כנסת פתוחה

העלייה כמנוע לצמיחה בישראל - ארגוני העולים כמנוף לקליטה מוצלחת.

2
ועדת העלייה והקליטה
14.7.2004
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס' 138
ועדת העלייה והקליטה
יום רביעי, כ"ה בתמוז התשס"ד (14 ביולי 2004), שעה 09:00

העלייה כמנוע לצמיחה בישראל - ארגוני העולים כמנוף לקליטה מוצלחת.

חברי הוועדה: קולט אביטל - היו"ר
מיכאל מלכיאור
רומן ברונפמן
מרינה סולודקין

פרופ' יוסי קטן - מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל
מירלה גל - מנכ"לית משרד לקליטת עלייה
ודים בלומין - מנכ"ל ארגון "אחד פלוס אחד"
נחליאל דיסון - יו"ר מועצת ארגוני עולים
מימי לאופר - המגבית היהודית המאוחדת
רות קאופמן - הפדרציה הציונית דרום אפריקה (ישראל)
שושנה רון - מנכ"לית ברית יוצאי בוכרה
מומו עוז-סיני - התאחדות יוצאי תורכיה
טימי אוליקי - התאחדות עולי הונגריה
אסתר טובול - התאחדות עולי צרפת וצפון אפריקה
סופה לנדבר - הפדרציה הארצית של ארגוני ישראלים דוברי רוסית
אבי בלומנפלד - נעם, נוער עולי מרכז אירופה
מריו לייב - יו"ר התאחדות עולי אמריקה הלטינית
אלי זרחין - האגודה הישראלית למען ילדים עולים
אריה אזולאי - הסוכנות היהודית
יורם זיו - "בית ראשון במולדת"
עו"ד איגור גלידר - יו"ר עמותה לקליטת עלייה בחיפה
אורית מופז - תנועת הצופים, יו"ר מחלקת צופי שבא
דני אדמסו - תנועת הצופים

דנה גורדון

אסתר מימון (רישום מתוך הקלטה של "חבר המתרגמים")



העלייה כמנוע לצמיחה בישראל - ארגוני העולים כמנוף לקליטה מוצלחת

בוקר טוב לכולם, חברי חברי הכנסת, גברתי המנכ"לית, אריה אזולאי, אורחים ואורחות, היום, ממש עכשיו, בשעה שאנחנו נפגשים, נוחת בנמל התעופה בן-גוריון מטוס מארצות-הברית, ובו קבוצה של 750 עולים שמצטרפים אלינו. הקבוצה הזאת באה בחסותו של ארגון מתנדבים ששמו "נפש בנפש", והוא מדגיםלנו נפלא את תפקידם של המתנדבים, של ארגונים מן החברה האזרחית, בהבאתם ובקליטתם של עולים מעל ומעבר למה שציפינו בזמנו.

במרוצת השנים הגיעו לארץ גלים רבים של עולים, וקשה היום לחשוב כיצד היתה נראית החברה הישראלית בלעדיהם. העלייה הזאת, מצד אחד, הביאה אתה עושר, תרתי משמע, עושר של תרבות, עושר של מנהגים, עושר של כשרונות, מצד שני, נקלעו העולים, כפי שהיה צפוי, כפי שכל אחד מאתנו נקלע, למערכת לא קטנה של בעיות, של קשיים, של כשלים, בין אם אובייקטיביים, בגלל בעיות שלנו, של החברה הישראלית, בין אם בעיות של הסתגלות, בעיות של דיור, בעיות של מציאת מקום עבודה, וגם פה, קשה היה לחשוב כיצד היה ניתן לקלוט את העולים לולא החברה הישראלית. החברה האזרחית בעצמה, גם היא נרתמה למאמץ. מאז נבחרתי לתפקיד של יושבת-ראש ועדת העלייה והקליטה בכנסת אלה הבעיות שאנחנו דנים ומתלבטים בהן, מנסים לפתור יום-יום בוועדה שלנו.

מצד אחד, אנחנו מנסים לעבוד מול משרדי הממשלה השונים, נתקלים לא פעם בתשובות לא תשובות, בבעיות מאוד קשות, ויסלחו לי החברים שלי מהצד של המשרדים הממשלתיים, אבל לא פעם נתקלים בביורוקרטיה לא מבוטלת. זאת מחלה שאנחנו מכירים אותה בארץ זה חמישה עשורים לפחות, ולפעמים חברי לוועדה ואני שומעים גם תשובות שנראות לנו, אם לומר בלשון המעטה, סוריאליסטיות. כך למשל אפשר להגדיר דיון שהתנהל אצלנו בוועדה אתמול בקשר לבניין שנמצא בהרצלייה, בניין רב קומות חדש, חדיש, יפהפיה, שעומד ריק זה חמש שנים, שנועד לאכלס עולים, ועד היום הזה אי אפשר להתגבר על בעיות ולהכניס בו עולים. חמש שנים הבניין ריק.

לא על כך באנו לדבר כאן היום. היום באנו לדבר על החברה האזרחית, על התפקיד שהיא ממלאת ועל ההצלחות שלה, ועל דגמים של פעילות בקרב העולים. באמת ובתמים חשבנו שיהיה נכון לקיים יום כזה מכמה סיבות. קודם כול, תוך כדי ישיבה באותה הוועדה נתקלתי יום-יום בעוד ארגונים ובעוד ארגונים, כל אחד מהם עוסק בעבודת קודש, בעבודה ברוכה בליווי העולים, בכך שהם אלה שמביאים לידיעתנו לא פעם את מכלולי הבעיות, בכך שהם אלה שלוחמים כדי להשיג את זכויותיהם של העולים. חשבנו שמן הדין, קודם כול, להזמין אותם ולהצדיע להם ולהודות להם, וזאת המטרה הראשונה.

המטרה השנייה היא, שאנחנו חושבים שיהיה טוב ויעיל ומועיל לכולנו לפתח את הדיאלוג הזה גם בין הארגונים, בינם לבין עצמם. פותחו מודלים, פותחו רעיונות, פותחו כלים ואמצעים מאוד ברוכים. אם כולנו נקשיב אחד לשני נלמד מהניסיון.

כמובן, לא בשולי הדיון ולא במקרה נעלה היום גם את נושא האמצעים שעומדים לרשותם של הארגונים האלה. ארגונים שעושים הכול בהתנדבות, אבל, מדי פעם, סכום קטן של כסף, מעט מאוד, מה שנקרא באנגלית "seed money", יכול לעזור להם לגייס אמצעים במקומות אחרים, יכול לתת להם את השמן שבלעדיו המנוע לא פועל.

אני רוצה להודות לחברי בוועדה, ובעיקר לצוות ההיגוי של היום הזה, שליווה וארגן את היום הזה מבחינה רעיונית, בראש ובראשונה לחברת הכנסת מרינה סולודקין, שעמה חשבנו וארגנו את היום הזה, ואני רוצה להעביר לה את רשות הדיבור. תודה רבה.

ברוכים הבאים. אנחנו מאוד שמחים לראות כאן, בכנסת ישראל, את כל הארגונים שמייצגים את העולים ונאבקים למען העולים. התוכן של הדמוקרטיה הישראלית, שיש המגזר השלישי, והמגזר השלישי זה אתם, אלה שעובדים בהתנדבות למען העלייה, הקליטה, השילוב, קליטה מקצועית, ובכל העניינים של שילוב של אנשים חדשים, יהודים מכל ארצות העולם במדינת ישראל.
הודות לארגונים של העולים אנחנו, כאן בכנסת, גם יודעים טוב ומכירים טוב את כל הבעיות של העלייה, ואנחנו ביחד מחברים את החוקים. חוק הווטרנים, חוק נפגעי צ'רנוביל, חוקים להגנת משפחות חד הוריות, חוקים ומדיניות לגבי עולים ניצולי שואה, עשינו את כל זה בשיתוף הפעולה עם הארגונים.

אני רואה חשיבות רבה בכך במיוחד בזמן של קיצוצים בתקציב בכל הנושאים, כולל בנושא העלייה, במאבק שלנו, של חברי ועדת העלייה והקליטה, והמאבק של ארגונים למען העלייה, כדי להפחית את הנזקים וכדי להמשיך את המדיניות של קליטת העלייה במדינת ישראל.

היום אנחנו רוצים לשמוע איזה בעיות יש לארגונים, חוץ מבעיות התקציב שאנחנו כל כך מכירים טוב, ואנחנו עובדים ביחד, בשיתוף פעולה עם משרד הקליטה, ויש לנו פרטנרים במשרד הזה, ויש לנו פרטנרים בסוכנות.

אני רוצה לדווח לכם שתתקיים היום ישיבה חשובה מאוד של ועדת העלייה והקליטה יחד עם מנכ"ל משרד ראש הממשלה, מר אילן כהן, וכל הנושאים שאנחנו צריכים לדון בהם אלה גם נושאים של העלייה.

יש ארגונים שחסרים לי אישית. אני מבקרת לפעמים בבתי כלא. מה לעשות שבין האסירים יש הרבה עולים. וחבל לי שאין ארגון של משפחות של אסירים, משום שיש שם הרבה בעיות שאנחנו צריכים לפתור ביחד.

היום זה יום שאנחנו מקבלים עולים חדשים מארצות-הברית, זה שמחה וששון, ואני מאחלת הצלחה לכל הארגונים שקולטים עלייה, גם בהווה וגם בעתיד. תודה רבה לכם.

כבוד היושבת-ראש, מנכ"לית משרד הקליטה, עמיתי חברי הכנסת, קודם כול, האורחים החשובים שיש היום, אני רוצה להגיד לכם כעולה חדש, לא לגמרי חדש, שהיתה לי הזכות, כבר הרבה מאוד שנים, לעבוד יחד עם ארגוני העולים, ואני מוכרח להגיד שזאת אחת מהדוגמאות הטובות ביותר להצלחת העלייה, השותפות שיש בין הכנסת, הממשלה כגוף המבצע, והארגונים שפעילים בתחום האזרחי, כדי לקדם את כל המטרות שדיברו עליהן פה.

אני חושב שאנחנו לא עושים מספיק בחברה הישראלית כדי להעצים ולחזק את המגזר השלישי, והרבה מאוד פעמים יש ארגונים שנתפסים כמתחרים אחד עם השני. במקום להתחרות אפשר לחזק אחד את השני, ואת זה אני רואה כמטרה העיקרית של היום הזה. אם אנחנו יודעים יותר אחד על השני אפשר ללכת ביחד לכל מיני מטרות מבלי להמעיט בחשיבות של כל ארגון וארגון, ואפשר לעשות דברים ביחד גם מול הכנסת, גם מול משרדי הממשלה, גם מול העולם היהודי. העולם היהודי היום טובע בבקשות של ארגונים יחסית קטנים. הם מקבלים תמיכה שנתיים-שלוש לפרויקט, ואחר כך הארגון נופל, כי הוא לא מקבל את ההמשך, והוא בנה הכול על התקציב הזה שהוא קיבל בתמיכה. עם זאת, אם הולכים ביחד ועושים פעילות משותפת, כל הארגונים מרוויחים, וקודם כול העולים מרוויחים מזה. בזה אני רואה את החשיבות, ואני באמת מברך על היוזמה של היום הזה. תודה רבה.

בוקר טוב, חברות וחברים יקרים, גברת קולט אביטל, היושבת-ראש, מנכ"לית משרד הקליטה, חברי כנסת בהווה, בעבר, סופה לנדבר, ובעתיד, יושבים פה כמה פנים צעירות, שאני מאחל להם או לא מאחל להם, אבל אני חושב שהם יגיעו לפה. עשיתי חטא, כי נכנסתי דרך הפרוזדור הזה ולחצתי ידיים באופן מקרי לכמה מהחברים שלפני תשע שנים, שבע שנים, שנתיים-שלוש, דרכינו הצטלבו, ועבדנו ביחד בתחום קליטת העלייה, אבל כשהתיישבתי פה הבנתי שאני אצטרך לעבור כל שורה וללחוץ ידיים לכולם, כי בסופו של דבר זה תחום יחסית צר, וכך או אחרת נפגשנו עם כל אחד מיושבי האולם הזה בנקודת זמן אחרת.

אני רוצה לברך אתכם, כמובן, ולברך גם את מנכ"לית משרד הקליטה וגם את יושבת-ראש ועדת הקליטה, העלייה והתפוצות של הכנסת, שארגנו את המפגש הזה, ואני רוצה גם להגיד כמה מילים כלליות, ולאו דווקא ברכות סתמיות של חבר כנסת.
עזבתי תפקיד של יושב-ראש הנהלת הרשות לקליטת עלייה בחיפה לפני כחצי שנה, וזה היה תהליך של התנתקות - היום זו מילה די אופנתית - די כואב. כעשר שנים הקדשתי למקום הזה, ובתוקף תפקידי נפגשתי עם הרבה מאוד קבוצות, הרבה מאוד ארגונים, הרבה מאוד התקהלויות והתכנסויות, גם של העולים וגם של הפעילים בתחום, ואני מכיר את התחום הזה, לא רק מעבודת הכנסת, אלא מהשטח, מהעבודה היומיומית.

אני יודע מה הלך הרוח היום. הלך הרוח של ארגוני העולים וארגוני ותיקים למען העלייה זו תחושה של חתירה כנגד הרוח, כי הצרכים של קליטת העלייה, והעלייה בכלל, לא השתנו, אלה אותם צרכים, אלה אותם אנשים שהגיעו גם ב-1991 וגם ב-2001, ועדיין מרגישים את עצמם בשוליים של החברה הישראלית. אם לא כולם, אז רובם.

