כנסת פתוחה

_עידוד תעשיית ההיי-טק - בהשתתפות שר האוצר


4
ועדת המדע והטכנולוגיה
29.6.2004
הכנסת השש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני


פרוטוקול מס' 88
מישיבת ועדת המדע והטכנולוגיה
יום שלישי, י' בתמוז התשס"ד (29.6.2004), שעה 13:00

עידוד תעשיית ההיי-טק - בהשתתפות שר האוצר

חברי הוועדה: מלי פולישוק -בלוך – היו"ר
יגאל יאסינוב
לאה נס
אהוד רצאבי

שר האוצר בנימין נתניהו
מר ירון זליכה - החשב הכללי משרד האוצר
מר איציק כהן - סגן בכיר לחשב הכללי, משרד האוצר
מר זאב ברגמן - מנכ"ל קומברס
מר רמי גוזמן - מוטורולה ישראל
מר אלי שור - מנכ"ל קו מערכות
מר אביב בוים - CFO אורכית
גב' א. סקורניק - חברת הנהלה, איגוד האינטרנט הישראלי
מר ברוך גינדין - מנכ"ל חברת גרטנר
מר עמירם שור - יו"ר איגוד בתי התוכנה, התאחדות התעשיינים
עו"ד ח. ברנדס - לשכת עורכי הדין
מר חנן אכסף - נשיא איל"א, (איגוד ישראלי לעיבוד אינפורמציה)
פרופ' זיו - נשיא האקדמיה הישראלית למדעים
מר רונן יצחק
מר גדעון ישראלי- מנכ"ל אופיסופט בע"מ
מר ניר קפלושניק- טנדור
חברי מועדון C3 של "אנשים ומחשבים" (מנהלי מערכות מידע ומחשוב בכירים)
- כ-100 משתתפים, פירוט ראה במזכירות הוועדה

ענת לוי

חבר המתרגמים בע"מ




עידוד תעשיית ההייטק - בהשתתפות שר האוצר

ברוכים הבאים, עם מרביתכם נפגשתי, אנחנו יושבים פה במסגרת ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת, אני אומרת את זה גם לבאים בצל קורתנו וגם לאלו הצופים בנו בבית.

הנושא היום הוא עידוד תעשיות ההייטק ואנחנו מנצלים את העובדה שחבורה מכובדת מאוד באה היום לביקור בכנסת, בהזמנתנו, מועדון המנמ"רים, C3 אתם קוראים לעצמכם.

אנחנו כאן בועדת המדע עוסקים רבות לקידום הטכנולוגיה, הידע, המדע בישראל, אנחנו מאמינים שזאת הדרך לקדם את מדינת ישראל לעתיד טוב יותר, לפיתוח כלכלי שיביא בסופו של תהליך, לא כל כך רחוק, גם רווחה חברתית.

אני אבקש מכמה דוברים להתחיל, ועוד דקות ספורות יצטרף אלינו גם שר האוצר. אני מזמינה אתכם, אני אומרת את זה לפני שהוא יגיע, אני מזמינה אתכם לא להיות עדינים מדי איתו, אני חושבת ואני אומר את זה גם בפניו, שמדינת ישראל, ממשלת ישראל יותר נכון, צריכה הרבה יותר ממה שהיא עושה היום, לסייע לענף ההייטק. הענף הזה יכול להביא את ישראל להישגים ולהיות חוד החנית של הכלכלה הישראלית, בתחרות שלה במשק העולמי. זה אפשר לעשות אם הממשלה מצד אחד תפריע פחות, ומהצד השני תעזור יותר. אלה שני מרכיבים מאוד חשובים, כל אחד מהם הוא חשוב מאוד. אני מקווה שבהמשך הישיבה יצטרפו אלינו גם חברי כנסת, חלקם אמרו שיבואו. הם בדרך כלל לא רגילים להתחיל ישיבות בזמן, אבל בגלל שלא רציתי שתחכו ואני יודעת שאתם כאן מאחת עשרה, אז אני לא רוצה לעכב אתכם יותר מדי.

אני אבקש את נציג המנמ"רים, עמירם שור.

אני דווקא הייתי רוצה ששר האוצר ישמע אותי.

בוא תתחיל ואחר כך את עיקר הדברים אנחנו ניתן לך הזדמנות. בינתיים עם ישראל שומע אותך וזה לא פחות חשוב.

שלום לכולם, אני רוצה קודם כל להתחיל במצגת של הנתונים של התעשייה שלנו, כדי שנדע פשוט איפה אנחנו עומדים היום.

השקף הראשון בעצם מראה את הצריכה של תעשיית התוכנה מאז 1994, אפשר לראות שבעצם שיעור הצמיחה היה גדול מאוד בשנים הראשונות והגיע לשיא בשנת 2000, התחיל לרדת ב-2001, שכולנו יודעים את הסיבות. התחיל שוב לחזור לעצמו ב- 2003 ואני מאוד מקווה שב- 2004 הוא יגיע לארבעה מיליארד דולר.

השקף השני מראה את תעשיית האלקטרוניקה. אני לא בכדי החלטתי להביא גם את הנתונים של תעשיית האלקטרוניקה, משום שכיום למעלה מחמישים אחוז מהמהנדסים שעוסקים בתעשיית האלקטרוניקה הם אנשי תוכנה. אני מקווה שאף אחד לא יכעס עלי כשאני אומר שהתוכנה הקדימה את האלקטרוניקה בשימוש בתוכנה באמצעות מחשבים.

השקף הבא מראה את שיעור הצמיחה של הייצוא של תעשיית התוכנה. ב1994 התחלתי לספור את הייצוא הזה, אני בטוח שהרבה מהיושבים כאן יודעים ששנים רבות התעשייה הזו נלחמה כדי שהחוק יכיר בה כתעשייה בכלל. חוק המו"פ לא הכיר בה, חוק לעידוד השקעות הון לא הכיר בה, העיריות לא הכירו בה לצרכי ארנונה. היינו צריכים לעבור תהליכים של בתי משפט, עד שבעצם השתנה המצב וכאשר השתנה המצב והחוקים הכירו בנו ואנחנו התחלנו לייצר. כאשר שנת השיא הייתה בשנת 2001, שוב הייתה נסיגה ב- 2002 , שוב ישנה התרוממות ב- 2003 ואני מאוד מקווה שב- 2004 אנחנו נחצה את השלושה מיליארד דולר.

למי שלא זוכר, כאשר בשנת 1983, כאשר המנוח חיים קאופמן היה סגן שר האוצר ואני אמרתי לו שאפשר לעשות מיליון דולר יצוא, והוא ציטט את המשפט הזה, העולם צחק ממנו, אמר שהאיש חולם חלומות באספמיה. היום אנחנו בחצי השנה שלושה מיליארד דולר, עם תעשייה ששיעור הערך המוסף שלה הוא מעל תשעים אחוז. כלומר אם נשווה את זה לתעשיית היהלומים למשל, התעשייה שלנו מפיקה ערך מוסף פי שניים או פי שלושה ממה שכל תעשיית היהלומים יכולה לתת למדינת ישראל.

השקף הזה מראה את המצב של תעשיית האלקטרוניקה של ישראל, שגם היא לצערי סבלה משלושת השנים שעברנו את שנת אלפיים וגם היא נמצאת בהתאוששות, גם היא תעבור משוכה חדשה בשנת 2004.

השקף הזה מראה את כמות העובדים בתעשייה, בתעשיית התוכנה, הרגע אנחנו התייצבנו על מספר של 13,000 ב-2003, אנחנו יודעים שכבר ב-2004 התרוממנו לפחות בחמש מאות, ואני מניח שעד סוף השנה אנחנו נחזור ל- 14,000 ואולי גם נחצה את זה.

תעשיית האלקטרוניקה גם היא בעצם קיצצה במשאב האנושי כתוצאה מהמשבר. שוב הייתה נסיגה ב-2001, ירידה יותר גדולה ב-2002, התייצבות ב-2003, וגם את תעשיית האלקטרוניקה אנחנו מצפים להתאוששות ולעלייה מחודשת וניצול כוח האדם.

עד כאן הנתונים, עכשיו מאוד הייתי רוצה ששר האוצר יהיה.

אתה רוצה את המסקנות להשאיר לחלק השני, החשב הכללי, ירון זליכה, לידו סגן החשב הכללי, איציק כהן, שאיתו יש לכם אולי יותר קשר מההיסטוריה, זה שמעביר לכם עבודות, תודה רבה עמירם שור בינתיים, אני אתן לך להתייחס כששר האוצר יגיע.

לא להתייחס, יש לי המשך של המצגת, שהוא דברים חשובים מאוד.

אני לא מבטיחה, כי יש פה הרבה אנשים שרוצים להתייחס, אז לכן אני לא –

אז לא עשיתי כלום.

הצטרפה אלינו חברת הכנסת ד"ר לאה נס, חברת הועדה שתחליף אותי, ויש איתנו גם פרופ' זיו, נשיא האקדמיה הישראלית למדעים, שעוד תהיה לנו הזדמנות להיפרד ממך בצורה מסודרת.

אני הייתי רוצה שנתייחס למספר נושאים, זה שהחשב הכללי וסגנו נמצאים פה זה מאוד חשוב, אנחנו נתחיל עם הנושאים שרלבנטיים יותר לתחומים שלכם.

שר האוצר הגיע, אז אנחנו נציג את הדברים גם אליו.

אנחנו כאן בישיבה של ועדת המדע, עם שידור לציבור, אני בכוונה מציינת את זה משום שאנחנו צריכים להבטיח גם לאלה שבבית.

יושבים איתנו פה המנמ"רים, מנהלי חברות המידע, הם אלה שמחזיקים כל עסק וכל ארגון במקום הכי חשוב במאה העשרים ואחד. במקום של הידע, מקום של ריכוז האינפורמציה של הארגון, אני חושבת שבוועדה הזאת אין צורך לומר מה החשיבות או העוצמה של הכוח שיש לנו בקבוצה הזאת ובקופסא הזאת, במחשב וביכולת שלנו להפעיל אותו, דרכו לרכז את האינפורמציה, דרכו להגיע למידע נוסף ולמדע.

אני לא רוצה לקבל מידע, אני הייתי רוצה שנשמע עוד שניים שלושה אנשים, כדי שאתה תוכל להתייחס בהמשך גם לנתונים של החברות, יש כאן גם חברות הייטק, מוטורלה, מטריקס, מייקרוסופט, איי. בי.אם. , כלנית, התעשייה פה, אנחנו רוצים לשמוע גם אותך.

אני מציע שנתחיל, אני רוצה להעלות כמה נקודות ואני מבקשת מהאנשים להתייחס. אנחנו רוצים לעודד את תעשיית ההייטק בישראל, אבל אני לא רוצה שנצטמצם רק להייטק, אלא כללית לתעשיות המתוחכמות במדינת ישראל, אותן תעשיות שכפי שאמרתי מקודם שהם בעצם הכוח המניע של הכלכלה הישראלית ונותנות לכלכלה הישראלית את האפשרות להתמודד בשוקי העולם.

אני חושבת שאין מחלוקת, אולי אתה תחלוק על כך, אבל אנחנו מרגישים שהממשלה לא עושה מספיק כדי לעודד את התעשייה הזאת. אנחנו מתחילים לצאת ממשבר ואנחנו מעריכים את כל מה שהאוצר והממשלה עשו עד כה, כדי לייצב את המשק, כדי להציל אותו מהמפולת. זה נכון, זה מכובד, אבל אנחנו דורשים כבר יותר.

לכן אני חושבת שעכשיו, בנקודת הזמן הזאת, כשאנחנו מרגישים שאנחנו כבר לא לפני התהום, כפי שהיה לפני שנה, אנחנו באים ואומרים: בואו נעזור לתעשייה, נעזור לכלכלת ישראל שתעזור לכולנו, ולתת לה את הכלים. הכלים הם הן על ידי עידוד השקעות הון בתעשייה של ההייטק במיוחד ועתירות טכנולוגיה בכלל, יש הצעות על הפרק, הממשלה עדיין לא הביאה את ההצעה שלה וצריך לקדם את זה.

אני הגשתי הצעת חוק בנושא הזה, כדי להביא הצעה לחברות בין-לאומיות ואולי גם יזמים ישראליים, שתהיינה ברות תחרות לאירלנד, אירלנד זה כבר היום לא השיא, אבל סינגפור, הודו, סין דיברנו עליה, המזרח.

אנחנו צריכים לתת את המענה הזה וכמה שיותר מהר. אנחנו צריכים לעזור בשיווק, יש לנו סטרט-אפים, הזנק קוראים לזה בעברית, מספר אחד בעולם מבחינת המספר ואנחנו לא מאפשרים לחברות שיש להם רעיונות מצוינים להתקדם קדימה. אנחנו צריכים לעזור להם בשיווק, זה עולה כסף, הממשלה יכולה לעזור גם בעניין הזה. אנחנו צריכים כמובן לצמצם את הבירוקרטיה, עדיין הפקידים ועדיין אגף התקציבים יותר מדי מפריעים. אנחנו צריכים לעשות תכנון לטווח ארוך, אני לא צריכה להגיד לך את זה, כדי להגביר את היציבות והוודאות.

עוד שני נושאים חשובים, אני רוצה להתייחס לנושא נוסף שעלה בשבוע שעבר – הבטחת מידע. אתם עוסקים במאגרי מידע, אתם נוגעים בנושאים מאוד, מאוד רגישים, של כל תחומי החיים שלנו ואתם צריכים לדעת לשמור על המידע הזה, כי הוא יקר לנו והוא גם עלול להוות פגיעה בזכויות שלנו. לכן הקצינה שהלכה עם המחשב שלה הביתה, וכן או לא לקחו לה את התוכן של המחשב, גם על זה צריך לתת את הדעת.

