הצעת חוק זכויות התלמיד ( תיקון - כבוד עובד הוראה) התשס"ד-2004

2
ועדת החינוך והתרבות
3.8.2004
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני


פרוטוקול מס' 296
מישיבת ועדת החינוך התרבות
יום שלישי, ט"ז באב התשס"ד (3.8.04) שעה 11:00

הצעת חוק זכויות התלמיד ( תיקון - כבוד עובד הוראה) התשס"ד-2004

הצעת חוק של חברת הכנסת גילה פינקלשטיין

חברי הוועדה: גילה פינקלשטיין – היו"ר
משה גפני
מרינה סולודקין

אילנה דינור – סגן מנהל אגף בכיר לכא"ב, משרד החינוך
עו"ד דורית מורג – יועצת משפטית, משרד החינוך
דרור עמיאל - מתמחה בלשכה המשפטית, משרד החינוך
יעקב שפירא - ממונה על ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים
פנינה ליכטנשטיין – משנה ליו"ר האגף המקצועי, הסתדרות המורים
שלמה ישי - סגן מזכ"ל הסתדרות המורים
אתי בנימין - רפרנטית ארגון הורים ארצי
אלכס סורוקין - נציג מועצת תלמידים ונוער ארצית
עו"ד לימור סולומון – יועצת משפטית, המועצה לשלום הילד
עו"ד אביבית ברקאי אהרונוף - המועצה לשלום הילד

מירב ישראלי

יהודית גידלי

חבר המתרגמים בע"מ













הצעת חוק זכויות התלמיד ( תיקון - כבוד עובד הוראה) התשס"ד2004-

הצעת חוק של חברת הכנסת גילה פינקלשטיין

שלום לכולם, אני מתכבדת לפתוח את הישיבה.

אנחנו התכנסנו הבוקר לדיון בנושא מאוד חשוב. בעצם, להכריז על מצב חירום בבתי-הספר עצמם. יש לנו נתונים מאוד קשים על הנעשה מבחינת אלימות פיזית, אלימות מילולית. אני אקרא לכם סטטיסטיקה שניתנה לי. 49% מהמורים נתקלו בגילויי אלימות שונים מצד תלמידים; 34% מהמורים ספגו קללות; 15% אלימות פיזית; 12% נזק לרכב; 8% הטרדות טלפוניות.

המורים בהחלט לא צריכים להסכים להתנהגות שלא מכבדת אותם. אנחנו שומעים על הפקרות, על אטימות, אין יותר סמכות מורית. והמורה הפך להיות שק חבטות. יש בעיה בבית-הספר - המורה אשם. לפני כשלוש שנים, השר סילבן שלום יזם חקיקה בנושא זכויות הילד, שזה גם היה מאוד חשוב, כי באמת אנחנו יודעים שמעמד הילד במדינת ישראל בשפל מבחינה כלכלית, חברתית, תקשורתית. ומה שאפשר לעשות, לדאוג לילד שהוא בעצם הכי חשוב לעתיד המדינה והילד במרכז.

אבל באותה מגילה ששימחה אותנו של זכויות הילד, לא נתנו את הדעת לציין זכות מאוד חשובה, לכבד את המורה, ולכבד את איגוד ההוראה.

זכות או חובה?

החובה שהיא זכות, שהילד לא יגיד, "מגיע לי, מגיע לי". דבר ראשון, הכי חשוב, זה הזכות שלו לכבד את המורה, כדי שתהיה אווירה יותר נעימה. נכון כשיהיה כתוב, אז מיד הוא יכבד - אבל תהיה שיחה על זה, מודעות. נמצאות פה עורכות-דין של המועצה לשלום הילד, שישבנו ועבדנו על זה שעות מספר. ואנחנו עצמנו בלשכה שלי, הקדשנו לזה הרבה ימים, לחשוב איך לשנות, מה לשנות.

נמצא לפניכם החוק, והשינוי שרציתי לעשות בסעיף 1, "חוק זה, מטרתו לקבוע את…". אני רוצה לקבוע תוספת תיקון לחוק, "חוק זה מטרתו לקבוע עקרונות לזכויות התלמיד, ברוח כבוד האדם ועקרונות אמנת האומות המאוחדות בדבר זכויות הילד, תוך שמירה על כבוד עובד ההוראה ועל ייחודם של מוסדות החינוך, לסוגיהם השונים, כמוגדר בחוק לימוד חובה בחוק חינוך ממלכתי, בחוק חינוך מיוחד, בכל דין אחר".

יש לכם תיקון בסעיף 4, "יחד עם הפרסום של הזכויות והחובות של התלמיד , יובאו לידיעתו הכללים הנוגעים לכבוד המורים במוסד והחובה להימנע מכל אלימות כלפיהם, פיזית ומילולית".

