ישיבת ועדה של הכנסת ה-16 מתאריך 09/11/2004

90 שנה לג'יונט ישראל: קידום החינוך והבריאות במגזר הערבי

פרוטוקול

 
90 שנה לג'וינט ישראל: קידום החינוך והבריאות במגזר הערבי

5
הוועדה לזכויות הילד
9.11.04

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס'

מישיבת הוועדה לזכויות הילד
מיום שלישי, כ"ה בחשוון, התשס"ה (9 בנובמבר, 2004) בשעה 11:00
סדר היום
90 שנה לג'וינט ישראל: קידום החינוך והבריאות במגזר הערבי
נכחו
חברי הוועדה: מיכאל מלכיאור – היו"ר
יעקב מרגי
מוזמנים
חה"כ גאלב מג'אלה
משרד החינוך התרבות והספורט
עירית לבנה – מפקחת על הבריאות
חטיב עבדאלה – הממונה על החינוך הערבי
יוסף חמדן – עוזר הממונה על החינוך הערבי
ד"ר ג'יהאד גישה עיראקי – מפקחת ארצית על גני ילדים במגזר הערבי
משרד הבריאות
חנוביץ מירה - סגנית מפקח ארצית, שירותי בריאות הציבור
נירה ברעם – אחות בריאות הציבור
משרד הרווחה
עמירה מנסור – מפקחת מחוזית, חיפה והצפון

יוסף נאשף – מנהל שירות פסיכולוגי במזרח ירושלים
המועצה הלאומית לשלום הילד
ד"ר יצחק קדמן
אופיר אענת
מכון ברוקדייל
אימאן עואדיה

מוריה אשכנזי – יו"ר חטיבת אחיות בריאות הציבור טיפות חלב בי"ס
רחל וקסמן
מנאל ג'ומעה – אחות טיפת חלב, טייבה
"אשלים"- ג'וינט ישראל
שרה הירשהורן
דבורה פריד
בטי כהן
סיונה ולפר
שמואל בן טובים

נדיה חילו – מרכז הירש
גדי רוט – "בטרם"
פאריד אבו גוש – קרן לפיתוח תכנית מזרח ירושלים
טארק חט'יב – נציג מועצת התלמידים
מנהלת הוועדה
רחל סעדה
קצרנית
לאה קיקיון


90 שנה לג'וינט ישראל – קידום החינוך והבריאות במגזר הערבי
היו"ר מיכאל מלכיאור
שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה. הישיבה הזו היא מעבר לישיבה רגילה, בנושא שאנחנו מטפלים בו. זו גם ישיבה חגיגית שאנחנו מקיימים לציון 90 שנה לפעילות של הג'וינט, פעילות שהיא לא רק בישראל אלא בכל העולם, בהרבה מאד מדינות – למעלה מ- 40 מדינות. כל מי שעסק בעולם היהודי לפחות מאז תקופת מלחמת העולם הראשונה יודע על המשמעות והתרומה של הג'וינט במיוחד בנושא החברתי, בכל רחבי העולם. אני בין אלה שסבורים שהעתיד שלנו, גם כעם יהודי וגם כמדינת ישראל, שכולל, כמובן, גם את ציבור המיעוטים בישראל, שהעתיד ייקבע קודם כל ביחסים החברתיים בינינו. אין שום ספק שהתרומה של הג'וינט היא משמעותית מאד. יחד עם זה צריך להגיד שזה לא צריך לפתור את מדינת ישראל מלעשות את חובותיה. זה לא תחליף למדינה. לפעמים מגיעים למסקנה שזה תחליף. אנחנו נגיע לשאלה הזו בהמשך.
יעקב מרגי
כמו שאחד בא לסייע ובסוף הוא זקוק לעזרה.
היו"ר מיכאל מלכיאור
כן. וכמובן – שהפעילות של הג'וינט, מאז שפרופ' ורבורג התחיל, בנובמבר, 1914, וכל הסיפור ידוע, הדברים מאד השתנו, וכל הזמן צריכים להיות עם האצבע על הדופק לגבי השאלה איפה הצרכים הכי גדולים, איפה למקד את הפעילות.

אני רוצה לומר שמאד שמחתי שבחרנו דווקא בנושא הזה בשביל לחגוג עם הג'וינט בוועדה לזכויות הילד, בעניין של מה קורה בנושא של החינוך בגיל הרך במגזר הערבי במדינת ישראל, כי זה דבר יחסית חדש, והג'וינט פה הוא גם חלוץ בתחום הזה, להבין שהעולם היהודי יבין שהשוויון, שוויון הזדמנויות וההשקעה במגזר הערבי פה זה עניין גדול מאד של העולם היהודי. זה דבר שלא היה מובן מאליו. יש עדיין יהודים בעולם, שמשום מה חושבים שמדינת ישראל נמצאת באיזשהו מקום בין מקסיקו לקנדה, בערך. מתברר שאנחנו לא נמצאים שם, ושאנחנו נמצאים פה, עם השכנים שיש לנו פה, מסביב, ואנחנו נהיה פה, לדעתי – לעולמי עד – ואני מאמין בזה באמונה שלמה, ויחד עם זה יש לנו בתוך מדינת ישראל אוכלוסייה של מיעוט אתני, תרבותי ולאומי. ההשקעה של העולם היהודי במיעוט הערבי פה, כדי להגיע לשוויון הזדמנויות – ואני שוב אומר: זה לא מוטל רק על הג'וינט, זה מוטל קודם כל על מדינת ישראל. לצערי, מדינת ישראל לא עושה מה שהיא צריכה, בתחום הזה. אז טוב שיש לנו חלוצים לפני המחנה, ואני רואה את התוכנית הזו, שאנחנו נשמע עליה היום – התוכנית שמורכבת מכמה וכמה חלקים של הטיפול בגיל הרך, בהורים, במנהיגות חינוכית, אחיות, אבות וכל החלקים את התוכנית – אני רואה את זה כמעין דגם, מה שקוראים "פיילוט" למה שמדינת ישראל צריכה אחר כך לקחת. זה נכון שגם המדינה היא שותפה לתוכנית. זה לא מספיק. היה לנו את ההזדמנות לפני כמה שבועות, את השמחה הגדולה להשתתף בחנוכת המרכז הגדול בנצרת, לילדים עם צרכים מיוחדים. זה פרויקט שהייתי מעורב בו מההתחלה, לפני שבכלל מישהו חשב על הפרויקט הזה, גם בהגות וגם בהשגת התורמים ובשיתוף פעולה. זה דבר נפלא, אבל התוכנית הזו לא היתה מתבצעת לולא הג'וינט היתה נכנסת עם כל הידע, כוח האדם והמיומנות. היום המרכז הזה משרת כ- 500 ילדים כל יום, עם המיטב שיש במדינת ישראל בתחומים של טיפולי פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק וכל המרכיבים השונים שניתנים לילדים שם. רוב הילדים שם הם ערבים, אך יהיו גם ילדים יהודים, כמובן. זה ייתן להם סיכוי להשתלב באופן מלא ולהיות אזרחים שווי זכויות ושוווי הזדמנויות בעתיד. זה נעשה בשיתוף עם הג'וינט, והג'וינט הוא חלוץ לפני המחנה, ואני רוצה לברך על כך בפתח הישיבה.

אחרי שאמרנו את הדברים אנחנו ניתן את זכות הדיבור לגב' שרה הירשהורן, חברת הנהלת הג'וינט ישראל.
שרה הירשהורן
אני רוצה לנצל את ההזדמנות להודות ליושב ראש הוועדה וחברי הוועדה על ההזדמנות להציג את התוכנית המיוחדת הזו, וגם להגיד כמה אני שמחה לראות את החדר מלא בשותפים שלנו. כפי שאתה אמרת – הג'וינט לא פועל לבד, אלא עם שותפים, והשותפים העיקריים בתוך משרדי הממשלה וגם העמותות, ובמקרה הספציפי הזה – גם עם פדרציית סן פרנסיסקו. יש לנו כאן נציג שלהם, ואנחנו מאד שמחים.

כפי שנאמר כאן, הסיפור של הקמת הג'וינט בישראל התחיל בשנת 1914, וכך שאנחנו חוגגים 90 שנה. לפניכם, המברק המפורסם שהתחיל את הפעילות של הג'וינט, כאשר הנרי מורגנתאו, שהיה שגריר ארצות הברית בטורקיה אז, שלח מברק יחסית קצר וצנוע לג'ייקוב שיף, שהיה יהודי יקר מניו יורק, וביקש ממנו לגייס 50,000 דולר במהירות לעזרת הנזקקים פה, בארץ ישראל. זה התחיל את הג'וינט ומאז אנחנו פועלים ללא הפסק, 90 שנה בתוך מה שהפך להיות מדינת ישראל.
היו"ר מיכאל מלכיאור
אני לא יודע אם כולם מכירים את ההיסטוריה של הג'וינט. זה נקרא ג'וינט בגלל שיתופי הפעולה של ארגונים שונים שכל אחד מהם בדרך כלל מניף את הדגל שלו, והם מאד חרדים למיקום ולתחום שלהם. הגיעו למסקנה שאם באמת רוצים להועיל, אז כל הגורמים חייבים ללכת יחד, ולכן זה נקרא ג'וינט. היו אז שלושה ארגונים מרכזיים שכולם הלכו יחד, ויצרו את ההיענות לבקשה הזו.
שרה הירשהורן
באמת אנחנו רואים פה בשקף שהיתה התפתחות של תפקיד הג'וינט בארץ, לפי המצב הנדרש. לפני קום המדינה, הג'וינט עשה כל מיני פעולות שהיו נדרשות. ברוך השם, כאשר הוקמה המדינה, הג'וינט התחיל לשנות את צורת הפעולה שלו, וכבר בשנת 1969 הג'וינט נקט בכמה עקרונות מסוימים, והעיקרון הבסיסי הוא שהג'וינט לא בא להחליף את מדינת ישראל, ולא צריך לעשות את הפעולות שהיא עושה ועושה בנאמנות – אלא לעזור, ולעמוד על ידה, ולעבוד אתה בשיתוף פעולה. אלה הם העקרונות שלפיהם אנחנו פועלים היום, וכפי שאתם יכולים לקרוא – עיקרון שיתוף הפעולה הוא אחד הדברים הכי חשובים לג'וינט. זו שותפות שהיא גם בין יהודי ארצות הברית, שהרי 140 חברי ה- board של ארגון הג'וינט הם נציגים של הקהילה האמריקאית היהודית, וגם של קנדה וגם קצת מאנגליה. לכן זו שותפות בין יהודי צפון אמריקה ועם ישראל, ולא רק זה – ברמה של המדינה, השותפות היא עם הממשלה, עם הרשויות, עם העמותות וכמובן – לפעמים עם הפדרציות והתורמים הספציפיים.

