כנסת פתוחה

דיווח ומעקב בעניין מנהלת ההגירה על-ידי ראש מנהלת עובדים זרים ודיווח ומעקב על-ידי משטרת ההגירה על הרחקת עובדים זרים

הוועדה המיוחדת לבחינת בעיית העובדים הזרים 5
12/10/2004
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי


פרוטוקול מס' 37
מישיבת הוועדה המיוחדת לבחינת בעיית העובדים הזרים
‏יום שלישי, כ"ז בתשרי התשס"ה (‏12 באוקטובר, 2004), שעה 13:30

1. דיווח ומעקב בעניין מנהלת ההגירה על-ידי ראש מנהלת עובדים זרים ודיווח ומעקב על-ידי משטרת ההגירה על הרחקת עובדים זרים

חברי הוועדה: רן כהן – היו"ר
אלי בן-מנחם
ניסן סלומינסקי

חה"כ משה גפני
נצ"מ זיוה אגמי-כהן - קצינת לוחמה בפשיעה, יחידת מנהלת זרים, המשרד לביטחון פנים
אפרים כהן - ראש מנהלת עובדים זרים, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה
אמיר גל - ממונה אכיפה ארצי, משרד הפנים
אלי ורון - יועץ בכיר לשר הפנים, משרד הפנים
שמואל קציביאן - כלכלן, משרד הבינוי והשיכון
מיכל פירסט - מתמחה, משרד המשפטים
שבי קורזן - מנהלת עמותת מוקד סיוע לעובדים זרים במעצר
אמי סער - מוקד סיוע לעובדים זרים במעצר
נעמה בר-גד פייביש - איגוד לשכות המסחר
אברהם הראובני - אחראי על נושא עובדים זרים, התאחדות האיכרים
אברהם דניאל - מזכיר איגוד מגדלי הפרחים, איגוד לשכות המסחר
יוסטה בלייר - מזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל
יקי פרידמן - עמותת לשכות פרטיות
שמואל ערמון - אחיעוז
עינת אליאב - אחיעוז
גדעון הוכנברג - אחיעוז

עדנה האס

רשמה: אירית שלהבת



דיווח ומעקב בעניין מנהלת ההגירה על-ידי ראש מנהלת עובדים זרים
ודיווח ומעקב על-ידי משטרת ההגירה על הרחקת עובדים זרים

אני מבקש לברך את כולם בברכת שנה טובה, גם רטרואקטיבית אבל גם לעתיד לבוא. אני מאחל גם מושב מוצלח לחברי הכנסת, לעובדים ולאורחים שלנו כאן.

אנחנו מקיימים היום ישיבה בה בעיקרו של דבר אנחנו רוצים לשמוע ממר אפרים כהן, ראש מנהלת העובדים הזרים, ומניצב משנה זיוה אגמי-כהן מיחידת מנהלת הזרים במשטרת ישראל סקירה תקופתית על נושא הטיפול בעובדים הזרים ובהוצאתם מן הארץ. אם לנציגי משרד הפנים או למשרדים אחרים תהיה התייחסות, אתם מוזמנים כמובן להתייחס.

עוד לפני הסקירה אני מבקש לשאול את ניצב משנה זיוה אגמי-כהן על הסוגייה ששמענו עליה בתקשורת, של גירוש העובדת ההודית. אולי תוכלי לתת לנו כמה פרטים על זהותה, כמה זמן היא היתה כאן, במה היא עבדה כאן, מה יודעים עליה. והדבר השני, שהוא כמובן המרכזי, איך קרה שצו בית-משפט קבע שצריך להשאיר אותה בארץ ולמרות הכול משטרת ההגירה העלתה אותה על מטוס וגירשה אותה, ואני מבין שהיא נמצאת כבר בהודו.

היא נמצאת בדרכה חזרה לארץ. הבוקר הוצא צו.

במקרה הכנתי את החומר.

אני רוצה לתקן, אני עוד לא ראש מנהלת ההגירה, הייתי שמחה להיות תת ניצב.

אם היית ממונה להיות ראש מנהלת ההגירה זאת היתה חגיגה גדולה הרבה יותר, לא הייתי משאיר את זה ככה. אמרתי: ממנהלת הזרים במשרד לביטחון פנים.

אני באה מטעמו של ראש מנהלת ההגירה, שלצערו לא יכול היה להצטרף לישיבה מכיוון שקיבלנו את ההזמנה באיחור. הוא שלח אותי לכאן לייצג אותו ואני מקווה שאעשה את זה בכבוד הראוי.

אני מצטערת להגיד שכל הפרטים שפורסמו הבוקר בתקשורת על החלטת בית-המשפט לא היו נכונים. הדבר היחיד הנכון שפורסם היום בתקשורת הוא שבאמת היתה כאן טעות. כל מה שפורסם אחר-כך הוא לא נכון. אני לא אומרת שמישהו כאן כיוון לשקר אבל זה פשוט לא נכון כי בית-המשפט לא אמר את מה שפורסם. הבאתי את ההחלטה של בית-המשפט ואם תרצה תוכל לעיין בה.

אותה עובדת זרה נעצרה.

מתי היא נעצרה?

את הפרט הזה אני לא יודעת להגיד לך בדיוק ואני לא רוצה להטעות. אולי מר אמיר גל זוכר.

העתירה שלה הוגשה ב-28 בספטמבר.

היא הספיקה לשהות בארץ זמן קצר יחסית, 8 חודשים.

בלי רשיון בכלל מהתחלה, או שהיה לה רשיון שפקע?

היא עבדה כעובדת סיעודית ונכון לעת מעצרה, לאחר שימוע של משרד הפנים, היא שהתה שלא כדין. בואו נקבל את העובדה הזאת לפחות. עורך-הדין שלה פנה לבית-המשפט בוקר הטסתה והוציא לנו את ההחלטה שהגיעה אלינו בשעות אחר-הצהרים. הגיעה ההחלטה ואנחנו ראינו שהיא אכן אצלנו במערכת ואז טרחנו לשלוח את זה למתקן שבו היא שהתה (רנסנס). המתקן אכן קיבל את ההחלטה, שיש עיכוב. גם היועץ המשפטי ציין על גבי המסמך שההחלטה תלויה בקיומו של דרכון תקף ולפי מיטב ידיעתו של אותו יועץ משפטי הוא גם שלח את המסמך לתיאום טיסות, אך לצערנו הוא לא הגיע לשם. מדובר כאן בטעות אנוש. הבדיקה שלנו העלתה שהמסמך אכן לא הגיע לתיאום טיסות. למתקן "רנסנס" הוא הגיע אבל העובדת כבר יצאה משם.

מה מפקדת מתקן "רנסנס" עשתה עם זה?

האמת היא שהאחרון לוודא שהטיסה מעוכבת זה באמת תיאום טיסות. כבר קרה שהורדנו אדם מטיסה. במקרה שלפנינו מונה קצין בודק, הרבה לפני שבית-המשפט אמר את דברו בעניין הזה, והופקו הלקחים, הרבה לפני שבית-המשפט אמר את דברו בעניין הזה.

"רשמתי את הודעת המדינה כי תתיר כניסת המבקשת" – זה היה בהסכמת משרד הפנים ובהסכמתנו – "לחזרה על מנת שניתן יהיה לברר את העתירה לגופה." – כלומר את העתירה שהיא כבר הגישה בעניין העיכוב – "פרקליט מחוז תל-אביב אזרחי יבחן את הממצאים של הקצין הבודק שמונה על-ידי מנהלת ההגירה" – וזה נעשה כבר, עוד הרבה לפני שבית-המשפט החליט – "ויודיע לבית-המשפט בכתב אם נדרשת נקיטת אמצעים נוספים או שינוי הנהלים הקיימים למניעת התקלות". אנחנו כבר שינינו את הנהלים בעניין הזה. זה הכול.

היא נמצאת עכשיו בדרכה חזרה לישראל?

כנראה שכן. הבנתי שיש הסכמת הצדדים שהיא תחזור.

המדינה מממנת את הטיסה?

כך הבנתי. בהחלטת השופט נכתב "תתיר כניסת המבקשת". האם זה אומר גם מימון או אומר רק הכנסתה או הבאתה או הסעתה? אני לא יודעת.

אם המדינה מממנת את הטיסה אז מישהו צריך להורות על כך ולאשר את זה.

לכן אני אומרת שהחלטת השופט היא לא על מימון אלא היא שהמדינה תתיר את כניסתה. אני לא יודעת אם היתה כאן החלטה או הסכמת המדינה, מטעמנו או מטעם משרד הפנים, גם על מימון הטיסה. אני לא רוצה להגיד דברים שאני לא יודעת.

בואי נעזוב את סוגיית המימון. אני חייב לומר לך, ניצב משנה אגמי-כהן, שאני חושב שהעניין הזה הוא חמור ביותר, ואומר לך גם מדוע. קודם כול, הרי לא מדובר על פושע. דבר שני, גם בין העובדים הזרים יש התייחסות שונה לעובדות סיעוד. אפילו אנחנו כאן בוועדה הצלחנו להגיע למעין הבנות שיהיה מאמץ לנסות להעביר עובדות סיעוד ממקום למקום ולא לגרש את העובדות בחיפזון. אם זאת היתה מחבלת היה צריך להעיף אותה לכלא, אם זה היה פושע היה צריך להעלות אותו מהר למטוס ולזרוק אותו. כאן לא מדובר באדם שמקורב להיות פושע. אז מה הנמהרוּת הזאת?

בנוסף לכך, יש צו של בית-משפט. אנחנו מדינת חוק ואם יש צו של בית-משפט, עם כל הכבוד, לא יכול להיות שמשטרת ההגירה, בכל הרמות שלה, תיכשל. גם ברמה הראשית, במפקדה של משטרת ההגירה, גם ב"רנסנס", גם במשטרת ההגירה בשדה התעופה. אם הדבר הזה מתקיים אנחנו עושים מעצמנו פשוט צחוק ולעג.

