משנה שאילתות - הצעות לתיקון פרק השאילתות בתקנון הכנסת

4
ועדת המשנה לנושא השאילתות
19.10.2004
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי




פרוטוקול מס' 1
מישיבת ועדת המשנה (של ועדת הכנסת) לנושא השאילתות
יום שלישי, ד' בחשוון התשס"ה (19.10.2004), שעה 11:00

הצעות לתיקון פרק השאילתות בתקנון הכנסת.

חברי הוועדה: יולי-יואל אדלשטיין - היו"ר
דניאל בנלולו
עמרי שרון


מזכיר הכנסת אריה האן
סגן מזכיר הכנסת דוד לב
סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ

חיה רפאל - אחראית על השאילתות בכנסת

ארבל אסטרחן

אתי בן-יוסף

תמר שפנייר


הצעה לתיקון פרק השאילתות בתקנון הכנסת

אנחנו מתכנסים לפי ההחלטה שהתקבלה בוועדת הכנסת ב-3.8.2004, במסגרת דיון על השאילתות בכנסת. כידוע, יש טענות לשני הצדדים, גם מצד עמיתנו חברי הכנסת שבהרבה מאוד מקרים, אם וכאשר מתקבלת התשובה לשאילתא, היא כבר איבדה מזמן מהרלוונטיות שלה, וגם מצד השרים על כך שכשהם כן מתייצבים לענות על השאילתות, בשעות שהן לא תמיד נוחות, מתנהל הטקס המוכר לכולם – היושב-ראש מודיע: שאילתא מספר זה וזה, חבר הכנסת השואל לא נוכח, לפרוטוקול. לפעמים זה מתקיים לגבי 10-15 שאילתות, דבר שלא מוסיף כבוד לא לשר העולה, לא לחברי הכנסת ולא לבית. אני מבין שיש הצעה ספציפית לתיקון התקנון, שנדון בה במסגרת ועדת המשנה הזאת.

זה נוסח שהוכן לקראת הדיון בוועדת המשנה לתיקון התקנון בראשות חבר הכנסת רשף חן. בנוסח הזה אין חידושים, זה אמור להיות הדבר הקיים פלוס העלאת הכוכביות לסעיפים. היות ונושא השאילתות מורכב מסעיפי תקנון ומהחלטות, החלטנו לגבש את זה לפרק אחד.

אדוני היושב-ראש, בנוסח המוצע לתיקון פרק השאילתות בתקנון אין תשובות לשאלות שאתה מעלה.

אני מציע, אם כן, שלפחות בתחילת הישיבה נקיים דיון עם ראש פתוח. אני תיארתי את המצב כפי שאני מבין אותו. אני מציע שנשמע הערות גם מחברי הוועדה וגם מעובדי הכנסת המנוסים שיושבים איתנו - מה הבעייתיות, מה הכיוון לפתרון. אם אנחנו נמצא הכיוון לפתרון, עו"ד ארבל אסטרחן ואחרים ודאי יעזרו לנו לנסח את זה בלשון תקנונית.

יש פה שתי בעיות. אחת, הבעיה של משכי הזמן עד שהשרים עונים, ויש כאלה שחורגים ממסגרת הזמן הנדרשת של 21 יום. מצד שני יש מצב שראינו לא פעם, שחברי הכנסת לא מגיעים לשמוע את התשובות לשאילתות שהגישו. אדוני היושב-ראש, שנינו היינו באותה ישיבה שהיתה בה ערימת שאילתות לשרת החינוך, היא באה עם כל התשובות, ולמעט הד לא היה באולם אף אחד מהשואלים. צריך לחשוב איך לא נותנים לחברי הכנסת לנצל את מוסד השאילתות. מי שלא נמצא, אולי להגביל אותו בהגשת שאילתות. צריך גם למצוא מנגנון מה עושים לגבי שאילתות שלא נענו מזה הרבה זמן, ויש הרבה כאלה. צריך למצוא שני מנגנונים – אחד אל מול חברי הכנסת עם הצעדים שלו, והשני אל מול השרים עם הצעדים שלו.

אני מרגיש שחבר הכנסת עמרי שרון מיקד את הנושא בצורה נכונה. מצד אחד צריך לצמצם הזמנים שהממשלה עונה, ומצד שני צריך לחשוב מה עושים לגבי חברי הכנסת שלא נמצאים כשהשר בא להשיב להם.

מניסיוני הדל אני יודע שלגבי רוב השאילתות, צריך זמן לאסוף את החומר לתשובה, לברר.