הג'וינט עובד באופן א-פוליטי, ועוזר לנו לפעמים לבוא אל השולחן כמי שאין לו אינטרסים פוליטיים בשולחן, ולהכין כמה דברים. העיקרון הכי חשוב בג'וינט היום הוא שאנחנו מפתחים שירותים ולא מחזיקים אותם. כלומר – אנחנו מפתחים את השירותים יחד עם השותפים שלנו, ועל בסיס מידע שיש לנו דרך מאיירס-ברוקדייל, שזה מכון ששייך לג'וינט, ושעושה מחקר בכל הנושאים שהג'וינט מעורב בהם, בארץ, מפתח את השירותים, נכנס ועוזר לבצע, לממן, ולהרחיב את השירותים, אבל אחר כך יוצא מהתמונה. הג'וינט לא מחזיק שירותים לטווח ארוך פה, במדינת ישראל, בכלל. זה עיקרון מאד חשוב לנו, שאתם תיראו אותו גם בתוכנית שנציג עוד מעט.

דבר אחרון – האוכלוסיות שהג'וינט מטפל בהן כרגע, ויש לנו כרגע גם נושא רוחב של תעסוקה, וכפי שאתה רואה: השלמה של מחקר ופיתוח, שעוזר לנו מאד. לסיום – בשקף הבא אתם רואים כמה כסף הושקע בפיתוח של השירותים, ואתם רואים שפחות מחצי מהתקציב הוא באמת ממימון חו"ל, כלומר – הממשלה שותפה בתוכנית, כמו בכל התוכניות של הג'וינט, ורוב הכסף בא ממקורות פה, בארץ, בעיקר משרדי ממשלה, וגם תורמים מפה וממקומות אחרים.

אני עוד אגיד שהתוכנית שעליה אנחנו מדברים היום היא תוכנית של "אשלים". זו שותפות שהוקמה ב- 1998 כשותפות בין ממשלת ישראל, הג'וינט ופדרציית ניו יורק. היום נדבר על פדרציית סן פרנסיסקו אבל ניו יורק הם אלה שהקימו יחד אתנו את "אשלים". "אשלים" הוקם כדי לפתח שירותים עבור ילדים בסיכון והמשפחות שלהם. יש לכם חומר בתיק, ואני לא אאריך. "אשלים" מתעסקת בתוכניות בכמה תחומים. הכל מפורט פה. אחד התחומים העיקריים זה פיתוח שירותים לגיל הרך, והתוכנית שנדבר עליה עכשיו היא תוכנית של הגיל הרך.
קריאה
ובטיחות ילדים.
שרה הירשהורן
כן, בטיחות ילדים. אני שמחה, ברשותך, להציג את דבורה פריד, העמיתה שלי, שהיא ראש תחום ב "אשלים", ממונה על כל נושא הגיל הרך.
דבורה פריד
אני אמשיך מסוף הדברים ואילך – כמו שהציגו אותי, אני ראש תחום הגיל הרך ב "אשלים", ואנו עוסקים בפיתוח של תוכניות שונות לאוכלוסיות שונות. כרגע זה מתבטא בשותפות המיוחדת הזו שהיא פיתוח תוכניות לילדים בגיל הרך בחברה הערבית. בסוגריים אפשר לומר שזו לא הפעילות היחידה שאנחנו עושים במסגרת הגיל הרך ב "אשלים" אלא שזו אחת מתוך הפעילויות והיא מקבלת חשיבות מאד גדולה.

קראנו לשותפות הזו "שותפות אחד". כפי שאתם רואים לפניכם – היא מכונה כך בשלוש שפות – ובאנגלית זה ראשי תיבות. אנחנו נתנו לתוכנית את השם מתוך הרבה מאד מחשבה. המילה "אחד" בעברית מגלמת בתוכה הרבה מאד משמעויות. "אחד" זה להיות ראשון, להיות חלוצי, ובמובן העמוק "אחד" מדבר על אחדות. בעצם, בפרויקט הזה אנחנו רוצים להראות שאנחנו, יהודים וערבים, דואגים יחד לעתיד של הילדים הצעירים שלנו במדינת ישראל. זאת בעצם התפיסה שמנחה את הפרויקט הזה לאורך כל הדרך. אנחנו רוצים לעשות משהו ביחד לטובת ילדים ערבים במדינת ישראל, כחלק מהעובדה שאנחנו חושבים שאם בחברה שלנו כל הילדים יקבלו שירותים טובים יותר, תוכניות טובות יותר – לכולנו יהיה טוב בה. זה השם של התוכנית, שותפות "אחד". יושבים אתי כאן הרבה אנשים שהם שותפים ביום יום לעשייה המרובה. אין לנו את הזמן להציג את כולם, אבל אני רוצה להודות להם, לא רק למי שהגיע לפגישה הזו אלא למי שעושה את העבודה בכל יום.

מה היא בעצם שותפות "אחד"? זו שותפות שנרקמה בין הפדרציה היהודית של סן פרנסיסקו, "אשלים" של ממשלת ישראל באמצעות משרדי הבריאות, הרווחה, החינוך, האוצר והביטוח הלאומי. כל אלה הם שותפים לכל הפרויקט. הם שותפים בכמה מובנים – במובן של "בלי לחם אין תורה" – במימון, והם גם שותפים בפיתוח המקצועי של התוכניות. החלק הזה הוא החלק המאד מוצלח בתוכנית, שכן בפיתוח התוכנית ובמעקב אחריה, ובניהול שלה, אנחנו מקבלים שיתוף פעולה של כל אחד ואחד מהשותפים האלה. אתמול חזרתי ממפגש עם הנציגים שלנו בסן פרנסיסקו. אני מוכרחה לומר שלראות פדרציה יהודית שמקדישה את עצמה לטובת ילדים ערבים במדינת ישראל, יש בזה משהו מאד מרגש ומאד לא שכיח. אני חושבת שזה משהו שאנחנו צריכים עדיין להתפעל ממנו. זה לא משהו יום יומי.
יעקב מרגי
ברשותך – השבוע התפרסם בנגב שאחת מהקהילות היהודיות תומכת בכפרים הבלתי מוכרים של הבדואים.
דבורה פריד
זה חלק מהפרויקט הזה. זה "אשלים". אני באמת רוצה לציין את זה כי המסירות שלהם לתוך הנושא הזה באמת יוצאת דופן.

מה המטרות שלנו, באופן כללי? בגדול, המטרה היא להבטיח שוויון הזדמנויות. אנחנו רוצים לגרום לשינוי במדיניות ובסדרי העדיפויות ברמה הלאומית וברמה המקומית, ואנחנו רוצים, כמובן, להעמיק את השיתוף והמעורבות של ההורים ושל הקהילה בקידום ילדים בגיל הרך.

אם נראה את השקף הבא – זו היא ההתפלגות של מספרי הילדים בגיל הרך בין החברה היהודית לחברה הערבית, כשבסך הכל אנחנו מדברים על גילאי לידה עד גיל 6, על כ- 897,000 ילדים בארץ, ותוכלו לראות שההתפלגות היא ש- 73% מתוכם הם ילדים יהודים, ו- 27% הם ערבים. הנתונים נכונים לשנת 2001, אלה הנתונים האחרונים ביותר שיכולתי להגיע אליהם.
היו"ר מיכאל מלכיאור
אחוז הילדים הערבים גדול יותר היום. בדקנו לפני כמה חודשים. אנחנו מדברים על כמעט 30%.
דבורה פריד
נכון. כשהתחלנו את התהליך, אחד הדברים שאתה רואה מיד כשאתה נוגע בחברה הזו היא שתחומי החסר הם כל כך רבים, וכמעט בכל תחום שבו אתה נוגע אתה מוצא חסר. ניסינו לקבץ את זה למספר תחומים כדי שנחליט מכאן והלאה לאן דרכנו. הבנו מהר מאד שאם נרצה לגעת בכל תחומי החסר, למיניהם, זה יהיה בבחינת "תפסת מרובה – לא תפסת" כי לא נוכל לעשות שום דבר. לכן החלטנו שאנחנו מתמקדים בשלושה תחומי חסר, מתוך ידיעה כאובה שביתר אנחנו, לפחות במסגרת הפרויקט הזה, לא נוכל לגעת, לפחות לא שלב הזה. לכן בחרנו בשלושה תחומים.

התחום הראשון הוא כל הנשא של פיתוח כוח אדם מקצועי בתחומי החינוך, הרווחה והבריאות. זה תחום מאד חסר, כי חסרים אנשי מקצוע מומחים בתחום הגיל הרך, בשלושת המקצועות האלה. יש, אבל לא מספיק, והרבה פעמים אנחנו נתקלים בתופעה שיש לנו תוכניות מאד טובות ואין לנו כוח אדם שיבצע אותם. לכן אחד הדברים שאנחנו יודעים הוא שאנחנו צריכים למקצע את האנשים, להיות ספציפיים, מקצוענים בתחום של הגיל הרך. זה אחד הדברים שאנחנו עושים – אנחנו מקדישים הרבה מאד מהתוכניות שלנו לכל התחום של התמקצעות וחינוך כוח האדם.

