כנסת פתוחה

הסעות תלמידים בירושלים

25
ועדת החינוך והתרבות
24.8.2004
הכנסת השש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני

פרוטוקול מס' 305
מישיבת ועדת החינוך והתרבות
יום שליש, ז' באלול התשס"ד (24.8.2004) שעה 14:00

ס ד ר ה י ו ם: הסעות תלמידים בירושלים

חברי הוועדה: מלי פולישוק-בלוך – היו"ר
ענבל גבריאלי
מרינה סולודקין
יוסי שריד

עו"ד אביגדור דנן – לשכה משפטית משרד החינוך התרבות
והספורט
שושנה ימין – מנהלת האגף להסעות והצטיידות, משרד החינוך
התרבות והספורט
עו"ד אבי וייס – סגן יועץ משפטי משרד הרווחה
כרמית אוחיון – מ"מ מנהלת מחוז ירושלים משרד הרווחה
לימור סולומון – המועצה לשלום הילד
רון חן – סמנכל"ל לכלכלה, מרכז השלטון המקומי
יואל לוטפי – מנשה למנהלת למנח"י, עיריית ירושלים
ניר ברקת – חבר מועצה עיריית ירושלים
ציפי בדיחי – אחראית הסעות מנח"י עיריית ירושלים
שלמה הומונר – ממונה על הכספים, מנח"י ירושלים
אתי בנימין – ארגון הורים ארצי
נועם עזרא
יהודה סקר – ועד הורים מרכזי, ממ"ד יהודה הלוי ירושלים
סוזן חלבי – מנהלת חשבונות במשרד התחבורה
לאה אמסלם – חברת ועד בי"ס לדוגמא
אלי זרחין – יו"ר אגודה ישראלית למען ילדים עולים
ד"ר יוסי לוי – יועץ הוועדה

יהודית גידלי

מירב ישראלי

חבר המתרגמים בע"מ

אני רוצה לעבור לנושא של הסעות תלמידים. חברת הכנסת ענבל גבריאלי יזמה את הדיון והיא תציג את הנושא וגם את מה היא רוצה להשיג מהדיון.

אני באמת אתחיל מהסוף, או לפחות ממה שרצוי מבחינתי שיקרה בסוף. דיון דומה, בודאי זוכרים חברי הוועדה שנכחו בדיון הקודם, התקיים פחות או יותר באותה תקופה לפני שנה, אם אינני טועה ב-30 ביולי.

31 ביולי 2003, יש לי את ההודעה לעיתונות.

בכל מקרה גם בפעם הקודמת הדיון היה ביוזמתי, גם בפעם הקודמת הדיון יצא מתוך אי קיום מערך ההסעות בירושלים, אבל ירושלים היוותה משל לתופעה רחבה הרבה יותר שקיימת ביישובים רבים בארץ. בפעם הקודמת דיברנו על כך שיש כפל תיקצוב להסעות במגזר החרדי אבל לא ירדנו לעומקה של הבעיה. בעיקר דיברנו על כך שפשוט הסעות תלמידים לא מתקיימות בירושלים באיזורים מסויימים של העיר, איזורים רבים יש לומר. הובטח על ידי ראש הוועדה דאז, חבר הכנסת שלגי, שנקיים דיון המשך, דיון ההמשך אמור היה להתקיים כבר במהלך חודש אוגוסט 2003 כדי שנגיע לתוצאה לקראת שנת הלימודים תשס"ד, שנפתחה אז. לצערי הרב היום אנחנו עומדים באותו מקום, באותו מצב, נכון שעברה שנה אבל אולי זה לא נכון לומר באותו מצב כי המצב רק החמיר מאז, החמיר מאוד, ונוספו עוד כמה דברים מאוד מאוד בעייתיים מבחינתנו, ומייד אני אפרט עליהם. התוצאה היחידה הבלעדית האפשרית מבחינתנו זה פשוט לחייב את עיריית ירושלים לקיים את ההסעות. אין שום אפשרות אחרת.

רק את עיריית ירושלים?

לא, שוב, אני אומרת עיריית ירושלים כמשל.

לא, אני רוצה להבין.

אז בואי אני אסביר לך. לפניי מונחות כרגע כמה דוגמאות בירושלים לכמה כשלים בנושא ההסעות. כרגע בניגוד לדיון הקודם שאז פירטתי רשויות נוספות שבהן קיימות הבעיות הללו, כניגוד לדיון ההוא כרגע אין בפניי רשימה מפורטת ומדוייקת של רשויות שלא נערכות בהן ההסעות, שמערך ההסעות או קיים באופן חלקי או לא קיים בכלל, אבל אנחנו שוב יוצאים מירושלים וההוראות המחייבות, הכללים, הדרישות, נקרא לזה איך שנקרא, לא יחייבו את ירושלים בלבד.

יש קיצוצים, כמו בשאר הדברים, יש קיצוצים מאסיביים מאוד בענייני ההסעות. האם ההחלטה שאנחנו רוצים להוציא תחת ידינו היא שוועדת החינוך מבטלת, כי זה תשלומי הורים,

לא, זה לא תשלומי הורים. אני מבקשת להסביר.

האם אנחנו מבטלים את כל הקיצוצים בתקציבי ההסעות, זה מה שאני רוצה לדעת.

ב-2004 בוטל הקיצוץ שהיה.

מה את אומרת, אני רק בישיבה הקודמת הקראתי קיצוצים בתקציבי ההסעות בתל אביב, שעלו במאה ושבעה עשר אחוז להורים.

בהשתתפות משרד החינוך בשנת 2004 לא חל שום קיצוץ. הקיצוץ היחידי שחל אצלנו זה היה ב-2003.

בכל אופן באמת יש קשר ישיר של הדיון הזה לדיון הקודם משום שבשל העובדה שהרשות המקומית לא מקיימת את ההסעות באמת הנטל מועבר להורים.

עכשיו הסעות תלמידים זה צריך להיות חלק בלתי נפרד מכל שרות בסיסי שמספק בית הספר, כמו עצם קיום הלימודים המתחייב מחוק חינוך חובה חינם. ברגע שאנחנו מפסיקים את ההסעות, ואנחנו מדברים למשל על בית הספר שאחוז התלמידים שבאים ממשפחות שמצבן הסוציו-אקונומי הוא נמוך, השיעור הוא גבוה. ברגע שאנחנו מעבירים את הנטל להורים בעצם אנחנו גוזרים דין אחד מאוד ברור על התלמידים האלה, אין להם איך להגיע לבית הספר. אנחנו לא מדברים על הסעות לבתי ספר שנמצאים במרחק סביר והסבירות הזו מוגדרת היטב בחוזר מנכ"ל ובמקומות אחרים. מדובר על הסעות לתלמידים שבאיזור מגוריהם אין בית ספר או שבית הספר מרוחק מביתם בין שניים לשלושה קילומטר, נדמה לי שלכתות א' עד ד' מדובר על שני קילומטר ומה' ועד בכלל מדובר על שלושה קילומטר. כל זה באמת נדון כבר בוועדה הקודמת אז אני ממש מקצרת.

