כנסת פתוחה

נוער במדע ובטכנולוגיה - דיון והצגת פעילות

5
ועדת המדע והטכנולוגיה
13.7.2004

הכנסת השש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני
פרוטוקול מס' 91
מישיבת ועדת המדע והטכנולוגיה
יום שלישי כ"ד בתמוז התשס"ד (13 ביולי 2004 ), שעה 13:00

נוער במדע ובטכנולוגיה – דיון והצגת פעילות

חברי הוועדה: מלי פולישוק בלוך- היו"ר
אליעזר כהן

נפתלי ארנון – חבר מועצת המוזיאונים, משרד החינוך והתרבות
ד"ר חנה ויניק – מינהל למדע וטכנולוגיה, משרד החינוך והתרבות
אברהם כהן – מפמ"ר מחשבים, משרד החינוך והתרבות
רבקה ליקריץ – אחראית על תחום נוער שוחר מדע, משרד החינוך והתרבות
אריה למיר – מדריך באולימפיאדה הבינלאומית לפיזיקה, נוער שוחר מדע
אלעד ניר – מדריך באולימפיאדה הבינלאומית לפיזיקה, נוער שוחר מדע, משרד החינוך והתרבות
אלכס פינקלשטיין- מדריך באולימפיאדה הבינלאומית לפיזיקה, נוער שוחר מדע, משרד החינוך והתרבות
שלומית רחמל – מנהלת היחידה לתלמידים מחוננים, משרד החינוך והתרבות
עו"ד דן צפריר – הלשכה המשפטית, המשרד לאיכות הסביבה
צבי מוצן – מרכז מקצועי רואיינות מדעית, משרד המדע והטכנולוגיה
רפי הוידה – לשכת המדען הראשי, משרד התקשורת
ד"ר סוניה מיכאלי – מדענית ראשית, משרד הקליטה
נורית שניר – ראש תחום פיתוח תכנים חינוכיים, מוזיאון המדע ע"ש בלומפילד בירושלים
אורית הדר – רכזת תחרות "מדענים צעירים" במוזיאון, מוזיאון המדע, ע"ש בלומפילד בירושלים
רים טאהא – תלמידת ביה|"ס הגליל, נצרת
אילנה כץ – תלמידת ביה"ס ע"ש יגאל אלון, ראשון לציון
קרן מאור – תלמידת ביה"ס גימנסיה ריאלית ע"ש קררי, ראשון לציון
גרישה ספקטור - תלמיד ביה"ס התיכון למדעים ואומנויות, ירושלים
איגור קריימרמן – תלמיד ביה"ס התיכון למדעים ואומנויות, ירושלים
פרופ' יורם זבירין – מנהל המוזיאון הלאומי למדע טכנולוגיה וחלל, חיפה
יוסי אסטרייכר – ראש אגף החינוך, המוזיאון הלאומי למדע, טכנולוגיה וחלל, חיפה
חנין דאוד – תלמידה בביה"ס מקיף רמה, כפר רמה
חגי הילמן –תלמיד ביה"ס רעות, ירושלים
ד"ר אשל אופיר – מנהל נוער שוחר מדע, היחידה לנוער שוחר מדע באוניברסיטה העברית
ד"ר רון בלונדר – רכזת כימיה מעבדות בלמונטה, היחידה לנוער שוחר מדע באוניברסיטה העברית
יסמין ג'אנה – מדריכה, מעבדות בלמונטה, היחידה לנוער שוחר מדע באוניברסיטה העברית
יעל ברבריאן – תלמידת תיכון, מעבדות בלמונטה, היחידה לנוער שוחר מדע באוניברסיטה העברית
אסנת זוהר – תלמידת תיכון, מעבדות בלמונטה, היחידה לנוער שוחר מדע באוניברסיטה העברית
אור לנדסברג – תלמיד תיכון, מעבדות בלמונטה, היחידה לנוער שוחר מדע באוניברסיטה העברית
גיא שלייר, תלמיד תיכון, מעבדות בלמונטה, היחידה לנוער שוחר מדע באוניברסיטה העברית
אירית שטסמן – תלמידת תיכון, מעבדות בלמונטה, היחידה לנוער שוחר מדע באוניברסיטה העברית
נעמה כהן – תלמידת חטיבה, נוער שוחר מדע, היחידה לנוער שוחר מדע באוניברסיטה העברית
איתי להד – תלמיד חטיבה, נוער שוחר מדע, היחידה לנוער שוחר מדע באוניברסיטה העברית
אורן בן צבי – תלמיד חטיבה, היחידה לנוער שוחר מדע באוניברסיטה העברית
לירון שטרן – מלווה - היחידה לנוער שוחר מדע מכון ויצמן
דקלה אורן – תלמידה, תוכנית חוקר צעיר וסדנת עמוס דה שליט, היחידה לנוער שוחר מדע מכון ויצמן
רבקה גושן – תלמידה, תוכנית נוער עולה מאתיופיה, היחידה לנוער שוחר מדע מכון ויצמן
מירי מנור – תצמידה, משלחת מחנה מדע באנגליה, היחידה לנוער שוחר מדע מכון ויצמן
ירדן פרנז – תלמיד, המחנה הבינלאומי, היחידה לנוער שוחר מדע מכון ויצמן
דניאל פרשה – תלמיד, גן המדע, פסטיבל המדע: קורס מדריכי גן המדע, היחידה לנוער שוחר מדע מכון ויצמן
ד"ר יוסף כהן – מורה לפיזיקה , חמד"ע (מרכז לחינוך מדעי)
מיטב אבנת – בוגרת פיזיקה תשס"ד, חמד"ע (מרכז לחינוך מדעי)
מיה אוברמן – בוגרת פיזיקה תשס"ד, חמד"ע (מרכז לחינוך מדעי)
איתי נשר – בוגר פיזיקה תשס"ד, חמד"ע (מרכז לחינוך מדעי)
אורגד לוצקי, מנהל פדגוגי, חברת סיסקו
יפעת דונין ברון – מדריכה טכנולוגית, חברת סיסקו
שני יעקב – תלמידה, חברת סיסקו
אלכסי יריומנקו – תלמיד, חברת סיסקו
יוסי שובל – מנהל קשרי חוץ, אינטל ישראל, חברת אינטל
תמר מצלאוי – מנהלת קשרי חוץ, אינטל ירושלים, חברת אינטל
דינה בקל – מלווה, חברת אינטל
הילה לנדנר – תלמידה בביה"ס סליסברג בירושלים, חברת אינטל
שלומית רחימפור – תלמידה בבית הספר סליסברג, ירושלים, חברת אינטל
בר ישראלי – מנהלת תחום חינוך, חברת מיקרוסופט
שי לי שפיגלמן – מנהלת קשרי ממשל וקהילה, חברת מיקרוסופט
אור רון – מנהל הפורום מפתחים צעירים, חברת מיקרוסופט
איריס צור ברגורי – מורה, חברת מיקרוסופט
רוני אלטמן, תלמיד, חברת מיקרוסופט
ניר גייסט – תלמיד, חברת מיקרוסופט
יונתן אביצור – תלמיד, חברת מיקרוסופט
יניב דוד – תלמיד, חברת מיקרוסופט
ארטיום קפול – תלמיד, חברת מיקרוסופט
אביב רונן – תלמיד, חברת מיקרוסופט
שלמה גרדמן – מנכ"ל מונטריי דיזיין סיסטם
אסף חרל"פ – יזם בפרוייקט MEET (קורסים במחשבים לנוער פלסטיני באוניברסיטה העברית בשיתוף MIT)
ירון בינור – יזם בפרויקט MEET
ענת בינור – יזמית בפרויקט MEET
דב וינר – מנהל מקש לקידום יישומי תקשורת מחשבים וחינוך
אבשלום נוימן – מנכ"ל פרויקט מחשב לכל ילד
אסתי פפר - יו"ר האיגוד הישראלי למחשבים וחינוך
ליאור קרסין – מנכ"ל חברת אומגה המכון להוראה מודרנית

ענת לוי

חבר המתרגמים בע"מ







































נוער במדע ובטכנולוגיה – דיון והצגת פעילות

ברוכים הבאים לכנסת. אני מלי פולישוק בלוך, יושבת ראש ועדת המדע והטכנולוגיה. לצדי ענת לוי, מנהלת הוועדה. חשבנו שעם סיום שנת הלימודים, החופש הגדול התחיל, אנחנו מסיימים פה את מושב הקיץ. היתה לנו שנה מאוד אינטנסיבית בתחום המדע והטכנולוגיה, עם דגש על חינוך למדעים ולטכנולוגיה, וחשבנו שזה יהיה נכון לתת לכם את הבמה בכנסת.

אני רוצה לדבר כמה שפחות. אני רוצה שהמבוגרים בינינו ידברו כמה שפחות. ניתן לכם את הבמה כדי שתציגו בפנינו, כדי שזה גם ייכנס לפרוטוקול הכנסת, מה שנקרא דברי ימי הכנסת, שזה מסמך רשמי מאוד, מה אתם עושים. כי אנחנו פועלים פה בראש ובראשונה בשבילכם. בשביל הנוער, בשביל העתיק, בשביל מדינת ישראל. אתם בעצם העתיד של מדינת ישראל.

אני קיבלתי לפני כמה ימים ממשרד החינוך, אם הבנתי נכון, הפיק את העיתון הזה, המנהל למדע וטכנולוגיה של משרד החינוך. כתוב פה, השכלה מדעית טכנולוגית – המפתח להצלחה. ובזה אנחנו שותפים מלאים. אנחנו רק רוצים שמשרד החינוך יעשה, הרבה יותר ממה שהוא עושה, כדי שתהיה לנו פה השכלה מדעית טכנולוגית. לצערנו הרב, אתם אמנם בחרתם לעסוק בכך, ולכן אתם כאן, אבל מספר התלמידים שבחרו ובוחרים לעסוק בנושא של מדע וטכנולוגיה, מספר התלמידים שמצליחים בתחום הזה של מדע וטכנולוגיה, הולך ופוחת. תפקידנו לגרום לכך שזה יהיה הפוך. שאתם תהיו הרוב, ושאתם תוכלו להצליח, משום שאתם, כפי שאמרתי בתחילת דברי, המפתח להצלחה. משק במאה העשרים ואחת כלכלה במאה עשרים ואחת, לא יכולים להצליח אלא אם כן הם מבוססים על מדע וטכנולוגיה. העסקים יותר מתוחכמים, התעשייה חייבת להיות עתירת טכנולוגיה, אחרת במדינה כמו מדינת ישראל סיכוייה להתחרות עם המשק העולמי שואפים לאפס.

אנחנו כאמור רוצים לתת לכם את הכלים. יש לנו כאן מגוון של פעילויות וגופים. אני נדהמתי לראות, לא הבאתי את זה אתי, אבל ספרנו מאה ושמונה עשר גופים שונים שעוסקים בתחומים האלה של מדע וטכנולוגיה, פורמליים ולא פורמליים. זה המון. אולי גם כדאי לעשות על זה דיון בפני עצמו למה צריך כל כך הרבה, ואולי קצת אפשר לשתף פעולה וקצת לחסוך בעלויות ולהתייעל יותר. זה לישיבה אחרת.

מבין כל מאה ומשהו הגופים האלה אנחנו בחרנו את אלה שמיוצגים כאן, ואנחנו רוצים לתת לכם את הבמה. לכל אחד עשר דקות הוקצבו. אם יש כאן תשעה גורמים, ואם כל אחד ידבר רק עשר דקות, אנחנו גומרים שעה וחצי. אז תשתדלו להיות דבקים בעשר דקות.

הראשון, מוזיאון המדע על שם בלומפילד ירושלים, השכנים שלנו, תחרות מדענים צעירים. איפה אתם? אני מציעה שכל מי שמציג יבוא הנה ותחליפו. כל אחד יציג את שמו בבקשה. תתכוננו אחר כך החברה מחיפה, המוזיאון הלאומי למדע טכנולוגיה וחלל.

שלום לכולם. אני איגור קרמרמן, בן שמונה עשרה מראש פינה. השנה סיימתי את לימודי בבית הספר התיכון למדעים ולאומנויות כאן בירושלים ורציתי לספר לכם קצת על תחרות מדענים צעירים בישראל שנערכת במסגרת תחרות מדענים צעירים של האיחוד האירופי ובחסות מוזיאון המדע, אינטל ושיתוף נוער שוחר מדע ומכללת הדסה בירושלים.

בסך הכל זו תחרות שמשתתפים בה בני נוער מכל רחבי הארץ. העבודות הן בתחומים מגוונים במדעי הרוח, מדעי החברה, מדעים מדויקים, טכנולוגיה. התלמידים שעושים את העבודות באים מכל מגזרי האוכלוסייה. דתיים, חילונים, ערבים, יהודים, מושבניקים, קיבוצניקים, עירוניים וכולי וכולי – בנים בנות כמובן. אגב, בערך חצי מהמשתתפים בתחרות הן בנות, שזה גם כן משהו חשוב. בסך הכל השופטים בתחרות הם אקדמאים, פרופסורים מהאוניברסיטאות המובילות בארץ, וראש צוות השיפוט השנה היה אמיר אלשטיין מנכ"ל אינטל ישראל.

אני עשיתי עבודה במתמטיקה שימושית. בעצם העבודה שלי היתה ליצור תוכנה שמצליחה לזהות צורות. זאת אומרת, אם אתם מכניסים להתמונה של עץ היא יכולה לומר לכם שזה עץ, אם אתם מכניסה לה תמונה של הר היא יכולה לומר לכם הר וכולי. אני השתמשתי בפרוקטלים, פרוקטלים זה תחום די חדש במתמטיקה. סך הכל ההתפתחות הגדולה החלה בשנות השבעים של המאה עשרים, כמובן. בסך הכל פרוקטל בקצרה זה צורה שאם אנחנו ניקח חלק ממנה ונגדיל אותה היא תיראה כמו הצורה המקורית. למשל עץ, אם ניקח ממנו ענף, אז מסתבר שיש ענפים יותר קטנים, וגם להם יש עלים וכולי. בעצם זה עץ קטן, כל ענף.

זהו. אני זכיתי במקום השני בתחרות בארץ. זכיתי במלגת לימודים מטעם אינטל, וזכיתי לייצג את ישראל בתחרות בינלאומית INTEL ISE– INTERNATIONAL SCIENCE AND ENGINEERING FAIR שנערכה בפורטלנד, אורגון, בארצות הברית. שם זכיתי במקום רביעי בקטגוריית מתמטיקה.

כמה השתתפו שם?

השתתפו אלף מאתיים מתחרים מכל רחבי העולם. בקטגוריית מתמטיקה רק שבעים. עכשיו בעקבות התחרות אני פגשתי כמה מהנדסים מנס"א ואני ממשיך לפתח את הפרוייקט שלי יחד אתם עכשיו, ואנחנו מתכוונים עוד מעט לנסות לבצע זיהוי של חומרים על המאדים באמצעות התוכנה שלי ברובוטים שכבר עכשיו נמצאים על המאדים.

עוד משהו שהייתי רוצה לציין באופן כללי, שהוא לא נוגע ממש ישירות אלי. בסך הכל אני הגעתי מהפריפריה. ואם הייתי נשאר באחד מבתי הספר התיכוניים שבאזור מגוריי אז כן, הייתי עושה חמש יחידות מתמטיקה, כן הייתי עושה חמש יחידות פיזיקה, כן הייתי עושה חמש יחידות מחשבים. אבל עבודת גמר לא הייתי עושה, בטח שלא במתמטיקה ובטח ובטח לא עבודה כזאת שאתה מגיע לרמה המתאימה כדי לזכות בתחרות ארצית ובתחרות הבינלאומית. לדעתי, אחד התחומים שכדאי להשקיע בהם יותר זה בעתיד הקרוב לקרב את פריפריה למרכז ואת המרכז לפריפריה מבחינת ההזדמנויות שניתנות, או לפחות לתמוך בארגונים כמו התיכון למדעים ולאומנויות או העמותה למצוינות בחינוך שעוסקים בתחום הזה.

אתה רוצה להגיע למאדים, מה זה בשבילך. נעבור לחברות שלך, לחברים.