הנושא השני הוא בעצם הנושא הבסיסי שאנחנו מדברים עליו בכלל, ב "אשלים" הוא כל הנושא של תמיכה בהורים והורות. כשאנחנו מדברים על ילדים צעירים, ברור שאי אפשר לדבר על הילד מבלי לדבר על הקונטקסט המשפחתי שלו, בלי לתמוך בהורים, בלי לעסוק בנושא הזה של הילד וההורה, במסגרת המשפחתית שלו.

הנושא השלישי הוא נושא שחברינו הערבים הצביעו עליו כחסר מאד גדול, והוא הנושא של אוריינות. ילדים רבים מתקשים מאד במעבר לכיתה אל"ף בשל העובדה שיש הבדל מאד גדול בין השפה המדוברת לשפה הכתובה, וכשילדים שמגיעים לכיתה אל"ף, שלא נחשפו לשפה כתובה בצורה טובה ובצורה מעמיקה, מתקשים מאד לרכוש את יסודות הקריאה והכתיבה, וכבר בכיתה אל"ף מגלים הרבה מאד קשיים. לכן, החברים הערבים שלנו בוועדה מאד כיוונו אותנו לקחת את התחום הזה כתחום להתמקד בו.

כל התוכניות שאנחנו מפתחים בעצם נכנסים לאחת מהקטגוריות האלה. אני אגיד מספר משפטים, מבלי להכביר בפרטים, על התוכניות. אם תרצו לשאול, אשמח להרחיב.
היו"ר מיכאל מלכיאור
הדברים גם מפורטים מאד בחומר הכתוב שהוגש לכם.
דבורה פריד
התוכנית הראשונה היא תוכנית שנקראת "מבטים" או אטלאלט בערבית. זו תוכנית השתלמות לגננות שעובדות בגני הילדים – טרום חובה וחובה. הגננות לומדות שם בעצם בשני מסלולים: איתור ילדים עם קשיים התפתחותיים ואיתור ילדים בסיכון. זה נושא מאד לא פשוט כאשר מדובר בחברה הערבית. זה נושא שהיה צריך לעסוק בו בהתאמה בין תרבותית, וחשוב כיצד מעבירים את הנושא הזה בצורה הטובה ביותר עבור גננות שעובדות עם הילדים בקו הישיר. היינו צריכים להכשיר מנחים כדי שיוכלו להתמודד עם הנושא הזה. לקחנו את המיטב שמחברינו הערבים – יש קבוצה שלמה של מנחים שהם עובדים סוציאלים, פסיכולוגים ומרפאים ביניהם. הם אלה שעובדים בתוכנית. התוכנית זכתה להצלחה מאד רבה והתעניינות רבה.

התוכנית הבאה היא תוכנית שנקראת "אחיות יוזמות". זו תוכנית בשיתוף עם משרד הבריאות, שבה אחיות בחברה הערבית יוזמות תוכניות עבור הקהילות שבהן הן עובדות, ומפעילות אותן. רוב התוכניות הן תוכניות שהן קבוצות הורים למיניהן סביב נושאים שמאפיינים את החברה שבה התוכנית עובדת.
היו"ר מיכאל מלכיאור
אני מקדם בברכה את חבר הכנסת גאלב מג'אלה שאינו חבר בוועדה אבל בא במיוחד לישיבה.
דבורה פריד
תוכנית "ברית אבות" היא תוכנית שמופעלת ב- 4 רשויות. מדובר בתוכנית לאבות שהם או מחוסרי תעסוקה או אבות שמתקשים בתפקוד ההורי, תוכנית שהיא בשיתוף עם משרד הרווחה, מופעלת ב- 4 רשויות בארץ.

התוכנית הרביעית היא תוכנית לפיתוח מנהיגות מקצועית למען גיל הרך. אנחנו לוקחים אנשים שהם בפוטנציאל להיות מנהיגים צעירים, מקרב אחיות, אנשי משרד החינוך, רווחה, פסיכולוגים וכדומה, שאנחנו רוצים להכשיר אותם להיות הקאדר הבא של המנהיגות למען פיתוח תוכניות לגיל הרך.

התוכנית החמישית היא התוכנית הצעירה ביותר שלנו, תוכנית שנקראת "הורים כשותפים", שזו תוכנית הדרכה לאמהות בדואיות בנגב. מדריכות התוכנית מכשירות כרגע את עצמן כדי שהן אחר כך תעשנה תוכניות הדרכה לאימהות.

תוכניות שנמצאות כרגע בכל מיני שלבים של בישול – תוכנית לקידום האוריינות, תוכנית לקידום הבטיחות בחברה הערבית, הקמת מרכז משפחה שהוא בעצם יותר מרכז ידע, שיכתוב חומרים, יכשיר מנחים לקבוצות הורים בחברה הערבית, ייתן הדרכה וידע לאנשי מקצוע בתחום הזה של עבודה עם הורים, וכדומה.

בקצרה – אני חושבת שאחד מהאתגרים הגדולים שלנו זה לעשות התאמה תרבותית בתוכניות האלה לכל אחת ואחת מתתי התרבויות שיש בחברה הערבית. החברה הערבית אינה דבר אחד, יש בה הרבה קבוצות, וכל תוכנית שיש לה מטרה אחת ויש לה דרך עבודה או דרך פעולה – כאשר מגיעים לשדה רואים שאי אפשר להפעיל אותה באותה צורה בכל קהילה – דרוזית, בדואית, אוכלוסייה בנצרת או בכל מקום אחר. המאפיינים הדמוגרפיים הם שונים. השונות התרבותית מאד משפיעה על הפיתוח, ואנחנו רוצים להתחשב בה ולהגיע להלימה האפשרית והטובה ביותר.
היו"ר מיכאל מלכיאור
תודה. טוב ללמוד ש – ECHAD זה גם ראשי תיבות באנגלית. אני מודה לך על הצגת הדברים, וכפי שאמרת, אפשר לקרוא, לשאול ולהעמיק בכל אחד מהפרויקטים האלה שכבר רצים, אלה שעוד מעט רצים, אלה שבבישול ראשוני ולראות איך הדברים מתפתחים.

אנחנו רוצים לברך גם את שמואל בן טובים מכפר שמריהו. הוא היה בעבר יושב ראש העמותה של סן פרנסיסקו. כפי שידוע, סן פרנסיסקו הוא אזור של חלוציות בתחומים שונים, וגם הקהילה היהודית שם מושפעת מהאווירה הכללית שם, ובאמת נכנסת להרבה מאד תחומים. יש תחומים שעוד לא נכנסו אליהם, לצערי, אבל גם בתחומים שכן נכנסו אליהם, יש הרבה מאד ראשוניות וחלוציות, גם בקרב הפדרציות האחרות בארצות הברית. לכן החשיבות היא לא רק בפיילוט פה אלא גם בפיילוט שם, להראות את המיוחד של הפלורליזם, בכל המובנים, היחס לאחר, שילוב ילדים עם צרכים מיוחדים והשילוב החיוני, לא מטעמים של חמלה, אלא שילוב של חברה בריאה.
שמואל בן טובים
אני ראש המועצה המקומית בכפר שמריהו, אך אני נמצא כאן בכובע אחר לגמרי. כפי שאמר היושב ראש, הקהילה הזו היא מיוחדת, ואחד הדברים שמייחדים אותה היא טכניקת העבודה שלהם עם מדינת ישראל. הקהילה לא עובדת ב – remote control, אלא היא התחילה לעבוד פה כבר לפני 20 שנה. יש לה ועדה מייעצת שמורכבת מישראלים מכל תחומי החיים, והיא, למעשה, מלווה את כל העבודה של הפדרציה, כאן בישראל. היא התפתחה למעין קרן. הוועדה היא האוזניים והעיניים של הקהילה בארץ. היא מונה היום כ- 60 חברים, ביניהם אנשי מקצוע המוכרים לכם מכל תחומי החיים. אנחנו, כבר לפני מספר שנים, הערנו את תשומת ליבה של הקהילה לגבי הפער העצום בין האוכלוסייה הערבית לאוכלוסייה היהודית במדינת ישראל, שאינו זוכה להתייחסות מספקת בקהילות בעולם. כמו בתחומים אחרים, את השוק קיבלו באוקטובר, 2000. אז נכנסנו לתהליך חשיבה יותר עמוק לגבי מה לעשות. את המהלך הזה עשינו במשותף עם הקהילה בסן פרנסיסקו. אני צירפתי לוועדה לשנו 8 חברים ערבים, ופאריד הוא אחד מהם. כך ישבנו בפעם הראשונה, עד כמה שאני יודע, בהיסטוריה של המדינה, גוף ששייך לפדרציה יהודית, וכסף יהודי, עם חברים ערבים שהם שותפים מלאים לתהליך קבלת ההחלטות.

ואז, נשאלה, כמובן, השאלה – אם רוצים לעשות משהו לטובת המגזר הערבי, איפה עושים את זה. אני כבר רוצה לומר שאמנם דבורה פריד ציירה פה תמונה יחסית ורודה על התמיכה שלה היא זוכה בקהילה, בעניין הזה, אבל זה לא התחיל ככה. היתה הרבה מאד אופוזיציה ועדיין יש אופוזיציה, למרות הנאורות של קהילת סן פרנסיסקו. עדיין יש שם קולות שקוראים – מה פתאום שכסף יהודי יילך לערבים. יש כאלה שאומרים – מה פתאום שכסף יהודי יילך למימון טרור. זו רמת ההבנה שלהם של מה שקורה פה, ועם זה גם צריך להתמודד.