אני חושב שזה יחייב חקירה מאוד-מאוד חדה וחד-משמעית, כדי שנשמור גם על שלטון החוק, גם על כבודם של בני אדם וגם על המערכת הזאת. יש לכם במילא כל מיני צרות שהן טבעיות למצב שאתם מטפלים בו, שהוא כפוי-טובה והוא קשה בעייתי, אז אתם צריכים גם את העניין הזה, שאתם גם לא מקיימים צו של בית-משפט?

בוודאי שלא. גם אנחנו ראינו את זה בחומרה. אני מוכרחה להגיד שמדובר בכשל נקודתי. יש לנו מאות עתירות שגורמות לעיכובים וכולן בוצעו עד היום. אנחנו פועלים כבר שנתיים וכל העתירות וכל העיכובים בוצעו. מדובר באמת בכשל נקודתי שהוא טעות בתום-לב. מי שעובד גם שוגה לפעמים. את זה אנחנו נתקן. אנחנו איתרנו את התקלה, איתרנו בדיוק את הנקודה בה זה קרה ואנחנו נטפל בה. התקלה היא שהפקס לא הגיע ליעדו. עכשיו אנחנו נעשה את זה בצורה מסודרת. בדקנו היכן בדיוק זה קרה, למה זה קרה, הפקנו את הלקח המרכזי. לטובת העניין הזה תיכנס מערכת ממוחשבת מסודרת מאוד כדי שכולם יהיו מודעים לכל שינוי בכל דקה.

הדבר הכי חשוב הוא שמהמטה הראשי של המשטרה שמטפלת בעניין לא יישלח רק פקס אל משטרת ההגירה בשדה התעופה אלא גם יוודאו שהמידע הגיע ושהוא מבוצע, ומפקד במקום – כמו ברמה צבאית – יאמר: קיבלתי ואני מבצע, ואז יידעו שהדבר מתבצע וישמרו גם על כבוד האדם וגם על כבוד בית-המשפט.

נכון בהחלט. אני מקבלת את ההערה. אני אומרת שעד היום אנחנו וידאנו כל פקס, וגם בפקס הזה אותו אדם שהעביר אותו נטה להאמין שהוא אכן וידא. אני אומרת שוב, הכשל הוא נקודתי והוא לא מתאים לנו. אנחנו מטפלים במאות עתירות של עיכובים יום-יום. זה באמת נדיר ביותר.

אני מודה לך. חברי הכנסת אלי בן-מנחם וניסן סלומינסקי, אתם רוצים להוסיף דבר מה בעניין הזה? אם לא, נעבור לסקירה. בבקשה, מר אפרים כהן.

בהתאם להחלטת הממשלה יחידת הסמך היתה אמורה להתאחד עם משרד הפנים ב-1 בספטמבר 2004. בינתיים היה שינוי בהחלטת הממשלה והאיחוד נדחה לינואר 2006. זה אומר שיחידת הסמך תמשיך להיות תחת אחריותו של משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה.

מה הנימוקים לדחייה הזאת?

אני לא יודע.

אולי בשל הצורך בהתארגנות נכונה, כי תקופה של שנה לא היתה מספיקה. הנושא כל-כך חשוב שחייב עוד שנה של התארגנות לשתי המערכות: לאפשר ליחידת הסמך להתארגן לקראת העברת היחידה ולאפשר למשרד הפנים להיערך לקלוט את היחידה. השנה הזאת תאפשר ליחידת הסמך להמשיך בהתארגנות. תיכף אני אמסור כמה פרטים הקשורים בכל התחומים שאנחנו מופקדים עליהם ואולי זאת תהיה התשובה למה האיחוד עם משרד הפנים נדחה לעוד שנה.

אתחיל בנושא כאוב ורגיש, בעובדים הזרים בתחום הסיעוד. כאשר קיבלתי את האחריות על היחידה היו 39,438 היתרים בתחום הסיעוד. התחלנו לעשות סדר, קודם כול על-ידי כך שיצרנו מערכת פתוחה מול הביטוח הלאומי ומערכת פתוחה מול משרד הפנים. על אף שהנושא כאוב וטעון, אני סבור שלא צריך להכביד בבירוקרטיה מיותרת, לא צריך להכביד בהוצאות נוספות. אנחנו משתדלים לתת מענה, ואני יכול לומר את זה באחריות מלאה, תוך שבועיים ימים.

כל הכבוד.

אם יש כאן אנשים שעוסקים בנושא סיעוד, שיגידו שזה לא כך.

אפילו אני כבר לא אומר את זה.

היתה ריכוזיות בירושלים, כשהיתה רק יחידה אחת שמספקת אישורים להיתרים לעובדים זרים בתחום הסיעוד לכל הארץ. הגעתי למסקנה שאין בכך צורך ולכן קיבלתי החלטה לפשט ולהאציל סמכויות. היום ניתן לקבל היתר במחוז חיפה והצפון, במחוז תל-אביב והמרכז, במחוז ירושלים והדרום ובמחוז באר-שבע והנגב. אדם שגר בבאר-שבע לא צריך להגיע לירושלים; אדם במעלות שרוצה לקבל היתר לא צריך להגיע לירושלים, הוא יכול לקבל את ההיתר בחיפה.

כלומר, עשינו גם שינוי ארגוני וגם התייעלות מול משרד הפנים ומול הביטוח הלאומי, כולל ה-IDL וכל הדברים האלה, כאשר יש קריטריונים ברורים שהציבור מודע להם. הציבור צריך לקבל את השירות ולא נאפשר – בלי לפגוע בחבריי בחברות כוח האדם – תשלום דמי תיווך כדי לקבל שירות מדינה. אין צורך שאדם ישלם 250 דולר כדי לקבל אישור מהמשרד של אפרים כהן או ממשרד הפנים. צריך לפשט הליכים, לאפשר לאזרח לפנות ולקבל את השירות הזה בלי דמי תיווך בדרך. אני חושב שזה ההישג הגדול ביותר שלנו.

אז ממה אנשים יחיו?

זאת הבעיה שלהם.

רבותי, זכותם של חברי הכנסת לשאול גם מבלי לבקש ממני רשות, למרות שגם אנחנו מתואמים, אבל אם מישהו מהאורחים רוצה לשאול שירים יד.

מר אפרים כהן, מתי התחיל הסידור הזה?

לפני כ-2.5 או 3 חודשים. זה פועל כבר בכל המחוזות, עם מערכת מחשוב.

אני יכול להעיד מניסיון אישי שזה פועל היטב.

דבר שני, יש הפחתה של כ-8,000 היתרים בסיעוד, ואני אומר את זה בעדינות. אלה היתרים שניתנו לאנשים שנפטרו כשבני משפחותיהם המשיכו להחזיק את העובדות הזרות וגם היתרים שניתנו לבתים "חזקים" (אמידים) שלא היה להם היתר להעסקת עובד זר. בתיאום עם משרד הפנים אנחנו מנסים להעביר את העובדות הזרות שנמצאות בבתים ללא היתר ולהביא אותן לעבודה אחרת עם היתר, במקום להביא עובדות חדשות מחוץ-לארץ ולשלם דמי תיווך, כדי שלא תהיה "דלת מסתובבת" כאשר מוציאים ומכניסים עובדים.

זה הכול בתוך ענף הסיעוד?

נכון.

כמה היתרים יש לענף הסיעוד?

היו 39,438 והיום יש 31,560.

ועל-פי מה שאתם יודעים, כמה עובדות סיעוד מסתובבות בשטח?

אני מעריך שכ-5,000-6,000 עובדות סיעוד מסתובבות בשטח וניתן להעביר אותן. אני מדבר על ההפרש בין 39,000 ל-31,000. עדיין מסתובבות במקומות ללא היתר עובדות סיעוד שניתן להעביר אותן למעסיקים עם היתר.

בעצם יצרתם כאן דבר מעניין מאוד. היתה ירידה של בערך 8,000 היתרים לעובדות סיעוד מאז שאתה נכנסת לתפקיד, בה בשעה שמספר המשתמשים בשירות הזה למעשה גדל, ואין צעקה ושוועה.

זה מתאזן כי במקביל יש נפטרים לצערי ויש מקבלים חדשים.

אבל תוחלת החיים גדלה.

נתקבלה החלטה שקבעה שלא יהיה יותר זמן גג. כלומר, גם אחרי 7 שנים אם החולה הסיעודי לא נפטר עובד הסיעוד נשאר אצלו. כל שנה בא עובד סוציאלי או מישהו מהביטוח הלאומי ועושים את ההערכה. בעבר כאשר עובדת הסיעוד היתה משלימה 5 שנים היא היתה צריכה לעזוב את הארץ אבל היום גם העובדים האלה נשארים.

לא על כך שאל יושב-ראש הוועדה. הוא שאל איך קרה, כאשר מספר מקבלי הסיעוד גדל בגלל שתוחלת החיים גדלה, שמספר עובדי הסיעוד פחת ב-8,000? איך קרה הפיחות הזה?

איך קרה שיש פחות 8,000 היתרים, למרות שיותר אנשים מקבלים טיפול סיעוד, ואין זעקה?

השאלה הראשונה היא האם יש יותר אנשים שצריכים לקבל טיפול. דבר שני, יכול להיות שכל אלה שלא עבדו בדיוק בתחום הזה לאט-לאט מתחילים להיות מנותבים לתחום הזה בחזרה.

נכון, זה מה שאמרתי.

פשוט גיליתם את תרמיות השימוש בעובדות סיעוד שלא למטרות סיעוד. אפשר להגיד את זה כך?

קרה לעתים שאנשים נפטרו והמשפחות המשיכו להחזיק את העובדות הזרות למטרות אחרות. לצערי עובדים זרים עבדו בבתים שונים שלא היה להם היתר העסקה. התחלנו לעשות סדר בעניין הזה.

זה ה-8,000 או זה חלק מה-8,000?

זה חלק מה-8,000.

מה החלק האחר?

אני לא יודע.

זה לא אומר שבתקופה הזאת לא הובאו לארץ עוד עובדות זרות חדשות לענף הסיעוד.

לא אמרתי את זה. כן הובאו אבל לא באותם היקפים. אנחנו בשיתוף עם משרד הפנים ועם כל הגורמים מנסים לאתר את העובדות הזרות ששוהות בבית לא חוקי ולהעביר אותן לבית חוקי.

