כנסת פתוחה

ס ד ר ה י ו ם: ריבוי תאונות של ילדים

5
הוועדה לזכויות הילד
2.8.2004
הכנסת השש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני

פרוטוקול מס' 79
מישיבת הוועדה לזכויות הילד
יום שני , ט"ו באב התשס"ד, (2.8.2004) שעה 10:30


ס ד ר ה י ו ם: ריבוי תאונות של ילדים

חברי הוועדה: מיכאל מלכיאור – היו"ר
מוחמד ברכה
עבד-אלמאלכ דהאמשה
לאה נס

עו"ד טליה אגמון – משרד הבריאות
פרופ' יונה אמיתי – משרד הבריאות
רותם זהבי – מנהל אגף בטיחות משרד החינוך
רחל עוזרי – משרד החינוך
עו"ד רינת וייגלר – יועצת משפטית
עו"ד גילי שילת – הסתדרות הרפואית
ד"ר איילה בלאו – אחראית על בריאות המשפחה קופ"ח מכבי
מירי גבריאלי - קו"ח כללית
ד"ר אריה הררי – קופ"ח מאוחדת
זיו חן – מועצת תלמידים ארצית
סהר רוזנבלום – מועצת תלמידים ארצית
חנניה קוגן – בטרם
עו"ד לימור סלומון – המועצה לשלום הילד
דלית רגב – הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

רחל סעדה

עו"ד הלית מגידו

חבר המתרגמים בע"מ

אנו דנים במצב של הבטיחות של הילדים שלנו, במיוחד עכשיו בתקופת הקיץ. קיבלנו כל מיני מספרים מ"בטרם", מספרים מבהילים על מספר הילדים הנפגעים בכל מיני מפגעים שונים. אני מבקש מחבר הכנסת ברכה שהעלה את העניין לדיון מהיר, אני מבקש ממנו להקדים ואז אנחנו נמשיך משם. בבקשה.

תודה אדוני היושב ראש. אני קודם רוצה לברך את הנוכחים, במיוחד ממועצת התלמידים,

יש פה שתי קבוצות. יש ממועצת התלמידים ויש עמותה של ילדים של קו זינוק שזה מנהיגות צעירה.

אז אני כמובן מברך את כולם וגם האורחים האחרים, ואני מקווה שנוכחותו של הדור הצעיר תתרום לדיון הזה, למרות שאני אשתדל להתמקד בפגיעות בגילאים רכים יותר, בין תינוקות עד תשע שנים. ואכן כפי שאמר היושב ראש הנושא הזה מקבל משנה תוקף של דחיפות בימים האלה של חופשת הקיץ. אמנם חצי מהחופשה כבר עבר ונשאר חצי, ואני לא בטוח שתהליכים שאנחנו יכולים לדבר עליהם יכולים להיות בעלי השפעה מיידית, אבל אני חושב שעצם העובדה שהנושא הזה עולה, אני חושב שזה חשוב מאוד.

אדוני היושב ראש, על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2000 נפגעו עשרים וארבע אלף מאתיים חמישים וחמישה ילדים, הכוונה ילדים בין אפס לבין שבע עשרה, אבל מאפס עד תשע קרוב לשני שליש, קרוב לשבעים אחוז הם בגילאים אפס עד תשע. וכמובן הסיבות הן שונות, כולל נפילות, תאונות דרכים, הרעלות, כוויות ונשיכות ועקיצות וחתכים וכו'.

בימים האחרונים היינו עדים בכמה הזדמנויות לחדשות וידיעות ממש מזעזעות, על ילדה שנחנקה במי שתיה, ועל ילד שנשכח ברכב בחום הלוהט,

לא על ילד, על הרבה ילדים. זה טיפלנו בנפרד בשאלה הזאת ואנחנו כל הזמן עושים מעקב אחרי זה.

או שילדה בת ארבע שנים משפרעם שטבעה, אמנם לא בתוך גבולות מדינת ישראל, אבל הנושא של התביעה הוא נושא שמלווה אותנו בכמה תחומים.

על פי הסטטיסטיקות ועל פי נתונים שיצאו מ"בטרם" יש כמאתיים ילדים אדוני היושב ראש שמאבדים את חייהם מדי שנה כתוצאה מתאונות ופגיעות. מאתיים ילדים זה מספר מזעזע. יתרה מזאת, חמישים אחוז מהילדים בגילאים האלה נפגעים מתאונות. אמנם אחד מתוך שתים עשרה מגיע לחדרי מיון אבל מחצית מהילדים נפגעים מתאונות שונות ומשונות.

בנושא של תאונות דרכים, אני עובר על המספרים מהר על מנת לנסות לצייר תמונה ואחר כך אני אגיד כמה מלים לקראת סיום הדברים שלי. בנושאים שמתקשרים לתאונות דרכים הסטטיסטיקות מדברות על כך שבמהלך שנת 2001 נפגעו באופן חמור שמונה מאות ששים ושמונה ילדים בגילאי אפס עד שמונה עשרה, מתוכם מאה ועשרים הרוגים ושבע מאות ארבעים ושמונה פצועים קשה. רוב אלה שנפגעו קשה הם הולכי רגל דווקא, הם לא אנשים שמעורבים בנסיעה באופן ישיר. ומתוך קבוצת הגיל הצעירה של גילאי אפס עד תשע מגיע אחוז הולכי הרגל מהנפגעים קשה לשבעים ושניים אחוז. שבעים ושניים אחוז מהנפגעים בגילאים אפס עד תשע הם הולכי רגל. שזה מספר מדהים ומזעזע גם. אמנם האחוז הזה יורד ככל שעולה הגיל מעל לתשע אבל עדיין האחוזים הם די קשים,

מבחינה בין לאומית המספר הזה הוא חריג לגמרי של הפגיעות בהולכי רגל פה במדינה. אני מניח שחלק מהסיבה זה בגלל שהכבישים פה לא מספיק מוסדרים.

תיכף תשמע את הנתון המשלים הזה, שבקרב מאפס עד ארבע שנפגעו קשה חמישים אחוז הם מהמגזר הערבי.

אני מניח שזה גם קשור לתשתיות.

זה קשור לתשתיות, למגרשי משחקים מוסדרים והסדרת כבישים ומדרכות וכו'. כל הנושא של התשתיות.

