א' - פניות הציבור בנושא התחבורה הציבורית בביתר עילית

5
הוועדה לפניות הציבור
12.10.04
הכנסת הששה עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי


פרוטוקול מס'
מישיבת הוועדה לפניות הציבור
יום שלישי, כ"ז בתשרי התשס"ה(12.10.2004), שעה 12:00


ס ד ר ה י ו ם

פניות הציבור בנושא התחבורה הציבורית בביתר עילית –
ישיבת מעקב בהמשך לישיבת הועדה מה-9 במרץ 2004

חברי הוועדה: היו"ר ישראל אייכלר
יעקב מרגי
משה גפני

עו"ד עדה וייס – סגנית בכירה ליועצת משפטית, משרד התחבורה
עו"ד עתניאל שנלר – יועץ חיצוני, משרד התחבורה
סא"ל יעקב עזר – רע"נ ההתיישבות, פיקוד העורף, משרד הביטחון
הרב יצחק פינדרוס – ראש העיר, עיריית ביתר עילית
מאיר רובינשטיין - עיריית ביתר עילית
דבורה רובינשטיין - עיריית ביתר עילית
יוסף בקנרוט – חבר עירייה, עיריית ביתר עילית
מנחם פיש – רכז הלשכה המשפטית, עיריית ביתר עילית
בצלאל יעקובזון – ממלא מקום מזכיר העירייה, עיריית ביתר עילית
חגי שווייצר – מנהל תפעול, חברת ביתר תור
זאב הורן – מנכ"ל חברת הורן את ליבוביץ'
הלל אשר - פונה, תושב ביתר-עילית
ברוך אוביץ – פונה, תושב ביתר-עילית
שלום זיידה - פונה, תושב ביתר-עילית
עו"ד עקיבא סיליבצקי – היועץ המשפטי של המועצה בביתר-עילית
נחום גבאי – מפקח, משרד התחבורה
יענקלה עזר – ראש ענף ההתיישבות

שלומית קואולמן

חבר מתרגמים בע"מ









פניות הציבור בנושא התחבורה הציבורית בביתר עילית –
ישיבת מעקב בהמשך לישיבת הועדה מה-9 במרץ 2004

אנחנו פותחים את הישיבה של הועדה לפניות הציבור בנושא התחבורה הציבורית בביתר-עילית. זאת ישיבת מעקב בהמשך לישיבת הועדה שהיתה לנו כבר לפני קרוב לשנה, בתשיעי למרץ 2004 . אנחנו יודעים שאוכלוסיית ביתר-עילית אולי להבדיל מהרבה אוכלוסיות אחרות, מאוד תלויה בתחבורה הציבורית. יש לה יחסית מעט מאוד כלי רכב פרטיים יחסית לכל אוכלוסייה אחרת במדינה, והיא גם מאוד סגורה ומסוגרת מסביב בישובים שצריך לנסוע ברכבים ממוגנים, כמו בימי המצור על ירושלים, וגם בנוסף להכל, היא גם מחוברת לירושלים, שכל תושביה, כמעט ללא יוצא מן הכלל, צריכים להגיע לירושלים הן לצורכי פרנסה והן לצורכי חברה וקהילה.

ולכן הנושא של תחבורה הציבורית זה ממש כמו זרם הדם של החיים של העיר הזאת. זה לא לוקסוס שאפשר להימנע ממנו. זה ממש חלק מלחץ הדם. כשיש סתימה בעורקים אז כל המערכת לא מרגישה טוב והלב לא מרגיש טוב והמוח לא יכול לתפקד טוב. כך עיר שמערכת התחבורה אליה וחזרה יש בה סתימות ועיכובים, אז כל המערכת לא בריאה. ולכן אנחנו התכנסנו שוב- אני חייב לציין – מאז התשיעי במרץ, מאז שהתכנסנו כאן ביחד, חלו שיפורים גדולים מצד חברת ביתר-תור והורן את ליבוביץ, והדברים גם מובאים בדו"ח שהם הגישו לנו לקראת הדיון הזה, ומי שירצה לדעת – יוכל לקבל אותו. אבל בכל זאת קצב הגידול של העיר שזה דבר מבורך בפני עצמו, אינו עומד בקצב של ההתקדמות וההתפתחות התחבורתית הזאת.

אנחנו נדון היום, לא נוכל לדון בערימת התלונות שהגיעו, כי רק הלילה אחרי שסיכמתי לי את כל הדיון הגיעו עוד לפחות חבילה אחת של ניירות של הועדה לפניות הציבור עם תלונות נוספות של אזרחים שהגיעו אלינו, כך שהמצב חייב שיפור בהנחת יסוד. השאלה היא איך. אחד הדברים שדובר בפעם הקודמת זה שמשרד התחבורה יעזור לחברת ביתר-תור בהבאת מכוניות ממוגנות מהצפון ששם לא משתמשים בהם, אנחנו נבדוק אם הדברים בוצעו ואם כן או אם לא. הנושא שעלה תוך כדי תחקיר שעשינו את הועדה הזאת, שנחתם בחודש האחרון הסכם בין משרד התחבורה לבין חברת ביתר-תור על עוד שש שנים של מונופול בעיר ביתר, ועל זה אנחנו נדון אם וכיצד זה נעשה. אנחנו נעשה סבב נוכחים לצורך הפרוטוקול כדי שנדע מה ומי במשתתפים, שהפרוטוקול יידע, ואנחנו נקיים את הדיון במשך ארבעים עד חמישים דקות בשל האיחור הרב, יש לנו אחר כך דיון על קבר רחל, אז אנחנו צריכים להצטמצם, כל אחד יגיד את דברו בקצרה ובתמצית. בבקשה, אני אתחיל משמאלי עם כבוד חבר הכנסת הרב יעקב מרגי, נציג ש"ס.

אנחנו נתחיל בסבב הדוברים. הדובר הראשון יהיה ראש עיריית ביתר-עילית הרב יצחק פינדרוס, בבקשה.

אני מעוניין בעצם להמשיך מאיפה שנעצרנו בישיבה הקודמת בתשיעי למרץ. אני אמרתי אז, ואני חושב היום – דעתי לא השתנתה. אני באמת לא רוצה גם בשביל לא למקד את הדיון וגם לא להיכנס לפרטים, אני חושב שזה לא נכון. אני רוצה רק בשביל זה להיכנס לנושא העקרוני, ואני אמרתי את זה בישיבה הקודמת. אני עד היום מהתשיעי למרץ, מה שדיברנו אז בועדה, וזה גם התקבל כהחלטה אז, צריך להיות איזה בסיס של כללים של משרד התחבורה שייקבע, משרד התחבורה דרך אגב הבהיר לנו, הייתה לנו באמצע איזה שהיא פגישה איתם, הם הבהירו לנו שאנחנו בכלל לא סוברנים בכלל להחליט מה יהיה בתחבורה בביתר-עילית, וזה בסדר.

למה אתה אומר שזה בסדר?

אני מוכן גם לקבל את זה, אבל אני רוצה רק דבר אחד. זה מה שביקשתי אז, וזה גם מה שאני מבקש היום. לדעת מהי רמת הכללים של השירות, ואני בכוונה אומר את זה שוב. אני אין לי שום תלונה על ביתר-תור, שום תלונה. ביתר-תור, בסך הכל יש לה חוזה מול משרד התחבורה, הוא אמור לתת תשובות למשרד התחבורה על החוזה שלי. זו חברה פרטית, זו לא חברה ציבורית. אני יש לי דבר אחד. אני רוצה לדעת מה הם כללי השירות שעל פיהם משרד התחבורה חותם עם איזה שהיא חברה, לא משנה מי, אם זה גורם פרטי או אם זה גורם ציבורי – מה זה נקרא תחבורה ציבורית, איך תחבורה ציבורית צריכה להתנהג, מה זה שירות, כמה אוטובוסים צריכים להיות, איזה עומסים צריכים להיות, כמה אנשים צריכים להיות, איך צריכים להיות. ואחר כך אני מוכן להתמודד עם בעיות שתמיד קיימות, עם חוסר באוטובוסים, חוסר בתיכנון, אני אמרתי את זה גם שאנחנו נקבל תכנון ונדע מהו התיכנון. אני מוכן להתמודד עם זה. דרך אגב – עד היום עוד לא קיבלתי ממשרד התחבורה. אם יש לכם בעיה עם פיקוד העורף – תעדכנו אותי, אני מוכן לטפל בזה, אני מוכן לקחת את זה על עצמי כשירות.

אני מוכן לעשות את השירות הזה למען משרד התחבורה. אני אטפל בפיקוד העורף. עד היום הזה לא קיבלתי דרך אגב שום תלונה. אבל אני חוזר שוב, בניסיון שלי של ארבע-עשרה שנה בביתר-עילית, מעולם אני לא נתקלתי בבעיה מול פיקוד העורף. אני אומר את זה בכנות. אם דברים הוגשו בזמן ובצורה מתוכננת. אני אמרתי – אם יש איזה שהיא בעיה, אני מוכן שייפנו אליי. אבל אני חוזר, הנקודה המרכזית היא, אני רוצה לדעת, מהי רמת השירות, מהי רמת הצפיפות, מהי כמות האוטובוסים מול כמות הנוסעים שצריכה להיות, ומה המחויבות של החברה להביא אנשים הביתה. יכול להיות שהחברה לא מחויבת. אם יש עומס של אלפיים איש שרוצים, עשרת אלפים איש שרוצים באותה שעה לחזור לביתר-עילית, יכול להיות שמשרד התחבורה לא מחויב לזה. שיילכו ברגל, שייסעו במוניות, אבל אני רוצה לדעת את זה.


