פרוטוקולים/ועדת הכנסת/8531



4
ועדת משנה לתיקון התקנון
11.5.2004

פרוטוקולים/ועדת הכנסת/8531
ירושלים, כ"ז באייר, תשס"ד
18 במאי, 2004

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס' 10
מישיבת ועדת המשנה (של ועדת הכנסת) לתיקון התקנון
יום שלישי, כ' באייר התשס"ד (11.5.2004), שעה 16:30

נכחו:

ארבל אסטרחן

אתי בן-יוסף

רשמה: תמר שפנייר


תיקון תקנון הכנסת - המשך דיון

אני פותח את הישיבה.

אנחנו בסעיף 110, שהוא 72א לתקנון הקיים. אולי מילה אחת מקדימה - הנושא של הצהרת אמונים מופיע בחוק יסוד: הכנסת, ופה זה סעיף משלים שתיכף אסביר את הבעייתיות שבו.

"(א) קרא היושב-ראש לחבר הכנסת להצהיר אמונים והצהיר חבר הכנסת שלא כלשון החוק, יקבע היושב-ראש שחבר הכנסת נמנע מלהצהיר אמונים וחבר הכנסת לא ישתתף באותה ישיבה. אחר כך יש לנו סעיף קטן (ב), שזה לא המצב הקיים: "חבר הכנסת שנמנע מלהצהיר אמונים כאמור בסעיף קטן (א), לא ישתתף בישיבות הכנסת עד אשר יצהיר אמונים כחוק".

הכנסת אומר: ""קרא יושב ראש הכנסת לחבר הכנסת להצהיר הצהרת אמונים והחבר לא עשה כן, לא ייהנה החבר מזכויותיו של חבר הכנסת כל עוד לא הצהיר". זה לא מתייחס להצהרה תוך סטייה, והתקנון רצה להבהיר מה קורה כאשר מצהיר חבר הכנסת שלא כלשון החוק. לכאורה זה ברור, בפועל יש תוספות - בכנסת הזאת ובכנסת הקודמת בעיקר היו לנו די הרבה מקרים שלא נפסלו, אלה היו בעיקר תוספות של "בעזרת השם" או דברים כאלה.

מה אומר הסעיף, מה אמורים להצהיר?

ההצהרה כתובה בסעיף 15 לחוק יסוד: הכנסת.

יושב-ראש הכנסת קורא לחברי הכנסת להצהיר אמונים, וחבר הכנסת אומר שתי מילים: "מתחייב אני" או "מתחייבת אני". אם אדם הוא דתי והוא רואה בזה דבר חשוב להגיד "בעזרת השם" והוא אומר "מתחייב אני בעזרת השם" או "בסיעתא דשמייא", אני לא רואה בזה בעיה. עצם העובדה שאדם אומר את המילים "מתחייב אני", זה כלשון החוק. אם את אוסרת כל תוספת, את מונעת מאדם דתי לתת ביטוי למה שחשוב לו.

צריכה להיות אחידות. זה גם מה שכתוב פה - יש להצהיר אמונים כלשון החוק.

לא הייתי מאפשר לחבר הכנסת הצהרת כוונות מה הוא מתכוון לעשות ומה המצע שלו, אבל תוספת כמו "בעזרת השם" זה משהו אחר.

למשל, בכנסת החמש-עשרה חבר הכנסת איוב קרא: "מתחייב אני ומקווה לשחרורו של עזאם עזאם". את זה פסלו. אמרו לו שהוא צריך להצהיר מחדש.

לשון החוק אומרת שחבר הכנסת יאמר "מתחייב אני", אלה דברי ההצהרה. השאלה אם תוספת לפני או אחרי המילים "מתחייב אני" גורמות לכך שההצהרה לא תוספת.

לדעתי, אם הוא אמר "מתחייב אני", שיוסיף אחרי כן או לפני כן מה שהוא רוצה, אם זה לא מבטל את ה"מתחייב אני".

זאת השאלה, פסלו של תוספת חבר הכנסת מאיר כהנא, ואז היועץ המשפטי לממשלה הוציא חוות דעת שיש תוספות שבאות לסייג את ה"מתחייב אני" ואותן צריך לפסול. הוא הבחין בין תוספות שמסייגות את ההצהרה לבין תוספות אחרות.

האם המילים "בעזרת השם" מסייגות או לא מסייגות את ההצהרה?

הן לא מסייגות.

כהנא הוסיף: "ואשמרה תורתך תמיד לעולם ועד". את זה פסלו.

בזה יש אלמנט של סיוג. הוא אמר שהתורה עדיפה על חוקי המדינה - "מתחייב אני", אבל תזכרו שקודם כל התורה.

בעצם הסעיף רוצה להגיד: "הצהיר חבר הכנסת שלא כלשון החוק, יקרה כך וכך" - האם צריך להדגיש את הכוונה שתהיה אחידות, שלא יהיה בלבול, שלא יהיה ספק.

איפה הסעיף שאומר שחבר הכנסת צריך להצהיר?

זה בחוק. בתקנון זאת ההוראה היחידה. יש לנו הוראה בחוק יסוד: הכנסת שאומרת מה היא ההצהרה; יש הוראה בחוק הכנסת שאומרת שבישיבת הפתיחה הוותיק שבחברי הכנסת יקרא, וכל אחד מחברי הכנסת יקום בזה אחר וזה ויצהיר "מתחייב אני". הסעיף הזה בתקנון בא להשלים את החובה שזה יהיה בדיוק כלשון החוק. יש פה שלוש נורמות.

אם זה כך, לדעתי אין צורך לתקן. תשאיר את זה "כלשון החוק". אם מישהו יסטה סטייה מהותית, יחליטו מה לעשות.

יכול להיות שאתה צודק, ויכול להיות שצריך לדאוג שבפתיחת כל כנסת היועץ המשפטי ינחה את זקן חברי הכנסת או את מזכיר הכנסת, שיזהיר את חברי הכנסת שהצהרת האמונים שלהם כוללת רק את המילים "מתחייב אני".

כלומר, אתה לא רוצה להוסיף ב-110(א) "הצהיר חבר הכנסת שלא כלשון החוק או בתוספת כלשהי". אז זה נשאר בעצם כמו היום.

עכשיו יש לנו פרק חדש, סימן ד', שעוסק בנושא של נציגי הכנסת בוועדות לבחירת שופטים, דיינים, קאדים וכו'. הסעיפים האלה הם יחסית חדשים, ולכן אין בהם הרבה הערות. גם הסעיפים האלה נקבעו מכוח חוק. בחוק הכנסת יש פרק שעוסק בבחירת נציגים והוא אומר ש"הכנסת רשאית, בתקנונה, לקבוע סייגים לבחירת חבר מטעמה בוועדה, דרכי השעיה של חבר בוועדה" - לפני כן יש הגדרה של ועדה - "שמתנהלים נגדו הליכים פליליים, עד לסיומם, וכן דרכי העברה של חבר בוועדה מכהונתו בה, אם הורשע בדין, בעקבות הליכים פליליים. העבירה הכנסת מכהונתו חבר בוועדה, תבחר חבר אחר במקומו למשך תקופת ההשעיה ". הסעיפים כאן באים להשלים את זה.

פה, בסעיף 111, קבוע כך: "בתוך שישה חודשים מתחילת כהונתה, תבחר הכנסת את נציגיה לוועדות אלה". קודם כל נשאלת השאלה האם זאת לא תקופה ארוכה מדי.

למה שישה חודשים? זה הרבה מדי.

אם הנציגים הקודמים נבחרו לכנסת, הם ממשיכים לכהן בוועדות.

זאת אומרת, צריך למלא רק את מקומם של חברי הכנסת שלא נבחרו לכנסת החדשה.

הסעיף של ההמשכיות, שממשיכים לכהן אלה שנבחרו גם לכנסת החדשה, זה רק כדי להשלים את החלל עד לבחירה. אבל הבחירה היא על כל הרכב הנציגים. בשלב הבחירה אתה לא רק משלים, בוחרים את כל הוועדה מחדש.

אתה בוחר מחדש, בוודאי. חבר הכנסת שנבחר שוב ממשיך רק עד לבחירה.

אלה שלא נבחרו שוב לכנסת, מיד הם כבר לא חברים בוועדה.

נניח שהיו שני חברי כנסת בוועדה, התכנסה כנסת חדשה, אחד מהם נבחר שוב ואחד לא, אז הוועדה חסרה עד שיבחרו שוב נציגים מטעם הכנסת. צריך לבחור מחדש שני נציגים.

בוחרים את שני הנציגים, אבל בינתיים יש רק אחד.

היות שאלה לא ועדות שמתכנסות באופן קבוע אלא רק כשמתעורר הצורך, הבחירה לא צריכה להיות ממש מיידית.

תשימי בסגול את המילים "בתוך שישה חודשים", כולל ההערה שלך האם זאת לא תקופה ארוכה מדי. תכתבי תוך שישה חודשים/שלושה חודשים, ונחשוב מה לאשר. אני הייתי אומר ששלושה חודשים זה פרק זמן יותר סביר.

אני חושב שהזמן ניתן בעיקר כדי לראות איך מתקדמים הכוחות בכנסת, זה חלק מחלוקת כל הכיבודים בכנסת - ראשות ועדות, סגני היושב-ראש וכו'.

האמת היא שזה לא חשוב. אם היה שינוי בקואליציה, הקואליציה תדאג להביא להצבעה תוך יומיים אם צריך. אם עדיין אי אפשר, לא יביאו את זה.

אם מתעורר צורך בתוך ששת החודשים, ממילא יביאו את זה.

תשאירי את זה כך.

אני חושבת שבכנסת הזאת, זמן קצר אחרי שהיא התכנסה, שמו על סדר היום את בחירת כל הנציגים לוועדות. הכנסת הזאת התכנסה באמצע פברואר 2003, וב-26 במרץ היא בחרה את נציגיה לכל הוועדות לבחירת נושאי משרה. נשאיר את זה כך. מדובר על כל הוועדות - הוועדה לבחירת שופטים, ועדת המינויים לדיינים, ועדת המינויים לקאדים, ועדת המינויים לקאדים מד'הב.