ההצעה שלי כפי שאתם רואים, מונחת לפניכם, התיקון, והוא כבר עבר בקריאה טרומית ותמכו בו 36 חברי-כנסת. עכשיו לפני קריאה שניה במליאה, שהיא תהיה מיד אחרי הפגרה, אחרי החגים, לצערי, רציתי שזה יהיה כבר לתחילת שנת הלימודים, אבל העומס עצום פה. אז אנחנו צריכים להכין את זה לקריאה ראשונה במליאה. ואני הייתי מאוד רוצה שתשמעו קודם כל את חברת-הכנסת מרינה סולודקין, חברתי היקרה, שאנחנו הולכות יד ביד בכל הנושאים. וגם למרינה יש יוזמות בנושא חינוך, מאוד חשובות. בנושא מורים, להרים את מעמדו של המורה, כבודו של המורה. למשל למרינה יש חוק מאוד חשוב, שלא בדיוק בתחום הזה, שמורה חייב שיהיה לו תואר. זה הכל קשור, להרים את מעמדו של המורה שנמצא בשפל.

אנחנו רוצים שטובי המורים יבואו אלינו. כמו שאומרים "הטובים לטיס", אנחנו רוצים ש"הטובים להוראה". אז כדי שיהיו טובים - צריך לכבד את המקצוע, להרים את מעמדו של המורה, שיגיעו הטובים ולא יברחו. יש לנו נתונים שהרבה טובים מגיעים ואחרי שנתיים שלוש הם בורחים ונעלמים מהשטח. אנחנו רוצים שהם יבואו יישארו, ויחנכו את הילדים שלנו.

אני רוצה לשמוע את האנשים מהשטח, כדי לנסח את הוא רוצה. אני מרגישה שאני חושבת שזה מאוד חשוב ונכון לומר, שיש חובה כזאת לכבד את המורה. מה שאנחנו לא מרגישים במדינת ישראל, אני חונכתי וגדלתי במדינות אחרות, והמצב של המורה לא היה יותר טוב ממצב המורים במקום. אבל כאמור, המורה היה מורה דרך ומורה חיים.

קודם כל, אני רוצה לברך אתכם, היושבת-ראש, על הניסיון לפחות לעשות כאן איזשהו שינוי. אני חושב שמה שקרה עם חוק זכויות הילד, לדעתי נעשתה כאן שגיאה גדולה מאוד. בזה שבפעם הראשונה בעצם מגדירים לאיזשהו אדם את הזכויות שלו, בלי להגדיר את החובות שלו. בשום חברה, בשום גוף ציבורי, אין מצב, אם לא מגדירים שום דבר - אז לא מגדירים שום דבר. אבל אם מגדירים למישהו זכויות - לא יכול להיות שיחד עם זה לא יגדירו את החובות שלו.

אנחנו זוכרים בתחילת השנה שעברה, כשחולקו החוברות האלה, וכשהמורים היו צריכים לדבר עם התלמידים, היו מחזות ממש אבסורדים. שתלמידים הסתובבו עם החוברת הזאת והציגו אותה בפני המורה על כל צעד ושעל, לא כולם, אבל היו הרבה תלמידים, כן. "אתה עכשיו לא יכול לעשות לי שום דבר, יש לי זכויות, תראה מה אני יכול לעשות". יוצא החוצה כל דבר, כל פעם שמורה מדבר אתו משהו, פותח את התנ"ך, תסלחו לי על ההשוואה. הוא מסתכל מה מותר למורה, מה אסור.

אני חושב שנעשתה כאן שגיאה חינוכית ממדרגה ראשונה. שאנחנו בעצם אמרנו לילדים, מותר לכם, מותר לכם, מותר לכם, או אלה הזכויות שלכם, ולא אמרנו מילה על החובות שלהם. אני חושב שלא רק כמורים, כציבור, כהורים, אנחנו לא יכולים להרשות מצב כזה. אני מתייחס כמובן לאלימות בבית-הספר, אבל אתם לא מבינים לפעמים מצבים שבהם על איזה שהיא גערה של מורה, המורה קצת הסתכל עליו עקום, הילד כבר לא צריך אפילו טלפון ציבורי, הוא יוצא לחצר, מוציא את הסלולארי שלו ומרים טלפון לעורך-דין שלו, או לאבא שלו או לאימא שלו.

אני גם חושב שאנחנו הגענו כאן למצב חמור מאוד. אני לא יודע אם זה מספיק מה שכתוב כאן, היושבת-ראש, כי אין בפני את החוברת. אני כשראיתי את החוברת, חשכו עיני, פה זה החוק. כשאני ראיתי את הפנקס, הבנתי שזה שברוח החוק. ולכן אני חושב שניתנה עכשיו הזדמנות למשרד, אחרי התיקון הזה בחוק, אני לא מכיר את כל החוק, אבל אני מקווה שזה מספיק. רוח הדברים והרעיון של היושבת-ראש כאן לעשות את התיקון הזה ברוח הזו, בעצם מה שאומר החוק הזה, אם אני מבין נכון, זה לבוא למשרד ולומר להם, רבותיי, עכשיו תיקחו את החוברת הזאת ותתקנו אותה ותכניסו בה גם את מה שקשור לחובות התלמיד.

אני מאוד מציע למשרד החינוך, שישתפו גם את הסתדרות המורים בהכנת החוברת הזאת, בהכנת התיקונים האלה. ההכרעה תהיה בסופו של דבר שלהם, אבל אין שום פסול שעוד מישהו שיש לו קצת ניסיון בעבודה עם תלמידים, יכניס לחוברת הזאת בכל זאת איזושהי רוח חינוכית נוספת שאומרת מה חובותיו של התלמיד כלפי המדינה. אני לא רוצה להיות לאומני, אני מדבר גם על הדגל ועל ההמנון, אינני יודע.

