א' - הצעת חוק שיוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

5
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
26.10.2004
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי




פרוטוקול מס' 257
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שלישי, י"א חשוון התשס"ה (26.10.2004), בשעה 10:30

הצעת חוק שיוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות- פרק ד1: נגישות-סעיפים:18 י"ז, 18 י"ח, י"ח1, 18 י"ט, 18 כ1, סעיף 10-שמירת דינים/דין המדינה, 18 י"א-צמתים ודרכים.

חברי הוועדה: שאול יהלום -היו"ר

חה"כ ג'אלב מג'אדלה
עו"ד יהודה זימרת -משרד הפנים
עו"ד שרה ליפשיץ -משרד הפנים
דן אורנשטיין -משרד המשפטים
אריה שמש -אגף למפגר, משרד הרווחה
רוני שכטר -יועץ המרד לענייני נכים באגף שיקום, משרד
הרווחה
יואב קריים -מטה מאבק הנכים
ברוך מסאמי -מטה מאבק הנכים
מומו נקווה -יו"ר ארגון נכי ישראל
משה בסעד -מנכ"ל ארגון נכי ישראל
בלהה ברג -יועצת משפטית, נציבות לשוויון לאנשים עם
מוגבלות
רפ"ק אילן שלום סלומון -קצין מדור חקירות, משרד לבטחון פנים
פקד רון לוינגר -המשרד לבטחון פנים
עו"ד נטע דגן -ארגון "בזכות"
שי צרפתי -הנהלת בתי המשפט

ג'ודי וסרמן

וילמה מאור

מיטל בר-שלום








הצעת חוק שיוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות- פרק ד1: נגישות-סעיפים:18 י"ז, 18 י"ח, י"ח1, 18 י"ט, 18 כ1, סעיף 10-שמירת דינים/דין המדינה, 18 י"א-צמתים ודרכים.

שלום, אני פותח את ישיבת הוועדה. אני מציע שהיועצת המשפטית תתחיל.

אנחנו נמצאים בדיון בפרק השלישי. אני רוצה הזכיר לאדוני מה נקבע בישיבה הקודמת נקבע כי מעשה או מחדל בניגוד להוראות סעיף זה, זו עוולה אזרחית והוראות פקודות הנזיקין יחולו. הוחלט גם, כי בית המשפט רשאי לפסוק פיצויים ללא הוכחת נזק בסכום שלא יעלה על 50,000 שקל למי שפעל בניגוד להוראות סעיפי הפליה קלאסית, אם קבוע לגביהם הוראות בתקנות או בתוכניות לגבי הבריאות והחינוך.

אמרנו כי נכניס גם סעיף חובה זמני, כיוון ששאלנו, מה יקרה אם לא יוציאו תקנות במשך 100 שנה.

בסעיף התקנות תהיה הגבלת זמן.

תואילי להוסיף את זה כדי שלא יהיה מצב בו השר לא הביא תקנות, ואז יגיד בית המשפט שהוא לא יכול ליישם את זה.

מאחר ונקבע כי יש סמכות לבית המשפט לקבוע פיצויים ללא הוכחת נזק, אנחנו מבקשים מהוועדה לשקול רשימה של הגנות לפיהם בית המשפט לא יפסוק פיצויים ללא הוכחת נזק. מדובר במקרים הבאים: כאשר הוצא נגדו צו נגישות והוא ממלא אחר הוראותיו, וכאשר הוגשה נגדו תביעה והוא ממלא אחר פסיקת בית המשפט.

אז מתי היתה ההפרה, בתוך לוח הזמנים או לפני לוח הזמנים?

יכול להיות שזה בגין פעולה שנעשתה לפני. יכול להיות שזה היה לפני שהוא הספיק להשלים את פסיקת בית המשפט. אנו מדברים על מקרה בו הוא פעל בניגוד להוראות שנקבעו בתקנות, אי הנגשה של מקום. נאמר והוגשה נגדו תביעה אחת בשל כך שהוא לא התקין רמפה, ונפסק שהוא חייב להתקין רמפה תוך חודשיים והוא פועל בסבירות, אבל הוגשה נגדו תביעה נוספת של עוולה אזרחית. בעניין הזה בית המשפט לא יפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק.

איפה כתוב שהוא יפסוק פיצוי עם הוכחת נזק.

אנחנו מדברים כאן על הנחיות לבית המשפט, מתי הוא לא יפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק.

האם זה לא ברור מהנוסח? איפה כתוב שאם אכן נגרם נזק, בית המשפט יפסוק פיצויים?

בסעיף קטן (א). ההגנה השלישית מדברת על כך שהתביעה הראשונה הוגשה לפני פחות משלושה חודשים והוא פעל באופן סביר כדי לתקן את המצב של אי הנגשה.

זאת אומרת שבתביעה הראשונה ייפסקו פיצויים ללא הוכחת נזק.

יכול להיות. מדובר על התביעה השנייה. ההגנה הרביעית, היא שהוא פנה לנציבות וביקש להיוועץ עמה בשאלת הנגישות. הוא ביקש לקבל הוראות מהנציבות, כדי להפוך את המקום לנגיש. כאן נשאלת השאלה, האם מספיק לפנות פעם אחת לנציבות, או במידה והם לא השיבו לו אחרי פרק זמן מסוים עליו לפנות שוב אל הנציבות.

זו צריכה להיות פנייה בזמן סביר לפני שהוגשה התביעה.

בוא נאמר שהוא פנה לנציבות שנה ושנתיים לפני האירוע ושאל, איך הוא מנגיש את המקום, והנציבות לא ענתה לו. השאלה היא האם בזה שהוא פנה בעבר לנציבות, זה יהווה הגנה ללא הגבלת זמן.

מה קורה אם הוא פנה לנציבות וכן קיבל תשובה?

אם הוא קיבל תשובה, הוא צריך לפעול בסבירות.

את נותנת לו פטור בכך שהוא פנה לנציבות. נניח שהנציבות כן החזירה לו תשובה אבל הוא לא ביצע את ההוראות, זו לא יכולה להיות הגנה.

אנו צריכים לקבוע שאם הנציבות השיבה, הוא חייב היה לפעול באופן סביר על פי ההנחיות.

אם הוא פנה לנציבות לפני חודש וקיבל ממנה תשובה ולא מילא אחר ההוראות שקיבל ממנה, ועכשיו קורה המקרה והא אומר שיש לו הגנה כי הוא פנה לנציבות לפני חודש, זו לא הגנה. הנציבות היא רק מדריך. אנחנו צריכים לקבוע כי הוא עשה את כל מה שציוותה עליו הנציבות. צריך לכתוב, כי הוא הוכיח שאכן הוא ממלא אחר הנחיות הנציבות.

