קידום האישה יוצאת איראן
5
הועדה לקידום מעמד האישה
20.7.2004
הכנסת השש עשרה
מושב שני נוסח לא מתוקן
פרוטוקול מס' 118
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה
יום שלישי ב' באב התשס"ד (20.7.2004) שעה 14:30
ישיבת ועדה של הכנסת ה-16 מתאריך 20/07/2004
פרוטוקול
סדר היום
קידום האישה יוצאת איראן.
מוזמנים
¶
כרם בן ציון – סגן מנהל השירות לזקן, משרד הרווחה
ארנסטה אורה
מלכה אזרדיק
דבורה בניאן
רחל זילכה
דרור חסידים
סולי כרמי
דורית לוי
רות מור
ג'מילה מרחביאן
אורלי מגן
היו"ר גילה גמליאל
¶
צהרים טובים, קודם כל ברוכות הבאות לכנסת, לועדה לקידום מעמד האישה. כפי ששאלתן אם מקום קטן, אז הכותרות עדיין ממוקם למטה, אבל הימים האלה גם יעברו ומהר מאד, בונים קומפלקס חדש. אני רוצה לברך את השרה ואת נושאי התפקידים ולציין את דרור חסידים על עצם היוזמה לכינוס הזה היום, אני באמת מברכת על כך, וזה מאד מרגש לראות את כולכן כאן, ונעלה גם את הנושא שלכן על סדר היום, ונראה מה ניתן לעזור ומה ניתן לעשות ולקדם - -
דרור חסידים
¶
אני רק רוצה לציין שגילה במשך תקופה מאד ארוכה מלווה את כל הבעיות של העדה אם זה בארץ ואם זה בחו"ל בצורה מאד אינטנסיבית, מטפלת בכל העניינים שלנו, ועושה עבודה יוצאת מן הכלל וזה חשוב שתכירו אותה, כי היא עושה עבודה שקטה וצנועה אבל מאד יסודית ומבורכת.
היו"ר גילה גמליאל
¶
קודם כל בנושא של יוצאי העדה אני אתן לכם רק רקע כללי, יש שם למעלה מ-25,000 יהודים שעדיין חיים באירן, והפרוצדורה להוציא אותם משם היא פרוצדורה מאד מאד קשה הדרך היחידה שלהם לצאת זה לקבל ויזות מאוסטריה, וגם שם מאוסטריה המסלול הוא קשה להגיע לארצות הברית, לקנדה ולאנגליה, ועם כל הסיפור של מה שקרה עם התאומים, אז עכשיו עושים בעיות מאד מאד קשות ליצר ויזות בארצות הברית. אני הצלחתי בשיחה שהיתה לי שר הפנים האוסטרי, לשנות את הביורוקרטיה ולאפשר שמאוסטריה יגיעו ישירות לישראל. לא יצטרכו לעבור את כל הדרך היסורים הזאת. אחת הבעיות הקשות שהארגון היחיד שמטפל בכל מה שקשור ליציאת היהודי מאירן, זה ארגון אנטי ציוני מארצות הברית, שהוא מטפל בהם בתוך הקהילה כדי להעביר אותם לכל מקום בעולם רק לא לארץ. ואז מה שקורה, שהקהילה שנמצאת שם מאד חוששת לבוא לארץ כי תמיד יש משפחה שנמצאת והם רוצים שגם הם יצאו משם, אז הם פשוט לא באים לארץ. הם צריכים להיות במקומות אחרים, כי הארגון היחיד היום שמטפל בענין הזה, זה ארגון אנטי ציוני. כך שאני מאד מקווה שב"ה, גם לעניין הזה נמצא את הפתרון, גם לענין הזה יש חשיבות עליונה, שלא קשור אמנם לקידום מעמד האישה באופן ישיר, אבל בטח ובטח לכן כבנות העדה זה נושא שהוא מאד כאוב וחשוב, ולאור כל המצוקה והבעיה שקיימת במיוחד באיראן לאור נפילת עירק וההתחזקות של המשטרים האפלים שם, אז זה באמת משימה בקנה מידה עולמי להוציא את היהודים משם.
אבל היום באנו ולדבר נושא של קידום הנשים מהעדה, ואני באמת רוצה לשמוע יותר מכן מאשר להשמיע. באופן כללי, לגבי נשים אז עברנו כברת דרך מאד מאד ארוכה, יחד עם זאת המצב הוא עדיין הוא מצב שהוא אופטימלי, בכנסת לדוגמה, יש רק 18 נשים מתוך 120, אם אתן בוחנות את מספר השרות, יש לנו 3 שרות, כך שהאחוזים הם מאד נמוכים, רק 15% יצוג פה בכנסת, זה מספר נמוך, נמוך ביותר, ובענין הזה שאת החובה גם לשנות במיוחד בכל עמדות הכח. אם בוחנים בתכלית, איפה יש את ההשפעה הישירה, השפעה ישירה בנושא תקציבים אז לא נראה שרת אוצר לדוגמה, ששם כל הגזרות. ראינו לא מזמן את הרצון העלאת גיל הפרישה ל-67.
