הצעת חוק הגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה, התשס"ד-2004 - הכנה לקריאה שנייה ושלישית.

2
ועדת החוקה, חוק ומשפט
19.8.2004
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס' 292
מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט
יום חמישי, ב' באלול התשס"ד - 19 באוגוסט 2004 - שעה 09:00

הצעת חוק הגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה, התשס"ד-2004 - הכנה לקריאה שנייה ושלישית.

חברי הוועדה: מיכאל איתן - היו"ר
גילה גמליאל
אליעזר כהן
יצחק לוי

דפנה בינוולד - פרקליטות המדינה
רחל גרשוני - ראש תחום עונשין, משרד המשפטים
עדי קומרינר-פלד - הסיוע המשפטי, משרד המשפטים
שי צרפתי - הנהלת בתי המשפט
חנה אטקס - מנהלת שירות המבחן למבוגרים, משרד הרווחה
עו"ד רינת וייגלר - לשכה משפטית, משרד הרווחה
חנה סלוצקי - פקידת סעד ארצית לחוק הנוער, משרד הרווחה
רותי מזרחי - מנהל אגף תנועת עובדי הוראה, משרד החינוך
והתרבות
סנ"צ שמואל ברגר - רמ"ד מידע פלילי, המשרד לביטחון פנים
סג"ד גדעון ברטפלד - ע' יועמ"ש, המשרד לביטחון פנים
עודד ברוק - המשרד לביטחון פנים
משה בר-סימנטוב - רפרנט רווחה, אגף תקציבים, משרד האוצר
שרונה עבר-הדני - משרד הבריאות
הילה קרנר-סולימן - מנכ"ל איגוד מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית
עו"ד ורד וינדמן - מרכזת פרויקט ליווי ילדים נפגעי עבירה,
המועצה הלאומית לשלום הילד
עו"ד לילה מרגלית - האגודה לזכויות האזרח
חניתה כנען - הקואליציה להגנה על קורבנות עבירה
עו"ד נאוה דהן - לשכת עורכי הדין
ד"ר דוד וינר - סגן הסנגור הציבורי
שי צרפתי - הנהלת בתי המשפט
עמוס אולצוור - ממ"מ

תמי סלע

דורית ואג
רשמו: הדס דויטש, תמר שפנייר


הצעת חוק הגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה, התשס"ד-2004
- הכנה לקריאה שנייה ושלישית

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את הישיבה.

לגבי ההחלטה על דוח מומחה במקום תסקיר קורבן; זה הדיר שינה מעיניי בלילות האחרונים. אני חושבת שקרתה כאן נסיגה עצומה מזכויות הקורבן. אני חושבת שזה פוגע בקורבנות, ומרוב איזון- -

למה זה פוגע?

בפעם הקודמת החליטו להחליף את תסקיר הקורבן בחוות דעת מומחה, שחוות דעת מומחה תהיה חשופה לחקירה נגדית מפה ועד הודעה חדשה. נכון שהנפגעת לא תידרש להעיד, אך גם דרך חוות הדעת הזאת החיים הפרטיים שלה יכולים להיחשף, ויכולים לשאול שאלות שתי וערב. אני הייתי רוצה לבקש לשקול זאת שוב.

שנית, במקרה שהבקשה מוגשת מייד בתום הדיון, נגיד שמישהו הולך לעבודות שירות או משהו כזה, ואז יש כבר תסקיר קורבן, כי תסקיר קורבן נערך והוגש לבית המשפט, ואז פתאום יגידו: פוס, עכשיו אנו רוצים חוות דעת מומחה. זה גם כסף, ולדעתי, גם מיותר. אני מאוד מבקשת לשקול את ההחלטה הזאת שוב.

יש לנו בעיות כספיות ותקציביות. אם אתם רוצים שהחוק הזה לא יתקיים בכלל, אתם צריכים להביא את זה בחשבון, שאתם צריכים להסתדר עם האוצר. עלות החוק הזה לא יכולה לעבור 5 מיליון ש"ח, גג. אם היא תעבור, החוק לא יהיה. כדאי שנבין את זה.

שנית, ואולי זה הדבר הראשון, עם כל הכבוד לנפגעי העבירה, אנו הולכים בחוק הזה לקראתם, אבל גם נפגעי העבירה צריכים להבין שהתוצאה של החלטה על הרחקת עבריין שהוא מבחינתו ריצה עונש, ויכול להיות שהוא גם חזר באמת בתשובה, וזה לא מעניין אף אחד, כי החוק לא מתייחס לזה. מספיק שמבחינה סובייקטיבית קורבן העבירה אומר: אני לא יכול לסבול אותו במחיצתי, אז מרחיקים אותו. אנו מוכנים גם לזה.

אבל יש לאותו אדם זכות מלאה לומר, עם כל הכבוד לקורבן העבירה: הוא לא מייצג את רגשותיו האמיתיים, הוא חושב שהעונש שקיבלתי לא מספיק. מדוע אסור לו לטעון את זה? מדוע אסור לו לברר את השאלה הזאת בבית המשפט, לפני שבית המשפט קיבל את ההחלטה שאומרת: אני מוכן לשלוח אותו רק בגלל שזה מפריע לקורבן העבירה? קורבן העבירה אומר: תשמעו, אני יודע שזה מעבר לעונש, שהאדם הזה יצטרך לשלם מחיר כבד מאוד בהעתקת מקום מגורים או מקום עבודה, אלא שבמקום שאני אצטרך לעזוב, הוא צריך לעזוב. אז אנו הולכים עם קורבן העבירה בטענה הזאת. אבל הוא חייב להראות שאכן מצבו כזה, שהוא נאלץ לעזוב. גם בין קורבנות העבירה יהיו כאלה, בהכרח מהטבע האנושי, שיהיו שקרנים ורמאים ונוטרי טינה. למה אנו צריכים לקבל את דבריהם ללא שום היסוס? אז אנו מתחשבים בהם, ואומרים: לא צריכים להעיד. אבל משהו חייב להיות.

מגיש התסקיר עונה על שאלות.

בעניין החיסיון; העובדה שזאת תהיה חוות דעת מומחה, זה לא גורע מההוראות לפי פקודת הראיות, שיש חיסיון של פסיכולוג ושל עובד סוציאלי, ואם יהיו דברים שהם תחת החיסיון, הוא יוכל לטעון לחיסיון, ולא להגיד אותם.

לעניין תסקיר הנפגע; נכון שיש מצבים שניתן תסקיר. הפוקוס של תסקיר הנפגע, נכון שהוא יושב ובודק את הנפגע, והוא עובר תהליך, ויש לזה חסרונות, אנו מודעים גם לזה, אך עדיין הפוקוס הוא שונה, הוא לא פוקוס על הנזק הנפשי, הוא יותר על המצב שלו באופן כללי.

לפי סעיף 187, זה הנזק הנפשי שנגרם לקורבנות עבירה.

זה, כנראה, מה שבפועל בודקים בעיקר. השאלה שלי; אני לא יודעת למה, וזה גם עלה בדיון הקודם, לא יוכל אותו פסיכולוג או עובד סוציאלי קליני, נניח, שעשה את תסקיר הנפגע להתמנות- -

הם לא רוצים שיחקרו אותו, זה הכל.

לא יוכל להתמנות על ידי בית המשפט כמומחה על-פי ההוראות שבחוק הזה חלות על המומחה ולא על פי ההוראות שחלות- -

גם רופאים בחדרי מיון לא אוהבים בנפגעות אונס- -

אם הטענה היא שלא תהיה חקירה של המומחה, זאת טענה שאותי לא משכנעת. אם הטענה היא שמישהו כבר ישב עם הנפגע, ועכשיו יצטרך לעבור את כל התהליך שוב, יכול להיות שיש לזה פתרון בכך שבית המשפט יוכל למנות גם את אותו מומחה שעשה את תסקיר הנפגע על-פי הוראות החוק הזה- -

- - -

אם הוא חושש כי הוא כבר פעם אחת עבר תהליך- -

לא יסכימו לעמוד בחקירה נגדית בבית משפט. זה מערער את כל הקונספציה של קצין מבחן. על זה דיברנו שעתיים בפעם הקודמת.

הוויכוח בעניין הזה הסתיים.

וגם בעניין העלויות, חוות דעת מומחה עולה במקרה הטוב 1,000 שקל. איך זה מקטין את העלויות של החוק הזה?

אני מסכים עם ההערה, אבל אין לנו אפשרות. חשבתי ששירות המבחן יקבל על עצמו את העבודה הזאת. הם לא רוצים, הסיבה לא משנה. אז אין לי בררה, כי את זכות החקירה אני מאפשר במקרה הזה, אי אפשר לא לאפשר. מאחר שזה לא מתאים במסלול של התסקירים, עברנו לחוות דעת מומחה. אני מודע לזה שזה עולה יותר, אבל אין לי מוצא אחר. מאוד רציתי שזה יהיה בשירות המבחן.

בעניין העלויות; נכון שכשמשלמים למומחה בשוק הפרטי, אדם הולך לפסיכולוג, זה עלויות גבהות יותר, אך כשאוצר המדינה משלם למומחה, ניסינו לברר, היה מאוד קשה לברר את הנתונים, יש תעריפים שהם לפי החוק, לפי תקנות סדר הדין האזרחי וסדר הדין הפלילי, שזה סכומים מגוחכים של עד 500 שקל, אך הבנו שכשהפרקליטות לוקחת מומחה, זה כן מה שמשלמים, כך אמרה לנו גזברית של בית משפט שלום ועליון בירושלים.

יש גם כל מיני תעריפים בבתי הדין לעבודה, שזה בסביבות 900 שקל. מהסיוע המשפטי אמרו לנו שיש השתתפות של 2,000 שקל. זה לא מסודר, אך עדיין כשהמדינה משלמת את זה, זה לא אותם סכומים שמטילים על צדדים.

אני מניח שחוות דעת של מומחה זה עניין של מינימום 1,000 דולר. הבעיה היא לא כספית. אין לנו אפשרות אחרת. אין לנו מוצא אחר.

הגענו לסעיף 4, שהכנסנו בו תיקונים כדי להתאים אותו לפרוצדורה של חוות דעת מומחה. קוראת סעיף 4.

לא משאירים שיקול דעת לגבי העדות של נפגע העבירה?

הוא יכול בכלל להתנגד לחוות הדעת. גם מבוגר יכול.

אם נפגע העבירה רוצה להעיד?

אני חוששת שהסנגור ישתמש בזה לחובתו, בזה שהוא לא מסכים להעיד.

הכוונה היא לא לאפשר לקרוא לו אלא במקרה שבית המשפט סבור שיש צורך בכך. נשאיר את זה כך.

רבותי, היתה לי פגישה עם נציגי האוצר אתמול. תאמר מה הצעתי כדי לצמצם את העלויות, וזה בתנאי שהאוצר לא יעלה טענה של הצעת חוק תקציבית. תציג את הבעיה ואת הפתרונות.

הבעיה היא שיש עלות גבוהה לחוות הדעת – המסמך של הממ"מ לעומת העלויות שאנחנו מכירים. אמרנו שהטלת המגבלות תיעשה על ידי פנייה לבית המשפט.

על כמה מקרים דיברנו?

על פי ההערכות שלכם, שאימצנו אותן לצורך הדיון, מדובר ב-1,500 נפגעים בשנה.

אם מורידים את העבריינים הקטינים, זה 1,000.

אחרי שהורדנו את הקטינים, זה 1,500 נפגעים בשנה. זה הערכה שהיא בניגוד לדעתה של גברת חנה אטקס, שאומרת שכל עבריין פוגע בממוצע ב-2.5. זה נתון במחלוקת.

בדרך כלל ההרשעות הן על עבירה בקורבן אחד, ההרשעות שאנו מלווים.

עם כל הכבוד, המרכז לנפגעי תקיפה מינית רואים במוקד את הנפגעת, ולא יודעים כמה נפגעות נוספות יש על ידי אותו עבריין. מתוך היכרות את כתבי האישום על עברייני מין אני אומרת: יש תיקים שבהם יש מספר עבריינים ונפגע אחד. ברוב התיקים אנו מוצאים הרבה יותר מנפגעת אחת על ידי עבריין אחד. לכן ההערכה שלי היתה שבממוצע כ-2.5 נפגעים/נפגעות על ידי אותו עבריין.

אני מקבל את הדעה הזאת.

יש דעות אחרות.

אנו מדברים בכלל על כתבי אישום בעברות מין?

ככלל. השאלה שלנו היא כאשר נתפס עבריין מין ומגישים נגדו כתב אישום, האם בתיק הזה יהיה נפגע אחד, או כשתופסים אותו, מעמידים אותו על יותר מאחד - כתב האישום?

זה נורא קשה. יש המון תיקים עם נפגע אחד.

אבל מה הממוצע?

ההערכה שלנו היא גם שמדובר על 1,500-1,600 מקרים בשנה, וזאת על בסיס כך- -

אך כמה נפגעים בכל תיק?

אנו לא יודעים.

אין לנו חלוקה כזאת, אך לפי הערכה שלנו, 600 בקשות בשנה, וחוות דעת מומחה – בערך 5,000 ש"ח, צריך להכפיל את זה, והעלות הזאת לא צריכה ליפול על מערכת בתי המשפט- -

לא שאלתי על מי היא צריכה ליפול. ההערכה שלכם – 3 מיליון שקל.

כן. מה ההערכה הכספית שלכם?

אם ניקח את הנתון שלכם, ההערכה שלכם מבוססת על עלות חוות דעת של 900 שקל. פה אנו מכירים דברים של כ-5,000 ש"ח.

אני דיברתי עם גורמים בהנהלת בתי המשפט. אמרו לי שהמדינה לא משלמת סכומים כאלה למומחים.

תמי, עם כל הכבוד לך, את לא מתמצאת. דיברת עם הרבה גורמים. ב-900 שקל לא תקבלי חוות דעת של מומחה פרטי שצריך לשלם גם מע"מ והכל.

אנשים נתנו לי הערכות. כמו ששירות המבחן נתן הערכה, כך גם אנשים אחרים נתנו הערכות, למשל פרקליט בשם עידו דרוויאן. הוא לא פה כרגע, זה הכל הערכות, צריך לשמוע מעוד גורמים. אתה לא רוצה לשמוע- -

אני אומר לך שהערכות שלך אינן מבוססות. אם את אומרת לי שמומחה יוציא לך חוות דעת על מצב נפשי של קורבן ב-900 שקל, אני אומר לך שזה מספר לא ריאלי.

