כנסת פתוחה

ה' - ציוד אישי ממותג לתלמידים במערכת החינוך



2
ועדת החינוך והתרבות
24.8.2004
הכנסת השש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני
פרוטוקול מס' 304
מישיבת ועדת החינוך והתרבות
יום שלישי , ז' באלול התשס"ד (24.8.2004) שעה 13:45

ס ד ר ה י ו ם: ציוד אישי ממותג לתלמידים במערכת החינוך

חברי הוועדה: מלי פולישוק-בלוך – היו"ר
ענבל גבריאלי
מרינה סולודקין
יוסי שריד

עו"ד אביגדור דנן – לשכה משפטית משרד החינוך התרבות
והספורט
רון חן – סמנכ"ל לכלכלה מרכז השלטון המקומי

מירב ישראלי

יהודית גידלי

חבר המתרגמים בע"מ

אני רוצה לפתוח את הישיבה. בישיבה הקודמת, בעקבות דיווחים שהיו בתקשורת על רכישות היינו אומרים מוגזמות של ציוד לתלמיד, שהוא לא ממש חיוני אבל הוא מאוד מאוד פופולרי ו"איני", וגוזל, זאת המלה, מההורים מאות שקלים, אולי יותר. אנחנו מדברים על יומנים, אנחנו מדברים על ילקוטים, אנחנו מדברים על קלמרים, ובגדים ככל שאפשר סביב התלבושת הכאילו אחידה. זה נקרא אחידה אבל כל המסביב.

אני ביקשתי לזמן לישיבה, באופן לא מפתיע בחרו כולם לא להגיב. הרי זה פת לחמם ומזה הם מתפרנסים, הם מעדיפים להיות בבתי העסק ולמכור ולא להיות פה. אגב אין לי גם שום טענות אליהם, הרי הם עושים את עבודתם ואנחנו בעד שוק חופשי, ואנחנו לא רוצים למנוע מהם למכור. אבל השאלה היא כוועדת חינוך של הכנסת האם אנחנו יכולים לעשות מעשים, אתה כינית אותם בולשביקים פעם שעברה, כדי למנוע או כדי לשנות את רוע הגזירה. כי זו גזירה כבדה מאוד על ההורים, שחלקם לא יכולים לעמוד בתחנוני הילדים, חלקם כן, וזה גם מוביל לדברים שאני לא יודעת אם אלה הערכים שאנחנו רוצים להקנות לילדים שלנו, מעבר לעלות של הכספים. מה עוד שהתכנים, אם אנחנו לוקחים כדוגמא את היומנים שעל הפרק, התכנים שמפורסמים באותם יומנים הם רחוקים מלהיות חינוכיים. אז חשבתי דווקא להביא את זה כשהצוות המתוגבר של משרד החינוך היה פה, לצערי הרב, כפי שאמרתי בלהט ההחלטות זה נשכח ממני, ואני בכל זאת רוצה שאנחנו נייחד פה את הדיון לנושא הזה ואולי נאמר אמירה משלנו, עם פניה למשרד החינוך כדי לטפל בנושא בצורה יותר שורשית.

לי אין בעיה להעלות באופן מאוד ברור ומפורש את ההצעה הבולשביקית, אני מצפה ממשרד החינוך שיאסור על כניסתם של המוצרים המותגיים לבתי הספר, משום שאני חושב שכמו בעניינים אחרים לא נשמרה כאן מידה אלמנטרית של מידתיות. המוצרים המותגיים האלה, שאין להם שום ערך מוסף מבחינת החינוך,

אתה יכול לתת דוגמאות שאתה ראית?

בודאי. תלמיד צריך תיק. אז במקום שיקנו לו תיק במאה שקל על התיק הזה מופיעה תמונה של כוכבנית או תמונה של כוכבן ובאותו רגע הוא כבר לא מאה שקל אלא הוא מאתיים חמישים שקל. אין שום סיבה בעולם שאנחנו נשתף פעולה, בעיקר שאנחנו הרי כל הזמן רק דנים באיך אנחנו מקלים על ההורים, עכשיו להורים יש בעיה, כמובן שמי שיכול לומר שמע, מה אתה מתערב, ההורים יכולים להגיד לא. לא תמיד ההורים יכולים להגיד לא משום שיש תחרות נוראה בתוך בית הספר וילדים מרגישים את עצמם כאילו בעמדת נחיתות כאשר הם לא באים, אני לא רוצה להזכיר שמות, עם תמונה של פלונית או של אלמוני על התיק.

