כנסת פתוחה

ילדים עם צרכים רפואיים במעונות יום שיקומיים



5
הועדה לזכויות הילד
26.7.2004


הכנסת השש עשרה
מושב שני נוסח לא מתוקן

פרוטוקול מס'
מישיבת הוועדה לזכויות הילד
יום שני, ח' באב התשס"ד (26.7.2004) שעה 09:30

ילדים עם צרכים רפואיים במעונות יום שיקומיים

חברי הוועדה: מיכאל מלכיאור – היו"ר

ד"ר מיכל וייל – אחראית צוות מעונות יום שיקומיים, משרד הבריאות
רחל רווה, מנהלת המחלקה להנחיות מקצועיות, מינהל הסיעוד, משרד הבריאות
רותי רוטשטיין – מינהל הסיעוד, משרד הבריאות
משה בר סימן טוב – משרד האוצר
ראובן קוגן – משרד האוצר
עו"ד אדי ווייס – סגן היועץ המשפטי, משרד הרווחה
לאה שקד – ממונה על שרותי חינוך מיוחדים, משרד החינוך
עו"ד עידית גודס-גרינבאום – מרכזת פורום חוק מעונות יום שיקומיים
ג'ין יודס – סמנכ"ל בית איזי שפירא
מיכל בלום – מתנדבת בסיוע, בית איזי שפירא
ד"ר בני גליק – יועץ אגף רפואי ניאורולוג ילדים, קופת חולים מאוחדת
עו"ס אשר זיו – מנהל מחלקת למקצועות הבריאות, קופת חולים לאומית
ד"ר מייקל רוזנבליט – סגן ראש אגף רפואה חטיבה קהילתית, שרותי בריאות כללית
שרי מוזס – מנהלת המחלקה להתפתחות הילד, קופת חולים מכבי
ד"ר דני ברש – מנהל הגיל הרך, בית חולים אלי"ן
חדוה אלהרר – סגן מנהל מחלקת הגיל הרך, בית חולים אלי"ן ירושלים
ד"ר דוד מרקו – מנכ"ל אלווין ישראל
עו"ד נטע דגן – יועצת משפטית, בזכות
הניה מרמורשטיין – יד לטף עלה, בני ברק
תמי מירון – מנכ"ל מיח"א, המועצה הארצית
דפנה מוזס רוזנברג – אם לילד בעל צרכים מיוחדים
עפרה גפן – אם לילד בעל צרכים מיוחדים
מ. כהן – מנהל סניף קשר, ירושלים

רחל סעדה

חבר המתרגמים בע"מ


ילדים עם צרכים רפואיים במעונות יום שיקומיים

בוקר טוב, אני רוצה להתחיל את הישיבה. טיפלנו במספר ישיבות בחוק מעונות יום שיקומיים, ואני חושב שגם היו לנו כמה הישגים בתחום הזה, אי אפשר להגיד בכל תחום, אבל יש כמה דברים שהצלחנו להזיז, רק לידיעת הנוכחים, היתה לנו ישיבה פורה עם שר הרווחה שהסכים להצעתנו שגם היתה המלצה של הפקידות, להקים ועדת חריגים לגבי הסעות, כנראה שיהיה גם שינוי, וזה היה חשוב, כי זה אומר להערכתנו כמו מיליון וחצי שקל שצריך בשביל הסעות לילדים שההסעות שלהם עולות יותר מהסכום שנקבע, 1,500 פלוס, ודובר לפעמים על סכומים רציניים, או בגלל שהמרחק מאד גדול או בגלל שצריך הסעה מיוחדת, בגלל צרכי הילד, אז כנראה שלפי הסיכום שלנו ואנחנו עוקבים אחרי זה, את הדבר הזה פתרנו. יהיו כנראה גם כמה שינויים שאני לא יכול לפרט עכשיו שיכניסו הרבה ילדים חדשים לתוך ההגדרה של החוק הזה, לא אכנס לזה עכשיו כי זה ענין שבטיפול.

בינתיים התעוררה עוד שאלה שהיא, מוכרח להגיד שאלה מורכבת קצת, על ילדים שיש להם צרכים רפואיים מיוחדים שבגינם האם לא יכולים למעשה להנות ממה שהחוק נותן להם, זאת אומרת פה זה לא ענין של הגדרה וזה לא ענין של לכולא עלמא הם שייכים לחוק הזה, ואם הם בגיל הנכון משנה עד שלוש, הם מוכרים כזכאים לפי גמלת ילד נכה על ידי המוסד לביטוח לאומי. ולפי הנייר שקבלנו, מדובר פה על שתי קטגוריות של ילדים, דובר על ילדים שהם יכולים להיות במעון שיקומי רגיל, עם כל התנאים הרגילים, רק הם צריכים טיפול מיוחד בגלל המגבלות הרפואיות שיש להם, אז הם צריכים או אחות מוסמכת או כדומה לכך, או רופא צמוד, הם צריכים את האדם בעל הכישורים שיכול לטפל במצבם המיוחד במשך היום, כדי לא לסכן אותם בזה שהם נמצאים במעון, או ילדים אחרים, שהם בכלל לא יכולים בגלל מצבם והמכשור וסיבות אחרות הם בעצם כן נכנסים תחת ההגדרה של ילדים שזכאים לפי החוק, אבל הם לא יכולים להגיע למעון רגיל ולכן אין להם כמעט פתרון, חוץ ממקום כמו בית חולים אלי"ן שזה המסגרת היחידה היום שיכולה לענות על הצרכים של הילדים הללו.

אני חושב שאנחנו חייבים להגיע לפתרון פה של הענין כמו שפתרנו את הבעיה של הילדים עם הסעות מיוחדות ובסוף הממשלה הסכימה להקציב לזה את התקציב המיוחד, אני חושב לפחות ראוי, שנעשה נסיון גם בשביל הילדים הללו שמגיע להם לפי החוק, אני לא יודע אם הם לא היו זוכים בבג"ץ אם היו הולכים לבג"ץ, אני מניח שהיו זוכים. אני אפילו חשבתי שכדאי אולי לעשות את זה, אבל ברור שאפשר לפתור את הענין בלי בג"ץ, אז עוד יותר טוב.

אנחנו ראינו בנייר הזה שיש פתרונות של משרד הבריאות. זה מאד טוב שאנחנו עוסקים בזה היום, יש לנו בשבוע הבא בישיבה האחרונה שלנו סוף סוף יש לנו את הזכות לארח גם את שר הבריאות, שהוא יקבל משא של נושאים שנצטברו פה בחדשים האחרונים, ואם אנחנו לא נפתור את זה היום אז הוא יצטרך לפתור את זה בשבוע הבא, השר דני נווה. אבל שוב, אם אנחנו יכולים להגיע לפתרונות, אני מבין שישנו ויכוח בין משרד הבריאות לבין גורמים אחרים בנושא, תשכילו אותנו, תסבירו לנו מה בדיוק נקודת הבעיה ואיך אנחנו יכולים לפתור.

אני מציע עידית שהיא המרכזת של הפורום חוק מעונות יום שיקומיים, שאת תפתחי, ואחר כך כולכם מוזמנים להגיב, להוסיף וכו'.

כמו שאמרת, עכשיו, נמצא רוב הנושא יש אכן אחוז לא מבוטל של ילדים שהם ילדים באותה מוגבלות תחת החוק, שהם ילדים עם צרכים רפואיים. והיום סל השרותים שנקבע מכח החוק לא נותן להם שום מענה, לא ניתנה שום התיחסות ופרושו של דבר שהילדים לא יכולים להקלט למעונות הקיימים וצריכים או לשבת בבית, או שההורים צריכים לאלתר פתרונות של הפסד שעות עבודה ולהגיע למעון לתת את הטיפולים בעצמם, מדובר בפחות או יותר, אפשר לסווג את הילדים אולי לשלוש קבוצות - -

רק כדי להבין, ילד כזה שהוא בבית אז גם אין לו אחות - -

נכון, בבית ההורים לומדים לבצע את הפעולות האלה, וכמובן כשהורה מבצע את הפעולות האלה לא עולה הסוגיה של האחריות המקצועית והאחריות המשפטית. מכיוון ההורה כמובן נוטל את האחריות המלאה לבצע את הפעולות. כשהילד מוצא מחוץ לבית בידי אנשים שהם לא אפוטרופסים שלו, והם צריכים לבצע פעולות עולה סוגיה של אחריות מקצועית, של כיסוי משפטי לבצע פעולות שהם פעולות שחלקן מצריכות שיקול דעת רפואי, שיקול דעת של איש מקצוע מוסמך, וצריכות ידע להתנהלות במצבי חירום ומצבים של תקלות - -

אבל גם להורים אין את - -

נכון, אבל עוד פעם, הורים לומדים לבצע את הפעולות האלה אז הם לוקחים על עצמם את האחריות אם יהיו תקלות, זה טבע הדברים. יש הבדל בין הטיפול שכאשר הוא ניתן - -

זה ענין משפטי, או זה ענין של - -

זה גם ענין משפטי בהחלט, כי אנחנו היום מבחינה משפטית, יש מה שנקרא פקודת הרופאים, ויש מכוחה תקנות כשירויות לבצע פעולות חריגות ושם מוגדר שורה של פעולות שמי שמוסמך לבצע אותם היא אחות, או אחות בלבד. ואלה סוגים של פעולות שנזקקים אליהם ילדים במעונות יום שיקומיים, ואחות אין. אנחנו מיצנו את המצב, ניסינו לעשות מיפוי בין המעונות ואנחנו מצאנו מספר גדול מאד של מעונות, רוב המעונות, שנתקלו בילדים עם צרכים רפואיים ולא הסכימו לקבל אותם או ששוקלים היום לא לקבל אותם בהעדר מענה - -

על כמה ילדים אנחנו מדברים על פי הערכה שלך.

