כנסת פתוחה

סקירת יו"ר הסוכנות היהודית סלי מרידור, על פעולות הסוכנות

2
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
13.10.2004
הכנסת השש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי



פרוטוקול מס' 153
מישיבת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום רביעי, בתשרי תשס"ד, (13 באוקטובר 2004), שעה 9:00

סקירת יו"ר הסוכנות היהודית סלי מרידור, על פעולות הסוכנות.

חברי הוועדה: קולט אביטל – היו"ר
מיכאל מלכיאור
מיכאל נודלמן

מירלה גל - מנכ"לית, משרד לקליטת העלייה
אריה קורת - מנהל אגף קליטה בקהילה
קלאודיה כץ - מנהלת מחלקת תעסוקה, משרד לקליטת העלייה דני טופז - מנהל אגף תקציבים, משרד לקליטת
העלייה
חנוך צמיר - מנכ"ל, משרד לקליטת העלייה
שלמה מולה - מחלקת עלייה, הסוכנות היהודית
ראובן שלום - עוזר בכיר ליו"ר הסוכנות היהודית
סלי מרידור - יו"ר הסוכנות היהודית
ירדן ותיקאי - דובר, הסוכנות היהודית
סמיון דובז'יק - עוזר הדובר
ד"ר מולה תבורי - "נתיב" לשכת הקשר
יצחק הילדסהיימר
אלי ברנשטיין
יחזקאל לביא - מנהל האגף לתכנון אסטרטגי,
משרד הפנים
סידני שפירא - מנכ"ל פדרציה ציונית דרום אפריקה
מועצת ארגוני עולים
נחליאל דיסון - התאחדות עולי אמריקה וקנדה
שושנה רון - סמנכ"ל ברית יוצאי בוכרה
ג'יסי ארבל - התאחדות עולי אמריקה וקנדה
אסתר טובול - התאחדות עולי צרפת
דניאל קהן - התאחדות עולי צרפת
מרק חביב
יורם זיו - מנהל "בית ראשון במולדת"
דניאל אוברמן - מנהל אגף קליטה
מיכאל גינקר - יועץ לענייני קליטה, שלטון מקומי
ליאון אמיראס
אברהם נגוסה - מזכיר, ארגון מכנף דרום לציון
יוסף פייט - ארגון מכנף דרום לציון

דנה גורדון

רשמה: אתי בן שמחון
סקירת יושב ראש הסוכנות היהודית סלי מרידור על פעולות הסוכנות

בוקר טוב ליושב ראש הסוכנות, למנכ"לית של משרד הקליטה, ולכל האורחים. יש לנו מסורת שבתחילתו של כל מושב, לפחות במושב הסתיו, אנחנו מקבלים סקירה מיושב ראש הסוכנות, ואנחנו מקבלים מידע קצת יותר קרוב על פריסת העבודה, על סדרי עדיפויות ועל הדרך שבה רואה יושב ראש הסוכנות, לא רק את תפקידה של הסוכנות, אלא גם מה שעשוי להתרחש בשנה הקרובה, וכיצד הוא נערך לכך.

כולנו מודעים לכך שקצב העלייה, אם נאמר זאת בצורה עדינה, פחת בצורה דרסטית. התחזיות שאנחנו שמענו כאן בוועדה, זה שעד סוף השנה יהיה לנו מזל, יהיו פה 20 אלף עולים. אם אינני טועה זה המספר הנמוך ביותר, ודאי ב-15 השנים האחרונות. אנחנו כמובן מביעים חרדה, אבל אנחנו גם לא בדיוק מאשימים את הסוכנות, אלא אנחנו יודעים גם מה הנסיבות שבגללן האנשים חוששים כרגע להגיע לארץ.

אנחנו רוצים ומבקשים לשמוע ממך אדוני היושב ראש, לאור הפחתת מספרי העולים לשמוע כיצד אתם נערכים מצד אחד, האם קיימת מצידכם פעילות יזומה שמטרתה לעודד יותר עולים, לפחות באותם המאגרים עליהם שמענו בעבר שהם חושבים ששם קיים פוטנציאל. אנחנו גם זוכרים שבסקירות קודמות שלך, דובר על כך שאנחנו צריכים לבנות לטווח ארוך, שאנחנו צריכים להשקיע יותר בחינוך ובפעולות בקרב הנוער, כדי לראות שם הפוטנציאל ובעיקר בצפון אמריקה. אנחנו גם מעודדים מזה שבכל זאת הקיץ הגיעו במסגרות שונות עולים, אם אינני טועה יותר מ-2,000 מארצות הברית, בשותפות עם "נפש בנפש", אנחנו רוצים לברך על כך.

יחד עם זאת, בגלל שהדגש מתחיל להיות שונה, היינו רוצים לשמוע ממך, אם גם ההיערכות שלך שונה, עם הפריסה כפי שישנה היום של שליחי העלייה מצדיקה את עצמה? או האם אנחנו צריכים לשים יתר על דגש, ועל כך שוחחנו כאן עם הוועדה מספר פעמים במרוצת השנים, אם הדגש צריך להיות הרבה יותר על שליחים בתחום החינוך. זאת סוגייה אחת שהיינו מבקשים לגעת בה. סוגייה שנייה, ואולי נשאיר אותה למאוחר יותר, היא השותפות בין הסוכנות לבין גופים אחרים בארץ שמביאים עולים, והאפשרות להמשיך בשותפות הזאת, אולי אפילו להגביר אותה. סוגייה שלישית, הייתי ביוזמתי מבקשת להעלות, אני יודעת שבמשך שנים הסוכנות נמנעה מלגעת בכל הנושא של היורדים. היום בכל זאת זה מאגר לא מבוטל, ושאלתי אם גם אתם נערכים לפעול, ודאי בקרב אלה שהם או בניהם חוזרים ארצה.

כפי שאומרים באנגלית הריצפה שלך, אלא אם החברים שלי חברי הכנסת היו רוצים להוסיף כמה שאלות לפני שנעביר אליך את השרביט.

תודה רבה. אני כרגיל שמח להיות פה בוועדת העלייה והקליטה. אני מודה על עבודה רצינית ועל שיתוף הפעולה ועל העזרה. סך הכל במשימות לאומיות שיכריעו אולי יותר מכל דבר את עתידנו הלאומי.

חלק מהדברים שראש הוועדה שאלה אני אתייחס בתוך הדברים שלי. אני מקווה שאני אכסה את רוב הדברים. בתחום העלייה - אני לפחות התרגשתי לקרוא כתבות על העלייה מברית המועצות במרוצת השנים האחרונות מה היא עשתה לחברה הישראלית. ועם כל הקשיים, איך העולים מרגישים להזדהות הישראלית גם. אני אומר לעצמי שאני אפילו לא רוצה לחשוב איך הם דנים את המדינה שלנו, איך המעמד האסטרטגי שלנו, איך היתה נראית החברה שלנו, אם חס וחלילה לא היו מגיעים קרוב למיליון עולים ב-15 השנים האחרונות.

אני אומר את זה גם מתוך הסתכלות ל-15 השנים הבאות. אני חושב שאם לא נצליח לעשות שינוי משמעותי בתחום העלייה, אנחנו עלולים להיות במצב לאומי לא כפי שצריך שיהיה. שנת 2004 מתבטאת מבחינת הפעילות שלנו במאמץ לבלום את הירידה המתמשכת בעלייה, כאשר אני חייב לומר שבשלב זה הירידה בעלייה מברית המועצות לשעבר נמשכת, היא בקצב שנתי של בערך 17% פחות מהשנה הקודמת נכון להיום. היא נובעת מתוכן חלקי משיפור תחושה בברית המועצות לשעבר, במיוחד בערים הגדולות, שם מרופדת רוב האוכלוסייה היהודית בצורה משמעותית להערכתי ממצב התעסוקה בארץ, הקונספציה של מצב התעסוקה בארץ עדיין משקף את מה שהיה בשנים האחרונות, זה גם חלק מהמציאות שאנחנו עדיין חיים בה, והמשך הנשירה הגדולה לגרמניה. הנשירה לגרמניה בעשור הראשון של פתיחת השערים היתה בערך 12% מהיוצאים, והנשירה מגרמניה בשנים האחרונות היא 50% יותר. נכון לשנה זאת אנחנו באותו תוואי. כפי שכבר אמרתי בוועדה הזאת, כולם עוסקים בזה, ואני מקווה שתיעשה פעולה מדינית מול גרמניה בסוגייה הזאת, משום שאני חושב שהעובדה שגרמניה מקבלת את האנשים כפליטים, איננה ראוייה. אני חושב שניתן לבקש מגרמניה, אולי לתבוע מגרמניה לחדול מכך.

באתיופיה היקף העלייה מוגבל בקביעה של הממשלה. סגרנו את הפערים שהיו מתחילת השנה בגלל היעדר של אישורים מן הממשלה בכלל, נראה לי שהוחלט על 300 לחודש. הקדמנו את הקצב מעל זה כדי להדביק את הפער שהיה קיים קודם, ואנחנו עומדים בקצב הזה.

עמדתנו שצריך להגביר את הקצב ידועה. אנחנו הצגנו את זה לממשלה בפורמים שונים נכון לפני שמונה חודשים, החלטתו של ראש הממשלה היתה באופן זמני לקבל את הקצב, או לתבוע קצב של 300 לחודש. ההחלטה הזאת לבקשתנו כללה סעיף שלקראת עד סוף 2004 הנושא ייבחן מחדש. אני מקווה שהוא ייבחן מחדש. אני סבור שגם מבחינה אנושית, גם מבחינה יהודית, אפילו מבחינה כלכלית, קשה לראות את ההגיון בהשארת האנשים מאחור. כי הרי אם בסופו של דבר הכוונה להביא אותם, ההוצאה הכספית תתרחש, אני בכלל לא בטוח שהשהות שלהם שם מעבר לעובדה שמאוד קשה מבחינה אנושית ומבחינה יהודית, לא ברור שאם יבואו הנה יהיה יותר קל לקלוט אותם, זו תהיה תקופת המתנה ארוכה. אני מקווה שהממשלה תשקול מחדש את עמדתה בעניין הזה.