אני רוצה לדעת מה הם כללי השירות של משרד התחבורה הבסיסיים. אני אמרתי אז, אני לוקח את הדו"ח שמשרד התחבורה הכין, שהעומס של היום הוא של שבעים ושלושה – שבעים וארבעה אחוז, לכל אוטובוס בממוצע. לדעתי זה לא נכון. אני אמרתי את זה שזה צריך להיות שישים אחוז, אבל עוד הפעם, יכול להיות שמשרד התחבורה עידכן. זה צריך להיות שבעים ושלושה אחוז, אבל לפחות שנדע מול מה אנחנו מתמודדים. היום – אני כעירייה מתמודד מול נעלם. אין לי שום מושג. אני לא יודע למה העירייה מחויבת. איך אני יכול להתלונן על חברה כשאני לא יודע למה היא מחויבת? אין לי מושג. עכשיו, אני לא מספק שירותי תחבורה למדינת ישראל, אלא משרד התחבורה – זו תשובה אחת שאני מקבל. לכן אני גם לא יודע מה משרד התחבורה מחייב אותי. אני יודע את פרק ה' בחוקי התעבורה. זה מה שאני יודע. יותר מזה אני לא יודע. ולכן קשה לי מאוד להתייחס לפרטים. קשה לי מאוד לדעת אם ירושלים למשל - - -

סליחה, בירושלים למשל, משרד התחבורה קובע לאגד כמה הוא צריך לתת?

עוד הפעם. זה מה שאני רוצה לדעת – מה הם המחויבויות של תחבורה ציבורית. מה הם הכללים. אני דבר אחד כן יודע ואותה אני רוצה לומר. אני יודע דבר אחד – בזמנו, הרשיון היה של עיריית ביתר. כשעיריית ביתר-עילית מסרה את הרשיון בהמלצתה, משרד התחבורה העביר את הרשיון מעיריית ביתר-עילית לחברת ביתר-תור, ישנו חוזה. החוזה הוא מאוד מדויק ומאוד מפורט. החוזה הזה הוא החוזה הרלוונטי על פי משרד התחבורה שעל פיו משרד התחבורה הסתמך בחתימת החוזה שלו – בזמנו, אני לא יודע על מה הוא מסתמך היום, מה שהוא חתם אז, על זה הוא הסתמך, החוזה הזה היום לא מקוים. בצורה חד משמעית הוא לא מקוים. הסברים יש מכאן ועד הודעה חדשה. אני חוזר שוב, נקודת המפתח היא, מהי רמת השירות המחויבת.

כשאנחנו נדע מהי רמת השירות המחויבת, נדע על מה אנחנו דנים, עם מה אנחנו מתמודדים, ונדע למה אנחנו הולכים. זה בחלק הזה. דרך אגב – אני כן חוזר להתחלה. את כל זה אמרתי במאמר מוסגר. אני רוצה להגיד דבר נוסף. אני לא מקבל את זה שעיריית ביתר-עילית היא לא אמורה להיות מעורבת בזה של מי שמפעיל את התחבורה הציבורית בביתר-עילית, אבל אני לא חושב שכאן בועדה הציבורית זה המקום מבחינתי לעלות את הטענות.

אני רוצה להגיד לך, אני חושב שהעירייה כן צריכה - - -

אין ספק שהכנסת היא כן סוברנית לבקר ולבדוק את משרד התחבורה, ואני מציע לבדוק לפחות בפרמטרים האלה, מהי רמת השירות, למה הם מחויבים, איך נחתמים הסכמים ומהו ההסכם שנחתם. אני לא יודע עד לרגע זה אם הוא נחתם או לא נחתם, כי יש סיפורים ששמעתי מכאן ועד אמריקה.

כן, יש לי מידע שזה נחתם, ויש לי אפילו את ההסכם. נחתם הסכם בחודש האחרון בין משרד התחבורה, ואני מתפלא שעיריית ביתר-עילית לא יודעת את זה. אני חושב שאם אני הייתי רוצה להוביל עשרת אלפים אנשים, אז אני צריך לדבר עם הנציג שלהם.

אנחנו עוד ביקשנו מידע.

עכשיו יש לך רשות דיבור, בדיוק כרגע גמר הרב יצחק פינדרוס, אז אנחנו הולכים קודם לפונים, אז ממלא מקום ראש העיר – הרב מאיר רובינשטיין, בבקשה.

אין לי עוד מה להוסיף על דברי ראש העיר. רק אני אתן את רשות הדיבור הפעם לשם שינוי לאשתי. היא תספר בדקה וחצי מה אנחנו עוברים בשלוש וחצי השנים האחרונות בבית, בגלל המצב של התחבורה בעיר. בבקשה הרבנית רובינשטיין.

תכתבי בבקשה לפרוטוקול שממלא מקום ראש עיריית ביתר-עילית, יושב ראש ועדת התחבורה, העניק את רשות הדיבור לאשתו. אבל אני רוצה להגיד עניינית שמאוד חשוב שהבאת, כי חברי העירייה ומועצת העיר נכנסים למכוניות. מי שנוסע באוטובוסים זה האזרחים, אז עדיף לשמוע אותם.

ואשתי כאזרחית היא נוסעת.

אז בבקשה הגברת רובינשטיין.

אז רציתי להקדים שבעלי מאוד כואב את כאבם של אנשי העיר, רק שגברים לא יכולים להביע רגש. לכן הוא הביא אותי. עד היום הוא לא הצליח להפיל אותם לדעתי, כי גבר לא יודע להביע רגש.פשוט ככה. אז אני אתחיל. אני נוסעת עם בעלי שיחיה ברכבנו הפרטי, וילדיי ישובים אחור, מנסה להרפות ממרוץ החיים כדי לדהור בנופים הקסומים ולהשקיף על העולם היפה ממקום שיבתי בקדמת מכוניתנו. אך אבוי, נפלתי שוב למציאות הכואבת. מולי תחנה עמוסה אנשים, נשים וטף, יגעים ומזיעים. עיניהם מביעות ייאוש על שנזקקים הם שוב לחסדי החברה נטולת כל שמץ של סדר, מערך, רחמים אנושיים, מוסר אדם, ערך הזמן. האדישות כבר חילחלה לה מזמן לליבותיהם, אך הנה, הנה, עיניהם אורו לשניה. קולו של האוטובוס מתקרב ובא לאחר שעות של המתנה מייגעת ומייסרת. מהר-מהר מקפלים העגלות, אוחזים המזוודות, מחזיקים ילד פה, עולל שם. בכולם מחלחלת תקווה, התקווה שהאוטובוס אך הפעם לא יגיע מלא. תקוותיהם כתמיד נכזבות. האוטובוס מלא כמעט, אך הם בכל זאת נכנסים, כי הרצון להגיע למחוז חפצם, חזק יותר מכל מציאות אחרת. הם נכנסים, דוחסים ונדחסים, והילדים צועקים ובוכים. אנשים מאורגנים הופכים לאלימים, כשברצונם לגונן על יקיריהם. ואחרי הכל, מחצית מהממתינים נותרו בתחנה. ואני – אנא אני באה. אנשי עירי – כואבת אני את כאבכם ומצטערת עמכם, ורוצה בכל לבי לצאת אליכם ולצעוק – "אחיי אנשי עירי, די למסור את נפשנו על קידוש השם. די הובלנו לטבח כצאן לטבח בראשים מושפלים. למען השם – אין זו מצווה ואף לא אידיאל, להמשיך ולסבול, לכופף ראש כפי שהורגלתם עד כה. בני מלך אתם, צלם אנוש. מדוע אתם נתונים למרמס שנים על שנים?"

על כמה שנים מדובר?

על שלוש-עשרה כמעט.

אם אפשר לנסות לסיים? אם אפשר לעשות הפסקה לרגע, אני חושב תוך כדי שמיעת הדברים, על מה זה עושה לאנשים, איך זה הופך אנשים עדינים להפוך לחיות, כי הם צריכים להידחף ולדחוף את הזקן, את מי שעמד קודם, כי אחרת הם לא יגיעו, ולשמור על הילד. פשוט – כמו מי שזורק למחנה עבודה לאנשים רעבים כיכר לחם אחת, והם מתחילים אחד לטרוף את השני, כך נראה לי ...

צריך לעצור את האוטובוסים ולהביא משטרה, והחברה צועקת למה עצרו לנו את התחבורה. יש הפגנות. החברה סובלת מזה.

אמרה פעם גולדה מאיר, שהיא לעולם לא תסלח לערבים על מה שהם עשו לנו היהודים שאנחנו צריכים להרוג ולעשות דברים כאלה. מה שלהבדיל אלף אלפי הבדלות, אבל שאנשים צריכים להיות חיות כדי לעשות את הדבר הבסיסי של להגיע לעיר, זה כבר נקודה שהעלית עכשיו, שצריך לחשוב עליה.

אני ישובה ברכבנו לצידו של בעלי שיחיה, מתכוננת לפתוח בשיחה מלב אל לב, ידיד נעוריי. זה כבר ימים ארוכים שלא החלפנו מילה בינינו, עקב מסירותו של בעלי לכל ענייני היום. אך אבוי, שיחתנו אבודה, הפלאפון השמיע שוב את צלצולו הנורא. "שלום הרב רובינשטיין", התחלה יפה. "אני פה בתחנה בבני-ברק עם אשתי וילדיי" – זה מישהו שמתלונן שוב על האוטובוסים. זו אחת מאלף שיחות שאנחנו עוברים מדי יום. "השעה שתים-עשרה וחצי בלילה. אנחנו מחכים כבר מאחת עשרה ועשרים. זו השעה שהיתה מיועדת להגעת האוטובוס כפי שצוין בלוח הזמנים הערטילאי. הילדים עייפים מאוד, מקום לשבת אין בתחנה, משום שהיא מלאה אנשים. זכר לאוטובוס – אין. אנא הרב רובינשטיין, עזור לנו.". והרב רובינשטיין מנסה, מתקשר למנהל התחנה, "כן, שלום" עונה אשת המנהל – "אה, הוא כבר ישן". הרב רובינשטיין שעצביו ורחמיו על העומדים בתחנה מרקיעים לשיאים – "אז תעירי אותו בבקשה". והנה קם הוד מלכותו – "מה הבעיה?, האוטובוס לא מגיע? שייקחו מונית". – "או.קי., אתה משלם על המונית?". – "עזוב אותי, מה אני חייב להם? מספיק סחטו אותי עד היום".

