א' - היערכות לפתיחת שנת הלימודים תשס"ה – מחסור בכיתות לימוד

2
ועדת החינוך והתרבות
24.8.2004
הכנסת השש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני
פרוטוקול מס' 300
מישיבת ועדת החינוך והתרבות
יום שלישי, ז' באלול התשס"ד ( 24.8.2004) שעה 09:00

ס ד ר ה י ו ם: היערכות לפתיחת שנת הלימודים תשס"ה – מחסור בכיתות לימוד
במגזרים השונים, הצ"ל של ח"כ זחאלקה ו"דיון מהיר" של ח"כ ברכה: אבטחה

חברי הוועדה: מלי פולישוק-בלוך – היו"ר
אורי אריאל
טלב אלסאנע
מוחמד ברכה
משה גפני
מגלי והבה
ג'מאל זחאלקה
איתן כבל
משולם נהרי
מרינה סולודקין
גילה פינקלשטיין
יוסי שריד

שרת החינוך התרבות והספורט לימור לבנת
רונית תירוש – מנכ"לית משרד החינוך התרבות והספורט
שמחה שניאור – סמנכ"ל ומנהל מינהל הפיתוח, משרד החינוך
התרבות והספורט
אברהם צדקה – מנהל אגף בטיחות, בטחון ושעת חירום
ציון שבת – ראש אגף בכיר משרד החינוך
דורית מורג – יועצת משפטית משרד החינוך
ד"ר יוסי לוי – יועץ ועדת החינוך והתרבות
ארז פרנקל – יו"ר ארגון הורים ארצי
אתי בנימין – יו"ר ארגון הורים י-ם ונציגת הארצי
אבי גור – ארגון הורים ארצי – בריאות
אמל זאדה – רכזת סינגור מרכז מוסאוא לזכויות האזרחים
הערבים
ד"ר גדעון גל-דרור – יועץ ועדת החינוך והתרבות בכנסת
קוסובר משה – יו"ר התאגדות המנהלים העל יסודיים ארגון
המורים
ברכה מציאל – יו"ר המחלקה הפרופסיולית ארגון המורים
רן ארז – יו"ר הנהלת ארגון המורים העל יסודיים
סנ"צ חזי שוורצמן – ראש מדור מחקר אגף התנועה משטרת
ישראל
אדי הרשקוביץ – סמנכ"ל ומנהל המינהל לכלכלה ותקציבים משרד
החינוך
שולה מור – מנהלת תחום רשויות מקומיות במשרד החינוך
יעקב אגמון – סמנכ"ל מרכז השלטון המקומי
דיעי גד – מ"מ מזכ"ל הסתדרות המורים
יוסי וסרמן – מזכ"ל הסתדרות המורים
ישראל נדיבי – סמנכ"ל מרכז מועצות איזוריות
אבי קמינסקי
נבי אבו סאלח – ועדת המעקב לענייני החינוך הערבי

יהודית גידלי

חבר המתרגמים בע"מ

בוקר טוב לכל הנוכחים. אנחנו מתחילים יום עמוס וגדוש, חמש ישיבות לפנינו. אני מניחה שחלק מהנוכחים יתחלפו במשך היום אבל אנחנו חייבים, רובנו נהיה כאן כל היום, עד אחר הצהריים, עם נושאים שונים, מגוונים, שכולם קשורים לפתיחת שנת הלימודים ולכן דחיפותם. אני מאוד מבקשת מכל הנוכחים להתחשב בעומס, לדבר בקיצור, בחלק מהנושאים לא יהיה דיון, או מי שלא הספיק בפעם שעברה ידבר, יש כמה גורמים כאלה, ואני מתנצלת מראש בפני מי שלא יוכל לדבר בהרחבה, או בכלל, בישיבה הזאת. אנחנו חייבים להגיע להחלטות בחלק מהנושאים, לקיים הצבעות, ולכן הזמן קצר והמלאכה מרובה.

לפני שניכנס לגופם של נושאים אני מבקשת לומר מספר משפטים. אמש הובא לקבורת עולמים הסופר חבר הכנסת לשעבר משה שמיר, ואני מבקשת לומר מספר דברים לזכרו. אנחנו כאן בוועדת החינוך והתרבות של הכנסת. משה שמיר לא רק שהיה חבר כנסת, הוא היה כידוע סופר, סופר ידוע, סופר טוב, מעולה, מקורי, פורץ דרך, ואם אפשר לומר חוקר נפש הישראלי לדורותיו. אומרים עליו שהוא זה שברא בספריו את המושג "צבר", הצבר הישראלי, ומכל ספריו בודאי קרנה אהבתו למולדת. מה שלצערי הרב חסר רבות במקומותינו, גם במערכת החינוך. ספרו "הוא הלך בשדות" היה לבני דורי, אני מאמינה שלא רק לבני דורי, ספר חובה, מתוך רצון, שגיבוריו היוו דמויות מופת ועיצבו במידה לא מבוטלת את היותנו ישראלים כאן במדינת ישראל. כך גם ספריו "מלך בשר ודם", ספריו האחרים, ובמיוחד ספרו האחרון "יאיר", שפירוט עליו שמעתי בהתרגשות רבה הבוקר ברדיו, מצד יאיר.

בצעירותו למד משה שמיר את אהבת המולדת בקן השומר הצעיר דווקא, אולם עם בגרותו הוא שינה את השקפתו הפוליטית מקצה לקצה וכיהן כאמור כחבר כנסת מטעם הליכוד. ללא קשר לדיעותיו הפוליטיות אני מצטערת שאין בינינו היום בכנסת אנשים בשיעור קומתו, סופרים, אנשי רוח, גם כאן בכנסת ישראל. יש, אבל לא מספיק. זוהי פרידה נוספת מדור המייסדים, דור תש"ח, דור מייסדי המדינה, ואנחנו כאן בכנסת, בוועדת החינוך במיוחד, נמשיך לקדם ולטפח את הספרות העברית, גם לזכרו של הסופר משה שמיר. יהי זכרו ברוך.

מדבר לדבר, כשהמכנה המשותף שלהם הוא מצויינות, אני רוצה לשלוח מכאן, מוועדת החינוך והספורט של הכנסת ברכות וכל לחי והצלחה לאילו המצטיינים בינינו שעושים הרבה מאמצים עכשיו באתונה החמה, תרתי משמע, באולימפיאדה. אנחנו מאחלים לכם הצלחה ואנחנו מקוים שיתגשמו חלומותיכם, גם חלומנו, ותבואו מנצחים הביתה. אנחנו כאן בכנסת נקבל את המשתתפים מטעמנו הישראלים באולימפיאדה באתונה, נעשה לכם קבלת פנים חמה, מה שלא תביאו הביתה. אנחנו אתכם, ושיהיה בהצלחה.

ומכאן לחולין. עלינו להיערך לפתיחת שנת הלימודים. הישיבה עכשיו הראשונה תעסוק בהיערכות המערכת לפתיחת שנת הלימודים. אנחנו מדברים על בינוי, על בטחון, על בטיחות, על כוח ההוראה, על הדברים שבונים מערכת חינוך. אנחנו נשמע סקירה משרת החינוך והמנכ"לית כמובן והגורמים המקצועיים האחרים, כפי שאת תחליטי, ונשמע התייחסות של חברי הכנסת.

אני רוצה לומר לכם, הדברים קשורים אחד לשני, בבואי הנה שמעתי את אדון אבואב מוועדת החינוך של השלטון המקומי, ואני לא יודעת מאיזו מפלגה הוא אבל אני יודעת שהוא לא משינוי. והוא דיבר קשות על החלטה שהיתה אתמול בוועדת הכספים של הכנסת שעל פיה הועברו כספים רבים, כמה עשרות מליוני שקלים, למערכת החינוך של החינוך החרדי. אני לא רוצה להפוך את הישיבה הזאת לדיון על הנושא הזה. אני נתבקשתי על ידי חבר הכנסת שריד לשאול שאילתא בנושא הזה, ואני כבר נותנת לך. אני חושבת שאנחנו כן צריכים לדון על התקציבים השונים לפי התחומים השונים, ואנחנו אני מבטיחה לכם שנקיים דיון על זה. זה לא יהיה דווקא עכשיו. אני גם חושבת שההחלטה אתמול מוכיחה שוב ושוב שתקציבים בנושאי חינוך צריכים להיות בוועדה משותפת של ועדת החינוך וועדת הכספים ולא מנותק מוועדת החינוך, כי יש קשר, מה לעשות, לוועדת החינוך גם לענייני תקציבים, ואני אפנה ברשות חבריי לוועדה ליושב ראש ועדת הכספים, כדי שדיוני התקציב בנושא החינוך יהיו משותפים, ועדה משותפת כפי שנהוג במקרים מסויימים בכנסת זו. יוסי, בבקשה.

אני דווקא, הכל ברוח טובה, יכול לנחש למה גבירתי היושבת ראש לא מעוניינת לדון במיוחד בנושא הזה, אבל זה לא נושא של מה בכך. שמענו אתמול, קראנו היום, שמדובר במאתיים עשרים מליון שקל. אתמול כבר אושרו מאה שלושים, אני מכיר מפלגה דרך אגב שנציגיה בממשלה התפטרו על סכומים הרבה יותר קטנים. מאתיים עשרים מליון שקל, אם היקב נפתח או הגורן נפתח אין לי בעיה עם זה. הבעיה היא רק שאנחנו שומעים שזה בא מתקציב החינוך הממלכתי, וגרוע מזה, מתקציב החינוך המיוחד. אז גבירתי היושבת ראש לא יכולה לומר אנחנו לא רוצים לדון בזה, כי רק לפני כמה ימים התבשרנו על שבעים מליון ₪, סכום עתק, שבגללו או בזכותו פותחים את שנת הלימודים. והנה פה, כהרף עין, מדובר על מאתיים עשרים, פי שלושה מהסכום העצום שניתן לכל הרשויות המקומיות מסוף הארץ ועד סופה.

לכן אני לא חושב שזה נכון לומר שאנחנו לא רוצים לדון בזה היום. אנחנו בהחלט מבקשים לדעת איך זה פתאום קרה שמאתיים עשרים מליון שקל נמצאים כך בהינף קולמוס של ועדת הכספים של הכנסת, ומאיזה מקורות הכספים האלה באים. נושא שאין יותר חשוב ממנו הבוקר.

תודה רבה. אני רק רוצה, לפני שהשרה תשיב, אני רוצה לומר משהו ליוסי שריד ולכל הצופים. אין דבר שאני רוצה יותר מאשר לדון בנושא הזה. ואין דבר שיעשה לי טוב פוליטית מאשר לדון בנושא הזה, גם כלפי הציבור שלנו, קהל הבוחרים, ובמיוחד כלפי הציבור שלי בתוך המפלגה. אני מודעת לזה, אני יודעת את זה, אני יכולתי להשתמש בשיטות של הרבה מאוד פוליטיקאים להפוך את הישיבה הזאת לישיבה של התנצחות מול משרד החינוך, מול שרת החינוך, מול משרד האוצר. אני תאמין לי מתאפקת מאוד לא לעשות את זה, ואני לא אעשה את זה,

למה זה התנצחות, זה מאתיים עשרים מליון שקל.

אם תשמע את התשובות, הן לחלוטין לא מספקות אותי גם, לפחות חלק מהן, מה ששמעתי מיושב ראש ועדת הכספים לפני שעה. אני מאוד מקווה שהשרה תיתן לנו תשובות יותר מספקות. אבל אני רוצה לומר לך שיש תשובות מדוייקות יותר ויש תשובות שהן כלליות יותר ולא מספקות. אני מודיעה לך שאנחנו נקיים דיון, ומייד עם החזרה מהפגרה, משום שתמו לנו מכסת הישיבות שאני יכולה לקיים בזמן הפגרה, הקציבו לנו רק תשע ישיבות ומיצינו אותן. אנחנו נקיים מייד כשאנחנו חוזרים לעבודה הסדירה ישיבה הנושא הזה. ולקראת התקציב של 2005, אני חושבת שעכשיו כל טחינת מים תהיה מיותרת, אבל זכותנו לקבל,

מאתיים עשרים מליון שקל זה טחינת מים?

זה בדיוק ההבדל בינך לביני, ההבדל בינינו שברגע שאתה עברת לאופוזיציה גם שכחת מהי אחריות לאומית ואני לא.

אני התפטרתי מהממשלה בגלל שליש מהסכום הזה כי זה היה כסף מלוכלך. אז יש לי מלוא הזכות המוסרית לדבר על זה.

אם אתה רוצה להרוס את הישיבה אתה מוזמן לעשות את זה.

אני לא רוצה להרוס את הישיבה, אני רוצה שהישיבה תהיה לה תוכן ומשמעות.

אני מבקשת משרת החינוך תשובות. אם התשובות תספקנה אותך ואת שני חברי הכנסת מהאופוזיציה בבקשה. ואותי גם. אם לא יספקו אנחנו נבקש הסברים ואולי גם לא נאשר תקציבים אם הדברים באמת שערורייתיים כפי שאתה מתאר. ומההסברים שאני קיבלתי עולה שמה שאתה אומר זה יותר פופוליסטי ופופולרי מאשר אמיתי. אבל נשמע את השרה.

תודה רבה ליו"ר הוועדה. לפני שאני אסביר, ואני אצטער עוד שניה לקלקל קצת את החגיגה ואת הציניות, לפני שאני אסביר את העניין של התקציב עוד שניה אחת אני רק רוצה לומר שאני תומכת לחלוטין בעמדתך שתקציב החינוך צריך להיות נדון ומוחלט בוועדה משותפת בוועדת הכספים וועדת החינוך וככל שזה יהיה תלוי בי אני אשמח לתת לזה עידוד. זו שאלה של הכנסת בעיקרה, לא של הממשלה, אבל אני חושבת שההערה הזאת מאוד נכונה.

עכשיו אני רוצה להתייחס לאותם דברים שפורסמו אתמול ובעיקר הבוקר בהרחבה רבה, ואני רוצה רגע להתייחס באמת לפרטים שלהם. ח"כ הירשזון יו"ר ועדת הכספים התראיין הבוקר, גם אני שמעתי אותו, גם יו"ר הוועדה, ונדמה לי שהוא לא ידע בדיוק את הפרטים על בוריים, אני רוצה פשוט לחדד אותם. ראשית מדובר כאן בשלושה סוגים, או בשלושה נושאים שכל אחד מהם עומד בפני עצמו. אחד זה החינוך העצמאי, השני זה מעין החינוך התורני והשלישי משרד הדתות, אותן ישיבות גבוהות ואברכים שעברו לא מכבר למשרד החינוך ממשרד הדתות, לא היו במשרד החינוך קודם, עברו ממש לפני חודשים ספורים.

קודם כל נתחיל מהחינוך העצמאי. בהעברה התקציבית שבוצעה אתמול בוועדת הכספים הועברו חמישים וששה מליון שקל לחינוך העצמאי. מתוך חמשים ושישה המליונים האלה ארבעים וארבעה באים למעשה כהתאמת תקציב לרזרבה, מתוך רזרבה לשכר, שלמעשה נמצא בתוך סעיף תקציבי 2609 שנקרא שירותי עזר במערכת החינוך, שהסעיף הראשון בו הוא רזרבה לשכר. מה לעשות שכאשר יש רזרבה לשכר בתוך ספר התקציב, ואכן נמצא פה נציג האוצר הוא יוכל להסביר את זה אני מניחה אפילו טוב ממני, אני מציעה רק להתייחס לכך שבניגוד למה שנכתב היום, שכאילו זה נלקח משירותי עזר במערכת החינוך ומישהו יכול לחשוב שזה בא משירותים לתלמידים התשובה היא לא, זה הסעיף התקציבי, רזרבה לשכר, מתוכו נלקח מחצית מהסכום אגב שכתוב כאן, והוא נלקח לשכר, לחינוך העצמאי, כדין, על פי מה שמגיע להם.