האם קורה שאתם מעבירים עובדות מענף הסיעוד שאין להן עבודה ועושים להן הסבה מקצועית נניח לחקלאות או למסעדות וכדומה?

לא, זה מעגל פנימי בתוך הסיעוד. הלוואי ולא נזדקק להביא עובדים מחוץ-לארץ ונשתמש רק במעגל הפנימי על מנת לתת מענה מיידי לכל מי שמבקש עובד סיעוד.

עד לפני שנה וחצי, כשהתחילו לעשות סדר, אדם שנפטר, לא ביטלו את ההיתר שהיה לו ובמקביל הוציאו היתר חדש. למה אני אומר שהיום זה עובד טוב? הגשתי ב-10 ביולי בקשה באזור תל-אביב עבור חמי, הבאתי לו עובד ב-26 ביולי אך ב-28 באוגוסט חמי נפטר ואז החזרתי את העובד למשרד הפנים. לא הובא עובד אחר במקומו אבל אותו עובד כבר יושב על רשיון אחר.

מה קורה עם עובדים זרים שהגיעו לארץ, שעבדו עם אדם מסוים והחליטו לעזוב אותו? יש לכם מעקב אחר עובדים כאלה? האם עובד כזה נכנס שוב אל תוך מאגר העובדים והולך למישהו אחר גם אם הוא לא מתאים? יש איזה פיקוח על עובדים כאלה?

יש נוהל לפיו כשעובד זר רוצה להפסיק את עבודתו במקום מסוים ולעבור למעסיק אחר הוא מגיע ללשכת משרד הפנים ומבקש העברה.

הוא מגיע למשרד הפנים או לחברת כוח אדם מסוימת?

הוא צריך להגיע למשרד הפנים, ופורסם הנוהל כיצד לעשות את זה. אם הוא מגיע דרך חברת כוח אדם, זה דרך אחת. אם הוא מגיע לבד, זאת הדרך העדיפה.

דבר שני, יש עובדים שהגיעו לארץ לעסק שעבד חצי שנה, קיבל היתר אך למשל פשט את הרגל, ונותרו 8 עובדים שאין להם תעסוקה. אנחנו מנסים למצוא להם מקומות אחרים. אנחנו נותנים להם לשהות בארץ במשך חודש תחת היתר של תיירוּת ובינתיים אנחנו מחפשים להם מעסיק.

זה בכל הענפים?

תחום הסיעוד הוא תחום בעייתי. ניצב משנה זיוה אגמי-כהן יכולה לדבר כאן על אנשים שהיו זקוקים לעובדים והעובדת עזבה אותם והם רודפים אחרינו בדרישה שהעובדת תעזוב לחוץ-לארץ כי היא פגעה באמא. זה לא תחום שהוא שחור ולבן. מגיעים אלינו עשרות מקרים שהעובדת עזבה ואני מסב אותה למשפחה אחרת ואז המשפחה הראשונה מתלוננת ורודפת אחריי דרך בית-משפט, אומרת שהעובדת הזאת פגעה באמא ושואלת מה פתאום נתנו לה להישאר בארץ. בתחום הסיעוד אנחנו כמעט בכלל לא עוצרים עובדות. בתחום הסיעוד אנחנו כמעט בכלל לא עושים השמות כי זה תחום בעייתי, זה לא תחום פשוט. צריך למצוא באמת בן אדם שרוצה ואז אני אתאים בין אותו אדם לעובדת.

ניצב משנה זיוה אגמי-כהן בסקירה שלה על המעצרים בוודאי תתייחס לזה.

אנחנו משתדלים היום לנייד עובדים. עשינו כבר 4,000 השמות לעובדים זרים ומצאנו להם מעסיקים אחרים. צריך לזכור שבגלל הבעיות הכלכליות במדינה קורה לעתים שמעסיק שקיבל היתר ממר אפרים כהן וחשב שהוא יתחיל פרויקט והביא עובדים, אחרי 3 חודשים הפרויקט נגמר, הוא לא הצליח להרים אותו. אנחנו מנסים למצוא לעובדים האלה פתרונות דרך הניוד.

בחקלאות החלטת הממשלה לשנת 2004 היתה מכסה של 26,000. הביצוע בפועל הוא 24,796 עובדים זרים בחקלאות. אני חושב שזה מענה טוב לתחום החקלאות, למרות שהיו צעקות מאנשים שטענו שהם זקוקים ליותר.

לא מקיימים את החלטות הממשלה.

גם אם יהיו 30,000 או 40,000 רשיונות בחקלאות זאת תהיה הטענה שלכם.

אבל יש היום שדות שלא קוצרים בגלל שאין עובדים. אם החלטת הממשלה היתה על 26,000 אז למה חסרים 1,000 עובדים?

יש לנו שר חקלאות שמייצג את הנושא. היתה החלטת ממשלה שבחקלאות בשנת 2004 המכסה תהיה 22,000. בא שר החקלאות וערער ואמר שהחקלאות חשובה לייצוא, למדינה, לכול, ויש להגדיל את מספר ההיתרים. לאחר שאנחנו נערכנו למתן ההיתרים ל-2004 היה שינוי בהחלטת הממשלה ב-8 בינואר 2004 ואז הגדילו את המכסה מ-22,000 ל-26,000, זה מה שקבעה הממשלה. הדרג המקצועי פועל לפי החלטת הממשלה וכך הוצאו היתרים ל-25,644 עובדים בחקלאות – כלומר כמעט 26,000 – והיישום היה 24,796. הפער נבע מסיבות שונות – יש כאלה שלא התייצבו, לחלק היתה בעיה עם האגרה וכן הלאה.

יש הרי תמיד זרימה. אני יכול להעיד על-פי הנתונים שנמסרו כאן שב-3-4 החודשים האחרונים זה גדל ב-2,500 עובדים.

באף שנה לא הגענו למספר העובדים שנקבע בהחלטת הממשלה, וסופרים אותנו כל הזמן. יש סחבת. אנחנו גומרים כל שנה בפחות עובדים ממה שנקבע על-ידי הממשלה.

כמה ישראלים קיבלתם במקביל?

אין ישראלים שמוכנים לעבוד בחקלאות.

הישראלים הלכו לים. הציונות נגמרה. החקלאות היא רק זרה.

עם כל הטלת המס וההכבדה עלינו, עובדה שהפטנט הזה נכשל. הממשלה לא רואה שהיא נכשלה והיא רוצה רק להוסיף עוד עלויות לחקלאים, וזה לא הפתרון. ישראלים לא מגיעים לעבוד בחקלאות.

אני מקווה שבחודש הקרוב נשלים את החוק לעידוד ישראלים לעבוד בחקלאות. אני מקווה שזה יעזור במשהו.

גם בבניין.

אמרו שהוסיפו 22,000 עובדים ישראלים בבניין.

אני רוצה לציין לשבח את שיתוף הפעולה עם משטרת ההגירה ועם משרד הפנים. ברגע שאנחנו מזהים מעסיק אשר הגיש בקשה לקבלת היתר לא כדין זה מועבר ליחידה של ניצב משנה זיוה אגמי-כהן, שמטפלת בזה, ואנחנו בתיאום מלא. מהירות הטיפול והפרסום הרב גורמים לכך שהיום מעסיקים רבים, לא כבעבר, מבקשים היתרים ואני יכול לתת מייד תוצאות. לכן אני מפעיל גם את הסמכות אשר באחריותי, במידה ומעסיק עבר עבירה חמורה אני מבטל לו את ההיתר. היום יש כ-100 מעסיקים אשר בוטלו להם היתרים או נמצאים בתהליך שימוע לקראת ביטול היתרים.

בוטלו היתרים בגין מה?

נפסלו מעסיקים שקיבלו היתרים שלא כדין או שפעלו שלא כדין בדרכים שונות. מדובר על מעסיקים בתחום הבניין, בתחום החקלאות ובתחום התעשייה.

הסיבות לפסילה הן רק כאשר מישהו הגיש בקשה שלא כדין או גם אם אתם נניח מאתרים מישהו שקיבל עובדים זרים ומטפל בהם באופן מכפיר?

יש גם מקרים כאלה, מעסיקים אשר עברו עבירות חמורות מאוד בנושאים של תנאים סוציאליים – אם זה שכר, אם זה תנאים הולמים וכן הלאה. אנחנו בודקים את זה. אני חושב שזה כלי נהדר, הסמכות שיש לנו לשלול היתרים.

אולי תוכל לפרט מה הסיבות לביטול ההיתרים לאותם 100 מעסיקים.

אין לי חלוקה כזאת. הנתונים האלה הם טריים מהתנור, זה נושא חדש שאני מטפל בו עכשיו.

כמה מהם כבר נפסלו וכמה הם בתהליך פסילה?

ומה הסיבות לפסילה? האם בשל כך שהם רימו את המערכת או בשל כך שהם לא עמדו בתנאים?

למשל קבלת היתר במרמה, או אי-תשלום שכר מינימום. זה כלי נהדר בידינו. אדם לא קיבל שכר מינימום, מעסיק קיבל היתר שלא כדין, לא שילם שכר, לא שילם ביטוח רפואי – ביטול. המהירות של קבלת ההחלטה, במקום להתחיל בתהליך משפטי ובשימועים וכן הלאה, ברגע שאתה נותן החלטה מהירה אז אנשים נפגעים הרבה יותר חזק.

אודה לך מאוד אם אחרי הסקירה של ניצב משנה זיוה אגמי-כהן תגיד לנו גם מכמה מעסיקים כבר נלקחו היתרים וכמה נמצאים בתהליך.

הנושא השלישי, בניין. על-פי החלטת הממשלה לשנת 2004 המכסה היא 24,000 היתרים בבניין. אנחנו הנפקנו היתרים על-פי בקשת קבלנים ל-19,399 עובדים זרים. הביצוע בפועל – 13,579.

מה ההסבר לפער הזה?

נציגי הקבלנים יטענו בוודאי שבגלל מדיניות השמים סגורים הם לא קיבלו עובדים. אני יכול לומר באחריות מלאה שה-13,000 הם אחרי שקיבלתי החלטה להקצות את המכסה של 2003, בפרויקטים שלא הסתיימו, והארכתי 4,000 היתרים. בשנת 2004 היו צריכים להיות 9,500 היתרים ואני נתתי הנחיה שכל הפרויקטים שלא הסתיימו ב-2003 אנחנו נמשיך אותם ב-2004 כדי לאפשר לקבלנים להתאושש. אני יודע שהמצב קשה.

