הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 14)(גילוי זהות עוסק)

2
ועדת הכלכלה
5.7.04
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס' 232
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שני, ט"ז בתמוז התשס"ד (5 ביולי 2004), שעה 11:00

הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 14)(גילוי זהות עוסק), התשס"ד-2004

חברי הוועדה: אבשלום וילן – מ"מ היו"ר
אילן ליבוביץ

חברת הכנסת גילה פינקלשטיין
יצחק קמחי - הממונה על הגנת הצרכן, משרד התעשייה, המסחר
והתעסוקה
רני נויבואר - משרד המשפטים
ענת אסיף - משרד המשפטים
אריה כהן - הנהלת בתי המשפט
שלומי לויה - לשכה משפטית, איגוד לשכות המסחר
אדית הנדל - מנהלת תחום, איגוד לשכות המסחר
זאב פרידמן - המועצה לצרכנות

אתי בנדלר

לאה ורון

רויטל יפרח


הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 14)(גילוי זהות עוסק), התשס"ד-2004

בוקר טוב לכולם. על סדר היום הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 14)(גילוי זהות עוסק), התשס"ד-2004, של קבוצת חברי כנסת. חבר הכנסת אילן ליבוביץ הוא אחד המציעים ולכן, אני מציע, חבר הכנסת ליבוביץ, שתציג את הנושא ולאחר מכן, נבקש את ההתייחסות של משרדי הממשלה והגומרים המוזמנים.

מדובר פה בתיקון לחוק הגנת הצרכן, שמבקש לקבוע שעוסק מפרסם פרטים מינימאליים, שאפשר יהיה לזהות את העוסק, בכדי שאפשר יהיה לטפל בצורה יעילה יותר בתלונות של צרכנים. הרבה פעמים צרכן נתקל בזה שיש שם של מוצר ואם יש לו תלונה, הוא לא יודע למי ולאן לפנות בעניין הזה. אני חושב שדנו בכך בהרחבה כשהכנו את זה לקריאה ראשונה.

אני מבין שזה עבר ב-22.6. היו 3 הצעות חוק שאוחדו להצעה אחת ופה יש לנו את הטקסט שעכשיו אנחנו עובדים עליו לקראת קריאה שנייה ושלישית.

אכן, כן.

אני מציעה שנשמע הערות והתייחסויות כלליות ואז, נתחיל לקרוא את החוק.

משרדי הממשלה, האם למישהו יש התייחסות לחוק?

יש לנו הערה לסעיף 4ב(1). כתוב: תכתובת מטעמו המופנית לצרכן מסוים; לענין פסק זו, "תכתובת" – לרבות טופס הזמנה, תעודת אחריות, אישור התקנה או שובר תשלום באשראי; אנחנו מציעים להוריד את המילה "לרבות".

אז את מעירה לסעיף ספציפי.

אני שאלתי קודם אם יש הערות כלליות על הפורמולה, על הנושא. אחר כך ניכנס לתיקוני נוסח. הממונה על הגנת הצרכן של משרד התמ"ת, עורך דין קמחי, בבקשה.

הנושא הבעייתי הוא נושא האכיפה הפלילית - -

נגיע לזה, זה סעיף ספציפי.

אנחנו מדברים על סעיף שדובר עליו פה בדיון הקודם, שמתייחס לתקופת מעבר, לעובדה שתיקון החוק לא ייכנס מייד לתוקף אלא יאפשר איזו שהיא ארכה בזמן לתקופת מעבר.

כמה זמן לתקופת המעבר אתם מבקשים?

תקופת מעבר של חצי שנה עד שנה.

לא צריך להיסחף. נראה. אנחנו נתחיל לקרוא: "הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 14)(גילוי זהות עוסק), התשס"ד-2004* 1. בחוק הגנת הצרכן, התשמ"ד-1981, (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 1 – (1) אחרי ההגדרה "מכר" יבוא: ""מספר זהות" - כהגדרתו בסעיף 1 לחוק החברות, התשנ"ט-1999; (2) אחרי ההגדרה "צרכן" יבוא: "שם", לענין יחיד – השם הפרטי ושם המשפחה; לענין תאגיד – השם רשום של התאגיד במרשם המתנהל בהתאם לדין של פיו הוקם ומענו;" אין הערות, הסעיף התקבל.

(2) אחרי סעיף 4א לחוק העיקרי יבוא: 4ב. עוסק חייב לגלות לצרכן את שמו ומספר הזהות שלו על גבי כל אחד מאלה – (1) תכתובת מטעמו המופנית לצרכן מסוים; לענין פסקה זו, "תכתובת" – לרבות טופס הזמנה, תעודת אחריות, אישור התקנה או שובר תשלום באשראי; (2) הצעה מטעמו לכריתת חוזה; (3) חוזה שעליו הוא חותם". בבקשה, גברת טיר.

אנחנו מציעים להוריד את המילה: לרבות, מכיוון שלטעמנו יש לקבוע רשימה סגורה. העוסק צריך לדעת בוודאות באילו מסמכים הוא חייב לגלות את שמו ואת מספר הזהות שלו. על מנת לנגוע בכל המסמכים האפשריים בין העוסק לצרכן, אנחנו מציעים להוסיף גם את החשבונית, כאשר מתבצעת קניה במזומן, שאין חובה לצרף חוזה בכתב ואין שובר תשלום באשראי. לא מדובר פה במוצר שיש עליו אחריות. כלומר, במקרה כזה אנחנו מציעים להוסיף חשבונית קניה במזומן ולהוריד את המילה: לרבות ולקבוע רשימה סגורה.

יש התנגדות, למחוק את המילה "לרבות" ולהוסיף חשבונית?

ההצעות נשמעות לי בהחלט סבירות. מה זה חשבונית קניה במזומן? חשבונית זו חשבונית.

הדגשתי את המילה במזומן רק כדי להדגיש שאנחנו מדברים...

אין משמעות למילה חשבונית אם זה במזומן או באשראי. חשבונית אתה מוציא תמורת סחורה. חשבונית זה חשבונית.

חשבונית וסרט הקופה. זה חשוב.

חשבונית, כולל סרט קופה.

לא תמיד. חשבונית זו חשבונית וסרט קופה זה סרט קופה. יש הגדרה לסרט קופה?

אבל סרט קופה זה חשבונית, לא? אז זה נכלל בהגדרה של חשבונית. אנחנו לא צריכים לסרבל, אנחנו צריכים להיות מדויקים.

היו עוד הערות?