יש תקדים לפאראפרזה הזאת. איך קראו לה? מריאן אנטואנט? אשתו של המלך לואי הארבע-עשרה. כשהיו הפגנות גדולות, אנשים שלא היה להם לחם, אז היא שאלה מה הרעש, אז אנשים אמרו – אם אין לחם אז שיאכלו עוגות.

שר הפנים אמר – אם אין לחם שישתו מי גשמים. אין לחם שיאכלו עוגות.

טוב, אני חושב שנסתפק בדברים האלה, הדברים הועברו. ואני רוצה להוסיף שאני לא יודע אם יש עוד מקום שיש כל כך הרבה תלונות. אני רוצה להגיד משהו מאוד אישי לגבי זאב הורן. אם אני הייתי במקומו, כל אחד מכם, לא היינו יותר טובים, כי לנהוג אנשים, להוביל אנשים, להיות בקשר עם אנשים יום-יום, זה דבר שמורט עצבים בצורה שאף אחד לא יכול לעמוד בזה, במיוחד בתנאים כאלה שהוא צריך להוביל עשרת אלפים אנשים בחברה קטנה עם כמה אוטובוסים.

עשרים ושבע אלף.

עשרים ושבע אלף נפש?! אז זה לא עניין אישי או אנושי, זה פשוט עניין יותר ציבורי-כללי שפשר לפתור אותו. עכשיו רשות הדיבור למר יוסף בקנרוט, חבר העירייה בבקשה. יש מה להוסיף? אם לא זה הכי טוב.

אין הרבה מה להוסיף, רק הסבל הזה שהיא תיארה ושתיאר ראש העיר, זה לא להאמין. גם אני בחול המועד הזה, אף על פי שאני חבר עירייה בסך הכל ולא אחראי על התחבורה, גם כן ידעו במשפחה שאם הלילה לא היו טלפונים, אז בעיות קטסטרופליות לא היו היום ברחוב. וזה אל נראה לי, זה בכלל לא מוסרי, ולא נראה לי בכלל שכל פעם כשנעבור בעיר או בכל מקום התכנסות אחר, אנחנו – זה פשוט גם סבל לא יתואר.

הוא לא נמצא פה, אני רק אוסיף מילה אחת, לא נמצא פה חבר הכנסת פרוש.

אני הזמנתי אותו, הוא אמר שהוא צריך להגיע.

ערב חג, ראש השנה, הרב רובינשטיין היה באומן. אני מקבל טלפון שעה וחצי לפני החג, מאיר פורוש מתקשר. "מה אתה רוצה?" – "הלכתי לישון, אשתי העירה אותי" - גם אני הלכתי לישון ואשתי העירה אותי. "כן, מה הבעיה?". – "אני לא תופס את רובינשטיין, אין לי טלפון פה וביתר-תור לא עונים לי, יש אנשים בתחנה, מה עושים? התקשרו אליי הביתה, מה עושים? תמצא לי פתרון?!".

רק מה שאתה אומר, אני נסעתי עם פלאפון פתוח לאומן.

אני לא רוצה פה רב שיח, באמת.

אולי נפסיק לבכות פה אחד על כתפי השני ונתחיל לשמוע מה הפתרונות?

תכף, תכף, אני רק רוצה עוד לאפשר לפונים, יש פה רק עוד שני פונים, לא יש יותר פונים. אני רק רוצה לומר שאני עובר ברחוב שמואל הנביא בחג עם המשפחה ברחוב שמואל הנביא איפה שמרוכזים המוני צאן אדם, אז אמרתי לאשתי שאני נוסע במסלול השמאלי, כי אני מתבייש לבוא עם מכונית של כנסת מול אנשים שעומדים עם עגלות ותינוקות. בושה וחרפה שאנחנו שליחי הציבור שלהם לא יכולים לעשות דבר כל כך פשוט שבכל מקום בארץ שהתחנה כמעט ריקה עומדים שניים-שלושה אנשים כמה דקות. אז עכשיו, מנחם פיש הוא רכז הלשכה המשפטית שחלק גדול מחבילת התלונות שיש לי היא ממך בטח, נכון?, אז בבקשה, תן את מה שעוד לא אמרו. מה שאמרו אנחנו שמענו.

האמת היא שאני בא לחזק את אותם אלה שדיברו והעבירו את הכאב שלהם. האמת היא שאין כל כך הרבה מה להוסיף בפרט שהעניין הוא ברור עד כמה שמי שמקבל את כל החומר שכתוב בתלונות, יש כאלה אפילו שהעברתי ליפעת הבוקר הזה כמדומני מעל מאה וחמש-עשרה, מאה ועשרים. קיבלנו מעל מאה וחמש עשרה פקסים היום, עמודים. מה שחשוב לומר שכל המכתבים האלה שנשלחים אנחנו שולחים, רוב הדברים שאנשים כותבים ומנסים להבהיר את הנושא שהם פשוט לא עומדים, מה שהם צריכים פשוט לעשות, לעמוד בלוח-זמנים, לעשות את כל העבודה שלהם, למעשה לא עומדים בכלל בדבר הזה, וזה רוב הדברים.

זה רק בשעות צפיפות?

לא, זה כל היום. במשך כל היום. בשעות הבוקר, בשעות אחר הצהריים, אין אף יום שבו אין ממש ...

גם בקווים הלא מוגנים?

גם בקווים הלא מוגנים. זאת הבעיה שגם בתוך העיר. אחד הדברים שזאב אמר שהוא טוען שהרכבים הממוגנים. אם יש לך בעיה ברכבים הממוגנים, למה קו לבני-ברק, למה קווים לבית-שמש? למה בקווים הפנימיים יש בעיות? למה בשעות הבוקר כל פעם אני שומע אנשים שמדברים ומספרים שאנשים נדחסים לתוך אוטובוסים בשעות הבוקר בפרט, תלמידים אמורים לעבור ממקום למקום לבתי החינוך שלהם. עוברים לכל המקומות. הם לא עומדים בעומס, אוטובוסים לא מגיעים. כל הזמן יש תקלות חוזרות ונשנות. אוטובוסים לא תקינים בכלל.

תכף נשמע על האוטובוסים עצמם, אבל בואו נשמע קודם את עורך הדין עקיבא סיליבצקי. ראיתי מכתבים שאתה מבקש מכרז.

כן, גם היועץ המשפטי לממשלה פנה ליועץ המשפטי של משרד התחבורה ומנכ"ל משרד התחבורה.

עכשיו, אתה ידעת שנחתם הסכם.

אני ידעתי על כך מאתמול.

עד אתמול לא ידעת שנחתם הסכם?

אני לא קיבלתי אף תשובה למכתבים שלי. אני ביקשתי אחד מהשנים. או שייצאו במכרז שפי דעתי מתחייב על פי דין במקרה הזה, או שאם מחליטים לא לצאת במכרז שיודיעו לי, שאני אדע מה לעשות. אם צריך ללכת לבית משפט, אני אלך לבית משפט. עכשיו, מכיוון שאני בעצם מייצג עירייה, ומדובר ברשות ציבורית, מדובר במשרד ממשלתי, אני צריך בעצם אישור של היועץ המשפטי לממשלה, על מנת ללכת איתם לבית משפט. אני לא קיבלתי שום תשובה. אגב, החוזה המקורי גם לא נמצא בידי העירייה, ואני חושב שזה דבר שאי אפשר להבין אותו.

הרי אצלנו יש את זה. זה הגיע אתמול ללשכת שר התחבורה.

אני חושב שאנחנו צריכים לקבל כאן הסבר, למה לא נעשה מכרז לדבר הזה. יש כאן חוזה שנחתם - - -

אני לא יודע אם זה כל ההסכם.

זה לא כל ההסכם. זה רק החלק התפעולי.

למה לא קיבלנו את כל ההסכם?

יש חלק כספי-כלכלי, שזה סוד מסחרי.

אפשר היה למחוק את המספרים, כי לא זה מה שחשוב לנו.

מה שהם עשו, קיבלתי את ההסכם היותר ...

התפעולי זה חלק מכר שאפשר למחוק את המחירים ולפרסם אותו. עכשיו – צריך להבין. מכרז לא נועד אך ורק כדי ליצור שוויון ומתחרים, שזה עניין חשוב כלעצמו. אלא הוא יוצר מצב שבו ההצעות משביחות אחת את השנייה, אתה מקבל את התוצאה הכי טובה כתוצאה ממכרז. היינו מצפים שיתקיים מכרז שיהיו בו תנאים מינימליים אחרי התייעצות עם העירייה, מה הדרישות שלהם במכרז הזה.

מישהו שאל אותך על סקר צרכים? מישהו ממשרד התחבורה גם התעניין על סקר צרכים?

כן, כן. נעשתה עבודה, אבל לא היו החלטות ...

מה שאמרה היועצת המשפטית יכול להתייחס רק לגבי החישובים המספריים שבין החברה לבין משרד התחבורה, הסובסידיות וסכומים כספיים.

את זה אפשר למחוק בשקט.

שגם זה לדעתי, כמה שאני למדתי באזרחות, זו זכותה וחובתה לבקר את משרד התחבורה.

יש היום את חופש המידע. כל אזרח בעבור תשלום מקבל את זה.

לא מקבל מידע מסחרי.

