כנסת פתוחה

א' - אלימות בבתי-הספר - תחילת דיון

2
ועדת החינוך התרבות והספורט
26.10.2004
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי
פרוטוקול מס' 316
מישיבת ועדת החינוך התרבות והספורט
יום שלישי, י"א בחשוון התשס"ה, (26/10/2004) שעה 08:30

אלימות בבתי-הספר - תחילת דיון

חברי הוועדה: מלי פולישוק בלוך - היו"ר
אורי אריאל
משה גפני
מגלי והבה
גאלב מג'אדלה
מרינה סולודקין
גילה פינקלשטיין
יוסי שריד
יולי תמיר

ציפי וינברג - עוזרת מנכ"לית - משרד החינוך
חנה שדמי - מנהלת אגף תכניות סיוע ומניעה, משרד החינוך
אלה אלגריסי - מפקחת על מניעת אלימות - משרד החינוך
ד"ר יאיר סמוכה - סגן מנהלת מינהל פדגוגי - משרד החינוך
עו"ד אביגדור דנן - לשכת היועצת המשפטית, משרד החינוך
שיש אלי - סגן מנהלת המינהל הפדגוגי - משרד החינוך
שרי בן לולו-יאיר - אחראית הסברה - משרד החינוך
שולמית מור - מנהלת תחום תקציב - משרד החינוך
אפרת כהן - אגף התקציבים - משרד האוצר
אורי שוסטרמן - אגף התקציבים - משרד האוצר
רוני נעמת - מנהלת מינהלת הטיולים - משרד הביטחון
אילן בהירי - יו"ר ארגון מנהלי חטיבת הביניים - הסתדרות
המורים
זאב דורות - ארגון המנהלים היסודיים - הסתדרות המורים
דב רוזנפרב - ארגון המורים העל-יסודיים
אבי קמינסקי - יו"ר ארגון מנהלי מחלקת חינוך
קוסובר משה - יו"ר התאגדות המנהלים העל-יסודיים
ד"ר אריה לוקר - סגן יו"ר התאגדות הנמהלים העל-יסודיים
רמי אמיתי - הנהלת התאגדות המנהלים העל-יסודיים
שמוליק פרידמן - יו"ר איגוד המדרשות
יהודה גרמן - הנהלת איגוד המדרשות
חנניה ריצ'מן - מנכ"ל איגוד המדרשות
אורי דהגול - מנכ"ל ארגון אכסניות הנוער
רפי שגב - החברה להגנת הטבע
רקפת כץ - החברה להגנת הטבע
ד"ר יצחק קדמן - מנכ"ל המועצה לשלום הילד
עו"ד פזית קלומר - כלכלנית - מרכז השלטון המקומי
רמי לוסטיג - מנהלת בית-הספר אשל הנשיא
אתי בנימין - ארגון ההורים הארצי
דנה חוגרי - מועצת תלמידים ונוער ארצית
ד"ר גדעון בן-דרור - יועץ ועדת החינוך והתרבות
ישראל זינגר - יועץ ועדת החינוך והתרבות

יהודית גידלי



אלימות בבתי-הספר - תחילת דיון

ברשותכם, אנחנו נפתח את הישיבה. אמורות היו לנו להיות הבוקר שתי ישיבות. אחת הם תשלומי הורים ואחת על מיצ"ב. לפי חובתנו, כשהמליאה מחליטה על דיון מהיר, אנחנו צריכים לקיים דיון תוך שבוע מיום ההחלטה. חבר-הכנסת משולם נהרי ביקש לדחות את הדיון למועד אחר, ולפיכך לא נקיים את הדיון בנושא המיצ"ב היום. לא קיבלתי נימוקים, אבל זה מה שקרה. אני לא יכולה להכריח אותו לקיים דיון, אם יש לו טעמים עמו בגלל גודל השעה והיום. זו לא הפעם הראשונה וזה לא האחרונה, זה קרה שאנשים מבקשים לדחות דיון, זה לא סוף העולם.

ומכיוון שיש לנו עוד שני נושאים שהייתי רוצה לפחות בתחילת הישיבה שלנו להתייחס אליהם. חברי-הכנסת שנוכחים פה, אני חושבת שזה נוגע לכל אחד מכם, כל אחד מייצג את המורים, את ההורים, יש כאן מכל האיגודים. מורים מרשויות מקומיות. אז אני חושבת שזה בהחלט רלוונטי לכולנו, והנושא הראשון שאני רוצה לדבר עליו, שעלה לכותרות השבוע, זה המחאה של המורים והמנהלים על אלימות תלמידים כלפי המורים והמנהלים.

לא יודעת אם זה באותה נשימה, אבל אני רוצה לעלות לסדר היום באותו הקשר, אני חושבת שכותרות מכותרות השבוע זה נושא חינוך. רבע מהמורים למתמטיקה ביסודי נכשלו במתמטיקה. בתי-הספר ישבתו היום למשך שעה במחאה על אלימות תלמידים. לכאורה אין קשר, אלה המורים במתמטיקה נכשלו אולי כי הם לא יודעים את המקצוע, כאן יש אלימות תלמידים. לכאורה אין קשר.

ואני חושבת שיש קשר. כאשר מודיעים לנו שמורים נכשלו במבחנים במתמטיקה, לא לקבלת דוקטורט באוניברסיטה אלא בנושאים שאותם הם צריכים ללמד, אני חושבת שזה מפחית מכבודם של המורים, בצורה משמעותית. וכשאין כבוד, זה אנחנו כבר יודעים, במיוחד אנחנו הנשים. כשאין כבוד - יש אלימות. והדברים הם קשורים אחד בשני.

לכן טוב עושה משרד החינוך ובמיוחד שרת החינוך, ששמה לה במטרה לעשות שינוי מן היסוד, ואני מקווה שכבר נתחיל באמת להתייחס לדוח דברת ולכל השינויים והרפורמות. משום שאם רמת המורים לקויה - היחס אליהם לקוי. ויש לזה ביטויים שונים.

אני מוכנה לחזור לדברים שנאמרו על מורה שנפצעה כאשר זרקו עליה פצצת מים ומנעו ממנה פינוי. אני ראיתי יחד אתכם בוודאי את אותה מורה בתיכון ברמת הגולן ששרפו לה את המכונית. וכל יום יש סיפורים חדשים, חדשות לבקרים. אני תמיד מנסה לחשוב מהתקופה שאני הייתי מורה, זה אמנם היה לפני שנות דור, אבל בכל זאת, אני זוכרת גם בתקופה הזאת איך הילדים רצו עם פצצות מים.

וזה היה משעשע ונחמד. אבל השעשועים של אתמול זה הפך להיות מפחיד. לפני כמה ימים קראנו על ילד מבית-ספר יסודי שהגיע עם אקדח טעון. אי אפשר לנתק את המצב בבתי-הספר ממה שקורה בחברה הישראלית. החברה הישראלית כולה אלימה, אנחנו אלימים בכבישים, אנחנו אלימים בגבולות, אנחנו אלימים בכל מקום שהוא. אנחנו צריכים להתנתק גם מאלימות.