לדעתי צריך להקים צוות חדש של המשרד שהולך להכין את החוברת. החוק הזה צריך להיות עכשיו מבוטא בחוברת חדשה, מתוקנת של המשרד. ואנחנו בהסתדרות המורים נשמח מאוד לשתף פעולה במשרד להכנת חוברת שתבטא גם את חובותיו של התלמיד וגם את זכויותיו. אנחנו בהחלט יודעים שיש מצבים שבהם הזכויות של הילד נרמסות והזכויות שלו נפגעות. ואנחנו הרי בסופו של דבר רוצים גם את טובת הילד, אבל ילד מחונך, ילד מנומס, ילד שיודע לשמור גם על חובותיו וגם על זכויות.

יישר כוח, חברת-הכנסת גילה פינקלשטיין, על הרעיון הזה.

גילה, בהזדמנות הזו שנגעתם, פתחתם את הנושא של זכויות התלמיד, והגעתם לזכויות התלמיד לחובות התלמיד. החלטתם לשלב את הנושא הזה, אני מציעה לא לעצור כאן, אלא להרחיב ולהגיע והגעתם, אבל רק פתחתם את העניין של נושא הקשר של זכויות וחובות עם אלימות. ונושא האלימות חייב להיות מטופל בטיפול שורש.

אם יש כבוד, כבר אין אלימות. לומדים לכבד, וכבר לא מגיעים לאלימות.

הכל נכון, רק בל נשכח שדור שלם של תלמידים בתקופה ארוכה מאוד של שנים, אני לא משווה את זה רחוק, אני משווה את זה לתקופה שלי, כבר התרגל וחי בסטנדרטים אחרים בתוך בתי-הספר. חייו בבית-הספר הם לא כמו שהיו למשל חיי בבית-הספר. שהכל היה כל-כך ברור ולא היה צריך להשתמש במילה חובות או זכויות ולא היה צריך לחוקק חוקים. הדברים היו ברורים מאליהם. בסדר, זה תקופה אחרת, זו היתה מדינה אחרת, זה היתה תחילת המדינה, אנשים שבאו מארצות אירופה, שבהם הדברים היו מאוד חדים, מאוד ברורים. זה התחיל מהבית שהם ידעו בדיוק כל אחד מה מקומו, חובותיו זכויותיו וכו'.

אנחנו התרחקנו מרחק רב מהתקופה הזאת, והנושא של חקר שורשי האלימות. ואני קושרת את זה עם חקר שורשי הכישלון במערכת החינוך; חקר שורשי ההישגים הנמוכים של הילדים, הכל, אתם יודעים שזה כרוך אחד בשני. אי אפשר לבודד גורם ולומר, זאת הסיבה לכישלון התלמידים או על הדירוג הנמוך שלנו במבחנים העולמיים, זה שילוב שמורכב אחד בשני. לטעמי, יש לפתוח את הנושא של שורשי האלימות תוך עיגון אמנה חינוכית חברתית, ששותפים בה כל הגורמים שמרכיבים את חיי מערכת החינוך וקהילת התלמידים וקהילת ההורים.

אם זה הורים ואם זה משרד החינוך, או רשות מקומית ואם זו כנסת ישראל, ואם זה התלמידים ואם מי זה שלא יהיה, לאמנה, אבל שוב, זה לא רק באמצעות חוק, אלא עבודה מאוד רצינית על רקע ותהליך שבסופו יהיה חוק שמדבר על מקומו של כל אחד מהגורמים האלה בתוך המערכת, עם גבולות מאוד ברורים. אבל שוב, לא כהנחתה, זאת לא מדינה טוטליטארית. זה צריך להיות מלווה בתהליך של עבודה רצינית שתימשך לאורך זמן, ואולי אפילו תכנית לימודים שצריכה להיות בבתי-הספר. זה לא אולי, זה כמעט בטוח, אבל רק תלמידים, הורים וכולם.

אני רוצה להתחיל ולומר שכמובן שגם אנחנו במועצה לשלום הילד, אין לנו ספק שתלמידים ינהגו בכבוד כלפי המורים וכלפי תלמידים אחרים, אין בכלל מחלוקת על השאלה הזאת. השאלה היא רק אם זה דבר שצריך לחוקק אותו ואם זה דבר שצריך לחוקק אותו בחוק זכויות התלמיד. ואני רוצה כאן בפירוש לחלוק על הדברים שאמרתם שניכם, בניגוד גמור למה שאתה אמרת, אין אף חוק זכויות, אין אף מגילת זכויות שבתוכה מופיעים גם החובות של האדם. כשיש מגילת זכויות אדם, אין בה את חובות האדם, יש בה את זכויות האדם, מתוך נקודת מוצא שאומרת, שהרבה יותר קל להטיל על אדם חובות - הרבה יותר קשה להעניק לו זכויות, ולכן מישהו צריך לעגן את הזכויות האלה.