אולי גם קשור למספר הילדים במשפחה.

אבל בכל זאת, מספר הילדים הערבים במדינת ישראל עשרים ושמונה אחוז אבל מספר הנפגעים הם חמישים אחוז.

לא, אני אומר, יכול להיות, זה לא כתירוץ על זה שאין תשתיות אבל יכול להיות שאם יש יותר ילדים זה יותר קשה להשגיח. במשפחה. גם במגזר החרדי אני יודע שיש יותר תאונות. זה קשה, אני יודע בעצמי, כשיש הרבה ילדים, אז התשתיות צריכות להיות עוד יותר טובות.

הסיבה שאמר היושב ראש היא סיבה חשובה, ולכן היא מחייבת גם התייחסות מערכתית.

האם מישהו בדק במשרד התחבורה או "בטרם" או כל הגורמים האחרים פה בנושא הזה של התאונות במגזר הערבי כמה זה קשור באמת בתשתיות, שאנחנו כולנו יודעים שהתשתיות לקויות, כמה זה באמת קשור בעניין, ואם בדקו את זה וראו שקשור מה חושבים לעשות עם העניין. מי פה מייצג את משרד התחבורה?

אני חושב שיש מקום שהוועדה תתייחס גם כן לנושא של הסעות ילדים והסעות תלמידים. זה נושא שעולה על סדר היום של הוועדה כפי שהבנתי, אני לא חבר הוועדה ולכן אני לא יודע. הנושא של חגירת החגורות, הנושא של האם יש צורך בתקנות מיוחדות,

חגירת חגורות אני חושב שעולה עכשיו בוועדת הכלכלה והחינוך, אז אנחנו לא ספציפית נטפל בשאלה הזאת.

הנושא של מלווה באוטובוסים, הנושא של השתלמות נהגים שמסיעים ילדים, כל הדברים האלה אני חושב שהם מחייבים התייחסות של הוועדה, גם אם זה נדון בוועדה אחרת בהיבט רחב יותר.

אני שמתי לב שיש על שולחננו כמה המלצות של "בטרם", ואני חושב שהן חשובות, אני מכיר אותן ממקומות אחרים, אבל יש תפקיד מרכזי לרשויות המקומיות בעניין הזה, בעניין של בטיחות בילדים ובעניין של חינוך לבטיחות של ילדים. גם בנושא של תאונות דרכים, גם בנושא של תאונות בית וגם תאונות חצר, אני חושב שדווקא היום, במצב שהשלטון המקומי הולך ומתמוטט, והרבה מהמטלות של השלטון המרכזי מתגלגלות, הן של רווחה והן של חינוך והנושאים של תשלומי הורים, מתגלגלים אל פתחן של הרשויות המקומיות, אני חושב שיש מקום כאן לחשוב או להוסיף שדווקא בעניין הזה של העלאת המודעות בקרב המורים, בקרב המחנכים, בקרב אנשי דת, פרנסי ציבור, העלאת המודעות לנושא של תאונות דרכים והדרכים גם כן לטפל, כפי שנאמר התאונות האלה לא קורות אלא נגרמות בעצם, אני חושב שבמידה מסויימת כפי שהיה הניסיון במדינות רבות שהצליחו לצמצם את אחוז הפגיעה של ילדים בצורה ניכרת, אני חושב שאפשר לנקוט כמה מהלכים, אם זה ברמה המרכזית של הממשלה, אם זה ברמה המקומית של השלטון המקומי, על מנת להעלות את המודעות לנושא הזה של תאונות תינוקות, תאונות ילדים, אם זה בחצר ואם זה בבית ואם זה בכביש.

תודה רבה. אני מאוד לא הייתי רוצה שאנחנו ככה נשאיר את זה ברמה המופשטת אלא שגם ניכנס אולי להמלצות ספציפיות ונשמע קצת את הגורמים השונים. בבקשה.

אני מייצגת את הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. לגבי נפגעים חמורים, מרבית הפצועים קשים בתאונות דרכים, קצת נתונים באשר לילדים, בשנת 2003-2004, הולכי רגל באמת מתוך תשע מאות תשעים ותשעה נפגעים חמורים ארבע מאות חמישים ושניים נהגים. ילדים זה עד גיל תשע עשרה, לכן זה תשעים ושישה ילדים שנהגו, שנפגעו כנהגים. נפגעו קשה או נהרגו. עיקר הבעיה אפשר לבטא אותה בשלוש קטגוריות בעצם.

בנושא הזה אגב אני רוצה לשאול, בנתונים של "בטרם" שקיבלנו כתוב משהו שפשוט לא הבנתי. כתוב שבשנת 2003 היה חלקם היחסי של נהגים צעירים בני שבע עשרה, שמונה עשרה בתאונות דרכים ארבע פסיק אחד אחוז, כשחלקם היחסי באוכלוסיה שתיים פסיק שבע. זאת אומרת חמישים אחוז יותר מחלקם באוכלוסיה. בשנת 2003 היה חלקם היחסי של נהגים צעירים בני שבע עשרה שמונה עשרה בתאונות עצמיות שלושים ושישה וחצי אחוזים.

עצמיות זה כשרכב אחר לא מעורב בתאונה.

זאת אומרת שבתאונות כאלה זה מגיע לאחוז, כשלמעלה משליש מכל התאונות העצמיות זה נהגים בגיל הזה.

התאונות העצמיות של שאר הנהגים איזה אחוז זה?

תראה, אם זה שלושים ושש וחצי אז זה אומר זה יותר מכל התאונות. זה פשוט מספר מדהים.

יש לנו פה חוברת,

כן, קיבלנו את החוברת. אנחנו שואלים אתכם, בגלל שאתם הכנתם את החוברת, רוצים להבין.

אם מסתכלים על אוכלוסיית הילדים באמת הולכי הרגל זה ממש יותר ממחצית מהנפגעים החמורים שזה כולל הרוגים, כשנוסעים שלוש מאות עשרים מתוך תשע מאות תשעים ותשע וכנהגים של אופניים, רכב דו גלגלי, רק אופניים, ששים ושמונה.

לגבי הסיבות לתאונות ילדים, הסיבה העיקרית היא חשיפה לתנועה בגיל צעיר מאוד. כשהגיל שילד בשל, מחקרים מראים שילד בשל להתמודד עם הכביש רק לקראת גיל שתים עשרה.

