כנסת פתוחה

ב' - תשלומי הורים - דיווח ופיקוח על תשלומי הורים לשנת תשס"ה

2
ועדת החינוך התרבות והספורט
26.10.2004
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי


פרוטוקול מס' 317
מישיבת ועדת החינוך התרבות והספורט
יום שלישי, י"א בחשוון התשס"ה, (26/10/2004) שעה 09:35

תשלומי הורים - דיווח ופיקוח על תשלומי הורים לשנת תשס"ה;
מציאת חלופות לשנת תשס"ו

חברי הוועדה: מלי פולישוק בלוך - היו"ר
אורי אריאל
מוחמד ברכה
מגלי והבה
ראלב מג’אדלה
גילה פינקלשטיין
יוסי שריד
יולי תמיר

ציפי וינברג - עוזרת מנכ"לית - משרד החינוך
חנה שדמי - מנהלת אגף תכניות סיוע ומניעה, משרד החינוך
אלה אלגריסי - מפקחת על מניעת אלימות - משרד החינוך
ד"ר יאיר סמוכה - סגן מנהלת מינהל פדגוגי - משרד החינוך
עו"ד אביגדור דנן - לשכת היועצת המשפטית, משרד החינוך
שיש אלי - סגן מנהלת המינהל הפדגוגי - משרד החינוך
שרי בן לולו-יאיר - אחראית הסברה - משרד החינוך
שולמית מור - מנהלת תחום תקציב - משרד החינוך
אפרת כהן - אגף התקציבים - משרד האוצר
אורי שוסטרמן - אגף התקציבים - משרד האוצר
רוני נעמת - מנהלת מינהלת הטיולים - משרד הביטחון
אילן בהירי - יו"ר ארגון מנהלי חטיבת הביניים - הסתדרות
המורים
זאב דורות - ארגון המנהלים היסודיים - הסתדרות המורים
דב רוזנפרב - ארגון המורים העל-יסודיים
אבי קמינסקי - יו"ר ארגון מנהלי מחלקת חינוך
קוסובר משה - יו"ר התאגדות המנהלים העל-יסודיים
ד"ר אריה לוקר - סגן יו"ר התאגדות הנמהלים העל-יסודיים
רמי אמיתי - הנהלת התאגדות המנהלים העל-יסודיים
שמוליק פרידמן - יו"ר איגוד המדרשות
יהודה גרמן - הנהלת איגוד המדרשות
חנניה ריצ'מן - מנכ"ל איגוד המדרשות
אורי דהגול - מנכ"ל ארגון אכסניות הנוער
רפי שגב - החברה להגנת הטבע
רקפת כץ - החברה להגנת הטבע
ד"ר יצחק קדמן - מנכ"ל המועצה לשלום הילד
עו"ד פזית קלומר - כלכלנית - מרכז השלטון המקומי
רמי לוסטיג - מנהלת בית-הספר אשל הנשיא
אתי בנימין - ארגון ההורים הארצי
דנה חוגרי - מועצת תלמידים ונוער ארצית
ד"ר גדעון בן-דרור - יועץ ועדת החינוך והתרבות
ישראל זינגר - יועץ ועדת החינוך והתרבות

מירב ישראלי

יהודית גידלי

חבר המתרגמים בע"מ
תשלומי הורים - דיווח ופיקוח על תשלומי הורים לשנת תשס"ה;
מציאת חלופות לשנת תשס"ו

אנחנו עוברים לנושא תשלומי הורים. מאז שנפגשנו כאן בסיומה של חופשת הקיץ, בלחץ של פתיחת שנת הלימודים. אני בדיוק נכנסתי אז לתפקידי. מצד אחד, הדבר הכי קל שיכולתי לעשות אז, להגיד, "בואו נאשר את מה שיש ונרוץ הלאה". זה באמת הכי קל לעשות, יש להניח שזה היה עובר ולא עשינו שום דבר.

רציתי בסופו של דבר לזעזע קצת את העניין הזה של תשלומי ההורים. קודם כל, להביא להפחתה, משום שאנחנו שמענו תלונות ואת הלחצים מצד הורים שקשה להם. ומאידך, לבנות מערכת שבנויה יותר נכון מבחינת תקנית. כי גם כאן שמענו כל מיני ליקויים. הבעיות והתלונות לא פסקו בגלל ההחלטה. וזה גם היה צפוי.

אני השתתפתי בכנס חירום של מנהלי בתי-הספר שבו הרחיבו והסבירו וטענו שאי אפשר לעבוד עם מי שיש. זאת אומרת, אפשר, אבל לעשות שליש סל תרבות, זה לא שאי אפשר לעשות סל תרבות, אבל הוא שליש ממה שהיה קודם. אותו דבר לגבי טיולים, הורדנו יום טיולים, יש בעיה. אחת הבעיות נובעת מחוסר הגמישות שאנחנו פה קבענו לעניין אופן השימוש בתשלומים האלה. שוב, קבענו את חוסר הגמישות בגלל שיש ליקויים במקומות שונים. גם אם זה אולי מאפיין את כל המערכת.

אני רוצה לפתוח את זה לדיון מחדש, ואתם חברי-כנסת יחד אתי כמובן, אנחנו צריכים להחליט האם אנחנו משאירים את המצב כמו שהוא, או אנחנו מחליטים לשנות. והשינוי יכול בכמה כיוונים. השינוי יכול להגדיל את גובה התשלומים; השינוי יכול להיות בלאפשר גמישות יותר במערכת שמנהל או יחד עם ועד ההורים, יכולים לשחק עם הכסף הזה בצורה יותר גמישה; זה אופציה אחת.

יש חוק עכשיו, אי אפשר. תיקון 26 בתקנה קבעתם, שאסור להעביר כספים מסעיף לסעיף. הגמישות הזאת חלפה מן העולם.

אני חושבת שאתה טועה.

אני לא טועה.

יש לך פה את החוק שאתה יכול להראות לי.

לא.

אני זוכרת שאנחנו אישרנו תשלומי הורים, ואז אתם, אתה הבאת את האפשרות ואמרת, "אפשר כך ואפשר כך". וזה לא היה על שינוי חקיקה.

במקביל היתה חקיקה לתיקון חוק לימוד חובה, ארגון כספי הורים. ותיקנו תקנות, ושני השינויים החשובים היו, "א: שפותחים חשבון נפרד לכספי הורים. בתקנות ניתנה זכות חתימה גם לנציג ועד הורים על מנת שתהיה שקיפות. ונקבע שלא מעבירים כספים מסעיף לסעיף".

אבל אנחנו מדברים על שני דברים שונים. אנחנו לא יכולים לעשות מעבר, אבל בתוך תשלומי ההורים באותו חשבון ששמה מדובר על תשלומי הורים, אי אפשר לעשות שינוי בין סל תרבות לבין טיולים?

לא, אני מצטער.

אני חושבת שהפרשנות שלך לא נכונה.

יש פה יועצת משפטית, תשאלי אותה.

כי אם הפרשנות הזאת שלך נכונה, הרי בשביל מה הבאתם לנו את האפשרות של הגמישות. אתם הבאתם את זה. כי החוק היה בלאו הכי. התקנות הוגשו לכאן ואושרו לפני שאישרנו את גובה ואופן החלוקה של תשלומי ההורים. ואתה במפורש, אנשי משרד החינוך, באו אלינו עם הצעה אחת גמישה ואחת קשיחה.

זה לא בהכרח קשור עם התקנות שאנחנו אמרנו, אין ערבוב בין כספי הרשות ואין ערבוב בכספים של הביוב ושל הדברים האחרים ושל השמירה. אבל בתוך כספי ההורים, באותו חשבון של כספי ההורים, אני לא הבנתי מהחוק שאי אפשר להעביר מסל לתרבות ליום טיולים. תכף נפרש את העניין הזה.

אני רק רוצה לסכם רק את האופציות שעומדות לפנינו. דיברתי על הגובה של התשלומים, דיברתי על הגמישות של ההעברה בין תחומים שונים, בתוך תשלומי ההורים. אפשרות נוספת שאני רוצה להעלות פה לחשיבה משותפת היא, לתת איזה שהיא סכום מקסימלי, לא סכום מינימלי ומקסימלי, אלא שעל-פי מנהל בית-ספר בדימונה שאומר, "אני גובה רק 20 אחוז בקושי מההורים, כי אין להם".

אז אולי בדימונה צריך למצוא ומקומות אחרים, למצוא מנגנון אחר שיש גובה לא מחייב של תשלומי ההורים, סף עליון, אבל יכול להיות הרבה פחות מזה, ולמקומות כאלה אנחנו צריכים למצוא סיוע נוסף לתשלומי הורים ממקום אחר. זאת אומרת, לעשות איזה דיפרנציאציה בתוך המערכת עצמה. לא תקנה אחידה או אמירה אחידה לכל בתי-הספר בארץ. כי זה בסך-הכל אנחנו מתיישרים לפי הרמה של דימונה ולא לפי האפשרות של מקומות אחרים. וזה גם לא נכון.

אלה האופציות שעומדות לרשותנו. ועוד משפט אחד לפני שאני מעבירה את רשות הדיבור. אני רוצה להדגיש שאנחנו דרשנו פה, חברי הכנסת, הוועדה דרשה לבטל הדרגתית את תשלומי ההורים. לדרישתנו הוקם צוות בין משרדי לביטול הדרגתי של תשלומי ההורים, לפי המכתב שקיבלנו כבר בסוף אוגוסט 2004. חברים בו: גב' לאה רוזנברג - סמנכ"לית ומנהלת המנהל הפדגוגי - יושבת-ראש הוועדה; ד"ר יאיר סמוכה, מר משה קוסבר, מר ארז פרנקל, קובי שפירא ממשרד המשפטים, אורי שוסטרמן מאגף התקציבים במשרד האוצר, ישראל נדיבי - מועצות אזוריות; פזית קלומר - כלכלנית במרכז השלטון המקומי ועו"ד אביגדור דנן מלשכת היועצת המשפטית של משרד החינוך, והגב' ציפי ויינברג, עוזרת המנכ"לית.