ישנו הסכם מרום-גדיש שהוא הסכם משנת 73'. ההסכם הזה לא מיושם, ההסכם הזה קיבל סוג של גושפנקא גם על ידי בג"צ בבג"צ שהוגש על ידי מרכז השלטון המקומי וההחלטה בו ניתנה בשנת 2002. הוזכר שם הסכם מרום-גדיש כהסכם שיש לכבדו והוא מחייב. על פי ההסכם הזה הרשות המקומית פונה בבקשה למשרד החינוך, היא רוצה לקיים מערך הסעות. משרד החינוך, הדבר היחידי שהוא מחוייב בו זה העברת תקציב, כשהתקציב הוא בשיעורי השתתפות שונים לכל רשות על פי דירוגה. ברגע שהכסף עובר, התקציב עובר ממשרד החינוך לרשות המקומית החובה על ארגון וקיום ומימון החלק האחר היא אך ורק על הרשות המקומית. אני מדברת על החלוקה של האחריות. משרד החינוך אחריותו היא במימון חלקי וכל היתר על הרשות המקומית.

בדיון הקודם שמענו על מקרים שבהם הועבר התקציב ממשרד החינוך אל רשויות מקומיות מסויימות אבל הסעות לא היו. כרגע בירושלים בוטלו ההסעות במספר אזורים, במספר שכונות. אבל כמובן שהשאלה העיקרית שנשאל כולנו, מניין יבוא התקציב. הרי גם משרד החינוך מקצצים בתקציביו, גם הרשויות המקומיות מיותר לומר מה מצבן הכלכלי, וגם בעקבות הדיון הקודם אנחנו הרי לא רוצים להעביר את הנטל להורים, בהרבה מקרים אין גם אפשרות מעשית כזו, והתוצאה היא שתלמידים לא יגיעו בכלל.

דבר נוסף, הקריטריון לזכאות להסעות תלמידים הוא קריטריון גיאוגרפי, כפי שאמרתי קודם, או שאין בית ספר באיזור המגורים או שבית הספר מרוחק בין שניים לשלושה ק"מ. עיריית ירושלים על דעת עצמה פשוט לקחה את הקריטריון הזה ושינתה אותו. הפכה את הסעיף במקום לסעיף גיאוגרפי לסעיף סוציאלי. שזה בסדר גמור, זה מבורך. אני רק רוצה לציין שברגע שהרשות לא עושה את זה מבחינת ההורה מדובר על עלות של,

אני אמנם פעם ראשונה בדיון הזה, אבל חברים אחרים והוועדה כוועדה וגם הנוכחים כבר היו כמה פעמים בדיונים האלה, ובשבילם לא צריכים לחזור על הכל. אני באמת רוצה שתלכי למסקנות. האם את חושבת שיש משהו אופרטיבי שאנחנו היום יכולים במצב הנוכחי,

ספציפית לגבי ירושלים כן. ישנו סעיף בחוזר מנכ"ל לגבי הסעות עקב סגירת בית ספר. הסעיף הזה אומר בכל מקרה של הצעה לסגירת כתה או בית ספר תיבדק כדאיות הסגירה לעומת ההוצאות הכרוכות בהסעה. וכו'. על פי ההיגיון הזה ברגע שנסגרים בתי ספר התקציב שהורווח על ידי הרשות מעצם סגירת בתי הספר ישמש כולו או חלקו לצורך הסעת התלמידים שבתי הספר שבאיזור מגוריהם נסגרו. בירושלים השנה נסגרו שני בתי ספר.

שני בתי ספר בגבעת מרדכי ובבית הכרם והילדים היו צריכים להיות מוסעים מהקטמונים ומגבעת מרדכי והפסיקו להם את ההסעה למרות שהיו הבטחות של עיריית ירושלים לדאוג להם לבית ספר חלופי ולהסעה. עכשיו גם הבעיה שיש להם כסף כי ברגע שסגרו בית ספר נשאר העודף התקציבי של כל בית הספר, של המורים.

אלא אם כן הוא היה בגרעון.

לא משנה,

בכל אופן זה משהו קונקרטי לבעיה באיזורים האלה. אולי הוועדה, אולי חברי הכנסת, יושבת הראש, תהגה איזה שהוא פתרון יצירתי איך בכל זאת אנחנו מוודאים שתלמידים מגיעים לבית הספר.

אני רוצה לומר לכם שעיריית ירושלים בצעד הזה שלא מממנת את הנסיעות של התלמידים פוגעת מאוד בתושבי ותלמידים של השכונות, במזרחיים, אני אוהבת לדבר דברים ברורים וישרים, ובעולים.

כל מי שגר בשכונות.

אז מה שאני אומרת, שכונות עוני ועולים. ואני חושבת שאם משרד החינוך אומר לנו, במשרד החינוך אומרים לנו שיש מימון ואין קיצוץ בנסיעות אז זו החלטה ברורה של עיריית ירושלים. יש לנו שני מסלולים שאנחנו יכולים ללכת. קודם כל לפנות כוועדה לעיריית ירושלים. דבר שני אני מציעה לארגונים של הורים לפנות לבית משפט. ענבל אני מאוד מודה לך שאנחנו ישבנו על זה לפני שנה, כי זה נושא מאוד חשוב. אבל אנחנו צריכים צעדים דרסטיים. אנחנו לא יכולים להשלים ולהסכים שאין מימון לנסיעות בעיר גדולה כמו ירושלים, ובמקרה של סגירת בית ספר זה הפרה של הסכמים קיימים.

אז בואו נשמע את משרד החינוך.

אני אפתח דווקא בצד התקציבי בשנת 2004 לא חל שום קיצוץ בתקציבי ההסעות של משרד החינוך והתרבות, לא בחינוך הרגיל, לא בחינוך המיוחד. לפי שעה עוד לא התבשרנו ואני מקווה שגם לא נתבשר. אני יכולה רק להגיד שגם ב-2004 גדל תקציב התמיכה של משרד החינוך במימון מלווים בהסעות ילדי החינוך המיוחד, אנחנו השנה עלינו משנה שעברה מארבעים ותשעה מליון לשבעים מליון שקל בסיוע שמשרד החינוך נותן עבור העסקת מלווים בהסעות ילדי החינוך המיוחד.

כמה הוא מממן את ההסעות בכלל?

כארבע מאות חמישים מליון שקל בחינוך הרגיל ועוד מאתיים חמישים מליון שקל בחינוך המיוחד. זה סכומי עתק.

כבר לא כדאי לבנות בתי ספר בסכומים כאלה?

כלכלית ופדגוגית זה לא בכל מקום אפשרי. במושבים ובקיבוצים אתה לא יכול להקים בית ספר לארבעים ילד.

האם אתם מממנים את מלוא העלות או רק חלק ממנה?

יש יישובים שהתמיכה בהם היא של תשעים אחוז מההוצאה המוכרת. כמובן שהכל עובר את הבדיקות שמשרד החינוך מבצע. ויש רשויות שמוגדרות כנטולות מענק, שם השתתפות שלנו היא רק ארבעים אחוז, כמו עיריית תל אביב, הרצליה, כפר סבא.

מה קורה בירושלים?

ירושלים מקבלת תמיכה של חמישים אחוז, ושוב, זה מותנה בביצוע. ככל שהביצוע שלה יהיה יותר נמוך כך התמיכה של המשרד תהיה בהתאם. אם הם לא יבצעו הם לא יקבלו אגורה. זאת אומרת זה לא תקציב שעומד לזכות העירייה גם אם היא לא תבצע הסעות. ההשתתפות של המשרד מותנית בביצוע בפועל והבדיקה נעשית על ידינו כל שנה,

כמה ילדים בירושלים צריכים להיות מוסעים כל יום?