יתרת הסכום של החמישים וששה מליון שקל כאמור ניתנה לחינוך המיוחד. כן, מתוך תקציב החינוך המיוחד. וזה נכתב גם כן בכל כלי התקשורת. כאילו לקחו לחינוך המיוחד והעבירו לחרדים. סליחה, לקחו מהחינוך המיוחד, מאותו סעיף תקציבי, והעבירו לחינוך המיוחד אצל החרדים. לא העבירו את זה למקום אחר. זה כסף שמגיע בדין, גם החרדים הם אזרחי ישראל, תלמידי בתי ספר, ולכן זה הועבר להם, באופן הפשוט ביותר.

אני רוצה להתייחס עוד מעבר לזה לנושא מעין החינוך התורני. למעין החינוך התורני הועברו מליון וחצי שקל לחינוך המיוחד, שוב, מתוך תקציב החינוך המיוחד, מה שהיה מיועד להם, ויש עוד שבעה מליון שקלים שכנראה האוצר העביר במסגרת הסכמי הבראה אבל את זה טוב ממני יציג האוצר, אני לא יודעת את הסכום הזה להסביר.

מעבר לזה ממשרד הדתות, אני באמת מצטערת לקלקל את הציניות, מעבר לזה בעניין משרד הדתות אמרתי עבר אלינו הנושא הזה רק לפני חודשים אחדים. מתוך זה עשרים ושמונה מליון שקל עברו מרזרבה למוסדות ציבור, אני חייבת להודות שבנושא משרד הדתות והתקציב שעבר אלינו ממשרד הדתות אני לא בקיאה, אבל זה חלק מתוך מאה עשרים מליון השקלים שפורסמו הבוקר, לכן אני מתייחסת לזה, לא עברו מאתיים עשרים מליון שקל, היו כותרות בעתון, אין לי מושג מה טיבן ומה מקורן, מדובר על מאה ומשהו מליון שקלים, שעברו כפי שציינתי כאן כרגע. אמרתי, בנושא משרד הדתות יש כאן נושא של שנים עשר וחצי מליון שקל פלוס עשרים ושמונה מליון שקל, זו העברה של האוצר, אני מציעה שנבקש מנציג האוצר להציג אותה כי אני פחות בקיאה בזה, גם המשרד פחות בקיא בזה. כאן זה עדיין משרד האוצר הוא זה שמנווט את זה בתוך תקציבי משרד החינוך, מתוך אותה העברה שנעשתה אלינו לפני ארבעה חמישה חודשים.

עד כאן הדברים. אני חושבת שאפשר לסכם את זה ולומר, כי אני לא רוצה מעבר, על פי החלטתך, בצדק אני חושבת, אפשר לייחד לזה ישיבה מיוחדת, אני לא הייתי רוצה שאנחנו נבזבז באמת את הישיבה הזאת, לקראת פתיחת שנת לימודים, אבל אפשר בהחלט לקיים ישיבה נפרדת. מכל מקום מתברר שההר הוליד עכבר, ומתוך הסכומים הללו,

התשובות גבירתי היושבת ראש הן תשובות, לשרה אין מושג על מה מדובר, עם כל הכבוד לציניות, התשובות הן ציניות מאוד. איזה תשובות אלה בכלל.

התשובות שלי מתייחסות באופן מדוייק, אני מזמינה את ח"כ שריד להתבונן בספר התקציב על פירוט תקציביו, אני מקווה שהוא יודע לקרוא את זה כהלכה.

גבירתי, את אומרת שאת לא יודעת, שהאוצר יודע. אז למה התשובות, אז למה את נותנת את התשובות.

אני התייחסתי כשאמרתי שאינני בקיאה במספרים, אינני בקיאה בכל מה שנוגע למשרד הדתות. אני בקיאה היטב במה שנוגע למשרד החינוך, אמרתי שאינני בקיאה במה שנוגע לסכומים שהועברו למשרד הדתות. אני אומרת את זה כאן ביושר, אלה סכומים שעברו, לא לוקחים שום דבר. בכל מקום, במה שנוגע למשרד החינוך, אמרתי, יש פה רזרבות לשכר, מתוך החינוך המיוחד אכן עברו לחינוך המיוחד של החינוך העצמאי ושל מעין החינוך התורני, ונדמה לי שכן היתר זה באמת קול צעקה אופוזיציונית קצת פתטית.

את אומרת שאת לא יודעת מה קורה אצלך במשרדך. אז ציניות ופתטיות, את צינית ואת פתטית. תשובות כאלה הן תשובות ציניות. צריך לתת פירוט מדוייק על מה ועל מי הכסף הזה. לא נתת שום דבר, אמרת שאת לא בקיאה בזה.

רק במשרד הדתות.

אבל אין משרד הדתות, משרד הדתות כבר איננו.

בנושאי משרד החינוך נתתי לגביהם פירוט מדוייק, אולי לא שמעתי אותו, אני מוכנה לחזור על זה שוב.

אז למה לא נתת את זה בהתחלה, למה היו צריכים להעביר את זה בוועדת הכספים אתמול? למה זה לא בתקציב? בגלל זה שעכשיו יש משא ומתן קואליציוני? מה את חושבת שהציבור לא מקשר?

אני מוכרחה לספר לך שלפני מספר שבועות פנה אלי חבר הכנסת גפני במכתב וביקש ישיבה על כך שהמורים בחינוך החרדי אינם מתוקצבים בצורה שיוויונית למורים בחינוך החילוני. אני כנציגת שינוי וגם נציגינו אתמול בוועדת הכספים התנגדו להעברת הכספים, ואנחנו חושבים שהחינוך צריך להיות שיוויוני ולא מועדף לסקטור כזה או אחר. לא לרעה ולא לטובה. כפי שאני הבנתי גם מחבר הכנסת גפני, גם מיו"ר ועדת הכספים, גם מדברי השרה, גם משיחות שהיו לי עם נציגי האוצר, היתה כאן חלוקה לא שיוויונית מבחינת שכר. ושכר מגיע לכולם במדינת ישראל באופן שיוויוני ולא מופלה לרעה. זה הסכום העיקרי של העברות הכספים. שאר העברות הכספים אני גם מתנגדת אליהם. אבל זה לא הדיון של הישיבה. ויש הרבה מאוד דברים שאני מתנגדת אליהם בתקציב המדינה. וגם במשרד החינוך. אבל הם לא הנושא על הפרק היום, מה לעשות. אז אני לא אביא את כל הנושאים שמרגיזים אותי או אותך, ח"כ שריד, כי יש לנו הרבה מאוד נושאים אחרים לדון בהם.

ואני אשמח לקיים דיון ואנחנו נקיים ידון וכבר קבעתי שנקיים דיון על המגזר החרדי, משום שלפי העיתונות לפחות, בעיתון הארץ, לפני מספר ימים, היתה כתבה שדיברה על כך שהחינוך החרדי במדינת ישראל מתוקצב פי שלושה מאשר התלמיד החילוני. ועל כך אנחנו נקיים דיון בנפרד במסגרת הדיונים שנקיים על תקציב 2005. ואם נמצא שאכן יש כאן אפליה לכאן או לכאן אנחנו נדאג לתקן אותה. המטרה היא שכל ילד במדינת ישראל יקבל באופן שיוויוני את מה שהוא צריך לקבל. אנחנו צריכים לדאוג שכל אוכלוסיה וכל מיגזר יקבלו באופן שווה, כי כל תלמיד צריך להיות שווה. אגב זאת הסיבה שאמרנו שגם כל ילד צריך לקבל קצבת ילדים שווה. בדיוק מאותה סיבה. הילדים כולם שווים בעינינו. מה אחר כך עושים ההורים שלהם זה כבר סיפור אחר.

השגנו הרבה כסף, שני מיליארד שקל השגנו. משרד החינוך העביר העברה מקצועית על שכר מורים. אבל למה צריך ללכת רחוק, יוסי שריד היה שר החינוך, הוא העביר הרבה יותר כסף.

כן, ודאי, בדיוק מה שהגיע לכם.

נכון, והיום מעבירים לנו פחות.

מה שהגיע לכם קיבלתם עד הפרוטה האחרונה.

אני כל הזמן משבח את יוסי שריד כשר החינוך שאת המגזר החרדי הוא לא הפלה לרעה. היום מפלים לרעה. הפך להיות הסתה בתקשורת על שכר מורים. איזה קואליציה, להיפך, אני רוצה את הקואליציה אתו, אני רוצה את יוסי שריד, קיבלנו
הרבה יותר כסף. על מה מדובר, פשוט לא להאמין שאנחנו נמצאים במדינת ישראל. אני בא אתמול לוועדת כספים, אני רואה העברה מקצועית של משרד החינוך, לא ידעתי עליה מראש, לפי דעתי גם השרה לא ידעה, פתאום נהייתה הסתה.

ח"כ גפני, אני מבקשת ממך,

אני בדרך שמעתי את קול ישראל, חשבתי שאני מתפלץ. יושבים שם סדרה של דברים, ועוד שמואל אבואב ממרכז השלטון המקומי אומר שאנחנו מקבלים יום לימודים ארוך.

ובכן אנחנו סיימנו את הפרשה הזאת, כל אחד קיבל את האתנן הפוליטי שלו, מבחינה פוליטית תקשורתית כל אחד עשה את ההופעה שלו הנכבדה. יוסי שריד עשה את שלו, עכשיו אתה הוספת את שלך. אני רוצה ברשותכם לעבור לנושא הדיון היום כדי להתקדם. אני מבקשת, הדברים ברורים, אני אתן אחר כך גם לנציגים אחרים לדבר ואם נציג האוצר ירצה להוסיף משהו יוסיף. אני רוצה לעבור לסדר היום. אני ברשותך פתחתי ואמרתי, למרות שאני משינוי, דברים לא רחוקים ממה שאתה אמרת. סיפרתי על המכתב שהפניך אלי על אפליית שכר מורים, אמרתי נקיים ישיבה, הישיבה עכשיו מתייתרת בגלל שאתמול כנראה יישרו את הקו.

לא, עדיין לא.

בכל מקרה, חבר הכנסת גפני, יש טיעונים לכאן ולכאן,

אין טיעונים לכאן ולכאן, יש עובדות.

לא, יש עובדות לכאן ולכאן, ואדון אבואב שאותו ציטטתי בתחילת הישיבה, שגרם להתפלצותך הבוקר, לדבריך, אומר דברים אחרים. אתה תגיד מה אתה רוצה,

יושבת פה שרת החינוך והמנכ"לית, תשאלי אותה האם השלטון המקומי מעבר כסף לחינוך החרדי לשיפוצים, להסעות, לאיזה שהוא דבר. אחד. שהוא חייב. אז הוא בא ואומר אנחנו יום לימודים ארוך, יש צו של השרה על יום לימודים ארוך, אף יישוב חרדי לא נמצא שם. נמצאים יישובים ערבים ויהודים, אני אראה לך את הצו. אז אומר אבואב על יום לימודים ארוך,

ח"כ גפני, אני מבקשת ממך,

אנחנו נעשה קואליציה עם הערבים, נשאיר אתכם בחוץ.

ח"כ גפני, אני מבקשת ממך להפסיק, אנחנו חייבים לקיים דיון פה מסודר. אם המצלמות גורמות לכם להתנהג קצת אחרת אנחנו נוציא אותם. כי הדיון יהיה, ואם נצטרך לשבת כאן מעבר לחמש בגלל ההתלהמות הזאת אז אנחנו נשב יותר, אבל היום אנחנו נקבל החלטות. מי שיהיה מותש ראשון, וזה לא יהיה אני, יהיה מותש. אתם רוצים לעשות את זה בצעקות, בבקשה. תראו לכל עם ישראל איך מתנהלת ועדת חינוך במדינת ישראל. בצעקות, ברעש, אין בעיה. זה לא לטעמי, כל פעם שאתם תצעקו אני אעשה הפסקה ואנחנו נשב פה עד שתים עשרה בלילה. אין שום בעיה.

ובכן אנחנו רוצים לקיים דיון חינוכי, מתורבת גם, ולכן אנחנו נעביר לדיווח של מנכ"לית משרד החינוך על היערכות המשרד לפתיחת שנת הלימודים. רק הערה אחת נוספת, אני חושבת שטוב היה, להרגעת הרוחות, אם לא היו עושים את הדברים האלה בו בעת, מבחינה ציבורית אני חושבת. כי באמת מאוד קשה לבקש היום בתשלומי הורים שניים וחצי מיליארד שקל, לבקש תשלומי הורים, כאשר מעבירים לפחות כלפי הציבור, איך שזה מצטייר, בקלות כזו או אחרת תקציבים מפה ומפה, פתאום יש רזרבות בכל מיני סעפים באוצר, מסבירים לנו שלא מתוקצבים מלכתחילה כמו שצריך. אז אולי יש עוד רזרבות במשרד האוצר לטובת החינוך שאפשר להעביר למשל לתשלומי הורים, או למשל לבטיחות הכתות.

יש הרבה דברים שלא נעשים בסדר, אני מסכימה אתכם. רק אני רוצה לומר לכם, ובדיונים שהיו לי גם עם שרת החינוך אני אמרתי שזה אפילו נשמע לי מגוחך לדבר על היערכות מערכת החינוך שבוע לפני שנת הלימודים. זה כמעט מיותר, כמעט מגוחך, ולא ככה צריכים לעניות דעתי לעשות את הדברים. ולכן הישיבה שנותר ממנה כשעה וחצי אנחנו נשמע בעצם דיווח, ונביע את דעתנו על הדיווח. אם אנחנו רוצים לעשות שינוי מהותי, לכל המגזרים, לכל הילדים, האם יש מספיק כתות, האם יש כתות לימוד לפי שדרוש במערכת, האם יש באמת מורה או גננת לכל מוסד חינוכי לפי הצרכים של הילדים, של כל הילדים, והאם מערכת השעות המתוקצבות תואמת בכלל את תכנית הלימוד. כל השאלות הבסיסיות האלה שאנחנו צריכים לשאול בצורה יסודית, ערכית וממשית לא צריכים להישאל שבוע לפני, הם צריכים להישאל כשמכינים את תקציב החינוך במדינת ישראל.

ולכן עכשיו נשמע דיווח לאור השאלות ששאלתי, מה קורה במערכת החינוך נכון לשבוע הבא, ואני אומרת שוב, אנחנו באוקטובר מתחילים את הדיונים על התקציב. אני מאוד מקווה שזה יהיה בשיתוף פעולה עם ועדת הכספים, ככל האפשר נעשה את זה בשיתוף פעולה. אני בטוחה שנעשה את זה בשיתוף פעולה עם משרד החינוך. בבקשה לסקירתך.

בוקר טוב לכולם. אני רוצה דווקא לפתוח בברכות להסתדרות המורים ולארגון המורים העל יסודי על כך שמבעוד מועד מצאו את הדרך איך להתגבר על קשיים שהיו, והיו קשיים, ולהודיע על פתיחה מסודרת של שנת הלימודים. אתמול התבשרנו גם שהשלטון המקומי הצטרף להצהרה שתהיה פתיחה מסודרת של שנת הלימודים וגם אותם כמובן אנחנו מברכים, אם כי אי אלו איומים עדיין לא הוסרו סופית.