אתם תצטרכו לשכנע את בית המשפט טוב-טוב שזה מידע של - - -

אבל יש בזה משהו אחר. נחום גבאי אמר את זה בתחקיר של הגברת יפעת שי, שבהתאם לתקנות התעבורה ראשי משרד התחבורה להעניק זיכיון להפעלת שירותי תחבורה ציבורית אף ללא קיום מכרז. המסקנה השניה זה שההסכם ... אני מדבר עכשיו מבחינה ציבורית, כי מבחינת החוק אני מניח שאתה יודע ושלא עשית משהו בלתי חוקי, אבל מבחינה ציבורית, עשרת אלפי ם אנשים להחליט ביניהם על מונופול מבלי לשאול אותם ואת ראש העיר, זה לא נשמע סביר בכל – מה שנקרא – האדם הסביר בבית המשפט.

אני רוצה גם להוסיף ולומר – יש חוק מכרזים שחל במדינת ישראל. מעבר לחוק היבש, יש חובה של עריכת מכרזים על כל גוף ציבורי, הרי לא יעלה על הדעת שגוף ציבורי שנותן זיכיון כזה על כאלה סכומים, יכול להתקשר בלי מכרז, בלי שתהיה תחרות בין האנשים, כשכל אחד – לא במקרה הספציפי הזה, יכול באמת לתת את החוזה למי שהוא יכול, ולמי שהוא חושב ורוצה, ובשביל זה מספיקה פסיקה אחת, וגם כאשר חוק עריכת המכרזים לא חל, חייבים מכרז

מה זאת אומרת? תמיד חייבים לעשות מכרז?

בוודאי שחייבים. חוק המכרזים לפי דעתי הוא רק מ-1992, ומה היה מאז שהקימו את המדינה – לא עשו מכרזים? כן עשו מכרזים, כי בית המשפט חייב. כאשר מדובר בכספי ציבור, ומדובר בעניין לציבור, חייבים לעשות מכרז. עכשיו, כפי שהתחלתי להגיד, למכרז יש שתי מטרות. קודם כל יש מטרה שכספי הציבור, באמת, לא יחולקו למקורבים, אלא באמת מי שראוי לקבל יקבל, ותהיה שוויוניות, אבל יש עניין אחר, וזו התחרותיות. כשעושים מכרז, בהחלט קובעים תנאים שעליהם המתמודדים השונים, לא המתמודדים – שההצעה הטובה ביותר תזכה. מהי ההצעה הטובה ביותר? זה לא חייב להתבטא רק בכסף. זה יכול גם להתבטא במספר אוטובוסים ושעות נסיעה וטיב השירות. כל הדברים האלה מתחייבים, והיה מתחייב שיתקיים מכרז, כדי שגם בנתונים האלה תתבצע תחרות, כדי שבאמת תושבי ביתר יקבלו את השירות הטוב ביותר. זה דבר שלא נעשה. אנחנו עדיים לא קיבלנו תשובה למכתב שלי. בעצם נעשה כאן איזה משהו, אני רוצה באמת להתבטא בזהירות, נעשה משהו מאחורי הגב. פתאום להודיע לנו אחרי חודש-חודשיים שלא מתכוונים לעשות מכרז? לא, לא הודיעו כלום, ואנחנו פתאום צריכים לשמוע מפה-לאוזן שנחתם חוזה. זה דבר שלא יעלה על הדעת.

אדוני היושב ראש, הייתי רוצה לשאול שאלה אם אפשר.

אני מבקש מר גבאי ומר שנלר לדעת ...

יש גם את היועצת המשפטית של משרד התחבורה.

אה, בסדר, אני מבקש לשאול אתכם אם מפריטים את התחבורה הציבורית. עושים מכרז בכל המקומות, ברוב המקומות, יוצאים למכרז של תחבורה ציבורית ועושים חוזים עם החברות האלו. יש איזה שהוא קו אדום שלכם כמשרד התחבורה שאתם אומרים – עד כאן, יותר החברה שמפעילה נניח בקרית-שמונה, יותר היא לא מפעילה את התחבורה בגלל שהיא לא עומדת בתנאי סף? יש מושג כזה?

מה זה תנאי סף?

תנאי סף זה שתושבי קריית-שמונה אינם יכולים לנסוע ...

זה לא הקריטריון. תראה, אנחנו מפריטים מונופול קיים.

מר גבאי. אני מבהיר את השאלה שלי. הרי אתם משרד ממשלתי. הממשלה עושה מהפכה בתחבורה הציבורית. שלא יהיו מונופולים. התנאי הראשון הוא שירות לנוסע. האם יש קו אדום שבו אתם עוצרים את החברה? יותר לא נוסעים – מבחינת שירות לציבור?

בוודאי שיש קו אדום. אם החברה לא מתפקדת, תנאי הרשיון שלה, מחפשים חלופה, מביאים מישהו אחר.

אתם לא חברה כלכלית. אתם משרד ממשלתי. יש תנאי רשיון ומכרז והכל בסדר. כולם עומדים בתנאי הרשיון. האם יש מצב שמשרד התחבורה מתערב ואומר – מכאן ואילך אתם לא יכולים לנסוע, משום שאינכם נותנים את השירות?

היו מקרים כאלה, סיכמנו על אחוזים עם משרד ה...

איפה היו מקרים כאלה?

אגד. סיכמנו עם משרד האוצר כמה אחוזים מהנפח הכללי של חברת אגד שהוא מונופול גדול .

אני חוזר על השאלה.

אולי תאמר את האמירה שלך במקום לחזור על השאלה.

לא, אין לי אמירה, יש לי שאלה. משרד התחבורה אינו גוף כלכלי. משרד התחבורה מייצג אותי כחבר כנסת. תפקידך, אתה באת לכנסת וביקשת אישור לתת הפרטה, וקיבלת את זה. ואמרתם – משרד התחבורה – אני לא מדבר על השר שיטרית, אני מדבר השרים הקודמים, אמרו – אנחנו כך נייעל את השירות. אני עוד זוכר ישיבה שהיתה עם הרב יצחק לוי ביום - - -

גם הוא אמר לי את זה כשהעליתי חוקי עזר לשר האוצר, לעשות הפרטה בבאר-שבע.

או.קי., בסדר גמור. אני שואל – האם יש מצב שבו משרד התחבורה אומר – השירות לציבור לא ניתן. עומדים בתנאי הרשיון, השירות לציבור לא ניתן. אני לא מדבר על מה שאמרה הגברת רובינשטיין. אני לא מדבר על זה. אני מדבר על המציאות הזאת שכולנו מקבלים תלונות באופן החמור ביותר, שאין תחבורה ציבורית בביתר. האם יש מצב שאתם תתערבו ותגידו "סוף"? יש מצב כזה, או שתגידו- כולנו ראש קטן?

יש מצבים כאלה, למה לא.

אני שואל – האם המצב הזה הגיע?

אני חושב שלא. אנחנו חושבים שלא.

מדוע?


מה צריך לקרות כדי שזה יקרה? אנחנו נארגן לך את זה. מה צריך לקרות כדי שתעשו את זה. הבעיה היא רק שאני עוד לא התערבתי. כשאני אתערב, אז הכל יהיה מאורגן לגמרי.

זה רק חלק. אתה חושב שזה תורה מסיני? אנחנו מקבלים את כל התלונות. חלק מהתלונות גם לא קבילות עלינו.

מה צריך לקרות כדי שתעצרו את החברה?

מה שיקרה, אם הוא לא ייתן את השירות לגמרי. אם הוא לא יספק אתכם מאה אחוז. השירות הוא לקוי יחסית. הליקוי הזה הוא – את הליקוי הזה צריך לתקן, וזה מה שאנחנו עושים. יחד עם החברה, מחייבים אותה להביא יותר אוטובוסים, לשפר.

אם אדם מחכה שעתיים לאוטובוס?

אין דבר כזה שעתיים לאוטובוס. מעולם לא היה דבר כזה.

באמת?! אני שואל שאלה. אני מבקש תשובה. אבל לא ביקשתי עובדות.

חבר'ה, אני עוקב יום-יום אחרי החברה הזאת. זו חברה שעוקבת ובודקת ...

מר גבאי, בוא נדבר ברצינות. אני לא אתערב בנושא שלעובדות – אני לא מכיר את העובדות. אני שואל – האם יהיה מצב של פעם אחרי פעם, שאני אביא לכם את זה, לא על ביתר. על קריית-שמונה, על לוד, שאנשים עומדים ומחכים הרבה מאוד פעמים שעתיים לאוטובוס. האם זה קו אדום מבחינתכם?

מר גבאי, השאלה שלך ברורה וגם התשובה שלך ברורה.

הוא לא נתן תשובה.

לא, אני אסביר לך מה ברורה. הוא נצמד לסעיפים. אני שואל ככה: יכול להיות שיש עיר שהתאימה לה חברה פרטית, קטנה של הורן את ליבוביץ, כשהיו לה אלף תושבים, והיא גדלה לעשרת אלפים תושבים.

עשרים ושבע אלף.

עשרים ושבע אלף נפש, עשרת אלפים משפחות. אז אולי במקרה כזה, חברה קטנה לא מתאימה, ואל הייתם צריכים לחתום הסכם. אני רוצה לציין פה – אתה אמרת לתחקירנית שלנו שההסכם שנחתם עם חברת ביתר-תור לפני עשור, נחתם ללא הגבלת זמן, ובעצם החתימה כעת על ההסכם לתקופה של שש שנים, הוא כדי לאפשר בעוד שש שנים, בעתיד, בירור נוסף.

נכון. אם היא לא תתפקד .

אבל בהסכם ששלחתם לי אחרי שדרשתי ממשרד התחבורה ופירסמתי בעיתון שמשרד התחבורה לא רוצה לתת לי את ההסכם, קיבלתי את ההסכם שכתוב בו במפורש – פג תוקפו של הסכם זה מהשנה – מיום ה-1.2.1997, והוא יוארך מפעם לפעם, לשנה אחת נוספת, אלא אם כן יודיע צד אחד למשנהו בהודעה מוקדמת של שלושה חודשים על רצונו להביא את ההסכם לידי סיום.

משרד התחבורה הודיע?

כן.

זה אותו משרד.

זו אותה הצעה של משרד התחבורה.

סליחה, זה ההסכם הישן.