סעיף 112: "(א) מזכיר הכנסת יודיע לכל חברי הכנסת על מועד הבחירה לכל אחת מוועדות המינוי. (ב) כל אחד מחברי הכנסת רשאי להציע את מועמדותו לאחת הוועדות המנויות בפסקאות (1), (2) ו-3)". כאן יש הערה חשובה - האם לסייג לגבי שר וסגן שר? בעניין הזה יש לנו פסק אחד - באותו מקרה דב שילנסקי היה נציג הכנסת בוועדה למינוי שופטים, וכשהתחלפה כנסת הוא התמנה לסגן שר. הכנסת לא בחרה עדיין את נציגיה, והוא המשיך להיות נציג הכנסת כסגן שר. ואז וירשובסקי עתר לבג"ץ ואמר שיש פה בעיה, שיש לממשלה יותר נציגים. בית המשפט לא פסל את כהונתו של שילנסקי כנציג הכנסת, למרות שהיה סגן שר, כי אמרו שכל אחד חושב בשם עצמו, הוא לא באמת מייצג, במיוחד לאור החוק החדש.

סגן שר הוא גם לא בגדר רשות מבצעת.

השאלה אם בכלל מותר למנות סגן שר על המכסה של חבר הכנסת.

כל פעם שמתעורר הדבר הזה שואלים אותנו, ואנחנו אומרים בדרך של פרשנות "לא", אבל בעצם אין לזה אסמכתא.

כלומר, שר לא יכול להיות נציג בוועדות מטעם הכנסת.

זה הרבה יותר קל לי להגיד - ששר לא יכול להיות נציג בוועדות - אבל זה גם לא כתוב. סגן שר, לכאורה בית המשפט הכשיר את זה.

הוא הכשיר את זה בגלל שזאת היתה תקופת מעבר, הוא לא הכשיר את זה מלכתחילה. זה היה שילוב של שני הדברים - גם שזה לא מלכתחילה וגם שמדובר בסגן שר.

נכון, שר הוא לא היה מאשר.

בואי נוסיף כאן בסגול "כל אחד מחברי הכנסת למעט שר או סגן שר".

כדי שזה יהיה נקי, רצוי שזה לא יהיה סגן שר.

לגבי תקופת ההמשך תכתבי בכל זאת את האפשרויות של שישה חודשים או שלושה חודשים, שווה לחשוב על זה. גם זה בסגול.

סעיף (ג)(1): "כל חבר כנסת דרוזי" - נוסיף פה: שאינו שר או סגן שר - "רשאי להציע את מועמדותו כחבר בוועדת המינויים לקאדים מד'הב". בעצם אנחנו לא פותרים את המצב של פסק הדין. אולי לאור התיקון הזה בית המשפט היה בוחר אחרת.

לגבי הדרוזים קבוע שצריכים להיות שני נציגים, אבל לא תמיד יש שני חברי כנסת דרוזים, לכן קיימת האופציה בפסקה (ג)(2): "כל עשרה מחברי הכנסת, רשאים להציע את מועמדותו של דרוזי שאינו חבר הכנסת כחבר בוועדת המינויים לקאדים מד'הב; להצעה תצורף הסכמתו של המועמד". לפי חוק בתי הדין הדתיים הדרוזים, מדובר על חבר כנסת דרוזי שייבחר על-ידי הכנסת; אם אין חבר כנסת דרוזי או אם יש רק חבר כנסת דרוזי אחד, אז דרוזי שייבחר על-ידי הכנסת. גם בחוק הקאדים כתוב "שלושה חברי כנסת, מהם לפחות שניים מוסלמים". עכשיו אני שמה לב שלזה אין לנו בכלל התייחסות.

העניין הוא כך - יש ועדה לבחירת שופטים לפי חוק בתי המשפט, יש ועדת המינויים לדיינים, יש ועדת המינויים לקאדים מד'הב, לבתי הדין הדרוזים, ויש ועדת המינויים לקאדים. לגבי ועדת המינויים לקאדים כתוב: "שלושה חברי כנסת, מהם לפחות שניים מוסלמים שייבחרו על-ידי הכנסת בבחירה חשאית". בכלל אין פה התייחסות לשאלה אם אין שני חברי כנסת מוסלמים.

יש פה סתירה לגבי החוק בין חוק בתי הדין הדרוזיים לבין סעיף 111(4). החוק אומר: "חבר הכנסת דרוזי שייבחר על-ידי הכנסת בבחירה חשאית ויכהן כל עוד הוא חבר הכנסת, ואם תמה כהונת הכנסת - עד שתבחר הכנסת החדשה חבר אחר במקומו, ואם אין בכנסת חבר כנסת דרוזי - דרוזי שייבחר על-ידי הכנסת בבחירה חשאית ויכהן כל עוד לא בחרה הכנסת דרוזי אחר במקומו ... היה חבר כנסת דרוזי אחד בלבד, יכהן כחבר הוועדה, ותקופת כהונתו תהא כתקופת כהונתו של חבר כנסת דרוזי שנבחר על-ידי הכנסת; ובלבד שאם אינו יכול לכהן כחבר הוועדה מפאת הוראות חוק הכנסת, ינהגו כאילו אין בכנסת חבר כנסת דרוזי; והוא הדין אם לא רצה אותו חבר לכהן כחבר הוועדה או התפטר מחברותו בה; חבר כנסת דרוזי נוסף או דרוזי שאינו חבר הכנסת שייבחר על-ידי הכנסת בבחירה חשאית ויכהן כל עוד לא בחרה הכנסת דרוזי אחר במקומו".

הנציג הראשון יהיה חבר כנסת. אם יש חבר כנסת דרוזי אחד בלבד, הוא יהיה הנציג. אם אין אף דרוזי, בוחרים. הנציג השני, אפילו אם יש בכנסת חמישה דרוזים, השני לא חייב להיות חבר כנסת.

כלומר, הסעיף כאן משלים את החוק. אז אין בעיה.

לגבי דרוזים אמרנו בסעיף (ג), שכל חבר כנסת דרוזי רשאי להציע את מועמדותו כחבר בוועדת המינויים לקאדים מד'הב, וכל עשרה מחברי הכנסת רשאים להציע את מועמדותו של דרוזי שאינו חבר הכנסת. אני רואה שלגבי קאדים רגילים, לא קאדים מד'הב, כתוב בחוק הקאדים: "שלושה חברי כנסת, מהם לפחות שניים מוסלמים שייבחרו על-ידי הכנסת בבחירה חשאית". פה אני מבינה שאם אין שני חברי כנסת מוסלמים, אז לא יהיו שלושה חברי כנסת בוועדה, זה בכלל לא נותן אפשרות אחרת. פה בכלל לא יצאו מנקודת הנחה שיכול להיות מצב שאין שניים מוסלמים בכנסת.

ההנחה היתה שתמיד יש שני מוסלמים בכנסת.

בסעיף 113 יש כל הסייגים. אמרתי שבחוק הכנסת כתוב שאפשר לקבוע בתקנון סייגים למועמדות וסייגים לכהונה בגלל הליכים פליליים. "(א) ועדת הכנסת רשאית לקבוע כי חבר הכנסת אשר היועץ המשפטי לממשלה ביקש את נטילת חסינותו או שמתקיימים נגדו הליכים פליליים כמשמעותם בחוק הכנסת" - שזה אומר לא קנס מינהלי או קנס תעבורה - "לא יהיה מועמד כחבר בוועדת מינוי, כל עוד לא הסתיימו ההליכים המשפטיים בעניינו, וזאת בין אם ניטלה חסינותו של אותו חבר הכנסת ובין אם לאו. (ב) חבר הכנסת שהורשע במהלך כהונתה של אותה כנסת בפסק דין סופי בעבירה פלילית, וקבע בית המשפט שיש עם העבירה קלון, לא יהיה מועמד כחבר בוועדת מינוי במהלך כהונתה של אותה כנסת".

לא יהיה מועמד כחבר. ואם הוא כבר חבר, הוא צריך להפסיק את כהונתו?

אחרי כן יש סעיף של הפסקת חברות. יש משהו שסימנתי בהמשך אבל אני רואה שהוא מתאים גם לפה. בכנסת הקודמת שונה חוק יסוד: הכנסת. חוק יסוד: הכנסת קבע בעבר שתיפסק כהונה של חבר הכנסת אם הוא הורשע בפסק דין סופי בעבירה פלילית ובית המשפט קבע שיש קלון והוא נידון למאסר. בעקבות הסיפור של יצחק מרדכי היתה הצעת חוק של יהודית נאות שביטלה את דרישת המאסר. היום סעיף 42 אומר שרק קלון ופסק דין סופי גורם להפסקת חברותו, לכן לא צריך יותר את הסעיף הזה כי הוא לא חבר כנסת יותר.

חבר הכנסת שהורשע בפסק דין סופי בעבירה פלילית וקבע בית המשפט, ביוזמתו או לבקשת היועץ המשפטי לממשלה, שיש עם העבירה קלון תיפסק חברותו בכנסת ביום שפסק הדין נעשה סופי. ואין נפקא מינה אם העבירה נעשתה בזמן שהיה חבר כנסת או לפני כן. אז אם יש לנו חבר כנסת שהורשע במהלך אותה כנסת בפסק דין בעבירה פלילית, וקבע בית המשפט שיש קלון, מופסקת כהונתו בכנסת. לכן הסעיף הזה יורד.

אז על סעיף 113(ב) אפשר לוותר, על (ג) לא. בסעיף (ג) כתוב "לא יהיה מועמד כחבר". הרי רוב הסיכויים שההרשעה הזאת לא תקרה בדיוק בשניים וחצי חודשים עד המינוי אלא בזמן שהוא כבר חבר בוועדה.

בסעיף 116 מדובר על הפסקת חברות בוועדת מינוי, פה זה הסעיף על המועמדות.

אני ממשיכה לקרוא את סעיף 113: "(ד) ועדת הכנסת לא תקבע כאמור בסעיפים קטנים (א) או (ג), אלא לאחר שנתנה לחבר הכנסת שבו מדובר, הזדמנות להשמיע את דברו. (ה) על הדיון בוועדה יחולו הוראות סעיף 101א", שזה הסעיף שמדבר על חסינות - החלפת חברים, מי שיכול להיות מיוצג.

"(ו) קבעה ועדת הכנסת כי חבר הכנסת לא יהיה מועמד כאמור, רשאי חבר הכנסת לערער על ההחלטה בפני הכנסת; הכנסת תשמע את המערער ואת חבר ועדת הכנסת המתנגד לערעור - כל אחד בשיעור זמן שלא יעלה על 15 דקות - ותחליט בלי דיון נוסף. (ז) ההצבעה בוועדת הכנסת ובכנסת תהיה גלויה".

סעיף 114, מועמדות מי שאינו חבר הכנסת: "(א) הוראות סעיף זה יחולו לגבי מועמד דרוזי שאינו חבר הכנסת. (ב) ועדת הכנסת רשאית לקבוע כי מי שמתקיימים נגדו הליכים פליליים כמשמעותם בחוק הכנסת, לא יהיה נציג הכנסת בוועדת מינוי, כל עוד לא הסתיימו ההליכים המשפטיים בעניינו. (ג) מי שהורשע בפסק דין סופי בעבירה פלילית וקבע בית המשפט שיש עם העבירה קלון, לא יהיה נציג הכנסת בוועדת מינוי".

