הצעת חוק העונשין (תיקון – סגירת מקומות בעבירות סרסרות וסחר בבני אדם)

2
ועדת החוקה חוק ומשפט
13.10.2004
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי




פרוטוקול מס' 303
מישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט
יום רביעי, כ"ח בתשרי התשס"ה (13 באוקטובר 2004), שעה 09:00

הצעת חוק העונשין (תיקון – סגירת מקומות בעבירות סרסרות וסחר בבני אדם), התשס"ג-2003, של חברת הכנסת זהבה גלאון (פ/1316), מצורף הנוסח בסוף הפרוטוקול

חברי הוועדה: מיכאל איתן - היו"ר
זהבה גלאון
נסים זאב
רשף חן
איתן כבל
אתי לבני
יצחק לוי
אופיר פינס-פז

עו"ד רחל גרשוני - משרד המשפטים
עו"ד דפנה ביינוול - פרקליטות המדינה
עו"ד רחל גוטליב - המשרד לביטחון פנים, סגנית היועמ"ש
פקד רענן כספי - משטרת ישראל, קצין מדור חקירות
עו"ד נעמי לוונקורן - מוקד סיוע לעובדים זרים, היועמ"ש
עו"ד רחל תורן-כהן - לשכת עורכי הדין

איל זנדברג

דורית ואג

אסתר מימון


הצעת חוק העונשין (תיקון – סגירת מקומות בעבירות סרסרות וסחר בבני אדם), התשס"ג-2003

בוקר טוב לכולם. אני מבקש לפתוח את ישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט.

אנחנו בישיבה השנייה בהכנה לקריאה ראשונה של הצעת חוק העונשין (תיקון – סגירת מקומות בעבירות סרסרות וסחר בבני אדם), התשס"ג-2003. בעקבות הישיבה הקודמת מונח לפניכם נוסח טיוטה לדיון, גם בעקבות דיונים עם המשרד לביטחון הפנים ומשרד המשפטים. יש כאן עדיין בעיות בסיסיות במודל. אני אזכיר רק, שבעקבות הבדיקה שלנו, זה נזכר גם בישיבה הקודמת, אנחנו בונים פה מודל חדשני במובן הזה שההוראות הקיימות היום בחיקוקים לגבי סגירת חצרים נכתבו בעבר הרחוק או לפחות בעולם חוקתי אחר ונעדרים מרכיבים חיוניים היום של ביקורת שיפוטית, של מידתיות וכן הלאה. הסעד שאנחנו מדברים עליו הוא גם סעד חריג מאוד, סעד שצופה פני עתיד, הוא מטיל על בעלים של מקום המחזיק מגבלות, לא רק על בסיס מה שקרה בעבר, אלא גם על מה שקורה בעתיד, וגם לזה אין הרבה מקבילות, ולכן הרגישויות והבעיות שתראו במהלך הנוסח.

יש לי שאלה אפיקורסית. מה ההבדל בין זנות לבין עבירות אחרות?

זה הוסבר כבר על-ידי משרד המשפטים.

אחד מהדברים המאפיינים את הזנות לפי כל מיני מחקרים הוא, שמקום שמשמש זנות הופך לדפוס התנהגות של לקוחות, כלומר לקוחות אוהבים ללכת לאותו מקום שוב ושוב.

אם מה שאת אומרת זאת הנורמה מדוע זה לא יהיה בחקיקה? זאת אומרת, הנורמה אומרת שאם יש זיקה בין המקום שבו מתבצעות עבירות באורח תדיר, אז יש סנקציה שאפשר להשתמש בה?

יש עבירות מסוימות שיש בהן דפוס יותר גדול של רצידיבזם שדבק בהם. למקומות כאלה אנחנו יודעים שיש דפוסים כאלה, אנחנו לא יודעים לגבי עבירות אחרות.

סחר ברכוש גנוב, בסמים וכן הלאה.

לאו דווקא.

זאת אחת העבירות הבודדות שהיא על הגבול שבין עבריינות וביזנס. זה מקום עסקים בלתי חוקי. יש מעט מקומות עסקים בלתי חוקיים בעבירות אחרות.

מי אמר לך את זה?

אין חנויות לממכר סמים.

מי אמר לך דבר כזה?

יש קזינו. קזינו בלתי חוקי דומה לזה.

אל תמהר להצהיר הצהרות.

אין מקום שבו רוצחים אנשים.

יש מקום שבו מנהלים מסחר ברכוש גנוב.

אין חנות לסחורה גנובה.

למה אתה קובע מראש שאין? איך אתה יודע שאין?

אין, כי אין.

למה אתה אומר "כי אין"? האם כי אתה אומר "כי אין"? יש אנשים שעוסקים ברכוש גנוב והם עושים את זה במקום שבו הם מנהלים את העסקים שלהם.

יש משחתות רכב.

עדיין, גם אם נזהה מספר תופעות כאלה, השאלה אם זה מוצדק כעבירה כללית, אם זה מה שאתה מציע כפי שאני מבין.

אני מנסה להבין את ההגיון.

הסחר בנשים הוא נגע, ואנחנו ממקדים מלחמה בסחר בנשים.

משחתות הרכב למשל, האם זה לא נגע?

זה פחות מסחר בנשים.

תגיש הצעת חוק על משחתות רכב.

אני מנסה לחשוב בצורה כללית. אם אנחנו קובעים נורמה מסוימת ואומרים שבמסגרת המלחמה בפשע נהיה מוכנים להרחיק לכת ולפגוע גם במה שעד היום לא פגענו, השאלה אם צריך לצמצם את זה רק לעניין של הזנות. למה לא לקבוע את זה כנורמה כללית ולומר שבכל מקום שיקרה דבר כזה יהיה למשטרה אמצעי?

התשובה בגוף השאלה. כיוון שאנחנו עושים משהו מהפכני ופוגעים בזכויות, נעשה את זה לאט-לאט, נתחיל מתופעות מובהקות ולא נקפוץ ישר לכל החזית.

יש תחנות סמים למשל.

יש טעם בהוצאת צו סגירה על תחנת סמים?

בנסיבות מסוימות – כן.

לפחות כמו בזנות.

יש שלט: ברוך הבא למכון של שולה.

שם אין שלט, אז באים בלי ברוך הבא.

בסמים יש חוק של חליטת רכוש.

יש גם סגירת חצרים.

במקביל להצעת החוק הזאת נדונה בוועדה אחרת הצעת חוק דומה, שנוגעת לקניין רוחני כתוצאה מהצעת חוק פרטית של חברת כנסת.

אולי זה רעיון לקבוע סעד מינהלי כללי שאומר שאם נוכח קצין משטרה או מישהו שמקום מסוים משמש דרך קבע לצורך ביצוע עבירות, הוא יוכל להוציא לו צו סגירה.

זה מה שאני שואל. למה זה לא הגיוני?

אולי זה הגיוני, אבל צריך זהירות רבה. הסעד הזה הוא סעד בעייתי. האינטרס המוגן, כשמדובר בעבירות זנות, הוא לא האינטרס המוגן כשמדובר ברכוש גנוב, עם כל הכבוד, אולי גם שם יש הצדקה, אבל קודם כול נשים את הדברים בקטיגוריות שונות. צריך לזכור את הסעד כשניכנס לסעד מניעתי חריג. צריך להיזהר בשימוש בו.

מה חריג בו?

אני מצטט את יושב-ראש הוועדה מהישיבה הקודמת: לי יש דירה, השכרתי אותה למישהו, עכשיו אתם רוצים שאני אוכיח שבעתיד לא יבצעו עבירות?

זה לא קשור לעניין. אותם איזונים שאני עושה, אני יכול לעשות גם לזנות וגם לגבי דברים אחרים.

