כנסת פתוחה

__מניעת טיפול למאות ילדים בסיכון.

5
הוועדה לזכויות הילד
05.07.2004

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני

פרוטוקול מס' 69
מישיבת הוועדה לזכויות הילד
יום שני, ט"ז בתמוז התשס"ד, (5 ביולי 2004), שעה 09:15

מניעת טיפול למאות ילדים בסיכון.

חברי הוועדה: מיכאל מלכיאור - היו"ר
ענבל גבריאלי


חברי כנסת

ג'מאל זחאלקה (ממלא מקום)
עסאם מח'ול

סנ"צ יוסי בוקר - מפקד תחנת לוד, המשרד לבטחון פנים
אסטריה ברק - רופאה, משרד הבריאות
שרקה הדר - ל' בריאות רמלה, משרד הבריאות
עמליה מאיר הררי - יועצת בכירה, משרד החינוך
ד"ר סולי נתן - מפקחת מחוז מרכז, משרד החינוך
יחזקאל לביא - משרד הפנים
עו"ד בתיה ארטמן - לשכה משפטית, ס' בכיר ליועץ משפטי, הרווחה
פרופ' דב גולדנברג - מנכ"ל המשרד, משרד הרווחה
עדנה גרוס
מוטי וינטר - מנהל השירות לילד ולנוער, משרד הרווחה
גב' מרים פבר - פקידת סעד ארצית, משרד הרווחה
מר חיים פוזנר - מנהל אגף שירותים אישיים וחברתיים,
משרד הרווחה
ד"ר יצחק קדמן - מנכ"ל המועצה הלאומית לשלום הילד
שולה אגמי - המרכז לשלטון מקומי
רון גלבוע - מנהל מחלקה לעבודה קהילתית, עיריית לוד
אורלי דהן - מנהלת מחלקה לקשיש פקיד וסעד, עיריית לוד
אליהו ממן - סגן ראש העיר, עיריית לוד
מיקי שרון - מנהל מחלקה פרט ומשפחה, עיריית לוד
ליאורה שרעבי - פקידת סעד, עיריית לוד
טהא אלנקיב - שתי"ל
ליאת גור - שתי"ל
חנה - אמא מגני אביב
רוזן אשכנזי - אמא מגני אביב
אלה גבאי - אמא מגני אביב

רחל סעדה

אתי בן שמחון


מניעת טיפול למאות ילדים בסיכון

שלום לכולם, בישיבה שהתקיימה לפני שבוע בדיוק החלטנו שאנחנו לא נעזוב את הנושא של לוד, ואת הילדים של לוד, ולא נאפשר הפקרה של הילדים בלוד. אני מדגיש, אנחנו מדברים פה לא על מכלול הבעיות של הרשויות המקומיות בישראל, אפילו לא על מכלול הבעיות של לוד. אף על פי שזה ברור שהדברים קשורים, ואף אחד לא משלה את עצמו שלא. יחד עם זאת, יש לנו חובה כלפי הילדים שם, מהתיאורים שקיבלנו אין סיבה שנחזור עליהם היום, הם היו בלתי אפשריים, אני מוכרח להגיד. מכל מכלול הבעיות המקומיות ששמענו עליהן ברשויות המקומיות ובאזורים בארץ, אני לא זוכר שנתקלנו אפילו במשהו שדומה למצב בלוד. לכן בישיבה היום ביקשנו מהשרים הרלבנטיים להגיע לכאן, ואחרי שיחה עם שר הרווחה, הוא הציע שהמנכ"ל שלו יגיע במקומו, מאחר וממילא הוא אחראי לטיפול בעניין. אני מדגיש ששר הרווחה אמר שבשמחה הוא יגיע אם נבקש. יכול להיות שאת זה נצטרך לעשות בהמשך, אבל אנחנו באמת שמחים שהמנכ"ל פה.

שוחחתי גם עם שר הפנים, אני לא אוסיף לזה. נמצא פה נציג של משרד הפנים, וגם חברת הכנסת ענבל גבריאלי. אני מזכיר שההצעה לדון בנושא הגיעה ממנה יחד עם חבר הכנסת עיסאם מח'ול, שמשום מה לא נמצא פה. היום לא ניכנס לתיאור, אלא אם כן יש צורך, קיבלנו תיאורים קשים מכל הגורמים. לא היו חילוקי דעות מהמשטרה, מרשויות הרווחה, אלו שכן התפטרו, ואלו שלא התפטרו, ומכל הצדדים, משרד הבריאות. הדברים היו אחידים בחומרתם. אני מציע שנעבור עכשיו לשלב של איזה פתרונות אנחנו מציבים, לפני שאפשר לפתור בגדול את הבעיות, ולסדר את כל ענייני הרשויות. מה אנחנו עושים בשביל הילדים בסיכון, אמרו שבלוד זה כבר לא ילדים בסיכון, אלו ילדים בסכנה. מה אנחנו עכשיו עושים בשבילם.

אני מציע שנתחיל עם המנכ"ל, ואחר נשמע את חברת הכנסת ענבל גבריאלי. בבקשה.

בוקר טוב. אני רוצה לומר משפט הקדמה. אמנם אני שנה ורבע מנכ"ל משרד הרווחה, אבל אני מלווה את לוד כבר 13 שנים. הייתי 12 שנים מנכ"ל החברה למתנ"סים, וליוויתי את לוד בצרותיה ובבעיותיה הרבה מאוד שנים. לצערי, הבעיה של לוד לא התחילה בשנה האחרונה. הייתי שם כאשר היתה ועדה קרואה, והייתי שם כאשר היו המון בעיות וחוסר תפקוד של הרבה מאוד שנים. צר לי מאוד לראות כיצד עיר כזאת גדולה כמו לוד במרכז הארץ, שאין בה שרות. זה הרי לא איזה שבט נידח באיזשהו מקום שלא מחובר למים ולחשמל. מדובר פה בעיר עם עשרות אלפי אנשים במרכז הארץ. אני אומר בצער רב, שזה לא התחיל היום, אני שותף לצרות שלהם כבר הרבה מאוד שנים.

אתה יודע וכולם יודעים, שצריך להיות פה טיפול כולל ופתרון כולל. אי אפשר להפריד את בעיות הרווחה משאר הבעיות של העיר הזאת, כאשר הכל סגור, שום דבר לא מתפקד ואנשים לא באים לעבודה. והדבר הכי נורא, שבמשך חצי שנה אנשים לא מקבלים משכורות. זה אחד הדברים הכי נוראים שיכולים להיות. יש אנשים מובטלים, אז יש דמי אבטלה והבטחת הכנסה, וכל מיני פתרונות. אבל אדם שעובד, ובמשך חצי שנה לא מקבל את משכורתו, אין לי שום טענה. אני לא יכול לבוא אליו בשום דרישה, ואני לא יכול לבקש ממנו כלום, מפני שחצי שנה הוא לא קיבל את משכורתו. לכן זה פשוט נורא ואיום.

בשבוע שעבר משרד הפנים פתח חשבון נפרד ללוד. חשבון שלא ניתן לעיקול, וזאת למרות שעיריית לוד לא חתמה עדיין, לא על הבראה, ולא על שום הסכם. אף-על- פי- כן, עשו הסדר מיוחד ופתחו חשבון בנק באמצעות השלטון המקומי, שלא יהיה ניתן לעקל את הכספים שבו. האוצר הכניס שלושה מיליון שקלים.

מתי נפתח החשבון?

בשבוע שעבר. האוצר גם הכניס כמדומני שלושה מיליון שקלים לחשבון הזה. אני יודע גם ששילמו חלק ממשכורת. אני מודה שאני לא יודע כמה כל אחד קיבל. אבל אני יודע ששילמו חלק ממשכורת לעובדים. גם כספי הרווחה הגיעו להסדר משפטי עם החשבת ועם היועצת המשפטית, שכל הכספים שלנו יועברו לאותו חשבון שלא ניתן לעיקול.

אתם יודעים, עד היום כל הכספים שלנו נבלעו בתוך החור השחור, ולא היתה לנו שליטה על הכספים שלנו. אבל מעכשיו סיכמנו גם עם משרד הפנים וגם עם אחרים, שגם כספי הרווחה יועברו לאותו חשבון שלא ניתן יהיה לעקל אותו. אני מקווה שמשהו יועיל לצורך הטיפול.

שירותי הרווחה כבר פועלים?

שירותי הרווחה לא יכולים לפעול, משום שאין עובדים. חלק גדול פרש בכלל, פשוט עזב את העבודה, וחלק מושבת.

כשני שליש מהעובדים עזבו.

כן, פשוט עזבו.

מה לגבי השליש הנותר?

אני לא יכול לטעון נגדם. אני מודה, אין לי שום דבר לטעון כנגד אנשים שחודשים לא מפרנסים את הילדים שלהם. הפכו בעצמם כבר למקרי רווחה. הם בעצמם הפכו לאנשים שנזקקים. אין לי טענה. מי שלא קיבל משכורת, אני לא יכול להגיד לו שום דבר.

מה שעשינו זה כך. התגייסנו כדי לטפל במקרי החירום. אני אומר בכוונה, רק במקרי החירום. אין שום אפשרות בלא עובדים לטפל במקרים של ילדים ונוער בסיכון, שדורשים טיפול רגיל וקבוע ומתמשך.

הפתרון שאנחנו מסוגלים לתת היום, ובהזדמנות הזאת אני מודה לוועד העובדים בעירייה שמאפשר לנו, ומאפשר לעובדיו – לפקידי הסעד, למרות שהם מושבתים ואסור להם לעבוד, במקרי חירום של ילדים ונוער בסיכון כן לטפל. אבל רק במקרי חירום ולא בטיפול השגרתי. יש מאות ילדים שדורשים טיפול שיגרתי, הם לא יכולים לקבל את זה היום. מה שאנחנו עושים, זה רק מקרי חירום, כאשר צריך להוציא ילדים או לטפל בילדים, או להעביר אותם למקלטי חירום, או לחתום בבתי משפט.

אני הייתי נוכח במקרה שלא טופל, שלא מצאנו מענה. ילדה בת חמש שהסתובבה ברחובות, אמא שלה לא מטפלת בילדה, והילדה מסתובבת ומבקשת אוכל.

מתי זה היה?

לפני שבועיים הוציאו את הילדה אחרי שלא השארנו אף גורם שלא התקשרנו אליו.

הוציאו אותה לפני שבועיים?

לפני יומיים היא חזרה לרחוב. אתמול ראיתי אותה מסתובבת ומבקשת אוכל.

אני מודה שאני לא מכיר מקרה פרטי כזה.

זה בהחלט מקרה חירום.

זה נקרא מקרה חירום. אתה טוען כאן שבמקרי חירום כן מטפלים. אני חושב שהמקרה הספציפי הזה הוא חמור ביותר, כאשר ילדה בת חמש מסתובבת ברחובות ומבקשת אוכל מאנשים.

סליחה, אתה יכול להתחייב שהמקרה הזה דווח?

ענבל, המקרה הזה דווח, ונמצאת כאן אישה שמוכנה לאמץ את הילדה מהשכונה. מוכנה לקחת את הילדה באחריותה, העיקר להוציא אותה מהרחוב. אז לא כל המקרים כן מטופלים.

לא מאמצים כך ילדים.

נמצאת פה מנהלת המחוז, ומייד אנחנו נבקש את השם של הילדה. אני מבטיח לך שעוד היום יטפלו בזה. אני מודה שאני לא מכיר את המקרה הזה.

יש לנו מאה מקרים כאלה.

יש הרבה מקרים. אני דיברתי לגבי מקרה אחד וספציפי.

אני חוזר ואומר, למקרי חירום יש לי פתרון. לטיפול בילדים ונוער בסיכון אין לנו פתרון כאשר העובדים שובתים, לא מוכנים לתת להיכנס. שלחנו פקידי סעד מהמחוז. מנהלת המחוז סידרה תורנות של פקידי סעד מהמחוז, הם באו למקום ועזרו לפקידי הסעד המקומיים לטפל, עד שוועד העובדים אסר, סגר את המשרד, לא נתן להם להיכנס ולטפל. הוא אמר: אתם פוגעים בשביתה.

על עובדי משרד הרווחה גם הם עשו, או רק על עובדי העירייה?

לא, גם על העובדים שלנו.

לא ניתן לפנות לעיר השכנה?

פניתי לראש עיריית ראשון לציון, וראש העירייה הסכים.

נשמע מהמנכ"ל גם על האפשרות הזאת. כולם יודעים שיש אפשרות כזאת, נשמע על זה.

באיזשהו שלב הם לא נתנו לפקידי הסעד מחוץ ללוד להיכנס, בגלל המאבק שהם מנהלים. בסופו של דבר, ההסכם משבוע שעבר אומר כך: שפקידי סעד מקומיים במקרי חירום וסכנה לילדים יוכלו לטפל. בנוסף לכך, המשרד שלנו יביא פקידי סעד מבחוץ וגם להם יינתן, בהסכם עם הוועד, לסייע במקרי חירום גם למישהו מבחוץ. הסכימו. אני אומר שוב, אני מודה להם שהם הסכימו לאפשר לנו להביא גם פקידי סעד מבחוץ דרך המחוז, והם יאפשרו גם לפקידי סעד מבחוץ לסייע ולטפל במקרי חירום בלבד. זה מה שמתאפשר לנו ברגע זה לעשות. ככל שנדווח ונדע על מקרי חירום, גם בעזרת העובדים המקומיים, וגם בעזרת עובדים מבחוץ נסייע. אנחנו גם מסייעים להם לוגיסטית.

אני מזכיר לך, המשרדים סגורים, אין טלפון, אין פאקס, אין שום דבר שם.

זה מה שרציתי להוסיף. אני ממשרד הבריאות ויש מקרים שמגיעים לטיפת חלב. היה לנו מקרה לפני שבוע, שאני במו ידיי ניסיתי להרים טלפון. פקידת הסעד אמרה: אני בהפגנה, אין לי כרגע מענה לתת לך.

אני יודע. חיים פוזנר שיושב פה, מנהל אגף בכיר לשירותים חברתיים, היה בלוד ביום חמישי, בילה שם יום. אנחנו גם נמצא פתרונות לוגיסטיים כי אין טלפון. המשרד שלנו יספק את זה שפקידות הסעד יוכלו איכשהו לתפקד.