אבל לעיתים יש פער זמן. נאמר שהוא קיבל תשובה אתמול, והיום הוא עדיין לא הספיק לבצע את הדברים, אבל הוא כבר התחיל לבדוק אפשרות לבצע את ההתאמה.

יכול להיות שאין צורך בפסקה 4, כיוון שהדרך של הנציבות להורות מה יש לעשות היא בדרך של צו נגישות. לכן, הסיבה להוצאת צו הנגישות יכולה להיות יוזמה של הנציבות או פנייה של האדם.

יש צורך בפסקה 4. לנציבות לוקח זמן לבדוק את הדברים, כיוון שהיא שולחת מהנדס לבדוק את הדברים. הסעיף הזה צריך להישאר לשם הגנה על האזרח. נאמר והנציבות שולחת עכשיו צוות מקצועי כדי לבדוק את הדברים, הוא יכול לומר שהוא באמצע של התהליך. בין הפנייה לבין הוראות הנציבות, יש פער של זמן שבו אנו צריכים לתת לאזרח הגנה.

אנו יכולים לומר שאם הוא פנה והוצא צו נגישות, הוא מילא אחר הוראות צו הנגישות.

אנחנו מדברים על פרק הזמן בין הפנייה לצו הנגישות.

בזמן הבדיקה הוא צריך להיות מוגן.

השאלה היא, האם זה ללא הגבלת זמן, או שדורשים ממנו לאחר שנה לפנות שוב. זה אולי יגרום לזה שהוא לא יקבל תשובה עוד שנה.

אנחנו צריכים להטיל על הנציבות חובה, שהיא חייבת להשיב לפניות הציבור במקרים האלה תוך זמן שנקבע. אם הנציבות לא תענה למרות מה שנקבע, אז אני לא יודע מה לומר. אנחנו סומכים על הנציבות. אנחנו צריכים לחכות שיגיע נציג הנציבות, כדי שיגיד לנו מהו הזמן הסביר לכך.

השאלה הנוספת שמתעוררת בסעיף קטן (ד), היא האם יש לקבוע בחוק הנחיות אשר ינחו את בית המשפט בואו לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק. למשל, האם בית המשפט יצטרך לשקול את מספר התביעות שיוגשו נגד אותו נתבע, האם החוק ינחה אותו לקחת בחשבון מרכיבים של נטל כבד מדי, טיב עלות ההתאמה או הסידור, קיומם של מקורות מימון, קיומם של חלופות לאותו שירות או מקום וכו'.

אני רואה שנציגת הנציבות הגיעה. אנחנו נותנים לנציבות את התפקיד להוציא צווי הנגשה. אנו רוצים לקבוע זמן שמחייב את הנציבות לתת תשובה. נאמר ובעל סופרמרקט פנה לנציבות כדי שתיתן לו את התוכנית המקצועית ואת צו ההנגשה, מה הזמן שאנו צריכים לקבוע שבתוכו על הנציבות להגיש את זה? אנחנו חשבנו על פרק זמן של שבוע, אבל אנו מוכנים לשקול אפשרות אחרת, כי את צריכה אולי לשלוח צוות מקצועי ומהנדס למקום.

אי חייבת לשלוח צוות מקצועי, והצוות המקצועי היחיד שיש לי היום, כולל את האדריכל שמואל חיימוביץ. אין לי הקצאה של כוח אדם בעניין. אני אצטרך להתייעץ בנושא ולחזור עם תשובה.

אתם צריכים להתארגן לפי החוק הזה, כך שיהיו לכם 10 מהנדסים ברחבי הארץ, שהם לא חייבים להיות עובדי הנציבות, אבל את מטילה עליהם ללכת למקום מסוים ולבדוק מה קורה בו.

בוודאי.

בוא נחליט על 60 יום באופן זמני, עד אשר נקבל מהם תשובה. אנחנו קובעים פיצויים של עד 50,000 שקל ללא הוכחת נזק. השאלה היא האם זה סכום מספיק.

זה לגבי כל תובע. הסעיף הזה נועד רק כדי להנחות את בית המשפט. יכולים להיות שני מצבים הפוכים. יכול להיות מצב של בעל עסק קטן שיש נגדו 10-50 תביעות של פיצויים ללא הוכחת נזק על אי הנגשה.

כאשר אתה אומר שבית המשפט יתחשב, למה אתה מתכוון?

למספר התביעות.

זה יכול להסתבר לשני כיוונים. הכיוון האחד זה לרעת בעל העסק, כיוון שכל כך הרבה אנשים הגישו תביעה. נאמר שיש רופא מומחה יחיד בארץ שאותו צריכים הרב אנשים, ובית המשפט מקבל 10 תביעות נגדו מפי אנשים שלא הצליחו להגיע אליו. זה כמו 10 עבירות ולכן בית המשפט יכול לפסוק לו קנס גדול. מצד שני, זה יכול להידרש לפחות, כיוון שלא ייתן לפסוק 500,000 לאדם. מי שכתב את הסעיף ודאי כתב על ההקלה ולא על ההחמרה.

זה יכול לפעול לשני הכיוונים.

אז אם זה פועל לשני הכיוונים, בשביל מה לכתוב את זה?

כי צריך כן לסמן את זה כנושא, כיוון שההנחה שעומדת מאחורי הסעיף הזה, היא שיש פה הקלה גדולה על התובעים. זה לא משאירים את המצב המשפטי הקיים. הנחת הייסוד שעומדת מאחורי הסעיף הזה, היא שלא מקבלים את הטענות שנטענו פה על ידי משרד המשפטים, שאין צורך בסעיף הזה, אלא שזה יקל על התובעים ולכן זה יעודד יותר תביעות. צריך להגיש שההנחיות האלה יכולות לפעול לרעת מי שנותן את השירותים ואמור להנגיש, במובן אחר. כאשר מדובר על נותן שירותים גדול או מקום ציבורי גדול, הוא צריך להיות יותר ערוך כי יש לו יותר משאבים. בית המשפט צריך להביא את זה בחשבון.

ולהקשות עליו.

להקשות עליו במקרה הזה. כל מקרה והכיוון שלו. במבט שטחי זה נראה כאילו זה מיותר, אבל זה לא מיותר, כיוון שיש פה עידוד להגשת תביעות. מול זה בית המשפט צריך להעלות באופן גלוי את השיקולים שהוא צריך להביא בחשבון.