האיזונים הם שונים בגלל הפגיעה.

צו הסגירה הוא על העסק העברייני, זה לא שבאים לשם עם מנעול.

כן באים עם מנעול, זאת אחת האפשרויות. זה בהחלט מה שחברת הכנסת גלאון מדברת עליו.

אתה מערבב בין צעדים לבין העיקרון. אתה יכול להגיד שמאחר ויש צעדים מסוימים שהם יותר מדי קיצוניים, אני לא אנקוט בהם בשלב הראשון. אבל אז זה נכון לאורך כל הקו. אתה אומר שאתה רוצה לקחת משהו מידתי, שאתה לא יודע בדיוק את האיזון, ותיקח את זה רק על זנות. אם אתה לא יודע מה האיזון, איך תקבע את זה בסנקציות?

צריך להיות זהירים.

אחרי שיוצא הצו, כל מה שזה עושה, זה משנה את סעיף העבירה, זה מקל על המשטרה להעמיד לדין את מי שממשיך שם בפעילות, וכבר לא צריך להוכיח את העבריינות. כל מה שצריך להוכיח זה, שהוא הפר את הצו.

זה סוגר את המקום.

זה שהוצא צו סגירה, זה לא סוגר את המקום. לא תעמיד שם שלושה שוטרים. או שהוא ייסגר או שהוא לא ייסגר, אם הוא לא ייסגר, לא תצטרך להוכיח זנות.

לפי ההצעה הוא יכול גם להיסגר, והפרת הצו זאת עבירה פלילית.

בדיוק זו הנקודה. תבוא לשם, תצלם אותו פתוח, יש לך עבירה. אתה לא צריך להוכיח סחר, לא צריך להוכיח זנות.

מה שאני אומר שצריך להיות זהירים כשאנחנו משתמשים בהסדר החדש הזה, ולא להרחיב אותו בבת אחת על כל מיני עבירות, וגם לא להבליע את עבירות הזנות בעבירות של רכוש גנוב וכן הלאה.

חבר הכנסת איתן, אני חושב שמה שאתה אומר זה בהחלט ראוי למחשבה. אני בעד הסעיף הזה, כי יש בעיה עם זה שלוקחים כלי מינהלי להתמודד עם עסק עברייני. הוא לא מבקש רשיון עסק. אבל יש לי בעיה אחת, ומשרד המשפטים מודע לה. על-פי החוק היום יש מצב אבסורדי בעיני, שבו, אם זונה מעסיקה את עצמה בביתה, היא עוברת עבירה של החזקת מקום לשם עיסוק בזנות, כאילו היא בעלת בית זונות. לעומת זאת, אם אותה זונה מקבלת את הלקוחות ליד פח הזבל, זה בסדר, זה חוקי לחלוטין.

מה קורה אם היא עושה את זה בבית מלון?

אסור, אם זה באופן קבוע.

לה מותר.

היא ובעל בית המלון עוברים עבירה.

רק בעל בית המלון.

אם היא עושה את זה באופן קבוע, רק בעל בית המלון.

יש מצב מטורף במדינת ישראל שבו, מותר לעסוק בזנות ובלבד שאתה עושה את זה ליד פחי הזבל.

חד משמעית אני נגד סרסרות, חד משמעית נגד בתי זונות, אני חושב שזאת תופעה זוועתית, אבל המצב שבו, אותה זונה, שבסך הכול רוצה לעשות את זה על המיטה ולא בחוף תל ברוך, היא הופכת להיות עבריינית, קורבן לסעיף חוק כאילו היא בעלת בית זונות או לחוק הזה, הוא לא נכון.

הסחר בנשים זה לא ברחוב.

עזוב, הוא בכל הזדמנות, לא משנה באיזה חוק, הוא מדבר על החוק שלו.

חד משמעית אני נגד סחר בנשים ואני נגד בתי זונות, ואני חושב שטוב מאוד שהחוק הזה יחול עליהם. אסור בשום אופן שאפשר יהיה לבוא אל מישהי שגרה בבית שלה, ומפני שהיא מקבלת שם לקוחות, לסגור לה את הדירה, להגיד לה שהיא לא יכולה לגור בה יותר, כי זה עסק לשם זנות.

רק לפני שבוע דיברנו על עבריין שריצה עשר שנים ולא זורקים אותו מהדירה. ילדים לא יכולים לגדול באותו בניין.

אם ילדים לא יכולים לגדול באותו בניין, יש סעיף אחר של משרדים.

המחשבה של היושב-ראש היא כן באה לידי ביטוי מסוים בדוח שנכתב על-ידי הוועדה לבחינת דרכי הבניה של שיקול הדעת השיפוטי בגזירת הדין. פרופ' פלר הכין שם דעת מיעוט. הוא סידר את כל הענישה הפלילית, בנוסף לצווים שצופים פני עתיד, כמו הצו הזה, והוא קורא להם "אמצעי מניעה". זה לפי דעתי צריך להיעשות במערך כולל של רפורמה בדרכי ענישה. זה יכול לשמש מוקד טוב. מדוע אני חושבת שבכל זאת צריך לדון בדבר הזה? כי זה באמת נגע הזועק לשמים, ומקום כמו "טרופיקנה", ששם היו נשים שהחזיקו אותם בתוך מסדרונות ובכליאה, ועצרו את הנשים וקצת אחרי זה, זה נפתח שוב. הדעת לא סובלת את זה. זה חלק מהמאבק של הסחר בנשים. רפורמה כללית בדיני ענישה היא באמת חשובה, וזה היה בא בגדר אמצעי מניעה.

כשאני הגשתי את החוק הזה, עשיתי את זה מנקודת מבט מאוד ממוקדת, מאוד צרה, כי יש כאן צרה צרורה. אני אומרת את זה בלשון המעטה, ואידך זיל גמור, אין טעם להרחיב. אני כן חושבת, אדוני היושב-ראש, שההערה שלך היא הערה נכונה. אני מסכימה עם ההערה שלך. מצד אחד, אני רוצה לפתור את הבעיה הזאת, אבל יש הגיון בלראות משהו כולל. יש עוד מקומות בעייתיים ויכול להיות שזה מצריך מחשבה כוללת. תמיד יש לי הדילמה הזאת, ואני רואה את זה אפרופו ישיבות אחרות שאני יושבת בהן, שבהזדמנות חגיגית, אפרופו חוק זה או אחר, מנסים לראות משהו כולל, ובצדק. אני לא יודעת איך עושים את זה מבחינה יותר רחבה. יכול להיות שזה התפקיד של הוועדה, שכאשר מחוקקים חוק אחד, רואים את ההשלכות שלו לכל האורך, אבל גם אז יכול להיות שצריך לבחון באופן מידתי מה שמתאים למקום שמתבצעת בו עבירת סחר בנשים, ובמקומות מסוימים, בלי להמעיט בחומרת העבירה, זה מקומות כמו רכוש גנוב. אני לא יודעת איך בונים את הדבר המידתי הזה. ההערה שלך נכונה וצריך לראות איך עושים את השלוחות ואיך עושים את המדרגים.

נראה לי שצריך להתמקד בחוק הזה, ולרשום הערה. אני לא יודעת מי רושם הערות כאלה, שצריך לשבת ולראות איך עושים אחר כך משהו לרוחב בחוקים אחרים.

המחוקק קורא למשרד המשפטים ליזום דיון בנושא.

אדוני היושב-ראש, חשבתי על מה שאמרת, וזאת הערה מאוד נכונה, רק שלא בטוח שאותו
מדרג ואותו אפקט ואותה דינמיקה.