אני רוצה לציין שבמיפוי שעשינו לקראת פתיחת שנת הלימודים אני לא יכולה לומר שיש בעיות רציניות שלא ניתן להתמודד אתן, למעט העיר לוד, שיש בה בעיה מורכבת ממאוד, מכל מיני כיוונים, בכל מיני תחומים, ולא רק בחינוך, אני מעלה את זה כאן ואני חושבת שעל הנושא הזה אולי צריך דיון, אולי צריך שם טיפול בפני עצמו. אני רוצה לשבח דווקא את הפעילות של כלל משרדי הממשלה, בראשותו של ראש הממשלה, שמדי חודש התכנסנו, מה שלא עשינו לגבי אף יישוב במדינה, ונתנו יותר ממה שהיינו אמורים לתת, משום שהרשות עצמה לא הצליחה להתגבר על קשיים. לצערי הגיעו המצבים לכך שהכספים שמשרדי הממשלה העבירו לרשות נלקחו על ידי נושים. ואז הפסקנו להעביר את התקציבים משום שהם לא הגיעו לייעודם. לכן אני מציעה שאולי יתקיים דיון לגביהם. פרט לעיר לוד כלל המקומות מסודרים, אם כי יש בעיות נקודתיות שאנחנו עדיין מטפלים בהם.

כבוד יו"ר ועדת החינוך והתרבות של הכנסת ביקשה שאנחנו נתמקד בדיון היום בשלושה תחומים בלבד. האחד זה בינוי ופיתוח, השני זה נושא של אבטחה ובטיחות, בטחון התלמידים, והנושא השלישי נושא של כוח אדם, אני מעריכה שכיוונת לכך שהשעות שמצויות במערכת ומשרות מורים מול צרכי הלמידה וכו'.

אני אתחיל ברשותכם בנושא הבינוי ואם יידרש שמחה שניאור נמצא פה, הסמנכ"ל שאחראי על פיתוח במשרד והוא יוכל לתת פרטים נוספים. אנחנו נמצאים לקראת פתיחת שנת הלימודים תשס"ה, כאשר אנחנו מסיימים בנייתם של אלף שש מאות עשרים ושלוש כתות. זה לא סך הכתות שהיינו צריכים, היינו צריכים יותר כתות, הקצב הואט כתוצאה מהחלטות שהתקבלו בשנה האחרונה וביניהן החלטה אחת בעייתית מאוד לביטול בניית כתות בשיטת EFI, אלף כתות היו צריכות להיבנות במסגרת השיטה הזאת והן לא נבנו, ולכן אנחנו נכנסנו למהלך מואץ ככל שיכולנו בחלוקה בינינו לבין מפעל הפיס, כאשר אנחנו, משרד החינוך בנה חמש מאות עשרים ושלוש כתות ומפעל הפיס אלף ומאה כתות. אני מדברת על השנה האחרונה לקראת תשס"ה.

כדי להתגבר על חסר שעוד קיים אנחנו נדרשנו להקצות עוד מאתיים עשרים ושניים יבילים, כתות יבילות. אני חייבת לומר בכאב שזה בזבוז כספים, בזבוז כספי ציבור יקרים, שאין לנו כל כך, משום שמבנה יביל הוא מבנה זמני, כאשר גם אנחנו משקיעים ברכישתו וגם הרשות משקיעה בחיבורו לרשתות של מים וחשמל, שבבוא היום, כשייבנה מבנה הקבע, אנחנו פשוט נסלק את המבנים הללו וכל ההשקעה בהם פשוט יורדת לטימיון. זה הרבה מאוד כסף, מעבר לתנאים הפיסיים הלא נעימים לתלמידים ולמורים. עשינו את זה כי בעת הזו אין אפשרות לבנות יותר ממה שבנינו ואי אפשר להשאיר ילדים ללא קורת גג. מאתיים עשרים ושניים מבנים יבילים. שבעים אלף זה הרכישה ועוד התשתיות זה שלושים, זה מאה אלף.

יש שני מגזרים שהגידול הטבעי בהם הוא גבוה מאוד, זה המגזר החרדי והמגזר הלא יהודי. שני המגזרים הללו קצב הגידול הוא כזה שאנחנו לא עומדים בקצב גידול הבנייה. ולכן מטבע הדברים יש שם יותר מבנים יבילים, והמצב הוא בהחלט לא ראוי, אבל באין ברירה אחרת זה מה שאנחנו עושים כרגע. נבנתה תכנית חומש במגזר הלא יהודי, אני אוכל לתת את הפרטים שלה, מדובר בהקצאה, היא מחולקת, למגזר הדרוזי צריך להקצות ארבעים וששה מליון לערך, למגזר הערבי תשעים ושלושה, מגזר הבדואי בצפון מאה עשרים ואחד, במגזר הבדואי בדרום מאתיים ארבעים. זו תכנית לחמש שנים, אנחנו משתדלים לעמוד בקצב, זה לא ממש הולך. לאחרונה התקבלה החלטת ממשלה לבנות ארבע מאות כתות במגזר הבדואי בדרום ואנחנו משתדלים לעמוד במשימה הזו.

הבעיה הנוספת שהיא אקוטית בעיני שאנחנו נתנו הרשאות לרשויות המקומיות ובהיקפים של כמאה מליון, ואנחנו לא מסוגלים להעביר להם את התקציבים משום שמשרד האוצר לא העביר לנו את התקציבים. החמור הוא שיש,

אני רוצה להבהיר את הנקודה הזאת. תקציב הפיתוח של משרד החינוך הוא סעיף תקציבי נפרד מתקציב המשרד השוטף והוא מתוקצב, למעשה הסעיף הזה, על ידי האוצר. אין לנו בעניין הזה לא אמירה וגם לא אפשרות לשחק בתקציב השוטף בצורה כזו או אחרת, הוא תקציב ייעודי. עכשיו האוצר העביר במשך שנים ארוכות תיקצוב לבניית אלף מאתיים כתות בשנה. בשנתיים האחרונות, שניאור יגיד את המספרים המדוייקים, השנה הועבר תקציב לבינוי רק של שש מאות כתות, מתוכן אגב, ולמעשה מכיוון שהאוצר לא העביר סכומים נוספים לכן נדרשים גם היבילים, שזה בזבוז נוראי, אני אמרתי את זה גם לשר האוצר, משום שבמקום להעביר כסף לבינוי כתות אז אנחנו נאלצים לשלם עבור מבנים יבילים, אגב מהתקציב שלנו. כאן זה מהתקציב שלנו כבר.

אבל זה בדיוק המשחק של האוצר אתכם.

לגבי הכסף המזומן, כדי לכסות חובות של השנים האחרונות, לא חובות אלא הרשאות שנתנו כבר, תהליך של בנייה לוקח שנתיים שלוש, גם התקציב הזה לא הועבר אלא רק בחציו אם אני לא טועה על ידי האוצר, במקום נדמה לי ארבע מאות מליון שקל הועברו כמאתיים מליון שקל ל-2005 .

אני אשלים את הבעיה שנוצרה. יש שני שלבים בגדול, אחד זה שמגישים צרכים, הרשויות מגישות צרכים והמשרד מאשר האם באמת זה נחוץ או לא נחוץ. השלב הבא זה התחלת תהליך של הרשאה להתחייב והעברת מזומנים. אז אני הצגתי את החלק השני, כלומר כאלה שכבר אושרו ונמצאים בתהליכי בנייה וצריך אפילו להעביר לכם כבר חלקים מתוך ההרשאה. אנחנו נמצאים במצב של חוסר תזרים מזומנים ולכן לא יכולים להעביר כמאה מליון שקלים. זה התחייבות שכבר ניתנה.

הבעיה שנגזרת מכך היא שאל מול בקשות של חמשת אלפים כתות לימוד חדשות שצריכות אולי להיפתח בהמשך אנחנו בדקנו ומצאנו שמעל שלושת אלפים חמש מאות אכן מוצדקות. אבל אנחנו לא יכולים להתחיל אפילו בתהליך של לתת הרשאה להתחייב לרשויות על כתות חדשות כאלה, אני מדברת על מעל שלושת אלפים חמש מאות כתות, משום שאנחנו נמצאים במצב גרעוני של ההרשאות הקיימות. אני מתקשה לעמוד אפילו בהתחייבויות של החלטות ממשלה, למגזר הבדואי בדרום ולעוד מגזרים כי החשב הכללי לא מתיר לנו להמשיך להתקדם בתהליך.

אני מבינה אתכם טוב מאוד, אבל אם כבר יש החלטה, תראה, יש מאבקים על תקציב אבל כשיש תקציב אז למה הוא לא עובר, זה אנחנו לא יכולים להבין.

אם הבנתי נכון מדובר פה בשתי סוגיות נפרדות. האחת זה לגבי הרשאות שניתנו בשנים קודמות ומזומן שצריך להגיע ובזה אין לי שום מחלוקת עם דברי השרה והמנכ"לית. אמנם ניתנו הרשאות,

למה אתם לא מעבירים, זאת השאלה.

היה חוסר של כמאתיים מליון במהלך שנת 2004, הוא נגרם ממספר סיבות, אני לא יודע אם שווה להיכנס אליהם, אבל העובדה, אני חושב שמה שאפשר להיכנס, אני אומר העובדה שיש חוסר בתקציב הפיתוח, חלק מהסיבות זה קיצוצים שעברו על כל תקציב המדינה במהלך מאז שנת 2001 בעצם, וברגע שהוציאו הרשאות להתחייב לרשויות המקומיות ואחרי זה קוצץ תקציב המזומנים אז כמובן שזה יוצר חוסר שאי אפשר להתגבר עליו בשנה אחת והוא בעצם מצטבר ומתגלגל משנה לשנה. משרד האוצר העביר סכום של כששים מליון שקל בחודש האחרון ויעבירו את שאר הכסף בהמשך השנה.

לא, זה לא תשובה מספקת. בוא אני רוצה לומר לך משהו. תראה, יש החלטות, אנחנו מדברים על זה, המנכ"לית אומרת שמאה מליון שקל שהוחלט עליהם לא הועברו. אני לא הבנתי אותך, אין כסף בקופה, מה הסיפור,

אני לא מכיר החלטה, קודם כל אין כסף בקופה,

אז שיקחו ממקום אחר.

נכון, זה מה שמשרד האוצר יצטרך לבצע,

אני עוד דבר לא כל כך מבינה. אנחנו גם שמענו שיש תקציבי רזרבה. זאת אומרת הרזרבה עשוייה כדי שאם חלילה לא תקצבו נכון שיהיה מאיפה להעביר. אני שומעת דעות מחברי ועדת הכספים שיש הרבה רזרבה. יש כאלה שטוענים אפילו שיש הרבה מאוד רזרבה. אנשים מאוד בכירים במערכת שמכירים את הרשימות האלה של האוצר. אז איפה אתם, מה אתם עושים עם המאה מליון שהובטח והם מקור לצרות גם לעתיד?

אני מטפל בתקציב משרד החינוך, הפתרונות האלה לא יבואו מתוך תקציב משרד החינוך אלא מתוך תקציבים שמשרד האוצר יגייס במקומות אחרים.

אני מבקשת, היום שלנו עוד ארוך, אני אודה לך מאוד שאתה תתקשר בטלפון למי שצריך לתת לך תשובות, אני בטוחה שבניידים אפשר למצוא אפילו את שר האוצר.

לא, זה לא העניין של למצוא את שר האוצר,

ובטח את הממונה על התקציבים, ואנחנו מאוד מבקשים, אני בטוחה שגם צמרת משרד החינוך מבקשת תשובה אמיתית איך מביאים כסף שהוחלט עליו. זה הכל. אני רוצה גם להזכיר לאוצר שהוא מביא כמה החלטות בשלושים ואחד לחודש להצבעות כאן בכנסת. האוצר, הממשלה רוצים להביא כאן הצבעות. אז אי אפשר להגיד בואו תצביעו אבל כשאנחנו רוצים את הכסף שכבר הובטח וכבר הוחלט לא מעבירים את הכסף. אז אם אלה השיטות באוצר אנחנו גם יודעים לשחק את המשחק. לא נצביע בשבוע הבא. אין בעיה. אני מבקשת ממך במהלך הישיבה, יש לנו יום ארוך, תמצא את מי שצריך, לתת לנו תשובות איך המאה מליון שהובטחו כדי לבנות כאן יגיעו השנה, לא השנה, החודש, ליעדם. ואני מבקשת, עד שאנחנו נצטרך להצביע על תשלומי ההורים למצוא לנו תשובות יותר אמיתיות.

אני לא אומרת לך את זה באופן אישי חלילה אבל אני כבר אמרתי את זה בישיבה הקודמת, אנחנו דורשים מהאוצר לשלוח נציגים שיש להם תשובות. מצידי שזה יהיה אני לא יודעת מי, הפקיד הכי זוטר במשרד האוצר, רק שיבוא עם תשובות אמיתיות. אני לא מדברת על כבודו, אני מדברת ברמה העקרונית. אנחנו רוצים תשובות אמיתיות. מכיוון שלפעמים מהחומר הכתוב לא מקבלים תשובות אז צריכים מישהו שיכול לקבל החלטה לפעמים, און ליין, ממש עכשיו. ולכן לישיבות הבאות אנחנו חוזרים ודורשים אנשים בכירים, אם זאת יעל, אם זה ממונה על התקציבים, אם זה שר האוצר בעצמו, שיבואו ויתנו לנו תשובות. ואם אנחנו לא נזכר לשיתוף פעולה מלא מהאוצר אנחנו נדע להתייחס בהתאם. כולנו, אני בטוחה.

אני אעביר את הבקשה לשר האוצר.

בהמשך להחלת צו חינוך חובה לגילאי שלוש ארבע אנחנו מחוייבים, היו גם כמה בג"צים בעניין, מחוייבים להגביר שעות כדי להאריך את יום הלימודים אבל באופן טבעי מי שצריך יותר כתות, לבנות כתות גן, מדובר באלפיים שבע מאות ששים ושבע כתות גן חדשות שצריכות להיבנות על מנת לתת מענה באותם יישובים בצו, אז גם לזה אני מזכירה את זה כאן, אבל אין לנו כמובן תקציב לעניין הזה.

מה עושים הילדים שצריכים להיכנס לכיתה ואין להם כיתה?

גבירתי היושבת ראש, יש פה מהלך לא הגון, אנחנו נמצאים בפתיחת שנת לימודים, את מדברת עם המנכ"לית של משרד החינוך, בשעה שאנחנו נמצאים באמצע שנת תקציב של שנת 2004, שאתם אישרתם אותו. הרי ידעתם, אלא אם כן לא ידעתם, שבשנת 2004 גם יפתחו שנת לימודים. הרי כשהצביעו על התקציב בשלושים ואחד בדצמבר ואת גבירתי היושבת ראש יחד עם חברייך הצבעתם בעד, ידעתם שזה יקרה, אלא אם כן לא ידעתם. על כל פנים מה שקורה כרגע, שום דבר לא קרה באופן לא טבעי. קרה בדיוק מה שהחלטתם. התרענו על זה בוועדת החינוך, גם חבר הכנסת שריד, גם חבר הכנסת נהרי, גם חבר הכנסת ברכה, כולנו התרענו בשעה שאושר התקציב שזה מה שיקרה. גם בוועדת הכספים. שתיפתח שנת הלימודים ולא תהיינה כתות. אמרנו את זה. אז מה את רוצה מרונית תירוש, היא לא הצביעה בעד התקציב. וגם לא אורי שוסטרמן.

כל השנים משרד החינוך בנה בעצמו.

הבהרה נוספת, לגבי מאתיים עשרים ושניים מבנים, מתוכם מאה וששה עשר במיגזר הבדואי, כאשר חלק גדול מהם הוא בפזורה, ואני פה רוצה לומר שגם אם נרצה שם לבנות בפזורה מבני קבע לא ניתן, מהסיבות הידועות של קרקעות, ושם כל עוד לא תיפתר הבעיה של הקרקע נמשיך, הקרקע בבעלות המדינה צריכה להיות.

