כנסת פתוחה

"סמים ועוד…" הרקע להתאבדויות בקרב בני נוער ערביים ישראלים.

5
ועדה למאבק בנגע הסמים
5.7.2004

הכנסת השש-עשרה
מושב שני נוסח לא מתוקן


פרוטוקול מס' 65

מישיבת הוועדה למאבק בנגע הסמים
יום שני, ט"ז בתמוז התשס"ד (5.7.2004), שעה 11:00

"סמים ועוד…" הרקע להתאבדויות בקרב בני נוער ערביים ישראלים.

חברי הוועדה: איוב קרא – היו"ר
ואסל טאהא

נורית גרינשפן- מדריכה ארצית בנושא הסמים, משרד החינוך התרבות והספורט.
פקד לילך מרציאנו- קצינת מחקר סמים, המשרד לביטחון פנים.
ד"ר יעקב פוליקוביץ- בריאות הנפש, משרד הבריאות.
ציונה החקלאי - בריאות הנפש, משרד הבריאות.
תגריד גאנם - השירות לסמים, משרד הרווחה.
ד"ר חיים מהל - ראש תחום טיפול ושיקום, הרשות הלאומית למלחמה בסמים.
מחמוד ג'בארה - מנהל אגף רווחה וחינוך, עיריית טייבה.
איאד זחאלקה - בית הדין השרעי.
עאדל אבו ריא - מנכ"ל, ארגון "אל-הילאל".

בת שבע פנחסוב.

חבר המתרגמים בע"מ









"סמים ועוד.." הרקע להתאבדויות בקרב בני נוער ערביים ישראלים

בראשית דבריי אני רוצה לומר שהיה מחקר באוניברסיטת "דרבי" בקשר לבני נוער שניסו להתאבד או שידרו סימני מצוקה. והסיבה בעיקר אצל אותם בני נוער ערבים ישראלים נבעה בעיקר מבעיות של סמים. ההתאבדיות הללו נבעו בעיקר מנושא סמים וגם מבעיות נוספות: מין, זנות אלימות וכו'. דבר שבעצם לא היה פעםי ויש עלייה דרסטית במיוחד במגזר הערבי והסגנון הזה של האלימות ושל הפשע או של ההתאבדויות לא מכירים אותו במגזר לפני מספר שנים, לא היה דבר כזה, וזה צריך להדגיש לפני כל אחד ואחד מהיושבים פה, ולכן קבענו ישיבה היום כי אנחנו יכולים להתמודד עם סוגייה שהיא בעצם בחיינו ובנפשנו ומה ניתן לעשות, ואני אתן למשרדי הממשלה להגיב בעניין הזה, לנציגים של הרשות למלחמה בסמים. אני חושב שהנושא הוא יותרבריאותי, משרד הרווחה ומשרד הבריאות, הממונים על התופעה הזאת. חשוב לנו לדעת מה נעשה לטובת העניין הזה, מה הנושאים שמטופלים דרך המשרדים הללו ואיך אפשר למזער את הנזק הזה. לא יתכן שתהיה עליה כזו דרסטית במגזר הערבי כאשר אפילו הדת מטיפה נגד סמים, נגד זנות, נגד אלימות ובכל זאת אנו רואים עליה בסמים, אלכוהול, בכל מיני דברים שלא היו בחברה הזאת.

אני הייתי רוצה לפני שניתן לכולם לדבר, הייתי רוצה לשמוע מהרשות למלחמה בסמים האם יש לה נתונים על התופעה הזאת ועל האוירה הזאת במגזר הערבי ואם נעשים מאמצים מצדכם בעניין הזה, כי זה נושא מאוד קרדינלי היום, החברה הערבית הישראלית מתחילה להיות חלק מהנוף הקרימינלי שלא היינו רגילים אליו ואנחנו לא רוצים אותו, ואני לא יודע אם המערכת מסייעת לעיריות לרשויות בכלל לארגונים וולונטרים להתמודד עם התופעה הזו, חשוב לי שהרשות למלחמה בסמים תוביל או תתאם את כל הדבר הזה כי אחרת נמצא את עצמנו בפציעה מאוד קשה שיהיה קשה לרפאות אותה לצערי הרב.

אז א' אין לי נתונים ואני לא יודע שבמגזר הערבי יש יותר, גם לפי מה שהבהרתם לנו פה יש יותר התאבדויות אצל נוער ערבי מאשר נוער יהודי. גם אם יהיו לנו נתונים מאוד ברורים, צריך לדעת שיש דברים שפעם הוסתרו והיום מדברים עליהם יותר בגלוי זה לא אומר שבפועל יש עלייה, צריך לבדוק את זה. מה שאנחנו כן יודעים שבהחלט העליה בשימוש בסמים מביאה איתה גם עליה בהתאבדויות מפני שהדברים כרוכים אחד בשני. כשאנחנו בודקים טוב את הנערים שמשתמשים בסמים אנחנו רואים שחלק גדול מהם סובל גם מהפרעה פסיכיאטרית אחרת כמו דיכאון, חרדה או משהו יותר חמור. ולצערי הדברים האלה לא תמיד מטופלים. הסמים הם לפעמים הסימפטום המזהה שמתחת יש דברים הרבה יותר קשים.

אנחנו פנינו לשר הבריאות לפני כעשרה ימים בבקשה להעמיד לרשות היחידות לטיפול בתנאי סמים גם שירות פסיכיאטרי מפני שמה שאנחנו נתקלים היום שנערים שבאים לטיפול על רקע סמים ומסתבר שיש לו בעיה פסיכיאטרית והוא מופנה למרפאה פסיכיאטרית שומעים "סמים" והרבה מטפלים לא רוצים לטפל. לדוגמא לפני שלושה ימים ביחידת הגמילה בליפתא הייתה נערה שאיימה בהתאבדות בצורה חוזרת והצוות התקשה להתמודד איתה, היא הופנתה על ידי רופאה פסיכיאטרית לבית חולים "איתנים", סרבו לקבל אותה או קיבלו אותה ומיד שחררו אותה, זאת אומרת יש חוסר התמודדות של המערכת הפסיכיאטרית כאשר הם שומעים סמים, יש בעיה עם זה. פה הצלחנו להביא את משרד הבריאות לעזור לנו במתן יעוץ פסיכיאטרי ליחידות שמטפלות בנפגעי סמים ונוער נפגעי סמים, כי זה הרבה יותר הולך ביחד, יש הרבה פעמים דיכאון מתחת לשימוש בסמים ואז כמובן יש בעיות של זהות עצמי, של ערך עצמי ואז כמובן יש גם את העניין הזה, יש משברים במשפחה ואז דרך הסמים אתה יכול להגיע לדברים אחרים. או שנדרשת עזרה מערכתית ולפי דעתי משרד הבריאות לא עושה מספיק בעניין הזה.