מה קשור סעיף (ב) למועמדות מי שאינו חבר הכנסת? הכוונה כאן היא לדרוזי שאינו חבר כנסת?

כן. אני זוכרת שהיה מועמד לוועדה למינוי קאדים מד'הב - זה היה עוד בתקופתו של צבי ענבר כיועץ המשפטי לכנסת - וקיבלנו המון מכתבים מאנשים שהוא כך וכך.

בסעיף (ג) מדובר על עבירה פלילית שקבע בין המשפט שיש עמה קלון. פה כתבתי הערה שבדרך כלל לגבי אדם מן היישוב לא קובעים אם יש קלון או אין קלון, כי אף אחד לא מבקש את זה. אדם שהורשע לפני עשר שנים, אי אפשר לחזור עכשיו לבית המשפט ולשאול אם יש בעבירה קלון.

אז לא צריך לכתוב "וקבע בית המשפט" אלא "בעבירה שיש עמה קלון", ואז נעסוק לגוף העניין בשאלה אם זאת עבירה שיש עמה קלון או אין עמה קלון. בחלק מהמקרים יש ספק, אבל אם זה אונס ברור מה התשובה ולא צריך שבית משפט יקבע.

בחקיקה כבר לא משתמשים כל כך במונח של קלון אלא אומרים "עבירה שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה לא ראוי שהוא ישמש בתפקיד הזה". אפשר לכתוב "וקבע בית המשפט שיש עם העבירה קלון או שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה לא ראוי כי יכהן כנציג הכנסת, לא יהיה נציג הכנסת בוועדת המינוי".

השאלה מי קובע - קבע בית משפט, או קבעה ועדת הכנסת שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה של הוועדה לא ראוי וכו'.

אז נכתוב כך: "קבע בית המשפט שיש עם העבירה קלון או קבעה ועדת הכנסת שמפאת מהותה של העבירה לא ראוי כי יכהן כנציג הכנסת, לא יהיה נציג הכנסת בוועדת מינוי".

"(ד) ועדת הכנסת רשאית לקבוע כי מי שהורשע בפסק דין סופי בעבירה פלילית, לא יהיה נציג הכנסת בוועדת מינוי". כאן זה בלי הקלון. "(ה) ועדת הכנסת לא תקבע ... אלא לאחר שנתנה לאדם שבו מדובר ולכל אחד מחברי הכנסת שהציעו אותו, הזדמנות להשמיע את דברם. (ו) על הדיון בוועדה יחולו הוראות סעיף 101א", שזה הסעיף שמדבר על חסינות. "(ז) קבעה ועדת הכנסת ... רשאי כל אחד מחברי הכנסת שהציעו את המועמד, לערער על ההחלטה בפני הכנסת... (ח) ההצבעה בוועדת הכנסת ובכנסת תהיה גלויה".

סעיף 115, בחירת המועמדים, זה גם מה שקיים היום. "(א) על מועד בחירת המועמדים לכל אחת מוועדות המינוי, תימסר לחברי הכנסת הודעה של לפחות 48 שעות מראש". בסעיף 74ב(א) הקיים היום, שהעתקתי אותו לסעיף 112, כתוב: "מזכיר הכנסת יודיע לכל חברי הכנסת על מועד הבחירה בכל אחת מוועדות המינוי". ובסעיף 74ה, שנמצא כאן בסעיף 115, כתוב "על מועד בחירת המועמדים לכל אחת מוועדות המינוי, תימסר לחברי הכנסת הודעה של לפחות 48 שעות מראש". אני חושבת שצריך לאחד את זה.

את סעיף 74ה צריך לאחד עם סעיף 74ב. בעצם סעיף 112 הנוכחי יהיה "מזכיר הכנסת יודיע על מועד הבחירה".

יכול להיות שהכוונה פה היא שהוא יודיע הרבה זמן מראש בשביל שלעשרה חברי הכנסת יהיה מספיק זמן להציע מועמד.

אלה שתי הודעות שונות.

אבל זה לא מנוסח כך. בסעיף 74ב כתוב "יודיע לכל חברי הכנסת על מועד הבחירה" וגם בסעיף 74ה כתוב "תימסר לחברי הכנסת הודעה על מועד הבחירה".

כותרת השוליים של סעיף 74ב היא הצעת מועמדים, וכותרת השוליים של סעיף 74ה היא בחירת המועמדים.

אז אפשר להשאיר את זה כך. סעיף 115(ב): "הבחירה תהיה בהצבעה חשאית". זה כתוב גם בחוקים עצמם.

סעיף 116, הפסקת חברות בוועדות מינוי. עכשיו מדובר על מי שכבר התחיל לכהן. "ועדת הכנסת רשאית להציע לכנסת להשעות את חברותו של חבר הכנסת בוועדת מינוי, אם היועץ המשפטי לממשלה ביקש את נטילת חסינותו או שמתקיימים נגדו הליכים פליליים ... וזאת בין אם ניטלה חסינותו של אותו חבר הכנסת ובין אם לאו". זאת החלטה של ועדת הכנסת.

בסעיף (ב) כתוב: "ועדת הכנסת תציע לכנסת להפסיק את חברותו של חבר הכנסת בוועדת מינוי, אם הורשע, במהלך כהונתה של אותה כנסת, בפסק דין סופי בעבירה פלילית, וקבע בית המשפט שיש עם העבירה קלון" - אם כך הוא כבר לא חבר כנסת, כך שהסעיף הזה מיותר. הוא מיותר לאור סעיף 42א(א) החדש לחוק יסוד: הכנסת, שבו נמחקה הדרישה לעונש מאסר בפועל לצורך הפסקת כהונה.

"(ג) ועדת הכנסת רשאית להציע לכנסת להפסיק את חברותו של חבר הכנסת בוועדת מינוי, אם הורשע, במהלך כהונתה של אותה כנסת, בפסק דין סופי בעבירה פלילית" - פה אין קלון.

"(ד) על ההליך בוועדת הכנסת יחולו הוראות סעיף 101א. (ה) הכנסת תשמע את נציג ועדת הכנסת ואת חבר הכנסת שבו מדובר ... ותחליט בלא דיון נוסף. (ו) ההצבעה בוועדת הכנסת ובכנסת תהיה גלויה. (ז) השעתה או הפסיקה הכנסת את חברותו של חבר הכנסת בוועדת מינוי, תבחר חבר כנסת אחר במקומו". לא כתוב תוך כמה זמן.

"ח) הוראות סעיף זה יחולו על חבר דרוזי בוועדת המינוי שאינו חבר הכנסת" - זה בזמן שהוא מכהן. "(1) ועדת הכנסת רשאית להציע לכנסת להשעות את הנציג אם הוגש נגדו כתב אישום" - צריך לכתוב כאן "את חברותו של הנציג", כך אמרנו בכל מקום. (2) הוראות סעיף 114(ה) ו-(ז)" - שהיו קודם - "יחולו בהתאם".

עכשיו אנחנו מגיעים לפרק חמישי, הצעות לסדר היום של חברי הכנסת.

יש לי שאלה מקדימה. כל הנושא של הצעות לסדר היום, בעיקר ההצעות הדחופות לסדר היום, הפך להיות פַרסה. מגישים כל יום שני רשימות ארוכות, לפעמים שישה, שבעה, שמונה עד עשרה מציעים. זה אומר שאתה שומע עשר פעמים שלוש דקות על עולם ומלואו, בדרך כלל. הולכים לנשיאות כדי שתקבע מה ההצעות הדחופות ומה ההצעות הלא דחופות, לכל דבר כזה מתלוות גם הצעות אחרות, זאת אומרת תופסים טרמפ אנשים שבכלל לא טרחו ולא עשו שום דבר, הם מתלווים בהצעות אחרות. לאחר מכן מגיעה ההצבעה שבה יכולים להיות דברים הזויים לחלוטין, כמו שחלק מההצעות אתה מעביר לוועדה פלונית, חלק לוועדה אלמונית, או חלק למליאה וחלק לוועדה. השאלה אם לא הגיע הזמן - ראשית, לבטל את כל המוסד של הצעות דחופות.

זאת אחת האופציות של ועדת יצחק לוי, שלא יהיו הצעות דחופות. שתהיה מכסה יותר גדולה של הצעות לסדר היום.

לקצר את זמן הדיבור בהצעות לסדר היום, לתת מכסות נדיבות ולגרום לכך שחברי הכנסת יגישו הצעות כל אחד בנושא שהוא מעוניין, שלא ייקחו טרמפ על הצעות דחופות. הרי מה קורה היום? בא העוזר הפרלמנטרי שלך, רואה שהעוזר הפרלמנטרי של פלוני כבר הגיש הצעה דחופה, הוא אומר: זה נושא שיכול להיות טוב, בוא נצטרף. צריך לחשוב אולי בכלל לבטל את כל ה"רכבות" של הצעה כוללת. אם לא הולכים לדבר כזה מרחיק לכת, יכול להיות שלא צריך לתת הצעה דחופה בנושא מסוים ליותר מאשר חבר כנסת אחד. חבר כנסת אחד הגיש הצעה דחופה, הוא הראשון, רק לו מאשרים, לכל היתר אין זכות להצטרף. הדבר הנוסף זה כמובן העניין של הצעה אחרת שהתפתח לנאומים. "הצעה אחרת" היה פעם משהו אמיתי - היתה הצעה להעביר למליאה, היתה הצעה לוועדה, והיה מישהו שקם והציע להסיר. היום מבקשים רשות לדבר על "להסיר מסדר היום" כשאתה בעצם רוצה שזה יהיה במליאה או בוועדה. בחוקים קבעו שאתה לא יכול לבקש רשות דיבור לדבר נגד, אלא אם כן אתה באמת נגד, בהצעה לסדר זה לא כך - חבר כנסת יכול לבקש רשות דיבור כדי להסיר מסדר היום, והוא מדבר על מה שהוא רוצה.

מה קורה עם חבר כנסת מבקש להתנגד לחוק, והוא לא מדבר נגד?

אפשר להוריד אותו מהדוכן, זה תיקון לתקנון. כל הנושא הזה זקוק לדעתי לטלטלה - גם העניין של ה"רכבות" של הצעות לסדר היום, גם המעבר של ההצעות למקומות שונים, גם העניין של ההצעות האחרות. זה היה נכון לתקופה שבה הצעה דחופה לסדר היום הוגשה פעם בהרבה זמן, הצעה דחופה היתה הצעה דחופה.