היום הזמן שמופיע בתקנון הכנסת הוא 21 יום פלוס 21 יום פלוס 7 ימים אקסטרה. מדובר על שבעה שבועות, זה זמן ארוך.

צריך לקבוע נוהל עם אלמנט של דחיפות, במקרה שיש שאילתא על עניין דחוף.

אז מגישים שאילתא בעל פה או שאילתא ישירה.

שאילתא בעל פה - ביום שני מבקשים להגיש וביום רביעי השר עונה.

מצד אחד, צריך לחשוב איך העניין נראה בעיני הציבור, מי שכן רואה את ערוץ הכנסת, כשהשר בא להשיב וחברי הכנסת לא נמצאים. מצד אחד, אי אפשר לקחת מתחת ידי חברי הכנסת דברים שקשורים בתפקוד. צריך לראות איך אנחנו, חברי הכנסת, מרימים הכפפה שנתנו לנו - הזכות הגדולה להיות בתקופה הזאת 120 החברים שיושבים בבית הזה. מצד שני, צריך לראות איך המנגנון הממשלתי מכבד את הכנסת.

כולנו חוזרים על אותו ביטוי - מצד אחד ומצד שני. אני מציע שננסה למקד הדיון על סוגייה א' וסוגייה ב'. סוגייה א', בלא סדר מחייב, היא ההתמשכות בזמן התשובות – כמעט שבעה שבועות באופן לגיטימי, אבל נסתכל לאמת בעיניים - כשהייתי שר הקליטה, הייתי במצב שעניתי על שאילתות שהופנו לשרה הקודמת, וחברי הכנסת ציינו שב-2000 הגישו את השאילתא והם שמחים שבסוף 2001 הם מקבלים תשובות. זה מקרה אמיתי, הוא נמצא בפרוטוקול. נתמקד בשאלה מה אנחנו ככנסת, מבחינת התקנון והנוהל, יכולים לעשות על מנת אולי גם קצת לקצר את הזמנים, בלי התוספות של עוד 21 יום ועוד 7 ימים, וגם לגרום לממשלה לענות בזמן; אם יש דרך של חיוב מתן תשובה בזמן. הסוגייה השנייה - האם אפשר לעשות סדר בקרב חברנו, שיבינו שחשוב להיות נוכחים לקבל את התשובה.

נחשוב על הצד של הממשלה, מה בידינו לעשות. לא צריך להיות קיצוניים, אבל כדאי לנסות להגביל את תוספות הזמן הבלתי פוסקות. אני אומר עם כל הצניעות, כמי שהיה תקופה בראש משרד ממשלתי וענה על הרבה שאילתות, ש-21 יום זה די והותר למי שרוצה לנסח תשובה. אפשר להוסיף עוד פרק זמן כדי לשבץ את זה בזמן נוח מבחינת סדר והיום, וזהו.

עובדה ששר יכול לקבל שאילתא בעל-פה ביום שני ולענות עליה ביום רביעי. גם זורקים לו שאלה נוספת ועוד שתיים, והוא עונה.

שר שאכפת לו, אחד העוזרים שלו אמור להיות הקשר עם הכנסת, בנושא של הצעות לסדר היום ומענה לשאילתות.

יועץ השר לענייני הכנסת, זה תפקיד מוגדר לפי נציבות שירות המדינה.

שאילתא זה רק בירור עובדות - היה, לא היה, כמה. אפשר לתת תשובה תוך פרק זמן לא ארוך.

כיווּן אחד שמסתמן - ואני עוד לא קובע - זה הגבלת פרק הזמן למתן תשובות על-ידי השר, שאפשר להעמיד אותו על 21 יום עם תוספת של שבוע; אולי גם מזכירות הכנסת מעוניינת בזה כדי לשבץ את הדברים בסדר היום. זה מביא אותנו לתקופה של ארבעה שבועות. ברוב המקרים זה שומר על הרלוונטיות של התשובה, אלה לא דברים שכבר מזמן חבר הכנסת שכח. זה גם יעזור לנו בדיון על החלק השני, כי באמת קשה לבוא בטענות לחבר כנסת שלפני שמונה חודשים שאל על נושא מסוים שכבר מזמן איבד מהרלוונטיות שלו.

זה נכון גם לשאילתא רגילה גם לשאילתא ישירה.

שאילתא ישירה היא פחות חשופה, אבל זה אותו הדבר.

יש צעד שלא יכול להיות מתוקן על-ידי ועדת המשנה בצורה תקנונית - הנושא של השיבוץ, שהשרים מתעקשים לענות על השאילתות רק כאשר הם באים להשיב גם על נושא אחר. אז לפעמים זה יוצא מאוד מאוחר בלילה. אני רוצה לשמוע את אנשי המזכירות - יש מה לעשות בעניין הזה או שלא נעסוק בו כי חבל על הזמן?

