כנסת פתוחה

קיצוץ שעות עבודת מדריכים בפרוייקט נוער בסיכון

5
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
14.7.2004

הכנסת השש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני

פרוטוקול מס' 227
מישיבת ועדת העבודה והרווחה
יום רביעי, כ"ה בתמוז התשס"ד (14 ביולי 2004 ), שעה 10:00

הצעה לסדר בדיון מהיר: קיצוץ שעות עבודת מדריכים בפרוייקט נוער בסיכון – ח"כ חיים כץ

חברי הוועדה: שאול יהלום – היו"ר
חיים כץ

משה בר סימנטוב –אגף התקציבים, משרד האוצר
טלי יוגב –עוזרת מנהל אגף תקון, משרד הרווחה
גדעון זקן –סגן ממונה על נוער וחניכות, משרד התמ"ת
איריס אוזן – מדריכת קבוצת עבודה, רשת עמל
אילנה אוליאל –עקרת בית, אם של חניכה בוגרת, רשת עמל
דוד אלקובי-מדריך קבוצת עבודה, רשת עמל
אידה וייסמן – מדריכת קבוצת עבודה, רשת עמל
כוכבה ישראלי – מדריכת קבוצת עבודה, רשת עמל
אהובה מלכה – מדריכת קבוצת עבודה, רשת עמל
ישראל מנצור – מדריך קבוצת עבודה, רשת עמל
נילי שביט – מ"מ יו"ר הועד הארצי של עובדי המנהל, רשת עמל
אלכס שצקי – איש קבע בשחרור, חניך בוגר רשת עמל

וילמה מאור

חבר המתרגמים בע"מ

קיצוץ שעות עבודת מדריכים בפרוייקט נוער בסיכון – ח"כ חיים כץ

בוקר טוב, אני פותח את ישיבת ועדת העבודה והרווחה והבריאות. הנושא שלנו הוא הצעתו של חבר הכנסת חיים כץ שיש לנו פרוצדורה כזאת בכנסת שנקראת הצעה לסדר בדיון מהיר . מגיש חבר הכנסת נשיאות הכנסת מאשרת, וזה מה שאנחנו עושים. אני רוצה לומר שבכל מקרה היינו דנים, כי קיבלתי כמה מכתבים מכל מיני גורמים על העניין. אבל ראוי לברכה חבר הכנסת כץ שנתן דחיפות להצעה, בפרט שכבר עוד מעט מתחילים שנה חדשה.

הנושא הוא קיצוץ שעות עבודת מדריכים בנושא נוער בסיכון. בבקשה, חבר הכנסת כץ.

במכתב שקראתי משכה את עיני כותרת אחת. ההזדמנות האחרונה. ואני חושב שזאת הזדמנות אחרונה אחרונה ללא מעט ילדים. אם יש כארבע מאות תלמידים – אז זאת הזדמנות אחרונה. ואם אנחנו מסתכלים קצת קדימה, אז סוף מעשה במחשבה תחילה. ואם אנחנו נשקיע היום, אנחנו לא נבכה בשלב מאוחר.

אני חושב שבוועדה הזאת, יחד עם יו"ר ועדת העבודה, שאול יהלום, שאני מכיר את רגישותו החברתית, ואני רואה את פועלו הן במליאה והן בוועדה, אני מקווה שנמצא פתרון שירצה את כל הגורמים שפועלים כל כך הרבה וכל כך קשה, על מנת למנוע הידרדרות של ולו גם בן אדם אחד, לאן שהוא לא צריך להיות שם.

אני מוכן קודם כל לתת למדריכים, לנציגים. אבל שאחד יתקיף את כל הדברים. מי לדעתכם יכול להתקיף את הנושא?

הגברת? מרשת? את מרכזת הפרויקט ברשת עמל.

לא. אני מנחת קבוצה. אחת מני תשע עשרה קבוצות שקיימות היום ברשת עמל. במכתבים אני כתבתי עשרים ושתיים קבוצות, אבל זה לא היה מעודכן. אני פשוט קיבלתי רשימה שלא היתה לגמרי מעודכנת. מדובר בתשע עשרה קבוצות.

אז תואילי בתמצית לדבר.

ראשית, אני רוצה להודות לחברי הוועדה שהכירו בצורך ובדחיפות לדון בנושא. כמובן לחבר הכנסת חיים כץ ולעוזרו הפרלמנטרי ערן שלא חוסכים מאמצים, ולגברת וילמה , מנהלת הוועדה.

אנחנו לא היינו מרחיקים לכת עד לכאן, עד לירושלים, עד לוועדת הכנסת, אם הנושא שאנחנו הולכים לדון עליו היום לא היה זועק לשמיים. הוא צועק לשמיים לא רק בגלל שזה בנפשה של החברה הישראלית, הוא צועק לשמיים בגלל שההחלטה שהתקבלה על ידי התמ"ת, וסליחה על מה שאני הולכת להגיד עכשיו, היא החלטה ממרומי מגדל שן, יחסי שנובעת מיחסי ניכור בין מקבלי החלטות לשטח. החלטה פשוט לא אחראית.

אנחנו נרצה במהלך הדיון הזה להוכיח ארבעה דברים: גם את הקלות הבלתי נסבלת שמתקבלות החלטות בנפשה של המדינה, ודבר שני נרצה להוכיח שיש פורמולה מאוד פשוטה: קיצוץ חמישים אחוז במשרת המדריך = חיסול סופי של הפרוייקט. ולא כמו שאני קראתי פה במגזר, פגיעה חמורה. זה לא פגיעה חמורה, זה חיסול סופי וטוטלי של הפרוייקט, ואנחנו תכף נסביר למה.