אם זה לרעה, זה טוב. אם זה לטובה, זה לא טוב. אני אתן לכם דוגמא. עכשיו נערכה אולימפיאדת הנכים. הנכים הגיעו לנמל התעופה ורצו לשבת בו, אבל ראו כי הוא איננו נגיש.

נאמר שהם היו תקועים בשדה התעופה והיה רק בית קפה אחד.

נאמר שהם קבעו שלאחר האולימפיאדה כולם יגישו תלונות נגד בית הקפה, ובית הקפה קיבל 25 תביעות. השופט שיושב לדון במקרה אומר, כי מצד אחד בית הקפה הזה גרם נזק לכל הנבחרת, ולכן הוא צריך להחמיר איתו. מצד שני, בעל בית הקפה אומר כי אם השופט יחמיר איתו הוא יפשוט את הרגל.

אבל יש סעיף של הגנות.

זה מה שאני אומר. בשביל מה אנו צריכים סעיף כפול? מצד שני, האם אתם לא פוחדים מפיקטיביות? אם זה יהיה רק להקלה, אז הוא ידאג שיגישו כמה תביעות.

הסעיף של ההגנה שקיים היום פועל לגבי החובה לחייב אותו ולא מתייחס לגובה הפיצויים.

ההגנה מונעת את זה לגמרי.

אבל יכול להיות מצב בו קובעים שיש חובה, לכך מתייחסת ההגנה. כך יש מצד אחד הוראה חדשנית לפיה יש יותר תביעות, אבל אין הנחיות לבית המשפט לגבי גובה הפיצוי. טוענים נגד הסעיף הזה כי זה מאפשר להתנפל על גורם מסוים, ולכן צריך לתת לכך מענה.

בואו נשאיר את זה כך ונסמוך על כך שבית המשפט לא יפטור את עוברי העבירה. אני רואה את זה לרעת בעל העסק. אולי אפשר לנסח את זה כך, שמספר התביעות יראה כי העסק חמור. אני הבנתי את הסעיף הזה כי כאשר מדובר בעבירה חוזרת ונשנית, בית המשפט צריך להתחשב בבעל העסק. מה אני צריך הגנה?

זה עניין של שקלול. בית המשפט צריך לשקול את העלות מול מספר התביעות.

ואם זה שירות ייחודי ואם יש חלופות.

אם גברת וסרמן אומרת שצריך את הסעיף הזה, אז צריך.

אנחנו עוברים לסעיף העונשין, סעיף 18 י"ז. בדיון הקודם הוועדה החליטה שתוטל אחריות פלילית על הפליה קלאסית. עו"ד אורנשטיין הפנה את תשומת לבי שבנוסח המקורי דובר על 18 גו(1) או (2), שזה 2 מ-3 הפסקאות של ההפליה הקלאסית. מדובר על סירוב לאפשר לאדם גישה למקום ציבורי או לחלק ממנו, או לקבוע תנאים שלא ממן העניין, המונעים או מגבילים, לאדם עם מוגבלות, שימוש בשירות או במקום ציבורי. לא הוכנס לתת שירות בתנאים מאלה שבהם הוא ניתן בדרך כלל. השאלה היא, האם לכלול בהפליה הקלאסית גם מתן שירות בתנאים הנופלים מאלה שניתנים בדרך כלל.

מה פירוש הדבר?

נאמר שאדם עם מוגבלות שנכנס למסעדה, יקבל שולחן צדדי או כלים בלתי שבירים.

מה שהאלה בכלל? לפעמים יכול להיות מצב בו האיש בעצמו רוצה את זה. יכו להיות מצב בו מדובר בחולה פרקינסון שמבקש כלים לא שבירים. באופו סביר ברור שאסור לעשות שום דבר שמפלה, אבל לעיתים האדם עצמו יכול לדרוש את זה.

כל אחד יכול לבקש לשבת בשולחן צדדי, או לבקש בשביל הילד שלי כלים לא שבירים. אם אני מבקשת, זו לא הפליה.

ברגע שמבקשים, זה לא נתפס כהפליה.

נאמר שבאותו מקום יש ילדים שמפחדים מכלבים. בעל המקום יכול לומר לאדם עם כלה הנחייה, כי אם הוא יושיב אותו באמצע, כל הילדים יפחדו. הוא נותן לו להיכנס, אבל הוא מושיב אותו בשולחן צדדי. אנו צריכים לקבוע דברים סבירים.

אני לא הייתי ראוה את זה כבעיה, כיוון שמאחר והעניין עולה בבית המשפט, במקרה כזה בית המשפט היה שוקל את שיקולים, והיה אומר כי לא מדובר במקרה של הפליה.

אנחנו מדברים על פלילי ולא על עוולה אזרחית.

גם אם הוגש כתב אישום ובית המשפט בוחן את הנסיבות, הוא יגיד כי לא התמלאו סודות העבירה.

הייתי מוסיף הגנה ואומר, מעבר לתנאים סבירים הנוגעים למהות העניין.

זה כבר קיים.

אז אני כולל את הסעיף הזה.

אני רוצה להציג את ההתלבטות שלנו. אנחנו הצענו, כי איסור לאפשר שירות מחמת מוגבלות, בקביעת תנאים המונעים או מגבילים, צריך להיות כאחריות פלילית.

אתה אומר שזה לא קשור לכלב, אלא לכך שבעל המקום ראה נכה ולכן הוא שם אותו בשולחן צדדי.

אי אפשר לכתוב בחוק כלב. מחר הוא יכול לומר כי גם אני מבהיל ילדים כי אני קטוע רגליים.

הדוגמאות שאפשר לחשוב עליהם, הם כאשר יש איזשהו שירות לציבור, כאשר נאמר כי לאנשים עם מוגבלויות מסוימות השירות ניתן רק בימים מסוימים. לכך יכולה להיות הגנה. ניתן לומר כי לפעילות הזו צריך מלווה מיוחד.

זה כמו המקרה של הכלב. לזה ניתן לתת הגנה.

אבל זה נוגע למשאבים, לנטל כבד מדי.

אני אתן לך דוגמא. נאמר ואדם עם מוגבלות רוצה להיכנס לבריכה בקיץ, ובעל המקום אומר לו כי כיוון שהבריכה עמוסה בחודשי יולי-אוגוסט, הוא יכניס אותו רק בספטמבר.

אנחנו רוצים לקבוע שזה אסור, אבל השאלה היא באיזה מישור משפטי. האם זה יהיה בנוסף לתביעה אזרחית?