אני הכלכלן מהממ"מ שכתב את ההערכה. אני דיברתי ביומיים האחרונים עם הרבה גורמים. לעניין העלות של חוות הדעת, דיברתי עם גזברית שאחראית לתשלומים בהנהלת בתי המשפט.

כמה שעות צריך להשקיע בהכנת חוות דעת?

תסקיר שאנו עושים - 30 שעות.

כמה עולה שעת עבודה של פסיכולוג פרטי?

250-350 שקל.

300 שקל, נאמר. 30 כפול 300 זה 9,000.

זה קריטי להצעה; בסנגורים, למשל- -

אין לך מושג על מה שאת מדברת. חוות דעת לבדיקה אישית, את לא יכולה להשוות לעורכי דין שעובדים בסניגוריה הציבורית בכמות התיקים, וגם שם על איזה מחיר לשעה זה מבוסס, של שעת עבודה?

זה לא לפי שעה.

אין שחר לדברים שלך. הוויכוח שלך הוא לא ענייני. אם את אומרת שאפשר לקבל 30 שעות עבודה של מומחה ב-900 שקל, את לא יודעת על מה את מדברת. את זה יקבל מומחה פרטי שילך להכין חוות דעת? את מתווכחת? אין גבול לעקשנות. אני מסכים שזה לא יהיה 30 שעות. יהיה 15, 10 שעות. זה יהיה בערך 2,000 שקל.

אני דיברתי ביומיים האחרונים עם מומחים. דיברתי עם גזברית של בתי המשפט השלום והעליון בירושלים, שמשלמת בפועל לפסיכולוגים שבאים להופיע בבתי המשפט לחוות דעת וכו'. היא אמרה שמדובר בהליך אזרחי שבסוף מוטל על הצדדים. הסכומים נעו בין 1,750 ל-3,400 שקל, כשזה מוטל על הצדדים, וזה לא בתור רשימה קבועה.

מה זה "מוטל על הצדדים"?

דיברתי עם ד"ר יעקב מאיר, פסיכולוג מומחה בתחום הזה. הוא אמר שבאופן פרטי הוא לוקח על חוות דעת שלו לבתי המשפט 5,000 שקל ויותר.

אבל זה פרטי.

אז מה? אין לך מושג על מה את מדברת. עומדים פה אנשי מקצוע, החישוב הוא פשוט. אומרים לך 30 שעות עבודה, אני אומר 15. זה מינימום שבמינימום. 10 שעות עבודה. יש כאן מישהו שאומר שפסיכולוג יבוא בפחות מ-200 שקל בשעה כולל מע"מ וכולל הכל? אין כאן אחד שאומר את זה. 10 כפול 200 זה 2,000. אני אומר לך שגם ב-2,000 לא תשיגי. מה עוד אני צריך לומר לך? אין פה אחד שאומר אחרת. למה את מספרת לי מעשיות על הגזבר בבית המשפט שאומר לך: בין 3,500 ל-5,000. זה התעריף. איפה תשיגי פסיכולוג לעשר שעות עבודה ב-900 שקל כולל מע"מ, ותקראי לו מומחה? יש תעריף, מסתכלים מה התעריף שהמדינה נותנת, מה התעריף שהכנסת נותנת. יש חוברת לכך.

הנה - עד 545 שקל. זה לכל החוות דעת.

חבל שנשלה את עצמנו. חוות דעת כזאת תעלה לא פחות מ-3,000 שקל, בין 2,000 ל-3,000 שקל. לא פחות.

כשהסיוע המשפטי מייצג אדם, וזה גם מוטל על אוצר המדינה, הם משתתפים – ואת זה הצלחתי לברר היום בבוקר – עד סך של 2,000 שקל. לפי החוק הם כפופים לזה, אך בגלל שזה לא פרקטי, זה מה שהם קבעו.

מומחה שמגיע לבית המשפט, בנוסף לעלות שכבר עולה, אנו משלמים לו עבור הנסיעות, בזבוז הזמן, החקירה והזמן שהוא מחכה בבית המשפט. יש הבדל בין- -

זה כלול.

900 ש"ח זה בדיחה. אף אחד לא יעבוד ב-900 שקל. לצורך העבודה שלנו כאן נצטרך לעשות הערכות. 1,500 זה נתון שמסכימים עליו. מספר הנפגעים - אתה אומר 2.5, נרד לשניים. הממוצע.

1,700 נפגעים בשנה, ואנחנו- -

הבעיה עכשיו היא כזאת: יש 1,700 מקרים של נפגעים. לא כל הנפגעים, בכלל יש מצב כזה שצריכים את כל הסיפור. לכן הצעתי, על מנת לשכנע את האוצר, שנעשה איזה הליך שיקל עלינו. הצעתי שההליך הזה יתחיל בכך שנפגע העבירה שיבקש את זה, השופט יהיה רשאי לתת בלי תסקיר בכלל. על ידי זה אנו חוסכים הרבה כסף, כי הוא מבקש. אם העבריין בכלל לא גר שם, הוא בכלל לא מגיש התנגדות. אם העבריין יגיד: אני מתנגד, אני מוכן לקבל שיהיה תסקיר על חשבון המדינה. אבל אם יסתבר שהעבריין הגיש סתם בקשת סרק, הוא גם יממן את זה, יוטלו עליו ההוצאות. אז אני מפחית את כמות המקרים בצורה דרסטית, כי ברוב המקרים לא תהיה שום מוטיבציה להתחיל לגלגל את העניין.

נפגע עבירה מגיש את הבקשה, ואומר: אני שומע שהאדם הזה עומד להשתחרר מבית הסהר, אני עדין בטראומה, אני לא יכול שהוא יגור לידי. השופט ייתן לו את הצו כמבוקש. אם השופט ישתכנע בלי תסקיר, בלי שום דבר. נפגע העבירה יגיד: מה פתאום? זה סתם המצאה. ברוב המקרים הוא לא יגיד כלום, כי זה לא פוגע בו. מה אכפת לו שהוא לא יגור בחיפה כשהוא גר בתל אביב? אך אם הוא רוצה לחזור לגור שם, הוא יפנה לבית המשפט ויגיד: זה נגדי, אין לזה שום קשר, אני מבקש שיבדקו את הטענות על ידי חוות דעת מומחה. ואז יתקיים ההליך. אם בשלב מסוים השופט יגיע למסקנה שהבקשה הזאת הוגשה ללא צורך, יהיה רשאי לחייב אותו בהוצאות על עלות התסקיר.

לקחנו בחשבון שהכל ממומן מאוצר המדינה, צריך להגיד שבהליכים אזרחיים, גם בהליכים שהם בבית משפט למשפחה והליכים שיש בהם היבטים רגישים ויש בהם נפגע או קטין, בהליכים אזרחיים, לא פליליים, ברוב המכריע של המקרים הצדדים נושאים בעלות. אוצר המדינה מממן עלות של חוות דעת מומחה במקרים מאוד מועטים.

זה לא נכון.

הדבר הזה נשקל, אני גם שקלתי את זה. אמרתי לעצמי: בעצם מדובר פה בהליך אזרחי של שני צדדים. אבל כרגע זה רק הליך אזרחי שקובע מי יישא בנזק שנגרם כתוצאה ממצב בלתי אפשרי, ששני אנשים לא יכולים לגור אחד ליד השני, ומי יישא בהוצאות של ההליך האזרחי, של לברר מי יגור איפה. זה כל הבירור. יש שני אנשים - אחד היה עבריין אך הוא חזר למוטב, השני נפגע בעבירה, ועכשיו הוא בהליך משפטי, שאחד אומר: אני לא יודע אם הוא בסדר או לא, אני אצטרך לעזוב, והשני אומר: אני בסדר, אין לי שום בעיות. אמרתי, שאם כך, למה זה לא יהיה בהליך אזרחי? אך הפתרון שלי הוא לא כזה, כי למדינה יש אחריות מוסרית כלפי האדם שנפגע והוא נפגע עבירה, כי המדינה לא חינכה טוב או לא שמה מספיק שוטרים, אך היא לא יכולה להתעלם מהחובה המוסרית שלה לנפגעי העבירה. היא חייבת ללכת אתם. ברגע שאני אומר את זה, אני אומר כלפי נפגע העבירה: אם יצטרכו תסקיר, המדינה תגיד: אני מממנת לך את זה. זה לא נורא, זה בסדר. לא יהיו הרבה מקרים כאלה.

לגבי העבריין; אם הוא רוצה לתקוף את ההחלטה, הוא הולך לבית המשפט, בית המשפט יבקש חוות דעת. מי ישלם אותה? באופן עקרוני המדינה תשלם. כדי למנוע מצב שעבריינים ירוצו לשגע שוב את נפגעי העבירה, על מנת שלא על חשבון המדינה אותו אדם יעשה את הפעילות הזאת, כלפיו אין לו שום חובה, אני אומר: אתה תגיש, תהיה חוות דעת. אם בית המשפט ימצא לנכון, הוא יחייב אותך. זה יעלה לך גם כסף. אתה לא יכול להגיש סתם כך, בלי שום סיכון. אין לזה שום הצדקה.

אי אפשר להגיד שבכל מקרה אם העבריין לא מבקש, בית המשפט לא יבקש חוות דעת. צריך להשאיר לו את שיקול הדעת, גם אם אנו אומרים שהוא לא חייב.

יש לי בעיה עם האוצר. אז לא יהיה חוק.

זה הנחות מוגזמות, בפרט שאתה יודע שעל חלק מהמקרים כבר יש תסקיר.

על 100 מקרים.

יותר.

האם ההצעה היא שכשהדיון מתקיים בהתחלה, בית המשפט ככלל לא ימנה מומחה כדי לקבוע לגבי הנזק, הוא יקבע לגבי הנזק בלי חוות דעת מומחה?

הוא לא יקבע שום דבר על הנזק הנפשי. את הולכת בכיוון הלא נכון במחשבה. תלכי עם הלוגיקה שלי. את מסתכלת על השלבים, אני הולך לכיוון שאין התנגדות. בא המבקש בבית המשפט ואומר: אני מבקש שהשופט יגיד לו שהוא לא יבוא למקום העבודה שלו. הוא אומר לו: אני עובד בחיפה והוא עובד בתל אביב. נפגע העבירה יגיש. הוא רוצה הגנה. מי ישלם את חוות הדעת? אם נפגע העבירה - בכל מקרה המדינה תשלם. אך לשופט יש שיקול דעת, הוא יכול להחליט שהוא ישלם עבורה.

אלה מקרים מעטים ביותר. בדרך כלל- -

אני משאיר את זה לשיקול דעת.

- - -

לא נשמע לך? לי זה נשמע.

יש הבדל מאוד גדול בי לומר לעבריין: אם תסכים להטלת המגבלות, נדרוש חוות דעת, לבין מצב שבו אומרים: אנו נאפשר הטלת המגבלות ללא בסיס ראייתי כלשהו.

יש בסיס: בא אדם נפגע עבירה, מסביר לשופט כמיטב יכולתו מדוע הוא מבקש שהעבריין לא יבוא לגור לידו.

אי אפשר להטיל מגבלות על אדם שפוגעות בזכויות יסוד שלו, ולומר לו: עליך הנטל להתגונן, ואם אתה מתגונן ונמצא שלא היתה הצדקה להתגוננות שלך, אנו עוד נטיל עליך הוצאות. העבריין לא יכול לדעת אם יש בסיס להתנגדות שלו או לא לפני שיש חוות דעת. הוא לא יודע אם זה יגרום נזק או לא.

אני מקבל את מה שאת אומרת, אך אני עדיין מחפש פתרון.

יש סעיף שאומר שבית המשפט יכול מטעמים מיוחדים שיירשמו לקבל החלטה ללא חוות דעת. אפשר לכתוב שאם העבריין מסכים, זה יכול להיות, למשל, נסיבה שמצדיקה את זה. אך יש הבדל בין זה לבין להטיל את נטל ההתגוננות על הנאשם.

אני לא צריך שהוא יסכים, אני צריך שהוא לא יתנגד. אם ישאלו אותו- -

חייבים לשאול אותו.

אני לא חייב לשאול אותו, אני לא חייב לקבוע שתנאי זה הסכמתו, כי אני נותן לו מעמד שוב לגבי גורל של נפגע עבירה.

הוא יכול להתנגד.

אבל אני לא דורש את הסכמתו. אני מציע שנתקן את זה כך: המשמעות מבחינת ההצעה תהיה שסעיף 4 (א)- -

להשאיר את זה בשיקול דעת ולא כחובה מוחלטת, כי אם, למשל, יש תסקיר והוא רואה שזה ראיה מספקת לעניין הנזק, אולי הוא לא ימנה.

הנאשם לא יוכל להתגונן אם יש רק תסקיר.

אם אפשרנו במצבים מסוימים- -

אנו לא החלטנו אם זה הליך פלילי או אזרחי. מצד שני יש לנו האוצר ששם לנו את הבעיה. החוק הזה, כבר הבעתי את דעתי עליו, והבנתי שהפסדתי בקרב הזה. אני מבקש דבר אחד; בואו לא נוותר על עקרונות יסוד, אי אפשר כרגע להמציא הליכים חדשים, לא פליליים, לא אזרחיים, אוטומטיים, כל מיני דברים כאלה. זה פגיעה יותר מדי קשה. אם צריך לצמצם את כמות העבירות שזה יחול עליהן בדרך הזאת, שלפחות לא נשחק עם המשפט הפלילי הדיוני והמשפט האזרחי הדיוני, לפחות זה יהיה הרע במיעוטו.

אני לא משחק בשום דבר. החוק הזה הוא חוק שאנו החלטנו לאמץ אותו. אנו רוצים שהוא גם יתבצע. אנו חושבים שיש לו הצדקה. עכשיו באה הנקודה שהאוצר אומר: יש בעיות תקציביות, צריך לבדוק מה לעשות עם הכסף. יש לי כמה אפשרויות, לומר: יש בעיות של כסף, אני לא מקיים את החוק. יש לי אפשרות לחשוב איך לפתור את הבעיה. אני מחזיר אותך כל הזמן לסיטואציה הבסיסית שאתה החוק הזה התחיל ואתה הוא הולך לאורך כל הדרך; אדם שלא יכול להמשיך לעבוד, אשה, ילד, נפגע עבירה שלא יכולים להמשיך לגור באותו בניין, אני לא מוכן לעבור לסדר היום עם הסיטואציה הזאת, שזה עלה על שולחני, ואני אומר: לך עכשיו, אחרי שאתה נפגע עבירה, תקנה לך בית במקום אחר. אני לא מוכן.