אין לי את הבדיקה של הזכאים. יש לי את הבדיקה שמגישים תלמיד זכאי שגם מבוצעת עבורו הסעה בפועל. יש הרבה מאוד ילדים זכאים שהעירייה כמדיניות מחליטה לא לתת להם השתתפות בנסיעה.

אני רוצה לדעת מה היקף הבעיה.

אני רוצה להגיד עוד משהו, מתוך הכרה שהיא רבת שנים של מערכת ההסעות אני לא יכולה להגיד שיש הרבה רשויות במדינת ישראל שנוקטות במדיניות של רשות מקומית שלא לתת השתתפות בהסעות או לא לארגן הסעות לתלמידים זכאים. יש תופעה שרווחה בשנים האחרונות שעקב מצב כלכלי ירוד, גרעונות של רשות מקומית, שהם לא משלמות לקבלנים ולכן הקבלנים גם משבשים. אבל כמעט שלא אוכל לומר שיש עוד רשות שכמדיניות מחליטה לא לתת לתלמידים זכאים.

הנושא של ירושלים כפי ששמענו פה לא עלה היום, הוא כבר רב שנים. מה אתם עושים כדי לתקן את המעוות?

אין לנו דרך לכפות על רשויות מקומיות לבצע הסעות לתלמידים שהם זכאים. הדרך היחידה זה שאנחנו באופן נגיד לא פורמלי, כמו שאתם אמרתם, רשות שלא מקיימת את חובתה יש בשביל זה ערכאות משפטיות ובירושלים כבר היו הורים,

שמענו שלהורים אין כסף. למה אתם לא הולכים לערכאה משפטית?

לא מקובל שרשות ממלכתית תפתח בהליכים כנגד רשות מקומית.

אני אראה לך הרבה דוגמאות כאלה. בודאי שכן. אני גרה בעירייה שהלכה נגד רשות מקומית בגלל כביש.

משרד חינוך יתבע רשות מקומית? אבל יושב פה יועץ משפטי. למיטב ידיעתי, אנחנו גם בזמנו בחנו את העניין הזה ולמיטב ידיעתי אנחנו לא יכולים להגיש עתירה כנגד רשות מקומית. אבל אני אומרת באופן בלתי מוצהר או רשמי, אנחנו כן עושים, אנחנו בדרך כלל פונים לרשות המקומית ומנסים לברר, אבל יש לנו קושי לכפות את החובה הזאת על הרשות המקומית לקיים את השרותים שלה. גם אם אני אחליט לנקוט בסנקציות של עצירת תשלומים אחרים שמגיעים לרשות המקומית אז פגעתי בשרותים אחרים.

לא, צריך לתת פתרון, זה כל העניין.

גם רשות שלא ממלאת את חובתה בהסעות, לדוגמא משתמשת בכסף של ההסעות לטובת תשלומי שכר ולא משלמת לקבלנים, גם כשאני עוצרת את התשלומים של ההסעות אני נקלעת לבעיה שהרשות אומרת משרד החינוך לא העביר את חלקו לכן אני לא משלמת לקבלנים. כבר נקלענו גם למציאות הזאת. לכן אני אומרת סנקציה שמשרד החינוך יכול לעצור פה תשלומי הסעות, פה תשלומים אחרים שמגיעים לרשות המקומית, בדרך כלל לא הניבו את התוצאות המקוות.

מה הם עושים במצב הפוך? הרי התקציב שלכם דורש מצ'ינג מצד הרשות. ברור שיש מצבים שהרשות לוקחת תקציבים של משרד החינוך, מקיימת את ההסעות באופן חלקי, כי היא לא מוסיפה, היא לא עושה את המצ'ינג. יש לכם בקרה על זה?

בודאי.

ומה אתם עושים במקרה כזה?

כל רשות מקומית מחוייבת להגיש דו"ח ביצוע, לגבי כל הסעה והסעה שלה, לגבי כל יום מימי הלימוד,

עיריית ירושלים למיטב ידיעתך עומדת במאה אחוז של הביצוע.

היא מבצעת לגבי הילדים שהיא מקיימת לגביהם הסעה. אבל לגבי הילדים שהיא לא מקיימת,

בבקשה נציג מינהל החינוך ירושלים.

קצת להעמיד עובדות ודברים על דיוקם. עיריית ירושלים מפעילה מהלך היסעים רחב היקף, מאוד גדול, בקנה מידה מאוד גדול. ובודאי אנחנו נותנים מענה לכל ילד, אני מדגיש, לכל ילד שעומד בזכאות על פי המדיניות והקריטריונים והתקנות שנקבעו. אין קריטריון זכאות גיאוגרפית. עיריית ירושלים מסיעה כל ילד שעל פי הקריטריונים של משרד החינוך זכאי להסעה. יש לנו מערך רחב היקף. כל ילד בודאי, כל מי שמוגדרים כילדים בעל צרכים מיוחדים בודאי מוסעים בהסעות מאורגנות מסודרות. הקריטריונים של משרד החינוך לקריטריון גיאוגרפי שמחייב הסעה הוא מותנה בכך שאין אמצעי תחבורה חלופי מוסדר אחר. הקריטריון הזה הוא נכון בעיקר, אני מניח הוא נכתב בתקנות כי הוא מתייחס ליישובים שבהם אין בית ספר שנמצא בסמוך ותחבורה ציבורית מסודרת ולכן מחייבת הרשות, עם השתדלות משרד החינוך לארגן הסעה.

את מסכימה להערה הזאת? כי אני יודעת במקום מגוריי שמעל שניים וחצי קילומטר, ויש אוטובוסים לכל מקום, כן חייבים,

יש חלופה של מימון כרטיסיות. זה ההבדל היחידי. אם אין תחבורה ציבורית הרשות מקיימת את ההסעות. אם יש, יש חלופה של מימון כרטיסיות.

גם נסיעה בתחבורה ציבורית מבחינתנו זה פתרון הסעה.

אמרתי שאם אין תשתית של תחבורה ציבורית באיזור הרשות מחוייבת את המרחקים שמעל שניים ושלושה קילומטרים לקיים את ההסעה. אם יש תחבורה ציבורית, עומדת לרשות זכות הבחירה, או לקיים מערך הסעות או לממן כרטיסיות.

אין מקרה, אין תלמיד שאין לו תחבורה ציבורית כאמצעי להגיע לבית הספר או שלא מקבל מאתנו שרות. או מימון או הסעה. אין. יש מקרים, ילדים בחינוך הרגיל שסגרנו את בית הספר שלהם, נביא כדוגמא את שכונת מורשה, שאין מהשכונה אמצעי תחבורה ישיר לבית ספר סמוך, אנחנו שנים, חמש עשרה השנים האחרונות מפעילים הסעה מאורגנת שמסיעה את הילדים. אנחנו לא מדברים על ילדים שאין להם אמצעי תחבורה להגיע לבית הספר. אני רוצה להדגיש ולהבהיר את זה. מעבר לזה אנחנו משתתפים בסכום גדול בהשתתפות בהוצאות נסיעה של תלמידים בנסיעה בתחבורה הציבורית, לפי קריטריונים מאוד גמישים. שני הקריטריונים המשולבים שלנו הם מרחק וזכאות כלכלית אבל אנחנו מאוד גמישים בעניין הזה ומסייעים ותומכים בחלק ניכר מהתלמידים.

בעניין של זכאות כלכלית זה פטנט של העירייה שלכם או של משרד החינוך?

לא של משרד החינוך.