קוראים לי רים טאהא, אני מנצרת. הגשתי עבודת מחקר בנושא הדברה ביולוגית. עשיתי את זה במסגרת עבודות גמר בבית הספר. העבודה היתה על נושא הדברה ביולוגית שהתגלה בתהליך גידול פטריות מאכל בארץ שיש סוג של מזיקים בתהליך הגידול שזה סוג של זבובים שנקרא פוריד. הזבוב הזה מזיק לפטרייה על ידי כך שהוא ניזון מהתפטיר של הפטרייה וגם הוא מפריע לתהליך הגידול שהוא מעביר מחלות מפטריות נגועות לפטריות צעירות. זה עיקר הנזק. וזה גרם נזק כלכלי בחקלאות בישראל בגידול פטריות מאכל.

השתתפתי בתחרות מדענים צעירים בארץ בשנה הזאת והשגתי מקום שלישי. ואני היום גם בשלב ההתכוננות להשתתף ולייצג את ישראל בתחרות האיחוד האירופי שתהיה באירלנד בספטמבר הקרוב.

החוויה היתה ממש חוויה מיוחדת מאתגרת ומהנה מבחינת ידע שרכשתי במהלך העיסוק בעבודה שלי, וגם בעניין הרגשי של פיתוח אישיות וגם של מימוש הפוטנציאל האישי שלי. כך שנפגשתי עם אנשי אקדמיה והצגתי את העבודה שלי, את עצמי. ממש חוויה שלא כל תלמיד בבית ספר תיכון יכול להיות חשוף לסביבה כזאת. ותודה לכולם שתמכו ונתנו לנו להגיע לפה.

שלום, אני קרן מור. אני השתתפתי בתחרות לפני שנתיים, ב-2002, על סמך עבודת גמר שעשיתי בנושא אקולוגיה וביולוגיה ימית. למעשה בעבודה שלי בדקתי את היעילה של שיטה להערכת מצב שוניות האלמוגים באילת.

אנחנו נצטרך אותך. בקרוב נעסוק במצב של הדגים באילת. אז תבואי.

שמחה לא כל כך בגלל הנושא. השיטה שלי התמקדה בדג ספציפי ממשפחת הפרפרונים, קוראים לו קטדונוס טריאקוס. הוא תלוי בשוניות האלמוגים למחייתו, בגלל שהוא ניזון אך ורק מהם. למעשה המחקר התבסס על סדרה של תצפיות על הדג, ספירת הפרטים שלו, הערכת היקף הטריטוריה, ההתנהגות שלו, ולמעשה הצלחתי לאמת את ההשערה שלי שככל שאחוז כיסוי האלמוגים גדל, גבוה יותר, אז למעשה הפרטים מהסוג הזה גבוהים יותר. למעשה אפשר להשתמש בשיטה הזאת להערכת מצב שוניות האלמוגים. שיטה זו מהווה למעשה שיטה יעילה. היא לא חודרנית, היא לא פוגעת באלמוגים והיא נורא פשוטה לביצוע.

בתחרות הגעתי למקום שלישי וזכיתי לייצג את ישראל בתחרות של האיחוד האירופאי בוינה. שם זכיתי בפרס מיוחד, להשתתף במשלחת מחקר בקוטב הצפוני באיים ששייכים לנורבגיה. זה היה בדיוק לפני שנה. וזה היה עשרה הימים הכי מדהימים בחיים שלי. וזה למעשה שכנע אותי לחלוטין שאני רוצה לעסוק במחקר בביולוגיה ימית.

כל אחד מאלה שכאן ייכנסו לפרוטוקול שלנו, של ימי הכנסת, אנחנו נעקוב אחריכם, מה יקרה לכם בעוד חמש עשרה שנה.

שלום, שמי אילנה כץ. אני עשיתי פרויקט שנקרא תוכנת חיפוי לתאי ביטא. עשיתי אותו יחד עם בחור ששמו ליעד אבנר שלא נמצא כאן כרגע. התוכנה הזו קשורה לשני תחומים עיקריים – סוכרת ומחשבים. מה שבעצם אני וליעד עשינו בעבודה, פיתחנו איזה שהוא אלגוריתם שבסופו של דבר משפר את איכות החיים של חולי סוכרת, בעיקר ילדים. כמו שאתם יודעים, כיום החיים של חולי סוכרת הם לא פשוטים, בעיקר ילדים שצריכים ללכת לבית ספר ולעשות חישובים די מסובכים לגבי כמות האינסולין שצריך להזריק, והחיים הם ממש לא קלים. האלגוריתם שאנחנו עשינו בעצם משמש כמוח שיעזור לילדים להתמודד עם המחלה הזאת יותר טוב.

השתתפתי עם ליעד בתחרות הזאת עם ליעד בשנת 2001, בתחרות מדענים צעירים, זכינו במקום השני, וזכינו גם במלגה מטעם המוזיאון. נוסף לזה זכינו בפרס נסיעה למכון מחקר בגרמניה למשך שלושה שבועות. השתתפנו שם במחקר במיקרוביולוגיה, חקרו שם במעבדות פיתוח של תרופות וחיסונים לחיידקים. כרגע אני כבר משוחררת מהצבא, ובעקבות העבודה אני מתחילה ללמוד בטכניון הנדסה ביו רפואית.

יפה מאוד. גרישה.

שלום. שמו גרישה ספקטור. אני השתתפתי ב-2003, בשנה שעברה, בתחרות. עשיתי עבודה בהנחיה של ד"ר שריקי, מורה בבית הספר שלי, מדעים ואומנויות בירושלים. חקרתי אשליות ראייתיות ודרכן בעצם חקרתי תפיסה ראייתית. איך שהאותות הראייתיים נתפסים במוח, ועיבוד מידע ראייתי במוח. על ידי ניסויים פסיכו פיזיים חקרתי נבדקים רבים, והתוצאות אפשרו לי להציע מודל לחלק במוח, נקרא הקורטקס הראייתי הראשוני, שהוא אחראי לעיבוד ראשוני של המידע. שם חלק מהאשליות שחקרתי קורות. הצעתי מודל שחידש קצת מודלים קיימים שמשתמשים בהם. תחום קטן אבל חדש יחסית שאפשר לחקור דרכו את המוח מבלי להיכנס מבחינה כירורגית לתוכו.

התחרות שהשתתפתי בה היתה בעצם תמריץ ממש חזק בשביל לעשות את העבודה. כי ממש התחרות נתנה לי אפשרות ומטרה לשים את העבודה ואת המחקר מכאן על הנייר ולהגיע בעצם לתוצאות. זכיתי במקום שלישי בתחרות ויצא לי ולעוד שני ילדים שעשו עבודה אחרת לנסוע לגרמניה גם, לאוניברסיטה. הצטרפנו למחקרים שונים במשך שלושה שבועות. זה היה מאוד פותח עיניים וממש מרשים. ואני חושב שזה ממש פתח לי את העיניים על מדע.

ויש לך תוכניות להמשיך בכיוון?

יש לי תוכניות בעתיד. בשנה האחרונה אני קצת נאבק עם הצבא.

מה אתה עושה בצבא?

נאבק עם הצבא לנסות ליישם את זה בלי ממש תוצאות ונראה.

איפה אתה משרת, אם אפשר לדעת?

שמו אותי מש"ק קישור.

אבל אתה מתכוון להמשיך ללמוד, אני מניחה.

אני מתכוון לעסוק בהנדסה ביו רפואית, גם בטכניון. ממש מקווה לזה.

תשמע, כל תפקיד בצבא צריך לעשות אותו בצורה הכי מדעית שאפשר. אבל אני מסכימה אתך שלא משתמשים בכישורים של אנשים במלוא הפוטנציאל שלכם.

תודה רבה לכם, נורית, את רוצה להוסיף משהו כמי שבא ממוזיאון המדע, או מישהו אחר מכם?

האנשים האלה בחרו לעשות עבודת גמר לבגרות שמשמעה למעשה עבודת מחקר מדעית בסביבה אקדמית, כאשר המערכת לא תומכת ולא דוחפת אותם בזה. זאת אומרת, זה בעיקר היה הרצון שלהם. הם בעיקר זכו לתמיכה של מורים מבית הספר, אבל המערכת לא מדרבנת לעבודות גמר. כיום המערכת עומדת יותר בבחינות בגרות לצערנו, בחינות של כתיבה ושינון. כאשר כבר ועדת דוברת שעכשיו התכנסה והיא לא הראשונה שאומרת את זה, אומרת שצריך לעבור לשיטות הערכה חלופיות לפחות בחלק מהבחינות. אנחנו חושבים שהעניין הזה של למידת מדע באמצעות פרוייקטים, בעיקר תוך חשיפה לאנשי מדע וטכנולוגיה, עם קשר עם התעשייה, עם שיתופי פעולה, עבודה ממושכת לאורך זמן, היא מאוד חשובה.

אנחנו רואים שבארצות הברית למשל, כשלומדים מדעים, מתחילים פרוייקטים בגיל מאוד צעיר, לומדים בעזרת פרוייקטים נדבך על גבי נדבך, וכשהם מגיעים לאותה תחרות שאיגור השתתף בה וזכה במקום כל כך מכובד, הם מגיעים מבושלים. הם הרבה פעמים כבר בפזה השלישית של אותה עבודה. זאת אומרת, הם חקרו בהתחלה בעצמם, בעזרת הוריהם ומוריהם, ואחר כך הם היו במוסד מחקר כלשהו, ואחר כך הם הוסיפו נדבך, והם מגיעים באמת עם ידע רחב ועמוק מאשר האנשים שלנו, שמתחרים בתנאים לא תנאים. זאת אומרת, אין להם אותם תנאים מקדימים, ובכל זאת הם מצליחים מאוד מאוד יפה בגלל הפוטנציאל, בגלל כל מה שאנחנו יודעים על האנשים האלה שיושבים כאן.

אני רוצה רק מילה אחת. אני מרגישה שאני חייבת להעיר מילה אחת. כנציגת משרד החינוך, המנהל למדע וטכנולוגיה, לא שיש לי איזה שהן השגות על מה שאמרה נורית, אבל אני בפירוש רוצה לומר שמשרד החינוך ועוד איך תומך, מעודד.

אנחנו רוצים יותר. יש לנו תיאבון.

נכון. אבל ברגע שמשרד החינוך תומך ומעודד ונותן לא מעט כסף, הרבה מאות אלפי שקלים על מנת שהתחרות הנהדרת הזאת תתקיים, אז אי אפשר לעמוד כאן בכנסת ולהגיד שלמשרד החינוך לא אכפת.

צודקת.סליחה. זה נכון. המינהל למדע וטכנולוגיה תומך. אני התכוונתי למשהו אחר ואת מאוד צודקת. התכוונתי לזה שבחינוך הפורמלי בבחינות הבגרות לא מעודדים למידה באמצעות פרוייקטים. אבל יש אגפים אחרים בתוך משרד החינוך שמעודדים את זה מאוד מאוד, ואכן אנחנו זכינו לתמיכה כספית ממשרד החינוך.

אני רוצה עד שהם יתיישבו לומר . אנחנו כאן חשפנו בפניכם, החברה הצעירים, אני אומרת לכם, טיפונת של מחלוקת שקיימת. לא סתם אמרתי בתחילת דברי שאנחנו נאבקים רבות שממשלת ישראל תעשה הרבה יותר כדי שיהיו לכם הכלים להתמודד ולהתקדם. משרד החינוך, אמרתי בפתח דברי, עושה הרבה, ולטעמנו לא עושה מספיק. אז בין היתר אנחנו נלחמנו גם על התקציבים במשך השנה האחרונה של שני המוזיאונים שעכשיו אנחנו שומעים, אחד שמענו ואתכם תכף נשמע.

ואם יורשה לי, אנחנו מאוד מאמינים שבאמצעות מוזיאונים למדע אפשר להעשיר את הידע ואת היכולת שלכם להגיע ליותר ויותר בתחום המדעי באופן מוצלח הרבה יותר מלימוד כלשהו ככל שיהיה מוצלח בבית הספר. ולכן, אנחנו רוצים שגם משרד החינוך יקדיש עוד יותר ממה שהוא עושה באמצעות המוזיאונים השונים למדע, כדי להעשיר את הילדים שלנו. להגיע, לחשוף יותר ילדים למה שיש במוזיאונים למדע. כי הגירוי הזה הוא מאוד חיוני, במיוחד לאותה אוכלוסייה שלא ביוזמתה, אולי כמוכם, אולי חלק מכם, מגיעה לתחום הזה של מדעים. ודווקא מוזיאונים למדע יכולים לעשות את זה בצורה נהדרת.

אני חגי. אני השתתפתי בשנה שעברה באולימפיאדה של הטכניון ושל המוזיאון הלאומי למדע בחיפה. התחרות הזאת שבשנים קודמות התקיימה במתכונת בינלאומית עוסקת כל שנה בנושא מסוים, וכוללת גם סדרה של מבחנים על חומר באותו נושא, ומבחן אחד בידע כללי, וגם הכנה של הרצאה. באופן כללי, הלימוד שם נעשה בכמה רמות. אם זה שתי חוברות שלומדים במהלך השלבים השונים של התחרות, אם זו הרצאה שצריך להכין במהלך התחרות, ואם זה מחנה של עשרה ימים, שהוא השלב השלישי של התחרות, שהוא לא הכנה לשלב הבא אלא הוא עומד בפני עצמו. כי על ההרצאות לא נבחנים ואין להם שום חלק בבחינות לשלבים הבאים, אלא רק לשני הספרים.

אני חושב שהמחנה הזה היתה חוויה בלתי רגילה. גם לשמוע כמות מאוד גדולה של הרצאות בנושא הזה של ההצפנה, גם לעמוד בעצמי ולתת הרצאה מול קהל. מעשירים אותנו בכמה תחומים. אם זה באמת התחום של לעמוד מול קהל, אם זה התחום המדעי, כי גם בהפסקות שלנו היינו יושבים על הדשא במעונות של הטכניות ומדברים רק על הצפנה, פחות או יותר. ואם זה בצד החברתי, שאחר כך כל הקבוצה, כולל האנשים שבאו מחו"ל שמרנו על קשר, הקמנו פורום באינטרנט שבו אנחנו עדיין מתכתבים. אני חושב שזו היתה חוויה בלתי רגילה.

צהרים טובים. כבוד גדול הוא לי להופיע היום בפני כבודכם. אני חנין דאוד מכפר ראמי. אני היום כאן כדי לדבר קצת על האולימפיאדה שהיתה בשנה שעברה. איך השתתפתי בתחרות, מה עשיתי שם ועל הניסיון שרכשתי באולימפיאדה.

תחרות האולימפיאדה היתה מורכבת משלושה שלבים. השלב הראשון כלל מבחן מיון ורק מי שעבר אותו עבר לשלב השני, שבו היה צורך ללמוד חומר על נושא נבחר, שהיה זהה לכל המשתתפים. בסוף שלב זה היה מבחן והמשתתפים שעברו אותו עלו לשלב שלישי והצטרפו לסדנה מדעית במשך עשרה ימים בטכניון. כאשר בסוף הסדנה הזו עברו עוד מבחן והמשתתפים שעברו את המבחן הזה עלו לשלב הגמר והצטרפו לתחרות שנערכה בטלביזיה ושודרה בטלביזיה החינוכית.

עכשיו אני אדבר על הניסיון האישי ועל החוויה המרתקת שחוויתי באולימפיאדה 2003. עשיתי את מבחן המיון הראשון ועברתי לשלב השני, שבמהלכו למדנו חומר על נושא ההצפנה, דהיינו, הסתרת מסרים על ידי שימוש בכתבי סתר. תחום ההצפנה, כפי שנוכחנו לדעת, מכיל הרבה שיטות לשיבוש מסרים והסתרתם, ואנו למדנו חלק משיטות אלה. בשלב שני למדנו את הסוג הראשון של ההצפנה, שהוא הצפנה סימטרית ואת סוגיה, שהחלו להשתמש בהם מימי יוליוס קיסר ועד ימינו. כמו תכני שיחלוף, וכדומה.

עשיתי את מבחן המיון השני, ואז עברתי לשלב שלישי. ושם היה לי חומר נוסף ללמוד, פרוייקט להכין ומצגת שהוצגה על ידי בפני המשתתפים שעלו לשלב שלישי. בשלב השלישי הזה למדנו את הסוג השני של ההצפנה, הצפנה א סימטרית ועל השיטה הנפוצה ביותר היום שהיא שיטת R.... בנוסף לנזכר למעלה, כל משתתף היה צריך לבחור נושא מסוים, ללמוד ולחקור אותו, ולהכין פרוייקט ומצגת כאמור.