עכשיו לו מישהו מאתנו היה חושב שיש בזה איזו שהיא רבותא, איזה שהוא מותר, בסדר, אז יש מותר, אז משלמים בשביל המותר. היושבת ראש הזכירה, ובצדק, שלא רק שאין מותר אלא לעתים קרובות שמעתי באחד מאמצעי התקשורת, למשל יומנים, אז ביומן אחד, אני לא ידוע בתור הפוריטן הכי פיוריסט בעולם, אם אפשר להגדיר את זה באופן כל כך כושל כפי שאני עושה, אבל אני חושב שאם נניח ביומן אחד לילדים ולילדות, ככה הבנתי, בני שש עשרה, לצורך העניין אגב מבחינת הוולגריות זה יכול להיות גם לילדים וילדות בני חמישים, אין שום בעיה, יש שם הנחיות ברורות, זה מן קמה-סוטרא מודרני כזה, תנוחות המין הרצויות. ובשביל זה צריכים לשלם פי שלושה או פי ארבעה כסף. אני חושב שזה לא נכון. מי שרוצה אחר כך להתפנות להנחיות האלה ימצא את זה במקום אחר. ואין קושי כנראה היום.

לכן לו אני תחת שרת החינוך, מכל נקודת ראות, וכדי להתייצב לימינם של ההורים בצר להם, הייתי אומר רבותיי, המוצרים האלה לא בבית ספרנו. תיק זה תיק, יומן זה יומן, הכל בסדר, לא נפלה שערה משערות ראשו של הילד ארצה וגם ההורים יצליחו לשמור קצת על שיער. ולי קל לומר את זה כי לי כבר אין. זו גישתי, וזה שפגיעה בחופש העיסוק, שייצרו תיקים, שייצרו יומנים ראויים לשמם. אגב אם מישהו רוצה לייצר גם יומן שיש בו איזה שהוא ערך מוסף מנקודת ראותו של משרד החינוך או מנקודת ראותם של אנשים בני תרבות, בסדר גמור, שייצר. אבל לא עם התוכן הזה.

אני חושבת שבדוגמאות שנתן עכשיו ח"כ שריד אני חושבת שצריך להפריד בין שני דברים. הדוגמא של היומן עם התכנים הפסולים לילדים בגילאים מסויימים, זה באמת הדוגמא שנתת לתוכן של תנוחות מין, ואני מניחה שיש שם עוד דברים שאנחנו רואים אותם כפסולים בתור תכנים שאמורים להיכלל כיומן לתלמיד.

אבל בנושא של המותגים, אז נכון, אנחנו לא מגבילים את חופש העיסוק, ולמשל בתיקים, מה לא בסדר בזה שעל תיק מסויים יש תמונה כזו או אחרת,

מאוד בסדר, רק צריך לשלם על זה פי שלושה או פי ארבעה.

אבל את אותו דבר אנחנו יכולים לומר לגבי הביגוד שהתלמידים מגיעים אתו לבית הספר. וגם במקרה שבתי הספר יחילו חובת תלבושת אחידה,

נכון, אני בעד תלבושת אחידה.

בודאי, גם אני בעד תלבושת אחידה, אבל זה לא יפתור את הבעיה, כי יש את המכנסיים ויש את הנעליים. אז כמו שאנחנו באים ואוסרים, במרכאות או לא במרכאות, על תלמידים להגיע לבית הספר עם תיק עם תמונה של ספיידרמן או של אחד מהאלילים או הכוכבים שמעריצים בני הנוער, אותו דבר אנחנו יכולים לומר על נעליים או על מכנסיים. אני חושבת שכאן אנחנו לא נצליח לעשות את זה בצורה שתשיג את המטרה מבלי שייטענו כלפינו טענות, שאני חייבת לומר שחלקן יהיו מוצדקות. ואני חושבת שצריך להבחין בין שני המקרים.

אני חושבת שמילת המפתח היא מידתיות.

ברגע שמתחילים להבחין אז נגמר העניין. תיק צריך להיות תיק, וצריך לשלם בעבורו כמו בעד תיק,

תיק ח"כ שריד לא הופך ללא תיק משום שיש עליו תמונה של ספיידרמן,

אבל צריך לשלם פי שלושה או פי ארבעה.

אבל זה כבר חשבון של ההורים.

לא, זה לא חשבון של ההורים.

אני אומר לך במה זה חשבון של ההורים, הורה יכול לקנות תיק שהוא אורטופדי, של חברה שמתחייבת לבריאות הגב של התלמיד,

אורטופדי זה בסדר,

יש לי הצעה קונסטרוקטיבית לפתרון חלקי של הבעיה. מפני שאי אפשר לאסור על הורה לקנות תיק שיש עליו ספיידרמן, זה גם לא פוגע באוירת בית הספר. אבל יש בתי ספר שבמסגרת אותה רכישת ציוד קונים את הערכות מלאות. אני מציע שמשרד יבקש את זה, כמו במפעל השבת ספרים שעושה החברה למשק וכלכלה במשרד החינוך, תעשה החברה למשק וכלכלה מכרז, שיאשר אותו שר הפנים, לערכת כניסה לבית ספר, כולל תלבושת אחידה, שלכל בית ספר יודפס הלוגו שלו. זה יהיה במחיר חצי ממה שקונים בחנות גם ללא לוגו של ספיידרמן, ואני מבטיח לכם, ככה היה עם השאלת ספרים וככה היה עם כל ציוד שהועבר לבתי הספר על ידי המכרזים האלה. כי אנחנו יודעים מה זה לקנות מאה אלף תיקים לעומת תיק אחד. המחיר יורד לחצי. לקנות שני מליון מחברות לעומת שילד קונה חמש מחברות.