לכן החלטנו לבחור כנושא ראשון נושא שהוא הכי רחוק שיכול להיות מפוליטיקה, ומה יכול להיות יותר רחוק מפוליטיקה מילדים שזה עתה נולדו? אני מוכרח גם לומר שכראש רשות מקומית שאצלו נושא הגיל הרך מאד מפותח, אני רואה בהרבה פעמים את הפערים האדירים במה שקורה אצלנו ברשויות מבוססות ושכונות יהודיות ויישובים יהודים. אני עצמי נדהמתי מתוצאות העבודה שעשינו בשיתוף מכון ברוקדייל. ראינו שהפער באמת זועק לשמיים. ואז התחיל תהליך גיוס התמיכה, כדי שבאמת הקהילה תסכים לעניין הזה. עזר לנו מאד שחלק מראשי הקהילה הם מנהיגים מובילים בג'וינט, ומכירים את "אשלים", וגם עזרו לנו אנשים כמו הרב מלכיאור, שנפגש עם נציגי סן פרנסיסקו, עודד אותם ואפילו יותר מזה – הם נפגשו עם ראשי משרדים ממשלתיים כמו חינוך, בריאות – שבראשם לא עומדים אנשים שנחשבים כשמאלנים. גם הם הודו שיש פשלה גדולה בנשוא הזה. אנחנו יוצרים פה במו ידנו אפליה, ואם ניתן לתקן אותה – זה מה שצריך לעשות.

וכך הקהילה קיבלה החלטה אמיצה. יש פה עוד אלמנט חשוב מאד והוא שהקהילה גם פנתה לקרנות פרטיות בסן פרנסיסקו, והיום כשמדברים על מעורבות סן פרנסיסקו בפרויקט "אחד" זה לא רק הקהילה, זה גם קרנות פרטיות. אחת מהן היא קרן "האס", מוכרת וידועה,שעוסקת בתחום הגיל הרך, בהתמחות במיעוטים אתניים בארצות הברית. אנחנו שואבים מהם לא רק כסף אלא גם הרבה מאד ידע מקצועי. יש ועדה מקצועית שמלווה את הפרויקט כאן, וגם שם יש נציגים של פדרצית סן פרנסיסקו. אנחנו בהחלט רואים בזה איזושהי פריצת דרך, שבה – קודם כל הקשיבו לנו שזו בעיה שזקוקה לתשומת לב, ליד פלורליזם יהודי וליד שוויון הזדמנויות בחברה הישראלית, בהרבה נושאים אחרים שאנחנו מתעסקים בהם. היום העמותה הישראלית מנהלת סדר גודל של 2 מיליון דולר בשנה, שאותה פדרציה פשוט מקלפת מהצינור הרגיל של UJC וסוכנות, ומעבירה אותה להקצאה ישירה בישראל. במסגרת זו נכנסנו להסכם ביחד עם "אשלים" והג'וינט, ואותן קרנות נוספות במשרדי הממשלה, שיש להם התחייבות לשלוש שנים, תקציב סגור, ידוע, חתום, מבלי שלאף אחד יש אפשרות לערער עליו. כמו שדבורה פריד אמרה, אנחנו בהחלט רוצים לראות שמתפתחים מזה מודלים שמועתקים אחר כך על ידי רשויות אחרות ופדרציות אחרות, כדי שהדבר הזה יפרוץ. אני מאד מברך על שיתוף הפעולה הזה.
היו"ר מיכאל מלכיאור
אני יכול באמת להעיד – אני כבר הרבה שנים מדבר בכל הקהילות בצפון אמריקה ובכינוסים הגדולים על התחום הזה, ועל החשיבות של ההשקעה ושל ההבנה של מה שקורה בחברה הישראלית, שזה כולל, כמובן, גם את המגזר הערבי בישראל. זה באמת מתקבל לפעמים קצת בהלם, עד שנכנסים אל הדברים. אני חושב שהיום זה כבר יותר מקובל, אף על פי שאנחנו בדרך מאד ארוכה עד לשילוב מלא של הדברים. זו חשיבה חדשה וזה חשוב מאד. אני גם מקווה שנגיע ליום אחד שגם הגולה הערבית שיושבת בצפון אמריקה גם תשתתף. אנחנו ניסינו מאד לשתף אותם בפרויקט של נצרת, שהיה מתוך הפדרציה של דטרויט, ששם יש את הקהילה הערבית הגדולה ביותר מחוץ למזרח התיכון, והבאנו ביחד, בפעם הראשונה – הפדרציה היהודית עם המרכז הגדול הערבי שיש שם. עד עכשיו הם לא הסכימו להשתתף. רצינו שהם ישתתפו אפילו בצורה סמלית. אז הם מאד ברכו אבל עד עכשיו הם לא הסכימו להשתתף בתוכנית למען ערבים בישראל.
שמואל בן טובים
אם הזכרת את זה – גם בסן פרנסיסקו יש לנו קהילה מזרח ירושלמית מאד גדולה.
היו"ר מיכאל מלכיאור
זה תהליך, ואני חושב שזה תהליך מאד חשוב, וזה גם חלק של תהליך של למידת החברה הישראלית. יש כאלה שלא כל כך יודעים איפה ישראל נמצאת. יש כאלה שלא מכירים מה זו החברה הישראלית. זה חלק מאד חשוב, ומי שמאמין בעתיד המדינה פה חייב לדעת ולהבין את החברה הישראלית.

חוץ מהאורחים האחרים המכובדים, יש לנו אורח מכובד במיוחד, והוא נציג מועצת התלמידים בישראל. אנחנו מנסים שבכל הישיבות שלנו, הוועדה לזכויות הילד, ישתלב נציג. יש לנו כאן את סגן יושב ראש מועצת התלמידים, חט'יב טארק. אנחנו מברכים אותו על בואו לכאן.
חט'יב טארק
הפרויקט הזה שמתארים פה נשמע טוב לכולם, ויש לי כמה נקודות שאשמיע אותן אחר כך.
היו"ר מיכאל מלכיאור
אורח נוסף בוועדה שהוא על תקן תושב קבוע פה, בוועדה, נמצא כאן לא בכובע הרגיל שלו. הוא נמצא פה בתור יושב הראש תת הוועדה לנושא הגיל הרך במגזר הערבי ב "אשלים".
יצחק קדמן
אני רוצה לומר קודם שני משפטים, לפני שאגיע לנושא הפרוייקט עצמו. יש לנו היום ישיבה מאד מיוחדת. בדרך כלל הישיבות שלנו כאן עוסקות במה שאין, מה שחסר, מה הלא הולך, והיום, לשם שינוי, יש לנו קצת נחת כי אנחנו מדברים על מה שיש, מה שכן עובד, ומותר לכולנו גם מדי פעם לעשות אתנחתא כזו עם קצת נחת, לראות שאם משקיעים – אפשר. זו בשורה מאד טובה, וסליחה שאני לא יכול להימנע מלומר – זה גם כתב אשמה, מפני שזה חור ומוכיח את מה שאנחנו טוענים כל הזמן: יש במדינת ישראל את הידע, את הכוחות, את האפשרויות לעשות דברים טובים למען הילדים. זה לא שאין לנו אנשים שיודעים לעשות את זה, וזה לא שאנחנו לא יכולים. אנחנו יכולים. לכן, ככל שאנחנו לא עושים יותר זה הוא כתב אשמה מדוע אנחנו לא מנצלים את הכוחות ואת הידע ואת האפשרויות ולא עושים יותר ממה שאנחנו עושים. אז קודם כל – אני מברך את כולנו שיש לנו שעה של נחת כדי להצביע על מה שיש, ועל דברים יפים, שפועלים.

אני רוצה לומר גם מילה טובה לג'וינט, שלמרות גילו המופלג – כי 90 זה גיל שיבה, בכל זאת, אחד הדברים שמאפיינים אותו זה החדשנות הבלתי נגמרת. זה דבר לא פשוט, כי אנחנו יודעים שבהרבה מאד גופים יש סטנגנציה, בדרך כלל. היכולת של הג'וינט כל הזמן להתחדש, וכל הזמן לעשות דברים חדשים ופעילויות חדשות – הלוואי על הרבה ארגונים צעירים בהרבה מהארגון הוותיק הזה.

מילה לגבי התוכניות – כאשר פנו אלי מ "אשלים" ומהג'וינט, שאקח על עצמי לשמש כיושב ראש הוועדה המקצועית של הפרויקט הזה אני מאד היססתי, כי עתותיי לא בידי, ויש לי מחויבויות רבות אחרות. בסוף שוכנעתי, בעיקר מחמישה טעמים שאני רוצה לעמוד עליהם, והם מאפיינים את הפרויקט הזה והם חשובים ביותר. קודם כל, מילה שלא הוזכרה כאן על ידי דבורה פריד, שהיא עובדת בלתי נלאית לקידום הפרויקט: הדבר הכי חשוב בפרויקט ובכל התוכניות שיש בו, שבניגוד גמור למה שאנחנו רגילים לו במדינת ישראל – הוא עובד על מניעה. הוא לא מחכה שאנחנו ניפול, שיהיו צרות ונכבה את השריפות כאשר מאוחר מדי. הפרויקט הזה מאופיין בשלב הכי מוקדם של הישרדות, בשלב של מניעה. זה הכי זול, הכי יעיל והכי נכון, והלוואי והיינו מבינים את זה גם בתחומים אחרים. אנחנו לא הולכים לחלקים החולים, דווקא, אחרי שכבר צריך לתקן שם דברים, בשלב מאוחר, אלא הולכים לשלבים הכי מוקדמים שאפשר, ואין דבר יותר נכון לעשות עם ילדים מאשר מניעה.

הסיבה השניה – שהדגש פה הוא על המקום הכי נכון בהתפתחות של הילד, וזה הגיל הרך. קוראים לזה הגיל הרך כי מה שאתה לא עושה בגיל הזה אחר כך הופך להיות הגיל הקשה. לכן, בנושא הזה, הפעילות בגילאים המוקדמים ביותר, וכל איש מקצוע בתחום הרווחה, החינוך והפסיכולוגיה יאמר לך, שמה שאתה לא עושה בשלוש השנים הראשונות אחר כך זה לפעמים מאוחר מדי. כולנו מבינים את זה, אבל אתם תתפלאו עד כמה אנחנו לא פועלים כך כאשר מדובר גם במשרדי הממשלה, גם בהרבה מאד רשויות. דווקא את התחום הזה אנחנו מזניחים. דיברנו פה מספר ישיבות על הנושא של פיקוח על מסגרות לגיל הרך, ועל הנושא של היעדר סטנדרטים, ועל הנושא של כוח אדם ברמה מאד ירודה ונמוכה. זה אבסורד שדווקא בגיל הכי קריטי מדינת ישראל הכי פחות מפקחת על מה שמתרחש עם ילדים. לכן, ההתמקדות פה בגיל הרך היא באמת הסיבה השניה.