אני רוצה לעבור לתקציב חידוש מבנים. תקציב חידוש מבנים והתאמות, וזה גם מתחבר לשיפוצים ולבטיחות המבנים, אתמול התבשרנו, שלשום בערב התבשרנו שמשרד האוצר הגיע להסדר עם השלטון המקומי בדבר העברה של כשבעים וחמישה מליון, כאשר עשרים מתוכם זה בהרשאות להתחייב, אבל עבור אותם שיפוצים, חידוש מבנים, התאמות,

גם לנושאים בטיחותיים?

בעדיפות עליונה לנושאים בטיחותיים. אני רק רוצה לומר שעד להחזר הזה, אני רק רוצה לצייר את התמונה, משנת 2000 התקציב הזה עמד על מאה עשרים מליון, ב-2001 הוא ירד לששים וארבעה מליון, ב-2003 לשלושה עשר וחצי מליון וב-2004, לפני ההחזר, הוא עמד על חמישה עשר מליון. עכשיו סך הצרכים שאושרו אושרו לכלל הרשויות במדינה. אושרו על ידי המשרד, על ידי היחידה של שניאור, מדובר על כארבע מאות חמישים מליון. זה הצורך לחידוש מבנים, תכניות מאושרות.

אנחנו פנינו לתכנית רב שנתית. ברגע שהפיס הפסיק להעביר, בשנת 2000 היה לנו במחשבה שתהיה תכנית חמש שנתית,

הארבע מאות חמישים זה לחמש שנים?

מאה עשרים מליון שקל שנהגו להעביר בשנים הקודמות בתכנית חמש שנתית, צריך גם לציין עובדה שבמגזר, בכמה מגזרים, ביניהם במגזר הרשמי שאין גידול טבעי לצערנו הבעיה של הצורך בחידוש מבנים יותר אקוטית מבניית כתות.

אני רוצה לומר לכם, תשמעו חברי הכנסת ואנשים נכבדים, הנושאים האלה הם כבדים, עם הרבה מאוד מספרים. אי אפשר לקיים דיון רציני אם יש רעש ואם יש כל מיני הערות מהצד שכל רגע גם קוטעים את הרצף של הדיון. אז אם אתם רוצים להפוך את הזוטר ואת הליצנות לעיקר עבודתכם בכנסת אז שיהיה לכם לבריאות. אני חושבת שזה מבזה, אני חושבת שזה לא רציני. אי אפשר לנהל דיון רציני כשכל הזמן מעירים הערות.

אנחנו מדברים כרגע על כלל ההיערכות, ואנחנו תיכף נגיע לנושא הספציפי שלשמו גם התכנסנו, זה לא הנושא היחידי, ואתה יודע את זה היטב.

בנושא חידוש המבנים הצורך הוא יותר אקוטי ויותר חיוני בכמה מגזרים וביניהם במגזר הרשמי הממלכתי, ממלכתי-דתי, משום שלצערנו בגלל הגידול הטבעי אין צורך בבנייה חדשה. ולכן המבנים מתיישנים, התחזוקה,

בגלל אי גידול טבעי במגזר הממלכתי והממלכתי דתי,

יותר ויותר מבנים מתבלים, ועל רקע המצב הקשה של השלטון המקומי התחזוקה גם יורדת והולכת. לכן חידוש המבנים היום במגזר הרשמי וגם במגזר החרדי שנמצא גם עדיין לא בשיא היכולת לתת את מלוא הכתות שלו, וכמובן במגזר הערבי.

אני רוצה להוסיף עוד נקודה, למרות כל הקיצוצים שהיו והיו שלושה עשר במספר עדיין משרד החינוך עומד בהחלטות הממשלה, למרות שעוד מעט, אם יימשך הדבר, לא נוכל לעמוד בהם. וגם במגזר הערבי בארבעת השנים, והנתונים רשומים לך, מתוך ששת אלפים מאתיים עשרים ושבע, מ-2001 עד 2004, במגזר המיעוטים שכולל ערבים, בדואים ודרוזים, סך הכל אלפיים ששים וארבע, זה בערך שלושים ושלושה אחוז, זה בשנים עשר אחוז יותר מחלקו היחסי באוכלוסיה.

גם ועדת המעקב אומרת את זה וגם השרה אמרה את זה, במצב הנתון שהיינו וגם העיכוב של שנה וחצי בתכנית שהיתה צריכה לפתור באמת אפליה לא מתקנת אלא אפליה עכשוית, מתוך האלף כתות של ה-PFI בערך חמש מאות ששים כתות היו צריכות להיות במגזר המיעוטים והשאר במגזר החרדי ולמרות זאת אנחנו עמדנו, החלטת הממשלה האחרונה שדיברה על ארבע מאות כתות בשתי שנות תקציב, 2003 ו-2004, אנחנו כבר הוצאנו הרשאות במגזר הבדואי בדרום בערך כמאתיים כתות.

זה פחות משליש ממה שצריך.

זה יותר ממה שהחלטת הממשלה אמרה.

לסיום הנושא הזה אני רוצה להזכיר שבישיבת הממשלה האחרונה בנושא תקציב אושר לנו סכום של חצי מיליארד שקלים על מנת לשפץ את שירותי התלמידים בכל מוסדות החינוך, כהכנה למעבר ליום לימודים מלא בשנה הבאה במסגרת המלצות ועדת דוברת, וגם הכשרת פינות עבודה למורים. כל זה יבוצע בתקציב 2005,

כלומר יש התחייבות לממש ב-2005,

נכון.

זה חלק מההקצאה, אולי אני אוסיף, של מיליארד ושבע מאות מליון שקל שהממשלה הקצתה לצורך יישום הרפורמה, ובכלל זה גם אותו נושא שהמנכ"לית דיברה עליו של פינת עבודה לכל מורה.

ח"כ ברכה, אתה ביקשת להעלות לדיון ספציפי, ואני רוצה שוב להתנצל על כך שאנחנו לא מייחדים דיון מלא אך ורק לנושא הזה, ואנחנו נקיים דיון כזה במסגרת הדיונים שלנו לתקציב הבא. כרגע נאלצנו להכניס את הדיון המהיר שאתה ביקשת במסגרת הדיון הכללי מחוסר ברירה. אז זה לא שאנחנו מפחיתים בחשיבות הנושא, להיפך, אני אומרת לך זה היה אילוץ, אנחנו נקיים דיון נפרד. בינתיים אני מבקשת להציג את הנושא עצמו.

גבירתי היושבת ראש, גבירתי השרה, רבותיי חברי הכנסת, אני מבין שהיתה החלפה, מאז שהגשתי את הנושא לדיון מהיר התחלף יו"ר הוועדה והנושא היה אמור לעמוד לדיון מקודם, אבל זה נדחה ונדחה עד היום הזה, עצם היום הזה. לכן אני לא מרגיש נפגע אישית בגלל שהנושא הזה נדחה, אלא אני מרגיש נפגע כחבר ועדת החינוך והתרבות שעצם הדיון על פתיחת שנת הלימודים מתקיים בעשרים ושלישי לשמיני. זה דבר שיש בו לא מעט אבסורד. ולכן מה שלא ייאמר היום, אני לא רואה שהדברים יבואו לפתרון בתוך שבעה ימים, ולכן אני חושש שזה מן סוג של דינמיקה קבוצתית שאנחנו באים ומדברים ועושים מן הצגה ואחר כך הולכים הביתה ושום דבר לא משתנה.

הנקודה השניה, יש לי הרגשה גבירתי היושבת ראש שמשרד החינוך, לפחות בפני ועדת החינוך והתרבות, אינו ערוך עם הנתונים. מטבע הדברים במצב נורמלי היה צריך שיעמוד על השולחן שלנו דברים ונתונים כתובים, מה עשו ומה הבעיות. ואנחנו לא באים כאן להתדיינות של וכחנות לשמה.

לגופו של עניין, אני חושב שכל הסוגיה הזו של בינוי וכביכול העדפה היא עדיין אינה מכסה על החסר במגזר הערבי. יש צרכים של ריבוי טבעי שמשרד החינוך אינו מדביק. יש הזנחה מתמשכת שנים על גבי שנים במגזר הערבי, במגזר הערבי הבדואי בנגב במיוחד, שהדברים לא באים לפתרון. עכשיו אנחנו מדברים באופן מיידי על מחסור באלף חמש מאות חדרי לימוד במגזר הערבי. אפשר לדבר רבות על אפליה במתקנים ועל פתיחות,

האלף חמש מאות זה לפתיחת השנה הבאה או לחמש השנים הבאות?

הרי אני יושב כאן בשביל להציג את מה שאני חושב.

הרי בשביל זה אנחנו פה, הוא מעלה את הטיעון ואתה תיתן את התשובות.

הלוואי והנושא הזה לא היה קיים. שזה לא מכסה את המחסור שהיה קודם וגם לא מכסה את המחסור הנובע מעצם הגידול הטבעי. היום אנחנו מתבשרים על כך שהתקציב המסומן בתקציב 2004 הוא מאתיים שלושים ותשעה מליון ₪, מהם תשעים וארבעה מליון לבינוי כתות חינוך במגזר הערבי, התקציב הזה אינו עונה על הצורך של בניית שלוש מאות וחמש עשרה חדרים על פי תכנית החומש. לא רק על אלף חמש מאות שאין פתרון, גם מה שהוחלט עליו במסגרת תכנית החומש אינו בא לידי ביטוי.

אני שמתי לב, והדברים עברו ככה בהיסח הדעת כששרת החינוך דיברה על כך שלהוציא מתקציב משרד החינוך לבנות יבילים. אתם שומעים, זה דבר שצריך לקומם כל אחד, כולל שרת החינוך. כי מה זה אומר, זה אומר בעצם, כשבונים חדר אחד מהחדרים היבילים זה אומר שזה קיצוץ בתקציב משרד החינוך. בפועל זה קיצוץ בתקציב החינוך. לכן השיטה הזו של כיתות יבילים ודברים כאלה זה גם לא פתרון, זה הכל זמני, זה גם לא בטיחותי, זה לא בריא, אבל זה גם קיצוץ בגוף של תקציב משרד החינוך. והדברים האלה, אני לא מבין, אנחנו באים לדבר עליהם בעשרים ושלישי לחודש וכאילו אמורים לפתור אותם בראשון לספטמבר. אני חושש גבירתי היושבת ראש שהדיון הזה הוא פשוט רק כדי לרשום בפרוטוקול שאנחנו דנו בעניין הזה. אם הדיון הזה ארוך או יימשך עד חמש או עד שלוש או עד שתיים אני לא רואה שהדברים משתנים.

אני ברשותך מבקש שחלק מהדברים והאינפורמציה שאני נתתי ישלים אותם מר נאביל אבו סאלח יו"ר ועדת המעקב לענייני חינוך ערבי.

לעניין הקדימויות במגזר הערבי עשינו מיפוי ופשוט מאוד מתוך ארבעים ושמונה רשויות שנעתרו לבקשתנו יש לנו עשרים ושמונה רשויות שלא יכולים לפתוח את שנת הלימודים. ואני אתן דוגמא אישית מסחנין כי אני מנהל אגף חינוך בסחנין. יש לנו שבעים ושישה שכורים בסחנין, כתות שכורות, ויש לנו עשרים ושניים מבנים יבילים. וזה מהווה ארבעים אחוז מכלל הכתות בסחנין. לפני כשלוש שנים התבשרנו על בניין ה-PFI. קיבלנו בית ספר שלם. אחרי כמעט שלוש שנים היום נותנים לנו שבע מאות ששים מאותו בית ספר. שעומד על אלפיים ארבע מאות מטר מרובע. אז על כן שיטת ה-PFI באה וחיסלה לנו את כל המערכת. מדברים על היכרות בצורך. נותנים אחד חלקי עשר. בסחנין נחוץ שבעת אלפים חמש מאות מטר. כמה קיבלנו, שבע מאות ששים. אז איך אפשר לנהל מערכת חינוך בצורה כזאת. זה יסודי, על יסודי, זה לכולם.

אנחנו דורשים שהמפתח או שיטת התיקצוב תהיה פר תלמיד, כמו פר נפש במפעל הפיס. כי אי אפשר כל שנה שאנחנו נחיה כמו שאנחנו חיים. כי פשוט מאוד אנחנו רואים שביישובים נותנים, ביישובים לא, במיוחד בנגב יש בעיה שאני לא רוצה לדבר עליה, כי כל המדינה מדברת עליה.

הקצאת משאבים למפגעי בטיחות. עוד פעם, אנחנו באותו ריטואל ובאותה סיטואציה. נותנים מה שאי אפשר בסחנין נותנים תשעים אלף ₪ לאחד עשרה בתי ספר. תשעים אלף ₪. כי דו"ח הבטיחות בסחנין, וזה בודק מטעם משרד החינוך, עלה מליון ₪. איך אפשר לפתוח שנת לימודים כל עוד שאני מבקש רישיון הפעלה ולא נותנים לי. ואנחנו אמורים לעבד את התקציב עם ראשון לספטמבר. אנחנו כוועדת מעקב וכרשות מקומית סחנין שוקלים לא לפתוח. עדיין, יש לנו בעשרים וששה לחודש ישיבה עם ראשי הרשויות הערביות, ודומני שאנחנו לא פותחים. בגלל

אין בטיחות ואין כתות. לא יעלה על הדעת דבר כזה.

בעניין שכירות, המשרד נותן שליש מעלות כתה. המשרד נותן היום בדיוק שמונת אלפים שש מאות שקל שנתית עבור כל כתה. בפועל אנחנו משלמים כרשויות מעשרים וחמישה עד שלושים אלף ₪. הפער הזה, מי משלם, משלמים מקופת הרשויות. זה גרעון מצטבר ברשויות. אז על כן המפתח לחישוב שכירות או כתות שכורות, שיהיה קצת ריאלי.

על כן אנחנו מבקשים שבעניין הכנת התשתיות ליישום המלצות ועדת דוברת שכן נלקח את חלקנו וכן באמת הדבר יהיה לא אך ורק בראייה של לפרוש את זה לעשר שנים, כי המגזר מאוד מאוד בבעיה, מאוד מאוד התשתיות, אנחנו לא מדברים על החצרות ולא מדברים על מעבדות ולא מדברים עכשיו על אולמות ספורט, אנחנו מדברים על כתות לימוד. תודה.

תודה רבה. בבקשה תשובות.

אני רוצה להתייחס. בהערה כללית אני רוצה לציין שככל שקיימת החלוקה הזו שכל הזמן, אנחנו התרגלנו למושגים בחינוך הממלכתי, ממלכתי חרדי וערבי בדואי דרוזי ודיון לגבי מגזרים, כל עוד שהמושגים האלה יהיו קיימים, אנחנו צריכים לדעת שזה מנציח חוסר השיוויון בתוך המערכת. ככל שמדברים על סגירת הפערים הפערים הולכים וגדלים. ומה שאנחנו מתרשמים שיש החלטות ממשלה שלא מתבצעות. יש חוקים של הכנסת שלא מיושמים.

ואני רוצה לציין שאני לא בא בטענות לאנשי המקצוע ולמשרד החינוך, אם כי אני רוצה לציין שאני מאמין שלשרת החינוך יש יכולת השפעה על משרד האוצר, ויש לה יכולת השפעה בכלל בתור שרה שיש לה את המעמד שלה. משרד האוצר לא יכול לחמוק מאחריותו לקיים את חלקו, כשמקבלים החלטה על בניית כתות בשיטה של ה-PFI, בסוף לא מקיימים אותה, לא מבצעים אותה, ויש לנו בעיה של כתות. הילדים סובלים, התלמידים סובלים. והכתובת היא יחידה, היא משרד החינוך.