אפשר גם להגיד המלצות שלהשאיר את הילדים בבית, לנעול את הדלת, זה בכלל טוב אולי. אבל אי אפשר להגיד היום לילד שהוא לא יכול להתמודד עם כביש בשום אופן לפני גיל שתים עשרה.

נכון, אתה צודק, ולכן הקמפיין של הרשות הלאומית, בגלל שהציבור לא יכול לעמוד בגזירה, הוא ממליץ עד גיל שמונה שילד לא חוצה בלי מבוגר. ניסינו קצת להתאים את עצמנו למציאות.

בכל מקרה, ילדים בכל מקום מאופיינים על ידי ספונטניות, יש להם צללית קטנה,שדה ראיה מוגבל, תפיסה סביבתית מוגבלת, חוסר יכולת לאמוד נכון מהירות ולחשב פערים בטוחים לחציה בין כלי רכב נוסעים, ורוב הילדים בטוחים גם שאם הם ראו את הרכב אז הרכב ראה אותם. הם מתייחסים לכביש כאל משחק. הגיע תורי, אני חיכיתי מספיק לרכב, הגיע תורי, עכשיו אני חוצה. הם לא ממש מבינים .

עכשיו לגבי המגזר הערבי, הסיבה שיש ריבוי של תאונות חצר במגזר הערבי זה אין מספיק מקומות בטוחים, החצר משמשת גם למשחק וגם לפעילויות אחרות, וגם לחניה של רכבים ,ולכן כשרכבים נוסעים, בדרך כלל ברברס, הבעיה היא בעיקר תאונות חצר.

עשינו סיור לפני שבועיים בלוד. תסתכלי מה קורה בשכונות הערביות בלוד, זה פשוט נראה כמו מחנה פליטים מעולם שלישי, והנפגעים, בכל מקום, כשעוברים שם, זה פשוט מדהים שדבר כזה יכול להיות פה במדינת ישראל. אני מניח שיש עוד מקומות שזה נראה ככה. לא צריך הרבה ניתוח למה יש הרבה תאונות שם.

תיכף אני אדבר על האמצעים, מה אנחנו נוקטים כדי להתמודד עם הבעיות, אבל לפני כן אני אסיים את הבעיות.

עכשיו הסיבות המיוחדות, אני אעזוב את החוסר יכולת של הילדים להתמודד עם הכביש, יש בעיקר היפגעות גדולה מאוד בחודשי הקיץ, בחודשי החופש. יש לילדים יותר שעות פנאי, גם היום יותר ארוך אז מבלים יותר זמן בחוץ. ההורים שולחים אותם, תקנה לי ותעשה והם לא מודעים שהם לא יכולים כל כך,

ההורים עובדים, הילדים מסתובבים, המצב הכלכלי, לא יכולים, נגיד בלוד, פחות מעשרה אחוז מהילדים היו בכלל בקייטנות, וממילא גם הקייטנות שיש זה רק שלושה שבועות וכל שאר הקיץ מסתובבים חופשי. זה ברור.

הם לא מוגנים על ידי מסגרות מגוננות,

בסדר, אבל המדינה לא מארגנת, המועצות המקומיות לא מארגנות.

גם הנהגים עצמם הם יותר עצבנים בקיץ ויותר מתוחים וזה גם כן משפיע על תאונות הדרכים.

לכן אנחנו רוצים לעשות עוד יום חופש בשבוע כדי שיהיה עוד יום שיכולים להסתובב ושיהיו יותר תאונות.

בכל מקרה הרשות הלאומית נוקטת מספר פעולות בתחום, ואחת מהם זה כמו שחבר הכנסת ברכה אמר לגבי הקבוצות עם הורים וילדים, כנסים, הצגות, במסגרות החינוך הפורמלי והבלתי פורמלי. דמויות התייחסות, אנחנו פונים לדמויות שהן נערצות בקרב הילדים, אם זה שחקני כדורגל מהליגה הלאומית, הפועל סכנין, וכל מיני דמויות אחרות, שיש להן יכולת השפעה גם על אוכלוסיית הנהגים וגם על ההורים.

לגבי 2004, החציון הראשון, היו ששים הצגות, אחד עשר כנסי נשים, רק במגזר הערבי, דרשנים, גננות, ימי קהילה שלושה, הכשרת מדריכים צעירים שניים, קורס הכשרת נהגים שניים. ימי בטיחות בבית הספר – ארבעים ושישה ימי בטיחות.

מה זה אומר ארבעים וחמישה ימי בטיחות?

בבתי ספר שונים, רק בחציון הראשון של שנת 2004.

ארבעים וחמישה ימי בטיחות בסך הכל, אז זה כלום,

כן, אבל זה בנוסף להדרכות, חמש מאות חמישים לעומת זאת. זאת אומרת יש ימים שמוכרזים כימי בטיחות אבל הדרכות ספציפיות לכתות זה הרבה יותר.

אנחנו מדברים על מאות אלפי ילדים.

כן, אבל יש פעילויות מגוונות. אנחנו מאוד מנסים להגיע למגזר הזה. מאוד קשה לנו בערוצים הפורמליים, לכן אנחנו מפעילים גם ערוצים בלתי פורמליים.

למה קשה לכם בערוצים הפורמליים?

לגבי הערוצים הפורמליים אני מעדיפה שרחל עוזרי תדבר על משרד החינוך.

היתה תכנית של משרד החינוך שהתקשרו עם חברה שמספקת הדרכה לבתי הספר בנושא של בטיחות בדרכים. לפני שנתיים זה בוטל, נמחק לחלוטין. ואמרו שהצוות הקיים בבתי הספר ימלא את הפונקציה הזאת. אז יש שאלה מאוד מעניינת, באיזו מידה אחרי שבוטל הפרוייקט ההוא העניין הזה מתקיים ובאיזו מידה של הצלחה גם כן הדברים מועברים לילדים.

כשהתבטלו קבוצת המדריכות שנתנה את השירותים באמצעות חברה חיצונית זה היה לפני שנתיים, ומאותו זמן, מתחילת שנת הלימודים תשס"ג נכנסו שעות שבועיות למערכת החינוך בצורה מסודרת בתוך התכנית הלימודית הבית ספרית החל מכתה א'. זה התכנית המיוחדת שנכתבה,

קיבלו שעות נוספות בבתי הספר בשביל זה?