אז זה פטנט של עיריית ירושלים, ופה שורש הבעיה , כך אני מבינה את זה.

משרד החינוך לא מחייב, אני הנחתי בפניך את המכתב, אני מביא מכתב שכתב כאן ממשרד החינוך, מדגיש כי החוק אינו מחייב את הרשויות להסיע תלמידים או לממן נסיעות של תלמידים למוסדות החינוך לבד מתלמידי החינוך המיוחד.

יש חוזר מנכ"ל מפורש שמבהיר את אוכלוסיית הזכאים ואני חושבת שכל דבר אחר הוא איזה שהוא תיחכום של רשום כזאת או אחרת. תלמידים זכאים להסעה, הדברים ברורים.

למרות שהחוק לא מחייב זה נכון שרשות תעשה ככל שביכולתה לתת שרות לציבור, להקל על ילדים. אני לא חולק על זה. ואנחנו עושים את זה. אלא שבמציאות של היום, עם הקושי התקציבי של עיריית ירושלים

אני מבינה את הבעיות ואת הפרשנות שלכם. ברור, אנחנו רוצים לפתור את הבעיות, לראות איך אנחנו פותרים בעיות.

אני רוצה להתחיל מהדבר הבסיסי. החוק קובע שצריך להעמיד קוי הסעה. הוא לא קובע שצריך להסיע על חשבון הרשות המקומית או על חשבון משרד החינוך, מה שהיה עד הסכם גדיש מרום שלמו ההורים, רק העמידו קוי הסעה. בא הסכם גדיש-מרום, בתחילת שנות השבעים, אמר, הסכימו הרשויות המקומיות והסכים משרד החינוך לעשות מצ'ינג של חמישים חמישים, אני לא מדבר על המועצות האיזוריות, שם זה שונה בשל המרחקים.

היתה פנייה לבג"צ בזמנו על קיצוץ בהסעות, ובבג"צ טענה המדינה יכולות הרשויות המקומיות לגבות מההורים גם את החמישים אחוז שלא נותן משרד החינוך. משרד החינוך מתנה שהוא לא נותן את החמישים אחוז אם הרשות המקומית לא נותנת את החמישים אחוז. זה בסדר, ובזה עומדים. אבל בבג"צ טענה המדינה יכולה הרשות המקומית לגבות מההורים או להעמיד קוי הסעה ושההורים ישלמו עליהם. כלומר זה החוק במדינה, והבעיה היא בחוק. לו החוק היה שונה היינו מתייחסים אחרת. מרבית הרשויות המקומיות עומדות במצ'ינג של החמישים-חמישים. בג"צ בגלל זה לא החזיר לנו את הקיצוץ, מכיוון שאפשר לגבות את זה מההורים. זו היתה טענת פרקליטות המדינה. אני יכול להביא את הציטוטים. אנחנו טענו את זה גם בדיונים, בתקופה של ח"כ שלגי וגם בתקופה של חבר הכנסת אורלב, טענו בדיוק את אותה טענה, אנחנו חוזרים על אותם דברים. החוק מחייב להעמיד קוי הסעה. איננו מחייב שום אגורה.

דבר נוסף, נכון, ב-2004 לא היו קיצוצים, אבל ב-2002 וב-2003 נעשו שני קיצוצים. אחד, הקטינו לרשויות העצמאיות מחמישים לארבעים אחוז, כשמקטינים עשרה אחוז מתוך חמישים זה עשרים אחוז קיצוץ. אין לי שום ספק שמה שאמר יוסי שריד, עיריית תל אביב הטילה את זה על ההורים, כי אין לה איך לממן את זה.

זה לא מדוייק, אבל נניח.

דבר נוסף, הקטינו למועצות איזוריות מתשעים אחוז לשבעים וחמישה אחוז. ורשויות שהיה להם מאה אחוז הקטינו להם לתשעים אחוז.

ברור, יש צמצום.

מעבר לזה החליטה המדינה, בניגוד להסכם, היה הסכם שנקרא הסכם פר-קפיטה, נחתם במשרד האוצר, משרד החינוך ומרכז השלטון המקומי, משרד האוצר לא מעדכן את ההסכם הזה שלוש שנים, שחק בעשרה אחוז את תקציבי ההסעות. נוסיף את העשרה אחוז שקוצצו, אין פלא למה שהגיע יוסי שריד בהודעה שהוא קרא לנו. אי אפשר כל הזמן לשחוק ולשחוק ולשחוק ולהגיד רשויות מקומיות ישלמו. על מה, אנחנו לא מחוייבים על פי חוק.

אז אני אומר, זה במיעוט של רשויות מקומיות. יש רשויות מקומיות, אולי שוש לא זוכרת, יש רשות מקומית סמוכה לירושלים ,מרבית תלמידיה לומדים בירושלים. עלות ההסעות היא נוראית, כולל החמישים אחוז שנותן משרד החינוך זה עדיין נוראי. היא הפסיקה את ההסעות, היא אומרת יש קו תחבורה ציבורית עד לבתי הספר בירושלים, כל הורה שרוצה שיסיע את ילדיו בתחבורה ציבורית לירושלים, אנחנו מפסיקים לסבסד הסעות.

אין דבר כזה. אתה לא אומר את שם הרשות אז אי אפשר לאשר או לדחות את הטענה.

לא, אני אומר שהמקרה קיים, אבל המקרים האלה הם חריגים.

אין מקרה כזה.

תודה רבה. אני רוצה לשמוע את היועץ המשפטי של משרד החינוך. מה שמך?

קודם כל מה שרון אמר שהמדינה טענה בבג"צ את הטענה שאין חובה, אנחנו אכן טענו את הטענה הזאת, ולא המצאנו את זה, זה קבוע בסעיף, בתקנה 7ב' בתקנות לימוד חובה וחינוך ממלכתי, ואני יכול להקריא אותם, את חלקם לפחות. החלק הראשון של התקנה הזאת מדבר באמת על המרחקים, של עד כתה ה' שני קילומטרים ומעל כתה ה' שלושה קילומטרים. אחר כך יש סעיף שאומר: אם אין בידי רשות חינוך מקומית להעמיד את המרחק בין בית הספר לבין מקום מגורי התלמיד כאמור בפסקאות 1 ו-2 רשאית היא לקבוע בתחום שיפוטה איזורים גדולים יותר, ובלבד שקיימת בהם תחבורה ציבורית לתלמידים הגרים בקצות האיזורים או שרשות חינוך מקומית תאפשר תחבורה כאמור. אין התחבורה הציבורית מספקת ומתאימה לילד פלוני תקבע רשות החינוך המקומית הסדרי תחבורה נאותים אחרים עבורו.

זה הסדרי תחבורה. מה על המימון?

אין התייחסות בחוק. מאז 57' יש נוהג במדינת ישראל, שיש לו, לנוהג הזה, כבר שורשים עמוקים מאוד. קודם כל בחלק גדול מהרשויות המדינה מימנה שנים את כל העלות, ואחר כך בשנת 73' היה הסדר של מימון מצ'ינג של המדינה על משרד החינוך. כך שנכון שלשון החוק אומרת שצריך לארגן את ההסעה, ואין התייחסות למימון. אבל מאז זרמו הרבה מים בירדן, והרשויות כן מקבלות השתתפות.