אני ארצה להוכיח שהקיצוץ הזה הוא לא כלכלי. מתמטית, אין פה שום חיסכון. אני שמעתי מהתסקירן של הכנסת שיש כאן חיסכון של שניים וחצי מיליון שקל לשנה. אנחנו טוענים שאין כאן חיסכון, ואנחנו נוכיח את זה במספרים.

את נותנת הקדמה כל כך, בסוף את הדברים לא יהיה לך זמן.

הפרוייקט הזה הוא גם לא אפליקטיבי, הוא לא יישומי, כי לא ניתן להפריד בין ....

הרעיון של התמ"ת הוא שמדריך יהיה רק שלושה ימים- -

הסבר לאנשים שלא כמוך מצויים בעניין. אנחנו מדברים על קבוצה שאוספים אותה בדרך כלל מכאלה שהם לא מסוגלים ללמוד בבית הספר של משרד התמ"ת. הם לומדים בבית ספר חניכות, לא בית ספר ברמה הגבוהה ביותר, זה לא גימנסיה הרצליה. ולכן, כדי לבוא לקראת אלה, אז חלק מהזמן הם עובדים ומרוויחים קצת כסף, במסגרת מוגנת, וחלק מהזמן הם לומדים באותם בתי ספר הרגילים, אותם שבעים בתי ספר הרגילים. נניח, אצלך .

נוסף לכך, לכל אחד, לכל קבוצה כזאת שמונה עשרה חניכים –

בין חמש עשרה לעשרים בממוצע. יש קבוצות קצת יותר גדולות

בממוצע. יש מדריך. שאת אחת כזאת, שישה ימים בשבוע . המדריך מטפל, עוזר, הולך למשפחה, הכל.

הכל. המדריך הוא גם מדריך, וגם מורה, וגם חבר, וגם עובד סוציאלי, וגם קב"ס וגם הכל.

כשאת מדריכה, לפני שאת אומרת על המקרו, תתני לי נניח יש לך קבוצה, קצת אפיונים. מי חברי הקבוצה. את הרקע הסוציו אקונומי.

מאחר ואני באמת סברתי שאין היכרות של מקבלי ההחלטות עם השטח, אנחנו הבאנו לצורך העניין חניך בוגר.

הילדים שמגיעים אלינו עוברים כמובן מבחני קבלה בבית הספר. ואם יש סיכוי ולו הקטן ביותר שהם יכולים להשתלב בכיתה תעשייתית, זה מוכר אצלנו, הם מופנים לכיתה תעשייתית. שזה שישה ימים. זה גם משולב עם ימי עבודה, וימי עבודה במסגרת רגילה, לא מסגרת מוגנת, לא תמורת זכר. אצלנו, זה לא תמורת שכר, זה תמורת מענק, וזה מסגרת מוגנת כמו בסיסי צה"ל, בעיקר בסיסי חימוש , שהם עוסקים שם במכונאות רכב, ובבתי חולים ומרפאות שהם עוסקים , הבנות בעיקר, בעבודה משרדית.

תסבירי לי את ההבדל. בכיתת חניכות תעשייתית, את אומרת, לא עובדים בבסיסי צה"ל?

לא. עובדים במסוכים פרטיים.

כמו סטאג' כזה של המקצוע. ולעומת זאת, כאן מקבלים יותר מהתפוקה במסגרת מוגנת. זה הרעיון.

נכון. נכון.

ומקבלים שכר קבוע.

אהובה מלכא?

לא. מקבלים מענק יומי של ארבע עשרה שקל ליום. קבוע. כן.

והם לא משתלבים במסגרת הרגילה.

בודאי שלא. אני רוצה להסביר עוד דבר.

תסבירי לי למה לא. אני מבקש את האפיונים של הקבוצה. תני לי דוגמאות. אחד הוא נניח עם מנת משכל, אחד הוא כזה, אחד ההורים שלו ככה, מה הסיבה, למה לא?

למה לא? הסיבה היא לא מנת משכל. לא בהכרח. לפעמים מגיעים ילדים עם פוטנציאל שכלי די גבוה. בעיות סביבתיות, בעיות משפחתיות, קושי בתפקוד, היעדר נורמות והרגלי, ערכים, ברובד הכי נמוך, ולכן לא.

תגידי לי, איך אתם מקבלים את התלמידים האלה?

זה גם נושא שאפשר לדון עליו במסגרת אחרת, והוא ראוי לדיון. בגלל שיטת התקצוב של משרד החינוך ומשרד התמ"ת, כל בית ספר ממומן פר ראש, יש איזה קו הישרדות בין בתי הספר שמחזיקים בתלמידים גם כשהם לא מתאימים למסגרת שלהם רק כדי לזכות בתקציב, כי התקצוב הוא פר ראש.

לכן אנחנו מאתרים את הילדים האלה לא דרך בתי הספר, מה שהיה בעבר. בעבר, אם תלמיד לא התאים לבית ספר מסוים, בית ספר רגיל, אז אמרו, הילד הזה ילך לעמל אשדוד, כדוגמה. היום זה כמעט ולא קורה. ואם הם כבר מפנים אלינו מישהו, זה רק הקשה שבקשה שבקשים, שבאמת הם כבר לא מסוגלים להתמודד אתו.

זו דרך אחת. אבל מירב הילדים מגיעים על ידי איתור של מדריכים מאתרים, על ידי גורמים חוץ בית ספריים כמו שירותי מבחן לנוער, שירותי רווחה, קב"סים, שהם כבר לא קשורים בבית הספר.

