כנסת פתוחה

סכנת סגירת בית-ספר חילוני בבני-ברק

2
ועדת החינוך והתרבות
3.8.2004
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני


פרוטוקול מס' 294
מישיבת ועדת החינוך התרבות
יום שלישי, ט"ז באב התשס"ד, (3.8.04) שעה 09:00

סכנת סגירת בית-ספר חילוני בבני-ברק

חברי הוועדה: גילה פינקלשטיין – היו"ר
יוסי שריד - מ"מ היו"ר
משה גפני

רמי בורנשטיין - משרד החינוך, סגן מנהלת מחוז ת"א
פנינה ליכטנשטיין - הסתדרות המורים, האגף המקצועי
מלי גורדון - חשבת אגף החינוך - עיריית בני-ברק
רן מלמד - משנה למנכ"ל עמותת "ידיד"
ניבה קפליוק - מנהלת בית-הספר "רמז"
כרמלה מיילי - יו"ר ועד הורים מרכזי "רמז"
לינדה פרסר - ועד הורים מרכזי, בית-הספר "רמז"
זוהר ג'ני - ועד הורים מרכזי, בית-הספר "רמז"
אולי נסים - ועד הורים מרכזי, בית-הספר "רמז"
אביבית מועלם - יו"ר מועצת התלמידים
אנה בורוכובסקי - נציגת מועצת התלמידים
מור ג'אן - נציגת מועצת התלמידים
ברק מליח - נציג מועצת התלמידים

יהודית גידלי

חבר המתרגמים בע"מ










סכנת סגירת בית-ספר חילוני בבני-ברק

בוקר טוב, אני פותחת את הישיבה.

לאחרונה קיבלנו הודעה שהמגמות בבית-ספר הממלכתי בבני-ברק תיסגרנה. במילים אחרות, אנחנו מסתכלים על זה במבט של בית-ספר שהמטרה היא לסגור אותו ולא לפתח אותו. כי בית-ספר שבו נסגרות המגמות, אין לו מה לחשוב על עתיד, אלא רק קריסה איטית. ואנחנו יודעים שיש ציבור שמתאים לבית-הספר ואנחנו דואגים לכל ציבור ולכל מגזר. ושמענו גם דברים חשובים ויעילים וטובים שנעשים בבית-הספר. ורוצים לעשות את כל המאמצים לתמוך בו ולעזור לו כדי שיהיה מענה לציבור בבני-ברק שמעוניין בבית-הספר. ויש ציבור שמעוניין בו.

הייתי רוצה לשמוע, אני מבינה שיש פה נציגים של הסתדרות המורים, ארגון המורים העל-יסודי, תלמידים. לשמוע מה בפיכם.

בית ספר "רמז", הינו בית הספר התיכון החילוני היחיד בעיר בני-ברק. הוא משרת בעיקר את תלמידי שכונת פרדס כץ שהיא שכונה חילונית. וגם חלק מתלמידים בעיר עצמה, בעיר בני-ברק. בית-הספר בנוי לתת מענה ייחודי לאוכלוסייה שמזינה אותו מבתי-הספר היסודיים החילוניים, ולצערי שניים במספר נותרו בתקופה זו.

גם מתוך הכרת האוכלוסייה, הכרת צרכיה, נבנתה שם מערכת כל-כך טובה, נכונה, לתלמידים האלה. ועובדה היא שהתלמידים מגיעים לבתי-הספר הזה. במיוחד מאז שהוא הפך להיות שש-שנתי, בוצע שם חיטוב, שלא היה שנים. ובית-הספר הזה תוסס ופורח ועושה עבודה יוצאת מן הכלל. יש שם צוות נהדר. ואי אפשר להשאיר את העיר ללא בית-ספר על-יסודי לפחות אחד, שייתן שירות לאוכלוסייה הזאת.

בית-הספר משמש גם הרבה לאוכלוסייה החלשה יותר, ועיקר הרצון שלנו לעזור דווקא לאוכלוסיות האלה.

זו היתה כוונתי כשאמרתי, שבית-הספר מותאם לצרכים של האוכלוסייה הספציפית הזאת שמזינה אותו.

כמה תלמידים יש בבית-הספר?

בוקר טוב. בבית-הספר ישנם כ500- תלמידים כרגע. אני לא יכולה להגיד שזה מה שיקרה, מכיוון שכתוצאה מהשמועות על סגירת המגמות, יש בריחה המונית. אני יכולה להבין את הילדים שחשים חוסר ביטחון מאוד משמעותי.


ייחודו של בית-הספר הוא בכך, שהוא משרת לא רק את האוכלוסייה החלשה, אלא הוא באמת נותן מענה למצוינים, כמו גם לחלשים. בצד עזרה כ"אומץ" ו"מב"ר", השגנו כל מיני תוכניות ייחודיות. כמו התכנית של עתידים, שבאמצעותה לומדים המצטיינים שלנו, אחד מהם אפילו עכשיו התקבל והוא לומד רפואה. אני חושבת שמבחינה זו בית-הספר שלנו רק הוא יכול לתת את המענה לילדים האלה.