העיגון של זכויות התלמיד בחוק זכויות התלמיד, באה מנקודת מוצא שלא מגינים על זכויות התלמיד במערכת. ולכן צריך לעגן את זה בחקיקה. זה לא בא ממקום אחר. כשחוק יסוד כבוד האדם וחירותו קובע שאסור לפגוע בשלמות גופו של אדם, הוא לא קובע שבתמורה לזה שאנחנו נגן על שלמות גופו - האדם חייב לשלם מסים או כל דבר אחר. כשחוק יסוד כבוד האדם קובע שאדם יש לו זכות לשוויון - הוא לא קובע שבתמורה על זה הוא צריך למלא חובות אחרים כלפי המדינה, כדי שהמדינה תעניק לו את זכות השוויון.

אין שום קשר. האם זכאי לשוויון, זכאי להגנה על גופו, אבל הוא גם חייב בחובות. הדברים לא מופיעים באותה חקיקה, הם לא קשורים, הם לא באים מאותו מקום בכלל. וצר לי מאוד שאני שומעת פה התנגדות לחוק מאנשים שלא מכירים אותו.

אני התייחסתי לחוברת. שמוציאים חוברת שבה כללי התנהגות, אני לא מתייחס לחוק. יכול להיות שחוק צריך להיות זכויות. אבל כשמוציאים חוברת שתמיד צריך ללכת איתה כחוברת של זכויות - אני חושב שבחוברת הזאת צריך לבוא כללי התנהגות כלשהם. חוק זכויות זה חוק זכויות.

החוברת הזאת אין לנו אחריות עליה ואנחנו מברכים עליה. היא באה להסביר לתלמידים במילים פשוטות יותר, מהן הזכויות שלהם, כי תלמידים לא נוהגים להבין בדרך-כלל מילים של חוק. אבל אני מבקשת כן להדגיש שהחוק הזה הוא כל-כך אנמי, כל-כך אין בו כלום, שאני לא מבינה למה דווקא לחוק הזה לבוא ולהעמיד דברים. כל מה שהחוק הזה אומר, את הדברים הבסיסיים שחוק יסוד כבוד האדם וחירותו אומר על כל מיני אדם. הוא אומר, שאסור להעניש תלמידים בענישה גופנית, זאת אומרת, אסור לפגוע בהם פיזית.

זה טריוויאלי, אף אחד לא יגיד שלתלמידים אין את הזכות הזאת, ושבתמורה הם צריכים לתת משהו כדי לקבל אותה. החוק הזה, מתייחס לזכות של תלמידים שלא יפלו אותם. דבר טריוויאלי, זכות לשוויון. לא צריך להופיע כנגדו שום דבר אחר. אני חושבת שלהפך, כשאנחנו מוסיפים חובה לכבד, אנחנו באיזשהו מקום מפחיתים את הכבוד של אותו אדם. כי לכבד בני-אדם זה צריך לבוא ממקום אחר, לא ממקום שמחייבים אותו.

הלוואי, אבל אני בספק רב אם לכשייכנס משפט לחוק הזה, שחייבים לכבד מורים, זה מה שיביא לשינוי במעמד המורים. אני מקווה שתלמידים סופגים את המסרים האלה של החובה לכבד אנשים אחרים בסביבתם, וזה לא רק מורים, זה גם הורים וזה גם תלמידים אחרים. ממקורות אחרים ולא מהמשפט הזה בחוק. ואני גם רוצה לחלוק חד-משמעית על כך שאלימות של תלמידים באה רק משום שיש להם זכויות - אלימות של דברים יש לה אלף ואחד מקורות. מקורות מאוד כבדי משקל של אלימות בחברה ושל חסכים שיש לתלמידים ולילדים בכלל. ואלה המקורות העיקריים לאלימות ולא בגלל שיש חוק זכויות התלמיד שבערך 20 מהתלמידים מכירים אותו.

אם תשמעי מי שעוסק בנושא וחקר, לאלימות יש שורשים מאוד מגוונים ואי אפשר לסייג אותם או לכוון אותם רק לנקודות מסוימות. את תתפלאי לשמוע, אבל יש הרבה מאוד סיבות לאלימות. אנחנו לא ייחלנו פה התנגדות לחוק, אלא הצענו דיון בנושא הזה. לחקור את מקורות האלימות ולחקור את מקורות ירידת ערך עובדי ההוראה במדינת ישראל. זה לא סותר את החוק.

חבר-הכנסת הרב גפני, בבקשה.

אני משתדל להיות מתנדב במועצה לשלום הילד, ואם אני הייתי במועצה לשלום הילד, הייתי תומך מאוד בחוק הזה. מכיוון שהחוק לא הולך לשנות סדרי בראשית, אני מסכים עם זה. גם חוק זכויות התלמיד לא שינה סדרי בראשית, אבל הוא קבע נורמה, שהמחוקק החליט לקבוע אותה.

אנחנו בכנסת מחוקקים חוקים הרבה פעמים על סמך מה שקורה בחברה. ומה שקורה זה שילדים נפגעים בבתי-הספר באופן החמור ביותר, מכיוון שאין כיבוד למורים. שום חוק לא ישנה כלום מבחינת החינוך של העניין. השאלה אם אנחנו כחברי-כנסת ובמקרה הזה, חברת הכנסת גילה פינקלשטיין אומרת, יש מצב שהוא חמור מאוד מבחינת הילדים. יש הורים שפוחדים לשלוח תלמידים, ילדים שלהם, בנים ובנות, לבית-הספר מחשש שהם ייפגעו על-ידי החברים שלהם, שלא נותנים כבוד למורה והמורה לא משתלט על הכיתה.