אני מודה לך מאוד פשוט לצורך מיקוד או התמקדות בסוגייה נתן ליושב ראש עמותת "אל-הילאל" שיציג את הנתונים על המגזר הערבי, וכיצד המגזר הערבי מתמודד עם הבעיה הזו שעלתה לסדר היום בשבוע האחרון.

רק משפט אחד אם אפשר, אנחנו לא מתחמקים מזה ואומרים זה רק של משרד הבריאות אנחנו מחוץ לתחום, אני אומר שבלי המערך הפסיכיאטרי של משרד הבריאות אנחנו לא מסוגלים לעשות את הדבר הזה.

תן לנו סקירה ונתונים בכלליות וגם תתמקד בסיבות שמביאים את בני הנוער להתאבד בהקשר לסמים במיוחד, בבקשה.

הנושא של ההתאבדויות בקשר לבעיה של המלחמה בסמים בקרב בני הנוער הערבים הוא נושא חדש יחסית ולהפך מהנושא של השימוש לרעה בסמים בקרב הנוער. בעית הסמים בקרב המגזר הערבי חריפה יותר מהבעיה במגזר היהודי, הן בקרב בני הנוער והן בקרב המבוגרים באופן כללי. למניעים של הבעיה בכלל יש הרבה סיבות שאני מניח שכבוד הוועדה וכבוד יושב ראש הוועדה מכירים אותם אני לא אחזור על אותם מניעים אבל בקצרה אני אחדד את בעית האבטלה והנשירה מבתי הספר של הנוער הערבי בגיל מוקדם, הנשירה לנוער זה בעיה מאוד חריפה ואחוז הנשירה גבוה יותר מזה שבמגזר היהודי יתכן וזו הבעיה הגדולה ביותר שאני יכול לדבר עליה בנוגע לנושא זה. אבל נושא ההתאבדויות הוא לשמחתנו הוא נושא שהוא פחות חריף מזה שקיים במגזר היהודי, ולזה יש מספר מניעים: הנוער שלנו פחות חשוף למתירנות ולחידושים שנמצאים במגזר היהודי- - -

מי אמר שמתירנות מביאה לידי התאבדות, מה הקשר?

אני אגיד לך, הרבה מאלה שנשאו למזרח הרחוק, תשעים ותשעה אחוזים מהנוער הזה הוא יהודי, לנוער הערבי אין את הדברים האלה, הוא פחות חשוף לבעיות האלה, וחלק רב מאלה שהתאבדו הם התאבדו או במזרח הרחוק או מיד כשחזרו לכאן. אני לא יכול להצביע למשל על ישוב כמו ג'ולס, ירכא, סחנין או טירה, אני לא יכול להצביע על בחור אחד שנסע למזרח הרחוק על אחת כמה וכמה כשאנחנו מדברים על התאבדות, נושא ההתאבדות במגזר הערבי הוא נושא מסורתי פחות אנשים מתאבדים, זו לפחות הנחמה הפורתא אבל על אחת כמה וכמה זה שמדברים עוד על רקע השימוש בסמים ולכן מה שאני רוצה לסכם דבר אחד ההתאבדויות במגזר הערבי קיימים אבל- - -

הרקע להתאבדויות בקרב בני נוער, סיבתו סמים. הרקע, אתה צריך להתייחס לזה.

סליחה פה יש מחקר שלכם, של הכנסת, שמדבר על תשעה התאבדויות של נוער ערבי בשנה מכל ערביי מדינת ישראל, בא נבדוק מהתשעה כמה בכלל השתמשו בסמים אולי מדובר באחד או שניים, מזה אנחנו גוזרים כבר כאלה הכללות גדולות?

מה ההכללות שנגזרות מכאן?

אם תשעה נערים בשנה מתאבדים במגזר הערבי כולו במדינת ישראל, צריך לברר כמה מהם ידועים כמשתמשים בסמים לפני שאנחנו באים ואומרים הערכות שלמות.

כבוד היושב ראש, בא נניח שכל התשעה, כל תשעת המתאבדים, התאבדו על רקע של סמים האם זה אחוז שיכול לגרד את התחתית של הסטטיסטיקה? לא, אז לא נוכל לדבר על זה כבעיה.

כל השימוש בסמים הוא בעצם איזה שהוא טריגר להתנהגות של לחץ שקיימת בבני הנוער בכלל, וההתאבדות היא חלק מאותו מצב של לחץ שהסם הוא לא הגורם של ההתאבדות אלא הוא עוד אמצעי, לפעמים זה איזה שהוא self medication של הבן אדם, זה איזה שהוא צורך שלו להוריד את המתח ואת הלחץ שהוא נמצא בו, והוא לוקח את הסמים בתור, כביכול, תרופה מרגיעה. זה בעצם מצב נפשי של חרדה, של מתח, של משבר גיל ההתבגרות, שהוא קיים אצל כל בני הנוער, בלי קשר, והוא קיים גם בחברה הערבית.

המתירנות, אולי בגלל החברה הערבית שהיא חברה יותר סגורה, הגיעה מאוחר יותר, אבל בפירוש התחילה גם בחברה היהודית זאת אומרת זה שאולי שרואים היום בתוך החברה הערבית, מה שאתה מתאר, אולי יותר התאבדויות בכלל, לא של שימוש בסמים, וזה בגלל העובדה שהחברה הערבית הפכה להיות היום יותר מתירה ממה שהיא הייתה פעם, החברה סגורה ויותר מסורתית.

עוד דבר יש להפריד בין החברה היהודית והחברה הערבית: א' היא בנויה מתת-קבוצות שזה מוסלמים, נוצרים, בדואים ודרוזים. ודבר נוסף שיש להבדיל בין החברה: יש חברה עירונית ויש חברה כפרית וזה שוב פעם יוצר תת-קבוצות שונות.

אין שום ספק שמה שאתה אומר הוא נכון, אבל אני רוצה להוסיף על דבריך. הנוער הערבי עדיין לא חשוף לבעיה הזאת של ההתאבדויות. הרי ההתאבדויות נגרמות על-ידי מספר גורמים: הגורם הראשון זה חוסר שיתוף פעולה בין המתאבד הפוטנציאלי לבין למשפחתו, כי כשהמתאבד יודע שיש לו מסגרת חברתית, חיונוכית, משפחתית, מסורתית, הרי החברה הבדווית והחברה הדרוזית הן יותר מסורתיות מהחברה הנוצרית ושם אחוז המתאבדים הוא כמעט עשרים, נכון אדוני היושב ראש?