(קורא סעיף 204א לנוסח לדיון בוועדה בהצעת חוק העונשין (תיקון – הפסקת שימוש במקום המשמש לביצוע עבירות זנות), התשס"ג-2003)

אנחנו חיים כאן בוועדה בהנחה שמפקדי מחוז במשטרת ישראל הם צדיקים, שרק לעתים רחוקות מאוד הם עלולים לטעות וללקות בפירוש הביטוי "חשד סביר". אנחנו נותנים להם מכשיר עם יד קלה מאוד לעשות נזקים לבני אדם, כמעט ללא ביקורת.

זה לא רק מכשיר, זה גם אחריות. אם לא תעשה, יגידו לך: למה לא עשית?

מדובר על 30 יום.

אם אני לא עושה, ייקח עוד יום, אז מי שיתלונן, איכשהו יגיע. לפעמים יכול להיות נזק בלתי הפיך אולי. אני מפחד מדברים אלה אם הם ללא בקרה.

מדובר ב-30 יום. יש מידתיות ב-30 יום.

יש פה כמה מרכיבים שנותנים מענה להערה שלך. ראשית, תקופת הזמן של 30 יום, שהדגשתי אותה, אפשר לקצר אותה. שנית, הצעה של רחל גוטליב, שאני חושב שהיא הצעה טובה, שהסעיף יאמר, שלבית המשפט יש סמכות, אבל אם יש צורך מיידי, ולפני שפונים לבית משפט, עד שפונים לבית המשפט, כסעד זמני, שיצמצם את כל העניין, גם לקצין משטרה תהיה סמכות. שלישית, הצו, לפי התוכן שלו, הוא צו שיגביל את השימוש, לא יסגור את המקום, רק ככל שהדבר דרוש כדי למנוע באופן מיידי המשך ביצוע העבירות. הכוונה היא, שזה סעד מיידי שהמשטרה נוקטת בו.

הסיפה מעקרת את הרישה.

לא, כי הכוונה היא מידתיות בתוך הצו. הוא יגביל רק כמה שצריך. הוא לא יגיד שסוגרים את המקום, כמו שהיום כתוב בחוקים.

אני יכול לתאר בפניכם את התסריט הבא. בא קצין משטרה, אפילו תפסו זונה במלון הילטון, אז הוא סוגר את מלון הילטון.

לא.

למה לא? זה לא יהיה מלון הילטון, זה יהיה מלון של כוכב אחד או חצי כוכב. הילטון הוא מלון מכובד, לא ייתנו לפגוע בו, אז יפגעו באחד שיש לו מלון שהוא לא כזה מיליונר, והוא לא הילטון, שכולם יגנו עליו. יגידו שהיתה שם זונה, ויש חשד סביר שהיא תבוא גם מחר, היא כבר חודשיים שם, וסוגרים את המלון. השאלה אם הוא יכול. אני לא רוצה שיהיה דבר כזה.

לפי החוק הזה, לא.

הוא יכול לסגור את החדר, לא את המלון.

כל פעם היא בחדר אחר, היא פעם בקומה א', פעם בקומה ב', ופעם בקומה ג'. אם הוא סוגר חדר, היא תלך לחדר אחר.

זה רק לכל הדרוש. זו הפסקת שימוש, לא סגירה.

סעיף 229 של הקזינו לא מגביל בכלל בזמן. מהניסיון שלנו, מיד עם מתן הצו, פנו לבית המשפט, וברוב המקרים גם בית המשפט נעתר לא לסגור. אם נעשה יותר מדי הגבלות, לא יהיה טעם לחוק הזה כי הוא לא יהיה אפקטיבי.

היושב-ראש מדבר על עניין של סגירת מקום, שאתה לא יכול להגיע להילטון, בדרך כלל יגיעו למלונות קטנים ברחוב הירקון. בעל המלון לא יודע, מישהי שוכרת את החדר.

נו, באמת, הוא לא יודע? אין דבר כזה.

החוק מאפשר לתקוף את ההחלטה. הוא מכוון את שיקול דעתו, הוא דורש מידתיות.

בבית מלון הנזק של סגירת מיידית הוא נזק נורא.

זו שאלה טובה אם הוא יכול לסגור את בית המלון. אומרים לו שהוא צריך להגביל את השימוש במידה ההכרחית הדרושה. האם זה אומר לסגור את כל בית המלון?

הוא מנהל זנות שם שבועיים בחודש ושבועיים הוא משכיר למשפחה.

תכניסו אותו לבית הסוהר, הוא מנהל עסקי זנות. עליו אני לא רוצה להגן. אני חושש ממצב שמשטרה, עם סמכויות מפליגות כלפי כל מיני בעלי עסקים או מקומות, יכולה להשתמש בהן.

השאלה אם אפשר להכניס גורם נוסף שיקטין את העניין. אני מציע שהגורם הנוסף יהיה קודם כול פרסום על המקום.

לא, צריך לסייג שהמקום ישמש דרך קבע.

אני מדבר על פרסום בעיתון על מכון ליווי.

זה לא מסייע להם מספיק בוועדה, כי אם אתה מוסיף את הפרסום כתנאי, כנראה זה מגביל מאוד, כי צריך להוכיח שם את הפרסום.

רוב המלחמה היא על המקומות המפורסמים. אם אדם מפרסם מכון ליווי או אישה מפרסמת כתובת, זה סימן שהיא עוסקת שם במקום. אם היא לא מפרסמת, זה משהו אחר, זה יכול להיות משהו אקראי. יכול להיות שצריך, בשלב ראשון, לטפל בנושא של המקומות המפורסמים בתקשורת.

יש מקומות ידועים שכבר לא צריך לפרסם. הם כל כך ידועים שהם לא מבזבזים כסף על פרסום, ראה "טרופיקנה".

הביטוי "דרך קבע" מופיע כאן?

אפשר להציע מודל שיקשה יותר על המשטרה.

אני מציעה להוסיף את המילים "עיקר השימוש" ואז אתה מתגבר על בית מלון. "עיקר השימוש" זה כאילו המלון מיועד למטרה הזאת, ואז יש הסמכות המיידית. אם היא לא עיקר השימוש, אז צריך לעבור דרך בית משפט.

צריך להוסיף או "עיקר השימוש" או "דרך קבע".

ב"דרך קבע" יש אותו חדר או כל הקומה שמשמת לזנות, אז תסגור את כל הקומה? אז זה צריך לעבור דרך בית משפט.

מתוך ההבנה שלי של כל ההתייחסויות, יש לנו רצון לתת אור ירוק לחוק, לחלק יש רצון להגביל יותר ולחלק יש רצון להגביל פחות, אנחנו רוצים לטפל בתופעה שבה מקומות משמשים לסחר בנשים, לאחזקתן, כליאתן ומעשי זנות במקום. את הרעיון הכללי נזיז קדימה, נחזור אחרי קריאה ראשונה, ונשב על הדברים האלה בצורה יותר מפורטת. עשינו את שלנו, נגענו בבעיות, אנחנו מבינים שזה עוד לא שלם.

בסעיף הראשון, למרות הבעיה שהצגת, אתה אומר שנטפל בה בשלב הבא. בנוסף, יש עוד סעיף של בית המשפט, שהוא מעורר בעיות אחרות. קראת רק את סעיף 204א. צריך להסתכל על יתר הדברים, יש שם נקודות לדיון.

האם בעקבות זה שנקרא את החלק הבא, נחליט לא להעביר את הצעת החוק לקריאה ראשונה?

לא, אבל יכול להיות שמה שנפרסם בקריאה ראשונה לעיון הציבור, יהיה לו יותר בשר והוא יהיה יותר קרוב לתוצאה הסופית.

בינתיים תיקנת את הסעיף לפי ההערות שנשמעו כאן?