הערה קטנה נוספת זה להוריד את המילה: או בפיסקה: תכתובת – לרבות טופס הזמנה, תעודת אחריות, אישור התקנה ושובר תשלום באשראי. המילה או מבטאת לחלוטין או זה או זה.

בסדר.

בסדר גמור. אם אין עוד הערות לסעיף 2 אז אישרנו אותו עם התיקונים.

"סעיף 3. בסעיף 14א(ב)(1) לחוק העיקרי, המילה "תעודת" – תמחק." אין הערות? אישרנו.

"סעיף 4. בסעיף 14ג(א)(1) לחוק העיקרי, במקום "השם" יבוא "השם, מספר זהות". אישרנו.

"סעיף 5. בסעיף 17(א)(3) לחוק העיקרי – (1) במקום "היצרן" יבוא "היצרן, מספר זהותו"; (2) במקום "היבואן" יבוא "היבואן, מספר זהותו".

סעיפים 3, 4 ו-5 אלה סעיפים שבהם יש התייחסות בחוק לכך שעוסק צריך למסור פרטים, לגלות פרטים מסוימים ובעצם, עושים כאן התאמה לחוק המוצע.

אם כך, אני חושבת שצריך לתקן ולהוסיף שזה יתווסף גם בכל התקנות, משום שיש לנו למשל תקנות הגנת הצרכן, מכירות באשראי, ששם נדרש מחיר מזומן, מחיר באשראי, שם העוסק, מען העוסק - -

כן, אבל אני לא מתקנת תקנות בחוק.

את זה אתם צריכים לתקן.

אז תביאו סדרה של תיקוני תקנות.

"סעיף 6. בסעיף 23(ג) לחוק העיקרי, אחרי פסק (1) – "1(א) לא גילה פרט שמחובתו לגלות בניגוד להוראות סעיף 4 ב"; אני מבין שפה המחלוקת?

כן, זה סעיף העונשין.

אני ממשרד המשפטים. אנחנו לא חושבים שהחובה הזאת צריכה לשאת בצידה סנקציה פלילית. אני מטעם המחלקה הפלילית במשרד המשפטים ורוני, נציגת משרד המשפטים מטעם ענייני הגנת הצרכן ולהקשר זה, אנחנו לא חושבות שזה התנהלות שבאופן כללי חמורה ועולה כדי עבירה פלילית, גם לא כדי הדרגות הפחותות של הסנקציות הפליליות שיש בחוק הזה. לדעתנו, אפשר בהחלט להסתפק בהיות הפרת החובה הזאת במקרה שיש נזקים עוולה אזרחית. לא צריך להרבות בעבירות פליליות במקום שאין בהן צורך.

מה זה אומר "עוולה אזרחית"?

זה אומר שזה לפי פקודת הנזיקין. יש קביעה בחוק הגנת הצרכן שזה יחשב כעוולה לפי פקודת הנזיקין. ואז, אם הוכחת שנגרם לך נזק, אתה יכול לתבוע. חוק הגנת הצרכן כולל גם תובענות ייצוגיות. כלומר, אפשר להגיש תובענה ייצוגית - -

אני שואל על מקרה של האזרח הבודד. היו 3 הצעות חוק ויושבים פה גם שניים מהמחוקקים וכל הדיון היה, שהם יצטרכו לחפש את המישהו הזה, שהם לא מוצאים אותו, שיהיה רשום ואם הוא באמת לא עשה כנדרש והיה לא בסדר, הוא גם יכול להיענש. מה שאת שאתם מציעים בעצם זו סנקציה, שהיא מה?

לדעתנו, לא כל סיטואציה וככלל, לא כל סיטואציה שבה כל ההתנהגות שהיתה זה שהוא לא כתב את השם שלו אלא כתב שם מסחרי, אני לא מדברת על כזב, על ניסיון קבלת דבר במרמה ואני אפילו לא מדברת עוד על הטעייה. אני רק מדברת על זה, שהוא לא כתב. זה בעינינו התנהגות לא מספיק חמורה, שמצדיקה סנקציה פלילית. צריך לזכור, שסנקציות פליליות זה התשובה החברתית הכי חמורה להתנהגויות הכי חמורות.

אבל את צריכה להרתיע. אז איך את מרתיעה?

תובענה ייצוגית.

כמה תובענות ייצוגיות בתי המשפט מאשרים?

אינני משפטן ואני מבקש להבין. אתם מדברים כאן בסינית מבחינתי. מה זה אומר?

מה שקורה זה שני דברים: העמדה שלנו היא שברוב הסיטואציות אנחנו אומרים כך: יכול להיות שעוסק מסוים נתן לך מקרר. המקרר התאים למה שביקשת, הוא עבד מצוין, אבל עדין הוא לא נתן לך את השם שלו כמו שצריך. אנחנו לא חושבים שהדבר הזה, כשלעצמו, מחייב שבכל סיטואציה יצטרכו להגיש אישומים פליליים או לפי שיקול דעת שיש לתובע כמובן, אבל שיגישו על הדברים האלה אישומים פליליים, כי כשלעצמו לא נגרם נזק של ממש לציבור. אם יש מישהו שמטעה את הציבור בצורה קבועה, אז בדרך כלל זה גם משתלב עם עבירות אחרות.

התובענות הייצוגיות אומרות בשורה התחתונה, ואני ממונה על התחום הזה אצלנו אז אני רואה את התובענות הייצוגיות ומדובר על סכומים מאוד מצחיקים. בשורה התחתונה, לעורך הדין יש תמריץ מאוד גדול לקחת את העבודה וזה לא דורש הרבה מהצרכן. זה נכון שבפועל, בתי המשפט עדין לא הכירו בהרבה תובענות ייצוגיות, אבל כן הוכרו תובענות ייצוגיות.

גברתי, אני קניתי מקרר. יש לי בעיה עם המקרר ואני צריך לחפש מי מכר לי אותו. זו חברה והוא לא ציין כפי שמצוין פה, בחוק, שהוא היה צריך להופיע גם בשמו וגם במספר זהותו, כדי שאוכל לדבר אתו. להגיד לו: תשמע, החלק הזה פגום, אחריות, אתה לא בסדר, כן בסדר. אז את מציעה שבמקרה כזה שאני אלך לתובענה ייצוגית?

השאלה מה העילה שלך? אתה בא בטענה שהמקרר מקולקל או שאתה בא בטענה - -

בואו נצא מנוקדת הנחה, שאדם שאין לו בעיה עם המקרר ולא רשום השם ומספר העוסק של המוכר, לא ילך לתביעה. בואו נצא מנקודת הנחה, שהמקרים שיגיעו לבית המשפט - -

מה שאתה אומר יש בחוק.