איך אתה מסביר את הפער בין 13,000 ל-19,000?

יחידת הסמך הנפיקה 19,500 היתרים אבל אוישו רק 13,579 משרות.

חברי הכנסת מבקשים לדעת מי הגורם שלא מממש את 6,000 ההיתרים, בפער בין ה-19,000 ל-13,000. זה הקבלנים שלא מממשים? זה המשרדים שלא נותנים להיכנס? זה מדיניות השמים הסגורים? ממה זה נובע? מי לא מממש? יכול להיות שיש קבלנים שביקשו, קיבלו היתר והם לא בונים את הפרויקט וזה נדחה והם לא מביאים עובדים? מה קורה?

אנחנו לא יודעים להסביר את הפער של ה-6,000. אני יכול להגיד לך שאנחנו מניידים עובדים, מוציאים מן הכלא עובדים שנתפסים בבניין. לכן מר אפרים כהן החליט השנה להוציא היתרים עם תוקף של 45 ימים. אם מישהו לא בא ומשלם, לא צריך. בפועל נוצר מצב ש-6,000 עובדים חסרים בתחום. אנחנו לא יודעים להסביר למה. אף אחד לא דרש אותם. אני עוסק בתחום הזה שנתיים. בשנה שעברה היתה צעקה של הקבלנים. השנה בכמה דיונים תהינו מה קורה עם הקבלנים כי אין צעקה. ישבנו גם עם מר יודק'ה שגב.

זה יכול לנבוע משתי סיבות, או יאוש או כי אין צורך.

אם הסוגייה הזאת תישאר כסוגייה פתוחה ולא מובהרת אנחנו נקיים עליה ישיבה מיוחדת. נזמין את מר יודק'ה שגב וננסה להבין מה קורה. לא צריך להסתיר את הדברים, צריך לגלות אותם.

יכול להיות שגם העלות של 4,000 שקל שצריך לשלם בגין כל עובד, זה גם גורם שמשפיע על חברות קבלניות. כאשר חברה קבלנית קיבלה בעבר 100 עובדים זרים ולא שילמה אגרה, אז היו לוקחים בקלות 100 עובדים. היום הקבלן צריך לשלם אגרה של 4,000 שקל עבור כל עובד. כאשר אתה עושה חשבון, 100 עובדים כפול 4,000 שקל, אתה מתחיל לחשוב פעמיים.

זה 27 סנטים לשעת עבודה.

כולנו קוראים עיתונים ויודעים מה מצב ענף הבנייה. קבלן שצריך להוציא היום מיליון שקל במזומן ולשלם למשרד האוצר עושה שיקול האם הוא ישלם עכשיו מיליון שקל או שהוא ייקח את 20 העובדים שהוא צריך כרגע ואת השלב הבא הוא יעשה בשלב הבא. אנחנו יודעים על פרויקטים שנחתמו והופסקו. היום זה גם שיקול כלכלי. מעבר לזה, בעקבות העבודה של מנהלת ההגירה והעבודה שאנחנו עשינו כאן, היום כל הגורמים שותפים לאיזה סדר מסוים. היום גם לא כל-כך כדאי לנייד עובדים, זה לא כדאי כלכלית. כאשר אתה משלם אגרה של 4,000 שקל פר עובד לא כדאי לך לנייד את העובדים.

6,000 העובדים האלה שכביכול חסרים – הרי היתה צריכה לקום צעקה. עובדה שלא קמה צעקה. בחקלאות בזמנו צעקו, מישהו צעק. בתחום הקבלנות אנחנו לא שומעים צעקות.

התשובה היא השמים הסגורים. זה כלל לא מסתורי.

הוא אומר שאין בקשות לעובדים.

לפני כן כשאפשר היה להביא עובדים מחוץ-לארץ הקבלנים אמרו לעצמם: למה לא להביא?

הממשלה אישרה 19,000 היתרים. איך אתם אומרים שאין בקשות?

ענף הבניין, למיטב ידיעתי, הוא הענף שחל בו השינוי הכי דרמטי בקבלת עובדים ישראלים. התקבלו אלפי עובדים ישראלים. אולי גם בעניין הזה תוכל לדווח לוועדה.

לפי דוח הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נכנסו לענף 14,000 עובדים ישראלים, כולל ערבים ישראלים, שלגביי הם ישראלים לכל דבר. מר יודק'ה שגב טוען שנכנסו לענף 10,000 עובדים ישראלים. מר בני פפרמן, ראש אגף תכנון כוח אדם במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, אומר שבפועל נכנסו 3,500 ישראלים לענף הבנייה. אני מציג כרגע נתונים שהופיעו בעיתון "הארץ" ערב שמחת תורה. הם עובדים במקצועות נלווים לבנייה. אף אחד מהם הוא לא טפסן ולא בנאי.

מי שרוצה מוזמן לבוא היום לגן סאקר, חבורה שנקראת "שיר המעלות" עושה היום הפנינג לעובדים שהם מגייסים לבניין, ישראלים לכל דבר ועניין. אני מקווה שנגיע היום ל-500-600 איש נוספים אבל אני לא מבטיח שכך יהיה.

הוועדה להקצאת עובדים זרים לשנת 2004 אישרה, על סמך פרויקטים שהוגשו לה, 19,000 עובדים, למרות שהחלטת הממשלה היתה על 23,000 עובדים.

חברי הוועדה הנכבדים צריכים לדעת ולהבין שבענף הבנייה השמים סגורים מאז 2001. בדצמבר 2001 נסגרו השמים, אין עובדים. מנהלת ההגירה הרחיקה 116,000 איש – אני בכוונה לא משתמש במושג עובדים זרים – ומתוכם היא הרחיקה לפחות 60,000-70,000 איש מענף הבניין.

זה הכי קל כי הם יחד במגורים ובעבודה, אפשר להגיע אליהם בקלות ולכן גם רבים מהם נפגעו.

מדובר על שוהים בלתי חוקיים.

בואי לא ניכנס לזה עכשיו. לא אמרתי חוקי או לא חוקי. לטענתי הוצאתם גם המון עובדים חוקיים, אבל זה לא חשוב כעת, אני לא מעלה את זה עכשיו כבעיה.

כאשר בחודש יולי היינו צריכים לשלם 4,000 שקל עבור כל עובד למשרדו של מר אמיר גל נוצר דבר מעניין מאוד. הממשלה לקחה את הכסף ופתאום התברר לקבלנים שזה רק עבור 4 חודשים. עד היום הממשלה לא החזירה לקבלנים את הכסף, לא נקבעה עדיין צורת ההחזרה.

למה שתהיה?

ואז מה שהיה לקבלנים באשרות חוקיות זה 11,000 עובדים, בגלל ההרחקה ובגלל מדיניות השמים הסגורים, ושילמו אגרה עבור 11,000 עובדים. הגענו ל-2004, אנשים סיימו את החוזה שלהם והם חוזרים הביתה. הרשו לנו להלבין מספר מסוים של עובדים שהיו כלואים בבית-המעצר וכך הגענו ל-13,000, כאשר מעשית על הפיגומים אין יותר מ-8,500 עובדים זרים חוקיים.

הנושא הזה מחייב ישיבה נפרדת.

סליחה, שאלתם איפה 6,000 איש. אני שואל איפה 10,000 איש.

חשבתי שאתה הולך להסביר לנו איפה ה-6,000. לא ידעתי שאתה תוסיף לנו עוד 4,000 שנעלמו. אני כבר מודיע שבישיבה בשבוע הבא או בשבוע שלאחר מכן נדון בענף הבניין, נברר את כל הסוגייה הזאת. אני מבקש ממשרד הפנים וממר אפרים כהן להיות מצוידים במידע על כניסת עובדים זרים לארץ לענף הבניין בשנה וחצי האחרונות.

למעט "אילמזלר"(?) לא היתה כניסה של עובדים זרים לבניין.

אנחנו נקבל היום החלטה שבשנת 2005 לא נאפשר העסקת עובדים זרים במסעדות מעורבות. מסעדה מעורבת היא מסעדה שמוכרת חומוס עם אגרול. אני חושב שזאת החלטה נכונה, על מנת לאפשר רק למסעדה אתנית לקבל היתר. אנחנו כמובן נשנה את הקריטריונים ונחמיר אותם כדי להגדיר מה זה "מסעדה אתנית".

באוגוסט 2004 התקבלה עוד החלטת ממשלה, לפיה החל ב-1 בספטמבר 2004 השכר לעובד זר בתעשייה ובשירותים צריך להיות לפחות 5,000 שקל; מ-1.1.2005 יצטרכו לשלם פעם וחצי השכר הממוצע במשק; ומ-1.1.2006 יצטרכו לשלם פעמיים השכר הממוצע במשק, על מנת להכביד על המעסיק אם ירצה לקבל עובד זר למדינת ישראל. המגמה היא להעלות את שכרו ועלותו של עובד זר על מנת לאפשר לישראלים להשתלב בשוק העבודה.

תהרגו אותם וזהו. למה לכם כל העניין הזה?

אני פועל בהתאם להחלטות הממשלה.

הממשלה טעתה לאורך חמישים שנים, זה לא חדש.

רבותי, המקום להפגנות הוא מול הכנסת.

זה כולל סיעודי?

לא, הסיעודי הוצא מכל ההסדר הזה.

אנחנו כמובן מכבידים על מעסיקים אשר לא מעסיקים כדין ולא מקיימים את כל החוקים הסוציאליים. יש לנו שיתוף פעולה עם בתי-הדין לעבודה. פרטים אוכל להעביר לכם אחר-כך.

מר אפרים כהן, תודה רבה. אני מבקש עכשיו מניצב משנה זיוה אגמי-כהן להציג לנו את הפעילות של המשטרה בנושא הזה.

הנתונים שאני אציג כאן חלקם יתייחסו לחודשים ינואר-ספטמבר 2004 וחלקם יהיו מאז הקמת המנהלת ועד היום, בשביל לסבר את העין והאוזן.