עכשיו בוא נראה מה אני מציע. אני רוצה: אנו הולכים לבית המשפט. יהיה דיון גם בשאלה הזאת. זה יכול להיות בצמוד, זה יכול להיות גם לאחר השחרור מבית הסוהר, אחרי שנים ארוכות. יופיע אדם, יעלה את הטענה שלו. מצד אחד אני רוצה לשמור על הזכויות של האדם שנגדו טוענים. אני לא רוצה להשאיר אותו נטול הגנה. אני מאפשר לו את כל הכלים להגן על עצמו. עכשיו השאלה היא רק מי ישלם. הבעיה היא לא שהוא נטול הגנה, הבעיה היא שאני לא מוותר כאן על התסקיר, על חוות הדעת ועל החקירה, והלכתי שהוא יוכל למצוא את האמת. אני אומר: בואו נהיה הגיוניים. דבר ראשון – למה לנו להסתבך בלחייב אוטומטית, שהפסיכולוגים ירוויחו בחינם כסף, כשבכלל אין בזה צורך, כשהוא בכלל לא מתנגד?

למה היא תגיש?

היא מגישה, הוא לא מתנגד. למה אני צריך סתם לבזבז את הכסף של המדינה? זה צריך לבוא לידי ביטוי בשינוי הנוסח. כשזה יקרה, וגם האוצר ישתכנע שבמקום 3,000 מקרים, יהיו אולי 200 או 300, כי ברוב המקרים או שהעבירה לא תתבצע באותו מקום. הוא ספר שמונה נפגעים, אך כשעבריין המין פגע באחד בחיפה, באחד בתל אביב, באחד בהרצליה, יכול להיות שכל השמונה יגישו בקשה, אבל הוא גר רק במקום אחד. הוא לא הולך לגור בשמונה מקומות, אז המקרה יצטמצם למינימום.

גם הצעתי לאוצר לקחת מאה מקרים שאנו נעשה, למקומות עבודה- -

שם יש יותר מקרים שאדם אחד עבר עבירה עם שלושה או ארבעה אנשים.

זה עדיין מקום אחד, כי זה מקום עבודה אחד. מספיק שאחד יפנה. כך חסכתי חלק גדול מהמקרים.

אני רוצה את הצדק שלי גם כן. הוא מבקש שיתקיים הליך, ואז כן צריך את חוות הדעת. אני נותן לו את האפשרות להיות מיוצג ולחקור. אני מגן גם על זכויותיו. יש לי שתי בעיות; ראשית, אני לא רוצה ליצור מעמד שצריך לשאול את הסכמתו, אם להביא את התסקיר או לא. אני לא רוצה שתהיה לו איזה נגיעה לגבי גורל נפגע העבירה. מצד שני אני רוצה לשמור על זכויותיו. זה אחרת כשבאים לבקש את הסכמתו וכשהוא אומר: אני חושב שאני כן זכאי לגור באותו מקום. ואז בית המשפט יבקש להכין את התסקיר או את חוות הדעת. זה הפרוצדורה שתוריד את מספר המקרים בצורה מאוד משמעותית. היא לא פוגעת באף אחד.

נשאלה שאלה אחרונה; מדוע אני מציע – אני מוכן לחזור בי מההצעה הזאת - שלבית המשפט תהיה אפשרות לחייב אותו בהוצאות חוות הדעת. אני מוכן כך: או המדינה תיקח את זה עליה, או על שני הצדדים.

קטינים ודאי לא יגישו בקשות הרחקה. ההורים יצטרכו לשאת בנזק, בכסף?

הם לא מבקשים את חוות הדעת. רק העבריין מבקש. למה הם צריכים לבקש? השופט יקבע.

בסעיף 4 (א) במקום שזה יהיה מוחלט, שהוא לא יחליט אלא אם הוגשה לו אז הוא רשאי למנות מומחה, ואם עבריין המין ביקש, הוא חייב, ובשכר, בררת המחדל שאוצר המדינה נושא בזה, ובית המשפט רשאי להטיל את העלות על הצדדים לפי שיקול דעת.

אז כן עבריין קובע אם תהיה חוות דעת- -

אם הוא מבקש פוזיטיבית, תהיה.

לנתק את זה, אפילו בנוסח- -

יש לבית המשפט שיקול דעת, והוא יביא בחשבון בהחלטה אם למנות מומחה את עמדת עבריין המין, אני חושבת שזה עונה על הרצון להתחשב מצד אחד בעבריין המין, ומצד שני במקרים שזה מופרך, כשיש, נניח, תסקיר שהוא כל כך ברור, שגם בלי לזמן לחקירה ברור לו. יכול להיות שאחת הראיות תהיה תסקיר.

לגבי סעיף 4 (א) (1), "בעלי הדין יהיו רשאים להזמין את המומחה לבית המשפט לחקירה" – לא צריך את זה, יש פרק של חוות דעת מומחים בפקודת הראיות, וכתוב שם במפורש שאפשר להזמין. זה לא נכון לעשות את זה.

אני חושבת ש-(2) לא נחוץ כאן בכלל, כי הוא לקוח מהסדר של תסקיר- -

זה לא לקוח מהתסקיר, זה לקוח מהמומחה הרפואי שלפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, שזה דומה. לא אכפת לי להוריד את זה. גם אם זה לא יהיה כתוב, יגישו שאלות הבהרה.

הסיכום הוא שמינוי המומחה יהיה בשיקול הדעת של בית המשפט, אם למנות מומחה או לא, זה לא דבר אוטומטי, וודאי שאם הוא רואה שאין שום צורך בחוות דעת מומחה כי לא תיגרם פגיעה לעבריין, אז יכול להיות שאלה יהיו חלק מהטעמים שלו.

מבחינת השכר וההוצאות, בררת המחדל תהיה על אוצר המדינה, אבל יהיה שיקול דעת לבית המשפט להטיל את זה על בעלי הדין לפי שיקול דעתו ולחלק את ההשתתפות. לא נגיד בגלל מה, יכולות להיות כל מיני עילות.

מערכת בתי המשפט לא נושאת בנטל הזה.

קוראת סעיף 4 (ב).

רוב רובם של החסויים שממונים להם אפוטרופוסים הם לא פסולי דין.

חסוי שמונה לו אפוטרופוס.

קוראת סעיף 4 (ג).

אני לא יודע, אם (ג) עובר, למה צריך את (ב)? אם אנו משאירים את המנגנון של (ג), שבית המשפט קובע בניגוד לדעת האפוטרופוס, למה אנו צריכים את (ב)? ב-(ב) הקטין יגיד: אני מוכן, השופט יגיד: נעשה שיקול דעת, האפוטרופוס יגיד: לא, הקטין יגיד: אני מוכן, מעל גיל 14, ואז ייכנס בתוך (ג).

קשה לי להניח מצב שבו בית משפט יכריז על קטין פסול דין ולא ימנה לו אפוטרופוס. כלומר ההורים הם האפוטרופוסים הטבעיים של קטינים, זה בררת המחדל. מקום שנשללת האפוטרופסות, בית המשפט כנראה ירד מדעתו אם הוא שלל את האפוטרופסות הטבעית של ההורים ולא מינה אפוטרופוס אחר. אבל אפשר למנות אפוטרופוס נוסף על ההורים. זה יהיה בדרך כלל במצב שההורים לא זמינים.

הקטין הוא בן 15, לכאורה לפי סעיף (ב) הוא יכול לתת את ההסכמה, אבל הקטין הוא פסול דין. האם הוא נכנס לחסוי שמונה לו אפוטרופוס?

אם הוא פסול דין, כן. תיאורטית ייתכן מצב שלמרות שהוא קטין, מישהו טרח להכריז עליו פסול דין בלי שיש צורך בשלילת האפוטרופסות של הוריו, ואז הוא לא ייכנס להגדרה של חסוי שמונה לו אפוטרופוס. הסיטואציה הזאת אינה סבירה בעיניי.

לגבי תסקיר נפגע, גם מדובר בפקיד סעד שניגש אל הקטין ומסביר לו את המשמעויות ואת הכל של התסקיר שהוא צריך להגיש. פה אתם רוצים שקטין בן 14, שהוא קורבן של העבירה ואנו מכירים את מצבו, שהוא יבוא לבית המשפט, אפילו אם הוא לא פסול דין, וייתן את חוות דעתו, שהוא מסכים ללכת למומחה או לא? שהוא יבוא לבד?

ההורים שלו- -

ואם ההורים פגעו בו? אם האב הוא הפוגע?

ב-(3) קבענו שנפגע העבירה לא ייקרא להעיד בקשר לחוות הדעת, ופה אנו מביאים אותו לבית המשפט בדלת האחורית.

- - -

אין פה פקידת סעד. את מדברת על השוואה לתסקיר. פקידת סעד נמצאת עוד לפני התסקיר. היא נמצאת במקום, היא רואה, היא יודעת, היא מדברת. מי ידבר פה עם הקטין? השופט? העורך דין?

אני רוצה להציע במקום שני הסעיפים האלה, לכתוב שבית המשפט רשאי להורות על אף התנגדות האפוטרופוס, ולמחוק את שני אלה. למה צריך להסתבך?

אני בעד.

בית המשפט יכול להורות בהסכמת הקטין.

גם ללא ההסכמה. זה מה שכתבת פה.

כתוב פה שנפגע עבירה לא ייקרא להעיד.

בואו נראה איפה אנחנו; קטין שאחד ההורים שלו או האפוטרופוס פוגע בו, ואחר כך מתנהל הליך של הפרדת מקום מדורים שיזם אותו כאילו הקטין, כי את מי מוציאים מהבית? את האפוטרופוס? כלומר הוא כבר לא יהיה אפוטרופוס בכלל. אני לא מכיר את הבעיות. מישהו צריך לבוא לבית המשפט ולהגן על זכויות הקטין.

פקיד הסעד, עד גיל 18.

אבל אין בחוק הזה שום זיקה עם פקיד סעד. אז צריך לתת לו מעמד בחוק.

ב-3 (ב) (1) או ב-3 (ב) (4) אפשר לעשות את זה – נפגע עבירה או אדם מטעמו לרבות פקיד סעד.

לפני החוק הזה, נאמר שאין חוק; אב פגע בבנו, פקיד סעד מעורב בתהליך. האב נידון לשנה מאסר. פקיד הסעד אומר לבית המשפט: הוא לא יכול לחזור לשם, הוא יהרוג את הילד, אז פקיד הסעד מוציא את הילד מהבית. אין היום בחוק אפשרות לומר לאב: אל תחזור הביתה. האם פקידי הסעד היו רוצים שיהיו מקרים כאלה?

ודאי.

השאלה היא, אם זה לא יהפוך, מה כן ההשלכות על ההתנהגות אחר כך בחיים, גם של פקידי הסעד? היום פקידי הסעד יודעים - הם חייבים להוציא את הילד, להעביר אותו למקום מוגן. יש סיטואציה שהאמא היא גם נגד הילד במידה מסוימת, היא אמביוולנטית. אם היא היתה לגמרי נגד הילד, היו מייד מוציאים. אך אנו נמצאים במצב שבו פקיד הסעד אומר: כשהאמא עם הילד זה בסדר, כשהפוגע פוגע, האמא כבר מפחדת גם ממנו, והיא קשורה אליו, אז צריך להוציא את הילד. עכשיו תינתן הבררה להוציא את הפוגע. השאלה היא אם זה המצב העדיף, כי זה מה שיקרה עכשיו – יתחילו פניות של פקידת הסעד, ויותר ילדים יישארו בבית עם אמא שמאשימה את הילד בכך שאין לה בן זוגה. אני רק מצביע על דבר חדש שייפתח, תהיה פרקטיקה חדשה, אני לא יודע אם טובה או רעה.

הפתח שעכשיו החוק אפשר לפקיד הסעד ליזום הליך, יהיה עוד כלי שיהיה נתון לידי פקידי הסעד כדי להגן על ילדים. זה לא בא במקום.

לא במקום. היום מוציאים, אין בררה. ברגע שיכריחו את האב, יגידו: בעיות תקציביות, נגיד לכל אב שלא יבוא, ופתרנו את הבעיות של הילד. איך ההוא מהנהלת בתי המשפט אמר - הכל בסדר, רק אני לא משלם. משרד הרווחה, הדבר המרכזי – הוא רוצה הפרדה. תהיה לו אפשרות בכל תיק, עדיף להם, לא יהיה להם שיקול דעת- -

אבל אולי זה אבא לעשרה ילדים, והמשפחה נופלת לעוני, ואם הוא לא עובד? יהיה להם שיקול דעת.

אבל הנטייה שלהם תהיה בגלל בעיות מערכתיות ללכת כל הזמן- -

אני יודעת שפה לא כל כך אוהבים פקידי סעד- -

אוהבים.

בשנת 1991 נחקק חוק, וחשבו שיוציאו וירחיקו את הפוגע האלים מהבית, ונשאיר את הילד בקרבת מגוריו, בבית הספר ובכל המסגרת. דע לך שאנו כמעט לא משתמשים בסעיף הזה. במרבית המקרים אנו חייבים ונאלצים להוציא את הקטין מהבית. בכמה מקרים שאני אישית כפקידת סעד הרחקתי את האבא מהבית, והאמא הכניסה אותו. אני הוצאתי אותו מהדלת, והיא הכניסה אותו מהחלון. בביקור שישי-שבת שעשינו ראינו את האב במסגרת הבית. אין מי שיאכוף את זה, שיעקוב ויראה מה קורה באמת.

את מכניסה אותי לסוגייה אחרת - אם לא אוכפים את החוק ההוא, למה שיאכפו את זה?

בואו נסכם את הדיון בנקודה הזאת; אנחנו רוצים לתת מעמד לפקיד סעד- -

יש כבר. מגיש הבקשה הוא פקיד סעד.

אך אנו נותנים לו מעמד עכשיו לעמוד מול האפוטרופוס, כשהאפוטרופוס היה הפוגע.

צריך לכתוב את זה במפורש, שפקיד הסעד הוא זה שייצג את הקטין בדיון הזה על אישור בית המשפט?