יש בחוק הזה מסר ברור וחד-משמעי. שאנחנו אומרים, לתלמיד יש זכויות, אבל יש לו גם חובות. לכן לפי דעתי צריך להצביע בעד זה, כיוון שהמסר בחוק הזה הוא מסר חשוב. שהוא יפתור את הבעיה - הוא לא יפתור את הבעיה. לפתור את הבעיה, לי יש נאום ארוך מאוד שאני לא מתכוון לעשות אותו, בגלל שאני צריך להתראיין עכשיו ברדיו על הקואליציה, אז נעשה את זה בפעם אחרת. אבל יש לי נאום ארוך על זה, אפשר לפתור את הבעיה הזאת של אלימות בבתי-הספר.

אבל כאשר המצב הפיזי והאלימות בממדים כאלה, חובתו של המחוקק, במקרה הזה המחוקקת, שיהיה מסר בחוק זכויות התלמיד. לכן לפי דעתי, אם הייתם לוקחים בתור מתנדב למועצה לשלום הילד, כיועץ לצורך העניין הזה, הייתי אומר לכם שאתם הראשונים שחייבים לתמוך בזה, אם אתם רוצים להגן על הילדים בבתי-הספר.

באחד הנוסחים שהעברנו לחברת-הכנסת פינקלשטין, שמדבר על כבוד הדדי כלפי כל האנשים שבמערכת. כי הכבוד צריך להיות גם כלפי תלמידים אחרים, לא רק כלפי המבוגרים.

לא, אין דבר כזה. זה מזכיר לי שאומרים לטומי לפיד, תגיד שאתה בעד כל האוכלוסייה במדינת ישראל. אנחנו אומרים, לא, יש בעיות ספציפיות נקודתיות שבהם צריך לדבר. אבל כאן מדובר על המצב שיש יחס שהוא קשה מאוד כלפי המורים.

אני חושבת שהמצב עכשיו לא מאוזן. יש זכויות לתלמידים, למורים, לכל אחד אחר. אין כבוד למורים, לבית-הספר, להוראה, לחינוך, לראש-הממשלה, להרבה דברים. אני חושבת שגילה מתחילה מלמטה וזה מאוד נכון. קודם כל, לכבד את המורה, אחר-כך אולי להגיע למצב שגם ראש-הממשלה שווה משהו.

החברה שלנו מאוד קשה, והכל מתחיל במשפחה ובבית-הספר. אני חושבת שאת עושה דברים מאוד נכונים, את מכניסה את נושא הכבוד למורה. זה דבר בסיסי, כמו שהמגילה שלנו חדשה. אי אפשר להמשיך בחברה שלא מכבדת את המורים.

קודם כל, אנחנו תומכים בתיקון. צריך לקחת בחשבון שמדובר בחוק זכויות התלמיד שאמנם מבוסס על האמנה לזכויות הילד, אבל מדובר בזכויות התלמיד שנמצא בתוך המערכת של בתי-הספר, של מוסדות ההוראה. ולפיכך צריך לקחת בחשבון גם את האוכלוסייה שנמצאת בבתי-הספר. לכן אולי לא המקום לשמור כאן על כבודם של כל האוכלוסייה מסביב, אבל בהחלט על מקומם של באי בתי-הספר.

למעשה אני הייתי חברה בזמנו בוועדת רוט-לוי וההערות של משרד החינוך היו לכל אורך הדרך, שצריך לשמור על הוראות מאזנות. זאת אומרת, לא רק צריך לראות רק את זכויות התלמיד, אלא צריך לראות את זכויות התלמיד על רקע, לאו דווקא זכות עובדי ההוראה, אבל בוודאי שמירה על כבודם של עובדי ההוראה. זכות התלמיד מאחר והוא נמצא במערכת היררכית שלא מוסד החינוך, ודאי לא עומדת בפני עצמה, או לא עומדת רק בפני עצמה. אלא צריך לעשות איזון לכבודם או שמירה על כבודם של עובדי הוראה.

לכן דווקא הסעיף עם השינוי "המטרה", בהחלט נראה לנו משום שמדובר בשמירה על זכות התלמיד, על רקע שמירה על כבוד עובד ההוראה. וזה בהחלט נראה לנו מאזן. היום יש ועדה, במסגרת ועדת דברת, בנושא חוק זכויות התלמיד, הרי יש גם ועדת רוט-לוי ומועצת שם הרחבה לגבי חוק זכויות התלמיד. ובאמת העלינו את הרעיון שבצד ההרחבה הזו, יהיו גם סעיפים יותר מאזנים לגבי שמירה על כבוד עובדי הוראה.

ולפיכך אנחנו בהחלט תומכים. יכול להיות שבמשך הזמן ייכנסו עוד סעיפים מאזנים נוספים.

אני בוודאי מחזקת את דבריה של דורית מורג. ואני חושבת שלאור המצב של התרבות האלימות כלפי עובדי הוראה, אלימות מצד התלמידים כלפי עובדי הוראה, אני חושבת שיש מקום בהחלט להכניס את הסעיף הזה שמאזן את המילה של כבוד התלמיד כלפי המורה ולהפך. ולכן אני חושבת שדווקא הזמן הזה הוא מאוד צועק לביטוי הנושא הזה בחוק.