הסיבה השלישית, ולא בסדר החשיבות, היא שהפרויקט הזה החליט להתמקד באוכלוסייה הערבית במדינת ישראל. אדוני היושב ראש רמז על זה. אני אומר את זה בצורה יותר בוטה: האוכלוסייה הערבית בישראל היא האוכלוסייה הכי מקופחת מבין האוכלוסיות. צריך לומר את זה. אז יש כל מיני הסברים מדוע זה קרה, איך זה התפתח, ואני לא בא לחפש אשמים, אבל צריך לדעת את זה. אם בסדר שנעשה לא מכבר על ידי משרד הבריאות, בנושא של ילדים רעבים, המספרים של ילדים שציינו שהם הולכים לישון רעבים – ולא בגלל שהם בדיאטה, כמו שחושב שר מסוים במדינת ישראל – המספרים הם כאלה: 18% מהילדים היהודים ציינו את זה, וזה מספר מבהיל בפני עצמו, ו – 33% מהילדים הערבים. למעשה, מי שקורא את השנתון של הילדים בישראל, שעומד להתפרסם בחודש הבא, יראה שכמעט בכל תחום שאתה בודק, הילדים הערבים בישראל מופלים לרעה: אם זה במספר הילדים שמשולבים במסגרות לגילאים צעירים, אם זה בנשירה מבתי הספר, אם זה בתחומים שונים מתחום הבריאות, אם זה במידת ההשקעה פר ילד פר רשות מקומית – לכל אורך הדרך, זו האוכלוסייה הכי מופלית.

הילדים לא יכולים לצמוח לבד בלי שאתה מטפח אותם. אתה מזניח אותם ואתה מקבל אחר כך יותר עבריינות נוער, יותר נשירה מבתי הספר, פחות שנות עבודה, אתה מקבל אחר כך עובדים פחות מיומנים שיכולים למצוא פחות מקומות תעסוקה. לכן, ההחלטה להשקיע פה, דווקא באוכלוסייה הזו, היתה הסיבה השלישית.

הסיבה הרביעית היא שיש פה דגם עבודה שהלוואי והיה קיים גם בהרבה מקומות אחרים, וזה השותפויות. זה אחד הדברים שמאד מאפיין אותנו. אנחנו עובדים כל הזמן ויש ילדים של הרווחה, ילדים של החינוך, ואין ראיה של המכלול. שיתוף הפעולה, גם בין משרדים שונים וגם בין העולם היהודי לעם היושב בציון, גם בין ארגונים וולונטריים וארגונים ממשלתיים עובד מצוין בפרויקט הזה וזה צריך להיות דגם גם להרבה מאד דברים אחרים.

הדבר האחרון, שבעיניי הוא הכי חשוב, אולי – זה היזמות והחדשנות. היתה התלבטות גדולה מאד לאיה כיוונים ללכת, בפרויקט. אחת הטענות שתמיד נשמעות, ויש בה הרבה מידה של צדק, היא: מה אתם הולכים למשהו שהוא החמאה, כאשר בהרבה מקומות אין את הלחם. תמיד הנטיה היא ללכת לדברים הכי בסיסיים. אנחנו מדברים פה על תוכנית חדשנית לגננות יוזמות. זו היא תוכנית נהדרת, אבל אנחנו מאד חששנו שיתקיפו אותנו ויגידו – אנחנו הולכים על יזמות של גננות, כאשר בחלק מהמקומות אין גן. זה מזכיר לי שדיברו על הכנסת תוכניות למחשבים לילדים ערבים. בסוף התברר שהבעיה היא שאין שקע, אין חשמל. וזו הבעיה. אנחנו עוסקים פה, אולי, באיזשהו לוקסוס, במידה מסוימת, בעוד שלפעמים הבסיס חסר. ואף על פי כן היתה בסוף החלטה ללכת על סוג כזה של תוכניות שיש בהם חדשנות, יזמות ולדלג על השלב הבסיסי של הלחם, שאותו המדינה צריכה לדאוג לספק, ולא לשקוע כל הזמן במינימום ההכרחי, אלא ללכת צעד אחד קדימה. כל אלה יחד מאפיינים את התוכנית הזו. אני אומר שוב – מצד אחד זו בשורה גדולה מאד. גם דרך העבודה שלנו, לא רק כספית אלא גם מקצועית – עם האנשים מסן פרנסיסקו, החלפת הדעות, והשילוב היוצא מן הכלל – יש לנו ועדה מקצועית שמורכבת מיהודים וערבים, אנשי מקצוע בתחומים שונים, היא כולה גם בשורה, אבל גם, באיזשהו מקום, כתב תביעה גם לגורמים אחרים, ובמיוחד לגורמים הממלכתיים.

ארגון וולונטרי כמו הג'וינט הוא מעין קרון שפורץ קדימה, אבל הוא לא יכול לנסוע לבד. הרכבת צריכה לבוא בעקבותיו. הוא יכול להוות סימן דרך. הג'וינט ו "אשלים" וכל שילוב אחר שלא יהיה, עם יהדות סן פרנסיסקו – לא יכולים ולא צריכים להחליף את האחריות של ממשלת ישראל ומדינת ישראל על מוסדותיה השונים, שהיא זו שאחרי שמראים לה דרך או פריצת דרך, צריכה לקחת את הדברים ולא לקוות שארגונים וולונטריים יעשו את העבודה, כי אנחנו עדיין רואים את עצמנו כמדינת רווחה ולא כמדינת שנור.
היו"ר מיכאל מלכיאור
הבעיה הבסיסית היא שעם כל הרצון הטוב וכל הפילנתרופיה בעולם – זה לא יכול להחליף את מה שהמדינה צריכה לעשות. אנחנו, כמובן, בהסכמה מלאה בשאלה הזו. יש סכנה שהם פשוט יפילו את התיק עליכם, ואחר כך תישארו בזה, ותלמדו דברים אחרים. או שתראו אחר כך שהתוכנית נופלת. גם ה קורה להרבה תוכניות עכשיו, שנכנסו אליהן פדרציות, וכן הלאה, ויצרו ציפיות, נכנסו לחוסר גדול ואז זה נפל. זו סוגיה אחרת, שלא ניכנס אליה.
שמואל בן טובים
מהניסיון שלנו, במקומות אחרים - - שברגע שנכנס סעיף תקציבי חדש, להוציא אותו זה לא כל כך קל. ברגע שיצרת אינרציה לעבודה של משרד ממשלתי - - אבל החשש עדיין גדול.
יעקב מרגי
השנתיים האחרונות הוכיחו לנו ההפך.
היו"ר מיכאל מלכיאור
בנושא החשמל אני רק יכול לחזק את הדברים בסיפור הבא – לפני כמה זמן היתה לנו הזדמנות להיות עם פורום להסכמה אזרחית, להביא לפריצת דרך מאד גדולה, שהבאנו את חברת החשמל ועוד גורמים לכמה כפרים בלתי מוכרים בצפון. באתי לשם כדי לעשות את המעשה של הכנסת החשמל. עמד שם ראש הכפר ובכה מהתרגשות. הוא סיפר שביתו מחוננת והוא הביא אותה למרכז שבו, כדי לפתח את כישוריה היא קיבלה תוכניות מחשב, רק שחשמל לא היה אצלה בכפר.

אנחנו רוצים לשמוע גם קצת על הנושא של המניעה דרך העבודה עם האחיות, גם של "טיפת חלב", שזה גם נושא שרוצים לחסל אותו, למרות שהוא קיים בסעיף תקציבי.
מנאל ג'ומעה
אני אחות אחראית מטייבה. אני עובדת מזה 13 שנה במשרד הבריאות ואני אם ל- 3 בנים. לפני שנספר לכם על היוזמה חשוב שאסביר לכם בקצרה כל הנתונים של טייבה ושל התחנה עצמה, כי זה מתקשר ליוזמה ולקבוצה שאני פיתחתי. מבחינת היישוב, בעיר טייבה יש כמעט 40,000 תושבים. רוב התושבים הם שכירים, ומעט מהם עצמאים. מיעוט קטן יותר עוסק בחקלאות. הרמה הסוציו-אקונומית של התושבים היא בינונית ומטה. רוב המשפחות ביישוב חיות בצורה המסורתית של משפחה מורחבת. יש לנו פערים מאד גדולים בין הדורות. הפערים הגדולים האלה הם סביב בריאות וחינוך הילדים. כמו כן יש לנו תופעה מאד בולטת של נישואים מוקדמים של בחורות צעירות. אם אני יכולה להגדיר את זה בקטגוריה של גילאים – זה נע בין 16 עד 21, למרות שהן עדיין לא בשלות לחיי נישואין וגם לא להורות.

קצת נתונים על התחנה – בתחנה בה אני עובדת יש לנו כמעט 1,300 משפחות, מהם 210 נשים הרות ו- 350 תינוקות, מגיל אפס עד גיל שנה, ו- 1,600 פעוטות. מתוך 210 הנשים ההרות יש לנו 100 אימהות צעירות בגילאי 16 עד 21. האוכלוסייה שמגיעה אלינו לתחנה היא אוכלוסייה מאד קשה. המיקום של התחנה בטייבה הוא מיקום קצת קשה, מכיוון שסביבנו יש משפחות קשות. יש גם תחנת סמים בקרבתנו. המשפחות שמטופלות אצלנו בתחנה הן משפחות במצב סוציואקונומי מאד קשה. מפה נבעה היוזמה.

