ב' - הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון מס' 21) (ניקוב חורים לצורך ענידת תכשיט בגופו של קטין)

7
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
26.7.2004

הכנסת השש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני

פרוטוקול מס' 236
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שני ח' באב התשס"ד (26 ביולי 2004 ), שעה 10:00

הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון מס' 21) (ניקוב חורים לצורך ענידת תכשיטים בגופו של קטין ) התשס"ד – 2004

חברי הוועדה: שאול יהלום – היו"ר

ח"כ גילה פינקלשטיין
רות פרוינד –אחות אחראית ברפואה כללית, משרד הבריאות
עירית לבנה – ממונה על תחום הבריאות, משרד החינוך
עו"ד עדי ביתו–מרכז רישוי עסקים , משרד הפנים
אשר גרנר – משרד הפנים
יצחק בקר – האפוטרופוס הכללי
שולמית חפץ
אריה ליפשיץ – רופא עור
מידד גיסין – יו"ר, צב"י

ג'ודי וסרמן

וילמה מאור

חבר המתרגמים בע"מ



הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון מס' 21) (ניקוב חורים לצורך ענידת תכשיטים בגופו של קטין) התשס"ד – 2004

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העבודה והרווחה והבריאות. הנושא שלנו זה הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון מס' 21) ניקוב חורים לצורך ענידת תכשיטים בגופו של קטין, התשס"ד – 2004.

זוהי הצעת חוק פרטית של חברת הכנסת גילה פינקלשטיין. אני אקרא את דברי ההסבר. מקום העוסק בניקוב חורים בגוף האדם לצורך ענידת תכשיטים הוא עסק טעון רישוי. יחד עם זאת, על פי הדין הקיים, ניקוב חורים כאמור בגופו של קטין אינה פעולה הדורשת הסכמת הוריו חרף האפשרות שתוצאות הפעולה הן בלתי הפיכות, וחרף הנזקים הבריאותיים שהפעולה עלולה לגרום. מטרתה של ההצעה להגן על קטינים בגיל צעיר מפני החלטות שקטין עלול לקבל בעקבות לחץ חברתי וללא שקילה ראויה. הצעת החוק מאזנת בין זכויותיו של הקטין לבין ההגנה הנדרשת, ולכן חלה לגבי קטין שטרם מלאו לו שש עשרה שנים בלבד. ההצעה אינה שוללת מקטינים את האפשרות לעשות ניקוב חורים בגופם אלא דורשת קבלת הסכמה מאחד ההורים. על מנת לאפשר חשיבה שקולה.

סעיף 1 – מוצע לקבוע כי ניקוב חורים בגופו של קטין שטרם מלאו לו 16 שנים לצורך ענידת תכשיטים שלא בא6זניים, תיעשה רק לאחר קבלת הסכמת ההורים, בכתב, בפני מבצע הניקוב. הוראה דומה קיימת לעניין עשיית כתובת קעקע בגופו של קטין שטרם מלאו לו 16 שנה. זאת אומרת, אנחנו משווים את ההוראות.

כן מוצע שההוראות הקבועות לגבי כתובת קעקע, בדבר וידוא גילו של הקטין והצעת הודעה המפרטת את הוראות החוק במקום בולט בעסק, יחולו גם לענין ניקוב חורים בגופו של קטין, שלא באוזניים.

אנחנו צריכים לאשר את החוק בקריאה שנייה ושלישית. האם יש למישהו איזו שהיא הערה לקראת ההעתקה של החוק, כפי שאני קראתי אותו, לקריאה שנייה ושלישית? אדוני, ד"ר אריה ליפשיץ, רופא עור, בירושלים.

ראשית, ניקוב היא פעולה לא נטולת סיבוכים. לא פעולה פשוטה. מעבר לזה שזה מקור לחדירת זיהומים בין אם מקומיים ובין אם מפושטים יותר, ומעבר לזה שבבירור הוכח שזה מעלה בעשרות מונים, זה כמעט כל המקרים היום של אלרגיה למתכות, במיוחד לניקל, קורות אצל אנשים שיש להם מגע עם המתכות האלה דרך איזה שהוא ניקוב. זאת אומרת, זה כמעט לא קורה אצל אנשים שלא מנוקבי אוזניים. מעל שבעים אחוז בסדרות בסקנדינביה.

רגע, אני רוצה להבין. אדם עשה חור בגוף ושם משהו מניקל - - -

שם מתכת. רוב המתכות מכילות ניקל בסופו של דבר.