בהמשך לדברים שנאמרו כאן על-ידי עורכת-דין דורית מורג, אני רוצה לציין שקודם כל הניסוח של ועדת רוט-לוי מקובל עלינו. כי באמת יש שם איזון. כלומר בניגוד להצעה כאן אולי, בחוק הרי לא כתוב "כבוד התלמיד", לפי ההצעה ועדת רוט-לוי יש את כבודם ההדדי של קהילת המוסד החינוכי, כאשר קהילת המוסד החינוכי מוגדרת שם בסעיף ההגדרות. ושם באמת בניסוח הזה כפי שמוצג שם, אכן יש איזון מקובל גם עלינו.

אנחנו סברנו שמן הראוי שיהיה איזון נוסף לטובת האיזון שנמצא שם היה נראה לנו עדיין פחות מדי ויהיה מן הראוי להוסיף.

כרגע אמרת שדווקא הניסוח כפי שהוא שם, הוא כן היה מאוזן. אז אני חושבת שהסעיף שם לא נצטרך להביא אותו ולסמן אותו בפני כל החברים היושבים כאן כדי לראות האם הוא משרת את האיזון הראוי שמדובר עליו כאן. אני רוצה רק להמשיך את הדברים של לימור סולומון.

יש לי את הרושם שהאנשים כאן חושבים שאנחנו נגד המסר, או לפחות זה מה שעלה ממה שהרב גפני אמר. אנחנו לא נגד המסר שצריך להנחיל חובה לכבד את המורה, השאלה המתבקשת, האם חוק זכויות התלמיד הוא הנישה המתאימה, הוא המקום הנכון לעגן את החובה הזאת. לאור הדברים שנאמרו קודם לכן, והאם לא יאה גם לכבודם של המורים שהסעיף הזה והצורך לכבד את המורה, יעוגן בחוק כמו חוק חינוך ממלכתי.

ישנו סעיף מפורש שם, סעיף מספר 2 שבעצם פורס את מטרות החינוך הממלכתי. שחלק מהם זה גם לכבד את האדם באשר הוא אדם, לכבד את המשפחה, לכבד את ההורים. ובודאי ובוודאי יאה שם להכניס, לכבד את המורה או צוות המוסד החינוכי. לא מדובר פה הרי רק במורה.

איך זה יבוא לידי ביטוי. החוברת הזאת נכתבה כתוצאה מהחוק.

אתה צריך לפנות לגברת שאחראית על זכויות התלמיד במשרד החינוך.

אם אני מבינה נכון, לפחות את המטרה, כי סעיף המטרות כאן מדבר על האמנה באופן כללי ושמירת כבוד האדם, שזה רחב מאוד. אבל אם אנחנו מדברים על חוק זכויות התלמיד, הוא יישאר חוק זכויות התלמיד. אין הכוונה לשנות.

שהוא יגן, שהוא יכבד את המורה.

הזכות על התלמיד היא על רקע גם השמירה של כבוד עובד ההוראה. זאת אומרת, יש כאן גורם מאזן. הזכות של התלמיד בניגוד לזכות האדם שהוא במצב אוניברסלי, זכות התלמיד נמצאת בתוך אותו מוסד שהוא נמצא בו. בתוך אותו מוסד יש גם את עובד ההוראה. ולכן זכות התלמיד היא לא רק בלתי מוגבלת, אלא היא נמצאת על רקע העניין הזה שנמצאים שם עובדי הוראה ולא נמצאים שם סתם בני-אדם, אלא נמצאים עובדי הוראה שיש לכבד אותם. כאן אנחנו רואים את זה. יכול להיות שצריך לנסח קצת אחרת, אבל זה הרעיון. הרעיון הוא לא להוציא חוק, כבוד עובד ההוראה. אלא לעשות סעיפים מאזנים.

את מבטלת בזה את הזכויות הנגדיות של אחרים, כמו של תלמידים. כי את מדגישה זכות אחת. אין לנו הרי לחלוק לאן זכויות פר הגדרה, הן מוגבלות. ולכן צריך להכניס סעיף כללי שכל זכות היא מוגבלת.

זה לא איזה זכות כללית - עובד ההוראה הוא פונקציה מאוד חשובה במערכת החינוך.

גם בהצעת חוק זכויות החולה, הרופא הוא דמות מאוד מאוד דומיננטית שם. אז לא רשום שם בשום סעיף שהחולה צריך לכבד את הרופא. למה לא, זה אותה מערכת היררכית.

זו לא אותה מערכת היררכית. עם כל הכבוד אי אפשר להשוות. המסר שאני חושבת שהוא מאוד חשוב כאן שאומרים, תראו זכות התלמיד, הזכות הזאת היא לא בלתי מוגבלת, היא לא אוניברסלית כלפי כל העולם. היא קודם כל נמצאת כמובן במוסד החינוך שבו הוא לומד. אמרנו שהיא תהיה על רקע השונות המסוימת של מוסדות החינוך למיניהם.

וגם האמירה הזאת, הזכות הזו אינה צריכה להתנגש באותו זכות של עובד ההוראה לכבוד. יש כאן אמירה, תדע איפה אתה נמצא - אתה נמצא באותה מערכת של המוסד החינוכי.

