כנסת פתוחה

ביקור ועדת החינוך באוהל ההידברות במלאות תשע שנים לרצח יצחק רבין ז"ל

2
ועדת החינוך והתרבות
27/10/2004
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי




פרוטוקול מס' 318
מישיבת ועדת החינוך והתרבות
יום רביעי, י"ב בחשוון התשס"ד (27 באוקטובר 2004), שעה 09:00

ביקור ועדת החינוך באוהל ההידברות במלאות תשע שנים לרצח יצחק רבין
ז"ל.

חברי הוועדה: מלי פולישוק-בלוך – היו"ר
משולם נהרי

ד"ר דניאל טרופר מנכ"ל "גשר מפעלים חינוכיים"
מרסל לזובסקי יו"ר הוועד המנהל, "גשר מפעלים חינוכיים"
אילן גאל-דור מנהל ארגוני, "גשר מפעלים חינוכיים"
הראל גוטשטיין מנהל תחום הדרכה והפעלה, "גשר מפעלים
חינוכיים"

יהודית גידלי

דקלה אברבנאל


ביקור ועדת החינוך באוהל ההידברות במלאות תשע שנים לרצח יצחק רבין ז"ל

שלום לכם, אני שמחה להגיע לאוהל ההידברות. אשמח לשמוע פרטים על הפעילות שנעשית במקום ועל הערכות שחולקו לתלמידים לצורך הפעילות.

לאוהל ההידברות הוזמנו תלמידים מבתי ספר חילוניים ומבתי ספר דתיים, והם יושבים יחד ומנהלים דיאלוג ביניהם. איך עושים את זה בפועל? משבצים תלמידים דתיים וחילוניים, שנרשמים מראש, בשולחנות דיאלוג. הכלי המרכזי הן הערכות החינוכיות, שנמצאות גם לפני היושבת-ראש. השנה, הנושא המרכזי של משרד החינוך הוא הכרעות בעת מחלוקת, וזהו גם הנושא המרכזי של הערכות. המטרה שלהן היא להעלות סוגיות שעומדות על הפרק, אבל גם להגיע לכיוון של "מה עושים הלאה".

ביום ראשון, באירוע הפתיחה, וגם באירוע הזה, שמענו מבתי ספר רבים שהתלמידים יודעים לדבר על ההתנתקות, אבל לא הרבה מעבר לזה. אנחנו רוצים להתקדם צעד אחד קדימה. יש גם עיסוק מסוים בנושא הסטריאוטיפים, וגם הסוגיה הזאת נוגעת לנושא ההתנתקות: מן הסתם, הדתיים נתפסים כתומכים נגד ההתנתקות, כמובן, והחילונים ההיפך. בדיונים האלה רואים שהמציאות קצת יותר מורכבת ולא כל כך חד-משמעית. הדעות רחבות יותר. אנחנו מנסים לתת גם לזה עומק נוסף.

בערכה נמצאים כמה מודלים לקבלת החלטות, כי מהר מאוד מגיעים לשאלה מה לגיטימי ומה לא.

בואו ניקח דוגמה. אגב, הערכות חולקו לכל בתי הספר בארץ.

נכון, הן חולקו לכל בתי הספר, ליחידות צה"ל – אנחנו עובדים גם עם קצין חינוך ראשי –ולמורים. הערכות נועדו לשיעורי מחנך, ועונות על הצורך של המורים ששואלים "מה עושים היום, ביום הזיכרון".

אני מציג את הדף שנקרא "להחליט איך להחליט". אפשר לראות שיש בגב הדף הוראות ברורות מאוד למורים, כולל מסרים ותהליכים – כי הניסיון שלנו מראה שחשוב לתת למורים כלי פשוט להפעלה. בשבועיים האחרונים הגענו לישיבות מחנכים בבתי הספר, כהכנה ליום הזיכרון, והסברנו להם מה אפשר לעשות בערכות. כמובן, הכול ללא תשלום.

בדף זה ניתחנו כמה אירועים וניסינו לראות באמצעותם מהם המודלים האפשריים להכרעה: מנהיג כריזמטי, שימוש בכוח – שזה לא המסר, כמובן – גישור או הכרעת הרוב. שוב, זה גם נותן לתלמידים פרספקטיבה היסטורית וגם מכניס אותם מייד לדיון האקטואלי.

"גשר מפעלים חינוכיים" עוסקת כל ימות השנה בגישור בין דתיים לחילוניים, לא רק סביב ההתנתקות; יש סוגיות שמטרידות את בני הנוער גם בחיי היום-יום. אני מציג את הדף "רצים לחופה?" שהוא על משקל "רצים לדירה" – תוכנית טלוויזיה עתירת רייטינג. בנינו משחק שעוסק בסוגיית הנישואים – נושא קונטרוברסלי מאוד בין דתיים לחילוניים. הרעיון הוא להציג מה שיותר עמדות וצמתים של הכרעה בין קפריסין לבין חתונה ברבנות, לצורך העניין. במקרה הזה ההכרעה פחות מעניינת אותנו.

אלא הדיאלוג עצמו.

הדיאלוג, וגם שיראו את הדרך, שיבינו את הטיעונים. אם בחור דתי אומר שיש ספרי יוחסין, השאלה היא מה אפשר לעשות הלאה, בהנחה שאנחנו מחפשים מכנה משותף: מה עומד מאחורי הטענות של האחר – מאחורי טענות הנגד של החילונים, למשל.

