כנסת פתוחה

קידום נשים במדע ובאקדמיה

5
ישיבה משותפת של ועדת המדע והטכנולוגיה והוועדה לקידום מעמד האישה
20.7.2004
הכנסת השש- עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני



פרוטוקול
מישיבה משותפת של ועדת המדע והטכנולוגיה - 94
והוועדה לקידום מעמד האישה - 117
יום שלישי, ב' באב התשס"ד (20.7.2004), שעה 10:30

קידום נשים במדע ובאקדמיה

חברי הוועדה: גילה גמליאל- יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה
מלי פולישוק- בלוך- יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה
רשף חן
אורית נוקד
לאה נס
מרינה סולודקין

שוש ברלינסקי, מנכ"לית, המועצה להשכלה גבוהה
פרופ' מינה טייכר, יו"ר המועצה לקידום נשים במדע ובאקדמיה, משרד המדע
פרופ' נורית ירמיה, הוועדה לקידום מעמד האישה מהאוניברסיטה העברית ומהחוג לפסיכולוגיה, ארגון ועד ראשי האוניברסיטאות
ענת מאור
ד"ר סוניה מיכאלי, מדענית ראשית, משרד הקליטה
סא"ל יוסי קליין, רע"ן קדם צבאי באט"ל, משרד הביטחון
סא"ל שירלי קרני, סגן היוהל"ן, משרד הביטחון
פרופ' נינה תורן

דלית אזולאי

ענת לוי

חבר המתרגמים בע"מ



קידום נשים במדע ובאקדמיה

בוקר טוב לכולם אנחנו רוצות לפתוח את הישיבה, ברשותכם. נושא האקדמיה היה אמור להיות הדגל בעצם, שוויון בין המינים, שוויון מגדרי, לצערנו בבחינה מדוקדקת מציג תמונה לא פשוטה בכל מה שקשור לייצוג הנשים ובמיוחד במקום שהיינו מצפים ששם הדברים היו הרבה יותר פשוטים.

בבדיקה שאנחנו עשינו, אמנם הנתונים בכל מה שקשור בסטודנטיות, הייצוג הוא מאוד גבוה, 60% כמעט. בכל מה שקשור לתארים שניים ותארי דוקטור, עדיין שם המצב מצוין, אבל שמגיעים לפרופסורה, אנחנו רואים 10% וכשאנחנו מגיעים לסגל האקדמי הבכיר ולדרגות הבכירות בכל מה שקשור, מראשי מחלקות, רקטורים, מנכ"לים ונשיאי האוניברסיטאות, בכלל אין על מה לדבר. זאת אומרת, העיסוק שם מוניציפאלי, כך שזה אומר דרשני ודרשני עצום.

מכיוון שכך החלטנו אני וחברתי יו"ר ועדת החינוך, עוד מעט, מלי פולישוק, על מנת ליצור קודם כל את ההד הזה ואת הזעקה הזאת, זה בשלב ראשון ובשלב הבא ליישם הלכה למעשה את כל מה שקשור לייצוג של הנשים באקדמיה. מכיוון שכך, כינסנו ישיבה משותפת של שתי הוועדות, אני מאמינה שזאת תהיה ישיבה ראשונה בתחום הזה, על מנת שנקדם את זה. אנחנו נשמע גם את שוש ברלינסקי עוד מעט אבל לפני זה אני אעביר את רשות הדיבור למלי.

תודה רבה, צהריים טובים, האמת גילה, זאת הישיבה המשותפת השנייה שלנו בנושא, משום שאנחנו שתינו התחלנו את תפקידנו בוועדות בנושא הזה, להזכירך ביום האישה הבינלאומי הראשון. ואז שמענו את הסקירה וראינו את העובדות ואני בטח אשמע עכשיו שוב, אני כבר יכולה להבטיח לכם ששום דבר לא השתנה דרמטית, אולי פה ושם בשוליים ואני מכה על חטא שאנחנו לא עושים מספיק, כמה שאנחנו עושות זה לא מספיק.

אני יכולה לספר לך ולסובבים סביב השולחן, אנחנו קיימנו עוד מספר ישיבות במהלך השנה הזאת במסגרת ועדת המדע והטכנולוגיה לקידום נשים, עם דגש על נשים בהיי- טק, גם נשים באקדמיה. הבאנו גם מחקר, עשינו את זה בשיתוף עם שדולת הנשים, זאת אומרת, נתנו לזה כמה במות והשתדלנו להבליט ולהגביר את המודעות לבעיה.

הבעיה היא בעיה גם ערכית וגם ממשית, הערכית שלכל בנאדם זכות ייצוג בכול תחום ותחום של עשייה, ונשים כ-52% מהאוכלוסייה זכאיות לייצוג נכון בכל מקום, גם ברמות הגבוהות ביותר של האקדמיה, מבחינת התפקיד החשוב. מהבחינה הממשית המעשית, אי שיתופן של נשים על פי ייצוגן באוכלוסייה במשרות בכירות, בתפקידים או בצמתים שבהם מקבלים החלטות, מהווה אי ייצוג פוטנציאל מאוד חשוב של ההון האנושי שלנו.

מעבר לכך, מעבר לאי ניצול פוטנציאל מאוד גדול של ההון האנושי, ברמות כאלה, אנחנו מדברים על נשים באקדמיה כרגע, יש כאן גם פגיעה במגוון הדעות. אישה מביאה דברים אחרים ממה שמביא הגבר, אני לא אומרת מה טוב או רע אני רק אומרת שזה קצת אחרת, זה ראיה אחרת. ברגע שאנחנו חוסמים אוכלוסייה, חוסמים אם במשהו שנראה, אם במשהו אמיתי או לא, את שיתופן של נשים ברמות גבוהות ובמחקרים במיוחד, אנחנו בעצם גורמים לאחידות הדעה, אפשר לומר או לפחות מגוון הדעות בנקודות המוצא של המחקר הישראלי וגם בכך אנחנו יוצאים נפסדים כחברה. אז מכל הבחינות האלה, אני חושבת שזה מזיק ופוגע, בנו כחברה ישראלית, גם חברתית, גם ערכית וגם כלכלית.

לעניין המודעות, הרי אנחנו פה בחדר כולנו מודעים לבעיה, אנחנו, קודמותינו בוועדות השונות, במיוחד הנשים בכנסת, הצליחו להביא ליתר מודעות, עצם הזעקה הגדולה שזעקו הנשים כאשר יו"ר הכנסת רצה לפגוע בוועדה שאת עומדת בראשה. זאת אומרת, יש מספיק אינדיקציות להראות שהמודעות קיימת.

איפה היא לא קיימת, היא לא מספיק קיימת, אולי ההפנמה של המודעות, אצל אותן נשים שאנחנו צריכים לעזור להם לדחוף את עצמן למקומות האלה. כי כפי שאמרת נכון, מתחילות תואר ראשון, שני ואפילו שלישי, כמעט אותו מספר של נשים, יש ירידה קטנה בדוקטורט, אבל היא באמת לא משמעותית, זה כמעט 50% בנים ובנות. הנפילה קורת כאשר צריך להילחם על תפקידים באקדמיה, כאשר צריך להלחם על מענקים, מענקי מחקר, על קידומן או להיכנס לסנאט או להיכנס לוועד העובדים, או לכל המקומות האלה ששם גם מקור הכסף, גם מקור העשייה וגם מקור ההשפעה.

וכאן הנשים צריכות גם את ההפנמה של המודעות הזאת למעמדן, גם את הדחיפה שלנו ואם זה לא הולך מתוך הבנה, אנחנו גם יכולים לעשות את זה, אולי, צריך לחשוב, בחקיקה. מכסות כאלה ואחרות, כמו למשל הצעת חוק שהגשתי רק לפני שבוע בנושא של המדען הראשי, המדען הראשי, מחלק כמיליארד וחצי שקל למענקי מחקר בתעשייה, תעשיית ההיי- טק בעיקר. בהרבה מאוד מקרים, נשים, עכשיו המצב הוא יחסית טוב, יש שלוש נשים בוועדה, ועדת המחקר שמחלקת את הכסף, שלוש נשים מתוך תשעה.

בשנים קודמות וברוב השנים הקודמות לא היו שם נשים ואני טוענת שכשאין נשים, יש פחות מודעות ויש פחות רצון לתת כסף למחקר לנשים למשל. הצעת החוק דיברה על כך שאנחנו נכריח אותם, שבכל מקום ששם מחלקים כסף, תהינה נשים. אני רוצה להגיד לכם, הערה בשבילנו הנשים פה בכנסת, בוועדת הכספים, גם בוועדת הכלכלה, אבל במיוחד בוועדת הכספים, ששם מחולק תקציב המדינה, יש שתי נשים בלבד, אורית נוקד ורוחמה אברהם. שתי נשים בלבד, אני חושב שזה מעיד על כך שאנחנו לא נלחמות מספיק על המקום שבו אנחנו צריכות להיות וזה לא בסדר, אני אומרת לנו הנשים. אני דיברתי יותר מידי, אני רוצה לשמוע את האחרות, רק שתבינו שאני בפנים מלאה ויש לי עוד הרבה מה לומר.

בעניין הזה, אחת הבעיות הקשות בכל מה שקשור לאקדמיה, זה העניין של החופש האקדמי שעל בסיסו יותר מידי נתלים בכל הדברים ואולי גם החופש הזה שלא ליצור ייצוג הולם לנשים ואני חושבת שבעניין הזה, אם האקדמיה לא תסכים וזה בעצם המסר שצריך לעבור מכאן היום, שכשיש לה את החופש הבלתי מוגבל הזה, לנצל אותו במובן של לשמש בדיוק את המודל הראוי מבחינת הנאורות שאמורה להיות מטעם האקדמיה, אז בסופו של דבר המחוקק יצטרך להתערב וזה בא לידי ביטוי בכל.

אנחנו רואים את השינויים שכבר מתחוללים בייצוג של המל"ג מבחינת הרכבו כתוצאה מאיזה שהיא מקובעות מחשבתית שהייתה לאורך שנים שפשוט עוותה את המערכת לשנות את ההרכב של המועצה להשכלה גבוהה כדוגמה. אבל אם לא ישכילו להפנים שבעניינים האלה צריך ליצור סיטואציה שבה יש ייצוג הולם לנשים בכל הרבדים ובכל העניינים, הנושא הזה יהיה, בסופו של דבר, מחויב המציאות, שהבית הזה יצטרך להתערב.