זה ילדים שגרים ברחוב?

כן. בוודאי. בוודאי. יושבת אתי עמיתה שעוסקת גם באיתור, והיא מוצאת אותם בשוק רמלה לוד, בחוף הים, על ברזלים, במועדוני סנוקר, והיא מביאה אותם לבתי הספר.

זה פחות או יותר המאפיינים.

אז מה את עושה אתם שבוע ימים? הם בבית הספר בכיתה? והם בעבודה בבסיסי צה"ל, אז מה את עושה?

אני אסביר מה אני עושה. זה התרוצצות של שמונה שעות ומעבר לזה סביב הילדים. הילדים האלה נעדרים מוטיבציה ללמוד. אם אתה לא אתם כל הזמן, גם בהפסקה ובכיתה – אין למידה. יכולים להפציץ אותם בשעות לימוד, אבל אם אתה לא אתם, מסייע לתהליך ההוראה, אין למידה. ובגלל זה הנוכחות של המדריך בבית הספר היא הכרחית. בעיות משמעת, בעיות התנהגות. ברוב המקרים המורים מבקשים שהמדריך יהיה נוכח בתוך השיעור, אחרת הם לא יכולים להעביר שיעור. לא שבכיתה תעשייתית זה נפלא, אבל שם יש יותר מוטיבציה, יותר הרגלים. יש בתוך המשפחה איזו שהיא דמות שיכולה לסייע לתלמיד.

אבל עכשיו הוא במכונאות בחימוש בצה"ל. מה את עושה?

קשר עם החונכים, להשגיח שהוא אכן ירכוש את המיומנויות, גם שם ילדים עם סף שבירה מאוד נמוך.

מתי ביקרת לאחרונה במשפחות, בבתים של הילדים?

כל הזמן. כל הזמן. אנחנו כל הזמן במשפחות. יושבת כאן אמא שיכולה לספר כשהיא היתה במשבר גירושים מבעלה המדריכה פשוט ישבה אצלה בבית יום יום. לא אני, עמיתה שלי.

אז מה הבעיה? אז עכשיו אומרים לך, גבירתי היקרה, את לוקחת, יהיו לך שתי קבוצות. את תעבדי אולי טיפה קשה, עם קצת פחות, אבל אין ברירה, אין כסף. אז יהיו לך שתי קבוצות. למה את אומרת שזה חיסול הפרויקט?

אני אסביר למה.

אתה לא יכול להתרוצץ על שתי קבוצות.

למה לא?

זה לא יכול להיות מפני שההשקעה שלנו בקבוצה אחת היא לא עשרים וארבע שעות ביממה, היא ארבעים ושתיים שעות ביממה. זה ממש החל משעות הבוקר המוקדמות, לעשות השכמה, ללוות במהלך היום את הלימודים כי זה ילדים עם סף שבירה נמוך שנופלים כל הזמן, ואם אתה לא על ידם לאסוף אותם ולהחזיר אותם למסלול תקין, אתה פשוט מאבד אותם.

אני סגן ממונה על נוער וחניכות במשרד התמ"ת, מאגף ההכשרה. ואני רוצה להגיד מספר דברים.

אלף, במסגרת המשרד שלנו לומדים כשלוש עשרה אלף תלמידים. אלה תלמידים שנשרו ממערכת החינוך הנורמטיבית, ולכולם זו הזדמנות שנייה ושלישית. לא מסתכלים רק על פרוייקט קבוצות העבודה , שהוא מאוד חשוב, ואנחנו מאוד מאוד מקדישים לו זמן ורואים את הערך העליון שלו. אבל צריך לראות את כלל טובת המערכת.

אני רוצה קצת לדבר על עובדות. בחודש מרץ אנחנו כבר הודענו לכל רשתות החינוך שפועלות אתנו בדבר השינוי במערכת השעות, אתם יכולים לקבל את זה ממני. בקשה. כאשר אנחנו עשינו מספר מהלכים שהיו עם חשיבה מוקדמת. זאת אומרת, זה לא נעשה עם שלוף. כבר בחודש מרץ הודענו על מספר שינויים.הורדנו את השעות לכיתות ח', הורדנו את השעה הייעודית לפעילות של גדנע שניתנת בימים מרוכזים במסגרת פעילות חברתית אחרת, הורדנו את השעות לכיתות י'. פיצלנו את שעות העבודה, עשינו איחוד של שעות העבודה, הורדנו את הליווי של המדריך, ואיחדנו אפילו כיתות ממגמות שונות בשכבה אחת. זאת אומרת, שנעשה כאן מהלך מלכתחילה, מתוכנן, לכולם, לכל המערכת.

עכשיו, אנחנו באים ואומרים דבר כזה: מכיוון שבית הספר פועל חמישה ימים, שישה ימים, התשומות החינוכיות שהתלמידים מקבלים קיימות בבית הספר. מה זה תשומות חינוכיות? מנהל בית הספר, המורים המקצועיים, המורים העיוניים, וכמובן מדריכי קבוצות העבודה. הם קיימים בבית הספר. זה נכון שהתלמידים קשים, זה נכון שהם צריכים תשומת לב רבה מאוד, זה נכון שהמוטיבציה נמוכה מאוד, וצריך להעלות אותה, אבל צריך להסתכל שכל התלמידים שלנו כאלה. כל המאפיינים שהזכירו אותם כאן הם תלמידים של כל המערכת.