את אמורה ממש לקבל ממש ביומיים הקרובים מכתב מהמנכ"לית שאומר, "שהוועדה הזאת לצערנו מבוטלת". אורי שוסטרמן מהאוצר הודיע שהם לא מוכנים להיות שותפים בוועדה הזאת, מאחר והם לא מוכנים עם כל המהלך הזה של ביטול זכויות. הם יודעים גם למה.

אני מודיעה לכם בזאת שכל דיונינו מיותרים לחלוטין. אנחנו יכולים לסגור את ועדת החינוך ואנחנו ניתן לאגף התקציבים של משרד האוצר לנהל את המדינה. ואני חושבת שבאמירה הזאת אפילו יוסי שריד יסכים אתי.

אני מציע ליושבת-ראש לא להתאבד, עם כל הכבוד, זה הודעות משרד האוצר ומשרד החינוך? בסדר, יש לך את הכלים שלך להשפיע איך זה ייראה פה. צריך לנקוט בכללים. לעתים זה קשה, היינו בקואליציה, אנחנו באופוזיציה. אני לא רוצה לתת לך עצות, אני חושב שאם תחליטי, תדעי מה לעשות.

לעצם העניין, הכיוון שצריך ללכת אליו, זה לא להגדיל את תשלומי ההורים. סוף סוף יש שינוי, אני לא מציע בכלל שזה תהיה פה אופציה. מה שצריך לעשות זה לראות איך בתקציב 2005, ישלמו עוד 10 אחוז פחות. זה הישג משמעותי מאוד של הוועדה, אם נגיע לזה.

עכשיו יש לנו עוד בעיות שיש טלטלות, אז יש בעיות, זה לא מיד כולם עומדים ומסתדרים. צריכה להיות גמישות מרבית בתוך התקציב הקיים. צריך להיות איזשהו מינימום בסעיפים מסוימים, כדי שלא מישהו יחליט שהוא מבטל לגמרי טיולים, נניח, זה נושא שעלה פה מהרבה מקומות. כי אם יש גמישות - אומרים, "הכל פתוח". אז משנים, "אני לא מוציא אף אחד לשום טיול ואני עושה רק מסיבות סוף שנה".

אז צריך ליצור פה איזשהו מערך של מינימום מסוים. אבל לתת גמישות. ואם מנהל בית-ספר וועד ההורים וועד התלמידים, וכולם חושבים שמסיבת סיום זה הדבר הכי חשוב, אז כנראה שהם ישימו שם יותר כסף. ואין לוועדה ואני לא מציע שיהיה לה, גם לא למשרד החינוך, איזה מין פיקוח עליון כזה שכל היום הוא מנהל את כולם. זה לא עובד, זה לא מוכיח את עצמו, זה לא הוכיח את עצמו. בהקשר למה שדובר קודם, מה הערכים ומה רוצים, איזשהו מינימום שמחייב את כולם, מעבר לזה שתהיה גמישות.

זאת אומרת, אתה בעצם אומר, "בואו נקבע מחיר מינימום ולא מחיר מקסימום". איך אתה יוצר את המינימום ואיך אתה יוצר את הגמישות?

הגמישות היא קודם כל האפשרות, אם אני לוקח א האפשרות שצודק ד"ר סמוכה, "שאי אפשר להעביר". צריך לדאוג שכן יהיה אפשר להעביר בין הסעיפים. לתוך הסל יהיה אפשר להעביר. אני מציע שהוועדה לא תאפשר מצב שלא עושים משהו בכלל. מנהל בית-ספר מחליט, אני לא עושה איזשהו דבר. צריך להחליט מה המינימום.

כשאת תיקחי את ה-X, את המלא, ונניח שהמינימום תופס 60 אחוז מסך-הכל הזה, אז נשאר 40 אחוז או מה שיוחלט פה. שהוא ביחד עם משרד החינוך שמאפשר את התמורה. בית-ספר אחד נותן דגש יותר גדול לטיולים, ובית-ספר אחר נותן יותר דגש לדבר אחר. וזה בסדר. יש שינויים, זה לא כולם אותו דבר. פרצופיהם שונים, דעותיהם שונות. וצריך לאפשר את החופש הזה.

בעקרון התיקון שנעשה, תיקון מספר 26, קבע בנוסף על העניין של חשבון בנק נפרד, "שהתשלומים יהיו רק למטרות שלשמם יועדו". אחרי שהוועדה אישרה את התקנות האלה, בעצם משרד החינוך בא והציע לנו שתי חלופות. ואחת החלופות באמת היה מפורט בדיוק את המטרות. בחלופה השניה בעצם אמרו, "המטרה היא פעולות חינוכיות".

כך ששניהם היו אפשריים. הוועדה שקלה, כשהיא ראתה את שתי החלופות ואמרה, "אנחנו מעדיפים את החלופה שיש פירוט, מכיוון שאז ההורה יכול לבחור". זאת אומרת, אם אני אומרת להורה, "תשלם 1000 ש"ח או 600 ש"ח" ובית הספר יחליט מה הוא עושה עם זה. זה הרי תשלומי רשות, זה כל הרעיון של תשלומי רשות, אז ההורה לא יכול להגיד, "לטיול אני כן הולך, להצגה אני לא הולך". זאת אומרת, הוא משלם את הסכום ובית-הספר ינתב את זה בין הדברים עצמם.

אפשר לנהל כך שכל אחד יבחר מה שהוא רוצה?

בעקרון זה המטרה של תשלומי רשות. הרי יש תשלום חובה אחד. היום אחד ועוד השיניים במקומות שיש. זה בעצם שני הדברים. כל השאר זה רשות. מה המשמעות של רשות? זה שההורה יכול לבחור מה כן ומה לא. זה מה שהוועדה העדיפה. והוועדה אישרה את החלופה. שהחלופה הזאת מתלבשת על הוראות התיקון. זה אומר שאי אפשר להעביר.

אלא אם כן הוועדה תחליט שהיא מקבלת משהו אחר.

אישרנו את התשלומים לשנת הלימודים הנוכחית.

אנחנו לא נעלה ואנחנו נוריד.

יש לי הצעה. קחו לתשומת לבכם שהטיולים ברחבי הארץ מאוד חשובים, ואל אהבת הארץ, להכרת הארץ. אנחנו יודעים שהם מסיימים, חלקם הגדול נוסעים רק לחו"ל. אני זוכרת שהיה לי מקרה של ילדה מבית מאוד אמיד, שנסענו בכיתה י"א לצפת, ואיך שהיא יורדת מהאוטובוס היא אומרת, "איזו עיר יפה, אוי אני מתלהבת, איזו אווירה, איזה רחובות". אז אני אומרת לה, "מה, את בת 17, עוד לא היית בצפת?", היא אומרת, "לא, זה פעם ראשונה". והילדה הזאת עם משפחתה מטיילת ברחבי העולם.

הטיולים הם בראש הפירמידה. זה מאוד חשוב.

40 אחוז לא מגיעים לירושלים עד הצבא.

ולכן אנחנו לוקחים אותם לטיולים וזה חשוב, זה אהבת הארץ, הכרת הארץ. ואין דבר יותר חשוב מאשר הנושא הזה. לכן הייתי עושה שינוי בנושא הזה, היות ותשלומי ההורים מחולקים לרובריקות, כמו שהסבירה היועצת המשפטית, תיאטרון, ספריה, סל תרבות. ויש רובריקה של טיולים. ואנחנו כאן בוועדת החינוך יודעים את חשיבות, זה שיעור מצוין באזרחות.

אולי בנושא של טיולים, היות ודיברנו. אם אין אפשרות לשנות את הנושא של טיולים ולא לפגוע בטיולים, אולי להקפיא את הנושא הזה, שזה יישאר כמו שהיה בעבר. כי לפי התכנית הזאת, אז בית-ספר יסודי שיצא לטיולים של שלושה-ארבעה ימים, ייצא עכשיו ליום אחד. חטיבת-ביניים שיצאה לארבעה ימים - ייצאו ליומיים. כיתה י"ב יצאה לחמישה ימים.

גילה, מה ההצעה שלך?

אנחנו עכשיו לפי התכנית הזאת שלנו, יוצא שבבית-ספר על-יסודי ייצאו ליומיים. עד שהם מגיעים לאילת, זה יום אחד. להקפיא את הנושא הזה של תשלום הטיולים, כדי לא לפגוע בנושא שהוא כל-כך חשוב לנו.

זה לא להקפיא, זה לשנות את הסכום. אין להקפיא, אנחנו היום במצב נתון.

להשאיר את מה שהיה.

את מציעה להעלות את הסכום שאנחנו אישרנו לטיולים?

נכון.

זה את מציעה. הוא מציע לא להעלות.

אני רק רוצה להבהיר נקודה אחת. הוועדה יש לה סמכות אישור. משרד החינוך מביא את התשלומים והוועדה מאשרת. הוועדה כבר אישרה את התשלומים לשנה הנוכחית. אם משרד החינוך יבוא ויגיד, באמצע השנה פתאום יש לנו בעיה, אנחנו רוצים שתאשרו משהו חדש - בוודאי אפשר. אבל משרד החינוך לא בא בבקשה.