השאילתות נענות אחרי הרבה זמן. הן משובצות בשעות הזוּיות. אם יש הצעות לסדר היום לשר או לסגן השר, באותה הזדמנות הוא גם עונה על שאילתות.

בדיוק היום שלחתי מכתב למזכיר הממשלה, כתבתי שיושב-ראש הכנסת מוכן לשדרג את נושא השאילתות - לאפשר לענות עליהן בתחילת ישיבה, ובתנאי שהשרים יבינו שבתקנון כתוב שעל שאילתא צריך לענות עד שתי דקות, ועל שאלה נוספת עד דקה. במשך השנים כל שאילתא הפכה להיות לנאום של שר שלוקח זמן רב, דבר שדחק את שאר הנושאים לשעות מאוחרות. לכן יושבי-ראש הכנסת אמרו: אם זאת המציאות, השאילתות יהיו בסוף סדר היום. יושב-ראש הכנסת רובי ריבלין החליט לחזור לשיבוץ השאילתות בתחילת סדר היום, ובתנאי שהשרים יענו עליהן במסגרת הזמן שכתוב בתקנון.

צריך טיפול כולל. אי אפשר לשדרג את הנושא אם רק מחייבים את השר לענות במשך שתי דקות ומשאירים את כל המציאות על כנה, שעונים על השאילתות אחרי כמה חודשים בשעה 12:00 בלילה. זה מביך אותי כמי שמתרעם על תדמית הכנסת. אי אפשר להתעלם מזה שביום האחרון של המושב, שרים עונים על שלושים שאילתות שהצטברו כי לא טרחו לענות עליהן קודם. במסגרת הטיפול הכולל, גם הנושא של רענון נוהל התשובות יבוא לידי ביטוי.

אני חושב שהיום, בתקופה שאפשר לקבל תשובה על כל דבר און-ליין. פרק הזמן לתשובות לשאילתות צריך להיות קצר יותר.

נכון. במצב הנוכחי – גם מצב המשרדים, גם התפתחות המחשוב, גם האמצעים שעומדים לרשות השר - אין סיבה לפרק זמן של שבעה שבועות כדי להכין תשובה לשאלה, למשל, למה נסגר בית-ספר ביישוב פלוני אלמוני. הכיוון המסתמן כאן הוא לא ללכת לקיצוניות, לא לקצר את זה לפרק זמן של שבוע, להשאיר את הזמן של 21 יום בלי ההארכות, לדרוש את התשובה תוך פרק הזמן הזה. עניין נוסף הוא היחס לשאילתות, שהשרים וסגני השרים עונים מתי שנוח להם ומבקשים לענות צמוד לחוק או להצעה לסדר היום שהם באים להשיב עליהם. אומר המזכיר שכרגע ביקש התייחסות של מזכיר הממשלה להצעה של יושב-ראש הכנסת לתת זמן לתשובות לשאילתות בתחילת סדר היום בתנאי שהשרים יקפידו על מסגרת הזמן, שכידוע לכולם הוא שתי דקות לשאילתא ודקה אחת לשאלה נוספת לחבר הכנסת השואל. השאלה שנותרה היא מה קורה אם שר פלוני אלמוני אומר: מאוד מעניין שהחלטתם, אבל אני לא עושה את זה.

לדעתי צריך לבטל את השאלה הנוספת.

זאת הבעיה המרכזית שאתה רואה?

כל תשובה שתינתן על שאלה נוספת - ולא תמיד עונה על השאילתות אותו שר שאליו הן הופנו - לא תהיה תשובה שפותרת את הבעיה. דבר שני, קרה כמה פעמים שהגשתי שאילתות ולא ידעתי מתי אקבל תשובה.

זה כתוב על לוח המודעות.

בדרך כלל חבר הכנסת מגיעה למליאה סמוך להצעה שהוא מגיש או להצבעות. צריך לחשוב איך אנחנו נדע טוב יותר מתי נענית השאילתא שלנו כדי שנבוא לשמוע את התשובה.

שיבוץ השאילתות בתחילת סדר היום יכול להיות פתרון.

אם זה ייוודע - שכל מי ששואל שאילתות, יֵדע שיש תשובה באותו יום. אם נדע שהשאילתות נענות בזמן קבוע, בהתאם לזה חברי הכנסת יכולים להיות נוכחים.

עניין השאלה הנוספת - כל אחד עולה ושואל עוד שאלה, אבל דקה זה לא דקה וזה סתם מושך זמן.

