהם ולאחר שיגיעו לסיכום יגיעו לוועדה לאישור. אני מבקש שחבר הכנסת בנלולו ירכז את הנושא הזה מטעם הוועדה.

מי בעד הסיכום הזה?

הצבעה
בעד – הרוב

הצעת הסיכום התקבלה.

אני רוצה להודיע לכל חברי הוועדה שבשעה 13:30 נקיים את ההצבעה על שתי ההעברות התקציביות שהונחו על שולחננו בקשר למקדמות לפיצוי-פינוי. כמו כן, אני מבקש להודיע שיש הסכם קיזוז בין הליכוד לבין ש"ס לפיו חבר הכנסת אלי אפללו מקוזז עם חבר הכנסת יצחק כהן מש"ס.

הסכם קיזוז תופס רק במליאה.

לא אני החלטתי על הקיזוז. את ההודעה הזאת קיבלתי מטעם יושב-ראש הקואליציה.

חבר הכנסת בנלולו, אני מבקש שתחליף אותי בניהול הישיבה.

הצעת חוק מס הכנסה (תיקוני חקיקה), התשס"ד-2004

הנושא הבא על סדר היום – הצעת חוק מס הכנסה (תיקוני חקיקה), התשס"ד –2004.

הצעת החוק הזאת נועדה להכניס כמה תיקונים שנדרשים בהמשך לתיקונים שנעשו בחוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל, אשר נכנסו לתוקף ב-1 ביוני 2003. חלק מהתיקונים הם בחוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל וחלק מהתיקונים הם תיקונים בפקודת מס הכנסה בעקבות תיקונים שנעשו בחוק התוכנית הכלכלית בפקודת מס הכנסה.

התיקון הראשון - בפקודת מס הכנסה קיימת הגדרה של "פקיד שומה" שאומרת שפקיד שומה הוא לרבות עוזר פקיד שומה. אנחנו רוצים להוסיף גם סגן פקיד שומה, משום שבחוק התוכנית הכלכלית נקבעו כמה סמכויות שיוחדו לפקיד השומה עצמו, כמו למשל חילוט נכסים. לא היינו רוצים שסמכויות כאלה תעבורנה לעוזר פקיד שומה, אבל היינו רוצים שהן כן תהיינה בידי סגן פקיד שומה. במילים אחרות, פקיד שומה וסגן פקיד שומה חד הם לעניין הזה. מאחר שהיום אין הגדרה של סגן פקיד שומה, אנחנו צריכים את התיקון הזה.

התיקון השני – אנחנו רוצים לתקן את פקודת מס הכנסה שקבעה זיכוי לחייל וקבעה גם זיכוי לתושב יישוב מסוים, ולקבוע שמי שזכאי לזיכוי הן כחייל והן כתושב לא יוכל לקבל את הזיכוי פעמיים, אבל יוכל לבחור איזה מהזיכויים שהוא ירצה.

אני חושב שכדאי להשאיר את הזיכוי לחייל.

זה לפי בחירתו. הוא יכול לקבל איזה מהזיכויים שהוא ירצה – אם הזיכוי לחייל גבוה יותר, הוא יכול לקבל את זה. אם הוא נמצא ביישוב שהזיכוי בו הוא 25%, יכול להיות יהיה לו כדאי לקחת דווקא את הזיכוי כתושב ולא כחייל. בכל מקרה, זה או זה או זה, לפי הגבוה מביניהם.

היום יש לנו טעות בפקודה - היה זיכוי לחיילים ולתושבי יישובים גם לפני חוק התוכנית הכלכלית. בא חוק התוכנית הכלכלית, ביטל את הזיכויים שהיו קבועים קודם בתקנות וקבע אותם בחקיקה הראשית. בטעות שכחנו להוסיף את ההוראה שהיתה קיימת בחקיקה קודם לתוכנית הכלכלית על כך שאין פעמיים זיכוי, וגם לא היתה כוונה לתת זיכוי פעמיים, ולכן אנחנו רוצים לתקן. לא היתה כוונה לתת לחייל שהוא גם תושב יישוב גם זיכוי כחייל וגם זיכוי כתושב.