קשה לדעת, בתוך המעונות היום, יש לפחות 60 ילדים שיש להם איזה שהוא צורך רפואי אם זה גסטרוסטרום, שזה האכלה דרך צינור, שזה מספר אחוז יותר גדול של הילדים, ואחרים ילדים עם טרכאוסטום, ילדים שזקוקים לשאיבת נוזלים, ילדים עם צינתורים של צינור השתן, אז היום בתוך המעונות מטופלים לפחות כ-60 מתוך 500, זה בערך כ-10%, אבל אנחנו, זה לא אומר לנו, ואנחנו לא יודעים לאתר את המשפחות האלה שחלקן כאן איתנו היום, אבל זה רק מיעוטן, שלא מצליחות להקלט במעונות - -

ואיך עושים את זה היום במעונות.

היום במעונות, קודם כל, כמו שאמרתי, הרבה מן המעונות קבעו לעצמם איזה שהוא גבול מבחינת מה הם מוכנים לטפל. הגבול הזה עובר ברוב המקרים בשלב הגסטרוסרום שזה אומר האכלה לצינור לקיבה או למעי, רוב המעונות קבעו לעצמם קו גבול שהם מקבלים ילדים עם גסטרוסרום ולא בסיבוכים מעבר לכך, ובילדים האלה רובם מטפלים על ידי סייעות שעברו הכשרה הזו או אחרת. סייעות זאת אומרת מטפלות שאין להם הכשרה רפואית קודמת והם עוברות הכשרה בת כמה שעות והם מטפלות בזה. יש מספר קטן של מעונות מאד מצומצם מתקצבים של תרומות וכו', מגייסים אחות או רופא, זה מספר מאד מצומצם ואז יש אפשרות למספר קטן של ילדים כן להתקבל למקומות האלה - -

ואז הרופא יושב שם כל היום?

הוא מגיח מידי פעם, ויש גם אחות, ויש מספר קטן מגיוס תרומות יש תרומות אין תרומות זה תלוי על בלימה. והילדים האחרים, יש משפחה רצתה להגיע לכאן היום ולא יכלה להגיע, שהאמא, וילדה עם טרכאוסטום עם חור בקנה הנשימה שהאמא ישבה איתה במעון כל יום 8 שעות כדי להשגיח שהילדה לא תוציא את הקנולה ועשוי שחוסר הגעת חמצן למוח ונזק מוחי עלול להגרם לה. והאמא הזו, היום בהריון מתקדם, כבר לא יכלה לעמוד בזה יותר, והילדה הוצאה מהגן, והילדה היום יושבת בבית, ללא מסגרת. ואם אנחנו רוצים לדעת מה מצבם של הורים אחרים, אז אולי אנחנו יכולים לשמוע כמה מילים מפי ההורים שהטריחו עצמם להגיע.

יש לי ילד בן שנתיים, ארז, הבן שלי נולד ללא רפלקס בליעה, מה שאומר שגם את ההפרשות הטבעיות, הרוק שנוצר בחלל הפה שכל אחד נותן לבולעו באופן רגיל, אצלו מופנה לקנה במקום לושת, ולכן כשהיה בן שלושה חודשים, וכשהרפלקס לא התעורר הכניסו לו קנולה. נכון להיום יש לו גם קנולה וגם טכטוסטום. מבחינת התפתחות מנטלית, הוא נכנס לקטגוריה של התפתחות הילד, אם כי הוא מבין הוא מבצע מטלות, הוא עונה למשימות, אבל אנחנו כרגע זקוקים לתחזוקה של הטכטוסטום. מה שאומר, שהילד נמצא בבית, גם אני וגם בעלי עובדים במשרה מלאה, אני רוצה להגיד שבענין הזה אנחנו יחידי סגולה, אנחנו מכירים כמה משפחות, אני לא מכירה לבד מעוד משפחה אחת, ששני בני הזוג עובדים במשרה מלאה, זה קשה, בשיניים ובציפורניים, זה אומר שאנחנו מכניסים הביתה מטפלת מטעמנו, אנחנו מדריכים אותה, אנחנו שולחים אותה לקורס טיפול נמרץ של שעה וחצי בבית חולים דנה בתל אביב, שהוא בית חולים האם של הילד. אנחנו יוצאים לעבודה ואנחנו מבהירים לה פעם אחר פעם שאנחנו סומכים עליה במאה אחוז, שמה שיקרה במטה יקרה, יכול באותה מידה לקרות לילד איתנו, שאין לה יותר אחריות מבלי זה שהיא נשארת עם הילד מאשר לנו, והיא נמצאת עם הילד. אנחנו מנסים באמצעות מחלקת הרווחה של עירית רמת גן לשלב את הילד במעון יום כי מבחינת הצורך החברתי שלו הוא זקוק לחברה, הוא זקוק לפעולות שיקומיות שניתנות במעונות יום על בסיס יומי. כמו פיזיוטרפיה, ריפוי בעיסוק, ריפוי תקשורת, מה שהיום אנחנו צריכים להוציא אותו שלוש פעמים בשבוע לשיקום בתל השומר, בשעות מאד מוזרות, ב-,9 ב-10 - -

מגיע לו גם לפי החוק - -

אבל הוא לא מקבל את זה, אנחנו היום מנסים להסיע את הילך ב-9, ב-10, לתל השומר לשיקום, כדי שיקבל שלוש פעמים בשבוע פזיוטרפיה של שעה, ועוד פעם אחת של ריפוי בעיסוק, ועוד פעם של ריפוי בתקשורת, אני לא יודעת שאנשים עובדים אני יוצאת לעבודה ב-6 וחצי בבוקר, שעה 9 או 10 זה שעות שאנחנו לא מכירים אותם, ואם אני נאלצת לקחת אותו לתל השומר, זה יום עבודה. - -

אז המטפלת לוקחת אותו.

היא לא יכולה, כשיש לילד טרכוסטום בן אדם אחד לא יכול לטפל בו. אחד צריך להיות ברכב ואחד צריך לתת את הפעולה הרפואית של וו שנתפרק, של מענה לילד, הוא צריך להיות קשוב לילד. צריכים שניים לטנגו הזה. אנחנו נעזרים רבות בהורים של בעלי, אבל גם זה עד גבול מסוים והם לא בני 16.

סליחה שאני שואל אותך, אבל לא היתה אפשרות שהוא יהיה במעון יחד עם המטפלת.

הלוואי והיתה מצליח להסדיר את זה. אני כולי מנסה, יותר מזה. יש מעון שיקומי בתל השומר, מה יכול להיות יותר טוב מאשר להיות מקורב לפתחו של, המעון השיקומי הזה בנוי לקבל ילדים של התפתחות הילד, ארז, הסיבה היחידה שהוא לא עונה למעון בגלל שיש טורכוסטום, זאת אומרת שמבחינת נגישות רפואית, כוח רפואי, רופא אם חלילה צריך, מיון, הכל מבחינת אנשים, נהדר, רק יש לילד טורכוסטום לא עלינו, ולכן הוא לא משתלב במעון הזה. אנחנו מנסים לשלב אותו במעון של עליה בבני ברק, גם שם, אנחנו נמצאים בקשר עם מחלקת הרווחה של העיריה לא ישירות עם המעון, גם שם אנחנו נענים שיש עוד ילדים - -

אבל אם אנחנו מוכנים לקחת את האחריות שתהיה מטפלת בבית, אם הוא יכול להיות עם המטפלת בבית , זה אחריות ההורים, אבל זה מה שמשרד הבריאות ממליץ להורים, מה נותנים לילדים, המערכת - -

אנחנו קבלנו הוראה מהאחראית על הרווחה שלא לקבל את הילד אם אין לנו אחות.

תודה, אני מקווה שנוכל לפתור את הענין. אני מציע שנשמע קודם את ההורים. ואחר כך את כל המשרדים.

הילד שלי לא בדיוק בקטגוריה של מעונות יום שיקומיים, הוא צריך להיות בבית ספר, אבל הוא לא בבית ספר, בגלל המצב זה ואני מיצגת עוד משפחות שאני יודעת שמאותה סיבה שדפנה לא יכולה לתאם עם המקומות האלה, גם הם לא מגיעים, בגלל הסיבה שאין אחיות, והם במצוקה מאד קשה. ההורים בבית, לא לכולם יש אפשרות להחזיק גם מטפלת ולכן הם דרכי בעצם מבקשים שיהיה מענה - -

בשביל זה אנחנו פה.

אני הזמנתי עוד משפחה שיש להם ילד עם בעיות של אספירציה, תאומה לילד, יש ילד יותר גדול, האמא עזבה כמובן את מקום העבודה, האבא עובד, הם היו למוסד הגבול בבת ים, ושם אמרו להם שהם לא מוכנים לקחת אותה מפני שילדה מכחילה כשהיא עושה אספירציות, והם מפחדים שיקרה אסון.

הם הגיעו אלינו, מאותה סיבה שהרופא שלנו חושש מכיוון שיקרה משהו, ודרך אגב אני רוצה להגיד, שבשנה האחרונה, שאנחנו לבד במעון שלנו של יד לטף נפטרו שלושה ילדים במעון בגלל אספירציות בגלל הכחלה, בגלל הפנאות, למזלנו זה עבר בשקט וההורים אמרו לנו זה יכול היה לקרות גם בבית, הם חתמו לנו מראש שאם זה יקרה אין להם טענות. למרות שמבחינה משפטית אמרו לנו שזה לא קביל ובבית המשפט יקרע את זה לגזרים.

ולא היה צוות רפואי שם.