אנחנו רואים מה קורה לתלמידים כשהם מגיעים מבתי-ספר בערים אחרות. הם לא מקבלים את המענה. המצטיינים הופכים לבינוניים. אין ידם משגת להשיג כל עזרה אחרת, פשוט נקודת זינוק התחלתית נמוכה יותר. בעוד שאצלנו, אנחנו דוחפים אותם בשיניים ובציפורניים ובאמת מסיימים יפה מאוד.

התוצאות שלנו בבחינות המיצ"ב לדוגמה, אנחנו נתנו קפיצה אדירה, גם יחסית לבתי-ספר אחרים. אני אתן לכם דוגמה, בבתי-ספר אחרים השיפור בנקודות היה 17 במתמטיקה, ואצלנו 36 נקודות במתמטיקה. זה צוות של מורים שפשוט מקיז את דמו למען הילדים, עובד בהתנדבות שעות על גבי שעות.

מי סוגר, מה היה התהליך?

אני יודעת שלפני שנה קיבלנו הודעה.

אתה יודע שהשנה היו קיצוצים במפתחות התקצוב של כיתות המב"ר. זה לא חביב על אף אחד מאתנו אני מניחה.

למה, למשרד החינוך זה מאוד חביב.

מכיוון שלנו יש שלוש כיתות. יש לנו כיתת מב"ר בכל שכבה. יש לנו כיתות אתגר. הקיצוצים שם הם מאוד משמעותיים. רק הקיצוצים האלה שבכיתה יוד העיונית ובכיתות המב"ר, זה כבר 30 שעות. מספר התלמידים שנה הבאה הולך ומצטמצם. האוכלוסייה החילונית לא נשארת בבני-ברק. היא יוצאת, את מקומם תופסים עובדים זרים שעליהם כמובן אין לנו שום תקצוב אחר.

רציתי להוסיף ולציין שרבע מאוכלוסיית בית-הספר זה עולים חדשים, שגם שם נדרשת עבודה מיוחדת. אז כתוצאה מהשינוי במפתחות התקציב, כתוצאה מהירידה במספר התלמידים בבית-הספר, נמצא גירעון מאוד משמעותי. והשנה העירייה אינה יכולה לסייע בידינו. מספר הילדים בשכבות אינו גדול. ולכן הגענו להסכם עם העירייה בשנים שעברו, שמספרם במגמות גם הוא לא יהיה גדול. זאת אומרת, דיברנו בערך על שמונה עד עשרה ילדים במגמת לימוד. ואנחנו מאוד הערכנו את זה, אנחנו מבינים שזה לא דבר של מה בכך. אבל השנה העירייה אינה יכולה לממן את זה.

את יכולה לתת לנו תמונת מצב. שכבה, שכבה זה כיתה, זה שתי כיתות?

חטיבה עליונה - למשל יש לנו שלוש עד ארבע כיתות. כיתה אחת שהיא בחרה את המגמות המדעיות. יש לנו כיתה מדעית שבה לומדים פיזיקה 5 יחידות, ביולוגיה 5 יחידות.

מספר תלמידים?

29 ילדים בערך. יש לנו כיתת מב"ר, שבה לומדים גיאוגרפיה, סוציולוגיה. כיתה אתגר-אומץ, שלומדים שם חשבונאות. ויש לנו עוד כיתה של תלמידים שהם לא נפלו באף אחת מהקטגוריות של 15 ילדים, גם מפה נובע הגירעון מאוד משמעותי. זה כיתה שלומדת חשבונאות.

אז מב"ר, אתגר, הם כיתות מאוד קטנות, וזה טוב שהם קטנות. זה סוג ילדים שהם זקוקים לכיתה קטנה. אבל יש לך עוד כיתה אחת מאוד קטנה. מה יש לך בי"א.

אותה תמונת מצב בערך. ביוד, השנה יש לי שלוש כיתות מדעית, מב"ר ואתגר. במדעית השנה אמורים להיות 29 תלמידים. במב"ר 25 ובאתגר 25. בכיתה ח' ישנם 80 ילדים בערך. הם יהיו מחולקים לשתי כיתות. זה שוב בגלל הנשירה. יש לנו נשירה של תלמידים מהשמועות, אני כבר יודעת. בכיתה ז' היו אמורים להירשם אצלי 65 ילדים. נרשמו 36 ילדים. אני כל יום מקבלת טלפונים מהורים היסטריים, פשוט היסטריים, ששואלים אותי מה לעשות. אני אומרת את זה בכאב לב גדול, כי ההשקעה היא עצומה וחבל לי שהילדים האלה לא יזכו ליהנות ממה שקורה בבית-הספר.

אתם פניתם בשנה שעברה לוועדת החינוך של הכנסת שאתם לא מקבלים עזרה של מחשבים, שבעבר היה לכם.

אני לא יודעת על זה, אני מצטערת.

אז אולי לא את פנית. אולי מי שעוסק בזה, אמרה לי חברת הכנסת מלי פולישוק-בלוך, עזרה במעבדות. היא כיושבת-ראש ועדת מדע, קיבלה מכתב כזה.