פתאום רצו להעלות ישירות, להם זה נשמע הגיוני וטבעי. למה, כי באחיזה האמיתית איפה שצריך, אין את האמירה מצד הנשים בענין בזה ולא יודעים את הבעיות הקשות שנצוות כאן. אבל לא רק בזה זה מסתכם, מסתכם בכל הנושאים של כל המשאים ומתנים עם כל הענין המדיני, גם שם לצערנו לא נמצא נשים, למרות שהיתה לנו ראש ממשלה במדינת ישראל שהיתה אישה, כל השרים שלה היו גברים. היא היתה ראש ממשלה וכולם היו שרים גברים, 23 במספר, מספר גדול.
זה בעצם רק על קצה המזלג, אני יכולה לתת הרצאה שלמה, לגבי המצב. כן, דברים משתנים כי היום מספר הנשים בכנסת הוא המספר הגדול ביותר שהיה עד היום. אבל עדיין לא מספיק, הוא עדיין מאד מאד נמוך. אם נסתכל מה קורה ברשויות, ברשיות יש רק 10%, יצוגי נשים, יש רק מספר בודד של נשים שהן ראשי רשויות מקומיות, מועצות אזוריות או ראשי רשויות עיר. יש רק שתיים. כך שהמצב הוא ממש בשפל בענין הזה, אבל לא רק בזה. אם נסתכל לדוגמה, פריצת דרך שנעשתה מכאן, מהועדה, אפשר לקחת דוגמאות ממש כדי להמחיש, אלה פניות שבאו בעצם מהציבור וכשהתייחסנו את ההתיחסות הראויה היה ניתן לתקן אותם. ניתן דוגמה לגבי נפגעות תקיפה מינית, נפגעות תקיפה מינית כשאנחנו שומעות כל פעם מחדש את העונשים הבלתי נסבלים, העונשים הקלים, שעברייני מין מקבלים, תופסים את הראש ושואלים איך זה, יעשה מחקר למה זה קורה, איך זה יכול להיות באמת, איך זה להיות שבמדינה מתוקנת שהחקיקה היא מספקת בענין הזה, יכולה להיות סיטואציה שבה שומעים על בני טובים אנסו ילדה, מודים, אבל הם יוצאים בלי כלום. זאת אומרת, איך זה יכול להיות, רק בהרשעה. הסיבה היא פשוטה, חלק מהבעיות בראיות.
מה זה ראיות, כל אשה היום במדינת ישראל, שלא נדע מצרות, עברה תקיפה מינית היא צריכה להגיע לאבו כביר כדי ששם יכינו לה תיק ראיות. איפה זה מתקבל על הדעת, אישה שלא מספיק שעברה את ההתעללות, היא צריכה לבוא, נניח, מאילת, לאבו כביר? מטבריה לאבו כביר כדי להשיג ראיות? וצריך להוסיף ולומר, שלא רק זה, המצב הוא אפילו יותר גרוע בעצם זה שרק הרופאים, - -
אמשיך מהמקום שהפסקתי, מה שקורה בענין הזה, שנשים שאמורות להגיע לאבו כביר, כדי שיכינו להן תיק ראיות, ורק רופאים מהרפואה המשפטית היו היחידים שהיו אמורים להכין את התיק ראיות הזה. בעקבות ישיבות של הועדה, הצלחנו לשנות את הענין הזה ומספטמבר הקרוב יפתח קורס לכל הרופאים מהרפואה הגניקולוגית ורפואת הילדים ואז ליצור סיטואציה שבכל הארץ יהיה ניתן לקבל את המענה לראיות וליצור מצב שלפחות בעיות בתיקי ראיות בבתי משפט. כי אם אשה בוחרת לא להגיע לאבו כביר, יש לה אחר כך בעיה עם הראיות וגם אם אחר כך מצליחים להוציא, או לדלות הודאות, זה שרק על ידי פקעות טיעון ובפקעות טיעון האלה מגיעים גם להקלות כל כך בלתי נסבלות בכל מה שקשור לעונשים. אבל זה רק דוגמה אחת קטנה, דוגמה קטנה נוספת, הגיעה אלי פניה מצד אבא של נתקפת עבירה מינית שאמר שזה לא יכול להיות שהעבריין ריצה עונש קצר וחוזר למקום המגורים, והילדה מרוסקת. אין, שוב לא מתפקדת ולא כלום כי עברה תקופה מאד מאד קצרה. ואז הגשתי הצעת חוק בענין הזה, שאומרת בצורה חד