החברה הישראלית כבר ראתה את זה אחרת, ההתלהבות של שנת 1990-1991 חלפה ונעלמה, ולכן אנחנו מחויבים, לפי צו המצפון שלנו, לתת להם את השירותים ואת תשומת הלב ואת החום האנושי, אבל כמות המתנדבים והפעילים והארגונים, ובעיקר גם הכסף, הולכים וקטנים. מצד אחד, אנחנו מחויבים, ומצד שני, אנחנו מרגישים בקושי גדול.

אם הייתי צריך לאפיין את השנים 2003-2004, ואולי גם 2005, בפעילות קליטת העלייה, הייתי אומר שאנחנו צריכים להיות סבלניים ולעבור את השנים הקשות. אני בטוח שאם נעשה פעולות מדיניות נכונות, ופה אני חוזר לנושא ההתנתקות, אני מאמין שישתנה האקלים, גם הגיאו-פוליטי, גם הכלכלי-חברתי במדינת ישראל, והעלייה תחזור, אולי לא בממדים כפי שהיתה ב-1993-1994, אבל היא תחזור לממדים סבירים של כ-50,000 לשנה. כך אני מאמין גם לפי מה שראינו בזמן הסיור, יחד עם קולט אביטל ומרינה סולודקין וחברי כנסת נוספים, ברוסיה, גם בגלל הבעיות המקומיות שם, ואני מאמין שנוכל לחזור לממדי קליטת עלייה סבירים, וגם החברה בארץ תהיה יותר רגישה, ותשומת הלב שלה סוף-סוף תוסב מבעיות מדיניות לבעיות חברתיות.

אני מאחל לעצמנו שנעבור את השנים האלה, ונחזור להיות גם באופנה, גם במרכז הענייניים וגם משופעים בתקציבים. תודה רבה.

בוקר טוב לכולם, חברת הכנסת קולט אביטל, חברי כנסת נכבדים, ידידי אריה אזולאי מהסוכנות היהודית, וכמובן אורחים יקרים, נציגי הארגונים למינהים, עובדי ועובדות משרד הקליטה והסוכנות היהודית, אני מברכת את חברת הכנסת קולט אביטל על קיומו של היום הזה. הוא בהחלט רעיון מבורך, וכל מה שניתן על מנת להעלות את המודעות, גם בקרב חברי הכנסת, אבל גם בקרב הציבור כולו, לחשיבות העלייה וקליטתה בראייתנו, הוא דבר מבורך.

לאף אחד באודיטוריום אין ספק בחשיבותה של העלייה ובתרומתה האדירה של העלייה ב-15 השנים האחרונות. אני לא יודעת איפה היתה נמצאת מדינת ישראל אלמלא אותם 1.1 מיליוני עולים חדשים שהגיעו אלינו מאז 1989, ואני חרדה לחשוב איך תיראה מדינת ישראל בעוד מספר שנים אם לא נצליח לשכפל את אותה כמות של עולים שהגיעה לכאן ב-15 השנים האחרונות.

אחד היעדים המרכזיים של ממשלת ישראל, ובוודאי של העומד בראשה, מר אריאל שרון, הוא עידוד עלייה וקליטתה במדינת ישראל. רק ביום ראשון האחרון, במסגרת הדיונים הראשונים שהתקיימו בממשלה על היעדים לשנת 2005, הוא הציב ארבעה יעדים מרכזיים. אחד מהיעדים האלה היתה העלייה. היעדים היו: חינוך, עלייה, ערבים וירושלים. כפי שאתם רואים נושא העלייה הוא נושא בהחלט חשוב ביותר מבחינת ראש הממשלה, וכאשר ראש הממשלה רואה חשיבות בנושא מסוים, הוא גם דואג לתקצבו בהתאם, לכן אני מאוד אופטימית לגבי היכולת שלנו בשנה הבאה, אני לא יודעת אם להעלות משמעותית את התקציבים שלנו, אבל לפחות לשמר אותם. אני מאמינה שגם ניתן יהיה, לפחות בדברים מסוימים, להגדיל את התקציבים, משום שנושא העלייה הוא כאמור נושא חשוב ביותר.

ממשלת ישראל מן הסתם, ובדרך כלל באמצעות משרד הקליטה, במרבית הנושאים, אחראית על קליטת העלייה. עם זאת, הדבר לא ניתן להיעשות בלי שיתוף של החברה הישראלית כולה, וודאי וודאי באמצעות אותם ארגונים, שחלק מהנציגים שלהם יושבים כאן. אנחנו לפחות, במשרד הקליטה, רואים חשיבות רבה מאוד בשיתוף פעולה עם אותם ארגונים. יש לנו שיתוף פעולה לא קטן, בין אם באמצעות התמיכות שאליהן אני אתייחס בהמשך, אבל גם בפרויקטים מיוחדים שאנחנו עושים, ונמצאים כאן ארגונים שאני מניחה ומקווה, שבמהלך ההצגות שלהם, יתייחסו גם לפרויקטים ייחודיים שנעשים עם משרד הקליטה לצורך טיוב קליטתם של העולים החדשים.

כאשר מסתכלים, בסך הכול העלייה היתה מאוד מוצלחת, וכך גם קליטתה. אבל, בד בבד, מובן שיש גם אוכלוסיות שנתקלות בקשיי קליטה, לא כולם מצאו את עצמם, גם כעבור שנתיים-שלוש, ולפעמים אפילו יותר, אל מול כאלה שמרגע שנחתו בשדה התעופה בן-גוריון וקיבלו את הסיוע הראשוני שלהם לא נזקקו לשום סיוע ולשום עזרה, אלא התאקלמו מהר מאוד. אנחנו, גם כממשלה וגם כחברה, נדרשים לתת סיוע לכל אותם אלה שתהליכי הקליטה שלהם אולי קשים יותר, חלקם נובעים מאי היכרות של השפה, של הנהלים, של החיים בחברה הישראלית. לכן אתם ואנחנו נמצאים כאן, על מנת לסייע להם.

אני רוצה לעמוד קצת על הקשיים שבפניהם אנחנו ניצבים, כאשר אנחנו יוצאים בנושא של התמיכות. קודם כול, אני מודעת לכך שהתקציבים שיועדו לתמיכות פחתו בשנים האחרונות, כפי שפחתו התקציבים של כל משרדי הממשלה. גם בתוך משרד הקליטה עצמו היו לא מעט נושאים שנאלצנו לקצץ בתקציבם, כך, לצערי, גם קרה בנושא התמיכות. עם זאת, על אף התקצוב, שהוא יחסית קטן בבסיס התקציב שלנו, ניהלנו לא מעט מלחמות גם בשנה שעברה וגם השנה על מנת להגדיל את התקציב, והראיה היא שממצב שבו בבסיס התקציב היו לנו קצת מעל 2 מיליוני שקלים הצלחנו לגייס כספים נוספים ולאגם משאבים, ויצאנו עם 6 מיליוני שקלים, שאני מאוד מקווה שניתן יהיה לחלק אותם בתקופה הקרובה.

אנחנו יצאנו כבר בפברואר האחרון עם נושא התמיכות, וכבר היינו מוכנים במרץ, אלא שכאמור, על מנת לארגן כספים נוספים, נדרש לנו עוד קצת זמן. כרגע אנחנו נמצאים בתהליכים סופיים מול החשק"ל, ואני מאוד מקווה שבימים הקרובים, או בשבועות הקרובים, ניתן יהיה להוציא הלכה למעשה את נושא התמיכות.

אני רוצה לספר על נושא שלא פורסם, וזה נושא התעסוקה. נצא בעתיד הקרוב גם בסיוע לתעסוקה, כך שאני מקווה שהארגונים שיושבים כאן, שיכולים להיות מעורבים גם בתחום התעסוקה, יזכו לסיוע נוסף.

מפאת קוצר הזמן אני לא ארחיב, אבל גם לקראת 2005 אנחנו מתכוונים לעשות שינויים, ואנחנו יושבים עם משרד המשפטים על מנת למצוא את הדרך הטובה ביותר שבה נוכל לתת סיוע גבוה יותר ממה שאנחנו נותנים במסגרת התמיכות לאותם ארגונים שעוסקים באופן ישיר בקליטת עלייה ובעידוד עלייה. אני מקווה שבשנה הבאה הדברים יבואו לידי ביטוי. תודה רבה, ותודה בעיקר לכל אותם ארגונים שמסייעים לעולים החדשים.

אנחנו מתחילים את התוכנית המהותית שלנו, וראשון הדוברים יהיה פרופ' יוסי קטן, מרכז תחום הרווחה במרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל-אביב. פרופ' טאוב ייתן לנו תמונה כוללת על תפקידם של ארגונים וולונטריים בעידן של תמורות במדיניות הרווחה בישראל.

בוקר טוב לכולם. התבקשתי לתת סקירה כללית על הארגונים הוולונטריים ומקומם במדינת הרווחה. פה מדובר בכנס של ארגונים שקרויים בעגה המקצועית "ארגונים וולונטריים", וכאשר אנחנו מדברים על סוגים שונים של ארגונים, מדובר בעצם על שלושה סוגים עיקריים של ארגונים. יש ארגונים ממשלתיים, שבדרך כלל משייכים אותם למה שנקרא "המגזר הציבורי": משרדי ממשלה, רשויות מקומיות, חברות ממשלתיות; קיימים ארגונים פרטיים עסקיים, שהתרבו בתקופה האחרונה והם חודרים יותר ויותר גם לתחום השירותים החברתיים; וקיימים ארגונים הנקראים "ארגונים וולונטריים". אולי גם נתקלתם במושג "המגזר השלישי". המגזר השלישי בא לציין את העובדה שיש מגזר ציבורי, וזה המגזר הממשלתי, ויש המגזר הפרטי עסקי, ויש המגזר הוולונטרי, ארגונים וולונטריים, שקרויים "ארגוני המגזר השלישי". הראשון זה הציבורי, הממשלתי, השני זה הפרטי עסקי, והשלישי זה המגזר הוולונטרי.

אחת השאלות המעניינות, שאלה שמעסיקה חוקרים לא מעטים, היא, מה באמת מאפיין את הארגונים הוולונטריים? במה שונים הארגונים הוולונטריים מהארגונים האחרים: מהארגונים הממשלתיים, מהארגונים הפרטיים עסקיים, ומה מייחד אותם בתחום השירותים החברתיים ובכללם גם התחום הזה, שאנחנו קוראים לו "קליטת עלייה", ובכלל האם יש להם ייחוד?

יש הגדרה מאוד כוללנית, שארגונים ממשלתיים, קוראים להם "ארגונים ציבוריים", כלומר, הם ארגונים פוליטיים, הם אמורים לייצג את טובת הציבור, את האינטרס הציבורי, ויש ארגונים עסקיים, שבדרך כלל בעגה המקצועית קוראים להם "ארגונים למען רווח", באנגלית קוראים לארגונים האלה "For profit organizations". אלה ארגונים שהוקמו על מנת לעשות רווחים. היום אנחנו חיים בעידן שקוראים לו "עידן של כלכלת שוק", ולעשות רווחים נחשב למשהו מאוד-מאוד חיובי. ארגוני המגזר השלישי נקראים גם "מלכ"רים" – ארגונים שלא למען רווח, או מוסדות ללא כוונת רווח. אכן, אחד האפיונים הבסיסיים והמרכזיים של הארגונים הוולונטריים זו העובדה שהם קיימים שלא למען עשיית רווח. אל ייראה הדבר קל בעיניכם, במיוחד כאשר אנחנו חיים בעידן של כלכלת שוק, שהנושא של רווח ותחרות וכדומה הם מושגים דומיננטיים בזירה שלנו. יש ארגונים שבאופן פורמלי, חוקי, הם ארגונים שאסור להם לעשות רווח. ההבחנה השלילית הזאת, שלא לעשות רווח, יש לה משמעות חיובית, או שצריך לראות את זה במובן החיובי. אלה ארגונים שפועלים על מנת לשרת מטרות חברתיות, על מנת לשרת נושאים מסוימים שלא קשורים לרווח האישי הפרטי של האנשים הנוגעים בדבר, אלא ארגונים שנוצרו, ארגונים שקיימים על מנת לספק שירות, על מנת לענות על צרכים חברתיים, כאשר השיקול של רווח הוא לא שיקול שעומד בראש מעייניהם.

ואכן תכונה ראשונה של הארגונים האלה, ואני אמנה כמה תכונות שלהם, זו פעילות שלא למטרות רווח. תכונה שנייה שמאפיינת חלק גדול מהארגונים הוולונטריים, כולל ארגונים שאתם מעורבים בהם, שהוקמו לענות על צרכים לא מכוסים, על צרכים שארגונים אחרים לא נותנים להם כיסוי: צרכים שהממשלה לא מכסה, בגלל שיקולים פוליטיים, שיקולים תקציביים ושיקולים נוספים; וארגונים רווחיים, עסקיים, לא נותנים להם מענה, בגלל השיקולים הרווחיים שלהם, מכיוון שארגונים עסקיים פועלים כאשר יש ביקושים ואנשים מוכנים לשלם עבור השירותים שהם מספקים.

ארגונים וולונטריים הוקמו על מנת לספק מענה על צרכים שארגונים אחרים אינם עונים עליהם. בל נשכח שאנחנו חיים היום בעידן, לצערי הרב, יש כאלה שרואים את זה בחיוב, שהממשלה, המדינה, המגזר הציבורי, יוצא מנושאים שונים, מצמצם את מעורבותו, מצמצם את פעילותו בתחומים שונים, ובשל כך גם הצרכים הבלתי מכוסים הולכים וגוברים, ואחד הגורמים המרכזיים שיכול למלא את החלל הריק שנוצר, בגלל הנסיגה הממשלתית, אלה הם הארגונים הוולונטריים, כי זה במהותם, לכסות צרכים לא מכוסים.