השאלה היא מי מוסמך לתת הסכמה לבדיקה. צריך להפריד, מה אנו עושים במקרה שהפוגע הוא האפוטרופוס, או בסתם מקרה. יש על שולחן הוועדה הזאת גם דיונים שעניינם מתן הסכמה לטיפול רפואי לקטינים. בעיניי, זה לא המקום להכניס דרך הדלת האחורית את היכולת של קטינים לתת הסכמה בכל מיני מצבים. לכן בעיקרון צריך לומר שלגבי קטין שההורה שלו הוא בדרך כלל האפוטרופוס הטבעי שלו, ההורה מוסמך לתת הסכמה כמו בכל סיטואציה. הגיל, בעיניי, של 14 או יותר או פחות הוא לא רלוונטי. הוא נכון בהקשר של תסקיר קורבן, כי שם יש כבר פקיד סעד. לכן צריך שהאפוטרופוס יהיה צריך לתת הסכמה בהקשר של חוות דעת שנוגעת לקטין. זה ברור.

לגבי המצבים שבהם האפוטרופוס הוא הפוגע- -

יש פה עוד מצב, שבית המשפט חושב שהטעמים של הסירוב של האפוטרופוס הם לא- -

יוכל בית המשפט לאחר ששמע את פקידת הסעד ואת הקטין- -

לא רצינו שהוא ישמע את הקטין.

לאחר ששמע את פקיד הסעד ואת האפוטרופוס לתת את ההסכמה.

כלומר לגבי קטין, כשהאפוטרופוס מסרב, בית המשפט רשאי לאשר את זה, אם הוא משוכנע שזה לטובת הקטין, לאחר ששמע את פקיד הסעד.

אותם סייגים צריך להכניס לגבי חולי נפש ומפגרים.

בסדר, או חסוי.

אין לסעיף הזה משמעות אם אין לך סעיף כללי שקובע שיש צורך בהסכמה. אין לך סעיף כזה, יש לך את בתסקיר ואין לך את זה פה.

כלומר אם האפוטרופוס מסרב לעריכת בדיקה לצורך הכנת חוות דעת כשהנפגע הוא קטין או חסוי שמונה לו אפוטרופוס, בית המשפט רשאי לאשר בכל זאת את עריכת הבדיקה, אם הוא שוכנע שזה לטובת הקטין או החסוי, לאחר ששמע את פקיד הסעד ואת האפוטרופוס.

קוראת סעיף 4 (ד).

הרעיון הוא לכתוב שבית המשפט רשאי למנות מומחה, והוא יביא בחשבון את עמדת עבריין המין- -

אם הנפגע לא רוצה שתיערך חוות דעת, לא תיערך חוות דעת.

אתם כל הזמן שוכחים שהמבקש זה נפגע עבירה, ואם הוא נמצא בסיטואציה שהוא לא יכול לעמוד בדרישות בית המשפט, הוא לוקח סיכון שבית המשפט לא יקבל את בקשתו.

בית המשפט רשאי לא לקיים בכלל את הדיון, אם הוא נתבקש על ידי נפגע עבירה לא לקיים. צריכים להוסיף פה, לדעתי, שאם הקטין הוא מעל גיל 14, צריכים לשמוע גם אותו.

לא לשמוע, הוא צריך להסכים.

צריך פה סעיף הסכמה. אי אפשר לקחת את זה מחוקים אחרים.

נחליט שלצורך הכנת הבדיקה לשם הכנת חוות דעת נדרשת הסכמת הנפגע.

אנחנו בסעיף 5. פה לא היו שינויים חוץ מדברים שקשורים לבית הדין הצבאי. קוראת סעיף 5.

הרעיון הוא שבמקרה שבו בית המשפט שדן בעבירת המין היה בית דין צבאי, כשהעבריין היה עוד חייל, ועכשיו הדיון מתקיים כשהוא משתחרר ממאסר, הוא כבר לא חייל, זה לא רלוונטי לחזור לבית הדין הצבאי, למרות שהוא זה שדן בעבירת המין המקורית, אלא בבית משפט רגיל. אם זה מתקיים כחלק מהדיון בגזר הדין, זה רלוונטי שאותו בית דין שדן בעבירת המין הוא גם ידון במגבלות.

חסרות לי כמה מלים פה.

כן, יש פה תוספת בעקבות הערות של הפרקליטות הצבאית, והמועד הזה חל לאחר גמר השירות הצבאי שבמסגרתו הוא עבר את עבירת המין, אז הסמכות היא לבית המשפט האזרחי שהיה מוסמך לדון בעבירת המין, אם לא היה בבית הדין הצבאי.

הוספנו עוד הוראה לעניין בית דין צבאי שאומרת שאם הדיון מתקיים לא במסגרת הדיון בגזר הדין, יכול לדון גם שופט משפטאי צבאי אחד, לא בהכרח הרכב, שהרכב שם זה שופט משפטאי ועוד שני שופטים שהם קצינים, שהם לאו דווקא משפטנים. כמו שפה אפשרנו, גם שם, אם זה לא במעמד גזר הדין, זה לא חייב להיות אצל הרכב.

קוראת סעיף 6.

חשבתי שמיותר לומר "נפגע עבירה או אדם מטעמו", כי הוא בין אלה שביקשו לקיים דיון.

הוא לא בהכרח זה שביקש. מי שביקש את הבקשה המקורית הוא יכול, הנפגע בכל מקרה רשאי. לא התכוונתי שכולם תמיד יכולים.

למי התכוונת? כבר הגדרנו מי הצדדים- -

אני מציע למחוק את המלים "אדם מטעמו". זה מסבך את העניין.

זה לא המצאה. בחוקים הדומים הגורמים שמגישים את הבקשות, למשל בחוק מניעת אלימות במשפחה או בחוק הטרדה מאיימת, גם יש אדם מטעמו. יש פה הנחה שהנפגע הוא הרבה פעמים במצב של חולשה שמקשה עליו, ואדם מטעמו – ברור שלא יתנו לאדם שלא קשור, שלא בקרבה הגדולה לנפגע להיות האדם מטעמו.

אל תיקחי בחשבון ששום דבר הוא ברור. ברגע שאמרת "אדם מטעמו", יקום אדם ויאמר: אני מטעמו. החוק הזה הוא כל כך מיוחד ואחר מחוקים אחרים, שיש להיזהר במלים.

גילה אמרה שזה חוק מיוחד, כמה שזה שונה מהחוק המקורי שלה.

החוק באמת בעייתי ביותר, תקדימי לחלוטין.

אין מניעה לפרט, אבל יש בחוק הטרדה מאיימת – כתוב "אדם מטעמו".

וגם במניעת אלימות במשפחה, ששניהם זה מודלים דומים מבחינת הגורמים שמגישים את הבקשה.

סעיף 6 (ב) הוא יוצא דופן.

בית משפט החליט לא להטיל מגבלות או החליט לבטל מגבלות, והנפגע רוצה עיון חוזר בהחלטה.

מוכרח להיות אדם מטעמו.

אך מי? כל אחד? עיתונאי שיגיד שהוא מטעמו - זה טוב?

לא, צריך לתת לו אישור.

אז בא כוחו.

אני חושבת להשאיר את זה, בפרט שזה לא חידוש.

"בא כוחו" יכול להיות כל אחד. יבוא נציג אחד הארגונים- -

אבל זה לא מטעמו. הוא חייב לתת לו הרשאה. אנו רוצים מצד אחד שזה לא חייב להיות בא כוח במובן של עורך דין עם ייפוי כוח. מצד שני אנו לא רוצים שכל אדם יכול להתייצב בבית המשפט ולהגיד: אני מדבר מטעמו. צריך שיהיה אישור בכתב, משהו. זה מה שצריך להיות.

אני מסכימה, רק נראה לי מוזר שפה כן נכתוב את זה, ובחוקים- -

אני יודע מה אני רוצה שזה יהיה - שמספיק שנפגע עבירה כתב מכתב שאומר, למשל: אני מייפה את כוחה של בת דודתי שהיא תפעל בשמי ותטפל בעניין, או שארגון זה וזה יטפל לי בעניין.

אז המלים: והנפגע נתן הסכמתו לכך.

אגב, גם כחבר כנסת בכל פעם שאנשים פונים אליי, אני אומר: תכתבו לי מכתב שאתם מבקשים שאטפל. הרי בשם מי אני פונה? הרבה פעמים אני אומר: תנו לי מכתב, שאתם מרשים לי לטפל בעניינכם.

יש שתי אפשרויות. אם תשכנעו אותי שהביטוי "מטעמו" מאפשר לכל אדם שהוא נתן לו אישור בכתב, אני אשאיר את המלה "מטעמו". אם זה לא טוב, אנו נכתוב בחוק במפורש בהגדרה שהוא קיבל ממנו הרשאה בכתב.

מי שמגיע אלינו חייב להיות הנפגע עצמו, ואז כשאנו מייצגים אותו זה לא על ידי מישהו מטעמו.

נכתוב בהגדרות: נפגע עבירה לרבות אדם מטעמו שקיבל הרשאה.

אם הבנתי נכון את הנוסח היום, אם הנפגע מגיש בקשה והיא נדחית, כביכול אפשר להגיש עיון חוזר ללא מגבלת זמן. השאלה היא אם לא צריכה להיות מגבלת זמן- -

זה דבר שבדרך כלל לא כותבים אותו. יש פה גם עניין של שיקול דעת.

אני לא רוצה לומר את זה בסוף; יש מקום להוריד חלק מהעבירות כמו מעשים מגונים- -

בסוף.

יש מעשה מגונה בפומבי, יש בעילה אסורה בהסכמה, ששני בני הזוג מסכימים.

אנו לא בסעיף הזה, וזה ויכוח בשולים.

קוראת 6 (ג).

"מעמד פסק הדין" – המינוח היה מייד לאחר גזר הדין. אני יודעת שפסק הדין כולל את גזר הדין, אך לא הייתי רוצה להכניס את המינוח הזה פה, כי אני לא רוצה שום שייכות לפסק הדין. אני רוצה שכל הזמן יהיה ברור שזה לא חלק מההליך הפלילי. והוא הדין גם בסעיף (ד).

בסדר.

קוראת 6 (ד).

החוק המקורי החיל הוראות של חוק סדר הדין הפלילי, אכיפה, מעצרים, לעניין זכות ערר שנייה. בהתחלה הוספנו בהתאם לזה את הסעיף הספציפי שמדבר על זכות ערר שנייה. במחשבה שנייה ואחרי הערות שקיבלנו אני לא בטוחה שנכון דווקא בהליך הזה לאפשר זכות ערר שנייה. יש מישהו שמתנגד לזה? אין ערר שני בזכות. ערר שני זה ברשות. אז את זה אני פשוט לא צריכה לכתוב.

קוראת סעיפים 6 (ה), 7. זה סעיף שמבוסס על סעיף שקיים היום בחוק הסנגוריה הציבורית.

מנכ"ל המשרד ביקש שאגיד משהו כאן: משרד המשפטים לא יוכל לשאת בהוצאות הדבר הזה.

הנוסח של 18 ב פוקע ב-31.12.2004 וחוזר לנוסח הקודם, ואתם צריכים להיות מודעים לזה. הנוסח הקודם נמצא פה ב-18 ב. אנו חושבים שאם כבר מתקנים, שתהיה הרמוניה לנוסח שזה חוזר אליו ב-1 בינואר. זה לא שזה בנפשי, הדבר הזה. הנוסח הקודם היה כך: אין בהוראת סעיף זה כדי למנוע מבית המשפט למנות לנאשם סנגור אם הוא סבור שאינו יכול לנהל את המשפט כשהנאשם אינו מיוצג. היתה הצעה שצריך לצמצם את זה, והצמצום הזה הגיע ל-18 ב שהעתקת אותו. תדעי שזה פג מן העולם ב-31.12.2004.

שם לא היתה המסננת של האמצעים.

טוב. אני רוצה לדעת מה ההערכות התקציביות.

בעקבות ההצעה של משה הכל השתנה, ההצעה שבית המשפט יחליט רק במקרים מסוימים לזמן את חוות הדעת.

אנו מדברים על הסנגור.

זה יצא בסביבות 2 מיליון לפי התעריפים שהיום קיימים בסנגוריה הציבורית, ב-80% מהמקרים, למרות שהסעיף הזה הוא הרבה יותר מצומצם. הוא לקח הנחה מאוד רחבה שימנו ב-80% מהמקרים סנגור.

בעקבות ההצעה שמשה העלה עכשיו, שהוא שינה את כל הנושא של חוות הדעת- -

אני העליתי...

הנתון הזה השתנה. אני חישבתי כמה דיונים יהיו בכל התהליך. הנחתי שהדיון הזה שתהיה הטלת מגבלות בהתחלה, כלומר אחרי ההליך הפלילי, יהיו בממוצע שתי ישיבות בית משפט, ואותו דבר בהארכה. כלומר אחרי שלוש שנים כשיהיה דיון – גם, שתי ישיבות. בערעור תהיה ישיבה אחת של בית משפט, כי זה בסך הכל ערעור. זה ההנחות. תעריפי שכר הטרחה – קיבלנו את זה- -

כמה זה יצא לתיק?

לא חישבתי את זה, תלוי אם זה דיון או ערעור. אי אפשר לדעת. במקרה שהוא לא נכנס למאסר, לקחנו שתי ישיבות בית המשפט, ובמקרה שהוא משתחרר ממאסר, אחרי ארבע שנים, למשל, לקחנו את זה כהליך עיקרי, הסנגור צריך ללמוד את התיק, פלוס דיון נוסף. זה ההנחות שיש פה באומדן. הטבלה בעמוד 12 מסכמת, אתם יכולים לראות בה.

גמרנו את הדיון הזה. העניין התקציבי נפתר, אנו מתחת ל-5 מיליון.

רק בסנגוריה אנו מתחת ל-5 מיליון, ועוד לא הסתכלנו על עלות שופטים.

צריך ארבעה שופטים נוספים בשביל זה?

שופט עולה מיליון לשנה, זה גם הנתונים של הממ"מ.

תכף נחזור לעניין התקציבי.

אנו סבורים שבבעייתיות ובתקדימיות של החוק הזה צריך לקבוע שכל עבריין מחוסר אמצעים יהיה זכאי לסנגור, שזה לא יהיה כפוף לשיקול דעת בית המשפט. שלא בית המשפט ימנה סנגור, אלא שברגע שאדם, כפי שלגבי חלק גדול מהעבירות הפליליות היום קבוע בחוק הסנגוריה הציבורית, ברגע שאדם מחוסר אמצעים ועומד בקריטריונים של חוסר אמצעים, יש לו זכות לסנגור. הרעיון הוא שברגע שאדם לא יכול לשכור שירותיו של עו"ד כי הוא עני מדי, צריכה להיות לו זכות לייצוג.