קודם כל, צריך לומר שאם ועדת החינוך רוצה, אני מקווה שהיא רוצה, להציל את בית-הספר, ותכף אני אגיד למה לפי דעתי צריך להציל אותו. מוכרחים
לסלק תכף ומיד ועוד היום, את סימן השאלה שתלוי לו מעל ראשו. משום שאם לא תתקבל החלטה חד-משמעית בעניין זה היום, אז כבר לא יצטרכו להחליט בכלל שום דבר.

יש לי תזה מפורסמת שרשומה על-שמי האומרת, שאנחנו רק מתיימרים בדרך כלל לקבל החלטות, אבל אנחנו לא מקבלים שום החלטות. מי שמקבל את ההחלטות, זה המציאות. המציאות מקבלת את ההחלטות ואנחנו באים אחרי המציאות ואנחנו כביכול מקבלים החלטה. וכמובן שזו אשליה. כבר המציאות קיבלה אותה.

ולכן אם אנחנו לא רוצים שהמציאות תכתיב את מה שיקרה בבית-הספר, אלא אנחנו נרצה להציל אותו ברגע האחרון - אז זה הרגע האחרון. ואין רגע אחר, עכשיו הוא גוסס ומחר מחרתיים בית-הספר ימות, לא עלינו.

נקודה שניה - אין ספק שבית-הספר הזה, על-פי אמות מידה מסוימות, הוא בית-ספר קטן. הוא קטן שלא באשמתו. בני-ברק היא בני-ברק, יש לה הרכב אוכלוסייה מסוים וברור לגמרי שהמספרים הולכים וקטנים. יכול להיות שבעתיד הם אפילו יהיו קטנים עוד יותר. אבל צריך להביא בחשבון שזה בית-הספר האחרון. לו היו שניים, לו היו שלושה, אפילו שניים - הייתי אומר, תשמעו אולי בית-ספר קטן, אולי לא, לא יודע.

צריך, כמו שקורה במקרים רבים אחרים, צריך לאבחן בין בתי-ספר. יכול לקרות, אף אחד לא אוהב שמאחדים לו בית-ספר. אבל יכול מאוד להיות שעל-פי הנסיבות בבני-ברק, לא היה מנוס, אבל זה בית-הספר האחרון, ולכן אנחנו צריכים להתייחס אל בית-הספר, כבית-ספר אחרון.

חברי, חבר-הכנסת משה גפני, שיושב לימיני, יודע ואני מקווה שהוא יכול להעיד על זה, שאני לא פעם אישרתי בהרבה מקומות בארץ, גבירתי היושבת-ראש, בתי-ספר קטנים, שלא עמדו באמות מידה. בתי-הספר האלה, הפתעה הפתעה, היו בתי-ספר דתיים או חרדיים. מדוע - משום שבאו אלי ואמרו לי, "תשמע זה בית-הספר היחיד, מה אתה רוצה שנעשה עם הילדים שלנו, מה אתה רוצה שנשלח אותם בדואר".

אתמול קראתי בערב טריביון שעכשיו חוזרים לשיטות הדואר הישנות. מסתבר ששיטות הדואר החדשות גורמות לעיכובים של חצי שנה בערך במשלוח דברי דואר מאמריקה לאנגליה. אז יש שינויים חוזרים. אבל מה הם יעשו עם הילדים? ואני לא יכול לומר שבחדווה, הרי תמיד יש מצוקה מסוימת של תקציבים. והייתי מאשר בתי-ספר קטנים חרדיים. כדי שההורים לא יצטרכו לשלוח את הילדים שלהם למקום שאני לא יודע מהו המקום הזה.

זה לא רק משום שבית-הספר הזה הוא בית-ספר חילוני - אלא משום שזה צריך להיות העקרון. אם זה בית-ספר אחרון - ויש בעיר הזו עדיין אנשים חילוניים שזה חפצם, ובבית-הספר הזה הם רוצים לחנך את ילדיהם, יהיה דתי, יהיה חרדי, יהיה חילוני, יהיה אשר יהיה. ובמקרה הזה, אני מקווה שגם במקרים אחרים, אבל אף אחד אינו מלאך, אנחנו לא רק נאה דורשים, אלא ניסינו גם נאה לקיים.

ולכן על-פי השקפת עולם, אי אפשר בכלל לקבל שעיר בישראל תישאר בלי בית-ספר אחרון שהוא בית-ספר המועדף על-ידי חלק מסוים, חלק קטן, נכון מן האוכלוסייה במקום. זו גזירה שציבור מסוים, פעם זה ופעם אחר, לא צריך וגם לא יכול לעמוד בה. ולכן אנחנו צריכים לקבל החלטה שאנחנו לא מקבלים בשום פנים ואופן את המציאות הזו.

תודה רבה לחבר-הכנסת יוסי שריד. חבר-הכנסת הרב גפני, בבקשה.

