כנסת פתוחה

ב' - אישור תקנות הרוקחים (יסודות רדיואקטיביים ומוצריהם)












2
ועדת הפנים ואיכות הסביבה
11/10/2004
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי




פרוטוקול מס' 289
מישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה
יום שני, כ"ו בתשרי התשס"ה (11 באוקטובר 2004), שעה 11:10

אישור תקנות הרוקחים (יסודות רדיואקטיביים ומוצריהם) (תיקון),
התשס"ד-2004

חברי הוועדה: לאה נס – מ"מ היו"ר

סטליאן גלברג המשרד לאיכות הסביבה
עו"ד אורלי חורש הלשכה המשפטית, המשרד לאיכות הסביבה
ד"ר משה לויטה בית חולים איכילוב, משרד הבריאות
שלום גולדנברג מנהל המחלקה לבריאות הסביבה, משרד הבריאות
עו"ד שרון גוטמן הלשכה המשפטית, משרד הבריאות
מירון ישראלי הוועדה לאנרגיה אטומית
עו"ד רונן להב הוועדה לאנרגיה אטומית
ראיסה לאוטרשטיין מפקחת קרינה, משרד התעשייה, המסחר
והתעסוקה
עו"ד ליאורה עופרי הלשכה המשפטית, משרד התעשייה, המסחר
והתעסוקה
עו"ד נירה לאמעי נציבות הדורות הבאים, הכנסת

מרים פרנקל-שור
עידו בן יצחק (מתמחה)

יפה שפירא

דקלה אברבנאל


אישור תקנות הרוקחים (יסודות רדיואקטיביים ומוצריהם) (תיקון), התשס"ד-2004

בוקר טוב, אנחנו רוצים להתחיל את הדיון בתקנות הרוקחים (יסודות רדיואקטיביים ומוצריהם). מי יציג את התקנות, המשרד לאיכות הסביבה?

כן, אני מהלשכה המשפטית במשרד לאיכות הסביבה. באנו כדי לבקש את אישור הוועדה לנוסח של תיקון תקנות הרוקחים (יסודות רדיואקטיביים ומוצריהם) משנת תש"ם-1980. המטרה העיקרית של התיקון היא לעדכן את התקנות הקיימות, שמבוססות על ידע ועל ניסיון מקצועי שהיה נכון לסוף שנות השבעים, בהתאם לידע המקצועי לניסיון המדעי שהצטבר מאז – בין היתר בהסתמך על תקינה בין-לאומית המקובלת היום בעולם המערבי בנושא הגנה מפני קרינה מייננת.

אנחנו מבקשים לתקן את ההגדרות בתקנה 1, ההגדרות ל'חומר רדיואקטיבי' ול'מתקן', בהתאם לידע הקיים היום. בתיקון לתקנה 9 אנחנו מבקשים להבטיח שממונים, הן במשרד הבריאות והן במשרד לאיכות הסביבה, שעה שהם נותנים היתרים לעיסוק בחומרים רדיואקטיביים, יבטיחו שהציבור הרחב לא ייחשף לרמות קרינה החורגות מהמנות החשיפה הגבוליות המפורטות בתקן הבין-לאומי להגנה מפני קרינה מייננת. בתיקון לתקנה 18 אנחנו מבקשים גם לבסס את הוודאות והיציבות ולקבוע באופן מפורש מהם החומרים הרדיואקטיביים ומכשירי הקרינה שיהיו פטורים מפיקוח, כלומר לא יהיו חייבים בהיתר.

עוד מטרה של התיקונים היא לעגן בתקנות הקיימות נוהלי עבודה שהשתרשו מאז התקנת התקנות. הכוונה בעיקר לתיקון תקנה 10, שעניינה בקשה להיתר. קבענו כיצד יש להגיש את הבקשה ומהם המסמכים שיש לצרף לה. תיקון משמעותי נוסף הוא הוספת תקנה 16א, שעניינה עונשין. הכנסנו את הענישה באופן מפורש לתוך התקנות, בעוד שעד היום נאלצנו להסתמך על סעיפי עונשין בחוקים המסמיכים.

נתחיל מהסוף: נראה את הענישה ונראה אם כדאי לקרוא את כל התקנות.

קיבלתי דיווח על מה שהיה היום בוועדה בדיון בתקנות אחרות, אך לצערי ידינו כבולות, לנוכח הוראת סעיף 2 לחוק העונשין. אולם אני רוצה להבהיר שהנוסח אושר על-ידי משרד המשפטים. קבענו אותו בתיאום עם משרד הבריאות, בהתייעצות עם משרד החקלאות ומשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, וגם עם הוועדה לאנרגיה אטומית.