בעניין השאלה הנוספת אני יותר זהיר. נכון שאנחנו נתקלים במציאות שחבר הכנסת יכול לגשת למיקרופון ולדבר על מה שהוא רוצה. אבל בשונה משאילתא בעל פה, זה אותו חבר כנסת שהגיש את השאילתא. זה לא שמישהו עולה טרמפ על שאילתא של אחר.

עוד סיבה שאני נגד השאלה הנוספת – השר לא תמיד יכול לתת את התשובה במקום.

מצד אחד, אני מבין שלפעמים חבר הכנסת, בהזדמנות החגיגית של השאלה הנוספת, יכול לעלות ולדבר על כל נושא שהוא רוצה. אבל לפעמים יש צורך בשאלה נוספת – השר ענה, למשל, שבית ספר מסוים נסגר כי המשרד לאיכות הסביבה קבע שיש בו אסבסט. הוא סיים התשובה, אבל חבר הכנסת מחויב לאוכלוסייה, הוא רוצה תשובה אמיתית, הוא רוצה להבין אם ננקטים צעדים לאיתור מבנה חילופי, לשיפוץ המבנה הקיים, ומה התאריכים. השר יכול לתת תשובה או לא לתת תשובה אבל מבחינה ציבורית ומיקוד הבעיה, השואל עשה טוב לשאילתא ולאותה אוכלוסייה שהוא מנסה לייצג. אני לא חושב שמכיוון שיש כמה חברי כנסת שמנצלים את השאלה הנוספת בחוסר מקצועיות, צריך לבטל את זה.

אכן, הרבה חברי כנסת מנצלים את הדקה של השאלה הנוספת לנאום בן דקה בנושא פוליטי שלא בעניין השאילתא.

זה קורה בכנסת בלי קשר לשאילתות.

עוד מעט נבטל גם את הדיון בקריאה הראשונה, כי גם בו חברי כנסת נואמים על נושאים שלא קשורים להצעת החוק. למשל, אתמול היה מעניין לשמוע על הקברים בעכו במסגרת הדיון על הצעת חוק הטלוויזיה הלימודית.

ובכן, בסיועה של ארבל נוכל לשנות את הנושא של משך הזמן לתשובות, זה לא מסובך. באמצעות מזכיר הכנסת ניידע על כך את מזכיר הממשלה ונבקש ליידע את כל השרים ומנהלי הלשכה.

עכשיו אנחנו מגיעים לנקודה הכואבת והידועה, שגם עם משך הזמן הנוכחי, יש כמה שרים שצברו תשובות במשך שלושה, ארבעה, חמישה חודשים ואולי גם יותר. מה עושה הכנסת במצב כזה כשהשרים לא עונים?

היו הרבה ניסיונות לטפל בזה, השתמשנו בפרסום רשימת השרים המאחרים.

בכנסת הקודמת חבר הכנסת אבו וילן פירסם באופן פרטי את רשימת השרים שמאחרים להשיב על שאילתות, היא פורסמה בעיתונים, אני לא יודע אם נגרם נזק אלקטורלי לאותם שרים.

יושב ראש הכנסת הקודם, אברהם בורג, אמר: שר שלא עומד בדרישות התקנון, לא נשבץ חוקים שלו. אבל יש בזה קושי. הוא עשה זאת כמה פעמים ואז עלו אליו לרגל והמצב קצת השתנה לטובה, אחר כך שכחו. יש בעיה של משמעת, של תרבות. אתמול היושב ראש אמר מעל במת הכנסת, כששרים לא הגיעו בזמן לשאילתות בעל פה, שבפרלמנט הנורווגי שר שמאחר פעמיים מגישים נגדו הצעת אי-אמון. שם יש אי-אמון לא רק לממשלה או ראש הממשלה אלא גם לשר באופן אישי, ואז שרים מזיעים על מנת להגיע בזמן.

אנחנו לא יכולים לחנך את השרים, אם הם לא מבינים את זה בעצמם.

חבר הכנסת אדלשטיין שואל אם אפשר לנקוט סנקציה נגד שר.

אני לא יכול להעניש את השר ולא לחנך אותו, בוודאי לא היושב-ראש. יבוא יושב-ראש הכנסת, יעשה מה שעשה היושב-ראש הקודם, ואז יעלו אליו לרגל והוא יסלח ויעביר את זה לסדר היום.