בהקשר הזה אני רוצה לציין לגבי העובדים בתוך המשרד, יש לנו הערכה רבה, אני רוצה לציין שיש התקדמות. במחוז הדרום יש מחסור רציני בכתות הלימודים, אין אפילו בית ספר תיכון ביישובים הלא מוכרים, יש שבעה יישובים חדשים. אבל יש מגמה חיובית ומבורכת. אבל זה לא מגשים את הציפיות, לא מביא לידי כך שאנחנו רואים שיש באמת שינוי. למרות שיש החלטות החלטות לא מתבצעות. מה הסיבה למשל שילדים בגיל שלוש ארבע, שיש החלטה להקים גנים, לא מקימים את הגנים. מה הסיבה שיש מחסור בכתות ולכן ברגע האחרון, למה מקימים יבילים, כי מתחילים להתמודד עם הבעיה בשבוע האחרון. ברור שתוך שבוע אי אפשר לבנות בנייה קשיחה ולכן מביאים את היבילים, אחר כך היבילים האלה במקום שיישארו לחמש שנים מקסימום נשארים חמש עשרה שנה. ואז התלמידים ממשיכים ללמוד בתת תנאים.

מדוע כשיש החלטה היום של מועצה ארצית לחבר בתי ספר ביישובים הלא מוכרים למערכת החשמל לא מחברים אותם. יש החלטה, יש אפשרות, משרד החינוך צריך להכין תכניות מיתאר כדי שחברת החשמל תחבר אותם, מדוע משרד החינוך לא דואג לזה. בהתנחלויות אני יודע שעושים את זה תחת שיקול של בטיחות ובטחון. מחברים כל מאחז אפילו בלתי חוקי. ביישובים האלה יש יישובים מוכרים, שזכו להכרה לאחרונה. בתי הספר אינם מחוברים למערכת החשמל. אני רואה שחברי גפני התחיל להשיג למערכת החינוך התורני הרבה יותר מאשר למערכת החינוך הערבי. אסור שהתקציב יהיה תקציב פוליטי. אלה זכויותיהם של התלמידים וזכותו של כל תלמיד לתקציב מלא ותנאים סבירים ללמוד בהם. לכן זה לא צריך להיות שהפערים הם פערים אדירים, אני רואה את אחד הפרסומים שנעשו בהזמנת משרד החינוך שהתקציב בחינוך העברי המוצע הוא שלושת אלפים חמש מאות לעומת שמונה מאות חמישים ושתיים בחינוך הערבי. הפערים הם אדירים. ולכן אי אפשר להגיד אחר כך מדוע אחוז ההצלחה בבחינות הבגרות הוא כזה, מדוע הזכאות לבגרות היא כזו, כי התקציב הוא לא שיוויוני ולכן התוצאות לא שוות.

תודה רבה. אני מסכימה אתך בשני דברים. התקציב לא צריך להיות פוליטי, אלא ענייני, פר תלמיד, ואני חושבת שהגיע הזמן שאנחנו נחסל, בצורה חיובית אני מדברת, את המגזרים השונים. צריך להתייחס לתלמידים בישראל, ולא משנה אם הם חובשים כפות או לובשים בגד אחר או יושבים בדרום ביישוב בדואי. זה ממש לא משנה. כל אזרח ישראלי, כל תלמיד ישראלי, צריך לקבל את אותו יחס. בזה אין ספק.

אבל זה גם כרוך בדבר נוסף שכל תלמיד ילמד את אותם דברים, ועל כך נעשה דיון אחר. כי אנחנו צריכים שכולם יתכנסו גם למערכת חינוך אחת. ואם אפשר לבנות מערכת חינוך אחת של כלל תלמידי ישראל, אני חושבת שהרבה מהצרות היו נפתרות.

אני רוצה להגיד לשרת החינוך ולגברתי המנכ"לית שככה לא פותחים שנת לימודים. ואני אתייחס לדבר שכאילו הוא במערכת הגדולה הזאת נחשב לדבר קטן ושולי למרות שהוא חשוב מאוד. שירותי בריאות לתלמיד. בדרך כלל יש סטנדרט או תקן של אחות לאלף חמש מאות תלמידים. קודם היה פחות מזה. מתחת לתקן הזה. מה עשו במשרד החינוך, הורידו את זה עוד יותר למטה. משרד הבריאות. זה גם אחריות של משרד החינוך, זה שיש מצב השירותים בבתי הספר. אני חושב שאי אפשר לברוח מאחריות. כל מה שקורה בין כתלי בית הספר זו אחריות של משרד החינוך.

כל אחות צריכה להיכנס בחמש עשרה לאוגוסט לבית הספר ולעשות בדיקה תברואתית, של מצב התברואה בבית הספר. כמה בתי ספר נעשו בדיקות כאלה, כמה מנהלים קיבלו דו"חות כאלה. כל מה שאני אגיד, באופן כללי, תכפילי את זה פי חמש, פי שש, כשמדובר בהכנסות למשל פר תלמיד, תכפילי את זה, למשל התלמיד הערבי מקבל הכנסה שמונה מאות ששים ושתיים שקל, תלמיד בחנוך העברי זה ארבעת אלפים תשע מאות שלושים וחמישה שקלים. זה פי שבעה. אז אני מתפשר על פי חמש. תכפילי את הפער או את המצב הקשה.

ההשקעה של המימון הציבורי פר תלמיד,

אז מה שאני אומר פה, למשל יש מצב כזה שחשוב מאוד המצב של התברואה בבית הספר, אני עוד יותר מזה, יש בעיה בבתי הספר שיש מחסור באחיות שאנחנו לא דיברנו עליה פה. הרבה תלמידים, לא נערכות בדיקות ראיה למשל. ואני מכיר את זה מקרוב, מקרוב מאוד, שהרבה תלמידים חשבו שהם לא מבינים, בסוף התברר שהתלמידים לא רואים מה שכתוב על הלוח. לא נעשו בדיקות ראיה לתלמידים. זה יכול לגרום לנזק עצום, כל הסיפור הזה והקיצוץ של שלושים אחוז.

עכשיו המצב הקיים הוא אחות אחת לאלפיים חמש מאות תלמידים. באיזור הנגב זה אולי עשרת אלפים תלמידים, אני לא יודע כמה. רוב בתי הספר אין בכלל אחות. ברוב בתי הספר הערבים בנגב אין בכלל.

פנתה אלי אתמול יושבת ראש איגוד האחיות בבתי הספר והבטחתי לה, כדי לא לגרוע מחשיבותו של הנושא, אם נעלה את זה היום לנושא לדיון זה יקבל חמש דקות במכלול. אנחנו נקיים דיון נפרד על הנושא הספציפי הזה, אנחנו נעשה על זה דיון נפרד ואולי גם נזמין בנוסף למשרד החינוך את משרד הבריאות שאחראי גם הוא לנושא הזה.

גם מצב הבטיחות בבתי הספר הוא בכי רע. בהרבה בתי ספר שבאים ונעשות בדיקות בטיחות, וממשיך, אפילו הקצין בטיחות פוסל את בית הספר, ממשיכים לדברים כמו שהיו. עד ה יום נעשו שלושה עשר קיצוצים בתקציב משרד החינוך. אני יכול להאשים בזה את האוצר, וגם את שרת החינוך שלא עמדה על הרגליים האחוריות שלה, אחרת לא היו מתבצעים הקיצוצים האלה. אבל גם למשרד החינוך, כשמגיע התקציב.

אני אגיד לכם מה הסכנה במבנים יבילים. אני מכיר לפחות שני בתי ספר ששמו, בנו את בית הספר, חסרות כתות, שמו חמישה מבנים יבילים. אמרו זה לשנה שנתיים. זה המשיך עשרים שנה. המבנה היביל נמשך עשרים שנה. בנגב. עכשיו מדובר לא רק, מדברים מבני יביל, חושבים שזה דבר של מה בכך. איך יכול תלמיד במזג האויר שיש בנגב, גם בחורף, גם בקיץ, בלי מיזוג אויר, בלי חימום, בלי קרור, ללמוד לימודים רגילים. ואחר כך מתלוננים על הישגי התלמיד. הישגי התלמיד זה מכלול, וגם הסביבה, החדר שבו לומד התלמיד, השירותים שהוא הולך אליהם, סביבה לימודית, וזה מתבטא גם בתקציב הזה של ההצעה לתלמיד הערבי, שמונה מאות ששים שקל לעומת ארבעת אלפים תשע מאות שלושים וחמישה שקל. זה עוול שזועק לשמיים. ככה אי אפשר להמשיך.

תודה רבה. אני רק רוצה לחזק את דבריך ולומר לך שהמבנים הזמניים שהוקמו בבית ספר שאני למדתי בו ברעננה השבעה במרכז, עדיין עומדים על תילם והבן שלי היום, שהוא דור שלישי באותו בית ספר עדיין לומד באותו מתקן זמני, עם אסבסט, שלכל הדעות לא ראוי ללימודים. אני רק מחזקת את דבריך שאין יותר קבוע מזמני.

גבירתי היו"ר, חברי הכנסת, הרב גפני, כאשר לראשונה אנחנו שמענו על ועדת דוברת חשבנו שוב עוד ועדה שמו כל הוועדות במהלך השנים שוב יישארו כל המסקנות במגירה ולא יהיה מזה כלום, וכבר שמענו לפני זמן קצר מהמנכ"לית שכבר דברים משתנים, שמענו שעוד בתי ספר עם יום לימודים ארוך, שמענו שמקצים למורה פינת עבודה. הרי אנחנו היינו המדינה היחידה בכל העולם שלא היה פינת עבודה למורה. מורה רוצה לקבל תלמיד, לקבל הורה, אין לו איפה לשבת. ואנחנו שומעים על עוד שיפורים ועוד הטבות, אנחנו שומעים על האקדמיזציה. כמעט אין מורים לא אקדמאים. יש לנו אחוזים מאוד גבוהים. בחינוך היסודי ששים ושבעה אחוזים מהמורים בחינוך היסודי הם אקדמאים היום, בחינוך על יסודי שמונים וארבעה אחוזים, יש לנו בחטיבה העליונה שמונים ואחד אחוזים, וחלק גדול מאוד עם תואר שני. זה קידום גדול. צריך להזכיר את זה. בכל זאת אנחנו כבר מרגישים תחילת מהפך. אנחנו שומעים על הכתות הרבות שבנו, שזה סכום כסף אדיר. גם על האטחה אנחנו שומעים שהקצו סכום רב, ולא צריך להתעלם מהדברים שכן נעשו. נכון שיש עוד רבות לעשות. אבל בכל זאת אנחנו שומעים על דברים שנעשו, ופותחים את שנת הלימודים באוירה טובה. צריך בהחלט להסב לזה את תשומת הלב.

פותחים את שנת הלימודים, זאת גם הפתעה. בדרך כלל זה גם לא קורה.

אני רוצה להצטרף לחברה שלי הדוברת הקודמת ולברך את שרת החינוך והמנכ"לית על כל המאמצים שלהם, לא רק היום ובשבוע שלפני פתיחת שנת הלימודים אלא לאורך כל השנה. אנחנו יודעים את המצב, ויודעים את הקשיים שאנחנו נמצאים בהם. אני באמת רוצה לפנות כאן ולהגיד שלא ישתמשו בתלמידים. נקווה שבאמת תהיה פתיחת שנת לימודים במועדה, וכל הבעיות האלה שאנחנו מעלים אותם לא נפתור אותם בשבוע האחרון, אבל להשתמש בתלמידים על ידי השלטון המקומי, על ידי הסתדרות כזאת או אחרת, על ידי ועדי ההורים, זה דבר שצריך לעבור מן העולם. נתגבר על הקשיים ותהיה פתיחת שנת הלימודים.

הנה עכשיו התבשרנו שהקצו שבעים מליון ₪ לשלטון המקומי. ואני רוצה לפנות כאן לשלטון המקומי, לעדי אלדר ולכל החבורה שישנה שם, שלחלק את הכסף הזה למקומות שצריכים. כרמיאל לא יכולה, אין לה צרכים כמו סחנין למשל, או כמו יישוב אחר ליד. אז אם הם רוצים צדק, ולא רק לצעוק בשביל שירשמו אותם ויגידו הנה יש אופוזיציה ואנחנו מתנגדים לקו מסויים אז בבקשה שיועילו בטובם, באמצעים הקיימים, בקיצוצים הקיימים, אותם שבעים מליון, שיתנו איפה שצריך. אם זה בחינוך החרדי, אם זה בחינוך הערבי, אם זה בכל חינוך אחר. ולא את התקציב הזה כל הזמן מבטיחים לעצמם תל אביב, כרמיאל,

מה עושים עם שבעים מליון ₪, תן לי פרוייקט שאפשר לעשות אותו בשבעים מליון ₪. כמה חדרי לימוד אפשר לבנות,

לעזור ולסייע, לתת למקומות שאנחנו זקוקים לסייע להם. זו נקודה אחת.

נקודה שניה, אנחנו כל הזמן, שמעתי את דבריכם בקשב, אבל אף פעם אנחנו לא מפנים אצבע מאשימה לאותו שלטון מקומי, לאותם ראשי רשויות, במקום שיעסקו בתכנון בתי ספר בראיה נכונה מתעסקים בדברים אחרים, ובסופו של דבר לעבור בכל התקציבים ובכל הרשויות השונות, ואני יכול להצביע, אני לא רוצה עכשיו ביום זה ובשעה זאת כשאנחנו מדברים על החינוך, איפה הפשלות של אותו שלטון שאנחנו בחרנו בו, התושבים בחרו בו. אני יכול להביא דוגמאות של בתי ספר, של יישובים שאין בהם מחסור ושהלימודים מתנהלים כראוי, וכתות הלימוד ראויות, ולא כמו שתיארנו אותם, כשכל המערכות, כולנו מקבלים את האחריות ולא רק מפנים אצבע מאשימה לצד אחד. אני שוב אומר ואני מבקש שלא לנצל את התלמידים בפתיחת שנת הלימודים, שאכן תיפתח בזמן, ולשלטון המקומי לא רק שידרוש גם ידאג לחלוקה שיוויונית של המשאבים לכל היישובים שצריך בהם. תודה רבה.

גבירתי היושבת ראש, אני קודם כל מברך אותך על הבחירה שלך כיושבת ראש ועדת החינוך. אני מברך את השרה ואת המנכ"לית על פתיחת שנת הלימודים. את ארגוני המורים שלא משביתים את הלימודים ועל מרכז השלטון המקומי שאני גם מקווה שהוא לא ישבית את הלימודים מכיוון שהדבר החמור ביותר שיכול להיות במערכת חינוך זה השבתה של התלמידים מכיוון שזה באמת צריך להיות המעשה האחרון שצריך לעשות אותו, ולכן אם אכן תיפתח שנת הלימודים כפי שמסתמן עכשיו אני מברך את כולם בעניין הזה.