מי מעביר את המשכורות לאנשים?

לא מעבירים משכורות.

נפגשתי גם עם החשב המלווה של לוד קובי גינצבורג, שבעברו היה עובד משרד הרווחה, ומכיר את המערכות של הרווחה. הוא הבטיח לנו, שעכשיו כאשר יש את החשבון הנפרד שבלתי ניתן לעיקול, יאפשר לנו להעביר את המשכורות לעובדים דרך החשבון הזה. אבל הוא נפתח בשבוע שעבר, כך שמעכשיו גם החשבונות שלנו יקבלו אישור לעבור.

לחברת הכנסת ענבל גבריאלי יש מספר דברים חשובים להוסיף לעניין.

יש לי הרבה שאלות על מה שאמרת. אבל נשמע את חברת הכנסת. בבקשה.

קודם כל אני רוצה להתנצל על כך שאני נוטשת.

כאמור, את הדיון בשבוע שעבר יזמתי ולא רק בשל כך, אלא בגלל התנהלות הדיון והניווט הנכון של הדיון, הניווט של היושב ראש, התחייבנו למעקב. הבנתי שגם היושב ראש שוחח עם השרים, וגם אני.

קודם כל לגבי הנושא של החשבון, לדעתי בסופו של דבר הוא עלול להיות בעייתי. זאת אומרת, החשבון נפתח זה בסדר. אבל מחר מחרתיים תקום עיר נוספת, או יישוב נוסף ויטען שגם אצלו שירותי הרווחה קורסים, ויבקש גם כן פתיחת חשבון בנק ייעודי, ואז זה יכול להיגרר לעוד מספר רשויות. לדעתי, זה לא יעמוד במבחן בג"צ. זאת אומרת האבחנה הזאת בין לוד - - -

יש הצעת חקיקה בכנסת.

גם חקיקה יכולה לא לעמוד במבחן בג"צ.

בכל מקרה, אני קודם כל מברכת על היוזמה של משרד הרווחה. חבל שאנחנו נדרשנו לעניין, כי בזמן הזה יותר ויותר ילדים שנמצאים במצב של סיכון לא טופלו. בכל זאת, אני מברכת על מה שנעשה, אם בלחץ הוועדה, אם בלחץ נתוני המציאות.

כשדיברתי עם השר, הוא אמר לי שבסופו של דבר, אם לא יילך שום דבר, הוא באמת ינקוט בצעד הזה של פתיחת חשבון ייעודי. אני אמנם עוזבת, לגבי התשובות לשאלות האלה, אני אתעדכן בפרוטוקול.

אמרת שנפתח חשבון בנק, אמרת שהוכנסו כספים דרך האוצר. אמרת גם שכל הכספים שהעביר עד עכשיו משרד הרווחה ונבלעו בחשבון המעוקל, יועברו לחשבון הייעודי שאינו ניתן לעיקול. בפועל מה קורה? בפועל מי מטפל בהם? כן ידוע לי על הניסיון הקודם של משרד הרווחה, דבר שלא ידענו, אדוני היושב ראש, בדיון הקודם, שכן ישלחו עובדי משרד הרווחה - - -

הם סיפרו בישיבה הקודמת.

שלחנו, עד שהפסיקו את זה.

בסדר, אבל זה נכשל.

לדעתי, אנחנו צריכים להיות מוכנים לאחת משתי האופציות. או שמשהו יקרה עם החשבון, ולא יתאפשר המשך קיומו. או לחילופין, שאנשי הוועד יחליטו שוב שגם הטיפול במקרי חירום פוגע להם בשביתה. הייתי רוצה שתספר לוועדה לגבי האפשרות שעיר שכנה כמו רמלה למשל, תקבל את התוספת התקציבית הזאת, כדי שהיא תוכל לתת מענה לא רק במקרי חירום. אסור לנו לשכוח שלפעמים ההגדרה היבשה של מהו מקרי חירום, זה המקרים הקיצוניים וזה לא אומר שמה שאינו מקרה חירום, אינו מקרה חירום בפועל. אני מודה לכם, ואני שוב מתנצלת.

אני רוצה רק להוסיף.

לגבי הנקודה האחרונה. חשוב מאוד להבין למה אתם במשרד הרווחה קוראים מקרי חירום. כי התיאורים שקיבלנו פה על ילדים בסיכון, כאשר אתה אומר שזה לא כלול במקרי חירום, הם היו פשוט תיאורים קשים גם מהמשטרה, וגם מפקידי הסעד וכל הגורמים, אנשי החינוך.

אם אתה אומר, אנחנו פשוט לא יכולים בגלל שוועד העובדים לא מאפשר, זה דבר אחד. לדעתי אז צריכים להיכנס באמצעים אחרים לגמרי לגבי ועד העובדים. אי אפשר לסבול יותר. אי אפשר לקבל את זה.

אני פקידת הסעד, אני רוצה להתייחס למקרה.

נאמר פה שהמשכורות מועברות ישירות?

אני לוקח כהנחה לפי מה שאתה אמרת, שהנושא של הכספים בינתיים בהסדר.

הוא לא פותר את בעיית השביתה, כי מגיעות להם שש משכורות. גם אם יכניסו כסף באופן חלקי לעובדים, הם ממשיכים לשבות. אין לי שום טענה, אני לא יכול להגיד לעובדים לא לשבות.

אנחנו גם פתחנו חשבון על ידי חשב מלווה בנושא החינוך. האנשים שם קיבלו משכורות עד כמעט המשכורות האחרונה. ובכל זאת, הם לא חוזרים לעבודה. כי יושבת ראש ועד העובדים לא איפשרה להם. זאת אומרת, למרות שרוב האנשים קיבלו את המשכורת, צריך לקחת את זה בחשבון, הם לא חזרו לעבודה.

לא ניכנס לאידיאולוגיות לגבי השביתה, אם כן או לא. אני מסכים מאוד עם המנכ"ל שכאשר המערכת שובתת, יש עניין שאנחנו לא יכולים לטעון נגד זה, שכל כך הרבה אנשים לא קיבלו משכורת. יחד עם זאת מקובל בכל שביתה שיש צווי ריתוק, או דברים אחרים. אנחנו יודעים מה רמת הסכנה כשמדובר לגבי ילדים במצבי חירום. ילדים שנמצאים בסיכון, הם מחוץ לשביתה. אנחנו לא יכולים לקבל את הדבר הזה. אני שמח מאוד שהתקדמו מאז השבוע שעבר. ההצעה שלך, היוזמה שלך בפתיחת החשבון, זה גם העניין שדיברנו עליו בוועדה. עשו את זה כבר במשרד החינוך, כפי שציינת את זה כבר מזמן.

אני רוצה להתחיל בעניין של החשבון. הזכירה כאן סולי את העניין של המורים. שר הרווחה של היום שהיה יו"ר ועדת החינוך של הכנסת, העביר חוק שמשכורות המורים יועברו לחשבון נפרד, ושאין אפשרות להשתמש בחשבון הזה לצרכים אחרים, ושהוא חסין מפני עיקולים. כשהוא הגיע למשרד הרווחה, הוא הגיש הצעת חוק דומה ביחד עם עשרה חברי כנסת ערבים שחתמו על הצעת החוק, לעשות את אותו דבר לגבי עובדי רווחה. זה עבר בקריאה ראשונה, ועכשיו נמצא בתוך תהליכים. לצערי הרב יש התנגדויות. יש התנגדות של משרד הפנים, יש התנגדות של משרד האוצר, יש התנגדות של מרכז השלטון המקומי לחקיקה הזאת. עכשיו כשהיו משברים בכל הארץ, בכל הרשויות, והעובדה שהמורים עבדו וקיבלו משכורת, מוכיחה שזה היה מהלך נכון. צריך לעשות את אותו הדבר לגבי עובדי הרווחה. אני מקווה שיצליחו להתגבר על הקשיים.

שמעתי גם מה שאומרת סולי. זה עוזר רק באופן חלקי. למה? כי רק המורים קיבלו משכורת. אבל כשהמזכירות והסייעות והעובדים והשרתים והניקיון לא קיבלו משכורת, אי אפשר להפעיל רק מערכת חינוך,למרות שהמורים קיבלו.

לכן, מי שתולה את הכל וחושב שזה הפתרון, אני אומר שזהו פתרון חלקי. הוא לא יפתור את הבעיה במלואה, עד שלא תיפתר כל הבעיה שם בלוד לגבי המשכורות לחלק מהעובדים.

אני מבקש אם אפשר ברשותך, שעדנה גרוס מנהלת המחוז שלנו תתייחס לגבי הנושא של מקרי חירום, מה מטפלים ומה ניתן לטפל ומה נעשה לגבי מקרי חירום.

ברשותכם, יש לי כאן את כל המקרים שהיתה מעורבת פקידת הסעד לחוק הנוער מהמקום, ועל זה מגיעה לה ברכות וצל"ש, על העמידה שלה. היא נמצאת כאן, היא עובדת בלי פאקס, בלי טלפון, בלי שום אמצעי שאנחנו עכשיו מנסים לעזור לה לקבל ממקורות חוץ מהעירייה.

אני רוצה להקריא לכם כמה מקרים שתבינו מתי אנחנו מתערבים. היה דיווח על ילד שההורים שלו חיים בנפרד, והוא פגע מינית באחותו. נכנסו למקרה הזה. סודרה אשה במקלט לנשים מוכות, פעם שנייה עם ילדיה, היתה התערבות של פקידת הסעד לגבי כל הנושא של ילדים, אבל גם התייחסנו לנושא של נשים. מדובר באם-חד הורית שהתלוננה כי הבן שלה מסכן את עצמו וסביבתו, מפעיל אלימות קשה בתוך הבית ובבית הספר, כולל נשק קר. יש התנגדות שלו לסידור חוץ ביתי, והאם חוששת ממנו ולא משתפת פעולה עם גורמי הטיפול. גם כאן היתה התערבות.

היה דיווח בבית ספר על ילדה בת שבע שביטאה מצוקה קשה בביטויים אובדניים, גם כאן התערבו. היתה אלימות קשה של אח כלפי אחותו, גם כאן התערבו. היתה פגיעה מינית במשפחתון, נכנסו לזה. אחר כך היה חשד לפגיעה מינית בתוך המשפחה, העניין דווח למשטרה, נכנסו לזה. ילדים שחזרו מפנימייה לפני שנה, בבית דווח שהאב מכה את האחות הקטנה, וגם את האח. היתה מעורבות. מבית חולים הדסה פנו, התעורר חשד שהאב פוגע מינית בבנות, נכנסו לזה. יש פרטים על מקרה נוסף, דיווח אנונימי על פגיעה בקטינה, נכנסו לזה. אלה מסוג הבעיות שאנחנו, כלומר, פקידי הסעד שנמצאים במקום עובדת אחת מהמקום, ועובדת מהמחוז, נכנסים לזה ובודקים מיידית.

יש לנו גם פניות, מי שהשכיל לעשות ופונה לממלא מקום רון גלבוע שנמצא כאן, גם הוא התפטר לפני עשרה ימים. הקו שלנו פתוח, אנחנו עושים בדיקה מה צריך להיכנס מיידית, איך אפשר להיכנס מיידית. לצערי הרב, רצינו להיכנס גם מהמחוז, אבל המפקחים שלי לא קיבלו או.קיי. מוועד עובדים שיוכלו להיכנס ולעשות דברים. אנחנו בעצם היום מתערבים בכל מצב מהנוסח הזה שהקראתי לכם.

מה שאפשר להגיד באופן כללי על המצבים האלו, שזה אחרי שכבר הנזק נעשה.

גם בזמן רגיל אנחנו נכנסים אחרי שהנזק נעשה, מאחר ואנחנו לא יכולים במשך 24 שעות לדעת את הדברים.

אני יודע שמשרד הרווחה מנסה להיכנס לפני.

צריך לזכור שגם ההתערבות שמזכירה גברת גרוס היא בעירבון מאוד מוגדל. הרי מעבר לבדיקה ולהתערבות המיידית, צריך לבנות תכנית. צריך לעשות משהו עם המשפחה, צריך לעשות משהו עם הילד. את כל זה היא לא יכולה לעשות גם אם תהיה מלאך, פקידת סעד אחת שעסוקה בדיווחים לבתי המשפט, בהארכת צווים, ובאלף ואחד דברים אחרים.

הארכת צווים כן, אבל הטיפול לאורך זמן נפגע, אין ספק.

היא גם לא יכולה לבדוק את כל המקרים. בדיווח שהיה לפני שבועיים-שלושה, היו 260 מקרים, בשבועיים- שלושה האחרונים התווספו 30 מקרים נוספים על שולחנה של פקידת הסעד, אני מניח שכל הזמן מצטרפים מקרים, משהו בסביבות 300 מקרים. זה לא רק שאם היא היתה מלאך היא היתה מבצעת, היא גם לא יכולה לתת מענה.

אני רוצה לשאול, אתם מרגישים שאתם יכולים לקחת אחריות על המצב הזה? אני מבין שאתם מודים לוועד העובדים שמאפשרים לכם במקרים האלה לעשות דברים.

הם שמעו שפנינו לרמלה, מישהו פה הציע, וגם הם לא נולדו היום. הם פנו לרמלה, לחבריהם העובדים הסוציאליים ואמרו להם: חסר לכם שמישהו מכם יעז לפגוע בנו ולתת שרות. אותו דבר היתה אלי פנייה מאיגוד העובדים הסוציאליים, שאנחנו נזיק.

השאלה מה עושים. אתם אחראים, ואתם רואים שפה מדובר על מצב של מאות ילדים, ומתווספים כל הזמן ילדים חדשים. אתם רואים שאתם יכולים לתת במשהו איזשהו כדור אחרי שילד כבר נפגע. מה אנחנו עושים כדי לשנות את העניין? יש פה איזו מין שלווה. נשמע עוד מעט גם את משרד הפנים. בכל זאת יש ממשלה בישראל. זה לא איש הישר בעיניו יעשה.

יכול להיות שהם קורבנות לעניינים פוליטיים. משרד הפנים לא החליט עדיין אם הוא רוצה ועדה קרואה או רוצה תכנית הבראה. לכן האנשים נופלים קורבן לחוסר המדיניות של משרד הפנים.

ערך שביתה עולה על ערך חיי ילדים בסיכון.

כל הדברים ברורים.

זו אחריות הממשלה.