אני מבין שצריך להסתכל על הדברים בראייה קצת יותר מערכתית. אנחנו כולנו יודעים שאיכות החינוך, בואו נדבר רגע על איכות, איכות החינוך זה אחד הפקטורים הגדולים ביותר שגורמים לתושבים בירושלים לעזוב את העיר. אנחנו מדברים על עיר מאוד גדולה, מאוד הטרוגנית, צפון, דרום, מערב, שלא לדבר על המזרח. ולעתים כשמדובר על סדרי גודל כאלה, אם אתם בזרם ספציפי של חינוך, ממלכתי דתי או ממלכתי ואתה מעוניין בבית ספר מתמחה, לחילופין אצל העולים זה מאוד בולט, אתה רוצה בית ספר ספציפי כי הוא מתאים לילד, האיכות קובעת.

עכשיו בעיר גדולה כמו ירושלים, זה קצת תשובה ליוסי שריד למה ירושלים, היכולת, הנגישות, הנגשת בתי ספר לתושבים זה אסטרטגי וזה לא טקטי. זה אסטרטגי. זאת אומרת אם מתאים לך בית ספר הפתרון של מערכת החינוך בירושלים אל תבלבל את המוח, אתה תלמד פה, והוא ילמד שם, לא מתאים לך בעיה שלך. וזה נוהג שחייבים לשנות אותו. ועדת לביא שתקפה את הנושא הזה ההמלצות אומצו, עוד לא יושמו בירושלים אבל הן אומצו, שמדברות בדיוק על זה. ועדת ויינשטיין שההמלצות אושרו על ידי משרד החינוך מדברת על ההנגשה והרחבת מרחבי בחירה. אנחנו מדברים על ועדת דוברת, שאני יודע שאימצה את כל ההמלצות האלה שבדרך.

וכאן מדובר על מגמה הפוכה. העובדה שלא מאפשרים הנגשה, מה זה הנגשה, הנגשה זה לא רק להביא את בית הספר אלא זה גם לאפשר לילדים להגיע לבתי ספר במקומות נוספים. זאת אומרת לאפשר את הנושא של הסעות. והעירייה, אני יודע למה, אני גם אגיד למה, פועלת בדיוק בניגוד או הפוך למגמה הזאת, כי היא רואה את הדברים דרך החור של הגרוש. מסתכלים על הבעיה התקציבית ומנסים בכל חלקה טובה לפגוע. לפגוע זה אומר לקצץ במקום שצריך להגדיל אותו.

עכשיו סדרי העדיפויות של עיריית ירושלים, לצערי, כיו"ר האופוזיציה, כולנו יודעים מהם. זה שיש הגירה שלילית, לא מעניין את המערכת הקואליציונית בירושלים. זה שאיכות החינוך, שהרפורמה שיושבת על השולחן כבר יותר משנה, שביקש אותה ראש העירייה הקודם אהוד אולמרט ואומצה על ידי ראש העירייה הקיימת, בגלל שזה רפורמה וזה עולה כסף, לא ממומשת. הנושא של להנגיש, בעיקר לשכבות החלשות, בתי ספר איכותיים, לא ממומש. מצד שני אני אספר לכם מה כן קורה. בית ספר חרדי שנקרא דרכי רחל אושר לו להיות עירוני, זה מן דבר איזוטרי שלא קיים בשום מקום, לקחת בית ספר שיש לו קשיים כאלה ואחרים, לאפשר לו שכירות על חשבון עיריית ירושלים, שתיים פסיק שש מליון שקל, פלוס אחד פסיק שלושה מליון שקל שכירויות, ופה אנחנו מדברים על קיצוץ בהסעות שמתגמד לעומת התקציב הזה. לזה יש לעיריית ירושלים כסף.

לעיריית ירושלים יש כסף לעשות דברים נוספים, להקטין, אני לא אכנס לשמות, אבל בואו נגיד שחלק מהמשנים במערכת החינוך בירושלים בחרו על הקטנת התקציב חינוך בירושלים השנה בשישה מליון שקל בעוד שדברים אחרים עלו בששה מליון שקל. זאת אומרת זה רק עניין של סדרי עדיפויות. הרי ברור, למה מקצצים, כי חסר כסף בקופה.

שאלתם מה לעשות, אני מסתכל על המערכת בראייה רחבה. ירושלים מקבלת תשלומי העברה. בין מאה שמונים למאתיים שלושים מליון שקל בשנה. זה לא צבוע. זאת אומרת שעיריית ירושלים אם היא תעמוד בתכנית ההבראה, תראו את האבסורד, אם עיריית ירושלים תעמוד בתכנית ההבראה היא תקבל מממשלת ישראל מאות מליוני שקלים. רק מה, העירייה משתמשת בהם בסדרי עדיפויות שונים ממה שאני חושב שהממשלה התכוונה. או מה שהעיר צריכה. ומי שקובע כאן זה לטובת העניין המערכת הפוליטית, לא המערכת המקצועית, שמקצצת תקציבים במנח"י, שמקצצת תקציבים במקומות הכואבים, ואנחנו מאפשרים לה עוד חמצן על ידי תקנת ירושלים שהיא לא צבועה בשום צורה. והפתרון הוא מאוד מאוד פשוט. כשמשלמים לעיריית ירושלים את הכסף בתשלומי ההעברה, במקום זה שיהיה לצמיחה, שיהיה לדברים הנכונים, בין השאר הסעות תלמידים ורפורמה במערכת החינוך. ואם היינו חכמים היינו באים ואומרים לעיריית ירושלים אין בעיה, מתוך המאה שמונים או מאתיים שלושים מליון שקל שאתם צפויים לקבל אנחנו רוצים איקס כסף לרפורמה בחינוך וכן הלאה וכן הלאה. ואז בעצם להגדיר או לשמור את עיריית ירושלים, שלא עושה את הדבר הנכון לעשות, להגדיר לה מסגרת לפעילות מסודרת וממוקדת שתעזור ותפתור בעיות אמיתיות בעיר.

על סמך מה מעבירים את תשלומי ההעברה?

תקנת ירושלים מאפשרת, כיוון שירושלים עיר בירה,

זה לא על פי איזה קריטריונים מסויימים?

זה החלטת ממשלה. אין שום בעיה שענבל ואת ואני מוכן לעזור לבוא לממשלה ולהמליץ המלצה. אין בעיה לעזור לעיר,

שזה יהיה על סמך דרישה מפורטת,

חלק מהכסף שיהיה מסומן בדיוק לאן הוא הולך.

נראה לי שזה מאוד הגיוני וזה עולה בקנה אחד עם מה שעשינו בישיבות הקודמות לגבי בכלל תשלומי ההורים. אותו דין אנחנו רוצים להחיל גם פה. אנחנו אומרים שתשלום ישולם יהיה צבוע למטרות המסויימות. שלא יהיה העברה ואז יש גם מניפולציות של כספים.

תקנות הרשויות המקומיות (ייעוד כספי הקצבות למטרת חינוך) קבעו שם שחייבים להפקיד כספים מסויימים, זה קבוע שם בתוספת איזה כספים, לחשבון מיוחד, ואפשר להשתמש בכספים האלה רק לאותה מטרה. רשות שעושה את זה למטרה אחרת,

אתה מדבר על כספים שמשרד החינוך מעביר או שמשרד האוצר מעביר? אתה מדבר על משהו אחר,

יכול להיות שזה באמת מגיע מהאוצר למשרד הפנים והפנים מעביר את זה.