אני מעיין בנתונים כרגע של ההתאבדויות וזה שונה ממה שאתם אומרים כי זה לא רק שהוא התאבד אני מדבר פה גם על נסיון התאבדות, שבצורה זאת או אחרת הצילו אותם, זה אומר מצב אבסורדי: יש מצב של עשרות בשנה של מקרים של נסיונות להתאבדות, זה שהצילו אותם אנחנו שמחים מאוד, אבל זה שהצליחו אחרים להתאבד זה עצוב מאוד. אבל המצב פה זה לא בבודדים, מדובר פה בשמונים מקרים של נסיונות התאבדות של בני חמש עשרה עד גיל עשרים וארבע, בשנה שמונים איש שניסו להתאבד. אז כך שתקראו טוב את הנתונים של משרד הבריאות והם מדברים אחרת, המצב הוא לא כל-כך מזהיר, המצב הוא רע, אפילו גרוע, הייתי אומר, ואל תקלו ראש בעניין הזה, זה מצב שאסור שנקל ראש, שמדובר שהרקע לכל המצב הזה הוא נושא סתמי. הנתונים מדברים בעד עצמם, אני אתן למשרד הבריאות אולי שינתח אותם לפני שנמשיך, אני אתן לך עאדל אבו ריא.

אני רוצה לציין שהמספרים של הנתונים של נסיונות אובדנות בקרב בני נוער אינם מדברים על נסיונות אובדנות בקרב בני נוער על רקע סמים. אני רוצה לציין עוד נקודה: גם בקרב המקרים שהיו לצערנו "נסיונות מוצלחים", מה שנקרא, שאנשים הצליחו להגיע למטרה הזאת ולפגוע בעצמם עד כדי מוות, אנחנו מדברים על כך שלמעשה מדובר אולי על שישה מקרים מסך מאתים שישים ואחת מקרים שמדווחים בשנים בין תשעים ושש לתשעים ותשע, אולי שישה התאבדו על רקע שימוש בסמים, זאת אומרת בדיקה פתולוגית שנעשתה נמצאו אולי שאריות של איזה שהוא סם שהשתמשו בו. אנחנו מדברים על מספרים שהם שוליים, וגם אין אפשרות להפריד, במקרה זה בבדיקה, בין לסמים קשים לבין שימוש לתרופות קלות, כמו בנזודיאזפם...

למה אין לכם נתונים משנת תשעים ותשע עד היום נתונים?

יש לנו נתונים משנת תשעים ושש עד אלפים ושתים.

סליחה, תן לי נתונים מתשעים ותשע ואני רוצה גם בשנים אלפים ושלוש, אלפים וארבע, יש לכם נתונים?

כמה בשנת אלפים ושתים היו מקרי התאבדויות במגזר הערבי או נסיונות התאבדות?

שוב אני רוצה לציין דבר נוסף, מכיון שהמספרים בקרב האוכלוסיה הערבית הם מאוד קטנים היה קשה לעשות איזה שהוא פיצול סטטיסטי של כל הנתונים האלה. נתונים מוחלטים, מספרים מוחלטים יש לנו רק מתשעים ותשע. לגבי אלפים ושתים יש לנו נתונים על נסיונות שנעשו בכלל האוכלוסיה, ולא בקרב החברה הערבית. סך בכל באוכלוסיה היו אלף שלוש מאות תשעים ושמונה נסיונות מדווחים בשנת אלפיים ושתיים בנים ובנות.

אלף שלוש מאות ותשעים זה באיזה שנה?

אלפיים ושתיים.

מתוך זה כעשרים אחוז ערבים? חמישה עשר אחוזים של ערבים.

אם אנחנו מדברים על אחוזים בפועל של הצלחה בקרב נסיונות, אם נקח את הסטטיסטיקה של השנים לפני כן, אנחנו מדברים בקרב בני נוער על חמישה אחוזי הצלחה בקרב סך נסיונות ההתאבדות.

זאת אומרת חמישה אחוז אי אפשר היה להציל. חמישה אחוז מסך אלף תשע מאות ותשעים הצליחו להתאבד, כן?

אנחנו אומרים לך שחמישה אחוז זה מהנתונים של שנים קודמות, צריך לבדוק את זה מול נתוני המשטרה.

אצל הערבים השיעורים הכי גבוהים הם בקרב בני נוער, אצל היהודים לא.

השיעורים הכי גבוהים הם בקרב גילאי חמש עשרה עד עשרים וארבע, ככל שיורד הגיל באוכלוסיה הערבית מספר ההתאבדויות יורד, אצל היהודים מספר ההתאבדויות עולה בצורה משמעותית, זאת אומרת באוכלוסיה הבוגרת.

מה הסיבות לזה?

יש סיבות שונות שחלקן נובעות מאנשים שסובלים ממחלות גופניות ולא מתמודדים עם המחלה, דיכאונות שמופיעים בגיל מבוגר יותר.

יתכן שהחברה יותר מוגנת והם שומרים על הקשיש יותר בביתו.

ההשוואה בין אחוזי המגזרים האלה שאתם אמרתם אלף שלוש מאות תשעים נסיונות לבין חברה אחרת דומה לחברה הישראלית...

א' מהנתונים בסך הכל שלנו, בשיעורי האובדנות שלנו בסך הכל בקרב בני נוער אנחנו עומדים מאוד דומה ואפילו פחות מהממוצע של האיחוד האירופאי, אנחנו מדברים על שיעורים של שש נקודה שלוש למאה אלף, ובאיחוד האירופאי מדובר על שש נקודה תשע .

אנחנו חמישה אחוזים , כן?

לא, שיעורים למאה אלף. למאה אלף אנחנו שש נקודה שלוש לעומת חמישה אחוזים שהצליחו מתוך סך כל הנסיונות. אני מדבר על סך כל האוכלוסיה אנחנו מדברים על שש נקודה שלוש בשיעור למאה אלף לעומת האיחוד האירופאי שמדבר על שש נקודה תשע. גם במחקר שקראתי לגבי אמריקה, אם אתה מסתכל על אותן קבוצות באוכלוסיות מופיע שהחברה כהת העור, השחורה, מתאבדת או עושה פחות נסיונות מאשר החברה הלבנה.

לגבי מה שאתה מסכם אני רוצה לשאול: יש סטטיסטיקות גם לגבי מדינות במזרח התיכון?

יש לגבי מערב אירופה, יש לנו פורטוגל, ספרד...

מדינות ערב יש לכם?

כאן אין לנו.

דרכם אפשר לבדוק כל מיני השערות, לדעתי. אני לא בדקתי את הנושא אבל אני חווה מה קורה במגזר הערבי, במשפחה הערבייה, ידוע לנו שפעם הייתה המשפחה הערבייה הרבה יותר מלוכדת מהיום, היא הייתה הרבה יותר קרובה לדת, ובדת יש איסור מוחלט להתאבדות. היום אנחנו יותר רחוקים, המשפחה היא יותר מודרנית ויותר מערבית ואולי מפה גם אחוז ההתאבדות עלה.