אני חושב שצריך לתת לו פעמיים – גם כחייל וגם כתושב היישוב. אני חושב שהטעות שנפלה היא טעות בריאה ואני מציע שאותו חייל שהוא גם תושב ביישוב בו נותנים זיכוי יקבל את שתי ההטבות. חייל הוא חייל לכל דבר ואני חושב שאנחנו צריכים לבוא לקראתו.

זה כפל הטבות שאף פעם לא היה.

זה כפל הטבה לחייל בלבד.

מדובר בשירות קבע ולא חייל בשירות סדיר.

נכון. זה אומר שאלוף משנה שגר במצפה רמון יקבל 50% זיכוי.

אם כך אני חוזר בי. חשבתי שמדובר בחייל סדיר.

בסעיף 119(ג) קבענו שבנסיבות מיוחדות אפשר לקחת ממנהל בחברה את המס שהוא ניכה מהעובדים ולא הועבר, אלא אם כן הוא הורשע או ששולם כופר. היתה כאן טעות, לא מדובר בעבירה שבגינה משולם כופר, אלא עבירה שבגינה משולם קנס מינהלי. לפיכך אנחנו רוצים להשמיט את המילים "שבשלם משולם כופר".

אני לא מבין את זה. עם כל זה שרוצים ללכת לקראת, דווקא פה קשה לי להבין את זה. כופר זה חלף הרשעה. כלומר, אם קבעתי למישהו כופר, בעצם הרשעתי אותו. אם רוצים להרים מסך ולהיות בעלי יכולת לקחת את הכסף שהמנהל ניכה מעובדיו ומחזיק אצלו, מדוע יש לתת לו צ'ופר?

אין כאן כוונה נסתרת. אין כופר בעבירה של אי העברת ניכוי מס. חבר הכנסת רצאבי, גם אני שאלתי את השאלה שלך, כי יחסית מדובר בעבירה חמורה. לפי סעיף 219 לא ניתן להטיל עליו כופר, אלא קנס מינהלי. זה בעצם אות מתה היום.

בכל מקרה זה לא מיטיב את מצבו, אלא להיפך.

סעיף 215א קובע קנס בשל אי הודעה על הקמת עסק חדש או הקמת עסק נוסף. הקנס שקבוע היום הוא קנס של 5,000 שקלים, בעוד שקודם לתיקון בחוק התוכנית הכלכלית הקנס היה קנס כאמור בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין, שהוא קנס של 67,300 שקלים. אנחנו חושבים שקנס של 5,000 שקלים הוא קנס נמוך מאוד לעבירה של אי הודעה על הקמת עסק. אנחנו נתקלים באנשים שבמשך שנים מנהלים עסק ובכלל אין להם תיקים במשרדי פקיד השומה. 5,000 שקל נקבעו בעקבות הסתייגות של חבר הכנסת גפני ואנחנו מבקשים להחזיר את המצב למצב שהיה קודם להסתייגות כפי שהתקבלה על-ידי חבר הכנסת גפני.

בעצם מבקשים להגדיל את הקנס פי עשרה. זו ענישה מאוד דרסטית, מאוד חמורה.

נכון. אנחנו באמת חושבים שצריך ענישה מאוד דרסטית ומאוד חמורה.

לפי סעיף 3 בהצעה אתם מבקשים שהתחולה תהיה רטרואקטיבית מיוני 2003.

נהיה מוכנים לרדת מהדרישה לרטרואקטיביות.

בסעיף 44 לחוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל אנחנו רוצים לציין בהגדרת "הכנסה" שגם הכנסה שיש לנכות בגינה היטל בשל העסקת עובד זר היא גם הכנסה באזור. יש פרשנות משפטית אם זה כבר קיים היום או לא. למען הסר ספק אנחנו רוצים להוציא את זה במפורש. גם פה, כיוון שהיתה מחלוקת משפטית, בניגוד להוראת התחילה, אנחנו מסכימים שהתחילה תהיה מיום כניסת החוק לתוקף ולא רטרואקטיבית.