הנקודה האחרונה, ולכן היה חשוב לי שגם החשב הכללי יהיה פה וגם שר האוצר, לתת עבודה לחברות ישראליות. אנחנו יותר ויותר היינו עדים עד כה וזה עדיין לא הופסק לחלוטין, שעוזרים לכלכלה הגרמנית להשתקם, נותנים עבודה לטכנאים והמפתחים הגרמנים. הכול טוב ויפה, אנחנו צריכים לעזור לחברות שלנו. אני שמעתי מהסיורים שאני עושה, הרבה מאוד ביקורת בנושא הזה.

דיברתי מספיק, עם מי אנחנו נתחיל, אני רוצה להתחיל עם מטריקס, בבקשה.

אני מנכ"ל מטריקס, לפני שאני אדבר אני רוצה להגיד כמה מילים. מטריקס היא מעסיק של אלפיים , בדרך כלל תשעים וחמישה אחוז מהתעשיות שלנו מקורן בשוק הישראלי, אנחנו חברת שירותים, בניגוד לחברות הייטק שמן הסתם עוסקות בייצוא של מוצרים שמייצרות להם איי. פי., אנחנו מספקים שירותים לשוק הישראלי.

באוקטובר 2003 ביקר פה נשיא אינטל העולמי ואני אצטט מדבריו. אגב כל מה שאני אומר מופיע בחוברת מולך. "הדרך העיקרית שבה ישראל תוכל להמשיך לשמור על מעמדה בעולם ההייטק, היא באמצעות המשך השקעות בחינוך, פיתוח ותשתיות טכנולוגיות. "

הוא אמר עוד הרבה משפטים, אני לא אמשיך לצטט אותו, יש לנו כרגע סוגיה אחת, גם בקהל נשמעו הרחשים סביב הודו וסין, והיא הסוגיה של ירידת עלויות כוח אדם בצורה מאוד דרמטית. דבר שמפתה הרבה מאוד מנהלים של חברות, גם ישראליות, גם בין-לאומיות, להשתמש במשאבים האלה, כדי לשפר את התוצאות וזה לגיטימי.

הדרך להתמודד עם זה, אפשר להתעלם מזה וזה כרגע מה שקורה, מתעלמים מזה, והיינו באחת הישיבות הקודמות ואחד הדוברים אמר – תראה, בשלב הראשון זה רק שירותים, אחרי זה גם יהיה המחקר, ואחרי זה הפיתוח ובסופו של דבר גם ה-IP ילך להודו וזה קורה עם כמה וכמה חברות.

אנחנו כחברה הקמנו מיזם ששמו תלפיות, המיזם הזה בעצם מבוסס על העסקה של נשים חרדיות והכשרתן. אנחנו גוף שמחזיק גם מרכז הכשרה הגדול בארץ, אנחנו גוף איי.טי. מהגדולים בארץ, ובעצם מה שעשינו שכרנו, עשינו תהליכי מיון קפדניים ושכרנו שלושים נשים כמחזור ראשון שאנחנו מכשירים אותם למקצועות המבוקשים על ידי חברות ישראליות ועל ידי יצואנים. על ידי חברות שהיום שוקלות להקים מרכזים בהודו ובסין, לנסות ולייצר להם VALUE לאורך זמן, במחירים נמוכים, באותם מחירים שהם משלמים בהודו.

אישה חרדית שווה לפועל הודי?

אישה חרדית שווה יותר, שווה יותר כי היא פה, היא שווה בעלות העסקה למעסיק, תהיה זהה לאותה עלות שאותו מעסיק ישלם, אם הוא יוציא את העבודה להודו. למה? אני אספר לך. קודם כל יוקר המחיה למי שלא יודע, במודיעין עילית הוא בערך שליש עד רבע מיוקר המחייה בגוש דן. אני לא יודע מי מכם נכנס לסופרמרקט במודיעין עילית וקנה פעם מצרכים לשבת, זה עולה פחות או יותר רבע או שליש ממה שעולים אותם מצרכים בגוש דן. עלות המחייה זולה משמעות מאשר בגוש דן, זה פן אחד.

הפן השני שזה ישוב שמעסיק 12,000 תושבים, אגב רובם חרדיים, והנשים החרדיות מה לעשות אין להן מה לעשות. חלקן בוגרות מדרשות, חלקן בוגרות השכלה מדעית, והפלא ופלא, כשעשינו להם את תהליכי הבחינה, גילינו לא להפתעתנו, כי האמנו שזה המצב, שיש לנו אוכלוסייה איכותית שאנחנו יכולים לרתום אותה כדי להתמודד עם המחסור בכוח אדם מצד אחד, אבל מחסור בכוח אדם שיהיה כלכלי לאורך זמן.

מה שבעצם עשינו, חברנו עם ראשי הקהילה החרדית, היו הרבה ניסיונות להעסיק נשים חרדיות, ניסיונות שכשלו, אני לא אכנס להסביר למה, אבל יש לנו את ההסברים הברורים למה זה קרה. אבל הרעיון הכללי הוא לספק להם סביבת עבודה שמתאימה לצרכים שלהם, לדפוסי העבודה של הקהילה החרדית. זה רק נשים שעובדות בקמפוס שמעסיק רק נשים, אנחנו משלמים להם משכורת מהיום הראשון שאנחנו מכשירים אותם, אנחנו עושים תהליך של הכשרה של ארבעה חודשים. בסוף התהליך הזה, אני יכול להגיד לכם שהתחלנו את זה כבר, בסוף התהליך הנשים האלה משרתות את הפרויקטים שאנחנו מבצעים, וכבר יש לנו over booking על הקבוצה הראשונה.

אלה החדשות הטובות, החדשות הרעות שזה עולה הרבה כסף, אנחנו משקיעים UPFRONT, אנחנו לא רואים הכנסה של שקל בארבעה החודשים הראשונים וגם לוקחים את הסיכון, כי התחייבנו למבנים, התחייבנו לעוד הרבה דברים אחרים.

פנינו למשרד המסחר והתעשייה, הצגנו את התוכנית, רענן דינור מנכ"ל התמ"ת התלהב, ואמר: אני מוכן להשתתף בשני מסלולים, מסלול אחד שהוא מסלול הכשרה, -

אל תיכנס לפרטים.

חשוב לי אבל לציין את השורה התחתונה, רענן דינור מוכר להיכנס לתוכנית שתממן את ההכשרה, כי אני משלם משכורת, אין בעיה שהם ישתתפו בהכשרה, כי אני מעסיק אותם לאורך זמן.

מה הן עושות?

מפתחות, ב-JAVA, ב-Dot.net, בקובול, תוכניתניות שמפתחות עבור לקוחות בשוק הישראלי ועבור יצואנים שמשתמשים בשירותים שלהם למוצרים שלנו.

כדי להרים את זה , החזון שלי הוא אלף איש שם תוך שלוש שנים. דיברתי עם מנכ"ל אזורי של Excenture, חברה בין-לאומית, דיבר איתי על חמש מאות איש, יהיה לך חמש מאות איש, בוא נדבר. כדי להגיע לחמש מאות אש אני צריך להוציא מיליוני דולרים בתהליכים של הכשרה מסיבית מאוד. יש לי את ה-facilities לעשות את זה, יש לי את מרכז ההכשרה הכי גדול בארץ, יש לי אלפיים מקצוענים שיכולים לחנוך את הנשים האלה ועבודה אני אביא. אני רק צריך שני דברים, אני צריך שהמדינה תשתתף בהכשרה שלהם, כדי שאני אוכל לייצר להם עבודה לאורך זמן, ואני אשלם להם את המשכורת.

התוכנית השנייה היא תוכנית שאני מבין שיש תקנה כרגע שאמורה לעבור בכנסת, או צריכה לעבור איזה שהוא תהליך שאינני יודע מה הוא, השתתפות בשכר העבודה של הנשים האלה. יש תוכנית סיוע בעבודה בתעסוקה, שזה משרד המסחר והתעשייה גם הוא בדק את התוכנית הזו ואמר אין בעיה, אתם עומדים בקריטריונים, אלא מה, שכבר שלושה חודשים אנחנו מדברים. בינתיים אני מוציא את הכסף, אני לא בא בטענות לאף אחד, אני לא עושה את זה כי אני מחכה לתרומות, אני עושה מזה עסק. אבל במקום לגדול בשלושים, שישים, תשעים, מאה עשרים, אני יכול לגדול בשלושים, תשעים, מאה שמונים, שלוש מאות והזמן פה פועל לרעתנו. מה שברוך אולי תכף יגיד, מה שקורה בעולם, או הנדידה של המוחות האלה, זה ברמה הלאומית צריך להטריד אותנו. אני מסתכל על זה ברמה העסקית, אבל יש לי פתרונות.

זה מעניין אותי מכמה סיבות, אז אני בכל רוצה לשאול אותך. אגב, אם לא אכפת לך כהערה מקדימה, זה יקל עליכם גם. נדמה לי שיצאו מכאן הצהרות והתחייבויות, אני רוצה להגיד גם ליושבת ראש ולחברי הכנסת, לקהל הנכבד שהתאסף כאן, אנחנו בדיונים קדומניים של הכנת מסגרת כוללת לתקציב, זה ייקח חודשים ארוכים. אז קודם כל אתם באים בזמן הנכון. הזמן הנכון שלכם הוא להשמיע, הזמן שלי הוא לשמוע. לכן הייתי מעדיף, כיוון שאין לי הצהרות מיוחדות למסור כאן, אני אגיד כמה דברים בסוף הדיון, אבל הייתי מעדיף באמת לנצל את זה, יש לנו בערך שעה, לפחות הזמן שלי, כן לשאול שאלות.

פה אתה נוגע בשני דברים מעניינים, אחד זה שאלת כוח האדם התחרותי, דבר שני שמשיק לציבור החרדי, שמאוד מעניין אותי והעסקתו. אני רוצה להבין משהו, האם מחיר ההכשרה שאתה מבקש מהממשלה נניח להשתתף הוא ליניארי? כלומר אני אוסיף עוד אישה בעוד שנה, המחיר פר אותה אישה, יהיה כמו המחיר היום, או שאני בונה כאן מערכות שמאפשרות לי להוריד את המחיר השולי בהדרגה, כך שאני יכול להתיישר עם משהו שהוא באמת תחרותי, כי לי קשה קצת להאמין לנתון הראשוני שאמרת, ואני בטוח שאתה לא פילנתרופ.

קודם כל התשובה לשאלה היא כן, זאת אומרת ככל שהכמות של התוכניתנים גדלה, העלות השולית להכשרה של תוכניתן נוסף, כשמדברים בכמויות גדולות, העלות השולית יורדת. אבל הבסיס הכלכלי לעסק הזה הוא איתן מהיום הראשון. אני רוצה רק שתבין את המספרים, עלות מתכנת בהודו היום היא באזור השש עשרה דולר לשעה. העלות הזו היא א' עולה וצומחת, כי גם בהודו מתחיל להיות מחסור באנשים, אבל יעברו לסין, סין זה היעד הבא וגם שם זה יעלה. אבל שוב, עד שזה יקרה אנחנו פה נאבד הרבה בדרך.

כשמדברים על עלויות במדינת ישראל, או עלויות מכרזים ממשלתיים או בשוק החופשי, מדובר על למעלה מכפליים וזה במקרה הטוב, כשעלויות כוח האדם כל הזמן עולות, כי הסטרט-אפים מחפשים אנשים, והחברות היצואניות מחפשות אנשים, עלות כוח אדם תגדלנה בכל מקרה.

כשאנחנו מדברים על הכשרה של אנשים ומשלמים להם שכר שהוא יותר גבוה משכר מינימום, ברור לך שאם אני גובה 15 דולר לשעה, גם אם אני משלם את שכר הדירה ואת המדריכים, אני עדיין יודע להרוויח מזה. אלא מה, שיש פה הזדמנות יוצאת דופן להפוך את השלושים נשים האלה בקצב הרבה יותר מהיר, למרכז פיתוח שיעסיק כאלף איש, וייתן שירות לחברות כמו קומברס וכמו אמדוקס וכמו אחרות, שמחפשות מסות של אנשים. קשה מאוד היום להעמיד מאתיים, שלוש מאות איש, כדי לתת מענה לבום המטורף של החברות האלה.

הודו נותנת את זה, הודו מאפשרת היום להעמיד קאדר של שלוש מאות איש מוכנים. אנחנו צריכים להתגבר על המחסום הזה, כי בקצב שאני עובד, זה אולי יהיה טוב לחברה אחת או לשתי חברות, זה לא ייתן מענה .

עשינו יחד עם ראשי הקהילה החרדית, עשינו בדיקה אם החזון הזה של האלף איש הוא ישים.

שלוש עשרה אלף.

שלוש עשרה אלף נשים? בסדר, אני מדבר עדיין איך אומרים, אנחנו כרגע לוקחים את הטובות שבטובות, ובאמת כבר אחרי מספר חודשים אנחנו רואים עם מי יש לנו עסק.

זה לא רק זה, זה לא רק נשים חרדיות, יש לנו נשים בכלל, מתח החשיפה שלהם לעולם הזה היא יחסית נמוכה, ויש בפריפריה הרבה מאוד נשים שיכולות להיכנס לנושא הזה, באותן עלויות שאתה מדבר. אני בזמנו, כשאתה שלחת את האמהות החד הוריות לחדרניות, אני אמרתי אפשר להכשיר אותן להיות לא תוכניתניות באינטל, אבל בהחלט בתחום הזה אפשר להכשיר אותם לרמה מסוימת של יכולת עשייה בהייטק. יש את האוכלוסייה של הערבים, עשרים אחוז מאוכלוסיית המדינה, אבטלה גדולה מאוד, גם הם יכולים להיכנס לתחומים האלה. הפוטנציאל הוא גדול מאוד.