גם אם הוא נאשם בעבירה פלילית ואין לו אמצעים, אין היום זכות מוחלטת שימנו לו סנגור. אם הוא לא נופל בעבירה, הולכים לפי הסעיף סל- -

ההסדר שקיים כיום בחוק הסנגוריה הציבורית לגבי העבירות שהנאשם לא זכאי לייצוג הוא הסדר לא ראוי, ולא ראוי להעתיק אותו לכאן. אך יותר מזה, כאן מדובר במשהו- -

שהוא יותר מגביל מעבירה- -

לפני שנחזור לעניין התקציבי, הם עשו הרי את התחשיב התקציבי על סמך ההנחה ב-80% מהמקרים ימנו סנגור, כי בחלק מהמקרים העבריין לא ירצה סנגור ציבורי כי יש לו מספיק אמצעים לשכור שירותיו של עורך-דין בעצמו. אך אני לא חושבת שזה בהכרח משקף את המציאות. אם מסתכלים על מחוזות אחרים, למשל מחוז תל אביב, מחוז מרכז, נכון שכמעט תמיד כשנאשם מחוסר אמצעים, ממנים סנגור אלא אם הוא לא רוצה. אבל אם מסתכלים על מחוזות אחרים - מרכז, דרום, יש הרבה מאוד נאשמים שעד היום לא ממנים להם סנגור גם אם הם מחוסרי אמצעים. ייווצר מצב שזכותו של נאשם או של עבריין לייצוג יהיה תלוי במקום שהוא נופל בו.

החוק נבנה בסופו של דבר כהוראת שעה.

אם יוחלט שהחוק יהיה הוראת שעה, זה יהיה רלוונטי לעניין העלות. כל עניין העלות יורד. אחר כך כשנרצה להאריך אותו, יהיה צריך לקחת את זה בחשבון.

בסעיף 8, הדיווח לכנסת, יש כמה שינויים, ואקריא אותם. גם אם זה יהיה הוראת שעה וגם אם כן, המטרה היא שתהיה דרך לעקוב אחר יישום החוק, האטרקטיביות שלו, מכיוון שהוא חדשני. הורדנו את "שר הרווחה" בגלל שיש הוראות תסקירים שעל זה אחראי שר המשפטים.

"שר המשפטים יגיש, מדי שנה, לוועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת חוות דעת בעניין יישומו של חוק זה אשר תכלול, בין היתר: (1) מספר הבקשות שהוגשו לפי סעיף 3, ומספר הצווים שבמסגרתם הטיל בית המשפט מגבלות; (2) סוג המגבלות שהוטלו והתקופה שנקבעה להן, לרבות הארכת התקופה; (3) מספר הדיונים שהתקיימו בהליכים לפי חוק זה וחלוקה לפי בקשות להטלת מגבלות, בקשות להארכת תקופת המגבלות, בקשות דיון חוזר, עררים וערעורים". זה יותר לעניין הערכת העלות אחר כך.

בשביל מה צריך הוראת שעה אם זה בתוקף?

אני ממשיכה לקרוא: "אמצעים שננקטו בעקבות הפרת מגבלות שהוטלו לפי סעיף 3" - זה לעניין האכיפה, כי הזכרנו בדיונים שיש הוראה כללית של עבירה פלילית על הפרת הוראות של בית משפט. מעניין לדעת מה יעשו בעקבות הפרות, האם באמת יעמידו לדין - "נתונים בדבר העלויות שהיו כרוכות בביצוע החוק במהלך אותה שנה ובהן בין היתר עלויות מינוי מומחה לפי סעיף 4 ככל ששכרו והוצאותיו יוטלו על אוצר המדינה, עלויות העסקת סניגורים ציבוריים לפי סעיף 7 לחוק".

וסיוע משפטי.

אין כרגע זכות לסיוע משפטי.

בנושא העלויות הייתי מצמצם, הייתי אומר: רק חוות דעת והסניגורים. לא הייתי עושה מזה סעיף סל.

למה צריך את זה? ממילא יש סמכויות לכל ועדת כנסת לקבל מידע כפי שהיא רוצה.

אם לא קובעים דיווח שבועי ולא קובעים פרמטרים, אז את יכולה לקבל שורה על עשרים מקרים.

מה קרה בחוק הזה? בכל חוק חדש נכניס את הסעיף הזה?

יש חוקים שבאמת מכניסים בהם את הסעיף הזה, וזה חוק שהוא חדשני.

אם לא יהיה הסעיף הזה, איך נבדוק את החוק אם הוא מתקדם כמו שהתכוונו ולפי כוונת המחוקק? זאת דרך טובה לבדוק את החוק.

אם לא עושים את החוק כהוראת שעה, אז הסעיף הזה צריך להיות הוראת שעה. אחרת עוד שבעים שנה נשמע דיווחים. אני מציע שהסעיף הזה יהיה הוראת שעה לשלוש שנים.

לא יכול להיות שוועדת החוקה תקבל על כל חוק שהיא מחוקקת דו"ח פעם בשנה. אנחנו ניקח את כל ימי העבודה של וועדת החוקה. אני מקבל את ההצעה של חבר הכנסת יצחק לוי, נעשה את הסעיף הזה הוראת שעה לשלוש שנים. ואז נבין מה קורה עם החוק - שלוש שנים נעשה מעקב וגמרנו.

אני הצעתי שהסעיף הזה יהיה הוראת שעה, בהנחה שהחוק הוא לא הוראת שעה.

ההנחה היא שבסוף החוק לא יהיה הוראת שעה, רק הסעיף הזה יהיה הוראת שעה.

זה פותר את כל הבעיות בינתיים. זה מצוין.

סעיף 9, ביצוע ותקנות: "שר המשפטים ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, להתקין תקנות בכל עניין הנוגע לביצועו, ובין היתר בעניינים אלה: (1) הדרכים והמועדים להגשת בקשה להטלת מגבלות, בקשה לעיון חוזר, ערר או ערעור; (2) הדרך והמועד ליידוע הגורמים המנויים בסעיף קטן 3(ב) בדבר הגשת בקשה להטלת מגבלות" - ופה הוספנו: "3) מינוי מומחה מטעם בית המשפט, דרכי פעולתו, שכרו והוצאותיו". מבית הדין לעבודה מסרו לנו שהמדינה תשלם למומחים.

יש לנו הסתייגות לסעיף 8.

יש טענה של הנהלת בתי המשפט שיש להם קושי לספק את הנתונים שביקשנו, למשל סוג המגבלות שהוטלו והתקופה שנקבעה להם. אני חושבת שאפשר להיערך לזה וכן לדאוג שזה יהיה בחוק שהוא חדש יחסית.

אנחנו לא ערוכים לזה. זה עניין מחקרי, לדעתנו צריך להטיל את זה על גוף חיצוני שיערוך בדיקות אמפיריות. אנחנו מסוגלים לבצע את סעיף 8(1) אבל לא את (2), (3) ו-(4) בנוסח המקורי. חבל שלא קיבלנו מראש את התיקון שהקראת עכשיו, כי אחרת היינו נערכים לזה.

אני רוצה להקריא לך מהתקנות החדשות של המחלקות לניתוב תיקים בבתי המשפט. אחד התפקידים שלהם לפי התקנות זה הקמה והפעלה של מנגנוני מעקב וביקורת בבתי המשפט על אופן הטיפול בתובענות, לרבות בהליכים חלופיים. גם בתי המשפט לקחו בחשבון שאחד התפקידים של המחלקות האלה הוא לקבוע מנגנוני מעקב על כל מיני סוגי של הליכים.

אנחנו צריכים תקצוב בהתאם לתוספת כוח אדם מפעלי, או שזה יוטל על גוף חיצוני.

אנחנו ממשיכים הלאה.

עכשיו יש כל מיני תיקונים עקיפים. תיקון אחד הוא לחוק הסניגוריה הציבורית, שיש בו סעיף שמונה את כל המקרים שבהם יש זכות לייצוג. רצינו להכניס שם גם "עבריין מין שבית המשפט החליט למנות לו סניגור לפי סעיף 6 לחוק הזה".

יש תיקון עקיף לחוק שחרור על תנאי ממאסר, האומר שאם העבריין שוחרר בשחרור מוקדם - כלומר, הוא עדיין בפיקוח של ועדת שחרורים ויש לו רשיון של אדם ששוחרר על תנאי - מגבלות שהוטלו בבית משפט לפי החוק הזה ייכנסו כתנאים, ואם הוא מפר אותם הוא יכול להגיע לוועדת שחרורים על הפרת תנאי השחרור. התיקון אומר כך: "בסעיף 13 לחוק שחרור על תנאי מאסר, יבוא סעיף קטן (ה): מגבלות על עבריין מין שהוא משוחרר על תנאי ממאסר לפי חוק זה, אשר הוטלו בצו לפי סעיף 3 לחוק מגבלות על חזרת עבריין מין לסביבת נפגע העבירה - - יהוו חלק מתנאי השחרור". בסעיף 21, שזה סעיף שאומר אלו שיקולים ועדת שחרורים לוקחת בחשבון כשהיא דנה בהפרה של תנאי שחרור, ויש שם פירוט של השיקולים שהיא לוקחת בחשבון, אנחנו נוסיף באותו סעיף "ובדיון על הפרה של מגבלות שהוטלו בצו לפי סעיף 3 לחוק מגבלות על עבריין מין, תיתן הוועדה משקל לעניינו של נפגע העבירה".

אני התבקשתי מטעם המומחית במשרד לחוק שחרור על תנאי להגיד שהיא מתנגדת לזה, משום שהיא חושבת שזה כבר כלול בשיקולים שמנויים בסעיף קטן (ג). האמת היא שמה שכבר כתוב בסעיף קטן (ג) "ולצורך החלטה תשקול הוועדה בשיקול עיקרי את אינטרס הציבור לקיומם של תנאי השחרור על תנאי וכן תביא בחשבון את חומרתה של ההפרה, טיבה, תדירותה ומידת הסכנה הנשקפת לציבור בשלה". האמת היא שלא מוזכר שם נפגע עבירה באופן פרטני.

לכן רצינו להוסיף את זה. להגיד שאינטרס הציבור זה עניינו הספציפי של נפגע עבירה זה לא נכון. גם בדרך כלל, אם מפרשים את זה כסיכון לנפגע, זה סיכון פיזי.

זה גם לא שיקול של הוועדה, היא מקבלת את זה כהנחיה של בית משפט.

אני חושב שצריך למחוק את הסעיף הזה, מכיוון שטובת הנפגע לא צריכה להיות שיקול להארכת מאסר.

לא מדובר על הארכת מאסר. הוא קיבל שחרור מוקדם, עשו לו תנאים מסוימים.

במסגרת השחרור יחולו התנאים של בית המשפט, זה בכלל לא עניין של ועדת שחרורים.

נכון, זה לא צריך להיות בתנאים לשחרור מוקדם.

ניקח שני מקרים. אחד שקיבל מאסר של שלוש שנים ואחד שקיבל שלושים שנה בבית סוהר. על הפרת התנאי, את זה מחזירים לבית הסוהר לשנה ואת זה מחזירים לעשר שנים.

זה לא כך. כשאדם משתחרר מהכלא ויש תנאים לשחרורו, בכל התקופה של השחרור המוקדם הוא בעצם בסטטוס של אסיר על תנאי. בפילוסופיה של העניין, אחת הסיבות להכנסת אדם למעמד של אסיר זה הרחקתו, היא בידודו למניעת פגיעות נוספות. אנחנו עכשיו נמצאים בסיטואציה שבה הוא מקבל זכות להשתחרר לפני הזמן והזכות הזאת עלולה לפגוע בקורבן העבירה. בית המשפט קבע שכתוצאה מזה שהוא יחזור, קורבן העבירה ייפגע. אז אומרים לאסיר המשוחרר: אתה תקבל את הזכויות שלך, אבל בתנאי שאתה לא בא למקום שזה יפגע. בעקבות זה שבית המשפט ישלח את ההודעה לוועדת השחרורים, בטוח שוועדת השחרורים תקבע את זה בכתב השחרור. ההנחה שלנו היא שהוועדה תמיד תאמץ את החלטות בית המשפט, רק פה אנחנו אומרים לה בחוק: במקום שתקבלו את ההוראה הזאת מבית המשפט, תעשו את זה באופן אוטומטי.

שיכנעת אותנו להשאיר את הסעיף כמו שהוא.

עכשיו יש פה סעיף שיש לו שני חלקים, אחד הוא הוראת שעה והשני הוא תחילה והוראות מעבר. השאלה בחלק השני היא על מי זה יחול, עד כמה זה יחול גם על עבריין מין שהורשע לפני שהחוק נכנס לתוקף אבל עכשיו הוא במאסר והוא משתחרר.

האם החלטתם שזה לא יהיה הוראת שעה?

אני נגד שזה יהיה הוראת שעה.

זה לא ראוי שזה יהיה הוראת שעה.

אם עושים הוראת שעה, נודף מזה ריח שלא מסכימים לרעיון. או שהולכים עם החוק או שלא. מה יקרה אחרי שלוש שנים?

הרעיון של הוראת שעה הוא רק כדי לחייב את המחוקק לתת את דעתו אחרי תקופה מסוימת האם רוצה שהחוק הזה יהיה חוק של קבע או לא. זאת החלטה שלכם אם לקבוע את זה כהוראת שעה. זה לא דבר שהוא מקובל. יש מדינות אחרות שזה יותר מקובל - למשל לגבי הטרור יש מדינות שאומרות אחרי כמה וכמה שנים שחייבים לחוקק מחדש.

אם עשיתם דבר כל כך חסר תקדים בעולם, למה שלא תבחנו את זה אחרי תקופה מסוימת.

הבחינה היא בסעיף 8.

אומרים שעצם זה שיהיה דיווח פעם בשנה למשך שלוש שנים זה יאפשר בחינה של החוק, ואם ירצו לבטל את החוק יבטלו. אפשר ללכת מהכיוון הזה.

אני מקבל את הדברים של היועצת המשפטית. הוועדה קיבלה את המימד של החדשנות ושל הבחינה בכך שבשלוש השנים הבאות יהיה דיון על החוק הזה בוועדה. אם תוך כדי הפקת הלקחים הוועדה תגיע למסקנה שצריך לעשות שינויים או לבטל את החוק, יהיו כאן מספיק חברים שיגישו הצעות, וכנ"ל משרד המשפטים. אמרנו כבר שאנחנו בוחנים את זה שלוש פעמים בשלוש השנים הקרובות.