אני רוצה להוסיף משהו, לא של סטטיסטיקה אלא של קליניקה. הרבה שנים אני עבדתי כרופא בבית חולים עפולה, כרופא פסיכיאטר והייתי בחדר מיון שם ויש שם הרבה אוכלוסייה ערבית. והגיעו אליי מקרים של נסיונות אובדניים, והרושם שלי הוא, ואני לא עשיתי על זה מחקר, כל המקרים שאני זוכר הסיבה לנסיונות ההתאבדות הייתה על רקע של קונפליקטים בתוך המשפחה, על מישהו שהיה חי באילת, עבד וחזר לתוך הכפר ולא הסתדר בחזרה לחברה השיבטית, כל הדברים היו, אני זוכר, קשורים ברקע המשפחתי והחברתי, לאו דווקא בגורמים מפוצצים כמו סמים או משהו כזה, אלא דווקא במה קורה ביני לבין משפחתי. משברים על רקע הנסיונות לקידמה של הצעירים מול המבוגרים שמחזיקים אותם. זה פחות או יותר מה שחזר על עצמו הרבה מאוד פעמים.

אפשר אולי להוסיף פה עוד איזו נקודה אחת לגבי הנסיונות. האומדן הוא לפי הנתונים מחדרי המיון הם לא תמיד מקפידים, חדרי המיון, לרשום את הדת או הלאום, בכל מקרה האומדן הוא לפי המספרים האלה הוא כמאתיים נסיונות בשנה של האוכלוסייה הערבית, אז נניח לפחות מאתיים, המאתיים כאן הם בהחלט מעידים שהתופעה קיימת ואי אפשר להתעלם ממנה, אבל אני בהחלט מסכימה עם מה שהוא אמר שבמרבית הנסיונות זה לא נסיונות שהם קטנים, כי בזמנו פעם היה באמת דיווח של נסיבות, פשוט הרישום היה פחות טוב, אבל הנסיבות היו בדרך כלל סיכסוכים בתוך המשפחה, ללא הבדל מגזר, היו סיכסוכים בתוך המשפחה או בעיות בעבודה או כל מיני מצוקות אישיות.

יש לציין דבר נוסף: בקרב כלל האוכלוסיה, לא בהכרח במגזר הערבי ואני מניח שהמגזר הערבי לא שונה בכך מהמגזר היהודי, מספר נסיונות ההתאבדות בקרב בנים הוא נמוך יותר, זאת אומרת בנות מנסות להתאבד פי שלוש או ארבע יותר מהבנים, ובנים מצליחים יותר פי שלוש עד חמש מהבנות, זאת אומרת הן עושות הרבה יותר נסיונות והנסיונות שלהם פחות משמעותיים. אצל הבנים הם עשוים נסיונות יותר אלימים. בזהירות מאוד צריך להגיד את המשפט "זו זעקה לעזרה", אבל זה בהחלט, סוג ההפרעה והדחף והאלימות שמופנית של הצעיר כלפי עצמו ברגע שהוא עושה את המעשה, הוא הרבה יותר קשה.

יש גורמים נוספים שאנחנו מדברים עליהם שהם בכלל גורמים שקיימים כגורמים, כטריגרים, להביא נער או נערה להתאבדות ונסיוני התאבדות בכלל כגורמי לחץ שזה הלחץ שבתוך המשפחה, שזה הלחץ של זהות פנימית, לחץ של עלייה או שינוי סביבה, זה לחצים של דת או שינוים של אנשים שלעיתים עוזבים או חוזרים בתשובה בקרב יהודים וגם בקרב החברה הערבית, יש גם את הלחצים של הנערות שאולי לחץ של המשפחה להשיא אותה, התנגדות שלה לשידוך המסוים, זה לחצים שקיימים בתוך חברות וגורמים לעלייה במצבי הלחץ של בני הנוער שמגיבים והתגובה היא לפעמים אימפולסיבית ולעיתים לא מתוכננת וכו'.

אני רוצה לציין דבר נוסף שהוא נתון חשוב לגבי סך האובדנים וזה מתוך מחקרים שנעשו גם בעולם, הרבה מאוד מהאנשים שמתכננים התאבדויות או חושבים על אובדנות וזה נושא מאוד קשה למחשבות, לכוונות לתכניות למעשים ולהצלחות, הרבה מאוד מהאנשים שניסו להתאבד וגם אלה שהצליחו פנו הרבה פעמים לרופא המשפחה לפני, בטווח הסמוך להתאבדות בין, נגדיר את זה, ימים לשבועות עד חודשים באחוז די גבוה. חשוב לציין את העובדה שבאמת גם בקרב החברה הערבית שנושא הסטיגמה של הפנייה לפסיכיאטר או הפנייה לעזרה נפשית בכלל הוא הרבה יותר חמור מהחברה היהודית, אני חושב שזו נקודה מאוד חשובה הפתיחות והאפשרות להבין שכל נושא בריאות הנפש יצליח להגיע אל כל קופות החולים בתהליך שאנחנו נמצאים כרגע בתוכו בתכנית הרפורמה שאנחנו מקווים שגם הכנסת והממשלה תעזור לתהליך הזה לקרות שבריאת הנפש תעבור לקופות החולים, אזי הנושא של כל הנגישות של האוכלוסייה לבריאות הנפש, לרופא, לפסיכיאטר, היא תהיה גדולה יותר עם פחות סטיגמה.

אני רוצה לציין עוד נקודה חשובה והיא הנושא של קיומים של שירותים לבריאות הנפש בכלל באוכלוסיה הערבית שגם בנקודה הזאת בכלל הפסיכיאטר של הילד או המתבגר, ואנחנו מדברים פה על בני הנוער, קיימת מצוקה די משמעותית למעשה כל התכניות שאנחנו מדברים עליהם, אם זה בתכניות של טיפול בנפגעי תקיפה מינית ואם זה טיפול בסמים ואם זה תכניות של נפגעי טרור או מצבי חרדה וכו', אנחנו חסרים בכח אדם בצורה מאוד משמעותית. וגם המשרד שאני מייצג, משרד הבריאות, עשה איזה שהוא מהלך לפני שנתים שהוא הקצה סכום כסף להכשרה של כח אדם נוסף מקצועי ובגלל אילוצי תקציב קוצץ חלק מהתקציב הזה ומספר מתמחים שתכננו שיעמדו על כמעט עשרים עומד על עשרה היום כך שזה הכשרה נוספת שדרושה מאוד בתקציבים כי זה כח אדם חשוב וגם מתוך המעט שהצלחנו כן להכניס הצלחנו לשלב גם רופא ערבי בכוונה שהוא יעבוד במגזר הערבי ולא ישאר לעבוד באיזה שהוא בית חולים מתוך הרצון שלו, אלא שכן יחזור לעבוד במגזר הערבי כי יש מצוקה מאוד גדולה ואני לא אחת מתבקש למצוא פתרון איפה יש פסיכיאטר לילדים דובר ערבית, כי יש מצוקה. אני מצטער להגיד לכם שאין פסיכיאטרים לילדים, יש אחד בצפון ועוד אחד בחיפה ובזה גמרנו את הסקירה.