וגם אז, את תבואי ותגידי לו, כפרקליטות או כמי שצריך להגיש את התביעה הפלילית: אדוני, לא נגרם פה נזק ... להפנות אותו למסלול של תובענה ייצוגית במקרה כזה, המשמעות היא שחבל על הזמן זה אות מתה.

להפוך אותו להליך פלילי, אתה חושב שזה פחות אות מתה? מי יעשה את זה?

הממונה על הגנת הצרכן יכול להוציא צו מנהלי כנגד עוסק שהפר את הוראות החוק, בין אם זו הפרה אזרחית ובין אם זו עבירה פלילית. ברוב המקרים, יעיד פה הממונה על הגנת הצרכן, ברגע שמוציאים צו כזה, יום למחרת בהמון מקרים הדבר הזה מתוקן. זה דבר מאוד יעיל ומיידי.

כל הזמן עולה כאן הפחד, שאנחנו לא נדע למי לפנות ברגע שמשהו מקולקל. אז לזה יש פתרון ויש סנקציה קיימת בחוק הגנת הצרכן בהמון סעיפים. כאן, רוצים לעשות הרחבה למשהו שאין בו צורך. למשל סעיף 2 אומר: לא יעשה עוסק דבר במעשה או המחדל, בכתב, בעל-פה או בכל דרך אחרת, דבר העלול להטעות צרכן ונותן רשימה לא סגורה. מה זה דבר העלול להטעות צרכן? בין השאר יש זהות היצרן, היבואן, נותן השירות. זאת אומרת, אם אני באתי לחנות וקניתי מקרר והמקרר הזה מקולקל והיצרן לא נתן לי את שמו המלא, יש לי שתי עבירות: ראשית, משום שהוא הטעה אותי ולא נתן לי את השם המלא וכן, מפני שהוא מכר לי משהו שהוא הבטיח לי אחר. אותו דבר יש לנו במכירות באשראי. עוסק חייב לתת את המען שלו ואת הכתובת שלו ואיך קוראים לאמא שלו ואבא שלו וכל מה שאנחנו רוצים. פה אנחנו מדברים על דבר שיכול להתפרש כקנטרני. אני נכנסת לחנות מכולת, אני קונה לבן והוא קורא לעצמו X והשם הרשום שלו הואX פלוס Y וקניתי אצלו וקיבלתי חשבונית ואני, מתוך קנטרנות אבוא ואגיש תלונה, משום שאני יודעת שקוראים לו אחרת והוא כתב שם לא נכון. האם זו עבירה פלילית, כשלא נגרם לי שום נזק?

לכן, ההצעה שלנו היתה גם בפעם הקודמת, שאם העדר שם העוסק גורם לסיכול זכותו של הצרכן על-פי חוק, זו תהיה עבירה ואז, אנחנו אפילו מוכנים לעבירה בנסיבות מחמירות. אבל כשמישהו סתם לא נתן שם והכל בסדר, אין סיבה להפוך את זה לעבירה פלילית.

את מוכנה לפתח את הנושא של סיבות מחמירות, שדובר עליו בפעם הקודמת ומשום מה, עכשיו הזכרת את זה בצורה מובלעת.

אנחנו מתנגדים לזה.

תיארתי לעצמי שזה מה שקורה מאחורי הקלעים.

אמרתי בישיבה הקודמת, שמשרד המשפטים מתנגד אבל הבנו גם, שמותר לנו להעלות את זה כאן, אם זה לא יגרום למלחמת עולם.

יש עמדת ממשלה?

שאנחנו מתנגדים לאכיפה הפלילית בסעיף הזה כאכיפה פלילית.

זו דעת הממשלה המוסכמת?

כן. אבל נסיבות מחמירות זו עדין לא האכיפה הפלילית של זה. זה לא נוגד את החלטת הממשלה.

לא בכל שינוי זה חוזר לוועדת שרים.

אז אולי כדאי שהוועדה תשמע מה זה הנושא של נסיבות מחמירות.

אני רוצה שיהיה ברור, שלכל המקרים האחרים יש פתרון של סנקציה פלילית בחוק.

אני מהמועצה הישראלית לצרכנות. אני רוצה להוסיף נקודה אחת, שבעצם יכולה להקל גם על התמ"ת וגם על ההצעה של משרד המשפטים: ישנה בחוק אפשרות להשתמש באכיפה באמצעות הציבור וזה באמצעות קביעה של פיצוי ללא הוכחת נזק. זאת אומרת, כשאדם נתקל במישהו שלא ביצע את מה שהחוק מטיל עליו, הוא רשאי לפנות לבית המשפט ויקבל את הפיצוי אם הוא יפנה. זה דבר שיכול לתת פתרון לאנשים באופן רגיל ושיטתי, כאשר מישהו הפר את החוק ואז, הציבור יגרום לאכיפה של העניין. אבל, עדין יש לנו מצב, כמו שאמר חבר הכנסת ליבוביץ, שיש אנשים שאי אפשר למצוא אותם. אז אם יש כאלה אנשים ואנשים שהם בעלי אופי שהוא פלילי במהותו או שהם פוגעים בקבוצה גודלה מתוך הציבור, כלפי אלה צריכים להשאיר את האווירה הפלילית. אבל, אפשר להוסיף את הסעיף של פיצוי ללא הוכחת נזק, כדי לתת את האכיפה מצד הציבור לרוב המקרים, ואז פתרנו את הבעיה. הורדנו את הנטל, השארנו את הדברים הקשים לטיפולה של הרשות.

לא הייתי הולכת על פיצוי.

זה רק מוכיח את עניין הקנטרנות. סתם, כדי שיהיה כחוק, אבל אני יודעת שלא נגרם לי כלום, אבל אני לא רוצה שיהיה כתוב "מכולת פלץ". אני רוצה שיהיה כתוב: משה פלץ בן אהרון, תעודת זהות וכולי, ולכן, אני אגיש תביעה לבית המשפט לקבל פיצוי מוסכם. זה נראה לי צעד נורא חמור. אני שוב חוזרת: לגבי יצרן, יבואן, נותן שירות, יש חובה עם סנקציה וכשזה מלווה בסיכול זכויותיו של הצרכן, יש לזה ענישה. אני, בקטע הזה מציעה, שאם כתוצאה מאי מסירת הפרטים המזהים נגרם נזק לצרכן במובן הזה, שסוכלה זכותו לבטל עסקה או להקפיא את תעודת האחריות או להיפרע בזכות אחרת הקיימת לו בחוק הגנת הצרכן, להפוך את זה למן עבירות בסעיף 23 א, שזה באמת בנסיבות מאוד מיוחדות, שהנזק הוא מאוד ברור. משום שנזק, בהטיה סתם, ממילא יש לו סנקציה והוא יקבל אצלנו את המענה. גם היום הוא מוגשים כתבי אישום. בא אלי מישהו ואומר: אני קניתי ואני לא יודע מי היצרן. משום שסוקלה זכותו, הוא מקבל סעד, כתב אישום.