במקביל, אנחנו נערכים לפיתוח אסטרטגיות חדשות בכל מה שקשור לפריצות דרך בעלייה מהיעדים היהודים הגדולים במערב, וגם שינוי תפיסת העבודה והריכוזים היהודים הגדולים בברית המועצות לשעבר. יותר ויותר נוהגים כמו בקהילות יהודיות במערב בהקשר של עלייה לארץ. אנחנו בסוף תהליך של חשיבה אסטרטגית מאוד עמוקה, אנחנו עובדים עם חברות חיצוניות, עם מומחים מתחומי השיווק, עושים מחקרי עומק בקרב עולים. יוצאים לעשות מחקרי עומק בקרב מועמדי עלייה כדי לגבש תפיסות חדשות. את שאלת שאלות לגבי כלי העבודה שלנו. שום דבר מבחינתנו לא קדוש באמצעים. אנחנו נבחן כל דבר ונגיע, אני מקווה, לאופטימום מבחינת דרך הפעולה. כבר ביחד עם משרד הקליטה משיגים בצורה משמעותית, אני חושב, פרוייקטים של קליטה קהילתית בערים שונות בארץ. אנחנו מנסים עם גורמים בארצות הברית, במיוחד עם "נפש בנפש" מהלך גדול של עידוד עלייה מארצות הברית. היום באנגליה עושים פעילות שונה וניסיון להביא למצב שהעולה יודע מקום עבודתו לפני עלייתו. בצרפת, פעילות מאוד רחבה של הקליטה הקהילתית ביחד עם משרד הקליטה שנמצאת במוקד שלה. אנחנו מקווים שתהיה השנה עלייה בעלייה גם מארצות הברית, גם מאנגליה וגם מצרפת.

כמה עלו מצרפת השנה?

משנת 2004 עד סוף ספטמבר הגיעו מצרפת 1904 עולים, מול 1614 שהגיעו משנה קודמת, שזה גידול של 18 אחוז. אנחנו מקווים שהגידול מצרפת השנה יהיה בסדר גודל כזה של קרוב ל-20%, שהגידול מארצות הברית ומאנגליה יהיה משהו בסדר גודל של כ-10%. כמובן שכדי להגיע למספרים שדרושים לנו מבחינה לאומית, צריך שיקרה שינוי בסדר גודל, ובדיוק על המדוכה הזאת אנחנו יושבים.

בשאלתך הזכרת את סוגיית הישראלים היורדים השוהים בחוץ לארץ, בני ישראלים. אנחנו עוסקים בזה מעט, משרד הקליטה עוסק בזה. אני סבור שדרוש לגבש אסטרטגיה לאומית לגבי למעלה מחצי מיליון ישראלים שחיים מחוץ למדינת ישראל. אני חושב שיש שאלות כבדות משקל לגבי הגישה שאנחנו צריכים לנקוט בה, לרבות נושא העלייה, אבל לא רק נושא העלייה. הקשר השוטף שבמדינת ישראל, הזיקה בינם לבין הקהילות היהודית והמקומיות, השאלה של חינוך עברי לילדים שלהם. ביקשתי מהמכון לתיכנון מדיניות שהסוכנות התאימה דווקא באופן עצמאי לנסות לגבש עמדה לגבי הנושא הזה. אני בהחלט חושב שזאת סוגייה שזקוקה להתייחסות מערכתית בממשלת ישראל ושל הסוכנות היהודית, ולא רק טלאי על טלאי או תוספת של עוד מיליון דולר, אני מתכוון לפעילות כזו או אחרת, שאלה אסטרטגית לאומית. אני חושב שהגיע הזמן לגבש אסטרטגיה ולהסתכל על הבעייה הזאת בעיניים פקוחות, לא לנסות לברוח ממנה.

הדבר העיקרי שמשפיע על העלייה, או אחד הדברים הבולטים שמשפיעים על העלייה זה כמובן הקליטה בארץ. ציינתי כבר את שיתוף הפעולה ההדוק עם משרד הקליטה. בנוסף לזה, או ביחד עם זה הסוכנות היהודית מגבירה פעילות במספר תחומים. השנה אנחנו מגדילים באופן משמעותי סיוע לעולים הצעירים שבאו לבד לארץ, למעלה מ-10 אלפים כאלה. הילדים של "נעלה" ו"סלע" ואחרים שחיים פה לבד. אנחנו מגייסים קרוב ל-10 מיליון דולר מיוחדים כדי שנוכל להגביר את הסיכוי של הצעירים להצליח בארץ. אנחנו עוסקים ביחד עם משרד הקליטה ועם הרשויות בגיוס מערך מאוד גדול של מתנדבים ישראלים. היו כבר למעלה מ-6,000 מתנדבים ישראלים שעוסקים בקליטה של עולים חדשים. זה היה אולי במערכות שלנו 1,000 או 1,500 רק לפני שנה. יש היענות מאוד ראוייה ומאוד תקווה בקרב החברה הישראלית. יש נושאים פתוחים, יכול להיות שמירלה תרצה להתייחס אליהם שדיברנו עליהם בעבר, אני חושב שהם משמעותיים. הנושא הכי משמעותי זה תעסוקה. אולי אני אגיד דבר יותר רחב. אני מאמין שבכל רגע נתון יש בעולם היהודי אפילו למעלה ממאה אלף איש, ובאותה שנה השאלה של עלייה עומד בסדר היום המשפחתי שלהם. הם מסתכלים על כל העולם היהודי, על אלה שחזרו עם תכניות בארץ. על קבוצות גדולות מאוד של אנשים. השאלה כמה מהם מחליטים בסוף לעלות? אני חושב שהמרכיב המכריע בהחלטה הסופית זאת שאלת התעסוקה.

בעניין הזה אני מזכיר את הדיאלוג הארוך שיש לנו, אני יודע שמשרד הקליטה לקח על עצמו לנסות לקדם את זה, אני מקווה שיצליח. עד שהנושא הזה לא ייפתר אנחנו מעדיפים מאות אם לא אלפים של עולים חדשים כל שנה בדרכם לארץ. מדובר באנשים בעלי מקצועות אקדמאיים, עם נסיון מקצועי רב בארצות מפותחות מאוד שהקושי שיש לפניהם בעלייה נגרם בראש ובראשונה בגלל דרישות קשות ביותר, אני חושב בלתי סבירות במדינה קולטת עלייה, בזכות לעסוק במקצוע שבו הם עסקו במשך 15 שנים או 10 שנים, בין אם זה בניו-יורק. למיטב ידיעתי אני יודע שמשרד הקליטה מטפל בזה.

עוד נושא שנוגע בקליטת עולים שאנחנו מאוד מעורבים בו הוא נושא הגיור. למעשה אנחנו נמצאים בשתי מערכות מקבילות, אחת מערכת הצבאית שבשלב זה יש התקדמות מאוד משמעותית. אני מניח שהשנה כבר במסגרת השירות הצבאי יצאו לקורסים בתחום של זהות בין 1,500 ל-2,000 עולים חדשים. אני מקווה שאלה מתוכם שזקוקים לגיור וחפצים בגיור וזה רבים, אני מקווה שיזכו למה שבעיניי מגיע להם להיות מגויירים.

במערכת האזרחית הגענו לנקודת המבחן. כל העם היהודי על כל קהילותיו וזרמיו, לגייס לתמיכה מאחורי המאמץ של הכפלת מערך גיור במשרד ראש הממשלה. המערך הזה בהקמה. המבחן עכשיו הוא האם האנשים אכן יגויירו באופן ראוי ובקצב שתואם את הרצון שלהם ואת הצורך הלאומי.אני אומר כאן מה שאמרתי לראש הממשלה בנושא הזה. אני חושב שעברנו את זמן הדיבורים. כמו שהצגתי לראש הממשלה שכל שבוע יונח דו"ח על שולחנו כמה אנשים גויירו בשבוע הקודם. אני מציע שהדיווח הזה ייקרא בישיבת הממשלה. אני מציע שגם ועדת הקליטה והתפוצות לבקש דיווח תקופתי, לא יותר מאשר אחת לחודש, כדי יהיה ברור שהנושא הזה בעל משמעות לאומית, ושכל הגורמים האחראים לעתידו של העם הזה לא מוכנים להיות בשקט עד שהנושא הזה יטופל כראוי.

ברשותכם אני רוצה לעבור לתחום החינוך הציוני שהוא תחום פעילות נוסף קשור לתחום העלייה שאנחנו כמובן עוסקים בו בהיקפים עצומים וגדלים כפי שאמרה יושב ראש הוועדה. אני רוצה להדגיש בצד העקרוני, זה דבר שאני חושב שהוא משמעותי. שאנחנו עוסקים בחינוך יהודי ציוני בתפוצות, אנחנו עוסקים בחינוך שישראל במרכז שלו, אנחנו לא עוסקים בחינוך יהודי ציוני מתוך השקפת עולם ציונית אגואיסטית, או ישראלית אגואיסטית.

תכלית החינוך היהודי ציוני שלנו היא כפולה. גם להבטיח שהיהודים יישארו יהודים, ושיהיה עם יהודי, חס וחלילה שלא נשכח לרגע שמדינת ישראל קמה בשביל העם היהודי ולא ההיפך. אנחנו מאמינים שישראל היא מוקד אדיר להבטחת המשך הקיום לעם היהודי. ובאותה עת להגדיל את הסיכוי שיהודים שזהותם היהודית נבנית על בסיס הקשר לישראל ירצו לעלות למדינת ישראל ולחיות כיהודים במדינה של העם היהודי.

שנת 2004 היתה למיטב ידיעתי שיא של כל הזמנים בתכניות ישראל. לא היתה בעבר אי פעם שנה כזאת, אפילו בשנת 2000 אז בשיא של כל הזמנים לא הגיעו כל כך הרבה בני נוער מהעולם היהודי בתכניות חינוכיות לישראל. בחוויות הקצרות, אחרי כן בתכנית BIRTH RIGHTS, זו תכנית חוויה ישראלית הגיעו השנה קרוב ל-29 אלף בני נוער, ובתכניות הארוכות הגיעו כבר יותר מ-4,000, שזה חזרה לרמה שהיתה בשנת 2000. בתכניות הקצרות עברנו את מה שהיה בשנת 2000 בהרבה, בתכניות הארוכות חזרנו למה שהיה בשנת 2000. אני עדיין רוצה להעיר מספר הערות גם בהקשר הזה. החזרה למספר התכניות הארוכות נובע במידה מסויימת מתחילת ההשקה של התכנית המשותפת לממשלה ולסוכנות בנושא שנה בארץ לנוער היהודי מן התפוצות. העלייה בתכניות הקצרות היא מושפעת במידה רבה מהגידול וההצלחה של תכנית תגלית, וגם מהשתקמות של תכנית החוייה הישראלית שכמעט התרסקה במהלך שנות האינתיפאדה ושנות הטרור פה. היא משנת 2000 בתכניות הקצרות שאינן פוטנציאליות. תלמידים בתיכון היו 13,000 איש, זה התרסק בשנת 2002 ל-2000, וחזר ב-2004 מ-9,000 ל-10,000. אנחנו רואים גם עלייה בתכניות החווייה הישראלית, גם הצלחה של תגלית ביחד יכול להיות שהשנה יהיה סדר גודל של 35,000 בני נוער מהעולם היהודי בתכניות קצרות ובתכניות ארוכות בארץ.