הסעיף הבא הוא סעיף מיטיב. בחוק התוכנית הכלכלית עשינו הקטנת משכורת - מי שמקבל תלוש ממשרדי הממשלה רואה את זה כ"עידוד צמיחה" – ועתה אנחנו רוצים לקבוע שבתקופה שבה הוקטנה המשכורת של העובד לצורך עידוד הצמיחה, אנחנו לא נקטין את המשכורת כתקרה קובעת להפרשה לקרן השתלמות וגם לא לצורך חישוב פיצויי הפרישה שיגיעו לו בבוא היום. אנחנו נתחשב במשכורת הגבוהה כאילו היא לא הוקטנה.

הבוקר נאמר לי שיש בקשה להרחיב את זה לא רק לעובדי משרדי הממשלה והמגזר הציבורי, אלא גם עובדים בסקטור הפרטי שלצורך התייעלות הקטינו את משכורות העובדים, בתנאי שזה עומד בשלושה תנאים: א. ההקטנה נעשתה תוך שלושה חודשים מיום שנכנס חוק התוכנית הכלכלית לתוקף. ב. שזה יחול רק בתקופה שבה חלה ההקטנה לפי חוק התוכנית הכלכלית. ג. שהמעביד חתם על הסכם הקטנת שכר במסגרת הסכם או הסדר קיבוצי מיוחד עם הסתדרות העובדים הכללית.

היו הרבה פניות שטענו גם טענת אפליה. הטענה היא שהתוכנית הכלכלית נעשתה בגלל המצב הכלכלי. למגזר הציבורי נתנו אפשרות להמשיך להפקיד בקופות גמל על-פי המשכורת כפי שהיתה לפני ההפחתה. באו גם איגודים אחרים שרצו להגן על העובדים ואמרו שגם אצלם יש קיצוץ שכר באותה תקופה.

מי אלה האיגודים האחרים?

כל מיני מעסיקים שהגיעו להסכמים קיבוצים עם הגנה של ההסתדרות.

מה עם מי שאין לו הסכם קיבוצי?

מי שאין לו הסכם קיבוצי ולא נצמד אליו, זה קצת בעייתי, כי אי אפשר לדעת באמת שמדובר בהפחתת שכר.

את הדבר הזה אפשר לראות בתלוש. אם תראי שהמשכורת של העובד היא 10,000 שקל ומזה נוכו לו X% ולכן יש לו ברוטו רק 8,000 שקל ומפרישים לו על המשכורת המלאה, הרי המעביד עצמו לא יתרום מכספו סתם כיוון שכייף לו.

זה כדאי לשניהם.

למה לא להחיל את הכלל הזה על כולם? מדוע אני חייב להיות קשור בהסכם קיבוצי?

אנחנו חוששים מניצול לרעה.

אנחנו מדברים על כספים שהמעביד מפריש על הברוטו היותר גבוה לקופות גמל וקרנות השתלמות.

נכון, אבל יש הטבות מס, כמו למשל שבמועד ההפקדה בקופת הגמל זה לא נחשב כהכנסה. אני יכולה להיות עורכת דין שכירה והמעביד יכול לומר לי שהוא ייתן לי סכום מסוים אבל ההפרשה תהיה על סכום יותר גבוה.

ממי בעצם חוששים? חוששים מאותם אלה שיעשו טריקים. כיוון שזה חוקק באפריל 2003 והיום אנחנו כבר בסוף 2004, אם נראה את אותם תלושים מאותו תאריך שבו יצוין ברוטו מסוים, סכום מסוים ניכוי לעידוד צמיחה וכו', אפשר לדעת שזה לא טריק. אני מכיר מעסיקים מהמגזר הפרטי שניצלו את העניין הזה והורידו שכר. כמובן שזה בלי כל קשר להסתדרות. אם אותו מעסיק יעשה טריקים, הוא יעשה אותם היום, אבל אני יכול לראות מה הוא עשה במשך שנה ויותר. אם המעסיק הוריד סכום, ממה אני חושש?