הנושא שעלה בדיון הקודם לא מנע את אישור התקנות, אך התבקשתם לעשות חשיבה אסטרטגית, חשיבה במקרו, לגבי הדברים האלה. מה שהוחלט שם נבקש גם כאן.

אני רוצה להשיב שני דברים שאולי לא נאמרו בדיון הקודם. קודם כול, היום האכיפה של המשרד לאיכות הסביבה היא אכיפה פלילית, החוקים שלנו הם חוקים פליליים. האם ראוי שכל הנושא הסביבתי יהיה בחקיקה מנהלית? יכול להיות, אבל זה לא המצב היום.

קודם כול, הנציגה האחרת של המשרד לאיכות הסביבה אכן התייחסה לנושא הזה. זו שאלה שהיא צריכה לברר ולחשוב עליה. זאת בהחלט החשיבה האסטרטגית שהיא התבקשה לקיים. יש לנושא פנים לכאן ולכאן. גם אם יוחלט בסוף שלא, בהחלט כדאי לתת את הדעת על הנושא.

העברת החקיקה או חלק ממנה – זו אכן חשיבה גדולה. היום אנחנו בתחום האכיפה הפלילית. הבנתי שדיברתם בדיון הקודם גם על קביעת עבירות כברירות קנס. העניין הזה גורם לכך שעבירות אלו לא יוכלו להיות מדווחות במרשם הפלילי. כלומר, אדם שהורשע בעבירה שנקבעה כעבירת קנס, אי-אפשר לרשום אותו במרשם הפלילי.

יש הבדל בין שימוש בחומר רדיואקטיבי – נושא הדיון כאן – לבין הנושא שנידון שם, רעלים וריסוס. לכן כל נושא צריך להידון לגופו של עניין.

נכון, מה שנכון לגבי הדיון הקודם לא נכון כאן. כי כאן מדובר בעבירות חמורות מאוד של עיסוק בחומרים רדיואקטיביים. אף-על-פי שיש יעילות בהצעה, זו בעיה.

זו התשובה לגבי ברירות הקנס. לדעתי זה לא רלוונטי לתקנות האלה בגלל חומרת העבירות.

ומה העונשין כאן? גם כאן הקנס הוא 10,000 ש"ח?

כן, אין ברירה.

אולי כאן צריך לעשות חשיבה כלשהי. למשל שעל כך תתווסף שלילת היתר או דברים כאלה, אם אפשר.

זה קיים בתקנות כבר היום. נכון להיום התקנות מאפשרות לשלול היתר מאדם שהפר את התנאים. אנחנו כבר משתמשים בסמכות הזאת. הוספנו על כך עונש של מאסר חצי שנה וקנס.

בתי המשפט לא נוטים להטיל מאסר, לכן הצענו חשיבה בעניין. תבואו עם תשובות.

דווקא בנושא של חומרים מסוכנים הצלחנו להפעיל מאסרים. אני מניחה שבעיסוק בחומרים רדיואקטיביים נצליח גם כן. הכול שאלה של חומרת העבירה, הנזק הסביבתי שנגרם מביצועה – והשופט, כמובן ועורך הדין וכו'.

אקרא את התקנות. אני קוראת את הפתיחה ואת סעיפים 1-3 – תיקון תקנות 1-2 ו-4. אני מפנה לתוספת הרביעית. אני מבהירה שהמנהל, שאת אישורו מבקשים, הוא מנכ"ל הוועדה לאנרגיה אטומית, זה כתוב כבר בתקנות המקוריות. אני קוראת את התוספת הרביעית.

אני מבקש להעיר שתי הערות עד כאן. ראשית יש בעיה טכנית: נכון להיום חוק החומרים המסוכנים אינו עוסק בחומרים רדיואקטיביים. הוציאו את החומרים הללו משם.

על-פי בתוספת השנייה חומר רדיואקטיבי הוא עדיין חומר מסוכן. נכון שיש תקנות הציבור (פטור), אבל בתוספת השנייה הוא עדיין חומר מסוכן ולכן ההפניה לחוק חומרים מסוכנים היא נכונה.

יש הוצאה מפורשת שלו מתחולת החוק. אבל זו בעיה טכנית.

זה עבר באישור משרד המשפטים.