המטרה האסטרטגית היא להגיע ל-70,000 בני נוער יהודי כל שנה בארץ. את אותם ה-50,000 בחווייה קצרה של תיכון ואוניברסיטה, ועוד 20,000 לשנה שלמה בין גילאי 18 ו-26. אנחנו סבורים שנגיע למצב שבו אחד מכל שני יהודים בכל שנת גיל בערך 50,000 מתוך 100,000 יהודים מחוץ לישראל. יחווה את ישראל בחווייה קצרה ועוד אחד מכל חמישה יחווה בישראל שנה של התנדבות ו/או לימודים. אנחנו נשפיע השפעה מכרעת גם על המשך הקיום היהודי, ועל גם סיכוי העלייה מבחירה מארצות חופשיות.

בהקשר של החינוך, אנחנו מפתחים מספר יוזמות. אנחנו מקימים ביחד עם שותפים מארצות הברית קואליציה לחינוך ישראלי. היום יש כבר 13 קהילות בארצות הברית שהן קהילות פיילוט, מרכזיות מאוד שנכנסות לתוך התהליך הזה על בסיס הכרה גוברת שהתפלגה אחרי אוקטובר 2000 בקרב הקהילות היהודיות בצפון אמריקה, שיש חוסר אדיר בהבנה, ידיעה ציונית בקרב בני הנוער היהודי בתפוצות, ונכונות גוברת להעמיד את ישראל במקום מרכזי בחינוך היהודי של הקהילות היהודית. אנחנו בעיצומה של תכנית שאתם שמעתם עליה של התנדבות של צעירים ישראלים לחינוך בקהילות יהודיות, מעבר למחנות הקיץ אנחנו מקימים תכנית של שנת התנדבות של ישראלים בקהילות יהודיות וחינוך לבני נוער. השנה אנחנו מגיעים ל-450 צעירים ישראלים שיוצאים לשנת התנדבות אחרי צבא. אני מקווה שנגיע בקרוב למספר שהוא בסביבות אלף צעירים יהודיים בשנה, ישראלים שיוצאים לתת רוח ישראלית לנוער היהודי בתפוצות.

הרחבה גדולה מאוד של הפעילות בקרב הסטודנטים. המעורבות שלנו בתכנית "תגלית" הולכת לתיגבור. אנחנו מתכוונים להתחייב החל מהשנה הקרובה לתת ל"תגלית" חמישה מיליון דולר, מה שנתנו בפועל היה בערך 2.5 מיליון דולר. מה שהתחייבנו היה 1,6 מיליון דולר כל שנה, אנחנו עומדים להתחייב ומתחייבים עכשיו על 5 מיליון דולר לשנה במטרה להביא 20,000 בני נוער. אני אומר את זה משום שההחלטה של הממשלה בתקציבה לתקצב את תגלית ב-10 מיליון דולר לשנה ולא ב-15 דולר בשנה כפי שהיה צריך, תגרום לזה שבמקום שיבואו 20,000 בני נוער, בשנה הבאה יבואו 13-14 אלף, הבהרנו שההשתתפות שלנו היא השתתפות ב-20,000 בני נוער. אנחנו רוצים שהממשלה, השותפים, הקהילות, אנחנו נעשה את המאמץ לגדול במספרים ולא לקטון במספרים. אם אנחנו לוקחים ברצינות את האמירה הקודמת שלי שמ-29,000 בתכניות קצרות, אנחנו צריכים ל-50,000 בתכניות קצרות, לצערי ההחלטה של הממשלה, עם כל ברכתי עליה, אני מבין מה זה 10 מיליון דולר אפילו בשקלים, גם בשקלים, היא החלטה שאיננה מספקת מנקודת המבט שלנו.

הדבר האחרון הוא תכנית השנתית. אנחנו נמצאים על ערס השקתה. יש כבר התחלה של גידול בכאלה שהגיעו בקיץ, עם המשך של זה בחורף. גם זה תלוי מאוד במה שהממשלה תעשה בתקציב 2005. אנחנו מעריכים שיהיה גידול, לפי המספרים שאני קיבלתי, אני מקווה שאני לא טועה. הגידול משנת 2004 היה גידול של 25%, ב-2003 הגיעו 3,010. ב-2004 הגיעו 4,058. בצער אני אומר, הגורם היחיד שלא חזר בתכניות הארוכות ברמה שהיתה בשנת 2000 אלו האוניברסיטאות, בהיקף של 1500 בערך, הגיעו עד 460 ב-2003, נשארו באזור עוד 600 בשנת 2004, רחוקות רחוקות ממה שהם הגיעו אפילו בשנת 2000 בתכניות אחרות.

יש לנו ספירה רק לישיבות הציוניות. אין לנו פרטים על הישיבות החרדיות. אני מניח שזה עוד מספר לא מבוטל, אני לא מכיר את הפרטים לגביו. בישיבות היו בשנת 2000 לפי הנתונים שלנו 1,562 בישיבות הציוניות, והם שמרו על אותה רמה לאורך שנות האינתיפאדה, ירדו ל-1,400 בסדר גודל של 100-150 ב-2004 1,600, כלומר קצת יותר מאשר היה בשנת 2000. יש גידול יותר משמעותי בתכניות של תנועת הנוער ואימוני הנוער. בסך הכל, יהיה עוד גידול בתכניות החורף, מהחצי הכדור הדרומי, מחודש פברואר מרץ, גם כן גידול של מאות אנשים. אנחנו מניחים שיכול להיות שבשנת הלימודים תשס"ה, אנחנו נגיע לגידול בתכניות הארוכות בסדר גודל שיכול להיות 30%-35% ביחס לשנת הלימודים הקודמת.

אבל זה באמת תחילת הדרך. המטרה פה היא להגיע מ-4,000 או מ-3,000 שהיו בשנה שעברה, אם נוסיף לזה אומדן שאין לי שום ודאות לגביו של משהו כמו 2,000 בישיבות החרדיות, לא כאלה שיושבים חמש או עשר שנים במעמד של תייר, אלא כאלה שבאים כל שנה מחדש, פעם ראשונה להעלות מ-5,000 לפני שנה ל-20,000, יצריך מאמץ ענק. אנחנו מקצים לזה משאבים. אנחנו הולכים לגייס משאבים נוספים בעם היהודי. הכל תלוי במה יופיע בתקציב המדינה בשנת 2005, זה האיתות של ממשלת ישראל אם זה ברצינות או לא. אני מקווה שזה יסודר. ברגע זה אני לא יכול להודיע לוועדה ברגע זה שאני יודע שאני מסודר. אתם תראו את תקציב המדינה שיוגש לקריאה ראשונה לפניי. אם תראו שם סכום של 65 מיליון שקל לנושא הזה, תדעו שמול זה אנחנו הולכים לגייס את הסכום שאנחנו צריכים לגייס. אם תראו סכום אחר אז נצטרך לדאוג. אני חושב שזה עניין של ימים עד שנדע מזה.

מה הסכום שהוקצב?

הממשלה במהלך הדיונים שלה לא הקציבה סכום בדיוני התקציב. בדיונים קודמים של הממשלה היא החליטה אתה יודע על מה.

ממשלת ישראל החליטה להעניק לשנת הלימודים תשס"ה 10 מיליון דולר, זה 45 מיליון שקל.

במקום 15.

10 מיליון דולר זה 45 מיליון שקל. בשנת הלימודים תשס"ו 20 מיליון דולר. אבל מתוכם רק שליש אמור לצאת בשנת התקציב 2005. תשס"ו רק חלק ממנה חופף ל-2005. סך הכל זה אם אני זוכר היטב, יש פה חברים שאולי יתקנו אולי, נאמר 32 מיליון שקל, 45 ועוד 32 שווה 77 מיליון שקל. סך הכל 2004, ו-2005, בינתיים הכנסת אישרה 10 מיליון שקל משנת 2004, מה שמוריד את הסכום מ-77 ל-67. מה שצריך להופיע בתקציב המדינה לשנת 2005 כדי שהתכנית תוכל לנוע קדימה 67 מיליון שקל. אם לא יופיע הסכום אז תבררו. אם יופיע סכום של 35 מיליון פירושו שרק משלימים את שנת תשס"ה, ואין כסף להמשיך בתכנית. אנחנו ממש עומדים, שיהיה ברור, חס וחלילה שלא נזדקק לרקורד הזה, אבל אני אומר אותו. אנחנו עומדים במצב שזה הרגע הכמעט אחרון לפנות לסטודנטים ולהגיד להם שנה הבאה בארץ. אנשים בעולם, במיוחד בארצות הברית לא מקבלים החלטות במרץ עד ספטמבר, ודאי לא החלטות שקשורות לאיפה לומדים בשנה הבאה.

לכן ההחלטה של הממשלה שזה עניין של שעות או ימים, היא החלטה שהיא גורלית. וכל דבר שהוא בגדר יהיה בסדר, המשמעות שלו שאנחנו לא יכולים לצאת אל הסטודנטים היהודיים בתכנית, והמשמעות היא שאנחנו עלולים להיות במצב שהתכנית לא תתממש. אני יודע שיש רצון שאין לו שיעור ואין לו סיוג אצל ראש הממשלה לראות את התכנית הזאת מושקת בשיא עוצמתה. בשיחה איתו לפני עשרה ימים הוא חזר על זה פעם נוספת. אני מקווה שהרצון הזה יבוא לידי מימוש.

אולי עוד מספר הערות בתחומים אחרים, ונשמח לשמוע התייחסויות ולענות לשאלות וכדומה. משהו בנושא האיומים על קהילות יהודיות. לא היו צריכים את טאבה בשביל לדעת שהאיומים גם מחוץ למדינת ישראל. עברנו גם את הארועים של תוניסיה, גם של מרוקו, גם של אינסטנבול. רמת האיום על מוסדות מתחילות להיות באופן משמעותי בשנים האחרונות. מה שמחייב היערכות מצידן, דבר שקורה בקהילות רבות מאוד בתפוצות. סייענו להניע מהלך כזה בארצות ובמקומות אחרים בעולם. מהלכים עצמאיים של הקהילות מצריך מצידנו מעקב שוטף.

זה אומר שאתם מקבלים דיווח על כל ארוע ? זאת החלטה חדשה?