אני יכולה לחדד את מה שאמרת לגבי מה שקורה במזרח ירושלים זו בעיה שקשה לנו להתמודד איתה, ואנו חווים אותה ביום-יום שלנו. אני מנהלת את היחידה לטיפול בנפגעי סמים ויש לנו הרבה מקרים שאנחנו מתרשמים שחייבים התערבות פסיכיאטרית, ולצערי הרב, אין מרפאה פסיכיאטרית כי סגרו אותה ורוצים להעביר אותה לכפר שאול ומי רוצה לגשת לכפר שאול? הרבה מהמטופלים שאנחנו מפנים אותם מתרשמים שחייבים בהתערבות "אז מה אני חולה נפש אתם שולחים אותי לבית חולים פסיכיאטרי?" אז לפי דעתי זה מקבל צורה אחרת אם יש פסיכיאטר או איזה שהיא מחלקה על יד קופת חולים או משולבת בקופת חולים. זו בעיה רצינית שאנחנו מתמודדים איתה.

זו בעיה רצינית מאוד, אני העלתי את זה בכנסת ועלה דיון בנושא יחידת מזרח ירושלים והשר ענה שהם מחפשים מקום. אני לא חושב שזה יקח כל כך זמן אמרתי לו "בסדר, תן לי את הסמכות לעשרים וארבע שעות ואני אמצא לך את המקום", המקום זה לא הבעיה, הבעיה היא הרצון וההחלטה.

אבל תשמע פה אומרים על עוד משהו, לא חסרים רופאים ערביים של פנימאים או חירוגים, יש מעט מאוד פסיכיאטרים ערביים, והשאלה היא אם זה עדיין לא הופנם הנושא הזה. הנושא הזה לא הופנם בחברה הערבית שמישהו ירצה להתמחות בו זאת אומרת יש פה בעיה עם העניין הזה.

אולי כדאי לעודד גם אוכלוסייה כזאת, אני יודעת שזה מאוד קשה, צריך אולי לפתוח שערים?

אנחנו שומעים שאם היה רופא פסיכיאטר לילדים שהוא ערבי לא היתה בעיה למקם אותו.

רציתי להעיר לך שכשנרשמים לאוניברסיטאות בישראל אז פעם היה מצרף ואז אחוז גדול של ערבים וסטודנטים מהפריפריה ומעיירות פיתוח נכנסו לאוניברסיטה. אבל השנה ביטלו את המצרף וחזרו לשיטה הישנה של הפסיכומטרי, מה זה פסיכומטרי? שעושים פסיכומטרי לא טועים, לא לתרבות שלו, לא לחשיבה שלו, לא למאיפה שבא, אז זה קשה.

אני אומר שרופאים ערבים יש בארץ הרבה, אבל רופאים פסיכיאטרים ערבים יש יחסית מעט כי זה מקצוע לא מבוקש.

לא שלא מבוקש, אנשים פשוט לא יודעים שיש צורך מבוקש לזה. אני אגיד לך עוד משהו: פעם עבודה סוציאלית זה כל כך חשוב וכל כך חיוני היה כדי למצוא עובד סוציאלי, ואין. אז מה עשו? זה לא היה דורש תואר אקדמאי, לקחו כל מיני בתי ספר בחיפה, בתל-אביב ובירושלים והיה מספיק לך ללכת לעבור איזה שהוא קורס. זו הקלה זו אופציה במקום לאבד אנשים אחרי שככה עודדו והרבה אנשים פנו וסיימו והתחילו לעבוד, ראו שבאמת יש עבודה בתחום הזה אז הרבה התחילו ללכת והיום יש עודף.

אני רוצה לציין שהיום אנחנו נמצאים במצב שיש לנו אפשרות או לפחות יש מועמד או שניים שהיו רוצים להמחות בפסיכיאטריה של הילד אבל אנחנו בתקנים מוקפאים. ויש כאלה אפילו שהם מומחים בפסיכיאטריה של מבוגרים כך שהמסלול שלהם מבחינת ההתמחות של פסיכיאטריה של הילד הוא קצר.

אני רוצה לשאול את משרד החינוך: האם במגזר הערבי, כמו במגזר היהודי, יש טיפול פסיכולוגי ומקצים משאבים לטובת הטיפול הפסיכולוגי כמו שקיים במגזר היהודי?

אני מדריכה מחוזית, במחוז מרכז, בנושא מניעת סמים וכל השירותים הסוציאלים שקודמים, שלפעמים יכולים למנוע את הצורך בשירותים פסיכיאטרים, המינון שהם נמצאים שם הוא כמות הרבה יותר קטנה. גם שירותים סוציאלים, גם שירותים פסיכולוגים.

יש תקן במשרד החינוך? של, נגיד, אלפיים תלמיד? האם זה קיים?

זה עניין עירוני, זאת אומרת שירות פסיכולוגי תלוי ברשות המקומית.

אם נגיד בכפר כנא יש עשרים אלף תושבים, זאת אומרת יש חמשת אלפים תושבים, סתם נגיד. כמה יש, על-פי המפתח העירוני היהודי, תקן וחצי שניים, קיים שם דבר כזה או לא?

אני שוב חוזרת: שירות פסיכולוגי הוא שירות פסיכולוגי עירוני, הוא לא של משרד החינוך. הרשות המקומית היא אחראית...

מי מתקצב את זה?

זו הרשות המקומית. בשפ"י יש יועצים חינוכיים שהם באמת דרך משרד החינוך והתקנים לא עובדים באותה מידה, זאת אומרת השירות היעוצי הזה הוא עניין של מנהל בית הספר, הוא בא מתוך סל כללי של בית הספר, ומנהל מחליט כמה מתוך הסל הכללי הוא מקצה לשירותי יעוץ חינוכי ובמגזר הערבי השירות הזה מופחת, למרות שזה תלוי מנהל בית הספר. והשירות הפסיכולוגי הוא מקומי וגם העניין הזה נמצא בתקנים הרבה יותר קטנים מאשר הרשויות של המגזר היהודי. אבל שוב: זה תלוי הרשות, זה איך הרשות מתקצבת את זה.

זה תלוי במצבה הכספי, אם יש מצב כספי טוב אז מפתחים את השירותים.