בודאי. יצא חוזר המנכ"לית שלנו שכל מנהל צריך לתת שעה שבועית לכל כיתה בתכנית מיוחדת שנכתבה שממוקדת ומכוונת להולכי הרגל בפרט, שנבנתה לכתות א' וב', להוציא תכנית שישנה לגני ילדים. אנחנו מתחילים את החינוך, נותנים תשומת לב מיוחדת להולכי הרגל בכל שכבות הגיל עד כתה ח', וזה מתחיל מגני הילדים. ישנן תכניות מיוחדות שממש נכתבו, שנבנו על ידי צוות פסיכולוגים.

עכשיו כשאתם רואים שזה לא כל כך עוזר

אי אפשר לדעת עדיין. ההשקעה בחינוך היא לא לטווח הקצר.

האם יש לכם כלים לבדוק או האם מדדתם באיזו מידה זה יעיל, באיזו מידה זה עוזר?

אפשר למדוד את זה אבל שנתיים זה טווח קצר מאוד.

בכל זאת, יש אינדיקציות כלשהן?

יש דו"ח אופק שהתחיל לעבוד על הנושא ונבדק וזה מטעם משרד התחבורה, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, ויש אפילו כבר תוצאות של הדו"ח, ממש בשלבי טיוטה עדיין.

זה ברור לנו שזה לא מדע מדוייק גם, והמגמה גם של ירידה בהרוגים בתאונות דרכים במשך כמה שנים ופתאום יש קפיצה איומה השנה של עשרים אחוז או יותר של הרוגים בתאונות דרכים, זה ברור לנו שזה לא מדע מדוייק, אבל אנחנו מאוד רוצים לדעת על הגברת המאמצים, כי זה ברור שיש קשר, הגיוני שיש קשר בין הגברת המאמצים של הסברה ושרואים, במיוחד במגזר הערבי, שיש כל כך הרבה תאונות. אז פה צריך אולי איזה שילוב מיוחד של כוחות, והאם יש כזו תכנית.

יש כזו תכנית. הרשות הלאומית התפקיד שלה על פי חוק המאבק הלאומי בתאונות דרכים 1997 היא לתאם בין כלל הגורמים בכלל תחומי הפעולה. אם זה בתחום הסברה יש את הקמפיינים, כולכם מכירים אני משערת את "מקליקים את העניינים" שזה חגירת ילדים במושבים האחוריים, שבעקבות הקמפיין הזה, שבוצע אגב בשיתוף פעולה עם "בטרם" עלה שיעור החגירה בשיעורים מאוד גבוהים, אני חושבת שמעל שלושים אחוז.

זה רק מראה שכשעושים קמפיין אפקטיבי זה עוזר.

שיעור החגירה עלה, אבל האם נבדק שבמקביל התאונות פחתו?

הוכח באופן חד משמעי שברגע שילד חגור זה מציל לו בדרך כלל את החיים. זה חד משמעית מוכח.

לגבי הנושא של חציה נכונה, יש קמפיין של הרשות הלאומית, אתם מכירים, "אל תחצה חיים", זה קמפיין שמתמודד עם הולכי הרגל והאוכלוסיות הצעירות של קבוצת הילדים.

בתחום התשתיתי, משקיעים בתשתיות, הרשות הלאומית מממנת הסדרי בטיחות. אם הנהג עושה טעות, נגרמת טעות, הטעות היא לא תעלה בחיי אדם, הפציעה תהיה הרבה פחות חמורה, ובדרך כלל מקוים שזה לא יהרוג.

אם זה בתחום ההסברתי, ההדרכה, סיפרנו על הפעולות בתחום החינוך. ואכיפה כמובן.

שמי רותם, אני מנהל בטיחות ארצי במשרד החינוך. אני רוצה להתייחס לעניין באופן כללי וגם באופן ספציפי. נושא התאונות הוא דבר מורכב מאוד, מסובך מאוד. ישנם סוגים שונים של תאונות שלהן צריכה להיות התייחסות שונה. למשל תאונות שמתרחשות בבית זה קבוצה אחת ותאונות שמתרחשות במהלך פעילות של קייטנה זה קבוצה אחרת, יש קבוצות של תאונות שמתרחשות בכביש. לכן ההתייחסות היא מאוד מורכבת וכך גם אנחנו, לפחות אני במקום שאני נמצא בו במשרד החינוך, מתייחס לעניין, גם באופן מערכתי וגם באופן ספציפי.

לגבי הנושא של התביעות שהעלה פה חבר הכנסת זה עניין מאוד מסובך ומאוד חשוב, כמובן שהוא קשור לנושא של תודעה של ההורים ותודעה גם, היו לנו תביעות לאחרונה גם של חניכים בתנועת הצופים, חניך בכתה י' שטבע בכנרת, והיה לנו חניך שאני עכשיו חוקר אירוע של ילד בן ארבע עשרה שטבע בלונה-גל, בחור בקייטנה מחיפה ממתנ"ס.

גם הילדה הזו בחינוך המיוחד לפני כמה ימים, ממגדל העמק נדמה לי, שהיא גם ילדה לוקה בשכלה,

יכול להיות, אני לא מכיר. בכל אופן בנושא של הקייטנות אנחנו מטפלים בזה ברמה של הכשרה ראשונית שאנחנו נותנים למנהלי קייטנות במשרד החינוך, ולאחר מכן הם יוצאים אל המתנ"סים שלהם ועושים הכשרה למדריכים שלהם, וכל זה על פי הנחיות שלנו בחוזר מנכ"ל.

זה כמובן לוקח בהנחה שכמה שיותר מהקייטנות יש להן מנהלים מורשים, שזה לא נכון לגבי חלק גדול מהקייטנות במדינת ישראל.

אנחנו רק יכולים, יש לנו מערכת אכיפה, אמנם אכיפה שהיא יחסית קטנה, אבל מה שאנחנו מוצאים בשטח אנחנו מייד פועלים, וודאי בחקירות האלה של האירועים הקשים אנחנו נותנים את דעתנו לעניין הזה.