משמעית, שבמקרים שבהם הנפגעת תקיפה מינית עלולה להפגע פגיעה ממשית מעצם החזרה של אותו עבריין למקום המגורים שלה או למקום העבודה שלה, בית המשפט יהיה רשאי להחליט להעתיק את מקומו. וזה היה פתרון, ואני אומרת עוד פעם, בעניינים להוקיע את זה מן העולם. אבל גם בצדדים האחרים החיוביים אנחנו פועלות בכל מה שקשור עכשיו, הרפורמות, אנחנו מנסות לשנות בכל מה שקשור לעניין הלידה, שתנתן חופש הבחירה לנשים בענין הלידה. וכאן היום, זה לא קיים. היום אשה תלד בבית חולים, אני אמנם עדיין לא עברתי לידה, האופציות ללדת בבית, האופציה של להקים מרכזי לידה כפי שקיים בכל מקום כמעט בעולם, לא נמצא במדינת ישראל, למה – כי החוק כובל את האפשרויות ללדת לכתלי בית החולים. אני לא צריכה לספר למרביתכן שעברתן את זה, את המצב שבו, אתן דוגמה, ממה שראיתי בסורוקה, יש וילונות ואשה שומעת את כל הצרחות של השניה, אחות אחת, מילדת, על שלוש יולדות, משהוא שהוא פשוט לא הגיוני, הלידה צריכה להיות הרגע של העינוי, מצד הנשים, בענין הזה הלידה צריכה להיות הרגע הכי טהור, הכי מדהים הכי אמיתי הכי עולמי, ומכיוון שכך, הגשנו את כל נושא החקיקה כדי לשנות את כל הפרוצדורה הביורוקרטיה המעיקה הזאת שמונעת את האפשרות הזאת, להקמת מרכזים. היום התחילו בעקבות הדברים האלה, יש גם מצבים שבהם בתי החולים מנסים ליצור מרכזים מטעמם, עדיין יש כאן הגבלות מאד נרחבות בענין הזה, גם מבחינת מיקומים וגם מבחינת הזמנות מראש וכל שאר הדברים, בגלל שזה ממש בחיתולים של העניין, אבל אם לא נתחיל זה לא יזוז.
זה ממש על קצה המזלג אבל לפני שאני אמשיך, אני ארצה לשמוע אתכן, אני ארצה לשמוע את חברת הכנסת אתי לבני, הגיעו לכאן נשים נפלאות שהמשותף לכולן שהן יוצאות איראן, ובענין הזה תיכף נשמע מה הבעיות המיוחדות, מה הדברים שמשקפים ויש מקום לקדם אותם. היו כאן כבר בועדה, יוצאות לוב, ויוצאות סוריה. ליוצאות סוריה, לדוגמה, היו בעיות יחודיות של השפה, שהן עבור הכשרה בקורסים מקצועיים בנושא החינוך ודרך הישיבה שהיתה כאן הצלחנו דרך משרד החינוך גם לדאוג להן למקומות העבודה, בנושא של לימודי הערבית. זאת אומרת, אני ארצה לשמוע מכן, כי אתן יודעות בדיוק מה המצוקות ומה הבעיות ולראות איך מכאן מתקדמים הלאה. אבל ברשותכן, חברת הכנסת אתי לבני.
אתי לבני
¶
לפני שנכנסים לנושא אני רוצה באמת לשמוע מה קורה ואם יש מה לעזור לכן. אני רוצה לברך אתכן שבאתם ואת יושבת ראש הועדה, אנחנו עוד מעט מתחלפות, תוך שבוע עד עשרה ימים, אנחנו מתחלפות ואני חושבת שהיא עשתה באמת פילוח מאד יפה, כשהיא גם הלכה לארצות מוצא וניסת למצוא בעיות יחודיות של נשים מארצות מוצא מסוימות שזקוקות לאיזה שהיא עזרה או לאיזה שהם תנאים מיוחדים ואני אשמח לשמוע מכן, וגם להמשיך לטפל בזה אחרי הפגרה. תודה, ברוכות תהיינה.
רות מור
¶
קודם כל אני רוצה לברך באמת על היוזמה ולבקש אתכן כחברות כנסת צעירות באמת מרגישה, אני ירושלמית, הרוב כאן תל אביב, יש לנו שתיים שלוש ירושלמיות. אני יושב ראש ארגון נשים למען השכונות תחת ועד עדת הספרדים. מוצאים אמנם מפרס, ולכן בעצם אני מטפלת גם במשפחות פרסיות בירושלים.