מי שרוצה להתייחס, בשמחה רבה. אני רק רוצה לומר לכם שזה רק הפתח לדיון יותר מעמיק, יותר רציני שנקיים, לא בחטף, אלא בשבועות הקרובים, בנושא של האלימות הגואה בבתי-הספר שלנו. ואולי אנחנו צריכים בעצם לקרוא לנושא, "האלימות הגואה בחברה הישראלית", תוך השלכות גם על בתי-הספר במדינת ישראל.

בוקר טוב לכולם. אני רוצה קודם להוסיף שלצערי כנראה שבתחומים השליליים יש גם שוויון. היתה אלימות בשבוע שעבר באותו יום, כמעט באותה שעה, בשלושה בתי-ספר ערביים. בכפר קרע - כמעט 70 תלמידים היו שותפים לקטטה. התערבה המשטרה, היו מעצרים והיו גם פצועים. לא רחוק משם, פחות משלושה ק"מ בתיכון ערערה-משולש, היו שם קטטות אותו דבר ופצועים. והיו אנשים שקיבלו טיפול רפואי וגם המשטרה התערבה.

ואני הגשתי הצעה לסדר היום כמחאה בנושא האלימות בבתי-הספר במליאה. אני רוצה לכם, מבדיקה שעשיתי, הלוא זה לא רחוק מהבית שלי, זה 5-9 ק"מ. בשני המקרים, שני מנהלים חדשים, אין להם הרבה ניסיון ויש אפילו זעקה, לא של אנשים שאני נמנה עליהם, שכאן משרד החינוך נכשל למנות מורים אחרי שהיו שם מנהלים ותיקים שעשו סדר. אני במקרה בכפר קרא מכיר את המנהל שפרש, היה מנהל משכמו ומעלה, זה היה בית-ספר למופת. וזה טענה שצריך לבדוק אותה.

אני חושב שהבית יש לו חלק גדול במה שקורה.

כי הוא משמש דוגמה, דוגמה מאוד חיובית בנושא של האלימות.

אלימות לא מתחילה באותו יום, לא מתחילה בבית-הספר, מתחילה לפני זה. אם אני אומר שיש עובדה, שני מנהלים חדשים, יחסית צעירים, אני לא רוצה לפרט גם לגבי אחד מהם, ואותו בית-ספר, היה בית-ספר למופת וההתנהלות שלו. אז יש פה משהו שצריך לבדוק אותו. זה לא זועק לשמים? אז ההורים לא משוחררים מאחריות, והבית והחברה. אבל עובדה, בבית-הספר הזה לא היתה אלימות 15 שנה.

אז אני מאוד מבקש ממך שאנחנו בעניין הזה נקיים דיון מסודר, ארוך, נזמין גם ועדי-הורים, גם מנהלים ונקיים את זה מסודר.

תודה רבה. אני רוצה להוסיף ולתמוך במה שאתה אומר, שבנושא של האלימות באמת אין אפליה. הבוקר נדמה לי, וכיוון שחבר-הכנסת משה גפני איננו פה, אני אגיד בשמו, אם יורשה לי. שהבוקר פורסם גם על מקרה של אלימות בבית-ספר חרדי שבו ילדים פגעו בחבריהם, לא כלפי המורים, ופצעו אותו מאוד מאוד קשה. אז באמת בכל שכבות האוכלוסייה, בכל זרם שהוא, וזה לא לכבוד גדול.

לעניין הערה הקטנה שמישהו ככה רמז מאחורנית, אז אני מודיעה לכם, אנחנו הוצאנו אתמול שינויים לסדר היום. וסדר היום: 08:30 יום שלישי, 26.10.2004, אלימות בבתי-הספר - תחילת הדיון. ואחר-כך אנחנו מתחילים תשלומי הורים, אז מי שלא מעניין אותו נושא האלימות, בהחלט יכול ללכת לשתות קפה בקפיטריה.

אני חשבתי שמכיוון שכולכם יש לכם חלק בעניין, וכפי שאמר חבר-הכנסת, זה לא מתחיל ונגמר בבית-הספר. זה בבית, זה ברחוב, זה בבית-הספר. אז אני חושבת שכל מי שפה, יש לו חלק ובטח רצון למגר את התופעה.

הכוונה היא שהנושא הוא כל-כך חשוב, שאי אפשר לדון בצורה חפוזה בו. צריך להקדיש לזה כמה ישיבות, ואנחנו רוצים לבוא מוכנים.

אדוני הנכבד, הרי זה מה שאמרתי בפתיחת דבריי. אני פשוט מעלה את זה בגלל שזה עלה לכותרות. ואנחנו מתכנסים היום, אנחנו לא יכולים להתעלם מהנושא, אנחנו מקדישים לו דקות ספורות רק בשביל לעלות את זה. הטיפול המעמיק, הנכון, עם אנשי מקצוע, גם משרד החינוך, גם מאנשי החינוך באקדמיה ואולי מהמשטרה גם או מגורמים אחרים, אנחנו נעשה את זה בימים הקרובים, לא עכשיו.

יש עשר הצעות דחופות לסדר, שהשרה מחר משיבה עליהם ואני מניחה שבעקבות זה הדיון יעלה.

בכל מקרה יהיה דיון.

ללא ספק מצב חירום בחינוך. ללא ספק, אין סמכות הורים, אין סמכות מורים והמורה בעצם הפך לשק איגרוף של החברה הישראלית, אשם בכל דבר שקורה בבית-הספר. ואנחנו יודעים שבחמש השנים הראשונות עוזבים 50 אחוז מהמורים. ודווקא עוזבים הטובים. וחשבנו איך באמת להיאבק בנושא הזה, שהטובים יישארו.

וכאן באה ועדת דברת עם הצעות מאוד טובות. במטרה, שכמו שהטובים לטיס, הטובים יהיו להוראה. כי אחרי הכל, הנוער והילדים, הם לא הוצאות אלא הם השקעות, והם לא עתיד כמו שאנשים אומרים, אלא הילדים הם ההווה ולא העתיד. על-פי החינוך, יוחלט מה יהיה כאן בהווה ומה יהיה כאן בעתיד.

כפי שידוע לכם, לפני שלוש שנים, הוחלט פה בכנסת על חוק זכויות הילד. בזמנו אני הייתי מנהלת, ומאוד שמחנו כולנו והשקנו כוסית, היתה שמחה גדולה, חוק זכויות התלמיד, ובאמת זה חוק מצוין. בקריאה ראשונה בחוק הזה, מיד צרם לי שכתוב, "כבוד התלמיד, כבוד הזולת" ולא מוזכר "כבוד עובד ההוראה". והגשתי תיקון לחוק שיוסיפו את "כבוד עובד ההוראה".