אני הייתי בתיכון כאשר התחתנתי, והיוזמה שלי היא פרי הניסיון האישי שלי, שחוויתי על בשרי. דבר שני – שמתי לב אצלנו בתחנה שהאמהות הצעירות שמגיעות נתקלות בהרבה קשיים בגידול הילדים, בחינוך, וזה נובע מהפער בין הדורות והמעורבות הגדולה של המשפחה המורחבת. נוצרות כל מיני דילמות ונוצרים קונפליקטים שמאד מקשים. זה בסופו של דבר מאד משפיע על הילדים. דבר שני – היה לי מאד חשוב שאם יש מעורבות כזו במשפחה עצמה, בין האם הצעירה לבין החמה והסבתא, היה לי חשוב לערב את הגורם המאד דומיננטי והמשפיע – האמהות, הסבתות והחמות, בקבוצה. אני הלכתי בכיוון של העצמת האם. מפה נבעה היוזמה.
היו"ר מיכאל מלכיאור
באיזה תחומים אתם מתמקדים?
מנאל ג'ומעה
אנחנו, בקבוצה, שמים מאד דגש על 4 כיווני התפתחות, שזה דבר מאד חשוב בגידול ילדים. לפעמים אנחנו גם הולכים לפי הבקשות שלהן. למשל – אם אני מדברת על התפתחות הילד, נתקלתי גם בבקשות שאדבר גם על האם. הכוונה והמטרה היא הילד, אבל יש גם צרכים של האישה. כלומר, אנחנו לפעמים סוטים לדברים אחרים, אבל זו סטייה חיובית, לדעתי. למשל, אתן לכם דוגמה – אחת הנשים ביקשה שנדבר על זוגיות, שזה מאד חשוב. שיתוף פעולה ומאיפה זה נובע, במיוחד בשפחה המורחבת.

לגבי הקבוצה עצמה – אני הקמתי בתחנה קבוצה של 12 אמהות, שגילן נע בין 16 עד 21. יש לנו קבוצה מוגדרת מאד, ויש לנו כוונה מאחורי זה. לאמהות האלה יש שני ילדים, כאשר הילד הראשון הוא מעל גיל שנה והילד השני הוא תינוק מגיל אפס עד חצי שנה. כל המפגשים מתקיימים בתחום התחנה, אחר הצוהריים, לא בזמן פעילות התחנה. עד כה קיימנו 7 מפגשים. פעם בשבועיים יש לנו מפגש. כרגע אנחנו בשלב של חופש של חודש הראמאדן.

היתה לנו בהתחלה בעיה עם הנשים עצמן- מה לעשות עם הילדים בזמן המפגשים. בחרנו בפתרון אחד יעיל שזה אחות אחת בתחנה שמעורבת לכל אורך הדרך, והיא עובדת בתור שמרטפית. כל אם מגיעה עם 2 ילדים. 18 הילדים נמצאים בחדר אחד עם כל המשחקים, אותם קיבלנו מהג'וינט ומ "אשלים".

מטרות התכנית היו – מטרת העל היא העצמת האמא. המטרה השניה היא הליווי, התמיכה באמהות צעירות. מטרה נוספת היא העלאת המודעות אצל האמהות לחשיבות מתן מענה לכל הצרכים של הילדים, הקניית ידע וכלים למיומנויות הורים. עוד מטרה היא בניית אפיקי תקשורת חיוביים בין האם לשירותים לרשות האם בקהילה. ארגנו כך שכל הנשים מגיעות לחסן את הילדים. יש בדיקות התפתחות מאד חשובות – לדוגמה, בדיקת תקשורת, שהיא בדיקה מאד חשובה. אם הן לא מגיעות לבדיקה, אם אין להם מודעות לכמה זה חשוב, יש לנו בכפר את מרכז מתי"א שמטפל בכל מיני בעיות התפתחותיות. יש נשים שלא יודעות מה הוא המרכז והיכן הוא נמצא. היה לנו מאד חשוב שידעו על כך, שאם יש בעיה, שידעו לאן לפנות.

לפני שהתחלנו את הקבוצה אני עצמי עברתי הכשרה איך לארגן את הקבוצה, איך לפתוח אותה בתוך התחנה. היו לנו מפגשים לאורך שנה שלמה עם בטי כהן. המפגשים התקיימו בחדרה, ליום לימוד ארוך. אני קיבלתי הכשרה נרחבת וזה היה מאד חשוב כי בתחנה עצמה הקמנו כל מיני קבוצות אחרות, אבל המיוחד בקבוצה הזו שהיא נבעה מתוך צרכים ומתוך ניסיון שאני חוויתי בעצמי. עד היום עשינו 7 מפגשים ואנחנו נמשיך כאשר ייגמר החג.

לגבי מסקנות ותוצאות – אנחנו עומדים היום במצב שיש לנו שיתוף פעולה בין הדורות, בין האם הצעירה לבין הסבתות והחמות. להזכירכם – חלק מהקונפליקטים והבעיות שנוצרו נבע מהמעורבות. אי אפשר לומר לסבתא שמה שהיא אומרת לא נכון. אנחנו באנו מנקודת מוצא של לשלב אותן. גם הן באות למפגשים לשמוע.
קריאה
זה היה יכול להתאים גם במקומות אחרים.
מנאל ג'ומעה
היה לנו קצת קשה לגבש את החסבתות עצמן. אני לקחתי את חמותי ונעזרתי בה, כי חשבתי שהיא יכולה לגשת ללב הקבוצה הזו. אמנם ההדרכה עצמה מתבצעת על ידי, אבל היא עזרה.

אני רוצה לומר שאני מאד מרוצה. יש פידבקים מאד חיוביים מהנשים. הן שואלות אם יהיה המשך ותמיד מחכות למפגש הבא. יש נשים במצב סוציו אקונומי קשה שהפגישות הן בשבילן מקלט, מפלט. הן באות, שומעות ונהנות. הרבה פעמים אנחנו גם גולשים לדברים אחרים שבסוף הם מתקשרים אל הקבוצה.
היו"ר מיכאל מלכיאור
אני רוצה להודות לך. זה נשמע ממש מרתק, והיינו יכולים לשמוע עוד. אני מאד שמח שגם הילדים וגם האמהות נמצאים בידיים טובות ומיומנות. אנחנו שמחים לשמוע על הצלחת התוכנית.
נדיה חילו
אני רוצה להתבטא, גם כחברת תת הוועדה לגיל הרך, שיצחק קדמן הוא היושב ראש שלה, וגם כמעורבת בעשייה בג'וינט במשך הרבה זמן, וגם כמנהלת מרכז הירש ביפו, לגיל הרך, שגם הוא מודל של מרכז רוחבי, הוליסטי, שגם משלב את החלק של המניעה, חינוך, רווחה, בריאות – על אותו בסיס של קונספט עם האלמנטים של התוכניות השונות שמופעלות בג'וינט.

מאד חשוב לי לומר – אני חושבת שמגיע היום לג'וינט, לא רק בתחום הגיל הרך, אלא גם בתחומים של עבודה עם נוער, שאני מעורבת בהם – זה בהחלט אחד המוסדות שיכולים להוות מודל להרבה מאד גופים, אולי גם ממסדיים וממשלתיים, בחלק של העשייה והפתיחות שהם מגלים, עשייה שהולכת ונעשית הרבה יותר גדולה ופתוחה כלפי המגזר הערבי. זה גם משתלב עם הקונספט הכללי שהקבוצה להסכמה אזרחית מובילה בשנים האחרונות, לגבי הפתיחות והראיה של החברה הערבית כחלק אינטגרלי עם המחויבות של החברה היהודית. אני הייתי בקהילה של סן פרנסיסקו לפני כמה שנים ונפגשתי שם עם קבוצה יהודית. זה בהחלט מאד חשוב. הרווח הוא לא רק לחברה הערבית אלא יש לזה חשיבות לפנים של החברה בכלל, וזה האינטרס היהודי, קודם כל.