קודם כול סיכום הנתונים מינואר עד ספטמבר 2004 באשר למורחקים:

"מנוידים" זה אנשים שנעצרו והועברו לענף אחר באמצעות משרד הפנים.

היו 15,219 מורחקים, אנשים שהורחקו בפועל על-ידי המנהלת בהטסה שלנו, במימון של המדינה.

היו בסך הכול 37,511 אנשים שעזבו את המדינה מרצונם לאחר שאשרתם פגה. נכללים כאן רק אלה שהחזיקו אשרת עובד, אשרה ב'1, או אשרת תייר ואשרתם פגה, ורק אלה מארצות מוצא שאנחנו סבורים שמהן מגיעים לכאן עובדים זרים, זאת אומרת מולדובה, רוסיה וכולי, ולא מארצות-הברית, צרפת וכולי.

מדובר במפורש על עובדים שמוגדרים עובדים זרים בלתי חוקיים ולא רק שוהים בלתי חוקיים?

לא. המורחקים הם נתינים ששוהים כאן שלא כדין, גם עובדים זרים שפגה אשרתם וגם שוהים שלא כדין.

מה זה מנוידים?

זה אותם עובדים שנכנסו לכאן באשרת עבודה ואשרתם פקעה מסיבות כאלה או אחרות, למשל כי המעסיק לא התייצב לקחת אותם או כי הם ברחו מהמעסיק וכולי. לאחר שהם נעצרו משרד הפנים עשה להם הסבה למעסיק אחר.

למה את מחשיבה אותם בסך הכול?

אני לא מחשיבה. אני אומרת רק מה מספר האנשים שהוחזקו אצלנו במתקן המעצר.

בשנת 2001 מנויד היה מורחק ובמקומו היית מביא עובד אחר. אז לא נכון להגיד שלא צריך לספור אותם. אם אתה מסתכל על הפעילות של המנהלת, מנויד זה אדם שנשאר כאן ובשל כך נמנעת הבאתו של עובד חדש. זה בדיוק הביצוע של מדיניות השמים הסגורים. זאת התשובה לשאלה שלך מה קורה לעובד שמגיע לאיזה מקום, לא רוצה לעבוד שם, מבקש לעבור למעסיק אחר ואז הוא מנויד. מדובר על מספרים קטנים.

זה סיכום הנתונים של המנהלת עד סוף ספטמבר, מאז ראשית הקמתה, הנתונים המעודכנים להיום. מדובר בסך הכול על 118,105 אנשים, מהם 40,950 מורחקים, 73,366 עוזבים מרצון ו-3,719 מנוידים.

המנהלת פועלת, כפי שאתם יודעים, גם בבדיקת עובדים בפעילות שוטפת ויזומה, ונבדקו 186,020 כאלה מאז הקמת המנהלת, ובבדיקת מעסיקים, בדרך כלל ביחד עם משרד העבודה.

יש כאלה שנבדקו יותר מפעם אחת. אין 117,000 מעסיקים.

התפלגות ההרחקה לפי מדינות מאז הקמת המנהלת: כמו שאתם רואים, הנתח העיקרי הוא מסין, רומניה ומולדובה.

זה הנתח העיקרי של עובדים בארץ. אלה עובדים שמגיעים לענף הבנייה.

13% מסין, 10% מרומניה, 7% ממולדובה, 4% מתאילנד, 6% מאוקראינה. 53% נכנסים תחת הקטגוריה "אחר" והם באים מכל מיני מדינות באמריקה ובאפריקה.

בכל זאת מוזר ש-53%, שזה הרוב, נכללים תחת "אחר".

אלה עובדים מהמון מדינות קטנות שכל אחת מהן מהווה פחות מ-1%. יש מגוון אדיר של מדינות – מאפריקה, דרום אמריקה. בהמשך אנחנו מתכוונים לפלח את זה יותר.

אפשר לראות שאלה מדינות מהן עובדים הגיעו לכאן ברשיון – רומניה, סין, טורקיה, תאילנד. אלה אנשים שהגיעו לכאן לא כתיירים אלא ברשיון. רואים את זה פשוט לפי המדינות.

זה לא מדויק. 47% זה החלק של עובדים שמגיעים ברשיון, וב-53% נכללים גם תיירים. בזה נכללים הרבה מאוד אנשים שהגיעו כצליינים, תיירים וכדומה, וגם מסתננים מאוזבקיסטן.

גברת שבי קורזן, זה בדיוק הפוך. 53% מהאנשים מורחקים להמון מדינות קטנות. משם כמעט בכלל לא מקבלים אישורים.

הם לא באו כעובדים.

למשל לא רואים כאן עובדים מהפיליפינים.

כי העובדים מהפיליפינים לא כל-כך מורחקים. רובם עובדים בענף הסיעוד והם נשארים כאן.

עצורים לפי מתקנים וחלוקה לפי ימים: אני מוכרחה להגיד שאלה נתונים נכונים לנקודת זמן, נכון לאתמול. מדובר על התקופה שאחרי החגים כאשר בתקופת החג לא עבדנו, היתה הדממה של כל משרדי הממשלה וגם שלנו. רואים כאן שהנתח העיקרי של העצורים נמצאים במתקנים שלנו עד 30 ימים. המספר המשמעותי ביותר של אנשים נמצא במעשיהו (212) וב"רנסנס" (164). זאת כמובן נקודת זמן מסוימת מאוד שלא משקפת את הממוצעים.

בכל זאת, חמור לראות ש-100 אנשים עצורים מעל 90 ימים. אז זה בית-סוהר.

יש הרבה מאוד אנשים שהמדינות שלהם מסרבות לשלם את האגרה. יש כאלה שלא רוצים להגיש בקשות לאשרה. יש כאלה שאנחנו לא מזהים אותם והם מסרבים להזדהות. יש המון בעיות מסוגים שונים, בעיקר בעיות תיעוד. יש גם כאלה שמבקשים מעמד פליט.

יש גם מסתננים ממצרים, כל מיני אנשים מסודן שאתה לא יכול להרחיק אותם.

אז מה תעשה איתם, תשאיר אותם כל הזמן בכלא?

לא. לוקח זמן למצוא פתרון. למשל במקרה של הסודנים מחפשים להם סטטוס של פליט אבל במדינה אחרת. זה עניין של האו"ם ולוקח זמן למצוא להם מדינה אחרת. בינתיים הם מוחזקים אצלנו.

כלול במספרים האלה גם אדם שלא רצה לעזוב את הכלא במשך 6 שנים. אם אנחנו מסתכלים על כל הפעילות, למעשה בכלא עברו 49,000 איש, זה מי שיצא עם צווי הרחקה. מתוך המספר הזה 100 איש שוהים זמן רב יותר. יש לנו מעקב חודשי. כל אחד מהם גם רואה את בית-הדין לביקורת משמורת. כאשר נתפסים אנשים מסודן, אתה לא יכול לקחת על עצמך מישהו שנכנס כשוהה בלתי חוקי (שב"ח) למדינת אויב, ללכת לחפש עכשיו למי להחזיר אותו.

כמה מהם נמצאים במעצר מעל חצי שנה?

מועטים ביותר. יש לנו אפילו אחד שאנחנו לא יודעים מהיכן הוא. הוא אומר שהוא השליח של ישו. הבאנו את השגרירים השוויצרי והקנדי והבלגי וההולנדי ואף אחד לא מזהה אותו.

כמות המוחזקים בחלוקה לפי מגדר, באותה נקודת זמן: נשים – 253 וגברים – 286.

נשים – זה כולל גם סחר בנשים.

חשבתי שהנשים כולן נתפסו בשל סחר בנשים, כי המספרים האלה לא כוללים עובדים בסיעוד.

יש נשים שעזבו את הסיעוד לפני הרבה שנים, הן שוהות כבר זמן רב ולא עוסקות בזנות.

יש כאלה שעברו לעבוד במשק בית.

מספר המורחקים בחלוקה על-פי מגדר: את החלוקה הזאת התחלנו לעשות בגלל דרישה של גופים חיצוניים אבל התחלנו אותה רק השנה, לכן אין לי את המספרים משנים קודמות אלא רק מהשנה האחרונה. בשנת 2004 הורחקו 11,000 גברים ו-4,450 נשים. כאן ניתן לראות מבחינת תפוסה איך זה משתנה לאורך החודשים. אם אני מוסיפה את ההטסה הישירה אז אנחנו עומדים על 17,920, כמעט 18,000 בשנה הזאת. הטיסה הישירה זה אדם שמגיע לכאן ולא רוצה להיכלא ומוכן לטוס מייד, הוא מודע לזכויותיו, קונה כרטיס טיסה ועוזב את המדינה.

אני רואה שיש כאן תנודות, כאשר בחודשים יולי-אוגוסט יש יותר נשים מאשר גברים.

זה בעקבות פעילות מוגברת של המשטרה במכוני הליווי.

מאז הקמת המנהלת 5,638 איש ביקשו לטוס מיידית בהטסה ישירה.

המדינה, וכל אחד מהיושבים כאן, מממנת את עלויות כרטיסי הטיסה וזה הסתכם ב-15 מיליון שקל בחודשים ינואר-ספטמבר 2004.

זה מהתקציב שלכם או מהתקציב של מר אפרים כהן?

מהתקציב של המנהלת.

אני שמח לבשר שהתקבלה החלטת ממשלה, שהחל ב-1 בינואר 2005 כל ההוצאות והעלויות יחולו על המעסיק שנתפס.

בהחלטת הממשלה כתוב "או על העובד". ניתן לגבות מהעובד את הכסף על הוצאות שהייה והטסה.

אני מקווה שזה לא יחול על העובד.

העליתם נושא חשוב ואני חושבת באמת שצריך לעשות משהו בעניין הזה, וזה לא מסובך. העלויות האלה נופלות על תקציב המנהלת. גם העלויות על קורבנות סחר בנשים עברו אלינו.