אגב, אם אנחנו כבר מדברים, לא הזכרתם את הכשרת עובדים בכלל, אז יש לנו כאן שתי רמות, גם בתחום החינוך שעכשיו אתם הולכים לפרויקט ענק, אני מקווה שתלכו אליו, אחרי דוברת, שגם הוא כידוע לך איש הייטק וחלק מההמלצות שלו לכיוון הזה, המורים צריכים לעבור הכשרה גם כן כדי להכשיר את התלמידים להיות המהנדסים של מחר, גם זה צריכים היום לתת את המענה.

זה חלק מהתוכנית.

בהחלט, אבל תכניסו את זה לתוכניות שלכם. תודה רבה בינתיים, מנכ"ל קומברס ישנו פה? בבקשה.

הדיון הוא חשוב, הדיון הוא על תעסוקה, והנושא של הודו וסין, שנמצאות במצב שישראל הייתה לפני חמש שנים ולפני עשר שנים. לצערי אנחנו לא מסוגלים ולא נכון גם, לחשוב על תחרות בסין או בהודו. השאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו זה איך אנחנו משתפים פעולה עם סין והודו.

אין שום היגיון, לפחות למשנתי הכלכלית, להתחרות בהודו היום, עלות של כוח אדם בהודו היא עשרים וחמישה אלף דולר לשנה, זה לא משכורות, זה כולל תעבורה, כולל תקשורת וכו'. כדי להתחרות בהודו צריך להעסיק אנשים בארץ בשכר – המשכורת האקוויוולנטית בארץ תהיה ששת אלפים ושבעת אלפים שקל ברוטו בחודש, זה לא מעט, זה בערך השכר הממוצע במשק. אנחנו צריכים להתכוון שאנשים שהערך המוסף שלהם הוא מאות אלפי דולרים ישבו פה. ובשביל זה מה שאנחנו צריכים לעשות, זה כמו שקרה בתעשיית הטקסטיל וכמו שקרה בתעשיות אחרות, זה לחשוב איך אנחנו שומרים על הערך המוסף שלנו, שומרים את המשרות שמייצרות את המאה אלף דולר ואת המאתיים אלף דולר ואת השלוש מאות אלף דולר, ערך מוסף בשנה בארץ. עובדים בשיתוף פעולה עם הדו ועם סין, יש לנו יתרון כישראל לעבוד עם שתי המדינות האלה, גם תרבותי, גם גיאוגרפי, גם אקלימי.

זה מחייב איזו שהיא התארגנות, מחייב מחשבה אחרת. אני חושב שההזדמנות שהוזכרה קודם על מודיעין עילית היא חשובה, אבל זה לא מה שיהפוך, יעזור או יפגע בתעשיית ההייטק, זה שני דברים, זה פותר את בעיית התעסוקה, שהיא בעיה חשובה, אבל זה לא בעיית ההייטק.

פה השאלה שנמצאת כרגע, זה איך ניתן להבין מה הם הערכים המוספים, אם תהיה תחרות, מה הערכים המוספים בישראל. זה מתחיל ממחקר באוניברסיטאות, לאיזה כיוונים הוא הולך ואיפה אנחנו רוצים לייצר, זה ממשיך ביכולת שלנו לשווק לחברה הגלובלית בעולם. פה המעגל הזה לראות איך אנחנו משמרים סטרטאפים עם מערכת יכולת ליזום רעיונות שהיא גדולה. ואיך אנחנו בסופו של דבר בונים פה, לא איך כל אחד מביא יתרונות לעצמו, אלא איך כמדינה בסופו של דבר המדינה מרוויחה מזה.

אני רוצה לומר לך, אנחנו באים וזה אני חושבת שאני שותפה להשקפתו של שר האוצר, ההשקפה היא שאוסף האינטרסים שלכם פה, סביב השולחן פה, זה האינטרס גם של המדינה. עכשיו אם אני אלך רק על חברה אחת את הצודק, אנחנו לא באנו כאן לפתור בעיה של חברה מסוימת. אבל יש כאן רמות שונות, תחומים שונים ובסך הכול אם אני שמה את הכותרת של הון אנושי ותעשיות עתירות ידע במדינת ישראל, זה החזון. מהחזון הזה אנחנו רוצים לראות איך אנחנו מפיקים ממנו את המירב.

נכון שלסין יש את היתרונות שלה, אבל זה לא אומר שאנחנו צריכים לפתח פה רק את המתכנתים שמרוויחים אלפי דולרים בחודש.

יש כאן שני דברים שונים, אני חושב שבעיית תעסוקה צריך להתמודד איתה וכשמסתכלים כרגע על השאלה המרכזית –

תגיד לי איך אתה רואה, מה שאתם מפיקים מהארץ, לעומת מה שאתה מנסה לעשות בסין.

אני מאמין שאין דרך בסופו של דבר, אולי בשוליים, בסופו של דבר אנחנו נאלץ לעבור לפיתוחים בסין, יש לזה גם בעיה חברתית, כי אני נמצא במצב שחצי מהחברים שלי מובטלים וחצי מהחברים שלי מיליונרים ואני לא בטוח שזו תופעה בריאה.

הרגישות בכוח אדם, שבמקרה של גל, יש גם גל למטה, שהגמישות והבעיות החברתיות יוצרות במקום אחר, הן לא בהכרח בריאות מבחינה חברתית.

אל תדאג למדינה, תדאג לקומברס.

לגבי קומברס בסופו של דבר יש שני דברים, לטווח הארוך מה שאנחנו צריכים זה את היכולת להיות חברה גלובלית, שקיימת בישראל. גם מבחינת תשתיות - מתשתיות תעופתיות עד תשתיות אחרות. הדבר השני שהוא לדעתי הקריטי ביותר, זה הנושא של תמיכה וייצוא, זה דבר שבטווח הקצר ייתן את ההחזר הטוב ביותר. הדבר השלישי זה החלקים של המנוע הראשי, שזה לדעתי נעשה שם אולי לא די, אבל יש פעילות בכיוון הזה.

הדבר האחרון, זה הנושא שהוא יותר מנוף, זה מרכז הדרכה, אני לא באתי לפה מקומברס, הדבר המרכזי, יש כאן הרבה מאוד אנשים עם הרבה מאוד אינטרסים, התעשייה הזאת יש לה ארבעה חמישה סגמנטים, וצריך לחשוב איזה שהיא מחשבה שהיא לטווח הארוך.

זאת הכוונה שלנו, נשמע הלאה, מי כאן ביקש לדבר?

- זה בית תוכנה שקיים כבר עשרים וחמש שנה בארץ ומתמקד במוצר שקרוי מערכת ERP, אחת מהמערכות המובילות בארץ. עד היום פעלנו רק בשוק הישראלי, קודם כל אני מודה לחברת הכנסת פולישוק-בלוך על ההזמנה לוועדה הזאת ובכלל על העובדה שהיא הביאה את הנושא הזה לטיפול.

אנחנו עשינו מספר ניסיונות קטנים לספר את המוצרים שלנו לשוק הציבורי ונתקלנו בקושי רב, למעשה חברה הרי צריכה להמשיך להתקיים ולהתפתח, התמקדנו בשוק הפרטי. יחד עם זה לפני מספר שנים בתחום שאנחנו עוסקים בו, שזה תחום ה-ERP. ראינו שממשלת ישראל יוצאת למכרזים בנושא הזה, כאשר היא בוחנת רק חברות זרות, גרמניות, אמריקאיות וכו', היה קשה לא להעיר על הנושא הזה.

זה ברור לכל חברה שעוסקת במוצרים, כל מי שמכיר בתחום הזה את הנושא של מוצרים שהשוק המקומי הוא כר הפעילות הראשון והפידבק הראשוני בתור שוק עובד, בתור שוק קרוב להתפתחות של מוצר כזה, להתייצבות של מוצר כזה, כדי שמוצר כלשהו בתחום ההייטק יגיע לבגרות.

דווקא כאן אני חושב שהממשלה בתור זאת שמובילה את המשק, צריכה להעדיף, אפילו לתת הזדמנות, ולא להעמיד תנאי סף שלא מאפשרים לחברה הישראלית לגשת למכרזים בנושא הזה. באופן כזה מה שיקרה שחברה כמו שלנו, שעושה בוא נגיד, אין לנו טענה, חברה שמתקרבת למאה איש, גדלה על השוק הפרטי, הייתה רווחית כל השנים, עדיין רווחית, ממשיכה להיות. אבל בסך הכול למוצרים כמו שלנו, הממשלה יכולה בהחלט להוסיף גם בתור פידבק, גם בתור לקוח, להוסיף הרבה לאותם המוצרים.

סביב הנושא של המוצרים, פה אני רוצה להצטרף למנכ"ל קומברס, סביב הנושא של מוצרים ניתן ליצור ערך מוסף, צריך למכור שירותים, זה טוב, זה צריך, מתוך זה יבואו אנשים שיפתחו את המוצרים. אבל הערך המוסף הרציני, הוא ברעיונות שנולדים, בסמוך לשוק שבו החברות פעילות. ופה אנחנו מקווים לא לעזרה, אלא פשוט למתן הזדמנות.

לפני שהחשב הכללי יענה, אני רוצה לומר לכם, ועדת המדע הייתה בסיור בקו מערכות, אני בכלל ממליצה לכם לנסוע לאזור התעשייה הזה, הוא פשוט מדהים ביופיו. בעקבות הסיור הזה אני פניתי לחשב, במיוחד לאיציק כהן שהבטיח לי לטפל בזה ואכן הוא עושה כך, תכף נשמע. אבל אני רוצה לשר האוצר לומר, התעשייה הביטחונית שלנו הגיעה לרמה שהיא נמצאת היום, בגלל האמברגו, לא הייתה לנו ברירה והיינו חייבים לפתח את הכול במו ידינו. אני חושבת שזה היה לטובה, זה עשה לנו טוב, אני לא צריכה לספר לך איפה היום עומדת התעשייה הביטחונית של מדינת ישראל.

אני לא מציעה כמובן אמברגו, אבל אני מציעה ללמוד לקח מההשקעה הממשלתית בתעשיות הביטחוניות ומציעה לכם לעשות את זה גם בתחומים האחרים, בבקשה אדוני החשב.

האתגר של תעשיית ההייטק והשתלבותה בעולם, מחייבת לתת מענה מצד הממשלה בשני מישורים, גם במישור של המקרו וגם במישור של המיקרו. בצד של המקרו אפשר לראות פה את הדברים של עמירם, סעיף ארבע, - מחויבות ממשלתית ליצירת אקלים מושך להשקעות זרות בישראל.

מדיניות שר האוצר בשנה וחצי האחרונות הייתה למקד את המאמצים של המשק הישראלי, של הכלכלה הישראלית, לייצב את השווקים, לייצב גם בתחום המחירים, גם בתחום המט"ח, גם בתחום המיסוי. שר האוצר החליט על הפחתת מסים ניכרת בכלל, ובתחום מס החברות בפרט. כל הדברים האלה יוצרים סביבה הולמת להשקעות זרות.

מעבר לזה הוחלט על חקיקתו של חוק עידוד השקעות הון חדש, ברוח דברים שנעשו בהצלחה בעולם, למשל באירלנד. גם זה נותן תשובה טובה בתחום המקרו. עוד משפט אחד בתחום המקרו בהמשך לדברים שזאב ברגמן אמר. אנחנו בחודש הבא, שר האוצר מכריז על רפורמה משמעותית בתחום ביטוח סיכוני סחר חוץ, שתקל אני חושב באופן דרמטי על דרישות המימון של יצואנים ישראליים. בפרט במדינות העולם השלישי, אני חושב שזה ייתן מענה לדברים שזאב ברגמן אמר, ואנחנו נשמח לשמוע על כלים נוספים ועל שיטות נוספות, אם יש פה לחברים רעיונות בתחום הזה של ביטוח במימון.

בתחום המיקרו, הפעלנו מספר כלים, ראשית שר האוצר החליט להאיץ משמעותית את קצב ההוצאה של תקציב מרכבה וממשל זמין, כך שאנחנו נסיים את הפרויקט בשנתיים הקרובות, עד סוף 2006. בניגוד לדברים שנשמעו פה, תשעים אחוז מהכספים ילכו לידיים ישראליות. התקציב שהולך לרכש זר הוא פחות מעשרה אחוז, זו המציאות.

כמה התקציב הזה, ארבע מאות מיליון?

קרוב לארבע מאות מליון, ופחות מעשרה אחוז ממנו הולך, איך אמרת, ידיים גרמניות ואחרות. בנוסף למערכות המרכזיות של מרכבה וממשל זמין, אנחנו מאיצים מדיניות שהתחיל ראש הממשלה נתניהו בשנת 1996, להוציא את כל הפעילויות המחשוביות של הממשלה מ IN HOUSE ל - OUT SOURCE, אנחנו הולכים להוציא בשנה הקרובה שורה ארוכה של מכרזים, אני אתחיל בידידנו מקו מערכות, אנחנו הולכים להוציא מכרז למערכת שתתממשק למרכבה במשרד החוץ, עם קשר בין משרד החוץ לנציגויות ונדמה לי שאתה תהיה אחד המתמודדים. אני מודיע שאנחנו נוציא את זה למכרז ואני מקווה שחברה ישראלית גם תזכה. אבל אנחנו לא ניתן העדפה לחברות ישראליות, כמו שאנחנו לא ניתן העדפה לחברות זרות.

עד היום הייתם מנהלים את המכרזים ככה, שחברה ישראלית לא יכולה לגשת למכרז. אתם צריכים לחשוב טוב, טוב, איך אתם מנסחים את המכרז, אנחנו יודעים שאפשר לתפור אותו.