הגענו לשם עם אמבולנס. זה הרי קורה בשניה.

גם בבית איזי שפירא לפני כמה ימים נפטר ילד, זאת אומרת האחריות על המעון כמובן מאד גדולה, והרי מה שחשוב שהועדה כאן תבין שביל הגיבוי והדרכה נכונה און ליין, של האחות או רופא זה פשוט אחריות יותר מידי גדולה. גם העובדות מאד בטראומה כזה קורה, מכיון שלא אחות ולא - -

נשמע עכשיו את ההתיחסות של משרד הבריאות, מה אתם אומרים על הענין, איך אתם פותרים את הבעיה.

אחראית על מינהל סיעוד, ואני אחות. קודם כל אנחנו יוצאים מתוך הנחה שלילדים האלה בהחלט מגיע את כל הזכויות שמגיע לכל ילד אחר, כולל ההיבטים החברתיים אבל בעיקר אם בהיבט שלי מתיחסת לטיפול הרפואי הנאות והנכון שצריך לתת לו. בהיבט החוקי יש הבדל בין ילד שנמצא תחת השגחת ההורים והאפוטרופוסים שלו, ומותר למשפחה לעשות פעולות רצויות מאד מורכבות ומסובכות. הם לוקחות את זה על עצמן. מה שלא כן, מבחינת ההיבט החוקי לא נכון לגבי מוסדות אחרים שאנשים אחרים צריכים לעסוק בפעולות האלו. וכשאנחנו מדברים, אני לא אלך לילדים המאד מורכבים אבל אפילו צינתור של כיס השתן או סקשן, כמו שאמרו, הבעיות בקבלת החלטה מתי עושים את זה, איך עושים את זה, מתי אפשר ללמד את הפעולה הטכנית אי אפשר ללמד את כל ארבע השנים או אפילו קורסים אנטיסים, סיעות, שאין להם את הבסיס לשיקול דעת וקבלת החלטות במצבים שהם טיפה חורגים מהנורמה הרגילה, והילדים האלה מה שמאפיין אותם זה חריגה. זאת אומרת, הם עושים אספרציות בקלות רבה, יש להם בעיות הצינתורים לעיתים קרובות, אנחנו בעמדה שילדים האלו חייבים שתהיה אחות שגם תדריך, גם תבצע וגם תפקח ובעיקר הפיקוח. ואין לנו את הצוותים האלו בגלל הבעיה התקציבית. אבל אני רוצה לחזק את הענין הזה של עידית שדיברה על פעולות חריגות עלפי פקודת הרופאים, יש פעולות שנמנות כאן, שהם פעולות חריגות, הם פעולות רפואיות שאחיות מיוחדות בתנאים מיוחדים מקבלים האצלה אישית לבצע את הפעולות האלה. במרכזים רפואיים ששם יש לנו רופאים ויש לנו אחיות ויש לנו צוותים ויש את עגלת ההחיאה, ויש לנו הכל, אז מה אנחנו רוצים שסייעת תעשה את זה, על בסיס של הכשרה, לקחת אחריות כזו - -

אבל עובדה שזה מה שזה קורה היום ברחבי הארץ.

אבל זה לא יכול להמשך.

אני רוצה להגיד, קצת קשה לי להבין את העמדות שלכם. אתם עומדים מצד אחד, אתם רוצים ואני מבין את זה, הכל מובן, אתם אומרים כשמצד אחד אתם מה שקורה היום זה מסכן את הילדים, ומצד השני אתם לא מוכנים לספק את השרותים כדי לא לסכן את הילדים.

אנחנו מוכנים לספק, אנחנו מוכנים שהאחיות תעבודנה במוסדות האלה.

אתם מוכנים.

לא, אנחנו מאמינים שזו הדרך.

אז זאת אומרת שאתם לוקחים על עצמכם כמשרד לספק את השרותים האלה.

זה תלוי בתקצוב - -

מה זה תלוי בתקצוב אתם הרי המשרד שאחראי לענין, את מיצגת פה את משרד הבריאות, לא לוביסטית.

באמת אני מסכימה עם כל המספרים ועם כל הצרכים, מה שאנחנו עשינו במהלך השנה אני מפחדת להגיד שהחוק נכנס לי לתוך הוריד, ומה שהתחיל לפעול השנה זה כל הבעיות התעוררו במהלך ההתחלה הראשונית של החוק, ובעצם היה אולי נכון שיהיה פתרון בתוך החוק עצמו, מה שלא נעשה בשלב ראשון. שלב לפתרון זמני שאנחנו הצענו השנה מטעם משרד הבריאות, היה הדרכה למטפלות דרך קרן אלן ברנשמיט, שהיא קרן פרטית שהסכימה לתקצב את זה, עשינו הדרכה דרך מינהל הסיעוד, בסייעות באישור ההורים, סייעת ספציפית שתעשה פעולה ספציפית, למטפלת וזה הופסק מפני שבאמת מבחינה חוקית אין לזה כיסוי. מה שהפתרון שאנחנו חשבנו עליו, ובאמת תקצוב של שעות אחות או לחילופין סייעת רפואית מה שקיים במסגרת של משרד - -

אין מושג כזה קיים - - -

אני אומר את שתי האפשרויות שפרופ' אורנוי אמר שמהבחינה של תקצוב לאוצר יש נכונות ללכת לתקצוב לנושא הזה של אחיות כשהערכה שלנו שמדובר על תקצוב של בין 3,000-3,500 שקל לחודש לילד, כשזה יהיה כלכלי אם נרכז 5-7 ילדים במעון ואז ידובר על בין 8-10 מעונות בארץ, שיקחו את זה על עצמם ותהיה אחות במשרה מלאה בכל מסגרת, האפשרות השניה היא של סייעת.

את אומרת, מה שהוא אמר שיש פתרון, הוא אמר שהאוצר כן הסכים - -

זה מה שאתמול בשיחת טלפון הוא קיבל שהאוצר יש לו נכונות - -

מי אמר, פרופ' אורנוי, אנחנו דיברנו אתמול עם פרופ' אורנוי והוא - -

אם הם יקחו את הפתרון שקיים במשרד החינוך, משרד הבריאות יכול לתת את ההכשרה, ואם הולכים רק על אחיות זה תקצוב משרד.

אבל פרופ' אורנוי חשב שזה בלי שזה יחזור - -

הוא חשב על פתרון של סייעות רפואיות - -

אנחנו לא ננהל משא ומתן עם פרופ' ברנוי, הוא גם לא נמצא כאן. אבל אם הוא חושב שיש דבר כזה, אז כנראה שיש לו איזה מידע.


רק להבין, יש פה בבתי חולים אחיות מוסמכות ואז יש גם כוחות עזר, שיש פעולות מסוימות שהם רשאיות לעשות - -

הן רק יכולות לרחוץ את החולים או להאכיל אותם, אבל הפעולות שאנחנו מדברים, הם פעולות רפואיות.

הדגם של טיפול בילדים שזקוקים לטיפולים פולשניים קיים בחוק חינוך מיוחד, וכל מה שאני יכולה להמליץ זה להעתיק את אותו הדגם, הענין הוא שחוק חינוך מיוחד הוא שרות שהוא שרות נלווה שהוא קיים אימננטי בתוך החוק. שהוא נותן שרותי בריאות לתלמידים בעלי צרכים מיוחדים שאמורים לבקר במערכת החינוכית. השרות הבריאותי כולל שני חלקים. אחד זה שרותים רפואיים שהזכרת קודם, התקינה היא שעה שבועית לכל עשרה תלמידים. והגדרה של מה, חוק חינוך מיוחד לא בא להחליף את אותם השרותים שקופות החולים או מוסדות בריאותיים אחרים עושה. הוא הגדיר תפקיד נוסף לרופא שהוא נמצא בתוך המערכת החינוכית ותפקידו, זה לא לכתוב אם יש שומעים, ולא לעשות את בדיקות המעבדה ואת כל הדברים, אלא באמת לקבוע בין היתר, להיות יועץ לצוות החינוכי, שזה אחד מהתפקידים העיקריים, ושמעתם פה מהרבה מאד אנשים את המבוכה שיש בתוך המערכת כאשר לא יודעים מתי זה מסוכן לילד ומתי לא, - -

אני רוצה פשוט להבין, ילד כמו הילדים עם הצרכים ששמענו עליהם פה, שמגיע למערכת החינוך מה אתם עושים.

הוא מתוקצב אם גן הילדים מכיל עשרה תלמידים, הוא מתוקצב לפי שעה שבועית, זה אומר שלא כל שבוע מגיע רופא לשעה, אלא פעם בחודש לבדוק את הילדים. אכילה זה לא תפקידו של הרופא, אני רוצה להגדיר בין כל המהות של השרותים. תפקידו של הרופא קודם כל לעשות הערכה, מה הוא אותו הגבול הדק שילד שאם הוא מגיע למערכת החינוכית כולל החוק כשהוא מקבל, יכול לסכן את עצמו לבין ילדים שצריכים לשבת בבית והם מקבלים את השרות הזה גם בבית בהיותם לא יכולים, למשל אם טכרוכוניזציה, בוודאי שבית ספר או גן ילדים, ובנוסף יש אחות מוסמכת שאנחנו ממפים אותם לפי קטגוריות שמשרד הבריאות, מקבלים את האחיות המוסמכות באמצעות האגודה לבריאות הציבור, שהוא קונה אותם שהוא מתוקצב מתוך חוק החינוך המיוחד, אנחנו ממפים כל ילד על בסיס אינדבידואלי והוא צריך לקבל, לא שאין לנו בעיות תקציביות, עם הסיפור הזה, אבל המנגנון הוא מנגנון נכון, כל ילד כזה מקבל הערכה של הרופא של המסגרת החינוכית ושל האחות המוסמכת, ורק אחות מוסמכת עושה את הטיפול. אחד הדברים או אחת ההצעות ששמעתי פה, זה לרכז את הילדים לפי הבעיות הבריאותיות שלהם, המערכת החינוכית לא היתה מוכנה לקבל, מפני השרות צריך להגיע לילד ולא הילד לשרות. תארו לעצמכם שהיינו לוקחים את כל הילדים עם הטיפולים הפולשניים ושמים ילד עם פיגור או ילד עם אינטליגנציה תקינה הבסיסית באותה מסגרת חינוכית ואומרים רק כדי לחסוך כסף של האחות אנחנו חוסכים במקום אחד, אבל מזיקים לילד מצד שני. הגירוי צריך להיות אינדבידואלי וצריך להקנות לזה במסגרת של פיקוח של חקיקה בדיוק להעתיק את הדגם של משרד החינוך.