ושהמורים, כשהם קוראים את מגילת זכויות הילד, שהיא מגילה נהדרת ובאמת שומרת על שלומם של הילדים. ושמחתי איתה מאוד ואני שמחה עם חוק זכויות התלמיד. אבל התיקון הזה של "שמירה על כבוד המורה", היה חסר לי. וכשהמורים קוראים את חוק זכויות התלמיד בתחילת שנת הלימודים, שיעיינו בזה, יציינו וידונו ויהיה סיג ושיח בנושא של סמכויות המורה.

אנחנו גם יודעים שסף הכניסה למכללות עלה, ואני יודעת מפניות של נערות בוגרות שאמרו שלא התקבלו למכללות, ואמרתי להן, "תעשו מאמץ". יש בזה מינוס אבל יש בזה גם פלוסים גדולים שהנה כדי להתקבל למכללה להיות מורה - צריכה שתהיה לך תעודת בגרות ברמה גבוהה. וזה גם שינוי שהוא מקדם את הנושא שלנו. כבוד המורה, שבעזרת דיונים, התלמידים יחשבו. ונעסוק בנושא הזה, יש סיג ושיח בנושא והמורה יפסיק להיות שק האגרוף של מדינת ישראל.

מה שחסר לנו כאן מאחר והייתי 32 שנה בשדה החינוך, לשמור ולהבהיר מתי לעגן בחוק את סמכויותיו וזכויותיו של המורה. כי יש מורים שחוששים לבוא לבית-הספר. ועיינתי ומצאתי שבמדינות שונות בעולם, למשל במדינת טנסי, תקיפה של עובד הוראה גוררת הרחקה מיידית של התלמיד התוקף לפרק זמן לא פחות משנה. יש מדינות שבהם באמת מעגנים את זה בחוק ושומרים על המורה.

כי יש באמת מורים, אני זוכרת שהיו מורים שאמרו לי בארבע עיניים, "אני חוששת להיכנס לכיתה, אין לך מושג כמה אני פוחדת לעמוד בפני הכיתה". ומורים טובים ומורים שיש מה לומר. יש כיתות יותר קשות, פחות קשות. אני גיליתי שזכות המורה לדרוש כי תלמיד יורחק על תקיפה, שלא ישובץ שוב בכיתתו. יש זכות כזאת במדינות שונות בעולם. באריזונה למשל, מורה רשאי לבקש שלא לקבל תלמיד חזרה לכיתתו. אני מוצאת במדינות שונות זכויות וסמכויות למורה.

את יודעת שבמקרה התקיפה האחרון, זה היה של ילד שהוא הורחק לצמיתות מבית-הספר.

אסור להרחיק תלמיד וזכותו ללמוד. אז לכן כאן אנחנו צריכים את השילוב של סמכות הורית וסמכות מורית. אם ההורים והמורים ישלבו יחד, ישתפו יחד פעולה. וחס וחלילה לא יקרה דבר כזה שירחיקו ילד לצמיתות וילד לא ילמד. אסור שיהיה דבר כזה.

ראיתי בבתי-הספר בתל-אביב, עבדנו קבוצת מנהלים ביחד, תקנון ושיטה. תקנון שקובע נהלים בבית-הספר שיושבים במשותף. מועצת התלמידים, הורים, מורים, תלמידים, נציגות ההנהלה. התקנון הזה הביא אווירה נהדרת ואקלים מיטבי לתוך בית-הספר. אז פשוט תוצאה מיידית, החלטה מיידית, פתרון מיידי, אותו תקנון שהוחלט על-ידי כל הגורמים שנמצאים בבית-הספר, יש לזה השפעה עצומה.

ואני ממליצה לפעול בכיוון הזה, של תקנון משותף, של מועצת תלמידים, הנהלת בית-הספר, המורים וההורים. שיתוף פעולה שבהחלט יוליד אווירה נעימה בבית-הספר ואווירה מיטבית שעליה אנחנו מדברים היום.

תודה. בהרבה מאוד בתי ספר זה קיים, ובכל זאת זה לא פותר את הבעיה. אז אני לא חלילה חושבת.

בכל בתי-הספר זה קיים. יש תקנון.

לא, אני מדברת על משהו אחר, לא על תקנון. אני מדברת על מערכת יחסים.

אמנה.

אבל הרבה מאוד מכניסים את זה כדרך פעולה. מי שאלים, אלים. לכן בצד התקנון ובצד החינוך לערכים וכל הדברים החיוביים שאת מדברת עליהם, אני בהחלט חושבת שאנחנו צריכים לקיים דיון ספציפי על חקיקה שתיתן יכולת למורה לעמוד בפני כיתה. וכנראה שזה לא יכול להיות רק ברצון טוב או אפילו לא בהנחיות של משרד חינוך, אלא ממש בחקיקה.

אנחנו צריכים להוביל פה מהלך. אנחנו באמת צריכים לבקש מה-מ.מ.מ.

יש, אני ביקשתי. דוגמה, באנגליה כשילד נרשם לבית-הספר, הוריו חותמים על חקיקה שמבטיחה על מה יהיה.

בסדר, אנחנו נבדוק את כל הדברים האלה. נביא את זה פה לדיון, נראה מה אפשר לעשות בחקיקה. גילה, אני אשמח מאוד לשתף אתך פעולה בחקיקה בנושא הזה. מעבר לזה, זה נורא שאני אומרת את זה, אבל מדינת ישראל כל הזמן מקצצת שוטרים. וכאשר במדינת ישראל מקצצים שוטרים - אז האלימות ברחוב עולה. ואתה נותן דוגמה של אחד שבלאו הכי סולק מבית-הספר, מסיבות, לא משנה כרגע מה הסיבות.

אנשים גם כשיש חוק וחוק צריך להיות, ורצון טוב להיות, וחינוך לערכים צריך להיות. אבל צריך גם מישהו שיאכוף את החוקים. וזה אין לנו. ואנחנו רק מקצצים כל הזמן באלה ששומרים על שמירת החוק. ולכן אנחנו צריכים גם לקרוא לממשלת ישראל לעשות סדר ברחובות שלנו, כי משמה זה מתחיל, מאכיפת החוקים.

מעבר לאמירות היפות, "זרקו או לא זרקו", זה לצורך הפרוטוקול. שהילד שהיכה זרקו אותו, אף אחד לא יודע מה היו הסיבות. לדעתי, אני לא שמעתי אף אמירה שמשרד החינוך, ופה מתחיל הסיפור. כי גם אם נרצה ליישם את החוקים שהמשרד אישרו אותם מראש, אנחנו בבעיה.

ואתה צדקת באלף אחוז, הבעיה היא זה חברה שאנחנו לעתים לא מפעילים את הכוח שצריך, ולא כוח פיזי כמובן. ואם ילד עשה מה עשה, מותר גם להעניש אותו. אבל ציפיתי מהשרה אתמול, אחרי הגל האחרון, לאיזה שהיא אמירה לציבור. כי זה ששעה לא למדו, באמת. משרד החינוך צריכה לצאת בsay - מאוד ברור, וגם
לתת לבתי-הספר את הכלים לטפל בדבר כזה.