הימים האלה נגמרו, אנחנו עשינו שורה של שינויים במכרזים הממשלתיים, כדי למנוע מצב שבו אנחנו שמים תנאי יסוד, ידע מחו"ל או שותף מחו"ל, אנחנו הפסקנו עם הנוהג הזה, וחברות ישראליות יכולות להתמודד בצורה שוויונית, פתוחה גלויה, ואני מקווה שגם יזכו.

בנוסף לכך במשרד החוץ אנחנו מוציאים בשנה הקרובה שורה של מכרזים בסכומי עתק של מאות מיליונים בסך הכול. מערכת שכר למורים, שחברות ישראליות אני מניח גם יתמודדו ואני מקווה שגם יזכו. מערכת סחר חוץ, מערכת ביקור חוץ במשרד התחבורה. מערכת לניהול שירות בתי הסוהר. מערכת לתפעול בתי המשפט, בפרויקט של שמונה מאות מליון שקל, שפרוש על עשר שנים, שמונים מיליון בשנה, ואולי אפילו נקדים את הפריסה של זה וכן הלאה.

הערה: הפרויקט של – 2000?

בדיוק, הנושא האחרון, אני אישית בדעה שכניסה לסבסוד של עובדים זה לא החזון של מדינת ישראל, אני מסכים עם מה שמנכ"ל קומברס אמר. מעבר לזה יש לנו גם ניסיון רע מאוד בסבסוד של עובדים, כאשר מתחילים עם הסבסוד ולא גומרים איתו אף פעם, כשהיצרנים בתום הסבסוד מאיימים לפטר את העובדים. היינו בסרט הזה יותר מדי פעמים בעבר.

השיטה היא, כמו שאמרתם בעצמכם פה, כלים במקרו לשמירת היציבות וכלים במיקרו להאצת פרויקטים.

אבל הוא מדבר על כלים להכשרת עובדים, זה לא סבסוד עבודה.

הוא דיבר גם על סבסוד עבודה,

- -- כדי להבטיח את העבודה של הנשים האלה חמש שנים, מה שיקרה בעוד חמש שנים, בעוד חמש שנים יהיו את אותם מפתחים שזאב ברגמן מדבר עליהם, שהוא צריך אותם לRAV שלו, הרי אם לא תתחיל בכיתה א', לעולם לא תגיע לאוניברסיטה, אין מה לעשות.

תרשה לי להטיל ספק בדברים, יש לנו ניסיון רע מאוד בסבסוד שנמשך חמש שנים או שלוש שנים, ובתום השלוש שנים כשהשכר הוא בהודו, או בסין, או –

אתם מעדיפים לתת קצבת אבטלה אני מבינה, זה יותר טובה. הנה הוא אמר, חצי מהחברים שלו מובטלים, אי אפשר להתעלם מהעובדה הזאת.

דרך אגב, זה נושא מאוד חשוב שאת מעלה, רמת האבטלה במשק בחודשים האחרונים ירדה דרמטית, לא רואים את זה בשיעור האבטלה הפורמאלי, מכיוון ששיעור ההשתתפות בכוח העבודה עלה משמעותית. עשרות אלפי ישראלים הועסקו בשנה האחרונה והקצב הזה ילך ויגבר ואנחנו צופים ירידה של שיעור האבטלה.

אני רוצה בכל זאת להתייחס למה שאמר מר גוטמן, אותי זה מעניין יותר בצד החברתי הספציפי של הציבור הזה. אגב יש לנו בעיה לא רק עם נשים שם, יש לנו בעיה עם השתתפות עבודה של גברים. הנושא הזה הוא מעניין בפני עצמו, משום שהקהילה האורתודוכסית בעולם היא לא נתמכת, היא תומכת. בתפוצות היא קהילה תומכת, היא תומכת בצורה פנטסטית, ויש שם אנשים עם כוחות יצירה כלכליים אדירים, ואין שום סיבה שזה לא יהיה גם כאן. אז במובן הזה זה מעניין. זה מין תוכנית מעבר מקצבאות לעבודה, בדבר ספציפי, זה מעניין. האבחנה הכללית של ירון לדעתי תקפה, ההחרדה היא דווקא בגלל בוא נגיד נסיבות תרבותיות חברתיות, שיש להן השלכה כלכלית עתידית.

כן, אבל סוגי האוכלוסייה שצריכים עזרה, זה גם בפריפריה, זה משפחות חד הוריות וערבים. יש לך מספיק אוכלוסיות.

הטענה שלי היא, שאתה לא יכול לאנוס את השטח, אתה לא יכול לאנוס את המפה, כלומר אתה לא תוכל, יש בעיה, גוררים אותי פה לדבר –

לא, אז תפסק, סגן החשב בבקשה. איציק רצית להגיד הערה, ברוך בבקשה ואחר כך, יש לי עוד כמה שרוצים, מה לעשות הזמן קצר.

ברוך גינדין, אני מנכ"ל גרטנרס, חברת המחקר הגדולה בעולם, אחראי על המזרח התיכון. החומר שאני רוצה להציג הם נתונים מחקריים שלא קשורים בשום סקטור או משהו כזה, וזה גם הוצג לחבריך בממשלה.

קודם כל מה שאנחנו רואים עכשיו, היציאה מהמיתון, בארצות הברית קוראים לזה – the jobless recovery , למרות היציאה מהמיתון, בזמן שנדע JDP GROWTH של 3.6 עד 4%, היה אחוז המובטלים כמעט כמו שהיה מקודם. חלק גדול מזה נובע מהתופעה ההודית, חלק אחר נובע מזה שהרבה דברים הלכו לאוטומציה, לאינטגרציה וכל מיני דברים אחרים.

אני חושב שאנחנו מתדיינים כאן והרבה דברים עולים, על פי המודל של איך היה פעם. אני חושב שצריכים לחשוב על מודל בצורת set of mind אחר לגמרי לדברים האלה, משום שנראה שאנחנו מפספסים. מצד אחד רגילים לתעשיות עם הארובות והמפעלים, והיום 64%, זה ממצא השנה האחרונה, מהשנה האחרונה מה ICT, שזה גם communication וגם מחשוב, הוא בשירותים, משהו אחר לא עושים כאן. זאת אומרת צריכים בכלל לחשוב על משהו אחר, או מה שהממשלה צורכת זה גם שירותים ולא אלה כולם יוצרים גם מוצרים, זה מודל אחד.

דבר שני לגבי הודו, המספרים יותר קשים ממה שהוצגו, הממצאים האחרונים שלנו זה 13 דולר לשעת הודי עם כל האובר הד, 40 עד 50 למהנדס ישראלי, ו- 60 ומעלה למהנדס אמריקאי. זאת אומרת הפער הוא גדול מאוד.

מה שמצאנו ש break even point, מתי כדאי בכל זאת לעשות, זה עשרים וכמה דולר, עדיין כדאי לעשות את זה כאן. לא צריכים 13 דולר, משום שיש את האיכויות, יש את היצירתיות, יש מיומנות, יש שפה, ההודים יותר טובים ממך באנגלית, זה שפת אם שלהם, VALUE ומיומנויות ועוד דברים, וחדשנות כמו קומברס וכך הלאה.

לכן יש כמה דגימות, שהעזרה, מיסוי וכל מיני דברים באזורי פיתוח, שהגיעו שם לעשרים וחמישה עשרים ושישה דולר, והאמריקאים הסכימו להשקיע בכל זאת. אז ה break even point שלהם הרעיוני, הוא עשרים וכמה, שלושים דולר. זאת אומרת לא צריכים להגיע לשלושה עשר, נגיע לזה.

דבר נוסף, יש כאן אלמנט אחר שכולם שוכחים ממנו, אנחנו מדברים כאן על פיתוח, פיתוח הוא שנים עשר אחוז במכסימום מה end user price איפה כל השמונים ושמונה אחוז, כל הזמן אנחנו סוגדים להנדסה. אנחנו גם עם של מסחר, עם של דברים אחרים, צריך לספק פרנסה לאחרים. אנחנו הולכים להיפגש עם המנכ"ל שלך שבוע הבא, חלק מהדברים האלה, מהאנליזה של הדברים האלה, אבל צריכים להשקיע לא רק בRND, כמו שאמר בני פלד עליו השלום, אנחנו מוכרים את המוח שלנו למיסיון, כי בסך הכול עם מה שמפתחים כאן, עושים את המוצרים בחו"ל.

אז איפה היית משקיע?

למשל שחלק מהמרקטינג יהיה כאן, שחלק מהsupport יהיה כאן, אם מדברים על ייצור, איפה שאפשר כמובן. זה דבר שהממשלה יכולה לעזור בלי להוציא מהכיס, יושב כאן מישהו שהוא מומחה, ירון, שהוא מומחה בנושא הזה, זה הBOT. משום שאם הולכים על מודל כמו כביש חוצה ישראל, לפרויקטים של הממשלה, הממשלה לא צריכה לתקצב את זה, אנחנו מצאנו המכפיל התעסוקה מול כל משרה מורכבת, לא משרה פשוטה, בטכנולוגיה, הוא 2.5 . זאת אומרת עם פתרון בעיית הטכנולוגיה פתרת גם בעיות של התעסוקות הפשוטות ביותר. במקום שאתה משקיע בכבישים, אז פועלים טורקים סוללים את זה, הקבלן משקיע את זה בחו"ל ונגמר הסיפור. אז זה לא מנוע צמיחה.

לכן אלה אפשר לעשות אותם מיידית והרבה חברות עולמיות מוכנות להשקיע ולקבל את זה on the go מה שנקרא. זה מוריד לגמרי מהממשלה את הפן הזה.

תודה רבה, אני רוצה לומר לפני שערוץ הכנסת פורש, אני רוצה להגיד תודה לצופים שצפו בנו. משפט אחד שהוא לא סיכום אבל ביניים, כפי שאתה רואה פה הנושא הזה הוא מורכב, יש פה גם בעיות תעסוקה, גם בעיות התמודדות עם שווקים שהם בעיתיים, גם בעיות ייצור, יש כאן גם פיתוח והכנת הדור הבא. הדברים הם הרבה יותר מורכבים.

אני הייתי אצל ראש הממשלה לפני שבועיים שלושה, דיברתי איתו, אני חושבת בדיוק על הנושא הזה, איך אנחנו כאן בונים לטווח ארוך. צריכה לשבת כאן ועדת היגוי רצינית, שתהיה מורכבת גם מאנשים שיושבים פה, עם אנשי הממשלה, ולהחליט מה אנחנו עושים בכל התחומים האלה שהוזכרו פה. המגוון הוא רחב מאוד, הנושא הזה הוא מאוד חשוב ולדעתי זה הנושא המרכזי במדינת ישראל היום. אז ראש הממשלה בהחלט הסכים וגם דיבר שאילן כהן, מנכ"ל משרדו ייכנס לזה, אבל כמובן שזה צריך להיות גם עם אנשי האוצר. כאן צריך לעשות עבודה ממלכתית, זה לא נישה כזאת או אחרת.

תודה רבה לכם שהייתם איתנו, שצופים בנו מהבית, ואנחנו ממשיכים את הדיון. בבקשה,

אני הכנתי רשימה של המלצות שאני חושב שכל החברים כאן יהיו תמימי דעים. אני הייתי שבוע עכשיו אורח של ממשלת שבדיה, ניסיתי ללמוד ולכן כתבתי את הכותרת – תמיד שואלים למה אין לנו נוקיה. ניסיתי ללמוד יש להם את אריקסון, על אף העובדה שהיא עוברת כרגע משבר גדול, וקיצצה ממאה אלף אנשים לחמישים אלף.

ניסיתי לעשות רשימה – 1. על הממשלה לאמץ מדיניות ארוכת טווח המשמרת את יתרונה המדעי והטכנולוגי של מדינת ישראל, אני בטוח שכולם יסכימו.
2. תעשייה שהיום מייצאת כבר עשרה מיליארד דולר, מייצרת בתל"ג הרבה יותר, מגיע שיהיה לה שר, אם זה הקטר של הכלכלה. אני מאמין –

יש לנו שכר טכנולוגיה, שר המדע והטכנולוגיה.

אני מדבר על שר לנושאי טכנולוגיה ותעשיות, שר המדע זה דבר אחר והוא נקרא שר המדע וכבודו במקומו מונח.

והטכנולוגיות, כן.

3. מחויבות ממשלתית לפתח כלכלה מבוססת ידע בישראל, על ידי הקצאת משאבים גדולים יותר למחקר ופיתוח תשתיות חינוך.

4. מחויבות ממשלתית ליצירת אקלים מושך להשקעות זרות בישראל, תוך הפיכת ישראל לאחד ממרכזי המו"פ החשובים בעולם. את זה אנחנו יכולים לעשות על דעת כולם.

5. יצירת יתרון תחרותי לשווקי העולם, על ידי יצירת קלסטרים, אשכולות של חברות משלימות אחת מול השנייה, מול שווקי האב ולקוחות ספציפיים. אם צריכים הסבר אני מוכר להסביר.

6. עידוד הזיקה והקשרים בין האקדמיה לתעשייה, בין יזמים ואנשי מו"פ להון.

7. על הממשלה לפתח תשתיות מתוחכמות מודרניות, לניהול יעיל של השירות הציבורי, באמצעות טכנולוגיית המידע.

8. על הממשלה לעודד ולטפח יישום טכנולוגיות חדשות שישדרגו את התעשיות המסורתיות בישראל, כדי לשמר את יכולתם בהתמודדות על שווקי העולם.