אני רוצה להבין, מה שאת ממליצה שהדגם של מערכת החינוך, ברגע שהילדים בגן, אז כן יש פתרון, הפתרון שיש אחות מוסמכת היא או הוא נמצאים יחד הילדים כל הזמן, או כמה שצריך.

אני רוצה לתת לך דוגמה, בבית איזי שפירא יש אחות במשרה מלאה ל-39 שעות ממומנת על ידי משרד החינוך ואורך יום הלימודים, ונתנה שם הערכה - -

גב' שקד, אני רוצה להבין יש אחות מוסמכת שהיא לרשות המעון או במקרה הזה הגן, לפי מה שצריך, אם צריך מלא אז מאל, אם צריך חלקית, חלקית. אם יש כמה ילדים שאפשר לטפל בהם אבל לא הזיז את הילדים לפי קריטריונים אלו, אז אפשר בכמה ילדים, הדבר הזה נשמע מאד הגיוני, וחוץ מזה יש שעה רפואית מתוקצבת מראש.

אבל זה לא רק לילדים שזקוקים לטיפולים פולשניים, אלא לכל הילדים עם צרכים מיוחדים, זאת אומרת, ההמלצה שלנו זה אותו נושא שהוא צריך לעשות מה שהוא עושה - -

לדעתי הדבר הכי הגיוני היה, זה בכלל דעתי, שכל המעונות היו צריכים להיות תחת משרד החינוך כי הרי זה ברור לגמרי שהילדים האלו שיהיו במעונות יום שיקומיים, הרבה מהילדים האלה בגלל שהם במעונות יום הללו הם יכולים להכנס גם למערכת חינוך רגילה, הרי זה חלק מהמטרה שהילדים יוכלו לתפקד כמה שיותר טוב אחר כך. עכשיו נשמע מהאוצר, הם בטח יהיו אנשי בשורה שיגידו למה כשהילד בן שלוש הולך לגן, אז כן יש אחות שיכולה לטפל בו, - -

לא שאין לנו בעיות תקציביות אבל אני מדברת על הדגם ולא על האחות שיש או אין.

אתם לוקחים את זה, וניקח את הדגם של מערכת החינוך שנראה כאן, לפי כל הדעות שמסביב לשולחן גם הגיוניים לילדים היותר קטנים.

רפרנט בריאות, ועדת תקציבים. אני לא צריך את המצב המשפטי שאמרו פה, שפה כן מותר אחות מקצועית במקרה וקרה משהו כי זה לא התחום שלנו, יועצים משפטיים שיכולים לטפל בזה יותר טוב, לגבי העמדה המקצועית מוטב לשמוע כאן בעמדה מקצועית של משרד הבריאות שטוענת בתוקף שחייבים להיות דווקא אנשי מקצוע אחיות והרופאים כי אני במקרה נכנסתי לישיבה בנושא הזה במשרד הבריאות, ואני שמעתי עמדה אחרת לגמרי, עמדה שמאד תאמה את הדברים שלך בתחילת הישיבה על כך שיהיו באמת הילדים שמקבלים את הטיפול מההורים שלהם בבית, ולא מאנשי מקצוע כמו אחיות ורופאים אז אין שום סיבה שהמטפלים במעונות היום, זה מה שקורה היום, בבית הילדים מטופלים על ידי ההורים שלהם שהם לא רופאים, בדרך כלל לפחות, ברובו, ולא אחיות - -

שהם מכירים אותם היטב ולא נמצאים אתם רק שלוש שעות.

אני בטוח שמשרד הבריאות ויחידות ההדרכה שלהם יוכלו ללמד את הסייעות ואת המטפלים באותם מעונות לטפל .

אני לא אנקוב בשמות, כי אנשים לא נמצאים פה, אני באמת שמעתי את העמדה הזאת מאנשים בכירים במשרד הבריאות שזה עמדה מקצועית שנראית לי באמת הגיונית.

אפשר לשאול אותו שאלה, אבל אי אפשר שכולם ישאלו אותו שאלה בו זמנית.

אמרתי בתחילת הדברים, לגבי המצב המשפטי אני לא יודע, אני בטוח שאם יהיה צורך לפתור את זה משפטית אז ימצאו לזה פתרון משפטית. אני מדבר עכשיו על העמדה הרפואית המקצועית, ואני אומר עוד פעם, עמדת משרד הבריאות, אני לא מיצג פה את משרד הבריאות אני רפרנט של משרד הבריאות, אבל קצת מוזר לי לשמוע את העמדה המקצועית שלהם כשאני שמעתי עמדה הפוכה מגורמים לא פחות בכירים במשרד הבריאות.

עוד הפעם, הענין שהועלה פה על ידי תקצוב של אחיות לא ידוע לי, משה בעבודה ורווחה יודע יותר טוב, בכל מקרה זה הסדר שלא מוכר, לי לפחות. לכן אני לא רואה כל כך בעיה אם משרד הבריאות רואה בעיה בזה אנשים האלה מטפלים והמצב הקיים כרגע הוא כזה שהמטפלים וההורים מטפלים בילדים שלהם, אני לא מדבר משפטית, אני מדבר כרגע על המצב הקיים ומה ששמעתי במשרד הבריאות.

אבל הילדים נשארים בבית, - - - -

והפתרון שלך, צריך להכנס להדרכה - --

בענין של ההדרכה, אם תהיה הדרכה נכונה ועמדתו של משרד הבריאות - - - אז הכל יהיה בסדר.

זה לא הולך ככה, אני מצטער יש לנו פה קצת דיון מסודר, זה לא כנסת פה. אני רוצה לשאול אותך, הרי לא אתה ולא אני נגדיר מה מותר ומה אסור מבחינת הילדים. אנחנו לא נגדיר, אתה שמעת ככה ואני מבין מאד למה אתה מביא את מה ששמעת. אבל בסופו של דבר זה לא התפקיד שלנו, בשביל זה יש לנו אנשים שבשביל זה מקבלים שכר, אני מניח שמשרד האוצר משלם את השכר של אנשים במשרד הבריאות שהם מופקדים על הענין הזה, אז זה או שכך או שכך, אבל מה שכן ענין שלי, שאנחנו נבטיח שכל הילדים שזכאים לפי החוק, יש חוק במדינת ישראל, אין הפקרות, כל הילדים שזכאים לפי החוק להיות במעון יום שיקומי, שהם תחת ההגדרה הזאת, שהם יקבלו את ההשגחה או הטיפול שצריך במעון היום לפי הצרכים, אם זה מוגדר שזה סייעת רפואית או שזה לא קיים, אבל בוא נגיד סייעת רפואית וירטואלית לא משנה, סייעת בהכשרה מיוחדת לפי מה שאתה אומרת אז ברור שצריך לתת את ההכשרה הזאת וצריך לדאוג שהילדים שהיום יושבים בבית, והילדים שהיום נמצאים במעונות, ה-60 ילדים שדובר עליהם, והילדים שהיום יושבים בבית שהם יוכלו לקבל או על ידי סייעת או על ידי אחות מוסמכת, זה מקובל עליך.

אני לא איש מקצוע בענין הזה, ברור לי שכל ילד צריך לקבל את זה, ואני - - - -

אתה לא פה בתור איש מקצוע, של המקצוע הזה, אתה מקצוע אחר, וברור שחייבים לתקצב את זה, זה מה שאני רוצה לשמוע ממך.

אבל זה מתוקצב כבר היום.

קודם כל, השרותים שניתנים היום הם כמובן מתוקצבים מכיוון שניתנים כבר הרבה שנים.

יש תקצוב לסל מסוים, הדברים הרפואיים לא מתוקצבים בסל הזה, יש סל לחינוך בתוך מעון יום אבל אין סל לדברים אחרים, לצרכים רפואיים.

הדיונים על התקציב מתנהלים כל שנה. וכל שנה נקבע תקציב של משרד הבריאות שגם שם יש את הפרק הזה.

מה שצריך לומר, כדי לאפשר את ההשתלבות של הילדים האלה במעונות זה לבצע את ההכשרה למטפלים שנמצאים במעונות במסגרת הסל הקיים.

אז זה מדברים על מטפלים ולא אחיות.