תכונה שלישית של הארגונים האלה, שהם בדרך כלל לא ארגונים ביורוקרטיים גדולים, הם ארגונים שהוקמו בדרך כלל ביוזמה של אנשים פרטיים, אין להם מנגנונים גדולים – אני מיד אציין כמה התפתחויות מדאיגות בתחום הזה – אין להם מנגנונים גדולים, ולכן הם גם גמישים הרבה יותר מארגונים אחרים. יש להם כושר פעולה, כושר פיתוח של נושאים שונים, שאין לארגונים עם מסורת ביורוקרטית נוקשה, דבר שמאפיין במידה רבה ארגונים ממשלתיים, ארגונים ציבוריים. כלומר, תכונת הגמישות הארגונית שלהם היא תכונה נוספת שראויה לציון, ומבחינה ומייחדת אותם מארגונים אחרים.

תכונה רביעית היא העובדה שיותר מכל מסגרת אחרת, הארגונים האלה שמים דגש על מעורבות של מתנדבים, והמעורבות של מתנדבים היא במהותם של הארגונים הוולונטריים. ארגון וולונטרי שאין בו מעורבות של מתנדבים, חסרה בו חולייה מאוד בסיסית, מאוד מרכזית. ההתנדבות היא במהותם של הארגונים הוולונטריים, משום שהיא מסמנת את הרצון של האנשים לפעול, לתרום למען החברה בלי עשיית רווחים, והיא גם נותנת לארגונים הוולונטריים את האופי המיוחד שלהם.

תכונה נוספת, וזה קשור לדברים שאמרתי קודם, זה שהארגונים הוולונטריים תורמים לשני דברים. אולי המושגים האלה לא ידועים לכולכם, אני קצת אסביר אותם. הארגונים הוולונטריים הם הלשד, חוט השדרה של מה שאנחנו קוראים "החברה האזרחית", כלומר, אותן התארגנויות של אזרחים שאינן בגדר התארגנות מדיניתית, בדרך כלל זאת גם לא התארגנות פוליטית, אלא התארגנות של אזרחים על מנת לענות על צרכים שלהם ולענות על צרכים אחרים. בדרך כלל החברה האזרחית גם ניצבת מול המדינה, במובן החיובי של המילה, והיא לכן גם מהווה את חוט השדרה של הדמוקרטיה, של פעילות ומעורבות אזרחית של אזרחים שבאה מלמטה ואינה נכפית ואני מוכוונת מלמעלה.

מושג נוסף, שהוא חיוני מאוד בהקשר הזה הוא המושג של "הון חברתי", ואני אסביר בכמה מילים למה אני מתכוון. אנחנו מדברים בדרך כלל על הון כלכלי, כסף שיש לאנשים. היום מאוד מעריכים את זה בחברה שלנו. מדברים על הון אנושי, שזה מיומנויות, כישורים. הון חברתי זה בעצם האמון ההדדי בין האנשים, רצון של אנשים לעזור אחד לשני, רצון של אנשים לסייע, ליצור קשרים הדדיים, והארגונים הוולונטריים הם הגורם המרכזי שמטפח את ההון החברתי, וההון החברתי הוא בסיס לקיום של יחסים חברתיים, לפיתוח שירותים חברתיים, לפיתוח הזדהות וסולידריות חברתית.

אולי גורם נוסף, שהוזכר פה קודם, שהממשלה תעביר, תתמוך, בארגונים הוולונטריים. אחד הדברים הבסיסיים שצריכים לחייב ארגונים וולונטריים, שיהיו להם גם מקורות קיום עצמאיים, שהם לא יהיו תלויים רק בממשלה.

בגלל התכונות שציינתי קודם, לארגונים וולונטריים יש היכולת לגייס תרומות לגייס קרנות, לגייס משאבים, שהם לא רק משאבים ממשלתיים, כי משאבים ממשלתיים יש בהם, במקרים לא מעטים, גם מגבלות, וארגונים וולונטריים מסוגלים לעשות זאת.

אלה התכונות של ארגונים וולונטריים, שנותנים להם את הייחוד, את התפקיד המיוחד בחברה שלנו.

אני מקווה, ואין לי מספיק זמן להיכנס לזה, שהתכונות של ארגונים וולונטריים, בגלל הסביבה היום, שהיא סביבה תחרותית, סביבה כלכלית, סביבה עם אוריינטציה עסקית, שהיא משפיעה מאוד על הלך הרוח, שהסממנים שלה, שמנוגדים לרוח של הארגונים הוולונטריים, לא יחדרו לתוכם ולא ישחקו את התכונות המיוחדות שלהם. דווקא בעידן שלנו, של נסיגת המדינה מהרבה מחויבויות שיש לה, ואני אומר את זה בצער, לארגונים הוולונטריים יש תפקיד ייחודי, בגלל התכונות שציינתי, והם צריכים להקפיד לשמור על התכונות האלה. יכולתי להמשיך ולדבר, אבל הזמן לוחץ. תודה רבה.

ראשון הדוברים מצד הארגונים הוא ודין בלומין, שמייצג ארגון "אחד פלוס אחד", שזאת התאחדות נוער וצעירים עולים, והוא ידבר על מניעת הידרדרות ובניית מנהיגות.

תודה רבה. בוקר טוב. אני מנכ"ל של "אחד פלוס אחד", התאחדות נוער וצעירים עולים. "אחד פלוס אחד" הוא הארגון היחיד של נוער וצעירים שצמח מתוך הקהילה. "אחד פלוס אחד" הוא ארגון ארצי שפעל במרוצת השנים ממעלות ועד באר-שבע, מקרית-ארבע ועד רמת-גן. אני מניח שמרבית הנוכחים כאן מכירים את העשייה שלנו, ולכן אני אבקש לנצל את הבמה הזאת היום לשני דברים. לשתף אתכם, אולי שוב, במשנה החינוכית והחברתית שלנו, ולו בזעיר אנפין, ולספר לכם על שני פרויקטים חדשים שלנו.

לפני כן אני רוצה להודות ליושבת-ראש הוועדה, לחברי הכנסת, לוועדה, למשרד הקליטה, במיוחד לנציגי המשרד שנוכחים כאן, ולברך על היוזמה, וכמובן על הארגון, לדנה גורדון, שאפילו עכשיו ממשיכה ומתרוצצת. תודה רבה.

הפרויקט הראשון בהקשר של עלייה כמנוע לצמיחה בישראל הוא פרויקט יזמים עולים. יזמים עולים הוא פרויקט אשר מצליח, בכלים של העצמה כלכלית ויזמות עסקית, להביא להסתגלותם של בני נוער עולים בסיכון. ויותר מזה, הוא מניח תשתית יציבה להשתלבותם של בני נוער בחיי הכלכלה, החברה והתרבות בישראל.

נדמה לי שדווקא בפורום הזה אין צורך להרחיב לגבי הקשיים הכלכליים שעמם מתמודדים בני הנוער ומשפחותיהם, לא כל שכן הבעיות החברתיות והתרבותיות שלהם. ומכאן, נדמה לי, ברור באיזה אופן יזמים עולים הם למעשה מכלול מענים משולב, ייחודי וחדשני למדי, שבא לענות בדיוק לצרכים הללו.

המיזם הזה הוא פרי של שיתוף פעולה משולש בינינו לבין המשרד לקליטת העלייה לבין אחד הארגונים המובילים בארץ בתחום של החינוך ליזמות עסקית לבני נוער.

"עולים על הקו" הוא שמו של הפרויקט השני שרציתי לספר לכם עליו. זו יוזמה משותפת של "אחד פלוס אחד" ושל המשרד לקליטת העלייה, והיא כוללת הפעלה של קו חם לנוער עולה בסיכון, במצבי משבר ובמצוקה, שיופעל על-ידי בני נוער עולים, ולצדו אתר אינטרנט אינטר אקטיבי, שגם הוא יתופעל ויתוחזק בסופו של דבר על-ידי בני נוער עולים, וכל זה בהחלט בחזקת מנוף לקליטת העלייה.

הקו המנחה והמשותף לשני הפרויקטים החדשים האלה, כמו גם לפרויקטים הוותיקים, הוא מודל ההתערבות הייחודי של "אחד פלוס אחד" - קליטה פעילה. כיום יש טיפוס חדש של אוכלוסיית יעד שלנו, והמאפיינים החדשים האלה לא עולים בהכרח בקנה אחד עם שיטות העבודה שהיו נהוגות אפילו לפני חמש שנים, הם מצריכים התמודדות אחרת עם הצרכים ועם המאפיינים החדשים והשונים, ומכאן הצורך במציאת פתרונות חדשים ויצירתיים ובדפוסים חדשים של קליטה.

ב"אחד פלוס אחד" לא מאמינים בקליטה פסיבית, אנחנו מאמינים בתוכניות אקטיביות, ומכאן שמו של המודל "קליטה פעילה".

הקליטה הפעילה שלנו מאפשרת לבני נוער להיות מעורבים ופעילים, היא מחזקת אותם דרך העשייה שלהם, באמצעות העצמה, בין כלכלית ובין חברתית. היא רואה במצוקה סימפטום של ניכור, של בלבול זהויות, של חוסר שייכות, ומתמודדת עם כל אלה באמצעות כלים של מעורבות חברתית מעשית, בדרך של עשייה קהילתית, ואם תרצו, טיפוח מנהיגות של ממש.

יש כאן ניסיון לחבר שני קצוות מקוטבים לכאורה, בין הסיכון והניכור מצד אחד, והעשייה והמעורבות הקהילתית והחברתית מצד שני. שייכות דרך מעורבות, זו הסיסמה שלנו. ואני מאמין שההצלחות שלנו בשטח מדברות בעד עצמן. תודה רבה.

היינו צריכים עכשיו להציג את ארגון "פידל", אבל הם לא הגיעו, לגבי פרויקט המגשרים. יכול להיות שהם יגיעו יותר מאוחר. אני קוראת לנחליאל דיסון להציג את התאחדויות העולים.

מכובדי, ברגעים אלה נמצאת הנהגת מדינת ישראל, הכוללת את ראש הממשלה, שר האוצר והשרה לקליטת העלייה, בנמל התעופה בן-גוריון, בטקס קבלת הפנים למאות עולים חדשים שהגיעו מארצות-הברית ומקנדה, בסיוע ארגון "נפש בנפש", הסוכנות היהודית והמשרד לקליטת העלייה.

אנו מקדמים בברכה ובחום את העולים החדשים ואת הארגונים הפועלים לעידוד העלייה לישראל. בהכרזת העצמאות של מדינת ישראל נאמר: "המדינה היהודית בארץ-ישראל תפתח לרווחה את שערי המולדת לכל יהודי". וברגעים אלה מקוימים הדברים כלשונם.

אבל, וזו השאלה אותה אנחנו, ארגוני העולים, שואלים את ראש הממשלה והשרים: האם נתתם את הדעת על המשך קליטתם של העולים שאותם אתם מחבקים כרגע? האם שאלתם את עצמכם לרגע האם החיוך שעל פניהם יישמר גם לאחר שבוע, חודש או שנה, כאשר ייאלצו להתמודד כמעט לבד מול הקשיים בכל תחום בחייהם? האם תהיו מוכנים להגיד לנו מה אתם עושים למען אותם עולים לאחר שוך תרועת הפסטיבלים?

אנחנו במועצת ארגוני העולים, המאגדת בתוכה 26 ארגונים, יודעים שלאחר קבלת הפנים החמימה והחגיגית משתרר קול דממה דקה, ואילו העולים החדשים נאלצים להתמודד ביום-יום עם קשיי השפה, הביורוקרטיה, פערי התרבות, מבלי לקבל עזרה כמעט – כשהם מחפשים עבודה, מי עוזר להם? כשהם צריכים להגיש טפסים, מי מסייע? כשהם הולכים לצבא, מי תומך בהם? מי מסייע להם בשמירה על כבודם במעבר הקשה כל כך לארץ חדשה? כאן אנחנו נכנסים לתמונה, ואת התמונה ננסה להציג כאן היום מתוך הפרויקטים שיוזמים ומבצעים הארגונים במועצת ארגוני העולים.

ברגע שיסתיימו הפסטיבלים, והתקשורת תעבור לנושא הבא, יישארו העולים עם שאלות רבות בלתי פתורות. עם השאלות האלה הם באים אלינו, והשאלות נשאלות בכל השפות, מאתיופית ורוסית דרך הונגרית, גרמנית, צרפתית, ספרדית ואנגלית.

העולים מעוניינים לא רק באוזן שומעת את שפתם, אלא בעיקר בלב שומע. ארגוני העולים עם אלפי המתנדבים, שבעצמם היו עולים, כרגע הם ותיקים ומנוסים, יחד עם אנשי הצוות המקצועי, עושים לילות כימים לתת לעולים סיוע וכתף תומכת.

אנו מכירים בחשיבות הממסד בקליטת העלייה, אך לדעתנו לא נעשה די. אנחנו מבצעים את העבודה היומיומית הקשה באהבה, אבל זקוקים לעזרה ותמיכה של הממשלה ושריה, הכנסת, וכן המוסדות לקליטת העלייה. תמיכה בארגוני העולים והמתנדבים היא תמיכה מאוד יעילה לעידוד העלייה. אנו מבקשים להכיר בחשיבות ארגוני העולים המתנדבים ולתרגם את ההכרה הזאת לשיתוף פעולה פורה ולתקציבים מספקים.

אנו, הפועלים למען הארץ המובטחת ולמען הבאים בשעריה, מבקשים שנהיה לא רק הארץ המבטיחה, אלא גם הארץ המקיימת, הפותחת שעריה לעולים וגם דואגת להם מעבר לשער.

אני רוצה להציג את הפרויקטים שלנו. נקרא למימי לאופר מהמגבית היהודית המאוחדת של בריטניה להציג את הפרויקט הראשון. בבקשה. הפרויקט הוא בנושא קבוצות תמיכה לצעירים באזור המרכז.