אם נשאיר את התנאי שההסכם הזה עם העובד נעשה בתוך 90 ימים ממועד חתימת ההסכם הקיבוצי של המדינה, כדי שנדע שזה לא טריק?

אין לי בעיה את זה. מעסיק פרטי שתפס טרמפ על החלטת הממשלה וכו' ויישם את זה גם אצל העובדים שלו, אני יודע שזה הכל ביד נקייה ולא היו שם רמאויות.

כלומר, אם נראה שמישהו עשה את זה היום, נדע שזה ניצול, אבל אם נראה מעסיק שעשה את זה בסמוך לתוכנית הכלכלית, זה לא ניצול לרעה.

נכון, אבל אני לא דורש לראות הסכם כתוב, כי במגזר הפרטי לא תמיד נעשה הסכם כתוב. אם בתלוש המשכורת עצמו רואים שיש ניכוי למטרה זו, מבחינתי זה הסכם. אני לא צריך לראות בפועל נייר שבו חתומים הצדדים.

הדבר היחיד שמפחיד אותי בעניין הזה זה היישום והבדיקה. עידוד הצמיחה בחוק התוכנית הכלכלית לגבי משרדי הממשלה הוא דבר מאוד ברור. יכולים מעסיקים לבוא ולומר שהם לא כתבו את זה, אבל בעצם היו סיכומים בעל-פה. לעומת זאת, בהסכם קיבוצי כתוב שלכל העובדים בתחום מסוים, בגלל המשבר באותו תחום, מסכימים לקזז שכר.

מה עושה מעסיק פרטי שיש לו 30 עובדים והחליט לקצץ בשכרם?

איך אפשר לעקוב אחרי זה? יכול לבוא המעסיק ביום בהיר אחד ולומר שצריך לפטר שלושה עובדים או להוריד שכר לכולם.

אני יכול לספר לך מהפרקטיקה שמעסיקים פרטיים הורידו מהשכר והמשיכו להפריש לקופות הגמל וקרנות השתלמות לפי השכר ברוטו. מה תעשי במקרים כאלה?

אם בתלוש המשכורת של עובד כתוב שהפחיתו לו משהו, צריך להאמין לזה.

תעשו בדיקות מדגמיות, כמו שאתם עושים לגבי דוחות אחרים. יש לכם חמש שנים לבדוק את זה, תבדקו גם פה.

אני מסכימה אתכם במהות, אבל אני מאוד חוששת מהדיונים ומהיישום של זה.

לדעתי ניתן להחליט להחיל את ההוראה הזאת על כולם ולאו דווקא על מי שיש לו הסכם קיבוצי.

גם אני סבור שיש להחיל את זה על המגזר הפרטי.

היועצת המשפטית מציעה שאולי נקבע דרכי הוכחה בתקנות.

אבל שיהיו אלה דרכי הוכחה כפי שזה לגבי כל המשק. אני לא רוצה להפלות בין אחד לשני.

בכל מקרה יהיה התנאי שזה נעשה תוך שלושה חודשים מיום התוכנית הכלכלית.

לגבי המשק הציבורי אין בעיה וזה כפי שהסעיף אומר. לגבי המשק הפרטי זה הקטנה תוך שלושה חודשים מיום כניסתה של התוכנית להבראת כלכלת ישראל לתוקף ורק לגבי התקופה שבה חלה ההקטנה על כלל המשק, כאשר לגבי דרכי ההוכחה תהיה הסמכה לקבוע בתקנות.

תלוש משכורת הוא ההוכחה.

את התנאים צריך לקבוע בחקיקה ראשית ואת דרכי ההוכחה בתקנות. כמובן שהכל הוא לגבי התקופה שבה חלה ההפחתה, כלומר שביום שבו ייגמר הנושא של עידוד הצמיחה, זה ייגמר גם במגזר הפרטי.

חבר הכנסת רצאבי, אני מבקש שתמשיך לנהל את הישיבה במקומי.