לצערי הרב כולם יודעים שהמצב הכלכלי, די בכללי אני רוצה גם להגיד, ואחר כך לגעת בענייני הנשים. המצב הכלכלי מאד קשה בארץ, אני מטפלת בעולים חדשים שנמצאים בבית קנדה, וזה קטסטרופה. אולי מנטלית, לצערנו הרב, הנשים שם בארצות האיסלם לא למדו, לא נתנו להם ללמוד, פשוט, זה גם המנטליות של הגברים שהנשים האלה תהיינה בבית. אני חושבת שהמדינה צריכה להקציב, באופן מיוחד לנשים אלה, לאוכלוסיה הזאת, לקהילה הזאת, שהיא קהילה חמה והיא מוכנה לעשות, אבל אין באפשרותה לעשות. לא מודבר רק על שפה, מדובר מנטלית, הן לא יצאו החוצה בכלל, צריך, אני חושבת לתת משאבים על מנת להכשיר אותן לקורסים כאלה ואחרים, והמשאבים הם מאד מאד קטנים. גם לעולים החדשים באופן כללי שבאים לכאן, הכספים שנותנים הם מעטים, מזל שבמשך החמש שנים, לפני חמש שנים הצלחנו להשיג שהם יקבלו כמו העולים החדשים מסוריה את זה בוודאי אתם יודעות, שבעצם עולים חדשים מסוריה, שששון דאג , השגריר במצרים, השיגו 90%, מה שלפרסים זה אולי 90% משכנתא. לפני חמש או שש שנים גם זה הצלחנו להשיג. יש המון מה לעשות. נעשו דברים, אבל יש המון מה לעשות ובמיוחד לאשה. כי ככה היא בעצם בונה את הבית, היא יודעת גם איך לחלק את התקציב, זה ראיה לכך איך מתייחסים לנשים, אני הזדעזעתי שהמקום נמצא כאן ואת התחלת לדבר על זה, כזה נמוך, כזה למטה, מקום כזה קטן, באמת צריך לעלות למעלה.
היו"ר גילה גמליאל
¶
זה לא הדאגה היחידה שלי שזה למטה. פשוט אין מקום, ובונים עכשיו בנין חדש, ושם זה יהיה די למעלה.
רות מור
¶
אבל הענין הוא שחייבים באמת לדאוג למשאבים על מנת לקדם, בלי כסף אי אפשר לעשות כלום. קורסים ועוד.
היו"ר גילה גמליאל
¶
איך אתן מאוגדות? אולי תספרו לנו איך אתן מאוגדות. איך עכשיו הצלחתן לרכז את הכמות הנפלאה של הנשים פה, ביחד, ולהגיע גם לישיבה, לדוגמה. מי המארגנות. אני רוצה שתשתפי, שתספרי איך זה עובד, איך המנגנון קיים, איך הצלחת לעשות כזה פורום נפלא, מה הפעילות שלכן?
רות מור
¶
אני מעדיפה שהמנכ"ל שלנו ידבר. זה החשיבות הזאת טובה כשאומרים נשים, אז גם לילדים, הנה סולי, בחור שבא בן 11 מפרס הוא סגן אלוף בצבא, השתחרר זה עתה, הוא טייס, כלומר, אם יש משאבים בבית אפשר - -
דבורה בניאן
¶
מבאר שבע. אני רוצה לברך את כולן, נעים לנו להפגש ולהיות ביחד אבל יש לנו קשיים, כמו שהיא אמרה, אנחנו מבאר שבע, וכל הזמן שטיפלנו מאז בעולים חדשים, שעכשיו הם כבר ותיקים. האוכלוסיה הותיקה הם עבדו בעבודות דחק, בבניה, ובכל מיני עבודות שמזדמנות, גידלו את הילדים שלנו לתפארת. אבל עכשיו, ההורים הגיעו בגיל כזה שבאמת אין להם איפה ללכת ואיפה לבלות. פתחנו עכשיו מועדון בשם ציוני איראן, ושמה אנחנו קבלנו כמעט 400 איש, יש לנו, וכשבאים למועדון יש להם המון בעיות, ויש להם המון דברים שעד עכשיו לא יכלו להשיג, לא יכלו להגשים את היכולת שלהם. עשינו להם כנס שנתנו להם מגן אות הוקרה לאלה שבנו את הנגב, והזמנו את הנכדים שלהם כדי שהם יגישו את התעודה ואת האות והמגן. והיה להם זו התעודה היחידה שהם קיבלו בחייהם. ורובם שלא יודעים לקרוא ולכתוב. ארגנו להם מורה עברית, בהתנדבות, בינתיים לכמה חודשים שאם זה יסתדר, כמובן שלזה צריך תשלום. וקשה לנו להשיג את כל מה שאנחנו צריכים לתת להם כדי שנקדם את הקידום של גיל הזהב, הצעירים נאמר שהם יכולים להסתדר, כמו שלמדו, אבל אלה קשה להם. צריך להוציא אותם מהבית, צריך לתת להם עזרה. יש כאלה שרחוקים ולא יכולים להגיע בכוחות עצמם, צריך לסדר להם רכב. בינתיים דיברתי עם נהג שיש לו טקסי שהוא יקח כפי שהם משלמים לו.