בוקר טוב לכולם. אני לא יודעת מי מכם ניסה לקנות ביקיני בחנות מרכזית בתל-אביב, אבל תאמינו לי זאת פעולה לא פשוטה ולא קלה לשום אדם. עכשיו תדמיינו לעצמכם את עצמכם בתור עולה חדשה מאנגליה, אוסטרליה, סקנדינביה, ניו-זילנד, שנכנסת לתא ההלבשה, מתחילה למדוד את הביקיני, והמוכרת דוחפת את ראשה לתוך תא ההלבשה ושואלת אותה אם הכול בסדר. העולה החדשה המסכנה הזאת, דבר ראשון שהיא תעשה זה, לברוח מהחנות הזאת, ותישבע שבחיים היא לא קונה ביקיני בתל-אביב.

אנחנו מדברים כאן כל הזמן על נושא השימור. אנחנו עובדים ומשקיעים המון כסף בנושא העלייה, אך מה קורה אחרי שהאופוריה הראשונית של העולים הללו, שעברו את האולפן והיו בקיבוץ, או באיזו חממה, מסתיימת, והם שוכרים דירה באזור המרכז ומנסים להתחיל לחיות את החיים שלהם כאזרחים במדינת ישראל? נוכחנו לגלות במגבית בריטניה שיש תופעה גורפת של העולים, כשהם מתמודדים מול פערי תרבות מאוד קשים, אם זה בן-אדם שנדחק מולם בסופר או בתור לבנק, והם מרגישים שהם מתמודדים עם זה לבד. מסתבר שכל העולים, כמכנה משותף, עוברים אותה תופעה. לכן פיתחנו פרויקט שקוראים לו "contact groups", ומה שקורה בתוכנית הזאת, שרצה כבר ארבע שנים, שאנחנו מגבשים קבוצה של בין עשרה ל-15 נוכחים, בגילאים בין 20 ל-40, שעובדים יחד עם פסיכולוגית תעסוקתית על כל הנושאים הקשורים להלם תרבות, הגישה לתרבות בארץ, עורכים סימולציות, מעלים בעיות, משתפים אחד את השני, יש המון הומור, המון צחוק, ובעזרת ההתגברות על הבעיות הפסיכולוגיות, אישיות, תרבותיות בארץ, אנחנו משמרים את העולה.

יש נטייה לחשוב שהעולים מהמערב, העלייה קלה להם יותר, הם באים ממקום קרוב, יש להם בדרך כלל כסף, יש להם השכלה – זה לא נכון. מאחר שהם באים ממקום קרוב, גם הרבה יותר קל להם לחזור. חבל שנשקיע את כל הכסף בעלייה, ואחרי שנה או שנתיים, מאחר שקל להם לחזור, ולא טיפלנו בהם, הם יקומו ויעזבו. אחד הנושאים שאנחנו מטפלים בהם זה השימור הזה, הטיפוח אחרי העלייה.

בדרך כלל, העולים מחליטים להגיע לארץ כי הם רוצים לחיות כאן. בהתחלה יש איזו אופוריה, ולאחר זמן מסוים יש שפל, יש ירידה בתחושות האישיות שלהם, כי הם מתמודדים עם דברים שאנחנו, הישראלים, העולים הוותיקים, כבר לא מודעים להם.

הפרויקט הוא סדנה בת חודש, ארבעה מפגשים בחודש, עם פסיכולוגית תעסוקתית שעובדת אתם, החל מהמפגש החברתי, כלה במעבר של סימולציות. היא מדברת אתם על בעיות פערי התרבות, היא מלמדת אותם כיצד להתמודד עם בעיות מסוימות, ויש לזה המשכיות. יש מפגשים של בוגרים, יש מפגשים עם בוגרים מתוכניות קודמות. לפי הפידבקים שקיבלנו, התוכניות הללו עובדות ושומרות על העולים. תודה.

תודה למימי. נבקש מרות קאופמן, מהפדרציה הציונית דרום-אפריקה (ישראל), לספר על תמיכה בתעשייה ביתית, לעולים חדשים כמובן.

חברים מכובדים, גבירותי ורבותי, 70 שנה של עלייה מאפריקה הדרומית תרמה למדינה בתחומים רבים, כגון ביטחון, בנקאות, רפואה, נדל"ן, הן בסקטור הציבורי והן בסקטור הפרטי.

עקב השפל הכלכלי שהשאיר לא מעט עולים מובטלים החליט צוות "תלפד", הפדרציה הציונית דרום-אפריקה (ישראל), להקים פרויקט חדש. מטרת הפרויקט היא לעזור לעולים למצוא דרך חלופית להתפרנס.

"תלפד" לקחה על עצמה להזמין עולים בעלי כישורי יצירה ועבודות יד, על מנת שיוכלו להציג את יצירותיהם, ועל-ידי כך לעודד אותם לקדם את מכירותיהם בגיבוי מלא של "תלפד". המטרה לעזור לאנשים לעזור לעצמם.

הפרויקט משווק באמצעות ירידים ואירועים למיניהם, שמאפשרים ליצרנים להציג את אוצרותיהם בצורה מסודרת, על-ידי הכנת תשתית, ציוד בסיסי ושמירה.

המטרה בהמשך היא, ליצור תשתיות נוספות כגון אתר באינטרנט, ולהרחיב בדרכים שונות את קהל היעד בארץ ובחוץ-לארץ.

הודות למאמצים הכבירים של הצוות הנאמן של "תלפד", העולים החדשים הפכו לקבוצה מגובשת, אשר מקבלת תמיכה בסיסית, ומאפשרים להם לקיים את עצמם בכבוד.

אני מייצגת את קבוצת היצרנים יחד עם נעמי היים, המייצגת את "תלפד", פונה אליכם בבקשה לתת גיבוי נוסף לפרויקט מצליח כל כך, כדי ש"תלפד" תוכל להמשיך בפעילותה, וכדי שהיצרנים יוכלו לעבוד ולהתפרנס.

תודה רבה לרות קאופמן. היא מתנדבת כמובן, והיא מרכזת את הפרויקט הזה ב"תלפד". כל הכבוד. נבקש עכשיו משושנה רון, מנכ"לית ברית יוצאי בוכרה לספר על פרויקט קירוב לבבות בין נוער עולה לנוער ותיק.

הפרויקט שלנו מתייחס לתחום החינוכי – קירוב לבבות בין נוער של עולים לנוער ותיק. נוער ותיק מתייחס לעתים לשונה ממנו בריחוק וניכור, דבר שמוביל לפערים, לקשיים לימודיים וחברתיים, ולעתים גם לנטישת המערכת החינוכית של נוער העולים.

כדי לקרבם זה לזה, לברית יוצאי בוכרה יש פרויקט שנקרא "זרקור על הקהילה", שבו אנו מרצים על המורשת ההיסטורית של העדה, תרומתה הייחודית למדינה שבדרך ולאחר הקמתה. כל זאת בליווי להקה בוכרית שמופיעה בזמר ובמחול.

הפרויקט מבוצע בפני תלמידים, מורים והורים בחטיבת הביניים ובחטיבה העליונה.

בהרצאה אנו מדגישים את עליית יהודי בוכרה לחיות בארץ ב-1871, עשר שנים לפני התנועה הציונית. מדגישים את התקדימים החברתיים, המעוגנים בתעודות, שעל בסיסן הוקמה שכונת הבוכרים בירושלים ב-1891 - פנסיה למורים אחרי 25 שנות עבודה בהוראה, בריאות וחינוך חינם 20 שנה לפני הקמת הסתדרות המורים ו-30 שנה לפני הקמת ההסתדרות הכללית. שפת ההוראה בחדר, 1891 - עברית.

הבלטנו את ציוניותם של יהודי בוכרה שהעפילו לארץ מברית-המועצות, בדרך לא דרך, עם משפחותיהם, תוך סכנת נפשות בשנות ה-30 של שלטון האימה של סטאלין, שלצערי אין לזה ביטוי בספרי ההיסטוריה במערכת החינוך.
קיימנו את הפרויקט בהצלחה מדהימה בירושלים, תל-אביב ורמת-גן. ברמת-גן, בעקבות ההופעה שלנו בבית הספר, הזמינו אותנו המורים, שלמדו במסגרת שנת שבתון באוניברסיטת בר-אילן, להרחיב ולהעמיק את הרצאתנו על יהדות בוכרה.

אני מאמינה שברגע שהנוער הוותיק יכיר את המטען ההיסטורי והתרבותי שהנוער העולה מייצג ואת תרומתו למדינה, הוא יתייחס אליו ביתר הבנה וביתר כבוד, וזה יתרום לקירוב לבבות.

לצערי הרב, משרד החינוך לא מודע לחשיבות הפרויקט ומציע לנו סכום שהוא בבחינת לעג לרש, וגם זה ניתן בקשיים ביורוקרטיים לא קטנים.

אני יודעת שהנושא של קליטת העלייה של נוער עולה קרוב מאוד לשרת הקליטה. אני תקווה שמשרד הקליטה ייתן דעתו לבעיה חמורה זו של פער בין נוער ותיק לנוער עולה.

רבותי, כדאי שנזכור, שמדינת ישראל לא התברכה באוצרות טבע רבים, האוצר הטבעי הנפלא ביותר שיש לנו זה הנוער שלנו. כדאי להשקיע את עיקר המשאבים שלנו בנוער ובחינוכו, ובמיוחד באינטראקציה בין נוער עולה לבין נוער ותיק, להצלחת קליטתו של הנוער העולה בחברה ובארץ. תודה רבה.

תודה לשושנה. אני אבקש ממומו עוז-סיני, מהתאחדות יוצאי תורכיה בישראל, לדבר על המרכז הקהילתי של צעירים יוצאי תורכיה.

גבירותי ורבותי, שלום לכולם. אנחנו בהתאחדות יוצאי תורכיה גאים להציג בפניכם את הפרויקט עליו עמלנו רבות עד שהעמדנו אותו על הרגליים. הפרויקט נקרא "המרכז החברתי והקהילתי לצעירים יוצאי תורכיה".

דלתותיו נפתחו בתחילת חודש מרץ השנה. מטרות המרכז מגוונות, ובראשן, הצורך לגבש את הצעירים מקרב יוצאי תורכיה, שעלו לארץ בשנים האחרונות.

מספר העולים מתורכיה אינו גדול, ובשנים האחרונות הגיע ארצה חלק מהם, לאו דווקא מסיבות ציוניות ואהבת ארץ-ישראל, אלא בגלל מצוקה אישית ובעיות חברתיות וכלכליות שעמן נאלצו להתמודד בתורכיה.

בהתאחדות יוצאי תורכיה אנו ערוכים לקלוט את העולים הללו, לעזור להם ולכוון אותם בשבועות ובחודשים הראשונים לשהותם בארץ.

אנו סבורים שהדור הצעיר של העולים הוא זה שצריך להשקיע בו את המאמצים הרבים ביותר. חשוב להעביר להם את אהבת הארץ ולגרום להם להרגיש שהחלטתם לעלות לישראל היתה החלטה נכונה. עלינו לגרום להם להבין שכאן, ורק כאן, הם יכולים להרגיש בבית.

הפעילויות של ההתאחדות, הנעשות במרכז, כוללות מפגשים לצעירים ולדור ההמשך, פעילויות שונות ובהן הרצאות, ימי כיף; אולפן לשפות: לדינו, תורכית ועברית; מסיבות ומפגשי היכרויות; מפגשים עם גופים ציבוריים וממשלתיים ובהם הסוכנות, מרכז הקליטה, אנשי השגרירות והקונסוליה הכללית של תורכיה בישראל; ישיבות ההנהלה והמועצה של ההתאחדות; חלוקת מלגות לסטודנטים. אנחנו מחלקים כל שנה מלגות, כמספר שנות המדינה, השנה חילקנו מלגות ל-56 סטודנטים; מפגשים חברתיים ותרבותיים ליוצאי תורכיה; ארוחות חגים כגון "סדר" פסח וראש השנה לחיילים בודדים ולעולים חדשים; הקרנת סרטי די.וי.די ווידיאו על נושאים שמעניינים את הקהילה ואת הצעירים; צפייה בתוכניות טלוויזיה, לרבות משחקי ספורט ואירועים בעלי חשיבות על גבי מסך ענק; הרמת כוסית ומפגשים בכל חגי ישראל. לאחרונה גם התחלנו לאסוף ספרים בשפה העברית והתורכית על תולדות יהדות תורכיה ובארץ, וזו תהיה תחילתה של הספרייה שאנו מקווים שתגדל ותשמש ככלי עזר למעוניינים. בעתיד יתקיימו גם פעילויות נוספות.

המועדון פתוח בהתאם ללוח הפעילויות. לחברי ההתאחדות כמובן הכניסה חופשית, ומי שרוצה לבקר, אפשר לתאם את זה עם ראשי ההתאחדות.
שמעתי שהיום הגיעו 750 עולים מארצות-הברית. היום בשעה 17:00 אצלנו במועדון אנחנו מארחים 150 יהודים מתורכיה, שבאו לישראל, לאו דווקא כעולים חדשים, אלא כעולים פוטנציאליים. הם באו לפני עשרה ימים בעזרת הסוכנות. אנחנו מארחים אותם אצלנו וניתן להם קצת אווירה ישראלית, ולכן גם פתחנו את המרכז שלנו.

היחסים בין כל יוצאי תורכיה בישראל ואחינו היהודים שעדיין חיים בתורכיה הדוקים מאוד ומתקיימים באמצעות ההתאחדות וראשי יהדות תורכיה.

הנהלת ההתאחדות, המועצה וכל חבריה עובדים שעות רבות ומשקיעים הרבה מאמצים. כל זה כמובן בהתנדבות וכמובן בסיוע של הסוכנות, אשר לה אנו חייבים תודות.

אני מקווה שלכנס הזה יהיו תוצאות מוצלחות למען כל העולים החדשים. אני מברך את כולכם ומודה לכם. תודה רבה.