אנחנו יכולים להגיד למשרד החינוך.

אל"ף, בשנה שעברה, בגלל כל מיני דברים, אישרנו את דרישת התשלום מאוחר מאוד, ב-24.8 אם אתם זוכרים. ולכן ההיערכות היתה קשה, אבל בתי-הספר נערכו. אני כינסתי לקראת הישיבה את כל הרפרנטים, והיום בכל מחוז יש רפרנט שאחראי על תשלומי הורים. הוא בודק את דרישות התשלום, הוא מאשר אותם, והוא מגיב אם צריך. והם כולם אמרו: אל"ף, מרבית בתי-הספר הכינו את דרישת התשלום על טופס אחיד. אין הרבה חריגות. אני מודיע את זה באופן חד-משמעי, יש חריגות, אבל מעטות באופן משמעותי מאוד.

בי"ת, קיבלנו את דעתו של חבר-הכנסת אורי אריאל. כי עצם העובדה שאסור להעביר מסעיף לסעיף. זאת אומרת, שאתה חייב לקיים את השירות המינימלי הריאלי. זאת אומרת, הטבלה הזאת קובעת שילד בגן יטייל לפחות לחצי יום; ילד בכיתה א' יטייל ליום שלם; בכיתה ו' ליומיים. אם אתה לא מוציא אותו לטיול - אתה גם לא גובה את הכסף. זאת אומרת, בעצם קבענו גם את הסכום וקבענו גם את השירות המינימלי שהתלמיד צריך לקבל. לא מקסימלי, כי יש רכישת שירותים מרצון שנותנת דרגת חופש נוספת.

אז קרו שני דברים. אל"ף, ההפחתה היא באמת בשיעור של פחות מעשרה אחוז. לא הפחתה גדולה אבל הפחתה. בשנה שעברה, בי"ב, 1,351 ש"ח, השנה 1,260 ש"ח. גם ה-1,351 כוללים את הטיפול שיניים. באמת קבענו שירות ריאלי שתלמיד מקבל ומה הוא משלם תמורתו. ואני אומר לכם באחריות מלאה, מרבית בתי-הספר מסתדרים עם זה ושמחים עם זה. כי כולם מבינים שאנחנו כן צריכים לצמצם את גובה התשלומים. זה מגביר את היכולת של בתי-הספר לגבות את הסכומים, ואחוז הסרבנים יורד.

הדבר הנוסף שעשתה הוועדה פעם ראשונה וזה חשוב מאוד, זה שהגבלנו את הסעיף שנקרא "רכישת שירותים מרצון", שהוא בעצם היה עוקף חוזר מנכ"ל. אז אמרנו, "מה הסכום", הסכום נתקבל על דעת המנהלים. ויושבים כאן מנהלים שאישרו לנו את הסכומים האלה, כולל יסודי, על-יסודי, חטיבת-ביניים. וזה באמת עשה סדר.

ולכן המנכ"לית מבקשת, היא אמרה לי לומר את זה, שנישאר השנה עם הטבלה הזאת כפי שהיא. נעשה כולנו את המאמץ להפיק ממנה את המירב. לשנה הבאה נעשה חשיבה מחודשת. אבל לגבי השנה - לא ליצור שום זעזוע.

אני ממש מצטער ומתנצל שבכל פעם אני צריך לומר דברים דומים, אבל גם הדיון הזה הוא מאוד מאוד מביך. הוא מאוד מביך כי הרי הכל היה צפוי מראש. מה פה החידוש? אני אפילו זוכר, אני לא בטוח שחבר-כנסת אחד, אבל אולי היו שניים, הצביע נגד, בשעתו, מן הטעם הפשוט שהוא גילה את אוזנם של חברי-הוועדה שאם אלה הסכומים אז לא תאמינו אי אפשר לטייל רחוק. למה? כי לטייל רחוק עולה הרבה כסף.

ואז אם אי אפשר לטייל רחוק - זאת אומרת, ואני אפילו מצטט: "בעצם אנחנו מוחקים את הגליל ואת אילת, על אחת כמה וכמה ממפת הטיולים", עם כל המשמעויות שיש לזה. ובדרך כלל דווקא לשם מטיילים, אלא אם כן יוצאים לרעות באחו הקרוב, אבל זה לא הדיון. דבר אחד נשאר להסביר כאן בוועדה, אני מניח, כי אני רואה שכמה חברים נערכים להסביר לנו את חשיבותם של הטיולים.

אנחנו מבינים את חשיבותם של הטיולים. הכל היה צפוי מראש, זה היה ברור לגמרי שהסכומים המתאשרים הם סכומים לא ריאליים. אבל גם בוועדה הזו יש נטייה לפעמים לחשוב שלמרות אין סומכים על הנס, בכל זאת נסים מתחוללים. אבל בסוף הנסים לא מתחוללים, מהאין הזה בכל התחומים אי אפשר לייצר.

מה הבעיה של הוועדה בין השאר? וגם של כל החברים הנכבדים שהוזמנו לכאן. בכל פעם אנחנו מעמידים את כל העולם כולו על רגל אחת, או אם אתם רוצים, על חוד התער. אני קיבלתי יותר מכתבים על טיולים, והאמינו לי, אני בטוח שאני יודע להעריך את חשיבותו, קיבלתי יותר מכתבים על הטיולים מאשר על הפחתתה של חמש או שש שעות שבועיות לכל תלמיד במדינת ישראל.

רבותיי, הרי בכל זאת זה קצת עולם הפוך, זה קצת עולם עקום. בכל החשיבות, במצב החינוך הנוכחי שעליו יש עניה ותעניה, ועליו אנחנו בוכים מבוקר עד ערב, מקצצים בפעם הראשונה בתולדות המדינה, חמש-שש שעות שבועיות לכל תלמיד. ואחר-כך כל העניין כולו על הטיול. אבל בסדר, אני מחשיב טיולים, אבל איפה אנשי החינוך שיכתבו לנו מכתבים על העיקר, על הדבר הכי חשוב. בכל זאת שעל זה שנצטרך ללמד את הילדים, לפני שמטיילים, לפני שהולכים לתיאטרון. קודם כל צריך ללמד את התלמידים, לא? ולא מלמדים.

לא בא בחשבון להחזיר את הגלגל אחורנית. ואני מקבל את הצעתו של חבר-הכנסת אורי אריאל, לנקוט בלשון חיובית, אבל המשמעות היא להעלות מחדש את תשלומי ההורים. מחר תהיה לנו ישיבה על המצוקה במקומות המצוקה של מורים שידם אינם משגת, אתם יודעים כמה דיונים קיימנו בעניין הזה. ומה נעשה אז?

אמרו שיש כאן הצעות. אחת, להחזיר את הגלגל אחורנית או להחזיר מצב לקדמותו. אני פוסל את זה מכל וכל. הוועדה שדנה, לא לפני 2000 שנה ולא לפני 20 שנה ולא לפני שנתיים. אלא לפני חודשיים היא ידעה בדיוק מה המצב הכלכלי והחברתי בארץ, ומה מצב המצוקה. ואני חושב שהוועדה תשים את עצמה ללעג ולשנינה אם היא תחשוב שעכשיו היא יכולה להרשות לעצמה להעלות את תשלומי ההורים. כאשר להורים אין כסף לשלם.

אז אם אתם רוצים נגיד שלמבוססים בחברה הישראלית אנחנו מרשים לשלם יותר. אתם רוצים שנוציא החלטה כזאת מתחת ידינו, בלאו הכי אגב זה קורה. כי הרי התשלומים בלאו הכי לא עולים בקנה אחד עם החלטות הוועדה. חתומים אנשים נכבדים, החברים הכי טובים שלי, א.ב. יהושע, חיים גורי, יזהר סמילנסקי וכו'.

אני מבטיח לך, ישראל, שלא יקשה עלי להחתים את האנשים האלה על קריאת שבר נואשת לוועדת החינוך. בשום פנים ואופן לא לקצץ בסל התיאטרון. כי אין דבר יותר חשוב לאנשים האלה, ואני בטוח ואת תראי אותם, מכך שילדים בישראל ייראו תיאטרון. שייקראו ספר, זה הרי לא קונץ להחתים על דבר כאשר לא רואים את הדברים למכלולו.

זה הרי סיפור השמיכה. כאשר אנחנו נאפשר גמישות, ואני אגב, בעד הגמישות, מתוך השקפה כללית. אני לא חושב שהמנהל צריכים להגיד לו, היתה פה הצעה של רשף חן, בכלל להגיד לו. אני מקווה שזה מתאפשר על-פי התקנות. ואם זה לא מתאפשר- אז צריך לשנות את התקנות ולא את המציאות. זה שנכנסה במישהו רוח שטות לפני כמה חודשים, באמת הייתי נגד זה. כי אני לא חושב שצריך לקשור את הידיים ואת הרגליים של המנהל, ואחר כך עוד להגיד לו, שאתה תהיה מנהל. איזה מנהל אם אתה קושר לו. אז גמישות, כן.

יחד עם זה, צריך להכיר בעובדה שאנחנו מנהלים את מדיניות השמיכה. ואם אתם חושבים שמעתה ואילך יתחוללו נסים - אתם טועים. כאשר אנחנו נמשוך את השמיכה כדי לכסות לנו רגלי הטיולים, אנחנו נחשוף את הכתפיים של התיאטרון.