כן. אני חושב שזה צריך להיות פלילי בתוספת הגנות הקשורות למהות העניין. אם בעל המקום שם את הכלב בצד על מנת לא להפחיד את הילדים, זה סביר. אם הוא לא נותן לאיש עם הכלב להיכנס כלל, אלא לחדר צדדי, זה אינו סביר. ניתן לתת הגנות ממהות העניין הסביר, אבל ברור שזה נכלל בפלילי.

אני אומר שההגנה שצריכה להיות כאן, היא גם הגנה ששייכת במקרים מסוימים ליכולת לבצע את ההתאמה. אני מדבר על טיעון שאומר כי אין לבעל העסק משאבים לממן מלווה בכל פעם שהוא מארגן טיול. כאן לא מדובר על הפליה קלאסית, אלא על נגישות, דבר שהוא יותר נגיש. גם בוועדה הוחלט, כי זה לא צריך להיות נושא לאחריות פלילית, כאשר הסייג היחידי שקבעה הוועדה היה לגבי שירות שניתן על ידי משרד ממשלתי, או על די הכנסת.

בואו נחשוב על דוגמא. אני יכול לומר שהנכה לא יכול לנסוע בכל רכבת, כיוון שהוא צריך מנוף.

אני נתתי בכוונה את הדוגמא של מלווה.

יש לו הגנה של נזק כבד מדי.

אותו בעל עסק נותן שירות בתנאים שנופלים מאלה שהוא נותן בדרך כלל, כיוון שהוא איננו ערוך להתאמה.

אם מדובר בבעיה כספית, הוא צריך להוכיח שהוא צריך להכפיל את הוצאות העסק. יש לו הגנה של נזק כבד מדי. אנחנו לא רוצים שהוא יפשוט את הרגל. אנחנו מדברים על מצב בו גם אתם נביא לאותו אדם מוגבל מלווה, בעל העסק יגיד לא, נכים רק בסופי שבוע. אני מקבל שבעל העסק יגיד כי אדם בעל כלב ישב בצד כדי לא להפחיד את הילדים. כאן מדובר על מהות העניין. אם ההגנה היא נזק, היא לא תחול על שדה התעופה, רכבת ישראל או על אגד, כי הם לא יכולים להגיד שיכניסו מנוף רק פעמיים בשבוע. החובה מוטלת על האדם לתת שירות והוא גם יספוג את הנזק. אם מדובר בקריסטל והנזק הוא כבד, אני מוכן שיתנו לאדם מוגבל צלחות חרסינה. רק מהות העניין יכולה לפטור אותו.

אנו שומרים על הזכות לבוא ולהתנגד.

השאלה הבאה, היא האם תוטל אחריות פלילית גם על הפליה במובן של אי הנגשה. עד עכשיו דיברנו רק על הפליה קלאסית.

הפרת צו נגישות זו עבירה פלילית. מה שעלה בדיון הקודם, זו האפשרות להטיל אחריות פלילית במקרה שלח אי הנגשה, כאשר הגורם שאינו מנגיש הוא רשות ציבורית או משרד ממשלתי.

אני רוצה להזכיר לאדוני שהוא אמר באחת הישיבות, כי מבחינת הוועדה חשוב שתהיה איזושהי חובה, אזרחית או פלילית, ולאו דווקא חשוב שכל האלמנטים יהיו כלולים גם בעוולה האזרחית וגם בעבירה הפלילית. אני חושבת שמספיק להסתפק בהפליה הקלאסית. אפשר לצאת לדרך עם החוק כאשר אי הנגשה זו עוולה אזרחית. זו גם עוולה שלא צריך להוכיח בה נזק ובית המשפט צריך לפסוק פיצויים בסכום של 50,000 שקלים. אפשר לראות קודם אם המשטרה עומדת בעניין של ההפליה הקלאסית. אני הבנתי שהועלו פה סימני שאלה ואנחנו לא יודעים איך זה יפעל בשטח.

אחרי כמה זמן אפשר להגיש שוב תביעה? נאמר ואני תלמיד בבית ספר שאין בו מעלית ואני לא יכול להגיע למעבדה. אני מגיש תביעה שבעקבותיה קונסים את העירייה ב-50,000 שקלים. למרות זאת, העירייה איננה מתקינה מעלית. מה אני עושה אז?

אפשר להגיש תביעה נוספת.

אחרי כמה זמן?

אם הוא לא ממלא אחרי פסיקת בית המשפט בהתאם ללוח הזמנים שבית המשפט קבע, הוא יכול להגיש עוד תלונה.

מה יגיד אז בית המשפט?

בית המשפט יאמר שהוא היה חייב להנגיש את המקום ולהתקין מעלית.

נאמר ובית המשפט יורה לעירייה לשלם פיצויים של 50,000 שקלים, מה יהיה אז?

יש להניח שאם תגיש תביעה נוספת למחרת, בית המשפט לא יפסוק שוב פיצוים של 50,000 שקלים. אם תגיש את התביעה כעבור חודשיים-שלושה ובית הספר לא יוכל להראות כי הוא התחיל בהתקנת המעלית, בית המשפט יפסוק שוב פיצוים של 50,000 שקלים. זה נתון לשיקול דעת של בית המשפט.

בואי נקבע שבית המשפט יראה את התביעה כתביעה חדשה, אם היא הוגשה אחרי 60 יום.

זה מאוד נקודתי ולא צריך לעשות את זה. מה שעשינו זה הפוך. אמרנו כי תהיה לאיש הגנה אם הוא פועל לפי צו הנגישות. אם לא, ההנחה היא הפוכה.

אבל אם בית המשפט יקבע רק את הנזק ולא יכניס את עצמו לעניין הזה ולא ידון במהות, מה יקרה?

בית המשפט תמיד דן במהות.

הוא ידון במהות בהקדמה, אבל בפסק הדין הכל יצטמצם בנזק לעיריית תל אביב. אם את רוצה להשאיר את זה במסלול האזרחי, זה צריך להיות כל כך חזק, שאם יש לאדם עבירה חוזרת הוא חוטף עליה מלכתחילה. השופטים הם רחמנים והם לא יפסקו 50,000 שקל, אלא 17,000 שקל. להתקין מעלית עולה 200,000 שקל, ועל כן כדאי יהיה לאותו גוף למשוך את זה ולא להתקין מעלית. אם את לא מעונינת שזה יהיה במסלול הפלילי, תגידי לפחות שכל עבירה מכפילה את עצמה, כמו שיש בחוק שעות עבודה והמנוחה. תביעה שנייה מכפילה, וגם זה לא עוזר. יש תביעות של 50,000 שקל, ועדיין העסקים ממשיכים לפתוח בשבת. אם את לא קובעת כפל קנס, זה לא ישנה לו.