קיבלתי הנחיה לא לתקן.

אני חושבת שגם בקריאה ראשונה צריך להתמקד, ולא להשאיר את הסעיף כך.

הביטוי "בדרך קבע" או "עיקר השימוש" חייב להיות.

יש לי הצעות איך לשפר את המודל ולצמצם את הסמכות של המשטרה. השאלה אם רוצים לדון בזה או לא, ויש עוד הצעות.

אני לא רוצה לנמק עכשיו, נעשה את זה אחרי קריאה ראשונה.

אפשר להגביל בזמן, אפשר לחייב אותם לרוץ לבית המשפט קודם.

הביטוי "בדרך קבע" או "עיקר השימוש" חייב להיות.

אפשר להכניס גם את גורם ההתראה, למשל, נתנו התראה פעמיים. כלומר, אם אומרים שיש התראה, סימן שזה קבוע. אפשר להכניס שמפקד המחוז קודם מתרה, ואחרי שהוא מתרה, או פעם או פעמיים, אז הוא סוגר.

יש עוד הצעות, השאלה, אם רוצים לדון או לא רוצים לדון.

התראה זה רעיון מצוין, כי זה נותן לו זמן ללכת לבית משפט.

חוץ מזה, זה מראה על קביעות.

אתה יכול להוציא צו, ושייכנס לתוקפו אחרי שבעה ימים.

אם זה מישהו אחר, אם זו חברת קש שהתחלפה אחרי שבוע, אז ההתראה לא מועילה, אתה לא מתרה בפני הקירות, אתה מתרה בפני אדם. בדרך כלל יש כל מיני אנשי קש, אז ההתראה לא טובה מבחינת היסוד הנפשי.

אלמנט ההתראה, בדרך זו או בדרך אחרת, הוא אלמנט חשוב.

תן לו זמן לסגירת המקום. תן לו מספר ימים שהוא ילך לבית המשפט, לא התראה.

במקום 30 יום, אפשר שכל הסגירה היא לשבועיים.

לא, הסגירה צריכה להיכנס לתוקף אחרי שלושה ימים, שבעה ימים.

זה סוג של פעילות ספוראדית.

נדון בזה אחרי הקריאה הראשונה. אנחנו חוששים ממצב שזה כן יהיה ספוראדי, וייעשה בזה שימוש לרעה.

נשאיר 30 ימים אפילו לקריאה ראשונה, זה לא נראה מרחיק לכת מדי.

(קורא סעיף 204ב(א) לנוסח לדיון בוועדה בהצעת חוק העונשין (תיקון – הפסקת שימוש במקום המשמש לביצוע עבירות זנות), התשס"ג-2003)

יש כאן ניסיון להכניס את השיקולים לא כתנאי לסמכות, אלא כמכוון, שהוא לא יעשה מה שהוא רוצה.

(קורא סעיף 204ב(ב)(1) לנוסח לדיון בוועדה בהצעת חוק העונשין (תיקון – הפסקת שימוש במקום המשמש לביצוע עבירות זנות), התשס"ג-2003)

לא פרקליט מחוז, זה נראה לנו לא שייך.

מה זה "לבקשת פרקליט מחוז"?

השאלה, מי הדרגה שתפנה, האם זה כל תובע, האם זו המשטרה או שזה פרקליט מחוז.

תמחק, ונדבר על זה.

צריך לקבוע מי, כי זה חלק מההליך. הטענה היא שזה לא יהיה פרקליט מחוז, אלא מישהו בדרגה נמוכה יותר.

למה צריך לקבוע מי?

בדרך כלל בהליכים אזרחיים ופליליים אומרים מי יוזם את ההליך.

עכשיו אנחנו בפנייה לבית משפט, בכל עבירה כתוב מי פונה לבית משפט?

בהליך חריג – כן. לגבי חילוט, למשל, כתוב פרקליט מחוז.

תכתוב "תובע" בקריאה ראשונה.

בחילוטים היום זה פרקליט מחוז.

אחרי הקריאה הראשונה נגבש.

(קורא סעיף 204ב(ב)(2) לנוסח לדיון בוועדה בהצעת חוק העונשין (תיקון – הפסקת שימוש במקום המשמש לביצוע עבירות זנות), התשס"ג-2003)

זה יהיה אותו דבר כרגע בשניהם.

(קורא סעיף 204ב(ג) לנוסח לדיון בוועדה בהצעת חוק העונשין (תיקון – הפסקת שימוש במקום המשמש לביצוע עבירות זנות), התשס"ג-2003)

למה "אם הם ידועים"?

זה לא החשוד הוא זה שאתה פוגע בו, יכול להיות שרשור של בעלויות.

אם הם לא ידועים, לא מסרו להם הודעה.

המכשלה יכולה להיות ביישום, לכן אני מציעה שנקבע כמו שקבענו בנוסח של הצעת החוק "דרכי מסירה חלופיות". אם למשל לא יודעים מי, אז תהיה הדבקה על מקום העסק.

יהיו תקנות לעניין בסעיף הסמכה להתקין תקנות בסוף.

המילה "תימסר" מלמדת על מסירה בפועל, אבל הוא יכול לא להימצא או להשתנות.

לכן כתוב "אם ניתן לאתרם".

אולי נכתוב "יומצא", ונכתוב תקנות.

במקום "תימסר", אני אכתוב "יומצא".

אני רואה את הכותרת. הכיתוב שבכותרת הוא "עבירות זנות", ובכל הסעיפים כתוב "עבירת זנות" בלשון יחיד. זה בולט לעין. בחוק הזה אפשר להשתמש בחוסר שיקול דעת ולסגור כל מקום שנעשה בו שביב של מעשה בלתי מוסרי. הרעיון הרי הוא להילחם בספסרות ובסחר בנשים, ולכן צריך לכוון את זה באמת לנסיבות. אני גם בעד המלחמה בסחר בנשים, אבל צריך שזה יהיה מיועד באמת למקרים הרציניים של סחר.

יש הגדרה.

לא למקום. הניסוח מאוד רחב, ובכל מקום שתבוצע עבירת זנות אחת, אפשר יהיה לסגור אותו.

זה לא מה שעולה מלשון הסעיף.

לכן אני אומרת את הדברים. זאת לא הכוונה, ולכן אני אומרת את הדברים.

רציתי לציין שיש בסוף הגדרה של עבירות זנות, וזה לא כולל עבירה של הבאת אדם לידי מעשה זנות, אלא רק עיסוק בזנות. אלה עבירות של עיסוק: סרסרות, החזקת מקום לשם, השכרת מקום לשם. בשום פנים ואופן לא הבאת אדם למעשה זנות.

מה זה הבאת אדם למעשה זנות?

מעשה זנות זה מעשה אחראי, זה לא עיסוק, זה דרך קבע. אני מודה שזה לא פותר את כל הבעיות, עדיין צריך את מינוי הקבע בקשר למה שיקרה.

את מדברת על זונה שזה ההובי שלה לעומת זונה שזה העיסוק שלה?

לא. נגיד שפעם אחת היא עשתה את זה או באקראי- - -

אופיר פינס, זנות היא לא עבירה ולא עומדים לדין על עיסוק בזנות.

אני לא אומרת שצריך לכתוב "דרך קבע" בקשר לצפי כלפי העתיד, אבל אם אתם רוצים לדעת מה צריך להיות הטריגר, אלו עבירות זנות הן הטריגר לדבר הזה, הן עבירות זנות שמטבען יש עיסוק דרך קבע.

אני לא מכיר עבירות זנות שהן בהן עיסוק דרך קבע.

מה זה זנות?

זאת העבירה.

העבירה לא רלוונטית.