היו"ר גילה גמליאל
¶
את יכולה אולי להתמקד בבעיות של הנשים כי אנחנו עוסקים במעמד האישה. בבעיות של הנשים יוצאות העדה.
דבורה בניאן
¶
עזרה לנשים. ואנחנו מסדרים להם כדי שיצאו, והם קשה להם, וגם בתקציבים קשה להם. ביטוח לאומי לא מספיק להם כדי שהם יוכלו לצאת גם לאוטובוס וגם לטיולים. אנחנו גם מסדרים להם טיולים כדי להוציא אותם מהבית, והם נהנים מזה.
מלכה אזרפיק
¶
אנחנו יש לנו מועדון. אנחנו יוצאות פעם בשבועיים, פעם בשבועיים אנחנו מתאספות שמה ופשוט מאד חסר לנו, תומכות, אין לנו מי שיתמוך בנו, אין מי שידחף אותנו לעשות משהו, לקדם משהו, אין לנו. פשוט אין לנו. אנחנו חודש או שנה, לפעמים יש לנו איזה מרצה, בסך הכל אין לנו יותר מזה. יותר מזה אין לנו שום דבר.
מלכה אזרפיק
¶
אנחנו יושבות שמה, לפעמים מתאספות, לפעמים אנחנו איזה שלושים איש, אבל אין מי שיעסיק, אנחנו יושבות שמה פשוט באפס מעשה. יש לנו רצונות להתקדם - -
דבורה בניאן
¶
יש בדבריה. אני בירושלים מארגנת מרצים, מהאוניברסיטה, שבאים להרצות. וזה לא משאבים שהמדינה צריכה לתת. זה מתוך הקהילה שלנו, או מרצים אחרים. את המשכנתאות להגדיל לעשות דברים כאלה.
היו"ר גילה גמליאל
¶
אני ממליצה לגשת למשרד ראש הממשלה בנושא של קידום מעמד האישה, שפותחים לעתים קרובות קורסי מנהיגות נשים וזה יכול להיות מעניין. אנחנו נעשה את זה בתום הישיבה.
סולי כרמי
¶
קודם כל אני רוצה להודות לך על שהזמנת אותנו. בפורום הזה אני אגיד רק כמה מילים על הפעילות של חברת הכנסת גילה, לא מזמן אני אמרתי לכם, שאנחנו פועלים, להעלות את שארית הפליטה שלנו שם, ותדעו לכם שלחברת הכנסת גילה גמליאל יש המון זכויות בנושא הזה. היא פועלת והיא מיישמת ועוזרת לנו ביוזמה. אז בהזדמנות זאת, שוב, תודה על הפעילות שלך.
כמה מילים על העמותה שלנו, על הארגון שלנו, בכל זאת. בסך הכל סביב הפעילות של עולי איראן, יש המון עמותות, יש המון גופים. אנחנו מנסים, איזה שהוא נסיון לאחד את כל התהליכים האלה ביחד במטרה לקחת את כל הכוחות האדירים האלה ולנתב אותם לכיוונים חיוביים. בתחום הפעילות של אוכלוסיית הנשים, יש לנו קרן אחת, קרן מלכת אסתר, שהקרן הזאת בזכות הקרן הזאת אנחנו מנסים לעשות הסבות מקצועיות. וכשאני אומר הסבות מקצועיות, קרן של יהודי שתורם לא מעט כסף, ואנחנו דרך הקרן הזאת אנחנו מנסים לעשות את זה. אבל שוב, אנחנו בכוחות המועטים שלנו, זה טיפה בים. אני חושב שחלק של הבעיה המרכזית, לפחות, כמו שאנחנו מנסים לזהות, זה חלק מהמנטליות, צריך איך שהוא לנסות לגשר בין אותה המורשת שלנו מהמורשת של רוב האוכלוסיה הזאת שמגיעה, שלא היה כל כך מקובל לצאת לעבודה, לא היה כל כך מקובל שנשים יוצאות ומכסות את זה. זה שעכשיו אנחנו נמצאים בהוויה ישראלית, ופה לצורך הענין, כל אשה צריכה לפתח לעצמה קרירה, אני חושב שהחלק מהבעיה שלנו זה לנסות לגשר על הפער המנטלי הזה. ואנחנו מנסים לעשות את זה באמצעות חינוך. אחת מהבעיות למשל, הזכירו את זה, זה סוגיית השפה. לצערי למרות שפה, שפה זה על זה עומד גם מנטליות, לצערי עדיין לא הצלחנו להשריש לכולנו את השפה. וזה פער, וזה מגבלה יחסית די גדולה, גם בנושא הזה יש לא מעט בחלק מהסניפים שלנו שאנחנו מנסים לפתוח כל מיני אולפנים ללימוד עברית. סוגיית המשאבים מוכרת, המגבלה הזאת של המשאבים אנחנו נגייס מכל מיני כיוונים.