נכון, וזה צבוע ללא תכלית,

אני כיו"ר ארגון ההורים בירושלים בהחלט מסכימה עם ההחלטה של עיריית ירושלים. ואני לא מתעלמת מכל ההערות שאני שומעת פה ומכל הדיבורים שאני שומעת פה. אבל אנחנו חייבים להבין שהגיע הזמן להפסיק עם הברדק. ירושלים היא העיר הכי עניה במדינת ישראל. יש ילדים והיו ילדים עד היום שקיבלו הסעות שלא היה מגיע להם. שלא היו מגיעות להם. ואני לא רוצה לפתוח את זה פה ואני לא רוצה לפרט את זה פה אבל יש כאן אנשים שיודעים שקיבלו הסעות פרטיות, בחינוך הרגיל, אני מדברת על החינוך הרגיל. עיריית ירושלים מימנה הסעות- - -

אין ביניכם ויכוח, יכול להיות שדווקא בגלל מה שהיא אומרת שקיים, שכאלה שלא זכאים זוכים להסעות, מי שכן זכאי ומי שכן מגיע לו לא מקבל. אני לא חושבת שיש ביניכם ויכוח.

אין ויכוח שלא צריך לקצץ את התקציב. צריך להקצות אותו נכון.

ילדים שזכאים להסעות וילדים ממשפחות במצב סוציו-אקונומי נמוך אני אלחם בשביל כל ילד כזה שיקבל הסעה, שיבוא אלי ואני אלחם. התחייבות שלי כיו"ר ארגון ההורים בירושלים, בהחלט כן. אני אלחם בעד כל ילד כזה שמגיע לו הסעות. אבל ילד שההורים שלו יכולים לשלם אלפיים שקל לבית הספר היסודי לתשלומי הורים, סליחה, הוא לא יכול לדרוש הסעה. הוא יכול לממן את ההסעה לבית הספר. אני נורא מצטערת. אני אעזור לחלשים. לא יתכן שאנחנו נחזק בתקציב הזה את החזקים. אני דורשת שינוי סדרי העדיפויות.

יש לי שני ילדים שלומדים בממ"ד יהודה הלוי. מר לוטפי היה עד לזה, ואני מסכים אתו, הממ"דים נסגרים, כל שכונות הקטמון אם תרצי, אין להם ממ"ד, הממ"ד היחידי זה יהודה הלוי. ואני יודע, אני חבר ועד הורים, המנהלת אומרת לי שארבעים ילדים מתוך ארבע מאות בתוך בית הספר זכאים לכרטיסיות. העירייה לא מנפקת להם כרטיסיות. אם מנהלת בית הספר בשבילי, יש לה את כל האישורים, מהרווחה, מההורים, היא בשבילי דוגמא. אם היא לא אומרת את האמת, כמו שיושבת הראש אומרת, שהיו פרוטקציוניזם זה חמור מאד, וצריכה להיות ועדת חקירה. כדאי לבדוק את זה.

כן, אולי באמת כדאי לבדוק את זה.

יש לנו אבל איזו שהיא מחלוקת על זה שהתקציב הזה צריך לגדול ולא לקטון? יכול להיות שצריך להיכנס לסדרי העדיפויות,

אבל כשהכסף הוא מאוד מאוד במשורה אז כל אגורה היא חשובה, ושלא יתכן שמי שלא מוכרח את הכסף הזה יקבל ואחרים לא.

אגב במגזר החרדי אין את הבעיה הזאת, שיהיה ברור לכולם.

למה, מסיעים אותם?

שם יש שיוויון מלא, שם יש תמיד שוויון מלא.

עיריית ירושלים לא מסיעה אף ילד בחינוך חרדי.

מי מממן את זה?

לא עיריית ירושלים.

תגיד מי כן. קוראים לזה מדינת ישראל. קוראים לזה משלם המסים.

מה שהחוק מחייב עיריית ירושלים מסיעה. בחינוך חרדים עיריית ירושלים לא מסיעה במגזר החרדי. למיטב ידיעתי הורים משתתפים שם ויש סיוע ממקורות אחרים.

מה שקורה, אני שואל אותך גבירתי היושבת ראש, איך אני בא מחר למנהלת, והיא אומרת לי שיש ארבעים ילדים בבית הספר שלא נותנים להם כרטיסיה ואין להם הסעה, והם במרחק לא של שני קילומטר, במרחק שבעה שמונה קילומטר, איך הם יגיעו לבית הספר.

דבר נוסף, יש לי חמישה ילדים, שלושה בוגרים ושניים אלה שביסודי הם מחוננים. אני מבין את העירייה, סוגרים בתי ספר. העבירו את בית ספר אופק שהוא בית ספר למחוננים לשכונה מרוחקת ברמות. למה ההורים צריכים, ויש שם דרך אגב הורים שהיו אנשי היי-טק, משכורות של שלושים ארבעים אלף שקל, אבל היום יש זוגות הורים, ויש שם מצוקה נוראית של ההורים שלא עובדים כבר שנתיים. איך הילדים יגיעו לשם, ההורים משלמים אלף שקל להסעות יום בשבוע, בנוסף לאלפיים שקל על חמש שעות. מה אני נותן תשובות לאותם הורים.

אגב, גם הסעת של ילדים מחוננים מוכרות אצלנו לצורך תשלום בנוסף להסעת היום הרגילה שלו. זאת אומרת שאם זאת לא המסגרת הקבועה אלא פעמיים בשבוע הוא נדרש לנסוע למסגרת מחוננים הוא יקבל על זה תיקצוב נוסף.

יש לי אלף שמונה מאות שקל, מתוך זה אני משלם רק אלף חמש מאות שקל. מה נשאר לי לשלם, עוד אלפיים שקל לילדים.

אני רוצה עוד פעם להזכיר, לקבל איזו שהיא פרספקטיבה, הרי כולנו יודעים שאחת הבעיות הגדולות שהמעמד הבינוני גבוה עוזב את העיר. אז זה נכון שההסעות צריכים להסתכל מלמטה למעלה. אבל לא לעצור במינימום. אם אנחנו לא נצליח לפתח את ירושלים לנגישות אמיתית ובחירה אמיתית של בתי ספר המחיר הוא אסטרטגי. הוא לא טקטי.

יש דברים שמשרד החינוך לא אומר אותם. דוגמא שלי, יש לילדים מחוננים תקציב של בין חצי מליון למליון שקל שהמשרד לא מתקצב אותם. אמרה לי מנהלת בית הספר אין מלגות. כשאני פניתי למנהלת הפרוייקט למחוננים פתאום יש מלגות.

כמה הערות. זכאות סוציאלית בירושלים בדרגה א', רק מי שמקבל אבטחת הכנסה או השלמת הכנסה זכאי להסעות או לתשלום כרטיסיות. יש פה גם מכתב, גם לזכאות א' קיצצו את הכרטיסיות בחמישים אחוז השנה.

חרדים, פשוט הערה מקצועית, חרדים לא עוברים דרך עיריית ירושלים. הם מקבלים ישירות דרך הרשת שלהם. בית יעקב מקבל דרך בית יעקב, ש"ס מקבל דרך ש"ס, והחינוך העצמאי לא עובר דרך עיריית ירושלים. אין מצ'ינג. אז לכן הם מקבלים את החמישים אחוז ישירות.

הם לא צריכים לקיים את החלק שלהם אם כך. למה זה ככה?

יש אגף מיוחד במשרד החינוך בראשותה של גב' לבנה אברמוביץ.

למה היא לא פה?

אני חושבת שלא זימנו אותה.