גבירתי היושבת-ראש, בדרך-כלל אני מאשר את דבריו של חברי, חבר-הכנסת יוסי שריד, והציבור אצלנו אפילו די מתגעגעים לזה שהוא שר החינוך. אני מסכים לחלוטין לעקרון הזה. העקרון הזה באמת הוא חייב להיות עקרון חד-משמעי. אני מצטרף להצעה, אנחנו חייבים לקבל החלטה עכשיו והיום שבית-הספר הזה לא נסגר, ויהי מה.

זאת אומרת, המציאות הזאת שבה יכולים לבוא ולהגיד, ש-500 תלמידים, לא חשוב כמה, בעצם בית-הספר היחיד שלהם נסגר וכתוצאה מזה לא יהיה לכם מקום לימודים בעיר - זה לא משנה איזו עיר - זה לא משנה איזה בית-ספר - אני לא נכנס בכלל לשאלה, האם אנחנו מדברים בית-ספר כזה או בית-ספר אחר. לא יכול להיות דבר כזה במדינה דמוקרטית, שמחויבת לתת מערכת חינוך סדירה וסבירה לילדים שנמצאים בכל יישוב ויישוב.

אני מאשים את משרד החינוך בהתנכלות לבני-ברק. אני לא עובר נושא, אלא אני מדבר על אותו נושא. משרד החינוך מתייחס לבני-ברק בהתייחסות שונה ממה שהוא מתייחס לערים אחרות. ולכן לפי דעתי, הגיעה הוראה כזאת שאני פשוט לא מבין אותה. אני אתן לכם דוגמה אחת מני רבות שאני מכיר, העיר היחידה במדינה שבה קיצצו 15 אחוז בתקצוב גני-הילדים - זה בני ברק. אין עיר אחת כזאת. בשנה הבאה 15 אחוז פחות - זאת אומרת, ילד בעיר בני-ברק, שנמצא בגן תת-חובה או בגן חובה, במקום שילמד נניח עד 13:00 הוא ילמד עד 11:45. יקצצו, וזו העיר היחידה.

אני חושב שזה דבר שחמור מכל בחינה אפשרית. אני גבירתי היושבת-ראש מצטרף להצעתו של חבר-הכנסת יוסי שריד, שוועדת החינוך תקבל החלטה היום ועכשיו, בית-הספר רמז בבני-ברק לא נסגר. בשום מקרה ובשום צורה. אגב, זה מנוגד לחלוטין ואני קצת מכיר את העיר הזאת, זה מנוגד לחלוטין מאופייה של העיר. אופייה של העיר מאז הקמתה זה שכל אוכלוסייה בה תקבל את מלוא השירותים. להפך, אפילו לתת העדפה למי שהוא מיעוט בעיר.

תודה רבה לחבר-הכנסת הרב גפני. אנחנו נשמע עכשיו את רמי בורנשטיין, סגן מנהלת המחוז.

לא ידוע לנו במשרד החינוך על מגמה לסגור את בית-הספר. להפך, משרד החינוך, המחוז שלנו, עושה כל מאמץ על-מנת לחזק את בית-הספר ולהשאיר אותו בכל מיני תחומים. כל התכניות החדשות, כל התכניות התמיכתיות. אנחנו גם ביקשנו מברנקו וייס להיכנס לבית-הספר ואכן הם פועלים שם.

ולהפך אנחנו רוצים לחזק והשמועות על סגירת בית-הספר לא באו מהכיוון של משרד החינוך. הם באו כתוצאה מאיזה שהוא מצב דמוגרפי שקיים באזור, בשכונת הזאת, שיש חלק מאנשי השכונה שעוזבים למקומות אחרים, באופן טבעי או לא, זה צריך לבדוק. וכתוצאה מכך נוצר מצב שיש הפחתה רצינית.

פה נמסרו נתונים עובדתיים. אתה מספר לנו שאתם מחזקים אותו, לפני רגע שמענו מהמנהלת, יכול להיות שהמנהלת לא יודעת מה היא שחה. היא אומרת למשל, שלקחנו לה במב"ר, לקחו לה 30 שעות. אז אולי כדאי שתפסיקו לעזור, כי יכול להיות שאם תפסיקו לעזור, המצב ישתפר. כי לפי העזרה, אני רואה שאנחנו מגיעים לעברי פי פחת.

הנושא של מב"ר - זו תכנית ארצית שקיימת בכל היישובים. יש לה תקצוב מסוים. התקצוב הזה שונה בעקבות הקיצוץ בתקציבי משרד החינוך. והפעם הוא פונה לכל אורך הקו. זאת אומרת, בכל הערים בארץ בתכניות מב"ר - הורידו את מפתח התקצוב. התוצאה שנקודת המפתח בתקצוב הזה - גרם לכך שבבית-ספר הספציפי הזה שהוא קטן, נוצר מחסור של 30 שעות.

במה חיזקתם, בוא תספר לנו, ולא מה ביקשתם, במה חיזקתם בעובדה. תן לנו נתונים.

אז כמו שאמרתי, אנחנו קודם כל לגבי התכניות, תכניות עומס, תכניות מב"ר, אנחנו מכניסים שמה מורים מכל רשת האפשרויות שלנו. וגם אנחנו מחזקים אותו בשעות.