אני מבקש שתי מלים קצרות. אני חשבתי בתומי שהבעיה היא ועדת החינוך, מסתבר שלא, הבעיה היא משרד החינוך. משרד החינוך ישב אתנו אצל המנכ"לית, והמנכ"לית אמרה, "חבריה, אנחנו נגבה סכום מרבי של 1,351 ש"ח". יאיר סמוכה הוציא מסמך בכתב ידו. לא נרשום סעיפים, כי בית-ספר לא נותן שירות אחד, ייתן שירות אחר. וזה היה הסיכום.

יצאנו מהישיבה, הגענו לכאן, שלפו מסמך שמדבר על 800 ש"ח. בתוכו 265 ש"ח ספרי לימוד ו30- טיפול שיניים. מותר לנו לגבות היום בתיכון 485 ש"ח ועוד 450 לרכישת שירותים מרצון. בניגוד למה שחשבו פה, זה לא רק הטיולים. הנה עכשיו יש עניין של אלימות, מי יטפל בזה? כמובן מערכת החינוך. וזה סמים ואלכוהול ואלימות במשפחה ונהיגה נכונה.

מה זה שייך?

השייך הוא נורא פשוט. לא ייתכן לחשוב שאנחנו מסוגלים לכל נסים. קודם כל כשמסכמים עם מנהלים ואומרים, "על דעת המנהלים". אגב, זה לא אמת. זה לא על דעת המנהלים. סוכם אתנו דבר אחד, הונו אותנו, מכרו את גבינו, הגישו מסמך, אך אנחנו לא שותפים למסמך השני הזה.

כשהיתה חברת-הכנסת מלי פולישוק-בלוך בכנס המנהלים, שמעה את הדברים בצורה נורא ברורה. ואני אומר שוב, הבעיה זה לא שעוד רוצים להוריד. הרי מה יקרה? יקרו אחד מהשניים. או שבתי-ספר לא יעשו, או שיקרה מה שקורה היום. ועדי הורים גובים כספים ומקיימים פעילויות. וזה קורה היום. אז זה מה שאתם רוצים?

בדיוק מהסיבה הזאת מה שעכשיו אמרת, שאני קיבלתי הוראת תשלום לילד בכיתה ב', הבן שלי, ל-150 ש"ח לוועד הורים. שאלתי מה פתאום? זאת בדיוק הדרך שבה אנחנו עוקפים את המערכת. ואנחנו רק מחבלים בעצם. אבל מצד שני, כפי ששמעת את שני חברי-הכנסת הנכבדים שדיברו קודם לכן. הם מתנגדים במפורש להעלאה. יוסי שריד העלה לי, "אני נגד העלאת תשלומים במישרין או בעקיפין". העניין הוא שבעקיפין אין לנו שליטה על זה. זאת הנקודה.

כדי להעלות במישרין או בעקיפין את העלאת תשלומי ההורים, אני מתנגד ואני מבקש שתהיה הצבעה.

אנחנו נצטרך לעשות הצבעה משום שאנחנו צריכים להחליט.

אפשר להקפיא את הנושא הזה של הטיולים, שיישאר כמו שהיה שנה שעברה.

המשמעות של מה שאת אמרת עכשיו, זה להעלות את תשלומי ההורים. לא שמנה את קוראת לזה. זה העלאת תשלומי ההורים.

אני רוצה להתייחס למה אתה אומר, ד"ר יאיר סמוכה, אתה אומר, "ישבתם עם מנהלים". אתה יודע, יש להתאגדות המנהלים ויש להסתדרות המורים ארגוני מנהלים. אתה לא יכול לבוא ולהגיד, "ישבתי עם המנהלים". לא ישבת, לא אתי ולא עם זה. לפחות למיטב ידיעתי.

אני מוכרח להזכיר לך. היתה ישיבה בתל-אביב.

אנחנו לא הוזמנו.

אתה היית בישיבה. אתה מטעה את הוועדה.

אני לא מטעה את הוועדה. לכל מחוז יש רפרנט שבודק את תשלומי ההורים. אני רוצה לספר סיפור כשישבנו שם בחדר הגדול, אישור תשלומי ההורים. דיברו על טיולים ואז אמרו, "יש לכם תקציב למשל לשני ימי טיול". מבחינתנו, לעשות שני חצאים, יום ויום כך וכך. מסתבר שבשטח הרפרנט לא מאשר את זה. כי הוא אומר, "זה שני ימי טיול". אתה לא יכול לפצל את זה כך וכך.

זה לא נכון.

אני אתן לך דוגמאות. תבדוק את השטח.

מה שקורה פה זה בלתי נסבל. אי אפשר שכל אחד אומר אינפורמציה אחרת. ואתם רוצים אחר-כך שנקבל גם החלטות טובות. זה פשוט לא יכול להיות ככה. אני מקבלת את דברי ד"ר סמוכה שאמר, "ישב אתכם, אתם החלטתם" וגם הוא הביא בפני, גם בפני הוועדה, אבל עוד לפני כן בשיחה אישית, את ההחלטה, "סכום גלובלי עם גמישות מלאה".

נכון, היתה הסכמה. באתם לוועדה והדברים השתנו. כי חברי-הכנסת כפי שהתבטאו, גם אני הלכתי בהתחלה לגישה הזאת של סכום גלובלי, ככה חשבתי שיהיה גמישות. היה כאן דיון בוועדה, אחד או שניים, והגיעו למסקנה חברי-הכנסת שלא רוצים גמישות מכל מיני סיבות טובות מאוד, שהם גם היום קיימות ורוצים סכומים מפורטים.

אחד הדברים שלא אמרו לי, ואני חושבת, ככה אני הבינותי מהישיבה של המנהלים, שהסכום של 265 ש"ח שהיה מיועד למסיבות הסיום, חוץ מכיתות י"ב, השתמשו בו למשל לסל תרבות, לפעמים גם לטיולים, לפעמים גם לדברים אחרים. הוא אפשר את הגמישות. כאן ליד השולחן הזה אף אחד לא אמר, שישתמשו בסכום הזה לדברים אחרים, אלא כל אחד דיבר על כך שזה מיועד למסיבות סיום.

אמרתי כשאין כסף, אפשר לא לעשות מסיבת סיום ב-265 ש"ח ולכן הסכמתי עם החברים האחרים, שנוריד את הסכום הזה שהיה מיועד למסיבות סיום. פתאום, כצעקתה, "הכסף הזה בעצם שימש לטיול, הכסף הזה שימש להצגה". לא אמרו את זה פה סביב השולחן הזה. ולכן אני חושבת שזה דוגמה טובה מאוד איך שלא מביאים את העובדות לאשורן, מקבלים החלטות לא טובות.

כי אם היו באים ואומרים, "כל המבנה שלנו מבוסס על ה-265 ש"ח האלה", אולי היינו מקבלים החלטה אחרת, אני לא יודעת. אני לא יודעת עד כמה אפשר לשנות.

אפשר לבקש ממשרד החינוך שייתן את השינוי בצו הזה, עם כל האי נוחות שזה כבר התחילה השנה וגם ככה היה מאוחר.

אבל אתה לא רוצה להעלות.

יש את הגמישות.

מה יעזור לי הגמישות, כשהסכום הזה 265 ש"ח לא קיים במערכת. אז מה יעזור לי הגמישות. לא הלכנו 10 אחוז גלובלי - הלכנו 10 אחוז היכן שאפשר, בטיולים זה היה יותר, נכון.

דיברנו במפורש, ויש גם מערכת החינוך במפורש, שבמקרים חריגים אפשר יהיה שמי שגר בקרית-שמונה וצריך לנסוע למכתש רמון, יהיה לו אפשרות לעשות את זה.

אל"ף, אני מבקש בכל לשון של בקשה מחברי-הכנסת לא לשנות את תשלומי ההורים כפי שנקבעו. כפי שלא היה עולה על הדעת להביא לפה הצעה באמצע שנת הלימודים להוריד את תשלומי ההורים. והיתה קמה פה צעקה שזה בלתי אפשרי. חלק מההורים כבר שילמו את התשלומים, בשביל חלק גדול מההורים במדינת ישראל, גם התשלומים הקיימים הם בלתי נסבלים. אי אפשר לבוא באמצע שנת הלימודים ולשגע את כל המערכת. ולשנות את מה שנקבע פה, זה מעולם לא קרה בוועדת החינוך, בכל האישורים לתשלומי הורים בלפחות 15 השנה האחרונות.

כי מעולם לא פגעו ככה בטיולים.

אני לא שמעתי אתכם כל-כך נזעקים כאשר הודיעו פה בישיבה, תושבים משדרות ונתיבות ואופקים, ש-60 אחוז מהתלמידים שם לא יצאו בשנה שעברה לטיולים כי להורים אין כסף. על זה לא שמעתי זעקה גדולה מאוד.

זה לא נכון.

זה נכון מאוד, זה לא יעזור לך כלום, זה נכון מאוד. יש גורמים אינטרסנטים, עם כל הכבוד שמתפרנסים מהטיולים האלה ואני לא מתכוון לבתי-הספר שמנסים לעשות פה ספים, כי הם תלויים בכספים של בתי-הספר. אז אין פה תמימות כזאת גדולה. מפרסמים, מזמינים סקרים ואומרים, שילדים לא יודעים איפה הכותל ולכן צריך לנסוע חמישה ימים לאילת. באמת, תפסיקו לעשות מניפולציות.

אני מבקש אבל דבר אחר לחלוטין, גבירתי היושבת-ראש. אני לתומי חשבתי כשראיתי את הכותרת של תשלומי הורים - שסוף סוף יהיה פה דיון מהותי על ביטול בחקיקה של תשלומי הורים. כל שנה, כשאנחנו מעלים את זה במאי וביוני, אומרים לנו, "זה נכון, אבל עכשיו זה מאוחר מדי, כי המערכת צריכה להכין את עצמה, נקיים דיון כזה בשקט, בלי לחץ".