כל ההסכמים על הפחתת השכר היו הסכמים ולא היו בחקיקה. את החקיקה עשינו רק לגבי הבכירים בשירות המדינה.

לא, זה היה לגבי כל עובדי המגזר הציבורי וזה נכנס לחקיקה.

היו שתי חקיקות – היתה הפחתה לבכירים ולאחר מכן היתה הפחתה לעידוד המגזר הציבורי כולו.

לגבי ההפרשות לקופות הפנסיה ולקופות הגמל – יש בפקודת מס הכנסה את האחוזים והתקרות שמותר להפריש.

נכון. זה כאילו לא היתה הפחתה. אם המשכורת של הבכיר היתה צריכה להיות 30,000 והיום הוא מקבל 28,000, לצורך ההפרשות הסוציאליות, מענק הפרישה וכו' זה כאילו הוא מקבל 30,000. ההפחתה היא רק במשכורת.

בסעיף 2(2) אני רוצה להוסיף את האמור בסעיף 45(ב).

האם את הזיכוי מההכנסה מקבלים לפי התקרה של המשכורת הגבוהה או לפי המשכרות המופחתת?

זה מהסכום הגבוה, כי אתה מפריש לפי הסכום הזה.

אני מבקש להביע הסתייגות לגבי סעיף 1 – הגדרת "פקיד שומה" – אני רוצה להזכיר שבתוכנית להבראת כלכלת ישראל דיברנו על מצב שבמקרה של חילוט לגבי אדם שנתפס באי רישום תקבול, זה ייעשה רק על-ידי פקיד השומה ולא עוזרו וכו'. ברגע שמשנים כאן את ההגדרה אנחנו צריכים לסייג את זה לגבי השימוע.

אנחנו נכניס את זה בסעיף 145ב(ד).

שם זה יהיה פקיד השומה בלבד למעט כל האחרים.

בסעיף המסים בחוק המדיניות הכלכלית שמונח עתה על שולחן הכנסת יש הרבה דברים שמבטלים פטורים. יש סעיף אחד שאינו רלוונטי, שמגדיר מחדש את מנהל רשות המסים. אני מבקשת לעשות טרנספוזיציה של אותו סעיף מחוק המדיניות הכלכלית ולהעבירו לכאן.

תיקון 53 יתקן גם את זה.

אנחנו מתקנים את זה ובעצם הופכים את הנציב למנהל.

אם כך, תכניסו את זה כבר כאן.

זה בתיקון שהוא בדרך.

זה כבר הגיע בחוק התוכנית הכלכלית ואפשר להוציא את זה משם ולהכניס לפה.

אני אקרא את ההצעה – הצעת חוק מס הכנסה (תיקוני חקיקה), התשס"ד-2004:

1. בפקודת מס הכנסה (להלן – הפקודה) -
(1) בסעיף 1, בהגדרת "פקיד שומה", במקום "לרבות עוזר פקיד שומה" יבוא "וכן סגן פקיד שומה, עוזר פקיד שומה" ואחריי "מינוים של פקיד שומה" יבוא "של סגן פקיד שומה". כאן ייכנס תיקון של הוועדה וייכתב: בסעיף 145 פקיד שומה למעט סגן פקיד שומה ועוזר פקיד שומה וכו'. בעצם יישאר רק פקיד השומה.
(2) בסעיף 11(ג), בסופו יבוא "ובלבד שאם הוא זכאי לזיכוי כאמור וכן לזיכוי לפי הוראות סעיף קטן (ב), הברירה בידו לבחור באחד מהם";
(3) בסעיף 119א(ג1), המילים "או ששילם כופר בשל עבירות לפי סעיפים אלה," – יימחקו;
(4) בסעיף 215א, בסעיפם קטנים (א) ו-(ב), בכל מקום, במקום "או קנס של 5,000 שקלים חדשים" יבוא "או קנס כאמור בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין, ופי אחד וחצי מסכום המס שנתחייב בו".

2. בחוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004), התשס"ג-2003 (בחוק זה – חוק התוכנית הכלכלית) –

(1) בסעיף 44(א), בהגדרה "הכנסה", בסופה יבוא "לרבות הכנסה כאמור שהופקה או שנצמחה באזור כהגדרתו בסעיף 3א לפקודה האמורה";
(2) בסעיף 80, אחרי פסקה (1) יבוא:
"(1א) ההכנסה, החיוב במס או הפטור ממנו, לפי העניין, לפי הוראות סעיפים 3(ה), (ה1), (ה3), או 9(7א) לפקודת מס הכנסה;";
כאן נוסיף את סעיף 45(ב) וכן שזה יחול גם לגבי מעסיקים פרטיים שהקטינו את השכר לעובדיהם תוך שלושה חודשים מיום כניסת התוכנית הכלכלית לתוקף. נציין שהתקנות יותקנו תוך 90 יום.

אני מבקש שתעבירו לאישורי את הנוסח הסופי.

לא נוכל להתקין תקנות תוך 90 יום.

בסוף השנה אנשים צריכים לגמור ניכויים. אם אתם לא יכולים לעמוד בזה, אל תעבירו תקנות. אפשר להחליט שמי שנוכה לו ואפשר לראות את זה בתלוש, לא צריך כלים נוספים לבדיקה. מי שיש לו תלוש, יבוא פקיד שומה ויעשה ביקורת בלי תקנות. אם הוא יתפוס אותו, שיעניש אותו.

יהיו ויכוחים בלי סוף.

חבר הכנסת רצאבי, אני מבינה את הקושי שאתה מעלה, אבל זה פרוץ מדיי.

גם כך מבחינתנו זו הרחבה רבה, שכן בהתחלה זה היה רק לגבי המגזר הציבורי.

גומרים לנכות ניכויים ב-31 בדצמבר ומעבירים אותם ב-15 בחודש שלאחר מכן. לאחר מכן אין יותר אפשרות להתחשבן על כלום. כלומר, מי שעשה מה שעשה וצריך היה לתקן, יש לו כחודש לתקן ולאחר מכן הוא לא יוכל לתקן רטרואקטיבית.

יעשו את זה מעתה ואילך.

מה יהיה לגבי מי שניכה בשנת 2004 ואפילו משנת 2003 שלא בהתאם?

זה יהיה מ-1 ביוני 2003.

את הסעיף הזה אנחנו מחילים רטרואקטיבית.

בוודאי, אחרת נהרוס עוד שנת מס.

האמת היא שאני לא יודעת מה לכתוב בתקנות.

מה את מציעה כדי לא לסבך את האוכלוסייה בדוחות מתקנים? מזה אני חושש.

תלושי משכורת לא יכולים לספק?

אפשר אולי לכתוב: ובלבד שהוכח להנחת דעתו של פקיד השומה שההפחתה נעשה וכו'.

ואז יבוא פקיד שומה ויאמר שדעתו לא נחה, כיוון שדעתו לא נחה אף פעם.

תלושי משכורת אמורים לשקף מציאות ואם מישהו מרמה בהם, הוא מרמה.

כשיש את המגבלה של שלושה חודשים, אפשר לראות את זה בתלוש המשכורת. כלומר, בחודש אפריל או מאי 2003 אנשים עוד לא חשבו לסובב את העניינים.

אבל יוכלו לטעון שהם לא קראו לזה עידוד צמיחה. יתחילו הרבה ויכוחים על הדברים האלה. לך תוכיח שזה היה לעידוד צמיחה. אני מסכימה אתך במהות, אבל אני לא יודעת איך מתמודדים עם זה בפועל.

אפשר לכתוב שבתלוש השכר יופיע שיש ניכוי, גם אם זה לא במילה המפורשת.

יבוא אחד ויטען שהוא לא כתב כי הוא לא ידע.

אני מציעה להשאיר רק הסמכה לשר האוצר להתקין תקנות.

אם אנחנו עושים הסמכה ולא עושים תקנות, זה לא יופעל. אני מתחילה לחשוב שהייתי עושה את זה רק במקום שיש הסכם קיבוצי, שם ברור לגמרי שמדובר בהפחתת שכר. אני לא יכולה להשתלט על כל בעל מכולת שמחזיק זבנית.