עכשיו, זאת לא השאיפה, כי מתוך הבנה בסיסית וחשיבות בחופש האקדמי, יש מכאן איזה שהיא ציפייה לראות את השינויים מתחוללים מעצמם ולא מתוך כפיה, אבל זה מתוך האנשים המשכילים, כפי שאמרה כאן חברת הכנסת מרינה סולודקין, שם לא מבינים, שם צריכים מודעות? אז לאן הגענו, זה ממש אבסורד.

אני כל כך מתנצלת, זה כל כך מביך כאשר הוועדות השונות מתקיימות במקביל וחברי הכנסת צריכים לרוץ, זה נראה לא רציני, אני יושב על קוצים כי אני צריכה להיות בוועדת הכספים. אז ראשית אני רוצה באמת לברך את שתיכן, גילה ומלי, על הדיון הזה ואני רוצה לברך אותך מלי באמת אתמול במליאת הכנסת, אושר מינויו של אילן שלגי, אגב שהוא גם חבר הוועדה הזאת ומופיע כאן לישיבות, לשר המדע והטכנולוגיה ובהזדמנות הזאת, ועדת הכנסת, הבוקר, בעצם אישרה את מינויה של מלי ואני חושבת שאנחנו פשוט נצא כולנו גם כנשים וגם כנשים באקדמיה, פשוט מבורכות כתוצאה מהמהלך הזה.

כי אני חושבת שבאמת, מלי, הוכיחה את עצמה גם בוועדת הכלכלה, אני מידי פעם מגיעה גם לישיבות שהן נראות לי מאוד משמעותיות בוועדת הכלכלה ואני שומעת אותה ואני יודעת שהנושא של הנשים ונושא של המדע מאוד חשוב לה, לא בכדי היא בעצם היא עומדת בראש. מלי, אני רוצה לאחל לך בהצלחה ואפילו מציעה לך, אני באמת מאמינה שאחד הנושאים שהם מאוד משמעותיים זה נושא החינוך, אפילו תנסי להקים תת ועדה בוועדת חינוך שתעסוק בנושא הנשים במדע או באקדמיה, בכל אופן שיהיה השילוב הזה בחיי היום יום והשותף של הוועדה.

אני מבינה שהנתונים הם כאלה שלמרות שהנשים מהוות כ- 45% מכוח העבודה במשק, אז רק 20% מהן עוסקות בנושאים שהם קשורים לאקדמיה. אני גם חושבת שמעבר לעובדה שזה לא נכון, זה לא מתאים, אנחנו סובלים מכך, אני מתכוונת אנחנו, אני מתכוונת לציבור כי אני מאמינה שנשים הן איכותיות ויכולות לתרום ולהבין גם דברים נוספים מבלי לפגוע בציבור הגברים, יש באמת איכויות מעבר לעובדה שבאמת הדברים הם לא תמיד פונקציה לש מאבקי כוח ואני חושבת שכשהולכים בגישה שהיא מאוד עניינית אפשר להגיע רחוק ולקדם נושאים ראויים.

לגבי הנושא של ייצוג הולם, אני מסכימה עם מה שנאמר על ידי גילה, שאם בסופו של דבר הדברים לא יקרו מאליהם ואני באמת חושבת שחשוב מאוד שהנשים גם תשבנה בהנהלות וגם כמובן תוכלנה להתקדם, כי יש בעיה עם הקידום של הנשים בחלק ניכר מהמקומות, אם לא יהיה מנוף, הנה נכנסה עכשיו ענת מאור, שהייתה יושבת ראש הוועדה בכנסת הקודמת ופעלה רבות, היא בוודאי תדווח. אני חושבת שייתכן שלא יהיה מנוס שהכנסת באמת תתערב ותחוקק ואני כמון אצטרף לחקיקה הזאת.

זהבה גלאון ואני הובלנו כאן חוק שעסק בייצוג הולם לנשים בהנהלות של אגודות ספורט עם חובת דיווח לוועדה למעמד האישה, גילה הצליחה באמת להעביר את החוק הזה, הוא תוך חודשיים עבר את הקריאה הראשונה, השנייה והשלישית ואני חושבת שזה נתן דחיפה לנשים שיושבות עכשיו במוקדי הכוח ומקבלות עכשיו את ההחלטות המשמעותיות.

הדבר האחרון שאני רוצה להגיד, שמדברים על נושא האקדמיזציה והמדע ואני רואה כאן את מרינה שנמצאת כמעט תמיד בכל ישיבה שעוסקת בנושאים חברתיים ובוודאי בנושאים שקשורים במעמד האישה. אני חושבת שיש באמת לתת מקום מיוחד, לנושא של העולות, עלו עולות ועולות מחבר העמים ואני יודעת שרובן הן נשים משכילות וצריך באמת למצוא את הדרך איך ניתן לשלב אותן.

אני אומרת לכם כחברה בוועדת הכספים, אני גם מחוקקת וגם מעלה נושאים לסדר היום ואני ממש מתנצלת שיש את הכפילות הזאת ואני צריכה ללכת.

חברת הכנסת מרינה סולודקין.

קודם כל אני מתנצלת יש ישיבה גם בוועדת הפנים. דבר שני, אני לא אוהבת שמתחילים את הישיבה ומסבירים את חשיבות הנשים ואיך הן ראויות להיות במקומות האלה, אתם באיחור של חמישים שנה, אימא שלי למדה באוניברסיטה טכנולוגית במוסקבה. אז אנחנו צריכים לראות את האויב בפנים, אובסקורטיזם ושמרנות, שגברים במקומות הגבוהים בסיסטמה אקדמית, צריכים לדבר על זה, לא על זה שאנחנו ראויים כאן.

אין כאן אויבים במלחמה, צריך לשמור על מידתיות של הדברים.

אני כאן במלחמה, בסדר אני יש לי ביקורת---

זה לגיטימי, אבל אנחנו צריכים לשמור כאן על המילים---

תראי, אני כבר שמונה שנים כאן ורק מלחמה. דבר שני, החוקים, הם לא יעברו בגלל שיהיה דגל של הראש האקדמי. אבל לעשות מכל חוק שערורייה. אז מי בא לומר לנו אנחנו הגענו לחוקים האלה על המעמד של נשים. שרואים את הפרצוף האמיתי של האקדמיה והשמרנות הזאת והרבה דברים אחרים, אולי אנחנו בדרך הקשה יכולים לשפר את המצב.

תודה, פרופסור מינה טייכר, אז את דברי לאחר הדברים של שוש ברלינסקי.

בוקר טוב, לפני שאני אציג את הנתונים, אני רק אומר בכותרות, במצב של הסטודנטים החלוקה של הנשים והגברים אנחנו במצב מצוין, בכול התארים יש יותר סטודנטיות מסטודנטים, אני תכף אתן את הנתונים. המצב של הנשים הולך ופוחת ככל שרמת הסגל הולכת וגבוהה, זאת אומרת, זה אם אנחנו רוצים לדעת בשני משפטים איפה אנחנו נמצאים, אז זה המצב באקדמיה.

אני רוצה לומר עוד משפט אחד לפני שאנחנו נעבור לנתונים באופן מפורט, אני הראשונה שתומכת בקידום נשים בדרגות בכירות בסגל האקדמי, אני חושבת שאנחנו צריכים למצוא כלים נכונים שהם מתאימים למערכת כי אחרת אנחנו לא נצליח להשיג. אני רוצה לומר במאמר מוסגר שאחד הכלים שאני מנסה לפחות לקדם את זה, זה בהכנסת מספר הנשים בסגל האקדמי הבכיר, באיזה שהוא אופן במודל התקצוב, כי בעניי הדרך האפקטיבית ביותר בכל התחומים, היא דרך התקציב ובוודאי במצב של היום. אני לא רוצה כרגע להיכנס, זה נושא שהוא מאוד בעייתי והוא מאוד מורכב, אני רוצה לומר בכותרות ואני אשמח לפרט את זה.

כלומר, יש אפשרות שמבחינת הות"ת, הקצאת משאבים לפי הקמפוסים השונים יתוגמלו לפי תפקידים לנשים בהנהגות הבכירות. כי מבחינה חקיקתית תמיד אפשר להעביר כאלה נושאים, כפי שהגדירה כאן חברת הכנסת אורית נוגד, בנושא נניח אגודות הספורט, מכיוון שאין רצון להתערב בחופש האקדמית, יש את הסמכות הבלעדית בכל מה שקשור לחלוקת המשאבים. למה שאתם לא תציגו את זה מבחינתכם כקריטריון בונה?

אני לא אומרת את זה בהסתייגות, אני אומרת את זה בזהירות כי אני חושבת שמאוד קל לומר איזה שהן אמירות שיעוררו התנגדויות כאלה שנפיל אותן עוד לפני שהקמנו אותם. לכן אני לא אומרת את זה בהסתייגות, אני אומרת את זה בזהירות רבה, אני חושבת שאחת האפשרויות שאני בוחנת כרגע, זה לנסות בכלים של תקצוב, אני לא רוצה כרגע להיכנס לפרטים, לנסות לעודד מוסדות להשכלה גבוהה שמקדמות נשים בסגל הבכיר.

אנחנו צריכים לזכור, זה נכון בכל הרמות, זה צריך להיות תחת האמירה של המצוינות, אבל בעניי אם יש שבע אוניברסיטאות ואין אף נשיאה שהיא אישה, אני חושבת שזה מצב שהגיע הזמן לשנות אותו, אבל סוג של תהליך. אני מקדימה את המאוחר, אני אציג קצת נתונים, אני אעשה את זה בקצרה.

אז כמו שאנחנו אומרים, אני אתחיל עם סטודנטים, אז אחוז הסטודנטיות במוסדות להשכלה גבוהה במשך השנים נמצא במצב של עלייה, אנחנו כרגע בהתייצבות ובואו תראו את זה, זה לכל התארים. יש לנו בתואר הראשון בתש"ל התחלנו מ-47%, הגענו בתש"ס ל- 57.4%, אני מדברת על התואר הראשון. אנחנו עומדים היום בתואר ראשון על 56% סטודנטיות מכלל הלומדים במערכת ההשכלה הגבוהה.