אני בחרתי ללמוד ולחקור את מכונת האניגמה, שהינה מכונה להצפנת מסרים, שהשתמשו בה הגרמנים במשך מלחמת העולם השניה. לשמחתי אני עברתי את השלב השלישי ועליתי לשלב הגמר, והשתתפתי בתחרות בטלביזיה. ככל דבר מהנה וטוב שנגמר מהר, גם כן היתה הסדנה בטכניון. היא עברה מבלי שהרגשנו בזמן. עברנו רגעים יפים ונהנינו. כל יום שמענו הרצאות מהמשתתפים שהכינו אותם ומאנשים בנושא ההצפנה. בנינו כאילו דגם של אניגמה, נטלנו חלק בפעולות הצפנה במעבדות, ובכל ערב היו פעילויות חברתיות שונות.

ניסיון האולימפיאדה היה מאוד חשוב בשבילי, לא רק בגלל נושא ההצפנה שהיה חדש ומעניין מאוד כשלעצמו. למדנו גם נושאים אחרים במתמטיקה וסטטיסטיקה, מחשבים ואפילו היסטוריה. האולימפיאדה גם נתנה לנו חומר נוסף למחשבה והרחיבה את אופקי המחשבה שלי ושל כל המשתתפים.

בנוסף למידע החדש שלמדנו באולימפיאדה היה מאוד נעים מבחינה חברתית. בסדנה שהיתה בטכניון היו עשרים וחמישה תלמידים מכל רחבי ישראל, ועשרים וחמישה תלמידים מחוץ לארץ. זה היה מאוד נעים ויפה להיפגש עם המשתתפים האחרים בעלי זהות שונה ולהכיר אותם. גם חשוב לציין שהמדריכים והאנשים שהעבירו את הפעולות היו מאוד אחראיים. הם דאגו לנו, הם שלטו בחומר, והתייחסו אלינו בצורה מאוד נעימה ותומכת.

לעניות דעתי, תחרות כזו כמו האולימפיאדה מאוד חשובה. היא עוזרת לתלמידים ומלמדת אותם הרבה דברים בחיים, ומרחיבה אופקים. כולי תקווה שהאולימפיאדה ופעולות אחרות דומות ירבו, ותלמידים רבים ייטלו בהן חלק בכל שנה. תודה רבה על ההקשבה.

תודה רבה לך. היה מאוד מעניין. פרופסור יורם זבירין, מנהל המוזיאון, ומר יוסי אוסטרייכר, ראש אגף החינוך. מי מכם רוצה? בקשה יורם.

תודה רבה. אני רוצה להוסיף בכמה מילים בנוסף למה שכתוב כאן בכתב. שלוש נקודות. ראשית, הילדים האלה, בני הנוער שמשתתפים באולימפיאדה במקרה הזה הם לא קשורים באיזה שהוא צד של החינוך הפורמלי בבתי הספר. זה לא בהכרח עבודת גמר ולא משהו בחומר הלימוד. הם צריכים להקדיש את הזמן שלהם מעל ומעבר למה שהם לומדים במסגרת בתי הספר. וככל שהם מתקדמים בשלבים הם צריכים להקדיש יותר זמן. ואלה, כמו חגי וחנין שהגיעו לסוף הקדישו לזה מאמץ וזמן בצורה בלתי רגילה, וזה כמובן הרבה לזכותם.

שנית, כמו שכל הפנייה שלנו במסגרת המוזיאון, גם באגף תערוכות, ובמיוחד באגף החינוך, אנחנו פונים למספרים גדולים מאוד של בני נוער. בסדרי גודל של מאות אלפים לשנה. באולימפיאדה בשלבים הראשונים משתתפים אלפי בני נוער.

כתוב אלפיים חמש מאות התחילו את השלב הראשון.

כן. אנחנו עולים משנה לשנה בזה. הכוונה היא לעודד אותם להתעניין, בתקווה למשוך אותם לעסוק בנושאים האלה, ובהתאם לזה הפרסים בסוף זה מילגות לימוד בטכניון, שזה לא מבוטל. שמענו מהחברה הקודמים, אנחנו מקווים שגם אתם תבואו ללמוד בטכניון.

יש לכם תוכניות לעתיד, איזה כיוון?

כן. לנו יש את הפריבילגיה שאנחנו לא צריכים לבחור לעצמנו עדיין כיוון כל כך ברור. אבל עושה רושם שלפחות אצלי זה יהיה משהו בכיוון של מתמטיקה, של מחשבים.

נקודה שלישית, אם זה נאמר, אז אני מוכרח להגיד משהו על התקציב. קודם כל, עד השנה, כמו שחגי הזכיר, בשנה שעברה האולימפיאדה היתה גם בינלאומית. היו עשרים וחמישה שעלו לשלבי הגמר. השנה, בגלל מצוקה תקציבית אין לנו בני נוער לחו"ל. לא פתחנו את זה לחו"ל. חלק מזה זה מפני שהסוכנות לא תמכה השנה. אבל גם משרד החינוך בשנה שעברה, לא קיבלנו שום תמיכה כספית ממשרד החינוך, הכסף שהגיע לנו היה בגין 2002. השנה הזאת אני מקווה שכן נקבל תמיכה.

אנחנו נעזור לכם לקבל. תודה רבה לכם. אני גם רוצה לברך אתכם על הפרוייקט הנפלא שנטלתי בו חלק לפני כחודש, או משהו כזה. שלחו אותנו ברכבת מיוחדת למוזיאון המדע והחלל בחיפה. יצאה רכבת ממש עם כמה קרונות שהיתה מיועדת רק לפרוייקט הזה. היו שם כמה מאות אנשים מבוגרים, צעירים, ילדים קטנים, מה שאתם רק רוצים, מכל שכבות האוכלוסייה וסוגיה. ונסענו לחיפה למוזיאון, ושם היה טקס מאוד מרשים, ואנחנו טיילנו וראינו ונהנינו כולנו. אני מספרת את זה לא רק כדי לברך אתכם, אלא גם כדי להדגיש את הדבר המאוד חשוב, שאין כמו המדע לשיתוף של מבוגר וצעיר, אוכלוסייה כזאת, אוכלוסייה אחרת, מכל השכבות, מכל הגילים והסוגים. וזה אחד היתרונות והייחוד של המדע.

תודה. וזה היה בתחום של מדעי חלל ואסטרופיזיקה, והתוכנית היא על שם אילן רמון ז"ל וצוות הקולומביה. והאולימפיאדה השנה עוסקת כמובן בנושא הזה.

תודה רבה. המחלקה לנוער שוחר מדע במשרד החינוך, אולימפיאדת אסיה, והאולימפיאדה הבינלאומית בפיזיקה. מי שה החברה שפה?

שמי אריאל עמיר. אני אדבר מעט על פרוייקט האולימפיאדה הישראלית לפיזיקה, שקשור בצורה מאוד חזקה לפרוייקט האולימפיאדה הבינלאומית לפיזיקה. אני אתחיל עם כמה מילים דווקא על הפרוייקט הבינלאומי, שהוא בעצם גולת הכותרת של העסק הזה. זו תחרות שרצה בעולם משנת 1967, התחילה בפולין בשנת 67. מאז היא מתקיימת כל שנה במדינה אחרת. משנה לשנה מצטרפות עוד מדינות. היום המספר הוא בסדר גודל של שבעים מדינות. כל מדינה שולחת חמישה נציגים. התחרות מורכבת משני חלקים. חלק תיאורטי, מבחן מפרך בן חמש שעות עם שלוש שאלות תיאורטיות, וחלק מעשי. חלק אינטגרלי בפיזיקה זה מעבדות, ויש תחרות של חמש שעות שבה מקבלים מבחן מעבדה מאוד שונה ממבחני המעבדה שאנחנו רגילים להם מלימודי התיכון, אני אולי אגע בזה בהמשך. זה הפרוייקט הבינלאומי שאחת הסיבה שראש הפרוייקט לא נמצא כאן – לפני יומיים נסעו לדרום קוריאה, השנה התחרות בדרום קוריאה, המשלחת נסעה לייצג אותנו, אנחנו מקווים שיעשו את זה בכבוד. תמיד מביאים משהו. אני גם אגע בעניין של ההישגים שלנו.

עכשיו אני אחזור לארץ ואדבר על הפרוייקט. כי בעצם מה שהם נסעו לפני יומיים זה נקודת סיום של מאמץ בן שנה וחצי, בעיקר של התלמידים, גם של צוות ההדרכה. אני אספר על הנגיעה שלי לנושא, גם כמתחרה. אני התחריתי ב-99', התחרות היתה באיטליה, קיבלתי מדלית זהב תחרות הזאת. מאז אני בעצם שותף בפרוייקט מהצד השני של המתרס, כמדריך. בהדרכה שנמשכת לאורך שנה וחצי, מאמצע כיתה י"א ועד התחרות הבינלאומית כל קיץ.

אני אדבר קצת על מבנה הסינון, שהוא בעצם סינון והדרכה סימולטנית, כך אנחנו בוחרים ליישם את זה. השלב הראשון בפרוייקט הוא מבחן שאלות סגורות. בדרך כלל מגיעים למעלה משלושת אלפים תלמידים. חשיפה לרובד אדיר של הנוער שלומד פיזיקה. כיתות י וי"א, בדרך כלל גם כמה תלמידים מכיתה י' מצליחים לעבור את המבחן. כבר בשלב זה התלמידים נחשפים לשאלות מסוג שונה לגמרי ממה שהם רגילים בתיכון. איך שבנויה כל צורת הלימוד תיכון היא בעיקר הפנמה של חומר ברמה של הצבה ונוסחאות וכולי. כאן הם צריכים להתמודד עם שאלות שדורשות מחשבה, שדורשות יצירתיות. הדגש הוא לא על ידע. אין כאן יתרון לבן אדם. אני במקרה לקחתי את שלב אלף של השנה, הבאתי את זה לאיפה שאני עובד במשרד הביטחון, עובד במקצוע, עם צוות של פיזיקאים.

בן כמה אתה?

בן עשרים ושלוש.

אז אתה מדריך, ואתה היית גם תלמיד?

השירות הצבאי שלי היה זה גם חלק. אני הגעתי לפיזיקה דרך הפרוייקט הזה. הפרוייקט הזה דחף אותי בעצם לתחום של הפיזיקה. סיימתי את התואר בפיזיקה לפני הצבא, שרתתי במקצוע, ואני עכשיו ממשיך במשרד הביטחון בפיזיקה. במקביל אני מדריך בהתנדבות בפרוייקט. הרבה מהמדריכים עובדים בהתנדבות. אז הבאתי את השאלות לאנשים בוגרי תואר ראשון בפיזיקה, והם לא הצליחו להתמודד אתן כל כך טוב. אני חושב שזה מבחינתנו חלק מהעניין כאן. שהשאלות דורשות מחשבה ויצירתיות הרבה מעבר למה שיש בתיכון.

משלושת אלפים תלמידים שניגשים לשלב אלף שלוש מאות מגיעים לשלב ב'. בשלב ב' שלוש מאות תלמידים. מתוכם אנחנו בוחרים שלושים תלמידים שממשיכים שבועיים סופר אינטנסיביים. אני עברתי את זה ואני יכול להגיד שזה מהשבועיים שישנתי הכי מעט בחיים שלי, ולא בגלל שבילינו כל היום, גם אלעד יכול להעיד כאן. שבועיים סופר אינטנסיביים, שמונה בבוקר עד הלילה לומדים פיזיקה, כל יום מבחן של שלוש שעות. עוד מבחן מעבדה של שעתיים, והתלמידים נורא נהנים. אני ממש לא יודע.

כבר בשלב זה אם שלב אלף חשף את התלמידים לרמה אחרת של שאלות ואוכלוסייה מאוד רחבה, כאן מה שקורה הוא דבר אחר. שלושים תלמידים לא רק נחשפים לרמה אחרת של שאלות אלא לומדים להתמודד עם זה. בפעם הראשונה הם לומדים לפתור שאלות, לפתור בעיות, שהן מקלסה אחרת לחלוטין משאלות בגרות. אני זוכר שלפני המחנה ראיתי דף עם כמה שאלות שהן היו מהמחנה, ולא חשבתי שזה שאלות שיינתנו לנו כמבחן. זה נראה לי משהו לחלוטין לא נגיש. אחרי המחנה התלמידים לומדים לפתור את השאלות האלה, שהן בפירוש, אם תתנו אותן לתלמידים באוניברסיטה, הם ייכשלו. זה מחנה הקיץ.

השלב הבא הוא מחנה בפסח בן שבוע. אין פער בין לבין. הלימודים רצופים, ובמהלך השנה התלמידים עובדים בצורה מאוד אינטנסיבית, בהתכתבות ובהדרכתנו. יש מפגשים בטכניון והדרכה רצופה, שבעצם במהלך השנים האחרונות אנחנו הבאנו לבשלות את ההדרכה הזאת. רמה שמקבלים דיסק עם בנק אדיר של שאלות, וחלק מהקושי בפרוייקט הוא שזה שאלות שלא ניתן לקחת מספרים. אנחנו לא יכולים לפתוח ספר ולתת להם שאלות. זה המון אנרגיה מצד ההדרכה, מושקעת בלחבר שאלות חדשות שיאתגרו את התלמידים ואת המחשבה שלהם. זה מאתגר גם אותנו, ואני חושב שאולי זאת הסיבה שבערך חמישה עשר מהמדריכים עובדים במסגרת שלי בהתנדבות. זאת אומרת, המדריכים נהנים גם הם לחבר את השאלות ולחבר מעבדות. זה לגבי עד מחנה פסח.

אחרי מחנה פסח יש תחרות אסיאתית. זה דבר חדש. התקיימה השנה פעם רביעית בהיסטוריה. היא התקיימה בוויטנאם. קיבלנו מדליית כסף. זה מאוד מאוד מכובד. הגענו למקום רביעי מבין שלוש עשרה מדינות שמשתתפות בתחרות האסיאתית. לראשונה, למשל, הצלחנו לעבור את האוסטרלים, שמבחינתנו זה הישג רציני. אלעד ידבר קצת על ההבדלים בין מה שהיינו רוצים שיהיה אצלנו או מה שיש במדינות אחרות, לבין מה שקורה בפועל מבחינת היקף ההדרכה. כי לצערנו שלושה שבועות זה רחוק מלהספיק.

בסופו של דבר, התחרות הבינלאומית, שמתקיימת יכול להיות ברגעים אלה ממש. המבחן. זה לגבי השלבים בפרוייקט.

מה בעצם המטרות מבחינתנו. אז כבר נגעתי בזה. המטרה הראשונה זה לחשוף את אוכלוסיית כל התלמידים שלומדים פיזיקה בארץ כל שנה, ואני ראיתי את זה בבתי הספר, התלמידים מתווכחים עם המורים, והמורים מתווכחים אתנו על השאלות, כי השאלות הן לחלוטין לא טריוויאליות וזה תמיד מעורר דיון. הפתרון לא מובן מאליו, מאוד מורכב - -

כמה תלמידים לומדים פיזיקה בארץ?

בעיקרון תשעת אלפים.

אז שליש מתוכם ניגשים למבחן הזה. בדרך כלל, אני מניח, זה השליש היותר חזק של חמש יחידות, וזה מעורר הדים אדירים.

יש מגמה על עליה במספר התלמידים שלומדים פיזיקה.

מטרה שנייה, זה בעצם הכשרה של שלושים תלמידים שממשיכים ללמוד פיזיקה ורואים אותם אחרי זה כמו אלעד בתלפיות בכל מיני פרוייקטים מובחרים בצבא. המטרה השלישית, זה להיות שגרירים של מדינת ישראל במפגש עם שבעים מדינות. לא סתם שלוש מאות חמישים איש, אלא אנשים שאחר כך הולכים להנהיג את המדע במדינה שלהם, וזה לדעתי משהו מאוד חשוב.

אתם עושים עבודות שיווק, נקרא לזה, בקרב תלמידים אחרים, כדי שיצטרפו לפיזיקה? אתם מתחילים בכיתות נמוכות כדי לעודד אנשים להגיע?

אנחנו מתחילים את הפרוייקט בכיתה י"א, על מנת שהשאלות יהיו ברמה מספקת.

זה ברור לי. אני לא שאלתי את זה. אני שואלת, האם אתם חשבתם פעם, במסגרת נוער שוחר מדע, לעודד יותר תלמידים, וצריכים להתחיל קצת קודם, שלכשיבואו לי"א הם - - -

כרגע אנחנו במגמת עלייה. כל שנה ניגשים יותר ויותר תלמידים לשלב אלף. היום זה כבר מתקרב לארבעת אלפים. לפני שנה היו שלושת אלפים שש מאות תלמידים. זה גדל משנה לשנה.