לעניין מועד התחילה, לפני שנגיע להוראת המעבר, חשבתי שצריך לתת תקופה ממועד הפרסום ועד שזה ייכנס לתוקף. השאלה כמה זמן לתת. בסך-הכל הנפגע פה מגיש את הבקשה ופסיכולוגים יודעים לתת חוות דעת.

השאלה איזה סוג של היערכות צריך.

שלושה חודשים נראה לי מספיק, מה גם שאין פה היערכות דרמטית מבחינת המשרדים למעט זה שהשופטים יֵדעו שיש הליך חדש.

אנחנו מעוניינים ביותר משלושה חודשים. אנחנו רוצים להיערך לזה.

אני מציע שהתחילה תהיה ב-1.1.2005. מבחינה תקציבית זה מסתדר.

התחילה תהיה ב-1 בינואר 2005.

לעניין הוראות המעבר - על מי זה יחול? המחשבה שלנו היתה שמכיוון שהמטרה פה היא להגן על הנפגע, והתפיסה היא שזה לא הטלת עונש על העבריין, בהחלט ראוי להטיל מגבלות כאלה גם על אדם שנכנס למאסר לפני תחילת החוק ובלבד שהעילה לקיום הדיון על פי החוק הזה - כלומר שהוא משתחרר, או שעכשיו מטילים עליו את צו המבחן - היא לאחר כניסתו של החוק לתוקף. הנושא הזה נדון גם בספרים על פרשנות חקיקה, ובהם רואים את ההבדל בין תחולה אקטיבית, כלומר שיש מצב מתמשך שהוא העילה להטלת המגבלות - במקרה שלנו, מצב מתמשך שהתחיל לפני כן אבל הוא מתקיים גם במועד הטלת המגבלות - לבין מצב שאתה מטיל עונש על פעולה מסוימת ואז אתה חייב שהפעולה שעליה אתה מטיל את העונש בוצעה לאחר תחילת החוק. למשל, יש הוראה על כך שחבר כנסת שהורשע הוא מושעה, על הוראה כזאת נאמר בבית המשפט שההרשעה לא צריכה להיות אחרי כניסת ההוראה לתוקף.

השאלה אם אנחנו לא פוגעים באנשים שהסכימו לעסקת טיעון ועכשיו יכולים להטיל עליהם מגבלות כאלה. הם יכולים להגיד: אם היינו יודעים, לא היינו מסכימים לעסקת טיעון. אנחנו רוצים לדחות לנו.

יהיו בקשות רבות מאוד לבית המשפט העליון לחזור מהסדר טיעון. אתה צודק במאה אחוז.

יש פה בעיה. בן-אדם שוויתר על זכויותיו החוקיות להתגונן במשפט היה צריך להבין על מה הוא מוותר. עכשיו אתם משנים את הסנקציות. להגיד שזה לא עונש, זה לא פתרון. כי ברור שזאת סנקציה שלגבי אנשים מסוימים היא תהיה אפילו חריפה יותר מסנקציית העונש שלהם. לכן כל רטרואקטיביות בעניין הזה היא מאוד בעייתית.

יש כאן ארבעה סעיפים. אני מציע למחוק את סעיף 3 בלבד.

יש מצבים שבעקבות עסקת טיעון אדם יכול לרצות את עונשו עוד שנתיים. זה אומר שעוד שנתיים לא ידונו לו בנושא.

זה אומר שהוא בכלל לא יהיה תחת הגדרת החוק הזה.

בסעיף (1) ו-(2) מדובר על "טרם ניתנה הכרעת דין בעניינו" או "הורשע וטרם נגזר דינו". כלומר, שאפשר יהיה עוד בבית המשפט להביא את השיקול הזה. אז סעיפים 1 ו-2 הם בסדר. עדיין הוא נמצא בבית המשפט ועדיין לא נגזר הדין, ולכן אפשר יהיה לטעון טענות ולהביא גם את החידוש של החוק הזה. סעיף (3) הוא בעייתי מכיוון שטרם החוק הזה יכול להיות שזה היה אחד מהשיקולים להאריך מאסר. יכול להיות שבמקרים מסוימים, אם הוא היה יודע שאפשר להרחיק את העבריין, השופט היה נותן חמש שנים במקום שבע שנים.

אני מקווה שלא.

אני מקווה שכן.

החוק הזה יהיה שיקול לקולה בענישה?

כן. אחת הטענות של הסניגור, בטיעונים לגזר הדין, יכולה להיות שצריך להרחיק את האדם הזה יותר. יכול להיות שבמכלול השיקולים השופט שוקל, זה יכול להיות חלק מהשיקול.

מה שאתה אומר זה כאילו סיכום של אי-הבנת החוק.

אני אומר מה שאני מבין. אני חושב שכאשר אדם כבר נמצא במאסר החוק הזה לא צריך לחול עליו. לכן אני חושב שצריך למחוק את סעיף (3). את סעיף (4) - "בית המשפט הורה על אשפוזו ובמועד תחילתו של חוק זה טרם שוחרר מן האשפוז" - אני לא כל כך מבין, אבל לדעתי כן צריך להשאיר אותו. כי אשפוז זה לא עונש. אני הייתי משאיר את סעיפים (1), (2) ו-(4), ומוחק רק את סעיף (3).

אתה אומר שבאשפוז ברור שהשיקול לאשפוז זה לא הנזק הנפשי שייגרם, לא ישימו אדם באשפוז בגלל נזק נפשי לנפגע העבירה. גם במאסר, בית המשפט הוא לא ישים אדם במאסר יותר זמן בגלל שהוא גורם נזק נפשי לנפגע.

לא. כל מה שאמר חבר הכנסת לוי - כאשר יש לנו חוק כזה, בית המשפט לוקח שיקולים משיקולים שונים כאשר הוא גוזר את דינו של אדם.

אותו בית משפט יצטרך לקבל את השיקול אם להרחיק אותו או לא.

פה את מוסיפה סנקציות, ולכן כאשר התובע טוען לעונש, מיום כניסת החוק לתוקפו הוא יאמר: אני גם אבקש שהאיש הזה יורחק מהמקום הזה למשך כך וכך זמן.

אבל אתם הורסים את החוק. החוק לא מדבר על ענישת העבריין.

לא אמרתי שזה בא להעניש, אמרתי שזה יהיה איזשהו פקטור בקביעת העונש.

מאסר הוא גם להרחיק אדם מסוכן.

לא יכול להיות שנגיע לסוף החוק, לסעיף האחרון, ואנשים לא יבינו את החוק. אותי זה לא מעניין שבית המשפט ידון במה שהוא חושב על העונש בכללותו בהרחקת האדם. אני לא רוצה שירחיק אותו, זאת לא המטרה שלי. המטרה שלי היא דבר פשוט: במצבים שבהם העבריין ריצה את עונשו, בסוף התהליך מגיעים למצב שבו הנפגעת נפגעת מעצם השחרור שלו, שהוא יבוא לגור ליד הבית שלה או באותה דירה. לצורך העניין אין רלוונטיות אם הענישו אותו יותר או הענישו אותו פחות, אני לא רוצה שייקחו את זה כשיקול. זאת לא המטרה של החוק שלי. החוק שלי מדבר על מצב אחר לגמרי.

אני הייתי מוסיף: אם הייתי יודע שנפגעת העבירה היתה יודעת שחסכו לו שנה בבית הסוהר, יכול להיות שלא הייתי רוצה את ההרחקה בכלל. היא אומרת: עדיף שהוא יֵשב עוד שנה בבית הסוהר מאשר יקבל מאסר של שנה פחות ואז רק ירחיקו אותו.

מה אכפת לה? היא לא רוצה לראות אותו, מה אכפת לה אם הוא יֵשב בבית הסוהר עוד שנה או פחות שנה?

אבל זה לא שיקול שלה.

אם מערבבים את זה כעת בגדר השיקולים, זה יהיה כך: היום הוא היה מקבל עשר שנים. התובע יגיד: תהיה גם הרחקה. אז השופט יגיד: ניתן לו רק תשע שנים או רק שמונה, כי הוא יקבל גם הרחקה. חברת הכנסת גילה גמליאל אומרת: אלה שני תהליכים מנותקים זה מזה. קודם הוא יקבל עונש, ההרחקה לא שייכת בכלל.

אבל אתה אמרת דבר אחר: אי אפשר שאדם החליט לוותר על זכויותיו הדיוניות כי זה תהליך של השתחררות מקרנות המזבח. אדם צריך לדעת בזמן הנתון הזה מה המשמעויות של ההרשעה.

אז למה קשרת את זה לגזר הדין?

ואם אחר כך יקבעו שמי שמורשע לא יכול לעבוד במקומות אלה ואלה, והוא לא ידע את זה כשהוא ויתר על זכויותיו.

אנחנו כסניגורים יודעים מהפרקטיקה שאני עלולה להודות בעבירה שהבחור אומר לי שהוא לא ביצע; זה לא עניין שאני מאמינה לו או לא מאמינה לו, יש קונסטלציה ראייתית מסוימת, לא חד-משמעית, אני עושה הערכה של סיכוי וסיכון, כי אני בעלת המקצוע, ואני אומרת לו שכדאי לו להודות. והבחור הוא לאו דווקא אותו עבריין מין אימתני ודוחה וסדרתי, אלא בדרך כלל אני מייצגת צעירים שהם בפלח בין גיל 18 ל-21, הם עבריינים אבל הם יותר בשוליים. אני מדברת על אנשים צעירים ללא עבר פלילי שביצעו עבירה, לפעמים בתוך פנימייה שהם היו בה. לבחור כזה אני ממליצה להודות, אני אומרת לו שעדיף לו לבוא בהסדר טיעון. הוא צריך לדעת שחלק מהמשמעות היא שיש כאן מערך שלם שאתם קוראים לו "לא ענישה", אבל זה מערך שלם של שינויים מרחיקי לכת באפיק חייו - לעבור דירה, לעזוב מקום עבודה, לשכור לו דירה. כל משפחתו תעזוב בעקבותיו. כשהוא בא ומודה, הוא צריך להיות מודע לזה.

אני מסביר לו את זה, ואז הוא אומר: בסדר, אני מודה. אבל עכשיו משנים את זה.

המטרה של החוק הזה היא לא להעניש, אלא להגן על הנפגע.

זה לא יעזור להגיד את זה כי בפועל זה כן להעניש. זאת לא מכבסת מילים. זורקים מישהו מהבית ומהעבודה, זה כן ענישה.

את אותו טיעון בדיוק אפשר לטעון על השופט - שברגע שהשופט קבע את העונש, ואמר לו שהוא יהיה שמונה שנים בכלא, הוא לא לקח בחשבון שאחר כך אפשר להרחיק אותו. את הדברים האלה שמעתי מכם, ואין לזה רלוונטיות. אם עבריין נמצא בכלא עוד חמש שנים מהיום, החוק לא יחול עליו?

זה חל על אוכלוסייה שתורשע החל מהשבוע הבא. רטרואקטיביות בחוק זה דבר מגונה שצריך להימנע ממנו.

אני מבקש לומר שהחוק הזה קושר את העניין לגזר הדין. החוק הזה אומר שהדברים נקבעים בזמן גזר הדין.

לא, זה מיד לאחר גזר הדין.

"מיד לאחר גזר הדין" זה אומר שבזמן גזר הדין כבר ידברו על זה. והעבריין יגיד: אני מתכונן לא להתנגד להרחקה. יבוא הסניגור או התובע ויגיד: הנתבע לא יתנגד להרחקה. חברת הכנסת גמליאל מתכוונת לדבר מאוד נכון ומאוד אמיתי, בפועל זה לא יהיה כך. אנחנו כבר מחוקקים ותיקים, אנחנו מכירים את הדברים. בפועל החוק הזה יהיה חלק מהטיעונים בנושא גזר הדין, אי אפשר יהיה להתעלם מזה, אלא אם כן אתה תבוא ותגיד: השופט לא ירשה להעלות את החוק הזה בטיעונים. אבל אין דבר כזה. במשפט, בטיעונים לגזר הדין, יבואו ויגידו: בהליך שיתקיים מיד לאחר גזר הדין בנושא הרחקה אנחנו לא נתנגד שהוא יורחק לשלוש שנים, ולכן אנחנו מבקשים להקל על העונש. ברור שיגידו את זה.

רבותיי, אני תמיד חוזר למשפט שאיתו התחלתי כשיצאתי עם החוק הזה, ואני בודק אם זה נכון. אני התחלתי מההבנה שלי שיש משפחה, יש להם ילד שנפגע על-ידי השכן, והפוגע נדון לחמש שנות מאסר. הילד נפגע בגיל חמש ועד גיל עשר הוא עדיין בטיפול פסיכולוגי ומשתקם, ומודיעים שהאסיר הזה עומד להשתחרר. הולכים לפסיכולוג ושואלים מה לעשות עכשיו. אומר להם הפסיכולוג: אם טובת הילד לנגד עיניכם, תעברו דירה. אני לא רוצה שהילד יישאר בנוכחות אותו עבריין. מי יצטרך לשאת בנזק הזה?

לפי מה שהם אומרים, הקורבן צריך לשאת בזה.

אני מסכים אתך, אבל אנחנו מדברים על הוראת המעבר.

מה זה משנה תקופת המעבר? אתה פוגע בהיגיון של החוק. אני מסתכל עכשיו מצד העבריין. בא עבריין, ואומרים לו: תעשה עסקת טיעון. הוא יודע שהיום עסקת טיעון כרוכה בתקופת מאסר קצרה. מחר פתאום יגידו לו: אתה גם תהיה צפוי להרחקה אחר כך. העבריין יגיד: הייתם צריכים להגיד לי את זה מראש. האם כשלא אמרנו לו את זה מראש, המשפחה שהיא קורבן העבירה צריכה לעבור דירה? במקום שאין ברירה ואחד משניהם צריך לעזוב, ההרחקה תיפול על הפוגע. זאת התכלית של החוק. אבל הדילמה הזאת נוצרה עכשיו, הסיטואציה הזאת נוצרה רק מהרגע, אני לא מעניש אותו על סיטואציה שהיתה פעם. הדילמה הזאת תהיה ממחר כאשר החוק ייכנס לתוקפו. בעצם, הדילמה קיימת גם היום, אבל היום אין פתרון. עכשיו, באמצעות החוק הזה, אני מפסיק מעשה עוול שבעצם היו צריכים להפסיק אותו מהרגע הראשון.

אין הסבר יותר טוב מזה.