תודה. לפני שאנחנו ממשיכים, שתי ברכות. האחת לשפרה לוויצקי, יושבת-ראש מועצת ארגוני העולים לשעבר, שלמעשה הקימה את מועצת ארגוני העולים כעמותה. תודה רבה. השנייה, לסבתא של כל הארגונים, או לאמא, ציפי פינקוס מהסוכנות היהודית, שאתנו לאורך כל הדרך. תודה רבה. אני קורא לטימי אוליקי מהתאחדות עולי הונגריה בישראל לדבר על דור ההמשך, צעירים עולים מהונגריה.

אני מברכת את כולם, את המארגנים, את חברי הכנסת והאורחים הנכבדים והחשובים.

אני בטוחה שכולם הרגישו שאומנם הם נמצאים בחבורה, אבל הם נורא בודדים. הפרויקט שתמר שלום ואני, טימי אוליקי, יזמנו, מתייחס לנושאים הבאים: הקליטה, התעסוקה, הקהילה והחברה. שתינו עלינו ארצה בגיל צעיר מאוד, קליטתנו היתה מוצלחת, אך עדיין התגעגענו למשהו, התגעגענו לחברים ולחיים החברתיים שאליהם היינו רגילים ממולדתנו. התגעגענו לחברים, כפי שאומרים בארץ "החבר'ה", שאתם אפשר לדבר בהונגרית, לצחוק ביחד, לשוחח על ספרים, סרטים, הצגות, רעיונות ורגשות משותפים בשפת האם שלנו. אני ותמר שלום, בלי שהכרנו אחת את השנייה, שתינו היינו שותפות לאותן הרגשות, וזה מה שקרה לנו להכיר.

בשנת 2001 פנינו להתאחדות עולי הונגריה והצגנו בפניהם את בעייתנו, והתברר שאנו לא היחידות המרגישות כך, אלא גם רבים אחרים. למזלנו מצאנו אוזן קשבת והתחלנו לגלגל את העניין עד להקמת דור המשך בתוך ההתאחדות.

מטרתנו היתה להקל על התאקלמותם של עולים אחרים בארץ, לתת להם אפשרות לפגוש אחרים, לדון בבעיות, לפתור אותן ביחד, להתאסף בחגים ובשבתות.

למטרה זו תמר שלום שכרה דירה בת ארבעה חדרים, עם כמה חבר'ה צעירים בלב תל-אביב. דירה זו שימשה כבית פתוח לכל עולה שנזקק ללון, לילה או יותר, בעקבות סידורים במרכז. כאן התקיימו מפגשים חברתיים, ארוחות משותפות בימי שישי, הרצאות, חגיגות ועזרה הדדית לסידורי קליטה אדמיניסטרטיביים.

המקום שימש כפורום לדיונים, הוקם בו מרכז מידע, הפעילויות בבוקר התחילו במשרדי ההתאחדות, ובשעות המאוחרות של הלילה המשיכו בדירה.

יותר מאוחר הרחבנו את תחומי הפעילות גם לתחום התעסוקה. כיום קיים מרכז הכוונה לתעסוקה בתוך ההתאחדות, היכן שעשרות עולים מוצאים פרנסה. בנוסף, המרכז מספק עזרה מקרב העולים הצעירים לניצולי שואה בודדים. אני פעלתי בחיפה ובאזור הצפון, ובאחרונה בבניין המרכז לקליטת עלייה. בין היתר ארגנתי מפגשים, שנתנו אפשרות לאנשים להכיר, להחליף דעות, וכמה חבר'ה זכו למצוא בן זוג או בת זוג.

נפגשנו בחגים, בהרצאות, לארוחות, או רק להיות ביחד. אחרי זמן קצר התחלנו לעסוק בנושאי עבודות, זכויות עולים ופעלנו גם כמרכז מידע.

לסיכום. מטרת העל של דור ההמשך היא להוות גורם מוביל בתהליך קליטת העולים והתערותם בארץ, לתת לעולים החדשים את התחושה כי הם רצויים כאן והמדינה זקוקה להם. עלינו לעשות כל מה שניתן כדי שיישארו כאן. תודה.

נבקש מאסתר טובול, מהתאחדות עולי צרפת וצפון אפריקה, מנכ"לית ההתאחדות, לדבר על קליטת חיילים בודדים עולים.

"מאז שהתגייסנו לצבא כל אחד מאתנו עבר רגעים מאוד קשים. יש לנו כל הזמן רצון לוותר ולעזוב את הכול. בשעת משבר זו אתם, אנשי ההתאחדות, יצרתם קשר אתנו. תאמינו לי, כל פגישה אתכם מביאה רוח חדשה שמרגיעה ונותנת לנו הרגשה שמישהו כאן בישראל חושב עלינו. המשיכו לעזור לנו. כאן אתם משפחתנו. תודה, ג'רמי."

ההתאחדות מלווה בכל שנה כ-300 חיילים עולים דוברי צרפתית כמו ג'רמי. צעירים אלה עזבו את הקן המשפחתי ומתמודדים יום-יום במסגרת הצבאית הרחק מקרוביהם, רובם משרתים ביחידות קרביות ומוכיחים מוטיבציה גבוהה, שזה הגורם להצלחת קליטתם בארץ.

להיות חייל זה אתגר הדורש עידוד של משפחה וסביבה. לחיילים הבודדים עידוד זה חסר, והבדידות מהווה עוד מכשול שעמו צריך להתמודד.

ההתאחדות משקיעה בנושא מאמצים רבים. היא מפעילה מתנדבים ואנשי מקצוע בכל רחבי הארץ במטרה לעזור, לעודד, ללוות ולדאוג לחיילים לאורך כל תקופת השירות.

צוות ההתאחדות עובד בשיתוף פעולה עם צה"ל, המשרד לקליטת העלייה והגורמים המטפלים: צה"ל מזמין את ההתאחדות להיפגש עם החיילים בטקסים, וכך נוצר הקשר; משרד הקליטה מסייע ושולח הזמנות לאירועים של ההתאחדות, וכך החיילים מגיעים לאירועים שלנו.

ההתאחדות משלימה את סל השירות הקיים, ומעניקה לחיילים מגוון שירותים בהתאם לצורכיהם. השירות הפורמלי כולל מתן מידע פרטני או קבוצתי על זכויות החייל, הגנת זכויות החייל מול הגורמים המטפלים, סיוע בחיפוש עבודה, חיפוש דירה, והענקת מלגות חד פעמיות בעת הצורך.

השירות הבלתי פורמלי מאפשר בניית מערכת יחסים מיוחדת עם החייל, והוא כולל קשר טלפוני עקבי, ארגון ימי כיף, טיולים, כנסים, מפגשים בין חיילים, משלוח חבילות שי, ביקורים בבסיסים, השתתפות בטקסים צבאיים. בהזדמנויות אלה צוות ההתאחדות לומד בצורה עקיפה להכיר את החייל, צרכיו ובעיותיו.

הצעיר מצרפת עולה עם מוטיבציה גבוהה. היהודי הצעיר מעריץ את מדינת ישראל וצה"ל ומחליט לעלות ארצה ולשרת, מרצונו החופשי, לתקופה ארוכה, כאשר כבר אינו חייב בשירות צבאי בצרפת.

החייל בארץ אינו משתף את משפחתו בחוץ-לארץ בקשיי השירות ובכל ההתמודדויות, במשימות בשטח קרב. לכן אנו עדים לירידת מוטיבציה אצל מספר חיילים, ובשל הפער הבין-תרבותי הם אינם מצליחים להיקלט במסגרת הצבאית ונתקלים בקשיים, אנחנו מנסים לעזור בכך. ההתאחדות לקחה על עצמה למלא את התפקיד של המבוגר, שמקשיב, תומך ומייעץ.

במהלך הפרויקט נוצר קשר עם חיילים עולים אשר הוריהם עלו לארץ, ונמצא שחיילים אלה מתקשים לא פחות מהחיילים הבודדים. לרוב עליהם לתמוך במשפחותיהם הנתקלות בקשיי קליטה. לכן ההתאחדות החליטה להרחיב את הפרויקט גם לחיילים עולים שאינם בודדים. תודה רבה.

תודה לאסתר. עוד כמה מילות תודה. בראש ובראשונה אני רוצה להודות לדנה גורדון על ארגון האירוע הזה. היא טוענת שאני כבר צריך לקבל משכורת מהוועדה, אבל באמת תודה רבה. אני רוצה להודות לחברת הכנסת קולט אביטל שיזמה את האירוע הזה. אני חייב תודות לחברת הכנסת מרינה סולודקין שתומכת בנו תמיד, ותמיד אפשר לסמוך שהיא תגיד את המילה הנכונה במקום הנכון. למירלה גל, מנכ"לית משרד הקליטה, שתמיד מוכנה לענות. היא מחזירה טלפונים להפתעתנו הגדולה. באמת, תודה. לשני האריות: אריה קורת ממשרד הקליטה, שהוא הכתובת החשובה שלנו במשרד, אחראי לתמיכות ותומך בנו, וכמובן לאריה אזולאי מהסוכנות, אחרון אבל חביב, תודה רבה. אני אבקש מחברת הכנסת לשעבר סופה לנדבר להציג את הפרויקט של "צעד ראשון", והארגון נקרא "הפדרציה הישראלית לדוברי הרוסית", היא אולי תתקן אותי, כי השם חדש, ואולי לא דייקתי.

בוקר טוב ליושבת-ראש ועדת העלייה והקליטה, לחברי הכנסת, לנציגי הסוכנות, למשרד הקליטה והעלייה, לארגוני העולים. אנחנו נקראים היום "הפדרציה הארצית של ארגוני ישראלים דוברי רוסית". הארגון הוקם בסוף שנת 2003. הוא פרי איחוד של שני ארגונים: התאחדות עולים מברית-המועצות, שהוקם בשנת 1972 על-ידי גולדה מאיר, והפורום הציוני, שהוקם בשנת 1987 על-ידי נתן שרנסקי, וכאן מגיע להגיד לו תודה. בזמן האחרון בראש הארגון עמד חבר הכנסת מיכאל נודלמן, ומסוף השנה הקודמת קיים ארגון חדש.

אנחנו תחת גג של הפרויקט "צעד ראשון". זה קשת של פרויקטים שיש בארגון. הארגון קיים ונתמך על-ידי הסוכנות היהודית, ומגיעה לסוכנות היהודית תודה רבה. לעתים קרובות גם על-ידי משרד הקליטה, ואני רוצה להגיד בצער כבד, שכל פעם ההיסטוריה חוזרת, ומשרד הקליטה נותן לנו תמיכות רק בסוף השנה. אני מקווה, מירלה גל, שתמסרי לשרת הקליטה שצריך לשנות את הדבר הזה מיד. אנחנו חייבים לקבל תמיכות ממשרד הקליטה בתחילת השנה, כמו שאנחנו מקבלים מהסוכנות.

כמו שאמרתי, "צעד ראשון" זה מגוון של פרויקטים, שעוסקים במידע לבניית מאגרי מידע על עולים חדשים, עד חמש שנים בארץ. פעילות הפדרציה בצעדים ראשונים היא משדה התעופה – וכאן צריך להגיד למשרד הקליטה תודה על שנתנו לנו אפשרות מיד לקבל את העולים וללוות אותם – ובניית פרויקטים לפי הצורך.

בפרויקט "צעד ראשון" אנחנו מלווים את העולים מרגע שהם מגיעים ארצה עד שהם לא מרגישים צורך יותר בתמיכה שלנו. אנחנו מקבלים את העולים בשדה התעופה, כמו שאמרתי. מפגש של פסיכולוגים ועובדים סוציאליים, שכולם דוברי רוסית, מפגשי צעירים, סיורים להכרת הארץ, ימי עיון בנושאים שונים. השנה, לפי המלצה של ציפי פינקוס, לקחנו על עצמנו פרויקט כבד, אבל אנחנו מצליחים בו, וזה בנושא תעסוקה, יש לנו אפילו תוכנית ב'רדיו רק"ע', ואנחנו אסירי תודה ל'רדיו רק"ע' על תמיכתו בפרויקט. זה פרויקט חשוב מאוד, כי אני בטוחה שבצעדים ראשונים של האדם חשובים שני דברים: תעסוקה וגג מעל הראש. יש לנו מאות מתנדבים דוברי רוסית, שכולם עברו מה שעובר עולה חדש, והם עוזרים ותומכים בשפת האם, כמו שכבר נאמר כאן, ואומרים: אם אני עשיתי, גם אתה תצליח. יש אירועים שונים: ייעוץ וסדנאות בתחומי תעסוקה, סדנאות בפער בין-תרבותי, קייטנות קיץ ופעילות לעולים.

כמו שאמרתי יש מפגשי צעירים, סיורים להכרת הארץ, שלדעתי זה מאוד חשוב לעולה חדש. יש אירועים שונים שמשתתפים בהם המון אנשים, יש ימי עיון לעולים בכל הנושאים, שהם נושאים שקרובים לעולים ושהעולים זקוקים להם. לצערי, בזמן האחרון, הטרור פקד את מדינות חבר העמים, ויש גם נרצחים. (המדינה ויש נרצחים מהטרור מכל המדינות, גם ממדינות חבר העמים.) אנחנו תומכים בנפגעי הטרור, וזה פרויקט פרטני.

כיום אנחנו מקיימים קייטנה באחד מהקיבוצים. שבועיים תחת הגג של קיבוץ. במסגרת של הפרויקט שלנו נמצאים מאות עולים, שמקבלים טיפול בדברים שבהם יש להם צורך. יש חלוקת חבילות מזון למשפחות עולים. אנחנו מכינים לחודש ספטמבר, ואנחנו מקווים שבמשרד הקליטה ייתנו לנו יד לזה. כבר הכנו 500 חבילות לעולים שנמצאים במצוקה.