מה זאת אומרת, אני רוצה להבין. נמצאים כאן גם חניכים והורים, אז יסלחו לי אם הם מרגישים את עצמם נפגעים. אבל אני לא מתכוון לפגוע. אני מתנצל מראש. תראה, יש בית חולים, יש כמה סוגים בבית חולים. יש חולים קשים מאוד. נניח ניקח את החולה הקשה מאוד, חולה סרטן. אתה בא ואתה אומר שיכול להיות שלחולה הפנימי אני יכול להכניס אותו, עד היום היו חמישה חולים בחדר, אין לי ברירה, אין לי כסף, אני מכניס שישה חולים בחדר. יכול להיות שאחות היתה מטפלת בחולים, אבל בטיפול נמרץ אני לא יכול לעשות את זה. ובסרטן אני לא יכול לעשות את זה. כי זה החולים הכי קשים. זאת אומרת, זה לא לבוא ולהגיד קיצצתי בכל המערכת, אז אני מקצץ גם פה. זה שאלה ראשונה.

איך אתה לוקח לפי התיאור, אחרת היית קולט אותם בבתי ספר. מלכתחילה יש חוק חינוך חובה במדינת ישראל.

אנחנו פועלים על פי שני חוקים.

אני יודע. חוק החניכות. הכל אני יודע. אבל אני מסביר לך, שאתה רואה מלכתחילה המטרה של מדינת ישראל בחוק חינוך ממלכתי זה כל ילד שראוי להיכנס בחוק חינוך ממלכתי צריך להיות בחוק חינוך ממלכתי חובה. אלא אנחנו באים, ואתה מקבל דרגות יותר נמוכות. עכשיו, האם אתה רואה שיש לך, שזאת הדרגה היותר נמוכה. אחרת, הם היו נכנסים לבתי הספר התעשייתיים הרגילים. לא, הם נכנסים רק בחלק מהזמן.

לא. לא. .לא. אני אסביר. במערכת שלנו יש מספר מסלולים.יש מסלול של חניכות יום שהוא כמעט לא קיים,יש מסלול שהוא קבוצות עבודה של חניכות מורחבת, יש מסלול 55 שזה שלושה ימים או ארבעה ימים, יש לנו מסלול של מתבגרים, שזה קורסים חד שנתיים, יש לנו מסלול של כיתות המשך לתלמידים שהרמה שלהם קצת יותר גבוהה, הם לומדים כיתת י"ב. הנקודה היא - - -

הנקודה היא, האם הם ברמה. כשאני מסתכל על בית חולים שלך, הם טיפול נמרץ או לא?

הם לא טיפול נמרץ.

הם סופר אקסטרה אולטרא טיפול נמרץ.

אני רוצה להבין. איפה אדוני גר?

אני גר במבשרת ציון.

אני בא לירושלים. גם ילד בז'ינוגלי או בתיכון דנמרק גם שם יש כמה ילדים שצריכים טיפול נמרץ. זה לא אומר. בכל כיתה יש ילדים שהם בבעיה. הלוואי והחינוך שלנו היה ללא טיפול נמרץ. אבל כאן יש לך אנשים שאתה שומע מאיפה לוקחים אותם. הם אוספים אותם ברחובות.

אבל זה לא שכל המערכת.

לא נכון. אין לי חברים שאני יודע שלומדים בעמל אלף ובמכס פיין זה תחתכם,מלכתחילה? מה פתאום. ההורים הגיעו למסקנה שהילד רוצה ללמוד מכונאות רכב, ושולחים אותו, והילד שמח וזה. יכול להיות שהיו רוצים שהוא יהיה עורך דין או רופא. אבל הוא מתאים להיות מכונאי. לא זאת הבעיה. כאן לוקחים את הילדים שהאלטרנטיבה להם, ואם לא יהיה להם מדריך, והאלטרנטיבה להם היא להיות ברחובות, להידרדר לפשע, לזנות ולסמים.

אני חולק על זה.

חבל. יכול להיות שאתה חולק עלי. אבל לא זאת הנקודה. הנקודה היא שלדעת כל מי שעוסק בתחום הזה זה תחום הטיפול נמרץ.

דבר נוסף, לפי איזה קריטריון קיצצת? כמה קיצצת לקבוצות האלה?

אנחנו קיצצנו כשתים עשרה שעות שנתיות. אנחנו עושים הערכה של כחמש מאות שעות שנתיות לשנת הלימודים ....

כמה שעות בכלל קיצצת?

שלושת אלפים שעות.

כמה תלמידים יש בפרוייקט הזה?

כשש מאות.

כמה תלמידים יש בכל הפרוייקט?

כשלוש עשרה אלף תלמידים.

שלוש עשרה. תסביר לי מתמטיקה. יכול להיות שבעניין הזה בוגרי בתי ספר לא יודעים. אבל אני מנסה ללמוד מתמטיקה. אם יש לי שלוש עשרה אלף תלמידים, וזה כשש מאות, כמה זה מתוך השלוש עשרה?

כחמישה אחוז.

עכשיו, כשאתה מקצץ, כל אחד עם השעות שלו, כל אחד עם הזכויות שלו, אתה יודע מה? לא טיפול נמרץ. אתה יודע מה? הם באותה רמה. כמה שאתה לוקח, הם חמישה אחוז, אז משלוש עשרה אלף כמה זה חמישה אחוז? שש מאות. קיצצת שלושת אלפים שעות. כמה זה חמישה אחוז משלושת אלפים שעות? תענה לי, כמה זה חמישה אחוז משלושת אלפים שעות?