לא יהיה מזור לכל העניין האומלל הזה של תשלומי הורים. ואני פונה פה גם למורים וגם להורים, לכל מי ששותף במערכת הזאת. כל הנושא של תשלומי הורים כפי שהוא בנוי היום, אם יהיה עוד 10 ש"ח או פחות 10 ש"ח. זה מערכת מבזה למנהל, זה מערכת מבזה למורים, זה מערכת מבזה לתלמידים. אנחנו יודעים את זה ואנחנו 10 שנים לא עושים כלום.

אני מבקש מהיושבת-ראש להעלות לדיון בחקיקה את הצעתו של חבר-הכנסת אילן שלגי, על ביטול תשלומי הורים מכל וכל. העברתם וגביה במוסד לביטוח לאומי, שכל האוכלוסייה תישא בעול הזה ולא נעמוד כל שנה בפני ההצגה המבישה הזאת. צריך לשים לזה סוף.

תודה רבה, אני מסכימה אתך.

ד"ר קדמן לא הותיר לי הרבה. אני חושב שהדיונים בתשלומי הורים הופך להיות מסוג של התמקחויות. ולכן אני חושב מה שנקבע לשנה, נקבע. ולדון בהעלאה, אני חושב שזה לא לעניין. אבל אני חושב שהוועדה צריכה לקבל היום החלטה להיכנס לתהליך מואץ של חקיקה, בנושא של גביה מאזרחים מתכנית הלימודים בבתי-הספר, לא תשלומי הורים ולא שום דבר.

ואם הדרך כפי שאמרנו בישיבות קודמות כמה פעמים, לעשות את זה דרך הביטוח הלאומי ועל בסיס פרוגרסיבי, לא כפי שזה קרה עכשיו, מי שיש לו יכול לממן פעילויות, ומי שאין לו - לא מממן. ומה שנקבע - לא מספיק. צריך לקבוע סל של שירותים של פעילויות ואיך לתקצב אותם ישירות. וכלל הציבור צריך להשתתף בעול הזה.

אני פשוט לא מציע לך גבירתי היושבת-ראש, לצאת מראשות הוועדה לפני שאת תסיימי את זה. אילן שלגי היה לו הרבה כוונות טובות אבל הוא הלך להיות שר. אם אנחנו רוצים לחסוך את הדיון הזה בעוד שנה ולתת אותה ארגומנטציה בשנה הבאה.

אני רוצה גם לדבר תכל'ס. ואני אומרת את זה, אני מקווה שיש כאן נציגים של משרד החינוך שיעבירו את המסר הלאה. אני רוצה לדבר פוליטיקה ולדבר תקציבים ולדבר לעניין.

אתם לא מבינים על מה אתם מדברים, זה ממש מביך. זה פשוט מביך לשמוע מה שקורה כאן.

אדון דהגול, אני אומרת לך, מי שבא באיחור לישיבה.

הגעתי ב-08:15.

לא נכון.

אז היית בחוץ כשאני התחלתי. לגמרי במקרה באופן חריג ביותר, עברתי על רשימת המוזמנים, הקראתי את שמך ולא היית פה. אז לכן אני יכולה לומר בוודאות. אבל זה ממש לא משנה, אנחנו לא בבית-ספר כרגע. אז אני מבקשת ממך להקשיב היטב.

אנחנו מקיימים דיון וחברי-הכנסת, אלה שהיו כאן בוועדה לפני, ניהלו, אני כבר לא זוכרת כמה, אבל יותר מ-10 ישיבות בנושא תשלומי הורים. אי אפשר לבוא ולומר להם, "הם לא יודעים על מה הם מדברים".

עובדה.

אל תגיד "עובדה", כי זה לא עובדה, זה דעתך. דבר שני, אני בעצמי קיימתי דיונים, ישיבות, קראתי חומר, הייתי בכנס של המנהלים, דיברתי, אני לא יודעת עם כמה אנשים, אי אפשר לבוא ולהגיד כעובדה שאני לא יודעת על מה אני מדברת. אחרי שאני גם למעלה מ-20 פעילה מאוד בוועדי הורים ועושה את כל המאמצים שילדים ילכו לבתי-ספר. וגם כשהייתי מורה לגיאוגרפיה, שאני מאוד בעד טיולים. אז אתה לא יכול להציב עובדות כשאתה לא יודע את העובדות.

דבר שני, אני עוד לא סיימתי את הישיבה, ואלה שרוצים לדבר, ידברו. אני רק רוצה בפסק זמן לאחר דבריך, לומר דבר כזה, אנחנו שמענו דבר מאוד מאוד חמור מקודם. ואני מתייחסת לדברי יצחק קדמן ואליך. אנחנו אמרנו כאן בוועדה באופן חד-משמעי, שאנחנו רוצים להוביל מהלך של ביטול תשלומי הורים. אמרנו והתכוונו לזה.

אני בירכתי לפני כמה דקות את שרת החינוך שהקימה לבקשתנו צוות בין משרדי. לתדהמתי אני שומעת בתוך הישיבה, לא לפני, בישיבה, בצורה מאוד מביכה, אם מדברים על משהו מביך, זה מה שמביך. שהם מבטלים את הוועדה. למה? כי ההוא, לא חלילה שר האוצר, לא חלילה מנכ"ל שר האוצר, "ההוא" באגף התקציבים שיושב לנו על הכסף של החינוך, החליט שהוא לא משתתף.

אז אני אומרת לך, את יכולה להגיד לאנשים שלכם שם, אין לי כוונה להביא את צו יום לימוד ארוך לשולחן הזה, ואתם תצטרכו למצוא עוד 100 מיליון ש"ח לשלם בשביל לכבד את החלטת בג"ץ. ואתם תצטרכו להוביל את יום לימודים ארוך בכל היישובים שכתובים בצו הקודם. רק שיהיה ברור, כי זאת השפה שאתם באוצר מבינים. זה המסר שאת צריכה להביא.

ולאנשי משרד החינוך, אלה שאחראים על הנושא הזה, תדעו, עד סוף השבוע הזה היינו צריכים להביא את הנושא לדיון, אין לי כוונה להביא אותו. אלא אם כן משרד האוצר יבין שוועדת החינוך בכנסת מתכוונת למה שהיא אומרת. והיא הולכת לבצע כאן שינויים. היא לא כאן דיונים בשביל להעביר את הזמן ובשביל להוציא איזה הודעה לעיתונות שאנחנו "קוראים ל". אם יש לנו כלים - אלה הכלים שלנו.

יש תקנות שבלעדינו אתם לא יכולים לקיים אותן. חוקים שלא תוכלו לקיים אותם - בלעדינו. ואלה הכלים שאנחנו נשתמש בהם. עכשיו זה הכלי הראשון. אנחנו נאשר את הצו הקיים, לא הצו החדש, אם נצטרך את זה. נאשר את הצו הקיים, הנוכחי, אם יהיה צורך באישור מחודש. ואני מבקשת מכל חבריי לוועדת החינוך לאשר את הצו הקיים, אם זה כללי המשחק.

ואני מקווה שחבר-הכנסת מוחמד ברכה מסכים אתי ותומך בגישה הזאת.

כדי שהדבר לא יישמע כאמירה לתקשורת, נעגן את זה במסמך ובהחלטה שלנו.

מה שאמרתי עכשיו, האם זה מקובל על חברי ועדת החינוך, נא להצביע.

את יכולה להסביר את הקו.

הצו החדש מדבר על שבעה יישובים. הצו הקודם הוא רחב ביותר. המשמעות היא שצריך להחיל את יום לימודים ארוך, להשקיע עוד 100 מיליון ש"ח.

תרשי לי לתקן אותך. הצו הקודם הכיל 100 יישובים והיה אמור לחול על כל הגנים ובתי-הספר בכל 100 היישובים. כאן נותנים למשרד החינוך את הפריבילגיה לבחור.

ומשרד החינוך החליט לצמצם את זה ל-7 יישובים בלבד, לעומת הרבה מאוד אחרים.

הצבעה - התקבל פה אחד

ה-7 זה בתוך ה-100 יהיה בחירה ו-7 יישובים מהאשכול הראשון יתווספו.

הרי למה הזעיקו אותנו בפגרה כדי להעביר חוק בשלוש הקריאות ביום אחד כדי לשנות את החוק? אם הכל היה בסדר וכל-כך פשוט? כי משרד האוצר מבין שהוא צריך להשקיע פה הרבה מאוד כסף. זה כל. ואנחנו אומרים למשרד האוצר, בקשה, אתם תשקיעו עוד הרבה מאוד כסף.

אם אפשר לחזור להערה שהעירה היועצת המשפטית של הוועדה. אני מעיר אותה בחזרה לאחר שיאיר סמוכה דיבר. לפי חוק לימוד חובה, סעיף 6(ד), "לשרת החינוך יש סמכות לאשר לגביית תשלומי ההורים גם במקום שהחוק בגדול קבע שלימוד חובה הוא חינם". הסמכות של שרת החינוך כפופה לאישור ועדת החינוך.

כפופה לצו שתאשר. בלי הצו - לחוק אין ערך.

בלי ששרת החינוך מביא לוועדה לאשר משהו, אין לזה סמכות בחוק. זאת אומרת, אם יאיר סמוכה, כאן כמי שמייצג את משרד החינוך, בא ואומר לוועדה, "אני מבקש להשאיר את מה שאושר עד היום על כנו" - לדעתי, ואני מצטרף פה לחוות הדעת של היועצת המשפטית של הוועדה, אין לוועדה סמכות לשנות.