ואז הוא רגיש לניקל.

ואז הוא הופך להיות רגיש לניקל.

מה רע ברגישות לניקל?

הוא לא יכול למשל ללבוש ג'ינס. צריך להתחיל לעשות תמרונים בשביל למצוא את החזייה שאתה יכול ללבוש. משקפיים - -

למה? בג'ינס יש ניקל?

הניטים. המסמרים. זה מאוד מגביל. אנחנו כמעט כל הזמן מוקפים בזה. מאוד קשה - -

זה רק בתקופה ששמים את החור או ברגע ששמת - -

הרגישות היא לכל החיים. הדלקת את מערכת החיסון, היא עושה את השטות הזאת, מתחילה להגיב לניקל והרגישות היא לכל החיים. אם אתה מתערב בה יותר מדי קשה, היא מתחילה להגיב גם לניקל שאתה אוכל. אז אתה באמת כבר בן אדם מוגבל. זה אחד הסיבוכים למשל, יחסית הוא די נפוץ. זה מעבר לסיבוכים יותר מסכני חיים בצורה מיידית כמו זיהומים שיחסית נדיר. זיהומים מקומיים לא כל כך נדיר. הצטלקויות, כלומר הקטין הולך לעשות משהו שיעשה אותו "יותר יפה", כבר משהו שאפשר להתווכח עליו, וחוזר אחר כך עם איזה שהוא מום. ככל שהנקב נעשה במקום שיש בו יותר מבנים סחוסיים כך הסיכון למום יותר גדול.

אדוני מצדיק את החוק.

ודאי. אני רק הייתי מחמיר עוד יותר, גם בתור אבא לא הייתי מרשה לאף אחד לנקב גם בתנוך של האוזן של הילד שלי לפני גיל בינה בלי הסכמתי.

כרגע כתוב אוזן בכלל. אחת השאלה אם לצמצם תנוך - -

כתוב אוזן. אם כבר- - -

הוא אמר את המילה תנוך.

אוזן ותנוך. אוזן שלא בתנוך יש בה שני מבנים. עור וסחוס. במקום שהוא תנוך הסיכון לסיבוך הוא כפול. אלא ששני המבנים האלה יכולים להסתבך. אני לא הייתי נותן גם בתנוך. אני לא יודע למה צריך לאפשר למישהו לדקור לילד שלי איזה שהוא משהו בלי הסכמתי.

אבל החלקים שזה לא התנוך אתה אומר שהסיכון יותר גדול.

יותר גדול. בתנוך הסיכון טיפה יותר נמוך פשוט בגלל שיש שם פחות מבנים שמסתבכים. עדיין בתנוכים יש דבר שמאוד יכול להציק וזה הצטלקויות. משום מה, תנוכים אצל אנשים מסוימים נוטים לצלקות גדולות מאוד.

אני אגיד לך, ד"ר ליפשיץ. החוק הזה הוא לא כל כך נתון בידנו. זה חוק שכבר עבר קריאה ראשונה, ויכול להיות שחברי הכנסת שהסכימו והצביעו, אני לא מדבר, יש כאן רשימה ארוכה של מציעים בראשות חברת הכנסת פינקלשטיין, אבל יכול להיות שהם הסכימו כאשר אמרו להם שזה לא יהיה באוזניים. אתה מבין? זאת אומרת, יכול להיות שכתוב "לעשות חור לצורך ענידת תכשיטים שלא באוזניים". יכול להיות שהנושא של תכשיטים באוזניים מאוד מאוד מקובל בכל הזרמים ובכל העדות ובכל הגילאים - - -

לא בלי הסכמת ההורים. יש עדות יותר מסורתיות אז עושים את הניקוב בתנוכים בגיל שלוש.

אבל זאת הצעת החוק. אם עכשיו נשנה אותה, יבואו אלינו בטענה, החמרתם. זאת אומרת, זאת הצעת החוק. אם המציעה היושבת כאן, ראש המציעה, אם חברת הכנסת פינקלשטיין תרצה והיא שומעת את דבריך כאן, היא תגיש הצעת חוק חדשה, לאחר שנקבל את הצעת החוק, ותוסיף בהצעת חוק זאת גם אוזניים. עכשיו, אם אנחנו נקבל את זה יש סכנה שלא יקבלו בכלל.