תסלח לי, מצד אחד שמחלישים, עכשיו אתה מספר לנו שמחזקים. יכול להיות, אני לא יודע. אז בסוף בחשבון אחרון, אחרי שמחלישים ומחזיקים, מה יוצא לנו בסיכום?

התלמידים עוזבים.

הסיכום הוא כזה - הבעלות על החטיבה העליונה.

אני שואל אותך שאלה ואתה מספר לי על בעלות. לא מעניין אותי עכשיו בעלות. הרי משרד החינוך הוא בעל כל בתי-הספר במדינת ישראל ולא חשוב מה הבעלות. בחשבון אחרון, אחרי שלקחו ואחרי שנתנו, מה בחשבון האחרון, לוקחים או נותנים או זה מתקזז?

החשבון האחרון הוא שהמחוז רוצה להחזיר את המצב לקדמותו. למרות כל הקיצוצים.

מאוד מעריכים "רוצים", אבל מה בפועל קורה?

בפועל קורה שאתמול ישבנו עם אגף החינוך ועם ראש-העיר ודנו בתכנית שלהחזיר את כל השעות החסרות ולהחזיר את כל המגמות לבית-הספר שנסגרו. והגענו להסכם שלפיו, המחוז ייקח על עצמו את מחצית השעות החסרות של בית-הספר, והרשות תיקח את החצי השני, כאשר 10 שעות מגולמות בפועל, ישירות על-ידי ראש העיר ועוד מקינק שעשה משרד החינוך, יבדקו להשיב את המקינק חזרה, שבו יגולם יתרת השעות. ולהחזיר 54 שעות לבית-הספר שחסרים כרגע, לתפעולו המלא, עם כל המגמות ועם כל החסרים.

זה פותר לך את הבעיה?

זה פותר לי את הבעיה השנה, כן. הנקודה היא שוב, אני רק רוצה להחזיר את הזרקורים לעובדה שהתלמידים עכשיו ברחו. וכל תלמיד שבורח, לוקח אתו את סל השעות שלו. אנחנו גם דיברנו על זה אתמול, אני נכחתי בישיבה הזו, ודיברנו על כך אתמול שנצטרך בפתיחת שנת-הלימודים לבדוק מחדש את המצב ולהעריך, האם לא נוצר גירעון.

אני מציע, תעזבי את פתיחת שנת הלימודים שזה דבר חשוב. אם תהיה היום החלטה ואת שומעת את שמשרד החינוך, נשמע מה שאומרת עיריית בני-ברק. צריך להודיע באזור, להודיע להורים, שבאת ההחלטה וזאת המציאות.

אם את הנעשה אין להשיב, אז יכול להיות שאיחרנו, אני לא יודע.

אתמול ישבנו, נציגות בית-הספר, נציגות משרד החינוך ונציבות אגף החינוך ועיריית בני-ברק עם ראש-העיר. והגענו להסדר, המנהלת אמרה שכרגע מה שחסר להם זה באמת 54 שעות לפתיחת שנת-הלימודים, כולל המגמות שנסגרו. כרגע המדיניות של עיריית בני-ברק בכל בתי-הספר, לתת רק מה שמשרד החינוך נותן, ולא מעבר לכך, כיוון שעיריית בני-ברק נכנסה לתכנית הבראה מטעם משרד הפנים.

ואגף החינוך צריך לחסוך 15 מיליון ש"ח. אין לנו מאיפה לתת, גם כשאנחנו נותנים רק מה שהמשרד נותן, אנחנו נותנים הרבה יותר, בגלל נשירת תלמידים באמצע השנה למשל, שלא מעניין אף אחד והשעות נופלות עלינו. הפנסיה אצלנו היא פנסיה תקציבית ולא צוברת.

בשנים קודמות, בית-הספר עלה לנו למעלה ממיליון ש"ח כל שנה. זה לא שלא נתנו לבית-הספר.

נתנו, את מדברת על עיריית בני-ברק מעבר למה שמשרד החינוך נותן.

כן, עיריית-בני-ברק. משרד החינוך כרגע שהעירייה היא במצב של תכנית הבראה, השכר עובר. שום דבר העירייה שמקבלת מהמשרד, לא משאירה אצלה. ולהפך, היא תומכת בבית-הספר. ואני חושבת שהמנהלת תגיד שתמיד העירייה עזרה לבית-הספר.

מה מספר הנושרים באמצע השנה, בערך?

השנה היה לנו כמות של 12 תלמידים. 12 תלמידים, מכיוון שזה כיתות מב"ר והכוון, לא סוחב אתו 1.5 שעה אלא לפעמים 3.1 לכיתת הכוון. לכן אנחנו עוזרים לבית-הספר כשאנחנו מקבלים, כשיכולנו. כרגע הגענו להסדר.

שמה משמעותו?

משמעותו שכרגע אנחנו נקצה לו 10 שעות, בהתאם למה שחשבנו. המשרד הקצה 27 שעות. דרך אגב, שח"ר, על איזה תכנית מסוימת, יפנה לנו תקציב וניקח את התקציב הזה, נעסיק בו מורים, שזה כמובן עלות. עלות בפועל תהיה לנו יותר גבוהה ממה היה.