הנקודה השניה כמו שאמרתי, זה סוגיה של הפער המנטלי הזה, אני לא בטוח אם נצליח לגשר. המאמצים שלנו כמו שאמרתי הם טיפה בים, ובאמצעות קורסי הסבה מקצועית אנחנו פעילים יחד עם מט"י, מטה לטיפוח יזמות, יש קרן, קרן מרכז אסתר - - -
רות מור
¶
אני כן, כאילו במעמד האישה יחד עם דינה פנתום, כי אני כארגון של סעדים בירושלים, שזה ארגון יחידי שיש לנשים - - -
רות מור
¶
האמת, אנחנו עוסקים במיקרו, אנחנו מדברים, אני רוצה לדבר על המקרו, ובעצם צריך יותר משאבים על מנת לאפשר לעשות קורסים, לא בקבוצה הקטנה שלנו, מה שאנחנו.
היו"ר גילה גמליאל
¶
על זה בדיוק, משרד של יהודית זלוטקין. כאן בענין הזה של הכשרה מקצועית וגם יכולה לקשר לכל הגופים שמובילים למהלך הזה. לדעתי, אנחנו ננסה גם בקישור וזה חלק מהנושאים של הועדה, יהיו בענין הזה. מבחינות נוספות, מה ואיך אתן רואות את הענין נניח בהיבט של העבודה, מבחינת הנושא של הרווחה, איפה זה בא לידי ביטוי לדעתך.
סולי כרמי
¶
אני חושב, שבגדול, האוכלוסיה שלנו הדבר שמאד מאפיין אותה, יש איזו שהיא סטיגמה שיהודים יוצאי איראן הם מסודרים. יש איזו שהיא סטיגמה כזאת, שהם מסודרים ולכן אם אני מנסה, וכמו שאני, וחלק מהגאוה וחלק מזה שאנשים לעולם לא חלילה יסעו לסביבה. אני ככה אגיד מחלון הצצה שיש על הדבר הזה, אנחנו מידי פעם לפעם יש איזו שהיא קרן שמנסה לעזור ולסייע לאנשים, הם אפילו לו מוכנים להגיד את השמות שלהם, הם מתביישים לתת את השמות שלהם כדי, אני מבטי להם שזה מאד דיסקרטי, אבל חלילה שאם מישהו ישמע את השם אז אנחנו, זה חלק מהדברים. יש לנו איזה בחולון איתנו בית מזון, לתת ארוחות לנזקקים, אנשים אפילו מתביישים להגיע לשם. ככה, בבושת פנים כמו בכל מקום, אבל חלק מהבעיה של היהודים יוצאי איראן זה הגאווה שלהם. שחלילה, שכן או בן דוד, או מישהו יגיד. שילוב של שני הדברים האלה מוביל לזה שבסך הכל המשאבים שמופנים לאוכלוסיה הזאת הם קטנים. אם אני משווה אותם - - -
דבורה בניאן
¶
לכן, לכן הם מתביישים, מתביישים בזה. הם לא רוצים להיות בבית אבות, ולא לוקחים אותם. אני עבדתי ברווחה. היו כאלה שהיו מתים מרעב, היו מתביישים לבקש ארוחה חמה. ארוחה חמה היו אלה שמתים מרעב ולא קיבלו.
רות מור
¶
חברת הכנסת גמליאל, בעצם אנחנו ברווחה, קשה לי קצת לדבר, מה בתל אביב נעשה, אני ירושלים חלקתי למשל 1,300 מנות לפסח, נעזרתי גם בהם שהם שלחו לי גם כן. פניתי לשרון, כאן בירושלים אנחנו עושים, בגלל ועד עדת הספרדים, שמתוכם למשל אני מחלקת 300,000 שקל מלגות, יחד עם ראש העיר, אנחנו מבקשים ממנו שהוא יתן את האכסניה, בעצם, אז ברווחה כן נעשים דברים. הם מתל אביב חילקו וגם עזרו לנו, לירושלים בכמה משפחות.
היו"ר גילה גמליאל
¶
אני אודה לכן אם נתמקד בנושא הנשים כי מהועדה הזאת יכולה לצאת קריאה לעזור לנשים. אני בכובע של חברת הכנסת יכולה לנסות ולעזור גם לדברים אחרים, אבל הועדה עכשיו קודם כל לנסות ולתעל את זה מה המצוקות היחודיות של בנות העדה, ומה ניתן דרך הועדה לראות ולעזור ולסייע בענין הזה.