לגופו של עניין, גבירתי היושבת ראש, אני חושב שבאמת הדיון כאן הוא מעט לא הגון. מכיוון שאנחנו לא דיברנו על התכנים של פתיחת שנת לימודים, שזה באמת נושא של משרד החינוך והנושא שועדת החינוך צריכה לדון בו. אנחנו דיברנו על כסף. זה היה נושא הדיון, עד נכון לרגע זה. זאת אומרת יכול להיות שבמשך היום נדון על עוד דברים, אבל מה צפינו, שמה יקרה, שירד מן מן השמיים, מה חשבנו, שפתאום תגיע פה בארה של מרים, היתה החלטה של הממשלה ושל הכנסת ודווקא בעניין הזה שרת החינוך לפחות היתה זרה שאת העזים שהכניסו לה היא הוציאה. זה היה התהליך. יש שרים אחרים שאפילו נשארו עם עזים. בסדר, אז אין עזים אבל התהליך הוא מאוד ברור. היה צפוי ששנת הלימודים הקרובה שעומדת בפתחנו תהיה ללא כתות לימוד. ידענו את זה. לכן אני הצבעתי נגד התקציב בין היתר. לכן אולי את הצבעת בעד התקציב, אבל ידעת. זאת היתה ההצבעה, הרי אנחנו לא נמצאים במוסד אקדמאי, אנחנו לא נמצאים בדיונים פילוסופיים. מדברים בהצבעות, זה המוסד שאנחנו עובדים בו. זאת אומרת אם אנחנו מצביעים בעד תקציב שאין בו בניית כתות אז אין כתות. אין מציאות אחרת. ולכן ידענו ששנת הלימודים תיפתח בצורה הזאת ושלא יהיו כתות לימוד. ידענו את זה.

בשנים עברו היתה בניה מאסיבית של כתות, כשיהדות התורה היתה בקואליציה. היום יהדות התורה לא בקואליציה, אז אין בניית כתות. מה לעשות. אני מדבר על עובדות כרונולוגיות עובדתיות, נקודה. אני יודע שכשיהדות התורה היתה בקואליציה בנו נדמה לי אלפיים כתות, השרה לבנת והשר לשעבר יוסי שריד, גם בתקופתו של השר לשעבר יוסי שריד וגם בתקופתך השרה למור לבנת בנו הרבה מאוד כתות. העובדות הכרונולוגיות הן שכששינוי בקואליציה לא בונים. לא שאני חס וחלילה מאשים. אני רק מציין את העובדה. אז עכשיו לבוא ולהגיד פתיחת שנת הלימודים יש מצב שאין כתות.

אני כמובן מצטרף לחבריי מהמפלגות הערביות, אני חושב שבאמת העוול והאפליה שנעשית כלפי המגזר הלא יהודי הוא עוול מתמשך. אני חושב שיש לזה השלכות לא רק בנושא של החינוך ואני מצטרף באמת לתביעה שלהם. אני חושב שמשרד החינוך עושה מה שהוא יכול לעשות במסגרות התקציביות שלו. לפי דעתי זה לא פותר את הבעיה.

אני מטבע הדברים אני מוכרח להגיד איזו שהיא מלה על המגזר החרדי, בכל אופן יש מגזר כזה. הוא גם עלה לכותרות מהר מאוד. אני רוצה להגיד משפט, העובדות פשוט לא נכונות ואני הולך להגיד משפט אחד לגבי העובדות שקרו פה לאחרונה. משרד החינוך, בכלל לא בדרג של השרה, נדמה לי שגם לא בדרג של המנכ"לית, עושים העברות תקציביות על ידי האנשים המקצועיים במשרד החינוך. עושים העברות תקציביות שזה נעשה לפי דעתי מאז קום המדינה, אבל בודאי לאחר חקיקת החוק לפני ארבע עשרה שנה, שהחינוך העצמאי ומעיין החינוך התורני צריכים להיות שוים כמו כלל ילדי ישראל. וכאשר יש סעיף תקציבי שאין אפשרות לשלם שכר למורים חייב משרד החינוך על פי החוק לעשות העברות פנימיותו בתוך המשרד או לבקש ממשרד האוצר רזרבה. וזה נעשה אתמול, כמו שזה נעשה באופן קבוע. ותאמינו לי, אני באתי אתמול לוועדת הכספים, ידעתי שאמורה להיות העברה של משרד החינוך, אבל לא ידעתי שיש שם את כל הנושא הזה, של החינוך העצמאי וכל הדברים. כשהגעתי לשם אמרו לי תראה, יש העברה. זאת אומרת אני בין אלה שמנהלים משא ומתן על הקואליציה. אני לא היחיד אבל אני בין אלה שמנהלים. תאמינו לי, אני אומר את זה פה לעין כל, בחיים לא ביקשתי דבר כזה. אני מבקש יושב ראש ועדת הכספים, זה כן, אני מודה, אולי דיברו עם ליצמן, יכול להיות, ליצמן אבל לא מנהל אותם משא ומתן בכלל כל עוד ששינוי בפנים. אני באמת לא יכול להכחיש את מה שח"כ שריד אומר אבל למיטב הבנתי וידיעתי הרבה בעניין הזה לא היה שום דיון כזה. ובאמת היתה העברה מקצועית שנעשית כל הזמן בוועדת הכספים, בכל המשרדים, בודאי במשרד החינוך.

איך מעיזים, תאמיני לי, אני יושב מאתמול, אני פשוט רותח מזעם. אני במגזר החרדי יש יום לימודים ארוך במשרד החינוך שנקרא יוח"א. צו יוח"א שהשר או השרה חותמים עליהם. ביום לימודים ארוך לא מופיע אף יישוב חרדי. אחד לא. שרת החינוך החליטה, מחוסר ברירה, לקצץ בתקציב גני הילדים. היא החליטה שבמוכר שאינו רשמי, שרובו מגזר חרדי, מקצצים מעבר לקיצוץ הרגיל חמישה עשר אחוז. אגב, בגני הילדים אין שום סיבה, רק בגלל שזה חרדי, מקצצים בנוסף לקיצוץ הרגיל שנעשה בכל גני הילדים עוד חמישה עשר אחוז. עכשיו הילד שלי, אם היה לי ילד בגן ילדים, כתוצאה מהחלטת השרה, הם ילמדו חמש עשרה אחוז פחות, או שהגננת תקבל במשכורת חמש עשרה אחוז פחות.

אני יכול למנות מכאן ועד להודעה חדשה קיפוח ואפליה שאין אותו במגזר הערבי. מכיוון שלמשל יוח"א ברשימת היישובים שנמצאים בצו של השרה הרוב הם יישובים ערבים. היישובים החרדים לא נמצאים בכלל. לכן כששואלים אותי ברדיו או בטלויזיה אם אני מוכן להיות כמו המגזר הערבי, התשובה שלי היא כן. ואני אמרתי, המגזר הערבי מאוד מקופח. מאוד מאוד מאוד.

אולי נחסל כבר את המגזרים,

בסדר, את יודעת מה, גם זה ראוי לדיון,

למה הילדים שלי לא יכולים ללמוד עם הילדים שלך, אתה יכול להסביר לי את זה?

אתם מוכנים לשבת אתנו בקואליציה, בואי, לפני הילדים, נתחיל בזה,

מה זה שייך עכשיו לעניין, למה הם לא יכולים לשבת באותה כתה, אתה יכול להסביר לי את זה?

את רוצה לקיים על זה דיון?

כן. אנחנו נקיים על זה דיון באוקטובר. אבל בוא תסיים את דבריך. הסבא שלי היה יהודי חרד לא פחות ממך והוא אף פעם לא הגיע לקיצוניות כמו שאתם מביאים היום למדינת ישראל. ואני על זה רוצה לקיים אתך דיון אמיתי, ערכי, מכובד, באוקטובר.

אני גם אוכל להביא את הסבא שלי לדיון הזה? יהיה דיון מאוד מעניין. מה שאני רוצה לסיים, אני מבקש לומר באופן חד משמעי. יש מגזר אחד במדינת ישראל שמותר להכות בו כמה שרוצים. בלי לבדוק, בלי לראות מה הנתונים. את שומעת יממה שלמה כבר, וזה עוד יימשך, על האפליה לטובה והלקיחה מהחינוך המיוחד ומלימודי העזר.

לכן אני חוזר למה שפתחתי, המצב הזה של מערכת החינוך הוא כתוצאה מהקואליציה הרעה הזאת שהצביעה בעד התקציב.

או.קיי., אנחנו נשנה את הקואליציה והכל יבוא על פתרונו.

את לא משנה, זה אני משנה.

כולנו נשנה, הכל יהיה בסדר.

ראשית אני רוצה לברך את שרת החינוך והמנכ"לית וכל העובדים וארגוני המורים והשלטון המקומי על פתיחת שנת לימודים. זה לא דבר פשוט במקומותינו. בדרך הטבע היינו צריכים לקבל את זה כדבר פשוט ובלי ברכות אבל אי אפשר בשנה כזאת, כל הצרות, בכל אופן השנה נפתחת לא כסדרה אבל נפתחת.

אני רוצה לפנות אליך, השרה, מה שביקשנו אתמול משר הבטחון והוא הסכים, להצטרף לעניין, היישובים באיזור גוש קטיף אינם נהנים מהחלטת הממשלה המיוחדת ליישובים שעוטפים אותו, זאת אומרת סעד, כפר עזה ושדרות מקבלים סיוע מיוחד בגין המצב המיוחד. אלה שסובלים באמת באופן ישיר כל יום. העניין הוא בהחלטת ממשלה, האם את מוכנה לקבל על עצמך, לקחת על עצמך לשנות את ההחלטה הזו, זה יהיה נכון, זה לא דבר שהוא רק בתחום משרד החינוך, הוא דבר יותר רחב.

יש מצוקה תקציבית ידועה, אני מציע ליושבת הראש לעשות ישיבה עם שר האוצר. הריטואל הזה שיושבים ומסבירים למה האוצר לא העביר והאוצר אומר איזה משהו שלשיטתו ודאי בסדר לא פותר שום בעיה.

אני רק רוצה להגיד פה שני מקורות תקציביים, גבירתי היושבת ראש, אני חושב שאפשר להיעזר בהם, בזה אני מסיים. אחד, כל מערך האבטחה בבתי הספר הוא מיותר. אני יודע שזה יקפיץ פה רבים וטובים, כולל את ידידי צדקה. זה מערכת שנולדה בהיסטריה, שזה תפקיד הטרור, לעורר היסטריה. עכשיו אסור להגיד את זה כי זה בטחון, אז על זה לא מדברים. מייד תוקעים מאה עשרים מליון שקל שם, אני יודע, אני מסתכן עכשיו, אני בכל זאת רוצה להגיד את זה, ואני מאוד מבקש משאר החברים לא להתייחס עכשיו, כי הרי לא יבטלו את זה עכשיו. אולי שנה הבאה. תקציב 2005 לפתחנו. ואני מבקש לעשות על זה דיון, לא עכשיו, יש פה כסף ענק, מאה עשרים מליון שקל. אם מישהו יבוא ויגיד יש חמישים נקודות בארץ,

מאה ארבעים מליון שקל.

סליחה, מאה ארבעים מליון שקל לאבטחת מוסדות חינוך. אם מישהו יבוא ויגיד יש ארבעים מוסדות שהם במקום מסוכן, יכול להיות, אני לא רוצה להתווכח. לעשות את זה בתל אביב כמו בדגניה כמו בכפר אדומים שבו אני גר אין לזה ידיים, אין לזה רגליים, חוץ מזה שהטרור הצליח לעשות היסטריה. בסדר.

המקור השני גבירתי השרה לתקציב, ואני מציע לך לבחון את זה, עושים גדר הפרדה, אני לא מתווכח עליה. עלותה חמש עשרה מיליון שקל לקילומטר. מתכוונים לעשות בשנה הבאה כארבע מאות קילומטר. אם יחסכו שם רק עשרה אחוז, יש פה כסף ענק, אין הצדקה לבזבוז הזה בזמן שאין חינוך, ולא בגלל השרה עכשיו, אנחנו לא נטיל האשמות פה. בגלל בעיות כוללות. אי אפשר לזרוק את הכסף ככה לפח. אני מאחל לכם וגם לתלמידים בהצלחה בשנת הלימודים הקרובה.

תודה רבה. אני צריכה להתאפק לא להשיב אבל אני באמת אתאפק. בנושא הזה של חסכון וגדר. יוסי בבקשה.

תודה גבירתי היושבת ראש. שתי מלים כהקדמה. אחת צר לי שבכל פעם כאשר אני רואה צורך על פי חובתי לומר את הדברים נכוחה, או לפחות כפי שאני רואה ומבין אותם, הדברים לא תמיד נעימים ותמיד הם מתפרשים כהתנצחות. אז אין לי שום כוונה להתנצח אבל אין לי גם שום כוונה להעמיד פנים או לטייח את הדברים כאילו הדברים בסדר.

ההערה השניה מקדימה, כל חבריי פתחו בברכות על כך ששנת הלימודים נפתחת כסדרה ואני מצטרף בלב שלם ובפה מלא ובהתלהבות לכל האיחולים והברכות לכל מי שתרם את תרומתו לפתיחה סדירה פחות או יותר של שנת הלימודים, וזה באמת יפה מאוד.

מעולם, גבירתי היושבת ראש, מעולם גבירתי המנכ"לית והשרה, מצבה של מערכת החינוך לא היה יותר מדורדר וגרוע. לא שייך בכלל לפתיחה מסודרת או לא פתיחה מסודרת. וגם לא יכול להיות אחרת. אנחנו אחרי הקיצוץ החמישה עשר, כל מי שמדבר, תיכף אני אומר משהו על ועדת דוברת, כאילו הפעם ניתנה תוספת פשוט לא יודע מה הוא סח ואין לו יכולת לערוך חשבון אלמנטרי ולבחון את השורה התחתונה. מצבן של הרשויות המקומיות ידוע, הן בקריסה ובשפל המדרגה. אז מישהו יכול לתאר לעצמו שאחרי כל מה שעבר על מערכת החינוך ועל המערכת של השלטון המקומי, השלטון המקומי, המצב יכול להיות מצב משביע רצון?

אז כמובן יכולה להישאל השאלה איך במצב כל כך מדורדר וגרוע, שמעולם לא היה כמוהו, איך שנת הלימודים, פלא פלאים, נפתחת כסדרה, כי הגורמים הנוגעים בדבר, ארגוני המורים והשלטון המקומי, אין לי שום ביקורת, החליטו שלמרות הכל הם רוצים לפתוח את שנת הלימודים, והם יודעים שיש קוצר רוח בחברה הישראלית, ואולי עכשיו יותר מתמיד, כלפי שביתות, והייתי אומר שהם גילו מידה עילאית של אחריות.

שאלה עיונית, פילוסופית, האם עודף אחריות יכול להתברר כעבור זמן כחוסר אחריות, יכול מאוד להיות שכן. יכול להיות שעודף האחריות שאתם מגלים עכשיו, ארגוני המורים והשלטון המקומי, יכול מאוד להיות שעד מהרבה, והלוואי שאתבדה, יתברר כחוסר אחריות. ומה שאולי בטווח הקצר נראה כחוסר אחריות יכול להיות שהוא דווקא המעשה האחראי שצריך לעשות. כי שנת הלימודים נפתחת במצב בלתי נסבל של מערכת החינוך. הרי יש פה אבסורד גמור. חבר הכנסת ברכה אמר משהו בעניין זה שמפנים אותנו לכן ומפנים אותנו, יש עניין של אחריות. שר החינוך אחראי לילדי ישראל. וזה בכלל לא משנה האם עניין מסויים הוא בתחום לכאורה או לא לכאורה של משרד האוצר או של משרד הבריאות, שר החינוך יש לפניו דבר אחד, או שני דברים. הוא רואה את התלמיד, הוא רואה את המורה. זו מערכת החינוך. וזה בכלל לא משנה כרגע, מבחינת התלמיד או מבחינת המורה, האם זה עניינו של משרד האוצר או עניינו של משרד הבריאות או עניינו של משרד החינוך משום שמנקודת ראותה של מערכת החינוך, קרי מורים, הורים, תלמידים, משרד החינוך הוא זה שאחראי על מערכת החינוך.