אנחנו אמורים לקבל דיווח על כל ארוע אנטישמי. אנחנו מקיימים מערך תיאום עם הממשלה למקרים שעלולה להיות בהם התרחשות בסדר גודל מאיים. ברור שאם חס וחלילה יקרו התפתחויות כאלה - - - גם ישראלי. אנחנו גם מקיימים מערך של קשר יהודי עולמי, כי יש תרחישים שאני לא רוצה לפרט אותם, שברור שההשפעה יכולה להיות מחוץ לגבולות המדינה שבהם עלולים להתרחש. התגובה צריכה לבוא לא רק מן המדינה שבהן עלולים להתרחש, בכל מה שקשור לסולידריות היהודית ויכול להיות שקהילה יהודית לא תוכל לעמוד על הרגליים. הדוגמה של תורכיה היא בשבילנו דוגמה שלומדים ממנה גם את הטוב ואת ההתגייסות יהודית עולמית, וגם את הלא מספיק טוב, כי אני חושב שההתגייסות לא היתה מספקת ולוקח מדי זמן לקהילה לחזור לעמוד על הרגליים. רציתי לשתף אתכם בזה, שהנושא הזה בהחלט על סדר יומנו. אני יכול להגיד במידה מסויימת מדיר שינה מעינינו.

אנחנו נמצאים עכשיו בפני מהלך של קיצוץ התקציב היהודית בשנת 2005. לאחר ארבע שנים של גידול במשאבים, במיוחד על בסיס תכנית החירום שהעבירה לארץ סדר גודל של 250 מיליון דולר נוספים על כל הדברים האחרים שאנחנו מגייסים. אנחנו כן נמצאים עכשיו במצב של קיצוץ, הירידה בהכנסות של הסוכנות דווקא לא מתרומות אלא ממענק שאנחנו מקבלים ממשלת ארצות הברית, ספציפית לנושאים של עלייה. מבחינה הומניטארית כמעט עלייה בריבית, שערי מטבע שמשפיעים בצורה קשה על התקציב שלנו. וגם העובדה שבשלוש השנים האחרונות - - - בהיקף של 7-8 מיליון דולר, לממשלה היו קשיים לממן, הוועדה הזאת עסקה בזה, גם מינהל הסטודנטים, גם "נעלה" גם "חפציבה", במקביל אנחנו מגבירים את ההשקעות בחינוך היהודי. ציינתי את התוספת גם ל-BIRTH RIGHTS וגם תגלית, וגם לתכנית השנתית. אנחנו מגדילים את ההשקעות בחינוך, בסדר גודל של 5 אולי 10 מיליון דולר. וכפי שאמרתי אנחנו מגייסים השנה קרוב ל-10 מיליון דולר כדי להגביר את הסיוע לעולים.

אנחנו משלימים תיקון של התכנית האסטרטגית של הסוכנות עכשיו. בתחום העלייה – המיקוד יהיה על עלייה מרצון. בתחום החינוך – הדור הצעיר, המיקוד יהיה בקשר עם ישראל לנוער יהודי בתפוצות, וקשר לעם היהודי לנוער הישראלי, המיקוד יהיה בעיקר דור הצעיר בגליל ובנגב. הסוכנות תעבוד הרבה יותר עם שותפים, שותפויות, הרבה יותר עם מתנדבים, וההחלטה האסטרטגית שלנו היא להתמקד בדור.

הסוכנות היא הארגון הפרו-אסטרטגית של השותפות בין העם הישראלי לישראל, לדאוג לעתיד של העם היהודי, בבסיס המרכזיות של ישראל. לכן המיקוד שלנו יהיה רב מאוד בין אם זה צעירים עולים, בין אם זה צעירים מהתפוצות, בין אם זה צעירים ממדינת ישראל. אני בטוח שזה יתן לעם היהודי וגם למדינת ישראל סוכנות יהודית עוד יותר טובה ויותר משמעותית.

תודה על הסקירה. אני חושבת שיש מקום להודות לסוכנות היהודית ולעם היהודי כולו על הסיוע שלו למדינת ישראל, ואני מדברת בעיקר בתחום העלייה וקליטת העלייה.

בקצרה כמה מלים לגבי כמה נושאים שעלו בסקירה של סליי. הנושא של מקצועות רישוי, הוא אכן נושא שמוכר לנו הוא כואב. מיפינו את הבעיות העיקריות בתחום הזה. אני חושבת שעשינו צעד משמעותי קדימה במספר תחומים. לא אגיד שיש פתרונות פלא לכל דבר, בעיקר כשמדובר במקצועות שהם רפואיים ויש איזושהי חובה של מדינת ישראל לוודא שמי שפועל בתחומה כרופא, הוא אכן אדם שראוי לכך ושעבר את המבחנים של מדינת ישראל עצמה. יחד עם זאת, כפי שאמרתי התקדמנו קדימה, לחלק מהדברים הגענו להסכמות עם משרד הבריאות עם לשכת עורכי הדין, רואי חשבון. כמובן יש לזה משמעויות תקציביות, ואני מקווה שנוכל להיערך בהתאם.

אין ספק שנושא התעסוקה הוא נושא דומיננטי בהחלטה של עולה פוטנציאלי האם לעלות לארץ או לא. לכן בשנת 2005 שנת התקציב הקרובה נושא התעסוקה הוא בראש סדר העדיפויות של המשרד לקליטת העלייה. האוצר הבין את זה, וכפי שציינתי אתמול בוועדה כאן, היא מעבר לתקציב השוטף של המשרד. קיבלנו הקצאה נוספת של כ-40 מיליון שקל אך ורק לנושא התעסוקה, ואנחנו עומדים לפתוח את השוק ללכת על כמה שיותר הפרטות בתחום הזה כדי שכל עולה תיפתח בפניו שירות, בין אם לקבל הכשרה מקצועית או השמה בעבודה. אני מקווה שזה יוביל לאיזשהו שינוי. כמובן לא הכל כלול בתקציב שלנו, אלא המשק הישראלי צריך לצמוח על מנת שיהיו יותר מקומות עבודה.

אנחנו מחזקים את ידיו של שר האוצר, אנחנו מעודדים עלייה, למשל בשוק ההי-טק יש הרבה יותר קליטה היום ממה שהיתה בתחילת השנה. אנחנו אכן מקווים שיהיה שינוי ובעקבותיו גם העולים החדשים יוכלו להשתלב במקומות עבודה. אנחנו עובדים יותר ויותר יחד עם הסוכנות היהודית על פרוייקטים שכבר מראש אנשים מחו"ל יידעו לאיזה תפקידים הם יוכלו להיות משובצים לאחר הגעתם ארצה.

לגבי הנושא של הגיור שסליי התייחס אליו. כידוע אנחנו קיבלנו את האחריות על המכונים המשותפים בינואר. אבל אנחנו פועלים הרבה מעבר לאחריות הישירה על המכונים, ואנחנו עוסקים יחד עם מערך הגיור במשרד ראש הממשלה בהסברה ובהעברת מידע. למעשה גייסנו את כל המערך של משרד הקליטה על מנת לסייע בנושא הזה של הגיור.

הבעייה היא אצלכם.

לצערנו הסמכות באם לגייר או לא - - -

אני לא רוצה כרגע לפרט את הסיבות, אם בסוף הם לא יעברו את תהליך הגיור אני לא רוצה לפרט כרגע את הסיבות, אז לא הואלנו בשום דבר.

מבחינת הנושא של הישראלים בחוץ לארץ. כידוע מאחר ומדובר באזרחים ישראליים, האחריות היא באמת של ממשלת ישראל. אנחנו תיגברנו משמעותית את הפעילות שלנו בקרב הישראלים, אם זה דרך גרעיני "צבר", שיכפלנו את מספר המשתתפים בהם, אם זה באמצעות פתיחה עתידית של גרעיני צבר גם בדרום אפריקה, אני מקווה שבמקומות נוספים. מעבר לכך עשינו פעילות בתחום היזמות העסקית מול ישראלים בחוץ לארץ, ואנחנו כבר רואים את האותות שלהם. הגיעו מספר ישראלים כתוצאה מהפעילות הזאת. אגב בנושא של היזמות עסקית, נכנסנו עכשיו מול היהודים בחוץ לארץ יחד עם הסוכנות היהודית. בשבוע הבא יש פעילות בדרום אפריקה בנושא הזה. אני מאוד מקווה שזה עוד צעד להחזרת גם ישראלים, אבל גם להבאת עולים חדשים, ואנחנו נכנסים לשיתוף פעולה עם נפש בנפש בנושא של הישראלים בארצות הברית. אני מקווה שנראה את התוצאות של זה בשנה הבאה. זה על קצה המזלג.

מה הגידול במספרים של הגיור?

אני רוצה לחדד, הנושא של הגיור לא אצלנו. מה שנמצא אצלנו זה האחריות על המכונים המשותפים, כמו בעקבות ועדת "נעמן". זו אחריות הפורמלית.

אנחנו יודעים כמה אנשים נכנסים למכונים. כמה מתוכם, בעצם הרבנים מוכנים לגייר אותם בסופו של תהליך.

אוכל לומר שבשלב זה לא חל גידול משמעותי במספר המתגיירים, בערוץ הצבאי יש יותר מתגיירים, אפשר להגביל את המספרים שם מספרים משמעותית. בארץ האזרחי עדיין קיימים - - -

לפי מה שרשום אצלי בצד האזרחי בשנים האחרונות - - -

אנחנו מדברים על שנה.

במכון למדו קרוב ל-11 אלף איש. מתוכם היו לא יהודים קרוב ל-6,000, מתוכם הביעו רצון להתגייר למעלה מ-3,000. מתוכם גויירו בפועל קצת למעלה מ-1,000.

זה פשוט לא השתנה, זה הסיפור.

אני רוצה להזכיר, שהאחריות על בתי הדין הרבניים הועברה רק לאחרונה לרב דרוקמן.

תרשי לנו רק שתי הערות. משרד הקליטה והביקורת שלנו היא לא על משרד הקליטה כרגע. יכול לעבוד עם הכלים שיש לו, עם התקציבים שיש לו. אבל משרד הקליטה למשל עם כל הרצון הטוב בתוספת התקציבית לא יכול ליצור מקומות עבודה יש מאין. ולכן עד שלא תהיה מדיניות לאומית שלא רק מדברת מעל במת הכנסת, שאנחנו בין שלושת המדינות הכי מתקדמות מבחינה כלכלית בעולם, אלא גם יוצרת מקומות עבודה הלכה למעשה, לא נוכל לא להילחם באבטלה ולא להביא עולים חדשים. עם כל הרצון הטוב, הביקורת לא מופנית כלפיכם, אתם עושים את כל האקרובטיקה האפשרית.