מאה חמישים.

אז איך אתה מקצץ חמש מאות?

אני בא ואומר שהקיצוץ לא נעשה בשלוף.

ככה זה נעשה בשלוף.

הרי אמרתי שבתי הספר מוכנים על ידי רשתות החינוך. מחצית מהתלמידים בקבוצות העבודה מופעלים על ידי רשת החינוך, הם קיבלו על עצמם את - -

מה זה קיבלו? אז צריכים לסגור את הרשת. מה זה שייך? תסלח לי, זה לא תשובה. אתה יודע מה? אתה יכול לחנוק אותם . הם סמוכים על שולחנך, אתה מאפשר להם בתי ספר, אתה מאשר להם שעות. אבל עכשיו, מה שהם קיבלו, אני צריך לקבל, תקשיב לי מר זקן. אין לך עכשיו בעיה אתם. יש לך בעיה אתנו. אנחנו צריכים לקבל. אנחנו רוצים להבין. איזו תשובה הם קיבלו? אולי תוריד להם אלף הם גם יקבלו. רגע, אני רוצה שתסביר לי. על סמך מה היה לך תעוזה לקחת חמישה אחוז מהאוכלוסייה ולקצץ להם לא חמישים אחוז, זה פי כמה ממה שצריך, פי שלושה. איך היה לך תעוזה לקצץ פי שלושה?

נניח נלך כמוך. אותם חולים. לא טיפול נמרץ. אני טוען הפוך, שבהם אסור היה לך לנגוע אפילו בשעה אחת, כי הם הכי גרועים במערכת. וכמו שאני בבית חולים לא אגע בחולי סרטן ועל כן אקצץ כפול אולי במי שבא עם כאב גרון, אז אלה הכי גרועים במערכת. הכי חלשים, סליחה. ולכן אסור היה לך לגעת בהם. אבל אפילו המינימום. במחשבה תחילה, כמו שקראת. קצץ באותו יחס. קצץ באותו יחס. אז אתה מצדיק קיצוץ פי שלושה ודווקא בחלשים? תסביר לי.

אני אסביר. התשומות של הילדים מתקבלות. הפעילות החינוכית בבית הספר מתקיימות.

זה נורא מקומם.

סליחה. מי שמקומם אותו יוצא החוצה. אם מישהו אין לו סבלנות להקשיב ייצא החוצה. הדלת היא דו סטרית. אפשר להיכנס, אפשר לצאת, אפשר גם להירגע ואז להיכנס. מי שיוצא לא חייב להישאר בחוץ. הוא יוצא, הוא אומר את ההתקוממות וחוזר. כן.

קיצוץ שעות חינוכיות הוא תהליך מאוד מאוד קשה וכואב. זה לא תהליך קל. זה תהליך מורכב מאוד.

ברור.

זה כרוך בפיטורי מורים.

ברור. ברור. גם פיטורי מדריכים.

נכון. עכשיו. אנחנו באנו ואמרנו, שהקיצוץ של השעות לא יבוא על חשבון התשומות החינוכיות של הילד. זאת אומרת, שהילד ימשיך לקבל את התשומות החינוכיות. הוא בא בבוקר, הוא הולך בסוף היום לבית כאשר הוא קיבל את התשומות החינוכיות. זאת אומרת, שאת בית הספר מתקיים. הילד לא נפגע.

מר זקן, מר זקן, תקשיב לי. מה זה תשומות חינוכיות זה לא אני קבעתי, זה אתם קבעתם. אתם קבעתם שתשומות חינוכיות זה הדרכה צמודה. זה תשומות חינוכיות. נניח, אני אתן לך דוגמה. בחינוך המיוחד יש מורה ויש מסייעת. אתה תבוא ותגיד, אני מוריד את כל הסייעות במדינת ישראל. ותבוא כאן לוועדה, ויגיד, לא פגעתי. הילד משמונה עד ארבע נמצא בבית הספר. הוא נמצא בבית הספר כמו שאני נמצא עכשיו בחלל. תשומה לשבת בכיתה ולחמם את הכיסא זה לא תשומה. אם אצלכם חושבים שזאת תשומה, אנחנו צריכים להעביר חוק, להעביר את הכל ממשרד החינוך.

אז זה מה שאמרת. ההדרכה זו תשומה חינוכית. כמה שיותר טיפול מדריך מטפל בילד, זו תשומה חינוכית. וברגע שאתה בא ואומר, אני עכשיו נותן לילד את רבע, כי אתה לוקח ומקצץ אותו חצי ראשון קבוצה אחת מתוך שתיים. זאת אומרת, אם לגברת מלכה, לדוגמה, יש היום עשרים ילדים ויהיו לה ארבעים ילדים, אז הילד קיבל חצי. ואחר כך אני מבין אתה גם מקצץ בבית הספר, או משהו כזה.זאת אומרת, אתה מקצץ פעמיים. אתה מקצץ את התשומה החינוכית ההדרכתית הטיפולית, ובנוסף לכל זה, אל תשכח שהילד הזה הוא חלק מהקיצוץ הגדול. כל מה שדיברת קודם, אנחנו לא נכנסים לזה. לילדים האלה היית צריך להוסיף שעות. קודם אתה מקצץ בהם בבתי ספר, גם הם חלק מבתי הספר. הרי כשהם יושבים שלושה ימים בבית ספר אז גם הם מקבלים קיצוץ אחד. זה טעות להגיד חמישה אחוז. להם אתה צריך לקצץ רק שניים וחצי אחוז, כי קודם כל הם חלק מהאוכלוסייה הגדולה שמקבלת את הקיצוץ בבית הספר.