בחודש אוגוסט אנחנו נקיים אירוע ענק לעולים, שפעם ראשונה במדינת ישראל ילכו לבית הספר. נעשה את זה בעיר אשדוד יחד עם הסוכנות ומשרד הקליטה. נמסור להם שי, תיק לבית הספר וקלמר. נערוך אירוע שהם ירגישו שהם בבית, האירוע ייערך יחד אתנו, עם הסוכנות ועם משרד הקליטה.

התחלנו באיתור של אנשים שרק עכשיו הגיעו ארצה. אנחנו שולחים מאות מתנדבים לבתים, הם עוברים בית-בית לאתר אותם, כי לא הצלחנו לקבל רשימה של אנשים שהם עד חמש שנים בארץ.

כולנו באנו ארצה לבנות ולהיבנות. לבנות – כל אחד מסוגל, להיבנות – אנחנו צריכים לעזור לעולים האלה. אנחנו נעזור, כולנו יחד.

קולט אביטל, תודה רבה לך, למרינה סולודקין ולכל המשתתפים, וודאי וודאי תודה רבה על כך שמתנדבים רבים בכל השפות מסוגלים להבין מה זה לעזוב את הבית, להגיע למדינה, להתחיל צעדים ראשונים, עד כמה זה קשה. אם אתם עשיתם את זה, כל מי שמגיע ארצה מסוגל לעשות זאת. אני רוצה להגיד לוועדת העלייה והקליטה תודה שליוויתם את כל הפרויקטים הכול כך חשובים לעלייה, תודה שהם עברו בכנסת ותודה שאתם קיימים. אנחנו כאן. תודה.

תודה לסופה לנדבר. הפרויקט הבא יוצג על-ידי אבי בלומנפלד מ"נעם" – ארגון עולים מגרמניה, אוסטריה ושוויץ. בבקשה.

מכובדי חברי הכנסת, חברים, כפי ששמעתם אני מייצג פה את "נעם" – נוער עולי מרכז אירופה. "נעם" הוקם בשנת 1998 מתוך הרגשה שנמאס לנו, נמאס לנו להקים מחנות פליטים לבד בבתים שלנו, נמאס לנו להקדיש זמן מהעבודה, לקחת יום חופשה לרוץ עם החבר'ה שהגיעו מגרמניה, מאוסטריה ומשוויץ למשרד הקליטה, לסוכנות, לבקו"ם. חשבנו שחבל שהגוף הציבורי שאמור לייצג אותנו ואמור לעזור לנו לא יכול לעשות את זה, והקמנו ארגון עולים, ארגון עולים מגרמניה, אוסטריה ושוויץ.

הפרויקט שאנחנו רוצים להציג הוא פרויקט של כיף. זה פרויקט פשוט מאוד. אנחנו עכשיו בזמן בין היורו ובין האולימפיאדה, וחשבנו שבעידן הספורט, שאני מייצג פה באופן הגופני יותר טוב מכולם, להציג את הפרויקט של מונדיאל העולים, שהשתתפו בו 12 קבוצות מתוך ארגוני עולים שקיימים בארץ.

אתם יכולים להתרשם מהתמונות על הפעילות בשטח. יש פה שחקן הגנה ותיק של אוסטריה, שעלה לפני ארבע שנים, והוא אחד ממארגני הכנס. הכנס שלנו נקרא "מונדיאל".

מה היה כל כך טוב במונדיאל? העובדה שהיום התאחדות שוויץ והתאחדות דרום אמריקה, במיוחד הארגנטינאים, אמרו שהם מוכנים לעזור, שהם רוצים להשתתף באירוע ובארגון של האירוע. המפגש בין 200 שחקנים על המגרש, הדו-שיח, יום השישי של הביחד, ה-150 צופים שהגיעו לאירוע בעצמו וחילופי הדעות בין הקבוצות השונות של העולים, מכל מגזרי תבל, היה בעינינו ההצלחה העיקרית.

אנחנו מתכננים לשנה הבאה מונדיאל יותר גדול, שבו תשתתף קבוצה ישראלית, שנשמח לקבל אותה למגזרנו.

אתם רואים בתמונות את ואת ? הגיל השונה. הקבוצה מגרמניה, רובה בין הגילאים 16 עד 25. בקבוצה האוסטרית הגיל הממוצע 35, עם השוער, שזה אני. הקבוצה הצרפתית מאפיינת עלייה מאוד מיוחדת, רובה אנשים חרדים. הקבוצה האנגלית, שרוב רובם משחקים כל יום שישי באיגוד קבוצת כדורגל. הקבוצה הארגנטינאית הם זוכי השנה שעברה. ההפתעה הגדולה שלנו היתה הקבוצה התורכית, שנתמכת על-ידי מסעדה תורכית ותיקה ביותר בתל-אביב. ויש הקבוצה האתיופית, קבוצה שחביבה מאוד עלינו, כי לא חשבנו שקיים איגוד כזה, והצופים שיושבים פה אהדו אותה במיוחד, כי המרץ שלהם נתן להם את הגביע.

מעבר לזה, הקמנו את המפגש החברתי בארוחה מסורתית על צלחות פלסטיק של נקניק, פיתה וחומוס, ונהנינו מחילופי הדעות בין הקבוצות השונות, והשיחה העיקרית היתה על קשיי העלייה. אנשים כמוני שעלו לפני 11 שנים, או אנשים מאתיופיה, שעלו רק לפני שנתיים-שלוש. למרות השוני של התרבות והשוני של החוויות הרגשנו אותו דבר.

הקריאה שלנו לוועדת העלייה והקליטה, לחברי הכנסת המכובדים, לתת עוד יותר תמיכה ממה שאתם כבר נותנים. לא הגענו לפה כדי לקבל מחיאות כפיים, באנו לפה ללמוד.

"נעם" הוא ארגון עולים שהוקם ב-1932.

למדנו מהאנגלים שעד לפני שש שנים היו האפוטרופוס שלנו, ופה המקום להגיד תודה על העזרה.

במיוחד אני רוצה לציין שאנחנו מנסים לעזור בהקמת הקבוצה הסקנדינבית לעמוד על הרגליים: דיויד לקסנר, הבן של הרב הראשי מדנמרק, אמור להקים את הקבוצה.

אנחנו מנסים לעודד עולים צעירים מרומניה שהגיעו לארץ להתאחד ולבוא. אנחנו בקשר עם קבוצה מבוקרשט, שיבואו, אם ירצה השם, בעוד חודש או חודש וחצי לארץ. נארח אותם במסיבת הגג שלנו, שאני רוצה להכריז עליה פה ב-5 באוגוסט. מי מכם שיש לו זמן, היא תיערך ברחוב רמב"ם בתל-אביב, במעון של עולי מרכז אירופה, על הגג של בית משנת 1923. נעשה מסיבת גג שנארח בה בין 300 ל-400 איש, מתוכם 150 עולים, 100 אורחים מגרמניה ומאוסטריה, שהגיעו לחתונות בארץ, והקבוצה הרומנית. תודה רבה לכם, אני מקווה שבשנה הבאה השורות פה יהיו יותר מלאות, ונשמע על הרבה סיוע, עזרה וכסף. תודה רבה.

תודה רבה. אני אבקש ממריו לייב, יושב-ראש התאחדות עולי אמריקה הלטינית לדבר על עידוד עלייה ועסקים קטנים לעולים מדרום-אמריקה. מריו הוא מתנדב ותיק מאוד בכלל בארגוני העולים, והוא יספר לכם את הסיפור המרתק שלו.

חברים, בישראל, כמו בגולה, אני חושב שאפשר לחלק את הקבוצות לשלוש: יש יהודים עשירים מאוד – קבוצה קטנה, שקשורה בדרך כלל עם המגביות, עם שרים, עם חברי כנסת, ולא צריכים את השליח; קבוצה שנייה, הנמוכה, אנשים במצב כלכלי קשה, שמגיעים לסוכנות או שהשליח מגיע אליהם; והקבוצה הגדולה היא האמצעית, אלה אנשי עסקים קטנים או בינוניים, יש להם מפעל או עסק, אלה אנשים שמנהלים קבוצות, ובדרך כלל אנחנו לא מגיעים או אין לנו חומר להסביר להם או שלשליח אין את הידע, מכיוון שבדרך כלל השליחים הם לא אנשי עסקים או בעלי מפעלים או שעבדו בחברה או במפעל בניהול.

הקמנו קבוצה של 20 אנשי עסקים מתנדבים, שנסעו על חשבונם לארגנטינה ולאורוגוואי כדי להסביר לאנשי העסקים שם איך עושים עסק או מפעל בישראל. הכנו סרט בספרדית, ו-12 אנשי עסקים מסבירים איך הם הצליחו עם סכומים קטנים או בינוניים להשקיע ולהצליח בעסקים.

האמינות שנותן מתנדב, בחור שפתח עסק או מפעל בישראל, שמגיע לשם ומסביר, זה לא יאומן. כל 20 האנשים האלה נסעו על חשבונם, הכול בתיאום עם הסוכנות היהודית. אנחנו מקבלים תמיכה דרך הסוכנות מהמחלקה של ארגוני עולים של ציפי פינקוס, מהמחלקה לישראל של הסוכנות. יחד עם הסרט בנינו אתר באינטרנט של זכיינות עסקים. אפשר לקנות זיכיון, שזה נותן הרבה תמיכה וביטחון. זה דבר שצריך להשקיע בו ולעשות בכל שפה. כל אחד שמדבר בסרט הוא יוצא דרום-אמריקה, וזה משפיע על העולים בפוטנציה.

כמו שאמרתי, התחלנו עם 20 מתנדבים בעלי עסקים, והיום יש לנו יותר מ-100 אנשי עסקים מארגנטינה ומדרום אמריקה שמוכנים לעזור. בארגנטינה יש לנו היום 250 בעלי עסקים ומפעלים שנרשמו, והם בקשר עם הסוכנות היהודית ובודקים אפשרות של עסקים בישראל ועלייה לארץ. אנחנו מתכננים בסוף השנה כנס בארגנטינה של האנשים האלה. מנסים להביא אותם לקראת השנה הבאה לכנס בישראל ולפגוש את אנשי העסקים מדרום אמריקה שנמצאים כאן בישראל. תודה.

בסרט אתם רואים כל מיני עסקים בהיי-טק, במזון. אנשי העסקים מסבירים איך הם עשו את העסק, איך הם קנו זיכיון. יש חברות שמבקשות משקיעים, כדי להגדיל את החברה. יש פה חברות ברמה הראשונה.

כל אדם בארגנטינה שמתעניין, אנחנו נותנים לו תשובה, אם זה באינטרנט, בטלפונים ובמכתבים, ומנסים לעזור להם כדי להחליט על העלייה שלהם. תודה.

השעה 10:45, בשעה 11:00 אנחנו חייבים לסיים, ויש עוד שמונה ארגונים שביקשו לדבר. היו עשרה ארגוני עולים שדיברו. אולי נצטרך לשמוע ביום אחר, אבל אנחנו חייבים להצטמצם. אני מתנצלת מכל הלב בפני אלה שלא יוכלו לדבר.

אני אגיד מי היה צריך להציג, אפילו שהם לא יוכלו לדבר. חנה גבעון, מתנדבת שלנו, היא היתה צריכה להציג את הפרויקט "קבלת פנים לעולים בנמל התעופה בן-גוריון", שנעשה על-ידי מתנדבים. כל העולים מארצות-הברית מתקבלים על-ידי מתנדבים בשדה התעופה. זה פרויקט אחד שלא נוכל להציג.

אביב דוד, מנהל איחוד הארגונים של עולי אתיופיה היה אמור להציג את פעילות המתנדבים למען מבוגרים, ואני מצטער שלא נוכל להציג. גם הפרויקט של נוריאל חסיד, של ארגון יוצאי איראן בבית קהילות העולים בירושלים לא יוכל להיות מוצג היום, לצערנו, בגלל מצוקת הזמן. תודה רבה לכל המשתתפים. אני רוצה לומר שכל הארגונים עושים את רוב הפרויקטים, רק בחרנו כך, שכל ארגון יציג פרויקט אחד. תודה רבה לוועדה ולכולכם.

אני קוראת לאלי זרחין מהאגודה הישראלית למען ילדים עולים, ואחריו ידבר אריה אזולאי.

אני רוצה דווקא להתחיל באמירת תודה לך, קולט אביטל- - -

עזוב את זה.

אני לא יכול לעזוב את זה, כי חלק מהדברים לא היו מצליחים אם כל אחד מהיושבים כאן בחדר לא היה מעורב בו באופן אישי. אנחנו מדברים על הצלחה גדולה של האגודה הישראלית למען ילדי עולים, שחייבה את משרד החינוך לשנות את בחינות הבגרות לעולים, והוועדה ניהלה שנתיים וחצי את המאבק.

האגודה הישראלית למען ילדים עולים הוקמה לפני כשלוש שנים על-ידי עולים וילידי הארץ. עולים מכל מיני מדינות, וילידי הארץ, אנשי חינוך וטיפול, במטרה לתמוך בשילוב ילדים בחברה הישראלית בכלל ובבתי הספר בפרט.

הבנו שיש מקום לשים דגש על שני דברים: על שילוב שוויוני ועל מתן הזדמנות להשתלב. שלשום התקשר ילדה מפתח-תקווה שסיימה ארבע שנים בארץ, היא רוצה להתקבל לבית ספר תיכון אחרי כיתה ט', ולא מקבלים אותה, כי יש מלא רוסים בבית הספר. המקרים האלה עולים כל הזמן.