9. פיתוח פתרונות מתקדמים מבוססי טכנולוגיות חדישות ומתוחכמות, בשירות הממשלתי ובסקטור התעשייתי והעסקי בישראל, שיהוו בסיס לפיתוח טכנולוגיות, פתרונות, תהליכים ואפליקציות שניתן יהיה למסחרן לאחר מכן בהצלחה בשווי העולם.

10. הקצאת משאבים ותמיכה בהקמת business acceleration centers לחברות סטרט אפ, לשווקי אב אסטרטגיים לייצוא. הגשתי הצעה למשרד התעשייה והמסחר ברעיון הזה, להקים מרכזים, אני לא רוצה לפרט כרגע את התוכנית, מונחת כבר תוכנית כזו במשרד התעשייה והמסחר.

11. יצירת תנאים לשיתופי פעולה אזוריים, למרות המגבלות, לניצול היתרון היחסי המצוי בהון האנושי האזורי, והתחרות על שווקי העולם. יש לי בית תוכנה בירדן שעובד גם למרות המצב הקשה שקיים היום.

12. אני הייתי בשבדיה, ואני רוצה לספר לכם, ביקרתי בחברה שנקראת אלפה לבל, החברה הזו לבד עושה ייצוא יותר גדול מכל התעשייה של מדינת ישראל. ראש הפרויקט הטכנולוגי הוא בוגר קיבוץ שהתחתן והוא פיתח רובוט חליבה אוטומטי שהמחשוב תוצרת ישראל, המונים תוצרת ישראל. הסנדלר שהציג לי את המערכת, בוקר קיבוץ, התחתן עם שיקסה והם הקימו חברה של תשעה מיליארד דולר.

במדינה שיש בה תשעה מיליון תושבים, מיליון זרים, הצליחו להגיע לפר קפיטה של 27,000 דולר, ואני יודע ששר האוצר תמיד מספר על סינגפור ועל אירלנד, שהן בהחלט דוגמאות טובות, אבל הנה יש עוד מדינה, שבדיה, שהיא בין עשר המדינות הצומחות ביותר בעולם. ויש לה חברה אחת, אני לא מדבר על אריקסון ואני לא מדבר על וולבו ואני לא מדבר על איי.די.בי. יש להם ארבעים קונגלומרטים שכל אחד היא חברה רב לאומית.

אני אסיים במשפט שציטטתי אותו, לא אני המצאתי אותו, מתוך כללים חדשים לכלכלה חדשה של קווין קלי. העושר במשטר החדש נובע ישירות מחדשנות ולא מאופטימיזציה, כלומר העושר לא יושג מתוך שיפור המוכר הידוע, אלא מתוך ניצול הבלתי מושלם של הבלתי ידוע.

אני חושב שכאן לתעשיית התוכנה בתהליך הזה, תפקיד מכריע, היא הנשמה בחומר, הדמיון , יכולת ההמצאה והיצירתיות הם גבול האפשרויות. ויש לנו את זה בארץ הזאת. תודה רבה.

תודה רבה, ההבדל בין נפט ובין ידע שהנפט הוא מוגבל והנפט או ההון האנושי, הוא בלתי מוגבל, הוא יכול להגיע לרמות גבוהות. חנינה בבקשה.

שמי חנינה ברנדס, אני יושב ראש ועדת ההייטק של לשכת עורכי הדין. הנושא של כוח אדם אנחנו מכירים אותו, הוא נושא חשוב, הוא פרובלמאטי והוא זקוק לכישרון, אבל בעצם כל נושא ההייטק מתחיל מהמשקיעים ומהממציאים. כוח האדם יש מקומות שזקוקים לו, יש מקומות שלא, אנחנו נמצאים כרגע בסטרט אפ שהתחיל לפני שמונה חודשים ואנחנו מעריכים שתוך רבעון הוא יימכר, ובסדרי גודל בין מאתיים לחמש מאות מיליון דולר, שזה בארץ לא הרבה כסף, באמריקה זה הרבה כסף.

יש מקומות שכוח האדם הוא מאוד חשוב, בסטרט אפ הזה יש שלושה אנשים. הנושא המרכזי לפי דעתי הוא, חוסר הטיפול הנכון במשקיעים. אנחנו גם במשרד עוסקים עם עשרות חברות הייטק, והמפורסמת שבהן היא צ'ק פוינט, משקיע מגיע, הוא מבולבל, הוא צריך אישורים מחמישה אשר משרדים שונים. אנחנו חושבים בלשכה ודיברנו גם עם מלי בעניין הזה, יש הרשות לקידום הלאדינו, ויש הרשות לפיתוח האידיש, יש הרשות לשימור הפארק בפתח תקווה, אבל חמישים ושלושה אחוז מההכנסות במטבע חוץ במדינת ישראל, הייטק, אין לה רשות. לכן צריכים להקים רשות שהיא תהיה one stop shop, המשקיע יגיע לשם, הוא יקבל את כל האישורים, של מרכז השקעות, של המדען, של מס הכנסה, איכות הסביבה, משרד העבודה, הכול.

מי שעוסק בזה ביום יום, יודע שזה יכול לקדם מאוד. אנחנו נקבל מוניטין בעולם, שקל אצלנו לפתח נושאים ולהקים סטרט אפים, המשמעות לפי דעתנו היא אדירה.

תודה רבה, לפני שנכנסת אני ציינתי שהממשלה יכולה לעשות שני דברים, להפריע כמה שפחות ולזרז ולקדם כמה שאפשר. זה דוגמא איך הממשלה מפריעה.

אנחנו הולכים לבנות עכשיו ממשל זמין, בדיוק מה שאמרת, זאת אומרת זה הולך לעלות תוך חודשיים, ממש מהתחנה הראשונה עד לתחנה האחרונה, ללא מחיצות. אתה ניגש לאתר שלנו ופותח את הכול על ידי חתימה דיגיטאלית, זה אחד הפיילוטים הראשונים שלנו בנושא הזה ודווקא בתחום הזה, ואתה תתבשר על זה בעוד חודשיים.

רמי, אתה רצית להתייחס?

אני רוצה לחזור למיקוד שהתפתח בדיון סביב ברוך וזאב ברגמן וקצת בשוליים שלך של מטריקס.

תדעו לכם שהערך המוסף האמיתי הוא בשלב הייצור, הוא לא בשלב הפיתוח וברוך התייחס לזה קצת.

ראש העיר של ערד מאוד רוצה שתבנו שם עוד מקום שאפשר יהיה לתת מקומות עבודה לעוד כמה אנשים, יש לכם שש מאות איש שם?

זה רק תלוי בחברים שיושבים כאן, העסקנו בעבר אצלנו שש מאות בתעשיות לוואי. אני מוכרח להגיד לכם שפגישה של ראש הממשלה דאז עם מספר שלוש במוטורולה, באקראי בשדה התעופה, מבלי שזה היה רשום על סדר היום שלו, הניבה הערכה רבה מאוד בישראל.

אולי נעשה עוד פגישה כזאת באקראי, כדי שיהיו עוד כמה מקומות עבודה בערד?

אם גם עוסקים קצת בהיסטוריה, אז מי שהיה ראש הממשלה בתקופה הזאת, הוא גם דאג לזה שהמוסדות להשכלה גבוהה, יתחילו להכשיר עכשיו בקצב של 8000 איש בשנה, אנחנו צריכים לזכור שהערך המוסף האמיתי למשק הוא טמון באזור הזה של הייצור. אם נניח הסטטיסטיקה המפורסמת הזאת של המדען, שדולר מדען מביא 15 דולר אקספורט, זה בעיקר עם ערך מוסף של חמישים שישים אחוז, זה בעיקר באזור של הייצור.

מה שעוד מעניין, שזה לא תוחם את המדינה בין גדרה לחדרה, זה תוחם אותה בערד, באופקים, קריית שמונה, יוקנעם, כך שהדברים האלה מאוד חשובים.

גם בקריית שמונה רוצים.

אני אומר, גם בקריית שמונה. עכשיו צריך לזכור גם עוד משהו, אני לא מדבר על האזור של איציק כהן ומטריקס, אבל באזורים של ההייטק, יש בערך עשרים אלף מובטלים, אגב תופעה מעניינת, כדאי ירון שתדע את העובדות האלה. אני מחזיק כאן את הסטטיסטיקה, התפוקה של הענף הזה גדלה ב12% והתעסוקה ירדה בשני אחוז. זאת אומרת אתם שומעים כאן מה שאומר זאב ברגמן, שהוא עושה את העבודות בחוץ, זאת אומרת החברות הישראליות גדלות בחוץ. הנה, התפוקה גדלה בשנים עשר אחוז, המועסקים ירדו בשני אחוז, וזה גם ברבעון האחרון של 2003 הם ירדו באחוז אחד. זאת אומרת שיש לנו כאן בעיה מהותית מאוד.

לזאב ברגמן יש חצי חברים מובטלים, חצי מיליונרים, אצלי זה החברים של הבנים שלי, והחבר'ה האלה מחפשים שיקסעס, כדי לקבל דרכון לשוק האירופאי, זה לא צחוק. יש לנו כאן גם בעיה חברתית, גם בעיה גיאוגרפית, ואני אומר לכם במאה מיליון דולר אתה יכול לפתור עשרת אלפים מועסקים בשתי פאזות. שלב ראשון יבוא הפיתוח ולאחר מכן יבוא הייצור. אתה מקבל מהחברות הגדולות שישים שבעים אחוז על בטוח בתור תמלוגים, לפחות, ואם אני לוקח את הדוגמא שלנו, שאתה היית שותף לה, המצ'ינג הזה עם החברה האמריקאית שלנו, אז אתה תקבל מאה אחוז תמלוגים, על הפרויקט האחרון שאנחנו עכשיו מגדילים בערך במאה חמישים איש, באזור של הדור השלישי של הסלולר. הדברים האלה הם מוכחים. זה כסף קטן בקנה מידה שלנו וזה הכול הון חוזר, כי זה יחזור. הרבה פעמים באזורים של המענקים שאתה נותן, החברות קודם מוציאות ורק אחר כך אתה נותן וחלקו כעבור שנה. אז העסק הזה באמת הוא זניח ברמה של שניכם כאן, ומאה מיליון דולר יביאו עשרת אלפים מועסקים, והפריפריה גם כן תהנה מהעניין הזה.

זה יותר מעשרת אלפים מועסקים, כי כל עובד כזה מביא עוד שניים וחצי –

אני לא רוצה להתווכח, מישהו ידייק ויגיד 8200 על פי הסטטיסטיקות שאמרתי לכם.

עובדים נוספים שהם לא מתחום ההייטק.

בסדר, אם מישהו ידייק, וייקחו בדיוק את הסטטיסטיקה של דולר שווה חמש עשרה, בערך המוסף, אז תגיעי ל8700 או משהו כזה. אמרתי עשרת אלפים לעמוד גם על מה שאת אומרת.

הכלים גם כן רובצים לפתחכם, יש את ההזרמה התקציבית השוטפת דרך המדען שאתם יודעים להתמודד איתה, ישנו גם משהו שיושב באזור של ירון, וזה כל נושא האיגוח, יש לזה גם במסגרת מס הכנסה סעיף 20א', שנתן בשעתו פתרון וישנם גם דברים אחרים שירון אני מקווה, ייכנס וידון בזה.

איגוח של מי?

איגוח של חברות או איגוח של החשב, במתכונת פחות או יותר של יוזמה, נגיד במלים לא מקצועיות.

לא של המדען,

למה לא?

שאלה טובה, הריסק שלך יותר קטן.

אני אתן לך תשובה לזה, אני היחיד שעשיתי הנפקת מוד בישראל.

אנחנו לא מתנגדים, אבל אם אתה לא מחלק לו, תן לו אפשרות להוציא אג"ח.

זה חוזר לתזמון שלו.

אדוני שר האוצר, הייתה לנו ישיבה עם שר התמ"ת ועם ראשי משרדו על אפשרויות השקעות הון בתחום הזה של המדען הראשי בעיקר, אבל זה קשור גם לתעשייה כולה. כל המו"פ הרי מקוצץ ראשון ואתה יודע את זה טוב מאוד, המדען הראשי מקוצץ, המדענים הראשיים שמספקים עבודה מקוצצים, זה מה שמקוצץ ראשון, זה כי זה לא משכורות, זה פעולה בספר התקציבי. לכן אנחנו רואים שמקצצים גם את ההמשך. לכן אתם צריכים למצוא כלים אחרים, אם אתם לא יכולים לשים את הכסף באופן ישיר, תנו אותו בצורה עקיפה, למשל באג"ח, אתם לא מאפשרים לתמ"ת לתת.

אני רוצה להגיד את הדבר הבא ירון, נוסף לזה שאני עובד במוטורולה, אני גם אזרח במדינת ישראל, יש לי גם את הערכים שלי, אני לא אציע הצעות כאלה שעל פניו זה ג'ימי לוי, זה לא הנושא שלנו, ואני אומר לך אפשר בצורה של רצפה מאוד הגיונית. ג'ימי לוי היה תעשיין ידוע שהקים טקסטיל בנצרת וגנב את הכסף והרבה שנים הוא היה למשל ולשנינה כדרך של איך עובדים על ממשלה.

אני רוצה לסיים ולהגיד שאם תקימו צוות לעניין הזה, שתעבדו עם אנשים מהתעשייה או מהמוסדות הפיננסיים או האחרים, שוק ההון, קופות הפנסיה, כל הקבוצות האלה, אפשר באמת בסיכון לעשות איגוח כזה, שייקח בחשבון סלים הגיוניים, יעשה רצפה הגיונית, ואפשר לצעוד קדימה. העולם הזה יברח מאיתנו, פשוט יברח מאיתנו, ואז במקום מה שאנחנו מדברים על תפוקה לנפש של 15,000 דולר, במקום שהיא תעלה ל25,000 היא תרד לאפס.