אני אקרא את ההגדרה: "הבאת אדם לידי מעשה זנות – המביא אדם לידי מעשה זנות עם אדם אחר". "הבאת אדם לידי עיסוק בזנות – המביא אדם לידי עיסוק בזנות, דינו- - -".

זה סרסרות.

לא, זו עבירה נפרדת, והפסיקה מבחינה בין מי שמביא אדם לידי מעשה זנות, שזה מאסר חמש שנים, ובין מי שמביא אדם לידי עיסוק בזנות, שזה מאסר של שבע שנים.

מה זה מעשה זנות?

מעשה זנות לפי הפסיקה- - -

בחוק אין הגדרה?

אין בכלל הגדרה של זנות, אבל יש הגדרה בפסיקה--

זה ערב הסעודית פה.

--זה כל דבר שנועד לספק את התאווה המינית- - -

מה זה מעשה זנות בהגדרה?

זנות זה יכול להיות מעשה מגונה, זה יכול להיות- - -

אופיר פינס פתאום הביא אותי לידי הרהורי כפירה. אף אחד לא יודע מה זה מעשה זנות. אני רוצה לדעת מה זה מעשה זנות.

זה יהיה מצומצם לסחר.

עזבו את החוק הזה. במקרה הגענו לשאלה, חשבתי שהיא מוגדרת. אני, כאזרח שומר חוק, רוצה לדעת מה זה מעשה זנות על מנת שבעוונותי הרבים אני לא אשדל מישהו לעשות את זה. תגידו לי מה זה, מה אסור לי לעשות.

יש כמה נשים, גברים, שרוצים לעסוק בזנות כמקצוע לגיטימי, אפילו מוכנים לשלם מס הכנסה. יש כאלה שחושבים שצריך להסדיר את הנושא הזה. המשמעות ממה שקורה כאן שכל תזוזה, כל נשימה הנוגעת לעניין, גם אם היא עושה בזה מרצונה- - -

אני לא יודע מה זה מעשה זנות. אי אפשר להתקדם אם לא נדע מה זה מעשה זנות.

כמו בהרבה מאוד עבירות בחוק העונשין החוק לא מפרט לפרטי פרטים.

לא פרטים, תגיד לי בלי פרטים. אני רוצה שיגידו לי מה זה מעשה זנות. תכתיב לי מה זה.

אני לא יודע להכתיב לך.

מי יודע?

זה מעשה שמיועד לסיפוק מיני, זה לא בחקיקה, זה הוגדר רק על-ידי הפסיקה.

אני כותב: מעשה זנות – מעשה שמיועד לסיפוק מיני.

זה מעשה שמיועד לסיפוק מיני, ולפי הפסיקה- - -

אין בהגדרות חוק "לפי הפסיקה".

בתמורה.

מעשה שמיועד לסיפוק מיני בתמורה. מה עוד?

תשים שם את הנקודה.

מה קורה אם אני מביא לה פרחים?

זאת תמורה.

אדוני היושב-ראש, זה נכון שזה נראה שבהזדמנות חגיגית זו שאנחנו מדברים, שהכוונה שלי, כמי שהגישה את הצעת החוק הזאת, להיאבק במקומות שמאפשרים סחר בבני אדם וסרסרות בנשים.

שאל חבר הכנסת כבל על נשים שרוצות לעשות זאת. אם יהיה חוק שידבר על מיסוד הזנות, שמאפשר לעשות זאת באופן לגלי, החוק הזה לא יהיה תקף, הוא לא יהיה רלוונטי, הוא יתייתר ויתבטל. כל עוד אין חוק כזה, ויש על זה מחלוקת, החוק הזה שאנחנו מדברים עליו כאן בא למנוע מצב שתהיה סרסרות בנשים במקומות שיוגדרו לכך ויעסקו ויאפשרו סחר בנשים.

זה לא מובן מתוך החוק.

אם זאת הגישה שמקובלת על כל חברי הוועדה, אני לא חושבת שאתם צריכים להילחץ, שמחר אנחנו הולכים לעשות כאן שכל מקום שעוסקים בו בזנות ייסגר. אני רוצה לסבר את האוזן, כי לדעתי יש כאן בעיה של מידע. היום כמעט אין מצב, אני חושבת שמדובר בעשרות בודדות ואולי אפילו זה לא, של נשים ישראליות שעוסקות בזנות, ממה שנקרא בחירה חופשית, שאני לא מקבלת את המושג הזה, אבל רק לצורך הדיון, כי אני טוענת שאין בחירה חופשית.

יש סטודנטיות שזה מקור ההכנסה שלהן, והן מתראיינות על זה לעיתונים. מה זה אין בחירה חופשית?

היא אומרת שזה בגלל מצבן הכלכלי וכן הלאה.

גם אותן סטודנטיות שאופיר פינס מדבר עליהן, והתפרסמו לאחרונה, מדובר במספרים זעומים, מעטים. מרבית התופעה היום בארץ של מתן שירותי זנות תמורת תמורה נעשית באמצעות סחר בבני אדם, לצורך העניין בנשים.

אתה רוצה להיאבק בתופעה הזאת. מדובר על אלפי נשים, והסחר הזה מתבצע במקומות. בדרך כלל זה מתבצע במקומות מאוד ידועים, אתה פשוט לא מבקר במקומות האלה או לא היית שם לאחרונה, אתה לא זקוק לזה כנראה, שלא תזדקק.

אני מקווה שאת לא זקוקה לזה ושלא תזדקקי.

אני אומרת את זה ברצינות, כי אני חושבת שזה נעשה מחוסר מידע איך היום השוק מתנהל. בדרך כלל מדובר על מכונים, יש גם דירות שזה נעשה בהן, וכשמדובר על בתי מלון, המשטרה יודעת בדיוק איפה זה מתקיים, והמשטרה היום לא אוכפת את החוק מכל מיני סיבות ומכל מיני טעמים.

חוקקנו כאן המון חוקים שמאפשרים החמרה בענישה על העבריינים, על הסרסורים וכן הלאה. מה הסתבר? חוקקנו חוקים אדירים, עם אפשרויות, והמקומות ממשיכים להתקיים, כי המשטרה לא אוכפת, ולכן הרעיון היה להגיד שיש מקום ששם מתבצעת אותה עבירה- - -

זה רעיון נכון מאוד, ואני תומך בזה תמיכה מוחלטת, אבל למקד את זה למקומות סחר בנשים. אם את אומרת שאין קבוצה אחרת, שזאת הקבוצה המלאה, שכל היתר זאת קבוצה ריקה, בסדר גמור.

אתה מסכים אתי שצריך להיאבק בעבירות סחר, ובאותן עבירות סרסרות שמשדלות לדבר הזה, שמנפחות את המקומות האלה.

כל מה שכתוב כאן בסעיף ההגדרות, לא אני קבעתי, זה המחוקק קבע הרבה לפני, מדבר על הגדרות של סרסרות. אנחנו מדברים על שני דברים בלבד, על סרסרות וסחר. כל ההגדרות האלה, שפתאום כל כך נבהלו מהן, אלה הגדרות שהמחוקק קבע כבר לפני הרבה-הרבה שנים.

זו הפסיקה היום.

הסעיפים שקראו לך הם סעיפים על סרסרות. יש דברים שהם בחקיקה, שהפסיקה נתנה להם פרשנות. אני לא זזה מעבר לחקיקה, אני לא זזה מעבר לפסיקה, אני אומרת שכל מה שקשור בחקיקה לסרסרות וכל מה שקשור לחקיקה בסחר, על זה החוק צריך לחול.

אין על זה ויכוח.