זה ההסכם הישן. זה אומר שההסכם הזה לא חייב אתכם לחתום הסכם מבלי לשאול את העירייה, לחברה קטנה שלא יכולה לספק לעשרים ושלושה אלף תושבים.

מי קבע שהיא לא יכולה?

מי קבע? ערימת המכתבים.

זה הכל יזום.

יש פה עובדה אחת לא נכונה?

כן, הרבה מאוד.

אמרו לנו את הדברים האלה באלעד-מזור: "יזום, יזום" היה מכרז, זכתה חברה, וברום השם.

רוצים להחזיר אותנו חזרה לשם. למה אתה אומר את זה? זה לא נכון.

אגב, באלעד גם יש בעיות.

כי גם שם יש חברה קטנה.

זה אגד-תור, זו חברה פרטית. עשרים וחמישה אוטובוסים בסך הכל.


רבותיי, אכן אני נמצא, נותן שירותים ליישוב ביתר-עילית משנת 1993. וצמחתי עם העיר, עם שני האוטובוסים הראשונים, שבאמת, ראש העיר היה שותף לחדוות היצירה הזאת. ועבדנו עם מספר תושבים באמת לא רב, עד הצרה הגדולה שהתחילה, והיא התחילה במיוחד עם הסיפור של כניסת ממוגני הירי. ואני אתייחס תכף גם לעירוניות וגם לבני-ברק. עכשיו, בכל החתונה הזאת יש מספר שותפים. ואני מסכים איתכם – זה העירייה, שניים –זה פיקוד העורף, שלוש זה משרד התחבורה, ארבע – זה התושבים, וחמש זה המפעיל. לדעתי, מי שעושה את מירב המאמצים זה המפעיל. לא תמיד בהצלחה מרובה, משום שאני רוצה רק להגיד לכם ששלושת האוטובוסים האחרונים שאיריס אישרה לי, אתה בטח יודע כמה נלחמנו כדי לקבל אותם. והם נכנסו לעבודה באחד בספטמבר, וכאילו האדמה בלעה אותם.

כי הגידול יותר גדול מההיצע.

אנחנו בחגים, שכרנו מגוש-עציון בין עשרים לשערים וחמישה אוטובוסים ליום, מעבר לעשרים ותשעה ממוגנים, ללא פיצוי.

מה פיצוי? אנשים שילמו, זה היה כדאי.

בואו לא נפתח את העניין הכלכלי כי זה לא נכון.

אם זה לא כדאי, אז באמת לא צריך.

זה לא כדאי, כי זה גם הרבה מאוד חופשי-חודשי. עזוב את זה. אני בא ואומר שכל הגורמים צריכים לנסות ולשנס מותניים. העירייה גם לא עשתה כלום כדי לעזור לנוסעים. ואני אתן לכם דוגמא. אנחנו זכינו במכרז והתחלנו להפעיל את קירית-אונו באחד ביולי, שישים אלף נוסעים מוסעים ביום במאה ושניים אוטובוסים שלנו, כאש מימיני אדון חגי שווייצר מנהל התיפעול, שהיה מנהל תיפעול ראשי של אגד עשרים שנה.

החברה שלכם ביתר-תור?

לא, חברת תור – אני הבעלים שלה. אנחנו מפעילים במשותף. ולקראת הישיבה, אתמול ...

רגע, אני הולך להיתפס לדברים שלך. אם יש לך חברה בשם "קדים", אז תביא בבקשה אוטובוסים לביתר, וגם יישאר לך.

ברשותכם, תנו לי רק דקה וחצי לגמור.

רק דרך אגב, מה שאני רואה בעין, יכול להיות שאני טועה, שהאוטובוסים של חברת קדים הם חדשים יותר או שאני טועה?

כן, גם אני חשבתי על זה.

אני עוד דקה אתייחס לזה.

לא, רק הערת ביניים, לא קשור לנושא עצמו.

רק תגיד אם כן או לא.

נראה לך שכזה אוטובוס שנראה כזה טרנטלה, ייכנס לקרית אונו?

אני סתם שואל, אולי אני טועה?

תנו לזאב, אדם מדבר ברצינות.

תשעים אחוז מהלבנים האלה עובדים בדן ובאגד בתל אביב אם לא אכפת לך, מודל 1994, ארבע-מאות-חמישים של אגד. תשעים אחוז מהאוטובוסים של אגד הם כאלה.

ולכן התל-אביבים לא נוסעים באוטובוסים.

דן החליף כמעט שמונים אחוז מהצי.

את המעט שיכולתי לקבל, את התמיכה של העירייה, כגון מסוף תפעולי שבאור יהודה ובקריית אונו ראש העיר יצא מגדרו, ריבון העולמים, יצא מגדרו. יום ולילה כדי לתת לנו מסוף לטובת התושבים. הוא עשה את הכל: שמסוף, חניה, כלום! ואנחנו עכשיו חונים בתלפיות, באגד, כי בפעם האחרונה הייתה כאן סערה די גדולה שהאוטובוסים גם לא חונים במרוכז. והיום אנחנו נוסעים מביתר לתלפיות לחניון אגד לחנות את האוטובוסים, כי לא קיבלנו חניון. באלעד, מסוף – לפני שחברת אגד תור התחילה לעבוד, כבר קיבלה מסוף תפעולי. וקריית-ספר קיבלו מסוף תפעולי. בביתר שונאים את המפעיל, לא נותנים מסוף תפעולי. עכשיו רק סיפור אחרון וקטן לגבי לוחות הזמנים.

יש מתחים ביניכם?

במשך השנים נוצר ...

כן, כן. במשך השנים מזכיר העירייה אמר – אנחנו חברה כלכלית, אנחנו רוצים להפעיל תחבורה ציבורית. עוף מפה החוצה.

מי אמר את זה?

המנכ"ל. עכשיו אני אומר דבר כזה: תראו – אף אחד בשולחן הזה לא ילמד אותי לנהל תחבורה ציבורית. אנחנו מנהלים תחבורה ציבורית גם בארץ וגם בחוץ לארץ מצויין, ארבע חברות בחו"ל.

יכול להיות שאתה לא יודע להפעיל תחבורה ציבורית עם חרדים.

לא, לא . זה לא בגלל זה.

לא, לא בגלל שהם חרדים. בגלל המבנה של האוכלוסייה.

סליחה, אני לא הפרעתי לך לדבר. בערב חג הלוח זמנים היה צריך להסתיים בין 14:00-15:00. הזמנו עשרים ושלושה אוטובוסים מגוש עציון לשקט הנפשי שלנו. בעשרים לשתיים (13:40) מתקשר אליי חגי – זאב טעיתי, הזמנתי יותר מדי אוטובוסים, יעלה לך כסף. אמרתי לו – עבר בשלום? אמר לי – עוד עשרים וחמש דקות. בשתיים ורבע כל התחנות היו מלאות. כל התושבים רצו לנסוע באוטובוס האחרון. הוא הוסיף עוד שלושים ושמונה אוטובוסים, והאוטובוס האחרון יצא בשלוש וחצי (15:30). רבותיי – לזה אתם קוראים תחבורה ציבורית?

זה קורה כבר ארבע עשרה שנה.

אבל אנחנו, אין לנו ... יש לנו עשרים ותשע ממוגנים, אתם רוצים ששלושת אלפים איש יידחסו לתוכם. תן לי בבקשה, תעזור לי, תגיד לי מה לעשות.

אתה יודע שאגד הוציא באמצע הלילה חמש עשרה אוטובוסים, לא בגלל שאגד יותר טובים.

אבל לא ממוגני ירי. שאני אספר לך שהזעיקו את המפקח על התחבורה באמצע החג כי אגד פישל בכל הקווים ממוגני הירי? אז אני אספר לך את זה. אני אומר רגע – רבותיי – לגבי המכרז אני לא רוצה להגיב – אל"ף, כי הפורום גדול מדי, ובי"ת – לי היה הרבה יותר נוח להיות בלי מכרז. הרבה יותר נוח. בסוף היום הייתי מקבל הרבה מאוד כסף, אם היו מפנים אותי אחרי חצי שנה.

לי היה הרבה יותר קל לעבוד בעירייה בלי בחירות.

סליחה, אדון מאיר רובינשטיין, אתה צודק. אבל זה לא אותו דבר.

בזה אנחנו שותפים.

אבל זה לא אותו דבר. מה לעשות שזה לא אותו דבר? האוטובוסים שישנם, האוטובוסים הממוגנים, משרד הביטחון ומשרד התחבורה החליטו שצריך להשתמש באוטובוסים האלה חמש עשרה שנה. זאת לא החלטה שלי – אני מוכן להחליף אותם כל ארבע שנים. זו החלטה של משרד הביטחון, משאג האוצר ומשרד התחבורה. רבותיי, אני נורא מצטער, זה מה יש, זה מה קיים, אני צריך לכרוע ברך על הרצפה כדי לקבל אוטובוס נוסף. אני מתחנן כבר חודשיים לעוד ארבעה אוטובוסים ממוגנים. אין תקציב ל-2004. הסכמתי לממן את האוטובוסים מכיסי עד 2005. אין תקציב עדיין עד 2005.

למה הסכמת להסכם של שש שנים נוספות אם המצב הוא כל כך קשה?

המצב לא קשה בעיניי. יש פה אדם, אין מה לדבר, הוא שלושים שנה בענף התחבורה הציבורית. הפעיל את כל אגד, יגיד לכם אם הוא יודע על תחבורה ציבורית או לא.

אני רוצה לשמוע פתרונות.

או.קי., החגים האלה, ורמת האוכלוסייה, מה גם שהמינוע שלנו ורמת ההוצאות שהוצאנו על גוש-עציון, אני חושב שמגיע לנו ציון מאה. אני חושב שמגיע – וזה היה חג קשה מאוד רבותיי. בשתיים בלילה כשהתחנות התמלאו ובשלוש ועשרים הפסקנו לעבוד, זה נס. זה לא כל חברה יכולה לעשות. לא ממוגני ירי.