זה ירד משבע עשרה, זה היה שבע עשרה.

במקום שהיא תעלה לעשרים.

רק משפט אחד, בהמשך לדברים שאתה אומר, אנחנו בוחנים בימים אלה באמת הכנסה של מנגנונים על מנת למנף את הכסף שאנחנו נותנים בסכומים יותר גדולים, בדומה למה שעשינו בזמנו עם הקרן לעסקים קטנים, שנתנו סכום קטן ומינפנו אותו פי חמש. שמנו חמישים מיליון ומינפנו אותו למאתיים חמישים.

החלטנו המדען הראשי ואני להקים איזה שהוא צוות עבודה פנימי כדי שייקח את הכסף שלנו, ישים אותו אולי אפילו בפום, כך שההפסד הראשון יהיה על חשבוננו ובאמצעות זה נוכל למנף את הכספים. אם יש לך רעיונות אחרים בסגנון הזה, אנחנו נשמח מאוד.

אם אתה מזכיר את זה, אני רוצה לומר לך, כפי שאתם רואים, גם אדוני השר, גם אדוני החשב, יושבים כאן מדגם קטן של אנשים שאנחנו נתקלנו בהם בשנה וחצי האחרונים בועדת המדע, שעוסקים בתחומים האלה של הייטק, אני תמיד אומרת הון אנושי, כי יש לזה אספקטים שונים. אנשים נפלאים, עם יכולת יוצאת מן הכלל, עם הבנה של השטח. אז נכון שבאוצר יש אנשים נהדרים, ועכשיו הם הולכים ומשתפרים עם כוחות חדשים שנכנסים ואני אומרת את זה לא בציניות, אני אומרת את זה ברצינות, באמת יש רוח חדשה וטובה שהולכת לכיוון הנכון, אני לא צריכה לספר לך כמה אני תומכת בגישה. אבל, צריכים להיעזר בחבר'ה האלה שיושבים פה, הם יודעים מהשטח, הם מבינים את העניין, הם חיים את זה, הם יודעים את הבעיות. לכן אני אומרת כשמקימים צוות היגוי לחשיבה, צריכים לקחת עוד כמה אנשים.

אני מנהל הכספים של - - - היא למעשה חברת אחזקות, אני אדבר על הבעיות שלנו בהייטק, שמחזיקה בערך 15 חברות, כולן בשלבים מסטרט אפ עד חברות בוגרות. אני רוצה לחלק את החיים של החברות האלה בגדול לשניים, ולהגיד לכם מה אנחנו היינו צריכים.

השלב הראשון זה שלב היזמות, כמו שנאמר פה צריך לעודד את המשקיעים, צריך לעודד את החברה. נכון להיום מי שנהנה מהשלב הראשון הכי הרבה, זו המדינה. החברות אצלנו בערך תשעים אחוז מתקציב הפיתוח, עובדים. מי מקבל את רוב הכסף? את רוב הכסף מקבלת המדינה. בפועל יש בזה אבסורד, במקום שיבואו ויעודדו את המשקיעים ואת היזמים, המדינה מקבלת הכי הרבה בנפיט, מהסיכון הכי גדול שאנחנו לוקחים, כי זה סיכון, ברור לכם שאין הרבה סיכויי הצלחה.

בקטע הזה חייבים לטפל, אני לא אומר עכשיו את הפתרונות, כי זה לא המקום, אבל חייבים להגדיל תקציבים, ולטפל בשלב הראשון. עכשיו השלב השני, השלב השני שנכון להיום לטפל בו, חוק לעידוד השקעות הון, לחברות קצת יותר בוגרות, צריך לשמור עליהן. בקטע הזה הגיע חוק חדש, נורא נחמד שחושבים, אבל נתנו שם סייג קטן, שאת ההטבות נותנים רק לחברות בפריפריה. עכשיו אני אשתמש במשפט שאמר כבוד שר האוצר, לא אונסים את השטח. חבר'ה, אתם לא יכולים להעביר את פורמולה, עם כל הכבוד לקריית שמונה, לא תעשו את זה. אתם צריכים לדאוג לתעסוקה לערך מוסף כמו שאמרנו, זה מה שאתם צריכים לדאוג. לכן אל תשכנעו אותנו לקחת ארבעת אלפים עובדים ולהעביר אותם לדימונה, זה לא יעבוד, תטפלו בזה שאנחנו נביא את הערך המוסף עבור המדינה. בקטע הזה קצת קשה לראות שכל ההטבה הולכת למעשה בפריפריה, לא שאני מתנגד, אסור לנו להתחרות בפריפריה. אני רוצה להתחרות בשבדיה, זה פחות או יותר המסר שיש לי לומר.

שמי אביב בוים, אני סמנכ"ל כספים של אורכית תקשורת, חברה עם מאתיים עובדים, שעושה ציוד טלקום מתוחכם. אנחנו עשינו כברת דרך ארוכה מאוד בשוק ונמצאים במצב טוב מאוד ביפן, כאשר התחרות שלנו זה חברות טלקום הגדולות בעולם, מסיסקו, נורטל, לוסנט.

אנחנו מוכרים קופסאות של ציוד אלקטרוניקה.

סוויצ'ים?

אנדרופ מטי פלקסר, זה הרמה הנמוכה יותר מסוויץ', על בסיס טכנולוגיה שקוראים לה RPR, שהיא סטנדרט שהתקבל פורמאלית רק לפני שבוע. אנחנו שם לא כי אנחנו יפים ולא כי אנחנו גדולים, כי אנחנו לא יפים ולא גדולים, אלא כי יש לנו טכנולוגיה ייחודית ואנחנו ראשונים בקו הקדמי ביותר.

אנחנו עדים לזה שבשלוש שנים האחרונות תקציב המדען הראשי, שהוא בשבילנו היה בלון חמצן, יורד בהדרגה, בלי שום סיבה. תקציבי הפיתוח שלנו עולים כל שנה, אנחנו מוציאים על פיתוח קרוב ל15 מיליון דולר בשנה. אנחנו בתל אביב, אנחנו לא בדימונה, כי שם המהנדסים הטובים ביותר, והתקציב הזה שאנחנו סומכים עליו ובטוחים גם שנחזיר אותו בשיעור סיכון כזה או אחר, נעלם. כל השיחות שלנו עם המדען הראשי, עם אנשי האוצר, הם כאילו לא עשינו את השיחות ושיעורי הירידה בתקציב שניתן לנו הם לא חמישה אחוז בשנה שעוד אפשר להסתדר עם זה, הם שלושים אחוז בשנה, בשנה האחרונה.

אנחנו חושבים כאן, גם אני אישית וגם כמייצג פה סמנכ"לים כספים רבים אחרים –

קרנות הון סיכון לא נכנסות לזה?

לא, כי אנחנו חברה שהיא יותר בשוק, אנחנו לא סטרט אפ של עשרים איש, לנו יש מאתיים עובדים, אנחנו חברה ציבורית, וחברות הון סיכון מוכנות לתת עשרה מיליון דולר, אבל לקבל את כל החברה. זאת אומרת המחיר שלהם הוא מחיר יקר מדי, הוא לא מחיר נגיש לנו, הוא מחיר נגיש באותו סטרט אפ שחנינה מייצג, עם חמישה עובדים, אבל עם מאתיים עובדים, זאת לא אלטרנטיבה. וכששוק ההון בארצות הברית לא היה קיים בשלוש השנים האחרונות, וגם היום הוא עדיין לא קיים, זאת בעיה גדולה מאוד בשבילנו ואנחנו רוצים מאוד לראות שאחוז אישור בקשות במדען מול התקציב גדל, ולא יורד כספית. אנחנו רואים אותו בגרף ירידה מג'ורי, הנתונים לפניכם.

של המדען הראשי? ארבעים אחוז לפחות.

ארבעים אחוז ירידה זה מבחינתנו הרסני, אני רוצה להגיד את זה בצורה הכי בוטה שיש. אני מאוד מקווה שפה תמצא אוזן קשבת.

הגיע הזמן שמישהו שמחוץ לשולחן הגדול הזה, שמייצג בעיקר את חברות הענק, יקבל הזדמנות לדבר.

שמי גידי ישראל, מנכ"ל אופיסופט בע"מ, אנחנו מתעסקים היום בתחום שנקרא מערכות יעדים ומדדים, מערכות הגנה עסקית. אני רוצה להתייחס באופן ספציפי לדברים שידידי מר שור כהצעה לפתח פה, להחליט על מדיניות שתביא ליצירת חברת ענק חדשה, אני מתנגד לזה בחריפות, אני חושב שחברה כזו אולי אנחנו נקום, אבל כשהיא תיפול אנחנו גם ניפול. מה שצריך לעשות פה זה ללכת על מדיניות שתביא לפיתוח של עשרות אלפי חברות קטנות, שיכילו מכסימום כמה עשרות עובדים כל אחת, קיום של חברות כאלה, הצלחה שלהם, תביא לצמיחה כלכלית אדירה של המשק הישראלי. מה שמעניין אותי זה לא כל תקציבי הסיוע, אנשים כל הזמן כנראה מתחברים אליהם, אנחנו מעולם בארבע עשרה שנה לא ביקשנו כסף ממשלתי, להפך, אנחנו משלמים הרבה כסף לממשלה כל שנה.

מה שמעניין אותי זה תקציבי הרכש שלכם, יש חסם כניסה גדול מאוד לחברה חדשה להיכנס ולקבל עבודה במשרדי ממשלה, כך אני רואה את זה. התקציבים כולם הולכים כנראה לחברות הענק, במובן הזה ממש אין לי אינטרס משותף עם החברים הנכבדים ממטריקס, סליחה, חברת נס וחברות אחרות. אותי מעניינים תקציבי הרכש שלכם, תקציבי הרכש מייצגים - -

הסף של הכניסה,

גם זה, גם הסף הבירוקראטי, אני מדבר על תקציבי הרכש.

הדברים האלה ישתנו, במכרז בתי התוכנה האחרון, פתחנו את זה לכולם.

- לפני שנתיים נבחרנו שם ולא הצלחנו לעשות שום דבר מול הממשלה.

לא שנתיים, בשנה האחרונה.

אנחנו מזה שנים מדברים עם הממשלה, ויש לנו טכנולוגיה שאנחנו מייצרים בארץ, שיכולה לאפשר התקדמות טכנולוגית –

יש שישים וארבע חברות שנמצאות אצלנו במאגר, בתי תוכנה, אתם צריכים להתמודד כמו כל ספק אחר.

אני חושב שאנחנו עומדים בכל קריטריון.

פתחנו את זה.

כדאי לראות, כדאי שיעשו פומבי, מי באמת מקבל את התקציבים.

שלושה מיליון שקל - - ,

מה שאני מבקש לומר, שהחלטות הרכש של הממשלה והחלטות ההקצאה שמייצגות את תחום הייטק, בעצם מחלקות את התוצר בין החברות השונות וההחלטות כפי שהן מתבטאות, בנתונים שאני רואה –

הנקודה שלך ברורה והיא גם עלתה מקודם, אני העליתי אותה וגם אחרים.

מה שצריך זה משהו אחר לגמרי, הרבה יותר דמוקרטי והרבה - -

החשב וסגן החשב הבטיחו שהם פתחו את המכרזים, אני חושבת שזו נקודה מאוד חשובה, אם אתם תתקלו בעתיד הקרוב שהדברים לא כך, למרות ההבטחות משהו בדרך לא עובד, אז אני אבקש ליידע אותנו ובשביל זה אנחנו פה. ממש בקצרה כי גם שר האוצר וגם החשב הכללי צריכים לצאת.

קוראים לי ניר קפלושניק ואני מקבוצת טנדור, רציתי להגיד שני דברים קצרים, אחד זה לתת דוגמא שגם מהודו חוזרים דברים אלינו ואני מתחבר עם מה שמנכ"ל קומברס אמר. יש פרויקט גדול של חברה בין-לאומית שנוהל בהודו נכשל, בגלל הmanagement attention שהיו צריכים להשקיע החברה באירופה לנהל את העובדים בהודו. הם באו לישראל, חיפשו חברה, מצאו אותנו, אנחנו עושים להם את הפרויקט, הפרויקט הזה חלקו הראשון עלה לאוויר והחלק השני בעוד מספר חודשים עולה לאוויר. הם שינו בסופו של דבר, ב - total cost הם שילמו פחות על פיתוח הפרויקט בישראל וזה דוגמא שאפשר לייצר.

אולי זה דוגמא שצריך להבליט אותה, זה בדיוק סוג השיווק שאנחנו צריכים לחפש.

לכן אני מתחבר למר שזאב ברגמן אמר, כי זה בדיוק זה, צריך לעודד את את הedit value שלנו.

לא לדבר רק על פר שעה,

נכון, דבר שני, זה הנושא של חברות ההזנק, הבעיה היא לא בפיתוח, וכנראה לא במשקיעים, זה אני יודע כי עסקתי בפיתוח שלהם לאורך שנים בתפקידי הקודם. הבעיה היא ברגע שגמרנו את הפיתוח, איך לצאת איתו לחו"ל. אני הייתי מצפה שממשלת ישראל כמו שעודדה בזמנו את הייצוא החקלאי, והיו נציגים של חקלאים בשגרירויות, שיהיו נציגי הייטק בשגרירויות שידעו לדבר, שיתנו להציג, שיתנו דרך לחברות האלו להגיע לחו"ל, כי הם לא יכולים להגיע לחו"ל.

ברור, תודה רבה.