יש כאן דברים שצריך לשנות את הניסוח, אבל צריך לקבל את ההחלטה של חבר הכנסת איתן, שלפני קריאה שנייה ושלישית נעבור סעיף-סעיף, אם זה צריך להיות 30 יום או שבעה ימים, אם צריכה להיות התראה או לא. נתכנס בפעם הבאה ונדון.

אני רוצה לחדד את המחלוקת, שיכולה להיפתר. בסעיף ההגדרות מגדירים מהי עבירת זנות, לצורך ההסדר החדש, ויש רשימה של עבירות בחוק העונשין. המחלוקת בין חברי הכנסת היא מהן העבירות שצריכות להיות כפופות להסדר ומה לא. כיוון שמדובר בשישה סעיפים בסך הכול, אפשר לעבור עליהם לפי כותרתם ולראות מה המחלוקת.

סעיף 199 זה סרסרות למעשי זנות, ואני מבין שאין מחלוקת. סעיף 2002 הוא הבאת אדם לידי עיסוק בזנות. דילגנו על הבאת אדם לידי מעשה זנות, זה לא כלול. בהבאת אדם לידי עיסוק בזנות יכולה להיות מחלוקת. סעיף 203 הוא נסיבות מחמירות, זה בוודאי לא משמעותי. 203א, שזה סחר בבני אדם לעיסוק בזנות, כנראה אין מחלוקת. סעיף 204 הוא החזקת מקום לשם זנות, אפשר שתהיה מחלוקת על זה. וסעיף 205 הוא השכרת מקום לשם זנות. זה כל גדר המחלוקת.

זהבה גלאון הביאה הצעת חוק בקריאה טרומית, שנתמכה על-ידי חברי הכנסת, והיא דיברה באופן מפורש על סרסרות ועל סחר. עכשיו היא גם אמרה את זה בדברי ההסבר. אני מציע שעל זה נעבוד, ושלא תכניסו לנו בדרך האחורית את טהרן.

זה לא בדרך האחורית, זה בעקבות הדיון הקודם.

מה שאמרת ומה שהיא אמרה זה לא אותו דבר.

אני לא יודע אם הוספנו את "דרך קבע" או לא.

בזמן הסערה שהיתה פה ביקשת שאני אוסיף "דרך קבע".

לאיזה סעיף?

204א(1).

נדבר על זה, זה לא סופי.

"דרך קבע" זה מושג בעייתי.

אפשר לחיות עם זה לקריאה ראשונה.

לא הייתי מוסיף את זה.

אל תוסיף. אם יש חילוקי דעות נקיים אותן אחר כך. אנחנו יודעים שצריך לטפל בזה. אני אישית תומך או ב"דרך קבע" או בהתראה או משהו אחר. משהו יצטרך לבוא שם.

אנחנו בעד התראה.

התראה זה פחות טוב. צריך לתת זמן.

יהיה לנו זמן לטפל בזה.

(קורא סעיף 204ב(ה), (ו), (ז), (ח) לנוסח לדיון בוועדה בהצעת חוק העונשין (תיקון – הפסקת שימוש במקום המשמש לביצוע עבירות זנות), התשס"ג-2003)

(קורא סעיף 204ג לנוסח לדיון בוועדה בהצעת חוק העונשין (תיקון – הפסקת שימוש במקום המשמש לביצוע עבירות זנות), התשס"ג-2003)

(קורא סעיף 204ד לנוסח לדיון בוועדה בהצעת חוק העונשין (תיקון – הפסקת שימוש במקום המשמש לביצוע עבירות זנות), התשס"ג-2003)

(קורא סעיף 204ה לנוסח לדיון בוועדה בהצעת חוק העונשין (תיקון – הפסקת שימוש במקום המשמש לביצוע עבירות זנות), התשס"ג-2003)

זה צריך להיות "מאסר שנתיים".

(קורא סעיף 204ו לנוסח לדיון בוועדה בהצעת חוק העונשין (תיקון – הפסקת שימוש במקום המשמש לביצוע עבירות זנות), התשס"ג-2003)

(קורא סעיף 204ז לנוסח לדיון בוועדה בהצעת חוק העונשין (תיקון – הפסקת שימוש במקום המשמש לביצוע עבירות זנות), התשס"ג-2003)

חוכר זה מעל חמש שנים.

הסעיפים שצריכים להיות הם 203א וסעיף הסרסרות.

203א זה סחר בבני אדם לעיסוק בזנות. 199 זה סרסרות למעשי זנות.

אין חילוקי דעות ששני סעיפים בפנים, אפשר לשים עליהם וי. תקרא את סעיף 199.

(קורא סעיף 199 לחוק העונשין, התשל"ז-1977)

תקרא סעיף 203א.

(קורא סעיף 203א לחוק העונשין, התשל"ז-1977)

אני מבקשת שתקרא גם את סעיף 203.

מה אומר הסעיף?

(קורא סעיף 203 לחוק העונשין, התשל"ז-1977)

זה לא שייך.

זהבה גלאון, תלמדי קודם את ספר החוקים.

תקרא את סעיף 202.

(קורא סעיף 202 לחוק העונשין, התשל"ז-1977)

מה ההבדל בין זה לבין ספסרות?

הסעיפים של הסרסרות והסעיף הזה הם סעיפים דומים. הסיבה ששניהם קיימים היא, שלפעמים קשה להוכיח שמחייתו של מישהו, כולה או מקצתה, היתה על בסיס של זנות. יותר קל להוכיח את המעשה הקונקרטי. הוא הביא אישה לעיסוק בזנות, ועיסוק לא בצורה ארעית.

אתם לוקחים עבירות שהן בכלל לא מתבצעות במקום שבו הולכים לעשות אותן. אין קשר בין המקום לבין העבירות. הסחר לא במקום.

הסרסרות לא במקום.

זה קשור במקום לפי הסעיף הזה.

קודם דיברנו על אדם שבחוץ-לארץ, והוא ישכנע את מישהו לעזוב את ארצו. מה זה קשור למקום?

זה באמת לא קשור.

גם ההמשך לא קשור למקום.

"המוכר או הקונה אדם להעסקתו בזנות", זה כן.

הוא מוכר וקונה במקום הזה. הוא גמר את המכירה.

בהחלט יכול להיות מצב שבו עושים עסקאות תיווך.

הכוונה שלנו היא לא שהחוק יטפל בזה. אנחנו רוצים שהחוק יטפל בזה, אבל זה פחות מאחוז מהמקרים שיהיו.

אם יש מקום, לשם מביאים את הנשים, ושם קונים ושם מוכרים, זאת לא עבירת סחר?

בהחלט, אבל זה מספר קטן של מקומות.

מי אמר?

מה אתך? תמצאי מקום אחד.

מאיפה אתם מביאים את זה? מאיפה אתם יודעים? תן למשטרה להסביר איך מתבצעות עבירות סחר.

הוא מעיר הערה נכונה מאוד. יש קנייה ומכירה שלב א', ואחר כך יש שימוש בזונות האלה שנמכרו ונקנו.

לזה אני מתכוונת.

את רוצה את שני המקומות?

היא רוצה את שניהם, אבל הכי חשוב זה השני. אני מחפש את לב העניין. יש מקום שבו נעשים העסקים הסיטונאיים, עסק בסיטונות יש ארבעה או חמישה, ואחר כך יש אלפי מקומות שבהם הנשים האלה מנוצלות יום-יום.

יש גם מצב ביניים, שמביאים אותן ומוכרים אותן במקום.