עכשיו הרי אנחנו בכלל נקלעים, במערכת הדיונים שלנו גבירתי היושבת ראש, אנחנו נקלעים למצבים בלתי אפשריים. לא פעם אני מוחה על התלישות של הדיונים שלנו. הרי מה בצע בדיונים האלה אם בעניינים המכריעים ביותר, הגורליים ביותר למערכת החינוך, הקיומיים ביותר של מערכת החינוך, בכלל אומרים זה לא אנחנו, זה מישהו אחר. אם זה מישהו אחר אז בואו נידבר עם המישהו האחר. ריבונו של עולם. אם זה משרד האוצר, אני לא זוכר, תמיד לאוצר יש הרבה מה לומר אבל אני לא זוכר ששר חינוך, או משרד חינוך, בעצם טוען שאין, כפי שהתבטאו פה קודם, שלמשרד החינוך אין אמירה בענייני חינוך. מה זאת אומרת בכלל, הבינוי זה עניין של משרד האוצר, מי יודע יותר מה המחסור, ומה המצוקות של מערכת החינוך זולת משרד החינוך. זה דברים תמוהים, בראשית השנה מה אמר חבר הכנסת גפני, עניין של תקציב, כשבאו עם ה-PFI וכל הדברים האלה לפני שנה, הרי אמרנו שלא תצא מזה הרי כתה אחת. הרי זה היה ברור לחלוטין. הרי היו פרסומים שאלפיים שש מאות כתות שבנו בשנים קודמות זה היה קטן על הממשלה הזו. התחילו בעשרת אלפים כתות. מה זה אלפיים שש מאות כתות. עשרת אלפים כתות, אחר כך חמשת אלפים כתות, אחר כך בקושי בונים אלף חמש מאות כתות.

עכשיו, ועדת דוברת, חברות וחברים, קודם כל שנת הלימודים הזאת נפתחת בקיצוץ. ועד שבאים להוסיף למערכת החינוך על פי ההמלצות של ועדת דוברת, לפחות תקציבי מעבר זה נקרא שם, בפועל מקצצים. רוצים לרמות מישהו, רוצים לרמות בראש ובראשונה את עצמנו? אני קורא בתל אביב, תל אביב היא כבר עיר חזקה, אני קורא ביום שישי על קיצוצים במערכת החינוך של תל אביב. אחר כך נדבר, אני לא רוצה להיכנס לזה עכשיו, אחר כך ניכנס לתשלומי הורים. אתם יודעים, אנחנו אומרים אלף חמש מאות, אלף ארבע מאות, בתל אביב, העיר הגדולה והחזקה, בעיקר בדרום תל אביב כמובן, יגבו בשנת הלימודים הבאה משהו כמו אלף שבע מאות, לפעמים אלף חמש מאות, לפעמים אלף, לפעמים שבע מאות, בחודש, בעבור הסעות. מכל תלמיד ותלמיד. פשוט תקציבי ההסעות לא קיימות יותר.

הערה אחרונה, אני רוצה להעיר בעניין החינוך החרדי. תראו רבותיי, החינוך החרדי, נכון, בעיקר החינוך העצמאי, קיבל בתקופה מסויימת שאני מכיר אותה יותר מאשר תקופות אחרות במשרד החינוך בדיוק מה שמגיע לו. ואני לזכותם חייב לומר שלא היו להם טענות. בדיעבד יש אפילו נוסטלגיה. לא היו להם טענות. במשרד החינוך עבדו לפי סרגל מדוייק. נכון גפני, לפי סרגל מדוייק. כל ילד הוא ילד וכל ילד הוא שווה, ואנחנו עוורים בכלל למגזרים. אנחנו עוורים למגזרים. היה מקרה אחד שרצו שנשלם אתנן. אתנן אנחנו לא משלמים. אתם יודעים, נניח התפקיד הזה במשרד החינוך היה התפקיד היותר חשוב לנו בחיינו הציבוריים והיותר יקר לנו, יש אפילו שמועות שאולי אפילו זה לא כל כך רע. אתנן, שיוויון מוחלט כן. אם יש צורך בהעדפה בעניינים מסויימים, בבקשה, אין בעיה. אם זה מוצדק. אתנן אנחנו לא משלמים. מה שקרה אתמול, חבר הכנסת גפני, צריך לברר, האם זה על פי הסרגל. כי שרת החינוך לא יודעת, היא אמרה שהיא לא יודעת, היא לא מתמצאת בזה, זה משרד האוצר. אם זה לפי הסרגל או שזה אתנן. זה כל מה שצריך לברר.

גבירתי היו"ר, אדי הרשקוביץ ממשרד החינוך אמר שההעברה של אתמול היתה לפי הסרגל. אני מבקש שזה יירשם בפרוטוקול.

השאלה אם לא חלו שינויים בסרגל.

לא, הסרגל בעניין הזה לא השתנה. זה אותו הסרגל שהיה שלך.

אנחנו יושבים כאן באמת מקשיבים קשב רב למה שנאמר כאן בשעתיים האחרונות ואני חייבת לומר שהשמחה של הפורום הנכבד הזה ששנת הלימודים נפתחת היא מוקדמת, כי אנחנו לא בטוחים שאנחנו ההורים נפתח את שנת הלימודים.

אני רוצה לפתוח בנושא הבטיחות. ארגוני המורים מאוד חשוב שתשמעו את הדברים שלו. לפני כשנתיים משרד החינוך מחק מספר התקציב שלו את הסעיף שנקרא טיפול במפגעי בטיחות. האחריות הועברה לרשויות המקומיות. מי שיש לו, טיפל. ומי שאין לו לא טיפל. מה שקורה נכון להיום בפועל זה התקציב הזה שהועבר, סליחה, בחלק מהרשויות טופלו מפגעים שנמצאים בסדר קדימות ראשוני. זה עדיין לא אומר שאין מפגעים בבתי הספר שעלולים לסכן את הילדים שלנו, כי סדר קדימות שנמצא במספר שתיים ושלוש הוא לא פחות חמור מאחד. רשויות שאין להם טיפלו בסדר קדימות ראשוני, מי שיש לו טיפל בשאר. האחריות נפלה על הרשויות. ובא המרכז לשלטון מקומי ונורא שמח שהצליחו לקבל מהאוצר תקציב שבוע לפני פתיחת שנת לימודים לטיפול במפגעי בטיחות.

התקציב הזה מבחינתנו הוא לעג לרש. מבחינתנו זה אומר או.קיי., אנחנו סותמים את הפה כי קיבלנו תקציב לפתיחת שנת הלימודים. חברים, כשילד נפגע אף אחד מהנוכחים פה בחדר לא נותן את הדין. מי שנותן את הדין זה מנהל בית הספר. אנחנו חוזרים לתסמונת הש"ג. מי שנותן את הדין כשילד נפגע זה מנהל בית הספר וההורים שנשארים עם ילד פגוע והוצאות רפואיות מפה ועד להודעה חדשה. וזה עובר. אז עוד ילד נפגע, ועוד שבוע כולנו שכחנו מה קרה. מי שצריך להתמודד עם זה זה ההורים, זה הילד, וכמובן מנהל בית הספר שצריך לתת את הדין. אז אני מודיעה לכם שהיום, בימים האלה, יש צוותים שלנו, של ארגון ההורים שמסתובבים בשטח, ובבתי ספר שיהיו מפגעים שיסכנו, עלולים לסכן את חיי הילדים שלנו, אנחנו לא בטוחים שנפתח אותם. זה בנושא הזה.

בנושא אבטחה, חברת הכנסת פינקלשטיין מאוד שמחה שקיבלנו כסף. קיבלנו כסף, כן, מהסוכנות היהודית. אבל אני רק רוצה להודיע לך שהשנה האבטחה תהיה הרבה פחות ממה שהיתה בשנים קודמות. כי בתי הספר העל יסודיים לא יקבלו את תוספת השעתיים שהם קיבלנו בשנים הקודמות, מוסדות חינוך קטנים מלבד גני ילדים לא יקבלו את האבטחה שהם קיבלו בשנים קודמות, האבטחה היא הרבה פחות ממה שהיתה בשנים קודמות. כי מה שקרה, הסוכנות היהודית גייסה ארבעה וחצי מיליון דולר לטובת אבטחת מוסדות חינוך, אבל הארבעה וחצי מליון דולר האלה מסומנים אך ורק לגני ילדים. וזה אומר שמוסדות חינוך, בתי ספר קטנים לא יקבלו אבטחה השנה. וזה אומר שתוספת שעתיים אבטחה, משתיים עד ארבע, שהיתה לבתי הספר התיכוניים לא תינתן השנה. אז באמת בבתי ספר שאנחנו לא נקבל אבטחה, והגיע הזמן שמדינת ישראל תבין שהגיע הזמן לשנות את החוק של אבטחת מוסדות החינוך, והמדינה צריכה לממן את אבטחת מוסדות חינוך במלואה ולא להסתמך על כספי תרומות של יהדות התפוצות בכל שנה מחדש.

זה אומר שהלימודים יתבצעו ללא שומר בחלק ממוסדות ובתי הספר העל יסודיים.

משפט אחרון, במקום שלא יהיה מאבטח לא יתבצעו לימודים.

נציגת ההורים, את שכחת פרט מאוד חשוב, שישה מליון הועבר ממשרד החינוך לאבטחה לרשויות המקומיות במטרה למערכות כריזה, לחצני מצוקה, תיקי עזרה ראשונה.

כן, אבל זה לא מספיק, זה לא עונה על כל הדרישות.

אתי, אני אשמח לקבל מכם פירוט של כל הבעיות האמיתיות האקוטיות שיש בשטח, אחרי שתעשו את הבדיקה שלכם, ואנחנו ננסה, יחד עם משרד החינוך, למצוא גם פתרונות אמיתיים.

האבטחה זה אקוטי.

אני מדברת על מקומות שאתם אומרים שאין מאבטח בכלל, שיש משהו לקוי שלא טופל, אמרת שתעשו סקר, השבוע,

כבר יש צוותים בשטח שבודקים את זה.

בסדר, אז תביאו לנו את הממצאים.

היות והיריעה התרחבה יש לי שתי שאלות קצרות מאוד. שאלה ראשונה, רבותי, אנחנו התבשרנו כשהממשלה אישרה תקציב למדינה על תוספת של שבע מאות מליון שקל לתקציב החינוך. האם זה נכון, לפי הערכתי, לפי דעתי, שהכסף הזה מיועד למימון פיטורי מורים ושינויים מערכתיים במערכת כתוצאה מדוברת, וזה לא תוספת אמיתית לתקציב החינוך. זו שאלה ראשונה.

השאלה השניה, יש לי הרבה נקודות מחלוקת עם שרת החינוך, אבל יש דבר אחד שמקומם אותי ביותר, ואני חושב שהוא אמור לקומם כל אחד בחדר הזה. ועד ראשי הרשויות וועדת המעקב לחינוך ערבי פנו שלוש ארבע פעמים במשך החודש וחצי האחרונים לשרת החינוך על מנת להיפגש אתה בנושא של פתיחת שנת הלימודים בחינוך הערבי. הם פנו אליהם בשביעי לשביעי, בעשרים ותשיעי לשביעי ובשבע עשרה לשמיני. התשובה היחידה שהתקבלה משרת החינוך היתה שתי שורות, שורה אחת שהם מודים על הפניה והשורה השניה ששרת החינוך אינה מטפלת בחינוך הערבי, מי שמטפל בזה הגב' רונית תירוש מנכ"לית משרד החינוך שמטפלת בנושא של החינוך הלא יהודי. זה דבר שמקומם ביותר. אין שרת חינוך ליהודים ומנכ"לית לערבים. שרת החינוך יכולה להואיל לשבת עם אנשים כשהם מבקשים לשבת אתה בנושא כה קריטי וכה אקוטי.

תודה רבה. המנכ"לית והשרה בבקשה.

המנכ"לית סיפרה על הגורל המיוחד שנועד ללוד. אני יודע שיש פה נציגים של לוד,

אני פניתי לשר הפנים רק אתמול ויש בעיות ספציפיות שדווקא הוא צריך לתת את המענה.

אבל יש ילדים שם בלוד, מה זה מעניין עכשיו שר הפנים, בלוד זה אפילו יותר חמור מאשר בסכנין, תאמיני לי.

אנחנו מלוד. התנאי שניכנס לכאן היה שנשתוק. בתחילת דבריה של המנכ"לית היא אמרה שיש את מדינת ישראל ויש את העיר לוד. כך אתם מתייחסים. המדינה הזאת התנתקה מהעיר לוד. העיר לוד צריכה להיות עיר להכריז עליה מוכת אסון. משום שאני כהורה לא יכולה היום לקחת את הילדה שלי למערכת חינוך שאין לה שום תקציב ואין לי מושג מה היא תלמד שם. והיא רק עולה לכתה א'. זה פרצופה של המדינה. השלטון שקורס לא צריך לעניין אותי ובטח לא את הילדה שלי. היא אמורה לקבל את כל מה שמגיע לה. מבחינת ליקויי בטיחות חמורים, מי ייתן את הדין על זה. בגן קרס עלינו הפלורסנט. והגן הזה הולך להיפתח בשנה הבאה, ללא שום תיקון.

אני חייבת להוסיף משהו, בשנה שעברה, אני מדברת על הילדה שלי בגן חובה, חוק חינוך חובה, היא ישבה בבית ששים ושמונה יום, למה, כי יש איזו שהיא בירוקרטיה מאוד דפוקה בעיר שלי, והילדה שלי חומת המגן לכל מאבק. יושבת הראש, הילדים שלנו הם אלה שנפגעים. ואנחנו כאן כדי לייצג את הילדים. אני לא רוצה השנה שהילדה שלי תשב אפילו יום אחד בבית בגלל שמישהו אחר לא מקבל משכורת.

תודה רבה. אני שבוע ימים עוסקת בענייני לוד, מאז שפנו אלי, ובכבוד רב ועם כל האחריות והבעיה היא חמורה וכל הממשלה יודעת שהבעיה היא חמורה ובטח כל חברי הכנסת. אבל מהצעקות לא יצא לנו שום דבר. ולכן אני רוצה לבקש משרת החינוך לדרוש קיום דחוף בממשלה, עם כל הממשלה, עם כל האחראים לעניין, כי זה לא רק שרת החינוך, זה כל המשרדים ביחד. לקיים דיון דחוף בממשלה בנושא הזה. אני חושבת שכאן יש דברים אקוטיים ויש כאן דברים ביצועיים שאנחנו יכולים לדרוש אותם אבל מי שצריך לבצע אותם זה הממשלה.

ואני אומרת לכם, בעניין של האחראית על החינוך בעיר שלכם, אני פניתי אתמול בדחיפות רבה לשר הפנים, כי הוא צריך לתת את המענה כחלק מכל המאבק שיש לו בנושא הזה של לוד. כי הוא האחראי ולא שרת החינוך לנושא הספציפי הזה. יש כאן בעיה של חברת המתנ"סים, יש בעיות נוספות שאתם העליתם עכשיו והעלו בפני חבריכם כל השבוע ואנחנו מודעים לזה. זה לא שאנחנו לא רוצים לפתור את הבעיה. כשאנחנו אמרנו לכם לבוא לדיון אבל אנחנו לא נקיים דיון על לוד הכוונה שלנו היתה שאין לנו אפשרות היום בסדר היום להוסיף עוד את הנושא הזה, גם מכיוון שנגמרו, זה לא תירוץ, יש כאן כללים בכנסת, יש לי רק חמש ישיבות לקיים היום, יושב ראש הכנסת הגביל אותנו במספר הישיבות. אני מאוד מצטערת, אני יכולה לדון אתכם באופן פרטי הרבה, אבל זה לא מספיק.