לגבי התואר השני, אנחנו בתש"ל, זה 26%, אנחנו הגענו ל-57.8% בתש"ס, ובתשס"ג אנחנו מתייצבים על 57.1% לגבי תואר שני. גם בתואר השלישי אנחנו רואים מגמה של גידול, גם בתואר השלישי אנחנו נמצאים היום על 52.7% מכלל הלומדים לתואר שלישי שזה בעניי השג מרשים.

אני מקדימה מעט את המאוחר, אנחנו צריכים לזכור שסגל אקדמי בכיר, הוא תוצאה של עלייה במספרי הסטודנטיות שלומדות בהתקדמות התארים. אז ככל שמספר הסטודנטיות עולה וגדל בתואר השלישי, הסיכוי שהסגל הבכיר יהיה נשים, הוא הולך וגובר.

שם זה לא רק הזמן.

אני רק רוצה לומר שיש ירידה קלה בשיעור הנשים שלומדות לתואר ראשון, כי יש לנו, אנחנו תכף נראה גם את ההתפלגות באיזה תחומים, אבל יש גידול במספר המוסדות שמלמדים תחומים של הנדסה ומצד שני מספר המכללות להכשרת מורים הלך ופחת ששם אחוז הנשים הוא גבוה, אז לכן יש את הירידה הקטנה בתואר הראשון ואתם רואים אותה בין תשס"ה לתשס"ג.

זה כולל גם את המכללות?

כן, זה כולל אוניברסיטאות, מכללות, מכללות להכשרת עובדי הוראה. אני מקווה שאתם מצליחים לראות, אבל אם אנחנו נשים לב, יש כאן בעצם את ההתפלגות של הסטודנטיות באחוזים שלהם לפי תחומי הלימוד. אז תחומי הלימוד המועדפים על נשים זה מדעי הרוח, חינוך ומקצועות עזר רפואיים---

באוניברסיטת בן-גוריון הייתה הקפיטריה במדעי הרוח והחברה תמיד המה אדם ולא הבינו מדוע הקפיטריה בהנדסה ריקה לחלוטין, מסתבר שכל תלמידי ההנדסה הלכו לקפיטריה של מדעי החברה.

אנחנו רואים שאחוז הסטודנטיות הנמוך ביותר הוא כאמור במתמטיקה ובמדעים הפיזיקאליים, אבל שימו לב שבמדעים הביולוגים, יש 63.5% מכלל הסטודנטים הם נשים וזה בעניי נתון שהוא מאוד משמעות---

אני מבקשת רק לציין שהבעיה היא, זה חשוב שכלל הנשים---

אני תכף אגיע, אני ציינתי בכוונה את הנתון של הסטודנטיות כנקודת פתיחה, אנחנו מתמקדים בסגל. הקדמתי ואמרתי שהמצב של הנשים בתחומי הלימוד הוא הולך ומשתפר, המצב הוא אחר לחלוטין בתחום הסגל ועכשיו אני אציג נתונים בתחום הסגל---

זה לומדות ולא מסיימות, אני מתארת שיש נשירה---

אני לא יודעת אם יש נשירה, משך הזמן של נשים לסיום הדוקטורט הוא יותר ארוך מאשר לגברים, אז זה אחוז הלומדים, הנתון הוא של אחוז הלומדים ולא של מסיימים. יש כאן עוד נתון שהוא מעניין זה התפלגות הנשים באוניברסיטאות לפי דת ולפי מוצא. אז אנחנו רואים למשל שיש כאן עלייה בתחום הנשים המוסלמיות שלומדות, עליה מ-31%, כמעט ל-52%. אחד ההסברים המשמעותיים לזה היא בעובדה שנפתחו מכללות תחת האחריות האקדמית של האוניברסיטאות בדרום ובצפון, מה שאפשר לאוכלוסייה המוסלמית, לנשים שבהם, לצאת וללמוד מה שקודם לכן הן לא יכלו לעשות כי המרחק ממקום המגורים.

ועכשיו אנחנו נעבור בעצם לבעיה המרכזית וזה ייצוג של הנשים בסגל האקדמי. אנחנו רואים שיש עלייה, עם השנים אנחנו נראה מתשל"ט עד תשס"ג, אז בסך הכול אחוז הייצוג של הנשים בסגל האקדמי הבכיר עלה מ- 16% ל- 24.5%. אם אנחנו נסתכל בדרוג, אז נראה שככל שהדרגה גבוהה יותר, הייצוג של הנשים נמוך יותר והמצב הזה נשאר, האחוזים עלו אבל המצב נשאר.

זאת אומרת, אם עלינו בתשל"ט היה כמעט 30% בדרג של מרצה, היום אנחנו מגיעים ל-42.5%, נשים בדרגת מרצה. לעומת זאת בפרופסור מן המניין שהיינו כמעט 5% בתשל"ט, אנחנו עומדים היום על 11.5% פרופסור מן המניין. פרופסור חבר 21% ומרצה בכיר 35%.

אז אין ספק שהנתונים לפחות לדרגות הפחות בכירות, הן באופן משמעותית טובות מאלה שהיו, אבל עדיין, אני באופן אישי לא נוטה להסתפק באמירה שאחוז הנשים הוא אמנם 50% אבל מתאים לנו שזה יהיה גם 35%, אני לא חושבת, זאת אומרת שאני חושבת שאנחנו צריכים להגיע למצב של ייצוג זהה. פרופסור מן המניין אנחנו רואים את התוצאה כפי שהיא מוצגת.

יש כאן עוד נתון שהוא מעניין וזה אפרופו השאלה שעלתה קודם, ההתפרסות של נשים בסגל הבכיר לפי תחומי הלימוד. אז באופן לא מפתיע, בחינוך, ברפואה ובמדעי הרוח, הנשים בסגל האקדמי הבכיר, מספרן עולה וגדל והן בקבוצה הגבוהה ביותר. הנתון שהוא פחות צפוי, הוא דווקא במדעים הביולוגים, 1985 למעלה מחמישים אחוז מן הסטודנטיות היו נשים, לעומת זאת בסגל הבכיר אנחנו רואים את האחוז שהוא הרבה יותר נמוך, אנחנו רואים פה שיפור רק בתשס"ג שזה עלה ל- 23% או משהו מהסוג הזה, אבל זה עדיין נמצא במקום יחסית רחוק, אז זה נתון שצריך לתת עליו את הדעת.

יש כאן התפלגות של נתונים שהם מעניינים, זה אחוז הפרופסורים מכלל הסגל האקדמי הבכיר בחלוקה לתחומים. אז אנחנו רואים שבמדעים העיוניים, ישנה מגמה, אם אנחנו בוחנים את מספרי הנשים והגברים, אבל אנחנו רואים את מגמת הגידול. קרי, מספר הפרופסוריות מכלל הסגל האקדמי הבכיר, בתחום, בפורמט של המדעים העיוניים יש עלייה.

אם אנחנו עובדים במדעים הניסויים, אנחנו רואים שהתופעה היא פחות משמחת כי שם אנחנו רואים שכמעט ואין את מגמת הגידול. בסך הכול אנחנו רואים אמנם מגמה, אנחנו מדברים לפרופסורים, אחוז הנשים מתוך הפרופסורים, אנחנו רואים מגמה מאוד מתונה של עלייה שאני חוזרת ומציינת שמה שחוסם את זה, זה התחומים הניסויים ששם אחוז הנשים. במדעים העיוניים הפער הולך ומצטמצם בקצב איטי, אבל הוא הולך, בסך הכול זאת ההשפעה.

זאת אומרת, אם אני מסכמת בכלל המערכת, אז בתשס"ב היו כ- 25% מכלל סגל האקדמי הבכיר בחמישים המוסדות להשכלה גבוהה, אחוז הנשים. במכללות להוראה באופן טבעי, זה אחוז הנשים הגבוה ביותר וגם שם זה מפתיע, זאת אומרת אפילו שם. 83% בערך מכלל העובדים במכללות להכשרת עובדי הוראה, זה נשים. אחוז הסגל הבכיר יותר, אחוז הנשים, זה רק 60%. זה טוב, אבל גם שם, למרות שרוב הלומדות הן נשים---

אני מסתכלת על השקף הזה, אני חושבת שהמצב הוא מאוד חמור, עשר שנים הוא המסלול שסטודנטים עוברים מהתואר הראשון עד למעלה---

לא, זה הנתון של הפרופסורים.

אני אסביר את עצמי, אנחנו יכולות לבוא ולומר, מה שאנחנו רואים פה שבעשר שנים אין כמעט שינוי, השינוי הוא פחות מ-10% לאורך עשר שנים.

שינוי במה?

בעלייה של מספר הנשים---

אבל הנתונים האלה הם של נשים מכלל הפרופסורים---

כן הבנתי. לפני עשר שנים היו שלושים אחוז ועכשיו יש לנו פחות מארבעים אחוז, פחות עשרה אחוז גידול במספר הפרופסורים. עכשיו, אם את רוצה לבוא ולטעון, כפי שנאמר בתחילת דבריך, שיש שיפור משום שיותר נשים הולכות לתואר ראשון ושני והן מתקדמות, אנחנו רואים שזה מוכיח את ההפך, משום שעשר שנים זה כבר מספיק זמן, או שאפשר לעבור את שלושת התארים, זאת אומרת להגיע לרמה של קרוב לפרופסור, או אפילו פרופסור. למעשה למרות הגידול במכללות, למרות הגידול במספר הסטודנטיות שהתחילו, עשר שנים, השינוי הוא מינימאלי. לכן אני אומרת שאנחנו צריכות לחפש את הבעיה, איפה יש את המחסומים כי כנראה זה לא במספר הסטודנטיות שמתחילות---

השאלה הנשאלת היא, המעבר מתואר דוקטור לפרופסור, צריך לעבור את המשוחה של הפוסט דוקטורט, מניסיונך, אולי תאירי כאן, לא כולם כאן מכירים את התהליך, מה צריך כדי להיות פרופסור, מה התהליך שמצריך מצד הנשים, מצד הבוגרים. זה לא רק פרסומים ונראה מי הוועדה הממנה, שזה גם שאלה בפני עצמה שהיא מעניינת, זה בעצם נושא שאנחנו נרצה שתעלי פה היום.