אני לא נגד סגירת המקום הזה, אני מדבר קודם כול על האפקטיביות של המלחמה. אם יהיה חוק לגבי שניהם, אין לי בעיה. אבל קודם כול אני רוצה שיסבירו לי איך אני סוגר מקום שבו יום-יום נמצאת שם אישה, לא שפעם מכרו אותה, ואחר שנתיים היא כבר עובדת. לגבי המכירה, במקום אחד מכרו כמה אלפים. אם אני אתפוס ואסגור, יעשו את העסקה במקום אחר. זה לא יהיה דרך קבע, אלה כלים אחרים לגמרי. אם אנחנו רוצים להילחם בתופעה, אנחנו נלחמים נגד בתי הזונות שמחזיקים אותן, כמו "טרופיקנה". שם אנחנו צריכים לתפוס. אני שואל מה הסעיף המתאים.

החזקת מקום לשם עיסוק לזנות, אם אתה מדבר על המקום עצמו, על המועדון. זה סעיף 204.

סעיף 204 מכסה את זה?

לא רק, זה גם סרסרות, כי שם מקבלים את הכסף כל יום, בסוף היום יש פדיון. זאת סרסרות מובהקת, וזה סעיף 199, שזה מי שמחייתו דרך קבע על רווחי אדם העוסק בזנות או שמקבל תמורה לזנות של אדם אחר.

נציג המשטרה, בבקשה.

המחוקק כבר קבע שלא חייב להיות קשר לסחר, מעבר של כסף. דבר שני, צודקת חברת הכנסת גלאון, שיש תופעה גדולה של סחר בנשים, אבל ממה שאנחנו יודעים מהגבול עם מצרים, עצם הסחר או עצם המעבר לא יהיה בבית הבושת עצמו. המכירה עצמה, ברוב המקרים, לא תהיה בבית הבושת. יש לנו כמה עשרות תיקים של סחר בנשים. לעניות דעתנו צריך להכניס פה גם את ניהול בית בושת, שזה רוב התיקים, את הסרסרות ואת העיסוק בזנות. כל הסעיפים האלה חייבים להיות. גם אנחנו מתייחסים במשטרה לסחר בנשים ועבירות נלוות. העבירות הנלוות מתבצעות בבתי הבושת.

בסעיף 199 מדובר על מי שחי מרווחים של זנות, זה לא קשור למקום, הוא יכול לחיות במנותק מהמקום.

המקום משמש לביצוע אותה עבירה.

לאיזה ביצוע?

הוא חי ומקבל את הכסף מהמקום. זה הקשר.

הוא לא מקבל מהמקום. הוא מקבל את הכסף בבית.

המקום משמש לביצוע עבירה. הוא מקבל את התמורה מידיה בבית הבושת.

אם הוא לא יקבל שם ויקבל במקום אחר?

אם לא, אז לא.

את צריכה לסגור את המקום.

המקום הזה שימש לעבירת הסרסרות, בין אם בתמורה מלאה ובין אם בתמורה חלקית.

האם יכול להיות שאדם חי מעסקי סחר בנשים, והוא מבצע את העבירות האלה במקום מסוים. במקום אחר נמצאות נשים, ולשם באים קליינטים, ושם הכול מתבצע. אדם אומר, מה אתם רוצים ממני? כי אתם הולכים לפי 199. הוא אומר שהוא חי מהרווחים שלהן, אבל הוא מקבל את הכסף במקום אחר, וזה לא קשור למקום. מה אתם רוצים מהמקום הזה? את סעיף 199 הוא מבצע במקום אחר, ואנחנו רוצים שאפשר יהיה לסגור את המקום, בראש ובראשונה.

יכול להיות שאותו אחד גם בא כל ערב ומקבל את הפדיון, ואז הוא כן מבצע את העבירה במקום.

אדוני היושב-ראש, אל תצמצם את זה לאיפה שהוא מקבל את הצ'ק. החוק הזה מדבר על המקום שבו אדם עשה את הסחר.

אני רוצה שזה יהיה, אבל בינתיים הגדרנו רק עבירות שקשורות במקומות אחרים. אני רוצה להרחיב את ההגדרות.

לא בהכרח.

באיזה סעיף בחוק, מאלה שמנויים כאן, כתוב שאם באים למקום- - -

סעיף 204.

תקרא את סעיף 204.

(קורא סעיף 204 לחוק העונשין, התשל"ז-1977)

גם סרסרות יכולה להתבצע במקום. אתה מביא את הדוגמה שהיא לא מתבצעת.

חייבים להיות סעיפים 204 ו-205, לכן ההמלצה של אופיר פינס לא מתאימה. בסדר הקדימות שלי הסעיפים האלה באים קודם.

אדוני היושב-ראש, למה צריך דווקא צו בית משפט? עד היום המשטרה, בפועל, כשהיא רצתה לסגור מקום של זנות, היא סגרה.

היא לא יכולה.

מה זה סעיף 202?

זה הבאת אדם לידי עיסוק בזנות.

מה זה קשור למקום?

כמו שסרסרות יכולה להיות קשורה במקום, יש גם בהבאת אדם לידי עיסוק בזנות. יש סרסור, הוא עובד בבית זונות, הוא אומר לנשים לעסוק שם בזנות, 18 שעות ביממה, הוא מבצע במקום הזה הבאת אדם לידי עיסוק בזנות.

גברתי, את טועה, כי במקום הזה היא מבצעת את הזנות. "המביא אדם לידי עיסוק בזנות" זה עניין של שידול. "המביא אדם לידי מעשה זנות עם אדם אחר", הוא משכנע אותה במקום אחר.

אתה לוקח את הדוגמה שנוחה לך.

זה לא משנה. יש גם סיטואציות אחרות.

אז היא כבר שם. כבר תפסת את המקום.

אם נתפוס את הבוסים הגדולים, ברוב המקרים, אותו דבר בענייני הימורים, הם תופסים את דגי הרקק. הנחת העבודה שמי שמשדל לזנות, הוא לא עושה את זה בתוך בית הבושת, ולפעמים הוא בכלל לא מגיע לשם. הוא נמצא במשרד מפואר, אני מניח. אתם מתווכחים שעות עם ספר חוקים פתוח, ואתם מנסים למצוא את ההתאמה.

נשאיר את סעיף 202, ויהיה לנו עוד זמן להתווכח על זה. את סעיף 203 מחקנו.

אנחנו חייבים לתת פה חבילה, כי כאשר יש בית בושת, בהרבה מאוד מקרים אנחנו לא יכולים את הסרסרות שם. ואז סעיף האשמה הוא ניהול בית בושת.

כבר טיפלנו בזה.

כמו שקיים לגבי צווי הריסה מינהליים. נותנים צו הריסה, פג תוקפו אחרי 30-45 יום. לאחר מכן אפשר להאריך שוב.

כיוונת לדעת גדולים.

יכול להיות שאת כל זה נעשה כסימן חדש בחוק העונשין, זה רק עניין של עריכה.

(קורא סעיף 2, תיקון חוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000)

הנהלת בתי המשפט רצתה להסב את תשומת לב הוועדה לכך שהחוק הזה עולה כסף, זה יותר עבודה לבתי המשפט המינהליים ובתי משפט השלום, וביקשה שתהיו מודעים לזה.

כמה כסף?

זה פחות מ-5 מיליוני שקלים.

האוצר מחר יבוא ויגיד שזה 30 מיליוני שקלים.

נצטרך הערכה במספר כדי לכלול אותה בפרסום לרשומות.

זאת לא הצעת חוק תקציבית, והממשלה תומכת.

מפרסמים את העלות ומאיפה היא באה, גם לפני שהיה הסיפור של חוק התקציב, בלי כל קשר לכך שזה תקציבי או לא.

אתה מסבך אותנו.

אני לא מסבך אתכם, זה התקנון. זאת לא הצעה תקציבית, והממשלה תומכת, אז זה בכלל לא רלוונטי.

האם ההודעה של משרד המשפטים היא גם על דעת משרד האוצר?