יש חוק הקובע שאפשר לגבות מהמעסיק או מהעובד, כולל הוצאות הרחקה, זאת אומרת כולל השהייה במתקנים. אבל בשביל ליישם את החוק הזה צריך מנגנון. האדם היחיד שיכול לגרום לכך שהמנגנון הזה יקרום עור וגידים הוא שר הפנים כי זאת סמכותו. אני יודעת שנעשית כעת עבודה במשרד הפנים. אני יודעת גם ששר הפנים אמר שהוא מתנגד להחלת ההוצאות על העובדים על אף שהוא לא מתנגד להחלתם על המעסיקים. נכון להיום אנחנו לא גובים את הכסף מאף אחד, אלא אם אותו אדם מוכן בעצמו לשלם את הכסף.

מר אמיר גל, היכן עומד הטיפול בנושא הזה במשרד הפנים?

החוק קובע: לקחת מהעובד או מהמעביד. היה דיון במשרד האוצר ואז הטילו על חשב משרד הפנים להקים מנגנון. המנגנון לא הוקם, ואני לא יודע למה. מצד שני, יש גם בעיה בהוכחה. זה לא כל-כך פשוט כי אנחנו חוששים שבפועל תמיד יקחו מהעובד. למה? כשאתה עוצר אדם שלא במקום העבודה אז אתה לא יכול להוכיח את ההשתייכות הישירה של אותו עובד למעסיק שהוא עובד אצלו באופן לא חוקי. המעסיק אומר שהאדם הזה לא עבד אצלו והעובד אומר שהוא כן עבד שם. המנגנון הזה אמור היה לקום אך הוא לא קם.

אני מבין שמאחר והתשלום הוא במזומן ובעצם אין שום נייר שמוכיח העסקה כי אז - - -

לפעמים יש נייר כזה אבל זה תהליך, זה לוקח זמן. אבל זה לא משנה, אני לא צריכה את העובד כאן כדי להוכיח את זה. זה עניין של חקירה. צריך לעשות עבודת חקירה להוכיח קשר של יחסי עובד-מעביד. בהרבה מאוד מקרים כן מצליחים להוכיח אבל זה לוקח זמן. ניתן לגבות את הכסף מהמעביד אחר-כך.

זה אחד הדברים שאנחנו למדנו גם בביקור שלנו בבתי-המעצר, שכל עצור או מעוכב נשאל על מקומות העבודה שלו בארץ, על שם המעסיק שלו והאם שילמו את שכרו או לא שילמו אותו.

אבל זה לא מספיק. מבחינה משפטית לא מספיק שהוא אומר שהוא עבד אצלX וגם לא מספיק שאותו X בא ומשלם לו. צריך הוכחה נוספת, מבחינה משפטית. אם המעסיק אכן מסכים אז אין שום בעיה, ובמקרים רבים המעסיקים מסכימים ומגיעים. מר אפרים כהן יכול להגיד שכתוצאה מעבודת הפקחים שלו הרבה מאוד כסף הוחזר מהאנשים, נדמה לי משהו כמו 25 מיליון שקל.

בשנת 2004 נגבו 23 מיליון שקלים תוך כדי מעצרם של העובדים.

אבל זה בגין אי-תשלום שכר, בגין דברים כאלה. לא בגין הטסה.

תפקידי היה לגרום לכך שהמעסיק לא ייהנה מכך שמרחיקים את העובד הזר על אף שהוא חייב לו כסף. המעסיק צריך לשלם לעובד את כל שכרו, עד השקל האחרון.

לפחות במסגרת מורחקי הבניין, כל אדם שהגיע עם היתר עבודה ונעצר קיבל את שכרו וכרטיס טיסה בתיאום עם מנהלת הטיסות. בתחום הבניין לא היו למדינה עלויות טיסה והשכר שולם עד הגרוש האחרון. אני מדבר על מי שהגיע באשרת עבודה, אני מדגיש. הנתונים האלה רק מוכיחים שההטסה של 53% "אחר" זה כל מהגרי העבודה שהשחירו אותנו כאילו אנחנו המעסיקים שלהם.

עכשיו אנחנו לא עוסקים בהלבנות.

אני רוצה לומר עוד דבר מה על העלויות. לבד ממימון הכרטיס באופן שגרתי לעובדים שאין להם אגורה שחוקה, כשהמדינה מחליטה, כיוון שהיא החליטה להרחיק אותם, שהיא גם מממנת, במקרים רבים מאוד אנחנו מממנים מסיבות הומניטריות, גם אם האדם לא עצור. אני ממונה על הקשר עם ארגוני הזכויות, הם פונים אליי לעתים קרובות ומספרים לי על אנשים חולים וכן הלאה. אנחנו עושים הרבה מעבר לחובתנו.

זה ברור לי לגמרי ואתם עושים בסדר גמור, טוב מאוד שאתם מממנים. הדאגה היחידה שלי היא מה יקרה ב-1 בינואר. אם באמת יש החלטת ממשלה שזה במימון המעסיק או העובד, המשמעות היא שהאוצר, כמו שאני מכיר אותו, יפסיק להזרים כסף כדי שאתם תממנו את זה. ואז מה יקרה? המעסיק לא יזדהה ויפילו את כל העלויות על העובד.

כשהעובד מגיע עם כסף, גם היום לוקחים ממנו כסף לכרטיס טיסה.

רק אם הוא רוצה לרכוש כרטיס טיסה.

כאשר הוא מגיע עם כסף, הכסף מופקד. אם הכסף נמצא, לוקחים אותו.

למה את אומרת את זה? זה לא נכון.

אז ממה נובע המספר הזה – 15 מיליון שקלים לעלויות טיסה?

זה ממוצע של 200-250 דולר לטיסה.

יכול להיות שזאת לא המדיניות אבל מה שקורה בפועל הוא שדורשים מהעובדים לשלם עבור הטיסה.

חבר הכנסת בן-מנחם, אני מציע שאנחנו נזמין לכאן את שר הפנים ונוודא מה הולך להיות מ-1 בינואר 2005 בעניין ההטסה ובעניין הגבייה ואיך זה הולך להיות מבוצע.

מי שהובא כעובד, המעסיק יהיה חייב לשלם את זה, לא יעזור כלום, כי כך נקבע בחוק. אבל אדם שנתפס עובד והוא הגיע כמהגר עבודה, מה פתאום שהמדינה תממן את הטסתו?

אתה מכשיל כאן. אנחנו מכירים גם מעסיקים תמימים שמדווחים על העובד כברחן. אם זה היה כל-כך פשוט אז היו עושים את זה.

הרי האשרה על שמו.

האשרה על שמו אבל המעביד אומר שהאדם ברח.

זאת בעיה שלו.

רבותי, אני כבר סיכמתי את העניין הזה. אנחנו נברר אותו לעומקו בישיבה נפרדת עם שר הפנים והיועץ המשפטי של המשרד. אני מבקש שמר אפרים כהן, ניצב משנה זיוה אגמי-כהן ומר אמיר גל יהיו באותה ישיבה כדי שנוכל ללמוד מה הולך להיות אחרי 1.1.2005.

זאת ההתפלגות של חומרי החקירה שמנוהלים ביחידה שלי, היחידה ללוחמה בפשיעה. בנתח שמסומן כאן כהסתננות – רוב התיקים נפתחו למסתננים עצמם אבל הוחלט, בסיכום עם פרקליטות המדינה, שאנחנו לא מגישים כתבי אישום נגד המסתננים עצמם אלא רק נגד הישראלים שסייעו להם להסתנן, שזייפו להם מסמכים, שסייעו להם בהברחה, שמצאו להם מקום עבודה כאן וכולי. אנחנו לא מגישים כתבי אישום נגד המסתננים, אין לנו עניין בכך. אנחנו מעוניינים שהם יטוסו חזרה הביתה ותהליך הגשת כתב אישום לוקח זמן רב מאוד.

נתח אחר הוא עבירות בהן מעסיקים גובים כספים שלא כדין, לדוגמה מלווים כספים לעובדים מהפיליפינים או לאחרים ולא מחזירים להם את הכסף או לוקחים מהם את הדרכונים.

יש לכם 8,182 חומרי חקירה?

כן, מאז תחילת המנהלת.

מה קרה עם כל הפושעים האלה? איפה הם?

על הסתננות, כפי שאמרתי, בנתח משמעותי מאוד לא מוגשים כתב אישום, בהסכמה עם פרקליטות המדינה.

בעניין העושק הצלחנו להגיש כמה כתבי אישום.

על עזרה להסתננות לא מגישים כתב אישום?

על עזרה להסתננות – כן מגישים כתב אישום, אבל לא מגישים כתב אישום כנגד המסתנן. המספר הזה כולל גם את המסתננים וגם את המסייעים. אני יכולה להגיד שהצלחנו להגיש רק כמות קטנה ביותר, בערך 5-6, של כתבי אישום כנגד מסייעים למסתננים. בקטגוריה הזאת רובם הם העובדים עצמם שנכנסים בדרך לא דרך, דרך גבול מצרים. בוודאי קראתם לאחרונה בעיתון, נתקלתי בשתי עדויות מזעזעות על רצח במצרים במעבר הגבול.

מישהו צריך לחשוב על כך שמספר המסתננים יעלה כי הגבול סגור. אחרי האסון בטאבה צריך לחשוב מה ניתן לעשות עם אוכלוסיית המסתננים. זה מקשה עלינו כמנהלת אבל צריך לראות מה ניתן לעשות בעניין הזה כי היום זאת הדרך להיכנס לארץ.

יותר מזה, הלחץ של מג"ב בנקודות בהן הם נמצאים גורם לכך שתהיה גם כניסה מירדן. לאחרונה נרשמו אצלנו 13 אנשים שנכנסו דרך ירדן.

מסתננים – זה לאו דווקא ממדינות אויב.

זה מעיד במידה רבה מאוד על כשלון מודיעיני וחקירתי משום שאם לא מגיעים למבריחים ולמסייעים להברחה הם ימשיכו במעשיהם.

המבריחים הם ברובם בדואים. הגשנו כתבי אישום נגד הישראלים שסייעו לעובדים להיקלט ולהשתלב כאן. העבודה העיקרית צריכה להיות בדרום, של יחידות המשטרה ושל מג"ב, כיוון שמדובר בעבריינים שעושים עבודה מתוחכמת מאוד, עם נשק, עם כיסוי ראש.