ד"ר קדמן הזכיר פה לפני שבוע, שאם היתה מפולת בתורכיה, היו שולחים משלחת שלנו כדי לנסות להציל מה שקורה שם. עכשיו זה לא בתורכיה, ואפילו לא במדינות השכנות, זה פה בארץ ישראל. באיזה שלב אנחנו מגיעים לנקודה שאנחנו נפסיק להפקיר את הילדים האלה? אני מבין שמתוך חוסר אונים ועד העובדים לא מאפשר, טכנית זה לא מתאפשר, החוק הזה לא עבר. באיזשהו מקום צריך לנקוט באמצעים הרבה יותר דרסטיים בשביל הצלת הילדים האלה.

הייתי רוצה להוסיף לסוגיית הילדים נקודה נוספת שמאוד משמעותית לצורך הדיון. בתחילת פברואר מנהלת המחוז עדנה גרוס הוציאה מכתב על קריסת שירותי הרווחה, ואז 22 עובדים פרשו מהמערכת. לפני שבוע מפקח המשרד הוציא דו"ח על כך ש-45 עובדים עזבו את המערכת, והוא טעה בשלושה, היו כבר 48. בשבוע שעבר מאז, הצטרפו שלושה עובדים, אחת מהם היא ראש הצוות שישבה לידי בדיון הקודם, הודיעה אתמול על העזיבה שלה. כל מערך כוח האדם של מערכת הרווחה, זה לא רק שהעובדים שובתים. מערך כוח האדם של מערכת הרווחה עוזב ולא נשאר. צריך להבין, שכל עולם הידע של האנשים אובד. אנשים שמכירים את האוכלוסייה שעבדו איתה לאורך השנים, הולך. לא יהיה יהיה מי שיכניס אותם לעבודה וילמד אותם מי המשפחות. זה לא רק להתחיל מההתחלה, זה הרבה יותר. זה עולם של ידע שלם שנצבר לאורך שנים במערכת שתיפקדה בצורה אדירה הולך לאיבוד יום יום.

דיברתי עם המנכ"ל בקשר לנושא הזה לפני מספר חודשים. חייבים באס.או.אס. לעצור את המפולת הזאת. אני יודע מאתמול על שלושה עובדים נוספים, ואני לא מתעניין, כי אין לי כוח להתעניין בדבר הזה. אני יודע על שלושה עובדים נוספים שעומדים לעזוב את המערכת. אני מדבר על העובדים הבכירים ביותר במערכת שעוזבים אותה. המערכות כולן קורסות. זה לא רק פקידי הסעד לחוק הנוער. זה כל המערכות של שירותי הרווחה. הבעיה היא הרבה יותר קשה מאשר רק ילדים בסיכון.

אני רוצה להגיד משהו שהוא לפני הרווחה. לילדים האלה צריך לתת מענה כרגע. הילדים האלו היו 68 ימים בלי גני ילדים. בתי הספר לא שעבדו עוד יותר ממה שהבטיחו כמו שהצהירו שבתי הספר וגני הילדים יהיו פתוחים עד שלוש וחצי, הם עבדו עד השעה רבע לאחד. זאת אומרת, הם היו צריכים לקבל יותר, הם קיבלו עוד פחות. היום לילדים אין מענה. אין להם קייטנות. אותם ילדים נמצאים ברחובות. אתה רואה את הילדים, את בני הנוער, כאשר אתה הולך בערב, מצלמים אותם מעשנים וכו'. אלו ילדים נהדרים. עם כל הכבוד למערכת הרווחה, צריך לתת להם כרגע את המסגרת, את המענה הראשוני. הילדים הללו כיום ברחובות, כי אין קייטנות, אין גני ילדים ואין בתי ספר. דבר ראשון שאפשר לעזור לרווחה, זה לתת להם מענה כרגע. הילדה מבקשת אוכל, היא ביקשה ממני לאכול יום אחרי יום. היה לה מגהץ על הרגל, חודשים. היו לה סימנים של מכות, מוזנחת. לא היה לה אוכל, כי גני הילדים היו סגורים. אותם ילדים, ואני מכירה מהגן של הבת שלי, אותם ילדים שלא היה להם לאן ללכת, ילדים בני 3 ובני 4. הבטיחו עד שלוש וחצי, לא נתנו עכשיו שום דבר. זאת אומרת, הילדים האלה היו בבתים הרוסים, והמצב של הרווחה מחמיר עוד יותר. צריך לתת להם מסגרת. לילדים אין חינוך בעיר הזאת. אין.

זה לא רק נושא הרווחה. כל המערכות שקרסו בלוד, ההצטברות שלהם בסוף גם מגיעה לרווחה. למה? כי הילדים מגיעים למצב שהם חרדים לכל דבר.

אתה צודק. אני חושש שאם נתפשט - - -

לא, אני לא מתפשט. אני פשוט מציג את התמונה של הילדים.

איזו תשובה אתה יכול לתת לי, איפה אני יכולה ללכת עם שלושת ילדיי כשאין גנים, אין בית ספר, אין קייטנה, אין מתנ"ס, אין מפעל הפיס, אין כלום. אנחנו נגיע לרווחה? אנחנו לא רוצים להגיע לרווחה. אנחנו רוצים לצוף מעל. יש לך פתרון לתת לי בלי רווחה?

את נמצאת במקום הנכון לשאול את השאלה.

המנכ"ל הגיע במיוחד כדי לתת מענה לשאלות. הוא הגיע במיוחד בשביל לתת מענה, אז תדברי רק לפי התור.

אני רוצה לספר על מקרה של ילד בן שבע, שהתראיין יחד עם אמו לרזי ברקאי, והוא אומר לרזי ברקאי בגלי צה"ל, היום ניתקו לנו את המים, אז מה מחר, ינתקו לנו את האוכל? הוא כבר לוקח את זה לצד שהמצב מתדרדר, עכשיו המים מתנתקים, מחר ינתקו את האוכל וכך הלאה. ילדי רחוב בלוד, העתיד שלהם ידוע מראש. העתיד שלהם זה הכספומט, ואי אפשר להתווכח עם זה. בעיית הסמים בלוד היא בעיה שידועה לכולם. וכאן ההזדמנות לשבח את העבודה של המשטרה שמטפלת ביד חזקה, ואני מאחל להם שיצליחו במבצע הזה, רק אבקש מהצד השני, לא להפריע להם בעבודה שלהם.

הם יכולים להתעלל באזרחים כאוות נפשם?

ילדים הם ילדים, זה לא משנה אם הם גרים בשכונת גני אביב, או בס"ח, או בשכונת הרכבת, או בפרדס שמיר. ילדים במגזר הערבי, נמצאים בעיקר בכספומטים של הסמים. לילד בן שש יש תפקיד בסחר בסמים. הילד משמש או כתצפיתן, או מחלק מנות סמים. כאן אנחנו מזניחים דור שלם של ילדים. גורמים לדור שלם של ילדים ליפול לתהום, ואנחנו מפספסים את הרכבת. אנחנו מפספסים את השליחות שלמענה אנחנו נמצאים כל אחד במקומו.

לכן, אני מצפה שמשרד הפנים יתן את האפשרות שהגלגל ימשיך להסתובב, ולא לעצור אותו בכלל. עד לפני שמונה חודשים עד הבחירות, הגלגל לפחות הסתובב. אני מצפה מראש הממשלה שהשלט שלו עד היום מתנוסס בעיר לוד "הממשלה מאחוריך", שלפחות חלק מזה הוא יתן. כאשר אני רואה שילדה בת חמש מסתובבת ברחוב ומבקשת אוכל, זה לא מעניין אותי מה ועד העובדים של לוד, אמר לועד העובדים של רמלה. מעניין אותי איך לטפל בילדה הזאת. ואני לא רוצה לקבל שום תשובה אחרת. אני לא מוכן להסכים לקבל שום תשובה אחרת.

תודה.

כל זמן שבתי הספר פעלו, אז לפחות היתה לילדים מסגרת כמו שאמרה הגברת. פעלו כך או אחרת, ואני מוכרחה להגיד שאני מצדיעה למנהלים שהחזיקו מעמד, בלי כל הצוות שצריך היה לעבוד מדי יום, כמו המזכירות, השרתים, האבטחה, השרתים והסייעות.

אנחנו עדיין פועלים בחינוך המיוחד. ישנם בתי ספר שמשך הלימודים זה עד אמצע חודש אוגוסט. גם שם עדיין יש לנו בעיות מאוד קשות שקשורות לילדים במצוקה. פרט לכך יש לנו 100 שמות של ילדים שקיבלנו ממנהלי בתי הספר שזקוקים לטיפול דחוף. אני פניתי לעיריית ראשון לציון, המנכ"ל יודע, וגם חלק מהצוות שלו יודעים, והיא הסכימה לתת 2.5 תקנים מלאים לחודשי הקיץ. בכל זאת, אולי לתת מענה לילדים שלא נמצאים בסיכון הגבוהה, שכן מקבלים מענה. אלא לדברים שוטפים, ואולי לעזרה לעובדת הסוציאלית שנמצאת כאן.

עדיין לא קיבלתי מענה. האנשים האלה כבר מוכנים להיכנס לעבודה. 2.5 תקנים זה הרבה מאוד. אני חושבת שצריך לקבל כל עזרה כזאת.

אנחנו טיפלנו במקרה הזה.

הילדה הסתובבה ברחובות עד השעה 12 בלילה.

העיר לוד נמצאת יותר מדי זמן בכנסת, ולא לטובה. יש כאן בעיה קשה מאוד. הבעיה של לוד, היא לא בעיה של חוסר תקציבים. למשרדים הממשלתיים יש מספיק תקציבים כדי לפתור את כל הבעיות של לוד, אלא שיש פה עניין של מדיניות. למשל, כל הזמן אומרים ועדה קרואה בלוד, או פתרון הבעיות הקיימות, כלומר פתרון במסגרת העירייה.

זה לא מדוייק. לא זה מה שמשרד הפנים אמר.

אתם העליתם את העניין של ועדה קרואה, לא אני.

נכון.

אני עכשיו אומר, לא יכול להיות. המצב בארץ מבחינת תקציבי ממשלה, מבחינת תקציבי רווחה, הוא לא מצב שילדה בת חמש תסתובב ברחוב. כלומר, יש תקציבים לפתור את הבעיה הזאת וגם בעיות אחרות. אז למה לא נפתרה הבעיה?

יש גם צמיחה.

מדברים על צמיחה. בממשלה עכשיו יש מודה חדשה. מגלגלים את האחריות על פקיד הסעד שלא קיבל משכורת. האחריות היא של הממשלה. אם יש ילדים שמסתובבים בלי פתרון, האחריות היא קודם כל על הממשלה. זה משרדי הממשלה, משרד הרווחה, משרד הפנים, החינוך. בסופו של דבר אנחנו פה בכנסת, ובוועדה הזאת במיוחד, העולם שלנו מתחיל. אני לא חבר ועדה, אני ממלא מקום.

אתה תמיד מוזמן.

אבל אני יכול לדבר בשמו של היושב ראש וחברי הוועדה. העולם שלנו מתחיל מהילד. טובת הילד, גורלו של הילד, רווחתו של הילד, זה נר לרגלינו. כלומר, משם מתחילים. לא מתחילים מלמעלה עם כל הבעיות שיש לממשלה - עירייה, גרעונות. עד שמגיעים לילד, הוא נשאר ברחוב המסכן. קודם כל אנחנו רוצים לפתור את הבעיה של הילדים. למשל לעירייה יש 400 אלף שקל בשביל לממן הריסת בתים.

שזה גם רק חלק מהבעיה. הבנייה הבלתי חוקית היא גם חלק מהבעיה.

אני אומר שיש כסף. יש ארבעה מיליון שקל בשביל להרוס בתים. בארבעה מיליון שקל יכולנו לפתור את כל הבעיות הדחופות. הבנייה הבלתי חוקית יכולה לחכות למשא ומתן. למשרד הפנים יש סדר עדיפויות, וראש הממשלה אמר שהוא לוקח אחריות. הוא אמר, לוד היא בבת עיניו, הוא יפתור את הבעיות של לוד. איזה בעיות הוא פתר? עכשיו כשיש בעיות הוא שותק. לא שומעים את הממשלה.

אנחנו מגלגלים את האחריות על הממשלה. אני קורא למשרד הרווחה, למשרד הפנים, למשרד החינוך, תשבו ביחד, תביאו פתרונות. אנחנו בתור סיעת בל"ד יזמנו חוק של תקציב רווחה, שהתקציב יועבר ישירות, כלומר תקציב עוקף עיקולים. וגם השר תמך בו. אנחנו צפינו את הבעיה של מה שקורה בלוד וגם במקומות אחרים, שהילדים בסופו של דבר הם הקורבן. בוא ונוציא את הילדים מהמשחק הפוליטי והמדיניות הזאת שפוגעת בצורה אנושה. מה זה פתרון חירום? אני חושב שאסור לנו בוועדה להמליץ על פתרון לשבוע שבועיים, ואחר כך נתכנס שוב בעוד שבועיים, ונחפש פתרון לאותה בעיה. צריך למצוא פתרון סביר לפי סדר קדימויות של מקרי חירום. אבל אי אפשר להמשיך את המצב הזה בלוד.

למשטרה יש תקציבים לטפל בסמים – בסדר. אנחנו תומכים במלחמה בסמים. אני חושב שזה נעשה בצורה לא נאותה. פעם נפגעו אזרחים מסוחרי הסמים, ואחר כך על ידי המשטרה.

אני חייב למחות על הדברים שלך. בג"צ כבר אמר שאתה משתמש בסיסמאות של פופוליזם זול.

הוא לא אמר עלי.

הוא אמר על האמירות האלה.

לא על האמירות האלה. אז תחזור בך. הייתי זהיר מאוד בדבריי.

אני חושב שכדאי שאתה תחזור בך.

הייתי בלוד, וראיתי במו עיניי. כדאי לך לחזור, ולהתייחס בכבוד לחברי הכנסת.

בסופו של דבר, לגבי הבעיה שעומדת בפנינו, אני חושב שהוועדה צריכה להתמקד ולעקוב, לא רק לתת המלצות וללכת הביתה, אלא הוועדה צריכה לעקוב אחרי היישום של ההמלצות שלנו וללחוץ על משרד הרווחה, החינוך והפנים לפתור את הבעיה קודם כל של הילדים בסיכון.