לגבי הנושא של המגזר הערבי, אנחנו נתחיל לאחר החגים הכשרות של גננות בנושא של ניהול בטיחות בגן. אנחנו עושים את זה כפיילוט, עד סוף השנה, עד דצמבר, כשלושים קורסים בכל הארץ, ואני, לאור הדיון כאן, אני אתן את הדגש על המגזר הערבי לאור הנתונים שכאן היושב ראש השמיע. לאחר מכן מינואר אנחנו יוצאים בהיקפים גדולים מאוד, גם בנושא של גננות וגם בנושא של מנהלים ורכזי בטיחות בית ספריים. כאשר לאור הדיון פה אני יכול לבשר שאנחנו ניתן את דעתנו למגזר הערבי. אנחנו יודעים גם שבמגזר הערבי יש משמעת להתייצב לקורסים האלה ויש נכונות גדולה מאוד ובהחלט לאור הנתונים שכאן הושמעו.

אנחנו שמחים קודם כל שהדיון הועיל כבר בנקודה הזאת.

אבל בכל זאת יש לי שאלה. אמרת שמכשירים מנהלים ומנהלי בטיחות בית ספריים, מה זאת אומרת?

אני אסביר. היום יש עוזר בטיחות ובטחון בית ספרי שהוא עוזר למנהל לרכז את ענייני הבטיחות הקשורים לכלל הפעילויות בבית ספר. זאת אומרת זה אדם שאמור לעבור הכשרה של חמישים ושש שעות ולסייע, אם יוצאים לטיול או עושים פעילות כזאת או אחרת והוא יודע, ללכת לחוזרי מנכ"ל, ללמוד וכו' ולרכז עבורו את הנושא הבטיחותי, גם בהיבט הפיזי, גם בהיבט החינוכי, גם בהיבט של כל פעילות אחרת מחוץ לבית הספר.

אני רכזת ארצית לבריאות הציבור. אנחנו התחלנו לפני שש שנים במכבי, במסגרת טיפות החלב, לתת הדרכה, ביחד עם "בטרם", בכל הנושא הזה של בטיחות. במיוחד לילדים מהלידה ועד גיל שש. יש לנו על זה חלק מהנתונים ואנחנו רואים שהמודעות של ההורים היא גבוהה. הם מודעים, הם יודעים, הם גם קיבלו הדרכות במסגרת טיפות החלב. ההתנהגות זה תהליך שבעצם לוקח זמן עד שנוכל לשנות.

מכיוון שבאמת ראינו אצלנו שגם יש בעיה, גם במגזר הערבי וגם במגזר החרדי מלפני שנה הכנסנו תכנית נוספת על הבסיס של התכנית של "בטרם", למספר מרפאות במגזר הערבי ובמגזר החרדי. קשה עדיין לבחון את זה כי זה באמת תהליכים, אבל כל מי שנכנס למרפאה מקבל הדרכה בין אם הוא בא בגלל תאונה או נפילה או מה שזה לא יהיה ובין אם הוא הגיע לכל פעילות אחרת לרופא או למשהו אחר. האחות נותנת את ההדרכה, על פי תכנית מאוד מסויימת.

מה שהוספנו לזה, בנינו קיט של אביזרי בטיחות שכל תינוק שנולד במכבי יכול תמורת סכום קטן ההורה יכול לרכוש את זה, כשהוא רושם את הילד שלו, ויש בפנים דפי הדרכה. אני לא יודעת להגיד לך כמה מכרנו, לא הרבה. הסכום הוא סמלי, עשרה שקלים אנחנו מבקשים, אף על פי שזה עולה הרבה הרבה יותר, כי האביזרים שם הם באמת דוגמאות לאביזרים שקיימים, עבדנו עם "בטרם" הרבה מאוד.

זה מתקיים בכמה בתי חולים בארץ, גם בסורוקה וגם בשניידר,

נכון, בהחלט בחלק מבתי החולים, גם בצפון יש וגם במקומות נוספים. אנחנו עשינו איזה שהוא תהליך לבדוק האם באמת הדברים עוזרים. יש לנו כרגע את הנתונים, אני מעבדת אותם. מסתבר שהידע קיים. הבעיה היא לא הידע, הבעיה היא שינוי של הרגלי התנהגות. בבדיקה שאנחנו ערכנו לאורך זמן, פעמיים שלוש ערכתי, בשנת 2000 עשיתי ובשנת 2003 מסתבר שההורים מקבלים את הידע. הבעיה היא שינוי של הרגלי התנהגות.

מה שאני מציעה אם יש אפשרות, הנושא של בוסטר וכסא בטיחות לתינוקות הוא מאוד יקר. אם יש אפשרות לעשות איזה שהוא, עם חברות מסויימות שיוכלו למכור את זה בצורה זולה יותר. יש גם תוצרת הארץ,

יש ארגונים כמו יד שרה שנותנים אותם,

נכון, יש גם ארגונים שבהחלט משאילים את זה, כמו כל האביזרים. אני חושבת שזה לא מספיק ידוע באוכלוסיה שיש את זה, וצריך לפרסם את זה קצת יותר. אבל מאוד מאוד חשוב, ובמיוחד במגזר הערבי, אנחנו רואים שהנושא של כסאות בטיחות ובוסטרים כמעט ולא נמצאים בשימוש. ויש יותר ילדים שהם על הידיים, נוסעים כשמחזיקים אותם על הידיים, ולנקודות האלה אנחנו משתדלים לעבוד כדי להביא למודעות את הקשירה.

אני מ"בטרם" בהדסה וירושלים. ראשית תיקון קטן, אין כסאות בטיחות תוצרת הארץ. יש תו תקן שהוא למעשה רק אישור של תוי התקן הזרים. אני רציתי לדבר על כמה נושאים. דבר ראשון הנושא של החינוך,

אם כבר הזכרת את הנושא של הכסאות המיובאים, מגמה להורדת מכס.

יש גם כמובן ארגונים כמו יד שרה, ארגונים אחרים,

יש מכס על הכסאות האלה? יכול להיות שיש מקום ליזום משהו בכיוון הזה.

בוסטר זה בסביבות מאה שקלים פלוס מינוס והכסא בטיחות בסביבות שש מאות שקלים, חמש מאות.

השאלה כמה מזה זה המכס שאפשר להוריד.

אני לא חושב שזאת הבעיה המרכזית.