יש מגמת עליה גם במספר התלמידים שלומדים פיזיקה?

יש מגמת עלייה של מספר תלמידים בסדר גודל של למעלה מאלף תלמידים בשנתיים האחרונות. ולשמחתנו, מן הראוי להדגיש, עלייה בהיקף הבנות.

כן. אמרת. מה זה עלייה?

יש מגמה של עלייה בשלוש השנים האחרונות.

כמה בנות לומדות פיזיקה?

אם הייתי יודעת הייתי מביאה נתונים, אבל זה פחות מחמישים אחוז. היום קרוב לשליש.

עשרים וחמישה אחוז.

משהו ששכחתי לציין, ישראל משתתפת בתחרות הבינלאומית משנת 94. יש לנו וותק והרבה הישגים מאחורינו.

ואתה תמשיך ללמוד פיזיקה או שתלך ללמוד חינוך?

אני מסיים עכשיו מאסטר במכון וייצמן ומתחיל דוקטורט בשנה הבאה.

אני באמת התחלתי את המסלול. בחרתי ללמוד פיזיקה ואז בעצם המורה שלי עצמו הציג את התחרות כמשהו מאוד חשוב, וזה נראה לי השיווק הכי טוב. עצם זה שהמורים עצמם מודעים למשמעות של התחרות הם כבר משכנעים את התלמידים בעצמם. אני יודע שגם אחי הקטן בבית ספר שלו שמע על זה ככה כבר בכיתה י'. ולדעתי זה ממש משווק את עצמו. ואני גם כבר בעצם השתתפתי בתחרות ב-98' באיסלנד.

קודם כל, זה דרך נהדרת להכיר את העולם.

באמת זה כל פעם במקום אקזוטי אחר. העיקרון פה בזה שהתחרות כבר כל כך הרבה שנים שיש לנו מבט רטרוספקטיבי יותר טוב על ההשלכות שלה לאורך זמן. וגם בגלל זה אני פה. ולמעשה אני למשל מיד אחרי התחרות, ביום אחרי שחזרתי לארץ התגייסתי לתלפיות והמשכתי כמובן במסלול הזה. המון חברים שלי במחזורים מעלי ומתחתי גם היו בתחרות ואחרי זה גם המשיכו בתלפיות. כולם למדו פיזיקה, זה חלק מהתוכנית. כמובן רואים את כולם גם מצטיינים,בלי קשר לתלפיות באוניברסיטה, בתואר הראשון שלהם. ולמעשה אפשר להגיד שזה החינוך הפיזיקלי שהתחיל במחנה הקיץ שם בתחרות ורק שם בעצם התחלתי את התואר הראשון שלי. אני רואה חיבור ישיר בין שני הדברים. זה בעיקרון מה שרציתי להגיד.

ואתה כרגע בתלפיות אז במסגרת הזאת אתה עושה תואר שני. נכון?

במסגרת תלפיות בעיקרון רק עושים תואר ראשון, אחרי זה אמורים להשתבץ ביחידות בצה"ל. אבל התואר השני הוא לא חלק מהמסלול. זה גם במכון ויצמן, אבל זה למעשה כבר מבחירה.

אני בתחום הביו-אינפורמטיקה. שזה תחום אינטרדיסציפלינרי. בין תחומי.

אני מתחברת אתך בדבר אחד, שאין לי שום ספק שהחינוך הבלתי פורמלי מהווה השלמה ותמיכה יוצא דופן לחינוך הפורמלי ובפירוש נותן מקום ובמה לכל התלמידים המתעניינים והמוכשרים להביע את היכולות שלהם, ובאמת להגיע בסופו של דבר ליעד שאותו היינו רוצים לראות. היינו רוצים לראות את כולם באמת עוסקים בסופו של דבר אם במחקר ואם בתעשייה ואם בבחירה שלהם כאזרחים של מדינת ישראל בתחומים האלה. ולשם כך אנחנו קיימים.

אני מתחברת לנושא שבוודאי היינו רוצים הרבה יותר כסף, הרבה יותר תקציב, על מנת שנוכל לאפשר את הקיום של כל המסגרות ששבעים אחוז מהאנשים שיושבים כאן בעצם היום שייכים למסגרות האלה. ויש לנו, אם שמעתם, על האולימפיאדה הבינלאומית בפיזיקה, יש לנו כאלה עוד ארבע תחרויות בינלאומיות ועוד שמונה, שנים עשר בסך הכל, תחרויות ארציות ובין לאומיות שמשמשות במה לכל התלמידים האלה, מלבד היחידות לנוער שוחר מדע והפעילויות שנערכות שם.

אני רוצה להוסיף עוד משפט. התמיכה וכל הדבר שאנחנו מקבלים בשנה לפני התחרות היא מאוד טובה ומאוד עזרה לי. אבל אני חייב להודות שאנחנו רואים שם בתחרות הבינלאומית שיש הרבה מדינות שמשקיעות הרבה יותר משאבים בזה, וגם בהחלט רואים שמגיעות להישגים. ודווקא מדינות מפתיעות כמו אירן והודו תמיד זוכים במקום השני או הראשון בתחרות. בהחלט רואים שניתן מאוד להשפיע על התוצאות בצורה כזאת.

בהחלט. שני דברים אני יכולה לומר בהקשר לזה. שוב, בלי להפחית ממה שעושה משרד החינוך. כל הזמן יש פינג פונג. אני מבקשת להפסיק את הפינג פונג. אני רק רוצה לומר דבר כזה. שני דברים: אלף, מדינת ישראל, אני בכוונה אומרת מדינת ישראל, צריכה להשקיע יותר משאבים כדי לתת יותר אופציות לנוער שהחליט לבחור כמוכם ולהביא יותר נוער לבחור כמוכם. ודבר שני, זה לא עניין של כסף, שמשרד החינוך צריך לשנות את הגישה שאומרת, אל תתאמצו יותר מדי. אפשר להסתפק בבינוני ומטה. וזה לא המחלקה שלכם, אלא גישה.

היה אתמול מקרה מאוד בולט שמקומם ממש כשמתנפלים על בית ספר שהוא אומר התלמידים לא למדו וצריכים להישאר כיתה. והמורים צודקים באותו מקום.

לא שמעתי. אני לא נכנסת לזה. אני מדברת על הגישה, על המדיניות כמדיניות. זה מה שמעניין אותי כרגע, לא מקרה זה או אחר. המדיניות צריכה להיות, יש לנו כאן חברה נהדרים, שאנחנו בעצם אומרים להם, תהיו מצוינים עוד יותר. וכשאתה אומר לנוער להיות מצוין עוד יותר, זה לא דבר שלילי, זה דבר חיובי. כי הפוטנציאל של הנוער שלנו הוא כמעט בלתי נדלה. ואפשר להשיג עוד ועוד ועוד.

זה לא רק זה אלא גם ליהנות מזה. כשנותנים להם את האתגר, כשנותנים להם את הכלים, שמענו כאן משניכם, שבאופן מפתיע אתה אומר, אנחנו אפילו נהנים מזה. זה מה שצריך לעשות. וזה לא עולה כסף. זה עניין של מדיניות. ואני מנסה איך שהוא לשנות אצל הגורמים האחראים במערכת החינוך את החשיבה שאפשר לדרוש מצוינות. זה המסר.

תודה רבה לכם. נעבור למרכז מצוינות אחר באוניברסיטה העברית בירושלים. אנחנו ביקרנו שם בוועדת המדע. מרכז מעבדות נוער על שם בלמונטה. בואו נשמע אתכם. אנחנו היינו שם באוניברסיטה ראינו מה עושים. וזה פשוט מדהים. ושוב, עם אותן אנרגיות, עם אותם משאבים, אפשר להגיע להישגים אם משנים את החשיבה. אז בואו נשמע אתכם.

בעצם אנחנו מייצגים את הרשות לקהילה ונוער של האוניברסיטה העברית, והיא מקיימת בתוכה שני גופים שעוסקים בחינוך מדעי לנוער. אחד זה נוער שוחר מדע והשני זה מעבדות הנוער על שם בלמונטה. אז אנחנו נתחיל עם נוער שוחר מדע.

שלום, קוראים לי נעמה כהן. אני סיימתי כתה ו' בבית הספר הניסויי והייתי כמה שנים בנוער שוחר מדע בחוגים שונים, כמו ארכיטקטורה והכרת עולם החי. עכשיו אני נמצאת בחוג פילוסופיה, שאנחנו מתעסקים בעיקר בשאלות גדולות של הפילוסופיה, בשפה, בזמן, ובשאלות ובפרדוקסים, שזה סוג של דילמה, או סיפור או משפט שסותר את עצמו. אחד הפרדוקסים שלמדנו קוראים לו אכילס והצב.

אכילס והצב עורכים תחרות. בגלל שאכילס יותר מהיר מהצב אז לצב יש יתרון של חצי מסלול, והוא מתחיל מהאמצע. בשביל שאכילס ישיג את הצב הוא צריך להגיע קודם לנקודה שבה הצב ואז לעבור אותו. הבעיה היא שהוא לא יכול להגיע לנקודה של הצב כי הצב כל הזמן מתקדם. אז זה הפרדוקס. תחשבו על זה. זהו.

אני מסיים כיתה ח' בליד"ה. אני כבר בנוער שוחר מדע כמה שנים בכל מיני נושאים. אני חושב שהפעילות בנוער שוחר מדע מאוד שונה מהפעילות בבית ספר. היא הרבה יותר התנסותית. למשל, הייתי ברפואה שנה שעברה, וניתחנו לב של פרה ועין של פרה, וזה היה מאוד מאוד מעניין אני חושב, לכל הקבוצה. השנה אני בהתנהגות בעלי חיים, והחתמנו מלשון להחתים אווזים, שזה ברגע שהם בוקעים, בעיקר עופות וזוחלים, הדבר הראשון שהם רואים הם חושבים שהוא אמא שלו, ומתנהגים אליו ככה. הם חושבים שאם האווז שאני מגדל חושב שהוא בן אדם ירצה להתרבות, הוא ירצה להתרבות עם בן אדם, לדוגמה, והוא ילך אחרי לכל מקום כמו שאני אמא שלו. ונתנו לנו את האווז, והאווז כרגע אצלי בבית. אז זה דבר שלא היה בבית ספר, וזה מאוד מאוד תורם, וזה למידה הרבה יותר מעניינת מאשר דרך ספר.

אנחנו מתנצלים. לא נתנו לנו להכניס אותו לכנסת. פנינו, ביקשנו, התחננו, זה לא עזר.

אני עכשיו עולה גם לכיתה ט'. בעצם זו השנה השלישית שלי בנוער שוחר מדע. השנה אני הלכתי למקצוע שבאמת לא נגעתי בו בבית ספר שלי, שהוא פסיכולוגיה. בעצם התעמקנו מאוד בכל מני מחלות נפש לסוגיהן, הכרת המוח יותר טוב. ומה שעלה ביום הראשון בעצם בשנה שעברה, הייתי אז בעוד חוק, שקוראים לו מוח והתנהגות, בעצם המדריכים הם אותם מדריכים. והם אמרו שזה יכול להיות שזה יחזור על עצמו. אני ועוד חבר שלי שהלכנו לזה ביחד מאוד חששנו שנצטרך לעבור חוג כי מאוד התלבטנו למה ללכת. ובעצם ראינו שכל דבר שנגענו בו אז נכון, נגעו בו וקצת התעמקו בו, אבל אחרי זה המשיכו את זה לנושא של הפסיכולוגיה. אני הבנתי אישית שכל שנה זה משתפר. המדריכים שהיו אתנו בשנה שעברה השתפרו יותר השנה. זה מאוד מקצועי. קודם כל הקבוצה שלנו. כשאני מגיע לשם אני מרגיש שאני בחברה של ילדים מאוד מאוד חכמים ומוכשרים בכל נושא שהוא. בעצם גם המדריכים רואים שהם משקיעים בעבודה שלהם. מכינים מצגות ודברים שרואים שלקחו להם הרבה זמן. וזהו.

זה בעצם כייף לעבוד ולהיות עם אנשים חכמים. גם אני חושבת כך.
משם אנחנו נעבור אחר כך למכון וייצמן.

כשאנחנו מדברים על מצוינות אנחנו לא עושים סלקציה הישגית בקרב התלמידים שלנו. מי שמספיק סקרן מגיע. אנחנו מנסים לאפשר לכל אחד ואחד להגיע ולקדם מגוון של נושאים. כאשר אנחנו מנסים לזרוע את זרע הסקרנות ולהצית את הניצוץ הראשון באמת שיוביל אותם הלאה לשלבים מתקדמים יותר מהגילאים הצעירים לגילאים הבוגרים, ולאחר מכן אנחנו מסתכלים קדימה אל השלבים האקדמיים שהם לומדים באוניברסיטה. לא מעט תלמידים שלנו אנחנו רואים לומדים באוניברסיטה.

אנחנו לא מתמקדים אך ורק באוכלוסיות מצטיינות. אנחנו גם פונים לאוכלוסיות של קשיי למידה. יש לנו פרוייקטים שלפני שנתיים התחלנו לפתח אותם. זה קצר הצלחה רבה מאוד בקרב תלמידים עם קשיי למידה, קשיי הסתגלות למערכת. אנחנו בונים תוכניות מיוחדות גם להם.אני חושש שהמערכת, מערכת החינוך בארץ, מאוד מזניחה לפחות את ההיבט של החינוך המדעי בקרב אותן אוכלוסיות. כאשר אותן אוכלוסיות יכולות להיחשף גם למדע, ולהבין שמדע זה לא דבר של האליטא בלבד, זה מגביר את הביטחון העצמי שלהם שהם יכולים להתקדם הלאה בחיים.

תודה רבה לך. באמת זו ההזדמנות לומר שכשאני מדברת על מצוינות אני לא התכוונתי רק למצוינים. אני טוענת שכל אחד מהמקום שבו הוא נמצא יכול להיות מצוין יותר. וזה הדגש. אנחנו לא מדברים רק על איזו אליטה. אנחנו דורשים מכל אחד באוכלוסייה, מאיזו רמה שהוא נמצא, להיות עוד יותר. להתאמץ עוד יותר. הסך הכל יהיה טוב לכולם. כל אחד שיגיע להישגים שלו. ואז נראה שגם אלה שחשבנו שאין להם סיכוי, בעצם יכולים לפרוץ קדימה.

אני בוגרת י"ב בתיכון שליד האוניברסיטה כאן בירושלים. אני בוגרת מגמת כימיה. בעצם באנו כאן לדבר על מרכז שקיים בתוך האוניברסיטה העברית של מעבדות שמיועדות אך ורק לנוער, לתלמידי תיכון. זה מעבדות בנושאים של כימיה, פיזיקה, ביולוגיה ואיכות הסביבה. מגיעות למעבדות האלה כיתות מגמה ועוברות שם ניסויי חקר בהדרכה של סטודנטים מהאוניברסיטה.

אני חושבת שהדבר המרכזי המייחד את המעבדות האלה זה המכשור המתקדם שקיים בהן, שלא מצוי ברוב בתי הספר. אז קודם כל, זה מאפשר רמת חקר גבוהה יותר, ובעצם לחקור דברים שהם בחזית המדע באמצעות מכשירים שהם בחזית המדע. דברים שאי אפשר לעשות אותם במסגרת הבית ספרית. במקום שכל בית ספר יקנה בעצמו מכשירים חדשניים שהם יקרים מאוד ודורשים תחזוקה רבה שאני מניחה שרוב בתי הספר לא יכולים לעמוד בה. המכשירים מרוכזים במקום אחד, וכל בתי הספר מוזמנים להשתמש בהם. זה באמת מיועד לכל תלמידי ירושלים וזה לא רק לכיתות של הצטיינות או משהו כזה.

אני אמשיך. שמי גיא. גם בוגר לידה. רציתי להסביר על ההדרכה קצת. בשונה מלימוד פורמלי בבית הספר שיש כיתה בת שלושים תלמידים במקרה הטוב, ההדרכה בבלמונטה היא של קבוצות של ארבעה עד חמישה תלמידים, שיש מדריך שהוא סטודנט, לא מורה לכל קבוצה. היחס הוא מאוד אישי. כשהמדריך לא פועל על תקן מרצה, כמו מורה בלימוד פורמלי, אלא יותר על תקן של מנחה. כשצצה בעיה כל הקבוצה דנה עליה ופותרת אותה ביחד, ולא מתקבלת תשובה מהירה וסתמית מהמדריך. זה דבר מאוד חשוב, שהוא גם יוצר את הלמידה תוך כדי התנסות. וזה נותן הרגשה טובה מאוד להיות שם ולעבוד שם, כשאתה יודע שלא מסבירים לך הכל אלא אתה גם יכול ללמוד קצת לבד.