זה העמדה של הרווחה. צריך כח אדם, יש סל מסוים של טיפולים וכח אדם וכפי קריטריונים של ילדים, הילדים הרפואיים לא תוקצבו, אם אתה מכניס ילד עם טרכאוסטום אתה צריך יותר כח אדם, אתה מתקצב יותר כח אדם, כח אדם שהיום מתוקצב - - - -

סליחה, אני רוצה להסביר, זה חוק שהוא יחסית חדש וכנראה שעשו את החוק וקבעו את הסל לילדים הלל, לא ראו את המכלול של הבעיות. זה מאד מובן גם להדיוטות כמו נציגי האוצר וכמוני, זה מאד מובן לנו שאם כן, נגיד ככה, שעמדת משרד הבריאות שאפשר לעשות את זה גם על ידי מי שלא אחות מוסמכת, מה שעמדת משרד הבריאות שמענו את עמדתך, ואנחנו מקווים שאת נציגה פה של משרד הבריאות, אבל יחד עם זה השנה כנראה כן עבדו ככה אני רק אומר, והם שמעו משהו אחר, אז אנחנו מבקשים ממשרד הבריאות, תסכימו, נקרא לזה עמדה אחידה. אבל גם אם יש מי שמוכשר לזה שהיא לא אחות מוסמכת, אבל קבל או קבלה את ההכשרה הראויה, הנכונה, גם כן זה ברור שצריך יותר כח אדם, כי אדם שעוסק להרכיב זונדות וכל מה שצריך באותו זמן, - -

שעה, שעתיים יכולה סייעת לשבת עם טרכטוסטום של ילד - - -

אני הבנתי את זה, לכן אני שואל, יש כמה דברים שאנחנו מבינים. האדם הזה לא יכול בו זמנית לעשות את הפעולות שבעצם בשביל זה הוא נמצא שם, במעון, בו זמנית. זה אי אפשר. זאת אומרת, זה ברור שצריך פה איזה תוספת של כח אדם, כח עזר, גם אם זה לא אחות מוסמכת, שעד עכשיו לא היה מתוקצב. ולכן אנחנו רק רוצים לדעת מכם, שבנקודה זאת אתם לא תעשו בעיות, שאתם מבינים שאת ההקצבה הזאת בין אם זה אחות מוסמכת, אם זאת הדרישה, ובין אם זה או שיכול להיות משהו בין ובין, יכול להיות שבדברים מסוימים זה שוב הגדרות רפואיות, שאנחנו לא נכנס בהם, פעולות מסוימות צריך אחות מוסמכת כי זה מורכב מאד, וקשה מאד, ופעולות יותר פשוטות יכול להיות שלא. שוב, אני לא נכנס לזה, הכל לפי ההגדרה אנחנו מסכימים שיש פה דעה מקצועית שזה לא משרד האוצר ולא ועדה לזכויות הילד שקובעת, וזה משרד הבריאות. מה שלא תהיה הדעה המקצועית שלהם. אני רק רוצה לדעת מכם בברור שלא תהיה לכם בעיה, ולא תעשו בעיות, בתקצוב של כיסוי הצרכים הרפואיים של הילד שמגיע לו את המעון יום השיקומי. אני לא יכול להגדיר את זה יותר מדויק.

אז בעצם צריך לפתוח את הסל ולעדכן אותו, זה מה שאתה אומר. אני אומר, ששוב אני מוכן לבדוק את זה, מה שאנחנו הבנו ממשרד הבריאות שבמסגרת הסל הקיים ניתן לבצע תוך הכשרה של המטפלים לקלוט את הילדים הנוספים, ואני מניח שזה גם תלוי בפיזור של הילדים למעונות. אני מוכן לשוב ולבדוק את זה, אבל עדכון סל זה בדרך כלל זה מה שאני יכול לבוא ולבשר עליו בועדה.

אז זה שינוי חקיקה.

זה לא שינוי חקיקה, החקיקה לא מגדירה, אתה תטפל בצד המשפטי של החוק, אז זה הרבה זמן - -

אין הגדרה של טיפול באופן מפורט, אז לכן אין מניעה משפטית לאפשר את זה גם היום. הבעיה זה בעיה כספית ולא בעיה משפטית.

לפי דעתי, הבעיה הכספית חוזרת להיות גם בעיה משפטית, כי אם הילד לפי החוק של היום שלא מגדיר, צריך להגדיר בחוק שלא מגיע להם, וזה אף אחד לא ישנה את החוק בכיוון הזה, שיהיה ברור לכולנו, זאת אומרת שגם לפי החוק של היום מגיע לילד, וחייבים למצוא את תקצוב לזה, אז שיהיה ברור לגמרי לכל הגורמים פה, אני מבקש מאד שאתם תעשו בדיקה, תעשו את זה גם מול משרד הבריאות דובר או כך או כך. אני לא נכנס שוב להגדרה של הצרכים הרפואיים, ואני מבקש מאד שתוך שתוך שבוע אתם תחזור עם תשובה כי יש לנו את שר הבריאות פה בשבוע הבא ואנחנו רוצים לסגור את הנושא בשבוע הבא, הכי מאוחר בשבוע הבא. שיהיה ברור לכל הגורמים, תעשו פה מאמץ משרד הבריאות שיהיה לכם את העמדה המקצועית שתהיה ברורה ומוסכמת. שלא יוכלו לעשות פה סדק בין הגורמים השונים במשרד הבריאות, ושמשרד האוצר יתן יד, ואני מרגיש מצידכם פה פתיחות בלתי רגילה לפתור את הבעיה ואתם מבינים שזה חלק מהחוק ואנחנו חייבים לפתור את זה.

משרד הרווחה. אני רוצה לחדד את הנקודה. החוק מדבר על ילדים זכאים, כרגע, אנחנו דיברנו גם אצל השר על הרחבה של הילדים הזכאים. בכל מקרה, הבדיקה אם ילד זכאי לקצבת ילד נכה, אם חלק מהילדים שזכאים לקצבת ילד נכה, זה ילדים עם בעיות מאד קשות שנמצאים במעונות, וחלק לא נמצאים במעונות. במקרה הגיע אלי מקרה של ילד שזרקו אותו בירושלים ממעון למעון כי אי אפשר היה להתמודד עם הבעיות הרפואיות שלו ולא היה פתרון. והילד זכאי לכל דבר וענין, ואם ההורים לא היו פונים לבג"ץ - -

אתם יודעים במשרד הרווחה כמה ילדים מדובר בהם?

ההערכה שלנו, קשה לי כרגע להגיד, אבל ההערכה שיש היום במעונות - -

אני לא מבין מה כל כך קשה להגדיר - -

אגיד לך למה, כמה ילדים יש במעונות במצב כזה פחות או יותר זה יודעים. הבעיה היא ילדים שלא נמצאים במעונות, לא כולם הגיעו לידיעתנו, כי לא קיבלו אותם, כי הם פנו ולא - -

כמה בערך אתם חושבים שדובר בהם?

אני חושבת שאולי אנחנו מדברים, זו הערכה גסה שלי, על 60 ילדים בשנה, אני לא חושבת שזה מספרים מאד גדולים.

אבל יש 60 שכבר נמצאים במעונות, אז 60 נוספים - -

אני לא יודעת בדיוק על מה מדובר, אני לא עברתי, צריך לרכז אותם את מה שאנחנו צריכים לעשות ולבנות סל לילד כמו שנבנה סל לילדים אוטיזים הם מקבלים עוד 3000,

לא אמרתי לרכז, אבל אמרתי לנסות שיהיו חמישה ילדים שזה יהיה כלכלי גם למעונות - - -

אם אפשר, אבל אם יש לי ילד בצפון ואין לו פתרון, אז צריך למצוא, לכן אני חושבת שאנחנו צריכים לבנות סל לילד ולקבוע קריטריונים מי הילד שזכאי, כי יש ילדים עם בעיות רפואיות מאד קשות שהם לא שיקומיים ואולי לא מתאימים למעון שיקומי, אז צריך לקבוע איזה שהם קריטריונים לילדים שהם באמת יכולים להנות ממעון שיקומי, ושיכולים להנות מאמת מהשרות, ולהם לבנות איזה שהוא סל ולעשות בתוך הסל גם תוספת של מטפלת, כי זה שעות עבודה יותר מרובות, גם תוספת של שעות צוות רפואי, או רופא להתיעצות ושעות אחות.

בדיוק כמו שיש במערכת החינוך.

אני חושבת שיש איזה שהיא דרך לבנות סל, הסל הוא לדעתי, אנחנו יכולים לבנות ביחד עם משרד הבריאות עם צוותים של התפתחות הילד, לבנות איזה שהם קריטריונים למי הילדים שיהיו זכאים, ואז לשבת עם האוצר. אני יכולה לבוא ולהגיד, שבחלק מהמעונות יושבים פעוטות בתוך מכונים להתפתחות הילד או בבתי חולים ויש שם ממילא צוותים רפואיים, אבל גם שם עדיין יש בעיה בתוך הסל הקיים לתת את השרות הזה למרות שיש אחות בתוך התפתחות הילד או בתוך בית חולים ויש רופא, אני יודעת שבנהריה אמרה מנהלת מכון להתפתחות הילד שהיא אחראית על המעון, שיש לה בעיה כי זה תקצוב נוסף של עובדים שבית החולים לא מוכן לממן בתוך המעון השיקומי.

מערכת חינוכית לא מממנת מעון שיקומי לא מממנת, יש הסכם עם משרד האוצר שילדים בחינוך מיוחד בתוך מכונים להתפתחות הילד אנחנו לא מממנים את השרותים הרפואיים, זה מסוג המחיר, של המכון להתפתחות הילד צריך לקחת על עצמו.

זה דבר שצריך להבדק וזו ההמלצה שלי.

זה כבר אופציה של דברים של משרד הבריאות או הקופות או שזה - -

למשרד החינוך וזה רק לגבי מסגרות חינוך בקהילה, כל מסגרת חינוכית בתוך או בתוך בית חולים או ליד מכון להתפתחות הילד, לא ממומן וזה בהסכם עם כשקבלנו את התוספת התקצובית, זה מייק סנס מה שנקרא.