יש סכנה כזאת שיגידו, מה פתאום, היא עשתה לנו תרגיל.היא בהתחלה פיתתה . היא לא שאלה. אם היתה מתייעצת עם אדוני לא יודע מה היתה מחליטה. אבל מה יגידו חברי כנסת מסוימים? היא פיתתה אותנו. היא פיתתה אותנו אמרה לא אוזניים, חשבנו, בסדר. פתאום כשזה הגיע לקריאה בין ראשונה לשנייה ושלישית החמירו גם לאוזניים. ואז יכול להיות, זה נקרא בלשון הכנסת "נושא חדש". זאת אומרת, נניח, אני מעלה את זה כי אני לא רוצה להכשיל את החוק. אבל הפרוצדורה צריכה שחבר כנסת אחר שמתנגד לחוק היה קם ואומר, נושא חדש. ואז צריך ללכת לוועדת הכנסת להחליט אם זה נושא חדש ולעשות שם הצבעה וכל זה.

אני חושש מאוד. אם אני מסתכל על עצמי, שאני שמעתי על החוק, אמרתי, טוב. לא אוזניים, אז זה בסדר. כי אני מניח שגם מניסיונך, הרוב זה אוזניים למרות כל הדברים המשונים היום. עד לפני כמה שנים בוודאי הרוב היה אוזניים - - -

גם לא עשו את זה כל כך בתוך האזורים הסחוסיים. עשו את זה בחלקים שיש בהם רק עור ושומן.

השאלה היא, נניח שאנחנו יכולים לקבל את היוצא מן הכלל, תנוך האוזן, אז אדוני חושב שזה יותר טוב.

זה ודאי יותר טוב.

טוב. זה אני שומע גם המציעה מסכימה. עוד הערות בקשה? אז כרגע עומד על העניין הזה, נניח במקום שכתוב אוזניים, תנוך האוזניים. זה נוציא מהכלל. כן. בבקשה. עוד הערות.

אפשר להוסיף לדבריו של ד"ר ליפשיץ. אנחנו יודעים שבמדינות ארצות הברית למשל, בפלורידה ובטקסס דורשים אישור נוטריוני של ההורים. אנחנו יודעים שבניו יורק דורשים נוכחות הורים.

גבירתי רוצה לשכנע אותנו?

להוסיף לחוק.

לא. לא .לא. זה הוא לא אמר.

לחזק את החוק.

אני לא מבין מדברייך. את רוצה לעשות אישור נוטריוני?

לא.

אז למה?

להשאיר את החוק כמו שהוא - - -

חשבתי כבר להעיר בכיוון הזה. נראה לי שבסופו של יום, המטרה של החוק אני לא בטוח שתושג במסגרת ההצעה שהוצעה. כי הרי בסופו של דבר, על מי רוצים להגן? על אותם ילדים שההורים שלהם היו אומרים לא. בשלב הזה אנחנו לא נלך על זה. כי ההורים שהיו מסכימים, בלאו הכי היו מקבלים. אז בסופו של דבר אותם ילדים, יכולים, כמו שעושים בבתי ספר, לכתוב איזה פתק, ולחתום בשם ההורים, ואז זה מכסה את בעל העסק, מכסה את הילד ולא משיג שום דבר.

גבירתי היועצת המשפטית מתנגדת לדבריך. מדוע?

כי אנחנו מוסיפים הוראה שהיא דומה להוראה ב-2(ו) בעניין כתובת קעקע, ושם מדובר על הסכמה שניתנת לגבי קעקוע וזה חל גם על העניין הזה, הסכמה בכתב בפני אותו אדם. זאת אומרת, ההורה צריך לתת הסכמה בכתב בפני האדם שעושה את הקעקוע. לא איזה נייר.

אז זה סודר. עוד מישהו רוצה להעיר משהו?

גם ילדים עושים את הדברים האלה כל הזמן. אני שואל את ההורים, מה? אומרים, עשתה את זה בלי ידיעתי.

מכאן ואילך זה לא יקרה, חוץ מאשר תנוך האוזן. או שזה יהיה במקומות מוסתרים שאפילו ההורים לא יידעו מזה.

עד אחרי התביעה הראשונה.

לא, יכול להיות שימצאו היום איזה מקום מוסתר שאף אחד לא יראה את זה. גם הורים לא יראו את זה.

רבותיי, ובכן, אנחנו מאשרים את החוק לקריאה שנייה ושלישית, כאשר התיקון הוא, שבכל מקום שהוצאנו מהכלל אוזניים, אנחנו מתקנים ל"תנוך האוזניים".

תודה רבה. הישיבה סגורה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:25