ילדים בסיכון אלו ילדים שאחר כך יתדרדרו לסמים, ואז צריך להשקיע עוד יותר כוחות משטרה. מי שלא מטפל בילדים, צריך לבנות בתי סוהר. או שבונים בתי ספר או בתי סוהר. אי אפשר לא לבנות בתי ספר ולא לטפל בילדים האלה, ואחר כך אתה יודע לאן מגיעים. במיוחד בעיר לוד.

אני מודה לך על הדברים. בוא נתמקד.

נשמע את משרד הפנים, אנחנו יכולים בקלות להיכנס לכל הסוגיות. קיבלנו דיווחים מאוד מחמיאים על עבודת המשטרה בלוד בחודשים הללו. אני לא נכנס לסוגיית הריסת בתים, זה נושא שטיפלנו בו בוועדה, ועכשיו אנחנו עושים מעקב, כי גם פה יש אספקט גם של הילדים שחוזרים הביתה ואין להם קורת גג, והדבר הזה כנראה לא נלקח בחשבון בכלל בשיקולים אם להרוס את הבתים או לא. זו אחת מהדרישות של הוועדה הזאת שתהיה נציגות של הרווחה בכל החלטה כזאת. זו סוגייה נפרדת. אנחנו חייבים למצוא את הפתרון עכשיו, של ההפקרות או ההתדרדרות או המפולת כלפי הילדים.

אני יושבת ראש מועצת הנוער העירונית בלוד.

המנכ"ל אמר שמטפלים רק במקרי חירום. בקשר למקרי חירום, אני לא חושבת שילדים בלוד צריכים בכלל להגיע למצב שהם מסתובבים ברחוב. מצויין שאתם נותנים מענה למקרי חירום, אבל לא צריך בכלל להגיע למקרי חירום. לפי דעתי צריך להיכנס לשורש הבעיה. זה שאתם פותרים היום מקרי חירום, זה לא אומר שמחר יהיו עוד מקרי חירום, ועוד שלושה וארבעה וחמישה.

אני בתור בת נוער בלוד, לא מעניין אותי אם תהיה ועדה קרואה, מה יעשה ראש העיר או מה הדיונים הפנימיים במשרד הרווחה ובמשרד הפנים. אני יודעת שבני הנוער בלוד, צריכים עזרה, צריכים סיוע, הם במצוקה מאוד גדולה. ילדים שמסתובבים ברחוב זה רק חלק מאוד קטן ממה שקורה בעיר.

אני חושבת שתושבי העיר צריכים להגיע לפה לדיון שני במספר, אחרי כל כך הרבה זמן שהגנים שובתים, שהעירייה לא מתפקדת, שבני נוער פשוט נמצאים ברחוב. כל ענייני סמים, אלימות, פשע, זה כבר בכלל לא פאקטור, פשוט תמיד זה היה קיים, והמצב הנוכחי פשוט מעצים את זה עוד יותר ועוד יותר.

כאשר בני נוער פונים אליי ואומרים לי: תראי אלכס, יש לנו בעיה גדולה, אין לנו איפה לאכול, אין מה לאכול בבית, קשה לנו בבית, אז אין לי מה לעשות. בגלל זה אני פה היום, אני פונה אליכם שתפתרו את הבעיה הזאת כמה שיותר מהר. זה מה שאנחנו רוצים, זה מה שאנחנו צריכים, וזה מה שכולם בעצם רוצים.

לי אין פתרון לבעיה. אבל אני מאוד מבקשת שתתמקדו בנושא. בקשר למה שדיברת על הריסת בתים, תקציבים וויכוחים פנימיים, הכל לא לעניין.

זה גם ילדים. יש ילדים שגרים בבתים האלו.

אולי את הכסף הזה יהיה אפשר לנתב לילדים שאין להם אוכל בבית.

זו סוגייה אחרת.

- - - זה יהיה במתחם של בתי ספר שצריכים להיות מוקמים במקום הזה. הם נבנו כבנייה בלתי חוקית.

אני חושב שאלכס דיברה כאן דברים מאוד ברורים. אני לא חושב שיש סיבה להפריע לדבריה. תנו לה לגמור את הדברים. אולי צריכים לשים אותה כראש הוועדה הקרואה בעיר הזאת.

לא צריך ועדה קרואה. אם היא תהיה מועמדת היא תזכה.

בקשר למתנ"סים, אני אישית מדריכה גם במתנ"סים, ואני מדריכה ילדים בכיתות ז' עד ח', וילדים יותר קטנים בכיתות ו' ובקייטנות. המצב פשוט זוועתי. אחותי בת שמונה ואין לה קייטנה כדי ללכת אליה, היא יושבת בבית. יש לנו פארק חדש בשכונה שנקרא גני העיר. אין שום תאורה בערב, והוא מלא בנרקומנים. יש שם מפגעים בטיחותיים, שבכלל אני לא רוצה להתחיל לדבר עליהם. יש שם בור ענקי לא מגודר. זה רק חלק קטן ממה שאני רואה בשכונה שבה אני גרה.

אולי אפשר לדעת למה משרד הפנים לא ממנה ועדה קרואה לעיר הזאת? משרד הפנים שותק, הם לא ממהרים. למה לא עושים משהו עם העניין הזה?

משרד הפנים לא מגיע אפילו לדיונים של ועדת הפנים של הכנסת. הוא מתחמק מכל הדיונים האלה.

משרד הפנים היה בוועדת הפנים של הכנסת. אני הייתי שם.

סליחה, הוא לא היה בנושא הזה.

יש לנו סדר של דברים. נשמע כל אחד בתורו ובמקומו.

אני רוצה לחזק את דבריה של אלכס. לבוא ולומר שאנחנו כזוגות צעירים, כאשר באנו לעיר לוד, ראינו בעיר הזאת כמטרה, לא כעיר שבה סמים, פשע, וכיוצא בזה. לי חורה שאני אמא לשני ילדים קטנים, צריכה לגדל את הילדים שלי למציאות שמישהו נתן לה הגדרה כבר מראש. אנחנו צריכים לשבת כאן, ולבוא ולהגיד די, לוד זה כבר לא סמים, כי יש לנו גם דברים טובים, ואת זה אנחנו שוכחים.

זה שאנחנו לא באים ונותנים את הפתרון המיידי לילדים שלנו, למסגרות שלהם, אז הכל אחר כך שווה – סמים, פשע, וכיוצא בזה. אמנם הוועדה היא למען זכויות הילד, אבל לי חשוב כאן לבוא ולהגיד, שיש לנו בית ספר שזכה בפרס החינוך השנה. יש לנו בית ספר שזכה בתחרות האינטרנט במחשבים. יש לנו ילדים עם אליפויות ותארים בגני אביב. חבר'ה, אנחנו איכות, והאיכות הזאת צריכה פתרון ופתרון מיידי. לא שזה יגיד לזה, וזה ישלח אותנו לזה. כל יום שעובר הילדים שלנו בעוד יום חסר. לי יש ילדה שעולה לכיתה א' השנה. 60 יום היא נעדרה מהגן, לא כי היא ביקשה, כי מישהו כפה את זה עליה. וכאשר היא הגיעה לגן, אז היא נאלצה לשבת על אסלה שישבו עליה 35 ילדים, מטונפת ללא מים. הילדה הזאת היתה אמורה לקבל מוכנות לכיתה א', אבל היא לא קיבלה מוכנות לכיתה א'. מכספי הוצאתי כדי שהיא תהיה מה שנקרא שווה בין שווים. מה שהיתה אמורה לקבל על-פי חוק. ילדה בגן חובה ישבה 60 יום בבית, מישהו נתן על זה מענה? אנחנו הורים עובדים, הם מסתובבים ברחובות. אז הקריסה למטה היא מאוד מהירה. אז אנחנו יושבים פה ומדברים מאוד יפה ומאוד גבוהה, אבל מפה צריך לצאת היום עם פתרונות. השביתה של העירייה זה לא משהו שהולך להסתיים מחר, יש לנו מלחמות של הוועד עם היושב ראש, עם כולם.

אם יושבת הראש היתה משחררת היום את העובדים שלה, והיתה נותנת להם את האו.קיי., לילדה שלי היום היה מסגרת לפחות לחודשי הקיץ. אני כאזרח שומר חוק, שמשלם מסים ועושה כל מה שצריך, הילדה שלי לא צריכה להיות קיר חומה, מגן של המלחמות הפרטיות שלהם. ממש לא.

גם לעסקים הפרטיים של הנוער שמים רגליים. יש סטודיו מעולה בשכונה שגם לו לא נותנים לעבוד, וגם לו לא נותנים לתפקד. הוא הולך להיסגר. הפעילות היחידה שיש בשכונה שלנו.

אני רוצה לחדד את הבעיה כפי שאני רואה אותה, ואולי נוכל לראות איזשהו כיוון של פתרון. כמו שאני רואה את הדברים, יש לנו שתי בעיות מרכזיות. אחת, זה נושא תשלום שכר לעובדים שבעטיו עזבו 53 עובדים את המערכת. מדי יום זה עולה.

אני רוצה לציין שכל המערכות שנמצאות כאן, המשרד שלנו שאיתו אנחנו בקשר יום-יומי, ובטלפון כל שעה כדי לנסות לקדם בעיות, עוזר כמיטב יכולתו. המשטרה מסייעת כמיטב יכולתה. אבל עד שלא תיפתר הבעיה של המשכורות שנוכל לגייס עובדים חדשים, אנחנו נתמודד עם מצבי חירום, ועם מצבים שמתוארים פה. כל יום יש לנו יותר קשיים, יותר בעיות, ובזמן הקרוב לא נוכל לפתור את זה. כל הבעיות האחרות לא יקדמו את הפתרון.

אני לא אצא מפה יותר מעודד, ואני לא חושב שהמצב שלנו יהיה יותר טוב בימים הקרובים. להיפך, כל יום יותר קשה לנו. אנחנו עושים את סדרי העדיפויות. אבל להגיד לכם שאני רגוע, או ישן בלילה, או הטלפון מפסיק לצלצל באיזשהו שלב, לא. כולנו וכל מי שכאן עושים את כל מה שאנחנו יכולים, ו-150% יותר מזה, אבל עדיין אנחנו לא פותרים את בעיות היסוד. ללא שכר וללא עובדים, זו גם לא בעיה של הוועד. היום אין לי עובדים שאני יכול לטפל במקרים של ילדים. דרך אגב, לא רק ילדים, יש חולים, יש מבוגרים שבסיכון, יש נכים, יש מפגרים. לאף אחד מהם אני לא יכול לתת מענה היום.

הבעיה היא ששר הפנים ישן בלילה, ושר האוצר ישן בלילה.

אנחנו רוצים לשמוע את נציג משרד הפנים. מאוד הייתי רוצה לדעת ממך, כמה זמן אתם חושבים שאפשר לקחת אחריות על משרד הפנים במדינת ישראל, ולא לעשות פה שום דבר. לאן אנחנו נתדרדר במצב הזה. שמענו גם מה משרד הרווחה עושה. בכלים שיש להם עושים מה שיכולים לעשות. אני גם לא מבין איך אפשר לקחת אחריות, אבל בסופו של דבר לא הם יכולים למנות ועדה קרואה, ולא הם יכולים לקחת את העניינים לידיים. כמה זמן אפשר להמשיך את ההפקרות?

ברשותכם, אומר כמה וכמה דברים, גם לדברים שעלו כאן כרגע, וגם בכלל. הופיעה כאן נציגת הוועד. מי שמונע היום את סיכום תכנית ההבראה של לוד, זה ועד העובדים. מכיוון שהם לא מאפשרים שום פיטורין במקום, כאשר המנגנון שם מנופח וידוע שהוא מנופח, וזה תוצר הלוואי של העירייה שלא הגישה את תכנית ההבראה כמו שהיא היתה צריכה להגיש אותה, הפועל היוצא מזה שאין תכנית הבראה ברגע זה.

חבר הכנסת זחאלקה ברשותך. אתה טענת שאנחנו לא עושים כלום. את הגשת החוק שמאפשר כרגע תשלום כלשהו לעובדים הציע משרד הפנים, ולא ביצעו חברי הכנסת. אנחנו הגשנו את הצעת החוק הזאת, היא עברה בכנסת. דא עקא, שבחוק הזה יש בעייתיות מסויימת ברגע זה, כיוון שהבנקים הגישו בג"צ, ואני מבין שעומד להתקיים דיון עם עתירה לצו זמני להפסיק את ההפעלה של החשבונות הללו.

החוק הזה לא מתבצע כי אתם התניתם שם שראש העיר יחתום על תכנית הבראה כתנאי שזה יתבצע. תגיד גם את זה. ראשי ערים לא חותמים.

נכון. עובדה היא שלעיריית לוד אישרנו העברת מענק כספי שאיפשר שכר לחשבון מיוחד, אז יש גם דרך כזאת.

אנחנו נשמע הכל, רק אני רוצה שתחדד גם תשובה לנושא. הכל נכון, יש חוק כזה, וזה מעוכב בג"צ. אנחנו יודעים את זה. ויש גם הצעת חוק פרטית לגבי הנושא של הרווחה. אנחנו רוצים שהחוק יעבור, אתם תתמכו והכל יהיה בסדר. בינתיים אתם שומעים שיש פה אלפי ילדים בעיר לוד שלא יכולים לחכות עד שראש העיר יחתום וועד העובדים עושה אחרת.

אדוני היושב ראש, החוק במדינת ישראל קובע שעל מנת לפזר מועצה מקומית כלשהי, חייבים להקים ועדת חקירה. ועדת חקירה צריכה לעבוד בפרק זמן מינימלי של ארבעה חודשים. עדיין לא הגענו לפרק הזמן המינימלי. ועדת החקירה צריכה להגיש את המלצותיה, ורק בדרך זו שר הפנים יכול לאמץ או לא לאמץ את ההמלצות, זאת זכותו.

הקמתם ועדת חקירה?

בוודאי.

בוודאי, כולם דיברו על הנושא הזה.

למה הוא הודיע על התאריך 7 ביולי?

בסדר, זה ארבעת החודשים.

אבל הבנתי אחר כך שזה נמשך לעוד חודש.

קודם כל נראה מה יהיו המסקנות של הוועדה.