יש כאן איזה בעיה בשקף, אם הורוד עולה, אז השחור צריך לרדת, כי לא ייתכן שזה שישים ושלושים, כמאה אחוז ופה ארבעים ושישים.

מה שברור שאחוז הנשים הוא פשוט קטסטרופה, אם אנחנו רוצים לקדם את זה, אז זה פחות עשרה אחוז, שני אחוז לכאן או לשם זה לא משנה. שוש, אני באמת ארצה שתעני לי על השאלות, שנתקדם בדיון, שלא רק נדבר היום יפה ונלך הביתה.

אני חושבת שעל התהליך של מעבר לפרופסורה, ישנה כאן פרופסור מינה טייכר שחוותה את התהליך, אז אני חושבת שהיא יכולה לספר על זה יותר טוב ממני---

מי הוועדה הממנה?

לדעתי מינה יכולה להרחיב על זה---

אני ממש מתנצלת, אבל בשביל שיצא משהו מהדיון בסופו של דבר, צריך גם למקד אותו לבעיות ורק להצגת הנתונים, את זה אפשר לקרוא אחר כך.

אני התכוונתי להגיע לזה בכל מקרה בזמן שאת אמרת שיהיה לי זכות דיבור אחרי שהיא מסיימת, אבל יכול להיות---

סליחה, אבל אני ממש מתנצלת, אבל אני יודעת למה אני מובילה את הדיון לכיוון כזה, כי אחרת אפשר לדבר מהיום עד מחר על הנתונים. אנחנו רוצים לדעת שני דברים, שיספרו לנו על התהליך, דבר שני, מי זאת הוועדה ולמה והאם הקריטריונים שהם קשיחים או שזה נתון לכל מיני גחמות.

אני רוצה לברך אותך, שמענו שהשבוע או בימים האלה מונית למדענית הראשית של משרד המדע.

זה בהליך.

אז אנחנו מברכים אותך על ההליך. לא נראה לי שיהיה שינוי בעניין הזה, למרות שלא מתפקידי לומר, אבל אני רק רוצה לציין שהתעקש למצוא מדענית שזה רלוונטי לעניינו, התעקש למצוא מדענית ראשית ולא מדען ראשי.

הוא גם הביא מנכ"לית להבדיל מכל השרים, אבל אי אפשר להדביק את זה לכולם והלוואי שכן יהיה אפשר.

אני במקצועי פרופסור למתמטיקה ומדעי המחשב, זה רלוונטי לנושא הזה, אני מתמחה גם במתמטיקה עיוני, גם במתמטיקה שימושית, בקומפיוטר ויזן וגם בחישוביות של מה שקורה במוח. כרגע אני סגנית הנשיא למחקר ופיתוח של אוניברסיטת בר אילן, הייתי סגנית הנשיא, הייתי המינוי הראשון של אישה לסגנית נשיא למחקר ופיתוח, הייתי אותו זמן במועצה להשכלה גבוהה, זה היה בדיוק במעבר ונאלצתי לעזוב את המועצה להשכלה גבוהה בשביל התפקיד הזה. למרות שחשבתי שהתפקיד של המועצה להשכלה גבוהה הוא אחד החשובים בקידום של המדע בארץ.

לפני שאני ממשיכה הלאה, אני רוצה להתייחס למה שהיא אמרה שהיא רוצה לעשות בנושא של להכניס פקטור של קידום נשים בתוך, כמובן שזו יוזמה מבורכת ואנחנו נוריד את הכובע, לא יהיה לה קל לעשות את זה מכיוון שכמו שלות"ת יש אוטונומיה בחלוקת הכספים לאוניברסיטאות יחסית לממשלה. לכל אוניברסיטה יש עצמאות שלה לנהל את ענייניה בתקציב שהיא מקבלת ובמסגרת המטרות שקיימות לאוניברסיטה---

ואת יכולה לתת להם תמריץ.

לא, היא אמרה את זה בצורה מאוד מדויקת, זאת אומרת שזה נכון אבל צריך בזהירות רבה לראות איך לעשות את זה במסגרת המנדט של ות”ת וזה שבכלל היא רוצה לעשות את זה, זה כבר התחלה טובה, אני מאמינה שהיא תצליח לעשות את זה.

אני נמצאת פה בתוקף תפקידי כיו"ר הוועדה לקידום נשים במדע וטכנולוגיה. המועצה הזאת היא מועצה וולונטרית שממונת על ידי משרד המדע וכוללת הרבה מאוד אנשים מכל מיני תחומים במדינת ישראל, לאו דווקא נשים. קידום נשים, כמו שאמרה חברת הכנסת שעזבה, אנחנו לא צריכים להגיד עוד פעם את מה שכולם יודעים, אבל יש בכל מקרה שלושה תחומים שבהם אנחנו מקדמים נשים. אחד, בבית ובמשפחה, השני זה להפנות את הנשים ואת הנערות לתחומים המתאימים ויש פה הרבה מאוד אנשים בדבר הזה והכיוון השלישי, אחרי שהנשים נמצאות במקום הזה, שהן יתקדמו ולא יתקלו בתקרה.

הוועדה לקידום נשים במדע וטכנולוגיה, לא מתעסקת בכל שלושת ההיבטים האלה, יכול להיות שההיבט הראשון הוא החשוב ביותר, מה שקורה בבית ובחברה ולמה לאישה באופן כללי. אנחנו מתייחסים לשני הנושאים של בחירת המקצוע ועידוד נשים לבחור במקצועות הנכונים ואחר כך בקידום שלהן אחרי שהן בחרו במקצוע הזה.

עכשיו, חוץ מזה, למועצה יש גם תפקיד של הייצוג של קידום נשים באיחוד האירופאי, באיחוד האירופאי מאוד אסרטיבי בנושא הזה והרבה מאוד מענקים, אי אפשר לקבל הרבה מאוד מענקים אם המוסד לא מוכיח שהוא מוסד, דרך אגב, זה אולי אינפורמציה שאני צריכה להעביר לך, כי זה יכול להקל את כל ההליך הזה. בעצם האיחוד האירופאי עושה לנו את העבודה, אז יש מענקים שכדי להגיש אותם צריך לקבל איזה שהיא חותמת של המוסד שאנחנו בסדר ואנשים לא בקלות חותמים על נייר אלא אם הוא נכון. וגם את כל האינפורמציה מה קורה באיחוד האירופאי, השוואה בין ארצות שונות וכולי וייצוג של ישראל בייעוץ של שר המדע האירופאי שנקראת ועדת הלסינקי.

אני חדשה בתפקיד הזה ופה ראיתי שיש סיכום של שלוש ועדות משנה שקיימות למועצה, ועדת חינוך, ועדת אקדמיה וועדת התעשייה. מה שאני הולכת לעשות זה להקים שש ועדות, לא שלוש. ארבע מהן זה ועדות שהמטרה שלהן שהן קשורות למטרה, המטרה שלנו זה לקדם נשים בארבע תחומים שונים וארבע ועדות לפי התחומים האלה ושתי ועדות שהן ועדות תמיכה.

ארבע ועדות, הראשונה זה מערכת החינוך כמו שנמצא שם, השנייה זה אקדמיה, השלישית זה התעשייה והרביעית זה ממשלה. בממשלה יש הרבה מאוד נשים בכל מיני תפקידים, גם מכוני מחקר וגם בתפקידים אדמיניסטרטיביים. חינוך, אקדמיה, תעשייה וממשלה, את האקדמיה, אני לא מסתכלת על האקדמיה כעל מיקשה אחת, אלא באקדמיה אנחנו נעבוד דרך שלושה סקטורים.

הסקטור הראשון זה יועצות הרקטור לקידום נשים באקדמיה, וזה מגיע לשאלה שלך. הנושא השני זה ראשי תוכניות המגדר---

צריך לציין שהיועצות לקידום מעמד האישה אצל כל נשיאי האוניברסיטאות בארץ, גם קיבלו זימון לבוא לישיבה וכולן לא טרחו להגיע---

סליחה, אני כאן, פרופסור נורית ירמיה.

אוקיי, כל הכבוד.

והפורום השני עוזר להגדיר את הכלים ולעשות את ההשוואות לאירופה שמאוד עוזר לנו במאבקים שלנו והפורום השלישי זה פשוט פורום של מדעניות בכירות---

בכל מה שקשור להחלטות האו"ם, גם חובה של ייצוג הולם לנשים בנושאים השונים.

הפורום השלישי זה פורום מדעניות בכירות בעצמן, שהן נמצאות בשטח, הן מכירות, הן מביאות את העובדות, הן מביאות גם את הרעיונות מתוך מה שקרה להן ומההיסטוריה הפרטית שלהן.

תת הוועדה של יועצות הרקטור בתוך האקדמיה כבר התכנסה כמה פעמים והתוצאה של ההתכנסות הזאת, זה מניפסט. אני חייבת תשובה למה רקטור. מי שעושה קידומים בסופו של דבר בכל מקום זה הרקטור ולא הנשיא, זה הבנאדם שהתיק מגיע אליו והוא ממנה את הוועדה הממנה שאת שאלת מי מגיע והוא הסמכות העליונה לקידום האישה ממרצה, מרצה בכיר, פרופסור חבר, פרופסור מן המניין ולכן אם צריך לעשות איזה שהם שינויים, צריך לעשות אצלו.

עכשיו, צריך לעשות את השינויים גם בסנאט, הרקטורים הם יושבי ראש הסנאט, לא חשוב באיזה אינסטלציה ובאיזה מודל---

מה ייצוג הולם של נשים בסנאט, אני כשהייתי חברה בסנאט מתוקף תפקידי כיו"ר אגודת הסטודנטים, כמעט ובכלל---

אני מזכירה את התואר האחרון של שוש ברלינסקי, תשס"ג, פרופסור מן המניין, 11.5%, זה הייצוג הממוצע של נשים, כי עד היום בסנאטים הקיימים, הסנאט היה מורכב מכל הפרופסוריות מן המניין ואז האחוז, זה ברור מה האחוז בסנאט, הוא שונה מאוניברסיטה לאוניברסיטה.

זה הממוצע הכללי?