למעשה את אומרת שכאשר בא פלוני שמעסיק עובדים ותפס טרמפ על הנושא של הפחתה לעידוד צמיחה – אני מכיר מקרים כאלה – והוא ממשיך להפריש לפי הברוטו, יבוא פקיד השומה ויאמר לו שזה לא תופס.

אני חושבת על כל עורכי הדין שהקימו חברות ומושכים משכורות נמוכות. אנחנו לא נוכל להיכנס לכל המצבים האלה.

אנחנו הרי מדברים רק לעידוד צמיחה, רק על סכום מוגבל ולא על טריקים היסטריים.

זה גם יכול להיות 50% מהמשכורת.

בהחלט לא. תגבילי את זה למה שעשו במגזר הציבורי. אני לא מדבר על אדם שהמשכורת שלו היא 10,000 שקל והחליט על עידוד צמיחה 5,000 שקלים.

אני חושבת שזה מסובך. רצינו ללכת לקראת הציבור ולתת משהו, אבל זה חורג לגמרי.

אם כך, אני דוחה את ההצבעה על הנושא הזה, עד שנגבש מצב חדש. אני יכול לומר לכם בוודאות שיש אנשים במגזר הפרטי שהורידו שכר והצמידו את זה לניכוי שהיה במגזר הציבורי.






תקנות מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה)(פטור ממס מכירה)(תיקון והוראת שעה), התשס"ד

תקנות מס שבח מקרקעין (מס רכישה)(תיקון), התשס"ד-‏2004

התקנות האלה הן דברים פשוטים ומיטיבים. האמת היא שבכל פעם שאנחנו מביאים תקנות של פטור ממס מכירה אני אומרת שאני בכלל לא בטוחה שצריך, כי דין מס מכירה כדין מס שבח. פה אנחנו קובעים שבכל מקום שיש פטור ממס שבח, זה יהיה גם במס מכירה. יש פה את הדברים שהם בהוראת שעה – בכל הנושא של פינוי-בינוי תוארך הוראת השעה ויוארכו התקנות כמו שהן. כך גם לגבי חילוף. אני רוצה לתת פטור ממס מכירה בחילוף כל עוד הוראת השעה בתוקף וכאשר היא תוארך ויחול פטור ממס שבח בחילוף, יחול גם פטור ממס מכירה מחילוף. כמובן שאני רוצה לתת גם פטור ממס מכירה בדברים שאני כבר לא רואה אותם כחייבים במס שבח, אלא כחייבים ברווח הון לפי פקודת מס הכנסה. במקרה כזה ברור שאין מקום למס מכירה. לכן חלק זה בהוראת שעה וחלק הוראת קבע.

אני מעמיד להצבעה את תקנות מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה)(פטור ממס מכירה)(תיקון והוראת שעה), התשס"ד .

הצבעה
בעד – הרוב

תקנות מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה)(פטור ממס מכירה)(תיקון והוראת שעה), התשס"ד-2004, אושרו.

תקנות מס שבח מקרקעין (מס רכישה)(תיקון), התשס"ד-‏2004 – אנחנו רוצים להכניס שלושה תיקונים בתקנות מס רכישה: תקנה 12 לתקנות מס רכישה אומרת שעולה פטור ממס רכישה לתקופה של שבע שנים, אבל במניין שבע השנים לא תובא בחשבון תקופת שהותו בשירות סדיר. שירות סדיר הוא גם שירות חובה, אבל זה גם שירות קבע. זה אומר שאם אדם משרת בצבא קבע ומגיע לדרגת אלוף משנה ובגיל 50 רוצה לקנות וילה בכפר שמריהו, הוא פטור ממס רכישה כעולה. כמובן שלא לזאת היתה הכוונה. אדם בצבא קבע הוא כמו עובד והכוונה היתה רק לשירות חובה. לפיכך אנחנו מבקשים לכתוב שירות חובה ולא שירות סדיר. כמו כן אנחנו רוצים לקבוע שבמניין שבע השנים לא תיכלל גם תקופה של שירות לאומי, כי בעצם היום יש פה איזושהי אפליה.