קודם כל, המנהלת מצאה לנכון שעיריית בני-ברק בשנים קודמות, היתה בסדר גמור. את הבעיות של העיריות בכלל, לא צריך ללכת דווקא לבני-ברק כדי לדעת מה קורה היום בעיריות, אנחנו מכירים. אז אני בטוח שגם בבני-ברק המצוקה היא גדולה.

בני-ברק מגיעה היום בהתנדבות.

אני מכיר גם את בעיות בני-ברק הרבה מאוד שנים. כן, זו עיר בעייתית.

לא, היא לא עיר בעייתית. היא התנהלה עכשיו במשך כמה שנים באופן יוצא מן הכלל, היה בסדר.

בוודאי יותר טוב מלוד. אני רק רוצה להבין, האם התיאור שניתן על-ידי סגן מנהלת המחוז, שהגעתם לסיכום. מהגורן או מהיקב, למרות כל המצוקות, זה הסיכום? והמנהלת אומרת לנו שהסיכום הזה מניח את דעתה. זה גם הסיכום שלך?

כן, הסיכום הוא נכון. יש לנו לסגור איזה שהיא נקודה. ביום חמישי יושבת מרים גלמן, גזברית מחוז תל-אביב עם מר משה מרוז - חשב המשרד, לסגור.

יש עוד מישהו שרוצה לומר את דברו. אני מתנצל על זה שקיבלתי יו"ר מסוג ב' או ג'. אני ממש מתנצל, אבל מכיוון שאני זכיתי בכבוד גדול ל רשת את הממלאת-מקום של היו"ר, שהחליפה, אז אני מחליף של מחליפים ותצטרכו להסתפק בזה, למרבה הצער.

אני יו"ר ועד הורים מרכזית. אני מבקשת רק להוסיף עוד כמה נתונים, שפה אני לא יודעת, כנראה שלא בקיאים בחומר. אני בחודש פברואר שלחתי מכתב לראש העיר והרתעתי שאין לנו כסאות ושולחנות בבית-הספר. ובבחינות בגרות ילדים גררו שולחנות וכסאות מכיתה לכיתה. והעירייה חייבת לנו כבר מספר שנים 195 אלף ש"ח, שבעצם משרד החינוך העביר אליהם ובית-הספר לא קיבל את הכסף, שמגיע לנו.

התלמידים נדרשים להביא נייר-טואלט מהבית לבית-הספר, איפה נשמע דבר כזה. מצב התחזוקה מאוד גרוע. אני באופן אישי גייסתי צבע מחברת "ACE קנה ובנה", ועמדנו הורים וילדים, נכון שזה חינוכי, וצבענו את הכיתות ונתקענו בלי צבע למסדרונות בית-הספר. אז אני טוענת שילד שבא מבית ממצב מצוקתי מאוד קשה, ולא נעים לו בבית, והוא בא גם לבית-הספר שנראה בצורה כזאת, איך תלמיד כזה יכול ללמוד?

אני חושב שאני מזדהה עם מה שאת אומרת. יש רק בעיה אחת, אני חושש שבמצב שנוצר אנחנו לא נוכל עכשיו, הלוואי שיכולנו, אבל אנחנו לא נוכל עכשיו לפתור את כל הבעיות של בית-הספר. במקרה של לחיות או למות, אנחנו צריכים לוודא שבית-הספר יחיה. ואני מבין שיש לבית-הספר הרבה בעיות. ובהשפעתנו הדלה, והיא מאוד דלה היום, אנחנו אולי נרצה לעזור גם בדברים אחרים לבית-הספר, אבל עכשיו הישיבה הזו נועדה כדי לעשות כמיטב היכולת שבית-הספר יתקיים.

אני יודעת שהמצב התחזוקתי, גם לי נשמע פחות נורא אולי. כשאתה מדבר על פדגוגיה והעירייה תומכת למשל בפרוייקט כמו אומץ, בעיני זה נפלא ואני יכולה לא להסתכל על הסדקים שבקירות באותו רגע. אבל למשל, כסאות שחסרים וילדים מפסידים זמן שיעור כי הם צריכים לגרור כסאות מכיתה שיצאה לחינוך גופני, זה כבר כן קשור לפדגוגיה. זה אובדן זמן.

אין לך שום ויכוח איתי. סגן מנהלת המחוז, אתה יודע להגיד על זה משהו?

אני יודע שיש תקציב עכשיו שנמצא אצל ראש העיר. מופנה אליהם בקשה לרכוש עבורם את כל הציוד החסר של הכיסאות והשולחנות, על-מנת שהתופעה הזאת אכן תיעלם מהעולם. ואולי על כך יכולה גם להעיר החשבת, שהיא יודעת.

אנחנו ביצענו הזמנה לכיסאות.

שמענו את זה כבר מלפני שנה שבוצעה ההזמנה. זה פשוט תקוע באיזשהו מקום.

זה לא "איזשהו מקום", זה מקום שבו צריך לשלם עבור מה שמזמינים.

ומי צריך לשלם, אנחנו ההורים, אולי.