אני דווקא בתחושה שאנחנו לא צריכים לצאת בהמלצות על סנקציות, אבל אני אומר באופטימיות זהירה: אם נגיע לשינוי כולל במערך השאילתות, כולל מה ששמענו מהמזכיר, שאולי התשובות יינתנו בזמן קבוע פחות או יותר, הממשלה תענה בצורה יותר אפקטיבית וחברי הכנסת יהיו יותר נוכחים, אולי לא נזדקק לעוד אמצעים, נראה איך הדברים יתפתחו ואם צריך - נחזיר את הנושא לכאן. בינתיים, מה שנמליץ לוועדת הכנסת הוא כך - אחד, פרק הזמן של השר להשיב על שאילתא יהיה 21 יום עם מקסימום תוספת שבוע. המלצה שנייה, לגבי השיבוץ בסדר היום - השאלה אם קביעת סדר היום היא פררוגטיבה של יושב-ראש הכנסת.

זאת פררוגטיבה של יושב-ראש הכנסת.

אז אנחנו לא יכולים להמליץ בנושא הזה.

לגבי השאלה הנוספת - חבר הכנסת עמרי שרון, מה אתה אומר על המלצת חבר הכנסת בנלולו לבטל את השאלה הנוספת?

לדעתי דווקא השאלה הנוספת היא כן חשובה, לפעמים עולה מתשובתו של השר נקודה או שתיים שרצוי להבהיר. צריך לראות איך מגבילים את חברי הכנסת כך שידברו לעניין, ושלא כל אחד יסביר את הסיפור העצוב שלו ומה מטריד אותו אישית.

אני נוטה להסכים עם חבר הכנסת שרון. אני לא מציע שינוי בתקנון בעניין הזה, אבל נעלה את זה בישיבת ועדת הכנסת. אני מוכן, יחד עם המזכיר והסגנים, להעלות את זה גם בישיבות הנשיאות, להביא לתשומת לב הסגנים שאסור לתת לחברי הכנסת לנצל את השאלה הנוספת לנאום על מצב החסה בשטחים. אם לא נצליח לעשות סדר בעניין בצורה הזאת, נשקול גם שינוי התקנון.

נעבור לצד של חברי הכנסת - מה אנחנו יכולים לעשות עם עמיתינו הסוררים שלא מתייצבים לשמוע את התשובות לשאילתות שהגישו?

גם אנחנו אשמים. לא תמיד אני מצליח להגיע לשאילתות, אנחנו מקבלים כל כך הרבה הודעות ולא תמיד אנחנו רואים את הפרסום של השאילתות שיהיו בסדר היום. אני מציע שנעשה פיילוט של שלושה חודשים, או מושב שלם, שבו השאילתות יהיו ביום קבוע בתחילת סדר היום, הסעיף הראשון באותו יום.

בעבר זה היה כך.

בעבר היה בתחילת סדר היום "מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת" ושאילתות ותשובות. עד ששרים אמרו: בסוף סדר היום אני עונה על הצעה לסדר היום, אז אני רוצה באותו זמן לענות על שאילתות.

אפשר לעשות את זה ביום רביעי, שזה יום גיוס כללי של חברי הקואליציה בגלל ההצבעות על הצעות חוק של חברי הכנסת.

יש שאילתות בכתב גם ביום שני וביום שלישי. הטענה שתישמע על-ידי השרים: אתה רוצה שאשיב ב-4:15 על שאילתות וב-9:00 בערב אביא הצעת חוק?

לשר יש לשכה בכנסת, הוא יכול לתכנן את סדר היום לפי זה.

אני מנסה לשמור גם על הפן השני. מהשר נדרש להיות במשרדו, לא ייתכן שהשר יהיה מגויס רק לכנסת. לכן יש סדר יום. בדרך כלל בימי שלישי לא מתבצע גיוס שרים אלא אם למישהו יש חוק להגיש.

ימי שלישי הם ימי סיורים של השרים.

בימי שני הם מגויסים בגלל ההצבעות על הצעות אי-אמון.

מתוך שבוע עבודה של 5 ימים השרים צריכים לשבת פה יומיים. לנו אין ברירה, זאת העבודה שלנו, אבל להם יש מטלות נוספות. צריך להתחשב בזה.

קח בחשבון שלא כל השרים צריכים לענות כל הזמן. לשר יֵצא אחת לשלושה שבועות להקדיש שעה ביום שני או שלישי כדי להשיב על שאילתות.

אפשר לעשות סבב הגיוני בין השרים. למשרדים עמוסים בשאילתות, כמו משרד החינוך ומשרד הביטחון, לוקח שעה להשיב על שאילתות. משרדים קטנים יותר – אפשר שישיבו שלושה-ארבעה תוך שעה.