היא גם לא יודעת כמה כסף עובר. זאת אומרת משרד החינוך לא יודע כמה כסף עובר להסעות בירושלים. זה תשובה רשמית שקיבלתי, מדינת ישראל חתמה לי על מכתב שהם לא יודעים כמה כסף הולך לחרדים בירושלים.

זה שהם מקבלים כסף ישירות לבעלויות שלהם לא פוטר, עיירית ירושלים ממשיכה לתת להם מימון כרטיסיות, אפילו אם הם מקבלים הסעות בחינם, הם מקבלים גם כרטיסיות. מהעירייה. זאת א ומרת יש פה כפל מסויים. זה אחד.

מי מממן את זה? הבנו, חמישים אחוז משרד החינוך מממן.

ומי שמקבל הסעות מעיריית ירושלים יכול לקבל בנוסף לזה, אין לאף אחד ביקורת על זה,

נצא מתוך הנחה שכולם מקבלים,

בנוסף לזה עיריית ירושלים מפרסמת למגזר החרדי שהם יכולים לבוא לקבל כרטיסיות.

אני מבקש להזכיר את ההסעות, כן חוקי, לא חוקי, בתקנות רשום במפורש שהתקנות מיועדות ליישום חוק חינוך חובה חינם. זאת אומרת זה לא כן רוצים או לא רוצים. התקנות האלה באו על מנת ליישם את החוק, חוק חינוך חובה. עכשיו יש לי שאלה, מה יעשה נציג משפטי של משרד החינוך או עיריית ירושלים, הורה שיגיד אין כסף להסעות, אני לא שולח את הילד לבית הספר. האם עברת על חוק חינוך חובה או לא. האם אתם תוכלו לבוא אלי הביתה, להביא שוטר או קצין ביקור סדיר ולהגיד לי נועם, אתה אין לך הסעה לבית הספר, אין לך בית ספר ליד הבית, או שהילד שלך הולך שישה, שבעה, שמונה קילומטר ברגל או שאתה הולך לבית סוהר כי אתה לא מסכים שהילד ילד ברגל.

אני רוצה להבין אותך, הכרטיסיות זה לאלה שאין להם הסעות, נכון?

אין דבר כזה שאין הסעות. הוא יכול לקבל הסעות וגם כרטיסיות. אין ויכוח.

נאמר שאין את זה, אין את ההודעה של העירייה,

אז יש הסעות.

מה קורה כרגע עם המגזר החרדי, כולם מוסעים ללא אבחנת זכאות?

אני לא יודע, אין מספרים, זה לא עובר דרך העירייה, זה ישירות. אף אחד לא יודע.

אני מבקשת, סליחה, אני רוצה להתקדם, אני רוצה שאנחנו נוציא מכתב לשרת החינוך, מאיזו מחלקה שרלוונטית לנושא, לקבל את כל הפרטים על ההסעות במערכת החינוך בירושלים, על כל מרכיביה, על כל מגזריה, ובכל האמצעים, זאת אומרת גם הסעות, גם השתתפות בכרטיסיות, כל אמצעי שהוא. זה בפועל מה נעשה. כמה ילדים זכאים על פי הקריטריונים ששרת החינוך חושבת שצריכים להיות, לא על פי עיריית ירושלים, ואנחנו מבקשים במקביל שמשרד החינוך יבדוק בעיריית ירושלים כמה ילדים יש על פי המדיניות של עיריית ירושלים. ואנחנו רוצים לעשות את ההשוואה.

אני חושבת שמה שאנחנו מגלים פה זה הפקרות אחת גדולה, אני אומרת לכם, הכסף נוזל בצורה חופשית במקום מסויים והכסף נעצר במקום אחר. ואני, כפי שאמרתי בישיבה הקודמת, מסכימה שכל ילד צריך לקבל ולא אכפת לי מה יש לו על הראש ואיזה סוג של כובע. אני אומרת לכם שזה פשוט הפקרות, אנחנו נדרוש את התשובות האלה בהקדם משרת החינוך, וזה מכתב אחד.

מכתב שני אני מבקשת להפנות למשרד הפנים ובו אנחנו מבקשים את משרד הפנים לייעד את כספי תשלומי ההעברה ספציפית לנושא נסיעות תלמידים, כלל התלמידים בירושלים.

הם צריכים לשנות את חוק התקציב.

שישנו. לא אכפת לי.

התקציב מועבר מהאוצר. הפנים הוא רק צינור בלתי רלוונטי.

שר הפנים הוא זה שאחראי על העברות תקציבים לרשויות. נכון שהוא מקבל את הכסף מהאוצר אבל הוא זה שאחראי בפועל על העברת תקציבים לרשויות. תבדקי מי מהם ומצידי תשלחי לשניהם. שהם ישברו את הראש מי מהם.

אני אומר לכם כמי שיכול להיות ראש עירייה שאני מעדיף את זה ככה. כי זה יותר מסודר, יותר נכון.

אני רוצה מכתב שלישי לעיריית ירושלים, ובו אנחנו מבקשים מראש העירייה דיווח מה המדיניות של העירייה מבחינת הסעות תלמידים ומבחינת, ברמה האסטרטגית כפי שנאמר פה, אפשרות העברת תלמיד לפי צרכיו הוא, לא לפי צרכי העירייה, אם הוא מחונן או אם יש לו בית ספר אמנות או אם יש לו בית ספר מדעים או בית ספר לחילופין חרדי שיותר מעניין אותו. כל אחד והאמונה שלו. אני מבקשת מעיריית ירושלים את המדיניות שלה מבחינת תפרוסת התלמידים בעיר וההסעות בתפרוסת הזאת. מה המדיניות שלה ומה קורה בפועל.

יש לכם עוד הצעות מבחינה מעשית, עוד מישהו שאנחנו צריכים לבדוק?

להסדיר את ההסעות עד שתתקבל החלטה. לחייב את עיריית ירושלים להמשיך את ההסעות.

אנחנו קוראים לראש העיר ירושלים לתת מענה מיידי, לקראת פתיחת שנת הלימודים, לתלמידים שאין באפשרותם לממן הסעות ועונים על הקריטריונים כפי שנקבעו במשרד החינוך. ואנחנו מבקשים את תשובתו המיידית לדרישתנו זו.

עיריית ירושלים מייעדת ומוציאה כל שקל שמתקבל ממשרד החינוך לצרכי הסעות להסעות ומוסיפה על זה את החלק שלה ובמקרים רבים מעבר לחמישים אחוז. חלק מהדברים בסעיף הראשון של היושבת ראש משתמע,

לא, לא משתמע מזה שום דבר אחר. מה שאנחנו אומרים,

נאמר שיש איזה שהוא אי סדר,

אני לא הזכרתי את המלה אי סדר. אני אמרתי את האפשרות שהקריטריונים שונים. הקריטריונים של עיריית ירושלים שונים מהקריטריונים שאליהם התכוון משרד החינוך, ואני רוצה לעשות את ההשוואה כדי לראות איפה כאן הפער, ממה הוא נוצר ואיך מגשרים עליו. זה הכל.

ראשית כל מה שמשרד החינוך מתקצב אותנו מיועד לצרכי הסעות. אמרתי יותר מכך עיריית ירושלים אפילו מוציאה ומתקצבת אפילו מעבר למה שהיא נדרשת. עיריית ירושלים מסיעה ילדים, כל תלמיד שזכאי על פי החוק והתקנות שמשרד החינוך מחייב ואפילו מעבר לזה במקרים מיוחדים שאנחנו מוצאים לנכון לעשות את זה. יש ציפייה מאתנו, נדמה לי שהנציג של הלשכה המשפטית של משרדה חינוך הקריא את הקריטריונים בחוק, גם מנהלת המחלקה הבהירה את זה, גם נציג מרכז השלטון המקומי, אנחנו לא מחוייבים. מה שאנחנו מחוייבים אנחנו מבצעים. מבקשים מאתנו מעבר לזה.