גם היום על-פי חוק התכנון והבנייה יש עבירה פלילית על אי ביצוע. למה להפחית את זה? אנחנו בכיוון של להחמיר יותר.

מר אורנשטיין, אתה בעד אחריות פלילית.

אנחנו לא הצענו שתהיה אחריות פלילית על נגישות, כיוון שאנחנו חושבים שהמטריה של נגישות מתאימה למערכות משפטיות בתחומים משפטיים שהם פחות נוקשים. כאשר אנחנו מדברים על נגישות, יש חובה להנגיש כל שירות שנותנים לציבור. כדי לאזן בין זכויות יש סייגים רציניים, כמו נטל כבד מדי, חוסר התכנות הנדסית וכו'. הדבר הזה לא מתאים לאחריות פלילית, ודאי לא לקנס מינהלי שמטילים כאשר יש פעולה שלא מבצעים.

בוועדה נאמר אז כי כאשר מדובר ברשות ציבורית ממילא אין את הסייג של נטל כבד מדי, דבר שהוועדה צריכה להחליט לגביה. גם אז אנחנו אומרים שאין הרבה טעם לקבוע אחריות פלילית לגבי אי הנגשה על רשות ציבורית, כי התוצאה של כך היא העברה של כסף מכיס אחד לשני. על כך הוצע שתהיה קרן.

מדוע זה מעבר של כסף מכיס אחד לשני?

גם הם ממומנים ממשלמי המיסים. זה כסף ציבורי.

נאמר המרפאה ברחוב מתתיהו לא הנגישה את עצמה. זו מרפאה אורטופדית שהמון נכים מגיעים אליה. אם אני אטיל על מנכ"ל קופת חולים מכבי קנס, הוא יידע שקופת חולים מכבי תחויב ב-100,000 שקל. זו לא העברה מכיס לכיס. זה פחות מתקציב של קופת חולים מכבי, ועל כן לא כדאי לו להסתכן בדברים האלה.

זה נכון לגבי חלק מהגופים הציבוריים.

האם פלילי זה גם רישום פלילי?

כן.

אני ניהלתי את קופת חולים מכבי ולא הייתי כל היום בבית המשפט.

לדבר הזה יש השלכות תקציביות. יושב פה חברי ממשרד האוצר, ויכול להיות שיש גם לו מה לומר לגבי זה. אני יודע שמשרד האוצר מתנגד להקמת קרן.

בסדר. לא יהיה קרן.

צריך לשקול את מי שאנחנו נעמיד לדין. אם התיקים יטופלו בתביעה המשטרתית, ונניח שיש משרד ממשלתי שלא הנגיש את עצמו, את מי אני אמור להעמיד לדין? האם אני אמור לרשום רישום פלילי על משרד העבודה?

אתה טיל קנס על המשרד.

זה מאוד יוצא דופן שאנחנו נגיש כתב אישום נגד משרד ממשלתי.

אתה לא תגיש כתב אישום, אלא תקבע קנס על המשרד.

בוא נדבר על מצב קרוב יותר. נניח שתחנת משטרה לא נגישה. אתה שואל האם אתה יכול להטיל על המפכ"ל קנס. אתה לוקח מקרים קיצוניים. תקרא את דו"ח מבקר המדינה שצוחק על כולם ומראה, איך שהמוסדות שהכי צועקים, הם עצמם אינם מונגשים. במוסד לביטוח הלאומי הפקיד יורד לרחוב כדי לטפל בנכה. אנחנו צריכים לעשות את הכל על מנת לבער את התופעה הזו. אנחנו נעשה זאת קודם כל על-ידי הטלת קנס על הגוף או התאגיד. אני מציע שנטיל את העבירה על האדם המנהל.

אנחנו מציעים שיהיה מדובר על משרד ממשלתי, לרבות יחידות הסמך שלו, רשות מקומית, תאגיד שעוגן בחוק, מוסדות בריאות ומוסדות חינוך כמשמעותם באותם הסעיפים, הכנסת ותאגידים שהוקמו בחוק, שירות התעסוקה ורשות הדואר.

לאיזו מסגרת נכנסים מוסדות, כמו בית התפוצות ויד ושם?

זה לא מצוי פה.

זה לא בסדר.

לדעתנו זה רחוק מדי לקבוע אחריות פלילית על גופים שיש איזושהי השתתפות של המדינה בתקציב שלהם.

אני רוצה שתענה לי מה קורה עם יד ושם.

לא הגעתי לישיבה הזו עם נתונים לגבי התמיכה של כל גוף וגוף.

האם אתה מסכים שמוזיאון ארצות המקרא צריך להיות נגיש?

אני לא חושב שצריך להטיל אחריות פלילית.

השאלה היא אחפה מעבירים את הקו. יש לנו רשימה של מקומות ציבוריים שמוטלות עליהם החובות.

את זה אישרנו במסלול האזרחי.

במסלול הפלילי השאלה היא איפה מעבירים את הקו. יש רשימה פתוחה, ארוכה ובלתי מוגבלת של מקומות שנותנים שירות לציבור.

אני חושב שיש הבדל בין בית מלון לבין יד ושם. יד ושם הוא מוסד מרכזי של העם היהודי. אם אני רואה ילד שלא היה ביד ושם, אני אומר לו שחסר לו משהו בהשכלה. לא ייתכן שמקומות כמו יד ושם ובית התפוצות לא יהיו כלולים בהגדרה הזו. האם אוניברסיטאות כלולות בהגדרה הזו? האם אוניברסיטאות כלולות בהגדרה הזו?

הן נכללות בסעיף החינוך.

יש מוסדות תרבות שלא מקבלים כל-כך הרבה תמיכה מהמדינה.

אחריות פלילית צריכה להיות משהו מאוד מוגדר, כך שכל אדם ידע אם הוא נכלל בתוך ההגדרה או לא.

אני הייתי אומר, רשות ציבורית וכן תאגיד הנותן שירותים ללמעלה מ-1,00 איש בשנה. האם זה סביר?

לא. זה יכול להיות מקום פרטי לחלוטין, כמו חנות.

אז אולי צריך להגדיל את המספר. איזו דרך את מוצאת כדי להכניס את יד ושם ובית התפוצות לתוך ההגדרה? האם מוזיאון ישראל נכלל בהגדרה או לא?

לא.

את אומרת לי שהמוזיאון המרכזי של ישראל, שבו מצויות המגילות שנתגלו בחפירות, לא יהיה מונגש.