דבר שני שאני רוצה לומר, ואני אומרת אותו כשאת עדיין כאן. אתם משקיעים הרבה מאוד מאמצים, ותבורכו על זה בתכנית אחת שהיא תכנית הדגל להחזרת הישראלים, אלו תכניות "צבר". אתם משקיעים בארצות הברית, אתם משקיעים להביא אותם, עכשיו אתם משקיעים בדרום אפריקה. זה כמו הסיפור עם הצועני שחוצה את הנהר, ומגיע לחוף המבטחים, ושם הוא פשוט יודע יותר לשחות. למה? כי בסופו של דבר מיעוט המשאבים שדרושים לתכנית הזאת, שהילדים האלה כבר בארץ, לא מוקצים. אז יושבים מהקיבוצים, אחר כך נדבר עם סלי, ולא מסוגלים לשאת במעמסה, כשמדובר בהרבה מאוד כסף אותו מוציאים בחו"ל, ובחוסר יכולת להשלים כמה עשרות אלפי שקלים, כדי שהתכנית הזאת תתקדם בארץ.

בנושא של הישראלים, זה לא רק גרעיני "צבר", עכשיו אני לא רוצה להרחיב את הדיבור, זו לא הסקירה שלנו, זה שייך לסוכנות היהודית, אבל יש לנו עוד מספר תכניות בקנה כולל עם התנועה הקיבוצית על מנת להחזיר בנים הביתה. אני מאוד מקווה שהתכניות האלה אכן יתמששו, ונוכל להקצות להם את המשאבים לשנה הבאה. בכל אופן, זו הכוונה שלנו. כרגע אני לא רוצה להרחיב, הן משום שאני חייבת לזוז, והן משום שבכל זאת הבמה שייכת לסוכנות היהודית. אני מודה, ואני מקווה שהקיצוצים בתקציבים שלכם לא יהיו משמעותיים לנושאים החשובים שלנו. תודה.

רציתי להציג ברשותך את עמוס רימון, ומייק רוזנברג, וראובן שלום.

אני רוצה להודות לך, ולשאול מספר שאלות, ומספר הערות.

נעבור קודם לדברים הטובים. אתה יודע את דעתי בעניין ההשקעה בתכניות בארץ של נוער יהודי בעולם. גם כאשר מטפלים בתכניות אחרות, אני חושב שזאת השקעה מצויינת, שמשנה את העולם היהודי. אני שמח בהחלטות של הסוכנות בעניין הזה. תמיד חשבתי, ואני רואה שזו גם המדיניות שלכם עכשיו, שלשליחים הצעירים יש המון השפעה חיובית בחוץ לארץ. לא מערך השליחים המכובד, אלא הצעירים שבעיקר באים בהתנדבות ומקבלים הכנה טובה, ומייצגים את הדבר הכי טוב שיש במדינת ישראל. יש שליחים בכל המגזרים, זה עובד וזה טוב, וזה חיובי, ויש לזה תוצאות. הם מתחברים זהותית, מצליחים יפה עם הצעירים שם, וחשוב מאוד גם שהגברתם את המספרים שם לפי מה שידוע לי בצורה ניכרת. זו השקעה הרבה יותר טובה, הרבה יותר רצינית ואפקטיבית ממה שהיה בעבר במערך השליחים.

כמה מהדברים חוזרים עוד פעם, ועוד פעם, ואפשר להשתגע מזה. בעניין הגיור, אני לא רוצה להרחיב, והיו לי ישיבות מיוחדות בעניין. זה לא הקו, ואני יודע אתה עקבי, ותמיד היית עקבי. שלא יהיו אשליות, את הסיפור של הרב דרוקמן אנחנו שומעים כבר שנתיים. זה לא דבר חשוב. נכון, הוא היה צריך עוד מנוי, ועוד מנוי. אני לא רואה שיש החלטה, ואני מאוד מקבל את ההצעה שלך שידווחו כל שבוע וכל חודש, לא משנה. השאלה היא מהי מדיניות הגיור, מה המדיניות של בתי הדין לגיור. זו שאלה בסיסית הילכתית, ועם כל המשחקים מסביב שאנחנו יודעים עליהם, אני לא ארחיב כי אנחנו מסכימים בנושא. רק חבל שהחברים שיושבים מסביב לשולחן, אנשים רציניים, יחשבו שעכשיו זה שונה מאתמול ושלשום על אף הרצונות שיש.

אותו דבר לגבי מקצועות רישוי, כל פעם אותו סיפור. עכשיו אנחנו מתחילים לחשוב איך אנחנו צריכים לשנות את זה, כמה פעמים אני לא שמעתי את הביטוי הזה. אז או שמשנים את זה, או שלא משנים את זה. אנחנו מכירים את הבעיות, או שעושים או שלא עושים. שלא יבואו להגיד שאנחנו חושבים מחדש איך אפשר לשנות את זה. אותו דבר בגישה מול גרמניה.

לגבי דברים שכן אפשר לעשות. קודם כל יש לי שאלה לגבי אתיופיה. אני שמח על הגישה שלך בנושא הזה, שזו גם הגישה שהתקבלה לפי הבנתי אתמול, שאנחנו רוצים להעלות 1,000 לחודש, וזה ניתן להיעשות.

לפחות להכפיל.

אני הצעתי 1,000.

מבחינתי אין בעיה.

אפשר לעשות את זה, זה עניין של החלטה.

באופן עקרוני, אחרי שהרב הראשי קיבל את ההחלטה החד-משמעית, שכל האנשים שיושבים בפלאשמורה שהם יהודים לכל דבר, בלי פקפוק, ובלי כחל ושרק, זה פשוט עניין ציוני בסיסי. אין שום סיבה לא להביא אותם. נכון, אנחנו לא מביאים אותם בבת אחת מסיבות אחרות, אבל אין בעיה מבחינת ממשלת אתיופיה וכו', וגם מה שהיושבת ראש אמרה, אני חושב שזה משמעותי. ממילא אנחנו נביא אותם, וכל יום שהם יושבים שם זה חבל.

אני מבין שזו לא החלטה שלך, בסופו של דבר, זו החלטה של הממשלה ואני מקווה שנוכל להשפיע עליה. לדעתי, הסוכנות יכולה לקחת חלק הרבה יותר פעיל ממה שהולך שם, ולא להשאיר זאת לכל מיני ארגונים אחרים. את זה אני חושב שהסוכנות לא עושה, הייתי רוצה התייחסות שלך בעניין.

לגבי העניין של המספרים, במיוחד לתכניות ארוכת טווח – תכניות של שנה, שזו החלטה אסטרטגית שיש כבר החלטה כזאת. אני מסכים שהנושא צריך לבוא לידי ביטוי. לא צריך להשלות את עצמנו, אם השנה יש גידול במספר הזה, זה בגלל המצב הביטחוני, לא בגלל שום מאמץ נוסף. בגלל שיש הרגשה של ירידה בטרור, ולכן חוזרים המספרים למה שהיו לפני האינתיפאדה. אבל אין בזה שום גידול, אין בזה שום תוספת ושום תכנית אסטרטגית להביא ל-20.000. צריכים להיזהר גם לזרוק מספרים, אמנם זה טוב שיש יעדים, אבל צריך מאחורי זה את התקציבים הדרושים שאפשר להביא.

אני גם לא מקבל שלראש הממשלה אין שום פעולות, אין כזה דבר. אם זה באמת הרצון של ראש הממשלה, ואם זה לא מתבטא, אז זה לא הרצון של ראש הממשלה. זה לא נושא שנעשה במלים. אני חושב שהוא באמת רוצה את זה, אבל השאלה היא האם הוא רוצה בזה מספיק כדי להעביר החלטת ממשלה, הוא העביר החלטות יותר קשות בממשלה מהדבר הזה, והצליח מתי שבאמת היה רצון, אפילו לכופף. אם צריך לפטר שרים למען התכנית הזאת, אני לא חושב שהוא יצטרך לעשות זאת. אנחנו עובדים מספיק בוועדות אחרות עם תקציבים, מתי שרוצים, תאמין לי, מוציאים סכומים הרבה יותר גדולים מזה על דברים שהם הרבה פחות משמעותיים. אין לי שום ספק שאפשר להביא את הסכום הזה כפי שציינת, ואנחנו בהחלט נעקוב אחרי זה ונהיה שותפים לעניין.

הייתי רוצה לא רק אסטרטגיה לאומית לגבי הנושא של היורדים, אלא פעם אחת אסטרטגיה לאומית לגבי עלייה. ציינתי זאת בישיבה שהיתה לנו עם ראש הממשלה, הוא הכריז לפני שלוש וחצי שנים, אני באמת מאמין לו. אם זה היה ראש ממשלה אחר, הייתי רואה זאת רק כמלל. אבל הוא הכריז שהוא רוצה להביא מיליון עולים בעשר שנים. עכשיו אולי הוא אומר עשר שנים, אז הוא אמר, ושמעתי אותו עשרות פעמים אומר, בעשור הבא – זה היה בעיצומו של האינתיפאדה – הוא אמר אנחנו נביא מיליון עולים, זאת התכנית המרכזית של הממשלה הזאת. בינתיים אנחנו צריכים לדעת שהירידה מהארץ היום הרבה יותר גדולה מהעלייה. זהו המצב אחרי שלוש וחצי שנים. באיזשהו מקום לדעתי, אנחנו חייבים לשבת ולעשות חשבון נפש אמיתי. לא רק למצוא כמה תכניות אם הן טובות, נפש בנפש ואחרים. היום יש בעיה אמיתית, אנשים מעדיפים למצוא מקומות אחרים. הייתי במונטריאול, העולים בפוטנציאל מצרפת, התחילו לעבור, אותו דבר קורה עם העולים בפוטנציאל מארגנטינה, וכמובן ציינת מחבר המדינות וכו'.