אני רוצה עוד לומר, דווקא לתת נתוני אחרונים: מדינת ישראל הקצתה, כמו שאמרנו בפעם האחרונה, שמונה מיליון שקלים לתפקיד חדש שנקרא אחראי בית ספרי לכל בתי הספר, חטיבת ביניים ותיכוניים, אנחנו, ממש בימים אלה, גמרנו להכשיר את האחראים הבית ספריים. לצערי הרב, כמות האנשים שהגיעו מהמגזר הערבי ובאו לקבל את ההכשרה שלא היה צריך לעשות בשביל זה שום דבר, רק למנות את האנשים האלה, למנות מתוך האנשים שנמצאים בכל בית הספר, וזה כאילו לא קשור לתקציב, וזה לא נעשה-לא הגיעו אנשים מכל בתי הספר. הם מקבלים גמול: שישה אחוז גמול.

בסוף אוגוסט יציפו אותך בפניות.

הם לא יוכלו, אבל יש לנו תנאי שהאנשים האלה יהיו מוכשרים לעשות את עבודתם. מה שאני רוצה לומר יש פחות מדי משאבים מבחוץ למגזר, זה אחד. שנים, אין ניצול מספיק, זה תלוי במגזר הערבי, יש ניצול לא מספק של משאבים שכבר ישנם.

השירות בשלב זה, זה עניין מוניציפאלי הרשות היא זו שקובעת. המימון אתה מגיש בקשות, שנה ראשונה אתה מממן ואחרי שנה אתה מקבל תקציב ממשרד הפנים.

ככל שידוע לי זה שירות מוניציפאלי והוא נשען על תקציבים.

זה תקן שנקבע על ידי משרד החינוך פר תלמיד ומגזר הערבי צריך לקבל את זה, זה שהם לא דורשים זה סיפור אחר.

אני אתן דוגמא: בטייבה יש אחד עשר אלף תלמידים, ומה שיש לנו שם זה בעייה זה פסיכולוג אחד שעובד שלושת רבעי משרה שמספיקה לאחד עשר אלף תלמידים ואני אומר דברים מדוייקים. שבעים וחמישה אחוז משלם משרד החינוך ועשרים וחמישה אחוז משלמת העירייה. העירייה מוכנה להשתתף בעשרים וחמש אחוז אפילו בארבעים חמישים אחוז אבל כל הסיפור הזה של תוכניות הבראה ואסור למנות עובדים חדשים זה גם משפיע.

משרד החינוך לוחץ אני משלם שבעים וחמישה אחוז הרשות אין לה את העשרים וחמישה אחוז, אז משרד הפנים לוחץ: "אסור לך למנות".

אני רוצה מזוית אחרת להתייחס לשירות הפסיכולוגי. שפ"י הייתה תקופה שמשנת אלף תשע מאות ותשעים עד אלפיים, משהו כמו עשר שנים, תמך בכל מיני ארגונים ערביים ויהודים בכגל הנוגע להעסקת מדריכי נוער שמתעסקים דווקא עם הנושא הספציפי הזה-מניעת השימוש אצל בני הנוער. ומשנת אלפיים התקנה הזו בוטלה. שנה לאחר שנה יחד עם אגודת "אל סם" אנחנו פונים לשפ"י, ושפ"י אומר לנו נחכה ונראה, בסוף השנה הוא אומר לנו שבוטלה התקנה. אנחנו מתחילים גלגל חדש בשלב שלאחר מכן ואותה תשובה אנחנו מקבלים. ולכן אני הייתי בהזדמנות זו אני מבקש מיו"ר הועדה להעלות את הנושא באופן רציני אצל הממונים במשרד החינוך על זה.

אני גם רוצה לנצל את ההזדמנות: במשרד החינוך יש הקצאות כספיות לא גדולות של בתי ספר כנגד הגשת תכנית למניעת סמים. ובאמת בתי ספר ככל שאנחנו עובדים יותר, הם יותר מעוניינים ויותר מגישים תכניות. מאחר וערוץ התשלום לנו הוא דרך הרשויות המקומיות אני יכולה לומר שהרבה מאוד שנים תקציבים שעברו לבתי ספר שאמורים לעודד את תכניות המניעה לא מגיעות. זאת אומרת שאם בתי ספר, למשל בטייבה בתי ספר התיכון וחטיבות הבינים, מגישות תכנית-יועצת חינוכית מגישה: "אני הולכת להכין תכנית כזו...", כנגד זה היא זכאית לתגבור של אלפיים שקלים שיעזרו לה לקחת מרצה וכו', אני נותנת את האישור להעביר לטייבה לפחות שבעת אלפים, שמונת אלפים שקלים כל שנה הכסף הזה מגיע אל הרשות המקומית? לא מגיע שנים רבות וכל פעם שאני עובדת במחוז מרכז ואני אומרת מה אני עושה עכשיו אני אומרת: "אל תתנו לרשות כי זה לא יגיע לשם, קחו את זה למקומות שכן יטופל בסמים". אני פשוט פוסחת על שני הסעיפים, אני לא רוצה לקפח את המגזר הערבי שממילא מקופח בכל מיני דברים, ומצד שני אני גם יודעת שזה לא יגיע לידו הרבה מאוד שנים. אני מבקשת ערוץ תקשורת אחר דרך תשלום שאפשר יהיה להעביר תשלומים שמוקצים לבתי הספר באופן שאכן יגיע לידו.

היום יש חשבון נפרד ויש חשבון חסין בפני עיקולים במיוחד לחינוך וזה יכול להגיע. רק חסר פיקוח מצדכם, מטעמכם, מטעם הממונים, לחשוב על זה: האם ראש הרשות משתמש לדברים אחרים או לא. אם הוא משתמש לדברים אחרים זו עבירה פלילית.

אנחנו לא רשות למלחמה בסמים, אנחנו משרד חינוך. אני מאוד מבקשת לחשוב על דרך להסדיר כספים שלנו לרשויות המקומיות ולבתי הספר.

היום כבר אין את הבעיה הזאת. אז רק עניין של פיקוח ותשאול איפה הכסף? זה זכותכם.

אנחנו שואלים ואומרים לנו שזה נבלע. אנחנו יכולים להגיד לך בלוד, אני יכולה להגיד לך בכפר קאסם, כספים שאנחנו העברנו למרצים לתכניות-אינם. המרצים לא ירצו לבא יותר לבתי הספר, הם לא קיבלו משכורת. זה שנים רבות.

משרד הביטחון, אתם רוצים להתייחס? מה אתם יכולים לתרום לנו בנושא הזה של ההתאבדויות במגזר הערבי?

בנושא של ההתאבדויות המשטרה, עד כמה שלי ידוע ואני באה מהמגזר המודיעיני, לא מטפלת. מידע לגבי זה או משהו שכזה...

שיש מידע של נסיונות התאבדות, המשטרה לא מתערבת בזה?

המשטרה התערבה כמה פעמים בנסיונות התאבדויות מאוד יחודיים שהיו דרך האינטרנט או משהו כזה שהמשטרה הגיעה במקרה והיא עצרה וכמובן הלכה וסייעה וחילצה את אותו נער. בדרך כלל האנשים האלה לא מפרסמים את הנושא שהם הולכים להתאבד, אין לנו שום נגיעה לזה ושום טיפול משטרתי בטח שלא בהיבט המודיעני.