מה הפחד שלכם, אני רוצה להבין?

של תביעות קנטרניות. שלא נגרם שום דבר ופשוט, משום שמישהו לא נתן את הפרטים הנדרשים בחוק.

אולי זה בדיוק להיפך: אולי מכיוון שיש סנקציה פלילית, אז כל עוסק לא יתחכם וישים גם על החשבונית.

אבל לא בכל מקרה העוסק ממילא צריך לתת את הדין.

אבל זה החוק. על-פי נוסח החוק החדש הוא חייב לציין. מה בא התיקון בחוק לעשות?

אם יהיה כזה תיקון בחוק אנחנו לא נאכוף את זה.

אם זה החוק, אז זה מה שצריך לעשות.

לא - - תראה את סעיף 2, תראה את סעיף 14, תראה את סעיף 17, הם כולם מחייבים למסור פרטים.

למה לא קוטפים פרחי בר?

עד היום לא הצליחו לפצח למה העניין הזה הצליח כל כך.

הנה בא המחוקק והיתה עבודה חינוכית ונוצרה מודעות, שאסור לקטוף את פרחי הבר, נכון? עכשיו, השאלה היא: האם מישהו רואה את התור של האנשים שמגישים תביעות,או שיש - -

אני רואה את התור של התביעות הקנטרניות. בלי סוף.

זה עדין מתנקז, התלונות האלה, העבירות הפליליות האלה מתנקזות בתמ"ת. התמ"ת בהחלט יכול לבדוק את התלונה, האם במקרה הזה יתקיים יסוד עובדתי, יסוד נפשי. האם האדם עשה כאן משהו. הרי אי אפשר להתעלם מהעובדה שהחוק הזה נחקק על רק זה שיש המונים של עסקים שפועלים באופן שפוגע בצרכן. אז את אומרת: יש המוני צרכנים שיפגעו בבתי עסק? כמה כאלה יהיו אנשים, שיבזבזו את זמנם וילכו לתבוע? קודם כל תני את הצ'אנס לבדוק. בואי נראה, הרי אנחנו יודעים שיש עשרות עסקים שפוגעים באופן עברייני בצורה שיטתית ולכל אורך הדרך.

אנחנו מתמודדים אתם ואין לנו בעיה לאכוף את זה.

אני לא הייתי מתרגשת מקביעת אי קיום החובה לציין את שם העוסק ופרטי הזהות שלו כעבירה פלילית, לו הייתי יודעת שההוראה הזאת תיאכף במישור הפלילי. הנקודה היא מאוד פשוטה: אנחנו יודעים שהמשאבים, גם של משרדי הממשלה, הם משאבים מוגבלים. גם בהעמדה לדין בשל ביצוע עבירות פליליות צריכים להפעיל את המשאבים בשום שכל. השאלה אם מבחינת סדרי עדיפויות ראוי שהמחוקק יקבע את אי מילוי החובה הזאת כעבירה פלילית, בהתחשב בנתונים של כוח אדם מצומצם, של משאבים מוגבלים וכיוצא בזה ואולי הגשת תביעות רבות וכתבי אישום לבתי משפט, או להתעלם מהעניין הזה. או, למצוא דרך אחרת. להתעלם מהנקודה, אני חושבת שזה לא ראוי, משום שלהכליל חובה בחוק, שאין לה שום משמעות פלילית ולחכות רק לכך שארגוני צרכנים או עורכי דין חרוצים ינסו להגיש תביעות ייצוגיות או צווים מנהליים - -

כמה פעמים השתמשו בשנתיים האחרונות בצווים מנהליים?

המון.

כמה זה המון?

רבותיי, עורכת הדין בנדלר באמצע הדברים שלה.

אם אני חוזרת לדבריי, נדמה לי, שהעמדה של משרדי ממשלה, שמתנגדים לאי מילוי החובה הזאת, לקבוע אותו כעבירה פלילית בהיעדר נסיבות אחרות ועצם אי מילוי החובה לציין את זה, אני חושבת, שהעמדה הזאת ראויה להישמע, היא ראויה להתקבל לא לקבוע את זה לכשעצמו עבירה פלילית.

אני מוכרחה לומר, שכשהוצג בפניי הרעיון לקבוע את זה כנסיבה מחמירה, זה לדעתי רעיון שובה לב ואני רוצה להציג אולי, מה המשמעות של נסיבה מחמירה בעניין הזה ואז, לשמוע את העמדה של משרד המשפטים, מדוע הוא מתנגד לכך.

מה אומר סעיף 23א רבא לחוק? נעברה עבירה לפי סעיף 23א1 או 2, א1 זה: "העושה אחד מאלה, דינו מאסר שנה או קנס פי 7 מן הקנס האמור בסעיף 61א לחוק העונשין." באיזה עבירות מדובר? "1. עשה דבר העלול להטעות את הצרכן בניגוד להוראת סעיף 2." פיסקה 2: "עשה דבר שיש בו ניצול של מצוקת הצרכן כאמור בסעיף 3." דהיינו, יש כאן פעולה עבריינית מבחינת החוק של עוסק שעשה דבר שעלול להטעות צרכן או שהוא ניצל את מצוקתו. אני חוזרת שוב: נעברה העבירה לפי הסעיפים שקראתי בנסיבות מחמירות, דינו של עובר העבירה מאסר שנתיים או קנס פי 10 מהקנס האמור בסעיף 61א לחוק העונשין. זאת אומרת, בנסיבות מחמירות, ביצוע עבירות לפי אותם סעיפים גורם להפעלת עונש חמור יותר. מה הן הנסיבות המחמירות? יש כאן מספר נסיבות שמנויות בסעיף קטן ב' של אותו סעיף: סעיף 1 מתייחס למספר רב במיוחד של צרכנים. 2. המעשה גרם נזק חמור במיוחד לצרכן או לקבוצת צרכנים. 3. עובר העבירה הפיק רווחים או טובות הנאה גדולים במיוחד מהמעשה. וכאן, אם הבנתי נכון את הרעיון שהועלה ושלא נדון היה להוסיף פסקה 4 ולומר: העבירה נעברה תוך אי מילוי הוראות הסעיף שמחייב את העוסק לגלות את פרטיו. זאת אומרת שמדברים כאן על שני דברים: א. הוא לא מילא את פרטיו. ב. הוא באמת עבר עבירה שגרמה להטעיית צרכנית או לניצול מצוקה של צרכנים. לכן, בלי שתחום התמחותי יהיה במשפט הפלילי, ההצעה נראתה לי ראויה והייתי שמחה לשמוע את עמדת משרד המשפטים להצעה הזאת, על מה מתבססת ההתנגדות.