אני אומר את זה אחרת. אני לא מקבלת את זה. אנחנו העברנו חוק בכנסת ב31.8-, החוק מותנה בהעברת צו. אם אין צו - אין חוק.

זה שני דברים שונים. סעיף 6 (ד) לחוק לימוד חובה שמדבר על תשלומי הורים קבע ששרת החינוך רשאית לאשר גבייה נוספת מהורים, בכפוף לאישור ועדת החינוך והתרבות של הכנסת. אם יאיר סמוכה, כנציג משרד החינוך אומר שהוא מבקש לא לשנות את ההחלטה הקודמת, אין סמכות לוועדה להטיל שום שינוי על מה שנקבע. זאת דעתי.

שני דברים עיקריים. אחד, צריך לזכור שמתפרסם לפני חודש 3,3 מיליון אנשים השנה טיילו בחו"ל. כדאי שנזכור את הנתון הזה. כי אנחנו לקצץ בצורה מאוד משמעותית את נושא הטיולים והחינוך הבלתי פורמלי במדינה.

אני רוצה להבהיר את הנקודה הזאת באופן ברור. מכיוון שהוועדה רק מאשרת את התשלומים, מי שצריך להביא את התשלומים זה השר. השרה כבר את התשלומים לשנה, והוועדה אישרה את זה. כך שהשנה זה תקף, אי אפשר לשנות את זה. אבל הוועדה יכולה לקרוא למשרד החינוך, אם היא משתכנעת שיש צורך לשנות, להביא תשלומים חדשים. אבל במשרד החינוך זה אפשרי.

נקודה שניה, אם אני הבנתי נכון מול מה שנאמר, גם אורי אריאל וגם יוסי שריד דיברו על כך שהם רוצים לקצץ 10 אחוז. זאת אומרת, זה מקובל על כל המערכת. כולם חושבים שצריך לקצץ 10 אחוז. מה שאומרים פה האנשים החשובים מארגון המורים, שהם תכל'ס במציאות, תהיה סיבה כזאת או אחרת, יצא קיצוץ של 40 אחוז בטיולים ובחינוך הבלתי פורמלי.

אני רוצה להזכיר עוד משפט אחד. אני חושב, זו דעתי, חינוך בלתי פורמלי זה גם פתרון, לא היחידי, אבל חלק מהפתרון לבעיית האלימות. בבית-ספר לומדים מתמטיקה, לומדים אנגלית, זה חשוב מאוד, אני לא מזלזל בזה. אבל בחינוך הבלתי פורמלי מדברים על סובלנות, מדברים על ערכים, מדברים על אהבת הארץ.

ובטיול שעשו לטבריה, אני שמעתי השבוע, ביקרו תלמידים, אני לא זוכרת מאיפה, בטבריה, והרסו בהיקף של כמה עשרות אלפי ש"ח. וזה היה מאוד חינוכי.

בסדר, זה שיש מקומות שלא יודעים איך לעשות טיול, זה בסדר, צריך לסגור. באבל באופן עקרוני החינוך הבלתי פורמלי הוא חלק מהותי.

אין לנו מחלוקת על זה.

אז אני אומר, מה שצריך לעשות בסך-הכל נראה לי אי הבנה אחת גדולה. לדאוג שיהיה 10 אחוז כמו שהחלטתם, וזה בסדר גמור. אבל לבטל את הסעיפים, בסופו של דבר זה קיצוץ של 40 אחוז.

לאור מה שנאמר, האם זה מקובל עליכם שאנחנו נפנה למשרד החינוך, אולי זה משימה קשה, לראות איך באמת מוצאים את האיזון הפנימי שלא יהיה תחום אחד שניזוק ביותר מ-10 אחוז, בתחום אחר שכן. ולמצוא איזשהו דרך להביא לנו איזון מחודש.

אנחנו בעד.

עשינו משהו בעקבות פניות של מורים, עם אגף חברה ונוער, והקמנו בכל מחוז ועדת חריגים שיכולה לאשר לבית-ספר להאריך את משך הטיול. קבענו שני תנאים. אל"ף, אם באותו מחיר אפשר לעשות טיול יותר ארוך על-ידי זה שישנים בחוץ.

למה שלא תעשה הנחיה כוללת?

כאשר הנסיעה מהווה חלק משמעותי ממשך הטיול, אנחנו מאשרים יום נוסף.

למה אתה צריך לנהל להם את החיים עד כדי כך? מה שאני רוצה להציע לך, ד"ר סמוכה, אל תגיד "כחריג", אל תגיד" אתה תעשה ככה ואתה אל תעשה ככה". יש להם סל מסוים בתחום של הטיולים, בתחומים השונים - תן להם גמישות מסוימת. מצדי שייסעו לחמישה ימים אם הם יכולים לעשות את זה שילכו ברגל ושישנו בשדה.

אתם צריכים להוציא הנחיה. זה התקציב, "תעשו בכסף הזה מה שאתם רוצים בתחום הזה".

מקובל.

אל תגבילו אותם. היו מקרים שעשו מסעות ברגל וישנו בשדה. זה בכלל לא רע, דרך אגב. אני מאוד בעד.

אני לא מתכוון לדבר, כמו שיוסי שריד, שלא צריך ללמד אף אחד פה את חשיבות נושא הטיולים. אבל לצערנו, ואני בשם אגודה שפועלת בכיוון החינוך למעלה מ-20 שנה. ואיש לא יכול להאשים אותנו בשיקולים כספיים, אינטרסנטיים.

מכיוון שאתה הולך לדבר על כספים גם על ענייני חינוך, אני מבקשת ממך שזאת החלטה, שיהיה ברור, זאת החלטה של הוועדה, אנחנו מבקשים מכם להוציא הנחיות בחוזר מנכ"ל שיבהיר, לא כחריגים, אלא כנוהל, שיכולים לעשות בסכום הזה יכולים לעשות כרצונכם. חברי הוועדה מסרבים לעלות את הסכום לתשלומי ההורים, להפך, רוצים להפחית. אנחנו לא יכולים כרגע לעשות שינוי בנושא של גמישות, אבל בתוך כל רובריקה בתחומים האלה, כל אחד רשאי לעשות כרצונו.

מקובל.

אי אפשר לעשות גמישות רק במסיבות וטיולים. אני לא הייתי רוצה שזה יהיה על חשבון בריאות.

אנחנו הוצאנו כבר את כל הכסף ממסיבות.

יש.

רק מסיבת סיום של שמינית.

רק לשכבה המסיימת.

ואם השכבה המסיימת רוצה לחגוג בנסיעות.

אם י"ב רוצים לעשות את מסיבות הסיום שלהם בעין-גדי, שלא ימנעו מהם לעשות את זה. ואותם 280 ש"ח למסיבת הסיום - יוכלו להיות למסיבה.

בסדר.

אי אפשר לטעון כלפינו, אנחנו גוף ציבורי, אין לנו שום אינטרס כלכלי, יצחק קדמן. נושא הטיולים לצערי הולך ומאבד את מעמדו ואת משקלו. למרות "מס שפתיים" שמדברים לתת לו, בפועל ואני מצטער מאוד שיאיר סמוכה יצא, ואוני נעמן, שאני אומר לכם, הוא דוגמה מובהקת להתנהלות המערכת הזאת. לצערי משרד החינוך לא נותן לנושא החינוך בידיעת הארץ משקל ומעמד רציני. מה שקרה ליחידה, מנהלת הטיולים, שרוני נעמן עומד בראשה, שרמסו אותה וקיצצו אותה. אני חבר במועצת הטיולים של משרד החינוך. מועצה ציבורית שמזה שנה וחצי לא התכנסה.

מי אמור היה לכנס אותה?

ד"ר אמיר אידלמן עמד בראשה. ואחרי כמעט שנתיים והוא בראשותו, עשה מאמצים נואשים לעשות שינוי ולו הקטן ביותר כדי לקדם את הטיולים, או ליתר דיוק אני אומר, למנוע את המשך הפגיעות בנושא הטיולים על-ידי משרד החינוך, הוא הרים ידיים, עזב את העניין. ואז הכי נוח להם, הם לא רוצים למנות יושב-ראש חדש, לא ממנים יושב-ראש חדש. והמועצה הזו מזה שנה וחצי לא קיימת, היא על הנייר בלבד.

גבירתי היושבת-ראש, תארי לך מה היה קורה אם פה בוועדת חינוך או בוועדה אחרת בכנסת, שנה וחצי לא היתה מתקיימת. וזה רק דוגמית.

עכשיו הסיפור של ההתייחסות של משרד החינוך. ניסה פה יאיר סמוכה להגיד, "מה אתם רוצים, יש שלושה ימי טיול, אם רוצים". פעם ראשונה, השנה, בנהלי תשלומי הורים, נקבעה תקרת ימי טיול שלא היתה מעולם. אנחנו, בית-יסודי בהרצליה, טיילנו ארבעה וחמישה ימים. ימים בודדים, זוגות של ימים. השנה, עד כיתה ו' ניתן לטייל יום אחד בלבד.

בגלל הסכום, לא בגלל שמישהו.

לא, כי כתבו "יום אחד".

אתה הכנת נאום, זה בסדר. אבל לא בכוונה אנחנו הסכמנו עם משרד החינוך וקבענו לו שאנחנו משנים לפי מה שרציתם.

אז רק עוד מילה אחת לנושא הסכומים. כמו שחברת-הכנסת יולי תמיר אמרה לגבי מסיבות הסיום. בהרצליה לא קיים נושא השאלת ספרים. אנחנו את הסכום של השאלת הספרים השתמשנו בו לטיולים. מה מונע מהמשרד להסכים לזה?