אדוני, כדי לקיים את הדיון הזה בצורה מסודרת, צריך לקח את הרשימה של הגופים המבוקרים בסעיף 9 לדו"ח מבקר המדינה ולראות מה בפנים ומה לא. צריך שיהיו איזה קריטריונים, כי אחרת, לגישתו של אדוני, המבחן יהיה צר מדי, ולגישתם של האחרים, המבחן יהיה רחב מדי.

יש לי שאלה אליך. אם מוזיאון ישראל בונה בניגוד לחוק התכנון והבנייה ולא מגיש בקשה לרשיונות בנייה, האם סביר להטיל על המנהל של המוזיאון אחריות פלילית?

זה קיים.

אז בואו נלך שלב אחד נוסף.

אם הוא לא מנגיש את המקום בהנגשה חושית לאנשים עיוורים או מוגבלים בשמיעה ויש הגנות של נטל כבד מדי, חוסר התכנות וכו', זה עדיין לא מתאים לקביעת אחריות פלילית. הקנס המינהלי אמור להיות מוטל על דבר ברור שחייבים לעשותו.

אני מחליט להוסיף, "וכן מוסדות ציבור שההשתתפות הממשלתית או הציבורית בתקציבם עולה על 30%". אם תביאו הצעות אחרות לישיבות הבאות, אנו נדון בהן.

הנהלת בתי המשפט זו יחידת סמך ששייכת למשרד המשפטים. אמנם יש לנו ניהול עצמאי ברשות מנהל בתי המשפט, אבל ראוי לא להכניס את המילים "בתי המשפט" לרשות ציבורית.

ומה עם בתי המשפט עצמם?

בתי המשפט, מבחינה מנהלית, שייכים להנהלת בתי המשפט.

אם כך, אין צורך בזה.

האם בתי המשפט הוא יחידת סמך של משרד ממשלתי? האם הוא לא רשות עצמאית?

בתי המשפט כפופים להנהלת בתי המשפט. אנחנו יחידת סמך של משרד המשפטים. אנחנו שומרים גם על זכותנו לבדוק את ההשלכה התקציבית על הגדלת כוח אדם מינהלי וישפוטי, לצורך יישום החוק.

האם אתה מדבר גם על בתי הדין הרבניים?

לא.

האם הם לא יחידת סמך?

אני לא יודע מהו המעמד שלהם. אני מדבר רק מטעם הנהלת בתי המשפט.

הם באותו מעמד.

צריך לקחת בחשבון את ההשלכה המנהלית והתקציבית לגבי היישום של החוק. אנחנו רוצים להכין לכם השלכה תקציבים ולהעביר את זה אליכם.

ג'ודי, תבדקי את זה. אם אכן הם לא צריכים לכתוב במיוחד, אז אין צורך לכתוב במיוחד. אם יש ספק בגלל עצמאות המשפט, צריך לבדוק את זה. צריך לראות מהי ההגדרה של יחידת סמך. צריך לבדוק, האם עצם העובדה שהם כתובים בספר התקציב זה הופך אותם ליחידת סמך, או שזה משהו מהותי. האם צה"ל כלול בהגדרה?

כעקרון, כן.

גם צה"ל יכול להגיד שזו יחידת סמך של משרד הביטחון. השאלה היא אם יחידת הסמך היא רק מונח טכני.

השאלה הנוספת היא, האם להטיל אחריות על נושא המשרה או רק על הגוף עצמו.

אני חושב שכן.

האם אפשר להעיר בקשר לכך?

לא. אני קובע שיש אדם שאחראי לכך. לא כולנו אשמים. אנחנו צריכים להגדיר מיהו האדם האחראי, ובהעדר הגדרה קבועה, יהיה זה האיש הנושא בתפקיד הבכיר ביותר באותו מוסד.

אם הוחלט על אחריות פלילית, אנחנו מציעים להסתפק בכך. מדובר גם על אנשים הכפופים לדין משמעתי. צריך לראות אם יש אפשרות שמעבר לקביעת פיצויים וצו נגישות ופיצויים להוכחת נזק, גם לקנוס את אותו משרד ממשלתי שישלם סכומים לא מבוטלים, והיה ניתן להסתפק בזה. כאשר קובעים אחריות פלילית, זה רק כאשר יש צורך בכך.

אדם יכול להגיש שזה לא מהכיס שלו ולכן לא אכפת לו שיטילו גם 1,000 עבירות פלילית על משרד הביטחון.

יסלקו אותו כיוון שקנסו את המשרד.

את מי מסלקים פה במדינה? אני לא שמעתי שמסלקים את הרעים.

יש דין משמעתי.

צריך לקבוע אחריות פלילית אישית. במדינה יש אדם אחראי על כל נושא.

קבענו גם עבירה פלילית על הפרת צו נגישות, כאשר קבענו כי זו עבירה מתמשכת. אדוני קבע באחת הישיבות, כי יהיה קנס נוסף על אי ביצוע במשך התקופה.

מה שמופיע בסעיף ב, אומר שאפשר להורות על הפסקת עיסוק רק כאשר מדובר בעבירה השנייה. על הסעיף הזה נמתחה ביקורת של בית המשפט העליון. זה פוגע בזכויות הנאשם, כיוון שאין עונשין אלא אם כן מזהירים. צריך כבר בכתב האישום להכניס את העבירות הקודמות. אז יש בעיה אחרת, שבזמן ההרשעה בית המשפט מושפע מההרשעות הקודמות. אם מוחקים את הפסקה הזו, זה אומר שגם בהרשעה הראשונה אפשר להורות על הפסקת העיסוק, כך מבחינת הזכויות של אנשים עם מוגבלות, רצוי להוריד את הפסקה הזו. כיוון שהיא גם בעייתית מבחינת זכויות הנאשם, אנחנו מציעים למחוק אותה.

אנחנו יכולים לקבוע, שאם הורשע אדם יותר מפעם אחת, רשאים להגיש תביעה להפסקה.

אבל זה אחד ממרכיבי העבירה, שצריך לטעון אותה ולהוכיח אותה.

הוא אומר שאם אני מגיש עכשיו כתב אישום וזה אחד ממרכיבי העבירה, בית המשפט יטען כי זה לא טוב. נניח שאדם מסוים עבר באור אדום ונקנס ב-1,000 שקלים. אני רוצה לקבוע שאם עבר האדם בפעם השנייה באור אדום, יהיה אפשר לשלול לו את הרשיון. דן אורנשטיין אומר שאסור לכתוב בכתב האישום כי מדובר בעבירה שנייה, כי זה משפיע על שיקול הדעת של בית המשפט.