בתיקון של תקנה 4, מהוספת סעיף קטן (ב) ומהתוספת הרביעית ניתן להבין שלחומר הרדיואקטיבי מיוחסים כמות, ריכוז, תפוקה או אנרגיה לפי העניין. אבל מהתוספת ברור שלא זו הכוונה. לחומר הרדיואקטיבי מיוחסים רק כמות וריכוז. תפוקה ואנרגיה מיוחסות בכלל למכשירי קרינה. המשפט לא בנוי נכון. יש לכתוב: "מייצר מכשיר הקרינה תפוקה או אנרגיה, או שהוא עלול לייצר חומר רדיואקטיבי בכמות ובריכוז לפי העניין...". התפוקה והאנרגיה מתייחסות למכשיר.

אני מפנה לסעיף 2 בתוספת הרביעית. צריך לכתוב: "מייצר מכשיר הקרינה תפוקה או אנרגיה, או שהוא עלול לייצר חומר רדיואקטיבי בכמות... לפי העניין...".

בסדר.

המשמעות היא שכל ההיתרים יצאו באישור של הממונה? כל מה שלא פטור?

לא, רק אלו שמנויים בתוספת הרביעית.

זה לא שונה מהפרקטיקה היום.

אנחנו משרשים נוהלי עבודה קיימים. נדרשו עשר שנים לקדם את התקנות האלה. מתוך 30 השנים, עובדים עליהן עשר שנים.

גם לי יש הערה. אני חוזר לסעיף 1. ההגדרה המקורית למתקן היתה "מתקן המיועד דרך קבע או מכיל מכשירי קרינה…". בתיקון יש "מערכת טכנולוגית הנמצאת בחדר אחד...". לכאורה זה אותו דבר, אבל אם יש לנו מכון לרפואה גרעינית, עד היום יכולנו לקרוא לו מתקן אחד ולשלם בעד רישיון אחד.

זה כתוב.

אבל כתוב: "או באתר פעילות אחד".

אם כך, זה בסדר. לא אשלם אגרה על כל חדר? נשלם רישיון אחד על בניין של עשרים חדרים?

לא תשלם רישיון אחד על עשרים חדרים.

לא, אבל על מכון עם שלושה חדרים תשלם אגרה אחת.

זה רלוונטי בעיקר לביקורת. מר לויטה לא מתלונן על האגרה למשרד לאיכות הסביבה אלא על הביקורת.

גם על האגרה. ביקורת אפשר לעשות בכל מקום, אין ספק.

אני קוראת את סעיפים 4-5 – תיקון תקנה 6 ותקנה 9. אני רוצה להוסיף שזה יהיה גם באתר האינטרנט של המשרד לאיכות הסביבה, וזה יהיה פתוח לעיון בכל שעות הציבור.

"אנשים מן הציבור" – זו הגדרה מקובלת?

כן.

בעצם המסמך שמוזכר הוא התקן הבין-לאומי. המספר שלו, 115, יתחלף עוד מעט בגרסה אחרת. אפשר למחוק את המספר מהתקנות ולהסתפק במילים "המהדורה האחרונה".

בסדר, נמחק. ממילא מכוונים למהדורה האחרונה והמעודכנת, ולכן ציון המספר הרלוונטי היום – אין בו חשיבות. זה ישתנה בקרוב, כך אני מניחה.

אבל תמיד יודעים מה החליף את מה, אז אפשר לכתוב את המספר.

אבל כתוב "מהדורה מעודכנת". למסמך תמיד יקראו באותו שם.

יש שאלה לגבי תיקון תקנה 4. מי צריך לבקש את אישור המנהל?

אנחנו, המשרד לאיכות הסביבה. שימי לב לניסוח.

זו שאלה טובה, כי יש שני מנהלים.

הלקוח פונה לממונה, והממונה מקבל אישורים.

הפרקטיקה תימשך, אבל בהחלט השאלה היתה במקום.

חשבתי שאם כתוב "לא ייתן הממונה היתר" – זה מספיק. אפשר "אלא לאחר שקיבל אישור", אם אתם רוצים.

לעתים יש פניות מהלקוח ישירות אלינו.

עדיין יהיו פניות כאלה, מאלו שלא קראו. יש אנשים שפונים אליכם לפני שהם פונים אלינו.

אני יועץ משפטי בוועדה לאנרגיה אטומית, ואני מייצג את המנהל לעניין התקנה הזאת. מי שיעשה טעות משום שלא ידע, בסדר; אבל ההערה היא שאולי הניסוח לא מבהיר את העניין. מי שמבקש את הבקשה עלול לחשוב שהוא צריך לפנות גם למר גלברג וגם אלינו. הכוונה היא שהוא יפנה למר גלברג, ומר גלברג יפנה אלינו.