אנחנו רוצים לקבוע פטור ממס רכישה לדברים שאנחנו רואים אותם כחייבים לפי פקודת מס הכנסה ולא לפי חוק מיסוי מקרקעין, וכן רישום ניירות ערך למסחר בבורסה ופירוק של איגוד מקרקעין שחלות עליו הוראות סעיף 93 לפקודה ולא הוראות חוק מיסוי מקרקעין. זה בעצם יישור קו – אנחנו מוציאים את זה מתחולת חוק מיסוי מקרקעין ואנחנו גם לא רוצים שיחול מס רכישה. כל זה רטרואקטיבית מ-7 בנובמבר 2001.

דרך אגב התחולה הרטרואקטיבית היא גם לגבי תקנות מיסוי מקרקעין, מה-7 בנובמבר 2001.

אני מעמיד להצבעה את תקנות מס שבח מקרקעין (מס רכישה)(תיקון), התשס"ד-‏2004.


הצבעה
בעד – הרוב

תקנות מס שבח מקרקעין (מס רכישה)(תיקון), התשס"ד-‏2004, אושרו.

התחולה לגבי שירות קבע היא החמרה ולא הקלה.

אני רוצה להבהיר: ביטול ההקלה לגבי שירות קבע יהיה מיום פרסום התקנות. הפטור ממס רכישה יהיה מיום 7 בנובמבר 2001.

לגבי הצעת חוק מס הכנסה (תיקוני חקיקה) – דיברתי עם מר אוסקר אבו-ראזק והוא מסכים שסעיף 2 יחול גם על עובדים שאין להם הסכם קיבוצי בתנאי שהקיצוץ בשכרם היה תוך 90 יום מהיום שזה חל על כלל המשק. תנאי נוסף הוא שזה לא יחול על בעלי שליטה. זה מצמצם את הבעיות של תכנונים.

אני מבקש שתעבירו אליי נוסח בהתאם.

מתי נקבל את התקנות?

לא יהיו תקנות, יש תיקון של הנוסח. מה ההליך הפורמלי כדי לסיים את הנושא הזה?

אתה יכול להביא להצבעה את הנוסח כפי שהקראנו בתוספת התיקונים שהוספנו. סעיף 3 – סעיף התחילה – נמחק, זאת אומרת שלא תהיה רטרואקטיביות לגבי יתר הסעיפים. הרטרואקטיביות היחידה שתהיה היא לגבי סעיף 2(2) שייכנס לתוקף מיום תחילת התוכנית להבראת כלכלת ישראל. את סעיף 2(2) נתקן בהתאם לפרמטרים שנאמרו כאן.

בסדר. אני מעמיד להצבעה את הצעת חוק מס הכנסה (תיקוני חקיקה), התשס"ד-2004.

הצבעה
בעד – הרוב

הצעת חוק מס הכנסה (תיקוני חקיקה), התשס"ד-‏2004, אושרה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית.



(הפסקה)

אני מבקש לחדש את הישיבה. אני מבקש שרק חברי הכנסת יישארו בחדר. אני מבקש להודיע שזה עתה קיבלתי שיחת טלפון נרגשת מחבר הכנסת אלי אפללו, שאמר לי שכפי שבמליאה הוא עמד על זכותו לבוא ולהצביע, הוא מבקש לבחון עם רופאיו את האפשרות להגיע ולהצביע בוועדת הכספים. אני חושב שזה הומני מאוד להיעתר לבקשתו ולכן אני דוחה את ההצבעה על ההעברות התקציביות עד אשר תהיה לי תשובה מחבר הכנסת אלי אפללו.

למה צריך לנהוג כך? אם היה לך רוב היית עושה את זה?

אני מודה לכולם, הישיבה נעולה.



- - - - - - -



הישיבה ננעלה בשעה 14:00