זה בדרך כלל מדובר על שיקול לעונש ולא להרשעה.

האם זה נכון שזה מה שקבע בית המשפט, שאסור לי לומר שזה נהג מועד ודורסני?

נכון.

באיזה פסק דין הוא קבע את זה?

זה בסיס לכל משפט פלילי. הרעיון הוא לא לחשוף את הפרטים האלה בשלב של כתב האישום, כדי להשאיר את שיקול הדעת בידי השופט.

כלומר, את אומרת למשטרת ישראל שאסור לה לומר כי הנהג המדובר כבר דרס 3 אנשים.

לא בשלב הראשוני של כתב האישום.

לעניין העונש אפשר יהיה להזכיר את זה.

נאמר שיש לנו אדם שעבר עבירה פעמיים, האם אפשר להגיש תביעה חדשה להפסקת העסק?

אתה צריך יידע אותו שאחת ההשלכות היא שאפשר להגיש תביעה להפסקת העסק.

הוא מכיר את החוק. אי ידיעת החוק אינה פוטרת מעונש. אנחנו נאמר, שאם אדם עבר פעמיים עבירה, רשאית התביעה להגיש נגדו כתב לסגירת העסק.

זה מה שכתוב.

אבל זה יהיה בהליך נפרד.

אף אחד לא יעשה את זה.

התובע הפלילי לא יכול לעשות את זה.

העניין של השעיה מהתפקיד, הוא במהותו עניין עונשי והוא לא חלק ממבנה העבירה. הוא צריך לדעת שאחת הסנקציות שמוטלות כנגדו, זו השעייתו מהתפקיד, ולכן זה לא יופיע בכתב האישום.

אני הבנתי שזה צריך להופיע בכתב האישום, כיוון שהאיש צריך לדעת על האפשרות שיפסיקו את הפעלת העסק שלו.

הוא בכל מקרה יצטרך להכניס את זה, כי זה יכול להיות העונש. בואו נסכם שנטיל על היועצת המשפטית למצוא את הדרך הנכונה שלא תסתור את הפסיקות הקיימות. העיקרון צריך להיות, שאחד העונשים שיכולים להינתן אם הוא חוזר על העבירה, זה סגירת העסק. נתנו לו הגנה. לא קבענו שהעסק שלו ייסגר בעבירה הראשונה. אני לא חושב שבית המשפט אומר את זה על הגנה. בית המשפט אומר את זה על החמרה. פה אתה נוטל את הסעיף עצמו וקובע שעל עבירה ראשונה הוא יכול לצאת. כאן אנחנו נותנים לו הגנה. אנחנו מגבילים את העונש ולא פורצים אותו.

אני צריך לבדוק את זה.

זה קיים בהוראת חוק הכניסה לישראל. ההוראה אומרת, אם בתוך שלוש שנים מיום הרשעתו הוא יורשע באחת מהעבירות כאמור, יחולו לגביו הוראות אלה.

אנחנו יודעים שיש סעיף כזה. הרי הסעיף הזה הועתק מחוק איסור הפליה, ועל סעיף דומה נמתחה ביקורת. עכשיו צריך לבדוק אם אפשר למצוא איזשהו פתרון.

אנחנו עוברים לסעיף הבא. המפר הוראת צו נגישות, דינו הקנס הקבוע וקנס נוסף בשיעור האמור של רבע הקנס לכל חודש בו נמשכה העבירה ובשיעור של 5% נוספים מסכות הקנס לכל יום בו נמשכה העבירה, או אם אי ההנגשה תהווה עבירה פלילית, יש לשקול החלת קנס נוסף על עבירה נמשכת גם לעניין אי הנגשה. את זה הורדנו כבר. 3 לא שייך.

חלופה 2 נמצאת בהמון חוקים דומים. היא לקוחה מחוק שמירה על הניקיון, חוק מניעת מטרדים וחוק למניעת מפגעים.

כאשר מדובר על חוק שמירת הניקיון, מדובר על כך שהוא צריך לקחת מטאטא ולנקות. כאן מדובר על כך שהוא יצטרך לבנות מעלית. הוא לא יכול לעשות את זה ביום אפילו אם הוא קוסם.

אבל צו הנגישות קובע את לוח הזמנים.

אנחנו מדברים על כך שהוא הפר את הצו. כלומר, שעברה תקופה והא לא בנה את המעלית. נאמר ואת מטילה עליו עכשיו קנס והוא אומר שהוא מתחיל לבנות מעלית, את לא יכולה לומר לו שעל כל יום נוסף את תטילי עליו עוד 5%. הרי הוא החל בבנייה. זה לא פייר.

אבל אז תהיה לו אפשרות לערער על התקופה שנקבעה בצו.

אנחנו מדברים על מקרה בו עברה התקופה שנקבעה בצו ואז הוא החל לבנות את המעלית.

אני הייתי מוכן להטיל 5% על כל יום לאחר גמר הצו.

זה ברור.

הכוונה שלי היא מההתחלה.

אתה מתכוון בפעם השנייה?

כן. נאמר והיו לאדם שלושה חודשים והוא לא עשה כלום, אני בא ומטיל עליו קנס בסך של 57,000 שקל. אז צריך לחשוב אם אני מחכה שלושה חודשים או כמה זמן שצריך.

הצו הוא גמיש מדי.

הצו ייתן לו רזרבות.

אולי הנציבות תקבע מועד אחר.

אולי לוקח חודשיים לבנות מעלית? השאלה אם אנחנו יכולים לקבוע בצו שמוציאה הנציבות שני זמנים, צו הבנייה וצו השהייה, אם מצאה הנציבות שנכון לתת אותו. נאמר שלבנות מעלית לוקח שלושה חודשים, והנציבות קובעת שלושה חודשים פלוס חודש. התוספת של 5% מתחילים לחול אחרי שלושה חודשים. נאמר ויש לי אירוע באמצע התקופה, הנציבות אומרת קח חצי שנה לבנות את המעלית, בעוד שמספיקים רק שלושה חודשים לבנות את המעלית. אם הוא מפר את הצו, אני קובע לו את התוספת של 5% ליום, אחרי שלושה חודשים.

זה בעייתי.

בואו נקבע תוספת של 5% ליום מגמר התקופה הקבועה בצו.

זה מופיע כבר.

אני בעד חלופה 2, אבל היא צריכה להיות סבירה בנסיבות העניין. תחשבו על זה עד הישיבה הבאה.

אנחנו באנו לוועדה עם שתי חלופות ששתיהן סבירות.