אני מציעה את השינוי הזה: "לא ייתן הממונה אישור... אלא לאחר שהוא קיבל אישור מאת המנהל".

מקובל עלי.

אולי: "אלא לאחר שניתן לו אישור המנהל"?

אבל כך נשארנו באותה בעיה. זה לא נראה לי נכון.

צריך לכתוב מי נתן לו את האישור.

אולי: "לאחר שקיבל אישור", בסדר. אני עוברת לסעיף 6 – החלפת תקנה. 10. אני קוראת את תקנה 10(א)(1).

אני מבהיר שהטופס לקבלת היתר מופיע באינטרנט.

אני משלימה את קריאת סעיף 10(א). אני קוראת גם את סעיף קטן (ב)(1)-(2).

לא כדאי להוסיף את שם הממונה ואת הפרטים שלו?

הכוונה לאחראי.

זה מופיע בטופס.

אבל כביכול זו לא חובה.

אם נעשה זאת, נצטרך לכתוב הגדרה לממונה על הבטיחות.

זה חשוב, צריך לדעת מי האחראי בכל מקום.

אתם מבקשים זאת גם בטופס רעלים.

קודם כול, חבל שזה לא עלה קודם, כי צריך לכתוב כאן הגדרה.

זה מופיע בתקנות הרוקחים המקוריות.

לא.

אולי בדוח הבטיחות מופיע הממונה?

לא.

זה עניין חשוב, אם כבר עושים תקנות.

אפשר להוסיף שתיים-שלוש מילים: "מידע לגבי דרכי פיקוח".

לא, נדרשת הגדרה לממונה.

זה מופיע בדוח הבטיחות, זה מופיע שם.

הכוונה לממונה בהגדרתו בחוק או לאחראי שגב' לאוטרשטיין מדברת עליו?

הממונה על בטיחות הקרינה, האחראי שגב' לאוטרשטיין הזכירה, נדרש על-ידי תקנות הבטיחות בעבודה. הוא לא בהכרח האדם שאחראי גם על בטיחות קרינה לסביבה. עם זאת, השם שלו מופיע גם בהיתר שאנחנו נותנים, ולמעשה הוא המבקש של היתר הקרינה. הפרטים שלו מופיעים שם. הוא מופיע גם בדוח בדיקות סביבתיות ותעסוקתיות.

שהעתק ממנו צריך להוסיף.

אבל אין הגדרה של התפקיד שלו.

גם אין טעם בהגדרה כזאת. בדרך כלל יש מישהו אחר שאחראי לנושא ההשפעות הסביבתיות של המתקן, והוא לא בהכרח אותו אדם. ממונה בטיחות הקרינה אחראי לבטיחות הקרינה של העובדים, הוא משרת את משרד העבודה. לכן אין טעם להכניס בתקנות שעניינן סביבה מישהו שתפקידו בטיחות בעבודה. אבל הפרטים שלו נמצאים.

יש לכם הגדרה.

זה ממילא נדרש מתקנות הבטיחות בעבודה. חשבתי שגם למשרד לאיכות הסביבה נוח לקבל את המידע, זה רק לצורך המידע.

זה מופיע בדוח, והרי אנחנו מבקשים לקבל העתק מהדוח.

עו"ד להב מעיר כעת שבהמשך לתיקון שעשינו בתקנה 4 – כתבנו שם "לאחר שקיבל הממונה אישור מהמנהל" – צריך לעשות את אותו תיקון בתקנות אחרות. נכון, אך צריך לעשות זאת בצורה מובנית. הצעתי שנעשה זאת אחרי הישיבה.

אבל התקנות צריכות להיות מאושרות בנוסח מסוים.

ברור, אבל צריך לעבור על הכול. אולי יש גם תקנות שכבר הוקראו, שבהן יש צורך לתקן?

זה מספיק חשוב. ההערות הללו צריכות להיאמר סביב השולחן ולא ביניכם. אנחנו רוצים לראות את השינויים, גם לנו יש כמה הערות. לא צריך להיבהל, אפשר לאשר את התקנות בעוד שבוע או שבועיים, זה לא עניין שייסחב סתם.

אבל פתאום עולות הערות שאנשים לא העירו כל השנים.