אני רציתי לתמוך בדברי היושב-ראש. אני חושבת שתכלית החוק הזה הוא להגן על הנפגע ולא להעניש את העבריין. זה לא רק מילים, זה הרעיון. לכן מודגש לתת את המסר הזה לאחר מתן גזר הדין, זה לא צריך להיכנס לשיקולים של גזר הדין. המסר הוא אחרי שנותנים את גזר הדין והעבריין ריצה את עונשו, אחר כך דנים בסוגייה שונה - הנזק לנפגע. זה במוקד הדיון. מַטֶריה דומה היא חוק למניעת העסקה של עברייני דין במוסד המכוון למתן שירות לקטינים. שם כתוב בהוראות המעבר "הוראות חוק זה יחולו על בגיר שנדון לשנת מאסר בפועל או יותר בשל עבירת מין ... אם הוא הורשע בעבירה כאמור בתוך חמש השנים שקדמו ליום כניסתו לתוקף של חוק זה. החוק הזה גם כן דן במצב שאחרי שהעבריין ריצה את עונשו מטילים עליו הגבלה מאוד חמורה - איסור העסקה בקשת רחבה מאוד של מוסדות שמכוונים למתן שירות לקטינים. וזה חל על עבירה שביצע בחמש השנים שקדמו לכניסת החוק לתוקף, משום שהמטרה היא להגן על הציבור. כאן המטרה היא להגן על אותו נפגע ספציפי. לכן אני לא רואה בזה רטרואקטיביות. התכלית היא להגן, וזה מהיום הזה ואילך. בעצם מה שאומרים לו בחוק זה לא לעבוד בכלל במקצוע שהוא עבד בו קודם. זה מאוד חמור, זאת גם זכות יסוד, מונעים מאדם לעסוק במקצוע שלו, ומחילים את זה על עבירה שביצע לפני כניסת החוק לתוקף.

אני מסיר את הצעתי.

אז מה הנוסח?

משאירים אותו כמו שהקראתי, את כל הסעיפים, כולל סעיף (3).

אנחנו גמרנו את הדיונים, אבל מאחר שזה חוק מהפכני בתפיסה שלו, אנחנו נעביר עוד פעם את הניסוח המלא לכולכם, לפני שנצביע. לא יהיה דיון נוסף, אבל אם יהיו הערות משמעותיות, אני אבדוק אותן. אם אמצא לנכון, אקיים עליהן דיון.

אבל יש עוד שאלה אחת, לגבי צמצום עבירות. אני חושבת שזאת סוגייה שצריכה לעלות.

אני מציע שנצביע היום, ותעשה את התיקונים אחר כך. יש כאן פה הסכמה מלאה, חבל לא להצביע.

אני אתקדם עוד צעד. אנחנו נעשה הצבעה היום ברמה עקרונית. אם יהיו בעיות, אני אבקש רוויזיה ונקיים דיון.

מה עם צמצום העבירות שזאת בעיה עקרונית של הסניגוריה?

איזה עבירות לדוגמא לא ייכללו לפי הצעתכם?

השאלה על מה אנחנו מחילים את זה. כרגע הבנתי שרק 352 הוא מחוץ לעניין. השאלה מהלך כל כך מהפכני צריך להחיל על כל הסיטואציות.

אני רוצה רגע לבדוק את העניין של מספר העבירות. לפי מה שאני רואה בעבירות, מעשה מגונה יש כמעט חצי, 522. תחשבו אם אפשר לעשות חלוקה פנימית בתוך זה, כי נראה שלגבי המקרים היותר פשוטים אולי בית המשפט לא ייתן הרחקה.

זה לא מעיד שום דבר על חומרת העבירה שכתוב מעשה מגונה. הרבה פעמים יש כתבי אישום מופחתים כתוצאה מהסכמה לעסקת טיעון. זאת לא הוכחה לא לטראומה, לא לעוצמת הפגיעה.

אני אלך עם אותו קו מנקודת הראות של נפגע העבירה. אם נפגע העבירה הוא במצב נפשי קשה אבל הטריגר היה עבירה קלה, האם אנחנו נטיל עליו את כל הנזק?

בית המשפט ישפוט.

אני לא מתווכחת עם הטיעון הזה, אני מתווכחת עם ההנחה שמעשה מגונה זאת עבירה קלה.

אם אתה מודד לפי מעשה קל ערך, היית צריך לעשות מדד אחר - לא של עבירות אלא של ענישה. היית אומר: על כל ענישה עד חצי שנה החוק הזה לא חל.

זה גם לא טוב. גם בחוק של מניעת העסקת עברייני מין קבעו את העבירות כמו שאנחנו קובעים פה. שם מניעת ההעסקה במוסדות המפורטים בחוק חלה אוטומטית על כל מי שהורשע.

אבל זה לא אותו הדבר. שם עברייני המין מהווים סיכון פוטנציאלי לכל הילדים שבאים לאותו מוסד. פה זה בכלל לא קשור לסיכון. איך אתם מערבבים את שני הדברים?

אבל הם מתחילים מדברים פעוטים ומגיעים למקרים האלה.

זה שיקול דעת של בית המשפט.

אני מסכים אתך, אבל לאוצר אין שיקול לדעת.

בהערכה של האוצר הוא לא יכול להניח הנחה שבמקרים הפעוטים באופן גורף השופט לא ייתן הרחקה.

אבל אנחנו נתנו אפשרות בהתחלה שלא חייבים בכל מצב להגיש בקשה כזאת.

לפי מה שאני מכיר את הנושא, אם לוקחים 3,000 שקל לחוות דעת, לפי ההסדר שהוצא פה, בלי שופטים ההוצאה נעה סביב 5 מיליון.

תן לי לשכנע אותך שזה פחות. כמה מקרים אתה ספרת?

זה תלוי. יכול להיות שיהיו פחות מקרים.

הרי הורדנו את כל המקרים שלא צריך תסקיר. קודם היה צריך תסקיר על כל מקרה, עכשיו אנחנו מתחילים תהליך בלי תסקיר.

גם בתחשיב שלי הורדנו 30% שלא גרים אחד ליד השני.

הורדנו את המקרים שהעלות תהיה על הצדדים. ההערכה שהיתה שם - שליש - מסיבות מסוימות, פה היא מתאימה מסיבות אחרות, שבערך בשליש מהמקרים המדינה תישא בהוצאות.

אנחנו יכולים להגיד לפרוטוקול ובזה לשכנע גם את האוצר - אנחנו מאשרים את החוק כפי שהוא בלי שום צמצום עבירות. בעוד שנה נקבל דיווח ולפי הדיווח נראה - אם חרגנו מעל 5 מיליון, נוריד את מספר העבירות.

נדון בהורדה. לא נוריד.

נדון בהורדה.

אם כוללים את העלויות של השופטים, זה בוודאי מעל 5 מיליון שקל.

מה זה עלויות שופטים? אולי נכניס גם את העלות של הפקידים שיושבים פה עכשיו במהלך הישיבות?

אל תקלו ראש בזה, כי אנחנו נכנסים כאן לעימות מול האוצר, מול הקואליציה, גם מול החוק. אנחנו צריכים לבוא אחרי שיש לנו עמדה.

אבל הסיכום שלך היה מצוין. שאם אחרי שנה נראה שנעבור את ה-5 מיליון, נדון.

זה לא סיכום טוב. אם אני בעצמי מודה בסיכום הזה שיכול להיות שזה מעל 5 מיליון, אני תוקע גול עצמי. אני צריך לעשות משהו אחר. ההערכה שלי כרגע היא שזה יהיה פחות מ-5 מיליון. ההערה שלי קודם היתה כדי להפיס את דעתו של האוצר. אבל אני אקיים ישיבה עם הממ"מ, ואשב איתו עוד פעם על הנתונים ונעשה עוד בדיקות. אם נגיע למסקנה שזה חורג מ-5 מיליון, אז במסגרת הרוויזיה נשקול לצמצם את מספר העבירות. אם נגיע להבנה עם הממ"מ שבכל מקרה זה לא עובר את ה-5 מיליון, לא נצמצם. אם לא תהיה רוויזיה, החוק מאושר כפי שהוא.

על כל זה אנחנו מצביעים אחד. מי בעד העברת החוק לקריאה שנייה ושלישית?

הצבעה

בעד הצעת החוק - כולם
נגד - אין
הצעת חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה, התשס"ד-2004, נתקבלה.

הצעת החוק אושרה, והיא תעבור לקריאה שנייה ושלישית במליאה. תודה רבה לכולם.

תודה רבה. תודה רבה ליושב-ראש.

כל הכבוד, תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:10.

נוסח לועדה להכנה לקריאה שניה ושלישית – דיון ביום 19.08.04

הצעת חוק מגבלות על חזרתו של עברין מין לסביבת נפגע העבירה (הוראת שעה)[footnoteRef:1], [1: מוצע לחוקק את הצעת החוק כהוראת שעה לתקופה של שלוש שנים אשר במלהכה יועברו לועדה דיווחים שנתיים משר המשפטים ושר הרווחה שיאפשרו ללמוד על התועלת והיישום של החוק – ולאחר שלוש שנים אם יהי רצון להמשיך את החוק יהיה צורך בהליך חקיקה נוסף – זאת לאור החדשנות שבהצעת החוק ובחששות הרבים שהיא מעוררת. ]

התשס"ד-2004

מטרה

1.
חוק זה מטרתו להגן על נפגע עבירה ולמנוע נזק נוסף שעלול להיגרם לו מהיתקלות תדירה בעברין מין שפגע בו, בלי לפגוע במידה העולה על הנדרש בזכויותיו של עברין המין.


הגדרות
2.
בחוק זה -
"אשפוז" – אשפוז בבית חולים לפי סעיף 15(ב) לחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991[footnoteRef:2] (בחוק זה – חוק טיפול בחולי נפש); [2: ס"ח התשנ"א, עמ' 58.]

"בית משפט" – לרבות בית דין צבאי;
"גזר דין" – לרבות מתן צו מבחן ללא הרשעה או צו שירות לתועלת הציבור ללא הרשעה[footnoteRef:3]; [3: ההגדרה רלוונטית הן לסעיף 3 (עיתוי קביעת המגבלות) והן לסעיף התחולה והוראות המעבר. ]

"חוק סדר הדין הפלילי" - חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982[footnoteRef:4]; [4: ס"ח התשמ"ב, עמ' 43.]

"מאסר בפועל" - למעט מאסר בפועל אשר בית המשפט החליט שהעברין ישא את כולו בעבודות שירות;
"נזק" – נזק נפשי;
"עבודה" - בין בתמורה ובין בהתנדבות, לרבות שירות בכוחות הביטחון ושירות לאומי;
"עבירת מין" –
1. עבירה המנויה בחוק העונשין, התשל"ז- 1977[footnoteRef:5] (בחוק זה - חוק העונשין), בפרק י', בסימן ה', למעט עבירה לפי סעיף 352 לחוק העונשין; [5: ס"ח התשל"ז, עמ' 226.]

1. עבירה לפי סעיף 75 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955[footnoteRef:6] (בחוק זה – חוק השיפוט הצבאי); [6: ס"ח התשט"ו, עמ' 171. ]

"עברין מין"- אדם שבצע עבירת מין בהיותו בגיר והורשע בה; בהגדרה זו "הורשע" – לרבות מי שבית המשפט קבע כי בצע את העבירה ומי שבית המשפט מצא כי עשה את מעשה העבירה לפי סעיף 15(ב) לחוק טיפול בחולי נפש;

לתשומת לב השב"ס

"שחרור ממאסר" – כולל שחרור על-תנאי ממאסר לפי חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001[footnoteRef:7] (בחוק זה – חוק שחרור על-תנאי)[footnoteRef:8]. [7: ס"ח התשס"א, עמ' 410. ] [8: מוצע למחוק את ההגדרה כי נראה לנו ברור ששחרור כולל גם שחרור על תנאי. ]




3.
(א)
בית המשפט רשאי להטיל על עברין מין, בצו, מגבלות על מגורים או על עבודה בקרבת מקום המגורים או מקום העבודה של נפגע העבירה (בחוק זה – מגבלות), אם שוכנע, כי יש צורך בהטלת מגבלות משום שלנפגע העבירה עלול להיגרם נזק של ממש אם עברין המין יתגורר או יעבוד בקרבת מקום מגוריו או מקום עבודתו; בהחלטה לפי סעיף זה יביא בית המשפט בחשבון, בין היתר, את הפגיעה שתיגרם לעברין המין בשל הטלת המגבלות.



(ב)
בית המשפט יקיים דיון לפי סעיף זה לבקשת כל אחד מאלה:




(1)
נפגע העבירה או אדם מטעמו;




(2)
היועץ המשפטי לממשלה או נציגו;




(3)
תובע משטרתי או תובע צבאי, לפי הענין;




(4)
פקיד סעד כהגדרתו בחוק שירותי הסעד,התשי"ח-1958[footnoteRef:9], [9: ס"ח התשי"ח, עמ' 103. ]





ואולם בית המשפט רשאי שלא לקיים דיון אף אם התבקש לעשות כן לפי סעיף קטן זה, אם נפגע העבירה או אדם מטעמו ביקש שלא לקיימו.

שינוי בנוסח פסקה (2) שמטרתו להבהיר שהיא חלה רק בסיטואציה של שחרור ממאסר או מאשפוז

(ג)
(1)
הדיון יתקיים מיד לאחר מתן גזר הדין או לאחר מתן צו לטיפול מרפאתי לפי סעיף 15(ב) לחוק טיפול בחולי נפש ואם עברין המין נדון לעונש מאסר בפועל או שבית משפט ציווה על אשפוזו, לפני שחרורו הצפוי מן המאסר או מן האשפוז, או בסמוך לאחר השחרור מן האשפוז;




(2)
על אף האמור בפסקה (1) רשאי בית המשפט לקיים דיון בבקשה שהוגשה בתוך שלושה חודשים ממועד שחרור עברין המין ממאסר בפועל או מאשפוז, לפי הענין, אם מצא שיש צורך בכך מנימוקים מיוחדים שיירשמו.

הסתיגות של ח"כ יולי תמיר – לענין תקופה מירבית להטלת מגבלות (?)