אני יעל. גם אני סיימתי י"ב בלידה. ביולוגיה וכימיה. ורציתי קצת להוסיף לגבי האופי של העבודה בבלמונטה. כמו שגיא אמר יש מדריכים טובים וההדרכה בקבוצות קטנות והכל. חוץ מזה גם מעודדים שם עבודה עצמית שזה אומר, אני אתן דוגמה קטנה. אני עשיתי עבודה לבגרות שזה שתי יחידות, בביולוגיה. וזאת עבודה שבעצם דורשת חקר שמכינים לבד. זאת אומרת, חושבים על הנושא, על שאלת חקר, על ביצוע של ניסוי שאתה מתכנן לבד. אתה מבצע אותו ומסיק מסקנות לגבי השאלה ששאלת.

אני וחברה שלי שעשינו את זה ביחד החלטנו לבצע ניסוי שלא היה כל כך קל לעשות אותו בתנאים של בית ספר. ואנחנו ערכנו אותו שוב ושוב בכל מיני וריאציות, ופשוט הוא כל פעם נכשל מחדש. זה היה בבית ספר, כי לא היו שם תנאים בסיסיים. וכל הזמן היינו צריכים איך שהוא לעקוף מכשולים טכניים, וזה פשוט בלתי אפשרי. עברנו לבלמונטה, ועברנו לעבוד במערכת ממוחשבת, קיבלנו תוצאות מדויקות ובעצם כך יכולנו להגשים את המטרה של החקר, להגיע למסקנות.

הנקודה הזאת שאת מדברת עליה היא מאוד משמעותית. משום שחוקר יכול להיות תיאורטיקן נהדר, אבל אם אין לו את הכלים הוא לא יכול להגיע רחוק. אני זוכרת מסיור של וועדת המדע במכון ויצמן, שפגשנו פרופסורית ידועה שעוסקת בחקר המוח, והיא אמרה, בלי המחשב המתוחכם ביותר שעולה רק מיליון וחצי דולר, אני לא יכולה להגיע ליותר. וזו באמת חסימה. ולכן, אנחנו לא אומרים סתם כל הזמן משאבים משאבים. חוקר טוב צריך כלים. תלמיד במדעים צריך כלים. והדוגמה של המעבדות אצלכם באוניברסיטה זו דוגמה איך אפשר בגלל הצרכים שעלותם גבוהה לרכז מאמצים, להביא את המכשירים, לרכז מקום שבו יש מכשירים ברמה מאוד מאוד גבוהה, ואת התלמידים להביא את המכשירים. לא צריכים בכל בית ספר מעבדה מפוארת ומשוכללת . אפשר להסיע את התלמידים אל המעבדה. ואת בדיוק נתת את הדוגמה איך זה עובד.

רציתי לציין רק שבאמת המעבדה היתה פתוחה בשבילנו כל הזמן . אנחנו באנו בחופש פסח והיינו שם כל יום כמה שעות ועבדנו על הפרוייקט שלנו, וכל פעם שהיינו צריכים עזרה אז קיבלנו. ובכל זאת מה שהתאפשר זה לעבוד באופן עצמאי וזאת לדעתי המטרה המשמעותית.

בלי לפגוע בדוקטורים האחרים, אם היו לנו עוד כמה פרופסורים פרנסיים אז המדינה היתה משתבחת. כי הוא הכוח הדוחף שם.

אני סיימתי י"ב במגמת כימיה. ואני רציתי לדבר על מיומנויות מעבדה שמקבלים במעבדת בלמונטה, שהם מאוד חשובות. כי איפה שאני למדתי, פשוט בהרבה בתי ספר במהלך הלימוד של המדעים, לא עושים ניסויים. מלמדים בעיקר תיאוריה שזה חשוב, אבל קשה מאוד לקבל מושג על המדע עצמו בלי ניסויים. ולכן, במסגרת הלימוד נסענו פעמיים שלוש לבלמונטה ועשינו שם ניסויים שבעצם נתנו לנו הרבה ידע ותחושה לגבי מה שאנחנו לומדים, שזה לדעתי דבר מאוד חשוב, ובלי בלמונטה לא היינו יכולים לעשות אותו.

שמי יסמין, אני מבית צפאפא. סיימתי תיכון לפני ארבע שנים. בתקופת התיכון היתה לי האפשרות להתנסות וללמוד בבלמונטה בחוגים שונים, כימיה, ביולוגיה וגם איכות הסביבה. ההתנסות שלי היא בעצם נתנה לי את המוטיבציה וכיוונה אותי אלף, ללמוד באוניברסיטה העברית, אם זה אפשרי. בית, לבחור איזה חוג מתאים לי. ואני בחרתי כימיה ביולוגיה לא סתם, אלא שהיה לי הכיוון לבחור את זה. עכשיו סיימתי תואר ראשון, אני מתחילה תואר שני בשנה הקרובה. אני כבר מדריכה בבלמונטה ובנוער שוחר מדע שנתיים. אותם לקחים, אותה מוטיבציה שהועברו לי כתלמידה אני מנסה להעביר לתלמידים בתור מדריכה, כולל חשיבה, סוגי חשיבה שונים, ניתוח תוצאות, איך להתמודד עם שאלת חקר, לדעת שאין תשובה אחת נכונה, וכל זה. ואני מקווה גם שאני מעבירה את זה טוב, כי איך שהעבירו לי את זה זה היה מצוין. עצם העובדה שלמדתי.

אני אור, ואני סיימתי י"ב בבית הספר ליד האוניברסיטה. להבדיל מהפעילויות שהחברים שלי עשו ... בבלמונטה, שהיתה חלק מהלמידה השוטפת בשנה, מכיוון שהמורה למד עם הכיתה וישב עם הכתה, וכשהוא רצה לעשות ניסוי שהוא מעל ליכולת של הבית ספר שלו, הוא הביא את התלמידים לבלמונטה, אני בעצם למדתי קורס שלם בבלמונטה. במעבדה של פיזיקה. זאת היתה הבחירה שלי. אני פשוט חשבתי שהיחידה הזאת מגיעה לרמה מאוד בסיסית גם של מיומנויות למידה וגם ... הקורס שאני לקחתי במקום נקרא DSP DIGITAL SIGNAL PROCESSING שבטוח שהרבה אנשים שדיברו פה קשורים אליו בדרך כזו או אחרת.

אנחנו למדנו שיטות בסיסיות אמנם, אבל של לקבל אות, לדעת לתרגם אותו מאות אנלוגי טבעי לאות דיגיטלי שהגיע וייכנס למחשב, רצף של אפסים ואחדים, וכשהמחשב מקבל הודעות אנחנו למדנו שיטות איך לעשות עם זה מה שאנחנו רוצים. לסנן ממנו רעשים, או תמונה, או אם זה לזהות, לעבד, ללמוד על האות, על טיבו. אני יודע שכמה מהחברים שלי שעשו ניסויים בבלמונטה השתמשו במכשירים שבנוסף לעקרונות הפיזיקליים שהם מנצלים הם גם מנצלים יכולות שכאלה של עיבוד מיקרוסקופי, שאני יודע שעשו בכימיה, שזה רמה שאנחנו הגענו אליה בלקחת אות ולנתח מה התדרים שמופיעים בו, ולאיזה רמות . בעצם אני חושב שקיבלתי מעל למה שהייתי מקבל אם הייתי לומד את היחידה הזאת הרגילה של משרד החינוך.

מה תלמד כשתהיה עוד יותר גדול?

אני לומד גם פיזיקה, גם פילוסופיה, גם התחלתי תואר במתמטיקה באוניברסיטה הפתוחה.

בן כמה אתה?

בן שמונה עשרה. אני מקווה בעצם להמשיך בשלושת התחומים, לעשות איזה שילוב. אם יורשה לי להעיר איזו הערה כללית על משרד החינוך. בגלל שאני גם בוגר חמש יחידות מתמטיקה וגם פילוסופיה, אני בעצם מרגיש ששני הנושאים האלה הם נושאים נשכחים. פילוסופיה זו מגמה חדשה. אבל מתמטיקה אני מרגיש שחמש יחידות שנלמדות בבית הספר ברמה מאוד טכנית. אני לא מרגיש שזו מגמה של מתמטיקה כמו שיש מגמת ביולוגיה. הרמה היא של טכנאות. כמו למשל DSP שיש בתוכו הרבה מאוד מתמטיקה, למשל ללמוד את הדברים שהם יותר עקרוניים, יותר משפטים, ברמה שהיא יותר מעניינת ומסקרנת.

תודה רבה לך אור. אני רוצה להגיד לך שמשרד החינוך, אני ממשיכה את מה שאמרת, רק השנה הגיע למחשבה שמתמטיקה צריך ללמוד בחשיבה מופשטת. אז לקח להם עשרים שנה לחזור לשיטות שהיו פעם. אני מקווה שהפעם יגיעו למסקנות הנכונות.

תודה רבה לכם. נמשיך הלאה.

שמי דיקלה אורן. אני משתתפת בתוכנית חוקר צעיר ח' של מכון ויצמן. זו תוכנית ייחודית למכון וייצמן. היא מתחילה בכיתה י' ונמשכת עד כתה י"ב. יש לה שני חלקים עיקריים. בחלק הראשון אנחנו נפגעים קבוצה של בערך עשרים איש מרחבי הארץ לכמה מפגשים של יומיים במכון וייצמן, במהלכם אנחנו יושבים שם, מכירים אחד את השני, ושומעים הרצאות מכל התחומים הכי מעניינים, הכי חדשים. אם זה שבבי די. אן. איי, קוורקים, אלקטרונים, פתרון בעיות מתמטיות בעזרת .... וכל הנושאים הכי הכי חדשים, ממש בחזית המדע. אנחנו שומעים הרצאות ממש מעניינות עליהם.

החלק השני של התוכנית יותר ממוקד. אנחנו בוחרים לעשות עבודה באיזה שהוא תחום צר יותר של המדעים. זה יכול להיות פיזיקה, זה יכול להיות כימיה, ביולוגיה, מתמטיקה, הכל. ועושים עבודה שלומדים להכיר יותר מקרוב תחום אחד מסוים.

שמי רבקה גושו. אני משתתפת בתוכנית של קידום מדעי הטכנולוגיה של תלמידים יוצאי אתיופיה . התוכנית פותחה בגלל שנושא המדע והטכנולוגיה וההייטק הם פחות ידועים בעדה.

איפה את גרה?

בלוד. משום שאין ביכולתנו לממש את זה מסיבות טכניות, מצב כלכלי, הזדמנות, ומצב שונה במקצת. לכן בחרו הסוכנות היהודית, מכון וייצמן ומגבית לבחור קבוצה צעירה עם פוטנציאל ולפתח אותה. והם פתחו בפנינו עולם מדעי שיצר גירויים שלא הכרנו בעבר. כיום, כפי שצפו הוגי הרעיון, זה הצלחה גדולה. ואני מרגישה מאוד שהצלחנו, בגלל שאנחנו מאוד מתעניינים בכל המקצועות.

את אוהבת את זה?

כן. מאוד. כי זה באמת מעניין. אני אתן לכם כמה עובדות שיסייעו לכם להתרשם מגודל ההצלחה. חבריי ואני השתתפנו בחוגים מטעם הפרוייקט שזה חוגים אם זה בניית רקטות, מדעים, כימיה, פיזיקה, ביולוגיה, כל המקצועות. דבר שתרם לשילוב בלימודים ובחברה. וגם התמודדנו ואף התקבלנו לחוגים מובחרים שהוצעו לכלל האוכלוסייה במסגרת הפעילות של צמד, התמודדנו והתקבלנו. עכשיו, הפעילות התקיימה במתכונת דו שבועית. שביום אחד אנחנו לומדים כל מיני מקצועות מדעיים - -

זה הכל בלוד?

במכון וייצמן. ברחובות. מכל המרכז ילדים באים. והחלק השני, זה תוכנית של שיעורי חונכות שניתנים בקבוצות קטנות, שם אנחנו לומדים ועוזרים לנו לתגבר במקצועות שאנחנו רוצים לדעת יותר על מנת שיתאפשר לנו לממש את הפוטנציאל האופטימלי בכל המקצועות ולהגיע לבגרות. ולימודים אקדמיים. וגם ההורים מעורבים בזה, אם זה שאנחנו מספרים להם מה אנחנו עושים, וגם הם יותר תומכים בנו.

איפה את לומדת? באיזה בית ספר?

רמלה לוד.

זה תיכון?

כן.

איזה כיתה?

עולה לי"א.

ואיזה מגמות, או איזה כיון את הולכת או שאין אצלכם מגמות?

יש. אבל אני לא הולכת למשהו מדעי. לא הסתדר. אבל אני מקווה שאני בעתיד אלמד את המקצועות האלה.

יופי . תודה לך.

שלום, אני דניאל פרשה. אני מכיתה י', עולה לי"א. בן שש עשרה. אני מדריך בגן המדע במכון וייצמן. גן המדע זה בעצם הגן היחיד והראשון בעולם כולו שבעצם כולו תחת כיפת השמיים, מה שמאפשר לי שימוש בכל תופעות הטבע כמו שהן.

כדי להתקבל להיות מדריך שם אני עברתי צמד... מדע והגעתי לקורס שלומדים שם בעצם את כל מה שצריך, את המתמטיקה והפיזיקה שנדרשת כדי להדריך בגן המדע.

איפה אתה גר?

ברחובות. בעצם הקורס הזה הוא במסגרת בחירה שלנו, שאנחנו בחרנו מכל האופציות שניתנו לנו להיות דווקא שמה. בתום הקורס בעצם הקורס נמשך שישה חודשים, נכנסנו כמדריכים בפסטיבל, שתכף אני אגיד על זה כמה מילים.היינו מדריכים בפסטיבל ולאחר מכן, עד היום כל הזמן צמד וגן המדע נותנים לנו הזמנות להרצאות ולתצפיות אסטרונומיות.

ומה אתם עושים בפסטיבל עצמו? מה קורה שם בקיץ?

אני אישית בגלל הקורס הזה שעברתי שישה חודשים יש לי בסיס טוב לפיזיקה שאני אלך למגמה בשנה הבאה וזה עוזר מאוד.

בקשר לפסטיבל. הפסטיבל זה בעצם חגיגה של מדע וטכנולוגיה: תחרויות, מופעים, סדנאות, סיורים , סדנאות. המון דברים בפסח. הפסטיבל מתקיים בקמפוס בגן המדע, ובעצם מכון ויצמן רובו ככולו הוא יומיים רק בפסטיבל הזה. הפסטיבל מיועד לגילאים והילדים וכולם מתנסים בחוויות בגוף ראשון, מסתכלים על הטבע ומנסים להבין אותו . בפסח אחרון היו שם בערך חמש עשר אלף איש ביומיים האלה. מבקרים בהדגמות והפעלות של מדעני המכון שמציגים את תחומי המחקר שלהם, יכולים ללמוד על ההיסטוריה של המכון, על ההישגים של המכון, יכולים לבקר בביתו של ד"ר חיים וייצמן. המון פעילויות. יש גם עם מדענים מהפקולטה למדעי החקלאות, הסביבה והתזונה של האוניברסיטה העברית, קמפוס טבע של אוניברסיטת תל אביב, מוזיאון המדע על שם בלומפילד בירושלים גם, המוזיאון הלאומי למדע וטכנולוגיה וחלל על שם מתילדה ודניאל רקנטי בחיפה. ועוד.

יופי. תודה. ואחרון, ירדן.

אני באתי כנציג של המחנה הבינלאומי למדע במכון וייצמן, מחנה שצמד מארגנת , צעירים למדע. זה המחנה השלושים ושישה במספר ברציפות, כל שנה זה קיים. המחנה מיועד בעצם לתלמידים מכל העולם, כשמו כן הוא, מחנה בינלאומי. בנים ובנות, רובם או כולם בוגרים בתי ספר תיכון שעוד לא נכנסו לאוניברסיטאות. משתתפים כשבעים בני נוער מארצות כגון ארצות הברית, קנדה, אנגליה, צרפת, שוויץ, גרמניה. ישראל יפן. כולו מתנהל באנגלית. הכל מתנהל באנגלית שם.