רק אחרי מקרה מוצלח.

אבל אני יודעת שיש גם בטיפול בתי הספר והמש"קים כמו במגזרים אחרים יש את התכניות שמופעלות גם בבתי הספר האחרים בנושא סמים ויש גם במגזר הערבי וגם קיימים שם מש"קים. מעבר לזה טיפול ספציפי בנושא התאבדויות אין לנו.

משרד הרווחה האם יש לכם איזה שהם המלצות שלפי דעתכם חשובות בפורום הזה להעלות אותם או להתמקד בהם כדי לתת מענה?

לצערי, לא התבקשתי להתכונן, אתמול אמרו לי על הישיבה הזו. אז אני יכולה לשתף אתכם בנסיוני המקצועי יותר אבל לא מעבר לנתונים.

חשוב לי בעניין הטיפול, האם יש, גם במזרח ירושלים יכול להשליך על כל המגזר, אם יש טיפול נכון כמו שאת מכירה חסר דברים, את ממליצה על דברים מסוימים?

בהחלט שחסר. אני מטפלת באוכלוסייה המבוגרת שהם מעל שמונה עשרה נשואים או רווקים מעל עשרים ושש. עד היום לא נתקלתי במקרה התאבדויות בעקבות סמים במגזר הערבי אבל זה יכול להיות בגלל שאני לא נחשפת, לא אוהבת את האוכלוסייה. אבל לי לא ידוע על מערכת כזאת מוכשרת ומומחית בגישה לאוכלוסייה במגזר הערבי במזרח ירושלים. אז ברור שחסר מומחים, אם זה מטפלים בנפגעי סמים, אם זה שירות פסיכולוגי או פסיכיאטרי כי פשוט אין.

יש מצב של דיירי רחוב במזרח ירושלים?

יש אבל יותר באוכלוסייה המבוגרת. אנחנו נתקלים במקרים בעיקר שאנשים שמשתחררים מהכלא ואין להם לאן ללכת, זו גם סוגייה שאפשר לבדוק: אולי אפשר לעשות איזה הוסטל במזרח ירושלים כי לא מעט אנשים חסרי דיור.

היתה פניה מהרשות הפלשתינית אליך לגבי השיתוף פעולה בעניין המלחמה בנגע הסמים?

לא, אבל שמעתי לאחרונה שיש איה שהוא קשר בין הרשות למלחמה בסמים לבין הרשות הפלשתינית.

אני הייתי בקשר איתם עד לפני התחלת האינתיפדה, הייתי בקשר טוב, והיו פגישות משותפות ומחשבה להקים גם קהילה טיפולית ביריחו, ובסוף הכל קרס.

את מרגישה שמאז האינתיפדה יש עליה של הכנסת סמים דרך הרשות הפלשתינית?

אני לא יכולה להצביע על זה, אבל ברור שהיקף התופעה הוא ממש גבוה.

יש מאיזור הרשות הפלשתינית לפה יש איזה בעיה, יותר מרגישים בזה, יש עליה בשיתוף פעולה בהעברת סמים?

לא ממש אין לי מידע על זה ואני מנסה להתרחק שאנשים לא יתפסו אותי כי אני יותר מטפלת ופחות מתעסקת בפוליטיקה...

רציתי רק לשאול את הגברת תגריד גאנם שאלה: בקשר לעיריית ירושלים, בקשר למזרח העיר, אין טיפול במיוחד בעניין הסמים, את היחידה שמטפלת בנגע הסמים בירושלים לא נוגעת בעניין הזה במזרח העיר?

אני במזרח העיר. אנחנו יושבים במזרח העיר, יש יחידה שמטפלת וכוללת עובדים סוציאלים מומחים לטיפול בבעית הסמים. יש לנו מרכז יום שיקומי שהוא מכיל חמש עשרה מטופלים נקיים מסמים זאת אומרת מסיימים טיפול לשלושים איש תוך שנה שהיו מכורים לסמים ומשתקמים.

רציתי לשאול: אחוז המשתמשים, אחוז האנשים שהשתמשו בסמים מכל הסוגים יש לכם סטטיסטיקה לגבי זה?

לא, אין לנו אבל ידוע על תופעה שהיא ממש נפוצה, ידוע על שכונות מוכות סמים בירושלים. מדובר על שכונת א-טור שהיא ממש מוכה, הבעיה העיקרית בה היא בעית השימוש בסמים. גם קיים מרכז יום שיקומי שהוא משרת את אוכלוסיית מזרח ירושלים והוא מפוצץ-בדרך כלל יש בו חמישה עשר מטופלים זה להבדיל ממערב העיר שקיים שם עוד מרכז יום שהוא משרת את כל אוכלוסיית מערב ירושלים.

אדוני היו"ר , הדברים שגברת תגריד גאנם אמרה נוגעים ללב. רק הגברת תגריד גאנם לא התיחסה לדבר אחד ויתכן שזה טבעי בגלל תפקידה: עיריית ירושלים היא בעלת המשאבים הגדולים ביותר מבחינת התקציבים והיא איננה מקצה את המשאבים הדרושים והראויים. אגודת "אל הילאל" פעלה ועדיין פועלת בחלק קטן ממזרח ירושלים על-ידי הסברה ואני יודע שהעירייה איננה נאותה להציב את התקציבים ולו טיפה בים ממה שדרוש. אני באמצעותך רוצה להתריע על הנושא הזה, העירייות כמו טירה וטייבה מפרישות סכומים בסכום מינימלי יותר ממה שעיריית ירושלים עושה. עיריית ירושלים יש לה כל כך הרבה מחלקות, הרבה תקציבים, הרבה ג'ובים אבל הנושא של מלחמה בסמים אני יודע שאין ואני מבקש לפתור את הגברת תגריד גאנם מהתשובה הזו. ואני מבקש לייחס את הדברים האלה אליי ולא אליה.

מר עאדל אבו ריא מדבר על מניעה, על מניעה אני לא יכולה להתייחס, אני מתייחסת לטיפול אני כן חווה שהעירייה משתפת פעולה איתנו ומקצה משאבים לא שונים מאשר שאר המחלקות, נגיד במערב העיר, אבל לגבי מניעה אני ממש לא יכולה להתייחס.

הרשות למלחמה בסמים מימנה שש עשרה מרכזי יום בארץ, בהדרגה זה עובר למשרד הרווחה, אנחנו שותפים קטנים היום, והמרכזים במזרח ירושלים במצב בדיוק כמו כל אחד אחר.

אנחנו לא מרגישים שאנחנו חלק מהעשיה בפועל של הטיפול בנגע הסמים לא המניעתי ולא הטיפולי...

אני חשבתי לנכון לשתף אתכם כי אני חושב שאתם יכולים לעזור מאוד בעניין הזה במניעה: בהטפה במוסר בהכוונה...