השאלה היא אם הדיאלוג אמיתי. אחת הטענות היא שלחילונים אין ערכים, ולדתיים יש ערכים ברורים מאוד. שוב, אני מדברת בסטריאוטיפים, אבל זה מבוסס על הרבה שיחות שהיו לי. הדתיים לא באים כדי להשתכנע אלא כדי לשכנע שרק הדרך שלהם נכונה. הייתי שותפה למעין דיאלוג כזה עם קבוצה של חרדים, כאן בירושלים. אנחנו, אנשי שינוי, הלכנו לדבר אתם בכל יום שלישי.

ראיתי שהפערים בגישה גדולים מאוד – בכל הגישה לחיים. עם הקבוצה הזאת אין סיכוי להתחבר או אפילו להגיע להבנה שאפשר לחשוב אחרת. הם היו כל כך נעולים לגבי דרך החיים שלהם, לעובדה שיש הלכה ואין בלתה – עד שהם לא ניסו להתקרב. הגענו לשואה, הגענו למקורות של מדינת ישראל, מי אנחנו כעם – והם במקום אחר לגמרי מאתנו. אז אולי הם באו לדבר אתנו, אבל רק במטרה להראות כמה הם צודקים וכמה אין לנו מושג מה אנחנו אומרים.

בעניין החרדים, צריך להבחין בין שני סוגים של פלורליזם. אם את מצפה שחרדי יקבל את הפלורליזם כאילו יש הרבה אמיתות, וגם לך יש אמת – זה לא יקרה. יש תורה מסיני. אבל אפשר להביא אותו לתפיסה של פלורליות חברתית. כלומר, יש אי-הסכמות, ואין לנו אפשרות אלא לקבל את הדעה האחרת, לתת להם לחיות – וכעת בואו נמצא את הדרך שבה נוכל להתקדם יחד, ונבנה חברה למרות אי-ההסכמות הקשות והנוקבות.

זו הייתה נקודת המוצא שלנו, עם ההשקפה הזאת באנו. אבל גם את זה, את הבקשה שלנו שהם יכבדו את דרך המחשבה שלנו, לא קיבלנו. זאת הנקודה: הם לא מוכנים לקבל את המצב שיש כאלה שחושבים אחרת, אלא הם רוצים לכפות את דעתם ואת רצונם על האחרים. אני בגישה שלך: מצדי שיאמינו במה שהם רוצים, אני אפילו לא מנסה לשכנע אותם אחרת, באמונתם שיחיו; אבל הם לא היו מוכנים לקבל את הגישה שגם לי מותר לחיות בדרך אחרת. זאת הנקודה שלי.

אני לא חושב שהעניין הוא שהחרדי ילמד מה מותר ומה לא. אני צריך שהחרדי, וגם השמאל הקיצוני, יאמרו לאנשים מהצד האחר: יש לי אי-הסכמה יסודית, קשה ונוקבת עמך, אני לא מוכן לקבל את דעתך, אבל בוא נמשיך יחד למרות אי-ההסכמות. תוך כדי כך גם אומר לך כל הזמן שאתה טועה, אבל אתן לך את האפשרות להמשיך כך, ונבנה חברה יחד.

מה שהם אומרים לאחרים זה לאו דווקא מה שהם אומרים בינם לבין עצמם. גם הם ריאליסטים.

נכון מאוד. השנה חוויתי את זה מהצד השני. תמיד ראיתי את הדו-שיח כמו שאת מתארת אותו: כל אחד טוען שהוא צודק. אבל בית הספר של הבת שלי קיבל את ערכת הפעילות שלנו, במנותק ממה שאני עושה, ואני יודע מהי כמות השעות שהושקעה בהכנה: גם מצד המחנכים, גם מצד המורים וגם מצד התלמידים, ביניהם. ומה שקרה אתמול רק הוסיף לזה. היה דיון לקראת הדיון כאן, ופתאום אנשים התחילו לחשוב איך האחר חושב. אולי בפרונטליות הם לא יגידו את זה לך, אבל בינם לבין עצמם – זה קיים.

אני רוצה להוסיף, מתוך מה שאמר מר לזובסקי, וזה בוודאי מעניין את ועדת החינוך והתרבות: הקושי שלנו הוא עם המורים. כשהתלמידים באים לכאן הם משוחררים, וזה קל יותר. למורים קשה יותר, משני הצדדים – כל אחד עם החששות שלו והמניעים שלו.

הגיל עושה את שלו.

ובין התלמידים הדיאלוג מוצלח יותר. אנחנו מנסים לשחרר אותם מהחובה האפולוגטית למטען שאתו הם באים, ויש כאן בתי ספר מראש צורים, ממקור חיים ומעוד מקומות. אנחנו המצאנו את "תוכנית ההתחברות", והמצאנו את זה עוד לפני שהקימו מנהלת התחברות, כשהמטרה היא לבוא עם מסר של סובלנות וכבוד לאחר.

קבענו לנו כלל: מתנתקים מאלימות ומתחברים להידברות.

בזה אני מאמינה.

אני מציע שנסתובב בין השולחנות, ולא רק נספר ליושבת-ראש על הדברים.

התלמידים כבר משוחחים ביניהם?

כן, הם משובצים בשולחנות מעורבים. כל קבוצה – דתיים וחילוניים – מגיעה לשולחן, ובכל שולחן יש מנחה.

נעבור כעת בין השולחנות. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 09:45.