משרד האוצר לא פנה אלי בעניין, ולא הביע שום התנגדות.

מחר יבוא משרד האוצר ויגידו משהו אחר.

זו זכותם.

רבותי, מי בעד העברת הצעת החוק לקריאה ראשונה? מי נגד?

הצבעה
בעד – פה אחד
נגד – אין
אושר להעביר את הצעת חוק העונשין (תיקון – הפסקת שימוש במקום המשמש לביצוע עבירות זנות) לקריאה ראשונה.

הצעת החוק עברה פה אחד למליאה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:40

נוסח לדיון בוועדת החוקה חוק ומשפט ביום כ"ח בתשרי התשס"ה (13 באוקטובר 2004)
הכנה לקריאה ראשונה



הצעת חוק העונשין (תיקון – הפסקת שימוש במקום המשמש לביצוע עבירות זנות)
[פ/1316 של חברת הכנסת גלאון]



הוספת סעיפים 204א עד 204ו
1.
בחוק העונשין, התשל"ז-1977 אחרי סעיף 204 יבוא:



"צו מנהלי להפסקת שימוש במקום המשמש לביצוע עבירות זנות
204א.
(א)
(1)
היה למפקד מחוז במשטרת ישראל (בסעיף זה – מפקד מחוז) חשד סביר כי מקום משמש לביצוע עבירת זנות וכי יש חשד סביר שהמקום ימשיך לשמש לביצוע עבירה כאמור אם לא יופסק השימוש במקום באופן מיידי, רשאי הוא ליתן צו הפסקת השימוש במקום, לתקופה שתקבע בצו, והוא רשאי להאריכה לתקופות נוספות ובלבד שהתקופה הכוללת לא תעלה על 30 ימים.

האם יש מקום לחייב את המשטרה לפנות אל בית המשפט בסמוך לאחר מתן הצו המינהלי ולבקש צו שיפוטי? מגבלה אפשרית אחרת - להתנות את סמכות מפקד המחוז בכך שהעיכוב עקב הפניה לבית המשפט תוביל, בנסיבות העניין, להמשך ביצוע העבירות וזוהי ההצדקה להוצאת צו מינהלי?






(2)
עותק של הצו ימסר לבעלים של המקום ולמחזיק בהם, אם ניתן לאתרם בשקידה סבירה בנסיבות הענין.





(ב)
הרואה עצמו נפגע מצו הפסקת שימוש שנתן מפקד מחוז רשאי לעתור לביטולו בבית המשפט לעניינים מנהליים; בית המשפט רשאי לבטל את הצו, לשנות בו תנאים או לאשרו.










צו שיפוטי להפסקת שימוש במקום המשמש לביצוע עבירות זנות
204ב.
(א)
בית משפט רשאי, כאמור בסעיף קטן (ב), ליתן צו הפסקת שימוש במקום אם נתקיימו כל אלה:






(1)
בית המשפט השתכנע כי קיים חשד סביר שהמקום משמש לביצוע עבירה זנות, או, אם עומד בתוקפו לגבי המקום צו הפסקת שימוש שניתן לפי סעיף 204א, המקום שימש לביצוע עבירה כאמור בסמוך לפני מתן הצו;






(2)
בית המשפט השתכנע כי קיים חשד סביר שהמקום ימשיך לשמש לביצוע עבירת זנות אם לא ינתן צו הפסקת שימוש;






במתן צו הפסקת שימוש יתחשב בית המשפט בין היתר בביצוע עבירות זנות קודמות במקום, בידיעת בעל המקום והמחזיק בו על ביצוע העבירה שבגינה התבקש הצו ובמידת הפגיעה שיגרום להם הצו.

האם יש להנחות באופן דומה את שיקול דעתו של מפקד המחוז?





(ב)
לעניין סעיף קטן (א), "בית משפט" -






(1)
אם טרם הוגש כתב אישום בשל עבירת הזנות אשר בגינה מתבקש הצו – בית משפט השלום, לבקשת פרקליט מחוז;






(2)
אם הוגש כתב אישום בשל עבירת הזנות אשר בגינה מתבקש הצו – בית המשפט הדן בכתב האישום, לבקשת תובע, כמשמעותו בחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982.





(ג)
הודעה על בקשה למתן צו הפסקת שימוש תמסר לבעלים של המקום ולמחזיק במקום, אם ניתן לאתרם בשקידה סבירה בנסיבות הענין ובית המשפט לא יתן צו כאמור אלא לאחר שנתן להם, אם הם ידועים, הזדמנות להשמיע טענותיהם.





(ד)
עותק של צו הפסקת שימוש ימסר לבעלים של המקום ולמחזיק במקום, אם ניתן לאתרם בשקידה סבירה בנסיבות הענין.





(ה)
צו הפסקת שימוש שנתן בית משפט יעמוד בתוקפו לתקופה שתקבע בו ואשר לא תעלה על 120 ימים, אלא אם כן בוטל קודם לכן בידי בית משפט; בית המשפט רשאי להאריך את תוקפו של צו הפסקת שימוש לתקופות נוספות שלא יעלו כל אחת על 120 ימים ובלבד שסך התקופות לא יעלה על שנה אחת.





(ו)
על הארכת תוקפו של צו הפסקת שימוש יחולו ההוראות החלות על מתן צו הפסקת שימוש.





(ז)
הרואה עצמו נפגע מצו שנתן בית משפט לפי סעיף זה רשאי לערער על ההחלטה לבית משפט של ערעור בדרך שמערערים על החלטה בעניין אזרחי.





(ח)
בית משפט שנתן צו הפסקת שימוש רשאי לשנות את תנאי הצו או לבטלו לבקשת מי שביקש את הוצאתו או מי שטוען לפגיעה מהצו.










תוכנו של צו הפסקת שימוש
204ג.

צו הפסקת שימוש שניתן לפי סעיפים 204א או204ב, יקבע תנאים, הגבלות או איסורים על השימוש במקום הנקוב בצו ולתקופה הנקובה בצו, לרבות בדרך של סגירת המקום והכל במידה שלא תעלה על הנדרש בנסיבות העניין כדי למנוע המשך ביצוע עבירות זנות במקום.










ביצוע של צו הפסקת שימוש
204ד.
ניתן צו הפסקת שימוש רשאי שוטר להיכנס למקום שלגביו ניתן הצו ולנקוט באמצעים, לרבות שימוש בכוח, הדרושים באופן סביר כדי להבטיח את קיום הצו.











הפרה של צו הפסקת שימוש
204ה.
המשתמש במקום או מרשה לאחר להשתמש במקום בניגוד לצו הפסקת שימוש, דינו – מאסר שנה.











ביצוע ותקנות
204ו.
שר המשפטים רשאי להתקין תקנות לביצוע סעיפים 204א עד 204ה, לרבות תקנות לעניינים אלה:





(1)
מסירת עותק של צו הפסקת שימוש כאמור בסעיף 204א ו204ב





(2)
מסירת הודעה על הגשת בקשה למתן צו הפסקת שימוש כאמור בסעיף 204ב





(3)
סדרי הדיון בבקשה למתן צו ובבקשה לביטולו לפי סעיף 204ב.










הגדרות
204ז.

"בעלים של מקום" – לרבות חוכר.

האם יש להגן גם על שוכרים?
"עבירת זנות" – עבירה לפי סעיפים 199, 202, 203, 203א, 204 או 205."








תיקון חוק בתי משפט לעניינים מנהליים
2.
בחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000, בתוספת הראשונה בסופה יבוא:






"20. צו הפסקת שימוש במקום המשמש לעבירות זנות לפי סעיפים 204א לחוק העונשין, תשל"ז-1977."