הוא רוצה לחסוך כסף,

כן, אבל הוא רוצה גם להחליט עבורם והוא רוצה את האחידות הזו, שנכון שהיא תפתור לנו בעיות חברתיות בתוך בתי הספר מול התלמידים,

זה לא חשוב?

זה חשוב מאוד, אבל תביני את המחיר, תביני את הטענות שמנגד. דיברת על מידתיות, זה חורג מהמידתיות.

אבל אני מציעה, יש כאן הצעה אחרת, אני מציעה הצעה משולבת, יעשו מכרז, כפי שאני אומרת שצריכה להיות לגבי תשלומי הורים ליבה ערכית משלימה מבחינת התרבות וכל היתר ומשרד החינוך צריך להחליט כמה הצגות, כמה מחול וכו', יחליט משרד החינוך או ועד ההורים מה הציוד הבסיסי שתלמיד צריך, יעשו על זה מכרז. הם יכולים לעשות מכרז, מישהו אחר יכול לעשות מכרז, ההורים יעשו מכרז, אני לא קובעת כרגע מי יעשה את המכרז, יכולות להיות שלוש חברות כאלה. לא מחייבים את ההורה, מביאים הצעה. עכשיו אם יש הצעה של ערכת תלמיד כזאת, שהיא בכמה אחוזים, וזה יהיה בכמה עשרות אחוזים, יותר נמוכה מההצעה הזאת, יבוא הורה ואו שיקבל את זה או שלא. לא נחייב, אבל לפחות נציע.

אבל מקודם ח"כ שריד אמר דבר נכון, שההורים לא עומדים בפני הלחץ של התלמידים.

זו לא ההצעה שלי.

לא, ההצעה שלך בולשביקית מוחלטת, כפי שאמרנו שנות הששים במוסקווה. אנחנו לא מדברים על זה, כי אנחנו בכל זאת בשנות האלפיים.

אני רוצה לסכם ולומר, אני חושבת שזו כן הצעה, ואני מבקשת ממך יהודית, אנחנו נציע את זה כהצעה לבדיקה בשלב הזה, של משרד החינוך והשלטון המקומי, אם אתה רוצה להיות שותף לזה, להציע הצעה כזאת למכרז לצמצום העלויות של רכישת ציוד, לא לחייב אבל להציע הצעת רשות שתהיה מקבילה לכל מה שיש בשוק. ואנחנו לא בעד לסגור את החנויות ולעשות כאן משק אחיד בנוסח מאו-צה-טונג. ממש לא. אני לא רוצה לראות את כל התלמידים שלנו הולכים עם חולצות חומות עם תיק כזה של פועל של שנות הששים ברוסיה. באמת שלא. אבל מפה, מהקיצוניות הזאת, ועד הקיצוניות השניה של יומנים שלא מן הראוי שהם יהיו על השולחן של התלמידים, המרחק הוא, יש משהו באמצע.

ודבר נוסף, אני קוראת למשרד החינוך להנחות את המורים בבתי הספר להקדיש שעה, שעת חינוך לנושאים האלה, להעלות את הנושא על סדר היום, אני לא אומרת להוקיע חלילה את כל הסדרות האלה, כי הילדים ניזונים מזה, אני רק אומרת שהמורים עצמם בכתות צריכים להעלות את הנושא לדיון, האם זה ראוי, האם זה לא ראוי. כל האובססיביות סביב הכוכבים והמותגים למיניהם, ולדבר עם התלמידים על זה. להסביר להם שיש אלטרנטיבה, ולהסביר גם למי שלא אוהבים את הנושאים האלה שהם לא לבד בעניין הזה. בצורה חינוכית. אני חושבת שדברים כאלה, עושים את זה בדרך חינוכית, הקניית ערכים, ולא על ידי צוים. לא כל דבר באים בצו.

אני לא חושב, אני לא זוכר את השם כרגע, כנראה ילדה מאוד מאוד נחמדה, אין לי שום טענות נגדה, חס ושלום, אני חושב שאם אנחנו לא חושבים שאנחנו צריכים לגלות עמדה בעניין הזה כאשר זה עולה ארבע מאות אחוז יותר להורה, אני חושב שאנחנו מועלים בתפקידנו.

העמדה בוטאה פה אני חושבת על ידי כל חברי הכנסת.

זה שהכלים השונים מזינים אחד את השני במכנה המשותף הכי נמוך, הטלויזיה מזינה את היצרנים והיצרנים מזינים את הטלויזיה.

אנחנו צריכים להיאבק בדברים האלה בדרך חינוכית ולא על ידי צו מחייב. אין מה לעשות, אנחנו במאה העשרים ואחת.

הישיבה ננעלה בשעה 14:00