הדיון פה זה דיון לא ממוקד, אבל אם יש כמה נקודות שאנחנו אולי יכולים כן לפתור אז זה גם דבר טוב.

הנושא של חינוך זה נושא שאנחנו באמת נותנים לו הרבה חשיבה ומנסים כמה שיותר לשתף פעולה עם כל מיני גורמים שיש בארץ, וגם משרד החינוך ובתי ספר, והכוונה זה באמת ליצור מצב,

יש שיתוף פעולה עם מועצת התלמידים?

ושיתוף פעולה עם מועצת התלמידים זה דבר שלא חשבתי עליו עד עכשיו אבל זה בהחלט, יכול להיות גם שקיים בארגון כזה דבר. בכל אופן הכוונה זה באמת ליצור מצב שבכל בתי הספר וכל מנהל עוברים הכשרות שונות בכל שנה בנושא בטיחות ילדים. עד גיל תשע חציית כביש מבחינתנו זה דבר שילד, כמו שהוזכר כאן קודם, מכל מיני סיבות ועוד סיבות שיש ילד לא יכול לחצות כביש על דעת עצמו. זה למשל דבר שצריך לעגן בחקיקה. זה לא דבר שצריך לעשות אותו לשיקול דעת של ילד אחראי כזה או אחר. כיוון שאנחנו רואים, יש מצבים לדוגמא שילד נהרג במעבר חציה. אז אומרים הנהג אשם. כמובן שעל פי החוק בשורה התחתונה בסופו של יום הנהג כן אשם כי הוא לא עצר במעבר חציה. אבל יש גם עוד אשמים, זה ההורים שנתנו לילד לחצות את הכביש לבד.

ויש עוד אשם וזה החברה שנותנת לילדים ללכת הביתה בשעה שתים עשרה בצהריים ולא מאפשרת להם יום חינוך ארוך, אף על פי שיש חוק כזה. ההורים עובדים עד שעה ארבע עוד חמש ואחר כך נותנים לילדים חודשיים וחצי חופש בקיץ כשההורים יש להם חופש אולי שבועיים או שלוש, ויש פה גורמים שונים. אני לא רוצה לפתור חס ושלום את ההורים מאשמה על העניין, אבל באיזה שהוא מקום אנחנו שמים את ההורים במצב אבסורדי, שבסופו של דבר מה שקורה שרק ההורים שיש להם אמצעים הם יכולים גם לקחת שמירה על הילדים ולעשות את כל הדרוש והורים שאין להם אמצעים אז אצלם יהיו התאונות. אני חושב שאם דיברנו לפני כן על המגזר הערבי וכל הדברים שאת ציינת, זה הגורם המרכזי, שלא ציינו את זה, וזה כמובן הפערים בהכנסות וזה שהילדים הולכים יותר מדי מוקדם הביתה מבית ספר, מהגן.

בכל מקרה גם על פי חוק ילד עד גיל שש לא אמור להיות לבד ללא השגחת מבוגר. זה דבר שצריך לתת עליו את הדעת. כשאנחנו רואים ילדים שנפגעים כתוצאה, גם במגזר הערבי, זה גם כן דבר שאולי צריך לשים עליו יותר דגש בעניין הזה.

בנושא הזה היו כמה ישיבות פרטניות ונעשות עכשיו כל מיני פעולות הסברה ואנחנו דרשנו את זה. בוא לא ניכנס לנושא הזה, שהוא חשוב אבל מטופל במידה מסויימת לפחות.

דבר נוסף, בעניין של סטטיסטיקות של הגנה של כסאות בטיחות על ילדים, מדובר, אם הילד חגור נכון בכסא שמתאים לו, ולא רק בחגורת בטיחות כמו שהוסבר לפני כן, אז ורק אז יש עליו הגנה של בין שבעים לתשעים אחוז תלוי בכל מיני תנאים שונים. אבל אם הוא חגור אך ורק בחגורת בטיחות והוא בגיל הלא מתאים לחגורת בטיחות, החגורה לא תגן עליו. במקרים מסויימים היא יכולה לגרום יותר נזק מאשר אם הוא לא היה חגור בחגורה. כבר לפני שנתיים וחצי הוסכם במשרד התחבורה, לפי מה שידוע לי, על חוק בעניין שגובש איזה שהוא נוסח, אני לא יודע אם זה הרשות הלאומית או משרד התחבורה או מי זה בדיוק, אבל יש כבר חוק שיושב שמוסכם על ידי משרד התחבורה ופשוט הוא משום מה לא עובר לתהליכים הבאים, שהוא אומר באיזה גיל על איזה כסא ילד אמור לשבת. והוא כבר קיים. משום מה החוק הזה לא מתקדם הלאה.

עכשיו הוא עבר משולחן הכנסת למשרד המשפטים. הוא עבר ועדת תאום שמורכבת מכל הגורמים, גם עם ארגון "בטרם" בכלל אלה, שהוא קובע שינוי כללי חגירת ילדים. בין היתר חובת חגירה עם הגב לכיוון הנסיעה עד גיל שנה, שזה בעצם מונע שבירת מפרקת, תקנה 83 לתקנות התעבורה לא קובעת מושבים ספציפיים לפי הגילאים והמידות של הילד. עכשיו הצעת החוק החדשה שנמצאת על שולחן הכנסת בשלבי חקיקה היא מחייבת במושבי בטיחות עד גיל שלוש, ובמושב על גיל שבע ואיסור הושבת ילד מול כרית אויר.

אבל הצעת החוק כבר נמצאת כמה שנים. איפה היא נמצאת?

אני יודעת שרק לפני חודשיים בערך היא עברה למשרד המשפטים. זאת אומרת שהיא לא מזמן הגיעה לכנסת.

היה בכנסת הקודמת חוק שגם עבר פה בוועדה,

יכול להיות, זה רק תיקון לתקנת התעבורה.

אם זה לא מובא להצבעה השבוע כנראה הטיפול יהיה במקרה האופטימלי בעניין הזה באוקטובר.