אם ילד שזרק נפץ ופצע מאבטח - לא יכול להיות באותו מקום. ואת זה אנחנו לא רואים לצערי.

אני רוצה להתייחס להערה הראשונה שלך, כמעט בפתיחת הדיון, שדיברת על המורים ואמרת, "25 אחוז מהמורים נכשלו במבחנים". את יודעת, זה כבר יוצר איזה שהיא אוירה אנטי המורים. אפשר היה להגיד 75 אחוז הצליחו, שזה קצת מסבר את האוזן אחרת.

את ברירת המחדל מבחינתי זה שכולם צריכים להצליח בחדר שהם מלמדים אותו. מה פתאום אני צריכה להגיד תודה לאלה שיודעים את החומר?

אני לא אמרתי שצריך להגיד תודה. אבל אפשר גם להציג את זה ש-75 אחוז במקום על 25 אחוז, צריך לחשוב איך אנחנו שוקעים. אז זאת הערה לסדר.

לא מקובל עלי, אבל תמשיך.

אבל מותר לי להביע את דעתי. אני רוצה לדבר לגבי התייחסות של הנושא של האלימות. אני הרבה פעמים הצעתי כאן דבר אחד שכן צריך לחשוב עליו, במשרד החינוך. צריך לפתוח קו פתוח למורים ומנהלים שנמצאים במצוקה. זה מאוד חשוב. כי תלמידים נמצאים במצוקה, הורים נמצאים במצוקה. במשרד החינוך, של משרד החינוך, שמורה יחזור הביתה לאחר התסכול שעובר. אני רוצה שיהיה קו פתוח מיוחד למורים ולמנהלים, לאנשי חינוך.

יש "אופנות" בחינוך, האופנות של חינוך מיוחד. הילדים האלה שהם אלימים יש להם בעיות. לא כל ילד הוא אלים. צריך לחשוב לפתוח בתי-ספר מיוחדים. לחזור לנושא הזה לילדים האלה, בטיפול הזה, ואז אולי אפשר כן לעצור את זה. זה כרגע הצעות שבאות מהמותן. אבל בזמנו היה פרופסור שמעון זקס ז"ל שהוא היה אחראי על החינוך המיוחד. היה לי הכבוד להיות התלמיד שלו, היה לי הכבוד להיות קצת יותר במערכת אחרת. ותמיד דיברנו על הדברים האלה. והוא אמר: "האופנות האלה משתנות". פעם בית-ספר כזה, פעם חוק שילוב. וזה בעצם החטאה מאוד גדולה.

ואגב, לגבי המגזר הערבי, אני יכול לספר ואני לא רוצה לנקוט כרגע במקום. צלצל אלי מנהל חטיבת ביניים שזכה במכרז בשנה שעברה רשמית. הוא אומר לי, "אני במצוקה נוראית, חמולה אחרת מתנגדת לי, אני שכבתי בבית-חולים כי היכו אותי, אני ניסיתי למצוא אפשרויות שיעשו סולחה גם דרך ירדן". הוא אומר, "אני חושש לבוא לבית-הספר, אני חושש לחיי". אמרתי לו, "לך למשטרה". הוא אומר לי, "לא, הם יכולים לירות מול המשטרה גם".

אז צריך לחשוב גם על הדברים אצלכם, איך פותרים את זה.

אני לא מופתע מה שאתה אומר.

לא אבל צריך לחשוב איך עוזרים גם לאנשים כאלה. אם הוא זכה רשמית בכל הדברים, צריך לשבת ולחשוב איך עוזרים לאנשים האלה.

תודה רבה. נציגת ההורים.

קודם כל, אני מאוד מברכת על זה שהעלית את הנושא לדיון ולסדר היום, למרות שאנחנו נעלה אותו בהזדמנות נוספת בצורה מכובדת יותר, אבל זה היה חייב להיות גם היום. אני יושבת פה ואני שומעת את הקהל הנכבד הזה, אני עוקבת אחרי התקשורת. זה לא פעם ראשונה שהנושא הזה עולה לכותרות. זה עלה לכותרות כבר גם לפני שנה, כאשר מנכ"לית משרד החינוך אמרה, "ההורים אשמים". אבל מאז לא נעשה כלום, ואף אחד לא מוכן לקחת אחריות.

הגיע הזמן שגם ההורים וגם המנהלים וגם המורים וכולם ייקחו אחריות על מה שקורה במערכת. המערכת הזאת קורסת. אני לא אומרת שההורים בסדר, אני לא אומרת שהתלמידים בסדר, אבל אני אומרת שגם המנהלים וגם המורים לא בסדר. אם מורה לא יודע לכבד את התלמיד, אם מורה דורש מתלמיד, תגיע לכיתה בזמן והוא בעצמו לא נכנס לכיתה בזמן, כי הוא צריך לסיים את הקפה שלו, אחרי הצלצול יישאר עוד 10 דקות בהפסקה. וכי יהיה המקרה במדינת ישראל שקמו מורים והתמרמרו. המנהלת שאמרה להם, "אתם, איך שיהיה צלצול נכנסים לכיתה". מורה לא יכול לדרוש מתלמיד לכבד אותו אם הוא לא מכבד את התלמיד.

חברים, הגיע הזמן שאנחנו ניקח אחריות ושנעשה מעשה. וזה שאתמול הושבתה המערכת שעה בבוקר, זה היה פשוט בושה. מבחינתי, זה אקט אלים. לא יכול להיות שהמערכת תושבת. אפשר היה להקדיש אתמול את כל היום, ליום לימודים בנושא האלימות. זה לא מדובר בתקציבים, זה לא מדובר בכלום, מדובר פה בדרך עבודה לא נכונה. הנושא הזה עלה לכותרות לפני שנה, לא נעשה כלום במשך השנה. הנושא הזה הוא היום בכותרות עוד פעם, אנחנו מקיימים דיונים ולא נעשה כלום.

הרעיון שאת אומרת הוא בהחלט נכון. אם היו מקדישים את כל היום, משביתים מלימודים אחרים ועושים יום בנושא הזה, זה היה הרבה יותר חינוכי, הרבה יותר מועיל והרבה יותר חזק.

אני היום, כיושבת-ראש ארגון ההורים בירושלים, מובילה מהלך בעיר ירושלים ואני נפגשת עם כל אחד מוועדי ההורים בעיר, ביחד עם מנהל בית-הספר ואני מלמדת אותם לעבוד יחד, לא בצורה אלימה. וכשיש תלונה על מורה, לא ללכת ולנזוף למורה, אלא לברר ולעשות בירור יחד עם המנהל ויחד עם המורה, בצורה תרבותית. וזו הדרך שאנחנו באמת מחנכים ומנסים להוביל. אנחנו לא יכולים לעשות את זה לבד, אנחנו צריכים שיתוף של המנהלים ושל המורים יחד.