יש תזוזה. לא צריך לציין מה שקורה בניו-זילנד, באוסטרליה, יש תזוזה של יהודים. אם האסטרטגיה נכונה, לדעתי אפשר להביא אחוז יותר גדול לפה. אני מבין שקודם כל זאת לא בעיה של הסוכנות היהודית, אבל אני מציע שאולי במשותף נפנה לראש הממשלה, אולי גם לשר האוצר. נעשה פעם אחת דיון, הרי אין אסטרטגיה בשום תחום, אז זה לא פלא שאין את התחום הזה. אבל התחום הזה מעניין וחשוב לנו, ולא רק לנו. אני מסכים עם התיזה הבסיסית שלך שזה יכריע את עתידה של מדינת ישראל. צריך לשבת ולחשוב ולהביא את המומחים הכי גדולים, ולחשוב על איך אנחנו הופכים את מדינת ישראל שוב לאתגר, ואיך משנים סדרי עדיפויות בתוך מדינת ישראל כדי שנוער יהודי בעולם יכול לראות בזה את האתגר של העתיד הקיומי שלהם. זו השאלה המרכזית, ועל השאלה הזאת אני מציע כהצעה אופרטיבית, שנזמין לא ישיבה של שעה וחצי, אלא באופן רציני יותר כדי להפיץ את הנושא יחד עם הסוכנות, כי זו הצעה שבהחלט יכולה להיות מועילה לטווח ארוך.

תודה רבה.

אני חושב שבכל העולם, בכל מדינה, יש עליות ויש ירידות. ארבע שנים מלחמה, טרור, ירידה בכלכלה. מי יכול לעשות משהו בתנאים כאלה. אנחנו חיים באשלייה בשנת 1989-1990 כמות עולים 190 אלף. אתם צריכים לזכור כמה עולים היו בשנת 1980, 1985.

בשנות השמונים לא יכלו לצאת.

עכשיו יכולים לצאת. מי שרצה יצא ב-1989, ב-1990. אני אומר שאין כמות של יהודים שרוצים. אני גם לא מסכים עם סלי מרידור, שהוא אומר שאם יש עבודה יש עלייה. בגרמניה המצב עכשיו לא כל כך טוב. אין עבודה.

שם מחזיקים אותם. נותנים להם כסף קבוע, משכורת קבועה אם עובדים או לא.

בסך הכל אני מסכים עם המדיניות. אנשים מבוגרים ובגיל בינוני מחפשים שם משכורת. אנשים צעירים מחפשים פטריוטיות, כוונה לחיות בעם שלהם. יש מקרים שפונים אליי מגרמניה, שם האבא, הסבא, סבתא, כולם, והוא גר כאן בארץ. הם שואלים למה הוא לא רוצה להגיע לגרמניה? אני אומר שכאן הוא מרגיש כמו בעל בית, הוא במדינה שלו, הוא בתוך העם שלו. את זה אפשר לעשות עם צעירים. עם אנשים בגיל יותר מתקדם קשה מאוד, ואני תומך בזה שיש לכם הרבה תכניות איך להביא את הצעירים לארץ. בכל זאת, אני חושב שאי אפשר לקיים את מה שאמרת, שאנחנו רוצים לפנות לגרמניה שלא קיבלה יהודים. אנחנו גרים במדינה דמוקרטית, אתה לא יכול להתחייב עבור מי שרוצה או לא רוצה לעבור לישראל.

רק לא כפליטים.

הם יכולים להגר לגרמניה כמו כל אחד אחר. שם הם מקבלים מעמד, כי כולם מובטלים שם, אתה צודק. אבל הם מקבלים מעמד של פליטים, שמקנה להם את האפשרות לקבל כסף.

הם מקבלים כסף, לא כל כך מהר כמו אצלנו, אבל עכשיו נותנים בגרמניה דרכונים. אני חושב, שצריכים לעבוד יותר טוב, לחשוב איך לגרום לצעירים ואחרים לבוא לארץ, לא רק בשיטה של שלטון גרמניה כמו שהיה קודם בארצות הברית, לעשות גבול עד לאן אנשים יכולים להגיע. אנחנו צריכים לתת תנאים יותר טובים. לצערי אנחנו עדיין לא יכולים לעשות את זה. אני חושב ש-20, 30 אלף בשנה זה מספר מכובד בתנאים כמו שלנו בישראל.

לדעתי השנה יהיו בין 20-21 אלף עולים.

זה כולל מכל העולם.

אי אפשר לדרוש מהסוכנות שיביאו יותר אנשים, כי סוכנות זה מדינה במדינה. במדינת ישראל איפה שיש בעיות, אפילו בכסף גדול לא נותנים להביא הרבה אנשים. אנחנו צריכים לשבת ולעבוד על הנושא הזה.

יושב ראש מועצת ארגוני העולים. רציתי לשאול שאלה מצד ארגוני העולים ששואלים את עצמם. דיברת על רצון לעבוד עם יותר מתנדבים, ואנחנו רואים בפוסטרים שתלויים פה מטעם משרד הקליטה שכתוב "עוברים לקליטה אישית", זה בעצם אימוץ של הקונספציה של ארגוני העולים. מזה הרבה שנים שעובדים בעיקר עם מתנדבים בקליטה אישית.

השאלה היא איך זה משתלב עם האזהרות שאנחנו מקבלים מהסוכנות שהופכת להיות קיצוץ מאסיבי בתקציב של ארגוני העולים?

אני רוצה לנצל את הבמה היום כדי להציג מספר שאלות.

אמרת ובצדק בסקירתך, ואני מקווה שכך גם קורה שאנחנו הולכים ומגבירים את התוכן הישראלי בחינוך היהודי בחוץ לארץ, דבר שחלק מאיתנו לחם הרבה מאוד שנים, שיש פיילוט ב-13 קהילות שמוכנות להבין שהנושאים הישראלים בתכנית הלימודים הם חשובים. איך זה מתיישב עם העובדה, ומה אתם עושים בעניין הזה, שבית הספר הישראלי היחיד שקיים בעולם הולך ונסגר בפאריז. נכון שהוא שזה בית ספר שמוחזק על ידי המדינה, אבל הדגם הטוב ביותר, גם לחינוך היהודי, גם לישראלים שרוצים להחזיר אותם, זה להקים בתי ספר ישראליים. שנים ניסינו להקים בית ספר כזה באמריקה ללא הצלחה. היום בית הספר היחידי הטוב שקיים הולך ונסגר. דבר שני, אמרת שאתם או הסוכנות מתכוונים להשקיע הרבה יותר בתכניות של הבאת נוער לארץ זה "נעלה" ו"סלע". פנינו אליך מספר פעמים, ואני מעלה את זה גם משום שהחברים נמצאים פה, האם אתם מוכנים לעזור גם לתכנית "צבר"? אני חושבת שזאת תכנית חשובה וראויה ומן הדין שתגבירו את ההשתתפות בזה.

בנושא תכניות לימוד - דיברנו, ואתם הרביתם לדבר ובצדק על הבאת נוער יהודי, ועל שיגור סטודנטים ומתנדבים ישראלים שהולכים לשנה. קיבלנו כמה פעמים החלטות, המלצות. כמובן, אנחנו לא יכולים לבצע אותם, אנחנו כנסת. היינו רוצים לראות כמו שיש BIRTH RIGHTS לתלמידים, תהיה תכנית אולי לא באותו קנה מידה גם למורים יהודים. דהיינו, תביאו כמה שיותר מורים יהודים לארץ בתכנית, כדי שאלה יהיו המולטיפליקטורים.

דבר נוסף, לפחות אני הבאתי בפני הסוכנות הצעה, שכאשר מדובר בהוצאת מורים לחוץ לארץ, יש המון מורים מצויינים שנפלטו ממערכת החינוך בארץ, מסיבה אחת פשוטה כי מפטרים אותם. אלה מורים טובים, אולי אפשר לגייס אותם גם כן למאמץ הזה.

דבר אחרון חביב, שקשור למה שאמרתי קודם, אנחנו מדברים על הבאת עולים מחוץ לארץ. אנחנו מציבים בפניהם שורה שלמה של אפשרויות: איפה לגור בארץ, מה לעשות בארץ, כיצד להיות מועסקים בארץ. שמעתי חדשות מאוד משמחות ברדיו, שבפעם הראשונה מאז שהתחיל תהליך ההפרטה בקיבוצים, יש עלייה אפילו במספר הישראלים שהולכים לגור בקיבוצים. אנחנו מדברים על קליטה קבוצתית. מדברים על סביבה תומכת. אני שמעתי שהשותפות שלכם עם הקיבוצים הולכת להתחסל, מפני שאתם הולכים להעביר את זה אולי לקרן לידידות, ואני מאוד מקווה שזה לא המצב. הבעיה היא גם אסטרטגית, לאיזה סוג ציבורים אנחנו פונים, מה אנחנו מציעים להם. אני בטוחה שהסוכנות היהודית לא היתה רוצה שאנשים יעמדו במערכות שונות לגיוס עולים לארץ. בסך הכל, אם שולחים אנשים לגייס עולים לקיבוצים, נניח מחבר העמים, חשוב שאותם אנשים יהיו מתואמים עם אנשים שלכם בכל מערך ההסברה והעבודה השוטפת. לכן העברת כל התכנית הזאת של בית חם, או גיוס עולים לקיבוצים, להעביר את זה משותפות עם הסוכנות שהיא שותפות אסטרטגית, לאיזה קרן פרטית ששנה כן תיתן כסף, שנה לא תיתן כסף, נראה לי שזה יהיה פספוס די גדול. אני מאוד מקווה שהדבר הזה לא יקרה.

אתחיל בנושאים שקשורים לסוגיות תקציביות. אנחנו בתוך קיצוץ תקציבים, אני לא יודע איך הוא יסתיים. אנחנו שומעים את הדברים שנאמרים פה, נצטרך לקצץ תקציבים, כי אנחנו צריכים לשלם יותר כסף על פעולות קיימות, בגלל שהריבית בעולם עולה, לסוכנות יש חובות כבדים, ובגלל שאנחנו הולכים להגביר את ההשתתפות שלנו בתכניות של להביא נוער מהתפוצות לישראל, וצריך מאיפה שהוא לכסות את זה.

לא קיבלנו בינתיים החלטה איזה תכניות יקוצצו כתוצאה מזה. זה יקרה בעוד שבועיים בחבר הנאמנים של הסוכנות. אנחנו גם בתהליך מימוש תכנית האסטרטגית שדיברתי עליה קודם, ובהתייחס לשאלות שנשאלו קודם, וגם על ידך בתחילת הדברים, וגם על ידי מיכאל בהמשך. נבחן היום כל פעולה של הסוכנות היהודית, ונבחן את היעילות שלה ובאיזה מידה היא משרתת בצורה אופטימלית את המטרה. כמו שאמרתי בפתיחת דבריי, מבחינתי, שום דבר שעשינו איננו קדוש רק בגלל שעשינו אותו. כל דבר צריך להיות מוצדק על פי היעילות שלו והשגת המשימות שאנחנו מקדימים לעצמנו.