זה לא המשרד, בעניין הזה ועדת החינוך החליטה.

כוונתנו לא לפגוע בשכבות חלשות. אבל המטרה שאנחנו רוצים להגיע אליה היא בדיוק מה שהיושבת-ראש אמרה בתחילת הדברים. לא להוריד את הרף לרמה של דימונה-קרית מלאכי, אלא לסחוב את כולם למעלה.

מדובר פה על 50-60-70 אחוז אוכלוסייה מבוססת ממעמד ביניים, שמוכנה להכניס את היד לכיס ולהוציא את הכסף. בזה היא משחררת את משרד החינוך לתת את כל הכסף שהוא מוכן לייעד וזה לשכבות החלשות. אז מה ההיגיון למנוע.

אחת משתיים. אם מה שאתה אומר נכון - על כל שקל שנותנים לטיול של הילד שלהם, שייתנו שקל לקרן כללית שתחלק לילדים. אם אתה עומד מאחרי הדברים שלך ואתה רוצה להגיד שאנשים שיכולים, ואני בעד בזה, יממנו טיולים אבל ב-ככה לא יפתחו פערים שרק ילדי הרצליה יסיירו ולא ילדי שדרות - תגיד, יקימו כל הגופים שמעונינים בטיולים קרן לאומית, תשימו את הכסף בקרן כללית, תחלקו אותו על-פי מספר הילדים.

אנחנו בדיוק עושים מה שאת אומרת, רק בצורה יותר מצומצמת. ואני בעד מה שאת אומרת, גם בצורה יותר רחבה. בתוך בתי-הספר אנחנו משלמים 20-25 אחוז יותר כדי לכסות על הילדים שלא יכולים. עכשיו הורדת הסכום היום מונעת מאתנו לעשות את זה. הורידו לנו את הסכום ואני שמוכן לשלם על רבע מההורים אצלנו שלא יכולים, אלא גם מה שאת מציעה, אני מוכן. אנחנו מוכנים לשלם שגם יהיה לשדרות.

אבל המטרה שהיום משרד החינוך שאף אחד לא יטייל.

אני מסכימה עם מה שנאמר קודם שלהעביר את התשלומים דרך ביטוח לאומי, זה משהו שהוא חשוב. אבל כל עוד לא מוצאים את הפתרון הזה, אי אפשר לוותר על תשלומי הורים. כמו שאמרו, זה לא רק טיולים שתחת סל תרבות, זה הצגות נגד אלימות. ואני עצמי חווה את זה ביום-יום בבית-הספר, כשאני עוברת הצגה של כל מיני תיאטרוני יום שבאים לבית-הספר או נוסעים אליהם. נגד אלימות, זה משנה, זה נכנס לאט לאט וחודר.

כשמבטלים את זה - אי אפשר להתלונן שיש אלימות בבתי-הספר, שזה חינוך נגד אלימות, שזה חינוך לקבלת השונה, אם זה הצגה אם מישהו עם תסמונת-דאון, שזה הנוער ינהג אחרת שבאים לבתי-הספר. זה הכל, טיולים שנתיים זה הרבה, אני לא אגיד שזה לא הרבה טיולים שנתיים ובתיכון וחופש לתלמידים זה מנוחה. זה גיבוש בשכבה, ואין שום בעיה אם זה באוהלים או בבית-מלון, תלמידים ייצאו לזה במיוחד אם זה שמינית, אבל אי אפשר לוותר.

זה כמו שלא תוותר על שיעורי מתמטיקה, בגלל שאין תקציב ותחפש אותו בכל מקום, צריך לעשות את זה. מקצצים ואני נגד זה. ואני התלוננתי שגם מקצצים מלשון ואני לומדת את אותו חומר שלמדו כשהיו עשר שעות בלשון. אני נבחנתי על אותו חומר כשלמדים אותי פחות שעות, ואז מתלוננים שהציונים יורדים. או שתלמידים צריכים מורים פרטיים.

אז בת ועין שאנחנו לא מבטלים את שיעורי המתמטיקה, אי אפשר לבטל את סל תרבות שזה מאוד חשוב מבחינת ההצגות נגד אלימות, מבחינת הטיולים שהם מגבשים ומקבלים בהם ערכים של אהבת הארץ.

כולנו חושבים שזה חשוב וכולנו רוצים שיהיה יותר, אבל יש מצוקה של אנשים שלא יכולים לשלם יותר. עכשיו יש לנו את הדילמה, האם אנחנו נותנים לאלה שיכולים לתת יותר, ואנחנו מזניחים את אלה שאין להם, או אנחנו באמת בונים פה איזשהו מנגנון שעוזר לאלה שאין להם, אם ממימון ממשלתי או ממקום אחר. זו ההתלבטות שלנו.

ברור שמבחינת איך שהמדינה גם פועלת ומבחינה סוציאליסטית, צריך לפנות לכיוון של "החזק עוזר לחלש" מהבחינה הזאת. וצריך לבנות את התכנית הזאת שבינתיים עד שאין את החוק הזה שאומר שזה יוצא ממקום אחר ואין את הכספים ממקום אחר, אז החזק עוזר לחלש.

אני שומעת את הקריאות של חברי-הכנסת, "שלא להעלות ולא להעלות". יש איזשהו מצב אבסורדי בכל העניין הזה של התשלומים. ואני אתן כמה דוגמאות. בתחילת חודש ספטמבר היה פסטיבל דימונה שארגנה המועצה לקולנוע. העלות היתה מעל 50 ש"ח. הנסיעה והמאבטחים עולים עוד כ-45 עד 50 ש"ח לתלמיד, תלוי מאיפה אתה בא.

זאת אומרת, שכבר כאן בספטמבר הוצאנו את הכל במגמת הקולנוע יותר מ165- ש"ח, שזה כל סל התרבות. באותו שבוע, בית הספר שלנו היה מיועד ללכת ליום חילות, גם כן לתלמידי י"ב.

אני שאלתי את משרד החינוך לגבי מה שאתה אומר, לגבי מגמות ייחודיות שעולות הרבה כסף, ועדיין לא קיבלתי תשובה.

אין תשובה.

אם אין תשובה, אז יש לך פה תשובה בעצם. אל תיקח מאותו כסף.

אין לי מאיפה לקחת.

לא, כי אם זה מגמה מיוחדת - תגבה כסף אחר.

לרשום בפרוטוקול שקיבלת הנחיה לגבות.

אני שאלתי את משרד החינוך בעניין הזה של המגמות, ואני אומרת לך באופן אחראי ביותר, לא קיבלתי כל תשובה שהיא לגבי המגמות. לכן אני אומרת, אם אין תשובה - זאת אומרת, שזה לא חלק מתשלומי ההורים. אם זה לא חלק מתשלומי ההורים - תעשה עם זה מה שאתה רוצה.

בניגוד למה שיאיר סמוכה אמר, שבנושא בתי-ספר שמשתתפים בפעילויות האלה - גובים יותר ממה שמאשרים. יושבים כאן חברי-הכנסת ואומרים, "אנחנו לא נאשר תשלומי הורים". שבפועל כולם "מצפצפים". אנחנו בית-ספר, אנחנו צריכים לחנך את התלמידים לאזרחות. אני עומד מול התלמידים, אני הבנתי ממנהלי חינוך אמרו לי, "תגבה יותר, על מי אתה שם בכלל, מי מסתכל עליך".

וזה עצוב. וזה עצוב כי גם מדברים פה על חינוך ומדברים על אלימות, כשבסיס שלנו אנחנו חיים במציאות של ישראבלוף. בואו נעצום עיניים כולנו, אנחנו נהיה בסדר ונחליט, הם יהיו בסדר ויגבו, ומשרד החינוך בסדר שהוא עושה את מה שהוא רוצה. וכולם יודעים את זה.

הויכוח הזה זה ויכוח עונתי. הוא בא ככה מדי פעם, פעם עם האביב ופעם עם הסתיו. אנחנו לא יכולים בשום אופן להטיל על ההורים לכסות את כל מה שהמערכת לא עושה. כי לאט לאט זה נהיה יותר ויותר כבד. וזאת הצרה שבגללה אני מתנגדת להעלאת התשלומים. כל פעם שאתה נותן משהו להורים - המשרד מתנער מזה.

זה לא שהמשרד עושה matching. לכן אמרתי עוד קודם, matching. כל פעם שאתה נותן משהו שיחמוק מבעד רשת של המשרד ויגיע להורים - המשרד יותר לא נותן את זה. הנה עכשיו נעלה תשלומי הורים - המשרד יוריד. ולכן נוצר מצב טראגי ואני אומרת את זה לחבריי בחברה להגנת הטבע ובאכסניות הנוער, שהם יקרים ללבי, ואני לא רואה כאינטרסנטים, זה בטח לא העסק הפרטי של אבא שלהם והם לא מרוויחים מה שום דבר, חוץ מאשר הם מחזיקים מפואר שחשוב לכולנו.

אנחנו לא יכולים לתת למשרד האוצר ולמשרד החינוך להשתחרר מאחריות מחינוך של ילדי ישראל. ולכן אנחנו נגיד פה לא. אנחנו מצפים מכם לעמוד אתנו מול משרד האוצר ומול משרד החינוך, עכשיו בדיון על התקציב ולהגיד באופן חד-משמעי. אתם לא מנצלים את הכוח שלכם ברחוב, לא מועצת התלמידים, שדיברת מאוד יפה בשמה. ולא אתם, תוציאו את האנשים לרחוב, אם לא יהיה מהפך.