אני מבקשת מכם, אנחנו פנינו, גם לפי התגובה של השרה היא מקבלת את ההצעה, היא תדרוש דיון הכי דחוף שאפשר.

יש לי הצעה שאנחנו ניסע ללוד ואני מציע,

אני מסכימה אתך ואני מוכנה לקיים בשבוע הבא או לפי ההיערכות שלנו סיור בלוד. אנחנו נתאם אתכם אחר כך, נעשה סיור בלוד.

קודם כל הם צודקים במאה אחוז. אני מקבלת את ההצעה שלך ואני אבקש ביום שני הקרוב, במהלך ישיבת ממשלה נושא העיר לוד יעלה לסדר היום. אני מקווה שראש הממשלה ייענה לבקשה שלי ואכן יעלה את זה. אני כבר אעשה את זה היום. אני מצטרפת לדברים של ח"כ פולישוק יו"ר הוועדה שמדובר בבעיה מערכתית, שלא שייכת דווקא לעניין כזה או אחר, אבל גם כשמעבירים כסף הבעיה היא שזה נופל לתוך הבור השחור של הגרעונות והבעיות, ולכן גם העברה תקציבית לצורך העניין הזה או לכל עניין לא בהכרח פותרת את הבעיה. אדרבא.

תודה רבה. אנחנו מודים לכם שבאתם, שמענו, קיבלתם התייחסות. אנחנו לא מתעלמים, אנחנו, אורי ואני יש לנו ניסיון מצויין בסיורים בכל מיני איזורים בארץ ואנחנו נקיים את הסיור גם בלוד, רשמי או לא רשמי, אנחנו נהיה שם.

איך אפשר אם ממש רוצים להעביר כספים מבלי שהם נופלים בחור השחור של הרשות המקומית. ספר להם אם ממש רוצים איך עושים את זה. כי כבר עשו את זה במשרד החינוך.

בקיצור נמרץ רק לענות לח"כ ברכה שבחמישה בספטמבר אנחנו נשב, השרה אנוכי ובכירי המשרד עם ועדת המעקב ואני מקווה שנמשיך לקדם את המגזר.

שני נושאים אחרונים לגבי אבטחה. כאמור המשרד לבטחון פנים הוא אחראי על אבטחה בבתי ספר. התקציב העומד לרשותו כמאה שלושים מליון. בנוסף בשנה שעברה קיבלנו מהמגבית היהודית תוספת עבור שני מגזרים, אחד זה אשכולות גנים, אשכול זה כל מקבץ של מאה ילדים בערך, שלושה גנים ביחד ויותר, ומעלה, ובתי ספר קטנים שהם בסביבות מאה ילדים. אלה קיבלו את המענה מתקציבי המגבית, גם השנה קיבלנו תקציבים, המשרד לבטחון פנים קיבל את התקציבים, והאשכולות ובתי הספר הקטנים ישולבו באבטחה.

הדבר היחיד שעומד בסימן שאלה הוא המשך הארכת יום הלימודים בכשעתיים נוספות, כאשר שם אני מציעה לפתוח את שנת הלימודים ולראות כמה מבתי הספר אכן מאריכים את יום הלימודים לא במסגרת יום לימודים ארוך, זה מסודר, זה מובטח, דובר על בתי ספר שמתקציבים אחרים מצליחים להאריך את יום הלימודים ולזה לא היה כיסוי אבטחתי. לא אלה שביום חינוך ארוך. אלה שביום חינוך ארוך מאובטחים על ידי המדינה. בתי ספר רגילים שמצליחים להאריך את יום הלימודים שלהם בשעתיים נוספות לא היה לזה, אין לזה כיסוי. בשנה שעברה הכיסוי ניתן על ידי כספי המגבית, השנה לזה הכסף לא הספיק. אני מציעה לפתוח את שנת הלימודים ולראות כמה מבתי הספר הללו, בגלל הקיצוצים שהיו, מצליחים להאריך את יום הלימודים ואכן נדרשת להם אבטחה. אז אני מציעה לא להקדים את המכה לתרופה אולי שקיימת.

והדבר האחרון שאני רוצה לציין שהשרה העבירה החלטה בשנה שעברה שהשומר בשער יהיה ברמת מאבטח, מקצוע מועדף, מאבטח במקצוע מועדף, ואני מעריכה שזה יימשך.

הנושא האחרון היה כוח אדם, בעניין הזה אני לא רוצה לחזור על דברים של ח"כ פינקלשטיין שדיברה על איכות המורים, הרמה האקדמית שלהם וההכשרה שלהם. אני רק רוצה לציין שהצפי שלנו הוא כזה, כשמפלחים את הגיל והוותק של המורים במערכת מגלים שהמורים הותיקים, אלה שעומדים בפני פרישה, הם המורים המבוגרים מטבע הדברים, והאחוז שלהם מסך המורים הוא אחוז גבוה ביותר, כלומר אנחנו צופים שבשנים הקרובות תהיה פרישה גדולה מאוד של מורים ותיקים. אל מולם צריך להכניס מורים חדשים. אנחנו בין לבין מנסים לעשות שתי פעולות, שלא כל כך עולות בקנה אחד עם השאיפה שלנו. האחת שאנחנו רוצים להכניס באמצעות מכסות לפרישה מוקדמת, לאפשר יציאה של מורים ותיקים ושחוקים, מי מביניהם, כדי להכניס מורים חדשים וצעירים למערכת. המכסה הזאת קטנה בשנים האחרונות. פעם אחת השרה הצליחה להעביר החלטה בגיבוי ראש הממשלה להגדיל את המכסה מכתשע מאות לאלף מאתיים. זה היה חד פעמי. מכאן ואילך המכסה הזאת ירדה באופן קשה מאוד מבחינתנו, לכדי כשש מאות מכסות בלבד, וזה לא מאפשר ריענון המערכת.

הדבר השני הוא שפיטורי המורים, באשר הם, שנעשו, אגב הם מגיעים לכדי שבע מאות מורים בחינוך יסודי וחטיבת ביניים, והשבע מאות האלה זה בזכות הסכם עם הסתדרות המורים, הצלחנו להקטין את המהלך בזכות העובדה שהסתדרות המורים הקפיאה מענקי השתלמות ושי למורים שניתן מדי שנה והקטנו את היקף הפיטורים. אבל המורים שפוטרו מאוד רצינו שהם יהיו אותם מורים שחוקים במערכת, שמטבע הדברים יותר ותיקים, יותר מבוגרים. בעניין הזה בדין ודברים מול האוצר לא הצלחנו להוציא רק אותם אלא היה גם מחיר של מורים צעירים שהוותק שלהם צעיר במערכת, אלה מורים שהוצאו במאסה שאנחנו לא מאושרים אתה.

כמה הערות מאוד קצרות. קודם כל אכן משרד החינוך אחראי למערכת החינוך, אבל אני אינני מקבלת הערות של חלק מחברי הכנסת כאילו אותו נושא של אבטחה למשל, שממומן על ידי המשרד לבטחון פנים על פי החלטת הממשלה, כאילו משרד החינוך אחראי על כך שלא נתקבלו התקציבים הדרושים או לא מתקבלים התקציבים הדרושים. כמו שאני אינני מקבלת את ההאשמה כלפי משרד החינוך על כך שאין מספיק אחיות בבתי הספר, משום שהתיקצוב והאחריות על כך חלים על משרד הבריאות. אני גם אינני מקבלת את האחריות בנושא של בטיחות, שמשרד האוצר העביר באופן ייעודי לתקנה התקציבית הזאת, בכל שנה עשרים מליון שקל, והשנה וגם ב-2003 לא העביר מאומה. העביר למעשה אפס באותה תקנה תקציבית. אני גם אינני מקבלת את האמירה כאילו משרד החינוך אחראי על ביטול ה-FPI. היתה החלטת ממשלה בעניין הזה, כמו לגבי יתר הסעיפים האחרים, האוצר לצערי לא ביצע, מדובר כאן בביטול חד צדדי שהאוצר ביטל את החלטת הממשלה בעניין PFI. ולכן כל הדברים הללו, בכל הכבוד לכולם, צריכים להילקח בחשבון. אפשר גם להאשים את משרד החינוך שאוטובוס של דן מאחר לתחנה ולכן התלמידים מתעכבים. במובן הזה אפשר כל דבר לתלות במשרד החינוך. אני חושבת שצריך כאן לקחת את הדברים כהווייתם ולראות את העובדות.

הערה נוספת לעניין החרדים. הכל נעשה אכן לפי הסרגל, אני יודעת שזה מאוד פופולרי להתלהם נגד החרדים ונכון צדק ח"כ גפני קודם כשאמר שאנחנו קיצצנו השנה מעבר לכל הגנים האחרים חמישה עשר אחוז נוספים בגני הילדים ששייכים לחינוך העצמאי, ואנחנו עשינו את זה באמת מחוסר ברירה, מתוך שאני חשבתי שאכן מדובר בחינוך מוכר שאינו רשמי ולכן אם צריך לקצץ אז בוודאי קודם כל שם ולא בחינוך הרשמי, אבל על זה באמת היו מחאות מאוד גדולות שלהם.

נקודה אחרונה, נושא התקציב לצורך יישום מסקנות ועדת דוברת. אני רוצה לומר כאן דברים באופן ברור, ואני מציעה לא לבלבל אף אחד עם טענות שאין להן שום שחר. התוספת התקציבית שהיא תלויית ביצוע, רק אם יהיה ביצוע, אם לא יהיה ביצוע לא נקבל את המימון לצורך יישום דוברת, וזה היה מקובל עלי לחלוטין, כי זה גם הגיוני, מסתכמת במיליארד שבע מאות מליון שקל בשנת התקציב 2005. לא נכון שהם באו מתוך הקיצוץ. נכון שלכתחילה היתה כוונה לקצץ מיליארד שקל ולהוסיף מיליארד שקל, אני התנגדתי לזה, המאבק בעניין הזה היה מתוקשר מאוד, אני לא צריכה לחזור על הפרטים שלו, בסופו של דבר שבע מאות מליון השקלים שיינתנו לצורך יישום דוברת לא באו מתוך תקציב שנת הלימודים תשס"ה, מתוך תקציבה במהלך 2004. ולכן אני אומרת פה את הדברים באופן הברור ביותר, המיליארד ושבע מאות מליון השקלים שנועדו לצורך יישום הרפורמה נועדו למעשה, זה באמת תקציב מעבר, לשני דברים מרכזיים. האחד הוא בינוי, אותו בינוי שהתייחסנו אליו קודם, שיפוץ שירותי התלמידים ופינת עבודה לכל מורה. והנושא השני הוא פיצויים בגין אותם מורים שיהיה צריך לשלם להם פיצויים ויפוטרו מהמערכת. אלה תקציבי מעבר, לצורך זה זה נועד.

עוד מלה, לנהל את מערכת החינוך זו לא מלאכה קלה, בטח לא בשנים האחרונות. זו מלאכה מאוד מסובכת, מאוד מורכבת. אפשר לברוח מהתפקיד הזה. יש מי שבורחים, נמלטים, משאירים אותה. אז מה, זה פותר את הבעיות, זה משפר את המצב, התשובה היא כמובן שלילית. צריך את היכולת ואת האומץ להתמודד עם הבעיות כפי שהן, ואני מאמינה שאנחנו עושים את זה.

ואולי בשורה טובה אחרונה פשוט לחברי הכנסת, גם קלגנוב, גם ציציאשוילי וגם פסחוביץ, פסחוביץ וקלגנוב בקיאקים וציציאשוילי בהיאבקות, שלושתם עלו לחצי הגמר ואני חושבת שזו בשורה נחמדה טובה.

אני רוצה לסכם ולומר כך, אני אמנם מברכת ואני מקווה שהוועדה תצטרף אלי בברכות למאמצים הכבירים של כלל המערכות, הן של משרד החינוך והן של השלטון המקומי לפתוח את שנת הלימודים. אנחנו, זה אמנם לעג לרש וזה נחמת עניים שאנחנו מגיעים למצב שעצם פתיחת שנת הלימודים מהווה ניצחון של המערכת וזה באמת ראוי שלא יקרה. אבל לצערנו עם כל הקיצוצים, ולמרות כל הבעיות אנחנו צריכים גם לראות את האור בקצה המנהרה ולברך על מה שאפשר לברך.

אני רוצה לברך את השלטון המקומי שהחליט להסיר את איום השביתה ואני מקווה שההסתדרות תסיר גם היא את איומיה לחמישי לתשיעי כפי שנאמר בתקשורת לפחות. יחד עם זאת אני מבקשת מהוועדה להצטרף אלי בקריאה שאנחנו דוחים ומבקרים את הממשלה על הקיצוצים החוזרים ונשנים הפוגעים פגיעה אנושה במערכת החינוך, והיום דיברנו רק על הצד הפיזי ולא על הצד התוכני, שהוא בעיה בפני עצמה, ואנחנו חרדים מאוד למצב הבטיחותי של התלמידים שלנו במוסדות החינוך. זו בעיה אמיתית, חמורה מאוד, שאנחנו חייבים לתת את דעתנו, ואני קוראת להורים להעביר לנו את כל הממצאים שתמצאו, אני לא רוצה לתת יד לכך שאיזה שהוא ילד ייפגע במערכת החינוך, ואני מצטרפת ליוסי שריד שאומר האחריות שלנו בפתיחת שנת הלימודים אמורה להיות לחוסר אחריות אם נפתח מערכת שהיא לא כשירה ללימודים.

אני קוראת לוועדה, בשם הוועדה דורשת משר האוצר תשובה מיידית מדוע לא הועברו למשרד החינוך מאה מליון ₪ לבינוי כפי שהובטח ונקבע בתקציב של השנה הקודמת. אני קוראת לכם להיערך בתקציב 2005 לבניית כתות מאסיבית לפי הצרכים של כלל המגזרים. כמו כן אני חושבת שעל דעת כל חבריי ועדת החינוך קוראת למשרד החינוך לא לבנות כתות זמניות וגם כדי להגביר את הלחץ על האוצר, כי עדיף שלא תהיינה כתות לא מתאימות מאשר שתהיינה כתות כאלה. שמענו כאן אפשרות של שכירת מבנים.אנחנו רואים בחומרה יתירה את חוסר המוכנות של המערכת, במיוחד במגזר הערבי, וקוראים לממשלה לפתור לאלתר את הבעיות החמורות שהועלו בדיון, אני חושבת שהדברים מדברים בשם עצמם.

והערה אחרונה, אנחנו רואים בישיבה הזאת ישיבת דיווח, אנחנו הרי לא תמימים, ואני מסכימה אתך ח"כ ברכה, אי אפשר שבוע לפני פתיחת שנת הלימודים לעשות מהפיכות, אם כי דווקא במקומות הלוחצים במיוחד בשעת לחץ אפשר להשיג הישגים מקומיים, נקודתיים, ואולי בכך נביא איזה שהוא מזור, אפילו שהוא מצומצם.

אנחנו קיבלנו את דיווח משרד החינוך בדאגה רבה. אנחנו רואים בישיבה הזאת ישיבה ראשונית בלבד לקראת דיוני התקציב של 2005 ואנחנו נזמין את שר האוצר, יחד עם שרת החינוך לדיונים האמיתיים על תקציב 2005. תודה רבה.

אני מציע לקבל את הצעתו של אורי אריאל בנושא של ביקור הוועדה בלוד, ועוד לבקר בעוד מקום מוכה אסון בחינוך ביישובים הערביים.

אני מקבלת את ההצעה ואני מוסיפה את זה לסיכום. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:30