(ד)
החליט בית המשפט להטיל מגבלות -




(1)
יקבע את תקופת הזמן שבה ייאסר על עברין המין להתגורר או לעבוד בקרבת מקום המגורים או מקום העבודה של הנפגע ובלבד שהתקופה לא תעלה על שלוש שנים; בית המשפט רשאי להאריך את התקופה מעת לעת לתקופות שלא יעלו על שלוש שנים כל אחת, אם שוכנע כי מתקיים האמור בסעיף קטן (א) ועל כן יש צורך בהארכת תקופת המגבלות;




(2)
יקבע את האזור בו ייאסר על עברין המין להתגורר או לעבוד, לפי נסיבות הענין; קביעת האזור תיעשה ככל הניתן תוך שמירה על סודיות המען של מקום המגורים או מקום העבודה של נפגע העבירה.




והכל במידה שאינה עולה על הנדרש כדי למנוע נזק של ממש לנפגע העבירה;


חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט תסקיר נפגע עבירה, סמכויות וסדרי דין

4.
(א)
בית המשפט המקיים דיון לפי סעיף 3, לא יחליט בבקשה, אלא לאחר שתוגש לו חוות דעת בכתב על ידי מומחה שימנה יוגש לו תסקיר על מצבו של נפגע העבירה ועל הנזק שעלול להיגרם לו כתוצאה ממגורים או מעבודה של עברין המין בקרבת מקום מגוריו או מקום עבודתו (בחוק זה – חוות דעת), ויחולו לענין התסקיר הוראות סעיפים 187(ב) עד (ו) ו-191א לחוק סדר הדין הפלילי; לא הסכים נפגע העבירה לעריכת התסקיר, רשאי בית המשפט, מטעמים מיוחדים, להחליט על יסוד ראיות אחרות לענין מצבו של נפגע העבירה והנזק שעלול להיגרם לו כתוצאה ממגורים או מעבודה כאמור.ולענין זה יחולו הוראות אלה[footnoteRef:10]: [10: לתשומת לבכם – ההסדר מבוסס על הוראות סעיף 6א לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ועל הוראות תקנות סדר הדין האזרחי בענין מומחים (ראו ביחוד תקנה 131 וסביבותיה). ]


האם לציין אפשרות של הגשת חוות דעת מומחה קודמות למומחה שמונה מטעם בית המשפט?


(1)
בעלי הדין יהיו רשאים להזמין את המומחה לבית המשפט לחקירה, אולם לא יהיו רשאים להביא עדות נוספת של מומחה לענין הנדון אלא ברשות בית המשפט מטעמים מיוחדים שיירשמו;




(2)
כל צד יהיה רשאי להפנות אל המומחה, בכתב, שאלות הבהרה לחוות הדעת שנתן;




(3)
נפגע העבירה לא ייקרא להעיד בקשר לחוות הדעת;




(4)
בית המשפט יקבע את שכרו של המומחה ואת אופן תשלומו, והוא רשאי להטילו על אוצר המדינה, על בעלי הדין או על חלק מהם, ולקבוע את מידת ההשתתפות של כל אחד מהם.



(ב)
הסכמת נפגע שהוא קטין שמלאו לו ארבע עשרה שנים ושל נפגע שהוא פסול דין המסוגל לתת את הסכמתו, לבדיקה על ידי מומחה שמינה בית המשפט לצורך הגשת חוות דעת, אינה טעונה אישור של אפוטרופסם[footnoteRef:11]. [11: לתשומת לבכם – סעיפים קטנים (ב) ו-(ג) מבוססים על סעיפים קטנים (ד) ו-(ה) של סעיף 187 לחוק סדר הדין הפלילי העוסק בעריכת תסקיר. ]




(ג)
בקטין שטרם מלאו לו ארבע עשרה שנים או בפסול דין שאינו מסוגל לתת את הסכמתו, ההסכמה לבדיקה כאמור בסעיף קטן (ב), תהיה של אפוטרופסם; היה האפוטרופוס עברין המין או בן זוגו של עברין המין, או סירב האפוטרופוס לתת את הסכמתו וסבר בית המשפט שהסירוב נבע מטעמים שאינם מטובת הקטין או פסול הדין, רשאי בית המשפט לאשר את עריכת הבדיקה.



(ד)
על אף האמור בסעיף קטן (א), שוכנע בית המשפט כי עריכת חוות דעת עלולה לגרום לנפגע העבירה נזק נוסף, רשאי הוא, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להחליט על יסוד ראיות אחרות לענין מצבו של נפגע העבירה והנזק שעלול להיגרם לו כתוצאה ממגורים או מעבודה כאמור.


סמכויות וסדרי דין
5.
(ב)
צו כאמור בסעיף 3 יכול שיכיל דרישה למתן ערובה כדי להבטיח את קיום המגבלות שנקבעו בו; תנאי הערובה, לרבות חילוטה, יפורטו בצו.



(ג)
הסמכות הענינית לדון לפי חוק זה תהא לבית המשפט שדן בעבירת המין; ואולם אם בית המשפט שדן בעבירת המין היה בית דין צבאי, והמועד לקיום דיון לפי חוק זה הוא לפני או אחרי שחרור העברין ממאסר בפועל או מאשפוז[footnoteRef:12], ובמועד זה הוא אינו חייל, תהיה הסמכות הענינית לבית המשפט שהיה מוסמך לדון בעבירת המין אם לא היה דן בה בית דין צבאי; לענין זה, "חייל" - כהגדרתו בפסקה (1) להגדרה "חייל" בחוק השיפוט הצבאי[footnoteRef:13]. [12: תוספת זו באה להבהיר שאם העברין אינו חייל אך הדיון במגבלות נעשה בסמוך לאחר מתן גזר הדין ולא לפני או אחרי שחרור ממאסר בפועל – בכל זאת ידון בענין בית הדין הצבאי כחלק מהדיון בהליך הפלילי בשל ביצוע העבירה. ] [13: מוצע להוסיף שבית דין צבאי שדן שלא במעמד גזר הדין – יוכל לדון בדן יחיד של שופט צבאי- משפטאי.]


לתשומת לב רוני פנחס מהפצ"ר

(ד)
על אף הוראות סעיפים 201 ו-202 לחוק השיפוט הצבאי, היה בית המשפט המוסמך לפי סעיף קטן (ג) בית דין צבאי, יכול שיתקיים הדיון בבקשה לפי סעיף 3 בפני שופט צבאי-משפטאי אחד, אם הדיון מתקיים לפני שחרור צפוי ממאסר בפועל או מאשפוז או לאחר שחרור כאמור.


עיון חוזר, ערר וערעור
6.
(א)
עברין מין שהוגבל במגורים או בעבודה לפי חוק זה רשאי לפנות לבית המשפט שנתן את הצו בבקשה לעיון חוזר אם נתגלו עובדות חדשות או נשתנו הנסיבות ממועד מתן הצו.



(ב)
נפגע העבירה או אדם מטעמו וכן מי שביקש לקיים דיון לפי סעיף 3 (בסעיף זה – המבקש) רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר בהחלטתו שלא להטיל מגבלות או לבטל מגבלות שהוטלו, אם נתגלו עובדות חדשות או נשתנו הנסיבות ממתן ההחלטה.



(ג)
ניתנה החלטה לפי סעיף 3 במעמד פסק הדין והוגש ערעור על פסק הדין, ניתן לערער על ההחלטה כעל חלק מפסק הדין.



(ד)
על החלטה שניתנה לפי סעיף 3 במעמד פסק הדין ולא הוגש ערעור על פסק הדין, על החלטה שניתנה שלא במעמד פסק הדין או על החלטה בעיון חוזר, רשאי עברין המין או המבקש לערור בפני בית משפט שלערעור, שידון בערר בשופט יחיד; על החלטה שניתנה בערר על ידי שופט בית משפט מחוזי רשאים הם לערור בפני בית המשפט העליון, שידון בערר בשופט יחיד.



(ה)
שופט הדן בערר רשאי להיזקק לחומר ראיות חדש שניתווסף מאז הדיון בערכאה הקודמת[footnoteRef:14]. [14: מוצע במקום להחיל את סעיפים 53 - 57 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים) אשר חלקם אינם מתאימים, לדעתנו, להחלה על הליכי הערר לפי הצעת חוק זו - להוסיף מספר הוראות רלווטניות. הוראות סדרי דין אחרות ניתן יהיה לקבוע בתקנות. ]



אפשרות מינוי סניגור ציבורי
7.
בית המשפט רשאי למנות לעברין מין סניגור, אם שוכנע כי אין לו אמצעים לשכור סניגור לשם ייצוגו בהליכים לפי חוק זה, וכי יש חשש ממשי כי בלא ייצוג כאמור ייגרם לו עיוות דין.


מגבלות כחלק מתנאי הרשיון למשוחרר על-תנאי ממאסר
5.
(א)
צו כאמור בסעיף 2 שהטיל מגבלות על עברין מין, שהוא משוחרר על-תנאי לפי חוק שחרור על-תנאי, יהווה חלק מתנאי הרשיון למשוחרר על-תנאי לפי סעיף 14 לאותו חוק, לכל דבר וענין.



(ב)
ועדת שחרורים אשר דנה בביטול שחרור על-תנאי ממאסר לפי סעיף 21 לחוק שחרור על-תנאי בשל הפרת מגבלות שהוטלו לפי חוק זה, תשקול גם את האינטרס של נפגע העבירה לפי חוק זה.


דיווח לכנסת
8.

15] יגיש, מדי שנה, לועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת חוות דעת בענין יישומו של חוק זה אשר תכלול, בין היתר, את הנתונים הבאים: [15: לאור החלפת "תסקיר נפגע" ב"חוות דעת מומחה" אין סיבה ששר הרווחה יהיה ממונה על ביצוע החוק ואין הצדקה לחייב אותו בדיווח לכנסת. ]

(1) מספר הבקשות שהוגשו לפי סעיף 2, ומספר הצוים שבמסגרתם הטיל בית המשפט מגבלות;
(2) סוג המגבלות שהוטלו ותוקפן, לרבות הארכת תוקף;
(3) מספר הבקשות שהוגשו לפי סעיף 4, ותוצאות הדיון בהן;
(4) מספר הצוים שהופרו, והאמצעים שננקטו בעקבות ההפרה.


ביצוע ותקנות
9.
שר המשפטים ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, להתקין תקנות בכל ענין הנוגע לביצועו, ובין היתר בענינים אלה:
1. הדרכים והמועדים להגשת בקשה להטלת מגבלות, בקשה לעיון חוזר, ערר או ערעור;
1. הדרך והמועד ליידוע הגורמים המנויים בסעיף קטן 3(ב) בדבר הגשת בקשה להטלת מגבלות;
1. מינוי מומחה מטעם בית המשפט כאמור בסעיף 4, דרכי פעולתו ושכרו;[footnoteRef:16] [16: ראו סעיף 26(א)(2) לחוק בית המשפט לעניני משפחה; אני מפנה את תשומת הלב גם לצו בית המשפט לעניני משפחה (הקמת יחידות סיוע, דרכי פעולתן וסדרי עבודתן), התשנ"ו-1996 , הקובע הסדרים מעניינים לענין מינוי מומחים, לרבות מינוי על פי רשימת מומחים אשר מתחייבים לעמוד בתעריף שכר טרחה מסוים ששר המששפטים אמור היה לקבוע. ככה"נ הוראות אלה לא יושמו אך נראה כי הן מודל ראוי. ]

1. ...

17][footnoteRef:18] [17: מוצע למחוק את הסעיף, שכן סעיף 19 לחוק הפרשנות קובע עקרון זה כעקרון כללי ואין הוראה בחוק זה שממנה ניתן ללמוד על כוונה מיוחדת שהוראותיו יגברו או יגרעו מסמכויות אחרות בתחום זה. ] [18: אם נשאר סעיף שמירת הדינים – להבהיר גם שאינו גורע מהוראות חוק מניעת העסקת עבריני מין. ]

7.
חוק זה בא להוסיף על סמכות בית המשפט לפי כל דין, לרבות סמכותו לפי חוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991[footnoteRef:19] ולפי חוק למניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב - 2002[footnoteRef:20], וכן על סמכות הגורמים המוסמכים לפי חוק שחרור על-תנאי להחליט על שחרור על-תנאי ממאסר של עברין מין ולהתנות את השחרור בתנאים. [19: ס"ח התשנ"ו, עמ' 138.] [20: ס"ח התשס"ב, עמ' 6.]


תיקון חוק הסניגוריה הציבורית [מס' ...]
10.
בחוק הסניגוריה הציבורית, התשנ"ו-1995[footnoteRef:21], בסעיף 18(א), אחרי פסקה (12) יבוא: [21: ס"ח התשנ"ו, עמ' 8. ]

"(13) עברין מין שבית המשפט החליט למנות לו סניגור לפי סעיף 6לחוק מגבלות על חזרת עברין מין לסביבת נפגע העבירה, התשס"ד-2004."

תיקון חוק שחרור על תנאי ממאסר
[מס' ...]
11.
בחוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001[footnoteRef:22] - [22: ס"ח התשס"א, עמ' 410; התשס"ד....(להוסיף תיקון אחרון)]




(1)
בסעיף 13, אחרי סעיף קטן (ד) יבוא:




"(ה)
מגבלות על עברין מין שהוא משוחרר על-תנאי ממאסר לפי חוק זה, אשר הוטלו בצו לפי סעיף 2 לחוק מגבלות על חזרת עברין מין לסביבת נפגע העבירה,התשס"ד-2004 (בחוק זה - חוק מגבלות על עברין מין), יהוו חלק מתנאי השחרור.";



(2)
בסעיף 21 -




(א)
בסעיף קטן (א), במקום "עד (ד)" יבוא "עד (ה)".




(ב)
בסעיף קטן (ג), בסופו יבוא "ובדיון על הפרה של מגבלות שהוטלו בצו לפי סעיף 2 לחוק מגבלות על עברין מין, תיתן הועדה משקל לענינו של נפגע העבירה".


תחילה, הוראת שעה והוראות מעבר[footnoteRef:23] [23: חשובה לנו התיחסותכם לסעיף התחילה והוראות המעבר.]

12.
(א)
תחילתו של חוק זה ..... חודשים לאחר מועד פרסומו והוא יעמוד בתוקפו שלוש שנים מיום תחילתו.



(ב)
הוראות חוק זה יחולו על מי שבמועד תחילתו מתקיים בו אחד מאלה:
1. טרם ניתנה הכרעת דין בענינו;
1. הורשע וטרם נגזר דינו;
1. נידון לעונש מאסר בפועל ובמועד תחילתו של חוק זה טרם שוחרר ממאסרו;
1. בית משפט הורה על אשפוזו ובמועד תחילתו של חוק זה טרם שוחרר מן האשפוז.