איך נוצר המצב שקיים היום?

אני לא יודע. איך נוצר העניין של שחרור מחובת הנחה בכמויות כאלה? פעם לא היה דבר כזה, שחרור מחובת הנחה היה עסק רציני, לקחו את העניין ברצינות. בעבר הצעה דחופה היתה הצעה דחופה, שחרור מחובת הנחה היה במקרים נדירים. לכן התקנון מתאים למה שהיה פעם. במצב של היום כדאי אולי לחשוב על משהו אחר. אולי אתם לא רוצים כי זה מספק אין-סוף אפשרויות לדבר. השאלה אם רוצים לקחת את זה יותר ביסודיות, או לעשות רק תיקונים קוסמטיים.

בהגדרה, התפקיד של הוועדה הזאת כרגע הוא תיקונים קוסמטיים. אפשר בהחלט לשים את זה כאחד הנושאים המהותיים שאנחנו רוצים לדבר עליהם בשלב השני.

אולי צריך לדבר על זה עם יושב-ראש ועדת הכנסת.

זה כן חלק מהתפקיד של הוועדה הזאת - להציף את אותם נושאים שיש לקיים עליהם דיון מהותי.

הרבה מהסעיפים בפרק הזה הם כמו הסעיפים הקיימים, לפעמים בשינויי ניסוח מכיוון שזה נוסח חדש.

"סעיף 117 [מקביל לסעיף 75 הקיים]. חבר הכנסת רשאי להציע לכנסת, במסגרת מכסה שתקבע ועדת הכנסת לפי סעיף 123, לכלול נושא בסדר יומה (להלן - הצעה לסדר היום). היום כתוב גם "סדרי הדיון בהצעה יהיו לפי פרק זה", אבל הורדתי את זה כי זה לא אומר כלום.

"סעיף 118, הגשת הצעה לסדר היום, שזה סעיף 76 הקיים היום: "הצעה לסדר היום תוגש בכתב" - היום כתוב בכתב או במברק - "ליושב-ראש הכנסת בלשכתו במשכן הכנסת, לא יאוחר משעה 12:00 ביום ב' בשבוע שבו מתקיימת ישיבת הכנסת שנועדה לדון בהצעות לסדר היום של חברי הכנסת; הצעה שהוגשה לאחר מועד זה לא תיכלל ברשימת ההצעות שיובאו לדיון באותו שבוע". אם באותו שבוע הכנסת יושבת רק בימים ג', ד', ה', כי יש איזשהו חג, זה לא יהיה יום ב'. אני מציע לכתוב "לא יאוחר משעה 12:00 ביום הישיבות הראשון שבו מתקיימת ישיבת הכנסת" וכו'.

את המילים "בלשכתו במשכן הכנסת" אפשר למחוק.

אפשר לכתוב כך, אם כי המקרה השכיח הוא כמובן יום ב'.

ועדת יצחק לוי הציעה שזה יוגש עד שעה 10:00. אני לא יודעת איך זה הולך בפועל.

מדובר פה על הצעות לסדר רגילות. הצעות כאלה נמצאות בארסנל, זאת אומרת שמישהו הגיש אותן לא בהכרח באותו יום, ושמים את זה בסדר היום. אבל זה פחות אקוטי, המקרה האקוטי יותר הוא ההצעות הדחופות.

אל תשני את זה.

אני לא משנה כלום.

סעיף 119: "הצעה לסדר היום תלווה בדברי הסבר קצרים". היום כתוב בסעיף 77: "המגיש הצעה לסדר היום יביא עם הגשתה דברי הסבר קצרים על מהות ההצעה".

סעיף 120, אישור יושב-ראש הכנסת: "(א) הצעה לסדר היום טעונה אישור יושב רקאש הכנסת, והוא רשאי שלא לאשר אותה אם תוכנה או ניסוחה כוללים אחד מאלה: (1) ביטוי שאינו הולם את כבוד הכנסת". סעיף (1) הוא חדש. היום כתוב בתקנון "נוסח ההצעה המשתמע ממנו עלבון לאדם או חריצת משפט נגד אדם". ועדת יצחק לוי הציעה: "ביטוי שאינו הולם את כבוד הכנסת". ציינתי כאן בהערה שלגבי שאילתות נאמר: ויכוח, חריצת משפט, כינוי או ביטוי מעליב או גזעני; פגיעה בכבוד הכנסת או במוסר. הרעיון ברור, השאלה איך לנסח אותו.

המילה "ויכוח" לא מתאימה להצעות לסדר היום. "חריצת משפט" מתאים גם לנוסח הנוכחי, "כינוי או ביטוי מעליב או גזעני" זה עלבון לאדם, "פגיעה בכבוד הכנסת" - גם מתאים כאן. "פגיעה במוסר" זה בעייתי מאוד. נניח שיש לי הצעה לסדר היום על יום המריחואנה הבין-לאומי, יכול להיות חבר כנסת שיגיד שזה פוגע במוסר. אני חושב שמה שצריך להיות זה הנוסח הנוכחי.

לא צריך לכתוב "הצעה שממנה משתמע" כי כבר כתוב "תוכנה או ניסוחה כוללים אחד מאלה". ואז נכתוב: "עלבון לאדם, חריצת משפט או ביטוי שאינו הולם את כבוד הכנסת".

"חריצת משפט" זה בסדר, ולא "חריצת משפט נגד אדם", כי היום הנוהג הוא שזה מה שאנחנו עושים בניסוח הסופי של ההצעה. אם חבר הכנסת קובע משהו כעובדה, אנחנו לא מאשרים את ההצעה כי על-ידי העלאת הנושא צריך לבדוק אם זה אכן כך.

סעיף 120(2): "עניין העומד לדיון בכנסת באותו שבוע, או שעמד לדיון, או שהוצע כהצעה לסדר היום תוך ארבעה שבועות שקדמו למועד הגשת ההצעה, אלא אם כן חלו בינתיים שינויים המצדיקים דיון מחדש באותו עניין" הכל זה שיקול דעת של יושב-ראש הכנסת. "(3) עניין התלוי ועומד בבית משפט". זה נושא שהוא מאוד בעייתי והוא כל פעם מתעורר. יש החלטה שבוועדות לא ידונו בדברים כאלה, סוביודיצה. היום הרי צימצמו בחוק את הסוביודיצה.

העניין הוא שיש לפעמים נושאים שמעסיקים את הציבור וגם מישהו הגיש עתירה לבג"ץ בנושא, אז הכנסת לא יכולה לדבר על זה? יש כל הזמן עתירות על שימוש בפלסטינים כמגן אנושי, זה תלוי ועומד בבית משפט אז הכנסת לא תדבר על זה?

היא לא יכולה לדבר על המקרה הספציפי, על העיקרון בוודאי שהיא יכולה לדבר.

כששואל אותנו יושב-ראש ועדה אם הוא יכול לדון, זאת ההבחנה שאנחנו עושים - לא לדון על המקרה הספציפי אלא על הסוגייה. השאלה אם כשכותבים פה "עניין התלוי ועומד בבית משפט" זה ברור.

הרי זה קיים גם עכשיו, עד עכשיו זה עורר בעיות?

זה מעורר בעיות.

זה פחות בעייתי בהצעות הרגילות, ויותר בהצעות הדחופות.

היתה ועדת חקירה פרלמנטרית לאסון גשר המכבייה וזה היה גם בבית המשפט, וכל הזמן היינו צריכים לומר להם מה מותר להגיד ומה אסור להגיד. הם רצו להזמין אנשים מהפרקליטות, ושאלו אם מותר להזמין או אסור להזמין. הנושא של עניינים התלויים ועומדים בבית משפט תמיד חוזרים.

האמת היא שהאמירות האחרונות בנושא הזה, גם בכללים, בהחלטות בענייני נוהל, הן מ-1962: "אין לסטות מן הנוהל המקובל בכנסת שלא להעלות עניינים הנמצאים סוביודיצה".

זה נושא שצריך לבוא בכללותו לוועדת הכנסת.

הרעיון הוא לא להשפיע על דיון בבית המשפט.

הרעיון הוא גם הפרדת רשויות והכבוד בין הרשויות.

בואו נכתוב: "עניין שאינו ציבורי התלוי ועומד בבית משפט", או "עניין התלוי ועומד בבית המשפט, למעט עניין ציבורי". ותשימי את זה בסגול. זה מבהיר את ההבחנה.

זה מה שהתכוונתי בהערה שלי - האם הסייג יחול גם על עניינים ציבוריים?

אולי כדאי שנכתוב "למעט דיון בעניין ציבורי שלא נועד להשפיע על החלטת בית המשפט". יכול להיות גם עניין ציבורי כמו הנושא של הקיום בכבוד. עומדת הכנסת ואומרת לבית המשפט: תקבל החלטה כזאת, לא נוכל לסבול ממך החלטה אחרת.

אבל כשחבר הכנסת מגיש את ההצעה והיושב-ראש צריך לאשר לו אותה, זה עדיין נתון לשיקול דעת.

אז נכתוב "למעט עניין ציבורי". האמת היא שהכנסת מרסנת את עצמה.

סעיף 120(ב), שמקביל ל-78(ב) הקיים: "חבר הכנסת שהצעתו לסדר היום לא אושרה, רשאי לערער בפני ועדת הכנסת והחלטתה תהיה סופית". אני לא זוכרת מקרה שעירערו, אבל הסעיף הזה קיים גם היום.

סעיף 120(ג): "הצעה שאושרה, ייקבע ניסוחה בידי יושב-ראש הכנסת. זה מופיע היום בכוכבית, וכתוב כך: "יושב-ראש הכנסת רשאי לדרוש מחבר הכנסת לשנות את הניסוח. לשם כך יזמין את חבר הכנסת להסביר לו את דרישתו. במקרה של חילוקי דעות, דעת היושב-ראש קובעת". לכן כתבתי: "ייקבע ניסוחה בידי יושב-ראש הכנסת", אם הוא זה שקובע. אבל פה לא כתוב שהוא צריך להזמין את חבר הכנסת.

אני חושב שצריך לעשות אותו נוהל שעשינו לגבי שאילתות. אתה מודיע לחבר הכנסת: זה וזה לא בסדר, אתה יכול לתקן או שאני מציע לך איך לתקן.

בסדר, נעשה את זה כמו הנוסח החדש שהתקבל לגבי שאילתות.