אם תהיה הקפדה על זמנים.

אני לא מציע שפתאום יהיה שכרון כוח, נשבץ את השאילתות בפתיחת סדר היום ביום שלישי והשרים יתייצבו. המציאות היא שביום שני ממילא כולם באים לאי-אמון, אז אפשר לשבץ את השאילתות מיד אחרי כן. בימי רביעי הם באים לגיוס בגלל ההצבעות על החוקים, אז אפשר לפני כן או אחרי כן לתת זמן סביר לשאילתות. צריך גם לזכור שיש כמה שרים שלא יודעים איך עולים לדוכן כי יש להם סגני שרים פעילים, שהם משיבים על השאילתות.

אני מקבל מה שאמר חבר הכנסת בנלולו, אם רוצים שינוי בואו לא נתחיל בלי שנבדוק איך זה פועל. אבל - וכאן אני מעלה משהו קונטרוברסלי – אני חוזר על הביטוי שהשתמשנו בו: תדמית הכנסת, איך הדברים נראים בעיני הציבור. לי יש אולי רגישות יתר בנושא הזה. לפעמים קורה מצב שהגשתי הצעה דחופה לסדר היום עם עוד מציעים והיא אושרה, אבל היא שובצה ב-7:00 בערב ויש לי התחייבות אחרת לאותו ערב. בדרך כלל אני ניגש למזכיר או סגן המזכיר ואומר: אני נאלץ לעזוב, תמחקו אותי כי אני לא רוצה שכשיגיע תורי לדבר יושב-ראש הישיבה יגיד: חבר הכנסת אדלשטיין, איננו. אני לא רוצה, לא מכיוון שזה כל כך נוראה פוגע בי אלא מבחינת הכנסת זה לא נראה טוב. אני מציע שנשקול את אותו נוהל עם השאילתות. יש נסיבות שחבר הכנסת נעדר, הוא יכול להיות במשלחת הכנסת בחו"ל, לא בגללו יבטלו את המענה לשאילתות. צריכה להיות אפשרות לבקש מראש למחוק אותו מהרשימה והוא יוכל לקרוא את השאילתא בפרוטוקול, או לבקש שהשר לא יענה לו באותו תאריך ויעביר את זה לפעם הבאה, אבל אתה שובר לוח זמנים ויאשימו את השר. אולי עדיף הכיוון הראשון שהצעתי - שחבר הכנסת או עוזריו, שיודעים על העדרו בזמן שהוא צריך לקבל תשובה, יודיעו על כך וזה יימחק מראש; שלא יהיה הטקס של קריאת השמות והעברת התשובות לפרוטוקול, שרשום על שם שרת החינוך.

אז מה יקרה עם השאילתות? קח את האירוע של שבוע שעבר, שחברת כנסת שאלה שש שאילתות את שר המדע והיא לא היתה נוכחת.

לשיטתי, אם העוזרים שלה היו מיידעים את מזכירות הכנסת, היו מוציאים את התשובות לשאילתות שלה מתוך התשובות שהשר מתכוון להשיב.

יכול להיות שהשר יגיד שהוא טרח לבוא להשיב, ואם יסתבר שבאותו זמן חבר הכנסת ישב בחדרו ולא בא למליאה, אפשר להגיש תלונה לוועדת האתיקה ולדון בכך. אבל אני לא מאמין שנגיע לקיצוניות כזאת.

כמו שאנחנו רוצים לבקש מהשרים שישתדלו לענות בזמן ולעמוד במסגרת של שתי דקות, אם אני שומע שמישהו הגיש שש שאילתות ולא היה כדי לשמוע את התשובות - צריך להוריד את הביזיון הזה, אבל זה תפקיד של אלה שנמצאים סמוך ליושב ראש. הם צריכים להגיד ליושב-ראש: חבר הכנסת הזה לא נמצא, אל תקרא את שמו. אפשר לראות אם הוא לא נוכח בכנסת.

מבחינה תקנונית, יושב-ראש הישיבה מוכרח לומר: שאילתות אלה ואלה, חבר הכנסת לא נמצא, התשובה תימסר לפרוטוקול.

אתה רוצה שהתשובה תלך לפרוטוקול בלי להגיד את זה בישיבה?

הקראת השמות נתפסה על ידי יושבי-ראש כנסת בעבר כחלק מהעונש שנותנים לחבר הכנסת שמזלזל בנושא.