אגב, שתי נשים מסרו עדויות מפורטות מאוד אבל הן לא יודעות איך העבריינים נראים, הן לא יודעות פרטים עליהם והן חרדות מאוד לחייהן. אחת מהן תפסה רגליים קרות. היא ראתה את אחד הבדואים יורה בשתי נשים ועכשיו היא מסרבת למסור עדות ורוצה לטוס הביתה. כך שהחקירה ואיתור העבריינים לא פשוטים כל-כך. בעניין הזה הם עושים סיבוב גדול מאוד, גם במצרים, והאנשים גם מתחלפים.

ואנחנו עוד לא מדברים על הגבול הימי.

נכון שאלה שנכנסים דרך הגבול הימי לא מסומנים כמסתננים. על-פי החוק רק מי שנכנס דרך המדינות שסביבנו נחשב מסתנן. מי שנכנס דרך הגבול הימי, על-פי החוק הוא נכנס שלא כדין, הוא לא מסתנן. את ההגדרה החוקית צריך לתקן, אני מסכימה.

עושק – 3% מכתבי האישום הם בנושא עושק. בדרך כלל אנחנו מגישים אותם ביחד עם כתבי אישום נוספים על זיוף תיעוד והשגת היתרים במרמה, שזה הנתח המשמעותי ביותר של עבירות המעטפת, באמת ליבת התעשייה. השנה עשינו פעילות נרחבת מאוד כלפי תעשיינים, כלפי קבלנים וכלפי חקלאים.

בחקלאות אני יכולה לספר על חברה אחת לפחות שאנחנו מתעסקים איתה עכשיו, שהתיק נמצא על שולחני, ואני לא מגלה לכם סוד כי זה כבר פורסם, חקלאים שקיבלו כסף במשך 3 שנים תמורת האשרה ונתנו אותה לחברת כוח אדם. הם קיבלו 3,000 שקל לעובד, על אף שהחקלאי לא ראה את העובד מימיו. במשך 3 שנים החקלאי רק קיבל כסף. יש לי את השיקים שלו.

כל הכבוד שתפסתם אותם.

15 חקלאים קיבלו כסף במשך 3 שנים תמורת ההיתר הזה. חברת כוח האדם הביאה על ההיתר הזה אדם לחקלאות וניידה אותו למקום אחר.

כל העניין הוא שהם לא עבדו במקום שבו הם היו אמורים לעבוד. הם מכרו את ההיתר.

אותו עובד נשאר חשוף למעצר.

כמה כתבי אישום הוגשו כנגד החקלאים במקרה הזה?

הנושא הזה עדיין נמצא על שולחננו. כל התיקים האלה נמצאים בחקירה. אין לי עדיין אפילו כתב אישום אחד. זה יגיע לכדי כתב אישום בימים הקרובים.

את יכולה להגיד לנו על כמה מדובר?

אנחנו עובדים בצורה מדגמית. לא פשטתי על כל תיקי החקלאים. יש המון תיקים. יש לי 5 חוקרים. אני מדברת על פעילות מדגמית שעשינו בשיתוף עם מר אפרים כהן. לקחנו תיקים באופן מדגמי בכל תחום. בתחום הקבלנים לקחנו 12 תיקים, כשמתוכם יש לנו עכשיו מוכנים על השולחן 9 כתבי אישום נגד קבלנים. תעשיינים – יש לי כבר כתב אישום אחד מוכן.

אבל בלי שום קשר לכתבי האישום, אנחנו מבטלים היתרים בינתיים. ברגע שיש שימוע ויש ממצאים, אוטומטית מבטלים את ההיתר, ואחר-כך זה עובר לטיפול כנגד הצד הפלילי.

להלן דוגמה לאופן שבו היתר לתעשייה מנוצל לטובת הבאת עובדים. מאפייה הצהירה שהיא מעוניינת לפתוח קו ייצוא לסין כי היא רוצה ללמוד טעמים שונים וכולי. היא ביקשה 20 היתרים וקיבלה 10 עובדים. ההיתרים ניתנו תחת הכותרת "טכנולוגי מזון" אבל מה שהם עושים במאפייה זה ללחוץ על הבייגלה, וכמובן שוטפים את הכלים ומטאטאים את הרצפה. הם לא יודעים מה זה טכנולוג מזון, לא התקרבו בחיים שלהם למאפייה, לא למדו שום דבר וכולי.

הכול תרמית.

במקרה הזה יש לנו כבר כתב אישום מוכן.

מהמדגמים שעשיתם על החקלאים, מתוך כמה חקלאים שבדקתם מצאתם את הממצאים הללו?

נכון לעכשיו יש לי 25 תיקים בעבודה. כשיהיו לי כתבי אישום אתה הראשון שתקבל אותם.

אנחנו בדקנו את חברות העיבוד החקלאי. למשל בצפון קמה חברה לעיבוד חקלאי ובמקום לתת ל-10 קיבוצים, פה 8 עובדים ופה 9 עובדים, חברת העיבוד הגישה את הבקשה בשמם או בשם הפרויקטים וקיבלה מכסה של 130 עובדים. היא היתה צריכה לתת שירותים לקיבוצים, עם הסכמים שהיו חתומים בין הקיבוץ לבין חברת העיבוד. זה מקובל עליי, מצוין. אבל בתוך זה, הם לא נתנו שירות לקיבוצים האלה אלא הפכו למעין חברת כוח אדם שמספקת עובדים לגורמים אחרים תמורת שכר תיווך. ואז מייד באה המכה – ביטול מיידי של ההיתרים.

אתם ביטלתם רשיונות?

לחלק מהם בוטלו הרשיונות. לחלק מהם הובא לידיעתם שאנחנו לא רוצים להרוס, בגלל שהם התחייבו כלפי אחרים לתת להם את השירות ואני לא רוצה להרוס את החקלאות, לכן אפשרנו להם להמשיך. כמובן שהנושא נמצא עדיין בבדיקה פלילית. אבל מצד שני, הודענו שבשנת 2005 הם לא יקבלו אף היתר. צריך לקבל גם החלטה נבונה ומושכלת, לא לתת מכה ולהרוס ענף.

הרי זה בלוף אחד גדול. מה שאתם עושים הוא בסדר, אני רוצה שתמשיכו הלאה.

אנחנו בהחלט עובדים בשיתוף פעולה מצוין.

האם 25 התיקים הם כל התיקים שבדקתם, או 25 התיקים זה כבר כאשר מצאתם ממצאים?

אלה תיקים בהם מצאנו ממצאים מחשידים. למשל אצל הקבלנים בדקנו כ-200 היתרים ומהם הוצאנו 12 כתבי אישום. היו גם תיקים חשודים שנגנזו.

עיכובי דרכונים – לא מזמן יצאתי לפעילות עם יחידה בדרום. הגענו לאחד השדות ומצאנו שם עובדים תאילנדים. שאלתי אחד מהם איפה הדרכון שלו והוא סיפר לי בעברית קלוקלת שהדרכון נמצא אצל המעסיק. "למה הוא לא אצלך?" "בעל הבית לא נותן". אגב, כל העובדים היו חוקיים אך הדרכונים לא היו אצלם. הבאנו אותם למשרדים, אילצנו את המעסיק לבוא אלינו ואז הסתבר שאותו אדם מעכב 33 דרכונים ברשותו והפך להיות חברת כוח אדם והוא מנייד את העובדים, הוא מביא ומזיז והקים חברה משלו. הוא חקלאי ללא עבר פלילי.

אין לו 33 הקצאות.

אין לו.

אבל זאת עבירה. עכשיו כן יוגש נגדו כתב אישום.

עלינו על זה בבדיקה שגרתית של עובדים, שבמקרה הזה הם תמימים. אנחנו לקחנו אותנו כיוון שרצינו שהמעסיק שמחזיק את הדרכונים שלהם יבוא אלינו ושנוכיח את הקשר בין העובדים לבין המעביד.

זה תחום העיסוק של מר אפרים כהן. אנחנו התחלנו את הדרך ביחד, בהתחלה עם הרבה מאוד צוותים. כל חומר חקירה שהיה ברשותנו העברנו לו. אני מוכרחה להגיד שהנושא הזה בהתחלה היה מאוד לא מסודר, חלק מהחומרים נכנסו רק אחרי שנה או שנתיים בגלל פעילות לא מוסדרת, אבל מתחילת שנת 2004 הנושא הזה מוסדר מאוד, לרבות הכשרת סיירים, לרבות הכללת טופס מיוחד, בשיתוף המחלקה המשפטית של מנהלת עובדים זרים, שמפרט איך מזהים עובד, איך מזהים יחסי עובד-מעביד, כדי ששוטר שרואה את זה יוכל לזהות ולרשום את זה. חלק מהתיקים אנחנו חקרנו והעברנו אליהם. בכל מקרה, התביעה היא של משרד העבודה ולא שלנו, למעט חלק קטן מהתיקים – השנה היו לנו 200 תיקים. אבל רוב התיקים הם של משרד העבודה.

מה קורה עם נושא הזיהוי על-ידי כרטיס מגנטי? זה מתקדם בכלל?

אני לא יודע לענות לך.

כשיבוא לכאן שר הפנים אנחנו נשאל אותו על העניין הזה.

אתם רואים את הנתונים על סוגי מודיעין, סך כל הידיעות בחלוקה לסוגי עבירות. כמו שאתם יודעים, הפעילות שלנו מתבססת על פעילות מודיעינית. נתח משמעותי ממנה – 88% – זה ידיעות אודות שוהים בלתי חוקיים ומקומות הִמַצְאָם. אנחנו לא נכנסים לשום מקום בלי שיש לנו מידע מוקדם על השוהים.

זאת אומרת, זה מהשטח. אתם הולכים למקום בו הם גרים, לאיפה שהם יוצאים לעבודה או מחפשים עבודה.

לרוב אנחנו מחפשים אותם בבתים.

המידע המודיעיני על עבירות פליליות בתחום שבו אני מתעסקת הוא מועט יחסית. לכן הכמות שאנחנו הצלחנו לחשוף אגב פעילות יזומה שלנו היא נתח משמעותי.

אין שום קשר בין כל הממצאים האלה לבין חשד לפעולות טרור או קשר לארגוני טרור או דברים מן הסוג הזה?