מה שנחמד גם שכל בני הנוער מגיעים למחנה בישראל גם בשנים של אינתיפאדה, כשיש כנסים בינלאומיים שמתבטלים או נדחים בגלל זה, מגיעים בני נוער מאוד מוכשרים, כולם עם המלצות מאוד טובות. רוב העבודה שם במחנה בעצם אנחנו נכנסים למעבדות מחקר של דוקטורנטים ועוזרים במעבדות המחקר בליווי והדרכה של הדוקטורנטים. העבודה במעבדות המחקר היא עבודה אישית לכל דוקטורנט יש שני בני נוער בערך. במשך כשלושה שבועות אנחנו עובדים שם. המחנה כולו כחודש. בסיום השלושה שבועות של העבודה אנחנו צריכים להגיש דו"ח שכתוב כמאמר מדעי ולהרצות על הנושא.

כולם, כל הביקורות ששמעתי ואנשים שפגשתי וכבר עברו את זה, אמרו שהם מאוד נהנו. אני בינתיים מאוד נהנה, אגב, זה עדיין לא נגמר. זה עד סוף החודש. הייתי צריך לוותר היום על שמונה שעות מעבדה בשביל זה. מחר אני אצטרך לעבוד הרבה יותר. כולם מאוד נהנים. גם הרבה מאלו שאני שמעתי היום, מבוגרים, עדיין נזכרים בזה, ועדיין שומרים על קשר מאוד חם, וזה גם שגרירים. כולם זוכרים את זה, ובכל מקום הם מזכירים את זה וגם כשגרירים, אפשר להגיד, כמדינת ישראל ומכון וייצמן.

דיקלה, דיברת על עמוס דה שליט?

לא דיברתי על עמוס דה שליט, אבל אני גם יכולה לדבר.

.... נכנסים למעבדות, לקבוצות מחקר, משתתפים אתם בניסויים, בחטיבת הטכנולוגיה. לפי הניסויים שפורסמו לפני שנתיים, לפני שנה עבדתי עליהם, זה היה מאוד מעניין. זה גם מחנה שאני הייתי במחזור ארבעים, לפני שנה התקיים מחזור ארבעים ואחד.

מה ההבדל בין המחנה הזה למחנה - - -

המחנה הזה בין-לאומי.

זה מחנה ישראלי. הוא התחיל בעצם ב-1964.

כמה משתתפים בו השנה?

עשרים בערך. הפעילות הראשונה היתה בעצם של נוער שוחר מדע, והוא שפתח לכל הפעילויות גם של צמד וגם של...

דרך המחנה הזה נבחרתי להמשיך למשלחת , לכנס בינלאומי לדרום קוראה. זה לא אותה משלחת שדיברו עליה מקודם. שם אנחנו נוסעים לשישה שבועות.יש לנו שתי מטרות. אחת לפסטיבל מדע שהולך להיות בסיאול, שגם נעשה שם ניסויים לקהל הרחב, כמו בפסטיבל המדע אלא ש... בערך באותו זמן לא חמש עשרה אלף אלא מאה שישים אלף איש. באנגלית יהיה הכל, ואפילו למדתי קצת קוריאנית בשביל זה. זו המטרה הראשונה. המטרה השנייה היא בעצם הכנס הבינלאומי, זה הכנס הראשון שמתקיים, זה הפעם הראשונה שהקוריאנים עושים את הכנס הזה. שם גם אותה מתכונת פחות או יותר.

אני אדבר על רנדון. זה מחנה בינלאומי שמכון וייצמן שולח חמישה נציגים שהם המצטיינים של הסדנאות, גם הבינלאומי וגם הישראלי. המחנה הזה התחיל ב-1959 ומכון וייצמן התחיל לשלוח מ-1965. בשלושת העשורים האחרונים נוסעים עם תרומה נדיבה של מר דניאל פרוטלר מלונדון, שהוא יהודי. אנחנו נשתתף בהרצאות ואנחנו גם נרצה לקהל הרחב. יהיו התדיינויות וניסע לאוניברסיטת אוקספורד וקיימברידג' לימי מדע כאלה אינטנסיביים של שבועיים. זהו.

יפה מאוד. תעשו חיים. תיהנו ותלמדו. מי זאת לירון שטרן? את? ואת המלווה שלהם? יפה. טוב. אנחנו רצים הלאה. תודה רבה לכולכם. בינתיים התיישבו במקומם אנשי חמד”ע. אני רוצה לומר באמת, אנחנו סיירנו במכון וייצמן כוועדת מדע. ראינו את הפעילות שם. באמת, היוזמות שם מגוונות מאוד. ראינו כאן אוכלוסיות שונות. כפי שאמרתי קודם, מגיעים לכל האוכלוסייה באמצעות המדע, וזה מה שיפה בזה, ותודה לאנשי מכון וייצמן. בבקשה אנשי חמד”ע, תל אביב.

קוראים לי איתי , אני מאיה, ואנחנו באנו לספר לכם על חמד”ע, שזה המקום שבו אנחנו לומדים פיזיקה. בניגוד לרוב הנציגים שדיברו כאן ובהתייחסות לדברייך ולדברי נציגי משרד החינוך, אנחנו באמת כמו הנציגים של האוניברסיטה שמדברים על האוניברסיטה, אנחנו מדברים על פיזיקה לכולם ולא על תוכנית למצטיינים.

אתם לא נגד המצטיינים כמובן.

בטח שלא. חמד”ע מעודדת את זה. חמד”ע זה בעצם מרכז לימוד מקצועות מדעיים בתל אביב, פיזיקה וכימיה. בעיקר פיזיקה. בעצם זה לא בית ספר בפני עצמו וזה לא מוסד בפני עצמו.זה כן, אבל זה מקום שכל תלמידי תל אביב, לא כל, רוב בתי הספר בתל אביב שולחים את התלמידים שלהם ללמוד פיזיקה בחמד”ע.

אנחנו לומדים שם שמונה שעות שבועיות. למדנו. שנינו כבר סיימנו כתה י"ב השנה. חמד”ע שמה בעצם דגש על כמה וכמה דברים. קודם כל, משהו שנשאל קודם, חמד”ע מעודדת תלמידים כבר מכתה ט' לבוא וללמוד פיזיקה. ייחודה של חמד”ע שהיא נבנתה ומשמשת כקמפוס להוראת המדעים, ובגלל זה קודם כל הכיתות שלנו הן חדרי מעבדה. כל כתה היא בעצם חדר מעבדה.

הם נותנים תמיכה לאחר שעות הלימודים בשיעורי העשרה או באינטרנט. אפשר לעבוד מול המורה באינטרנט, ולקבל תמיכה גם בטקסט וגם בדיבור, ואפילו בוידאו.

כן. עוד משהו ייחודי בחמד"ע זה הדרך שבה מעבירים את החומר. אם זה נגיד כשלמדנו על גלים, אז יצאנו בקפיצות למסדרון בשביל להמחיש את זה.

אני רוצה להגיד לך,הדבר היחידי שאני זוכרת, וזה היה מזמן, משיעור פיזיקה בתיכון אוסטרובסקי ברעננה, זה שעמדנו בפרוזדור, והיה לנו גליל ענק כזה וראינו את הגליל. זה הדבר היחידי שאני זוכרת מוחשית מול העיניים.

זה לא רק זה כאילו. זה עוד דברים. כמעט בכל דבר שלמדנו זה היה בדרך מיוחדת להמחיש לתלמידים את הרעיון כדי שאחר כך גם אנחנו נזכור את זה.

בדיוק. אחרי כמה עשרות שנים.

כדי שגם אנחנו נזכור את זה ככה. וזה באמת משהו שתורם וכמו כן גם האווירה, המורים, התלמידים הקרבה.

כן. אווירה מאוד תומכת. ואם כבר דנו כאן קודם על כל הפרוייקטים של העשרה במסגרת מכון וייצמן, במסגרת מוזיאוני המדע שדיברו כאן,גם חמד"ע דוחפת את התלמידים שלה לחוגי העשרה ולתוכניות העשרה גם פנימיות וגם חיצוניות.

אני קפצתי על ההזדמנות של ללמוד את רוב הקורסים שניתנו בתוך חמד"ע. אני למדתי גם תורת היחסות, לבגרות, שזו היתה תוכנית בחירה, באנו לחמד"ע ביום שאנחנו לא אמורים להיות שם אחרי הצהרים, ולמדנו את תורת היחסות הפרטית של אינשטיין. השתתפתי בתחרות טילים שאורגנה בחמד"ע כשאנחנו היינו בכיתה י"א, שהיתה לזכר אילן רמון וצוות המעבורת. ובנוסף על זה, עוד פעם, מעודדים לצאת לתחרויות חיצוניות. למשל, אני השתתפתי השנה בתחרות כספות שהופעלה על ידי צמד, שאני לא יודע אם דברו כאן קודם, ומכון וייצמן.

אתם סיימתם את התיכון ואתם לפני גיוס?

כן. אנחנו לפני גיוס. בעצם שנינו לומדים בתיכון אליאנס בתל אביב. אבל עוד פעם, הפיזיקה שלנו למדנו אותה בחמד"ע.

יש השנה תוכנית חדשה שהחלה. תלמידי כתה י"א לומדים בנוסף למקצוע הפיזיקה גם מתמטיקה חישובית, מה שנקרא, ראשי תיבות מ"ח. זה לימודי מתמטיקה באמת מה שדיברו כאן קודם.

זה מה שחסר היה לאור. נכון? הכוונה לא משהו טכני אלא יותר.

רק דבר אחרון שרציתי. חמד"ע מעודדת לא רק את כולם לבוא וללמוד פיזיקה כבר מכיתה ט' במסגרת חוקי העשרה, אלא באמת ניתן לראות שלא רק בתי ספר מתל אביב אלא גם מיפו וגם מישיבת בר אילן באים ללמוד בחמד"ע פיזיקה.

יופי. תודה. ד"ר כהן, רוצה להוסיף איזה משפט?

בעצם המוסד מבוסס על ריכוז של משאבים. כשהרעיון הוא אלף לרכז צוות של מורים שחלק גדול מהם למערכת החינוך הפורמלית הממוסדת לא באו משם, וגם כנראה לא היו מגיעים לשם, ומוצאם חלקם זו קריירה שנייה מהאקדמיה ומתעשייה, אנשים שבחרו בהוראה מתוך הכרה ואידיאליזם מסוים. ונמצאים שם מתוך בחירה. חוץ מריכוז כוח אדם, יש גם נושא של ריכוז משאבים. אנחנו עובדים עם מערכות ציוד ומעבדה שהן מהמתקדמות ביותר שקיימות. כאשר הרעיון הוא שאם בבית ספר מסוים, נאמר אם בתרומה של וועד הורים אפשר לקנות מערכת אחת כזאת, והמורה יראה את זה לכיתה בתור הדגמה, ובשאר השנה זה יישב בארון, אז מכיוון שאנחנו מרכזים כחמישה עשר בתי ספר בתל אביב.

למה לא כולם דרך אגב?

זה נושא שהוא פוליטי.

פוליטי? טכני? או מה?

זה נושא פוליטי אני לא חושב שזה בדיוק המקום להיכנס אליו.

לא, אני רוצה להבין.

חמד"ע הוא מודל שבא לענות על מצבים כמו אין מספיק מורים לפיזיקה - - -

זה אני הבנתי כבר. אני רק שואלת, יש איזו שהיא סיבה?

יש בתי ספר שאומרים שלא צריכים את המקצוע בבית ספרם.

ישנם בתי ספר בודדים. ממש מספר מועט, אחד או שניים, שבחרו לא לבוא.

בכל אופן. אנחנו במקום שכל בית ספר יקנה מערכת וידגים אותה, אנחנו יכולים לקנות עשר מערכות, ועוד יצאנו בחיסכון, כי חמישה עשר בתי ספר. מה שאנחנו מרגישים באמת חשוב, זה שתלמידים מגיעים לי"א י"ב, לא ממש מודעים מה זה פיזיקה, במה זה כרוך, מה המשמעות של המקצוע. לכן בכוחות די דלים שיש לנו לצורך הזה, אנחנו מנסים להנחיל את הפיזיקה. אנחנו מרגישים שיש חשיבות עצומה שתלמידים מגיעים לי"א, ידעו לקראת מה הם באים, יידעו מה זה פיזיקה, כדי שהם באמת יוכלו אחר כך להצליח בלימודיהם. ואני פה מנסה להדגיש את החשיבות של לרדת למטה, לגילאים יותר נמוכים להוראת המדעים, להנחיל את הנושא הזה. גם כדי שידעו וגם כדי שאחר כך נוכל להגיע להישגים גבוהים יותר, ולא נצטרך "להיתקע" עם מיסקונצפצית וחוסר הבנה שנובע מהזנחה בגילאים צעירים יותר.

תודה רבה לך. עד שיתחלפו עם אנשי חברת סיסקו, תודה רבה לכם. אין ספק שצריך להתחיל את ההכוונה למדעים ולמצוינות בגיל מאוד צעיר. אם אתה שואל אותי - בגיל הגן. והסקרנות של הילדים בגיל הגן פשוט אינה יודעת שובע. אני חושבת שזה הזמן להתחיל, ואז אולי להתחיל גם לאבחן אותם וקצת יותר לכוון את הטובים יותר שבהם.

אני מבקשת עוד קצת סבלנות, אנחנו נסיים בשלוש, אני מקווה. יש לנו עוד שלוש קבוצות. אז בואו נזדרז.

צהרים טובים. קוראים לי שני. אני משתתפת בתוכנית שקוראים לה נטע, שעזרה לי בהמון המון תחומים. השנה הזאת היתה מאוד מפרכת. אם זה התחיל במיונים, היו לנו שלושה שלבים במיונים שזה המבחנים באנגלית, וראיון אישי וראיון קבוצתי, עד שנבחרנו. ואז התחילו חודשיים של לימודי אנגלית, להכשיר אותנו שנהיה מוכנים ללימודים הטכניים. וכשהתחלנו לימודים טכניים בהתחלה אמרו שבכל פרק יהיה מבחן. אז בלימודים הטכניים כל סוף פרק שלמדנו היה לנו מבחן.

מה אתם לומדים שם אבל? רק מחשבים?

מחשבים, ואיך לתחזק רשתות, והמבנה של המחשב, ועל רשתות במערכות בחברות גדולות. זה בערך מה שאנחנו לומדים.

אתם בעצם לומדים מקצוע מאוד מבוקש. איך לתחזק אחר כך את המחשב. לא?

כן. גם. וגם אנחנו עושים מעשית. מפרקים את המחשבים, לומדים איך להתקין WINDOWS וכל מיני דברים כאלה. וזה פשוט מתנה. וגם במיונים לא בחרו אותנו על פי ציונים ואיך אנחנו בלימודים. בחרו על פי מוטיבציה ועל פי הרצון שלנו להתקדם בחיים.

מאיפה את?

מחדרה. וזהו. בקבוצה אנחנו מאוד מעורבים. הכרנו אנשים חדשים והתחברנו לאנשים.

תנועת הנוער המודרנית זה תנועת הנוער של הטכנולוגיה ושל המחשבים. לא שיש לי משהו נגד המסורתית.

שלום לכולם. שמי אלכסי, והייתי רוצה לנגוע בנקודה שהוא אמר, והוא התעכב על נקודה חשובה מאוד. שמצוינות צריכה להיות לא רק בין המצוינים אלא גם בין השכבות הלא כל כך מצוינות. אני תלמיד שנפלטתי מהמערכת השש שנתית הרגילה.

אני גר בנתניה. ונפלטתי. לא הייתי יכול להתרכז בכיתה גדולה של שלושים פלוס תלמידים. ולאן שבאתי זה בעצם בית ספר שרשמית שנקרא תיכון טכנולוגי הדסה ויצ"ו קנדה נתניה. שם ארוך. זה בעצם בית ספר מיוחד שהכיתות שם קטנות מאוד, עד עשרה תלמידים בערך. הוא מקבל תרומות מויצ"ו קנדה, ארגון קנדי. זה בית ספר שלא היה מיועד לבגרות בכלל. הילדים היו נפלטים לשם כדי להעביר את הזמן מה שנקרא, ולא לצאת עם תעודת בגרות בסופו של דבר.