עושים כאן הפרדה בין היי טק לאו טק, אני רוצה להגיד שהיי טק זה לא תעשייה, זה לא מוצר, זה תהליך. כל מוצר אפשר לייצר בהיי טק, נעליים, מזון וכו', כדאי פעם אחת להתרגל לעניין הזה. תעשיית היי טק, כל ישראל צריכה להיות תעשיית היי טק, נקודה, צריך פעם אחת להתרגל לעניין הזה. כל מוצר שהוא מוצר טוב, אמין, באיכות גבוהה, והוא בר תחרות, הוא היי טק, זה דבר ראשון.

לגבי נושא שהתייחסו לתחרות, כמובן שאנחנו לא כמו מדינות כאלה עם כוח אדם זול, חבל אפילו להתאמץ בכיוון, הכיוון הנכון שאותו לקחו מדינות שהזכירו אותן, סינגפור, טיוואן, ההבדל הוא במנוף הקפיטאלי. אם אתה משקיע בתעשייה בעמדת עבודה עשרים וחמישה אלף דולר, אז הוא גם מייצר פחות או יותר עשרים וחמישה אלף דולר פר קפיטה. אתה משקיע מיליון, כמו אינטל, הוא מייצר מיליון דולר לעובד, ואז השכר שלו הוא לא רלבנטי. השכר פשוט לא רלבנטי אם הוא מקבל שישים אלף או מאה אלף, הוא לא רלבנטי.

מה זה אומר? זה אומר שאתה צריך להיכנס בתעשיית השקעות קפיטאליות כבדות מאוד, בשביל להתמודד עם המזרח. דוגמא של מפעלי שלבים, אם רוצים לראות את הדוגמאות של מה שעשתה טיוואן, מה שעשתה דרום קוריאה, אתם מקבלים מיד את הדוגמא הזאת. קפיטל צריך לגייס ואז עם הרבה כסף ומעט אנשים, ואין לנו הרבה אנשים, עם מעט אנשים טובים והרבה כסף, אז אתה מתחרה בעולם, וזה צריך להיות המפתח להצלחה.

בשביל להגיע לכסף, אתה צריך לארגן את החברות הרב לאומיות, אמרתי בזמנו לשר האוצר, בסינגפור יש אלף חברות רב לאומיות, כאן כמה עשרות, וזה המפתח הגדול. להביא אותם לכאן, אני יודע שהאוצר חושב על תוכניות, כמו אירלנד, כמו מקום אחר. אני לא רוצה כאן לסתור מי שחושב שיש מקום רק לחברות גדולות ואין מקום לחברות קטנות, לכולם יש מקום, יש לקטנות ויש לגדולות, זה מיץ של הכול, אבל בשביל להתחרות באמת בעולם, צריך את הגדולות, צריך להביא את המשקיעים הגדולים, צריך ליצור להם את התנאים, כמה שיעשו את זה יותר מהר, יותר טוב.

היה אצלנו בוועדה טומי מרפי, שאתם הבאתם לפני כשנה, והוא גם המליץ לא על הבין-לאומיות הגדולות, דווקא על בינוניות וקטנות. הוא אומר פיליפס באה לאירלנד ועוזבת, הכול קורס. אנחנו צריכים להתבסס לא על הכי גדולות, אבל יש מקום לכולם כמו שאתה אומר.

צריכה להיות וועדה שאפשר יהיה לערער בפניה, מוצרי חו"ל שהועדפו, למרות שהיו מוצרים פחות טובים, משום שהיו אנשים עם קשרים, צריך להיות איזה שהוא מקום שאפשר יהיה לערער על החלטות כאלה.

הנושא של דמי אבטלה, ישנם אנשים שמתקיימים בארץ מדמי אבטלה, אנשים מפוטרי הייטק, שמקבלים דמי אבטלה, לא עושים שום דבר בתקופה הזאת, צריך למצוא דרך לתת להם לעשות תמורת אותו כסף והם יכולים לעשות גם בפער דיגיטאלי, גם בהדרכות במתנ"סים, גם במקומות כמו בתי חולים, כל מיני מקומות שצריך את כוח האדם –

אני רוצה להמשיך מהמקום שלך, אני לא אוכל לתת לכולם לדבר, אני ממש מתנצלת, אבל לפחות לא באוזני השר.

אתם יכולים לדבר כמה שאתם רוצים, בעוד תשעים שניות אני כבר לא פה.

אני רוצה לומר לגבי המשפט האחרון, כי אני חושבת שהוא חשוב. זה גם אתה התחלת ואולי זה מסכם. יש לנו כאן מכלול של דברים, מכלול של בעיות, אבל הנושא של הכשרת כוח האדם במדינת ישראל, אני חושבת שהוא צריך להיות בראש מעיינינו. מפעל הפיס, יש לך קשר עם מפעל הפיס, למשרד האוצר.

לא טוב,

אז בוא תשפר אותו, אנחנו היינו בועדת הכלכלה דווקא במפעל הפיס, והם בונים היכלי פאר, הם בונים עוד ועוד אולמות, במקום לשים את הדגש על התוכן. יש אשכולות פיס, בניינים מפוארים. אני לא יודעת מי כתב לי את הפתק, אבל תנו תוכנות לימוד, או תשכנעו את הדירקטוריון של מפעל הפיס, יש לו שם הרבה מאות מיליונים, להשקיע בתכנים, בבני אדם, לא רק במבנים ובחוץ.

יש שני דברים, אדוני השר זה חשוב לשמוע, יש כמה פלטפורמות שאנחנו יצרנו כאן, שכל העולם רוצה את זה. אנחנו עומדים באוגוסט לפרסם בראשותו של החשב הכללי מכרז של כרטיס חכם וזה ייחודי בעולם, כולל כל הפלטפורמה שיצרנו במרכבה, ולא מרכבה בתור משהו של אי.אר.פי. אלא בכלל כל המתכונת בנושא של ממשל זמין, האו"ם רוצה את זה, מדינות דרום אפריקה רוצות את זה. ההנחיה של החשב הכללי, אנחנו לא מתחרים במשק, אנחנו לא הולכים להתחרות במשק, כל החברות, כל בתי התוכנה, גם הגדולים וגם הקטנים, מסוגלים לקחת את המוצרים האלה, והעולם רוצה את זה.

היה לנו מפגש לפני כמה זמן עם אנשים באו"ם והעולם רוצה את זה, דרום אפריקה רוצה את זה, אז בואו, תיפתחו לכיוון הזה. יש כאן עולם ומלואו, המסר המרכזי הוא, בואו נעשה הפסקת אש בתביעות משפטיות, זה הכי חשוב, תנו לנו לעבוד.

אם שר האוצר רוצה לסכם, בבקשה.

קודם כל אני רוצה להודות לכם, אני הייתי בכנס של מכון מחקר מאוד משפיע בארצות הברית בעיקר בתחומי הכלכלה. ישבנו שם בקולורדו, היו שם כמה אנשים שקיבלו פרסים. ישבו שם מאה חמישים איש ודיברו, כמה אנשים הציגו, עשר דקות, עוד עשר דקות ואחר כך כל היתר מגיבים. הזמן לתגובה הוא דקה וחצי, אני התקנאתי בהם, פשוט אתה יכול לשמוע, כולם יושבים ושומעים כי הם רוצים לשמוע מה הוא יגיד, זאת אומרת אין התנצחות, אין שום דבר. אמרתי למה אין לנו בישראל את זה, יש לנו. אז אני רוצה להודות למלי פולישוק בלוך, שהביאה לנו את אוויר הפסגות של קולורדו הנה, אני רוצה להודות לכם כי שמעתי פה, ואני לא אומר את זה מהשפה אל החוץ, הרבה דברים לדעתי מאוד חשובים, כמה רעיונות מאוד מעניינים.

אני רוצה לנסות לגעת במסגרת הכללית, או לפחות להגיד לכם איך אני תוקף את הבעיה. השאלה המרכזית היא, הכלכלה זזה במהירות עצומה, היום הקומוניקציה זזה במהירות האור. המוצרים והשירותים נעים אם לא במהירות האור, לא רחוק מזה, מהירות גדולה מאוד. אם מישהו מייצר משהו יותר טוב בתאילנד, לא תעצור את זה, אין חומות, אין שום חומה.

זה הולך ונעשה יותר ויותר מהיר ויותר ויותר פתוח ויותר ויותר תחרותי. על כן השאלה היא איך אנחנו מייצרים לא בסיס לתחרות לשנה הבאה, איך נעבור את השנה הבאה, אלא איך נייצר בכלל את הכלים להתמודד, ברגע זה אני אומר בתא שטח, בתא זמן של עשרים השנים הבאות. פחות או יותר ההחלטות שאנחנו יכולים לקבל, מתוך הנחה שמה שאנחנו צריכים כרגע, אנחנו יכולים לצפות עשר שנים, מכסימום עשרים שנה, אני לא חושב שמעבר לזה. היה קשה מאוד ללכת עשרים שנה אחורה ולצפות מה שמתרחש ברגע זה. אבל עשרים שנה זה טווח תכנון.

ברור לגמרי, וזה ברור לי לחלוטין, בואו נגיד שזו אכסיומה שאם לא מקבלים אותה, אז מכאן אנחנו מתבגרים על המקום. ברור לי לגמרי שכמה שלא תתכנן, לא תוכל ואין שום דרך להיות מסוגל להחליף את כוחות השוק. זאת אומרת אנחנו לא נוכל לתכנן כממשלה, יותר טוב מאשר כל אחד מכם בנישה שלו יוכל לתכנן.

לכן המבחן של כלכלות בראש ובראשונה לקחת את שכבת היזמות, המבחן של כלכלה, של מדיניות כלכלית, זה לא חשוב אם זה אירלנד או נפאל, אפילו סין, זה נשמע לא הגיוני, המבחן של כלכלות הוא לקחת את שכבת היזמים ולתת לה דרור שהיא תוכל לרוץ קדימה. לא הרכש, לא שום דבר, זה הכול נגזרות של מה אני עושה בשכבת היזמות. כל הכלכלות שאני מכיר, ואני חושב שאני מכיר היום את כולן, ודיברתי עם אנשים שבנו אותן. יש לי חבר, שהיה ראש ממשלה, שאלתי אותו מה עשית כדי להזניק את המדינה הזאת, אמר לי הזמנתי מאה אנשי עסקים ברמה גבוהה, מאה קטנים, מאה בינוניים. שאלתי מה אתם צריכים, כל המדיניות הכלכלית שלי, כל השאר זה הפרעות.

לכן המדיניות, הפועל היוצא של מה שאמרתי עכשיו, שאם אתה רוצה להתחרות בכלכלה החופשית והפתוחה הזאת, אנחנו חייבים לייצר אקלים מקרו כלכלי, מכסימום חופשי, בדרגות חופש מכסימליות, לתחרות של יזמים, שבוודאי ימצאו בעוד שלוש שנים נישות אחרות לגמרי. פתאום מתגלה שהנשים החרדיות מסוגלות לעשות משהו שמי יודע.

אנחנו לא יכולים לדעת כל דבר, הדבר המיידי והחשוב ביותר, וזה אנחנו עושים בשנה ורבע האחרונות, למעשה גם בשנה הקרובה וגם בשנה לאחריה, זה ליצור מצב שישראל נמצאת, במצב שהמדינות האלה שהביאו את ההון, הם הביאו את ההון קודם כל, כי האקלים המקרו כלכלי היה פתוח. אתה הבאת לי את הברושורה של סינגפור, הם היו מאחורינו, רק לפני עשר שנים, הם היו מאחורינו. והברושורה של סינגפור, אתה זוכר מה כתוב שם? היתרונות שלנו – מספר אחד – חופים פתוחים, מספר שתיים – אין מסים, מספר שלוש – אין בירוקרטיה וכו' וכו'. קודם כל את זה, אני אתן לך אקלים מקרו כלכלי מאוד חופשי. זה הופך להיות תנאי סף, אלה תנאי סף. זה לא מדיניות, זה לא אידיאולוגיה, זה לא שום דבר, זה תנאי סף להיות בחבורה שמתחרה.

אנחנו חייבים להיות בראש הרשימה, אנחנו לא יכולים להיות בתחתית של הרשימה, אנחנו גם לא יכולים להסתפק ולהיות – אנחנו חייבים להיות בעשרה הראשונים, בדרגות החופש בחמישה הראשונים, אם לא נהיה, אף אחד לא יביא את מה שאתה מדבר. אף אחד, אין משקיע בעולם שיעשה את זה. תוקל לקחת אותו, לשדל אותו, לשחד אותו קצת, עם ענק כזה או אחר, הוא לא יבוא. לא יבואו מאות חברות גדולות, שלא לדבר על הפלנקטון הקטן מלמטה, לא יבואו, אם האקלים הכלכלי איננו אקלים של כלכלה חופשית באמת, ולא מן השפה אל החוץ.

אנחנו עושים את זה, ולפי בדיקות של שני מכוני מחקר עולמיים, אנחנו בשישה חודשים, בינתיים עברו עוד, לא ראיתי את הדוח הבא, קפצנו ממקום שלושים וחמש בדרגות החופש, למקום עשרים ותשע, אבל אנחנו עושים את זה, על ידי צמצום דרסטי של הוצאות הממשלה, של פתיחת מונופולים לתחרות, למשל בעוד עשרה ימים אם לא נגיע להסכמה, נפתח את הנמלים שלנו, לחלק מכם זה חשוב, לתחרות. למשל הורדת מיסוי, ברוחב החזית, בעוד שעה וחצי אנחנו הולכים לחוקק כאן חוק, שמוריד את מס החברות משלושים ושישה לשלושים אחוז בשנתיים וחצי וכדומה. היום אנחנו מורידים את מס ההכנסה, הורדנו את המע"מ, כל שרשרת העלויות חייבת להיות יותר נמוכה, כדי שתהיה יותר נמוכה, העלויות צריכות להיות נמוכות, פירוש הדבר כיווץ הממשלה זה כיווץ המונופולים, וסיוט לכוחם של איגודי העובדים שסוידו בכל המדינות שדיברנו עליהם, בכל המדינות, חד וחלק ותשתיות כמובן.