אני רוצה לחזק פה את מה שהוצג מבחינת התוכנית של אחיות יוזמות. התוכנית מופעלת גם ביפו, במרכז שאני מנהלת על ידי אחות. המעורבות והפרויקטים האלה יש להם את ה- impact המאד רחב, מעבר ל- 12. אם מדובר על ה- 12, אנחנו יודעים שהמאפיינים של החברה שלנו הם שזו חברה קהילתית, וכל אחת מה- 12 או מה- 15 גם חיה בתוך חברה, שהקשרים בה מאד הדוקים, כך שהתוכנית נחוצה ויש לה impact. היא מופעלת בצורה מאד מוצלחת במרכז הירש שאני מנהלת, וכך גם תוכניות נוספות. אני חושבת שהשיתוף של ערבים מקצועיים, מה שגופים אחרים הרבה פעמים לא עושים – אלא מתכננים תוכניות מלמעלה ומורידים אותם בלי מעורבות מעשית של אנשי דעה, אנשי אקדמיה ואנשי מקצוע מהמגזר הערבי. בדרך כלל, תוכניות כאלה שמונחתות, כמה שהן יכולות להיות נכונות מבחינת הקונספט, בדרך כלל החברה גם מקיאה אותם ולא משתפת פעולה באופן מלא, כי זה נתפס כמשהו פטרוני, או משהו כזה. אז האלמנט הזה של שיתוף השטח בעשייה, באופן מאד ישיר, אבל גם בתכנון העל של אנשי מקצוע, וכמו שד"ר קדמן אמר: יש לנו כוחות מקצועיים בחברה שלנו. אמנם לא תמיד אנחנו משופעים בהם, אבל יש לנו, ויכולים לערב אותם בעשייה. אם מעבר לאלמנט המקצועי מוסיפים גם את הפן הייחודי, התרבותי, יש לנו פה ושם דברים וניואנסים ייחודיים, שמי שבא מבחוץ לא יכול לשים עליהם את האצבע, ורק מי שמבפנים יכול להבחין בהם. דברים מאד עדינים כאלה יכולים, לפעמים, להפיל תוכנית. לכן, מאד חשובה המעורבות בתוכניות האלה, והמעורבות של תת הוועדה בג'וינט היא מעורבות מלאה ובהחלט אני חושבת שזה המקום לשבח. האוזן הקשבת, הפתיחות לשינויים. לא פעם הובאו דברים סגורים לוועדה, ושמנו דגש על אלמנטים נוספים. היתה פתיחות לשנות ולהוביל את זה הלאה בהצלחה רבה. אז אני חושבת שכל העשייה וכל התוכניות שהוצגו פה, עם כל האלמנטים של מניעה והדגשים שונים שהוצגו בחינוך הם מבורכים. בהחלט, בנושא של התחדשות וחדשנות, אני רוצה לאחל לעצמנו שנמצא יותר תקציבים, כי המשקל של החתך הזה של הגיל הרך באוכלוסייה הערבית הוא יחסית מאד גדול מבחינת האוכלוסייה על כל חלקיה. זה 30% כמו שנאמר. זה חתך מאד רציני, ובהחלט צריך לתת לו את החשיבות, גם מספרית, וגם בגלל הגיל, החשיבות של הפוקוס בגיל הזה.
היו"ר מיכאל מלכיאור
יש לנו שני משרדי ממשלה שמעורבים מאד בתוכנית, ואנחנו רוצים לשמוע אותם. נשמע את משרד הרווחה.
עמירה מנסור
אני מפקחת מחוזית, בצפון. אני שותפה להרבה תוכניות עם ,אשלים" כבר הרבה שנים. אני מפקחת על 42 מועצות מקומיות בצפון. יש לנו עכשיו תוכנית של החזרת ילדים הביתה שנקראת "עם הפנים לקהילה". האחריות שלי היא לעזור בפיתוח שירותים בקהילה. אני לא רוצה לקטר, אבל אנחנו די גאים במינימום תקציבים שאנחנו מקבלים שאנחנו קצת מזיזים דברים.
היו"ר מיכאל מלכיאור
אבל סיפרו לנו שיש הרבה תקציבים לזה.
עמירה מנסור
אבל מה שקרה הוא שנתנו את הכספים בנובמבר, וזה חוזר ישר לאוצר, ולא מגיע למשפחות. אני לא יודעת אם זה טקטי או שזה במכוון, אבל כך זה, לפחות השנה. אני לא רוצה להאשים אף אחד.
היו"ר מיכאל מלכיאור
מבחינת משרד האוצר זה לא טקטי.
עמירה מנסור
קשה לי לדבר פוליטיקה כי אני לא אדם פוליטי. מה שאני רוצה להגיד הוא שאני מאד מברכת על הדברים ששמעתי. אני יודעת על כמה תוכניות שמתנהלות. קראתי על כמה כפרים שהם בפיקוח שלי, ואני יודעת על כמה מהם. אנחנו עדים היום לכך שלא כל כך השקענו הרבה שנים גם בגיל הרך וגם במתבגרים. רוב ההשקעה שלנו בשנים האחרונות היתה בגילאי 6 עד 12. עוד משהו שאנחנו מאד מכוונים אליו בשנים האחרונות שלנו, בפעילות, זה על ההשקעה בטיפול של התקשורת בין הורים לילדים. פעם דיברנו על ילדים וטיפלנו בילדים, כשחשבנו שהילדים הם העולם והם הקליינטורה שלנו. היום אנחנו רואים שהילד בא ממשפחה, מבית. במגזר הערבי הוא לא בא מהתא המשפחתי הראשון אלא מחמולה, ואנחנו הרבה משתפים את החמולות האלה. אז שותפות הורים והראיה שלנו, הכיוון האחר של הראיה – למניעה, לגיל הרך ובגיל המוקדם, היא מבורכת.
עבדאלה חט'יב
נמצאת כאן אתי עירית לבני, שהיא מפקחת וממונה על הנושא במשרד החינוך. ראשית, מזל טוב לג'וינט. אנחנו מכירים ומוקירים את התרומה שלכם למגזר הערבי. אני רוצה להתייחס למספר נקודות שהועלו פה בסוגיית הגיל הרך. אנחנו יודעים שבמגזר הערבי קיימת בעיה בכל הנושא של הגיל הרך. המנכ"לית הקימה ועדה שאמורה לסיים את המלצותיה עד דצמבר, 2004. אנחנו הכרנו את הבעיה בגני ילדים במגזר הערבי, וגם את התופעה של גני ילדים כמערב פרוע. חלק רב מגני הילדים במגזר הערבי נמצאים במימון של עמותות. חלק מהעמותות האלה הן עמותות שהן בדלניות, וחלק מהעמותות הן עמותות שלא מוכרות לממסד. העמותות האלה מלמדות תוכניות לימודים שהן לא לפי רוחו של המשרד והן לא לפי תוכניות לימודים שהמשרד הוציא. לכן ביקשנו מהוועדה לזרז את כל הנושא של תהליך הבדיקה ועד סוף השנה תהיינה לנו המלצות.

לגבי הנושא של הגיל הרך – אנחנו יודעים שאחוז התלמידים הערבים בגיל הרך מגיעים לפי הנתונים של המשרד ל- 29% או ל – 30% מכלל התלמידים במדינה. היום יש לנו בעיה במגזר הערבי בכל הנושא של התשתיות. אנחנו היום במשרד התחלנו לדבר בשפה אחרת. התחלנו לדבר על הנושא של פתיחת דף חדש עם המגזר הערבי. אנחנו מדברים היום על סגירת פערים. אנחנו לא נפסיק לדבר על הנושא של צמצום פערים. לכן, מה שעשינו עכשיו הוא שבתקציב הבינוי שהועמד לרשות המגזר הערבי מ- 2002 עד 2004 – התקציב הזה מהווה 45% מהתקציב שהועמד לרשות משרד החינוך ולרשות הגנים במשרד. כלומר, 45% מתקציב הבינוי שהועמד לרשות משרד החינוך הועמד לרשות המגזר הערבי.
היו"ר מיכאל מלכיאור
וזה סוגר את הפער?
עבדאלה חט'יב
יש לנו תוכנית שתוך 5 שנים משנת הלימודים תשס"ד נסגור את הפער טוטלית. אפילו בוועדת דברת הומלץ, וגם המשרד המליץ שאנחנו נדבר על מערכת שוויונית בתקציבים. יש החלטת ממשלה על כך. אנחנו דיברנו שם על שקיפות בכל הנושא של חלוקת משאבים דרך המשרד.

הסוגיה השניה שאנחנו מתחילים לטפל בה היא הסוגיה של תוכניות לימודים. היום יש לנו מחסור בתוכניות לימודים במגזר הערבי, במיוחד בגיל הרך. לכן אנחנו הקמנו ועדות ובאוגוסט 2005 כל הוועדות, במיוחד בנושא של הגיל הרך, יסיימו את העבודה שלהם, ויהיו תוכניות לימוד ייחודיות למגזר הערבי, במיוחד בשפת האם, ובנושאים שהם אקטואליים למגזר. התוכניות האלה מתאימות הן לרוחו של התלמיד הערבי והן לקהילה שהוא חי בה.

בנושא של הכשרת מורות יש לנו את הנושא של תוכנית החומש. ייעדנו תוכנית ל- 15 שנה, ב- 34 מיליון שקל, כאשר תקציב הגיל הרך עומד השנה על 10 מיליון שקל. אנחנו, השנה, ממחשבים גני ילדים. אנחנו עכשיו מעבירים לכל גני הילדים במדינה ערכות ספרים שיתאימו לגיל הזה.
קריאה
פתחו עוד גני ילדים ביישובים הלא מוכרים במגזר הבדואי?
עבדאלה חט'יב
יש ועדה שמטפלת בנושא של המגזר הבדואי. אני מדבר על המגזר הערבי, כי היתה החלטת ממשלה להפריד את המגזר הבדואי והמגזר הדרוזי מהמגזר הערבי. אנחנו לאחרונה אמרנו שאנחנו רוצים שהכל יתנהל דרך מערכת החינוך הערבית ואז המשרד אמר: אנחנו לא יכולים לפעול נגד החלטת הממשלה. יש החלטת ממשלה על מגזרים שהם מגזרים נפרדים מהמגזר הערבי.

לגבי הנושא של השפה – אנחנו יודעים שיש לנו בעיה של השפה הערבית. לכן התחלנו בכל הנושא של מעבר לדו"ח שושני ולהקצאת משאבים שווה לכל התלמידים במדינה, בהתייחס למצב הכלכלי והחברתי של המדינה. בהמלצות ועדת דברת שגובשו בשבוע שעבר, לגבי המגזר הערבי – שם יש דגש על הנושא של מתן העדפה מתקנת לתלמיד הערבי, במיוחד בגלל הבעייתיות בשפה, שהתלמיד מדבר בשפה שהיא השפה המדוברת והוא נכנס לבית הספר ויש לו את השפה התקנית. לכן המשרד התחייב שבתוך 5 שנים נסגור את כל הפערים שקיימים בעניין.
היו"ר מיכאל מלכיאור
תודה. כרגע, העיסוק שלנו הוא לא כל מערכת החינוך, אבל טוב שהסברת את הדברים. ני מקווה שאכן זה יהיה כך.
חאט'יב טארק
העברית שלי היא לא כל כך טובה. אני מכפר נחף, שהוא כפר בדואי בצפון. דיברו פה על כל מיני תחומים, בעיקר על הגיל הרך, ואני אתמקד בנקודה שקשורה לבני נוער. אני מייצג נוער, ואני שייך לבית ספר שלומדים בו בני נוער. לרוב עלו פה קשיים שעומדים בפני בני נוער במגזר הערבי. קודם כל, יש לנו בעיה בלימודים בבתי הספר. יש המון קשיים שהתוצאה שלהם היא תוצאות קשות. יש לנו - - בבתי ספר, יש לנו נישואים בגיל צעיר - -
היו"ר מיכאל מלכיאור
באיזה גיל מתחתנים אצלכם?
חאט'יב טארק
אם מדובר בכפר שלי – זה בסדר, אבל בכפר מנדה, למשל - בגיל 19 - -
היו"ר מיכאל מלכיאור
היתה לנו לא מזמן ישיבה בנושא הזה, ויש גם הצעת חוק - - -
חאט'יב טארק
אם הבת לא מתחתנת בגיל 19 אז היא לא תתחתן.
נדיה חילו
יש בנות נשואות בבית הספר שלכם, בגיל י"א- י"ב.
חאט'יב טארק
יש, אבל אני לא לומד בבית הספר שבכפר, אני לומד בבית ספר פרטי נוצרי בכפר אעבלין. בנוגע לשפה הערבית – גם יש לנו בעיה. אנחנו עומדים בפני מצב שרוב התלמידים הערבים, יש להם בעיה בשפה העברית.