כמו כולם אני מודאגת מהבעיה אבל אני לא תולה הרבה תקוות בחקיקה. אני אגיד לך את האמת.

אף אחד לא הציע שזה יהיה הדבר היחידי.

לא רק בשאלה של ייזום את החוק, אלא גם בשאלה של היכולת של בית-הספר שמתנהל על-פי חוקים וכבר מביאים אליו את המשטרה, אז הוא כבר במצב מאוד גרוע. מה שכן נדמה לי שמשרד החינוך, חייב לקחת על עצמו את העניין של פעילות מונעת. זה רע מאוד שאנחנו עושים את הפעילות הזאת תמיד בדיעבד. כל פעם אנחנו מופתעים מחדש שזה קורה. יש דוח מצוין של מתן וילנאי שאף אחד לא יישם אותו.

אני בזמנו נתנו לי דיסק של התוכנה להפעלה. הלכתי לשאול בתי-ספר כמה אנשים הפעילו בבתי-ספר. ואני אשמח לשמוע מכם תשובה. כמה בתי-ספר מפעילים היום תכנית לכל התלמידים בנושא מניעת אלימות. לפחות במקומות שאני שאלתי, אמרו לי שזה לא מופעל.

ולכן נראה שהבריחה מפעילות מונעת, היא הבריחה העיקרית והאחריות העיקרית כאן היא של המשרד. אל"ף, הוא זה שצריך לעשות את הפעילות עם המורים והתלמידים וההורים. זה לא דבר ספורדי שפה גם אם יש יוזמות מאוד ברוכות, שזה יכול להיות באופן וולונטרי. ושנית, זה צריך להיות חלק בלתי נפרד מתכנית הלימודים. אז אם זה לא חלק מתכנית הלימודים, ככה תמיד יתייחסו לזה כעוד איזה שיח עודף שמופיע עונתית אחרי שקרה משהו.

בואו נשמע את משרד החינוך.

אני אחראית על מניעת אלימות במערכת החינוך, שירות פסיכולוגי ייעוצי. אני רוצה להגיד כמה דברים. אחד, אני יכולה על צוות על אלפי בתי-ספר ובאמת אחוז גדול מאוד של בתי-ספר שעושים עבודת מניעה והטיפול באקלים חינוכי מיטבי הוא חלק מתכנית הלימודים ומחיי בית-הספר. כולל עשרות יישובים בארץ שהיישוב כולו הכריז על הטיפול באלימות כיעד ראשוני שלו. ובתי הספר, בתוך תכנית אסא ושלא בתוך תכנית אסא, נמצאים בעבודה משותפת עם הרשות המקומית ועושים עבודה יישובית.

אנחנו בדיון הבא, אתם תציגו לנו את מה אתם עושים במפורט. והאם ואיך זה השפיע.

החל מהשבוע הבא כל בתי-הספר במדינת ישראל שרוצים לעשות אבחון, באתר האינטרנט של משרד החינוך, ישנם שאלונים לבתי-הספר שיכולים להוכיח ולהראות שינוי כל הזמן, אבחון כל הזמן, בניית תכנית מותאמת לבית-הספר. שזה שינוי מאוד גדול של המשרד כרגע. וככה, כשיש דברים יותר מעניינים בכותרות, הדברים האלה הם לא בכותרות.

אתמול כל מערכת החינוך במדינת ישראל עשתה עצירה.

אין בכל בית-ספר אינטרנט. חצי מבתי-הספר לא מחוברים לאינטרנט.

הדיון פה יכול להתמקד בכל מה שלא בסדר ובכל מה שאין. אבל אני יכולה למשל לספר לכם שאתמול בצהרים התקשרה אלי מדריכה מהמגזר הדרוזי וסיפרה לי על התארגנות נפלאה של בתי-ספר שאין בהם אינטרנט. שפנו לבתי-ספר השכנים שלהם וביקשו לעשות שאלון דרכם. וכבר התארגנו וכבר פנו. זאת אומרת, השאלה מה שמים פה בחדר בפוקוס.

כל בתי-הספר אתמול בארץ עשו עצירה ועשו דיון ודיברו על הנושא של מניעת אלימות. כל בתי-הספר קיבלו מסמך מסודר ממשרד החינוך. עם רעיונות והצעות ואיזה שאלות נראה לנו נכון לגעת בהם, ועסקו בהם.

אני רוצה לחזור לתחילת דברייך ואני רוצה להגיד מה שאמרתי גם לפני כל עם ישראל בטלוויזיה. כבוד האדם הוא לפני כל עיסוק בכל נושא של הצלחות וכישלונות של מורים. וזה טעות, אני חושבת שיש פה מסר כפול גם בחדר הזה. אנחנו מצד אחד אומרים שצריך לטפל באלימות ואנחנו צריכים לדאוג שבתי-הספר יעשו את העבודה. ומצד שני, יש משהו באמירות שלנו שמחליש את הידיים של מי שעושים את המלאכה.

אסור לנו להגיד שאם מורה נכשל במתמטיקה, מותר לפגוע בו פיזית.

מי אמר את זה?

כי זה מה שעלה כאן. כי כישלון במתמטיקה לא קשור לכבוד האדם הבסיסי.

תסלחי מאוד, אז כנראה שיש לכם באמת בעיה בהבנה.

סליחה, מורים טובים זה נפלא, מצוינות זה בהחלט אחד הדברים שאני הכי מאמינה בהם.

לא זה מה שנאמר ואני רוצה לעצור אותך בנקודה הזאת. כולם צריכים להיזהר, כל הזמן צריך להיזהר. אבל אני אבהיר את הדברים אם לא הובנתי כהלכה. כאשר מורים מתנהגים כמו ששמענו עכשיו, באים מאוחר לכיתה ולא מכבדים את התלמיד; כאשר הם פוגעים ואפשר להביא כאן בן-אדם שייתן הרבה דוגמאות שהם פוגעים בתלמידים, בסגנון הדיבור אליהם, בפנייה אליהם, בהתייחסות אליהם.

כאשר הם מראים חוסר מקצועיות בתחום העבודה שלהם עצמם, כאשר הם עצמם, שצריכים ללמד מתמטיקה נכשלים במבחן שהם צריכים לתת לתלמידים או בדומה לזה.

האם מותר להכות אותם?

לא. אם כך את האלימות במערכת החינוך, אז יש לך בעיה בסיסית. אף אחד לא אמר שמותר ולמה את אומרת דברים כאלה. זה מאוד חמור מה שאת אומרת. כי אחר כך יצאו החוצה ויגידו, יושבת-ראש ועדת החינוך של הכנסת אמרה לפני קהל רב שצריכים להכות מורים כי הם נכשלו במתמטיקה. אז אני מבקשת ממך לא לרמוז ולא לומר ולא להתכוון, כי אף אחד לא אמר זה ולא מתכוון לזה.