צריך לבקשת מהיושבת-ראש להוציא עשר אצבעות.

אל"ף, צריך להוציא עשר אצבעות, אבל צריך שגם תהיה תמיכה ציבורית לעניין הזה. וצריך לנהל את המאבק כמאבק ציבורי. אני לא מסכימה עם הגישה הזאת שעל חינוך אי אפשר לעשות מאבק לאומי. אני לא מסכימה עם זה כי אני לא מקבלת את זה, גם אם אני אלף פעמים ניסיתי וזה לא הצליח. אני חושבת שהדבר היחידי שאנחנו יכולים לאשר היום זה גמישות בתוך התקציב הקיים.

אי אפשר.

אנחנו צריכים לקרוא, מעבר למה שביקשנו מיאיר סמוכה, לדיון חוזר בעניין הגמישות בתוך התקציב הקיים.

מה זה הגמישות הזאת? נאמר פה שאין כסף לתיאטרון, אין כסף לטיולים. איפה בדיוק הגמישות תעזור פה? אפשר לחשוב, יהיה כאן עוד 10 ש"ח ופה עוד 10 ש"ח.

אני רוצה שהמנהל בהחלטה הזאת יקבל את ההחלטה.

אז מה, הוא יחליט שהוא לא יעשה הצגה על אלימות?

הוא יצטרך להחליט, מה לעשות.

זה לא שינוי דרמטי, זה לא שינוי מהותי.

אני אעשה את זה בקיצור כי חברי, ד"ר יצחק קדמן אמר את מה שאני רציתי לומר קודם. אל"ף, הנושא של חשבון נפרד - הרבה מנהלים עדיין לא מקיימים את ההחלטה הזאת של חשבון נפרד בחתימה של נציג הורים.

שניים מתוך שלושה.

ברור. דבר שני שאני רוצה לומר. אתם מדברים פה על טיולים, טיולים. שנה שעברה מנהלי בתי-הספר והמורים לא הוציאו לטיולים, הכצעקתה, איפה הכסף שנגבה שנה שעברה עבור טיולים? הוא לא חזר להורים. דבר נוסף, משרד החינוך הוריד את הנושא של בדיקות עיניים לתלמידים בתוך בתי-הספר. חוסכים כסף על בדיקת עיניים.

בסדר, אנחנו יודעים את זה כבר. אז בואי נמשיך הלאה.

אני רוצה לומר ברשותכם, יש לנו כאן, איך שאנחנו לא מסובבים, יכולים לעשות עוד 100 שעות דיון בנושא הזה - התוצאה היא אותה תוצאה. יש לנו כאן משיכת השמיכה לכל הכיוונים והיא קצרה. והיא גם כפי שאמרה חברת-הכנסת יולי תמיר, הממשלה מתנערת מאחריות שלה לתת את החינוך הנכון, הערכי, המינימליסטי.

אז אנחנו מקיימים דיון ממש בקרוב על אותה ליבה ערכית שאנחנו מדברים עליה ולדעת כמה טיולים ומה, ואז אתם מוזמנים להגיד כל מה שאתם רוצים להגיד, מה צריך להיות במערכת. גם בהקשר של סל תרבות. זה דיון בפני עצמו. זה לא מייתר אחד את השני.

נציג האוצר הנכבד, אנחנו שמענו לפני כמה דקות שאגף התקציבים לא מתכוון להיות שותף לניסיון להפסיק את הדבר הבלתי נסבל הזה שנקרא, תשלומי הורים, במצוקה שבה אנחנו נמצאים היום. ואנחנו קוראים לאוצר לשתף פעולה עם ועדת החינוך תמיד, אבל גם בנושא הזה. משום שאי אפשר יותר להטיל על ההורים למעלה מ20- אחוז מתקציב החינוך במדינת ישראל.

ואני לא מדברת על חוגים, אני לא מדברת על שיעורי עזר שזה בנוסף. אני מדברת על מערכת החינוך עצמה, על אותו חינוך, להזכיר לך, חינוך חובה חינם. על זה מדינת ישראל אומרת להורים, נדמה לי 22 אחוז, אתם משלמים. אנחנו רוצים להסיר את הבושה הזאת מסדר היום של מדינת ישראל. ואנחנו צריכים את שיתוף הפעולה של משרד האוצר.

לא יכול להיות שיבוא, ככל שהוא חשוב, פקיד במשרד האוצר, רכז חינוך והשכלה גבוהה - אגף התקציבים ויודיע לשרה, "שהוא לא משתתף". זה מה ששמענו, אולי אתה תיידע אותנו על משהו אחר. הוא לא משתתף והשרה הלוחמנית והלא מתפשרת ושיודעת להיאבק, מרימה ידיים ואומרת מיד, "טוב, אם אורי לא בא - אני לא שם, אין ועדה". זה נשמע לי קצת מוזר.

אז בוא נשמע מה העמדה שלכם.

תגידי גם את הסיפא של מה שאמרת. שאם הוועדה לא תתקיים, אנחנו לא נאשר להם את התקנות של יום לימודים ארוך.

אז אני מניחה שהוא כבר שמע את זה ולכן הוא פה.

אני לא אחראי על השרה. אני מניח שזה קל יותר למשרד החינוך לבטל את הוועדה הזאת שהיא מתחייבת בפני, ככה אני מבין. כי הוא מן הסתם ציפה לאיזשהו תוספת תקציב לנושא הזה. וכמובן העמדה העקרונית שלנו בנושא הזה, שליווי תקציבי לא יהיה לזה.

אם משרד החינוך רוצה לבצע את הוועדה הזאת וחושב שיכול לבצע תוספות פנימיות מתוך התקציב שלו, שהוא עומד על 24 מיליארד ש"ח - אז כמובן הוא חופשי לעשות את זה. אני לא ביקשתי לבטל את הוועדה ואין לי סמכות לזה. ואין לי יומרה לבקש כזה דבר.

העמדה העקרונית שלנו כפי שהיא הוסברה גם בעל-פה למנכ"לית, כפי שהעליתי גם על הכתב, שאנחנו לא רואים אפשרות לגבות בתקציב, יוצא שיבוטלו תשלומי הורים.

אני רוצה להגיד לך את הדברים במפורש. הכוונה של ועדת החינוך וזה לא התחיל עם התפקיד שלי פה, זה כבר כמה שנים, 12 שנים ליתר דיוק, מדובר פה בוועדת הכנסת שצריכים לעשות שינוי מהותי בנושא של תשלומי ההורים. הוקמה בזמנו ועדה, בטח שמעת עליה, לנגרמן, ונתנה רעיונות לביצוע. זה היה הרבה לפני שכל אחד מאתנו היה פה בכנסת.

אנחנו רוצים לחזור ולבדוק לעומק את הנושא הזה ולחסל את התופעה שנקראת "תשלומי הורים". ושזה הממשלה כולה צריכה לשבת ולחשוב איך עושים את זה. אתם לא יכולים להגיד, אתם תזיזו תקציב. אנחנו לא מדברים על זה, אפילו לא על 100 מיליון ש"ח, להזכיר לך. אנחנו מדברים על 2.5 מיליארד ש"ח.

2.5 שאתם ואנשי והאוצר מאוד מאוד איכפת לכם כי זה 2.5 מיליארד ש"ח שמסתובב בשוק. יש כאן נציגים של השוק הפרטי שניזון מזה ואתם לא יכולים להתעלם מזה. זה 2.5 מיליארד ש"ח שאם אנחנו, ועדת החינוך מבטל, הרבה מאוד מובטלים יהיו ברחוב. אתם לא יכולים להתעלם מזה. אתם לא יכולים לא להיות חלק מזה.

אז לכן אני אומרת, אם אתם רוצים לשחק משחקים של הורדת ידיים - אין בעיה. יש כאן זלזול מובהק ומוחלט, חד-משמעי של אגף התקציבים באוצר בוועדת החינוך של הכנסת. ואנחנו לא ניתן לזה יד. ואם אתם רוצים להיאבק אתנו - אין בעיה. כשיגיע התקציב, כשיגיע הנושא של צו יום לימודים ארוך - אנחנו נשתמש באותם כלים בדיוק. אם זאת השפה.

אנחנו גם פוליטיקאים וגם יודעים את העבודה. בזה אני מסיימת את הישיבה. אני רק רוצה לסכם ולומר, יש כאן דעה די מגובשת של מרבית חברי-הכנסת, לא להעלות את התשלומים, לפי שעה, לפי המצב הנוכחי. אנחנו כן דורשים ממשרד החינוך ליותר גמישות בנושא הזה של הטיולים, לא להחליט ולא לקבוע לאן הולכים ובאיזה חצי שעה הולכים. אלא גמישות מוחלטת. ויש לנו בעיה בגמישות בין הסעיפים על-פי החוק, אבל נושא של מסיבת הסיום בהחלט יש אפשרות לגמישות, אפשר לעשות מסיבת סיום בטיול ולשלב את שני הדברים האלה ביחד.

אם אפשר להוסיף עוד בקשה למשרד החינוך. יאיר סמוכה הלך?

הוא הלך לוועדת כספים.

אז לעוזרת המנכ"לית, שתודיע לך מתי חוזר מנכ"ל שהיא קוראת את הדברים שפה דוברו, אם זה היה לדעתה. ובי"ת, לבטל את הגבלת הימים. וגימ"ל, לראות האם אפשר לעשות שינויים נוספים בגמישות.

אפשר להוציא את זה היום, כי חוזר מנכ"ל יוצא כבר בסוף שבוע.

תודה רבה. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:00