אולי צריך להגיד שבתוך הסל הקיים אין בעצם שום תקצוב לנושא של הכשרה, ונושא של הדרכה, ונושא של ליווי. כמו שאמרתי לך בישיבה אצל השר אורלב, משרד הרווחה לא קיבל ולו שעה אחת לקידום הנושא שזה ממש לא מאפשר לו פיקוח ולא בקרה ולא הכנת הכשרות, ולא הדרכות וכל המתלווה לזה. והאוצר לא מימן שום נקודה בקטע הזה.

אני משוכנע שמשרד האוצר שלקח על עצמו לבצע את החוק, אני בטוח שהוא עושה את זה באחריות.

משרד הבריאות, זה חוק משותף - -

זה חוק משותף למשרד הרווחה ולמשרד הבריאות, ואנשים עושים את עבודתם נאמנה מתוך כוונה באמת לעזור לילדים, אבל אני חושבת שהחלק הזה צריך לבוא בחשבון שאם לא יהיו הכשרות והדרכות ופיקוח, אז השרות יהיה פחות טוב. אנחנו יודעים שהמעונות והארגונים המפעילים עושים עבודה נפלאה, ועבודת קודש, ואנחנו לא יכולים להשאיר את זה רק על גבם. אני חושבת שהממשלה צריכה לתת יותר התיחסות לענין.

מבית חולים אלי"ן, היחידה לגיל הרך. אני חושבת שאנחנו צריכים לדבר בשני מישורים. מישור אחד, זה לשאיפה לעשות פרופילים של ילדים שזקוקים למענים רפואיים, והחל בפרופיל הזה שלאה שקד תיארה, של ילד שזקוק לשעה שבועית רופא, וכלה בפרופיל של ילדים שצריכים רופא צמוד אליהם, און קול, לכל מקרה, ושזקוקים להיות במסגרת צמודה לבית חולים. אנחנו סיווגנו שלושה סוגים של ילדים ואנחנו בעד לעשות איזה שהוא סיווג של הילדים האלה ולהכניס את זה לתוך החוק ולשנות את הסל בהתאם.

אבל אני רוצה להעלות את הנושא של המצב הקיים כיום, שלדעתי הוא ניתן לפתרון מידי עד אשר יבלעו הפרופילים האלה וועדות ההשמה שעדיין לא קיימות תוכלנה לווסת את הילדים ולכוון אותם לפי הצרכים של כל ילד. אני רוצה לדבר על המצב שקיים היום. כיום מה שקורה הילדים הרפואיים, שמגיעים אלינו לבית חולים אלי"ן, מאושפזים במסגרת אישפוז יום על ידי קופות חולים שמשלמות הון תועפות על האישפוז יום הזה. והם לא זכאים לסל השיקומי מפני שהחליטו שזה או זה או זה. בית חולים אלי"ן צריך לבחור או שהוא מקבל את הסל של מעונות יום שיקומיים, שהוא לא יכול לענות כמובן על הצרכים של הילדים, או את האישפוז יום. ומזה יוצאים מאושפזים, מי, הילדים כמובן, מפני שהילדים האלה לא זכאים להסעות, הזכרנו ילדים שנפטרו, אז אנחנו מצטרפים לרשימה, יש ילדה שנפטרה השנה מפני היתה צריכה להיות בבית חולים וההורים שלה לא יכלו להסיע אותה כי לא היתה זכאית לחוק מעונות יום שיקומיים, ונפטרה. היא זכאית אלא שלא יכולנו לתת את זה. מפני שהיינו צריכים לבחור או קופת חולים או סל, הילדה נפטרה בבית מפני שלא יכלה להגיע, ילדה שלא היתה צריכה למות, חד משמעי.

מה שאנחנו מציעים, שמשרד הבריאות לא קיבל את ההצעה, הוא לעשות מן שילוב, שהילדים האלה יהיו זכאים לסל של מעונות יום שיקומיים, ושהסל הזה יופחת מהעלויות של קופות החולים. בזה כולם יכולים לצאת מורווחים, ומשום מה, מסיבה שממש לא ברורה לי, זה דבר שלא יוצא לפועל. - -

אפשר לקבל תשובה על הדבר הזה. נשמע כל כך הגיוני.

ישבנו עם בית חולים אלי"ן, מה שקורה, שוב, בגלל שזה לא תוקצב, וזה בדיוק התשובה לשאלה שלך לגבי התקצוב. במסגרת חוק מעונות יום שיקומיים תוקצב סל רווחה שהוא מממן גננת, וסייעות וממומן סל שממומן על ידי קופות החולים של 1,080 ש"ח שמממן רק את הטיפולים הפרה-רפואיים. וזה התקציב היחידי. התקציב שבית חולים אלי"ן מקבל על חשבון אישפוז יום, כולל רופא, ואחות וטיפולים פרה-רפואיים. כשאנחנו הצענו להם לעבור לסל של הרווחה, עם תקציב של 1,080 שקל לטיפולים פרה-רפואיים את הדסה הזאת לא אפשר להגיע להסדר עם קופות חולים. כי זה לא במסגרת החוק.

למה, היום הם משלמות הרבה יותר.

נכון, אלא אם כן זה יתוקצב. אם יהיה פתרון, זה יהיה פתרון גם לגבי אלי"ן באותה צורה, זאת אומרת, יש סל רווחה, סל טיפולים פרה-רפואיים, וסל רפואי.

לא, היא אומרת דבר אחר, זה לא קשור לשאלה שאנחנו דברים פה היום, היא אומרת, היום נניח קופת חולים, לא מדובר על האוצר, משלמת X בשביל הצרכים הרפואיים של אותו ילד, למה אותו ילד שמקבל X בשביל הצרכים הרפואיים שלו, לא יכול לקבל גם את הסל החינוכי והרווחה והנסיעות ובגלל - -

כי אז היה יורד ממנו חלק - -

למה, הרי אותו ילד, קופת החולים ממילא משלמת - -

בית חולים אלי"ן, אם הוא מגיע לגיל הגן הוא מקבל.

הקופה במילא משלמת X, בשביל הילד הזה,- -

אבל היא לוקחת בחשבון שלא נותנים לו משהו - -

את ה-1,080 זה חוקי לגמרי. אני שוב לא מבין. אפשר להוריד ה-1,080 שקל את זה אפשר להוריד, הם לא צריכים לשלם פעמיים, על אותו דבר. וה-1,080 שקל קופת חולים מה איכפת לה, היא ממילא משלמת את הסכום הזה בשביל הילד, אז מה איכפת לה אם זה במסגרת האישפוז יום או שזה במסגרת המעון יום השיקומי.

לא מדברים על פעמיים, אבל הצד של קופת החולים לא משלמת בשביל הגורמים של הרווחה במעון יום, לקופות חולים זה יעלה אותו דבר, הקופת חולים לא משלמת את ההסעות, קופת החולים - -

מה כולל הסל של אישפוז יום?

אני חושב בשכל ישר, הייתם יכולים לפתור את הדבר הזה בשום דבר.

זה לא בדיוק כך, כי חלק מהילדים היו יכולים להקלט עם פתרון אחר יותר זול לקופות ולאלי"ן היה סידור אחר, ולכן לא קבלנו את זה, אני ישבתי הרי עם המנהל ומנהל הכספים ולא השתלם להם כלכלית שחלק מהילדים - - -

אנחנו מדברים פה באמת על חיי אדם, היא מספרת שילדה נפטרה רק, האשמה מאד כבדה, רק בגלל שלא הביאו אותה למסגרת הזאת, ורק בגלל שלא היו לה הסעות מכח - - -

קופת חולים מאוחדת. בכל מקום שיש צמצומים יש ילדים שהם מאד חולים והם נפטרים.

אתה אומר שזה לא נורא - -

לא אמרתי שזה לא נורא.

אתה מקבל פה עדות של סגנית מנהל - -

אני עובד בבית החולים הזה, אני מכיר את הילדים, יש ילדים נכים קשים שנפטרו, השבוע נפטר לי ילד בבית, ולא בגלל הדרך. זה ילדים קשים - -

אם זה לא בגלל הדרך אז מה זה קשור לענין.

לא צריך להגיד שזה בגלל הדרך, נשים את הדברים - -

אני לא מבין שאתה, אני מאד אשמח לשמוע את חוות דעתך המקצועית, אבל איך אתה בתור רופא יכול ככה, בקלות, לפתור דבר שבו מי שאחראי על הענין זה סיפרה ככה לועדה, ואתה בלי לקחת לדעת את המקרה בלי לדעת בכלל במה מדובר אתה אומר לא צריך להגיד כך. למה לא צריך להגיד כך. - -

בדיוק כמוך אני אומר. אני אומר אם היא אומרת שזה בגלל הדרך, אז צריך לראות מה קרה במקרה הזה, לא - -

אבל היא כנראה ראתה, אבל איך אתה יכול מיד לומר, לא, זה לא בגלל זה. איך אתה מזלזל, זה מאד פוגע בחוות דעת מקצועית שלה, אני ממש מתקומם נגד הדבר.

אנחנו לא מכירים את המקרה, -

אני אומר עוד פעם, אנחנו לא מכירים את המקרה, הילדים האלה מאד חולים - -

אנחנו כן מכירים, אנחנו אומרים לך שזאת ילדה שלא צריכה היתה, ילדה שלא היתה אמורה למות - -

יש המון בעיות - -

יש המון בעיות, זה לא קשור לענין. סליחה שאני אומר. מספרת לנו על עוד מקרה, תסלח לנו, זה אחריות שלנו פה, אולי זה לא אחריות שלך, אבל זה אחריות שלנו. תודה.