שאני מדברת על המכלול של יחס מורים ותלמידים, אני מדברת על כבוד האדם. זה בדיוק מה שאני מדברת. אי אפשר לכבד בן-אדם שלא מכבד אותך ולהיות מקצועי ולעשות עבודה רצינית ולדעת לפתור את המתמטיקה, בין היתר, זה עניין של כבוד. את לא יכולה לכבד תלמיד שאת באה ללמד אותו מתמטיקה כשאת בעצמך לא יודעת את החומר. זה לא כבוד.

לכן אני חוזרת ואומרת שיהיה ברור, הקשר הוא היחס של המורה לתלמיד. זה יוצר את הכבוד או את אי הכבוד. אי כבוד - יוצר אלימות. זאת טענתי. היחס של אי כבוד נוצר מכמה מרכיבים. אני פשוט לקחתי ואספתי כאן אוסף של כותרות מהשבוע האחרון. זה מה שאמרתי, ולא אמרתי לחלוטין שמי שלא יודע מתמטיקה, לא צריך לכבד אותו.

אז אני לכן חוזרת ואומרת שלא יהיה אי הבנות. מורה צריך לכבד את התלמיד שלו, נקודה. תלמיד צריך לכבד את המורה שלו. גם זה וגם זה. גם ההורים שהם חלק מהמשולש הזה, כולם צריכים לכבד. כדי שנוכל לכבד - צריכים לראות איך פועלים. אני טוענת שחלק מהמקצועיות של המורים או אי מקצועיותם - פוגעת בכבודם. זאת טענתי. והלכתי אמנם מכותרת, אבל המהות היא החשובה, לא הכותרת ולא האמירה של מתמטיקה או לא מתמטיקה. אי אפשר לדרוש כבוד כשאת לא מכבדת.

אני מסכימה עם זה. כל הנושא של כיבוד מורים את תלמידיהם והתנהגות נאותה של מורים, אנחנו שמים אותה בהחלט בדגש מאוד רציני בעבודה שלנו, מול בתי-הספר. יצא חוזר מנכ"ל מאוד ברור שעוסק בפגיעות מורים בתלמידים. וזה חלק שמטופל בצורה מערכתית כרגע.

קודם כל אני מעריכה שאתם ביחידות שלכם עושים, אבל אני רוצה להציע למשרד החינוך, שלא רק שישימו את זה "כנושא חשוב במערכת". אני חושבת שזה הנושא הבסיסי במערכת. משום שאם אתם לא בונים את מערכת החינוך על המשפט הזה, על אותה מילה קטנה שקוראים לה, "כבוד" או שתי מילים, "כבוד הדדי".

אם אתם לא שמים על זה את כל הבסיס - לא עשיתם שום דבר. והכל מתערער. זאת טענתי. וכדאי שזה לא יהיה רק נחלתה של איזה מחלקה במשרד החינוך, חשובה ככל שתהיה, אלא זה צריך לבוא מלמעלה וזה צריך לשדר לכל אחד מהעובדים במערכת החינוך.

החל מהשנה מתחיל תהליך שבתי-הספר יימדדו על סטנדרטים של אקלים בית-ספר לצד סטנדרטים באמצעות הלימוד. זה מהלך שלא קרה כמעט באף ארץ. הנושא הזה שזה מקבל את אותו משקל בנושא של איך בית-ספר נמדד ואיך מסתכלים על בית-הספר.

וכל הנושא הזה של קשר בין מורים, התמיכה של הדדי, קשר בין תלמידים, כל נושא הערכי, כל הנושא של חוקים ברורים בבית-ספר, זה חלק ממה שבתי-הספר יימדדו. וזה מהלך שמתחיל השנה ב200- בתי-ספר, כפיילוט ראשוני. ובחמש שנים יעבור לכל מערכת החינוך, הנושא הזה של סטנדרטים של אקלים בית-ספר.

אני לא מבינה, אנחנו במערכת בית-ספר 56 שנים, ורק עכשיו בונים סטנדרטים של אקלים בית-ספר. זה נראה לי קצת, איפה היה משרד החינוך עד היום. מחכים שמישהו ייהרג?

הנושא הזה שבית-ספר נמדד על זה, אני לא מכירה בעולם מקום שקורה את הדבר הזה.

כשראיתי את הלוח של היום וראיתי שמדברים על אלימות בבתי-הספר, בישיבה שנועדה להימשך חצי שעה. אז חשבתי שמלכתחילה שכרו של הדיון הזה בהפסדו. זה מראה שגם היחס שלנו הוא לא כל-כך רציני.

אם היית קורא בעיון את סדר היום שתוקן בעקבות האירועים, הייתי קורא שזה תחילת דיון. אם אתה לא רוצה להשתתף שהוא שטחי אתה לא חייב?

גבירתי, את כל הזמן מדברת. את לא שמה לב, את כל הזמן רק מדברת, אמנם את נותנת את רשות הדיבור, אבל תגבילי גם את עצמך.

דבר שני, אלימות, גבירתי היושבת-ראש, לכן אמרתי לך שהניסוח לפי דעתי לא מוצלח. כי בכל מקרה היא בלתי נסבלת ובכל מקרה היא בלתי נסלחת ולא צריך לקשור את זה לא לכבוד ולא לאי כבוד ולא למקצועיות ולא לשום דבר. נניח שהמורה הוא לא בסדר ונניח שהוא לא נותן כבוד, אז מה, אז צריך להכות אותו. זאת אומרת, הניסוח לא מוצלח, ואם זה עניין של ניסוח, אז אם לא מוצלח - זה לתקן אותו.

הנקודה השלישית והאחרונה. הכי קל לתלות כל דבר בצווארו של משרד החינוך. וזה אפילו מגיע לו. אז בכלל אין בעיה, זו לא בעיה של הגינות. מי שחושב שבעיות של אלימות בבתי-ספר או בקהילה יכולות להיפתר על-ידי כך שהקהילה תישא את עיניה לירושלים כי משם יבוא העזרה, אז יש לו טעות חמורה מאוד, לפי דעתי בהבנת שורש העניין. ירושלים לא תעזור ומשרד החינוך לא תעזור, והתרבות בישראל בכלל בנושאים שונים. שבכל עניין יהיה שם מישהו שם למעלה שהוא יסדר את העניין. לא יסדרו שום עניין.

יש גם ניסיונות בעולם ואנחנו מכירים אותם ולמדנו אותם, ניסיונות בעולם מלמדים שלא נושאים עיניים ללונדון, לא נושאים עיניים לפריז ולא נושאים עיניים לקופנהגן. הקהילה צריכה להישיר את מבטה אל עצמה בראייה פנימית, ולא אשא עיני אל ההרים.