יכול להיות טיפול משולב – אם יש הצטברות של חמישה או עשרה מקרים שחבר הכנסת שאל ולא התייצב, הרישום קיים. אתה יכול לחשוב בכיוון הזה. בינתיים הרושם שלי, במאזניים של מה שזה עושה לחבר הכנסת שאני קורא בשמו והוא לא נמצא לבין מה זה עושה לכנסת שאני קורא עשרים שמות ואף אחד לא נמצא - -

הנזק לכנסת כמוסד ולחברי הכנסת כקבוצה הוא גדול יותר מאשר הנזק לפרטים. ההתבזות היא של הכנסת.

הצופה לא זוכר איזה שמות קראתי, אבל הוא זוכר שהשר עלה והוא גיחך והיושב-ראש התנצל. השר אומר: להתרעם עליי שאני לא עונה כולם יודעים, אבל לא באים לשמוע את התשובות.

אם שרת החינוך באה לענות, ואף אחד לא היה - וכאן אני מאשים גם את עצמי – זה לא בסדר.

איך צריך להעניש את חבר הכנסת?

לקרוא את השם שלו.

אבל הנזק לך הוא זעיר.

לצערי ברגע שאנחנו נאמר שגם השם לא יוקרא, לחבר הכנסת לא תהיה שום אחריות להגיע למליאה. הוא יגיד: אני אקבל את הפרוטוקול אחר כך, ואעביר את התשובה למי שמייצג את השאילתא.

כך אתה עושה down-grading לשאילתא, והופך אותה לשאילתא ישירה. אני לא רואה בזה אסון. אפשר לקבוע שעד שעה מסוימת, מי שלא מעוניין בתשובה במליאה, צריך להודיע למזכירות.

הבעיה היא שסדר היום נקבע על-ידי היושב-ראש והנשיאות, אי אפשר לעשות סדר יום כבקשתך. אם חבר הכנסת לא מופיע, הוא הפסיד את השאילתא.

חבר הכנסת אדלשטיין מדבר על נימוס בסיסי והגינות אלמנטרית - שאם חבר הכנסת לא יכול להגיע, הוא מחויב למערכת להגיד: אני לא אהיה. אפשר להגיד לשר שימחק אותי מהרשימה שלו, או שלא יקריאו את השם שלי. החיוב הזה הוא נכון.

אז אולי אפשר להכניס את התשובה לפרוטוקול בלי להקריא את השם של חברי הכנסת, אבל אז נגמרה השאילתא.

במקרה כזה, אני מציע להפוך את השאילתא לשאילתא ישירה. נקבע ש-X שעות לפני הישיבה חבר הכנסת יודיע אם הוא לא יהיה במליאה, ואז השאילתא תהפוך לשאילתא ישירה, התשובה תישלח לחברי הכנסת ולא יהיה בפרוטוקול שום דבר.

השאלה אם לא רוצים שהתשובה תהיה בפרוטוקול.

לא.

פה אני מעניש את חבר הכנסת. השאילתא כן יהיה במכסה שלו, אבל היא תהפוך לשאילתא ישירה.

חבר הכנסת הפסיד מהמכסה שלו, השאילתא הופכת לישירה והתשובה לא תהיה בפרוטוקול. ואז, על מי החובה לשלוח את התשובה לחבר הכנסת? על המזכירות או לשכת השר?

השר ישלח את התשובה לחבר הכנסת במעטפה, והיא לא תוכנס לפרוטוקול.

זה מה שחיפשנו – אלמנט של ענישת חבר הכנסת שלא נוכח, בלי לבזות את מליאת הכנסת.

ולא משנה אם חבר הכנסת הודיע או לא הודיע מראש על היעדרו. כל חבר כנסת שלא נוכח בישיבה, השאילתא שלו תהפוך לישירה.

לפעמים קורה שחבר כנסת בא לשר ואומר: אני לא יכול להיות היום, תסכים לענות לי במועד אחר. זה כבר בינו לבין השר.

אבל כל חבר כנסת שלא נוכח באולם, התשובה תישלח אליו ישירות.

בלי הטקס של קריאת השמות.

אמירות כמו "העוזרים שלי לא ידעו שהיום השר משיב" לא יכולות לשמש לנו כבסיס. חובה על כולנו להיות פה בימי עבודת המליאה, להתייצב במליאה. אבל כולנו בני אדם, יש נסיבות שאנחנו לא יכולים להיות בישיבה, ואנחנו מחפשים פתרון לנסיבות.

מרימים טלפון למזכיר הכנסת, אומרים לו: השאילתא שלי צריכה לעלות, אני לא יכול להיות נוכח, אל תעלה אותה.

אבל לשר נקבע תור להשיב על השאילתות.

אז השאילתא של אותו חבר הכנסת שלא נוכח הופכת להיות שאילתא ישירה.