זה הממוצע הארצי, כמובן שאפשר לראות---

אז אפשר לפנות, זאת אומרת, השאלה הנשאלת היא כזאת, בכל מה שקשור למינוי נשיא האוניברסיטה, רקטור ומנכ"ל, זה הסנאט בוחר, הוא המאשר, ואם הסנאט הייצוג שלו כל כך זעום לנשים אז איך אפשר לחשוב בכלל על זה?

זה הרבה יותר מורכב, יש היום מבנה ניהולי שונה ממה שהיה פעם, במבנה הניהולי הזה יש הרבה פחות בחירה והרבה יותר מימון. הסנאטים כבר לא בוחרים אלא בהרבה מאוד תפקידים הם מאשרים.

מאשרים את מה שהוועד הפועל---

זה שונה מכל מקום ומקום, אבל יש שני היבטים לזה, יש את הקידום של אנשים במסלול האקדמי---

קודם כל ננסה לחשוב, אחת הדרכים לפתור בעיות זה לראות מאיפה הן נובעות, בעניין הזה, לדעתי עוד לא ירדנו לשורש הבעיה, כי לא יכול להיות שמבחינת מספר הנשים הפוטנציאליות שמסיימות את לימודי הדוקטורט, יש כבר כמעט 150%, לעומת זה, מגיע הייצוג לעשרה אחוז.

את לא יכולה להגיד לא יכול להיות, כי זה קורה.

גילה את שאלת שאלה קודם, שלדעתי כדאי שמינה תענה עליה.

אני סיימתי תואר שני בפילוסופיה ואפשר להיכנס לדיון אקדמי מופלא, אז אני מנסה באמת, וצר לי שאני עושה את זה כי אין לנו 45 דקות להרצאה עכשיו, אנחנו מנסים להתמקד---

אבל אני מנסה לענות לך, הגעתי בדיוק לשאלה שלך---

שאלה פשוטה, אנחנו רוצים לדעת את המסלול, תספרי לנו את המסלול מהרגע שסיימת את הדוקטורט עד שקיבלת את הפרופסורה.

אם תתני לי לענות לך אני אענה. גבר או אישה שמתקדמים, הקידום שלהם הוא תוצאה של ההישגים המדעיים שלהם ומדינת ישראל רוצה שיהיה לה את האנשים המצוינים ביותר ולכן הקריטריונים הם של מצוינות. דהיינו, מגיעים בכל שלב, הדיקן או הרקטור ממנה ועדה, שולחים מכתבים לאנשי חוץ, אנשי חוץ נותנים תשובות---

סליחה, אני מתנצלת, אי אפשר כך, כי אני לא מקבלת את התשובות שאני רוצה, את בכיוון הנכון, אני מתנצלת שאני ממקדת אותך כדי שנבין. איש או אישה שמסיימים את המסלול שלהם, הוא או היא רוצים עכשיו להיות פרופסור, תספרי לנו, נניח שמישהו סיים את התואר שלו כדוקטור, הוא רוצה להיות פרופסור, זה היעד, היה או הוא רוצים להיות פרופסור, מה התהליך, מה האדם צריך לעשות, לא מה עושים עבורו, מה הוא צריך לעשות?

הוא כותב מכתב והוא מגיש בקשה למוסד, אני רוצה להתקבל למוסד, הוא כותב מכתב ל- 800 מוסדות בכל העולם והוא רואה את ההצעות שהוא מקבל, הוא מקבל הצעות מחמש מוסדות, בסוף הוא מקבל הצעה ממוסד אחד ואז הוא נכנס למוסד הזה. ואז את רואה שבמרצה, יש לנו בתשס"ג 42.5% של נשים בפנים שזה בהחלט סביר המספר הזה---

זה לא בעיה לזרום איתך לקבל את התשובה, אני מצטערת שאני מקשה, אני רוצה באמת לראות פה עניין של תהליך. בשלב ראשון הבנאדם מגיש בקשה, בשלב שני, הוא קיבל תשובה מאחת המוסדות להשכלה גבוהה שהחליטו לקבל אותו, מצוין, הלאה, מה מכאן?

עכשיו הוא שלוש שנים עובד קשה, או חמש שנים ומקווה שהוא יגיע---

מה זה מצריך?

זה מצריך ללמד, מה עושה האוניברסיטה? האוניברסיטה עושה מחקר ועושה הוראה, אז הוא צריך לעשות את כל הדברים שעושים.

שלוש שנים או חמש הסתיימו בהצטיינות---

עכשיו, הצטיינות זה לא דבר פשוט ולמדוד מצוינות, כל החכמה זה איך מודדים מצוינות ואנחנו רוצים, אם היית נותנת לי לסיים אז הייתי מסבירה לך איך אנחנו רוצים לעשות בוועדה לייעוץ, איך לייצר קריטריונים למצוינות. ביקשו אותי, דרך אגב, באיחוד האירופי לעשות את זה, אני עושה את זה בשבילם ואנחנו גם נשתמש בזה פה.

זה דבר מאוד קשה, ליצר מצוינות שהיא לא gender sensitive, אני לא יודעת איך להגיד את זה בעברית, שהיא לא רגישה במובן שלמשל לוח הזמנים שלה לא מתנגש עם לוח הפוריות של האישה, או למשל ששעות העבודה שלה לא מתנגשות, כל מיני דברים מאוד מורכבים, תוך כדי שלא עושים שום פשרה---

זה כן sensitive למגדר מסוים.

אנחנו מנסים לייצר קריטריונים למצוינות שהם לא יהיו נקיים, כי כיום הם נקיים. עכשיו, אחרי חמש שנים אתה מבקש קידום, הקידום תלוי במספר הפרסומים, זה תלוי במספר הגרנטים שזכית, זכית, עברת לשלב הבא.

אני פשוט רוצה להבין, זה מוגבל בזמן? את חייבת חמש שנים או את יכולה לעשות את זה גם בשבע?

אני אגיד לך מה אנחנו עשינו בוועדה וכך ממשיכים הלאה. מסתבר שיש מוסדות מסוימים, גם בארצות הברית וגם בארץ, שאימצו את הקריטריון שהמעבר בין מרצה למרצה בכיר, הוא מקסימום חמש שנים. אם תוך חמש שנים לא הגעת לרמה הראויה למרצה בכיר, את מפוטרת.

עכשיו, מה אנחנו עשינו באוניברסיטת בר אילן, הצלחנו במאמץ גדול מאוד, חצי שנה של דיונים ארוכים בסנאט להעביר חוק, שאם לאישה בתקופת החמש שנים הזאת, היה ילד עד גיל שש, אז היא יכולה לקבל שנה אחת נוספת. אני הבאתי, בגלל מה שעשיתי באיחוד האירופאי למתמטיקה בבריסל, שם הגדרנו, קראנו לזה קריירה שבורה שעושים לה הפסקות ושם הם הסכימו אפילו שלוש שנים להוסיף, לכל מיני פרסים. בסנאט של בר אילן לא הסכימו יותר מאשר שנה אחת, אבל עצם הדבר הזה שיש שנה אחת, כבר היה מאבק קשה ביותר---

שאלת הבהרה, אם יש לה יותר מילד אחד עד גיל שש?

לא, רק שנה, מקסימום שנה.

אבל תבין, זה רק בבר אילן, זה לא קיים---

אז אני אגיד לך מה אנחנו עושים, אנחנו השוונו, זה דבר אחד מאוד יפה של תיקון הרגישות למגדר, באמת מינימאלי, לקחנו את כל החוקים. בואי נחכה עם הקידום שלך עוד שנה, יש לך זמן, ובעצם היא כבר היה אפשר לקדם אותה עכשיו ולכן שמנו בחוק, אם האישה רוצה, היא יכולה לקבל שנה נוספת---

בסדר, אז הם יגידו, או שתפוטרי או שתישארי עוד שנה, מה היא יכולה להגיד?

עכשיו, אספנו את כל החוקים, כל התיקונים שעשו בזמן האחרון בכל האוניברסיטאות בארץ, בנינו מזה איזה שהוא מסמך שזה המסמך המומלץ על ידי המועצה לתיקונים בכל האוניברסיטאות, זאת אומרת, אם אצלנו עשו ככה ואם באוניברסיטה העברית, אני לא יודעת אם סיימו את זה או לא, אבל דובר שם על שבסנאט הקטן החדש הזה, שהיום לא הכול אוטומטית כל הפרופסורים מן המניין, שיהיה ייצוג לנשים בסנאט החדש הזה לפחות כמו שהיה בסנאט הקודם פלוס חמישה אחוז.

ואם במקום אחר אמרנו שהמלגה של הסטודנטית, גם דוקטורט מוגבל בארבע שנים, בגלל מודל התקצוב של ות”ת, יש רצון גדול לאוניברסיטאות שכולם יגמרו את הדוקטורט תוך ארבע שנים, אבל אם היא יולדת בזמן הזה, אז זה קצת קשה שיסכימו לוותר על הכסף הזה, אולי זה קל מאוד לעשות. שוש, בעניין הזה של המודל שלכם, אם אישה יולדת בארבע שנים, לתת אולי הנחה, יכול להיות שזה אתם יכולים לחשוב על זה.

אבל, את כל החוקים השונים שעשו בכל האוניברסיטאות בארץ ולחשוב שאולי אפקט הלחץ הקבוצתי שכל אחד יביא לסנאט שלו ויגיד, הנה, את זה כבר הסכימו פה ואת זה הסכימו פה, יש לנו חמישה נושאים בעייתיים שבהם יכולים לקדם נשים ויעבירו את זה לנשים.

אנחנו מכינים להם את המכתב הזה ומקווים מאוד שזה יגיע לסנאט השני, זה לא יוכל להגיע לישיבת הסנאט הראשונה של השנה הבאה, כי בסנאט הראשון תמיד יש הרבה בעיות, אבל שזה יגיע לישיבת הסנאט השני, אנחנו נשב עם כל הרקטורים, ישיבות אישיות בשביל אולי להסביר להם את כל ההיבטים האלה.