באותם המקומות, אלה דברים מוכחים, באותם המקומות הקהילה, בכוונה אני משתמש במינוח הזה, קהילה, היה מנוי וגמור איתה שהאלימות אבל לא בבית-ספרנו, זה הצליח אפילו, לא תאמינו. מה זה קהילה? קהילה זה יישוב, כל הזמן סמוכים על שולחנו של השלטון המרכזי. השלטון המרכזי גם אם הוא רוצה בגלל שהוא לא כל-כך רוצה, ובעיקר שהוא חסר אונים ואובד עצות, אז בכל העניינים או ברוב העניינים, בוודאי לא יכול לעשות שום דבר.

אבל גם אם השלטון הוא שלטון יותר מוצלח. הקהילה זה הפרנסים המקומיים, והקהילה זה המשטרה המקומית, והקהילה זה ההורים, והקהילה זה התלמידים והמורים. אם הם יגידו לעצמם שהם בשום פנים ואופן לא יסבלו ולא יחלחלו אלימות במקומם וזה יהיה רציני והם יתמידו. וזה לא עניין של מבצע, הם לא יעשו מבצע, אלא זה יהיה חלק מתרבות ומההוויה הרגילה, זה יצליח.

רבותיי, זה הצליח בהרבה מקומות בעולם. אם ימשיכו כל הזמן לשאול איזה תכנית יש למשרד החינוך. מה זה מעניין איזה תכנית יש למשרד החינוך. בסדר, יעשו את זה בתכנית, יוציאו איזה חוברת. זה לא מעלה ולא מוריד. קהילה יש לזה משמעות מאוד עמוקה בעולם.

והקהילה מנהלת את כל ענייניה בעצמה. והיא לא מתעלקת על איזה שלטון מרכזי שלא ברור במה הוא מתעסק עכשיו. לא מתעסקים עכשיו באלימות. מתעסקים עכשיו בהתנתקות. זה לא מעניין אף אחד הנושא הזה בשלטון המרכזי. גם שרת החינוך לא עוסקת עכשיו בענייני חינוך. ולכן הקהילה צריכה לדאוג לעצמה.

הנושא של אלימות, - האשמה של המורים או של התלמידים או של ההורים, היא לא במקומה. היא גם לא נכונה, גם עובדי משרד החינוך אינם אשמים בעניין הזה. אני מאז שאני נמצא בוועדה כאן מתחילת הקדנציה, אני רוצה להגיד שמי שאשם בזה, זה ועדת החינוך של הכנסת. אין גוף נבחר במדינת ישראל שעוסק בנושא החינוך להוציא את ועדת החינוך של הכנסת. אין בממשלה ועדת שרים לנושא חינוך.

ואם יהיה, אז מה זה משנה, רק שרת החינוך תבוא, תדבר עם עצמה.

הנושא הוא רציני ואני סבור שהגוף היחיד במדינת ישראל, הגוף הנבחר שתפקידו לעסוק בנושא החינוך - זה ועדת החינוך של הכנסת. יש גופים ציבוריים, יש גופים מקצועיים, יש גופים מינהליים. אבל הגוף הנבחר היחיד הוא כאן.

הנושא של אלימות בבתי-ספר לא נולד מאיש המערה, זה לא פתאום קרה איזה אלימות או משהו. אנחנו יושבים כאן בוועדה, אנחנו קיימנו הרבה מאוד דיונים על נושאים שונים במערכת החינוך. מערכת החינוך במדינת ישראל קרסה. את המשפט הזה אני שומע בשנה וחצי, אולי כבר עוד מעט שנתיים. ולא כל ישיבה, בגלל שבישיבות שמדברים על החרדים, אז לא מדברים על זה, אז מדברים רק נגד החרדים.

אבל בכל הישיבות האחרות שעוסקות באופן רציני במערכת החינוך, מערכת החינוך קרסה. כאשר היה דיון על סקר פיזה - מערכת החינוך קרסה. כאשר סקרים ומדדים ארציים - מערכת החינוך קרסה. דיון עם הסתדרות המורים - מערכת החינוך קרסה. כל הזמן אומרים את זה. ואגב, זה נכון. זאת עובדה שלא ניתן להכחיש אותה.

אין לי פתרון. זאת אומרת, גם אם יש לי, אני לא אציע אותה. נסעתי בדרך אז שמעתי כתבת ידיעות אחרונות שמדברת שמה על שרון אז היא אומרת, מי שאיננו חוזר בו מעמדותיו פעם אחת, הוא איש מוגבל. זאת אומרת, שרון חזר בו מעמדותיו. המציאות הזאת שבאה אחרי 56 שנות מדינה, היה תקופה שמערכת החינוך הצליחה. בשנים האחרונות, הייתי אומר אפילו בעיקר בשנתיים שלוש האחרונות, המערכת באמת קרסה.

איך לא יושב גוף נבחר. וזה לא נושא של אנשים מינהליים, זה לא גוף ציבורי. המדיניות של מדינת ישראל במערכת החינוך. החינוך שילד הערכים, תלמיד שבא לבית-הספר, שהוא יידע שיש לו יחס למורה, מכיוון שהוא יודע מה המורה מלמד אותו. והמורה שבא ללמד את התלמיד הוא יודע על מה הוא מחנך את הילד.

וכאשר הילד נמצא בבית-הספר הוא יודע בשביל מה הוא לומד. הוא יודע מה הערכים שעליהם מושתתת מערכת החינוך. על זה ועדת החינוך בשנתיים האלה לא קיימה שום דיון. כל הזמן דנים איזה תרופה לתת, איזה אקמול לתת לחולה המסוכן הזה.

אתה רוצה להגיד לי שבכל השנים האלה לא היתה ישיבה על נושא של ערכים במערכת החינוך?

לא. חצי מהישיבות היו על המגזר החרדי, אז נוריד את זה רגע. בחצי השני היה דיון על ערכים? גם כשדנו על הליבה, דנו על המערכת החינוך החרדית. בואו נוציא את החרדים רגע מחוץ לגדר. יושבת פה מנהלת הוועדה, יושבי-ראש התחלפו. מתי בקדנציה הזאת התקיים דיון במערכת החינוך? בוועדת החינוך של הכנסת שזה תפקידה, על מה היה הילד מתחנך, מערכת החינוך הישראלית, על מה?

למה ילד שמישהו יאמר לי, למה ילד בא לבית-הספר בבוקר ומה הוא הולך בצהרים. או נניח אחר-הצהרים, אם יהיה לו יום לימודים ארוך.

זה קצת הגזמה. היו ישיבות ודנו. על דרכים של מערכת החינוך הישראלית.

טכני.

לא טכנית.

מה הערכים. אני באמת לא זוכר. אם אני טועה, אני חושב שלא, אבל אם אני טועה, אז כשלנו בעניין הזה. על כל פנים, אני מבקש לומר את דעתי. הטיפול באלימות צריך להיות בכל הכוח, בלי לעשות איזה פשרות, זה ברור לגמרי. זה שצריך לטפל בנושא שרמת ההישגים הלימודיים ירודה - צריך לטפל בזה ללא פשרות, אין ויכוח.