אני מציע שאנחנו ברגע זה, אני חלילה לא אמרתי את זה מתוך זלזול, כי כשאין כסאות, אני לא יודע איך מלמדים, או דברים אחרים. אני מציע שברגע זה נתרכז בעניין של המשך הפעילו של בית-הספר. ואנחנו כולנו נשארים פה, ואם נוכל לעזור גם בדברים האחרים ולעקוב אחרי דברים שמתפתחים, שיאפשרו לבית-הספר, לא רק לחיות, אלא גם לחיות בכבוד, אז אנחנו בוודאי נשמח לעזור.

אני הבנתי, אבל יש הזמנה. בכל מקרה, אני אדבר עם ראש העיר.

יש לנו בקשה, אולי אפשר להכיר בבית-הספר כבית-ספר בעל צרכים מסוימים, בגלל אופי האוכלוסייה. ואז יהיה יותר קל לנו.

אני לא יודע איזו הגדרה זו, אני לא מכיר הגדרה כזו.

בית-ספר חילוני יחיד, באוכלוסייה שמונה 30 אלף תושבים, אני חושבת שמגיע לנו מן אפליה מתקנת. שלאורך 50 שנה, וגם הרב קרליץ בזמנו אמר לי באופן אישי, פרדס-כץ קופחה, ואני אעשה הכל כדי ליישר את העניין הזה. ואנחנו לא רואים כלום.

אין הגדרה כזאת. מה שכן צריך לעשות, צריך שגם משרד החינוך, גם המחוז וגם בהנהלה למעלה, יחד עם עיריית בני-ברק, צריך להכיר בעובדה הזאת. הרי מה תהיה התוצאה של הדבר הזה. אין הגדרה כזאת, ההגדרה היא מי השר, בזה זה תלוי.

אנחנו נכניס את העניין הזה שבית-הספר ראוי להעדפה, בשים לב לעבודה שהוא בית-ספר יחיד.

שבשנה הבאה לא נעמוד באותו מצב, כי אנחנו עוברים את הסיוט הזה כמעט כל שנה, ואנחנו לא יודעים איך להחזיר את הילדים.

אני מעמותת ידיד. שלושה דברים. קודם כל אני מברך על זה שבמהירות כזאת נפתרות לפחות חלק מהבעיות. אבל יש שני דברים שאני חושב שצריך לשים להם את הלב. ואולי הוועדה תחליט על זה. אחד, שמעתי שיש דיון ביום חמישי בין הגזברים השונים. אז שאומרים, דיון עם גזברים, אני תמיד מפחד שהגזברים יבואו ויגידו פתאום אין. אז אם אפשר שמצד אחד יושבת פה ראש מועצת תלמידים שנפגשתי איתה, שתתחיל לעשות טלפונים לחברים שלה, שיבואו להירשם מחדש.

הסעיף הראשון בהחלטה שלנו יהיה, "שהוועדה רשמה לעצמה את הודעת משרד החינוך ואת הודעת עיריית בני-ברק על סיכום שמחזיר לבית-הספר את השעות שנלקחו ממנו, בסך 54 שעות. זה קודם כל, ליתר ביטחון.

הוועדה רשמה לעצמה את הודעת עיריית בני-ברק (אני לא רוצה פה גם לכתוב את משרד החינוך, אני חייב לומר) והודעת משרד החינוך, שבית-הספר יצויד בשנת הלימודים הקרובה בציוד שיאפשר לו לתפקד כמוסד חינוך ראוי לשמו. ובכלל זה כדי שלא יהיה רק זה, ובכלל זה בין השאר, כסאות לתלמידים, שולחנות.

צביעה ושיפוץ.

ברגע זה נסתפק רק בכיסאות בשולחנות, ובלוחות לימוד.

ההערה השלישית הקטנה שלי, מכיוון שהיתה פה הסכמה בין חברי הוועדה, שהמשך קיומו של בית-הספר הוא מאוד חשוב, אולי הוועדה תיקח על עצמה להיות ביום הראשון של הלימודים בבית-הספר ולהראות בכך את המחויבות שלה באמת להמשך.

אני חושב שזה רעיון טוב, אני לא יכול להתחייב בשם הוועדה בתור מחליף למחליפה, למחליפים. אבל זאת בהחלט אפשרות.

אבל לכך צריך לפנות ליושבת-ראש הוועדה הקבועה.

אני מוכן לומר כך, ואם מישהו יבוא ביום השני, גם כן לא יקרה שום אסון, אני רוצה להציע לרב גפני הצעה שהוא לא יוכל לסרב לה. שאם הוא מעוניין ויכול, אני מוכן לבוא לשם יחד עם הרב גפני, הרב גפני יחד אתי.

נשמח לארח אתכם.

ואני מוכן שנלך לשני בתי-ספר. גם חילוני וגם חרדי.

בסדר גמור.

אז אם תארגן את זה, אני אשמח להצטרף אליך. אם הוועדה כולה תרצה, אגב הוועדה לא הרבה יותר משני החברים שיושבים פה, בדרך כלל. זאת אומרת, על הנייר זה הרבה יותר, אבל בפועל זה לא הרבה יותר.