אם את זה אנחנו מצליחים לעשות באקדמיה, קודם כל זה טלטלה, שעכשיו הם מבינים שמשהו צריכים לעשות, הדברים נעשים, זה כבר לא אותו עולם שאתה יכול לשבת ולא לעשות כלום והדברים יקרו. אנחנו הוספנו לשם את מה שקורה באיחוד האירופי שאי אפשר להגיש גרנטים, אם אתה לא עומד בקריטריונים האלה ואם השינויים האלה, אני מניחה שתוך איזה שנה, אנחנו נראה איזה שהם שינויים במספרים האלה ובאותו זמן שהדברים האלה קורים, זה לא שמפסיקים לעבוד, אמרנו שאנחנו עובדים בכל שלושת התחומים האלה, אנחנו נפנה את תשומת הלב בצורה יותר רצינית למערכת החינוך ולהתחלה ששם נעשים דברים אבל לראות מה אפשר לעשות יותר, ולתעשייה ולממשלה.

יש לך מודל להשוואה באוניברסיטאות בחוץ לארץ שעשו את זה באירופה, את רואה מה המצב שם?

אירופה היא מאוד לא הומוגנית בנושא הזה---

במקומות שבהם הלכו לפי הרעיונות האלה.

מה שאנחנו עשינו, הרעיונות האלה, לחבר את כל הדברים האלה, לעשות את זה, לא עשו את זה במקומות אחרים. מה שהם עשו באירופה, זה באיחוד האירופאי הם עשו בעניין של הגרנטים. אני יודעת מה עשו בגרמניה, כי אני יועצת, הם עשו דברים איומים שבסופו של דבר הזיקו לנשים ואני אגיד לך מה הם עשו. שיטת המינויים אצלנו, הסברתי לך, מבקשים וכל פעם עולים לפי הקידום, את יכולה להגיד שוועדות כן טובות או לא טובות, בואי נניח שהוועדות טובות. בגרמניה המינוי הוא לא של הוועדה אלא של הממשלה, ועדת המינויים הזאת של האוניברסיטה נותנת לשר המדע של אותו אזור, רשימה של שלושה שמות שהם המועדפים לפי הסדר, אחד שתיים ושלוש. בדרך כלל לוקחים מספר אחד, אם הוא אומר לא, הולכים למספר שתיים וכך הלאה.

יצא איזה חוק שנתנו להם incentive כלכלי או איזה שהוא דבר, רצו לקדם נשים ואז אם הם ראו שיש מספר שלוש אישה, שר המדע השתמש בכוח שלו ולקח את מספר שלוש והקפיץ למעלה למרות שאחד ושתיים היו יכולים. מה ראו האוניברסיטאות, הם אמרו, אנחנו נותנים להם אחד, שתיים שלוש עם אישה, את אחד רצינו יותר, הוא יותר מתאים לנו, התחום שלו מתאים לנו, הכול מתאים, אז לקחו שלושה גברים.

בהרבה מאוד מקרים קורה שמספר אחד ושתיים, בגרמניה זה קורה הרבה פעמים, שמספר אחד ושתיים בסוף לא מגיע, למה? כי זה דרך לקבל העלאה במשכורת. זאת אומרת הדרך היחידה לקבל העלאה במשכורת בגרמניה, אם אתה מקבל הצעה מאוניברסיטה אחרת, אז אנשים סתם עושים בקשות. אז אחד בעצם קיבל את ההעלאה שלו במשכורת שלו, השני קיבל הצעה מפרינסטון והלך לפרינסטון, גם להם יש את הבעיה הזה ואז מספר שלוש האישה הייתה מקבלת את זה, אבל בגלל שהביאו אותה לארבע כי פחדו שהקפיצו אותה בסולם, אז היא לא מקבלת את זה.

מה שאת אומרת, שגם שאנחנו לוקחים קריטריונים ורעיונות---

זה מדיניות טובה בכול מיני תחומים.

עם כל הכבוד, אני חושבת שלמרות הדברים שנאמרים כאן, עדיין זה עדיף מאשר המצב היום כי אז אפשר להיות עם עניים פקוחות ולבחון מדוע האישה היא מקום ארבע ולא מקום שלוש ברשימה מאשר שהיא לא קיימת אפילו לא במקום עשירי.

עכשיו, הנושא הזה של הפוסט דוקטורט שאת רמזת עליו, זה באמת נושא חשוב מאוד וזה מפריע לנשים---

אולי זאת אחת הבעיות---

זאת באמת בעיה, אבל אי אפשר להגיד שזאת בעיה אדמיניסטרטיבית, כי באמת החשיפה למדע בארצות אחרות, זה מאוד עוזר לך, זה יוצר שיתוף פעולה, אתה רואה מה קורה בחזית---

אז מי שלא יכולה להרשות לעצמה כי היא לא מקבלת גיבוי משפחתי, מה שקורה במרבית הזמן---

מה שעשינו, יועצת הנשיא במכון וייצמן ואנחנו מכניסים את זה למניפסט שלנו הכללי, במכון וייצמן, אם מישהי זוכה בפוסט דוקטורט למקום אחר, הם מכפילים לה את הסכום הזה, מוסיפים לה עוד עשרים אלף דולר לשנה כדי שיהיה משתלם לבעל שלה לקחת חופשה ללא תשלום ולבוא איתה. הבעל שלי בזמנו, לקח חופשה ללא תשלום, זה מורכב, אז זה נכון אפשר לנסות לפתור את זה. העניין של הפוסט דוקטורט, זה לא רק עניין של כסף, אבל זה גם עניין של כסף.

שאלה מתחום אחר, לא כל כך מן התחום של מנגנון הקידום. נושא של גני ילדים ומעונות.

תראה, אנחנו יכולים להמליץ לאוניברסיטאות רק דברים שהם לא פונקציה של כסף, ברגע שזה פונקציה של כסף זה כבר נושא אחר, זה לא חכמה להמליץ---

אני לא מציעה להמליץ שום דבר שהוא פונקציה של כסף אם לא רוצים שהוא ייפול.

בדיוק, אז אנחנו לא עושים שום דבר, אנחנו יודעים את זה. אבל אנחנו כתבנו שם שאם יש גן ילדים בקמפוס, בסוגריים, מאוד מומלץ לתת עדיפות לילדים של נשות הסגל האקדמי הזוטר, הבכיר בשלבים הראשונים.

השאלה, אם זה לא צריכה להיות מדיניות שבכל קמפוס יהיה גן ילדים, הוא יכול להיות גם בתשלום.

אבל, החריגה מוועדת הכספים הלכה.

אנחנו סגרנו את הגן.

למה?

בגלל קריסה כלכלית של המערכת.

אם זה לא מחזיק מעמד אז זה באמת בעיה, אבל אפשר לגייס לו כסף ממקור זה או ממקור אחר.

אני חושבת שהאוניברסיטאות יהיו מסוגלות לתת את המקור, אבל צריך לעשות לו את השיפוץ, זה השקעה בתשתית שמתאימה לגן---

זה לא הפתרון, כאן הבעיה היא הרבה יותר עמוקה.

זאת נקודה מאוד חשובה, מניסיון אישי אני אומר לך, היכולת לצערי זה בעיקר נשים, היכולת של האישה לקחת את הילד לסביבה שבה היא עובדת, להשאיר אותו שם למשך כל יום העבודה, זה קריטי ליכולת שלה לעבוד שם, כי אחרת היא צריכה או בבוקר לשים אותו באיזה שהוא מקום, לרוץ ואחר כך לקחת אותו. זה מפרק את כל היכולת שלה.

אני מדברת הרי לגבי הנושא של המעונות יום, דיברנו על זה ארוכות, זה נושא בפני עצמו והוא בכלל קשור לקידום הנשים באופן כללי, בטח ובטח גם בנושא האקדמיה וכשמישהי רוצה להתקדם ולעבוד על הפוסט דוקטורט שלה, זה קל וחומר.

אני רוצה רק להראות לחבר הכנסת רשף חן, מרצה, יש לנו 42% מרצות, מרצה בכיר 34%, זאת אומרת ברמות האלה הבעיה היא פחות חמורה, הבעיה היא שאנחנו שמים אותה עכשיו, הדגש, הנשים כפרופסור מן המניין.

סליחה חבריי משינוי, בואו נשנה כיוון, אבל הנושא הזה הוא לדיון בנושא חוק מטפלות ואני אתן את זה כדוגמה---

הבעיה נמצא שם, הבעיה נמצאת דווקא ב- 42%, למה הן עוזבות.

אני לא רוצה להסית את הדיון, כי היינו בכיוון הכי נכון---

אני רוצה להבהיר, גילה מנסה ובצדק וגם אני מנסה לפרוק את הסיבה העיקרית, איפה המכשול העיקרי שמונע מנשים להגיע מהשלב של מרצה בכיר הלאה. אתה רואה שיש ירידה רצינית בפרופסור מן המניין, הסיבה היא במה שעכשיו שמענו את התיאור של איך מקבלים את הפרופסורה, שם המכשול העיקרי. נכון ואין ספק, שאם יהיה גן ילדים ומעון ועד שבע, הכול נכון, אבל אני יכולה להגיד לך מניסיון אישי שאני הייתי צריכה לכתוב את התואר השני והייתי צריכה לשבת מ- 23:00 עד 03:00 בלילה, כי הייתי צריכה לחכות שהילדים שלי ילכו לישון והם כבר היו בני ארבע ושש והם לא היו תינוקות. צריך באמת מאוד לרצות כדי לעמוד בנטל הזה שאתה גם צריך להתפרנס ואתה גם צריך לכתוב ושם זה מכשלה ענקית.

שמענו כאן מכשלה של החמש שנים, אין לי ספק שזה נכון, הנסיעה לחו"ל היא בעייתית, זה שאין לה איפה להשאיר את הילדים זה בעייתי. כאן המכשול ובאמת התחלנו עם מודעות אבל אנחנו מדברות כאן גם על הדחיפה של האנשים שזה עוד לא נאמר, אני לא יודעת איך הופכים את זה מעבר לקורסים ועוד קורסים לדחוף את הנשים.

את רואה שם 42% מרצות, זאת אומרת שאין לך בעיה ברמת הכניסה.