אני רוצה להעיר הערה אחת, אני לא חושב ששמו לב לזה. אני רוצה להעיר את זה לעורכות-דין המכובדות מהמועצה לשלום הילד. כבר החוק היום בסעיף 4, לא מדבר רק על זכויות, החוק עצמו השכיל והבין שאין זכויות בלי חובות. זה נסתר מנגד עיניכן, תסתכלו בחוק.

בסעיף 4 מופיע גם זכויות וגם חובות לתלמידים. לכן אני רוצה לתמוך בהצעתך. ההצעה שלך לטעמי משתלבת עם מגמת החוק שבאה ואומרת, שזכויות התלמידים כוללות גם חובות. אני לא חושב שבמקרה הזה הכנסת חובות מנוגדת לרוח החוק.

מאוד מנסים להדגיש כאן את העניין של האיזון. אם רוצים לאזן - בואו נכניס גם את כבוד התלמיד. זה שכתוב חוק זכויות התלמיד, עדיין לא כתוב כאן שיש פה גם חובה לכבד את התלמיד. אם רוצים באמת לשמור על האיזון - אז צריכים לשמור על האיזון עד הסוף. ואם רוצים לכתוב שצריך גם לכבד את המורה - דבר אלמנטרי שאולי כבר היה צריך להיות בבסיס החוק קודם לכן. לציין גם בתור איזון ראוי, שכולם טוענים כאן בשם האיזון - לציין גם שצריך לכבד את התלמיד. ולכן אני חושבת שמונחת כאן ההצעה שלך בפני כולם, אולי כדאי להביא גם את הניסוחים שאנחנו הצענו בפני הנוכחים כאן.

לכל הפחות את הניסוח של דוח ועדת רוט-לוי שמדבר על איזשהו כבוד הדדי. שזה באמת אני חושבת האיזון הראוי, אם מדברים באמת על איזון. דיברת על חובה, ואנחנו רוצים פה בעצם לפרט את אחד מהחובות המוטלות על התלמיד, שזה החובה לכבד את המורה. בסופו של דבר זה חוק. כלומר, ישנן חובות רבות, אם היו רוצים, אפשר היה להוסיף, אבל זה חוק. מדובר פה באופן כללי שיש זכויות, יש חובות, זה כבר מצוין כפי שנאמר קודם על-ידי נציג משרד המשפטים. זה כבר מצוין היום בחוק ואולי כדאי להניח למצב כמו שהוא היום, שכל החובות מפורטות אחת לאחת בחוזרי מנכ"ל, והחוק מפנה לחוזרים הללו, להשאיר את המצב הזה על פניו.

בדרך-כלל אני לא מתנגדת למועצה לשלום הילד, השותפים לנו גם בוועדת עלייה וקליטה. אבל כאן מה שאני אומרת, אני לא רוצה להיות political correct. ואני לא רוצה לדבר על כבוד הדדי, הגדרה שתמיד קודם כל אבן יסוד, זה כבוד למורה. אז בגלל, גילה, הגרסה המקומית, אני מאוד מרוצה שיש דבר כזה. את אישה עדינה, נעשה את זה, אחר-כך אולי נחריף את זה בחוק שלי.

אז אני חושבת שאנחנו יכולים להגיע. אני לא רוצה פשרות בנושא הזה.

אני מבקש לעשות הבחנה בין החוק לבין ההוראות הביצועיות של משרד החינוך. החוק הוא מסמך משפטי. מבחינתי אני לא יודע עד כמה יכולות להיות לו השפעה לעומת החוברת שמוציא משרד החינוך. כי החוברת הזו, התלמיד, ההורה, לא רואה את החוק הזה. מה שהוא רואה - זאת החוברת.

ולכן אני חוזר ומבקש מוועדת החינוך להמליץ בפני משרד החינוך להכניס לחוברת הזאת תיקונים ולהמליץ שישותפו בה נציגי הסתדרות המורים, על-מנת שהיא תכלול גם את הנושאים. כי זה מה שמגיע לתלמיד, לא החוק.

אני מרגישה שאנחנו קצת מתבלבלים. אנחנו באים לדבר פה על חוק זכויות התלמיד ואנחנו מדברים על חוק זכויות המורה. אני בהחלט מסכימה עם מה שאומרות כאן הבנות היקרות האלה מהמועצה לשלום הילד. בזכויות המורה יש את ארגוני המורים שיטפלו, והם נלחמים יפה מאוד. לתלמיד אין פה, אף אחד מאתנו לא מערער כאן שצריך לתת כבוד למורה. אבל הכבוד למורה והסמכות של המורה מתחילה מפה שהוא גם צריך לכבד את התלמיד.

לא יעלה על הדעת שמורה תיכנס לכיתה כשהיא לועסת מסטיק, והיא תגיד לתלמיד שאסור לו ללעוס מסטיק. לא יעלה על הדעת שמורה תשב בכיתה ותדבר בטלפון נייד כשלתמיד אסור לדבר בטלפון נייד. אנחנו מדברים פה על דוגמה אישית, חברת הכנסת פינקלשטיין. במיצ"ב שפרסם משרד החינוך רק השנה, היו שם שתי עמודות. שתי עמודות על שביעות רצון ממקצוע ההוראה. המורים היו מאוד שבעי רצון מהעבודה שלהם וממה שהם נתנו לתלמידים. העמודה השניה היתה שביעות הרצון של התלמיד מהמורה, שם העמודה היתה נמוכה.