אני מאוד רוצה שנכבד את החוק. יש מספר חוקים במדינת ישראל, אנחנו יכולים לצטט אותם, שמחייבים את הממשלה לקחת אחריות על מצב הילדים בלוד. האם זה בכלל שיקול אצלך?

לא, הנושא הזה הוא לא בתחום האחריות של משרד הפנים, אלא בתחום האחריות של משרד הרווחה ומשרד החינוך. אנחנו לא עוסקים לא בעובדים סוציאליים, לא בקביעת תקנים לעובדים סוציאליים, והכסף היחיד שמשרד הפנים מעביר איכשהו שנוגע לעובדים סוציאליים, הוא בשל העובדה שיש נוסחה של 75%-25%, שכביכול ה-75% זה משרד הרווחה, וה-25% זה תקציב הרשות, שבחלקו הגדול הוא מורכב על ידי מענק איזון, אז בגלל זה אנחנו איכשהו משתתפים פה.

הבעיה היא שהתקציב הזה בכלל לא מגיע לרשות, כי הוא מגיע לכל הנושים. והנושים האלה היום הגישו בג"צ נגד החוק כדי שאנחנו לא נוכל לשלם שכר.

את זה פתחו דווקא בלוד.

אני מודיע לך שגם בלוד זה ייעצר, ברגע שהבג"צ יתקבל.

אז הספיקו למשוך את הכסף?

אין לנו דרך אחרת. אם הבג"צ יפסוק כפי שדורש עורך הדין רם כספי בעתירה שלו, אנחנו נישאר עם הלשון בחוץ.

סליחה, אתם אחראים לתיפקודה של העירייה.

סליחה, מי שאחראי על תיפקודה של העירייה, זה נבחרי הציבור של הרשות המקומית. הם היו צריכים להגיע להסדרים עם ההסתדרות, ועם ועד העובדים, והם לא הגיעו להסדרים הללו. וכתוצאה מכך אין תכנית הבראה. כל עוד אין תכנית הבראה, אנחנו לא יכולים להזרים להם כספים. זה המצב.

כרגיל העובדים אשמים. הם אשמים בגרעון. הם רוצים לפטר פיטורין המוניים.

למה לא יכולים להזרים להם כספים כל עוד שאין תכנית הבראה?

לא יכולים. כי אם אני מזרים כספים כשאין תכנית הבראה, המשמעות היא שהכסף הזה כולו הולך לאותו חור של הבנקים.

אם יש תכנית הבראה זה לא הולך כך?

לא, יש הוראות בחוק שאני יכול לפעול על פיהן.

בדיוק סיפרת שהחוק הזה ייפסל - - -

מזה אני חושש. אין לי אלא מה שעיניי רואות.

אני שואל אותך, האם אין איזושהי אחריות בממשלה על התיאור שקיבלתי פה?

אני מציין את העובדות כמות שהן.

לאור התנערות המשרדים, אני מציע לזמן את ראש הממשלה.

יש פלייר שחולק פה בין האנשים, ש-20 ילדים עומדים להיזרק מבתיהם. נאמר פה שכביכול זה כתוצאה מרישעות הלב של הרשות המקומית, שאת הכסף להריסה היא מוצאת, ולא היא. קודם כל מדובר בצווים שיפוטיים, בית משפט פסק להרוס את הבתים האלה. במשך כל הזמן הזה של השנתיים, הם ניצלו כל פירצה שהיא בחוק כדי ללכת לערעורים, ולעוד עירעורים, ונתנו להם עוד ערכאות. אבל מדובר בבתים של בנייה בלתי חוקית. של פלישה לאדמות ציבור.

זה לא שייך לדיון.

סליחה, דרשנו דיון דחוף עם ועדת הפנים בנושא הזה. אנחנו לא נטפל בנושא הזה פה. אבל רק הייתי רוצה שטיפה מאותו זעם שיש לך על זה שמישהו פלש ובנה מכל מיני סיבות, לא ניכנס לזה עכשיו, שאותו זעם יהיה על כך שאנחנו גורמים לאלף ילדים - - -

האמת היא שגם לעובדי משרד הפנים, שמטפלים ברשות המקומית לוד, כמו ברשויות אחרות, איכפת להם מהילדים. כיוון שגם להם יש ילדים, והם דואגים לכך שהמערכת תטפל.

איך זה בא לידי ביטוי בכלל?

משרד הפנים לא מצליח ליישם את סמכויותיו, ויש עליו לחצים.

הוא מיישם את סמכויותיו, הסמכויות שאמורות בחוק.

שר הפנים הציג כמה עמדות וכל פעם חזר מהקו האדום.

אני אענה כאן לחלק מהטענות. אנחנו גם מודעים לעובדה שהוועדה הקרואה הקודמת, יצרה מצב של גרעון ברשות שהיה יותר גדול. הם העבירו גרעון הלאה. אנחנו מודעים לעניין. אבל יחד עם זאת, הגרעון שנצטבר לאחר מכן, הוא גדול לאין ערוך לעומת הגרעון שהיה קודם. פרנסי הציבור בעיר, לא מצאו את הדרך לפתור את הבעיה הזאת באמצעות אותה תכנית שאנחנו הצענו להם שהיא תכנית הבראה לרשות.

אם הוא נציג של משרד הפנים, מה שהוא בא ואומר לי, תשימי שלט ותעזבי את העיר. זה מה שאני צריכה להבין מדבריך.

אני לא אומר לך שום דבר.

אתה אומר, לי יש גרעון אבל הוא גדול יותר. נתנו תקציבים, יש ועדת חקירה, אבל היא לא ממש עושה את מה שהיא צריכה. נתת ארבע חודשים. ה-1 לספטמבר כבר מתקרב. שוב פעם נגיע לאותו מעגל?

אני רוצה לשאול, מה היה קורה אם תושבי לוד היו אומרים: אנחנו לא משלמים מסים.

- - -

ברגע שהוועדה תגיש את המלצותיה - - -

בואו ונקיים את הדיון לפי הסדר, אחרת לא נגיע לשום דבר.

הגשתי בשבוע שעבר בקשה לדיון מהיר, בעניין הילדים בסיכון בלוד. מאחר והמצב זועק לשמים, כל אלה שיושבים כאן מכירים את המצב, ולא צריך לתאר אותו מחדש.

האזנתי טוב לנציג משרד הפנים. מה שהוא אומר בעצם במודע, משרד הפנים משתמש בילדים כבני ערובה כדי לסחוט את העיריות, ואת העובדים. זאת תמונת המצב.

אל תשים בפי דברים שלא אמרתי.

זה כל כך ברור. אמרת את זה כל כך יפה, עד שאנחנו הצלחנו להבין.

זאת המדיניות של משרד הפנים ומשרד הרווחה.

הממשלה הזאת מנסה לסחוט, להשתמש בילדים כבני ערובה כדי לסחוט את העיר הזאת. מישהו לקח על עצמו אחריות אישית על העיר לוד, קוראים לו אריאל שרון, ראש הממשלה. כשהוא הודיע על כך, שאלתי אם זה איום, יצא שכן. אני חושב שמה שקורה כאן הוא נסיון של המדינה להוריד מעצמה את האחריות על תפקידיה היא, וזה דבר בלתי חוקי בעליל מה שאתם עושים. לא רק נציג משרד הפנים, יש לנו כאן דוגמה. אבל אני מניח שגם משרד הרווחה, גם משרדים אחרים. מהו מעגל הקסמים כאן? קודם כל אנחנו חודשים מדברים על קריסת הרשויות המקומיות. אנחנו מעלים את הנושא הזה בפני הממשלה, 600 ילדים בסיכון, אין להם מה לעשות?

לא, הם בסיכון גבוה.

אני יכול להגיד שכל ילד בלוד הוא בסיכון. אנחנו מדברים על מצב שאי אפשר להירשם בגני חובה לגילאים 3-5 בלוד. אני חושב שזו עבירה על החוק על ידי הממשלה. אל תבואו ותטיחו לנו איך צריך לכבד את החוק. אתם תכבדו את החוק קודם כל. אתם תכבדו את האחריות שלכם קודם כל. זאת השאלה שעומדת על הפרק, בגלל זה אנחנו מזמינים אתכם לכאן, בגלל זה אנחנו מזמנים את הישיבה הזאת, ולא לבוא ולהיתמם.

הייתי מציע ליושב ראש הוועדה, שביחד נציע הצעת חוק שמטילה אחריות אישית של שר, שכתוצאה מאי הפעילות שלו נפגעים ילדים במקרה הזה. בדיוק מכיוון שהמצב הזה קיים, בדיוק שמכיוון שלוד קורסת, בדיוק מכיוון שבלוד סמים, בדיוק מכיוון שבלוד אבטלה, עוני וכו'. למרות כל המאמצים של השכונות ושל התושבים, יש צורך שמסגרות הרווחה יעבדו. דווקא כשהכל קורס, מה שקורס ראשון הן אותם מסגרות שאמורות היו לתת את הטיפול במקרה של קריסה. אבי חושב שזה אבסורדי ובלתי ניתן להבנה. התביעה שלנו צריכה להיות חד-משמעית. צריך אולי להביא את ילדי לוד, או למשרד ראש הממשלה, או לכאן, למרות שבדרך כלל אני לא אוהב להשתמש בילדים.

נכריז על לוד כשטח צבאי סגור.

דבר אחד אני מוכרח להגיד למר יחזקאל לביא. אני שמח שהגעת לפה, ואתה יודע שאתה צריך לספוג גם בשם המשרד שלך. התחושה שמה שאמר עיסאם עכשיו לגבי הנושא שהילדים הופכים להיות בני ערובה, אני מוכרח להגיד שזאת תחושה שלפחות גם אני קיבלתי מתוך דבריך. ברור לי שזה לא מה שאמרת בפירוש, אבל בפועל זו הרי תוצאה של הדברים שאמרת.

לא שלו אישית, של המשרד שלו.

זה ברור, אין פה שום דבר אישי. זו בפועל התוצאה. אתה אומר בגלל שצריך לקיים את הדבר הזה ואת הדבר הזה, ואת התקנה של ארבעה חודשים, בגלל זה אנחנו נפקיר את הילדים. הילדים הופכים להיות בני ערובה, כי זה לחץ בלתי נסבל. לא נכון להביא את הילדים לכנסת, לא נשתמש בילדים. יכול להיות שנקיים סיור בלוד, ונשב עם הילדים בלוד. כשלעצמו זה לא יביא לפתרון.

אני חושב שבכל זאת, אנחנו צריכים להגיד שהיתה התקדמות בימים האחרונים, בתכנים הבלתי אפשריים, גם התקדמות שלא פותרת את הבעיה, אבל לפחות גם על זה צריך לברך.

אני מרגיש צורך לומר משפט פתיחה, פתחתי בזה גם בדברים שלי. אני רוצה שלפחות שהאנשים שיושבים פה, ואולי לא מכירים את העיר לוד, ישמעו. הייתי משנה למנכ"ל במשרד החינוך, 12 שנה מנכ"ל החברה למתנ"סים, ועכשיו אני מנכ"ל הרווחה. אני רוצה לומר לכם באחריות מלאה, שבלוד היתה מערכת חינוך מפוארת - - -

עדיין.

אני אומר עם הבעיות.

רשת המתנ"סים בלוד היתה ספינת דגל של המתנ"סים בארץ, לא במחוז. לשכת הרווחה, לפי מה שאמרו לי, אחת המפוארת והטובות בארץ. לכן הדברים כואבים נורא. אתה שומע אנשים שמדברים על התמוטטות של מערכות, שעם כל הקשיים היו מערכות מפוארות, ותיפקדו למופת עם כל הצרות. לכן זה ממש כואב, ונורא לראות את הקריסה של העיר הזאת.

כרווחה אין לנו את היכולת לטפל לא בבעיות מים, לא ברישומי הגנים, מתנ"סים, קייטנות, פשע והריסת בתים. ישנם הרבה מאוד דברים כואבים שהם חלק מהמשבר.

ודאי, את התוצאות אתה קולט ברווחה.

אני חושב שהרווחה היא חלק מהקורבן פה. מערכת הרווחה בעיר לוד, ותושבי לוד, הם חלק מהקורבן בעניין הזה.

אמרת חוסר אונים – לפעמים יש תחושה של חוסר אונים. אני לא מסכים עם זה שאמרת שלווה, אבל שלווה אין. יש הרבה חוסר אונים. הבעיה היא ברגע זה לא להשיג כוח אדם. חיים שוכר עובדים סוציאליים, שנמצאים בחל"תים, ואנשים שהם עובדים עם פקידי סעד, אנחנו מוכנים לשלם. אני לא צריך לא מראשון, ולא מרמלה. משרדנו מוכן היום לשכור עובדים סוציאליים. הרי מה קרה? הבאנו על פי תור שעדנה סידרה, עובדים סוציאליים ללוד שיסייעו לטפל בכל הבעיות האלה, עד שסגרו בפנינו את הדלת. בשעה שמונה נעלו את הבניין, הגיעו פקידי סעד מהמחוז, והם נשארו ברחוב ולא יכלו להיכנס לשום מקום, לשום חדר, לא לראות שום תיק. הרי כשאתה צריך לטפל בילד, אתה צריך גם את התיק שלו. המצב ברגע זה הוא לא הבעיה לגייס עובדים, אנחנו מוכנים גם לגייס ולשלם את שכרם של עובדים נוספים מעל הכל, ומעבר לכל השכר שאנחנו נותנים, אנחנו מוכנים לגייס עובדים.

אנחנו מוכנים להחזיר עובדים מהמחוז שיבואו בתורנות, והעובדים שלנו ברצון נענו לזה. היה תור, ואנשים הגיעו על פי תור כדי לעזור. הבעיה היא לא כוח אדם ברגע זה. הבעיה היא שכוח האדם לא יכול לתפקד.

ואם נשיג מקום שכן נוכל לקבל את האנשים בו? אם אנחנו ניקח אחריות? אני מוכן לפתוח את הבית שלי.

גם את זה אני בודק כעת. יש אפשרויות נוספות. יש בעיה לקבל את התיקים. אתה לא יכול לקבל תיקים כי המשרדים סגורים ואין תיקים. הבעיה היא קצת יותר מורכבת.

אין מחשבים?

תשמע, אתה יודע הכי טוב לנהל. תאמין לי שאני מכיר את הנושא, תן לנו קצת קרדיט.