אני באתי לשם, ואחרי שהתחלתי להיות שם אני מאוד אהבתי את הבית ספר עקב זה שהיה שם יחס אישי. אחרי שנה שלמה שהייתי שם, חברה מצוינת ונהדרת ששמה סיסקו, והנה הנציג שלה, נכנסו אלינו לבית ספר והפכו את כל בית הספר שלנו. מה שהם עשו בעצם הם פתחו מגמה שאמורה ללמד את האנשים של העתיד איך לבנות ולתחזק רשתות תקשורת ממוחשבות. וזה מה שלמדתי במשך שנתיים וחצי בחברה. כשבסוף הקורס, עם המון קשיים בהתחלה, אני הוצאתי את התעודה הרשמית של חברת סיסקו שנקראת סי.סי.אן. איי. פלוס, בנוסף לכך, אני למדתי את כל המקצועות העיוניים, וכן הוצאתי בגרות, למרות שהבית ספר לא היה כל כך מיועד לכך.

אחרי שאני עשיתי את הסי.סי. אן. איי אני נכנסתי, בוא נגיד, כסטג'ר להתנסות בחברת סיסקו העולמית אצלנו בנתניה. והייתי שם במשך שנה, כשבארבעה חודשים ראשונים למדתי לתחזק רשת קטנה, למדתי לעזור למנהל רשת מומחה, והסתכלתי בעצם איך עובדים מקצוענים כדי לראות איך אני אצליח לעבוד בעתיד.

הקורס הזה בעצם מכיל את כל התיאוריה של רשתות פלוס ניסיון בשטח. בשמונה חודשים אחר כך אני נכנסתי לעבודה מעשית, לעבודה רצינית בסיסקו, והמטרה שלי היתה לעשות DEAF TESTING ולמצוא באגים במוצרים החדשניים ביותר שחברת סיסקו אפילו עוד לא הוציאה לשוק. ואני ראיתי את קצה הטכנולוגיה של החברה.

עכשיו אני מתכוון להתגייס לצבא ולהיות שם מדריך בתחום הקשר והתקשורת מחשבים. ומה שמעניין פה, זה שאלף כל מאוד עזרה לי החברה, ובית כל, אני לא הייתי מהילדים המצוינים מלכתחילה, אלא אני הייתי מילדי שוליים.

היית מצוין רק לא ידעת את זה.

כן. בדיוק. המערכת הנורמלית לא אפשרה לי להראות את זה. וכשהתנאים השתנו כן הצלחתי להראות מה אני באמת שווה.

נהדר. מה אני אגיד לכם? כל מילה מיותרת. תודה רבה לכם.

אלף, אני ראשון שמייצג פה את צד הטכנולוגיה. אז אני שמח שלקחתי את הבכורה. אני שמעתי פה הרבה על קשיים תקציביים. כל מי שהמדע סיפר כמה קשה לו. אז לנו ממש לא קשה, יש לנו המון כסף. וטוב לנו לבזבז אותו, להוציא אותו על התלמידים האלה. אלכסי שכח לספר לכם שכל הלימודים שלנו באנגלית. אנחנו לומדים בנוצרית. רמת האנגלית של התלמידים שלנו משתפרת בצורה דרמטית. הם צריכים להיות הסנובה של בית ספר. והכי חשוב, זה שסיסקו סיסמטס לא הולכת למקומות שבהם כאן. אנחנו לא פרויקטים למצוינים. אנחנו לוקחים יהלומים גולמיים ומלטשים אותם. ובהגדרה, אנחנו הולכים למקומות שבהם קשה, כי בהם האפקט של איך הצלחנו הוא הדרמטי ביותר.

ויש שותפים. כן. צריך לציין, קרן היסוד, הסוכנות היהודית לארץ ישראל סיסקו סיסטמס כמובן, ועמותת תפוח, הפרוייקט לצמצום הפער הדיגיטלי – זה מופיע פה בניירות. ותודה לכולם. אתם עושים עבודה נפלאה. אנחנו עשינו ישיבה ספציפית לנושא הזה עם אנשי סיסקו אפילו פעמיים כבר נדמה לי, ואני רק רציתי שבמקום אז אתם דיברתם על שלושת אלפים איש, אנחנו רצינו שתגיעו לשלושים אלף. זה כל ההבדל.

ובכן, אנשי חברת אינטל גם כן עושים עבודה מבורכת, נהדרת. לא סתם אנחנו הזמנו גם את המדע וגם את הטכנולוגיה, כי אני חושבת שזה מכלול וצריך לייצג את כולם. ואתם בטיסה מספרים לנו מי אתם, מה אתם. בקשה. מי ראשונה?

שלום, קוראים לי סופיה, ואני והקבוצה שלנו באנו משכונת נווה יעקב. לפני כשלוש שנים חברת אינטל פתחה מועדון אינטל קלאב האוס שהוא עובד ארבעה ימים בשבוע ובאים אליו בני נוער בגילאי שלוש עשרה עד שמונה עשרה. המועדון בא לספק לבני נוער גישה לטכנולוגיה עילית ומיומנות מעשית. בני הנוער במועדון משחקים במשחקים שהם בעצמם פיתחו, שומעים מוסיקה שהם הלחינו וצופים בסרטי וידאו שהם עצמם עשו.

במועדון יש צוות מדריכים וסטודנטים שקיבלו מלגת לימודים מאינטל. במועדון שלנו יש גם הרבה פעילויות חברתיות, כמו ערב מיסטיקה, טיולים, אירועים חברתיים, חוגים, כמו חוג וידאו, חדר מוסיקה, שבו אפשר להלחין, לשיר, להקליט את כל זה וכמובן אחר כך לשמוע. יש שני מועדונים דומים בחיפה ובקרית גת.

בשנה שעברה, במסגרת המועדון, היה לנו פרויקט שותפות אלפיים, שבו לקחו חלק שתי קבוצות: קבוצת עולים וישראלים ותיקים.

איפה את נולדת?

בברית המועצות. לקחו את שתי הקבוצות, גיבשו אותנו, הרבה פעילויות היו לנו, ובסופו של דבר נסענו לארצות הברית, שם פגשנו קבוצה מקבילה גם במתנ"ס מקביל, ומאוד מאוד נהנינו. השנה היינו בפרוייקט יזמים צעירים שסרגיי יספר עליו.

כמו שסופיה אמרה, אנחנו קבוצת נוער, נוער עולה ותיק מאוחד, השנה השתתפנו בפרוייקט יזמים צעירים שבעצם עוסק בטכנולוגיה. קבוצות נוער מכל הארץ ניסו לייצר איזה שהוא מוצר ולפחות להגיע כמה שיותר קרוב לייצור המוצר. אנחנו גם עסקנו מזה. אנחנו ניסינו לייצר דיספנסר לאבקות כביסה, שזה בעצם שני מיכלים כאלה, שניתן למלא שם אבקת כביסה ומרכך, זה חוסך הרבה מקום, זה הרבה יותר בטיחותי לילדים. היינו גם בתחרות על אזורית . לצערנו לא התקדמנו לשלב הבא.

ילדים עושים כביסה?

הילדים דואגים לכך שלהורים יהיה קל. לצערנו לא התקדמנו לתחרות הארצית. אבל אני אישית למדתי הרבה דברים בזמן הפרוייקט הזה. איך לנהל חברה. התקרבתי יותר לתחום הטכנולוגי. אנחנו גם היינו בהרבה פגישות עם צוות שתכנן בשבילנו את המוצר. אנחנו לא יכולים לייצר אותו לבד. אז אנחנו נפגשנו עם אנשים מכל מיני חברות שמייצגות פלסטיק וחומרים וכל מה שהיה צריך.

יופי. הילה.

שלום. קוראים לי הילה.אני תלמידה בבית ספר סליסברג. אני מסיימת כיתה ח. רציתי לספר על פרוייקט אינטל שממומן על ידי חברת אינטל שעל יד בית הספר. אני לוקחת בפרוייקט הזה כבר שנתיים, הייתי בו גם בכיתה ז. ורציתי לספר קצת על התהליכים ומה שיש בחוג. הנושא של שכבת ח' היה בעצם גוף האדם ועולם הרפואה. התעמקנו במבנה התא, למדנו על הלבלב, על סוגי מחלות, דרכים לריפוי, היינו בכל מיני מפעלים שפתחו לנו והמחישו לנו את מה שלמדנו. את הבסיס שהיה מבית הספר. לדוגמה, היינו במעבדות בלמונטה ששם למדנו בעצם על צורות של מיכשור, למשל לחץ דם. א.ק.ג. וכל מיני מכשירים כאלה.

שלום, שמי שלומית. סיימתי השנה את כיתה ז/ בסליסברג. זו שנה ראשונה שלי בפיתוח חשיבה מדעית של אינטל. השנה התמקדנו על החומר, אופיו, תכונותיו והשימושים בו. היינו במכון וייצמן, שמענו מפי מרצים הרצאות על זכוכית, פלסטיק, למדנו את כל המרכיבים של זה. אחר כך למדנו במכון וייצמן על אנרגיית התנועה.

הבסיס של כל הלמידה הזאת היה כל ההכנה לקראת היציאות למדנו בכיתה ועשינו דיונים ועבודות, ואחר כך יצאנו לטיולים ושם המחשנו את מה שלמדנו בכיתה, וזה עזר לי מאוד להבין את הכל.כי בבית הספר עצמו,בכיתות, לומדים הכל מילולי, בכתיבה, ולא עושים שום דבר מעבר לזה. ובחוג הזה, בגלל שהיינו בחוג מצומצם של לא הרבה תלמידים מהשכבה, הצלחנו להעביר את זה בצורה מוחשית, חשנו את כל הדברים, נגענו בהם, עשינו כל מיני פעילויות וכך הבנו את זה יותר.

היו לנו כל מיני יציאות. יצאנו פעם בשבועיים, אולי קצת יותר. היו לנו מפגשים במשך כל השנה, וגולת הכותרת של כל החוג הזה היתה יציאה של יומיים שהיינו באזור תפן. שם למדנו על כל התעשייה, ועל רובוטים, היינו חברת ישכר. יצאתי בתחושה ממש טובה מהחוג הזה, כי הרגשתי שלמדתי דברים מעבר למה שיכולתי ללמוד בכיתה עצמה.

תודה. נשארו לנו חברה ממיקרוסופט.

אני רוצה להזמין את רוני אלטמן, את ארטיו קפול.

אני רוצה לספר לכם, א פרופו מה שאמרה שלומית עכשיו, שבכנס קיסריה, שפעם ישבו כל אנשי העסקים והעשירים חלקם, ואלה שכבר עשו את זה, ופרופסורים ידועים, דיבר עורך דין מאוד ידוע, יגאל ארנון. הוא דווקא סיפר דבר מאוד מעניין, שהוא הזמין חברה צעירים מאור עקיבא נדמה לי או אור יהודה, אחד מהשניים, כחמישים אנשים, לקומה הארבעים ושבע במגדלי עזריאלי, שרואים את כל תל אביב מלמעלה, והוא הסביר להם והראה להם על המשרד שלו, ואחד הילדים שאל את השאלה הבלתי צפויה, כך הוא טוען, תגיד לי, כל זה שלך? כי זה באמת מרשים. משרד יגאל ארנון זה לא משרד קטן. אז הוא אמר. כן. אבל הוא סיפר לו גם איך הוא הגיע לזה. ואיך הוא הגיע לזה מפשיטת הרגל של האבא שלו. כלומר, מכלום. ומה שאת אמרת עכשיו שלומית, כל אחד יכול, לכל אחד יש את האופציה, זה בעצם מה שאנחנו מנסים לומר. והוא הדגיש, יגאל ארנון, הסביר לילדים, שהוא הצליח לעשות את זה על ידי לימודים לימודים לימודים. כי בלי לימודים אנחנו לא מגיעים לשום דבר. זה בעצם מה שאת אמרת לנו בשפה אחרת.

שלום. שמי רוני אלטמן. אני השנה סיימתי את לימודי בתיכון אהל שם במגמת התכן. היא חמש יחידות מוגברות של מחשבים, חמש יחידות מדעי המחשב, חמש יחידות תכן חמש יחידות הפרוייקט של הweb service של מיקרוסופט.

דבר ראשון רציתי לפתוח ולומר שהבחירה במדעי המחשב היא הבסיס לכך שאנחנו הגענו לתוכנית הזאת ועל כך שהוא מקצוע מאתגר ומרתק שפיתח לנו כלי חשיבה ושפה בסיסית לכל תחומי העבודה, במיוחד בהיי טק. הוא לוקח רחוק יותר מכל מקצוע אחר. אני גם רציתי להעיר. בתחילת היום דובר כאן על התמיכה שהיתה לנו. אנחנו מבחינתנו קיבלנו תמיכה מאוד נרחבת, גם מהרשות המקומית, גם מהעיריה –

מאיזו עיר אתה?

מרמת גן. גם מהפיקוח על מדעי המחשב שדחפו את התוכנית הזאת. בתחילת התוכנית למשל נבנתה לנו מעבדת מחשבים חדשה כדי שיהיו לנו את כל האמצעים הדרושים לעבוד על הפרויקט שעבדנו עליו.

בעצם התוכנית של ה WEB SERVICES היא תוכנית שמתבססת על פיתוח אתרים בסביבת דוט נט של מיקרודופט שהיא מעניקה בעצם אתרים שיכולים להעניק אחד לשני שירותים דרך האינטרנט ולתקשר אחד עם השני. הטכנולוגיה הזאת של הדוט נט היא טכנולוגיה מאוד מתקדמת, היא כרגע נמצאת בחזית הטכנולוגיה של המחשבים. היא מכשירה הון אנושי גם לתחום הצבא וגם לתחום המשק האזרחי, של ההייטק.

רוני, אתה חייב לקצר, משפט אחד לסיום. מצטערת.

אני גם רוצה לציין שאני בתור תלמיד לא אגיד שלא הייתי תלמיד טוב, אבל בהחלט אני תלמיד שאף פעם לא ידעתי מה הכיוון שלי. והאפשרויות שניתנו לי בין היתר הובילו אותי וגם חלק מחברי לכיתה, כמו יונתן כאן, להגיע לכך שאנחנו מתחילים בראשון בספטמבר למידה בעתודה טכנולוגית במטרה להשתלב בממר"ם ולאחרי זה להתחיל בתואר במדעי המחשב. ואני חייב להגיד שעד שהגעתי לתוכנית הזאת לא ידעתי שבאמת אשתלב בכזאת תוכנית ושהכיוון שלי הוא מדעי המחשב. והתוכנית הזאת, בעצם העבודה בצוות, והלילות הלבנים שעשינו וכמות השעות שהיינו באים לבית ספר.

סידרה לך את החיים, אתה אומר.

פשוט הבנתי שאני אוהב את זה. ובלי להיחשף לדברים האלה לא הייתי יודע.

יופי. רוני. תודה. יונתן

השם שלי זה יונתן. אני גם סיימתי י"ב השנה. אני אספר לכם בקצרה מה אנחנו לומדים בתוכנית הזאת של מדעי המחשב. אנחנו מאותה כיתה. אנחנו לומדים תיכנות, אנחנו הקמנו אתרים בשפה הזאת של הדוט נט, מתוחכמים מאוד, זה עזר לנו לפתח את היצירתיות שלנו, חשיבה אלגוריתמית.

בקיצור, מה שאנחנו לומדים שם זה אלגוריתמיקה ולוגיקה. זה פתרון בעיות - -

בלי להיכנס לתכנים.

שמי ארטיום. ומה שאני יכול להוסיף למה שיונתן אמר זה שהפרוייקט היה במיוחד מבוסס על WEB SERVICES שזה נתנו שירותים לאתרים אחרים. אנחנו לקחנו שירותים מאתרים אחרים ונתנו גם. וזה העברת מידע, וזה טכנולוגיות מאוד מתקדמות. יכולנו לשלוח ס.מ. סים לטלפונים הסלולריים בפרוייקטים שלנו. ובסך הכל גם אני מסכים עם רוני למה שאמר בהתחלה. כשהצטרפנו לתוכנית זה בכלל לא נראה כך. חשבנו, יהיה מה שיהיה. ובסוף הגענו לכך שכולם נהנו מזה, וכולם, כמו שאמר, לא ישנו לילות לקראת הגשת הפרוייקט וממש עד הסוף נתנו את הנשמה החברה, וכולם נהנו בסופו של דבר.

יופי.