ג'מילה מרחביאן
¶
אני מבקרת בבית קנדה, ויש בבית קנדה הרבה משפחות במצוקה שגם מקום חדש. עכשיו סגרו את האולפן ללמוד עברית, הענין מעון לילדים, אין מעון לילדים הם לא יכולים ללמוד, שני דברים. מעון לילדים זה הדבר הכי חשוב לנשים.
רות מור
¶
שוב זה משאבים. אני הקמתי שם מועדון תרמתי עשרת אלפים שקל, מועדון לאחרי הצהרים שהילדים באים מבית הספר. אבל זה דברים אישיים, זה פרטניים, השגתי כסף ועשיתי, ועשינו חג יחד עם הסוכנות, אבל צריכים בגדול כמו שאמרתי, במקרו ולא במיקרו, לקבל משאבים על מנת לעשות הכשרה מקצועית.
היו"ר גילה גמליאל
¶
השאלה אם זה משהו שכונתי. לגבי הנושא של בניית האולפן, כמה עולים יש. הבעיות האלה הם בעיות נקודתיות. תעבירו דרך המנכ"ל אלי, בצורה מסודרת, ואנחנו נשמח לפתור בעיות נקודתיות. כפי שדיברתם פה, לנסות ולהוציא מכן את הבעיות שהם מקיפות את כל הנשים פה במקום. מה בדיוק אנחנו חושבות שאפשר לקדם, לייעל מפה, מה בדיוק מפריע, מה הכשלים.
יפה גולן
¶
אין להם איפה. ואם יש מועדון כמו בראשון אז את הולכת סתם. יושבת שם. אין מספיק כסף כדי להביא - -
דבורה בניאן
¶
אמת מה שאת אומרת. אנחנו פתחנו מועדון כבר חודשיים או שלושה חודשים, מכלום. אני גייסתי את הנשים של באר שבע. כל הנשים שהיו בבית גם היתה גיל הזהב. הבאתי אותם למועדון וכל אחד עשה משהו, שעשינו פתיחה רצינו לעשות מאכלים, לעשות שולחן ארוך. רק אמתי לנשים אני רוצה לעשות את זה מי יכולה לעזור, כל אחת בישלה משהו.
היו"ר גילה גמליאל
¶
אני מתנצלת, אבל אם נרצה גם שבסוף היום נצליח לצאת עם מסרים, אז נרצה לשמוע את מי שלא דברו.
יפה גולן
¶
לנו היה פעם בשבוע שעתיים שיעור אנגלית. תקנו ספרים, תקנו פה תקנו שם, אחר כך אמרו אין תקציב, אין כסף סגרו את זה. תביאו כסף, תביאו 80 שקל, תביאו 70 שקל, ככה נשרו הנשים. קרוב ל-20 נשים היו שם. אחר כך ממה נשלם את השטרות.
רחל זילכה
¶
אני אגיד בכמה מילים, רוב הנשים הפרסיות אין להם מקצוע. וגם לא עובדות. כשהם מגיעות לגיל כזה, אין להם מקום עבודה והם מחפשים תעסוקה. פתחו להם מועדונים.
היו"ר גילה גמליאל
¶
ראשית מה שאפשר לנסות, זה לנסות ולעשות, כי כאן לא מדובר באזור מגורים מוגדר, שאפשר לומר יש פה את כמות הנשים הזאת, צריך לפתוח קורס אז זה ברור. שיכולים לבוא ולתת קורס אחד מרוכז. מה שאני אבדוק אפשרות זה לבחון לתת לועדה בצורה מרוכזת את השמות של הנשים המעונינות, ולנסות לפעול על מנת לשבץ אותן בקורסי הכשרה. אחת הבעיות היא שיש קריטריונים מאד מאד גבוהים לקורסי הכשרה, כלומר מי שגמרה 12 שנות לימוד ויש להם את הקריטריונים הברורים, סביר להניח שכאן יהיו דברים שיפלו בין הכסאות בענין הזה. אבל, אם מזהים נקודתי שהיא מאפיינת חתך אוכלוסיה בגלל עצם העליה לארץ והמוצא, אז אפשר לבחון לפנים משורת הדין לתעל את זה לכן לאפשר לאותן נשים להכנס לאותה הכשרה מקצועית, אני אבדוק את הענין הזה ואני לא חושבת שנדחה על הסף אני חושבת שיש סיכוי על מה לדבר בנושא.