אנחנו מכירים את הבעיות של המחשבים, ואנחנו מנסים למצוא פתרונות ככל שאפשר. אני שמח שוועד העובדים את הקטע הזה פתר, ולפחות לגבי חלק מהילדים נתן לנו את האפשרות להיכנס ולפעול בתוך המשרדים, לראות את התיקים, ולעשות את מה שצריך בחירום. זה פתרון חלקי בלבד וזמני בלבד. אני אומר לצערי הרב. אם הבג"צ יתערב ויסגור את הכל אז אנחנו אבודים. ואם מישהו אחר יסגור, אז אנחנו אבודים.

אנחנו נמשיך לעשות כל מה שהרווחה יכולה לעשות. בלהביא עובדים, מביאים ציוד משרדי, נותנים פלאפונים ניידים לעובדים שהם לא עובדים שלי. הממשלה מתכוונת לתת פלאפונים ניידים. אתם יודעים מה זה לקבל הסכמה מהממשלה? לתת פלאפונים לעובדים שהם לא עובדים שלי, שהם עובדי עירייה, כדי שאפשר יהיה לפחות לטפל עם פלאפון נייד ולתפקד, גם את זה סידרנו. מה שביכולתנו אנחנו מנסים לעשות.

אי אפשר לפתוח מסגרת לילדים האלה במשך היום.

אני לא אחראי למסגרת, אני לא אחראי על המתנ"ס. לצערי אני לא אחראי על הדברים האלו.

חברים יקרים, אני מבין את הכאב שלכם. אני לא יכול לפתור את בעיות המתנ"סים ואת הקייטנות. אנחנו בקושי מתמודדים עם מצבי חירום. אני יכול רק לבכות, כי אני זוכר שנים בלוד של 4,000 ילדים בקייטנות. אני זוכר כי הייתי שותף לזה.

למה זה לא יכול להימשך כך?

המתנ"ס סגור. במשך שלושה חודשים הוא לא מקבל משכורת.

הוא חייב כסף לספקים.

גם חייבים חמישה מיליון שקל לספקים. אפילו שאתה נותן להם משכורת, הם לא יכולים לקנות אפילו נייר טואלט.

המשבר הוא משבר נוראי. כל מה שאנחנו נוכל לעשות, נעשה. אנחנו מקדישים לזה, עדנה יושבת פה, וחיים יושב פה. אנשים יושבים בלוד.

ולעזור לגופים פרטיים שמפעילים גופי תרבות כדי שיאספו את הילדים אליהם, שגם הם קורסים, הם קיימים.

זה לא באחריות משרד הרווחה.

כל מה שנוכל לעשות נעשה. אני כואב את כאבה של לוד. אני מרגיש את עצמי שמעורב כל כך הרבה שנים. פתחנו שם שלוחה ערבית של מתנ"ס שתיפקד מדהים בתוך העיר לוד. הכל סגור. לא קיבלו משכורת, סגרו את הפעילות. הדבר פשוט נורא ואיום. מה שתלוי במשרדנו, נעשה את האפשרי והבלתי אפשרי.

מה אתם עושים מול משרד הפנים וראש הממשלה? בסדר, אתם מזדהים.

אני יכול לומר לך, אני גם יודע שהשר אמר לך, שהוא קיים בשבוע שעבר שיחה עם השר פורז. אני בעצמי קיימתי עם גדעון בר-לב, המנכ"ל של משרד הפנים. כך בסופו של דבר פתחו חשבון, והכניסו 3 מיליון שקלים, והתחילו לנוע במשהו. אני מקווה שהתהליך שהתחיל לנוע לא ייסגר, ולא ייסתם.

זה תהליך חריג לגבי כל הרשויות.

פתחתי ואמרתי שהוא תהליך חריג, למרות שלא נעשתה תכנית הבראה.

סליחה שאני מתערב. דנים פה בדיני נפשות. כמו שמצאו את הפתרון הזמני על 3 מיליון שקלים שלא פותר כלום, הוא לא מחזיר את העובדים לעבודה, למה אי אפשר להזרים סכום שיכסה את המשכורות שחייבים לעובדים, ואז יחזירו את עובדי העירייה לעבודה, יהיו גנים והעובדים שלנו יחזרו?

את הכסף שלנו אני אעביר לחשבון אם לא יסגרו אותו.

לא יעזור. כל זמן שתושבי לוד לא יקחו את הדברים לידיים וישתקו את הדיוטי-פרי עכשיו, כאשר כל תושבי ישראל המבוססים הולכים לצאת ממנו, שימו שם מחסומים. אל תתנו לעבור. תראו שתוך שבוע הדברים ישתנו. כל זמן שימשיכו לשבת בשקט ובנימוס, שום דבר לא ייפתר. שר הפנים ישן יופי בלילה. שר האוצר ישן יופי בלילה. גם שרת החינוך ישנה יופי בלילה. עזוב את הילדים מול משרד ראש הממשלה. יש פה אנשים מאוד רציניים אני מתרשם. קחו את העניינים בידיים, אף אחד לא יעשה בשבילכם כלום.

נאמרו כאן דברים קשים מאוד. המצב במגזר הערבי הוא על אחת כמה וכמה קשה עוד יותר. כי אם מדברים על פארק שיש בו בורות, אז שם אין פארק יש רק בורות. לא המתנ"ס סגור, אין מתנ"ס בכלל. צר לי שהוועדה הזאת לא יכולה לדון במצב במגזר הערבי, כי אפילו המצב המינימלי לא קיים כדי שהוועדה הזאת תעזור. המצב מאוד קשה. זאת אוכלוסייה ברובה ענייה, זקוקה מדי יום לשירותי הרווחה שאיננה. עזרתי לנערה שהסתובבה ועדיין מסתובבת שישה חודשים ברחוב, ואין מי שיטפל בה, כי שירותי הרווחה קורסים. וכמובן הבעיות גדלות, כאשר שנת הלימודים אמורה להיפתח בספטמבר. הילדים לא הולכים לגן, כי לא רשמו אותם, כי אין מקום. תודה.

אני רופאה נפתית בלשכת הבריאות ברמלה. רציתי להתייחס גם לאספקטים שלנו. זאת אומרת, כאשר מדברים על ילדים בסיכון בלוד, אני לא חושבת שאפשר לעשות הפרדה ערטילאית בין הנושא של הרווחה שקרסה, לבין כל שאר האספקטים.

מהאספקט של הבריאות, מה שאנחנו רואים זה שילדים שלומדים בבתי ספר, לא יכולים יום שלם להיכנס לשירותים. לא יכולים יום שלם לשתות. לא יכולים לרחוץ ידיים לפני שהם אוכלים את פרוסת הלחם שהם מביאים אם הם הביאו, או את האוכל שקיבלו. ילדים שמקבלים שירות במרפאות, בטיפות חלב, העובדים לא יכולים לרחוץ ידיים בין ילד לילד. ילדים שלא יכולים לרחוץ ידיים בין מזון מזוהם כמו ירקות שבאו מהשדה, לבין המזון המוכן שהם מגישים.

האשפה שלא נאספת. התושבים שורפים את האשפה, וחוץ מהריחות המזיקים שמגיעים, הילדים סופגים את ריח העשן והגזים של הפלסטיקים ששורפים מתחת לבתים. זאת אומרת, רק מהאספקטים שאנחנו רואים, הילדים בסיכון. ואם עד עכשיו לא היתה התפרצות, זה דבר שמן הסתם צפוי בעתיד הקרוב. אני לא חושבת שאפשר לדבר רק על נושא של ילדים שמטופלים על ידי הרווחה.

לגבי הילדים שכן מטופלים ברווחה, והקריטריונים לקביעת ילדים בסיכון. מטבע העבודה אנחנו כמובן מכירים את כל הילדים מטיפות חלב. אלה שרשומים ברווחה, וגם הילדים שלא רשומים. אנחנו רואים הרבה מצוקות, וכאשר אנחנו פונים לרווחה נאמר לנו שיש סדרי עדיפויות, ויש קריטריונים איזה ילד נחשב בסיכון. מבחינתנו יש סיכונים נוספים, לא רק מה שהוגדר כאן שזה בעיקר מקרים של אלימות. יש מקרים של הזנחה מבחינה בריאותית ורפואית, מאוד קשים. לאחרונה צלצלה אלי רופאה שהגיע לתחנה, האמא חולת נפש, עם ילד בן שנתיים, שבא עם הפרעות נפשיות קשות, יושב בתחנה ואוכל נמלים. כל כמה רגעים בורח לכביש, ואין מענה. ילד נוסף שהגיע לאישפוז בגלל בעיה בריאותית קשה שמצריכה טיפול של המשפחה. המשפחה לא מסוגלת לתת מענה. זה לא נקרא מקרה דחוף לפי ההגדרות האלה. נראה לי שגם לנושאים שלנו צריכה להיות התייחסות, אולי אפילו גורם רפואי שיתן את הדעת כשמחליטים מה הם המקרים הדחופים.

היית בקשר עם רון גלבוע?

לא היינו בקשר עם רון גלבוע.

רון גלבוע הוא היום האחראי, הוא זה שמקבל את הפניות.

בכלים שיש לי היום לעזור לך, הם כמעט ולא קיימים.

רון הוא המומחה ואחראי להחליט באיזה שלב של סכנה וסיכון הוא נמצא. הכתובת הראשונה של ממלא מקום שירותי הרווחה הוא המנהל. אנחנו בקשר איתו ועם פקידת הסעד.

הכוונה היא לא נגדכם.

לפני שאת מצלצלת, תבררי מי ממלא המקום באותו שבוע.

לא עושה רושם שרון מתכוון לזוז מהכיסא.

ברשותך, זאת נקודה שאני מוכרחה להתייחס אליה. אנחנו נמצאים היום בסיטואציה שיש לי הרושם, שחלק מהדברים מקבלים העצמה, בגלל ההרגשה שאם לא מעצימים אותם, אין אפילו מענה טלפוני. לכן אני פונה לכל מי שיושב כאן, ויש לו נגיעה ללוד, שיכיר בבקשה את ממלא מקום מנהל המחלקה, את מנהלת המחוז, את העובדים המסורים שעדיין נשארו בחזית לענות לפחות לטלפון, ולבחון מה כן ניתן לעשות, בשביל זה אנחנו עדיין קיימים היום. אז אני מבקשת.

אני מהשלטון המקומי. בקדנציה הקודמת כנבחרת ציבור, החזקתי את תיק הרווחה, כך שאת כל בעיות הרווחה הכרתי בתל אביב די מספיק לעומק, עם המון מלחמות, שיצאתי משם מתוסכלת. איך אמרת, 25% הרשות משלמת, ו-75% משרד העבודה והרווחה, גם את זה לא קיבלנו.

אני אמרתי שגם את זה לא.

גם את זה לא קיבלנו לצערי. אני יושבת כאן ואני אומרת, אנחנו באנו לפה לדון בפתרון של ילדים שנמצאים פה בסיכון. אני הולכת הביתה עם הרגשה איומה, כולם הולכים הביתה לישון? איזו מין הרגשה זו? מה יהיה מחר עם אותם ילדים? אני שומעת את אלכס מדברת מתוך תוכה, אז בואו נתייחס לדברים, ובואו נפתור דברים, ונפסיק להגיד זה אמר וזה עשה, ותתקשרו ותעשו. אני שומעת כאן עובדת סוציאלית שאין לה אפילו טלפון, יש לה ביפר. איך היא חוזרת למקרה כאשר היא מטפלת בעיר כזאת קשה עם המון בעיות? בואו ותגידו איך היא מטפלת בזה? זו עובדה קיימת.

משרד הפנים טוען את הטענות שלו. אותי מעניין מה הולך בעירייה עם השביתות? היום אני נבחרת ציבור, מדאיג אותי או מעניין אותי מה הולך עם השביתות? מעניין אותי מה הולך עם הילדים שלנו. משרד האוצר מכיר את הבעיות? כל שני וחמישי אני שומעת על פרוייקטים עם תקציבים. תזרימו תקציבים לרווחה, בבקשה. אני הייתי מתוסכלת מהעובדות סוציאליות שלי באיזה תנאים עבדו. 400 עובדות סוציאליות שלא ידעו איך הן עובדות, באיזה תנאים.

אני מעריכה מאוד את הוועדה שלך. אני מעריכה את הרגישות שלך, ואני אומרת פה, בואו נדון ונראה מה קורה עם הילדים האלה מחר? בואו נראה באיזה תנאים. כל אחד מפיל את זה על מישהו אחר.

על זה אנחנו דנים.

אני מפקחת על יועצות חינוכיות בעיר לוד.

אני מוכרחה להגיד שאני יושבת פה ואומרת בלחש, אם היה איזה חייזר שנכנס לתוך הוועדה הזאת, הוא היה המום. אני כבר במפגש שני בוועדה, בתיקי נמצאים סיפורים, אני לא רוצה להיות דרמטית, גם בפעם הקודמת אמרתי שזה לא המקום לספר את הדרמות.

אני עובדת בלוד כבר 15 שנים, אני מכירה ילד ילד עם כל הבעיות שלו, מפני שבאמת איכפת לי. אני - מערכת החינוך. אני יודעת שכאשר מערכת החינוך רצתה לפתור את זה שבתי הספר יתפנו, השרה חוקקה חוק, ובתי הספר עובדים. המורים מקבלים שכר, ובתי הספר עובדים. בתי ספר מפוארים.

הדברים נעצרים בטיפול הלאה במערכות. רון ואני, עם מירי קליין ומור פקידת הסעד, ישבנו עם הגברת של ועד העובדים. ניסינו לגשר, ואני מוכרחה לומר לכם, שיש לה שפה בוטה, אני לא מאחלת לאף אחד מהוועד להיפגש עם הגברת הזאת, ואני לא נבהלת מאנשים כאלה.

מאשרים.

הפסיכולוגים, למרות שאינם מקבלים שכר, הם עובדים. כשהיה מסתובב פדופיל בשכונת נווה אביב, אף אחד מהרווחה לא היה. ישבו הפסיכולוגים, ואנחנו בלילה הסתובבנו, כשקצין משטרה היה צריך לעזור לי להגיע הביתה בשלום, כי היו מחסומים באותו לילה. הילדים חשובים, אז אנחנו מסתובבים ועושים את העבודה. אמרנו לגברת ששנינו ביחד פגשנו אותה, אם זה היה הילד הפרטי שלך, את לא היית מתעקשת כל כך. אז היא אמרה טוב, בסדר. אני מסכימה. וכך זה יצא בלי שום דבר בסוף.