זה נכון, אדוני היושב ראש.

אני בוודאי לא הייתי יכול לעשות את זה, בגלל זה לא הייתי ניגש למכרז.

יש רק בעיה אחת קטנה שהנושא של החגים האחרונים לא תוכננו ברגע האחרון, זאת אומרת – תכננו אותם כבר לפני חמש שנים.

שיש חגים?

שיש חגים. זאת אומרת – בשמחת תורה השנה, לא החלט עליה בראש השנה. הוחלט עליו כבר לפני חמש שנים.

אבל היו לו מספיק אוטובוסים לפני חמש שנים.

אבל גם בשנה שעברה הוא ידע שנוסעים באוטובוסים האלה. שיגיד שאין לו יכולת.

למה כולם יוצאים בשתיים ורבע?

כי ככה הם רוצים.

אבל זה אוטובוס אחרון, מה זה ככה הם רוצים?

אבל זה היה בשנה שעברה גם.

אז מה?

אתה שכנעת אותי מאה אחוז. תאמין לי, אני בצד שלך. אבל אני אגיד לך ...

אבל למה אתה ציני.

כי ככה נולדתי. חוץ מזה אני ציני מפעם לפעם, ועכשיו אני רציני. אז אני רוצה להגיד לך שהיות ויש לך ניסיון והיות ואתה מפעיל גם בארץ וגם בעולם קווים באופן מצוין, ואני יודע שזה קווים חדשים וכולי. אתה יכול לבוא ולומר, ובעיקר להיות כנה עם עצמך. התושבים שם, אתה לא נותן להם ציונים, אבל יש להם בעיה שכלית. הם החליטו כל השנים לנסוע בערב חג באוטובוס האחרון. אין לי יכולת מבחינת ממוגני ירי ומשרד התחבורה ומשרד הביטחון ומשרד האוצר, שלא נותנים לי אישורים, אין לי יכולת להסיע אותם. מותר לך להגיד את זה בכנות?

אז מישהו אחר יסיע?

מה אכפת לך?

בלי מונופולים. יהיו חברות פרטיות שיעשו עסקים בערבי החגים.

ולא יהיה לך כאב ראש, זה הכל. כל מה שאמרת – שכנעת אותי, אני בצד שלך. תאמין לי.

אם היית בצד שלי, הכל היה נראה אחרת.

רגע, אני עוד לא החלטתי באיזה צד אני, עכשיו החלטת לשגע אותי לגמרי. אני אומר לך ...

גם אני הייתי לרגע ציני.

בסדר, אבל אתה המפעיל, ואם אני הייתי המפעיל, אני כבר הייתי בוכה עכשיו.

הכוונה שלי היא, שברגע שאתה מפעיל כל כך הרבה שנים את התחבורה הציבורית בביתר-עילית, אתה מכיר את התושבים, אתה מכיר את האינטרסים, אתה מכיר את האנשים, אתה מכיר את החולשות ואת המעלות. מותר לך בכנות לבוא למשרד התחבורה ולהגיד – רבותיי – אני ביום רגיל יכול להביא כך, אני בערב חג יכול להביא אחרת, יש שמה תושבים שאני לא יודע למה , הם נוסעים רק בקו אחרון, אני צריך להעביר אותם סדרת חינוך, כל זמן שאני לא משרד החינוך, אני מפעיל, אתה צריך לספק להם את התחבורה. אתה לא יכול? תאמר את זה!

גם אחר לא יכול.

אחר לא יכול זו לא בעיה שלך.

אתה צודק.

תלך לבחירות בביתר-עילית, אולי עוד תקבל את זה.

עכשיו אני אשאל אותך שאלה, אני מאוד רציני.

קו תל-אביב קריית-שמונה, ב-14:30 נסגר. נוסע שמגיע ב-15:00, הוא נוסע בתחבורה הציבורית?

אז צריך לתגבר את המסוף. אני עונה לך תשובה חד משמעית. אני עונה לך בכן ולא. אם שנתיים או שלוש זה יהיה המצב בקו תל-אביב קריית-שמונה, משנים את סדר הנסיעות של האוטובוסים. אם פעם אחת זה קורה, כולנו מוחלים על זה. אם זה קורה פעמיים-שלוש, שנה אחרי שנה, מישהו יעמוד לדין. לא פתרתם את הבעיה.

אנחנו לא פתרנו?

לא. לא.

רק אנחנו?

לא, יש לנו עוד אנשים, אתה לא היחיד שלא בסדר.

אנחנו לא פתרנו את הבעיה?

לא, אתה לא היחיד הלא בסדר, יש עוד כמה.

בוא נאמר ככה - החברה בסדר גמור. מי שלא בסדר פה זה מדינה שנותנת מונופול למישהו. למשל – יש עומס בחגים? תיתנו רשות לכל מי שיש לו טנדר להוביל אנשים. למה לא?

וזה יותר טוב מתחבורה ציבורית?

למה לא? למה לעמוד בתחנות? זה הרבה יותר הגיוני מאדר לעמוד עם ילדים קטנים שעתיים בשמש. אני רוצה אותך לשמוע אם יש לך פתרונות. כי הבעיות עלו מפה ועד לשם.

אני חיכיתי היום לאוטובוס בתחנה ראשונה, היום ואתמול ושלשום איחור של אוטובוס אחרי אוטובוס.

אני גר ליד תחנה ראשונה, ואוטובוסים לא מגיעים. התקשרתי בטלפון לחברה. קודם כל – חיכיתי עשרים דקות עד שהוא ענה לי, ולא פעם אחת ולא פעמיים. הייתה לי אחת הפעמים שרציתי לנסוע מביתר-עילית לתל אביב. חשבתי לנסוע דרך הרכבת שיוצאת מבית-שמש, הרמתי טלפון לרכבת ישראל. רציתי לוח זמנים, ממתי יוצאות רכבות מבית שמש לתל-אביב, כדי שאני אוכל אחר כך להתקשר ולבדוק אצל אותו האיש. התקשרתי לרכבת ישראל – לא חיכיתי דקה. התקשרתי פעם אחת – לא חיכיתי, התקשרתי פעם אחרת, חיכיתי דקה. התקשרתי אחר כך לביתר-תור, לקחתי את הזמנים שקיבלתי מרכבת ישראל והתקשרתי לביתר-תור, רציתי לתאם. חיכיתי עשרים דקות על הקו. אחר כך ענה לי בן-אדם. שאלתי אותו – תגיד, אתה עושה מדגמים של מענה? אז הוא אומר לי – כן. אז אמרתי לו – מה המדגמים? אז הוא אמר – בין ארבע לחמש פעמים עד שהבן אדם מתקשר. ככה הוא אומר לי. אמרתי לו – תגיד לי, אתה נורמאלי? יש לי פה שעון על הטלפון, ואני מחכה כבר עשרים וחמש דקות. אז הוא אומר לי – אדוני, תתקשר לביטוח לאומי, תראה כמה זמן תחכה.

בואו נשמע פתרונות.

אני רק אציין כמה עובדות קטנות כדי לסדר את הדברים בעיקר לגבי מה שנאמר פה בשולחן, ואנחנו ניגע גם בפתרונות. קודם כל – לגבי גברת רובינשטיין. אני חושב שהדקלום שדיקלמת היה באמת יפה מאוד, באמת מרגש. אני רוצה להגיד שזה נשמע, שכאילו כל היום, אוטובוסים לא נוסעים לביתר. אני יכול להגיד לכם וגם לפקסס לכם, אם תיתן לי את הפקס שלך – סקר של כמות הנסיעות שאני אישית ערכתי, הצוות שלי ערך, ואני אראה לך גם שאוטובוסים יוצאים עם עשרה איש בישיבה, חמישה עשר איש בישיבה, זאת אומרת שאם אוטובוס עוזב את ביתר-עילית עם חמישה עשר איש בישיבה, אף אחד לא נשאר בתחנה.

מדובר על שעות העומס.

גם בשעות העומס אני אראה לכם אוטובוסים שנוסעים – לא בצפיפות ולא בעמידה, לא כמו עיזים כמו שאת אומרת.

יכול להיות שבאחת-עשרה, שתים עשרה לפני הצהריים.

גם בשעות השיא האוטובוסים יוצאים מלאים בכל הארץ. אני הייתי בלונדון, הייתי צריך להחזיק בעמוד של הרכבת כדי להיכנס פנימה. מה לעשות? ככה זה בשעות השיא, ככה זה גם בניו-יורק. אין מה לעשות, ככה זה בשעות השיא, ככה זה בכל העולם. אז להגיד לך שאנחנו לא רוצים להוסיף אוטובוסים? תאמין לי שהיחיד שרוצה לראות עוד אוטובוסים ואת כל הנוסעים נוסעים בנוחות – זה אנחנו.

חבל שלא אתה מוכן להוסיף עוד אוטובוסים מבני-ברק ומבית שמש?

אני הוספתי. סליחה, עובדים, בקווי בני-ברק עובדים קווים של קדים. אז חסר ממוגני ירי בשעות שבין שבין שבע בבוקר לתשע בבוקר. בשעה ארבע בצהריים לא חסרים ממוגני ירי.

אני נסעתי באחת עשרה בלילה.

אז טוב, אם נסעת באחת עשרה בלילה בממוגן ירי לביתר, אז אולי קרה משהו והאוטובוס התקלקל ונסעת בממוגן. לא שילמת על אוטובוס ממוגן ירי, שילמת רגיל. אין שום בעיה.

מה אפשר לעשות?

מה שצריך לעשות זה דבר כזה. אם לא הייתה בעיה של ממוגני ירי – וזו בעיה, עוברים דרך המנהרות, רוצים לנסוע מהר. אין תשובה. אם מחר נחליט שלא נוסעים דרך המנהרות אלא נוסעים מהצד השני, אני מביא לך עוד עשרים אוטובוסים מחר בבוקר שנוסעים ולוקחים את כולם.