בואי נאמר ואותו אדם לא עמד בצו הנציבות. הנציבות הקצתה לו 4 חודשים על מנת לבנות את המעלית, והא סיים לבנות רק לאחר 5 חודשים. האם על החודש הזה אני אטיל עליו קנס של 5% תוספת ביום?

כן.

נאמר והגישו עליו תלונה והטילו עליו את הקנס הקבוע. המשפט בעצמו לוקח שלושה חודשים והוא לא עשה כלום בזמן הזה.

בדרך כלל לא יהיה כאן משפט, אלא קנס מינהלי.

בואו נחליט על חלופה 2, ותחשבו עד הישיבה הבאה אם יש כאן משהו אבסורדי.

אנחנו עוברים לסעיף י"ז1. מדובר על חקירת הנציבות. בדיון הקודם הוועדה החליטה שגם המשטרה וגם הנציבות תוכלנה לחקור ולהגיש כתבי אישום. אני מניחה שיהיו לה סמכויות חקירה, ואם הנגשה תהווה גם עבירה פלילית, נוסיף גם סמכויות להיכנס למבנים.

אני מבקש להעיר, כי השאלה האם להסמיך גופים מעבר למשטרה בסמכויות חקירה, היא שאלה לא פשוטה. יש מעט מאוד גופים שיש להם סמכויות כאלה, כמו המכס. אנחנו מבקשים לקיים על כך דיון אם המשטרה ונציבות השוויון.

אנחנו בעד ואתם יכולים לערער.

אנחנו רואים בזה בעיה.

איך זה מתנהל עם שאר הגופים? מה קורה ברשות הטבע והגנים?

הם מטפלים, אלא אם יש עבירות פליליות.

אבל פה אנחנו מדברים על פלילי.

הוא לא רוצה שתהיה סמכות מקבילה.

אנחנו נבוא עם עמדה מגובשת.

אני מסכים שלא תהיה סמכות מקבילה. יכול להיות שצריך לחלק את הסמכויות בין שני הגופים.

אני רוצה לחזור אחורה לחובת הדיווח. אני חושב הטלת חובת דיווח בחקיקה ראשית, היא יוצאת דופן.

זה לא יוצא דופן. זה קיים בהרבה חוקים.

בחוק השב"כ וחוק האזנות סתר, לדוגמא.

אני אתן דוגמא לחוק לא פחות חשוב ולא פחות חברתי, שיש לו הרבה מאוד משמעויות, חוק זכויות נפגעי עבירה. במקרה הזה לא הטילו חובת דיווח עד אין קץ, כי הרי יכול להיות שבעוד 5 שנים חובת הדיווח הזו תתייתר, כי הוועדה תראה שהנציבות מטפלת בכל המקרים בצורה טובה ואין כל סיבה להמשיך ולדון בזה מדי שנה.

אז המשרד לביטחון פנים יגיש הצעת חוק למחוק את סעיף 18 י"ז3.

אני רוצה להציע לוועדה דוגמא להתנהלות אחרת. במקום להגיד למשרד לביטחון פנים ולנציבות מראש, כי הם לא מאמינים שהם יעמדו במטלה, הקימו ועדת משנה של ועדת החוקה, שמקיימת דיון איתי, אחת לשלושה חודשים. לדיון הזה אנחנו מגיעים ומשרד המשפטים, ומציגים נתונים ככל שאנחנו נדרשים. אני חושב שקביעת חובת דיווח בחקיקה ראשית, זה משהו יוצא דופן. אדוני נתן דוגמא של חוק השב"כ או חוק האזנות סתר, נושאים שהם באמת יצאי דופן. אני יכול לתאר לעצמי, שאם חובת הדיווח תהיה כאן, אז עוד חודשיים בהצעת חוק לא פחות חשובה ולא פחות קרדינלית מאותו מגזר שאותו מייצגת הצעת החוק הזו, תעלה לדיון בוועדה אחרת, וכך לאט לאט יתווספו להן חובות דיווח בחקיקה, שיכול להיות שבעוד 3-4 שנים הן תתייתרנה. אני מציע להסתפק בזה שבתקופה הראשונה הוועדה תקבע דיון מעקב, אליו נבוא עם דיווח. אם הוועדה תתרשם שאנחנו מתרשלים, לא מדווחים או לא מטפלים כראוי, אז אפשר לעשות את כל אחד מהדברים שאדוני דיבר עליהם בישיבה הקודמת.

אנחנו משאירים את הסעיף כפי שהוא.

אנו עוברים לסעיף 18 י"ח1. כאן מדובר על אחריות של נושא משרה בהיבט של העוולה האזרחית. אדוני שאל באחת הישיבות הקודמות, מה זה שותף מוגבל.

יש הגדרה של שותף מוגבל בפקודת השותפויות. שותף מוגבל מוגדר, כמי שהכניס לשותפות בשעת ההתקשרות הון בכסף ובנכס, שהוערך בסכום מפורש, על מנת שלא יהיה אחראי לחיוביה של השותפות למעלה מן הסכום שהכניס כאמור. זאת אומרת שמדובר באדם שהוא בסטטוס של בעל מניות. גם כאשר אנחנו מדברים על תאגיד בעם, אז בכל הסעיפים של אחריות נושא משרה, אנחנו פוטרים את השותף המוגבל, מחייבים את השותף ואנחנו לא מכניסים את בעל המניות. העיקרון שעומד מאחורי זה, הוא שהאחריות של אותו בעל מניות, השותף המוגבל, היא מוגבלת לסכום שהוא מכניס. זאת אומרת שאם החברה פושטת רגל, לא ניתן לרדת לנכסים של אותו אדם.

אבל למה הוא לא אחראי?

באף חוק זה לא נעשה. אני יכול להצביע על שורה של חוקים. לגבי עוולה אזרחית יש הוראה אחת שמצאנו בנוגע לאחריות נושא משרה על עוולה אזרחית. שם ממעטים את השותף המוגבל ובעל המניות לא נכנס. אני יכול להצביע על כמה וכמה הוראות חוק, שבכל אחת מהן ממעטים את השותף המוגבל ולא בכדי.

אנחנו עוברים לסעיף 18 י"ט. הסעיף הזה נותן זכות תביעה לאדם שנפגע ולנציבות או לארגון העוסק בקידום זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות. גם זו הוראה שקיימת בשורה ארוכה של חיקוקים. כאן מדובר בהסכמה של אותו אדם להגשת התביעה. באחת הישיבות אדוני העלה צורך באיזה ארגון ספציפי שעוסק בקידום זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות. אנחנו מציעים להשאיר את זה כמו שזה.

תודה רבה הישבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:00