זו ההצעה של התמ"ת?

כן.

דווקא מתוך נקודת המוצא שהתחלנו בה קודם, שהפרת החובה הזאת כשלעצמה היא לא תמיד התנהגות שלא מצטרף אליה שום דבר ומצדיקה התייחסות במישור הפלילי, דווקא זה מחזק את המחשבה שלא בהכרח זה משהו שצריך להיות א-פריורי בנסיבות המחמירות. כאשר אנחנו נמצאים בתוך עבירה של הטעייה או בתוך עבירה של ניצול מצוקה, גם בתוך הטווח הזה, תזכרו שיש לכם עבירה פלילית של עד שנת מאסר בפועל בנסיבות הרגילות והמחמירות זה לשנתיים. גם בתוך הטווח של השנה יש התייחסות לנסיבות הספציפיות שהעבירה נעברה. אני לא יכולה כרגע למנות דוגמאות, אבל אני משוכנעת שיש נסיבות שבהן נעברות העבירות האלה שיראו לנו בנסיבות העניין הרבה יותר חמורות מזה שהוא לא כתב את השם שלו. דווקא זה שהוא לא כתב את השם הנכון שלו, מראש להגיד שזה נסיבות מחמירות תמיד, בינינו זה לא נכון. קודם דיברה נציגת התמ"ת ...

למה תמיד? כשזה מצטרף...

לא, ברגע שכתוב כאן שהעבירה נעברה בנסיבה שהוא הפר את החובה שלו, אתה נכנס לסעיף הנסיבות המחמירות 23א וזה אומר שכחברה, ככלל, כל המקרים האלה של הטעיה שלצידה לא כותבים את השם היא א-פריורית צריכה לידון לפי שנתיים מאסר ולא לפי שנה. לדעתי, זה לא נכון. מבחינה חברתית זה לא נכון.

אם זה גרם נזק.

עכשיו אני חוזרת לרציונאלים: אמרנו, שנגרם נזק. אז יש לכם בפסקה 2 נסיבה מחמירה שלשונה: המעשה גרם נזק חמור במיוחד לצרכן. אז כבר יש לנו התבטאות לנזק. אז כאן אתם אומרים אולי לא נזק חמור במיוחד, אולי נזק חצי חמור, אז בואו נדבר על פסקה 2, אולי היא מצומצמת מדי לפי הניסיון שלכם. אבל לכתוב פסקה שכתוב שהמעשה גרם נזק חמור וגם פסקה אחר כך שאומרת, שהוא כתב את השם וגרם נזק, זה לא מתיישב בכלל - -

אז רציונאל אחד שהלך פה זה באמת הכיוון של גרימת הנזק שלדעתי, הוא לא משתלב. יש כבר בסעיף ביטוי למקרים שנגרם נזק חמור כנסיבות מחמירות וצריך להסתפק בזה. דבר נוסף, רציונאל נוסף שאתם יכולים להגיד, שהעסוק הזה, לא רק שהוא הטעה אותו, הוא גם שיבש את האפשרות להגיש את התלונה. אז צריך להזכיר ואי אפשר להתעלם מזה, שיש לנו קודקס עונשין לא מושלם, אבל בהחלט מכובד ויש בו עבירה מאוד חמורה של שיבוש הליכי משפט. במקרים המתאימים אפשר לעשות בו שימוש.

לא, לא.

אני חושב שהרעיון של אתי הוא רעיון טוב.

זה לא רעיון שלי, זה רעיון של התמ"ת, שעל פניו נשמע לי ראוי.

הוא קולע בדיוק לכוונה של המציעים.

עוד נקודה: צריך לקחת בחשבון שבעבירות ההטעיה כשלעצמה, אם תסתכלו על סעיף 2 והזכירה את זה נציגת התמ"ת קודם, בעצם מגולמות סיטואציות שבהן הפרת החובה כבר נבלעת לתוך העבירה הזאת. אם אנחנו אומרים שזה גם נכנס לתוך העבירה וגם מהווה נסיבות חמורות, אנחנו יוצרים כאן איזו שהיא ענישה של פעמיים על אותו דבר וזה משהו שלא ראוי בחקיקה פלילית.

אז את מציעה לתקן את פסקה 2?

ההצעה שלי היא לא לעשות סנקציה פלילית. יש לנו את האמצעים המנהליים, את האמצעים האזרחיים והדיון התמקד קודם בעיקר לקשיי האכיפה, שאי אפשר להתעלם מהם אבל צריך לזכור, שיש מה שנקרא מדיניות חקיקה ויש מדיניות תגובה חברתית ותגובה חברתית לא תמיד חייבת להיות פלילית. יש לפעמים אמצעים שהם יותר יעילים, יותר מתאימים והם יותר הולמים את הפרת החובה.

רבותיי המציעים, מה אתם אומרים?

אני חושב, שצריך ללכת על ההצעה של משרד התעשייה והמסחר, כי אני חושב שבכל מקרה, אם אנחנו מוציאים את הדבר הזה אז בעצם הלכנו חצי דרך ולא את כל הדרך ואני חושב, שכן צריכה להיות פה איזו שהיא סנקציה ולא להשאיר את זה רק לתביעות ייצוגיות או צווים מנהליים. היצרן או העוסק צריך לדעת שיש איזו שהיא חרב שמונחת על צווארו אם הוא לא יתנהג כמו שצריך. אם אנחנו לוקחים את זה לכיוון של מה שמציע משרד התמ"ת, אני חושב שזו סנקציה פלילית - -

אבל כשהיא מצטרפת לעוולה אחרת, לא כשהיא עומדת בפני עצמה.

אנחנו היינו מציעים להוסיף סעיף 4 ולומר: לא גילה פרט כאמור בסעיף 2 וגרם לסיכול זכותו של - -

על איזה סעיף את מדברת בחוק להגנת הצרכן?