כי סוף סוף מגיע רגע האמת. זה עדיין לא מצדיק אישור מהיר. עשר או עשרים שנה לא עשו כלום ועכשיו אנחנו צריכים לאשר, כי סוף סוף זה הגיע? אם יש למישהו הערות, אין סיבה לא לתקן. אז זה יימשך עוד שבוע או שבועיים. אנחנו מבקשים להבין את הטענות שנטענו.

אבהיר. היתה הערה צודקת מצד משרד הבריאות לגבי בקשת האישור של המנהל. החלטנו כאן על נוסח מסוים. הנוסח הזה לא עולה בקנה אחד עם הנוסח שבסעיפים אחרים שדורשים את אישור המנהל, סעיפים בתקנות הקיימות.

אז צריך לשנות את זה בכל המקומות?

אני לא חושבת שהיו בעיות עד היום. איש לא חשב שהוא צריך לקבל אישור מכם. מי שטועים יפנו גם בעתיד.

הם פנו ישירות לוועדה לאנרגיה אטומית בלי לעבור דרכנו בכלל.

כי הם חשבו ששם נותנים את האישורים. תיקון הנוסח היום – הוא בסדר מבחינתי, אבל לדעתי הוא לא תיקון שימנע בעתיד את הפניות השגויות האלה לוועדה לאנרגיה אטומית. אני מבהירה שכשיש פניות שגויות כאלה פשוט מפנים אותן אלינו בחזרה. אנשים טועים וחושבים שצריך לפנות לוועדה לאנרגיה אטומית.

מדובר בשתיים או שלוש פניות בשנה, מתוך 500 היתרים.

זה גם לא משמעותי כל כך.

אפשר לחיות עם הניסוח כפי שהיה עד היום. אבל אם התקבלה ההערה, צריך לתקן את הדברים לאורך כל הדרך. אני משאיר זאת לשיקול דעתכם.

אני חושבת שאפשר להישאר עם הניסוח הקודם. הוא עולה בקנה אחד עם מה שקיים היום בתקנות.

איפה נדרש שינוי?

זה מופיע בתקנה 3, בתקנה 5. כתוב שם "אלא לאחר קבלת אישור מהמנהל". אנחנו חיים עם זה כבר שלושים שנה. שניים פנו עד עתה, וימשיכו להיות פניות כאלה. כשאנשים מדברים על קרינה רדיואקטיבית האכסניה הטבעית שנראית להם היא הוועדה לאנרגיה אטומית. לכן יש מי שימשיכו לעשות זאת גם אם נשנה את הנוסח. בכל מקרה, בוועדה לאנרגיה אטומית מפנים אותם אלינו, ואנחנו, על-פי נוהל העבודה הרגיל, נפנה לקבל את אישור הממונה.

אם כך את תקנה 4 החזרנו לנוסח הקודם.

אני משלימה את קריאת תקנה 10: אני קוראת את סעיפים (ב)(3)-(4).

בתקנות המקוריות היה סעיף קטן (ב) לתקנה 10: בקשה להיתר לפי תקנות 3 או 5.

זה במקום. החלפנו את תקנה 10.

מה שבא במקום התקנה חופף לחלוטין?

כן. בסעיפים הקטנים מדובר על בקשה להיתר לפי תקנה 8.

סעיף 10 החדש מחליף את הסעיף הישן. כל ההוראות בסעיף ההוא קיימות כאן, בתוספת עוד כמה דברים, שנוצרו מהפרקטיקה לאורך השנים.

אני מפנה לסעיף קטן (א). כתוב כאן על סוגי החומרים, כמותם וכו' – הכול קיים גם בנוסח המוצע על-ידינו היום. סעיף קטן (ב) מדבר על בקשה להיתר לפי תקנות 3 או 5.

בנוסח הישן מפורטים דברים רבים: שם המתקן ועוד.

אני מפנה לפסקה (ב)(2) לסעיף החדש. כן אני מפנה לפסקה (ב)(1).

זה לגבי בקשה להיתר להפעלת המתקנים, אבל מה לגבי בקשה להיתר לעיסוק בחומר הרדיואקטיבי? זה היה בנוסח הישן.

אני מפנה לסעיף (א)(1). לא רק שלא השמטנו, אלא הוספנו.

בסדר.

אני עוברת לסעיף 7 – הוספת תקנה 16א. זהו אחד התיקונים החשובים בעיני, תקנת העונשין.

לפני כן אני מבקשת לומר: אין כאן כל התייחסות לחשיפה של האנשים. יש מטופלים שמטופלים בחומרים רדיואקטיביים, יש הפרשות רדיואקטיביות. הכוונה גם למי שמסתובבים בבתי החולים. איפה יש התייחסות לכך?