בעוד חודשיים צריכים להיפתח בתי הספר שנית, חודשיים זו תקופה מאוד קצרה. צריך לפתור את הנושא מהר, ותפסיקו עם החקיקות. שרת החינוך עשתה את זה מהר מאוד. אני לא יודעת איך, אין לי מושג. אבל החקיקה עברה מהר, בתי הספר פועלים כמו שצריך, עד רבע לאחת רק בגלל חוסר המים. אבל המורים מקבלים שכר, הם עובדים ומשתלמים ולומדים, ועושים עבודתם נאמנה. אז אפשר לפתור את זה במהירות. עובדה, יש דוגמה.

אני רוצה להעיר הערה אחת, במיוחד לגבי הדברים שאמרת. זה מראה שחלק מהראייה שלכם איננה תואמת את הפעילות שמשרדי הממשלה מתפקדים ברשויות המקומיות. לא בכדי קבע המחוקק שיש מה שנקרא משרדים יעודיים, וישנם משרדים רגילים. המשרד הייעודי הוא משרד שמופקד על כל מערך הטיפול בנושא הייעודי שהוא מטפל בו, לדוגמה במקרה שלנו משרד הרווחה, לדוגמה משרד החינוך. הוא מתקצב, קובע תקנים, קובע את כל ההסברים. לא משרד הפנים אחראי על הדברים האלה.

כל אחד מסביר למה הוא לא אחראי.

קל מאוד לעסוק בפילולוגיה.

משרד הפנים לא אחראי, ומשרד הרווחה לא אחראי, אני שואל הממשלה אחראית? אתה שומע מצב שכאילו לוד היא לא חלק ממדינת ישראל. אני אומר, איך אפשר להסתכל בעיניים של האמהות הללו? בסדר, מה שאתה אומר מקובל עליי, הכל נכון. אבל יש ממשלה אחראית?

עשינו כל שניתן לעשות. אל תבוא למשרד הפנים בטענות. תכנס כאן את כל משרדי הממשלה.

אם כל הממשלה, כולם זורקים את זה על משרד אחר, או על המצב הכללי, או על מזג האוויר, אני לא יודע.

צריך לזרוק את זה על משרד החוץ.

אני טוענת שהממשלה אחראית.

בסופו של דבר, אם לוד לא תהיה חלק ממדינת ישראל, מדינת ישראל תהיה חלק מלוד, על כל המשתמע מכך.

הבנתי שאתה אחראי על כל הזכויות של הילדים בכל הארץ. הצעת לנו לסגור את הדיוטי-פרי. בוא תגיד לנו תכ'לס מה עושים. שלוש אמהות מגני אביב.

אני רק יכול לתת לך עצה מפני שההתרשמות שלי שיותר מדי שקט בלוד.

אנחנו כבר לא מאמינים לאף אחד.

אני לא בא אליכן בטענות. העובדה שהיא שרוב אזרחי ישראל, למרות שהם חולפים בדרך לדיוטי-פרי - - -

יש פה משטרה.

הכל כמובן כפוף לחוק.

הגיעו אל נשיא המדינה לווילה, וסגרו עם ילדים את הווילה. זה עזר משהו? לא. מה אתה רוצה, שנוציא את הילדים שלנו, ומה נעשה איתם?

אני לא רוצה שתוציאו את הילדים. יש תחושה בקרב קובעי המדיניות שהכל בסדר, ואפשר להמשיך לעבור לסדר היום. הוועדה הזאת נפלאה, אבל אני אומר לכם, שתוך יומיים כולם ישכחו מהעניין. זה טבע הדברים. יעברו לנושא אחר, ואסור לתת לאנשים פה לשבת בשקט ולהגיד: בלוד כבר טיפלנו.

תציעו מה לעשות?

אני לא רוצה לעשות משהו שהרווחה תגיע אלי, ותאמר את מסכנת את הילד שלך. תן לי פתרון. אתה תגיד לי לעשות משהו, אני אישית, רוזן אשכנזי מבטיחה לך שאני אעשה את זה במסגרת החוק. אני רוצה בבקשה, שתתן לי תשובות. אני היום בערב נפגשת עם עשרות הורים, מאות הורים, תן לי תשובות כשאני חוזרת אליהם, למה ביזבזתי מהזמן שלי כאן. אני אמא בודדה לשלושה ילדים. תן לי כמה תשובות שאני אומרת היום לוועד גני אביב, ועד הורי זבולון המר, ועד הורים של כל הגנים בגני אביב. תן לי תשובה. מה אתה הולך לעשות, עם משרד הפנים, משרד החוץ, לא משנה מה. כרגע לא מעניין אותי כלום. תן לי תשובה מה אתה הולך לעשות. יש לנו יולי, אוגוסט, הילדים לא רשומים בגנים, לא בבתי ספר, העירייה סגורה. ב-1 בספטמבר נפתחת שנת הלימודים, בלי שומר, בלי אב בית, בלי מזכירה. ההורים שומרים בשער, ההורים מנקים את השירותים, ההורים רושמים את הילדים במכשיר של בית הספר כי אין. תן תשובה מה אנחנו עושים. שימשתי בתור סייעת לבת שלי השנייה. תגיד לי מה לעשות.

רוזן, אנחנו פה בשביל לענות לשאלה הזאת.

בסדר, בינתיים כולם מדברים גבוה גבוה.

אין לנו כלים חוץ מלהגיד את הדברים, להביע את הכאב, חוץ מזה אין לנו כלים אחרים. לכן אנחנו רוצים להגיע לדברים. בשבוע שעבר בעקבות הישיבה נעשה פה משהו. נפתח חשבון כדי שיוכלו לטפל במקרי חירום. ברור לגמרי שאנחנו לא נפתור את הבעיה הזאת. אם הגעת לפה עם הציפייה הזאת אז אני מצטער.

אתה מדבר על כלים, אתה מדבר על פתרונות. מה ששמעתי מכאן עכשיו זה נהדר. הוא זרק את הכדור לשם, אנחנו בכדורגל, עכשיו אני השוער. הבעיות מונחות פה לפניכם. מקורות לא מספקת מים, נקודה. גברת אוולין יושב ראש, אומרת לעובדים שלה אל תגשו לעבודה. נקודה. הנה הבעיות. אי אפשר לחייב אותה? אי אפשר לבוא על פי צו, להגיד לה, סליחה הם קיבלו כסף, הם יילכו לעבודה ואז לילדה שלי תהיה קייטנה?

למה אין צווי ריתוק?

יש בעיות שמונחות פה על השולחן. בואו תתנו לנו את הפתרון המיידי.

את צודקת שבמקרה הזה, גם וועד העובדים משתמש בילדים. גם וועד העובדים יחד עם הממשלה.

לא, ועד העובדים לא משתמש בילדים. כי אחרת אנחנו משתמשים בילדים של ועד העובדים כבני ערובה.

איך אמרו משרד החינוך עשה משהו? ועד העובדים הוא הראשון ששם אותם בחזית.

גם ועד העובדים במקרה הזה משתמש בהם.

אני מסתובב בערב. כל הבעיות ששמעתי עד עכשיו, הן אותם בעיות שאני בטוח שהן קיימות גם בערים אחרות, כמו אופקים. אני מדבר לגבי בעיית העוני. לדעתי יש משהו שמייחד את לוד, זה סמים, אלימות שאין בעיר אחרת. זה שורש הבעיה.

לא בטוח שאין, אבל אצלנו זה כאילו התחנות.

אפשר לפתור את הבעיות שמדברים עליהן, כי זה עניין כלכלי להזרים כספים. אבל בעיניי המשטרה צריכה לטפל בדבר הזה.

תודה. נשמע עוד מעט את המשטרה.

אני פקידת סעד בלוד.

האחרונה שנשארה, אנחנו יודעים.

מדברים כאן על פקידות סעד, אני האחת שנשארה, וארבע פקידות סעד עזבו. אני כן מגיעה לעבודה כל יום בשעה שמונה. יציאה לפלאפון מהחדר אין לי. להוציא דואר אני לא יכולה. לקבל פאקס לא באופן קבוע, אני מקבלת פאקסים על חשבוני הביתה, וכל זה כאשר אני לא מקבלת משכורת קרוב לחצי שנה.

אני כוננית, אמורה להיות 10 ימים בחודש. בפועל שישי שבת לא הייתי אמורה להיות כוננית, המשטרה הגיעה אליי לפלאפון, לא יכולתי שלא לצאת. בינתיים הוצאתי שני צווי חירום, למרות שלא הייתי כוננית. אני נוסעת על חשבוני ממשכורת שעוד לא קיבלתי.

לא נמצאים בשטח עובדים סוציאליים שאני יכולה להשתתף איתם. בחלק מהעבודה אנחנו עובדים בשיתוף פעולה איתם. הוצאתי בעשרה ימים האחרונים שלושה צווי חירום, ובחודש האחרון בכמויות שלא הוצאתי בכל החמש שנים. צו חירום זה אקט קיצוני שהמטרה שלנו היא לא להגיע אליו. אבל אני מגיעה למצב שאני מוציאה צווי חירום, שרק במקרים חריגים ביותר מגיעים אליו. אני מגיעה לבתי משפט.

את צריכה גם להוציא צווי חירום איפה שבאמת זה לא מקרה חירום בגלל שאין לך כלים אחרים?

בפירוש כן. זה מגיע למצב שאני נותנת את הנתונים גם לפקידת הסעד המחוזית, שאכן מגיעה ויושבת איתי כל שבוע, וזה הדבר היחיד שעוד למעשה מחזיק אותי, ונותן לי עידוד ותמיכה. מתוך שמונה הצווים שהוצאתי, שניים מהם אולי הייתי מוציאה בכל מצב. אני לא יכולה לעמוד עם האצבע בשכל, יש לזה גבול. אני מקבלת דיווחים מהמועצה לשלום הילד, עכשיו מדברים על ילדה שהוצאנו אותה מהבית. הם אומרים לי שבשישי שבת היא כבר היתה ברחוב. קיבלנו סיוע מהמשטרה כדי לאתר את הילדה הזאת.

נשמע את מפקד המשטרה בלוד.

אני אתחיל מהסיום של הדברים שלה. משטרת לוד עושה לא מעט פעולות שהן פעולות רווחה, ממש כך, זה לא מהתפקיד שלה. אנחנו עושים ונמשיך לעשות, כי כאשר אנחנו רואים מקרים קשים של ילדים, כמו שאמרתי בפעם שעברה בסכנה - בסוף השבוע הנוכחי ילד בן שמונה מגיע עם כוויות טריות של סיגריות על הפנים.

פקידת הסעד היתה שם, והוציאה צו חירום.

כן, פקידת הסעד היתה שם, הוציאה צו, אבל בשורה התחתונה הילד לא הלך לאן שהוא היה צריך ללכת. הוא הלך לסבתא. הוא חזר למקום המאויים.

אני אומר שמשטרת לוד מחוז מרכז עושה מבצע אדיר כנגד הסמים כבר חודשיים. בלוד עובדתית אדוני, בכל הכספומטים לא אותר אפילו גרם אחד של סמים קשים כבר חודשיים. ישנן תחנות סמים ספוראדיות שמטופלות. בראשון לציון נפתחו 18 תחנות. הכותרות בתל אביב זועקות. לוד זה כאן ביפו. משטרת ישראל אמונה על אכיפת החוק בנושא של הסמים. בלוד זה נעשה בצורה חזקה טובה רצינית.

משטרת לוד מחוז המרכז, מקיימת מזה כחודשיים סדר יום, קשר טוב ורציני עם תושבי השכונות ערביות, עם עיריית לוד, אתמול היתה פגישה מצויינת. התושבים ביחד הולכים לעשות דברים חיוביים למען הקהילה.

המחסומים עדיין קיימים?

בזכות אותו מחסום איתרנו עוד ילד קטין עם 100 מנות הירואין בתחתוניו בעיר לוד. מזל שהיה מחסום, אחרת לא היינו מאתרים אותו. הוא בגיל 16 היום, ואני חושב שהוא זקוק לטיפול. אם לא היה המחסום הזה אדוני, אולי בגיל 27 היינו מאתרים אותו.

פקידת הסעד הוציאה לילד הזה צו חירום.

בשכונות במגזר הערבי, למעט נווה ירק, המצב הוא פרדוקסאלי, קשה. אין להם פשוט כמעט כלום. לעומת השכונות שהתרגלו והיה להם עוד משהו, וכרגע הם בנפילה אטומית, גם מה שהיה להם נהרס מול העיניים שלהם.

אני חושב שאנחנו הולכים לקראת שיוויון.

בניגוד למה שנאמר כאן, אני מאוד אופטימי. אני חושב שהטוב ינצח בסופו של דבר.

אני חושב שמה שאמר חבר הכנסת מח'ול שאת הנושא הזה של ילדים, ולא משנה באיזו עיר, לוד, תל אביב, חיפה, ילדים זה דבר קדוש. ובילדים אוכפים חוקים, לא מתעסקים עם נושים. לא מתעסקים עם מחסומים, לא מפרים את הסדר הציבורי. ילדים צריך למצוא, ואתם יכולים אנשי הכנסת, הנבחרים של המדינה, למצוא ביחד עם אנשי המקצוע את הדרך הקצרה, היעילה, המהירה, הטובה ביותר להצלת הילדים האלה. עדיף יום קודם. אמר כאן פרופ' גולדנברג, שהרווחה היא קורבן של המציאות של לוד. אני גם יכול לשבת ולתת לעצמי כמה לטיפות שאני הקורבן של המציאות בלוד. אסור לנו להיחשב כקורבנות. אסור לנו לרחם על עצמנו. צריך למצוא את הדרכים: דרך חקיקה מהירה. ושני הנושאים שהעלה מר רון גלבוע שאלה הבעיות האמיתיות. אם הצליחו להזרים 3 מיליון שקלים, שיזרימו 300 מיליון. שיזרימו את המשכורות של העובדים האלה, שיחזירו את הידע המצטבר שהולך לאיבוד.

הוא אמר שהם מוכנים להזרים.