אבל אתם משקיעים רק בתשתיות פיזיות.

עכשיו אני רוצה לגעת בתשתית השנייה שדיברת עליה, כי אני מסכים איתך וזה השאלה של – מעבר לתשתיות הפיזיות, אגב, לא הייתי מזלזל בזה.

חלילה, אבל לא מספיק.

מדינה שצומחת בקצב מטורף, פורטוגל, למה? אין שם הייטק, אין שם כלום, יש שם פירות ים, ככה אומרים ותיירות. עשו שם דריל של כבישים מהירים ופתחו את הקרקעות וזה טס. התשתיות הפיזיות הן חשובות, אנחנו עדיין במצב שאנחנו צריכים לנייד סחורה, מה שהם לא מוצרים - עדיין צריכים לנוע על הכבישים, בנמלים וכו'.

אנחנו גם נפתור את בעיית הפריפריה אחת ולתמיד, השאלה הזאת של האם אנחנו צריכים לתת סבסוד לפריפריה, פשוט צריך לבטל את המושג של פריפריה ובתחבורה מהירה זה מתבטל מאליו, וערך הקרקעות כבר יעשה את שלו.

למה באמת להגביל צפונה לכרמיאל ודרומה לבאר שבע? תפתח את זה,

בסופו של דבר אנחנו מדברים על דבר אחד, שיהיה לכם ברור, זה יעלם עוד מעט, במדינת הכיס הזאת, זה אבסורד, אבל זה ייגמר. אבל זה לא אבסורד אם אתה צריך לקחת ארבע שעות כדי להגיע לקריית שמונה, או חמש, זמן. הזמן הולך להצטמצם באופן רציני.

התשתית הלא פיזית, תשתית הידע והמיומנות, זה דבר שאנחנו הולכים להשקיע בו, משום שאנחנו בהתדרדרות גדולה מאוד. זאת אומרת אתם נמצאים על שובל של דברים שהולכים ומתבטלים. אם אנחנו לא נעשה פה מהפיכה, כל הבסיס שאנחנו מדברים עליו יעלם. בתשתיות האלה מערכת החינוך שלנו נמצאת בגסיסה איטית אבל בטוחה. אלה מכם שיש לכם ילדים קטנים ואתם הולכים לבתי הספר, כדאי שתכנסו לכיתות ותראו מה קורה שם. שוב, זה בעיה של העדר מריטוקרטיה, והעדר המילה הזאת שעדיין לא מצאנו לה תרגום לעברית, accountability אתה מקדם מורים לפי ותק, אתה מקדם מנהלים לפי ותק, אתה בוודאי לא מקדם אותם לפי הישגיות, זה כמו במס הכנסה, שגילינו לתדהמתנו, איתן רוב ואנוכי, שמקדמים את האנשים לפי מספר השומות שהם פותחים. מה זה מעניין בכלל? זה דבר לא יאומן, אז תפתח עוד תיקים, מה זה מעניין? מה עם התוצאה? מה עם התוצאה של חינוך הילדים, זה דבר נורא. שרת החינוך ושלמה דוברת עשו דבר גדול מאוד והבסיס שלו והלב שלו זה לקחת בסופו של דבר מגן הילדים בואכה לגמר תיכון, בואכה סף האוניברסיטה, זה השינוי הגדול, זה לייצר בחינות תקופתיות, לא רק בסוף הלימודים בסטנדרטים אחידים וגם שניתן להשוות אותם לעולם, ואנחנו בפיגור, אנחנו בתחתית הOACD כרגע, מתחת, אנחנו, המורים שלנו עוד יותר מתחת. לעשות סטנדרטיזציה קודם כל של הבחינות, של ההישגים, ההישגיות הנדרשת ולקדם.

יש לנו שש מדינות כרגע שאתה יכול לבחון אותן, הם עשו את זה בשלוש שנים. את הכלכלה אגב סובבנו בשנה, כלכלות ניתן לסובב בשנה, אנחנו די מסוגלים לעבור ממינוס אחד, נניח, הערכה, לסביבות הארבעה אחוז לשנה, זה כמעט ולא היה, אבל זה היה בשתי כלכלות עד היום, יעילות הסיבוב על ידי שינוי מבנה.

לא היה דבר כזה,

תבדוק שלושים שנה אחורה, תמצא, אבל מהירות הסיבוב היא בכלכלה היא ידועה, אנחנו כנראה הכי מהירים שהיו. בגלל השינויים המבניים שאנחנו עושים, לכלכלת שוק, אבל אתה חייב להכניס את האלמנט של הישגיות וaccountability - במערכת החינוך שלנו במהירות. היא כרגע נשלטת על ידי מצד אחד בירוקרטיה וארגוני עובדים מהצד השני וזה ברור שזה מביא אותנו לשבירה. כמו שזה מביא כלכלה לשבירה, זה מביא מערכת חינוך לשבירה. זה יצטרך להשתנות, אינני יודע במה זה כרוך, זה בכלל לא משנה במה זה כרוך. כמה שביתות, אני מקווה שלא יהיה בכלל, לא משנה. כמו שעם הנמלים, זה פשוט לא משנה, כי אנחנו לא נהיה המדינה האחרונה בעולם שיש לה שני נמלים בבעלות הממשלה, שאתה יכול לסגור אותם, אין דבר כזה. בסין הקדימו אותנו, היו לה שבעה נמלים כאלה, אבל היום הם נפרדים מכולם, ואז המעצמה הגדולה ביותר עם נמלים כאלה,זה ישראל, עם שניים, אין יותר. זה לא יהיה, אי אפשר להתקדם בתנאי הראשון שדיברתי, בלי זה אי אפשר להתקדם לתנאי השני, כלומר שינוי יסודי של התשתית האנושית.

אני דיברתי על שינויים טריוויאליים אבל הכרחיים, במערכת החינוך, זה גם שהמורים יפוטרו ויקודמו בהתאם להישגים שלהם, וגם המנהלים, על סטנדרט אחיד. אנחנו נצטרך לעשות שינויים לא קטנים גם בהשכלה הגבוהה, וזה יותר נוגע בתחום השלישי שאני תכף אגע בו, שהוא לדעתי חיוני.

כלומר במסגרת השינוי הזה, מה שאתם שומעים עם להבה או הפער הדיגיטאלי, סגירת הפער הדיגיטאלי, זה נושא גם בתוך הממשלה וגם על ידי גופים חיצוניים. סינגפור זו דוגמא שאפשר ללמוד מהם, אנחנו לא צריכים להמציא שום דבר. ונשקיע בהיקפים גדולים מאוד בעניין הזה. חומר גלם, בני אדם, מוחות, מכשירים יסודיים, זאת אומרת אנחנו פותחים את הכלכלה ואנחנו צריכים לעשות אפ גריידינג עצום של החינוך, על ידי אותו עיקרון של הכלכלה אגב, וזה דגש על הישגיות. אתה חייב להשיג, אתה חייב ללמוד גם להיכשל ולקום מחדש ולנסות שוב, ולמצות את הפוטנציאל שטמון בך.

עכשיו אנחנו באים לדבר השלישי והוא הקשה ביותר, עד כאן ברור, לי לפחות ברור. לא ברור לי כי אני אחוז באיזה שהוא דיבוק, ברור לי כי אני מסתובב בעולם, אתם לא מסתובבים בעולם? אתם לא רואים את זה? זה ברור, זה אמפירי לחלוטין.

עכשיו בא החלק השלישי והוא הכי קשה, החלק השלישי נוגע לשאלה האם לאחר שעשית, או במקביל לעשיית שני הדברים הללו, בפתיחת שווקים, יצירת כלכלת שוק, ויצירת תשתיות פיזיות ואנושיות, באיזה מידה אתה מתערב. כמה אתה מתערב.

עכשיו אנחנו מתערבים, במדען אנחנו מתערבים, יש לנו כלי התערבות ברורים שבהם אנחנו לוקחים כסף שבו אנחנו מהמרים, אנחנו זורקים את הקוביות על לוח מסוים. עכשיו השאלה אם אנחנו לוקחים מוחות יותר ויותר קטנים. אני לא מציע למשוך את הכסף, שיהיה לכם ברור, אבל השאלה אם נגיד אותה קצת, זה לא משנה. האם אני מוכן לזרוק את הכסף על ננו, ננו זה מאוד אין, מאוד בטוח.

זה לא לזרוק את הכסף, בכל מקרה.

את יודעת מה, אני אתן לך מה שנראה בעיני לא פחות אטרקטיבי מננו, תאי גזע, למה זה יותר אטרקטיבי, ארצות הברית סגרה את השוק. אבל תאי גזע, מכשירים רפואיים, איך אתה זורק, בוא נניח שהחלטנו, זה נראה כשאלה ברורה, מה הבעיה? תסתכלו איך ממשלות עושות את זה ובדרך כלל תגלו שהם לא עושים את זה טוב. אז תמצאו את הדוגמא האחת שכן עשו את זה טוב או שתיים, בדרך כלל לא עושים את זה טוב. אולי הם אפילו על הלוח הנכון, אבל הם זרקו את הקוביות ככה שהם עפו בכלל הצידה ואין לזה שום מקום אחר.

אנחנו כנראה שבעולם התחרותי הזה שהולך ופועל לפי שני הכללים הראשונים שאמרתי, כנראה שאין מנוס, ואפילו יש חובה, להמר על לוחות, על כמה לוחות.

ארצות הברית משקיעה ארבעה וחצי מיליארד דולר בננו טכנולוגיה. הקפיטליזם הכי גדול.

זה לא אומר שהיא צודקת, יש לה על אף זה, בגלל דברים אחרים, אנחנו בכל אופן לא משופעים בסכומים הללו, ואנחנו צריכים להחליט על מה נשים. כאן אני אומר מעבר למבנים, מה שיש פה בחלק מההצעות שלכם אינם קשורים בכלל בכסף. מה שלא קשור בכסף, אלא בהתרת חסמים, בהגדלת תחרות, בצמצום הבירוקרטיה, הייתי אומר בצמצום החקיקה ריבונו של עולם. אומרים הכנסת הכי טובה שהייתה, הם העבירו יותר חוקים מקודמתה, רע. מה הם מוציאים כל כך הרבה חוקים, צווים, מסים, דבר נורא. אנחנו צריכים לפשט, לצמצם. מה שהעליתם כאן נראה לי די מתכוונן לדבר הזה.

בהקצאת הכספים הדרך היחידה, שלי לפחות, אני חושב שאני שלם עם המחשבה שפשוט משום שאני רואה מה עושים המתחרים המוכשרים ביותר שלנו, הם שמים כסף ולא יכול להיות שהם עד כדי כך טיפשים, אתה יכול לראות בחלק מהמקומות, שזה נותן להם תמורה.

אנחנו נצטרך להחליט כמה אנחנו שמים, ומתוך זה איפה אנחנו ממקדים את זה בשטחים ספציפיים, כרגע זה נראה כאילו חמישה. הדרך היחידה שאני אהיה מוכן להקצות כספים כאלה בהיקפים משמעותיים, זה בקשירתם לאיזה שהוא מנגנון של שוק. כלומר שנצטרך לעשות איזה חדירה בין הממשלה לאקדמיה, לתעשייה או לשוק הפרטי, במודלים שצריך לפתח אותם, יש כמה וכמה מודלים כאלה.

אני חושב שהדבר הזה הוא כנראה דבר שנצטרך לעשות, אני לא יודע אם נספיק לעשות אותו בתקציב הקרוב, אולי נתחיל אותו , אבל זה דבר שנצטרך לעשות, פשוט משום שאין לנו מנוס מלעשות את זה, ואולי אנחנו יכולים לעשות מכפלות של כוח, ולבנות תעשיות, לכמה וכמה שנים.

דבר אחרון, מה שקראנו לו לאו טק, קודם כל מרכיב ההיטק במידה שהוא נכנס לתוך התעשיות האלה משפר אותם מדי, הוא משפר אותם והופך אותם ליותר תחרותיות וזה יהיה בלאו הכי, זה תהליך שיקרה בלאו הכי באופן טבעי, אז לכן אני מסכים שההפרדה היא לא מוחלטת ובסופו של דבר לא תהיה קיימת.

מצד שני, בטווח הנראה לעין, במדידה של תעשייה מסורתית, אנחנו נצטרך לפתח לא כממשלה, אבל כל אחד מכם כדי לשרוד יצטרך לפתח מודלים של קיום. עכשיו תבינו, אז מה, אני אייצר פה רק שלושה מהנדסים , וכל היתר יצא החוצה לסינים, הודים ומי שיבוא אחריהם, ובינתיים אנחנו יהיו כאן מתדלקים, כאלה שמפעילים את תחנות הדלק וכאלה שמבשלים חביתות. אני לא חושב, אני חושב שכשם שזה לא נכון ברמה שלכם, כי הכלכלה לא עובדת כך, ההנחות המלטוזיניות האלה אף פעם לא עובדות, אף פעם לא עובדות כי המוח האנושי הוא הרבה יותר יצירתי.

אני חושב שלא, ופה אני אפתיע אתכם כממשלה, לדעתי יש דרכים יחסית פשוטות למדינת ישראל, לגרום לכך שלפחות בעשר השנים, חמש עשרה השנים הבאות זה לא יקרה, אבל זה בישיבה הבאה.

אנחנו נשמח שתבוא אלינו עוד פעם, תודה רבה.

אני מודה לכולם, מודה לשר האוצר, לחשב הכללי ולסגנו, אנחנו נתראה שוב.




הישיבה ננעלה בשעה 14:55