אז אתה אומר, לא מעניין אותי מה שהיה בבית הספר, כל מה שתיארת את התיאור . זה ברור שכבר מפחיתים בתשומות החינוכיות. בכל מה שאמרת. וחוץ מזה, הדבר שמחזיק אותם והטיפול האישי, האינטנסיבי של המדריכים, אותם לקצץ.

איך שאנחנו רואים את זה על פניו, אם אתה היית מקצץ רק חמישה אחוז, היינו מתקיפים אותך קשה מאוד, והיינו אומרים לילדים האלה לא היה צריך לקצץ. היה צריך להוסיף אולי בתקופה קשה של המשק. בגלל שהתקופה של המשק מביאה עוד יותר גרוע. אבא שעוד הרוויח משהו, ועוד נתן משהו בבית ועוד היה לו קצת כבוד עצמי, היום הוא מובטל. וזה מביא גם לפירוד וגם לריבים בתוך משפחות ולבעיות קשות. בתקופה כזאת, מי שהיה צריך לבוא ולהגיד אני מוריד ממכס פיין, ומזה ומזה ומזה, ומוסיף לילדים האלה. אבל אתם, לא רק שלא, אלא אתה מקצץ שלוש פעמים. גם במהות, ובגלל שבילדים האלה אסור לקצץ, גם ביחס שלהם, חמישה אחוז, וגם אתה מקצץ להם במה שהם בכל אופן בבית ספר, עם כל הכללי.

זה מראה, מבחינתנו, אני לא יודע, אתה איש חינוך, למה אתה מגן על זה בכלל? אתה היית צריך לשבת כאן וללחום יחד אתנו מול צמרת המשרד ומול האוצר, ולבוא ולהגיד, רבותיי, אתם טועים. ואתה הולך ומגן על המערכת. אני לא רוצה להגיד מילים רעות לעיני אנשים רעים, אבל זה מייאש אותי.אני מצפה מהממונה על העניין, שמרגיש את העניין, שיהיה אתנו כמה שיותר, ושאתה תילחם את המלחמה של כולנו ולא תגן על מערכת מעוותת חסרת חוט שדרה חינוכי, שפוגעת בחלשים הכי הרבה וללא שום פרופורציה. אני לא מבין אותך. באמת, אני נדהם.

תראה, אנחנו מערכת מוגבלת. המערכת של משרד התמ"ת היא מערכת מוגבלת. היא מערכת שלא יכולה להתפתח מבחינת היקפי התקציב שלה, כי משרד האוצר לא מתקצב אותנו מעבר למה שקיים במערכת – תשעים ושתיים אלף שעות. אני מדבר על מה שקיים כרגע. פעם זה פעם, אני לא יודע מה היה פעם. אני מדבר על מה שקורה כרגע.

אנחנו קיבלנו לצערי בקשה לקצץ במערכת. כל המדינה נמצאת היום בתהליך של קיצוץ. כל המערכות החינוכיות של משרד התמ"ת בשנים האחרונות לא קוצצו אפילו בשעה אחת, כאשר משרד החינוך קיצץ בשנים האחרונות שעות על גבי שעות כפי שאתה יודע. ולכן עשינו את מירב המאמצים באמת לדחות עד כמה שאפשר את העניין של הקיצוצים. ואכן רשתות החינוך באמת לא הרגישו את העניין של הקיצוצים, כי לא קיצצנו. אבל יש סיטואציה שיש הגבלה בשעות, ואתה צריך לעשות איזה שהם סדרי עדיפויות. אתה צריך להגיד לעצמך איפה אתה מקצץ על מנת שהנזקים יהיו מזעריים. על מנת שתבוא ותגיד, כאן יהיו הנזקים הכי פחות גדולים.

דרך אגב, למה לא קיצצת, אני אתן לך רעיון, קצץ בכלל את המדריכים. לא יהיו לך מדריכים, והילדים יהיו בתשומות חינוכיות מלאות, כי הם יהיו בבית הספר או בעבודה. יתנו להם פתק לאן הם צריכים להגיע, אם זו הבעיה, ואתה תבוא לכאן, ואת השעות האלה תעביר, ועוד תהיה לך תוספת לשלוש עשרה אלף תלמידים.

הוועדה מאוכזבת ממדיניות משרד התמ"ת בנושא הזה. מדובר בקבוצת הילדים שצריכה לקבל זה הסיכום שלנו, את הטיפוח המכסימלי. מלכתחילה, במצב הקשה של החברה שלנו היום, היה אסור לקצץ בילדים אלה, ולו גם שעה אחת, ואולי אפילו להוסיף להם על חשבון ילדים אחרים. מה שעשה המשרד, שקיצץ בילדים האלה קודם כל פעמיים. פעם אחת כשהם נמצאים בבית הספר, בקיצוץ הכללי, ופעם אחת בקיצוץ של שעות ההדרכה. זה דבר שלא ייתכן. ובנוסף לכך, המינימום הנדרש, אפילו לצורך חלוקה, קרה, אטומה לבעיות סוציו אקונומיות ואטומה לחינוך. בעיה חשבונאית. היה לקצץ לפי היחס שאני אומר שאף גישה חינוכית לא היתה מקבלת, אבל גישה של רובוט היתה אומרת, חלק לפי היחס. היחס של הילדים האלה חמישה אחוז, אם לא נתחשב בקיצוץ שהם כבר זוכים לו במרכאות בבתי ספר, שעות, אז היה צריך לקצץ בשעות הייחודיות שלהם בחמישה אחוז. זה קוצץ בערך פי ארבעה.