אני לא יודע מה בסוף ייפגע. עלו פה שאלות מצד התאחדויות העולים ועל שיתוף פעולה עם קיבוצים וכו'. אני לא מרמז שכן ולא מרמז שלא. אנחנו בתוך דיון שבו כל הנושאים שנמצאים בתקציב הסוכנות נמצאים על שולחן הדיונים.

אני יודע שאנחנו כן מסייעים לצבר. כותב לי פה מייק, אולי תקרא את הפתק שלך.

אמרתי שדווקא לגרעיני צבר הסוכנות נותנת יותר תמיכה מכל גוף אחר. אנחנו עוזרים להם בהתארגנות בחוץ לארץ לפני העלייה. מטיסים אותם לארץ בתור עולים חדשים, למרות שהם לא עולים חדשים. מספקים להם את אולפן קיבוץ. ביקרתי אצל הגרעין לפני שבועיים בדגניה, יש בהחלט חסרים. אי אפשר לבקש מהסוכנות לממן את הכל. משרד הקליטה אחראית על תושבים חוזרים.

הבעיה היא שמשקיעים כל כך הרבה כסף בפעילות מסביב, ובהמון פעילות בחוץ לארץ, בסוף הם מגיעים לארץ ואין כסף באולפנים, זה נראה לי קצת אבסורד כל הסיפור הזה.

אנחנו מממנים את האולפן, וגם את השהייה בקיבוץ בתקופה לפני הגיוס. סלי דיבר על הקרן שהקמנו לחיילים בודדים, לסטודנטים בודדים עולים. אני מקווה שנוכל לשכנע גם את המנהל של הקרן להכיר בהם למרות שהם אזרחי ישראל, קטינים חוזרים כחיילים בודדים בתקופת הגיוס, ואז נוכל לסייע להם גם בתקופת השירות.

דיבר על הקרן שהקמנו לחיילים בודדים, לסטודנטים בודדים עולים. אני מקווה שנוכל לשכנע גם את המנהל של הקרן להכיר בהם למרות שהם אזרחי ישראל, קטינים חוזרים כחיילים בודדים בתקופת הגיוס, ואז נוכל לסייע להם גם בתקופת השירות.

העברנו את הפניה שלכם. הקמנו את הקרן למען עולים בודדים שנמצאים בארץ, בגלל שהיא נותנת תמיכות אישיות העמדנו בראשה שופט, כדי שאפילו לא תהיה מראית עין שאולי משהו לא תקין. עומד בראשה השופט וינוגרד. אליו העברנו את הפנייה הזאת.

כמה כסף יש בקרן?

אנחנו מקווים לגייס השנה 50 מיליון שקל לקרן – 10 מיליון דולר, 45 מיליון שקל. אני חושב שכבר גייסנו 7 מיליון דולר, ואני מקווה שנגיע ל-10 מיליון דולר, לסיוע מיוחד לאלה שנמצאים בארץ, עלו לארץ ונמצאים בלי ההורים שלהם בארץ.

ברשותכם אעבור לשאלות אחרות. לגבי הנושא של מורים יהודיים לארץ. אני אבקש ממערכת החינוך אצלנו לדווח מה נעשה וגם לבדוק מה עוד אפשר וצריך לעשות. עמוס יטפל בזה, אפילו אני לא צריך להעביר את זה אחרי שאני חוזר. אבקש בדיווח לוועדה לגבי גם מה נעשה וגם מה עמדתנו לגבי ההערה שנשמעה פה.

פנתה אליי שרת החינוך לגבי בית הספר הישראלי בפאריז. אם אני זוכר היטב, נדמה לי שהחלטנו להקים צוות משותף לבדוק את העניין הזה. אני לא יודע מה קרה עם הצוות הזה, צריך לבדוק ולהגיד לכם מה קרה. אבל אני יכול להגיד לכם שאם מדובר בהשקעות כספיות כבדות מצד הסוכנות היהודית לדעתי, לא נוכל להתמודד עם זה, זה לא בסדר העדיפויות שיצדיק ירידה מדברים אחרים. ואם מדובר על פתיחת בית הספר הזה לילדים יהודיים מצרפת, לא רק ישראלים, חשוב לנו מאוד שבתוך תכנית הלימודים יהיה גם מרכיב של לפחות חצי שנה בארץ לחלק ממסלול הלימודים של אותו בית ספר.

חבר הכנסת פרופסור נודלמן, קודם כל תודה. לפעמים אומרים רק 20 אלף, רק 22 אלף. רבים מהם זה אחרי עבודה מאוד קשה. אנחנו מעריכים שפוטנציאל העלייה בברית המועצות לשעבר עדיין משמעותי. אנחנו יודעים שהשנה קרוב לוודאי מהגרים מברית המועצות לשעבר, אולי למעלה מ-25 אלף מחוק השבות, מתוכם יגיעו לארץ רק 10 אלפים. מה שאומר ש-15 אלף שכבר מחליטים לצאת מברית המועצות הולכים למקומות אחרים. אנחנו יודעים מן הפעילות שלנו בברית המועצות שיש עדיין מקומות שיש בהם יהודים שלא הגענו אליהם.

בשנה האחרונה עשינו שני פיילוטים בשני מקומות ברוסיה, של הגעה למקומות שלא היינו בהם קודם ואף פעם. עדיין מוצאים אנשים בברית המועצות שלא היה להם שום קשר לאף גורם יהודי 15 שנה אחרי פתיחת השערים. אנחנו יודעים שהארגונים הנוצריים שעוסקים באיתור יהודים עושים עבודה מאוד רצינית, ולשמחתי הם גם מעבירים לנו את השמות. קורה לא אחת שיש שמות שהם הגיעו אליהם שאף גורם יהודי עוד לא הגיע אליהם. הערכה שלנו שמאתר העולים הפוטנציאליים מברית המועצות עוד פחות מלהגיע לסיומו, כשהתפקיד שלנו הוא להגדיל את המאתר מתוך היהודים, ולהגדיל את האחוז של אלה שעולים לארץ, וזה תלוי כמובן במה שקורה פה\ ותלוי גם במה שקורה בגרמניה. אני חוזר על מה שכבר נאמר פה מספר פעמים. אנחנו לא אומרים לגרמניה על תקבלי יהודים. אנחנו אומרים תקבלי יהודים על בסיס שווה, כמו שאת מקבלת כל אדם אחר. אל תתייחסי ליהודים כפליטים, כי יש מדינה לעם היהודי והיא מדינת ישראל.

דרך אגב, מנסים היום להרכיב מאגר שמות, מהלך שאם יצליח יכול להיות שתהיה לו משמעות גדולה שחורגת מהפעילות של העלייה. לאתר יהודים וקרובי משפחה של יהודים מברית המועצות שלא מוכרים לנו על בסיס רשימות שונות. הזכרתי את הנוצרים קודם. יש פה מיליון עולים מברית המועצות, לכל אחד מהם, או לרבים מהם יש חברים יהודיים או קרובים יהודיים, ואנשים שהם יודעים שנשארו מאחור, שלא בהכרח נמצאים בתוך הרשת שלנו. אנחנו מנסים להגיע בכל מיני דרכים למאגר שמות שיעזור לנו את היכולת להגיע לאנשים שעדיין לא היו בתוך הפעילות שלנו. ויש בפעילות שלנו אני מעריך יותר מ-200 אלף איש כל שנה. למרות זאת, אנחנו מנסים כל רגע וכל עת להרחיב את המאגר.

בנושאים שהעלה הרב מלכיאור, כפי שאמרת, אמרתי שלא השתנה דבר בתוצאה בנושא הגיור בתחום האזרחי. המהלך שעובדים עליו ארבע שנים הגיע למבחן הסופי שלו, או שהוא יצליח, או שהוא ייכשל. מבחינתי לפחות אין יותר תירוצים. המכון קם, האנשים למדו, הוקם מערך גיור במשרד ראש הממשלה. הרב דרוקמן עומד בראשו. יש קרוב לאלף אנשים שעברו את הלימודים ורוצים להתגייר עכשיו. עכשיו המבחן, אם המבחן חס וחלילה ייכשל, אני חושב שהמדינה והעם היהודי יצטרכו לחשוב איזה אלטרנטיבות הם רוצים לסיטואציה הזאת.

אני מקווה שלא נגיע למצב שנצטרך לחפש אלטרנטיבות לסיטואציה הזאת. המצב שבו רבים רבים מתוך קרוב ל-300 אלף עולים חדשים זכאי חוק השבות, רוצים להיות חלק מעם ישראל ואינם יכולים להיות חלק מעם ישראל, הוא מצב שמבחינתי איננו אלטרנטיבה ואיננו כביל ולא יכול להיות כביל. אז או שיצליח מהלך דרוקמן, או שנצטרך לטקס עצה ולחשוב על מהלכים אחרים. הסטטוס קוו בעיניי בלתי אפשרי.

מקצועות רישוי – חבל שמירלה לא פה, הייתי מעיר את זה בנוכחותה. דעתי שאין מה לטפל טיפולים בשוליים. עוד קורס, ועוד מבחן שיהיה בשפה אחרת, ועוד הכנה, זאת שאלה תפיסתית עקרונית איך אנחנו מתייחסים כמדינת העם היהודי, מדינת עלייה ליהודים שיש לו זכות להיות אזרח ישראלי, ושהוא גמר רפואה בבית ספר בפאריז, או בבית ספר במוסקבה, עובד 12 שנה כרופא. איזה מסלול הוא צריך לעבור כדי להיות רופא במדינה הלאומית שלו.

אני לא זוכר שהיתה קטסטרופה רפואית בישראל עד שנת 1989. ההחמרות והאיסורים לפי מה שנמסר לי, ברובן הן כאלה שהוטלו לאחר 1989.

אם רק יחזרו לסטטוס קוו, למציאות שהיתה עד 1989, כבר נעשה תיקון גדול. אני חוזר לדברים שאמרנו פה למספר אנשים לגבי ראש הממשלה, כי זאת גם כוונתו. אני חושב שאין מה לנסות לתקן יותר תיקונים בשוליים. אנחנו עוסקים בזה שנים כבר, עם עוד פגישה, ועוד קורס, ועוד סידור. או שפותרים את הבעיות באופן אמיתי, אנחנו מדברים על תעסוקה, זה אפילו לא עולה כסף, זו שאלה של החלטה של ביורוקרטיה, של הסרת חסם. יש חסם ביורוקרטי בפני אנשים שלא מאפשרים להם לעבוד. לא צריך לשנות את המצב במשק, לא צריך לתת להם כסף. רק צריך לתת לעבוד במקצוע שבו הם עובדים בבית חולים בצרפת כבר 15 שנה. זה לא מספיק טוב כדי לעלות לארץ כנראה. היה מספיק טוב עד 1989.