הפרשות רדיואקטיביות מטופלות בחוק פסולת רדיואקטיבית. הכנסנו הערה שזה לא יחול על הפרשות בני אדם שקיבלו חומר רדיואקטיבי.

אני מפנה לתקנות רישוי עסקים (סילוק פסולת רדיואקטיבית). זה אושר לפני שנתיים בערך בוועדה הזאת. שם מתייחסים לנושא של הפרשות.

חברת הכנסת נס מדברת על הגנה על הסביבה.

לא על הגנה על הפציינט?

לא, הגנה על משפחתו של האדם, על המטפל שלו. יש לו משפחה, יש אנשים סביבו, ויש שקיות עם הפרשות רדיואקטיביות. כל הסביבה בבתי החולים בעייתית – עובדי הניקיון למשל, ועוד.

ב-VSS, המסמך שהתקנות הללו מאמצות, התקן הבין-לאומי, נקבע מה מותר ומה אסור לגבי שלושה סוגים של אוכלוסייה: העובדים, הציבור הרחב והמטופלים. יש שם גם סעיף מיוחד שמדבר על מלווה של מטופל. יש שם הוראות מיוחדות לגבי מקרים של טיפול הבחנתי, מיפוי עצמות וכו' – שאז במשך יום או יומיים האדם עצמו מקרין. קובעים שם כיצד מגינים על בני הבית ועל המלווים. כן יש עיסוק בשאלה מה קורה לאדם בתוך בית החולים, כשמבקרים אותו והוא עבר טיפול בחומרים רדיואקטיביים. ה-VSS, שאומץ על-ידינו במלואו, קובע את כל הדברים האלה: הגנה לא רק למטופל, לעובד ולסביבה אלא גם למלווים.

תקנה 10 מתייחסת לזה.

לעניין סילוק הפסולת, יש תקנות מיוחדות לכך.

לא הצלחתי להבין: באילו תקנות יש הגנה לאותם אנשים – העובד, המטפל, המלווה?

אני מפנה לסעיף א(1) בתקנה 10. סעיף (א)(2) מדבר על טיפול בפסולת ובסילוקה.

הפציינט עצמו והשקית שלו – הם נחשבים מתקן?

חולים שקיבלו טיפול או אבחון בבית החולים – ה-VSS מתייחס אליהם. הפנינו לזה קודם. שם יש תשובה להוראות הבטיחות הכלליות, גם בנוגע לחולים שקיבלו חומר רדיואקטיבי. גם דנים שם באיזו מידה אפשר להיחשף לאדם כזה – חשיפה של אנשים שהם בני משפחה או נותנים לו סיוע. השאלה היא מה לגבי חולים שהולכים הביתה עם חומר רדיואקטיבי; זה הוגדר, לא בתקנה אלא כנוהל של משרד הבריאות, כהוראת מנכ"ל. השאלה של חברת הכנסת נס במקום.

זה יכול להיכנס בתיקון תקנה 9.

אני מפנה לסעיף 10(ב)(2) – בקשה להיתר מתקן. כתוב: "מידע בדבר מהות השימוש הרפואי, מנת הקרינה הצפויה לנבדק או למטופל" – והייתי מוסיף "או לאנשים מן לציבור".

כתבנו "אנשים מן הציבור". אני משתמשת בנוסח שהשתמשנו בו בתקנה 9.

צריך להמשיך לתקן כך בשורות הבאות בסעיף: "האמצעים להגנת הנבדק או המטופל או אנשים מהציבור".

יש הבדל בין "אנשים מהציבור" לבין "הציבור"?

"הציבור" זה גדול, "אנשים מן הציבור" זה האדם החשוף ביותר שישנו. יכול להיות שכלל הציבור אינו חשוף, אבל יש אדם אחד שחשוף.

מהסביבה הקרובה.

זה תרגום מהאנגלית.

השאלה היא אם זה מגן גם על המטפל המלווה או על עובר אורח אחר.

גם זה וגם זה. "אנשים מהציבור" – זה כפי שאמר מר ישראלי.

זה צריך להיות מתוקן פעמיים בסעיף.

בתקנות הללו יש בעיה ייחודית: יש כאן קפיצות בין הממונה של המשרד לאיכות הסביבה לממונה של משרד הבריאות. אני לא בטוח שהמעבר תמיד חלק ושאין דברים שנופלים בין הכיסאות. יש בעיה, אבל אלו התקנות. כי יש שני ממונים, שני אנשים שונים.