23א(ב).

- - לא גילה את שמו ומספר זהותו לפחות על אחד המסמכים המנויים בסעיף 4א. זאת אומרת, שאם למשל נתנו לי גם תעודת אחריות וגם חוזה וזה לא מופיע שם... הנסיבה המחמירה תהיה כאשר תופר זכותו של הצרכן על-פי חוק זה.

מה זה הפרה של זכות? אם הוא הטעה, אז הוא כבר הפר זכות.

זו לא תהיה נסיבה מחמירה כשהוא רשם את זה על החוזה אבל הוא לא רשם את זה על שובר תשלום באשראי.

הוא צריך לסכל את זכותו של הצרכן על-פי החוק.

מה זה סיכול הצרכן על-פי החוק? אבל אז את צריכה להוכיח שהוא באמת לא יכול למצוא אותו, גם לא במאמץ סביר.

זה קל לי נורא, כי יש לי את זה היום ב-4 תיקים שאני מנהלת בבית המשפט. אדם שלא רשם את הפרטים הנכונים על תעודת משלוח והאיש רצה לבטל את העסקה תוך 14 יום. מדובר ב-13 אנשים לא באחד. המכתבים חזרו, הוא סיכל את זכותם לבטל את העסקה מרחוק.

ולפי מה אתם מנהלים את התיק? יש לכם כלים לנהל את התיק. אז בשביל מה צריך את זה?

לא, משום שאצלי אני מנהלת את זה נגד היצרן והבעיה היא לא היצרן. הם אומרים שלעוסק אין. יש לי ליצרן, לנותן שירות וליבואן. העוסק נשאר מחוץ לרשימה.

אבל קודם, קשרת את זה עם נזק.

אם זה הופיע על החוזה ולא הופיע על השובר, אז זו לא נסיבה מחמירה.

זאת אומרת, שחסר יותר מפרט אחד שנמסר ללקוח מסוים.

אם הוא נתן לי חשבונית שעליה כתובים הפרטים שלו, אז כבר לא משנה אם בחוזה זה כתוב או לא.

מה יקרה כשמדובר בעסקה ברוכלות, שנפגשתי עם העוסק פעם אחת בלבד והוא היה צדיק גדול ונתן לי חשבונית מס כמו שצריך, רק על החשבונית לא מופיעים הפרטים שלו.

רבותיי, יש פה כרגע 3 אפשרויות: אפשרות אחת שהם הציעו, לוותר על סנקציה פלילית, להשמיט מהחוק את סעיף 6. זה הדקלרטיבי ולא אומר בדיוק אלא אם יש קומבינה מסובכת ואז, אוטומטית הוא יכנס לענישה הפלילית. אבל זה, בפני עצמו, שהוא לא רשם על חשבונית, לא יעשו לו כלום.

לא יעשו לו כלום במישור הפלילי.

אפשרות שנייה היא לתקן את סעיף 4 ולהוסיף לו את הקטע של ענישה פלילית, מה שהוסבר פה ואז, אומרת גברת בנדלר שחסר לה משהו במבנה הפורמט. אפשרות שלישית: להגיע לניסוח יותר עדכני פורמלי.

אם אנחנו הולכים לרעיון של גברת טיר, אז אפשר שפסקה 4 תהיה: לא גילה את שמו ומספר זהותו על גבי אף לא אחד מהמסמכים האמורים בסעיף 4ב, שנמסרו ללקוח. אם זה דבר שגם משרד המשפטים יכול לחיות אתו, אני חושבת שזה עדיף על שתיקה.

אני לא יודעת אם הובנתי נכון, אבל זה קצת מטריד אותי. בדוגמה שאת נתת לגבי רוכל, אין לנו בעיה. יש שורה של עוסקים שמנויים ממילא בחוק הגנת הצרכן. אין לנו בעיה עם יבואן, אין לנו בעיה עם יצרן ואין לנו בעיה עם נותן שירות, אין לנו בעיה בדירות נופש, ברוכלות וכל אלה נדרשים על-פי אותו חוק לתת את שם העוסק עם מספר תעודת זהות ועם הפרטים. אנחנו מדברים על פלח נורא קטן ולכן, אנחנו אומרים שרק במקום שבו אני עושה קניה פרונטלית ואני לא יודעת את שם היצרן אלא אני לא אדע את שם המוכר, להפוך את זה לעבירה פלילית זה נורא, כי אנחנו נפתח פתח ענק. כל השטחים האחרים מכוסים ממילא בחוק הגנת הצרכן.

לכן, אני מקבלת את עמדת משרד המשפטים שזה לא צריך להיות עבירה פלילית. אבל, במקום שבו העדר השם, לא משום שהוא לא כתב את זה אלא גרם לי לאיזו שהיא עוולה מסוג העוולות - -

אבל את לא מצליחה להגדיר את זה, תמר.

אבל זה מחייב פה קשר סיבתי. זה לא סתם שהוא גם הטעה וגם לא כתב את השם. את צריכה להוכיח קשר סיבתי בין הדברים.

יש פה מחלוקת ואני אנסה לצמצם אותה: משרד המשפטים טוען בכל מקרה, שעבירה פלילית על סוג כזה זה חריג וקונספטואלית זה לא נכון ולכן צריך להסתפק בצו מנהלי. בעיקרון, דקלרטיבית, תלכו לתביעה ייצוגית. המציעים, חברת הכנסת פינקלשטיין וחבר הכנסת ליבוביץ רוצים הגדרה פלילית, נכון?

צריך להוכיח כוונה פלילית כדי להוכיח. אם למישהו יש איזו טעות סופר, אז מה? תושיבו אותו בבית הסוהר?

בצו מנהלי.

חברים, לא מדובר על טעויות סופר. מדובר, על מצב שבו ישנה בעיה של דבר לא תקין ולקונה, אין אפשרות בכלל להגיע למוכר, כי כתוב בחברה "אבג תעשיות". נותנים לו טלפון והוא לא יכול להגיע אליהם ולא יכול לברר את מה שמציק לו בקניה. אז יש פה הגנת הצרכן, זה הרעיון. אם חברי הכנסת המציעים מתעקשים בכל אופן שזה יהיה בפלילי, השאלה אם משאירים את סעיף 6 או מתקנים בסעיף 4?