כל מידע מן הסוג הזה עובר ישירות לארגונים הרלוונטיים.

ואז כבר לא מדובר על עובדים זרים בלתי חוקיים אלא על שוהים מסוג אחר.

הידיעות האלה מתייחסות לשנת 2004. חשוב לי להדגיש את התוצאות החיוביות – 62% מתוך אלה שטופלו. הנתון הזה יראה לכם איזה שינוי מגמה וקושי שנוצר לנו. בעת הקמת המנהלת אחוז הגילוי שלנו היה גבוה יותר, כי היה קל הרבה יותר להגיע אליהם. היום כמות העובדים קטנה יותר, ההרתעה גבוהה יותר, הם מסתתרים טוב יותר, בדירות אנחנו לא מוצאים 10 ו-20 עובדים אלא מוצאים אחד או שניים, הם מחליפים דירות לעתים תכופות. בקיצור, היום הקושי משמעותי מאוד. הם מתחפשים לנזירות, לכמרים, לחרדים, לבעלי משפחות. יש כמובן כל מיני החלטות מדיניות, למשל שאנחנו לא עוצרים משפחות עם ילדים.

ומקרים הומניטריים.

ולא ניגשים לבתי כנסיות או למוסדות חינוך או לבנקים או ל-change. הכול עושים במרב הרגישות. לכן גם יש לנו קשיים מרובים.

אני רוצה להגיד שיש המון מעצרים סמוך ללשכות משרד הפנים וכאשר עובדים הולכים להסדיר אשרות תופסים אותם שם.

וגם ליד משרד החוץ.

ליד משרד החוץ היו 2 מקרים בלבד.

חשוב לי מאוד להציג את זה משום שבשנת 2004 חל מפנה או שינוי משמעותי מאוד בדפוסי העבודה שלנו. עשו סדר בדברים, המחשוב התארגן היטב, נהלים הוסדרו היטב, המעצרים, הטפסים, כל נושא הזכויות, כל המידע, כל הטפסים מכל הסוגים מתורגמים עכשיו ל-14 שפות ומופצים בכל מתקני המעצר. התחלנו בשינוי משמעותי מאוד. אפשר גם לראות את התוצאות של תהליכי העבודה. ממוצע המורחקים בחודש עומד היום על 1,691, במקום 2,200 בשנה הקודמת. ממוצע ימי מעצר לעצור ירד בצורה דרמטית, הוא עומד על 15.6 ימים במקום 30 ימים ויותר. אחוז העצורים מכלל הנבדקים ירד ל-48%, שזה גם כן ירידה דרמטית.

תודה רבה לניצב משנה זיוה אגמי-כהן. בבקשה מר אפרים כהן.

אדוני היושב-ראש, כשקיבלתי את האחריות על היחידה הייתי צריך לקבוע לי סדרי עדיפויות. העדיפות הראשונה היא לתת שרות לאזרח ולתת מענה לכל הפונים בנושא עובדים זרים. זה מחייב לעשות סדר בענפי הבניין, החקלאות, התעשייה והסיעוד.

אני עוסק היום בכל נושא האכיפה. האגף מונה 128 מפקחים שעוסקים באכיפת חוקים סוציאליים.

התברר לי שהיתה ריכוזיות במקום אחד של כל התיקים מהמחוזות. על-פי המבנה הארגוני העובדים מחולקים למחוזות: צפון, דרום, ירושלים ותל-אביב אבל הכול התרכז למקום אחד. התברר לי שבתהליך הבירוקרטי הזה הצטברו אלפי תיקים, שהמתינו שנה ואף שנתיים. אני מאמין בהרתעה ולשם כך צריך תגובה מיידית. כאשר אתה מטפל בתיק אתה צריך לטפל בעובד ובמעסיק ולתת תגובה מיידית, אבל אחרי שנתיים או אחרי שלוש שנים להתחיל להגיב – זה נראה לא רציני.

לפיכך התקבלו שתי החלטות. גייסתי עורכת-דין, לכל מחוז הוקצו עורכי-דין, והואצלו סמכויות לכל אחד מהמחוזות. במקום לעשות ריכוז במקום אחד, כל מחוז יפעל בעצמו: מחוז הצפון יפעל בכל התיקים שהוא אוכף ואותו דבר באר-שבע והנגב, ירושלים והדרום, ותל-אביב והמרכז. כפי שהאצלתי סמכויות בנושא היתרים, יש האצלת סמכויות למחוזות לטפל בצורה עצמאית בהגשת כתבי אישום לבתי-המשפט. הפרטה מוחלטת. במקום לעשות ריכוזיות אחת של 15 עורכי-דין, של קבוצת עובדים שיטפלו בתיק ויחליטו אם הוא יילך לתביעה או לברירת קנס.

התהליך הזה התחיל לפני חודשיים וכבר התחלנו לראות תוצאות. לפני כן הצטברו במערכת 8,000 תיקים. לא ראיתי שיש גבייה גבוהה מאוד בנושא הזה, וגם הגשת כתבי אישום היתה איטית מאוד. בשנת 2004 ובחלק משנת 2003 הוגשו 943 כתבי אישום; מספר התיקים שהסתיימו בבתי המשפט מגיע ל-245 + 103 – כלומר 388; סך הכול נגבו על-פי החלטת בתי-המשפט כ-17 מיליון שקלים. זה מבחן התוצאה שלי.

עכשיו אנחנו פועלים בצורה אינטנסיבית. החלטתי להתחיל לעבוד על התיקים שנמצאים בקנה כדי לזרז אותם ולטפל במעסיקים. הקנסות הם לא מבוטלים. יש מעסיקים שצריכים לשלם 30,000 שקל, 40,000 שקל, בלי בית-משפט אלא רק על-ידי הטלת קנסות. אני מקווה שבעוד חודש אוכל לדווח על תוצאות גם בעניין הזה.

אלה קנסות שהוטלו או שנגבו כבר?

זה גובה הקנסות שהטילו בתי-המשפט.

רבותי, אני רוצה להודות לסוקרים שלנו, בעיקר לניצב משנה זיוה אגמי-כהן ולמר אפרים כהן, ולכל הנוכחים.

אני חושב שהדיווח הזה הוא משמעותי מאוד משום שעל-פי מה שלמדנו היום המערכת הזאת מתנהלת באופן יעיל הרבה יותר, הייתי אומר גם תוך כדי רגישות של המערכת, וזה בעל חשיבות גדולה מאוד. קודם היתה לי ביקורת קשה מאוד על הגירוש של העובדת ההודית אז אני מוצא לנכון גם לשבח על שהדבר הזה נעשה.

אני חושב, מר אפרים כהן, שמגיעה לכם כל ההערכה על הכניסה המסיבית יותר לחקירה ולבדיקה ולהגשת כתבי אישום כלפי כל העבריינים שמסתובבים בשוק הזה. זה שוק שמסתובבים בו עבריינים נגד המדינה ונגד העובדים הזרים ונגד הקבלנים ונגד החקלאים ונגד עובדי הסיעוד, זאת עבריינות איומה ונוראה.

אני חושב שמה שאנחנו מצפים כוועדה זה שאתם תגבירו את האכיפה של החוק כנגד עבריינים בנושא עובדים זרים ושתפעלו בצורה מהירה הרבה יותר, משמעותית הרבה יותר, נוקשה הרבה יותר כי זה ישלים את הצעדים שאתם עושים לניקוי ולטיהור של התחום הזה.

קודם כול, אני חייב להודות להם ולברך אותם על מה שהם עושים. יש לי רק בעיה אחת: אתם לא מפרסמים את מה שאתם עושים. אילו הציבור היה יודע שאתם מבטלים רשיונות להחזקת עובדים זרים כיוון שלא משלמים משכורת בזמן, כיוון שעושים חוכמולוגיות בכסף וכל הדברים שנאמרו כאן, הוא היה נזהר.

אנחנו ננסה לפרסם את זה היום.

אני מדבר על הציבור הקטן שלנו, של החקלאים. אתם לא מתארים לעצמכם מה שההרתעה עושה. אנשים מפחדים פחד מוות. אחרי הישיבה הזאת אני הולך להוציא חוזר לחקלאים שלנו. 25 אנשים שנחקרים היום בעניין הזה, בשל החוכמולוגיה שהם עשו עם הרשיונות – אם אנשים יידעו מחר בבוקר שעלו על העניין הזה – כי בין החקלאים כל אחד יודע על כך – תהיה לזה משמעות גדולה מאוד.

היום, גם כתוצאה מהישיבה הזאת, נודיע גם על הממצא שמר אפרים כהן מסר כאן, על כ-100 מעסיקים שנשללה או תישלל מהם האפשרות לקבל עובדים זרים בעקבות מעשי עבריינות, וגם על כך שנמצאו כ-25 חקלאים שקיבלו היתר לעובדים זרים ועשו בהם סחר והיום תיקיהם נמצאים בהכנה לכתבי אישום.

אני אמציא לכם גם דוח מפורט.

בכדי לנסות להמשיך לייעל את העבודה אני רוצה לומר שיש תופעה, שהעלינו אותה בזמנו בישיבה עם כבוד היועץ המשפטי לממשלה מר מני מזוז, בעניין תקנות למעבר עובדים שהגיעו באשרות תעשייה אל ענף הבנייה.

זה בוצע.

סיכמתי עם יושב-ראש הוועדה לענייני ביקורת המדינה, חבר הכנסת אמנון כהן, שאנחנו נקיים ישיבה משותפת של שתי הוועדות על נושא ניוד עובדים מתחום אחד לאחר בניגוד לרשיונות שהם קיבלו. מאחר ואני מכיר את כל מי שמטפל בנושא הזה, כולם אנשים הגונים וישרים ועושים עבודה טובה, הצעתי לו שנביא את זה לשולחן, נבדוק את הדברים, נשמע את הטענות ונבחן גם מה התשובות. אבל אני לא אפתח את הנושא הזה כעת לדיון בסוף הישיבה.

הישיבה הסתיימה. אני מודה לכם מאוד. אנחנו ניפגש בישיבה הבאה בשבוע הבא.

הישיבה ננעלה בשעה 15:10