אם חוששים שמשהו נופל בין הכיסאות, צריך להעלות זאת כאן. זה כל העניין. אחרי כל שנות הניסיון שלכם, אתם יודעים מה בדיוק נופל בין הכיסאות. תעירו – ונוכל לתקן את זה.

שימוש רפואי – זה ברור; הכוונה לחומר שמשמש למטרה רפואית. אבל אם החומר הוגדר כמשמש למטרה רפואית ומישהו החליט לעשות בו שימוש אחר? לאן זה הולך? ואם יש לו שני שימושים? יש בעיה בדואליות הזאת. המבקש צריך להחליט לאיזה ממונה הוא פונה. זה לא תפור לגמרי. ראינו שיש מקרים שלא קל להגדירם בצורה כללית, מקרים ספציפיים, שבהם לא ברור מי צריך לטפל. יש מקרים כאלה.

אבל מטפלים, מגיעים להסכמה. אף פעם לא היו בעיות כאלה.

נכון שכולם בעד, כולם רוצים שהעניין יעבוד כמו שצריך.

אני קוראת שוב את תקנה 10(ב)(2). התיקון צריך להיות: "לנבדק, למטופל או לאנשים מן הציבור, האמצעים להגנת הנבדק, המטופל, או אנשים מן הציבור...", והשאר אותו דבר. אלו שני המקומות שבהם מתקנים, באותו משפט.

אני קוראת את סעיף 7 – תיקון תקנה 16. אני מבהירה שתקנה 12 היא הוראה מיוחדת.

כאן הקנס הוא 12,000 ש"ח.

נכון, אז שהכנסת תתקן את חוק העונשין. אני עוברת לסעיף 8 – תיקון תקנה 18 לחוק העונשין. תקנה זו עוסקת בפטור מחובת ההיתרים, ומפנים כאן לתוספת החמישית. אני קוראת את התוספת החמישית.

לעניין סעיף 3(2) לתוספת, אני רוצה להציע שבמקום "המותקנים במקום שימושם" ייכתב "המותקנים דרך קבע במקום שימושם". אם ברגע מסוים הביאו את זה לשם, זה לא הופך את זה לפטור. הכוונה באמת להתקנה קבועה שנמצאת במקום. נראה לי שעדיף להוסיף "דרך קבע".

אין בעיה להוסיף, אבל מה האפשרות האחרת?

אם מתקינים גלאי עשן לרגע, לא פטורים? זה נראה לי מיותר.

גלאי עשן בקיר הוא מותקן, הוא לא בארגז. אבל כאן קשה להוכיח שזה מצב קבע.

בסדר.

לי יש בעיה עם מקור רדיואקטיבי חתום. אני מבינה שזה דבר כללי, אבל עדיין לא ברור מהי העוצמה בפנים.

הוא פטור לפי פרט (1). בפרט (1) יש טבלה גדולה מאוד של חומרים.

אלו תנאים מצטברים.

יש מכשירים שיש להם מקור רדיואקטיבי חלש מאוד מאוד, רק כדי לראות שהמכשיר שאתו מודדים קרינה עובד בכלל.

קודם כול הוא צריך להיות פטור כחומר רדיואקטיבי בכלל, ואחר כך הוא פטור אם הוא חתום.

הוא צריך להיות בקרינה נמוכה מאוד וגם חתום.

בסדר.

כלומר או הוא פטור על-פי פרט (1) או הוא גורם למנת קרינה נמוכה מאוד.

אבל (1) ו-(2) הם שני תנאים מצטברים. וב-(1) יש שני תנאים חילופיים.

אני עוברת לסעיף 9 – תיקון התוספת הראשונה. שוב, קובעים אילו מקרים צריכים גם אישור של המנהל בטרם מתן היתר. תקנה 5 היא אותו דבר, התניה באישור של המנהל. החלפנו את פרטים (1)-(4), ואני קוראת את סעיף (1) בפרטים החדשים. הכוכבית הקטנה נשארת כמו במקור, היא בתוספת המקורית.

אלו הטבלאות שיש בתקנות?

בדיוק. אני ממשיכה לקרוא את סעיפים (2)-(3) בסעיף 9.

בתוספת הראשונה יש דברים שלא תיקנתם, וצריך לתקן אותם. יש בהם שגיאות. ציינתי זאת במכתב שכתבתי לעו"ד חורש בזמנו. מצאתי שני חומרים לפחות שמופיעים ביותר מקבוצה אחת. זה בלתי אפשרי מבחינת ההגדרה, ולכן זה אומר שיש שגיאות. צריך לשנות זאת לכאן או לכאן.