אני רוצה להבהיר, שהחלופה של נסיבות מחמירות לא יוצרת עבירה פלילית חדשה. זה אומר, שהיתה צריכה להיות הטעיה וביניכם, כל הטעיה שגם מצורף לזה שהוא לא כתב את השם, בלי גרימת נזק, בלי קשר סיבתי או כל מיני דברים שאנחנו לא יודעים להגדיר אותם, מראש התובע צריך לדרוש כאן עונש כבד.

אני אתן לך דוגמה: קנית מקרר. לא מזמן היתה תובענה ייצוגית של חברת מקררים של made in Japan כשזה היה made in Korea . לא אוטומטית זה אומר שהרשת הזאת, שהיתה רשת גדולה, לוקחת את המיטלטלין שלה ובורחת מהצרכנים. כלומר, זה שני דברים נפרדים.

אבל אם "אבג תעשיות" מכר לי מקרר שנחזה להיות מקרר תוצרת יפן והסתבר, שזה מקרר תוצרת קוריאה ואני רוצה לתבוע את "אבג תעשיות" אבל - -

אני אגיד לך איך בדיוק: תגישי תלונה למשרד התמ"ת או להגנת הצרכן במישור הפלילי על הטעיה והם יעשו את התפקיד שלהם.

אבל את זה אני בא לתקן בחוק. זאת מהות ההצעה, שברגע שהוא לא רשם את שמו הנכון, אני רוצה להפוך את זה לעבירה.

אבל מה זה להפוך לעבירה? זה לעשות תובענה פלילית.

אין פה מחלוקת עקרונית. היתה דעת ממשלה שתמכה בחוק, בראיה העקרונית שלו, שלא חושב שצריכה להיות לו סנקציה פלילית, זאת איננה עבירה פלילית ולכן, כל התפיסה שלהם היא שונה מרוח החוק. הם היו צריכים להתנגד בהתחלה.

אנחנו אמרנו שזה בכפוף לתיאום עם הממשלה.

בכפוף לתיאום עם הממשלה זה משפט שאני מכיר בכל הצעת חוק שאתם מאשרים.

מכיוון ששר המשפטים הוא שלכם ואתם הובלתם את החוק, כיבדתם את זה. אם אני הייתי מציע, הוא לא היה נותן.

למה? גם גברת בלומנטל הגישה את החוק. סגן השר לא אמר שום דבר. קראתי את נאומו. אנחנו מאשרים היום את הסייגים. תקראי את מה שסגן שר התמ"ת אמר.

המחלוקת היא אמיתית. אני מבין מה שקרה, כולם היו בקואליציה ועכשיו, אנחנו צריכים להסתכל על העניין עצמו.

אדוני היושב ראש, אני חושב שההצעה של המועצה הישראלית לצרכנות ראויה לדיון, משום שהיא נמצאת בדיוק באמצע הדרך שבין העמדות המנוגדות. לקבוע אפשרות לאכיפה באמצעות הציבור, זו אפשרות מצוינת ולהשאיר לסנקציה הפלילית רק את אותם מקרים קיצוניים שמהם עולה ניחוח פלילי מההתנהלות. ואז, את הנוסח אנחנו יכולים לנסח, אם יתקבל קונספטואלית העיקרון. קביעה של פיצוי ללא הוכחת נזק אומר, שצרכן שמוצא את עצמו נפגע, אם אנחנו רוצים לאכוף משהו, אז גם אם מישהו יתבע בתביעה קנטרנית, למדינה אין כאן הוצאות ולא משאבים ולא שום דבר והעניין ייאכף. אנחנו יכולים לקבוע את השיעור לקבוע כמה זה ראוי. עצם העובדה שאדם לא רשם את הפרטים שנקבעו בחוק, הצרכן תבע ובלי להוכיח שום דבר הוא יקבל 2000 שקלים, 3000 שקלים, 5000 שקלים, כמה שהוועדה תחליט. במקרה כזה, יש מוטיבציה לאכוף את החוק. אין כאן תיוג פלילי על אף אחד ואין נטל לא לתמ"ת ולא למשרד המשפטים ולא לאף אחד אחר. המקרים הקיצוניים, מקומות שבהם יעלה הניחוח הפלילי מתוך העניין, נזק ניכר לציבור, נזק גדול לציבור, ממילא התמ"ת יאלץ להיכנס לתוך התיק הזה, לאתר את אותו אדם, למצוא אותו לנקוט בכל האמצעים. אני חושב שזאת הצעת ביניים שהיא יוצאת מהכלל, במיוחד למקרה הזה.

מה שדובר במליאה, זה שהממשלה מסכימה אך ורק לעסקאות שבהן יש חובה לגילוי עוסק, רק בהן אנחנו מוכנים לקבל את הצעת החוק וזה עוד יותר צר ממה שהממשלה הסכימה בוועדה. הסכמנו רק לעניין עסקאות מיוחדות, שבהן כבר קיימת חובה.

יש לנו 2 אפשרויות להצביע: יש אפשרות אחת להצביע עכשיו ולהגיע לרוב על תיקון סעיף 23 ולהוסיף את סעיף 4. יש טענה שנייה, שמהתחלה, הרי הטיעון שלהם הוא לוגי במהותו, שזאת עבירה אזרחית ולכן צריך לטפל בה באמצעות תובענה ולא פלילי כי זה חריף מדי, זה יעמיס על בתי המשפט וזה לא ראוי. אני מציע, לחכות שבוע ובשבוע הזה אני מבקש ממשרד המשפטים לבוא לפה, לוועדה ולהציע נוסח שיפתור את הבעיה, לא מהפלילי, אבל מה שאתם הצעתם באזרחי זה מעט מדי לטעמי ולא זו רוח המציעים. אני מוכן לתת עוד שבוע לניסיונות ההידברות. בשבוע הבא זה יעלה על שולחן הוועדה אבל אז, נצטרך לקבל החלטה. יהיו פה יותר חברים ואתם תגיעו לנוסח שהוא לא פרווה לגמרי אלא כוונת המציעים היא כן לתת לחוק שינים. אתם צריכים לעשות מאמץ אינטלקטואלי ללכת לקראת המציעים ככל האפשר.

אם לא תעשו את זה, האלטרנטיבה היא שנעביר את זה עכשיו, יבוא מישהו מהממשלה ויתנגד במליאה והסיכוי שלו שואף ל-0.

אני רוצה להציע לאדוני היושב ראש משהו אחר: אתם תאשרו את החוק בנוסח זה או אחר של עבירה, אולי אפילו עבירה פלילית ותאפשר למשרד המשפטים שבוע. והיה, ומשרד המשפטים לא יעביר את זה במשך השבוע, החוק יעלה כמו שאתם החלטתם בדיון הזה. ואז, הוועדה לא תצטרך להתכנס.