אפשר לבקש באמת מראש-העיר להגיד שאנחנו, חברי הוועדה, אבל בעיקר חבר-הכנסת יוסי שריד ואני, אנחנו רוצים לבקר שם.

אני רוצה רק לציין, שלא ייראה שהעירייה הזניחה את בית-הספר, התבצעה בו בניה חדשה בשנים האחרונות.

זה לא רלוונטי מפני שהעירייה יכולה לא לבנות.

הסעיף ה-3 בהחלטתנו יאמר את הדבר הבא, ועדת החינוך והתרבות של הכנסת סבורה שבית-הספר "רמז", בהיותו בית-הספר הממלכתי, בחטיבת הביניים ובחטיבה העליונה, האחרון והיחיד בבני-ברק, חייב להמשיך ולהתקיים כדי לספק את הצרכים של אותן המשפחות שמעונינות בסוג זה של חינוך לילדיהם.

סעיף 4 - על-פי העובדה שבית-הספר הנ"ל נשאר אחד ויחיד בעיר, הוועדה סבורה שיש הכרח לנהל כלפיו מדיניות של העדפה מתקנת.

סעיף 5 - ועדת החינוך והתרבות תקיים בשבועות הקרובים מעקב כדי לוודא שההחלטות מיושמות הלכה למעשה.

הערה קטנה. תלמידים שקיבלו אישור לימודי חוץ מכוח העובדה שמגמות נסגרו בבית הספר, צריך דרך למצוא אותם, לבטל את אישורי היציאה.

הוועדה קוראת לאותן המשפחות, שבגלל הסכנה שנשקפה לסגירת בית-הספר, כבר סידרו את ילדיהם במוסדות אחרים, לשוב אל בית-הספר המקומי, שהוא בית-ספר המקיים רמת חינוך גבוהה.

על-פי החוק, יש חוק שאני העברתי אותו לפני שנתיים כאן בוועדה. והחוק אומר, שאם יש מגמת הלימודים ביישוב שבו אנחנו מדברים עליו, אסור לעירייה ואסור למשרד החינוך. עכשיו ברגע שיש החלטה שבית-הספר ממשיך, צריך לקחת את אגרות חוץ חזרה.

כבוד הגזברית, אני מציע לשים לב למה שאמר חבר-הכנסת גפני. ואני מציע לעיריית בני-ברק גם בעניין זה, כמו בעניינים אחרים, לנהוג על-פי החוק.

אני נציגת מועצת התלמידים. אני מבקשת מכם בכל לשון של בקשה, אל תקלו ראש בעניין הזה. בית-ספר רמז אולי בשבילכם זה נקרא בית-ספר, בשבילנו זה הבית שלנו. אנחנו פה יותר מארבע שנים ועם מורים שהם כמו החברים שלנו, שנשארים אתנו הרבה שעות על חשבונם. ויש הרבה שעות מעבר לזה שבית-הספר אישר להם מימון. אתם פוגעים בבית-הספר שלנו, אתם פוגעים בבית שלנו, אתם פוגעים בנו. אנחנו לא דיברנו על נייר-טואלט, לא דיברנו על ציוד שאיננו, לא דיברנו על הצגות ולא דיברנו על תרבות, לא דיברנו על שום דבר. המטרה שלי זה ללמוד ולהצליח. ואני יודעת שיש לי את הנתונים להצליח, יש לי את השאיפה להצליח, ואני אעשה את זה בכל מחיר.

מור, א: תודה על מה שאמרת. ב: אני רוצה לשאול אותך, האם התרשמת שחברי הוועדה הנוכחית הקלו ראש בעניין בית-הספר.

לא, ממש לא.

אז בקשתך שלא נקל ראש, היא בקשה שהיא נתמלאה. הלוואי שהבקשות שלי היו מתמלאות כפי שהתמלאה הבקשה שלך.

אנחנו שומעים שחיזקו את בית-הספר שלנו, לא חיזקו בכלל. את כל הדברים השנה אנחנו עושים בעצמנו, בכוחות ידינו. הן התלמידים, הן ההורים, את הכל, אנחנו עשינו לבד. אז שלא יגידו עכשיו שעזרו לנו, כי אנחנו עשינו הכל לבד השנה.

אני חושב שאתם ראויים להרבה הערכה על כל מה שאתם עושים בבית-הספר, ובעיקר על המאמצים האלה שציינת.

יש לי שאלה בקשר למגמות שלנו לשפות. למדנו ארבע שנים שפות, צרפתית, ערבית ורוסית. השנה פתחו רק מגמת רוסית. ולא נראה לי שזה שוויוני, למרות שלא הרבה בחרו בצרפתית.

רבע מאוכלוסיית בית-הספר הם עולים חדשים. ואני צריכה לתת מענה לעולים האלה. בערבית ובצרפתית, אולי היה לי תלמיד או שניים, אני מציעה שאני אחר-כך אסביר לך את זה יותר בפרוטרוט.

אני מאוד מודה לכם.

הישיבה ננעלה בשעה 09:50