יש הבדל בין שאילתות לבין הצעות לסדר היום. שאילתות מוגשות למזכירות הכנסת, ומשנים את הניסוחים לפני שמעלים אותן - שלא תהיה חריצת משפט וכו'. עד עכשיו אני לא זוכר שמישהו התווכח על זה. בהצעות לסדר היום זה הרבה יותר מסובך כי בניגוד לשאילתא, שבה אתה שולח קודם את הנוסח למזכירות, כשאתה עולה על הבמה כדי להציג את ההצעה לסדר היום שלך, אתה אומר בעצם מה שאתה רוצה.

אני לא חושב שאתה יכול לקבוע נוסח של הצעה לסדר היום. שינויי נוסח קלים זה בסדר, הרי אפשר לדבר עם חבר הכנסת.

אולי נראה איך זה כתוב היום בכוכבית: "יושב-ראש הכנסת רשאי לדרוש מחבר הכנסת לשנות את הניסוח. לשם כך יזמין את חבר הכנסת להסביר לו את דרישתו. במקרה של חילוקי דעות, דעת היושב-ראש קובעת".

זה מתקבל על הדעת. מה הניסוח לגבי שאילתות?

"יושב-ראש הכנסת רשאי לשנות את נוסח השאילתא כדי להתאימה להוראות התקנון והתקדימים. שינה יושב-ראש הכנסת את נוסח השאילתא, יודיע על כך לחבר הכנסת. חבר הכנסת רשאי לבקש מהיושב ראש עיון חוזר. החלטת היושב-ראש תהיה סופית".

זה מצוין, מדובר פה על שינויי ניסוח. נעשה את זה גם לגבי הצעות לסדר.

זה יהיה כך: "יושב-ראש הכנסת רשאי לשנות את נוסח ההצעה לסדר היום ... שינה היושב-ראש את נוסח ההצעה, יודיע על כך לחבר הכנסת".

אולי רק שינוי מהותי. גם על שינוי סגנון צריך להודיע לחבר הכנסת? לפעמים מגישים הצעה ופשוט העברית לא מנוסחת כמו שצריך, אז עורכים את סדר המילים אבל לא משנים את התוכן.

נכתוב פה "שינה היושב-ראש את נוסח ההצעה שינוי מהותי, יודיע על כך לחבר הכנסת".

סעיף 120(ד): "הצעה לסדר היום שלא הובאה בפני הכנסת עד לתחילת הפגרה - מבוטלת". זה מופיע היום בכוכבית: "הצעות לסדר היום שנשארו עם תחילת הפגרה יתבטלו, אלא אם כן המציעים יחדשו אותן לאחר הפגרה". זה בעצם להגיש אותן מחדש.

סעיף 121 - סעיף 79(א) הקיים - זאת הפרוצדורה המיוחדת של הצעות ביטחוניות. זה קרה מעט פעמים. יש פה כמה הצעות של ועדת יצחק לוי בעניין הזה.

"121(א). ראה יושב-ראש הכנסת, לאחר שהתייעץ עם ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, שהעלאת הצעה לסדר היום במליאת הכנסת עלולה לפוגע בביטחון המדינה, ביחסי החוץ שלה" - ועדת יצחק לוי מציעה להוסיף "בעלייה" - "או בפעולות כלכליות בין-לאומיות חסויות, רשאי הוא לקבוע כי הדיון בהצעה יתקיים בוועדה מוועדות הכנסת, ומשקבע כך יודיע על קביעתו בישיבת הנשיאות ולמציע". זה בכלל לא הולך למליאה, ישר לוועדה.

לדעתי לא צריך לכתוב פה "בעלייה". אם מדובר על עלייה חסויה, כל דבר כזה נופל תחת ביטחון המדינה או יחסי החוץ שלה. אחרת, אם אני ארצה לדבר על מצב העניים בארץ, יגידו שזה יפגע בעלייה מארגנטינה.

תראה באיזו שנה הוצעה ההצעה של ועדת יצחק לוי, ב-1985. זה כאשר התחילה העלייה מברית המועצות והיא עוד היתה בעייתית.

זה קשור ליחסי חוץ.

מחקתי את התוספת "בעלייה".

ועדת יצחק לוי מציעה לבטל את חובת ההתייעצות עם ועדת החוץ והביטחון, כי אחר כך יש פה אפשרות שוועדת החוץ והביטחון תגיד שאין לה בעיה שזה יידון במליאה. גם צריך להתייעץ פה עם כל הוועדה, אפילו לא עם יושב-ראש הוועדה. להתייעץ עם וועדה זה אומר לכנס אותה.

יושב-ראש הכנסת צריך לכנס את הוועדה ולהגיד: רבותיי, אני חושב שהנושא הזה פוגע בביטחון המדינה, תצביעו אם זה פוגע או לא פוגע. זה הגוף, הרי יושב-ראש הכנסת לא מופקד על ביטחון המדינה.

נכון, אבל אם מישהו מציע הצעה לסדר היום בנושא "מדיניות הגרעין של ישראל", היושב-ראש יכול להגיד: זה יידון בוועדה ולא במליאה. לשיקולכם אם למחוק את חובת ההתייעצות ועדת החוץ והביטחון או לא.

תשאירו את זה. זה טוב בשביל לרסן את היושב-ראש שלא ישתמש יותר מדי בטיעון הביטחוני, שיידע שיש פרוצדורה שהוא צריך ללכת להסביר לוועדת החוץ והביטחון למה הוא חושב שהנושא פוגע בביטחון המדינה.

האמת היא שהיום יש המסלול של דיון מהיר בוועדה.

אבל כאן חבר הכנסת רוצה שזה יהיה במליאה, והיושב-ראש מעביר את זה לוועדה.

מה ההבדל? הרי הדיונים בוועדה הם פומביים בדיוק באותה מידה.

אפילו בוועדת החוץ והביטחון יש דברור של הוועדה.

אבל הדיונים בוועדה הם לא בטלוויזיה, הם לא פומביים כמו במליאה.

הסעיף הזה נולד בתקופה שבה היו עניינים שלא דיברו עליהם. היום מדברים על הכל וגם משדרים את זה בשידור ישיר. לכן זה פחות רלוונטי. אם אתה רוצה, תשאיר את זה כמו שזה.

נשאיר את זה בדיוק כמו שזה.

אז סעיף 121(א) נשאר כמו שהוא. בסעיפים (ב) ו-(ג) עשיתי שילוב.

סעיף (ב): "קבע יושב-ראש הכנסת כאמור בסעיף קטן (א) - לא צריך לחזור על המילים "שהדיון יתקיים בוועדה" שכתובות בסעיף (ב) הקיים היום - תשמע הוועדה את המציע ותחליט אם הנושא ייכלל בסדר יומה או לא;" - זה זהה לנוסח הקיים - "החליטה הוועדה לכלול את ההצעה בסדר יומה, תדון בה בישיבה קרובה" - זה לא בישיבה הקרובה, אלא בישיבה קרובה; היום כתוב "באחת משתי הישיבות הקרובות של הוועדה", ההצעה של ועדת יצחק לוי היא לכתוב "בישיבה קרובה".

כשהצעה לסדר מאושרת במליאה והיא עוברת לוועדה, אחרי כמה זמן צריך לדון בה?

נדמה לי שקבעו שאם עוברים שישה חודשים ולא דנים בהצעה, היא נמחקת. בעצם, לפחות חמישים אחוז מההצעות לסדר היום שמועלות במליאה, מועלות כדי להעלות אותן במליאה. השלב הבא והמסקנות, שפעם היו דבר מאוד מקובל - היום זה כמעט לא קיים, אנחנו לא מקבלים מסקנות כדי להכריז עליהן. העסק מוּצה בעצם זה שהוא הועלה, בוודאי כאשר יש סדרת ההצעות הדחופות לסדר היום, שבה שמונה חברי כנסת כבר דיברו.

היום כתוב בתקנון שהוועדה תדון בהצעה באחת שתי הישיבות הקרובות, ופה מוצע "תדון בה בישיבה קרובה". אני ממשיכה לקרוא את סעיף (ב): "החליטה הוועדה שלא לכלול את ההצעה בסדר יומה" - פה יש שינוי של ועדת יצחק לוי; היום כתוב "יהיה דין ההצעה כדין עניין שמסרה הכנסת לדיון בוועדה", ופה כתוב: (1) להסיר את ההצעה מסדר היום, מנימוקים שתפרט בפני יושב-ראש הכנסת; או (2) לקבוע כי אין מניעה מצידה לדון בהצעה במליאת הכנסת".

סעיף (2) הוא לא הגיוני. "כי אין מניעה מצידה" - הרי יושב-ראש הכנסת יכול להעביר את ההצעה לוועדת הכספים, מה היא יודעת על ביטחון המדינה? הרי הסיבה לא לקיים דיון במליאה היא כדי שזה לא יפגע בביטחון המדינה. היושב-ראש החליט שהדיון לא יהיה במליאה מסיבות של ביטחון המדינה, ועדת החוץ והביטחון אישרה את דעתו בעניין הזה - בכך נגמר העניין, הוא לא יכול להחזיר את זה למליאה.

שתי ההוראות בסעיפים (1) ו-(2) הן חדשות. היום כתוב רק: קבע יושב-ראש הכנסת שהדיון יתקיים בוועדה, היא תשמע את המציע ותחליט אם לכלול או לא. החליטה לכלול, יהיה דין ההצעה כדין עניין שמסרה הכנסת לדיון בוועדה והדיון יתקיים לפי הוראות פרק שישי, ואחר כך יש הוראה אחרת, שהוועדה תדון בזה באחת משתי הישיבות הקרובות. אני חושבת שמספיק לכתוב "תדון בה בישיבה קרובה". את כל הנושא של "החליטה הוועדה שלא לכלול" אפשר להוריד.

כתוב "יהיה דין ההצעה כדין עניין שמסרה הכנסת לדיון בוועדה זו, ועל הדיון בה יחולו הוראות פרק שישי". זה מספיק. פרק שישי הוא הפרק שעוסק בוועדות, אז לא צריך "באחת משתי הישיבות הקרובות" ולא "בישיבה קרובה" ולא כלום.

תסתכל מה כתוב אחרי כן, בסעיף (ג): "על הצעה שהוחלט לדון בה, לא יחולו הוראות סעיפים 82-84", שזה הצעה דחופה, "והוועדה תדון באחת משתי הישיבות הקרובות". זה מין סרבול.

אני חושב שלא פירשת נכון מה כתוב פה, אם אני מבין נכון. "הוועדה תדון בהצעה לפי סעיף קטן (ב)" - היושב-ראש קובע שהוועדה תדון, היא צריכה באחת משתי הישיבות הקרובות שלה לדון בהצעה לסדר היום, ואז היא דנה בהצעה לסדר ומחליטה אחת משתיים: או לכלול את זה על סדר היום או להוריד את זה מסדר היום. אם היא מחליטה לכלול את זה, דין ההצעה כדין כל הצעה אחרת, היא מחכה את ששת החודשים. בדיוק בגלל זה כתוב שחלות הוראות פרק שישי.