אנחנו לא יכולים להסתתר מאחורי התירוצים: סדר היום התארך, לא ידעתי שהיום משיבים על שאילתות.

בג"ץ רונן קובע שחזקה על חבר הכנסת שהוא נמצא כל הזמן פה.

פורמלית זה נכון - תפקיד חבר הכנסת להיות בכנסת ולהיות מוכן לכל דיון עד תום הישיבה.

אם הופכים את השאילתא לישירה, השר אמור להעביר את התשובה לחבר הכנסת. צריך לבוא בדברים עם מזכירות הממשלה, עם השרים, מטילים עליהם תפקיד שלא היה להם קודם. היום השר מעביר את התשובה לפרוטוקול, מחר הוא יצטרך לשלוח אותה ישירות לחבר הכנסת. הוא יצטרך לחזור ללשכה ולהגיד: חברי הכנסת האלה לא היו, צריך לשלוח להם את התשובות.

השר יכול להשאיר את התשובות כאן, והן יופצו לחברי הכנסת בדואר הפנימי.

צריך לא להזניח את זה, כי אחר כך נקבל ריקושטים מחברי הכנסת שלא קיבלו את התשובות.

ובכן, תוך כדי דיון עלינו על כמה פתרונות. אני מודה לחברי הכנסת ועובדי הכנסת שהשתתפו בדיון. השאלה שלי לכולכם – האם יש צורך בהתכנסות נוספת של ועדת המשנה.

השאלה אם רוצים לעבור על כל הנוסח של ההצעה לתיקון פרק השאילתות בתקנון.

אני מבקש ממנהלת הוועדה לקבוע לנו ישיבה כשנקבל את הנוסח המלא מהיועצת המשפטית, כולל ההצעות שהצענו. נעבור על זה, נעיר הערות במידה שיש, ונאשר את הנוסח.

יש נושא שנמצא על סדר היום הרבה זמן - שאילתות מהירות לכל הממשלה. ניסינו בקדנציה הקודמת לאמץ את השיטה שקיימת בקנדה, ניו זילנד ואוסטרליה, ששואלים שאילתות את כל הממשלה. חשבנו לעשות את זה פעם בחודש, שכל הממשלה מגיעה לכנסת עם ראש הממשלה, ואין שאלות מראש אלא במשך 45 דקות חברי הכנסת שואלים במליאה ומקבלים תשובות וראש הממשלה כמו מנצח, מחליט מי עונה על כל שאלה. ניסינו לעשות את זה בזמנו של היושב-ראש בורג, ואז ראש הממשלה אהוד ברק לא הסכים.

אתה רוצה להביא לכאן את כל הממשלה, לטרטר אותם. אני לא נגד שחבר הכנסת יציק לחברי הממשלה, אבל צריך לתת להם גם לעבוד. אם הם צריכים לבוא הנה ל-45 דקות, זה אומר לבוא הנה, להיכנס, לצאת. זה מזיז חלק מהלו"ז שלהם.

פעם בחודש זה בסדר.

פעמיים במושב.

אני נגד.

אם היית רואה פעם איך זה עובד, אולי הייתי משנה את דעתך. זה נמצא בנוסח התיקון לתקנון שלפניכם.

היה ניסיון אחד להפעיל את זה, וראש הממשלה אהוד ברק לא רצה. בסוף חיים רמון, שהיה אז השר המקשר, אמר: נלך על שבעה שרים. באו שבעה שרים, וזה לא עבד.

זה נראה לי, מכל מיני סיבות, פחות בוער ואפקטיבי. כרגע לא הייתי ממליץ על זה. יש כלי יותר אפקטיבי - שעת שאלות לשר. חברי כנסת שמתעניינים בתחום של אותו שר מתייצבים במשך שעה שואלים שאלות. כך אפשר לראות אם השר שולט בחומר, אם הוא בא עם הצוות המקצועי, נותן כבוד לכנסת.

אני חושב שכדאי להעלות את הסעיף הספציפי של שאילתות מהירות לממשלה לשולחן הממשלה, ונשמע את דעתם בנושא.

אני מקבל.

אני מניח שהשר המקשר מאיר שטרית יגיד בדיוק מה שאמר בזמנו השר המקשר חיים רמון, שיבואו שבעה שרים.

בואו נעשה קודם שעת שאלות לשר אחד ונראה שהשר מתייצב.

ארבל אסטרחן תכין לנו טיוטת נוסח. נשלח את הטיוטה יחד עם ההזמנה לישיבה המסכמת, שגם גם נאשר את הנוסח. תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:00.