אני רק רוצה להגיד שמה שאני מבינה מבית חולים אלי"ן שהם לא מדברים שהם רוצים להרוויח גם מה שקופת חולים תתן וגם עוד הסל המלא של מעונות יום שיקומיים. הם אומרים שצריך להיות תהליך של קיזוז, אני לא רואה דווקא חסכון לקופת חולים, אני לא מבינה את התגובות של קופת חולים, דווקא יש הזדמנות לפתור, שחלק, הצד הרפואי יהיה מכוסה על ידי קופת חולים וכל השאר יהיה מכוסה על ידי החוק של מעונות יום שיקומיים. אז פותרים את הבעיה של השעות - -

אני עוד לא שמעתי את העמדה של קופות הולים, מי אומר שהם – מי מקופות החולים שרוצים עוד להתבטא בענין הזה. אני לא חושב שצריך - -

קופת חולים בריאות כללית. בית חולים אלי"ן הוא מוסד יחודי במינו במדינה מבחינת השילוב של הצד החינוכי וגם שהוא קצת רפואי. יש לנו לכל הקופות ויכוחים לא קטנים עם הנהלת אלי"ן בנושא של סיווג הילדים. שאנחנו מוצאים את עצמנו, משלמים מחירים של אישפוז יום שלא קטנים בכלל, ושהם בנויים לאישפוז יום כמשמעותו, כלומר שזה יום שהוא מוקדש לטיפולים רפואיים ובמשך שנים זה לא בדיוק מה שהיה, כלומר קופות שילמו לא עשו בקרה כמו שצריך, ובעצם מה שהיה זה מעון חינוכי עם טיפולים נוספים. כלומר, יש לנו פה איזה שהוא ערבוביה, האפור פה הוא מאד קשה. מה שכן, כנראה, ואני חושב זו התמונה הכוללת, שהחוקים שקיימים היום וההוראות שקיימות היום, לא לקחו בחשבון קבוצת ילדים שהולכת ומתפתחת, שיש להם גם צרכים חינוכיים וגם צרכים רפואיים, והם לא נמצאים בשני הקצוות אלא נמצאים באיזה שהוא מקום באמצע, ושהיום גם המוסדות הקיימים, אין מספיק מוסדות קיימים לטפל בילדים אלו, יש מוסדות שלוקחים ילדים כאלו ומטפלים בהם כשגם אין בהם את רמה המקצועית כמה שהם עושים עבודת קודש, אבל פה אין את הפיקוח ואת כל הדברים שצריכים. אז איך שהוא הכל שורד במציאות מסוימת עד שהבועה גדלה וגדלה וזה מגיע לשולחן הועדה. אני כן חושב, לעומת עמדה של האוצר שדי מוכרת, שמה שהיה זה מה שיהיה, והכל מתוקצב ובסדר, וזה ענין איך שמעבירים את זה. אני חושב שאנשים שעובדים בשטח לא רואים את זה בדיוק ככה, הצרכים הולכים וגדלים גם הרמה המקצועית משתנה עם הזמן, ופה צריכים למצוא ולנסות איזה שהוא פתרון. - -

תרשה לי לשאול אותך ספציפית, זה ברור שאתה פה מצביע על מה שאנחנו בעצם מדברים, שלא ראו את המכלול, אבל יש חוק, הדבר החדש פה זה הפעלת החוק שכבר מופעל, ואפילו היו כבר תקלות לחוק הזה, בקרוב בימינו בנין עולם יבוא המשיח, אבל בינתיים החוק מופעל כי כך הכנסת קבעה, וזה נכון שלא חשבו בדיוק על הנקודה הזאת של הילדים, אבל הם כלולים שוב לפי החוק, ואנחנו חייבים פה לפתור את הענין, השאלה הספציפית אליך שהגיעו מינים ולזה לא לגבי מכלול השאלות שדיברנו עליהם היום, אז ספציפית אליך, שאם יש ילד שאתם ממילא הסכמתם שנמצאים במסגרת של אישפוז יום והילד הזה יכול גם להנות בלי שזה יעלה לכם יותר, זה יכול גם להנות מהטבות שמגיעות לו דרך החוק של מעונות היום השיקומיים, בטח לכם לא אכפת - -

אין לנו שום התנגדות בתנאי שהילד אכן צריך את המסגרת של אישפוז יום.

זה ברור, זה מובן. תודה, אז לפחות את הנקודה הזאת הבהרנו, אז צריך רק לזכור את זה.

אני אמא של תינוקת בת שנתיים שנמצא כרגע במעון הגבול היא תאומה שעברה כברת דרך מאד ארוכה והיא בעצם נופלת בין הכסאות, משום שהיא לא מוגדרת כמצב סיעודי, היא לא מונשמת, למרות שבעבר היא עברה הרבה מאד ארועים, היא עברה 5 ניתוחי לב, 2 צינתורים, טיפולים פיזיוטרפיים, קריסה של כל המערכות ובעצם מות קליני והיום היא עם פגיעה נוירולוגית מאד קשה. היא לא נולדה ככה. היא כל פעם שיצאה מניתוח היא הדביקה את הפער, שיחקה עם התאום שלה, היו לנו חיים מאד רגילים ונורמליים עם המון תקווה בלב. היום אנחנו נמצאים בפני מערכת שכל הזמן אני שומעת שאין תקציב, אתם שוכחים שמאחורי כל ילד כזה ישנה משפחה שמנסה לשמור על איזה שהיא שפיות, על איזו שהיא מידה קטנה כדי לתת לשאר הילדים שלה את הכח להמשיך הלאה. אנחנו בעצם מיצרים חברה של העתיד. הילדים האלה אם לא תהיה משפחה תומכת וזה הכח שלנו, אנחנו אמורים לצאת לעבודה, אנחנו אמורים לחיות נורמלי בכל הטרוף הזה, אי אפשר לקחת את הילדים האלה ולהגיד להם להשאר בבית, זה בלתי אפשרי. אני אדם שכל חייו עבד ואני רוצה לצאת לעבודה. אתם אומרים שיש חוק, אבל החוק הזה לא מקדם את הילד שלי, הילדה שלי לא צריכה ארמון שן, היא אוכלת דרך כרטוסטרם, היא מזיזה את הגוף, היא לא מתקשרת, חוץ מאשר איתי במגע של אהבה.

אני חושבת שיש כשל מערכתי חברתי מאד עמוק, אתם שוכחים אותנו. מה איתנו, מה עם כל הילדים האלה שהם בריאים, הם רוצים להמשיך לחיות, הם רוצים הורים בריאים. אנחנו גם רוצים לחיות, ולחיות טוב. הילדה שלי אין לה מעון לשנה הבאה. מה היא אמורה לעשות, - -

למה אין לה מעון?

משום שהיא עושה אספירציות. והיא עברה קומפליקציות, אולי יש כאן אנשים שיודעים את המונחים האלה, לצערי הרב גם אני. היא ברגע שמנסה להוציא אוויר היא מכחילה, וזה דבר שהוא די סטנדרטי למצב שלה, ההטעיה שעשו לה כנראה היתה בראש כזה. זה מצב מאד לא נעים אני יכולה להגיד לכם כאמא, שהיום לצערי הרב אני אחות סיעודית, זה לא נעים, זה גורם לך ללחץ, וכשמדברים על מטפלים כן מקצועי לא מקצועי כן אחות או לא אחות, מטפלת זה מלחיץ כל אדם. זה בסך הכל חיים, והחיים האלה אני רוצה לקדם אותם.

אני רוצה שבשנה הבאה כן יהיה תקציב, ואני רוצה שבשנה הבאה שכל האנשים האלה, האנשים הטובים האלה, שעושים עבודה נאמנה בהתנדבות, יגבו אותם. אני רוצה שהחברה שאני מיצגת ומראה ילדים שהם בריאים בבית תראה להם שיש לנו מקום פה, וכל הזמן אני שומעת אין תקציב, כן תקציב, שתמצאו את התקציב המתאים לילדים האלה, תמצאו את האמצע, אנחנו כל הזמן נופלים על אמצע, אנחנו בתקופה של שנה נלחמנו על החיים, ופתאום גילינו שהחיות בילדה שלנו היא איך אמר לי הרב, היא מעל לטבע, היא עשתה את מה שאף אחד מאיתנו לא היה יכול לעמוד בו. אני בטוחה שאני לא הייתי עומדת פה, אבל בכל זאת היא החליטה שהיא רוצה להשאר כאן, ואני רוצה שלילדה שלי ימצא מקום מתאים, אני לא יודעת אם זה האוצר, אני לא יודעת אם שר הבריאות אני יודעת שכל המעגל של האנשים האלה שיש להם כח עצום בידיים יקום ויעשה מעשה. והמעשה הזה, זה כל הילדים שיושבים בבית על מה? למה? לא מגיע לנו לחיות? - -

הדברים שלך היו מאד חדים ומאד ברורים, ובשביל זה אנחנו נמצאים פה, אני רק רוצה להגיד לך בשביל זה יש לנו את הישיבה הזאת, היום ברור לנו לגמרי שמשפחות וילדים במצב שלכם צריכים למצוא פתרון, ולנו גם לא איכפת בתור ועדה אם זה המשרד הזה או המשרד הזה, צריך למצוא פתרון, אבל אנחנו בשביל למצוא את הפתרון, אתם חייבים גם לעבור את הדין שאולי נשמע ביורוקרטי ופחות אנושי, כי צריך לפתור את הדברים כדי שאת לא תהיה במצב שזורקים אותך ממקום למקום. זה התפקיד שלנו להזרק ממקום למקום אבל לא שלך. אז לכן יש לנו את הדיון הזה, דווקא כדי לנסות, אני מקווה, מצידנו לפחות ברור לנו לגמרי שמה שאת אומרת אלו דברים שאנחנו חייבים לפתור אותם.