אבל פרק שישי זה הפרק הכללי שמדבר על עבודת הוועדות - איך מכנסים ועדה, הפרוטוקולים של הוועדה. זה לא הפרק של ההצעות לסדר היום.

את מסכימה אתי שהוועדה תדון בהצעה לפי סעיף קטן (ב). סעיף קטן (ב) אומר: קבע יושב-ראש הכנסת שהדיון בהצעה יתקיים בוועדה.

אני חשבתי שיהיה דיון בוועדה, ובזה נגמר העניין.

הדיון בוועדה הוא האם לכלול את ההצעה בסדר היום. זה דיון בהצעה לסדר, לא הדיון לגוף העניין.

לפי הנוסח הקיים היום בסעיף (ב): "תשמע הוועדה את המציע ... אם החליטה לכלול, יהיה דין ההצעה כדין עניין שמסרה הכנסת לדיון בוועדה". זאת אומרת, יהיה עוד דיון שבו היא תדון בנושא.

בעצם, הוועדה מתפקדת כאן כמליאה.

סעיף (ג) הקיים היום אומר: "על הצעה שהוחלט לדון בה בוועדה, לא יחולו הוראות 82-84", זאת אומרת אין פה עניין של הצעה דחופה והיא תדון בכך, אחרי שהיא החליטה לכלול את זה, באחת משתי הישיבות הקרובות.

אני לא מסכים עם הנוסח "תדון אחרי שהחליטה לכלול", אלא "תדון בהצעה לפי סעיף קטן (ב)", זאת הצעה לסדר היום, זה הצעה אם לדון. מה שצריך להיות כתוב זה כך: "תשמע הוועדה את המציע באחת משתי ישיבותיה הקרובות" - הרי יש זכות לחבר הכנסת זכות להצעה לסדר היום, הוא משתמש במכסה שלו, זאת לא דרך לעכב אותו.

"תשמע הוועדה את המציע ותחליט אם הנושא ייכלל בסדר יומה או לא; החליטה הוועדה לכלול" - פה צריך להגיד: "יהיה דין ההצעה כדין עניין - -

כדין הצעה שהועברה לוועדה מהמליאה.

אף על פי שהיום, עם הטכניקה של דיון מהיר בוועדה, במקום כל הסיבובים האלה אפשר להעביר את זה ישר במליאה.

אבל חבר הכנסת רוצה שזה יהיה במליאה, ככה זה מתחיל, ויושב-ראש הכנסת מעביר אותו לוועדה. אז החלטנו שיהיה סעיף (ב), ופסקאות (1) ו-(2) נמחקות.

החליטה לכלול - מזה משתמע שהיא יכולה גם להחליט לא לכלול, היא יכולה להסיר. את לא צריכה לכתוב שהיא יכולה להחליט לא לכלול.

אמרנו "תשמע הוועדה את המציע ותחליט אם הנושא ייכלל בסדר יומה או לא" - אמרתי "או לא" - החליטה הוועדה לכלול את ההצעה בסדר יומה, יהיה דין ההצעה כדין הצעה שמסרה הכנסת לדיון בוועדה". אם הוועדה החליטה לא לכלול, ההצעה הוסרה.

הדבר היחיד שאין כאן זאת אופציה של דיון במליאה, כי היושב-ראש הפעיל את סמכותו, התייעץ עם ועדת החוץ והביטחון וקבע שדיון במליאה מזיק לביטחון המדינה. אז בוודאי שוועדה אחרת, שאליה העביר היושב-ראש את ההצעה, לא יכולה לקבוע שזה לא מזיק לביטחון המדינה.

סעיף 121(ג): "דנה הוועדה בנושא, רשאית היא להניח את מסקנותיה על שולחן הכנסת ... הוועדה רשאית להעביר את מסקנותיה ישירות לשר הנוגע בדבר, והשר יודיע תוך שלושה חודשים לוועדה, באמצעות יושב-ראש הוועדה, על כל פעולה שפעל בעקבות המסקנות". זה לא קיים היום, זאת הצעה של ועדת יצחק לוי.

מה הרעיון פה?

אני חושבת שהחידוש פה הוא ההעברה ישירות לשר, כלומר שהמסקנות גם לא יונחו על שולחן הכנסת. לא היה דיון במליאה, וגם המסקנות לא יונחו על שולחן הכנסת.

אם הוועדה חושבת שזה פוגע בביטחון המדינה, היא לא תניח מסקנות.

הרי גם כשההצעה לסדר היום מועברת לוועדה מהמליאה, יש מסקנות והמסקנות מועברות לשר.

אבל פה יש אפשרות שהוועדה רשאית להעביר את המסקנות ישירות לשר, בלי להניח אותן על שולחן הכנסת.

כלומר, הואיל והדיונים בוועדה היו חסויים, אנחנו לא רוצים שהמסקנות יונחו על שולחן הכנסת, הן מועברות ישירות לשר. האמת היא שאת זה אפשר לעשות בכל הצעה לסדר.

בכל הצעה לסדר כתוב שהוועדה תניח מסקנות, אבל היא יכולה להחליט מטעמים מיוחדים שלא לפרסם את המסקנות. כאן מוסיפים את האופציה של המסירה ישירות לשר.

לא לפרסם, זה עדיין מאפשר לוועדה להעביר את המסקנות לשר. הרי דיון יכול להתברר כדיון ביטחוני או סודי תמיד, גם אם הוא מגיע מהמליאה. גם אם עצם הכותרת של הנושא הוא לא סוד, הדיון הוא כן סודי ולא רוצים שהוא יתפרסם אלא רק לדבר על כך עם השר הרלוונטי. בסוף הסעיף שמדבר על מסקנות ועדות אפשר להוסיף: "נוכחה הוועדה כי פרסום מסקנותיה עלול לגרום לפגיעה בביטחון המדינה או באינטרסים חשובים אחרים, היא יכולה להעביר את מסקנותיה ישירות לשר". זה לא קשור לנושא של תגובת השר, גם היום יש מנגנון שהוא חייב להשיב.

כן, גם היום זה קיים שהשר חייב להשיב תוך שלושה חודשים. אז זה יימחק מכאן, ואני ארשום בסעיף של מסקנות ועדות: לאפשר מסירה ישירה לשר מטעמים ביטחוניים.

סעיף (ד): "הצעה שנדונה בוועדה על פי סעיף זה, תבוא במניין ההצעות שסיעה רשאית להגישן על פי סעיף 123". זה קיים גם היום.

סעיף 122, סדר היום לישיבה שנועדה לדיון בהצעות לסדר היום: "יושב-ראש הכנסת והסגנים יקבעו את סדר היום לישיבה שבה ידונו בהצעות לסדר היום של חברי הכנסת, בהתחשב עם גודל הסיעות שעמן נמנים המציעים". ועדת יצחק לוי מציעה למחוק את הסיפה "בהתחשב עם גודל הסיעות שעמן נמנים המציעים".

הבקשה למחיקה היא נכונה, כי היום גודל הסיעות הוא לא משמעותי. קובעים את סדר היום לפי תורנות שרים, השר המשיב, משתדלים ללכת לקראתו. יש הרבה מאוד שיקולים, אבל לא גודל הסיעות שעמן נמנים המציעים.

אולי הסעיף הזה בא להבהיר שקביעת סדר היום היא לא לפי סדר הגשת ההצעות.

יקבעו לפי השיקולים המקובלים. תמחקי את "בהתחשב עם גודל הסיעות שעמן נמנים המציעים", ותעשי את המחיקה בסגול כדי שנאשר אותה. יקבעו לפי שיקול דעתם, צריך לתת קרדיט לנשיאות, לגוף שמורכב מיושב-ראש הכנסת והסגנים. אם הקרדיט הזה ינוצל לרעה, יצטרכו לחשוב מה לעשות.

סעיף (ב) קובע היום: "היו הצעות בנושא דומה, יידונו לפי סדר הגשתן". היום כתבתי: "הצעות בנושא דומה יידונו לפי סדר הגשתן".

אני חושב שכדאי לכתוב: "יידונו זו אחר זו לפי סדר הגשתן".

סעיף 123 - סעיף 81 הקיים - זה עניין המכסה, קביעת מספר הצעות לסיעות. "ועדת הכנסת תקבע את מספר ההצעות לסדר היום והצעות החוק הפרטיות שכל סיעה רשאית להציע" - היום כתוב "להגיש", פה מוצע לכתוב "להציע" כי אין היום מכסה על הגשה - "במשך מושב פלוני בהתאם לגודלן של הסיעות, ואולם היא תיתן מספר גדול יותר, בשיעור שייראה לה, לסיעות שאינן מיוצגות בממשלה". יש לנו פה שתי בעיות - אחת, אנחנו חוזרים לנושא שעלה אתמול בוועדת הכנסת. לא מוגדר בתקנון מה זה מושב, למרות שזה מונח שמופיע כמה פעמים.

יש לנו סעיף הגדרות בתקנון?

בתקנון החדש, בהתחלה, יש סעיף הגדרות. לא הנחתי עדיין את ההצעה שאושרה אתמול, כי לא ידעתי בדיוק איך להגדיר מושב. מושב זה שני כנסים - כנס חורף וכנס קיץ. אם הבחירות לכנסת היו באמצע השנה והכנסת התכנסה במאי, אז כנס הקיץ הוא מושב ראשון, והכנס שמתחיל בחורף הוא כבר מושב שני. מושב תמיד מתחיל בכנס החורף. איך מגדירים "מושב"? החוק מדבר על כנסים. הוא אומר: יהיו שני כנסים, כנס אחד יתחיל אחרי סוכות, הכנס השני יתחיל אחרי יום העצמאות, ומשכם ביחד יהיה שמונה חודשים.

מושב זאת תקופה שתחילתה בראשית כנס החורף, סיומה בסוף הפגרה שלאחר כנס הקיץ.

למעשה מושב זה מאחרי סוכות עד אחרי סוכות בשנה שאחריה.

אולי אפשר לומר: בראשית כנס החורף בשנה שלאחר מכן.

זה מושב, אלא אם כן אין כנס חורף או אין כנס קיץ.

אם אין כנס חורף ואין כנס קיץ, ברור שהמושב נחתך.

בהגדרה צריך להגיד את כל האפשרויות.

אז נכתוב "או כל חלק מתקופה זו". זה פותר את הבעיה.