לא, מבקשים מאתכם מה שנהוג במדינת ישראל כבר חמישים שנה, זה מה שמבקשים מכם, מה שנהוג בכל עירייה אחרת, נכון שזה לא כתוב בחוק אבל מבקשים מכם לפי הנהוג, וזה מה שהיא הסבירה. נכון שאם נלך לפי החוק אז אתה צודק. אנחנו רוצים מכם אחרת. זה כל מה שאנחנו רוצים. לא אמרנו לכם לעבור על החוק. אנחנו רוצים שתלכו לקראת התלמידים, זה הכל. אני רוצה לומר לך, זה שהחוק לא מחייב דברים מסויימים זה עדיין לא אומר שאין בעיה אמיתית לתלמידים, ואנחנו באים פה לא לשאול מי אשם ולמה אשם, אנחנו באים לפתור בעיות, זאת המטרה שלנו. ולכן המכתבים האלה ולכן הניסיון לבדוק את העובדות ועם הרצון הטוב של העירייה ושל כל הגופים השונים לקדם את העניינים.

זה בסדר גמור לבדוק את העובדות. הערה אחרונה לדברים של ניר, הדברים הם לא שחור ולבן, עיריית ירושלים לא מונעת מתלמידים לבחור בתי ספר. היום בחינוך היסודי לכל תלמיד יש אפשרות של בחירה בין מספר בתי ספר.

אני אשמח מאוד שגם ראש העיר יאמר את זה.

יש להורים זכות בחירה. יש מקום להרחיב את זכות הבחירה, אלה היו ההמלצות של ועדת לביא, המימוש שלהם הוא מותנה בתקציב לא קטן ובשינוי של דברים מסויימים. אבל יש מספר לא קטן של בתי ספר על איזוריים וייחודיים בעיר ירושלים. ולומדים בהם, והם מלאים עד אפס מקום. הביקוש הוא גבוה מההיצע. בתי הספר האלה מלאים עד אפס מקום, אין מקום אחד פנוי.

אני כאן האיש הקטן לעומת כל מקבלי החלטות למיניהם, או לא. אני לא יודעת, אני אגיד לך דבר פשוט, נתון פשוט וכואב. אני אמא לשלושה ילדים. אני ובעלי משתכרים, שנינו עובדי מדינה. המשכורת שאנחנו יכולים להגיע אליה בטופ, אחרי שעות נוספות שאנחנו נשארים ואחרי הכל, אחד עשרה, שתים עשרה אלף שקל. אני לא יכולה להוסיף ארבע מאות שקל לסל המשפחתי שלי בשביל הסעות. זה לא יתכן שברגל אחת מחליטים לסגור לי בית ספר שהיה קרוב לי לבית, והיה לי מענה יפה וטוב, וביום בהיר אחד עיריית ירושלים מחליטה שאין לה תקציב. את העוגה התקציבית שיקחו ויחלקו אותה יותר נכון.

לאה, אני מסכימה אתך לחלוטין, זאת הבעיה. אנחנו כבר גם לא מדברים על שכבות מצוקה,

בכלל לא מצוקה. שנינו עובדים.

מדובר על מעמד ביניים, שניהם עובדים ושניהם חרוצים ושניהם כורעים תחת העומס, והרשויות השונות צריכות לתת לזה מענה. המענה צריך להיות אסטרטגי, אין ספק, וגם נקודתי. וזה מה שאנחנו דורשים מעיריית ירושלים וממשרד החינוך ביחד.

מלי, כמו שאמרתי קודם אני אעזור לכל ילד בעיר שיזדקק להסעה או לעזרה כזו או אחרת, ואני מבקשת שהוועדה הזאת תדרוש הקמה של ועדה שיהיה שם גם נציג שלנו, של ארגון ההורים, של עיריית ירושלים יחד עם משרד החינוך, יחד עם ארגוני ההורים, יחד עם אנשים נוספים שאת תקבעי, שיקבע מי זכאי לקבל הסעות.

יש חוק.

סליחה, יש דברים שהם מעבר לחוק ויש אנשים שמקבלים בהתאם.

כשאנחנו נקבל את תשובת ראש העיר והרשויות האחרות והשרים אנחנו נעשה ישיבה נוספת או נסיק מסקנות ונראה איך אנחנו נערכים קדימה. אבל בהחלט אנחנו ננסה למצוא פתרונות, ואני מבטיחה לך דבר אחד, ככל שאני יושבת ראש הוועדה הזאת, זה לא ייקח שנה.

אתם יכולים לבקש שיקיימו את ההסכמים, את הסכם מרום-גדיש ואת הסכם הפר-קפיטה. שיחזירו את הקיצוצים.

הערה אחת למר ברקת מעיריית ירושלים, בקריטריונים של משרד החינוך מעבר לקריטריון המרחק יש גם קריטריון מיפוי. אנחנו נותנים זכאות להסעה. יש גם קריטריון שנקרא איזור רישום או איזור מיפוי. כדי שלא יתרשמו פה שבחירת הורים מחייבת, כל בחירת הורים את בית הספר מחייבת את הרשות המקומית להסעה. זה לא קיים. משרד החינוך יש לו שני קריטריונים בסיסיים, האחד זה מרחק והקריטריון השני זה איזור רישום. ועל זה אנחנו כן נותנים השתתפות.

או מיוחדות, כמו במקרה של מחוננים. או לחילופין כאלה שיש להם בעיות מסוג אחר.

הערה שניה, בדרך כלל יש גבייה מהורים בגין הסעות והיא בדרך כלל מתבצעת או כשהורים אינם זכאים להסעה על פי קריטריונים והרשות רוצה לתת להם שירותי הסעה ואז היא אומרת להם אתם רוצים שאני אארגן שירותי הסעה, למרות שאינכם זכאים אני אארגן את ההסעה, אתם תשתתפו בעלות. זו תופעה שדי רווחת ברשויות וכדאי פשוט להדגיש אותה.

היא לא חוקית.

היא חוקית.

אסור לגבות מהורים כסף.

אבל אם הורים רוצים מרצון שהרשות תארגן להם את ההסעה, אבל הם לא זכאים, כשהורה לא זכאי להסעה והרשות עושה לו שרות של רצון טוב ואומרת לו אני מוכנה להעמיד לך שירותי הסעה, אתה צריך תחבורה ציבורית.

הערה אחרונה, אני חושבת שמה שעושה עיריית ירושלים היא מפעילה מה שנקרא מסננת נוספת. חוץ מקריטריון מרחק ואיזור רישום יש לה מפתח סוציו-אקונומי. אנחנו יודעים שיש תלמידים זכאים בעיריית ירושלים שקריטריון מרחק וקריטריון של איזור רישום אבל הם לא עונים על קריטריון סוציו-אקונומי ולכן הם לא מקבלים הסעה.

מה שאני מבקשת ממך שתעזרי, תסייעי לשרת החינוך לנסח את המכתב שדבריך האחרונים יבואו לידי ביטוי. תודה רבה לכולם.



הישיבה ננעלה בשעה 15:10