לדעתנו, זה מכת מוות לאחד הפרוייקטים החשובים ביותר, החשובים ביותר, בחינוך. ודווקא אנחנו מתפלאים על כך שמדינת ישראל סומכת דווקא בילדים החלשים על משרד התמ"ת ומוצאת במקום שבמשרד התמ"ת יהיה היחס הכי חשוב, עם הרגישות הכי גדולה, דווקא דבר שהוא לא ייתכן.

אתה יודע, עכשיו אני פותח סוגריים, לא לסיכום. אתה יכול להרים טלפון עכשיו לכל מי שתרצה במשרד החינוך, למן השרה דרומה. שם הקיצוצים, אמרת בעצמך, שם מקצצים על ימין ועל שמאל. תשמע מה שהיא אומרת. בחינוך המיוחד לא מקצצים. למה? כי היא אומרת, בחלשים אני לא אקצץ. אני אקצץ יותר בחזקים. בחינוך המיוחד לא נקצץ. למרות שעברו כבר עשרה קיצוצים. בחינוך המיוחד כמעט ולא מקצצים. למה זה? אם כבר מקצצים, זה אחוז אחד מהקיצוצים. למה זה? בגלל שהם מבינים שלחלשים צריכים לתת את המכסימום.

אז אם המערכת מפקידה בידרכם את הילדים החלשים ביותר, אז אתם צריכים להיות בעלי הרגישות הכפולה, לא בעלי הרגישות הנמוכה.

ולכן, אנחנו פונים בזה למשרד התמ"ת ולממונה עליך, ולסגן הממונה ולסגן השר, ואנחנו פונים אליכם לבטל את הקיצוץ לחלוטין. הילדים האלה אינם ראויים לקיצוץ, וודאי לא מעבר לעניין הזה. ואני מבקש בעניין הזה שיצא עוד היום מכתב לשר, לסגן השר מיקי רצון, עם ההחלטה שלנו, בצורה ברורה, שאנחנו עומדים על כך לקבל מהם תשובה תוך שבועיים איפה העניין עומד.

מר זקן, תאמין לי. אני קודם כל מעריך מאוד את האנשים שיושבים פה, איך הם התאפקו לשמוע אותך. מילא אני, התאפקתי לשמוע אותך ואיך אתה מייצג את המערכת, ואיך אתה נלחם בשביל הילדים האלה, שמעתי את דבריו של ראש הוועדה. חבר הכנסת שאול יהלום, והוא אמר, ואני אומר לך, הוא דיבר בעדינות. אתה לא בא מוכן, אתה לא מדבר על מספרים מוחלטים, אתה לא יודע כמה זה עולה, אמרת כ.... כשמדברים כאן בדיני נפשות. סלח לי. אני אומר לך, ביתר קלות הייתם מעבירים כסף לטמפו מקוקה קולה, מבני ברק לשם. כאב לי לשמוע איך אתה מדבר. אתה לא חש את המצוקות שהאנשים האלה נמצאים. ככה הצגת את זה. אולי אתה כן חש. אבל איך שהצגת את זה פה, לא באת ודיברת מדם לבך. באת כלאחר יד, ככה, ושמעתי אותך בקשב, ותאמין לי, אף הערת ביניים. הרגשתי שאני מתפוצץ אבל שתקתי.

אני מקווה שסגן השר יותר רגיש ממך. ואני נפגשתי אתו היום בתוכנית טלביזיה של ערוץ הכנסת. הוא מוכן לבוא להגיד את זה. והוא לא היה מודע לעניין הזה. הוא אמר שהוא ייכנס לעניין הזה ולא ייתן לפגוע בקבוצה של הילדים האלה. שים לב, זו ההזדמנות האחרונה. ככה זה מוגדר. כמה יעלה לנו אחר כך לשקם אותם? כמה בדיוק יעלה לנו? אז אולי זה לא התמ"ת. אולי זה במשרד אחר. נצילות, ערך מוסף, חלקי ערך מושקע , כמה נקבל, מה תהיה התועלת שלנו? במה אנחנו חותכים? את מי אנחנו מנצחים? את האוכלוסיות הכי חלשות שיש. את הנכים, את המסכנים. זה מאפיין. זה מאפיין. כשאתם באים ועונים על כלום. כסף, כמה אתה חוסך פה, כמה כל המדריכים עולים – מיליון שקל לשנה? כמה אתה חוסך. כמה אתה חוסך? איפה אתה חוסך?

הוא אמר טיפול נמרץ, אני אומר לך, זה חדר סטרילי, לא טיפול נמרץ. אנשים פתוחים בחדר סטרילי. ואתה אומר, אני אכניס שם אנשים עם מחלות זיהומיות. ופה יש אנשים סטריליים. אתה רוצה לסגור? בוא תגיד, מדינת ישראל החליטה לסגור. אבל אל תחפש לך כסת"ח. בשביל מה? תבוא תגיד, אנחנו מפקירים את האנשים האלה. אין לנו כסף, לא רוצים, אנחנו רוצים לתת את זה למספר משפחות יותר מכובדות, אולי הם יחזירו לנו אחר כך בדרך כלשהי. אבל את מי אתה הולך לנצח, אתה, שאתה מייצג את זה. אני יודע מה אני הייתי עושה במקומך. הייתי אומר להם, אתם יודעים מה? אם זאת הדרך, לא רוצה להיות שם. אם אני לא יודע לעשות כלום.