אנחנו קיבלנו המון ששמענו את הפניה הזאת ואספתי את הצוות, והצוות בהחלט הסכים, ראו את המצוקה ואמרו אנחנו מוכנים לקבל אלינו, הנסיעות חייב מישהו מלווה בעל מקצוע שאם זה קורה בזמן נסיעה, בפיקוח אמרו לנו רבותי, מה תקרה אם יקרה אצלכם עוד מקרה כפי שכבר קרה? מה תעשו אז, לכן אנחנו עמדנו חסרי אונים ולכן - -

את סיפרת לנו על המקרה בתחילת הישיבה.

לכן הבאתי את המקרה הזה.

לפני שאת היית פה, ספרת לנו בלי לספר שמות, על הענין הזה. זה שוב, ענין אני לא יודע אם משרד הבריאות, זה שוב ענין לקחת אחריות רפואית, לי זה קצת קשה להבין אולי יש לי קצת סימפטיה לעמדת האוצר בענין הספציפי הזה, קשה לי להגיד את זה אפילו, כי ערכת הבריאות בעצם לא אומרת שהילדים האלה צריכים להיות בבית חולים ואם ההורים לוקחים אותם אז זה על אחריותם. יש פה כן איזה שהוא תהליך שנעשה בהסכמה, ואם יש פה מעון שמוכן לקחת על עצמו את הענין אז צריך לפתור, אני לא יודע אם זה על ידי, אני שומע את המשפטנים שאומרים שזה שההורים חותמים זה לא מכסה את זה, צריך למצוא איזה שהיא דרך לפתור את הדבר הזה, אני מבין את המורכבות של השאלה רק אנחנו פה בשביל לפתור את המורכבות כי בסוף אי אפשר לא לתת לילדה הזאת, גם במיוחד מה ששומעים מה עברו, זה גם ילדה שמגיע לה לפי החוק.

אי אפשר לתת פתרונות כשמחר יקרה אסון, ומי יתן את הדין על כך.

אני שמחה לשמעו שיש חשיבה במשרד הבריאות איך לפתור את הנושא. אני לא שמעתי כאן התיחסות לקבוצה, אמנם מצומצמת, של ילדים אבל שהם באמת זקוקים למעטפת רפואית יותר אינטנסיבית כמו ילדי בית חולים אלי"ן אבל אנחנו יודעים שלא כל הילדים בארץ יכולים להגיע לבית חולים אלי"ן, ואנחנו יוצאים עכשיו גם על הנושא הזה של מעונות עם אורינטציה רפואית יותר חזקה שהם יצטרכו להיות מספר כאלה בארץ, בית חולים אלי"ן החליט שיתן את המענה ואנחנו יודעים שיש מעונות היום שפועלים בצמוד לבתי חולים וצריך לבדוק גם את האפשרות הזאת, שמעונות שממילא פועלים בצמוד בבתי חולים במסגרת מכונים להתפתחות הילד, יקבלו את ההקצבה הנוספת הנדרשת כדי שיוכלו לספק מעטפת רפואית אינטנסיבית לילדים שזקוקים לזה.

ואני רוצה להדגיש רק כמה נקודות, אני רוצה להגיד לגבי הפתרון שמשרד הבריאות מציע, שאני חושבת שהוא חייב להיות כאן פתרון מערכתי לא נקודתי, מהיר ככל הניתן, ואין מנוס לשנות כאן את הסל, לשבת עם משרד האוצר ולהגדיר מחדש את סל השרותים, אני לא חושבת ששום פתרון מאולתר אחר יכול לפתור את הבעיה. וצריך לשים לב גם לתוספת של כח אדם של סייעות, כאשר אם סייעות תתנה האכלה דרך הטרכאוסטום, או תעשנה כל פעולה שהן כן מוסמכות לעשות, כל השגחה שילד לא יוציא קאנולה, או השגחת טרם שסייעת כן יכולה לעשות, צריך תוספת כח אדם, כי אם יש מקרים חריגים שילד צריך סייעת צמודה זה משרד הרווחה צריך לתת את הדעת על זה, על סייעת צמודה בתוספת של כח אדם של מסייעות. עלה הנושא של הליווי בהסעה. אם אנחנו ניתן את כל המענים וילד שצריך ליווי מקצועי בהסעה לא יקבל אותו אז הוא לא יסע - -

זה חלק מועדת החריגים של ההסעה שאני חושב שזה כלול בתוך הענין זה. לפחות אני מקווה.

ונקודה אחרונה, היא הנקודה הזו שהיום אין אף אחד שנותן את הדין על הילדים שיושבים בבית, ואני שוב חוזרת לנושא של ועדות ההערכה, שאנחנו חוזרים ומדברים על זה שאין ועדות הערכה. ועדות ההערכה זה צריך שיהיה כאן גורם שיקבל את המשפחות האלה ויגיד להם לאן ללכת. אף אחד לא אומר לילדים לאן ללכת.

עדיין אין הערכה. למה לא.

אולי משרד האוצר יתן לזה תשובה.

עו"ד מארגון בזכות. רק שאלה אחת, גם לגבי ועדות החריגים, לגבי ועדות ההערכה, לגבי שינוי הסל, בקרוב מתחילה שנת הלימודים וילדים יפספסו גם את השנה הקרובה. בחוק משנת 2000 אנחנו מתחילים את שנת הלימודים 2004, השאלה מה משרד הרווחה יכול לעשות בענין הזה.

עוד מעט יהיו תקנות.

גם לגבי ועדת החריגים שאדוני הזכיר.

אנחנו לא יכולים בחמש הדקות שנותרו פה, להתיחס לכל השאלות שהתעוררו פה. אנחנו לוחצים על לוח זמנים מאז שלפחות אני התחלתי לטפל בנושא, אני מניח גם לפני שאני התחלתי לטפל, הבטיחו לנו לוח זמנים לגבי התקנות, זה עוד - -

עכשיו זה מחדש סל שרותים זה עומד בדרכם של התקנות, בגלל זה התעכב גם כן כל השנים. אז אם התקנות זה הועברו למשרד המשפטים מחכים לתגובה.

את זה סיפרת מזמן. אבל סיכמנו בישיבה עם השר לפני שבועיים, שאם זה לא נפתר עם משרד המשפטים תוך חודשיים אז הוא מאז שני השרים ישבו לעומת למנכ"לים ישבו ויפתרו את זה. זה לפחות לוח זמנים. אני לא יכול יותר ללחוץ על המערכת הזו, היא לא לחיצה.

לגבי הנושא של ועדות הערכה, אנחנו דורשים ממשרד הרווחה, אני מצטער להגיד את זה, פה דורשים להפעיל את ועדות ההערכה, אי אפשר כך, אתם לקחתם על עצמכם, אחרת תודיעו לכנסת שאתם לא מסוגלים לבצע את מה שהחוק דורש מכם לבצע. אבל כל זמן שאתם לא מודיעים כך, אז אתם חייבים להפעיל את ועדות ההערכה ואנחנו רוצים תשובה חזרה מכם בנושא הזה. אני מבקש ממשרד הבריאות אנחנו חוץ מהשאלות שדנו בזה, יש את השאלות הנוספות שלא הספקנו היום לדון בזה, הדברים שעידית העלתה פה, על האפשרות כן או לא למקומות נוספים כמו אלי"ן, - -

אני אגיד הערה אחת, אני אז ישבתי עם דני ברש וגם עם המנהלים של בית חולים אלי"ן ובזה אני מתחברת למה שד"ר מיכאל רוזנבלוט, צריך לבדוק כל מקרה לגופו גם המספרים שעידית מצטטת לגבי ילדים עם גסטרו, אני חושבת שבענין הזה כן צריך שתהיה ועדה, מה שעושים בועדת הילדים של גיל חינוך, יושבת ועדה מקצועית, של רופאים, אחיות ורואים כל מקרה, האם באמת נכנס לקריטריונים, של צרכים רפואיים ולא, כשאני אמרתי גם על המקרים של בית חולים אלי"ן, אנחנו כן מדברים כי זה בדיוק הילדים שאנחנו קצת נפזר אותם ולא באמת צריכים את הסל המורכב, - -

אם לא צריכים מה טוב. אנחנו מבקשים עד הישיבה בשבוע הבא, לקבל את ההבהרות הנחוצות לגבי פתרון עם האוצר, ואנחנו רוצים פתרון לדבר הזה, זה חוק במדינת ישראל, אין פה הפקרות לגבי הילדים הללו.

אנחנו מבקשים מאד שתנסו באופן פרטני, אנחנו כמובן לא יכולנו לעסוק בכל מקרה ומקרה, פה בועדה אבל נראה לי שהיתה נכונות פה להכנס לעומק של הענין של הבת של פרידה ולנסות, אנחנו נטפל בזה מחוץ למסגרת הועדה.

לגבי הילדים שיושבים בבית שזה עיקר הבעיה, הם יהיו, אני מקווה, אחרי שיהיה ההסדר שיבהיר בצורה ברורה מאד, יהיו עוד ילדים שהם עדיין לא בגיל הזה, ואנחנו חושבים שההסדר שיש לגביהם זה דבר אחר, ההסדר שיש לגבי מערכת החינוך זה ההסדר שצריך להיות גם לגבי הילדים היותר קטנים. והדבר היחידי שהגיוני, כמובן, שאיפה שלא צריך כל דבר בהתאם לצרכים, לצרכים שמוגדרים על ידי משרד הבריאות, שזה צרכים של כל ילד וילד. ואנחנו נעשה מעקב אחרי זה, כבר בשבוע הבא בישיבה עם השר.

תודה רבה לכולכם.




הישיבה ננעלה בשעה 10:45.