אין תכנית מניעה במגזר הערבי שלא נכנס איש דת בבתי הספר.

אני רוצה לומר לך שזה נגד הדת כל הדבר הזה והדת צריכה להילחם בתופעה הזו. ומאחר ויש לי הערכה גדולה אליו חשבתי שהוא ידע גם בסולם הערכים שידע להעביר את המסר שלו למי שצריך.

אני רק רוצה להעיר הערה קטנה. ...עושה הרבה מאמצים בכל הכיוונים לתרום לקידום האוכלוסייה הערבית והמגזר הערבי בכללותו, על כל גווניו. אבל אנחנו צריכים להכיר: יש בתי דין שרעי ויש אגף גדול ששם יש גם מחלקה מוסלמית ושם יש את כל האימאמים וכל האלה שהמטיפים במסגדים. שם באמת הם הצד שחי עם הצבור, מטיף במסגדים ואמור לעסוק בפעילות הדתית בקרב האוכלוסייה המוסלמית והערבית בכלל. אנחנו כבתי דין שרעי אנחנו בתי דין, בתי משפט לצורך העניין, אנחנו דנים בתיקים ומטפלים באופן מאוד פורמלי בכל ההליכים שנגשים לבתי הדין שלנו ופחות עם הסביבה היום-יומית, זה כמו בתי דין רבניים אנחנו הצד המשפטי ולא הצד העשייתי. אבל למרות זאת אנחנו מאוד שמחים שאנחנו משתתפים ואנחנו מאוד רוצים להביע דעה ועמדה בנושאים האלה.

עניין הסמים זה עניין חוצה עדות, חוצה ערים וחוצה מדינות, זה עניין שדורש מכל אחד מאיתנו לשתף פעולה עם הזולת על מנת למנוע מחלה מסוכנת שגורמת להתפוררות של חברות שלמות, קל וחומר שאנחנו במצב מאוד קשה מדברים על דו-שיח בין הרשות לבין ממשלת ישראל. כדי לשתף פעולה במלחמה בסמים, כשהמאפיות הפלשתיניות והישראליות כבר חתמו מזמן על שלום ויש שיתוף פעולה, במאפיה יש שלום, אנשים שבאמת השכילו לדעת שבלי שיתוף פעולה לא יצליחו אבל השפויים עוד לא השכילו לדעת שבשיתוף פעולה יצליחו. אנחנו מקווים ששני הגורמים ישתפו פעולה עם הנושא הזה על מנת למנוע, גם שיתוף פעולה איזורי זה חשוב מאוד בעניין הזה מפני שהסם הזה מוברח מחוץ לארץ ורוב רובו מוברח מחוץ לארץ למדינת ישראל. ואיך מבריחים? ודאי דרך המכולות ודרך המים, בסופו של דבר שר לשעבר הבריח, לכן אני חושב שיש פה צורך לשתף פעולה, יש צורך להקצות משאבים למלחמה בסמים במיוחד בחברה הנגועה ביותר, ברבדים החלשים איפה שזה כבר משורש צריך לעקור אותו מהשורש, צריך לשתף פעולה, להקצות משאבים, לעשות הסברה, אפשר להעביר דרך מסגדים או מסיון אפשר להסביר בבתי הספר למשל אחת שתיכנס ותסביר לכל בתי הספר כיצד נלחמים בעובדה הזאת וזה חשוב מאוד. אני חושב שבלי הקצאת משאבים אי אפשר לזוז.

נסכם את הדיון בכמה נושאים שנצטרך לקחת בחשבון, גם כוועדה וגם כנציגי משרדים שונים שצריכים לטפל בזה. ראשית כל אני אומר שנפנה לראשי המגזר הערבי, ראשי הרשויות לפעול מיד לשלוח רכזים לנושא הסמים והשתלמויות באופן דחוף על-פי הנחיות שרת החינוך כאמור להתחיל בכל בית ספר, חטיבת בינים או תיכון להיות רכז בנושא סמים, אחראי בית ספרי החל מספטמבר אלפיים וארבע, חוסר ההענות מדאיגה אותנו מאוד.

בסופו של דבר ימנו, אחרי עשרים באוגוסט, מורים מתוך בתי הספר- - -

הם חייבים לעבור הכשרה מיוחדת לפני.

לכן אנחנו נפנה לגורמים המשפיעים במגזר הערבי כדי שיפעילו את השפעתם לשלוח מיד אנשים להשתלמויות כדי שיהיו מוכנים לקראת שנת הלימודים הקרובה, זה דבר ראשון.

דבר שני, אנחנו פונים לשרת החינוך לאייש את כל התקנים הדרושים במגזר הערבי בנושא השירות הפסיכולוגי לבני נוער, וצעירים במיוחד, שהיום לוקים בחסר. אנו מודאגים מהתופעה שעיר כמו טייבה, שיש בה אחד עשר אלף תלמידים, רק שלושת רבעי משרה של פסיכולוג נמצאים בעירייה. זה מדאיג וזה מסקנה לגבי כל הרשויות במגזר הערבי.

אנחנו פונים אליכם, הרשות למלחמה בסמים, לאייש את כל המקומות שבהם צריך להיות מתאם, גם במחיר של חיבור רשויות לטובת העניין הזה. אם קבעתם, נגיד, מתחת לחמישים אלף אין תקן ואין מתאם אז שיחברו כמה רשויות ביחד שיהיו חמישים אלף.

אני רק מבקש שלא תשכח בסיכום ממשרד הבריאות שבנושא הספציפי שאנחנו מדברים עליו, התאבדויות של בני נוער, אנחנו מחכים לעזרה בטיפול פסיכיאטרי לנוער בסמים.

טוב, אנחנו פונים למשרד הבריאות לתאם תכנית פעולה בהקשר למקרה ההתאבדויות בכלל והשלכות של זה מנגע הסמים ושהדבר יטופל בעצם מבחינה תקציבית מבחינת גיבוי מערכתי על מנת שנוכל למזער את התופעה הזאת במקסימום שאפשר וזאת לאור הנתונים שהוצבו לפנינו מאוניברסיטת "דרבי".

אנחנו נקיים סיור במזרח ירושלים שאת תתאמי אותו, בהקדם האפשרי, אנחנו נעקוב אחרי דיירי הרחוב ותופעת הסמים במזרח ירושלים. זה סיור שנעשה אותו דחוף מאוד.

דבר אחרון, אנחנו פונים לעיריית ירושלים להקצות את כל המשאבים הראויים באופן פופורציוני לשאר הרשויות הראויות על-מנת לטפל בסוגיה הזאת שהיא מאוד קריטית במזרח העיר לרבות הפניית משאבים לכל הגורמים הפועלים בנושא הזה.

תודה רבה!

הישיבה ננעלה בשעה 12:15