רק להדגיש את הנושא הזה, כרגע החוק לחלוטין מזלזל בילדים. מזלזל. פשוט התקנה שקיימת כרגע פשוט לא אומרת שום דבר ושוטר לא יכול לעצור משפחה. אם משפחה שמה אטב כביסה על החגורה, על פי החוק, הקיים כרגע, זה בסדר. כי כרגע מדובר על התקן ריסון שמתאים לתינוק ולמשקלו של הילד. ולמעשה משפחה יכולה להגיע לשוטר ולהגיד תשמע כבוד השוטר, אני שם עכשיו אטב כביסה וזה בסדר, תראה, זה מתאים לגיל שלו וזה גם מתאים למשקל שלו. והשוטרים בעצמם למעשה לא יודעים מה התקנות .

אז מה אתם מציעים?

אנא תבדוק אם מה שאתה מדבר, הצעת החוק של לפני שנתיים וחצי, האם זה אותו דבר שאתם מציעים. ואנחנו נעשה בדיקה איפה שזה נמצא.

נאמרו הרבה דברים, הנושא מוכר ואני מסכים עם רותם לגבי המיקוד השונה בנושא שמקשה גם על הדיון. מצד שני כל דיון בנושא מרים את רמת המודעות והבטיחות. אפשר להשוות את הנושא של האסטרטגיה של שיפור בטיחות בילדים לכדורסל. כמו בכדורסל יש שמירה אישית ויש שמירה איזורית. שמירה אישית זה שההורה רץ עם הילד באחד על אחד איפה שהוא נמצא בזמן אמיתי כל הזמן, וכמה אפשר. במשפחות ברוכות ילדים, אם זה המגזר החרדי או הערבי בודאי שמטבע הדברים שקשה מאוד לעמוד בצורה יעילה בשמירה כזאת. ולכן הפעילויות חייבות להיות רב מוקדיות.

השמירה האיזורית, ובזה אנחנו נבחנים בעצם, איך אפשר ליצור סביבה בטוחה. על ידי הסברה, חינוך, חקיקה, קמפיינים וכן הלאה. ותשתיות.

בנושא הסברה וחינוך מבחינת משרד הבריאות ביחד עם "בטרם" נעשית הדרכה לעשרות אלפי אמהות מדי שנה בטיפות החלב, הדרכה מובנית, מאות אחיות עברו השתלמות, הדרכה מובנית מאוד מסודרת בהיקף גדול.

שר הבריאות לפני שבועות אחדים הודיע על הקמת מועצה לאומית לבטיחות בשעות הפנאי, זה נמצא בהתהוות, וזה כמו המועצה הלאומית בנושא של בטיחות בדרכים אמורה לתאם פעילויות נרחבות בין משרדי וגם מחוץ למשרדי הממשלה.

בנושא קמפיין אז יש קמפיין שהוא מובנה וממוקד, כמו למשל לפני הרבה שנים אני זוכר, קסדה בראש טוב, משהו מדהים, מאוד אפקטיבי. הקמפיין של להקליק, הקמפיינים הנוספים שהוזכרו פה.

גם קמפיינים כאלה מותר גם לחזור עליהם אחרי כמה שנים. כי יש דור חדש של ילדים שלא ראו את הקמפיין הזה, ועדיין יש להם ראש וצריך לשמור על הראש שלהם.

מבחינת תקנות וחקיקה יש הרבה פעילויות. גם אתם, ח"כ ברכה נדמה לי יחד עם ח"כ טיבי, גם אתה שותף להצעת חוק שעלתה לפני שבוע לדיון בוועדה לעבודה רווחה ובריאות בנושא פיצוחים, זו גם יוזמה יפה. הנושא של מושבי בטיחות או השארת ילדים ברכב, יש הרבה מאוד פעילויות בצנרת ,וככל שניתן להרבות בפעילויות האלה ולזרז אותן מה טוב. הבעיה של כולנו היא להתחרות על משאבים לא רק של כסף, גם של זמן וקשב.

האם מישהו חושב, אני מתרשם כך לפחות, שיש מאמץ נכון מכמה גורמים במקביל, זאת אומרת יש כפילויות בעניין הזה במקום למקד? אני לצורך הישיבה אדוני היושב ראש ישבתי ולמדתי וראיתי שיש כל מיני דברים חופפים שהם יוצאים ממקורות שונים. אני תוהה אם אין מקום בסיכום, כשאתה תבוא לסכם, אם אין מקום שדווקא הוועדה לזכויות הילד לא תיזום אמנת בטיחות לילדים, שתהיה מתואמת בין כל הגורמים. אני חושב שזה מאוד חשוב.

בסדר גמור. אנחנו נשמע בני נוער ואנחנו רוצים להגיע לסיכום.

מאוד חשוב לשים דגש על הכשרת מדריכים. לא רק הדרכה בבתי הספר אלא שכל המורים יעברו השתלמויות של בטחון ובטיחות. ולשים לב לא רק בזמן הלימודים או בזמן טיולים אלא גם בזמן שהתלמידים חוזרים הביתה. כי היום אנחנו יכולים לראות שהרבה רשויות מקומיות משפצות את הכבישים, משפצים את הרחובות ומה שנוצר זה אתרי בנייה באמצע הרחוב וילדים שעוברים לא כל כך מודעים לסכנות. הם לא כל כך מודעים, הרבה ילדים חולמניים והולכים ולא מודעים לסכנה שיכול להיות ברזל חלוד שהם יכולים ליפול עליו או אבן או כל דבר אחר שיכול להכשיל אותם ולגרום להם לפציעה. צריכה להיות גדר שאי אפשר לעבור אותה שהילדים לא יוכלו להגיע לאתרי הבנייה, שלא יהיה מפגע באמצע הדרך. וזה אני חושב שאנחנו צריכים כולנו, כל הארגונים, בין אם זה מועצת הילדים והנוער ומשרד החינוך, לתת את הדין ולשים לב שהכל מאובטח ונקי ואין מפגעים בדרך.

זה גם משרד התחבורה ומע"צ והרשות המקומית.

אני חושב שאנחנו דנו אמנם בבעיה מכל מיני צדדים. העניין של הפציעת יתר, פציעות ילדים גם במגזר הערבי וגם במגזר החרדי מקופח בדיון הזה. אנחנו לא דנו במיוחדות הזו, ומה ניתן עוד לעשות ומה אפשר עוד לעשות במקומות המסויימים האלה ששם הפגיעות הרבה יותר רבות. אני חושב שזה ראוי שאנחנו, אם לא בדיון הזה אז נקיים דיון מיוחד, איך לפתור את הבעיה שם ואיך לעזור לאוכלוסיה שבסיכון יתר גם כן לצאת מהסיכון.