או שאתה עוזב את ה"מושב" וכותב: "בכנס חורף ובכנס קיץ".

כדאי להגדיר "מושב" כי זה מופיע כמה פעמים בתקנון.

אז תכתבי "מתחילת כנס החורף עד סוף הפגרה של כנס הקיץ". אם זה נחתך מכאן או מכאן, זה נחתך. זה כמו שנה קלנדרית של חברה. אם החברה התחילה לעבוד ב-1 במאי, ברור שהשנה הראשונה שלה מסתיימת ב-31 בדצמבר.

כדאי להוסיף הגדרה של "מושב", אבל לא נפתור את זה עכשיו.

היום כתוב שמספר ההצעות הגדול יותר במכסה יהיה לסיעות שאינן מיוצגות בממשלה, וכך באמת קורה. ועדת יצחק לוי הציעה לכתוב "סיעות שאינן תומכות בממשלה". הן אמרו שגם סיעות שאינן מיוצגות בממשלה, שאין להן שר בפועל, יכולות להיות סיעות שתומכות בממשלה.

אפשר לכתוב "סיעת שאינן צד להסכם קואליציוני". כי יכול להיות מצב שיש הסכם קואליציוני שאומר: לכם אין שר, לכם יהיה יושב-ראש ועדת הכספים.

כמו שהיה עם אגודת ישראל בזמנו.

לא היתה בתקנון הגדרה של קואליציה ואופוזיציה. כשעשינו את חוק ראש האופוזיציה, הגדרנו את סיעות האופוזיציה כ"סיעות בכנסת שאינן צדדים להסכמים המחייבים תמיכה בממשלה". זה יכול להתאים גם כאן. עכשיו השאלה אם להשאיר את הנוסח הקיים "לסיעות שאינן מיוצגות בממשלה" או - -

אפשר לכתוב "לסיעות האופוזיציה". אם יש הגדרה לאופוזיציה, אפשר לכתוב כך.

אכתוב "לסיעות האופוזיציה כהגדרתן בחוק הכנסת". זה בסדר.

פה מדובר על מכסה, אבל המכסה היא גם להצעות חוק פרטיות וגם להצעות לסדר היום. אבל יש כוכבית אחת שאומרת שאם הממשלה תומכת וחבר הכנסת מנמק מהמקום, זה לא יֵרד לו מהמכסה. זה רק לגבי הצעות חוק, אז חשבתי שזה מתאים לפרק של הצעות חוק פרטיות.

אבל מדובר פה על המכסה, אז את צריכה לציין את זה.

בכוכבית הראשונה יש שני דברים - אחד, שאם הממשלה מסכימה זה לא יורד לו מהמכסה. הדבר השני, שגם קשור רק להצעות חוק, שאם זה חתום על-ידי חברי כנסת מכמה סיעות זה יהיה מהחשבון של הסיעה שעליה החליטו, או על חשבון הסיעה של מי שנימק. אם כמה חברי כנסת חתומים על הצעת חוק, מהמכסה של מי זה יֵרד?

צריך להעלות מהכוכבית את האמירה שהצעת חוק שקיבלה תמיכת ממשלה לא תרד מהמכסה.

זה כתוב גם כך בכוכבית, בפרק של הצעות חוק לדיון מוקדם: "הגיש חבר הכנסת הצעת חוק לדיון מוקדם והודיעה הממשלה על הסכמתה להעביר את הצעת החוק לוועדה או שאין בדעת הממשלה לנקוט עמדה כלפי הצעת חוק זו, וההצעה הוצגה על-ידי המציע ממושבו במסגרת זמן שלא יעלה על דקה אחת, לא תבוא במניין ההצעות כאמור בסעיף. עלה זמן ההנמקה על דקה, תבוא ההצעה במניין". את הסיפה הזאת אפשר להוריד. אז את הכוכבית הזאת בלי המשפט האחרון נכניס כאן.

הכוכבית השנייה לאותו עניין אומרת שאם זאת הצעת חוק שחתומה על-ידי כמה חברי כנסת, המכסה תהיה על חשבון הסיעה שעליה החליטו המציעים. זה גם מתאים כאן ולא בפרק של הצעות חוק?

כן, כי כאן אנחנו עוסקים במכסות. ובכן, המכסה תהיה על חשבון הסיעה שעליה יודיעו המציעים, ואם לא הודיעו - על חשבון הראשון שביניהם.

הראשון שביניהם? לא מי שנימק?

זה לא הראשון, שהוא בעצם היוזם וכל היתר מתלווים אליו.

הסיעה היא זאת שמבקשת להעלות את הצעת החוק, הסיעה פונה למזכירות. הפנייה היא ממנהלי הסיעות.

בדרך כלל חבר הכנסת דואג לקבל את האישור מהסיעה, הצעת החוק מגיעה למזכיר הכנסת, הוא מעביר את זה ללשכה המשפטית ואז זה מתחיל להתגלגל.

אבל מי מבקש להעלות את זה לדיון?

הסיעות מבקשות להעלות לדיון. אני חושב שאם המציעים לא הודיעו על חשבון של איזו סיעה תהיה המכסה, זה צריך להיות על המכסה של המציע הראשון.

זה לא בהכרח המציע הראשון. יכול להיות מצב שחבר כנסת הוא הראשון שחתם, אבל הוא כרגע לא מעוניין לקדם את החוק הזה. הוא יגיד לחבר כנסת אחר שחתם: אתה מעוניין לקדם את זה, קח את זה על חשבונך.

בדרך כלל - נכון שלא תמיד - חבר הכנסת שחתום הראשון הוא מי שיזם את החוק. ואז הוא הולך לעוד חברי כנסת ושואל אם הם רוצים להצטרף.

בעצם צריך לומר: "על חשבון הסיעה שביקשה להעלות את זה לדיון", אותה סיעה שפונה למזכירות ואומרת שהיא מבקשת להניח את זה על סדר היום. הרי יש שני שלבים.

לא כתוב היום מי מבקש להעלות את זה לדיון. מהמכסה של מי אתה רוצה שזה יהיה? היום כתוב שהצעת החוק היא על חשבון המכסה שעליה החליטו המציעים.

נשאיר את זה כך.

אז נעלה גם את הכוכבית הזאת לסעיף.

עכשיו סעיף (ב), שהוא חדש, לפי הצעת ועדת יצחק לוי: "סיעה לא תהיה רשאית להעביר ממכסת הצעותיה, לסיעה אחרת". היום יכולים להעביר מכסה לסיעה אחרת?

כן, היום הסיעה יכולה להעביר מהמכסה שלה לסיעה אחרת.

לפי התקנון זה אפשרי רק אם חברים מהסיעה הזאת חתומים על הצעת החוק. אם חברים מהסיעה לא חתומים על ההצעה, אי אפשר להעביר מהמכסה לסיעה אחרת.

להעלות את הצעת החוק יכול כל חבר כנסת שחתום על ההצעה. היום כתוב כך: "חבר הכנסת שהציע הצעת חוק ינמק אותה בעצמו, ורשאי הוא להעביר את זכות ההנמקה לחבר אחר".

אבל המכסה היא של הסיעה, לא של חבר הכנסת. הסיעה היא זאת שאומרת למזכירות: 'יש לי 70 הצעות חוק שהנחתי, את זאת אני רוצה שתעלו השבוע'.

המכסה היא של הסיעה, והאישור הוא של הסיעה. יש מלחמות בין חברי הכנסת לבין הסיעות, ולכן יש תיקון בתקנון בעניין של ניצול מכסות לקראת סוף כנסת.

אני לא רואה סיבה למה סיעה לא תהיה רשאית להעביר ממכסת הצעותיה לסיעה אחרת.

נכון, מה גם שזה קיים בפועל.

אבל תראה את סעיף (א)(1) הקיים, האומר שהסיעה תקבע את המועד בו יוכל כל אחד מחבריה להעלות את הצעותיו, ובלבד שתאפשר לכל אחד מחבריה להעלות את ההצעות שהוא זכאי להעלותן באותו מושב. הסיעה קובעת, אבל עדיין יש לה סייגים. הרי איך עשו את החישוב של המכסה? אמרו שכל חבר כנסת יכול להעלות שש הצעות, אז הסיעה צריכה לתת לו להעלות שש הצעות.

זה אומר שהמכסה היא בהחלט לא של הסיעה. לסיעה יש שליטה על הזמנים אבל לא על הכמות.

בסיעת הקואליציה הגדולה, מי שעושה בעיות, אומרים לו: עכשיו חודשיים אתה לא מעלה הצעות חוק והצעות לסדר היום. היא יכולה לעשות זאת, ובלבד שתאפשר לכל אחד מחבריה במהלך כל מושב להעלות את ההצעות שהוא זכאי להעלותן באותו מושב.

את סעיף (ב), האומר שהסיעה לא רשאית להעביר ממכסת הצעותיה לסיעה אחרת - תורידי.

אני אוריד את סעיף (ב), למרות שאני לא יודעת אם היום הסיעות יכולות להעביר מכסה.

היום אפשר לעשות את זה.

אני עוברת לסעיף קטן (ג), שיהיה (ב) - זה מקביל לסעיף (א1) הקיים - "הסיעה תקבע, במסגרת מכסתה למושב ובמסגרת מכסתה השבועית" - שגם לזה אין לנו הגדרה - "את המועד בו יוכל כל אחד מחבריה להעלות את הצעותיו לסדר היום ואת הצעות החוק הפרטיות שלו, ובלבד שתאפשר לכל אחד מחבריה, במהלך כל מושב, להעלות את ההצעות שהוא זכאי להעלותן באותו מושב".

המכסה השבועית היא נגזרת של המכסה השנתית.

זה זהה למה שקיים היום. יש כוכבית שקיימת היום: "ועדת הכנסת המליצה בפני ראשי הסיעות לאפשר לחברי סיעותיהם להעלות את הצעותיהם במסגרת מכסתם, בדרך של פיזור סביר במהלך המושב".

כלומר, אי אפשר להגיד לחבר כנסת להעלות את כל שש ההצעות שלו בשבוע אחד.

אני מציע שהסיפה של סעיף (ג) תהיה כך: "ובלבד שתאפשר לכל אחד מחבריה, במהלך כל מושב, להעלות את ההצעות שהוא זכאי להעלותן באותו מושב באופן שווה". לדעתי זה מספיק.

בין מי אתה משווה?

בין כל אחד מחבריה.

אני חשבתי שאתה רוצה להגיד מה שכתוב בכוכבית - בדרך של פיזור סביר במהלך המושב.