היו"ר גילה גמליאל
¶
לגבי קורסי העשרה, כמו שאמרתי קודם, לדעתי מה שצריך לעשות זה פשוט לתעל אתכן לערוצים שכן מטפלים בזה, זה לא תפקיד הכנסת, אבל גם כמו שאמרתי קודם יש מנהלת הרשות לקידום מעמד האישה במשרד ראש הממשלה. קורסי מנהיגות והכל וניתן לשלב את אותן נשים כמו שאמרנו קודם על אותם היבטים, יש את ארגוני הנשים ופעילויות הנקראות בעניינים האלה וזה שהתפקיד שלהם לשלב איתכם זרועות על מנת ליישם את זה ולהוציא את הדברים לפועל, אותם נבקש להיות בקשר - --
היו"ר גילה גמליאל
¶
זה לא רק עזרה, דיברתם על קורסים ואלה דברים שהן יודעות לתעל בצורה נכונה, ולהרצאות שבהם גם ללא תשלום, להעשרה ואפשר - -
היו"ר גילה גמליאל
¶
מה שאפשר בהתנדבות, זה בהתנדבות. אי אפשר להקצות משאבים יעודיים לכאלה דברים, אלא מתוך, כמו שהוא אמר פה, תרומות ספציפיות שמגיעות דרך עמותות וזה לא הכתובת.
דבורה בניאן
¶
אני ארגנתי לעולים חדשים שהם חמש שנים כאן בארץ גם אני ארגנתי קורס באנגלית בעברית בשבילם. בעברית נתנו בחינם. אבל אנגלית הם אמרו מ-5 שנים הלאה הם צריכים לשלם. איפה הם מסכנים הם ברחו. ועכשיו אני מטפלת בכל אחד 60 שקל בשביל - -
עכשיו נהיה שלוש ארבע, היו עשרים. וזה רק בגלל כסף.
סולי כרמי
¶
ברשותך גברתי, אני חושב שאפשר בגדול לחתוך את זה בשתי פריזמות. הפריזמה הראשונה זה פחות דרך חתך הגילאים. בחתך הגילאים לקבוצה היותר צעירה אנחנו מנסים לספק בנושא של הסבות מקצועיות. כמו שהמלצת אנחנו נפנה לרשויות, אנחנו צריכים לתת את המשאבים שלנו לטובת הדבר הזה. מה שיש לנו, ומה שאנחנו עושים זה טיפה בים. ולאוכלוסיה היותר בוגרת, אנחנו צריכים לדאוג לגיל הזהב, אנחנו צריכים לדאוג לתעסוקה אחרת מהפעילויות שאנחנו מנסים לעשות פעילויות תרבות, זה חלק מהדברים, זה חלק מהעשרה זה מהדברים שאנחנו צריכים לעשות.
היו"ר גילה גמליאל
¶
ננסה לתעל את הדברים בצורה הנכונה, כאן כבר לא מדובר בעליה וקליטה כי כבר עברו הרבה שנים מאז ההגעה לארץ, - -
היו"ר גילה גמליאל
¶
אבל אין ספק שהכשלים שנעשו בעצם הקליטה הראשונה הובילו גם לעצם הבעיות האלו כאן היום, ובענין הזה יצטרכו לתת את הדעת לטעמי, ולהבין את עצם הפערים מבחינה מנטלית שנוצרו, כתוצאה מאי טיפול כבר בשלבים הראשונים של הגעתכם לארץ. אבל פה אנחנו נפנה למי שצריך. וכפי שהצלחנו במקצת לעזור לנשים יוצאות סוריה, אני מאד מקווה שגם מכאן ניתן מענה ואני שוב רוצה להודות לדרור, על היוזמה המבורכת. ולרחלי שכמובן כבר עומדת בפגישה הזאת יחד איתך הרבה זמן. אני אבל רוצה להודות לעושים עבודת קודש לכל מה שקשור ליוצאי ויוצאות העדה.
אורלי מגן
¶
אני רציתי לשאול בגיל הפרישה שמגיעים לגיל 60, ועשרים שנה עבדנו, ומחכים עוד שנתיים, מי משלם על השנתיים האלה. למה צריך להיות ככה.
היו"ר גילה גמליאל
¶
לא מחכים עוד שנתיים, עכשיו הגדילו את גיל הפרישה לגיל 62, אבל גם כן בשלבים, זה לא משהו שעולה במקפצה מהרווחה.
סגלית כמראן
¶
אני רציתי פשוט לחזק את לגבי השפה, זה לא מדובר רק בדיבור אלא גם מדובר בקריאה, כי לצערי הרב בגלל הרבה לא יודעים לקרוא אז תרבות הקריאה בבתים בין הילדים גם זה נעלם. וזה מאד קשה להחזיר את הילדים לקרוא. וקריאה זה מאד חשוב, זה יותר חשוב מאשר דיבור, זה מה שחסר המון אצל הרבה נשים בעיקר אצל השנים.