אנחנו כמועצת התלמידים והנוער הארצית מאוד לקחנו ברצינות את הנושא הזה של כל התאונות בדרכים גם בקרב בני הנוער, והתחלנו לעבוד על זה בזה שהקמנו מטה תחבורה במועצת התלמידים והנוער הארצית שמתעסק בין היתר גם בנושאים האלה של תאונות הדרכים בקרב בני הנוער גם כן, וחתמנו על אמנה לשיתוף פעולה עם המשטרה ואנחנו מנסים איך שהוא להראות איך בני הנוער גם כן משתלבים בכל הנושא הזה, גם בקרב בני הנוער, ואם צריך אז אנחנו בני הנוער למען הילדים.

אני פה רוצה לסכם את הדיון ברשותכם, קודם כל להגיד כמובן שזה נושא מאוד רחב, וגם חלק מהנושאים שעלו פה היום זה נושאים שאנחנו מטפלים לעומק פרטני וודאי וודאי שזה טוב להעלות את הנושא, ובמיוחד עכשיו בעיצומו של הקיץ. כפי שלמדנו מהנתונים יש הרבה יותר תאונות בתקופה הזאת, וזה קשור גם לכל המבנה החברתי והכלכלי של החברה שלנו, שודאי עוד יותר מגביר את זה כשלילדים ולמשפחות פחות ופחות אמצעים לשמירה על הילדים, אז ודאי שקורות הרבה יותר תאונות.

יש מספר דברים שאני חושב שאנחנו יכולים להמליץ עליהם. דבר אחד לברך את שר הבריאות, שיופיע אצלנו בעוד יומיים, על היוזמה של רשות לכל הנושא של התאונות, ולגבש ביחד את כל הגורמים, אני מניח שזו כוונתו, את כל הגורמים השונים כדי שלא כל אחד יעבוד בכיוון שונה אלא יהיו דברים מתואמים.

בתוך הדבר הזה אני חושב גם נקבל את ההמלצה של ח"כ ברכה, שתהיה כעין אמנה, אני חושב שזה טבעי שזה ייעשה בשותפות עם רשות כזאת או בדרך להקמת רשות כזאת, שתהיה אמנה של בטיחות הילדים במדינת ישראל, שמחייבת גם את החברה וגם את הרשויות המקומיות וגם את ההורים, האפוטרופוסים, מערכת החינוך וכל מי שמופקד על ילדים במדינת ישראל. אני חושב שזה ודאי דבר רצוי אבל צריך לעבוד על זה טוב כדי שזה יהיה אפקטיבי ולא רק הצהרתי.

יש לעודד במיוחד את הקמפיינים במגזרים ששם יש הכי הרבה תאונות. דיברנו על המגזר הערבי, אולי גם המגזר החרדי במדינת ישראל. יש לעודד את משרד החינוך בהצעות שקיבלנו פה, למקד עכשיו את הפיילוטים שיהיו בגנים ובמקומות אחרים במגזרים הנחוצים. נבקש לקבל דיווחים חזרה לוועדה על הצלחת המאמץ הזה של גיבוש אותו דבר לגבי כל הנושא של משרד התחבורה והרשות למניעת תאונות דרכים וכו', גם כן למקד הרבה יותר תשומת לב במגזרים השונים, גם להביא המלצות, לא לחשוש להביא המלצות גם בפני גורמים של מע"צ וגורמים אחרים שהם יכולים גם למנוע למשל את כל המפגעים שאנחנו רואים יום יום שודאי וודאי זה עוד גורם לתאונות, ובמיוחד לשים לב למקומות המועדים לפורענות מבחינה זאת.

אני חושב שאנחנו גם יכולים לקבל החלטה כפי שהציע חבר הכנסת עבד-אלמאלכ דהאמשה שאנחנו נעשה דיון ממוקד רק על המצב של תאונות במגזר הערבי, או אפשר לכלול גם מגזר ערבי וגם מגזר חרדי, לעשות דיון הרבה יותר ממוקד, פה זה היה דבר כללי, וגם עם הצעות ספציפיות שאפשר לקדם אותן בנושא הזה, להכין דיון למושב הבא. למרות שמדובר גם בבעיות שונות.

אני הייתי מציע להכין מצע לדיון מסודר. דיון כזה דורש הכנה מאוד מעמיקה, ובאמת לבחון מה בדיוק הבעיות ולבוא עם דברים מוכנים. ופה להביא המלצות.

אנחנו נכין דיון כזה. אני רק רוצה להגיד, הדיון היום, כשיש דיון מהיר אתה חייב תוך שבוע ימים לקיים את הדיון, אז זה דיון התחלתי. אפשר להזמין מחקר הרבה יותר מקיף והכנה והמלצות כדי שהדבר יהיה לו תועלת, ודאי וודאי. לגבי הנושא של החקיקה של אמצעי הגנה במרחבים, אנחנו ניקח את עצמנו, נבדוק ועם צריך נדחוף את הגורמים ששם זה יושב אז נדחוף כמו שצריך. אני מניח שזה ועדת הכלכלה יושבת אבל אנחנו נעשה בדיקה של העניין הזה ונעביר את עמדת הוועדה שלנו פה אחד שהדבר הזה חייב להגיע לחקיקה מאוד מהירה, וזה ממש חיי אדם. נמליץ גם על בדיקת נושא המכס עם המלצה לפחות שלנו של פטור ממכס על כסאות, כי בכל זאת זו הוצאה רצינית וזה ודאי ראוי לפתור עניין בטיחותי ממכס.

אני הייתי רוצה להוסיף משהו ברומו של עולם. כשאני מסתכל על הבטיחות בחברה הישראלית אני מפריד בין שני נושאים מרכזיים. דבר ראשון שהייתי מתחיל אתו זה הנושא הזה של ערכים. ערך החיים. זה הדבר המרכזי. ערך החיים זה התודעה על שמירת חיי הילדים, על שמירת חיי אדם. הדבר השני זה בעצם המאמצים המשותפים של השלטון המרכזי והסקטור השלישי בעצם להחליט איך מנהלים את זה. אלה שני הנושאים.

ונסיים בהמלצה של "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם", מאוד מאוד, ושנעבור את הקיץ בשלום. תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:45