פוסט דוקטורט בחוץ זה מאוד חשוב, אבל זה לא יכול להוות קריטריון חד משמעי שזה התנאי, ייהרג ובל יעבור. היום עם העידן שכל העולם הופך להיות כפר גלובלי קטן עם כל נושא האי מייל והאינטרנט, אני חושבת שעם כל הכבוד אפשר לבחון את הקריטריון הזה שלאו דווקא שייהרג ובל יעבור. אבל תכף נרחיב גם בנקודה הזאת, אני רוצה לשמוע את חברת הכנסת לשעבר, ענת מאור, שעשתה עבודת קודש בעניין הזה.

שלום, אני רוצה לברך את מלי פולישוק ואת גילה גמליאל על הדיון, הנושא באמת חשוב ואת לאה נס ואת חן רשף. דבר שני תרשו לברך גם פרופסור נינה תורן, לפי ידיעתי את בין הראשונות שעסקה בזה בארץ והספר הנפלא שלה בעניין הזה, אני לפחות למדתי ממנה המון. אני מסכימה עם מה שמלי אמרה, אנחנו לא יכולים להסתפק בעיתונים, יש שיפור, הוא קל מידי, מעט מידי ומאוחר מידי.

אני רוצה להוסיף שני נושאים שקשורים, יש מכללות אקדמאיות, גם במכללות המצב לא טוב יותר. איך בחדשות אין יותר תמיכה יותר של סגל של נשים.

אבל המכללות לא מכשירות פרופסורים בתוך המכללות. זה שאלה אחרת למה המכללות לא ממנות פרופסוריות שקיימות, אבל זה לא מקדם את תהליך הקידום של הנשים בסגל.

אני אומרת שצריך להגביר את הבדיקה באופן מתמיד גם במכללות האקדמאיות ותמיד לקבל את הנתונים.

יש חמש נשיאות במכללות, זה גם טוב, זאת התחלה, זה גם שיפור משמעותי שיש נשיאה כאישה במכללות.

הערה שנייה, אני חושבת שהתפקיד העיקרי, אני אישית חושבת שנשות האקדמיה זה הגרעין העיקרי למאבק, אני לא ששה לחוק בנושא. ניסו את זה ב- 95' להציע את זה, כל פעולה מבפנים בעניי, אני חושבת שהיועצות ומבחינה זאת להגיע אל הסנאטים ואל הרקטורים ואל הנשיאים.

ברשויות המקומיות יש יועצות---

זה מתחיל מזה שבלי היחס מפה בכלל לא היו יועצות.

צריך לבדוק מה בדיוק מה גדרת התפקיד---

אני חושבת שמה שאת הצגת של עידוד דרך התגמול, זה רעיון נהדר, אבל צריך להטיל על הוועדות לתת איזה שהוא דו"ח זמני. אני חושבת שצריך לקבל דיווח במובן שבלי צעדים גם מלאכותיים, ההתקדמות איטית מדי, זאת נקודת המוצא הראשונה שהיא לצערי הרב---

אני אתן דוגמה שהייתה פה לא מזמן הצעת חוק מצד חבר הכנסת הרצוג בנושא של לכפות על המועצה להשכלה גבוהה ועל המוסדות האקדמיים שיכירו בפעילות חברתית. ואז אני התנגדתי, אמרו לי איך את מתנגדת לסטודנטים כיו"ר השדולה למען הסטודנטים בכנסת. אמרתי סליחה, קודם ניתן את האפשרויות שלו, לכן הם עשו את זה והחוק כבר אין צורך בו. אותו הדבר כאן, מה שאני נותנת בו את האורך נשימה על החוק האקדמי, כי זה באמת האמונה שככה זה צריך להיות, אבל אם דברים ימשיכו להיות מעובדים למרות הדברים האלה, אז כפי שאמרתי בתחילת דבריי, שזה יאלץ בסופו של דבר להגיע להתערבות, דבר שהוא לא מתבקש כמו מוסדות אקדמיים.

ההערה הבאה ואני אקצר, לפי המידע שאני חקרתי בעניין, אין עקב אכילס אחד בלבד, אני לא חושבת שאפשר להגיע לפתרון פלא ולמצוא נקודה אחת, יש איזה חמש נקודות, או חמישה חסמים, זה לא חסם אחד וצריך לתת למוסד האקדמי לטפל בהם ביעילות.

אני חושבת שהכיוון שגילה, שאת העלית לשלב דוקטורט בחו"ל פלוס לימודים בארץ היום זה יותר בכיוון נכון אבל אני רוצה לחדד נקודה מרכזית שאני למדתי בהקשר הוועדות. אין נשים מספיק בוועדות, ואולי יורידו את הרף ורק פרופסור---

איזה ועדות?

למינויים באקדמיה.

יודעים להגיד למה?

נושא הקריטריונים זאת הערה מאוד נכונה. עכשיו החיסיון, העיקר זה החיסיון, אז בעניין הזה אני רוצה לצטט את חוק חופש המידה, חוק חדש, צריך להתחיל לבצע אותו ושני הדוקטורים בבר אילן עשו את זה ולא דוקטוריות, יכול להיות שזה הכיוון וצריך לכוון הרבה יותר נשים בדרך החוק, לתבוע בבתי משפט. אמנם החוק האקדמי הוא מאה אחוז---

זה יהרוג את ועדות המינויים, אם אנשים ידעו שמצטטים אותם, כי המדע מצד אחד הוא מתרחב, מצד שני יש סקטורים קטנים ואנשים מכירים אחד את השני ואחר כך הם פוגשים אותו בכנסים ומדברים איתו ואז הוא יודע שנניח, זה לא כל כך פשוט.

הדיאלוג הזה הוא דוגמה שצריך באמת לשמוע ולהתייעץ, מכל מקום זה כיוון---

אני מבקשת אנחנו לא יכולים לעשות וויכוח, משפט אחרון כי אנחנו פשוט לא נסיים היום את הישיבה.

אני חושבת שהרעיון הזה של איך לשווק ולהפיץ, יושב פה פרופסור בארץ, הן לא במות ציבוריות, הן לא בתוך האקדמיה במספיק. כל פעם שאני קוראת את הפרסומים על הימי עיון, אני מתעצבנת איך כל הפרופסורים ואין פרופסוריות. אני חושבת שהרעיון הזה איך ללחוץ---

תפני נכון לגופים, אין הרבה כאלה שמארגנים כנסים, ימי עיון, גלובס, הארץ, מעריב, עוד יש איזה חמישה שישה גורמים כאלה מרכזיים במדינה שעושים ימי עיון ותציעי להם, אלף את האוגדן, בית, תגידי להם, כל פעם שאתם צריכים נושא תפנו אליי, אני אתן לכם. אני רוצה להגיד לך שאני כבר יותר מפעם אחת צלצלתי לפרסומים שראיתי בעיתון והודעתי להם שאני לא באה לכנס שלהם כי אין אף אישה ואם אנחנו ננקוט בגישה הזאת ומצד שני גם ניתן להם נשים, תראו, חשוב מאוד לראות את הנשים האלה שם כי מרגילים אותם שגם הן מומחיות.

יש כאן עדיין הרבה נשים שעדיין לא דיברו, מי שלא דיברה אנחנו רוצים לשמוע.

אני מהאוניברסיטה העברית, הפרופסורית שלנו פרשה וכרגע ביקשה ממני לבוא לישיבה פה, אנחנו עוד לא יודעים מי יקבל את התפקיד בשנה הבאה ובתור אם לארבעה ילדים, חיכיתי עד שהילד הקטן שלי יהיה בן שש כדי להתחיל את הפעילות ובינתיים גם להתקדם בסולם הדרגות ואני פרופסור חברה.

בכדי לדעת מה קורה באוניברסיטה העברית, אספנו את כל הדוקטורנטיות במדעי החיים לפגישה פתוחה ושמענו מהן מה הן אומרות ודברים נאמרו פה ואני לא אחזור עליהם אבל, אני חושבת שיש שני דברים מאוד חשוב.

אחד, שכבר ברמת הדוקטור בלימודי הדוקטורט, יש הרבה נשים מצוינות שבשלב מסוים לא מצליחות להתקדם הלאה, אחת ההפתעות למשל, היית שחופשת לידה אם מישהי עומדת ללדת, אז באותו סמסטר היא לא מתרגלת אבל היא צריכה מייד לתרגל בסמסטר שלאחר מכן, אז אפשר לשאול שאלה אם זו חופשת לידה או לא חופשת לידה. ושוב אני חושבת שמה שאת העלית הוא מאוד חשוב, כי מרגע שהגדירו חוקתית שאסור, ימצאו את הדרכים כמו הנשים במספר שלוש שהקפיצו ואז זה פגע כך שזה מאוד עדין.

שאלת הבהרה, יש אפשרות להאריך את חופשת הלידה, כמו שבעבודה רגילה?

כן, אם מוותרים על מלגה, זה על מלגת תרגול זה פוגע בהכנסה. מאוד חשוב היה מה שאתה העלית בנושא הגנים, יש לנו גן הוא לא מספיק גדול, הם ביקשו להרחיב עוד ועוד סיפרו איך הן רצות ממשרד למשרד כדי לשאוב חלב. לשנה הבאה אנחנו פותחים שני חדרי הנקה ושאיבת חלב בשני הקמפוסים המרכזיים. אני חושבת שזה משהו שגם כן צריך לתת עליו את הדעת.

אני כן רוצה, אם תוכלו, נשמח להעביר. אני רוצה להגיד עוד משפט אחד לגבי הפוסט הדוקטורנטיות. באוניברסיטה העברית, אי אפשר לקבל משרה במדעים הניסויים ללא פוסט דוקטורט רלוונטי. הנשים החלק של הכסף, אני חושבת שזאת דוגמה נפלאה בויצמן.

נושא נוסף, שאנחנו מנסים קצת לעבוד עליו, זה לעזור לבעלים דרך הקשרים של כל חבר הנאמנים וכדומה, למצוא עבודות או עיסוקים כדי לעזור למשפחה כי זאת הבעיה של הנשים, כי הבעל לא יעזוב את המשרד שלו, אבל אם נחבר אותו---

נעשה איזה שהוא ניסיון להתחבר לקהילה היהודית בארצות הברית, בהקשר הזה ובמשימה לאתר לבעלים?

בדיוק, לפעמים זה גם נשים אבל לרוב זה בעלים. אני חושבת ששאר הדברים כאן נאמרו.

תודה רבה, פרופסור נינה תורן.