אבל כאשר יש עוד ביקורת ועוד ביקורת, לא ביקורת פה ושם, ביקורת שיורדת לשורשו של עניין. כאשר אנחנו עומדים מול מערכות החינוך במדינות העולם, אנחנו נמצאים בתחתית המדרג. כאשר אנחנו מדברים על זה שהורים פוחדים לשלוח את ילדיהם לבתי-ספר, אנחנו קוראים על זה יום יום בעיתונים. ואנחנו גם מכירים את זה באופן אישי. אנחנו יודעים מתלונות שאנחנו מקבלים ממערכות שונות.

אם הוועדה כאן לא מקיימת דיון, וגם לדעת לשנות מערכות. אם אין את האומץ לעניין הזה - אז כל הזמן נדון. אז נביא את המשטרה, לא נביא את המשטרה; נצעק כאן על משרד החינוך לא נצעק על משרד החינוך. אני מסכים עם יוסי שריד לגבי שרת החינוך, לא נרחיב בעניין הזה, היא עסוקה עכשיו בנושאים אחרים. לכן אין לי טענות אליה.

אתה כנראה לא שמעת על ועדת דברת.

שמעתי על עוד כמה ועדות. דווקא כן שמעתי.

אנחנו עומדים בפני המהפכה הגדולה.

אנחנו כבר עומדים הרבה זמן עוד לפני המהפכה הגדולה. על כל פנים באופן אמיתי, לא טכני, לא ועדה כזאת וועדה אחרת, וששר האוצר יקצץ מיליארד ש"ח ממערכת החינוך ויוסיף מיליארד ואז הוא יגיד, "שהוספנו".

גבירתי היושבת-ראש אני פונה אלייך, אם לא יתקיים כאן דיון אמיתי נוקב, ללא מריחות וטיוחים וועדות למיניהן, ועדות טכניות שכולנו יודעים שלא יצא מזה שום דבר, לא יהיה פתרון לתחלואי מערכת החינוך הישראלית, נקודה. מי שלא יסכים עם העובדה הזאת - שיישא בתוצאות.

תודה רבה. אני מרימה את הכפפה. אנחנו נקיים דיון. אני מציעה שנחשוב יחד אתי או לחוד, על איזה נושאים, לבנות את זה בצורה שיהיה לזה גם ערך.

בשמחה רבה.

לא רק לדבר כללית שצריך לחנך לערכים. אז אני אשמח מאוד. אולי אנחנו צריכים לעשות את זה יותר מסתם ישיבה, אלא לעשות מעין יום עיון מובנה. ניקח בוקר שלם פה בוועדת החינוך ונחשוב ביחד עם המומחים ואנחנו. איך אנחנו רוצים לראות ערכית את מערכת החינוך של מדינת ישראל. ואולי באמת צריכים לעשות כאן דיון מהשורש. ועל זה לבנות את כל היתר. כפי שאמרתי, הכבוד זה אחד מאבני היסוד.

מה שקורה באמת בבתי-הספר, זה של הוויה תופעות החברה הישראלית. זאת אומרת, מה שקורה בבתי-הספר זה מה שקורה בחברת הישראלית, אני מתפלאים. הרי כל מה שאנחנו רואים, זה בדיוק השתקפות בילדינו, בהתנהגות שלהם. ואני שמעתי חלק מהדוברים כאן, אי אפשר לפטור את הממסד ואת משרד החינוך וגם אותנו, כנבחרי ציבור מההחלטה.

אני זוכר בצבא כשהיתה בעיה של עבירות משמעת של נהגים, אז כל פיקוד לקח את המפקדים ליום עיון כזה ולאחר מכן את הנהגים. וטוב עשו במשרד החינוך, או בעצם הסתדרות המורים, שהפסיקו את הלימודים לשעה. שהמורים ידברו על הנושא הזה ועל התופעה הזאת. אבל זה לא פותר את הבעיה.

אם לא יהיה טיפול מערכתי, גם של הממסד, גם של משרד החינוך. הלימודים הופסקו שעה, אז צריך להיות טיפול מערכתי, גם של משרד החינוך ולפי מחוז מחוז, לתקוף את הבעיה. הרי אנחנו יודעים איפה בתי-הספר הבעייתיים בכל מחוז, יכולים להצביע על בתי-הספר הבעייתיים במיוחד. ושם לעשות טיפול שורש בצורות חינוכיות.

ואני תומך באלה שהציעו שצריך לעשות ימי דיונים כאן. לצאת עם מסקנות ולחייב את המערכת שיבואו לתת דיווח. ובעיה כזאת במשך שנה כזאת, יכולה להוריד את האלימות. אני מכיר את זה ממערכות אחרות. ואין דבר כזה שאין שליטה על מערכת. זה בדיוק בריחה מאחריות. שאנחנו מדברים על שליטה במערכת יש מי שאחראי, וברגע שיודעים שהאחריות מלמעלה עד למטה, הדברים מתבצעים, זה משנה. גם זה משליך על החברה. כי ילדים גם משפיעים על ההורים שלהם שהם יודעים שמדברים על פחות אלימות ועל התנהגות נכונה ועל ערכים, כמו שדיבר עליו חבר-הכנסת משה גפני. כל הדברים האלה ישליכו ויהיה איזון הדדי.

אני בהחלט רוצה לסכם את הדיון הזה, תחילת הדיון בנושא האלימות שהלך לכיוונים דווקא מעניינים ולומר שנקיים מעין יום עיון. זאת אומרת, סדרה של דיונים ביום אחד מרוכז. אנחנו נבנה את זה ביחד.

יום עיון נשמע דיון פילוסופי, זה צריך להיות דיון שיחייב את המערכת.

לא, הכוונה שלי היא שזה יתחיל בבוקר וזה לא יהיה ברמה של שעה וחצי. זה יהיה סדרה של דיונים של ועדת החינוך. אנחנו נבנה את זה בצורה כזאת שיהיה מקצועי לפי נושאים. וכל מי שיש לו רעיונות איך לבנות את אותה סדרת דיונים ערכית, מוזמן לדבר אתי או להגיש לי, כרצונו. אני חושבת שזה רעיון טוב. אני בהחלט חושבת שזה דבר שצריך לקיים לפני כל דיון אחר.

בלי שום קשר לזה, אנחנו נקיים את הדיון הרחב יותר בנושא האלימות, כדי לאזן את התמונה, כדי לשמוע את העובדות, כדי לראות מה חסר במערכת. הן מבחינת תקנונית, חוקית, אכיפה ומכל הבחינות האחרות. אז שני הדברים האלה אנחנו בהחלט נתמקד בהם בשבועיים הקרובים. ואני מקווה, נראה לפי לוח הזמנים.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 09:35.