הקמנו מרכז מידע וייעוץ לתלמידים עולים ולהוריהם במטרה לתת מענה, גם ליידע על הזכויות וגם אולי ללוות את הילדים לבתי הספר. דרך אחת היא לנהל מאבק, שזה עוזר. חברי הכנסת, לבקשתנו, בשנים האחרונות, קיימו עשרות ישיבות, וחלק מבתי הספר אפילו הובאו למשפט. החלק הטוב יותר הוא יצירת גשר בין ילד והמשפחה שלו לבית הספר.

אני תמיד מספר שברוסית אין את המילה מתנדב, או אותה מילה שמשתמשים בה היא לא בדיוק מילה רוסית. חשבנו להביא עולים מברית-המועצות להתנדבות.

יש לנו היום כ-300 מתנדבים פעילים, רובם יוצאי ברית-המועצות, אבל לא רק. אלה אנשים שבזמן הפנוי שלהם הולכים לבתי-הספר, עורכי הדין כותבים מכתבים, ועושים גשר בין בתי הספר לבין הילדים.

משרד הקליטה לקח את החומר שלנו ופרסם עלון זכויות ילדים עולים בעשרות אלפי עותקים, בחמש שפות.

ביוזמת הוועדה הזאת עכשיו פועל קורס להכשרת יועצים חינוכיים, יושבים כאן גם אנשים שלומדים שם, 25 חבר'ה יוצאי אתיופיה וברית-המועצות, בוכרה וקווקז לומדים בקורס הזה כדי להיות מענה לאותם ילדים.

יש עדיין אוכלוסייה, תקראו להם "מגזר רביעי", ילדים עולים שקשה להם מאוד בארץ, קשה להם להבין מה הם עושים כאן. אני מאוד אשמח בהזדמנות זו גם לשתף פעולה עם ארגונים שאני לא מכיר את חלקם, כי פונים אלינו אנשים דוברי שפות שונות. אני מאוד אשמח לקבל עזרה מהארגונים שיושבים כאן.

המון תודה לכם שאתם קיימים בשטח, כי זה מאוד חשוב, ואנחנו לא לבד. תודה.

תודה רבה. אני רוצה לקרוא לאריה אזולאי, האבא של הרבה מאוד פרויקטים כאן.

ברשותכם, אני מודה לוועדת העלייה והקליטה שהיא הגיבוי הציבורי המתמיד גם לנושא העלייה וגם לנושא הקליטה, והביאה אותנו להראות טעימה קטנטנה מהמגוון האדיר שהתאחדויות העולים והארגונים הוולונטריים, על-פי האפיון ששמענו מההרצאה של פרופ' קטן.

מבחינת העלייה. בין ה-4 ביולי, החג הלאומי של ארצות-הברית, דרך ה-9 ביולי, החג הלאומי בארגנטינה, להיום, החג הלאומי של צרפת, הגיעו כ-1,000 עולים. 400 מארצות-הברית ו-600 מכל העולם. אני רוצה שנזכיר לעצמנו, גם השנה, 50% מכלל העולים בא אלינו מברית-המועצות. כדאי שנדע את הפרופורציות. לפעמים החברה הישראלית לא מרגישה: יש גל עלייה מצרפת, עלייה מארצות-הברית, אבל בסופו של דבר העלייה מברית-המועצות היא נדבך חשוב מאוד. הגורם העיקרי הוא מיליון עולים מברית-המועצות, שמהווים כאן את הבית שממשיך למשוך עולים, כמו כל התאחדות שבלעדיה בלתי ניתן לאפשר קליטה נכונה, ובלי קליטה נכונה אי-אפשר להצליח בעלייה.

למרות כל הקיצוצים, בניגוד לכל המוסדות, גם השנה אנחנו משקיעים מעל ל-3 מיליוני דולר לפעילות של ההתאחדויות. יש שינויים פנימיים, אבל הסכום הוא גדול. הוספנו השנה 2 מיליוני דולר להרחבת המעטפת של החיבור לחברה הישראלית, והפרויקט המרכזי שגם מעסיק, ויצא מהתאחדויות העולים, וזאת הרחבה, הוא "בבית ביחד", שמאפשר, בסופו של דבר, בהיקף עלייה של 30,000 עולים לשנה, להביא למצב של משפחה מלווה משפחה.

בשנים האחרונות, ובעיקר בשנה האחרונה, הודות לחיזוק הקשר, החשיבה והמעשה עם מרכז הקליטה ועם הרשויות המקומיות, מגיעים בהחלט להרחבה גם של פרויקטים לעידוד עלייה,.והנושא של עסקים קטנים, שדיבר עליהם מריו לייב, משרד הקליטה נכנס לזה בעוצמה, גם בארצות-הברית, בשיתוף ההתאחדויות, וגם בצרפת לא מזמן, בהצלחה בלתי רגילה, ואני בהחלט ממליץ גם למריו לייב וגם למשרד הקליטה לראות איך אנחנו עושים זאת, כי אפשר להרחיב את זה.

"בבית ביחד" בנוי על העיקרון הפשוט של מעטפת אישית לליווי משפחה או חייל או סטודנט בודד. יש חובה לחברה הישראלית שנבין – אתם מבינים זאת, הבעיה היא להרחיב את זה לחברה הישראלית – שעלייה חייבת למצוא בית, בית שמלווה גם לענייני תעסוקה, גם לקנות מכנס אם צריך ולא רק ביקיני, וגם האפשרות לחייל הבודד למצוא משפחה.

אני רוצה להודות לכם, להצדיע לכם על הפעולה הבלתי רגילה שאתם עושים, ואנחנו, יחד עם משרד הקליטה, נמשיך להיות שותפים נאמנים. תודה רבה.

תודה רבה לך, וגם על העזרה הרבה שאתם, הסוכנות היהודית, מושיטים לאלה שעושים את העבודה בשטח. אני רוצה לקרוא ליורם זיו, "בית ראשון במולדת".

שלום לכולם. "בית ראשון במולדת" זה מפעל קליטה משותף של הסוכנות היהודית, המחלקה לקליטת העלייה של המשרד לקליטת העלייה והתנועה הקיבוצית. מרבים בזמן האחרון להעלות את התנועה הקיבוצית לחדשות, ובסך הכול צריך לזכור שהתנועה הקיבוצית היום מהווה 1.5% מכלל האוכלוסייה במדינת ישראל, וקולטת, לאורך השנים, בין 7% ל-9% מכלל העולים מחבר המדינות ודרום אמריקה.

ראשיתו של "בית ראשון במולדת" בנובמבר 1989, שזה כמעט החודש הראשון להתחלת עליית יהודים מברית-המועצות לשעבר. ממועד זה ועד היום עברו דרכנו כ-29,000 נפש, שהם כ-8,500 משפחות.

התוכנית הזאת היא לא תוכנית לקליטה בקיבוצים. לפעמים אנשים נתפסים לטעות הזאת. התוכנית הזאת מיועדת, אם אני ממשיך את מה שאמר אריה אזולאי, התוכנית הזאת היא "בבית ביחד" של התנועה הקיבוצית.

זו קליטה שנקראת "נחיתה רכה", היא כבר מותג בפי כל העולים, שמאפשרת בשנה הראשונה של העלייה את שילוב הילדים שלהם במערכות החינוך, לימוד אינטנסיבי של השפה העברית, חמש שעות בכל יום, במסגרת האולפן, תוכנית תעסוקתית, וזה אחד הנושאים שאנחנו מדגישים יותר ויותר בשלוש השנים האחרונות.

אנחנו מציעים לעולים המועמדים חבילת קליטה מלאה, שכוללת קליטת המשפחה במסגרת הנחיתה הרכה, לימוד אינטנסיבי של השפה העברית ותוכנית תעסוקתית מותאמת לפרופיל המקצועי שאותם העולים באים אתו.

"בית ראשון במולדת", כשמו כן הוא, זו תוכנית לנחיתה רכה כאשר הצוות המצומצם והקטן, שסך הכול מונה שלושה אנשים, מפעיל 17 רכזי קליטה באזורים, ולמעלה מ-120 מתנדבים, שמטפלים בקליטת העולים בחיי היום-יום.

אנחנו נעזרים בסוכנות היהודית באיתור ומיון העולים המועמדים בשטח, אנחנו עושים את העבודה. אנחנו יוצאים לשטח, מראיינים את העולים, מכינים אותם כקבוצות עלייה, מגבשים אותם בסמינר, חודש טרם עלייה, ומשבצים אותם לקליטה ביישובי התנועה הקיבוצית, מהגליל העליון ועד חבל אילות בנגב. 17 קבוצות עלייה בכל שנה.

גם הירידה במספר העולים לאורך השנים לא הפחיתה מהמספר היחסי שאנחנו קולטים. בשנת 2003 קלטנו 930 נפש, שזה 280 משפחות עולים, רובם מברית-המועצות לשעבר. נכון אמר אריה אזולאי שלא צריך לשכוח שעדיין זה המקור הגדול לקליטת עולים. אני חוזר מאוקראינה לפני עשרה ימים, וראיינתי כ-60 משפחות בארבעה ימי ראיונות. עדיין יש פונים, אבל צריך לדעת, שגם בברית-המועצות לשעבר זכאי עלייה עולים אם מציעים להם תוכנית שיכולה להבטיח להם עתיד טוב יותר מאשר שם. גם שם התנאים הולכים ומשתנים.

צברנו ניסיון בתחומים האלה, כי התחלנו משנת 1996 לקלוט את העולים במסגרת הקליטה הקבוצתית. קליטה קבוצתית היא קליטה עם מרב התמיכה שיכולה להיות לעניין הזה.

כאן המקום לציין את המשרד לקליטת העלייה שתומך בנו בפעולות הקליטה. בראש ובראשונה בנושא הזהות היהודית. לצערי הרב, בשנים האחרונות התקציבים הולכים ופוחתים, אבל עדיין צריך לזכור שאנחנו צריכים לקרב את העולים גם בזיקה היהודית שלהם לארץ וגם קצת להכיר להם את הארץ.

הנושא של התוכניות התעסוקתיות. 64 רופאים עברו דרכנו את מבחני הרישוי, כמובן, בסיוע של הסוכנות היהודית והמשרד לקליטת עלייה. קורס לאחיות מתקיים היום בגליל העליון. 23 אחיות מעשיות, ש-14 מהן הן חד הוריות. קורסים בשיתוף עם מפעלי איגוד התעשייה הקיבוצית להכשרת טכנאים לתעשיית הפלסטיקה. אנחנו עובדים גם בשנה זאת להכשרת קבוצות נוספות.

סיפרתי על קצה המזלג, אבל צריך לזכור שהתנועה הקיבוצית רואה באוכלוסייה הזאת גם פוטנציאל לגידול האוכלוסייה. אכן 600 משפחות נשארו חברות בתנועה הקיבוצית, וכמספר הזה מתגוררים כתושבים. זה בהחלט אמצעי לגיוון האוכלוסייה בפריפריה, בגליל ובנגב, שגם הם יעד לאומי להגדלת האוכלוסייה. תודה לכל הגורמים המסייעים.

תודה רבה. לצערנו, המליאה התחילה. אני אשאר אתכם, אבל חלק מחברי הכנסת צריכים לעלות למליאה, כי מצביעים על חוקים. אנחנו נכבד עוד שני ארגונים לפחות. מייצג את השלטון המקומי בחיפה, עורך-הדין איגור גלידר.

צהרים טובים לכולם. אני יושב-ראש העמותה לקליטת העלייה בחיפה, אותה עמותה שהזכיר רומן ברונפמן. העמותה הזאת קיימת זה עשר שנים, מבחינת חיפה היא זו שמטפלת בקליטה. אנחנו חיים משלושה סוגי תקציבים: סוג אחד הוא הממשלתי, מהמשרד לקליטת העלייה; הסוג השני מועבר על-ידי העירייה; הסוג השלישי הוא התקציבים שאנחנו מגייסים בכוחות עצמנו מכל מיני קרנות פרטיות.

הבעיה הגדולה שלנו היא כשל לוגי שאנחנו מסיקים מהעובדה שכמות העלייה ירדה. אומרים שמגיעים פי עשרה פחות עולים, אבל המשרד הוא משרד לקליטה ועלייה. זאת אומרת, העלייה זה השלב הראשוני, ואחר כך אנחנו מתחילים את שלב הקליטה, שמצריך לא פחות מאמץ, לא פחות כסף, יותר מחקר, יותר תשומת לב, והדבר החשוב מכל הוא, לא לעשות את הסקת המסקנה השגויה הזאת, שמאחר שאין עלייה לא נדרשים תקציבים. חברים, נדרשים, ונדרשים עוד יותר.

בחיפה אנחנו מחזיקים 70,000 עולים, כ-25% מכלל תושבי העיר, מתוכם, יותר ממחצית, אנשים שעדיין לא נקלטו, כך שמלאכתנו טרם נסתיימה. אנחנו חייבים לאנשים האלה את השפה, את הקליטה, את האפשרות להסתדר במדינה הזאת, להסתגל מקצועית וחברתית, ואני פונה מכאן לכל בעלי ההחלטה, לשרים, לחברי הוועדה וליושבת-ראש הוועדה: אנחנו זקוקים לתקציבים.

נא לא לשכוח, אומנם אנחנו מנסים להסתדר לבד ומנסים לגייס כסף מהקרנות הפרטיות, אבל בכל קרן וקרן יש מה שנקרא נושא ה"מצ'ינג", כמה שפחות כסף שאנחנו מקבלים מהממשלה או מהעירייה, כך פחות כסף אנחנו מסוגלים לגייס מקרן פרטית. ברגע שמקצצים לנו את התקציבים פי שתיים, זה אומר שאנחנו מסוגלים לגייס מבחוץ פי שתיים פחות. את כל הדברים האלה צריך להביא בחשבון.