אם יורשה לי רק להוסיף הערה קטנה. ארטיום , לדוגמה, יש לציין שהכיתה שלנו מורכבת משליש עולים חדשים. וזה דבר נורא יפה. ובעצם כל החומר האנושי של הכיתה שלנו אנשים מכל.... יש בנות. יש לציין שאנחנו, למשל אני, יש את הסטיגמה של הפריקים של המחשבים. אני ממש לא שייך לקטגוריה הזאת. כולנו היינו באים מתחום שונה, אופי שונה, עולים חדשים, עולים ותיקים, וכולנו שיתפנו פעולה. אני יודע שבימים האחרונים לפני הצגת הפרוייקט אנחנו התרוצצנו בבתים אחד של השני לעזור אחד לשני.

כמה תלמידים עשו יחד פרוייקט?

כל אחד פרוייקט אישי, אתר משלו. לדוגמה, האתר שלי זה אתר חברת טיסה. לו יש אתר קולנוע.

מה הפרוייקט שלך?

סוכנות נסיעות. למשל, באתר שלי אפשר להזמין כרטיסי טיסות. והקטע של ה WEB SERVICE רק בשביל להסביר יותר מוחשי, לדוגמה, כשבוחרים אצלי יעד טיסה, נגיד רוצים לטוס מתל אביב לברצלונה אז בנוסף לפרטי הטיסה מופק דו"ח של מזג האוויר של היעד אליו טסים. המידע הזה בעצם מתוקשר אוטומטית בין שני אתרים, בין האתר שלי לאתר אחר שנמצא ברשת שאני אפילו לא יודע מאיפה הוא מביא את המידע, הוא מציג את המידע הזה.

יפה . אז תודה בינתיים.

אני בחנתי אותם. הם קיבלו כולם מאה. אבל הדבר החשוב בתוכנית הזאת זה שאנחנו המדינה הראשונה בעולם שעושה תוכנית ברמה כזאת.

אני רוצה שהם ידברו. תנו להם לדבר.

אני התחלתי את העיסוקים בתחום המחשבים בגיל תשע. בערך בגיל אחת עשרה שתים עשרה אני חושב נכנסתי לפורום המפתחים הצעירים של מיקרוסופט.

היום אני בן חמש עשרה. הפורום הזה התחיל מהרצאות. ההתחלה היתה הרצאות. לאט לאט זה התפתח והגיע לסדרות שלמות של הרצאות בכל מיני תחומים שונים בתחום של המחשבים. היום אנחנו עושים גם פרויקטים שמקנים לי אישית, אני מרגיש ככה, ניסיון גם בפיתוח וגם ביכולות אסטרטגיות.

במסגרת הפרוייקט שאני מנהל אנחנו מקימים מערכת של קהילות עבור כל הקהילות של מיקרוסופט ישראל. זה יהיה אתר אינטרנט שיישב און ליין ויבנה סביבת פיתוח ושיתוף של כל קהילות מיקרוסופט ישראל. אני מנהל את הפרוייקט הזה. במסגרת הפרוייקט אני מנהל צוות פיתוח שכולל גם את אביב ויניב שיושבים פה לידי, ומפתחים גם חברה מקצועית שנקראת מגן שהיא המדד הטכנולוגי של מיקרוסופט בישראל.

טוב. בוא נשמע את החברים שלך.

שלום. אני יניב דוד. אני עומד בראש אחד הפרוייקטים האחרים שיש למיקרוסופט, שאנחנו מפתחים שם .


אני מראשון לציון. כמו שאמרתי, אנחנו מפתחים שעשועון לטלביזיה החינוכית בנושא מדע וטכנולוגיה. ואנחנו צוות שמתוך הפורום. אנחנו מפתחים לצד אנשים מהחינוכית ובקרוב הוא יוצג בטלביזיה. המטרה שלו זה לחשוף את הנוער יותר בצורה של שעשועון למדע וטכנולוגיה ולגרום לו להתעניין בזה.

אתה תודיע לנו כשזה קורה, שנוכל לצפות.

שמי אביב רונן. אני מנהל עסק ל.... אלקטרונית. עוסק בפיתוח מוחות שמשמשות לניהול מערכות מסחר מקוונות. גיל שש עשרה פחות או יותר. פורום המפתחים הצעירים שאור מנהיג אותו בעצם נתן לנו פתח לטכנולוגיה שהם הציגו לפני בשם דוט נט. דוט נט. זה בעצם מתנה של מיקרוסופט. זאת אומרת, שאם אני עד היום בתור מפתח WEB הייתי מוגבל לפונקציות שאני יכול להשתמש בהן כדי לבנות אתרי אינטרנט, היום כבר אין את ההגבלה הזאת. אני יכול לפתח אתר כמו שפיתחתי תוכנה למערכת ההפעלה, שזה כוח, כוח שלא היה לי קודם. אז בזה, שוב פעם, המון תודה להרצאות שאור באמת דואג לנו להרצאות ומיטב - -

תודה רבה לכם. תסביר לי אור איפה אתם עושים את כל הפרוייקט הזה?

אני חייבת להגיד. הרוח החיה של הפורום הזה זה אור רון שהוא מתנדב לכל הפרוייקט הזה. הוא לא עובד מיקרוסופט, הוא לא מקבל על זה משכורת. הוא פשוט נמצא שם מתוך לב רחב והמון ידע. ובנוסף לחמש מאות ילדים שנמצאים בפורום הגוף האמיתי שצריך להודות למישהו זה לאור רון.

קודם כל תודה. אני רוצה להוסיף כמה מילים.

אבל תסביר לי, איפה זה מתבצע בפועל.

בכמה מקומות. במשרדי מיקרוסופט ברעננה, לפני כן בהרצליה, יש אולמות הרצאות מאוד גדולים מכיוון שיש כמות גדולה שמעתם של חברים פעילים. הפורום עצמו כולל הרבה יותר ילדים. מי שבא למפגשים זה סביב החמש מאות. דבר נוסף שחשוב להגיד, זה הפורום פתוח לכולם. זאת אומרת, אנחנו לא יודעים מי מצוין ומי לא. כל אחד יכול להיכנס. מביאים את מיטב המרצים, מה שכן,חברי הפורום הופכים בעצמם למרצים ולמובילים טכנולוגיים.

איך אתם מגיעים לתלמידים, לילדים?

אנחנו פונים בפרסום, ועכשיו באמצעות עזרה של משרד החינוך, ד"ר אבי כהן, אנחנו נפנה גם לבתי הספר. עכשיו כבר יש שיתוף פעולה רשמי.

זה עולה כסף?

לא. זה חינם לחלוטין. הם מקבלים קורסי תיכנות של שבוע שלם מהבוקר עד הערב בחופשות, חינם. המפגשים חינם. כל המרצים הטובים ביותר מפרופסורים ועד אחרים מגיעים בהתנדבות כי הם מכירים את הפעילות של הפורום. יש משהו,אני לא חושב שזו אנקדוטה אלא משהו רציני.

ניר שדיבר כאן. הוא בן חמש עשרה אבל הוא מנהל חברה שמגלגלת מיליוני דולרים. אם הם לא יציגו את עצמם אז אני מרשה לעצמי. ביל גייטס וסטיב בלמר מתקשרים אליו ישירות. אני לא מכיר עשרה מנכ"לים בארץ שזה קורה אתם. אחד המוצרים שניר מפתח בחברה שלו לאבטחת מידע הם עומדים לשלב אותו בגירסה הבאה של חלונות.

יניב, חוץ מזה שהוא מנהל פרוייקט לטלביזיה החינוכית, מתנדב גם לעזור לעמותת משאלת לב לקחת נערים חולים שזאת המשאלה שלהם, והוא עוזר להם ללמוד איך מפתחים משחקי מחשב שחברות המשחקים בארץ דחו אותם. הם לא רצו לחשוף, הוא מוכן לחשוף. אביב מנהל חברה שמחזיקה חברות שרתים בעולם ביניהם מגלגלים מיליוני דולרים. ובכל זאת הם חברים בפורום. הם לא היו דווקא המצטיינים. אנשים מגיעים, הם לא יודעים מה הם עוד יודעים לעשות. אנחנו רואים את הפוטנציאל - -

אתם מתחילים משלב מאוד מאוד בסיסי? צריך ידע מוקדם?

אנחנו מתחילים משלב מאוד גבוה. לא צריך שום ידע מוקדם. אנחנו מתחילים דווקא מגבוה מאוד, וכשהם יושבים שנה ראשונה הם לא מבינים שום דבר, ובשנה השנייה הם מלמדים את המרצים שלהם. ואני תמיד מספר סיפור מאוד קצר על הדבורה שמבחינה אווירודינמית היא לא יכולה לעוף. הכנפיים שלה קצרות מדי, הגוף כבד מדי. אבל הדבורה לא יודעת אווירודינמיקה. ולא רק שהיא עפה, היא גם נותנת דבש. וזה בדיוק הסיפור. החברים האלה יודעים גם לעקוץ.

אני חייבת לציין, ולא נעים לי להגיד, אבל אני באמת חייבת לציין, שגם בתוכנית הזו זו היתה הפעם הראשונה שמדינת ישראל המציאה רעיון שבעצם תפס בכל העולם. הוא זכה ב BEST PRACTICE. זה במיקרוסופט הניסיון הכי חזק והכי מוצלח בכל העולם.

כמה זה עולה למיקרוסופט הסיפור הזה?

זה עולה לא מעט. להתחיל לדבר על כסף?

לא. סתם. מעניין כי זה חשוב.

זה עולה כסף.

זו השקעה עצומה. ואנחנו עכשיו גם נעזור לדרום אפריקה, לטורקיה, למדינות אחרות לשכפל.

מיקרוסופט העולמית ביקשו את הסיוע של אור רון להקים פורומים כאלה בכל העולם. מיקרוסופט עצמה משקיעה והולכת להשקיע בחמש השנים הקרובות מאתים וחמישים מיליון דולר ברחבי העולם בפיתוח תוכניות ועידוד תלמידים בתחום הטכנולוגיה.

בארץ . בואי נתמקד בארץ.

בארץ אנחנו מגיעים למיליון דולר. אפילו קצת יותר.

את אומרת שזה פיתוח ישראלי. מי בדיוק ה - -

זה כל מיני יוזמות של אנשים חכמים עם רעיונות חכמים. המקרה של פורום ג'וניור דוט נט או פורום מפתחים צעירים זה של אור רון ומיכל גבע. זה התחיל עם מיכל גבע, קולגה שלי במיקרוסופט. שהרימו את הרעיון הזה. זה הכל יוזמות מקומיות עם אנשים שמגיעים עם יוזמות ייחודיות אנחנו מפתחים אותם. ה WEB SERVICES זה בעצם הרעיון של ד"ר אבי כהן, תסלח לי שאני מפרגנת לך.

בעצם ד"ר אבי כהן הגיע ואמר , די נמאס לי שהמורים שלי מלמדים פסקל. די. נשבר. אין כבר פסקל, אף אחד לא מלמד פסקל. הוא ממשרד החינוך. ואנחנו אמרנו, או. קיי. בוא ניקח את כל המורים למדעי המחשב ובוא נקפיץ אותם לרמה של, למבחן התעשייה. בעצם הקפצנו את כל המורים ואת התלמידים.

אני רוצה להגיד שכל התוכניות האלה שראינו בסוף כמו של סיסקו וכמו של מיקרוסופט שהן מאוד מבורכות ובטח היו נוספות כאלה, מתבססות בגדול על תחום מדעי המחשב. הם נכנסו דרך הפיקוח על מדעי המחשב. וכרגע משרד החינוך בעקבות החלטה של המרכז הפדגוגי, להגדיר את מדעי המחשב כמקצוע לא מדעי, בעצם זו החלטה חדשה, גדע את הענף שעליו אנחנו יושבים. יש כבר בתי ספר שפיטרו מורים למדעי המחשב. יש בתי ספר ששנה הבאה כבר לא ילמדו מדעי מחשב, כמו למשל - -

זה החלטה שהתקבלה כבר או בהתלבטות.

זה החלטה שהתקבלה. בעצם זה הורס את כל תוכניות מדעי המחשב שמתבססות עליהן.

היית מוכרחה לקלקל לנו את המצב רוח.

משפט אחד. הנוער הנפלא שיושב כאן, אותם גופים שחלקם יושבים כאן ואחרים לא, והם כולם פועלים בעידוד המשרד, בתמיכת המשרד, בזיקת המשרד. כולם מדווחים על עלייה במספר התלמידים שמשתתפים. ולא רק מספר התלמידים עולה, אלא עולה גם מספר הגופים שמעורבים. כך שההיגיון אומר שהתקנות היו צריכות לגדול. אבל לא רק שהן מידלדלות, אלא עולה מספר הגופים ומספר התלמידים שנהנים. רק שלושת הדוגמאות האחרונות בעצם מהווים דוגמה למעורבים של גופים שבאים עם משאבים. צריך לקיים דיון פעם אחת ברצינות.

חבל שאת אומרת "צריך".

לא, אני אומרת, זה עולה, ואנחנו רוצים שזה יעלה וחייבים למצוא פתרון לעלייה הזאת.

תודה רבה. לא, את אומרת צריך ל... ואנחנו כבר קיימנו את. אז אני רוצה להזכיר. אני לא יודעת אם את היית בדיון או לא. אבל יש כאן אנשים שהיו. אנחנו קיימנו יותר מדיון אחד על כך . מכיוון שלא התכוונתי לגמור באווירה לא טובה, אבל אני פשוט , מרימים להנחתה אז - לצערי הרב, משרד החינוך לא שם את ההדגשים הראויים לכל מה ששמענו פה. אנחנו שמענו פה שאפשר להגיע לשמים בטיל, ממש. ואנחנו במו ידנו הורסים את הפוטנציאל האדיר הזה.

זה ששמעתי עכשיו שהולכים לסגור את התחום הזה זה בכלל צריך לטפל בזה, תכף נראה איך. אבל מה שאמרנו פה בישיבה של ועדת מדע וטכנולוגיה, יותר מפעם אחת, ביותר מישיבה אחת, בשיתוף עם כל הגורמים הרלבנטיים, שצריך להיעזר בחברות האלה כדי להציל את הדור הזה. ואני אומרת להציל, כי המערכת לא עושה את זה מספיק. זה בלשון המעטה מאוד.

עכשיו, אני רוצה לסכם ולומר, אנחנו נמשיך לטפל בזה, בין אם אני אמשיך לטפל בזה, בין אם הכובע הזה ובין אם אהיה בכובע אחר. אני מבטיחה לכם שאני לא אעזוב את הנושא הזה לחלוטין עד שנראה באמת את השינוי.

אני רוצה לומר, קודם כל, אני מודה לכם, חברה צעירים ואלה שליוו אותם ואלה שיוזמים ומדריכים, אתם באמת כולכם עושים עבודה נפלאה, כולל אלה שהולכים שם. תודה רבה. אבל אני גם רוצה להודות למאיה, ותודי לה בשמי, נורית, למאיה לוי ממוזיאון המדע, שעזר לנו בתחילת הדרך לארגן את הישיבה הנהדרת הזאת.

מה אני אגיד לכם? זה נפלא לסיים כך. אני עוד שבוע וקצת עוזבת את התפקיד הזה כיושבת ראש ועדת המדע. עוד שבועיים בעצם. לצערי הרב אני צריכה להעביר את השרביט למחליפה שלי, זה הסכמים קואליציוניים, זה לא בגללי, זה לא בגלל – לא חשוב. זה עובר לד"ר לאה נס, חברת הכנסת, ואני מקווה שהיא תמשיך בפרוייקטים שאנחנו התחלנו פה.

אנחנו לא כולנו שווים. ראינו כאן מגוון אנושי שיש במדינת ישראל. אבל דבר אחד אנחנו חייבים לעצמנו, זה את שוויון ההזדמנויות. אנחנו צריכים לתת לכל אחד ואחת את ההזדמנות השווה לגעת בדברים האלה. לתת לכל אחד את האפשרות לדעת שהוא מצוין, או מצוינת. וזה כמדינה, ככנסת, כממשלה, אנחנו חייבים לעצמנו, ואם אנחנו לא יכולים לבד, אנחנו צריכים להיעזר עם הכוחות הנפלאים שיש בסקטור הפרטי. אני חושבת שהם עושים עבודה נהדרת, וצריכים לאפשר להם לעזור לעצמנו.

אנחנו ראינו שיש לנו תקווה, שיש עתיד במדינת ישראל, רק צריך לעשות את הכל שהתקווה הזאת תהיה נחלתם של כמה שיותר רבים במדינת ישראל. וברוח אופטימית זאת, אני רוצה להודות לכל מי שהשתתף פה, במיוחד לכם החברה הצעירים. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 15:30