באופן שווה, זה שווה מבחינת זמנים, שווה מבחינת מועדים. לעשות שוויון בין כל החברים. הסיעה יכולה להגיד כמדיניות: כולם יגישו את כל ההצעות שלהם בשבוע האחרון. זה בסדר, כי זה שווה.

אבל אפשר להבין את "באופן שווה" גם כך: לך יש חמש הצעות ולך יש חמש הצעות, רק אתה יכול לפזר אותן במהלך המושב ואתה חייב להגיד אותן בשבוע אחד.

זה כבר לא שווה. זה שווה מבחינת כמויות, אבל לא שווה מבחינת זמנים.

אתה לא רוצה להוסיף את מה שכתוב בכוכבית: "בדרך של פיזור סביר במהלך המושב"?

אפשר לכתוב גם את זה. אני חשבתי ש"באופן שווה" זה קצר ואלגנטי, אבל אפשר בהחלט לכתוב: "בדרך של פיזור סביר במהלך המושב". אם כי אני חושב ש"באופן שווה" זה שווה גם לעניין הכמות וגם לעניין הזמנים.

אם כתוב "הסיעה תאפשר לכל אחד מחבריה להעלות את ההצעות שהוא זכאי", ברור שמבחינת הכמות כולם שווים.

עד היום זאת המלצת ועדת הכנסת. לעשות את זה בשחור?

היום זאת המלצת ועדת הכנסת. אתה לא יכול לחרוג מגדר המלצה, אתה מכתיב לסיעות מה לעשות?

כן, כפי שאתה מכתיב להן לתת לכל חבר את המכסה שלו.

להכתיב לתת לכל חבר את המכסה זה כדי למנוע קיפוח, אבל אתה מכתיב להן פיזור על פני כל המושב? אולי יש לסיעה מדיניות?

פיזור סביר במהלך המושב, זאת הוראה סבירה.

כאן אתה אומר לסיעה שאם היא נוקטת מול חבר כנסת בסנקציה שבמשך תקופה מסוימת הוא לא יכול להעלות הצעות, זה לא בסדר מבחינתה.

זה אומר שהסנקציה הזאת היא חסרת משמעות, כי הוא יקבל את המכסה שלו אחר כך.

אם יגידו לך שמתוך מושב של חצי שנה, חודשיים אתה לא יכול להעלות הצעת חוק - זאת סנקציה.

קיבלתי. לא נכניס את הכוכבית.

אז לא נכניס את הכוכבית לסעיף וגם לא נכתוב "באופן שווה". נשאיר את סעיף (ג) כמו סעיף (א1) היום. האמת היא שאפשר להשאיר את זה גם ככוכבית, כהמלצת ועדת הכנסת, אמרנו שמעט כוכביות נשאיר.

זה נולד מכך שרצו למנוע קיפוח של חבר כנסת על-ידי הסיעה. שלא יגידו לו: יש לך מכסה של שש הצעות, תגיש את כולן בשבוע האחרון.

לדעתי אין משמעות להמלצה - או שזה מחייב או שזה לא מחייב. אם ועדת הכנסת המליצה, זאת אומרת שהיא החליטה שהיא לא יכולה לחייב.

אז אנחנו מתעלמים מהכוכבית ומשאירים את הסעיף.

סעיף (ד): "הצעה שנדונה כהצעה דחופה לא תבוא במניין לעניין סעיף זה".

אנחנו עוברים לסעיף 124, הצעה דחופה: "(א) חבר הכנסת המגיש הצעה לסדר היום רשאי לבקש שהצעתו תעמוד לדיון דחוף בכנסת (להלן - הצעה דחופה); הצעה דחופה תוגש ליושב-ראש הכנסת בלשכתו, בכתב". לגבי הצעה רגילה מחקנו את המילה "בלשכתו", מספיק "בכתב".

"הצעות דחופות שהוגשו עד יום ב' בשעה 10:30 יידונו בישיבת יושב-ראש הכנסת והסגנים באותו יום. הצעות שהוגשו אחרי המועד הנ"ל, יידונו ביום המחרת". אבל ביום המחרת אין ישיבת נשיאות.

אז עושים עוד ישיבת נשיאות. או - מה שיותר שכיח - עושים משאל בכתב בין חברי הנשיאות.

אני ממשיכה לקרוא את הכוכבית: "הצעות דחופות שהוגשו עד יום ג' ב-12:00, יידונו בישיבת יושב-ראש הכנסת והסגנים באותו יום. הצעות שהוגשו לאחר מכן וכן הצעות שהוגשו ביום ד', ישקול ויחליט היושב-ראש אם לזמן ישיבת היושב-ראש והסגנים לשם דיון בהן".

את כל זה את צריכה להוסיף, כי הרעיון הוא שאלה הצעות באמת דחופות.

אתן לך דוגמא. אני לא אתפלא אם עכשיו מתנהל סבב בין סגני יושב-ראש הכנסת לאשר הצעה דחופה על האירוע שהיה ברצועת עזה.

כלומר, אם ההצעה הדחופה מוגשת עד יום שני ב-10:30, זה יידון באותו יום. אם זה מוגש עד יום שלישי ב-12:00, זה יידון ביום שלישי. אם זה מוגש אחרי כן, היושב-ראש יחליט אם לכנס את הנשיאות, אחרת זה עובר לשבוע הבא.

זה די נדיר שעושים ישיבה של יושב-ראש הכנסת והסגנים ביום שלישי, אבל משתמשים בטכניקה של משאל בכתב. השאלה אם להשאיר את זה כך, כי משאל בכתב לא קיים בכלל בתקנון. אולי כדאי להכניס את זה כאן.

לא הייתי מכניסה את זה, כי בעצם צריך לכנס ישיבה.

הפרקטיקה היא שיש משאל.

תשאירי את זה כמו שזה.

יש פה דבר אחר שכדאי אולי לציין. הצעה דחופה לסדר היום, כללי הצעה רגילה לסדר היום חלים עליה.

בוודאי, האיסור להעלות הצעה שיש בה עלבון לאדם וכו'.

זאת בעצם הצעה רגילה שאתה מבקש שידונו בה באותו שבוע.

צריך שתהיה פה אמירה ברורה, כי בעבר כשהיו דיונים אמרו: זה לגבי הצעות רגילות, בהצעות דחופות זה דבר אחר, הנשיאות מאשרת את זה. זה לא נכון. לכאורה יכולים לפסול הצעה דחופה לסדר היום על אותם הדברים שפוסלים הצעה רגילה.

זה ברור לגמרי. כתוב כאן בסעיף 124: "חבר הכנסת המגיש הצעה לסדר רשאי לבקש שהצעתו תעמוד לדיון דחוף בכנסת". ההצעה היא לא חיה אחרת. זאת הצעה רגילה שמבקשים לדון בה בדחיפות.

מה שאתה אומר, לי הוא ברור לחלוטין, לצבי ענבר זה גם היה ברור לחלוטין. כאשר היו דיונים ונשאלה דעתנו, אמרנו את זה. אני מודיע לך שהיו ויכוחים סביב זה.

אני תוהה אם אפשר לנסח את זה אחרת, כי כתוב "חבר הכנסת המגיש הצעה לסדר היום" וכו'.

תבררי אם צריך לנסח את זה ברור, כי היו ויכוחים בעניין הזה.

עכשיו אנחנו בסעיף (ב), שזה סעיף 83(א) הקיים, עם הכוכבית. "דחיפותה של הצעה טעונה אישור נשיאות הכנסת;" - בסעיף ההגדרות החדש מוגדר שנשיאות זה יושב-ראש הכנסת והסגנים - "לא אושרה הצעה כדחופה, ולאחר תקופה שאינה עולה על שמונה ימים מיום ההחלטה אושרה דחיפותה של הצעה זהה או דומה בעיקרה" וכאן אנחנו מכניסים את מה שכתוב בכוכבית - "תאושר גם דחיפותה של ההצעה הקודמת, והיא תהיה במקום הראשון".

אם לא אושרה ההצעה כדחופה, רואים את זה כהצעה רגילה שהגיש חבר הכנסת?

לא, אתה יכול להפוך אותה להצעה רגילה אם יש לך מכסה.

בסעיף (ב) צריך להתייחס לדבר אחר לגמרי, לשאלה מה קורה אם לא אושרה ההצעה כדחופה. כל מה שכתוב לגבי שמונה ימים וכו' צריך להכניס לסעיף (ג), זה דבר אזוטרי יחסית. אני מציע לכתוב: "לא אושרה הצעה כדחופה, לא תועלה ההצעה לדיון במליאה זולת אם ביקש זאת חבר הכנסת במפורש".

לא, הוא צריך להגיש הצעה אחרת. אם לא אישרו לו את דחיפותה של ההצעה, שיגיש אותה מחדש כהצעה רגילה.

האופציה להגיש כהצעה רגילה קיימת תמיד.

הנוסח כרגע הוא כפי שהוא. יכול להיות שמה שצריך לעשות זה לנסח בתקנון את מה שכולנו מרגישים - שזאת חיה אחרת. זאת לא הצעה רגילה שמבקשים לדון בה בדחיפות, אלא חבר הכנסת רשאי להגיש הצעה דחופה לסדר היום. ואז באמת נכתוב את מה שנאמר, שיחולו עליה כל הכללים החלים על הצעה רגילה: "בכפוף לאמור בסעיף זה, יחול על הצעה דחופה כל הנאמר ביחס להצעה רגילה" ואז להמשיך הלאה. זה יותר מתאים למצב הקיים, זאת תהיה הצגה יותר נכונה של הדברים, יותר מתאימה למציאות. אתה מסכים עם זה?

כן.

נכתוב: "חבר הכנסת רשאי להגיש הצעה דחופה לסדר היום". לדעתי, "ההצעה תוגש ליושב-ראש הכנסת בלשכתו, בכתב" - זה מיותר, כי זה חל על הצעה רגילה.

שלא ניכנס פה לפלונטר. יש שני סטים נפרדים של הצעות לסדר היום - רגילות ודחופות. אלה שתי רשימות נפרדות.

נכון, לכן אנחנו מתקנים את התקנון. כרגע התקנון אומר כאילו זאת רשימה אחת, וחבר הכנסת מסמן: את זאת אני רוצה להגיש דחוף. ארבל, תכיני את זה על פי העיקרון שנתייחס להצעות דחופות כאל משהו נפרד.

זאת אומרת, חבר הכנסת רשאי להגיש הצעה דחופה לסדר היום, ויחולו עליה הוראות רלוונטיות ספציפיות.

בכפוף לאמור בסעיף זה, יחול עליה כל האמור לגבי הצעה רגילה.

נמשיך בישיבה הבאה.


הישיבה ננעלה בשעה 18:15.