אלו הערות שהועברו אחרי האישור. הצענו לקדם עוד תיקון. השאלה אם זה קריטי ומפריע לעבודה התקינה.

לא.

זה יפריע כשמישהו יבקש היתר על-פי אחד מהחומרים האלה.

באמת, מה עושים במקרה כזה?

הולכים לפי המחמיר.

אז למה לא לציין זאת?

לא צריך להיות מצב כזה מלכתחילה, אבל בכל מקרה לא צריך לתת פעם לפי קבוצה זו ופעם לפי קבוצה אחרת.

את החומרים האלה, שמופיעים פעמיים, צריך להעביר לקטגוריה המחמירה יותר, ובכך נגמרה הבעיה. ואחר כך, אם תרצו, במסגרת אחרת, תוכלו לעשות שינויים אחרים. לדעתי זה מה שצריך לעשות עכשיו, למחוק אותם מהקטגוריה השנייה.

זו שגיאה משנת 1980.

זה עניין מקצועי.

יש דוגמאות כאלה: אורניום 236, למשל. עד היום לא שמו לב לזה. מצאתי שני חומרים כאלה.

אכן קיבלתי רישיון לאורניום, ביקשתי וקיבלתי.

אני מבקשת להשאיר את שני החומרים האלה בקטגוריה הגבוהה. הם או גבוהים או בינוניים, ואנחנו מעדיפים כך.

אני חושב שהטעות הפוכה דווקא.

אבל עד שזה לא יוכח, נעשה זאת כך.

אז החומר הוא אורניום 236.

נתקן את זה אחר כך. אם אתם מבוססים מקצועית, בסדר. אם אין הסכמה מקצועית, אחרי שנים של דיונים, אין מה לתקן.

החומר הנוסף הוא רוטניום – הוא בקבוצות 2 ו-3. ואורניום 236 נמצא ב-2 ו-4.

אם כן, בתיקון לתוספת הראשונה צריך לכתוב שמקבוצה 3 יימחק הפרט RU106 ומקבוצה 4 יימחק הפרט U235.

אני עוברת לסעיף 10 – תיקון התוספת השלישית. אני קוראת את מה שהוחלט להשמיט: דוזימטריה אישית; בדיקת מעבדה רדיו-טוקסיקולוגית; הפעלה וניהול מעבדה בכל מה שקשור להכנה ולמינון חומרים רדיואקטיביים לצורכי ריפוי או אבחון רפואי; הפעלה או ניהול מכון איזוטופים רפואי.

למה הסעיפים האלה נמחקים?

מכיוון שאלו נושאים שבאחריות משרד הבריאות. הם פטורים מאגרה, זה רק לנושא האגרה.

התוספת השלישית מדברת על מעבדה מוסמכת.

לא, הסעיף הזה מדבר על אגרה בעד היתר מהממונה על קרינה סביבתית. קבענו מה יהיה פטור מאגרה.

אגב, אני מבהיר שהמחיקה שביצענו קודם של שני החומרים שהופיעו פעמיים לא היתה שרירותית. בדקתי אך המסמך מווינה מ-1973: שני החומרים מופיעים שם בקבוצה 2. אם כן, זו היתה מחיקה נכונה.

אני קוראת את סעיף 12, סעיף התחילה.

נעבור על התיקונים שיש לבצע בתקנות: יש לשנות את שם התקנות "תקנות הרוקחים (יסודות רדיואקטיביים ומוצריהם) (תיקון), התשס"ה-2004".

בסעיף 3 – תיקון תקנה 4, יהיה: "מייצר מכשיר הקרינה, תפוקה או אנרגיה, או הוא עלול לייצר חומר רדיואקטיבי...".

מחקנו את תפוקה ואנרגיה.

העברנו.

בסעיף 5 – תיקון תקנה 9, נמחקו המילים "safety series no. 115".

בסעיף 6 – החלפת תקנה 10, בסעיף (ב)(2) הוספנו "מנת הקרינה הצפויה לנבדק, למטופל או לאנשים מן הציבור, האמצעים להגנת הנבדק, המטופל או אנשים מן הציבור...".

בסעיף 9 – תיקון לתוספת הראשונה, מקבוצה 3 יימחק הפרט RU106 ומקבוצה 4 יימחק הפרט U236.

ויש תיקון של "קרינה אלפא" ל"קרינת אלפא" בסעיף 9, שהוא תיקון התוספת הראשונה, בפרט (3).

מאושר. תודה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:15.