אני גם פונה לכל הגופים שעוסקים במחקר: צריך להתמקד עם מה שקרה עם העלייה הזאת, עם אלה שעלו לפני 12, 14 ו-15 שנה. צריך לבחון את מצבם נכון להיום. מאוד שמחתי לשמוע פה על כל מיני פרויקטים, אבל אנחנו עוסקים בעשרות ומאות פרויקטים שהם כל כך הרבה יותר כואבים ורציניים מאשר בעיית ביקיני, שהיא חשובה, אנחנו עוסקים באנשים מחוסרי בית, בבעיות של סמים, בבעיות שאין אוכל במקרר. אנחנו זקוקים לכסף, התקציבים שלנו ירדו בפי שתיים. העלייה ירדה, אבל מספר העולים לא ירד, נמצאים 70,000 איש.

תודה רבה, אני מקווה שהבקשה שלי נפלה על אוזניים קשובות. תודה לכל אלה שעוסקים בקליטת העלייה, ושיהיה בהצלחה לכולנו.

תודה רבה. הבעיה האקוטית כמובן היא האוכל והפרנסה, אבל בעיות קליטה תרבותית הן לא פחות גדולות. אני לא מקבלת את דבריך בנושא הביקיני, כי זו היתה דוגמה, אולי הומוריסטית, וכך צריך לקבל אותה. הבעיה של קליטה תרבותית קיימת. אני מבקשת לקרוא לנציגי ארגון תנועת הצופים, לגברת אורית מופז ולדני אדמסו לעלות לבמה.

אני מהמערך המתנדב של תנועת הצופים, ודני אדמסו הוא במערך המקצועי של תנועת הצופים, וכך תנועת הצופים עובדת – מערך מתנדב לצד מערך מקצועי.

אני יושבת-ראש מחלקת צופי שבא, שזה שילוב בני אתיופיה בתנועת הצופים. בשונה מכל הארגונים שהיו פה עד עכשיו, אנחנו לא ארגון שנועד לקליטת עלייה, אנחנו תנועת נוער, וברעיון הכללי שלנו אנחנו מאוד מעוניינים לפנות לכל ילד וילדה, נער ונערה, בישראל ולתת להם את שוויון ההזדמנויות שמגיע לדעתנו לכל אחד. אני מסכימה עם מי שאמר לפני שהחינוך הוא בנפשנו, וזה הביטחון האמיתי שלנו, ובזה אנחנו משקיעים.

במסגרת הטיפול בנוער אנחנו עושים מגוון גדול מאוד של דברים, אנחנו מטפלים בנוער עם צרכים מיוחדים. הקמנו שבט בבית כלא "השרון" לנוער, אנחנו מטפלים בילדי עובדים זרים. אנחנו נוגעים בכל נער וילד, היכן שהם, אנחנו גם מטפלים בילדי עולים מארצות-הברית, יש לנו גרעין צבר שאנחנו מביאים לארץ להתגייס, וחלקם ילדי יורדים, שבאים לארץ לעשות צבא וחלקם עושים עלייה מחדש. במסגרת הזאת אנחנו פונים גם לילדי עולים, יש לנו גם ילדי עולים מברית-המועצות, ומחלקה נפרדת, מכוונת לילדי אתיופיה. כאן הרעיון היה לתת לעולים מאתיופיה את הכלי הצופי כדי להשתמש בו כפלטפורמה לשילוב נכון, איכותי וערכי בחברה הישראלית. אנחנו נותנים את האפשרות, פותחים את הדלת, והם עושים כל מה שהם רואים לנכון או איך שהם רואים לנכון. דני אדמסו יספר קצת יותר איך אנחנו עושים זאת בפועל.

אני מאוד מצטער שהזמן קצר. בקשר למה שאורית מופז אמרה, דווקא משום שזה לא ארגון עולים, אני חושב שנכנסנו ללב לבה של החברה הישראלית היום. אין מישהו שלא היה בתנועת נוער, ואנחנו נמצאים שם. ככל שתנועת הנוער עוזרת לילדים מבחינת ההשתלבות, באינטגרציה בחברה הישראלית, המוסדות הממשלתיים לא מתייחסים אליה כאל ארגון עולים, לכן התמיכה בנו קטנה, וזה ממש אבסורד. הייתי בוועדת העלייה והקליטה מספר לא מבוטל של פעמים, ואני טוען כל פעם מחדש שזה מאוד קשה.

לא גדלתי בתנועת נוער, אבל אני עובד בתנועת הצופים כשנתיים וחצי. קודם מישהו אמר: תעזרו לחייל. לפחות בין יוצאי אתיופיה תנועות הנוער זה טרנד, ואם יש תשתית קיימת, שקיימת 85 שנים, וזה מאפשר לעולים להגיע לחברה הישראלית, צריך לנצל את זה, ולא להתייחס אל זה כמובן מאליו. אם ילד אתיופי מגיע לצבא אחרי שהיה בצופים, ואני הייתי רשג"ד בצופים, ההתייחסות אליו אחרת. אני יכול להגיד שהייתי בארגון עולי אתיופיה, אבל מה זה אומר לחברה הישראלית? אלה דברים שחשוב להתייחס אליהם.

במסגרת הזאת יש היום להקה, שמי שלא ראה אותה, כנראה לא יודע מה קורה בארץ, אני אשמח להביא אותה. כמעט ואין ארגון בחברה הישראלית שלא ראה אותה. זה היה אחד הרעיונות של אורית מופז. הנוער מביע שם את ההשתלבות שלו בחברה הישראלית, את המצוקות שיש, יש שם הומור ישראלי לגמרי. הם משתמשים באומנות דרך הצופים בהבעת הרגשות שלהם. הרבה פעמים מצאנו שנוער עולה מביע את הזעם שלו נגד החברה הישראלית בדרכים של אלימות וסמים.

אנחנו מביאים רב או קייס, כך אנחנו קוראים לזה, למחנה קיץ. לראות אותו מטייל, אני לא מדבר על מה שעובר הקייס, אני מדבר על מה שעוברת החברה הישראלית כשהיא מסתכלת על האדם הזה עם תרבוש על הראש שמסתובב במחנה קיץ, השאלות שהם שואלים והתשובות שהם מקבלים, זה חלק מתהליך.

לא מבחינה כלכלית, אבל מבחינת עשייה חברתית, אני יכול להודות לגברת ציפי לבני, שהעמידה את כל הנושא של יום הזיכרון לנספים בסודן. אני אחד מאלה שצעדו דרך סודן להגיע לארץ. הגעתי משמירת כבשים לישיבה בכנסת ישראל, לדבר אתכם על החברה הישראלית.

אני לא פועל לעשות טוב לעולים בתוך הקהילה, כי אני רוצה שיהיה טוב לעולים, אני פועל כי אני חושב שאם לא נטפל בזה עכשיו, נחטוף את זה אחר כך בבעיטות – במשטרה ובמעצרים, וכך תיראה החברה שלנו. ההסתכלות שלי היא חברתית. הרבה פעמים מסתכלים עלי איך אני מנצל אינטרס כזה או אחר, ולכן אני אומר זאת.

אני מקווה שוועדת העלייה והקליטה, מהיום והלאה, תנסה לעזור לנו בנושא הכלכלי, כי מי שמחזיק את הנושא היום במידה לא מבוטלת זאת הגברת אורית מופז, שעושה לילות כימים. אנחנו צריכים משאבים להמשך הפעילות. לפני שנתיים עמדנו על סף סגירה.

יש חוק שמדבר על כפל תשלומים, שמשרד ממשלתי לא יכול לתת משכורת כפולה, זאת אומרת, משום שאני שייך לתנועת נוער משרד החינוך תומך, ואז משרד הקליטה לא יכול לתמוך בי. זה לא כל כך מעניין את הילדים למטה. תודה רבה.

תודה רבה. אנחנו מתקרבים ממש לסיום. אני מתנצלת בפני אלה שלא דיברו. אחרון אחרון חביב, נציג ארגון עולי אתיופיה.

אני מודה לך שאת מאפשרת לי להציג את הפרויקטים. אני רוצה להתחבר למה שדני אדמסו סיים בו. הוא אמר שמה שחשוב זו ההשתלבות החברתית, ואני רוצה להציג בפניכם שני פרויקטים שאנחנו פועלים בהם, ממגוון הפעילויות שלנו.

אנחנו נקראים "איחוד הארגונים של עולי אתיופיה"? זה ארגון הגג של עולי אתיופיה, הוא קיים זה 14 שנה. מה שמאפיין אותנו ומאחד אותנו, שהפרויקטים שלנו מופעלים בשיתוף עם הקהילה. כלומר, אנחנו יוצאים אל השטח, שואלים אם הפרויקטים מתאימים להם, ולאחר שאנחנו מקבלים את המשוב, אנחנו פועלים בהתאם לצרכים של העולים עצמם.

פרויקט "עינת" הוא פרויקט שהתחיל באשקלון לנשים חד הוריות, אבל יותר מאוחר הוא תפס תאוצה גדולה, הוא התרחב, והצטרפו אליו נשים וגם גברים. הוא התחיל כפרויקט העצמה, אבל עם הזמן הפך להיות פרויקט של לימוד השפה ולימוד של כלים ואמצעים להשתלבות חברתית.

הלימוד מתחיל בדברים הפשוטים מאוד ביום-יום וכלה בדברים המסובכים מאוד של הבנת התרבות הישראלית, ההוויה הישראלית והזהות הישראלית. מגיעה לשם יום-יום מורה, שמלמדת את המשתתפים. אני אביא דוגמה לאחד השיעורים. היא מלמדת, למשל, איך לנהל כלכלת בית נכונה. מאחר שאנחנו באים ממקום שמפגר מבחינה חינוכית, כשאנחנו מגיעים לחברה המערבית אנחנו קופצים שנות אור, ויש להשלים את הפערים הללו, וללוות את העולים. מצאנו לנכון להפעיל את הפרויקט הזה כדי לתת את הכלי הבסיסי הראשוני לניהול חיי היום-יום באופן עצמאי, שהעולים לא יהיו תלויים באף אחד, שיוכלו להגיע לכל מקום ושיוכלו לנהל את עניינם בצורה עצמאית.

הפרויקט השני נקרא "חוק ומשפט. כל הזמן אנחנו מדברים על מצב הנוער. דני אדמסו דיבר קודם על חבר'ה מאוד צעירים שמשתלבים בתנועת הצופים, וזה חשוב מאוד, כי זה באמת מפתח להשתלבות נכונה. אבל כשאנחנו מדברים על הנוער, אנחנו שוכחים את המבוגרים, והם גם צריכים את הליווי ואת ההדרכה, לדעת איך להתארגן וללמוד להבין את הלך הרוח בחברה הישראלית, כאשר המשטרה והחוק בארץ שונים. כשילד מסתבך בעבירה כזאת או אחרת, והוא מגיע, לצערי הרב, למשטרה. הורה מוזמן לתחנת משטרה או לבית-משפט, הוא לא יודע מה קורה, הוא חסר אונים. בפרויקט הזה אנחנו מנסים להסביר מהם הצעדים הראשונים שצריך לעשות. הזמנו עורך-דין שמעביר הרצאות, נתנו הזדמנות רחבה למשתתפים לשאול שאלות ולהגיד מה הם רוצים לשמוע, ובהתאם לבקשות הבאנו אנשי מקצוע שהסבירו את הצרכים.

עד עכשיו השתתפו כ-700 איש. נכון לעכשיו אנחנו מפעילים את הפרויקט ב-14 יישובים שונים, כאשר המטרה היא להרחיב את הפרויקט ולהגיע לקהל הכי גדול שאפשר.
בהזדמנות זו אני רוצה לומר שהפרויקט הזה מתבצע בסיועם האדיב של הסוכנות היהודית, משרד הקליטה וקרן הכנסת. תודה רבה לכולם.

לא נותר לי אלא להודות קודם כול לכולכם שבאתם. אני לא יודעת איך אתם מגיבים למה ששמעתם היום. אני יכולה לומר שלמדתי הרבה, והיתה לי הרבה מאוד נחת. נגענו אולי בקצה המזלג בפעולות שכולן בסך הכול מאוד מוצלחות, בעזרה הדדית, בסולידריות, וזו עדיין טיבה של החברה שלנו, וטוב לשמוע על זה.

כאשר שירתתי בחוץ-לארץ נהגו ארגונים יהודיים לומר לי: אנחנו עושים הרבה למען ישראל, אבל מה אתם עושים למען עצמכם? ניסיתי להסביר להם שיש הרבה ארגוני מתנדבים, אבל לא ידעתי אז מה שאני יודעת היום, שאחד מכל שלושה ישראלים מתנדב.

בהזדמנות זו אני רוצה יחד אתכם לזכור את המתנדבת של מגן-דוד-אדום שקיפחה את חייה אתמול, כשבאה לעזור לאדם שבסופו של דבר נהרג בתאונת דרכים. עבודת ההתנדבות היא לא עבודה פשוטה ולא קלה, אבל אתם לא רק עוזרים לעולים, אתם עוזרים לעצב את החברה הישראלית.

אני מבקשת להודות מכל הלב לכולכם על כל מה שאתם עושים בשם כל חברי, לסוכנות היהודית ולמשרד הקליטה שנותנים יד, ובעיקר לאלה שעזרו לקיים את היום הזה, ישבו על המדוכה, ועשו את התוכנית עשירה, אולי עשירה מדי, כי לא כולם הספיקו לדבר. אני רוצה להודות לחברת הכנסת סולודקין, לציפי פינקוס, לאריה קורת, לנחליאל דיסון, למיכאל גנקר ולבלה גולדברג. אני מודה לכם על העזרה. אני מקווה שבפעם הבאה נתארגן כך שזה יהיה יום קצת יותר ארוך. אולי נעשה אותו לא ביום כנסת, אלא ביום ראשון או ביום חמישי, כדי שנוכל לשמוע בנחת, בלי חרב החקיקה מעל ראשנו. תודה רבה שבאתם ויום טוב.

הישיבה ננעלה בשעה 11:15