לא כל כך ברורות לי ההנחיות.

זאת אומרת, שאם אתם תביאו לנו תוך שבוע הצעה אחרת, אז תתקיים ישיבה נוספת. לא הגשתם הצעה, יעלה מה שהוצע.

אנחנו מאשרים את החוק בלי סעיף 6 ולתיקון סעיף 23(4).

אנחנו מבקשים לראות אותו.

פסקה 4: לא גילה את שמו או מספר זהותו על גבי אף לא אחד מהמסמכים האמורים בסעיף 4 ב רבא, שנמסרו ללקוח.

זה לא עולה ממש עם מה שחברי הכנסת רצו.

חשבתי להוסיף: שזה גרם בכך נזק לציבור רחב - -

אז בשביל מה אני צריכה את זה? אם משרד התמ"ת לא עומד מאחורי זה, אני לא חושבת שזה...

לא, הנסיבות המחמירות הן כשזה גורם לסיכול זכויותיו במישור אחר. אין לו סיכול זכויות אם הכל בסדר ולא נכתב השם. לא קרה לו שום דבר, לא קרה לו נזק, למה צריך גם וגם? כולם היו מרוצים. אנחנו לא נוכל לאכוף את זה, כי כשאין לי שום עבירה פלילית, אין לי שום אפשרות להתחיל להסתובב ברחובות - -

אין סיבה לשים תווית פלילית על מישהו ולא קרה כלום.

הבנתי. אתם אומרים שאם נוריד את סעיף 6 שזה לא עבירה פלילית אלא רק סעיף דקלרציה, שתאפשר לתת אחרי זה תובענה ייצוגית או צווים מנהליים. בואו נתחיל עם זה ונראה. והיה ונראה שזה לא חסר, תכניסו תיקון לחוק ותוכלו להתקדם הלאה. יש לי פה בעיה של חזית אחת של בעלי המקצוע שאומרים שאנחנו הולכים חריף מדי ונסתום את בתי המשפט בשטויות. חבר הכנסת ליבוביץ, אתה כמחוקק וגם כמשפטן, אם משמיטים את סעיף 6 והצעת החוק יורדת לקריאה שנייה ושלישית בהסכמה, ללא הסתייגויות זה יהיה לך מספיק חזק ומקסימום, יש לך עוד שנתיים בכנסת הזאת לתקן את זה.

זה לא מופרך.

אני לא משפטן, ואני אפילו לא אוהב משפטים. אני רק מקשיב למה שאתם אומרים.

אנחנו מוסיפים כאן חובה חדשה על ציבור גדול של עוסקים וזה מהלך מאוד נכון להפעיל באמצעים המינימאליים ורק אם זה ממש תופעה מאוד חמורה, צריך לחשוב על אמצעים פליליים.

עם כל הכבוד למשרד המשפטים, אני חושב שבמה שאנחנו מובילים, אם אנחנו משמיטים סנקציה מהנושא הזה, אנחנו מובילים לחוק דקלרטיבי. אנחנו יצרנו פה דקלרציה. אני מכיר את העומס של משרד המסחר והתעשייה. הם לא יכולים לאכוף את העניין הזה של רישום השם.

זה אותו משרד בדיוק.

יש הבדל בין זה שאני בא עם תלונה ואומר: רבותי, לא רשמו את השם הזה והזה והם יודעים שיש סנקציה פלילית, שהם צריכים לאכוף אותה לבין זה, שיש פה איזה סעיף שאומר דבר כזה. אז הם יקבלו 10 תלונות ו-100 תלונות...

אנחנו אומרים לך כבר עכשיו, שעל פניות מנהליות הם עובדים הרבה יותר מהר מאשר על אכיפה פלילית. זה בכלל לא נכון.

הרי אדם יבוא אלי להתלונן רק אם נגרם לו נזק. ואז, הוא מקבל סד. מה שאתם אומרים, אתם, משרד התמ"ת, תקצו היום פקחים שיסתובבו ברחובות, יכנסו לבתי עסק ומכל בית עסק ידרשו תעודת זהות ויתחילו להשוות האם מה שכתוב כאן ועל החשבוניות הוא מה שרשום. ואם אנחנו נמצא שלא, לא חשוב שאף צרכן לא נפגע, אנחנו נתחיל לאכוף את החוק. זה לא מעשי, זה בלתי אפשרי, אין לנו כוח אדם לזה ויש לנו דברים יותר בוערים. אבל כשאלנו מגיע אדם שכבר נפגע, הוא מוצע סעד משום שיש לו את כל סל הסעיפים האחרים של הטיה, של אי ביטול עסקה, של סיכול, של אי החזרת כסף. כל זה ישנו.

בניגוד לעמדתי האופוזיציונית השתכנעתי, שנציגי הממשלה במקרה דנן צודקים. יש לו חשיבות שהוא מכריע, יש פה את האפשרות המנהלית ויש עוד שתי אפשרויות נוספות: תביעה ייצוגית - -

ויש את העבירות הפליליות הקיימות.

אני מציע, בואו נקדם את זה בלי סעיף 6. נעביר את זה כמו שזה ונעלה את זה בשבוע הבא לקריאה שנייה ושלישית. אני רוצה שתהיה אפשרות ומי שלא עשה את זה, שאפשר יהיה בכל מקרה לטפל בו.

מי בעד החוק ירים את ידו.

בעד – 2

החוק אושר ללא סעיף 6.

אני מבקשת למסור, שחבר הכנסת פרופסור אריה אלדד ביקש הסתייגות לדיבור והוא מבקש את אישורך.

היא תתקבל בברכה. מה עם תחולה? למה צריך חצי שנה?

יש הסתייגויות לי ולחבר הכנסת אהוד רצאבי ולחברת הכנסת גילה פינקלשטיין. כל המציעים רוצים?

יש רק שלושה מציעים.

מה הבעיה עם התחולה?

זה אמור להיות רשום על כל מוצר. אנחנו דיברנו פה על עוסקים...

זה לא על מוצר, זה על עוסק.

. . . וכן על גבי טובין המיועדים לצרכן ולמצורף אליהם. על כל התרופות, על כל המוסדות. זה המון דברים.

היא צודקת. אנחנו בחודש יולי. כמה הצעת?

חצי שנה.

את צודקת. מה-1 בינואר 2005. אני מודה לכולם, הישיבה נעולה.





(הישיבה ננעלה בשעה 12:00)