אנחנו תמיד היינו יותר טובים.

מה קרה? עד 1989 זה לא היה מספיק טוב?

הבעיה היא כמו שאתה אומר, לאנשים שנמצאים פה, גם אם היית עושה את המבחן, ברופאים שעבדו פה 15 שנה, הם לא היו עוברים את המבחן.

אתמול היתה כתבה באחת הרשתות בטלוויזיה על כל מיני רופאים בבתי חולים ישראלים שבחיים שלהם לא למדו רפואה.

אני מכיר עולה חדשה מארגנטינה, שעלתה במהלך המבצע הגדול שלנו מארגנטינה, שהיא רופאה בפסיכיאטריית ילדים. היא עברה פה שנה ועברה בהצלחה עם חיוך. כלומר, היא בן אדם חזק מאוד, אבל היתה צריכה לעבור שנה בחינות מחדש, לא בפסיכיאטרית ילדים, אלא ברפואה, בגניקולוגיה, בכירורגיה, תחומים שהיא לתעסוק בהם בחיים. היא פסיכיאטרית ילדים. היא עכשיו עושה התמחות בבית חולים פסיכיאטרי בארץ. אבל שנה שלמה עיכבו אותו בבחינות, בכירורוגיה, בגניקולוגיה וכדומה. זה מצב לדעתי מנקודת המבט שלנו בלתי נסבל.

אנחנו יודעים סיפורים על רוקחים שעבדו שבע שנים בצרפת, לעומת ארבע שנים פה, ושהם לא מספיק טובים בימי הביורוקרטיה הישראלית.

רק בגלל שאמרת בהקדמה שלך שיש חשיבה מחודשת, לכן הגבתי כפי שהגבתי.

הגבת בסדר.

הבנתי שראש הממשלה בישיבה איתנו לקח על עצמו ואמר שבעניין הזה הוא לא יתפשר. אנחנו לא רואים שום התקדמות בשום מקום. כנראה שהפקידות יותר חזקה מכולנו יחד. זה מה קורה לפחות במדינה הזאת.

בנושא העלייה מאתיופיה. נאמר פה לגבי הקריאה של הרב הראשי, בנוסף לזה מבחינתנו ההחלטה של הממשלה לא פחות חשובה. בסופו של דבר מי שהכריע מבחינה חוקית זו ממשלת ישראל שקיבלה החלטה בפברואר שהיא מכירה בזכות של כולם לבוא לארץ, ושל כל מי שעונה לקריטריונים מסויימים. אני מצטער קצת שהרב הראשי למרות קביעתו שהם יהודים לכל דבר, והגיור רק גיור לחומרה, מקיים הליכי גיור שנמשכים שנתיים ויותר, אבל זאת סוגייה אחרת לאנשים שהם יהודים מלכתחילה וגיורם הוא רק גיור לחומרה.

אבל מעבר לעניין הזה, אנחנו מוכנים את המשמעויות של המציאות שבה יש אנשים שיושבים באתיופיה שעשויים להיות זכאים לעלות למדינת ישראל, ושיכול להיות שהפעילות שלנו שם היא חשובה גם מבחינתם וגם מבחינת הקליטה בארץ. זה לא דבר פשוט בגלל שאנחנו לא לבד שם. יושב פה יושב ראש ארגון נאקוצ'. הגענו להבנה לפני שנה עם ארגון נאקוצ' ועם הקהילות היהודיות בארצות הברית, שבבסיסה היתה הנחה שהמדינה תהיה מוכנה לקלוט מה שאני הערכתי כ-20 אלף פאלשמורה. ארגון נאקוצ' היה מוכן עד 24 אלף. ההערכה שלנו היתה כ-20 אלף שרוב יושביה הקונפרדים, וקצת מן האנשים שאינם בקונפרדים. בחלק מההסכמה היה שארגון נאקוצ' עוזב את אתיופיה וכל הטיפול עובר לידי הסוכנות היהודית, לרבות טיפול בתחום החינוך והכשרת הנוער. הממשלה לא קיבלה את ההסכם הזה והחליטה על עלייה בהיקף של 300 בחודש. משרד הפנים דיבר אז לפני מספר חודשים על סדר גודל של 14 אלף עולים. אני לא יודע מה המספר שמדברים עליו היום. וכתוצאה מזה האפשרות להיכנס דבר ראשון לעבודה בצורה מסודרת עם אחריות כוללת לא התאפשרה.

אני לא מבין מה הקשר?

אגיד לך מה השיקולים, ומה ההתלבטויות. לדעתי אנחנו יכולים לתת שירות רק למי שעתיד להגיע למדינת ישראל. לשם כך אנחנו צריכים שתהיה רשימה ידועה על ידי המדינה.

משרד הפנים עובד מאוד לאט שם, זאת אנחנו יודעים. האנשים שיושבים שם יגיעו לישראל. בגדול, הם יגיעו, אז הסוכנות יכולה להיכנס לשם לעשות את העבודה כמו שצריך.

אנחנו בוחנים את הסוגייה, יותר מזה אני לא רוצה להרחיב עכשיו. הסוגייה נמצאת בבחינה.

אני רוצה להוסיף בקשה מצד הוועדה שתבחנו את זה בחיוב ומהר, כבר עבר יותר מדי זמן.

אנחנו מעריכים מכבדים ושומעים את הבקשה.

שתי הנקודות האחרונות – תכנית השנה בארץ בעיניי היא פריצת הדרך החשובה ביותר מבחינה אסטרטגית. המבחן הוא מבחן של תקציב 2005, אין פה חכמות. המבחן הוא של מה שיונח על שולחן הכנסת לקריאה ראשונה 2005, משום שכפי שאמרתי קודם, אי אפשר ללכת לגייס לא את האנשים ולא את הכספים על בסיס אמירות. אם הממשלה תקצה את אותם 65 מיליון השקלים או 67 מיליון השקלים הדרושים ל-2005 כדי לקיים את התכנית, בכסף שעליו הוחלט, אפשר יהיה לנוע קדימה. ראובן, אתה יודע מה המספר.

המספר הוא בין 65, לקחו בחשבון 20 מיליון זה 90, שליש 30, ועוד 35 שחסרים ב-2004.

65 מיליון שקלים. יש כאלה שמדברים שם על אפס, אני אומר מה המציאות, יש כאלה שמדברים על משהו שהוא קרוב ל-40 שאמור רק להשלים את השנה הראשונה, ולא לאפשר לגייס אנשים לשנה הבאה. הדבר היחיד שיכול לאפשר את התכנית הזאת להמריא - - -

אתם תשלחו חזרה את האנשים באמצע השנה?

לא נשלח אף אחד באמצע השנה זה לאלה של אפס. אבל אנחנו לא נשלח אף אחד באמצע השנה, אבל התכנית הזאת היא כל כך חשובה, שאני מקווה שאף אחד לא ירים עליה גרזן. אתה צודק שהמבחן הוא לא בדיבור אלא במעשה.

לגבי אסטרטגיה לאומית לגבי עלייה. התחיל חשיבה שמתקרבת למה שאתה קורא אסטרטגיה לאומית בנושא עלייה. זה רחוק מלהיות דבר שלם. אני מקבל בברכה את ההצעה לקיים יום עיון משותף, השולחן פתוח לוועדה, לנו, למומחים.

ולראש הממשלה ולשר האוצר. אנחנו נגיע להסכמה די מהר.

זה פשוט בנפשנו.

הבעיה היא לא התכנון, הבעיה היא הביצוע.

אנחנו רוצים להודות. אני גם רוצה לנצל את ההזדמנות כדי להודות לך פה בפורום הזה על הסיור שערכנו במוסקבה ובסנט פטסבורג ועדת העלייה והקליטה, וועדת החינוך. זה הסיור שעזר לנו, פתח לנו את העיניים, עזר לנו להבין את המציאות ומול מה מתמודדים שם.

בכל זאת, אני חושבת שאנחנו עדיין אמורים לשבת אולי לאיזה דיון קצר על הנושא הזה ונשמח לעשות את זה. יש המון נושאים שבהם נראה לי שהאינטרס המשותף, הרצון והראייה היא משותפת גם בנושא עליית הפלאשמורה, שהיום לדעתי אנחנו צריכים לנהל את המאבק סביב השולחן הזה יחד. וגם בנושא החינוך, הגברתו, חינוך היהודי והציוני בחוץ לארץ. אגב, יש הצעת חוק שהגשנו, חבר הכנסת שלגי ואני, בנושא החוק בארץ לחינוך יהודי וציוני, לחינוך בענייני תפוצות בארץ. גם על זה נרצה לדון איתכם.

כן, בהחלט.

אני מבקשת להודות לך בשם כולנו. יש כמה דברים פתוחים שאנחנו באמת נודה לקבל את התשובות ואת ההתייחסויות היותר מדוייקות. ישנו פה עיתונאי שרוצה לשאול שאלה.

לא הייתי בתחילת דבריך, הבנתי שלא הזכרת את שיתוף הפעולה בין הסוכנות לבין "נפש בנפש", תנועת עלייה מארצות הברית.

דווקא הזכרנו.

הזכיר, ושיבח.

אני יודע שלפני חודש וחצי חודשיים הסוכנות באוקראינה יזמה יוזמה מבורכת של כינוס כל רבני אוקראינה לכל חוגיה בנושא של מניעת ההגירה מאוקראינה לגרמניה. מה שאני רוצה לשאול, האם יש כבר הדים לתוצאה של פעילות שהתחילה בעקבות הכינוס של הרבנים.

"נפש בנפש" עושים שותפות מלהיבה, הלוואי שביחד נגיע עד ל-10 אלפים עולים מצפון אמריקה בשנה אם ירצה השם ובעזרת השם. שנית, לגבי אוקראינה – דיברתי כבר על הנושא של ההגירה לגרמניה. אחד מהדברים שאנחנו מנסים לעשות מעבר לפעולה מול הממשלה בהקשר המדיני, זה ליצור אווירה תומכת בקהילות היהודית עצמן, לעדיפות של היעדים. חשוב להשתמש במינוחים נכונים. איש מכנס הרבנים הזה לא דיבר על מניעת הגירה לגרמניה. הדיבור בכנס הרבנים שאנחנו יזמנו אותו ובירכנו עליו, זה אמירה של הרבנים מאוקראינה מכל הקשת, אמירה מאוד חדה, אם מישהו מחליט לעזוב את אוקראינה, חשוב שיסע לישראל.

תודה רבה.



הישיבה ננעלה בשעה 11:00.