אנחנו צריכים לבדוק את הפערים האלה. איפה הפער הזה, מה נעשה עם הפער הזה, אם זה טופל. אני זו שמטיפה נגד אלימות כלפי המורים, נגד אלימות בתוך מוסדות החינוך בכלל, אני זו ששולחת מכתבים כל שבועיים שלושה למנהלים וגם להורים, בואו נחזיר את הסמכות ההורית והמורית. אבל אני לא מוכנה שבחוק זכויות התלמיד אנחנו נחפש את זכויות המורה. בהחלט לא.

חובות התלמיד ולא זכויות התלמיד.

סליחה, חובת התלמיד היא לכבד את המורה כמו שחובת המורה לכבד את התלמיד. אני לא יכולה לדרוש מתלמיד לכבד מורה, שלוקח אותו ומעיף אותו החוצה.

העובדות שאת הצגת הן מאוד שוליות ולא רווחות במאה אחוז מציבור המורים במדינת ישראל, המונה 130 אלף מורים.

זו רק דוגמה קטנה. מפה זה מתחיל.

אני ממועצת התלמידים והנוער הארצית. קודם כל, אני לא חושבת שמישהו חושב שלא צריך לכבד את המורים. כמו שהיא אמרה, גם אנחנו מחנכים להתנהגות לא אלימה. וגם אנחנו עושים הרבה פעילות הסברתית נגד אלימות. הרבה מקרים בתוך בתי-הספר הם פשוט בושה לכל הנוער במדינת ישראל, כמו שמכים עובדי הורה או דברים כאלה, שזה פשוט מביש.

אבל אני חושבת שכבוד עובד הוראה אמור לבוא ביחד עם כבוד לתלמיד. כי מה לעשות, כבוד זה משהו הדדי. זה שאני מכבד את המורה, המורה אמור לכבד אותי. לא יעלה על הדעת שתלמיד יכה מורה ולא יעלה על הדעת שמורה יכה תלמיד. ולכן אנחנו תומכים מאוד שיוכנס תיקון של כבוד הדדי בין המורה לתלמיד ובין התלמיד למורה.

תודה רבה. יש ליועצת המשפטית הצעת פשרה ואז נצביע על החוק.

אם זה מקובל על חברי-הכנסת, אני מבינה שהרצון הוא באמת להתייחס באופן ספציפי בכבוד עובד ההוראה. ולכן מוצע לא למחוק את מה שבהצעת החוק המקורית, אבל להוסיף פשוט את הסיפא של ההצעה של ועדת רוט-לוי, שזה לעודד יצירת אקלים של כבוד הדדי בין חברי קהילת מוסד החינוך. זאת אומרת, גם יהיה אזכור ספציפי של עובד ההוראה.

יש לי הצעה נוספת, לקראת הקריאה השניה והשלישית, אני פשוט רוצה להזכיר את זה לפרוטוקול כדי שזה לא יהיה נושא חדש. אני מבינה את החשש שאנחנו מציינים פה חובה מסוימת, ואולי יש חובות אחרות מאוד חשובות שאנחנו לא מציינים אותם. אני מציעה שלקראת הקריאה השניה והשלישית, גם משרד החינוך וגם המועצה לשלום הילד, תעשו עבודה, תעברו על החוברת הזאת, תראו אם יש חובות שנראות לכם ולהוסיף אותן בעניין הזה לחוק.

אנחנו כותבים כבוד עובד ההוראה ונושא של אלימות, בהצעת החוק מוזכרים שני דברים בחובות. אז אם אתם חושבים שיש פה משהו שחשוב לציין מבחינת הזכויות והחובות באופן ספציפי, אני מציעה שלקראת הקריאה השניה והשלישית תיעשה עבודה ואז גם נוכל לדון בזה.

אנחנו מוסיפים, "תוך שמירה על כבוד עובד ההוראה". ועכשיו הוסיפה עורכת-הדין מתוך הצעת חוק של רוט-לוי.

מה שאת הצעת זה סעיף רביעי?

אנחנו נוסיף את זה בסעיף 1 שמתקן את מטרת החוק. בחוק זכויות התלמיד בסעיף 1, אחרי המילים, "תוך שמירה" יבוא. אנחנו מתקנים את סעיף המטרה של החוק המקורי. בסעיף המטרה של החוק המקורי נאמר, "חוק זה מטרתו לקבוע עקרונות לזכויות התלמיד ברוח כבוד האדם ועקרונות אמנת האומות המאוחדות בדבר זכויות הילד, תוך שמירה על..". כאן אנחנו מכניסים "כבוד עובד ההוראה ועל ייחודם של מוסדות החינוך לסוגיהם השונים, כמוגדר בחוק לימוד חובה בחוק חינוך ממלכתי, בחוק חינוך מיוחד וכל דין אחר".

בסוף סעיף המטרה נוסיף, "ולעודד יצירת אקלים של כבוד הדדי בין חברי קהילת מוסד החינוך".



הצבעה

בעד – 3

התקבל פה אחד


היו"ר גילה פינקלשטיין


תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:00