קודם אני אתחיל ממשהו אישי, כי עשו את זה לפני, אז באמת ענת הזכירה שאני כבר חוקרת את הנשים באקדמיה מעל לעשר שנים, אני כתבתי ספר על הנושא שיצא באנגלית בארצות הברית כי האוניברסיטאות רוצות שנפרסם בחוץ לארץ ואני תרגמתי אותו לעברית ואני מעדכנת אותו, כל הדברים האלה נמצאים בפנים ואני מקווה שזה ייקח שנה עד שאני אפרסם פה בארץ.

עכשיו, מה שאני רצית להגיד, אני אגיד ככה, כשהרמטכ"ל לא מופיע לוועדת חוץ וביטחון אז יש סקנדלים גדולים, שלח מישהו במקומו וגם זה הקים רעש גדול. אתם רואים פה איזה נציג של אוניברסיטה, רקטור, דיקן, ראש חוג או משהו כזה, לא. אפילו היועצות לא באו, חוץ מיועצת אחת חדשה שאני גם לא מכירה. זאת אומרת, תסלחו לי, לא מזיז להם, האנשים שיכולות לעשות שינוי לא מזיז להם וענת את יודעת שאת תמיד היית מזמינה אנשים שיש להם סמכות לעשות דברים, לשנות דברים, להעלות דברים בתוך ועדות, הם פשוט לא באים הם מתעלמים וזה העניין פשוט מאוד.

בעניין הזה, אני מציע פה כרגע למנהלות הוועדה, להזמין את עצמן לור"ה.

כמנהלות הוועדה אנחנו ממליצות---

סליחה על הגסות אבל אני חושבת שמה ששוש אמרה, רק דרך תקצוב, זה הסיפור ובארצות הברית היה משהו שלא מצא חן בעני מישהו למשל שלא הייתה אישה בוועדה, או לא קודמה או משהו כזה, אז אמרו אנחנו לא נותנים לכם את המענק למחקר וכדומה. אז זה נורא ואיום שאני אומרת את זה כי אני בעצמי אקדמאית כבר הרבה שנים ואני בעד חופש, אבל, מה קורה עם ועדת מאלט למשל---

היא יושמה בסופו של תהליך.

היא יושמה וזה הכול, סליחה, בכסף ובכוח, אז אם רוצים לעשות משהו בקשר לנשים, אני חושבת שצריך לעשות את זה חזק והמועצה הזאת גם כן אין לה שיניים. אלא אם---

אנחנו רוצות לסכם את הדיון---

רציתי רק להגיד משהו אחד, על משהו שאנחנו מארגנים במשכנות שאננים, עוד לא יצאה הודעה, אני לא מכירה אותך אבל יכול להיות שאת בתפוצה הזאת, של ראשי תוכניות המגדר בכל האוניברסיטאות בארץ במשכנות שאננים. הם נותנים לנו ליום שלם את המקום שלהם, אנחנו מזמינים את כל הנשים שהן מרצות ומרצות בכירות שעדיין אין להן קביעות בכול הארץ, לעשות דיונים וגם היבטים שונים של הנושא הזה מבחינה מחקרית. אני גיליתי שהכוח המדעי של המדעים של הסוציולוגיה ושל הפסיכולוגיה הוא חזק מאוד ויכול מאוד לעזור לנו.

תודה רבה, אני ארצה ברשותכם לסכם את הדיון---

לפני שאת מסכמת, אני רוצה לשאול שאלה, כל היועצות לקידום מעמד האישה באוניברסיטאות נפגשות באיזה שהוא פורום, יש להן איזה שהוא פורום שבו הן נפגשות?

התחלנו עכשיו.

בואו נאמר, כבר בשנת כהונתה של ענת מאור, 2000-2001, דנו בכול הסוגיות האלה וכשאני עוברת על ההמלצות זה פשוט זועק לשמיים והסערות פשוט עומדות מעצם המחשבה שמה שנאמר כאן, אם היו עושים את זה כבר אז, אולי היום המצב היה הרבה יותר טוב ואני לא מתכוונת שזה שוב יטויח בתוך קוטלי הקמפוסים השונים.

מכיוון שכך, אנחנו רוצים ראשית לחזק את שוש ברלינסקי המנכ"לית של ות”ת והמועצה להשכלה גבוהה בדבר השינוי, הרפורמה שהיא רוצה להוביל בנושא תקצוב הקמפוסים השונים, להתחשב בייצוג הולם לנשים בדרגים הבכירים באוניברסיטאות, בעניין הזה אנחנו נרצה לשמוע התקדמות תוך חצי שנה מהיום כי זה זמן מעל ומעבר בהיבט של לקבל נתונים לגבי שנת התקציב הבאה.

בואו רק ננסח את זה בצורה שונה.

עידוד באמצעות תקצוב.

בהמשך אנחנו שוב ככנסת ישראל, לא מעוניינים, וזה בעצם צריך להיות הנושא, לא מעוניינים, לפחות אני מדבר בשמי, להתערב בכול מה שקשור בחופש האקדמי, אבל אם נראה שמשנת 2000 עד עכשיו לא תתייחסו גם לכנסת, הכנסת תצטרך להתייחס אליכם ובעניין הזה היא כבר בשנת 2001 יצא מכתב שות"ת והמל"ג אימצו אותו ובו נאמר בצורה מפורשת על הגדלת השתתפות נשים בוועדות גיוס וקידום, ועדות מינויים וועדות אקדמיות, שינוי הגדרת התנאים להשתתפות בוועדות וזה גם פרופסורים מן המניין ולא רק חברים. בדיקת ההשפעה בדרכי ההתמודדות עם העדר שקיפות בהליך הגיוס, המינוי והקידום.

הנהגת מדיניות פנים אוניברסיטאית של השוואה מתקנת בהשוואת הייצוג של הנשים בסגל האקדמי, אם אנחנו מדברים עכשיו, בקבלה של מענקי מחקר וייצוג בוועדות המחליטות וזה ללא פגיעה ברמת הקישורים של המועמדים. דרכים לאיתור פיתוח מודעות והתמודדות עם האפשרויות של קיום הטיה בשיפוט בשל הפרעות של רישום חברתי והשפעות לא פורמאליות אחרות.

נושא שנמצא בדיון בקהילה האירופית, בחינה מתמדת של המיומנות והבניה של הקריטריונים לקידום. יצירת מסלולי התאמה, סיוע בהערכת זמנים לנשים בתקופת האימהות. יוזמת מלגות מיוחדות לנשים בתחומים בהם ישנו מיעוט נשים ומוסכם שהפוסט דוקטורט, יש לאתר דרכים להתמודדות לרבות בדיקת האופציה של פוסט משולב.

לא המציאו את הגלגל, לא אנחנו מנסים להמציא אותו, הדברים כנראה היו ברורים כבר קודם לצערי ולא קיבלו ביטוי מספיק ראוי. אני אומרת לכם באופן אישי, כמי שהולכת להיות כאן עוד הרבה שנים, יסבלו אותי בכנסת, אני מבחינתי נותנת עכשיו את כל אורך הרשימה למל"ג כדי לעקל את הדברים והכול אבל אני הולכת להיות עם העין פקוחה לגבי זה.

אני מאוד מקווה שתרימו את האכיפה ותעשו את זה מטעמכם זה הרבה יותר נוח, כי אם נאלץ אנחנו להתערב בחקיקה, זה עצוב אבל זה מתבקש כי אני רואה שדברים לא זזים ולאור הנתונים שנחשפו היום, שאחרי עשור, יש אולי עשרה אחוז, אז זה לא בדיוק הקצב שאני חושבת שמדינת ישראל, כמי שאמורה להיות עם הספר, אמורה להיות בהיבט הזה נטולת נאורות בכל מה שקשור בייצוג נשים.

גילה, אני רק רוצה לתקן שלא תהינה אי הבנות, נטל האחריות הוא על האוניברסיטאות, לא על המל"ג.

המל"ג יכול להעביר, כמו שאני מעבירה למל"ג---

אבל מכיוון שזה ועדה שרוצה להעביר מסר, אני חושבת שנכון שהמסר אצל האוניברסיטאות כי הן אלה שעושות את זה. האחריות היא על האוניברסיטאות, הכלי שיש לך בתפקידך זה הכלי כדי לשכנע אותם שזה מה שהם צריכים לעשות. אנחנו פונים לאוניברסיטאות, אנחנו פונים אלייך כדי שתפעילי את הכלי שיש בידיך.

אנחנו גם קובעות פה ואני רוצה ברשותך, אני חושבת שחצי שנה זה דיי והותר כדי לקבוע מועד נוסף לדיון בנושא הזה, אנחנו נחזור ונדון בזה, יש לנו את המסקנות, יש לנו את ההחלטות, יש לנו את הנתונים שאתם נתתם לנו. אנחנו נבוא ונראה מה אתם עשיתם, את במועצה, את בות"ת ובמל"ג.

אנחנו נפנה במכתב ספציפי ליועצות לקידום מעמד האישה כי זה תפקידן והגיע הזמן שהן תעשנה את העבודה, נפנה לכל הגורמים הלאה ובתוך חצי שנה, אנחנו נקיים ישיבה. אני משוכנת שהיושבות ראש שתחלפנה אותנו בתפקיד ועדת המדע וועדת מעמד האישה תעשנה את זה ואם לא אז יש לנו גם את ועדת חינוך שאחראית במקרה על האוניברסיטאות שהיא תעשה.

אני רוצה ברשותכם להוסיף למסקנות, שכל הפניה היא על שוש ברלינסקי, אבל הפניה תהיה גם על השרה שהיא גם היו"ר של המועצה להשכלה גבוהה.

גילה, אני רוצה לחדד את הנקודה, היא לא סמנטית, היא מהותית ואני מאוד מעריכה את האמירה שאין רצון להתערב בחקיקה בכל מה שקורה באוניברסיטאות ובצד האקדמי. זאת אמירה שהיא מאוד חשובה, לכל דיירי הבית מודעים לה ואני חושבת שזה חשוב וזה נכון. אבל אני עדיין חושבת שתהיה יציאה לא לשרה כיו"ר המל"ג ולא לי, או כל אחד מאיתנו, אבל הקריאה היא לאוניברסיטאות.

תודה רבה.





הישיבה ננעלה בשעה 12:00