שמע, מאוד מאוד התאכזבתי מאיך שהצגת את העניין. מאוד. לא רציתי להעיר עליך שום הערה. יחד עם זה, אני מקווה שמיקי רצון, סגן השר, ייכנס, וייתן את הסטייטמנט שלו. הוא בדרכו. לפני שייכנס אני אגיד מה שסיכמנו שם היום בבוקר. אני אגיד כמה מילים נוספות על מה שאמרנו.

אני רוצה לומר. אני מדריכה קבוצת עבודה בבסיס חצור בחיל האוויר. ואני חייבת לומר שהתשובות האלה שקיבלנו כאן מאדון זקן, הן אך ורק מחוסר ידע. הם לא יורדים לשטח. הם לא מכירים את האוכלוסייה בשטח. הם לא יודעים במי אנחנו מטפלים, יום ולילה. אני רוצה להגיד לכם, התחלתי את חופשת הקיץ בראשון לשביעי, והמשכתי, הייתי בטיול בצפון, והמשכתי בטיפול בהם דרך טלפון. שעה שעה. בעלי השתגע ממני. ולא ויתרתי. איך אפשר לדבר על קיצוץ עם ילדים כל כך אומללים וכל כך מסכנים? אני פשוט מדברת וכל גופי צמרמורת.

איריס תקשיבי. קודם כל, אני מציע לכם שמדריכות הקבוצות לפנות לאחראים ולבקש מהם, כל אחד מאתנו עושה את יחסי הציבור של המקצוע שלנו. תצאו החוצה ותראו שאנחנו מזמינים עיתונאים. לא תמיד הם באים. אבל מזמינים. אתם צריכים פעם אחת לקחת אותם אנשים שאת אומרת שהם לא בשטח, ולבקש מהם לבוא אלייך לסיור. תגידו לרשת, הרשת צריכה לבוא, אותו ממונה עליכם צריך לבוא, ואתם צריכים לדרוש ממנו שאתם רוצים פעם ביקור של השר. לא יילך השר ילך המנכ"ל. לא ילך המנכ"ל, גדעון זקן. מישהו. אבל לא יכול להיות שאם הם לא באים מרצונם, אז אתם תעשו להם את זה.

יש כתבה עיתונאית, אני רק אקרא את הכותרת. הסיפור של ליאור אוחנה מוכיח שאין דבר העומד בפני הרצון, בכל מסגרת. מנהל מחלקה בבסיס חצור ולומד לקדם הנדסאים. ועוד משפט רק
משפט אחרון, כדי לא להלאות את הוועדה, שאני מזדהה אתו: יש להמשיך את הפרוייקט הזה בצורה ובדרך בה נגיע להישגים ותוצאות. בזכות פרוייקטים אלה ובזכות אנשים כמו איריס, שכרגע דיברה, אני גאה להיות אזרחית במדינת ישראל. זאת כותב האלוף משנה, מפקד הטייסת, ואני כמוה גאה להיות אזרחית במדינת ישראל בזכות הפרוייקט הזה. ..

מר זקן, הם אומרים לך שהפרוייקט מתמוטט.

אתם תוקפים אותי כאילו שאני נגד. יש כאן איזה תחושה של זריקת נעל, של לעג. אבל זה המסר שקיבלתי אותו כל הזמן.

מר זקן, תקשיב לי. אנחנו נפגשים פעם ראשונה. לא ראיתי אף אחד מהם אולי שאמרנו שלום בסופרמרקט, אבל מעבר לזה לא ראיתי אף אחד מהם. אבל אנחנו רואים,משקיפים על המערכת. יכול להיות שאתה כפקיד ממשלתי, גם לא, אנחנו מצפים, אבל נניח אולי פקיד ממשלתי, מחר תהיה במסיבת עיתונאים, תגן על המערכת, זה תפקידך. פה, בוועדות הכנסת, אתה צריך להגיד את האמת שלך. אסור לך להגן . אתה צריך להגיד את האמת המוסרית גם אם זה מנוגד לעמדת השר וכולי. אתה יכול לבוא ולהגיד, אני לא רוצה לבוא לפה, כי אני לא רוצה לדבר נגד. אבל אם אתה בא לפה, אתה צריך להגיד את האמת. ואם הדברים שלך שאתה דיברת הם האמת שלך, הם מאוד מקוממים.

כאשר רואים אדם, שהוא הממונה הכי ישר שיש לנו כאן עכשיו, ומגן על דבר שלכל היושבים פה, כולל חברי הכנסת, נראה כדבר נורא ואיום. ואתה מגן על זה. כך זה היה נראה. אז לכן ההתקוממות היא כלפיך. אני מבטיח שאם היה השר מגיע, היינו עולים עליו. אני אומר לך, במקרה אתה. אבל אתה לא היית צריך לקבל את זה על עצמך, על הכתפיים שלך. אתה צריך לא לקחת עוולות. על הכתפיים שלך אתה צריך לקחת דברים טובים.

אחת מהשתיים, ממה נפשך. אם זה האמת שלך, אז אמרנו לך את האמת. אם זו לא האמת שלך, אז אל תגיד אותה. אז תגיד, רבותיי היקרים, אני שותף אליכם אבל מה אני יכול לעשות? אני לא קובע במשרד. יש מנכ"ל, יש שר, הם נותנים לי הנחיות. זה סיפור אחר. אבל אם אתה מגן על העניין וכל זה, אז אתה מקבל את כל מה שיש לנו על הלב.

רבותיי, הישיבה סגורה. תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:00