יש לנו גם בעיה של תנאים במתנ"ס –יש 10 מטר ל- 5,000 תלמידים זה ממש מצב גרוע ביותר. אמרתי את זה גם בראיון לעיתון "ראש אחד".
היו"ר מיכאל מלכיאור
לתשומת לב משרד החינוך, בעניין סגירת הפערים. זה גם המתנ"סים.
חאט'יב טארק
גם במועצת הלימודים – אין לנו כמו לכל התלמידים מועצות תלמידים שרוצים לתרום, לקדם ולעזור בכל התחומים. אני חושב שרוב התלמידים הערבים אפילו לא יודעים שיש מועצת תלמידים ארצית. אין לנו תקציבים לכל הפעילות השנתית שלנו, בזמן שלמחוז המרכז יש את כל התקציבים.
היו"ר מיכאל מלכיאור
ביום זכויות הילד הבינלאומי אנחנו גם נפגשים עם כל מועצת התלמידים הארצית, ואולי זה נושא שכדאי להעלות אותו.
גרי רוט
אני מארגון "בטרם". אני מברך את הג'וינט ביום חגם, קודם כל. אני מסתכל על מה שעושה "בטרם" בשלוש השנים האחרונות, במעורבות שלו במגזר הערבי ובכלל בפעילות שלו ברשויות, זה הרבה בזכות "אשלים". כל התהליכים שנוצרו בפעילות שלנו, בפעילות מניעה לבטיחות הילד, הם בזכות "אשלים". אני מקווה שגם כל רכזי הקהילה שיצרנו גם ביישובים הבדואים וגם ביישובים הערבים, ימשיכו לפעול.

אני להצטרף לתוכנית שדבורה פריד הציגה – "בטרם" עובד מספר שנים בבתי חולים בתוכנית מניעה ליולדות. אני יודע שאנחנו יוצרים איזשהו שיתוף פעולה, גם בבתי חולים שאנחנו כבר נמצאים, איפה שיש שיתוף פעולה עם הפרויקט החדש. יש לנו בעיה קשה בגיוס מתנדבות שצריכות להדריך את היולדות הבדואיות. למשל, ב "סורוקה", כ- 70% מהיולדות הן בדואיות. אנחנו עושים להם קורסים של העצמת נשים, שמכשיר אותם לפעול בבתי חולים. אני מקווה שנצליח ושיהיה לנו שיתוף פעולה. תודה רבה.
נירה ברעם
אני אחות מרכזת בתחום אם וילד במשרד הבריאות, וזה אומר, בעצם, מה שקורה בטיפות החלב. אם הוועדה מדברת על הגיל הרך, אז מי אם לא טיפות החלב נמצאים בקשר הראשוני והעמוק וההמשכי עם הילדים בגיל הזה. רציתי לומר שהרומן שלנו עם "אשלים" התחיל עוד לפני ש "אשלים" נוצרה. גיבשנו יחד גישה, עקרונות ותוכנית עבודה. אחת התוכניות שאנחנו עובדים בהן יחד עם "אשלים" – כיום יש פרוייקט של "אחיות יוזמות" ב- 13 יישובים ערביים, וביניהם: כסרא, טייבה, לאקיה, עלבון, ג'דידה – מאכר, בקה אל גרביה, עוספיא, כפר ברא, ג'לג'וליה, לוד ויפו. כל אחות כזו שבאה לא מייצגת את התחנה שלה בלבד, אלא את היישוב כולו. היא חזרה ליישוב, הקימה ועדת היגוי, כאשר זה היה תרומה מאד רצינית של "אשלים" לתפקוד של האחיות ושל תחנות טיפות החלב. בוועדת ההיגוי יוצגו גם, כמובן, תושבים, ומעבר לכל – הפרוייקטים, כמו הפרויקט שמנאל ג'ומעה הציגה, היו ממש מהשטח, מתוך הבטן של האחות שידעה למה האוכלוסייה זקוקה, מה היא רוצה. ביחד עם האוכלוסייה עבדו על גיבוש התוכניות. בכל מקום היו תוכניות אחרות, מותאמות בדיוק לאוכלוסייה.

לגבי הנושאים – הנושאים העיקריים היו באמת קידום התפתחות הילדים, וכמו שדבורה פריד ציינה, נושא השפה היה בקשה גדולה ביותר. גם במחקרים שנעשו על ידי משרד הבריאות נמצא שנושא השפה, גם בקרב אוכלוסייה יהודית, הוא בעיית בריאות מספר אחת בישראל. ילד, שהתפתחות השפה שלו לא תקינה, זו בעיית בריאות, בעיית תפקוד. נושאים נוספים – תמיכה בהבנה בין דורית, ובהחלט נוצרו קבוצות של 2-3 דורות בנושא של גידול ילדים, מניעת היפגעות ילדים - ופה אנחנו מקבלים עזרה, תמיכה וייעוץ של "בטרם", ונושא נוסף בתוך מרכזי ההעשרה של טיפות החלב. הדוגמה שמאד התפרסמה, בטייבה, של חצר התחנה, שהפכה להיות חצר העשרה, כאשר בתקציב "אשלים" הובאו לשם מתקני משחקים, והאחיות נתנו הכשרה למתנדבים ומטפלות איך להפעיל את הילדים במתקנים.

אנחנו מפעילים תוכנית נוספת, שנקראת "הורה טוב ידו". מוביל אותה הפרופ' יונה רוזנפלד ומשתתפות בה אחיות. הן עובדות במיוחד עם המשפחות הקשות ביותר, שלהם קשה ביותר, מהמגזר הערבי.
היו"ר מיכאל מלכיאור
אנחנו ביקרנו בתחנת טיפת חלב באחד מהכפרים הבדואים בדרום, במקום מאד יפה שבנו לפני שלוש שנים ועדיין לא פתחו אותו. את יודעת משהו על כך?
נירה ברעם
ספציפית על זה אני לא יודעת.
היו"ר מיכאל מלכיאור
לא מצאו עדיין תקן לפתוח את זה. הבניין יפה, והוא נשמר יפה.
עירית לבנה
אני מחזקת, וכששואלים אותי מי החיילים שלי – אז לכל אלה שאותם אתם מכשירים, בעיניי כל מורה, כל גננת צריכים להיות מחנך לבריאות, ואם אני עושה את השילוב ויש את החיזוקים האלה, אז תבורכו, ואנחנו, בתחום הבריאות במשרד החינוך, נעשה את המקסימום כדי לעזור.
סולטאן אבו עובייד
אני מלאקיה, מהדרום, מהנגב. אני רוצה לברך את הג'וינט על 90 שנות עבודה. אני אומר שהם הגיעו 90 שנה מאוחר מדי לנגב. לפי מה שאני יודע, הג'וינט נכנס לפרויקט רציני בנגב, ודבורה פריד הציגה את השותפים. אנחנו שותפים אתם בהפעלת הפרויקט. אני בא מאיגוד שמפעיל את הפרויקט בנגב. אני רק רוצה להגיד שהיה לנו ניסיון קטן בפרויקט שנקרא "הורים שותפים" שמתרכז בעיקר בעבודה עם אמהות, ובשלב השני – הקמת מסגרת שהאמהות שותפות להפעלתה. אנחנו מדברים הרבה על אמהות, אבל אולי, כשעברנו שלב מסוים של מפגשים עם אמהות בנושא של גידול ילדים, התפתחות ילד, כל הנושא של בריאות, חינוך וכן הלאה – למשל, היחס לילדים מבחינת רמת האלימות של ההורים כלפיהם, השתנה. יש הרבה דרישה דווקא לעבודה עם אבות במגזר הבדואי. האמהות מודעות ואיפה האבות? הם נשארו במקום אחר.
היו"ר מיכאל מלכיאור
יש תוכנית כזו - - -
דבורה פריד
כן. לא פועלת עדיין בנגב. יכול להיות שבשנה הבאה היא תפעל בשגב שלום.
סולטאן אבו עובייד
הפרויקט יתקיים בעצם ב- 6 יישובים, בשגב שלום, בחורה, אל סעיד, כסיפה - אנחנו בשלב של הרחבה. אני מקווה שבשנה הבאה תוזמנו לנגב ותראו גם פעילות מסוימת שהיא עבור ילדים ואבות.
היו"ר מיכאל מלכיאור
אנחנו באים בשמחה לנגב, ועושים שם ביקורים. אני, למשל, אהיה בתל שבע מחר, בסיום הראמדן. זה גם דבר שיעניין בארצות הברית, שיותר ויותר מזמינים לחגיגות רמאדן אותנו, וזה דבר מאד יחודי לנו. סיפרתי את זה לחברים שלי בחוץ לארץ והם לא האמינו שיכול להיות כזה דבר. זה מראה שיש תקווה בעבודה לא רק למען צמצום אלא גם סגירת פערים, שוויון אמיתי והשתלבות מלאה, במודעות לכל הבעיות שיש.

בזה אני רוצה לסיים, וגם לברך את חברינו המוסלמים שנמצאים פה, לרגל החג והחגים שיהיו בימים הקרובים. אני רוצה גם לברך את הג'וינט והתוכניות שהוצגו פה. בדרך כלל אנחנו מסכמים בדרישות שיש לנו ממשרדים שונים, ומציינים שנעשה מעקב אחרי הדרישות. אנחנו בשמחה נשמע מכם עוד על התוצאות של הדברים שהתחלתם לעבוד בהם, ושכבר רואים את הפירות הראשוניים שלהם. תמשיכו, תתחזקו ותרחיבו, וכולנו נבורך. תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:45

קוד המקור של הנתונים