אז למה אתה לא אומר לנוסעים בשעות עומס, שמי שרוצה ...

הם לא רוצים.

כבוד הרב, הם לא עונים. בערב שמחת תורה שמתי אוטובוסים לא ממוגני ירי ואמרתי – אתם תסעו דרך נס-הרים מהצד השני. האוטובוסים עמדו לידם ונוסעים לא עלו. אני הזמנתי אוטובוסים שכבר גמרו את הנסיעה שלהם. בשעה שלוש – אני כבר החזרתי אותם. למה? כי אחרי שהפעלתי עוד עשרים וארבע מכונות ...

אני לא יכול לכפות על האנשים לנסוע.

עוד דבר. אני רוצה לחזק את דבריו של זאב בנושא של מסוף תחבורה.

זה בעיה אחרת לפי דעתי, את זה אנחנו צריכים לפתור, כי צריך מסוף בביתר-עילית.

כבוד הרב, היינו בישיבה מסודרת שאני יזמתי אותה אצל מר רובינשטיין. ואני ביקשתי ודרשתי שייתנו לנו פינה של מסוף שיהיה חמישה-שבעה אוטובוסים חונים. לא רוצה חניון לילה. אם זה קשה לעירייה וזה לא בטיחותי, ותושבים וילדים, לא רוצה. אני רוצה מקום לתפעול יומיומי, לא יותר מחמישה או עשרה אוטובוסים. שנהג יעצור שם, אפילו שהסדרן לא יישב בתלפיות. אני רוצה שהסדרן יישב ...

זו לא צריכה להיות בעיה. זה יעזור לך בטיפול.

זה יפתור לי שמונים אחוז מהבעיות של הטיפול. עכשיו, אני רוצה להגיד לך שאני פניתי מספר פעמים ולא נעניתי. אין.

אמרנו להם שמשרד התחבורה, אנחנו מוכנים להשתתף ולהכשיר את המסוף הזה.

עוד משפט אחד ואני מסיים.

אם יש בו פתרון.

חייב להיות לו פתרון. אני ביקשתי ממר רובינשטיין באופן אישי, אני אמרתי לו – תשמע מר רובינשטיין, אני מבקש שתיצור צוות מבחינת העירייה, ותגיד לי שאתה בראשו, תמנה אדם בשמך, תגיד לי – בוא נקים ועדת תחבורה. אני מוכן לשבת אתכם יום ולילה. בוא נשתף פעולה, תגידו לי את הצרכים האמיתיים, אני אשתף פעולה, אני אתן מה שאני יכול לתת, בוא. אמרו לי – תלכו אתם לחיות לבד, אנחנו לא רוצים לחיות אתכם. זו התשובה שקיבלתי. אם ככה תפעיל תחבורה ציבורית – תביא כל גוף שבעולם, לא יפעיל תחבורה ציבורית.

מה אתה אומר הרב רובינשטיין?

כן, אני אשיב. יש לי פה – אני יש לי פה דבר קצר ממש. אמנם רשות הדיבור שלי ניתנה לאשתי שתחיה, אבל אני רואה פה דברים טכניים שעובדים, ואליהם אני אתייחס אחד לאחד. דבר ראשון למכובדי זאב הורן, יש לי פה חמש הערות שרשמתי לך, תכף אני אגיע אליך מכובדי חגי.

אולי תתחיל מהסוף?

אני אגיע לכל.

צריך לקצר.

אני כבר מוריד שני סעיפים. אל"ף – זאב הורן דיבר שמאז שהתחילו הממוגנים התחילו הבעיות. התשובה שלי רשמית ביותר, שלפניי היה יושב ראש ועדת התחבורה ידידי הטוב עקיבא הורביץ. מערכת הבחירות בביתר-עילית הסתובבה על ציר התחבורה מכיוון שהתחבורה אז גם כן הייתה כושלת. סעיף בי"ת – פיקוד העורף, הזכירו פה את פיקוד העורף שלא עמדו בציפיות וכולי. אני קיימתי הבוקר שיחת טלפון עם איריס, הקצינה של מכובדי שיושב כאן אחריו, והיא אמרה לי את הדברים הבאים, והיא אמרה שהיא מוכנה לאמת את הנתונים: אלף – שלא הביאו לה מעולם תוכנית עבודה רב שנתית לגבי הדרישה של האוטובוסים ממוגני הירי, אלא מאז הועדה הקודמת שהתחילו להפציר בה. כן, בקשות כן. אבל תוכנית רב שנתית לבקשת אוטובוסים ממוגני ירי – לא. דבר שני – התקיים סיור בביתר-עילית - - -

רגע, אבל מאז כבר נכנסו שלושה אוטובוסים.

כן, מאז ספטמבר נכנסו שלושה אוטובוסים לא חדשים, אלא אוטובוסים משומשים במצב טוב. והם מיגנו אותה והביאו אותה לעיר ביתר-עילית, זו עיר ששם בכלל אנשים משומשים, אז טוב שמגיעים ככה אוטובוסים כאלה. אז אני רוצה לפרק את הקביעה הזו במעמד זה. עכשיו, איריס הוסיפה לי עוד משהו על זה – שהיה סיור לפני כמה שבועות בעיר ביתר-עילית, מי יזם את הסיור הזה? איריס, ולא מישהו אחר. לגבי חניון – אני מושה שיש לנו בעיה לגבי החניון, מסוף, ואני אומר מדוע. יושב כאן נחום גבאי מולי. כמה פעמים ישבנו במשרדך, משרדי המנהל האזרחי בבית-אל בסמיכות לחדרך אצל אדון יוסי סגל, והתחננו אליו שיאשר לנו איפה שרק יאשר, כי אנחנו חייבים לעבוד חוקית, והוא לא אישר לנו, אבל ראש העיר נתן אישור, וזה מופיע בכתוב. רחוב שלם – רחוב רוז'ין, להחנות את כל האוטובוסים שלך, זה לא תקין. יש לנו בעיה, ואני כאן אומר – מי שיכול להפעיל קצת קשרים אצל אדון סגל, הוא לא אישר לנו עד היום אישור חורג של מסוף.

בסדר גמור, אנחנו נפנה אליו.

פנינו כבר לכל הגורמים האפשריים.

במודיעין סידרנו את הדבר הזה בדיוק. הייתה פה העירייה ונתנו מסוף, והזמינו אותי אפילו לפתיחת המסוף.

אם אפשר. תראה, דקה אחת הרב רובינשטיין. אנחנו ועדת כנסת. אנחנו לא הולכים להפעיל שום קשרים. יש לנו חובה, למדינת ישראל, חובה. גם אתם כרשות מקומית שיכונית, וגם משרד התחבורה, גם בהגדרה של איו"ש. אנחנו – היושב ראש כנראה ידרוש את זה בסוף הישיבה. אנחנו דורשים מכם יחד עם עיריית ביתר-עילית, אנחנו דורשים מכם לדעת מתי יהיה מסוף בביתר-עילית. אנחנו לא יכולים לבוא אליו בטענות עכשיו. אחרי המסוף אנחנו נוכל לבוא בטענות.

קודם כל – מדובר בהקצאת קרקע. אין הקצאת קרקעות.

מי לא מקצה?

העירייה.

העירייה?!

אנחנו כמשרד התחבורה הודענו שזה ברגע שתוקצה קרקע, אנחנו נפריש כספים לטובת המסוף. אני יחד עם רובינשטיין, אני לא מבין למה הוא לא מוכן לתת לנו.

אני רוצה לדעת תוך שלושה עד ארבעה ימים, מהי הבירוקרטיה הזאת של הקצאת השטח, ולהביא אותם פה אלינו. הועדה תשב על זה. להקצות מסוף –ריבונו של עולם, מדינת ישראל לא יכולה לעשות מסוף.

או.קי., הזכירו כאן לגבי האוטובוס האחרון. הוא עכשיו ריגש אותי מאוד . מר חגי שווייצר ישב אצלי בחדר. יש לנו פרוטוקולים. כמה וכמה פרוטוקולים, שאני ביקשתי שבשעה האחרונה של ערבי חגים ושבתות שיביאו אוטובוסים לא ממוגנים, ואני אגיע לתחנות יחד עם הנציג של ביתר-תור ואני אגיד – אין אוטובוסים ממוגנים.

הוא היה איתי ערב חג, הוא ראה את האוטובוסים הלא ממוגנים, והוא לא אמר להם לעלות על האוטובוסים. סליחה ידידי, אתה היית איתי בערב שמחת תורה והראיתי לך את האוטובוסים הלא ממוגנים?

אתה תיאמת את זה איתי?

האנשים לא רצו לעלות על האוטובוס?

השעה הייתה רבע לשתיים. הוא אמר לי – תראה את האוטובוסים כאן .

משפט מסכם אחד. אני רוצה משפט אחד. אלף – אני אתן דוגמא קטנה. היית ועדת משמעת לגבי נהגים אינם מתנהגים יפה לתושבים.

פוטרו עשרים נהגים.

סליחה רגע. לפרוטוקול – כתב אותו משרד התחבורה, היו שם החלטות כתובות שנותנים פיצוי לזה, ולזה כרטיסיה, ומפטרים את זה, וזה כן וזה לא. עד היום – כל הפיצויים שהוחלטו, עד היום משרד התחבורה, נציג העירייה ונציג החברה – מנהל הסניף – לא מומש סעיף אחד מבין חמש עשרה הסעיפים במשך שנה.

זה לא נכון.

עכשיו דבר שני – ההתייחסות – יוזמה של איזה מנהל - - -

מה עם מסוף?

מסוף, מסוף – מצאת איזה מסוף. בסדר, אתה יודע מה? שיאחרו ...

המסוף יסודר בסוף.