אלה החלטות. שיבואו אליך בשבוע הבא עם תכניות לפעולה. אם אני נציג משרד הות"ת, תחייב אותי לבוא אליך עם תכנית פעולה אופרטיבית משבוע הבא מה אני עושה לטובת הילדים האלה. מה שאמר מיקי, זה ההפסד הכי גדול. דיברו פה על ספינת הדגל, על מערכת חינוך נפלאה, על רשת מת"נסים מובילה. זה נכון מאוד בלוד. צריך ליצור מצב של פנייה ישירה לאותם עובדים לחזור, אבל שיהיה להם למה לחזור.

אנסה לא לחזור על כל הדברים שנאמרו. אומר רק מספר משפטים. כפי שאמר מנכ"ל המשרד, משרד הרווחה יעשה כל מאמץ בתנאים הקיימים לעשות מה שאפשר. כל מה שאנחנו עושים עכשיו בתנאים הקיימים זה אקמול לחולה קשה, מכיוון שכל תשתית השירותים, וכל תשתית העובדים מופעלת על ידי הרשות המקומית. אם הממשלה תרצה להקים תשתית נפרדת, ראשית, זה יקח הרבה זמן. שנית, לא יודע מאיפה המקורות. שלישית, כל משרד הרווחה יכול להישאר שם כדי להפעיל שירותים במקום אחד.

לכן יש שתי אפשרויות, ואלה דברים ברורים. או שהרשות המקומית עם הזרמת כספים לוקחת אחריות ומטפלת בנושאים. או שיש ועדה קרואה. אין פתרון שלישי. כי הפעלת השירותים צריכה להיות על ידי הרשות המקומית, היא הבעלות שלהם, היא המעסיקה שלהם. כל הדרכים העוקפות הן כל כך מורכבות וכל כך מסובכות, שניפול על הפרוצדורות. אני מכיר את הדברים. בראש רשות מקומית הכל מתנהל שם כמו שצריך, משרד הפנים יצטרך לשתף פעולה. או שמקימים ועדה קרואה, אין דרך ביניים. כל הניסיונות כאילו להגיד תשמעו אנחנו מטפלים, אנחנו עוזרים, גם אני עושה את הקטע הזה. הם בסדר, אבל לא מגיעים לשורש הבעיה, לא לילדים, לא למבוגרים, לא למשפחות, לא למפגרים, לא לאף אחד.

הייתי ביום חמישי בלוד והסתובבתי בשטח. אתה לא צריך להיות מומחה גדול. אתה רואה, הכל מוזנח, הכל. הגנים, הכל על הפנים. אין שם שום דבר בסדר. גם הרמזורים לא עובדים, סכנה לנסוע. לכן אני אומר, אי אפשר להשאיר את הדבר בצורה כזו ולהגיד שזה ישתדל, וזה ישתדל, אין חלופה שלישית.

סגן ראש העיר. כל הדברים שנאמרו פה הם נכונים. הבעיה העיקרית היא מה שאמר מיקי שרון, שאם הפתרון לא יהיה מהיר, כל מערכת הרווחה תקרוס בצורה שלא תהיה לה אפשרות לתקן את המאוחר.

היא כבר קרסה.

תישאר בקריסתה, זו הכוונה שלי. ישנם עובדים שיוכלו לחזור למערכת אם הפתרון הכלכלי של משרד הפנים יהיה מהר יותר. נכון מה שאמרת, הפתרון הוא הזרמת כספים לעירייה. יש אפשרות גם להביא ועדה קרואה, אבל בכל מקרה צריך להעביר הזרמת כספים לעירייה בכל מקרה. לא ייתכן פתרון בלי לשלם משכורת לעובדים. אם לא ישלמו משכורת לעובדים, הם לא יעבדו כמו שצריך, ותעשה כל מה שתעשה, גם אם תביא גיבוי מכיוון משרדי הממשלה, הפתרון הזה לא יהיה פתרון אמיתי. הפתרון האמיתי של עיריית לוד, איך שתבנה אותה, עם ועדה קרואה, עם ראש עירייה שנבחר, הפתרון הוא שהעירייה תנהל את מערכת הרווחה על ידי כספים שיוכלו לשלם את המשכורות. רק כך אפשר לפתור את הבעיה.

הכספים האלה יילכו לכיסוי הגרעונות.

נפתחו עכשיו חשבונות נלווים, מה שאגב הסבירו לנו לפני שבוע שזה בלתי אפשרי. אנחנו חייבים להגיע לסיכום של הישיבה. אנחנו לא נעזוב את הנושא. חייבים להמשיך את הנושא. לדעתי צריך לשקול ישיבה השבוע בלוד. נעשה גם סיור בשכונות השונות, וגם כן נשב עם האנשים במקום. אני חושב שזה נכון לעשות. אנחנו חייבים בכל זאת להטיל אחריות. יש אחריות לעירייה, כל זמן שהעירייה יושבת ולא מתפטרת יש לה אחריות. גם לממשלה יש אחריות. אני מצליח להגיע לעומק של הדברים עם הממשלה. חייבים ללכת לראש הממשלה עם הנושא הזה.

הוא הבטיח ללוד.

אנחנו יודעים את זה.

אני מציע שאנחנו נזמין את ראש הממשלה, נזמן אותו בדחיפות לוועדה שלנו, כי אנחנו לא יכולים לקבל מצב שאין דין ואין דיין ויש הפקרות מוחלטת לגבי הילדים בלוד.

הוא התחיל את ההתנתקות בלוד.

אנחנו מברכים על האקמול כפי שהגדרת. אבל אנחנו חייבים את הטיפול הנכון. אנחנו לא נפקיר ולא נאפשר שהילדים בלוד יהיו בני ערובה, לא לממשלה, לא לוועד העובדים, ולא לשום גורם אחר.

אני רוצה שננסה אולי לפחות אפשרות אחת נוספת. אני חושב שצריך להכריז על לוד כאזור מוכה אסון. כמו שהיתה פורצת רעידת אדמה פיזית, היו מגייסים את כל הכוחות, ושמים בצד את כל השאלות של ועד עובדים, ושל העירייה, ושל משרד הפנים. אם היתה רעידת אדמה והיו בתים נופלים, אז היו עוזבים את הכל. מה שקורה בלוד, איננו שונה מרעידת אדמה, לפחות במובן החברתי. וזה לא רק הרווחה, עולות פה שאלות על איך יתפתחו בתי ספר וגני ילדים בעוד חודש וחצי. לכן, אני מציע שתהיה פנייה למנכ"ל משרד ראש הממשלה אילן כהן, שהוא איש רציני מאוד, ראש הממשלה ממילא לא יענה, אבל מנכ"ל משרד ראש הממשלה יכול להיות שכן. צריך להקים מייד ועדת מנכ"לים של כל משרדי הממשלה, כולם, אין אחד שיהיה אפשר לפטור אותו מזה. ביטחון פנים, הרווחה, החינוך, וכל מי שמדובר בו. ושיימצא פתרון, ולו פתרון חירום לטווח מוגבל בזמן. שבזמן הזה ממשלת ישראל תיקח אחריות ישירה על הפעלת השירותים במקום. אם ירצה הוועד ואם לא ירצה הוועד, יש לי הרבה סימפטיה לוועד העובדים. לא ועד העובדים אגב, יצר גרעון של 200 מיליון שקל בעיריית לוד. ולא ועד העובדים אשם שלא שילמו במשך שישה חודשים משכורות. אל תפילו הכל על גברת שנאלצת להילחם בכל העולם, והיא מוצגת כשורש כל הרע. יש רעים אחרים.

מוכרחה להיות התערבות ממשלתית של כל משרדי הממשלה. עשו את זה בעבר בכל מיני נושאים, ואני יודע שאפשר לעשות את זה. היתה תקופה שהיה גל עלייה גדול מאוד, הממשלה הקימה, הרשויות המקומיות לא יכלו לטפל בזה, מרכזים שישבו בפנים בתוך אותו מבנה, ישב נציג משרד הפנים, ונציג משרד הקליטה, ונציג משרד הרווחה, וכל הנציגים. זו שעת חירום, וכך צריך להתייחס לעניין הזה. בשעת חירום צריך למצוא פתרונות לא רגילים.

מה שחיים אומר, ועדה קרואה, תהיה ועדת חקירה שתסיים את עבודתה, יקבלו המלצות, לא יקבלו את ההמלצות, אין זמן לזה. לא איכפת לי איפה הם יישבו פיזית. מצידי שיישבו בדיוטי-פרי. יש מיזוג אוויר, יש מים, יש הכל. ישבו שם כל נציגי הממשלה, ויתחילו להפעיל את השירותים בעיר הזאת. זאת עיר קורסת.

רק להוסיף על מה שאמר ד"ר קדמן קודם, שהמצב בלוד רגוע מדי, שקט מדי.

אני משתי"ל. שאלה אולי למפקד המשטרה ולסגן ראש העיר פה. עוד שבוע, שבוע וחצי, מתוכננת הריסת תשעה בתים בלוד, שיעידו פה גם אחרים. מדובר במאות אלפי שקלים לבית. שוטרים, מחסומים, הליקופטר באוויר וכו'. משרד ראש הממשלה שנותן את הכסף הזה, ומרים כל שבוע טלפון גם למשטרה וגם לראש העיר, תהרסו, תהרסו, תהרסו. אולי שווה לשקול שינוי בסדר העדיפויות. אם מדברים על 600 שמפקד המשטרה אומר בעיתון הארץ, שהם בסכנה לא רק בסיכון, אולי שווה להאכיל ילדים ולהציל אותם, ולא עכשיו להרוס תשעה בתים. מדברים על 400 אלף שקלים לבית אחד. זה יכול להתבצע כבר בשבוע הבא, מדובר ב-13 ביולי.

מה את מערבבת חלב ובשר? זה לא קשור לעניין. הבעיה היא שיש בלוד תושבים שלא מוכנים ללכת לפי החוק, הם מנצלים את המצב של היום כדי לבנות בנייה בלתי חוקית. על הפרת חוק אני לא מוכן להגן.

אלו שני דברים שונים.

אני רוצה שיקחו את הכסף הזה ויתנו לילדים שלך.

נכשלתם, אתם מפגינים בעד הפרת החוק.

מי שראה את הילדים מבין את מה שהוא אומר.

תודה רבה.

אנחנו מטפלים בשאלה הזאת, וצריכים לטפל ביתר השאלות. יחד עם זאת, טעות מצידך לגרום לכך במקום שנוכל לטפל ברצינות בשאלה אחת, את אומרת לא, שיטפלו בבעיה אחרת. זו לא הבעיה של התקציב, זו לא הבעיה של ה-400 אלף שקל. לא זאת הבעיה.

שיעבירו לילדים.

זה לא שייך לוועדה הזאת. אל תעשו פה פרובוקציה.

זה טיעון טוב ונכון. אבל אנחנו רוצים פה להגיע לפתרונות לגבי הילדים היהודים והערבים בלוד, אזרחי מדינת ישראל. הפתרון לא נמצא בנושא של הריסת בתים. אני מאוד נגד הריסת הבתים. גם שם יש ילדים, ויש מבוגרים. זה לא הנושא.

אני חושב שמפקד המשטרה השתכנע.

אנחנו נגד הריסת בתים. אנחנו בעד אכיפת שלטון החוק.

לא ניכנס לזה עכשיו. ביקשנו דיון מהיר בשותפות עם ועדת הפנים. אני לא יודע אם יש התקדמות בנושא. עומדים להרוס בשבוע הבא בתים, זה באמת דבר דחוף.

אני חוזר להחלטות שקיבלנו. גם בעקבות הדברים של ד"ר קדמן, הוא מציע לרדת דרגה מראש הממשלה למנכ"ל משרד ראש הממשלה. אני לא חושב שצריכים לפתור את ראש הממשלה מאחריות. הוא קיבל בעצמו אחריות ציבורית למצב בלוד. הוא אישית קיבל על עצמו. אני אבוא בדברים גם איתו וגם עם המנכ"ל שלו. הוא יכול למנות את המנכ"ל כנציג. אין ספק שהוא אדם רציני, שיכול לקחת את הדברים שהחלטנו עליהם פה לידיים.

אסור לנו להפוך שום נושא. שום דבר לא מצדיק את ההפקרות של הילדים. נעקוב אחרי הדברים. גברת רוזן, אנחנו לא נפקיר את הילדים, לכן נמשיך להיאבק בכלים שיש לכנסת ישראל. אנחנו לא ממשלה. את נמצאת בכנסת. אנחנו גוף שיכול לצעוק, לפקח, לחוקק חוקים. אנחנו לא יכולים להיות במקום הממשלה. לכן אנחנו נדרוש - לא קוראים, לא מבקשים, לא מתחננים. אנחנו דורשים מהממשלה לעשות את מה שהממשלה אחראית עליה. היא גם אחראית לפי חוק. יש גם חוק שמאפשר לילדים זכויות בסיסיות במדינת ישראל. הם לא חוקים מפותחים, אבל יש מספיק חוקים במדינת ישראל כדי לטפל במצב הנוכחי.

אנחנו לא יכולים לקבל מצב, גם כאשר משרד הפנים אומר שזה לא העניין שלהם, ומשרד הרווחה לא יכולה לעשות מעבר למה שהיא עושה, ואז אין אחראי בכלל. אז בסדר, נטפל בממשלה כקולקטיב שאחראי על דבר שקורה באמצע מדינת ישראל היום. הכתובת היא הממשלה וראש הממשלה. אלו אנשים שלקחו על עצמם, אפילו התנדבו לקחת על עצמם אחריות על מה שקורה במדינת ישראל, לביצוע ואכיפה של חוקים במדינת ישראל. אנחנו נדרוש מהם לקיים את ההבטחה הזאת. אנחנו חייבים לעשות את זה כולם ביחד. אני מבין שלכל אחד יש הבירוקרטיה והתקנות, והכל נכון. יחד עם זאת, כשיש מצב חירום אז מטפלים בכלים של חירום. לא מטפלים בכלים של יום יום, כאשר יש מצב כמו שקראנו לזה – מוכת אסון, אתה תטפל במצב ולא באקמולים. זה לא חדר עדיין לממשלה.

אני שמח על הצעד הקטן שהוא התקדמות מאז הישיבה הקודמת. אני מקווה שיהיו צעדים נוספים שיקרו במשך השבוע הזה. אני מודה לכולכם על ההשתתפות.


(הישיבה ננעלה בשעה 11:30)