אני לא אמרתי עוד על מה שחגי אמר שאני לא רוצה לעבוד איתו. חגי הגיע אליי. זה המנהל החמישי שמגיע אליי, מזמין פגישה, אומר לי – תקשיב טוב, עד היום היה מחנה יהודה, מהיום אני יעשה סדר. אני אמרתי לו – תקשיב טוב, לי נמאס מכל השטויות שלכם. אין לי שום קשר עם ביתר-תור. אני מאמץ בחום רב את המלצת משרד התחבורה מר אלבז ומר גבאי, אני לא מתעסק יותר עם התחבורה עם החברה המפעילה. אני מתעסק עם מדינת ישראל, בתי משפט, וועדות הכנסת, משרד התחבורה. לא רוצה להכיר את ביתר-תור. עכשיו, הוא מבקש ממני צוות מהעיר שיטפל בבעיות התחבורה. אני התחננתי בפני זאב הורן שיושב כאן לידי שנתיים, שייקח מישהו מהעיר שיעבוד איתו וירכז לו את העבודה. אחרי שנה מאמצים הוא לקח אותו ובתנאים לא תנאים. בבקשה – תסתדר לבד.

יש לי שאלה. בועדה הקודמת קבענו שצריך לקבוע רמת תפוסה של שישים אחוז לכל היותר בכל אוטובוס, כי שבערבי חג, בערבי מועדים ופקקים, יהיו מספיק אוטובוסים. עוד קבענו שצריך ששה אוטובוסים למגן, שישה, לא שלושה.

שלושה כרגע נמצאים בבקשה.

השאלה שלי אליך, האם באמת עשו שישים אחוז תפוסה ולא יותר, ודבר שני – למה חתמתם מהסכם עם חברה מבלי לשאול את העירייה, בלי מכרז, זה נראה לנו כמעין מחטף לשש שנים מונופול.

לגבי הנושא של המכרז, אני לא רוצה להתייחס לזה, אני רוצה להתייחס לשתי נקודות אופרטיביות. אני רוצה לבקש ממך הרב רובינשטיין, משום שבפעם שעברה בפורום הזה פגעתי בך, אני רוצה בפורום הזה לבקש סליחה.

אני מקבל את זה. אתה עדיין יכול בחודש תשרי.

לגבי עצם העניין עצמו. שני דברים: יש את הבעיה התפעולית ויש את הבעיה של היחסים בין העירייה לתושבים ולחברה. ואלו שתי בעיות שונות שהן במיקס אחד גדול, והם מעיבים על הכל. לגבי הפתרונות התפעוליים, אין ספק שאפשר להגיע ובדרך הנכונה להגיע לתשובות טובות. למשל – באופן אופרטיבי, דברים שנעשו כבר, שלושת הממוגנים החדשים זה טיפה בים שצריך להתמלא.

עד מתי זה יתמלא?

אנחנו מקווים שעד סוף השנה בעזרת השם יהיו עוד שלושה או ארבעה. אני מקווה.

ניסית לקנות בצפון?

אני מקווה שעד סוף השנה יהיו עוד ממוגנים. זו נקודה שניה.

כמה ממוגנים?

אני מקווה ששלושה או ארבעה. נקודה שלישית – ישנו אישור כמעט בלתי מוגבל, כמעט לא מוגבל, ולמרות שאין תקציב לסחור אוטובוסים בשעות שיא, כתוב כאן בחוברת וזה אכן נעשה, שבשעות שיא, בימי שיא, סוחרים עוד שלושה או ארבעה בכפוף לצרכים רכבים ממוגנים, כאוטובוסים מוגנים ממקומות אחרים. בישיבה האחרונה דובר על כך שייעשה מאמץ לרכוש אוטובוסים ממוגני ירי ממועצה אזורית גליל עליון, וזה לא בא לידי ביטוי. אי אפשר, מבחינה משפטית, לרכוש את האוטובוסים האלה, יען כי הם רכוש ששייכים למועצות האזוריות, חברות לביטוח משרד, חינוך – זה לא עסק פרטי שאפשר לעשות את הדבר הזה. כתוצאה מכך שאי אפשר לעשות את הדבר הזה, הייתה פניה למשרד האוצר לקבל פתרונות בשני אפיקים – אחד – לקבל פתרון שאולי משרד האוצר יעשה את הרכישה הזאת שאולי נוכל להעביר אותם הלאה. פתרון שני – שיהיה תקציב נוסף לשכירת אוטובוסים בדוק. ואם ברור לכולם ששעת השיא היא שעתיים בבוקר או בערבי שבתות וחגים, אז למה לראות את כל הדברים כבעייתיים? כל הזמן יש בעיות, בואו נשכור אז עשרים אוטובוסים. כאן יש לי בעיה תקציבית עכשיו שעוד לא אישרו תקציב, ולכן קשה גם לממש את זה כי זה עולה כסף, אולי למשרד, זה עולה כסף למישהו. הדבר הנוסף שאני רוצה לומר – כל האוטובוסים הלא ממוגנים, אין לי שום תירוץ. שום תירוץ שבעולם. כל האוטובוסים העירוניים הם בתהליכי רכישה לפי התחייבות של המפעיל, כולל החוזה שלו, של החלפה הדרגתית של האוטובוסים העירוניים שיהיו חדשים. זה לא חשוב מה התהליך, צריך רק תהליך מהיר של רכישת האוטובוסים החדשים לעיר. ולא יכול להיות שיחסרו אוטובוסים לבני ברק ולבית שמש, כי הם לא ממוגנים, ואין תירוץ כאן, זה לא שייך לכאן. ולכן כאן לא צריכה להיות בעיה. ואיפה הבעיה? ופה אני מסיים יושב ראש הועדה. הבעיה בעיניי היא אחת ויחידה אמיתית. בגלל כל מיני סיבות, ולא חשוב מה הן, ישנו מתח גדול בין החברה לעירייה. כתוצאה מכך אין הבנה, אולי גם אין אמון. באמת לי הייתה זכות לעבוד איתך שנתיים יפה. ולכן אני מציע. כמו שעברנו תהליך, ואני שמח לשמוע על אלעד שזה עובד יפה, כי אני עשיתי את התהליך עם אלעד, עשינו את התהליך עם קריית-ספר. מה שאני רוצה להציע, בואו נשים רגע בצד את הפרוטוקולים של ההיסטוריה. לכן פתחתי גם בהתנצלות.

אז מה ההצעה?

ההצעה שלי, שצריך לעשות צוות מצומצם של משרד התחבורה, נציג המפעיל, כן נציג העירייה – זה חשוב, אין דבר כזה לשבת ואין נציג של העירייה. אני כבר אומר בשמחה, וכבוד ייחשב לי. אם אני אוכל לעזור לצוות הזה.

אני אין לי שום בעיה עם הצוות הזה. אני אין לי אמון במשרד התחבורה, לא בביתר-תור, חד משמעית. אין לי בעיה עם ביתר-תור, אין לי איתם כלום. אין להם חוזה איתי.

אני כן רוצה להציע הצעה אופרטיבית של צאת עם משהו ביד. כן לשות צוות משולש. הצוות הזה הוא צוות שיצטרך לתת דיווח שוטף גם לועדה המכובדת הזאת מידי תקופה קבועה. באופן מאוד ענייני, במתן תשובות ופתרונות לצדדים התפעוליים. בלי קשר לזה בכלל, לנסות וללבן בפורום ראוי ומתאים את המתח שהעלה עכשיו ראש העיר, מול שאלת המכרז, וזו שאלה שלך למשרד התחבורה.

לא, השאלה שלי לא בנושא המכרז. אני רוצה לבקש ...

אני מאוד מצטער, אנחנו צריכים לגמור. היועץ המשפטי, יש לך משהו להוסיף?

בטח שכן. מה שאני רוצה להוסיף, שאין חובת המכרזים. מה בכל המקרים לעשות מכרז? יש את המפקח על התעבורה שיש לו את שיקול הדעת לתת את הפתרון. בדרך כלל נותנים רישיון על פי מכרז.

חברי מרכז הליכוד יודעים את זה?

סליחה רגע, מבלי לשאול את התושבים את זה?

אנחנו עובדי מדינה אדוני.

אפשר בלי לעשות מכרז, בלי לשאול את התושבים, בניגוד לדעת התושבים?

את התושבים לא שואלים בשום מקרה.

אני רוצה לסכם את החלטות חברי הועדה. בהסכמת חברי הכנסת – הרב משה גפני והרב יעקב מרגי שהשתתפו בדיון. הועדה פונה לעיריית ביתר-עילית בבקשה להכין תוכנית שבה יוגדרו צרכי התחבורה הציבורית בעיר, לביתר-עילית. הועדה מבקשת להביא אוטובוסים של חברת קדים שבבעלות ביתר-תור, לשימוש בביתר-עילית. הועדה פונה למשרד התחבורה ולעיריית ביתר-עילית לפעול על מנת להקצות לחברת ביתר-תור שטח למסוף תיפעולי תוך חודש ימים. הועדה תבקש ממשרד התחבורה לבחון מחדש את ההסכם שנערך ללא מכרז ובניגוד לדעת העירייה להעניק מונופול לעוד שש שנים. הועדה תקים ועדת משנה ברשות יושב ראש הועדה וחברי הכנסת מרגי וגפני, עם מציגי משרד התחבורה, פיקוד העורף והעירייה, למצוא פתרונות מעשיים לתחבורה הציבורית בביתר-עילית. הועדה תקיים ישיבה נוספת בנושא בעוד כחודש, ותעקוב כיצד משתנה המדיניות של החברה בהסעת הנוסעים. תודה רבה לכם.

יש לי הסתייגות לגבי הסעיף, העניין הזה של המסוף. משרד התחבורה מוכן לתמוך ולעזור בכספים ובכל מה שאפשר לעזור.אבל הוא לא יכול לעזור בכספים ...

לא, את זה אנחנו דורשים מהעירייה.

אוסיף רק עוד משפט אחד, שמר גבאי ושירותו לעירייה הם באמת טובים.





הישיבה ננעלה בשעה 13.30